לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

אודות הפורום תמיכה נפשית ביצירה

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
פורום תמיכה נפשית ביצירה
 
 
לפעמים יש רגעים בהם רוצים לתת לרגשות לצאת, רוצים למצוא מקום לשתף בדברים שקורים ממש בפנים, יש מקומות שבהם לפעמים קל יותר לשתף בשיר, בסיפור, בתמונה או ציור...
אנחנו פותחים כאן פתח להבעה וביטוי עצמי, שונה מהמקובל בפורומים האחרים שלנו, מקום שאליו תוכלו להביא כל יצירה שהיא שמתחברת אליכם או שאתם מתחברים אליה, כיד דמיונכם החופשי ובהתאם לכללי הפורום.
.
כאן אפשר "לדבר" בעזרת שירים וסיפורים שלכם עצמכם, כאלו שנכתבים פה לראשונה, כיצירה אישית ופרטית של כל אחד; וגם של אחרים, ידועים ומוכרים וגם לא כל כך.
 
כאן בפורום אפשר לצרף ציור או צילום שציירתם או צילמתם בעצמכם, ציור, צילום או סרטון שמדבר אליכם (גם אם אינו יצירה עצמית שלכם), שמביא משהו ממה שאתם מרגישים, או רוצים לומר ולא כל כך מצליחים, שמספר ומתאר את מה שקורה לכם בפנים כי לפעמים המילים לא מצליחות לתאר....
 
כאן אפשר להעלות נושא שמציק, שחושבים עליו, מתחבטים בו ולא ממש יודעים איזו דיעה לגבש עליו.
 
כאן נוכל לפתח דיון, לספר כל אחד איך הוא מרגיש, מה הוא חושב בדרך אחרת. בדרך של משל, שיר, סיפור, יצירה פלסטית (צילום של ציור, פיסול, רישום, מיצג) ו”לדבר" דרך דימויים ותמונות.
ועוד כמה מילים – אנחנו רוצים לשמור את המקום הזה כמקום נעים לכולם שבו אפשר לתמוך ולהיתמך, ולכם חשוב לנו שתהיו איתנו וכשאתם פה תשמרו עלכללי הכתיבה של הפורום.
 כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.

* לא יותרו כאן פרסומים., סקרים או מחקרים

 
נחכה לכם פה, מבטיחים להקשיב להכל...
 
המשך >>

לצפיה ב-'בושה'
בושה
18/08/2016 | 09:31
4
50
מתביישת בעצמי
באיפה שהייתי 
במה שעשיתי בחסות אבי 
למה 
זאת לא הבושה שלי 
לא האשמה שלי
זה שגרמו לי ככה לחשוב
אז נשנה את הסרט 
מהיום מנגינה חדשה
תתנגן לה בראש
אני בוחרת איזה מוזיקה לשמוע
וכשאפול ואשכח 
אקום מחדש
מהיום מנגינה חדשה 
אוהבת את כל כולי
אני גיבורה אמיתית
 
לצפיה ב-'לאהוב את עצמך החלטה מאוד חשובה'
לאהוב את עצמך החלטה מאוד חשובה
18/08/2016 | 17:32
2
16
וגם לסלוח לעצמך ולדעת שאת לא אשמה
לצפיה ב-'תודה קרנף יקר'
תודה קרנף יקר
18/08/2016 | 23:42
1
15
תודה על מילותייך ,
 
קרנף יקר באותה הזדמנות רוצה להגיד לך שאני גאה בך שאתה אף פעם לא מוותר ומנסה ומתקדם עוד ועוד צעדים במסע האישי שלך , זה מרגש 
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
19/08/2016 | 09:19
8
כל אחד יכול להבריא- גם את.
לצפיה ב-'להתמודד עם הבושה'
להתמודד עם הבושה
25/08/2016 | 14:46
21
צומחת שלנו יקרה,
בושה ואשמה – הן אולי שתי התחושות הנוראיות ביותר, הלא הוגנות ביותר בקרב כל מי שנפגעו.. תחושות שהיו צריכות להיות שייכות לצד הפוגע, הצד היחידי שאחראי על הפגיעה - אך בדרך שכמו מוסיפה חטא על פשע – דובקות דווקא במי שזו לא אשמתם..
 
ויחד עם זאת, התחושות האלו שם, והן כל כך מייסרות.. כמו מי ים שמאכלים לאט לאט אבן גיר, מפוררות מבפנים.. יקרה שלנו, זה כל כך מעורר השראה לקרוא אותך יכולה לתחושות האלו, מתייצבת איתנה כנגדן, בוחרת את המקום והמשקל שתקצי להן בחיים שלך, באומץ ובגבורה אמיתית. אני מאחלת לך מעומק הלב, שתמשיכי להאבק בהן, לנצח אותן, לפורר את תחושת הבושה שלא צריכה להיות שלך..
 
לצפיה ב-'דריכות'
דריכות
17/08/2016 | 21:38
2
21


דריכות
א.
פחד מעורר מחשבות
המחשבה הייתה לפעמים מבולבלת.
ואני יודע זאת
אל תאמין רק בפלשבקים  ובחלומות
ורגוע אני מאוד
נכון לקראת קרב
בו יש רק מנצחים
אני אהיה מפוקח



ב.
בקרב הזה רק מנצחים
הקרב על חיי הוא הקרב על נפש
והאל עוזר וגם מסייע
והמלחמה מורכבת מהרבה קרבות
קרבות קטנות וגם גדולות
והפחד הורגש וגם האימה
אך יש מזור. זו הבטחה.



ג.
אתה שונא את עצמך לשווא
מדובר בחטאים קטנים.
די! סלח לעצמך
זו תכלית ההבראה.
זכור זהו חטא קטן
לא תחזור עליו. נכון!
התחרטת עליו מזמן.
והרשעה בך התעללה
לא אלוהים – ולא ממנו.
הרבה  אנשים רעים.
17.8.16

לצפיה ב-'מוכן ומכוונן'
מוכן ומכוונן
25/08/2016 | 14:33
1
6
קרנף יקר שלנו, אתה מתאר לנו את תחושת הדריכות משלוש זוויות שונות, משלושה היבטים.. ותוך כדי קריאה, אני מנסה להרגיש ביחד איתך, את איך שהדריכות הזו מרגישה, את הטונוס הקפוץ הזה בגוף, את כל האיברים שכמו 'קופאים' ומתקשים - הגפיים, הפה, בית החזה.. והנשימה שקצת יותר כבדה, מהירה, והדופק שעולה ומהדהד באוזניים, יחד עם המחשבות שמתרוצצות, ובאופן אירוני גם מתחדדות וגם מתבלבלות..
ואני מתארת לעצמי, איך שהדריכות הזו יכולה להיות מעייפת מצד אחד, אבל מצד שני נשמע שהיא גם משרה בך כוחות, מוכנות, התכוננות והתכווננות להתמודדות, לניצחונות שיהיו לפעמים קטנים ולפעמים גדולים, ולפעמים לא קלים ולאחר מהמורות, אך תמיד קדימה, במבט נחוש אל האופק, מבט של ניצחון, וגם של חמלה ורגישות לעצמך, סליחה מקדמת הבראה, כמו שהגדרת כ"כ יפה
 
לצפיה ב-'תודה - כל כך נכון'
תודה - כל כך נכון
25/08/2016 | 16:58
1
לצפיה ב-'כוחות ובורות- טריגר'
כוחות ובורות- טריגר
17/08/2016 | 07:24
1
32
מחפשת מילים
בתוך סערת נפשי
מחפשת מקום להניח ראשי .
הטריגר היו המילים שאמרה
והכאב הוא על מה שהיה
לא רוצה להאמין ,ששם הייתי
לא יכולה להבין ,את מה שעשיתי
זה כל כך כואב
אולי אני לא אשמה
אבל  
זה ...
כל - כך נורא
אני
הייתי
@@@@
ולא הרגתי אותו
וכל פעם שהתנגדתי
זה עשה להם את זה יותר
וכמה שאשפשף את נפשי
זה מחלחל יותר אל תוכי
הזוהמה שלי .......

לצפיה ב-'רסיסים של העבר'
רסיסים של העבר
25/08/2016 | 14:07
11
בטווח בין הכוחות לחולשה, במרחב בין העלייה לנפילה
את פותחת חלונות, מאווררת ארונות,
להצצה חטופה ברגעים מן העבר
מבט ישיר אל שהיה, אל הנורא והרע
וזה שורף להזכר, לקבל, לעכל
להבין שגם זה חלק
מהכאב, מהחולשה, ומהכוח.
האדירים והמופלאים שלך, צומחת יקרה שלנו.
 
לצפיה ב-'צומחת '
צומחת
07/08/2016 | 15:49
2
38
חצי שנה עברה
חצי שנה שנאחזתי
ביד של האחת , פוחדת לשחרר
היום בבטחה נותנת יד לאחרת
משחררת
את היד הקודמת
זוכרת את הדרך, את ההכלה
את הטוב וגם את הרע
את הצמיחה כמו גם את הקשיים ..
האמת פוחדת
זה לא צעד ראשון בדרך
זה צעד אחר  
מהוסס לא בטוח
פוחדת שוב מהבורות והקשיים
שיצוצו בדרך ,
האמת שעייפתי ורוצה לנוח
ובכל זאת מושיטה את ידי וליבי לאחרת
ואומרת אני שלך ,
מאמינה שאתך הגיע למקומות חדשים
מעניינים מרתקים וטובים ..
אז למה הלב פתאום כואב כל כך
פוחד כל כך
וכל התזמורת כמו אומרת
יצאנו מאיזון
לצפיה ב-'צעדים חדשים-ישנים'
צעדים חדשים-ישנים
10/08/2016 | 15:07
1
34
צומחת אהובה,
תיארת כל כך יפה את המעבר שלווה בחשש מה, ולמרות שעבר בצורה יחסית חלקה בכל זאת צריך למצוא את שיווי המשקל מחדש, להתייצב בשנית..
ואולי באיזשהו מקום זה מרגיש, קצת כמו ללמוד ללכת בפעם הראשונה, והרגליים קצת רועדות, והמבט מרצד בפחד מסוים, אבל הלב עדיין זוכר, עדיין מכיל את זכרון הצעדים ההם, זכרון שמקל ומרגיע ולו במעט, על הצעדים החדשים האלו..
יקירה שלנו, אלו יכולות כל כך חשובות - היכולת לאחוז וגם לשחרר, היכולת להתמסר מחדש, לפתוח חלון עם פיסת שמיים מתוכך, היכולת לאחוז ביד חדשה, ומעל הכל – היכולת לקחת את הדמות המופנמת המיטיבה, להטמיע אותה כגרעין של מהות ומשמעות שהולך איתך, מלבלב מבפנים..
היכולת הזו, לשאת את דמויות העבר המשמעותיות שלנו, כחלק מאיתנו, ובו-בזמן להפתח גם לדמויות חדשות, היכולת להתבונן על הקשר, על הדרך, על הצעדים שצעדתן יד-ביד, כתף אל כתף, ולמלא את המשמעות הזו בצעדים אחרים, חדשים - היא עוד צעד אמיץ ומקסים בהתפתחות האישית שלך, צעד כל כך חשוב בבנייה העצמית שלך, ואני מוקסמת ומתרגשת כל פעם מחדש לקרוא על הצעדים האלו שלך, על הדרך שבחרת לעצמך והסכמת לשתף אותנו בה
 
לצפיה ב-'תומכת יקרה ואהובה'
תומכת יקרה ואהובה
19/08/2016 | 07:53
15
קוראת אותך שוב ושוב 
נאחזת במילים כעוגן 
את כל כך מדייקת אותי כל פעם מחדש
שזה מרגיש כמי שמכירות שנים (בחלקו נכון אני כאן שנים )
אז פשוט תודההההה
לצפיה ב-'לחטט במגירה'
לחטט במגירה
09/08/2016 | 21:05
2
53

לחטט במגירה

רוצה אני לחטט במגירה
למצוא זיכרונות אבודים
חלקן קשים חלקם טובים
כבר חלמתי עליהן מזמן.
וגם היו פלשבקים קשים.
צריך אני לחטט במגירה
על מנת להבריא.
לעבור על הזיכרונות
לרפא את השבר
לדעת את סיפור חיי.
2.8.16

לצפיה ב-'סדר במגירות'
סדר במגירות
15/08/2016 | 01:59
1
15
ערב טוב קרנף לבן 1,

אני מבינה שכרגע אתה מרגיש דחף לעשות פניה של 180 מעלות ולחזור אחורה בזמן.יכול להיות שיש בך תחושה שהעבר שלך מושך אותך כלפי מטה, כאילו קשור לך אבן סביב הצוואר ומונע ממך לקפוץ למים ולשחות..
נראה שלא ברור מה בעבר שלך  מפריע להתפתחות ולהגשמה עצמית שלך, מה שאולי גורם לך להרגיש עצור ומתוסכל מהעמידה במקום. וכנראה שהמסכנה שאליה הגעת, היא שאין ברירה ויש ללכת ולחפש בתוך זכרונות העבר...
נשמע שאתה מודע למה שמצפה לך אם תלך לחטט במגירות של חייך, אתה יודע שאתה עלול לפגוש שם לא מעט כאב וגעגועים, יחד וזכרונות נעימים יותר..ולמרות זאת, אתה נשמע ומוכן להתמודד עם כל מה שאתה עשוי לגלות ,בתקווה שמשם תמצא את הכוחות להמשיך להתקדם , להמשיך בחייך ולהנות מהם.

לרוב, כאשר מחטטים במגירות, מנצלים את ההזדמנות כדי לעשות סדר : להפטר מהישן והלא שימושי ,ולסדר יפה את כל מה שבעל ערך כדי שישמר לעוד הרבה זמן...

לא נוכל לסדר עבורך , אך נוכל בהחלט להיות איתך וללוות אותך בתהליך , אם תרצה בכך. אז אני רוצה שוב להזמין אותך לציט שלנו ...כל יום בין 9 בערב לחצות...
שיהיה לך ערב נפלא,
מתנדבת סה״ר
לצפיה ב-'תודה'
תודה
15/08/2016 | 04:09
9
הרופא דחה את התהליך למועד מאוחר יותר- לפי דעתו אני עשוי להבריא בטיפול מתאים וממושך. אבל הוא מחכה שאני אתחזק. בינתיים אני עושה רק טיפול CBT בפוסט טראומה וטיפול בחרדה בשיטת ניהול חרדה עם העו"ס. אבל הרופא רוצה טיפול מעמיק יותר וממושך בהמשך.כניראה טיפול דינמי.
 
לצפיה ב-'הללויה'
הללויה
30/07/2016 | 10:54
4
26

הללויה

היום אני מרגיש טוב הללויה
ממש תודה רבה.
המחשבה בהירה וטובה
והזמזום באוזניים נחלש.
ואם זה יהיה קבוע
אולי הרופא יפסיק את התרופה המשמינה
ואני גם לא אסבול כל כך  מחרדה.
הללויה.
25.7.16

לצפיה ב-'היי קרנף '
היי קרנף
30/07/2016 | 23:03
1
13
משמח מאוד לשמוע , שימשך כך גם בשבוע הבא ובכלל! 
שבוע טוב 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
31/07/2016 | 07:48
8
גם אני מקווה כך... כרגע זה טוב יותר בשעות הבוקר
לצפיה ב-'צעדים של תקווה'
צעדים של תקווה
31/07/2016 | 15:48
1
15
קרנף יקר,
אני שמחה לשמוע על השיפור בתחושות שלך,
את ההקלה שמתרווחת לה לאט לאט בין מילותייך,
שיפור קטן שמביא איתו רווחה משמעותית, מזרים חמצן למערכת, מחזק את הכוחות
אני מאחלת לך שהשיפור יתמיד ויצמח, גם אם זה יקרה לאט לאט, גם אם זה לפעמים יעצור או יחזור קצת אחורה – אני מאחלת לך שהתמונה הכוללת, תמיד תהיה לטובה
 
לצפיה ב-'תודה רבה על המילים המעודדות'
תודה רבה על המילים המעודדות
31/07/2016 | 17:42
6
לצפיה ב-'גבולות '
גבולות
24/07/2016 | 03:17
2
66
איך לא שמתי לב
מהשיחה הראשונה
דיברת איתי שיחה ארוכה
 
 
 
נפגשנו
 
*  *  * 
 
לקח זמן
עד שהבנתי
 
הפגישות שלנו
לא בשבילי
 
 
 
באת לקראתי
 
עם השעות
 
עם הימים
 
 
 
 
שיחה 
 
אחת
 
הפכה
 
 
לשלוש
 
מפגש
 
אחד
 
לקח
 
שעות
 
 
 
 
 
 
 
 
אל תטעי
 
 
 
 
 
 
  
 
 
 
 
 
טיפול
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זה לא
לצפיה ב-'מרחב לא מוגדר'
מרחב לא מוגדר
24/07/2016 | 15:26
1
32
בילי אהובה,
אני קוראת את המילים שלך, מילים שדרכן את מנסה להבין את התחושות המורכבות, מנסה לסדר בעזרת המילים, את מה שהיה, את מה שקורה, לדייק ולשים את האצבע על מהות וטיב הקשר, על מה שקורה  באינטראקציה ביניכם..
 
ונראה שבאינטראקציה הזו, היו כוונות טובות שקיבלו כעת עבורך תפנית מוזרה, זליגה מהגבולות שקרתה אט אט אך כעת מרגישה כאילו הגבולות התמוססו לחלוטין והדיאדה הזו שלכם הופכת למשהו אמורפי, לא ברור, אולי אפילו משהו שמרגיש לך מאיים, מסוכן.. וודאי לא הדבר שלשמו התכנסתם..
 
ואני גם מרגישה את תחושת אי הנוחות שלך אל מול הזליגה הזו, את החשש וכמיהה לחזרה לגבול הזה, הבטוח, המגן והמוגן. הברור. משהו שאפשר להשען עליו, ולא רק לשקוע לתוכו במעין תחושת איבוד-עצמית ואובדן..
 
והמרווחים בין המילים שלך, יקירה, כקפיצות בתודעה, כפערים שאת מנסה למלא, ללבן, עם עצמך, בין שניכם..
פערים שהולכים וגדלים, כתהום שפתאום נפערת, ואיתה גם נפערת מעין תחושת התפכחות, מבט מחודש על מה שקורה, ותחושה של האין, של מה שאינו שם, של מה שהקשר הזה לא..
 
יקירה, אני מזמינה אותך להמשיך ולברר באמצעות מילים, באמצעות המבט האמיץ הזה פנימה, את מה שקורה, גם בינך לבין עצמך, וגם בינך לאותו האדם, בדרך שתרגיש לך בטוחה ומותאמת..
לצפיה ב-'שלום סהר'
שלום סהר
24/07/2016 | 16:14
32
אני עד היום לא מוצאת משהו להישען עליו. 
תודה על ההתייחסות 
לצפיה ב-'אם אתה רוצה'
אם אתה רוצה
22/07/2016 | 21:06
2
41

אם אתה רוצה

אם אתה רוצה לצאת מבור
אתה צריך להעיז להוציא יד ממעמקים.
אם אתה רוצה לגרש את החושך
אתה צריך להעיז להדליק נר.
זה נראה  קשה  לפעמים
אבל הצעד הראשון הוא הכי חשוב
ואחר כך ההתמדה.
22.7.16

לצפיה ב-'ההעזה של הצעד הראשון'
ההעזה של הצעד הראשון
24/07/2016 | 15:17
1
19
הצעד הראשון, בכ"כ הרבה מקרים
הוא הקשה והמורכב ביותר..
הוא מצריך מאמץ כל כך גדול
כל כך הרבה תעוזה, ואומץ, לקום מהגדר..
זה הצעד הראשון של שינוי
של יציאה מהאזור-הבטוח
מההרגל, מהמוכר, מהידוע..
ובצעד הזה, כרוכה התמודדות לא פשוטה
עם חוסר הוודאות, עם החששות והפחדים
עם הספקות, וכל ה'מה אם..?'
דרוש אומץ רב, להחליט שאנו יוצרים שינוי, התחלה חדשה
מנתבים מחדש את חיינו, כותבים את סיפורם אחרת..
 
קרנף יקר, אני מאחלת לך שהצעד הזה, וכל הצעדים שיבואו (בתקווה שבקלות רבה יותר) אחריו, יובילו אותך תמיד קדימה בחייך ופנימה אל תוך עצמך, תמיד אל עבר היעדים שאתה רוצה להגיע אליהם, ושגם הדרך והתהליך יהיו משמעותיים, יהיו מסע של גילוי והעצמה עבורך..
 
לצפיה ב-'תודה - על המילים המעודדות מאוד'
תודה - על המילים המעודדות מאוד
24/07/2016 | 16:10
5
לצפיה ב-'על הקיר תמונה '
על הקיר תמונה
13/07/2016 | 15:51
1
48
אז בבית הספר על הקיר תמונה 
ואני בורחת לתוך האדמה 
שם בתוך הטבע יש מקום לנשמה 
והילדה צועקת אמא 
אמא , אמא , אמא ..
ואין לאן לברוח מהאימה 
והאיש הרע פוגע ואיתו גם אחרים ,
ואמא לא שומעת 
והבייתה רק רוצים
ועל הקיר תמונה 
ואני נעלמת בתוכה 
בלי קול 
בלי נשמה ...
 
 
לצפיה ב-'השאגה שלא נשמעת...'
השאגה שלא נשמעת...
13/07/2016 | 23:35
29
שלום לך צומחת מכאב יקרה,
אני מרגישה שהיום, יש בך צורך למצוא לעצמך בור קטן וחמים,מוסתר ושקט.
להתחבק עם אמא אדמה, לתת לה לעטוף אותך בזרועותיה , לחבק ולהגן עליך, אמא שתיתן לך מקום שבו תוכלי סוף סוף לנוח ולא לחשוש,להירגע ,להקשיב לרוח , להתבונן בשמיים ולנשום עמוק את האוויר הצח.
מה שהאמא האנושית שלך כנראה לא הצליחה לעניק לך, אמא אדמה אולי יכולה לתת לך.
אבל בינתיים, נראה שהילדה הקטנה שבתוכך עדיין זועקת  ואין לה מנוחה .
ויכול להיות שהצעקה  לאמא הפכה לשאגה, שהלכה והתעצמה עם השנים והאימה שאת עברה,ויתכן שהיא חזקה כל כך עד שהיא חונקת ולא מצליחה להתפרץ אחוצה ... שאגה אשר רועשת  מבפנים אך לא נשמעת מבחוץ...

את מחפשת להעלם ,לתוך תמונה או לתוך האדמה ,לא להראות ולא להשמע כדי שהמחשבות, הזכרונות ,הסכנות והאימה לא ימצאו אותך.
נראה שאת זקוקה להפסקה של ממש , לא לחוש ולא להרגיש,לא לכאוב,לא לפחד,לא לחשוב....אני מרגישה שאת מוכנה להניח בצד את נישמתך כדי לנוח בצורה אבסולוטית, לישון ללא סיוטים, לחיות ללא פחדים...
ואני מאחלת לך מכל הלב ,שתמצאי  את השקט שלך מבפנים ואת המנוחה לה את זקוקה.
ואם נוכל לעזור לך בסה״ר, אנחנו כאן בשבילך ואת תמיד מוזמנת בחום אלינו.
אני היום שולחת לך חיבוק חם ואוהב,עוטף ומרגיע ...גם אם הוא רק וירטואלי.
מתנדבת סה״ר
לצפיה ב-'אבא'
אבא
06/07/2016 | 22:44
2
84
אבא :
אבי אבי עד כמה אותי אהבת?
כחול כמו ים וצהב על העין , חצי
אדם חצי מפלצת , איש של מילים
בסתר .

אותי אהבת אולי ? או שברור שהחץ
שפלח גרוני היה עוד טעות בכיוון .
" כן כן סתם טעות לא התכוונת בי לכרסם "
את בגדי היפים לא רצית סתם להריח באפיך
הגדול .
לנשק , ללטף , לשתות מהים הגדול או להכות
במכת הגרזן הצהב , אבא של טעות , אבי אבי
קראתי לי בשמי ? : אבא דוב לוכד גוזלה קטנה.

בין שיניו מחורר גופה , זו היא אהבה ? " כן ילדתי
ככה זה בעולם :" ככה למדתני ללא די עם מכת הסרגל
על היד וזין בפה , אבא של סתר , אבא של שפות זרות .
של מכות , אבא מתעלל .
לצפיה ב-'אבא או מפלצת?'
אבא או מפלצת?
08/07/2016 | 17:37
1
45

אין מילים לתאר. זה מנתץ והורס לעבור התעללות כזאת ממי שאמור לאהוב אותך ולהגן עלייך. ואת שואלת אותו אם הוא אוהב אותך, ואם זוהי אהבה, והוא עוד עונה שכן, למרבה הזוועה, שככה העולם... ואת, בטח מעורערת עד היסוד, שואלת ושואלת, כי נראה שאת יודעת: אין זו אהבה. אבל לקבל חוסר אהבה שכזה, שמוביל למעשים שכאלו, מצד אביך.. הן הדבר קשה מנשוא. ואת גוזלה קטנה, או כך היית, כשנפגעת, וליבך נשבר.. כשאביך ניפץ את עולמך ולימד אותך טעויות על אהבה ועל החיים. את בוודאי מרגישה מרומה על ידו, גוזלה גזולת ילדות, מעונה... ילדה קטנה העושה את צעדיה הראשונים בעולם אכזר.. ואת מנסה ללמוד ממה שקורה לך, ושואלת את עצמך האם זו טעות... מבולבלת מחוויותייך, את מסרבת להאמין שהמציאות אכן כזאת, ואולי זה מה שגם שמר עלייך, באופן כלשהו, אם ניתן לקרוא לכך לשמור, מליפול לאורך זמן בפח של הפגיעה של אביך. נראה שאיפשהו את יודעת: לא זו אהבה. לא כך מתנהל העולם. נכון, כך התנהל העולם שלך, לא מעט זמן, ואולי עד היום את רואה את העולם באופן כלשהו מבעד למשקפים האלו. אבל זה לא צריך להיות כך, לא צריך בכלל... וגם את זה יכול להיות שאת יודעת, כי דרך כל הסבל וכאב שחווית, למרות מה שניסו ללמד אותך על החיים, נראה שהראיה שלך נשארה טובה. איך אפשר לקבל אבא כזה? חצי אדם חצי מפלצת. אולי רק כך.. ולדעת, שלא כך היה צריך להיות אבא שלך. את מבטאת את הזעם הנורא שיש בך כלפיו. וזה הרגש האמיתי ביותר, אולי, שאת יכולה להרגיש כלפיו. אולי אין בך אהבה כלפיו. אולי אפילו לא שנאה.
 
לצפיה ב-'תודה על התגובה והניתוח המעולה שמחתם אותי מאוד....'
תודה על התגובה והניתוח המעולה שמחתם אותי מאוד....
08/07/2016 | 19:21
13
לצפיה ב-'מדשדש'
מדשדש
08/07/2016 | 16:29
2
28

מדשדש

אני מדשדש עכשיו
לא מתקדם הרבה.
החרדה פחתה בהרבה.
המחשבה השתפרה בהרבה.
פלשבקים וסיוטים יש פחות בהרבה-
אך אני מדשדש :
לא עושה את המהלך הסופי
להבריא לגמרי ממחלתי.
ולא תגידו שאיני עובד על כך
אני מטפל בפוסט טראומה
וגם בחרדה.
לפחות הסוכרת השתפרה תודה לאל
וגם הזמזום המטריד.
8.7.16





לצפיה ב-'להאיר את עינייך בטוב שכבר קיים...'
להאיר את עינייך בטוב שכבר קיים...
12/07/2016 | 02:50
1
13
קרנף יקר,
 
נשמע כי למרות שעברת כברת דרך מאוד יפה, אתה עדיין מרגיש כי לא עשית ולא עושה מספיק על מנת להבריא....
 
אני שומעת מתוך דברייך כי חלו שינויים לטובה, אתה פחות חרד, המחשבות הטורדניות פחתו וגם אותם סיוטים שרודפים אחרייך אט אט דועכים...מבחינה בריאותית אתה חש שיפור ואותם זמזומים ששמעת גם הם כבר פחות מטרידים אותך...
 
לפעמים אנו זקוקים למישהו נטרלי , מהצד שיראה לנו את הדרך שעברנו ויאיר את עיננו
בדברים הטובים שקורים וייתן לנו את הכוחות להמשיך להתמודד עם אותם קשיים שנותרו ויחד לנסות לעבור גם אותם..
 
יקירי,
תמשיך לשתף אותנו בתחושות ובמחשבות שעוברות עלייך..השיתוף אולי ייתן מזור לנפש וידגיש במעט את ההצלחות שלך בדרך להבראה..
 
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
12/07/2016 | 09:01
7
באמת חשבתי וראיתי שהתקדמתי הרבה תודה לאל
לצפיה ב-'בכל העיר הגדולה הזו...'
בכל העיר הגדולה הזו...
01/07/2016 | 23:31
1
45
בכל העיר הגדולה הזו
אין מישהו אחד לאהוב
ואין מישהו שאוהב אותך
אז את מחפשת אותו בין ההמון
מקווה למצוא מישהו חדש
וכשאת נכשלת 
את צוללת לתוך המים
ועוצרת את הנשימה
ומקווה שזו תהייה תקוותך האחרונה...
 
*ככה אני מרגישה ונמאס לי להרגיש ככה
לצפיה ב-'האהבה שמעבר לפינה..'
האהבה שמעבר לפינה..
04/07/2016 | 10:44
22
סול יקרה,
כשקראתי את השיר שכתבת לא יכולתי שלא לחוש את הכמיהה  שלך לאהבה..
מצד אחד הרצון שלך לקבל אהבה ומצד שני לתת.. להעניק את האהבה שיש בתוכך.
נשמע שאותו חיפוש אחר אותה אהבה מייאשת אותך וגורמת לך להרגיש ששוב נכשלת, ששוב זה לא מה שחשבת ומה שקיווית. וכל שנותר לך הוא הרצון להפסיק לחפש ופשוט להעלם לך בקרקעית המים..
יקירה,
אולי לא קל למצוא את אותה אהבה שתהיה מיוחדת רק לנו.. לפעמים זה מגיע בפשטות ומבלי שנרצה ולפעמים צריך לתור אחריה.. לחפש אותה במקומות אחרים.. היא קיימת והיא מחכה לך, מחכה שתמצאי אותה....
תרצי אולי לשתף אותנו בתחושות שגרומות לך להרגיש נכשלת? מדוע אותם ניסיונות לא מוצלחים גורמים לך למחשבות הקשות הללו ....
מחכה לשמוע ממך...
 
לצפיה ב-'מותו של הילד הזקן'
מותו של הילד הזקן
20/06/2016 | 02:12
3
52
 
היה ילד זקן שהמוות קרא רק לו.
ובעת ערב עלה, ישן את שנתו וחלם
הוא חלום לדר בתוך צדף על חוף הים
הכחל.
 
ושהקיץ משנתו גילה שעינו צהובות כמגף
שאט אט מתפורר, ושפתיו רופסות מלאות
בחורים ואין הטל יורד מרפה כאבו.
 
וחלם הוא לחזור על החוף ולגעת בחול.
אך משברי הגלים קרו לו לחזור לקבל נשיקה
אחרונה .והגיע העת והזקין הילד ומת נקבר
ונכלא בחוף הים הצהוב.
לצפיה ב-'תמיד יש תקווה'
תמיד יש תקווה
20/06/2016 | 12:12
16
הזקנה היא חלק מהחיים- וכל גם המוות בסופה. אך אחריו מגיעים לגן העדן.
וצריך אדם לחיות חיים שלמים כדי שירכוש נסיון חיים ושכרו בגן העדן יהיה יותר גדול. כי הוא יהיה יותר שלם.
לצפיה ב-'להעיר חלום רדום'
להעיר חלום רדום
22/06/2016 | 20:14
1
22
בודלר יקר,
 
כשקראתי את השיר שכתבת לא יכולתי שלא להרגיש את הזיכרון שנשאר חקוק באותו ילד שהתבגר מאז...
נשמע שאותו ילד לקח על עצמו לא מעט אחריות ותכונות של אדם בוגר, והרגעים הקסומים והרגועים שלו היו כשהלך לישון וחלם חלומות על עולם אחר..שם בחלום הרשה לעצמו להיות אותו ילד כשאר הילדים, ילד שחולם על חוף ים, פנטזיה ילדית של מקום מבטחים בתוך צדף, אך כשהתעורר מהחלום הקסום, התעורר לתוך המציאות של חיו- שם הרגיש עייף כזקן שעברו עליו ימים לא קלים..והגיעה שעתו ללכת מן העולם אך לא לפני שייפרד ויקבל נשיקה אחרונה ...
נשמע שלא מעט תחושות נמצאות בתוך ובין מילות השיר..
 
בודלר יקר, האם תרצה לשתף אותנו יותר בתחושותיו של אותו ילד , מדוע הרגיש כה "זקן", עייף , מדוע  הרגיש שנקבר בעודו בחיים....
 
לצפיה ב-'תודה רבה על הקריאה שמחתם אותי.'
תודה רבה על הקריאה שמחתם אותי.
22/06/2016 | 21:16
10
לצפיה ב-'הרחובות ממריאים מהר'
הרחובות ממריאים מהר
13/06/2016 | 20:00
2
28


הרחובות ממריאים מהר

הרחובות ממריאים מהר
ים אנשים סואן
סחרחורת קלה בעיניים
ואני זוכר את הפיגוע:
אייך יצאתי מקופת החולים
והלכתי חרד מצד הבניין האחר.
ועתה הזמן להתגבר
הזמן והאל מרפאים הכל.
צריך אומץ לזה.
13.6.16

לצפיה ב-'תעצומות נפש'
תעצומות נפש
17/06/2016 | 09:54
1
12
קרנף יקר,
לא רק אומץ צריך, צריך גם תעצומות נפש...
עם כל הקושי, צריך להתאמץ לדבר על הדברים... 
לעזור לזמן לעזור להתגבר...
לזכרונות כאלו לפעמים, עם כל הצער, יש נטייה להיערם בראש ולא לשחרר...
ולכן חשוב לדבר עליהם, לשתף, לכתוב...
ככה נוכל לעזור לזמן ולאל לרפא את הכל...
 
תודה לך 
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
17/06/2016 | 10:20
3
לצפיה ב-'05/06/16'
05/06/16
05/06/2016 | 01:39
1
37

אנא ממכם בבקשה כנסו ללינק תוך כדי הקריאה אני חושב שזה ימחיש בבירור את התחושות שלי יותר.
https://www.youtube.com/watch?v=kcihcYEOeic
--------------
השעה כבר 00:52 באמצע הלילה וכבר מאוחר. רכבת רגשות שלא נותנת לך מנוח וההשתוקקות לעצימת עיניים גואה בליבך וסוחפת אותו לתהום של מתח ורעד בלתי נמנע והכל מאיים להתפוץ בפנים. ודמעות הזולגות מחדרי ליבך הקטן וזולגות לאבי העורקים ומשם לכל חלקי הגוף. בדרך חזרה הן אוספות מצבורים של כאב מתכנסות דרך ורידי נבוב העליון והתחתון ובחזרה אל הלב. מעגל של סבל אתה מגחך לעצמך ותופס את הראש באותה הנשימה שאתה מבין שאלו הם החיים. מעגל של סבל ואולי זה היופי שבהם. ולפעמים מבליחה לה המשאלה הקטנה הזאת - שאולי החיים יכלו להיות יותר יפים אם מידי פעם בפעם המעגל הזה היה נח כמה שעות והכל היה טוב. ואולי אלו מאוויים של ילד קטן שמנסה ללמוד את החיים. ואולי אני מפחד להכיר בעובדה שאם אני אצעק הצילו אף אחד לא ישמע וקולי רק יהדהד בתיבת הקול שלי ותו לו. ניד וזיע לא יבואו בתגובה לזעקתי - כי אני אוויר. ואולי אפילו פחות - כי פעם גם היינו משלמים על זמן אוויר. וכל האנשים בחיים שלי מתים פיזית או מתים ממני נפשית - מתים ממני מתרחקים כי הם לא יודעים להבין אותי. כי הם לא רוצים. ואולי זה תמיד יהיה כך. אני הכבשה השחורה של כל העולם הזה ואשתו. ואולי כבר נמאס להילחם ולצאת מן המשבצת הזאת כי זה כמו מעגל שבסופו של דבר אני מוצא את עצמי בתוכו שוב. ואולי נמאס לי לשמוע אנשים אומרים לי מה טוב וכדאי לי בחיים או אנשים שיודעים רק לשפוט ולבקר ואף פעם לא באמת רוצים להבין. ואולי אני אהיה השק חבטות של כולם. ואולי אני אחזור שוב פעם ושוב פעם לדפוסי ההתנהגות שלי שרק הורסים אותי מבפנים כנשק יום הדין. וכל הנשורת הרדיו אקטיבית הזאת שורפת לי בעיניים כך שאני לא יכול לעצום אותן ולנוח. ואולי הסבל המחזורי הזה הוא כל מה שיש לי להישן עליו. כמעין דבר מוכר שלעולם לא יפתיע אותי לרעה כי אני תמיד מצפה לרע איתו. ואולי הוא לא יפתיע בכלל וישאר בסטטיות מחזורית. ואולי כל המילים וכל השפות שאני לומד לא יצליחו לתאר ולו באלפית את מה שעובר עליי. וכל הפתגמים והאימרות רק ירגדו את פני השטח. ואז זה הולם בך - חוסר המילים, חוסר האונים, חוסר ההיגיון, חוסר השיטטיות שיש בעולם הזה. חוסר טוב הלב, חוסר התמימות, חוסר החמימות, חוסר האהבה. ואולי חוסר האהבה זה הדבר שהכי מנתץ אותך. ואולי אתה לא יודע מה זאת אהבה. אולי אתה רק עובד על עצמך שאתה מבין אותה. מחפש הגדרה במילון שתעזור לשכל הישר להבין. הכל רק מהלכים אסטרטגיים, דרך בטוחה להתנהל בעולם שלך עם כולם. ואולי אתה לעולם לא תתן לעצמך יותר לשתחרר. לא אחרי אתמול , לא אחרי מה שקרה בחצי שנה המזוינת האחרונה. ואולי האבל לא יפה לך - אבל צריך ללבוש אותו בכדי שתוכל להוריד אותו כשייגמר הטקס. הגוף שלך תפוס, המוח שלך עייף , הצבת לעצמך יעד ללכת למכון כושר למרות חוסר החשק וחוסר השינה שלבטח יהיה לך. ואתה מכריח את עצמך לעשות דברים כי ככה זה עובד כרגע. והידיים מרפרפות ורועדות על גבי מקשי המקלדת ולפעמים מתפספסת אות אחר פה ואות אחת שם ואולי הדמעות זולגות לפה ולשם  , ואתה השם אתה לא מצליח לראות כי אתה ערפל מקהה את ראייתך, ואולי אתה קצר ראייה כמו שאתה קצר איטילגינציה להתנהל בעולם הזה. ואולי אתה שטוח ובלתי נראה כמו זווית שטוחה ואולי איקיו 180 זה יותר מסתם מספר אלא מתאר איזשהי תכונה. ואולי כל המחשבות שדוהרות בשכל שלך נתקלות אחת בשנייה ומתרפקות אחת על השנייה והכאב קשה מנשוא שקשה לנשום והדמעות מבצבצות פתאום מסכר הדמעות החיצון. ודמעה אחת מבליחה לה מלובן העין . והריסים אוספות אותה בעדינות בכדי שהיא תנתפץ לך על ארובת העין והופ כוח המשיכה עושה את שלו וכמו צונאמי קטן ומיניאטורי זורע הרס בכל מה שנקרה בדרך. והצוואר נוקשה ותפוס והידיים מתאגרפות לאגרופים ואתה רוצה רוצה לחבוט במשהו שיכאב לך פיזית ואולי הכאב הפיזי יגמד את הכאב הנפשי. לחרוט עם הידיים על הקיר. 
ואולי תהיה הילד ההוא שעשו לו את מה שעשו לו כשהיה קטן ולאף אחד לא יהיה אכפת. להפך, אף אחד לא יאמין ויאשימו. ואולי החיים זה כמו להזמין דומינוס פיצה - פיסת הנחת וההתרגשות שיש לך בציפייה הזאת של החצי שעה עד לכשתגיע הפיצה החלומית שהרכבת או ראית בתמונות ואז להתבאס כל פעם מחדש. ולחטוף קלקול קיבה שישבית אותך ליומיים. ואולי החיים מורכבים מציפיות שלעולם לא יתממשו.
ואולי אני רוצה איזה ילד קטן עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני שיוכל ללמד אותי על החיים - ואולי אלו הדברים הקטנים שבאמת חשובים. וגם אם זה לא מצליח הכל בסדר העיקר הכוונה. אבל מה אם כבר נמאס לך לחוות כל הזמן קשיי גדילה? ומה עם קשיי הגדילה מלווים בכאבים עזים שמפלחים אותך מבין הצלעות ישר אל עמוד השדרה. והריאה מנוקבת וקורסת בגלל הפרשי הלחצים בין החלק הפנימי לחלק החיצוני של הצדרים. ואולי חוסר החמצן המשווע הזה שפתאום אתה חווה זה מה שנקרא באמת לחיות. וכל מעגל הסבל הזה מועצם באותם רגעים אחדים. ואולי המאבק והפרפור הזה זה מה שהופך את החיים לחשובים ולנחשבים. ואולי לקום פתאום בבוקר ולמצוא את עצמך לבד במיטה זה סוג של אגרוף בבטן שמונע ממך לכמה רגעים לאסוף חמצן לבפנים ואולי המאבק הזה כנכד הכאב וכנגד ההדף זה גם סוג של מאבק. ואולי המאבק הזה של הקול לפרוץ החוצה מבין מיתרי הקול הנוקשים זה גם משהו שמעמיד את החיים באיזשהי חשיבות?
זה לא כל כך משנה - כי לאף אחד לא אכפת. לא אכפת שהיה לי יום הולדת . לאף אחד לא אכפת שאני שורד ומנסה לתמרן עכשיו. לאף אחד לא אכפת מספיק בכדי באמת להבין אותי ולקבל את הדברים שאני עושה ובאמת להאמין שאני דואג לעצמי או לפחות מנסה. לאף אחד לא אכפת מספיק בכדי להיות איתי כרע לי וכואב לי ולאף אחד לא אכפת מספיק בכדי  שאני אהיה חשוב לו קצת. כנראה שאני אהיה תמיד הילד ההוא שאנסו אותו והתעללו בו 1373 ימים ושחווה מהסביבה עוד מסכת של האשמות ופרימיטיביות משווע שרק פגע בו יותר. ואולי לעד אהיה לבד. כי כבר ניצלתי את הקלפים הטובים היחסיים שהיו לי של השנה וחצי האחרונות. ואולי זה כמעין הקצבה שלאנשים כמוני יש הקצבה אחת של טוב בחיים.
ואולי אני בתקופת הצנע והכל כרגע כל כך צנוע שזה כבר מכוער. ואולי הכל ישאר כמו שהוא...
 
לצפיה ב-'היי יקר, הגבנו לך בפורום צעירים'
היי יקר, הגבנו לך בפורום צעירים
08/06/2016 | 19:24
16
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/203/18085746...תמיכה/תמיכה_נפשית_לצעירים
לצפיה ב-'לא יאומן..'
לא יאומן..
04/06/2016 | 21:48
1
35
חוזרת לכאן שוב , אחרי תקופה ארוכה..
כמו סם , א"א איתו וא"א בלעדיו..
לא יאומן..
לצפיה ב-'ממקום קצת אחר'
ממקום קצת אחר
08/06/2016 | 19:18
14
לא תמיד זה פשוט
כשאת חוזרת למקום המוכר
שבה ואולי בודקת,
איך רגלייך נראות עכשיו כנגד המפתן
מודדת מה השתנה כאן,
ואיך את מרגישה עם חזרתך,
עם לעמוד כאן שוב, באותו המקום, אבל גם ממקום קצת אחר..
ספרי לנו דיפ יקרה, איך זה לחזור בשבילך..
אנחנו כאן תמיד, מקבלים אותך בזרועות פתוחות
לצפיה ב-'אני שואל'
אני שואל
03/06/2016 | 10:56
2
20

אני שואל

מה שמכם? אני שואל
אני חולם עליכם בלילה.
התשלחו לי מכתב? אני שואל
מי יאמר לי שהמכתב יגיע.
האראה אתכם בחיי? אני שואל
יש לי עוד עשרים שנה לחיות.
שעון הזמן הולך וכלה.
1.6.16

געגועים

אתה יושב ושותק
המילים מהדהדות בראשך.
ואתה רוצה לטלפן
אך יש סוד ואסור.
ואתה רוצה לבכות -וטאבו...
רק התקווה מהאל פועמת.
1.6.16

לצפיה ב-'משאלה של קשר'
משאלה של קשר
08/06/2016 | 19:10
1
7
משאלה של קשר
כנגד הבדידות
כרצון לפגוש קרוב משפחה קרוב-רחוק
כזה שאולי עוד לא הכרנו
או חבר שחולמים לפגוש
יום אחד, אי פעם..
 
קרנף יקר, אני קוראת את הרצון שלך לשתף, להושיט יד,
לספר, את שהיה
שיכירו וידעו, שיראו
שיזכרו
שאפשר יהיה גם לבכות..
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
08/06/2016 | 21:12
4
מעודד מאוד
לצפיה ב-'זיכרון'
זיכרון
26/05/2016 | 14:59
2
43

זיכרון

אילו זכרתי אתכם ברורות
אילו זכרתי היטב את עברי
החיים היו מפוקחים.
דם, אש ותמרות עשן
מלחמה בנפשי היגעה.
ורוצה אני לזכור
וחומה גבוהה בזיכרוני
וסוד מבדיל בייננו.
ומלאך מאל עוזר לי
וגם אני אוחז באזמל.
אז החיים יפרחו, ילבלבו!
אדם בלא זיכרון ברור הריהו כמשוגע.
25.5.16

לצפיה ב-'לזכור כדי להינצל'
לזכור כדי להינצל
26/05/2016 | 22:28
1
21

מה טוב הוא האל
מה טוב מלאכו
והסוד שביניכם יחלחל
אל מעבר לחומה
וגשר יווצר, יחבר ביניכם
כי זאת ידעת, תינצל
לא תהיה כמשוגע
בחסד ובידיעה
 
קרנף לבן, נשמע שאתה חושש שלא תוכל לזכור ברורות... אולי אפילו חושש להשתגע בגלל המרדף אחרי אותם הזכרונות... יחד עם זאת אני מבינה משירך שאתה בוטח בכח עליון ומיטיב, בשליח, שיציל אותך מגורל זה. נשמע שאתה עייף מן המלחמה המתנהלת בנפשך, המלחמה על הזיכרון, על העקבות הברורים שאתה מותיר מאחוריך, על האנשים שנושאים אותם. אך בנוסף נראה שאתה מרגיש שאותה מלחמה אינה לשווא, ואולי גם אינה סוף דבר.
יכול להיות שכשאיזמל המנתחים בידיך, אתה מרגיש אדון לגורלך, אתה הוא המחליט, ומה שהאיזמל עושה, יש בו גם ערך מוסף, כי מטרתו לרפא. ועם זאת, ממש כמו כוס תה קמומיל חמים וטעים, המשכך את מיחושי הבטן והראש ונוסך שינה, ריפוי עשוי שלא להיות כרוך בהכרח בכאבים.. ולהיות אפילו נעים...
והלוואי שחייך ילבלבו כפי שתיארת בשירך... שתזכה לזכור את כל אותם אנשים שהיית רוצה לזכור... את כל אותם האנשים שחייך קשורים בחייהם.
            
לצפיה ב-'תודה רבה- עזרתם'
תודה רבה- עזרתם
27/05/2016 | 04:39
1
לצפיה ב-'מתכרבל בבוץ'
מתכרבל בבוץ
23/05/2016 | 18:45
2
22

מתכרבל בבוץ

מתכרבל בבוץ
בוץ של לעג.
אנשים לא שלמים
מנפחים חזם באון.
והבוץ עוטף אותי מכסה עיני
ואני כמעט עיוור.
ומתוך המהומה אני נחלץ
רוחץ גופי  בהגיגים ושירים.
ואני יודע יום אחד יתחרטו
גם אני התחרטתי על חטאי.
כל אדם יום אחד מטיב
והבוץ הופך לאבק דק.
23.5.16

לצפיה ב-'שמיכת טלאים בוצית'
שמיכת טלאים בוצית
24/05/2016 | 18:38
1
11
כסות של רפש
שמיכת פוך של לכלוך
זורמת ועוטפת, רכה ודוקרנית, כבדה ומחניקה..
ולפעמים הבוץ הזה נשפך אלינו מבחוץ, מצד אחרים
כשבפעמים אחרות, הוא גם מוצא סדק לזרום בנו מבפנים..
 
ואל מול הזרם הזה, אתה, קרנף יקר, מנסה לא לתת לבוץ לחדור מבעד לעור
עוצם את העיניים חזק, מנער אותו ממך
שוטף ומיטהר, מהלעג, מהעוול
יודע להעמיד לבוץ סכר
לטוות ממנו מעטפת הגנה
להפוך את הכאב לדשן,
את הבוץ לקרקע פוריה
לפחות, עד שיעבור זעם..
 
לצפיה ב-'תודה רבה לכם- ניחמתם אותי'
תודה רבה לכם- ניחמתם אותי
24/05/2016 | 18:45
3
לצפיה ב-'מחשבות'
מחשבות
21/05/2016 | 07:45
4
52
מחשבות בשלל צבעי הקשת
בשלל קולות ,
בשלל גילאים.
מחשבות שלי , שלה , שלנו
מנוגדות אחת לשנייה
שונות .
כן , לא
היה , לא היה
טוב רע
נכון או לא
מחשבות שלא מרפות
מחשבות שלא עוזבות
את הגוף והנשמה
מעייף כל כך
להיות אנחנו
לחשוב כל כך הרבה מחשבות
לנסות לחבר בנהם
לא לפסול אף אחת ולהבין
איזה מחשבה טובה ונכונה להיום
מחשבות רבות בלב איש
ובנפשי כפול תשעה
עייפתי
אפשר לסגור את הרדיו
לאיזה רבע שעה
לצפיה ב-'במחשבות טורדניות אפשר לטפל'
במחשבות טורדניות אפשר לטפל
21/05/2016 | 15:53
1
17
אצלי עם הטיפול בפוסט טראומה (CBT) המחשבות האלו כבר מופיעות פחות. אני גם מטפל בחרדה (  ניהול חרדה).
 
לצפיה ב-'קרנף תודה '
קרנף תודה
21/05/2016 | 23:01
15
לא התכוונתי למחשבות טרדניות כי אם מחשבות מנגדות זו לזו ...וקשה להחליט מה נכון מה טוב מה לא ....
תודה שחשבת עלי , ושמחה שהטיפול בCBT עזר לך .
לצפיה ב-'אומנות ההקשבה לפעימות הלב'
אומנות ההקשבה לפעימות הלב
24/05/2016 | 18:22
1
33
מחשבות מתערבבות, מתערבלות, מסתבכות
כמו פקעת חוטים, מתפתלות זו בזו, נקשרות, יוצרות צמתים של זכרונות, של בחירות
וכמו מקהלה של כמה קולות, שנשמעים במקביל, שונים
מושכים לכיוונים מנוגדים, כמו במשיכת חבל, שאינה פוסקת, ואין בה מנצחים..
 
וזה באמת נשמע כל כך מעייף, שכל הזמן צריך לשמוע את כולם, לתת לכולם מקום, לבדוק האם יש עוד איזו גרסה שלא נשמעה, עוד איזה קול שהוחנק ונשכח,
כל כך מכביד לשאת את כל הקולות האלו, במקביל ובו זמנית..
לשמור עליהם מצד אחד, שלא יתפרקו, לא יברחו, לתת להם מקום ונוכחות, לנסות לאגד לזר שאולי יום אחד יפרח
ומצד שני להרגיש איך לפעמים הן משתלטות, לוקחות לעצמן חירויות גדולות מידי, תובעות בעלות, כשאת מנסה גם לברור ביניהן, וגם להחזיק בכולן..
 
צומחת אהובה /לנו, אני מצטרפת אלייך בתקווה לאיזה רגע של שקט, של מנוחה, בתוך סערת הניגודים והקונפליקטים, הספקות והבלבול שמקהלת הקולות יכולה ליצור.. זה נשמע לי כוח אדיר, לזכור לפנות לעצמך את רגעי הדממה האלו, בהם אפשר לנסות ולשמוע רק את קול פעימות הלב, בלי רעש רקע, ולו לזמן מה..
לצפיה ב-'את פשוט מרגשת '
את פשוט מרגשת
27/05/2016 | 13:55
22
כל כך מדייקת כל פעם מחדש , תודה על היותך 
ובכלל לכל מתנדבי סה"ר כל כך , כל כך .......נפלאים ואין מילים .

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ