לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

אודות הפורום תמיכה נפשית ביצירה

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
פורום תמיכה נפשית ביצירה
 
 
לפעמים יש רגעים בהם רוצים לתת לרגשות לצאת, רוצים למצוא מקום לשתף בדברים שקורים ממש בפנים, יש מקומות שבהם לפעמים קל יותר לשתף בשיר, בסיפור, בתמונה או ציור...
אנחנו פותחים כאן פתח להבעה וביטוי עצמי, שונה מהמקובל בפורומים האחרים שלנו, מקום שאליו תוכלו להביא כל יצירה שהיא שמתחברת אליכם או שאתם מתחברים אליה, כיד דמיונכם החופשי ובהתאם לכללי הפורום.
.
כאן אפשר "לדבר" בעזרת שירים וסיפורים שלכם עצמכם, כאלו שנכתבים פה לראשונה, כיצירה אישית ופרטית של כל אחד; וגם של אחרים, ידועים ומוכרים וגם לא כל כך.
 
כאן בפורום אפשר לצרף ציור או צילום שציירתם או צילמתם בעצמכם, ציור, צילום או סרטון שמדבר אליכם (גם אם אינו יצירה עצמית שלכם), שמביא משהו ממה שאתם מרגישים, או רוצים לומר ולא כל כך מצליחים, שמספר ומתאר את מה שקורה לכם בפנים כי לפעמים המילים לא מצליחות לתאר....
 
כאן אפשר להעלות נושא שמציק, שחושבים עליו, מתחבטים בו ולא ממש יודעים איזו דיעה לגבש עליו.
 
כאן נוכל לפתח דיון, לספר כל אחד איך הוא מרגיש, מה הוא חושב בדרך אחרת. בדרך של משל, שיר, סיפור, יצירה פלסטית (צילום של ציור, פיסול, רישום, מיצג) ו”לדבר" דרך דימויים ותמונות.
ועוד כמה מילים – אנחנו רוצים לשמור את המקום הזה כמקום נעים לכולם שבו אפשר לתמוך ולהיתמך, ולכם חשוב לנו שתהיו איתנו וכשאתם פה תשמרו עלכללי הכתיבה של הפורום.
 כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.

* לא יותרו כאן פרסומים., סקרים או מחקרים

 
נחכה לכם פה, מבטיחים להקשיב להכל...
 
המשך >>

לצפיה ב-'עורבים בראש'
עורבים בראש
22/10/2016 | 19:04
3
31

הערה :הכל בגללו הכל בגלל אבא, הכל בגלל שהוא אלים, הכל בגללו ,אני ככה כי אני זה הוא, כי אני זה הוא חק וחלק, כל החרא זה כי יש לי אבא ואמא וכל מיני בני זונות בראש, הם אשמים ואני חלק מהריקוד הזה,  הכל תהום והכל אש,הכל בגלל  אבא...

אין לי נשמה ואין לי רוח אין לי גוף ולא בשר אני נע ברוח, נעה בכל מרחב בכל שביל שעליו לעולם לא יגע, אני מת ואני חיי ואני בכלל מבזבוז, איש הולך ואיש נשאר איש חלש ואיש בלי כלל דבר, אוי מה אני יגיד שלא  אמרתי על עצמי גוש אשפה מפולפל מדבר לעצמי משורר לעצמי את שירת מותי, מה האדם ? אם לא גוש עפר מתוחכם מה אמר אראיל ? האדם בוץ מתוחכם אני הקטן חושב האדם בול עץ מנומנם, בטל ועצלן חסר עולם משלו,שומע מצית לחוקים  לא לו, אני בלרניה על הקרח רוקד לצללי התלין, סיוט ועוד סיוט זה שווה שני סיוטים ? זה סתם מתמטיקה פשוטה, סתם חלף הרוח ויביוא הגשם ? לא הכל היה שחור לעד ?(דיכאון קליני אל תשימו לב עלי ) , אני ממתי ביום שנולדתי ככה אמרתי למטפלת שלי שהסתכלה עלי ונתנה לי עוד זריקה, עוד כדור ללא מבט ללא חיבוק, ללא
 
אהבה, סתם יושב על המחשב וכותב מפפטפט עוד ועוד ללא הפסק, למה בכלל לפקוח את עיני, למה לאלצלול ליגון שאולה וזהו ? לטבוע בים הרחמים, שם עדיף לא לילדים העזובים ? אוף די לבכות יש כאלו בלי בתים מחטטים בפחים, נאנסים כל יום כל שעה על ידי כולם, מסוממים, כל אלו לא אתה כל אלו היית, תן נשיקה לאבא שלך תן לו חיבוק שלא זרק אותך שוב מהבית ,שנתן לך הזדמנות, תודה לאמא שכבר מתה מזמן שכבר נבלעת בין שכחה לבין סחרחר נפשי בלתי מובן, הוא אשפז אותה הבן זונה הטביע אותו בשגענות שלו, מחלקה  5 א אברבאנל תבקר את אמא שאבא הכה, שאבא זין אבא מזיין את כולם, ועלינו לשתוק אבא קדוש, אני פלסטיק שחור חסר ערך אני עיגול על שד של איזה אישה עקומה
 
, שהנא תפלוט אותי החוצה כמו איזה בן זונה, ועוד השטן יצחק וילגלג על הפנים השחורות, שלי על הצלקות על הגוף ,כבתי על כל הגוף שלי סגריות, כולי מכותם בדם, אין לי נשמה ואין לי רוח אני צל נפוח, בלון תפוח איש נע ברוח בן זונה משוגע, למות למות למות, או להזריק, או ללכת ולזיין לעצמך תחיים עד שתרקב בכלא, כי זה מה שמגיע לך, שער מנשה, כלא, אברבאנל כלוא בין ארבע קירות, חסר נשמה אני חסר יכולת צל חולף תבנית שנשארה ריקה, עלוב נפש, אפשר לפסל את המוח הרקוב שלי ולשלוח לזבל, שום כלום, שום
 
יצרתיות, שום יכולת, איש אדיוט, טיפש נמוך עלוב מכוער, אני בהמה ,בא לי למות, למה לסחוב את זה עוד, למה להתאמץ להיות מה שלא תהיה לעולם ( אדם ) , כלאו אותי כולי טמון באדמה עם התולעים שיאכלו לי את הראש, שיכרסמו לי תאף, תנחרים שלא נשמו אוויר לח לעולם, גהנום הכל גהנום, אין לי מילים בפה לתאר הסבל הכל חמוץ ודביק מוות מפלסטיק חור שחור, דיכאון דיכאון מוות די לשקר לעצמך אין בי שום דבר מיוחד, אין בך יופי, הפרחים נבלו ועורבים לקטו הכל את הבשר החרוך שלך, את האש בעין העצלה המגמגת " אבא די אבא די " ואבא לא מפסיק אבא בן זונה ישבור לי תראש, דובון אכפת לי
סמל של כל העלובים, מחחיך ובבית זוועות ,אבא אבא אבא מניאק ,אבא טוב רק לעצמו ,
 
ואני לבדכל כך לבד בלי איש, בדד ,אין כלום, הכל בודד כל כך הכל לבד כל כך, איש איש בביתו סגור ומסגור איש איש בעלמו חיי ובידו עולם, ועולמי צר כנמלה כמו שאמרה רחל, אני יגמור בגיל עשרים, אבא אמר שאני לא יזכה לחיות, שהוא יקבור אותי מחוץ לגדר, ויבכה עלי שנה, ל האחיות שלי הוא אפילו לא בכה, רק הכה, תינקות הכה תינקות, רוצח, בן זונה שועל בן שעולה אבא שלי סרסור ואמא שלי זונה ,זה הכל, תתמיד היא תלך איתו, לכל מקום, יאנוס ?לא נורא היה נעים אחר כך אפילו שבהתחלה נשרפה הנשמה, יקלל ? לא נורא אחר כך יבקש סליחה והכה ? לא נורא כנראה עצבנתי אותו הוא נורא טרוד
 
בעבודה,בן זונה, מכה, אלים, אני כמוך אבא אותו תבנית שחורה, אותו נבל עם חליפה אדומה, מיוחט ואונס כל דבר, בן זונה אתה ובן אלף זונות אני, שנמות מיתה קשה, אה ואני ונקבר חיים כי זה מה שמגיע לנו, נבלות האדם קהים קהים ,בי הלכתי הלכתי לעולם אחר, הלכתי לעולם בו יש טהר, הלכתי לישון, במקום אחר .
 
לצפיה ב-'לאחותי'
לאחותי
25/10/2016 | 01:08
12
 
אֲחוֹת קְטַנָּה :
 
אֲחוֹתִי אֵינֶנָּהּ עוֹד מֵתָה מִיתָה קָשֶׁה .
וַאֲנִי זוכר אֶת צחוקה כְּקוֹל ניגון
עֶרֶב .
 
וַאֲנִי אֶת התינוקת ערסלתי וּמִבַּעַד לחלון רצתה
לְהוֹצִיא כַּפּוֹת יָדֶיהָ : לָגַעַת בַּעֲלֵי שַׁלֶּכֶת .
לְהָרִיחַ רֵיחַ טַל וְאַדְמָה, וְלֹא זכתה לִרְאוֹת עוֹד עוֹנָה חולפת
כִּי ליבה נָדַם, עָצַר מֹלָכֶת .
 
וַאֲנִי זוכר אֶת אֵד הַמַּיִם שנשפך עָלַי וְעָלֶיךָ באמבט .
וְאֶת הטלאק עַל הטוטסיק , וְאֶת עֵינָהּ הַדְּבַשׁ הלחושות
לִי, וחיוכך מָתוֹק כָּל כָּך ,
 
אֶל תִּבְכִּי עָלַי אֲחוֹת ,כִּי הִנֵּה גּוּפֶךָ נָשָׂא הָרוּחַ
נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם. וּמַלְאֲכֵי שָׁרָת קוראים לְךָ
" הִנֵּה בָּאָה בַּת מֶלֶך " ,
 
וְלִי אֶל תָּבוֹאִי בַּחֲלוֹם אֵינִי רוֹצֶה אוֹתָך לזכור, לֹא אוּכַל
בָּאֵשׁ הַמַּחֲשָׁבוֹת לַעְמֹד , וְאֶת אֵינְךָ עוֹד מַתַּת מִיתָה
קָשֶׁה . אֲחוֹת קְטַנָּה .
 
לצפיה ב-'לרפא את הילד העזוב (טריגר)'
לרפא את הילד העזוב (טריגר)
25/10/2016 | 19:11
1
24
נתנאל יקר,
אני קוראת בין המילים שלך את זעקת האימה שמשתקת אותך מהמחשבה על להידמות לאבא, מהמחשבה על החלקים בך שהם כמוהו..
ואתה, מרגיש כמו באיזה תסריט אימה שנכפה עליך ולא מותיר לך ברירה אלא לפעול לפיו ולהמשיך ולממש אותו, את אותם המעגלים בהם היית אתה כלוא כילד, וגם כעת מרגיש שאתה לא מצליח לצאת מהם..
מעגלים שמותירים בך תחושת ריקנות עצומה, תחושות של קטנות ושל בוז עצמי, כמו אות קין שאתה מקנה לעצמך על עצם ההשתייכות למשפחה ממנה הגעת, כשבמקביל עולה הרצון העז לטהר את החלקים הרעים והקשים האלו מתוכך, למלא את החסכים העצומים באהבה, בחום, בהערכה – שכמו חור שחור שואבים את כל קרני האור שבפנים, מותירים אותך בתחושה של אדמה חרוכה, בתחושה של ריקבון שמאכל את כל כוחותיך..
 
נתי יקר, למרות השדים מהעבר שהולכים איתך וממשיכים ללוות, אתה לא חייב להמשיך ולפעול אותם, לפעול את הדפוסים הישנים שאתה מכיר ושונא ומרגיש כפות על ידם.. האם אתה נמצא בטיפול יקר? טיפול חומל ומחזיק, כזה שבו מעבר לכדורים גם מקשיבים בו לחוויות הקשות שלך, שנותנים בו מקום גם לעבר וגם לעתיד הטוב יותר שיכול להיות לך..
 
לצפיה ב-'תודה רבה ,ואני בטיפול לא שיחיתי הייתי ולא עזר'
תודה רבה ,ואני בטיפול לא שיחיתי הייתי ולא עזר
25/10/2016 | 19:13
9
לצפיה ב-' כאן לראשונה'
כאן לראשונה
17/10/2016 | 21:08
2
52
היי.. אני כותב שירים.. שירה ופזמונים.. בכל אופן את רוב מה שאני כותב אני לא באמת יכול להראות לאנשים / להשמיע / להלחין / לעשות משהו מועיל.. אז החלטתי לנסות פה.. אולי זה יצליח לגעת במישהו כאן.. ואם לא, לפחות לפרוק את זה 
 
זהו
נגמר הסיפור
ברחה לי
יצאתי עליה על זה
בתקווה שזה יעזור
שתראה
שתתחרט
אמרה שאני מתיש אותה
ושהיא מהבורחות
ואני.. מהמבריחים
 
אם הצלחתי להבריח אפילו אותה
אני לא מעז מדמיין
מישהי שתשרוד
 
ככה אני
מתיש
פעם אחרי פעם
עד שהפרצוף שלי
עושה להן
חלחלה
עמוקה
וכנה
לצפיה ב-'שומעת'
שומעת
18/10/2016 | 06:58
27
את כאב הבדידות 
את הקושי 
להצליח
להתמיד ביחד
שומעת
את הכמיה והרצון
שתהייה האחת שתצליח 
להכיל את כולך
שלא תתיש והיא לא תברח
מאמינה שאפשר
ואתה יכול.. יודעת שבכל אחד מאיתנו יש המון המוני תכונות ..אהובות ופחות .
ממליצה לטפל בחלקים הפחות אהובים 
ולשנות..  
ברוך הבא אליינו ,נחמד כאן .. 
לצפיה ב-'לשחות לצידה'
לשחות לצידה
20/10/2016 | 19:59
18

ואולי
הסיפור לא נגמר
כי היא הלכה
כמו שהן הלכו
אבל אתה לא הלכת
כי אתה לא יכול
ומישהי תבוא
כדי להישאר
אתה לא מעז לדמיין
שמישהי תגיד כן
למלחמת ההתשה
ותשרוד
אבל אולי
זו לא חייבת להיות מלחמה
וזה לא חייב להיות מתיש
להיות אתה
 
פראנקל יקר,
נשמע שאתה מאד כמה לקשר, אבל לא מצליח להחזיק אותו. אולי הפחד שהצד השני יעזוב גורם לו, בסופו של דבר, לעזוב. אולי אתה בוחן אותה, לראות עד כמה היא באמת מוכנה להיות שם בשבילך, ומתאכזב בכל פעם מחדש. אולי אתה נאחז במישהי כמו בקרש הצלה במים עמוקים, וכתוצאה מכך שניכם לא מצליחים לשחות...
יכול להיות שבסופו של דבר לא תרגיש צורך לבחון את הצד השני או להיאחז בו מחשש טביעה במים העמוקים של הקשר או של החיים. תוכל לשחות לצידה, והים יהיה שלוו יותר בזכות כך.
 
 
לצפיה ב-'מילים '
מילים
16/10/2016 | 08:27
2
55
מילים שמנסות לגעת
ומפספסות כל כך
מילים שרוצות רכות
ומכאיבות
מילים שמחפשות פינה
של שקט ושולחות
לגהנום וחזרה
מילים כואבות
מילים
מחפשת מילים שירגיעו
את הכאב
את הקושי
את כל מה שסוער
מילים
אבודות
ימלאו את החור
שבלב.....
 
מתגעגעת כל כך , תומכת אהובה שכל מילה שלך הייתה מדוייקת ועטפה את הנשמה .
ותודה מכל הלב לכל התומכים שמשקיעים מזמנם כאן עבורי ...
 
לצפיה ב-'באין וביש מילים'
באין וביש מילים
17/10/2016 | 20:02
1
48
צומחת אהובה שלנו,
אני איתך כל כולי בגעגוע ובכמיהה שלך למילים שיגעו ויעטפו, מילים עדינות ורכות, שיהדהדו, שיצאו מהלב ויכנסו אל הלב, מילים שמרגישות קרוב, נכון.. מילים שיהיו ככתף להניח עליה את הראש, כיד עדינה שמוחה את הדמעות, כעוגן יציב להאחז בו אל מול ההצפה, כמפתח שיכול להגדיר ולתת תחושה כלשהי של שליטה בזכרונות כואבים..
ואני איתך גם בתחושה, שאנחנו לפעמים לא מקדישים מספיק מחשבה, לכמה שכל מילה היא חשובה, כמה משמעות יכולה להיות לה, כמה תקווה וכמה ייאוש..
 
אהובה שלנו, כולי תקווה שיהיו סביבך כמה שיותר מילים מהסוג הטוב, מילים שהן כמפלט מעין הסערה. מילים מדוייקות ומהדהדות, מילים שהן פיסות מלב אחד, ודבק מאחה ללב אחר..
וכולי גם תקווה שניה - שכשהמילים לא יהיו מדוייקות, כשהן ידקרו ויכאיבו ויפצעו בבטן הרכה – שתוכלי למצוא את הקול בעצמך לחדד אותן, לדייק, לתקן..  
ובאין מילים כאלו מסביב, כולי תקווה שלישית למילים כאלו שיבואו מבפנים, מהזכרון, מהעצמי, שיעלו ויצופו, יהוו מפלט רגעי, ויזכירו את הבטחון ותחושת ההתמלאות שחסרה לרגעים.
לצפיה ב-'תודה '
תודה
17/10/2016 | 23:14
19
מרגשת , תודה על מילים עוטפות ומדייקות. יודעת גם כשאתם לא מדייקים כולכם כאן עבורי עם יד מושטת לרגע לא שוכחת.
סליחה עם פגעתי , מצטרפת אלייך  לתקווה שיום יבוא ומילים לא יגרמו לסערה ופיצול .. ויותר מכך שיהיו לי מילים עבורי ...
תודה על עוגן ויד מושטת וחיבור של הלב ...יותר מנוגע ומרגש ..  
לצפיה ב-'אני חושב אופטימי'
אני חושב אופטימי
14/10/2016 | 11:30
3
24

אני חושב אופטימי

אני חושב איך למגר את הפלשבקים
שלא יהיו בכלל.
אני חושב איך למגר את הזמזום באוזניים
שלא יהיה בכלל.
הסוד זה להירגע
פשוט לא לפחד ולא להתרגש רעות.
וליתר דיוק  לא לפחד מהפחד
ואז אין פחד.
ולא לפחד מהתרגשות רעה
היא סתם פחד מוגזם
והיא עוברת תמיד.
ואני מטפל בפוסט טראומה וחרדה:
נוגע בנקודות קשות ומפחידות.
והעתיד נראה ורוד
הן אלוהים עוזר לי
בטוח שאבריא.
14.10.16






לצפיה ב-'טיפול באומנות'
טיפול באומנות
15/10/2016 | 10:39
10
טיפול באומנות
 
התחלתי לטפל שוב בפלשבקים
בפלשבקים ומחשבות טורדניות
אני מצייר את תמונות הרבנים המפחידים
הם כולם עובדי כוכבים ומזלות.
ואוהבים לקלל ולהפחיד
אני מצייר את הבחורות המפחידות
עד שלא יפחידו יותר.
וחושב עליהם מחשבות.
טיפול באומנות הוא טיפול יעיל
הוא הועיל לי בעבר
ואני מקווה שגם הפעם יועיל
למגר את הפלשבקים שנותרו
למגר את המחשבות הטורדניות.
15.10.16
 
לצפיה ב-'הסוד'
הסוד
15/10/2016 | 20:04
1
13
להעביר זכרונות,
לעמעם חלקים בהיסטוריה,
לשכוח.
הסוד הוא הכוח הפנימי,
הוא היאחזות בתקווה,
באמונה,
שאני יכול להיות במקום טוב יותר.
מגיע לי להיות במקום טוב יותר.
אני אהיה במקום טוב יותר.
כי יש בי כוח
ויש בי תקווה. 
זה ההמנון הפנימי שבלב. 
 
לצפיה ב-'תודה נכון'
תודה נכון
15/10/2016 | 20:14
5
כבר ציירתי את הציורים הבעייתיים. עכשיו אני מסתכל בהם וחושב מחשבות.
בשבוע הזה לא היו פלשבקים רק חלומות שאני מנמנם ולא סיוטים.
אבל היו קצת מחשבות טורדניות -אבל פחות מטרידות הם כבר חיוביות. רק הנושא מטריד
לצפיה ב-'מוצפת'
מוצפת
14/10/2016 | 08:03
6
35
מוצפת בתוכי
ללא רצפה
ללא מקום
לנקז
מרגישה
שעומדת
לתבוע בתוכי
ואין מפלט
כמו מי שיושב 
באמבטיה 
על פתח הניקוז
מתביעה את עצמי
בעצמי
רוצה להעלם 
מכאן 
לתמיד 
לעולם 
מחשבות זכרונות
את הראש 
מפוצצות
מישהו יכול 
לדומם
מנועים 
הרעש בראש
משגע 
אותי 
ז.....
מילה אחת 
שהורגת 
 
לא לדאוג לא אובדנית סתם נותנת מקום לחלקים כואבים 
לצפיה ב-'מעניין'
מעניין
14/10/2016 | 09:18
14
מעניינת שגיאת הכתיב ...
בן טביעה לתביעה
אולי מול רגשות האשמה 
ובעיקר הבושה ...
עצוב לי ככ בנשמה 
לצפיה ב-'נגמרו המילים'
נגמרו המילים
14/10/2016 | 02:36
3
34
המילים השמחות 
מרקדות,
על האש האוכלת.
המילים השקטות ,
שפוצעות את הלב.
המילים השחורות,
שנוטפות דם .
המילים הפוצעות,
שכואבות,
בנשמתן.
המילים ההם שנאמרות,
בלחש 
בקול
שוב ושוב ושוב ...
חוזרות על עצמן ,
במוחי.
מבקשות מפלט ,
מבקשות להיות,
מבקשות להקיא ,
עצמן
עד יעלמו ....
 
 
לצפיה ב-'גם אני סובל ממחשבות טורדניות'
גם אני סובל ממחשבות טורדניות
14/10/2016 | 11:35
2
13
שמכאיבות לי.
אבל בזמן אחרון הם נעלמו הם כבר לא טורדניות כל כך  החשיבה היא חיובית על הנושאים
שהטרידו. ויש רק כאב כי בעבר חשבתי על הנושא בכאב.
לצפיה ב-'קרנף'
קרנף
14/10/2016 | 13:30
1
13
שמחה שיותר טוב ...
אישית בתיבה עוד הרבה זכרונות שרק עכשיו יוצאים .
פלאשבקים ארורים..
לצפיה ב-'גם אני סובל מפלשבקים אבל פחות'
גם אני סובל מפלשבקים אבל פחות
14/10/2016 | 16:44
11
ואני לא יודע איך להסיח  את הדעת מהם כי הם קוראים רק שאני סוגר את העיינים ל 5 -10 דקות. ויושב עייף ומנמנם.על הכורסה. קודם היו לי פלשבקים רק שייתי סוגר עיננים ועל העבר והטראומה בעיקבות טיפול באומנות הם כבר לא על הטראומה ישירות אלא רק על דברים שאני פוחד והרבה פחות משהיה קודם.
לצפיה ב-'תובעת שקט ושלווה'
תובעת שקט ושלווה
15/10/2016 | 18:48
28
אין רצפה
אז אין יציבות,
נותרת ללא פתח מילוט,
הכל גועש ומציף
עד שלא נותר מקום לנשום
ואז
רק רוצה להימלט,
לא להישאר,
לברוח,
להציל את עצמך מעצמך..
ואיך מפסיקים את הרעש?
רק למצוא כבר...
שקט.
מפלט.
עם קרקע בטוחה.
ומילים טובות.
מקום לאחות בו את הפצעים.
אוויר לנשימה.
 
 וגם אמר אופיר מרגוליס:
"להילחם חזק, ולא לוותר 
להראות שגם אם קשה לי
חייבים להמשיך 
יש בי כוח שאותי מוליך... 

כוח מיוחד, פתאום הוא מתפרץ 
עוזר לי להמשיך קדימה, לא לתרץ 
הכוח מתפתח מראה לי שהוא כאן 
זה הכוח שבי שנותן לי סימן... "
ויש בך כוח, צומחת יקרה.
שיהיה לך שבוע טוב 
 
 
לצפיה ב-'יתמול שיר על חברה טובה'
יתמול שיר על חברה טובה
09/10/2016 | 22:01
2
32
את השיר הזה אני מקדיש לחברה טובה שעברה גלוי עריות קשה מאוד, זה בעצם שיר שמקודש לכל נפגעי התעללות מהורים ובכלל, גם אני כאמור עברתי התעללמות מינית, גם במשפחה, אבל זה מוקדש, לה שהיה רק טוב אמן .
 
 
יתמות :
בארץ רחוקה מכל שביל לכת  שבו הזמן
נדם לנצח, ושם הכרתי לראשונה ילדה שעינה 
תכולות ושערה כזהב , והיא שקטה ביד אמן עולם שלם .
בו יש חן ויפי , אור וצדק .
 
אך בביתה שוכנת מפלצת מחויטת עניביות, 
 חיוך מרוח מלחי עד אוזן, ואותה מפלצת ערסלה את התינוקת .
וקרעה את גופה כשד משחת בלי פחד , והיא אמרה לו 
בפחד " די בבקשה הפסק " , והוא צחק צחוק גדול ,
 וסטר על לחי .
 
והיא לא ילדה שמנת ואינה אוכלת גילדה ,ולא 
מצירת ענן וכבש , היא אכלה כל חיה רק טיט ורפש בלב שבור
נטמן כקבר , וזו ילדה שמש גולשות מעינה , ושערה כגל 
סוחף .
 
ואני זוכר את נאקותיך, ואת הריח שליווה אותך 
כל חייך ואת סיוטי הליל שתקפו ללא רחם , ואת חתכת פרקי ידיך
ובלעת עשרות משכבי כאבים להקל על כאב, ואני לא שערתי
שאיני גיבור וגם אני הזלתי דימעה .
 
ואני זוכר את הילדה אשר עינה דם ואש ושערה נחשול 
של - ים , וטבעת באגם , באגמך, ואתה בעצמך במו ידך קברת אותה .
אתה מפלצת ארורה, ואת עיניך הייתי מצמיד לעני השמש ללא היסוס , דרש הסבר
אך לבך כבה כמחצבות עשויות שיש , ואתה מפלצת בת זונה .
אתה אבא שלה .
לצפיה ב-'עולם של צחור (טריגר)'
עולם של צחור (טריגר)
11/10/2016 | 16:00
1
20
נתנאל יקר,
כמה מורכב ומלא כאב עולמם של מי שנפגע דווקא ע"י מי שאמור היה להגן, שאמור היה לשמור, להיות אמון על תחושת הבטחון והאושר.. כמה שדבר כזה, מרסק את הנפש, לאלפי רסיסים חדים, שבירים, שכל כך קשה לאחות על רקע הסיוט שכל כך קשה להשאיר בעבר..
ותוך עיסוק בכאב הזה, אני שומעת בכך גם צד נוסף, צד אחר, צד שחולם על עולם אחר, עולם יפה וטוב יותר
עולם צחור של אור טהור, וילדים משחקים בשדות מוגנים
עולם ללא אלימות ותוקפנות
ללא מפלצות-אדם..
אני מייחלת יחד איתך לעולם כזה נתנאל
לצפיה ב-'תודה רבה על הקריאה'
תודה רבה על הקריאה
25/10/2016 | 19:16
1
לצפיה ב-'בדידות'
בדידות
01/10/2016 | 12:54
5
54
נקודה
נקודה נטולת משמעות
נקודה בלתי נראית
אפשר להגיד לא קיימת
נקודה
שכל אחד יכול לדרוך עליה, להתעלם ממנה, לירוק עליה ובעיקר להעמיד פנים שהיא לא קיימת.
נקודה
נקודה בעיני כל העולם
נקודה בלתי נראית
אבל בעיני עצמה, הנקודה היא עולם ומלואו
וממש לא נקודה, אלא ספר שלם, אפילו אינצקלופדיה,
בעלת כל כך הרבה משמעות וכל כך הרבה צבעים וכל כך הרבה מהכל.
רק שאף אחד אף פעם לא טורח לראות אותה.
והנקודה הזאת היא אני.
 
לצפיה ב-'לא רק נקודה -אתה חשוב'
לא רק נקודה -אתה חשוב
01/10/2016 | 16:54
3
25
ויש לך שירים טובים. תפרסם אותם בבילוג או בקהילות שירה  טובה ותראה שתזכה להרבה ליקים.
ותבין שאתה חשוב גם לאחרים.
לצפיה ב-'אני בת'
אני בת
01/10/2016 | 17:46
2
23
כל כך חשובה, שאפילו לא הבנת שאני בת, מילא שמה שכתבתי הוא בלשון נקבה
אבל אם אתה לא יודע אז תסתכל אם אני בן או בת.
 
לצפיה ב-' מצטער'
מצטער
01/10/2016 | 18:03
1
15
לצפיה ב-'גם אני, אבל זה פשוט מעליב'
גם אני, אבל זה פשוט מעליב
01/10/2016 | 19:05
14
לצפיה ב-'לגדול מהנקודה'
לגדול מהנקודה
04/10/2016 | 19:45
17
תחושת אי נראות
הצטמצמות עד לכדי נקודה
ובתוך הנקודה הזו יקירה, אני מבינה כמה שאת מרגישה מפוספסת,
מרגישה קטנות מצמצמת, כמעט עד לגבול אי הקיימות
אך בכל זאת, הנקודה הזו,
היא שם
אומנם בקושי תופסת מקום
אך בכל זאת קיימת, נוכחת
נקודה – שהיא כבר התחלה..
ובשביל עצמה, נקודה היא מרחב גדול מספיק
כדי להכיל בו אותה, לאפשר לה לגדול, לצמוח
לצייר קווים, צורות, מציאות
חדשה.
אחרת.
ולגדול..
לצפיה ב-'שנה טובה ומתוקה '
שנה טובה ומתוקה
28/09/2016 | 16:14
2
38
לכל באי הפורום המיוחד הזה ובעיקר לקרנף שנותן לי להרגיש פחות לבד ..
לסהר תמיכה אתם נדירים בהתמדה ויכולת ההכלה ..
שנה טובה ומתוקה ,
שנה של ניסים גלויים 
שניראה את העיקר ולא את הטפל 
שניתמקד בטוב ולא ברע 
שנה מועילה וטובה
שכל חלומותיינו התגשמו לטובתיינו 
שנציב עוד ועוד מטרות ויעדים 
שניפול ונדע לקום 
שנדע לבקש עזרה ולעזור 
שיהיו שם עבוריינו ונהייה בשביל האחר 
שנצמח ונגדל ופשוט נהייה ....
שנה טובה ומתוקה לכולם .
לצפיה ב-'שנה טובה'
שנה טובה
28/09/2016 | 17:53
11
גם אני הרגשתי איתך פחות לבד- יש לך שירים נפלאים.
ושנה טובה גם לסהר תמיכה וליתר הכותבים....
לצפיה ב-'ברכת שנה טובה'
ברכת שנה טובה
29/09/2016 | 19:30
23

לצומחת מכאב היקרה: כתבת ברכות כל כך יפות לכבוד השנה החדשה... ואני רוצה גם להודות לך וגם להצטרף לברכה שלך בברכה משלי, שמיועדת לך  ולכל הכותבים והכותבות בפורום:
 
שנה טובה ומתוקה כמו הצוף הטהור
שממנו עושים את הדבש המתוק
שנה של אושר, שמחה ורינה,
שכל כאב ידובב למילים
ומהם ניצור תילי תילים של מגדלים
וממרומי הצוקים על מצוקות נשקיף
ונטבול אותן בעננות מחשבה
שיש והן שלוות כהרהור הדומם
ויש והן סוערות, גשם נושאות בחובן
להביא מזור, לשפוך את האור
שלעתים מאחורי העננים נחבא
ממתין לשעת כושר לחמם את האדמה בשנית
אחרי המפץ הגדול
של הסבל
שהלוואי ולא יהיה כמותו עוד
והלוואי ובזו השנה
נוכל להניח מילים מסודרות על הדף
אנדרלמוסיה של החיים
לתעד את מה שהיינו רוצים לשכוח
ולצעוד את הצעד
מזיכרון לשכחה
ומהחושך לזריחה
שנה טובה!
 
לצפיה ב-' ושנה טובה לכל גולשי תפוז '
ושנה טובה לכל גולשי תפוז
( לעמוד שלי בתפוז )
29/09/2016 | 11:22
2
שנה טובה ומתוקה לכולם!
שתהיה לנו שנה של התחלות חדשות, שינויים, בריאות ואושר.
 
כתיבה וחתימה טובה
צוות תפוז אנשים
לצפיה ב-'קרנף יקר'
קרנף יקר
28/09/2016 | 16:24
1
28
קראתי שוב את הודעתך על הפחד 
גאה בך על הצעדים שאתה עושה ומשתף 
רק להגיד לך אין דבר כזה לא לפחד כלל כולנו פוחדים פחד כזה או אחר . החכמה לא לתת לו להשתלט לנו על המרחב מחייה . 
קרלוס קסטנדרה סופר נודע כתב על הפחד . שצריך לקחת אותו על הכתף השמאלית ועל הימנית את האומץ וככה ללכת עם שנהם עם הפחד שמגן עליינו ועם האומץ שלא עומר בעדיינו .. 
שנה טובה לך 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
28/09/2016 | 17:50
8
אקח בחשבון שעל הפחד צריך להתגבר וזה טבעי לפחוד
לצפיה ב-'אומללה'
אומללה
23/09/2016 | 13:54
3
47
אתמול הייתה כתבה על מישהו ערירי שהשאיר דירות לדיירים ששכרו ממנו.
התחלתי לקרוא עליו וכאב הלב, בן אדם מסכן סה"כ, היה מבודד, לא הסתדר עם אנשים, בקיצור סיפור עצוב.
הסיבה היחידה בעצם שעשו עליו כתבה (וגם זה אחרי מותו) זה כי הותיר דירות לאנשים זרים.

מה שבאמת היה לי עצוב, זו ההבנה הזאת שזה הולך להיות הסיפור שלי (במידה מסויימת כן.. כי דירות אין לי), כאילו לאן שלא אנסה לברוח הגורל הזה של לחיות לבד ולמות לבד תמיד מחכה לי מעבר לפינה.
אין לי כוח להלחם על החיים האלה.
אני בודדה ואומללה
ואני לא רואה מוצא
אולי כי הוא לא קיים
 
אבל למה אני ממשיכה לבכות זו השאלה האמיתית
לצפיה ב-'אני נרשמתי לחוגים של אנוש'
אני נרשמתי לחוגים של אנוש
23/09/2016 | 15:58
26
חוג ציור וחוג כתיבה יוצרת- כדי להפיג את הבדידות.
חוץ מזה אני נפגש עם מדריכה ו עו"ס מסל שיקום וגם זה מפיג את הבדידות.
 
לצפיה ב-'כרוניקה (לא) ידועה מראש... '
כרוניקה (לא) ידועה מראש...
24/09/2016 | 17:14
1
28
יקירה,
 
אני שומעת את הבדידות הקשה שאת מרגישה... את הבהלה שהתעוררה בך לאור הכתבה על אותו ישיש ערירי, שגורלך יהיה דומה לשלו... את החרדה מפני להיות נשכחת...חרדה משתקת ומייאשת שמקשה עלייך לראות כיצד יכול להיות אחרת...
 
ומה שבולט לי במה שכתבת זו - המילה הקטנה, אך המאוד משמעותית והיא "אולי", מילה של ספק, מילה שטמונה בתוכה האפשרות שהדברים יכולים להיות אחרת... ואולי גם הבכי הוא עדות לכך שניתן לכתוב סיפור אחר, סיפור בו הבדידות היא לא גורל שנחרץ מראש ...

 אני שומעת ממך חוויה של חרדה גדולה שאת לא תהיי משמעותית... וחושבת לעצמי שהרי שאפילו רק ההודעה הזו שלך נוגעת ללב ואני שבה וקוראת אותה...ואני יכולה רק לשער את המקומות הנוספים בהם את נוגעת באחרים...
 
אני חושבת הרבה בימים האחרונים גם על הסיפור הזה של אותו קשיש...ואולי אפשר לראות בסיפור שלו דווקא הזדמנות... הזדמנות לכתוב "כתבה אחרת" על החיים שלנו... ואני חושבת שזה מה שקרנף מנסה לומר – של לנצל הזדמנויות בכל מיני דרכים כדי ליצור קשרים, למצוא את המקומות והאנשים שייתנו לנו את הכוחות ליצור ולכתוב את הסיפור שאנו רוצים...
 
אני רוצה ממש לשלוח לך חיבוק שמבקש להזכיר שאת לא לבד,
שאנחנו פה, קוראים אותך, כואבים איתך ומתרגשים איתך..
 
ומזמינה אותך להמשיך לכתוב  ולשתף אותנו, לנסות ביחד לכתוב תסריט אחר 
בין אם פה בפורום ובין  אם בצ'אט האישי והאנונימי שלנו...
 
מאחלת לך שבוע חדש וטוב,
 
לצפיה ב-'אוף'
אוף
25/09/2016 | 12:17
15
כל כך חורה לי שאף אחד לא מבין מה אני אומרת
שאני כן לבד, שאני באמת לא משמעותית, שאני ריק אחד גדול בעיני כולם (מלבד עצמי)
שאין באמת אולי בסיפור שלי
ואני לא יודעת מה לעשות
לא יודעת מה לעשות
 
רואה את הכוונות הטובות, אבל כואב לי שזה חד פעמי..
שאין עם מי לדבר.
 
דווקא ניסיתי לא פעם לדבר בצ'ט וזה לא זה.
בקיצור אוף
לצפיה ב-'פחד'
פחד
22/09/2016 | 14:15
2
34
עכשיו במדינת הקלגס

עכשיו במדינת הקלגס
שלטון הרבה יותר טוב
ומזכירים  את יום השואה הבין לאומי
להרחיק  אנטישמיות מצבאה.
והיא כבר דמוקרטית.
ושומרת על זכויות המיעוטים.
ולא עושה זוועות.
ואלוהים שומר עלי
אז מדוע אתה פוחד?
מדוע תפחד לנסוע בלילה?
מדוע תאחוז פחד פתאום?
מדוע תפחד מנסיעה בין עירונית?
מדוע  תפחד מנסיעה לא מוכרת?
מדוע תפחד בכלל?
ואני חושב על זה ויודע שצריך להעיז
והעיקר לא לפחד כלל.
16.9.16

הפחד

שהתברר לי שיש החוקרים הפחד הפך לאימה:
פחדת לעשות קניות
פחדת שירעילו את המזון.
פחדת שיחטפו אותך
פחדת שיפגעו בחבריך
פחדת על בני המשפחה
פחדת מכל עלה נידף
פחדת  לנסוע ביום
פחדת מכל דבר.
ועתה הפחד מוגדר ומופחת
לכמה דברים בלבד.
ואתה נאבק עימהם
העיקר זה לא לפחד כלל.
16.9.16

ואם לא יהיה פחד

ואם לא יהיה פחד וחרדה
הזמזום באוזניים יעלם.
אם לא יהיה פחד וחרדה
תיסע בלילה לכל מקום
ולא תהיה מוגבל בכלום.
ואם לא יהיה פחד וחרדה
המחשבה תהיה יותר טובה.
היא כבר טובה. אין הפסקות חשיבה-
אך שאתה פוחד אתה נוקש בשינייך
וצריך להפסיק זאת.
העיקר זה לא לפחד כלל.
16.9.16


לצפיה ב-'גבולות הפחד ...'
גבולות הפחד ...
24/09/2016 | 19:35
1
9

קרנף יקר,
קודם כל רוצה לומר לך שהכתיבה שלך מאוד נגעה וריגשה אותי... מעבר לכך החוויות שלך והמחשבות שלך גרמו לי להרהר בנושאים אוניברסאליים של מוסר ושל הגבולות בין טוב לרע... בין אכזריות לחמלה... בנוסף, ולמעשה בעיקר, היה משמעותי  להתבונן יחד איתך, על הדרך שעברת ולבחון את האתגרים עימם התמודדת...
אני שומעת את המשאלה לחוויה של ביטחון, של אמון, את המשאלה לעולם בו הפחד אינו משתק, ואינו מונע ומגביל... משאלה שברובה הגשמת אותה ואתה כמו מבקש לחצות עוד איזה גבול...גבול בו לא יהיה זכר לפחד...
ואני חושבת על היכולת שלך להסתכל על העולם והשינויים והתיקונים שחלו בו, כמו גם על הרוע והאכזריות שעדיין קיימים בו, ועל הניסיון הרב והכנה שלך שלא לפגוע, שלא לעשות רע, ויתרה מזו אני חושבת על הניסיון הרב שאני רואה פה בפורום לעשות טוב... ואני חושבת שאולי הגבול שאתה מבקש, אולי לא צריך להיות כ"כ ברור, נשמע שהיית רוצה לתחום את הפחד במגירה ולנעול אותו "ועתה הפחד מופחת ומוגדר לכמה דברים בלבד"... נשמע שהיית רוצה עולם שכולו טוב...ואולי למשאלה הזו יש תפקיד להישאר כמשאלה ... כדי לתת מוטיבציה לעשייה, אבל לעולם לא כדי לממשה באופן מלא... שהרי בכולנו יש פחד ורוע... בכולנו יש גם חולשות...זה מה שהופך אותנו למיוחדים... ואולי  גם לפחד יש תפקיד... הוא שומר עלינו לעיתים... יש לו תפקיד אבולציוני חשוב ואולי לא כדאי לחיות בעולם בו אין פחד בכלל...ואולי כמו הכותרת שלך – העניין הוא גבולות ומינונים...
 אני חושבת על החמלה הרבה שאתה מוציא החוצה ותוהה לעצמי אולי מגיע גם לך קצת חמלה, חמלה שתקבל את הפחד ולא תאבק בו ...לא במובן של להיות משותק על ידו, אלא במובן של לקבל אותו כתוצר שקיים באופן טבעי בנו כבני אנוש, ובייחוד באלו שחוו טראומות בהן לא הייתה להם שליטה על העוולות שנעשו להם...ואולי דרך הקבלה תגלה שאינך מפחד מהפחד עצמו ואולי זה הדבר המשמעותי מכל...
 
קרנף יקר, מאחלת לך שבוע מלא בהתבוננות אמיצה בנוכחות הפחד ולא בהעדרו ! 
 
לצפיה ב-'תודה- דברים מהלב'
תודה- דברים מהלב
25/09/2016 | 04:53
4
אני עדין קצת משותק מהפחד וזה לא טוב- אבל אני מתפקד במצבי פחד רק מרגיש פחד משתק- למשל בנסיעה בלילה באוטובוס אני לא צריך להרגיש לדעתי פחד.
לצפיה ב-'לאנטישמיות אין גבול'
לאנטישמיות אין גבול
23/09/2016 | 16:13
14
לאנטישמיות אין גבול
(דר מנגלה ושו"ת)

במעבדה של ד"ר מנדלה
לא חיות צועקות.
במעבדה של ד"ר מנדלה
תינוקות צווחות.
אִיוַואן האיום אפס לעומתו.
נשים גברים זקנים זקנות
עונו בידי רשעה..
וגם אני הקט העולל
עוד בחיי הקודמים
עוניתי בידי האיום.
תינוק ,עולל , פעוט
בידי החרב המתהפכת
של הקלגס הרשע
שרצה לחיות לנצח
ולהפוך בני אדם לרמשים וחיות.
וגם ד"ר מנגלה אפס לעומתו.
ואתם תשאלו מדוע אני צמחוני?
כי עונתי בידי הרשעה
והרשעה היום מענה חיות
והרפואה אכזרית לבני אדם כחיה
יש שחיתות במערכת רפואית.
אפילו ביצה לא תיכנס לפי
בעולם של רצח עוברים.
בעולם של התעללות במתמודדים.
בעופרת, ארסן ואנטינומי וכספית.
מחלות עור קשות
בהם האור נגוז מבני אדם.
23.9.16




לצפיה ב-'ציפור הנפש'
ציפור הנפש
14/09/2016 | 09:06
1
55
"וּמַה שֶׁהֲכִי חָשׁוּב - זֶה לְהַאֲזִין הֵיטֵב לַצִיפּוֹר.
כִּי קוֹרֶה שֶׁצִיפּוֹר הַנֶפֶשׁ קוֹרֵאת לָנוּ, וְאָנוּ לא שוֹמְעִים.
חֲבָל. הִיא רוֹצָה לְסַפֵּר לָנוּ עַל עַצְמֵנוּ.
הִיא רוֹצָה לְסַפֵּר לָנוּ עַל הַרְגָשׁוֹת שֶׁנְעוּלוֹת בַּמְגֵרוֹת שֶׁבְּתוֹכָה."
 
 
מגירות מגירות ,
חלקים מפוצלים 
קטנה בת ארבע ועוד אחת 
קטן בן שש
נערה מפוחדת בת 12 
לוחמת צדק בת 16 
ועוד חלקים וחלקי חלקים 
כולם רוצים לספר את סיפורם 
בכל מגירה רגשות שונים 
כואבים, מפחדים , מבויישים 
כועסים , משותקים , דוממים 
חרדתיים , חסרי תקווה , מיואשים 
מדוכאים , עצובים , שונאים ...
ויש גם רגשות נעימים 
של שמחה ותקווה וכוח 
ואהבה לחיים לטבע לחיה ,
ואפילו אהבה לאדם 
המון המוני רגשות 
בתוך המגרות חבויים ..
היום מתחילה להיות מודעת לקיומם 
ואולי אפילו מתחילה להסכים לשמוע אותם 
וכמו לידה יש צירים 
וכאב וקושי ...
ומתנה 
 
לצפיה ב-'מגירות הנפש'
מגירות הנפש
17/09/2016 | 11:11
25
צומחת יקרה,
 
נשמע שמפחיד קצת לגלות את הקיום של המוני המגירות בתוכנו... ואיך נותנים לכולן מקום?
המודעות לקיומן של מגירות אלו מהווה את הצעד הראשון בדרך להשלמה עם העצמי, בדרך לצמיחה. ונראה שלצד הנעימות והעימות שעם המגירות, את מוצאת גם רגעים מספקים בסופו של דבר...
 
לַכֵן כְּדַאי ,
אוּלָי מְאוּחָר בַּלַיְלָה , כְּשׁשֶקֶט סָבִיב,
לְהַקְשִׁיב לְצִפּוֹר הַנֶפֶשׁ שֵׁבֶּתוֹכֵנוּ,
עָמוֹק עָמוֹק בְּתוֹך הַגוּף.

 
יש מגירות שאת עדיין נועלת? למי יש מפתח למגירות שלך?
 
בינתיים, שולחים לך חיבוק-חיזוק גדול וכוחות נוספים להמשך פתיחת וגילוי מגירות חדשות...
לצפיה ב-'תלות בחבר'
תלות בחבר
06/09/2016 | 21:30
1
48
היי , אני וחבר שלי כבר שנה וחצי ביחד , עברנו לגור יחד לא מזמן .
בחודשים האחרונים אני מרגישה מאוד תלויה בו , לדוגמא הוא הולך לחברים אז אני מתחילה להיות עצבנית , לחשוב שהוא לא רוצה להיות בבית או לא להיות איתי ואני מתחילה להיכנס לכל מיני מחשבות רעות בכל מיני תחומים ואפילו לבכות ולשנוא את עצמי
זה מאוד משפיע על חיי הזוגיות שלי אנחנו רבים בגלל זה ולי קשה שהוא צריך לעצור את החיים שלו בגללי
במקום ללכת לחברות אני תמיד אעדיף להיות איתו
אני לא מבינה מאיפה זה נובע ? ואני לא רוצה להיות תלויה בו כי זה מקשה עליי
אשמח אם תעזור לי
תוד
לצפיה ב-'להסתגל למציאות חדשה'
להסתגל למציאות חדשה
06/09/2016 | 22:59
25
ערב טוב יקירתי,

אני מבינה שכרגע , את מבולבלת וחסרת אונים מול תחושות ורגשות  שהם חדשות לך לגמרי.
כאילו שמאז שעברת לגור עם החבר שלך, את מגלה בך צדדים שלא הכרת קודם, תגובות שהיו זרות לך ,מחשבות שלא עברו בראשך לפני זה.
נשמע שאת לא כל כך מחבבת את התנהגות שלך מאז המעבר ,למרות שסביר להניח שהתנהגותך נובעת מחוסר ביטחון מול סיטואציה חדשה לגמרי, מקושי להגיב לאירועים הקשורים לחיי זוגיות ומחוסר אונים מול רגשות אשר מפתיעות אותך.
נראה שכרגע, את לא כל כך מבינה מה עובר עליך וזה אולי מתסכל אותך וגורם לך לאי נוחות מסוימת ויתכן שאת אפילו חוששת לאבד את החבר בגלל ההתנהגות הלא הגיונית בעיניך ,ואולי בעיניך בלבד...
לפעמים, קשה להסתגל למציאות חדשה גם אם היא תוצאה של בחירה שלך , זה כואב ומבלבל אבל זה גם טבעי ואנושי,
ויכול להיות שיש לתת לזמן לעשות את שלו...

יקירתי, אנחנו כאן בשבילך, אם את חשה שאת רוצה לדבר על מה שעובר עליך .
נוכל לתת לך פינה משלך אצלנו, תוכלי לשתף ולשחרר,לדבר ולהשמע , כמה שאת רוצה ומתי שאת רוצה,בשיחה של אחד על אחד , ללא ביקורת או שיפוט, רק רצון להיות איתך איפה שאת נמצאת..

אנחנו כאן כל יום בין השעה 9 בערב לחצות, נשמח אם תגיעי..
sahar.org.il

שולחת לך חיבוק וירטואלי אך אמיתי,

מתנדבת סה״ר
לצפיה ב-'היד'
היד
06/09/2016 | 12:18
3
38
היד שלא שוב בוחש 
ואביב גפן שר 
אל תדאגי זה רק הלב
כואב ,כאב של זכרונות 
כאב של נזקקות 
כאב של געגוע 
כאב של בריחה 
כאבשל חיות 
זה רק הלב שכואב לך 
אל תדאגי זה רק הלב.   ....
לצפיה ב-'כאב של הלב הוא האבא של הכאבים'
כאב של הלב הוא האבא של הכאבים
06/09/2016 | 19:01
13
אולי תנסי לפרוק את הכאב בשירים.
ואם קשה ציורים פשוטים
לצפיה ב-'הלב הנבון '
הלב הנבון
10/09/2016 | 12:52
1
25
יקירה,
ממש ניתן לחוש בלב הפועם דרך מילותייך... פעם בחוזקה ובמהירות, פעם בכבדות ופעם במנוחה...וכמו בשיר של אביב גפן - השדים אכן נוטים לבוא בלילה, לקלוע צמות של כאבים...
מילותייך גורמות לי להרהר במורה הבודהיסטי ג'ק קורנפילד שכתב רבות על כאבי הלב, ובין היתר:
"כאשר אנו נעשים נוכחים בהווה, אנחנו מרגישים מחדש את החיים סביבנו, אבל אנחנו גם נפגשים עם כל מה שבכוונה נמנענו ממנו. עלינו להיות אמיצים כדי להתמודד עם כל מה שקיים - כאבנו, תשוקותינו, צערנו, אובדננו, תקוותינו החשאיות, אהבתנו - כל מה שנוגע עמוקות ללבנו. כאשר אנחנו מפסיקים את המלחמה, מוצא כל אחד מאיתנו משהו שממנו ברח - בדידות, תחושת חוסר ערך, שעמום, בושה, תאוות שלא נתגשמו. עלינו להתמודד גם עם החלקים האלה של עצמנו"...
"כשאנחנו נעצרים ומקשיבים, אנחנו מסוגלים להרגיש איך כל דבר שאנו פוחדים מפניו או משתוקקים אליו (שכן אלה בעצם שני צדדים של אותו חוסר סיפוק) דוחף אותנו אל מחוץ ללבנו למציאות מזויפת של "איך היינו רוצים שהחיים יהיו"..
" אנחנו מגלים אמת מדהימה: החיים הרוחניים רובם ככולם, הם קבלה עצמית. אכן, ההשלמה עם שירת חיינו מאפשרת לנו להתחיל ליצור זהות עמוקה וגדולה, שבה לבנו מכיל הכל בתוך מרחב של חמלה חסרת גבולות"  (מתוך הספר 'דרך הלב')
אני יודעת מקריאת דברייך לאורך תקופה, שאת מודעת ונוגעת במקומות הכאובים ואף מוצאת את הכוחות להדליק את האור כנגד חשכת הלילה בה נקלעות צמות הכאבים... במובן זה הלב הוא מורה נבון... אך לעיתים כרוכה בלמידה כאב.. כאב גדול... ואולי את מבקשת יד שלא תבחוש אלא תחזיק בעדינות ובחמלה את הלב הנבון שלך... על כל סוגי פעימותיו...
אני שולחת לך חיבוק חם, שמבקש להיות תזכורת ליד החומלת והרכה שקיימת בך...
מאחלת לך שבת של שלום, 
 
לצפיה ב-'תודה לך '
תודה לך
14/09/2016 | 08:56
6
קוראת את זה שוב ושוב כל השבוע .
תודה על התזכורת לספר משמעותי כל כך 
 
לצפיה ב-'כעס ודכדוך'
כעס ודכדוך
03/09/2016 | 20:34
4
35

כעס עצמי

אני לא צריך לכעוס על עצמי
אני לא צריך להכות את עצמי.
נפשי עושה את המקסימום
ועוד מעט היא תצא מסיבוכיה
ואני אבריא בשמחה רבה.
ואני כועס לפעמים על עצמי.
די! לכו לכם מחשבות כעס!
אל תפגע בעצמך.
3.8.16


דכדוך
שוב תפס אותי דכדוך
אחרי חצי שנה שלא היה.
ואני מתעשת ומעלה חיוך
השמחה מצילה את עולמי.
ועם הדכדוך בא כעס עצמי
אל לי לפגוע בעצמי.
וממשיך לטפל בפוסט טראומה וחרדה
הן כך קודם הכל נעלם.
3.9.16
הדכדוך תפס אותי כי שתיתי תה שמרומם את המצב רוח- מליסה מספר ימים ושהפסקתי אותו סבלתי מדכדוך- אני מקווה שעוד כמה ימים זה יעלם
לצפיה ב-'קרנף יקר '
קרנף יקר
04/09/2016 | 10:29
1
13
הי , מקווה שהלילה עבר טוב וקצת טוב יותר לנפש 
תן מקום לכאב ולדיכדוך זה בסדר זה חלק מהרגשות שלנו 
אבל אל תכה את עצמך איש יקר , עברת מספיק את הכעס  תעביר למקום אחר .
הליכה , ספורט , שירה בקולי קולות , ציור ,פלסטלינה וכל דרך אחרת שתעזור 
אתה יקר ואהוב לא מגיע לך מכות מאף אחד בעולם ...
איתך 
לצפיה ב-'תודה- אני משתדל'
תודה- אני משתדל
04/09/2016 | 15:57
5
לא להכות את עצמי
לצפיה ב-'אמפתיה עצמית... '
אמפתיה עצמית...
10/09/2016 | 15:14
1
12
 
קרנף יקר,
כואב לקרוא את השיפוטיות הרבה שאתה מתאר כלפי עצמך... בעצם הכותרת יש דימוי של הכעס והדכדוך הולכים יחדיו ומחזיקים ידיים... ובתחושותייך וחוויותיך זה אכן נשמע כך.. נשמע שחלק בלתי נפרד מהדכדוך, הוא הכעס על החוויה של הדכדוך שוודאי יוצר מעגל מתסכל ....
וכמה השיפוטיות העצמית הזו עומדת בניגוד לחמלה ולאכפתיות הרבה שכל כך ניכרת כאן בפורום כלפי שאר החברים... ומרגשת כל פעם מחדש מהצד... וממש מרגיש שחלק מהפגיעה העצמית כרוך בכעס העצמי....
דבר נוסף שבולט לי מאוד מדברייך הוא החוויה של גבולות נורא ברורים ומסודרים בין טוב ללא טוב, בין עצב לשמחה, והרי שהאין הדברים שזורים זה בזה? בחיים של כולנו? התמודדות עם המקומות הכואבים שלנו, עם מקומות של חרדה ופוסט טראומה היא לא התמודדות בקו ישר ולינארי ויש בה לעיתים נסיגה... זוהי התמודדות שוודאי מעוררת רגשות קשים, אולי מבהילים, אולי מכעיסים, אולי מתסכלים.. אך אלו הרגעים שחשוב לזכור שאנחנו כל פעם אחרים אל מול השדים שלנו... אנחנו מגיעים עם ידע, ניסיון וכישורים שלא היו לנו בעבר... וכמו שכתבת – אנחנו אכן עושים את המקסימום שלנו... נשמע לי שאתה בהחלט עושה את מה שאתה יכול כדי לעזור לעצמך... ואולי מה שאתה זקוק לו יותר מכל זו חמלה, אותה חמלה שאתה נותן לכותבים כאן – חמלה שתקבל את הנסיגות ואת הכעס וכל רגש אחר שעולה ... כחלק מהתהליך, כחלק מחיים מורכבים שיש בהם ביחד גם אור וגם חושך, כחלק משלם שהוא אתה 
 
קרנף יקר, מאחלת לך שבוע של חמלה, קבלה ושלווה! 
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
10/09/2016 | 15:47
2
לצפיה ב-'לנשום'
לנשום
29/08/2016 | 10:16
1
37
שוב אני כאן
נאחזת
לא לשמוט ,לא עוזבת 
נאבקת בתוכי
עם עצמי 
במחשבות בפחדים בזכרונות 
שוב לא נושמת 
וזוכרת שחייבת 
לנשום ...
לא מוותרת נאבקת 
ההרס העצמי הרים כנף 
מרגישה אותו זוחל 
מתחת לעור 
אבל אני שואפת לאור ....
לצפיה ב-''
30/08/2016 | 23:56
21
כמו גרעין שנובט, שולחת שורשון, שולחת עלעל מקופל מגולגל , מרימה מעליך אבן/גוש אדמה יבש. נמשכת לאור. 
מזדקפת ומסתעפת והינה, כבר את משחררת עלה ועוד אחד. 
אומנם עוד יבש וחם בחוץ הימים כבר מתקצרים ועוד מעט תרד טיפה גדולה וחמה שתרטיב, תנקה, ותישאב מיד, לרוויה. 
אנחנו מחזקים , מחכים, למילים, באהבה . כולנו. 
לצפיה ב-'סהר יקרים כל כך'
סהר יקרים כל כך
27/08/2016 | 18:21
1
45
אנשים טובים באמצע הדרך
והדרך שלי 
ארוכה ומפותלת
ואתם לא עוזבים לי את היד
נמצאים כאן עבורי 
תומכים עוטפים 
נוגעים וננגעים 
מרגישה אותכם איתי 
כאן ובצאט 
באמת תודה 
יודעת שאני לא לבד בדרך
ואיתכם אעבור את כל הקשיים ואצמח 
תודה אנשים יקרים שמאחורי הניק 
סהר תמיכה
אתם מלאכים אמיתיים 
אוהבת אותכם מאוד 
לצפיה ב-''
28/08/2016 | 13:47
30
לא עוזבים אף פעם
את תמיד איתנו בלב יקירה
לצפיה ב-'תיבת פנדורה'
תיבת פנדורה
23/08/2016 | 15:02
6
42
עצובה כואבת 
מוצפת
ודוחפת הכל לתיבה
זאת התיבה מאז
התיבה שסגורה
התיבה שמפחידה
מפעם לפעם 
בורח ממנה זכרון
חדש לא מוכר 
וכואבבב
מוצפת ברמות 
מעוד חיבור והבנה 
כל כך זקוקה לתמיכה 
לצפיה ב-'הדרך שלי להתמודד עם הזכרונות והסיוטים והפלשבקים הייתה'
הדרך שלי להתמודד עם הזכרונות והסיוטים והפלשבקים הייתה
23/08/2016 | 21:13
2
27
לצייר אותם בצבעי עיפרון ( ציור קל יותר). ולהסתכל בהם 3 פעמים בשבוע לפחות חצי שעה במשך חצי שנה.
ולחשוב עליהם מחשבות.
אחר כך המצב הוטב בהרבה מאוד.
 
דוגמא לציור
לצפיה ב-'וואוו וואוו'
וואוו וואוו
23/08/2016 | 23:33
1
16
אתה מצייר את הפחדים בצורה כל כך ברורה ממש ממש יפה 
כן יצירה היא חלק מהתמודדות ...תודה לך שאתה כאן ומגיב 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
24/08/2016 | 03:24
3
לצפיה ב-'לנטרל את התיבה'
לנטרל את התיבה
25/08/2016 | 15:04
1
40
אני קוראת אותך, צומחת אהובה, קוראת הודעה ועוד הודעה, מרגישה איך את נאבקת ביניהן, איך את מנסה להתמודד עם הכאב השורף והמציף שעולה בך, הכאב הזה של זכרונות אכזריים במיוחד.. זכרונות שעולים ומציפים, כמו שכתבתי קודם – ממש כמו רסיסים של העבר, רסיסים של התפוצצויות זכרון שלפעמים קורות, חומקות להן מהתיבה.. ואיתן גם עולה תחושה של בלבול ושל הצפה, אולי גם מעין הרגשה 'מקוללת', הרגשה של חוסר אונים מולן..
 
אהובה, זה כל כך חשוב שאת משתפת, כותבת, נותנת לזכרונות האלו מקום, מרשה לעצמך לגעת בהם, למרות שהמגע דוקר, לטוות אותם בחוטי אומץ וכאב לכדי החוויה השלמה שלך, לכדי ההוויה המלאה שלך.. אני מקווה שעם הזמן, וגם עם הטיפול החדש יחסית, התפוצצויות הזכרונות האלו לרסיסים יהפכו ליותר ויותר מבוקרות, נשלטות, עדינות..
לצפיה ב-'תודה מאוחרת'
תודה מאוחרת
16/10/2016 | 07:22
3
תודה על מילים שמלוות אותי עוד ועוד 
בימים שצריכה מילים
את תמיד ככ מדייקת אותי 
חסרה אותךכאן
וסליחה באמת לכל מי שמגיב ומשקיע בי דקה מזמנו..
זה ממש לא נוגד אחד את השני.  
לצפיה ב-'הצפה כהזדמנות... '
הצפה כהזדמנות...
26/08/2016 | 16:01
25
צומחת יקירה,
אני שומעת את החרדה המציפה ועולה על גדותיה, את החוויה של אובדן שליטה מול זיכרונות כואבים שמתגנבים עלייך בעל כורחך ומציבים אותך בפניי התבוננות בצלקות הישנות וכמו מגרדות את הפצעים מחדש... כמה מבהיל זה וודאי.. הטלטול הבלתי נמנע שבהתבוננות הזו שאינה מרצונך החופשי שנשמע שהיא מותירה בחוויה של חשיפה חסרת הגנות..
יקירה, חשבתי הרבה בקריאת דברייך על הסיפור של תיבת פנדורה, שלפי המיתולוגיה היוונית, לאחר פתיחתה בידי פנדורה אשתו של אפימתאוס פרצו ייסורים ותחלואות רבים לעולם, היא מיהרה לסגור את התיבה. לאחר מכן גיסה ביקש לפותחה שוב וגילה את התקווה וראה בה יצור קטן ושבירי, אך שכוחו עצום והוא המאפשר לאדם לשרוד ולהתקיים למרות כל הייסורים...אני שומעת שאולי היית רוצה לשמור על הדברים נעולים ורחוקים כי הם מפחידים ומציפים... אני משערת שהשמירה הזו מותירה אותך כ"כ מותשת.. ואולי יש בהתבוננות הזו הזדמנות לאינטגרציה, לחיבור, כמו שאת כותבת, של הפאזל, של התמונה המלאה ... אולי כרגע היא מכילה הרבה כאב והרבה פאניקה  שהם מובנים .. אך יחד עם זאת טומנת בחובה הזדמנות, כמו שהיטבת בעצמך לכתוב, להבנה, לשקט ממקום שלם ומחובר יותר... יקירה יש בך גם את הכאב, וגם את הצמיחה.. ובלי לראותך אני בטוחה שאת יפה וראויה על כל אלו שאת מביאה איתך, על הפצעים והצלקות שהן אותות מלחמה, על החולשה, הכאב וההצפה כמו גם על הגבורה והיכולת לצמוח..
אני שומעת את הבקשה לתמיכה.. רוצה להזכיר לך שאת לא לבד במסע, אנחנו קוראים אותך, מתרגשים איתך, וכואבים איתך.. אני רוצה לשלוח לך חיבוק שיזכיר שאנחנו כאן, שיש לך מקום שמבקש להחזיק איתך את הדברים הצצים ומציפים...חיבוק שמבקש לנסות להקל ולהזכיר שאנחנו פה ליצור ביחד איתך סיפור ייחודי ויפה ושלם שהוא את...
 
אסיים בכמה שורות מתוך ציפור הנפש שחשבתי עליהם בעקבות דברייך ומתייחסים גם הם לפתיחה של מגירות נעולות בנפש שלנו כהזדמנות ללמוד משהו על עצמנו.. 
 
"וּמַה שֶׁהֲכִי חָשׁוּב - זֶה לְהַאֲזִין הֵיטֵב לַצִיפּוֹר.
כִּי קוֹרֶה שֶׁצִיפּוֹר הַנֶפֶשׁ קוֹרֵאת לָנוּ, וְאָנוּ לא שוֹמְעִים.
חֲבָל. הִיא רוֹצָה לְסַפֵּר לָנוּ עַל עַצְמֵנוּ.
הִיא רוֹצָה לְסַפֵּר לָנוּ עַל הַרְגָשׁוֹת שֶׁנְעוּלוֹת בַּמְגֵרוֹת שֶׁבְּתוֹכָה."
 
מזמינה אותך להמשיך לכתוב על המסע, על הלמידה שבדרך, על של הרגשות והמחשבות שיש בה... 
 
בברכת שבת של שלווה,
 

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ