לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

אודות הפורום תמיכה נפשית ביצירה

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
פורום תמיכה נפשית ביצירה
 
 
לפעמים יש רגעים בהם רוצים לתת לרגשות לצאת, רוצים למצוא מקום לשתף בדברים שקורים ממש בפנים, יש מקומות שבהם לפעמים קל יותר לשתף בשיר, בסיפור, בתמונה או ציור...
אנחנו פותחים כאן פתח להבעה וביטוי עצמי, שונה מהמקובל בפורומים האחרים שלנו, מקום שאליו תוכלו להביא כל יצירה שהיא שמתחברת אליכם או שאתם מתחברים אליה, כיד דמיונכם החופשי ובהתאם לכללי הפורום.
.
כאן אפשר "לדבר" בעזרת שירים וסיפורים שלכם עצמכם, כאלו שנכתבים פה לראשונה, כיצירה אישית ופרטית של כל אחד; וגם של אחרים, ידועים ומוכרים וגם לא כל כך.
 
כאן בפורום אפשר לצרף ציור או צילום שציירתם או צילמתם בעצמכם, ציור, צילום או סרטון שמדבר אליכם (גם אם אינו יצירה עצמית שלכם), שמביא משהו ממה שאתם מרגישים, או רוצים לומר ולא כל כך מצליחים, שמספר ומתאר את מה שקורה לכם בפנים כי לפעמים המילים לא מצליחות לתאר....
 
כאן אפשר להעלות נושא שמציק, שחושבים עליו, מתחבטים בו ולא ממש יודעים איזו דיעה לגבש עליו.
 
כאן נוכל לפתח דיון, לספר כל אחד איך הוא מרגיש, מה הוא חושב בדרך אחרת. בדרך של משל, שיר, סיפור, יצירה פלסטית (צילום של ציור, פיסול, רישום, מיצג) ו”לדבר" דרך דימויים ותמונות.
ועוד כמה מילים – אנחנו רוצים לשמור את המקום הזה כמקום נעים לכולם שבו אפשר לתמוך ולהיתמך, ולכם חשוב לנו שתהיו איתנו וכשאתם פה תשמרו עלכללי הכתיבה של הפורום.
 כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.

* לא יותרו כאן פרסומים., סקרים או מחקרים

 
נחכה לכם פה, מבטיחים להקשיב להכל...
 
המשך >>

לצפיה ב-'אז השבוע הולכת לפסכיאטר- מפחיד, מלחיץ ובעיקר לא בא לי ללכת..'
אז השבוע הולכת לפסכיאטר- מפחיד, מלחיץ ובעיקר לא בא לי ללכת..
31/08/2014 | 02:48
1
81
נוצרתי משקר של אהבה
והיום מרימים גבה?
חיי הם טעות מייסודה
רגע קטן של מעידה.
השלם התפרק
ואני החלקיק צריך לפברק
שהחיים הם יפים וכ"כ חזקים
אבל מה אם אצלי הזמנים לא נחשקים?
מיצוי החיים הגיע ליעדו, אין עוד טעם להמשיכו
איש חכם נבהל מאד ורוצה להחיותו.
ואיך עושים דבר שכזה?
עם הרבה מועקה בחזה.
הולכים לרופא שבמוח משחק
ואת הרצון החזק שוחק
הפחד עולה וגובר ועלי כ"כ סוגר
מרגישה כמו בכלא בין רצון עצמי להיגיון בריא
האם זו באמת אני או שזה מצב זמני?
לצפיה ב-'פחד משתק'
פחד משתק
31/08/2014 | 21:41
38
"In a beautiful world
I wish I was special
You're so fuckin' special
But I'm a creep, I'm a weirdo.
What the hell am I doing here?
I don't belong here"
 
הסבל שנגרם מטעויות של אחרים
לא מרפה ומצליח לאט לאט להטיל חשכה
על הדרך העקלקלה שאת צועדת בה..
וככל שנראה לעתים שהתקדמת צעד נוסף
לקראת מציאות טובה יותר ההבנה הקשה
ששואלת "ההאם לפעמים באמת כדאי להמשיך הלאה?"
מתחזקת ומערערת את ההיגיון והכוח הפנימי שלך
מתוסכלת30 אנחנו מודים לך על שבחרת לשתף איתנו
על הקשיים והתסכול שאת חווה במציאות שלך..
וכמובן את מוזמנת להמשיך ולעשות זאת בהמשך 

 
לצפיה ב-'האם הגעתי למקום הנכון?'
האם הגעתי למקום הנכון?
29/08/2014 | 11:04
3
84
האם הגעתי למקום הנכון?
(מצחיק אך השאלה הזאת הפכה בעלת שתי משמעויות, עקב מצבי לאחרונה).
אני זקוקה לעזרה כי איני יכולה יותר לעזור לעצמי. אני בדיכאון, אך גם יוצרת מאז שזוכרת את עצמי.
 
 
 
לצפיה ב-'להפוך את המקום לנכון'
להפוך את המקום לנכון
29/08/2014 | 19:13
46
יקירה,
מאמינים שאם הגעת הנה, אז יש לך מה לומר ושאפשר להפוך את המקום הזה לנכון עבורך.
אולי הדבר המיוחד ביותר בקסם של היצירה הוא שאנחנו לא תמיד יודעים מהיכן היא תגיח, מאיפה תצוץ ההשראה לה.. ובאיזה מקום נמצא אותה..
אם את רוצה תוכלי להביא לפה כל יצירה שתרצי, שלך או של אחרים, שעוזרת או עזרה לך בעבר להתמודד עם רגשות החנק של העצב או אפילו "רק" יצירה שאת אוהבת שתסיח את דעתך מהכאב [תתפלאי כמה שזה עובד], יודעים שלפעמים בשיא הדיכאון קשה למצוא את הכוחות ליצור .. אבל זה לא אומר שאיבדנו את כל כושרינו. 
בינתיים עוד חיבוק..
 
לצפיה ב-'ואם הגעתי למקום הנכון'
ואם הגעתי למקום הנכון
29/08/2014 | 11:09
1
49
אני ממש זקוקה לעזרה. להקשבה. לאהבה.
עזבתי באפריל עבודה שהייתה עבורי ממש לא מתאימה-בעיקר בשל בני האדם סביבי עמם לא הסתדרתי. 
אין לי זוגיות -מפחדת להחשף ולהיות פגיעה כל כך, וגם לאחרונה עזבתי את הדירה בה גרתי 8.5 שנים כי הייתה עבשה לחלוטין וזה גרם לי לחלות פיזית ואולי אף החריף את מצבי נפשית
טיפול פסיכולוגי רגיל-אינו ממש עוזר לי (אף פעם לא הבנתי איך זה בדיוק עובד-אם אדם לא יכול לעזור לעצמו והוא רפלקסיבי מספיק כדי להבין שהוא חלק מהבעיה שלו-כיצד פסיכולוג מהנהן, נחמד ככל שיהיה יכול לעזור??)
עצוב לי. איני רואה מוצא. סביבתי שופטת אותי (משפחה ואם שלא יכולה לשאת חולשה). מה עושים??
האם הגעתי למקום הנכון? אני רוצה להרגיש טוב. 
תודה לכל מי שיענה.
לצפיה ב-'פה בשבילך.. '
פה בשבילך..
30/08/2014 | 01:13
28
פורום יוצרת הוא מן מקום שמאפשר לפרק ביצירה , כתיבה, תמונות קישוריםועוד... את כול הרגשות ותחושות.. שממלאים אותך הופכים למעמסה , קושי, מהמורה.. 
אנחנו  מקשיבים, מזדהים, מחזקים... וחושבים, אולי יתאים לך לכתוב בנוסף לפה, בפורום תמיכה למבוגרים ( מספר 63 בתפוז) ,  כי שם נוצרים לפעמים שרשורים ארוכים ומתפתחת  שיחה בין החברים.
את יכולה להעתיק לשם את מה שכתבת פה ותקבלי גם שם תגובות.. 
אים מתאים את גם יכולה להגיע לשיחה אישית בשעה מתאימה ולשאול. 
לצפיה ב-'ברווזון מכוער'
ברווזון מכוער
26/08/2014 | 21:10
1
85
ברווזון מכוער
מתרחק מהנהר
מסתכל מהצד
איך הוא מתפרק
והום הופכים לאחד
 
ברווזון מכוער
מרגיש כלומניק ומיותר
שנוא ומתועב
בעיקר הוא עליו
 
ברווזון מתבודד
כשהגוף עוצר
אז הראש שלו נודד
למקומות טובים
למקומות רעים
לחלומות גדולים
ולפחדים שגדלים
 
ברווזון מכוער
צעיר ולא מאושר
פסימי ולא מחובר
אופטימי כי יש גם מחר
 
ברווזון מכוער
צודקים כשאומרים עליו שהוא מוזר
הוא לא קשור לשאר
מתבייש וממורמר
 
ברווזון מכוער אם הוא נשמע לך מוכר
אז תדע לך,
שהוא אתה בסופו של דבר
לצפיה ב-'הברווזון המכוער שבפנים'
הברווזון המכוער שבפנים
26/08/2014 | 22:21
40
ברווזון מכוער
חווה פעמים כה רבות
ניכור וזרות, תלישות וחוסר שייכות
מאחרים ומעצמו, מבחוץ ומבפנים, עד שכבר לא ברור מאיפה הזרם חזק יותר..
 
ברווזון מכוער
חווה פעמים רבות לא פחות
תחושות של בושה וחוסר ביטחון, ביקורת עצמית מכאיבה,
שנורה, ללא הפסק, פגיעה אחר פגיעה, עד שכבר לא ברור איך הוא יכול לשאת זאת יותר..
 
ברווזון מכוער,
בין פסימיות רחבה ואופטימיות זהירה, חיי במציאות לא פשוטה..
ומתי, מתי יוכל הוא להפוך לברבור..
ברבור שאולי כבר הינו, אך עוד לא היה מי שיציב את המראה מול עיניו..
 
מתבגרת יקרה, ספרי לנו עוד, על החלומות הגדולים של הברווזון, על פחדיו הגדלים.. ובכלל, על המקומות אליהם ראשו וליבו נודדים, כאשר הוא לבד ועם אחרים.. ועל המקומות והרגעים, בהם את מרגישה אותו הברווזון המכוער, בהם משהו בתיאור שלו, מרגיש מוכר..
 
לצפיה ב-'רגע משבר....'
רגע משבר....
25/08/2014 | 17:18
2
76
רוצה לברוח למקום אחר
ולא להשאיר ממני כל זכר
פשוט להיעלם כך פתאום
כאילו הייתי חלום.
 
לשחרר את חיי לרוח
ולתת לנפש מנוח
להגיע לנקודת האל חזור
ולהפסיק ברפש לנבור.
 
למקום שליו ושקט להגיע
ובכך אולי את הכל להרגיע
אבל זהו רק חלום
כי בכך יש צורך את החיים לבלום.
 
ובי הרי אין כלום
הכל כל כך סתום
אפילו את רצוני הפנימי
אין לי אופי להפוך לממשי.
 
 
 
לצפיה ב-'המרדף אחר השקט'
המרדף אחר השקט
25/08/2014 | 21:57
1
34
לא לחשוב
לא לחפור ברגשות
לא להתעסק במחשבות
פשוט לא להיות
 
כמה מתסכל זה בטח צריך להיות, להרגיש שכל עוד את פה, הלב לא ישקוט, המחשבות לא ירפו, הכאב לא יעזוב... להרגיש שהפתרון הוא רק לצאת, רק לברוח, רק להעלם - ובכל זאת משהו אותך עוצר... משהו שאולי רק מתסכל יותר, ובכל זאת הוא חי בתוכך...
 
ואולי מה שמרגיש כמו חולשה שלך מול עצמך, מה שיכול להיות מעצבן בכך שמונע ממך לממש את רצונך, הוא דווקא מה שמעיד על חוזק... משהו שגורם לך להמשיך להלחם... משהו שאפילו אם לא נראה כך, הוא סוג של תקווה שיכול להיות שיש אפשרות שההרגשה תשתפר...
 
יכול להיות שגם אם זה משהו שנמצא רק ממש עמוק בתוכך, חוץ מהרצון הזה לא להיות, יש לך איזושהי תקווה נוספת למשהו שיכול לשפר את מצבך... ?
לצפיה ב-'כרגע'
כרגע
26/08/2014 | 02:08
25
אין שום דבר שמחזיק אותי חוץ מהעובדה שאני מפחדת לעשות משהו לעצמי בעצמי... אם היה מישהו שהיה מוכן לסיים את חיי הייתי הולכת על זה...
כמובן שאני כל הזמן אומרת לעצמי שזוהי לא מחשבה הגיונית אז השכל גם משחק תפקיד...
לצפיה ב-'הכאב '
הכאב
22/08/2014 | 17:24
2
49
כבר תקופה עברה, הכאב נשאר
ממאן ללכת והלב נשבר
כולם אומרים זו רק תקופה
אך אצלי הנפש כבר עייפה
יום רודף יום זה לא עובר
וזה רק הופך ליותר קודר
המחשבות מובילות לפתרון קל
אך האומץ מקולקל
עוד כמה אפשר לסבול
כשהבפנים רק רוצה ליפול
התקווה נעלמת וכך גם עצמי
האם אי פעם אשמע את הקול הפנימי???
לצפיה ב-'זיווג משמיים???'
זיווג משמיים???
22/08/2014 | 17:32
32
בבריאת העולם זוג הושלם
זכר ונקבה בראם
חבל טבור נוצר ונקשר
זהו טבעם של בני בשר.
 
אל אותו עולם הוכנסתי
ולתומי חשבתי
שקסם הטבע עלי יישרה
ואת חצאי השני אלי יפנה
 
אך בטבע מכשולים
שמפזרים את אבקת הקסמים
 
מסע חיים מפרך
שעל האגו דורך
שקר החן והבל היופי
והשפעתם על האופי
כעס ואכזבה מהמין השני
שהרחיקו אותו ממני
ידיעה שכל חבל טבור סופו להינתק
גורם לפחד משתק
 
הרגשת עוף מוזר מתפשטת בליבי,
כולם בוהים ושואלים מה איתי
ואיך אסביר שאצלי הטבע נעלם
כאשר זכר ונקבה בראם....
לצפיה ב-'קריעה..'
קריעה..
22/08/2014 | 19:19
21
בשקט כולנו יכולים ביחד לשמוע את צליל הקריעה , ההתפרקות .... העולם של בחוץ משקף את העולם הפנימי והעייפות כול כך גדולה ... 
לכאן כולם שייכים, כולם אחרים וזה בסדר.
חדר בטוח, מרחב מוגן. אפשר מעט לשחרר את החגורה , לפתוח כפתור או שניים, לחלוץ נעליים, לנשום עמוק .
עכשיו אפשר להוריד פרופיל ולנוח , לאסוף כוחות .
לדחוק את השיפוט העצמי והביקורת החוצה. 
הפורום ואנחנו מגביהים את הסכר עוצרים את שטף המים... 
לימים אחרים. 
 
 
 
לצפיה ב-'הרגל.'
הרגל.
21/08/2014 | 14:37
1
43
רגילה להיות בחוץ. ׳׳אאוטסיידרית׳׳, המוזרה הזאת.
 רגילה להיות בצד, לא להיות אין.
אז את לא מנסה ליזום קשר עם אנשים כי הרי אין לזה שום טעם.
את לא צריכה הרי אנשים אחרים. רק להיות עצמך.
ואחר כך את מנתקת קשר עם כל האנשים.
ולאף אחד לא אכפת ממך.
אם את חיה או מתה. איפה את גרה. מי החברים שלך.
וכל כך התרגלת לזה עד שכבר ממש לא אכפת לך.
כי את הרי הרבה יותר עמוקה ומיוחדת מכולם ובגלל זה בילית את רוב שנות העשרה שלך בשנאה עצמית.
ובגלל זה  אנשים לא קולטים אותך ולא יודעים איך ׳׳לאכול׳׳ אותך.
 מצד אחד את רוצה להיות ׳׳כמו כולם׳׳ , חס וחלילה לא לעבור על נורמות החברה.
ומצד שני בלי שאת שמה לב את קוראת תיגר.
לא חיה כמו כל ה׳׳צעירים׳׳. לא סתם עוד אחד מהעדר.
לא כמו בני גילך.
ואולי כן עוד סתם אחת מהשוליים.
 
אבל אולי אם בכל מקום חדש שהיית מגיעה אליו היית פשוט את עצמך....
בלי לנסות להסתיר.....
אולי היית כבר במקום אחר.
 
אומרים משנה מקום משנה מזל, אבל זה חוזר על עצמו שנה אחרי שנה, מאז שהיית בגן.  
כל פעם מחדש את מתמלאת שאיפות, ציפיות,  תקוות, חלומות. וכל פעם אחרי זמן קצר זה מתנפץ.  
 
אז כבר אין לך בשביל מה לקוות.... 
לצפיה ב-'כמו שיר . '
כמו שיר .
22/08/2014 | 17:55
18
את כותבת ופרטת את הרגשות שלך , את תחושת האחר ,הבידוד, אולי האכזבה שלך מעצמך ... תקווה שהולכת ומרגישה נעלמת שאולי רק עוד הפעם הכול יזרום בלי חריקות.. 
מילים של שיר ילדים ישן מאוייר בתמונה מוכרת ... ביאליק. 
"על החלון פרח עציץ
כול היום הגנה יציץ
כול חבריו שם בגן 
הוא לבדו... 
עומד כאן. "
ומיד אנחנו חושבים עד כמה עם הבגרות מגיע החיפוש על השונה שבפנים לשיאו ולך כבר יש יחוד משלך.. 
אולי עכשיו הזמן לבדוק בעצמך את עצמך ולהתקרב עוד צעד למצא את מה שיש בשונות שלך, שמאפשר לך לעוף. 
גבוה!
לצפיה ב-'כואב כל כך '
כואב כל כך
13/08/2014 | 19:49
2
81
הגוף שהיה ועבר
זוכר
מרגישה ידיים מרגישה מחנק
לא יכולה לסבול יותר את המגע הזה
המגע שחונק שלוקח שמטרף לי את הגוף
עיניים משקפים גבר קרח
זכרונות חדשים נוספים די כבר הבנתי
מיציתי מספיק לי זה כמו תיבת פנדורה ללא סוף
עוד פגיעה עוד כאב עוד אחד
לא יודעת אם רוצה להזכר
מה שבטוח מפחדת
מטורגרת דיסוציאטיבית ברמות
 
 
פורסם בתאריך 12 בנוב׳ 2012
כלואה בתוך גוף / כתבה: קרן משה
מתוך ההצגה "קול ששון וקול כלה"
מאת: טלי אלוני
בימוי: קרן משה

מילים:
אני ציפור בתוך הכלוב המחפשת אהבה
אני ציפור הנפש שלי וגם שלך
אני רוצה לעוף לרקוד ולשמוח
הלוואי אלוקים תתן לי את הכוח.

נחנקת מבפנים רוצה אהבה
רוצה לנשום את האוויר, את האוויר הבא
מלאכים מעופפים שרים בשמחה
תצאי מכאן ציפור
אל החופש הנפלא.

אני כלואה בתוך הגוף ומרגישה את הנשמה
אני בכלל לא שונה
אני מאוד מאוד דומה
כמוני וכמוך
נולדנו בני חורין,אז איפה הרוגע?
ואיפה השלווה?


הנשמה היקרה
אהבה אדומה
אלוקים אומר שלום
לי וגם לך.

תודה
 
לצפיה ב-'יכול להיות טריגר למעלה '
יכול להיות טריגר למעלה
13/08/2014 | 19:50
17
לצפיה ב-'שדים מן העבר'
שדים מן העבר
13/08/2014 | 21:52
39
 
רסיסים
פיסות של זכרונות
מתנפצים כמו גלים על החוף, גלים מחניקים, מכאיבים
שעם התנפצותם על חופי התודעה שלך, מנפצים גם חלקים בתוכך, לאינספור רסיסים, שמרגישים כאילו הם בלתי ניתנים לאיחוי..
 
את מתארת באופן כ"כ כואב וכנה, את התחושות האלו של חוסר שליטה על הגוף, התחושה הזו כשזכות הבחירה שנלקחת באכזריות, מותירה אותך עם תחושה של חוסר אונים משווע, שממשיך ומלווה עד היום..
והפגיעות הולכות ומצטברות, הזכרונות הולכים וצפים, כמו רכבת הרים שעולה מעומקי השכחה, מערבלת הכל..
 
ובתוך המערבולת הזו, צומחת יקרה, אני שומעת גם את הכמיהה שלך, להשתחרר מעול הזכרונות, את הציפייה שלך לרגע הזה, שבו כל שדי העבר יעלו מן השאול, ישתחררו, וישחררו גם אותך מהכלוב בו הם כלאו אותך, אל החופש לחזור אל חייך, להיות מסוגלת לחיות אותם, לבנות את עצמך מחדש..
 
מייחלת יחד איתך לימים האלו יקירה שלנו, מעומק הלב
לצפיה ב-'קושי'
קושי
02/08/2014 | 20:04
2
43
במהלך השבוע את מחזיקה את עצמך מאוד יפה
הולכת, פוגשת חברים
מחייכת, מטיילת
מתלבשת יפה.
 
בסוף השבוע הכל נראה כמו חור שחור
בבית של ההורים
 ואף אחד לא מבין.
אין חברים
רואה טלויזיה יום שלם
ועוברת למחשב 
בלי שמץ של שמחת חיים.
בלי להזיז את עצמך
בלי להיות עצמך.
 

מתעוררת בלילה מאזעקה משינה שממילא הייתה טרופה.
 
אחר כך מתחילה את השבוע כלי כוחות. 
החרדות רק מתגברות
נראה שזה מעגל קסמים שאין לו סוף.
רק רוצה לתת לעצמך פסק זמן ולהרגע.
 אך בלילה יש לך סיוטים
וגם מוזיקה כבר לא מרגיעה.
הפחד מציף ועוטף וחונק ולוחץ.
 
רק רוצה להיות את
רק רוצה קצת להרגע
להפסיק להעמיס על המוח במחשבות
בדאגות
בסטרס
בחרדות
רוצה סתם להיות.
 
  
 
לצפיה ב-'כמו להחזיק חול בכף יד פתוחה.. '
כמו להחזיק חול בכף יד פתוחה..
04/08/2014 | 23:09
32
כמו להחזיק חול בכף יד פתוחה ביום יום , בשיגרה כמו ברשת בטחון אפשר להאחז ולנוע קדימה .. ואז.. נפרע האריג הדק / הלחץ גורם לנו לאגרף את כף היד, נפתחות האצבעות וגרגרי החול מתפזרים זורמים בחריציי האצבעות . 
בזמנים כול כך מתוחים השליטה העצמית לא תמיד בידיים.. ובכול זאת תמיד אפשר לבוא לכאן ולייצר שכבת הגנה חדשה . פה מותר לדבר על פחד, לא לפחד מהבורות והחללים שבתוכנו. 
ביחד כמו ביחד תמיד טמונה העוצמה של הרעות. 
ואולי המועקה קצת מתרככת. 
 
לצפיה ב-'רוצה סתם להיות'
רוצה סתם להיות
09/08/2014 | 00:54
23
רוצה חיים רגילים ושלווים. רוצה שבת שלום
איתך בתפילתך הכנה מחבק
לצפיה ב-'כאב עבר והווה - טריגר'
כאב עבר והווה - טריגר
02/08/2014 | 07:36
1
57
ניחוחות טראומה באויר
פוסט טראומה מורכבת מהעבר
פצצות אלימות מלחמה בהווה
פחד אימה אלימות בעבר
רעשים קולות חוסר אונים בהווה
לבד בתוך הרעש וחוסר האונים בעבר
זכרונות העבר מתערבבים עם דאגות ופחדי ההווה
מחול שדים שלא נגמר
בוחן בכל פעם מחדש מצב העירנות והמודעות שלי
היה עכשיו היה עכשיו
אני כאן ושם בו זמנית
עבר והווה
נתיב העתיד
לצפיה ב-'היי צומחת'
היי צומחת
02/08/2014 | 13:54
22
העבר משפיע גם על ההווה
טוב להסתכל על העבר, לכתוב עליו ובכך להשתחרר ממנו (מהחלקים הקשים שבו)
העבר נמצא איתנו גם בהווה, הוא משפיע גם אם הוא קצת מודחק
שיר חזק ומבטא הרבה
וטוב לבטא בשיר
מאחל לך שההווה ושהעתיד יחייכו אלייך
חיבוקים
לצפיה ב-'שירים בלי בלי היגיון'
שירים בלי בלי היגיון
26/07/2014 | 01:48
3
50
כל הנחלים זורמים אל הים והים אינו מלא,
מה טעם בכל אשר אעשה על האדמה אם מי שיבוא אחרי יהרוס?
 
המשפחות השמחות שמחות כולם בצורה דומה,
המשפחות העצובות, עצובות כל אחד בדרכה שלה.

כל כך הרבה רוע,בדידות,צער,יגון
אבל אנשים לא יכולים ללכת ביחד לעבר הטוב וטהור.
 
כמו אטלס שמגלגל סלע על ראש ההר,
אוזלים לי הכוחות,
אני יודע שאני חייו להמשיך,
אבל את הפסגה אני כבר לא רואה.

הכניסיני תחת כנפייך,
הראי לי את אורה של האהבה,
אתן לך את הנשמה.
 
כמו גנרל הפוקד על חיילים
אני מצווה עליהם להסתער
הנצחון מובטח
אבל הם
יושבים להם.
ואין ניצחון
אפילו לא קרב.
 
 
לצפיה ב-'ההיגיון שבין השורות'
ההיגיון שבין השורות
26/07/2014 | 21:57
2
20

סטודנט יקר, בין הציטוטים היפים והעצובים שהבאת, בין פנינות תרבות שהפכו לכאלו דווקא בגלל שהן מצליחות להעביר משהו כ"כ אנושי, כ"כ אמיתי מהחוויה והרגש האנושיים..
נראה שמה שמחבר כחוט השני בין המילים, היא בעיקר תחושה של ייאוש שאינה מרפה, תחושה של חוסר אונים שאופף, וכאילו מכבה את להבת התקווה..
ומתוך אותה תהום, נראה שקשה למצוא את תחושת המשמעות והטעם לדברים, ועוד יותר קשה, לאור תחושת הבדידות שצורמת, מחמיצת לב ומכבידה עוד יותר..
יקירנו, תרצה לספר לנו עוד, על המלחמות הפנימיות, על המטרות לעברן היית רוצה להתסער, על הנצחונות הקטנים והגדולים, שהיית רוצה להשיג..
אנחנו כאן יקירנו, מקשיבים ומחכים לך

 
לצפיה ב-'עכשיו קצת טוב יותר'
עכשיו קצת טוב יותר
26/07/2014 | 22:30
1
19
אתמול ראיתי את הסרט les misrables
קל לי להזדהות עם הגיבור הראשי,ג'אן ולג'אן
הוא משתחרר מהכלא עם המון כעס ומרירות על העולם,
עד שהוא פוגש בטוב הלב האנושי הנשגב ביותר.

ומאז הוא הופך לאדם טוב
ששום דבר לא מסיט אותו מהדרך.
 
אני מרגיש שאת כל הכעס שיש בי
יהיה טוב להפנות כדי לעשות דברים טובים.
לצפיה ב-'לתעל לצמיחה'
לתעל לצמיחה
13/08/2014 | 21:38
7
זו מחשבה מקסימה ביותר סטודנט יקר,
ולא מובנת מאליה בכלל, מעין דרך למצוא את התקווה, לצמוח מהכאב, להפוך את הפחם הגולמי והשחור, ליהלום שמנצנץ ואף מאיר לאחרים..
תמשיך לשתף אותנו בחור יקר, במחשבות ובחוויות, ואם תרצה, נשמח גם לשמוע על אילו דברים טובים חשבת, שיוכלו לתעל את הכעס לאפיק חיובי יותר..
לצפיה ב-'ילד של שבת -סיפור מרגש ?'
ילד של שבת -סיפור מרגש ?
26/07/2014 | 21:58
2
38
מאז גיל 4 אני מגמגם. כשהייתי ילד גמגמתי מאוד מאוד.
 עד כדי כך שלפעמים לא יכולתי ממש לדבר.
 יחד עם זה הייתי ילד מאוד נמרץ, המון חברים,
 ספורטאי מצטיין  ותלמיד לא רע....
בקיצור – ילד די שמח....יחד עם זאת –
בכל פעם שהיה איזשהו ריב בחבורה,
 בכל פעם שמישהו רצה לפגוע –
 תמיד היה את כלי הגמגום. וזה עבד. תמיד.  
 
בכל אופן – יום אחד, בגיל 6, חזרתי הביתה כולי בוכה.
 לא רציתי לדבר עם אף אחד. רק בכיתי.
בערב, אבא שלי חזר מהעבודה.
אמא שלי סיפרה לו שאני לא רוצה לדבר עם אף אחד.
הוא נכנס אלי לחדר ושאל מה קרה. לא עניתי. הוא המשיך. לא עניתי.
בסוף אמרתי לו שאני שונא את אלוהים...
אני חושב שהוא לקח את זה קצת קשה.
 
בבוקר, אבא שלי העיר אותי עם סיפור:
 
למעלה בשמיים יש מפעל ענק של תינוקות.
 כל המלאכים עובדים בקצב מסחרר, סביב השעון,
 ומייצרים תינוקות לכל העולם.
 הלחץ בעבודה מטורף.
 יש להם הזמנות מסין, מיפן, אמריקה ואירופה, אפריקה ואפילו אוסטרליה.
 וכן, כן... גם מישראל....
 
בכל אופן, העבודה רבה, הזמן קצר,
 והכול חייב להיות מדויק.
למלאכים יש מתכונים מיוחדים ליצירה של
 כל סוג וסוג של ילדים.
 יש חומר שכל, חומר יופי, חומר גובה.
יש חומרים לתכונות טובות, יש חומרים לתכונות רעות.
 הכול מדויק.
 יש גם מכונות ענקיות, ממש בגודל של כל החדר.
המלאכים עובדים קשה כל יום, מבוקר ועד ערב.
 כמעט בלי הפסקות.
 ישנים במשמרות, אוכלים בעמידה. כל השבוע.  
 
ואז... ביום שישי... קצת לפני הצהריים...
נשמע בשמיים קול צלצול עדין.
 המלאכים מכבים את מכונות ייצור הילדים,
מכבים את האור במפעל התינוקות
 והולכים  להתארגן לקראת השבת.
כל מלאך מתקלח במקלחת חמה.
 אח"כ כולם הולכים לישון שנת צהריים.
 לקראת ארוחת השבת לובשים המלאכים כנפיים חגיגות,
 הילה מיוחדת לשבת, בגדים לבנים.
את הארוחה מכין אלוהים,
והיא מלאת כל טוב,  אוכל ושתייה.
המלאכים מספרים סיפורים. אלוהים גם.
כולם שרים, רוקדים, נרגעים.
אח"כ כולם הולכים לישון – כולם הרי עייפים משבוע העבודה הקשה.... בבוקר, כולם ישנים.
 
אבל מי לא עייף? נכון – אלוהים,
 אבל גם אלוהים לא עובד בשבת....
 הוא לא עושה גשם ולא עושה שמש,
לא עושה שלום וגם לא מלחמות.
 הוא לא מחליט החלטות ולא מכנס ישיבות....
הכול עובד בצורה אוטומטית.... אז משעמם לו....  

אז אלוהים מתגנב, בלי שאף אחד שם לב, למפעל התינוקות.
הוא אוסף שאריות חומרי ילד מכל השולחנות,
הולך לו לשולחן צדדי, ומכין לו ילד לבד.  
 
וכשאלוהים עושה משהו – הוא עושה אותו הכי טוב שאפשר, בלי מתכון,  בלי תכנון.... מכל הלב....

אז הוא שם יותר חומר שכל, ויותר חומר אופי,
ויותר חומר יופי....  הוא שם רק תכונות טובות....  

ואז – אלוהים מבין שהוא עשה ילד מושלם מדי.
והוא הרי לא יכול לשלוח לעולם ילד מושלם.
 כי כולם ידעו מיד שאת הילד הזה עשה אלוהים.

אז הוא עושה בילד פגם קטנטן, לא חשוב, זניח....
 ילד אחד הוא עושה קצת צולע, ילד אחר הוא עושה קצת פוזל,  אחר קצת שמנמן,  ילד רגיש מדי.

וכן – ילד אחר הוא עושה קצת מגמגם....
 
לילדים האלה קוראים ילדים של שבת.
ואתה...  אתה ילד כזה...
ילד של שבת....  

אז בפעם הבאה שתראו ילד שהוא קצת צולע, קצת פוזל , קצת רגיש מדי,
קצת שמנמן או קצת מגמגם –
 
אל תצחקו עליו בבקשה..... אולי הוא ילד של שבת....
© http://makif-a.com/index.php?m=text&t=6755
לצפיה ב-'ואיך הסיפור מסתיים?'
ואיך הסיפור מסתיים?
07/08/2014 | 23:41
18
איך הגיב תאום בן השש לסיפור? מה הוא הרגיש?

לצפיה ב-'מהמם!!!'
מהמם!!!
22/08/2014 | 17:37
6
לצפיה ב-'השנה ההיא '
השנה ההיא
24/07/2014 | 16:28
2
166
אני כועסת עלייך לפעמים ,מודה ,לפעמים אפילו מאד ,ברור לך? , כן אני נודניקית יודעת ,כל פעם מחדש שאני באה אותה שיחה  ... .אבל אני גם יודעת שאתה מבין ,תמיד הבנת ,כל פעם שהתעצבנתי  היית שותק ואז  מחייך את החיוך שלך ... גם עכשיו אתה שותק ,בטח עוד מעט גם תחייך ,את החיוך שלך ...וזה לא שאתה מזלזל ,זה סתם שטויות משעשעות בעינייך ,אחכ מגיע החיבוק החם והמבין שלך והכל עובר ...

צדקת ,תמיד אמרת שהכל עובר ...

.היית חייב להיות צודק ? עם המשפט הזה שלך ?

כל כך מהר הכל עבר ,זה לא הוגן ! שתדע ל ך ! כן אני אגואיסטית ,אני רוצה שתהיה פה כמו שתמיד היית ,מגן עלי ,מתי שרק הייתי צריכה  , אני לא ממש יכולה להסתדר לבד ,אתה יודע את זה ,זה היה התפקיד שלך ,והמכתבים שהיית כותב לי ? גם זה היה חייב לעבור מהר ? אני עוד כמו מטומטת מחפשת אותם בתיבה ,נכון השתנו הזמנים ,יש עכשיו מיילים וסמסים ,אבל אני לא אוהבת את זה ,אני אוהבת את המכתבים שלך שמגיעים בדואר ,אתה יודע ....תגיד ,מ ה רצית להוכיח בזה שעזבת כל כך מהר שאתה צודק ?שהכל עובר ? בגלל זה ככה הלכת ?  אמרת לי מהיום הראשון שנפגשנו ,שהזמנת אותי ,את העיניים ,הגלים של השיער ,עצמות הצוואר ,הרגישות לטוב ולרע ....שהלב שלך לא יודע לשקר  ,שאהיה תמיד האחת,  שנה שלמה היינו ביחד ,שנה שבזכותך למדתי לחייך גם שהכי חשוך ,שהשחר עולה ,לטרוף את החיים  , אבל גם אמרת שדברים טובים באים במנות קטנות ,כנראה שזה נכון ,כמו גם זה שהכל עובר ,אוף ,אתה חייב להיות צודק ? תמיד ? אי אפשר שיהיה אחרת ? אי אפשר ?  תהיי חזקה ,יש חצי נחמה ,ככה אתה אומר ואני שונאת שאתה אומר את זה ,אולי גם בזה אתה צודק ,לא כאב ,ולא סבל היו לפני ,בסדר ,אתה לא צריך להסביר לי עוד פעם אני מבינה , אבל קשה לי שעזבת אותי ,כי אני שונאת חושך ,אתה יודע שאני ישנה תמיד עם מנורה קטנה ,ועכשיו היא איננה לקחת לי אותה ,המנורה שלך מחקה לי את כל החושך בעולם ,

תגיד ,אתה כועס שאני מרטיבה אותך ככה ? עם הדמעות שלי ?

אני יודעת שאתה אוהב ללטף פנים יבשות ,אני גם יודעת שבניגוד אלייך אני חושבת בצורה אגואיסטית ,אבל  בכל זאת רוצה להרגיש אותך פה לידי ,



כחובש, ישב ת בנגמ"חון, חיילים נפצעו ,יצאת לטפל בחברים של ך , חטפת שני כדורים מאש מחבלים שארבו לך בדרך ,ונהרגת במקום ,




עוד פעם הוכחת שאתה צודק ,דברים טובים ,עוברים מהר ,באים במנות קטנות ,אבל יודע מה ?נכשלת ....




יש לי תמונה באלבום ,אתה ,מחבק אותי מאחורה ,אני נשענת עם הראש על החזה שלך ....

אני מסתכלת עליה ,גם עכשיו ,במלחמה החדשה ,ואני יודעת שדברים טובים לא באים במנות קטנות ,כי השנה הזו שלנו היא לנצח ....השנה ההיא ,שלך ושלי ....
לצפיה ב-'שכול'
שכול
25/07/2014 | 23:19
1
19
היי גרנית לילה טוב,

כמה כואב לשמוע על האובדן שחווית.. 
כמה צורם הריק לעומת השנה המלאה הזו יחד..
נשמע שהכותרות מהשבועות האחרונים מציפים בך ביתר את נפילת האהוב.. אם כן, באיזו מידה? האם כל מבזק יכול להעלות בך שרשרת זכרונות? האם כל מספר ימים פתאום תמצאי את עצמך חיה את אותו זכרון קשה? יקירה, נשמע שיותר מבימים רגילים כדאי שבעת הזו שתהיי מאד קשובה לעצמך.. תזכרי שאת יכולה להיתמך ע"י איש מקצוע.. דעי שאבל הוא תהליך קשה שאין לו תמיד גבולות ברורים ושלצערנו הוא לא חייב להיות תחום בזמן קצוב לכך וכך חודשים.. 
שולחים לך חיבוק.. איך את הלילה? דואגים לך יקירה.. שבת שלום 
לצפיה ב-'ראשית תודה על התגובה '
ראשית תודה על התגובה
26/07/2014 | 02:30
15
שנית ,אכן קשה לי ,זה הטריגר כמו שאומרים ,אבל זה לא רק זה ,לא זה בלבד ,זו הייתה התחלה לקשיים שלצערי צמחו ,אכן מרגישה שאין גבולות או תחימת זמן ,כמו שאמרתי מכאן צמחו דברים אחרים בנוסף לא קלים ,שצריך להתמודד איתם ,שיש טריגר זה קשה יותר ,וזה לופ כזה שמתחיל אולי בגלל דבר אחד אבל ממשיך בדברים נוספים ובשבתות מן הסתם קשה יותר מאשר בימי חול או בלילות ,לפחות בשבילי ,לכל אחד יש את הזמן שקשה לו ,אצלי יום שישי בלילה במיוחד ,ושוב זה לא רק בגלל זה כמו שאמרתי זה סוג של עצב שמתחיל נכון בגלל סיבה מסויימת אבל ממשיך אחכ בכלל ,לא רק בגלל סיבה אחת .
לצפיה ב-'התמוטטות'
התמוטטות
22/07/2014 | 15:10
2
52
חיים שלמים אני אומרת, בוכה, צורחת, בכל דרך מנסה להגיד, שאני לא מחזיקה מעמד.
אף אחד לא שומע.
עכשיו הגעתי לנקודת שבירה סופית.
כל פעם נדמה שזהו, זו נקודת השבירה, תמיד מגיעה נקודה יותר גרועה.
והפעם, הפעם זה על אמת, אבל מי יאמין לי? לא האמינו מעולם, אז בטח לא עכשיו, אחרי שהיה נדמה כל כך הרבה פעמים שזה הסוף.
ואז הגיעה המלחמה, וגמרה אותי סופית.
ואלו הכוחות האחרונים שלי, באמת, הגוף מתפרק לגמרי, הנפש ממש לא מחזיקה מעמד.
השאריות האחרונות, כבר בקושי נותרו.
נשאר רק לחכות.
הצרחות שלי לא נשמעות, וכוח לצרוח כבר אין גם.
השתיקות שלי בכלל לא נשמעות.
מעולם לא שמעו אותי, מעולם לא ראו אותי, מעולם לא חייתי בכלל.
נלחמתי בכל הכוח, כל החיים, ובכל זאת אף אחד לא שם לב.
עכשיו אני כבר לא יכולה, לא יכולה, לא יכולה.
הקיום שלי היה לחינם, וגם עכשיו הוא לגמרי לחינם.
רק חבל שזה כולל כל כך הרבה סבל מצידי, סבל שאין ביכולתי לשנות.
אז כותבת בפורום היחיד שעוד לא השתיקו אותי/התעלמו ממני/צחקו עלי, כי פה אף אחד בכלל לא מגיב מלבד סה"ר, כל עוד יש טיפת כוח לכתוב, כי מהר מאוד זה גם נעלם.
אין מילים שיביעו משהו, אין מילים שיגרמו למישהו לראות אותי או לעזור לי, כי אני כבר לא יכולה.
אין שום דבר לעשות.
הייתי, ואינני עוד, וכאילו כלום, כאילו לא קרה בכלל, אני לא מתה במובן הפיזי, אבל מתה בכל מובן אפשרי, ולא מסוגלת יותר להלחם.
 
 
אין לי שום כוונת התאבדות!!!!! ואין צורך במשטרה, רק ניסיתי להביע את המציאות העגומה, שאין שום דרך לשנות, ושאף אחד לא רוצה לראות, כי לאף אחד לא איכפת.
 
לצפיה ב-'ייאוש מוחלט שמשתלט'
ייאוש מוחלט שמשתלט
22/07/2014 | 22:22
1
26
מלי יקרה, הייאוש המוחלט שאת חווה נשמע ממש מפחיד ומשתק.. והתשישות – כ"כ מוחלטת ומציפה..
ואת, הולכת וקורסת, כמו כוכב שהולך ומתכנס בעצמו, קורס פנימה, עד שהצפיפות של החומר בפנים כה גבוהה עד שהכל מתפוצץ..
כמה שזה מייאש להרגיש שאף אחד לא רואה את הכאב שלך, לא שומע את המצוקה, לא מושיט יד ברגעים הנוראיים ביותר שלך. וגם כשנראה, שכבר אי אפשר להתאכזב עוד יותר מהמין האנושי, את מרגישה שכל פעם את חווה אכזבה ועוד אכזבה, שמתעלות זו על זו בצורה לא הגיונית ומתסכלת כ"כ.. גורמות לך להתייאש יותר ויותר עם כל פעם, לאבד תקווה יותר ויותר.. כאילו כל מאבקייך היו לשווא, כאילו כל המאמצים שהשקעת היו ריקים..
ובימים שהכל כאילו מתפורר מסביב, אפילו עוד יותר קשה להחזיק מעמד מבפנים, כי הכוחות כבר הולכים ואוזלים, וכשהקרקע רועדת תחת הרגליים כל הזמן, ואין תחושה של עוגן, של מקום בטוח ומוגן, החרדה והכאב כ"כ מציפים..
יקירה, אנחנו מאמינים לך, ולנו אכפת, לכל אחד ואחד מאיתנו. אנו שומעים את הזעקה שלך, רוצים כ"כ לנסות ולהושיט לך את העזרה שהיית רוצה לקבל. תוכלי לעזור לנו בכך, לנסות לכוון אותנו?
וגם, אם זה בסדר שאנחנו שואלים, תוכלי לספר לנו עוד לגבי למי ניסית לפנות והרגשת שלא שומע, לא מאמין? האם את בקשר עם גורם טיפולי כלשהו שגרם לך להרגיש כך?
מחכים לשמוע ממך אהובה
לצפיה ב-'הממ..'
הממ..
23/07/2014 | 10:45
23
אני אמורה כנראה להגיד תודה או משהו כזה,
אבל זה אפילו לא מצליח לעזור לי, כי כבר אי אפשר.
TOO LITTLE TOO LATE
זה המקרה שלי.
אין משהו שאני יכולה להגיד שאפשר לעשות, אין משהו שיכול לעזור, אין משהו שמישהו יכול להגיד.
אין, לא נותר.
הכל כבר נעשה, הכל כבר נאמר, הכל כבר נוסה.
זה לא היום הראשון, או השני, מדובר על חיים שלמים ואני כבר לא צעירה.
כבר לא נותר דבר, גם לא ממני.
במהלך חיי (שהם בהחלט לא קצרים) ניסיתי לפנות לכל מי שרק יכולתי, משפחה, חברים, "מטפלים" למינהם, אנשים באינטרנט, קוסמים ומי לא, אף אחד לא שמע ולא האמין, ובטח שלא עזר.
ולא אני לא בקשר עם "גורם טיפולי" כי הם לא מטפלים, הם מזיקים.
אין מה להגיד, וזה בהחלט עצוב.
לצפיה ב-'היש..'
היש..
21/07/2014 | 06:57
3
46
היש גברים שלא חיים ונושמים את הסקס?
כ"כ קשה לי עם זה, שעל הפגישה הראשונה הוא רוצה ומצפה לשכב..
למה אין הנורמה, של להיפגש,לצאת..סתם לטייל, ואז לעשות דברים כי יש משיכה, וכימיה ורגש..
אני חושבת שהגעתי לשלב, בו אני חושבת על הריון וילדים ללא גבר.
וזה נורא כואב לי האמת!
צומחת כאב ופנתרית סגולה, תודה על התגובות על השרשור הקודם,
משום מה ראיתי אותן רק עכשיו..רגילה שלא מגיבים כאן , כך שלא מצפה,
תודה רבה.
לצפיה ב-'חיבוק ענק יקרה '
חיבוק ענק יקרה
21/07/2014 | 19:52
27
אל תעלבי מימה שאני כותבת פשוט נסיון השנים לימד אותי
כדאי שתיראי עם המטפלת (בתקווה שאת עדין בטיפול ) מה את משדרת לגברים
ואיך משדרים להם אחרת .
יום אחד עמדתי בתור לאיזה מקום ציבורי נשענתי על הברזלים התקרב אלי גבר קפאתי חשבתי נו עכשיו יבואו ההצקות ואז שיניתי גישה הפרתי את הקיפאון ופשוט סובבתי את הראש ...כמו שהוא התקרב ככה הוא הלך אז הבנתי שזה מה שאנחנו משדרות ....
ובגדול כן הגברים זה בראש שלהם ...חיבוק יקרה מקווה שתיפגשי את הגבר הנכון ....
לצפיה ב-'ציפיות לא מתואמות'
ציפיות לא מתואמות
22/07/2014 | 21:44
1
24
קיפודה יקרה,
אני מתארת לעצמי כמה אכזבות ותסכולים כואבים צברת באותן פגישות.. כמה שיש משהו די מייאש, בלהרגיש שיש איזשהי נורמה שאינה לרוחך, אינה מתאימה לאיך שזה מרגיש לך נכון - אך מנגד, שמופעל מעין לחץ (סמוי או גלוי) לפעול לפיה..
יקירה, אני קודם כל רוצה לחזק את הזכות שלך לעשות דברים רק בקצב שלך, רק מתי שזה מתאים ומרגיש נכון.. למרות שלפעמים קשה לעמוד אל מול הלחצים החברתיים שמוטמעים בתרבות שלנו, חשוב גם לזכור שזו זכותך המלאה.. זכותך, לקבוע את הנורמה שתוכתב בפגישות אליהן את יוצאת, זכותך לבחור את הכללים..
ואולי, יש גם גברים מהסוג לו את כמהה.. אך גם עליהם מופעל לחץ לפעול לפי נורמות וציפיות מסוימות, ואת ההשפעה הזו את חווה..
יקירה, המשיכי לשתף אותנו ברגשות ובתובנות שלך, אנחנו איתך לאורך הדרך..
לצפיה ב-'צומחת וסה"ר,'
צומחת וסה"ר,
22/07/2014 | 22:15
29
צומחת מכאב, (אני מתה על הכינוי שלך) כל מה שתיארת בדיוק קורה לי, והיה לי די קשה לקרוא את זה כי אני מזדהה עם זה,
קשה לי לדעת שיש עוד אנשים שחווים מה שאני חווה, לא כי אני מיוחדת ורוצה בכך , אלא כי זאת הרגשה בלתי נסבלת , ולא נגמרת,
קצת הרתיע אותי..זה מפחיד , אני מנסה לשלוט על כל מיני דברים אבל לא תמיד מצליחה, גדול עלי,
סה"ר,אני מיואשת , מלהילחם על הנורמליות שלי, באיזה שהו שלב כבר אתרגל לעצמי כניראה, וגם אם לא ,אלמד לחיות ,
עם או בלי , אין דבר.
תודה..
לצפיה ב-'ילדים גיבורים -שיר'
ילדים גיבורים -שיר
22/07/2014 | 14:21
4
28
השיר "ילדים גיבורים" נכתב להצלחת חיילי צהל ולהצלחת יהונתן מדריך בהוסטל שקיבל צו8

חיילינו
בנינו החלוצים
לכם מעומק לב תפילה אשא
ולך יהונתן חייל וידיד, א-לוהים אתך ואתכם
העם בתחינה ותפילת זעקה השמימה
אנא, ישמור אתכם אבא וינצור צעדיכם

הידיים ידי עשיו
חמאס
להרוג נכד וסב
לקטוף פרחי שתילים

גויים נועצו עלינו נועדו
ויטילו
לא תצלח משימתם ורגליהם המעד
יכלו וידומו לעד

לך יהונתן חייל וידיד
ואתם ילדינו שבחזית ומעברה
ברכת הא-ל אתכם והעם אתכם בלב
העם זקוק לכם ילדים גיבורים
וגברתם אמן

מתפלל לשלומכם
ואוהב מאוד, מאוד
יהונתן, מחכים לשובך
באהבה
מכל החבורה
לצפיה ב-'תאומי יקרה '
תאומי יקרה
22/07/2014 | 19:23
1
9
ימים לא קלים
ימים קשים
שומעת את הקושי הדאגה
למדריך שדואג ועוזר כל השנה
חוסר אונים לדאגה למישהו
נושאת בליבנו תפילה
כי הכל מידיו ....
איתך איש יקר עם לב ענק חיבוק
לצפיה ב-'תודה חמודה'
תודה חמודה
22/07/2014 | 21:16
8
תודה על ה
לצפיה ב-'שומר ישראל'
שומר ישראל
22/07/2014 | 22:00
1
17
תאום יקר שלנו, כמה שהמילים שלך - האישיות והכלליות - נוגעות קרוב..
מרגש מאד לקרוא את התפילה שלך ליהונתן ושאר החיילים.. יהונתן הוא בטח בחור כ"כ מיוחד..
מצטרפים מעומק הלב לכל מילה ומילה בתפילתך, מקווים שיהונתן ושאר החיילים יחזרו במהרה ובבטחון לבתיהם ומשפחותיהם שמחכות להם, יחד עם כל עם ישראל.
לצפיה ב-'אמן'
אמן
23/07/2014 | 06:14
4
לצפיה ב-'אמא '
אמא
22/07/2014 | 08:36
1
38

את מזהה אותי בין הדמעות שלך? זה אני בנך, זה שבגללו את בוכה שבורה לרסיסים.
אני לא מכיר אותך ככה אמא, את בין הנשים הכי חזקות ואמיצות שאני מכיר.
את אף פעם לא הראת לי חולשה אמא, לפחות מתי שהייתי בין החיים.
אז אני יודע שלא תראי אותי יותר אמא אבל כל מקום אליו תלכי חלק ממני יהיה תמיד אצלך גם אם אני חסר. 
אל תבכי עליי אמא, העולם כל כך טוב ושליוו שם למעלה.
אין יותר מלחמות, ועוד צעקות וכעס ושנאה בכל מקום, אין דמעות אין כאב אין דם שייפך יותר. אמא, הכל פה צחוך ונקי וטהור, אני חושב שהגעתי לגן עדן.
מקום בוא זכיתי לקבל שקט ושלום שעליו חלמתי שיהיה לכולנו שעוד הייתי בחיים...
 
לצפיה ב-'אין בעולם אהבה, כמו אהבה של אמא'
אין בעולם אהבה, כמו אהבה של אמא
22/07/2014 | 21:54
24
שיר יקרה, התרגשנו והצתמררנו לקרוא את הקטע שכתבת..
כמה שהוא רלוונטי לימים האחרונים, כמה שהוא כואב ומדמם בלב כולנו..
כמה שהמשבר הזה, של משפחה שמאבדת את בנה, הוא אחד המשברים הנוראיים ביותר שיכולים לקרות.. כמה חוסר הוגנות וכאב מציפים ברגעים האלו, כאב כ"כ עוצמתי שכבר אי אפשר לשאת אותו יותר..
יקירה, ראשית, הייתי רוצה להזמין אותך לשתף במחשבות שעמדו מאחורי הקטע שכתבת, לספר לנו עוד על הרקע לכתיבה,
וגם הייתי רוצה לקוות, בשם כולנו, לימים רגועים ושלווים יותר, שיגיעו במהרה.. ימים בהם אימהות ואבות לא יצטרכו לקבור את בניהם יותר, ימים בהם השפיות ואורך הנשימה יחזרו אלינו.. ימים בהם כל אם ואב, יוכלו ללכת לישון רגועים ובטוחים, שילדיהם היקרים בטוחים ומוגנים מכל פגע..
 
לצפיה ב-'פנתרית יקרה '
פנתרית יקרה
22/07/2014 | 07:56
25
ברשותך מכוון ובעיני זה דיון מעניין העברתי אותו לכאן . לא על השרשור של קיפודה ..
אז ככה מי אמר שאני לא כועסת ..ועוד איך כועסת . כועסת שנהרסו לי החיים כועסת על הפגיעה כועסת על אמא שראתה והתעלמה . כועסת על הבן...שבטעות נחשב לאבי אבל מעולם לא תיפקד כאחד כזה .
זה שאני מבינה מאיפה הדברים באו זה שאני מבינה איך הוא הגיע למקום הזה . לא מצדיק אלימות לא מצדיק לפגוע בי ..אבל אם אני אנהג כמוהו אז אני לא יותר טובה ממנו ...
תיראי מה קורה לנו בימים אלו אלימות גוררת אלימות גוררת אלימות קשה יותר ...מישהו מוכרח לשבור את המעגל הזה ...
ולכן אמרתי לך על ילד שמראה אלימות ששם אפשר לעצור לתקן ..דמייני לעצמך ילד כועס שבועט ורוקע וזורק דברים ..ואב או אם צועקים מענישים נותנים סטירה כדי שירגע האם הוא ירגע ? או ילמד שככה מתנהגים נותנים מכה ..לעומת ילד שבועט וכו' והורה שקול ורגוע אומר לילד אני שומע שאתה כועס אני אוהב אותך גם שאתה כועס אבל יש דרך אחרת ...בוא אני אחבק אותך תירגע ואז נדבר..מה הילד הזה לומד ???
וברור לי שהגבתי לך מהמקום של הילד הזה שלא היה אלים אבל בהחלט פרוע מחוספס ולא תמיד נעים כי לא היה לי נעים כי חטפתי כי לא ראו אותי וככל שלא ראו אני הפכתי מחוספסת יותר צינית ולא נעימה יותר .
היום אחרי מסע לא קטן שעשיתי עם עצמי אני יודעת שבכולנו יש מהכל וכולנו פוגעים ונפגעים ..השאלה היא איך כמה ולמה ...
אני רוצה שבסוף המסע שלי (שיהיה בגיל זקנה מופלג ב.ה ) שאני אדע שהצלחתי רוב הזמן להיות אדם טוב יותר ...בנתיים זה לא תמיד קורה ..
חיבוק יקרה מבינה שהכעס שלך והכאב לא באו סתם מהאוויר מאחלת לך שתימצאי את הדרך לשחרר את הכעס הכאב בדרך שתהיי טובה בשבילך ....
לצפיה ב-'קטע שנכתב בבוקר'
קטע שנכתב בבוקר
13/07/2014 | 10:30
2
72
כל הרבה קולות, כל כך הרבה מסרים ואנחנו עדיין לא מבינים.
כולם צועקים פה כולם אומרים שם ואנחנו עדיין מבולבלים.
לא מוצאים את נקודה בה אנו נמצאים .
כולנו משתנים משניה לשניה ומחפשים את משמעות החיים.
שואפים בקלות שואפים בכבדות אבל החמצן הולך ואוזל בזריזות.
רבים על דברים שממזמן אבדו כל המשמעות .
לוקחים דברים כמובן מאליו לא מעריכים בכנות .
אנשים רצים לכל הכיוונים בורחים מכל הצדדים 
ובכל זאת נופלים כמו שאר האנשים.
כל כך הרבה אדישות מתחיל משם עובר לכאן 
ובסוף במאוחר או במוקדם זה תופס גם אותך.
אז מדברים בשקט מדברים לאט 
ועדיין כל המילים נעלמות באוויר 
כאילו לא היו קיימות מעולם.
לצפיה ב-'חכמה. מבחינה בפרטי דברים במצב החברתי'
חכמה. מבחינה בפרטי דברים במצב החברתי
13/07/2014 | 11:29
30
רואה בפיקחות איך אנשים שונים עושים דברים הפוכים וכל אחד חושב שזו האמת. רואה איך "המילים נעלמות באוויר". מילה היא הלא אוויר שמוציאים. ואם זה לא משפיע, ולא נכון, זה נשאר אוויר ונעלם באוויר.
השיר מצא חן בעיניי.
לצפיה ב-'מציאות של בלבול מערפל'
מציאות של בלבול מערפל
15/07/2014 | 21:57
12
עומס, הכל בוער, יתר-גירויים, בלבול מסחרר
כאילו הקרקע זזה, מסתובבת, רועדת,
ואין שניה של יציבות, של רגיעה, של הבנה מה קורה מסביב, ולמה..
 
כולם אחוזי תזזית, מתרוצצים, רודפים אחר דבר מה, או שמא בורחים מדבר מה אחר..
אך האם זהו הדבר הנכון? ומה הם מפספסים על הדרך, בעודם רצים במרדף?
ונראה שיש משהו מנותק, עייף, אבוד – בחברה שאת מתארת, כמו כדורי שלג ענקיים שמתגלגלים במדרון, ולבסוף ישיגו כל אחד ואחת מאיתנו..
 
שיר יקרה, ספרי לנו עוד, על ההשראה לקטע שכתבת, על המשמעות שלו עבורך.. זאת נשמעת חוויה די בודדה, להיות מוקפת בסביבה כזו, כמעט כמו ללכת לאיבוד בתוכה, בתוכך..
אנחנו כאן, מקשיבים, ומחכים לשמוע עוד
לצפיה ב-'מלחמה'
מלחמה
13/07/2014 | 15:57
1
70
בחוץ יש מלחמה ואזעקות.
יורדים ופוגשים את כל השכנים בחדר המדרגות.
כולם מדברים וצוחקים.
ההורים לא בבית.
את יורדת עם האחים הקטנים.
בחוץ יש מלחמה ואזעקות.
אזעקות מלחיצות
 לא נעימות
שמאלצות אותך לנוס על נפשך
מעירות אותך בבוקר מסיוטי הלילה
ואת עם הפיג׳מה רצה לחדר המדרגות.
בחוץ יש מלחמה ובפנים גם
דווקא כשכולם מאוחדים וחזקים
את נחלשת ושוב לא ישנה
באה ללא כוחות לעבודה
מתישה את עצמך ותוך כדי החיים כמלה.
בחוץ יש מלחמה ובפנים גם
מלחמה פנימית שלא ידוע מתי היא תגמר
ואיזה כוח יביס. 
רוצה לעשות את הדברים שאת אוהבת
רוצה להרגיש משוחררת וחופשייה.
רוצה להיות בשליטה.
 
׳׳רוצה לרקוד רוצה לשיר רוצה לפרוש כנף לעוף מעל העיר.׳׳
 
לצפיה ב-'להלחם בשתי חזיתות'
להלחם בשתי חזיתות
13/07/2014 | 23:41
17
כאילו המלחמה מבחוץ מזכירה את המלחמה מבפנים... כאילו הצורך להיות חזקה בשביל אחרים, לוקח ממך מהחוזק שאולי בדרך כלל שמור לעצמך... כאילו לא מצליחה להלחם גם כלפי חוץ וגם בתוכך...
 
ממש כמו שאי אפשר לרקוד על שתי חתונות, נראה שכמעט אי אפשר גם ללחום בשתי חזיתות...
ואולי אפילו בגלל שחזית אחת היא כל כך נחלת הכלל, וכולם כל כך מאוחדים וחווים את אותו הפחד והכאב, זה יכול דווקא להדגיש כמה נטושה החזית השניה... החזית שאולי נראה שאף אחד לא מצליח ממש להבין...
 
וממש כמו ילד קטן שאחרי שנפל מתחיל לבכות רק כשרואה את אמא שלו בסביבה, כאילו פתאום מבין כמה כואבת המכה, כך אולי את מרגישה פתאום כמה קשה המלחמה הפנימית שלך לבד... איך ממש כמו הילד, יכול להיות שכל מה שהיית רוצה זה חיבוק מבין ונשיקה מרגיעה...
 
מקווים שבתוך כל הבלאגן החיצוני, תצליחי למצוא את השקט הפנימי... ובינתיים מזמינים אותך לשתף אותנו בדברים הכואבים, ורוצים לתת לך את המקום הבטוח לשתף, ולקבל חיבוק עוטף...
 
 
לצפיה ב-'איך עושים את זה '
איך עושים את זה
12/07/2014 | 20:02
2
86
עצובה כואבת ולא מדברת
לא מוצאת את עצמי, לא בטוחה
מהססת ..
לכתוב או לא לכתוב
לתת למילים לשחרר את מה שיבוא
או להחביא את המילים , מחשבות , רגשות
להמשיך להדחיק ..לברוח מהכל
ומה כבר נכתוב
כבר אמרתי הכל בשנים שעברו
כבר אמרתי קשה וכואב ושורף וחונק
כבר אמרתי שלא מאמינה וקשה הידיעה
כבר אמרתי שאני יודעת שהיה שהגוף לא משקר
גם תמונות אומרות רק אמת
ועכשיו ..אחרי שיצא ממרתף האימים
האם אמורה להיות הקלה
אז למה זה מרגיש כל כך נורא
ושחור ואפל
ולא מאמינה ...
כי איך אפשר לעכל להבין להפנים שעברתי כאלה
דברים איומים ...ורק עכשיו זוכרת
איך אפשר להבין להאמין שזאת אני שם בחדר
במחסן ..במרתף...שאני זאת שנוגעים ועושים ומכים
ודורשים ...
ואני זאת שעושה ואני זאת ששם ...
ומה עושים עכשיו עם המידע הזה ..
איך לא משתגעים מזה
איך ממשיכים לתפקד לעבוד לצחוק לשמוח
איך ממשיכים להאמין שהחיים יפים למרות הקושי
איך אפשר להאמין במישהו
איך אפשר להאמין לעצמי
אין לי תשובה יודעת שחייבת
יודעת שמגיע לי טוב יותר
מטייס על אוטומט עם לב מכווץ מפחד
מגיע לי לחיות
אבל איך עושים את זה
איך......
 
לצפיה ב-'קרובה רחוקה'
קרובה רחוקה
13/07/2014 | 22:19
32
זכרונות שהם שלך
ומרגישים כמו חלום רע
תמונות שלך ברגעים הקשים
שהיית רוצה שיהיו רק סרט רע
לדעת שזה קרה
לדעת שהיית שם
לדעת כמה רע היה
ועדיין לא להבין
לא לתפוס
לא לעכל
שהיית שם באמת
 
ואולי אחרי התמודדות ארוכה כל כך, אחרי שנים של זכרונות שעולים ורצון שיסתלקו... פתאום מכאיב יותר, כשנראה שאין לאן לברוח - שהתמונות מראות מה שאולי היית רוצה לשכוח...
ורוצה רק לחיות כמו כולם... ללמוד להאמין בבני אדם... ואז אולי כשאת שוב נזכרת, פתאום לסמוך על אדם אחר נראה מפחיד ושביר כל כך...
ומעבר לכל הפחד, ולמרות כל הכאב, יודעת שמגיע לך לחיות חיים טובים יותר...
 
ברגעים הקשים, כשהזכרונות מציפים והפחד שוב עולה, כשהכאב מעיק עד שמרגיש שעומד להתפוצץ, כשאת מרגישה כצופה בסרט האימה של עצמך - מזמינים אותך, יקרה, להמשיך לשתף אותנו בהתמודדות שלך... בפחד, בכאב וברצון להלחם
לצפיה ב-'אלף חיבוקיםם אוהבב ושולח כוחות'
אלף חיבוקיםם אוהבב ושולח כוחות
14/07/2014 | 21:27
13

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

אמת הנפש
אמת הנפש
פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ