לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

אודות הפורום תמיכה נפשית ביצירה

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
פורום תמיכה נפשית ביצירה
 
 
לפעמים יש רגעים בהם רוצים לתת לרגשות לצאת, רוצים למצוא מקום לשתף בדברים שקורים ממש בפנים, יש מקומות שבהם לפעמים קל יותר לשתף בשיר, בסיפור, בתמונה או ציור...
אנחנו פותחים כאן פתח להבעה וביטוי עצמי, שונה מהמקובל בפורומים האחרים שלנו, מקום שאליו תוכלו להביא כל יצירה שהיא שמתחברת אליכם או שאתם מתחברים אליה, כיד דמיונכם החופשי ובהתאם לכללי הפורום.
.
כאן אפשר "לדבר" בעזרת שירים וסיפורים שלכם עצמכם, כאלו שנכתבים פה לראשונה, כיצירה אישית ופרטית של כל אחד; וגם של אחרים, ידועים ומוכרים וגם לא כל כך.
 
כאן בפורום אפשר לצרף ציור או צילום שציירתם או צילמתם בעצמכם, ציור, צילום או סרטון שמדבר אליכם (גם אם אינו יצירה עצמית שלכם), שמביא משהו ממה שאתם מרגישים, או רוצים לומר ולא כל כך מצליחים, שמספר ומתאר את מה שקורה לכם בפנים כי לפעמים המילים לא מצליחות לתאר....
 
כאן אפשר להעלות נושא שמציק, שחושבים עליו, מתחבטים בו ולא ממש יודעים איזו דיעה לגבש עליו.
 
כאן נוכל לפתח דיון, לספר כל אחד איך הוא מרגיש, מה הוא חושב בדרך אחרת. בדרך של משל, שיר, סיפור, יצירה פלסטית (צילום של ציור, פיסול, רישום, מיצג) ו”לדבר" דרך דימויים ותמונות.
ועוד כמה מילים – אנחנו רוצים לשמור את המקום הזה כמקום נעים לכולם שבו אפשר לתמוך ולהיתמך, ולכם חשוב לנו שתהיו איתנו וכשאתם פה תשמרו עלכללי הכתיבה של הפורום.
 כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.

* לא יותרו כאן פרסומים., סקרים או מחקרים

 
נחכה לכם פה, מבטיחים להקשיב להכל...
 
המשך >>

לצפיה ב-'אני חודב שאני זוכר מתי שכבתי עם גבר בפעם הראשונה אולי טרגר ע'
אני חודב שאני זוכר מתי שכבתי עם גבר בפעם הראשונה אולי טרגר ע
26/04/2017 | 00:56
1
3
זה היה בגיל חמש אולי שש ואני נזכר בזה כי קראתי מחקר על זה שיש קשר בין חוויה כזו בילדות לבין פיתוח של נטייה מינית זה מעניין כי אמי גם הומו ונמשך לזכרים ואני גם עברתי חוויה כזו אני לא זוכר ממש אבל היה , וזה מעניין מבחינה פסכולוגית האם נטייה מינית יכולה להתפח נטייה כזו כי אני יודע שמשיכה לגברים היא עניין מולד ואין בזה שליטנ ומעניין עד כמה יש קשר מאוד מעניין , המחקר עורר אותי
לצפיה ב-'אולי טרגר עבורכם לא עבורי'
אולי טרגר עבורכם לא עבורי
26/04/2017 | 01:02
לצפיה ב-'עצב - טריגר'
עצב - טריגר
20/04/2017 | 09:10
3
26
כבר הרבה זמן שקועה בהרס עצמי
משחקת רולטה רוסית בחיי
שקועה בתוך עצב תהומי 
צועקת נפשי הצילו 
מנסה בכל כוחי 
בכל דרך שאפשר, שמכירה
והתחושה שאיש לא רואה 
שאני לבד עם הכאב עם העצב והדכאון הזה 
מגרדת רצפה
צועקת אני בצרה
צריכה עזרה
אני במדרון תלול
לא יכולה לבד 
עם עצמי 
כדור אש ענקי בתוכי 
אוכל את נשמתי וליבי 
משאלת מוות בתוכי 
וכל מה שרואים סביבי 
זה את התפקוד שלי
את הכוחות את היכולות 
ואף אחד לא באמת רואה אותי 
מתחננת נפשי לקצת מנוחה 
 
 
לא לדאוג לא אבדנית  רק הרבה מאוד דכאונית 
 
 
 
 
לצפיה ב-'מישהו שישמע'
מישהו שישמע
20/04/2017 | 21:48
1
18

צומחת מכאב אהובה,
אני שמחה שאת לא אבדנית. יחד עם זאת, מבינה שאת מרגישה רע, שאת רוצה שיבינו לליבך, שיראו את הקושי והכאב הפנימיים שאת חווה. כי אולי את משאלת המוות שלך את מחביאה עמוק בפנים, ומתמודדת עם כל האש ששורפת את הנשמה לבד, וכלפי חוץ את מתפקדת ומסוגלת להתמודד. אבל בשיר הזה את אומרת: אז מה אם יש לי את הכוחות האלה, זה לא אומר שאני רוצה להתמודד לבד. ויש לי הרבה עם מה להתמודד...
ואולי את רוצה את הפינה הזאת שתכיל אותך, את המקום המנחם, את האנשים שיהיו שם בשבילך. אולי את רוצה לצעוק את הצעקה הזאת כך שתישמע בחוץ, ולא תהדהד רק בתוך נפשך. האם יש אנשים סביבך שתוכלי לגייס אותם, כדי להרגיש פחות לבד עם ההרגשה, שאת צונחת לתוך תהום פנימית ואין מי ששומע? ואנחנו איתך, שומעים ומבקשים לתת לך את המקום שאנחנו יכולים לתת. אני מזמינה אותך גם להיעזר בצ'ט שלנו, ברגעים שאת רוצה לדבר, ואולי מרגישה שבאותו רגע, את לא כל כך יודעת מי יכול להיות שם עבורך.
שולחת לך חיבוק חם, ומייחלת שתמצאי רגעי מנוחה לנפשך,
מתנדבת סה"ר
 
http://www.sahar.org.il/
לצפיה ב-'תודה ענקית'
תודה ענקית
22/04/2017 | 19:38
5
על הדהוד של דברים
על סדר שאת עושה לי בראש
מחברת בני ובן חלקי
נותנת לי מילים במקומות שאין לי ..
תודה
לצפיה ב-'צומחת מכאב יקרה'
צומחת מכאב יקרה
22/04/2017 | 20:21
8
אולי תנסי לעשות דברים שיטפחו אותך
למשל אמבטיה עם סבון ריחני וקצף
תסרוקת במספרה
בגד חדש.
תנסי לי גם לכתוב שירים אופטימים או גוון בסוף אופטימי.
מתוך השירה הזו הסתדרו לך הרגשות.
גם לעשות רשימה של הדברים שאת אוהבת בחיים. או משמחים אותך
למשל אומנות
שירה
הורים
.אחים ואחיות.
 
ועוד....
אני הפכתי לצמחוני וחצי שנה כבר טבעוני וזה מחזק את האמונה שאתה טוב.
ואני גם מקפיד לתת מעה לעניים ברחוב וקופות צדקה גם לזה יש כוח מרפא מתוך שזה מחזק את ההרגשה שאתה טוב
והאמונה הזו מרפאה  ועושה הרגשה טובה.
 
לצפיה ב-'ממה אני סובל?'
ממה אני סובל?
21/04/2017 | 18:38
4
17

ממה אני סובל?

אני סובל מפוסט טראומה וחרדה
וגם מהפרעות אמונה קלות אשר נגרמו מהתרופות
יש תרופות שיש  אותן ויש תרופות שאין
וכאשר אני מוריד את התרופות
זה תלוי בתרופה. יש תרופות שאין ויש תרופות שיש.
ותמיד אני שם לב להפרעות האמונה ונאבק בהם.
ולכן אני שונא מיסיונרים. אני לא אוהב שמנצלים את בעייתי.
אני אתגבר. נכון! אבל אני לא אוהב את המאבק.
לא רבנים.  לא מקובלים.לא כמרים ,לא דרווישים. לא כתות הודו סין ולא אתיאיסטים.
חמישים אחוז מאוכלוסייה מאמינה באסטרולוגיה – זו הפרעת אמונה קלה.
הרבה מאמינים  בחמסה והרבה בקמעות - זו הפרעת אמונה קלה
ויש אתיאיסטים- זו הפרעת אמונה
ויש המאמינים שאדם  מסוים הוא אלוהים או שהאדם הוא אלוהות של מטה- זו הפרעת אמונה
והרב  האכזר שטיפל בי בעבר האמין  באלוהות האור האלוהי ושהאדמה היא חיה- זו הפרעת אמונה
אך מי רוצה לסבול מזה!
ויבוא יום  אבריא כי האל בעזרי
וגם טיפול פסיכולוגי אני עושה
והתקדמתי כבר הרבה.
הרבה מהתסמינים נעלמו ורק הקלים נשארו.
והקשה מכולם זה הצפצוף המדומה באוזניים.
אך גם הוא באיטיות נעלם
ואיתו המחשבה הזמזומית
שהיא כבר נדירה.
כמו המחשבות הטורדניות
והפחד והדברים שמהם אני נמנע
וגם הפלשבקים פחות מאיימים
וגם יותר נדירים
והמחשבה- כבר אני חושב-
כי טיפלתי בפוסט טראומה וחרדה.
כן אני יודע- אני הולך ומבריא
תודה לאל הכביר  המרפא אותי
מלאכים שלח לעזור לי
להגן עלי ולרפאני.
תודה! תודה! תודה!
אהבת האל מרפאה הכל
אין תקיפה עצמית אין חבלה נפשית
יש בטחון  לעתיד- יש ביטחון לרגע.
יש ביטחון לשעה . יש ביטחון לשנה
יש ביטחון לחיים.
19.4.17

לצפיה ב-'האמונה באל'
האמונה באל
21/04/2017 | 21:14
1
7
קרנף לבן יקר
כשרק התחלתי לקרוא את ההודעה שלך מצאתי אותך מנתח מצבים עם הפרעות אמונה באופן מדוקדק וניכר שהדבר מעסיק אותך אינו מניח לך.
גם הכתיבה שלך, בשורות ארוכות ארוכות, העידה על עייפות מה, שמציפה אותך ושבאמת אין לך עוד כוח או רצון למאבק.
ופתאום -
אתה מגלה עוצמה אדירה ומצהיר שאינך רוצה לסבול מזה יותר,
והשורות מתקצרות והאמונה שלך בריפוי שלך מתחזקת וסוחפת גם אותי אחריך, ואתה מתגלה במלוא האמונה שלך, שמשרה עליך תקווה ואני חייבת לציין שגם עלי.
אז מכותרת של הודעה על סבל וסימן שאלה, אני מגיעה לסיומת מלאת תקווה וביטחון לחיים.
אני שמחה מאוד על כך ושולחת לך חיבוק חם לחיזוק להמשך.
 
 
לצפיה ב-'תודה על הדברים המעודדים'
תודה על הדברים המעודדים
21/04/2017 | 21:19
2
לצפיה ב-'קרנף יקר'
קרנף יקר
22/04/2017 | 19:36
1
3
מסכימה עם תומכת סהר גם אני הרגשתי איך הלב מתרחב נוכח האמונה והכוחות שלך...
אני שמחה עבורךמאתה בהחלט מבריא ומתרפא
לצפיה ב-'תודה- אבל תהליך הריפוי איטי מאוד'
תודה- אבל תהליך הריפוי איטי מאוד
22/04/2017 | 20:09
2
לצפיה ב-'אבא אני רוצה לבקש ממך סליחה '
אבא אני רוצה לבקש ממך סליחה
17/04/2017 | 02:20
4
21
אבא אני כותב לך בדמעות ואתה יודע שאני אף פעם לא בוכה אתה לנדת אותי לא לבכות מי שאני ילד , אבא סליחה על הכל סליחה נל מי שלא היייתי על מי שלא היה , סליחה על הצרות סליחה על הבלאגנים , סליחה אני לא התכוונתי להיות כזה , זה לא מבחירה שלי אני לא רציתי בחיין האלו ש אני נולדצי חוחה כמו שאתה אומר משלול פרס , נכה במוח , זה מכתטב אבא זה גרוח אני רציתי אהבה אני רציתי שתאהב אותי אף פעם לא יכולת סלייה אבא סלי לי , אני זוכר שהייתי ילד חכתי מאחורי הדלת לך שתחזור עד איד בליחה וחא חזרת , אף פעם לא אמרתי לי כלום טוב , רק קללת אותי והרבצת לי, אבא סלעחה שהייתי רע, אתה צודק אתה צודק אבא לא הייתי צריך לבוא על העולם לא מגיע לי , היו צרכים חהטביע אותי באמבטיה נכון אבא , סליחה אני אוהב אותך , רק רציצי חדעת שאתה אוהב אותי , זה החלום שלי רציתי משפחה רציתי אהבה עולמית רציתי אהבה אבל אני חוחה , סליחה אני מבקש סלעחה על הכל 
לצפיה ב-'סערה'
סערה
19/04/2017 | 00:19
1
19

נתנאל יקר..

בהמשך להודעת ה" טריגר" שפרסמת.. אני שומעת כמה אתה מוצף.. כמה היחסים עם אבא גורמים לך לסערת רגשות.. שביום אחד אתה מרגיש כל כך פגוע וכועס, כי איך יתכן שאבא, הבן אדם שהכי צריך להיות קרוב, מתנהג בצורה כזאת?  וביום אחר אתה רוצה כל כך שהוא זה שיסלח לך, שאולי אתה הבעייתי, ואתה זה שעושה דברים רעים, שהם לא בסדר.. ואני רק יכולה לדמיין כמה בטח המצב הזה מכביד עליך ומתסכל כל כך.. ואולי בכלל כל מה שאתה רוצה זה פשוט להיות "הילד הטוב",  רוצה את היחס שמגיע לך, יחס ראוי ומכבד, ופשוט להרגיש כמו ילד אהוב של אבא..
 
נתנאל יקר,רציתי שתדע שמותר לך לזעוק, מותר לבכות ולספר על מה שכואב ואפילו רצוי.. שמחה שבאת לספר לנו את מה שעובר עליך, בשום אופן אינך צריך להמשיך לספוג התנהגות פוגענית שכזאת..
 
רציתי להזמין אותך אלינו לצ'אט של סהר, צ'אט שפעיל כל ערב מתשע עד חצות.. תוכל לבוא ולספר לנו קצת יותר, בצורה אנונימית לחלוטין כמובן, על ההתמודדויות היומיומיות עם אבא, על התחושות שמלוות אותך ועל כל מצוקה שאתה חווה..
 
מחכים לך.. 
לצפיה ב-'תודה אכן אני נע בין מצבי רוח'
תודה אכן אני נע בין מצבי רוח
19/04/2017 | 10:01
5
או תחושות זה חלק ממני קשה להכיל אדם שיכול הכי הרבה לאוהב אותך ואס הכי לשנוא אחרי רגע זה קשה מאוד אבא גם ככה במידה כזו או אחרת אבל אצלי זה הרבה יותר קיצוני . ולא צפוי
לצפיה ב-'נתנאל יקר '
נתנאל יקר
22/04/2017 | 19:45
1
7
כואב לקרוא אותך ועצוב כל כך
האשמה שמלווה אותנו כמו יד או רגל ....
אתה לא אשם אתה לא אשם אתה לא אשם .. ...!!!!!!!!!!!!!!
ואתה לכ צריך לבקש סליחה ...
בטח לא לפחד שדיברת
היה לי קשה הטריגר למטה קשה עד מאוד ויחד עם זה אני שמחה שהוצאת שכתבת .וגם אם לא הגבתי לך שם אני עדה לכאב לחולי של אבא לטרוף של חייך ..
תמשיך להוציא את הרעל הזה שזורם לך בגוף ...ותשתחרר מהרגשת האשמה .אתה לא ,לפחות לו מול אבא ...
אין ספק שיש מקומות שפגענו בעקבות הפגיעה אבל לא מולו ..וזה שחיכית לו זה כי חיכית לאבא כמו כל ילד לא למפלצת שיצאה ממנו ...אתך בלב שולחת חיבוק אם נכון לך ...
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
22/04/2017 | 19:54
2
אכן קשה לא להרגיש אשמה אני מבין רציונלית אבל הרגש מקשה , תודה לך ומאחל גם לך כל טוב
לצפיה ב-'הקש ששבר את גב הגמל '
הקש ששבר את גב הגמל
16/04/2017 | 18:14
1
23
יש כמות
שכבר אי אפשר לעמוד בה
יש גבול
העולם מתעקש להעמיס עוד ועוד ועוד
ואני מנסה לא להשבר
אני באמת מנסה
אבל אין גב חזק מספיק
ובטח שלא שלי
אין נפש אמיצה מספיק
 
לצפיה ב-'קשים וקשיים'
קשים וקשיים
20/04/2017 | 00:43
6

Jukebox היקרה,
אני מבינה שהעול שהעולם הפיל על הכתפיים שלך הוא כל כך כבד... נראה שכמות הקשים שהצטברו על הגב שלך סוחטת אותך ומשאירה אותך תשושה מהצורך לסחוב ללא הפסקה... ללא מנוחה...
ולמרות כל זאת, את ממשיכה הלאה, צעד ועוד צעד ומתאמצת להישאר חזקה... אפילו שנשמע שאת לא באמת מרגישה שהנפש שלך היא מספיק איתנה או אמיצה כדי להמשיך ולעמוד במעמסה...
יקרה, לפעמים נראה שהעולם סוגר עלינו ומשאיר אותנו אבודים מול הנסיבות... אבל יכול להיות שאלה הן בדיוק הנסיבות בהן כדאי לנו לנסות למצוא את הכוחות שנמצאים בפנים, בתוך הנפש עמוק, כדי שיוכלו להעביר אותנו יום ועוד יום...
יקרה, אנחנו כאן איתך... את מוזמנת להמשיך ולספר לנו על מה שכנראה מכביד עלייך כל כך...
שולחת לך חיבוק חם 
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 

"You wake up every morning to fight the same demons that left you so tired the night before. And that… is bravery"
-Unknown-
לצפיה ב-'טרגר'
טרגר
16/04/2017 | 17:56
2
14
תמצוץ כמו שהיית ילד ככה אמר לי אבא אתמול שרבנו אני לא יכול לשכוח לו את המילה הזו זה לא אבא שלי ועוד רצה. להזמין לי משטרה כי צעקתי עליו ממש , ככה אבא חא אמור להתנהג זה לא יפה כל כך מעליב .
לצפיה ב-'נתנאל יקר ואהוב'
נתנאל יקר ואהוב
22/04/2017 | 19:47
1
7
אתך בלב ....
לא רוצה שזה ישאר ללא מענה
אנחנו עדים לכאב ולקושי של חייך
לא כמו אז שלא ראו אנחנו רואים אותך ואתך ....
לצפיה ב-'תודה'
תודה
22/04/2017 | 19:51
לצפיה ב-'רגע עם סחלב'
רגע עם סחלב
11/04/2017 | 19:50
4
28
הסחלב על המזנון
עליו נצהבים,
בתהליך ריקבון.
מולו, גוף משקיע משקלו
על כריות הספה, המאמצות
את צורת שפיפות הנפש,
הנדחקת בעדינות לתוכן.
הגוף על הספה,
איבריו רפים.
סחלב לבן-סגול, מט לנבול
מביט דרך אישוני פרחיו
האחרונים.
בוהה בחשכת הערב המתקדת
לעברי,
היישר לעלים המרקיבים שבעמקי נשמתי.
לצפיה ב-'סחלב, הרגע שאחרי'
סחלב, הרגע שאחרי
13/04/2017 | 21:14
2
18

שלום גולי יקר,
הפרח נובל, ואתה מרגיש את הנבילה שלך, מולו, כאילו שאתם שותפים לגורל. היום גם הוא נובל לכדי ערב, ולילה. היום הולך ומעריב, ואולי אתה מרגיש שגם חייך, כמו הסחלב, קרובים לאקורד הסיום. ואולי אין אלה חיים שבאים אל סיומם, אלא הפריחה של הנפש, המגיעה לכדי ריקבון וניוון. אלא שכאשר דבר אחד מתפורר, דבר אחר תופס את מקומו. האם אתה אותו דבר שמרקיב והולך? אתה כותב על עלים מרקיבים בעמקי נשמתך. כלומר, אתה מזדהה עם הריקבון בחלק הפנימי ביותר שלך.
אך מה קורה כשהלילה מגיע? הלילה, שצופן בוקר נוסף בחובו? ומה קורה לנשמה, שיש בתוכה עלים מרקיבים? האם הם יתפוררו, האם הנשמה עצמה תתפורר? ומה יהיה אז? מהם חוקי הטבע, הנוגעים למחזוריות הלידה והמוות? אפשר רק לחשוב על כך, ולהרהר, אולי, בכך שאדם יכול למות יותר מפעם אחת במהלך חייו, ועדיין להמשיך לחיות.
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
13/04/2017 | 21:48
1
21
אני בת...
תודה על התגובה המושקעת
לצפיה ב-'סליחה על הטעות במין'
סליחה על הטעות במין
13/04/2017 | 23:07
19
מאחלת רק טוב 
לצפיה ב-'יפיפה מאוד אהבתי'
יפיפה מאוד אהבתי
16/04/2017 | 18:09
5
לצפיה ב-'משפט'
משפט
12/04/2017 | 21:42
12
משפט

אני מפחד ממשפט
ממשפט האל עלי
עוד פעם אחת אשמע  
ומאוד אתקן דרכיי
יש לי טראומה ממשפט
ואני פוחד מאוד.
מי לא פוחד ממשפט האל.
12.4.17

לצפיה ב-'לתומכי סה"ר הנפלאים ולכל באי הפורום'
לתומכי סה"ר הנפלאים ולכל באי הפורום
07/04/2017 | 22:00
3
26
חג שמח , חג עם המון חרויות וצמיחה.
 של ריח אביב בשלל צבעים ...חג של אהבה....
 
לכם תומכים יקרים 
אתם שעונים ונמצאים כאן ובצאט כל הזמן עבורי . תומכים בי נוגעים בי נגיעות רכות ועוטפות .. שנה ועוד שנה .. אתם כל כך חלק חשוב במסע שלי .. עדים אלמונים לצמיחה לנפילות לקושי ...תמיד עם מילה טובה ולב אוהב .. תודה לכם אנשים יקרים.����❤
לצפיה ב-'חג שמח'
חג שמח
08/04/2017 | 01:39
4
לצפיה ב-''
09/04/2017 | 21:33
17
אהובה, שמחים כל כך לקרוא את מילותייך החמות.. הלוואי שחג האביב יביא עלינו שלל פריחות וריחות נעימים..אנחנו נמשיך להיות פה בשבילך ולמענך.. 
סה"ר 
לצפיה ב-'חג שמח'
חג שמח
16/04/2017 | 18:00
6
ותמשכי להלחם את יכולה
לצפיה ב-' חג שמח מתפוז '
חג שמח מתפוז
( לעמוד שלי בתפוז )
09/04/2017 | 16:55
2
חג פסח שמח וכשר לכולם 
 
בברכה,
תפוז אנשים
לצפיה ב-'שיר- לב'
שיר- לב
06/04/2017 | 20:45
2
19
שיר

רציתי לכתוב שיר
רציתי לשמוח היום.
השירה היא מתת אל
הלב רוקד איתה
הנשמה מחייכת עימה.
הקצב הוא קצב טוב
האושר צועד במהירות
ואני פוחד מתאונה.
ואני מגרש את הפחד
ופשוט מרגיש טוב.
5.4.17
לב
רסיסי דמעות עפו מלבי המנותץ
ככוס נשברת הוא.
רסיסי אושר עפו אל לבי הנבנה
קרם אור וגידים.
ומתוך דו השיח נברא האושר
לא טוב היות האדם לבדו.
5.4.17


לצפיה ב-'השיר שבלב'
השיר שבלב
13/04/2017 | 20:38
1
8

קרנף יקר,
בשירך הראשון, שיר, אתה מדבר על שמחת היצירה, ועל איך היא עוזרת לך להניס את הפחד. השירה היא מתנה שיש לך, יש לך מוסיקה של מילים ומשמעויות בתוכך, והנשמה יכולה לחייך. האושר צועד במהירות, ואתה מפחד מתאונה. אבל אתה מתגבר על הפחד, לא נותן לו לקלקל את ההרגשה הטובה, והשיר עושה את שלו.
בשיר השני, לב, אתה כותב על כך שהאושר עשוי גם מן האושר עצמו וגם מן הדמעות, מהשבר ומהבניה. שהלב מתרסק ונשבר ונבנה ומתאחה כל הזמן, ובתוך הדו-שיח הזה בין הצער והשמחה, בין הרגעים הקשים לרגעי ההתעלות, נעשה האושר. אולי בעצם אתה אומר שבלי הקושי אין תחושה של הקלה ושמחה, ושלעצב יש תפקיד מהותי במה שאנחנו קוראים 'אושר'.
שני השירים אופטימיים מאד, למרות ששניהם נותנים ביטוי גם לקושי. אני מאחלת לך שהשירה תלווה אותך כל חייך, ותיתן לך כוחות.
 
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
14/04/2017 | 10:29
לצפיה ב-'אין אמונה באף אחד טרגר'
אין אמונה באף אחד טרגר
04/04/2017 | 18:46
2
20
עולם שחור, מלכלך ,לא סומך על איש לא אסמוך, כולם מפלצות, כולכם, והכי הרבה אני, חבל שהעולם הזה לא עולה בלהבות , על כל תכולתו , אחד אחד, נקבה זכר , מות תמות רשע , זהו אין כלום, רק ריק שחור, רק חושך " ויהיה אור " לא חל עלי, הכל חושך ,תמותו בני אדם, במיוחד האבא שלי, איש אציל, שזורק אותי לאישפוזים כל הזמן, מתעב כל אחד ואחד והכי הרבה את עצמי , זהו  .

והנה חיים גורי שיתאר את הבדידיות טוב הרבה ממני .

מוֹצֵא עַצְמוֹ עַל שְׂפַת הַיָּם, זָנוּחַ,
אָבוּד מֵאֵל וּמֵאָדָם, תּוֹעֶה בֵּין כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת;
הוֹלֵךְ סוֹבֵב וְשָׁב עַל עֲקֵבָיו כְּמוֹ הָרוּחַ,
נוֹפֵל וּגְלוּי עֵינַיִם שָׁתוּי כְּלוֹט.

חֲבָל, לוּ רַק יָדַע שֶׁכָּךְ לֹא יַשִּׂיגֶנָּה,
אֶת אַהֲבָתוֹ הָאֲנוּשָׁה, לֹא בַּמִּטָּה וְלֹא בַּשִּׁיר,
שֶׁרַק "הֶנְג אוֹבֶר" נוֹרָאִי יַחֲטֹף מִמֶּנָּה,
עַל חוֹף יָם כֵּהֶה לְמַרְגְּלוֹת הַשַׁחַר וְהָעִיר.

הָא, נֶפֶשׁ רְצוּצָה, כֹּה סִפְרוּתִית וְכֹה נִלְבֶּטֶת.
מָה עוֹלַלְתְּ לוֹ לַבָּחוּר וּלְרוּחוֹ הָאֲמוּלָה.
עַד כִּי נָפַל, טוֹמֵן פָּנָיו בַּחוֹל, כְּמוֹ טִירוֹן חוֹבֵב.

וְשָׁם, פּוֹקֵחַ עַיִן תּוֹרָנִית, לִקְרַאת סוֹף הַסּוֹנֶטָה,
רָאָה מוּלוֹ קַנְדוֹן זָרוּק, כְּתֹם הַפְּעֻלָּה.
מוּעָט הַמַּחֲזִיק עֲדַיִן אֶת נִפְלְאוֹת הַמְּרֻבֶּה.
לצפיה ב-'סוף העולם'
סוף העולם
05/04/2017 | 00:55
1
15

נתנאל היקר,
אני שומעת כמה אתה מרגיש שהעולם סוגר עליך יותר ויותר וגורם לכל אור בסביבתך להיעלם, עד שבאפשרותך לראות בסביבתך אך ורק חושך... ונראה שהחושך הזה הטביע אותך בתוכו.
נראה שעבורך אבד האמון בכל העולם וגם בכל אדם... או- יותר נכון בשבילך- אבד האמון בכל מפלצת. ואולי גם השנאה העצמית מטפטפת בך ולא מניחה לך- ואף גורמת לך להרגיש רקוב מבפנים. ובאותו זמן, אתה חושב על אותו עולם חשוך שיעלה בלהבות, קצת בדומה לבסיפור המבול... אבל אחרי המבול, התחיל עולם חדש. ואולי בסיפור שלך- אף לא אחד ינצל...
יקר, יכול להיות שמתוך ים הבדידות- אתה רואה סביבך כרגע רק את כל השחור שבולע אותך אל תוך מערבולת אינסופית... אבל יתכן שעדיין קיים סיכוי שתוכל לזהות ניצוץ קטן של יופי שקיים אי שם, בעולם. אולי קצת כמו היונה שהופיעה לאחר המבול.
אתה מוזמן להמשיך לספר ולשתף בכל מה שעובר...  ואנחנו איתך תמיד, בכל הרגעים, גם אם נראה שכל כך בודד שקשה לתאר.
שולחת לך חיבוק חם 
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-'תודה רבה על הניתוח המדיוק'
תודה רבה על הניתוח המדיוק
05/04/2017 | 10:07
3
לצפיה ב-'שלום חברים , אני מבקש ממי שיודע ומכיר חוות דעת '
שלום חברים , אני מבקש ממי שיודע ומכיר חוות דעת
27/03/2017 | 13:57
22

על ד"ר יוחנן קושניר (טיפול בהפרעות חרדה CBT). אם מישהו יכול להמליץ נא לשלוח מסר.
תודה רבה.
 
לצפיה ב-'סטרט אחרא והאור המיטיב'
סטרט אחרא והאור המיטיב
25/03/2017 | 00:52
3
28
הָיִיתִי יֶלֶד הַחֲלוֹם עַל אִי , אִי בּוֹ חוֹף 
עָשׂוּי זָהָב שָׁבוּי כּוֹכָב
מְעֻטָּר ברז ופֶרַח וְאֶת הָיִיתָ לִי הָאִי
הָאִי כְּאֵם, מחבקת כְּמוֹ
חוֹל צָהֹב עַד קְצָווֹת פְּנֵי בָּך הָיִיתִי
יְ חוֹפֵר בך אַרְמוֹנוֹת .

וְכָך הָיִיתִי מְהַלֵּך סָבִיב הָאִי ,סָבִיב כּוֹכָב וָפֶרַח
לְיַד יָם הָאַהֲבָה, וְהִיא לִי הָיִיתָה שָׂרָה
שִׁיר מִקּוֹל עֶרֶב קוֹלֵחַ, עַד אשן
עַד אשן מַחֲרִישׁ בְּצֵל כּוֹכָב
זֹהַר, אַך יָמִים עָבְרוּ, חָלְפוּ, תָמּוּ וְאִמִּי חָלְפָה כְּמוֹ
כְּמוֹ בָּרָק וְרָעָם וְקוֹלָהּ רָעַד משרשר
רִיב ,מָדוֹן, וּפָחַד .

והאי אֲשֶׁר בּוֹ הָאוֹר שֶׁטֶף בְּנַחַת,הָפַך לְפֶתַע 
לאי חֲרָבוֹת, שְׁמָמָה אֵין סוֹף .
אִמִּי עָלְתָה עָצְמָה בָּאֵשׁ פִּרְחָהּ בְּשֶׁטֶף שלהבותיה
כקוצי בוערים בַּשָּׂדֶה שֶׁלִּי הָיָה יַלְדוּת.
וַאֲנִי אֲשֶׁר אֶת קוֹל טְּרוּנְיוֹתַיִךְ
לֹא יכולתי שָׁמַע , והאי אֲשֶׁר הָיָה מָקוֹם זֹהַר
הָפַך לִכְלֹא, לְשַׁחֵת .
בָּרַחְתִּי מִשָּׁם שְׁקוּלָה בִּי מהדד 
" לֹא יַלְדֵּי הִנְּךָ אֶלָּא כָתֶם ביוגרפי " .

והאי עָלָה בַּלֶּהָבוֹת, כֻּלּוֹ נִשְׂרָף והשחיר
וַאֲזַי ,אֶל הַיָּם שֶׁטֶף כָּחֹל
נהרתי, יָם כַחוֹל כְּעֵינֵי אִמִּי, וְשֵׁם חַשְׁתִּי
כִּי הִנֵּה אֲנִי עוֹד חַיֵּי.
וְשֵׁם שחפים מֵעַל רוקדים מסלסלים 
כָּנָף . וְהַגַּלִּים סוחפים כְּמוֹ מַפָּל וְרֻדִּים
הָאִי הַהוּא .

הַהוּא, כְּמוֹ הַאִם אֲשֶׁר נֻטְּשָׁה ,
וְאָמַרְתִּי " זֶה הָיָה לִי לְאָב "
וְכָך הָיִיתִי צוֹלֵל עָמֹק עָמוֹק אֶל קרקעית הַיָּם
רוֹאֶה דְּגֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב לִי חייכו
כְּמוֹ אַחִים, והאצות לִי הָיוּ
מיטה וְחֵפֶץ ,וּרְכוּשׁ .


כָּכָה שֶּׁהָיִיתִי יָמִים רַבִּים ,
שהשמש מצליפה
עַל גַּג הַכּוֹכָבִים , כָּך עֵת 
עֶרֶב יוֹרֵד וְכוֹכָב זֶרַח כָּלִיל סגלגל כפז
כָּך אֶהְיֶה אָמַרְתִּי . עִם אָבִי
כְּמוֹ יָם הָלַך וְתֹם, 

אוֹתִי אִמִּי נֻטְּשָׁה .
דִּי לֹא לַחֲשׁוֹב, לֹא לִרְאוֹת בָּהּ 
עוֹד אִם , וַאֲבִי חבקני 
אָבִי ערבלני, בגליו 
יָם, יָם שֶׁל אַהֲבָה אַתָּה .

הָלַך וְתֹם, אוֹתִי
אִמִּי נֻטְּשָׁה, דִּי, לֹא לַחֲשׁוֹב, לֹא לִרְאוֹת
בָּהּ אִם , וַאֲבִי חבקני, וַאֲבִי ערסלני בגליו .
יָם, יָם שֶׁל אַהֲבָה .

כָּך עֵבֶר שָׁנָה וְעוֹד 
שָׁנָה ,עַד הִגִּיעַ יוֹם בּוֹ רָאִיתִי כִּי הַיָּם
רָ, כְּמוֹ צֵל, כְּמוֹ אוויר . וְאָמַרְתִּי
" אָבִי לָמָּה תעצב ?
דִּי אַנִּיחַ רָאשֵׁי עָלֶיךָ כִּי אוֹתָך אֲנִי אוֹהֵב .
" , וַאֲבִי הִתְחִיל לרגוז, רַעַשׁ, הֶחְמִיץ
גַלָּיו הצהיבו הַשֶּׁמֶשׁ

החווירה עַד בְּלִי דִּי, כּוֹכָב
נסק למעמקי הַיָּם
אֲנִי, עָדִין לֹא, עוֹד לֹא,אוֹתִי יֶאֱהַב, אוֹתִי יַחְפֹּץ .
אַך הַיָּם כְּמוֹ אָבִי, כְּמוֹ סַפָּן 
המפליג אֶל עֵבֶר אִי אַחֵר, רֹגֶז הִתְחִיל
משיט גַלָּיו עָלַי, וַאֲנִי יְדֵי
קָפְאוּ, רַגְלֵי כָּחֳלוֹ ,
עֵינַי צָעֹק אֵימָה ," אָבֹא אָבֹא נחנמק אֲנִי
בַּיָּם אַהֲבָתְךָ " .

וַאֲבִי הִשְׁתִּיק מְעַט, מֶרְכָּז הַיָּם בְּהַר
 ,אַך קְצָווֹת ג
לצפיה ב-'המשך'
המשך
25/03/2017 | 00:54
2
9
גליו שִׁחֲרוּ עדיין ,
הַיָּם כְּמוֹ יַעַר בּוֹ זְאֵב נוֹדֵד
וַאֲנִי כַּצְּבִי סָבִיב מַעְגָּל חוֹבֵר , וְהִנֵּה הַיָּם שׁוּב
פרצף בִּבְכִי ,אָבִי אָמַר " טֶבַע יֶלֶד
גַּל אַחֲרֵי גַּל יחסוך הַכֹּל, אֶל הָאִי
אֶל אִמֶּךָ " .
כָּך הָיָה , נָפַל עַל פְּנֵי, חָרִישׁ
כָּאָבֶן מַקְלֵעַ , כְצוֹר יָם,
כמטבע בּוֹ אֵין שימוש גוּפָהּ נוֹדֶדֶת בַּיָּם אֵין סוֹף .
הַיָּם פָּתוּחַ, ואצות הַיָּם וּדְגֵי הַכֶּסֶף
בִּי הֵתֵלּוּ, אֵין אַחִים, אֵין חָפֵץ אוֹ רְכוּשׁ , סָך הַכֹּל
הִנְנִי טָעוּת
לצפיה ב-'מפלצות עולות מן המצולות... '
מפלצות עולות מן המצולות...
28/03/2017 | 11:56
1
108
נתנאל יקר,
אני קוראת את המילים שלך, את סיפור חייך ומרגישה את הסערה המקורית ואת החוויה שזו סערה שקשה להתאושש ממנה... סערה קשה, מטלטלת שנותנת אותותיה עד היום, שנוכחת עד היום בחוויה קשה ובלתי נסבלת של דחייה ונטישה, שנותרת כמו כתם עיקש שאינו מרפה ואינו נותן מנוחה, למרות המשאלה לא לחשוב, לא לראות ולא לדעת את מה שנעשה לך...

אתה מתאר חוויה קשה מנשוא של אובדן כפול של מקום שהוא כמו גן עדן, נטישה של אם שהלכה ואב שכשל בתפקידו ופגע בך פגיעה חמורה ואנושה תחת מעטפת של אהבת אב לבנו. אני מרגישה את החוויה של חוסר האונים שלך אל מול אובדנים אלו, את התחושה של חפץ לא רצוי שמועבר מיד ליד, ואת הבדידות הגדולה שמתלווה לאלו...

אני שומעת כמה ניסית לאהוב, וכמה רצית להתנגד לאותו אב במעשיו האלימים כלפייך...ואני רוצה לשוב ולומר, כפי שאמרנו פה גם בעבר, שלא הייתה לך אחריות או אשמה במה שנעשה לך או באי היכולת להתנגד...ילד לא אמור לשמור על הוריו, ילד אמור להיות מוגן ואהוב על ידם... וחשוב גם להוסיף ולהדגיש שאין בך אות קלון על הבחירות או אי היכולות שלהם!
 
ולצד כל אלו, אני מזהה גם קול אחר, ולו קטן, קול שמנסה ולא מרים ידיים, קול שלא מפסיק לחפש אחר בית, בית מוחשי ובית לנשמה, מקום בו באמת ניתן לשים ראש על כתף, להיות אהוב ונאהב, לנוח מהסערה... קול שמבקש לזכור שיש קולות מטיבים, קולות שמבטאים את הטוב שיש באדם, למרות הכיעור והאלימות אליהם נחשפת, ובעיני יש בקול הזה המון המון כוח ואור...

יכול להיות שאת צלקות הקרב לא ניתן יהיה למחוק לעולם, ויכול להיות שמפעם לפעם המים יסערו ויגלשו... אך צלקות ניתן לטשטש, ואולי יהיה ניתן למצוא פיסה חדשה של יבשה, ולנסות לבנות בה בית אחר, שונה... בית בו הגבולות ברורים יותר, בית בו אין בלבול בין אהבה לפגיעה...

מאחלת לך שבוע אחר של מים שקטים, מים בהם המפלצות לא עולות מן המצולות
שבוע בו ניתן יהיה להנות משמש שאינה שורפת,
מזמינה אותך תמיד להמשיך ולשתף, בימים הסוערים והכואבים, אך לא רק
בפורום או בצ'אט, לתת לנו להיות איתך ביחד מולם,
ואולי ללמוד יחד לשחות באופן בטוח שאין בו סכנת טביעה...  
 
לצפיה ב-'תודה רבה ,ניתוח יפה'
תודה רבה ,ניתוח יפה
28/03/2017 | 19:43
5
לצפיה ב-'למה?'
למה?
21/03/2017 | 22:05
4
43
למה?

למה הפרחים באביב פורחים?
ואני לא פרחתי זה שנים.
למה בחורף הגשמים יורדים?
ואני ברכה לא מכיר במעשי.
אני בעצב על לבי היום
כסומא לא רואה טובה.
ביום בהיר נפשי תרון
ותגיד פשוט תודה.
14.12.16

לצפיה ב-'אביב מדברי'
אביב מדברי
23/03/2017 | 23:23
1
17

קרנף לבן יקר,
נשמע שאתה מרגיש מנותק מהברכה בטבע, כאילו חייך עצרו מלכת. בחוץ פריחה, בחוץ גשמים, גלגל העונות סובב, ובתוכך דומה שאין חיים. ואתה מחכה ליום בהיר בפנים, שתוכל לראות את הטוב שיש בך, את הפרי, את הברכה.
לפעמים הברכה סמויה מן העין. התיאור שלך מזכיר לי את המדבר, ואפשר לומר על המדבר שאין בו חיים, אך מצד שני יש מי שירגיש שבמדבר יש נוכחות רבת עוצמה. אולי אתה צמח ששורד את המדבר, ולא רואה את הפריחה עדיין, כי השרשים שלך מתארכים ומתארכים כלפי מטה כדי להגיע למעט המים שהם זקוקים להם. וכשהם ימצאו את מי התהום, אתה תעלה ותפרח, ותייפה את כל סביבתך. ותרגיש שהיום הבהיר הגיע, ואתה חלק בלתי נפרד מן הטבע ומברכתו. ושתמיד היית.
כך חוסר העשייה, חוסר הפריון שאתה רואה בחייך, יש והם מסתירים פעילות תת קרקעית, המתרחשת בנפשך פנימה, כמו אותם שורשים מתארכים, היכן שאף אתה אינך רואה, משום שזו פינה פנימית, חשוכה ונסתרת. אבל יום בהיר אתה תקום ותגלה שאתה עשיר, שמצאת אוצר בתוכך שלא שיערת את דבר קיומו, שהיכולת שלך לשרוד את המדבר בחיים היא משאב שהוא שלך, ושאיש אינו יכול לגזול אותו ממך. לעולם.
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
24/03/2017 | 14:44
2
לצפיה ב-'יפה ומרגש'
יפה ומרגש
25/03/2017 | 00:56
1
8
התחלה ממש חזקה, שאפו קרנף יצא לך ממש טוב, פשוט אך חזק וצובט, יפה מאוד .
לצפיה ב-'תודה'
תודה
25/03/2017 | 05:19
23
לצפיה ב-'כעס'
כעס
21/03/2017 | 22:08
2
25

כעס

כעס זה חיה רעה:
אתה לרגע לא אתה.
ואני מנסה להשתלט עליו
זאת המשימה עכשיו.
ורגעי הכעס נדירים
אך  כה קשים וכואבים.
אני צריך לדעת להשהות אותו
אני צריך לדעת לשלוט בו.
ולבטא אותו בצורה טובה.
21.12.16

לצפיה ב-'צועדים לקראת השלמת המטרה'
צועדים לקראת השלמת המטרה
26/03/2017 | 23:23
1
9

קרנף היקר,
אני מבינה שיש פער משמעותי בין מי שאתה בחיי היום יום לבין מי שאתה בשעה שהכעס תופס פיקוד- ובאותו רגע, אתה בתוכו, לכוד. אני מתארת לעצמי שבגלל הזעם אתה מתוסכל ולאחר מכן הזכרון של אותו רגע הוא די מקולקל. נראה שעבורך אלו רגעים מייסרים, למרות שלבסוף הם עוברים ועובר זמן רב עד שהם חוזרים ושבים.
 
יקר, יתכן שהצעד הראשון של שליטה על החיה הוא להכיר בצורך בכך. יכול להיות שלאט לאט תצליח בשליטה הזו יותר ויותר... לבינתיים אנחנו איתך, בעת שאתה צועד לעבר המטרה... 
שולחת חיבוק חם,
שלך,
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
27/03/2017 | 14:09
לצפיה ב-'תודה לך'
תודה לך
21/03/2017 | 06:50
27
תודה על מילים 
מנסה לתת להם לחלחל להספג 
לעטוף ...
צודקת שאולי כשרק חלקי הפירוק במשוואה זה מעצים את השוני .  
ימים כאלה מאוד מאוד מפורקים ...צריכה כוחות להאחז ולנשום .
תודה .. 
לצפיה ב-'חיילים של שוקולד'
חיילים של שוקולד
20/03/2017 | 17:04
1
46
חיילים שלו 
בתוכה חיים 
חיילים שלו
את חייה קובעים 
שקט
לא מדברים 
שותקים
 
 
 
לצפיה ב-'ניצחון'
ניצחון
23/03/2017 | 22:54
15

נשמע לי שאותך השתיקו
בממתקים
מי שמקבלת שוקולד ופוצה פיה שלא על מנת לאכול
הרי היא כפוית טובה
ובמלחמה המוזות שותקות
בגלל הקורבנות האילמים
אבל לא עוד
במלחמה הזאת את תנצחי
כי בקרב על ליבך
האויב
הפסיד
 
צומחת מכאב יקרה,
את חיה ומבטאת במילים כל כך מדוייקות את הצל שנח על עברך, ושמגיע עד להווה, וכשאת עושה כן את שופכת אור על חייך. היכולת שלך לגעת ברגשות ובאירועים ולתאר אותם לעצמך ולנו, מי שקורא את שירייך, מראה שאת עושה עיבוד למה שקרה, ואולי תוך כדי הכתיבה את חווה שוב את הדברים, אך הפעם מתוך תחושה של עוצמה, כי את השולטת בשיר, גם כשאת כותבת על אירועים שלא היתה לך כל שליטה עליהם. ותוך כדי שאת מנתחת את מה שעברת במילים ובדימויים, את מחזירה לעצמך את הבעלות על החיים, שנלקחה ממך אז, כשבמקום לתת לך את המושכות על חייך, או להוביל אותך אליהם בעדינות, היה אותו שחשב רק על עצמו, ומבלי לראות אותך דרס ובזז חיים. בעת הכתיבה את מתמודדת עם הצללים, ונותנת לנו להרגיש יחד איתך את החוויה שלך, ויכולה גם להסתכל ולהבין את היצירה הזו שיצאה מתוכך, ואולי מוציאה, יחד איתה, את אותם חיילים שהוא שלח לתוכך, אז.
 
לצפיה ב-'לבד'
לבד
17/03/2017 | 07:13
1
39
לבד 
מבחירה 
לבד 
כי ככה בטוח , לה
לבד 
כי היא כל כך שונה
 בתוכה 
מפורקת 
אחרת 
לבד 
וסביבה צהלה 
רעש המולה 
קצת כמו פורים
והמסכה 
אבל כל השנה .
לבד 
אבל מבחירה 
לבד
בתוכה ......
 
 
לצפיה ב-'בחירות... '
בחירות...
19/03/2017 | 15:00
28

צומחת אהובה,
 
אני קוראת אותך וחושבת על הפער בין הבפנים לבחוץ שאת חווה,
 
פער שאת מבקשת להתמודד איתו על ידי התבודדות
 
חוויה של שונות, בה נדמה שהבחירה היא בלתי נמנעת...
 
ועם זאת, אולי ככה נדמה לי, יש בדברייך משאלה,
 
משאלה שמכירה במחיר בו ההתבודדות פירושה בדידות...
 
משאלה לכך שהבחירה לא תהיה מובנת מאליה, ואולי אפשר יהיה לבחור אחרת...
 
יש בך חלקים של פירוק, ויחד איתם, גם חלקים של מסוגלות ושל יכולות
 
ואולי עצם אי הכנסתם של אלו למשוואה מגבירה את חווית הפירוק
 
ואולי גם גוזלת את היכולת לראות תמונה מלאה ועשירה...
 
אני חושבת על המסכה ועל הבחירה במשהו שהוא בטוח
 
והרי שמסכה מצד אחד מגנה עלינו ומצד שני גם מרחיקה מאיתנו
 
בבחירה אחרת יש הימור ויש סכנה, אבל גם המון פוטנציאל לצמיחה...
 
ואולי אם נדע לבחור אילו אנשים להחזיק קרוב, נוכל להעזר בהם גם
 
כ"בולמי זעזועים" בדרך שיאפשרו לנו גם חוויות אחרות,
 
חוויות של צמיחה שאינה רק מכאב ועם כאב...
 
יקירה, מזמינה אותך להוסיף סימן שאלה ולו קטן אחרי המילה "לבד",
 
להפוך את זה מקביעה לשאלה, לדיון בין רווח להפסד, לדיון על מי אפשר להכניס פנימה ומול מי כדאי להישמר...
 
אנחנו פה כדי לחשוב על השאלות האלה יחד, אם תבחרי....
 
אנחנו פה רואים את הפירוק אבל גם את יכולת הבנייה...
 
שולחת לך חיבוק חם,
 
מתנדבת סה"ר 
 
לצפיה ב-'רק רציתי להגיד לך תודה...'
רק רציתי להגיד לך תודה...
17/03/2017 | 19:39
23
הגעת להתכנסות של הטקס ממש ברגע האחרון, נפגשנו ליד אחת מעמדות הכיבוד ובירכנו אחת את השנייה לשלום. 
קצת התאכזבתי שזה נגמר רק בשלום, הייתי בטוחה שידעת שאני גם חלק ממצטייני הטקס ושתגידי לי משהו. אבל לא אמרת.
נכנסנו לאולם, הטקס התחיל , ואז קראו לי ראשונה מבין כולם. הזמינו אותי לבמה וברקע סיפרו על העשייה שלי. קיבלתי את התעודה ובזווית העין קלטתי אותך לשבריר שנייה מהבמה, מסתכלת עליי בחיוך. 
אחרי מספר דקות, עלית את לבמה כדי לחלק כמה תעודות כחלק מתפקידך. 
ואז..
במקום לחזור לשבת חזרה במקומך, סטית לגמרה מהמסלול... ראיתי אותך באה לכיווני , לא הבנתי מה את עושה.
"אני מצטערת, לא ידעתי שאת חלק מהמצטיינים, השם שלך לא הופיע לי ברשימה שקיבלתי" , אמרת לי .
"גם הצטיינות בתרומה לקהילה זה חשוב,."  אמרתי לך בעדינות, אבל יודעת בלב שזו לא אשמתך שלא ידעת.
"מגיע לך חיבוק, אני רוצה לתת לך חיבוק" אמרת לי, ובלי ששמתי לב כבר הייתי בין הזרועות שלך. ככה באמצע הטקס כשברקע ממשיכים לקרוא לעוד ועוד סטודנטים אל הבמה.

חזרת למקום שלך, ואני נשארתי חסרת מילים. 
רציתי להגיד לך תודה, תודה שנתת לי את ההרגשה הזאת שאכפת לך ככה ממני, שעשית לי כ"כ טוב על הלב.
תודה שנתת לי להרגיש כמה את גאה בזה שאני סטודנטית שלך, שהיה לך כ"כ חשוב לבוא אליי באמצע הטקס ולהגיד לי כל הכבוד ולברך אותי.
מדהים לראות כמה למרות התפקידים הבכירים שלך והמנהלת שאת, לא שחכת מה זה להיות אדם ולראות אנשים שהם בתחילת דרכם.
הלוואי שיום אחד אגיע למעמדך ואוכל להיות כזאת אנושית כמוך.

תודה על החיבוק, תודה על היחס, תודה על התשומת לב.
זה ללא ספק היה הרגע המרגש ביותר עבורי בטקס.

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא פוריות והפריה חוץ גופית
אירוח בנושא פוריות...
ביום שלישי יתארח ד``ר שי אליצור, מנהל היחידה...
אירוח בנושא פוריות והפריה חוץ גופית
אירוח בנושא פוריות...
ביום שלישי יתארח ד``ר שי אליצור, מנהל היחידה...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

אמת הנפש
אמת הנפש
פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ