לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
74387,438 עוקבים אודות עסקים

אודות הפורום תמיכה נפשית ביצירה

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
פורום תמיכה נפשית ביצירה
 
 
לפעמים יש רגעים בהם רוצים לתת לרגשות לצאת, רוצים למצוא מקום לשתף בדברים שקורים ממש בפנים, יש מקומות שבהם לפעמים קל יותר לשתף בשיר, בסיפור, בתמונה או ציור...
אנחנו פותחים כאן פתח להבעה וביטוי עצמי, שונה מהמקובל בפורומים האחרים שלנו, מקום שאליו תוכלו להביא כל יצירה שהיא שמתחברת אליכם או שאתם מתחברים אליה, כיד דמיונכם החופשי ובהתאם לכללי הפורום.
.
כאן אפשר "לדבר" בעזרת שירים וסיפורים שלכם עצמכם, כאלו שנכתבים פה לראשונה, כיצירה אישית ופרטית של כל אחד; וגם של אחרים, ידועים ומוכרים וגם לא כל כך.
 
כאן בפורום אפשר לצרף ציור או צילום שציירתם או צילמתם בעצמכם, ציור, צילום או סרטון שמדבר אליכם (גם אם אינו יצירה עצמית שלכם), שמביא משהו ממה שאתם מרגישים, או רוצים לומר ולא כל כך מצליחים, שמספר ומתאר את מה שקורה לכם בפנים כי לפעמים המילים לא מצליחות לתאר....
 
כאן אפשר להעלות נושא שמציק, שחושבים עליו, מתחבטים בו ולא ממש יודעים איזו דיעה לגבש עליו.
 
כאן נוכל לפתח דיון, לספר כל אחד איך הוא מרגיש, מה הוא חושב בדרך אחרת. בדרך של משל, שיר, סיפור, יצירה פלסטית (צילום של ציור, פיסול, רישום, מיצג) ו”לדבר" דרך דימויים ותמונות.
ועוד כמה מילים – אנחנו רוצים לשמור את המקום הזה כמקום נעים לכולם שבו אפשר לתמוך ולהיתמך, ולכם חשוב לנו שתהיו איתנו וכשאתם פה תשמרו עלכללי הכתיבה של הפורום.
 כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.

* לא יותרו כאן פרסומים., סקרים או מחקרים

 
נחכה לכם פה, מבטיחים להקשיב להכל...
 
המשך >>

לצפיה ב-' אירוח בנושא תזונת ספורט '
אירוח בנושא תזונת ספורט
21/01/2018 | 12:06
 
 
כולנו עושים ספורט ושומרים על תזונה נכונה, טוב נו... לפחות מנסים.
אז עכשיו יש לכם הזדמנות מעולה להתחיל.
ביום רביעי, 24.1, נארח בפורום קרב מגע והגנה עצמית את אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית, קאוצ'רית ונטורופתית, בנושא תזונת ספורט.

העלו את שאלותיכם על גבי שרשור האירוח כבר עכשיו!
 
 
לצפיה ב-'חזרה למסורת אתגרי יצירה – מאזן לשנה החדשה'
חזרה למסורת אתגרי יצירה – מאזן לשנה החדשה
( לעמוד שלי בתפוז )
15/01/2018 | 21:54
2
24
שלום לכולם,

אנחנו רוצים לחדש מסורת בה מידי פעם היינו מעלים אתגר יצירה ופותחים מעגל שיחה בנושא מסויים. הפעם החלטנו לעסוק בחשבון נפש לקראת השנה החדשה שהתחלנו לפני כשבועיים.

קראו את השיר המצורף: "נעלמים" שכתב המשורר גיורא פישר ואתם מוזמנים להתכתב איתו.

נושא האתגר: מאזן כוחות. אנחנו רוצים להזמין אתכם להתבונן בחייכם ולנסות לראות את מה שצברתם, מה שהפסדתם ואיך הופכים את המינוס לפלוס.
זה יכול להיות במהלך יום / או שבוע או חודש או שנה או בכלל. אתם מוזמנים לשתף אותנו בכל דרך יצירתית שתרצו! אז יאללה יצאנו לדרך ...

מאחלים לכם שנה של מספרים חיובים,
שלכם באהבה
צוות סה"ר

לצפיה ב-'השיר שצרפתם מעורר השראה, ומלא נחישות ואופטימיות'
השיר שצרפתם מעורר השראה, ומלא נחישות ואופטימיות
16/01/2018 | 12:04
14
אני מצרפת קישור לכתבה על מישהי שהפכה את המינוס לפלוס על ידי שינוי מחשבתי, והתייחסות שונה לאותם הנתונים.
למען האמת, התייחסות דומה לכך ראיתי גם במאמר של פרופ' ארנון לוי באתר פסיכולוגיה עברית: "מדוע צחק סיזיפוס".
לצפיה ב-'אני אתייחס לפגיעה עצמית'
אני אתייחס לפגיעה עצמית
20/01/2018 | 16:38
7
הקונפליקט הדתי וקללות שקיללו אותי יצרו את המחשבות הטורדניות וגרמו לפגיעה עצמית נפשית וכעס. על רקע הטראומה.
המטרה שלי לפתור את הקופליקט ולשים את הטראומה במקומה. על מנת שאני אוהב את עצמי בלי בעיות. ולא תהיה פגיעה עצמית.
זו המשימה לשנה זו
לצפיה ב-'בדידות'
בדידות
05/01/2018 | 02:22
2
24
בדידות

בדידות בלב המון  

עכשיו אמצע הלילה
ובא לי לשמוח בכל הלב
אני כותב שיר שמח
ומצייר ציור עליז
והשמחה שורה על ליבי
ורק חסר לי לדבר
לדבר עם דורשי טובתי
להכות בבדידות הקשה
בדידות בלב המון
5.2.18

אני מתגעגע

אני מתגעגע לבית הכנסת
להכות בבדידות הקשה
אבל יודע אני לא מסתדר עם התפילות
וסובל ממחשבות טורדניות
ומקווה יום אחד יתקנו את המילים
ואשיר בקול רם ובלב יחד עם אחרים
תפילות טובות. מילים יפות
בשפת קודש, בעברית
לאל הטוב אשר עוזר לי בכל לבו.
תודה.
5.1.18

לצפיה ב-'תפילה'
תפילה
( לעמוד שלי בתפוז )
09/01/2018 | 21:58
1
13
קרנף לבן,
 
סלח לי שאינני משיב לך בשיר, זהו לא הצד החזק שלי.
עם זאת חשוב לי לכתוב לך.
ניכר שהבדידות מכרסמת בך בשעת לילה מאוחרת שכזו, ואתה משתוקק לחברה, לאנשים טובים שישהו במחיצתך ויתנו לך להרגיש חלק.
עם כל הקושי הזה אתה כותב באופטימיות ובתקווה, וכל מה שאני רוצה לומר זה שאני מתפלל ביחד איתך, שאולי יבוא יום ויתקנו את המילים בתפילה- כדי שכשתשיר כל מילה תבוא מבפנים, והלב והקול שלך יזמרו ביחד עם האחרים במקהלה.
 
עד אז, (וגם אחר כך...) אנחנו פה איתך, לכל מה שתצטרך.
קוראים את השירים, ומתחברים אל המילים
שלך.
 
מתנדב סה״ר.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
09/01/2018 | 22:31
6
לצפיה ב-'לפעמים יכול לקחת שנים עד שנופל האסימון...'
לפעמים יכול לקחת שנים עד שנופל האסימון...
19/12/2017 | 11:43
1
49
השנה זו השנה ה11 שאנחנו מכירות.
אבל עכשיו יותר מתמיד
אני מרגישה שכבר לא אכפת לי.
לך תמיד לא היה אכפת ממני ומהקשר הזה - היית משחקת משחק שאת מופיעה ואחר נעלמת לכמה חודשים,
ואני בלעתי את זה בשקט,
סיפרתי לעצמי תירוצים שככה חברה מתנהגת.
הייתי כל הזמן מחפשת סיבות וזמן שנפגש.
ועד שנפגשנו תמיד את החלטת מתי זה יהיה, איפה ומה נעשה יחד.
אף פעם לא נתת לי להחליט בגלל שלא הייתי חשובה בקשר הזה.
צילמתי תמונות שלנו ביחד שיהיה לי למזכרת לזמנים שאת נעלמת לי.
ואת תמיד רצית להצטלם לבד ואני תמיד רציתי שנצטלם יחד כדי שישאר זיכרון.
היום יש לי ערמות של תמונות שלנו יחד, כל תמונה מספרת סיפור אחר.
אבל רק לאחרונה הבנתי שהייתי אובססיבית אלייך בגלל ההתנהגות שלך אליי - התמונות, המכתבים, לרדוף אחרייך כדי לנסות לקבוע איתך ואת בשלך...
עניין אותך לרדוף אחריי אנשים שעשו ועושים לך רע בנשמה,
ומי שעשה לך טוב, היה יותר מידיי טוב ומשעמם בעינייך כדי שתשקיעי בו בחזרה.
ככה התייחסת לבני זוג שהיו לך וככה התייחסת אליי - לחברה שלך.
אני נמנתי מהאנשים שרצו וניסו שיהיה לך כל הזמן טוב אבל זה לא עניין אותך,
את חיפשת את האקשן ואת הרוע ולא את הטוב.
ורק בזמנים שאנשים נטשו אותך את חיפשת אותי.
היום אני מבינה שפשוט אף פעם לא היה לך אכפת ממני.
אני חיפשתי חברות אמיתית
ואת חיפשת מישהי לרוץ אליה כשכולם מתעלמים ממך.

כל השנים האלה סיפרתי לעצמי סיפורים
ורק בזמן האחרון נפל לי האסימון  
שלצערי לא הייתה לנו חברות אמיתית.

לצפיה ב-'צמיחה והתבגרות מתוך האכזבה'
צמיחה והתבגרות מתוך האכזבה
( לעמוד שלי בתפוז )
19/12/2017 | 21:45
24

היי ,
נשמעת מדבריך אכזבה מחברה שהייתה חשובה לך ,שרצית מאוד בקרבתה אבל היא לא השיבה לך את היחס אליו ציפית.
תוך כדי הקשר שנמשך אחת עשרה שנים חווית אכזבות רבות, ידעת שהיא תעלם לתקופה ותחזור כשתזדקק לאוזן קשבת ולאחר תקופה קצרה שוב תנתק מגע...

ניסית להנציח רגעים משותפים שלכן יחד בעזרת צילומים מהם היא ניסתה להתחמק...נתת מעצמך הרבה אך הרגשת שמהצד שלה היה רק ניצול...

נראה כי הגעת למצב בו מערכת חד צדדית שכזו כבר לא מתאימה לך יותר ואולי הגעת להחלטה שכבר לא מתאים לך יחס כזה ואליך לא יתייחסו כך יותר...

את מתארת את המצב הזה, של התובנה וראיית המציאות, כמצב בו נפל לך האסימון והבנת שמצב לא יכול להימשך.

אולי התבגרת? אולי מי שהיית לפני אחת עשרה שנים היא כבר לא מי שאת היום?
אולי מערכת היחסים הזו בה הרגשת כאובה ומנוצלת חישלה אותך ועזרה לך להבין ולחדד מה חשוב לך שיהיה בחברה עתידית, מהם הגבולות שלך ביחסים עם חברות? ולכן היום, למרות הכאב, את חכמה ומנוסה יותר.

מאחלת לך שתמצאי חברה שתשכיל לראות את הנאמנות שלך ואת כל התכונות הטובות שבך ותתגאה שיש לה חברה נפלאה כמוך.
אנחנו כאן עבורך ואת מוזמנת לעדכן ,מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'שירים על נושא זיכרון'
שירים על נושא זיכרון
12/12/2017 | 00:00
2
40
שלושה שירים על נושא זיכרון

אני זוכר

אני זוכר ש... אני לא רוצה לזכור
את הטראומות של הילדות
הם חוזרו אלי בפלשבקים וסיוטים
וציירתי אותם וכתבתי עליהם שירים וסיפורים
ודי לי- אני לא רוצה לזכור עוד
אבל חשוב לדעת. זה חלק מהזיכרון שלי
אני זוכר את העכביש יוצא מתוך עיני
והיה זה פעמים או שלושה
ואז ידעתי מזה דיבוק גנטי
פלשבק ארור.
12.12.17

זיכרון

אני רוצה להכיר את עצמי
אני רוצה שהשיכחה תתפרק
ואזכור את עברי
אדם ללא זיכרון הוא אדם חסר
פשוט האישיות נפגעת זה לא זה.
12.12.17

מעגל ההורה

ביום בו נהיה ביחד
יסגר מעגל
ביום בו אשמע על עברי האבוד
יסגר מעגל
ואני מחכה לך
ואני מחכה לראות את ארבעת ילדי
אך בינתיים רק חלומות ופלשבקים זכורים.
12.12.17
מתוך הבלוג שלי - מחשבות 100
 
לצפיה ב-'זה רק טבעי'
זה רק טבעי
( לעמוד שלי בתפוז )
18/12/2017 | 21:17
1
17

קרנף לבן,
אתה רוצה לזכור
אתה רוצה לשכוח
אולי אתה רוצה
אריג שלם
להיות
אולי הפלשבקים
הזכרונות הקשים
שבתמונות הם באים
הם הקרעים באריג
כי הם כמו
תמצית מזוקקת מפרח
והפרח איננו חי
והריח חזק כל כך
 
והעכביש
האם היה צריך להישאר בעינים
או לצאת החוצה, להשתחרר, ללכת
לטבע שלו?
אולי
לכל דבר המקום שלו
אולי יום אחד
לכל זיכרון תהיה מגירה
והם לא יתעופפו ויכו את התודעה
באנדרלמוסיה של כאב
 
ואתה בהווה מתמשך עד האופק
הפרח שלא נקטף
עם זיכרון
עם המשכיות
וריח שפוגש את החושים
מבלי להכות
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
19/12/2017 | 02:01
6
לצפיה ב-'מלחמות'
מלחמות
06/12/2017 | 22:55
1
57
מלחמות ללא שלום , ללא מחילה , הבנה והכלה 
מלחמות כואבות , לילות ללא שינה 
מחשבות רודפות , על פגיעה , ונקמה , 
ובסוף את עצמי מוצאת כמו שפן בפינה .
מתחבאת מאחורי הכעס , שמתפוצץ ומכה באחרים,
מרחיק את כל האנשים שאותי כביכול אוהבים.
אבן ועוד אבן , על הלב נעשה כבד , ונכון שצריך לפרוק , אבל משום מה לא הולך.
חלומות מטרידים , שינה בניתוקים , וכל זה בשביל מה ? 
לא מוצאת מילים .. 
לסיום , אנשים רעים , בני אדם נולדו רעים ואכזריים.
הם לא מבינים כמה כוח יש במלים ובמעשים . 
ואיך שהם יכולים להרוס חיים שלמים . 
לצפיה ב-'להלחם בכעסים'
להלחם בכעסים
( לעמוד שלי בתפוז )
10/12/2017 | 22:07
16
וואוו, את מתארת מצב כואב, אבל אולי לא כל כך נדיר כמו שאפשר היה לחשוב, מצב שבו הקשרים הכי קרובים שלנו נהרסים בגלל מריבות ומלחמות שחוזרות על עצמן שוב ושוב, כאילו משפחות או חברים ששבויים במעין דינמיקה הרסית אינסופית. האמת שלא כל כך משנה "מי התחיל..", פעם את ופעם מישהו אחר שקרוב אלייך, אבל בכל מקרה, כולם נפגעים..כולם יוצאים בהרגשה רעה ועם "סלעים בלב". וגם אחרי המריבה, נשמע שאת ממשיכה לגרור את זה בתוכך,  לתת למריבה להמשיך להרקב בנפש ולגרום לשינה טרופה וחלומות ביעותים, אולי בגלל שלא היתה לך שום הזדמנות לפרוק..לשתף ולהקל על עצמך. אם תרצי, את מאוד מוזמנת לשוחח עם המתנדבים שלנו בצ'ט הפרטי והאנונימי שבאתר...שתפי אותנו בכאב שרובץ בלב, אולי אפשר יהיה לחשוב ביחד גם על צפירת הרגעה, על התפייסות זמנית או קבועה, על דרכים למנוע את המלחמה הבאה...שלך, מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'מחשבת הקוף'
מחשבת הקוף
25/11/2017 | 03:56
2
37

מחשבת הקוף

למד את הקוף לחשוב
את הקוף בתוך מוחך
למד את המחשבה האוטומתית
לחשוב מחשבה טובה
ואז הרגש יפרח
גם ברגשות יש קוף
למד להכיר את עצמך
אתה קיים
שאמות ירצו לכתוב את ביוגרפיה שלי
מה יכתבו?
רק שקרים.
20.11.17

לצפיה ב-'מהו הקוף?'
מהו הקוף?
( לעמוד שלי בתפוז )
30/11/2017 | 14:57
1
23
אנשים
אומרים שקוף
אחרי בן אדם
אומרים שקוף
הוא חקיין
ולפעמים אומרים - 
חית פרא
זר ומוזר
 
שוכחים לומר
שהקוף הוא חכם
שמתוך החיקוי
הוא לומד
(אפילו שלא תמיד
בדיוק כמו שציפינו)
ולפעמים הוא משתולל
ולפעמים הוא בוכה מתחת לעץ שבו נעלמה אימו
ולפעמים הוא מתגלגל על הגב עם בטן מלאה
ואז הפרווה היפה שלו מבהיקה
 
וכשהאדם לומד להכיר את הקוף,
להכיר בקוף,
כשהקוף והאדם מתאחדים
(אולי בדמות קרנף לבן?)
אזי, אולי, נוצרת
אמת?
 
ואנשים שאינם
לא האדם
ולא הקוף
ולא קרנף לבן -
מה
הם
יכולים
כבר
להבין
לצפיה ב-'ממש יפה'
ממש יפה
30/11/2017 | 19:56
7
לצפיה ב-'המאבק לקראת הזוגיות'
המאבק לקראת הזוגיות
25/11/2017 | 03:03
30

המאבק לקראת הזוגיות

אני בן אדם של הווה
יש דברים שאני רוצה
רוצה אך לא יכול
יש חטאים קטנים
שאני רוצה שלא יהיו
אך בן אדם של הווה אינו בן אדם אידאלי
ונפשי המתוסכלת מכה את עצמה
הן חוותה טראומה גדולה
ואומרי שקר בשם אלוהים
היפחידו אותה לפגוע בעצמה
על רקע התרופה הרעה
ובצר לי אני מתפלל לאל
ומקווה לישועה
בן אדם של היום אינו בן אדם אידאלי
ואני חטפתי טראומה קשה.
אך לי תהיה אישה
25.11.17


 
לצפיה ב-'אמא'
אמא
19/11/2017 | 11:26
1
60
אמא
שלא רואה
אמא  
שלא יודעת 
עצב 
בילתי נסבל 
כאב 
כואב
כל כך 
ילדה
שלא נספרת
ילדה 
שקופה 
       שקופ
             שק..
                  ונעלמת 
                  
           
לצפיה ב-'האמא שהיתה ולא היתה'
האמא שהיתה ולא היתה
( לעמוד שלי בתפוז )
21/11/2017 | 19:32
21

צומחת מכאב יקרה,
זה כל כך כואב כשלא רואים אותך, שאת מרגישה, ויותר ממרגישה, שאולי אפשר לעשות לך הכל ואמא לא תדע... נשמע שאת חוזרת לעבר ומחפשת מי שיציל אותך שמה, ואת הולכת בתוך העבר הזה ורואה את אמך, שאינה רואה אותך.. ונדמה לי, ממה שכתבת, שאת אינך כועסת, אלא עצובה, נמצאת בתוך עצב כל כך גדול שאולי כבר אינך יכולה להכיל אותו. הרצון שאמא תגן, שאמא תציל, הוא כל כך חזק, וכך גם היאוש, כי היא לא ראתה ולא ידעה. נשמע לי שיש לך כמיהה עצומה לתקן את הילדות. ובעצם, אולי יש גם האשמה כלפי אמא, שלא ראתה, שלא שמה לב יותר. כי אולי היית שקופה גם מול מי שפגע בך וגם מול אמא שלך, שלא היתה שם כדי לעצור את הפגיעה. והיא היתה אולי האדם היחיד, או החשוב ביותר אז, שקיווית שיגאל אותך באהבת אם.
אני מאחלת לך שתרפאי את הילדה הפגועה שבתוכך, שהיא לא תיעלם לך כפי שנעלמה לאימך... שתרגישי שיש לך היום משענת נפשית, שתוכלי להרגיש ילדה שלמה בתוך אשה שלמה, לאסוף את השברים... אינני יודעת כיצד הקשר שלך עם אמך כיום, אך אולי מהשיר אפשר להניח שהקשר המשמעותי היה, או בעצם לא היה, שם, בעבר, ושאולי את מעדיפה להתייחס אליה כאל מי שהיתה ולא היתה שם. אבל אולי היא, שעליה כתוב השיר, הנעלמת האמיתית... אנחנו כאן, קוראים את השיר, ולא מוכנים לתת לילדה הזאת להיעלם. לא שוב. את מוזמנת לבוא ולכתוב גם בצ'ט בין תשע לחצות מתי שתצטרכי. שולחת לך חיבוק חם, מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'טרגר קשה'
טרגר קשה
09/11/2017 | 20:45
2
55
הוא השתין לי בפה והוא שבר לי את האף ונתן לי מכות עם מקלות על הידים והרגלים הוא אנס שתי אחיות שלי ואחת מהן כל כך נשברה שהיא מסוממת ומסתובבת ברחבות הוא ניסה לפגוע גם באחותי הקטנה שאני הכי אוהב ואמרתי לו שאני יגמור עליו אם הוא יתקרב עליה .
 
והואנעלב וכעס וניתק קשר כמה שנים ועכשיו לפני כמה חודשים הודיעו לי שחזר בתשובה ונשוי ויש לו ילדה ונורא התרגשתי כי זכרתי ילד מופרע שמת על מחשבים ואוהב נשים ומחליף אותן כמו גרבים ,
 
ועכשיו הוא לומד בכלול וחרדי  והוא ביקש סליחה ואמר שיודע שלא היה לי אח הכי טוב אך הוא אוהב אותי ואני המשפחה שלו וזה בלבל אותי ואני ממש מוצף וחושב על זה פתאום כל הזכרונות עלו פוסט טראומה וזה יודע שלא אוכל באמת לספר לאיש מה קרה בבית שלי אבל לפחות כאן ברשת זה יותר נגיש זהו הרבה מחשבות .
לצפיה ב-'כאן אפשר לספר את האמת על הבית '
כאן אפשר לספר את האמת על הבית
( לעמוד שלי בתפוז )
09/11/2017 | 21:59
1
27

היי נתנאל ,
נשמע שהמציאות בה גדלת הייתה קשה מאוד, אתה ואחיותך חוויתם התעללות ,השפלות ופגיעות פיזיות ונפשיות ולמרות שאתה האח הקטן הצלחת להגן על אחותך הקטנה ולגרום לאחיך להתרחק ולהפסיק את ההתעללות...הצלחת לגייס את הנחישות והאומץ לעמוד מולו ולהגן על אחותך...
ועכשיו אחרי שנים הזיכרונות המודחקים מציפים ...לא נותנים מנוחה...יש בלבול... הגוף זוכר מה שהיה ,הנפש זוכרת את הקשיים,את המכות והעלבונות ,את הטראומה אבל זה אח...זו משפחה ...הוא ביקש סליחה...הוא יודע שלא היה אח טוב...הוא חזר בתשובה...יש לו בת...
האם הצליח באמת להשתנות? האם מצבו החדש מעיד על התחלה חדשה ובטוחה? לבטוח בו שוב?אפשר בכלל לסמוך עליו? לשמור מרחק ממנו?
נראה ששמרת בפנים את כל מה שראית ,עברת ,כאבת בבית-קשה לשתף אנשים בסביבה עם סודות ילדות כאלה ובאמת כאן המקום בו ניתן ,באופן אנונימי, לספר ולהוציא החוצה את הסודות של המשפחה ולשתף ברגשות שלך.
לשם כך אנחנו כאן, חשוב שתדע שאנו כאן עבורך ,אוחזים את ידך ומכבדים את הבלבול וההצפה שאתה מרגיש...
אתה יכול לפנות אלינו גם בצ'אט אישי  ברגעים אלה (הוא פתוח מתשע עד חצות בכל יום מלבד בשישי).
מאחלת לך לילה שקט ושתמצא בליבך את הדרך הנכונה בשבילך להתמודד עם העבר הרודף אותך.
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'תודה על המענה'
תודה על המענה
10/11/2017 | 13:37
25
וכן הצלחתי למנוע ממנו לפגוע מינית בעוד אחות שקטנה ממנו  ב15 שנה אחת לפני הכי קטנה היו מדעיות אבל עצרתי את זה מהר , שתים כן נפגעו אחת מאוד קשה כי היה ממש אגרסיבי אליה יותר מאחרות והיא מאוד מאוד רגישה היא כבר לא ממש בקשר איתנו זהו תודה לכם לפחות כאן ניתן לדבר על זה חושש כי זה חשיפה שלהם ללא רשות ולא רוצה לעשות כף לכן חושש.
לצפיה ב-'ברוש'
ברוש
08/11/2017 | 19:12
2
24


ברוש - בהשראת חיים גורי

לא היה לי זמן
לצמוח ישר כאילן
ילד שחווה טראומה קשה
לעולם יצמח עקום
ואת מחכה לי
ואני מחכה לך
שניפגש אתיישר כברוש.
6.11.17

לצפיה ב-'הצמיחה אל האור'
הצמיחה אל האור
( לעמוד שלי בתפוז )
08/11/2017 | 23:56
1
14
קרנף, זהו שיר מרגש. אתה כותב על הצמיחה שלך, שהוסטה מן הנתיב הישר והזקוף עקב הטראומה שעברת. מהשיר נראה שלא היה לך זמן לצמוח ישר כי היית עסוק בלשרוד את הטראומה, שחסמה אותך וגרמה לך, כאילן שחוסמים אותו, למצוא נתיב אחר, שונה, כדי להגיע אל האור, גם אם עליך להטות את גווך ולפתל את גופך ונפשך לשם כך. העיקר להגיע אל האור. ואולי האור הוא אותה אהבה שתפגוש, אהבה שכאשר תגיע אליה, תהפוך לישר כברוש. אולי נקודת המפגש עם האהבה, שהיא נקודת יעד, הופכת גם לנקודה שצובעת את כל העבר הקשה בצבעים אחרים, צבעים של ניצחון המתוק על המר. ואולי, בעצם כתיבת השיר, כבר הגעת אליה. ייתכן והיכולת שלך לראות את עצמך זקוף כברוש, טומנת בתוכה את נקודת המפנה של האהבה, שמתחילה, ראשית כל, בפנים, עוד לפני שאנו פוגשים אותה מחוץ לעצמנו.  
לצפיה ב-'תודה- דברים נפלאים'
תודה- דברים נפלאים
09/11/2017 | 00:26
4
לצפיה ב-'טריגר '
טריגר
05/11/2017 | 22:51
3
50

מצטערת שנותנת לזה מילים אבל נחנקת אם זה בתוכי

בבוקר
ילדה
בלילה
זונה
שלו
שלהם
של מי
שרק
רצה
אישה
נערה
ילדה
זונה
ואיש לא ראה
ואיש לא שמע
בכייה של
ילדה קטנה
ביום
ילדה
בלילה
זונה

לצפיה ב-'בבקשה אל תתנצלי '
בבקשה אל תתנצלי
( לעמוד שלי בתפוז )
07/11/2017 | 20:25
2
37
צומחת יקרה, 
 
אף פעם אין לך על מה להתנצל, ואנחנו פה בדיוק בשביל שלא תצטרכי להיחנק עם זה בתוכך, להיות פה איתך עם הפלאשבקים שלפעמים לא נותנים לנשום.. להיות פה איתך ולנסות ביחד להסדיר את פעימות הלב והנשימה, לחבק את הנשמה...אז איש לא שמע אבל היום שומעים, היום מותר לך להשמיע קול ויש לו הדים, ויש גם מי שיענה... 
 
אני משערת שדברים ממשיכים לעלות בטיפול, וזה מציף וכואב נורא, עד כדי מחנק ואלו הימים שכדאי להרשות לעצמך, עם הקושי, דווקא לקחת מקום, להתקשר למטפלת, לכתוב כאן, לבוא לצ'אט וכל דבר אחר שיכול לסייע לך... 
 
חיבוק חם מכולנו,
צוות סה"ר 
לצפיה ב-'מרגשת .....תודה '
מרגשת .....תודה
07/11/2017 | 23:47
18
כל כך מרגש ....
תודה על מילים לאחוז ....
לצפיה ב-'תודה מרגשת'
תודה מרגשת
07/11/2017 | 23:59
14
אין לי מילים לתאר ....
כמה המילים שלך רכות טובות עוטפות 
ונותנות מקום להאחז בשפיות
לצפיה ב-'טריגר -המאכלת אוכלת '
טריגר -המאכלת אוכלת
03/11/2017 | 20:36
2
42
האש
המחממת
את ליבה
אוכלת .
היא
בבובותיה משחקת
שותקת.
עצוב מבטה,
ליבה
שותת דם .
שם
על הרצפה
בליבה
מתפללת
שזה
יגמר .
אבל המאכלת
אוכלת
והיא משלמת
בחייה .
חיה מתה
נשארה
לבדה
משאלת מוות
בליבה
מסתירה .....

(לא אבדנית -  כואבת - קרוב מידי לזיכרונות ולכאב )
לצפיה ב-''
04/11/2017 | 02:35
1
13
מזדה מאוד עם הכאב. אולי תנסי להעביר את המחשבות שלך למשימה אייך אני יוצאת מהכאב? איך אני משקמת את עצמי. איך אני מגיעה לזוגיות טובה? אני חושב שזוגיות טובה תיפתור הרבה מהבעיות. כך גם לי
לצפיה ב-'קרנפי תודה '
קרנפי תודה
04/11/2017 | 19:00
7
זה הרבה יותר מורכב אצלי 
קשה לי להסביר 
עובדת על להתקרב לכאב לזכרונות 
בסוף אצליח לתת לזה מקום לעבד אותם .. תודה לך ומאחלת לך שמשאלות לבך ייתגשמו 
לצפיה ב-'מילים '
מילים
19/10/2017 | 22:26
3
50
מילים
במקום דמעות
 ריח
שמזכיר נשכחות
מילים 
פוצעות
מילים 
כואבות 
נשארתי לבד
ללא יד 
ללא מגן 
עצובה   
מתנתקת 
מעצמי 
מגופי 
ממחשבותיי
לצפיה ב-'סהר ...ניסיתי '
סהר ...ניסיתי
19/10/2017 | 22:29
2
38
ניסיתי לאחוז גם בצאט ...אולי מילים 
והצאט מלא עמוס 
עבודה קדושה אתם עושים 
אז אני כאן מוצפת בקושי ..מלקטת מילים לאחוז 
לצפיה ב-'אנחנו פה איתך '
אנחנו פה איתך
( לעמוד שלי בתפוז )
21/10/2017 | 13:32
1
40
היי צומחת אהובה,
 
אני שומעת עד כמה את מוצפת בפלאשבקים שלא נותנים מנוח... שמחזירים אותך לשם ואז ומכריחים אותך להתנתק אחרת אי אפשר כי זה קרוב מידי, חשוף מידי, כואב מידי...

את כותבת על המילים ועל החשיבות שלהן עבורך. אומנם מצד אחד הן פוצעות וכואבות מנשוא, פיזית ונפשית,  מאלצות אותך לשחזר את מה שכל כך היית רוצה לשכוח... אך מצד שני הן מהוות עבורך גם משהו להיאחז בו... אולי יש בהן כדי לאפשר מרחק, כדי לחוות מחדש, אולי, אבל בעוצמה אחרת, לחוות מחדש באופן בטוח, לחוות מחדש כדי לעבד ולא להישאר רק עם התחושות הפיזיות ועם חוסר האונים... אולי הן יוכלו לאפשר לקחת את השליטה מחדש, כי הן גם מאפשרות לכתוב פרקים נוספים בסיפור, ואולי כך לשקם את מה שנפגע...

אז היית לבד, לא מוגנת אבל היום את לא... אז לא יכלו להיות לך מילים, רק תחושות פיזיות, אז לא הייתה ברירה אלא להתנתק, אבל היום לא. אני משערת לעצמי שהטיפול מגיע למקומות הכואבים, לטראומה, ומה שנפתח שם  וודאי מלווה אותך מחדש... הפצע מדמם אך למטרה של ריפוי, אבל זה שורף... האם את מביאה לטיפול את הטקסטים שלך כאן? את מה שעובר עלייך בין מפגש למפגש? יכול להיות שזה גם יוכל לעזור...

מעבר לכך, אני מודעת לעומס שבצ'אט שיש לאחרונה, יחד עם זאת חשוב לי לומר לך שגם פה את לא לבד ואנחנו איתך, קוראים אותך ומרגישים אותך אות אחר אות, מילה אחר מילה... מקווים להיות לך מקום בו אפשר להתחבר מחדש אל עצמך, לשאת את הכאב בעוצמה שניתן לעכל...ומחזיקים איתך תמיד תמיד את המקומות של התקווה בייחוד בימים של ההצפה של הכאב...

מוזמנת לנסות שוב את הצ'אט (אולי הערב?) , יש לך תמיד מקום פה אצלנו, גם בעומס. אנחנו פועלים לשנות את המצב 
לבנתיים, שולחת לך חיבוק גדול וחם, חיבוק שמבקש להיות משהו להיאחז בו.
 
שלך,
מתנדבת סה"ר 
 
לצפיה ב-'תודה יקרה'
תודה יקרה
21/10/2017 | 23:30
25
תודה על מילים לאחוז 
כל כך רכות נעימות וטובות 
ורוצה לציין לטובת מי שקורא כאן
שגם בעומס הייתה נכונות להיות איתי אני זאת שויתרתי לטובת מי שזה יותר דחוף עבורו כי הרגשתי שיכולה לשרוד את הקושי. 
ואני לא מתפלאה שעמוס אצלכם אתם פשוט עושים עבודה נפלאה של תמיכה במי שמרגיש חלש ולבד .. היד המושטת שלכם עוזרת להרים מהרצפה להאסף ולהמשיך...
אוהבת אותכם מאוד 
ותודה מכל הלב
 
 
לצפיה ב-'מיחושים מיחושים'
מיחושים מיחושים
16/10/2017 | 19:46
2
35

ציורים ושירים

שרע לי. שמר לי. שאני פוחד
אני משרבט מיני ציורים
והפחד והעצב נגוז ונעלם
וחלק מהציורים האלו אני מראה לכבוד שבת
למלא בשמחה את חברי.
לא תמיד אני מצייר במחשב
לפעמים על דף נייר נעלם.
והדף עושה את שלו
מלא בשירבוטים וקישקושים
ודמעות לא זולגות מעיני
אני נרגע. אני שליו
והיה פעמים דווקה שיר עזר.
כתבתי את השירים
לא הרבה- שתיים שלוש בלבד
והפחד חלף עבר.
16.10.17

מיחושים מיחושים

אני מסכן בימים האחרונים
נפשי מחפשת דרך להעניש את עצמה
פעם הברך כואבת. פעם הגב כואב
פעם אני מלא בגירודים
ופעם השיניים כואבות.
ואני לא יודע מה לעשות
אלוהים אמר לא חטא עבורי
צריכה הנפש לבוא אל שלוותה
ולדעת היא טובה.
להשתחרר מטראומת הילדות.
16.10.17


לצפיה ב-'ריפוי באמנות'
ריפוי באמנות
( לעמוד שלי בתפוז )
18/10/2017 | 22:16
1
31

קרנף לבן
שמצייר על דף לבן
שכותב על דף לבן
או על מסך מחשב
ויודע למלא באור את נפשו
ואת זו של אחרים
שיגיע הציור, השיר המשמח,
אל הגוף
שיגיע ויגע –
הכאב מציק, נכון,
ואולי זה זיכרון
של כאב אחר
וכאב נוגע בכאב
שכמו שאתה מעלים את כאבי הנפש במכחול
תוכל לצלול עמוק אל פני השטח
ולהשקיט המיחושים
ואולי כאבים ירפאו את הילד שבפנים
כי יעירו אותו לחיים
ולא יכאב עוד
 
לא חטא שלך
לא עונש
הנפש מכירה את עצמה ויודעת:
טובה אני
והגוף משתחרר מן הכאב
ומחבק
 
לצפיה ב-'נהדר- תגובה נהדרת'
נהדר- תגובה נהדרת
19/10/2017 | 10:48
16
את צודקת בכל מילה
לצפיה ב-'שקופה'
שקופה
18/10/2017 | 10:06
1
48
הגוף הזה 
הוא לא שלה 
אף פעם 
לא היה 
אמא
אבא
ומי שרק רצה 
בשם אהבה
בשם הרפואה 
את לא
נחשבת 
את 
גוף 
או אולי 
גופה 
מנוקבת בחורים
מטרה 
לאחרים...
לצפיה ב-'לא עוד'
לא עוד
( לעמוד שלי בתפוז )
18/10/2017 | 22:53
23

צומחת מכאב יקרה,
זה נורא להרגיש שהפקיעו ממך את הזכות על גופך, שכל מי שרצה יכול היה לעשות בגוף שלך כרצונו, ההרגשה היא שאין לך מילה, שאת לא נחשבת, כדברייך. ואני חושבת על המשמעות עבורך, שאת בעצם לא מרגישה חיה יותר, שאת גופה, לא גוף, ואפילו לא שלמה אלא מנוקבת. ואני מקבלת את התחושה כאילו, באופן מסויים, את מתרחקת מהגוף שלך, כאומרת: "אם הגוף הזה הוא לא שלי, אז אני לא רוצה בו." אולי, בגלל ש"כל מי שרצה" יכול היה לנכס לעצמו את גופך, את מרגישה ניכור כלפיו. ועם הניכור נראה שעולה גם זעם גדול מאד. איך הם יכלו? את אומרת לעצמך. "שקופה", קראת לשיר, ואת מרגישה אולי שכל מה שנותר ממך זה גוף שהפך לקרבן, מטרה לאחרים, ואת עצמך נותרת בלתי נראית.
ואולי הזעם שנמצא שם בתוכך יקח את המושכות לידיים, ואת תזדהי עם הלוחמת שבך, ותגני על הילדה הנטושה שבתוכך. מי כמוך יודעת עד כמה הילדה הזאת זקוקה להגנה, הגנה שלא קיבלה אז. אני מרגישה, דרך השיר, עד כמה את אחת עם הילדה, ודווקא משום כך את כנראה מרגישה חסרת הגנה. אבל המילים שלך, שמכוונות ל"גופה המנוקבת", מלאות התרסה, ויכול להיות שיש כאן מקור לכוח שלא יאפשר לך להיות שקופה. לא עוד.
 
לצפיה ב-'תפסיקי כבר להיות ילדה'
תפסיקי כבר להיות ילדה
15/10/2017 | 00:31
1
55
את כבר בת 29 כמעט בת 30.
מה יהיה איתך?
מתי כבר תחליטי מה את רוצה לעשות בחייך?
עד מתי תקפצי מעבודה לעבודה?
עד מתי תרגישי בושה עם עצמך שאת לא שווה?
תפסיקי כבר לערוך השוואות בינך לבין הסביבה.
הם זה לא את, כל בן אדם הוא שונה.
אבל את חייבת להתבגר כבר.
זה לא יכול להימשך ככה.
עד מתי תחזיקי ככה מעמד?
 
הגיע הזמן לגדול ולקחת אחריות על חייך.
תעשי החלטה. לא מחר לא בעוד חודש ולא בעוד שנה.
היום! היום תחליטי שאת כבר גדולה.
ותקחי כבר אחריות על חייך כי את כבר ממש לא ילדה.
לצפיה ב-'הקול שלא נשמע'
הקול שלא נשמע
( לעמוד שלי בתפוז )
18/10/2017 | 21:38
22

של מי הקול הזה, ג'אסט סול? שלך?
הקול שקורא לך לקחת את עצמך בידיים, להתבגר,
הקול שאומר –          
את חייבת להשתנות, ועכשיו.
ואת אומרת לעצמך:
"את לא צריכה להתבייש."
האם מישהו אמר אחרת?
כי איכשהו,
באופן כלשהו,
אני מרגישה
שאת כמעט נוזפת בעצמך, ממש
כמעט.
ואולי מנסה לנער את עצמך, אולי
זה יותר מדויק.
ואולי בצורה כזאת
את לוקחת את השליטה לידיים, כי
לא מישהו אחר אומר לך כך,
זו את, החזקה, היודעת, הבוגרת,
שלא מבזבזת זמן,
שיודעת להשקיע בדברים הנכונים,
שצודקת.
ומה איתך, ששומעת את הדברים?
מה היית עונה לעצמך?
 
 
 
לצפיה ב-'אין לי כותרת'
אין לי כותרת
13/10/2017 | 16:35
1
36
אין לי כותרת כי אני לא מצליחה לנסח כמו שצריך.
חושבת חושבת אבל המילים לא יוצאת כפי שרוצה.
עייפה, עצובה, חלשה, אומללה, לא יודעת מה אני.
מחפשת או יותר מייחלת לאיזה סימן, לאיזה קסם, לאיזה משהו שיתן לי קצת מרווח נשימה וקצת תקווה או משהו שיגרום לי להרגיש אחרת.
מרגישה שלא יכולה לבד, צריכה עזרה, צריכה שמישהו ידחוף אותי ומשום דברים יתגלגלו, אבל כן בטח, מי ידחוף ואיזה יתגלגלו.
בינתיים החיים עוברים ואני לא מוצאת עצמי, מעבירה עוד קצת ועוד קצת, אבל זה לא באמת משתפר.
צריכה איזה צעד מיוחד ולא מוצאת את הכוחות אליו.
מרגישה שאף אחד לא שומע אותי, הלוואי והיה שומע..
הלוואי והייתה תקווה גם במקרה שלי, אבל אני לא רואה אותה, לא רואה שום דבר.
צריכה עזרה, צריכה סימן, צריכה צריכה צריכה.
לכתוב אפילו לא מצליחה.
לצפיה ב-'לחלוק את הקושי'
לחלוק את הקושי
( לעמוד שלי בתפוז )
14/10/2017 | 21:50
15
כל כך כואב לשמוע כמה קשה לך. לפעמים הקשיים מתיישבים כמו בגד שמרופד במשקולות, כך שבקושי אפשר להזיז יד או רגל או אפילו לנשום. ואז צריך פשוט מישהו שיעשה את המאמץ הקטן לפתוח את הרוכסן ולעזור "לקלף" מעלינו את החליפ הלוחצת הזו. אבל למצוא את המישהו הזה לא תמיד פשוט, ואז יש הרגשה שאף אחד לא שומע אותך.
יקירה, אנחנו כאן בשבילך ואנחנו דואגים לך ורוצים להקל, אם נוכל. אם תוכלי לגייס קצת כוחות  אולי יעזור לבוא לדבר איתנו בצ'ט האישי של סה"ר. אולי זה המקום לספר קצת יותר על הקשיים כדי שנבין , על התחושה שאת כאילו תקועה במין בור שלא ניתן לצאת ממנו. אולי ביחד  אפשר יהיה להאיר כל פינה חשוכה כדי לחפש את אותה מנהרה צרה שתוכל לקחת אותך כלפי מעלה..הציט שלנו פועל כל יום חול בין תשע בערב לחצות. אנא, העזרי בנו. 
שלך, מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'עצובה'
עצובה
10/10/2017 | 22:48
1
53
עצובה וכואבת
והילילה 
כבר כאן 
קולות בחשכה
קוראות לה לבוא 
להיות 
שלהם 
להיות
נערה 
עובדת 
נערה 
אחרת
נערה מיותרת 
נערה פצועה 
נערה קרועה 
ודוממת 
הכי
טוב 
צייתנית 
ושותקת 
ורק הנשמה 
שלה 
פצועה 
חבולה מדממת 
 
 
עוד לילה .....
 
 
 
לצפיה ב-'כאב מדמם, שותק אך זועק'
כאב מדמם, שותק אך זועק
( לעמוד שלי בתפוז )
14/10/2017 | 22:23
15
יקירתי, אנחנו שומעים עכשיו את הזעקה הדוממת שאולי החנקת אז, כשהתעללו ופצעו את גופה ונשמתה של הילדה-נערה, כשציפו לילדה צייתנית שותקת ושתוקה, שלא תבטא מחאה, שתעלים את עצמה ותשאיר את הגוף כמשחק בידי אחרים. את כל הרגשות הכלואים שהתפלשו זה בתוך זה בתוכך את מוציאה, מאווררת ונותנת להם קול צלול וממשות. ואני רוצה לעודד אותך להמשיך, תני לילדה שבך לדבר ולזעוק את הכאב. אנחנו כאן כדי לשמוע...
לצפיה ב-'כאב'
כאב
08/10/2017 | 14:33
1
43
שורפת הנשמה 
בוכה הילדה 
גופה אינו שלה 
נפשה 
מזמן 
הלכה 
התעופפה 
ונעלמה 
עצוב 
מבטה 
ואיש לא רואה 
עצובה וכואבת
זכרונות
שם בחדר
על המדף 
מונחים 
חייה 
עירומה 
הילדה 
עירומים חייה 
כמו לא שלה 
עצובה ונחנקת 
מכאב 
 
נחנקת הילדה 
נחנקים מילותייה
רק הבובות 
יודעות 
שומעות 
בלי מילים 
בלי קול 
בנשמות 
הטהורות 
 
לצפיה ב-'תום'
תום
( לעמוד שלי בתפוז )
08/10/2017 | 21:49
16

צומחת מכאב יקרה,
כל כך כואב שעברת את מה שעברת, והילדה חיה בתוכך ומשמיעה את זעקתה האילמת בשיר הזה, אולי כדי שלא רק הבובות ישמעו אותו, אלא שגם אנחנו נדע.. והילדה הזאת חיה בתוכך ומבקשת עזרה, כאילו הכל קורה עכשיו, מתרחש עכשיו.. ואולי יש מרחק שמאפשר לך לכתוב על כך מבלי להיחנק במילותייך שלך. למרות שהשורות הקצוצות יכולות לשמש ראיה לתחושת המחנק שעוברת עלייך, אולי גם עכשיו.
הבובות נשמות טהורות כי הן את, הן המשחק שלך בהן. ואולי את מרגישה גם כן כמו בובה, נשמה טהורה במשחק רע של מישהו אחר.. הבובות טהורות, הן חפות מפשע. גם את. מה שנעשה בך הוא לא את, לעולם לא. ונדמה שאיכשהו, בבובות, הצלחת להנציח ילדות שאיש לא יכול לגזול ממך, משהו טוב וטהור ששומר עלייך.
הילדה, שנעשה בה עוול, שומרות עליה הבובות – המשחק שלה נשאר טהור. הרוע שורף את הנשמה, אך אינו מדביק אותה ברוע משלה. הוא לא יכול.
 

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא תזונת ספורט
אירוח בנושא תזונת...
אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית ונטורופתית, מייעצת לכם...
אירוח בנושא תזונת ספורט
אירוח בנושא תזונת...
אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית ונטורופתית, מייעצת לכם...
אירוח בנושא טיפולי פוריות
אירוח בנושא טיפולי...
ד``ר טל שביט, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית באסותא...
אירוח בנושא טיפולי פוריות
אירוח בנושא טיפולי...
ד``ר טל שביט, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית באסותא...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה
B'way- הורות ומשפחה בפרק ב'
גלית הלר זמינה עבורכם
טלי אנגור - טיפול בתסמיני אוטיזם
טלי אנגור -

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ