לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
70067,006 עוקבים אודות עסקים

אודות הפורום תמיכה נפשית ביצירה

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
פורום תמיכה נפשית ביצירה
 
 
לפעמים יש רגעים בהם רוצים לתת לרגשות לצאת, רוצים למצוא מקום לשתף בדברים שקורים ממש בפנים, יש מקומות שבהם לפעמים קל יותר לשתף בשיר, בסיפור, בתמונה או ציור...
אנחנו פותחים כאן פתח להבעה וביטוי עצמי, שונה מהמקובל בפורומים האחרים שלנו, מקום שאליו תוכלו להביא כל יצירה שהיא שמתחברת אליכם או שאתם מתחברים אליה, כיד דמיונכם החופשי ובהתאם לכללי הפורום.
.
כאן אפשר "לדבר" בעזרת שירים וסיפורים שלכם עצמכם, כאלו שנכתבים פה לראשונה, כיצירה אישית ופרטית של כל אחד; וגם של אחרים, ידועים ומוכרים וגם לא כל כך.
 
כאן בפורום אפשר לצרף ציור או צילום שציירתם או צילמתם בעצמכם, ציור, צילום או סרטון שמדבר אליכם (גם אם אינו יצירה עצמית שלכם), שמביא משהו ממה שאתם מרגישים, או רוצים לומר ולא כל כך מצליחים, שמספר ומתאר את מה שקורה לכם בפנים כי לפעמים המילים לא מצליחות לתאר....
 
כאן אפשר להעלות נושא שמציק, שחושבים עליו, מתחבטים בו ולא ממש יודעים איזו דיעה לגבש עליו.
 
כאן נוכל לפתח דיון, לספר כל אחד איך הוא מרגיש, מה הוא חושב בדרך אחרת. בדרך של משל, שיר, סיפור, יצירה פלסטית (צילום של ציור, פיסול, רישום, מיצג) ו”לדבר" דרך דימויים ותמונות.
ועוד כמה מילים – אנחנו רוצים לשמור את המקום הזה כמקום נעים לכולם שבו אפשר לתמוך ולהיתמך, ולכם חשוב לנו שתהיו איתנו וכשאתם פה תשמרו עלכללי הכתיבה של הפורום.
 כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.

* לא יותרו כאן פרסומים., סקרים או מחקרים

 
נחכה לכם פה, מבטיחים להקשיב להכל...
 
המשך >>

לצפיה ב-'שנה טובה '
שנה טובה
20/09/2017 | 15:43
1
6
שנה טובה ומתוקה 
שנה של שמחה אהבה 
שנה של צמיחה כוחות והצלחות 
אוהבת ומודה לכל באי הפורום ולתומכי סה"ר המקסימים שתמיד שם עבורי ..  
לצפיה ב-'שנה טובה'
שנה טובה
21/09/2017 | 01:50
לצפיה ב-'תיקווה'
תיקווה
15/09/2017 | 20:35
2
14

תיקווה

אני כולי מלא תיקווה
שבעוד כמה חודשים אבריא בשמחה
אין פחד.  אין חרדה
אני יודע זאת בעין פקוחה
עזרת האל היא מאוד גדולה
מלאכים שלח לגאלני מחרפתי
ולו נתונה כל תודתי
וגם אודה לכל אשר עזרני
לאדם, למלאך- זו שפת תודתי
מעמקי לבי. מעמקי נשמתי.
30.8.17

לצפיה ב-'התקווה שעוטפת אותך... '
התקווה שעוטפת אותך...
( לעמוד שלי בתפוז )
17/09/2017 | 21:34
1
6
לפי המיתולוגיה היוונית, פנדורה היא האישה הראשונה שנבראה, על ידי זאוס, מלך האלים.
בארמונה של פנדורה, הייתה תיבת עץ מסתורית שנשמרה בחדר נפרד, הרחק מהישג ידה.
על פנדורה נאסרה הכניסה לחדר זה, והיא הוזהרה שאסור לה לפתוח את התיבה- אך היא איננה עמדה בפיתוי.

ברגע שמכסה התיבה הורם, פנדורה שחררה לעולם את כל הכעסים, הכאבים, המחלות, הצער, הייאוש. הכל יצא מהתיבה והתפזר בעולם.
כשבעלה של פנדורה חזר לביתו, הוא סגר מיד את התיבה, אך כל הצרות כבר פוזרו בעולם.
לאחר שראה את כל הצער והכאב שישנם בעולם, הוא פתח את תיבתו פעם נוספת- וכעת שחרר את התקווה,
על מנת שלבני האדם תהיה את היכולת להתגבר על כל הקשיים ששוחררו בעולם.

קרנף יקר, התקווה זהו רגש רב חשיבות, שמאפשר לנו מעט מרחב נשימה, בין כל הצרות המפוזרות בעולם.
אני כה שמחה על כך שאתה מרגיש זאת, וכולי תקווה גם כן, שתחושה זו תמשיך לעטוף אותך.

שלך,
מתנדבת סה"ר.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
17/09/2017 | 21:51
5
האמונה באלוהים נותנת תקווה
לצפיה ב-'ברגליים משוכלות'
ברגליים משוכלות
16/09/2017 | 21:31
1
8
האם זו החלחלה מעצמי או הגועל מההחלטות שלי שגורם לי לרצות להקיא. האם זו האמת שנועצת את סכינה החדה עמוק עמוק בפנים אל תוך הלב הפועם והמדמם או שמא זוהי אלת השקרים הגסה והקהה שמכה שוב ושוב באיזורים שונים בגוף, וכמעין ציירת יוצרת פיקאסו קטן. אני רוצה לומר לעצמי שאני מרגיש טוב - שהכל יעבור בעוד דקותיים. אז אני מקציב לעצמי שתי דקות שבהן אתייפח ואייבב לסיפוק הנפש שלי , אם יש לי אחת כזאת. אולי נוח לעצמי לספר לעצמי סיפורים שאני אדם טוב. כל חיי אני מנסה לכפר על החטאים שלי - בד בבד עוד חטאים נערמים באסכלת העונשים. ואולי במקום לבקש מחילה מאחרים - אני צריך ללמוד לבקש מחילה מעצמי. כי הלא זוהי השנאה העצמית שלא משנה כמה חשבתי שמידרתי אותה והכחדתי היא עדיין ישנה , נאספת ברגליים משוכלות, מפוחדת, בפינה שקטנה בתת מודע. ואולי אני בסך הכל בריה רדודה שמתנהלת על פני דפוסי התנהגות אינסטינקטביים שנועדו להישרדות. אני לא עושה עבודה כל כך טובה אם כך הדבר. אולי מספיק לחיות בעבר . אולי מספיק לפחד. אולי באמת כדאי להישיר מבט לעיניים ולראות באמת מי אותו אדם שמביט בך - עליך.
סביר להניח שגם העובדה שאני בודד בעולם מוסיפה עוד נדבך של כאב ועוד משקל על האסכלה. רוצה לומר לעצמי שאני אדם חכם, נבון, חיובי אבל אולי לא כך הדברים. אולי אני מוצא נחמה פורטה באנשים אחרים ולא בי. אז מה עם העוגן שלי לא מושתת ומבוסס עליי, או שאולי הוא עדיין בתהליכי בנייה. אופס, עברו להם כבר שתי דקות והנה אני עדיין מתייפח כמו ילדה קטנה בעלת קוקיות סהרוריות שהלכו לחפש אחר ילדה אחרת , יותר טובה.
הייתי רוצה לצעוק אבל אז זה אומר שאאבד מהשליטה הרוכבת על חד אופן על גבי חבל דק מאד בגובה רב. אני נמצא בנקודה עדינה כמו גם השליטה . אז אני אקציב לעצמי דקה ולו רק בכדי לסיים לרכב על אותו חוט השני שמגדיר א ת מי שאני ומשאיר אותי חיוני כלפי עצמי, כלפי חיי. אולי הפחד מונע ממני מליפול - אולי יש למטה שם רשת ביטחון.
אולי כל מה שאמרו עליי נכון. שאני חרא של בנאדם , לרגעים מסוימים אני מאמין בזה וזה מאותם רגעים. אז אני אקציב לעצמי עוד רגע קצר - ארוך של 5 דקות שבו ארד על עצמי ואומר לי את כל הדברים הכי נוראיים שיכולים להיות, ואעשה כמעין ספירת מלאי, ובסיום אותה ספירה אני אהיה בנאדם שמשוחרר מכל אותם מחשבות רעות ומאותו עבר שכולא אותי בשלשלאות אל עבר השאול, באותה נשימה גם אפסיק לדמיין מה עלול או לא לקרות בעתיד ואחיה את הרגע. כי הרגע זה מה שיש לי . אז מה אם הוא לא מאותם רגעים מזהרים שלי. מהרגע הזה א ני יכול ללמוד. אני יכול להבטיח לעצמי כמה דברים. אני יכול להבטיח לעצמי שאני אקום. אני יכול לחרוט בדמי על הקיר שאני אקום ואהיה בנאדם טוב יותר. אני יכול לצרוח ולא אכפת לי לעזאזל שאפול , שאני יכול ואצליח. ואז בסיום אותה אפיזודה אני אקום.
את הפחד המשתק - אחליף בכאב. אחבוט חזק באגרופיי על הקיר. אחטוף מכות ולו רק בכדי להשאיר אותי מושרש באדמה ולא במקום אחר . יש לי את עצמי. יש לי אותי. אמנם אין לי אותה. והם כבר ממזמן לא היו . עשיתי טעות. אז אני מבקש מחילה - אבל אולי במקום לבקש מהם. אני צריך לבקש מעצמי. מהמקום ההוא שנחבא אל הכלים ברגליים משוכלות ששונא את מה שאני - לבקש סליחה מאותו מקום שקצת שכחתי ממנו. שהשארתי אותו לבד והלבד הזה לא היה לטובתו. לומר לו שאני מבין את הכאב שלו , אפילו לא לנסות ולשאול מדוע הוא שונא כל כך הרבה אותי, פשוט להתיישב לידו או לידה ולחבק חזק כל כך ולא לשחרר. ואולי כשלשנינו ירדו דמעות מהעיניים וסכר המשקעים יתחיל לזלוף החוצה אולי אהיה קצת יותר נקי.
אז אני אומר לעצמי עכשיו לאחר נשימה עמוקה - שאני אקום. אני אצליח. אני אתגבר. היא לא כאן, הם מזמן כבר לא פה . יש לי אותי. לטוב ולרע זה אני . אני אקום ואני אשתפר.
לצפיה ב-'היי יקירה הגבנו בפורום תמיכה למבוגרים ...'
היי יקירה הגבנו בפורום תמיכה למבוגרים ...
( לעמוד שלי בתפוז )
17/09/2017 | 10:53
6
לצפיה ב-'אהלן לכולם אני חדש כאן נ.ב. עשוי להוות טריגר.... רק או'
אהלן לכולם אני חדש כאן נ.ב. עשוי להוות טריגר.... רק או
04/09/2017 | 22:10
1
41
הייתי מעוניין לשתף בשיר או שניים שכתבתי לאחרונה
 
אשמח לדעתכם
 
(זה הראשון)
אני מרגיש אשם אני מרגיש נטוש אני מרגיש חלש אני מרגיש דפוק אני מרגיש רעב אני מרגיש כל דבר ולא מרגיש כבר כלום
ומתחת לבניין מחוץ כמו יתוש
אני מרגיש מחוק כמו בדל סיגריה שנמחצה בעליה למטוס
אני מרגיש אנדר דה רוק ואז אני מרגיש כמו גנרל אני מרגיש עולל בלי מחשבה ואם עדיין יש סיכוי בכלל ועד טיפת הרוק הראשונה הנוטפת מפי תינוק עדין וזהור
ומלאה בחיוך מלא וטהור
גם היא לא הייתה גורמת לי לצחוק האחרון שיכבה את האור
האחרון שיכבה את האור 
לצפיה ב-'לשרוק בחושך'
לשרוק בחושך
( לעמוד שלי בתפוז )
05/09/2017 | 23:47
26
ברוך הבא לפורום שלנו,
נשמע שלא קל להרגיש הכל עד שאתה לא מרגיש כבר כלום, הרצון הזה לכבות את האור ופשוט לשבת שם בחושך, קטן וחסר משמעות ולא לרצות להדליק את האור עד שכל הכאב יעבור...  
לפעמים ברגעים שכאלו אפשר אולי לנסות לשרוק בחושך, כמו שיש כאלו שכבר הציעו, וגם אם תרצה - אנחנו כאן בשבילך, רואים אותך ומקווים שנוכל להיות איתך ומזמינים אותך להמשיך לחלוק פה איתנו עוד מהשירים שלך..
 
לצפיה ב-'זקנה וסבל'
זקנה וסבל
02/09/2017 | 22:52
2
33
זקנה וסבל

אילו לא הייתי מאמין בגן העדן
הייתי מיואש מהחיים
רב היה סבלי- הרבה גיהינום
אבל בתום החיים יש תקווה
ואני תינוק זקן
ואני שממית קטנה
ואני קוקרצ'ה חומה
ועוד התעללו בי מינית
גיהינום עלי אדמות
30.8.17


 
לצפיה ב-'נקודת אור'
נקודת אור
( לעמוד שלי בתפוז )
04/09/2017 | 12:05
1
24
 
קרנף לבן,

מילותיך חזקות וחודרות,
המצוקה והייאוש צועקים
בגיהינום הזה שעלי אדמות.
 
ואני מנסה לחשוב כיצד זה מרגיש,
בעולם כזה שאתה מתאר,
כקטן, זוחל, כתינוק- אך כבר איש.
 
קולך עולה ורוצה כבר לפתור
את הסבל שיושב כבד,
ולעיתים הסוף נראה כנקודת אור.

בשורות שלך ניכר העול,
תחושות הקטנות וחוסר האונים כעוטפות אותך,
בלהבות השאול.   

אני שומע את הרצון שלך לסוף, את הכאב שעולה מהיצירה שלך.
יחד עם זאת גם הרבה תקווה, מלחמה בחוסר האונים וציפייה לטוב.
תודה ששיתפת אותנו, אנחנו כאן נשמח להקשיב ולשוחח
אולי יחדיו נוכל למצוא עוד נקודות אור..
 
שלך,
מתנדב סה״ר.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
04/09/2017 | 18:20
7
לצפיה ב-'בובה '
בובה
30/08/2017 | 15:20
1
28
בובה 
לי בובה 
תלוייה על חוט
לי 
בובה 
תלוייה
לי 
בובה בלי פנים 
לי 
בובה 
בלי חיים 
לי בובה תלוייה 
על חוט 
לי
בובה 
שבורה 
פגומה 
הרוסה 
בובה אהובה 
בלי חיים 
בלי נשימה 
עם נשמה 
לי 
בובה 
 
 
 
 
 
 
 
לצפיה ב-'פנים חדשות לבובה'
פנים חדשות לבובה
( לעמוד שלי בתפוז )
31/08/2017 | 20:48
16
יקירה,
 
שורות קצרות..מילה או שתיים אך כל כך חזקות...עוצמתיות...
מילים  שמביעות את הכאב ,העצב, הבדידות והקושי להכיל את כל מה שעברת ועודך עוברת.
 
את מרגישה כבובה נטולת מבע, נטולת חיים, עייפה ומונעת בידי אחרים ללא שליטה בחייך..
 
יחד עם זאת אני מצליחה לשמוע מבין המילים את הרצון ל"החיות" את אותה בובה נטולת חיים, לעזור לה להתמודד, להתגבר ולהתחזק ולהיות פחות ופחות תלויה -תרתי משמע- באחרים..
 
המשיכי לשתף אותנו בתחושות שלך, בהתמודדות היום יומית שלך במציאות שבה את חיה ונושמת..
 
אנחנו כאן להקשיב, לתמוך ובעיקר להיות פה בשבילך..
 
לבנתיים שולחת לך חיבוק של העצמה וכוחות,
 
 
ממני, מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'לחברה שמעולם לא הייתה לי..'
לחברה שמעולם לא הייתה לי..
28/08/2017 | 01:43
1
39
הייתי רוצה חברה כזאת שתמיד נוכל לדבר אחת עם השנייה.
בכל שעה ביום ובכל זמן (לפחות להשתדל כמה שאפשר).
כזאת שתמיד נמצאת שם.
כזאת שמרוב שיש קשר טוב ואכפתי תקרא לי לפעמים בצחוק ״נודניקית״ ונקרא אחת לשנייה בכלמיני כינויים.
חברה שאפשר לספר לה הכל וזה יישאר אצלה נעול כמו כספת.
חברה שלא משנה היכן נגור וכמה זמן תמשך הנסיעה, הקשר יישמר כי הקשר חזק מאוד.
חברה כזאת שיהיו לנו בדיחות משלנו שאך ורק שתינו נבין.
חברה שתמיד תמצא את הזמן לפנות בשביל להיפגש, בייחוד במצבים כשאחת מאיתנו עוברת משהו רע.
חברה שנוכל לטייל ולטוס ביחד. כל פעם מישהי בוחרת את היעד.
חברה שנעשה אחת לשנייה תיוגים בפוסטים בפייסבוק כי זה יזכיר לנו זיכרונות.

חברה כזאת שאת יודעת שתמיד היא תהייה שם בשבילך וגם את בשבילה.
כי זו החברה שהייתי רוצה לעצמי ואין לי אותה...

לצפיה ב-'חברה טובה '
חברה טובה
( לעמוד שלי בתפוז )
29/08/2017 | 23:03
17

היי,
נשמע מדבריך תיאור של חברה אידיאלית ,את תיארת את החברות הזו לפרטי פרטים:  תמיד תתמכו זו בזו... "באש ובמים" ,זמינה תמיד ,תטיילו יחד ותיצרו זכרונות משותפים ...כל כך נעים לדעת שיש חברה כזו לצידך...את והיא מול כל העולם.
עם חברה כזו נראה שאולי החיים  יהיו יותר נסבלים...מהתיאור המושלם עולה אולי כאב נסתר...יתכן שהיו לך בעבר חברות שסמכת עליהן והן לא שמרו סודות כמו כספת...חברות שמעלו באמונך...חברות שניתקו קשרים ולא היו שם בשבילך...למרות הפגיעות בעבר את יודעת מה את מחפשת ולא איבדת תקווה.
לעת עתה, עד שתמצאי את החברה המושלמת הזו , אנחנו כאן עבורך. מאחלת לך שתמצאי את אותה נפש תאומה .לילה טוב ושקט .
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'אולי יום אחד אסלח לעצמי '
אולי יום אחד אסלח לעצמי
28/08/2017 | 01:58
1
78
29 שנים אני חייה עם תחושות קשות כלפיי עצמי.
כועסת על איך שאני נראית.
כועסת על התנהגות שלי - למה אני לא מצליחה להשתלב בשום מקום?
כועסת על הגוף שבגד בי - למה חליתי בסרטן פעמיים? מה כבר עשיתי?
כועסת שאין לי כוחות ואני מרגישה כל הזמן בתוך עייפות כרונית.
כועסת על עצמי שאין לי קריירה להתפאר בה.
כועסת על עצמי כי אני לא מוציאה לפועל שום רעיון שיש לי, כי אני נותנת לפחדים להשתלט לי על החיים.
כועסת ששפכתי את הכסף של ההורים שלי על לימודים שלא עשיתי איתם כלום.
כועסת על עצמי שכנראה לא אצליח להחזיר להורים שלי את הכסף.
כועסת שאין לי משהו טוב להתגאות בו.
כועסת שאין לי כיוון בחיים. כל הזמן אני מרגישה מבולבלת.
כועסת שעשיתי מעבר של מגורים וחשבתי שייקרה לי נס (מן הסתם זה לא קרה).
והכעס הכי גדול - שאני לא מצליחה לאהוב את עצמי.

מקווה שיום אחד אצליח לסלוח לעצמי..
לצפיה ב-'עוד יבואו ימים '
עוד יבואו ימים
( לעמוד שלי בתפוז )
29/08/2017 | 22:07
21

היי ,
נשמע מדבריך שהכעס מכביד מאוד מאוד ... הוא מציף את הכל ומרפה ידיים ,מתסכל...
נראה שאת עוברת התמודדויות לא פשוטות שגוזלות מחיר כבד מהגוף החלש והעייף ומהנפש...
אבל יחד עם זאת עולים מדבריך אולי גם רמזים לחוזקות שלך :היציאה ללמודים שהייתה חשובה לך וההורים עזרו מבחינה כלכלית, עשית זאת למרות שזה לא היה פשוט.
עברת דירה וקיווית שיקרה נס בבחינת "משנה מקום משנה מזל" והנס לא קרה, שוב יאוש ותסכול אבל יחד עם זאת ניסית לשנות את המצב, היית אקטיבית ונראה שהחלטת לעצב מחדש את חייך...
אנחנו נמצאים כאן לתמוך ולהיות כאן עבורך מקום בטוח להוצאת כל הכעסים והתסכול ולקוות יחד איתך שעוד יבואו ימים בהם יהיה לך כיוון יותר ברור לחיים, יבואו ימים בהם תעסקי במה שאת אוהבת ועושה לך טוב ,יבואו ימים בהם תסלחי לעצמך ותחזירי להוריך את שכר הלימוד ...
שולחת לך חיבוק וגם שיר   של לאה גולדברג .
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'אומץ'
אומץ
26/08/2017 | 22:17
2
27

אומץ

אומץ- זה להתמודד עם הפחד
למרות שאתה פוחד
ופחדי רבים היו
אחד אחד התגברתי
באומץ רב מאלוה
ואתה האל שומר עלי
עושה אותי להגיוני
ואני לך מודה
ולשכינה- אשתך לנצח.
22.7.17

לצפיה ב-'התגברות באומץ רב'
התגברות באומץ רב
( לעמוד שלי בתפוז )
29/08/2017 | 23:30
1
16

היי ,
נשמע לי שהיו לך התמודדויות לא פשוטות שהתלוו אליהן פחדים... אתה אומר :"ופחדי רבים היו" השימוש בלשון עבר מצביע אולי על זה שהיום יש לך פחות פחדים...
למרות שהיו לך פחדים התמודדת באומץ ואתה מרגיש אולי שלא היית בהתמודדות הזו לבד...
קיבלת כוחות מידי שמיים לעבור את הקשיים והפחדים ולהתגבר עליהם אחד אחד...אם הצלחתי להבין אותך נכון נראה שאתה מרגיש בתקופה זו הרבה יותר אמיץ ,יותר קל לך ואתה מודה לאל על התמיכה בך.
אני שמחה בשמחתך ומאחלת לך להמשיך להתמודד באומץ עם הפחדים ,אם יעלו שוב...שולחת לך שיר ששרה שרית חדד ומאחלת לך לילה טוב ושקט.
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
30/08/2017 | 00:29
3
לצפיה ב-' חזרה למסורת אתגרי יצירה - והפעם על חשיבה חיובית !'
חזרה למסורת אתגרי יצירה - והפעם על חשיבה חיובית !
( לעמוד שלי בתפוז )
24/08/2017 | 16:36
6
18
שלום לכולם, 
 
אנחנו רוצים לחדש מסורת בה מידי פעם היינו מעלים אתגר יצירה ופותחים מעגל שיחה בנושא מסויים. הפעם החלטנו ללכת על כיוון אופטימי של חשיבה חיובית. 
נושא האתגר: הכרת תודה. אנחנו רוצים להזמין אתכם להתבונן בחייכם ולנסות למצוא את נקודות האור הקטנות עליהן אתם מכירים תודה. זה יכול להיות במהלך יום / או שבוע או חודש או בכלל. אתם מוזמנים לשתף אותנו בכל דרך יצירתית שתרצו! אז יאללה יצאנו לדרך  
 
מאחלים לכם שבוע מלא באור להכיר עליו תודה, 
שלכם באהבה
 
צוות סה"ר
לצפיה ב-'שני שירים'
שני שירים
24/08/2017 | 21:24
2
14
אני מאושר
 
אני כותב.  אני שר. אני מאושר
אני מציר. אני מזמר.אני על בריאות לא מהמר.
וכך החיים עוברים לאט
וכל רגע מאושר כמעט
יש בהם עניין, יש עשיה
ובריאות תבוא, אין זו  אגדה.
23.8.17
 
 
אני מאושר
 
חיים קטנים הכל לאט
ואני באומניות מאושר כמעט
ציור כתיבה וקצת נגינה
ממלאים אותי אושר ושמחה
וברד היום ארוחה טובה
אפילו בביצה לא אגע לרעה
טבעוני צמחוני ומאושר
לקראת ההבראה כי תבוא מחר.
23.8.17
 
לצפיה ב-'אהבתי '
אהבתי
28/08/2017 | 09:09
1
6
אימצתי ...   
אני כותב אני שר אני מאושר ....
לצפיה ב-'תודה'
תודה
28/08/2017 | 14:12
1
לצפיה ב-'תודה '
תודה
28/08/2017 | 09:07
2
13
תודה לכם צוות סה"ר שאתם כאן ובכל הרשת �� פעם מזמן הייתה כאן מישהי שכתבה תודות בכל שבוע ...זה נעלם .
תודה מילה קטנה ,
גדולה .
תודה בימים טובים ,
מובנת.
תודה ברגעי משבר,
מצמיחה .
תודה שאני חיה ,
טריוויאלי.
תודה שאני נאבקת להשאר, 
גבורה. 
תודה על אנשים טובים בדרך,
שמחה .
תודה שאני רואה אותם ,
בריאה.
תודה על הדרך ,
מחשבה .
תודה על מחשבות חיוביות ,
צמיחה .
תודה על מי שאני ,
קושי.
תודה על נפלאות הבריאה ,
שמירה .
תודה על הורי שהביאוני הלום,
קשיי נשימה .
תודה על חיוך על שמחה על תודה 
תודה על נשימה על חיים על צמיחה 
תודה על ילד על תפילה על תקווה 
תודה על אמונה על אומנות על שירה 
תודה על מוזיקה על טבע על פריחה 
תודה על ראיה על נשימה על תנועה 
תודה שאני חיה בעולם נפלא ..
תודה  מילה קטנה ,
גדולה 
      גדלה .....
       
 
 
 
 
לצפיה ב-'יפה'
יפה
28/08/2017 | 14:14
1
לצפיה ב-'להעריך '
להעריך
( לעמוד שלי בתפוז )
04/09/2017 | 11:43
8
להעריך את מה שיש
לגדול ולצמוח
לחשוב ולראות
לחוות ולהיות
להרגיש ולחיות
 
למרות כל הקושי יש מישהו ששומר
ואולי כמו המילה שהתחילה קטנה
את צומחת מהכאב וגדלה כל הזמן
ועם הזמן
ונגד הזמן
 
תודה גם לך יקירה
אנחנו כאן בשבילך
שלך מתנדבת סהר
 
לצפיה ב-'כואב לי כואב'
כואב לי כואב
21/08/2017 | 14:26
4
24
עצובה בובה
עצוב גם דוב
הפחדים
דופקים בדלת
והרעש
קרוב
איש לא בא
איש לא רואה
צועקת
בוכה
מרביצה
ולאיש זה לא מזיז
בובה שבורה
ציפור ללא נוצות
נשמה מתה
מוות מסביבה
יגון וצער
תחושותה
ילדה קטנה
נעלמת
נאלמת
לכדי נקודה
ואיננה
איש לא מרגיש
לאיש
לא
אכפת  

לא  אבדנית  סתם בדיכאון !!!!!!!!!!
לצפיה ב-''
21/08/2017 | 21:28
1
9
ברגע שאת כותבת שיר ומפרסמת אותו את לא לבד- הקוראים ( אני בהם) נמצאים אתך
לצפיה ב-'תודה '
תודה
23/08/2017 | 06:57
3
לצפיה ב-'לצומחת מכאב שלנו '
לצומחת מכאב שלנו
( לעמוד שלי בתפוז )
22/08/2017 | 01:31
1
15

צומחת מכאב היקרה,
אני שומעת שאת כמו מספרת על סיפור בלהות, סיפור שמלווה אותך זמן כה רב עד שנדמה שהפך להיות חלק בלתי נפרד מהנפש שלך...
אני רואה שאת מרגישה שעשו לך עוול... כי אף אחד בסביבתך לא ידע ולא שמע... ושאת נותרת שקופה- כמו גם רגשותייך שנותרו מאחור, מבלי שמישהו יתחשב בהם... ונראה שהרגשת נבגדת, כי המבוגרים שאולי חשבת שהייתה להם אחריות להגן עלייך הותירו אותך להתמודד לבדך עם האימה, עם האי ודאות ועם הזוועות שיתכן שהציפו אותך באופן יומיומי.  
יקירה שלנו, אני רוצה שתדעי שפה בסה"ר תמיד יש לך מקום, אנחנו רואים אותך ומה שיש לך להגיד הוא חשוב לנו ואת בעצמך חשובה לנו... ואנחנו מאחורייך.
שולחת לך חיבוק חם... 
שלך,      
מתנדבת סה"ר.  
 
לצפיה ב-'תודה '
תודה
23/08/2017 | 07:02
1
לצפיה ב-'לרצות למות '
לרצות למות
20/08/2017 | 01:16
3
46
לרצות למות זה לשקר. ״אני נורא עסוק לאחרונה בעבודה, נפגש כשיהיה קצת רגוע״, ״כבר קבעתי משהו להערב, פעם אחרת?״. זה להסביר את העיניים שמסגירות ב״כאב ראש״ כל-כך הרבה פעמים, עד שאמא שלך ממש מבקשת שתבדוק את זה.
לרצות למות זה לא לעשות כלום. להסתדר בלי מקרר כי אין כוחות לקרוא לטכנאי, לא לאכול אם אין בבית אוכל. לעשות רק מה שחייבים, וגם את זה לא תמיד.
לרצות למות זה כשגם הגוף שלך כבר לא יכול יותר. השיער נושר, הגב כואב, שנת לילה היא זיכרון מפעם - במידה ואתה בכלל עוד מצליח לזכור.
לרצות למות זה להיות תחת מתקפת פרופוגנדה תמידית. ״החיים הם מתנה״, ״פתרון קבוע לבעיה זמנית״ ושאר מנטרות נאמרות על-ידי אנשים שעוד לפני שיסיימו ללהג יעלמו שוב בענייניהם.
לרצות למות זה לראות את האנשים שאתה הכי סומך עליהם מעדיפים להפנות את גבם מאשר להיות איתך כשאתה דועך. זה שהחבר הכי טוב, זה שהורדת את הירח בשבילו, יסנן אותך תקופה ואז יגיד ״אתה כבד עלי״. שהפסיכולוגית תזדרז להעביר את תפוח האדמה הלוהט שאתה לגורם מטפל אחר, רק כדי שתגלה שאף אחד לא מוכן להיות שם עבור מי שרוצה למות. ״טיפול זה בשביל החיים״, יאמרו לך.
לרצות למות זה בסדר, אבל רק אם אתה מתחייב להפסיק עם זה. לשפוך על המוח ערימות של סרוטונין, כאילו התבשיל התפל הזה רק צריך טיפה מלח, או אם יש לך באמת מזל - לקבל צו הרחקה מהחיים עד שתבטיח לאהוב אותם.
לרצות למות זה להבין שאתה לגמרי לבד. ולכעוס. ואחר-כך להפסיק לצפות.
ואולי, לאגור כוחות, ולהפסיק לרצות.
לצפיה ב-'לרצות.. פשוט לרצות'
לרצות.. פשוט לרצות
( לעמוד שלי בתפוז )
20/08/2017 | 21:55
2
32
לרצות למות זה לומר את האמת. לא כלפי חוץ, לא כלפי אלו שלא יכולים לשאת אותה.. אלא כלפי פנים. זה להתבונן פנימה ולראות את החיים משתקפים דרך רסיסי החלומות המנופצים, ולדעת שיש דברים שאבדו ולא ישובו.
לרצות למות זו עבודה שלא נגמרת, 24/7. עיסוק תמידי, מנקר, שמלווה את הנפש כמו צל ולא נותן מקום לשום דבר אחר. עיסוק שמניח בצד את המולת ה"חיים", כי הכאב הנפשי לא נותן שניה לנוח, לא נותן לעצור, להסיח את הדעת, לא מאפשר לשמר את המעטפת הדקה של מראית עין של חיים.
לרצות למות - זה לחשוף את הזיוף הזול של הסיסמאות שמקיפות אותנו, שנועדו במקרים רבים להסתיר את נחשולי הכאב והיאוש שמתחת לפני השטח, אפילו מפני עצמנו. והרי הם לא עמוק מאד מתחת - הלא כל מי שיבחר להישיר מבט יוכל לראות. אבל יותר מדי אנשים בוחרים אחרת, כי להישיר מבט למוות הגלוי, החשוף של אחרים זו אימה חשכה, זו סכנה לגלות את המוות היושב גם בתוכם פנימה, מונה את הדקות החולפות.
לרצות למות זה להושיט ידיים - כמו פעוט שמבקש מאמא או אבא שירימו אותו. לקוות שתהיה נפש אחת שלא תפחד לחבק. שלא תפחד להכיל את החידלון, את התהומות העמוקים של הכאב. ולהתאכזב כל פעם מחדש..
לרצות למות זו לפעמים דרך חד סטרית.. לא בהכרח דרך שמובילה למקום מסוים, אלא פשוט דרך שאי אפשר לחזור ממנה אל התמימות שאבדה.. דרך אל הלא נודע, שכל כך הרבה אנשים פוסעים בה לבדם.
 
לרצות למות זה להרגיש לפעמים שהאלטרנטיבה היא לא "חיים". האלטרנטיבה היא אדישות. לכבות, לדעוך, לא להיות יותר. לא לרצות. כי רצון - כל רצון שהוא, רצון לחיות או רצון למות - הוא המולה רוחשת שאין לה סוף, המולה שמביאה איתה כאב בלתי נסבל של השתוקקות. כי רצון זו נגיעה בתוך הרך והפועם של הנפש, וכשהרצון הזה לא מתמלא, לא מקבל מנוחה, הנפש שורפת וכואבת, האמת שנחשפה לא נותנת מנוחה, מכבידה כמו אלף משקולות..
 
לרצות למות - זה לפעמים באמת לרצות לא להיות יותר. אבל לפעמים זה גם לרצות להיוולד מחדש. כי כדי להיוולד מחדש, צריך למות. לאבד את כל מה שהיה, את האמונות, את התקוות, את החלומות.. להרפות. להרפות מהכל - ורק לא להפסיק לרצות. לקוות אולי בתוך הלילה הקר, במסע הארוך והמתיש בשבילים לא נודעים, שיהיה שם מישהו אחד שיסכים לפסוע לצידך, בשקט. להיות נוכח, להאמין, לדעת שאתה פוסע במחוזות שהוא אינו מכיר או שהוא אינו מסוגל לזהות ועדיין להיות לצידך. לפסוע איתך, ולקוות.
לצפיה ב-'תודה '
תודה
20/08/2017 | 23:58
1
20
עם שתי נקודות והרבה חמלה, נגעת בי לרגע... כשכמעט כבר אי אפשר.
לצפיה ב-''
( לעמוד שלי בתפוז )
21/08/2017 | 00:16
5
לצפיה ב-'לי היית ילדות טרגר'
לי היית ילדות טרגר
07/08/2017 | 19:16
4
59
ילד מתחת לשמיכה ענן שחור מעליו .
ידים מסביבו עין שחורה סורקת כל פניה 
ילד עכבר בתוך נייר מקומט גוף כבד צעקה
אחת לא שם לא שם תינוק עם עין פצוע ננשך
על ידי הזאב גופו תחת שיניו שערו מכסה כל
לילה אפור היה הוא לילי בו ההוא שבר את גופי .
ילד הייתי רך בשנים ריח מנטה מבשם עורי שבריר כמו מקל
וההוא בחש בקלפיות ויצא השטן נהיה נתנאל המקולל
ילד מותר לאסור ילד קפוא על חזהו השעיר 
מלקק בתשוקה גוף ילדותי גופי לא שלי.
אתה הוא אני ואני הוא אתה שופטי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לצפיה ב-'אתה לא מקולל- להפך אלוהים לדעתי חושב איך'
אתה לא מקולל- להפך אלוהים לדעתי חושב איך
07/08/2017 | 19:59
1
36
לרפא אותך והרבה מתמודדים כמוך. ויבוא יום והוא יצליח.
השיר כמובן בתור שיר הוא טוב מאוד
לצפיה ב-'תודה קרנף מאחל גם לך רק טוב ובריאות '
תודה קרנף מאחל גם לך רק טוב ובריאות
07/08/2017 | 21:25
9
לצפיה ב-'רק ילד'
רק ילד
( לעמוד שלי בתפוז )
08/08/2017 | 00:05
1
28
ילד. תינוק. ילדותי 
צעקה. פצוע. שטן

ערבוב של מילים טהורות עם מילים מלאות סבל שקשה למצוא בניהן את הקשר.. 
ומתוך כך, שומעת את הכאב העצום שעולה ממך, את התחושות והמראות שמציפים אותך.. נראה שהערפל איננו לוקח חלק באותה תקופה איומה, שכן הזכרונות בועטים בך כל כך ואתה מיטיב לתאר לפרטים את מה שחווית.. 
אתה מתאר את תחושת הקיפאון שאחזה בך מפני אותו זאב, את חוסר השיוויון המוחלט בכוחות שהיה נוכח אז, כמשהו שאינך יכול לשכוח...
 ונראה שאתה מרגיש עכשיו שמילד תם ורך, הפכת למי ש"קללה" מרחפת על ראשו.. ושבעצם אותה קללה נשארה עד היום, וזאת על אף שהאשמה כלל איננה צריכה להיות מנת חלקך.. 
 
נתנאל יקר, המילים שלך חיות כל כך ונוגעות, ואנחנו כאן כדי להקשיב לך תמיד ולהוות לך מקום של פורקן ואוזן קשבת.. מאחלת ומקווה שתמצא גם אתה מקום לעצמך, פחות שיפוטי, ויותר מקבל   
 
חיבוק וליל מנוחה יקר, 
מתנדבת סהר

 
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
08/08/2017 | 00:32
7
לצפיה ב-'היום....'
היום....
24/07/2017 | 18:37
3
64
עצובה 
בוכה
כואבת
מדממת 
נפשי 
אל תוך 
החשכה
 
 
●●●●●●●●○○○○
איפה היא 
איפה אני 
איפה אנחנו 
הלכנו לאיבוד 
שם בחדר 
לרגע היא הייתה 
אחר כך היא הלכה 
פנים מתוך החשכה 
מפלצת 
עם שיניים חדות
וידיים רעות 
הגיע במקומה 
אין מקום 
בטוח 
איח שקט 
בנשמה 
כאוס בלאגן 
פחד ואימה 
 
 
איש 
לא שומע
קול צעקה 
איש לא רואה 
את 
היד המכה 
היד שבוחשת 
והורגת 
את הנשמה 
 
לצפיה ב-'להכניע את המפלצת ...'
להכניע את המפלצת ...
( לעמוד שלי בתפוז )
26/07/2017 | 23:44
1
38

היי יקרה,
נשמעים מדבריך העצב ,הכאב והבהלה שיוצאים החוצה במסגרת החדר, האם מדובר באותו חדר שעליו כתבת בעבר,חדר הטיפול... כך או כך נראה שהיום בחדר הגבולות אינם ברורים:
איפה היא
איפה אני
איפה אנחנו
הלכנו לאיבוד
שם בחדר
מעוצמת הרגשות שעולים בחדר הבטוח נראה שעולה כמו באוב אותה דמות מפלצתית שגרמה להכל...
המפלצת מפחידה ומאיימת גורמת לכאוס ומשתלטת על הכל עד שהחדר נעלם...
הייתה צעקה ,זעקה לעזרה אבל איש לא שמע ואיש לא ראה והמפלצת עשתה מה שרצתה, מפלצת נוראית עם שיניים חדות  ועם ידיים רעות ופוגעות בגוף ובעיקר בנשמה שלא יודעת מאז מרגוע ומנוחה...
אך היום שומעים אותך ורואים אותך ונמצאים כאן כדי להגן עליך כנגד כל המפלצות הרעות...
אני משערת ממה שכתבת שהכל עולה מחדש בחדר הטיפולים ,זו הדרך לשחרר את המפלצת  ,להביט בה בעיניים פקוחות ובאור דולק למרות הפחד והאיימה כי זו הדרך בתוך החדר הבטוח לקצוץ לה את הציפורניים וזאת במטרה להקטין ולהכניע אותה ולהתקדם הלאה...
שולחת לך חיבוק וגם שיר של דליה רביקוביץ ומאחלת לך לילה שקט וטוב ,אנחנו כאן בשבילך.
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'תודה... '
תודה...
27/07/2017 | 07:34
26
תודה לך ,שלקחת את הזמן לחשוב לבדוק להבין .. לזכור דברים שכתבתי בעבר .. ולדייק כל כך ..
כן זה קשור לחדר ולדברים שקורים שם 
וכן זאת אותה מפלצת ...
תודה על הדהוד של דברים והבנה ...
יודעת עד כמה קשה מכמה מילים להבין ולדייק מחשבות ,תחושות ,רגשות של האחר ...
כל פעם אתם מפתיעים אותי מחדש
לצפיה ב-''
07/08/2017 | 20:30
10
שירים טובים מאוד ונוגעים לב.
מקווה שתתגברי במהרה
לצפיה ב-'סליחה'
סליחה
23/07/2017 | 21:33
2
34

סליחה

אני יודע במה אני מתמודד
בפוסט טראומה
ובתרופות רעות
שפוגעות אפילו באישיות
פשוט גורמות למניעים לא טובים
עליהם אני מנסה בכל כוחי להתגבר
אך לפעמים אני טועה
ולפעמים אני שוגה
ולפעמים אני בלי כוונה חוטא
ועל הכל אני מבקש סליחה
סליחה מאדם. סליחה מהאל
סליחה מהשכינה. סליחה מהמלאכים
23.7.17
לצפיה ב-'לסלוח'
לסלוח
( לעמוד שלי בתפוז )
25/07/2017 | 00:28
1
26
אני שומעת ממך
אשמה
אשמה על רצון לפגוע
אשמה שיש בך רצון להזיק
על אף שהתרופות הן שמזיקות לך
אתה מנסה בכל כוחך להתגבר..
על המניעים, מניעים רעים
נשמע שאתה כועס על עצמך,
כעס על שאתה טועה..
אך אולי
זה רק
אנושי
לטעות..
ואולי הטעות היא
לכעוס על עצמך כי
זה רק
אנושי
לטעות..
אני מזמינה אותך
לבקש סליחה..
מעצמך..
לסלוח
לעצמך..
 

מצרפת את השיר סליחה של מתי כספי
https://www.youtube.com/watch?v=9g64rCIRKeQ
 
לצפיה ב-'תודה - אבל קשה לי לסלוח לעצמי עכשיו'
תודה - אבל קשה לי לסלוח לעצמי עכשיו
25/07/2017 | 03:36
15
אבל עם הזמן אני חושב שאסלח
לצפיה ב-'30 שניות'
30 שניות
24/07/2017 | 14:57
1
31
יש לי כאב, ואולי הכאב הזה שהנני מרגיש כרגע הוא מה שמבדיל אותי מבינהם. האלימות הזאת שיש בעולם. היצר האנושי שממנו אני מנסה לברוח. החמדנות ותאבת הבצע. המקום הזה שאליו אני שואף להגיע חומק ממני מבין אצבעותיי. ואולי במקום להתעסק בחמקנות של אותו דבר אני צריך להתרכז בעכשיו . ברגע הזה. במגע בגדיי על עורי. בחמצן בממלא את ריאותיי וברגשות הגועשים שמציפים אותי במקום בלטוס בזמן בין מחשות על העבר לעתיד וחוזר חלילה. לבין התעסקות בדברים אחרים שלא חשובים לכרגע. והכאב העצום שפתאום ממלא את חלל העכשיו והרגע הזה, מאיים להטביע אותי למקום שבו הייתי בעבר. ושוב, חוזר לפחדים מהעבר. פחדים מהעבר - לא רלוונטיים למה שמתרחש כרגע. אולי מספיק עם האלימות הזאת. מספיק עם הכאב הזה. מספיק עם הרוע שיש בעולם. קשה לי לחיות בעולם שבו אנחנו כאנשים הורסים את כל הנקרה בדרכנו והכל בשם החירות האנושית או שקר כלשהו אחר. נמאס לי מלהיות הכי חזק בשביל כולם. נמאס לי, מלהיות לבד. נמאס לי מלהיות הבוגר האחראי על כולם כי זה מי שאני בין אם אני רוצה ובין אם שלא. נמאס לי להיאחז במשהו טוב ואותם מצליחים [ בעזרת חולשותיי כמובן] להסיט אותי מהמשהו הזה. נמאס לי לבכות וליבב. נמאס לי בעתות של כעס רב, ותחושה פנימית לא חיובית לשכוח לדאוג עצמי. נמאס לי לחזור לדפוסים המחקים הרס עצמי. נמאס לי מלהיות לבד. אני גם צריך משהו להיאחז בו. כי גם אם יש לי אותי - לפעמים זה יותר נחמד אותי פלוס אחת.
נמאס לי לקוות. נמאס לי לחיות בפחד. לפני שבוע זה לא היה ככה. לפני שבוע לא פחדתי למות. לפני שבוע לא פחדתי לחיות. לפני שבוע הייתי כמו ספל ריק. מתמלא מהעכשיו. לא מכין את עצמי לדברים שעלולים לקרות. לא הייתי מתוח. לפני שבוע עכשיו לא מעניין. מה שמעניין זה עכשיו. הרגע הזה. מגע בגדיי על עורי. מה הולך לקרות מכאן והלאה. אז אני אקדיש 30 שניות על מחשבות על מחר ועל אתמול ואז אפסיק. כי מחר אני לא יודע מה הולך להתרחש. ואת היום הזה אהפוך ליום הכי טוב שלי. היום הזה. אהפוך ליום הכי כיפי שהיה לי. מספיק להיתקע בשטויות.
אני אוהב את עצמי. ואני אמשיך להגיד את זה לעצמי כי לעיתים אני שוכח. אני גאה בעצמי. אני אומר לי תודה - תודה על כך שאני שומר על מי שאני.
תודה לעולם הזה שלימד אותי שבכל דבר רע יש גם משהו טוב ולהיפך. ולימד אותי המון שיעורים ואמנם נשארו לי עוד הרבה - אבל אני כבר לא מפחד.
תודה לדמעות ולכאב שגורמים לי להתפקס ולהסיט אותי מן השיתוק של הפחד שאחז בי. אני אומר תודה לפחד שגרם לי למצוא את הכלי הזה - של הכאב שאוכל לצאת ממנו. אני אומר תודה להם שגרמו לי להיות מי שאני כיום.
ועכשיו - קצת יותר מבדרך כלל, אני אוהב את העולם הזה וגם את הקץ כי הכל מדהים. גם הדברים שקצת פחות נעימים.
לצפיה ב-'הכאב '
הכאב
( לעמוד שלי בתפוז )
04/09/2017 | 11:27
7

זה יכול להיות כל כך מציף לחשוב על כל מה שעבר עליך
על כל הכעס
השנאה
הקנאה שעברת
על כל הבדידות והקושי שאתה סוחב איתך ומכבידים עליך כל כך
הכעס והכאב חרוטים בך ומאותתים ברגעי משבר

יש דרך אורכה במאבק הזה נגד עצמי ונגד אחרים
לפעמים יכול להיות כל כך נוח פשוט "להכנע"
ליפול ולהשאר לתוך הכאב והכעס
 
ועדין למרות הכל- אתה מנסה להיות חזק
להבין שהכאב והזכרונות בונים אותך
ומנסה בהרבה כוחות ואומץ להחזיר את עצמך לעכשיו  ולהעריך את מה שכן יש
את מה שמחזק אותך
את מה שהופך אותך לעצמך
 
אולי זה כמו במעין מבוך כשאתה לא יודע לאן ללכת,
כשיש איזשהו קונפליקט ועדין לא מצאת עדין את הדרך הנכונה,
תמיד צריך לנסות וללכת לפעמים גם אחורה או לדמיין את מה שיש קדימה
כדי שיהיה לנו את הכוח להלחם במה שיש עכשיו
 
אולי במבוך הזה צריך לנסות גם לא לשכוח מאיפה באת,
ואיזה דרך עשית ואיזה דרך יש עוד ללכת

אני שולחת הרבה כוחות, לכל מה שמדהים ולכל מה שפחות,
ולפעמים אם תרגיש שאתה צריך עוד יד במבוך,
מישהו שיהיה ביחד איתך וילווה אותך קצת בדרך
אנחנו כאן או בצאט רוצים להקשיב ולעטוף
שלך מתנדבת סהר
 
לצפיה ב-'מחשבות רעות'
מחשבות רעות
14/07/2017 | 22:43
2
39

מחשבות רעות

אני שונא את המחשבות שלי
אני שונא את ההרגשות שלי
מתי שיש קונפליקטים. מתי שיש חרדה
אני מנסה בכל הכוח לא לחשוב זאת- וחושב
אני מנסה בכל הכוח לא לומר  זאת – ואומר
אני מנסה בכל הכוח לא להרגיש זאת- ומרגיש
ואני מנסה בכול הכוח לא לחלום זאת- וחולם
ואני מאוד מתבייש. ופוחד מאלוהים ואשתו השכינה.
וחרד מאוד ממשפט בשמים
ויודע שהכול נובע ממחלה
ומקווה להבריא בעזרת האל במהרה.
14.7.17

לצפיה ב-'מישהו שומר עליי'
מישהו שומר עליי
( לעמוד שלי בתפוז )
16/07/2017 | 23:32
1
24
ערב טוב קרנף לבן,
אתה מתאר כאן חיים חסרי שליטה.. אתה מנסה להיות חיובי ולהימנע מדברים- אך הם מגיעים.. ללא הזמנה.
והפחד, גם הוא קיים.. נמצא שם ומזכיר לך שיש למעלה מי ששומר, מי שנותן דין וחשבון..
אבל יקירי, אתה מודע לכך שהכל נובע מהמחלה.. וגם אני מתפללת יחד איתך שהיא תעבור כבר, כי היא לא רצויה!
ואם באמת קיים מישהו למעלה, ששופט, אז הלוואי שיוכל גם לעזור קצת כאן למטה.. הלוואי שיראה אותנו, הילדים שלו, ויחמול עלינו..
יקר, הלוואי שבזה תרצה להאמין- ותצליח!
שהמחלה לא תיקח ממך את התקווה להחלים..
ואם לפעמים היא גורמת לך קצת לערער בזה- אתה יודע שאנחנו תמיד כאן בשבילך.. להזכיר לך שאתה הכי מיוחד שיש..
שמי כמוך מרגש אותנו רבות.. עם המילים החמות שלך..
אנחנו באמת דואגים לך, תבוא אלינו קצת לצ'אט.. תפרוק כשאתה צריך.. ותהיה חזק! כי אנחנו כאן- חזקים בשבילך!
בברכת לילה טוב וחיבוק אוהב,
מתנדבת סה"ר.
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
17/07/2017 | 15:56
6
לצפיה ב-'הרגע הזה '
הרגע הזה
13/07/2017 | 11:05
1
36
כעס. כאב. פחד. חמדנות. תאווה. אלימים כלפי עצמנו. אלימים כלפי העולם. המחשבו והגיגים שלנו הפוכים משלום. הדרך שבה אנו עושים את הדברים רעשנית וקולנית - אנטיפתית משהו. הייתי רוצה לחיות בעולם שמי שאתה הוא מה שמשנה. לא צבע העור שלך , ולא איזה בגדים אתה לובש או איזה רכב יש ברשותך. נוסעים בזמן - הלוך ושוב במחשבות שלנו , משחזרים רגעים מהעבר ומזילים ריר על העתיד לבוא. אף פעם לא כאן. אף פעם לא ברגע הזה. אף פעם לא בהווה. שוכחים לחיות. לחיות באמת. שוכחים להסיר את המסכות ואת ההגנות ובאמת לתת לעצמנו לחוש, להיות ברגע הזה. אוטמים את עצמנו מבאמת לגעת בנקודות הללו. חוסמים את עצמנו מללמוד דברים חדשים הן בגלל ההיראות של הדברים בפני האחרים והן בגלל פחד מדברים חדשים. אז בנוסף לעבר ולעתיד, אנו חיים גם בפחד. שוכחים להתאמן - לא רק פיזית אלא גם נפשית על הצמיחה שלנו כבני אדם.
והרגע הזה , שבו אצבעותיי נחות על המקלדת מפני שזרם הרגשות וההגיגים שמתסחרר בתו מוחי , ולרגע קט של הפסקה בפולסים החשמליים של הנויורונים , גורמים לי לחוש במגע המשענת על גבי. ומתיחה קלה באיזור הירך כאשר יושב אני ברגליים משוכלות. זה לא כל כך משנה , מה מחר יביא עמו, בטח ובטח מה היה בעבר. אני מעריך את כל מה שיש לי היום , כי מחר יכול להיות שזה לא יהיה . זה קצת פחות חשוב שהיא כבר לא איתי, ושהם לא מבינים שום דבר . אני חי ללא פחד. ללא פחד מעצמי. ללא פחד מהעולם. ללא פחד מהחיים . ללא פחד מהמוות. אני חי את הרגע. ואולי מה שבאמת הופך את החיים האלו לראויים לחיות אותם היא העובדה שיש להם סוף. וסוף הוא גם דבר מדהים. הפוטנציאל שאדם יכול לחיות את חייו ולנצל אותם הוא אינסופי במכלול הוריאציות האפשריות.
מרגיש כמעין מסומם שהיה בגמילה ארוכה מאד מהאושר, מהחיים האמיתיים. ואולי עכשיו כדאי לפרוץ החוצה מבעד לבועה. ולהסתכל דרך כל הבולשיט לדברים החשובים באמת. אני. הרגע הזה. הרגשות שמציפים אותי. לחוש את מגע בגדיי על עורי.
ואולי כדאי שאעשה מסע אל תרבות רחוקה ומרוחקת - אלמד שפה חדשה שתעזור לי לכמת ולהביע את עצמי בצורה ברורה ושגורה אף יותר מאשר אלו שאני כבר יודע .
מספיק להתעמק בכאב. מספיק להיאחז בו. תתן לו להיסחף ולשקוע בזמן שלו. אל תאיץ בו ואל תאט אותו.
אני אוהב את עצמי. אני אוהב את הדרך שבה אני פוסע. אוהב אותה עד אין קץ. מחכה לשוב ולהיפגש עמה כשהזמן יגיע. למדתי לראות. למדתי איך להסתכל ואיך להביט על הדברים. יש לי עוד הרבה מה ללמוד.
אני כבר לא מפחד מאין קץ הדברים שאני לא יודע . אני מרוגש מהדברים שאני עוד יכול להספיק וללמוד.
אולי משהו בקוד שמרכיב את מי שאני מעט השתנה. אולי הגרסה התעדכנה בכדי שלא אשאר מאחור.
ואולי הגיע הזמן להפסיק את הלימודים ולטוס. לחיות עם השבטים המרוחקים. ובאמת לדעת וללמוד להסתכל.
כי עכשיו אני יכול.
 
לצפיה ב-'תרקוד כאילו אף אחד לא רואה אותך'
תרקוד כאילו אף אחד לא רואה אותך
( לעמוד שלי בתפוז )
16/07/2017 | 23:31
20
ערב טוב לך,
כמה נכון, כמה מדויק.. הותרת אותי ללא מילים אל מול יצירת הפאר הזאת שכולה שלך..
מאחלת לכולנו להגיע להבנה שדיברת עליה, לחיות את הרגע, לחיות את עצמי ובזה להיאחז.. לא בעבר, לא בעתיד ולא באחרים..
להיות מי שאני כי ככה טוב לי, איך אומרים?- בלי לדפוק חשבון..
הזכרת לי קטע שאני מחוברת אליו מאוד, הייתי שמחה לשתף אותך בו, והלוואי שאצליח להזיז לך איזה נים בלב, כפי שאתה עשית לי...

"אנו משכנעים את עצמנו שחיינו יהיו טובים יותר אחרי שנתחתן.
אחרי שיהיו לנו ילדים.
אנו מתוסכלים כי הילדים אינם מספיק גדולים, ושנהיה מאושרים יותר כשהם יגדלו.
אחר כך אנחנו מתוסכלים כי הם מתבגרים וקשה איתם. אנו בטוחים שנהיה מאושרים יותר לאחר שהם יעברו את השלב הזה.
אנחנו אומרים לעצמנו שחיינו יהיו טובים יותר ויהיו מושלמים כשבן/בת הזוג שלנו יצליחו יותר, כשתהיה לנו מכונית טובה יותר או בית גדול יותר, כשנוכל לנסוע לנופש, כשנהיה בפנסיה.
האמת היא שאין זמן טוב יותר להיות מאושרים מ"עכשיו", אם לא עכשיו אז מתי?
החיים תמיד מלאים באתגרים ומכשולים. עדיף לקבל זאת ולהחליט להיות מאושרים בכל מקרה.
מישהו אמר פעם: "משך הרבה זמן היה נדמה לי ש"החיים האמיתיים" היו אמורים להתחיל עוד מעט, אך תמיד היה מכשול אחד. בעיה שעלי להתמודד איתה, פקס לא פתור, חוב שצריך לשלם, אז החיים היו אמורים להתחיל. עד שהבנתי שהמכשולים האלה הם הם החיים שלי".
הפרספקטיבה הזאת עזרה לי להבין שאין דרך לאושר, האושר הוא הדרך לכך, יהיה טוב אם תשמור כל רגע טוב שיש לך לבד או עם מישהו מספיק מיוחד ששווה לבלות את זמנך איתו כי תזכור, הזמן לא מחכה לאף אחד.
לכן, תפסיק לחכות עד סוף הלימודים, עד שתרד במשקל, עד שתתחתן, עד שהילדים שלך יעזבו את הבית. עד שתתגרש, עד יום שישי בערב או עד יום ראשון בבוקר, עד הקיץ, עד הסתיו, עד החורף או האביב או עד שתמות כדי להחליט שאין זמן יותר טוב להיות מאושר.
האושר הוא דרך – לא גורל.
תעבוד כאילו אתה לא זקוק לכסף,
תאהב כאילו אף פעם לא פגעו בך,
ותרקוד כאילו שאף אחד לא רואה אותך." (אנונימי)

בברכת לילה טוב ואופטימי 
 
לצפיה ב-'עכשיו אני מתחיל להתמודד עם סרטים'
עכשיו אני מתחיל להתמודד עם סרטים
06/07/2017 | 12:46
2
39
בהתחלה ראיתי סרטים בקטעים במחשב.
רציתי לראות במועדון בלילה- אבל פחדתי מהתקף חרדה.
אז אני אראה סרטים  ביום פעם בחודש עם המדריכה.
בהתחלה אראה סרטים לילדים ונוער וקומדיה
ואחר כך קצת רומנטיים מתוקים.
ורק לבסוף מתח ופעולה
סרטי אימה לא כרגע.
אחרי שאני אראה סרטים בשעות היום עם המדריכה
אלך למועדון לראות סרטים בלילה.
הבעיה בסרטים התחילה שדתיים וחרדים קיצוניים הפחידו  אותי לראות סרטים ולקרוא ספרים- ספרים אני כבר קורא הרבה זמן נחזרה. ועכשיו אני מתמודד עם סרטים.
הצרה היא שזה לא פחד סתם - אלא העלילה מציקה לי ומפחידה אותי
לצפיה ב-'התמודדות עם סרטים '
התמודדות עם סרטים
( לעמוד שלי בתפוז )
12/07/2017 | 21:57
1
18

היי,
נראה שהצלחת למצוא את הכוחות להתמודדות עם קריאת ספרים למרות מה שאמרו לך החרדים וחזרת לקרוא ספרים. אתה צועד צעד ועוד צעד כדי לחזור אל הצפיה בסרטים ומגלה אומץ לעמוד מול החרדה ,זה בהחלט לא פשוט.
נשמע שהכנת תוכנית  מסודרת וברורה שתעזור לך לצפות בסרטים למרות החרדות והפחדים . התוכנית שלך מדורגת ונראה כי תעניק לך ביטחון לחזור אל הצפיה בסרטים. קודם צפיה עם המדריכה ביום ובתכנים של ילדים ונוער ובהמשך סרטים רומנטים ויותר מאוחר סרטי מתח ואקשן. כאשר המטרה לראות גם סרטים במועדון בלילה ובאופן עצמאי.
 מצד אחד פחד וחשש מהעלילה שעלולה להיות מציקה ומפחידה ומצד שני הנחישות להתמודד ולהתגבר מהפחד ולחזור למה שהיה בעבר כאשר צפית בסרטים לפני ההפחדות של החרדים.
נשמח להתעדכן בסרטים בהם אתה תצפה ובתחושות שעלו בך כאשר צפית בהם...
אני שולחת לך חיבוק  וגם שיר ומאחלת לך לילה טוב ובהצלחה.
מתנדבת סה"ר
 
 
לצפיה ב-'תודה- עודדת אותי מאוד'
תודה- עודדת אותי מאוד
13/07/2017 | 11:03
6
לצפיה ב-'כאב'
כאב
05/07/2017 | 18:46
2
20

כאב

גם כאב עלום- כאב לא ידוע
מתבטא בנפש האדם
הצלקת הפנימית גם לא במודע
מתבטאת בכל מעשיך
ואני מקלף את העבר
יודע כל פעם יותר
ופצעי מעלה ארוכה
מתוך כתיבה,שיחה ציור ומחשבה
ואני סולח לעצמי על פשעים מדומים.
5.7.17

לצפיה ב-'לגלות את עצמך'
לגלות את עצמך
( לעמוד שלי בתפוז )
06/07/2017 | 00:11
1
23
נכון, קרנף לבן, אנו בנויים ממכאובים, משמחות, מכשלונות, מהצלחות.. אנו בעצם אוסף של חוויות מהעבר.. שהולך איתנו לכל מקום, מציץ מכל פינה ולנצח ילווה אותנו.. וכמה כיף זה לשמוע על אנשים כמוך, שמנסים בכל כוח לצעוד עם המשא הזה איתנים. כבד ככל שיהיה, הוא איתנו, הוא שלנו..
וכמה כיף שמצאת נחת באומנות, בשיחה ובמחשבות.. מרגש כל כך לגלות את עצמך כל פעם מחדש, גם אם העבר לא תמיד זוהר- הוא שלך, שמור עליו.
אהבתי כל מילה שלך,
תודה 
לצפיה ב-'תודה- עזרת לי'
תודה- עזרת לי
06/07/2017 | 01:34
11

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

טלי אנגור - טיפול בתסמיני אוטיזם
טלי אנגור -
B'way- הורות ומשפחה בפרק ב'
גלית הלר זמינה עבורכם
פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ