לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-' חג שמח מתפוז '
חג שמח מתפוז
( לעמוד שלי בתפוז )
09/04/2017 | 16:54
1
14
חג פסח שמח וכשר לכולם 
 
בברכה,
תפוז אנשים
לצפיה ב-'מקווה שיהיה חג מהנה ושמח'
מקווה שיהיה חג מהנה ושמח
10/04/2017 | 14:08
19
שייתן לנו כוחות מחודשים לעבוד במשך השנה.
 
לצפיה ב-'מחשבות אובדניות'
מחשבות אובדניות
09/04/2017 | 18:27
2
128
החיים כ"כ קשים:\

לא הבנתי משהו. למה שולחים משטרה אם כותבים פה הודעה על רצון למות? זה רק לאנשים שמוגדים כפסיכוטיים נכון?
לצפיה ב-''
09/04/2017 | 23:48
72

ערב טוב יקרה,
מהמעט שכתבת אני שומעת תסכול וגם ייאוש.. ייאוש שמוביל אותך לחשוב מחשבות אובדניות.. נראה שאת חושבת שמוות יפתור את כל הקשיים שיש לך בחיים.. אומנם המוות, יקירה, הוא דרך אל-חזור, דרך שעוצרת הכל, ברגע אחד של ייאוש גובר..
אנו, בסה"ר, בצ'אט וכאן, בפורום, משמשים לכם, הפונים היקרים, כאוזן קשבת.. ככתף וכיד מחזקת.. אנו נעשה כל שביכולתנו על מנת לשמור אתכם בריאים ושלמים..
הייתי רוצה להזמין אותך אל הצ'אט שלנו, שם תוכלי לספר באופן אישי קצת יותר מה עובר עלייך, ויחד נוכל לחשוב על פתרונות חלופיים שכן יוכלו, בניגוד למוות, להקל את תחושת העומס.. הצ'אט פעיל כל ערב בין 21:00 לחצות.. מחכים לך!! תבואי..
עד אז, מאחלת לך לילה טוב ושקט 
 
לצפיה ב-'חיי אדם חשובים ומקודשים'
חיי אדם חשובים ומקודשים
10/04/2017 | 14:07
43
יש להם ערך נפשי בעולם. אסור לגזול חיים. אדם שרוצה למות - יש לעזור לו להתגבר על קשייו כדי שישתקם ולא יעשה טעות שאחר כך לא יוכל לתקן. אני משער שאם מישהו רק כותב שמתחשק לו למות, לא ימהרו לשלוח משטרה, אבל אם יודיע על החלטתו להתאבד ידאגו לשלומו וישלחו משטרה להציל אותו. החיים יפים, גם אם רע וקשה צריך להתאמץ להתגבר ולא לוותר.
 
 
 
לצפיה ב-'חג שמח ועוד מיני ביטויים מאוסים '
חג שמח ועוד מיני ביטויים מאוסים
07/04/2017 | 21:31
10
125
שאנשים אומרים,לא ממש מתכוונים ,לא מעניין אותם זה שעומד
מולם. ואני מבינה היטב זה ביטוי שאומרים.  ואף אחד לא חושב
הרי שלזה שהוא אומר "חג שמח" למעשה לא ממש יהיה חג שמח.
ושאין לו איפה להיות בחג .סה"כ לרוב האנשים יש איפה להיות
(האמת שגם לי אבל לא עם המשפחה) אז לא חושבים על זה.
** יש עוד ביטויים "מה נשמע ?" התשובה "בסדר" גם סתם משהו
שאומרים , תכלס לא רוצים לשמוע את התשובה האמיתית לשאלה הזאת ,והאמת שגם אני לא ,אם אנשים מפרטים זה חופר נכון ?
תארו לכם שנשאלו מישהו "מה נשמע ?" והוא יגיד "חרא "..
** כאשר מפטרים או מתפטרים אומרים "שיהיה לך בהצלחה (בלשון זכר או נקבה ) וזה גם משהו שאומרים . הרי לא באמת
מעניין מישהו .
גם כאשר נפרדים מבן/בת זוג אומרים את זה . תכלס לא ממש
מעניין האם נצליח או לא .
אי אפשר גם שנאמר את כל האמת בפרצוף נכון ? זה לא מקובל .
אבל הביטויים האלה המילים הריקות שנזרקות,שנאמרות
חלק אפילו עושות לי בחילה .
"חג שמח" האווירה הזאת .פסח במיוחד,החג עצמו יש בו מין
לאות כזאת ,מעיק. ראש השנה דווקא לא . לדעתי יש בו משהו כן חגיגי .
וגם המחשבה שאחרי פסח מגיעים כל הימי זיכרון ,דיכאון .
ואחרי זה יום העצמאות ,ובקרוב שוב יש לי יום הולדת וזה בכלל
שיא הדיכאון והמועקה..
שונאת את היום שיש לי יום הולדת ,גם בגלל הגיל שעולה
גם בגלל התחושה שאני צריכה לעשות איזה משהו מיוחד ...
לא אוהבת להיות במרכז תשומת הלב ,אנשים מברכים אותי
וזה נחמד כן ? אבל אני פשוט לא אוהבת ...
אני כן אוהבת ימי הולדת של אחרים ,לקנות מתנות ,לברך
לצאת ,מאד אוהבת ...
מביך אותי לקבל מתנות ... כל הסיטואציה שיוצאים לכבודי
מביכה קצת .ומצד שני חייבים ,כי החברים מצפים לזה .
וגם אני קצת .מוזר לצפות ולא לאהוב ביחד .יש סתירה אני יודעת
אבל ככה זה ..
תמיד גם ביום הזה אני לוקחת חופש מהעבודה..כי אני לא רוצה
להיות במרכז תשומת הלב,אנשים מתלהבים "מזל טוב " כל הזמן
וזה .מביך אותי .לכן אני מעדיפה תמיד יום חופש ביום הזה.
** אני כן מפנקת את עצמי .שנה שעברה הלכתי לספא..
ולקחתי עיסוי...
האמת בשלוש שנים האחרונות לקחתי עיסוי ,אבל שנה שעברה
בגלל שזה היה יום הולדת עגול אז הלכתי לספא (לבד)
..כמובן שגם יצאתי עם החברים ...
*** מעיק החג הזה , אביב וזה ,אנשים שמחים ,בהלת מתנות,
אבל החג הזה פשוט מעיק ..
נראה לי שגם השנה אלך למרכז...בעיקרון נרשמתי כבר .
כל שנה אני אומרת השנה אין לי כוח ללכת לשם ואז בדקה התשעים לוקחת מונית ונוסעת לשם.

לצפיה ב-'She is one sick puppy '
She is one sick puppy
08/04/2017 | 12:53
2
80


לצפיה ב-'אנשים מאוסים אומרים ביטויים מאוסים'
אנשים מאוסים אומרים ביטויים מאוסים
08/04/2017 | 13:08
1
31
לצפיה ב-'משהו קטן וטוב'
משהו קטן וטוב
08/04/2017 | 22:42
62
"הרווקה המבוקשת " באירועים.
(לא מצפה שתבינו ,גם לא אמורים להבין  
אותי זה משמח ).
לצפיה ב-'היי מילקי'
היי מילקי
09/04/2017 | 02:36
3
69
גם אם את מצליחה לנתח נכון את כוונותיהם של אחרים - נראה שהתובנה שלך לא מביאה לך הרגשה טובה יותר. 
 
- האם את בטוחה במאה אחוז שבכל פעם שמישהו מאחל לך בהצלחה הוא לא מתכוון לזה?
 
את יודעת מה היה משפר את הרגשתך?
לצפיה ב-'בוקר טוב בילי'
בוקר טוב בילי
09/04/2017 | 06:32
2
68

*לא התכוונתי רק אליי , מילים שאנשים אומרים בינהם.

נכון,אולי חלק כן מתכוונים.  התכוונתי למילים שמחליפים

בין אנשים, מילים כלליות , חג שמח , בהצלחה וכו'.

** מה היה משפר את הרגשתי ? ספק אם זה בכלל אפשרי

ולא רק בהקשר של מילים ..

העבר הותיר פצעים שלא הגלידו וספק אם אי פעם יגלידו

לגמרי .. ולא,טיפול  לא יעזור בכך.

תודה בילי  .

"אנחנו אולי שוכחים את העבר ,אבל העבר לא שוכח אותנו ".
לצפיה ב-'צהריים טובים מילקי'
צהריים טובים מילקי
09/04/2017 | 14:49
1
56
מה דעתך על המשפט הבא:
 
 
 
לצפיה ב-'אז לפי המשפט הזה ,וקראתי בתוך הקישור ,אז אין ייאוש בכלל'
אז לפי המשפט הזה ,וקראתי בתוך הקישור ,אז אין ייאוש בכלל
09/04/2017 | 16:32
53

ולמעשה שום דבר לא בידיים שלנו ? אנחנו לא יכולים לקלקל כי אלוהים ברא

עולם מושלם . ולמעשה הכל זה הוא קובע והוא מחליט .

המשפט אומר שאנחנו יכולים לתקן ,והכוונה לחזור בתשובה ולתקן את החטאים .

אבל לפי מה שכתוב שם ,זה נאמר כדי שהאדם יחשוב שהשליטה היא

בידיו ,לקלקל ולתקן כאשר למעשה זה הכל מלמעלה .

ואין ייאוש בעולם , והכל דרך המשקפיים שלנו ... והכל קורה מסיבה מסויימת .

אין ייאוש ? בואו ננסה להגיד את זה לאנשים עניים ,נסו להגיד את זה

לחולים ,לשכנים בסוריה שהורגים אותם בגז .. ויש עוד אינספור דוגמאות.

** הטרגדיה של זאת שהילד שלה בן ה-12 שמת ,כאשר הם ניקו את

דירתם שנשרפה,והיא התאבדה ..ואין ייאוש נכון?  מעניין האם אותה

אמא שחרב עליה עולמה ,ולא יכלה לשאת את הכאב ,האם משפט

כמו :אין ייאוש... האם זה היה מציל אותה? שיש סיבה להכל .

*** ולדעתי לא כל דבר ניתן לתקן  ..יש ארועים שמשפיעים לטווח

הרחוק ...

תודה על התגובה בילי .. היה מעניין לקרוא את השקפת העולם

בקישור .

תודה גם לך מישהי..צר לי על מה שאת מספרת .ואכן נחמד המרכז

ליוגה ,עוד לא החלטתי האם אלך ...גם אצטרך לעבוד מחר ,זה בהפתעה  .

וגם לא בטוחה שיש לי כוח לזה ..יכול להיות נחמד גם להיות בבית ולראות

סידרה ... נראה ..

תודה גם לך פילוסוף.  , , גם אני משתמשת בביטויים האלה

כי זה מה שאומרים.  גם "מה נשמע " ... זה אגב לא מעליב  וגם לא מעצבן

סתם מאוס כזה ... (ואם אנשים מסויימים אומרים את זה

זה ממש נכנס באוזן אחת ויוצא מהשנייה .יש אנשים שמנסים

לעצבן בכוונה אבל זה לא מזיז לי .. למדתי לא להתייחס

לאנשים לא חשובים. )

העיקר שיהיה חופש מהעבודה..שזה נחמד .

חייבים לשמוח ? לא חייבים שום דבר..  






שם
לצפיה ב-'גם אני לא אוהבת חגים'
גם אני לא אוהבת חגים
09/04/2017 | 12:16
63
יהיה לנו ליל סדר קטנצ'יק, אצלנו בבית. היינו צריכים כמעט להתחנן לאביו של בעלי ולאחותו שיבואו.
האח ברוגז עם בעלי על סיבה לא מוצדקת, ועל הדרך החליט לא לדבר גם איתי. 
שיהיה לך חג שמח, מילקי.
המרכז ליוגה נשמע מקום נחמד. אם הייתי גרה באיזור הייתי הולכת אליו.
לצפיה ב-'אני מסכים חלקית'
אני מסכים חלקית
09/04/2017 | 14:51
53
אנשים מרבים להשתמש בביטויים שגורים וחסרי תוכן כמו "מה נשמע?", ואין כמעט מה לענות על זה. גם אני סולד מזה ולא נוהג להשתמש בביטויים האלה. אמנם לפעמים הכוונה אמתית. החגים נועדו לשמחה ובכך יכולים לעזור גם לסובלים ולעצובים שלא יודעים ליהנות מהם, או לפחות יש מי שמקווה שיעזרו להם ליהנות. חשוב לשמוח גם כשקשה ורע, גם החסידים גילו את זה. נכון שאין להתכחש לקושי כי אז השמחה לא אמתית ותתפוגג, אבל כדאי להתייחס לרע באופן שכלתני ולנסות לפתור אותו ויחד עם זה להשתדל לשמוח ולנצל את הטוב וגם להאמין ביכולתנו כבני אדם ולשפר.
לצפיה ב-'למה ההודעה לא נשלחת'
למה ההודעה לא נשלחת
16/04/2017 | 10:19
20
היי מילקי
אני מנסה לשלוח מסר פרטי וזה לא נותן לי משום מה יש ליישהו מושג למה..?
לצפיה ב-'לוסטל - האם כדאי? '
לוסטל - האם כדאי?
04/04/2017 | 16:21
2
119
היי כולם, לאחרונה פעם ראשונה בחיי התחלתי להרגיש אובססיה לרצון מסויים שלי ובמהרה כל החיים שלי סבבו סביב זה, הפסקתי להנות , נהייתי עצובה וממש אדם אחר.. פסיכיאטר רשם לי לוסטרל וסיפר לי שבשבועיים - שלושה הראשונים החרדה והלחץ מתגבר.. ואני קצת מפחדת מזה, עכשיו לפני החג ואז אני נוסעת לחופשה.. מצד שני גם אם אדחה בשבועיים שלושה תמיד יש עוד משהו.. האם כדאי להתחיל כבר עכשיו? מישהו חווה את זה כשהתחיל לקחת ויכול לתאר מה הרגיש ? יש לציין שהוא רשם לי גם קלונקס למקרה הצורך ..
אבל אני באמת חוששת מה זה יגרום לי להרגיש בשבועיים הראשונים.. ושאלה נוספת , אם ארצה להפסיק, אני פשוט מפסיקה לקחת? תוך כמה זמן אני בעצם חוזרת למה שהייתי קודם? 
 
אשמח אם מישהו יוכל להרגיע ולהסביר כי הפסכיאטר היה מעט חסר סבלנות
תודה 
לצפיה ב-'לצערי אין אנשי מקצוע בפורום'
לצערי אין אנשי מקצוע בפורום
05/04/2017 | 04:18
60
כדי להתייעץ על טיפול תרופתי אני מציעה לך לפנות לפורום מקצועי בנושא תרופות. אני מניחה שיש כזה באתר 'דוקטורס' או באתרים נוספים, אחרים.
לצפיה ב-'לקחתי את זה פעם'
לקחתי את זה פעם
07/04/2017 | 12:52
53
לכמה זמן, ועשה לי טוב מאד. לא יודע אם יתאים לך, התייעץ באיש מקצוע.
 
 
לצפיה ב-'מרוב שאני מאמין בפילוסופיה של מלים'
מרוב שאני מאמין בפילוסופיה של מלים
05/04/2017 | 21:33
4
67
אני מדבר עם אנשים בצורה מלאכותית, וזה הפך אותי למין רובוט שחי בדרך מכנית ולא אנושית וזה יצר עימות ביני לבין החברה. אולי הדרך שלי לא נכונה.

לצפיה ב-'אני מנסה לדבר עם אנשים'
אני מנסה לדבר עם אנשים
05/04/2017 | 21:59
3
43
בדרך יותר אישית, גלויה וחופשית וגם בוגרת, כמו התעניינות בתחביבים. זה יוצא רובוטי ומלאכותי.
 
לצפיה ב-''
09/04/2017 | 22:18
1
24

ערב טוב לך,
נשמע שאתה קצת מתוסכל שאנשים לא תמיד מבינים אותך.. נשמע שאתה מרגיש שהסגנון שלך הוא ייחודי משל אחרים.. אתה מנסה דברים אחרים על מנת להתקרב- אבל זה יוצא מזויף.. אמרת שאולי הדרך שלך לא נכונה..
הרשה לי לומר לך שבזה- אין דרך אחת נכונה.. אין דרך אחת נכונה למילים, למשפטים, לחיבור ביניהם.. כמובן שניתן לערוך מעט התאמות בפני אנשים מסוימים, בכדי שנוכל לגעת בהם קצת יותר .. אבל הדרך שבה אתה מדבר, האופן שבו אתה מתבטא- זה מי שאתה.. אף אחד לא אמור או רשאי לקחת את זה ממך..
דע לך, יקר, שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו , דע לך, שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו (נעמי שמר) .
הלוואי שנוכל כולנו למצוא את השירה שלנו, את האותנטיות שבנו, ולחיות איתה ועם שאר העולם, בשלום..
לילה טוב 
לצפיה ב-'תודה סהר'
תודה סהר
10/04/2017 | 09:41
13
המפשט על העשבים הוא במקור של רבי נחמן. אין כאן עניין של בדיחות, אני בודק איך לבנות את השיחה הרצינית והרגשית בדרך יותר מושכת.
 
לצפיה ב-'אולי'
אולי
10/04/2017 | 07:28
18
אולי תנסה גם להתבדח, לצחוק, או אפילו למצוא בדיחות מצחיקות, מהסוג שמדבר אל השני. צחוק זה לפעמים דבר קסם שמעלים עצבות או תחושות כבדות או סתם לאווירה נחמדה.
לצפיה ב-'היי עליסה,'
היי עליסה,
05/04/2017 | 10:55
1
87
מה שלומך?
אנא, אמרי מה קורה איתך.
לצפיה ב-'היי'
היי
15/04/2017 | 11:35
15
תודה על הדאגה
אני נכנסת ויוצאת מהפורום, לא מצליחה לכתוב.
נכנסתי למצב של קהות חושים.
בשבוע האחרון מעט נמאס לי, החלטתי להפסיק עם הכדורים ולראות אם לבד אני מצליחה להתמודד.
עדיין באשפוז יום, זה מרגיש לי מעט מטופש. אבל כן מנחם שיש  לאן ללכת ומי שדואג. גם סביבי יש מי שדואג, אבל זה לא משהו שיחזיק אותי הרבה זמן. 
נמאס לי מהכדורים האלה, אני לא מצליחה לכתוב, לא לחשוב, כל הזמן אוכלת ואפאטית. כלום לא באמת מעניין אותי. מצב מוזר שאני לא מכירה אצלי. הרופאה הורידה לי כור אחד ואני הורדתי את השאר. לא מוכנה לחיות ככה, גם במחיר של לא לחיות.
כרגע אין לי הרבה מחשבות אובדניות, רק ייאוש וחוסר כוח. אין לי כוח "לחזור לחיים", לעבוד או לעשות דברים שצריך. קשה לי, הכסף נגמר לי, אין לי הכנסה, אמא שלי מנסה לעזור אבל גם לה אין כסף (בקושי לעצמה). לא יודעת כמה זמן אחזיק מעמד ככה, אבל בינתיים עדיין מנסה. 
היה לי כייף להיכנס לכאן וראות את ההודעה ממך, תודה. 
אני קוראת את ההודעות, לא מסוגלת להגיב או לכתוב.
 
תודה
לצפיה ב-'אובד עצות,מבקש עזרה לאדם קרוב'
אובד עצות,מבקש עזרה לאדם קרוב
04/04/2017 | 13:54
5
154
שלום לכולם,
האדם הכי קרוב אליי נמצא בדיכאון,מרגיש ייאוש,לא רוצה לעשות כלום,אין חשק לכלום,רק רוצה להיות כל היום במיטה ולבכות, שינויי מצב רוח פתאומיים( שניה אחת גן עדן ושנייה אחת גיהנום),לא רואה שום עתיד טוב,
הכל בחייו חרא מבחינתו (למרות שכל אחד שמסתכל מהצד יכול רק לקנא),
מאשים אותי ברוב מצבו,אני ממשיך להתעקש ולא מוותר, אך שום דבר לא עוזר ואני אובד עצות.
רקע קודם:
כיום גיל 26,בצבא ביקר אצל 2 פסיכולוגים ולאחר מכן אצל אחד נוסף כאשר אף אחד מהם לא הצליח לעזור,לשנות,לשפר את המצב ולכן מבחינתו זה בזבוז זמן ללכת לטיפול ש"גם ככה לא יעזור",
חלקם טענו שמדובר בדיכאון וחלקם טענו ל"חוסר איזון כימיקלים במוח" מה שמצריך טיפול בכדורים אך גם כדורים מקבלים סירוב.
הצעתי למצוא פסיכולוג שאולי יכול לעזור ולא משנה כמה יעלה,אך גם לזה אני מקבל סירוב בטענה שזה "בטח יעלה יקר",
וכך גם כל דבר אחר שאני מציע ,להרשם לחדר כושר,לעשות יוגה, ללכת לספא וכו.
אני כל הזמן מנסה להיות חיובי ולא להראות כמה קשה לי המצב,להרים אותו מהמצב הזה אך זה תמיד מספיק במקרה הטוב לכמה ימים,
אני אובד עצות,
כלפי הסביבה הכל נראה בסדר,רק אני מודע למצב ולכן גם לא יכול לדבר או להתייעץ עם אף אחד.
יש אנשי מקצוע בקהל?
מה האבחנה לדעתכם?
מה עוד אני יכול לעשות כדאי לעזור?
 
המון תודה לכולם.
 
 
לצפיה ב-'אף אחד כמובן לא יאבחן אותו באינטרנט'
אף אחד כמובן לא יאבחן אותו באינטרנט
05/04/2017 | 04:16
61
זה יהיה לא אחראי וגם בלתי אפשרי על סמך תיאורים כאלה בלי לבדוק את האדם פנים מול פנים. אני מציעה שיבדוק אותו פסיכיאטר, לא פסיכולוג. פסיכיאטר יוכל במקרה הצורך להפנות אותו לטיפול פסיכותרפי, אבל קודם כול הבריאות (כדורים, וכו').
אני לא יודעת מה הקשר ביניכם, אבל אתה חייב לזכור שאתה לא יכול להציל אף אחד בעולם. אם תיתן את היד שלך כשאינך יודע לשחות, אתה תיפול למים יחד עם האדם שאתה מנסה להציל. אל תשכח לקחת מרחק כשאתה מרגיש מותש, אל תגיע לתשישות, אתה צריך את כוחותיך הנפשיים לעצמך (בין השאר, כדי שתוכל לתמוך בו ממקום של כוח). אתה חייב לשמור על הגבולות שלך ולא לתת לעצמך להישאב וליפול יתר על המידה.
לצפיה ב-'מניסיון אישי'
מניסיון אישי
05/04/2017 | 08:38
77
מניסיוני האישי שאדם בדיכאון הבעיה הגדולה ביותר אי חוסר אפשרות לראות מעבר לבעיה אז כך שכל שיחה או יד מושטת לעזרה מתבטלת אוטומתית אני ממילץ על פעילות באופן סמוי כגון סרטים מצחיקים בליווי חטיפים חשיפה לשמש כלב גור שיתחבר ויאפס מחדש את הרגש ויצמיח אותו ..בהצלחה והרבה בריאות
לצפיה ב-'חושב שכבר ניסיתי הכל'
חושב שכבר ניסיתי הכל
05/04/2017 | 08:57
65
תודה רבה על התגובות,
אני כל הזמן מנסה ליזום פעילות חיובית שאמורה להיות כייפית אך זו ברוב הזמן נענת בשלילה,בין אם זה לראות סרט כלשהוא,ללכת למסאז(בנאדם שאוהב מסאז) וכו.
האם ישנם פסיכיאטרים שיסכימו להגיע עד הבית ?
מרגיש שאני עושה הכל כדאי להציל,אך ממשיך לצוף על המים ולא מצליח לצאת מהם.
לצפיה ב-'כשנראה שכל הדרכים חסומות..'
כשנראה שכל הדרכים חסומות..
09/04/2017 | 22:04
30

ערב טוב,
אני קוראת את דבריך ורק יכולה לתאר לעצמי כמה מתסכלת החוויה שלך.. כמה מייאש זה להושיט כתף, יד, שוב ושוב- ולהיענות בסירוב.. הרצון החוזר ונשנה שלך לעזור- ראוי להערכה..
שאלת מה אתה יכול לעשות?.. אומר לך בכנות ובעדינות, שלפי מה שאתה מתאר- נשמע שדי ניסית הכל.. עזרה מקצועית היא בהחלט הדרך הנכונה ביותר שעליו לבחור.. אני מדגישה –עליו לבחור-..
הכמיהה שלנו לעזור לאחר היא דבר מקסים כשלעצמו.. לא משנה אם הצלחנו או לא.. הנקודה העיקרית היא ההבנה שיש איזשהו גבול.. איזשהו קו.. שאותו, לא נוכל לעבור.. מנקודה מסוימת- הכל ממשיך להיות בידיים של האחר, הפגוע.. כיוון שאם הוא לא רוצה לעזור לעצמו- אנחנו בוודאי לא נצליח..
עם כל זאת, יקר, הייתי מציעה לך לנסות לשמח אותו כמה שאפשר.. לתת לו להבין שיש טעם לחיים.. לחדש אצלו את הכוחות על מנת שיוכל להילחם את מלחמתו.. אתה כמובן תמיד תוכל להחזיק לו את היד מהצד, אך אף פעם לא תוכל להילחם במקומו..
יקירי, אני מתארת לעצמי שקשה לך.. שאתה אולי קצת מאוכזב מחוסר ההצלחה לעזור לו.. אז רציתי להציע לך לבוא לשוחח איתנו בצ'אט.. נוכל לתמוך בך ולהעניק לך כוחות, על מנת שתוכל להמשיך להיות חזק עבורו..
בנוסף, כמובן תוכל להציע לו להגיע אלינו גם.. תוכל להסביר לו שאיננו אנשי מקצוע, אבל אנחנו אנשים עם לב חם, שנהיה שם בשבילו, רק בשבילו, לא נכפה עליו דבר.. רק נשמע את שעל ליבו, כדי שלא יעבור את זה לבד..
הצ'אט שלנו פתוח כל ערב בין 21:00 לחצות.. תבואו בשמחה..
עד אז, מאחלת לכולנו להיות אכפתיים לאחר- כמוך  
 
לצפיה ב-'היי'
היי
10/04/2017 | 06:45
29
מניסיון, שלי עם כל התרופות, ומהיכרות עם מתמודדים, ומקריאה בגוגל:
אם מדובר בדיכאון ממשי בתחושות, אז יש אנשים שלא מגיבים לתרופות מסוימות, ואחרי הרבה ניסויים מוצאים תרופה שכן מאוד עוזרת, הרבה פעמים ה ssri לא משפיע, אבל תרופות מהדור הישן כן עשויות להשפיע לטובה.
תרופה שעוזרת יכולה להקל על הסבל, והיא גם התקדמות בפיתרון הבעיה, אבל על פי רוב היא לא פותרת את הבעיה לגמרי, בדרך כלל אדם לא נכנס סתם ככה לדיכאון, אלא זה יכול להיות תלוי בדרך שהוא בחר בה, שהיא לא מתאימה לו, יש אנשים למשל שמחפשים להיות יותר טובים או רוחניים וזה מספק אותם, ויש כאלו שלא מודעים לכישרונות טבעיים שלהם שהם יכולים לעסוק בהם כתחביב או כמקצוע.
ודבר ראשון יש את עניין החשיבה החיובית ובניית מוטיבציה שזו עבודה מאוד חשובה לכל מי שחווה דיכאון, והאמת לכל האנשים בעולם בכלל.
תרופה טובה היא בדרך כלל לא הפיתרון הבלעדי והדיכאון גם עלול לחזור ואז צריך שינויים במינון / החלפת תרופה.
לצפיה ב-'עוד בעניין החגים- שרשור חדש'
עוד בעניין החגים- שרשור חדש
02/04/2017 | 21:16
3
111
לפני זמן קצר הגיע מקרובת משפחתי הטלפון עם ההזמנה לערב החג. אחרי שכבר הודעתי לאמי שאינני מעוניינת ללכת והיא אמרה שכשהם יתקשרו להזמין היא תאמר להם שכבר הוזמנו למקום אחר, היא התחילה לגמגם לה (זה מה שהיא מספרת, לא הייתי עדה לשיחת הטלפון) ויצא מכל זה שאני לא רוצה ללכת (במקום שהיה תהיה קצת יותר דיפלומטית וגם תעמוד בהבטחותיה). אז אותה קרובת משפחה אמרה לה שהיא תבוא לקחת אותה. לא ממש איכפת לי, אני הרי לא רוצה לחגוג ובטח לא עם האנשים האלה הקרויים "המשפחה שלי", אבל חוששת שיהיה כאן פיצוץ הרבה יותר גדול. 
שמתי לב שאותה "קרובה" שמה לה למטרה (יחד עם האמא הנפלאה שלי) להפוך אותי לשטן של המשפחה תוך שהיא עושה מעצמה קדושה. שוב האשה הזו (האמא שלי) פגעה בי. באמת, תהיתי, ביני לבין עצמי, איך היום הזה עבר בלי 'פיצוצים' ואז זה הגיע. הייתי צריכה לדעת שכך יהיה. אני כבר יודעת שאת ההבטחות שלה היא רושמת על הקרח.
בלי קשר לכל זה, כבר למעלה מ-40 שנה שאני עושה את החגים עם האנשים האלה ונמאס לי. אני צריכה אוויר מהם ובכלל. מחודש יוני אני לא נושמת. משום בחינה.
אז שתשב לה שם ותמשיך להשמיץ אותי. זה מה שהיא עושה כל הזמן, לא?.
לצפיה ב-'במבי, את יכולה להתנתק מהם?'
במבי, את יכולה להתנתק מהם?
03/04/2017 | 10:41
57
למצוא עבודה, לשכור דירה קטנה?
אני יודעת שזה קשה, אולי שירותי הרווחה יכולים לעזור לך?
לצפיה ב-'מה קרה בחודש יוני?'
מה קרה בחודש יוני?
05/04/2017 | 04:11
40
מקווה שבכל זאת יהיה קל יותר ממה שנדמה לך...
לצפיה ב-'שלום'
שלום
10/04/2017 | 14:13
9
כנות מעלה חשובה. אמך ודאי הייתה אמתית בדרך העברת המידע ולכן הובן מדבריה שלא רצית ללכת. את לא חייבת ללכת למקומות שאת לא רוצה. המשפחה אמורה לאהוב ולעזור, אם הם קשים אתך אולי יש צורך לפתור את בעיות המשפחה, אולי בעזרת גורם אחר. ייתכן שהם לא מבינים שקשה לך, וכדאי שתסבירי להם את מצבך באופן שישכנע אותם. לפני הכול עליך לעשות מאמץ לשפר את מצבך האישי כך שגם תוכלי להשתתף באירועים ובפגישות שנועדו לשמח וליצור אווירה משפחתית מקרבת. את מכירה הכי טוב את עצמך ולכן סביר שתוכלי יותר טובל לעזור לעצמך.
לצפיה ב-'להיות לבד'
להיות לבד
04/04/2017 | 06:30
6
156
איך אהיה בדיור מוגן לבד? איך אתגבר על עצמי לא לבלוע הרבה כדורים עם שתיה מתוקה? יש לי רצון לחיות חזק.איך אבשל אגהץ,אנקה,לבד,לבד, כילים  ורצפה?
לצפיה ב-'היי'
היי
05/04/2017 | 04:09
68
למה להיות בדיור מוגן לבד, בעצם? למה לא דירת שותפים או הוסטל? נשמע מדאיג שיש לך לפעמים רצון לבלוע הרבה כדורים... איפה אתה מטופל?
לצפיה ב-'מחויבויות'
מחויבויות
07/04/2017 | 12:55
3
46
אדם צריך לקחת אחריות בוגרת על המחויבויות שלו. כדאי לזכור שאם מבצעים את המחויבויות היטב, כמו עבודה ולימודים, זה עוזר להתקדם בחיים, להצליח ולקבל סיפוק נפשי. אם תשקיעי תעשי את העבודות היטב, ותקפידי לעשות מה שאומרים לך, יעריכו אותך ויקדמו אותך. בדידות עניין אחר. אני מאמין שהמקום למצוא חברים הוא מסגרות, בעיקר כאלה שמעניינות אותנו כמו חוגים ולימודים. בנוסף אם דבר מסוכן לך כמו בליעת כדורים לא נכונה, חשבי על שלומך ועל בריאותך ואל תעשי דברים שתתחרטי עליהם.
 
לצפיה ב-'זו התגובה הכי מדכאת בעולם'
זו התגובה הכי מדכאת בעולם
11/04/2017 | 17:17
2
27
שאפשר לקבל, על אף שברור לי שנכתבה ממקום טוב.
 
לפעמים אדם לא יכול לקחת אחריות על המחוייבויות שלו, גם אדם בוגר. 
 
הבדידות היא אכן בעיה ויש פתרונות. לדעתי, הצעד הראשון בשביל מישהו שלא מסוגלת לעשות שום צעד אחר, הוא לפנות לפסיכיאטר או לשירותי הרווחה. יש תכניות ויש טיפול בקבוצות ויש כל מיני דברים. הבדידות היא נגע בעולם המודרני ובכלל לא קל לצאת ממנה.
 
אני מצאתי, איכשהו, את הכוחות להכשיר את הבית לחג, ובשביל מה? בשביל להישאר בחג בגפי. אני בהחלט מבינה את הקושי הרב להצליח לעמוד בזה. הידיעה ש"צריך" לעמוד במחוייבויות וגם הידיעה שזה יעשה לך טוב, לא נותנת כח. אנשים נותנים כח. ולכן תחילת הפתרון הוא הפגת הבדידות, לאט לאט ולפנות לעזרה, כי הבדידות היא המכה ה-11 של החג הזה ובכלל בחיים כמו שאנחנו חיים אותם היום.
 
מאחלת לכולם (מכל הלב) שיהיה חג שמח, כמה שאפשר.
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
11/04/2017 | 18:51
1
16
בדידות מופרת כשמשתתפים במסגרות חברתיות שמעניינות אותנו, כמו חוגים, מועדונים חברתיים ולימודים. שם מוצאים אנשים עם שפה משותפת וחברה. אנשים יכולים לעזור, אבל קודם כל החשוב לעזור לעצמנו ואולי עיסוק במעשים שנעימים לנו יכול לעוזר לקבל החלטה לבצע מחויבויות. חשבי אלו עיסוקים יכולים להנעים את זמנך ולגרום לך הנאה ושמחה, כמו תחביבים ונושאי עניין, לעומת העבודות הלא נעימות. בזמן הפנוי עסקי בדברים הנעימים וכך תוכלי גם לנצל את החג לטובה, ובזמן הלא פנוי תוכלי לחזור לעשות עבודות מחייבות יותר בקלות.
לצפיה ב-'בקשר לכדורים'
בקשר לכדורים
11/04/2017 | 18:59
15
מה שמסוכך לאדם גופנית ובריאותית ואולי אף יכול לסכן את חייו, הוא בהחלט יכול להיזהר ולהימנע מעשייתו ע"י החלטה, אם יזכיר לעצמו היטב את הנזק הכרוך בעשייה.
 
לצפיה ב-'חירות'
חירות
09/04/2017 | 12:15
26

גם מבין המילים המועטות שרשמת, אני רואה את החשש שלך, הבלבול, התהיות האלה שקיימות לפני שיוצאים לדרך- האם אני אסתדר? האם אני באמת מוכן? איך אצליח לעשות את זה? מי יהיה לצדי? אלו כמובן חששות ומחשבות טבעיות ולגיטימיות לחלוטין, וטוב שאתה שואל את עצמך את השאלות ממקד את עצמך מראש לגבי מהם המקומות שיהיו מאתגרים במיוחד עבורך, כדי שתבין איפה הכי הרבה תצטרך תמיכה.
 
אני לא יודעת לאיזה דיור מוגן אתה הולך ומאיזו סיבה, אבל אני מניחה שכמו בכל דיור מוגן, יהיו שם אנשי צוות לצדך, אולי גם חונכים. אני ממליצה לך לשתף אותם במחשבות שלך, בדברים שאתה צופה שיהיו מאתגרים עבורך, ומקווה שתאפשר להם לעזור לך, להיות שם לצדך. אין סיבה שתעבור את התהליך הזה  לבד. האם יש לצדך גורמי תמיכה נוספים בימים אלו- משפחה, חברים, זוגיות?
 
בינתיים, ולא רק לבינתיים, אנחנו נשמח להיות כאן לצדך, לשמוע על ההתמודדויות ועל מה עובר עליך.
מאחלים לך חג שמח. חג שמח ופריחה... 
 
"מה לעשות בשקט מה לעשות ברעש 
אל תגיד פיקששתי אל תתחיל לבכות 

כשהאור כבר עולה בחוץ 
תגיד הנה יש לי פתח הזדמנות"
 
לצפיה ב-'קצת עצוב'
קצת עצוב
04/04/2017 | 01:42
3
126
ברקע אני לא יכולה לצאת מהבית ללא הסעה כי מסוונרת מאוד כשיוצאת מאוד מאוד מסנוורת, שבוע שעבר פשוט לא ראיתי מכוניות וכמעט נדרסתי, יש לי משקפי שמש אופטיות, יותר גרוע איתם.
ואין לאימי אוטו שתוכל להסיע אותי למקומות, כך שלקופת חולים חבר שלי מסיע אותי בערב ורק אז יוצאת מהבית. לא יכולה לטפל בבית בשל מצבי הבריאותי, לא כמו שצריך כך שניתן יהיה לקבוע עם חברות שיבואו. ואין לי כסף להגיע למקומות פחות מסנוורים כמו קניונים עם חברות כי זה רק מוניות.
וקשה לי לקרוא בגלל המצב בעיניים, ועדיף שלא אהיה הרבה על המחשב, גם בגלל העיניים וגם בגלל הגידים והמפרקים בידיים והגב והמערכת האורטופדית ובכלל הבריאות.
כשאני מאזינה לרדיו אני לא ממש מצליחה להבין מה אומרים כי אני גם לא שומעת כל כך טוב. לא זכאית למכשירי שמיעה.
עד עכשיו ניסיתי להיגמל מישיבה ממושכת ליד המחשב, ולקרוא קשה אז חשבתי שאראה טלוויזיה יותר, למרות שיש ביס מעט מאוד סדרות שהן הטעם שלי, אז היו לי 3-4 סדרות אהובות וכל שאר הזמן לצערי הייתי מול המחשב.
אז היום, היום אמא שלי ניתקה אותנו מיס, כי אין כסף לשלם על המנוי ליס. ועצוב, אני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא עצוב. אבל עד עכשיו זה מה שהיה לי.
 
ואם זה לא מספיק המתקין של ממיר הטלוויזיה בחינם שגובה 200 ש"ח עבור החברה התייחס אליי בצורה שאף פעם לא היה מתייחס אליי אף טכנאי ביס. הוא היה צריך להגיע שוב כי עדיין נשארו כבלים חשמליים חשופים בצורה מאוד לא בטיחותית והחליט שהוא בא מחר בבוקר.
אני לא נרדמת בלילות בדר"כ רק בבוקר נרדמת, וגם ככה לא ישנתי איזה 2 לילות בזמן שאסור לי בריאותית לא לישון. ואסור יהיה לי להגיע לטיפול שיניים לאחר 3 לילות בלי שינה אבל למתקין לא היה אכפת מהבעיות הבריאותיות שלי שיוצרות מגבלות הוא שמע ואמר כולם עושים מאמצים אז גם את תעשי בצעקות, באותו זמן גם אמא שלי צעקה עליי למה אני לא יכולה לקבוע למחר בבוקר שניהם הכריזו שאני מפונקת למרות שבאמת יש לי בעיות בריאות שמקשות על שינה ואוסרות על חוסר שינה.
המתקין הכריז שאם מחר בבוקר לא אוכל אמא שלי תצטרך לשלם שוב אבל למתקין לא מחברה והוא ישאיר את הכבלים כמו שהם במצב מסוכן.
התלוננתי בחברה אבל לא אכפת להם. אני מבינה. זה יחס שעניים מקבלים, לא אומרת שזה בסדר, אבל זה יחס לעניים, ובמיוחד יחס לחולים או נכים עניים. לא אומרת שזה בסדר והם יצטרכו לטפל אבל הדבר עדיין קרה. וזה סמלי.
 
עצוב לי, אני מתביישת שעצוב אבל עצוב, ומנסה שלא, אבל מה לעשות. ויודעת שהמחסור בטלוויזיה שאוכל לצפות בה (אוהבת רק סדרות לא סרטים ולא אקטואליה וגם מעט סדרות מדברות אליי) יילך ויחסר ככל שיעבור הזמן. ועצוב. מנסה להגיד לעצמי שהכי חשוב טיפול השיניים מחר, ולא להתעסק עם "שטויות" אלא להתמקד בלהתפלל שילך טוב. אבל הלב שלי לא מקשיב לי, ולמען האמת גם הראש לא יכול.
 
יש פה מישהו שמבין אותי?
לצפיה ב-'לגבי חוסר בכבלים'
לגבי חוסר בכבלים
04/04/2017 | 03:43
1
72
לי אין כבלים...יש לי מחשב מחובר לטלויזיה ואפשר לחפש כל מיני אתרי סדרות לצפייה בלי כבלים כמו מאקו ואתר רשת וכמה אתרים באנגלית ויש אתרים להורדת סדרות..זה לא סוף העולם. יש כאלה שמשתמשים בקודי..לא חסר פתרונות

יש חיים אחרי המוות

בהצלחה והרבה בריאות.
לצפיה ב-'זה לא הטלוויזיה'
זה לא הטלוויזיה
04/04/2017 | 14:41
51
זה המצב הכללי, זה כל מה שרשמתי בהודעה. וגם אסור לי להיות הרבה במחשב, אבל אין לי אופציות אחרות עכשיו כשאי אפשר לקרוא לשמוע רדיו לראות טלוויזיה לא במחשב לצאת מהבית איכשהו אפילו לדבר מאוד כואב. 
אף אחד לא "צריך" טלוויזיה.
לצפיה ב-'כאן בשבילך...'
כאן בשבילך...
04/04/2017 | 22:16
42

אלונה היקרה,
אני מבינה שאת בטח מיואשת, בגלל שנראה שכל כך הרבה גורמים בחייך הולכים נגדך- העיניים שלך גורמות לכך שאת מתקשה לקרוא ואת מסתנוורת בקלות- מה שהוביל לכך שכמעט נדרסת... ובנוסף, אינך יכולה להשתמש הרבה במחשב, למרות שנראה שהיית מאוד רוצה. את תלויה בכך שיסיעו אותך למקומות כדי לצאת מהבית... ואינך מסוגלת לחלוטין לפענח מה אומרים ברדיו, בגלל ליקוי בשמיעה... כל כך הרבה דברים שנראה שהם מכבידים עלייך מאוד... ויכול להיות שאת מתוסכלת כי את מרגישה שכל הגורמים האלה מונעים ממך לחיות את החיים בצורה שהיית רוצה... ויחד עם כל הדברים, נראה שהלב שלך מלא בצער, כי איבדת את הדבר היחיד שהרגשת שהיה שם לטובתך- הסדרות האהובות הבודדות שיכולת לצפות בהן...
ואולי את גם מרגישה שאינך מובנת על ידי הסביבה שלך- דבר שנראה שמפריע לך מאוד...
יקרה, אני רואה שחוסר השינה מטריד אותך... קיימת אפשרות ששעות שינה קבועות יוכלו לעזור, גם אם מעט, עם הקושי בהירדמות, אם הן לא קבועות כעת. אולי גם פנייה לרופא בעניין תוכל לעזור. 
אין ספק שנראה שעובר עלייך כל כך הרבה... ועם זאת, יתכן שבתקופה הקשה הזאת תוכלי למצוא את החוזק שנמצא שם בפנים ורק מחכה שתגלי אותו... כי הוא אכן נמצא שם.
לבינתיים, אנחנו פה איתך, מאחורייך לאורך כל הדרך מלאת המכשולים... מנסים להבין עד כמה שאנחנו יכולים, כי זה חשוב לנו. את מוזמנת להמשיך ולשתף אותנו בכל דבר שרק תרצי. תדעי שאת לא לבד...
שולחת לך חיבוק חם...
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'אונס-טריגר'
אונס-טריגר
31/03/2017 | 23:17
4
152
לא מזמן נכנסתי לפייסבוק שלהם. התקשיתי למצוא. משהו בתוכי תמיד מעוות את השמות הפרטיים. אז בטח שיהיה קושי בלאתר את שם המשפחה. נכנסתי לחברים ולחברים שלהם, חיפשתי. ידעתי שמישהו חבר שלהם, אנחנו מאותה עיר, בטוח מישהו בן גילם מכיר.
אסף ולירן, שניהם נשואים, נראים מאושרים.
ואני? כל מגע הם אליי שוב חודרים.
"תתפוס אותה", "בדיוק ככה, שהיא לא תזוז".
לא זזתי. עד שכאב לי החדירה מאחורה. עד היום איני מסוגלת אפילו לחשוב על זה.
פעם ביום לפחות הם חודרים לתוכי, בראשי, בתחושתי.
בוגדים בנשותיהם. מכאיבים לי. כל מגע זר הם שוב צועקים עליי.
כל מגע מוכר, שוב ושוב הם חודרים אליי.
בלילה מגיעים לפעמים במסכות.
ביום בפנים חשופות.
בטח הם שכחו, מה לי באותו לילה עשו.
גם לי היו ימים שבהם הצלחתי לשכוח, לילות שמהם הצלחתי לברוח.
זה קרה פעם אחת איתם, ועוד פעמיים עם אחרים.
ככה, בלי אישור, תופסים אותי ולתוכי חודרים.
זה כואב,
אחרי אותה פעם אני כבר לא מגיבה, מפחדת שוב להיקשר, שוב להיות כנועה.
נשארת לבד כי כולם ממני בורחים.
והם באושר ועושר משפחה מקימים

לצפיה ב-'עליסה '
עליסה
01/04/2017 | 12:26
75
כל כך עצוב לי לשמוע שעברת את המעשה הנורא הזה על גופך.
אני מבין שאת כאובה ואת סוחבת איתך חוסר אמון בגברים בגלל האונס ובצדק אבל יש גם גברים הגונים שיכבדו את הגוף שלך, את הנפש שלך ואת כול כולך.
עליסה, אל תחפשי אותם בפייסבוק או בל מקום אחר.
אולי הבני זונות האלה הקימו משפחות אבל אי אפשר לדעת מה הם מעוללים גם לנשים שאיתן.
לצפיה ב-''
02/04/2017 | 02:06
59
כל כך כואב...
לצפיה ב-'טראומה... '
טראומה...
03/04/2017 | 23:15
52
עליסה יקרה,
אני קוראת את דברייך ומתארת לעצמי את גודל הכאב הגדול מנשוא....וכיצד הכאב מסרב להרפות.. אני שומעת את הטראומה שחווית בעל כורחך וממשיכה לצבוע היבטים שונים בחיים שלך...

נדמה כאילו האקט הפיזי של אונס, גזל משהו מהנשמה שלך, שכ"כ צמאה למצוא מזור לכאב שלה... וזה נדמה שבחיפוש הזה יש אלמנט של קונפליקט – מצד אחד את מבקשת לשכוח, ומצד שני הטראומה לא נותנת מנוח... מצד אחד את מבקשת לא לגעת בה, ומצד שני לא יכולה שלא לחפש אחר הפוגעים... אולי במעין משאלה למצוא אצלם השפעה ולו קטנה, לרעידת האדמה ולהרס שיצרו בעולמך...
 
כשאת כותבת על הפגיעה עצמה "אחרי אותה פעם אני כבר לא מגיבה, מפחדת שוב להיקשר, שוב להיות כנועה. ..נשארת לבד כי כולם ממני בורחים" , אני תוהה על כפל המשמעות בין קשירה פיזית וכניעות לבין היקשרות ואינטימיות ועל כמה זה וודאי קשה לתת אמון ולתת למישהו להיכנס פנימה...ועד כמה זה אולי מרגיש בודד...ואולי העניין הוא לנסות למצוא, לאט לאט, מחדש את הבחירה, את האישור שנעדר אז ושם, ולמצוא מישהו, היום וכאן, שיהיה ראוי לאמון בו ...
 
אני קוראת אותך ומשערת  את עוצמת הכאב, האכזבה והזעם שמתעוררים נוכח הפער בין העדר האפקט אצלם לבין האפטר שוק שאת עדיין מתמודדת איתו ומנסה לשקם את ההריסות...מנסה למצוא מחדש את היציבה, את היכולת להתהלך בבטחה... וזה ייקח זמן לפצע הזה להגליד, וייתכן מאוד כי ישארו צלקות... אך חשוב לי לומר שניתן לשקם ולבנות מחדש במקומות שנהרסו, שהסיפור שלך לא נחתם עדיין... שגם עבורך יכול להיות "באושר ובעושר"...
 
נדמה שהטראומה שחווית שבה ורוצה לספר את עצמה, והניסיון להדחיקה לא ממש החזיק ימים... ואולי הדיבור עליה, העיסוק המודע בה, מתוך בחירה, יוכל לסייע לעבד את מה שקרה ומה שאבד, כדי לא לתת לרוחות ולמפלצות את הכוח להמשיך לרדוף ובכך, להנציח את הטראומה...
 
יקירה, אני יודעת שאת מקבלת עזרה, ואני שמחה שהצלחת לכתוב ולהביא את הדברים גם לכאן... אנחנו פה איתך, קוראים אותך, חווים איתך...מזמינה אותך להמשיך ולשתף, כאן או בצ'אט, רוצים להיות איתך בהרס ולסייע בבנייה... הכל בקצב ובמינון שנכונים לך, באישור שלך, בהתאם לבחירה שהיא שלך...
 
רוצה לשלוח לך חיבוק חם, בתקווה שאינו יחווה כשורף,
חיבוק שמבקש פשוט להיות איתך ביחד אל מול השבר... 
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
07/04/2017 | 12:58
21
אונס פשע קשה מאד ומשפיל, וחווייתו קשה להתמודדות. צריך להעניש את המזיקים והמרעים, וגם להשתדל להיזהר מסכנות ומאנשים מסוכנים. אם עכשיו תצליחי יותר להיזהר ותרגישי שאת מוגנת, יקל לך יותר להתמודד עם האסון בעבר. אני מקווה שהענישו את הפושעים, ולפעמים כשאדם נענש על מה שעולל לנו, קל יותר להתגבר.
 
לצפיה ב-'אין לי כוח'
אין לי כוח
01/04/2017 | 20:27
4
126
פשוט אין לי כוח להתמודדות הזו.
החיים קשים ברמה בלתי נסבלת והחודש הזה...
אין לי מושג איך אעבור אותו.
ה30 של סבתא, פסח, השנה של אבא, יום הולדת.
יותר מדי בשבילי, הרבה יותר מדי.
יודעת שגם זה יעבור, כי הכל עובר אבל זה בכלל לא מנחם.
קשה לי נורא.
האמת שלא נורא, קשה לי ברמות בלתי נסבלות.
הכי גרוע, שאין תקווה, באמת שאין תקווה.
לצפיה ב-'לא שופטים אדם בייאושו'
לא שופטים אדם בייאושו
01/04/2017 | 21:55
1
78
ואני כל כך בייאושי...
לא יודעת מה לעשות עם עצמי וכלכך קשה לי.
והייאוש חוגג.
אז עושה שטויות..וגם זה לא עוזר..
לצפיה ב-'שלום'
שלום
10/04/2017 | 14:16
7
קשה להתמודד עם ייאוש, ויש 2 דרכים חלופיות: או לפעול באמונה כדי לשפר, או לנוח קצת ולהירגע ולאסוף כוחות ואחר כך לפעול. אם את מיואשת וקשה לך מדי לפעול עכשיו, אולי תוכלי לנוח קצת, לעסוק בדברים נעימים ומרגיעים ואחר כך לעשות מה שאפשר לשפר את מצבך.
 
לצפיה ב-'שולחים לך חיזוקים '
שולחים לך חיזוקים
03/04/2017 | 22:21
33
 
יקירה,
אני שומעת את  המוצפות בשל רצף התמודדויות שלא נותן מנוח, אני שומעת את המותשות שלך, את התחושה שזה המון דברים כבדים לעכל, ואי אפשר לבלוע אותם... וגם הידיעה שבסופו של דבר דברים מתעכלים לא מקלה על כאב הבטן שהופך ונעשה בלתי נסבל...
 
ואולי גם יש חשיבות לאופן בו דברים מתעכלים, ולא רק לזה שהם מתעכלים בסוף, ולכן את מתקשה למצוא נחמה באותו סוף, באופן שצובע את ההתמודדות בייאוש שרק מוסיף לכובד המשקל שאת נושאת על כתפייך...

יש משהו בהתמודדויות עם חזיתות רבות ביחד, שבאמת מקשה על היכולת לעבד ולעכל, ואולי מה שניתן לעשות זה לפרק את ההתמודדות לגורמים קטנים שניתן ללעוס כך שיהיו נסבלים, לפרק את החודש לימים, ואפילו לשעות אם צריך...
הרבה ממה שקרה לך לאחרונה לא ניתן היה למניעה או לשליטה, וזו חוויה מאוד קשה ומציפה, ואולי מה שניתן לנסות לשלוט עליו זה האופן והדרך בו נעכל את הדברים... 

כשהמנות קטנות והדרגתיות יש יותר סיכוי לעיכול, יותר סיכוי לראות מבעד למוצפות ולמותשות... אלו מונעות מאיתנו לזהות את הכוחות שלנו ואת האפשרויות העומדות לרשותנו...

ויחד עם זאת, חשוב להגיד שזה בסדר להגיד לעיתים שאנחנו עייפים, שדברים הם יותר מידי לנו, להגיד ולהניח ראש, ולנסות לנוח ולאגור כוחות מחודשים...

אנחנו מבקשים להיות פה איתך, לנסות ולהחזיק ביחד את העומס הזה, לנסות להפוך אותו לא רק לנסבל, אלא גם אולי למשהו שאפשר לצאת דרכו מעבדות לחירות...

שולחת חיבוק חם,
שמבקש פשוט להיות מקום לראש ולנשמה העייפים...
לתת להם מקום לנוח בו לרגע, להציע חיזוק שיאפשר לצאת מחדש למסע

 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
07/04/2017 | 13:02
15
החיים מתנה יפה שניתנה לעולם, ויש לנצלם היטב ובחוכמה. תמיד יש גם קשיים, אבל חשוב להבחין בטוב ולדעת ליהנות ממנו. חגים נועדו לשמח ולאפשר מנוחה מעמל השנה. כמעט תמיד יש תקווה, צריך לפעול בכוחות עצמנו כדי לשפר. אם מתו במשפחתך, אני מצטער לדעת ומקווה שהיו להם חיים טובים ושתתגברו על הצער. אובדן חיים הוא עצוב וקשה מאד גם בשביל המת וגם בשביל מכריו וקרוביו, אבל הוא חלק טבעי מהחיים ונאלצים לדעת להתמודד ולחיות אתו. לפחות שאתה תחיה היטב.
לצפיה ב-'עוד התקדמות'
עוד התקדמות
03/04/2017 | 15:46
69
לפני זמן קצר התקשרו אלי מהמרפאה הגריאטרית וקבעו לה את התור ליום חמישי הקרוב. היה פה מזל בהתחשב בעובדה, שנאמר לי שבד"כ ממתינים מספר שבועות לבדיקה הזו.
האם למישהו מכם יש ניסיון עם בני משפחה קרובים יותר או פחות בכל הנוגע  להערכה  ע"י גריאטר?.
לאור ההתדרדרות אני יכולה להמר על תוצאות הבדיקה ונשאלת רק השאלה מה תהיה משמעות התוצאות לגבי, שכן אני היחידה שאוכלת את כל הח**.
לצפיה ב-'אני שונא את החגים, רוצה לברוח'
אני שונא את החגים, רוצה לברוח
29/03/2017 | 00:03
13
150
אני מצאתי יציבות נפשית בזכות הכדורים אבל אני מפחד שזה יתערער
בעיקר בגלל ההורים ואחי שאני כל כך שונא אותם אבל הפסקתי להיאבק ולכעוס מולם כי אני עייף ומתוסכל ומפחד שהחרדות והדיכאון יחזרו.
הם לא ישתנו לעולם.
אני מפחד שזה יתעורר בחג הקרוב שבו אני אצטרך לשבת איתם מסביב לשולחן לשתוק ולהתנהג בצורה מזויפת.
אין לי כח לזה, אני רוצה לעצום עיניים עכשיו ולהתעורר אחרי החג.
לצפיה ב-'כל כך מבינה אותך'
כל כך מבינה אותך
29/03/2017 | 00:24
83
עד כמה שזה מצער לומר זאת, יש אנשים שהמשפחות שלהם הן פשוט אסון.
מאחלת לך שתמצא סדר חלופי (יש כאלה בהרבה מקומות בארץ) ושתשהה במחיצת אנשים יותר טובים לך. מקווה בשבילך שאתה לא צריך להיות הנהג של אף אחד. החג הוא טרגדיה גם בשבילי בגלל המשפחה הצבועה והמעוותת שלי. אני הייתי יכולה להישאר בבית ולצפות בטלביזיה ולהנות הרבה יותר. 
לצפיה ב-'האם אתה מעדיף שלא יהיה לך איפה להיות ?'
האם אתה מעדיף שלא יהיה לך איפה להיות ?
29/03/2017 | 13:06
85

* ואגב כפי שנאמר מעליי,יש פתרונות,או לשבת לבד

בחג ,או ללכת לאיזה מקום שעושים: בית חב"ד, המרכז

ליוגה, זה המקומות שאני מכירה,בטח יש עוד אבל זה

מה שאני יודעת .

* ואכן החגים זה סיוט , במיוחד ראש השנה ופסח .
אם יש לך אפשרות לא ללכת,עשה זאת
.

לצפיה ב-'שלום'
שלום
29/03/2017 | 13:14
1
43
אדם יכול למצוא יציבות נפשית בכוחות עצמו. צריך להיות אסרטיבי ולהעניש במידה מתאימה למעשה, אבל חשוב גם לשמור על תכנים חשובים לחיים כמו תחביבים, נושאי עניין וגם מסגרות. כשיש עיסוקים מעניינים וקבועים, אפשר לחשוב עליהם ולהגיע ליותר יציבות ושלווה. כשלא תוקפים אותך ואין הצדקה לכעס, אל תחזיר. כשיש הצדקה ובאמת הרעו לך, מותר לך להעניש. לא רצוי להיות מזויף, צריך להיות אמתי וטבעי ולהביע רגשות בכנות אבל לא להגזים בהם ולא להעיק על הצד האחר. העיקר להיות טוב לאחרים. אפשר להיות נחמד ועדין ובכל זאת להביע את הצער, ורוב האנשים טובים ואם יאפשרו להם להבין בבירור את הקושי ישמחו לעזור. מה שכן, לפני שפונים לעזרה מאחרים חשוב לנסות לעזור לעצמנו, ואז יותר ירצו לנסות לעזור לנו.
 
לצפיה ב-'עוד משהו קטן'
עוד משהו קטן
29/03/2017 | 13:16
43
החג נועד לשמח ולתת מנוחה לאנשים מעמל השנה והחול, כדאי לנצל את מעלותיו ככל שיכולים. חשוב מאד לאהוב את המשפחה, לפחות הקרובה. לא בריא לשנוא. תן  אהבה למשפחתך וצור אתם שמחה משותפת.
 
 
לצפיה ב-'הבנה חד-צדדית'
הבנה חד-צדדית
29/03/2017 | 21:29
1
62

ממנטומורי יקר,
זה בוודאי מעיק לשבת אל שולחן החג עם אנשים שאמורים להיות קרובים, אבל שאולי אין לך איתם דבר במשותף, ואתה אף שונא אותם. יכול להיות שאתה מרגיש כלוא איתם, מתוך ידיעה שתצטרך להעמיד פנים ולא תוכל להיות אמיתי ולהיות עצמך. אני יכולה להבין את ההרגשה שלך שלא תוכל להנות מהחג, ואת הרצון להיות כבר אחריו.  נשמע שאתה מרגיש ניכור מאד גדול מהמשפחה שלך. יחד עם זאת, אולי אתה מרגיש שאין לך לא ברירה ולא אלטרנטיבה, ואתה חייב להיות איתם.
אני גם שומעת ממך את התסכול על כך שאינך יכול להשפיע עליהם, להגיע אליהם, ואת ההרגשה שהרמת ידיים בקשר אליהם, שויתרת על אפשרות להידברות, ושבעצם כל מה שנשאר לך לעשות בחג הזה הוא לשבת ביניהם ולהתנהג בזיוף. זו בטח הרגשה מאד לא נעימה ומכבידה. יכול להיות שאתה צודק ואתה לא יכול לשנות את אביך ואת אחיך. אולי הכח שלך לשנות מרוכז בעצמך. אולי אתה יכול, במקום לנסות לגרום שאביך ואחיך יבינו אותך, לנסות ולהבין אותם, גם אם אתה מרגיש פגוע. כי אולי, כפי שאמרת, הם לא ישתנו, ולכן היכולת שלך להבין למה הם מתנהגים כפי שהם מתנהגים עשויה, אולי, לגרום לך לקבל אותם יותר, גם אם אתה מרגיש שהם לא מקבלים אותך, וזאת בלי לאפשר להם לפגוע בך. ואז, ייתכן שכשתשב איתם לארוחת החג תוכל להיות אמיתי, לפחות בהרגשה. ברור שאתה לא חייב לבלות איתם את זמנך מחוץ לאירועים מיוחדים כמו ארוחת החג, אם הדבר מעיק עליך. וכמו שהיה מי שהציע, אולי גם את זה אינך חייב לעשות. אבל אם, מכל סיבה שהיא, אתה מרגיש שאין לך ברירה אלא להיות איתם, ייתכן שאפילו הבנה חד צדדית שלך אותם יכולה להקל על התקשורת. ואין פירושו של דבר, כמובן, שעליך לשבת ולספוג פגיעות. אם זה המצב, אולי באמת תחשוב טוב אם אין לך אפשרות חלופית לחג הזה.
 
לצפיה ב-'מתנצלת, התכוונתי הוריך ואחיך.'
מתנצלת, התכוונתי הוריך ואחיך.
29/03/2017 | 21:52
31
לצפיה ב-'לפחות יש לך לאן ללכת'
לפחות יש לך לאן ללכת
30/03/2017 | 10:04
63
האם המשפחה מציקה לך? שואלת שאלות? מבינה את שנאת החגים שלך, גם אני שונאת אותם.
לצפיה ב-'מה אם לנסות תכנית ב? '
מה אם לנסות תכנית ב?
30/03/2017 | 17:24
5
62
אני מאלה שחושבים שבחרדה התרוףה הכי טובה היא כנראה חשיפה לאש אבל עם תכנית גיבוי כי זה עוזר לצד האובססיבי של החרדה.

הצעתי היא קודם כל להתייעץ עם הפסיכיאטר והפסיכולוג על הכנה לחג. כמו אנשים שמנקים את הבית לקראת פסח אולי תנסה לנקות דפוסים הפעם של התמודדות עם קושי.

הצעה נוספת היא כן להגיד למשפחה שהחג והמחשבה עליו מעוררת בך חרדת ביצוע ולהגיד שאתה תנסה ותשב אבל מבקש התחשבות בך (מה שיעזור לך להתמודדות בין אם זה לבקש שלא ידברו איתך על נושא מסוים או ישאלו או יעשו משהו ספציפי...תאלץ לתת הנחיות מאוד מדויקות כדי שיעזרו לך לעזור לעצמך) ושאולי ייקחו בחשבון שאם תרגיש שקצו כל הקיצין במהלך כלשהוא בארוע או שיבינו שאתה תצא עם עצמך להתאוורר משולחן החג קצת (אולי לשבת עם כוס מים ולנסות להרגע עד שתרגיש שתהיה מוכן לחזור לשולחן) או לעזוב במונית ולחזור הבייתה לנוח (וזה באמת כשקצו כל הקיצים)

סתם זורקת רעיון התמודדות
לצפיה ב-'זה רק מתחזק והולך'
זה רק מתחזק והולך
31/03/2017 | 18:51
4
56
אני מפחד נורא לגעת בזה שלא יתעוררו החרדות, הדכאונות והמחשבות הטורדניות אז אני מדחיק ובגלל זה אני עדיין לא הגבתי למה שכתבתם.
אני קראתי חלק אבל מפחד להעיר את המפלצת משנתה.
אני יכול להגיד לכם שאני אהיה חייב לדבר על זה עם הפסיכולוגית בכדי להכין את עצמי. בשנים האחרונות הייתה לי בת זוג נהדרת שהייתה שם שהייתי לבד בחג ועכשיו אני בודד ואני לא רושם את זה בכדי לעורר רחמים אלא להשיל את המסכה שאני עוטה במהלך היום ולרשום פה באמת את הכאבים שלי.
תודה רבה לכל מי שכתב לי
לצפיה ב-'ל- Mementomori87'
ל- Mementomori87
31/03/2017 | 19:33
53
שלום יקר,
האם קיבלת החלטה לגבי ערב החג?
אם זה כ"כ מקשה עליך ומעלה את רמות הסטרס, אני, באופן אישי, הייתי ממליצה לך לא ללכת וזאת מניסיון אישי, שלא היתה לי את הפריבילגיה לא ללכת. אני מקווה שהפעם לא אצטרך ללכת (אני לא "אדון לעצמי", לצערי). אני לא חושבת שצריך להתעקש במקומות שהם חסרי סיכוי ובייחוד אם יש להם פוטנציאל הרס גופני ונפשי גדול. אתה צריך לשמור על עצמך. אם המצב נסבל ואתה יכול למצוא אדם אחד או שניים לשבת לידם, לך ותהנה כמה שעות מבלי "לדפוק חשבון". אם לא, אז שוב, יש כמה אופציות שכבר הזכרתי בפעם הקודמת.
 
לצפיה ב-'מצטער על התגובה המאוחרת וקראתי את התגובות שלכם'
מצטער על התגובה המאוחרת וקראתי את התגובות שלכם
07/04/2017 | 17:02
2
30
אני החלטתי שאני אסבול את זה עם החופש לצאת מתי שאני רוצה, להתאוורר מהארוחה עם איזושהם תירוצים שאני אגיד.
אין לי באמת אפשרות להישאר בבית, הייתי מעדיף להיות לבד ולא איתם אבל הויכוחים וזה שהם לא מבינים אותי עלול לפגוע בי נפשית.
אני אחכה רק שזה ייגמר ואז יעוף משם.
אני רק מקווה שיהיו לי הכוחות לעמוד בזה.
מתנדבת סה"ר, בבית שלי לא אוהבים לשמוע את האמת ומעדיפים לחיות בשקר , אני לא רוצה לקבל התקף זעם בארוחה.
במבי 45, אני אצא לנשום אוויר, לעשן סיגריה ברגע שאני ארגיש שאני עומד להתפרץ ורק אחכה שזה יסתיים.
תודה רבה פילוסוף רוחני, מילקי 91, Shamy, מישהי 1632,סה"ר תמיכה
ובמבי 45.
 
לצפיה ב-'מז"א בבית לא אוהבים לשמוע את האמת?'
מז"א בבית לא אוהבים לשמוע את האמת?
10/04/2017 | 14:39
1
14
הם לא יודעים מה מצבך, או מה הקשיים שלך?
לצפיה ב-'כן sls4'
כן sls4
10/04/2017 | 16:31
14
כן, אמא שלי יודעת מה הקשיים שלי אבל לא מבינה מה אני עובר וכמה חרא לי.
רק לעבור את הערב הזה ולחזור לנשום קצת
לצפיה ב-'מתגעגעת'
מתגעגעת
31/03/2017 | 17:02
1
104
זה ישמע נורא להגיד אני מתגעגעת לכאב שהיה לפני האשפוז?
לפני הכדורים והבלבולים?
רוצה למות, ומתקשה עם הכאב החסר הזה.
אין לי כוח שוב להתחיל לחיות בשביל שוב לרצות למות.
דווקא עכשיו, כשיותר קל, נראה לי הזדמנות מצוינת. אבל לא כאובה מספיק בשביל האומץ. יש תוכנית במגירה, מול העיניים. היא רק מחכה שאשתמש בה.
ואני? כהת חושים, אדישה, מוזרה, לא אני.
כבר שבוע שאני לא אני.
אני אני עם כדורים. ורוצה לקלל אבל גם את זה לא יכולה.
עייפה, בלי כוחות. בהשפעת סמים קשים, כדורים מייצבים. יותר מדי מייצבים.
כהת חושים כבר אמרתי?
לא יכולה לכתוב, לא להרגיש, לא לכאוב ולא לאהוב. שונאת את זה.
אין לי כוח עכשיו "להתחיל לחיות". לא לעבוד ולא לעשות כלום.,
יש לי כוח למות
אבל הרצון? מוזר
זו ההזדמנות הכי טובה שלי, לא משגיחים, לא יודעים.
לא מסוגלת, עייפה מדי.
ההרגשה הזאת, כשאני על כדורים, היא אחרת. מלאכותית. וזה לא שאני שמחה. אז מה שווה???
המחשבות ריקות, נקטעות.
הכתיבה עצורה.
-----------------------------
מוזה הלכה ולא חזרה
ואני ביניהם, רוצה ללכת, לא יכולה
לצפיה ב-'עליסה יקרה,'
עליסה יקרה,
31/03/2017 | 19:18
55
הלוואי והייתי יודעת מה לומר לך כדי להקל עלייך. הכאב ניכר מכל משפט שאת כותבת. האם דנת עם רופאייך על השפעתן של התרופות עלייך? אולי יש צורך לשנות את המינון או להחליף לגמרי את התרופות? אולי יש צורך להחליף רופא?.
אני מניחה שאת מכירה את בעיותיי מכל מה שאני משתפת בפורום. את בטח תוהה איך אני, שנמצאת בשאול תחתיות, מרשה לעצמי לייעץ לך. אולם, אני מאוד רוצה בטובתך ורוצה שתתחברי מחדש לחיים, שתמצאי משהו או מישהו שישמח/ו אותך וזה לא צריך להיות דבר גדול. אני פעם ידעתי לשמוח מהדברים הכי פשוטים (שיר יפה, בדיחה טובה, ארוחה טובה, מחווה יפה ועוד). קראתי היום בעיתון (וסליחה שאני סוטה מהנושא שהוא את) כתבה על לילך שם טוב שגרושה רצח את שלושת ילדיהם המשותפים. היא רצתה למות וסימנה לעצמה מטרה שלאחריה תממש את המשאלה הזו (לראות את היצור הזה מקבל את העונש המירבי)-או אז החליטה להביא לעולם ילד נוסף ולפני מספר חודשים היא ילדה את בתה וגם נמצאת בזוגיות טובה. גם, לפני שבועיים או שלושה ראיתי בטלביזיה את תכניתו של פרו"פ יורם יובל והוא דיבר בה על דיכאון ואמר שכיום, בנוסף לתרופות המקובלות, ניתן לטפל גם בתרופות נוגדות כאב (הוא שייך לאסכולה שטוענת שבמצב כזה מדובר בכאב פיזי ממש). אולי זה משהו ששווה לבדוק?.
 
אל תשתמשי בתכנית הנוראה שאין ממנה חזרה. אל תשארי לבד.
בשבילך, אני בטוחה שאי שם מחכה לו הפתרון שישנה את הכל לטובה. אולי צריך "לחשוב מחוץ לקופסה", "לחשב מסלול מחדש" או איך שלא קוראים לזה היום?.
אני סומכת עלייך ובטוחה שתעשי את הדבר הנכון. מקווה בשבילך שהאביב יביא איתו תקוות חדשות.
 
לצפיה ב-'שאלה'
שאלה
29/03/2017 | 13:50
2
66
האם להתעניין בתחביבים של האחר ולספר על מה שאני עושה בתחביביי כדי ליצור קשר יותר אישי וטוב, זאת דרך טובה לשוחח או שעדיף לדבר על נושאים משותפים כמו המסגרת? ואיך אפשר לדבר על התחביבים שלי ושל האחר ובכל זאת למצוא דרך משותפת לשיחה?


לצפיה ב-'פניה ליעוץ'
פניה ליעוץ
29/03/2017 | 21:46
1
46

פילוסוף יקר,
אני שומעת בדבריך את הבלבול וחוסר הבהירות שאתה חש, אולי, כשאתה מבקש ליצור תקשורת טובה יותר עם הזולת. אתה שואל לגבי נושאי שיחה אפשריים, שיעזרו לבסס קשר קרוב. אני חושבת שגם תחביבים וגם דיבור על המסגרת עשויים להיות נושאי שיחה טובים. אבל יכול להיות שהקושי העיקרי ביצירת התקשורת אינו נעוץ בהכרח בנושאי השיחה, אלא באופן שבו הם נידונים. האם התייעצת עם איש מקצוע בקשר לתקשורת שלך עם אחרים? יכול להיות שתוכל להתייעץ בקשר לשיחות עם אחרים ולתרגל אותן עם מטפל כלשהו, שמתמצא בענייני תקשורת. 
 
לצפיה ב-'הערב הייתה לי שיחה עם החונך שלי'
הערב הייתה לי שיחה עם החונך שלי
07/04/2017 | 13:06
18
על כך שאני מנסה לדבר על דברים שאוהבים לעשות ויוצא כמו חקירה מלאכותית, והגענו למסקנה שאני לא מספיק קשוב למצבים של אנשים כמו מתי אנשים מדברים ביניהם ולא צריך להתפרץ לשיחה, ומתי אדם עסוק או לא פנוי רגשית לדבר. אני יודע שאני עסוק מאד בעולמי הפנימי ולכן מתקשה לתקשר עם העולם החיצוני, אבל אני מניח שזה מה שאני.
 
לצפיה ב-'כאבוש? מה נשמע ?'
כאבוש? מה נשמע ?
27/03/2017 | 19:07
1
44
לצפיה ב-'כאבוש ? '
כאבוש ?
29/03/2017 | 13:07
55

אות חיים.
לצפיה ב-'עדכון-שרשור חדש'
עדכון-שרשור חדש
28/03/2017 | 16:26
3
90
ליוויתי היום את אמי לרופא לאחר שבימים האחרונים היא חשה ברע. (מיותר לציין שבדרך היא רבה איתי וטענה שאני לא עושה כלום ולא רוצה לעשות כלום.
 
נכנסתי איתה והוא ערך לה בדיקה קלינית קצרה (אני מקווה שהוא שם לב שהיא הולכת סחור-סחור ולא מתמקדת בעניין) לאחריה החליט להפנותה לבדיקות דם כלליות. כשיצאנו אמרתי לה לחכות כי אני רוצה לשאול אותו משהו וסיפרתי לו על כל מה שקורה איתה. הוא ענה שבשלב זה הוא רוצה לראות את בדיקות הדם ואני חוששת שאם הן ייצאו תקינות (שוב, מדובר בבדיקות הרוטיניות ולא במשהו מעמיק יותר), הוא לא ימשיך לבדוק. בהמשך סיפרתי לו גם שהיא  סובלת מהתקפי זעם וירידה קוגניטיבית (הוא אמר שהאין קשר בין הדברים ואמרתי לו שאני יודעת שאין קשר ושאצלה זה "גם וגם"). אמרתי לו גם שהיא מתכחשת למצבה והוא, כנראה, השתכנע כי אמר שיפנה אותה לבירור נוסף (ואני אכן מקווה שיעשה זאת בלי קשר לתוצאות של הבדיקות כי גם אם התוצאות יהיו תקינות- צריך לבדוק ולטפל בכל זה כי אם התוצאות תקינות בבדיקות הרוטיניות והכל ממשיך, זה אומר שיש משהו שלא בדקו ולא 'עלו' עליו) בטיעון שזה חשוב בגילה. אז היום, כך אני מקווה, עשיתי צעד קדימה בכל מה שנוגע לשינוי (ימים יגידו).
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
28/03/2017 | 19:47
26
חשוב לעזור לחולה ולסובל, ומזלנו שהרפואה היום מתקדמת ויכולה לעזור היטב ולרפא. לפעמים גם הרפואה מתקשה לעזור ולרפא, ובכל מקום יש גם מחדלים ואי הבנות, ונכון שצריך לקוות וגם להשתדל לקדם את המצב בכוחות הנפשיים של עצמנו. אני מקווה שאמך תרגיש טוב.
 
לצפיה ב-'נקודת אור'
נקודת אור
28/03/2017 | 22:58
1
49
יקרה,
אני חייבת לומר שהמילים שלך ריגשו אותי.. אני קוראת אותך המון אבל היום, משהו הרגיש אחר..
אני מכירה, מדברייך, את המצב עם אמא ואני רק יכולה לתאר כמה קשה לך איתה.. כמה החוויה של להיות לא מוערך על עבודה אינסופית שאתה עושה- כמה היא כואבת.. כמה שוחקת.. אבל את, את מפתיעה כל פעם מחדש.. הכוחות העצומים האלו שקיימים בך ראויים להערצה.. היכולת הזאת לתת מעצמך בידיעה שלא תקבלי דבר, גם לא הערכה, מדהימה בעיניי..
אני שומעת מהמילים שלך את התקווה שתלית ברופא.. מתארת לעצמי שהבטת בו בעיניים זועקות לעזרה.. קיווית, ציפית, שאולי ממנו תבוא הישועה..
אז היום, אהובה, לגמרי עשית צעד.. עוד צעד בשביל המפרך הזה שהלוואי ויוביל לשינוי.. וגם אם השינוי יצריך עוד כמה צעדים- אני מאמינה שיש בך את הכוח..
קשה לך יקירה, אני יודעת.. אבל את לא מרימה ידיים..
רציתי שוב להגיד, אף על פי שאני מקווה שאת כבר יודעת, שאנחנו תמיד פה.. בשבילך, איתך.. בכל צעד שתרצי ותצטרכי לעשות..
שמחים תמיד לשמוע על שעובר עלייך.. ושמחים יותר לשמוע שאת מרגישה שהצלחת, ולו במעט..
מאחלת לך שהצעד הזה יביא מזור לכאבייך.. עד אז, שולחת לך חיבוק חם
לצפיה ב-'תגובה לנציגת סהר-תמיכה'
תגובה לנציגת סהר-תמיכה
28/03/2017 | 23:48
59
תודה על תשובתך.
אז ככה, אני ממש לא מרגישה חזקה והידיעה שלא אקבל הערכה על מה שאני עושה, היא פשוט עובדה מוגמרת, היא אין ברירה וזה לא מתוך איזה חוזק בלתי רגיל.  אין לי אלטרנטיבה. כשישבתי איתה אצלו היה רגע שחשבתי לוותר, אבל ממש כשעמדנו לצאת מחדרו החלטתי לעשות זאת. עכשיו אני יושבת מול מסך המחשב ואפילו לא יודעת לתאר מה אני מרגישה. אז נכון שדיברתי עם הרופא (ואל תחשבי שהיא לא חקרה אותי לגבי הסיבה שבעטיה נכנסתי אליו לבד, אבל הפעם שיקרתי וגייסתי לצורך העניין את כאב הבטן שהיה לי בתור ה"סיבה", אני הרי יודעת עם מי יש לי עסק), אבל אני ממש צריכה להתאמץ כדי להאמין שיהיה לזה המשך בצורת בירור מקיף יותר. אני כל-כך לבד לאחר שגרמה למשפחה שלה לשנוא אותי. אני רק חושבת על זה שאצטרך לבלות איתה את החג אצל משפחתה ואני נשברת מזה. ממש לא בא לי להיות שם, אבל היות ואני העבד-משרתת שלה אצטרך לקחת אותה לשם (לא מעניין אותה שאני לא רוצה להיות שם. תפקידי הוא לספק את צרכיה, גחמותיה ורצונותיה ולמחוק את עצמי). גם בראש השנה (שהיה קצת יותר מחודש אחרי פטירתו של אבי) לא רציתי ללכת. אף אחד לא עצר לרגע כדי לשאול אותי אם אני מסוגלת לכך, לכולם היה ברור שאני צריכה לספק לה את השירות הזה וכך גם הפעם. אף אחד לא חושב שכדי לטפל בה אני צריכה להיות בריאה וחזקה כי אם אני אתמוטט, גם בה לא יהיה מי שיטפל, אבל לאף אחד לא באמת אכפת ממני. הכי אני רוצה שתהיה פה הפרדת כוחות. אולם, לאור כל מה שקורה וקרה, אני בספק אם פעם אוכל לשקם את עצמי.
כואב לי גם שהיא מצליחה לתעתע בכל העולם כך שאף לא אחד ממכריה הקרובים יודע את האמת. היא מצליחה לתעתע בכולם כל השנים.
קשה לי גם כי אני מנסה לחשוב מה אבי היה אומר על כל המצב הזה ואיך היה מגיב, לו ידע על שיחתי עם הרופא (התנהגה באופן דומה גם איתו והוא מעולם לא חשב על האפשרות לעשות את מה שעשיתי וגם אם כן, זה מעולם לא יצא אל הפועל).
 
בינתיים,
תודה
לצפיה ב-'כבר הבנתי'
כבר הבנתי
28/03/2017 | 01:20
2
94
כבר הבנתי שלא יצא ממני כלום
אין לי כישורים חברתיים מפחד מאינטימיות
גר עם ההורים בגיל 25 
יש לי בעיית שתייה
מגבלות רגשיות שמונעות ממני להשיג או להתקדם לאנשהו
אין חברה אין חבר אין חברה וגם כשיש לא יודע איך לקדם את זה
לא רע לי חי את היום יום עובד חצי משרה ובלילה מסתכל סרטים ומביא ביד
אבל לא יותר מזה
ויש כשרונות אמנותיים ויש פוטנציאל
אבל אין פוטנציאל לממש את הפוטנציאל
ואין כישורים חברתיים והפחד מאנשים והביישנות והלא מגיע לי
מונעים ממני להשתתף בחוגים וסדנאות
וגם אם אני משתתף אני לא יוצר קשרים
לא רע לי אבל גם לא ממש טוב לי
נשאר במקום הבנאלי שלי
די מאבד תקווה
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
28/03/2017 | 19:51
35
אדם מוכרח להעריך ולאהוב את עצמו. חבל שאתה נשאר תקוע ולא רוצה להתקדם. כל אחד יכול למצוא חברים וחברות, אם רק יש אהבה מתאימה. התחל לעבוד על חייך ברצינות: השתתף במסגרות שמעניינות אותך ושם תמצא חברים ואנשים נחמדים. מצא לך עיסוקים שאתה אוהב ושמעניינים אותך ועסוק בהם בזמן הפנוי. למד ממקורות שונים דברים שמעניינים אותך. למד בחוגים ובמסגרות עבודות שמעניינות אותך ואחר כך תוכל לעבוד בהן. צור לך מגמות. השקע בעצמך. החיים חשובים וחבל לבזבז אותם.
לצפיה ב-''
28/03/2017 | 22:53
29
ערב טוב ,
מצער אותי לשמוע שאלו התחושות שלך כלפי עצמך.. אני רק יכולה לתאר כמה קשה היא ההרגשה שאתה לא שווה כלום.. ההבנה שאתה יכול להשיג מטרות בחיים, שיש בך את הכישרונות, אבל משהו נתקע.. משהו פשוט לא מצליח לפרוץ.. נשמע שאתה באמת רוצה להתקדם.. אבל משהו עוצר בעדך.. סיפרת גם שאין לך כל כך חברה.. כי אתה ביישן ונמנע מליצור קשרים..
יקירי, "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית).. הבדידות מקשה, הבדידות מכאיבה.. אבל כשיש סביבך אנשים שתומכים בך, שנמצאים איתך, זה בהחלט משפר את ההרגשה.. אני מזמינה אותך לצ'אט שלנו.. אולי שם תרגיש יותר בנוח לפרוק מה בדיוק מונע ממך ליצור חברה.. מה עוצר אותך מלהתקדם.. אנחנו נהיה שם כדי להקשיב לך ונשתדל יחד למצוא פתרונות.. ואנחנו גם פה בפורום, כולנו, רוצים להגיד לך שאתה לא לבד.. אנחנו איתך, אז בבקשה- אל תאבד תקווה..
שולחת חיבוק מחזק, לילה טוב 
לצפיה ב-'כמה דברים שאני לא מבין'
כמה דברים שאני לא מבין
27/03/2017 | 14:37
3
112
זה נכון שהמוח הוא הכל אצלנו מבחינה התנהגותית, אבל... ההרגשה היא שאין שום דבר שמפקד עליך שהדברים נוחתים עליך. אתה יכול לחשוב מה שבא לך,אתה יכול לשאוף למקומות שאתה רוצה , אבל כל השאר זה פשוט נוחת עליך,או שיש לך או שאין לך.
 
אני לא מבין למה אנשים לא דומים לי יותר,אם החיות שלהם היא כל כך בסיסית כמו שלי, שאני פשוט משוחרר ומרחף לי בעולם מבחינת הרגשה, למה אנשים כל כך נוקשים, כל כך מתעקשים כל כך אינטרסנטים, אני חי את ההווה אני בדרך כלל לא חושב דברים שמנותקים מההוויה הרגעית.
לצפיה ב-'עזבו את השאלה הזו בכל מקרה יגידו לי שאני לא מועסק מספיק'
עזבו את השאלה הזו בכל מקרה יגידו לי שאני לא מועסק מספיק
27/03/2017 | 14:50
48
זה התירוץ הקבוע ויכול להיות שהוא נכון וכמה זה יהיה כואב אם זה יהיה נכון.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
27/03/2017 | 18:39
27
אני חושב שאתה טועה בגישתך. צריך להשתדל לדאוג לעתיד ולא רק להווה. אם העתיד שלך יהיה גרוע, לא שווה כל ההנאה מהווה ומהעבר. חשוב להיות בוגר ומעשי ולפעול למען שיפור איכות החיים.
 
לצפיה ב-'אנשים שונים באמצע הדרך'
אנשים שונים באמצע הדרך
28/03/2017 | 22:51
28
ערב טוב,
נשמע שמתסכל אותך שאנשים כל כך שונים ממך.. הרי כולנו בני אדם.. כולנו חיים באותו עולם.. ועדיין.. כל אחד הוא מיוחד.. כל אדם נולד עם נטיות לאופי מסוים, וכמובן שעם החיים האדם מושפע מהסביבה, מהמשפחה ומהניסיונות שעוברים עליו..
כמו שאמרת- לא הכל נתון לבחירה בחיים.. לא הכל בידיים שלנו.. כתבת ש"כל השאר פשוט נוחת עליך".. מתוך האמונה הזאת ניתן להסיק שכל אדם מתמודד עם דברים אחרים ש"נוחתים עליו".. לעיתים אלו דברים קשים ביותר.. כך שאין לנו דרך לדעת מה בחיים האלו הפך את אותם אנשים לכאלו נוקשים..
יקירי, אני כמובן לא יודעת עם אלו דברים אתה מתמודד, אבל בהחלט משמח לשמוע שאתה נהנה בחיים ומשתדל לחיות את הרגע 
"אל תשכון בעבר, אל תחלום על העתיד, רכז את מחשבתך ברגע הנוכחי." (בודהה)
שולחת לך פרח וברכת לילה טוב 

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

היבטים- פסיכותרפיה קוגנטיבית התנהגותית
מרפאת היבטים
פורום הפסיכולוגית
פורום הפסיכולוגית
 ורדה צדיק - מאמנת NLP בקריות לשינוי איכות החיים
מרגישים תקועים?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ