לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'שבורה לגמרי'
שבורה לגמרי
09/06/2017 | 16:56
24
187
לא יודעת מאיפה להתחיל מרוב שיש לי בעיות,
ובכל זאת, הבעיה העיקרית שלי היא בני בן ה 25, יש לו דחפים מיניים מאוד חזקים, ואם יש לו הזדמנות אז הוא נוגע  בילדים, הפסיכאטר קבע שהוא צריך זריקה דקפפטיל לדיכוי החשק המיני, יותר נכון זה סירוס, אני מאוד מודאגת מהמצב, חוששת לשלמה, כי יש לזריקה תופעות לוואי בלתי הפיכות, ויחד עם זה אין לי ברירה והוא חייב את הטיפול, והוא כבר מזמן עם הזריקה.
האם נתקלתם במצב כזה, האם אתם מכירים אנשים עם צרכים מיוחדים שיש להם גם את הבעיה הזאת?
בטוח שבני לא עשה דברים בכוונה, הרי הוא לא מבין את ההשלכות ואת הסכנה.
לא יודעת מה לעשות, אין לי כבר כוח.
מי יכול לעזור לי לעזור לילד?
למי אפנה?
אובדת עצות ואבודה

לצפיה ב-'היי (עלול להיות טריגר, גם בהודעה הפותחת וגם כאן)'
היי (עלול להיות טריגר, גם בהודעה הפותחת וגם כאן)
09/06/2017 | 18:41
4
113
ברוכה הבאה. האמת שמעולם לא שמעתי על אימא שבאה להתייעץ על דבר כזה. אני מתארת לעצמי שקשה לך נורא להתמודד עם דבר כזה, והביאי בחשבון שהתגובות פה לא יהיו כנראה סובלניות במיוחד.
 
אני אשאל אותך מה המסגרת שבנך נמצא בה כיום? האם הוא מטופל אינטנסיבית ע"י פסיכיאטר ופסיכולוג? האם הזריקות עוזרות? האם הוא נמצא במוסד כלשהו שיכול למנוע ממנו להמשיך לעסוק ב'הרגליו' הפליליים? אם הוא לא מבין מה ההשלכות של המעשים שלו, לפי דעתי הוא צריך להיות באיזה מוסד, שגם אם הוא לא מבין את ההשלכות זה עדיין ימנע ממנו פגיעה בילדים. מה דעתך? מי שומר עליו שלא יעשה את זה? בכלל, מי מטפל בו?
 
שיהיה לך קל...
לצפיה ב-'וגם, מי מטפל בך? מי עוזר לך עם הבעיה הזאת?'
וגם, מי מטפל בך? מי עוזר לך עם הבעיה הזאת?
09/06/2017 | 18:42
3
35
לצפיה ב-'הוא נמצא במסגרת'
הוא נמצא במסגרת
09/06/2017 | 18:54
2
96
הבן שלי נמצא במסגרת במרכז, והוא מטופל ע'י פסיכיאטר, אבל המצב מדאיג, כי עד מתי זה ימשך כך, ההבנה שלו אולי כמו בן 3,אני לא ישנה, לא נהנת מכלום, כל הזמן הראש שלי סביבו.
וולי אך אחד לא עוזר, אני גם לא יכולה לשתף אף אחד, שלא יבוזו לי או ירחמו עלי, או יתרחקו ממני
לצפיה ב-'תמיכה ...'
תמיכה ...
09/06/2017 | 23:09
79
שלום לך,
אני מבינה שבנך נמצא במסגרת בה הוא מוקף בצוות טיפולי ונמצא במעקב פסיכיאטרי, ושאת מבינה שהוא זקוק לטיפול הזה, אך דואגת מפני תופעות הלוואי וגם מפני השאלה האם יחול שיפור ומתי... וששאלות אלו שבות ומציפות ולא נותנות מנוח...
ולצד הדאגה לבנך, בולטת מאוד ההתמודדות שלך לבד מול זאת, בדידות שמאלצת לשמור סוד בשל התפיסה החברתית שיש בה (לצערנו הרב!) הרבה שיפוטיות, התמודדות לבד בשל הרצון לגונן על עצמך מתגובות לא רצויות, אך גם מונעת ממך להיות נתמכת... התמודדות שכזו היא התמודדות מתישה, התמודדות ששואבת את כול הכוחות והחיוניות...
 
נשמע שאת מחפשת אנשים עם התמודדות דומה, מישהו שיוכל לומר "יהיה בסדר" או "יש אור בקצה המנהרה" או לעוץ עצה למודת ניסיון עבור ההתמודדות הקשה של אובדן עצות מול סבל של ילד בשר מבשרך..
ואולי גם את מבקשת מסגרת, מסגרת עבור עצמך בה ניתן יהיה לראות כיצד נבנים מחדש אל מול ההתמודדות הזו, ששוברת ומגדירה באופן ברור "לפני" ו"אחרי" של מחלה... כאשר התמונה של "האחרי" עדיין לא ברורה...
אני רוצה להמליץ לך לפנות לשירות ייעוץ למשפחות נפגעי נפש, ששייך לעמותת אנוש. הם מנוסים בעבודה עם סוגים שונים של צרכים מיוחדים, מציעים ייעוץ פרטני וכן קבוצות תמיכה, ואולי הם יוכלו להוות מסגרת שכזו עבורך...
 
מצרפת את הפרטים:
מיל"ם תל אביב, שדרות שאול המלך 8, בית אמות משפט, קומת מסד. טלפון: 03-5368102.
 
מאחלת לך ולכם המון המון בהצלחה,
מזמינה אותך לעדכן כאן אם תרצי בכך.. אנחנו ממש נשמח לשמוע
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'מה אומרים לך הצוות שמטפלים בו?'
מה אומרים לך הצוות שמטפלים בו?
10/06/2017 | 18:10
70
האם יש להם קבוצות תמיכה לבני משפחות של החוסים? אני יודעת שיש כל מיני ארגונים שמקיימים קבוצות של בני משפחות של פגועי נפש. קראתי פעם באינטרנט.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
10/06/2017 | 15:35
15
87
אולי לא צריך לדכא את היצר, אלא לחזק את ההתייחסות הנכונה לחברה. למדו אותו לא לגעת יותר מדי בבחורות, והסבירו לו שכך רק עוד יותר יתקשה למצוא בת זוג. למדו אותו לנווט את היצר שלו למגמות הנכונות.
 
לצפיה ב-'בחורות???'
בחורות???
10/06/2017 | 17:59
14
109
הבן אדם פדופיל, כפרה!!!
לצפיה ב-'אז הוא צריך טיפול'
אז הוא צריך טיפול
10/06/2017 | 19:08
3
72
אני מניח שכדאי לשלוח אותו לכמה בדיקות וטיפולים מקצועיים וטובים אפילו סדרה אינטנסיבית, עד שימצאו את הטיפול המתאים לו. אם יעשה פשע או מעשה מגונה, יצטרכו לתת לו עונש מתאים או לשלוח אותו למוסד שיעזור לו להשתקם.
 
לצפיה ב-'הוא מקבל טיפול'
הוא מקבל טיפול
10/06/2017 | 20:02
25
לצפיה ב-'פילוסוף, קראת את תוכן השרשור כולו?'
פילוסוף, קראת את תוכן השרשור כולו?
10/06/2017 | 20:11
1
73
הוא כבר נמצא במוסד ומטופל...
לצפיה ב-'אז כמו שכתבתי'
אז כמו שכתבתי
10/06/2017 | 23:04
49
שישתדלו לטפל בו היטב, בקפדנות ובנאמנות ונקווה שכך לא יצטרכו להזיק לו יותר מדי.
 
לצפיה ב-'אלומת אור'
אלומת אור
10/06/2017 | 20:21
9
92
זה לא יפה שאת כותבת כך, "לא לעולם חוסן" את לא יודעת מאיפה זה יבוא לך, אף אחד לא מעוניין ולא היה רוצה שיהייה לו ילד עם צרכים מיוחדים ועם בעיה כזאת, הלוואי והחיים שלי היו אחרים.

לצפיה ב-'איפה כתבתי שלא לעולם חוסן?'
איפה כתבתי שלא לעולם חוסן?
10/06/2017 | 22:23
3
73
ודאי שאף אחד לא רוצה בעיה כזאת, איפה ראית שכתבתי אחרת? הסברתי לפילוסוף מה הבעיה של הבן שלך, כי הוא חשב שהוא מטריד בחורות...
לצפיה ב-'היא אומרת *לך* ש"לא לעולם חוסן",'
היא אומרת *לך* ש"לא לעולם חוסן",
11/06/2017 | 07:52
2
62
ואדם אף פעם לא יכול לדעת אם לא ימצא את עצמו יום אחד במקומו של חברו, שהיום הוא דן אותו לכף חובה. ואת *זה* (השיפוט לכף חובה) היא ראתה במילה "פדופיל".
נכון, זו המילה המדוייקת למצב שהיא תיארה. ועדיין...
לצפיה ב-'כן, הבנתי את זה אחרי ששלחתי'
כן, הבנתי את זה אחרי ששלחתי
11/06/2017 | 18:09
1
52
אני די מכירה פתגמים, פשוט לא הבנתי למה היא ייחסה לי את הפתגם הזה. אסימונים יורדים לאט בגיל שלי...
לצפיה ב-'אני בטוחה שאת מכירה '
אני בטוחה שאת מכירה
11/06/2017 | 19:02
43
פשוט זה לא ממש השימוש המקורי של הפתגם. "לא לעולם חוסן" משמעותו " אל תתגאה /אל תהיה זחוח או שאנן מדי כשאתה למעלה, כי יבוא יום ותהיה למטה". אבל כאן הגולשת השתמשה בזה כתחליף ל"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" (עם סוג של אזהרה לא נעימה שאתה אכן עלול להגיע לשם יום אחד, אין לדעת!). וזה יכול לבלבל.

לצפיה ב-'אולי הגזימה שכתבה שהוא פדופיל'
אולי הגזימה שכתבה שהוא פדופיל
11/06/2017 | 00:43
4
59
אבל התכוונה להסביר לי שאינו אדם רגיל שרק נוהג לא נכון עם נשים ובחורות, אלא הוא מתנהג בדרך לא נורמטיבית שמפריעה לאנשים וצריך לעצור את זה מהר.
 
 
לצפיה ב-'ייתכן שאתה צודק'
ייתכן שאתה צודק
11/06/2017 | 02:00
3
58
אולי זו מילה קשה מדיי, אבל לא חשבתי שזה עלול לפגוע, כי כך מכנים אדם שנוגע בצורה מינית בילדים ומקבל זריקות סירוס. אני לא מחבבת במיוחד מילים מכובסות (כלומר למצוא למילים קשות מילים מרוככות יותר) אבל אולי הייתי צריכה להביא בחשבון שיש אנשים שכן מעדיפים למצוא מילים אחרות. תודה על ההסבר, פילוסוף.
לצפיה ב-'אין לי בעיה נגד המלה שבחרת'
אין לי בעיה נגד המלה שבחרת
11/06/2017 | 03:33
2
47
אלא הסברתי למגיבה לך את הסיבה לדעתי שהשתמשת במילה. אני נוטה להסכים אתך שלאדם כזה אפשר לקרוא פדופיל.
 
לצפיה ב-'אז למה כתבת שהגזמתי? איפה הייתה ההגזמה לדעתך?'
אז למה כתבת שהגזמתי? איפה הייתה ההגזמה לדעתך?
11/06/2017 | 03:37
1
18
לצפיה ב-'כתבתי שאולי הגזמת'
כתבתי שאולי הגזמת
11/06/2017 | 03:39
43
לא שאני בטוח שהגזמת. ייתכן שיש חשיבות כלשהי גם לדעתו של הצד האחר, וצריך להבין את עמדתו ואת דרך הבנתו וגם את מה שהרגיש.
.
 
לצפיה ב-'יש לו אבחנה?'
יש לו אבחנה?
10/06/2017 | 22:07
1
24
לצפיה ב-'ברור שכן'
ברור שכן
12/06/2017 | 17:43
37
אחרת הוא היה יושב בכלא לא מכנסים לכלא אוטסטים או בעלי צרכים מיוחדים אז יש דרכים אחרות לטפל בבעיות כאלו , סך הכל נראה שהוא באמת לא מבין מה הבעיה , כנראה הוא בתפקוד יחסית נמוך ואני לא מת על עניין התפקודים , אבל היא אומרת שמבחינה מנטלית הוא כמו ילד בן 3 אז כנראה זה הסיבה שלא נענש כי אמנם הוא מבוגר אבל התנהגות לא תואמת את גילו , הפתרון הוא טיפול ארוך כולל סירוס אולי , לא הכי בעד סירוס .. בגלל התופעות לואי וגם כי זה לא לגמרי משכך זה כמו פלסטר הפצע עדין עמוק בראש ואפשרי גם עם הסירוס לעשות ככה אך פחות .
לצפיה ב-'מציע לך לכתוב בפורום אוטיזם בתפוז'
מציע לך לכתוב בפורום אוטיזם בתפוז
12/06/2017 | 17:56
36
שם יבינו יותר ללבך גם אני אוטיסט אז אני מבין את בנך יותר ואת עניין הילדותיות גם אני כמו ילד המון פעמים , פני לשם יסיעו לך וגם יש שם הורים לילדים עם צרכים מיוחדים.
לצפיה ב-'שיתוף קל'
שיתוף קל
11/06/2017 | 13:40
1
63
הלילה לא ישנתי אלא ישבתי כל הלילה ליד המחשב וכתבתי מילון אנגלי אנגלי מדעי, ובבוקר שלחתי אותו באימייל לאבי המדען. לא השיב ולכן סביר שעדיין לא קרא אותו, אבל אני חושב שיתעניין בו. עם המילון הזה התכוונתי לתכנת בינה מלאכותית.


לצפיה ב-'עדכון'
עדכון
11/06/2017 | 14:56
34
עכשיו שלחתי את המילון לנאסא וכתבתי להם שאם ישלחו אותו לחלל וחייזרים יקלטו אותו הם יוכלו ללמוד ממנו אנגלית ולתקשר אתנו. נקווה שיענו לי.
 
לצפיה ב-'מקווה שהייתה לכולם שבת מנוחה נעימה'
מקווה שהייתה לכולם שבת מנוחה נעימה
11/06/2017 | 00:41
2
44
שקישרה אותנו היטב למסורת היפה שלנו ונתנה לנו כוחות מחודשים לעבוד במשך השבוע, ושיהיה שבוע מהנה ושמח, מלא חוויות מעניינות ופעולות מועילות.
לצפיה ב-'תודה פילוסוף, נחמד מצדך לכתוב כזו הודעה'
תודה פילוסוף, נחמד מצדך לכתוב כזו הודעה
11/06/2017 | 02:01
1
35
שיהיה לך ולכולם שבוע שמח, בריא ושליו.
לצפיה ב-'נכון, העיקר הבריאות'
נכון, העיקר הבריאות
11/06/2017 | 03:34
10
לצפיה ב-'רוצה להתגרש אבל חושש רגשית...'
רוצה להתגרש אבל חושש רגשית...
09/06/2017 | 15:45
2
92
נשוי 8 שנים יש שני ילדים. בנישואים האלה רק בגלל הילדים רוצה שיגדלו במשפחה מאוזנת ולא רק עם אמא שבטח תכיר בן זוג ואז הן יהיו תחת חסות של גבר אחר. מצד שני אני מרגיש רחקו מאשתי מליארד שנות אור. החשש לצאת מהבית ולהיות רחוק מהילדים שלי מרסק אותי. מוכן לגדל אותן לבד בליאשתי אבל סביר להניח שזה לא יקרה משפטית. דווקא האישה שהתחתנתי מאהבה אני כבר לא אוהב ולא נמשך. מרגיש שאני כבר במקום אחר והיא במקום אחר. מרגיש תקוע והרבה מזה בגללה. היא תומכת אבל מעכבת. מפרגנת אך עסוקה בקריירה שלה. אמא טובה לבנות אבל לא אמא לביאה. 
לצפיה ב-'בין הפטיש לסדן... '
בין הפטיש לסדן...
10/06/2017 | 00:24
46
הי מתכנת,
ניכר בדברייך החלום שהיה לך להתחתן מאהבה ולהקים משפחה אוהבת בהתאם, וגם ניכרת ההתפכחות מהחלום אל מול המציאות, בה אתה מספר שאתה חווה פערים גדולים בינך ובין אשתך... ולצד זאת, הניסיון לשמור על החלום, לפחות עבור בנותייך, אולי לגונן עליהן מפני התפכחות שאתה כבר יודע שיש בה הרבה כאב...

אני שומעת שאתה בקונפילקט האם להתגרש, קונפליקט שמרכזו בחוויה שצעד שכזה יביא לניתוק מבנותייך האהובות והיקרות לך.
ולצד החששות הרבים, ולשאלה מה הם זכויותיך המשפטיות, נראה שקיימות שאלות נוספות וחשובות כמו האם דיברת עם אשתך בצורה גלויה על המצוקה שלך, מה עמדתה בנושא, והאם פניתם לגישור או ייעוץ זוגי. יכול להיות שמידע זה חסר בדברייך מתוך הצפה וחרדה מאוד גדולה, אך אולי גם לך עצמך חסר מידע באשר לאפשרויות העומדות בפנייך... והרי שהעדר מידע תורם לחרדות, כי אנחנו נוטים להשלים בראש את מה שאנחנו חוששים ממנו יותר מכל...
רוצה להפנות אותך לגופים רלוונטים שיוכלו אולי לשפוך אור ולמפות קצת את גורמי החרדה ואולי יאפשרו מרחב נשימה בו ניתן יהיה לחשוב על הדברים בצורה רגועה יותר:
האגודה המשפחתית לטיפול זוגי ומשפחתי: http://www.mishpaha.org.il/
מרכז מידע ארצי של בתי המשפט לענייני משפחה: טלפון – 02-6593333
אתרים שעוסק בזכויות הגבר במשפחה: http://www.gever.co.il/  או http://www.edeia.co.il/
כמובן שנשמח לשמוע עוד, אם תבחר בכך,
אנחנו פה וזמינים כל ערב בין תשע לחצות גם בצ'אט אישי ואנונימי: http://www.sahar.org.il
המון המון בהצלחה
מקווה שמה שלא תבחר זו תהיה הבחירה המדוייקת ביותר באיזוניה, עד כמה שניתן במצב שכזה, הן עבורך והן עבור משפחתך...
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
10/06/2017 | 15:32
30
אולי אפשר לנסות לשקם את הקשר בסיוע אנשי מקצוע, ואם לא תצליחו אולי יאושר לך משפטית סידור מתאים כמו שאתה תגדל את הילד, אולי אף ביחד עם אישה אחרת שתמצא בעתיד. אני מתכנת בייסיק ועובד על תכנות בינה מלאכותית ואשמח אם נשתף פעולה.
 
לצפיה ב-'חרדות ממעבר דירה'
חרדות ממעבר דירה
07/06/2017 | 22:49
4
96
יש חדשות שנשמעות טובות וזה שאני ובן זוגי החלטנו לעבור לגור יחד.
מזמן לא עשיתי את זה. אבל מילא זה, פחות מפחיד אותי איך נסתדר יחד, אלא המעבר עצמו מפחיד אותי מאד ברמת חרדה!
בתפיסה שלי, אני לא עוזב דירה אלא אם כן בועטים בי החוצה, או שממש ממש רע לי שם. אז אני מנסה לעשות שיהיה לי קצת רע פה, כמו למשל להתגרות קצת בשותף שלי, אולי זה ייתן לי את התחושה.
אבל מה לעשות שיש לי דירה כל כך מפנקת ואני 6 שנים בה במרכז ת"א. שקטה נעימה ומקסימה, אבל יקרה לבן זוג שלי ואין בה חנייה.
זה לא שאנחנו מחפשים את הדירה הכי לוקסוס שיש, אבל הפיין טיונינג של התאמה לצרכים שלי, זה דבר נורא נורא חשוב לי.
אני רק מתחיל לחשוב על כל הדברים שצריך להעביר, ומה יקרה אם לא יהיה מקום וניתקע עם רהיטים ובכלל מי מבטיח לי שאני אהיה ראשון ב waiting list
ולכן כשבעל בית כבר רוצה להשכיר לי, אני מתחיל לחשוב שזה יהיה אובדן רציני אם לא אחתום איתו.
כל הסיפור נראה כמו מירוץ למיליון, במיוחד שכולם כולם רוצים והכל נחטף. ואני עייפתי ממחטפים.
לא אוהב שינויים שקשורים לקרקע עליה אני דורך
בקיצור כל היום המחשבות נדחסות לכדי עיסה והחרדה עולה ומשתקת.
נמאס לי לחוש ככה בכל פעם שיש צורך לעבור דירה, במקום לחוש את התשוקה בלשנות ולעצב בית חדש. התחושה של להשיג את מה שאני רוצה קלושה מאד מאד ולכן הפחד מלאבד את מה שיש לי כרגע,  היא מבעיתה מאד.
לצפיה ב-'פחד משינוי'
פחד משינוי
08/06/2017 | 00:46
2
36

Mobyboy  יקר,
לפעמים שינוי יכול להיות דבר מאד מפחיד, בייחוד אם אתה מחפש יציבות בפנים, בתוכך, דרך מציאת יציבות בעולם שמקיף אותך. כפי שאתה בעצמך אומר, על פניו אלו חדשות טובות, ואולי לא רק על פניו. לעבור לגור עם בן זוג זהו, באופן פרדוקסלי, דווקא שינוי לכיוון של התבססות של מצב קיים שאני מקווה שהוא טוב, כלומר, יותר יציבות. אבל אתה מגלה שגם מה שמקרקע אותך יותר, משליך אותך החוצה מאזור הנוחות שלך: אתה נדרש לעשות שינוי, וזה דבר שאתה כנראה לא אוהב לעשות, לא מרגיש בנוח איתו, והיית מעדיף, אולי, שלא להיטלטל כעת למקום אחר. יכול להיות שאתה מרגיש שנכנסת למקום של אי ודאות, אינך יודע לאן אתה הולך ואיך ייראו חייך. ואולי החרדה ממעבר לדירה חדשה מבטאת, או מסמלת, פחד  שאולי אינך מודע לו, מהמעבר לחיים משותפים, על כל מה שמשתמע מכך.
אתה יכול לקבל את העובדה ששינוי הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, שהכל זמני, ארעי, ואי אפשר להחזיק באף מצב לנצח, גם לא בדירה מסויימת שרגילים אליה ואוהבים אותה. ואתה יכול להרהר גם בטיבם של פחדיך, ולנסות להבין האם יש עוד משהו שמפחיד אותך במעבר למגורים משותפים עם בן הזוג (למרות שאם הבנתי נכון, אתה מרגיש שהמעבר הפיזי ללא ידוע הוא הגורם העיקרי לחרדה, ולא חלוקת חייך עם בן זוג). הרהור בפחדים אלה אין פירושו דווקא שתימנע מהשינוי עצמו, אך אולי אם תבין את עצמך טוב יותר, תוכל להפחית מעוצמת החרדה שמציפה אותך בימים אלו. 
 
לצפיה ב-'יש גם פחד מהחיים איתו'
יש גם פחד מהחיים איתו
08/06/2017 | 01:05
1
45
הפחד הוא חשיפת צדדים שכבר הנצו, כשהיינו זמנים ממושכים יחד.
אבל יותר מזה.
 בגלל שאני חי באמונה שביתו של אדם הוא מבצרו, אז הבית מבחינתי צריך להיות הסביבה הכי בטוחה, מוגנת וגם מוקפת בדברים שאני בוחר.
מניסיון העבר שלי, בכל פעם שעברתי דירה למקום חדש והיה שם משהו שהתגלה כרע, אני נתקף בבהלה ואוחז בעבר ושואל את עצמי- למה לעזאזל איבדתי את הדירה הקודמת, ששם זה לא קרה?
אני מדמיין שאני חוזר לשם וחי את העבר, מתוך סירוב לקבל את ההרעה במצב
לצפיה ב-'הקרבה'
הקרבה
08/06/2017 | 01:38
45

אני מבינה שאתה מפחד לעשות טעות, ושהבית הוא הבסיס שלך, והכי מפחיד אותך לעשות טעות בקשר אליו. אתה כל כך מרוצה מהדירה הנוכחית שלך. יכול להיות שקרו לך דברים טובים בזמן שהותך בדירה, ושאתה גם מרוצה ממנה מאד באופן כללי. אף אחד לא ערב לכך שהדירה הבאה שתמצא תהיה משביעת רצון באותה המידה, או שהחיים שלך בה יתנהלו על מי מנוחות. זהו סיכון שאתה לוקח. מצד שני, כנראה שהגעת לשלב שבו הסכמת על חיים משותפים עם אדם אחר, והמצב מחייב הסתגלות. האם זו ההחלטה הנכונה? אני מניחה שאתה תדע בהמשך. אם אני מבינה נכון, בכל מקרה הגעת להחלטה לגור עם בן זוגך, ולפיכך המעבר הוא בלתי נמנע. הבנתי שיש הבטים מסויימים שמדאיגים אותך בקשר הזוגי ובהחלטה למגורים משותפים. אתה אולי מרגיש שבעיות מסויימות עלולות לגדול. יכול להיות שאם תעבור עם בן זוגך לדירה חדשה והיא לא תהיה לשביעות רצונך, אתה תתחיל להרכיב "משקפים שחורים" ולראות הכל בצורה שלילית יותר, כולל את הקשר. אם הקשר חשוב לך, אולי תחשוב ששום דבר לעולם אינו מושלם, ושכעת אתה נדרש לבחור בין הנוחות שלך לבין הזוגיות. ייתכן שבדרך לחיי שותפות אתה מגלה שאתה נדרש להקריב צרכים אישיים. האם ההקרבה הזו ראויה או לא, זה רק אתה יכול להחליט. בין אם בן הזוג הנוכחי שלך הוא בן הזוג הנכון עבורך וההקרבה ראויה ובין אם לא, נדיר הוא המצב שבו לא נאלצים להקריב משהו כשלוקחים בחשבון אדם נוסף. 
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
08/06/2017 | 15:28
17
אפשר לנצל מקומות מגורים בדרכים שונות ורבות ולהסתגל אליהם כל אדם לפי צורכו, אפשר להתפשר וכן אפשר גם לשפץ ולשנות ואחר כך לפעמים לעבור למקומות אחרים. העיקר הקשר הרגשי. על בעיות נפשיות וטכניות מתגברים ביחד. בשלב מסוים אדם צריך לצאת מביתו לעולם הגדול. כשאוהבים, יש אמון ומרגישים מוגנים זה בסביבת זה.
 
לצפיה ב-'פילוסופיה ורוחניות'
פילוסופיה ורוחניות
05/06/2017 | 22:11
8
71
אני אוהב פילוסופיה ורוחניות ולכן אני מדבר באופן פילוסופי-רוחני ואנשים לא אוהבים את זה וזה יוצר התנגשויות ועימותים עם החברה.

לצפיה ב-'שפה מחברת או שפה מפלגת...'
שפה מחברת או שפה מפלגת...
06/06/2017 | 21:20
7
48
נשמע מדבריך שאתה מגיע לידי מצבי עימות או התנגשות עם הסובבים אותך, בגלל האופן בו אתה מתבטא (ואולי גם האופן בו אתה חושב?). זה נשמע שאתה לא מרגיש טוב עם זה, אם כי אתה רוצה להמשיך ולדבר כמו שמתאים לך. אתה יודע, בני אדם המציאו את השפה והדיבור כדי ליצור קשר ולחבר בין אנשים. כשאנחנו מדברים באופן שונה זה יכול להתפס כשימוש בשפה שונה ולא מובנת, ולא תמיד יש לאנשים רצון להשקיע את המאמץ לפענח את השפה השונה הזו. אבל אולי לא כולם אותו דבר, אולי יש אנשים שאתה מכיר שיותר קל לך לדבר איתם...ואולי יש אפשרות לחשוב על מצב ביניים בו תנסה למצוא מכנה משותף כלשהו עם חלק מהאנשים שבסביבתך...אולי לבוא לקראתם ולדבר באופן שהיה מובן להם יותר?  מוזמן להמשיך ולתקשר איתנו כאן, אנחנו פה עבורך בכל שפה שתבחר‎...
 
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
08/06/2017 | 01:29
6
30
אני מנסה לדבר עם חברים על תחביבים אישיים כדי ליצור חברות טובה, והם חושבים שאני חוקר ושואל אותן שאלות כל הזמן. אני לא תמיד מוצא את הדרך לשלב בין התחביבים לבין נושאים כלליים אחרים. אני גם מתלבט בשאלה באלו מקרים אפשר להגיד דבר כמו "תאמין לי" במקום לשקר, מבחינה הגיונית וכמובן גם מבחינה מעשית. אני מאמין שמבחינה הגיונית אף פעם לא צריך להגיד דבר לא נכון. הרעיון שלי הוא להתעניין בתחביבים, לדבר אסרטיבית ועניינית ולמצוא דרכים חכמות לעדן את הדיבור כמו: תאמין לי, אני מקווה שיהיה לך לא טוב, אתה לא בסדר, קשר חומרי.
לצפיה ב-'כנראה'
כנראה
13/06/2017 | 20:40
5
6
מרוב שאני פילוסופי, ספרותי ורוחני ולכן אינדיבידואל אני מנותק מהחברה וחולם ומתעסק בכל מיני מלים ורעיונות פילוסופיים וזה מבלבל אותי. תמיד הייתי מתפלסף יותר מדי באופן הדיבור שלי עם אנשים. אולי אלה ייסוריו של אמן.
 
לצפיה ב-'ואולי בגלל זה אתה נשאר תקוע שם כל כך הרבה שנים...'
ואולי בגלל זה אתה נשאר תקוע שם כל כך הרבה שנים...
21/06/2017 | 07:56
4
7
כי אתה לא רוצה לוותר על היותך מיוחד, פילוסוף,  אומן ואדם רוחני בעיני עצמך. אולי אתה מפחד שאם תנסה ותצליח לדבר עם אנשים בדרך שתהיה נעימה להם ולא תכעיס אותם - תאבד את הייחוד שלך, את הזכות לסבול את "ייסוריו של האומן" ותהיה כאחד האדם, סתם עוד אדם שמתקשר עם הסביבה ומשוחח ללא "מלחמות עם החברה"...
דרוש הרבה אומץ כדי להכיר ברווח המשני ממצב שלכאורה אנחנו רוצים לשנות. האם זה אכן הרווח המשני שלך - להרגיש מיוחד? אולי יש רווח אחר? אני מבינה שקשיי התקשורת שלך הם נתון קיים, אולי מולד,  שלא תלוי בבחירתך. אבל במשך השנים הארוכות שאתה כותב כאן את אותם דברים שוב ושוב - הוצעו לך רעיונות מעשיים. אנשים ניסו לתת לך כלים. אני בטוחה שגם חונכים ומדריכים שלך בכפר ניסו ועודם מנסים לתת לך עצות מעשיות איך לשפר את התקשורת. אם אתה לא מגייס את כח הרצון כדי ללמוד ולהשתפר, אפילו קצת, סימן שיש לך רצון להשאר במצב הנוכחי - כי יש *משהו* שאתה מרוויח. עכשיו אק צריך לגלות מה המשהו, ולשאול את עצמך אם הוא שווה את המחיר...

לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
21/06/2017 | 11:01
3
5
אני פילוסוף ואיש רוח מלידתי ובנשמתי, ופילוסופיה ורוחניות מאד חשובים לי. כל חיי אני שואף לנהל אותם בדרך פילוסופית רוחנית שמעניינת אותי. אני נלחם. אני מנסה כל מיני דרכים. אני גם חושב דרך לוגית מסודרת ואני זקוק לדרך הגיונית לסדר את הדיבור ואת השיחות. עכשיו אני מאמין שהתעניינות היא דרך מאד בוגרת ויפה לתקשר. אולי יש דרך לפשר בין הדרכים, אבל אני משער שחלק רב מכך שדרכי לא הצליחה היא שיש עימות ביני ובין אנשים מסוימים מסיבה אחרת, אולי כי הייתי תוקפני בעבר, ולכן לא מקבלים את דרך התקשורת שלי ואולי נמנעים מלדבר אתי.
לצפיה ב-'תוכל בבקשה להגדיר מהי בשבילך "פילוסופיה" ומהי "רוחניות"?'
תוכל בבקשה להגדיר מהי בשבילך "פילוסופיה" ומהי "רוחניות"?
21/06/2017 | 12:41
2
8
האם נכון להגיד שבשבילך לנהל שיחה על פי מתווה מוגדר מראש שהחלטת שהוא ראוי, ולדבוק בו בלי פשרות, זוהי "רוחניות"?
לצפיה ב-'לא'
לא
21/06/2017 | 14:29
1
8
ואני לא אוהב את הנימה התוקפנית הזאת. הרוחניות שלי מביאה אותי לכל מיני רעיונות פילוסופיים מעניינים על החיים ועל העולם וגם על הדרך שאפשר לנהל את החיים. אני מנסה דרכים ומאמין בהן. למשל פעם ניסיתי דרך שגרמה לי סבל אבל נאבקתי בשבילה, והיא להגיב לדיבורים ולהעלבות ביחס ענייני לתוכן שנאמר. עכשיו אני מנסה דרך להתעניין בתחביבים של חברים כדי ליצור חברות אישית וטובה, לדבר באסרטיביות חזקה ולמצוא דרכים פילוסופיות מתוחכמות לעדן את הדיבור, למשל להגיד שאפשר להבין ולהאמין לי במקום לשקר כי אני מאמין שזה נכון מבחינה הגיונית. אני מנסה לשפר את עצמי דרך זה ואולי גם את העולם.
לצפיה ב-'ובקשר להגדרות'
ובקשר להגדרות
21/06/2017 | 14:31
6
אני מניח שפילוסופיה היא מדע החשיבה המופשטת, ורוחניות היא שאיפה ליפה ולמופשט.
 
לצפיה ב-'צריכה ייעוץ'
צריכה ייעוץ
07/06/2017 | 09:48
3
112

אני ואבא שלי היינו מאוד קרובים שהייתי קטנה עם הזמן שבגרתי היו בנינו המון ויכוחים וריבים עד למצבים אפילו שלא דיברנו כמה חודשים..וכשכבר דיברנו זה היה מאוד ענייני וקר..לפני שנה אבא שלי חלה נהייה סגור ומופנם..ומאוד קשה לי לראות אותו במצב הזה.אני ממש לא מוצאת את הדרך אליו..ומרגישה רע עוד יותר שאני מפספסת אותו ומפחדת שיהיה מאוחר ואתחרט על זה נורא.פעם אחת ניסיתי לשבת איתו וזה פשוט נגמר אחרי כמה מילים בודדות של שיחה(אם אפשר לקרא לזה ככה)אני ממש לא יודעת מה לעשות וקשה לי עם התחושה הזאת.מה אפשר לעשות לדעתכן..כל רגע שעובר לר חוזר תודה לעונים
לצפיה ב-'תכתבי לו על דף מה את מרגישה'
תכתבי לו על דף מה את מרגישה
07/06/2017 | 13:18
41
ותני לו לקרוא.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
07/06/2017 | 19:32
20
אם הוא חולה, אני מציע שכבת שאוהבת אותו תדאגי לו ותעזרו לי לטפל במחלה ולהתמודד אתה. שאלי אותו למצבו וגם עזרי לו במה שתוכלי ותני לו תמיכה נפשית. אמרי לו שאת מוכנה לעזור לו בכל שיצטרך. הכי חשוב שתהיי אוהבת ונחמדה אליו ואולי אז יותר יתעודד להיות ולשוחח אתך. נסי גם למצוא אתו נושאי שיחה משותפים, בעיקר כאלה שיש להם משמעות רגשית חשובה בשביל שניכם, למשל תשתפי אותו בקורה בחייך ותנחי אותו כאב להביע את דיעותיו עליהם.
 
 
לצפיה ב-'להיות אתו'
להיות אתו
07/06/2017 | 21:24
31

רות יקרה,
ניכר בדברייך שכואב לך מאד מה שקורה עם אביך, ואת רוצה לנצל כל רגע שיש לך איתו, ונראה כאילו הרגעים חומקים להם בזה אחר זה.. יכול להיות שאת עושה מה שאת מבינה כדי לנסות ולהתקרב לאביך, ואולי קשה לך לגשר על המרחק שנוצר ביניכם, למרות שנראה שאת כן מוכנה לעשות זאת.. ואת מפחדת, משום שאת אוהבת אותו כל כך, שלא יהיה לכם את מחר ביחד...
יכול להיות, שגם אם אביך נעשה מסוגר יותר בתוך עצמו, וגם אם נוצר מרחק ביניכם, הניסיון להיות עמו ולדאוג לשלומו עושה את שלו. גם אם הוא לא מצליח כרגע להיפתח, יכול מאד להיות שהרגש הכן שלך כלפיו כן מחלחל מבעד לחומות ההגנה שלו. אולי את לא יכולה לעשות יותר מאשר לנסות להתקרב אליו, להיות איתו, להראות לו שאכפת לך, אפילו אם המצב הוא שהוא מנסה להדוף את תשומת הלב. את עשויה, אולי, להתחרט על כך שנוצר ביניכם מרחק מלכתחילה, אך אינני חושבת שעלייך לקחת את כל האחריות לכך על עצמך. וכפי שנראה שאת רואה עכשיו, במצב הנוכחי שאבא חולה, אולי גם אין זה חשוב יותר על מה רבתם, אלא שכעת תהיי איתו כמה שאת יכולה ומרגישה נכון, ועל כך כנראה שגם לא תתחרטי.
 
 
לצפיה ב-' פורומים מתחדשים במיוחד בשבילכם '
פורומים מתחדשים במיוחד בשבילכם
( לעמוד שלי בתפוז )
07/06/2017 | 13:45
7

מחכים לכם מנהלים חדשים ופורומים שצומחים מחדש 
 
 זקוקים לייעוץ בנושאים כמו התאזרחות של בני זוג זרים, ויזה, הגירה או אשרת עבודה בארץ? היכנסו לפורום מעמד זרים ומומחה ישיב לשאילותיכם  http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2569
 
 חושדת שבעלך בוגד בך? רוצים לגלות פרטים על אדם מסוים? היכנסו לפורום חקירות פרטיות ותבררו הכל  http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2456

 בעלי עסק חדש ונתקלים בקשיים? מעוניינים בצמיחת החברה? בפורום עסקים תקבלו פיתרונות להכל  http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2292

 מתמודדים עם הפרעות אכילה? זקוקים לתמיכה נפשית? 
יש לכם את מי לשתף   http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/198
 
 הבניין שלכם לקראת תהליך פינוי בנוי או תמ"א 38? מומחה בפורום תמ"א 38 והתחדשות עירונית מחכה לשאלותיכם  http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2454
לצפיה ב-'זקוקה לעצה'
זקוקה לעצה
05/06/2017 | 14:24
6
154
בת 31, נשרתי בכיתה י' מהלימודים, ללא מקצוע, עובדת בעבודות שאני שונאת, ללא מעגל חברים בכלל (באמת שאני לא מגזימה, אין לי קשר עם שום אדם מחוץ לעבודה), בולימית בערך 6 שנים, בדיכאון הרבה יותר זמן. הרבה מחשבות אובדניות.
יש לי בן זוג כבר 3 שנים, המצב נוראי. הוא מאוד סובל ממני. לאחרונה פניתי לקופת החולים לקבל עזרה נפשית, זאת הפעם השלישית שאני פונה אליהם. בפעמיים הקודמות ההפניות ממקום למקום היו יותר מידי בשבילי וויתרתי, הפעם לא מוותרת.
אבל כנראה שזה מאוחר מידי, המצב ביני לבין בן זוגי הגיע לפיצוץ. קצרה היריעה מלהסביר את כל התחושות אשר מציפות אותי כרגע, אנסה להסביר את המצב בתקווה שמישהו פה יוכל ליעץ לי.
אינני בטוחה היכן עובר הקו בין כמה שאני אוהבת אותו לבין כמה שאני מפחדת להשאר לבד במיוחד עכשיו. כרגע אני במצב שאני צריכה "לשווק" את עצמי ולשכנע אותו שאני אצליח להבריא אם אני רוצה שנשאר ביחד. אני יודעת שזה לא הדבר הנכון לעשות כי אין לי שום דרך לדעת האם אני אבריא ואם כן אז כמה זמן זה יקח. אני טובעת ברגשות אשם על מה שאני עושה לו.
אבל אם אני אתן לו ללכת, אני אאבד את העוגן היחידי שיש לי, אני אאבד את הסיבה שבגללה מלכתחילה פניתי לבקש עזרה נפשית. איני יודעת אם אצליח להתמודד עם זה לבד, ואיני יודעת האם הוא יוכל להתמודד עם זה ביחד איתי אם הוא ישאר איתי. כל הסיבות שיש לי להשאר איתו הן אנוכיות, אני חושבת רק על מה שאני צריכה, על זה שאני אוהבת אותו ולא רוצה לאבד אותו.
אם יש כאן מישהו שאולי עבר משהו דומה, מישהו שנאלץ להתמודד עם בעיה נפשית כלשהי ללא מעגל תמיכה שהוא מעבר לעזרה מקצועית, אני ממש צריכה את עצתכם כרגע. אשמח לדעת שיש מישהו שהצליח לעשות את זה. אני חייבת לדעת שזה אפשרי על מנת שאוכל להיות הוגנת כלפי בן זוגי ולא להעביר אותו בסבל הזה. אני חייבת לדעת שזה אפשרי, כי אם הוא יגיד לי שהוא לא רוצה להשאר איתי אז אני לא ארגיש שאני אאבד את התקווה היחידה שלי לאושר בעולם הזה.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
05/06/2017 | 18:50
2
56
חבר שאוהב אותך אמו לדאוג לך ולעזור לך לשפר את מצבך ולא לעזוב אותך בגללו. אם רע לך, בקשי את עזרתו. אם את מתנהגת אליו בדרך לא נעימה בגלל קשייך, וקשה לו להתמודד עם זה, יש אפשרויות שונות כמו שינסה להרגיע אותך כשתתפרצי, שיעבור למקום אחר באותו זמן או שתשמרו קצת ריחוק זה מזה. תני לו אהבה כנה ודאגה כנה ואז החברות תצליח. עבודה לא צריך לאהוב, צריך לעשות אותה כדי להתקדם בחיים ולתרום לחברה וכדאי ללמוד נושאים שמעניינים אותנו ולעבוד בעבודות שמעיינות אותך ולא רק בשביל כסף. אם תצליחי בעבודה, יעריכו ויקדמו אותך לעבודות מעניינות יותר. אפשר להצטרף לחוגים, ללימודים ולמסגרות כאלה בנושאים שמעניינים אותנו למצוא חברים.  חשבו לאכול נכון, לא להרעיב את עצמנו ולא לזלול. גם אני מתקשה לא לזלול הרבה. כדאי לאכול דברים שאוהבים ודברים טבעיים ובריאים כמו פירות וירקות ולחיות בריא ונכון עם פעילות גופנית מבוקרת ושינה מסודרת. אולי אם תמצאי עיסוקים שאת אוהבת, תעסקי בהם בקביעות בזמן הפנוי ותחשבי עליהם ועל מה שאת עושה בהם, יתאזן מצב הרוח שלך ופחות תהיי בדיכאון. החיים חשובים ומקודשים, אסור להפסיק אותם. לאדם יש ערך רגשי בעולם, הוא עולם בפני עצמו ואם מתים אף פעם אי אפשר לחזור ליהנות מהחיים וזה עצוב. אהבי את עצמך, חשבי על טובתך וגרמי הנאה ושמחה לעצמך ולאחרים.
לצפיה ב-'תודה על התגובה'
תודה על התגובה
05/06/2017 | 19:18
1
45
אני לא כל כך מצליחה להתחבר לדברים שלך. ההבנה שלי והמציאות שלי היא שונה משלך, לכל אחד יש את המשקפיים שלו דרכם הוא רואה ומבין את הסביבה. מבחינתי מוות זהו מצב סופי, להגיד שאי אפשר "לחזור ולהינות מהחיים" זה משפט מוזר בשבילי. הרי מי שנהנה מהחיים אינו חושב על הכיוון הזה בכלל, מגיעים למחשבה הזאת מכיוון שלא נהנים מהחיים.
בקשר לעבודה, זה התיסכול הכי גדול שאוחז בי.כבר שנים שאני מנסה "למצוא את עצמי" חושבת ותוהה מה אני יכולה ללמוד ובמה אני יכולה לעבוד, משהו שאשמח ואתרגש להתעורר בשבילו בבוקר. אבל אני לא מצליחה למצוא את זה, הכל נראה לי תפל. כבר לא בטוחה אם הדבר הזה קיים בכלל, לא בטוחה שאני יכולה להיות באמת מאושרת לגבי משהו. בינתיים כבר שנים חיה מחודש לחודש, מתשלום לתשלום. בעצם לא חיה אלא שורדת.. ובאמת תוהה האם זה שווה.
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
05/06/2017 | 20:03
29
האמירה שאף פעם לא יחזרו לחיות, פירושה שאם נמשיך לחיות ייתכן שחיינו ישתפרו וחבל לאבד הכול לנצח ולא להילחם. בחיים אפשר לעשות, לחשוב ולהרגיש הרבה דברים מעניינים ויפים ולאהוב את עצמנו. החיים חשובים ואסור לוותר עליהם. אולי קודם תנסי למצוא לעצמך תחביבים ונושאי עניין לעסוק וללמוד בהם, התוודעי לעולם הגדול הסובב אותך וחפשי דבירים שאת אוהבת ושמעניינים אותך. אז יקל לך יותר למצוא תעסוקה בתחום שמעניין אותך וזה חשוב.
 
לצפיה ב-'תשמעי זה אפשרי אם כי לא קל'
תשמעי זה אפשרי אם כי לא קל
05/06/2017 | 19:11
1
59
אפשר להתגבר על הפרעות אכילה אם כי לצערי הטיפול הכי יעיל הוא משולב דיאטן, פסיכולוג ופסיכיאטר יחדיו...אני יכולה לומר שלא היה לי תמיכה מההורים או בן זוג.הוא כאילו תמך אבל בסתר היה בוגד בי מאחורי הגב והכניס להריון מישהי וכך גיליתי.
זו הייתה תקופה לא קלה אבל עברתי אותה וזה מאחוריי עכשיו וזה כנראה היה העזרה הכי גדולה שיכולתי לקבל מבחינה נפשית..כך שחזקי ואמצי.
אל תשארי מהפחד להיות לבד- אף פעם..
יש לך גם פורום הפרעות אכילה לתמיכה נוספת ומאמינה שיש גם קבוצות תמיכה של ממש...שיהיה בהצלחה.
וההמלצה הכי טובה שלי היא להלחם בזה ולא לשקוע ולוותר ואחרי שנה שנתיים מאמינה שתרגישי שיפור משמעותי אם תקחי טיפול משולב ברצינות רבה.
לצפיה ב-'..'
..
06/06/2017 | 01:04
41
לצערי לא זר לי עיניין הבגידות (לא בקשר הנוכחי), אני מצטערת לשמוע שכך נאלצת לעבור את התהליך הזה, אבל זה בהחלט נותן לי תקווה לדעת שכן הצלחת למרות הכל. תודה לך.
לצפיה ב-'אם אין אני לי, מי לי?'
אם אין אני לי, מי לי?
06/06/2017 | 11:39
47

שלום לך,
וואו. הרגשות מציפים אותך מכל עבר, יורים מכל כיוון.. הרגשה של קריסה ושל חוסר אונים אל מול המצב המייאש.. ביקשת עצות מאנשים שעברו מצב דומה לשלך, אינני עונה על הקריטריון הזה, אבל באתי עם לב פתוח בשביל לנסות אולי לגרום לך קצת טוב.. אז אני מקווה שתגובתי תתקבל גם כן 

אני רק יכולה לתאר לעצמי את כובד המשא שעל כתפייך.. נשמע שאינך יכולה עוד, מן הרגשה ששום דבר לא מצליח בחיים, ואז האובדנות כבר קרובה יותר מפעם.. יש מחשבות שאולי כבר כדאי לסיים את הכל.. אולי כבר החיים האלו לא שווים דבר..
יקירה, מחשבותייך בנוגע לבן זוגך הן מדויקות ביותר.. הגבול הדק בין לאהוב אותו ובין ל'התעלל' בו עם המצב שלך- גורם לך לחשוב.. נשמע שאת לא רוצה להכאיב לו, נשמע שאת צריכה אותו יותר מכל דבר..
אבל מה אם תתני לעצמך קצת יותר מקום של כבוד והשפעה בחייך? כך אולי תביני שהדברים בידיים שלך.. המלחמה היא אישית ואת הלוחמת היחידה.. אולי כך תמצאי יותר זמן לאהוב אותו, ולא רק להיתלות בו..
אם הוא יעזוב או אם הוא יישאר- לא ישנה את העובדה שאת אישה בעולם הזה! את יכולה לנצח בזכות עצמך, ללא קשר לסביבה.. ההבנה הזאת תחזק אותך ותגרום לחייך להיות יותר נינוחים.. מה שיוכל גם להקל עלייך בתחושות כלפי העבודה שכל כך מטרידה אותך.. תוכלי לפנות לעצמך זמן כדי לברר מה באמת מעניין אותך וכך להתקדם לאט לאט..
יקירה, הדרך לניצחון אומנם ארוכה, והיא נשמעת מייגעת.. אבל מוות הוא כמובן לא פתרון.. אני מאמינה בך שתצליחי, עם בן זוגך או בלעדיו, להתקדם לאט לאט, בזכות העזרה שפנית אליה עכשיו.. בנוסף, אם תרצי לפרט קצת יותר בשיחה אישית, אני מזמינה אותך לצ'אט שלנו, המתנדבים שלנו ישמחו לדבר איתך, כדי לפחות לגרום לך תחושה של הקלה..
שאלת אם זה אפשרי להבריא, והרצל כבר אמר לפניי- אם תרצו אין זו אגדה!
מאמינה בך, מודה על השיתוף, ומחכה לשמוע ממך שוב..
שולחת לך חיבוק מנחם 
 
לצפיה ב-'טרגר'
טרגר
04/06/2017 | 17:53
6
91
מביט על התקירה כל היום מביט על מה שיכל להיות ולא היה , רואה את מה שלא היה ,  לא תהיה לי אהבה כי לא מגיע לי , פשוט לא אני יושב וחושב על חיי על מה שעברתי במשפחה ומחוצה לה ומבין סופית שיש לי חלק בזה , אני אשם בכל , עובדה שאחי לא חטף מכות מאמא שלי כי היה ילד טוב ואני כן חטפתי , אבא מכבד את אחי ואותי לא חושב שאני ילד מפגר , לא
 
יודע אני מרגיש מזהום, טמא, מטונף , ילד שמגיע לו לאכל כאפה כדי להתיישר , אני לא קונה את התפישה שהורים רק צרכים לאהוב וזה תלוי רק בם זה לא נכון לכל דבר יש שני צדדים אין עשן בלי אש , אז חטפתי כי הייתי רע ככה סבתא אמרה לי שהחדירה לי מחט לשפתים אני זוכר שהייתי מנסה לברוח הייתי כאלו נכנס לעולם אחר או עם אמא שהייתי
 
קופא בזמן שהיא דפקה לי מכות עם חגורה , הייתי שוכב על המיטה וסופר את השניות וכלו מנותק ולא שם , ושנים נתתי לה לגעת בי עד גיל שמונה עשרה בערך , כי היא רצתה להוציא עצבים ואני נתתי לה הייתי פשוט עומד והיא לוקחת תידים שלה ושורטת אותי עד זב דם והכל
 
טפטף ושמתי חולצה ארוכה וזהו ככה מגיל צעיר מאוד , אז לא יודע אני רציתי בזה אחרת הייתי מספר כמו עם הנוער שבמשך שנים לא ספרתי על התעללות מינית כי לא חשבתי שהורי יכולו לעזור לי , אז אני אשם ככה אני מרגיש זונה מטונפת שרוצה לסבל זה כואב כל כך אבל אני אשם , טוב זהו .מספיק זיינתי בשכל .
לצפיה ב-'שלום'
שלום
04/06/2017 | 23:01
3
24
אסור בשום אופן לתקוף אדם באלימות, ואם תוקפים צריך להתלונן במשטרה או לפחות ברווחה. אדם צריך לאהוב ולהעריך את עצמו. אין צורך לחשוב שאתה אשם, אבל כדאי לקחת אחריות ולהיזהר ממקרים כאלה בהמשך. עכשיו שאינך עם ההורים, אולי הריחוק יקל על כולכם ותוכל להשתקם מחדש. הורים טובים לא מכים ולא מתעללים. שאף להתקדם ואל תמעיט בערך עצמך.
לצפיה ב-'תודה רבה על התגובה'
תודה רבה על התגובה
04/06/2017 | 23:24
2
22
אני צריך ללמוד לא לאשים את עצמי זה חלק מהפרעה פוסט טראומה מורכבת .
לצפיה ב-'שמחתי לעזור לך ומקווה שתצליח'
שמחתי לעזור לך ומקווה שתצליח
04/06/2017 | 23:36
1
9
לצפיה ב-'כן זה עודד אותי'
כן זה עודד אותי
04/06/2017 | 23:56
25
1
לדעת שאני יכול להפחית את האשמה ושוב תודה
לצפיה ב-'ואולי אפשר אחרת'
ואולי אפשר אחרת
05/06/2017 | 00:14
1
34

נתנאל יקר..

חזרת אלינו.. ואיתך החוויות מהעבר שהשאירו בך צלקות נפשיות, וגם פיזיות..  חוויות שלא מרפות ממך לרגע, שהן כל כך חיות ובועטות בתוכך, מכאיבות ומעלות את אותן תחושות שחוזרות על עצמן- של יחס מזלזל ומתעלל מבני המשפחה.. אלה שאמורים לתת בדיוק את היחס ההפוך.. תחושות של חוסר אונים ובעיקר אשמה אינסופית, שחותכת בבשר החי על דברים שבכלל נעשו לך.. נדמה שהן לא מפנות שום מקום לפתוח דף חדש ונקי בחייך.. נאחזות בך בכל דרך ושואבות כל כוח אפשרי שעוד נותר .. ובניגוד לאמרה המוכרת- "הזמן עושה את שלו.." נראה שאתה מרגיש בשלב זה של החיים, שהזמן לא מצליח לעשות את שלו.. שאולי דווקא להפך- ככל שהזמן עובר הקושי לשכוח, למחוק, לשים מאחור- רק מתגבר...  נראה שהתחלת להאמין בכך שאולי בכלל אין פתרון, משהו שישים סוף לכאב ולמעשה נגזר עליך לחיות את הסבל הזה לכל החיים..

יקר, נראה שקיבלת החלטה שאתה אשם בכל המצב הזה, שהרי לא יתכן שמתנכלים רק אליך ואין סיבה מוצדקת לכך.. אני רק יכולה לדמיין כמה בטח קשה לשאת ההרגשה הזאת, היומיומית, שרודפת אותך ומקשה לחשוב בכיוון קצת אחר.. ואולי, נתנאל, הקושי טמון בלמצוא את עצמך מחדש, לשים את כל המחשבות השליליות בצד, ולעשות "חישוב מחדש" עם חשיבה חיובית ומאמינה יותר.. מאמינה שזה לא יהיה פשוט לנסות את ה"סוויץ'" הזה, אבל שתדע שאנחנו תמיד כאן בשבילך, ויותר מנשמח שתמשיך לשתף אותנו, בכל דרך שתבחר..

שולחת לך חיבוק וחיזוק מכל הלב 
 
לצפיה ב-'תודה רבה מדויק מאוד כרגיל'
תודה רבה מדויק מאוד כרגיל
05/06/2017 | 00:40
32
אני אכן צריך ללמוד לחשוב על דברים חיובים אבל אני מתקשה בגלל הפוסט טראומה ודיכאון קלני הכל צף לי , אבל אני מבין בהגיון מה את אומרת אבל הרגש מקשה , תודה שוב
לצפיה ב-'הלואי ויכלתי '
הלואי ויכלתי
04/06/2017 | 01:25
4
117
שבוע טוב ,אני מאד מאד עצובה מדוכאת .ואני מאד רוצה לא להיות כזו.לפני עשרה שבועות סולקתי מטיפול פסיכולוגי שהיה במשך שבע שנים רובו פעמיים בשבוע.ותוך שבוע מצאתי את עצמי בלי טיפול המטפלת לא עשתה תהליך של פרידה לא העברה ולא התקשרה לשאול מה שלומי..אני מגעגת אליה נואשות וזה מפריע לי מאד גם בחיי היום יום . לא מצליחה לתפקד רגיל למרות שאני מאד מנסה הקב"ה מאד טוב אלי וקרו לי דברים מאד טובים בזמן האחרון ואני מודה מאד מאד ולכן אני כל כך מתביישת בגעגועים העזים שיש לי אליה.יש לי ב"ה בעל וילדים  ועבודה שאני אוהבת יש לי כעסים ענקיים אל המטפלת על מה שהיא גרמה לי .גם תוך כדי הטיפול היו לי כעסים גדולים עליה. גם לא ברור לי מה קרה בדיוק בטיפול .כל מי ששאלתי ענה לי שלא ככה מסימים טיפול לא משנה מה.ושלחתי לה ביום שישי מכתב על מה שאני מרגישה וכל הזמן אני בודקת אם היא ענתה לי .וכמובן שאני לא חשובה לה והיא לא ענתה .ומצד שני יש לי המון דברים לעשות ואני לא עושה כי אני ממש מאובנת מדוכאת.ואני לא יכולה לדבר על זה כמעט עם אף אחד.אני לא יכולה להגיש לבעלי,למשל שאני מתגעגעת אלי ה בשגעון כי זה מאיים עליו כל הקשר איתה איים עליו קצת. ואמת פתחתי תלות נוראית בה ובטיפול עד כדי התמכרות .כי היא הייתה ההורה שתמיד חפשתי סמכותית ומצד שני חמה ואוהבת. אך מצד שלישי היו גם הרבה תסכולים בטיפול וכ"כ כואב לי הייתי רוצה שמשהו יקשיב לי ידריך אותי ימלא את הכאב או שאהיה מפוקסת במה שאני צריכה לעשות .תודה מראש על העזרה
לצפיה ב-'הי'
הי
04/06/2017 | 13:07
1
35
אני חושבת שזה טבעי להרגיש ככה ופרידה מקשר עמוק שנמשך שבע שנים סביר להניח שהכאב לא יתמוגג באחת ויקח ללב זמן להחלים ולהתאבל. היא היתה כמו ההורה שתמיד רצית אבל היא לא ההורה וכן היה אכפת לה ממך ככול הנראה אבל חייבים לשמור על גבולות טיפול כדי שהמטפל יוכל לשמור גם על עצמו ועל החיים שלו. ילדים בקשר עם הורים בודקים גבולות ומותחים אותם ואולי מכיוון שחשת שהיא כמו אימך מתחת גם את הגבולות לבדיקת תגובותיה אבל פה בדיוק ההבדל בין הורה למטפל . אני חושבת שתקחי את הזמן ולהחלים ולהפיק מסקנות מהאירוע כדי להצליח לצמוח ממנו שבטיפול הבא דברים ילכו יותר למישרין ויהיה קשר טוב אבל תוך כיבוד הגבולות האחד של השני
לצפיה ב-'תודה את צודקת'
תודה את צודקת
04/06/2017 | 14:59
37
כנראה מתחתי את החבל יותר מידי.ולא מספיק כבדתי את הגבולות
לצפיה ב-'כאבי פרידה...'
כאבי פרידה...
04/06/2017 | 14:00
42
 שלום לאה,
 
אני שומעת הרבה תסכול, כעס וכאב על הפרידה מהפסיכולוגית שחווית אותה כפתאומית וחד צדדית..
נשמע שאת לא מרגישה מוכנה לריק הזה שאת חווה עכשיו, בלי דמות חמה ומדריכה שתהיה שם בשבילך..
נראה גם שאת מודעת לזה שאת תלויה בפסיכולוגית שלך ולכך שהיא היוותה תחליף להורה שלא היה לך,  ושכנראה יש לך צורך במישהו מכיל ומחזיק שיהיה שם עבורך וייתן לך כוחות לתפקד...נשמע שהטיפול היווה מקום משמעותי לפורקן שאפשר לך להתמלא מחדש,  ובהיעדר מקום שכזה נראה שאת מרגישה משותקת נוכח דרישות המציאות... את מספרת שכיום אין לך מקום שכזה גם בחייך הפרטיים, ואולי הפער בין היכולת לפרוק לבין החסך הנוכחי מקשה עוד יותר על ההתמודדות עם הפרידה... 

אולי השאלה היא האם פרידה מאדם הופכת את הקשר שהיה עימו לבטל וחסר משמעות? ואולי ניתן להשתמש בפרידה כדי ללמוד משהו על עצמך, על הצרכים שלך, על האופן בו ניתן היה לדבר אותם בטיפול, על הדברים שהטיבו והדברים שהיו פחות נכונים שם עבורך... ללמוד משהו על האופן בו מתמודדים עם אכזבות ועם פרידות... ואולי כך הכאב הנוכחי של הפרידה הוא בעל הפוטנציאל להוות כאב של גדילה?
 
מזמינים אותך להמשיך ולשתף,
שלך,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'שלום'
שלום
04/06/2017 | 23:05
17
אני לעומתך לא הייתי בתלות במטפלת שלי, אלא אהבתי אותה אהבה כנה כאדם וגם היא לא רצתה בי ואף לא התקשרה אחרי שנגמר הטיפול לשאול לשלומי. אם את זקוקה לעזרת המטפלת, האמיני ביכולותיך ונסי בכל זאת להסתדר בכוחות עצמך. אדם יכול לעזור לעצמו. אם זו לא אהבה אמתית אלא היקשרות ותלות, אפשר בעזרת בגרות והחלטה להתגבר על זה. אם זו אהבה, אפשר לדון עם המטפלת בשאלת הקשר ולפתור את זה.
 
לצפיה ב-'מה עושים כשאי אפשר יותר? טריגר'
מה עושים כשאי אפשר יותר? טריגר
31/05/2017 | 23:03
17
168
אני פוגעת בעצמי כבר שנים. אתמול זה עלה שלב. מצאתי דרך קלה ויעילה יותר לחתוך. מרוב שזה קל בא לי לחתוך שוב היום. הפעם יותר עמוק. שיהיה יותר דם. יותר כאב.
אני לא יודעת אם אני רוצה לחיות יותר. לא, אין לי תכנית קונקרטית או כוונות. אני פשוט לא יכולה לשאת יותר את הסבל הזה.
זה נמשך כבר שנים. יש לי שלל אבחנות. עברתי מיליון פסיכיאטרים, מיליון תרופות, מיליון פסיכולוגים, כל מסגרת טיפולית אפשרית בארץ. כלום לא עוזר. מה עושים כששום דבר לא עוזר?
לצפיה ב-'כשהכאב בלתי נסבל ... '
כשהכאב בלתי נסבל ...
01/06/2017 | 00:43
1
80
הי יקירה,
אני שומעת את הייאוש הכבד מנשוא שאת מרגישה, כאב בלתי נסבל שנדמה שאין לו פיתרון ואין מזור, ושהדרך היחידה היא להרגיש אותו במובן הכי מוחשי וקונקרטי שיש..
אם אני מצליחה להבין אותך נכון נראה שהכאב הנפשי הגיע לקצה גבול היכולת, ודווקא אז נמתח הגבול של הפגיעה העצמית, זה קל יותר לא רק במובן המוחשי, אלא גם במובן המטאפורי, והצורך בה גובר...  אולי אם יהיה יותר כאב פיזי הכאב הנפשי יוכל להיות נסבל יותר..
אני שומעת את הסבל הרב שהיה מנת חלקך ואת דרך הייסורים שעברת בניסיון להתמודד עם השדים, ואני מבינה שאת מותשת מאוד מהדרך הזו, שנדמה ששום דבר בה לא יכול להביא להחלמה.. כל כך מותשת עד שהמוות נראה כפיתרון..אולי שם לפחות תהיה מנוחה...
ולמרות כל זאת, נדמה שיש שביב קטן של תקווה, שאת שמה סימן שאלה מול הרצון לחיות, ולא נקודה ברורה או סימן קריאה מול חוסר הרצון לחיות... שיש בך עוד מעט כוח ולו בשביל לכתוב כאן יקירה, ולא להיות לבד עם הכאב...
מצטטת לך כאן את ה'אני מאמין שלנו' שמילותיו הדהדו לי בראש כשקראתי את דברייך הלילה: "כשהירח בחיסורו, נראה שהחושך יימשך לנצח והאור רק יילך ויצטמצם. כך גם אנו חשים לפעמים שהתקווה אוזלת ושאין יותר בשביל מה להתאמץ, והפיתרון ההגיוני הוא להפסיק לחיות. אבל ממש כמו במקרה של הירח, גם במקרה של בני אדם שחשים כך, זהו מצב זמני. ההקלה תגיע, ממש כשם שהירח מתמלא אחרי זמן מה".
אני בטוחה שאת למודת קרבות, למודת טכניקות, אבל כרגע נדמה שאת מותשת מידי בשביל לראות אחרת, ואני רוצה להגיד לך שאת לא לבד, ושאנחנו פה בשביל להחזיק את האפשרות ובעיקר את האמונה והתקווה עבורך שיכול להיות אחרת... אנחנו רוצים להיות עבורך כתזכורת לירח שיכול להתמלא...
אני דואגת לך ורוצה להזמין אותך מחר לצ'אט שלנו, שם נוכל לחשוב ביחד איך לשאת את הכאב, לנסות לתת לו מילים במקום לדבר אותו בחתכים...לנסות לראות ביחד איך אפשר לשמור עלייך...
ממש ממש אשמח לשמוע ממך, כאן במסר אישי או בצ'אט (הצ'אט יחזור לפעילות מחר בין תשע בערב לחצות וכך כל ערב למעט שישי)
מחכה לך ...
ובנתיים שולחת חיבוק חם,
חיבוק שרוצה לעטוף את הכאב ולא לתת לך לשאת אותו לבד...
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-'אין לי כוח יותר'
אין לי כוח יותר
01/06/2017 | 20:55
57
לא יכולה לסבול יותר
לצפיה ב-'שלום'
שלום
01/06/2017 | 18:40
13
41
אדם אמור לאהוב את עצמו ולדאוג לרווחתו ושלומו האישי ולא להזיק לעצמו. הכאב קשה להתמודדות, ונזק גופני גם מסוכן. חשוב לחיות, לחיים יש ערך והם מתנה יקרה ומקודשת שניתנה לעולם ואסור לפגום בה. כשקשה נעזרים באחרים, אבל כדאי לנסות קודם לעזור לעצמנו כי אדם מכיר הכי טוב את עצמו. המטפלים מומחים ויודעים לעזור, הם יכולים לטעות וכדאי למצוא את האדם הנכון ולקחת מכל אחד את המירב. אל תסממי את עצמך בתרופות, אהבי את עצמך וטפלי בבעיותיך הנפשיות כדי שתהיי יותר מאושרת.
 
לצפיה ב-'הי'
הי
01/06/2017 | 20:53
12
55
אני בטיפול כבר מעל עשור. שום דבר לא עוזר. המצב הנפשי אף פעם לא משתפר. באמת שניסיתי כל דבר אפשרי כבר
לצפיה ב-'אני מצטער לדעת'
אני מצטער לדעת
01/06/2017 | 22:52
10
39
בכל זאת, החיים חשובים מאד ואדם מוכרח לאהוב את עצמו ולשאוף לטובתו ולא לרעתו.
 
לצפיה ב-'אני לא מומחה אבל'
אני לא מומחה אבל
01/06/2017 | 22:53
9
42
ספרי ממה את סובלת, אולי נדע לנסות לעזור לך.
 
לצפיה ב-'...'
...
02/06/2017 | 16:35
8
45
אנורקסיה+הפרעת אישיות גבולית+דיכאון
לצפיה ב-'נשמע קשה'
נשמע קשה
02/06/2017 | 21:20
7
34
חשוב לאכול בשביל הבריאות והשמירה על החיים, אולי אם תנסי לאכול דברים שאת אוהבת ודברים טבעיים ובריאים יקל לך יותר לאכול. דיכאון אני חושב שאפשר לפתור אם עושים דברים שאוהבים וחושבים עליהם ועל מה שאנחנו עושים בהם. אני לא יודע ממש מה זו הפרעת אישיות גבולית, אבל כדי לייצב את האישיות צריך למצוא לעצמנו מגמות שחשובות לנו, למשל ללמוד כל מיני דברים. להפרעות אפשר להתנגד אם מתרכזים בדבר החשוב ונחים מהעמל בזמן הפנוי.
 
לצפיה ב-'זה סוג של הפרעה טרמאוטית'
זה סוג של הפרעה טרמאוטית
04/06/2017 | 17:34
6
31
כמו פוסט טראומה מורכבת שאני יש לי רק מעט שונה רוצים לשנות את הגדרה ולהכליל אותה כטראומה מורכבת בדרך כלל גבוליים עברו התעללות מינית או אחרת בילדות ויש הרבה הרס עצמי שימוש בסמים או אלכהול או פגעיה עצמית זה חלק מהפרעה ..
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
04/06/2017 | 18:27
2
19
טראומה מקרה רע בעבר המשפיע על הרגש ועל החשיבה בהווה צריך ללמוד מהעבר ולשפר את העתיד. אם נרגיש טוב גופנית ורגשית בעתיד, ונדע להיזהר מסכנות, ישכח מאתנו לפחות חלקית את הטראומה. את המתעללים צריך להעניש, וצריך ללמוד להיזהר מסכנות כולל התעללויות ולהשתדל להתרחק ממציקים. אם ההתעללות מינית, אני חושב שהפתרון הוא לקיים את חיינו המיניים מתוך אהבה ויחסים רגשיים ולא רק להנאה. הרס עצמי אינו רצוי. אדם צריך לאהוב את עצמו, להעריך את מעלותיו שלו ולפעול לטובתו האישית לפני הכול. אם תזיקי לעצמך, רק יהיה לך יותר רע מאשר קודם וחבל. לא צריך לברוח להתמכרויות מסוכנות ולא מכובדות, יש לטפל בבעיה האמתית באופן שכלי-רגשי ונבון.
לצפיה ב-'זו לא היא ענתה לך אלא אני'
זו לא היא ענתה לך אלא אני
04/06/2017 | 20:34
1
23
היא חולקת עלי אך אני חושב שיש קשר בין פוסט טראומה לאישיות גבולית וכך גם טעונים חוקרים מסוימיים גבולית לפי הגדרה מסוימת היא סוג של הפרעה טראמוטית כ 81 אחוז מעידים על פגעיה מינית או אחרת בילדות יש גם אלמנט כימי ככל הנראה ואפשר לווסת את התנדות במצבי רוח בעזרת תרופות , אבל בעיקרו הפרעה נובעת מחיים לא קלים לא חובנ התעללות אלא סטרס או מוות של אהוב יכול לחזק את הפרעה או לגרום לה להתפרץ סך הכל גבוליים הם אנשים מאוד רגשים וטובים אז זו סך הכל שונות טובנ בעיני ..
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
04/06/2017 | 22:55
12
אני מאמין שהטיפול בבעיות נפשיות הוא שיחה ולא תרופות, כי חומר כימי לא יכול לפתור את הבעיה האמתית והעקרונית שסיבתה מורכבת מבחינה פסיכולוגית. כמו שכתבתי לה, יש להתרכז בשיפור העתיד וככל שהעתיד טוב שוכחים מהעבר הרע. על רגישות והתפרצויות אפשר אולי להקל אם מוצאים עיסוקים חשובים שאוהבים ועוסקים בהם בקביעות כדי לאזן את מצב הרוח. לחץ ודאגה פותרים ע"י תכנון העתיד והיזהרות מסכנות ונזקים. כמו שכתבתי לה, הדרך לטפל בהתעללות מינית בעבר היא לפני הכול ליצור את חיינו הארוטיים ככל האפשר רק מתוך אהבה ויחסים רגשיים חזקים ולא רק להנאה. צריך גם להעניש את המתעללים וללמד את עצמנו להיזהר מגורמים מתעללים ומזיקים.
לצפיה ב-'זה ממש לא נכון'
זה ממש לא נכון
04/06/2017 | 19:34
2
33
הפרעת אישיות זה אבחנה נפרדת ושונה מפוסט טראומה עם גורמים שונים ומאפיינים שו נים 
לצפיה ב-'לא אמרתי שלא קראי היטיב'
לא אמרתי שלא קראי היטיב
04/06/2017 | 20:26
1
24
אמרתי שיש דברים משותפים כמו הווסת הרגשי או הפגעיה עצמית והתמכריות והרס עצמי ועוד , זה לא כל כך שונה וכיום מנסים להגדיר את כטראומה מורכבת מסוג שונה , אני מציע לקרוא על פוסט טראומה מורכבת ולהבין מה הבדל בין הרגיל למורכבת ולראות כמה דמיון יש אני חקרתי את הנושא טראומה ויש הרבה דימיון בעיני .
לצפיה ב-'וכן קראתי.שוב מה כתבתי וזה נשמע ככה'
וכן קראתי.שוב מה כתבתי וזה נשמע ככה
04/06/2017 | 21:10
15
אני לא כוונתי מקווה שהבהרה שלי תסביר למה כוונתי כי נכון זה שונה אבל יש גם דמיון והיום לפי ידעתי רוצים להכליל את הפרעה אשיות גבולית כחלק מטראומה מורכבת ככה לפחות שמעתי .
לצפיה ב-'אנחנו איתך '
אנחנו איתך
01/06/2017 | 23:11
38
היי יקירה, 
אני שומעת שכרגע נדמה שאין מילים שיוכלו לנחם, אין עצות שיוכלו לסייע שכן את למודת ניסיון, ניסית המון דברים והשקעת המון, אבל נראה ששום דבר לא מביא להקלה... ואת מותשת מהניסיונות, מרוקנת מכוחות... 
 
אנחנו רוצים להיות איתך, אם תבחרי,
גם ללא מילים, וללא עצות...
פשוט להיות,
כדי שלא תהיי לבד באפלה...
מחכים לך פה או בצ'אט שפתוח עכשיו עד חצות, ויחזור שוב במוצא"ש.
 
שולחת לך חיבוק חם,
בתקווה שהלילה יהיה עבורך לילה שקט...
שלך מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'מזדהה מאוד'
מזדהה מאוד
01/06/2017 | 22:52
37
אני גם פוגע בעצמט הרבה אני הגעתי למצב שאני דוקר את עצמי יש לי צלקות שלא יורדות , אני מבין לגמרי מה את מרגישה , אבל בעיני זה לא נכון לא כדי לפוגע בעצמך , מספיק סבלת שעכשיו תענשי את עצמך .אני יודע שזה מפתה מאוד וזה גם מקל אבל זו הקלה מלאכותית זה לא באמת עוזר , עובדה שאחר כךנשוב את רוצה לפגוע בעצמך לא אל תעשי לעצמך ככה , אין לי הרבה מה לומר אני גם אובדני ובדיכאון קליני נקוהה ונתפלל לטוב ,
לצפיה ב-'כאב בחזה'
כאב בחזה
28/05/2017 | 21:23
4
147
אני מרגיש קצת שאני חוזר על עצמי אבל...
אני תקוע.
הרגש תקוע בפנים ולא יכול לצאת, אבל הוא דופק חזק וגורם לכאב בחזה. לא כאב חזק פיזית אבל חזק מאוד נפשית. ואני חסר אונים מולו.
חושב ללכת להיפנוזה, אולי משהו ישתחרר...
מרגיש שהכדורים דפקו אותי, בעיקר את היכולת לזרום, לבטא רגשות ולדעת מי אני. אני לא רוצה כלום. אין לי מצפן. אין טעם ואין ריח.
ויש כאב.
לצפיה ב-'רק רוצה שהוא יצא החוצה...'
רק רוצה שהוא יצא החוצה...
28/05/2017 | 21:26
68
רק רוצה לבכות,
רק רוצה לצעוק,
רק רוצה שמה שבפנים יהיה גם בחוץ.
רק רוצה שקט.
רק רוצה שמחה.
רק רוצה אמונה.
רק רוצה אהבה.
רק רוצה לחיות.
לחיות.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
28/05/2017 | 22:33
40
לכל אדם מותר לשחרר רגש ע"י הבעות רגשיות טבעיות, זה בריא וטוב. נסה לנוח ולעשות דברים שנעימים לך ומענגים אותך, דברים שגורמים לך רגיעה ומנוחה, אולי תצליח לאסוף כוחות מחודשים לטפל ברגש המעיק.
 
לצפיה ב-'מבט אל העתיד'
מבט אל העתיד
29/05/2017 | 23:04
1
75
משה היקר,

כמה קשה זה כשיש רגליים- אבל אינן מסוגלות לצעוד.. כשיש ידיים- והן לא יכולות לנוע.. וכמה מתסכל זה כשיש לך פה, לשון, גרון- והם אינם יכולים לבטא את רגשותיך..
והרגשות? הם קיימים.. סוערים וגועשים- אך לא מוצאים את דרכם לעולם שבחוץ.. כי יכולת הביטוי- נעלמה לה..
אתה וודאי מתגעגע ליכולת הזאת, שפתאום מקבלת משמעות אחרת לגמרי.. פתאום מובן כמה היא הכרחית..
אבל יחד עם זאת, משהו בך הצליח להעביר לי את התחושה הקשה.. משהו בך כל כך אמיתי שעם המילים שלו גורם לצמרמורת.. ו'המשהו הזה' לא מוותר, וחושב לנסות טיפול שאולי יעזור.. ו'המשהו הזה'- הוא אתה, משה..
יקירי,
הטיפול שדיברת עליו הוא רעיון טוב.. ובכלל, לנסות דברים חדשים שעוד לא ניסינו- אף פעם לא מזיק.. אני מרגישה שאתה רוצה לעזור לעצמך.. כל כך רוצה לחיות, לאהוב, לצחוק- עד שאני בטוחה שדבר לא יוכל לך..
כמובן שיהיו קשיים בדרך.. יהיו ניסיונות מוצלחים ומוצלחים פחות.. אבל אתה יודע שאתה על דרך המלך.. כי אתה לא מתייאש..
אנחנו כאן תמיד, בשביל לשמוע גם את המילים שאינן נאמרות.. גם את אלו שלא מוצאות את המסלול הישיר ללשונך.. כאן, וגם בצ'אט שלנו..
שולחת לך חיבוק חם ומקווה שמשהו ישתפר..
נשמח לשמוע ממך שוב.. ואל תחשוש 'לחזור על עצמך'.. בשביל זה אנחנו פה 
 
 
לצפיה ב-'תודה רבה '
תודה רבה
30/05/2017 | 16:03
41
תודה על ההקשבה,
תודה על הדיוק,
תודה על התחושה שאת נותנת, שאת מקשיבה למילים, לתוכן,
למה שנאמר ולמה שלא,
תודה על העידוד, על האמונה,
על התמיכה,
על ההתנדבות.
על כך שיש בנאדם מאחורי הניק שמקשיב לי,
שמבין אותי,
שאכפת לו ממני,
ממני!
אפילו שהוא לא מכיר אותי...
 
חג שמח לך ולכל מתנדבי סה"ר המתוקים!
תודה ממני ומכולם.
משה
לצפיה ב-'הקש ששבר את גב הגמל.'
הקש ששבר את גב הגמל.
28/05/2017 | 11:00
6
181
סבלתי תמיד מיסורי נפש קשים בתחנות רבות בחיי. עברתי גלים רבים של יסורי נפש. הרבה דיכאונות ויאוש ותיסכול. סבלתי מחוסר החלטיות בחיים ולכן נגררתי אחרי המציאות. החיים שלי היו עקלקלות כאילו שאיזה מזל רע מנווט את חיי בדרך עקומה בכוונה. הכל הלך הפוך על הפוך. מעיין קללה נסתרת רודפת אותי. כלום לא הלך בדרך ישרה. החיים שלי היו מסורבלים ותקועים רוב שנותיי.
אנשים שונים פלשו לחיים שלי וגרמו לי צער למרות שאני לא פלשתי לחייהם.

רציתי לשפר את מצבי במעט ולכן פניתי לטיפול שבו מוציאים עין רע. זה טיפול שבו מורחים חומר כל שהוא על המצח ועל חלק מהשערות. בעקבות הטיפול נשרו לי שערות ונגרם לי התקרחות קלה סמוך למצח.
במקום שהטיפול יעזור לי בחיים גרם לי עוגמת נפש אדירה. ברור שהטיפול המיותר לא עזר כמו שאר הטיפולים שעשיתי בעבר (טיפולים מאותו סגנון).
מסתבר שהיו לי גנים טובים שלא גורמים להתקרחות ורק בגלל הטיפול המיותר נגרם לי התקרחות קלה. רואים שהקרחת לא טיבעית כמו אצל אנשים אחרים. מיד אחרי אותו טיפול הרגשתי שיש נשירה מסיבית תוך זמן קצר. הטיפול שעשיתי היה בגיל 37. עד אז השיער היה מלא ולא היתה התקרחות כלל (רואים בתמונות שהיו סמוך לפני הטיפול). כלומר אם הגעתי לגיל 37 ללא קרחת זה מעיד שהיו לי גנים מההורים שלא גורמים להתקרחות. התקרחות רגילה נגרמת בשנות העשרים בדרך כלל ורק אצלי זה קרה אחרי גיל 37, כמובן אחרי אותו טיפול מיותר שעשיתי אצל אותו איש שמוציא עין רע כביכול. התיסכול גדול כי בסך הכל רציתי לשפר את חיי. במקום שיפור נגרם לי נזק גדול , ומכאן שזה הקש ששבר את גב הגמל.  זה שבר אותי כי זה פגע במראה החיצוני שלי. זה הוריד לי את המורל לגמרי . לו יכלתי להימנע מאותו טיפול מיותר הייתי שלם עם עצמי יותר.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
28/05/2017 | 14:44
4
53
הצטערתי לקרוא על בעיית ההתקרחות, לא תמיד אפשר לסמוך על טיפולים מאגיים ולפעמים כשיש בעיה מוחשית עדיף לפנות לטיפול מקצועי מוכח. אני מאמין שבקשיים הנפשיים אדם יכול הרבה לטפל בעצמו אם ירצה ויאמין, צריך ללמוד מטעויות העבר ולהתרכז בשיפור העתיד. האדם יצור חברתי ואפשר למצוא הרבה אנשים טובים שיאהבו אותנו. לא תמיד יש מזל למצוא את האנשים הנכונים, אבל כל החיים לומדים וחשוב להישאר חלק מהחברה.
 
 
לצפיה ב-'אנשים לא מעריכים את מה שיש להם'
אנשים לא מעריכים את מה שיש להם
28/05/2017 | 16:49
3
66
ורק אחרי שקורה משהו קולטים כמה המצב היה יותר טוב לפני המקרה הספציפי כמו במקרה שלי.
לצפיה ב-'שאלה לך'
שאלה לך
28/05/2017 | 18:40
2
35
למי את מתכוונת באנשים? האם את לא מספיק מעריכה מה שיש לך או שאחרים לא מספיק מעריכים אותך ואת מה שאת נותנת? חשוב שתעריכי את עצמך, תאמיני ביכולתך ותפעלי בכוחות נפשיים לעזור לעצמך ולשפר את איכות חייך. את הכי מכירה את עצמך ותוכלי לעזור לעצמך הכי היטב.
 
 
לצפיה ב-'הדשא של השכן יותר ירוק'
הדשא של השכן יותר ירוק
29/05/2017 | 21:21
1
37
תמיד אנשים חושבים שמה שיש לאחרים יותר נוצץ ומלהיב עד כדי כך שלא
 מעריכים  את מה שיש להם. ורק אחרי שהם מאבדים את מה שהיה להם פתאום מבינים
כמה היה טוב לפני כן.
 
 
 
 
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
30/05/2017 | 12:19
14
צריך לדעת ליהנות ממה שיש לנו, לא להיות חמדן אבל גם לשאוף להתקדם.
 
לצפיה ב-'הקש שגורם לקשיים'
הקש שגורם לקשיים
28/05/2017 | 19:43
61
היי תימוטי,
אני מבינה שזה כל כך מייאש- שניסית להקל מעט על כל הסבל שרדף אותך בחייך... ודווקא מתוך הערוץ שהיה אמור לסייע לך בכך- הגיע הניגוד הגמור- הטיפול להוצאת עין הרע הפך את המצב בחייך לגרוע עוד יותר. במקום השיפור שציפית לו, הגיעה החמרה. ולא רק שהטיפול הזיק- אלא גם שהוא לא עבד בדרך שהיית רוצה...
נראה שאתה עומד חסר אונים בגלל ההתקרחות שנגרמה לך במצח... אולי בעיקר בגלל שאתה חושב שאם הטיפול לא היה נעשה- ההתקרחות לא הייתה קורית. ויתכן שעובדה זאת גורמת לך להרגיש אבוד... ויכול להיות שזו חרטה שמטרידה אותך זמן רב- העובדה שהיית יכול להימנע מהטיפול.
יקר, אנחנו כאן בשבילך- כאן כדי להקשיב ולהיות לצידך ברגעים האלה... אתה מוזמן להמשיך ולשתף 
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-'מחשבות'
מחשבות
28/05/2017 | 20:09
8
100
אני עסוק ברעיונות פילוסופיים עצמאיים וזה מביא לי למחשבה כל מיני מלים ומנתק אותי מהחברה. אני אוהב שעשועי מלים וממציא גם רעיונות תוקפניים כמו "אותך" וזה גורם לי להרגיש שאני תוקפני ונלחם ואני מנסה למנוע את התחושה הזאת. גם גיליתי שלא צריך להגיד דבר לא נכון כי אפשר להגיד "אתה יכול להבין" אז אני לא מסדר נכון את המלים וזה יוצר מלים לא נכונות.
לצפיה ב-'איזו גישת חיים עדיפה'
איזו גישת חיים עדיפה
28/05/2017 | 22:23
7
29
להתעניין בתחביבים באופן בוגר ולמצוא דרכים אסרטיביות ומתוחכמות לא לשקר, או לדבר על נושאים משותפים ולהימנע ככל האפשר ממצבים שצריך לשקר?
לצפיה ב-'אני עברתי בשנים האחרונות'
אני עברתי בשנים האחרונות
28/05/2017 | 22:39
6
49
את המצבים הנפשיים הכי קשים שיכולים לקרות לאדם. דיברתי עם זרים בכל הארץ, התפלספתי, סיכנתי את חיי, קיבלתי מכות, מצאתי את אהבת חיי האדירה בתור מטפלת, הטרדתי אותה במשך שנים, איבדתי אותה, עברתי התעללות נפשית ממושכת מצד פסיכולוג ושטיפת מוח מצד מדריך מטומטם ומשוגע, איבדתי את היכולת לתקשר ואת הקשר לאישיותי, הגיתי מלים גסות ובקיצור התעמתי עם כל החברה ונלחמתי בחומר לטובת הרוח. אני משער שזה חישל אותי אבל זה הזיק לי. מה לעשות עכשיו?
לצפיה ב-'פילוסוף יקר,'
פילוסוף יקר,
29/05/2017 | 09:45
5
44
מצטערת לקרוא שאתה מרגיש כך.
אני לא רופאה, אבל לדעתי להתייעץ על תרופות עם פסיכיאטר, שבהבדל מפסיכולוג, מוסמך לתת תרופות.
לקחת תרופה נגד מחשבות טורדניות. זה עשוי לשפר את הרגשתך מאד.
לצפיה ב-'זה לא עוזר'
זה לא עוזר
29/05/2017 | 13:00
4
30
ואני לא מאמין שיעזור. המלים שמטרידות אותי הן משהו פסיכולוגי ומאד חזק, צריך להבין את הסיבה הפסיכולוגית להן ושום תרופה לא תעזור. זה משהו בדרך התנהלותי בחיים, וכי אני מנותק מהמציאות מטבעי.
 
 
 
לצפיה ב-'ומה שקורה'
ומה שקורה
29/05/2017 | 13:02
3
23
שכל מלה שאני אומר או חושב אני חושב אחר כך בלי שליטה אלו מלים היא מזכירה בצליל, וזה גורם לי להתנגד כל הזמן ומעמיס לי על המוח עוד ועוד מלים שהורסות לי את הריכוז ואני לא יכול להתמודד אתן. מאד מפחיד.
 
לצפיה ב-'אני לא מומחית בזה, אבל,'
אני לא מומחית בזה, אבל,
05/06/2017 | 10:29
2
13
הלכת פעם לייעוץ אצל פסיכיאטר בכיר?
שווה לשלם ביקור פרטי ולמצוא את התרופה והמינון הנכון.
כנס לאינטרנט ותקרא על מחשבות טורדניות ואיך הן מתבטאות. אני לא אשת מקצוע, אבל ככה זה נראה לי.
בסופו של דבר, מדובר בתהליכים כימיים במוח, ומזל שיש היום תרופות.
לצפיה ב-'לא ייתכן שזה מהליכים כימיים בלבד'
לא ייתכן שזה מהליכים כימיים בלבד
05/06/2017 | 13:24
1
8
יש עניין עקרוני שיוצר את המצב, אלו מלים ומלים לא באות סתם. דרך השימוש שלי בחשיבה על מלים שגויה. יש לי פסיכיאטרית אבל היא לא מצליח לעזור, והיה לי פסיכולוג שחשב שהתוכן מפריע לי ולא הבין שזה מלים ולכן לא הצליח לעזור לי ועזבתי אותו.
לצפיה ב-'כתבתי בהודעה למעלה'
כתבתי בהודעה למעלה
05/06/2017 | 22:13
8
אני אוהב פילוסופיה ורוחניות ומדבר באופן פילוסופי רוחני ואנשים לא אוהבם את זה וזה יוצר התנגשויות ועימותים עם החברה.
 
לצפיה ב-'קשיים בעבודה'
קשיים בעבודה
27/05/2017 | 16:54
2
131
שלום לכם, לצערי אני מאוד לא אוהבת את העבודה שלי שמתסכלת אותי. הסכם עבודה נגמר בעוד חודש, ואז או שצריך לחדש אותו שאני לא רוצה, אבל, כנארה, לא תהיה ברירה, כי בתחום אין הרבה עבודה. אני ממש חסרת ואנים, לא  יודעת מה לעשות. כל יום לפני הגעה לעבודה אני מכריחה את עצמי ובוכה.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
28/05/2017 | 04:36
30
עבודה צריך לעשות בגלל מחויבות אישית, בלי לערב רגשות. עבודה נותנת מסגרת ומקדמת את האדם בחייו וגם מאפשרת לו לתרום בחברה. אם תעבדי היטב, יעריכו אותך ויקדמו אותך בשוק העבודות.
 
לצפיה ב-'חזרה לעבודה'
חזרה לעבודה
28/05/2017 | 19:01
40

היי יקרה,
אני מבינה כמה את סובלת בעבודה שלך... ולא פחות חשוב, כמה את מיואשת, כי נראה שתצטרכי לחזור ולעבוד באותה עבודה שכנראה נראית לך די סיוטית. אולי זה כמו לחזור לישון, למרות שאת יודעת שתמשיכי לחלום את אותו חלום בלהות... אני מתארת לעצמי שאת מרגישה אבודה, כאילו לא משנה לאן תפני, תגיעי לאותו סוף לא רצוי- תחזרי לאותה עבודה.   
אם תרצי, תוכלי להגיע לצ'אט שלנו כדי להתייעץ וגם כדי לשתף בכל דבר שתהיי מעוניינת... הוא פעיל כל השבוע פרט ליום שישי בשעות 21:00 עד חצות. וכמובן שאת עדיין מוזמנת להמשיך ולכתוב כאן בפורום... לבינתיים, אנחנו כאן איתך...
שלך,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-' מכינים עוגה לחג '
מכינים עוגה לחג
( לעמוד שלי בתפוז )
28/05/2017 | 14:38
1
13
מכינים עוגה לחג שבועות
מוזגים, מקציפים ומקשטים
יצאה לכם עוגה מרשימה במיוחד
אם כן, מהרו להשתתף בתחרות המתכונים!
תעלו תמונה ומתכון לעוגה שהכנתם ואולי תזכו בפרסים מפנקים  
 
שיהיה בהצלחה וכמובן חג שמח!
 
לצפיה ב-'המלצה:'
המלצה:
28/05/2017 | 14:46
35
עוגת גבינה אפויה עם קצפת ודובדבנים מסוכרים.
 
לצפיה ב-'אין כמו הפייס להעלאת המורל'
אין כמו הפייס להעלאת המורל
26/05/2017 | 21:32
4
126

בציניות כן ?

** אנשים שהיו מאד לא נחמדים הצליחו חבל"ז ..
כן אין כמו הפייס להעלאת המורל ,אם היו נחמדים האם דברים

היו נראים אחרת היום ? מי יודע...

לא יעזור כל הנזיר שמכר את הפרארי שלו ,וקורס של חשיבה

חיובית שלקחתי אז.. זה לא ישנה כלום ...

הכי כיף לאנשים חסרי המודעות ,כי אני למשל יודעת שאני

כישלון של החיים ,ולמרות שהם גם הכל נראה להם בסדר.

הלוואי ..והכל היה נראה לי בסדר .וכן אני עובדת ..אבל..

הרבה אבלים..

איזה ילדים יפים יש לכולם ... אז למה לחפש שם של מישהו

ולראות נכון ? למה ? סוג של הרס עצמי .

תמיד יש לי את החלום  הזה יותר נכון פנטזיה של אדם

שלא היה משהו בבית הספר ולא חסרים כאלה ,שהצליחו

אחרי זה ,וכולם מתפעלים.

אפילו מישהו שלא היה משהו בצבא גם הוא נשוי עם ילדים.

חבל שאין בי את הצד  הנורמטיבי הזה של רק לעבוד ולהביא

ילדים כמו אנשים בעבודה.

אני די מקנאה כאשר אני שומעת את הנשים בעבודה מדברות

בטלפון : ארוחות שישי , יוצאות לנופש ,חיות .. יש אנשים

שמזלזלים בהן בגלל העבודה שלהן ? הן חיות .

דברים נורמטיביים כמו כולם : עבודה ,כמעט כולם עושים

קניות ביום שישי וגם אני , לשלם את  החשבונות.

** שבוע הבא זה חג , אז הן או מארחות או מתארחות אצל

הילדים  שלהן . לחלק יש כבר נכדים ...

לא הייתי מתנגדת לחיים פשוטים...

** לפחות יש לי איפה לגור . ואולי הקיום שלי פה זה בישביל

לפנק את שני המתוקים האלה .. בשני הלילות האחרונים

החתול ישן ליד הראש שלי,בד"כ הוא בקצה של המיטה (קבוע)

וגם החתולה ישנה במיטה . (לפעמים היא באה ולפעמים לא

ברוב הפעמים היא כן ישנה במיטה אבל מידי פעם לא).

נדהמת מכמה שהם מתוקים ,ואיזה רגישות יש בהם.

אז אולי זה מטרת הקיום.
לצפיה ב-'בפייס אנשים מראים בדרך כלל טובים,'
בפייס אנשים מראים בדרך כלל טובים,
27/05/2017 | 01:45
1
72
כשרע לא מצטלמים. 
אם כי - יש קבוצות של קשיים. יש קבוצה של אמהות ללא אימא - נשים נשואות עם ילדים שחשות בודדות נורא כי אין להן אימא, או שהן יתומות משני ההורים. וזו קבוצה מאד פעילה.
ואני שואלת שוב, ויודעת שהתנגדת לזה - מה אם ילד? שלך או מאומץ? אני יודעת שזה קשה נורא, אבל גורם לאושר כה רב, וסיפוק, ומקרב אותך לאנשים עם משפחה. יש לי חברת פייסבוק שלא יכלה ללדת אחרי מחלה ואימצה ילד, והם נראים כה מאושרים ביחד.
לצפיה ב-'ילד זה לא פיתרון'
ילד זה לא פיתרון
27/05/2017 | 09:33
73

תודה מישהי .

לא אביא ילד מטעמים אגואיסטיים.

ובכל מקרה ילד זה לא פיתרון . לך יש ילדים האם את מאושרת ?


לצפיה ב-'הרבה אבל...ים'
הרבה אבל...ים
27/05/2017 | 09:00
1
61
מילקי יקירה
את מקפידה לציין שכותרת הפוסט שלך היא בנימה צינית, שלרגע לא נטעה לחשוב שהפייס אכן מעלה את המורל. 
את מצביעה בדיוק כל כך כואב על התנהלות במרחב הוירטואלי שמאפשרת הצגה עצמית לא תמיד אמיתית ואת מביעה כמיהה לחיים נורמטיביים ופשוטים.
זה באמת מתסכל מאוד  וכמעט מייאש, אבל,  את מצליחה למצוא נקודות אור בחייך, למרות ריבוי ה'אבלים'  שאת מביאה.
יש לך דירה לגור בה ושני חתולים שמאפשרים לך לבטא את כל האהבה שיש בך ולפנק אותם,  עד כדי ההבנה, שאולי זו בעצם מטרת הקיום של היקום,
שלך.
זה אכן לא קל לחיות את ה"יש" כשה"אין" נמצא מעבר לדלת, ועם זאת
את באמת מודעת מאוד לקיום של שניהם בחייך, ואת מתתבוננת בהם מפוכחת. ולמרות הכאב הנילווה, נראה שאת מוצאת קורטוב של נחת במרחב הפרטי שלך, על כל החוסרים שבו..
אני רוצה לאחל לך עוד הרבה קורטובי נחת...
וחג שבועות שמח
 
 
לצפיה ב-'בהחלט מוצאת קורטוב של נחת'
בהחלט מוצאת קורטוב של נחת
27/05/2017 | 09:57
70

הבוקר אני מרגישה יותר טוב  

אני אגב לא אמרתי במסכנות שמטרת הקיום שלי

היא לפנק את החתולים ,זה כיף .

וסה"כ יש לי חופש לעשות מה שאני רוצה מבלי

לתת דין וחשבון לאף אחד . אני יודעת שאומרים

ש"חופשי זה לגמרי לבד " אבל אני לא מרגישה ככה.

** אתמול בערב אכן חשתי קצת מסכנות ,קצת רחמים עצמיים

אבל הבוקר אני מרגישה יותר טוב .

** וכמובן עדיף ככה מאשר להיות עם חלאות .(גברים או נשים ).

כך שסבבה.
לצפיה ב-'מוזמנים לקבוצת הווצאפ של מאבק הנכים'
מוזמנים לקבוצת הווצאפ של מאבק הנכים
26/05/2017 | 02:13
49
"קצבת נכות בגובה שכר המינימום"
מוזמנים לקבוצת הווצאפ של המאבק על המינימום
https://chat.whatsapp.com/1DQ22JIWZsTAiMkWNHFSpe
לצפיה ב-'תקופה קשה'
תקופה קשה
24/05/2017 | 08:57
3
163
אני עוברת תקופה קשה והחלטתי לשפוך קצת את ליבי.
בעלי מתחזק (אני חילונית גמורה כזאת שאוכלת שרימפס). ההתחזקות מתבטאת רק בזה שהוא מתפלל פעם ביום בעבודה וגליתי על זה לגמרי במקרה.
כרגע זה ממש לא מפריע לי אבל המחשבות בלילה אוכלות אותי מה יהיה אם תהיה הקצנה? דיברנו בינינו והוא הבטיח לי שלא יעשה שום דבר שיפגע בי, במשפחה או בשלום בית אבל זה מאוד מטריד אותי. מה הייתם עושים במצב כזה?
בנוסף לזה הבן שלנו נמצא מתחת לאחוזונים בכל המדדים (משקל, וגבוה) ויצטרך לעבור תבחיני הורומון גדילה. מדובר בסט של שלוש בדיקות לא נעימות עם תופעות לוואי עייפות, חולשה סחרוחורת ועוד שנעשות בבי"ח והילד כולה בן שנתיים. אני לא יודעת מה מלחיץ אותי יותר זה שהוא פיצי פיצי, זה שהוא עוד לא קיבל טיפול או זה שחלילה יצטרך טיפול שיש לו תופעות לוואי או אולי הבדיקות עצמן.
אשמח לשמוע אם יש כאן מישהו שעבר תהליך דומה.
בנוסף לזה הבת שלי קיבלה אבחון מוטעה בהתפתחות הילד שהוציא אותי משיווי משקל מרפאה בעיסוק כתבה שהילדה זקוקה למסגרת גנית קטנה (זה אומר חינוך מיוחד). ביינתים מקבלת בבית טיפול רגשי וטיפול של ריפוי בעיסוק וניכר שיש התקדמות משמעותית. מי ששמע על האבחון הזה הרים גבה ואמר איך בכלל אפשר בחצי שעה לקבוע שילד זקוק למסגרת של חינוך מיוחד( ועוד מרפאה בעיסוק ולא רופא).... שנה הבאה היא אמורה לעבור לגן טרום חובה (למען הסר ספק מדובר בגן רגיל) בו לא יהיה איתה אף ילד מהגן הנוכחי בו היא נמצאת (השנה היה לנו שיבוץ דפוק ושנה הבאה קיבלנו שיבוץ לגן שנמצא ממש מתחת לבית) אני חוששת איך תשתלב שם כשהיא לא מכירה אף אחד ועם הקשיים הרגשיים שיש לה. אבל מניחה שילדים רוכשים חברים בכל מקום בו הם נמצאים. ומקווה שתסתגל מהר.
בקיצור תקופה מאוד לחוצה רוויות מתחים מקווה שתגמר בקרוב. אשמח לעידודים, חיבודים עצות וכל מה שתוכלו להציע...
לצפיה ב-'שלום'
שלום
24/05/2017 | 20:55
42
כל אדם רשאי לחיות כרצונו, כל זמן שלא יזיק לאחרים. בעלך יכול להמשיך בדרכו הדתית, ואת תמשיכי בדרכך החילונית ולא תפריעו זה לזה בדרכי חייכם וגם הילדים יגדלו כמו שירצו. אם המצב הבריאותי של בנך דורש טיפול כדי לדאוג לשלומו, יש לבצעו אלא אם הוא מסכן אותו באופן רציני ולא הפיך או שיש בו אכזריות שלא יוכל להתמודד אתה. בתך אובחנה בדרך מסוימת, אם טעו אפשר לחזור ולהוכיח את הטעות ולבקש אבחון מחודש. צריך לזכור שבסך הכול מנסים לעזור לילדים להיות במצב טוב יותר.
 
לצפיה ב-'הי קיפ סמייל!'
הי קיפ סמייל!
25/05/2017 | 16:33
45
מקווה שדברים יסתדרו
קבלי חיבוק
 
לגבי הבעיות, אולי תחפשי חברה טובה לדבר איתה, ותנסי קצת להבין לעומק מה מפחיד אותך. לגבי הילד, אם הוא גדל ומתפתח, אני חושב שיש רופאים שיגידו שעדיף לא להתערב וזו דעתי. מן הסתם הרי זה גנטי. גם אני נמוך אבל בתור מבוגר זה כבר פחות משמעותי... אז אין מה לפחד.
ועזבי את הבדיקות, תרחמי עליו... אלא אם כן את באמת חושבת שחסר הורמון, למשל אם את מטר שמונים ובעלך מטר תשעים והילד הכי נמוך בגן...
אחרת זה טבעי...
לצפיה ב-'למצוא את האור...'
למצוא את האור...
25/05/2017 | 19:56
36
שלום יקירה,
 
נשמע שאת נמצאת בתקופה מלאת טלטלות,פחדים,חששות וקשיים...
יחד עם זאת אני שומעת עד כמה את חזקה, את לא נשברת ומתוך הקושי מחפשת להבין, לשמוע מנסיונות אחרים,דואגת למשפחתיך,תומכת בילדים ובקשיים שלהם ותוך כדי תנועה גם מפרגנת ותומכת בתהליך שבן זוגך עובר בחיים עם הרבה רגישות וחשש לעתידכם יחד..
חשוב להמשיך לשתף את בעלך בתחושות ובחששות שלך, לדבר הרבה ולמצוא את העמק השווה,את הדרך הנכונה לתמוך זה בזו,לפרגן ולהבין יותר טוב האחד את השניה...
ילדייך מקבלים את הכוחות להתגבר על הקשיים דרך תעצומות הנפש שלך כאמא .
אמא שיודעת לתמוך,להכיל,לחבק ופשוט להיות שם בשבילם..משם הם יצמחו לאנשים בוגרים וחזקים כמוך..
נכון שזו תקופה לחוצה עבורך, ונכון שלא קל לך והדבר שהכי מתבקש הוא להשבר, אבל תראי אותך...חזקה, נמצאת שם כ"לביאה" לגורייה הקטנים..
לילדים תכונה נפלאה של סתגלתנות בסיטואציות ,שלנו, כהורים הכל נראה קשה ולא פשוט..
תמשיכי להיות שם עבורם בדרכיך הנפלאה ותראי כמה כוחות תקבלי רק מלראות אותם מתגברים על הקשיים וכל זאת-בזכותך!
 
יקירה,
המשיכי לשתף אותנו בקשיים, בהצלחות, בתהיות,בשאלות ובתובנות אלהן תגיעי..
נהיה כאן בשבילך, נחבק וננסה יחד אתך למצוא את ה-האור בתוך אי הוודאות שבה את נמצאת כיום..
שולחת לך חיבוק תומך ועוטף..
מתנדבת סה"ר

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא ביטוח סיעודי
אירוח בנושא ביטוח...
בתאריך 2.8 נארח את גבי נקבלי, מומחה בתחום הבריאות...
אירוח בנושא ביטוח סיעודי
אירוח בנושא ביטוח...
בתאריך 2.8 נארח את גבי נקבלי, מומחה בתחום הבריאות...
אירוח בנושא השלמת/הבטחת הכנסה
אירוח בנושא...
בתיה כהן, מנהלת תחום הבטחת הכנסה בביטוח לאומי,...
אירוח בנושא השלמת/הבטחת הכנסה
אירוח בנושא...
בתיה כהן, מנהלת תחום הבטחת הכנסה בביטוח לאומי,...
תחרות להורים: זוכים בכרטיסים ומבלים עם הילדים
תחרות להורים: זוכים...
כותבים על פעילות ייחודית לילדים בחופש וזוכים...
תחרות להורים: זוכים בכרטיסים ומבלים עם הילדים
תחרות להורים: זוכים...
כותבים על פעילות ייחודית לילדים בחופש וזוכים...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

ענת בן דוד- סקסולוגית
חשים חוסר סיפוק מחיי
היבטים- פסיכותרפיה קוגנטיבית התנהגותית
מרפאת היבטים
ויקטוריה רבין- מאמנת זוגית
האם אתה לא מחובר לעצמך?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ