לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1420014,200 עוקבים אודות עסקים

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'למה השינויים האלה'
למה השינויים האלה
06/08/2017 | 03:57
5
53
למה יש את קללת הגיל
למה השינויים האלו בגוף קורים זה מעצבן
זה מציק. זה מתיש.

למה אין לי את כל התנאים להצליח להלחם בזה.
בגיל 20 היה לי כל כך קשה כשהתחילו לקרוא לי בחור והפסיקו לקרוא לי ילד כי זה לא רק הכינוי הזה אלא זה כל מה שזה מביא איתו, היחס, המשיכה, הציפיות ממני

ועכשיו, עם השינויים האחרונים, קשה לי נורא עם הצורת פניה גבר ומה שזה מביא איתו
ומה שכמעט ואף פעם לא נחתי לרגע להינות מהקסם של שנות העשרים
תמיד חלמתי לחזור למה שהיה לפני,
ולא רק שלא נהנתי וחי בפחדים ונמנעתי ממצבים,
עכשיו אני מתחיל לעבור לשלב שלישי או רביעי שזה גבר...
ומה עכשיו - אני אנסה לחזור לכמה שנים אחורה? אולי ללא הצלחה? למה אף פעם אני לא נהנה ממה שיש
למה אני סובל
ולמה הראש שלי חושב עקום
למה אני פחדן
למה אני מפחד... מפחד מהרבה דברים. למה אני סובל.
למה.

אני חושש להרחיב - הפורום פה לא אנונימי אבל אתם כבר מכירים אותי מספיק שאכתוב מעט אתם תדעו עם החפירות שהיו לי עד היום.
היחיד שאיכשהו מבין אותי לעומק מהפורום זה אחד שכתב פה וכיום לא.
ולשמחתי, עוד אחת מקסימה מהפורום שאני מתכתב איתה (ואנחנו מכירים המון שנים והכרנו כאן בפורום - בגרסת פורום של הצעירים לפני מעל 10 שנים).

אני סובל.
למה לעזאזל אני לא מצליח לישון מוקדם
למה לעזאזל קשה לי... למה לעזאזל אני לא מצליח לעזור לעצמי ומחר אצטרך ללכת עייף לעבודה במקום ערני ושמח. אני שונא שקוראים לי גבר.
לצפיה ב-'ממשיך לכתוב'
ממשיך לכתוב
06/08/2017 | 04:45
2
28
תכננתי לצאת להליכה
אבל כשחזרתי הבייתה הערב מהעבודה
פשוט התכתבתי עם אותה אחת שכתבתי פה למעלה
ודברנו שיחה ארוכה, עמוקה ומהנה
יש לנו שיחות וקשר טוב.
 
וזה כל כך הרגיע אותי השיחה הזאת
שהייתי שקוע בהתכתבות
ורק מאוחר בלילה החלטתי שאני רוצה לצאת להליכה
אבל אז הבטתי בשעון
וויתרתי.
 
שתיתי המון קפה בשביל להיות ערני להליכה הזאת
ובסוף זה לא קורה.
 
קצת נמאס לי לכתוב ולפרוק פה
ולברוח מהעולם
ולהתמודד עם העולם
ולחוות חוויות
 
הכתיבה פה עושה לי טוב בפריקה
אבל אני לא חי את החיים
אין לי חיים.
קשה לחיות בפחד וקושי. קשה ומעייף.
 
אוף, רע לי. אני מרגיש כל כך מבוזבז וכל כך עם המון החמצה בחיים. אני סובל.
אף אחד לא להלחם עליי ממש ...
בשביל המטפלת אני עוד מטופל
בשביל כל אחד אני משהו מסוים וזהו
ואני מנסה לעזור לעצמי אבל לא מצליח!
אוף..
לצפיה ב-'אני גם מבין את הרגש של הקנאה'
אני גם מבין את הרגש של הקנאה
06/08/2017 | 04:56
1
29
פעם זה לא היה מובן לי ולא הייתי מקנא
עד שהייתי קורא הרבה טובקביסטים שכל אחד כותב לשני שהוא כותב כך וכך מקנאה
ועם הזמן התחלתי להבין את הרגש של הקנאה כמה שהוא יכול לשרוף לאנשים
בדיוק כמו שדניאל היה מקנא בי על דברים והקשר איתו עשה לי כל כך לא טוב ואני שמח שהוא לא בחיים שלי, הוא ועוד אנשים שלא אזכיר שמות.
 
וכשאני הולך עם אחותי בקניון
ואני רואה את המבטים עליי
אני יכול להבין מה זה רגש של קנאה
אני חושב שאחותי עם ראש הרבה יותר טוב ממני
אבל גם אמרתי לה שהיא עוד צעירה והיא יכולה להשרט עם השנים
(כמו שאותי החיים-אנשים שרטו).
 
אני חושב שגם אנשים מסוימים
אנשים אולי אפילו פחות יפים
כמו הזקן שמחזר אחריי
או כל מיני מחזרים צעירים, מבוגרים ושונים
שחלקם עם גוף או פנים או שניהם רחוקים ממושלם
ואין להם בעיה להכנס למיטה. פשוט אין.
 
למה אני ככה.. שונא את עצמי. שונא, פשוט שונא.
ומה שמאוד מפתיע אותי ואפילו משמח אותי
שאנשים - הרבה מאוד אנשים בקשר איתי ומחייכים לי ונחמדים אליי
ואני תוהה מאיפה זה מגיע: האם באמת רואים משהו טוב ואסתטי (חוץ מהשיניים שלי שבמצב גרוע) ורוצים להיות בקשר
או שיודעים עליי דברים אישיים והתמודדויות שלי והם עם חמלה ואהבה אליי? או שהם באמת רואים בחור חמוד שרוצים להיות איתו בקשר?
 
זה באמת מחמם לי את הלב
שלא מעט אנשים נחמדים אליי וחייכנים אליי
אני באמת שמח שזה קורה
זה מעניין.
לצפיה ב-'תיקון'
תיקון
06/08/2017 | 05:00
16
וכשאני הולך עם אחותי בקניון
ואני רואה את המבטים *עליה*
לצפיה ב-'אני לא יודע'
אני לא יודע
06/08/2017 | 05:30
1
23
לפעמים אני צריך את הצומי הזה
גם אם זה צומי שלילי
למשל שיגידו 'אוי נו זה החופר מהפורום'
וכאילו, לא יודע, אין לי בעיה לחפור...
וזה שיכולים לחשוב דברים לא טובים אבל אני מקבל בכל זאת סוג של צומי
אני צריך צומי
אני צריך אהבה
אולי הגיע הזמן לפתוח פייסבוק חדש והפעם לשווק אותו כמו הקודם ולעשות אותו מצליח יותר כדי לקבל המון צומי ואהבה? יש לי משפחה ענקית מורחבת שישמחו לתת לי את הצומי הזה ובצורה חיובית יותר אם אני רק אוסיף אותם לפייסבוק חדש ואעשה אותו מסחרי - מצד שני כרגע אני צריך את הפרטיות. לא כל כך מרגיש בנוח. אנערף...
 
איזה יופי שאני מרגיש בנוח לבוא ולכתוב
ולהתבטא ולחפור
ולזיין תמוח לאנשים
ולקבל פידבקים ותגובות
אולי בפנים אני כל כך צריך את זה ואני דורש את זה
וזה פשוט קורא ואני שם בשבילי
מה שמרגישים בפנים יוצא החוצה לא?
 
איזה יופי שאחד כמוני עם מראה ממוצע כיום ובעתיד יותר טוב ובעבר היה מעולה קונה סרומים וקרמים ומלא דברים במאות שקלים ועדיין נראה רק ממוצע + ועדיין מרגיש בנוח (או מנסה לפחות) לדבר על זה, יעני אנשים מהצד יכולים להגיד 'מי הוא חושב שהוא הממוצע הזה', אבל גם מיקי בוגנים שמן מאוד ונשי ועדיין מקרין ביטחון ועוד רבים אחרים וגם לי יש ידע בטיפוח לא רק מיקי, אז לא יודע.. וגם אנשים לא מטילים ספק בידע שלי יודעים שמה שאני עושה מתאים לי ואני יודע שגם אני יכול להתפתח (אגב, איפור פחות מעניין אותי כרגע שלא מבין בזה אבל לא מתעמק כי זה פחות מעניין), ויש מלא דיילות קוסמטיקה בנות 50 עם איפור טווס ... אז בסדר מקבלים את כולם באהבה ואולי אני גם יותר טוב מהן. עובדתית בפועל אני יודע שטוב יותר מחלק. בלי להשתחצן , פשוט מנסה להרים את עצמי את הביטחון.
 
אני יודע שאני מזיין לכולם את המוח בפורום
אבל באמת זה מקום מפלט הפורום הזה
כבר מעל 10 שנים. לפחות אני עוזר לחברת תפוז לשמור על המוניטין שלה. כותבים כמוני שכותבים המוןןןןןןן שנים בתפוז בהמון פורומים בהמון כינויים רבים שהיו  לי עוזרים לחברה לשמור על המוניטין ובזכות זה להם יש חברות שמפרסמות כאן אז אני תורם לתפוז ותפוז תורמים לי בפורומים מהנים שלא נסגרים (למשל קהילת הפורומים ב-MSN נסגרה לפני המון שנים, אבל שם זה גם היה כי להם באג במערכת של הקהילות הם רצו לשדרג את המערכת לפורומים מתקדמים אבל היה שם תקלה - אני יודע כי אני ניהלתי פורום רשמי שם בגיל 17, היום כבר כמעט ולא נכנסים ל-MSN)
 
יאאלה חייב לישון
אוהב אתכם (=
לצפיה ב-'תיקון'
תיקון
06/08/2017 | 05:36
14
אולי בפנים אני כל כך צריך את זה ואני דורש את זה
וזה פשוט קורא *ואנשים* שם בשבילי
מה שמרגישים בפנים יוצא החוצה לא?
 
(אגב, איפור פחות מעניין אותי כרגע ואני *מבין* בזה אבל לא מתעמק כי זה פחות מעניין אותי)
לצפיה ב-'למה קשה לי לקום בבוקר'
למה קשה לי לקום בבוקר
04/08/2017 | 08:40
23
150


השמש מזדחלת במעלה הרקיע, אור וחום נשפכים אט אט לעולם, מלווים בנהמות ים הרכבים הגואה שבחוץ. קולות של יום. אנשים מעשיים. אנשים הגיוניים. אנשים שיש להם מטרות לממש, והם יוצאים מהמיטה, יוצאים להם לעולם שבחוץ, וממשים אותן. מפליטה אנחה, מחליפה צד. לא נוח כבר לשכב אך עדיין לא מוכנה לעמוד פנים אל פנים מול האור האדיש הזה. להתייצב מולו, לשאת את עולו. כי הימים כבדים. כי אווירם מלא. דליל בחמצן אך רווי בחומצה. מוצק כמעט מגערות רועמות בדממה. לכל שאפנה אדי כשלונות מצטברים אופפים אותי, דחוסים. כל הכשלים שלי שנאספים כמו אגלי טל עם שחר, מוכנים ומזומנים למסור עדות, להתקבץ לכתב האשמה הגדול שירעים את עצמו עלי מכל עבר. שיתגלגל מעל ראשי כמו רעם כבד ונמוך.  ומכיוון שהאויר מלא אותו, והאור, והיום, לא יהיה לי כלל לאן לברוח. רק לכווץ כתפיים, להרכין ראש, ולהשתרך, חבוטה ונרדפת, לעשות את מלאכת יומי. לכתוב עשיות דלות בשורות בודדות, ומחדלים גדולים ברווחים העצומים שביניהן. כל מה שיכולתי להיות. כל מה שהייתי צריכה להיות. כל מה שלו הייתי לא הייתי מאכזבת כל כך.
לצאת מהמיטה זה לקחת על עצמי שוב את עול האכזבה ולהשתרך איתה כמו משקולת אסיר כבדה.  אבל זו לא רק האכזבה. יש עוד.

                                                                 *
כשהייתי בת 10 בערך רציתי להכין עוגת יום הולדת לאמא שלי. היא לא ידעה מזה, וזה בסופו של דבר לא קרה, אבל לילה לילה באותם שבועיים שלושה, לפני שהייתי נרדמת הייתי מנסה לחבל תחבולות איך ליצור את העוגה הזאת. אלא שגם בתכניות הדמיוניות לגמרי – זאת לא היתה עוגה אמיתית, שמכינים מקמח וביצים וסוכר, אלא דגם של עוגה, מספוג ובדים שונים, שניסיתי לחבל תחבולות מניין אקח ואיך אצליח לתפור. על עוגה אמיתית, כזאת שאוכלים, לא העזתי אפילו לפנטז. זה היה כך כך מחוץ לתחום שלי, עד שאפילו מחוץ לתחום הדמיון זה יצא. כי הרי עוגה אמיתית צריך לאפות בתנור. והתנור במטבח. והמטבח מחוץ לחדר. כלומר מחוץ למרחב שלי, בתוך המרחב שלהם. של ההורים, של המבוגרים, של העולם שבחוץ שעוין אותי. מחוץ למקום שאני יכולה לשכב לי בשקט ולטוות את החיים שלי מחוטים של דמיון. מחוץ למרחב שמאפשר לי להתקיים כמו שאני, ובתוך מרחב אחר בו דרושים לי חליפה מיוחדת ובלוני חמצן. כי זה לא תחום המחיה שלי. כי יש שם חומצה שיכולה לאכל אותי. כי יש שם אויר אחר שאני לא יכולה לנשום.

זה מקום שבמשך הזמן למדתי לשרוד בו, העולם הזה. תמיד בקושי, בתנועות מסורבלות. תמיד נתונה בחליפה ונושמת אויר מצינורית. תמיד מדברת שפה שניה, שגם אם אני שולטת בה היטב היא לעולם לא תהיה נוחה, תמיד תלחץ ותעיק. ולחלוץ אותה כמו נעל, את השפה שניה, את הצורך בה – לצאת מהחליפה, ממסכת התפקוד, מההכרח המעיק להעמיד פנים כאילו שאני באמת מכאן – את זה אפשר עכשיו רק במקום אחד. במיטה. המרחב הפיזי הקטנטן הזה (חצי מיטה בעצם, גופה החם של בתי לצדי) – המרחב הזה הוא כל מה שיש לי שהוא עדיין שלי, עדיין אני. אני שלי רק כל עוד אני שוכבת, משהה את הזמן, מתעלמת מתביעתו הרמה של היום. שניה לאחר שהכרתי ביום החדש הזה, שהרשיתי למוחי לרשום את עובדת היותו, את עובדת קיומי בתוכו – הקיום שלי בתוכי נגוז. העולם-ומלואו שלי המתקיים מאחורי העפעף הסגור – חדל, ואני מושלכת – תמיד מוקדם מדי, תמיד כאילו בהפתעה, אלא השמש היוקדת הזאת, שהיא תמיד שמש-צהריים בכל שעה, שמכחידה ברודפנות את כל הצללים ואין כל מנוס ממנה. מציאות היא מושג אכזרי.

                                                        *
"אמא, למה לא הערת אותי??" את מייללת כלפיי בזעם וכבר לא מצפה לתשובה. כמעט כל בוקר זה ככה. חבל לנסות אפילו להסביר. את לא תביני אותי ואני לא אבין אותך. אפילו שאנחנו כל כך קרובות לכאורה. חלקנו את הגוף שלי. ועכשיו אנחנו חולקות מיטה. את פונה במהירות לבחור לך בגדים, להתאים את הקשת, את הגומיה. לסרק את הפוני הצידה ולרסס אותו נמרצות שאף שערה לא תעז לברוח מהמקום המדוייק שייעדת לה. ואני חושבת לעצמי: כמה שאת מכאן, ילדה. כמה שאת דוברת את השפה שכאן כשפה ילידית. לא כמוני – לא שפה שסועה, מתגמגמת, שבורה. כמה את בת-בית, לא בת מהגרים, למקום הזר והרודפני הזה, שמעולם לא הצלחתי לראות בו את ביתי. וכמה שאת מוצלחת, זוהרת, יפה. "אמא, נו קומי כבר, את צריכה להכין לי סנדוויץ'!" את גוערת בי, כאילו התפקידים התהפכו. ואני כבר נחפזת להשמע לקולך המצווה, ילדה ממושמעת שאני. יש בזה צדק מסויים: את זכאית לפקד עלי מפני שאת מפה, את שייכת. את מגזע אדוני הארץ. אני השוהה הבלתי חוקית. אני צריכה להתפלל יום יום שלא יתפסו אותי, שלא יגרשו אותי, שלא יעלו על התרמית... אפילו ממך אני צריכה לפחד. למרות שבאיזשהו מקום נסתר בתוכך, מקום שאין לו מילים אבל יש לו תחושות עדינות, בטח גם את יודעת את זה. ובאיזשהו מקום את כנראה מתביישת בי. ואולי גם מרגישה קצת נבגדת. וזה נכון. בעולם שאת נמצאת בו, אני תרמית. אני חליפה ריקה. בעולם שאני נמצאת בו – אני כבר לא יכולה להכיל אותך, אין שם מקום לשתיים, ואת כבר נהיית יותר מדי "אחת". אני יודעת שאת חשה, בחושים עדינים נסתרים, שאני לא באמת יכולה לשמש לך הורה. בעולם הזה שבחוץ, שאת נושמת בו בחופשיות ואני לא – אני למעשה משאיר אותך לבד, לפלס את דרכך בעצמך, בכוחות שאצלי תמיד נותבו לשמירה על ההסוואה, ואצלך יכולים להיות מנותבים לגדילה. ואני יודעת שגם בלעדיי את תביי בסדר. גם בלעדיי את תרוצי ותצחקי ותשאפי אויר לרוויה. ואני אתבונן בך מפה, מעריצה וגאה, ואכולת קנאה נסתרת, ולפעמים קצת עצובה.
 
                                                         *
אולי תשאלו אותי ממה בעצם הפחד. מה מכווץ אותי ברגע המודעות הראשון מדי בוקר. ממה צריך לברוח ולהסתתר. הרי כבר צלחתי 12,200 ימים לפחות בעולם הזה (חישבתי בערך). אז מה זה בשבילי לצלוח עוד אחד? הרי התחמקתי ממשטרת ההגירה בהצלחה כל כך הרבה פעמים כבר, אז מהי עוד פעם אחת? קטן עלי, לא? אבל זהו, כנראה שלא. וכנראה שלא באמת מתרגלים לזה. כמו שאי אפשר להתרגל לכאב כך שיפסיק לכאוב, אפשר רק לגייס משאבים כדי לנסות לנהל אותו, לאוורר קצת, להסיט אותו כל פעם לשרירים אחרים בנפש. כך בדיוק אי אפשר להתרגל לאימה כך שתפסיק להלך אימים. אפשר רק לנחם את עצמי, אפשר רק להיאחז בשגרות קטנות ומרגיעות. בקפה של הבוקר. בעבודה שגרתית, בסדר יום צפוי, במיעוט איזורי התנגשות לאורך היום שעלולים לערער את שיווי המשקל העדין. אולי אפילו בציפיה זהירה למשהו נעים או מהנה שצפוי לקרות. אבל למרות זאת ובכל זאת, כל אלה נחמות קטנות ובדיעבדיות, שאינן מקהות את חריפות הגזירה: גם היום אין מנוס מלהיות. גם היום אין מנוס מלחיות באיזור ספר, במלחמה תמידית, בשוליים הדלילים של האויר, עם בלוני חמצן כמעט מרוקנים, בסכנת חנק כל רגע, כל שניה. והנחמה האמיתית היחידה היא, שמתישהו החובה להיות תיגמר, מתישהו יגיע הלילה, ואוכל שוב לחזור למיטה. למחשבות, לחלומות, למשחקים בפלאפון, ל"לא להיות", בדיוק כמו כשהייתי ילדה. כי ה"לא להיות" הזה הוא המפלט, הוא הבית. הוא המקום היחיד שאני יכולה להיות בו באמת.
 
לצפיה ב-'וואו'
וואו
04/08/2017 | 15:19
1
66
השארת אותי בלי מילים. כתבת כל כל יפה. הרגשתי כאילו המילים שלך יוצאות ממני. לצערי אין לי דרך לעודד... רק להבין, באמת.
לצפיה ב-'תודה.'
תודה.
04/08/2017 | 16:29
52
הבנה זה הרבה
לצפיה ב-''
04/08/2017 | 17:04
2
43
אני בסדר, תודה ששאלת...
משתדל לחיות קצת בעולם האמיתי ולא רק בעולם הדמיוני.
מקווה שיגיע היום והילדה הקטנה שבתוכך תמצא מנוח גם ביום הזה, ולא רק בלילה במיטה.
לצפיה ב-'תודה. ואני מאוד אוהבת את "מחכה". '
תודה. ואני מאוד אוהבת את "מחכה".
04/08/2017 | 17:15
40
וגם שמחה שאתה בטוב.
שבת שלום!
לצפיה ב-'הי שחר.'
הי שחר.
04/08/2017 | 20:14
8
60
את יודעת ממה זה אבל אני אכתוב לך בכל זאת: את חיפשת כמו כל ילד בעל התפתחות נורמאלית יחס חיבה ואישור מההורים והם לא נתנו לך את זה אפילו לא פירור. לרב בריחה קלה פה ושם זה בריא ועוזר לצבור כוחות ל"התמודדות עם העולם האמיתי". אבל אצלך המצב היה כל כך קיצוני וחריף. שבמקום שהבריחה תשמש מפלט ובית זמני בין לבין היא הפכה למקום היחיד בו את יכולה להיות אמיתית ולהתקיים במרחב ללא שיפוט ועם הכלה. מפה התפתח חרדה דימיונית אך מבוססת על ניסיון העבר כך שיש לה שורשים מפני התקיימות במרחב בו עלול להיות שמץ של שיפוט או אי הכלה. הייתי אומרת אפילו שזה יוצר דיסוציאציה מסויימת. את כמו רובוט עוטה מסיכה ומתפקדת בעולם האמיתי אבל בפנים ריק כי את מנותקת מעצמך מגופך ומשותקת מחרדה  כל פעולה כרוכה בחרדה לכן כל פעולה מעייפת. את צריכה לחשוב עם המטפלת שלך איך לשבור את מעגל החרדה ולהתחיל להכניס כל פעם קצת יותר קיימות בעולם האמיתי כך שהמפלט בריחה שלך ימשיך לשמש כעוגן אבל לא יהווה יותר מחסום וחוצץ בינך לבין המציאות אלא כמפלט מענג ממלא כוחות אומץ והשראה שאותם תוכלי להגשים וליישם בקרקע המציאות
לצפיה ב-'המשך.'
המשך.
05/08/2017 | 01:45
7
42
יש בך פחד חריף מפני ביקורת ה"חומצה"  וההגנה שאת עוטה על עצמך מפני העולם האמיתי הוא כי את מפחדת להיות "ערומה" מול עולם שמביט בך בעיניים ביקורתיות וחסרות חמלה. מבחינתך העולם שקול לעיניים של ההורים שלך. לכן את מפחדת מכישלון ומרגישה ככה מראש בעולם האמיתי. לא פלא שיש את הניגוד הדיכוטומי הזה תחשבי כישלון מול כל יכולה (בעולם החלומות והדימיון),  לא אהובה מול אהובה. שם צריך להתרחש הסוייצ' והחלפת האמונות השליליות. רק אז תוכלי לנשום לרווחה להביט במציאות בעיניים ולא להסתנוור מהאור.

לצפיה ב-'כן, הניתוח שלך נכון בהחלט'
כן, הניתוח שלך נכון בהחלט
05/08/2017 | 21:43
6
39
ואת מאוד צודקת שכל פעולה כרוכה בחרדה ולכן מעייפת. נראה לי שרוב האנשים לא היו מבינים אותי...

לצפיה ב-'זה לא רק הקטע של החרדה. זה גם החוסר מוכנות לחוות'
זה לא רק הקטע של החרדה. זה גם החוסר מוכנות לחוות
05/08/2017 | 23:08
5
27
את החלק של מישור המציאות (בזה אנחנו דומות קצת כי גם אני פיתחתי סלידה לקיימות ולכן למרות השוני היו לנו נקודות חפיפה בבעיה), כשלא מוכנים להיות נוכחים יש דיסוציאציה וללא קשר לרמת האנרגיה הדיסוציאציה עצמה יוצרת תחושה מכנית של קליפה. ובואדי שיותר מעייף לתפקד כמכונה כשזה מרגיש לא אמיתי ולא בא מבפנים אלא "כורח המציאות"
לצפיה ב-'כדי לרצות להיות נוכחים במציאות'
כדי לרצות להיות נוכחים במציאות
05/08/2017 | 23:10
26
צריך למצוא בה דברים חיוביים. את רואה אותה בטוטאליות שלילית שלא מאפשרת אפילו צ'אנס למציאות להפגש איתך
לצפיה ב-'דווקא יש לי איים של נוכחות'
דווקא יש לי איים של נוכחות
06/08/2017 | 00:15
3
32
ולא הכל שלילי. רק מה שקשור לתפקוד שנדרש ממני. ברגע שזה משהו ש"צריך" או משהו שפוטנציאלית אני נמדדת בו - זה משהו מאיים...
לצפיה ב-'הבנתי'
הבנתי
06/08/2017 | 00:24
2
10
לצפיה ב-'אז לפחות את לא מתחילה מאפס וזה בעיקר נקודתי.'
אז לפחות את לא מתחילה מאפס וזה בעיקר נקודתי.
06/08/2017 | 00:29
1
10
לצפיה ב-'טוב חוזרת להפסקה מתפוז . ביי'
טוב חוזרת להפסקה מתפוז . ביי
06/08/2017 | 00:29
10
לצפיה ב-'הי,לא קראתי הכל,אין סבלנות... '
הי,לא קראתי הכל,אין סבלנות...
08/08/2017 | 13:13
1
32
אבל זה נראה כמו פתיח של ספר כלשהו והסופר(את במקרה זה) כאילו מנק' מבט של הסופר אותו רצה להמחיש לקוראים...
לצפיה ב-'שום ספר, סיפרתי על החוויות שלי'
שום ספר, סיפרתי על החוויות שלי
08/08/2017 | 14:23
11
לצפיה ב-'ברור שאת יכולה לשמש לבתך הורה, לא סתם הורה אלא אמא טובה!'
ברור שאת יכולה לשמש לבתך הורה, לא סתם הורה אלא אמא טובה!
08/08/2017 | 14:47
1
35
מצויין שלמרות התחושות הקשות שלך לא העברת אותן לבתך והצלחת לגדל ילדה השייכת לסביבתה, בת בית הנושמת בחופשיות.
כשרציתי להקניט את אמי, כשהיא באה אלי בטענות, נהגתי לומר לה שהכל זה עניין של חינוך וגנים ובשניהם היא אשמה. זה עובד גם הפוך! את צריכה להיות גאה בה על מי שהיא ובעצמך על שנתת לה את המרחב שאפשר גדילה כזו.
 
חוץ מזה אצלי תמיד שמורה לך פינה קטנה ןחמה בלב, אז יש לך עוד מקום בו את יכולה להרגיש שייכת ומוגנת. אני בטוחה שאם רק תתבונני היטב סביבך תמצאי עוד כמה פינות כאלה.
 
לצפיה ב-'המון תודה, כוכבית ... '
המון תודה, כוכבית ...
08/08/2017 | 16:23
37
חתיכת כוכבית מרגשת שכמוך!
(נ.ב. גם זה מתחיל ב-מ'...)
 
לצפיה ב-'קרוב להפליא ורועש להחריד... '
קרוב להפליא ורועש להחריד...
( לעמוד שלי בתפוז )
08/08/2017 | 15:22
4
32
היי שחר יקרה,
 
הטקסט שלך מרטיט את מיתרי הלב, ומספר את הסיפור שלך, כפי שלדעתי מעולם לא שמענו כאן בעבר. בעיני, הוא מסביר לא רק את הקושי לקום בבוקר, אלא מצליח ללכוד בתוכו משהו מהותי על הזהות שלך והאופן שבו את חווה את העולם והחיים בו...
 
את מתארת באופן מאוד חי ועשיר את החוויה שלך בו, ואני ממש יכולה להרגיש את שחר הקטנה, ואיך מגיל צעיר נראה כי המציאות, והעולם החיצוני לדימיון נחווה עבורה כמשהו רודפני, מאיים, מציף ואולי גם חודרני... כזה שהרגשת בו כבר אז לא שייכת, ולמעשה אולי אפשר לומר שהוא גוזל את הזהות האמיתית שלך...
 
ועל מנת לשרוד בו את נאלצת כל יום מחדש לעטות על עצמך מסכות של תפקוד, ולתרגל בשיניים שבורות שפה זרה, ולקוות שהיום הפער יאפשר ולו מרחב קטן של הבנה הדדית ובכך לא יטלטל איזון כה עדין... כל בוקר מחדש את צריכה לעטות על עצמך חליפת צלילה ולסחוב בקבוקי חמצן, שמצד אחד כבדים ומהווים עבורך משקולת אסיר, ומצד שני חיוניים להישרדות, אך נראה שבכל מקרה אף פעם אין בהם באמת די כדי לאפשר שחייה חופשית, ותמיד ברקע יש סכנה של חנק או טביעה... ולא משנה כמה שנים של תרגול, תמיד קיים שם הפחד "שייראו לך", שהתרמית תיחשף ואת תיוותרי חשופה, ערומה וללא כל הגנה...
 
ואולי מול ביתך, הפחד הזה קיים ביתר שאת... כי מולה הפער הוא הכי ניכר, והיא מראה כואבת לכל מה שאת מרגישה שיכולת להיות וכל מה שאת לא עבורה ועבור עצמך...מעבר לזה נראה שגם איתה את מרגישה ביתר שאת פער בין האינטימיות ביניכן בלילה ובמיטה, שהיא המקום הבטוח שלך, לבין המרחק והזרות שאת חווה ביניכן בזמן הערות... אולי זה פער שגדל ככל שהיא גדלה... ואני משערת לעצמי שבחוויה שלך זה כאילו את נותרת באקווריום קטן, ואילו היא תצא ותכבוש נהרות וימים, באופן שאולי מבהיל אותך שהזרות תיהפך לניכור, ואותך לבודדה בקשר שאמור להיות הכי קרוב...
 
אני שומעת בנוסף עד כמה את מרגישה אשמה מולה, על המקומות אותם את מתארת כחוסר היכולת להיות לה הורה, ומהמקום הזה של האשמה את מאפשרת לעצמך להינזף, להישאר מאחור כי את מרגישה לא ראויה לה... אך אולי זה בתורו מחזק את הנפרדות בטרם עת ביניכן...ואני חושבת לעצמי שהרי היכולת שלה לדבר את השפה של העולם הזה, לצחוק, לרוץ ולעשות גלגלונים בו, אינה מגיעה מוואקום ומנותקת מהקשר... יכול להיות שהצלחת לתת לה את מה שלא קיבלת, שבחלב האם שאת נתת הייתה פחות חרדה, ולמרות הקושי כן הצלחת לתת משהו בטוח ויציב... יכול להיות שהחלקים של התפקוד הנינוח שלה בעולם, חלקים שאת מתקנאה בהם, הם למעשה חלקים שקיימים גם בך , שאולי את מתקשה לקיים עבור עצמך פעמים רבות אך כן הצלחת לתת... ואלו חלקים שאנחנו יודעים שבאים לידי ביטוי פה בפורום כשאת נותנת מליבך עבור החברים בו.
 
ואולי מה שאת זקוקה לו, זה לא להיות לבד בהתמודדות היומיומית והמתישה הזו, שיהיה מישהו שיוכל לסייע ולספק את מקומות הצל, כדי שלא תקבלי כוויה, שיספק את המקומות לנוח בהם, ולא רק בלילה במיטה, באופן שאולי יצמצם את הפער העצום בין יום ללילה, בין מציאות לחלום... ואולי עם עזרה כזו, תרגישי יותר מחוזקת ומסוגלת לתת לביתך את מה שאת רוצה ואת מה שהיא זקוקה לו...
 
אני מניחה שאת למודת קרבות ואולי ניסית בעבר, אבל אולי ניסיון נוסף של קבלת עזרה מקצועית, רגשית ואולי אף תרופתית, יכולות לתת את הבוסט של החמצן הדרוש על מנת לראות כיצד ניתן לצעוד לאט לאט ובזהירות בעולם התפקוד עם יותר אוויר...
לאחרונה הוקמה עמותה שמעניקה טיפול נפשי פרטי על ידי אנשי מקצועי במחיר מסובסד: ט.נ.א (טיפול נפשי אפשרי): http://www.tenne.org.il/. אולי שם תוכלי לקבל מענה.
את יכולה לפנות גם לקופת החולים ולקבל מהם רשימה של אנשי מקצוע העובדים איתם בהסדר, או לפנות לאחת ממרפאות לבריאות הנפש בקהילה, אך יש לקחת בחשבון ששם יש רשימת המתנה, בכל מקרה מצרפת לך רשימה של מרפאות לפי איזור מגורים:
https://www.health.gov.il/Subjects/mental_health/t...
 
כמובן שתמיד את מוזמנת להמשיך ולשתף כאן בפורום, או לבוא לשיחה בצ'אט בערב.
 
שולחת לך חיבוק חם,
כזה המבקש לעטוף בהגנה, דווקא לא לפני השינה, אלא במהלך היום  
 
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
 
לצפיה ב-' תודה לך, אני מרגישה שממש הובנתי...'
תודה לך, אני מרגישה שממש הובנתי...
08/08/2017 | 16:39
3
36
ואני אחשוב על מה אתה וכוכבית כתבתן לי (ירח וכוכבית! )
 
ובקשר לטיפול, אני כבר בטיפול, רק שהמטפלת שלי עכשיו בחופשה של חודש ונורא קשה לי בלעדיה. הכתיבה פה היתה תחליף לשיחה איתה..
לצפיה ב-''
( לעמוד שלי בתפוז )
08/08/2017 | 17:00
1
23
בהחלט תקופות שהמטפלים יוצאים לחופשה יכולות להיות מאוד קשות ומציפות, וגם בודדות... 
אם תרצי להמשיך את השיח אחרי שתחשבי על הדברים או לשתף עוד,
אנחנו פה עבורך מתי שתצטרכי,
 
צוות סה"ר 
לצפיה ב-'תודה!'
תודה!
08/08/2017 | 17:02
32
נ.ב. היה צריך להיות "שאת" ולא "אתה" בהודעה שלי, זו טעות הקלדה (אני יודעת שכתבה לי אישה).
לצפיה ב-'וגם קוסמת ורודה היקרה כמובן!'
וגם קוסמת ורודה היקרה כמובן!
08/08/2017 | 18:21
7
לצפיה ב-'לחברי הפורום'
לחברי הפורום
05/08/2017 | 03:08
8
71
אני אשמח שתכתבו לי מהם הדברים הטובים שאתם רואים בי.
רק את הדברים הטובים!
תודה.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
05/08/2017 | 15:43
5
47
רגישות, עדינות, שאיפה לתמימות נעורים, אהבת אדם, רצון להשתפר.
 
 
לצפיה ב-'שלום, אני לוקחת וונלפקסין 150'
שלום, אני לוקחת וונלפקסין 150
05/08/2017 | 21:44
3
42
זה עושה לי רעד ועוד כל מיני תופעות לוואי, מה עושים?
לצפיה ב-'פותחים הודעה משל עצמך ושואלים שם '
פותחים הודעה משל עצמך ושואלים שם
05/08/2017 | 23:07
8
לצפיה ב-'אתה עקשן, ויש לך יצר השרדות חזק'
אתה עקשן, ויש לך יצר השרדות חזק
06/08/2017 | 08:43
1
6
לצפיה ב-'TNX '
TNX
07/08/2017 | 01:31
2
לצפיה ב-'תודה (='
תודה (=
06/08/2017 | 05:20
5
לצפיה ב-'אני אוהבת את הכנות שלך'
אני אוהבת את הכנות שלך
05/08/2017 | 22:02
1
39
אתה כנה ואמיתי וזה מאוד יפה..
אני אוהבת ומעריכה את האופטימיות שלך ואת הנחישות להמשיך ולהתקדם ולא לתת לעצמך להדרדר וליפול. גם אם אתה מקטר, בסופו של דבר אתה כן עושה דברים כדי לקדם את עצמך ולא לשקוע.
אני אוהבת את האמונה שלך בעצמך
ואת זה שעל אף הרגישות שלך מצאת דרך לא להתערער מהיחס של אנשים שלא מאירים לך פנים.
ואת זה שאתה תמיד יודע להעריך ןלהודות ולפרגן
וגם את האמונה שאתה עדיין שומר בלב.
אתה בהחלט בן אדם מתוק!
לצפיה ב-'תודה '
תודה
06/08/2017 | 05:19
4
לצפיה ב-'חוסר ביטחון'
חוסר ביטחון
04/08/2017 | 23:22
6
58
חוץ מהשנה בערך 6 שנים הייתי סופר אטרקטיבי מאז הירידה הגדולה במשקל, השנה לדעתי זה כבר כתוצאה מעליה בגיל האטרקטיביות יורדת. בעצם, יש לדייק, זה לא כתוצאה מעליה בגיל אלא כתוצאה של הזנחה. עשיתי לעצמי הנחות והשתניתי ויזואלית.
גם אם אחזור עכשיו שנה וחצי אחורה זה לא עוזר הרבה כי כמעט תמיד אני מפחד להפגש עם גברים לאתרי הכרויות למטרת מין מהסיבה שלדעתי התמונות מוצלחות למרות שהם מאוד מאוד מאוד דומות למציאות ואפילו ללא פילטרים.

כיום, שהפנים ישתנו קצת קשה לי עם הצביעות.
אני זוכר שהנהגי מוניות ניסו להכנס למתחם וכיום לא מנסים להכנס וזה בסדר אני גם לא צריך שיכנסו אבל זה היה כתוצאה מההתלהבות שלהם והמסירות שלהם בי. יחד עם זה הם גם חפרו לי כל הדרך בנסיעה היום בקושי מחליפים איתי מילה וזה מעולה אני רוצה שקט בנסיעה אבל מצד שני זה מראה שאני פחות מעניין אותם.

המאבטחים היו בודקים אותי אפילו שלא צריך וציינו שהם רוצים לבדוק אותי אפילו שלא צריך ואפילו ביקשו ממני מספר טלפון.

בחור צעיר וחתיך מהחנות ליד נדלק עליי.

הלקוחות הרבו במילים כמו 'חמוד' ו'מתוק' למרות שגם היום אני שומע את זה.

הפניה אליי כמעט ואף פעם לא הייתה כ'גבר'.

ההודעות באתרי הכרויות זרמו בטירוף קיבלתי המון הודעות, הצעות, עקבות וכו'.

קיבלתי מבטים מבחורים ברחוב, באוטובוס ובכל מיני מקומות.

כשנכנסתי למסיבה היו התלהבות ושמחה סביבי. מבטים והתעניינות שהיום כמעט ואינה.

העובדת היפה והשטחית שעובדת איתי ביקשה המון פעמים להצטלם איתי והצטלמנו ואפילו צילמה אותי ללא רשותי.

זה חלק ממה שהיה עד לפני שנה +
כיום כתוצאה מהשינויים הפיזיים שסך הכל על הנייר הפכתי לבחור צעיר וכבר לא מראה נערי מאוד שלפעמים בזמנו ביקשו ת.ז בקניית סיגרות, אני שם לב לשינויים, ליחס...

תמיד ידעתי שלמראה הנערי יש עדיפות עליונה. תמיד ידעתי שאני במראה כזה ימשוך הרבה גברים וגם סטרייטים ומה שספרתי פה זה בסך הכל שנה לפני, לפני 5 שנים זה בכלל היה מטורף בקטע טוב הרבה יותר.

מרגיש לי צורך עכשיו לנבור בספרי אנטי איג'ינג ומצד שני אין לי כוח כי אולי אני יודע שגם אם אחזור למראה הזה או יותר טוב ממנו - במילא אני חסר ביטחון ובמילא לא  נפגש כמעט למין מהנה.

אני עצוב גם בגלל השינוי הפיזי הנוראי וגם מהחוסר ביטחון שלי שיש לי אותו המון שנים.

 
לצפיה ב-'ועוד דבר,'
ועוד דבר,
05/08/2017 | 02:57
31
לפעמים אני מגיע עם מייק אפ קליל מאוד וטבעי ולפעמים זה מחמיא ברמה שמאוד מחייכים לי ולפעמים זה לא, ובפעמים שזה לא, למשל שנערה אתיופית מדברת איתי בצורה מעט שחצנית ובאמת שאם איך שהיא נראית אין לה על מה, אני עונה בנימוס ומציע לה מוצרים כחלק מהתפקיד שלי כמוכר. בסופו של דבר כשאני מצליח למכור לה אחרי שהיא מדברת בצורה מעט שחצנית, שואלת שאלות לא לעניין ואפילו חברות שלה אומרות לה 'תעזבי אותו, מה את רוצה ממנו?' בסיום הקניה אני אומר להן 'תודה רבה לכן' וסופר מקצועי אני גאה בעצמי, גם בזה וגם בזה שבטח אותה נערה אתיופית יוצאת מהחנות ואולי חושבת לעצמה איזה בחור חמוד ואיך הוא לא מתעצבן עליי, בלי שהיא יודעת מה שאני יודע: שאני הייתי פעם כל כך לוהט שהיא יכלה להיות מבויישת ממני ונחמדה כמו שאני בימים טובים שלי, ואני גם יודע שעם עבודה קשה אני יכול להיות שוב לוהט, אני יודע את זה - היא לא, היא רק רואה מראה ממוצע - ביום פחות טוב (לא מדבר על ימים טובים) ואני נשאר מקצועי ונחמד לכולם כי אני יודע מי אני ומה הפוטנציאל שלי במלא דברים והם לא, הם רק מתייחסים בצורה מסוימת בהתאם למה שהם רואים כי החברה היא שיטחית כי זה למדתי על הבשר שלי ככל שגדלתי וראיתי שהחיוכים משתנים בהתאם למה שרואים ואם לא בהקשר של עליה בגיל אז למשל בהקשר לשומן - אני הייתי פעם שמן וראיתי את היחס הדוחה של אנשים ורק כשירדתי המון במשקל פתאום התחילו כמויות מטורפות של הודעות שרוצים לפגוש אותי והיחס נהיה חייכן יותר. המון פעמים כעסתי על הצביעות הזאת כי אני המון פעמים משתדל להיות נחמד לכולם וכן לא תמיד כי אני לא מושלם, המון פעמים כעסתי על צביעות הזאת כי זה שיטחי וריקני, היום אני יותר מבין שזה רגש טבעי שנמשכים למשהו יפה ומקבל את זה. לא משלים אבל מקבל. וסובל.
לצפיה ב-'אני חייב מכשירי אירובי - 3 מכשירי אירובי'
אני חייב מכשירי אירובי - 3 מכשירי אירובי
05/08/2017 | 17:37
4
24
הייתי בחנות בגדים שבוע שעבר ומדדתי בגדים - הזדעזעתי מהגוף נראה כל כך גברי ורחב. לא פלא שקוראים לי גבר... לא רוצה לגדול... יש אנשים שהצליחו לעצור את הזמן גם אני רוצה (שאקירה, ג'ניפר לופז, ראיתי את כריסטינה אגילרה ואבריל לאבין לפני שנתיים בערך הן גם לא יודע מה עכשיו, בנות ובנים שקורא עליהם ברשת והם תופעה. רק בריטני אהובתי הגדולה נראית כל כך שונה ובוגרת - והיא נותנת לי כוחות, אם אחת כזאת מצליחה ואהובה שונה ויוצאת גם מוזנחת המון פעמים מהבית כשרואה בפפארצ'י אז גם אני יכול אבל היא בריטני הגדולה שהצליחה בחיים אני אדם פשוט כרגע, אני זה לא היא..)
 
זה מעצבן ללכת לחנות בגדים אחרת עם אחותי הקטנה והכוסית, עם הגוף הצנום שלה שפעם גם לי היה כזה ולראות איך המוכרים מזילים ריר עליה וכשאני נכנס למדוד בגדים בתא הלבשה הם שואלים אותה מה הקשר שלנו אם אנחנו זוג וזה מדהים שהם חושבים שאנחנו זוג - היא רק בת 15.5 אבל בגלל שאני ואחותי לא מפגרים אולי הם שאלו בדרך עקיפה כדי לבדוק אם אני גיי או סתם לרחרח כי הם חמים עליה כי היא כוסית על !!! והם כבר גדולים מאוד אבל כשהיא אמרה להם שהיא 15.5 הם הפסיקו...
 
זה גם מעצבן שאני צריך להכנס איתה לקניון והמאבטח אומר לה את בסדר והוא גמור. היא שואלת אותי למה הוא אומר את זה ועניתי לה שאני לא יודע ולא אכפת לי. באמת לא אכפת לי וגם אף אחד לא שאל את דעתו. זה פשוט מעצבן שיש המון מבטים עליה - פעם הם היו עליי. אני חייב להאבק..
לצפיה ב-'זה קשה...'
זה קשה...
05/08/2017 | 17:59
3
18
שבגלל עול פרנסה קשה לי לשלב חדר כושר
בעבודה הקודמת שעבדתי בה רק 4 שעות בלבד עם שכר מאוד לא מתגמל התאמנתי בחדר כושר ונראיתי מדהים אבל לא היה לי כסף לבגדים ומסיבות
אז אני אומר מה עדיף גוף או כסף והתוצאה בברור כסף
השאיפה העתידית היא להיות כסף בצורה שאני בוס לעצמי ויהיה לי זמן לאימונים במכשירי אירובי, גם למסיבות, גם לדירה שאשכיר בכוחות עצמי ועוד מלא דברים. יש שאיפות בחיים ולבנתיים אני מתנוון ואני לא יודע אם בעתיד אצליח לשקם את הנזקים שנגרמים לי עכשיו. הזדקנות זה בסך הכל סימני מצוקה של הגוף. כשאנשים חולים הולכים לרופא אבל משום מה בתחושה שלי פחות שמים דגש על המצוקה של הגוף... על הדלקת... שגורמת להזדקנות. ואם זה מישהו בתחילת שנות ה-20 אז זה יותר בקטע של 'איזה יופי! גדלת אתה גבר עכשיו'
ואם זה מישהו כמוני שבשנות העשרים המתקדמות אז משהו לא לדבר עליו כדי לפגוע וזה מעולה כי באמת הייתי נפגע אם היו אומרים לי את זה בפנים למרות שהמעצב שיער שלי פעם זרק לי הערה על זה ומאז גם הפסיק להתעקש לקבל אותי מהר בין תורים ובשפת גוף שלו פחות חשק בי וזה בסדר כי אני גם לא נמשך אליו אבל זה פשוט מעצבן שגם כלקוח קבוע מקצועית הוא לא התנהג מספיק טוב והפסיק להלחם לקבל אותי בין תורים ממש כמו פעם שהיה נלחם עליי... כנראה כסף זה לא השיקול היחיד פה. מעאפן.
לצפיה ב-'אני ממש אוהב את השיר הזה'
אני ממש אוהב את השיר הזה
05/08/2017 | 19:20
2
13
ותמיד אהבתי אותו
לצפיה ב-'אני כמו פאתט הולך לנהל עכשיו רשימת תודות'
אני כמו פאתט הולך לנהל עכשיו רשימת תודות
05/08/2017 | 19:27
1
23
כי קראתי בספר ברסלב שסגולה לצרות זה לקטר ולישועות זה להודות
נראה לי ששם למעלה חמים עליי. אין לי כוח לסבול עלבונות מאנשים - הולך לי לכתוב תודות על דברים טובים בחיים במקום אחר.
לצפיה ב-'למה פאתט? כל הכבוד לך על ההתמדה בבחירה בטוב!!'
למה פאתט? כל הכבוד לך על ההתמדה בבחירה בטוב!!
06/08/2017 | 00:16
6
לצפיה ב-'הלוואי'
הלוואי
02/08/2017 | 22:55
13
113
והיתה לי יכולת להריץ את הזמן, שהכל יגמר כבר עכשיו
לצפיה ב-''
( לעמוד שלי בתפוז )
02/08/2017 | 23:26
6
47
עליסה יקרה,
 
אני שומעת את המותשות מלשאת את הבלתי נסבל, ואת המשאלה למוות שמשמעותו עבורך קץ לייסורים...ולצד זה, יש בך צד שמתקשר בימים האחרונים, אולי זה צד בתוכך שעוד לא איבד לגמרי את התקווה ורוצה לגייס עזרה, לבדוק אם יוכל להיות מישהו לצידך לשפוך ולו קרן אור קטנטנה, להעניק לך שמיכה שתכיל את המצוקה...
יקירה אנחנו פה, לא הרמנו ידיים, ואולי אפשר להיות ביחד ברגע הזה, לא לשאת לבד את הדברים...
מחכים לך עכשיו ועד חצות בצ'אט, ואם לא נהיה פה גם מחר עבורך..
 
שולחת חיבוק חם,
ומאחלת ללילה רגוע ושקט...
 
שלך,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'ואולי טריגר'
ואולי טריגר
03/08/2017 | 01:46
5
69
הכלב שלי בוהה בי, הוא יודע. צמוד אליי יותר לאחרונה. גם פעם שעברה זה קרה. כאילו הוא מבין שאני נפרדת ממנו. לכל בני האדם כתבתי, והרבה, בתווה שיצליחו לסלוח לפחות. הכלב שלי לא יבין. הוא יקום בבוקר אחד, ויראה את כולם עצובים, הוא יחפש אותי, ומשלא ימצא הוא יתכבל באיזו פינה, מתחת למשהו, לבדו.
הכלב שלי נאנח, הוא הסתכל ונאנח. גם הוא התייאש מלנסות לנחם, גם הוא הבין שאני לא רוצה יותר, לא רוצה יותר להיות פה.,
זה הלילה האחרון שלי לבד, אח"כ כולם יחזרו, והציפיות, והמעשים, והמשחקים וההצגה. וכמה זה יוכל להמשך? הזמן קצוב, ספור, וזה מלחיץ ומפחיד, מבלבל אותי. הצד המתבלבל, הצד ה"חי". עליסה נקרא לה, אבל היא כל כך קטנה מול הנשמה המיוסרת שרק רוצה להעלם מהסבל הזה. ואפילו הייסורים והסבל נעלמים בתוך המחשבה הזאת, הרצון הזה, לא לחיות פה יותר. אני חיה במלחמה, והגיע הזמן שיהיה צד שיפסיד וינצח. התעייפנו. כל הכוחות הדללו, הרצון התאדה ועליסה נשארה כה קטנה מול כוחות הייאוש והסבל.
והמלחמה הנוראית הזאת, שמתנהלת בתוך הראש שלי, המלחמה חייבת להפסק, מתישהו מלחמות נגמרות, אצלי בכל אופן נגמרו כל הכוחות. ועליסה קטנה מול צבאות הייאוש שכבשו את התשוקה ואת שטח הרצון שרוצה להמשיך כאן.זו מלחמה עם מנצחים מול חלקים שבעת קרב נעלמים.
מלחמה זה עצוב, ככזה זה ותמיד היה, ואין חלקים שמנצחים באמת, מרגע שיצאו למלחמה, הם רק הפסידו. אז אני מפסידה פה, וגם עליסה, וגם אתם. גם עליסה וגם אני מנסות שלא לפגוע, אבל כמו שאמרתי, במלחמה, כולם בסוף מפסידים. ואני במלחמה, כבר לא מצליחה להאבק לבדי.
לצפיה ב-'נחמה בשבילך'
נחמה בשבילך
03/08/2017 | 19:22
2
25
החיים חשובים ומקודשים, אסור להזיק להם ולפגום בהם. גם אוהביך רוצים להשתתף בחיים שתנהלי. הזמן משתנה ולכן צריך לנצלו היטב, כל רגע. מלחמות ישנן, אבל חשוב לדעת להילחם בגבורה. אם תיכנעי, לא יהיה לך כלום וחבל. הוכיחי לעצמך שתוכלי להילחם בקשייך, ואז יהיו לך חיים טובים ותשמחי על הערכתך העצמית. אני מאמין שלכל אדם הרבה כוחות להילחם ולנצח. אני מציע שתאספי כוחות מתוך אישיותך כאדם, ובשביל זה תאהבי ותכבדי את עצמך ואת אישיותך. התעייפות היא טבעית, ולכן צריך וחשוב לשלב בין פעולה ומנוחה.
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
03/08/2017 | 19:24
1
35
אני לא חושבת שתוכל אי פעם להבין אותי. תגיד תודה על זה, זה רק אומר שאתה לא עובר מה שאני ואני מאחלת לך גם לעולם לא לעבור.
תודה על הניסיון. תסלח לי שאני לא יכולה להסכים.
לצפיה ב-'לא כועס'
לא כועס
04/08/2017 | 12:31
19
אשמח לדעת יותר על מה שאת עוברת ואולי נצליח לעזור לך. בכל מקרה, החיים חשובים גם אם רע וקשה.
 
לצפיה ב-'להתגבר על הקושי'
להתגבר על הקושי
( לעמוד שלי בתפוז )
03/08/2017 | 22:08
34
עליסה יקרה,
אני שומעת עד כמה את כאובה ומותשת מאותה "מלחמה" שנמצאת בתוכך ומערבלת את כל תחושתייך,פוגעת בך ומותירה אותך פצועה ומדדמת...
מצד אחד הנשמה שלך רוצה להעלם מהעולם ורוצה לשים קץ לסבל הנוראי בה את נמצאת ומצד שני אני שומעת שנותרו בך כוחות להתמודד עם אותם קשיים ..
כתבת,ובצדק חייבת לומר, שיהיו אנשים שיהיו עצובים בלכתך,את כה רגישה לזולת ואף לכלב שלך, את מרגישה את אהבתו אלייך וזאת מתוך אהבתך העצומה כלפיו..תיארת אותו ברגע שיבין וירגיש שאת אינך, ירגיש את העצב של קרובייך..ויתכנס בפינה בודד..
לא כל מלחמה חייבת להיות עקובה מדם(תרתי משמע)...ויש מסביבך אנשים שאוהבים אותך ורוצים לראות אותך מאושרת.
יקירה,
את לא צריכה לעבור את זה לבד. הייתי רוצה להזמין אותך להגיע לצאט שלנו שפתוח בכל ערב בין תשע לחצות- הוא פעיל גם ברגעים אילו.
הצאט הינו אנונימי, תוכלי להגיע אליו ולשתף אותנו בכל הקשיים בהם את נמצאת 
נחכה לך שם, נשויט לך יד מבלי לשפוט אותך ויחד אולי נוכל להקל במעט על הכאב שלך...
לבנתיים שולחת לך חיבוק מלא אהבה וכוחות.
מקווה שתמצאי בך את הכוחות להגיע אלינו לצאט ואם תחליטי שעדיין לא, זה גם בסדר, המשיכי לשתף אותנו כאן בתחושות שלך ובמחשבות,
נהיה אתך היכן שתבחרי...
ממני , מתנדבת סה"ר
 
 
לצפיה ב-'הלוואי ומשהו ישתנה כבר, את כל כך סובלת!'
הלוואי ומשהו ישתנה כבר, את כל כך סובלת!
04/08/2017 | 10:35
12
לצפיה ב-'שלום'
שלום
03/08/2017 | 19:16
5
27
לפי תורת היחסות של איינשטיין ככל שעצם נע יותר מהר, הוא עובר את הזמן מהר יותר ומתקדם מהר יותר לעבר העתיד, והמהירות הכי רבה היא לאור. אני לא בטוח שאפשר לחזור אחורה בזמן, איינשטיין חשב שאם ינועו מהר מהאור יחזרו בזמן.
 
לצפיה ב-'בכל מקרה'
בכל מקרה
03/08/2017 | 19:17
22
צריך לחיות את החיים בעולם הזה, ליהנות מהם ולנצלם לפני שייגמרו. יש לנו שליחות בעולם, ולא צריך לחשוב על המוות ועל שיקרה בעולם הבא.
 
 
לצפיה ב-'להיפך'
להיפך
04/08/2017 | 10:34
3
24
ככל שעצם נע מהר יותר במרחב (יחסית לעצם אחר) הוא נע לאט יותר בזמן (שוב, יחסית לעצם האחר). באופן תיאורטי, עצם שנע במרחב במהירות האור אינו נע בזמן כלל. אבל גם באופן תיאורטי חזרה לעבר לא תתאפשר כי לא ניתן (מהותית לא רק פרקטית) לעבור את מהירות האור, שהיא מהירות התנועה הגדולה ביותר לכל ישות פיזיקלית.
לצפיה ב-'דבר עם מסה שלילית'
דבר עם מסה שלילית
04/08/2017 | 12:30
2
26
נע תמיד מהר מהאור. כשעצם נע מהר, הוא עובר את הזמן מהר יותר. אדם שנכנס לחללית שנוסעת במהירות האור, יצא ויראה את אחיו מבוגר ממנו כי הנוסע עבר מהר יותר שנים שהאחר אחיו עבר לאט, ולכן הנוסע נשאר צעיר.
 
לצפיה ב-'יש דבר כזה מסה שלילית?'
יש דבר כזה מסה שלילית?
04/08/2017 | 12:52
1
25
פילוסוף, להיפך. הוא יראה את אחיו מבוגר ממנו כי אחיו עבר את הזמן יותא מהר. בעוד שבשילו עברה, נניח, שנה, בשביל אחיו עברו, נניח, 70 שנה. השנים של האח רצו בעוד שלו הזדחלו!
לצפיה ב-'יש מושג כזה'
יש מושג כזה
04/08/2017 | 22:20
29
אבל למעשה הוא זורק כאן כל מיני מושגים בערבוביה מבלי להבין באמת על מה הוא מדבר.
 
לצפיה ב-'אני נלחם בחברה ואנצח אותה'
אני נלחם בחברה ואנצח אותה
01/08/2017 | 10:26
28
80
כמו שאומרים: יש בי אהבה והיא תנצח.

לצפיה ב-'זאת מלחמה קדושה'
זאת מלחמה קדושה
01/08/2017 | 10:33
25
49
ולכן טוב שאני נלחם. זאת מלחמה למען ערכים קדושים כמו אהבה ורוחניות. ואני אנצח.
 
לצפיה ב-'אם אתה בעניין של אהבה'
אם אתה בעניין של אהבה
02/08/2017 | 12:14
24
56
מדוע שלא תיישם את המשפט
make love - no war
 
אולי עדיף למען השקט הנפשי שלך שתפסיק את המלחמות בטחנות רוח
לצפיה ב-'קודם כל אני עושה אהבה'
קודם כל אני עושה אהבה
02/08/2017 | 13:33
23
43
ואני לא מעוניין לציין באיזו מידה ובאיזה מידת הצלחה ובכל מקרה זה לא עניינך. המלחמות שלי קדושות וחשובות, אני שואף להשיג רוחניות בעצמי ובחברה. החברה התנהגה אליי באופן חומרני ורע והזיקה לי ואני שואף להגיע בחזרה למצב שלם שלי ולנצח את הגורמים החומרניים בחברה.
 
לצפיה ב-'כל מי שנלחם חושב שהמלחמות שלו חשובות'
כל מי שנלחם חושב שהמלחמות שלו חשובות
02/08/2017 | 14:40
22
35
הקיצוניים האיסלאמיים חושבים שהמלחמות שלהם הכי חשובות וקדושות. ג'יהאד בערבית, (כמו שאני מניח שאתה יודע) זה מלחמת קודש.
גם תומכי האידאולוגיה הנאצית בזמנו היו בטוחים שהמלחמה שלהם חשובה.
באותה מידה שאתה סבור שהחומרניות בחברה מזיקה יש קבוצות שחושבות שכפירה בדת מזיקה, או לחילופין שיהודים מטמאים ומזיקים לבני האדם.
לגבי מה שאתה שואף להשיג אצל עצמך - רק הצלחה ואושר. לגבי מה שאתה רוצה לשנות בחברה - למען שלוות הנפש שלך כדאי לך להפסיק, משתי סיבות
 
א. אין שום ערובה שהדרך שלך נכונה/מוסרית / צודקת יותר
ב. ממילא לא תצליח
 
 
לצפיה ב-'תודה אבל אני משתדל'
תודה אבל אני משתדל
02/08/2017 | 14:49
21
36
וייתכן שבמידה מסוימת אני גם מצליח. אני מאמין בדרכי, ואולי פיתוח דרכי תקשורת מיוחדות שלי תורמות לחברה. התעסקתי הרבה עם החברה הגדולה, לפעמים בעל כורחי, נלחמתי בחומר בעזרת הרוח ואני קרוב לניצחון.
 
לצפיה ב-'איך אתה קרוב לניצחון?'
איך אתה קרוב לניצחון?
02/08/2017 | 17:26
47
איך יראה ניצחון כזה לכשיושג?
לצפיה ב-'לא הצלחתי לענות בתגובה שלך אז עניתי פה'
לא הצלחתי לענות בתגובה שלך אז עניתי פה
02/08/2017 | 18:36
19
41
אני מרגיש שבקרוב אצליח לשכנע חברים לשוחח אתי על תחביבים באופן אישי וגלוי, ואצליח להיות מאד אסרטיבי ולהשפיע על אנשים עם מניעים מנוגדים לשלי מבלי לשקר להם ע"י שאגיד שיכולים להבין ולהאמין לי. כך אצליח לבטא את אהבתי העצומה לעובדת ההשמה שטיפלה בי לפני עשרים שנה, וארגיש שהגשמתי את עצמי רוחנית.
 
 
לצפיה ב-'אהבתי לעובדת ההשמה'
אהבתי לעובדת ההשמה
02/08/2017 | 20:14
10
42
היא הדבר הכי חשוב רוחנית, וזו גם הסיבה שאני לא צריך להילחם בחברה. לא צריך להגיד דברים לא נכונים כי צריך לדבר על דברים חשובים, ולכן מה שאני צריך הוא לבטא בחברה את אהבתי לעובדת ההשמה בעזרת התעניינות בתחביבים.
 
לצפיה ב-'אתה לא קצת סותר את עצמך?'
אתה לא קצת סותר את עצמך?
02/08/2017 | 21:20
9
41
בתגובה הזאת אתה אומר שאתה לא צריך להילחם בחברה, בעוד שפתיח של השרשור הכותרת שלך הפוכה.
 
לצפיה ב-''
02/08/2017 | 22:24
6
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
03/08/2017 | 13:20
7
35
אני רוצה להגיע למצב שלא אצטרך להילחם בחברה. בינתיים אני נלחם. אם אצליח לבטא את אהבתי לעובדת ההשמה, לא אצטרך להילחם.
 
לצפיה ב-'זה אפילו פחות קוהרנטי'
זה אפילו פחות קוהרנטי
03/08/2017 | 21:34
6
20
לא ברור איך מלחמה שלך בחברה קשורה לאיזו בחורה שאהבת לפני הרבה שנים.
אין שום קשר בין שני הדברים , ומלחמה שלך בחברה לא תועיל בהשגת האהבה שלך.
למעשה שום דבר לא יועיל. אתה לא תוכל לממש את האהבה שלך עם אותה אחת, אז הכי פשוט וטוב שתרד מזה ותשכח ממנה. 
יש ציטטה שאומרת - אהבה זו האשליה שבחורה אחת שונה מהאחרות.
 
לצפיה ב-'אני חושבת שאהבתו ל"עובדת ההשמה" משמשת יותר כסמל בעולמו'
אני חושבת שאהבתו ל"עובדת ההשמה" משמשת יותר כסמל בעולמו
04/08/2017 | 10:01
2
25
סמל שנחווה כקונקרטי, אבל עדיין סמל. לרגשות שהוא רוצה לחוות בעולם. למה שטהור ורוחני ויפה. וזה מה שהוא רוצה להשיג עם אנשים, זה מה שהוא "נלחם" כדי "לבטא". רק בדרכים קאונטר-פרודוקטיביות, מסתבר...
לצפיה ב-'אולי, לא יודע'
אולי, לא יודע
04/08/2017 | 10:35
1
20
אינני מתיימר לנתח אנשים, ובפרט שהם חלק מהדיון ויכולים ממילא להתייחס.
אבל זה לא הרושם שאני קבלתי. ובכל מקרה, אין כאן על מה להילחם.
 
לצפיה ב-'אני פשוט מנסה למצוא הסבר לדבריו של פילוסוף'
אני פשוט מנסה למצוא הסבר לדבריו של פילוסוף
04/08/2017 | 10:38
21
בידיעה ברורה שהוא קורא את הדברים ויכול להגיב עליהם. פשוט במצב של פער תקשורת לפעמים אדם לא יודע "לתרגם" את עצמו לבד.
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
04/08/2017 | 12:14
2
23
לא בטוח שלא אוכל לממש את האהבה אתה, וגם אם כן לא אוכל לשכוח ממנה ולא רצוי כי אני אוהב אותה והיא חשובה לי ותמיד אוהב אותה כי היא אהבת חיי. היא באמת מיוחדת ונהדרת יותר מכל אישה שהכרתי בחיים. אהבתי אליה הדבר הכי חשוב בחיי רוחנית, ולכן אני שואף לבטא את האהבה אליה בחברויות עם אנשים וזה גם ישמח אותי יותר וגם יקל עליי קצת מהצער אף שברור שתמיד אהיה קצת עצוב בגללה. אני גם שמח שהכרתי אישה נהדרת כמוה, והיו לי 4 שנים נהדרות אתה במסגרת עבודה פעם.
 
לצפיה ב-'תשמע'
תשמע
04/08/2017 | 22:14
1
22
לא התכוונתי שאתה צריך לשכוח ממנה במובן המילולי של למחוק מהזכרון, אלא לשכוח ממנה במובן של לשחרר. תהיה בטוח שלא תוכל לממש איתה שום דבר. ככל שתקדים להשלים עם העובדה הזאת, כך יהיה לך טוב יותר. אחרת- זה רק יחסום אותך. אתה עושה הערכת יתר לאותה בחורה - הרי זה לא שהיית איתה במערכת יחסים זוגית, לא נחשפת לכל הצדדים שלה ולכן אין לך אפשרות לדעת אם היא כל כך מיוחדת ונהדרת כמו שנדמה לך. 
זה שאתה רוצה ליצור חברויות עם אנשים - הכל סבבה. בשביל זה אתה לא צריך לנהל שום מלחמה. 
לצפיה ב-'אני משתדל לשחרר'
אני משתדל לשחרר
05/08/2017 | 11:35
16
וייתכן שאני גם קצת מצליח, אבל היא מאד חשובה לי ויש לה משמעות בשבילי ולכן לא אוכל לשכוח ממנה לגמרי ולהפסיק לאהוב אותה. היא חלק ממני.
 
לצפיה ב-'אני רוצה להבין...'
אני רוצה להבין...
03/08/2017 | 12:22
7
42
חוית אהבה עצומה למישהי לפני 20 שנה
זה היה הדבר היפה והטהור ביותר שחווית
אתה עדיין כואב את אובדנה של האהבה הגדולה הזאת שלא יכולת לממש, אבל.. (וכאן אני פחות בטוחה שהצלחתי להבין נכון אז תתקן אותי אם אני טועה)
אתה רוצה לבטא את אותה איכות של רוחניות, טוהר, הרמוניה ואהבה ביחסיך עם אחרים.
מכיוון שאתה פילוסוף, חשבת והגדרת לעצמך מה הדרך הנכונה והראויה ביותר להתקרב לאנשים, והחלטת שהדרך הזאת כוללת תבנית שיחה מסויימת שבה, בין היתר, מתעניינים בתחביבים זה של זה, ונמנעים משקר מוחלט (ומשתמשים במקום זה במניפולציה מילולית). מבחינתך תבנית שיחה זו היא הדרך הראויה להתקרב לאנשים ולהשיג קרבה, אהבה והרמוניה. לכן אתה דבק בה, בלי קשר למידת הצלחתה, משום שזה הדבר הנכון. הרי פילוסוף צריך לחשוב "מלמעלה למטה", מן ההגדרות המופשטות אל יישומן בחיים, ולא להיפך - מלמטה למעלה כמו מדען...
לרוע המזל חבריך אינם מבינים זאת ואינם משתפים פעולה עם שאלותיך על תחביביהם, וחלקם אולי מגיבים בתוקפנות על נסיונותיך להביא אותם להשתתף בסוג השיחה הזה. אתה נפגע ומתוסכל מתגובתם, שנובעת בעיניך מהיותם אנשים חומריים, אנשים שלא מצליחים להתחבר לרוחניות שמגולמת בתבנית השיחה שיצרת. ייתכן שחלקם גם אנשים רעים, שכן הם מגיבים בתוקפנות.
אתה מאמין שביום שבו חבריך יסכימו לדבר איתך לפי תבנית השיחה שנראית בעיניך הכי רוחנית וראויה, זה יהיה משהו כמו "נצחון האור על החושך", ובהישג הזה עצמו תתבטא אהבתך לאותה אישה, אהבה שמסמלת בעיניך את כל מה שרוחני וראוי.
עד פה נכון או שיש משהו לא מדוייק?





לצפיה ב-'אני לא סתם ממציא רעיונות'
אני לא סתם ממציא רעיונות
03/08/2017 | 13:25
6
32
בעזרת ההתעניינות בתחביבים ויישום רעיונות פילוסופיים שאני מאמין בהם, אני שואף גם לבטא אהבה באופן אמתי יותר. יש אנשים שאוהבים את זה, ואולי אני צריך למצוא דרך ליישם את זה. אני מנסה לדבר עם חברים על דברים שאוהבים כדי לדבר על דברים אישיים וחשובים מהחיים וכך ליצור חברות יותר גלויה ואישית. אני גם חושב שלדבר על דברים שאוהבים לעשות זו דרך מאד בוגרת לשוחח עם אנשים. אני מנסה גם להיעזר בהיגיון ובפילוסופיה לרעיונות חכמים של אסרטיביות ויעילות בעזרת הדיבור. אני פועל בדרך מסוימת כדי להשיג דברים מסוימים. אם אצליח זה לא ניצחון האור על החושך, אלא ייתכן שזה יביא יותר רוחניות, חוכמה ואהבה לדיבור שלי עם אנשים.
לצפיה ב-'ואני מנסה כל מיני שיטות'
ואני מנסה כל מיני שיטות
03/08/2017 | 13:41
5
27
ורעיונות, לא רק את זה. למעשה כמעט כל חיי אני מחפש דרכים פילוסופיות ורוחניות מעניינות לחיות. לפעמים אני סובל מזה. השיטה של התעניינות בתחביבים הופיעה אצלי בשנים האחרונות. לכן עכשיו אני נלחם עליה וייתכן שהיא סוף הדרך במשולב עם אסרטיביות חזקה. לפעמים אני מנסה עכשיו גם דרך אחרת כמו לספר על נושאים משותפים ולהימנע ממצבים שיאלצו אותי לשקר, אבל זה פוגם באסרטיביות ולכן אולי זה לא טוב. בעבר ניסיתי רעיון להגיב עניינית בהתאם למה שנאמר לי ואם זו העלבה לסתור אותה, כמעט מבלי לדבר על הדיבור עצמו ועל דרך הדיבור.
 
לצפיה ב-'האמצעים שפוגעים במטרה'
האמצעים שפוגעים במטרה
03/08/2017 | 19:24
4
30
פילוסוף יקר,
המטרות שלך כל כך טובות וכל כך ראויות. אתה בסך הכל רוצה שיראו אותך, שיכירו בטוב שבך, ביחודיות שלך. אתה רוצה להיות ביחסים טובים עם אנשים, להיות שייך ואהוב.
אבל מהקריאה של דבריך לאורך שנים - נראה שזה לא מצליח. ולא כי "עוד לא" הצלחת ובקרוב תצליח, אלא כי לא ניתן להצליח בדרכים שאתה בוחר. הן סותרות את המטרה ומרחיקות ממנה!
ההתעקשות, ה"מלחמה" שאתה מתאר, מרחיקה אנשים ממך, ומשאירה אותך עוד פחות מובן, עוד פחות מקובל ואהוד.
כדי לממש מטרות פילוסופיות - יש צורך באמצעים פרקטיים. לבדוק מה עובד ומה לא עובד בעולם - לאמץ את מה שעובד, ולהימנע ממה שלא. כך שאת המחשבה הרוחנית העמוקה והיצירתית כדאי להשאיר לתחום המטרות, ואילו כשמגיעים לבחירת אמצעים יש לבחון ראשית מה עובד, כיצד הדברים האלה עובדים בעולם, איך אנשים אחרים עושים את זה - ולנהוג בהתאם...
לצפיה ב-'אני מאמין בדרך הזאת וחשבתי עליה'
אני מאמין בדרך הזאת וחשבתי עליה
04/08/2017 | 12:17
3
16
לדבר על דברים שעושים ואוהבים צריך כדי לדבר על דברים חשובים ואישיים מהחיים. להיות אסרטיבי וברור צריך כדי להשיג מטרות ביעילות בעזרת הדיבור. להגיד אמתות ודברים נכונים צריך כדי למנוע אי הבנות וליצור שיתוף פעולה.
לצפיה ב-'שאלה עקרונית'
שאלה עקרונית
04/08/2017 | 12:22
2
22
לו היית אילם (ולכן לא מסוגל לשאול אנשים על תחביביהם), האם עדיין היית יכול לממש את אהבתך לעובדת ההשמה דרך חברויות אם אנשים, או שבמקרה זה לא היתה שום דרך לכך?
האם ניתן למצוא דרכי נוספות לבטא את אהבתך בלי להשתמש בשאלות על תחביבים (גם אם זו דרך טובה שחשבת עליה)?
לצפיה ב-'אנסה לענות לשאלה התיאורטית'
אנסה לענות לשאלה התיאורטית
04/08/2017 | 12:33
1
19
לולא יכולתי לדבר עם אנשים, אולי הייתי מבטא את הרוחניות שלי דרך כתיבה כמו כתיבת שירים, יצירות ורעיונות וגם עזרה לאנשים בפורומים. אפשר לשתף תחביבים ודברים מהחיים גם בלי לדבר, למשל להראות דברים שעשיתי כמו שירים במחשב ודברים שראיתי כמו ספרים יפים שקראתי. אפשר לשוחח לא רק ע"י קול אלא גם ע"י כתיבה, כמו במחשב ובמכתבים.
 
 
 
 
לצפיה ב-'ואולי אפשר גם לשוחח בלי מילים או מעבר למילים?'
ואולי אפשר גם לשוחח בלי מילים או מעבר למילים?
04/08/2017 | 12:55
18
אולי מה שבאמת מקרב אנשים הוא לא העיסוק בתוכן מסויים, אלא ההרגשה שמישהו מקשיב להם, רואה אותם, אוהב אותם ואמפתי אליהם. ואולי זה מה שצריך לשאוף אליו כדי להיות רוחניים...
לצפיה ב-'המלחמה כאהבה'
המלחמה כאהבה
( לעמוד שלי בתפוז )
02/08/2017 | 22:56
1
37

פילוסוף יקר,
אתה כותב על המלחמה שלך בחומרנות של החברה, ונראה לי שהמלחמה שלך אינה אלימה דווקא. אתה אולי רוצה לשנות את החברה, להשפיע עליה בצורה חיובית. אפשר להתווכח האם יש צורך לשנות את החברה, אבל אולי לכולם ברור שהחברה היא לא מושלמת, ואולי אתה רגיש יותר להיבט חברתי מסויים שמעיק עליך, אולי יותר מעל אחרים. יכול להיות שהדבר הכי חשוב שאתה נלחם עליו הוא החופש להיות אתה ולבטא את עצמך בחברה, מלחמה על המקום המיוחד שלך, אדם רוחני, בחברה שאותה אתה תופס כלא רוחנית דיה. אני מאחלת לך שתרגיש שהחברה נועדה גם עבורך, שגם לך ולתפיסת העולם הייחודית שלך יש מקום בעולם, ושהמלחמה שלך תהיה הדרך שלך לבטא אהבה, ושתצליח בה.
לצפיה ב-'תודה סהר זאת בערך הכוונה'
תודה סהר זאת בערך הכוונה
03/08/2017 | 13:18
30
להילחם כדי לבטא את הייחודיות שלי כפילוסוף ואיש רוח.
 
לצפיה ב-'לא מעודד שגם אנשים אחרים חווים את זה'
לא מעודד שגם אנשים אחרים חווים את זה
02/08/2017 | 13:43
12
94
כפי שאמרתי בעבר חשבתי שזה מעודד ,תראו זה לא רק אני

זה קורה גם לאחרים ,אותו דבר ,אבל זה לא ! זה מעיק לראות

את זה ,הייתי עוזרת אבל אני לא יכולה, עדיין די בטראומה

ממה שהיה לי עצמי... אין לי פה ,וגם אם אני צודקת

לא אתווכח עם אנשים

מדהים שהאנשים האלה תמיד יוצאים המלאכים בפני

אנשים מסויימים ,ואצלם הבעייה היא תמיד  בצד

השני: הצד השני הוא המשוגע, הוא הרע ,הוא התוקף

כי הם "לא עשו כלום". כל פעם יש שעיר אחר ,וכולם

מתגייסים  ,ועל הדרך גורמים לנזק נפשי לאנשים שגם

ככה חלשים..

אז זה שיש עוד כאלה ,וזה שאנשים מתרשמים אותו הדבר

ואומרים מה שאני אמרתי זה לא מעודד אותי.

תמיד הרי מחפשת אישור,וגם כאשר יש אישור זה לא גורם

להרגיש טוב   ..ולא מרגיע  .

צאתם של רבים חצי נחמה.... לא מדוייק בכלל.

הייתי עוזרת לו יכולתי בחיי ,אבל עייפתי...


לצפיה ב-'נכון'
נכון
02/08/2017 | 13:50
23
ככל שיותר אנשים סובלים, יותר רע. טבעי וחשוב לדאוג בעיקר לעצמנו וקודם לעצמנו. אפשר להיעזר באנשים, אבל צריך קודם להשתדל לעזור לעצמנו. רוב האנשים טובים וישמחו לעזור. המרע ייענש בהתאם, וצריך גם להתרחק מרעים. צריך לעזור מתוך מחויבות, בעיקר למי שמיטיב ולמי שאוהבים. אי אפשר לעזור לכולם, צריך להשתדל לעשות את המירב. אדם טוב עוזר לאחרים ואחרים עוזרים לו בתמורה ולכן הוא מצליח יותר.
         
לצפיה ב-'למה הכוונה מילקי? אילו אנשים? מה קרה שם?'
למה הכוונה מילקי? אילו אנשים? מה קרה שם?
02/08/2017 | 13:51
12
לצפיה ב-'תמיד גם מדהים לראות איזו השפעה יש לבתים דפוקים על אנשים'
תמיד גם מדהים לראות איזו השפעה יש לבתים דפוקים על אנשים
03/08/2017 | 12:20
2
39

סיפרתי כאן  בעבר שיש מישהי שהיא גם מבית דופק,

לא יודעת בדיוק מה המקרה שלה , וכמובן שלא אשאל

אני לא חטטנית,רק הבנתי לפי משהו שהיא זרקה פעם .

אותן תופעות: חוסר ביטחון עצמי,לפרש דברים בצורה

לא נכונה,חושבת שמאשימים אותה בדברים  כאשר זה

ממש לא נכון ,לשמוע מישהי צוחקת וחושבת שזה עליה.

כאשר אני מסתכלת עליה אני רואה בחורה טובה,עדינה

אבל לא חושבת שהיא חושבת כך על עצמה.

** שמים את התיקים במטבחון ,אולי כדי לוודא שאנשים

לא יאכלו בעמדות ... ואתמול מישהי שמה את התיק שלה

על השולחן,איפה שהיא יושבת (במטבח יש גם שם מקומות

קבועים ויש כאלה שבאים לתפוס מקום ) ואז בעלת התיק

:"אוי מה התיק שלי עושה על השולחן "

המתוסבכת:"את שמת אותו "

בעלת התיק :" אני שמתי אותו ? אני לא זוכרת "

המתוסבכת בטון כבר של עצבים:" כן ,את שמת אותו

את לא זוכרת ? באת מפה לפה ושמת אותו,אף אחד

לא מתעסק לך בתיק"

בעלת התיק : מנסה להיזכר.

המתוסבכת:" זה לא יפה שאת מאשימה בדברים לא

נעימים "

בעלת התיק:"מה ?"

בעלת התיק לא הבינה ,וגם אני בהתחלה לא הבנתי למה

המתוסבכת מגיבה בעצבים ,כי היא חשבה שהעלת התיק

מאשימה אותה שהיא נגעה לה בתיק ..וזה ממש לא הייתה

כוונתה..ואחרי כמה שעות טובות אישה אחרת שאלה את חסרת

השיניים האם הקופסת פלסטיק שלה אצלה (מין הסתם יש

בהפסקה לא מעט קופסאות פלסטיק כי כל אחד מביא לעצמו)

והיא אמרה שלא..ואז המתוסבכת שישבה על יד חסרת

השיניים כנראה עוד לא נרגעה (ועברו כמה שעות מהעניין

עם התיק) אמרה "איזה האשמות יש פה לאנשים".

** ממש כמוני כאשר אני חושבת שמדברים עליי ,או למה

ההיא לא אמרה לי שלום וזה יכול ללכת איתי כל היום.

כאשר אני מהצד אני יכולה לראות בברור שהעלת התיק לא

התכוונה שהיא נגעה לה בתיק ,היא גם אישה לא צעירה (בעלת

התיק ) אז יכול להיות שהיא לא תזכור דברים , אבל כאשר מדובר בי אז אני כמוה

אני אומנם שקטה כמו דג ,לא מוציאה החוצה אבל ממש כמוה.

כנראה שזאת אחת התופעות לבעיות מהבית.


לצפיה ב-'שמחה גם שהצורך להחזיר ולהיכנס באנשים עבר לי'
שמחה גם שהצורך להחזיר ולהיכנס באנשים עבר לי
03/08/2017 | 12:42
1
43

חסרת השיניים שאלה אותי באחד הימים האם אני עושה

הליכות?  אנחנו אומנם סוג של מיודדות, והיא סיפרה לי שהיא

עושה הליכות .. וגם שאלה אותי באיזה יום האם אני הולכת בלי

חזייה ? היא אומנם לא שואלת באגרסיביות ,יכולתי לשאול

למה את לא הולכת לסדר את השיניים החסרות ? כי זה לא

שחסרה לך אחת  מאחורה , חסרות לך כמה וזה בולט ,ומכוער

..וגם את הולכת לקוסמטיקאית? משתמשת  בקרמים? העור שלך

נראה זוועה,יש גם קונים טובים ולא יקרים שיכולים לעשות לך טוב.

אבל לא עשיתי את זה ,לא דיברתי איתה על השיניים שלה ,על העור ,על זה שהיא

נראית מוזנחת  ,לא אמרתי כלום .. רק אמרתי נראה לך שאלך ללא חזייה?

והיא עוד שאלה למה ? כי ככה זה אנשים מוזנחים תוהים . .

ונכון גם עודף המשקל יכול להיתפס כהזנחה,אבל לדעתי אני נראית

פי כמה וכמה יותר טוב ממנה ,למרות שהיא יותר רזה .

וגם מה זה היה נותן לי עם הייתי שואלת אותה למה לא סידרת את השיניים ?

בתמורה ל"האם את עושה הליכות ?" ומבט ביקורתי על הבטן.

אין בי את הצורך להחזיר,או להיכנס  בה או באנשים זה מיותר

פשוט להתרווח ולראות איך היקום מטפל בהם,בכל אלה שמדברים

לשון הרע ,שמסתכלים  וצוחקים.

האמת אני גם מרחמת עליה היא לא חכמה במיוחד,כך שזה לא

נובע אצלה מרוע אלא מחוסר שכל.
בבבב
בדרך כלל שאין שכל בקודקוד  אז פולטים כל מיני דברים ,

שואלים שאלות מביכות...מדברים שטויות,ככה זה...

גם כאלה שרע להם בחיים כל הזמן מעירים הערות , מתוך התסכול

ואני מבינה את זה ,כל הזמן יש מה להגיד על האחר ,כל הזמן על כל

אחד ...וכרגיל  אלה שמבקרים כל הזמן עליהם יש הכי הרבה מה להגיד.

זה נובע מתסכול,אבל תסכול אומר שיש קצת שכל ,כי יש כאלה

מפגרים שלא מבינים עד כמה החיים שלהם בזבל,והם אומרים שהם

לא מתלוננים והכל בסדר ,אולי זה רק מה שהם אומרים כלפיי חוץ

כי זה ברור לכל בר דעת שהחיים שלהם בזבל.
לצפיה ב-'את לא נכנסת בה'
את לא נכנסת בה
03/08/2017 | 19:30
38
אבל כן נוטרת לה טינה,
וכן מתעסקת בדברים שיכולת לומר לה...
לצפיה ב-'לצמוח מתוך הקושי...'
לצמוח מתוך הקושי...
( לעמוד שלי בתפוז )
03/08/2017 | 21:21
6
28
מילקי יקרה,
את מעלה כאן שאלות לא פשוטות שלרובן ,לצערי,אין תשובות...
אני שומעת את התסכול שלך מאותן חוויות לא נעימות שאת חווה בחייך...
אנשים חסרי טקט שאת פוגשת סביבך, אנשים שמתקיימים וצומחים בזכות עקיצות, פגיעה ודריכה על אנשים שלדעתם חלשים ופגיעים יותר מהם...בדיוק כפי שכתבת "שעיר" תורן שעליו שמים את הדגש עד שמגיע שעיר אחר..
יש בעולמינו אנשים מסוגים שונים, בנהם אותם אנשים שפוגעים באחר, חלקם בכוונה וחלקם שלא מתוך כוונת זדון אלא כי הם אומרים את מה שהם חושבים מבלי לספור עד עשר..יש להם משהו לומר,פוגעני או לא, הם פשוט אומרים אותו.
אם בצד השני עומד מולם אדם חלש יותר, שקט, בעל נטייה לספוג ולא להעיר, אזיי הוא נפגע ומרגיש שכל העולם חושב כמותם, אך מילקי יקרה, אין זה כך תמיד במציאות.
את יכולה להיות גאה בעצמך שאת לא נוהגת באותה דרך ומחזירה להם בפגיעה חזרה..השקט שלך לא נובע מחולשה להפך הוא- שתיקתך באותם רגעים נובעת מגדולה ומיכולת מופלאה להבין שלא את הבעיה...
יקירה,
המשיכי לשתף אותנו כאן בתחושותייך ובחוויותייך , את מדברת מהלב ובכנות מלאה .
לבנתיים שולחת לך חיבוק חם שימלא אותך בכוחות .
 
ממני , מתנדת סה"ר.
 
 
 
לצפיה ב-'תודה סהר'
תודה סהר
03/08/2017 | 21:35
5
13
לצפיה ב-'רואים איך אני מתנהגת יפה ?'
רואים איך אני מתנהגת יפה ?
04/08/2017 | 09:45
4
36

פשוט לא שווה את זה ,זה ברור הרי שכל המטרה זה לבאס

אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה .

הכי מצטערת שאז רבתי פה עם האישה המבוגרת הזאת ,כיום

זה כבר לא היה קורה לי...


לצפיה ב-'ואולי טעויות הן חלק בלתי נמנע מלמידה?'
ואולי טעויות הן חלק בלתי נמנע מלמידה?
( לעמוד שלי בתפוז )
05/08/2017 | 22:58
3
13
יקירה,
אני לא זוכרת את הריב המדובר, אך נראה שכולנו לפעמים רבים, אולי מגיבים מתוך הרגישויות שלנו, הפצעים האישיים ואז דברים לא מובנים בצד השני או פוגשים את הרגישויות והפצעים שלו ונוצר בלאגן... 
מה שניתן לעשות אולי זה ללמוד ממה שקרה ולצמוח מזה... לשנות את האשמה למקום של לקיחת אחריות על הפגיעות שפגענו, אך ממקום שמחזיק גם חמלה עצמית... 
ולעיתים גם מזדמנות אפשרויות לתיקונים  
 
שיהיה שבוע מלא הזדמנויות לתיקונים ולו קטנים!
שלך,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'תודה '
תודה
06/08/2017 | 09:22
2
20

ואכן ממש כך טעויות הן חלק בילתי נפרד ,

ולצערי יש דברים שלא ניתן ללמוד בדרך אחרת,

לא יעזור כמה יגידו ,כמה יזהירו,ינסו לשקף ,להעיר

מהתרדמת,לעזור , כלום ... ובראש אגב יודעים אבל

ברגש מסרבים להאמין,לא יכול להיות , להאמין בטוב

שבאדם גם כאשר מדובר ברוע ,באנשים רעים ..

אבל גם מרוויחים ולומדים להכיר מי הם החברים

האמיתיים פה ..רק בחושך רואים את הכוכבים .

אנשים מלאי חמלה,בעלי יכולת לסלוח ,להבין ,

זה אפילו מרגש ... כך שלא הכל שחור.

וכן גם כאן יש אנשים שהמטרה שלהם היא לבאס

להוסיף לאדם שיש לו מספיק עוד ... וגם אם תבקשו

להפסיק זה לא עוזר,כמו ילדים בני 4 ,5 שעושים

דווקא . אם תבקשו נא לא להגיב לי ,אז עוד יותר דווקא

בישביל לבאס.  לכן עדיף להתעלם..זה גם כמו שלא

הייתי רבה עם אדם עם פיגור שכלי זה מיותר ,אותו

דבר ...

מזל אבל שיש כאן גם נשמות טובות זה גורם לא לאבד

תקווה ..
לצפיה ב-'מילקי יקרה,'
מילקי יקרה,
08/08/2017 | 16:55
1
15
אני רוצה להסביר לך למה התכוונתי.
באמת כל הכבוד לך שאת מצליחה לווסת את התגובות שלך לאנשים ולא להגיב באופן שעלול לפגוע. מצד שני - החוויה שלך לדעתי עדיין מאוד כאובה... את לא נכנסת באף אחד, לא יורדת על אף אחד, אבל בפנים זה בכל זאת כואב. ואת הכאב הזה את מפנה למשאלות נקמה, שמופנות לביצוע "היקום". את רק צריכה להתרווח ולראות איך היקום "מטפל" באותם אנשים - אנשים שהיו גסי רוח כלפייך, או ביקורתיים, או שאולי פשוט היו חסרי טקט כי זו האישיות שלהם. ומעבר לשאלה של "בסדר" או "לא בסדר" (האם בסדר לייחל לנקמה "קארמית" ולשמוח לאיד אם היא מתרחשת), שהיא שאלה שיפוטית ולא אליה התכוונתי, השאלה החשובה עכשיו היא עד כמה זה עושה לך טוב. יכול להיות שהמחשבות האלה הן דרך ההתמודדות היחידה של אדם רגיש שמרגיש שנעשה לו עוול ופגעו בו, והוא חסר אונים מול זה ואין לו איך להחזיר לעצמו את הרגשת הערך העצמי - מלבד לייחל לפגיעה שמיימית בפוגעיו. ואם זה כך, זה בוודאי טבעי, ואני לא אגיד לך שאני חפה מצורת מחשבה כזאת כשאני מרגישה פגועה...
בסה"כ רציתי לשקף לך, שזה לא מתחיל ונגמר באופן התגובה שלך, אלא ברגשות שלך, שנובעים מפרשנות מסויימת. ואם הרגשות שלך גורמים לך לכזאת מצוקה שהדרך היחידה החוצה ממנה היא דיוואליואציה של האחר ("כמו להתווכח עם מפגר") ואיחולי נקמה ("להתרווח ולראות איך היקום מטפל בה") - אז מיתון החוויה הרגשית המכאיבה זה אולי יעד שאפשר לשאוף אליו...
בחיבה 
לצפיה ב-'דווקא לא'
דווקא לא
09/08/2017 | 15:24
10

אין בי לא צרות עין ,ולא שמחה לאיד (חוץ מלאנשים
בודדים שניתן לספור אותם על יד אחת) .
אני לא מאחלת לנקמה קרמית היא קוראת מבלי
שאני אייחל לה ,אני פשוט הסברתי את הדברים
כפי שאני רואה אותם .
ונכון יש גם אנשים טובים שקורים להם דברים איומים
ואין לי הסבר קארמי ללמה זה קורה.
התכוונתי שבמקום מה שהיה קורה לי בעבר שרק
הייתי נפגעת עוד יותר אם הייתי מנסה להחזיר
או אפילו להסביר את עצמי ,ורק הייתי מרגישה יותר רע.
אז חבל על האנרגיות שלי ועל מה שקורה אח"כ,
אני לא צריכה להתעסק בזה.
תודה.
לצפיה ב-'בקשה לעזרה ממנהלי הפורום'
בקשה לעזרה ממנהלי הפורום
01/08/2017 | 23:55
4
92
ישנו שרשור שפתחתי בפורום "הפסיכולוגית" בתאריך 30/07/17
"עזרה במציאת מטפל "
 
כתבתי שם כדי שמישהו - רצוי מהמנהלים- יעזור לי למצוא מטפלת!!
לאחר שהפיכולוגית הקלינית המומחית שלי עזבה אותי!!!!!
 
אז גברת בשם "שחר חרישי" הייתה חייבת להגיב בעוצקנות ומשם זה התפתח
כרגע ישנן 68 הודעות וחלק מהן פוגעות בי מאוד
פניתי למנהלת הפורום מירי קולר בבקשה למחוק את השרשור והיא ענתה שאיננה יודעת איך לעשות זאת והיא צריכה להתייעץ עם כל מיני אנשים
וכן במסר אישי למנהלת הפורום הפסיכולוגית הקלינית חלי שניר שצריכה להגיע לשם מחר.
 
אני במצב נפשי מאוד קשה כתוצאה מהשרשור הזה
ואני מבקשת מהן למחוק אותו בהקדם ואם מישהו מהמנהלים כאן יכול לסייע למנהלת מירי קולר אני אודה לו.
 
אני כרגע ללא מטפלת 
אחרי קשר טיפולי של שנה של 3 פעמים בשבוע שהסתיים בבת אחת
כרגע אני בהצפה רגשית מאוד גדולה כתוצאה מזה
ואני לא יכולה לעמוד בעומס
אני חוששת שאם לא יעזרו לי וימחקו את ההודעה בהקדם אכתוב כל מיני דברים אישיים על עצמי ואולי על אנשים אחרים שפגעו בי 
או שאפגע בעצמי. 
 
חשבתי שבפורום 'הפסיכולוגית' אני אוכל לקבל תמיכה נפשית!!
ואם הם לא מסוגלים אז אני לא אכתוב שם אבל כרגע אני זקוקה לעזרתכם
בבקשה תפנו למירי ותעזרו לה לבצע את המחיקה של השרשור בהקדם. כתבתי כבר לחלי אבל היא לא אמורה להיות בפורום היום לפי הסידור.
אציין שבתאריך 11/06/17 חלי שניר מנהלת הפורום מחקה שרשור לבקשת הפותח השרשור שנפגע. (מצורף צילום מסך עם ההודעה של חלי על מחיקת השרשור)
 
מבקשת מכם בכל לשון של בקשה עזרו לי!!!
לצפיה ב-'מירי כתבה לי כרגע במסר שהיא לא רוצה להתחשב בבקשה שלי עזרו לי'
מירי כתבה לי כרגע במסר שהיא לא רוצה להתחשב בבקשה שלי עזרו לי
02/08/2017 | 00:02
14
לצפיה ב-'למזלי כשאני מרגישה לא טוב אני נפצעת לא מעט פעמים'
למזלי כשאני מרגישה לא טוב אני נפצעת לא מעט פעמים
02/08/2017 | 01:59
49
דבר שחוסך לי התלבטויות וגם כל צורך בפגיעה עצמית
ואני מקווה שמחר בבוקר חלי בעזרת השם תעזור לי 
לצפיה ב-'בילי, אני מבקשת את סליחתך על העוקצנות'
בילי, אני מבקשת את סליחתך על העוקצנות
02/08/2017 | 06:37
1
70
אני לא אתחיל להסביר מה התכוונתי ולמה כתבתי, כי את לא תהיי מעוניינת לשמוע, אבל בשורה התחתונה הייתי לא בסדר.
מעבר לזה לא אגיב לך יותר - לא לטוב ולא לרע. (אלא אם כן תמשיכי לתקוף אותי, בין בגוף שני ובין בגוף שלישי, ואז אאלץ להתגונן. וגם אז אשתדל לעשות זאת בדרך הוגנת ושאינה עוקצנית.)

אני לא רוצה שתחווי מצוקה בגללי, יש לך די והותר גם בלעדיי. מצטערת..
לצפיה ב-'בילי ענינו לך במסר אישי, שחר התנצלות מרגשת '
בילי ענינו לך במסר אישי, שחר התנצלות מרגשת
( לעמוד שלי בתפוז )
02/08/2017 | 20:11
15
לצפיה ב-'בא לי לחתוך ורידים ט''
בא לי לחתוך ורידים ט'
31/07/2017 | 00:12
14
130
בא לי לחתוך ורידים , כמו שקוצצים בצל
בא לי להכניס אולר לתוך פרק כף היד שלי ולהוציא משם המון דם
ואחר כך סביר להניח שארגיש חולשה ואתעלף
ואז אולי 
המטפלת שלי הייתה מגיעה
ללוויה
והיא הייתה איתי 
לפחות 
בפעם האחרונה
לצפיה ב-'והיית מאבדת את חייך'
והיית מאבדת את חייך
31/07/2017 | 15:01
10
45
וסובלת כאבים ונזקים, מה שווה? השקיעי בעצמך ובשלומך, אהבי את עצמך והיעזרי במה שהמטפלת עושה בשבילך.
 
לצפיה ב-'המטפלת כבר לא איתי.. היא עזבה אותי'
המטפלת כבר לא איתי.. היא עזבה אותי
31/07/2017 | 15:36
6
76
אם הייתי אכן מצליחה למות כבר לא היו לי כאבים 
הבעיה היא שהתאבדות היא באמת משהו לא בטוח, אפשר להיכשל בו
ולבקש עזרה בהתאבדות הוא משהו שככל הנראה לא הייתי עושה.. 
במקרה עברתי תאונה קלה היום ונפצעתי בשורש כף היד
 
לצפיה ב-'החיים חשובים ומקודשים'
החיים חשובים ומקודשים
31/07/2017 | 16:22
5
47
הם מתנה שניתנה לעולם, יש להם ערך. בחיים אפשר לעשות, לחשוב ולהרגיש אינספור דברים מעניינים ויפים ולאהוב את עצמנו. אולי בגלל זה לפי האמונה מתאבדים מגיעים לגיהינום. לכל אדם יש עולם אינסופי של מעשים, מחשבות, רגשות ותחושות, ולעולם שלו יש ערך כמו לעולם הגדול כולו.
 
 
לצפיה ב-'אגב'
אגב
31/07/2017 | 16:38
2
44
אדם צריך לעזור לעצמו יותר מלסמוך על אחרים. כשאדם עוזר לעצמו, מעריכים אותו ועוזרים לו. אלוהים רצה שניטיב עם עצמנו ולכן ברא אותנו. אני מאמין שלאדם יש הרבה כוחות לשפר את מצבו אם רק מספיק ירצה ויאמין. חייך יקרים, אל תוותרי עליהם.
 
לצפיה ב-'תודה פילו'
תודה פילו
31/07/2017 | 19:34
1
16
לצפיה ב-'שמחתי לעזור לך'
שמחתי לעזור לך
31/07/2017 | 20:21
26
אני גם בטוח ומקווה שתצליחי למצוא אנשים שינסו לעזור לך. רוב האנשים טובים.
 
לצפיה ב-'כתבת יפה, פילוסוף'
כתבת יפה, פילוסוף
02/08/2017 | 06:40
1
9
לצפיה ב-'תודה שחר'
תודה שחר
02/08/2017 | 13:29
3
לצפיה ב-'אני לא יודעת מה שווים חיי בלעדיה '
אני לא יודעת מה שווים חיי בלעדיה
31/07/2017 | 16:04
2
69
ביקשתי ממנה-אפילו מפגש אחד. משהו רשמי מצידי אבל שניפרד בצורה מסודרת.
היא אפילו לא ענתה לי. 
אני חושבת שאם יש לה כאלו קשיים בתקשורת מישהו מהפסיכולוגים היה צריך ליצור איתי קשר במקומה:
"תראי 'בילי', קשה למטפלת, היא לא יכולה להתמודד עם מפגש איתך, היא מבקשת שלא תיצרי איתה קשר, כי גם לה קשה הפרידה אבל היא כבר לא עומדת בעומס, אז אמנם אני לא יכול לעזור לך להיפגש איתה אבל אם את צריכה עזרה אני מוכן לעזור לך או ללוות אותך לקשר אחר." אף אחד לא לוקח אחריות על המצב שלי
פניתי לועדת האתיקה- הם לא מתערבים 
פניתי למשרד הבריאות- הם לא מתערבים
"המטפל הוא הסמכות" 
אבל הוא אפילו לא מחויב לעמוד בהבטחות שהוא עצמו נותן. 
היא שלחה לי מסרון שהיא מוכנה לעזור לי לחפש מקום אחר לטיפול אבל כשאמרתי לה שאני מבקשת את עזרתה בעזרה ספציפית שהיא חושבת שלא מתאימה לי היא ענתה שהיא לא מוכנה לעזור כי בעזרה שאני מעוניינת בה היא חושבת שלא מתאימה. 
בינתיים היא לא מכירה בי כאילו שהייתי אוויר כאילו שלא היה לנו קשר של חודשים
כאילו שאני סמרטוט שזורקים בסיום השימוש.
כאילו שאין לי רגשות
אני יודעת שזה מורכב 
אבל 
בינתיים אין לי אפילו מטפל אחר. ושוב היא סירבה לעזור לי
מתחשק לי לעלות לשידור וספר לכל העולם על הפגיעה שלי 
אבל הבנתי גם שהיא מבחינתה בסדר גמור
מבחינת החוק- היא לא חייבת לי שום דבר
והיא המטפלת אחת מהטובות ביותר שהיו לי
למרות הכל אם הייתי יודעת בתחילת הקשר שהיא יכולה לעזוב אותי בכל רגע
דבר שהיא הצהירה שהיא לא תעשה
אני מניחה שאו שלא הייתי מתחילה את הטיפול
או שהייתי מנהלת מו"מ על משך התראה מראש כלשהי
או שמראש הייתי מוכנה לסיום הזה
כאן הכל לכאורה לפי החוק 
ולמרות זאת אני נפגעת מהמצב הזה מאוד
 
לצפיה ב-'אני חושבת שאת מסתכלת מזוית לא נכונה'
אני חושבת שאת מסתכלת מזוית לא נכונה
03/08/2017 | 07:54
1
35
בסופו של יום מטפל הוא בן אדם כמוני כמוך. זכותה המלאה להחליט שהיא לא יכולה או לא רוצה לטפל ולעבוד איתך. היא הייתה מספיק הגונה להציע להעביר אותך למישהו אחר - מה רע בזה?
את יודעת...זה כמו שתלכי לרופא ותגידי לו על בעיה רפואית והוא מאיזה סיבה שלא תהיה אומר לך אני לא רוצה או לא יכול לטפל בך בואי לכי לרופא אחר מהתחום שאני סבור שיתאים לך יותר משלל סיבות- ישר תגידי לא? אולי אין לה את הכלים שאת צריכה - זה רע?...אני אתן לך דוגמה - כשאני רציתי יישור שיניים היו הרבה רופאים שלא רצו לטפל בי כי יש לי בעיה המוטולוגית והם חששו ואמרו לי בריש גלי בגלל הרקע הרפואי אני לא מוכן לקחת פה אחריות אז ההורים שלי ואני לא התייאשנו וחיפשנו מי שכן יהיה מוכן לתקן את השיניים העקומות שלי ומצאנו גם זה היה פרטי ועלה לא מעט ובסוף גם קצת מהשיניים התעקמו בחזרה אחרי הרבה שנים...אז מה? אני מרוצה מהתוצאה ולא נעלבתי. היו גם אורדונטים שכשנכנסתי למרפאה ושמעתי מה יש להם להגיד אני אמרתי לי לא מתאים לעבוד איתם לא רוצה...אז מה? הם נעלבו?...יהיה לקוח אחר. ככה זה בחיים...ומה נראה לך? שלא היו לי גם פסיכולוגים שלא רצו לטפל בי כי אני מקרה קשה?...היו..אז מה? אז באו והלכו והיו אחרים ובסוף גם מצאתי איזון יחסי.ואם הייתי מספרת לך שגם בתיכון רצו להעיף אותי כמעט מכל מגמה אפשרית...באמת..בסוף כי לא היה ברירה דחפו אותי לכימיה איפה שאף אחד לא רצה להיות וגם עם המורה לא הסתדרתי אבל היא נתנה לי להשאר בכיתה ולסיים 3 יחידות לבגרות ולא רצתה להעלאות אותי אחר כך ל5. במזל באמת במזל היא יצאה לפנסיה (אולי שיגעתי אותה יותר מדי? :-) ) הגיע מורה אחר הוא לא ויתר עליי, למעשה אם לא הוא היו מעיפים אותי מהתיכון בלי שום תעודת בגרות...עד היום אני מודה לו על זה.אז מה נראה לך שאני כועסת על מי שויתר עליי?..לא! למדתי לקבל את עצמי ולהבין שאני בן אדם קשה לעיכול וזה לא לכל אחד וזה בסדר! אני לא נעלבת מאנשים שמחליטים שלא מסתדר להם איתי. ואלה שכן...אני מעריצה אותם ומנסה ללמוד את התכונות האלה שמאפשרות להם לגדל סבלנות עד אין קץ ואותם אני מעריכה - עליהם אני טורחת לשמור ולא על אלה שלא בדיוק רצו בי. אף פעם לא קרה לך שהייתה לך חברה שקטעת איתה קשר כי זה לא מסתדר? למה בכוח?.
עצתי היא שתחפשי פסיכולוגים אחרים אם חשוב לך טיפול ותתחילי מחדש...אולי תמצאי מישהו מסור יותר שיעזור לך באמת?תתפלאי ותווכחי..אבל אל לא תעזי ותנסי לעולם לא תדעי.
לצפיה ב-'קראתי את הזוית שלך שיימי. אינני מעוניינת להמשיך בדיון הזה'
קראתי את הזוית שלך שיימי. אינני מעוניינת להמשיך בדיון הזה
04/08/2017 | 15:21
9
לצפיה ב-'כאן בשעות הקשות... '
כאן בשעות הקשות...
( לעמוד שלי בתפוז )
31/07/2017 | 22:23
2
48

היי בילי,
אני שומעת את הזעקה שלך ומבינה שהמצוקה שלך היא עד כדי כך חריפה שהאפשרות לפצוע את עצמך קורצת לך, אולי כדרך לתקשר החוצה את העוצמות של החוויה הכואבת כל כך שלך...
אני רואה את התיאור האלים של הפנטזיה לפצוע את עצמך... ולדעתי קיימת אפשרות שהזעם שלך כלפי המטפלת שנטשה אותך מופנה כלפי עצמך כאיזושהי תקווה אחרונה לחדש את החיבור שאבד... עם זאת, יכול להיות שהקול בתוכך שאומר שהמוות הוא לא ודאי מבין שאין דרך חזרה ולא ניתן יהיה לבחון מקומות אחרים בהם תוכלי להיות מוכלת...
אני מתארת לעצמי שאת מרגישה נבגדת, בגלל שהמטפלת שעברה איתך כל כך הרבה אינה מסכימה להמשיך את הטיפול או אפילו להיפרד בצורה מסודרת והיא השאירה אותך להתמודד לבד  עם העולם, ללא כל אזהרה מראש או התחשבות ברגשותייך...
יקרה, הייתי רוצה להזמין אותך שוב לצ'אט שלנו, כדי שתוכלי לדבר עם אחד המתנדבים שלנו שיהיו איתך בשעות הקשות האלו... תדעי שיש כאן אנשים שדואגים לך והם כאן בשבילך.
שולחת לך חיבוק חם,
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-'תודה סהר שהקשבת וקראת '
תודה סהר שהקשבת וקראת
01/08/2017 | 13:15
1
40
הדברים מורכבים קצת יותר מאיך שהצגת אותם
אבל אני לא במצב להסביר משהו. 
תודה על ההזמנה לצ'ט והמילים החמות
לצפיה ב-'אם וכשתרצי לפרט יותר על המורכבות אנחנו פה עבורך '
אם וכשתרצי לפרט יותר על המורכבות אנחנו פה עבורך
( לעמוד שלי בתפוז )
01/08/2017 | 17:19
8
לצפיה ב-'אני לא רוצה לחיות. אולי טריגר. '
אני לא רוצה לחיות. אולי טריגר.
31/07/2017 | 13:07
3
95
לא, אל דאגה. אני לא הולכת להתאבד.
נתקעתי בחיים האלו. עד הסוף. זאת לא הודעת התאבדות. זאת הודעת פריקה.
אני לא רוצה לחיות.
מעולם לא רציתי.
הייתי אמורה ללכת מהעולם הזה בגיל 7. נלחמו עלי. אף אחד לא שאל אותי באמת אם אני רוצה להישאר פה. הייעוד המקורי שלי היה ללמד את ההורים שלי לשחרר. אולי זה עדיין הייעוד שלי, עובדה שאני עדיין חיה. כנראה זה הייעוד של תינוקות שנפטרים בגיל צעיר. ללמד את ההורים שלהם לשחרר.
ורק כאן אני יכולה לכתוב את זה. בצעירותי הפורום השני היה הבית השני שלי.. בניק אחר כמובן.
רק כאן יבינו אותי. אפילו בבלוג שלי (לא בתפוז) אני לא יכולה לכתוב את זה.
אז למה אני בכל זאת כאן?
שתי סיבות. 1. כי זה במילא ייגמר מתישהו. זה הדבר הטוב בעניין. 2. כי אני לא רוצה שיזכרו אותי בתור זאת שהתאבדה.
מבחוץ אני משדרת עסקים כרגיל. אף אחד לא יודע. חוץ מהחברה הכי טובה, זאת שמלווה אותי בכל מצב. אבל גם היא לא יודעת על חוסר הרצון המהותי שלי לחיות.
את כל מה שאני עושה אני עושה כי אני חייבת. חייבת לחיות. חייבת להצליח, חייבת לעשות משהו משמעותי. מה הפלא שאני בחובות גדולים בבנק? מה הפלא שאין לי כסף אף פעם? אני תמיד חייבת לעצמי..
חיה ומחכה לרגע שבו לא אתעורר יותר. מקווה שככה זה יהיה, כי אין לי כוח לראות ולהרגיש איך הזקנה אוכלת אותי.
שומעת את כל הדיבורים על כמה החיים הם יקרים, כמה הם מתנה, כמה הם חד פעמיים.
מתנה? תלוי למי. לא לי. אני תקועה פה. נלחמו עלי. אף אחד לא שאל אותי. אף אחד לא באמת הקשיב לי. אם היו מקשיבים לי.. לא הייתי פה. לא הייתי כותבת את ההודעה הזאת.
כביכול אני נלחמת לעשות את מה שאני אוהבת. יצאתי לדרך חדשה עכשיו כעצמאית. נאבקת עליה בשיניים. רק כדי לא להיות שכירה שוב. רק לא להיכלא בעוד מקום שוב. גם ככה אני כלואה בחיים.
בפנים? רק מעבירה ת'זמן. עוד יום ועוד יום ועוד שנה ועוד שנה. וכביכול אני נס רפואי, כביכול אני מקרה נדיר. כן, מקרה נדיר של נשמה שנתקעה בעולם הזה.
אומרת לעצמי שיש סיבה שאני בעולם הזה, אחרת זה היה נגמר כבר. טוב, אולי עוד סיבה לחוסר הרצון שלי להתאבד.
מעולם לא חייתי מתוך זכות. תמיד מתוך חובה.
אין לי מושג מה זה לחיות מתוך זכות, מתוך רצון.
אולי לפני מותי אדע.
פרקתי. אפשר להמשיך.
לצפיה ב-'מחויבות לחיים'
מחויבות לחיים
( לעמוד שלי בתפוז )
31/07/2017 | 23:26
1
38

היי יקרה,
אני שומעת שאת מרגישה שעשו לך עוול בכך שבגיל בו היית אמורה למות, השאירו אותך בחיים- בלי לשאול אם את בכלל רוצה להיות בחיים... מצד אחד- את נס רפואי ומצד שני  נראה שהיית מוותרת על כל זה מההתחלה, אם היית יכולה.

אני רואה שנמאס לך מחייך, כי זמן כה רב הם מרגישים כמו אילוץ... מן דבר שאת חייבת לעשות, למרות חוסר הרצון להמשיך ללכת... נדמה לי שאת כמו מספרת על כך שאת כלואה מאחורי סוגרים בבית כלא ולכן את נשארת במקום הזה, תקועה...

אני מתארת לעצמי שאת בודדה, כי אינך מספרת לאף אדם על חוסר החשק שלך להמשיך הלאה ולחיות... ויכול להיות שהצורך לשמור על כך בסוד מכביד עלייך מאוד...

יקרה, הייתי רוצה להזמין אותך לצ'אט שלנו, בו תוכלי לדבר עם מתנדב או מתנדבת שנמצאים כאן בשבילך... אנחנו כאן בשעות בהן תרצי לפרוק, להיות איתך, להכיל ולהקשיב לך ולסיפור שאינך מספרת לאנשים סביבך... הצ'אט פועל כל יום, פרט ליום שישי, בשעות 21:00 עד חצות והוא אנונימי לחלוטין. כמובן שאת מוזמנת להמשיך ולכתוב גם כאן בפורום- לשתף בכל מה שתרצי ולספר לנו מה עובר עלייך...
תדעי שאנחנו תמיד כאן בשבילך... 
שולחת לך חיבוק חם,
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
03/08/2017 | 21:29
23
מכירה אתכם, כבר דיברתי אתכם כמה פעמים בצ'ט.. תודה על התגובה..
לצפיה ב-'שלום'
שלום
08/08/2017 | 19:15
4
החיים חשובים ויש לדעת לנצלם בחוכמה והיטב. כדאי שתמצאי תוכן חשוב לחייך. עשי דברים שאת אוהבת ושמעניינים אותך, חשבי על דברים שאת אוהבת ושמעניינים אותך, למדי עליהם. אז יהיו לך יותר מגמות והחיים יתמלאו בתוכן ובערך ולא תצטרכי להרגיש מיותרת. היעוד שלך בעולם הוא לחיות. אל תזלזלי בו.
 
לצפיה ב-'האחות הנפלאה ביותר'
האחות הנפלאה ביותר
31/07/2017 | 08:22
1
64
למרות כל התלונות,האחות מלווה ומעודדת ברגעים הקשים.
לצפיה ב-'אני שמח לדעת'
אני שמח לדעת
31/07/2017 | 14:55
33
חשוב לעזור. אני הכרתי אישה נפלאה שהייתה מעין מטפלת שלי פעם והייתה אהבת חיי, אבל היא לא אהבה אותי כאדם. אני מסתכל לפעמים בתמונות שלה באינטרנט.
 
לצפיה ב-'עדכון ופריקה לילית'
עדכון ופריקה לילית
29/07/2017 | 04:42
14
100
אני המון פעמים חושש לחשוף פה בפירוט על עצמי מהחשש שהחשיפה תביא גם נזקים במציאות כי הפורום לא אנונימי. עם זאת, אני מוצא שהפורום הזה הרבה יותר ידידותי לפריקה מאשר בפורומים שכנים אחרים שאנשים החליטו לומר מה הם חושבים עליי ממניעים שלהם בלבד שאני גם לא רוצה לנסות להבין.

אני הלילה שומע מוזיקה להנאתי, מעשן סיגריות ברצף ונהנה לי מהשקט של הלילה של המוזיקה יחד עם גלישה באינטרנט. הסיגריות כמובן יכול להרשות לעצמי לעשן בשרשרת וכמה שאני רוצה כי יש לי יותר כסף בניגוד לעבר המעיק. הרבה יותר קל לי כשכלכלית טוב יותר ומקווה שגם בעתיד עצמאית טוב יותר. בזמנו הרגשתי את המחנק הכלכלי יושב לי על הורידים והיה לי קושי להרגע מרוץ לחץ מטורף כשאין כמעט כסף להמון דברים בסיסיים והיום המצב הרבה יותר טוב ויש עם זה שקט נפשי רב יותר -- כמו שידעתי לגבי זה אני יודע שגם עצמאות זה משהו שיכול לעשות לי טוב - עצמאות בדרך שלי ותחומים שאני יכול להצליח בהם - לא מדבר על משהו שלא.

אני יושב לי הלילה וחושב מחשבות, נכנס לאתרי נורמולוגיה וקורא על השם שלי ומפת הלידה ותוהה לעצמי אם אולי לא התאמתי מבחינה של חישוב נורמולוגי זוגי לאנשים שניסו לשים את השמות או התאריכי לידה שלנו יחד כי אני משקר לאנשים גם בשם וגם בגיל חח..

יכול להיות שהיה התאמה והרסתי לעצמי בדיוק כמו שהשם משפחה האמיתי שלי הרבה יותר סקסי ומחמיא לי מהשם משפחה הבדוי שאני כותב. אני המון פעמים מרגיש שאני הורס לעצמי וחושב שזה דווקא יכול לעזור לי: למשל בלא לאתר אותי ברשת או למשל אם יקרה משהו לא טוב שאעשה אז השם משפחה הבדוי זה כמו הצלה כזאת מאיתור עליי, או אנשים כביכול רשמיים שמכירים אותי ממרפאות ומדברים על תופעה כמוני בינהם אז לפחות השם הבדוי מטשטש קצת עקבות כי אין לי מה להתגאות בתיק הרפואי שלי , אולי להרשים שרוטים שגם אני שרוט ויש לי רשימת הפרעות... בזה אולי כן.

אני חושב לי בלילה על אהבות, פנטזיות ודברים שרובם לא ממוששים מפחדים דביליים שלי. אני המון פעמים הורס לעצמי.
אני חושב גם לעצמי על זה שאני עדיין צעיר ורוב שנות העשרים ניסתי להיות צעיר יותר - לחזור הי שם לגיל 19 שהיה מדהים בעיניי וזה דבילי גם כי גם בגיל 24 הייתי כובש ומיוחד והיום חושב על לחזור לשם וכל זה לגמרי דבילי כי ג'ניפר לופז שהיא מושא המודל לחיקוי למישהי בוגרת שנראית צעירה בעצם בעצמה נראית צעירה אבל לא רחוק מגילי - וגילי האמיתי הוא צעיר. כלומר מישהי או מישהו בני 50 שנראים טוב מאוד לגילם הם בעצם מה שאני עכשיו. אז אני עכשיו מתגעגע למה שהיה פעם אבל אני עכשיו הוא הטוב ביותר למוצלחים ביותר של גילאי ה-50 שנראים כל כך טוב לגילם שהם כבר תופעה מדוברת ברשת. העניין הוא פה דבילי לגמרי. אני זוכר שידידה שלי אמרה לי בטלפון אתה צעיר שרוצה להיות צעיר, איפה השכל שלך?
או כשהייתי בן 26 אמרתי לה בטלפון שאני מקנא בדניאל הוא צעיר הוא בן 24 והיא אמרה לי ומה אתה חתייר זקן? אתה גדול ממנו רק בשנתיים - תחשוב קצת! והיא צודקת. היא עזרה לי המון לפתח את השכל. יש בי משהו דבילי ודפוק. הו סליחה, המטפלת שלי ביקשה ממני לא להתבטא במילים האלו על עצמי. יש בי משהו שחושב שונה

אני יודע שאני חתיכת... אני לא יכול לומר על עצמי דברים לא יפים - המטפלת ביקשה ממני להתבטא אחרת על עצמי.

אני הורס לעצמי. משהו בחשיבה שלי שגוי.


והבחורים היותר לטעמי שרצו אותי ואני מתחמק באיזה שלב כבר פחות בעניין, בטח עם עובר שנה וחצי מאז שהם כתבו לי.

יש לי כל כך המון פחדים. המטפלת שלי שראתה את התמונות שפרסמתי באפליקציית הכרויות אמרה לי שזה בול אני! שהיא חשבה שאפילו הצטלמתי עכשיו במדרגות. אמרתי לה שהסרום\מסיכה היו כל כך טובים ואפילו גברים סטרייטים הסתכלו עליי ברחוב , עד שספרתי לאנשים כמה הסרום\מסיכה מוצלחים ואולי מהקנאה שלהם הם הפסיקו כבר לתת אפקט. היא בכל זאת טוענת שזה בול אני. חייכתי לה והיא שאלה למה- אמרתי לה שאני נבוך כי לדעתי התמונה מוצלחת ואני לא דומה לעצמי כל כך שם. היא אמרה שבפגישה היא תדבר איתי על להבין שמי שבתמונה זה אני ואני דומה לעצמי. אני יודע...

עצוב לי ממה שנהיה ממני. איך יצאתי ככה? הידידה חושבת שהכל זה מהבית והיא צודקת - הם שרטו אותי המשפחה כל כך חזק. כל כך.

ואני בעצם מנסה לשקם את החיים שלי וזה קצת מצליח לי, באמת, ולמזלי לא רואים עליי איזה פגם של חולה נפש או משהו כלפי חוץ... אולי שמכירים אותי קצת מקרוב. וזה נהדר שלא רואים!
אנשים מדברים איתי, מתקשרים איתי, מחייכים לי.. אבל לכו תדעו אם זה ממניעים שבאמת רואים בחור חמוד שרוצים לתקשר איתו או מהתלחששות של הבחור החולה שמשתקם עכשיו... לא יודע מה חושבים - לדעתי יותר לכיוון שבאמת רואים בחור חמוד. גם לאחרונה המון לקוחות אומרים לי שאני חמוד ואני תוהה מאיפה מגיעה המילה חמוד. האם זה בגלל שהמראה שלי חמוד? האם זה בגלל התוכן שאני מדבר שהוא חמוד? למשל אני זוכר שבגיל 20 כספרתי לפסיכולוגית שהשתניתי מגיל 19 וכבר פחות אומרים לי חמוד ונותנים לי מוצי פוצי לנער רך, היא אמרה לי שהיא לא רואה את המילה חמוד כקונטציה חיובית בהקשר ההוא. הכוונה, למשל בתור נער בן 19 בלי הרבה שכל מפותח ועם הרבה חן חיצוני כשהיו אומרים לי חמוד... הו אתה ילד... נראה לי שהכוונה שלהם שלדיבורי שטויות שלי אני חמוד לגילי ויקח זמן עד שאגדל. כיום כשאני כבר גדול מאוד, כשכבר הרבה הפסיקו עם המילה בחור ופונים אליי כגבר, אני עדיין נשארתי אותו אחד מתקופת הבחור: הטקסט, התוכן שאני מדבר, הצורת פנייה, החשיבה... הכל אותו דבר, אז מה גורם הפעם ללקוחות לקרוא לי יותר חמוד מאשר לפני חצי שנה שפחות? אולי השינוי הפיזי הבוגר שלי עם התוכן הפחות בוגר עושה אותי חמוד? אולי אני פשוט חמוד במראה? אולי מה... ? האמת כשהתחלתי לעבוד שם לפני שנתיים וחצי גם הרבה אמרו לי חמוד ולדעתי אז היה לי חן אז אולי החן חזר אליי? הקרמים והתזונה הבריאה פתאום נותנים שינויים? אני באמת מנסה להבין דברים, וכשאני שואל את ידידה שלי כשהיא אומרת לי שאוהבת אותי מה היא אוהבת בי היא עונה שזה לפעם אחרת, כשידיד לבילויים קורא לי חמודי ואני שואל אותו מה חמוד בי הוא לא עונה בהודעה. התעייפתי קצת מלנסות לנתח ואני טיפוס שאוהב לנתח. כי יכול להיות שגם היום משהו בי חמוד ולא בהכרח בקונטציה הכי חיובית אז אני צריך לדעת במה להשתפר - יש בי צדדים עמוקים ועם זאת, אולי אני פשוט חמוד במראה שזה מחמאה אבל לא הכי מחמאה כי בעבר לא הייתי חמוד מראה הייתי כוסון הורס, דוגמן וחתיך - כך פנו אליי בגיל 19, אז כשגבר מבוגר בדאנס בר אומר לי בלי ששאלתי את דעתו שאני נראה סבבה (זה ביום שהגעתי ללא השקעה, עם השקעה אומרים לי נראה טוב) עניתי תודה מה אני אגיד? ברור שאני לא אחשוף בפניו את החולשות שלי אבל זה סופר מעליב. אבל גם חמוד זה טוב, חמוד זה לא יפיוף הורס וזה לא מכוער, חמוד זה מישהו שיכול לדאוג במידה ויהיו לו מכשירי אירובי טובים לדקדק את הגוף כמו בעבר ולהתגבר על הטעות של ניפוח שרירי כתפיים וגב כי זה מה שהמאמן התעקש לתת לי למרות שלא ידעתי להסביר לו כמה המראה הנערי יותר חשוב לי מהגוף המפותח והגברי ואמרתי אוקיי , ננסה אולי זה יפה יותר? ואז כשפתחתי את הכתפיים והגב ראיתי שאין דרך חזרה.. השרירים פשוט לא יורדים וזה מבאס, אז בבקשה אני רק רוצה מכשירי אירובי שהם הליכון ועוד מכשירים אחרים  לאירובי כדי לדקדק כמה שאפשר, אני לא רוצה להשאר חמוד אני רוצה להתפתח לכוסון הורס, אני רוצה להיות אותו צעיר שלפני שנתיים נסע באוטובוס ושומע סטרייטים צעירים אחרים מתלחששים על כמה שאני יפה וכמה שהם רוצים לדפוק אותי בתחת והלוואי שלא היה לי בעיה לקבל מאחורה והלוואי שהייתי יכול לחשוף יותר והלוואי שהייתי עצמאי ועם ביטחון להגשים את עצמי. התעייפתי מעצמי . אוף..

לצפיה ב-'תהיות ליליות על הזהות שלי ותפישת העצמי'
תהיות ליליות על הזהות שלי ותפישת העצמי
( לעמוד שלי בתפוז )
29/07/2017 | 20:27
4
37
נייק היקר. נראה שהלילה השקט האחרון אפשר לך להיות עם עצמך ולהרהר רבות על הזהות שלך - האמיתית, המצולמת או האינטרנטית. באינטרנט אתה מרגיש שאתה מסתתר מאחורי שם בדוי כדי לא לחשוף את עצמך. אתה רוצה להגן על הפרטיות שלך אבל נשמע שאתה מרגיש לא נוח עם ה"הסתתרות" הזו, כאילו שזה סוג של חוסר יושר. אתה חושש שהשם הבדוי לא משקף את השם והמהות האמיתיים שלך, שאולי הוא מטעה אנשים באתרי הכרויות וגורם לך להיות פחות אטרקטיבי. האם אתה באמת חושב שבאתרי הכרויות השם הוא הגורם החשוב? נשמע שהשימוש בזהות בדויה מטרידה אותך, אך מבחינה רציונלית אתה מבין שרצוי להגן על זהותך האמיתית, ולהבדיל בין החיים האמיתיים ובין העולם האינטרנטי, ואולי אתה בוודאי יודע שאתה לא היחיד שמשתמש בשם ובגיל בדויים באתרי אינטרנט שונים.
מהמילים שלך עולה שגם עם הזהות המצולמת שלך אינך שלם. כשאתה מסתכל בתמונות שלך גם מהזמן האחרון, אתה לא ממש רואה את עצמך,  התמונות כאילו טובות  מדי ומחמיאות מדי. התחושה הפנימית שלך היא ששוב אתה אולי "משקר" את אילה שצופים בתמונות, ומעמיד פנים של מישהו שנראה טוב יותר מהמציאות. אתה יודע, צילומים אכן לא תמיד תופשים אותנו כמו שאנחנו, או כמו שאנחנו חושבים שאנחנו נראים. רוב בני האדם מרגישים שהם לא פוטוגניים ושהתמונות שלהם מציגות אותם הרבה יותר גרוע מכפי שהם. ישנם מעט ברי מזל שהצילומים שלהם דווקא מחמיאים להם. נשמע שאתה אחד מברי המזל האלה. אולי תוכל לחשוב על כך בצורה כזו, ולמצוא הנאה בכך שאתה נראה טוב בצילומים שלך...
אתה גם מוטרד מכך שאנשים חושבים שאתה "חמוד". נשמע שאתה מבולבל לגבי תפיסת אנשים אותך...האם רואים אותךכ "חמוד" או "הורס, דוגמן" או "גברי"..אתה מנתח כל סיטואציה ורוצה להבין מאיין מגיע כל התייחסות. ואולי, האם יכול להיות שאתה כל זה..?  אולי לכל אחד יש צדדים שונים, שמתבטאים אחרת באינטראקציות שונות בחיים. בנוסף, האופן שבו רואים אותך תלוי לא רק בך אלא גם בעולמו הפנימי של האדם איתו אתה מדבר.נשמע שיהיה לך מאוד קשה לתכנן איך רואים אותך, ואולי אפשר פשוט לקבל את עצמך כמו שאתה, עם השינויים שעוברים עליך עם הגיל, ועם הדברים הטובים שעוברים עליך , כמו מצב כלכלי טוב יותר.
יקר,  אולי יעזור לך לחלוק את מחשבותך עם מישהו, באופן אנונימי, במקום להשאר לבד עם כל התהיות המבלבלות האלה. אני מזמינה אותך ליצור קשר בצ'ט האישי של סה"ר עם אחד המתנדבים שלנו. הצ'ט פועל בכל לילה בין  9 לחצות. אנחנו כאן כדי לשמוע, לתת משוב ולהקל עליך...
לצפיה ב-'אני מרגיש רע מאוד'
אני מרגיש רע מאוד
30/07/2017 | 00:00
2
41
בגלל שאני נאבק על עול פרנסה ואין לי זמן לחדר כושר הזמן היחיד זה אימונים בלילות ואם האמא הכלבה שלי הייתה מבינה את החשיבות של זה בעיניי אתה קונה בכסף שהעברתי לה הליכון והייתי ישן בלילה ומתאמן ביום.
כעת בגלל עול הפרנסה הצללית של הגוף שלי בוגרת והנפח בפנים ירד למרות שנשארתי על אותו משקל . אנשים קוראים לי חמוד ופעם קראו לי חתיך וזה צורם לי במתח ועצבים בגוף כי גם כשהייתי חתיך פחדתי להפגש ולשכב והמעטתי בקיום יחסי מין ועכשיו לא רק זה אני פתאום חמוד כוס אמו ערס לא רוצה חמוד אני אעשה כל מה שביכולתי לשפר את המצב אני לא מוכן להשאר עם גוף בוגר ופנים רזות למרות שלא ירדתי במשקל. לעזאזל עם המשפחה שלי ולעזאזל גם עם עצמי... אני ממש במתח ועצבים !!!
לצפיה ב-'אני דפקתי לעצמי את החיים'
אני דפקתי לעצמי את החיים
30/07/2017 | 01:06
1
38
אני חושב שמשהו בראש שלי לא תקין
10 שנים אני בסרטים של התבגרות ו10 שנים גברים צעירים ומבוגרים רוצים אותי וחושקים בי.
למה? למה אני עושה את זה לעצמי - למה אני כל כך חסר ביטחון? מה יש לי?
 
החיים שלי יכלו להיות גבוה יותר - למה הגעתי למצב הזה - כלומר כן המשפחה שרטו אותי חזק מאוד וגם אנשים רעים בעבר, אבל אני רוצה להצליח לצאת מכל זה אני רוצה להצליח להיות עצמאי ולהצליח בחיים - כלכלית-עצמאות, להראות טוב יותר ולעזאזל לא לפחד וכן להפגש מאתרי הכרויות למין כי שנים רוצים אותי וזה לא משהו שבהכרח ישאר לנצח ולא, אני צריך להפסיק עם השטויות האלו של ההתבגרות אני כולם אומרים שאני  דומה לעצמי בתמונות וגם לפני 5 שנים הייתי בסרט שהשתניתי ועדיין הביקוש אליי היה גבוה די למה אני עושה את זה לעצמי למה המוח שלי חושב ככה למה כל הערך העצמי הנמוך ולמה אני מחפש בעיות כשלא תמיד יש בעיות למה  למה אוף זה כעסים זה תסכול זה משהו לא רגיל!!
 
אני יודע שהפוטנציאל שלי בחיים כל כך גבוה ואני אמנם נמצא במקום עבודה מדהים אבל לא בשכר הכי גבוה, אני יודע שההתקדמות שלי בחיים איטית אבל אני גם יודע שאני אצליח יש לי הרגשה פנימית כזאת שאני אצליח בחיים במה שהלב שלי בוחר...
 
אני גם מפחד להגיע לגיל 45 בערך ולגלות שהנטיה המינית הייתה טעות ושאולי אני בי סקסואל ונמשך לנשים כי בתכלס אם בנות יכל להיות הרבה יותר קל מבנים.. אני מרגיש אני רואה תגובות של בנות אליי
בתיכון הרגשתי משיכה לבנות אבל הדחקתי את זה חשבתי שזה לא בסדר להמשך לבנות כי אולי אם אני אהיה סטרייט אולי לא יהיה בי ייחוד ובתור גיי בנות ישמחו להיות בסביבתי... לפני כן למדתי בבית ספר רק של בנים אז ידעתי שאני נמשך לבנים אבל מרגע שעברתי לתיכון בנים ובנות הרגשתי שאני נמשך גם לבנות והדחקתי את המשיכה אליהן הרגשתי שאסור לי להמשך לבנות ועם הזמן מרוב שהדחקתי כבר כמעט לרוב פחות נמשך לבנות ויותר נמשך לבנים - למה אני כזה מפגר למה אני הורס לעצמי את החיים? יש עליי קללה? מה קורה למה הראש שלי חושב ככה אוף..
 
אני מרגיש שהמוח שלי חושב בכיוונים עקומים
אני לא מתקדם בעבודה למרות שאם אני רוצה יודע שבקלות אוכל אבל חושש מסיבה שלא אכתוב פה
אני מרגיש מזדקן למרות שאני נראה צעיר ותמיד נראתי כך
אני מפחד להפגש מאתרי הכרויות וזה דבילי כי רוצים
אני חושש שבגיל מבוגר אגלה שאני בי סקסואל ועשיתי טעות כל השנים האלו
יש לי כסף ובמקום לחסוך אני מבזבז על המון דברים
רע לי... אני לא מצליח לנהל את עצמי. הלוואי שהייתי מצליח לישון מוקדם, הלוואי שהמוח שלי היה עובד נכון. לא קל לי בבית של ההורים הם מעיקים עליי גם אמא וגם אבא, מרגיש לי שבמקום אחר יכול להיות טוב יותר אבל אני מפחד להשכיר דירה... מפחד להשכיר דירה, מפחד להפגש עם גברים, מפחד לעבור ניתוח חשוב בגוף כי אני לא יודע איך יקבלו את הימי חופש שאבקש בשביל זה, מפחד לטוס לחו"ל... כולי פחדים! למה אני ככה חסר ביטחון ופחדן למה אני ככה למה..

לצפיה ב-'אני חושב שהרבה שנים נאבקתי עם אנשים'
אני חושב שהרבה שנים נאבקתי עם אנשים
30/07/2017 | 01:44
23
נאבקתי עם המון אנשים שעשו הרבה כדי להוריד אותי ולהחליש אותי
והייתי איתן לעמוד מול קבוצות רבות של אנשים
נשארתי המון נאמן לעצמי.
 
היום הבעיות הם בעיקר מול המשפחה שלי שהם גם אנשים שהמון ניסו והצליחו להחליש אותי, אין להם מושג של 'חנוך לנער על פי דרכו' רק הדרך שלהם זה הדרך כביכול...
 
ההתקדמות שלי בחיים היא המון בזכותי והמון בזכות הנחישות שלי.
כל כך הרבה אנשים ניסו להוריד במשך השנים ואני עדיין נאמן לעצמי ומצליח לשרוד, להשאר שפוי ולתפקד. אני כל כך גאה בעצמי שלמרות הדיכאון שלי אני הולך יום יום לעבוד ולא מוותר לעצמי ונאבק גם במשקל, גם הולך לעבוד, גם הולך לטיפול וגם שואף להתקדם בחיים וגם להשיג עוד דברים... כל הכבוד לי.
 
אבל וואלה, לפעמים לא קל לי, ולפעמים אני זה ששם לעצמי רגליים - וזה כואב לי למה? למה המוח שלי לא חושב ישר ונכון? למה אני ככה...
 
אני יודע שלשמוע ביקורות, השפלות והתעעלויות באלימות ומיניות במשך שנים רבות מאנשים בפרט ממשפחה עשה את שלו, אני יודע שדברים שעברתי בחיים שרטו אותי מאוד - אני יודע את זה, אבל אני לא מתכוון בגלל שקרה לי X, Y וZ להגיד זה אני וזה מה יש ולוותר לעצמי. ממש לא! הכי לא. אני הכי רוצה להאבק וכל כך להצליח בחיים ואני יודע שאני אצליח אני רק בודק איך. אני לא מוותר לעצמי. בניגוד לאנשיםספציפיים בעבודה הקודמת שמספרים לעצמם סיפור שהם ככה בגלל כך וכך ונשארים במוגן ובהוסטלים עד הקבר (אל תעלבו - דברתי על אנשים מסוימים לא על כל נפגע הנפש- לא עליכם) - אני הכי בחרתי לברוח מכל המסלולים האלו... לא להיות במסגרת של הוסטל ולברוח מהמוגן והצלחתי והשאיפה היא להיות עצמאי ואני אצליח והשאיפה להיות עם ביטחון עצמי ואני אצליח... אני יודע.. אני מקווה שאני לא משלה את עצמי.. אבל כן כרגע אני כן חסר ביטחון וכרגע כן אני לא מצליח לעשות דברים רבים ובבקשה תוכלו לעזור לי? אולי למשל לדבר איתי על הפחדים בלהפגש מאפליקציית הכרויות ואיך להתגבר עליהם ולעשות את זה? אולי לדרבן אותי לסדר את החדר ולנקות אותו ואז ללחוץ על אמא שלי כל כך חזק שתביא כבר את ההליכון (העברתי לה כבר כסף לחשבון בנק שלה שתקנה אותו)? כי עכשיו היא חושבת אולי להזיז את הארון כדי לדחוף את ההליכון אבל עד שהיא תחשוב יכולים לעבור עוד כמה חודשים - מצידי שלא תזיז, מצידי שההליכון יהיה במקום אחר ולא מול החלון - לא אכפת לי שתביא כבר הצילו אני מזדקן... היא לא מבינה את החשיבות של זה בעיניי, אין לה מספיק מושג לא כל כך אכפת לה בחייה הבוגרים היא לא אישה כל כך מטופחת... התעייפתי.
 


לצפיה ב-'תודה על התגובה שלכם זה מקל עליי'
תודה על התגובה שלכם זה מקל עליי
30/07/2017 | 05:55
16
ותודה שאתם מגיבים לי כמעט לכל הודעה - זה מאוד עוזר לי ומסייע לי תמשיכו כך ואם אפשר תמשיכו להגיב גם לשאר מה שכתבתי בשרשור הזה.
 
לגבי הצ'ט לא יודע אם בא לי לחזור - אתם הזמנתם אותי והגעתי והתורנית הייתה מעצבנת, לא מספיק מכילה ולא מספיק רגישה אז פשוט ברחתי...
לצפיה ב-'אני לא מצליח להרדם'
אני לא מצליח להרדם
30/07/2017 | 04:40
25
אני פשוט עצבני ומתוח
כועס על עצמי
כועס על המשפחה
בגלל החארות האלו
נדפקו לי המון דברים בחיים
והם הרסו לי דברים.
ועכשיו גם אנשים אומרים לי שאני חמוד, בגלל החארות האלו אני עכשיו חמוד ולא חתיך כמו פעם, הם לא באו לקראתי בבקשות שלי לגבי מכשירי כושר.. הקקות האלו.
ובמילא זה לא משנה מה אני אהיה חמוד או חתיך גם ככה כמעט ולרוב לא נפגשתי עם גברים שרצו אותי אז אני עוד יותר תקוע
ורע לי כל כך בחיים... נמאס לי מהחיים העלובים האלו שלי...
 
אני לא מצליח להרדם
ואני לא יכול לדבר עם כל אחד
והקרובות שלי ישנות
ובשיחה אנונימית עם ער"ן אני מצלצל אליהם והם לא עונים (לא חדש)
 
אני לא מצליח
להרדם
אני לא רגוע
לא רוצה להיות חמוד
זה החדש החמוד הזה
פעם הייתי משהו גדול
ויכלתי לשמר את זה
אבל הקקות האלו לא באו לקראתי
עכשיו אני חמוד
לא רוצה חמוד
כוסואומו החמוד הזה
כוסואומו גם על עצמי על הראש המעאפן שלי שדפקתי לעצמי ת'חיים בהמון דברים
וכוסואומו גם על ההורים שלי
וכוסואומו על העולם הזה..
לצפיה ב-'אני מרגיש שיכולתי להגיע כל כך רחוק בחיים'
אני מרגיש שיכולתי להגיע כל כך רחוק בחיים
30/07/2017 | 04:49
3
36
אני פשוט חתיכת אדם כל כך מבוזבז ... כל כך ! יכולתי להגיע כל כך רחוק
והנה אני גם עכשיו מנסה לשקם את החיים וגם עכשיו שמתי לי אבנים בגלגלים!!!!
נמאס לי.
 
כשחברות שלי אחותי מצלמות אותי באוטובוס, בקניון או בכל מיני מקומות ושולחות לה את התמונות\וידאו של 'תראי ראיתי את אח שלך' למה אני צריך להיות אח של? אני יכולתי להיות מיוחד בזכות עצמי! אני זה שבחרתי לברוח מכל התהילה, אני זה שלא ניסתי ולא שאפתי להיות מעצמה חברתית ברשת כמו אחותי הקטנה והמצליחה - עשיתי את זה כי יכל לגרום לי לחרדות עצומות כל החשיפה הזאת... אז היום אין לי חשיפה גדולה, יש קצת יותר שקט נפשי אבל עם זה מגיע גם המחיר שאני פחות פופלרי.
 
אחותי מעצמה פופלרית חברתית והיא רק בתחילת דרכה והיא רק לא מזמן היה לה יום הולדת 15. אני עכשיו נחשב ל'אח של'... למה אני הפסקתי להיות בריטני ועכשיו אני כמו ג'ימי לין ספירס שהיא אחות של? אני רוצה לחזור להיות מעצמה כמו שהייתי. יש לי המון כעסים על עצמי, על המשפחה ועל העולם. אני לא במקום הכי טוב בחיים. קשה לי..
לצפיה ב-'ואולי,'
ואולי,
30/07/2017 | 04:57
2
24
אולי אני עדיין בריטני
גם בריטני של היום היא לא מעצמה כמו פעם
היא גם איבדה מהיופי, יכולת הריקוד, הכריזמה בראיונות ועוד..
 
המון פעמים מרוב אהבתי לבריטני (מאז בייבי וואן מור טיים) ניסתי ביני לבין עצמי להרגיש חלק ממנה לפעמים אפילו גם במגרעות שלה שלמשל כשהיא יוצאת מהבית היא יוצאת עם קוקו אסוף, משקפי שמש ובגדים לא משהו וגם אני יוצא מהבית ביום ביום עם בגדים לא משהו ומשקיע באירועים. גם היה כתבה ישנה עליה לפני המון שנים שהשומר ראש כתב עליה שהיא כל כך מסריחה וקשה לו לעמוד לידה וגם אני תקופה התקלחתי פחות...
 
או למשל בגילאים צעירים שלה היא יוצאת המון עם משקפי שמש ענקיות ואייס קפה וגם אני בגיל 18 הלכתי עם משקפי שמש ענקיות ואייס קפה ודמיינתי שמלא צלמי פפארצ'י מצלמים אותי - אבל אולי עכשיו תחשבו שאני יצור אבל בגיל 18 דווקא חשבו שאני חמודי ומתוקי כי ככה הייתי נראה כלפי חוץ ואולי גם כלפי פנים והייתי מוקף בהמון ידידות בכמויות עצומות!
 
וזכותי גם בגילי להביע את דעתי, כן אני נייק וכן אני מרגיש דיווה לפעמים
ואם אני דועך אז אני משווה את עצמי לאלילה שלי שגם היא לא וואו כמו פעם מהמון בחינות, אבל אני צריך להבין שאני זה לא היא... ואם היא בוחרת לצאת מהבית פחות מושקע (לא כמו קים קרדשיאן) זה לא אומר שגם אני צריך להיות מוזנח... ובאמת אני חורש על הבגדים שלי והמכנס שלי כבר דהוי ומקווה בקרוב לקנות בגדים חדשים גם לעבודה וגם לבילויים ומצידי שיעלו מלא כסף אני חייב את זה.
 
כל כך רע לי...
ולמרות המילים חמוד... שזה כל כך צורם כי אני יודע שאם ההורים באים לקראתי היום עדיין הייתי חתיך הורס ולא פוגע בקולגן שלי ומשחק עם השעות שינה, עדיין אני רואה שגברים מסתכלים עליי. יותר נשים אבל גם גברים. הלוואי שהייתי יכול לשבור את הקרח ולשכב איתם ולא לפחד! והלוואי שהייתי עובר ניתוח אישי שלא יכול לשתף פה ולקיים יחסי מין מלאים. אני כל כך...אוף !!!

לצפיה ב-'אולי אני עדיין '
אולי אני עדיין
30/07/2017 | 05:06
1
21
בריטני . אני מעצמה שפשוט בתקופה פחות טובה או לא פחות טובה אולי תקופה שונה.
ואולי אני צריך להיות מישהו בזכות עצמי שגם נורא אוהב אותה. כן אני יודע שאני נשמע משוגע - אבל אני נורא אוהב את זה
כן, נמאס לי כבר כל הזמן לכתוב פה בהרחבה אבל בתכנים מצומצמים ולהשתדל לא לחשוף דברים - וואלה בא לי לחשוף את מי שאני ולכתוב ולפרוק בדיוק מה שבא לי ומה שמרגיש כמעט הכל וטוב לי עם זה
לצפיה ב-'רע לי '
רע לי
30/07/2017 | 05:14
25
בגלל ההורים שלי אני עכשיו חמוד.
אם הם היו באים לקראתי לא הייתי צריך להרוס במשך שנים את השעות שינה שלי ולפגוע בקולגן שלי
 
וגם בגללתי שאכלתי ג'אנק במשך שנתיים מסיבות אישיות שפרטתי בעבר וביקשתי עזרה שאני כל כך רוצה להפסיק עם הג'אנק וזה קשה לי אבל אנשים לא היו שם מספיק בשבילי למה אכפת לאנשים מהדברים שחשובים לי? אכפת במידה מסוימת - אני זה שחי עם זה יום יום.
עכשיו כשקרו הנזקים למדתי לקח.
לצפיה ב-'בבקשה שער"ן יענו לי'
בבקשה שער"ן יענו לי
30/07/2017 | 05:44
41
ובבקשה אני אפול על תורן או תורנית שיוכלו להכיל אותי.. לא אנשים מקומטים וממורמרים שהצרות שלי זה דבש בשבילם והם לא יהיו שם באמת בשבילי מקנאה ולא יכילו בגלל זה. .. אנשים שבאמת יהיו לטובתי וירצו להכיל אותי ולעזור לי..
לצפיה ב-'אני רוצה להבהיר משהו'
אני רוצה להבהיר משהו
30/07/2017 | 23:30
1
31
עשיתי טעות ענקית - כן אני רוצה שיקראו לי חמוד! שימשיכו לקרוא לי חמוד! ידידה שלי הסבירה שלקוחות מתוך נימוס אומרות חמוד גם אם הן בליבם חושבות שאני יותר מזה פשוט אלו לקוחות - לא אתר הכרויות או דייטים you know...
 
ואני בשקט בשקט יהפוך מחמוד להורס - יש לי את התוכניות שלי. בעזרת ה' גם ההליכון שאני אתעקש ולא אוותר עד שאמא תביא לי אותו גם עוד דברים שאני מתכוון לעשות ומקווה בשקט - אני יודע שיש ברכה בסמוי מן העין לצערי אני משתף המון.
 
עניין נוסף- הלוואי שיהיה לי אומץ להפגש עם בחורים נאים מאפליקציית הכרויות ! הלוואי !
אמא שלי סיפרה לי פעם שהיא מתפללת בנרות שבת שלא ילך לי עם בנים. היא מתפללת גם דברים אחרים טובים עבורי אבל גם שלא ילך לי עם בנים כי היא לא מקבלת את הנטיה המינית ואני המון פעמים כשדברים נדפקים לי עם גברים אני חושב שזה בגלל התפילות - הדברים המיסטיים שהיא עושה בשביל שזה לא יקרה.
חבל... מה אני אעשה ...
אני גם מתפלל - התפילות שלי הם על דברים שהם לגיטימיים לבקש. כמעט ואולי אף פעם לא ביקשתי בתפילות שלי דברים שקשורים ליחסים עם גברים כי אני יודע שלבקש מהקב"ה דברים שקשורים לתאווה זה לא לעניין אבל בדברים אחרים לגיטימיים שרבים מבקשים (דתיים וחילונים) אני גם עושה.
 
לצפיה ב-'פשוט עצבן אותי'
פשוט עצבן אותי
30/07/2017 | 23:33
26
שעובדת אמרה לי שאני גם חמוד ופעם היא הייתה אומרת לי שאני חתיך ויותר יפה ממנה (והיא יפהפייה מאוד) וזה יושב לי על נקודות יותר עמוקות: על זה שאין לי ההליכון ואני עושה הליכות בלילות ומחסור בשינה פוגע בקולגן (שגורם מחתיך להפוך לחמוד) ועל תקופה ארוכה שאכלתי ג'אנק פוד שגם גורם לפנים נפולות למרות שידעתי בזמנו שמסוכן לאכול את זה אבל הייתי במערבולת רגשית, ייאוש וגם היה לי קשה לעמוד בפיתוי כי סביבי כמעט ורוב החנויות הם ג'אנק - היום אחרי הנזקים למדתי את הלקח.
וזה יושב על נקודות עוד יותר כואבות שגם בגיל 24 המדהים והיפה שלי שהיה לי גם גוף וגם פנים גם פחדתי להפגש עם גברים - זאת אומרת זה כבר של בעיה של ביטחון עצמי, אבל אני אומר אין ביטחון עצמי ועכשיו גם המראה מתחיל... לא קל להיות אני.
 
לצפיה ב-'אני רוצה להבהיר משהו'
אני רוצה להבהיר משהו
30/07/2017 | 23:28
2
48
עשיתי טעות ענקית - כן אני רוצה שיקראו לי חמוד! שימשיכו לקרוא לי חמוד! ידידה שלי הסבירה שלקוחות מתוך נימוס אומרות חמוד גם אם הן בליבם חושבות שאני יותר מזה פשוט אלו לקוחות - לא אתר הכרויות או דייטים you know...

ואני בשקט בשקט יהפוך מחמוד להורס - יש לי את התוכניות שלי. בעזרת ה' גם ההליכון שאני אתעקש ולא אוותר עד שאמא תביא לי אותו גם עוד דברים שאני מתכוון לעשות ומקווה בשקט - אני יודע שיש ברכה בסמוי מן העין לצערי אני משתף המון.

עניין נוסף- הלוואי שיהיה לי אומץ להפגש עם בחורים נאים מאפליקציית הכרויות ! הלוואי !
אמא שלי סיפרה לי פעם שהיא מתפללת בנרות שבת שלא ילך לי עם בנים. היא מתפללת גם דברים אחרים טובים עבורי אבל גם שלא ילך לי עם בנים כי היא לא מקבלת את הנטיה המינית ואני המון פעמים כשדברים נדפקים לי עם גברים אני חושב שזה בגלל התפילות - הדברים המיסטיים שהיא עושה בשביל שזה לא יקרה.
חבל... מה אני אעשה ...
אני גם מתפלל - התפילות שלי הם על דברים שהם לגיטימיים לבקש. כמעט ואולי אף פעם לא ביקשתי בתפילות שלי דברים שקשורים ליחסים עם גברים כי אני יודע שלבקש מהקב"ה דברים שקשורים לתאווה זה לא לעניין אבל בדברים אחרים לגיטימיים שרבים מבקשים (דתיים וחילונים) אני גם עושה.
לצפיה ב-'בילי אני אכנס למסרים בקרוב אני פשוט עמוס כרגע.'
בילי אני אכנס למסרים בקרוב אני פשוט עמוס כרגע.
30/07/2017 | 23:29
14
לצפיה ב-'פשוט עצבן אותי'
פשוט עצבן אותי
30/07/2017 | 23:33
27
שעובדת אמרה לי שאני גם חמוד ופעם היא הייתה אומרת לי שאני חתיך ויותר יפה ממנה (והיא יפהפייה מאוד) וזה יושב לי על נקודות יותר עמוקות: על זה שאין לי ההליכון ואני עושה הליכות בלילות ומחסור בשינה פוגע בקולגן (שגורם מחתיך להפוך לחמוד) ועל תקופה ארוכה שאכלתי ג'אנק פוד שגם גורם לפנים נפולות למרות שידעתי בזמנו שמסוכן לאכול את זה אבל הייתי במערבולת רגשית, ייאוש וגם היה לי קשה לעמוד בפיתוי כי סביבי כמעט ורוב החנויות הם ג'אנק - היום אחרי הנזקים למדתי את הלקח.
 
וזה יושב על נקודות עוד יותר כואבות שגם בגיל 24 המדהים והיפה שלי שהיה לי גם גוף וגם פנים גם פחדתי להפגש עם גברים - זאת אומרת זה כבר של בעיה של ביטחון עצמי, אבל אני אומר אין ביטחון עצמי ועכשיו גם המראה מתחיל... לא קל להיות אני.
לצפיה ב-'מנסה לתאר את תחושותיי'
מנסה לתאר את תחושותיי
30/07/2017 | 00:20
3
77
הרגשה כאילו הרע החשוך כבר מאחור
ואני לא מסתכלת אחורה יותר
אין לי שום צורך בכך
ומרגיש כאילו כל שנות הבכי והסבל, מוצו
אני רוצה להמשיך קדימה
אבל מרגיש כמו מים עומדים...אין זרימה. של כלום
ואני חוששת שהמים יהפכו לביצה
אבל איפושהוא בתוכי אני אופטימית, מחכה לבאות, התרחשויות טובות שיתפתחו למשהו טוב מאד, כך אני מקוה
עדיין לא עובדת, לא מוצאת כיוון ממשי של איך ומה בדיוק להמשיך מכאן..
יש לי קצת יותר בטחון והרבה פחות חרדות כבעבר
כל יום הנשמה לומדת משהו חדש
 
לצפיה ב-'בהצלחה, תמשיכי לעדכן'
בהצלחה, תמשיכי לעדכן
30/07/2017 | 12:22
15
לצפיה ב-'תחשוב טוב- יהיה טוב'
תחשוב טוב- יהיה טוב
( לעמוד שלי בתפוז )
30/07/2017 | 23:06
19
סילביה אהובה ערב טוב,
אני קוראת את התחושות שלך והאופטימיות מהדהדת באוזניי.. כמה כיף לשמוע שלמרות הכל את עם הפנים קדימה, לעתיד טוב יותר.. אומנם אמרת שאת חוששת מכך שאת קצת קופאת במקום, אבל אל דאגה, תכף תצא השמש, תפשיר את כולך ותזרים אותך לאן שרק תרצי.. כי גישה חיובית כמו שלך- היא המפתח להצלחה.. כולנו יודעים כמה קל זה ליפול אל תוך העצב, להרים ידיים ולוותר.. וכמה קשה זה, סילביה, לעשות את מה שאת עושה, להילחם בעבר, יום אחרי יום ולחיות למען העתיד.. עם גישה כזאת, אני בטוחה שלאט לאט תמצאי את הכיוון שיגרום לך להרגיש שלמה.. אנחנו כאן תמיד ונשמח לשמוע איך את מתקדמת..
תודה על הודעה מעוררת השראה שכזאת, שהופכת את הלילה לבהיר יותר..
שולחת לך חיבוק חם וברכת לילה טוב,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'שלום'
שלום
04/08/2017 | 12:41
5
אני שמח שפתרת את קשייך, עכשיו התחילי לפעול באמונה לקידום החיים. אולי כדאי שתמצאי לך מגמות שמעניינות אותך בקשר לנושאים ולעיסוקים שאת אוהבת וכך תפתחי את חייך לדרכים טובות.
 
לצפיה ב-'קצת אבוד. מחפש ייעוץ'
קצת אבוד. מחפש ייעוץ
30/07/2017 | 15:24
1
49
אני מרגיש קצת אבוד. אני נשוי עם תינוק קטן. אני מרגיש שכל מה שהכרתי השתנה. יש יותר מריבות עם אישתי, דברים שפחות הפריעו לי פעם מפריעים לי הרבה יותר היום. אני מרגיש שאיבדתי שליטה על החיים שלי.
 
אני מרגיש שאני חייב לפרוק קצת מה עובר עלי, לקבל איזו עצה. קצת תמיכה.
אין לי ממש מושג איך מוצאים פסיכולוג מתאים למשהו כזה, איך בכלל מתחילים לחפש? סתם לחפש בגוגל מרגיש לי ממש מוזר
לצפיה ב-'מבול של רגשות'
מבול של רגשות
( לעמוד שלי בתפוז )
30/07/2017 | 22:48
29
ערב טוב לאבא הצעיר,
נשמע מדבריך שאתה קצת מבוהל.. המצב החדש מזמן לך התמודדויות שבעבר לא היו, או שהיו פשוטות יותר לפתרון..
אני מתארת לעצמי שבתקופה כזאת הרגשות מעורבים.. מצד אחד החידוש, הריגוש והשמחה סביב הרך הנולד- מציפים עד אין קץ.. אך מנגד, כל מה שהכרת עד עכשיו, כל שהיית רגיל אליו- השתנה..
לצרף ילד לחיק המשפחה זו בחירה שאין ממנה דרך חזרה.. בתור הורים, נדרש מאיתנו לשים את עצמנו מעט בצד, על מנת לדאוג שהתינוק חסר הישע יסתגל לעולם בדרך הכי נינוחה שיש..
אז אומרים שילדים הם שמחה.. זה נכון, אין ספק..
אבל... איפה אתה בכל השמחה הזאת? מי יחזיק אותך כשקצת קשה?
אז יקירי, אומנם אין לי פסיכולוג שאוכל להפנות אותך אליו, אך אוכל לעזור לך בדרך אחרת..
אמרת שאתה חייב לפרוק קצת, ואין מקום נעים יותר לפריקה (וטעינה ;)) , מאשר הצ'אט של סה"ר.. הצ'אט הוא אנונימי ופעיל כל ערב בין 21:00 לחצות.. יש לנו מתנדבים אדיבים שישמחו להיות האוזן הקשבת שלך.. תבוא אלינו, אנחנו נהיה שם בשבילך באמת מכל הלב..
בברכת לילה טוב ושקט (עד כמה שניתן כשיש תינוק בבית...),
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'לילה, טריגר'
לילה, טריגר
29/07/2017 | 02:32
4
86
שוב הלילות ללא השינה
המחשבות, הרדיפה, החיפוש והמיאוס, קשיי נשימה...
הפסקתי עם הכל, עם כל הטיפול שעשיתי, התרופות שלקחתי, ואולי גם הצאנס להירפא שנתתי.
בימים הקרובים אהיה לבד, מפחיד קצת, ואני מחכה לזה הרבה.
נמאס לי להתנדנד בין שם לפה, לעמוד על הצוק ולהתלבט.
מפחיד אותי להחליט
חייבת להחליט, קר פה בצוק (מטאפורית)...
לא יכולה להירדם, בעיקר כי לא מצליחה לנשום
התקפי חרדה שוב?
זה בגלל הגכדורים, זא בגלל שהפסקתי, הכל חזק.
אבל גם צחקתי
ועדיין אני אטומה, וכבר אין עם מי לדבר, נמחק לי המוח. נמחקה לי האישיות. נמחק הכל.
ורק אני פה על הצוק, מתלבטת, בעצם לא, אבל כן מפחדת.
אין מי שיכול באמת להחזיק שלא אפול, אף אחד לא הצליח
אז ככה בלילה מתחילה נפילה? אבל יש עוד כמה ימים... לא יכולה להחזיק את המחשבות עד אז.
חייבת
לצפיה ב-'דואגים לך ...'
דואגים לך ...
( לעמוד שלי בתפוז )
29/07/2017 | 22:31
2
36
היי עליסה יקרה,
אני מצטערת לשמוע אותך לא בטוב... אני יודעת שהיית מאושפזת תקופה ארוכה יחסית, ושתלית תקוות באשפוז האחרון, ונראה כי את מרגישה שכעת אין בך עוד כוח... ואת ניצבת על ראש הצוק, ואם אני מבינה אותך נכון בשני צידיו יש דברים שאת מחכה להם, אך מצד שני גם דברים מפחידים... כך או כך הדבר היחידי שנשמע ודאי הוא שהמיקום הנוכחי מתיש אותך וגוזל ממך את האוויר ואת הכוחות... ואולי מכאן החוויה של הנפילה וההישמטות, ממקום שמרגיש חסר תקווה ומיואש... ואת מרגישה שאיש לא הצליח להחזיק אותך שלא תיפלי.. וזה וודאי מבהיל מאוד להרגיש, ואולי יותר מכל מסמן את הצורך שיהיה שם מישהו איתך אל מול התהום כדי שלא תהיי מולה לבד, מישהו שיביא איתו שמיכה, ויחמם את הגוף והנשמה...
ואולי הפחד שאת מתארת הוא קול בריא של היסוס, קול שמבקש לשמור מנפילה חסרת שליטה לתהום ממנה אין דרך חזרה, ולא תאפשר לבחון איך אפשר אולי לרדת לאט לאט ובבטחה, כי אחרת זה מבהיל ונראה בלתי אפשרי...
אני לא בטוחה למה את מתכוונת שאת מדברת על עוד מספר ימים... אבל אני מאוד דואגת לך ומבקשת לשבת איתך על הצוק ביחד... לשמור ולהחזיק, להחזיק עבורך את התקווה, ולנסות להדליק אור קטן בלילה חשוך כנגד כל השדים... לשבת איתך גם בלי מילים, אנחנו איתך זוכרים ומלווים... נשמח לשבת ולנסות יחד למלא את הריאות באויר, להתמלא בכוחות כדי ללכת צעד צעד עד למקום יציב ופחות תלול, ממנו אולי ניתן לבחון אפשרויות נוספות...
אני ממש ממש מבקשת שתיצרי איתנו קשר – כאן במסר אישי או בצ'אט...
שולחת לך חיבוק גדול וחם,
ומקווה שהלילה יהיה לך שקט ויאפשר מנוחה
שלך,
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'ממממ עוד טריגר'
ממממ עוד טריגר
30/07/2017 | 16:53
1
31
תיארת בצורה יפהפיה את מצבי... ויש דברים שאולי טוב שלא הבנת. אין מי שיתן לי שמיכה, ואין מי שיתפוס. יש הרבה שרוצים והם אלו שמשאירים אותי פה לבינתיים. אבל רצון לא פותר לי את המוח, לא נותן מענה למה שאני צריכה. אין מי שיתן מענה למה שאני צריכה. אין מי שיכול לעזור לי. גם אני לא יכולה לעזור לי. חשבתי שניסיתי, לא מספיק טוב, לא מספיק חזק, אני לא הצלחתי. 
אני לא יכולה להתנהג כמו כולם, לא יכולה להיות כמו כולם, לא קיים בי האור הזה. הוא כבה. הוא נכבה. כל יום אני מנסה, ולא מצליחה. לא רוצה להיות פה, לא מסוגלת. לא רוצה לגדול, לא רוצה להיות, אין לי כוח לנסות יותר. 
ניסיתי לכתוב ת האכזבה שלי, מהמקומות שהיו אמורים לעזור. איך הם שחררו אותי? חשבתי שהבינו כמה אני סובלת. אבל הי, זאת אני שסובלת, לא אף אחד אחר. ואם אני לא נותנתנ הזדמנות, כלום לא יקרה. אולי בגלל זה שחררו. ואולי זה חלק מהבעיה שלי. אני לא יודעת, לא יכולה. רק כאובה. אי אפשר לחיות ככה. זה כל כך קשה כשאני חושבת על כל מי שיפגע ממני. ורק זה בראשי. כבר כמה ימים, אני לבד, לא יכולה להכיל כלום, רק חושבת על הסוף. וצריה לחכות, לא יכולה כרגע לעשות כלום. 
רק לסבול.
תודה
לצפיה ב-'אנחנו פה איתך... '
אנחנו פה איתך...
( לעמוד שלי בתפוז )
01/08/2017 | 12:11
11
היי עליסה יקירה,
אני שומעת עד כמה את מאוכזבת, מאוכזבת באופן שאולי לא זיהו לאשורה את עוצמת המצוקה, מאוכזבת שהרימו ידיים, וזה מבהיל ומרפה את ידייך שלך, באופן שמכבה ומשתק אותך... אני שומעת כמה את עייפה, כמה אזלה בתוכך התקווה, והתחושה היא שמה שמכסה אותך זו שמיכה של אפלה שאין בה כדי לחמם ואין בה כדי לנחם, למרות רצון טוב של אנשים שעוד מצליח לחדור, ולגעת, אך זוהי נחמה דלה וקלושה שאין די בה...
ואת נותרת מכווצת ורועדת מאותו קור שלא נמצאה לו עדיין שמיכה... והמוות נדמה כמו מנוחה וקץ לייסורים הללו, ועדיין יש בך קולות שמשאירים אותך כאן, קולות בצורה של המחשבות על אותם אנשים בחייך שייפגעו אם את תפגעי בעצמך, אנשים שממש רוצים להציע לך שמיכה... ואלו קולות שומרים ומגנים, מפני צעד שאין ממנו אפשרות להתחרט, או לבחון אולי בכל זאת האור הזה כן קיים בך, וכרגע את פשוט מותשת מידי כדי לחפש אותו...
אנחנו יודעים כמה את נלחמת, כמה את מנסה להלחם בחשכה, וזו באמת מלחמה מתישה וקשה... ולפעמים פשוט צריך לתת למישהו אחר להחזיק את התקווה, להחזיק ולו נר קטן של אמונה ...אנחנו מבקשים להחזיק עבורך את קרן האור הזו... לשבת איתך כדי שלא תהיי לבד, מוכנים לשבת גם בשתיקה...
אני מאוד מאוד דואגת לך, תוכלי לבוא היום הערב לצ'אט לדבר איתנו?
 
שולחת לך חיבוק גדול וחם,
חיבוק שמבקש לסחוב איתך ולו במעט, ולו לקצת זמן את הסבל...
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-''
30/07/2017 | 00:35
10
לצפיה ב-'שלום'
שלום
30/07/2017 | 15:28
1
24
יש לי אספרגר קל, ואני חולם ומנותק מהמציאות ומהחברה ולכן מופיעות לי במחשבה כל מיני מלים שאני לא מצליח למנוע ומפריעות לי להתרכז בחיי היומיום. אני גם מתקשה לתקשר היטב עם החברה ונוצרים עימותים. הצד המילולי במוח מאד חזק אצלי, ורוב חיי קשורים במלים. יש לי כישרון רב לדברים מילוליים. איך אפשר לשפר את המצב שלי? הוא גורם לי נזקים רבים וקשים.
 
 
לצפיה ב-'בנוסף'
בנוסף
30/07/2017 | 15:32
15
אני מטבעי אדם עם נטייה חזקה לפילוסופיה ולרוחניות, וכל החיים אני מחפש דרכים פילוסופיות ורוחניות מיוחדות לחיות ולתקשר עם אנשים, בעיקר מילוליות. אני מרגיש שאני נמצא במאבק כדי להשיג איזושהי מטרה רוחנית בחיי החברה ובחיים הפרטיים. אני אמן יוצר, בעיקר בתחום הכתיבה. לפעמים זה פוגם בהתנהלות השוטפת בחיים ועם אנשים.
                
לצפיה ב-'אני באמת מנסה למצוא שיר'
אני באמת מנסה למצוא שיר
29/07/2017 | 18:56
1
39
שיתאר אותי הכי טוב
ואני לא מוצא
יש מלא שירים טובים
כל שיר נוגע בנקודה מסוימת
אבל לא מצאתי ממש שיר שמדבר עליי - בדיוק על כל מי שאני
ואולי אני לא יודע לנתח את כל השירים זה גם בעיה.

הנה שיר נחמד שמישהי לפני שנים שלחה לי במסר
ומאוהב התחברתי למילים

שבוע טוב ומבורך

https://www.youtube.com/watch?v=knOjd5g8XcY
לצפיה ב-'ואולי...'
ואולי...
29/07/2017 | 18:59
19
אני בעצמי לא יודע מי אני. לא יודע בדיוק מה מפריע לי, מה מעכב אותי, מה מפחיד אותי. אולי גם את עצמי אני לא מכיר מספיק לעומק - זאת גם אפשרות.
אני באמת לא יודע להסביר את עומק הפחד...
 
ואולי אני כן יודע, בערך, מרוב בעיות מכל מיני כיוונים אני כבר לא יודע מאיפה להתחיל לחשוב ובמה להתחיל לטפל. התעייפתי.
לצפיה ב-'מי לא אוהב שוקולד?'
מי לא אוהב שוקולד?
28/07/2017 | 22:04
20
לצפיה ב-'הגעתי למסקנות הבאות:'
הגעתי למסקנות הבאות:
28/07/2017 | 20:14
44
תחביבים זה החיים של האדם: מה שעושים, מה שאוהבים ומה שמעניין אותנו. זה גם מה שבזמן הפנוי ולכן כדאי לדבר על זה כדי שתהיה חברות יותר אישית וגלויה. להגיד שיכולים להבין זה אותו מסר כמו להגיד את הדבר ישירות ולכן זה לא משנה. ברור שאני לא אוהב רעיונות תוקפניים כמו "אותך" ולכן אני לא צריך להילחם בחברה. צריך לעסוק בעניינים חשובים כמו אהבה לעובדת ההשמה, לימודים באוניברסיטה וכתיבת שירים, ולא צריך להגיד דבר לא נכון.

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום טיפול זוגי
רוצה להתייעץ לגבי זוגיות?
 ורדה צדיק - מאמנת NLP בקריות לשינוי איכות החיים
מרגישים תקועים?
פורום הפסיכולוגית
פורום הפסיכולוגית

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ