לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1488614,886 עוקבים אודות עסקים

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'החרדה מפני התקף החרדה~ חוזרת ממוקד רפואה דחופה'
החרדה מפני התקף החרדה~ חוזרת ממוקד רפואה דחופה
20/02/2018 | 01:58
6
63
הייתי די בטוחה כבר שזה היה התקף לב: בחילה איומה והזעה וחום וסומק ולא יכולה לנשום.
דבר כזה לא היה לי בחיים.
חצי שעה ישבתי, נאבקת על הנשימה, סמוקה כמו עגבניה (אחרי ההתקף ראיתי את עצמי במראה סמוקה כמו עגבניה, אז לא יכולה לתאר לעצמי איך היה בזמן ההתקף).
אז לא: זה התקף חרדה.
כמעט בטוח.
כי כל הבדיקות תקינות.
אז איך עכשיו לא להיות בחרדה מפני התקפי חרדה?....
חוץ מזה, כל מילה טובה תתקבל בברכה.
היה לי מאוד קשה.
ואת הכול עברתי לבדי.
כמובן.
וזה קשה.
ובודד.
                                       
לצפיה ב-'תרגישי טוב חיבןק חפשי אולי טכניקות הרגעות באינטרנט'
תרגישי טוב חיבןק חפשי אולי טכניקות הרגעות באינטרנט
20/02/2018 | 09:02
11
לצפיה ב-'להתייעץ עם רופא, ועם הפסיכולוגית'
להתייעץ עם רופא, ועם הפסיכולוגית
20/02/2018 | 15:13
26
ג'קי, זה לא קל לעבור דברים מפחידים לבד. 
אבל את יודעת, גם אני עוברת הרבה דברים לבד, כגון ניתוח לא מסובך עם אשפוז בבי"ח. ואם לומר את האמת, דברים כאלה אני מעדיפה לעבור לבד, כי ה"עוזרים" למיניהם סתם מבלבלים את המוח ומפריעים לי לשקט שלי. 
רק שהמחיר של הנוחיות הזו, היא שיש מצבים מפחידים, או מצבים שצריך עזרה, וגם אותם צריך לעבור לבד.
 
אז בואי נחשוב, שעדיף לעבור התקף חרדה לבד, מאשר כשלידך מישהו יותר היסטרי ממך, שאתה צריך גם "לטפל בו"... .
חוץ מזה, כל מי שעבר התקפי חרדה, מספר שבפעם השנייה הוא כבר ידע מה זה, והרגיש פחות פחד ויותר שליטה. אז תתנחמי קצת... ותגידי לעצמך שאין סיבה להיות בחרדה מזה.
וברור שתתייעצי בגורם רפואי לגבי זה, כמובן!
לצפיה ב-'שלום'
שלום
20/02/2018 | 15:17
1
20
אולי אם תצליחי יותר להכין את עצמך להתקפים האפשריים, תלמדי את עצמך להתמודד אתם בזמן האמת ובתחילתם כדי לעצור אותם ככל האפשר, פחות תצטרכי לפחד מהם. אני מקווה שלא יהיה לך התקף לב, ואפשר להיעזר במטפלים המומחים לרפא מחלות מסוכנות. אם תדעי ממה את מפחדת, אולי תוכלי למנוע קצת את החרדה.
 
לצפיה ב-'תודה לכולכם. פותחת פוסט חדש!!!!!!'
תודה לכולכם. פותחת פוסט חדש!!!!!!
20/02/2018 | 16:56
10
לצפיה ב-'מוכר '
מוכר
05/03/2018 | 21:46
1
5
עברתי את זה טוב עברתי כמעט כל סבל אפשרי בחיים האלה 
טוב יש כאלה שעדיין לא עברתי 
כמעט כל יום בכמה שנים והחיים היה יאושש 
אני מבינה אותך 
הייתי מפחדת מהתקף נוסף 
והמבט של הרופאים שכל הבדיקות תקינות 
פעם נסעתי לטרם וממש זלזל בי הרופאה שם.
אין לי עצות רק שזה עובר ..
לצפיה ב-'תודה רבה, זה היה בסוף תופעת לוואי של כדור חדש שהפסקתי אתו. '
תודה רבה, זה היה בסוף תופעת לוואי של כדור חדש שהפסקתי אתו.
07/03/2018 | 05:27
3
לצפיה ב-'עזרה דחופה לאם חד-הורית'
עזרה דחופה לאם חד-הורית
18/02/2018 | 00:43
2
104

היי, אולי מישהי/ו יכול/ה לעזור בעצה טובה או בהמלצה על עו"ד נפלא ואמין?~ממש ממש דחוף!
מדובר בידידה שלי.
היא אם חד-הורית לשניים ומתקשה מאוד בפרנסה.
לאחרונה הסתבר לה שנתנה במשך השנה עשרה צ'קים שחזרו.
אמנם היא כיסתה אותם מייד לאחר מכן, אבל היות שהם חזרו , עומדים להפוך אותה ללקוחה מוגבלת בבנק.
זה יקרה בעוד יומיים!!!!!
המשמעות של זה היא שהיא לא תוכל אפילו לתת צ'קים לשכר דירה יותר (אין לה דירה משלה).
כששאלה אותם למה לא הודיעו, הסתבר שהם שלחו לדירתה הקודמת ובגלל בעיות דואר לא שלחו את הצ'קים לדירתה החדשה.
אולי אתם מכירים עורך-דין טוב מקצועית, ואולי גם טוב לב, שיסכים קודם כול ובדחיפות לייעץ טלפונית אם אפשר למנוע את רוע הגזירה?
ואחר כך לפעול ולסדר עבורה את הדברים, או בהתנדבות, או במחיר מוזל, או בבארטר מקצועי איתה?....
היא אישה מקסימה ואחראית מאוד, רק שהחיים כאן כידוע מאוד מאוד קשים.
ממש ממש אודה לעזרה עבורה.
תודה רבה,
שז

לצפיה ב-'שתי הצעות והזמנה '
שתי הצעות והזמנה
( לעמוד שלי בתפוז )
22/02/2018 | 00:01
1
38
היי גקימופיגסי,
 
אני מצטערת לשמוע על הצרה שחברתך נמצאת בה. עברו יותר מיומיים מאז שכתבת, ואני מקווה שבינתיים חל שיפור כלשהו במצב והסכנה המיידית חלפה. בכל מקרה אני רוצה להציע כמה רעיונות למקומות שניתן לפנות אליהם.
 
מקום אחד שאולי ניתן להיעזר בו הוא אתר כל זכות, שמרכז אפשרויות לקבלת סיוע משפטי מסובסד או בחינם: http://www.kolzchut.org.il/he/%D7%A1%D7%99%D7%95%D...
 
אפשרות נוספת היא לפנות לעמותת ידיד, המעניקה מידע וסיוע במימוש זכויות חברתיות וכלכליות, בין השאר הזכות לדיור. זה האתר: https://www.yedid.org.il/
 
מעבר לכך, אני מבינה שחברתך מתמודדת עכשיו עם מצב מאד מורכב ומלחיץ שנחת עליה ללא התראה. ממה שאת מספרת, אני מבינה שגם בזמנים כתיקונם חייה אינם פשוטים ומוטל עליה משקל כבד. הייתי רוצה להזמין אותה דרכך להגיע לכאן, לפורום או לצ'ט, כדי שנוכל להציע לה תמיכה רגשית ולאפשר לה לפרוק ולשתף.
שלך (וגם שלה אם היא תרצה),
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'תודה רבה מתנדבת סהר יקרה'
תודה רבה מתנדבת סהר יקרה
22/02/2018 | 02:21
54
אני חושבת שהבעיה לקראת פיתרון.
הרבה הרבה תודה
לצפיה ב-'כמו ב-המתים מהלכים'
כמו ב-המתים מהלכים
17/02/2018 | 02:54
2
109
לצפיה ב-'כן? ככה אתה מרגיש?'
כן? ככה אתה מרגיש?
17/02/2018 | 23:21
57
מצטערת לשמוע...
רוצה לספר קצת?
כמה זמן זה כבר ככה?
לצפיה ב-'איתך בתוך הריק'
איתך בתוך הריק
( לעמוד שלי בתפוז )
22/02/2018 | 00:44
18
b88 יקר,
 
בפוסט שלך יש רק שתי מילים, ומלבדן רק רקע שחור שמאיים לבלוע את המסך... זה גורם לי לתהות אם כך גם אתה מרגיש, אם הרקע השחור הזה משקף תחושה של ריקנות וניתוק שרק עובדת היעדר הרגש מבהיקה בתוכה כמו פצע לבן...
 
אתה לא מספר לנו הרבה, ולכן אני יכולה רק לתאר לעצמי כמה מפחיד זה בוודאי לחוות no emotion שכזה, איזה חלל זה בוודאי פוער וכמה קשה להתבונן אל תוך ריק כזה...
 
עברו כבר כמה ימים מאז שכתבת ואני לא יודעת מה שלומך עכשיו. בכל מקרה, אני רוצה להזמין אותך להמשיך ולשתף אותנו, כאן או בצ'ט האישי של סה"ר, ולא להישאר עם החוויה הזאת לבד. אנחנו רוצים להיות בזה איתך.
 
שלך,
דואגת לך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'זוגיות'
זוגיות
16/02/2018 | 11:44
6
132
שלום אנשים יקרים,
מאיפה אתחיל?? 
אז ככה, אני נשואה 3 שנים+ ילדה.
בחודשים האחרונים המצב עם בעלי נהיה רע יותר ויותר...תמיד היו מריבות ופיצוצים, איכשהו זה עובר ומשלימים והכל חוזר להיות רגיל עד לפיצוץ הבא..
אני הגעתי למצב שאני מרגישה שאני ממש משתגעת.
נתחיל מזה שיש לנו חלקים באופי מאוד מאוד שונים, ובגלל שאני שונה ממנו אז הוא טוען שאני לא בסדר ולא נורמלית ואני צריכה טיפול... לעולם לא הצביע על פגם אחד שיש לו באופי (ויש המון). ביקשתי ממנו למנות אחד, רק בשביל לראות אם הוא מסוגל לעשות את זה..אבל הוא לא היה מסוגל.. "יש לי מגרעות אני לא יודע להגיד לך איזה". יש  לו בעיה קשה של אגו , הוא לא מסוגל להודות בפניי שמשהו לא בסדר בו, מה שאומר שאי אפשר להתקדם ככה לפתרון בחיים.
אמנה כמה הבדלים עיקריים שעל סמך זה הוא טוען שיש לי בעיות והוא המושלם:
1. בעלי בנאדם שאוהב לדבר הרבה, להתבלט כל הזמן, לרצות את כולם ולהיות נחמד לכולם- לעומת זאת אני לא בנאדם שאוהב לדבר הרבה עם כל אחד שאני לא מרגישה בנוח איתו, אז הוא טוען שיש לי בעיות תקשורת עם אנשים (אני רק אציין שבמקום העבודה ובלימודים שלי (אני סטודנטית) יש לי קשרים מצויינים). הוא מגיע ממשפחה שונה לגמרי משלי אז באופן טבעי יש בעיות תקשורת, אז בגלל שאני לא מתחברת למשפחה שבאופי שלה אוהבת לחקור ולשאול שאלות כל הזמן ולא אוהבת לשתף איתם פעולה בזה וזה סתם מעצבן אותי, אז אני בעייתית, אני לא יודעת לדבר עם אנשים. העניין הוא שאני לא כמוהו אומרת "כן" לכל העולם כשמבקשים ממני משהו העיקר בשביל שיאהבו אותי(מה שהוא עושה). מה שלא מתאים לי אני פשוט אומרת בפנים , אז בגלל זה אני חוצפנית גם..הוא ממש מתעקש וטוען שיש לי בעיית תקשורת.. אין לי מושג על מה הוא מדבר אני הבנאדם הכי תקשורתי בעולם עם אנשים שמתאים לי להיות איתם בתקשורת.
2. בעיה דיי ידועה- חמה כלה. כמו שהזכרתי קודם, המשפחה של בעלי , בפרט חמי וחמותי הם אנשים שונים ממני בתכלית, מחטטים כל הזמן, עוקצים, פוגעים, לא יודעים לפרגן, שתלטים בצורה מחפירה וחושבים שבכסף שלהם יכולים לקנות את כל העולם וגם אותי. כל הזמן שנמצאים אצלם יש אווירה שחורה ומגעילה באוויר, כל הזמן אני צריכה להיות בהיכון לפצצה הבאה. אז בגלל שאני עונה להם ומתעמתת איתם, אז שוב אני לא בסדר... כי אני אמורה לסתום ולתת לאנשים לדרוך עליי.
3. בעלי לעולם אבל לעולם לא ביקש סליחה על משהו לא בסדר שהוא עשה, הוא תמיד בסדר, אני הבעייתית. על כל דבר קטן הוא יוצא עליי  בעצבים, לפעמים לא מאמין לי לדברים והוא בעצמו אומר לי מה האמת (חושב שזו האמת, ממציא סיפור). מנסה לעצב אותי כמו בובה, את צריכה להיות ככה וככה, להתנהג בצורה כזאת ולא להתנהג בצורה אחרת,(תהיי יפה ותשתקי) את לא צריכה להתייחס למה שההורים שלי אומרים, פשוט "תעבירי"...העיקר שהכל ייראה מושלם וחס וחלילה ההורים שלו לא ייפגעו.. אבל מה עם האישה והילדה.? לא נורא איתם נריב כבר בבית, נזלזל, נתעצבן.
ברור לי שאם אענה על כל הדרישות שלו ואהיה בדיוק מה שהוא מצפה שאני אהיה- הוא יהיה "בעל למופת". הבעיה היא שאני פשוט לא מסוגלת להיות מישהי אחרת העיקר בשביל השלום בית והעיקר בשביל לרצות אותו.
שורה תחתונה- הוא בנאדם המוני וכל הזמן אוהב חברה ואנשים סביבו, לא משנה מי הם. אני- בנאדם שגם אוהב חברה אבל גם אוהבת את הלבד והשקט, לא אוהבת שנכנסים לי לורידים, לא אוהבת שחופרים שלי.
תגידו לי אתם אם יש לי בעיה נפשית כמו שהוא טוען? אולי באמת אני לא רואה ולא מודעת.
תודה וסליחה על החפירה.
 
לצפיה ב-'מממ...'
מממ...
16/02/2018 | 12:24
3
64
רק לדיסקליימר, אין פה איש מקצוע (פסיכולוג, פסיכיאטר, עו"ס קליני) שיוכל לתת לך אבחנה. בטח שלא על סמך הודעה. הנושא של מה זה אדם בריא נפשית וחולה הוא נושא מאוד רחב, בעל אזורים אפורים ולא ברורים, והוא מרתק.
 
אבללל ממה שאת מתארת נשמע שפשוט יש לך מערכת יחסים - מטבע הנישואין, קיום ילד - עם אדם שפשוט שונה ממך. לא טוב יותר, לא רע יותר - פשוט שונה.  
 
כן אפשר לומר שבנאדם שלעולם לא מבקש סליחה או מודה בטעויות הוא, פרדוקסלית, בנאדם עם אגו די לא מפותח. בשורה התחתונה ילדותי. גם העובדות האלה אפילו לא מהוות קריטריון כלשהו כדי לאבחן אותו עם הפרעה. יש כמוהו מליונים.
 
בשורה התחתונה את צריכה לתצפת על המצב ולבדוק האם למרות הריבים איתו, עם המשפחה, עם הביקורת והשיפוטיות שלו את עדיין מספיק אוהבת אותו כדי להשאר, או שזה חונק אותך ומאמלל אותך מספיק כדי להתגרש.
לצפיה ב-'זה 50/50'
זה 50/50
16/02/2018 | 13:25
2
57
השאלה אם אהבה זה תמיד מספיק??
ניסיתי סוף שבוע אחד עם ההורים שלו להיות בדיוק כמו שהוא מצפה...(לשתוק , לא לענות, ולדבר עם אנשים שלא בא לי עליהם) ואכן פתאום שינוי של 180 מעלות.. הבנאדם מרעיף אהבה מוגזמת כבר.
השאלה היא האם להיות בנאדם אחר בשביל הזוגיות הזאת? זה שווה את "כל האהבה" שאקבל בתמורה אבל מנגד אוותר על האני שלי?
כמה זמן אפשר להחזיק ככה מעמד.?
לצפיה ב-'לא, אהבה לא תמיד מספיקה'
לא, אהבה לא תמיד מספיקה
16/02/2018 | 17:35
51
יש צורך בהתאמה (לפחות מעל רף מסוים). ללא התאמה הזוגיות תעלה על שרטון. כמובן שאין לעולם התאמה מלאה, אבל אם מדובר בהבדלים קיצוניים בנושאים קרדינאליים זה לא ילך. 
למשל אי התאמה קיצונית בנושאים כמו יחס לדת, יחס לכסף/התנהלות כלכלית, סקס תביא למשבר ואם יודעים על זה מראש - עדיף לא להכנס למערכת יחסים כזאת.
רק את יכולה לדעת אם שווה להיות בן אדם אחר בשביל הזוגיות. לדעתי מדובר בהקרבה גדולה מדי, שלא צפויה להחזיק מעמד לנצח.
לצפיה ב-'יש פה הרבה מאוד שאלות'
יש פה הרבה מאוד שאלות
17/02/2018 | 19:19
39
יש שאלה, אם אהבה מוגזמת זו אהבה. 
ואם אהבה התלויה בדבר היא אהבה.
 
ויש שאלה, מדוע את מרגישה שכשאת עם אנשים ששונים מהאופי שלך מאוד, לתקשר איתם בשפה שמתאימה להם זה לוותר על האני שלך???
כולנו נמצאים במחיצת אנשים שונים כל הזמן, ועם כל אדם צריכים לדבר בשפה שלו. זה בכלל לא לוותר על האני שלך. אני אבחר כחברים שלי את אלו שמתאימים לי, אבל אדע להסתדר ולא לריב גם עם אלה ששונים ממני לחלוטין. 
 
ויש שאלה מדוע את שואלת פה בפורום אם את נורמלית או לא נורמלית? מה זה משנה לך? יש לך כמה בעיות. האחת - היא הקשר הזוגי שלך. הוא לא טוב, ולא טוב לך בו, וצריך לעשות שם שינוי דחוף ע"י טיפול זוגי או ל"ע ע"י גירושין. את ובעלך לא מסתדרים והגישה של שניכם לחיים שלכם גרועה ומורידה את איכות החיים שלכם.
הבעיה השנייה, שאת מודדת את עצמך לפי הטענות שלו ומנסה "לשנות אותו" כדי שיהיה לך טוב, בדיוק כמו שהוא רוצה שאת תשתני כדי שיהיה לו טוב. ובגישה הזו לחיים כל אחד מכם ילדותי וצריך עזרה טיפולית כדי להתבגר. ההתבגרות חשובה מאוד, כי אתם הורים וצריכים להיות בוגרים כדי להיות דוגמה לבגרות לילד שלכם. 
 
תוקפנות וביקורת וניסיון לשנות אחד את השני הם ביטוי לבעייתיות ונוסחה לחיים בעייתיים מאוד. 
הדבר הראשון שאת צריכה כדי לשנות את המצב, הוא להפסיק להתווכח עם בעלך בסגנון שהוא מוביל - אם את מתנהגת בסדר או לא, ולהוביל את הדיון לשאלה: מה אתה רוצה שנעשה - שנתגרש או שנלך לטיפול זוגי כדי שהנישואין שלנו יהיו טובים ושנינו נתנהג בצורה שיהיה לנו טוב יחד?
או במילים אחרות: אוקי, אתה צודק, אני לא נורמלית. זו אני (כדי להפסיק לדון בך). עכשיו השאלה מה אתה רוצה שנעשה.
לצפיה ב-'ובלי קשר למשפחה שלו ולאנשים אחרים - איך הזוגיות שלכם?'
ובלי קשר למשפחה שלו ולאנשים אחרים - איך הזוגיות שלכם?
17/02/2018 | 22:08
34
אם היתה אפשרות להתרחק עכשיו מכל העולם ולחיות על איזה אי בודד, את הוא והילדה - איך זה היה לדעתך? הייתם חיים טוב?
לצפיה ב-'שלום בית'
שלום בית
( לעמוד שלי בתפוז )
20/02/2018 | 23:33
19

פיה יקרה,
נשמע שאת מרגישה, אולי, שבן זוגך משליך עלייך את כל האשמה לבעיות ביניכם ובינך לבין משפחתו. ייתכן שלך יש זוית ראיה רחבה יותר על המצב ביניכם, כי את מתארת מצב של שני אנשים שונים, כלומר, את מקבלת את בן זוגך כמות שהוא, בעוד שלדברייך הוא טוען שיש לך בעיות, כלומר, אינו מקבל אותך כפי שאת אלא מנסה לשנות אותך. נראה שאת מבינה שהקשר שלכם עם משפחתו מאד חשוב לו, ולכן היתה אותה פעם שבה ניסית להתנהג כפי שהוא מצפה ממך. יחד עם זאת, יכול להיות שאת מרגישה מאוכזבת, ואולי גם כועסת, שבן זוגך אינו מתאמץ כדי להבין אותך או הולך לקראתך, אלא רק קובע שאת לא בסדר. נשמע שאת מרגישה שאין שיח אמיתי ביניכם, או שאין נכונות מצד בן הזוג לקבל את השונות שביניכם. נשמע שאת מבינה את פחדיו שלא לשאת חן בעיני הקרובים לו, או להכעיס אותם, ועד כמה הרמוניה עם אנשים אלו חשובה לו. מצד שני, את סובלת מהמריבות ביניכם ומרגישה, אולי, שאותך הוא לא רואה, שלמענך הוא פחות מתאמץ כדי לשמור על שלום בית, גם אם הוא מרשה לעצמו לריב איתך כי הוא מרגיש איתך מספיק בטוח (אולי בטוח מדי?). אם תוכלי לשכנע אותו ללכת איתך לטיפול זוגי, אולי הדבר יועיל לשניכם. כי אני מבינה ממך שאהבה יש ביניכם, ומכאן ששווה לעשות מאמץ. נראה לי, שמה שחשוב הוא ששניכם תתגייסו כדי להתגבר על הבעיות, ושתהיה ביניכם הבנה הדדית.
 
מאחלת לך המון הצלחה, ואת מוזמנת להמשיך ולשתף אם מתאים,
 
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'לא מתמלאה.'
לא מתמלאה.
16/02/2018 | 20:24
12
94
הבדידות והייאוש אוחזים בי בכל הכוח.
אולי באמת הפריצה (פרצו לי לבית אתמול) הפילה אותי מאוד.
לא בגללה עצמה.
אלא שכל פעם כשאני במצב חירום האנשים הכי קרובים אלי, שמהם אני הכי מצפה, לא נמצאים.
נמאס לי כבר כל כך להיות בדיכאון!!!!!!!!!!!
נמאס לי כבר כל כך להרגיש לא אהובה!!!!!!!!!!!!!!!
נמאס לי כבר כל כך עוד ערב שבת דיכאוני!!!!!!!!!!!!!!!!
כל כך כל כך נמאס לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מילים טובות לא ממלאות אותי.
האדם שהכי ציפיתי ממנו מאכזב אותי.
אני הכי מצפה והוא הכי מתרחק.
וזה כואב.!!!!!!!!!!!!!!!


לצפיה ב-'מרגישה הקלה!!!!'
מרגישה הקלה!!!!
16/02/2018 | 21:12
3
57
כי הפסקתי להלקות את עצמי על זה שאני תובענית ורוצה מי יודע מה.
והפסקתי לזעום עליו שהוא חתיכת חרה.
וכתבתי לו מייל ששואל מה קרה?
למה הוא מתרחק ממני רגשית?
מנסה להבין את עצמי
ולהבין אותו.
לא לזעום.
לא לדרוש.
אבל כן להגיד.
וכן לשתף בכאב.
 
תודה שהפורום הזה קיים כאן.
תודה שאתם......
לצפיה ב-'אבל עצוב.'
אבל עצוב.
17/02/2018 | 00:05
45
עצוב ובודד.
אבל את עצמי יש לי עכשיו.
בידידות קלה. 
לצפיה ב-'שולחת לך חיבוק.'
שולחת לך חיבוק.
19/02/2018 | 13:46
1
8
לצפיה ב-'מישהי, שולחת לך גם חיבוק. שיהיו לנו כוחות ויכולות והנאות'
מישהי, שולחת לך גם חיבוק. שיהיו לנו כוחות ויכולות והנאות
19/02/2018 | 14:31
4
לצפיה ב-'מצטער לדעת'
מצטער לדעת
17/02/2018 | 15:45
7
30
אני מוכן להקשיב ולעזור לך, ואני בטוח שגם האחרים בפורום ישמחו. לפעמים קשה לאנשים לתת אהבה ועזרה לסובל, ובדרך כלל מי שאוהב נוטה לעזור. המשיכי לאהוב את האנשים החשובים לך כי זה חשוב, ונקווה שבהמשך יותר יקשיבו לך ויתמכו בך. נסי גם לעזור לעצמך ולשפר את ההרגשה האישית בעצמך.
 
לצפיה ב-'נכון פילוסוף,אתה צודק'
נכון פילוסוף,אתה צודק
17/02/2018 | 17:36
6
39
עלי לזכור את המוגבלויות של האחרים והקשיים שלהם
ועלי לזכור שיש לי את עצמי ולעזור עצמי כמיטב יכולתי.
אני מנסה.
אני יוצאת הערב. דווקא הרמתי כפפה עם מישהי שמזמן רצתה להיפגש איתי, ידידה שלי מהשדה המקצועי (רק שכמובן מי שרוצה אותי בטח משהו דפוק אצלו ואז אני לא צריכה להיות איתו בקשר וכך אני מנציחה את מעגל הבידוד שסוגר עלי).
אז פעלתי בנניגוד לאמונה הראשונית הזאת של עצמי.
זה כבר משמח.
תודה רבה פילוסוף שאתה פה
לצפיה ב-'הצחקת אותי'
הצחקת אותי
17/02/2018 | 18:45
1
28
הרי מה שכתבת זה בדיוק כמו האבסורד שנאמר בסרט: "איך אוכל לרצות להצטרף למועדון שרוצה בי כחבר?". האם משם לקחת את זה? מי שרוצה להיות אתך בקשר - כדאי שתהיי אתו בקשר. חשוב להעריך את עצמנו. שמחתי לעזור לך.
 
 
לצפיה ב-'כן, משם. שמחה שהצחקתי אותך(:'
כן, משם. שמחה שהצחקתי אותך(:
18/02/2018 | 22:51
7
לצפיה ב-'ברור שמישהו שרוצה את חברתי, משהו דפוק אצלו'
ברור שמישהו שרוצה את חברתי, משהו דפוק אצלו
17/02/2018 | 19:05
1
42
א. כי אצל כל האנשים משהו מסוים דפוק. זה מהות האנושות.
ב. כי אם אני "לא רוצה להיות במועדון של אלה שרוצים אותי", הדפקט שלי הוא שאני לא מעריכה את עצמי, וממילא אני לא מתאימה בגלל זה למועדון של אלה שמעריכים את עצמם. והם לא ירצו אותי.
 
ולכן:
א. רק היחס שלי לעצמי הוא זה שייצר את המועדון הנכון בשבילי.
ב. הקריטריון היחיד שנכון בשבילי לבחור בחברת מי להימצא בזמן נתון, הוא לא "לאיזה מועדון הוא שייך" ולמה הוא רוצה קשר איתי, אלא איך אני מרגישה בחברתו - האם אני מרגישה טוב עם עצמי או לא. האם אני מרגישה טוב בחברתו או לא. 
וזאת אפשר לדעת רק ע"י התנסות. 
לצפיה ב-'תודה אופירה. מסכימה'
תודה אופירה. מסכימה
18/02/2018 | 22:53
7
לצפיה ב-'זה טוב שיש לך מודעות'
זה טוב שיש לך מודעות
17/02/2018 | 20:09
1
36
ואת יודעת בדיוק על אילו תפיסות מוטעות שלך את צריכה לעבוד.
העבודה עצמה היא עניין של התמדה: "אבנים - שחקו מים". להזכיר לעצמך שוב ושוב שאת מאוד שווה, ומי שרוצה בחברתך רוצה בה בזכות מה שיש לך לתת. ולא כי הוא עצמו "לא שווה". (אני חושבת שמבט יותר רוחני על אנשים יכול לעזור כאן. כי כולנו נשמות שנשלחו לעולם עם כוחות מסויימים ועם אתגרים מסויימים, ומנסים לפלס בו את דרכנו... אין באמת אנשים שאין אצלם "משהו דפוק", כשם שאין אנשים שאין מה ללמוד מהם או מה להעריך אותם עליו...)
לצפיה ב-'תודה שחרית על התמיכה'
תודה שחרית על התמיכה
18/02/2018 | 22:54
4
לצפיה ב-'שחרית, אופירה, מישהי, פילוסוף. תודה וסליחה.//טריגר'
שחרית, אופירה, מישהי, פילוסוף. תודה וסליחה.//טריגר
15/02/2018 | 01:42
13
88
אני מעיקה ליתר ביטחון את מה שכתבתי לכן עכשיו בשרשור למטה. חשוב לי שתראו

המון המון תודה על העידוד.
וסליחה שרק עכשיו כותבת.
היה לי כשבוע ממש מזעזע
כשבשיאו הפנימי היה יום שהרגשתי שאני ממש קרובה ללכת לאכול בייגאלע (זה מהסדרה "שטיסל" - למות. אני כמובן מתכוונת להתאבדות. סליחה)
ובשיאו החיצוני הייתה אצלי פריצה בבית.
הכול בסדר. לא קרה כלום בסופו של דבר. אני לא רוצה לפרט על זה כדי לא ללבות הרגשות לא נעימות, אבל זה לא היה קל.
אני בכל זאת בשינוי תרופתי ומתחילה לחזור לטיפול אחת לשבוע (הייתי כבר אחת לשבועיים)
אבל קראתי אתכן וזה עודד את רוחי.
תודה רבה רבה
לצפיה ב-'אופירה, היי, מה שלומך?...'
אופירה, היי, מה שלומך?...
15/02/2018 | 01:44
3
50
כשאני הייתי בצניחה לפני חמישה ימים כתבת שגם את.
מצטערת שלא היו לי אז כוחות להתייחס.
איך את עכשיו?....
לצפיה ב-'המצב היותר שחור עבר לי, ואני מרגישה סביר, אבל עייפה.'
המצב היותר שחור עבר לי, ואני מרגישה סביר, אבל עייפה.
15/02/2018 | 19:40
2
117
ה"גם וגם" שדיברת עליו בקשר אלי, מאוד מסתבר לי הגיוני.
שמחה במשפחה העלתה לי את מצב הרוח, ההתמודדות עם השכנים מורידה לי אותו - סביר שהמצבים החיצוניים משפיעים וגורמים לחוסר יציבות אצל אדם רגיש כמוני. 
לצפיה ב-'אני שמחה שאת יותר טוב...'
אני שמחה שאת יותר טוב...
16/02/2018 | 00:08
28
והאם את מדברת על ההתמודדות עם השכנים?...
בכלל, כוונתי, על הדברים המורידים?....
כי אולי אם תדברי זה יהיה פחות קשה ואז זה יהיה יותר מסונכרן עם השמחה.
לצפיה ב-'מה השכנים עושים לך?'
מה השכנים עושים לך?
16/02/2018 | 12:23
30
לפעמים ניתקל באנשים שלא נעימים לנו, צריך להשתדל להסתדר עם מי שאתנו. אם יפרו חוק, תוכלי להתלונן עליהם לגורמים מתאימים. אם הם רק מפריעים ולא נחמדים, השתדלו ככל האפשר להסתדר אתם ולהתעלם מהפרעותיהם. רגישות תכונה חשובה שיכולה ליצור עזרה והתחשבות וגם הבנה נכונה של המציאות. כדי לאזן את מצב הרוח, כדאי לעסוק בדברים שאוהבים ושמעניינים אותנו ולחשוב עליהם.
 
              
לצפיה ב-'אוי!... '
אוי!...
15/02/2018 | 07:00
5
101
ואיך את מרגישה עכשיו?

יש קשר בין הארועים?
לצפיה ב-'עכשיו אני מרגישה שאני זקוקה לנופש'
עכשיו אני מרגישה שאני זקוקה לנופש
16/02/2018 | 00:18
4
43
בהרי הפאבנים אצל נסיך אינדופלסקי אדיב ושרמנטי, שמת על נשים מזדקנות כמוני.האוויר שם קריר ונעים, ולחופשה בת פחות משנה הנסיך הפאבני לא יסכים, כך שאין לי ברירה אלא לנוח ולנוח ולנשום אוויר צלול ולנוח עוד ועוד ועוד  ועוד.
ולא, אין קשר.
דווקא המחשבות האובדניות האינטנסיביות היו לפני.
זה פשוט ממש הוציא ממני את האוויר. 
אני חשה כמו בלון נטול אוויר מקופל ומקומט.
 
לצפיה ב-'מחשבות אובדניות אינן רצויות בכלל'
מחשבות אובדניות אינן רצויות בכלל
16/02/2018 | 12:26
1
40
וטוב שהתרוקנת מהן. כדאי שתתמלאי בתכנים חיוביים וחשובים, והאמיני לי שיש כאלה ואת חלקם תוכל למצוא בתוך עצמך. דמיון ומשאלות עיסוק יפה ונעים. חשוב לנוח לפעמים, אבל גם לפעול ולעבוד. מנוחה עוזרת להירגע ולאסוף כוחות מחודשים כדי לעבוד. צריך לחלק את הזמן היטב, לעבודה ולזמן הפנוי.
      
לצפיה ב-'תודה פילוסוף'
תודה פילוסוף
17/02/2018 | 17:39
8
לצפיה ב-'נסיך פבאני, הא?'
נסיך פבאני, הא?
17/02/2018 | 19:46
1
26
מקווה שתצליחי לסדר לעצמך מדי פעם מנוחה שתדמה ולו במעט למה שהיית רוצה להרגיש שם, בהרים ההם עם האויר הצלול. . .
לצפיה ב-'תודה ואמן!'
תודה ואמן!
18/02/2018 | 22:56
6
לצפיה ב-'שלום'
שלום
16/02/2018 | 12:20
2
29
מצב נפשי של אנשים משתנה הרבה. חשוב לדעת להתגבר על רגעים קשים כדי ליהנות מרגעים טובים.. לא כדאי להתאבד כי החיים חשובים. גנבים ופשע מסוכנים, וצריך לדעת להתגונן מהם. סדרי מערכת מוגנת עם מפתחות חזקים, כדי שלא תהיה לך פריצה ולא יגנבו לך דברים יקרים וחשובים.
           
לצפיה ב-'תודה פילוסוף. אכן עשיתי מנעולים חדשים וטובים'
תודה פילוסוף. אכן עשיתי מנעולים חדשים וטובים
17/02/2018 | 17:41
1
24
כאלה שהמשטרה המליצה
לצפיה ב-'שמחתי לעזור לך'
שמחתי לעזור לך
17/02/2018 | 18:48
21
ומקווה שלא יהיו עוד פריצות בביתך. מרגיז שיש רוע ופשע בעולם הזה.
 
לצפיה ב-'מרגיש על הפנים'
מרגיש על הפנים
15/02/2018 | 05:54
50
179
אני כבר 15 שנה סובל מסכיזופרניה פרנואידית ואוסידי. הייתי מטופל אך ורק ברספרידל 2 מיליגרם ופרוזק 40 מיליגרם. טופלתי בכדורים האלו כשגילו אצלי את המחלה לפני 15 שנה. הגעתי למצב פסיכוטי ואישפזו אותי אישפוז קצר של חודש וחצי. התאזנתי יש לומר במהלך החודש וחצי הזה שבו הייתי מאושפז תחת טיפול תרופתי. אך כששוחררתי...
המשך>>
אני כבר 15 שנה סובל מסכיזופרניה פרנואידית ואוסידי. הייתי מטופל אך ורק ברספרידל 2 מיליגרם ופרוזק 40 מיליגרם. טופלתי בכדורים האלו כשגילו אצלי את המחלה לפני 15 שנה. הגעתי למצב פסיכוטי ואישפזו אותי אישפוז קצר של חודש וחצי. התאזנתי יש לומר במהלך החודש וחצי הזה שבו הייתי מאושפז תחת טיפול תרופתי. אך כששוחררתי מבית החולים והפסקתי עם התרופות. הצלחתי להישאר מאוזן מבחינה נפשית ללא שימוש בשום תרופה פסיכיאטרית כמעט 15 שנה. עבודה, לימודים, נישואין ילדים, וכדומה. הבעיה היא שלאחרונה מצבי הנפשי שוב הידרדר בעקבות איזושהו אירוע שעברתי. אירוע שהצליח להחזיר אותי שוב למחלה. ושוב הדימיון ומציאות מתערבבים שוב. זה קרה לפני כמה שבועות בסערה שהייתה. יצאתי מהבית כשבחוץ היה סוער וגשום בשביל לקנות סיגריות מהקיוסק, ובדרך כמעט נפל עליי ענף עבה של עץ כתוצאה מהסערה. האמת היא שאני אפילו לא מצליח להבין באופן חד משמעי האם הוא אכן נפל עליי ופצע אותי, או שפשוט הוא ממש נפל על ידי. הדבר היחיד שאני בטוח בו מכול האירוע הזה הוא שענף עבה עם חתיכת גזע של עץ נפל ונשבר מהרוח, ואני נשארתי בתהיות, וחרדות, וספקות. מאז האירוע הזה אני סובל מירידה חדה באנרגיה. לא הולך לעבודה. ונכנסתי למין מצב אנדוני. לפני האירוע הייתי אדם אחר. זה הכניס אותי לסטרס וחרדות וגם מחשבות שווא. האם אני עכשיו במצב פסיכוטי לדעתכם? כי זה היה יכול לפצוע אותי או אפילו להרוג. הבעיה היא שאני לא באמת מצליח להבין האם הענף נפל עליי או כמעט נפל עליי? והאם מדובר כאן באוסידי שלי או בסכיזופרניה? או למעשה בשניהם? האם יהיה נכון להשתמש שוב בתרופות הפסיכיאטריות שקיבלתי בעבר לאחר ניקיון של 15 שנה ללא תרופות? והאם כשאקח את התרופות, אצליח לחשוב באופן צלול ולהבין חד משמעית מה בדיוק קרה שם? ושאלה אחרונה ברשותכם: האם אתם חושבים שאצטרך ליטול את אותן התרופות? או פשוט להתייעץ עם פסיכיאטר בשביל שהוא יחליט איזה תרופות להתאים לי?  מה אני אמור לעשות עכשיו? כבר חודש שאני במצב נפשי קטסטרופלי בעקבות האירוע. אני בכלל בספק שתרופות פסיכיאטריות יצליחו לסייע.  אשמח לתשובות וייעוץ. תודה לכולם
לצפיה ב-'דיור מוגן - המלצות'
דיור מוגן - המלצות
14/02/2018 | 21:48
5
83
שלום. האם מישהו יכול להמליץ לי על חברה שמספקת שירותי דיור מוגן באזור תל אביב? הכוונה לשירותים של מדריכה ומתאמת טיפול. לא צריכה דיור מבחינת מקום מגורים, רק השירותים שהסברתי.

לא קידום ולא אלונים.

[אם אסור כאן, אשמח לקבל המלצות אך ורק מניסיון, במסר אישי].

תודה.
לצפיה ב-' ORS'
ORS
14/02/2018 | 23:16
3
61
אני מעיד עליה כמי שמכיר את תנאי ההעסקה הבכלל לא מובנים מאליהם (בפירגון) לעומת הרבה חברות אחרות, אלו שיש להן פריסה ארצית ואלו שלא.
 
אם אפשר לשאול למה לא קידום או אלונים?
לצפיה ב-'ORS זה לא חברת משאבי אנוש (כוח אדם)?'
ORS זה לא חברת משאבי אנוש (כוח אדם)?
15/02/2018 | 02:46
2
58
לא הבנתי מה כתבת בנוגע לתנאי ההעסקה ואיך זה קשור לשירות.
באשר לקידום ולאלונים -
לצפיה ב-'הגיוני שתנאי העסקה טובים יותר יביאו למסירות רבה יותר '
הגיוני שתנאי העסקה טובים יותר יביאו למסירות רבה יותר
15/02/2018 | 07:05
43
של העובדים. ומכאן - לשירות טוב יותר.
לצפיה ב-'זו חברה גדולה שעושה הרבה דברים שונים'
זו חברה גדולה שעושה הרבה דברים שונים
15/02/2018 | 19:37
15
לצפיה ב-'תודה רבה לעונים. אבקש עזרה מניסיון אישי'
תודה רבה לעונים. אבקש עזרה מניסיון אישי
16/02/2018 | 11:08
44
אני רוצה בבקשה חוות דעת של אנשים שהתנסו בקבלת שירותים מחברות שיקום שונות.
תודה.
לצפיה ב-'אני הולך על הקצה ולא יכול לעלות למעלה'
אני הולך על הקצה ולא יכול לעלות למעלה
13/02/2018 | 04:38
14
69
לצפיה ב-'שלום'
שלום
13/02/2018 | 19:29
7
36
אולי אתה צריך יסוד יותר חזק. צור מגמות ברורות וחשובות לחייך, בסס וייצב אותם. צור אתגרים ואחר כך תכנן. אז תוכל להתקדם. חשוב מה חשוב לך.
לצפיה ב-'אין לי מטרה ואני לא יודע מה חשוב לי'
אין לי מטרה ואני לא יודע מה חשוב לי
13/02/2018 | 21:33
5
54
אני סתם
נושב עם הרוח
לצפיה ב-'וכמעת שאין מה שיניע אותי לפעול'
וכמעת שאין מה שיניע אותי לפעול
13/02/2018 | 21:37
4
13
לצפיה ב-'גם לזרום וליהנות מהחיים זה טוב'
גם לזרום וליהנות מהחיים זה טוב
14/02/2018 | 14:24
3
41
ולפעמים מצליחים להתקדם בשיפור איכות החיים, שמתבטא פשוט בזה שממשיכים ליהנות מהם ולהשקיע בהם וברווחתנו האישית.
 
לצפיה ב-'יש בך חכמה'
יש בך חכמה
14/02/2018 | 21:12
1
10
לצפיה ב-'תודה על המחמאה'
תודה על המחמאה
15/02/2018 | 13:03
6
לצפיה ב-'מגמות שחשובות לך'
מגמות שחשובות לך
16/02/2018 | 12:17
14
יכולות להיות למשל תחביבים ונושאי עניין, שתעסוק ותלמד בהם בזמן הפנוי. תמצא אותם לפי מה שאתה אוהב. אז יהיה יותר תוכן לחייך.
 
לצפיה ב-'תודה על התשובה'
תודה על התשובה
13/02/2018 | 21:35
11
לצפיה ב-'הי תאום אולי תפרט יותר?'
הי תאום אולי תפרט יותר?
16/02/2018 | 00:40
3
26
תרגיש טוב.
לצפיה ב-'תודה משה, הסבר:'
תודה משה, הסבר:
20/02/2018 | 03:01
2
21
"אני הולך על הקצה ולא יכול לעלות למעלה" -זה דימוי,
או) קצה של מקום גבוה בחיים אך לא יכול לעלות גבוה מספיק כדי לממש את עצמי.
זה גם יכול להיות שאני הולך על קצה של מקום סכנה מתוך נטייה לבדוק גבולות, אחרי הגבול שוכן הלא נודע. לפעמים האוייב שוכן שם.

האמת שהייתי רוצה לעלות למעלה ולהיות קרוב לאלוהים.

אני לא אובדי.

אבל קשה לי בעולם הזה.

ועל פי תפיסתי יהיה לי טוב נצחי במציאות אמיתית יותר.
 
לצפיה ב-'בטוח יהיה לנו יותר טוב שם. זו לא שאלה.'
בטוח יהיה לנו יותר טוב שם. זו לא שאלה.
20/02/2018 | 14:57
1
6
לצפיה ב-'תודה'
תודה
20/02/2018 | 22:27
5
לצפיה ב-'כמיהה אל הטוב'
כמיהה אל הטוב
( לעמוד שלי בתפוז )
24/02/2018 | 21:49
1
7

היי תאום,
נשמע שאתה מרגיש במקום לא יציב.. אולי חוויה של חוסר סיפוק.. חוסר משמעות.. מסתכל למעלה, משתוקק לטוב, לתחושת חיות ומלאות.. ואם אני מבינה נכון, ניסית לטפס ולהתקדם לאיזה מקום שרצית. אבל אולי אתה מרגיש שגם מאמצים רבים לא מביאים אותך לאותו מקום אלוהי.. וגם על הקצה כשהראש מופנה כלפי מעלה ואתה מחפש איך להתקדם- הקשיים שבעולם הזה לא משחררים. אי אפשר לברוח מהם. וכמה אולי היית רוצה פשוט להגיע למקום שיש בו רק טוב- מקום בו הלב מלא ונינוח.. ונשמע שהחיפוש שבעולם הזה מוביל אותך לחוש ייאוש ועייפות.. ואולי התאכזבת מהקצה.. ואולי עדיין יש בך תקווה ששם לייד הקצה ממש, באזור הלא נודע, תצליח למצוא משהו.. אבל יכולה לשער שהלא נודע הזה גם מפחיד...
ואתה כאן, בעולם הזה.. שיש בו קשיים ומצוקות ושאלות ויש בו גם חלקים של טוב ויופי.. שלא תמיד אנחנו מצליחים לראות ולהרגיש.. אני מבקשת לאחל לך למצוא את הכוחות להמשיך לחפש כאן בעולם שלנו, הזמני והמורכב, את המשמעות והטוב שיוכלו לספק עבורך את מה שליבך כמה אליו.
וממש ממש נשמח שתמשיך לכתוב כאן, לשתף אותנו. כשאתה מרגיש על הקצה וגם במקומות אחרים..
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'תודה לכם אנשים טובים (-:'
תודה לכם אנשים טובים (-:
01/03/2018 | 02:39
לצפיה ב-'רוצה לשתף במשהו חיובי'
רוצה לשתף במשהו חיובי
13/02/2018 | 22:35
8
84
לאחרונה הצטרפתי לאימוני ריצה בירושלים. עכשיו חזרתי מאימון עליות וההרגשה ממש טובה!!
ממליץ לכולם!
לצפיה ב-'יופי! טוב לשמוע! '
יופי! טוב לשמוע!
14/02/2018 | 08:48
11
לצפיה ב-'שמח לדעת ומקווה שתצליח ותיהנה'
שמח לדעת ומקווה שתצליח ותיהנה
14/02/2018 | 19:13
7
לצפיה ב-'משה, איזה יופי!!!!!!'
משה, איזה יופי!!!!!!
15/02/2018 | 01:46
18
גם ששיתפת אותנו בטוב.
נותן תקווה והשראה.
לצפיה ב-'בהשראת משה גם אני משתפת במשהו חיובי:'
בהשראת משה גם אני משתפת במשהו חיובי:
15/02/2018 | 01:49
4
41
אני משתתפת בשיעורי צ'י קונג פעם בשבוע
עם מורה נפלאה
אוויר פנימה
שרירים
מיקוד
רגיעה פנימית,
והעיקר - אני מרגישה אחרי זה בוסט של אנרגיה  .
לצפיה ב-'איזה כיף.'
איזה כיף.
15/02/2018 | 18:33
3
82
תרגישי טוב!
לצפיה ב-'תודה, שנינו(: ואולי גם ניתן השראה לאחרים...'
תודה, שנינו(: ואולי גם ניתן השראה לאחרים...
16/02/2018 | 00:04
2
22
כמו שאתה נתת לי(:
לצפיה ב-'אני עושה יוגה'
אני עושה יוגה
17/02/2018 | 19:38
1
20
וזה מרגיש נהדר
לצפיה ב-'איזה יופי שחרית'
איזה יופי שחרית
18/02/2018 | 23:02
2
לצפיה ב-'T'
T
15/02/2018 | 22:15
1
28
לצפיה ב-'לאו דווקא'
לאו דווקא
17/02/2018 | 20:15
7
לצפיה ב-'עצוב'
עצוב
14/02/2018 | 16:07
4
98
כשהבדידות והפחדים מנצחים את הכל.
כשהעולם מתקדם כטבעו ואת לא
כשאת מבינה כמה את נותרת מאחור
בודדה, מבוהלת עד עמקי נשמתך ברמה שלא מאפשרת לזוז מילימטר.
העולם מתקדם, זז, משתפר, זה טבעו בסך הכל.
ורק את נותרת באותו מצב.
לא מסוגלת להזיז את עצמי, לא מסוגלת.
ועצוב, כל כך עצוב.
ובודד ומפחיד.
ועוד יותר עצובה ההבנה שיש סוג של השלמה, שככה זה, ואין שום סיכוי לשינוי.
ואני? מה איתי?
מתי אני אתקדם בחיים האלו?
מתי אמצא כוחות?
משכנעת את עצמי שזה גורל, אבל יודעת שלא עושה מספיק.
אולי יש גם גורל,  אבל יש גם חלק שלי.
אז עצוב. 
פשוט עצוב.
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
14/02/2018 | 19:12
28
אולי כדאי שתשתתפי במסגרות, כמו חוגים, מועדונים חברתיים ולימודים באוניברסיטה. שם תמצאי גם חברים, גם עניין וגם ידע שיעזור לך בשוק העבודה.
 
לצפיה ב-'אימא'לה'
אימא'לה
14/02/2018 | 21:38
44
כתבת אותי כל כך, שזה מפחיד.
לצפיה ב-'עצוב, אבל.....'
עצוב, אבל.....
15/02/2018 | 01:52
41
יכול להיות שהחלק שלך ,,,, דברים מפריעים לו לזוז.
חוסמים אותו.
אולי אנחנו יכולים לעזור להזיז ביחד משהו מהדברים החוסמים?....
לצפיה ב-'היי לך'
היי לך
19/02/2018 | 13:03
8
היי,
מדבריך אני מרגישה את הקושי הרב שאת חווה כתוצאה מהמצב בו את נמצאת. מצד אחד, את מבטאת שאיפה להתקדם, להתפתח ולנוע קדימה, ומצד שני את מתארת תחושות של חוסר מסוגלות, עצב ובדידות. על אף שציינת כי השלמת עם המצב, אני רואה כי בהמשך דבריך העלית תהיות עתידיות לגבי מתי תתקדמי ותמצאי כוחות, דבר אשר אני מאמינה כי משקף את הכוחות האישיים שלך, וכמו כן  את התקווה שעדיין קיימת אצלך- להוביל לשינויי בחייך.
אני מאמינה כי המצב אותו את תיארת בכתיבתך הכה יפה ונוגעת, מוכר לרבים מאיתנו החיים במציאות בה הקצב של השינויים מאוד גבוה, ולא תמיד מותאם לקצב ההתפתחות האישי שלנו. ולכן, זה כל כך טבעי בעניי שתפחדי ותחושי חוסר ביטחון כתוצאה מהמצב.
אני מאמינה כי ההכרה שלך והמודעות הרבה שאת מפגינה כלפי החסמים המונעים מבעדך לנוע, עשויים להוביל לכך שתדעי להתגבר על קשיים אלו בעתיד ולמצוא יותר ביטחון ביכולות האישיות שלך. 
דרך בה תוכלי לעבוד על כך היא באמצעות התייעצות עם איש מקצוע מתחום הטיפול או הייעוץ. אני מאמינה כי המודעות שלך, ויכולות הנסחותייך הגבוהות עשויים להקל עליך בתהליך זה, ולהפחית את הקושי אותו את חווה. במידה וזה פחות מתאים לך, מעודדת אותך להמשיך לכתוב כאן ולשתף אותנו את אשר על ליבך.
במידה ובא לך להמשיך לשוחח, מזמינה אותך גם לכתוב לי בהודעה פרטית :)
  
לצפיה ב-'שיקום של משרד הבריאות מול שיקום של ביטוח לאומי'
שיקום של משרד הבריאות מול שיקום של ביטוח לאומי
14/02/2018 | 13:03
6
60
התקשרתי היום לביטוח לאומי ואמרו לי למה לפנות לשיקום של משרד הבריאות כשיש בביטוח לאומי..\
והתבלבלתי לגמרי.
מישהו יודע מה ההבדל? מה עדיף?
הבנתי שפשוט צריך לבקש סל שיקום של משרד הבריאות, לא? זה לא ככה הולך?
ועכשיו הוא אמר לי משהו אחר לגמרי.. שהוא לא יודע למה לפנות אליהם בכלל.
אולי במשרד הבריאות יש יותר אפשרויות?..
 
יאללה כל העיסוק הזה בזה עושה לי חור בשכל:(
 
מקווה שתוכלו לעזור.
אופירה...
לצפיה ב-'אז יש לך נכות?'
אז יש לך נכות?
14/02/2018 | 13:54
5
48
בעקרון עדיף סל שיקום של משרד הבריאות. מי אמר לך שיש סל שיקום של ביטוח לאומי?מה הוא כולל? בחיים לא שמעתי על זה..
לצפיה ב-'עדיין אין תשובה'
עדיין אין תשובה
14/02/2018 | 13:59
4
55
הם איטיים כמו צב ואני בינתיים גוססת.
התקשרתי היום לברר והם אמרו לי למה לפנות בכלל למשרד הבריאות כשיש אצלנו?.. נשמע לי ששלהם פחות טוב. אבל הוא בלבל אותי לגמרי. הייתי חייבת לצאת החוצה להירגע. כל היום אני עסוקה במחשבות. צירפתי תמונה מהכלניות
לצפיה ב-'לא נראה לי שזה עדיף'
לא נראה לי שזה עדיף
14/02/2018 | 14:06
3
52
תחכי לתשובה ממשרד הבריאות.
מה עם הפסיכולוג?
לצפיה ב-'איזו מקסימה את שאת מתעניינת'
איזו מקסימה את שאת מתעניינת
14/02/2018 | 14:20
2
46
תמיד אהבתי את התגובות שלך. תודה רבה.
 
כן, הם אמרו לי שהשיקום שלהם בעיר אחרת ואין בעיר שלי אלא ברמלה. לעומת זאת השיקום של משרד הבריאות כן יש בכמה חברות פה.
 
אני עדיין הולכת לפסיכולוג. בשבועיים האחרונים הגברתי את זה לפעמיים בשבוע. כי אני לא שורדת יותר. אין לי סבלנות לחכות לכל משרדי הממשלה האלה.. לועדות.. לשיקום. אני פשוט לא שורדת. זה גהנום :(
הייתי חייבת לצאת עכשיו כי הרגשתי שזה מאבד שליטה.
כותבת לו מלא מיילים.. וזה מתסכל נורא שהוא לא מגיב.. למרות שאני מבינה אותו. אני מגזימה. הוא מבקש שאתקשר.. אז עד שאזרתי אומץ היום הוא אמר שיחזור אליי ונראה לי ששכח.
 
אני מטמטמת אותו ואת עצמי. ובאמת כבר לא אכפת לי מהכסף שלי. מצדי ללכת אליו כל יום כי הוא היחיד שגורם לי למשוך עוד קצת.
אני פשוט בלחץ היסטרי מהמצב הזה.
הוא אומר לי שאני חייבת להוריד את הלחץ של העבודה ולא לחפש כי זה לא מוביל לשום מקום. הוא צודק כי אני לא יכולה לעבוד עם מצב רוח כל כך קשה. אבל לא מסוגלת כבר עם הריקנות הזו.
 
וההורים.. בלגן רציני. השבוע הייתי חייבת להתקשר אליו ופשוט התפרקתי לו בבכי בגלל אמא. היא פשוט לוחצת שאצא מזה ואלך לעבוד. ואין מישהו שרוצה בזה יותר ממני. אבל אני תקועה :(
 
מקווה שהטרולים למיניהם לא יחגגו על השרשור הזה. כי אני באמת לא מרגישה טוב ובגלל זה הפסקתי לכתוב פה.
אבל המצב לא השתפר בכלל
לצפיה ב-'יש מחלקת שיקום של ביטוח לאומי. זה לא סל שיקום'
יש מחלקת שיקום של ביטוח לאומי. זה לא סל שיקום
15/02/2018 | 00:51
1
40
ואני לא רואה סתירה בין השניים.
את יכולה להתקשר למחלקת השיקום של הביטוח הלאומי בסניף שלך (או בסניף שיש), ולשאול מה הם נותנים. אם אני לא טועה, יש להם לימודים ותעסוקה נתמכת וזהו. 
את יכולה לבדוק אם מה שיש לסניף להציע לך מתאים לך. 
כרגע, עד שיהיה אישור על קצבת נכות, אפשר לבדוק כל דבר. מה יש להם להציע.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
15/02/2018 | 08:41
8
לצפיה ב-'בעיה קשה'
בעיה קשה
12/02/2018 | 10:18
6
125
שלום לכם, יודעת שלא כתבתי הרבה זמן. הייתי במצב רוח רע מתמשך עקב הבעיות הרגילות - מחלות מנדנדות, בדידות, בעיות כלכליות, והיה לי קשה לעודד כשאני בעצמי בדאון.
ועכשיו נוספה בעיה חדשה קשה: עומדים לפטר את בעלי מהעבודה. בגיל חמישים פלוס. בלי מקצוע. בלי חסכונות, בלי חברים או קשרים, עם משכנתא ומינוס. לא מעניינים את אף אחד.

מרגישה שהכינו לי גרדום. שזהו.
לא יודעת מה לעשות.
לצפיה ב-'את לא צריכה לעודד אחרים. את צריכה לעזור לעצמך'
את לא צריכה לעודד אחרים. את צריכה לעזור לעצמך
12/02/2018 | 11:54
2
75
תשתדלי לעודד את עצמך. יש במה.
עדיין לא פיטרו. כשיפטרו יגיע הזמן לטפל בבעיה. לא תמיד נוצרת בעיה כשאדם מפוטר. צריך לטפל בבעיה רק כאשר היא נוצרת, אם היא נוצרת.
 
תחשבי תמיד במושגים של מה אפשר לעשות, במושגים של פתרונות, ולא במושגים של גרדום ובעיות וצרה חדשה וכל מה שאין לכם, כגון קשרים, מקצוע (או שיש לכם - אבל שלילי, כגון מינוס). 
זו חשיבה שמביאה צרות בפני עצמה!
 
אם אתם נזקקים לעזרה, תפנו לבקש עזרה. יש ארגוני עזרה שונים - עמותות חסד. יש גם שירותי רווחה בעירייה. נכון שלא כל גורם יעזור לכם, אבל אם תבקשו יש סיכוי שיש גורמים שיעזרו לכם. 
את לא צריכה להשוות את המשפחה שלך למשפחות אחרות ולשבת לבכות שאתם לא כמותם. אתם זה אתם, עם הקשיים שלכם, ועם הנתונים שלכם. אם תכבדו את עצמכם כמו שאתם, יכבדו אתכם גם האחרים כמו שאתם. 
 
בעלך כמובן ידרוש דמי אבטלה ויקבל אותם תקופה ארוכה, ויחפש עבודה שמתאימה לאדם כמותו, עם הניסיון המסוים שלו, גם באתרים שמיועדים לאנשים בגילו - יש כאלו. 
אני מקווה שאת יודעת שאתם זכאים למס הכנסה שלילי וממצים את הזכויות שלכם. 
מזמן כבר היה צורך ללכת לעמותה כמו פעמונים, כדי לעזור לכם לנהל את חייכם הכספיים לפי היכולת שלכם. אולי עכשיו תמצאו כוחות ללכת להליך הזה, ויתכן שיפנו אתכם גם לקבל עזרה כספית מגורמים שונים. 
כמובן שבעלך יכול לפנות לעזרת בני משפחתו. את לא צריכה להתערב בזה כלל, ורצוי שלא תתערבי. שהוא יסתדר איתם בלי שום מעורבות שלך. הציפיות והדרישות והטענות שלך (אפילו אם את לא אומרת אותן, רק חושבת אותן) יוצרות אנטגוניזם אצל הצד השני ומונעות ממנו לרצות לעזור לך. בעלך השקט עשוי להשיג יותר עם השקט שלו. 
 
בקצור - כשיש בעיה, תחפשי את העזרה.
וזכרי את חוק המפתח: אם את מתלוננת על מר גורלך ורוטנת על כל מה שאין לך ולא קיבלת ולא נתנו לך, קשה לעזור לך, ולכן אין לך עזרה.
אם את משלימה עם מצבך ומתנהלת בהתאם אליו, בלי טענות לכל העולם (כולל למתים), ומחפשת איך לשפר אותו - תוכלי לקבל הרבה מאוד עזרה, והכי חשוב - להסתדר היטב גם בלעדיה.
לצפיה ב-'תודה רבה רבה, אופירה'
תודה רבה רבה, אופירה
12/02/2018 | 14:23
1
61
הפיטורים, לצערי, מציאותיים וקרובים מאד. בעלי, בהבדל ממני, לא מקטר.
ולא ידעתי על מס הכנסה שלילי. אני אבדוק.
היינו בעבר ב"פעמונים" ואני חטפתי הטפות מוסר מהאיש שדיבר איתנו. הוא התעלם מהבעיות הרפואיות שלי ודרש ממני לפנות לעבודה מלאה ומאומצת. זה מלחיץ ומדכא כשדורשים ממך לעשות משהו שאת לא יכולה, והאדם מולך סבור שאת עושה הצגות.
את צודקת שצריך לחשוב בשקט ובהיגיון, אבל בענייני כספים, אני נכנסת להיסטריה  ומדמיינת את ההוצאה לפועל בפתח הבית. 
לצפיה ב-'תלכו שוב לפעמונים'
תלכו שוב לפעמונים
12/02/2018 | 19:13
54
אל תתרגשי מטיפוס מסוים. מחר יהיה מתנדב אחר. 
נתון שיש לך בעיות בריאות, תציגי אותם ואל תתנצלי. תגידי שוב שאינך יכולה לעבוד מעבר למה שאת עובדת. תתני תמונה על בעיות התקשורת של שניכם, שלא מאפשרות לכם להשיג עבודה טובה יותר. 
 
מה זה עבודה מאומצת? את עובדת משרה מלאה, לא כן? אז מה קשור עבודה מאומצת?
 
כשאין כסף, לא צריך להגיע להוצאה לפועל. צריך להקטין הוצאות ומינוס. אין לך כסף למינוס. 
בשביל להקטין הוצאות צריך לשנות את החשיבה, את הראש. ממש אין הכרח ללמוד לתארים כדי לעשות רושם על מישהו, או לנסוע לחו"ל כדי לצבור נסיעות להרשים את האנשים (זה דוגמה, גם אם זה לא רלוונטי כרגע). אפשר להימנע מרכישת בגדים ולקבל יד שנייה. רק צריך שינוי בגישה ליד שנייה. אפשר לעבור לתזונה זולה יותר.
בעלך צריך לעבוד מול הילדים, ולתת להם תורנות שבועית/חודשית של קניות בסופרמרקט זול, שזה יהיה התפקיד שלהם. כן, אפשר להכניס להם לראש שאתם לא מתכוונים להיכנע לדרישותיהם ולוויכוחים איתם בתמורה לביקורי הוצאה לפועל בבית. לא לענות על הטענות שלהם, לחלק תפקידים (כולל ניקיון) ולעמוד על ביצועם. 
אבל בשביל שיימנעו וויכוחים וטענות, אתם (יותר נכון, בעיקר את) צריכים להכניס לכם לראש שחיים של צמצום והסתפקות במועט אינם חיים בזויים, אלא מכובדים הרבה יותר מאשר חיים של בזבוזים ומינוס.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
12/02/2018 | 14:51
36
יש שתי אפשרויות שאפשר לעשות בנפרד ואפשר לשלב: לעשות עבודות מזדמנות, גם מהבית כמו הדפסה, ואפשרות אחרת ללמוד עבודות בחוגים ואחר כך לעבוד בהן. כדאי לעבוד במה שאתם טובים בו, ויש גם סיוע מביטוח לאומי וכדאי להילחם עליו.
 
לצפיה ב-'התמודדות...'
התמודדות...
( לעמוד שלי בתפוז )
12/02/2018 | 21:36
1
46
היי,
אני שומעת באיזה חוסר אונים את שרויה, כל כך הרבה בעיות ואתגרים שאת צריכה להתמודד איתם והתחושה הזו שעוד דבר ועוד דבר קורה ומעמיס עוד על הכתפיים העייפות שלך ואז פתאום כאילו מישהו בא ושומט את השטיח מתחת לרגלייך… משאיר אותך להתמודד עם חוסר הוודאות ממה שהעתיד יבוא ואיך הדבר הזה ישפיע על עלייך ועל המשפחה שלך… אני מתארת לעצמי שזה מאוד מפחיד ומעורר חרדה…
כפי שאנשים כתבו גם לפני, יש כל מיני גורמים שניתן לפנות אליהם במידת הצורך וגם ארגונים שמסייעים למצוא עבודה בגילאי 50 פלוס. את יכולה להסתכל למשל בפורטל של דרוש ניסיון- http://www.darush-nisayon.org.il/.
אני מבינה שגם הייתה לך חוויה שלילית עם עמותת פעמונים ושהמתנדב התקשה לראות את הצרכים שלכם ואת האתגרים שאת מתמודדת איתם, אולי ניתן לפנות שוב ולשתף אותם בחוויה הקודמת כך שהפעם יוכלו להתאים לכם מתנדב נכון יותר עבורכם.
 
כל כך הרבה פעמים הגבת כאן לאנשים, ניסית לעודד ולתמוך ואני שמחה שהרגשת שאת יכולה לפנות לכאן לתמיכה כשאת זקוקה לה…
אני מזמינה אותך להמשיך לשתף כאן במה שעובר עלייך ומקווה שהשיתוף והתגובות שתקבלי כאן יצליחו לספק לך חלק מהתמיכה שאת צריכה… כמובן שאת גם יכולה להגיע אלינו לצ'אט לשיחה אנונימית עם אחד המתנדבים שלנו, אנחנו כאן כל יום בין תשע לחצות. http://www.sahar.org.il/
 
שלך,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'תודה רבה לכם,'
תודה רבה לכם,
13/02/2018 | 10:26
50
העידוד היה מאד מאד במקום.
תבורכו.
לצפיה ב-'איזה סיוט'
איזה סיוט
10/02/2018 | 10:05
22
133
אני ישנה בבית חולים בכורס א על יד המיטה שלו. איזה פה. ג'ורה והתנפלות של. חלק מהצוות חוויתי עכשיו פשוט מזעזע ואיזה דיבור וחוסר טיפול דוחה באבא וגם מי שאמר לי לקחת אותו לא מתערב בכלל ורק אני מתמודדת עם כל הגיהנום
לצפיה ב-'אוי...'
אוי...
10/02/2018 | 20:36
7
63
אבל למה זה קורה? למה פותחים עליכם פה, מה בדיוק אומרים לכם?
רפואה שלימה במהירה!!
לצפיה ב-'תודה'
תודה
10/02/2018 | 21:20
6
60
יש אנשי צוות מאד דוחים  אני ישנתי מאחרי הו ילון לא ראו אותי בבקר נכנסו סניט ר ואח הם לא ידעוי שאני שומעת הס ניטר אומר הנה המטומטם הזה וגם הבת שלו חושבת שכולם ממטומטמי ם היא אומרת שזה פצעים של יומיים בזמן שזה פצעים של שנים. וזה לא נכון כי הייתי איתו במיון השבוע ושחררו. ולא היו לא פצעים המנקה גם הייתה והיא אמרה למה אתה קורא לו. ככה הוא מהנדס לשעבר וההוא אמר עזבי ואל תחבשי לו את הפצעים אז אני יצאתי ואמרתי למה אתה מרכל זה לא יפה פתאםפ האח והס ניטר שניהם מתנפלים עלי גועל נפש תעופי אמרתי יש לאבא זכות למלווה תסתמי תפה וצרחו ת את תופסת מיטה זרקת אותו וכל מני דברים מעוותים ואני לאלצעקתי אמרתי היחידי שצועק זה אתה והאחות באה להתערב ואמרה לו להיכנס לחדר ולי אמרה שיש מחסור בכוח אדם ולכן חלק עצבני ואחרי שעה הוא רב עם אשתו של השכן לחדר ועם עוד משפחה במסדרון אז הבנתי שאין טעם להתייחס אליו ושהוא זבל לכולם אבל הייתי מאד נסערת בהתחלה
לצפיה ב-'חוויה מאוד לא נעימה'
חוויה מאוד לא נעימה
12/02/2018 | 00:48
5
39
זו נשמעת חוויה מאוד לא נעימה.
כולנו מכירים את התחושה הלא נעימה של יחס מזלזל מאנשים, ואם זו בתקופה קשה זה קשה שבעתיים, ואם היחס מגיע מהאנשים שעליהם אנחנו אמורים לסמוך, זה קשה אפילו יותר.
מחזק אותך ומאחל רק בשורות טובות לך ולאביך!
 
חשוב לזכור את מה שחשוב באמת, את המשפחה, את החיים, את ההנאות והזיכרונות והאהבה של אלו שקרובים אלינו - ולא לבזבז את המשאבים הרגשיים שלנו על אנשים מזלזלים שאנחנו אפילו לא מכירים והם לא חלק רגשי מהחיים שלנו.
לצפיה ב-'תודה רבה '
תודה רבה
12/02/2018 | 05:22
4
44
אתה צודק , הם לא טיפלו בפצעים שלו ויש לו פצעים איומים אתמול פעם ראשונה שמישהו הקשיב לי גם זה ששלח אותי לא התערב שאמרתי שלא מטפלים  כל  הזמן ששאלתי אתם מטפלים לו בפצעים? אמרו לי כן שאמרתי איפה המשחה או התחבושת אמרו. לי זה שקוף לא רואים אתמול פפע ם ראשונה אחות. אמרה את האמת איזה. פצעים? לא עשו כלום... והלכה לבדוק ואמרה שזה מזוויע וקראה לאח מומחה לפצעים שאמר זה נורא ואיום חבש ואמר. שהם מאד קשים לריפוי והוא חייב לאכל ואבא לא אוכל כלום ומממש קשה
לצפיה ב-'אני שמחה שסוף סוף מישהו התייחס לתלונות שלך!'
אני שמחה שסוף סוף מישהו התייחס לתלונות שלך!
12/02/2018 | 08:07
3
36
ומקווה מאוד מאוד שאביך יקבל עכשיו טיפול נאות! וכל הכבוד לך על המסירות ועל העקשנות מול הצוות!
לצפיה ב-'זה נורא'
זה נורא
12/02/2018 | 08:18
2
38
יחס, מזעזע לא יודעת מה יהיה מקווה שבסדר הוא גם לא אוכל כלום והאח של הפצעים אמר שזה חמור מאד
לצפיה ב-'מה זה, פצעי לחץ?'
מה זה, פצעי לחץ?
12/02/2018 | 18:04
1
12
לצפיה ב-'https://www.reutheshel.org.il/פצעי-לחץ-גורמים-טיפול-ומניעה/'
https://www.reutheshel.org.il/פצעי-לחץ-גורמים-טיפול-ומניעה/
12/02/2018 | 20:02
19
לצפיה ב-'החלמה מהירה לאביך, אלזה'
החלמה מהירה לאביך, אלזה
12/02/2018 | 14:25
1
30
אנשי צוות בבית חולים עלולים להיות בלחץ ומגעילים בהתאם. כבר יצא לי לצעוק על אנשי צוות. נסי למצוא אחות נעימה בצוות, ותבקשי שתסביר לך על הבעיות מהן סובל אביך.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
12/02/2018 | 19:50
25
זה לגמרי ככה, ועכשיו אני פוחדת שאיזו סוציאלית מגעילה תגיד שאבא אין תנאים טובים בבית ושהוא חייב ללכת לאיזה מקום אחר ואני לא אשלח את אבא שלי לשום מקום יש לו בית אשה בת מצאתי גם מטפל אני מפחדת שהיא יכולה לחייב הם מדברים על מוסד שיקומי מה זה בכלל לכל הרוחות היה לי יום כ"כ קשה כמה בכיתי והדוד האח של אבא גם כן נבלה... עשה גיהינום אני כ"כ פוחדת והיה לי קשה נורא וגם ככה קשה
לצפיה ב-'מצטער לדעת'
מצטער לדעת
12/02/2018 | 14:48
11
32
גם שהאב חולה וגם שאנשי המקצוע מתנהגים אליכם לא יפה ולא מטפלים היטב. אסור להם לנהוג כך, אנשי מקצוע חייבים לעשות את תפקידם באחריות. מחלות וסבל גופני קשים במיוחד, אבל לפעמים הם חלק טבעי מהחיים ובדרך כלל נרפאים מהם. למזלנו, הרפואה היום מתקדמת ויודעת לרפא את רוב המחלות. כדאי לבדוק למה אנשי המקצוע התנהגו אלייך כך, ובמקרה קיצוני אף להתלונן. בכל מקרה, מה שחשוב שאביך יבריא.
 
לצפיה ב-'תודה לך'
תודה לך
12/02/2018 | 19:56
10
36
כי יש ביניהם מגעילים גדולים והשכנה אכן התלוננה אני מותשת ומפחדת מאד שלא שיגידו שהוא לא יכול לחזור הבייתה אני לא רוצה לשלוח אותו לשום מוסד אם הוא צריך שיקום שיקבל אבל מה הקשר למוסד
לצפיה ב-'זה תלוי בבעיה הרפואית'
זה תלוי בבעיה הרפואית
13/02/2018 | 12:47
7
38
לשיקום שולחים כאשר יש פוטנציאל שיקומי. רלוונטי למשל לאנשים שהתפקוד שלהם הדרדר באופן מהיר בעקבות פציעה או מחלה חריפה. דוגמאות יכולות להיות שבר צוואר הירך או אירוע מוחי. זה דורש המלצה של איש מקצוע רלוונטי (לרוב פיזיותרפיסט או נוירולוג).
אם מדובר בהדרדרות כרונית איטית - שיקום לא יעזור.
 
אם יש מגבלה משמעותית בתפקוד הבסיסי (ADL) ובנוסף פצעי לחץ , ייתכן שזה שם אותו תחת קטגוריה של סיעודי מורכב.
לצפיה ב-'אני'
אני
13/02/2018 | 17:54
6
35
לא יודעת בדיוק מה זה, אצלו הדברים בסדר, פרט לבעיות גב שבגינן קשה גם דברים אחרים וחוץ מזה עוד כמה בעיות קלות אני למוסד בשום אופן לא מוכנה לשלח, גם רופא ראשי מסכים איתי אבל האח שלו החוצפה שבכלל לא מטפל בו מתערב שזה מה שהוא צריך ואיזה עוסית מנוול ת שאני בכלל לא מכירה רוצה לדחוף אותו לשם ולהשתלט לו על הרכוש אני לא יודעת מה זה למוסד לא אשלח שיקום זמני זה סיפור אחר ויתכן שבהחלט הוא זקוק 
לצפיה ב-'ממה שאת כותבת לא ניתן להבין את הסיפור'
ממה שאת כותבת לא ניתן להבין את הסיפור
13/02/2018 | 20:47
5
30
כאבי גב כרוניים הם לא סיבה ללכת לשיקום.
הפניה למוסד שיקומי/סיעודי/סיעודי מורכב צריך להתבצע לאחר המלצת גורם מקצועי רפואי (זה תלוי דיאגנוזה). עובדת סוציאלית לא קשורה לעניין. וללא קשר, עו"ס לא יכולה להשתלט לו על הרכוש, כך שהסיפור שלך נשמע מוזר. 
לצפיה ב-'עוס'
עוס
13/02/2018 | 21:24
4
33
של הרווחה בהחלט יכולות לכפות את דעתן ולהשתלט ישנם המון סיפורים כאלו, הם יכולים  להגיד שלאדם יש בעיות הליכה בגלל שהוא לא יכול ללכת בגלל הכאבים גב ולצפות עליו דברים, מוזר לך אבל לצערי ישנןם המון מקרים וזה מה שהיא מנסה לעשות גם כאן
לצפיה ב-'טוב...'
טוב...
14/02/2018 | 08:00
3
27
מה שאת אומרת פשוט לא נכון. עוס של הרווחה אינה קשורה לקביעת מצב סיעודי של אדם (זה תפקיד הגריאטר). ואם יהיה צורך למנות לו אפוטרופסות לגוף/ רכוש עקב תשישות נפש או דמנטציה (שזה לא המצב כאן) מן הסתם זה יהיה מישהו מהמשפחה.
 
זה נראה שאת שבויה בכל מיני תאוריות קונספירציה אז אני לא רואה טעם להמשיך איתך את הדיון.
 
לצפיה ב-'אני '
אני
14/02/2018 | 11:55
2
36
לא מנהלת אתך שום דיון וגם אין לך הבנה בנושא זו לא תיאוריה לצערי זו מציאות היא לא קובעת את המצב היא שולחת מישהו מטעמה שקובע ויכול לכתב כל מני דברים שלא אומר בהכרח שהם נכונים ולקבע שהמשפחה לא מתאימה והם ממנים גוף חיצוני זה מה שהם תכלס עושים בהמון מקרים 
לצפיה ב-'אם עושה לך טוב לחשוב כך, שיהיה לך לבריאות '
אם עושה לך טוב לחשוב כך, שיהיה לך לבריאות
14/02/2018 | 12:04
1
10
לצפיה ב-'זה לא עושה לי טוב בכלל ואין לי סבלנות'
זה לא עושה לי טוב בכלל ואין לי סבלנות
14/02/2018 | 14:13
25
לויכוחים באמת העקר הבריאות 
לצפיה ב-'יש אנשים מגעילים '
יש אנשים מגעילים
14/02/2018 | 19:15
1
30
ויש אנשים נהדרים. תהיי תמיד מהאנשים נהדרים ועם האנשים הנהדרים.
 
 
לצפיה ב-''
14/02/2018 | 20:05
11
לצפיה ב-'מקווה שהגעתי למקום הנכון, לא יודעת מה לעשות עם עצמי'
מקווה שהגעתי למקום הנכון, לא יודעת מה לעשות עם עצמי
11/02/2018 | 00:21
17
136
אני לא יודעת אם לכתוב במבוגרים או צעירים כי אני כן נחשבת למבוגרת אבל זה תלוי איך כל אחד מגדיר את זה.
בנתיים אני גרה עם ההורים, עם אמא נרקיסיסתית שלא מודעת לעצמה. אין לי כסף לברוח ואני מאוד תלותית ולא אשרוד לבד.
אני לא מוצאת עבודה והעבודות היחידות שאני מוצאת הן דורשות מידי, הרוב 12 שעות פלוס חובה ואני לא במצב נפשי לזה. אני פחדנית ונמנעת מהכל.
כל יום אני סובלת מהשפלות והצקות, על המראה שלי והיכולות שלי. אני מפחדת פחד מוות. כשהייתי ילדה היו גם מכים אותי והמורים שלי היו מתעלמים ממני. פעם סיפרתי להם שההורים שלי שונאים אותי אבל הם צחקו עליי. פעם אחרונה שסיפרתי לבן אדם מי הם באמת.
כל הזמן אומרים שלי שאני בן אדם טיפש ולא מסוגל לכלום. כזאתי שמפחדת מאנשים. אחרי שנים על גבי שנים שהרגילו אותי לעובדה הזאת התחלתי להאמין בא ואין לי איך לצאת מהבועה הזאת.
אני לא חושבת שאני טיפשה, הייתי מצטיינת ויש לי גם חלומות גדולים(שגם להם אין לי כסף).
בצבא היו לי כמה התמוטטויות עצבים וחשבתי כבר לסיים עם הכל. לא עזר לי מה שהם הציעו לי. גם טיפול תרופתי לקחו ממני כשדבר אחד לא עבד.
אני מרגישה עזובה ולבד. במשך תקופות היו אנשים שקצת הכירו עם המצב שלי והראו המון אכפתיות אבל ברגע שעזבתי אף אחד לא טרח אפילו לבדוק מה שלומי. ככה שהדאגה שלהם נבעה מתוקף אחריות. אני מרגישה שיהיה אכפת לאנשים ממני רק כשמשלמים להם או שיקרה משהו רע אם הם לא ידאגו לי.
קשה לי להתמודד עם הדברים כי כל דבר רע גורם לי לרצות להעלם או לדפוק את הראש בקיר.
קשה לי לסמוך על אנשים וכשמישהו כועס עליי בגלל טעות שעשיתי אני מרגישה שהוא שונא אותי ורוצה להרוג אותי. עד כדי כך הרסו אותי. זה לא הגיוני שמישהו ירצה לרצוח אותי בגלל טעות בכתיב או ששכחתי לעשות שיחת טלפון אבל ככה המוח שלי מגיב באותה השניה. אף אחד לא יבין את זה ואני לא עומדת בקצב של האנשים.
רק שהיו נותנים לי הזדמנות... אני מסוגלת לדברים אבל לא כשזורקים עלי את זה ומצפים שאתמודד. זה דופק אותי בהמון עבודות  או ראיונות ואני רק רוצה למצוא משהו נורמלי.
אני מתוסכלת וכועסת.
אמא שלי חושבת שאני עצלנית ולא מחפשת כלום. אני כן. אני יושבת רועדת עד השעות הקטנות של הלילה כי דחוף לי למצוא משהו אבל בשבילה זה לא לחפש, זאת עצלנות.
היא אומרת שאני הורסת לכולם את החיים. קשה לי עם המחשבה הזאת. שאני לא רק נטל אני טפיל שהורס לכולם את החיים. 
היה כואב לי לראות בילדות ואחרי שכולם מקבלים אהבה מההורים. כואב לדעת שההורים שנאו אותך מהרגע שנולדת. אין כזה דבר חיבוק. או ויתור על טעויות קטנות של ילד. טעויות גוררות מכות והשפלות.
מהרגע שאני זוכרת את עצמי היו אומרים לי שהם מקווים שאני אמות. אף פעם לא הייתי רצויה. 
אם לא היה עליי את הלחץ עכשיו מיד להשיג עבודה והשפלות יום יום על זה שאין לי אחת ואיומים שיעיפו אותי לרחוב אם לא אשלם ככה וככה אני חושבת שהייתי משיגה משהו. התחושה שרודפים אחרי ותחושת הפחד לא תביא עליי כלום.
לא יודעת איך לצאת מזה. קשה לי ועברתי הרבה ואני בכל זאת לא יותר מידי מבוגרת. עדיין חושבים שאני ילדה.
לקח לי המון אומץ לפרסם את זה ועברתי ממזמן את הגיל של הרווחה וכן שקלתי את האפשרויות שלי וכבר היה לי ביקור מהמשטרה- אז אשמח שאף אחד לא יערב אף אחד. בבקשה. זה לא יעזור לכלום ורק יהרוס לי את החיים.
אני יודעת שאני חייבת פסיכולוג או מישהו שיקשיב אבל אין לי כסף לזה והפסיכולוגים של קופות חולים נורא יקרים לי.
מצטערת על שכתבתי המון אבל תודה עם מישהו קרא ואפילו קצת.
לצפיה ב-'כואב לקרוא...'
כואב לקרוא...
11/02/2018 | 08:03
6
69
המצב שאת מתארת פשוט קשה וכואב. לחיות יום יום במקום שהיחס אליך קשה ומשפיל... ועוד יותר כואב שאלה ההורים שלך שמתייחסים אליך ככה!
את צריכה שינוי, זה ברור.
קודם כל פרקטית: היית פעם באבחון פסיכולוגי/פסיכיאטרי? קיבלת אבחנה? ייתכן שאפשר לעזור לך תרופתית בקשר לפחדים, תשקלי את זה.
דבר שני - עם חוות דעת של פסיכיאטר את יכולה לפנות לביטוח לאומי ולתבוע קצבת נכות. ככה לפחות תהיה לך הכנסה כלשהי (זעומה ככל שתהיה).
דבר שלישי - תוכלי לפנות לקבלת סל שיקום של משרד הבריאות - וכך למצוא פצרון אחר למגורים, שאינו בבית ההורים. וגם עזרה במציאת עבודה שמתאימה ליכולותייך (גם הנפשיות).
אני מאחלת לך שתהיי חזקה, ושלא תחשבי אף פעם שאת נטל - את לא. את אדם ייחודי ויקר, ואת כאן בזכות ולא ביסד.  וקיומך כאן בעולם יש לו ערך בפני עצמו  ולא משנה מה הורייך אומרים על כך! זה כל כך מקומם ומעציב שדווקא האנשים שהביאו אותך לעולם הם האנשים שכל כך פוגעים בך, ושלא מסוגלים לראות בך את הטוב ולשמוח בנס החיים שהם הביאו לעולם...
כשהיית ילדה - למה הרגשת שהם שונאים אותך? הם טמרו לך את זה? מה את חושבת היתה הסיבה שלהם?

גם אני לא הייתי אהובה כילדה. גם לי תמיג אמרו בהמון דרכים שאניממאכזבת, לא מה שרצו וציפו שהילדה שלהם תהיה. אבל תני לי להגיד לך משהו - זה מעיד רק עליהם. על קוצר הראיה והאופקים של הורים שלא מסוגלים להתאים את עצמם לילד שהקב"ה נתן להם - ודורשים שהילד יתאים את עצמו אליהם. ילד הוא מה שהוא. וההורה צריך למצוא בו את הטוב ולמצוא בעצמו את הדרך לאהוב אותו גם כשהוא שונה מהתמונה הדמיונית שהיתה להורה ברטש לגבי איך הילד "צריך להיות". אם הורייך לא אהבו אותך - זה מעיד עליהם, לא עליך. את כפי שה' ברא אותך. את בסדר גמור.


לצפיה ב-'תודה שחר חרישי'
תודה שחר חרישי
11/02/2018 | 11:07
5
63
תודה רבה על התגובה, לא ציפיתי שמישהו יגיב לי
כן, הייתי לפני שהתגייסתי והייתי גם בצבא. שניהם אבחנו אותי עם הפרעת חרדה כללית והפסיכיאטר השני גם אבחן אותי עם הפרעת אישיות(אני לא יודעת איזו)
אני לא חושבת שאני בנויה עכשיו לעבור את כל התהליך של הקצבה, גם סיכוי מאוד קטן שאקבל את זה. הייתה לי מכרה שהייתה במצב יותר גרוע משלי ולה לקח הרבה מאוד זמן לאשר את זה.
אני מעדיפה למצוא עבודה, אבל זה נורא קשה. הרוב זה מכירות או עבודות ייצור בתנאי עבד. לא אכפת לי לעבוד בייצור אבל אני לא מצליחה למצוא משהו שיהיה נורמלי.
אני אחפש על הסל שיקום. 
בתור ילדה ידעתי שהם שונאים אותי כי ככה הם תמיד אמרו לי, במיוחד האמא שאמרה שהיום המאושר בחייה יהיה כשאני אמות. היא כל הזמן הייתה אומרת שאני טעות והלוואי שהיא כבר תצטרך לקנות קבר. 
הלוואי שהייתי יכולה לדעת את הסיבה, לפחות מה עשיתי לא בסדר שזה הגיע לי. 
אני לא מסוגלת לדמיין מה עובר בראש של אנשים שהם רואים ילד קטן ומחליטים לפגוע בו בצורה נוראית כל כך. גם כשלא הייתי עושה משהו רע היא הייתה מכאיבה לי ואחר כך צוחקת על זה. או מופתעת על זה שבכיתי או צרחתי מרוב כאב והיא הייתה מכאיבה לי עוד יותר כדי שהשכנים לא ישמעו. 
לפי מה שאני זוכרת אנשים כן היו שומעים דברים כאלו, בבית ספר, השכנים ובני משפחה אבל לכולם היה נורא נוח פשוט להתעלם. 
 
עכשיו מאיימים עליי להעיף אותי היום מהבית. נראה מה יהיה.
 
תודה רבה על המילים, מעודד אותי לקרוא את זה. 
לצפיה ב-'וואוו..'
וואוו..
11/02/2018 | 17:09
2
55
תקשיבי, בלי שום ספק אמא שלך הייתה זו שהייתה לא בסדר. אין שום סיבה להגיד לילד דברים כאלה. מצטערת לשמוע על מה שעברת, אבל תזכרי שזה ששרדת את זה רק מראה כמה את חזקה.
מבחינת טיפול-את יכולה לבדוק האם יש דרך התחנה לבריאות נפש באזור שלך טיפול בחינם, או אם אפשר לקבל הנחה על פסיכולוג דרך קופ"ח.
מבחינת עבודה-אם קשה לך עם שעות ארוכות את יכולה להיכנס לאתרי חיפוש עבודה ולעשות חיפוש לפי משרות חלקיות, זה עשוי להקל על החיפוש. או לפנות לחברות כ"א ולומר להם את כמות השעות שאת מחפשת.
בהצלחה!
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
11/02/2018 | 19:49
1
37
לצערי אין משהו קרוב...
הייתי ברוב חברות כח אדם באזור שלי ויום יום כבר כמה חודשים אני עוברת על אתרים וקבוצות של חיפוש עבודה. מאוד קשה למצוא בגלל המקום שאני גרה בו. אם אני מוצאת משהו טוב אני רואה שכבר 40+ אנשים הגיבו שם, אני שולחת בכל זאת אבל אין לי מזל. רק מקווה למצוא משהו בקרוב..
לצפיה ב-'מסכימה עם מה שאופירה כתבה לגבי מציאת עבודה'
מסכימה עם מה שאופירה כתבה לגבי מציאת עבודה
11/02/2018 | 21:52
46
זה יכול לקחת הרבה זמן, ובאמת בתחילת הדרך צריך לפעמים לקחת עבודות שפחות אוהבים רק בשביל הניסיון ומה שנקרא לשים את הרגל בדלת. אני לא אומרת כמובן לקחת משהו שממש שונאים, אבל לפעמים אכן מדובר בהתחלה בעבודות פחות אטרקטיביות.
 
לגבי עניין המרחק-אפשר לנסוע נסיעות ארוכות או לחליפין לשכור דירה באזור העבודה. אני יודעת שזה לא קל, אבל קחי בחשבון שזה רק בתור התחלה-אחרי שתצברי יותר ניסיון גם יהיו לך כבר יותר אפשרויות.
 
את גם לא חייבת לחשוב לשנים קדימה, תציבי לעצמך מטרות קטנות, לאט לאט.. קחי כל יום ביומו, או אפילו כל שעה בשעתה. זה עשוי להיות פחות מלחיץ וככה בסופו של דבר הזמן יעבור ואת תצברי ניסיון. ואני בטוחה שאת מסוגלת ושתצליחי
 
ואגב, בזמן שאת מחפשת עבודה את יכולה לברר אם מגיע לך לקבל דמי אבטלה. זה אמנם זמני כמובן, אבל זה עדיין כסף שיוכל לעזור לך בין השאר אולי גם לעזוב את הבית של ההורים, ובנוסף בלשכת העבודה הם לפעמים גם מפנים לראיונות עבודה אז זה גם יכול לעזור.
 
ובנוסף הייתי בודקת שוב את העניין של טיפול דרך קופ"ח-לא שאני מומחית בעניין, אבל לא נשמע לי הגיוני שיעלה הרבה כסף טיפול דרך קופ"ח. בכל מקרה, שווה לבדוק.
לצפיה ב-''
11/02/2018 | 22:12
1
39
זה פשוט עצוב נורא. אני כל כך כועסת על האישה הזאת, שהביאה בת לעולם כדי להתעלל בה!! וליבי איתך על כל הסבל שהיית צריכה לעבור... מה תעשי אם באמת יוציאו אותך מבית ההורים?
לצפיה ב-'.'
.
11/02/2018 | 23:40
36
לא חושבת שזה יעשה לי טוב אם ירחיקו אותי בכוח. אני חושבת שהצעד הזה צריך לבוא ממני...
בתקווה בעתיד הקרוב.
אני פוחדת אם אגור לבד להדרדר לחובות וככה בחיים לא אלך ללמוד. אני רוצה לחסוך מספיק כדי להרגיש בטוחה.
לצפיה ב-'ברגע שתעזבי את הבית...'
ברגע שתעזבי את הבית...
11/02/2018 | 17:29
2
55
את תמצאי עבודה,לא חשוב מה,רק כדי לשלם שכירות,מצבך יהיה הרבה יותר טוב.
לומר,"אין לי כסף",זה סוג של ויתור עצמי... תעבדי,יהיה...
לצפיה ב-'..'
..
11/02/2018 | 20:01
1
52
אני יודעת שאני מוותרת לעצמי אבל קשה לי נפשית להתחיל לעבוד במקומות לא מקומות. כבר עבדתי בכאלו ולא שרדתי הרבה. 
לצפיה ב-'מחפשים עד שמוצאים...'
מחפשים עד שמוצאים...
12/02/2018 | 01:03
33
לא כולם עובדים במה שאוהבים,אחרת אף אחד לא היה עובד...
היום יש הכל מהכל,הכוונה,לכל ענף/מקצוע יש הרבה מועמדים ואנשים לא עוזבים כל כך מהר...
 
לצפיה ב-'איך אומרים, הורים שלא ראויים...'
איך אומרים, הורים שלא ראויים...
11/02/2018 | 17:45
49
להיות הורים...!
לצפיה ב-'באמת, רוב ההורים מבטאים אהבה לילדיהם, מחבקים ומכילים טעויות.'
באמת, רוב ההורים מבטאים אהבה לילדיהם, מחבקים ומכילים טעויות.
11/02/2018 | 18:21
3
59
אבל לא כולם. דווקא בפורום הזה, מרוכזים לא מעט אנשים שהוריהם הם מקבוצת ההורים הלא כל כך קטנה, שפוגעים בילדיהם שיטתית כל חייהם, מי יותר ומי פחות, ומבטאים שנאה וחוסר אהבה.
מבחינה זו לכתוב כאן על הבעיה זה המקום הכי נכון. 
האנשים פה שסובלים מהבעיה הזו, הם בטווח גילאים רחב מאוד, החל מגיל צעיר, תחילת שנות ה-20, גילאי 30, 40, 50 ואפילו אמצע שנות ה-60. 
אדם זקוק להורים אוהבים כל ימי חייו, ולאנשים האלה - כמוך - פשוט אין את זה. ועם הבעיה הזו הם מתמודדים כל חייהם. 
 
כמו שהבנת לבד, הורים כאלה לא מודעים לעצמם. יש להם בעיה גדולה מאוד, ואחד הסובלים מהבעיה שלהם זה הצאצא שלהם, כמוך. צאצא שחווה שנאה וחוסר אהבה מהוריו סובל מערך עצמי נמוך מאוד ומאמונות בעייתיות, וכמובן קשיי תפקוד וחשיבה - כמו שאת מתארת.
כמובן שכל המילים שלהם לגבייך הם שקר מוחלט וחובתך לדעת שהם שקר ולא להאמין להן בשום אופן. וזו חובתך כל ימי חייך, זו ההתמודדות העיקרית שלך. האמונה שלך במילים האלה היא שגורמת לך את קשיי התפקוד, החרדות וחוסר הצלחות במציאת עבודה ובחיים.
 
מה הסיבה שהורים מתנהגים כך? זו הפרעה קשה בנפש שלהם. הם מרגישים צורך חולני לפגוע בצאצא כדי להרגיש טוב עם עצמם. זה עיוות נפשי קשה אצלם. הוא נגרם מהרבה סיבות - מסבל שעברו ההורים בילדותם, מבחירות גרועות שלהם בחיים, מחוסר הבנה ומודעות לעקרונות בסיסיים של החיים והאנושות, ועוד ועוד. 
את צריכה להבין שהם בעייתיים, מסכנים, אבל זה לא תפקידך להציל אותם מעצמם. 
לא רק שאינך צריכה לוותר על עצמך כדי לעזור להם, חובתך להילחם על עצמך בכל מחיר, גם אם במחיר של פגיעה בהם בלית ברירה. 
 
את מרגישה לבד כי את לבד! אין גורם מקצועי ומטפל ואפילו גורם חברתי, שיפרוש עלייך חסות, ייקח עלייך אחריות ויחליף את הורייך, כפי שהיית רוצה בעומק נפשך. אין דבר כזה ותוותרי מראש על ציפיה לכך. לאף אחד אסור לקחת עלייך אחריות כל עוד את מעל גיל 18 ולא זקוקה לאפוטרופוס, כך שגם אם לחברה או למטפל מאוד איכפת ממך, הם לא יכולים ולא אמורים לקחת אחריות עלייך, או לטפל בך כשסיימת את הטיפול או הקשר איתם, וזה כבר לא תפקידם. 
את צריכה ללמוד להיות אחראית על עצמך ועל בריאותך, ולא לצפות לכך מאחרים. 
 
אני לא יודעת באיזו קופת חולים את, אבל החוק היום מחייב את קופת החולים לתת טיפול פסיכולוגי בחינם לגמרי. יש קופות חולים שמאפשרות לצד הטיפול החינמי גם טיפול בתשלום מסובסד, אבל אינך חייבת לקבל את הטיפול בתשלום, ויש לך אפשרות לקבל טיפול בחינם, למרות שיש שם תור גדול ופחות בחירה במטפל. 
את צריכה לברר על כך בקופת חולים שלך, כי זה חייב להיות בכל קופה. 
 
אשמח אם תסבירי לנו מה הבעיה במציאת מקום עבודה, מלבד הבעיה של עבודה שדורשת הרבה מידי שעות. מה דופק אותך בעבודות ובראיונות עבודה, על מה את מתוסכלת וכועסת בהקשר לכך. 
ממה את רועדת עד השעות הקטנות של הלילה כשאת מחפשת עבודה. 
 
 
כמובן שאת לא טפשה ולא הורסת לאף אחד את החיים. כמובן שגם לא עשית שום דבר רע אי פעם, שמצדיק התנהגות מחרידה של הורייך, כמו זו שאת מתארת.
הם גם לא יזרקו אותך מהבית, למרות שמאיימים. אדרבא, הלוואי והיו זורקים אותך מהבית. אני חוששת שהבעיה תהיה שיקשו עלייך לצאת מהבית... 
הסיבה שמאיימים עלייך שיעיפו אותך לרחוב היא בגלל הצורך המעוות להשפיל אותך ולגרום לך להיות תקועה בחיפוש העבודה. כשתמצאי עבודה ותוכלי לשלם או לצאת מהבית, הם בוודאי ינסו לשכנע אותך שאינך טובה בעבודה, המעסיקים שלך לא מרוצים ממך ויפטרו אותך בקרוב...
אז קודם כל תנסי לא לפחד מהאיומים, אלא למצוא עבודה שמתאימה לך ולבנות את החיים שלך. מה את מתכוונת כשאת כותבת "עבודה נורמלית"? מה נורמלי מבחינתך? האם את יודעת מה החוזקות שלך בעבודה (לאור הניסיון בצבא למשל) וציינת אותם בקורות החיים שלך?
 
כמובן שברגע שתהיה לך אפשרות כלכלית, עלייך לשים לך למטרה מול העיניים להתרחק מבית ההורים ולהימנע כמה שיותר מקשר איתם, כדי לא לשמוע את העלבונות וההשפלות שמשפיעים על נפשך לרעה ומפריעים לתפקוד שלך.
ממליצה לך להתייעץ פה בקביעות עם האנשים שסבלו כמוך, מה הם עשו מניסיונם במשך החיים, כדי להתרחק מבית ההורים ולא להיות נתונים להשפלותיהם ופגיעותיהם בנפשם.
 
לצפיה ב-'.'
.
11/02/2018 | 20:16
2
57
אני באמת שלא מבינה אנשים שפוגעים בילדים שלהם. אם אי פעם יהיו לי ילדים משלי אני אפילו לא אחשוב להרים עליהם את היד או להגיד משהו פוגע כי מי כמוני יודעת איזה נזק זה גורם בעתיד.
 
אני לא מצפה מאנשים שהייתה להם אחריות עליי לדאוג לי גם עכשיו אבל כמה מהאנשים שהיו כמו חברים שלי וברגע שהם או אני עזבתי אפילו לא שאלו אותי מה קורה איתי. זה לא משהו שיקח מהם הרבה, אפשר סתם לשלוח הודעה ולהתעניין או משהו כזה.
אבל זה בסדר, לא כאילו שאני יכולה להכריח אותם.
 
בקשר לעבודה, הקפדתי לכתוב קורות חיים טובים גם אם לא הספקתי לעשות הרבה בחיים שלי. כתבתי מה עשיתי לפני ובזמן הצבא, מה למדתי מזה ובמה אני טובה. 
אבל אף פעם לא חוזרים אליי. אני לא יודעת מה אני עושה לא בסדר.
הראיונות עוברים בסדר אבל לא חוזרים אליי.  
הייתי אופטימית אחרי הצבא וחשבתי שזה די קל אבל עכשיו אני רואה שהעבודה שקל למצוא אותה אלו עבודות שקשה לשרוד בהן.
 
תודה על התגובה.
 
לצפיה ב-'זה לוקח הרבה זמן למצוא עבודה'
זה לוקח הרבה זמן למצוא עבודה
11/02/2018 | 20:46
1
42
לוקח הרבה חודשים. לא רק לך, גם לאנשים מנוסים.
ועד אז, לכולם לא חוזרים אף פעם, עד שמישהו אחד חוזר. זה לא מיוחד לך, זה אצל כל מחפשי העבודה כמוך. 
אנשים בלי ניסיון תעסוקתי בד"כ יתקבלו למקומות שנותנים שירות, שקשה מאוד לשרוד בהם, כדברייך. אבל יכול להיות שבמקום שאת כן יכולה לשרוד מספר חודשים כדאי לך להתחיל לעבוד, ולא לחשוב על מה יהיה אחרי כמה חודשים. יש טעם לעבוד גם תקופה קצרה ולצבור ניסיון, ובעיקר לחסוך כסף. 
 
 
 
לצפיה ב-'.'
.
11/02/2018 | 23:43
46
הבעיה איפה שאני גרה אין וכמעט עבודות, מקום שומם. הרוב אלו עבודות פיזיות במשמרות ארוכות ויהיה לי קשה לעבוד שם. לא אכפת לי לעבוד באריזה וכאלו במפעלים אבל אני לא מוצאת.
בחנות ניסיתי לעבוד אבל פיטרו אותי ובמלצרות אני לא יודעת אם לנסות ואני פוחדת שהחרדות לא יתנו לי לעבוד בזה כמו אדם נורמלי..
לצפיה ב-'למען המחר'
למען המחר
( לעמוד שלי בתפוז )
11/02/2018 | 22:15
47

אנונימית יקרה,
זה בוודאי נורא לחיות חיים נטולי אהבה, כמו שאת מתארת. האהבה של הורה לילדו היא מצרך חיוני כל כך בסיסי, שכאשר היא נמנעת ממך, את אולי מרגישה שחסר לך בסיס של הזנה וביטחון בתוכך, שאמור לתמוך בך בהמשך. למרות שאני אסייג זאת ואומר, שבכל שלב בחיים אפשר לתקן וליצור מחדש רקמות פגועות. יכול להיות שלהתרחק מהסביבה הפוגענית יהיה תנאי הכרחי כדי להחלים מהפגיעה הרגשית. נשמע שאת מרגישה כמעט חסרת אונים במובן זה, שאת מתקשה, באופן זמני, למצוא לעצמך סביבה אחרת. את עושה מאמצים, אבל סופגת יחס שלילי בבית, יחס שוודאי משפיע עלייך לרעה ופוגע בביטחון שלך. בה בעת, ככל שאת סובלת מיחס זה זמן רב יותר, החיפוש אחר העבודה המתאימה הופך לעניין דחוף יותר ויותר, מה שאולי גורם לך ללחץ ולפחדים...
היית יכולה להיתרם מעזרה נפשית, ואני מבינה שכרגע את לא מוצאת עזרה שמתאימה לכיס. בט.נ.א מציעים טיפול נפשי מוזל, אז אולי זו אופציה: http://www.tenne.org.il/
מצער מאד, ואף יותר ממצער, שלא היה מי שראה את הפגיעה בך במשך כל ילדותך. אין ספק שאת אדם חזק מאד, וזה שאת מבקשת עזרה עכשיו רק מוכיח זאת, מוכיח שאת לא מוותרת על עצמך, ושאת מוכנה לקבל, מה שאומר גם שיש לך הרבה מה לתת. את מוזמנת להמשיך ולשתף בפורום, ומתי שעולה הצורך את מוזמנת גם להגיע לצ'ט בערב בין תשע לחצות: www.sahar.org.il
אני שולחת לך חיבוק של תמיכה והחזקת התקווה לעתיד טוב יותר,
מתנדבת סה"ר.
 
 
 
לצפיה ב-'ברוכה הבאה אנונימית '
ברוכה הבאה אנונימית
15/02/2018 | 01:55
13
כמו שאופירה כתבה לך את בהחלט במקום הנכון.
אני מקווה שלאט לאט הדברים יסתדרו עבורך.
כוחות.
לצפיה ב-'אז זהו'
אז זהו
10/02/2018 | 23:05
1
111
כבר חודש שאני רוצה לפרוק איפשהו, פשוט לרשום .
לאט לאט ההורים שלי ממש מזדקנים
לפני 5 שנים הם היו בסדר .
הם ממש זקנים, ואני לא איתם כדי לעזור להם .
פתאום אמא שלי כבר לא יכולה לצאת החוצה ,אפילו לא ללכת לבד מעל          
2-3 מטר.
אבא שלי על כדורים שחייב לקחת והוא לא האבא שהכרתי .
אפילו בפורום קשישים אין עם מי לדבר.
אני תמיד אמרתי לעצמי שתמיד אהיה שם בשבילם, ואני לא עמדתי בהבטחה הזאת,לא להם ולא לאחותי ולאחי.
זה גומר אותי,
זה לא מגיע להם, איפה הם ואיפה כל הקשישים והמבוגרים האחרים במשפחות אחרות שאני מכירה?
האחרים יוצאים,מבלים,נוסעים לחול, שותים פאקינג קפה בארומה ,נוסעים באוטו.
 
אבא שלי כמעט התאבד והיה בדיכאון לפני 18 שנה בגלל קבלן שלקח להורים שלי את הכל ,וההורים שלי שרדו את זה(בלשרוד אני מתכוונת נשארו כאן ,מאז הם בעצבות,הטראומה שהיתה תמיד נמצאת).
אני לא ידעתי מה זה גיל ההתבגרות .לפני מה שקרה הייתי ילדה שמנה אבל אחרי מה שקרה להורים שלי לא היה אוכל בבית ולא היה כסף. תמיד תירצתי בבית ספר שאני לא רעבה(כל כך קינאתי בטוסט של חברה שלי ,אבל הבושה אוי הבושה ), למעשה התרגלתי לא לאכול עד שהפכתי לממש רזה ,אפילו אני לא שמתי לב ,הייתי הולכת עם בגדים בלויים ולא יכולתי להגיד להורים שלי כלום.
 
אז אני שואלת למה אחרי כל הסבל שהם עברו,
הרי לפני הנפילה היה לנו הכל וההורים שלי היו עושים דברים יחד.
למה ? אני זוכרת את היום שאמא שלי חזרה מהעבודה ואמרתי לה שאבא אמר שהוא רוצה למות . הייתי בת 16 וכל מה שרציתי זה שיתנו לי לראות סרט .
אז אלוהים שלח לי אחלה דרמה לחיים.
 
אני רק רוצה להיות איתם ,אבל עשיתי טעות ,התחתנתי ובעלי לא יזוז מהמקום הארור שאנחנו גרים בו , והילד כ"כ חמוד ,אני מפחדת לעשות שינוי שיפגע בו .
באופן אירוני אני הייתי בן אדם חלש ונשארתי חלשה, טראומות כאלו אמורות לחשל ומה אני? חלשה ,חלשה כל כך על לעמוד על שלי ,על מה שחשוב לי , ומצד שני אולי כי זאת אני. אחת שמקריבה את עצמה ?
 
אני חיה ,אבל זה לא חיים  ,לעבור כל יום ביומו ולזכור מה שעברנו ועוד את מה שנעבור, אני רחוקה מהם ,ואחי ואחותי איתם ואני אפילו לא מסוגלת לבקש מהם סליחה מרוב בושה ,בושה שאני לא יכולה לעזור יותר ממה שאני נותנת.
 
ומה יקרה אח"כ? מתישהו גם אחים שלי יהיו זקנים וגם אני ...
מה יקרה לנו? גם אנחנו ניכנס וניצא מבתי חולים ?
אלוהים יש לי בקשה אחת בשבילי ואני מבקשת ממך שברגע שאני אזדקק לעזרה של האחר , תיתן לי ללכת .
 
 
לצפיה ב-'הבחירה שלך, הכוח שלך'
הבחירה שלך, הכוח שלך
( לעמוד שלי בתפוז )
11/02/2018 | 23:26
29

Chocolove יקרה,
אני קוראת את הכאב שלך שאינך יכולה לעזור ולתמוך בהורייך... שאינך יכולה לתת להם את מה שאת רוצה כל כך לתת... ואולי את גם מרגישה כלואה בנישואים שמגבילים אותך, ולא יודעת מה לעשות, כי את לא רוצה שילדך ייפגע.. נשמע כאילו לא משנה מה את עושה, מישהו ייפגע מזה, ואולי את נשארת איפה שאת נשארת כי את מאמינה בכך, וילדך נמצא בראש סדר העדיפויות.. ועם זאת את מרגישה שאין לך בחירה, שאת חלשה, שקובעים לך מה לעשות ושאת לא הולכת בלב שלם עם עקרונותייך...
אולי, בנוסף לכאב על מצבם של הורייך, ישנו עניין הבחירה שלך, בחירה שאת מרגישה שאינה קיימת. בתוך המערך המשפחתי, או, מדוייק יותר, מול בן זוגך, את מרגישה שאין לך מילה. אבל אם את מקריבה את עצמך, כדברייך, האם את עושה זאת מתוך חולשה? מתוך פחד? או מתוך הרצון להגן על הילד? האם את מגנה עליו כשאת רחוקה מהורייך? האם הסירוב של בן זוגך לעבור קרוב להורייך הוא הדבר היחיד שמפריע לך בקשר אתו, או שזה רק סימפטום אחד של בעיה עמוקה יותר? והאם את משתפת את הורייך ואחייך במצבך?
יכול להיות שאת באמת נמצאת במצב, שבו מישהו נפגע בכל תרחיש אפשרי. בינתיים את נפגעת, ואולי גם ההורים (אני מבינה שאחיך ואחותך נמצאים איתם, אבל שאת רוצה להיות חלק מהעזרה, שאת מרגישה מחוייבת לכך). אולי המצב אינו בריא גם עבור ילדך, אם יגדל תחת מערכת יחסים שבבסיסה כוחנות וכניעה, אבל את זה אני מסייגת מאד, משום שבאמת שאינני יודעת דבר על הקשר הזוגי מעבר למה שסיפרת. לפעמים קיימים מצבים, שבהם יש יותר מאפשרות אחת, יותר מפיתרון אחד אפשרי. אולי מה שחשוב הוא, איך את מרגישה עם עצמך ועם ההחלטה שאת עושה, ואם תרגישי חזקה ובעלת בחירה, תהיה אשר תהיה בחירה זו, יהיה זה לטובה עבור הכלל.
לסיום רציתי לומר לך, שאני יותר ממבינה את חששותייך לגבי הזיקנה. זהו נושא טעון מאד. אני מאחלת לך שלא תצטרכי עזרה, ושהורייך יקבלו את כל העזרה שהם צריכים, בדרך הראויה והטובה ביותר.
 
לצפיה ב-'לפעמים בא לי אהבה אבל לא מצליחה לראות את זה קורה'
לפעמים בא לי אהבה אבל לא מצליחה לראות את זה קורה
06/02/2018 | 23:32
14
118
גזרתי על עצמי בדידות, רק בגלל שאני חומלת על כל מי שיהיה איתי, כי הוא יקבל המון אמוציות, שמעייפות גם אותי.
ורק אנשים בודדים יכולים ממש להבין אותי ולהחליק איכשהו, כל השאר נפגעים ממני לכמה דקות, ואחרי זה מבינים שזה בא ממקום ריגשי, ומשחררים אותי לנפשי, כי אני מתנהגת אליהם בצורה מסויימת שגורמת לריחוק.
ולרוב אני כאילו שמחה שהם וויתרו עליי, וזה נורא בפני עצמו!!!

לצפיה ב-'את מאוד מודעת לעצמך ויודעת לספר בדיוק מה קורה'
את מאוד מודעת לעצמך ויודעת לספר בדיוק מה קורה
07/02/2018 | 08:00
3
59
יש אפשרות שתשתמשי במודעות הזאת גם בזמן אמת, כדי לוסת את ההתנבגות המסויימת שמרתיעה אנשים?
ובאמת חבל שאת נשארת לבד...
לצפיה ב-'אני מנסה להסביר את עצמי רק למי שקרוב אליי ומוכן להכיל אותי'
אני מנסה להסביר את עצמי רק למי שקרוב אליי ומוכן להכיל אותי
07/02/2018 | 22:38
2
49
להסביר לאנשים מה אני עוברת, זה קשה בפני עצמו, כי גם זה נורא אמוציונלי, והצד השני נותר המום, עצוב ומרחם, ואולי בא לו לחבק אותי חזק, ולעזור לי, ותמיד מנסים לשנות אותי, אבל אני לא רוצה עזרה מאף אחד, ואז כועסים עליי, אתה מבין? לא מבינים שלא ביקשתי כלום, פשוט כלום.
 
וזה פרדוקס, כי אני כן צריכה חום ואהבה, וכשזה מגיע פעם בשנתיים בערך, אני אף פעם לא הצלחתי לשמור על יחסים תקינים עם בן הזוג, כשזה נגמר זה נגמר, ותמיד אני הייתי זו שלא הייתה מובנת, או שלא ידעה מה היא רוצה מעצמה, וזה בדיחה, לא מצחיקה.
 
גם כשהיה לי חבר, אף פעם לא אמרתי לו שאני רצינית איתו, לכיוון משפחה וילדים, כי אני בעצמי לא רצינית בעליל, ואפילו לא יוצאת לדייטים עם גברים, כי אני נבוכה מעצם המחשבה שיוצאים לדייטים בשביל להכיר, אני לא מסוגלת, אולי חרדה.
זהו תודה על התגובה
לצפיה ב-'אל תוותרי על עצמך'
אל תוותרי על עצמך
09/02/2018 | 15:46
1
44
ותמצאי את הדרך להפוך את המשפט הזה למוטו בחיים שלך. זו תורה שלמה.
כאן טמון כל היסוד של מעגלי הקסמים שתיארת כאן. 
 
קחי לך למשימת חיים להאמין שכל המורכבות האמוציונלית שלך היא דבר עם הרבה כוח ויתרונות, ותתרכזי בלהפיק אותם. כל תופעות הלוואי של זה יהפכו לטפל - הן בעינייך והן בעיני זולתך. ושוב לא תזדקקי לטכניקות הרחקת הזולת הכל כך מובנות בתוכך. 
לצפיה ב-'אתה צודק, יש יתרונות, ולמרות שאני מודעת להן, מתרכזת בשלילי'
אתה צודק, יש יתרונות, ולמרות שאני מודעת להן, מתרכזת בשלילי
10/02/2018 | 01:47
37
כן כן אני יודעת, זה בא והולך, תלוי במצב הרוח, ובכיוון שהיא נושבת, לשם אני עפה,
מתרכזת בקבוצת עלים יבשים שנפלו הרגע מהעץ, ובעודי בוהה באותם עלים עייפים, נושרים להם בקלילות על המדרכה, הגיעה לפתע הרוח, והעיפה את כולם בבת אחת, והמוזיקה שהם עשו הייתה מהפנטת, כשהם נגררים כך בחוסר רצון על הכביש, כאילו מסלקים אותם בכוח, ולא על ידי עובדי העירייה, וגם הם מכירים כבר את הטבע, וגם את האדם ואת העץ והאדמה.
סופ"ש נעים
לצפיה ב-'את ראויה לטוב'
את ראויה לטוב
07/02/2018 | 20:07
40
מי שיאהב אותך יעזור לך להתמודד עם הקשיים שלך ולא יתרחק ממך בגללם. משמעות האהבה לדאוג ולעזור. גם אם יש לך קשיים, תוכלי תמיד להיות טובה לאנשים ובעיקר למי שחשוב לך. ככל שתהיי טובה ותיתני אהבה, הקשרים שלך יצליחו יותר. כל אדם יכול לאהוב ולהיאהב.
 
 
 
לצפיה ב-'היי!'
היי!
09/02/2018 | 16:04
8
45
הנה משהו שאולי יפתיע אותך:
גם לבת הזוג שלי היו מחשבות בדיוק כמו אלו שיש לך, ולכן היא לא חשבה שתצליח להחזיק מערכת יחסים לאורך זמן.
אבל נחשי מה? אני מכיר את האישיות שלה, ואני מאוהב בה. 
דווקא כי אותן אמוציות שהיא, כמוך, מתארת, הן בדיוק אלו שאני אוהב בה, כי הן חלק מהרגישות שלה, חלק מהאישיות הסוערת ומלאת החיים שלה, לטוב ולרע - ונראה שגם האישיות שלך היא חזו.
 
כבר מהתיאור הקצר שלך פה אפשר להסיק: את רגישה, את מודעת ומבינה, את אכפתית (כי את מוכנה לספוג בדידות כדי לא לפגוע באחרים), ואת אמיצה.
כמוני, יש עוד אנשים בעולם הזה שמעריכים בדיוק את התכונות האלו, והם ישתוקקו להכיר אותך, להיות איתך, לדבר איתך, ואפילו לפתח איתך מערכת יחסים רומנטית - כי הם יאהבו את האישיות המופלאה שלך, והם יהיו מוכנים "להתגבר" (ואפילו לאהוב) בשבילה על התקפים רגשיים.
 
אנשים שונים זה מזה באישיות שלהם, וגם בהעדפות שלהם. לך יש את הייחודיות שלך באישיות שלך, ואנשים רבים, בזכות זה, יעדיפו להיות איתך.
לצפיה ב-'היי תודה יש דברים שאני אוהבת בי אבל כנראה לא מספיק'
היי תודה יש דברים שאני אוהבת בי אבל כנראה לא מספיק
09/02/2018 | 16:33
7
36
אתה צודק בכל מה שאתה אומר, ואני נורא שמחה שיש אנשים כמוך, שיכולים להכיל נשים עם אישיות מורכבת שכזו, למרות שכל אחד מאיתנו שונה לגמרי מהאחר, ואני לא בטוחה שאני וזוגתך בול אותו הדבר, ויש דברים נוספים שמתלווים להחלטה הזו לחיות לבד.
 
כמובן שיש המון אנשים שנמשכים לתכונה הזו אצלי, שאני שונה, מסתורית, והאופן שבו אני מתבטאת, נשמעת נורא פיוטית, ומתוארת על ידי ברגישות מדוייקת.
וזה גורם לאנשים להימשך אליי, ואני מודעת לזה, אבל ברגע שאני מרגישה שמישהו עף עליי יותר מידי, אני עוצרת אותו, ומנסה לאזן את הדיעה שלו עליי, עם קצת אימרות שליליות על עצמי.
זה משהו שהוא חובה בעיני, ואני לא מצליחה לשנות את זה.
 
תמיד חשבתי על אלה שיש להם זוגיות טובה ובריאה, שהם פשוט מתים על עצמם, ובגלל אהבתם העצמית הרבה, הם לא יכולים להיות לבד, כי הם רוצים להרגיש בנוסף, שיש עוד מישהו שאוהב אותם, ומטפח להם את האגו ואת הביטחון העצמי, יחזק להם את התחושה הזו, שהם נאהבים ומושלמים.
וזה קורה להם, כי הם מוכנים לקבל, ואני לא הייתי מוכנה לקבל, במיוחד אהבה, כי ככה זה אצלי, אני עקשנית, ולא מאמינה לאף אחד.
לצפיה ב-'זה מאוד טבעי'
זה מאוד טבעי
09/02/2018 | 23:47
5
32
בכולנו יש גם תכונות שאנחנו לא אוהבים בעצמינו.
מובן מאליו שאת ובת זוגתי לא אותו הדבר, לכל אדם האישיות הייחודית שלו שמהווה אותו, ולפעמים היא מכילה גם נטיות רגשיות גבוהות, כמו זו שתיארת וכמו זו של אהובתי.
 
מערכת יחסים לא צריכה לנבוע מתחושת שלמות, להיפך: בהיותנו שואפים לקרבה הגבוהה ביותר, אנו שואפים למעשה ליצור קשר אנושי וכנה, בו כל אחד מכיר ומכיל את כל תכונותיו של השני. אני לא מתבייש בפניה במגרעות שאני מוצא בעצמי, מפני שאני יודע שכמו שאני נחשף בפניה גם היא נחשפת בפניי, וחושפת תכונות שבעיניה הן מגרעות. ואני סומך עליה כי אני יודע שבהיווצרות הקשר האינטימי שנינו סומכים זה על זו, ושנינו גם מודעים לעובדה ששנינו בני אדם ויכולים לטעות לפעמים, ושנינו מוכנים לקחת את הסיכון הזה.
 
האם את יכולה לפרט קצת יותר על החשש שלך מקשר?
מה הגורם לבחירה שלך להישאר בודדה?
באיזה שלב ההתקרבות לאחר נעצרת אצלך?
האם היית רוצה לשנות את זה?
אני מאוד אשמח לשמוע את כל מה שבהרגשותייך
לצפיה ב-'בשביל לשנות את זה אני צריכה להיוולד מחדש כנראה'
בשביל לשנות את זה אני צריכה להיוולד מחדש כנראה
10/02/2018 | 01:26
4
24
היי, תראה יש המון סיבות לעובדה שאני חיה לבד ולא בזוגיות, אבל מעולם לא הייתי באמת "בודדה", כי יש לי משפחה וחברים, ואחיינים מתוקים, והכל בסדר.
 
ואין לי בעיה לנהל קשר עם גבר, שמבוסס על חברות כנה ואמיתית, מבלי לשפוט את האחר, זה פשוט נפלא בעיני, ואני נורא נהנית מחברתם של גברים, וגם לבלות עם ידידים.
 
אבל קשר אינטנסיבי של שנים, לא היה לי מעולם, וגם לא היה חסר לי כמו שחסר לכולם.
 
אולי אחת הסיבות העיקריות היא שצפיתי באמא שהיה לה קשה, והייתה מאוכזבת מהחיים שלה שהיא חיה, התקשתה לומר שהיא מאושרת, וראיתי את הקשיים שלה גם איתי, כשהייתה עוד אמא צעירה, אני זוכרת אותה, היא לא פיזרה הרבה אהבה, היה קר בבית.
וזה משהו שמשפיע על ילדה, המחשבות רצות במוח, ויכול להיות שכבר בתור ילדה החלטתי משהו עם עצמי, שאני לא מוכנה להיות כמו אמא שלי.
 
וגם שהיא לא קיבלה עזרה מאף אחד, ואבא עובד כל היום, והיא וויתרה על עצמה ועל העבודה הטובה שהייתה לה, הכל בשביל המשפחה.
והפילו עליה די הרבה, וזה לא פשוט, כי אני רציתי תשומת לב שלא קיבלתי, כי היה לה רע, וכנראה שספגתי וספגתי, וזה התפתח לאנטי מטורף כלפי זוגיות, חתונה, ילדים וכו'.
 
ולא שהייתה אלימות בבית, או קללות, ממש לא!!! להיפך, לא אמרו לי מילה, כלום, הסתירו רגשות, במיוחד אמא, ותמיד ראיתי שאסור להתלונן, וצריך לסבול בשקט.
אי אפשר לעבוד על ילדים, הם רואים הכל, ושומעים גם אם לא אומרים להם מילה, אבל נוצר חסך עצום באהבה עצמית, חרדת נטישה, ועוד מלא דברים שאני לא יכולה לכתוב את הכל, זה המון, אבל האישיות שלי היא מורכבת נורא.
 
כנראה שזוגיות (חתונה) עם גבר, תמיד איימה עליי באיזושהי צורה, איימה לקחת את זהותי, עצמאותי, ואת מחשבותיי, לחטוף אותי, להפוך אותי למשועבדת לכל החיים, ולא להחזיר אותי לעולם.
אז כל זה מתבטא כמין רתיעה, פחד, או חשש קיומי, מלאבד את עצמי בשביל מישהו אחר, ולסבול תוך כדי, וזה גורם לי ללחץ נפשי שאני כנראה לא מעוניינת להרגיש.
 
** גם חתונה זה משהו ששייך לאגדות בעיני, ופה זה לא ארץ הפלאות ***
 
גם הציפיות הגבוהות שיש מנשים, להיות אישה של בית, שצריכה לבשל, ולנקות, לתקתק הכל, ללכת לעבודה, ולתת דין וחשבון לעוד מישהו שחי איתי בבית, לא מסתדר לי.
אולי בבתים נפרדים, אני לא יודעת
יש דבר כזה??? חחחחח סורי על החפירה
 
לצפיה ב-'תודה על הפתיחות והכנות'
תודה על הפתיחות והכנות
10/02/2018 | 03:01
3
27
נשמע שחוויות הרבה התמודדויות עם חסכים רגשיים, שהובילו לרתיעה שלך היום.
 
קודם כל, חשוב לזכור שכל בחירה אישית בהקשר הזה היא לגיטימית: אם את לא רוצה לעולם קשר אינטימי זה בסדר גמור, אם את רוצה מערכות יחסים קצרות זה בסדר גמור, אם את רוצה זוגיות ארוכה בלי חתונה, או חתונה בלי להביא ילדים לעולם, או הורות משותפת בלי חתונה, או קשר פתוח ולא מחייב - הכול קיים, והכול לגיטימי ומותר.
 
השאלה החשובה שאת צריכה לשאול את עצמך היא: מה המצב שאת באמת רוצה להיות בו, במקרה האידאלי?
כלומר, יכול להיות שאת באמת לא רוצה מערכת יחסים רצינית, וזה בסדר גמור, אבל יכול גם להיות שהיית רוצה את זה במקרה אידאלי ופשוט עכשיו את חוששת מזה. במילים אחרות, השאלה החשובה היא: אם תתעלמי לרגע מכל הפחדים והחששות, באיזה מצב תרצי להיות? האם הוא שונה מהמצב בו את נמצאת עכשיו?
 
אני שואל את זה כי בהודעה שפתחה את השרשור כתבת שאת לפעמים רוצה אהבה, אבל לא רואה את זה קורה.
אם את רוצה את זה, למה את לא רואה את זה קורה? איפה בדיוק החשש?
 
כלומר: מה היית רוצה לשנות במצבך?
 
 
ולא חפרת בכלל!
אהבתי לראות שנפתחת, את מוזמנת לשפוך עוד
ואת מקסימה
לצפיה ב-'ברור לי שזה כיף להיות נאהבת, גם חוויתי לאחרונה אהבה'
ברור לי שזה כיף להיות נאהבת, גם חוויתי לאחרונה אהבה
10/02/2018 | 13:42
2
30
מה שהייתי רוצה לשנות, זה להיות פחות דאגנית, ופחדנית, ושאפשר לחיות חיים חופשיים, ללא תוספת לחץ של בית ובן זוג.
אבל זוגיות זו עבודה שצריך להשקיע בה, ולהתאמץ, ולא קרה לי שפגשתי מישהו שהצליח להשפיע עליי כל כך, וזה לא שלא טיילתי בחו"ל, ופגשתי מיליון איש.
 
אבל העיניין הוא, שלא משנה מה קרה, אני לא מצליחה לשנות את זה בעצמי, אפילו אם אני נורא רוצה, אני לא מצליחה להגדיר את זה בראש, ולתפוס את זה בידיים, אתה מבין?
כאילו זה במימד רוחני לגמרי.
אבל יש לציין שאני מרגישה נאהבת על ידי דברים חיצוניים אחרים, כלומר אני מרגישה את מה שהיקום מרגיש כלפיי, שזה רוך וחמלה ועדינות נפש, ואהבה מטורפת לכל דבר שזז, ואפילו שלא תמיד מדובר באנשים, ולראות את הדברים הכי קטנים ושבריריים שקיימים.
 
ואני יודעת שזה שונה מהשאר, אבל אני כבר בת 42, והאישיות שלי לא הולכת לשום מקום, אז עדיף להודות בזה, לא? למה לריב עם עצמי כל הזמן, זה מתיש נפשית, והחיים בנתיים נמצאים כאן ועכשיו, וחשוב לי להיות מאושרת, גם ללא אהבה מבן זוג.
 
אני חוסכת מעצמי סבל ועצבים, וגם מבן זוג עתידי, שאולי יצפה שאהיה לידו כל החיים, ואני לא אהיה שם, ואצא שקרנית ונוכלת.
 
ובלי קשר, היה לי מישהו בשנה וחצי האחרונות, ונפרדנו לפני חודש בערך, ואנחנו לא מדברים אחד עם השני, כי זה הגיע למצב שכבר נמאס לי לריב איתו.
הוא התעלם מהחסרונות שלי וגם שלו, וחשב שהכל יסתדר, הוא רצה להתחתן, ואני הגבתי בביטול, הוא נפגע, אבל המשכנו את הקשר, עד שרבנו שוב, וזה נגמר.
ואני לא מצטערת על זה, כי זה לא זה.
 
למרות שהיה לי כיף שמישהו רוצה אותי כל כך, ומחכה שאחזור מהעבודה, ושואל איך היה לי היום, זה משהו נחמד לשני הצדדים, וזה ברור לי, אבל אני הולכת רחוק מידי ונלחצת מהעתיד, נלחצת מלעשות טעות.
 
וזה משהו שאני מכירה מקשרים שהיו לי בעבר, שהצד השני מתבאס עליי, שאני לא נותנת את מה שהוא נותן, שזה יחס ותשומת לב, מחמאות, וראייה לעתיד, שאני אף פעם לא רואה, כי אני לא מאמינה שזה מתאים לי, לאופי שלי.
 
השאלה היא האם אתה בטוח כל כך שכולנו אמורים לחיות בזוגיות??? כולם כולם?
כי אני חושבת שלא, וזה לא משנה אם אני בנאדם מקסים, נראית לא רע, מריחה טוב, מקבלת מחמאות מגברים ומנשים כל הזמן, אבל זה לא עושה לי כלום, זה אמור להעלות לי את הביטחון העצמי כביכול, אבל ממש לא, זה לא עובד עליי חחחח
 
למשל, לי זה לא נראה מוזר שאני לבד, אני לא מופתעת מזה, אבל כמובן שהייתי רוצה להיות במצב אחר, שבו יש לי כסף להשכיר דירה או לקנות בית של חדר וחצי, ושתהיה לי ילדה מתוקה, ואז לא ארגיש לבד יותר בחיים, אבל זה רק במחשבה, זה לא אומר שזה משהו שהוא באמת יעשה לי טוב, אין כזה דבר חד משמעי, אף אחד לא יודע מה קורה אצל האחר.
 
אולי כשהייתי יותר צעירה אז חשבתי למצוא בן זוג, אבל רק בגלל הלחץ של ההורים שלי, והייתי יוצאת פה ושם רק בשביל לרצות את המשפחה שלי, אבל די, זה לא.
לצפיה ב-'את לא צריכה לשנות את עצמך'
את לא צריכה לשנות את עצמך
10/02/2018 | 14:39
1
26
כשאמרתי שהאישיות שלך נשמעת מקסימה כמו שהיא - התכוונתי לזה.
את לא צריכה לשנות אותה. במקום זאת, את יכולה ללמוד איך לחיות איתה, ויחד עם כל הפחדים והחששות והקושי להפגין חיבה ולחשוב על העתיד - יחד עם כל זה, עדיין להימצא בקשר שתאהבי.
 
לא, אני ממש לא חושב שכולם צריכים להיות בזוגיות. כמו שכתבתי בהודעה הקודמת: הכול מותר, הכול בסדר גמור: קשרים קצרים, קשר רציני, קשר לא מחייב, או בלי קשר בכלל. אלא שאת אומרת שהיית רוצה אהבה שתפיג לך את הבדידות, ואני חושב שזה בהחלט אפשרי מאוד: למצוא מישהו שירצה להיות איתך, וגם הוא לא מצפה לחתונה או משפחה, והוא יודע לקבל ולהכיל את שאר החששות שלך
לצפיה ב-'נכון ואתה צודק, הלוואי ויקרה, שבוע טוב איש יקר!'
נכון ואתה צודק, הלוואי ויקרה, שבוע טוב איש יקר!
10/02/2018 | 19:26
7
לצפיה ב-'טבעי דווקא לאהוב את עצמנו'
טבעי דווקא לאהוב את עצמנו
16/02/2018 | 12:42
3
כי אדם מכיר את עצמו הכי טוב, ומחשבותיו ורגשותיו הן אלה שהוא בעדן ולטובתן. יפה לדעת לתאר ולהגדיר את עצמנו, אבל הדרך הטבעית יותר פשוט להציג את עצמנו בהתנהגות. גם אחרים לא יצפו לקבל הגדרה ברורה עלינו אלא התנהגות שתוכיח אותה. חשוב להעריך את עצמנו, ואחר כך גם יעריכו אותנו. לפעמים יש בנו פגמים, וחשוב להיות מודעים להם ולא להתכחש להם, ולפעול כדי לשפר אותם ואת איכות חיינו ככל האפשר. צריך גם להיות טובים לאנשים אחרים, אבל לפני כן חשוב לדאוג לעצמנו. יותר חשוב לתת מלקבל, ואם תדעי לתת יאהבו אותך.
לצפיה ב-'הפיצול שלי הולך וגדל.. טריגר!'
הפיצול שלי הולך וגדל.. טריגר!
09/02/2018 | 00:14
7
109
לעבוד - בסדר, אחלה.
אם כי.....
לא יודעת.
לא בטוחה שלא מתחיל להתגנב גם לשם.
והדיכאון. הולך וגדל.
אני פשוט רוצה לבכות.
למרר בבכי.
אין לי כוח.
עבדתי היום.
ואני רוצה למות.
אני מקנאה בבחורה שהרגו אותה בסרט שראיתי שלשום.
אני זקוקה שמישהו קצת יטפל בי.
קצת יבשל לי.
אני מרגישה שאני שוקעת.
אני עייפה ושוקעת.
זקוקה לחיבוק.
אני שמחה שתיפקדתי מצויין היום.
אמנם צלצלתי לער"ן בשביל להצליח לצאת מהמיטה.
כן, רק כדי שיעזרו לי לצאת מהמיטה.
שיתמכו בי כדי לצאת.
אני מרגישה שיש לי רצון התנתקות מוחלט וגמור. לשבת ולבהות מול טלויזיה ולא להיות. להיעלם.
שני הביעותים הכי נוראים שהיו לי בחיי אי פעם (כתוצאה מתופעות לוואי של הכדורים שכבר הפסקתי) מהבהבים לי על לוח ההכרה.
אני בסדר לכאורה.
ואני במצב נוראי.
רק היום קחי אוויר. אל תתייאשי. מחר יום חדש.
והעובדה שאני יכולה,
כן, אני בכל זאת מצליחה איכשהו לתפקד,
לפחות את הדברים הכי חשובים,
מעודדת.
לצפיה ב-'אני בוערת מזעם וכאב!!!!!! טריגר!'
אני בוערת מזעם וכאב!!!!!! טריגר!
09/02/2018 | 03:04
2
72
שוב - על הפסיכולוגית ההיא, המיתולוגית, המצויינת-עלק, זאת שהרסה אותי!
אני כל כך כועסת שוב.
כמה חודשים הייתי פחות או יותר בסדר, מאז שכתבתי כאן את כתב-ההאשמה שלי אליה, אז נרגעתי.
ומה שעולה מאז, אני מנסה לדחוק ולדחוק.
אבל לעזאזל, היא נמצאת לי בכל פינה ופינה!!!!!!!!
היא כבר מכסה כל סנטימטר של מציאות מיטיבה. אני כבר לא רואה כלום. רק את הפנים המתנכרות שלה!
עם המילים הרכות שאז חשבתי אהבה, ועכשיו אני יודעת: מניפולציה.
עם המילים האלה שמשתרגות סביבי כמו חבלים, כמו חוטים, וכובלות אותי.
שוב בימים האחרונים אני רוצה לסמס לה, לכתוב לה, ואני בכל כוחותיי עוצרת את עצמי. כי אני יודעת שזה יוביל רק לרע עוד יותר. לנורא. כי היא שוב תתעלם ממני, ו.... אני אשתגע.
בא לי לקחת אוןתה בזרועותיי ולטלטל אותה בכוח.
לטלטל אותה בכוח ולצרוח עליה "מה עשית לי?!  מה עשית לי?!"
היא הייתה אלופה בלהוציא ממני את הרע, את הזעם, להשאיר אותי חסרת שליטה, מתעוותת, צורחת חסרת שליטה בקליניקה שלה, פוגעת בעצמי פיזית כשאני דופקת את ידיי במסעדי הכורסה שלה.
וכל השנים האלה...
עשרים ושתיים שנה שהייתי בטוחה שזאת אני עם ההתפרצויות זעם  שאין לי שליטה עליהן
מתפללת לאלוהים שוב ושוב כדי שאצליח לא לצרוח עליה
מתחננת
לוקחת כדורים שםסיכיאטר רשם לי נגד התפרצויות זעם
מאשימה את עצמי
רותחת על עצמי
ובסוף מה?
זה כבר לא קורה לי. בכלל.
שנתיים וחצי אני בטיפול אצל המטפלת החדשה וזה לא קרה אפילו פעם אחת.
אני רוצה להגיד לה "אני שונאת אותך."
אני רוצה להגיד לה "מה עשית לי."
אני רוצה להגיד לה "זאת את! זאת את! לא אני!!!!!!!"
 
לצפיה ב-''
09/02/2018 | 08:37
41
ואת צודקת. זאת לא את. זאת היא.
ותהיי חזקה...
לצפיה ב-'מחזיקה לך אצבעות, גקימופסי'
מחזיקה לך אצבעות, גקימופסי
12/02/2018 | 14:26
9
אני בעצמי במצב רוח מזופת ומצטערת שלא כתבתי, אבל אני קוראת אותך כול הזמן ומקווה שמצבך ישתפר.
לצפיה ב-'לתפקד מבחוץ ולפרפר מבפנים'
לתפקד מבחוץ ולפרפר מבפנים
09/02/2018 | 08:40
38
אני ממש מכירה את ההרגשה. הייתי שם...
שולחת חיבוק מרחוק...
לצפיה ב-'מקווה שתרגישי טוב'
מקווה שתרגישי טוב
09/02/2018 | 10:55
10
לצפיה ב-'מצטרפת לשרשור שלך'
מצטרפת לשרשור שלך
09/02/2018 | 15:41
1
48
שחור לי כרגע בנשמה. אפור כהה מאוד עם קצת מידי נקודות בהירות וקטנות נורא.
ואין לי כוח. 
 
בערב אלך לשמחה, ואיכנס לתוכה, ויהיה לי שמח, בלי כוח. אהיה בין אנשים שאני אוהבת ואיהנה מהם, בלי כוח. וכשאחזור הביתה לנוח, ארגיש את כל חוסר הכוח במלוא עוצמתו. 
אני מרגישה רצון לבכות כל הזמן. 
 
הדיכאון הוא שלי. הזעם הוא שלי. ההתפרצויות יוצאות ממני, כשהן יוצאות. הן אצלי.
כדור עוזר לי להרגיע את הדיכאון. אבל הוא שם.
לנתק קשר מאבא שלי, ומעוד טריגרים בחיים שלי - זה דבר טוב מאוד, זה מייתר את הצורך בהתפרצויות והן אינן. אבל הגורם להן ישנו. 
ואם אין צורך בהתפרצויות, ואני לא צריכה לשנוא את עצמי עליהן, עדיין יש ביטוי אחר לכאב שבפנים. שהוא שלי. יש דיכאון, מחשבות רעות. יש טריגרים אחרים שמעלים התנהגויות או הרגשות אחרות - כי הכאב שבפנים הוא שלי, ואף אחד לא עושה לי שהוא יהיה שם. 
הוא שלי כי אני צריכה להתמודד איתו. אם לא איקס (הורים) היה מכניס לי אותו לנשמה, וויי (דמות משמעותית אחרת) היה עושה זאת.
 
יש לי תפקיד בחיים - להמיס את הכאב שלי באהבה גדולה, להעניק לכל אדם שאיתי את האהבה שהייתי רוצה לקבל בעצמי. 
 
נכון שיש כוח בלהתעצבן על הזולת שעשה לי ולכעוס עליו בזעם. וצריך לעשות את זה כשצריך. עכשיו, כששחור וחלש ואין כוח לעשות את התפקיד. עכשיו אולי כן צריך לצרוח ולכעוס ולהאשים.
אבל אין טעם להאמין לזה בשורה התחתונה. אי אפשר להישען על זה ולייצב את הנפש שלי על האמונה הזו, שעשו לי, ובלעדיהם הכל היה תקין ושפיר אצלי. 
יש לי תפקיד לעשות, כשאני מרגישה טוב יותר. להכניס לאמונה את הידיעה שזו אני שצריכה להמיס את הכאב שלי ולהנחיל לעצמי את החיוך התמידי שבא מעומק הנשמה. 
 
 
לצפיה ב-'שחרית, מישהי, פילוסוף ואופירה//// תודה, סליחה /// טריגר'
שחרית, מישהי, פילוסוף ואופירה//// תודה, סליחה /// טריגר
15/02/2018 | 01:38
11
המון המון תודה על העידוד.
וסליחה שרק עכשיו כותבת.
היה לי כשבוע ממש מזעזע
כשבשיאו הפנימי היה יום שהרגשתי שאני ממש קרובה ללכת לאכול בייגאלע (זה מהסדרה "שטיסל" - למות. אני כמובן מתכוונת להתאבדות. סליחה)
ובשיאו החיצוני הייתה אצלי פריצה בבית.
הכול בסדר. לא קרה כלום בסופו של דבר. אני לא רוצה לפרט על זה כדי לא ללבות הרגשות לא נעימות, אבל זה לא היה קל.
אני בכל זאת בשינוי תרופתי ומתחילה לחזור לטיפול אחת לשבוע (הייתי כבר אחת לשבועיים)
אבל קראתי אתכן וזה עודד את רוחי.
תודה רבה רבה
 
לצפיה ב-'רע מאד'
רע מאד
06/02/2018 | 06:57
16
112
אני במצב ממש קשה קבלתי התקפת אסטמה אין מי שיעזר האבא אדם ממש חולה ואמא אשה פשוט רעה שלא עוזרת לי ולא לו ןאני מספרת לעצמי סיפורי ם בראש כל הזמן שיש לזה אבל פשוט אין היא אדם רע ואני לא יודעת מי יעזור לאבא ולי
לצפיה ב-'מצטערת לשמוע...'
מצטערת לשמוע...
06/02/2018 | 23:19
5
45
איך את? התאוששת מההתקף?
לגבי אמא שלך: לא כתבת פעם שאין לה אנרגיה פיזית, כי היא לא אוכלת או משהו כזה? כלומר - שהיא לא עוזרת לא כי היא אדם רע אלא כי יש לה קושי פיזי..?

לצפיה ב-'הי'
הי
07/02/2018 | 15:17
4
36
אני קצת יותר טוב ואת צודקת לגבי אמא אני פשוט קצת נסערת בגלל כל מה שקורה ועכשיו אחרי לילה ממש קשה של אבא אנחנו איתו שוב בחדר מיון
לצפיה ב-' במה חולה אביך?'
במה חולה אביך?
07/02/2018 | 20:12
3
29
נקרא שהוא במצב גופני רע מאד, טוב וחשוב שאתם נמצאים אתו ותומכים בו. נקווה שהרופאים יצליחו לעזור לו ושיבריא מהר. האם יש דרך שתוכלו לעזור לו?
לצפיה ב-'הי'
הי
07/02/2018 | 22:15
2
49
אכן הוא לא במצב גופני טוב כרגע  בעיות גב כאבים עזים הזיות. בעקבות כדורים פצעי לחץ רבים תת תזונה והיום כמעט נחנק כאשר בלע משהו קראתי בדחיפות למד"א ואח מביקורי בית אמר לי אשפזי אותו דחוף, נהיה איתו ואם הוא יהיה זקוק לעזרה אביא מה שצריך
לצפיה ב-'מקווה שיבריא מהר'
מקווה שיבריא מהר
08/02/2018 | 14:14
1
11
לצפיה ב-'תודה'
תודה
08/02/2018 | 14:30
9
לצפיה ב-'שלום'
שלום
07/02/2018 | 20:10
1
37
האם את חולה כבר הרבה זמן באסטמה או שזה היה פתאומי? אני מקווה שתוכלי להיעזר במטפלים מומחים להקל על מצבך. הורים לא תמיד יודעים לתת אהבה, ונכון שיש הורים שלא אוהבים את ילדיהם אבל זה נדיר וחשוב להשתדל ככל האפשר לשמור על יחסים טובים עם המשפחה וגם לתת לפעמים חופש זה לזה.
 
לצפיה ב-'הי'
הי
08/02/2018 | 11:06
24
זה לא פתאומי, הם יודעים לתת, לפעמים יש להם פשוט את הבעיות שלהם ואני קצת שוכחת את זה 
לצפיה ב-'תרגישי טוב '
תרגישי טוב
( לעמוד שלי בתפוז )
07/02/2018 | 22:16
7
39
אלזה יקרה,
 
קראתי בכאב את הדברים שלך. נשמע לי שכתבת אותם בתוך מצוקה פיסית גדולה, שאליה נוספו הדאגה לאבא שלך, הכאב והתסכול מהיחס של אמא שלך, וחשש מממצב שבו את ואביך תישארו ללא תמיכה במצב הבראותי הקשה שלכם. מתוך האופן שכתבת על אמא שלך אני מרגישה שהיא פגעה בך מאוד, אולי דווקא כשהיית הכי זקוקה לתמיכה או לפחות להכלה... כתבת פסקה קצרה כך כך, ועם זאת אני חשה שהיא טעונה בכל כך הרבה רבדים של כאב...
 
מתוך דברים שכתבת בעבר הבנתי שאת מחזיקה הרבה מהעול של הבית על הכתפיים שלך, אפילו שהרבה פעמים את לא מקבלת על כך שום הערכה, אולי אפילו להיפך. אני מתארת לעצמי שהמצב הזה עוד יותר מכביד ומייאש כשאת בעצמך מרגישה כל כך רע פיסית...
 
מאז שכתבת עבר כבר זמן, כמעט יומיים. אני מקווה מאוד שהדברים השתפרו בינתיים ושאת מרגישה יותר טוב, ואולי גם אבא שלך. אני שולחת לך כוחות, ומזמינה אותך להמשיך לשתף אותנו כאן בכל מה שקורה איתך. אני מקווה שהפריקה והשיתוף יכולים אולי להעניק מעט הקלה לפעמים, ושהתגובות בפורום מצליחות לספק תמיכה ועוצמות... בנוסף, כמובן, את מוזמנת להגיע לשיחה אישית ואנונימית עם מתנדב או מתנדבת בצ'ט של סה"ר, שפעיל עד חצות. אנחנו כאן בשבילך...
 
תרגישי טוב,
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
08/02/2018 | 17:55
6
23
שכתבתי אכן הייתי מאד נסערת, אמא שלי נתנה תמיד תמיכה ולכן אולי אני גם תמיד מצפה ושוכחת שגם לה יש לפעמים כל מני. רגעים בגלל כל מני סיבות שקשה לה , המצב של אבא לא היה טוב ואשפזו אותו בבית חולים נקווה לטוב 
לצפיה ב-'אלזה, מה נשמע?... יותר טוב?.....'
אלזה, מה נשמע?... יותר טוב?.....
09/02/2018 | 00:16
5
7
לצפיה ב-'תודה ג'קי'
תודה ג'קי
09/02/2018 | 12:41
4
28
לא פשוט בכלל הוא חולה וגם לי מאד לא קל נפשית 
לצפיה ב-'אני מקווה מאוד שישתפר'
אני מקווה מאוד שישתפר
09/02/2018 | 20:14
1
15
לשניכם.
המצב הגופני והמצב רוח.
שבת שלום שתהיה
לצפיה ב-'אמן תודה'
אמן תודה
09/02/2018 | 21:04
4
לצפיה ב-'אלזה, את צריכה שיהיה מי שיתמוך בך'
אלזה, את צריכה שיהיה מי שיתמוך בך
17/02/2018 | 22:05
1
7
את לא יכולה להמשיך לבד להיאבק ולתמוך, כשלך עצמך אין שום משענת!
בואי תחשבי איתי: יש מישהו שהיית יכולה לפנות אליו לתמיכה נפשית, או לעזרה טכנית כלשהי, או ליעוץ בעניין אבא שלך?
לצפיה ב-'היי שחר'
היי שחר
17/02/2018 | 22:21
9
 מזל שיש את הפורום טיפה לפרק, אין ממש מישהו שחר, אני משתפת את אמא שלא חסרות לה בעיות בריאות משלה, ופה בבית חולים רק עושים לי יותר רע, לא מספיק היחס הלא מקצועי ואינטיפתי של הצוות גם יש כמה אחים לא נעימים באופן אישי, כאילו לא חסר לי דיכאון את חושבת גם מה עשית רע להם, אחד בפרצוף בכוונה כל פעם אומר שלום רק לאמא ואני אוויר לגמרי ובאמת שלא עשיתי לו כלום והשני גם כן מוזר מבקש ממני טלפון שמע שאני לומדת מקצע מסוים אמר לי מיוזמתו שזה הוא בדיוק רוצה ללמוד אמרתי לו יופי אם תרצה עזרה בתחום בכיף אמר כן מאד רשמי לי הפרטים רשמתי לו לא טוב לו הדף אמרתי לו אסמס  לך לא טוב אז חלאס משעמם לו בחיים שהוא משגע משפחות של חולים מה הקטע? רק טיפוסים כאלו עוד חסר לי נוסף לצרות.... 

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא התמודדות עם ילדים בעת גירושין
אירוח בנושא התמודדות...
ביום שלישי, 1.5, תתארח בפורום מעיין אטיה, מדריכת...
אירוח בנושא התמודדות עם ילדים בעת גירושין
אירוח בנושא התמודדות...
ביום שלישי, 1.5, תתארח בפורום מעיין אטיה, מדריכת...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום סקסולוגיה
לייעוץ בפורום סקסולוגיה
פורום טיפול זוגי
רוצה להתייעץ לגבי זוגיות?
פורום תמ
תמ"א 38 והתחדשות עירונית

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ