לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1463814,638 עוקבים אודות עסקים

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'התנהגות לא יפה של אנשים'
התנהגות לא יפה של אנשים
09/12/2017 | 20:19
28
114
אני ממש לא מבין את התנהגות האנשים בכפר שלי., עכשיו ישבתי בלובי ליד ידידה שכל הזמן אומרת לי שהיא אוהבת אותי מאד ומחבקת אותי, ואחר כך עוזבת אותי בטענות כמו שאני נטפל אליה וחוקר אותה וכל מיני דברים כאלה. ניסיתי לפתח אתה שיחה ואמרה לי שיש לה חבר ושאעזוב אותה. אני בכלל לא מנסה להיות חבר שלה אלא לשמור אתה על ידידות. הכרתי את מצבי הרוח שלה והפסקתי לפנות אליה באותו זמן. אחר כך פניתי למישהי שביקרה בכפר פעם ובאה לבקר שוב, והחבר החדש שלה אמר לי: עזוב אותה כי היא מרגישה רע. הלכתי ואחר כך ראיתי שהיא כן מדברת עם אנשים אחרים אז שאלתי אותה אם היא רוצה לדבר והחבר אמר לי: עזוב אותה, אמרתי לך! עניתי שהיא מדברת עם אנשים ואני רוצה לדבר אתה, אז הותעצבן עליי וכשאמרתי שזו התנהגות מגעילה רדף אחריי והמדריכה עצרה בעדו. גם מתנהגים באלימות כלפיי בכפר ומאיימים באלימות. הייתי מבקש לא לצעוק בלובי אז מישהי טובה אבל רגזנית צרחה עליי שאני סותם לאנשים את הפיות, עניתי בעדינות שאני רק מבקש לא לצעוק ובסוף התעצבנתי אז מישהו רדף אחריי להכות אותי. למה מתנהגים אליי ככה? ניסיתי עדינות, איך אפשר לא להיות כוחני?
לצפיה ב-'אם אתה מרגיש שספציפית אליך מתנהגים לא יפה'
אם אתה מרגיש שספציפית אליך מתנהגים לא יפה
09/12/2017 | 20:33
14
64
כנראה שאתה מעורר אנטגוניזם בצורה זו או אחרת.
אין סיבה שיטפלו דווקא אליך. 
ייתכן שההתנהגות שלך מתפרשת באופן שונה ממה שאתה חושב.
 
בתור התחלה, נסה לצמצם מגע , וזכור שאף אחד לא חייב לך שום דבר. לא להיות חבר שלך, לא להיות ידיד שלך, ולא לדבר איתך.
לצפיה ב-'אני בכלל לא חושב שחייבים לי'
אני בכלל לא חושב שחייבים לי
10/12/2017 | 13:00
13
50
אני נחמד לכולם ומשקיע בהם ובקשרים אתם, ואני לא יודע למה הם לא נחמדים אליי.
 
לצפיה ב-'אז אתה כן חושב שחייבים לך.'
אז אתה כן חושב שחייבים לך.
10/12/2017 | 17:58
41
מהדברים שלך משתמע שאם אתה נחמד אז חייבים להיות נחמדים אלייך.
 
וואלה לא.
 
חלק מהאנשים עבר עליהם יום רע, חלק הם חרא של אנשים בכללי, חלק לא אוהבים את הפרצוף שלך או את החולצה שלך.
ככה זה.
לצפיה ב-'Mindfuleye השיב יפה'
Mindfuleye השיב יפה
10/12/2017 | 18:24
11
44
וארחיב מעט.
אל תצפה להכרת תודה על מעשיך או גישתך. 
אל תנסה לחפש צדק. 
 
כבד את העובדה שיש אנשים שאינם מעוניינים בקשר איתך, וזה לאו דווקא תלוי באופן בה אתה פונה אליהם, לכן אין טעם שתנסה שוב ושוב בדרכים אחרות (זה יגרום לך להראות מטרידן או סתם נודניק).
לצפיה ב-'אני לא חושב שחייבים'
אני לא חושב שחייבים
10/12/2017 | 18:30
10
59
אלא לא יפה שמשחקים ברגשותיי, אותו אדם פעם רוצה קשר ופעם מנתק קשר. זה מעליב. גם לא לעניין שהיא אומרת לפעמים שאני מציק לה ושיש לה חבר, אני לא מנסה להיות חבר שלה אלא לשמור אתה על ידידות ואתה יכול להבין שאני לא עושה לה כל רע ולאף אחד, והיא צועקת עליי ומאשימה אותי בדרך שלא מתנהגים לחבר או לידיד ותיק.
 
לצפיה ב-'בתור התחלה חסוך ממני את "אתה יכול להבין"'
בתור התחלה חסוך ממני את "אתה יכול להבין"
10/12/2017 | 18:36
9
46
עלי זה לא עובד... (ואני בספק אם זה עובד על מישהו).
לדעתי אתה מפרש באופן לא נכון סיטואציות חברתיות ותגובות של אנשים. וזה בין היתר גורם לאי הבנה ולכך שאתה מופתע כל פעם מחדש. ייתכן גם שאתה תופס קשרים מסוימים כקרובים הרבה יותר ממה שהם באמת (או יותר ממה שהצד השני חושב).
בדוגמה שאמרת - זכותה המלאה של מישהי (בין אם יש לה חבר ובין אם לא) לנתק איתך קשר ולא להיות איתך גם בקשרי ידידות. זה שכוונותיך טהורות זה פשוט לא רלוונטי. אם אנשים מסוימים לא רוצים אותך בקרבתם עליך לכבד את זה. גם אם אתה סופר נחמד ורוצה רק להעניק טוב לכל האנושות.
לצפיה ב-'זה נכון מבחינה הגיונית'
זה נכון מבחינה הגיונית
10/12/2017 | 18:52
8
43
ייתכן שאני מפרש לא נכון לפעמים מצבים חברתיים, ואין ספק שאף אחד לא חייב להיות בקשר אבל יש אנשים ובמיוחד בחורות שלפעמים יוצרים קשר ואף לזמן ממושך ולפעמים מנתקים בגסות וזה מרגיז ולא יפה. החונך שלי אמר לי שאבין שלאותה בחורה יש מצבי רוח משתנים בגלל הבעיה שלה ולכן היא לפעמים מתעצבנת ומנתקת קשר, ושבזמן שלמישהו לא מתאים לדבר אעזוב אותו לאותו זמן בלי לנסות לפרש ובפעם אחרת נחזור לדבר ולהיות בקשר.
לצפיה ב-'אתה אמור להאמין לי כי אני מספר לך את זה'
אתה אמור להאמין לי כי אני מספר לך את זה
10/12/2017 | 18:58
4
45
כשאומרים "אתה יכול להאמין לי" אי אפשר לדעת אם זה כדי להסתיר שקר או להדגיש אמת.
 
לצפיה ב-'ממש לא מזיז אם זה כדי להסתיר שקר או להדגיש אמת'
ממש לא מזיז אם זה כדי להסתיר שקר או להדגיש אמת
10/12/2017 | 19:09
3
40
זה פשוט לא היה רלוונטי כאן.
לצפיה ב-'זאת צורת דיבור'
זאת צורת דיבור
10/12/2017 | 19:18
2
38
שמאפשרת להעביר אותו מסר בין אם הוא שקרי או אמתי, ובכל זאת לדייק. זה ימנע אי הבנות ששקר יכול ליצור.
 
 
לצפיה ב-'זה לא מונע שום דבר'
זה לא מונע שום דבר
10/12/2017 | 19:32
1
11
לצפיה ב-'זה כן מונע'
זה כן מונע
10/12/2017 | 19:42
40
כי אם השומע שחשבנו לאויב הוא למעשה לטובתנו, יוכל לענות שלא כדאי שיאמין כי הוא לטובתנו ולא לרעתנו; וצד שלישי שישמע את האמירה וירצה לשתף אתנו פעולה נגד הנמען, יחשוב: הוא יכול להאמין, אבל אני לא מאמין. מבחינה הגיונית, אף פעם לא צריך לשקר.
 
 
לצפיה ב-'בגדול אני מסכים עם המדריך שלך'
בגדול אני מסכים עם המדריך שלך
10/12/2017 | 19:02
2
43
לגבי החלק האחרון אני מסתייג- אני חושב שבמקרה כזה אם אותו אדם ירצה בקשר איתך, הוא יזום אותו. אין סיבה ליזום קשר עם מישהו שמתייחס אליך לא יפה (גם אם זה בגלל מצבי רוח משתנים). 
לצפיה ב-'העניין שאני אוהב אותה כאדם'
העניין שאני אוהב אותה כאדם
10/12/2017 | 19:19
1
41
והיא אוהבת אותי, והרבה זמן היינו ידידים. חשוב להיות בקשר עם אדם שאוהבים, ואני מבין שיש לה מצבי רוח משתנים שמפריעים לקשר אבל אני מקווה שנצליח בכל זאת להישאר בקשר טוב וחבל שיתנתק.
 
לצפיה ב-'על זה אני בדיוק מדבר'
על זה אני בדיוק מדבר
10/12/2017 | 19:30
46
שייתכן שהיא לא אוהבת אותך כמו שאתה חושב (או שפעם אהבה וכעת הפסיקה).
חשוב להיות בקשר עם אדם שאוהבים בתנאי שזה הדדי. אם היא באמת אוהבת אותך כמו שאתה חושב היא כבר תדע איך ליצור איתך את הקשר. תסתכל את זה בתור סוג של מבחן.
לצפיה ב-'פילוסוף, אין מה לעשות, ככה זה.'
פילוסוף, אין מה לעשות, ככה זה.
11/12/2017 | 09:01
1
46
אילו התנהגות של אנשים היתה מונחית-הגיון וניתנת לחיזוי בקלות, היה לך הרבה יותר רל לחיות בעולם. אבל היא לא. לאנשים יש מצבי רוח, כן-בא-להם-לא-בא-להם,הרגישויות שונות.  לפעמים אותם אנשים יגיבו אליך באופן שונה למרות שאתה מצדך באת אליהם עם אותה התנהגות. ואם ככה לגבי אנשים באופן כללי, האנשים בכפר שלך על אחת כמה וכמה. כל אחד בהתאם לבעייתו. ואין טעם לחפש עקביות, או הגיון אחיד, או צדק. אלא אם אפשר, עד כמה שאפשר, לנסות ללמוד איך לא להגיע עם אנדים למצבים שהם יהיו אלימים או מאוד לא נעימים כלפיך. פשוט ללמוד איך לא להחריף מצבי קונפליקט כשאתה רואה שהם מתחילים להתהוות - *גם אם זה לא הגיע לך ולא באשמתך בכלל שהם התהוו!*
לצפיה ב-'צודקת שחר'
צודקת שחר
11/12/2017 | 14:34
10
לצפיה ב-'אף אחד לא אוהב שנותנים לו ציונים שליליים...'
אף אחד לא אוהב שנותנים לו ציונים שליליים...
11/12/2017 | 09:22
10
50
אל תגיד לאנשים שההתנהגות שלהם מגעילה, ואל תשאל אותם למה הם מתנהגים ככה ולמה ככה.
אף אחד לא רוצה שיגידו לו איך להתנהג, למרות שהוא לא מתנהג יפה.
הוא לא רוצה את חברתך, וזה לא עסק שלך, ולא תפקידך לחנך אותו. אם תעיר לו על התנהגותו, הוא עלול לתקוף אותך ולהתנהג עוד יותר לא יפה.
 
צודק המדריך שאמר לך לא לפרש את ההתנהגות של האחר. אמרו לך לעזוב אותה, אז תעזוב אותה, ואל תנסה להבין למה היא מדברת עם אחרים. 
איתך היא לא רוצה כרגע לדבר, ולא משנה מה הסיבה. אתה צריך לכבד את זה.
אם אתה לא מכבד את זה, זו התנהגות לא יפה מצידך כלפיהם שמפריעה להם. 
אמרו לך לא לדבר איתך, אבל אתה מתווכח ומתעקש, ולא משנה למה. אז מתנהגים אליך לא יפה ופוגעים בך, כדי שתתרחק. 
 
גם כשאתה מבקש לא לצעוק, אתה מבקש לשנות התנהגות של אנשים אחרים, והם לא אוהבים את זה. תנסה לשאת התנהגות של אחרים בלי לבקש מהם לשנות אותה לפי מה שנוח לך.
רעש זה לא נעים, אבל גם לא נורא, ובהחלט אפשר לא להתעצבן. וזה גם לא יעזור אם תתעצבן, אז למה לך?
 
כמו שאתה לא מבין סיטואציות חברתיות, גם אנשים בכפר שלך לא ממש מפותחים מבחינת התנהגויות ויחסי אנוש. לכן הם מתנהגים בצורה שלא הכי נעימה לאנשים. אם הם היו נורמלים, הם לא היו גרים בכפר מיוחד. 
אתה צריך להבין שלא כל דבר אתה צריך להבין, ולא כל בן אדם מתנהג לפי הראש שלך. אדם אחר רוצה דברים אחרים. יש אנשים שאוהבים רעש, אתה אוהב שקט. אז כדי לחיות ביחד בשלום צריך לוותר לזולת ולא להתעקש על מה שאתה רוצה. 
 
אם אתה רוצה לשמור קשרים עם בני אדם, תהיה מאוד סבלני ותתן הרבה זמן למי שלא רוצה כרגע לדבר איתך, ואל תכריח אותם לדבר איתך רק בגלל שעם אנשים אחרים הם כן רוצים לדבר כרגע.
וגם תבין שלא כל מה שאתה רוצה אתה יכול להשיג! יש אנשים שתרצה איתם קשרים, אבל הם לא ירצו קשרים איתך, ומוכרחים לקבל את זה ולא לנדנד להם.
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
11/12/2017 | 14:32
9
38
אסור לצעוק במקום ציבורי כמו הלובי, כי זה מפריע לאנשים. כשיש קשר בין אנשים, ומישהו מתנתק, כדאי לנסות לברר אתו בעדינות את הסיבה כדי לפתור את זה ולשמור על קשר טוב.
 
לצפיה ב-'אתה לא מבין סיטואציות חברתיות'
אתה לא מבין סיטואציות חברתיות
11/12/2017 | 18:28
8
47
אם בן אדם לא רוצה לדבר איתך עכשיו, ורוצה לדבר עם אחרים, לא התנתק שום קשר, ולכן לא צריך לברר שום דבר, כשאמרו לך במפורש שהיא לא רוצה לדבר איתך כרגע.
כשאתה מתעקש לברר ולהבין, אתה בעצם מציק ומנדנד.
אתה מתעקש להתנהג לפי התובנות הלא נכונות שלך, ואז מתפלא שמציקים לך כדי שתפסיק את ההתנהגות שאתה מתעקש עליה!
 
אתה לא מחנך של אף אחד, ולא רשאי להגיד לאף אחד איפה אסור לצעוק. אתה אמור להבליג כמו שכולם מבליגים. 
אם בכל זאת הערת, והבן אדם מתנגד להערה שלך, אז תעזוב אותו ואל תתעקש עד שאתה מתעצבן ואתם מגיעים לעימות. כי אחרי שהגעתם לעימות, אל תתפלא שהוא רודף אחריך ומבקש להכות אותך. 
לצפיה ב-'אני דווקא נזהר לא להעיק'
אני דווקא נזהר לא להעיק
11/12/2017 | 18:41
7
45
ובדרך כלל אני עוזב, אבל הבחורה הזאת כשהגבתי ושאלתי אם נדבר פעם אחרת, ענתה לי: לא, יש לי חבר, אני לא רוצה להיות אתך בקשר בכלל. זה נקרא לשחק ברגשות של בן אדם. פעם רוצה קשר ופעם לא. יש מקומות שאסור לצעוק כמו ספרייה ולובי, אפשר לבקש ואם ממשיכים לצעוק אפשר לקרוא לאיש צוות שיטפל בעניין.
 
לצפיה ב-'אם אתה ממילא ממשיך בשלך, לשם מה אתה שואל?'
אם אתה ממילא ממשיך בשלך, לשם מה אתה שואל?
11/12/2017 | 22:45
36
זה נראה שאתה לא מתכוון או לא רוצה לשנות את הגישה שלך.
זכותך. תמשיך באותה גישה, וקח בחשבון שהכל ימשיך אותו דבר, ימשיכו להציק לך, ואתה תמשיך לא להבין למה ותשאר בדיוק באותו מצב גם עוד שנה, חמש או עשר שנים.
 
לצפיה ב-'פילוסוף, אם תשים לב - כבר ענו לך על זה'
פילוסוף, אם תשים לב - כבר ענו לך על זה
12/12/2017 | 06:58
5
45
לגבי הבחורה, גם אם מה שהיא עושה נראה לך כמשחק ברגשותיך (ובפועל זה כנראה פועל יוצא של המצב שלה, עמו שהחונך שלך הסביר, ולא חוסר הגינות מכוון) - זה לא יעזור אם תתעקש, ובפועל יביא ליחס עוד יותר גרוע כלפיך. כנ"ל לגבי הצועקים בלובי - אני מבינה שאסור לצעוק שם. גם הם מבינים זאת ובכל זאת צועקים. אז לא יעזור לך להשתיק אותם. זה רק ימשוך אליך אש, כפי שאכן קרה. בכל מקרה כזה אתה צריך לחשוב: *"מה יועיל?"* ולא "מה צודק?"
לצפיה ב-'זה כנראה נכון'
זה כנראה נכון
12/12/2017 | 14:29
4
38
ואם אני בספריה ורוצה לקרוא וצועקים מה לעשות? לא תמיד יש מדריך בסביבה. שישתיק אותם.
 
לצפיה ב-'לחכות בסבלנות, עד שמישהו אחר שזה מפריע לו ידבר איתם.'
לחכות בסבלנות, עד שמישהו אחר שזה מפריע לו ידבר איתם.
12/12/2017 | 16:21
3
12
לצפיה ב-'אז למה מישהו אחר'
אז למה מישהו אחר
12/12/2017 | 18:28
2
40
יכול לדבר אתם יותר ממה שאני יכול לדבר אתם? אם שנינו באותו מעמד?
 
לצפיה ב-'כי אתה בסוף מסתבך'
כי אתה בסוף מסתבך
12/12/2017 | 19:20
1
44
בגלל שאתה לא יודע לפרש תגובות של אנשים, או להגיב נכון לסיטואציות בין אישיות.
אתה מתעצבן מהתגובה, ואז תוקפים אותך. 
לכן עדיף שמישהו אחר יעיר להם, וכך בטוח לא תסתבך עם תוקפנות.
לצפיה ב-'אולי'
אולי
12/12/2017 | 19:33
40
יחד עם זה, אולי כדאי שאלמד לפתח הבנה לסיטואציות חברתיות. באמת יש לי מכרה שאומרת לי הרבה שאני מתפרץ לשיחות שלה עם אנשים בלי להבחין וזה מרגיז אותה.
 
 
לצפיה ב-'הפרעת אישיות גבולית'
הפרעת אישיות גבולית
09/12/2017 | 13:46
8
125
אם אי פעם הרגשתי שאני לבד, עכשו אני בטוחה שזה ככה, בת 25 ואין לי כלום בחיים האלה וכרגע זה לא ניראה שזה הולך להשתנות לכיוון הטוב , אין לי עבודה, אין לי רכוש, אין לי חברים, אין לי בשביל מה לקום בבוקר... אני גם לא רוצה לקום, וכן, הייתי אצל המון פסיכולוגים, לא עוזר, לא יכולה לסבול  שיחות  מעודדות כמו "להסתכל על חצי הכוס המלאה" או לומר מילים שיגרמו לי להרגיש "טוב" זה מכנס אותי יותר בתוך עצמי, מרגישה אבודה, הגעתי לנקודה שלעולם לא הגעתי אליה וזה באמת לחשוב לגמור עם החיים שלי ושזה בסדר לסיים עם החיים של עצמך אם אתה לא רוצה אותם, הלוואי שהיתה לי עזרה, והלוואי שלא הייתי מרגישה שאני כותבת לעצמי.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
09/12/2017 | 20:29
37
פסיכולוג טוב יכול לעזור לאדם להבין בדרכים חדשות את מצוקותיו ואת הדרך לפתרונן, אבל הוא צריך להיות גם אדם טוב כדי שלא יזיק נפשית למטופלים. אולי תשתתפי במסגרות שונות בנושאים שמעניינים אותך ושאת אוהבת כמו חוגים, מועדונים חברתיים ולימודים, ושם תכירי חברים וחברות עם עניין משותף.
 
לצפיה ב-'מאוד מזדהה איתך'
מאוד מזדהה איתך
09/12/2017 | 22:52
2
56
גם אני מרגישה ככה כמו מה שאת מתארת. שאין לי חברים, אני לא מסתדרת בעבודות, אין לי רכוש וכו' ומייאש אותי שכל הטיפולים שהייתי בהם לא עזרו בכלום והכל חוזר על עצמו.. אני גם לפני חודשיים ניסיתי לשים סוף לחיים שלי פעמיים וזה לא הצליח לי.. אני עכשיו בתהליך שיקום ומנסה דרך חדש להתמודד עם הבעיות שלי, אני מאוד מקווה שזה הפעם כן יעזור לי, כי אני גם מרגישה שדי איבדתי תקווה ואני לא רואה איך המצב שלי הולך להשתפר ושיהיה לי טוב בחיים האלה..מבינה אותך לגמרי כי אני חווה בדיוק אותו דבר או בערך כמו מה שאת מתארת. 
לצפיה ב-'היי'
היי
11/12/2017 | 00:03
1
37
מקל עלי לדעת שיש מישהי שנמצאת בערך באותו המצב, זה נשמע אנוכי, אבל הלוואי ואנשים היו מביטים לי בגובה העיניים ויורדים לתחתית שאני נמצאת בא אפילו לשניה כדי להבין ולהפגין טיפת אמפתיה ולא מנסים לדחוף לי כדורים ולהפעיל אותי ולומר לבן אדם חסר כוחות מה עלו לעשות.
לצפיה ב-'מבינה אותך לגמרי '
מבינה אותך לגמרי
11/12/2017 | 19:15
20
וזה ממש לא אנוכי 
לצפיה ב-'לשים קץ לבדידות...'
לשים קץ לבדידות...
( לעמוד שלי בתפוז )
09/12/2017 | 23:00
44
שלום לך,

אני שומעת ממך שאת נמצאת בנקודה שבה לא היית עד כה, ממש על סף תהום, ואת חושבת לסיים את חייך. את מתארת בדידות עצומה, שהיא כה מכאיבה וממוטטת, עד שאת לא מוצאת בך את הכוחות להמשיך עוד.

ואני מתארת לעצמי שלשמוע אמירות קלישאתיות, כשהכאב בפנים כה מפלח, יכול רק להכאיב יותר ואולי גם לגרום לך להרגיש שמפחיתים בחשיבות ובעוצמת הכאב שלך, ואני מצטערת שנאלצת להתמודד עם שיחות כאלו.

אני דואגת לך, ואני לא רוצה שתתמודדי לבד עם התחושות האלו, כי את לא לבד, ואת לא כותבת לעצמך. אנחנו כאן, חברי הפורום ומתנדבי סה"ר, ואם תרצי, אני מזמינה אותך להמשיך ולשתף אותנו. אם את מעדיפה, יש לנו גם צ'ט אישי ואנונימי שבו תוכלי לשוחח עם אחד מאיתנו המתנדבים, ואנחנו ננסה להוות עבורך אוזן קשבת ולסייע ככל שניתן.

אנחנו מחכים לך ב-www.sahar.org.il

שלך,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'הי,קודם כל,תחליפי ניק...'
הי,קודם כל,תחליפי ניק...
09/12/2017 | 23:01
54
יודעת,שם כזה פחות דיכאוני,מה אומרת?
שני,זה התפקיד של הגורמים המקצועיים.על זה,לא רק,הם מקבלים כסף...
שלישי,ככל שמתבגרים,יש פחות חברים,מה לעשות...זה טבעי.
עברת תיכון,צבא,ששם בתקופה ההיא יש מלא חברים/חברות ורוב הזמן מחפשים רק לבלות...
רביעי,לאחר צבא יוצאים ממסגרת.פה לרוב לא יודעים מה לעשות עם עצמם ברגע שמשתחררים מהמדים.יש כאלה,שנוסעים לחו"ל,טיול אחרי צבא... להיזרק איפשהו...יש כאלה,שכבר נכנסים ללמוד...ויש כאלה,שלא יודעים מה לעשות ומחפשים את עצמם.הכי חשוב זה להיכנס למסגרת לא משנה מה...
 
 
לצפיה ב-'יש טיפול שנקרא DBT'
יש טיפול שנקרא DBT
09/12/2017 | 23:46
57
הוא יעיל מאוד, הוא עוזר בהכל החל מלהפחית פגיעה עצמית ואובדנות ודרך יכולת לפתור קונפליקטים בעבודה\להתמיד ועד למצוא משמעות לחיים. אבל הוא מצריך עבודה קשה ולפעמים אם זה במסגרת פרטית - אז גם סכום כסף לא מועט.
 
יש פסיכולוגים דרך הקופה שלחלקם יש התמחות בDBT. יש מוסדות DBT כמו מכון אופק.
 
בכל מקרה ברור שקשה לך להסתכל על הכוס המלאה כי בורדרליין זו חוויית חיים מאוד קשה אבל תסתכלי על זה שאת בת 25 ושאולי עד גיל 30, אם תשקיעי את המאמצים וקצת מזל תוכלי לצאת מזה ממש.
 
הפרוגנוזה של בורדרליין היא יחסית טובה - החל מגיל 40 יש ירידה בסימפטומים אבל לא כדאי לחכות שזה יקרה כי עד אז מפספסים הרבה דברים בחיים.
 
בהצלחה.
לצפיה ב-'דיכאון עקב בורדרליין'
דיכאון עקב בורדרליין
10/12/2017 | 20:20
50
מה שבטוח, קשיים יש לך בלי סוף. השאלה אם יש לך גם קצבת נכות, בגלל שאין לך עבודה.
כמו כן, השאלה אם יש לך טיפול תרופתי נגד הדיכאון.
אם אין לך קצבת נכות - בבקשה תעשי טובה לעצמך ותדרשי אותה.
 
טיפול פסיכולוגי מתאים בבעיה שלך לא אמור להגיד לך להסתכל על חצי הכוס המלאה או לשנן מילים, כי זה לא משהו שיעזור לך. את צריכה עזרה נגד דיכאון, כולל תרופות נגד דיכאון. 
לכן אם יש לך מטפל שאומר לך לשנן מילים חיוביות או לחשוב חיובי, תסבירי לו שזה ממש לא מתאים לך ורק סוגר אותך יותר, שיירד מזה. 
 
את צריכה לטפל אצל פסיכולוג שמדבר אלייך, ולא להסכים לטיפול שלא מדבר אלייך. אבל במצב הדיכאון שאת נמצאת בו כרגע, טיפול פסיכולוגי לא מועיל. קודם יש להקטין את הדיכאון ע"י תרופה מתאימה נגד דיכאון, ולדאוג להכנסה של קצבת נכות, אם אין. 
לצפיה ב-'אישה וכסף לא מסתדרים ביחד...'
אישה וכסף לא מסתדרים ביחד...
11/12/2017 | 16:49
55
 הם הולכים יחד
היא חוזרת לבד... 
לצפיה ב-'בוקר טוב'
בוקר טוב
08/12/2017 | 07:00
5
97
לא מצליח להבין מה אני מרגיש, וזה מטריף אותי.
לא מקבלים אותי בראיונות עבודה... ספרתי כבר כמה דחיות...
כנראה רואים עלי, או רואים דרכי...
לא רוצה ללמוד, הולך ללימודים בחוסר חשק, כאילו יש לי משקולות על הרגליים.
זקוק לעזרה. יש לי מטפל פעם בשבוע, לא עוזר מספיק, לא יודע.
מבולבל, אוף.

חוסר אונים
לצפיה ב-'שלום'
שלום
08/12/2017 | 12:26
32
חפש עניין בעבודה ובלימודים. למד דברים שמעניינים אותך כמו דברים שאתה אוהב לעשות, ואחר כך עבוד בהם והשקע.
 
לצפיה ב-''
11/12/2017 | 02:01
2
34
מצטערת לשמוע...
הדחיות במקומות עבודה -  תחשוב שלכל מקום עבודה שהתראיינת אליו היו עוד כך וכך אנשים שהתראיינו כמוך, ורק אחד מהם יתקבל בסוף, והיו גם כך וכך אנדים ששלחו קורות חיים וכלל לא הוזמנו לראיון! כשלוקחים את זה בחשבון - אולי הכשלון מתגמד קצת?
מקווה שתמצא מהר.
בקשר לחוסר חשק לכת ללימודים - גם זה קורה להרבה אנשים... העיקר שאת הצואר שבסוף אתה כן רוצה.
מקווה שיהיה יותר קל ויותר טוב גלוי....

לצפיה ב-'תודה שחר'
תודה שחר
11/12/2017 | 15:52
1
27
זה בגלים. מרגיש עכשיו יותר טוב
לצפיה ב-'ברוך השם! '
ברוך השם!
11/12/2017 | 16:30
7
לצפיה ב-'זה לא פשוט, יש גם תקופות כאלו'
זה לא פשוט, יש גם תקופות כאלו
16/12/2017 | 22:00
9
כן, זה מאוד לא כיף להיות בתוקפה כזו - אין חשק לעשות את מה שעושים, ויש תחושה שדברים לא מצליחים - אבל התקופות האלו, לצד תקופות של אושר והצלחה, הן חלק מהחיים.
 
כמו ששחר כתבה בחכמה - כל ראיון שאתה הולך אליו, הלכו אליו עוד אנשים, ורובם לא התקבלו. לכן זה לא באמת כישלון, זה פשוט ניסיון שבמקרה זה מישהו אחר הצליח בו, ואחרי עוד כמה ניסיונות - גם אתה תצליח. גם אני שלחתי קורות חיים לעשרות מקומות עבודה, לפני שמצאתי את זה שאני עובד בו עכשיו - ומרוצה מהעבודה שלי.
 
בכל מקרה, ישנן דרכים שונות להתמודד עם תקופות כאלו.
 
השתיים העיקריות הן:
א. למצוא לעצמנו את ההנאות הקטנות שנחכה להן (בסוף היום, או באמצע היום)
ב. להציב מטרות שיתנו לנו מוטיבציה וסיפוק.
 
הנאה שאתה מכין לעצמך מראש יכולה להיות הכול: ארוחה מיוחדת (להחליט שפעם בשבוע אתה מפנק את עצמה בארוחת ערב מושקעת במיוחד); סרט; טיול; בילוי עם חברים; ללכת להופעת סטנדאפ; מוזיקה שתשמע כל בוקר וכל ערב; ספורט - או כל דבר אחר שכיף לך, שייתן לך למה לחכות. אלו ההנאות הקטנות של יום החולין שאנחנו יכולים ללקט, ולחיות אותם בתקופות כאלו ("אני למענך כל בוקר מלקטת - פרטים קטנים, שמחות קטנות של יום חולין" - משפט מופלא מהשיר של יום החולין).
 
מטרות נותנות מוטיבציה - זו כבר משימה יותר מורכבת, אבל היא משנה לגמרי את החיים: ברגע שתציב לעצמך מטרות כאלו ואחרות, אם באמת תזדהה איתן, תוכל לשקוע בהן והן ישנו את המעשים וההתנהגות שלך. מטרות שכאלו יכולות להיות הכול, אין גבול למגוון: התנדבות בעמותה; יצירה של משהו שחשוב לך (למשל, להפיק מוזיקה, או לכתוב ספר, וכו'); השקעה בתחביב חדש; השקעה בהיבט אחר בחיים (אפילו לצאת לדייט, לחפש בת/בן זוג); טיול מאתגר; הגשמת חלום שזנחת; ואפילו סתם להתחיל לגדל גינה או בעל חיים - כל אלו יכולים להיות מטרות ראויות.
 
אם תמצא רעיון כלשהו למטרה שתרצה ליישם אבל לא תדע איך להתחיל - כתוב לי, אני אשמח לעזור לך.
לצפיה ב-'איך מתמודדים עם אובדן?'
איך מתמודדים עם אובדן?
08/12/2017 | 02:36
5
108
אני לא מסוגל להתמודד עם אובדן. מדובר על הכלבה שלי, היא נפטרה לפני 3 שנים. מגיל 6 היא איתי. 17 שנה בערך עדיין לא מצליח לשכוח אותה. כל יום אני נזכר בה וכל שבוע אני בוכה. הרגע ראיתי סרט בשם מארלי ואני, בסוף התפרקתי.. בכיתי כמו תינוק. אני כותב כרגע מבחוץ. אני יצאתי מהבית ואני ברחוב ואני לא מצליח להירגע. אני לא מפסיק לבכות..
 
קשה לי בלעדיה. אוף אני רוצה אותה בחזרה. אלוהים תקח אותי כבר מהעולם הזה תן לי להיות איתה. 
 
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
08/12/2017 | 12:29
36
המוות עצוב מאד, אבל הוא חלק טבעי מהחיים ואסור לאבד את שמחת חיינו שלנו בגללו. מותר לבטא רגש בבכי, אבל צריך גם לדעת לחייך ולצחוק לפעמים. נקווה שלכלבה היו חיים טובים, ואולי תוכל לזכור טובה כמה חלקים יפים מהקשר שלכם כדי להתנחם.
 
 
לצפיה ב-'זה קשה מאוד מאוד.'
זה קשה מאוד מאוד.
10/12/2017 | 20:22
1
32
לצערי, הפיתרון - עם כל כמה שלא נעים לשמוע - הוא בהחלט להביא כלב חדש. האהבה החדשה תקל עליך את צער הפרידה ותעזור לך לשכוח קצת. 
לצפיה ב-'כלב חדש לא יחליף את חיי הקודם'
כלב חדש לא יחליף את חיי הקודם
20/12/2017 | 18:49
7
מעבר לצער על אובדן הקשר עם הכלב, יש צער על האובדן מצד הכלב את חייו. כשאוהבים אדם או  חיה, רוצים בטובתה ובשלומה. אי אפשר להחליף חיי יצור בחיי יצור אחר. לכן לא נעים לשמוע. כמו שכתבתי לו, אי אפשר למנוע את המוות ולכן לזכור את הרגעים הטובים, לקוות שהיו לכלב חיים טובים ולהמשיך הלאה.
   
לצפיה ב-'להמשיך לזכור ולאהוב...ולהמשיך הלאה'
להמשיך לזכור ולאהוב...ולהמשיך הלאה
( לעמוד שלי בתפוז )
10/12/2017 | 21:34
22
יקירי, אתה מתאר מצב של אובדן כואב, אובדן של חברה טובה וקרובה, שבמקרה היתה הולכת על ארבע. ברור שזה כלל לא מפחית מעוצמת הרגשות שלך כלפיה, געגועים שלא דוהים  אף על פי שעבר כבר זמן. ואולי דווקא כיון שלא היתה בנאדם לא היתה לך ההזדמנות והאפשרות להתאבל עליה כראוי. הרי מנהג ה"שבעה" מטרתו בדיוק לאפשר לאדם שנמצא באבל להביע את אבלו, לחשוב ולדבר על יקירו שהלך לעולמו, לשתף.. ועל ידי כך להפנים ולהשלים עם המציאות..ולהמשיך הלאה. אני באמת לא מכירה אותך אבל אולי כיון שלא עברת תהליך של "שבעה", כי "זאת רק כלבה", יתכן שכל רגשות הגעגועים והאהבה לכלבה האהובה נכלאו בפנים וממשיכים לבעור ולהכאיב. אם תרצה לשתף אותנו בכאבך, לאוורר את הרגשות ולהקל על הלב אתה מוזמן לדבר איתנו בצ'ט הפרטי והאנונימי כאן באתר, כל יום בין תשע בערב לחצות.  אל תישאר עם הכאב לבד, בוא לספר לנו על הכלבה המדהימה שלך שכל כך אהבת. שלך, בחיבוק גדול, מתנדבת סה"ר.  
לצפיה ב-'מצטרפת לעצה של אופירה'
מצטרפת לעצה של אופירה
11/12/2017 | 08:51
20
נכון שכלב חדש לא יהיה הכלבה ההיא שאת אבדנה אתה כואב כל כך. אבל הוא ינחם אותך. ויהיה לך את מי לאהוב...
לצפיה ב-'טיפול פסיכולוגי'
טיפול פסיכולוגי
10/12/2017 | 12:52
12
69
הי, שאלה,
מישהו פה היה בטיפול פסיכולוגי אצל מתמחה\ פרקטיקום במרפאה לבריאות הנפש?
כי הייתי אצל פסיכולוגית בכירה, בטיפול, ועכשיו הביאו לי מישהו בפרקטיקום..זה לא כ"כ נראה לי.
מה הייתם עושים? איך הייתם מרגישים?
לצפיה ב-'מה זה פרקטיקום?'
מה זה פרקטיקום?
10/12/2017 | 13:57
36
הייתי בהרבה טיפולים בחיי, בצעירותי טופלתי גם בתחנה לבריאות הנפש תקופה מסוימת אצל פסיכולוגים. כל אחד צריך לבדוק מה נראה לו טוב בשבילו. מטפל צריך גם להיות אדם טוב. אני טופלתי פעם אצל פסיכולוג קליני גאון שגם הזיק לי קשה בגלל התנהגותו המפלצתית כאדם. לעולם לא אסלח לו על מה שעשה לי.
 
 
 
לצפיה ב-'לא הייתי הולכת למתמחה'
לא הייתי הולכת למתמחה
10/12/2017 | 16:03
5
38
הייתי מעדיפה לשלם הרבה ולדעת שאני בידיים טובות..
לצפיה ב-'העניין הוא שאני לא עובדת'
העניין הוא שאני לא עובדת
10/12/2017 | 16:05
4
38
אין לי איך לשלם. וההורים שלי לא יעזרו. מה גם שזה יקח הרבה זמן. אוף אני ממש מאוכזבת...
לצפיה ב-'גם ההורים שלי לא עוזרים עם זה:('
גם ההורים שלי לא עוזרים עם זה:(
10/12/2017 | 16:09
3
37
אי אפשר לבקש מהם מישהו אחר?
לצפיה ב-'לא נראה לי שיש להם'
לא נראה לי שיש להם
10/12/2017 | 16:16
2
31
ולא נעים גם. אני כבר שנה אצל מישהי במרפאה ועוד לפני שנתיים הייתי אצל מישהי שנה וחצי אז כאילו כבר קיבלתי את הכל..צריך לתת את השירותים האלה לעוד אנשים..ממש היה להם קשה להביא לי פסיכולוגית [מי שהיא לא תהיה] כי יש גם חוסר במטפלים.
 
תגידי, אם את לא עובדת איך את משלמת?מהחסכונות?
לצפיה ב-'כן'
כן
10/12/2017 | 16:21
1
32
בגלל זה לא כדאי ללכת למטפלים של הקופה. פשוט מזלזלים בך.
אולי כדאי לך לנסות להוציא נכות או משהו וזה יעזור במימון..
לצפיה ב-'יש לי כבר..'
יש לי כבר..
10/12/2017 | 16:26
14
לצפיה ב-'לא הייתי פוסלת הליכה למתמחה'
לא הייתי פוסלת הליכה למתמחה
10/12/2017 | 17:59
4
32
היא תהיה חדורת מוטיבציה ולהט, תתמקד כל כולה בך וב"מקרה" שלך (עם מקסימום עוד מטופל אחד בשבוע...), תקבל ים של הדרכה, והרקע התאורטי עדיין ישב לה טוב בראש. והיא לא תהיה שחוקה ולא חסרת סבלנות...
לצפיה ב-'כן אבל היום הייתי אצלה ולא היה לי הכי טוב'
כן אבל היום הייתי אצלה ולא היה לי הכי טוב
10/12/2017 | 18:08
2
27
אני מרגישה שאין לי ברירה ודוחקים אותי לפינה.  ואם לא זה - כנראה לא יהיה. ופרטי [דרך קופ"ח] עולה 130 ₪ למפגש, ז"א 600 ₪ לחודש, מתוך 2400 שאני מקבלת..
 
 
לצפיה ב-'פגישות ראשונות הן הכי קשות'
פגישות ראשונות הן הכי קשות
10/12/2017 | 21:04
1
40
תני לזה עוד צ'אנס. אולי זה ישתפר...
את יכולה לספר מה בדיוק לא היה לך טוב?
לצפיה ב-'היא לא היתה טובה'
היא לא היתה טובה
10/12/2017 | 21:13
27
נורא צעירה, בפרקטיקום, ז"א היא אפילו לא מתמחה,
נראה לי גם לא גדלה פה ככה שהיא לא כזה מכירה  פה את החברה..אולי
לא היה חיבור. לא היה קליק. זה אמור להיווצר על ההתחלה. לא הגיוני שאני אחכה עוד 3-4 פגישות עד שזה יקרה, נכון?
אוף אני ממש מקנאה באנשים שיש להם כסף..או לחילופין הורים נורמלים [יש לי חסכונות אבל בקצב הזה הם ייאכלו]
לצפיה ב-'וחוץ מזה'
וחוץ מזה
10/12/2017 | 18:08
33
כבר הוכח מחקרית שמה שהכי קובע אם טיפול יצליח או לא - זה טיב הקשר הבענאישי שנוצר עם המטופל. וזה עניין אישיותי יותר מאשר עניין של ידע או נסיון.
לצפיה ב-'אולי כבר מישהו מצא דרך להתאבדות שהיא לא כואבת? '
אולי כבר מישהו מצא דרך להתאבדות שהיא לא כואבת?
09/12/2017 | 01:31
3
109
??
לצפיה ב-'לא, אין כזאת.'
לא, אין כזאת.
09/12/2017 | 11:30
77
כי אתה תמיד תשאיר הרבה מאוד כאב (בלשון המעטה) למשפחה, לחברים, למי שימצא אותך.
 
ובכל מקרה אף בנאדם שיש לו טיפה של מוסריות לא יגיד לך איך להתאבד.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
09/12/2017 | 20:31
37
לא כדאי למות, החיים משובים ומאפשרים לעשות, לחשוב ולהרגיש הרבה דברים יפים ומעניינים ולאהוב את עצמנו. אני מצטער שהחלטת שאתה רוצה להתאבד, אשמח לדעת מה רע וקשה לך וננסה לעזור לך לפתור. השתדל להילחם בקשיים ולא לחשוב לאבד הכול כי אחר כך לעולם לא תוכל להחזיר.
 
לצפיה ב-''
( לעמוד שלי בתפוז )
09/12/2017 | 22:02
34
שלום לך b88,
 
אני משערת לעצמי שהשאלה שלך מגיעה בעקבות כאב נפשי עצום, כה עצום שאינך יכול לשאת אותו יותר, ואתה מקווה שלפחות המוות יהיה ללא כאבים...
 
ואני מצטערת שאתה נאלץ להתמודד עם הכאב הנפשי הזה, שלא מרפה וכה מרסק ומתיש, שהוא אפילו גורם לך לחשוב שהמוות יכול להיות איזשהו פתרון שישים קץ לכאב הזה, שאיתו אתה נאלץ לחיות.
 
במקביל לכך, אני רואה בהודעה שלך כאן בפורום ביטוי לקול הנוסף שנמצא בתוכך, קול שדואג לך ואולי בכל זאת מנסה לשמור עליך. אני רואה גם בהודעה כוח עצום, כוח שגם בא לידי ביטוי בעבר, כשהגבת פה לחברי הפורום ואף הבעת דאגה להם.
 
אינך צריך להיות לבד עם הקשיים אותם אתה חווה. אני מזמינה אותך, אם תרצה, להמשיך ולשתף אותנו כאן בפורום, או אם אתה מעדיף- יש לנו גם צ'ט אישי ואנונימי שבו תוכל לדבר עם אחד מאיתנו המתנדבים, ולשתף אותנו בהתמודדויות ובתחושות, ואנחנו נהיה לצידך, נקשיב, נתמוך ונחלוק איתך את המעמסה הזו, איתה אתה חי.
 
אנחנו מחכים לך ב-www.sahar.org.il
 
שלך,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'עיצה דחוף'
עיצה דחוף
07/12/2017 | 21:15
14
136
אני יושבת בבית קרוב ל 4 שנים עם ילדה. ומחפשת עבודה כבר הרבה זמן.
אני לא מסוגלת לשבת בבית יותר כי אני מאבדת את היכולת השיפוט והראייה המציאותית על החיים. אני מתפקדת והכל רגיל אבל יש רגעים שזה פשוט נעלם ואז אני מרגישה רע גם פיזית. ברגעים האלה התפקוד שלי הוא חלקי ואני מרגישה חולשה ורוצה לנוח ואז בעלי מתחיל ללחוץ עלי עם כל העבודות של הבית, ומנסה להכתיב לי את הקצב שלו, גם שאני מסבירה לו שאני לא מרגישה טוב. כל מה שאני יכולה לעשות זה רק לכתוב.
אני כבר לא מסוגלת להיות בבית יותר. יש לי קורות חיים מצויינים ואני שולחת אותם למשרות שפחות או יותר מתאימות לי ובקושי חוזרים אליי.
מה עושים כשבן אדם מאבד שפיות בגלל שהוא יושב בבית כל כך הרבה זמן ולא מצליח למצוא עבודה?
לצפיה ב-'בבקשה לא להעלות לעמוד בראשי'
בבקשה לא להעלות לעמוד בראשי
07/12/2017 | 21:22
1
59
אני גולשת דרך הסלולר ואין אפשרות לציין את זה
לצפיה ב-'במה עבדת לפני שהייתה לך ילדה (שאמורה להיות כבר במסגרת)'
במה עבדת לפני שהייתה לך ילדה (שאמורה להיות כבר במסגרת)
07/12/2017 | 21:24
26
לצפיה ב-'בנוסף לזה שאני איטית '
בנוסף לזה שאני איטית
07/12/2017 | 21:37
68
בגלל שאני בבית כל הזמן, אני צריכה גם לאמץ את קצב ההתנהלות של בעלי שעובד כל יום וזה דיי הגיוני שהוא יהיה יותר זריז, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה קוגנטיבית
אני נמוכה מכל הבחינות ולא מצליחה להרים את עצמי כי אין לי עבודה!
לצפיה ב-'אולי יש אנשים'
אולי יש אנשים
07/12/2017 | 21:54
1
64
שיכולים לא לעבוד כל החיים ולהרגיש טוב מכל הבחינות. אני לא יכולה, אני צריכה מסגרת
לצפיה ב-'אילו הייתי יכול לא לעבוד,לא הייתי עובד.'
אילו הייתי יכול לא לעבוד,לא הייתי עובד.
07/12/2017 | 22:53
56
תאמיני לי,יש לי מה לעשות עם הזמן...
אגב,לא נכנס לכיס,אבל אם הרשית לעצמך לא לעבוד במשך כזו תקופה,יכול להיות שאולי לא חייבת... אולי החצי השני מספיק...
יש נשים כאלה,הבעל שלהן עובד כל היום והן בבתי קפה כל היום!
היות שיש להן אפשרות לא לעבוד,לא עובדות!
אני חושב,שאם היית ממש צריכה כסף,היית עובדת בכל עבודה!
תואר ראשון - פרופסורה,שיהיה לך...היית עובדת כל דבר!
יש דברים בגו...!
ועוד דבר,מי שרוצה,עובדת!בטח ובטח אם את אומרת שיש לך תארים,אז כמובן יותר קל למצוא עבודה מתאימה...
לצפיה ב-'אבל אני היחידה שאשמה בזה'
אבל אני היחידה שאשמה בזה
07/12/2017 | 22:01
58
כי לא יצאתי לעבודה בזמן.
לצפיה ב-'אני מצטערת שאני '
אני מצטערת שאני
07/12/2017 | 22:26
2
67
כותבת את הדברים האלה על בעלי, הוא מנסה לעזור אבל אני ממש נמוכה עכשיו. הייתי חייבת לפרוק את זה וזה המקום הראשון שהרגשתי בנוח לכתוב בו. אני מקווה שאמצא עבודה מהר ואז זה יעבור.
אני צריכה מסגרת, במקרה שלי, עבודה שתעזור לי להתרומם
לצפיה ב-'שני כיוונים '
שני כיוונים
08/12/2017 | 02:23
51
יש בעיריות (ברשויות המקומיות) תוכניות שונות לעזרה לאנשים שמחפשים עבודה. תבררי בעירייה שלך, במחלקת הרווחה, אם יש.
 
כמו כן, אפשר להתחזק גם במסגרת של התנדבות מספר שעות בשבוע. חפשי התנדבות בתחום שקרוב לסוג העבודה שאת מחפשת. 
כשלא מצאתי עבודה והייתי צריכה מסגרת, התנדבתי בעבודה משרדית בבית חולים כמה חודשים, ולא רק שזה סיפק מסגרת ליציאה יומיומית מהבית, זה גם החזיר אותי למיומנויות העבודה ולביטחון העצמי שלי ביכולת לעבוד, וזה שיפר את ההופעה שלי בראיונות עבודה, ומצאתי עבודות מצוינות אחרי כן. 
 
אם את יודעת להקליד טקסט במהירות, בשיטה עיוורת, ואוהבת את זה, יש המון עבודה, אפילו זמנית, בתחום זה בארגונים שונים כבר ברגע זה. מקבלים כל אחד. צרי איתי קשר בפרטי. 
לצפיה ב-'בוקר טוב'
בוקר טוב
08/12/2017 | 11:35
38
כדאי לערוך את קורות החיים כך שיהיו יותר אטרקטיביים.
בנוסף, אל תסמכי רק על חיפוש באינטרנט כי זה באמת יכול להיות לא אפקטיבי אלא תנסי גם ללכת פיזית ללשכת התעסוקה, מקומות עבודה ומכרים ולשאול אם הם מכירים מישהו שמחפש עובדת. כמובן, אם יש תחום ספציפי בו לדעתך תוכלי להצליח (וגם לאהוב את העבודה) אז תתמקדי בו.
 
לדעתי חבל לך להנמיך את עצמך. בטוח שיש תחומים רבים בהם את גבוהה יותר מאחרים. שבת שלום :)
לצפיה ב-'להרגיש שלמה'
להרגיש שלמה
( לעמוד שלי בתפוז )
07/12/2017 | 22:32
45

נוצה בלבן,
נשמע שנקלעת למצב, שבו את מרגישה חסומה מלהתפתח ולבטא את עצמך. כנראה שחלק מאד חשוב ומהותי אצלך לא מתממש, ואולי את מרגישה קשורה לבית ולעבודות הבית, באופן שגורם לך להיות מנותקת מהמציאות. מאד יכול להיות שחסרות לך חוויות, שבלעדיהן את מרגישה אבודה במקצת. בזמן שבן זוגך חי את שני העולמות, את אולי מרגישה את עולמך מצטמצם, עד שדומה שהוא כבר אינו יכול להכיל אותך. ובמצב כזה את עשויה לפתח תחושה של אי כשירות, ואפילו להתנתק כדי לחפש מציאות אחרת שבה תוכלי להיות יותר שלמה.
האם בן זוגך מודע למה שקורה לך? אם הבנתי נכון מדברייך, את משתפת אותו בכך שאת מרגישה חולשה, אך אולי הוא אינו מודע לחלוטין ללחץ הנפשי שאת נתונה לו. אולי כדאי יהיה למצוא עזרה נפשית. במקביל, האם יש לך איזשהן פעילויות מחוץ לבית? משהו שיעשיר את עולמך? את מוזמנת לצ'ט שלנו ב- www.sahar.org.il , כשאת חשה מנותקת וזקוקה לביטוי וקרקוע רגשי, וכמובן מוזמנת להמשיך ולשתף בפורום.
 
שלך,
 
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'באיזה תחום מחפשת?'
באיזה תחום מחפשת?
07/12/2017 | 22:41
2
50
ואגב,ב 4 שנים אך חברה לא חזרה אלייך?מוזר קצת,הייתי אומר...או שחלק מהזמן לא שלחת/לא היה לך כוח לשלוח,1001 סיבות...
יש חצי שני או את לבד?שאלה כללית...לא חייבת לענות על זה,אם לא רוצה...
לצפיה ב-'לא מוזר בכלל. גם אני שלחתי המון ולא חזרו אלי...'
לא מוזר בכלל. גם אני שלחתי המון ולא חזרו אלי...
08/12/2017 | 10:01
1
27
לצפיה ב-'תלוי אם חיפשת בתחום ספציפי...'
תלוי אם חיפשת בתחום ספציפי...
08/12/2017 | 23:24
36
או עבודה כללית...
בעבודות כלליות תמיד יש עבודה למי שרוצה.
עבודות ספציפיות קצת יותר קשה אולי אפילו הרבה יותר...כי היום לכל מקצוע יש איזה 1000 מועמדים,לכן אלה שכבר עובדים שומרים על העבודה חזק!
לצפיה ב-'שלום'
שלום
08/12/2017 | 12:25
41
כשעושים עבודות שמעניינות אותנו, קל יותר לבצע אותן. אולי תלמדי בחוגים עבודות בנושאים שמעניינים אותך, ואחר כך תעבדי בהן ותתרכזי בהן. שמרי על יחסים טובים עם בני המשפחה כי זה חשוב, והשקיעי גם בעבודות הבית מתוך מחויבות ורצון לשפר את איכות החיים המשפחתית.
 
לצפיה ב-'אחרי פגישה אצל הפסיכולוג עם אמא...'
אחרי פגישה אצל הפסיכולוג עם אמא...
05/12/2017 | 22:09
44
243

חייבת לשתף..
אמא היום כתבה למטפל מייל בלי להגיד לי שהוא צריך להזיז עניינים.. שאני לא עושה כלום ולא מתאמצת.. שאני כל היום בבית. שאני לא ילדה ושאני מפונקת.
נורא ואיום.
ואז הפסיכולוג מתקשר אליי ואומר לי; אמא שלך שלחה לי מייל היום. הייתי בשוק. שאלתי אותו מה היא כתבה. לא אמר לי אבל...
המשך>>

חייבת לשתף..
אמא היום כתבה למטפל מייל בלי להגיד לי שהוא צריך להזיז עניינים.. שאני לא עושה כלום ולא מתאמצת.. שאני כל היום בבית. שאני לא ילדה ושאני מפונקת.
נורא ואיום.
ואז הפסיכולוג מתקשר אליי ואומר לי; אמא שלך שלחה לי מייל היום. הייתי בשוק. שאלתי אותו מה היא כתבה. לא אמר לי אבל אמר שהיא כנראה לא מבינה שקשה לך.
ואז הוא הציע שנפגש היום ביחד שלושתינו. האמת שלא רציתי.. ידעתי שאסבול שם נורא.. אבל הוא שכנע אותי שחשוב שנעשה את זה.
ואז הוא ענה לה למייל וצירף גם אותי ואז ראיתי מה היא כתבה לו.
אין לי מילים הוא פשוט מקסים.. הדברים שהוא כתב שם לטובתי.. הציע שנפגש ביחד והיא הסכימה.
 
אבל עברתי מסע ייסורים היום. התפרקתי לו בטלפון. ממש בכיתי ושמעתי שהוא דואג לי נורא. כל היום חשבתי שזה יהיה מביך נורא בפגישה ואכן כך היה.
היו הרבה צעקות וריבים עד שהגענו לשם והיא הכריזה שהיא באה להזיז עניינים. היא שאלה אותי מתי יש לי ראיונות והתחמקתי. מה אגיד לה? שביטלתי הכל?
 
הוא הסביר לה על הבעיות שלי והיא אמרה שהיא באמת לא מבינה את זה. ושהיא כשהיא רוצה משהו היא פשוט עושה גם היא קשה. אז הוא אמר לה כן שזה נכון לבן אדם נורמטיבי.. אבל לא לכזה עם טראומות וחרדות..
אמר לה שזה ייקח שנים ושצריך סבלנות.. שהם צריכים לתמוך ולאהוב.
והוא היה עשר. מהבחינה הזו זה היה חשוב שהוא יבין מאיפה כל הלחץ הזה מגיע.
אבל היא לא קיבלה את זה. הם יצטרכו להיפגש המון רק כדי שזה ישנה משהו. מבחינתה היא רוצה שינוי עכשיו. וממש לא נשמע לה שזה ייקח שנים.
ישבנו שם שעה. אני ישבתי ליד הדלת רחוק ופשוט רציתי לקבור את עצמי. לא אמרתי מילה. רעדתי נורא.. והייתי נורא בלחץ. ורק היא דיברה כל הזמן ואמרה את כל הדברים הרעים אצלי. וזה היה ממש ממש נורא.
ניסתה לגרום לי לדבר אבל לא יכולתי.
והוא מדי פעם מסתכל עליי בדאגה ורואה שאני לא בסדר.
 
אמרתי לו שלהבא שיעשו את זה בלעדיי. שלא אעמוד בזה יותר. אני לא חושבת שהיא תסכים בכלל.. הוא לא שינה את הדעה שלה.. אבל אולי עכשיו היא שונאת אותו קצת פחות. לא יודעת.
מה שכן מפריע זה שאין לה מושג מה זה ההפרעות האלה.. שאלה אותי למה קשה לי לעצום עיניים ליד אנשים.  אני לא מספרת לה כלום.
 
הייתה לי שם בחילה מטורפת עד עכשיו.
וכנראה שהוא דאג לי אז התקשר עכשיו וקבענו שאפגש איתו מחר.
מפגש תיקון.
 
אמר לי אל תחשבי עכשיו על כלום ושאתעסק במשהו. אבל זה לא עובד. הראש שלי בטראומה מהיום.
 
וואי זה עשה לי רע.
 
לצפיה ב-'מחשבות,,,,'
מחשבות,,,,
05/12/2017 | 08:49
5
118
בוקר טוב לכולם,לא בטוח שאני במקום הנכון.הורי ניצולי שואה.ילידי פולין.כל המשפחה מצד האבא והאמא נעלמו כלא היו.הכאב הוא עצום ועליו גדלתי כל חיי.אני בן 66.ההורים לא בחיים.נפטרו לפני הרבה שנים.יום השואה עבורי הוא כאב וסבל עצום.נשאלתי אם אהייה מסוגל לעשות מסע שורשים לפולין.למקום מגורי ההורים.הסירוב היה מיידי לאורך כל השנים.לדרוך על האדמה שספוגה בדם רב כ"כ של יהודים רבים כ"כ.עם השנים,ובלחץ אשתי,החלטנו לצאת למסע ,לפולין.אך התנאי היה לא לבקר במחנה הריכוז אושוויץ.החשש שלי,שאני לא יעמוד בזה.התלבטות קשה.כאב גדול.האם אני זקוק לעזרה?שיחה עם פסיכולוג?
תודה
לצפיה ב-'שלום'
שלום
05/12/2017 | 19:14
28
אתה לא מוכרח לציית לאשתך. אם היא רוצה, שתיסע בעצמה. כל אחד מחליט לאן מתאים לו לנסוע. גם לי אימא אמרה שאני לא צריך לנסוע לפולין לראות את הזוועות ולסבול. אם קשה לך עם הזוועות, עשה את הבחירה שלך.
 
לצפיה ב-'ערב טוב'
ערב טוב
05/12/2017 | 19:55
1
38
קשה לומר האם כדאי לנסוע או לא, אבל אולי באמת כדאי לדבר עם פסיכולוג על כך, או אפילו לדבר עם רופא משפחה שינסה לכוון אותך האם ועם מי כדאי לדבר בנושא.
תהיו בריאים וחזקים, הכח והחוסן גם של הוריך ז"ל וגם שלך ממש מעוררים כבוד. הרבה בהצלחה
לצפיה ב-'מתנדבי סהר-נראה לי שההודעה הראשית היא הודעה שיעזור להגיב לה'
מתנדבי סהר-נראה לי שההודעה הראשית היא הודעה שיעזור להגיב לה
05/12/2017 | 20:00
44
תודה
לצפיה ב-'החיים יזמנו לך מספיק'
החיים יזמנו לך מספיק
06/12/2017 | 02:38
43
צרות ובעיות בלי שתחפש אותם. 
אם השואה ופולין הם כל כך טראומטים עבורך, מדוע לנסוע לשם בכוח? מה זה יתן לך? אני במקומך לא הייתי נוסעת. 
לצפיה ב-'איחוי הקרעים'
איחוי הקרעים
( לעמוד שלי בתפוז )
07/12/2017 | 23:41
18

אורינוקו יקר,
אתה כותב על כאב עצום, שהותיר חותם כבד על משפחתך ועל כל חייך. אין ספק שמכביד וקשה מאד לגדול בצל השואה וזוועותיה, ונשמע שגם אתה, בעצם, ניצול שואה, שהפנמת לתוכך את הכאב והאבדן שהוריך חוו ישירות. האם אשתך לחצה עליך לבקר בפולין משום שהיא רוצה לעזור לך לעבד את הרגשות שנטבעו בך? או כדי לחוש את המורשת שלך ולא להרגיש תלוש ומנותק? כיצד אתה מרגיש בקשר למסע? האם אתה רק חושש, או שיש בתוכך חלק שמושך אותך לנסוע לשם? נשמע לי שאתה קרוע בין רגשות סותרים. אולי אתה רוצה למצוא את בני משפחתך האבודים, שנותרו חיים בנפשותיהם של הוריך המנוחים, ואולי אתה חושש, שכל מה שתמצא הם השואה, המוות האכזרי, ושהסבל שלך יעמיק. נראה לי שהרעיון שלך לגבי שיחה עם פסיכולוג הוא רעיון בריא וטוב, כדי שאם וכאשר תצא למסע, תעשה זאת מתוך הידיעה שיש בך את הכח כדי להתמודד עם מה שהוריך הותירו מאחור, והורישו לך. אני מאחלת לך שתמצא את המשמעות שאתה מייחל לה, שתמצא מזור כלשהו לייסוריך בהווה ובעתיד, ואני מזמינה אותך להמשיך ולשתף אותנו כאן. 
 
שלך,
 
מתנדבת סה"ר.
לצפיה ב-'לגקימופיגסי,וואלה,הרוב פסדר... '
לגקימופיגסי,וואלה,הרוב פסדר...
07/12/2017 | 17:53
1
28
לצפיה ב-'אני שמח לדעת'
אני שמח לדעת
13/12/2017 | 21:44
6
מקווה שתמשיך להרגיש טוב.
 
לצפיה ב-'ממש מרגישה רע:('
ממש מרגישה רע:(
04/12/2017 | 16:40
20
112
אני יודעת שאמרתי שלא אכתוב פה יותר, אבל מרגישה ממש רע.
ואני מפחדת נורא מהמצב הזה.
הלחץ הזה של לעבוד כאן ועכשיו, מיד, ולא משנה מה.. בעיקר מההורים..
זה לא עובד ככה. אני לא מסוגלת ככה.
השבוע ביטלתי 2 ראיונות עבודה שפשוט לא משכו אותי. לא מתאימים.
הכל במשרדי ממשלה.. עשיתי את זה כל כך הרבה. מה הטעם? שוב? שוב להיכשל? שוב ליפול?
מה שהכי הכי כואב לי זה שאמא כותבת לי דברים לא יפים על המטפל שלי.
כתבה לי עכשיו שהוא מזיק לי. שהוא דפוק.. שימות.. ואיך אני לא רואה שהוא מזיק לי. ושזה בזבוז כסף ושאעזוב אותו.
וכואב לי, באמת. הוא היחיד שאכפת לו.
אין לה מושג מה אנחנו עושים ביחד.. דברים שבחיים לא הייתי עושה. וכמה אכפת לו וכמה הוא עוזר. אני לא מספרת לה כלום. והיא קוטלת בשניה.
אני מרגישה מתה לגמרי.. וכדי שאכתוב לו כמה שפחות אני מנסה את אמא, וזה נגמר רע. רע מאוד. ואז היא מתעצבנת ואומרת לי טוב תתייעצי איתו. עם החבר שלך. בזלזול.
אמרה לי שאין ברירה שחייב לעבוד גם אם זה מגעיל.
אבל היא לא מבינה שאני לא יכולה ככה. ניסיתי רק לפני חודשיים בשיא של המצב רוח הנוראי שהיה לי. לא שרדתי שם יותר מיומיים.
המטפל אמר לי עוד בהתחלה להוציא נכות.. ואמא כמובן ממש יצאה נגד זה.
אבל אולי זה משהו שיכול לעזור דווקא.
אני כל כך בלחץ.. מרגישה בפנים שעדיף לי לקחת תקופה לטפל בעצמי והכל יגיע ברוגע.
לא ככה.. לא בלחץ.
די, לא מסוגלת יותר.
באמת לא יודעת מה לעשות.
לא יכולה לסבול יותר. והוא לא עונה לי למיילים, מעדיף שאחשף בטלפון, ואני מדברת איתו כל יום.. מה זה מדברת, כמה שניות, לא באמת מצליחה לדבר. יותר מצליחה לכתוב.
אבל אני נורא חסרת אונים.
יוצאת כל יום. היום הייתי בבריכה, והרגשתי ממש נורא.
לא מצליחה להנות מכלום.
מה אפשר לעשות?
מרגישה שחייב להזיז משהו. אבל ככה? זו הדרך? זה לא יעבוד ככה. אני לא יודעת מה לעשות. באמת.
מרגישה ממש רע.
לצפיה ב-'אל תקשיבי לאמא שלך'
אל תקשיבי לאמא שלך
04/12/2017 | 16:54
5
55
תוציאי נכות
ותתייעצי עם המטפל, תשאלי אותו מה לעשות בקשר לאמא שלך
לצפיה ב-'זה קשה נורא שיש התנגדות כזו'
זה קשה נורא שיש התנגדות כזו
04/12/2017 | 16:57
4
51
בבית. על כל דבר קטן.
 
זה כל כך קל להוציא נכות? למה שיתנו לי בכלל?
 
כל כך לבד שזה נורא.
איך יוצאים מזה?
לצפיה ב-'את צריכה גם לשכנע'
את צריכה גם לשכנע
04/12/2017 | 17:01
3
39
שיש סיבה לתת נכות..
 
ותחשבי, את מעל 30, למה ההורים שלך צריכים לקבוע מה טוב בשבילך? מה תעשי? למה את צריכה לשאול את דעתם?
אני מבינה אותך,גם אמא שלי התנגדה שאני אעשה דברים מסוימים, אבל קמתי ועזבתי את זה, והמטפלים שלי עזרו לי עם זה. מבינה?..
לצפיה ב-'ובאיזה מקרים נותנים נכות?'
ובאיזה מקרים נותנים נכות?
04/12/2017 | 17:06
2
44
זה נשמע לי כמו מסע ייסורים שייקח הרבה זמן.
 
באמת לא יודעת איך הגעתי למצב הזה. אבל מרגישה שכל מה שעשיתי עד עכשיו חייב להשתנות. זה לא הכיוון לעשות את אותם הדברים שוב.
 
נורא קשה לי איתם. הם יושבים למטה כאילו הכל בסדר ואני פה למעלה אוכלת את עצמי. ממש מתוסכלת.
לצפיה ב-'זה באסה שאין הורים טובים'
זה באסה שאין הורים טובים
04/12/2017 | 17:12
1
45
מבינה אותך.
הנכות נקבעת עפ"י קריטריונים, נגיד אם הבעיה משפיעה לבנאדם על יכולת התפקוד שלו בחברה ובעבודה. לך יש חרדה חברתית, וזה משפיע על התפקוד שלך בעבודה. זה כבר משהו שהם שוקלים. איך נותנים, צריך פסיכיאטר שיתן המלצה לנכות או משהו כזה..אני לא ממש יודעת אז תשאלי את המטפל שלך. נראה לי הוא ידע.
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
04/12/2017 | 17:18
49
שלחתי להם הודעה באתר של הביטוח לאומי.
שאלתי גם אם זה פוגע במשהו.. כמו רישיון נהיגה.
 
לא יודעת.. באמת מרגישה שאני צריכה שמישהו ייקח אותי יד ביד וישקם אותי. מסגרת כלשהי.
 
תודה על המענה שלך.. לפעמים זה ממש מקל. אבל מצד שני נשארת עם אותן הבעיות
לצפיה ב-'שלום'
שלום
04/12/2017 | 18:45
3
35
חשוב לעסוק בדברים שמעניינים אותנו, מצאי עניין בעבודתך והשקיעי בה כדי להתקדם לעבודות טובות יותר. שמרי על יחסים טובים עם אמך, זה חשוב. זכותה לחשוב שהמטפל לא טוב בשבילך, ותוכלי לנסות לשכנע אותה שהוא עוזר. בכל מקרה, כדאי שתנצלי את עזרת המטפל. ייתכן שאמך דואגת לך ולמצבך הרע ולכן פוחד שהמטפל לא עוזר לך, וכשתוכיחי לה שמצבך השתפר בזכותו תשמח ותאמין לך. דברי עם אמך בכנות על בעיותייך, בקשי את עזרתה ואולי תדע לעזור לך.               
לצפיה ב-'הדברים שאתה אומר יפים אבל לא מציאותיים'
הדברים שאתה אומר יפים אבל לא מציאותיים
04/12/2017 | 18:54
2
50
ניסיתי לדבר איתה לא פעם ולא פעמיים. זה תמיד נגמר בריב.
אני מבינה שאתה רק רוצה לעזור ומעריכה את זה.. אבל כל מה שאתה אומר סותר לגמרי את המצב הנוכחי.
לשמור על קשר טוב איתה.. אני כל החיים מנסה. היא גם חשבה שהמטפלת הקודמת שלי גרועה ומזיקה לי ובכלל מתנגדת לטיפול.
אז איך אפשר להבין את זה?
איך אפשר להבין שהם בכלל לא מתעניינים ואני כל היום לבד?
זה משהו שבחיים לא אסלח עליו. במיוחד במצב כזה נוראי. אין שום תמיכה. והמילים שלהם כל כך פוגעות.
רק עכשיו היא אמרה לי אם אני הולכת מחר לפסיכו? כאילו מה נראה לך. ברור. מה יעזור אם לא אעשה כלום? כבר 20 שנה לא עושה כלום עם זה.
והכי עצוב שהיא חושבת שאין לי בעיות. אבל אני ממש סובלת.
לצפיה ב-'מצטער לדעת'
מצטער לדעת
04/12/2017 | 18:58
1
40
חשוב לשמור על יחסי אהבה טובים עם ההורים, אם אמך מתקשה לגלות אלייך אמפתיה אולי כדאי לנסות עזרה סוציאלית. חבל שתריבי עם אימא ולא תהיי אתה ביחסים טובים.
 
לצפיה ב-'ברור שחשוב וברור שחבל'
ברור שחשוב וברור שחבל
04/12/2017 | 19:57
46
אבל יש דברים שכמעט בלתי אפשרי לפתור. כי ככה היא חושבת ולא משנה מה אגיד.
לצפיה ב-'העבודה לא משכה אותך?'
העבודה לא משכה אותך?
06/12/2017 | 02:49
9
65
המצב הזה שאומרים לך לעבוד הוא מלחיץ? לא שרדת בעבודה הקודמת יותר מיומיים?
אוי לא. מסכנונה. 
הרבה מאוד אנשים לא אוהבים את העבודה שלהם. והם הולכים יום יום לעבודה כדי להתפרנס. זה החיים. החיים מלחיצים. מי שקשה לו, לוקח ציפרלקס. וממשיך לעבוד, כי אין ברירה. 
אבל לשבת בבית בתוענה שלעבוד זה מלחיץ, ובינתיים לממן פגישות עם פסיכולוג שכבר הודיע שצריך שנים כדי לטפל בבעיה הזו...
 
ההורים שלך צריכים להפסיק לממן לך את הלייפסטייל הנוח שלך. זה יעזור לך הרבה יותר משנה של פגישות עם הפסיכולוג. 
לצפיה ב-'תכלס...'
תכלס...
06/12/2017 | 09:00
1
47
וואלה יש בזה משהו. גם אני כשהגעתי למצב שהבנתי שאני לא תפקודית בעבודה חזרתי לתרופות והמשכתי ללכת לעבודה כי אין ברירה- מישהו צריך לשלם שכר דירה.
לצפיה ב-'שמי, המצב הנפשי שלך הוא לא המצב של עדי'
שמי, המצב הנפשי שלך הוא לא המצב של עדי
06/12/2017 | 09:41
50
ואי אפשר להקיש ממצבו הנפשי של אחד למצבו הנפשי של השני.
גם המצב הנפשי שלי היום אינו המצב שלך ולא המצב של עדי. אני מתפקדת מצוין בעבודה, עם קשיים ספציפיים, אבל בלי חרדות ועם המון הנאה בעבודה, ואני לא מקישה מהמצב שלי למצב שלך או למצב של עדי.
אני מכירה היטב את המצב שבו אי אפשר ללכת לעבוד ואי אפשר ללכת לראיונות עבודה, וגם את המצב שאנשים סביבך לא מסוגלים להבין את הקשיים שלך ואת מה שאינך מסוגלת לו, ודורשים ממך מה שאת לא יכולה.
 
אז אין סיבה שתצדיקי את RonW שמתעלל בעדי בשיטתיות מתוך הנאת ההתעללות בזולת, בשמות משתמש אחרים.
אמנם זה בסדר גמור שאת מביאה מניסיונך, כי עדי יכולה להבין שהמקרה שלך אינו המקרה שלה. אבל להסכים שהיא חצופה או עצלנית, ולהחליט שהיא לוקחת כספים מההורים שלה עבור הפסיכולוג - הגזמת!
לצפיה ב-'"ענתינו", ציפרלקס עזר לך? יופי.'
"ענתינו", ציפרלקס עזר לך? יופי.
06/12/2017 | 09:59
6
58
מה "לדעתך" צריך לעשות מי שציפרלקס לא עזר לו? כמוני וכמו עדי?
מה צריך לעשות מי שמנסה המון כדורים נגד דיכאון, ושום כדור לא עוזר לו אלא אף מחמיר את קפאונו וחוסר התפקוד שלו?
להתעלם מחרדותיו, להפסיק להגדיר לעצמו מה הוא מסוגל ומה הוא לא, ולהניח לך ול-Ron W ולשאמי להגדיר מה הוא מסוגל, וללכת לעבודה (או לראיונות עבודה) עד שיקבל התקף פסיכוטי חריף וימצא עצמו קשור במחלקה סגורה? וגם משם תציעי לו ללכת לעבודה כי זה החיים?
 
אני מצטערת להודיע לך: רק האדם עצמו יכול להגדיר כמה הוא מסוגל וכמה הוא לא מסוגל, ולא את יכולה להגדיר עבורו. 
גם אני לא יכולה להגדיר כמה עדי מסוגלת, אבל אני יכולה וצריכה להאמין להגדרות שלה.
לצפיה ב-'תודה אופיר מכל הלב'
תודה אופיר מכל הלב
06/12/2017 | 10:07
12
לצפיה ב-' רק האדם עצמו יכול להגדיר כמה הוא מסוגל'
רק האדם עצמו יכול להגדיר כמה הוא מסוגל
06/12/2017 | 15:18
12
לצפיה ב-'אני לא חושבת שנכון לה להמשיך ככה בסביבה רעילה'
אני לא חושבת שנכון לה להמשיך ככה בסביבה רעילה
06/12/2017 | 18:34
1
47
כמה כסף שהיא לא תשפוך על טיפול, לא יעזור כל עוד היא בסביבה רעילה.

היא מזכירה לי את עצמי כי כשגרתי בבית ומימנתי לעצמי טיפול הגעתי להבנה מאוד בסיסית יחד עם הפסיכולוגית שלגור בבית שלי זה לא טוב לי ואני חייבת לצאת משם וכמה שיותר מהר. ואם זה אמר לשחוק שיניים ולסבול לגור בבית רק עד שייגמר התואר ויהיה לי קצת כסף לגור עם שותפים זה מה שעשיתי. אני מסכימה שכנראה קצבת נכות או סל שיקום או אשפוז יום יטיבו איתה יותר. במידה והיא באמת לא מסוגלת לקום על הרגליים בעצמה ולשקם את עצמה במסגרות הנורמטיביות יותר שזה עבודה ולממן לגור לבד.
לצפיה ב-'מאוד נכון בעיני.'
מאוד נכון בעיני.
06/12/2017 | 21:01
8
לצפיה ב-'רק האדם מסוגל להגדיר כמה הוא מסוגל?'
רק האדם מסוגל להגדיר כמה הוא מסוגל?
07/12/2017 | 03:39
1
51
הצחקת אותי. את יודעת כמה עצלנים ובטלנים היו שמחים להגדיר כי הם לא מסוגלים ללכת לעבודה יום יום, ובמקום זה היו רוצים לשבת בבית ולקבל קצבת נכות? הרבה מאוד אנשים עובדים בעבודה שהם לא סובלים ובבוקר כשהשעון המעורר מצלצל הם חוטפים דיכאון שהנה מתחיל עוד יום. זו המציאות של הרבה מאוד אנשים. אבל אין ברירה. צריך להתפרנס. כשמישהו מכניס לו לראש שהוא עדין מדי לעבודה לא מהנה, שהוא מיוחד, שהוא עלול לקבל התקף פסיכוטי חריף, הדברים האלו בסופו של דבר יקרו. מחשבה מזינה מציאות. 
 
לצפיה ב-'אני שמחה שאת צוחקת. הצחוק בריא לבריאות'
אני שמחה שאת צוחקת. הצחוק בריא לבריאות
07/12/2017 | 08:54
42
רק מי שלא עבר התקף פסיכוטי חריף ו/או דיכאון אמיתי, יכול לדבר כך, ולא להבין שהוא מדבר שטויות.
 
דיכאון אמיתי זה דיכאון אמיתי. הביטוי "לחטוף דיכאון" השגור בפי הציבור אינו דיכאון רפואי אלא מצב רוח רע. לכן אנשים שלא חלו בדיכאון לא יודעים להבדיל בין דיכאון לבין דיכאון רפואי. ולכן הם לא יודעים שהם מדברים שטויות כשהם אומרים "מישהו מכניס לו לראש". 
 
אדם שלא עבר מעולם התקף פסיכוטי חריף לא יודע בכלל שקיים דבר כזה, ומה זה בכלל, ולכן לא יכול להכניס לעצמו את זה לראש. רק מי שעבר מספר התקפים כאלה, וטופל ע"י רופאים מספר, ולמד שאצלו זו לא סכיזופרניה אלא הפרעות אישיות שגם מהן יכול להיווצר בזמן הדחק התקף פסיכוטי אצל אנשים רגישים (ובפרט לאחר שהמוח כבר קיבל התקף אחד) - יודע על הסיכון הזה ומה משמעותו והשלכותיו הרפואיות, ויודע שלא משחקים בחרדות ובחולשה נפשית, ולא מחמירים אותם.
 
בדיכאון עמוק ממילא הוא לא יכול לתפקד, אז אין סכנה שיחמיר את מצבו...
בדיכאון קל הוא יכול לתפקד, ובמצב כזה יש תפקוד שיכול להוציא אותו מהדיכאון ובאותה מידה יש תפקוד שגם עלול להכניס אותו לדיכאון כבד, תלוי בנסיבות הדיכאון ובניסיון החיים של האדם עצמו והנתונים האישיותיים שלו - החוזקות ,  ועושחרוהחולשות שלו.
לכן האדם יכול להגדיר מה קורה לו (בעזרת בעל המקצוע בתחום בריאות הנפש), מה גורם לו התפקוד המסוים, מה רמת הדיכאון (לא דיכי, לא מצב רוח רע, אלא דיכאון אמיתי) שלו, ולהרגיש לאיזה כיוון הוא הולך.  
הוא לא צריך אמהות או ענתינו כדי ש"יעזרו" לו "להרגיש" מה הוא מרגיש.
 
כמובן, את לא חייבת להאמין לי. אני שמחה בכל מי שלא מאמין לי, כי זה מלמד שאין לו מושג על מה אני, עדי, שחר ועוד טובים ורבים פה, מדברים.
לצפיה ב-'אחות שמתנתקת קשר עם המשפחה'
אחות שמתנתקת קשר עם המשפחה
05/12/2017 | 17:26
6
96
שלום,
 
אני כותבת כאן כדי לנסות לשקול את צעדיי ואת מילותיי לפני שיחה שאני מתכננת לעשות עם אחותי. יש לי אחות גדולה שאקרא לה כאן דנה, שכבר יש לה משפחה וילדים שלאורך כל שנותיי לא מספיקה לריב. משפחתי מגיעה ממושב קטן והיא לא הפסיקה להסתכסך שם עם המון אנשים. כל חיי היו מלווים בפחד שלא להגיד או לעשות משהו שהוא לא לטובתה/ לטעמה כי אז היא הייתה מתחילה להתנהג באלימות מילולית ופיזית. מאז שנולדו ילדייה הוריי עזרו לה המון, אך היא תמיד דאגה להגיד שהם אינם נותנים לה דבר. החלק הקשה ביותר בסיפור הוא שהיא כל כמה חודשים מוצאת על מה לריב ולא לאפשר להוריי לראות את הנכדים. היא אף מסיתה את ילדייה נגד הוריי ומלכלכת על הוריי אל מול אנשים שהיא מכירה אותם. יש לציין שהורי הם אנשים שמאז ומתמיד נתנו לנו את כל מה שיכלו ועשו בשבילנו כל מה שאפשר. היום במבט לאחור אני מבינה שזאת הורות נדירה ואני מאוד מעריכה אותם. הניתוקים שלה תמיד היו קשים לי, אני תמיד מנסה לעודד את הורי אבל מילותי נגמרות והלב שלי לא מפסיק לכאוב ולדאוג על בריאותם. אנחנו משפחה של שלוש אחיות, ותמיד שתי אחיותיי לא הסתדרו. לפני כחצי שנה נולד ילד ראשון לאחותי השנייה ומאז דנה לא הפסיקה למצוא על מה לריב ולכעוס לעיתים יותר קרובות. הרבה פעמים הייתה מעירה לאימי על כך שהיא נותנת תשומת לב לתינוק החדש במשפחה למרות שאחותי השנייה מגיעה לבית הוריי פעם בשבוע בעוד דנה הייתה מגיעה לפעמים בכל יום בשבוע לאכול ולעזרה עם הילדים. דנה היא אישה שלא ניתן לדבר איתה, אם היא כועסת היא תתבטא בזעם רב, תפגין אלימות ותאיים בניתוק כולל ילדייה כמובן. הילדים זה הנשק שלה. אין אפשרות לנסות להבין מה עובר עליה ועל מה היא כועסת, היא תרמוס,  תשפיל תבזה עד שכבר לא יהיו כוחות לנסות. והעניין הוא שאי אפשר להבין בכלל למה היא כועסת, אני אישית חושבת שהיא זקוקה לעזרה נפשית המון פעמים אבל כמובן שאי שום יכולת להגיד לה דבר. היא תמיד חושבת שהיא צודקת בכל מה שהיא אומרת והאחרים הם כולם אנשים רעים שלא מספיק טובים בשבילה או בשביל משפחתה. לפני שנתיים וחצי עברתי לחול בגלל מספר סיבות אך גם בעקבות אחד הריבים שהיא הוציאה עליי. במשך חצי שנה לא יכולתי לראות את האחיינים שלי וכל מה שהיא ניסתה היה להסית וללכלכך עליי במושב בו אנו גרים.  אני מבקרת בארץ אחת לכמה חודשים והנה מגיע לו עוד ביקור בו דנה שוב מנותקת מהמשפחה. בעקבות ריב על שטיפת כלים בארוחת שישי, ואי ציות לפקודות שלה, היא מנתקת לחלוטין קשר עם אחותי השנייה ואינה מאפשרת לה לראות את הילדים. אחותי השנייה לא הפסיקה לחבק, לדאוג, לקנות מתנות לילדייה של דנה. דנה מעולם לא אפילו לקחה / נגעה בתינוקה של אחותי השנייה. אני כועסת, שונאת, עטופה בשכבות של כאב וזעם כלפי דנה. אני יודעת שאקיים איתה שיחה כאשר אבוא אבל אני מנסה לא לבוא עם המון מטען עלייה ולהאשים אותה כמו שבאמת הייתי רוצה. אני מנסה להבין מה להגיד, ומה לשאול מעבר ל - למה את כעוסה כל הזמן? עצוב לי על הוריי, אני דואגת לבריאותם בעיקר. עם כל הכאב כבר לא אכפת לי לאבד את דנה, הכאב והצער שהיא גורמת לי הם כה רבים שאין לי צורך להיות בקשר עם אישיות כה רעה ואכזרית. אבל עם הוריי זה משהו אחר, ואני מוכנה לשים המון מהכעס והזעם בצד, אפילו שהיא תשפיל אותי שוב, כדי לנסות להבין למה היא מתנהגת ככה. השאלה איך? דנה בעצמה הציעה גישור, לאחר שהמגשרת ביקשה מאימי לדבר עם דנה, דנה לא הפסיקה לצרוח ולרמוס את אימי במשך שעה של צעקות. ועל כן גם לא הייתה מוכנה ללכת לגישור. 
יש פה אישיות שלא ניתנת לדיבור, היא רק רוצה לשמוע את עצמה ואני מנסה להבין איך לגשת לבן אדם כזה . כל השנים לא הביאו תועלת... אולי מישהו כאן היה במצב הזה? בו הוא רק מתגונן ומאשים ולא מוכן לשמוע שום דבר מבלבד את עצמו. אני אשמח לדעתכם.עצתכם
 
בברכה
שיר
 
לצפיה ב-'היי שיר'
היי שיר
05/12/2017 | 20:13
38
מצב לא פשוט בכלל...
אני אישית לא הייתי במצב כזה, אבל מה שאני כן יכולה לומר זה שציינת שדנה נוקטת גם באלימות פיזית, וזה כבר הקו האדום. מהבחינה הזו צריך להבהיר לה שזה לא מקובל, ובטח ובטח לוודא שלא מופנית אלימות כלפי הילדים שלה או ילדים אחרים במשפחה, או גם כלפי הוריך, שאני משערת שמעצם זה שכתבת שכבר יש להם נכדים-לא מדובר באנשים צעירים.
 
על צורת דיבור עוד אפשר לדבר ולדון, אבל אלימות פיזית זה לא בא בחשבון, וצריך להבהיר לה את זה. סליחה על אופן הכתיבה הקצת כועס, זה כמובן לא כלפיך, מדובר רק בדאגה.
לצפיה ב-'לא ניגשים לאדם כזה'
לא ניגשים לאדם כזה
05/12/2017 | 21:05
4
53
לא מנסים בכלל להבין אותו, כל עוד הוא צועק. 
מודיעים לו חד וחלק, שהוא לא ידבר בצעקות ובאלימות מילולית.
הוא מוזמן להודיע את רצונו בכתב, או בתיווכה של המגשרת בלבד, ולא בתקשורת ישירה איתו. 
מנתקים איתו קשר מצידכם, ולא סופגים את צעקותיו עד שהוא מנתק את הקשר איתכם. 
 
אני חושבת שזו הנקודה. הורייך מעולם לא שמו לדנה גבולות ברורים, והיא בגללה בעיות שלה לא יודעת לשים גבולות לעצמה. אם הורייך היו נחושים לשים לה גבולות ולא לספוג את צעקותיה וזעמה, יתכן שהיתה צומחים מכך תקשורת וקשר טובים יותר. 
אני חושבת שהיא רגילה שכולם במשפחה, כולל את, מפחדים ממנה ומנסים לרצות אותה כדי שלא תצעק, ולכן היא לא יודעת להתנהג אחרת. אם בני המשפחה היו צועקים עליה בחזרה ומנתקים איתה ביוזמתם את הקשר (עם כל המחיר של זה מבחינת הילדים שלה, שבלאו הכי אתם משלמים אותו בלי שתצליחו לשנות שום דבר), אז אולי היא היה מתאזנת ופחות מנתקת את הקשר ביוזמתה.
 
יש ריקוד קבוע במשפחה שלכם, ומישהו צריך להפסיק אותו. אני מזמינה אותך ואת הורייך לעשות את זה, כי את דנה אי אפשר להזמין. 
לצפיה ב-'תודה אופיר והיי48'
תודה אופיר והיי48
05/12/2017 | 23:10
3
36
אכן מצב מאוד לא פשוט... אני לא מתגוררת בארץ והחרדות למצב הבריאותי של הוריי מאוד מכביד עליי. במיוחד שאני יודעת שהיא יכולה להיות אלימה כל כך...אנחנו כן מעתמתים איתה... והמון צעקות כלולות בזה. לפעמים ההורים שלי היו מוציאים אותה מהבית בגלל הצעקות שלה אבל זה לא עוזר. זה נכון שכולנו מפחדים ממנה אבל היא כבר בת 40... ולא ניתן כבר לחנך אותה או לשנות אותה.  ההורים שלי כבר הלכו לפסיכולוגים ולמגשרים, אבל היא לא מסכימה לשתף פעולה. אין ספק שהוריי עשו טעויות גדולות בגידולה כאשר לא שמו לה גבולות.. אבל השאלה זה מה לעשות עכשיו. אני היחידה שעוד יש סיכוי שהיא תדבר איתה... אז אולי בעצם כל הנסיונות שלנו רק גורמים לה להתחזק ולהתנשא מעלינו? זה נשמע הגיוני האמת... קשה פשוט באיזה מקום להרים ידיים
 
לצפיה ב-'זה לא להרים ידיים - זה לשנות את הגישה מצידכם, ובנחישות רבה'
זה לא להרים ידיים - זה לשנות את הגישה מצידכם, ובנחישות רבה
06/12/2017 | 09:28
2
44
הגישה של הורייך בלכתם לפסיכולוגים ומגשרים - היא לשנות את התנהגותה.
גם הגישה שלך היא לדבר אליה כדי שהיא תשנה את התנהגותה.
 
אבל הגישה שלכם צריכה להשתנות, ואתם צריכים להחליט לשנות את התנהגותכם כלפיה, מתוך אמונה עמוקה שרק זה יכול לשנות את המצב, ולא מתוך תחושה של הרמת ידיים.
ולשם כך אתם צריכים עזרה פסיכולוגית או של עובדת סוציאלית. לא כדי לשנות אותה, לא כדי שהיא תלך לפסיכולוגים, אלא כדי לזהות את ההתנהגות שלכם בריקוד ולשנות את ההתנהגות שלכם. 
 
אמא צריכה ללמוד ליהנות מהתינוק החדש בלי פחד ובלי דין וחשבון לאף אחד. זכותה וחובתה ליהנות ממנו כמה שהיא רוצה. ובפרט שאמו נוחה לה ונעימה לה.
את הילדים של דנה היא לא תקבל יותר מאשר פעם בשבוע. אשה בת 40 צריכה לדאוג לילדיה בלי עזרה יומיומית של סבתא, וסבתא צריכה להחליט שהיא לא משתעבדת לגחמותיה של בתה בת ה-40, ויהי מה.
ברור שבהתחלה דנה תנתק קשר ותסלים את התנהגותה, אבל אם אמא שלך תהיה נחושה, זה מה שיעמיד אותה בהמשך במקומה. 
זה נקרא "לסבול כדי להפסיק לסבול". כשמשנים התנהגות שרגילים אליה כדי להפסיק את הסבל ממנה, אז בהתחלה הסבל גדל יותר, אבל המטרה הסופית היא להקטין את הסבל. ולכן צריך סבלנות ונחישות.
 
בכל שלב עו"ס או פסיכולוגית יכולה להדריך אתכם איך להגיב, אחרי שהפנמתם איך לשנות את הגישה ונקטתם בנחישות בהתנהגות החדשה שלכם. 
 
את יכולה להמשיך לשאול פה אם עדיין אינך מבינה מה אני מתכוונת לגבי מה שנדרש מכם, ומה יהיה אם היא תעשה כך וכך וכל מה שאת חוששת ממנו. 
 
לצפיה ב-'תודה אופיר'
תודה אופיר
11/12/2017 | 10:44
1
9
תודה אופיר וסליחה על התגובה המאוחרת. אנחנו מתחילים לנקוט בגישה חדשה והדברים שנכתבו עזרו לי מאוד.
לצפיה ב-'יופי! כל הכבוד לכם.'
יופי! כל הכבוד לכם.
11/12/2017 | 11:51
5
לצפיה ב-'עדיין שומדבר לא עוזר '
עדיין שומדבר לא עוזר
03/12/2017 | 02:55
9
122
היום, אחרי הרבה זמן שלא יצאתי מהבית וכמעט לא מהחדר, הלכתי לקבוצת תמיכה למתמודדים של מישהי שהתחלתי אצלה טיפול (שדרך אגב היא בעצמה מתמודדת) ודווקא הפגישה האישית איתה כן עשתה לי טובה והעלתה לי את המוטיבציה שעוד יש סיכוי ותקווה לחיים טובים יותר. חיכיתי כ"כ לבוא היום לקבוצת תמיכה ולהכיר אנשים חדשים, אבל כשבאתי לשם, ההרגשה הטובה שהייתה לי, התחלפה בהרגשה רעה. שוב, הרגשתי חריגה בין כל האנשים (אפילו שהם בעצמם מתמודדים כמוני) ושלא אתחבר שם לאף אחד והם כבר נמצאים שם כמה חודשים והספיקו להכיר אחד את השני ולצאת, וזה עוד יותר קשה להשתלב ככה, בייחוד לי שקשה לי להתחבר לאנשים ולא נפתחת לכל אחד. באיזשהו שלב במפגש הרגשתי ממש עצובה וכולם שיתפו בחיים שלהם, ואני לא הרגשתי עם זה בנוח ושידעו על החיים האישיים שלי ורק רציתי לחזור הביתה (הרגשתי שבא לי לבכות שאני לא מסוגלת להיות בסביבה של אנשים). אני באמת כבר לא יודעת מה הטעם לחיים האלה, אם אפילו כשאני נמצאת בסביבה של אנשים שכביכול הם כמוני וסובלים מאותן בעיות, אני לא מרגישה שייכת. אז איפה לעזאזל כן ארגיש שייכת? אני לא חושבת שמשהו יעזור לי בחיים האלה. אני מיואשת וחסרת תקווה, וכרגע מרגישה שהמקום הכי בטוח לי להיות בו זה בבית ובחדר שלי ולא בא לי לצאת יותר בחיים. המצב שלי ממש מדורדר אם אפילו את האינטרקציה הכי קטנה אני לא מסוגלת לנהל עם העולם. אין לי כוח לעשות כלום ואין לי מוטיבציה לכלום. אין לי תיאבון וכל מעגל השינה שלי התהפך ולא בא לי לצאת מהמיטה. 
לצפיה ב-'מצטער לשמוע...'
מצטער לשמוע...
03/12/2017 | 04:26
1
58
ההזדהות הקרובה שיכול להרגיש שדומה לשלך היא במועדון גייז בעיר שלי שלעיתים רבות מרגיש חוסר ביטחון לפנות ורק במצבים שנראה ממש טוב קצת יותר קל לי כי יותר מתעניינים ועדיין אני חושש מדחיה ורק עם המון אלכוהול יותר קל לי לתקשר או ללכת עם אנשים קרובים - רק במצבים כאלו. רציתי לשאול אותך כי באמת סקרן אותי - במה את מרגישה חריגה מאנשים אחרים שגורם לך לא לתקשר? זאת נקודה מעניינת כי אם תוכלי לחשוף אותה כאן אולי יקל עלינו להבין יותר אותך ואולי, לא בטוח אבל אולי גם נוכל לסייע לך..

לצפיה ב-'קשה להסביר את זה'
קשה להסביר את זה
03/12/2017 | 15:40
47
אני פשוט בן אדם עם אופי שונה ואני אפילו כבר לא בטוחה שזה קשור להפרעת אישיות שלי. יש הרבה אנשים עם הפרעת אישיות גבולית שמתקשרים טוב עם הסביבה והסביבה מקבלת אותם, אבל אצלי המקרה שונה. הרבה פעמים אמרו לי שאני תופעת טבע, משהו מיוחד, ככה כינו את זה ושאני טובה מדי בשביל העולם הזה ויש לי נשמה מיוחדת. לא יודעת, אולי בגלל זה, אנשים לא מתחברים איתי, אפילו שזה אמור להיות דבר טוב, אבל כנראה שבעולם הזה שהוא אכזר זה לא משחק לטובתי, אבל לצערי זה הטבע שלי ואין לי דרך לשנות את זה. אני לא יכולה ללכת נגד הטבע ולשנות את העור שלי כמו שאומרים. וזהו, אין מה לעשות, כנראה שאמשיך לסבול ככה כל החיים שלי כי אין לזה פתרון. 
לצפיה ב-'אני שמחה לשמוע שיצאת'
אני שמחה לשמוע שיצאת
03/12/2017 | 07:00
51
אני חושבת שכן כדאי להמשיך בטיפול הפסיכולוגי והקבוצתי.

את צריכה להבין שאת במצוקה קשה ובסערת נפש גדולה מאוד, כל דבר מציף, כל דבר מפריע ואין סבלנות לכלום.

דווקא במצב הזה חשוב לפחות להתמיד בטיפול ובקבוצה גם אם לא מרגישים נוח, אחרי כמה זמן תתחילי להתגבש לתוך הקבוצה.זה לא קורה בפעם אחת.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
03/12/2017 | 15:43
4
32
כדאי לדעת להתחבר לאנשים וליצור אתם קשרי חיבה ואהבה יפים. נסי יותר לדבר עם אנשים, למצוא אתם עניין משותף, לתת להם מעצמך ומאישיותך. חברויות נוצרות באופן טבעי, היי אמתית ונחמדה ולאט יהיו לך חברים. עליך לאהוב ולהעריך את עצמך, ואז יאהבו ויעריכו אותך יותר. אין דבר כזה אדם שלא יכול להיות בקשרים עם אף אחד. הכי חשוב להיות אדם טוב לאחרים. הציגי בחברה את מעלותייך והדברים שאת טובה בהם, בעיקר טוב לב.
 
לצפיה ב-'אתה טועה'
אתה טועה
03/12/2017 | 16:52
3
48
דווקא הטוב לב זה מה שדפק אותי בחיים עם אנשים. 
אנשים בעולם הזה הם לא מלאכים והם מנצלים את מי שנראה להם טוב. 
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
03/12/2017 | 18:33
2
28
צריך לתת טוב לב מתוך מחויבות אישית לשמח אנשים אחרים ולהתחשב ברצונותיהם, ולא בציפייה לקבל תמורה. צריך לתת באופן טבעי כי חושבים שהאדם ראוי לטוב, ולא באופן מלאכותי כדי לשכנע. אפשר לתת גם בלי לוותר על זכויותינו הבסיסיות, אסור להזיק ולהרע לאחרים ומי שצריך עזרה חשוב לעזור לו.
לצפיה ב-'אני לא נותנת בציפייה לטוב'
אני לא נותנת בציפייה לטוב
03/12/2017 | 21:29
1
48
אני טובה באופן טבעי וזה רק דופק אותי בחיים. אבל עזוב, אני רואה שאתה לא מבין ואין טעם להסביר. 
לצפיה ב-'אז כדי לא להיות טוב מדי'
אז כדי לא להיות טוב מדי
03/12/2017 | 22:26
31
צריך כמו שכתבתי לתת בעיקר כשחושבים שהאחר באמת זקוק לעזרה, וכמובן לא להזיק ולהרע לאחרים. אני מסכים שקודם כל חשוב לשמור על עצמנו.
 
לצפיה ב-'עור חשוף וצעדים בעולם'
עור חשוף וצעדים בעולם
( לעמוד שלי בתפוז )
04/12/2017 | 23:10
34

היי מישהי 177 ,
נשמע מדבריך שאת אולי מרגישה שייכת לקבוצה גדולה של אנשים המסתובבים בינינו עם כאילו שכבת עור חשופה ורגישה, אנשים טובים שמרגישים שהם שונים כל כך מסביבתם...לא מובנים ,מעין "עוף " מוזר...
מצד אחד כמהים לקשר עם הסביבה ומצד שני הסביבה מורגשת ונחוות על ידם כמקום מאיים ומשתק והם מוצאים את מפלטם בחדר, בבית...

עשית צעדים לשינוי מצבך למרות הקושי :התחלת טיפול אצל מישהי שהיא בעצמה מתמודדת כפי שהגדרת אותה ואת הרגשת טוב לאחר המפגש איתה, ראית שיש סיכוי ותקווה לעתיד טוב יותר...

צעד נוסף היה להשתתף בקבוצת התמיכה, נדרש לכך הרבה אומץ...למרות הפחדים שלך בחרת להשתתף בקבוצת תמיכה עם מתמודדים אחרים.

נכון שלאחר שגייסת את כל משאבי האנרגיה שלך ביציאה מהבית ובהשתתפות במפגש עם עוד אנשים חווית אכזבה ,היו לך צפיות להשתלב באופן מיידי וכשהגיע רגע האמת ,בפועל נכנסת לקבוצה בה חברי הקבוצה כבר מכירים זה את זה והם מעין קבוצה סגורה ומגובשת וזה שוב החזיר אותך לתחושות המוכרות של זרות ובדידות כשאת נמצאת בין אנשים...

עשית שני צעדים משמעותיים קדימה והוכחת שאת בהחלט מסוגלת לעשות אנטרקציה עם העולם הסובב אותך...אל תחמירי עם עצמך.

 נדרשת מידה של סבלנות כי מדובר בתהליך ורצוי שיעשה באופן הדרגתי ,בתיווך המטפלת ,ליצור קודם מפגש עם אדם נוסף אחד ולאחר מכן עוד מישהו ולא בבת אחת להיכנס לקבוצה גדולה בה כולם מכירים את כולם ואת החדשה היחידה...

מאחלת לך הרבה צעדים בטוחים בעולם, גם אם הם מתחילים בקצב איטי ובהיסוס וגם אם יש צעדים אחורה הנסוגים אל החדר הבטוח מדובר בתהליך שיוביל אותך למקום טוב יותר.
מאחלת לך לילה טוב ותעדכני אותנו בהמשך צעדיך בעולם,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'קצבת נכות'
קצבת נכות
04/12/2017 | 20:58
1
70
היי,
בשביל לקבל קצבת נכות נפשית בנוסף למכתב מהפסיכיאטר צריך גם מכתב מעובדת סוציאלית ומכתב מרופא תעסוקתי שעקב המצב הנפשי אני לא יכול לעבוד?
אשמח לעזרה
לצפיה ב-'לא צריך אבל 'מומלץ''
לא צריך אבל 'מומלץ'
09/12/2017 | 10:07
15
הרופא שבודק אותך הוא כמו שופט בבית משפט שרואה אותך לראשונה בחייו ולא הכיר אותך לפני. כל "ראייה" דוגמת מכתב כזה תוביל אותו להחליט שמגיעה לך קצבה.
לצפיה ב-'יש לי הרגשה רעה'
יש לי הרגשה רעה
04/12/2017 | 03:34
3
86
הראתי לידידה קווירית שלי (גבר שמתאפר ושם לק, לפעמים פיאה, לובש בגדי נשים ומבקש שיפנו אליו כאת אבל הוא עדיין גבר - זה הגדרה שעולה לי לראש לקוויר - לפחות ההגדרה לגביו) את הפניות הרבות אליי בגריינדר והוא אמר שאליו כמעט ולא פונים בגריינדר אבל כן בטינדר. היא ( או הוא ) סיפרה על בחור בטינדר שרוצה להפגש איתה והיא לא נפגשת איתו כי היא חוששת שבגלל השיערות בגופה היא לא מספיק נשית בשבילו. אני שמצטלם ממש טבעי בגריינדר וגברים רוצים אותי ודומה לעצמי בתמונות (ללא פילטרים וכו) חושש שבמציאות ידחו אותי , חושש שהתמונה בזווית מחמיאה ובמציאות לא, חושש שאולי תוך מעט זמן התבגרתי ואולי לא ירצו אותי. כואב לי מאוד, כי כבר הגעתי לגיל גדול ושנים רבות אני ללא זוגיות וממעט באינטרקציות מיניות, עדיין לא סגור לגבי המשיכה לבנות ותוהה לעצמי עד מתי? עד איזה גיל אהיה כך? כי בשלב מסוים, בגיל מסוים, הביקוש שלי יכול לרדת משמעותית ואז מה פתאום יפול לי האסימון איזה דפוק הייתי כל השנים? זה דפוס שחוזר על עצמו אצלי במשך השנים ואף פעם אני לא מצליח לעצור אותו. כואב לי, בבקשה תתמכו בי, בבקשה תהיו שם בשבילי, אני לא רוצה להרוס את החיים שלי ואני משתדל לעשות את המיטב רק מרגיש לי שמשהו פגום במעט בחשיבה שלי וחוסר ביטחון זה כן שנים יש לי את זה.. איך באמת מעלים ביטחון עצמי?


לצפיה ב-'רצית דוגמה לחרדה? הנה לך'
רצית דוגמה לחרדה? הנה לך
04/12/2017 | 09:56
50
התחושה והפחד הלא מציאותי שהרגע תיארת נקרא חרדה.
אתה חייב לעבוד על זה בטיפול ומהר מאוד.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
04/12/2017 | 13:50
1
23
הצטרף למסגרות שמתאימות לך ומעניינות אותך כמו מועדונים של גייז, שם תכיר חברים.
 
לצפיה ב-'ביטחון עצמי'
ביטחון עצמי
13/12/2017 | 21:42
4
אולי אם תחשוב איך לפנות ולהיות עם אנשים, יהיה לך יותר ביטחון עצמי כי לא תצטרך לחשוש מהעתיד ומזמן האמת. אם אתה מרגיש שבזבזת הרבה שנים, התרכז בשיפור העתיד והצג את התכונות החיוביות שבך אהוב את עצמך ואז יותר יאהבו אותך.
לצפיה ב-'מבשר הרעות'
מבשר הרעות
02/12/2017 | 08:42
7
82
קצת הצפתי את הפורום בשעות האחרונות - מודע לכך.
רוצה לשתף ששמעתי את אבא מדבר עם אמא בהקשר אליי במשהו שיכול להרתיע אותי. תמיד שהוא מדבר איתה עליי בסלון או מהחדר שלהם, בדרך כלל זה בהקשרים רעים ולא טובים לגביי. האדם הזה פשוט נאחס אליי עוד משהייתי ילד קטן. כדי לא להכנס למחשבות רעות בהקשר למה שהוא מוציא מהפה ישר הכנסתי אוזניות לסלולרי ושמתי את השיר הראשון שהיה בפלייסיט (אם זוכר נכון של ג׳סיקה סימפסון) והתנתקתי ממנו.

בהמשך שאלתי את אמא איפה השוקולד שקניתי והוא יצא מהמעורה שלו מהחדר שירות וצעק ששם בחדר שלי. אמרתי לאמא שעדיין לא מוצא ואז הוא חזר עם ריח רע של סיגריות ואמר שהוא שם על המיטה. מצאתי את השוקולד בסמוך למיטה ואז שמעתי אותו מרים את הקול ואומר לה ׳אני אומר לך... הבית הזה יתפרק יום אחד ... הבית התפרק... אם הוא התפרק זה בגלל..׳ ומהר שמתי את האוזניות כדי לא לשמוע את החרא שבטח יגיד שבגללי. חרא של אדם. מגיל קטן לא חיבבתי אותו ותוהה לעצמי אם הקשר הלקוי שלי עם גברים קשור לקשר הדפוק איתו עוד מילדות .

לצפיה ב-'בגלל שאני לא רוצה להציף את הפורום'
בגלל שאני לא רוצה להציף את הפורום
02/12/2017 | 08:58
5
54
אציין שלא ישנתי הלילה ויותר מאוחר אלך לישון ואתעורר שוב עם עור פנים עייף לעבודה וכמו שספרתי בעבר מראה עור עייף גורר לקוחות שמתבלבלים וחושבים שעובדים אצלם ומתנהגים לא נעים (ואותו דבר להיפך עם מעט שעות שינה בלילה או מעט שעות שינה ומסיכת פנים טובה- יחס חם יותר), קצת עצוב לי שבעבר גם במראה עייף נתנו יחס חם וכיום במראה עייף כבר לא (כנראה הרסתי דברים עם שנים של חוסר שינה בלילות) וזה כמובן מצריך ממני כוחות נפש להתמודד עם יחס לא נעים כי אני אותו אדם מבפנים גם כיפה יותר ופחות אבל אותם זה פחות מעניין. עוד עניין, רק שתדעו שללקוחות כאלה אני בדרך כלל עונה בצורה עניינית בחזרה.
לסיום - רק שתדעו שבהנהלה אוהבים אותי ומשבחים אותי על העבודה שלי ובדרך כלל יש לי דינימיקה טובה עם הצוות - וזה המעט הטוב שחושף פה - אני משתדל לא לכתוב כאן דברים טובים.

לצפיה ב-'אתה מבלבל'
אתה מבלבל
03/12/2017 | 06:57
4
46
כשאתה לא ישן, לקוחות אולי פחות סבלנים אלייך לא בגלל עור פנים אלא פשוט מהתנהגות. כשמישהו לא ישן טוב, הוא פשוט יתנהג בצורה לא נעימה ברמת התת מודע- לא משהו שתצליח לשלוט בו. אתה יודע שרב האנשים כשהם צוברים חוסר שינה כרוני הם נהיים תוקפניים קל וחומר, אדם חרד ונוירוטי כמוך. כשאני כלקוח באה לחנות והמוכר נראה לי כמו אחד שממש לא רוצה להיות שם, סביר להניח שאני פשוט לא אגש אליו...אין שום קשר לגיל, אם כבר אני אעדיף דווקא מוכר/ת בגילאי ה30 ולא מוכר/ת בת 16-18.
אני ממש חושבת שהגיע הזמן שתעבור מבית ההורים החוצה ותגור בשותפות עם אנשים אחרים.
לצפיה ב-'למדתי מילה חדשה בזכותך'
למדתי מילה חדשה בזכותך
04/12/2017 | 02:43
1
37
נוירוטי
וקראתי על זה בויקפדיה
וזה מזכיר אותי.
 
יכול להיות שיש אמת בדברייך. פשוט אני יודע שכשאני ישן היחס טוב יותר ואפילו לפעמים נדמה לי שגם יש אנשים שבעניין שלי כי זה דבר ידוע שכשעור הפנים נראה טוב - כלומר אנשים נראים טוב זה מזמיו יחס חם ואפילו אנשים שרוצים להגיע איתי לאינטרקציה מינית או רומנטית או ידידותית.
 
בכל מקרה , תודה על מה שכתבת כי למדתי בזכותך מילה חדשה ולפי מה שכתוב בויקפדיה אני מזדהה איתה ויכול להיות שגם מה שאת חושבת על החוסר שינה שלי והיחס של הלקוחות הוא גם נכון. אגב , מעבר לעור פנים יפה אני מן הסתם אנרגטי יותר, חד יותר, נעים יותר ובהרגשה טובה יותר.
 
לגבי לגור עם שותפים מעדיף כרגע שלא מהסיבה שלא בטוח שיהיה שם מישהו שיסכים להעיר אותי בכוח לעבודה כמו שאמא עושה בשבילי כל יום ואם לא אתעורר לעבודה יפטרו אותי ואז גם יהיה לי בעיה להשכיר דירה. אני ממש רוצה להתחיל בתחום של המסחר אלקטרוני - אשמח אם תהיו שם בשבילי לקשיים שלי להתחיל עם זה ולא רק מילים כמו ׳אז יאאלה, תתחיל/תתקדם׳ כמו ששחר חרישי כתבה לי, מזכיר קצת שאומרים לאנשים בעודף משקל רב ׳אז יאאלה תסתמי תפה/תעשי ספורט׳ בהינף יד, ויש אנשים שיותר צריכים את השיחות והליווי וגם מרגיש לי שאנשים כאן לא כל כך רוצים להיות בשבילי , בניגוד לעדי שמקבלת כל כך המון תגובות ותמיכה ואני לא שונה ממנה בהרבה - שנינו תקועים בחיים, רק שלי כבר יש עבודה והיא כרגע לא.

לצפיה ב-'דבר נוסף - זאת פעם שניה שאת'
דבר נוסף - זאת פעם שניה שאת
04/12/2017 | 02:55
31
מכנה אותי עם חרדות - אשמח שתסבירי לי במה לדעתך מתבטא החרדות אצלי שאת כותבת את זה עליי פעם נוספת כי כך את רואה אותי.
לצפיה ב-'דבר אחרון'
דבר אחרון
04/12/2017 | 04:48
1
25
בכל השנים שעבדתי קיבלתי יחס חם גם במראה עייף, משהו בפנים השתנה לי בעיקר לאחרונה שגם במראה עייף היחס לא משהו ואולי עם מסיכה או מוצר מסוים היחס טיפה יותר טוב בניגוד לבעבר שעם מסיכה היחס היה פי כמה טוב יותר וזה בלי קשר לשעות שינה כי תמיד ישנתי מאוחר. אני חושב שבעבר מעבר למסיכה גם השתדלתי לאכול בריא (אבל גם ג׳אנק פוד - אז אולי פשוט משהו השתנה בגוף שלי).
לצפיה ב-'אז אולי תקרא מה זה חרדה'
אז אולי תקרא מה זה חרדה
04/12/2017 | 09:55
31
ודבר על זה עם הפסיכולוג שלך.
אתה חרד לדוגמה לגור עם שותפים, אתה חרד כל כך להזדקן שזה כבר יצר אצלך אובססיה מאוד לא בריאה. אתה חרד מה יחשבו עליך, אתה חרד מלחיות לדעתי.
ולדעתי במקום מסחר מקוון שזה בהחלט בזבוז כסף וסיכוי גבוה מאוד להסתבך בתביעות ולא רק על הפרת זכויות וסימני מסחר שאתה אפילו לא רוצה להכנס לזה, יש גם סיכון גבוה לתביעות מסוג אחר והוצאה לפועל מחובות - ממליצה לך בחום לקחת את הכסף ולהתחיל ללמוד לחיות לבד בלי ההורים, בטווח הרחוק זה יעשה לך טוב.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
02/12/2017 | 15:43
31
את המשפחה חשוב להשתדל לאהוב ולהסתדר אתם, גם אם להם קשה להחזיר לנו אהבה. לפעמים אפשר לפנות לעזרה סוציאלית. אינך תלוי בקשר שלך עם ההורים, אתה אדם עצמאי שיחליט על דרך חייו כרצונו. דאג לישון בלילה, זה חשוב. השקע היטב בעבודה כדי שיעריכו ויקדמו אותך, כדי שתהיה לך מסגרת קבועה וכדי שתתפרנס ותתרום לחברה.
 
 
לצפיה ב-'ה׳ איתי ... חח שמעו צחוקים'
ה׳ איתי ... חח שמעו צחוקים
01/12/2017 | 02:42
5
95
הלכתי לסניף רב קו כי הרב קו פשוט לא עובר בשבב של האוטובוסים... כשהנציגה רצתה לצלם אותי לרב קו החדש (כי מן הסתם ראתה תמונה לא עדכנית) אמרתי לה ישר ׳ לא לא לא בבקשה לא. התמונה שם יפה הייתי שם יותר רזה ויפה אני מעדיף...׳ והיא הסכימה ושמה ברב קו החדש את התמונה הישנה ואמרה שהיא לא רואה שינוי מבחינת משקל. כמובן לא אמרתי התבגרות כדי לא להסגיר את עצמי

משקל המון פעמים עובד ונשמע טוב מאשר התבגרות. מים להרזיה ( האמת לעור הפנים), אוכל לא בריא כי זה משמין (האמת שג׳אנק פוד מזקין את הגוף חוץ מהשמנה). הרזיה נשמעת ומתקבלת יותר טוב באוזני אנשים.
אגב , היום הלכתי לקנות סיגריות והמוכרת היפהפייה שאלה אם יש לי 18.
אחרי כמה זמן נערים שאלו אותי ׳גבר יש לך 18?׳ אני ׳מזמן׳ בחיוך ואז אמרו ׳אתה יכול לעשות לי טובה?׳ עניתי ׳אם זה לקנות לכם לא יכול מצטער׳ ואח״כ הבנתי שהם רצו וודקה וביקשו מנשים אחרות שיקנו להם והן כמובן סרבו.

זה באמת מחמיא לי ששאלו אם יש לי 18 כי אם הייתי נראה ממש בוגר אז גם לא היו שואלים ישר מבקשים שיקנו להם ובאמת אני מזמן לא 18.

אבל גם הבנתי את הטעות שלי, כל שנות העשרים ניסתי לחזור לגיל 19 ופספסתי את שנות העשרים היפות, לא היה לי מובן שגם בשנות העשרים אני צעיר ואטרקטיבי מאוד (ועדיין נראה צעיר מאוד גם לגילי) זה כשל חמור בחשיבה.

לצפיה ב-'נייק, עד איזה גיל תנסה להראות בן 17?'
נייק, עד איזה גיל תנסה להראות בן 17?
01/12/2017 | 12:13
4
21
לצפיה ב-'חושב שמגיע לי פרגון גדול חוץ משאלה בלבד'
חושב שמגיע לי פרגון גדול חוץ משאלה בלבד
01/12/2017 | 18:20
3
71
את הרי יודעת כמה חשוב לי להראות צעיר וכשאני כותב פוסט על דברים משמחים את רק שואלת עד מתי ארצה לנסות להראות בן 17 במקום להתלהב בשמחתי ולראות איך באמת הצלחתי קצת לעכב את תהליכי הזקנה ואפילו להצעיר - וסתמתי פיות (בלי לומר בפניהם) למלא אנשים בדרך שאמרו לי שזה בלתי אפשרי וכל זה עשיתי בלבד עם אורח חיים בריא וטיפוח (ואפילו חלקי כי אני לא ישן טוב ומעשן) וללא הזרקות!!! אז מגיע לי פרגון גדול שאני בדרך להגשים את עצמי...  עדיין צריך להשקיע עוד כדי להראות טוב צעיר יותר. לשאלתך, אני אנסה בתקווה לעוד הרבה זמן, לפחות חייב לנצל חוויות מיניות שמזדמנית לי באמצעות המראה ואולי מתישהו אם אצליח שוב להשיג גוף מקווה אולי לדגמן כי פנים כבר יש לי (למרות שביום יום פחות קל לראות את היופי כי אני נראה עייף כי כאמור לא ישן טוב).

ואם בא לך עוד פעם לכתוב כמו בעבר שכתבת לי ולבחור השני ׳אם יגידו לכם שאתם נראים לא יותר מ21 - זהו, הגשמם את עצמכם?׳ - לשאלתך אז ברור שלא, הייתי יותר צעיר והיה חשוב לי בעיקר המראה לצורך חוויות מיניות שיכלו להתגשם אם היה לי יותר ביטחון עצמי, אך הדרך בתקווה היא גם להצלחה כלכלית בצורה עצמאית - חופש כלכלי לחיים יפים ואולי בהמשך גם יותר רוחניות. השאיפה הסופית, בתקווה שאספיק לחוות חוויות מיניות עם בחורים ובחורות שווים ושוות, מערכות יחסים, חיי כיף הנאה עם חופש כלכלי כשאהיה עצמאי ואעזוב את המקום עבודה הנוכחי -  אחרי כל ההנאות והחחויות כפיצוי על השנים העצובות של שנות העשרים - זה להקים משפחה.

לצפיה ב-'ועוד דבר'
ועוד דבר
01/12/2017 | 18:26
51
מבחינתי להראות עוד יותר צעיר. 17 קצת גדול לא?
בגיל 24 הצלחתי למעט זמן להראות כל כך צעיר שאמרו לי שאני נראה בן 14!! וואו!!! זה הישג. לא הייתי נראה רק 14 אלא 14 חתיך ! כי מה זה שווה להראות צעיר אבל לא יפה..
 
אממ.. אני מקווה בהמשך להראות עוד יותר צעיר, כרגע מאוד גבולי, לפעמים חושבים שאני בן 21 או 22. לאט לאט.
לצפיה ב-'מצטערת שלא פירגנתי'
מצטערת שלא פירגנתי
02/12/2017 | 22:36
1
44
אבל אתה יודע מה דעתי: שהאובססיה הזאת עם המראה הנערי חוצצת בינך ובין חיים אותנטיים ומחוברים.
יש לך עוד שאיפות כמו שאתה כותב - יאללה, תתקדם לשם. אתה כבר נראה טוב, כולם אומרים לך את זה. אז רד מזה כמטרה - ותעבור למטרה הבאה שהצבת לך.
החיים יקרים ןקצרים מדי...
זו דעתי.
לצפיה ב-'אני אסביר לך'
אני אסביר לך
03/12/2017 | 02:27
46
להראות טוב בעיני זה לא מספיק - להראות כוסון הורס נערי זה השאיפה וזה בעצם מה שהייתי. הכמות האהבה שבנות הרעיפו עליי בגיל 19 הייתה ברמה גבוהה מאוד שזה זכור לי די טוב. אני זוכר שישבתי בפלאפל וביקשתי מידידה לצלם אותי. יש לי את התמונה הזאת ואני באמת רואה בחור נערי הורס (גיל 19) ומובן לי למה הרעיפו עליי המון אהבה וכינו אותי דוגמן, חתיך הורס וגם סטייליסט כי זה היה בתקופה שהפסקתי עם טיפוח והשקעתי בעיקר בלבוש והיה לי את זה מבחינת סטיילינג.
 
בגיל 24 הייתי מידה 24 בג׳ינס עם אימוני כושר רבים ותזונה בריאה יחד עם המעט כסף שהיה לי למוצרי קוסמטיקה ונראתי ממש טוב. אני זוכר שעליתי לאוטובוס ועליתי כמו אש - מלא חיילים הביטו בי, נערים צעירים וכו׳. בתוך האמת הפנימית שלי רציתי לפתות אותם. אני זוכר שהייתה לי ידידה שהייתה פעם גבר והפכה לאישה - היא בדרכה חשבה שבתור אישה תצליח לפתות גברים ואני חשבתי שבמראה נערי זה ילך ואני חושב שבאיזה מקום צדקתי. מעבר לכמות הומואים הגבוהה שרצו אותי - שמתי לב שגם גברים אחרים מביטים בי. היה מקרה בגיל 24 שירדתי את הירידה הגדולה לשכונה שלי בלילה ברגל והיה גבר צעיר שהלך אחריי מהר ואני הגברתי את המהירות כי חששתי שאם אלך מעט לאט הוא פשוט יגרור אותי לצד ויאנוס אותי בכוח. הייתי כל כך יפה. אני קצת מצטער שבגיל 19 הדחקתי את המשיכה שכן בזמנו הייתה לי לבנות כי הרבה בנות רצו אותי וגם כשידעו שהצהרתי על עצמי כגיי עדיין ניסו להשכיב אותי.
 
לצערי הרב, בגלל מחלה שהייתה לי בגוף מכוני הלייזר לא מוכנים לטפל בי ולכן אני לא לובש חשוף (שעווה מאוד כואב) ובגלל דיאטת כאסח שעשיתי בגיל 17 יש לי משהו אישי שבגללו אני לא יכול לקיים יחסי מין מלאים (שיחדרו אליי) אלא אם אעבור ניתוח ואני מאחל לעצמי מתישהו לעבור אותו. גם בתקופה האחרונה אני מרגיש שיש לי אולי קצת משיכה לנשים - כמו משהו שיש לו פוטנציאל להמשך וצריך לעזור לו ואני לא יודע בדיוק מה לעשות עם זה. היה לי אקט קטן עם מישהי לפני בערך חודש ובאמת היה לי גירוי מיני זה מוכיח אולי אני בי סקסואל. מה שכן, רגשית תמיד נשים משכו אותי.
 
כרגע עליתי במשקל וגם בג׳ינס עליתי. בשנים האחרונות הייתי מידה 28 בג׳ינס ובימים האחרונים עליתי למידה 30. זוכרים שחפרתי לכם פה על הליכון? אז הצלחתי להגיע להסכם עם ההורים וקניתי הליכון. חוץ ממעט פעמים אני כמעט ולא משתמש בו ואני בהחלט מאחל לעצמי להשתמש בו. הבוקר הלכתי לישון ב11 והתעוררתי ב5 בצהריים לעבודה במוצ״ש והיחס של הלקוחות היה טוב יותר. רק תחשבו מה היה קורה לו הייתי הולך לישון ב1 בלילה וקם מוקדם - בטח יחס אחר לגמרי. הלילה לא ויתרתי לעצמי והכנתי סלט עם הרבה ירקות. קניתי תה ירוק בטעם וניל וגילתי שדווקא בטעם וניל יש לי יותר חשק לשתות את התה הירוק שהוא טוב למניעת הזדקנות והרזיה ואני מתכוון לרכוש עוד תה ירוק וניל. יופי וטיפוח זה אהבה בחיים שלי ולמעשה זה גם העיסוק שלי כיום.  הייתי שמח אם היית מסבירה יותר את הנקודה של האובבסיה למראה נערי לבין החציצה בין חיים אותנטיים ומחוברים ומה הכוונה חיים אותנטיים ומחוברים? אני מסכים איתך שהחיים קצרים ויקרים, בפרט ששנות העשרים שלי .. את יודעת.. אני בהחלט מאחל לעצמי להכנס לתחום של מסחר אלקטרוני, לא מבין למה אני מתעכב ומתעצל. אני קצת חושש מביטוח לאומי כי אולי יש גבול עד כמה אדם בעל קצבה יכול להרוויח. מצד שני, אם הרווחים במסחר אלקטרוני יהיו מאוד גבוהים אני גם יכול לוותר על הקצבה. להיות עשיר זאת שאיפה בחיי כי לדעתי זה יעזור לי מאוד בחיים (דירה משלי, רכב, תחושת רווחה לעשות מה שרוצה כמו נופש ומסיבות ולא בוס על הראש שיחליט אם מותר או לא מותר לצאת לחופשה ובעיקר לברוח מבית ההורים וגם תחושה של הרגשה טובה שאנשים יראו בי כמישהו שהצליח ואז אפילו לעצמי יהיה ערך יותר גבוה).


במראה ממש טוב הרבה אנשים הסתכלו עליי וזה נותן תחושת רווחה וסיפוק - את יכולה להבין את זה שחר? שמתייחסים יפה ולא בצורה עניינית, שרוצים אותי גם כמשהו מיני או זוגי -צזה הרגשה אחרת - את יכולה להבין את זה ?  היום למשל עם השעות שינה שמתי לב שבחורות ומעט בחורים מסתכלים עליי. מצד שני, בגיל 24 שנראתי ממש טוב הרגשתי חרדה מכמות המבטים והיחס החם שמופנה אליי בעיקר בזכות המראה בלי להכיר את מי שאני בפנים. זה לא היה לי קל ובלעתי המון כדורי הרגעה. מתוסבך... כן מודע לזה..
ואגב עצוב שבגיל 24 עשיתי פחות סקס ממה שיכולתי בגלל כשל חשיבה בראש ואולי ביטחון עצמי ירוד.


לצפיה ב-'שבת שלום וסוף שבוע נעים'
שבת שלום וסוף שבוע נעים
01/12/2017 | 16:38
2
87
היי..
תמיד ימי שבת קשים מהרגיל. לא יודעת למה.
אולי כי זה זמן משפחתי, ואני לא הכי מסתדרת איתם. כבר התרגלתי ללבד.
וגם בעיקר כי אין אפשרות לדבר עם הפסיכולוג, כי הוא שומר שבת. מן פחד כזה שיקרה משהו.. שאתדרדר.
יש לי הערכה ממש גדולה אליו. אנחנו בקשר כל השבוע.. והוא ממש עוזר ודואג.
אבל מנגד.. עדיין כל הבלגן עם המשפחה.
יש לי ביום ראשון ראיון, והאמת שממש לא בא לי ללכת. פעם אחרונה זה היה פשוט נורא ואיום. אני לא חושבת שאני מוכנה כל כך. ובטח לא לעבודות כאלה גדולות. המטפל גם לא בעד שאלך. טוען שכדאי שאשים את האגו בצד ואחפש עבודה ליד הבית. משהו פשוט.. אבל דיברתי על זה עם אמא, והיא ממש זלזלה ואמרה שאלך לראיון שיש לי במשרד האוצר ושאעבוד בתל אביב, כי שם יש אנשים נורמלים. ומה אעשה כאן ליד הבית.. אעבוד במפעל?.. במכונות?
ממש הצטערתי שסיפרתי לה. על הבוקר זה עשה לי ממש רע.
המוח חושב בלי הפסקה מהבוקר עד הלילה. כל כך בלחץ מעבודה.
זה נורא כשקמים משינה ובום כל הבעיות חוזרות במכה.
על הבוקר.. רוצה קצת מנוחה מזה:(
והכי נורא שיש לי גם סיוטים בלילה. אתמול היה פיגוע.. ולא יודעת מה הקשר אבל חלמתי על זה, שזה קורה אצלי בבית וזה היה פשוט מזעזע ככה לקום באמצע הלילה.
הפסיכו' מבקש שאתקשר אליו כל יום, כמה פעמים. אנחנו אומרים רק כמה מילים. רק לתרגול. רק כדי שלא אתחבא ואדבר עם אנשים. אבל מהפחד.. כל כך בא לי להתחמק מזה.. לחזור לאזור המוכר ולא לעשות כלום.
זה באמת עוזר, וקצת גורם לי להיפתח... אבל אני עדיין נורא בלחץ ובקושי מדברת.
אני חושבת שאם לא היה לי אותו, לא הייתי מסתדרת לרגע.
להתמודד עם דבר כזה מפחיד לבד זה בלתי אפשרי.
וכשאין לי אותו.. יש לי אתכם. וזה כל כך מקל לכתוב.
אבל מה עושים.. איך מתקדמים? מדי פעם אני מרגישה שזה אולי משתפר.. ואז חוזר חזרה. אבל אני עדיין במקום ואמא שלי טוענת שאני סתם מבזבזת כסף, ולמה אני מדברת איתה בכלל. שאתייעץ עם הפסיכולוג. היא לא סובלת אותו.
אני לא יודעת כל כך מה לעשות. ללכת לראיון המשעמם הזה? שוב פעם הולכת בכוח. השגרה הזו של העבודה נראית לי נוראית, ומצד אחד בבית זה גם נורא ואיום. חשבתי על עבודה עם בעלי חיים.. כלבים. אני מאוד אוהבת, אבל לא מוצאת דבר כזה. יש התנדבות, אבל מתעצלת לסחוב את עצמי עד לתל אביב, ואם כבר עדיף להרוויח כמה שקלים. ראיתי שיש אתרים של "דוג ווקרים" לצאת לטיולים עם כלבים בתשלום.. אבל שוב אין באזור שלי.
ואז ראיתי אתרים של עבודה מהבית.. סקרים וכל מיני שיווק ופרסום. אבל זה מסורבל. אין כסף קל.
לא יודעת... באמת אובדת עצות.
קשה לי לראות את עצמי עובדת באיזו חנות, או בסופר, או במשהו פשוט כמה חודשים רק כדי להתאושש כמו שהפסיכולוג ממליץ. אבל מצד שני.. זה נשמע לי הרבה פחות מלחיץ משוב עבודה משעממת במשרד ממשלתי.
הוא אומר שניסיתי את זה כל כך הרבה פעמים, וזה לא הפתרון. שאני צריכה כרגע להתאושש, ואולי ללמוד שוב פעם בהמשך.
אוף, לא אוהבת שהשבת נכנסת:( אני כל כך לבד וכל כך מפחדת מזה.
הוא ממש מחזיק אותי. ממש תומך.
לא עונה למיילים יותר, אבל מדי פעם חוטא.. ואני רואה שהוא באמת באמת דואג לי.
הרגישות הזו שבקול שלו...
אני באמת מודה לאל שנפלתי עליו במקרה. ומרגישה שיש שיפור אצלו. הצלחתי לעשות דברים שבחיים לא עשיתי. כמו לעצום מולו עיניים, להיפתח, להסתכל לו בעיניים יותר זמן..
אני רואה שאנחנו בכיוון הנכון...
אז אולי פשוט עבודה פחות מתאימה כרגע?:( כל כך הרבה לחץ גם מעצמי גם מהבית.. כל כך הרבה ביקורת.
סליחה שאני כותבת כל כך הרבה..
אבל עוד סיפור קצר:(
כחלק מזה שאני מנסה להתאושש.. אני יוצאת כל יום לפארק ליד הבית. וזה באמת עושה לי טוב. מוזיקה... שירים.
אבל יש שם אתיופי מבוגר שאני רואה אותו כל יום. והוא קצת לא בסדר בראש.
לא ייחסתי לזה חשיבות. אבל היום זה כבר היה מפחיד.
הוא ממש בוהה בי. יושב ספסל לידי ומסתכל.
קם.. הולך ועוצר.. מחזיק באיבר המין שלו ומתחיל לרקוד.. ממש סרט אימה!
ואז שוב פעם.. הלך לגבעה מולי. עומד עושה לי שלום. מוחא כפיים. ומחזיק שם..
נראה לי שהיה רגע שהוא גם הוציא אותו החוצה.
וככה זה כל יום, אבל חשבתי שנדמה לי ושזה סתם. אבל היום... היום זה היה מפחיד נורא. 
אני לא אתקרב למקום הזה יותר. במיוחד כשרק אני והוא שם כל הזמן. הבן אדם הזה חולה נפש.
חזרתי משם בשוק מוחלט.. ממש בחילה. ישר הלכתי להתרחץ.
בדרך ראיתי מישהו שיושב עם הידיים על הפנים.. כולו עצוב.
וזה כל כך מבאס.. יצאתי כדי לשמוח קצת.. וחזרתי רועדת לגמרי.. ורק דברים עצובים פגשתי.
אחרי זה המטפל התקשר.. לא הייתי מסוגלת כמובן לדבר בטלפון. אמרתי כמה מילים אבל כתבתי לו על זה. הוא לא הגיב.
מצב רוח ממש לא משהו:( ותמיד ימי שבת הם נוראיים.
אני באמת לא יודעת מה אעשה. הראש כל כך כואב כל הזמן.
אולי עבודה זה דבר שולי כרגע... אולי אני צריכה לטפל בעצמי יותר. הוא הציע אפילו שנפגש השבוע פעמיים. ממש בכיתי אצלו. בסוף לא נפגשנו, כי זה באמת יקר לי. הוא רואה שאני ממש לא בסדר ומאוד דואג. ומצד אחד אני יודעת שזה לא מספיק פגישה אחת ושצריך יותר... אבל זה באמת כבר המון כסף.
אני כל הזמן אומרת לו איך לא נמאס לך ממני ושאני נודניקית.. וכל המיילים האלה שאני לא מצליחה להפסיק.. ועכשיו הטלפונים.. שזה דווקא הוא דורש. הוא אמר שבחיים לא יוותר עליי ושהוא רוצה לעזור כל עוד זה לא מזיק לי.
יכולה להמשיך לכתוב כאן לנצח. אבל אפסיק.
אוף זה קשה כל כך. לא יודעת איך הגעתי למצב הזה.
מסתכלת בפייסבוק ורואה את האנשים מהעבודה הקודמת במשרד הפנים כל הזמן מבלים ונהנים. עכשיו הם באילת.. מחויכים, ואני כל הזמן אומרת לעצמי שזה לא נורא לעבוד.. ותראי איך הם חיים.. אבל זה לא עוזר. זה מושך אותי למטה יותר.
מה אני יכולה לעשות כדי לעבוד על עצמי?:(
תמיד בשבת אני צובעת ספר צביעה כזה למבוגרים. זה נורא מרגיע. ורק מחכה שהשבת תצא כדי להרגיש בטוחה שיש לי עם מי לדבר..:(
כל כך מנסה לדבר עם המשפחה.. וזה רק עושה נזק. אחי אומר לי כל הזמן שאני עם פרצוף עצבני. וזה נורא מעצבן אותי. חזרתי נסערת היום והוא יורד עליי.:(

תודה על הכל
לצפיה ב-'עדי, בהצלחה בראיון מחר!'
עדי, בהצלחה בראיון מחר!
02/12/2017 | 22:48
1
34
אולי דווקא זה מה שכן יצליח להוציא אותך מהמצב הזה ... תתני לזה צ'אנס! ושאר מה שאת מתארת - עם ההטרדה וכו'- בהחלט לא נעים. יצא לי לעבור חוויות דומות... מבאס. נראה שתצטרכי לוותר על המקום הזה...
לצפיה ב-'תודה. בסוף לא הולכת.'
תודה. בסוף לא הולכת.
02/12/2017 | 22:56
12
לצפיה ב-'חושב שאני במכוון פגעתי בתדמית שלי - לא מכוונה רעה אלא '
חושב שאני במכוון פגעתי בתדמית שלי - לא מכוונה רעה אלא
02/12/2017 | 06:38
1
56
מחוסר מודעות. בחרתי פייסבוק אנונימי בשבילי ובהמשך הוספתי מעט חברים קרובים וחלק לא קרובים. המעט חברים האלו. המעט לייקים כי מבחירה בחרתי בקונספט אישי, גרם לי לפגיעה בתדמית. למחוק את השטויות שפרסמתי בתחילת הדרך לעצמי על הקיר זה חתיכת עבודה קשה מאוד, ואם אחליט לפתוח פייסבוק חדש זה יהיה פייסבוק שאפרסם בו בעיקר תמונות ואשתדל לא לכתוב הרבה בהודעות פרטיות - כי יש הרבה רכלנים במדינה הקטנה. הפייסבוק הבא אולי יהיה פייסבוק מסחרי (לא מוצא תיאור אחר), פייסבוק של שופוני ולייקים שירומם את המצב רוח. מצד שני, זה מתנגש עם דברים אחרים כי אני לא יודע אם אני רוצה את החשיפה.
מאוד חשוב לי האנונימיות, הרבה פעמים מצאתי את עצמי מעלה תמונות ומטשטש בעריכה פרטים שיכולים להסגיר מקומות שאני נמצא בהם ביום יום בזמן שמישהו אחר עם ראש יותר ספונטני ופתוח (בטח, אם לא גדל בבית כמו שלי יש סיכויים לראש אחר.. אם הוא באווירה פתוחה יותר) דווקא היה מתגאה בתמונות האלו בלי צנזור ואפילו רק אותם תמונות שאני מטשטש היו גורמים לעוד אנשים לאהוב אותי. אני יודע את זה אבל בו בעת אני יודע למה אני נזהר ומטשטש. סתם בוחר לחלוק. רוצה לכתוב עוד אבל אין לי מספיק סוללה באייפד שאני כותב בו בזמן מנוחה עם הבטן על המיטה וללכת להטעין זה לשבת על הרצפה וזה ממש לא נוח.. ואשמח גם ליחס בפורום - שמתי לב שלא רק כמות התגובות ירדה אלא גם כמות הציפיות לפוסטים ירדה ותוהה אם יש קשר למי שאני במציאות כיום..
לצפיה ב-'שלום'
שלום
02/12/2017 | 15:47
21
חשוב שתעריך את עצמך ואת התדמית שלך, ולא תחשוב שהחברה רואה אותך רע. מי שלא רוצה אותך לא שווה אותך. הצג את תכונותיך הטובות ואז ירצו להיות אתך. בחירתך אם להיות אנונימי, אבל יש אנשים שיעדיפו חיי חברה רבים ומורכבים. זה תלוי הרבה במידת העניין הרגשי שיש לנו באנשים מסוימים לעומת אנשים אחרים.
 

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא תזונת ספורט
אירוח בנושא תזונת...
אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית ונטורופתית, מייעצת לכם...
אירוח בנושא תזונת ספורט
אירוח בנושא תזונת...
אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית ונטורופתית, מייעצת לכם...
אירוח בנושא טיפולי פוריות
אירוח בנושא טיפולי...
ד``ר טל שביט, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית באסותא...
אירוח בנושא טיפולי פוריות
אירוח בנושא טיפולי...
ד``ר טל שביט, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית באסותא...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

ויקטוריה רבין- מאמנת זוגית
האם אתה לא מחובר לעצמך?
פורום טיפול CBT
פורום טיפולי CBT
כהן, דקר, פקס וברוש - משרד עורכי דין
כהן, דקר, פקס, ברוש –

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ