ולא אלעג לך על כך שאת כותבת בשגיאת כתיב (כמו ששחר חרישי העירה לך בציניות) ומקללת בשם "בבונים" ו"טפשים גמורים" אנשים שלפי דעתך כותבים בשגיאות כתיב ומקללים...
למרות שתסכימי איתי שזה פתטי ומצחיק נורא...
ואגב, את לא היחידה פה שלועגת לכותבים בשגיאות כתיב, אבל לה יש שגיאות כתיב איומות... וזה ממש מצחיק אותי. אבל אני לא לועגת לה, אלא עושה הפרדה בין הפתטיות שלה לבין הכאב שלה, שהוא חזק מאוד ואני מבינה אותו.
אבל לגופו של עניין - את מציינת שאת מרגישה שזה לא תקין שאת מתנשאת ומרגישה שהאחרים נחותים, ומרגישה שאת כן אמורה לקבל את הדעות השונות גם בנושא הזה, כמו בנושאים אחרים, אבל לא מצליחה. ואת סובלת מאוד מההרגשה הזו.
ומניסיוני, כאשר נושא מסוים גורם לי לקושי ולכאב, או במילים אחרות "גומר אותי", אני יודעת שבו ודווקא בו אני צריכה לעבוד על מידותיי ולהתאמץ, ולהקדיש הרבה מחשבה על האמונות שפיתחתי והרגשות שאני מרגישה כלפי האנשים בנושא הזה, שגומר אותי.
אני מתכוונת לאמונה שלך שהם כולם טפשים גמורים, שהזוי לחשוב מחשבה מטופשת כזו, שהם בבונים וכו'.
דברי עם האמונה הזו, ושאלי אותה אם היא נכונה. האם כולם כותבים בשגיאות כתיב וקללות? האם את לא כותבת בשגיאות כתיב ולא מקללת? אם כן, אז את יכולה לקבל אותם ולהבין שהם בעצם כמוך.
האם כולם טפשים גמורים? האם את יודעת הכל בגילך, 28? אם לא, אז אפשר לקבל שאף אחד לא יודע הכל.
חפשי בגוגל את שיטת "העבודה" של קייטי ביירון, והתמודדי עם ההרגשות שמציקות לך בעזרת השאלות שלה, ובעיקר בעזרת כנות מוחלטת שאולי פוגשת אותך ברגעים מכאיבים.
אבל הכי חשוב - עם כל אדם שאוחז באמונות שאינן שלך, את יכולה לנהל יחסים טובים מאוד אם תקפידי לא ללעוג לו (לפחות כרגע, עד שתביני שאין שום הצדקה ללעוג לו...), ולא לדבר בשום אופן על הנושא שיש לך מחלוקת בו איתו. זה כלל ברזל שמאפשר לכל האנשים להיות בקשר עם כל האנשים.
לשם הבהרה, הרקע שלי הוא שאני בת 55, עד גיל 29 בערך חילונית, ומאז חרדית, עם משפחה חילונית, מסתדרת עם כולם למרות חילוקי ההשקפה הדתית הקיצוניים, באופן שאני לא מדברת איתם על מה שאנו לא מסכימים, צוחקת איתם ואוהבת אותם בכל נושא אחר, ומכבדת כל אחד מהם על הרגישויות שלו. עם אלו שאני לא מצליחה להסתדר, אני מתרחקת מהם ומכבדת אותם מרחוק.
אני משתדלת כל הזמן לעבוד על עצמי על תחושות בוז שיש לי כלפי איש זה או אחר, ולחפש איפה יש לי כאב פנימי, שאינטרקציה עם האדם הזה דרכה עליו (אחרת הייתי אוהבת אותו כמו את האחרים שאני לא מסכימה עם דעותיהם).
תוכלי לקחת אלפי עמודים אחורה בפורום (אני כאן 10 שנים), ולחפש בהודעותי שגיאת כתיב אחת. אם תמצאי - אני צנצנת. העברית ואני שתינו מלכים בכתר אחד, וכמובן שיש כמוני רבים מאוד בקהילה החרדית.
אז זכרי שכל עוד את מחזיקה באמונותייך הניתנות לסתירה ע"י כל דיכפין (לגבי הבבונים ושגיאות הכתיב), את מצחיקה נורא, וכדאי לך למען כבודך לעזוב אותן. וגם לגבי אמונותייך שלא ניתנות לסתירה על ידי כל דיכפין, את עשויה לגלות שהן ניתנות לסתירה ע"י אנשים רבים מאוד, כך שלפחות כדאי לך לשכנע את עצמך לא לזלזל במי שמחזיק באמונות ההפוכות.