לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'מי פוטנצאלית יבקש לראות את התיק הרפואי שלי?'
מי פוטנצאלית יבקש לראות את התיק הרפואי שלי?
23/12/2016 | 00:31
3
51

כבר רשמתי פה בעבר בפורום ובכל זאת רוצה להתייעץ.
 
אם אלך לפסיכאטר מטעם קופת החולים.
ויהיה רשום לי בתיק הרפואי שאני נוטל טיפול תרופתי קבוע.
 
על מה זה יכול להשפיע?
חברות הביטוח יכולות לייקר את הביטוח בריאות שלי?
ביטוחים לחו״ל
ביטוח חיים למשכנתא
 
 
מי יכול לייקר או להפסיק שירות עבורי בגלל זה?
אני שוקל ללכת לפרטי רק בגלל זה. ומנסה להבין מניוסנם של אחרים
 
לצפיה ב-'לא מתמצאת,אבל..'
לא מתמצאת,אבל..
24/12/2016 | 01:03
2
42
היי

אם בעבר לקחת כדורים פסיכיאטרים,אז זה כבר נמצא בתיק שלך,מאמינה שיש דברים שהחיסיון והפרטיות כן חלים לגביהם.

מאמינה שתמיד מה שתפסיד במקום אחד,תרוויח במקום אחר..ולהיפך.

אתה חושש להפסיד מול חברות הביטוח,אבל אתה שוקל טיפול פסיכיאטרי פרטי,זה גם יקר,לא?

הבנתי שבביטוח לאומי עוזרים כספית למי שלוקח כדורים קבוע ומצהיר על בעיה נפשית כזו או אחרתלא?

נראה שהכל כרוך דבר בדבר..

מה שלא תחליט,העיקר הבריאות....
לצפיה ב-'מנסה להבין'
מנסה להבין
24/12/2016 | 10:35
1
28
אם אני אלך לפסיכאטר פרטי ואקח תרופות באופן פרטי -
 
״אז זה כבר נמצא בתיק שלך״
 
באיזה תיק? הרי זה לא דרך שום ממסד קופח או בית חולים
לצפיה ב-'התכוונתי שאם בעבר לקחת כדורים דרך קופ׳ח'
התכוונתי שאם בעבר לקחת כדורים דרך קופ׳ח
24/12/2016 | 11:34
12
לצפיה ב-'אחרי 8 וחצי דקות שיחה ניתקתי לתורן ער"ן בפרצוף'
אחרי 8 וחצי דקות שיחה ניתקתי לתורן ער"ן בפרצוף
23/12/2016 | 19:45
4
78
כל בן אדם מוציא ממך משהו מסוים.
אחד יוציא ממני את הקסם שבי
את החיוך
השני יוציא מתח ועצבנים

במקרה של תורן ער"ן לא היה חיבור בינינו ולעיתים מרגיש לי בנוח לנתק בפרצוף בלי התראה וזה מה שעשיתי. עם אנשים מהסוג שלו לפעמים זאת ההתנהגות.

אתמול היה לי שיחה עם תורן אחר של ער"ן שדווקא הייתה יחסית טובה יותר.

מחשבות לא טובות עולות בי. מרגיש לי רע עם החשיבה המרובעת שיש בי שמאפיינת בדרך את הסטריאוטיפ על הכורדים,
מרגיש לי רע המחיה בבית הוריי והקושי לצאת מבית הוריי ומפליג לי במחשבות על יום אחרי גיל 30 שאצליח להשתחרר מהבית הזה ויהיה לי קל יותר ואחסום את אמא שלי בווצאפ עם כל האהבה אליה כי היא חופרת יתר על מידה בענייני דת ובריאות, אתנתק מחלק מהמשפחה בפרט מההורים שעשו לי כל כך רע המון שנים ואולי חלק מהתקיעות זה מהם. המשכתי לדמיין על בחורים שאחרי גיל 30 יגידו לי שאני מבוגר מידי וזה יפגע בי כי בעצם גיל 30 לא ממש נהנתי אלא הייתי מופנם ותקוע בבית עבודה והיו לי קשיים נפשיים ותפקודיים ואם דוגמה כן הייתי נהנה אז אולי הייתי מצליח לקבל את המילה הפוגענית שלהם אבל בגלל שבשנותיי הצעירות סבלתי ועד שבגיל 30 (במידה ו-) אגיע לעצמאות פתאום יגידו לי את זה זה יפגע כפול.

יש לי קשיים ללכת לטיפולים ודברים שצריך לעשות.

חשבתי לעצמי על איזה יום ספציפי בעבודה שאני לעיתים מגיע ונראה טוב יותר ולקוחות מתייחסים יפה יותר ולעיתים בחורים נכנסים ואומרים לי שאני יפה ואני מתבייש ובורח לצד אחר של החנות ועכשיו ממשיך להוסיף את החשיבה שביום אחרי מתחיל שבוע חדש מראה ממוצע כרגיל - בית עבודה כרגיל.. וכרגיל מפחדים לא עונה לחיזורים של בנים אליי ... מקבל משכורת קונה קוסמטיקה בגדים והמציאות הרגילה הקשיים בלטפל בגוף שלי הקשיים והפחדים מול בחורים והמציאות הלא נעימה במגורים עם ההורים ונמאס לי.. ואני רוצה ומתקשה לשנות את עצמי. המטפלת נותנת לי משימות ואני לא יודע מה בי נפשית גורם לי לא לבצע אותם. מרגיש קצת שיש כרגע פחות כוחות. המשרה מלאה לוקחת ממני המון משאבים וכוחות.

חשבתי גם על עובדת שעשתה לי רע לא מעט וזה קצת נושא כאוב שכרגע לא מעוניין להרחיב. צבועה.
לצפיה ב-'רק רוצה לפרגן לך על המשימות שאתה מצליח לבצע,שאפו'
רק רוצה לפרגן לך על המשימות שאתה מצליח לבצע,שאפו
23/12/2016 | 23:46
11
לצפיה ב-'בעיות מערכת'
בעיות מערכת
24/12/2016 | 07:42
2
45
אני משתדל בפורום הזה לומר בעיקר את הדברים הרעים. מפחיד אותי בפורום כזה לספר על עצמי דברים טובים.

יום חמישי בערב נשארתי ער וקיוותי לצאת להליכה
ער ער ער
אינטרנט מוזיקה
5 בבוקר
מתחיל להיות עייף
אומר לעצמי טוב אם אשן עכשיו לא אתעורר בזמן לנסוע לעשות גבות ולקנות עגילים
אז נשארתי עייף בשביל הליכה החזקתי את עצמי 7 בבוקר נשפכתי לישון
התעוררתי ב3 וחצי
קרוב לכניסת שבת
לא קוסמטיקאית ולא עגילים.

שישי ערב.
אמרתי לעצמי אינטרנט מוזיקה ואז אתארגן להליכה
אמרח קרמים, פריימר ומייק אפ ואולי בחורים בשכונה הסתכלו עליי.
נזכרתי בפריימר הפכתי את החדר לא מצאתי את הפריימר, מייק אפ כן יש. נשארתי ער רחפתי במחשבות דמיונות וגם קצת דיכאונות
7 וחצי בבוקר
עייף בשביל הליכה
והמעט שעשיתי זה רק מקלחת וגילוח פנים
לא שטפתי פנים לא מרחתי קרמים בטח לא מייק אפ ועייף מידיי להליכה ותכף אלך לישון.
יומיים בסוף שבוע לא יצאתי להליכה ואני צריך לרזות.

בין הזמן בוחן גופות של גברים ונשים ורואה איך גם לצעירים\ות אין גוף של נערים\ות ואני אם היה לי זמן הייתי משקיע בלשמר את זה אבל לצערי כרגע מתקשה להתאמן על מכשירי אירובי כי אין בהישג ידי כרגע ולא מתאים לי כרגע חדר כושר אז גם לי אין גוף של נער אבל כן היה לי גוף כזה עד לפני שנתיים+

מתוסכל מהחיים מהמון דברים כתבתי גם במקום אחר שיש כל כך הרבה בעיות לטפל בהם ומרוב בעיות קשה ולא יודע מאיפה להתחיל... דברים כבדים עליי..

תודה לאיילת על הפרגון בהודעה הקודמת!
לצפיה ב-'באתרי הכרויות'
באתרי הכרויות
24/12/2016 | 08:58
1
34
בחורים רוצים להפגש איתי למין.. מפרטים בהרחבה מה היו רוצים לעשות איתי. ישנם גם כאלה שמציעים לי תשלום.
 
אני נהנה מהחיזורים אך לצערי הרב מפחד להפגש. לא נפגש עם אף אחד.
עצוב. אני מזדקן אני לא אשאר צעיר לנצח. אולי כן. לא יודע...
 
עצוב.
לצפיה ב-'למה אתה מפחד להפגש איתם?'
למה אתה מפחד להפגש איתם?
24/12/2016 | 18:46
22
שלא יירצו אותך במציאות?
לצפיה ב-'עבודה משעממת'
עבודה משעממת
22/12/2016 | 21:06
2
77
אני מודה לקב"ה שיש עבודה,
שיש כח לעבוד
שיש פרנסה
שאני זוכה למציאת חן וחסד בעיני אנשים
אבל עם זאת
משעמם לי .....אני לא מתפתחת מבחינה אינטלקטואלית...
מרגישה שהעובדות שעובדות איתי הם מקסימות אבל אין לנו שפה משותפת (למרות שאנחנו מאותו מגזר וזה) ברמה שכיף לי וצחוקים לי
נמאס לי לעבוד בעבודות משעממות במיוחד כשיש לי תואר (פשוט ככל שיהיה)
אני רוצה להרגיש שאני מממשת את היכולות שלי אוףףף
לצפיה ב-'מימוש עצמי'
מימוש עצמי
23/12/2016 | 00:05
33

מילי,
זה בוודאי מתסכל מאד להיות מצד אחד אסירת תודה על כך שיש פרנסה ויש כוח לעבוד, ומצד שני להרגיש כל כך לא ממומשת. אולי את מרגישה שאין לך זכות לרצות יותר עבור עצמך, אבל את בכל זאת תוהה אם את צריכה להשלים עם המצב.
אין ספק שביטחון כלכלי והכח לעבוד הם דברים חשובים. אבל אולי את לא טועה כשאת מבקשת מימוש וסיפוק עבור עצמך. אולי, אם תמצאי אפיק ממצה יותר עבור היכולות האמיתיות שלך, החברה תרוויח ממך הרבה יותר, בעוד שבמצב הנוכחי את מונעת מעצמך ומאחרים את אותו מימוש ייחודי לך, את מה שאת יכולה לתת. יכול להיות שתוכלי לחשוב על דרך שבה תמצאי ערוץ בונה יותר לביטוי עצמי. ייתכן ואת מלקה את עצמך לחינם, ואין כל חטא ברצון לתת מעצמך יותר.
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
23/12/2016 | 19:19
15
מטרת עבודה לתרום לחברה ולהתקדם בחיים ולא ליצור קשרים אישיים. חשוב לנצל כל מסגרת עבודה או לימודים שנמצאים בה, כדי לרכוש ממנה את הכלים הנכונים שיאפשרו לנו קידום. בעזרת הצלחה בעבודה קודמת והערכות אפשר להתקדם למקצועות טובים יותר.
 
לצפיה ב-'שאלה מטומטמת'
שאלה מטומטמת
23/12/2016 | 06:00
2
68
האם יש אפשרות להיות רוחני ורציונלי באותו זמן?
אני שואל את זה כי אני לא יכול לקבל את קיומן של ישויות בלתי נראות, אבל רוצה להאמין שיש בי משהו מעבר לגוף המתפרק הזה.
לצפיה ב-'בודאי'
בודאי
23/12/2016 | 12:47
1
32
אני מאד רוחני ומאד רציונלי, ובדיוק למדתי שהרמב"ם אמר שאלוהים הוא השכל ואפשר להתחבר אליו ע"י ידיעת העולם.  יש ישויות לא מוכרות שיכולות להיות כמו חייזרים . בישועיות שההיגיון לא מאפשר אני לא מאמין חוץ מאשר בדרך מטפיזית מופשטת שעוזרת לי להבין משהו. בהחלט יש משהו מעבר לגוף. יש נפש, רוח ונשמה והן בנויות מאותות חשמליים במוח.
 
 
לצפיה ב-'תודה!'
תודה!
23/12/2016 | 12:57
25
אני אשתדל לזכור את מה שכתבת.
לצפיה ב-'ו'
ו
22/12/2016 | 00:35
3
78
אני לא מאמינה שבנאדם המבוגר 
שהיה יום יום אומר לי שהוא אוהב אותי 
והוא לא יעזוב אותי וידאג לי ויתפל בבעיות שלי לא מתקשר לשאול מה שלומי 
הוא בטח קורא פה ורואה אותי סובלת קורא אותי יותר נכון 
שום הודעה שום טלפון 
הייתי שעשוע זה כואב 
תחשבו שמשהוא משליה אותכם 
ואומר שיפתור את הבעיות שלכם 
ואז יום אחד נעלם אפילו לא שואל מה שלומכם אתם קולטים.אני בשוק מהאדם הזה מה האגו שלו כל כך גדול 
גם ככה אני לא רוצה קשר איתו אבל 
אם מישהו טוען שהוא אוהב אותך היה דואג לך שואל מה שלומך . 
שום הרגשה שאני רוצה לא שווה כלום 
כואב הנפש 
ויש כל כך הרבה בעיות ואין עם מי לדבר 
ואין לי שום עזרה פה 
המשפחה בקושי מתייחסת אליי 
אני עצובה מה אני יכולה לעשות 
 
לצפיה ב-'אנשים ומילים'
אנשים ומילים
22/12/2016 | 09:19
45
יש אנשים רעים בעולם, יש אנשים צבועים, יש אנשים שבלי כוונה רעה-מפזרים מילים. לא כולם מבינים את המשמעות, לא כולם יודעים מה זה עושה לנפש שלך.
אני מבינה את הציפייה והרצון להעזר, להאחז.
בטח שמישהו בא ואומר לך, אני כאן-תעזרי בי.
ועם כל זה...צריך לחזור למציאות. אין באמת בנאדם אחר שיכול לעזור לנו מלבד עצמנו. וגם אנחנו טועים לפעמים כשאנחנו עוזרים לנו.
אני חושבת שמעשים מראים כוונות של אדם ואין קשר למילים. למילים לצערי, אין משמעות יותר. קל להגיד דברים, קשה לעשות.
כשהבנתי את זה, הנמכתי ציפיות, גם אמרתי בפנים. "כן, בטח".
זה כואב, ומאכזב. 
בשביל זה הפורום כאן, שיהיה לך קצת עם מי לדבר, לפחות וירטואלית.
 
תהיי חזקה.
לצפיה ב-'אולי את מגזימה'
אולי את מגזימה
22/12/2016 | 15:59
31
הוא לא יצר קשר פעם או כמה פעמים. אולי לא חשב על זה, היה עסוק,לא ידע שאת זקוקה לעזרה או חשב להתקשר מאוחר יותר. אם הקשר חשוב לך, צרי אתו קשר בעצמך וספרי לו על מצבך.
 
לצפיה ב-'תקוות גדולות'
תקוות גדולות
22/12/2016 | 23:39
22

כאב,
נשמע שאת פגועה מכך שאותו אדם, שהבטיח שיעזור והיה איתך יום יום, נעלם יום אחד... אני מבינה שאת מרגישה נטושה, שלא אכפת לו ממך. ואת לא מבינה איך הוא יכול היה להיעלם פתאום, לא לשאול בשלומך, כשאת זקוקה כל כך לתמיכה... אולי האמון שנתת בו, שהעזת לתת במישהו, התנפץ לפתע, ואת מוצאת את עצמך לבד, ללא עזרה, תוהה האם הוא קורא מה שאת כותבת, האם הוא יודע כמה קשה לך, וכמה הוא חסר, לאחר שהבטיח את תמיכתו.. עד כדי כך את פגועה, שאת אפילו חושבת שהיית שעשוע עבורו...
אינני מכירה את אותו אדם ואת ההסטוריה ביניכם מעבר למה שציינת. יחד עם זאת אני חושבת, שאולי הבטחתו לפתור לך את הבעיות היא הבטחה, שאיש באמת לא יכול לקיים. אני מבינה שזה קשה כשמישהו לוקח על עצמו את האחריות על הבעיות ואז נעלם. אבל כנראה שאף אחד לא באמת יכול לקחת על עצמו אחריות כזאת. בסופו של דבר, הוא עוד אדם, עם מגבלות משל עצמו, גם אם הוא אומר שהוא יכול לטפל בבעיות שלך. אין פירושו של דבר שאנשים אינם יכולים לעזור זה לזה. אבל אולי כשתולים את כל יהבנו במישהו אחר, קל יותר להתאכזב. אדם אחר יכול לעזור לך, אבל, בסופו של דבר, את היא זו שיודעת, טוב יותר מכל אחד אחר, עם מה את צריכה להתמודד, ולכן גם עזרה שאת מקבלת מבחוץ תלויה בך, בנכונות שלך לקבל אותה. אולי, כשאת מצפה ליותר מדי ממישהו אחר, את צפויה להתאכזב. אין ספק שזה מאד פוגע כשמישהו שאומר שאכפת לו ממך נעלם יום אחד. אבל אולי הציפיות שהיו לך ממנו, ציפיות שכנראה אותו אדם בנה וטיפח, היו גדולות מדי. וגם הבנה שכזאת לא בטוח שתצליח להפחית את תחושת הכאב. אולי אי אפשר להימלט מן הכאב, אבל אפשר לחלוק בו, ואני מודה לך שאת חולקת אותו איתנו, כי אנחנו רוצים להיות איתך ככל האפשר, ומקווים להקל עלייך ושלא תרגישי לבד גם במקרים כאלה, כשאת חשה לבד בגלל אכזבה ממישהו אחר.
            
לצפיה ב-'סחרחורת בחילות '
סחרחורת בחילות
19/12/2016 | 21:28
13
119
 עצירות והרגשה שהבטן נפוחה 
אהה וגם הלחי התנפחח 
כל הזמן שאני הולכת לרופאים מנפנפים אותי ואין כוחות לעמוד על שלי אני עזרה 
בזה 
גם במרפאה שיניים לא ממש מטפלים בי כמו שצריך ואני לא מכירה מרפאות אחרות וגם מפחדת .
עייפתי מהעולם הזה ..
מהעולם שאת תלויה ברופאים 
והם לא שמים עלייך .
לצפיה ב-'מבינה אותך '
מבינה אותך
20/12/2016 | 12:33
49

בנוגע לשיניים  אני מאד מזדהה אותך,

גם אני הייתי רוצה מרפאה אחרת אבל לא מכירה מרפאות

אחרות , ובמיוחד  לא כאלה שעובדות עם הביטוח  .

כמו כן בפוסט  קודם כתבת " אם אתם חלשים כמוני

אכלתם  אותה " , גם בזה לצערי אני מבינה על מה את

מדברת .העולם הזה מתאכזר  לחלשים  .

** לפחות כאן יש אנשים שאוהבים אותך , וגם כפי שציינתי

את טובה לאנשים.  

וטוב שהתנתקת  מהמבוגר  הזה " שמור אותי מאוהביי

משונאיי  אשמח בעצמי  "

וכמובן לא כולם כאלה זה נכון , אבל אנשים חלשים

ורגישים צריכים להיזהר במיוחד  .

צר לי אם לא עודדתי  אותך במיוחד  .
לצפיה ב-'היי'
היי
20/12/2016 | 23:55
34
אולי תנסי לשתות חלב שקדים, יותר נכון משקה שקדים.
הוא מרגיע את הבטן, ומרגיע צרבת.
כזה:
 
לי זה עוזר.
 
 
תהיי בריאה
לצפיה ב-'תבקשי מחברה או קרובת משפחה'
תבקשי מחברה או קרובת משפחה
21/12/2016 | 09:02
27
אסרטיבית להתלוות אלייך. או שתנסי רפואה אלטרנטיבית אם נמאס לך מהקונבנציונאלי 
לצפיה ב-'נמאס לי '
נמאס לי
19/12/2016 | 23:24
5
61
שרופאים עושים מה שבא להם 
כמו שהבחינו אותי האשפוז יום לסיפרוזפניה 
לא מתאים לי עכשיו הבחנה הזאת נמצאת בתיק הרפואי שלי 
וזה מציק לי בנפש 
אבל מה אני יכולה לעשות כדי להוציא את זה מהתיק הרפואי .
אני יודעת רק דבר אחד רק אני יכולה להילחם בשביל עצמי 
כאילו אנשים אדשיים לרשלנות הרופאית 
שלא נדבר שהזיקו לי בעבר עם בסטרואידים .
מה זה התפקיד שלי בעולם שרופאים התעללו בי אני לא מבינה למה למה ל אף אחד לא ממש אכפת ממה שאני עוברת ועברתי איך זה שהמשפחה שלי לא נלחמת .
אני רק מודה מלב שנפטרתי מהמבוגר גם הוא לא עזר .
אל תאמינו לאף אחד 
הסבל שלכם הוא שלכם ועם אתם חלשים כמוני אז אכלת אותה 
העולם אכזר ואני כל כך רוצה צדק אני פשוט רודפת צדק .
לצפיה ב-'באמת מקומם כשרופא נותן אבחנה שגויה וזה נשמר עד עולם'
באמת מקומם כשרופא נותן אבחנה שגויה וזה נשמר עד עולם
20/12/2016 | 01:10
2
43
הרופא ממשיך לחיות בנחת לאורך חייו,אבל לך כבר נהרסו החיים,מקומם!

אני לא יודעת איך זה בתחום בריאות הנפש,האם ניתן לעתים לערער על אבחנה שגויה או אבחנה בעייתית?

ברור לי שגם אם ניתן לערער,למי יש כח..זה ברור לי.

אבל בקטע הזה אני רוצה להפנות אותך לאחת מהתגובות של עליסה שמכרים אמרו לה שעם כל ׳השריטות׳ שלה היא אחת השפויות שהם מכירים..ואני מאמינה,גם עליה וגם עלייך.

מתמודד נפש זה אדם רגיש יותר מהרגיל,אבל אדם בשר ודם עם רגשות ורצונות כמו החלומות של אותו רופא שאולי ׳עזר׳ בהרס חייך ע׳י מתן תרופה שגויה,אבחנה שגויה,יחס מכפיר ולא אנושי וכו.
האם ידוע לך שבין אותו אחוז של מתמודדי נפש שונים ובין אדם שכביכול נפשו לא מצולקת כמות האלימות והרציחות של מתמודדי הנפש אינה גבוהה יותר???יש גם רופאים שמתנהלים באלימות..


מי שנפשו רגישה יותר מהרגיל בעיקר חי בייסורים עם עצמו ועם סביבתו הקרובה

אבל,עם כל מה שכתבתי,כאשר את כותבת שלא נאמין לאף אחד ושהעולם אכזר ובאותה נשימה את כותבת שאת רודפת צדק(ואני מאמינה לך!!!)אז אני אומרת לך שבעולם/ארץ שלנו יש עוד רודפי צדק ויש פינות של חמלה,נדיבות ואהבה ואני מאחלת לך מכל הלב שיום בהיר תגידי שאת שמחה שהכרת גם את הצד הזה של העולם!!!
מקווה שתרגישי טוב ככל הניתן ותצליחי לקבל מעט שלוות נפש כי מגיע לך!!!
שיהיה שבוע מחוזק ומואר:)

לצפיה ב-'פשוט כואב לי בנפש '
פשוט כואב לי בנפש
20/12/2016 | 02:06
1
37
לחשוב שזה חוזר על בעצמו החוסר צדק בחיים 
תחשבי שכל החיים אני סובלת בלי הפסקה מורים שלא עזרו לי 
התעללות מילדים בבית הספר 
המחלה הרופאה 
הכל הכל רק לחשוב על כמות הסבל שעברתי 
די די אני לא יכולה יותר זה לא אמיתי 
לא ראיתי בן אדם שעבר כל כך אי צדק בחיים לא ראיתי אדם שסבל יותר ממני 
זה נתפס בשכל שכל השנים האלה אני סובלת זה אמיתי ?? איפה אלוהים מה עושה שם למעלה בזמן שאני סובלת .
לצפיה ב-'אני מבינה את הכאב ומחבקת'
אני מבינה את הכאב ומחבקת
20/12/2016 | 02:35
13
לצפיה ב-'תודה איילת '
תודה איילת
20/12/2016 | 03:07
1
31
תודה את מקסימה 
לילה טוב 
חיבוק חזק ואוהב 
שלא נדע עוד צער בחיים 
 
לצפיה ב-'כאב יקרה,'
כאב יקרה,
20/12/2016 | 09:56
30
גם אני למדתי שאין מה לצפות מאנשים. אבל - לפעמים יפתיעו אותך. אנשים שציפית מהם יאכזבו, ואנשים שלא ציפית מהם לכלום יהיו קשובים וטובים אליך.
נסי קבוצת תמיכה של אנשים במצב דומה, כמו האתר "כמוני".  אולי עמותות, כמו "עזר מציון".
אנשים באותו מצב מבינים יותר.
לצפיה ב-'אולי זו תופעת לוואי של תרופה שאת לוקחת.'
אולי זו תופעת לוואי של תרופה שאת לוקחת.
21/12/2016 | 15:15
22
אולי תרופה אנטי פסיכוטית, הבטן נפוחה והעצירות. יש לך גם סחרור לפעמים?
לצפיה ב-'כוחות'
כוחות
21/12/2016 | 18:48
19
כאב יקרה,
 
אני שומעת כמה את מותשת, כאובה, מיואשת, הן במישור הפיזי והן במישור המנטלי.
הכאב מחליש אותך, מקשה, מעיק, נמצא שם יותר מדי זמן, מותיר אותך חסרת כוחות. נוסף לכך, גם התחושה שאת עומדת לבד מול הצוות הרפואי מדכדכת, מייאשת, מותירה אותך בתחושה של חוסר אונים, כך שלא נותר לך כוח להתאמץ, אפילו לא בשביל עצמך. נשמע שהחוויה של ההתמודדות לבד, והתחושה של חוסר השליטה לגבי מצבך, גורמת לך לרצות להרפות ידיים, לרצות משענת, שמישהו יעזור לך ברגעים שאת סובלת, ברגעים שעייפת כבר, עייפת מדי.
יקרה, חשוב שתימצאי את הכוחות שבתוכך כדי להמשיך להילחם עבור עצמך, עבור טיפול ראוי, עבור מה שמגיע לך. אל תתני לבירוקרטיה לשבור אותך. תילחמי, עד שתדעי שניסית כל מה שאפשר.
אני מצטערת שאין לנו דרך לתמוך יותר מאשר חיזוק ועידוד וירטואלי. שתדעי שאנחנו כאן בשבילך, ונשמח להמשיך לשמוע ממך, לשמוע אם את מסתדרת, לדעת מה שלומך... בינתיים, דמייני שעם-כל-קריאה-של-מילה, את מקבלת קצת יותר כוח- אני שולחת לך מכאן הרבה אנרגיות טובות, חיבוק גדול וחיזוק להמשך הדרך.
מאחלת לך שהסופ"ש יהיה נעים עד כמה שאפשר.
 
"כולנו זקוקים לחסד,
כולנו זקוקים למגע.
צריך ללמוד כעת 
שהאושר לא מחייך,
שיש לכל זה טעם,
גם כשהטעם תם...
בואי ואראה לך מקום 
שבו עוד מאיר אור יום."
 
לצפיה ב-'היי'
היי
22/12/2016 | 18:32
31
תודה לכולם אני עייפה .
אני מתכוונת לצאאת אחרי שבוע מהבית שלא יצאתי 
שבוע שלם הייתי בית התחרפנתי 
קראתי את כל העצות והתמיכה שלכם 
ואני שוקלת אותם תודה מילקי ,איילת ,מישהיא קוסמת בי88 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
29/12/2016 | 19:20
2
לצערנו, בחברה הרבה מחדלים ואולי זה אופי העולם. יש להיאבק ולהיעזר במומחים שאפשר לסמוך עליהם. בריאה חשובה ואסור להזניח אותה. השתדלי לחיות בריא ונכון ולמצוא רופאים ומטפלים טובים והגונים. יש הרבה כאלה, אל תתייאשי.
 
לצפיה ב-'הברזתי'
הברזתי
19/12/2016 | 14:12
5
115
אני מתחילה לחזור לעצמי. אחרי שבוע ומשהו מבולבלים נורא.
שונאת תרופות
שונאת רופאים
המחשבות עדיין לא מסודרות, עיין רצות ונקטעות...
הברזתי היום לפסיכיאטר. העו"סית התקשרה לשאול אם אני מגיעה. אמרתי לה שלא. גם כשקבעו לי את התור אמרתי לה שלא.
לא רוצה, לא מעוניינת.
לא רוצה להרגיש יותר טוב, לא רוצה לדבר או לחשוב על זה יותר.
כבר לא קשה לי, לא כואב יותר מדי. אפילו לא בכיתי כמה ימים.
כן, הדמעות התיבשו. גם הרגשות.
הכאבים קצת פחות-עדיין כואב לי בגוף.
הברזתי מההזדמנות שלי לצאת מזה.
הברזתי מהשביב תקווה הקטן שהיה בי להלחם על החיים.

הבנתי הרבה השבוע, יש הרבה אנשים שאני חשובה להם, למראית עין.
יש לי מה להפסיד, למראית עין.
אבל הכל זמני, גם אני, גם הכל.
העיסוק הזה, בלהלחם כדי לשרוד, אפילו לחיות, נמאס עליי.
כמה מייחלת למצוא כבר את כדור המוות המהיר.
כמו שהוא, בלי תירוצים יותר.
אמא שלי הוכיחה לי השבוע, שכן אכפת לה, בדרכה שלה, ככה היא יודעת להביע אהבה כנראה.
החברים, טוב, חברים זה תמיד בע"מ. עד שיש משהו אחר שמתאים לה, או עד שקשה להם.
הכלב שלי, מה אהבה שווה אם אני לא מצליחה לכלכל אותו כראוי.
ומה נשאר?
הנפש שלי שתקועה כאן. הנפש שכואבת למראות שהיא נחשפת, להתנהגויות, למצבים, לאנשים, לפגיעות.
הנשמה היא נצחית, זה לא ישנה שהיא שבורה.

עליסה הילדה החולמנית, שבורה...

והרגש? הלך לישון, נשארו המחשבות.

כמו ההודעה הזאת, המחשבות שבורות.
שבורות אצלי? הדבר שהכי הייתי חזקה בו זה חשיבה.

ואולי זה כבר לא חשוב...

הברזתי היום, משביב התקווה
נשארתי עם עצמי, מיותרת
ללא כיוון או מטרה
בעצם עם תוכנית

צריכה לחכות עוד, צריכה שהכל ירגע.
לא מצליחה להפסיק לכתוב, הכל כבר מוכן

הפחד להסתכל על אנשים מתחזק מרגע לרגע.
היכולת להתמודד מול מבטים נגמרה

אוף, הלוואי והיה לי את הכדור כבר עכשיו, או מקודם.
לפני שהכל יסתבך יותר.
צריכה לחכות עוד קצת, מפחדת שזה יעצר
לצפיה ב-'אבל אמא שלך הוכיחה בדרכה שהיא אוהבת?/בתגובתך טריגר?'
אבל אמא שלך הוכיחה בדרכה שהיא אוהבת?/בתגובתך טריגר?
19/12/2016 | 15:16
1
55
בדיוק הגבתי לך למטה שנראה שמי שב דכאון צריך לפנות אלייך ורציתי להוסיף משהו שאני מקווה שלא תעשי.
כוונתי היתה שוודאי את תדעי להבין את האדם ולהגדיר במלים את רצונותיו.

אני אישית מקווה שתצליחי להגיע לתובנה שלא לוותר על עצמך,על אחת כמה וכמה אם את אומרת שאחרים וויתרו

יש בך כל כך הרבה יכולות ורגש,אז  אולי לא תוותרי ולו בשביל הסקרנות של מה שיהיה אם כן תצליחי להתגבר על המשוכות הגבוהות בחייך?

את תורמת הרבה לעולם,צריכים אותך,עצמך גם זקוקה לך,לא תסייעי לה? מייחלת שכן...

חיבוק חיזוק ענק


לצפיה ב-'לא יודעת'
לא יודעת
21/12/2016 | 14:03
30
זה כבר לא משנה גם. אני לא חיפשתי שהיא תוכיח, וההרגשה שלי לא תלויה בזה.
אולי מלכתחילה הגיעה בין היתר בגלל אמא שלי. לא באשמתה.
אולי בגלל מה שאמרת שיש בי, גם וויתרתי.
אין לי כוח יותר להלחם. אין לי כוח יותר לנסות. התעייפתי. 
 
הדמעות חזרו,
אתמול כמעט כל הלילה הסתובבתי ברחוב, רק הירח ואני. והקור.
ובכיתי שעות. הלכתי, ושדרות ריקה מאדם בלילות, בוכה, בוכה...
וזה לא עוזר..
עברתי ליד עמוד חשמל, יש שם שלט "סכנת מוות".
בראשי ראיתי איך אני פשוט מטפסת עליו, וזה יגמר. אולי. שונאת את האולי. רוצה את הכדור הסופי. הוודאי. שיסיים הכל.
נתתי לעצמי תאריך יעד, לא רחוק כל כך, לא יכולה יותר עם החוסר ודאות, חוסר רצון, חוסר אונים, חוסר עצמי. 
בינתיים מושכת את הימים, והלילות קשים. או הימים קשים. השינה מוזרה. אני מבולבלת.
אני פחדנית. כל פעם דוחה, מפחד שלא אצליח, מפחד שיקרה משהו נורא -ואשאר בחיים.
ויתרתי על החיים, ויתרתי עליי. אין לי כוח.
העולם קיבל ממני הרבה, אבל לא ידע להתמודד איתי. לאן שלא פניתי, הצלחתי, ולבד. מוזר? לא אצלי. 
לי לא טוב, זה לא משנה כבר מה העולם חושב, מה העולם צריך.
 
העולם צריך מבול, שישטוף את הכל ואת כולם... לסדר זוגות זוגות, להתחיל מהתחלה. 
העולם הזה מקולקל, איבד את הטוב, האמפתיה, האהבה.
אני לא יודעת להתפשר, אם משהו לא טוב לי, הוא לא טוב מבחינתי. פרפקציוניזם קוראים לזה אולי. 
יודעת לעשות פשרות, יש דדברים אבל שאי אפשר לוותר עליהם.
והדברים האלה מנעו ממני לחיות. גרמו לי להלחם.
מלחמה זה לא חיים. רוצה להיות צינית לרגע, אז אגיד למלחמה הזאת-שלום. 
 
תודה איילת
לצפיה ב-'מלחמה ושלום'
מלחמה ושלום
21/12/2016 | 19:28
2
36
עליסה יקרה,
 
נראה שאת לומדת לחזור לשגרה מחדש, לומדת שגרה חדשה, מעין שביב של יציבות אחרי הסערה. אך גם אם הרוחות העזות חדלו מלנשוב חזק, נשמע שאת עדיין רוצה לוותר, עייפה כבר מלנבור בזה, מלדבר... התחושות כ"כ מציפות, הכל מרגיש קרוב, שאולי קורה הדבר ההפוך- את מרחיקה את עצמך מזה, מעדיפה להתנתק, מייבשת דמעות, מעמעמת את רגשות...
 
אמנם הברזת לתקווה, להזדמנות, אבל האם זה אומר שפספסת את המועד האחרון ועכשיו כבר אין מה לעשות?
כן, אולי יישארו צלקות, אבל האם באמת לא ניתן לאחות את השבר?
ואם הכל זמני, האם באמת כדאי לבחור בפתרון נצחי?
ואולי השאלות הללו, הספקות האלה, נשמעים אופטימיים מדי...?
כי בסופו של יום, את עדיין מרגישה לבד, עדיין מרגישה מיואשת, תחושת המסוגלות להתמודד מרגישה כאוזלת...
 
עליסה יקרה, קחי נשימה עמוקה, תתחילי מלעבור יום אחרי יום. לפעמים לא צריך להסתכל על קצה הגשר, אלא פשוט להתחיל ללכת- צעד אחר צעד. ואנחנו נשמח להמשיך להיות לצדך בהתמודדות הזו, כאן בפורומים או בצ'אטים, להמשך ללוות אותך בדרך שלך.
 
"כשיקרה הדבר
אל תפחד, אל תזיע,
תמשיך ותלך
ותראה שתגיע".
 
אל תישארי לבד עם התחושות הקשות והמועקה, עליסה יקרה.
*שולחים לך חיבוק גדול* 
 
לצפיה ב-'אני לא (טריגר)'
אני לא (טריגר)
21/12/2016 | 20:25
1
39
אני לא ישנה, לא מתרגלת, לא מצליחה, לא רוצה.
לא מסוגלת. לא נושמת.
הלב שלי פועם מהר, כואב לי, בלב, בגב, בראש, בבטן.
מבחוץ ומבפנים.
אני עייפה, ולא מצליחה לישון, או שאני בוכה בלי הפסקה או שאני מפסיקה. לא יודעת כבר.
מהלילה אני לא מפסיקה לבכות. אפילו בעבודה.
וניסיתי אחכ לטייל טיפה, ניסיתי להרגע, הלכתי לאיזה ארוע שעושים כאן. היו מעט דוכנים וכאלה.
נלחצתי מהאנשים, נכנסתי לאיזו חנות, לא הצלחתי להסתכל על אנשים, הרגשתי לחוצה. והדמעות התחילו לזלוג.
פגשתי חברה, היה בינינו שקט מוזר, נפגשנו בטעות. היא ניסתה נראה לי לתקשר איתי. ואני בעולם אחר.
היא שאלה מה קורה איתי. לא עניתי לה. מהר מאוד רציתי הבייתה.
היא רוצה שנצא בערב לאיזה פאב פה. כן, זה נחמד לצאת, הייתי הולכת לשם מלא.
אין לי שקל, גם לא חצי. אין לי מצב רוח. אין לי כוח, הכל כואב לי.
אמרתי לה שתדבר איתי, אני יודעת שהיא לא תדבר.
היא אמרה שהיא ניסתה להתקשר כמה פעמים, ואני לא זמינה.
נכון, ניתקתי את הטלפון, הוא במצב טיסה כבר כמה זמן.. רק בעבודה הדלקתי. עליתי לאוטו והתחלתי לבכות.
או המשכתי?
 עברו כבר 3 שעות. אני באותו מקום בספה, חזרתי, בכיתי במדרגות, בכיתי בדרך. בכיתי על הספה. אני לא מצליחה להפסיק. לא מצליחה להרגע. 
לא יכולה להגיד על משהו ספציפי שמעציב אותי כרגע. 
רק להגיד שהכל עמוס, ובאמת כואב. 
הלוואי והגוף שלי פשוט קורס...
הלווואי והכאב בחזה אומר שזה יגמר תיכף.
ואני יודעת שלא, שזה פשוט דרך עקומה של העולם לגרום לי לסבול יותר בקצת זמן שנשאר. 
צריכה להפסיק. צריכה שיגמר. 
 
ואני לבד
לא יכולה לקרוא לאף אחד, לא יודעת למי. אף אחד לא יכול להבין. אני רק צריכה עוד כמה ימים. וכל שעה מרגישה כמו נצח. הדקות לא עוברות. אני רוצה לישון. לא עייפה מספיק, לא נרדמת. או נרדמת ותוך דקה מתעוררת. 
 
אין לי כוח...
 
ניסיתי לעשות תוכניות. מחר ללכת להסתדרות, לראות מה קורה עם הכסף מהעבודה הקודמת.
ואז ללכת לעו"ס, לראות אם יכולים לעזור לי בכסף, מביטוח לאומי או ממי שצריך. כי לטלפון היא לא עונה. 
ואין לי כוח גם לזה. 
לא רוצה שוב לילה כזה, חסר תכלית, חסר מטרה. עמוס בכאב, בחולשה.
 
אני עייפה מדי, לא מסוגלת, לא רוצה.
רוצה להרוג את אותו שביב קטן שמתנכל לרצון שלי, ומשאיר אותי פה עוד קצת.
רוצה לחתוך אותו לחליקיקים, שלא ישאר ממנו כלום. ואני אוכל לסיים את הכל כבר. לא רוצה להלחם. לא רוצה לנסות. לא רוצה שגרה. לא רוצה לדבר על רגשות או מחשבות. לא רוצה כלום. רוצה לעצום את העיניים ושיפסיק לכאוב.
 
 
לצפיה ב-'רוצה לתת לך חיבוק עוטף,מבינה את הייאוש מהכל'
רוצה לתת לך חיבוק עוטף,מבינה את הייאוש מהכל
22/12/2016 | 00:42
30
מייחלת  בכל זאת שיהיה נס ותצאי  מהתחושה המזופתת ומתחושת הבדידות ותהיי בפאזה טובה,בעודך בחיים!

(חנוכה מתקרב בצעדי ענק,אז אולי יהיה נס האור הגדול)

ברור לי שאת מצידך. ממתינה ל׳נס׳ אחר,מקווה שההארה לחיים טובים תגיע בקרוב..

כואב שלא ניתן להביא לך אבנים מהירח..ולשפר את ההרגשה,

אז כרגע חיבוק עוטף ומבין..באמת מבין,אבל מקווה לטוב.. בעולם הזה..
לצפיה ב-'שלום'
שלום
19/12/2016 | 12:31
4
114
אני ממרכז הארץ, בשנות השלושים לחיי. לגמרי לבד. ניתקתי קשר עם המשפחה ועם מעט החברים שעוד היו. והחיים שלי בקרשים.

אני בחובות של מעל מאה אלף שקל, מקבל התראות ומכתבים מהבנק ומחברת האשראי, הם עומדים לנקוט בהליכי הוצאה לפועל.

פסיכולוגית ופסיכיאטר הפנו אותי לביטוח לאומי לקבלת קצבת נכות, אבל ביטוח לאומי לוקח את הזמן כבר כמה חודשים עם התיק הזה, והסוף לא נראה באופק.

אני לא עובד בעבודה מסודרת כי עברתי חוויות קשות במקומות עבודה קודמים, אז מה שיש לי זה משרה חלקית מהבית. פחות מ - 1000 שקל לחודש.

בקרוב אני אצטרך לעזוב את הדירה הזאת כי אין לי איך לשלם יותר את השכירות. חייתי הרבה זמן מהלוואות + ההכנסה המינימלית שלי. אין לי מושג לאן אני אעבור והיכן אני אשכור דירה אבל אני מרגיש ממש לא טוב. כמו שאמרתי אני לגמרי לבד. בעיריה העובדת הסוציאלית אמרה שהם לא מציעים טיפול נפשי ושאין להם איך לעזור לי, ובמרפאה של משרד הבריאות עוד לא הגיע אפילו המועד של האינטייק.

בדרך כלל אני לא כותב הרבה בפורומים אבל הרגשתי צורך לשתף.

תודה על הקריאה

לצפיה ב-''
19/12/2016 | 15:42
2
53
לצערי אני יכולה רק לשלוח לך חיבוק וירטואלי ולסמן שקראתי

אני הגעתי לחובות בלתי הגיוניים כלל ומשלמת הון על אותם חובות,ממש הון..

אבל יש כל מיני מצבים של פשיטת רגל(ייתכן שזה רק לעצמאים?)שאתה כמעט לא מקבל שכר עבודה ומשלם כ100שח לחודש  עבור תשלום החובות ואולי בשילוב עם קצבת נכות זה יסתדר.

לתשומת לב:אם יש חודשים שבהם לא קיבלת תלוש שבו מופיע ביטוח לאומי,בבואם לשלם לך תשלומים שונים,יקנסו אותך על אותה תקופה.
מצטערת יחד אתך שאין פתרון קסם
מבינה מאד את הבלאגן שאתה שרוי בו ומקווה שיימצא הפתרון הטוב ביותר..



לצפיה ב-'תודה רבה איילת, מאוד מעריך את זה'
תודה רבה איילת, מאוד מעריך את זה
20/12/2016 | 06:42
1
51
אני מקווה שבאמת יקבעו לי תשלום חודשי נמוך, וכמובן מקווה שיאשרו סוף סוף את קצבת הנכות. בינתיים אפילו בשלב הנכות הרפואית עדיין לא קיבלתי תשובה, והם לוקחים את הזמן . . . נקווה לטוב.
 
שוב תודה רבה לך, את מאוד נחמדה
לצפיה ב-'תודה:)'
תודה:)
22/12/2016 | 01:05
16
לצפיה ב-'שלום שלום ואין שלום'
שלום שלום ואין שלום
21/12/2016 | 19:38
33
שלום לך יקר,
אני קוראת את ההודעה שלך וזה נשמע כל כך בודד ומייאש להתמודד לבד עם הניתוק מהמשפחה והחברים, עם הקשיים הכלכליים והמגבלות בעבודה מהבית שנכפתה עליך בשל חוויות קודמות.
 
אני מתארת לעצמי כמה זה מפחיד להרגיש שאתה שוקע עמוק יותר ויותר לתוך החובות, ושזה בטח מלחיץ לחשוב על ההוצאה לפועל שבפתח, מבלי לדעת איך לעצור את המעגל הזה שכולא אותך בתוכו..
 
אני בטוחה גם שזה מתסכל אותך להרגיש שאתה תלוי בחסדיהם של אחרים, במיוחד שאתה צריך עכשיו לחכות עד שיהיה מי שיתן לך טיפול, למרות שכבר פנית לכל מי שיכול להושיט לך עזרה לתחושתך.
 
יקר, תרצה אולי לספר לנו עוד על הקשיים שהתמודדת איתם במקומות העבודה הקודמים, על מה שהביא אותך להתנתק מהמשפחה ומהחברים..
 
חלק בתוכי כל כך רוצה להושיט לך יד, לקוות ולאחל לך שתוכל למצוא את הכוחות לעזור לעצמך, למצוא את הדרך למשוך את עצמך למעלה מהשברים, ולהזמין אותך לחשוב ביחד במי תוכל להעזר באופן שיעזור לך לצאת מהבוץ שאתה שוקע בו עוד ועוד.. אולי תוכל לפנות שוב לעו"ס ולברר לגבי "סל שיקום", או לפנות לעמותת 'פעמונים' שעוזרת לאנשים שנקלעו לקשיים כלכליים להיחלץ מהם בתכנון נכון.
 
ועוד דבר, אומנם כתבת שהיית רוצה רק לשתף, ואני מכבדת את זה.. אבל אני מרגישה ששיתוף הוא רק הצעד הראשון כאן, שממנו יש עוד דרך רבה לפניך, דרך לצמיחה ולקבלת העזרה המקצועית לה אתה זקוק, דרך שתוכל להרגיש שלמרות הכל אתה לא לבד בה..
אנחנו פה להקשיב ולהושיט לך כתף בכל עת.
לצפיה ב-'האם יש ברחבי הפורום מי שרצה לסיים חייו והגיע להארת אמת?'
האם יש ברחבי הפורום מי שרצה לסיים חייו והגיע להארת אמת?
19/12/2016 | 16:24
3
91
פעמים רבות שואלים מרב ייאוש,למה לא ניתנת אותה ׳תרופת הפלא׳ לסיום חייו של אדם כאשר הוא חפץ בכך!!!

ואני שואלת האם יש כאן גם גולשות וגולשים שהיו במצב אובדני,ניצלו ושמחים שניצלו כי הגיעו להארות שונות על החיים ?

׳אלוהים נתן לך במתנה את החיים על פני האדמה

דבר יפה,דבר נפלא....׳

פונה אל אנשים מאמינים ששוקלים גם לסיים את חייהם ואני שואלת האם אין כאן התערבות בדרכי האל?

אני חילונית גמורה,אבל עם המון תהיות ומחלוקות בשיחות האישיות שלי עם אלוהים,גם מאמינה..ועדיין חילונית גמורה.
לצפיה ב-'ממממ'
ממממ
19/12/2016 | 19:53
1
74
לדעתי, ישנם הרבה דברים שאנשים עושים בלי בהכרח לדעת למה. 
כשהייתי קטנה, כעסתי על הרופאים שנלחמו על חייו של אבי כל הזמן. הוא היה חולה מאוד, כמעט כל חייו. בהצילם-הם האריכו לו את הסבל. לו וגם לנו בני הבית. 
כתבתי בפורום הזה (של הצעירים) פעם, שאני רוצה שהוא ימות. עם כל הכאב שבאיבוד. חיים בסבל אינם חיים. שנתיים בערך אחרי ההודעה שכתבתי, הוא מת. הכאב עצום זה האדם שהכי אהבתי והכי אהב אותי בחיים, ועדיין, הייתה מין הקלה, שהוא הפסיק לסבול. נשמע נורא? זו לא הכוונה, אבל לא מאחלת לאף אחד להיות במקומו או במקום המשפחה שלי שטיפלה בו לאורך כל השנים.
 
הדת והנאורות הביאו עמם את הערך לחיים. את תפיסת חשיבות הנשמה והקיום. מאז, אוכלוסיית העולם גדלה פי עשר לפחות.
נלחמים על חיים של אנשים, מלמדים אותנו שהחיים הם מתנה.
 
הם באמת מתנה לכולם? מה שווה מתנה ללא שימוש? מתנה ללא ערך? 
לדעתי, אנחנו סותרים את עצמנו כשאומרים שיש זכות בחירה. 
יש אנשים כמוני, שבחרו ללכת ולהילחם על העקרונות שלהם, אולי אפילו לשנות את העולם. ויש גם שבחרו להתייאש מהעולם. 
 
למה אני צריכה לתת דין וחשבון לרגשות שלי כי איזה פרשן החליט שהאל אמר שזו מתנה? או כי החברה אומרת שאם אתה כאן, אתה צריך להישאר כאן ולקבל מהות.
 
יש הרבה דברים נסתרים, וגם אני מאמינה וחילונית גמורה. 
 
מסרבת  להאמין לכל מה שאומרים, מסרבת לקבל מציאות כמו שהיא ולהגיד זה מה יש ואני צריכה להישאר כאן.
 
שונאת את מה שיש, לא את עצמי, אם כי את החוויות שלי. סובלת בכל יום. גם כשיש את "רגעי האושר". במדד המאזניים הם לא מנצחים. וזה בעיניי, יותר חשוב ממה שחינכו אותנו לחשוב. מהחיים האלה שלימדו אותנו להעריך ולקדש.
ניסיתי בעבר לתקן מעט, לשפר, לדאוג לפחות לסביבה שלי.
זה אנוכי בעיניי. גם להביא ילדים ולהגיד להם לשמור על חייהם. מי שהביאה ילדים עשתה זאת בעיקר בגלל רצון/צורך של האגו שלה. ואז לתלות את זה באותו ילד?
 
כשהייתי צעירה אשפזו אותי מספר פעמים, כי החליטו שאין לי זכות לוותר על החיים. 
למה לי אין זכות להחליט על עצמי?
 
אני מכירה כמה אנשים שהיו מאושפזים איתי, במצב דומה, והגיעו לאותה "הארת אמת" שכתבת. חיים את החיים, וייתכן שזה באמת עשה להם טוב, והם היום די מאושרים. 
ומכירה כמה שכבר לא איתנו, כי בחרו, כי חלו, כי אינם עוד.
ובעיניי זה בסדר. ייתכן וגיל 14, 15, 16 זה באמת מוקדם בשביל להחליט. 
בעיניי, בגיל 85 זה מאוחר מדי להבין. 
 
אני יודעת, שביום שאעצום את עיניי לאחרונה, אהיה מאושרת. אדע שעשיתי מה שחשבתי לנכון, ניסיתי בדרך שלי. בדקתי, חקרתי. 
הבנתי שהעולם מגוון ומורחב. וצריך הרבה כוחות כדי לשנות את העולם שלי. ולפעמים, עדיף לוותר במקום למשוך את הסבל. במקום להאריך אותו.
כל אחד ובחירותיו.
 
החברה הכי טובה שלי, שדאגה לי כל הילדות כשרציתי למות. הקריבה את עצמה בשבילי באותה תקופה. נתנה המון. 
אותה אחת, בגיל 23, בחרה לסיים את הסבל שלה. לא את החיים. והיא מתה.
כעסתי עליה תקופה ארוכה, איך היא לא פנתה אליי? 
הבנתי שהיא לא יכלה יותר לסבול, ולא רצתה להאריך את הסבל.
זה כואב למי שנותר בחיים. אבל הידיעה, שזה מבחירה, שהיא לא חשבה שאפשר אחרת, מנחמת מעט.
היום אני מקנאה בה, מבינה את הכאב שעברה לפני, ואת חוסר היכולת להמשיך.
היום אני כועסת על החברה שמנדה אנשים כאלה, במקום להבין, שכמו שיש מי שחושב שהחיים הם מתנה, יש מי שחושב שהחיים הם עונש/סבל. למה להמשיך לסבול?
אם דרך האל היא בעיקרה סבל, יש גם עוד דרכים.
 
 
 
 
 
 
לצפיה ב-'וואוו,נשארתי כרגע ללא מלים'
וואוו,נשארתי כרגע ללא מלים
19/12/2016 | 22:44
43
כרגע רק אומר שבכוונה הדגשתי את הרצון למות על רקע נפשי ולא בריאותי.

ברור שאם בן אדם על ערש דווי וסובל גופנית ונפשית,יש מצבים שלא יעשו לו פעולות להארכת חיים ואני ממש מבינה זאת ואף מסכימה שכך צריך.

ד.א,כיום יש אנשים מבוגרים שחותמים עוד בחייהם על צוואה  שלא יאריכו את חייהם(ואף משלמים תשלום מסויים כל חודש,גם למות עולה כסף.וזה  הכי מובן בעיניי שבן אדם ירצה לשמור על צלם אדם גם בסיום חייו.

השאלה שלי היא:מה קורה אם תינתן אפשרות לקפד את חייך בעקבות זה שאת מרגישה נפשית שאינך יכולה עוד ואז נניח,לצורך השאלה,יהיו עוד 50,000 איש כמוך שירצו לסיים את חייהם כאשר ייתכן שעם הכלה,הקשבה וטיפול נכון תהיה אפשרות לתת לכולכם תובנות והארה שיש סיבה מספיק טובה להשאר בחיים?מה קורה במצב כזה?!
מה קורה כאשר צעירים יחליטו ליטול את חייהם כי קשה ובלתי אפשרי,אבל לא נתנו אפשרות לשנות.

גם בן 12 יכול להגיד שקשה עד בלתי אפשרי,אבל אני רוצה להאמין שתנסי לשכנע אותו למה כדאי כן לשאוף לחיים ולחיוניות וזה לא שאני לא מבינה את כוונתך..אני מאד מבינה,אבל מה שאני מנסה להגיד זה שיש גם גווני אפור בין שחור ולבן ואולי לפעמים יש גם וורוד...

ייתכן שהשאלה שלי ודבריי לא יהיו ברורים ,אז בהמשך אוכל לנסות להבהיר..
ויחסית לזה שנשארתי ללא מלים..קשקשתי המון..סורי..

בכל אופן,תודה על המענה והתשובה המושקעת!
לצפיה ב-'על הצער שהצטערתי שום עונג לא יפצה.'
על הצער שהצטערתי שום עונג לא יפצה.
21/12/2016 | 14:57
39
זה לא מוחק את מה שהיה, אבל בהחלט יש בעולם הארות נפלאות.
לצפיה ב-'קשה לי'
קשה לי
20/12/2016 | 23:55
2
57
לקחתי לוריוון,
נמאס לי לצאת מאיזון בגלל שטויות...............
בנוסף והעיקר: אני מרגישה כבולה אליו (מישהו שפעם הייתי מאוהבת בו), ללא כל סיבה נראית לעין. מן צורך כזה להגיד לו "אומנם לא היה אבל נגמר בכל מקרה"
לאיוודעת מה  לעשות כבר
והמבין יבין ומי שלא מבין שלא ינסה כי לא יצליח ובלי ביקורת . תודה
לצפיה ב-'שלום'
שלום
21/12/2016 | 10:38
12
לפעמים יש לנו צורך לעשות דברים שיעניינו אותנו, שיתנו לנו עוד גירויים. טבעי לרצות להיות ולדבר עם אדם שנקשרנו אליו בעבר, אנחנו רוצים לחזור על הדברים שהיו בחיינו. נסי להעסיק את עצמך בדברים שאת אוהבת ושמעניינים אותך, ולדבר עם אנשים שאת מחבבת ואוהבת ושמעניינים אותך. כך לאט תשכחי מהשטויות.
 
לצפיה ב-'מאזן כוחות'
מאזן כוחות
21/12/2016 | 13:56
17
היי מילי יקרה,
אני מבינה שאת מנסה ללכת קצת 'בין הטיפות', לשתף אבל גם לשמור על עצמך מאובר-חשיפה, לאוורר קצת את מה שעל הלב ולא לקבל ביקורת או שיפוטיות בתגובה.. וקודם כל אני רוצה לומר לך שזה כל כך בסדר מילי, את לא צריכה להסביר את עצמך או להתנצל, אנחנו כאן איתך במקום בו תרצי שנהיה.
תחושת המעמסה שבלב, המחנק הזה של יציאה מאיזון, של מטען רגשי כובל שהולך איתך ולא משחרר - ניכרים חזק מאד מהמילים שלך יקירה.. ואפשר רק לדמיין את הרצון שלך להשתחרר מהכבלים האלו, להרגיש קרקע יציבה תחת הרגליים, להרגיש שוב 'קלילה' עליה..
אם ומתי שתרצי לשתף יותר בכל אחד מהנושאים האלו, אנחנו כאן איתך, מקשיבים, מחבקים, גם ברגעי הבלבול והטלטלה
לצפיה ב-'התייעצות בנוגע לבני בן ה 27'
התייעצות בנוגע לבני בן ה 27
18/12/2016 | 19:58
9
94
שלום רב,
הילד סובל שנים מהתפרצויות זעם לא נשלטות לדבריו, ומספר פעמים גרם אפילו נזק גופני לעצמו, בימים אלה ולאחר משבר ביחסים עם חברתו לשעבר, ושינויים בסטטוס מקום העבודה שלו נמצא בדיכאון עמוק, התקפות זא לא נשלטות בהם הוא שובר דברים בביתו, בועט בפחי אשפה צועק בקול רם ומקלל לכל עבר  על שאין הוא מסוגל להתמודד עם החיים ובעיקר עם הפרידה אותה חווה לאחרונה, אנו אובדי עיצות שהרי אין אנו יכולים להכריח אותו לדבר, אתמול בילינו זמן ניכר בבית החולים אחרי שהסכים לפגוש פסיכולוג ולבסוף לא שיתף פעולה איתו ושוחרר, הילד היה בטיפולים מתמשכים אצל פסיכולוגים וטופל בסרנדה וציפרלקס. כרגע לא מוכן לשום טיפול, הוא נרגע לכמה שעות מדבר בהגיון מבין את מצבו וחוזר חלילה.
אני מבקש לקבל כוון הדרכה משהו.. שיתנו לנו כוון כל שהוא באיך מתמודדים עם המצב, ואיך מנסים לצאת ממנו.

תודה מראש

לצפיה ב-'קודם כל קבלו חיבוק חזק עבורכם'
קודם כל קבלו חיבוק חזק עבורכם
19/12/2016 | 09:04
6
40
שלום רב,

קולטת את הכאב על מצבו של הבן,הנפש ממש יוצאת אליכם ורוצה לתת לכם חיבוק חזק ועוטף

צר לי שאין לי את המידע הנכון אל מי פונים,אבל בכ׳ז חבל לי שלא ראיתי את תגובתך כבר אתמול.

מהמעט שראיתי,אנסה:

יש ברחבי האינטרנט אתרים שבהם גם מענה של רופאים

יש גם אתר בשם כמוני,אולי בצ׳ט סהר שנמצא כאן בין 21:00 לחצות,אולי יוכלו לתת לכם הכוונה למי לפנות

אולי בער׳ן בטלפון 1201 יוכלו לתת הכוונה למי לפנות

אחפש בהמשך את האתרים המתאימים.

האם הפסיכולוג בבית החולים לא נתן לכם מענה מה ניתן לעשות ולמי לפנות?

האם הפסיכולוגים שאצלם טופל בעבר  לא נתנו הנחיות?

אולי ניתן לנצל את אותם רגעים שבהם הבן נרגע ואז לפנות אל הגורמים המתאימים(מרכזים שונים לבריאות הנפש וכד׳ שיתנו את דעתם על המשך הטיפול (?)
האם בית החולים לא הפנה את הילד אל פסיכיאטר שייתן משהו להרגעה?
מבינה מאד את המצב הרגשי שאתה נמצא בו בתור הורה,אבל מאמינה שעם ההכוונה הנכונה ניתן יהיה להרגיע את התקפי הזעם של הבן.
אחפש מידע מתאים ובינתיים הלב עמכם,יישר כח!

לצפיה ב-'תמיכה ועזרה'
תמיכה ועזרה
19/12/2016 | 12:20
5
32
תודה על תשובתך  האמפטית,
בבית החולים החליט הילד שאין בידי הצוות כולל הפסיכאטר שדיבר איתו לעזור לו, לטענתו אין בכוחם לעשות דבר, התרופות אותן קיבל במינונים שונים גרמו לו לא להיות הוא וכו', המטפלת שלו הוציאה דו"ח "יפה" על מפגשים שהיו להם בהן היא מתארת אדם נורמטיבי בד"כ ומגיע להתפרצויות בעקבות ארועים ריגשיים, (גם לפני שנה הוא נפרד מחברה) אני דיי משוכנע שגם הפרידות הללו נגרמו בחלקן בגלל התנהגויות שלו, אנו בודקים אפשרות למרות שהוא הביע את חוסר רצונו להתקבל לכפר טיפולי זה בשדות ים לא זוכר את שמו כרגע, אבל היינו מאד רוצים לקבל יעוץ ראשוני מאדם מוסמך ומנוסה ע"מ להיות בטוחים שאנו בכוון הנכון.
תודה על כל אינפורמציה שתוכלו לספק.
 
לצפיה ב-'נראה שהתכוונת לכפר איזון'
נראה שהתכוונת לכפר איזון
19/12/2016 | 12:39
2
32
http://www.izun.org.il/

אם תרשום באינטרנט התמודדות עם דכאון או תמיכה נפשית,תוכל למצוא מס׳ אפשרויות,אנסה בהמשך לשים כאן

מקומם שהצוות החליט שאין דרך לסייע,אך לא הפנה למקומות שכן יוכלו לסייע.

ראיתי באינטרנט גם איזשהו סרטון של פסיכולוגית שכנראה יש לה צוות מטפלים,ייתכן שזה יוכל לסייע לאחר פתרון התקפי הזעם.

מה עם הפניות מקופ׳ח?אם הבן לא משתף פעולה,אולי יש אפשרות לקבל הכוונה בלעדיו בשלב הראשוני ורק לאחר מכן

להחליט כיצד להביא אותו לטיפול המתאים.
לצפיה ב-'בהמשך לשיחתנו'
בהמשך לשיחתנו
19/12/2016 | 12:54
1
32
אכן הכוונה לכפר איזון, דיברנו איתם, שלחנו את הדו"ח הנהדר של המטפלת ונמתין לתשובתם,. הבעייה המרכזית הינה שהבחור בגיר, ואנו לא יכולים לכפות עליו כלום, אנו מנסים לקבל את הסכמתו לגבי כל דרך וללא הצלחה, עצוב שכאילו הדרך היחידה לטיפול ללא הסכמתו היא בדרך הכפייה וזאת כידוע רק בחסות המדינה ומישם מי יודע לאן זה עלול להתגלגל, וגם זאת רק בדרך משפטית וחוות דעת רפואית ויקח מלא זמן.
כניראה שהוא צריך להשתולל קצת ברחוב, ולהעצר ע"י המשטרה ואז אולי יכפו עליו פגישה עם פסיכאטר מחוזי ועלולים לאשפז אותו מי יודע איפה.
מקומם, ומשאיר אותנו ללא יכולות כל שהן.
 
לצפיה ב-'ברור מאד כל מה שכתבת..ועצוב,אכן עצוב'
ברור מאד כל מה שכתבת..ועצוב,אכן עצוב
19/12/2016 | 14:36
27
נראה שאתם באמת נרתמתם  באופן כמעט טוטאלי,לנסות לתת מענה לבעיה,אז קודם כל מצרפת קישור גם עבורכם לדבר על הדברים בין 21:00 עד חצות http://m.sahar.org.il/

יש קישור של אתר הנקרא כמוני ואני לא יודעת אם מקובל לתת כאן קישורים אחרים,אז אשלח לך במסר.

ראיתי גם איזה אתר של פסיכולוגית,אבל כרגע אני לא מוצאת אותו.

יהשאלה אם כיום הבן ממש לא מסכים ללכת לשיחות אצל פסיכולוגית אמפתית שתוכל כרגע בעיקר להקשיב לו ?

מבינה מאד את הדאגה הכנה ומאמינה שכן יש פתרונות,רק כפי שאתה מציין,צריך באמת להגיע למקום המתאים ושלא

תגיעו למצב של ׳בור ללא תחתית׳.

אם זה ינחם אותך:ברור לך שהבחור הוא לא הראשון ולא האחרון שנפגע כתוצאה מקשר זוגי/רומנטי ובכל זאת לרוב אנשים מצליחים להמשיך הלאה אל קשרים חדשים ואופטימיים יותר.

אולי באמת לפנות אל הבחור(כפי שעליסה הציעה)ולשאול אותו מה הוא היה רוצה שתהיה ההתנהלות העתידית

וכן,חשוב שיידע שבהתפרצויות זעם בלתי נשלטות,גם המשטרה מתערבת לעתים.(אין הכוונה לאיים)

מאחלת לכם לצאת במהרה מחושך לאור ורק ללמוד מהנסיון הזה :

עד כמה יקיריכם באמת יקרים (וגם להראות להם זאת)

עד כמה החיים יקרים ופעמים רבות כל כך שבירים(ניתן גם לאחות את השברים)

עד כמה אנחנו מתייחסים לעתים לדברים ולאדם כמובן מאליו וחבל.

יישר כח
לצפיה ב-'לפעמים'
לפעמים
19/12/2016 | 12:54
1
30
ההורים כל כך אוהבים, אבל לא יודעים כיצד לגשת.
ואז הם פונים לסביבה, להגדרות, לרופאים ולתרופות.. 
אצלי, זה העצים את ההתנהגות ה"לא רצויה".
לפעמים, צריך להבין שלכל אדם יש דרכי התמודדות שונות, לפעמים לצעוק ולהכות בפח זה פורקן, לפעמים לחוך את היד זה פורקן, לפעמים לבכות זה פורקן, לפעמים להסתגר......
ויכול להיות, שהוא באמת לא מארגיש "חולה". כואב לו, אולי הוא מחפש דרך אחרת שתהיה יותר יעילה עבורו לעבור את התקופה הקשה. את המשבר שגורם לו לאותם "התקפי זעם". 
אולי חופש קצר, אולי חיבוק אוהב, אולי התבודדות לתקופה עד שהמחשבות שוב יסודרו.
 
לפעמים, ההורים חושבים שהם עושים לנו טוב כשהם פונים החוצה. אבל לפעמים, שווה לנסות לפנות פנימה. על איך אתם רואים את ילדכם. איך אתם מתנהגים אליו.
יכול להיות שהוא חושב שאתם לא מבינים אותו, כי פניתם למקור חיצוני? יכול להיות שהוא חושב שלא אכפת לכם-כי לא עשיתם מספיק בעיניו בבית?
 
אני לא שופטת חלילה, אני מנסה להראות את הניגוד לכל מה שכתבתם. 
אני חושבת שצריך לשאול אותו. לקף לו. להפסיק רגע עם ההגדרות ולזכור שאין בני אדם שווים- כולנו שונים ברגשות והתמודדות שלנו. לפעמים דווקא המקום האוהב והמגונן-לוחץ מדי. 
תשאלו ופחות תחליטו, אולי ככה יהיה לו יותר קל גם לדבר אתכם :)
 
בהצלחה
לצפיה ב-'תודה אבל'
תודה אבל
19/12/2016 | 13:04
37
אין אנו יכולים להחליט עבורו בשום דבר, הוא בגיר ומחליט עבור עצמו, לדעתי התקפותיו מתרחשות שאנו מתקרבים אליו שהרי בלי קהל מה שווה ההצגה, ברור שקשה לו, ברור שאין הוא יודע איך מתמודדים עם רגשותיו, מיד יום יש התפרצות, מידי יום נשברים דברים שלא לדבר על הקללות (אותנו) ואת הזהרותיו לכך שהוא רוצה לסיים את זה בלסיים את חייו, חיבקנו ואנו מחבקים כל הזמן, נמצאים איתו 16 שעות ביום כמעט מדברים, מתייעצים בזמן שאפשר, הוא מבין טוב מאד שדרך ההתמודדות שלו לא נכונה ולא מצליח להבין מדוע הוא לא ככל האדם. זה מתסכל מאד ולכן אנו מחפשים ייעוץ חיצוני ממישהו שמבין בעניין.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
21/12/2016 | 10:42
11
אם אי אפשר כרגע לתת טיפול, השתדלו לפחות לתת לו אהבה: להיות אתו, להקשיב לו, להתעניין במצבו הרגשי בחייו, לדאוג לו, לעזור ולתמוך בו. תגידו לו שאם יצטרך עזרה במשהו תמיד תהיו מוכנים לעזור לו. כך אולי יתעודד לאט לשתף במצבו הקשה ואולי גם לקבל טיפול.
 
לצפיה ב-'לפסוע ביחד'
לפסוע ביחד
21/12/2016 | 12:55
14
שלום לך eripun,
זה נשמע כל כך מפחיד ומטלטל להתמודד עם מצבו הנפשי של בנכם.. מעין מצב כזה ששואב משאבים עצומים מהמשפחה, ובעיקר מותיר אתכם עם כאב גדול בלב, כאב על הסבל שאתם רואים שבנכם עובר, כאב על חוסר האונים שמתעורר בכם אל מול הרצון העצום לעזור לו.
הלוואי והיתה תשובה פשוטה לשאלתך, איך אפשר לעזור לאדם שלא רוצה כרגע לעזור לעצמו.. אני רוצה לשתף אותך במאמר מעמיק ומקצועי מאד של יבגני קנייפל שנכתב בנושא זה, בתקווה שתוכלו לדלות ממנו רעיונות ותקווה.
אתה יותר ממוזמן להמשיך ולשתף כאן בהתקדמות שלכם, במצב של בנך ושל כל המשפחה במהלך הדרך בה אתם פוסעים ביחד
 
לצפיה ב-'זה מעייף לחזור על עצמי אבל משהו לא פתור אצלי'
זה מעייף לחזור על עצמי אבל משהו לא פתור אצלי
18/12/2016 | 19:36
4
74
שישי הלכתי לישון מוקדם ב-9 בבוקר והתעוררתי בצהריי שבת.
העור פנים רענן ועשיתי עוד כמה טריקים של יופי שלא אפרט.
במוצ"ש יצאתי לעבודה וכמות הבחורים שהסתכלו עליי הייתה גבוהה וגם הלקוחות היו נחמדים אליי.

במוצ"ש ישנתי ב-4 לפנות בוקר והתעוררתי בבוקר, ישנתי מעט שעות, עור פנים עייף. גם לא הספקתי לאכול את מנת הירקות ולשתות כמות מים מספקת.

לבשתי את אותם בגדים של מוצ"ש אך פחות הסתכלו עליי (וזה גם הסיבה שאני מאוד אוהב טיפוח עור וגם ספורט למרות שבשנתיים האחרונות אין זמן לספורט. בגיל 24 הייתי עני אבל חיית אימונים וטיפוח עור וגם עם סמרטוטים שלבשתי הסתכלו עליי)

הלקוחות היו בעבודה יותר קצרי רוח אליי וגם העירו לי.

קשה לי עם הצביעות הזאת שכשאני נראה טוב מתייחסים יפה יותר וכשאני נראה פחות טוב היחס אחר. משהו במראה הטוב והפחות טוב לא מסתדר לי. זה קצת שונה מהערכים שגדלתי בתור ילד, הבסיס הטוב, הכבוד לזולת. נכון גדלתי הושפעתי והשתניתי אני לא אותו ילד קטן אך עדיין יש לי בסיס טוב.

יכולה להיות  מישהי שנראית טוב אבל אולי היא כלבה מכשפה..
לא יודע, הצביעות הזאת של היחס בהתאם למראה שזה משהו שיטחי, אולי קצת רדוד אבל בעצם אני תלוי בו כי אני יודע שבלי מראה טוב יהיה לי מאוד קשה בעולם - פחות חמודים\חתיכים יפנו אליי, לקוחות יהיו לעיתים קצרי רוח, בשירותי לקוחות התייחסו ביחס ענייני מזלזל, גורמי מקצוע לא תמיד יתנו מקצועיות. אני יודע את זה כי הייתי בצד הכי קיצוני בגיל 20 - הייתי שמן, עם שיער ארוך ולא רק זה גם הייתי יוצא מאופר בית - כל הסיבות שבעיר המעט שמרנית שלי לא יקבלו אותי.

אני יודע שגם מראה ממוצע לא מספק אותי. אני יודע שבמראה טוב היחס אחר ועדיין זה כואב לי...

אני כבר למדתי בעבודה שביום שאני נראה טוב לא לקחת ללב את היחס השונה של אנשים כי אני יודע שזה זמני כי אני יודע שבימים שאני נראה טוב יותר פתאום היחס טוב יותר, אבל זה צביעות. זה מגעיל וקשה לי עם זה...

לצפיה ב-'תיקון'
תיקון
18/12/2016 | 19:39
23
אני כבר למדתי בעבודה שביום שאני נראה *פחות* טוב לא לקחת ללב את היחס השונה.
 
נ.ב
רציתי להוסיף עוד משהו לפוסט אבל אני ממהר. וכן, ברור לי שיש יחס של קרובים ויחס של זרים. רוב הזמן אני עם זרים וחשוב לי יחס טוב גם מזרים. אין לי זמן להרחיב ממהר.
לצפיה ב-'שיר שנראה לי שמדבר עליי'
שיר שנראה לי שמדבר עליי
18/12/2016 | 20:00
2
25
לצפיה ב-'נייק'
נייק
19/12/2016 | 10:01
1
30
חשבת אולי שיש סיכוי שהמראה (כולל העור פנים שלך) תלוי בהרגשה שלך באותו יום? ולא בהכרח בכמות שינה/מים/ירק ?
שההתייחסות של האנשים כלפיך קשורה לרגש שלך ולא למראה הפנים?
כשאתה בטוח שאתה נראה טו- אתה בהחלט נראה טוב ואתה מקרין את זה החוצה. ואז רואים.
כשיש לך ספק- גם הוא מוקרן החוצה ואנשים מרגישים את זה. 
 
ברור לי שהרגשה שלנו זה לא מספיק, וצריך גם "נתונים פיזים" מסוימים. הם נבנים עם ההרגשה שלנו. 
לצפיה ב-'לא בטוח'
לא בטוח
19/12/2016 | 14:04
24
בגיל 24 היפה היו ימים שיצאתי מהבית והרגשתי מכוער אבל בחוץ אנשים שלחו לי מבטים כי נראתי טוב. במבט לאחור באמת נראתי טוב. אז אני יודע שזה לא תמיד קשור למה שאני מרגיש אלא ויזואלית לאיך שאני נראה בפועל. ברור שאדם חייכן ומפיץ שמחה יכול לשדר לסובבים נעים להיות לידו אבל אני מדבר על סיטואציה שעוד לפני שאני פותח את הפה אנשים לעיתים משדרים קצת אנטי וזה כי באותו רגע רואים משהו מסוים.יכולים לשדר אנטי כי אולי אני נראה פחות טוב ולהיפך יכולים לרצות להתקרב כי אני נראה טוב.
 
אם הייתי יכול פנימית להרגיש טוב להפיץ שמחה ולהיות קורן זה היה מעולה אבל אני לא כזה. אדם למשל שעולה לי בראש שמפיץ שמחה זה ההוא לפני כמה עונות באח הגדול הספר ההומו .. קוראים לו יוסי סרור. הוא היה באמת בן אדם שמדבר וצוחק ומפיץ היי ושמחה.. ומתקשר.. זה בא לו מבפנים.
לצפיה ב-'משמרות'
משמרות
17/12/2016 | 21:28
4
68
ב11 יש לי משמרת לילה. אחכ משמרת ערב ואח"כ בוקר...
אין לי כח לזה אבל אני חייב. מרגיש קונפליקט, רוצה חופש, רוצה לבטא את הרגשות שלי, וכרגיל הם תקועים בפנים, אם כי לאט לאט יוצאים...
מנסה לטפל בעצמי, התחלתי ללכת לפסיכולוג...בפעם המאה, 360 שח לפגישה, מסוגל לשלם את זה כלכלית אבל ממש מתקשה פסיכולוגית... זה ים כסף. המשכורת שלי בחודש 4000 שח בערך. 27 שקל לשעה...
לא רוצה לשלם ככ הרבה על 50 דקות של תמיכה... רוצה לקבל אותה בחינם או במחיר סביר. רוצה לבטא את הכאב... צריך אמא להשכיר...
מפוחד, פגוע ומנסה לשרוד להתמודד ולצמוח מהכל.
לצפיה ב-'מבינה כ׳כ מה אתה מרגיש ומה היית רוצה שיהיה'
מבינה כ׳כ מה אתה מרגיש ומה היית רוצה שיהיה
18/12/2016 | 01:39
46
מדי פעם אני רואה שאתה נותן כאן מענה לאחרים ואני קולטת שכן יש בך יכולת הכלה ורצון לעטוף ולחבק,אז אולי תמיד כשאתה מרגיש מוצף,תנסה דווקא לעצמך לתת את אותה הכלה ואת אותם חיזוקים וייתכן שתוכל דרך קופ׳ח או בדרך אחרת לקבל ייעוץ פסיכולוגי בחצי מחיר ואולי אף פחות??
אולי יש קבוצות שמשוחחים ומקבלים תמיכה הדדית,עם איש מקצוע שמכוון את התהליך?
כאשר אתה משלם לפסיכולוג 10אחוז ואולי אף יותר,ממשכורתך,לתחושתי זה מתכון ללחצים נוספים ולמצב של בדיקה תמידית וציפייה לתוצאות מיידיות!!!והרי טיפול פסיכולוגי הוא לרוב תהליך מתמשך(למרות שלדעתי אם רוצים פתרונות למצב נתון,לא כדאי ׳למרוח׳ זאת שנים על גבי שנים..).

שולחת לך חיזוקית של תפוז;) ומי יודע,אולי כשתתחזק יותר,תמצא גם עבודה בשכר גבוה יותר ותוכל להרגיש שאתה יותר מבטא את הרגשות ותהיה  לך יותר תחושה של ביטוי עצמי וחיוניות.

לגבי הרצון ׳אמא להשכיר׳..יותר ממבינה אותך ובכל זאת מאמינה שכן תצליח למצוא את הדרך הנכונה לשלב בין המטלות,הכאבים והרצונות.

שיהיה שבוע מואר ומחוזק:)


לצפיה ב-'משה'
משה
19/12/2016 | 10:08
26
כמה דברים.
קודם כל, אני הלכתי לרופא משפחה. ביקשתי הפנייה לפסיכיאטר. שילמתי רק על התחיבות (33 שח). קבעו לי תור לפסיכיאטר. לא משנה מה קרה ומה רציתי, אבל הוא הציג לי את האפשרויות. לקבל שיחות עם פסיכולוג/עובד סוציאלי/פסיכיאטר- כמה שאני צריכה. וזה ללא עלות. הוא אפילו הביא לי כדורים בחינם... (מנסה לשים בצד מה שאני חושבת על הנושא אבל חייבת להעיר שזה הזוי הקלות שבה נותנים כדורים לשחק לי במוח)..
ניסית לבדוק את האפשרות הזאת?
 
ואני מבינה את החוסר באמא, אצלי זה באבא. אבל בדרכ זה הפוך. הכי הייתי רוצה פשוט לפרוק בפניו את הרגשות/מחשבות שלי. לקבל את העצה שלו שתמיד כמעט הייתה טובה ונכונה עבורי. 
 
אני תמיד אמרתי שאני לא "חולת נפש".  אני רגישה מדי לעולם, ולכן לא מצליחה להתמודד או להכיל הרבה פעמים. ואנשים כמוני, צריכים בעיקר מקום לפורקן והתעשטות, וחיבוק.
 
אתה יכול לנסות לפרוק קצת פה בפורום, אולי זה גם יעזור במקום ה"50 דקות של תמיכה". 
לצפיה ב-'להחזיק מעמד'
להחזיק מעמד
21/12/2016 | 14:26
11
משה יקר שלנו,
אני קוראת אותך עושה כל כך הרבה מאמצים להחזיק מעמד, לתת לרגשות מקום מפלט, לאפשר לעצמך את העזרה המקצועית שכל כך חשובה לצמיחה שלך, וגם לתכנן את עצמך נכון מבחינה כלכלית במבט קדימה.. ובהחלט, יש למאמצים האלו גם מחיר – מחיר כלכלי, מחיר של מחויבות ונגיעה לא פשוטה במוקדי הכאב.. ומנגד, אני חושבת גם על המחיר מהצד השני – המחיר של העדר טיפול, וזה נשמע לי כמו מחיר גבוה אפילו יותר..
יקר, כתבת שאתה מסוגל לשלם כלכלית אבל מתקשה פסיכולוגית, אני חושבת שזה דבר כל כך משמעותי וחשוב להעלות מול הפסיכולוג שלך, לפתוח ביחד איתו ולהעמיק בו.
תמשיך לשתף כאן יקר, להשתמש בפורום כמפלט חלקי, כמקום בו אפשר לספר על מה שכואב, על מה שפוגע..
לצפיה ב-'שלום'
שלום
23/12/2016 | 19:26
4
יש עניין של קשיים רגשיים, ויש עניין של קשיים כלכליים. העניין הרגשי חשוב יותר. אני מאמין שאדם יכול למצוא הרבה כוחות לעזור לעצמו גם בלי שיצטרך להיעזר באחרים. אם תעזור לעצמך,  יותר יעזרו לך. כדי להשיג כסף, עבוד, השקע וחסוך בתבונה. אולי תלמד בחוגים עבודות שמעניינות אותך, וזה גם יקל על מצבך הרגשי. האדם יצור חברתי ויש הרבה אנשים שישמחו לשמוע אותך ולנסות לעזור לך ולהבין אותך. עבודה מטבעה קשה, אבל חשוב לעשות אותה כדי להתקדם בחיים ולהישאר במסגרת מסודרת. אני מצטער לדעת אם הבנתי נכון שאין לך אימא.
 
לצפיה ב-'הייתי אצל ההורים והאחים היו עם המשפחות והם ראו סרט של לפני14'
הייתי אצל ההורים והאחים היו עם המשפחות והם ראו סרט של לפני14
17/12/2016 | 00:09
4
62
שנה כשהילדים היו תינוקות. ולאחותי היה את התינוק הראשון, זה משנת 2002, אשתו של אחי אמרה לה איך היא השתנתה ואני אחד כמוני שרואה כל דבר ואפילו מחפש אם מישהו הזדקן אחותי נראתה בדיוק אותו דבר לא ראיתי שום הבדל, אמא שלי כן קצת השתנתה ו גם אבא שלי וגם בעלה של אחותי קצת אבל אחותי בקושי השתנתה הייתי בהלם..

ואם היא אחותי זה אומר שיש לי אותו גנים כמו שלה אז זה אומר שגם אני בקושי השתנתי, אבל אמא שלי אמרה לאחותי שהיא כן השתנתה אז למה אחד כמוני שעשה בוטוקס ורואה כל שינוי בעור לא רואה שאחותי השתנה במהלך ה 14 שנים והן כן רואות????
לצפיה ב-'כי אולי אתה רואה את אחותך על כל המכלול כולל האופי'
כי אולי אתה רואה את אחותך על כל המכלול כולל האופי
18/12/2016 | 02:23
1
28
החיוך נשאר אותו חיוך,אולי השיער אותו שיער,הדיבור אותו דיבור וזה לא שפתאום אתה רואה את אחותך במרחק של 14 שנה,הרי ראית אותה גם בימים ובחודשים האחרונים,אז המראה שלה מוכר לך,זה לא שהיית צריך לדמיין איך היא נראית.(ואם יש לך רגשות טובים כלפי אחותך,אז אולי גם לא תרצה לראות שהיא השתנתה..)

ייתכן שאמך אמרה לאחותך שהיא כן השתנתה,כי אולי היא בוחנת את הדברים בעין שונה משלך
אולי היא בכלל ראתה אצל אחותך יותר בטחון או דברים שונים של התנהלות,אולי ראתה ששמנה או להפך,אולי ראתה מבט בוגר יותר,אולי פתאום ראתה קמט הבעה,היא בטח הסבירה את כוונתה,לא?

אבל מעבר למראה ולבוטוקס,יש גם בן אדם ורגשות,הבוטוקס לא תמיד משפר את חיוכו של האדם,זה כבר תלוי מה הנשמה מרגישה ולא תמיד בהקשר לדברים חיצוניים שעשינו.. הנשמה פעמים רבות מחפשת לנשום לרווחה(זו כמובן דעתי האישית ומישהו אחר יכול לחלוק על דעתי זו).

שיהיה שבוע טוב וללא ייסורי נפש כלשהם,שבוע מואר
לצפיה ב-'אני רואה את אחותי פעם בחודש וחצי אשתו של אחי רואה אותה פעם '
אני רואה את אחותי פעם בחודש וחצי אשתו של אחי רואה אותה פעם
19/12/2016 | 04:23
18
בשבוע כי אני בקושי מגיע לבית של ההורים ולארועים משפחתיים אחותי ובעלה של אחותי רואים הרבה יותר והאמת שאני ואחותי מעולם לא הסתדרנו, כשאני שואל את אמא שלי מה השתנה בפנים שלה לאמא שלי אין מה להגיד והיא לא עונה אני לעומת זאת אם ראיתי שמישהו השתנה אני יכול לראות למשל שומן פנים שירד, קו הלסת שנפל צניחה של הפנים ועוד אני מבין בדברים האלו אצל אחותי לא ראיתי את הדברים האלו אצל אמא שלי כן אצל אבא כן אצל בעלה של אחותי ראיתי ירידה קלה בשומן הפנים קולוגן והשיער דליל יותר וזהו בעקרון.
לצפיה ב-'אני ממש בחרדה ראיתי היום סרטון שלי מ2001 מהחתונה של אחותי'
אני ממש בחרדה ראיתי היום סרטון שלי מ2001 מהחתונה של אחותי
19/12/2016 | 04:31
1
45
ונראתי שם נורא, ממש לא זכרתי את עצמי ככה , חשבתי שהייתי שם נערי בפנים ילדון עדין, וזה ממש  לא מה שראיתי, הפנים שלי היו מלאות ושמנות כאלה אבל עדיין מבנה מאורך וצר כמו היום אבל הסתכלתי והפנים שלי נראו ממש ממש גבריות מחוספסות והיום אני יותר עדין בפנים , הגוף היה בדיוק כמו היום רזה וצר וגבוהה אבל הפנים היו אחרות לגמריי ממה שחשבתי שנראתי אני לא יודע ואז ראיתי סרטון שלי בתור ילד מ 1988 וחשבתי שחבל שאין לי את פני הילד שהייתי ילד למזלי משהו אצלי במפלס החרדה השתנה, אני ממש ממש לא רוצה לחזור להראות לאיך שנראתי לפני 15 שנה, ממש לא!
מצידי ש 1000000 הומואים יגידו לי שהייתי אז יותר יפה אני מסתכל ולא אוהב בכלל.
שמח שראיתי את זה ב 5 שנים האחרונות משהו השתבש אצלי בתודעה  הומואים ירדו עלי שאני נורא רזה בפנים, אמרו לי שהלסת שלי נורא מרובעת וגברית אבל תחלס תמיד הייתי קצת רזה בפנים ולא עגלגל ותמיד היתה לי לסת מרובעת גם בשנת 2001, אני מעדיף איך שאני נראה היום כי אז הן היו מלאות מידיי חסרות פרופורציה ,חשבתי שבגיל 20 הייתי נראה ילדון וזה ממש לא היה ככה הייתי נראה גבר גבר מאצו בפנים.
אני חושב שניסיתי לזכור את עצמי שבגיל 21 נראתי כמו בגיל 11 או משהו כזה..
לא יודע מבולבל ומצד שני גם מאוכזב חשבתי שנראתי ילדון בזמנו למרות שתמיד אמרו לי שיש לי תווי פנים יותר גבריות , היה לי קשה לראות את עצמי בסרטון נגעלתי מעצמי אני מרחם על עצמי שככה אני מרגיש על עצמי.
:(
לצפיה ב-'היי'
היי
19/12/2016 | 09:54
28
אתה יודע, שאתה מה שהיה אתה לא יכול לשנות. אתה יכול ללמוד ממנו לגבי מה טוב לך, ולשנות את העתיד בהתאם. 
שאנשים יחשבו מה שבא להם- יש מיליארדי אנשים בעולם ויש טריליוני דעות...
על משהו שמישהו אוהב יש 100 שונאים.
אתה לא יכול להתחבבב על כולם, להיות יפה בעיני כולם, להצליח בעיני כולם.
אתה יכול לבחור מי זה האחד שתרצה להתחבב עליו, ליות יפה בעיניו.
ואז תוכל לעשות מאמצים שיהיו לדעתי יותר נכונים, כדי להתאים את עצמך אליו. 
יש שיגידו שמי שיאהב אותך-יאהב כפי שאתה. זה נכון חלקית. אני כן מאמינה שצריך לנסות לעשות דברים. כמו בנות שמתאפרות, עושות דיאטה או מסדרות שיער, גם גברים צריכים להשקיע במראה.
 
לי באופן אישי, יש קושי עם מראה לא טבעי. אין לי בעיה עם מעט צבע/איפור. שידגישו את הטבעי שלנו. יש לי קושי עם העולם הפלסטי. אתה לעומתי, מציין הרבה שעשית בוטוקס ושינויים במראה. ואם אני אנסה לשים את דעותיי בצד.
הדבר הכי חשוב- אתה אוהב מה שאתה רואה???
במידה והתמונה הכוללת פחות, תתחיל למצוא את מה שכן, את החלקים שאתה כן אוהב- ותדגיש אותם. ותטשטש את החלקים שאתה פחות אוהב. כמו קסם של איפור- רק בהכל. מראה ואופי. 
 
אף אחד לא מושלם-זה לא אפשרי (תחזור להתחלה של מה שכתבתי ותבין למה, מרבה אנשים-מרבה דעות. אין משהו אבסולוטי). אתה יכול להיות שלם בעיניך- זה הכי קרוב למושלם שהאדם הגיע אי פעם. ואני יכולה להגיד לך, שבטוח אחרי זה תפיץ אור מספק, שז לא ישנה אם הפנים שלך יותר מאורכות או פחות... יסתכלו על הלב שלך, והשלמות הפנימית, השאר לא יהיה קיים.
לצפיה ב-'...'
...
18/12/2016 | 12:06
8
48
הכל בסדר, באמת בסדר.
חיים, יש הכל מהכל.
בודד נורא, נורא נורא נורא.
לא נותנת לזה לשבור אותי.
לא יודעת בדיוק מתי הגעתי למסקנה שזה דבר אבוד, שגורלי הוא להיות לבד.
מתישהו במהלך הדרך.
מסקנה מטופשת כי היא מייאשת אותי, ולא יכול להיות שגורלי להיות לבד, פשוט לא יכול להיות.
לא כל כך יודעת איך לשנות את זה, לפעמים נראה שיכולה לעשות הכל מלבד זה, שזה נושא אבוד ואפשר לשים עליו איקס גדול ואדום.
אבל אני לא מכונה לשים את האיקס הזה, פשוט לא מוכנה לזה ולא יכולה באמת לוותר.
רק לא באמת יכולה לעשות צעדים, כלומר זה מה שמספרת לעצמי,
גם מספרת שלא משנה מה אעשה אשאר בודדה ולבד.
לא יודעת איפה נגמר הסיפור ואיפה מתחילה המציאות.
גם לא בטוחה כמה בשליטתי, גם לא בטוחה כמה באמת יכולה לעשות.
לא בטוחה שעשיתי כל מה שיכולתי.
לא בטוחה בכלום.
רק בטוחה שבודד לי וזה מציק לי.
חולמת על לא להיות בודדה.
צריכה לשמוע שיש תקווה.
שזה עוד לא אבוד.
 
 
לצפיה ב-'כל עוד את רוצה לשנות,דבר לא אבוד!!!'
כל עוד את רוצה לשנות,דבר לא אבוד!!!
18/12/2016 | 14:33
8
לצפיה ב-'חיפשתי אותך'
חיפשתי אותך
18/12/2016 | 16:36
2
19
הנה את!!!
לצפיה ב-'מה זאת אומרת חיפשת אותי?'
מה זאת אומרת חיפשת אותי?
18/12/2016 | 16:49
1
7
לצפיה ב-'חח,היתה לי הרגשה שלא הובן,היית למטה'
חח,היתה לי הרגשה שלא הובן,היית למטה
18/12/2016 | 19:00
9
לצפיה ב-'אני לא אשבר'
אני לא אשבר
18/12/2016 | 17:03
2
22
אני חזקה. מאוד חזקה.
אני לא אשבר.
למרות שכל מה שבא לי זה להתרסק ולהתפרק, אבל אני חזקה יותר מזה.
אז ממשיכה... ממשיכה הלאה...
אבל בודד.
לצפיה ב-'זה בסדר להתפרק ולתת לתחושות ולכאב לצאת החוצה'
זה בסדר להתפרק ולתת לתחושות ולכאב לצאת החוצה
19/12/2016 | 01:17
1
15
ואח׳כ לאסוף את השברים ולהמשיך קדימה,את יכולה..את יכולה..את יכולה!!!!!!!

את יודעת לרקוד ריקודי עם או ריקודים אחרים?

אולי תלכי למקום שבוא מתרכזים כמה אנשים ורוקדים?אפשר גם ללמוד מהצעד הראשון

יש טיולים מאורגנים,גם בארץ

יש כל מיני פעילויות שבהם הלבד הוא פחות לבד.

ראיתי גם לפני כשבועיים כאן בפורום שיש איזו קבוצת מתמודדים עם דכאון וכו׳,שנפגשים אחת לשבועיים לכל מיני פעילויות,יש שירה בציבור,יש מלא דברים שניתן אולי לנסות ללכת אליהם,גם אם תחושת הבדידות היא פעמים רבות כבר עמוק עמוק בנשמה ואז קשה להיות בחברת אנשים..אבל אולי שווה לנסות?

(היום כתבת3נקודות למטה בפורום וקשה היה לראות אותך אז קידמתי אותך קצת למעלה;)

שיהיה שבוע מואר,מחוזק ומחויך:)
לצפיה ב-'תודה'
תודה
19/12/2016 | 10:46
3
לצפיה ב-'שלום'
שלום
23/12/2016 | 19:30
2
אסור להתייאש, חשוב לפעול באמונה לשיפור איכות חיינו. אם תתייאשי, ייתכן מאד שתחמיצי הזדמנויות שיכולת להגיע אליהן בעוד מאמץ.. האדם יצור חברתי ונוטה ליצור קשרי אהבה. קשרים מקובל ליצור במסגרות חברתיות, ועדיף כאלה שעוסקות בנושאים שמעניינים אותנו. השתתפי בחוגים ואולי גם בלימודים ושם תכירי לאט אנשים חדשים.
 
לצפיה ב-'מה אני אגיד '
מה אני אגיד
16/12/2016 | 02:55
18
117
 
החיים קשים ואין כבר טעם לחיות 
ונמאס לי כל הזמן להשתין אין כוחות לבדיקות .
אין כוח לכלום אין חיים אין לי עם מי לדבר אני בודדה ועלובה 
לא היה לי בחיים שום שמחה כל הזמן בכי וקשיים ובדיכאון 
מתי אני ארגיש טעם השמחה מתי יהיה לי הישגים בחיים מתי ארגש בריאה בנפש בגוף 
מתי אצחק מכל הלב 
מתי יהיה לי טוב כבר
החיים חרא והרשות נתונה 
אז מה הטעם להילחם על סתם 
 
 
לצפיה ב-'מה מציק לך אם אפשר לשאול ?'
מה מציק לך אם אפשר לשאול ?
16/12/2016 | 10:53
1
31
לצפיה ב-'בטח שאפשר ל'
בטח שאפשר ל
17/12/2016 | 15:11
46
לשאול 
השאלה מה לא מציק לי 
מבחינה גופנית אני סובלת מהמון דברים 
מבחינה מראה גם המון דברים מציקים לי 
מבחינה תקשורת עם אנשים וביטחון עצמי 
מבחינה למצוא את הבעיות והשורש שלהם 
למצוא רופאים מתאים אנשי מקצוע מתאימים ולא מחפפים 
חוסר שינה התנהלות גרועה 
ועוד המון המון  
כל כך הרבה מחשבות 
אני יכולה לפרט עם תרצי 
אין לי ממש מה להפסיד מלספר 
לצפיה ב-'להילחם על החיים'
להילחם על החיים
16/12/2016 | 11:49
2
53

שלום לך כאב 8,
אני מרגישה את ההתמודדות הכבדה מנשוא בכל מיני חזיתות בחייך.. ואין מי שייתן יד ויעזור..והבדידות, היא לא מסייעת בכל הקושי הזה.. נשמע שאת תשושה מהכל.. אני שומעת שרע לך, אבל יחד עם זאת שומעת גם את הקול שרוצה שיהיה טוב.. שמשתוקק לראות את האור בקצה המנהרה.. שרוצה לגלות אם בכלל קיים אור כזה.. הקול שרוצה כבר להיות בריא.. לטעום את טעם השמחה.. טעם החיים.. כ"כ הרבה טעמים בעולם, בעוד החוויה שלך היא בעיקר מרירה.. אנחנו רואים שבפורום את מחזקת אנשים, נותנת ומגלה כוחות, שכנראה קיימים בך.. שמחכים להילחם, עבורך.. יקירה, קשה מנשוא להילחם מול כל כך הרבה חזיתות, קשה לעמוד מול כל קשיי העולם, לבד, לפעמים קשיים חסרי שליטה.. ואולי יכול לסייע לפרק את המלחמות הגדולות לקרבות קטנים ולנסות להתחשל ולהתחזק דרכם? אולי לנסות לזהות אורות קטנים בדרך שאפשר יהיה לאסוף לאט לאט ויוכלו לסייע במלחמה נגד החושך?  יקרה, אולי לא נוכל להילחם עבורך.. אבל כאן בפורום נוכל לצעוד לצידך, להחזיק לך את היד.. הלוואי שתמצאי את הכוחות להילחם.. בשביל עצמך.. ולנצח.. הלוואי שתזכי לטעום את טעם השמחה ואת טעם החיים כפי שאת מייחלת אליהם.. אנחנו פה איתך.. תמיד.. בכל מלחמה שתהיה..
שולחת לך חיבוק 
 
לצפיה ב-'ממש ככה '
ממש ככה
17/12/2016 | 15:15
1
33
להילחם על החיים 
כל מילה בסלע כאילו קראתם אותי 
מאוד אהבתי סהר 
הלוואי שיהיה לי הכוחות להלחם על עצמי על חיי .  
שולחת חיבוק בחזרה 
לצפיה ב-'אולי להתחיל בדברים קטנים '
אולי להתחיל בדברים קטנים
17/12/2016 | 15:18
17
לצפיה ב-'לחם בננה'
לחם בננה
16/12/2016 | 21:13
1
53

בתנור כעת , אם הייתי יכולה , הייתי שולחת לך ,

שיהיה לך קצת מתוק .  

מאד מבינה על מה את מדברת. יש לך הישגים בחיים

, את בן אדם טוב , וזה הישג אדיר , במיוחד לאור מה שאת

מתארת , לא פיתחת אגרסיביות כלפי אנשים . יש לך לב טוב.

את רכה ועדינה כזאת , ואת עוזרת לאנשים   . מאד מבינה

את הכאב והקושי שלך , הלוואי ויכולתי להקל עלייך , לעזור במשהו .
לצפיה ב-'עצם הרצון שלך '
עצם הרצון שלך
17/12/2016 | 15:05
36
לעזור והבנה שלך ותמיכה שלך 
גם עוזרים לי 
טוב שמישהו דואג לי 
ותודה שאת רוצה לשלוח לי אני בטוחה שזה טעים . 
את גם נשמה טובה ויש לך לב טוב .
נקווה לטוב 
אולי את צודקת להיות בנאדם טוב זה גם הישג במשהו בעולם הזה לא קל להיות טובים . 
לצפיה ב-'אבל את קיבלת לחם בננה וירטואלי ואנחנו לא'
אבל את קיבלת לחם בננה וירטואלי ואנחנו לא
17/12/2016 | 15:29
4
40
;) ;) ;)

אני יכולה כרגע בעיקר לחזק את דברי מילקי ולקוות ואף להאמין שכן תזכי לראות בקרוב שנפתחו שערי שמיים והבשורות הטובות יחלו להגיע גם בצרורות....

שיהיה שבוע שלו וטוב על אף כל תחושות הרע,מאחלת לך שהניקוד במילה רע ישתנה למשמעות של חבר טוב.

קבלי מלאןתלפים חיזוקים

*(בקרוב אני חייבת לברר מזה לחם בננה,בורות שלי)
לצפיה ב-'לחם בננה'
לחם בננה
17/12/2016 | 15:59
1
37

לא ברור למה קוראים לזה לחם כי זה למעשה עוגה ,

אבל זה השם "לחם בננה ".

לוקחים בננות בשלות , ומערבבים אותן עם ביצים , קמח ,

סוכר , חמאה ( לא הכי דיאטטתי ) , אבקת אפייה וכו '.

מערבבים את הכל ואופים , וזה מאד טעים .  אה וגם מוסיפים

אגוזים . ( בפעם הקודמת שהכנתי את זה לא היו לי אגוזים


וזה יצא בסדר , אבל אין ספק שהאגוזים זה מוסיף ).

אני כמובן לא זוללת את הכל בעצמי , נראה לי שאקח מחר

לעבודה . אבל מומלץ כי זה אכן מאד טעים . פינוק .

לא יודעת למה קוראים לזה לחם כאשר למעשה זאת עוגה ..


לצפיה ב-'תודה על ההסבר,נשמע יאמי'
תודה על ההסבר,נשמע יאמי
17/12/2016 | 17:40
24
מגיע קצת להתפנק גם,גם ככה קשה..אז עוד לחשוב על דיאטה?!

נחמד שאת חושבת גם על האנשים בעבודה ובמיוחד שכרגע אני מבינה שיותר עצוב לך שם..

שיהיה שבוע טעים ונעים:)
לצפיה ב-'תודה '
תודה
18/12/2016 | 03:13
1
26
תודה לך איילת ומילקי 
נקווה 
בינתיים מבחינה גופנית אני סובלת מעצירות כבר שבוע וחצי . 
ובמקום זה השתן לא מפסיק 
הרבה במיטה .
משרד הבריאות אמר שאני לא יכולה להעשות דרכם את אחוזי הנכות 
כי בעבר הייתי הביטוח לאומי 
מה שמחזיק אותי להחמרת מצב 
הפחד הגדול שלי זה ביטוח לאומי אני לא רוצה לעמוד מולם אני מפחדת שיורידו לי מאחוזי הנכות שיש לי.
 
לצפיה ב-'מאד מאד ברור הפחד שלך,נורא להתמודד מול ביטוח לאומי.'
מאד מאד ברור הפחד שלך,נורא להתמודד מול ביטוח לאומי.
18/12/2016 | 15:16
18
אני לא יודעת אם ׳זכותי׳ זה בעיקר ל׳עשירים׳,אבל נראה לי ששם הם תמיד יכולים לדעת מראש מה האפשרויות מול ביטוח לאומי.

את מכירה מישהו/י שניסו לברר בזכותי מהם זכויותיהם?זה עולה  כסף הטיפול ב׳זכותי׳? תמיד רואים פרסומות שונות על מה שאנשים קיבלו בעקבות ׳זכותי׳,זה בלוף? זה מיועד בעיקר למי שכבר יש לו כסף?

בכל אופן,מאחלת לך בריאות טובה ושהנפש שלך תתחזק ותתחייך(מלשון חיוך)
לצפיה ב-'וכמובן שאני מצטרפת גם לפוסט של סהר'
וכמובן שאני מצטרפת גם לפוסט של סהר
17/12/2016 | 15:46
24
ו
לצפיה ב-'אני לא שווה סליחה '
אני לא שווה סליחה
18/12/2016 | 03:03
4
28
האיש שהמבוגר אפילו לא ביקש ממני סליחה ולא ניסה להתקשר וגם אני לא .
אבל המחשבה שלא אמר סליחה שלא היה מוכן לבקש סליחה 
נותנת הרגשה שאני לא שווה סליחה 
אולי אני לא שווה כלום .
מוותרים עלי בקלות אני כמו סחורה 
אין בי שום דבר מיוחד 
ואני כבר לא יפה 
ספק אם הייתי 
מי אני ומה אני שווה 
אלוהים מה אני שווה ?
 
לצפיה ב-'ממש ממש לא מקבלת את ההקבלה שלך שאם לא ביקש סליחה..אז...'
ממש ממש לא מקבלת את ההקבלה שלך שאם לא ביקש סליחה..אז...
18/12/2016 | 03:24
1
33
אם היה אמור לבקש סליחה ולא ביקש,אולי זה רק מוכיח שהוא אטום,מרוכז בתוך עצמו או שדרך הראייה שלכם שונה לגמרי,אבל בשום אופן זה לא מוכיח שאת לא שווה סליחה ובוודאי שלא מוכיח שאת לא שווה כלום!

בואי שתנסי מותניים ותוכיחי לעצמך שאת לא מוותרת על עצמך ושאת שווה הון!!!

חוץ מזה שאת אוהבת בך את העיניים..כבר שכחת?! ;)

תתחזקי צעד צעד ותוכיחי לעצמך בראש ובראשונה שאת כן שווה,שווה,שווה ואף יותר.

שבוע שווה וטוב,מלא חיזוקים
לצפיה ב-'אמת '
אמת
18/12/2016 | 17:54
22
שבטוח שלא צריך לבקש סליחה 
ועכשיו אני לבד וזה לא קל 
ואת צודקת אני חייבת להוכיח לעצמי אבל רק המחשבה גורמת חרדה העולם הזה מפחיד אותי אני מפחדת התגובות הגופניות שלי כל צעד וצעד מלא חרדה פחד . 
לצפיה ב-'מסכימה עם איילת'
מסכימה עם איילת
18/12/2016 | 11:25
1
23
המון אנשים שקועים בעצמם, לא מתנצלים ולא מבקשים סליחה.
מכירה סביבי בנות מוצלחות ויפות שגברים התנהגו אליהן מגעיל. 
לצפיה ב-'תודה מישהי'
תודה מישהי
18/12/2016 | 17:56
8
לצפיה ב-'חוסר בשינה בגלל הטירוף של חיפוש האהבה '
חוסר בשינה בגלל הטירוף של חיפוש האהבה
18/12/2016 | 14:34
4
50
שלום, אני בן 29 עם תסמונת אספרגר ( הפרעת תקשורת, אוטיזם בתפקוד גבוה ). במקרה האחרון שלא ישנתי לילה שלם הוא בגלל שרציתי להמשיך להתכתב באינטרנט, להתייעץ שם על בעיותיי וגם כי כנראה לא הרגשתי מספיק עייפות. לא ישנתי הלילה כי התאכזבתי שבגלל חוסר הבנה דייט ראשון אחד שערכתי עם בחורה נכשל וכי כעסתי על הוריי שלא הדריכו אותי כראוי לקראת הדייט. אני מפחד שהעצבנות הזו תימשך ואני לא יישן יותר בלילות. מה עושים ? בנוסף, למדתי על עצמי שאני לא יושן לילות רק לעיתים רחוקות ובעיקר באירועים מיוחדים כמו טיסה לחו"ל וכו'... זה לא הפרעה, נכון?
לצפיה ב-'שלום'
שלום
18/12/2016 | 14:43
1
16
השתתף במסגרות שונות בנושאים שמעניינים אותך כמו חוגים ולימודים, שם שוחח עם אנשים ועם בחורות שתחבב, ולאט ייוצרו לך קשרים טובים. כשתמצא בחורה מתאימה לך תהפכו באופן טבעי לחברים.
 
 
לצפיה ב-'חשוב מאד לאכול, לשתות ולישון'
חשוב מאד לאכול, לשתות ולישון
23/12/2016 | 19:33
1
אם קשה לך לישון בגלל מחשבות טורדניות על חוסר באהבה, חשוב לפני השינה על דברים נעימים שאתה אוהב ואולי אז תירדם יותר טוב. נסה אולי לעשות פעילות גופנית מבוקרת במשך היום ולא לישון ביום כדי שתהיה עייף בלילה.
לצפיה ב-'בריא לישון בלילות וברור שבאירועים מיוחדים אתה מתרגש וזה טבעי'
בריא לישון בלילות וברור שבאירועים מיוחדים אתה מתרגש וזה טבעי
18/12/2016 | 15:06
18
היי,
אף פעם לא ניתן להדריך ממש כראוי לקראת הדייט,כי מספיק דבר אחד שלא היה כפי שהדריכו אותך וכבר תרגיש שהכל מתפרק וששום דבר לא הלך נכון.

נדמה לי שכאן באינטרנט ראיתי באחד הימים שיש קבוצה לבילויים משותפים לאנשים עם מוגבלויות שונות,פיזיות ונפשיות,האם אתה מכיר קבוצה כזו?

זה בסדר גמור שהדייט לא הסתדר כפי שחשבת שיהיה,זה רק נותן אפשרות שהדייט הבא יהיה מוצלח יותר

לגבי השינה,גם כשיש לחץ נפשי גדול,יכולה להיות בעייה להרדם.

מקווה שאתה בריא גופנית והעצבנות תפחת ותרגיש טוב יותר(חיבוק וירטואלי).

לצפיה ב-'זה טבעי לגמרי '
זה טבעי לגמרי
18/12/2016 | 17:49
14
אתה מתרגש לקראת אירועים מיוחדים כמו שהזכרת לפני טיול טיסה או דייט או כל דבר מרגש וחשוב לך 
בהצלחה 
ולגבי הורים נשמע שיש לך הורים נפלאים .
לצפיה ב-' טופיק'
טופיק
15/12/2016 | 19:27
11
37
אנא שרשרו לכאן את כל ההודעות שלא קשורות ישירות לנושא הפורום
לצפיה ב-'הזמרת אהובה עוזרי הלכה לעולמה,יהי זכרה ברוך'
הזמרת אהובה עוזרי הלכה לעולמה,יהי זכרה ברוך
13/12/2016 | 11:59
2
20
לצפיה ב-'עצוב מאוד '
עצוב מאוד
13/12/2016 | 21:42
33
עשתה מוסיקה טובה שיעמדו לזכיותה 
לצפיה ב-'מצטער שמתה'
מצטער שמתה
23/12/2016 | 19:31
מקווה שהיו לה חיים טובים ושמכריה יתגברו על הצער, וגם שהצליחה לתרום בחייה בעזרת כישרונותיה האמנותיים.
 
לצפיה ב-'משהו מרגש'
משהו מרגש
13/12/2016 | 17:14
1
67
לצפיה ב-'באמת יפה,אופטימי ומרגש'
באמת יפה,אופטימי ומרגש
13/12/2016 | 18:31
11
לצפיה ב-'קצב משתחרר מהכלא,אני בשוק/ובדיוק לפני חצי שעה חשבתי על אמו'
קצב משתחרר מהכלא,אני בשוק/ובדיוק לפני חצי שעה חשבתי על אמו
18/12/2016 | 15:25
22
גם לא הביע חרטה וגם משתחרר,מדהים!

יש מצב כלשהו שהכל היתה עלילה?לא,נכון?!
לצפיה ב-'האם קורה לכם לפעמים שאתם חושבים על משהו והוא מתרחש?'
האם קורה לכם לפעמים שאתם חושבים על משהו והוא מתרחש?
18/12/2016 | 15:37
4
26
השבוע חשבתי על מישהו שלא ראיתי שנים ואחרי 3דקות הוא פתאום ניגש אליי(אייקון של תמהון)

השבוע חשבתי על מישהי ופתאום אחרי חצי שעה ראיתי אותה

עכשיו משום מקום,ממש משום מקום,חשבתי על אמו של קצב ופתאום אני רואה שהוא משתחרר(ולא,לא ראיתי חדשות בימים האחרונים)

פעם חשבתי משום מקום על שם מסויים ופתחתי ספר תנ׳ך והשם הופיע,נשארתי עם פה פעור.

והיו גם דברים נוראיים שחזיתי את התמונה לפני כן,לצערי.

ברור שפעמים רבות אני חושבת על אנשים ומצבים שלא באמת מופיעים מולי או מתרחשים,אבל כל פעם זה מדהים אותי מחדש

ואני בטוחה שאני לא מדמיינת את אותם מצבים ואכן היו במציאות;)
לצפיה ב-'האדם'
האדם
18/12/2016 | 15:47
3
24
האדם הוא יצור טלפתי במהותו. 
התרבות ו"המציאות"-מבטלים וגורמים לנו להדחיק ולא לשים לב לתכונה הזאת שלנו. 
כיום יש אנשים שמחוברים יותר ופחות לצד הזה שלהם- ואז בדיוק קורה "חשבתי עליך"-ואתה פה. או "בדיוק חשבתי על זה". ולפעמים זה גם יותר חזק ואנחנו לא מודעים. לפעמים זה יוצא מבלי שנשים לב- שאנחנו אומרים משהו מטופש למשל-לפחות ככה חושבים ואחכ מגלים שזו הייתה אזהרה/אמת.
יש תקופות שאנחנו יותר מחוברים לצד הזה שלנו, ובדר"כ, כשזה קורה, זה בא בצרורות. כי בדיוק בתקופה הזאת-הנשמה שלך יותר מחוברת לעולם ופחות לגשמי.
הגשמי מרחיק אותנו מהנשמה והחיבור לטלפתיה וליכולות גם יותר חזקים מזה (שמעת על אנשים שיכולים לעוף? או במקרה של ישו, ללכת על המים?). 
אני בטוחה שהאדם יכול הכל, אבל הוא מושפע מהכדור והסביבה. היום, אני בספק אם בישראל מישהו יכול לעוף מעצם המחשבה. כי יש גם את הסביבה שמנטרלת את היכולות והמחשבות שלו. 
הדתיים יסבירו את הקרבה לאלוהים. ואת חוזק הנשמה. נשמה- נשם אלוהים. 
כולנו קצת אלוהים, השאלה כמה אנחנו מחוברים אליו, אלינו.
 
לצפיה ב-'מעניין,אהבתי'
מעניין,אהבתי
18/12/2016 | 16:06
2
7
לצפיה ב-'איילת- זה גם הסבר נוסף :)'
איילת- זה גם הסבר נוסף :)
19/12/2016 | 09:46
1
13
לצפיה ב-'תודה/אני חושבת שמי שנמצא בדכאון,צריך לשוחח גם אתך!'
תודה/אני חושבת שמי שנמצא בדכאון,צריך לשוחח גם אתך!
19/12/2016 | 14:53
6
לצפיה ב-'אחרוחת צהריים עם אבא'
אחרוחת צהריים עם אבא
17/12/2016 | 15:53
5
55

אחרי שלא ראיתי אותו תקופה די ארוכה,

(לפחות חודשיים ) הוא הציע שנלך .

היה מאד נחמד , וגם קיבלתי מתנות : מיקרוגל חדש (הייתי צריכה )

וגם טלפון חדש . וגם בדרך חזרה אבא נתן לי לנהוג אני ביקשתי .

ההרגל מבחינה חומרית לקבל כמעט את כל מה שאני רוצה,

מצד אחד זה טוב . מצד שני רמת החיים הזאת שאני לא אוכל

להגיע אליה , ואין לי טענות כלפי אבא , ממש לא   .

גם אחרי זה קשה לי לדחות סיפוקים , אבל יש לציין שכן

הצטמצמתי  . מפגש עם רמת החיים מחליא אותי בעיני

עצמי . כאשר אני נוהגת באוטו , ויודעת שלעולם לא אוכל

לקנות אוטו . בזמנו אבא גם אמר שהוא היה נותן לי את

האוטו , אבל שאין לי כסף לשלם את הביטוחים .

הוא מאד עוזר לי . ואני שמחה שאני משלמת את החשבונות

בדירה , וכל הבגדים והכל אני קונה לעצמי .

חומר וכסף זה לא הכל , ונכון זה חשוב ואי אפשר בלי ,

אבל לא חושבת שהייתי יותר מאושרת עם היה עומד לי

אוטו בחנייה . אולי לא הייתי צריכה להסתמך על אחרים

במובן של הארועים האלה שסיפרתי , שאין איך להגיע ,

אלא לקחת טרמפ עם מישהו/י , ולא תמיד משיגים .

אבל מעבר לזה ..

** אמא שלי שלחה איתו אוכל , ( אני לא ביקשתי כמובן ),

עכשיו אצטרך להודות לה ( במסרון כמובן ).


לצפיה ב-'שמחה מאד עבורך ומאחלת לך בהמשך גם רווחה כלכלית/עוד אגיב'
שמחה מאד עבורך ומאחלת לך בהמשך גם רווחה כלכלית/עוד אגיב
17/12/2016 | 18:08
13
לצפיה ב-'ונראה לי שהכי חשוב שקיבלת זה זמן איכות עם אבא.. '
ונראה לי שהכי חשוב שקיבלת זה זמן איכות עם אבא..
18/12/2016 | 03:13
3
29
תתחדשי כל המתנות:)

כל הכבוד על העצמאות שאת כן מצליחה לסגל לעצמך ועל זה שאת יודעת להצטמצם,אבל אני כן מאחלת לך שתהייה לך מספיק רווחה כלכלית שתוכלי להרגיש טוב עם עצמך כשיהיה לך אוטו בחנייה וכשתוכלי כן לשלם באופן עצמאי את הביטוחים..

לדברייך אמך שלחה לך אוכל,לא מכירה את מהות יחסך עם אמך,אבל אני פתאום תיארתי לעצמי בדמיון כאילו שעל הדרך שלחה אלייך גם את לבה..באהבה(זה רק הדמיון שלי,אז לא ניתן להתווכח אתו;)

שמחה עבורך על המפגש עם אביך ומאחלת לך שבוע מואר,שלו וטוב(גם בעבודה:)
לצפיה ב-'תודה איילת. ואכן רק בדמיונך'
תודה איילת. ואכן רק בדמיונך
18/12/2016 | 11:47
2
34

היא לא שלחה לי אהבה, סיפור ארוך וצר  לי

שאין לי כוח לספר עליו שוב, לא בגללך כמובן

בגלל שזה סיפור כואב  .

"זמן איכות " אממ  , אפשר לומר , גם זה חלק

מאותו סיפור ארוך .

כסף לביטוחים  ? רק אם אחליף  עבודה,

מה שהייתי רוצה לעשות כי פשוט משעמם פה

, ונשארנו  עם כל הרשעים.  ולא שהם אומרים

משהו הם לא צריכים, אנרגיות וכו  '.

וגם געגוע לאלה שעזבו כן עדיין ).

תודה רבה לך איילת על התגובה .

** כמו כן כמו שיש אנשים שיש להם  פלשבקים

, כך לי יש סוג של בגלל המכות שקיבלתי בעבר

דברים שהוטחו  בי .לא מכות פיזיות , מכות מילוליות  ,

..

יש מחשבות של בשביל מה ?

אין לי גם כוח או מוטיבציה  להכיר מישהו,וגם  

פחד מזה. שכן ראיתי מה קורה. ונכון לא כולם

ככה .אבל מפחיד להכניס  אנשים זרים לחיים

,אנשים שלמעשה לא יודעים עליהם כלום ,

כולם בהתחלה נראים נחמדים ואומרים את

מה שרוצים לשמוע, ורק אח"כ  מתבררים  דברים.

ובכוונה יש אנשים שמחפשים כמוני ללא ניסיון

(למרות שעכשיו כבר יש לי קצת ) .אבל

התמימות שלי , והרצון להאמין בטוב באנשים.

ואז מתגלה האמת המרה . וזה שאחרי זה

יש בנות שגם כן נכוו  מאותם אנשים

זה לא מעודד אותי , חשבתי שכן אבל האמת

שלא זה לא מקל בכלל .

והטמטום  האישי שלי בקטע הזה גורם לי

לדמעות, לזעזע, לגועל  , לתיעוב  .

וברור לי שאלה דברים שעליהם מדברים

עם פסיכולוג  אבל אין לי כסף לזה,וגם אין

לי כוח.  ולא אבא שלי לזה לא ייתן לי כסף.


** ואגב טל מוסרי  , מיכל אנסקי גם כן הולכים

לפסיכולוג  .מה הקשר??

יש אנשים שסבורים שמי שהולך לפסיכולוג

הוא משוגע, והרי לכם דוגמא  לשני אנשים

מאד מאד מוצלחים,שעל פניו נראה שיש להם

הכל.  הם הודו בראיון (יותר נכון סיפרו  )

שהם הולכים לפסיכולוג  . זה שיש לאנשים

מסוימים דיעות  שגויות , בנוגע לכל מיני דברים

לא צריך להקשיב להם.  כי הנה דוגמא

(ואני בטוחה שיש עוד .אלה פשוט שני אנשים

שסיפרו בראיון ).


לצפיה ב-'ברור שהולכים לפסיכולוג,חייבים לדעת להתמודד עם הצלחה וכשלון'
ברור שהולכים לפסיכולוג,חייבים לדעת להתמודד עם הצלחה וכשלון
18/12/2016 | 14:09
1
27
סורי אם הוצפת רגשית כשאת יודעת שהדברים הם ממש לא כפי שדמיינתי,מצטערת לדעת על כל כאב שעברת בעקבות מכות מילוליות והלוואי שזה רק יחשל אותך לימים טובים יותר,שאת תדעי להתנהל אחרת ממי שנתן לך את אותן מכות..
אני בטוחה שאת מתנהלת אחרת!

לגבי היכרות עם מישהו,אולי תצאי מתוך הנחה שפעמים רבות את אותם חששות שאת עוברת כאשר לא מכירים,עובר גם הצד השני(אפילו כאן בפורום יש דוגמאות לכך).

תדמייני לפעמים שגם האדם המוצלח ביותר עלי אדמות צריך לשירותים,פעולה טבעית ביותר...והוא כזה מוצלח,אבל הנה..הוא בשירותים בדיוק כמוך.זה אולי ייראה מגוחך שאני מביאה את הדוגמא הזו,אבל כוונתי היא שכולנו אדם בשר ודם,עם חששות,פחדים,וגם כשלונות,אין אדם מצליח שלא נכשל קודם לכן.

כל כשלון הוא הזדמנות ליצור מצב טוב יותר.

יש אנשים רבים יותר שנראים נחמדים והם אכן נחמדים!!!בדיוק כמוך!!!

מהמעט שאני קוראת,כן יש לי תחושה שאת יכולה להאמין בעצמך בהתקדמות לעבודה טובה יותר,אבל זה כמובן תהליך שאדם עובר עם עצמו עד לרגע ההחלטה,אם זה אכן מתאים.

׳להודות׳ כיום שאדם הולך לפסיכולוג,זה ממש לא בושה,יש כאלה שזו גאוותם ואני בהחלט מבינה אותם.

׳אלוהים,תן לי את האומץ לשנות את מה שאפשר,
את הכח לקבל את מה שאי אפשר לשנות ואת החכמה להבדיל בין השניים׳

ואני מאחלת לך לדעת מה הכי טוב לך לנשמה ולהתנהל בהתאם ולקבל תחושה של שלווה וחיוניות

שבוע מואר וטוב:)
לצפיה ב-'תודה'
תודה
18/12/2016 | 19:23
3
לצפיה ב-'נזכרתי'
נזכרתי
17/12/2016 | 16:26
3
51
במישהו שאיבד את אימו ועבר בערך שנה מאז שאיבד את אימו וכל יום עם עצמו הוא מרגיש כאב, גם בדידות וגם געגועים לאמא שלו. געגועים כל כך עזים שלעיתים לאנשים קשה להכיל את הכאב שהוא חווה. יחד עם שינוי במראה שלו (מגבר לאישה) הוא לעיתים חווה גם התנקלות מצד הסביבה והוא סובל כל כך וחשבתי קצת לעומק ונזכרתי בגיל 20 בסבל הכל כך גדול שחוויתי גם בגלל היותי שמן , וגם עם שיער ארוך ומאופר - התנכלות מצד חלק מהסביבה יחד עם הבעיות הנפשיות שהיו לי והסבל שסבלתי גם מהמשפחה ובעצם כמעט מכל מקום והתחושות הקשות שגם אנשי שעוסקים כ'אנשי מקצוע' (רשמים ולא רשמיים) היו חוטאים בהתנהגות אליי ואני זוכר שאמרתי למטפלת שלי שאני חווה יום יום את ההשפלה והיחד הדוחה של אנשים ולא את... ובעצם כל אחד בחייו ממשיך בשלו וסבלתי כל כך ...

סתם נזכרתי במחשבות רעות. נזכרתי בהתנהגות הדוחה שהיה למשפחה אליי.

היום אני במקום אחר. במקום יותר טוב אך עדיין יש סבל.
ככה שאני לא זקוק למילים כמו "עכשיו אתה במקום אחר איזה יופי" כי עדיין אני מתמודד עם קשיים ולעיתים בתחושה שלי גם פה אני כותב חלק מהכאבים שלי (כי מעדיף לא לחשוף הכל) ובתחושה שלי לרוב כל אחד בשלו. הבן אדם הגיי בפורום שכואב את עניין שמה שהומואים עושים לו בהקשר למראה שלו והפוביה לגילו המתקדם זה כל כך צורם לי משום מה עוד מגיל צעיר הרגשתי כאב של אנשים בגיל מתקדם שחווים שנאה כלפי גילם. לא יודע אבל כבר מגילאים  מאוד מאוד צעירים הרגשתי את זה כשאני בעצמי הייתי צעיר ואטרקטיבי. בניגוד לחלק מחברי הפורום אני איך שהוא מבין את הצער של AEOLIAH ואני גם שומע את האדישות של חברי הפורום שאני בקשר איתם מחוץ לפלטפורמת הפורום וגם בפורום עצמו אני רואה את המעט תגובות אליו ועם וכבר נותנים תגובות בין השורות אני מזהה את הזלזול וזה צורם כי הבן אדם עובר חיים לא פשוטים!!! אני מבין את הכאב שלו. במעט כי אני לא שם אבל אני מבין ואני גם ידעתי מה זה להיות אטוסיידר בחברה למשל בגיל 20 עם השומן הגבוה והמראה השונה (היה לי מראה די של גיי בניגוד להיום) והיחס הדוחה של אנשים. זה כואב כל כך ולעיתים נראה שאנשים בעיקר מרוכזים בעצמם ואת הכאב שאני חוויתי בגיל 20 ואותו כאב שאותו אדם שאיבד את אימו וחי יום יום עם הגעגועים העזים לאימו ועם ההשפלות מצד החברה בהקשר למראהו המגדרי (בלי קשר להיותו שמן) ואת הכאב של AEOLIAH אני יודע שזה כאב כל כך חד אני מזהה את הכאב הזה בחלקים שונים מחיי וכשאני שומע את האדישות של חברי הפורום מאחורי הקלעים או אותו אדם שאדם שאיבד את אימו ומתמודד גם עם דיכאונות וגם השפלות מצד הסביבה - כלומר יחס מנוכר ודוחה כשאנחנו כולנו סבלנו וסובלים מכאבים כל כך לא טובים זה פשוט מגעיל.
את התקופה של גיל 20 הייתי חייב לבלוע כמה וכמה כדורי הרגעה ביום בהמלצת ידידה בניגוד למה שהרופא אישר לי... ההשפלה הדוחה של אנשים, לא כולם מבין את הסבל הזה ואפילו אנשים שהיו אמורים לעזור כמו גורמי מקצוע גם חטאו בחטא של המראה החיצוני וסליחה בן אדם סובל כל כך מכאבים אתם לא יכולים לעשות את ההפרדה? אתם אנשי מקצוע לעזאזל!

אוף.. קשה לי. ויש עוד כאבים שאני עובר למשל גם כיום אבל אני מעדיף לסיים כבר עכשיו את הפוסט יש לי דברים חשובים לעשות כעת.
לצפיה ב-'עצוב:( (כתבתי תגובה ומחקתי,אנסה בהזדמנות להגיב שוב)'
עצוב:( (כתבתי תגובה ומחקתי,אנסה בהזדמנות להגיב שוב)
17/12/2016 | 18:03
6
לצפיה ב-'ניסיתי'
ניסיתי
18/12/2016 | 12:19
1
15
ניסיתי לקרוא ולהבין מה שכתבת. איבדתי ריכוז באמצע, וחזרתי ואיבדתי..
נראה לי שהבנתי את הכוונה שלך, ההרגשה אולי שגם בפורום יש שיקוף להתנהלות החברה?
ושכואב לך לראות אנשים כאובים, מהזדהות או אמפתיה?
אם הבנתי נכון, אין לי פתרון קסמים. אני קוראת כמעט את כל ההודעות בפורום. לא תמיד יכולה להגיב, לא תמיד יודעת, לפעמים מרוכזת בעצמי ובכאב שלי ולא יכולה להכיל אחר. 
גם אני סבלתי חברתית, בגלל זה לא החזקתי מעמד גם בשום מסגרת, יצאתי מכולם, כי לא ידעתי להתמודד עם ההקנטות. 
עד היום, אני לא יודעת להתנהל בתוך מסגרת עם חברה. לא יודעת איך להתבטא תמיד, אולי עדיין מפחדת לקבל תגובות כמו בילדות. 
 
למדתי את החולשה שלי, וקיבלתי אותה. הילדה הקטנה הנמוכה והשמנה שבי גרה אצלי. היא חלק ממני. היום אני נראית שונה, נראית די טוב, כי קיבלתי אותה. והבנתי שיש לי עו  צדדים, יותר יפים.
 
קשה להיות "חריג" בחברה, אם זה בגלל מגדר, מראה, משקל, אמונה, נכות, צבע עור....
 
לדעתי, אם ניתן לחריגות שבנו להוביל אותנו למקום חריג-אנחנו בבעיה. אבל אם ניתן לחריגות שבנו לחשל אותנו, ולהוביל אותנו להעצמה- אז הצלחנו.
 
אני תמיד אמרתי שהייתי ילדה מכוערת, ממש אבל. בגיל 17, התחלתי להשתנות (אולי קצת לפני). ונהייתי יפה. לפעמים אני חושבת שאולי גם יותר מדי (כשאני רוצה להעלם), כי רואים אותי. 
אותי רואים? אני מטר ובמבה, שתמיד לא ראו, ואם ראו-זה כי התנגשו.
רואים...
 
שמתי לי למטרה, להשתדל לראות את אלו שבדר"כ לא רואים. בכל תחום בחיים. בכל מקום. כי אותי לא ראו, כי אני יודעת מה זה. ואולי גם אתה? והז מה שניסית להעביר, את ההזדהות?
לצפיה ב-'ואחרי תגובתך,אין מה להוסיף,אהבתי,שמחה שאת כאן'
ואחרי תגובתך,אין מה להוסיף,אהבתי,שמחה שאת כאן
18/12/2016 | 13:28
4

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום טיפול CBT
פורום טיפולי CBT
היבטים- פסיכותרפיה קוגנטיבית התנהגותית
מרפאת היבטים
ענת בן דוד- סקסולוגית
חשים חוסר סיפוק מחיי

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ