יקרה, כואב לי מאוד לשמוע על מצבך.
הלוואי שיכול שינוי.
העובדה שאת נחושה לשנות את המצב, היא זו שבסופו של דבר תועיל לך.
כח הרצון הוא העיקר.
גם קבוצת תמיכה זה רעיון נפלא!
כך תוכלי לקבל פידבק חיובי, ותביני כמה המצב לא הגיוני, ואולי תקבלי כוחות לעשות שינוי.
במישור המעשי, לי כצופה מהצד ברור שהדבר הנכון לך הוא לעבור שינוי פנימי שבו לא יהיה אכפת לך מה אמך חושבת עלייך, או מה אחרים חושבים. אלא רק טובתך האישית.
זו לא כפיות טובה, אמא שלך היא מרשעת, האם היית מסוגלת לענות לה: כן, אני אפקיר אותך! זו תהיה התקדמות. שכל העולם יחשוב שאת הרשעה, את ואנחנו יודעים את האמת. יש לך את היכולת לשנות את ההרגלים שלך, ולא לתת לאמא שלך להתעלל בך.
זה גם מגיע לך, להיות במקום אחר.
אינך יכולה לפתור את כל בעיות העולם, ומכיוון שכך, יש סדר קדימויות - את קודמת לאמא שלך! ואם היא תמות? אז תמות... זה יהיה עצוב אבל בהחלט לא אשמתך.
לעומת זאת אם את תפגעי פיזית או נפשית... זה כן באחריותך.
אולי חפשי גם טיפול אישי וגם קבוצתי.
ודבר ראשון לעזוב את הבית... עדיף ספסל ברחוב.