פורום תמיכה נפשית למבוגרים

חבר יקר מלפני שנים רבות
ייתכן שלא בחיים
קראתי כמה דברים ברשת ונעלמו עקבותיו
לצד המריבות שהיו לנו
הוא היה בן אדם כל כך מדהים - ואני מעדיף לא לפרט כאן ויש לי הרבה מה לפרט על כמה שהבן אדם הזה מיוחד.

אני פשוט אמרתי לעצמי חבל שזה קרה לו...
חבל... למה (השארת אותי פה לבד... יש משהו מיוחד במישהו שגדלנו יחד מגילאים צעירים מאוד! הוא מכיר אותי ממש כבוסר)
ואז יצא לי לחשוב על המשפחה המורחבת הבוגרת מבינהם
על כמה שאני לא נפגש איתם לא כי אני לא רוצה אלא כי אני מפחד
ולמרות שהם אוהבים אותי ואני גם רוצה לפגוש אותם
אבל יש לי פחדים מטומטמים
כי דברים לא פתורים אצלי
הפחדים מנהלים אותי
בגלל אני במקום הזה בחיים.

דור בא ודור הולך
ואף אחד לא מבטיח לנו מה יהיה מחר.

כל כך הייתי רוצה להיות במקום אחר בחיים
ואני אגיע אליו
אבל עד שזה יקרה
אני לא רוצה לפספס אנשים מבוגרים - לנצל את ההזדמנות שהם עוד בחיים. סובל...

ואני,
רציתי לשמוע,
רציתי להקשיב,
רציתי להאזין,
להתחבר,
לבכות,
לחבק,
לאהוב,
להאמין.
אבל-
ה"אני"
בתוך הגולה,
אין אני.
ואני,
על נהר "כבר"
כבר מפחד,
כבר חרד,
כבר מתכנן,
כבר מתבייש,
כבר חושב,
כבר טועה, תועה.
רוצה להיות כבר שם.
אבל אני כאן.
על נהר כבר.
כבר הייתי כאן,
בתוך הגולה,
וראיתי,
מראות אלהים,
אבל עכשיו חשוך,
והאני בגולה,
ולא נפתחו השמיים.
ואין מראות אלקים.
וחשוך לי,
וצר לי.
וקצר לי
"וכל דבר הקשה על אדם נופל בו לשון קצור נפש כאדם שהטורח בא עליו ואין דעתו רחבה לקבל אותו הדבר ואין לו מקום בתוך לבו לגור שם אותו הצער"
ואין לי מקום בתוך הלב לגור שם...
ואין,
ויש,
ויהי אור,
ואראה מראות אלהים.

(עפ יחזקאל א' ורש"י במדבר כ"א)

שומע שיר יפה של איזה הרכב נראה לי זה נקרא הרכב דאנס
נזכר בתקופה של אולי מעל 10 שנים
ואז מדמיין לי שאני אני מחמיץ דברים יפים בחיים בגלל הדברים שנאבק בהם יום יום
למשל להיות במסיבה ולפגוש בחור חתיך מאוד. ואז חשבתי לעצמי הוא בשר הכל גם בשר ודם וגם לו יש צרכים כמו לכל אדם (לחרבן ולהשתין למשל) ואז חשבתי אבל זה באמת מה שמושך אותי. המחשבה שאני מפסיד את כל זה גרמה ללב שלי לרטוט.
במוח שלי הדברים עוברים ממש במעט זמן ואני מבין הכל אבל לכם צריך להאריך יותר כדי שתבינו, תבינו למשל שהחוסר פעילות גופנית והמצבים הקשים שעושים לי  בבית ההורים יחד עם עול הפרנסה ויחד עם הפאקים בגוף מונעים ממני להינות.

למה אני קשה עם עצמי... אוף....

אגב, כשהייתי בן 18 פגשתי את הבחור הכי יפה שהייתי איתו. היה לנו קטע קטן בשירותים. הבחור בדמיון שהיה לי בפוסט הזה מזכיר גם אותו קצת במעט.

אלה החיים שלי ,לא יעזור גם לקלל אחרים

ולהוציא עליהם אצ העצבים ,או לצפות שהם

יסגרו את מה שלא בסדר . "יצילו" אותי . ימחקו

את העבר הכאוב ,יסגרו הכל .

ואני יודעת שאני עושה את המקסימום עם מה שאני

יכולה ,ויש אנשים שחושבים שאני יכולה יותר  ואני

מבינה אותם.  זה חלק מההתבגרות להבין במקום

לכעוס .. אבל זה לא משפר את מצב הרוח .

וזה גם לא עוזר שאני יודעת את הסיבה לדברים

למה הם קורים ,למה דברים קרו בעבר ,מאיזה

מקום זה .

כיום יש הרי גם אינסטגרם,ואני יודעת שאני לא

מגלה את אמריקה ,אני התחלתי להתעניין בזה

רק בזמן האחרון.. וגם שם ניתן לראות תמונות

של אנשים שטוב להם,ואני יודעת שאומרים שחלק

זה הצגה ,אבל חלק זה אמיתי . יש אנשים שטוב

להם בחיים ..ואני לא צרות עין ממש לא .. זה

כואב לי במקום של תראי איפה הם ואיפה אני ,

או כמה הם אהובים ע"י משפחה וחברים ...לא צרות

עין ואני לא מאחלת להם רע ..פשוט חבל לי שאני קיבלתי

קלפים מסויימים ..

ראיתי מישהו שם שרק בגלל שיש לו כסף זכה בכל הקופה :

אישה יפה,ילדים מהממים ...בית יפה ... אני רק חושבת

שבעניין הקארמה שזה לא פייר  . גם במקום העבודה

למרות שהרוב שם עם חיים פשוטים וגם הם שם יש להם

חיים לא קלים ,עדיין..אני לא חושבת שאני הכי מסכנה בעולם

וזה גם לא רלוונטי,מי יותר מסכן ..

וזה גם לא משנה שיש שייקראו  וישמחו בגלל הסבל שלי

ושאנשים לא יגיבו .. ואז האלה ששמחים עוד יותר ישמחו.

אני כבר למדתי שזה שאחרים סובלים ורע להם זה לא

משפר את המצב שלי (מצב הרוח ) גם אם הם יחסית

באותו מצב ...זה לא מעודד אותי...

** חסרת השיניים ואני לא מדברות ,לא רבנו ...

קודם כל היא שם שנים שנים ויש לה חברות לעבודה,

היא סיפרה לי בזמנו שאין לה אף חברה אמיתית בחיים

ואמרה שאך אחת מהחברות לעבודה לא הייתה אצלה

בבית ,ואין לה קשר איתם אחריי העבודה.

אז בעבודה פעם היא יושבת ליד חברה אחת ,פעם ליד

חברה אחרת ..ופעם לידי .. ואני חשבתי קודם כל שאני

בעדיפות שלישית שזה לגיטימי כי סה"כ הם עובדים ביחד

שנים ..(מעל 10 שנים ,לא אציין בדיוק כמה) ..אבל

אז באחד ההפסקות אני הלכתי לשבת ליד מישהי אחרת

,ואז חסרת השיניים אמרה לי "היום את לא יושבת על ידי ?"

ואז אמרתי "אז מה גם את אתמול לא ישבת על ידי ? "

והיא צחקה ואמרה "אה ככה זה עובד ?" ואמרתי לה

"לא ,פעם יושבים פה פעם יושבים שם" .. מאז אין דיאלוג

.וגם כאשר היינו מדברות אז חשתי שהפער ביננו יותר מידיי

גדול   .היא יש לה משפחה וילדים, וגם היא מסורתית כזאת.

והם דיברו שם באיזה יום על קדיש ,שמישהי בגלל שאין לה אחים

שילמה למישהו,לרב,כדי שיאמר. ואז אמרתי לחסרת השיניים

(סליחה על הכינוי שלה פשוט לא יודעת איך לקרוא לה ) שאהבתי

איך שבהלוויה  של שמעון פרס גם הבת שלו אמרה קדיש ביחד

עם שני בניו .. ואז היא נראתה מזועזעת  ואמרה לי "אבל אסור"

ואמרתי לה "ונכון אומרים יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל

אז בהלוויה של פרס אהבתי שהם אמרו "יעשה שלום עלינו ועל

כל בני האדם " והיא נראתה מזועזעת...

הדתייה מהעבודה הקודמת לה למשל היה ראש פתוח ,כלומר

היא לא הייתה מזדזעת מדברים , היא הבינה שיש דברים שונים

,תפיסות שונות...

יש דתייה אחת בעבודה שחסרת השיניים מאד אוהבת לדבר

איתה על תורה ,ורבנים,והלכות ,לי יש צד רוחני אז אני מתחברת

לזה. ובגלל זה היא אוהבת לשבת לידה כל פעם כאשר היא

נמצאת..אין לי מה להעלב מזה,אבל היה נחמד אם היא הייתה

אומרת "בואי שבי איתנו.."..וגם זה שלה מותר ללכת לשבת

עם אחרים ולי לא ? היא גם מאד רגישה  .

יש שם עוד בעבודה שהם לא בחבר'ה שם ,לא הולכים לארועים

אחד של השני ,משוחחים כן ,אבל לפעמים,באים עושים את

העבודה והולכים. וגם כאלה שעובדים שם שנים רבות ..

אחת מהן שמעתי שאומרת שהיא אוהבת בשישי שבת לראות

סדרות ולנוח... אבל אנחנו  לא זהים כמובן ככה נראה לי ..

מחסרת השיניים למדתי שאפשר שתהיה משפחה ועדיין להרגיש

לבד .(היא סיפרה לי דברים ) שמעתי על כך אבל לראשונה

ראיתי ..גם לי מישהי בעבודה אמרה "כיף לך את לא משלמת

שכירות ".. לא השווצתי שיש לי דירה ,פשוט אני אומרת את

האמת ,שאלה אותי האם אני גרה עם שותפים ,אז סיפרתי...

והנה מישהי אולי חושבת שכיף לי מבלי בכלל לדעת..

הצעתי לאנשים שנראה שאני יכול להשכיר איתם דירה אבל הם לא יכלו.
אני לא יודע למה כל המצב הגיע לי שאנשים לא באים ממש לקראתי כמו המשפחה. אז הם יתקעו ענבים במקרר (יש בהם  אנטי אוקסידנטים) או יציעו לי את התוסף תזונה(בתשלום כמובן. רק כסף לוקחים ממני) עם הרבה אנטי אוקסידנטים שלהם אבל אני רוצה הליכון ואופניים. למה זה מגיע לי הדבר הזה , למה אני אדם פשוט ובלי אמצעים כלומר כן יש לי אמצעים אבל אני תקוע בבית כזה עם משפחה כזאת מסיבות מוצדקות שלי לא כי אני רוצה אלא כי אין לי ברירה.. כי למשל אני מכיר מישהי ממש דפוקה שאני בהמון תחומים טוב ממנה אבל בלהגיע בזמן ולהתעורר היא מצויינת אז זה בזה יש לה יתרון עליי אבל בהמון דברים אחרים אני טוב יותר ממנה. אנשים לא רוצים להבין את המקום שלי מה שנראה להם כל כך קל כי רגילים לעשות את זה שנים וזה נורא קל להם אז קשה להם להבין אותי, בדיוק כמו שאני מסתיר מהמון אנשים שעבדתי במוגן זה לא יתפס לאנשים נורמאלים מה זה מוגן ו-8 שקל אבל אני הייתי שם כי היה לי קושי - אנשים לא תמיד מבינים אותי.

נשאר לי לסדר את החדר הסופ"ש אבל בשביל שההורים הקקות אולי יבוא לקראתי ואני המון עייף נפשית.
אני כבר הפסקתי להתבכיין פה על היציאות לדאנס ברים שמוטטות אותי נפשית והחוסר ביטחון הרב שלי אולי כי יש לי חברים\ות לבילוי בשונה מהעבר אז גם אם מסתכלים פחות עדיין אני לא לבד שזה כבר נראה טוב יותר.

שחר חרישי ועוד מישהו כאן הציעו לי לישון ואני בהחלט מתכוון לנסות ללכת לישון מוקדם, לא יודע רק מה יהיה עם הבטן שלי אם היא תתפתח או לא, או מה יהיה עם הגוף המזדקן שלי (בגלל זה רוצה מכשירי כושר אירובי - אירובי הספורט הכי אהוב עליי), אבל אני אנסה את זה...

ביום חמישי הלכתי לישון ב-4 לפנות בוקר והתעוררתי ב-10 בבוקר וכבר אנשים היו חייכנים אליי ומבטים אז מה יקרה אם אשן שנת לילה מסודרת?

החיוכים והמבטים החמיאו לי והוסיפו לי שמחה בלב. אחרי שעשיתי פן אצל הספר המבטים המשיכו ובערב התלבטתי אם לעשות מסיכה וחששתי שאולי משהו ישתבש וזה יהרוס את אפקט המבטים אז רק התגלחתי ושטפתי פנים ומרחתי קרמים רגילים ומסתבר שזה הרס כי כשיצאתי לבילוי אמש בקושי הסתכלו עליי. אני יודע שלמראה של העור יש השפעה ובניגוד לגיל 24 המדהים שלי שבו הייתי מתאמן בצורה אינטנסיבית והיה לי תמידית גם גוף וגם פנים ועור יפים, היום המציאות אחרת בעיקר בגלל עול הפרנסה ועול הלחצים הנפשיים שהמשפחה עושה לי. אני ידעתי שזה לא רק התספורת אלא זה פשוט המראה הרענן יותר שהיה לי בפנים. עובדה לפני התספורת גם הסתכלו עליי ובערב משהו בשגרת הטיפוח שלי היה לקוי ואז כשיצאתי לבלות לא הסתכלו. אז זה לא התספורת - זה הפנים עצמם. התספורת זה רק מעטפת. ידעתי את זה אני רק לא יודע בדיוק לשים את האצבע באיזה ימים אני כל כך זוהר ברמה שהרבה אנשים חייכנים אליי וגם בחורים מסתכלים עליי (או בחורות), מה שכן אני יודע ששעות שינה אני ממש חייב. השינה כל כך תורמת שכמעט לא משנה קרמים או מסיכות או תזונה טובה תהיה זה בכלל לא קרוב למה ששנת לילה איכותית עושה בשבילי (יחד עם סרום וקרמים כמובן).

אני מקווה שאנשים לא מכירים אותי וקוראים פה כי באמת יחסית ל-5 שנים אחורה אני נראה הרבה פחות טוב ויש פער בין התכנים והטיפוח שאני מדבר לבין המציאות שלדעתי אני נראה הרבה פחות טוב לכן מאוד מעדיף להשאר אנונימי אבל אני כן יודע וזוכר איזה מבטים ותגובות קיבלתי בעבר אז אני יודע למה אני מסוגל להיות.

אני יום יום כותב תודות
וזה בעיקר
כי אני מפחד.
אני יודע שמי שרק מקטר זה סגולה לצרות
ומי שמודה זה ישועות
לכן אני משתדל להודות על הדברים הטובים אך עם זאת מודע שיש כל כך הרבה דברים שצריך לשנות בחיים שלי.

העבודה זה הדבר הטוב שהשגתי ואני ממש מתאמץ לשמור עליו. אני יודע שעל הנייר אין לי רכב, דירה, עסק, אפילו לא רישיון, אף פעם לא טסתי לחו"ל ועוד הרבה דברים שלא אבל אני גם יודע שאני התחלתי את החיים מאוחר בגלל החיים הלא פשוטים שעברתי בגלל אנשים רעים ששמו לי רגליים והתנכלו אליי עם זה אנשים מבחוץ או מהמשפחה ורק עכשיו אני בתהליכי שיקום, אני יודע את זה לכן אני סולח לעצמי - אני רוצה להאמין שבעתיד יהיה טוב יותר.

עם זאת, אני ממש רוצה להתחיל להתקדם ולהתחיל לעשות צעדים לקראת התחום שאני כל כך רוצה להכנס אליו - משום מה אני מתעצל אבל אני ממש רוצה להתחיל לעשות צעדים לשם כי יש בו המון יתרונות בשבילי כמו עבודה מהבית שאני רוצה או כסף רב שאפשר להתפרנס מהשיטה הזאת.

מה אני אגיד לכם, התעייפתי.
אני זוכר שבגיל 17, 19 ו-24 עשיתי המון דברים מדהים כדי לשנות, היום המשרה המלאה לוקחת ממני המון אנרגיות ואת המיץ אבל אני מודה על זה כי אני צריך את הכסף שלהם אבל כל כך מקווה להתחיל לפעול לכיוונים נוספים. אני חושב ששאר האנרגיות שמתבזבזות לי ובגלל זה אני לא מתקדם זה על הריבים עם אמא שמוציאה ממנה לי את האנרגיות.. אישה פרימיטיבית, חשוכה ולא תמיד פועלת לפי השכל.. צועקת ונובחת ובעיקר מפגרת..
לפני כמה ימים היא נסעה למשפחה שלה בעיר אחרת והיה לי כל כך כיף כמה ימים בלעדיה ולמרות שזה פוגע כשהיא חזרה לכאן היא שאלה איך היה בלעדיה ואמרתי לה שהיה ממש כיף וטוב כאן בלעדיה ושחבל שלא נתקעה שם עוד כמה ימים ושתסע לעיתים קרובות יותר.

עוד דבר, אני מצטער שהתלוננתי פה בעבר על זה שהרבה קראו לי חמוד, אני פשוט אכלתי תזונה בריאה למשך תקופה מסוימת והמילים חמוד הגיעו אליי המון ואפילו עובדת חדשה שאלה אם עשיתי מתיחה בפנים כי הם נראות מתוחות (זה היה לפני שבועיים בערך - צריך לחזור לאותה תזונה טובה) וידידה שלי אמרה שלי שחמוד אומרים לילד אז אני לא מבין למה הראש שלי דפוק למה אני התלוננתי על משהו שהוא טוב הרי חמוד זה לצעירים אומרים.. אולי פשוט נעלבתי כי עובדת אמרה לי שאני חמוד ולפני שנה וחצי היא אמרה לי שאני הכי יפה בעולם ויותר חתיך ממנה ולא הפסיקה לרצות להצטלם איתי אז בגלל שעושים לי פה בעיות להביא מכשירי אירובי והשינה המאוחרת פוגעת בקולגן ואלסטין אז נעלבתי שפתאום היא אומרת לי או שחבר שלה אמרה עליי שאני נראה טוב וחמוד כי פעם הייתי יותר מנראה טוב וחמוד.. אבל הייתי סבלנות זה הדרך מתחילים בחמוד ולאט לאט מתקדמים ליפה או חתיך פשוט אין לי את השקט הנפשי בבית לחשוב בהגיון בגלל הצעות והלחץ הנפשי אז אני מתעצבן.. נראה לי ששם גם בעבודה יודעים מהבעיות שלי וזה לא נעים לי. צריך לשמור על דיסקרטיות.. כל הבחור או גבר דברתי על זה עם עובדת ושמעתי התלחששויות של עוד עובדות לגבי זה אז זה לא נעים אולי לא טוב שנפתחתי בפניה גם את זה חלקית מאוד? גם היו בעבר הלא רחוק לקוחה שאמרה לי כשהתחלת פה היית חמוד וגם עכשיו אתה חמוד או לקוחות שלפעמים קוראות לי חתיך ואני לא יודע אם הן אומרות את זה בגלל שהן יודעות שהדימוי הגופני שלי נמוך ורוצות לעלות לי את הביטחון או בגלל שהן באמת חושבות כך. כך או כך אני יודע שאני כל כך צריך מכשירי אירובי גם להרגשה וגם למראה. התעייפתי קצת מהחיים..

קצת מוצף רגשית.
כעסים, תסכול ועוד.

היה לי שיחה טובה עם ער"ן אבל מרגיש שזה לא מספיק, מרגיש שזקוק לשיחה עם אדם שמכיר אותי מקרוב ויוכל להיות שם בשבילי אבל הקרובים עמוסים בעצמם וגם אחת העירה לי.

לטיפול לא הצלחתי להגיע זה קשה לי. מאוד קשה לי בהמון דברים ואני מרגיש קצת שמתמודד עם הרבה דברים לבד ולא מצליח להעזר באנשי מקצוע בגלל קושי תפקודי להגיע לפגישות.

היי
אני כל הזמן מרגיש מצוקה נפשית בדידות וריחוק מאנשים... אני בוכה על בסיס יומיומי קבוע ומדבר לפעמים עם ער״ן כי המצוקה נהיית ממש גדולה ואני זקוק לדבר עם מישהו דחוף. אני לוקח כדורים נגד דיכאון והולך לטיפול פסיכולוגי. אבל כל זה פשוט לא עוזר....
אני תמיד משותק בחברה ולא משתלב עם אנשים ותמיד נשאר בודד. הייתה לי בת זוג אחת אבל לא היה בינינו קשר טוב כל כך וגם לא הרבה זמן.
לא יודע מה לעשות אני כבר בן 32 ואני לא מוצא את עצמי בחברה.
אני גר עם ההורים ועובד.
אני חי במצוקה תמידית כבר הרבה מאוד שנים לא יודע מה לעשות בבקשה תעזרו לי.

כי יש להם רגש שטעון פריקה
אין לי רגש
אז מה לי ולעולם הזה (?)

אני לא עובד כי זה מעניין
אני לא אוכל כי זה לא מעניין
אני לא מכיר אף בן אדם, כי זה לא מעניין

שוב אני כאן, בביה"ח. אמא שלי "הכריחה" אותי לשוב לכאן. הפעם שמו לי פיג'מה, השגחה מיוחדת, אחרי שכבר הייתי בדרך החוצה.
כבר שעתיים שאני תוהה, מה אני עושה כאן. הם לא הוכיחו את עצמם פעם שעברה. אבל הפסכיאטרית במיון הייתה כל כך נחמדה, הלוואי והפסיכיאטרית שלי הייתה כזאת.. אולי אז לא הייתי מפסיקה לקחת את התרופות, אולי אז לא הייתי משתחררת בפעם שעברה, נותנת יותר הזדמנויות.
שוב כלא, אמצע הלילה, נדודי שינה, אי אפשר לעשן, "אסור". רוצה סיגריה, רוצה מנוחה, רוצה לישון.
אני עם אשה מבוגרת בחדר, כל הלילה העיא דיברה עם עצמה. אני יודעת שגם אני נוטה לדבר תוך כדי שינה. מעניין אם זה נשמע ככה. זה העיר אותי, כמה פעמים.
בקבלה האחות אמרה "אולי היא לא מתאימה לפה, יש לה מחשבות אובדניות", מזל שהיא לא עובדת במיון, סירבתי למחלקה סגורה, זוכרת רק דברים רעים.
זו המחלה שלי, זה מה שאף אחד לא מבין. המוות נראה לי יותר טוב מהחיים. בגלל זה הגעתי לכאן.
אמא שלי כאילו ידעה את התוכניות שלי, "כשאת בבית אני מרגישה אחריות, אם יקרה לך משהו אני ארגיש אשמה".
לא רוצה שאף אחחד ירגיש אשמה בגללי.
למה אין מישהו שחושב עליי ככה. שאני מרגישה אשמה כל יום שאני ממשיכה לחיות בו. אשמה שעוד לא מתתי, אשמה שאני ממשיכה לנצל ממשאבי העולם.
אני מיותרת כאן.
אמא שלי ביקשה שהנפעם אתן הזדמנות לביה"ח. שלא אתנגד לטיפול, שאהיה חשופה ואבקש להירפא.
אני לא חושבת שאפשר לרפא אותי.
אני לא חולה, המוח שלי מעוות, רואה את המציאות מעט אחרת ממה שבני אדם אמורים לראות. יצר ההישרדות קיים, אבל במינון נממוך מדי.
אין כדורים ליצר ההישרדות.
אין טיפול לזה.
זה אמו להיות טבעי, אנחנו אמורים להיוולד עם זה.
אצלי משהו מקולקל, מגיל 13 אני חושבת על מוות כפתרון, מוות כמושיע.

אני רוצה לחזור לישון, רוצה לחבק את הכלב שלי, רוצה ללכת לישון וגם לא לקום אח"כ.
אני לא יכולה, אני פה בביה"ח, "השגחה מיוחדת". שאני אמשיך לסבול.

לדבר עם חברים על דברים שעושים ואוהבים, להשתמש בתחכומים דיפלומטיים לעדן את הדיבור, ולהיות מאד אסרטיבי, ענייני וברור.

ודווקא לא הדתייה.

זוכרים את המבוגרת שהייתה חברה שלה ? שתמיד חשבתי

אז שיש לה משהו נגדי (כפי שאני כמעט תמיד חושבת
וב 90% זאת טעות) אז היא פנתה אליי לשאול מה נשמע
זאת הייתה הפתעה...
גם זאת שיודעת הכל שלחה לי הודעה שנעלמתי ושוחחו
קצת ,אבל אין ספק שהאישה המבוגרת זאת הייתה הפתעה
בישבילי.
פיטרו אותה אז הריי אבל כעת היא עובדת במשהו הרבה יותר טוב
מה שגרם לי לראות שהכל לטובה ,וגם נתן לי תקווה
שניתן אולי בכל גיל לעשות דברים מספקים.
היא אמרה שהיא שמחה שהיא עבר לא במקום העבודה
הקודם ,שהיה לה רע שם ושהיא כל הזמן הייתה חולה.
אס אמרתי לה שהכל לטובה כי הנה היא כיום במקום הרבה
יותר טוב . ואכן במקום הקודם שיש שם אנרגיות שליליות
ושאני כל הזמן בכיתי . במקום הנוכחי אין מקום קבוע וזה
לא מזיז לי ושם בכיתי פעם בגלל שמישהי ישבה לי במקום
וזה לא הגיוני ,כיום אני יודעת שזה לא היה בגלל המקום
וכנראה היה לי ממש רע ,גם בגלל מקום העבודה וגם בגלל
דברים מחוץ לעבודה ,ותודה לאל שהכל מאוחריי.
(מקווה מאד מבחינת העבודה זה בטוח ,מקווה שגם
בנוגע לדברים האחרים ולפי מה שראיתי בזמן האחרון אז
כן צמחתי,היה קל ליפול שוב אבל שמחה שהצלחתי שלא
כי כפי שאמרתי זה פשוט לא שווה את זה.
לא להוציא אנרגיה על אנשים לא חשובים.
ובעיקר כאלה שהמטרה שלהם היא לבאס) .
היא אמרה שהיא שמעה שהתפטרתי ושהיא חשבה ,איזה
בחורה אמיתית,ושיש לי מוסר עבודה גבוה ושלא ידעו
להעריך אותי שם על זה ...זה היה לי נעים לשמוע ,וזה
נכון באמת יש לי מוסר עבודה גבוה .
וגם משמח שהכל ללא יוצא מהכלל מתברר כשטויות
יש אנשים שמחבבים אותי ואפילו אוהבים אותי ,
ההורים שלי בטח ובטח שלא שונאים אותי ,השאירו אותי
אז בעבודה כי אני עובדת טובה כותבת את זה כדי שזה
ייכנס לי לראש ושלא אחשוב אפילו להקשיב,או להאמין
לשטויות שנאמרות ע"י חלאות.
כי למרות שאני יודעת שזה שטיות עדיין לפעמים אני כמעט
נופלת לשם.
והנה גם במקום הנוכחי ,הפרחות שמסתכלות מלמעלה
אתמול שמעתי אותן משוחחות ,לאחת אין בכלל 12 שנות
לימוד,והשנייה יצאה מהצבא באמצע.(וגם איפה שמו אותה
בצבא ,במקום של הדפוקים) .וחשבתי הנה הן בטח
מזהות שאנחנו לא באותה רמה ובגלל זה היחס שלהן ככה.
רק אנשים תת רמה מתנהגות כמוהו,הן לא אומרות לי
בפנים אבל רואה איך הן מסתכלות. אני כמובן מסתדרת
שם עם היותר תרבותיות.  
מה שמוסר זה שמיני כחלק מהקבלה לעבודה עוד לפני
המבחנים שעשו ביקשו צילום של תעודת בגרות,(דרשו בגרות מלאה ויש לי כמובן) וגם צילום של תעודת שחרור .
אבל אחת מהן עובדת שם שנים אז אולי בעבר ויתרו להם
.אז הנה לא להתרגש מאנשים שהם תת רמה ..
(ובטח לא קראו  ספר בחיים שלהם ).

מרגיש החמצה ועייף מהחיים..

תעודת עניות   למדינה זו מדינה של נאצים ולא העם הנבחר    נולדתי פג עקב רשלנות  והייתה רשלנות במהלך הלידה והטיפול בי  וחינוך  מעוות ביותר קיבלתי   התעללו בי  בשני מקרים פדופילים ממין זכר ונקבה    לא הייתי מקובל בחברה בבית הספר  עקב החינוך המעוות שחונכתי     התעללו בי כל השנים   בבתי הספר  לצבא לא גויסתי  עבדתי בעבודה קטלנית  שהפכה אותי לנכה נפשית ופיזית    חבר הפך אותי לנכה בגב    יצאתי חולה נפש מהפנימיה   ומהעבודה    תמיד ביקשתי עזרה ותמיד סירבו לתת לי אותה   המציאו לי מחלת נפש   במרפאה לבריאות הנפש וסבלתי מסיוטים  במשך 7 שנים   אחותי גרמה לי להתמוטטות עצבים קשה  ונשארתי ללא טיפול כי שתי מרפאות לבריאות הנפש סירבו לטפל בי  בסופו של דבר כתוצאה ממצבי הנפשי ובגלל רשלנות של בית חולים שזרקו אותי הביתה למרות   שהגעתי באמבולנס במצב קשה זרקו אותי הביתה במקרה נוסף היה טיפול עם לעג וללא הסבר להמשך טיפול עקב רשלנות של רופאים הגעתי במצב קשה לבית החולים  מנעו ממני  טיפול מקצועי במיון   חייבו אותי במחיר מלא והפנו אותי בניגוד לחוק לטיפול במרפאות חוץ  תוך גביית תשלום מלא של אגרת מיון   ורשלנות חמורה  התוצאה איבדתי שפיות זמנית הגעתי  לבית החולים המסוכן ביותר בארץ    שכולם יודעים באיזה בית חולים מדובר הגרוע ביותר לפי תשאול של החולים    עברתי שם פיגוע חבלני כפול מסרבים להכיר בי משטרה ביטוח לאומי   ומשרד הבריאות  אז זה היה המצב   הראשוני של אובדן שפיות זמני שגרם לפיגוע חבלני כפול  חבר הפך אותי לנכה הרס לי הגב      סופר פארם האשים אותי בנסיון גניבה וסילק אותי בכוח מהחנות    התוצאה אימי עברה התמוטטות עצבים קשה ביותר וחייה נהרסו  אימי הרעילה אותי עקב מצבה הנפשי וגרמה לכך שאגיע במצב קשה לבית חולים  אימי כלאה אותי בבית והתוצאה עברתי פריצת דיסק קשה  והגעה באמבולנס לשני בתי חולים    במקרה אחר היה לי דיכאון שגרם להרגיש שאני מתפצל לשני אנשים בנס יצאתי מזה בשלום  הורים צריכים רשיון להורות   והדרכה מקיפה לחינוך ילדיהם  
צריך הדרכה מקיפה לתזונה אופטימלית  ופעילות גופנית ונטרול מתחים  לחיים ברווחה אופטימלית  אימי סיממה אותי בכדור וגרמה לכך שלא אגיע במועד   לבית החולים    במקרה אחר מנעה ממני להתקשר לאחותי שתיקח אותי לבית החולים    אחותי המפגרת הרעילה אותי במשחה קטלנית  שגרמה לי נזקים חמורים   וארבע הרעלות מזון אצל אחיות שלי     במקרה אחר אחותי הביאה לי משחה שגרמה לסחרחורת חזקה  במקרה אחר הרמתי שטיח שאימי ביקשה וקיבלתי קילה שנרפאתי ממנו בכוח המחשבה  ללא ניתוח  אחותי המפגרת מנעה ממני טיפול נפשי בשני מקרים    בשני מקרים הגעתי לבית חולים לטיפול ומנעו ממני טיפול נפשי    התוצאה הגעתי למצב של  מצב ללא פרוטה  ועקב ביישנותי לא שאלתי היכן יש מים והתיבשתי ביקשתי עזרה ורצו להרביץ לי   ידעו שאני במצוקה אנשים אחרים וסירבו לעזור    16 יום הייתי ללא אוכל   עקב ההתיבשות נגרם נזק לבבי    כלומר יש לי תמיד דופק גבוה     שאינו בריא    עקב מצבי הרפואי החליטו שאני סובל ממחלת נפש קשה ביותר ואושפזתי בכפייה מעל 4 חודשים בניגוד לחוק ותוך זיוף מסמכים וללא עורך דין בלי יכולת לתבוע  סימום באלפי כדורים ללא הצדקה    נזקים אדירים לשיניים  השמנה מסוכנת שגרמה להתקפי שיעול וקוצר נשימה קשים פגיעה קשה בתפקוד המיני  שמו אותי לעבוד במפעל מוגן 4 שנים    ללא הצדקה  עקב סטיגמה  בגלל כביכול מצבי הנפשי  עמותת ידיד שיתפה פעולה עם עברינים 5 עברינים מדפי זהב שסחטו אותי במשך שנה וחמישה חודשים ולא הצלחתי למצוא עורך דין לתבוע אותם חיי נהרסו לחלוטין    אימי עקב רשלנות של מדא  התמוטטה ואושפזה 9 ימים במצב קשה מאוד פניתי למשרד הבריאות ולמיטב הרופאים ולעמותת קרן דולב לצדק רפואי  להצילה לפני שקרה המקרה וגם למדא ללא הצלחה  מדא מכחיש שהתבצעה שיחה אליו    מצבה של אימי קשה ביותר כיום  דפי זהב סחטו אותי  שנה וחמישה חודשים בשית7וף פעולה של עמותת ידיד שסירבו לעזור לי וחיי נהרסו לחלוטין  אימי מפעילה עליי טרור  אל תשתמש במחשב אל תשתמש בפלאפון  אל תצא מהבית אל תלך לבנק חיי נהרסו לחלוטין    בקרוב מאוד כל רכושי וכספי יעוקלו    ואהיה בבית משוגעים לצמיתות לכל חיי  בנוסף   קיבלתי בתקשור מידע   על אדם שחייו בסכנה  שתי נסיונות שלי לעזור במקרה זה נכשלו כישלון חרוץ כאמור  המקרה מהחמורים בתולדות המדינה ומנהלת בעבודה ידעה שאני עובר סחיטה וסירבה לעזור גם אחותי סירבה לעזור וגם חבר אדיוט סירב לעזור וגם אחות נוספת לא עזרה  בקיצור מקרה מהחמורים ביותר בתולדות המדינה ויש לי יכולות ידע בשלוש תחומים  אך אין לי כסף ללימודים רשמיים או לתקציב פרסום    וגם אם היה כל זה לא    אקטואלי  גם אחות אחרת     תקפה אותי פעם    בחומר רעיל   זהירות מתרסיסים לגוקים   עקב ריסוס מסיבי היה לי פעם קוצר נשימה חריף עקב כך עקב ההשמנה סבלתי מקוצר נשימה חריף והתקפי שיעול קשים בנוסף סובל מדום נשימה בשינה עקב השמנה וקרוב ל10  שנים הפרעות שינה קשות ומיגרנות קשות  אני נכה קשה זקוק למכשור מיוחד לתפקוד ביום יום  ואין לי כסף לכך לא מוכר על ידי משרד הבריאות או ביטוח לאומי או משטרה  או משרד החינוך שכולם הרסו אותי  אפילו המשטרה פרצה לי לבית עקב אדיוט שחשב שאני רוצה למות  ושוטרים הטרידו אותי קשות ואיימו עליי ללא הצדקה    גנבו לי כסף וציוד והמשטרה סירבה לעזור  ולא קיים עורך דין בישראל שרוצה לעזור לי במצבי הקשה נגד כל הגופים שהרסו את חיי  לחלוטין

מי הסתכל עליי ומי יתחיל איתי.
בגלל אימי הכלבה שלא באה לקראתי במכשירי אירובי הגוף שלי הזדקן ופחות מסתכלים עליי. בתחושה שלי אני סוחב את החיים ופחות חי אותם אז אני נשאר בבית עצוב וממורמר והחיים שלי הם בעיקר בית - עבודה ורע לי...