לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'מוזמנים לקבוצת הווצאפ של מאבק הנכים'
מוזמנים לקבוצת הווצאפ של מאבק הנכים
26/05/2017 | 02:13
48
"קצבת נכות בגובה שכר המינימום"
מוזמנים לקבוצת הווצאפ של המאבק על המינימום
https://chat.whatsapp.com/1DQ22JIWZsTAiMkWNHFSpe
לצפיה ב-'תקופה קשה'
תקופה קשה
24/05/2017 | 08:57
3
159
אני עוברת תקופה קשה והחלטתי לשפוך קצת את ליבי.
בעלי מתחזק (אני חילונית גמורה כזאת שאוכלת שרימפס). ההתחזקות מתבטאת רק בזה שהוא מתפלל פעם ביום בעבודה וגליתי על זה לגמרי במקרה.
כרגע זה ממש לא מפריע לי אבל המחשבות בלילה אוכלות אותי מה יהיה אם תהיה הקצנה? דיברנו בינינו והוא הבטיח לי שלא יעשה שום דבר שיפגע בי, במשפחה או בשלום בית אבל זה מאוד מטריד אותי. מה הייתם עושים במצב כזה?
בנוסף לזה הבן שלנו נמצא מתחת לאחוזונים בכל המדדים (משקל, וגבוה) ויצטרך לעבור תבחיני הורומון גדילה. מדובר בסט של שלוש בדיקות לא נעימות עם תופעות לוואי עייפות, חולשה סחרוחורת ועוד שנעשות בבי"ח והילד כולה בן שנתיים. אני לא יודעת מה מלחיץ אותי יותר זה שהוא פיצי פיצי, זה שהוא עוד לא קיבל טיפול או זה שחלילה יצטרך טיפול שיש לו תופעות לוואי או אולי הבדיקות עצמן.
אשמח לשמוע אם יש כאן מישהו שעבר תהליך דומה.
בנוסף לזה הבת שלי קיבלה אבחון מוטעה בהתפתחות הילד שהוציא אותי משיווי משקל מרפאה בעיסוק כתבה שהילדה זקוקה למסגרת גנית קטנה (זה אומר חינוך מיוחד). ביינתים מקבלת בבית טיפול רגשי וטיפול של ריפוי בעיסוק וניכר שיש התקדמות משמעותית. מי ששמע על האבחון הזה הרים גבה ואמר איך בכלל אפשר בחצי שעה לקבוע שילד זקוק למסגרת של חינוך מיוחד( ועוד מרפאה בעיסוק ולא רופא).... שנה הבאה היא אמורה לעבור לגן טרום חובה (למען הסר ספק מדובר בגן רגיל) בו לא יהיה איתה אף ילד מהגן הנוכחי בו היא נמצאת (השנה היה לנו שיבוץ דפוק ושנה הבאה קיבלנו שיבוץ לגן שנמצא ממש מתחת לבית) אני חוששת איך תשתלב שם כשהיא לא מכירה אף אחד ועם הקשיים הרגשיים שיש לה. אבל מניחה שילדים רוכשים חברים בכל מקום בו הם נמצאים. ומקווה שתסתגל מהר.
בקיצור תקופה מאוד לחוצה רוויות מתחים מקווה שתגמר בקרוב. אשמח לעידודים, חיבודים עצות וכל מה שתוכלו להציע...
לצפיה ב-'שלום'
שלום
24/05/2017 | 20:55
42
כל אדם רשאי לחיות כרצונו, כל זמן שלא יזיק לאחרים. בעלך יכול להמשיך בדרכו הדתית, ואת תמשיכי בדרכך החילונית ולא תפריעו זה לזה בדרכי חייכם וגם הילדים יגדלו כמו שירצו. אם המצב הבריאותי של בנך דורש טיפול כדי לדאוג לשלומו, יש לבצעו אלא אם הוא מסכן אותו באופן רציני ולא הפיך או שיש בו אכזריות שלא יוכל להתמודד אתה. בתך אובחנה בדרך מסוימת, אם טעו אפשר לחזור ולהוכיח את הטעות ולבקש אבחון מחודש. צריך לזכור שבסך הכול מנסים לעזור לילדים להיות במצב טוב יותר.
 
לצפיה ב-'הי קיפ סמייל!'
הי קיפ סמייל!
25/05/2017 | 16:33
45
מקווה שדברים יסתדרו
קבלי חיבוק
 
לגבי הבעיות, אולי תחפשי חברה טובה לדבר איתה, ותנסי קצת להבין לעומק מה מפחיד אותך. לגבי הילד, אם הוא גדל ומתפתח, אני חושב שיש רופאים שיגידו שעדיף לא להתערב וזו דעתי. מן הסתם הרי זה גנטי. גם אני נמוך אבל בתור מבוגר זה כבר פחות משמעותי... אז אין מה לפחד.
ועזבי את הבדיקות, תרחמי עליו... אלא אם כן את באמת חושבת שחסר הורמון, למשל אם את מטר שמונים ובעלך מטר תשעים והילד הכי נמוך בגן...
אחרת זה טבעי...
לצפיה ב-'למצוא את האור...'
למצוא את האור...
25/05/2017 | 19:56
36
שלום יקירה,
 
נשמע שאת נמצאת בתקופה מלאת טלטלות,פחדים,חששות וקשיים...
יחד עם זאת אני שומעת עד כמה את חזקה, את לא נשברת ומתוך הקושי מחפשת להבין, לשמוע מנסיונות אחרים,דואגת למשפחתיך,תומכת בילדים ובקשיים שלהם ותוך כדי תנועה גם מפרגנת ותומכת בתהליך שבן זוגך עובר בחיים עם הרבה רגישות וחשש לעתידכם יחד..
חשוב להמשיך לשתף את בעלך בתחושות ובחששות שלך, לדבר הרבה ולמצוא את העמק השווה,את הדרך הנכונה לתמוך זה בזו,לפרגן ולהבין יותר טוב האחד את השניה...
ילדייך מקבלים את הכוחות להתגבר על הקשיים דרך תעצומות הנפש שלך כאמא .
אמא שיודעת לתמוך,להכיל,לחבק ופשוט להיות שם בשבילם..משם הם יצמחו לאנשים בוגרים וחזקים כמוך..
נכון שזו תקופה לחוצה עבורך, ונכון שלא קל לך והדבר שהכי מתבקש הוא להשבר, אבל תראי אותך...חזקה, נמצאת שם כ"לביאה" לגורייה הקטנים..
לילדים תכונה נפלאה של סתגלתנות בסיטואציות ,שלנו, כהורים הכל נראה קשה ולא פשוט..
תמשיכי להיות שם עבורם בדרכיך הנפלאה ותראי כמה כוחות תקבלי רק מלראות אותם מתגברים על הקשיים וכל זאת-בזכותך!
 
יקירה,
המשיכי לשתף אותנו בקשיים, בהצלחות, בתהיות,בשאלות ובתובנות אלהן תגיעי..
נהיה כאן בשבילך, נחבק וננסה יחד אתך למצוא את ה-האור בתוך אי הוודאות שבה את נמצאת כיום..
שולחת לך חיבוק תומך ועוטף..
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'לעלות למעלה'
לעלות למעלה
23/05/2017 | 23:01
4
127
אני בוחרת לשתף דוקא פוסט ממקום חיובי של עליה וצמיחה, הרבה זמן אני יודעת שאני זקוקה לטיפול פסיכולוגי אבל זה לא מסתדר לי. לא יודעת למי ללכת, כולם נורא יקרים או שאין להם מקום למטופלים חדשים. או שהם בכלל לא עונים. אבל אני מרגישה שאני מספיק חזקה ויכולה לנסות להתמודד לבד. בשביל להיות בריא ושמח צריך ללכת לישון בשעות הגיוניות, לישון לא פחות מ 8 שעות. לאכול בריא, לעשות כושר, לטפח את המראה, לקרוא ספרים, לצפות בסרט טוב, לעשות הליכה, מפגש עם חברה טובה או בילוי. החיים באמת יפים אם רק נסתכל עליהם בזוית העיין הנכונה. והכל בראש, מה שפוגע בנו זה רק מחשבות שליליות בראש, פחדים שאנחנו מכניסים לעצמנו. אני יכולה להיות הפסיכולוגית של עצמי. לבחור לעלות ולצמוח. לנבול או לפרוח זו בחירה שלנו..הרגשת הבדידות, השעמום וחוסר הכוחות הנפשיים שלי נובעים רק מחוסר שינה, מחשבות מיותרות ופולשניות על דברים מיותרים. או רגשנות היתר או אדישות היתר שלי...אני רוצה להתמקד בדברים שעושים לי טוב....לסלק מה שעושה לא טוב...
לצפיה ב-'שלום'
שלום
24/05/2017 | 21:07
1
35
אדם מכיר הכי טוב את עצמו ולכן יוכל הכי טוב מכולם לעזור לעצמו, וצריך קודם כל לנסות לעזור לעצמנו ורק אחר כך לבקש עזרה מאחרים. כדאי להתחשב בעצות של אנשים חכמים שיודעים לעזור, אבל ההחלטה הסופית שלנו .
 
לצפיה ב-'תודה רבה על התגובה'
תודה רבה על התגובה
24/05/2017 | 22:50
51
נכון אמרת, אצלי זה בא בתקופות... שלפעמים מחשבות על העבר מטלטלות אותי נפשית, זה בא והולך...כמובן שזה טוב לשתף בנאדם מקצועי שיוכל לעזור לי להבין מה קורה/קרה לי כדי להגיע לנבכי הנפש ולטפל בבעיה... העניין הוא שאין לי כוחות לחפש עכשיו פסיכולוגית. התקשרתי אתמול לכמה מספרים של פסיכולוגים מעיר מגוריי אף אחד לא עונה, רק אחת ענתה ואין לה מקום למטופלים חדשים. וגם השאלה אם יש פסיכולוג שלא עושק את הבנאדם... הם נורא יקרים...זה מביא אותי למצב להגיד לעצמי אם אין אני לי.. מי לי...
לצפיה ב-'העוצמות שבתוכך..'
העוצמות שבתוכך..
25/05/2017 | 19:26
1
50
בריטוש יקרה,
שמחתי מאוד לקרא פוסט כה חיובי מלא בחיוביות ותקווה ..
מילותייך רגשו אותי מאוד, נשמע שמצאת את ה"מתכון" המתאים לך על מנת לעלות על דרך המלך, מצאת את הכוחות הללו בתוכך ואין זה כלל מובן מאליו..
התחלת לאכול בריא, את ישנה מעל 8 שעות בלילה, מבלה, פוגשת חברות, מעסיקה את עצמך בפעילויות אשר גורמות לך להנראה ועוד..
בחרת לצמוח מתוך הקושי בדרכך שלך, בחרת לפרוח ולהתפתח והתחלת להתמקד בדברים הטובים - כל אלה דברים מעצימים ואת יכולה להיות מאוד גאה בעצמך..
נשמח אם תמשיכי לשתף אותנו כאן בתהליך הנפלא שאת עוברת, בלבטים, בהצלחות ואולי גם בקשיים שעלולים לצוץ בדרך..
השיתוף הינו המפתח להצלחה..
 
מחבקת אותך בחיבוק מלא חיזוקים ,
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'מתנדבת סה"ר היקרה'
מתנדבת סה"ר היקרה
26/05/2017 | 23:09
43
תודה ענקית על המילים המפרגנות והמחזקות, את מרגשת ומקסימה. כייף לשתף ולקבל תגובות כ"כ מרוממות ומחזקות. אתם פשוט עושים פה עבודת קודש ואין זה מובן מאליו. שתהיה שבת מבורכת ונעימה לכולנו
לצפיה ב-'בריאות הנפש'
בריאות הנפש
25/05/2017 | 15:38
2
116
היי. מישהו יכול בבקשה לעשות לי סדר בתהליך הפנייה למרפאה לבריאות הנפש באזור מגוריי?

אני מטופלת כיום אצל פסיכיאטר בבי"ח ממשלתי, ולא מרוצה מכל מיני סיבות. אני מקבלת טופסי 17, אבל הם דוחים לי תורים על ימין ועל שמאל ופותחים פערים של כחצי שנה, וגם הרופא עצמו, למרות שהוא נחמד מאוד, לא כל כך מקצועי, ולא אפרט כרגע.

ישנה תחנה לבריאות הנפש בעיר סמוכה למקום מגוריי והבנתי שזה שייך לקופת חולים לאחר הרפורמה. הבנתי שגם שם התורים לפסיכיאטר רחוקים מאוד, אבל כשכבר מתקבלים, התורים פחות או יותר סבירים, וייתכן שאמצא שם רופא מקצועי יותר, ואולי אפילו טיפול פסיכולוגי (שכרגע אני לא מרגישה בו צורך).

השאלה שלי היא איך מבצעים את המעבר מביה"ח (אמבולטורי, לא אשפוז) לתחנה לבריאות הנפש? מה צריך לבקש וממי?

אשמח להנחיות מדויקות.

תודה .
לצפיה ב-'הי'
הי
25/05/2017 | 16:27
1
44
לדעתי, התחנות לבריאות הנפש לא שייכות לקופת חולים כלשהי.
נראה לי פשוט תלכי לשם בשעות הקבלה, או תתקשרי אליהם, ותשאלי מה לעשות.
נראה לי שזה לא אמור להיות מסובך ואולי אפילו את יכולה להיות בשניהם במקביל.
מקסימום יחתימו אותך על טופס וזהו.
לצפיה ב-'הדבר היחיד שאני יודעת הוא שאי אפשר להיות בשני מקומות במקביל'
הדבר היחיד שאני יודעת הוא שאי אפשר להיות בשני מקומות במקביל
25/05/2017 | 17:33
46
זאת ועוד - אם אני עוזבת את המרפאה בביה"ח ועוברת לבריאות הנפש - לא אוכל לחזור למרפ' הראשונה. כל אחד אומר לי משהו אחר. תודה לך, אשמח למידע פורמלי יותר.
לצפיה ב-'שקום והחלמה'
שקום והחלמה
25/05/2017 | 06:21
65
איך אני יכול להשתחרר מבית  חולים,להשתקם? איפה אפשר לגור?
לצפיה ב-'מה אפשר לעשות?'
מה אפשר לעשות?
23/05/2017 | 09:03
3
112
הפחד הכי גדול שלי- הוא שאני לא באמת יודעת אם זה עומד להסתיים
אם אי פעם זה יסתיים
הפחד הכי גדול שלי זה שהתקוה שלי היא אולי המצאה
שאולי בכל זאת מישהו שם למעלה שכח אותי
אני כבר 7 שנים בלופ של חוסר יציבות: במצב הרוח, בעבודות מתחלפות, בחוסר זוגיות, חוסר עצמאות
וברור שיש גם דברים טובים, אני לא מתעלמת מהם ולא ממעיטה בערכם 
א ב ל
יש את הזמן הזה בחיים, בטבע, שאדם (אמור) לומד להסתדר בכוחות עצמו בחיים
הזמן הזה בטבע הוא  ה8 שנים האחרונות
אצלי, זה עדיין לא קורה, לצערי
אז יש לי תקוה שיש ענייין שהכל נתהפך לטובה (לפי רבי נחמן)
אבל אולי אני סתם משלה את עצמי...לא יודעת
 
לצפיה ב-'אם הכינוי שלך הוא שנת הלידה, את צעירה מאד'
אם הכינוי שלך הוא שנת הלידה, את צעירה מאד
23/05/2017 | 09:57
75
יש אנשים שמבשילים מאוחר. מכירה אנשים שלמדו או החליפו מקצוע בשנות השלושים לחייהם וגם לאחר מכן, ומצאו סיפוק והצלחה בחייהם.
מה את באמת אוהבת לעשות?
לאיזו עבודה היית רוצה לקום בבוקר?
לצפיה ב-'אמונה ותקווה '
אמונה ותקווה
23/05/2017 | 23:24
33
שלום יקירה,

אני שומעת שאת מרגישה אבודה ומיואשת מכך שהחיים שלך לא נכנסים לתלם או לדרך ברורה ויציבה, שאת מתוסכלת ואולי קצת מתביישת מכך שלא השגת את המצופה בהתאם לגיל, או לפחות בהתאם למה שרצית שיהיה בשלב חיים זה שלך...
נראה כי את חרדה מכך שהלופ של חוסר היציבות הזה יימשך בלי סוף ושאת תיתקעי בתוכו.

מדברייך נשמע כי לאמונה יש מקום מאוד משמעותי בחייך, מקום מנחם ומעודד שמחזק אותך ועוזר לך לקוות לשינוי לטובה שיחול, אך נשמע שבתקופה האחרונה שמתעוררים בך ספקות לגבי האפשרות שניתן יהיה לצאת מהלופ בחייך וזה מקשה עלייך להתנחם בזרועות האמונה והתקווה...

מילקי, בשאלתך ״מה אפשר לעשות״ נשמע שאולי את מחפשת דרך לפעול כדי להשתחרר מהלופ הזה.. האם את יכולה לזהות את החסמים העומדים בפנייך? האם את יודעת לומר למה את זקוקה כדי לצאת ממנו?

מזמינים אותך להמשיך ולשתף ואולי ביחד נוכל למצוא את הכוחות והיכולות, שאולי הם המאפשרים את הדברים הטובים שאת מציינת, ואולי ניתן לגייסם לטובת המקומות של החוסר על מנת לצמצם את הפער בין הרצוי למצוי...

אנחנו פה עבורך מבקשים להחזיק יחד איתך את האמונה והתקווה,
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
24/05/2017 | 21:09
14
התחילי להפעיל את עצמך באמונה ובכוח נפשי כדי להתקדם. היי אחראית לעצמך ולחייך. אם תעשי עוד מאמצים, תתעקשי ותשקיעי בעצמך, תתקדמי היטב מאשר אם רק תקווי. אני מאמין שלאדם יש הרבה כוחות נפשיים אצורים שיוכל להשתמש בהם לקידום איכות חייו.
 
לצפיה ב-'לא מצליח לממש את הפוטנציאל שלי'
לא מצליח לממש את הפוטנציאל שלי
20/05/2017 | 21:44
6
143
אני אדם חזק מאוד, מלא בטחון, אסרטיבי, ומצליח בכל מה שאני בוחר לעשות.
הבעיה היא, שאני סובל מהפרעה בי פולארית כבר 15 שנה, עברתי מיליון פגישות, לקחת מיליון סוגים שונים של כדורים, בסוף מצאתי כדור שעוזר ומאז אני איתו.
הבעיה החלה כאשר התחלתי להרגיש יציבות, יצאתי לעבוד, התחלתי לבנות את עצמי, הגשמתי חלומות, השגתי מטרות, וחייתי טוב.
אבל זה עברתי קריסה, כנראה בגלל שהעמסתי על עצמי יותר מידי, והפרצו אצלי התקפי חרדה, שוב טיפולים, מעקבים, תרופות, ושוב יצאתי מזה והרגשתי בסדר גמור.
 
התחלתי שוב לעבוד, להתפתח, להתקדם, להגשים לעצמי חלומות.
אחרי זה התחלתי להסתכל קדימה, והחלטתי ללמוד, אז נרשמתי לקורס, אפילו לא תואר, סתם קורס מקצועי, והורדתי בשעות העבודה כדי לא להעמיס על עצמי, בחודשיים הראשונים הכל היה בסדר, עבדתי לא הרבה, פחות מחצי משרה, למדתי רק פעם בשבוע, בלי לחץ, התאמנתי בצורה קלילה, התחלתי לשמור על תזונה מאוזנת, ללא סוכרים, ללא שומן, ועוד כל מיני.
 
אבל אז פתאום הדיכאון שוב קפץ לביקור, ומאז, כבר חודש, שהוא לא עוזב אותי. הוא פוגע קשות בלימודים שלי, הוא פוגע קשות בעבודה שלי, והוא הולך ומתחזק לרמה שפשוט בה לי לבכות, להעלם.
 
בכל פעם שאני עושה 2 צעדים קדימה, אני עושה 3 אחורה, כבר 15 שנה ככה.
אני מיואש לגמרי, לא רואה מוצא!!!
 
אני זקוק לתמיכה וליווי ועידוד ממישהו קרוב, אבל אין לי אף אחד, אני תמיד הייתי לבד (בחרתי להתבודד, יש לי אופי כזה), וכאשר מנהלים חיים של בדידות, יש לזה מחיר, יש לי כלכך הרבה ידע ופוטנציאל, וכוח, ובטחון בעצמי, אבל אני לא מצליח לעשות כלום בגלל הדיכאון המזדיין הזה שמוריד אותי לברכיים כל הזמן!!!
לצפיה ב-'תשמע אני לא יודעת אם אני ביפולראית'
תשמע אני לא יודעת אם אני ביפולראית
20/05/2017 | 23:04
1
71
כנראה שכן..אני לא נוטלת תרופות כי לי אישית זה מגביל את המוח מאוד ויכולות קוגנטיביות לאין שיעור.

נשמע שאתה כן מתקדם ואולי דווקא ככל שאתה מתקדם ויש הרבה חיובי אתה מבקר את עצמך על מה שלא הולך לך..על מה שלא מצליח לך..וזה מה שבעצם מחזיר אותך אחורה כי כשנזכרים בחצי הכוס הריקה אז המוטיבציה מתרוקנת..צריך להסתכל על החצי המלאה גם כשקשה.תנסה למצוא בכוח מוטיבציה ובמה כן הצלחת ולא מה שאתה לא מצליח.

עוד דבר חשוב, שתדע שמחקרים מוכיחים שכשחותכים בשומן בדיאטה נהיים בדיכאון כי המוח שלנו מורכב ברובו מחלבון ושומן ולכן גם רב הדיאטות שעובדות על לחתוך בסוכר מעובד ופחמימות ריקות עובדות. .אפילו אני שמפחדת פחד מוות משומן כשחתכתי רק את הסוכר המעובד (כמו זה שנמצא בממתקים) ואת הפחמימות הריקות וחזרתי לאכול גבינות עם הרבה אחוזי שומן..גם הכולסטרול והסוכר ירד וגם חזרתי להרגיש קצת שמחה יותר. קח לתשומת ליבך.

בהצלחה ולמרות מה שנראה לך אתה מתקדם קדימה לא אחורה! מי שמדרדר הוא זה שלא שואל שאלות ולא זה שאומר קשה לי כי...אל תתייאש! אתה במקום הנכון
לצפיה ב-'בהחלט צודקת'
בהחלט צודקת
21/05/2017 | 10:10
43
כדורים פסכיטרים לעומת סמים גורמים לירדה ביכולות שכליות מאז שנטלתי לתיום אני לא יכול ללמוד מתמטיקה ברמה גבוהה כלומר אקדמית מנער שפתר אינפי בעל פה הפכתי לאדם שלא יודע כמעת לפתור תרגיל הכי בסיסי או להבין , אני הפסקתי תרופות על דעת עצמי הבעיה שאני הפרעה של סיכופרניה פראנודית עם תנודות במצבי רוח ובלי טיפול ממושך אני בקלות מקבל התקף פסכוטי ונהיה מסוכן מאוד , ואני חזרתי לקבל כדורים כי מרגיש שאני מדרדר ונהיה פסכוטי וזה נורא מסוכן .
לצפיה ב-'אולי לקחת פסיכולוג?'
אולי לקחת פסיכולוג?
21/05/2017 | 09:45
37
או להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי סל שיקום?
לצפיה ב-'פוטנציאל'
פוטנציאל
22/05/2017 | 01:18
44

היי r3dt4g,
אני מבינה שאתה חסר אונים, כי זמן כל כך רב אתה בונה את עצמך ומצליח ואז- פתאום- משום מקום- הדכאון או התקפי החרדה  מגיעים... וממוטטים את כל מה שבנית אל הרצפה. יכול להיות שאתה מרגיש שאין לך שליטה עליהם- אלא להם יש שליטה עליך... ושהם מונעים ממך להתקדם הלאה בחייך ולהגשים את עצמך במלוא המובן... כמו מחסום בלתי נראה שאתה לא יכול לעבור. 
נראה שמצד אחד אתה מרגיש שאתה אדם מצליח וחזק- ומצד שני הדיכאון מצליח לגרור אותך למטה כל פעם מחדש... ויכול להיות שהניגודיות הזאת מבהילה ומתסכלת אותך...
יקר, אני רואה שאתה מרגיש די בודד- וזה בטח נורא קשה, להתמודד עם כל זה לבד... לשאת את העול הזה לבד על הכתפיים שלך.  הייתי רוצה להזמין אותך לצ'אט שלנו, בו תוכל לדבר עם מתנדב או מתנדבת שיהיו שם בשבילך כדי להקשיב, להכיל ולהבין... כדי שתרגיש קצת פחות לבד... אנחנו כאן בשבילך. בצ'אט וכמובן שגם כאן, בפורום. הצ'אט שלנו פועל כל יום, פרט ליום שישי, בשעות 21:00 עד חצות.
מחכים לך... 
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-'מזכיר לי אותי'
מזכיר לי אותי
22/05/2017 | 21:24
46
מחזקת ומקווה שתצוף מהר שוב מעל המים
טיפול פסיכולוגי ארוך טווח אולי. 
אתה בטח יודע מניסיו העבר שהדיכאון עובר וזמני..אפשר לעזור לו לעבור רק אתה יודע איך..
חיבוק
לצפיה ב-'שלום'
שלום
24/05/2017 | 21:12
10
טוב שאתה אסרטיבי ופועל למען איכות חייך, אבל עבודה אינה העיקר וכדאי להשקיע בדברים כמו עיסוקי פנאי, תחביבים, לימוד עצמי ולא עצמי בנושאי עניין, השתתפות במסגרות שמעניינות אותנו, חברים ובת זוג. חשוב שיהיה תוכן לחיים. נסה למלא את חייך בעניין ובתוכן ע"י שתעסוק בדברים שאתה אוהב ותלמד מכל מיני מקורות דברים שמעניינים אותך, ואז מצב הרוח שלך יתייצב.
 
לצפיה ב-'טרגר'
טרגר
21/05/2017 | 11:47
20
95
לאנוס ילד קטן מכיתה א עד אמצע ג ולהאשים אותו שהוא משדר ככה שהוא חריג לכן מגיע לו , איזה מנהלת טיפשה , איך אפשר לומר דבר כזה , הם התעללו בי מינית ,שנים כל יום לקחו אותי לאיזה מקום חשוך ועלו עלי
בתורות והיה כואג והם צחקו ובכיתי פעם אחת ומאז לא , כי אסור להראות חולשה לפסכופת כי זה מגביר לו את היצר , ואבחנו אותי פוסט טראומה מורכבת קשה , איך הם יכלו
 
לאשים ילד קטן בכיתה א באונס שעבר אין לה לב , אני רוצה שיאנסו אותי , זה נראה לה הגיוני , ולא ענשו אותם לא עשו כלום . איזה מדינה מחרבנת וחוק מחרבן , אמא עשתה הכל כדי שיפטרו אותה וזה קרה אבל הפצע בלב , אני זוכר בתור ילד הולך לטיפולים ומנסה תמיד להראות חכם כי רק אמרו שאני אדיוט ולא אצא ממני כלום , זה רוע לב אני לקוי לימדה אני לא טיפש , עד שאבחנו אותי כמחונן על ויצא לי במבחנים מנת משכל מאוד מאוד גבוהה המאבחנת אמרנ
 
שלא ראתה דברים כאלו , אבל כל הזמן אמרו מגיע לי , האונס , הברינות , לקחו נעצים ושמו לי גקצה והכרחו אותי לשבת אליהם כל השיעור , דפקו לי את הראש בשירותים והרדו את המים , מה לא עשו לי , ושאני החזרתי אמרו א י אלים ומסוכן והפרעות התנהגות קשות , עולם בית זונות אבא צודק , אין לי זכרונות מהילדות יש לי דסצאוציה גם לאבי ככה ,  לא יודע אולי מגיע לי לא יודע ..
לצפיה ב-'שלום'
שלום
21/05/2017 | 14:41
5
35
לפעמים העולם לא הוגן, אז צריך להילחם. השתדל להתלונן במוסדות הנכונים על המתעללים בך ולהחזיר את הצדק. אולי גם המנהלת תיענש. ייתכן שבכלל לא ממש האמינו לך שאנסו אותך כי לא ראו סימנים.
 
לצפיה ב-'יכול להיות'
יכול להיות
21/05/2017 | 16:42
3
38
אבל למשל גם אנשים בכלא שעוברים דברים כאלו לא רואים אליהם סימינים כי התוקף יודע איך לתקוף , ככה לפחות אני מבין ,וגם אני דווחתי רק אחרי הרבה זמן , ולא בדקו אותי בכלל , וגם התביישתי לומר אונס אז אמרתי רק שנגעו בי וכו , אני מבין מה אתה אומר אבח עדיין יש חוסר צדק בעיני וכן היה לי נזק באיבר מין וכל הזמן השתנצי אבל לא מספיק כדי להוכיח לגמרי אולי , והנהלת לא הכעידה היא אמרה שלא יתפלאו שזה קורה כי אנע חריג אז מגיע לי , זה מעליב לא צריך לדבר ככה בעיני , זהו תודה עח התגובה.
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
21/05/2017 | 18:42
2
21
היה חשוב מאד שתגיד את השם המדויק: אנסו אותך. אחרת לא יכלו להבין. אני לא יודע מה היו מניעי המנהלת לדבר אליך ככה, אבל אם רק אמרת שנגעו בך אולי לא הבינה ולכן לא טיפלה וחבל. אל תתבייש להתלונן, לטפל בענייניך ולשמור על זכויותיך.
 
לצפיה ב-'כן אבל התביישתי'
כן אבל התביישתי
21/05/2017 | 23:24
1
26
והיית ילד קטן ולא יודע אם הבנתי מזה אונס, הרבה מאוד נפגעי
פגעיה מינית לא מספרים בגלל הבושה והאשמה , קשה להסביר את זב למי שלא עבר את זה ...
 
אבל היא ידעה מה קרה והיא עדיין האשימה אותי היא ידעה בוודאות והודתה ואמרה שמגיע לי כי אני משדר ככה וגורם לזה
לקרות לא סתם פטרו אותה מעבודה , אז כן היה צדק אך חלקי
לצפיה ב-'אז צריך להילחם'
אז צריך להילחם
22/05/2017 | 14:48
16
כדי לעשות צדק. אבל אתה לא צריך להתבייש לספר, אם מזיקים לך חשוב שתספר בדיוק מה נעשה לך.
 
לצפיה ב-'ולא חובה לראות סימנים'
ולא חובה לראות סימנים
21/05/2017 | 16:45
35
למשל יש כאלו שעטשים מין אנאלי ואין סימנים שטם סימן הכל קשור בעוצמה וגם זה יכול להחלם לבד , לא יודע אנע זוכר שהיה וככה אני חולם אז אין לי מושג , אבל יודע שזה מאטד משפיע עלי ואני פוסט טראומה מורכבת שזה די מוכיח שכן עברתי טראומה ופגעיה
לצפיה ב-'טרגר'
טרגר
20/05/2017 | 02:14
9
94
אמצע לילה ואני מכבה על עצמי סגריות לוקח אחד ועוד אחד על שני הידים לוקח עפרון ותולש לעצמי את העור יורד דם וזה טוב , מרגיש חיי כמו שאומרים לפני כמה שבעות חתכתי את עצמי לגמרי ודקרתי גם את פני , שיבטו כולם במטורף אמא בעצמה אמרה שיש לי פנים של מטורף אלים. מי שאני ילד שהוצאתי ממנה את כל הרוע אז מגיע לי נכון יא אמא, אז לקחתי סכין
 
גילוח והתחלתי לגלח את כל פני עד ירד דם אולי ככה אמא תאהב להביט בי אולי ככה אמא תזכר שאני זו היא תמיד אמרו שאנו קופי רק.שאני זכר והיא נקבה , היא מתאפרת ושמה אדום ואצלי הדם נוזל ישר מהשפתיים , אבא  יתן לי סטריה יאיים באישפוז על הזין שלי הוא הסיבה שאני מפחד להביא ילדים לעולם כמו שאמר בוב דילן בשרי המלחמה , מפחד להיות כמוף אבא יש לי יצר בדיוק כמוך
 
משפחה של פסכופתים סדיסטים התפוח לא נפל רחוק מעץ סבתא צודקת גם לה לא חסר דקרה אותי בשפתים החדירה אז פעם אחת לקחתי מחט ונסיתי לתפור את עצמי והיא נבהלה ואמרתי עכשיו אני אשתוק לעד לא אקלל לעולם ואז
 
הפסיקה האמא היחידה שלי היא היחידה שנתנה לי אהבה גלויה אי פעם חינוך ככה היא חשבה אני ראיתי פצע פצע גדול בלב ובנוגע להורים למופת אוהב אותם סך הכל אבל לא קל .. סך הכל משפחה טובה או נוטה לזה אפילו שאכלתי זין לפה מגיל אפס ממי שאמור היה לשמור עלי ככה זה משפחה לא בוחרים , וזין לא רק נפשי אלא פיזי ככה זנ נפש גוף מה מכונה התעללות מינית במשפחה נפשית רגשית הזנחה הכל העקר אבא אומר אני מפונק כי לקח אותי פעמים בשנה למלון חח
לצפיה ב-'שלום'
שלום
20/05/2017 | 10:39
1
42
יחסי משפחה אמורים להיות אוהבים, ואם אינם תקינים חשוב לפעול לתקן אותם ולפעמים גם בעזרת גורמים חיצוניים. אלימות אסורה, ואם תוקפים באלימות אפשר להתלונן. אדם צריך לאהוב את עצמו ולדאוג לטובת עצמו, גם אם רע לו. דווקא אם רע זו סיבה לדאוג שיהיה לנו יותר טוב. שמור על עצמך ואני מקווה שתצליח להתגבר על הכול.
לצפיה ב-'תודה מקווה להתגבר על הכל'
תודה מקווה להתגבר על הכל
20/05/2017 | 10:45
20
לצפיה ב-'אמא'לה, כמה כאב!!!'
אמא'לה, כמה כאב!!!
21/05/2017 | 09:48
6
58
אני קוראת ומרגישה שאתה מאוד מאוד סובל ... ושהקשר עם המשפחה הוא טריגר שמעצים את הסבל...
יש משהו שאתה יכול לעשות כדי להמנע מטריגרים שמעצימים ומלבים את הכאב אצלך? שגורמים לך לרצות לחתוך את עצמך כמו שתיארת?
לצפיה ב-'לצאת מהבית'
לצאת מהבית
21/05/2017 | 09:54
4
48
זה אולי הדרך אבל אני חושב שתמיד היו טרגרים כל דבר קטן
משפיע עלי עומק , ככה סה אנשים מאוד רגשים , אני צריך לעזוב את הבית , אני כנראה מקבל הוסטל אז אולי המצב ישתפר , אכן מתוסכל הרגשתי
מאוד לא טוב ביום שישי בלילה שכתבתי וכולי חתכים וכווית אני צריך ללמוד להתאפק זה קשה , תודה לך על התגובה והניסיון לסייע
לצפיה ב-''
21/05/2017 | 10:34
3
31
יופי, אז כבר יש תקווה באופק הלא-מאוד-רחוק.
ואני מאוד מקווה שגם בימים שנותרו עד אז, תצליח להיות מספיק "בעד עצמך" כדי לא לוותר ולא להיכנע לדחף... ותנסה למרות שאתה גר בבית הוריך - כמה שפחות להתחכך איתם. למצוא יותר פעילויות בחוץ למרות הקושי ...
לצפיה ב-'אני לא יוצא מהבית כבר 6 שנים כמעת'
אני לא יוצא מהבית כבר 6 שנים כמעת
21/05/2017 | 10:38
2
62
אני לא רגיל לראות אנשים אני מאוד מתבודד ובודד אנט יש לי פוביה קשה מבחוץ אני פשוט רואה גוויות ברחבות פשוט ככה , לא יכול לצאת ויש לי ויסות חושי מאוד שונה מהרוב , אני אוטיסט ופוסט טראומה מורכבת ומפחד מרעש ומכל תנועה או שינוי , קשה לצאת מהבית אבל אני משתדל פעם בחוד, לצאת לסבתא אבל במונית ולפעמים הולך לקניון אבל מאוד קשה לי שם ..
לצפיה ב-'הצפה... '
הצפה...
21/05/2017 | 23:30
1
60
נתנאל יקר, 
אנחנו קוראים אותך ביומיים האחרונים ומרגישים שאתה מאוד מאוד מוצף... 
שזכרונות העבר שבים ומציפים ולא נותנים לך מנוח...
ונדמה שיחד עם ההצפה הזו, מתגברת הפציעה העצמית, מתגבר המתח בבית, ואתה מבצע מעשים שמסכנים אותך מאוד...
לא ברור מה גרם להצפה הזו, אולי דווקא האפשרות הקרבה לעזוב את הבית ואת ההורים, להוסטל, מעלה מחדש בעוצמה גבוהה את כל מה שחווית בבית הזה...
 ואולי למרות שעבורך שני ההורים שלך לא הטיבו לשמור ולהגן עלייך ואף פגעו בך בעצמם בדרכים שונות, עדיין המקום הזה הוא מוכר, גיהנום אולי, אבל מוכר
ואולי, לצד התקווה שיש בהוסטל, יש גם המון חששות מפני עזיבת המוכר, רע ככל שיהיה...
 
אתה סיפרת כמה פעמים על הקושי לתת אמון ואתה מתאר קושי לצאת מהבית, מחשש שיפגעו בך שוב... ולאור המקרים הקשים של הפגיעות בך שתיארת ביומיים אלו ובעבר, אני יכולה להבין את הקושי לסמוך, את הקושי שיהיה שם מישהו שיהיה שם ויחבק את כל הצלקות, הנפשיות והפיזיות...
 
ואולי ההודעות הרבות מהרגיל שלך, שאתה כותב כאן ביומיים האחרונים, הן ניסיון לבחון האם יכולים לראות אותך על כל הפצעים והפגיעויות שבך ועדיין לקבל אותך, לתמוך בך, לרצות להיות שם עבורך..
אולי, רגע לפני שאתה יוצא להוסטל, בו חלק מהשיקום הוא ללמוד לאט לאט לתת אמון באנשי הצוות ובאנשים המתגוררים בו ולהיעזר בהם, אתה מבקש לראות שאנחנו כאן עבורך, חברי הפורום והמתנדבים...
 
אנחנו רוצים להזמין אותך לעשות שימוש בצ'אט האישי שלנו, אם אתה חושב שזה יוכל להקל במעט בתקופה זו, וחשוב להגיד גם שכדאי לדבר עם הפסיכיאטר שמטפל בך, שכן כשהמים סוערים רצוי לנסות להקיף את עצמנו בכמה שיותר גלגלי הצלה...
 
אנחנו כאן עבורך,
רוצים לסייע במה שנוכל ותמיד להציע אוזן קשבת ומקום בטוח... 
 
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
21/05/2017 | 23:37
33
ועכשיו אני יותר טוב ישנתי ואני מרגיש בסדר יותר
לצפיה ב-'טרגר'
טרגר
21/05/2017 | 10:35
56
חתכתי את עצמי מאות פעמים אולי יותר לפעמים ישבתי עשרים דקות וחתכתי כאלו אני פורס עוגה יש לי דסאוציה מאוד מאוד קשה זה חלק מהפוסט טראומה מורכבת ויש לי נתק מהגוף . ואני לא מרגיש כלום זה על אוטמט כמו שאת חותכת עגבינה , אני מאוד קהה חושית , רגשית גופנית
 
ולא ממש מרגיש כאב הגעתי למצב שאני דוקר את עצמי עמוק ולא כאב לי מאוד יש לי עד עכשיו סימן שנה וחצי כבר , הרבה נסינות התאבדות חלקם אלימים מאוד החדרתי זכוכית לראש כדי להגיע למוח וקשרו אותי , הייתי מאושפז כמה פעמים במחלקות מאוד סגורות למסכונות גבוהה מאוד קראו לי אל קעידה ושאין מקןם בארץ שמתאים
 
לי רצו לשלוח אותט לכלא פסכיטרי מאוד סגור והורי רחמו עלי והצלו אותי כי הם מקשורים וסבא עזר לי והביא עורכת דין שתראה שאני בסדר ושחררו אותי מהר , הרבכ סיפורים גדלתי בעיר פשע וכאדם נורא רגיש קשה לחיות בעיר כזו ואתה מושפע אז הסתובבתי עם עבריינים ועם מטורפים מסוכנים וגם לי יצא
 
שם בעיר שלי כאיש מאוד מסוכן ואני הפסקתי להסתובב איתם ואנט לא יוצא מהבית כבר 6 שנים גם בקלל הפחד להסתבך והמון מעצרים , מכות עם שוטרים , חשמלו אותי כי לא השץלטו עלי כי אני יודע אומניות לחימה מאוד טוב, קיצור מורכב עכשיו אני בדרך לקבל הוסטל נקווה לטוב .
לצפיה ב-'כואב'
כואב
21/05/2017 | 22:45
1
38
מה שעברת, אנשים התאכזרו אליך כולל המערכת בה היית, ממש לא מגיע לך כל זה, עולם קשה ואנשים רעים רבים יש בו... אבל אין מה לעשות חייבים להיות חזקים ולהמשיך הלאה לחיות ולא לתת לאכזריות של אחרים להפיל אותך לקרשים...הלוואי שתהיה לך מעט שלוות נפש בחייך
לצפיה ב-'כן זה קשה'
כן זה קשה
21/05/2017 | 23:27
31
הלוואי שהיה שקט , תודה על התגובה
לצפיה ב-'לא אתה לא אשם'
לא אתה לא אשם
24/05/2017 | 14:48
1
35
עברת דברים נוראיים ואני בטוחה שכתבת אותם בשיא התמצות.
בלתי נתפס כמה רוע יש ביצורים חסרי הנשמה האלו.
 
עברו הרבה שנים, עברת טיפולים על פי מה שכתבת. הם לא יצליחו להשכיח את זה ממך, אבל הם כן צריכים לעזור לך לבנות את עצמך כדי שתוכל למצוא נתיב לחיוב בו למרות כל מה שעבר עליך. אחרת תקרוס.
אם לא מצאת את המטפל המתאים לזה, אולי כדאי לנסות לחפש מישהו אחר מומלץ יותר?
ישנן עמותות אשר מתמחות בילדים שעברו תקיפות מיניות ובריונות. אני משוכנעת שיש להם אנשי מקצוע שמתמחים בסוגיות האלו.
 
חיבוק גדול גדול!
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
24/05/2017 | 18:45
12
לצפיה ב-'שאלה חשובה'
שאלה חשובה
20/05/2017 | 21:23
4
71
האם כדאי להגיד לפושעים זרים משפט כמו "אתה יכול להבין" או "אתה יכול להאמין לי" כדי להטעות אותם מבלי לשקר להם? האם זה נכון הגיונית, והאם זה מתאים מעשית ולא מסוכן? כי אני משער שמבחינה הגיונית אפשר תמיד לדייק ולהגיד אמת כי כשאומרים "אתה יכול להבין" לא אומרים דבר לא נכון כי באמת יכולים להבין ולהאמין לנו גם אם המסר עצמו שקרי.

לצפיה ב-'וגם'
וגם
20/05/2017 | 21:36
3
28
אם אפשר להגיד "אתה אמור להבין (או להאמין לי) כי אני מספר לך את זה" במקרה שיגיד שהוא לא מבין ולא מאמין.
 
לצפיה ב-'אשאל את זה יותר ברור'
אשאל את זה יותר ברור
20/05/2017 | 21:52
2
49
האם אפשר לעבוד על מישהו מבלי לשקר לו, ע"י כך שמדברים על מה שהוא יבין ויאמין, במקום להגיד לו שהדבר עצמו אמת?
 
לצפיה ב-'כן. בהחלט.'
כן. בהחלט.
21/05/2017 | 10:35
1
13
לצפיה ב-'תודה'
תודה
21/05/2017 | 14:43
7
לצפיה ב-'כיף לראות תמונות ממוזיאון ישראל'
כיף לראות תמונות ממוזיאון ישראל
17/05/2017 | 20:55
2
104

כאשר יש הפוגה בעבודה,או בהפסקה.

בהפסקה לצפות בפייס בסרטונים של צ'ארלי צ'אפלין

גיליתי בפייס את העמוד שלו ויש שם סרטונים .

תרבות זה כיף ,ואני מרגישה צמאה לזה .

אני מאד אוהבת  גלריות ותערוכות ,קולנוע איכותי ,

וכאשר מוקפים כל היום בשיטחיות אז הצמא גוברת.

אין כמובן עם מי לדבר על זה שם ,אנשים עסוקים

בנסיעות לורנה , בכל מיני ארועים , בלעשות ציפורניים

ונכון  גם אני עושה ציפורניים,אבל זה לא הדבר העיקרי

בעולמי .

יום אחד ציפורניים,למחרת מיטת שיזוף  ,אתמול דיברו

על מסקרה של מאק והתלהבו ברמות על . וכן גם אני

אוהבת איפור אבל שוב זה לא הדבר העיקרי שמעסיקץ

אותי ,אין אצלי "וואו מסקרה של מאק" ולהתלהב

כמו לא יודעת מה .

היה נחמד  גם לנהל שיחה אינטילגנטית עם העוזרת

שרמת המשכל שלה ללא  ספק גבוהה באלף מונים.

צריך גם עוד אנשים  עם אופי כמו שלה ,יש לה אופי

מגניב כזה ,היא מביאה אנרגיות טובות .

היא אוהבת את החתול שלי , מנקה חבל"ז .

ניהלנו שיחה על אמריקה ופוטין, וכו' תענוג.. צמאה

לשיחות אינטליגנטיות .
לצפיה ב-'מילקי, את יכולה להכיר אנשים מחוץ לעבודה'
מילקי, את יכולה להכיר אנשים מחוץ לעבודה
22/05/2017 | 09:41
1
48
חוג כתיבה יוצרת, חוג אמנות, קולנוע או כול דבר אחר שמעניין אותך.
העבודה היא רק חלק מחייך. מקווה שתמצאי שם מישהי שתהיה לך שפה משותפת איתה, ועם השאר תשמרי על יחסי נימוס קורקטיים.
וככול שתדעי להתקרב ולשוחח עם סוגים שונים של אנשים, כך היכולת החברתית שלך תתרחב ותתפתח וזה יפעל לטובתך.
את זה אמרתי גם לילדים שלי לפני בית הספר או הגיוס. 
ועלייך להיות מרוצה מעצמך שאת מוצאת עבודה בקלות ובמהירות כזו. זה לא מובן מאליו. את אשת מקצוע טובה.
לצפיה ב-'תודה מישהי '
תודה מישהי
23/05/2017 | 20:21
31

אכן כפי שאמרת יחסי נימוס קורקטיים

ותודה לגבי כל מה שאמרת

נראה.. פשוט אין כבר כוח לכלום מבינה ?
לצפיה ב-' פורומים נפתחים מחדש '
פורומים נפתחים מחדש
( לעמוד שלי בתפוז )
15/05/2017 | 12:25
32
  סובלים מכאב כרוני ואין לכם את מי לשתף?
פורום כאב עצבי וכאב כרוני נפתח מחדש על מנת לדבר על ההתמודדות ולקבל תמיכה אחד מהשני!
 
 צריכים ייעוץ לגבי זכויות יוצרים או מפתחים מוצר חדש?
פורום קניין רוחני ופטנטים נפתח מחדש לכל היזמים שבנינו, היכנסו ושאלו את המומחה!
 
המשך גלישה נעימה
לצפיה ב-'בעולם מלא אכזבות '
בעולם מלא אכזבות
12/05/2017 | 12:26
4
182
עוד ועוד יסורים 
אחרי שהמבוגר פגע בי 
בהתנהגות מאז הגוף שלי נפגע 
המחלה שלי פעילה ברמה גבוהה 
יש פגיעה בעור ועצמאות וכאבים וכתמים בכל הגוף .
מכירים אנשים שמדברים הרבה ולא עושים כלום זה היה אחד אנשים .
בזבז לי שנים.
כולם דואגים לתחת של עצמם 
גם חברות וגם משפחה 
אז מה הטעם בחיים האלה 
אני סובלת ברמות ואנשים לא מתייחסים כל כך בא לי ללכת למרפסת ולקפוץ למוות 
עולם של אכזבות שיקח אותי השם כי אין כוח לעולם הזה עוד .
יש אנשים רעים שאומרים לך הבטחות ולא מקיימים לא ממש אכפת להם הם את חייה או מתה .
מרגישה שבא לי להכינס לתרדמת לא להרגיש את אכזבה מאנשים .
לא להיות מתוסכלת מכאב הפיזי והנפשי ממראה שנשקף במראה מלאה סימנים שמשקפים את הפגיעה בלב הנפש מאכזבות מחיים מאנשים 
מכאבים בגוף .
הכל מעורבב ויש רק רצון אחד למות למוות 
לא יודעת מה להגיד אין מילים יותר 
רק אכזבות 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
12/05/2017 | 12:39
47
החיים חשובים, עליך לאהוב את עצמך ולא לרצות למות. יש סוגים שונים של אנשים, צריך לדעת לחשוד במידה מסוימת אבל גם למצוא את האנשים שיאהבו אותנו וידעו להעריך את מעלותינו ושנוכל לסמוך עליהם. רוב האנשים טובים ולכן החברה שורדת. מחלות וכאבים קשים מאד להתמודדות, אבל כדאי לחיות בריא ונכון ולמזלנו הרפואה היום מתקדמת ויכולה לעזור. מקווה שתרגישי טוב.
 
 
לצפיה ב-'כשהכאב כבד מנשוא... '
כשהכאב כבד מנשוא...
14/05/2017 | 00:06
67
שלום יקירה,
אני שומעת נמצאת בסבל קשה מנשוא... מדברייך עולה שהרבה אנשים קרובים סביבך איכזבו אותך אותך בשעת צרה כשהיית זקוקה להם, ויתר על כן נפגעת ונבגדת על ידי חלקם, אולי דווקא אלה שאמורים היו להיות מבוגרים ולשמור עלייך...
אני שומעת את הבדידות והכאב, כאב שנראה שהפך לבלתי נסבל, והוא בנוסף לכאב הפיזי שאת חשה, ושמשתקף מול המראה שלך.  
אני משערת לעצמי עד כמה מתיש להתמודד עם כאב שכזה, עד כדי כך שהמוות נראה עבורך כפיתרון וכמנוחה מהאכזבות והכאבים, הפיזיים והרגשיים..
ולצד כל זאת, מצאת את הכוח לכתוב לנו, לשתף במצוקה... ואולי זהו קול בתוכך שמבקש לראות כיצד אולי בכל זאת ניתן לתת אמון, ליצור קשר.. קול שיש בו חיות, שמנסה, גם אם בכוחות אחרונים, לנסות לראות כיצד יכול להיות אחרת...
אנחנו רוצים להיות כאן עבורך, איתך,
מבקשים שתדעי שעבורינו אינך לבד במערכה,...
אנחנו פה, גם בפורום וגם מזמינים אותך לצ'אט שלנו,
שולחת חיבוק חם,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'אני נסיתי לקפוץ מהחלון '
אני נסיתי לקפוץ מהחלון
20/05/2017 | 02:31
76
מקומה רבעית עצרד אותי היום אני מצטער בהתקף עצבים שאבא מציק לי אני מנסה לקפוץ מקומה שניה קרה לא מעט פעמיך ואז הוא נבהל ועוזב אותי , מבין לגמרי אני תמיד רוצה למוות כבר שנים אני רוצה לישון ולא לקום להיות בחלום כי שם אני פחות סובל , יש לי סיוטים כל לילה כמעת ופלאשבקים אני פוסט טרטומה מורכבת ודיכאון ומחלות פסכוטיות. ומה לא , ממש מזדהה איתך לא סומך על אף אצד כבר ולא יוצא מהבית שש שנים יש לי פוביה מבני אדם נראנ לי , אני הקושי להתקלח יודע כבר , ממש מזדהה איתך ואני קהנ רגשית רוב הזמן לאחרים ואת נגעת בי , תודה .
לצפיה ב-'אני פחות תלוי באנשים כי אני חיי רוב הזמן לבד'
אני פחות תלוי באנשים כי אני חיי רוב הזמן לבד
28/05/2017 | 10:28
11
אני לא מאוכזב מאנשים וגם לא תלוי בהם כל כך. אני הייתי רוב הזמן בבדידות ונוח לי כך. קירבה של אנשים גרמה לי אי נוחות ולכן שמרתי מרחק מהם.
 
תלמדי לא לצפות יותר מדי מאנשים ואז יהיו פחות אכזבות. אנשים לא תמיד קשובים לך גם לא תמיד יכולים להיות קשובים לך מסיבות שונות. גם להם יש עיסוקים וטרדות. לקפוץ ממבנים זה פתרון רע. למה להכאיב לעצמך? כאבים פיזיים זה יותר גרוע, ואולי תהפכי לנכה וזה יסבך לך את החיים עוד יותר?. אם כבר עדיף שיטות אחרות להתאבד אבל לא מקפיצה מגובה ולא באכזריות. זה פתרון לא רצוי.
לצפיה ב-'התייעצות'
התייעצות
10/05/2017 | 20:12
4
135
אני מנסה לדבר עם חברים על דברים שאוהבים לעשות, כי אני חושב שזה מאד בוגר ואסרטיבי ומתעניין ויפה, וזה יוצא מלאכותי כמו חקירה עם אותם נושאים ואותן שאלות כל הזמן. איך אפשר לפתור את זה?

לצפיה ב-'רעיון'
רעיון
11/05/2017 | 22:45
2
66

פילוסוף יקר,
על פניו נשמע שהרעיונות שלך לגבי נושאי שיחה הם יפים מאד, אך אתה נתקל בקושי כאשר אתה מנסה ליישמם. נשמע שהשיחה אינה זורמת כפי שהיית רוצה, והדבר בוודאי מתסכל אותך. אולי אינך מבין מדוע מה שנראה כבסיס טוב לשיחה, אינו מתפתח לשיחה טובה בסופו של דבר. אולי אתה מרגיש בקושי לגוון את השיחה ולפתח אותה, ובאיזשהו מקום יכול להיות שהתחושה שלך בשיחה היא כאילו אתה מסתובב סביב עצמך, ומאבד את הצד השני. יכול להיות שעליך להפוך למודע יותר לאדם אתו אתה מנהל את השיחה. אולי יש מטפל שמומחה לתקשורת, שיכול להתאמן אתך על שיחות ולעזור לך להבין איפה אתה נתקע. מומחה כזה יוכל לפתח יחד אתך דרכים חלופיות לצאת מהתקיעות, ולעבוד אתך על דרכי תקשורת יעילות שאתן תרגיש בנוח ותזרום. האם אפשרות כזאת נראית לך?
 
לצפיה ב-'יש לי חונך'
יש לי חונך
12/05/2017 | 12:20
1
63
הוא עוזר לי בתפקוד וגם בתקשורת וביחסי אנוש, ואנחנו מדברים על זה. הוא חושב שעליי למצוא את התזמון הנכון לשוחח עם אדם כשלא מפריע לו, שעדיף לשוחח במקום אישי כמו בפגישה, ושכדאי שאקשיב יותר לתגובה של האדם האחר ולמה שהוא רוצה לדבר.
 
לצפיה ב-'ויחד עם זה יש השאלה האחרת'
ויחד עם זה יש השאלה האחרת
12/05/2017 | 13:02
47
האם אפשר תמיד להגיד "אתה יכול להבין" במקום להגיד דברים לא נכונים ולהגיע לאותה תוצאה?
 
לצפיה ב-'בקשר לשיחות עם אנשים'
בקשר לשיחות עם אנשים
12/05/2017 | 19:27
51
כשאני מספר על חיי ושואל על חייהם, איך אפשר לנווט את השיחה כך שכולם יתבטאו ולא רק אני אנהל את השיחה?
 
לצפיה ב-'הצילו!'
הצילו!
10/05/2017 | 10:36
6
214
אתמול לקחתי את תרופת הלילה שלי, ריספרדל למי שמכיר, כרגיל ויש לי הרגשה שהיא בכלל לא השפיעה. התעוררתי ברבע לארבע, לא הצלחתי להירדם מאז שוב ויש לי את כל המחשבות הרעות שמאפיינות ימים בלי התרופה. בעיקר חסרה לי המוטיבציה. זה לא שיש לי עבודה או לימודים כרגע, אבל אפילו מוטיבציה לקרוא ספר או לראות סרט אני לא מצליח לגייס.
הדבר היחיד שיש לי מוטיבציה אליו הוא להצליח להירדם.
לצפיה ב-'עם כל הכבוד למתנדבים של סה"ר'
עם כל הכבוד למתנדבים של סה"ר
10/05/2017 | 11:23
133
אני רוצה בוט אינליגנטי שייתן בפורום הזה תשובות מיידיות, 24/7!
לצפיה ב-'רוצים לעזור'
רוצים לעזור
10/05/2017 | 12:40
3
106
מיזנתרופ יקר,
 
לא ברור לי אם הכוונה היא בקשה שיהיה כאן רובוט אינטיליגנטי שיהיה זמין 24/7, או שבמילה "בוט" הכוונה היא למשהו אחר. כך או כך, בכל פעם שאתה וכל פונה אחר מקבל תגובה מנציג סה"ר, מדובר על מתנדב/ת אנושיים, שמשקיעים הרבה מחשבה, זמן ואכפתיות בניתוח ובניית כל תגובה. אני לא חושבת שרובוט יוכל להגיב באותה צורה, מדויקת ככל האפשר, או לפחות- הטכנולוגיה עוד לא הביאה אותנו לשם. משום שמדובר על מערכת של מתנדבים אנושיים אם כן, אני מקווה שתבין שאין אפשרות שתהיה כאן זמינות של 24/7, אלא רק עד כמה שאפשר. 
 
צר לי לשמוע שביממה האחרונה אינך מגיב לתרופה. אנחנו לא מוסמכים לייעץ בנושא תרופתי/ רפואי, ולכן, אני מציעה לך ליצור קשר עם הפסיכיאטר/ית שלך, במידה ותרגיש שאין שינוי. 
 
כמו כן, אתה מאוד מוזמן להגיע לצ'אט שלנו מדי לילה, שם תמיד יש נציג בין השעות 21:00-00:00 (וגם שם, המתנדב/ת אנושיים, לא רובוט). נשמח מאוד להיות לצדך, לעזור לך לחשוב, להכיל את הקושי בהתמודדות וכל מה שתרצה שנוכל לסייע בו.
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
10/05/2017 | 15:20
2
92
ההבדל בין "בוט" לבין "רובוט" הוא ש"בוט" הוא וירטואלי, לכן לא צריך להתעסק בבניית חלקים פיזיים. כל זה, כמובן, ממה שהצלחתי להבין. אני לא מתיימר להיות מומחה.
"בוטים" כבר הצליחו בהרבה משימות. אני יודע שהם לא יכולים להחליף אתכם עדיין, אבל אני אופטימי בקשר לעתיד.
כמובן שאין הכוונה לביקורת כלשהי עליכם, פשוט אילו הייתי יכול להשתמש בשיחת טלפון ברגע מסוים, בה המענה מיידי, זה היה עדיף על פני ציפייה לתשובה כאן בפורום (ואל תמליצו לי על ער"ן, שמעתי עליהם דברים לא טובים מהפורום הזה בדיוק).
בקשר לעצה הפרקטית שלכם, לדבר עם פסיכיאטר, אני בהחלט אעשה את זה אם חלילה המצב ימשיך.
לצפיה ב-'אתה תמיד מוזמן להגיע גם לצ'אט של סה"ר'
אתה תמיד מוזמן להגיע גם לצ'אט של סה"ר
11/05/2017 | 11:41
50
אולי תמצא שזה מספק יותר את המיידיות והצרכים שלך.
בכל אופן, אנחנו תמיד נהיה כאן, כמיטב יכולתנו :)
לצפיה ב-'אתה רציני או שזה סוג של בדיחה??'
אתה רציני או שזה סוג של בדיחה??
17/05/2017 | 13:45
67
הגורם האנושי הוא בדיוק הדבר היחידי שאתה לא יכול לקבל מרובוט - עם או בלי חלקים פיזיים -  והדבר היחידי שאתה בעצם זקוק לו כשאתה פונה למקומות כמו זה! האמפתיה, הלב האנושי החם שקשוב אליך... מיזנתרופ או לא מיזנתרופ, גם אתה חייב להכיר בערך של כל זה...
לצפיה ב-'שלום'
שלום
10/05/2017 | 15:36
59
אולי תנסה לעשות פעילות גופנית בריאה ביום, לישון מסודר ולאכול מסודר, ובנוסף עשה דברים שאתה אוהב ותיהנה מהם וחשוב על דברים שאתה אוהב ואולי אז יפחתו המחשבות הרעות. בקשר לתרופה, התייעץ בפסיכיאטר שנתן לך אותה וספר לו על מצבך.
 
 
 
לצפיה ב-'מחשבות על עצמי'
מחשבות על עצמי
10/05/2017 | 18:14
10
136
הי כולם!
קוראים לי משה. :)
אני בן 32.
מגיל 19 בערך יש לי הפרעת חרדה שלא אובחנה אבל כנראה OCD.
הייתי בישיבה, התגייסתי לצבא, ההפרעה החמירה בצבא, בדיוק כשהשתחררתי מהצבא התחלתי לקחת כדורים (ויאפקס), הלכתי ללימודי עבודה סוציאלית, נשרתי או הפסקתי אותם באמצע השנה השנייה, תוך כדי הלימודים העלו לי את המינון ל225 מ"ג.
קרה לי משהו מוזר בלימודים. משהו שקשור לבנות ולצורך של הילד הקטן בתוכי. הרגשתי, בדיעבד, שהכדור שלקחתי שינה אותי ואפשר לי להיות פגיע יותר ועמוק יותר. הרגשתי שהכדור העלה צרכים מהתת מודע למודע. רציתי לרפא את הילד הקטן הפגוע שבתוכי וחיפשתי את המקום המתאים. האווירה בלימודים עם כל הבנות מסביב הייתה כזו, ציפיתי שיקרה משהו שלא קרה: מישהי תאפשר לי להיפתח בפניה, או אולי קבוצה של בנות או בנים תאפשר לי להיפתח בפניהם וכך לבטא את אותו חלק מפוחד בתוכי שזקוק לצאת החוצה.
זה לא קרה. הרגשתי שאני משתגע. הרגשתי שהצורך יותר חזק ממני אבל שאי אפשר לממש אותו. לא יכלתי להתרכז בלימודים.
עזבתי.
ניסיתי לחשוב מה קרה לי ומה אני עושה הלאה
לצפיה ב-'המשך'
המשך
10/05/2017 | 18:28
73
ניסיתי לחשוב מה קרה לי.
פתאום הרגשתי, והבנתי, שהכדורים גרמו לי להיות אדם אחר, חסמו לי את היכולת הטבעית שהייתה לי להיות קשוב לעצמי, להיות מחובר לחלומות שלי, לטבע, לסביבה...
נלחצתי, מאוד. פחדתי שאאבד את עצמי, החלטתי להוריד את הכדור.
שמעתי שצריך להוריד בהדרגה. הורדתי בהדרגה... מ3 ל2.5 כדורים, הרגשתי שהחרדה מתגברת, אבל שאני חוזר לעצמי. זה היה שווה את זה.
אחרי שבוע ניסית להוריד ל2, החזקתי מעמד שבוע עד שנשברתי וחזרתי ל2.5
האובססיה להוריד את הכדור הייתה חזקה ממני, הפחד שהאני האמיתי שלי הלך לאיבוד...
אבל לא הצלחתי, במשך 9 חודשים נשארתי על 2.5 . בסוף הצלחתי, והורדתי ל2.
במקביל, חיפשתי כל הזמן טיפולים פסיכולוגיים, אבל לא מצאתי מישהי שבאמת מבינה אותי ומכילה אותי, לא ידעתי מה קרה לי אבל הייתי נחוש להמשיך עד שאפתור את הבעייה.
מצאתי עבודה עם ילד חמוד ומקסים ונכה עם CP בתור סייע, ובקיץ בין הלימודים לא עבדתי והחלטתי להוריד ל1.5. כל פעם ששאלתי את עצמי מי אני? ונתקלתי במסך עשן נלחצתי והורדתי את המינון. כל פעם שהורדתי הרגשתי שאני עושה את הדבר הנכון כי העלייה בחרדות לוותה  בתחושה של חזרה לעצמי הישן.
אחרי חודש וחצי הורדתי ל1.
ואז התחילה שנת הלימודים.
היה לי קשה לעבוד. הרגשתי רע. הרגשתי מוצף. כל בת שראיתי ברחוב הפכה בשבילי לטריגר. ככ רציתי שמישהי תקשיב לי, תהיה איתי, לא יכלתי להתגבר על זה.
בנות לא אהבו את זה, אולי כעסו עלי ואולי פחדו ממני? לא יודע. אולי בדיעבד זו פנטזיה שלא ניתנת למימוש.
אבל חזקה ממני, כאילו כל החיים שלי תלויים בה, באותה אישה-אמא-חברה-מטפלת דמיונית.
הרגשתי שאני משתגע, הרגשתי שהגוף שלי מגן עלי מעצמי, ומדחיק את הצרכים שלי ואת הרגשות שלי. במקום הרגשות היה כאב שלא נגמר.
נדפקתי.
הכדורים דפקו אותי, אפשרו לי להיפתח בלי דרך חזרה. וכשניסיתי לחזור חזרה-אכלתי אותה.
לצפיה ב-'המשך2'
המשך2
10/05/2017 | 18:38
62
הכאב והחרדה הפכו לבלתי נסבלים ובלתי ניתנים לתיאור, ניסיתי רק לברוח ולברוח מהרגשות הככ מכאיבים. העליתי חזרה את המינון אבל נחשו מה? זה היה קשה לא פחות מההורדה. מ2 סיבות: 1. בכל פעם שהעליתי מינון, הרגשתי כאילו מישהו קורע לי חתיכה  מהנשמה. :( 2. לא הייתה תכלית בהעלאה כפי שהייתה בהורדה, רק רציתי להפסיק את הסבל.
אז חצי היה לי כבד מדי להעלות, העליתי ברבעים, רבע כל 3 חודשים +-
אחרי שנה ומשהו הגעתי שוב ל2.5 שנה סיוטית של חוסר עבודה, כאב נפשי עצום והתמכרות לכל דבר שיעזור לי להקל את הכאב. מצב נוראי.
 
חזרתי להורים.
לא הייתה לי ברירה. הייתי שבר כלי. והבית זה המקום היחיד שאני מקבל בו תמיכה.
פחדתי מהבית (אולי דמיונות) פחדתי מ....לאבד את עצמי! כמה מפתיע.. פחדתי שאמא שלי "השתמשה" בי כילד לבטא את הרגשות שלה, וחסמה את היכולת שלי להיות אני עצמי, חשבתי שאמא שלי היא סוג של מכשפה... שכאילו אכפת לה ממני אבל באמת היא אוהבת אותי על תנאי... על תנאי שאני הבובה שלה כפי שהיא עיצבה... אבל אם אני מנסה להיות אני וזה מאיים עליה, אז בשנייה היא מתהפכת ומושכת חזרה את כל התמיכה והאהבה.
בקיצור חזרתי הביתה מתוך הדחקה של כל זה, שהייתה הכרחית בשבילי כדי לשרוד.
כבר שנתיים אני גר בבית.
עובד ב yellow במשמרות, הבית עשה לי טוב בגדול, צריך להודות על האמת, הוא ייצב אותי, אני מרגיש הרבה הרבה יותר טוב. אין מה להשוות.
לצפיה ב-'המשך 3'
המשך 3
10/05/2017 | 18:48
4
53
הקלונקס קצת משפיע...
אז אני מרגיש יותר טוב ויותר יציב, אבל עדיין ריק וחוסר משמעות. מי אני? לאן אני ממשיך מכאן?
רציתי לעזוב את הבית, לעבור ליחידת דיור לא רחוק מכאן.
כבר 4 פעמים החלטתי שעכשיו אני עובר ואז נתקפתי בכזו חרדה שלא יכולתי לעבור ולא לעשות כלום.
נשארתי בבית...
אולי אני מדמיין? אולי אני לא צריך לפחד מהבית? מאמא?
אולי אני צריך להתגבר על החרדות ודווקא לעבור, לנסות? אולי שם בחוץ אצליח להבין יותר על עצמי, אצליח לחשוב, למצוא דרך לטפל בעצמי? אולי דווקא הפוך? אולי זה יגביר את החרדות ויחזיר אותי כמה שנים אחורה לזמנים שממש לא הייתי רוצה שיחזרו?
הכוח של החרדה לכאן ןלשם מאוד חזק, והוא מגיע בלי פתק הסברה אלא כאינסטינקט.
 
אני עדיין מאמין בעצמי, עדיין מאמין באלוהים, ועדיין מאמין שיש דרך לצאת מהמבוך...ולחיות! לחיות - כמה פשוט ככה עוצמתי!
נולדנו לחיות! לא למות ולא לסבול!
אשמח לתגובתכם, להבעת דעה ותמיכה.
מאחל לכולם אושר.
זה מגיע לכם!
ממני.
לצפיה ב-'היי משה'
היי משה
10/05/2017 | 23:13
66
 
ויפאקס הוא בעיקר כדור לדיכאון ופחות לאוסידי. לוסטרל מעולה לאוסידי ולמחשבות טורדניות כפי שאתה מתאר.
לצפיה ב-'משה הי '
משה הי
21/05/2017 | 09:32
2
23
לקח לי זמן חהגיב כי לא הייתי בטוחה מה לכתוב. כי אתה בן אדם כל כך טוב, כזה שתמעד מעודד את הזקוקים לעידוד, כזה שנותן מהמעט שיש לו בלי לצפות לתמורה (...), ובאמת ההרגשה כשאנינקוראת אותך היא שזה "לא פייר", שמגיע לך חיים אחרים, מגיע לך שיהיה לך טוב ושתוכל לממש את כל הפוטנציאל שלך, גם השכלי וגם הרגשי. וזה שעכשיו זה לא קורה, זה נורא מתסכל, וכאילו לא מובן למה... כמי שתורגלה בשיטה האמונית שמנסה לחפש את הטוב הנסתר בתוך הרע הגלוי - אני מנסה לשאול את עצמי: מה התהליך ברמת המאקרו? מה מתנה שאתה מקבל כאן? אני כמובן לא מכירה אותך לעומק רב מספיק כדי לענות על כך. אולי לך יש איזושהי אינטואיציה לגבי זה? לגבי מה כל זה מלמד אותך, מה זה נתן לך שאלמלא הסאגה הזאת לא היית מקבל?
אני ממש מקווה שהעניין עם הכדור יסתדר. אולי תצליח למצוא שיטות אחרות להרגע שאינן כרוכות בנטילת כדורים ותוכל שוב להפחית מינון לאט לאט (רמז: הרפואה המערבית הקונבנציונאלית אינה שיטת הריפוי היחידה ביקום הידוע) ...
ובקשר לבנות: גם לי יש צורך דומה, ברוך ובחום ובהכלה עוטפת... ולמרות שאני בת - גם אני מפנה אותו לנשים. זה פשוט צורך בדמות אם. שאצלך כגבר אולי התערבב עם צרכים נוספים. ואולי צריך לנסות להפריד, ולראות שאלה צרכים שונים שמגיעים מרבדים שונים שלך: ישנם הצרכים של משה התינוק או הפעוט, ושל משה הילד, ושל משה הנער והגבר, ואולי במפגש עם אישה הם כולם מתערבבים וקשה לך להפריד. ואולי נשים נבהלות כשהן מזהות צרכים ילדיים שמופנים אליהן מהגבר שהן מדברות איתו, כי הן מצפות למשהו אחר...
בגלל זה לדעתי כן חשוב שתהיה בטיפול, למרות שטיפוליםמקודמים לא עזרו לך ולמרות שזה יקר בטירוף. אבל אם זה טיפול טוב - זה סוג של נס. זה משנה-עולמות... אני אישית חווה את זה עכשיו בטיפול שלי - איך שהצרכים האלה מתחילים להתאזן ו"להתנרמל", איך אני מתחילה להשתחרר קצת מהאובססיה העצומה לחיבוק, שהיתה לי שנים, ולגלות שיש עוד דברים בעולם ובחיים שאולי שווה להפנות אליהם תשומת לב ורגש
מאחלת לך לחוות תהליך דומה!!
ושיהיה לך רק טוב, והמון!!



לצפיה ב-'ועוד משהו'
ועוד משהו
21/05/2017 | 10:46
1
21
לגבי הפחד העמוק "לאבד את עצמך", או אולי הפחד שכבר איבדת ולא תצליח שוב למצוא:
אתה אדם מאמין, ואני חושבת שזה יתרון ענקי דווקא בעניין הזה של כינון העצמיות שלך. מה שהברסלבים קוראים "התבודדות" (אבל אפשר פשוט לקרוא לו "לדבר עם אלוקים"), זה בהרגשה שלי אחד הדברים העצמתיים ביותר, אם לא ה-, בדיוק לעניין הזה: של להרגיש את עצמך אדם חי, אמיתי. אינדיבידואל. כי מול ה' אתה לא יכול להיות זיוף, תוצר של ציפיות של אחרים, תכתיבי החברה, נזקי הכימיה או מה שלא יהיה. מולו אתה יכול להיות רק אתה. זו אמנ לא המטרה הראשית של ה"התבודדות", אבל זה רווח משני משמעותי לאללה  (וזה גם מה שהופך את התפילה הזאת לכל כך קשה... למשהו שאני תמיד דוחה ודוחה. אבל כשאוזרים אומץ זה כל כך עמוק וכל כך משתלם!!)
 
ועוד משהו - אם אתה כותב או מצייר או מנגן וכו' - זו גם דרך להגיע ל"משה האמיתי". ולהיות בתקשורת כנה עם עצמך, ולהגיע לאיזושהי תחושה ש"יש שם מישהו", כלומר - יש שם אותך. וגם זה מנסיון. (אבל אני לא יודעת אם הכדור שאתה לוקח לא משפיע על היכולת לביטוי יצירתי...).
 
בכל אופן - מאחלת לך הצלחה בכל ושתרגיש ממש טוב, ותצא מכל הסבך הזה למרחב טוב ומואר ונושם!!
לצפיה ב-'המון תודה שחר '
המון תודה שחר
24/05/2017 | 00:30
12
אגיב בהזדמנות
לצפיה ב-'שלום'
שלום
10/05/2017 | 19:03
55
בגרות נפשית משיגים ע"י אינטראקציה עם אנשים. נסה לדבר עוד עם אנשים, בעיקר אלה שחשובים לך. חלק מבגרות רגשית בקשר הוא לתת אהבה ולהשקיע בכנות, בעיקר בדאגה ובהתעניינות רגשית. אם תיתן מעצמך, יעריכו אותך. עצתי גם שתשתדל ליצור קשרים יותר מתוך רגשות חיבה ואהבה במסגרות חברתיות שמעניינות אותך כמו חוגים וכאלה, ולא באופן מלאכותי עם זרים רק כדי להכיר. במסגרות כמו חוגים גם תמצא עניין ופיתוח לידע וכך תוכל להתקדם בתחומים שונים, וגם יהיה לך על מה לדבר עם אנשים וזה חשוב כי עניין הוא הדבר הכי חיוני לכל קשר.
לצפיה ב-'כל דבר בעתו'
כל דבר בעתו
11/05/2017 | 11:02
1
60

משה יקר,
אני קוראת בדבריך כיצד אתה מרגיש חרדה כפולה – הן מלהישאר בבית והן מלעזוב, חרדה שמשתקת אותך. מצד אחד מצבך התייצב בבית, ואתה מקבל תמיכה שעוזרת לך להתמודד עם חיי היום-יום. מצד שני, יש לך ספיקות בנוגע לאהבה של אמך, שאתה חושב לפעמים שאיננה אהבה ללא תנאי. אולי, כמו שאתה מרגיש שהכדורים הופכים אותך ל"לא-אתה", אתה מרגיש שאמך מקבלת אותך ותומכת בך בתנאי שתרצה אותה, כלומר תהיה "אתה" שהיא רוצה שתהיה. אבל, למרות שאינך בוטח בכוונותיה של אמך, אתה מרגיש שהשהות בבית עושה לך טוב, ואולי יש בכך אישור לאהבה ולתמיכה אמיתיות שאתה מקבל.
משה, אני חושבת על מה שאתה אומר, שאתה שוקל לעבור לגור לבד, אך נעצר בכל פעם מפאת החרדה, שמא תהיה נסיגה במצבך. יכול להיות שאתה חושש שלא תצליח לתמוך בעצמך, לעמוד בזכות עצמך, לאחר שהתרגלת לרשת ביטחון סביבך. ייתכן שמגורים עצמאיים הם שלב שיבוא באופן טבעי, כאשר תרגיש בטוח מספיק כדי לעזוב, ולא כתגובה לחרדה ורצון "לברוח" מאהבה לא מאפשרת, אולי, של אמא. יכול להיות שכל דבר שתעשה שיבוא מתוך ביטחון, ולא מתוך פחד, ייבנה על יסודות חזקים יותר. 
 
לצפיה ב-'תודה רבה סהר וכולם!'
תודה רבה סהר וכולם!
24/05/2017 | 00:31
2
לצפיה ב-'תמיד חשבתי שאם יש אנשים '
תמיד חשבתי שאם יש אנשים
09/05/2017 | 00:29
5
203
באותו  מצב ואפילו יותר גרוע שזה יעודד אותי ,אבל לא כך,לא

עושה לי כלום. חשבתי שאם אראה את הרווקה המבוקשת

בארועים זה ירגיע אותי,ישמח אותי ,האמת  שקצת אבל לא

בצורה קיצונית.


לצפיה ב-'המצב של אחרים לא מנחם או מבאס אותי'
המצב של אחרים לא מנחם או מבאס אותי
09/05/2017 | 06:09
2
72
כי אני לא רואה את הקשר של זה אליי
לצפיה ב-'הבהרה '
הבהרה
10/05/2017 | 13:53
1
66

לא התכוונתי שאני שמחה  כאשר רע לאנשים

(תלוי איזה אנשים .לא שמחה ,ובנוגע לחלאות אז

הם פשוט לא מעניינים אותי )  .

פשוט יש את  כל האנשים בפייס וגם כאן  (בעבודה)

והם במקום  אחר נשואים  עם ילדים  ,מוקפים  מסביב

במשפחה וחברים  .ונכון  גם הם מתמודדים  עם דברים

אבל ..אבל ...

זה גורם להרגיש לא משהו . אז התכוונתי לכך שאם יש

גם אנשים באותו  מצב אז זה יקל , של תראו יש עוד מישהו

אחד לפחות שגם אין לו משפחה וכו' אבל זה לא מקל בכלל

. צרת רבים  חצי נחמה המשפט הזה לא נכון .

** לידיעתכם דווקא כאשר קורים אסונות לאנשים  דברים שאני

קוראת בתקשורת ,אז אני ממש לא שמחה.

ואין לי שמחה לאיד ולא לכך התכוונתי .

(אנשים  שאומרים  לי דברים כאשר הם בעצמם הדברים

האלה אז כאשר אני רואה הוכחה לכך זה לא גורם לי

לשמחה אלא לרחמים. וחשבתי שזה יקל שנניח עוד אנשים

מתרשמים מהם אותו  דבר ,אז חשבתי שזה יקל עליי

שלא הכל באשמתי ,אבל זה לא מקל עליי ,לפעמים זה

גם מדכא  אותי .הנאיביות שלי . יש שיאמרו טמטום אבל

אני לא מטומטמת פשוט נאיבית לפעמים .

להאמין שאנשים טובים .גם כאשר המעשים שלהם מראים

שהם לא ,לסרב להאמין . לקבל את המציאות .לכך התכוונתי)
לצפיה ב-'עצה'
עצה
10/05/2017 | 15:38
30
השתתפי בחוגים, במועדונים חברתיים ובלימודים שעוסקים בנושאים שמעניינים אותך. שם תכירי אנשים נחמדים ותשוחחי אתם על דברים שמעניינים אתכם וכך לאט תחזקו את הקשר. כשתגיעי לאדם המתאים, החברות הקרובה תיווצר בעצמה. השקיעי באהבה ותני מעשים טובים וכנים ומלים טובות וכנות, בעיקר דאגה.
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
09/05/2017 | 16:20
27
לא צריך לשמוח לאידם של אחרים. במחזה הילד החולם על מלחמה מוצג קטע מזעזע שבו מישהו מקווה שהילד ימות כדי שלא יקרה שהאיש ימות והילד יחיה. צריך לקוות שלנו יהיה טוב ולאחרים יהיה טוב. אפשר לחיות היטב בכל מיני דרכים, אבל צריך לשאוף לטוב ככל האפשר. בדרך כלל קשה למצוא בני זוג. האמיני והמשיכי לחפש, אל תתייאשי ואני מקווה שתמצאי בקרוב.
לצפיה ב-'כשזה כואב אז זה כואב'
כשזה כואב אז זה כואב
10/05/2017 | 12:25
37
מילקי יקרה,
 
קושי הוא קושי הוא קושי. לא משנה של מי הוא. אולי זה משנה רק קצת, כי מן הסתם שכל אדם יעדיף לא להיות זה שמרגיש את הקושי. אבל מה בדבר צפייה באנשים אחרים כשקשה להם?
זה אנושי להרגיש אי נוחות במצב כזה, אולי עצב, או רצון לשנות את המצב. זה טבעי שלא נעים לראות אדם אחר בפוזיציה שאת לא רצית להימצא בה גם, לצד ההקלה שאת עשויה להרגיש מהעניין.
ואולי זה הדבר- אולי צריך להפריד בין התחושות: אולי את לא מרגישה שמחה ורגועה כי זה לא משמח לראות אדם אחר בקושי? אולי הכוונה היא לתחושת הקלה כי זה רחוק יותר ממך באופן אישי?
 
לצפיה ב-'למה קשה לאנשים להצליח לא לשנוא'
למה קשה לאנשים להצליח לא לשנוא
09/05/2017 | 00:01
4
105
כי יש כיום כל הרבה אנשים פוגעניים, ולא ישרים, שאנחנו מוצאים בליבנו שגם שנאה היא אמת מסוימת, כי בתכלס את האנשים האלו צריך לשנוא,
רק שזה לא בריא לנו לשנוא,
אבל זו כן אמת פנימית לפעמים
לצפיה ב-'לא בריא לנו לשנוא'
לא בריא לנו לשנוא
09/05/2017 | 00:19
1
60

בדיוק  אמרו לי את אותו  דבר ,אכן זה לא  בריא,

ממליצה לך לרחם על אותם אנשים  ,תכלס  אם תחשוב על זה

אנשים פוגעניים ולא ישרים לדעתי  הם מסכנים.

לרוב אנשים שפוגעים באחרים  בזדון זה כאלה  שרע להם

עם עצמם ,חלקם אפילו לא  במודעות וחיים בתחושה

שהכל בסדר. מסכנים.  רחמים זה פחות מזיק לנו מאשר

שנאה.  תחליף שנאה ברחמים ותראה  את ההבדל.

חבל לבזבז אנרגיות על אנשים כאלה.(זה לא קל

אני יודעת ) .
לצפיה ב-'אני אישית לא שונא כמעט'
אני אישית לא שונא כמעט
09/05/2017 | 01:13
42
אני אישית לא שונא כמעט אף פעם, רק הבנתי עכשיו שזו גם אמת, זה בא לתרץ ולהצדיק את אלו ששרויים בשנאה, אבל צריך להתמקד תמיד באמת פנימית אחרת
לצפיה ב-'שלום'
שלום
09/05/2017 | 18:49
23
השנאה טבעית כמעט כמו שאהבה טבעית. קראתי פעם קטע שבו ילדה שואלת אם מותר לשנוא את היטלר, ואביה עונה לה: לא. אין לשנוא איש. באמת שנאה אינה רגש רצוי, עדיף להשתדל לאהוב.
 
 
לצפיה ב-'שאלות ותשובות'
שאלות ותשובות
09/05/2017 | 23:44
36
היי b88,
אני חושבת שקשה לתת תשובה נכונה ומדוייקת לסיבה בגללה קשה לאנשים להצליח שלא לשנוא. ואולי אנחנו יכולים רק לנחש מהי הסיבה לכך.
יכול להיות שאנשים מסויימים מצליחים בכך יותר טוב מאחרים. קיימת אפשרות ששנאה היא פשוט מנגנון שטבוע בבני האדם ורבים פונים אליו אוטומטית בנסיבות מסוימות.
יקר, הייתי רוצה לשאול אותך האם אתה מעוניין לשתף אותנו מדוע בחרת לברר לגבי השאלה הזאת... תדע שאנחנו תמיד כאן כדי להקשיב לך
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-'שאלה'
שאלה
04/05/2017 | 19:39
1
74
אני מחפש דרכים פילוסופיות לחיים. אחת הדרכים היא להתעניין בתחביבים של חברים. רעיון אחר הוא שמבחינה הגיונית פילוסופית אף פעם לא צריך לא לדייק במה שאומרים אפילו כשמעבירים מסר מוטעה, כי אפשר לדבר על העברת המסר עצמה ועל מה שיבינו ויאמינו ואז אומרים דבר נכון כי באמת יכולים להאמין לנו. חשבתי על זה וזה נשמע לי נכון מבחינה הגיונית. אני עדיין חושש כי אני תוהה אם זה תמיד מתאים מעשית, או שיש מקרים שעדיף לתת תשובה ישירה ושקרית כדי להגן על דבר חשוב ולא "אתה יכול להבין" או "אתה יכול להאמין לי" כי אולי למשל זה יישמע כמו התחכמות מיותרת ויסכן אותי בעימות עם אנשים שיש להם כוונה נגדי, למשל עם אנשים זרים שכדאי להטעות אותם כמו כשהם מבקשים כסף או כשהם שואלים אם קראנו להם בשם גנאי או משהו כזה.
.
 
לצפיה ב-'ועוד'
ועוד
04/05/2017 | 20:55
35
ההתעניינות בתחביבים נראית לאנשים ולי קצת מלאכותית כמו חקירה, והיא גם מביאה את השיחה בעיקר לנושאים שכליים כי מתברר שרוב התחביבים של אנשים קשורים לתחומי אמנות ושכל.
 
לצפיה ב-'מקום לטיפול מקצועי'
מקום לטיפול מקצועי
03/05/2017 | 12:00
1
166
בעלי הסכים לקבל טיפול
אנחנו מחפשים מקום פרטי (לא גהה ודומיו) ולא דרך משרד הבריאות או קופת חולים  אלא יותר מרכז טיפול הנפש פתוח לתקופה של לא יותר מחודש עם או בלי אפשרות לינה .
מקום שהוא יכול לקבל טיפול פסיכולוגי או פסיכאטרי (לאחר איבחון) עם או בלי תרופות (במידת הצורך) ושבהמשך לאחר טיפול ממוקד יהיה ניתן לבצע שיחות סקייפ (ולא מפגשים פיזית) לצורך מעקב והמשך טיפול.

מדובר באדם נורמטיבי ומתפקד (נשוי + 3, עצמאי) עם בעיות של דיכאון ודיספציה והתפרצויות ללא שליטה (פעם ב....) שמבין שצריך לטפל בבעיות האלה
אשמח להמלצות
תודה מראש
לצפיה ב-'הכוונה'
הכוונה
10/05/2017 | 14:14
29
היי יקרה,
 
אני מבינה שיש לכם צורך במסגרת שתשמור על חשאיות ופרטיות, רצון ביחס אישי שמותאם לצרכים האישיים והמשפחתיים שלכם. הפתרון הכי טוב שאנחנו יכולים להציע הוא לפנות לפסיכיאטר או פסיכולוג שמקבלים באופן פרטי, ולאחר אבחון שהם יערכו, הם יוכלו לכוון אתכם באופן מדויק יותר בהתאם לצרכים שלכם.
 
*כמו כן, בירושלים יש מקום פרטי שנקרא סוטרייה ואולי שם יוכלו לענות על הצרכים שלכם גם, מצרפת קישור: http://www.abiliko.co.il/index2.php?id=9220&la...
 
בהצלחה רבה, ואת מוזמנת להמשיך לשתף בהתמודדות, עדכונים או התייעצויות. 
 
לצפיה ב-'עזרה דחופה'
עזרה דחופה
02/05/2017 | 16:59
18
216
אני בקשר עם בחור צעיר, עבר התקף מאניה אושפז טופל הוא בבית,
לוקח כרגע רק ליתיום 1200 מק"ג
הוא לא מתפקד והמצב שלו מדרדר, לא מצליח לחשוב בבהירות הזיכרון שלו לא עובד, המוטוריקה פגועה, תופעות של אי שקט, מאבד תקווה ורוצה למות.
אני חושב שצריך למצוא לו טיפול שונה כי הוא לא מגיב טוב לטיפול הזה, אמרתי לו לא להפסיק עם הליתיום ולכל היותר שיוריד מעט במינון ל900 מק"ג לראות אולי המצב קצת ישתפר.
בנתיים הפסיכיאטרים עוד לא מצאו פיתרון לבעיה שלו
עוד אין לו תור לפיסיכאטר שהמלצתי לו עליו,
הוא מאוד סובל ורוצה למות. אני מעודד אותו ונותן לו תקווה,
מדובר בבחור כישרוני שהיה לו עתיד מבטיח ופתאום הוא הפך לצל של בן אדם.
אנא אם למישהו יש עצות או רעיונות מה לעשות?
לצפיה ב-'קודם כל'
קודם כל
02/05/2017 | 18:33
84
אני מקווה שהחבר שלך לא מוריד מינונים ללא התייעצות עם פסיכיאטר.
מסקרן אותי איך אתה נותן לו תקווה?
ההצעה שלי היא להפסיק את הפנטזיות על עתיד מושלם או שחור ובכלל להניח בצד את הניסיון לניבוי העתיד בשלב הזה
ולנסות לבחון את מה שיש ולראות איך אפשר להתקדם מהנקודה הזו.
אולי אם מכירים בעובדה שהמצב יכול להפוך להיות יותר גרוע אפשר להאמין שבעתיד יכול גם להשתפר, החיים דינמיים. 
לצפיה ב-'הרבה אין מה לעשות'
הרבה אין מה לעשות
02/05/2017 | 19:04
7
84
מה שכן אפשר לעשות זה 2 דברים.
1.לא לשחק במינונים כי הוא בשלב הדיפרסיה ולא מאוזן וזה עלול להגמר בבכי..תעבדו בצמוד לפסיכיאטר ותגיד לו על הסממנים של החבר שלך...תהיב מעורב ותהיה הקול השפוי מול הרופא (כי יצא לי כבר לראות מקרים של אנשים במחלות נפשיות שצריכים איזון בתרופות ומרב שהם זומבים הם מגיעים לקבל מרשם ומתנהגים באדישות מוחלטת או כניעה ופסיכיאטר שכבר ראה הרבה מטופלים וקצת אין לו כוח אז הוא פותר את הבן אדם במרשם שלא עוזר לו...וככה בדיוק ככה אנשים נופלים בין הכיסאות במערכת הבריאות הנפשית הדי לוקה בחסר במדינה שלנו...אז חשוב שתגיע לפגישה הבאה עם הפסיכיאטר ותהיה הקול שצריך להיות לחברך).
2. אני מציעה שתעבוד על סיבות לעודד את החבר לצאת מדכאון כמו לעשות איתו רשימה של מה טוב בו ואולי להעלאות זכרונות מטיולים ביחד ולהזכיר לו בכוח למה הוא טיפוס טוב איך הוא היה לפני ולמה "שווה" לו להלחם במחלה ולנצח ולהתנהל איתה ולא מולה..
זה הדברים שאני חושבת שיעזרו.
לצפיה ב-'העניין שזה לא ה"דיפרסיה" של המאניה דיפרסיה'
העניין שזה לא ה"דיפרסיה" של המאניה דיפרסיה
02/05/2017 | 19:18
6
69
המוח שלו לא עובד הוא בקושי מתפקד, יש לו תופעות לוואי ברורות נוספות שמעידות על תפקוד לקוי של המוח ומחסור בנירוטרנסמיטורים
הזיכרון שלו וכל היכולות שלו פגומות בצורה קשה
והוא רוצה למות כל הזמן
וזה נמשך כבר תקופה.
נראה לי שהטיפול לא טוב לו.
לצפיה ב-'ויש לי תחושה כללית'
ויש לי תחושה כללית
02/05/2017 | 19:24
70
שצריך להחליף לו טיפול, כי כרגע זה נראה ממש כמו גזר דין מוות לטווח הארוך להשאיר אותו ככה.
לצפיה ב-'תקרא את חלק 1'
תקרא את חלק 1
02/05/2017 | 22:05
3
51
פספסת את החלק הארי..
לצפיה ב-'תגובה לחלק הארי'
תגובה לחלק הארי
02/05/2017 | 23:25
2
51
הוא גם היה על מינון של 600 מק"ג
ומינון של 900 מק"ג זה מינון גבוה מספיק 
זה לא שיש סכנה שכרגע הוא יכנס למאניה המוח שלו בכלל לא מתפקד טוב וצריך שינוי תרופתי,
הוא הולך לראות פסיכיאטר, אבל מחכים לתור.
הוא לא רוצה להתאשפז
לצפיה ב-'אז אם התור לא עוד יותר מדי זמן'
אז אם התור לא עוד יותר מדי זמן
03/05/2017 | 00:12
51
תאזרו בסבלנות ולכו ביחד לפסיכיאטר...לא לשלוח אותו לבד.
אם התור רחוק וקורה משהו לגשת למיון פסיכיאטרי..לא בהכרח יאושפז שם. היום כבר הרבה יותר קשה לאשפז בכפייה מישהו שלא רוצה להתאשפז. כל עוד הוא לא יאיים להתאבד או להזיק לעצמו בכוונה או לאחרים לא יאשפזו אם הוא לא ירצה.
לצפיה ב-'לא טוב לאשפז שאתה בדיכאון קליני מנסיון'
לא טוב לאשפז שאתה בדיכאון קליני מנסיון
20/05/2017 | 02:01
24
שנה שעברה הייתי מאושפז חודש במחלקה סגורה בגלל נסיון אובדני גהנהום להיות שם דאתה בשפל , לא כדאי בכלל זה סבל קשה מאוד להיות שם במצב כזה אני ספרתי את השניות הבטתי על התיקרה שעות , קשה מאוד לא כדאי אבל אותי אשפזו בכוח כי הייתי מסוכן לעצמי שאני במאניה אני לא רע לי שם שאני בדפרסיה זה סבל עצום .
לצפיה ב-'הדפרסיה שלי'
הדפרסיה שלי
20/05/2017 | 01:58
18
בתור סוג של מאניה זה נקרא הפרעה פסיכזואפקטיבית שזה שילוב של סיכופרניה עם מאניה דפרסיה קשה מאוד , ומנסיוני הדפרסיה של מאניה דפרסיה רגיל קשה מאוד מאוד לא פחות מדיכאון קליני , אני לא מכיר את חבר שלך אבל אני בתור מאניה הגעתי למצב שאין לי אפילו כוח להתאבד , ויש לי הרבה נסינות גך כאלו שכמעת הסתימו במוות , אני חושב שכדאי לדבר איתו להיות קשוב זנ מאוד חשוב תמיכנ לי אין כזו לכן זה נורא קשה , פסכיטר לבד לא יכול להוות תחליף או לפטור את כל הבעיות איזון כימי זנ חלק אבל התמיכה חשובה לא פחות בעיני אם לא יותר . זה דעתי
לצפיה ב-'שלום'
שלום
02/05/2017 | 20:36
1
57
אני לא מבין בזה, אבל אולי צריך לשלוח אותו לאשפוז נוסף וארוך יותר, עם רופאים טובים שיטפלו בו היטב. מקווה שיבריא.
 
לצפיה ב-''
02/05/2017 | 21:20
18
לצפיה ב-'להחזיר אותו לאשפוז או לקחת אותו למיון .'
להחזיר אותו לאשפוז או לקחת אותו למיון .
02/05/2017 | 21:19
1
38
לצפיה ב-'לא טוב אשפוז במצב הזה'
לא טוב אשפוז במצב הזה
20/05/2017 | 02:06
15
יאכלו אותו שם חיי שאתה מדוכא זה סיכון גדול להיות במחלקה סגורה או בכלל , מנסיון
אני ממליץ לחכות בנתיים , כל עוד הוא לא מסוכן לעצמו אז הוא יכול להשאר בבית , שם רק יגברו את המצב שלו אני הייתי שם אחרי נסיון אובדני בכפייה אין גהנום יותר. מלהיות באשפוז בכפיינ שאתה אובדני , אני רוב הזמן אובדני אני פשוט לא מדווח לאיש אין לי כוח לעוד אשפוז ואותי שמים במחלקות מאוד סגרות בגלל הרקע שלי ואין לי כוח לזה
לצפיה ב-'טוב תודה לכולם על העצות'
טוב תודה לכולם על העצות
03/05/2017 | 11:38
70
זה מאוד עצוב המצב שלו
אני אשכנע אותו להמשיך בטיפול ומנסים למצוא לו פסיכיאטר בשלב הזה
לא יודע איך לעזור, זה גדול עלי :(
לצפיה ב-''
07/05/2017 | 22:17
1
32

ערב טוב,
אני קוראת את מה שרשמת ושומעת את הכאב.. שומעת את חוסר האונים שאתה צריך להתמודד איתו.. לראות את חברך בעת שהוא נופל, לעמוד מולו עם פה פעור, לב שבור וידיים קשורות..
יקר, המחשבה שלך אודות חברך היא תכונה נפלאה, הדאגה, האכפתיות- הלוואי ויהיו חלק מכולנו.. אך המצב שאתה מתאר, שונה הוא.. מורכב יותר.. חברך נמצא שמצב שלצערנו אין ביכולתנו לסייע.. מלבד תמיכה נפשית וחברית, שאני מאמינה שאתה מעניק לו..
ההבנה שלא הכל תלוי בנו, לא הכל נתון לשליטתנו- יכולה להועיל במצבים כמו אלו.. אמרת שזה גדול עליך.. ואתה צודק. זה גדול עליך, עליו גם עליי.. אין בפי מילים שיוכלו לנחם או לעודד אותך משום שאני לא בנעליים שלך.. אבל אני יכולה לתאר את הקושי שבו אתה שרוי. הרצון העז הזה לסייע, להציל, אל מול הכוח שכאילו נלקח ממך..

יקירי, בסה"ר אנחנו אומנם לא מטפלים, כך שלא אוכל לייעץ לך מבחינה רפואית לגבי התרופות.. אך אוכל להציע לך תמיכה לבבית.. הייתי רוצה להזמין אותך לצ'אט שלנו, שם תוכל לספר קצת יותר על הקושי, על החוויה שלך אל מול הכאב שלו.. אנחנו נהיה שם בשביל להקשיב לך, בשביל שלא תעבור את זה לבד..
הצ'אט פעיל כל ערב בין 21:00 לחצות, תבוא.. נשמח לראותך..
עד אז, שיהיה לילה שקט, עד כמה שאפשר...
 
לצפיה ב-'תודה סהר-תמיכה'
תודה סהר-תמיכה
07/05/2017 | 23:41
37
יש לי הזדהות מעמיקה עם מי שנמצא בתופעות לוואי קשות מהטיפול כמו שהיו לי בכמה תקופות בחיים, אחת נמשכה כחצי שנה.
אני במצב טוב יחסית ברוך השם, הטיפול הנוכחי יושב עלי טוב ואני מתפקד יחסית בסדר. קשה לי לראות אחרים עוברים את הסבל הזה, ואני מאמין שאפשר למצוא לו בהמשך טיפול שונה שייטיב עמו יותר (עם החבר)
זהו בערך.
לא יודע אם אגיע לצ'אט. אך תודה על ההזמנה
לצפיה ב-'ליתיום כדור מסוכן'
ליתיום כדור מסוכן
20/05/2017 | 03:08
1
24
הרבה תופעות לוואי לוודא שהכל תקין שאין לו הרעלה , לי הייתה הרעלה ופגעה לי תפקודים שכלים עד היום אני סובל מהשפעה של הכדור , כמובן שהפסכיטרית ניסתה להתנער מאחריות ואפילו שהבאתי לה דוח שמראה שיש בעיה מנרולוג היא אמרה שהיא תוריד את המניון ואני חייב להמשך אחרת אחטוף עוד התקף מאניה , לתיום כדור מסוכן מאוד צריך לעשות בדיקות דם אחד מהשפעות השליליות זה מה שאתה מתאר בעיות בתזוזה רעידות בעיות שכליות . אני לא יכולתי לזוז לא יכולתי לפטור תרגיל הכי פשוט בחשבון ואני בחור שהיה אמור להיות בתואר מזורז במתמטיקה בכיתה יא ונחשב לטוב מאוד בזה עד היום יש לי פגעיה מסיומת ומבחור שפתר אינפי בעל פה אני בקושי מבין עכשיו , ממליץ להזהר בטיפול כזה או אחר כדורים יכולים להיות מסוכנים מאוד וצרכים להיות ערנים , שהיה בהצלחה
לצפיה ב-'הבנתי'
הבנתי
26/05/2017 | 05:03
6
צר לי לשמוע על הדברים הקשים שעברת
מקווה שתזכה לרפואה שלמה ב"ה

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

היבטים- פסיכותרפיה קוגנטיבית התנהגותית
מרפאת היבטים
 ורדה צדיק - מאמנת NLP בקריות לשינוי איכות החיים
מרגישים תקועים?
פורום תמ
תמ"א 38 והתחדשות עירונית

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ