לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1499514,995 עוקבים אודות עסקים

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'טריגר לילה'
טריגר לילה
06/05/2018 | 05:37
6
82
כתבתי הודעה ארוכה. הבנתי שזה יותר מדי.
הלוואי והיה בור שחור של מחשבות, כזה שאפשר לכתוב לתוכו את הכאב.
לכתוב לתוכו את הבלבול, את האבדון.
המוח שלי באבדון. ושום מילה לא יוצאת. לא רואה גם טעם להוציא. אין מה שיכיל ויקבל. אין מי שידליק את האור. 
בהודעה הארוכה כתבתי שאני צריכה להיות משוחררת על אי התאמה. 
כל מה שהולך פה איתי, זה פשוט אי התאמה.
וכשזה לא מתאים, אי אפשר לנסות בכוח, צריך למצוא פתרון אחר. 
כל יום שעובר מנסים לחבר אותי לחלק אחר שלא מתאים-אתם קוראים לזה לחיות.
אני לא מתאימה לזה פשוט. לא מצליחה למצוא את האיזון בכאב שזה יכול לגרום, אולי גם לי, אם אכשל שוב. ולא מצליחה לנהל חיים שמצדיקים את קיומי בהם. אני לא נהנית בהם, לא רואה שום טעם בהם. 
איך ל#$#$ מפסיקים את המחשבות האלה? אני לא מצליחה לגרום לי להפוך אותן למציאות! אני לא מצליחה לשנות אותן! אני בין העולמות... רק רוצה קצת שלווה....
לצפיה ב-''
06/05/2018 | 07:47
29
הלוואי ויכולתי לעזור...
לצפיה ב-'עליסה שבורה'
עליסה שבורה
06/05/2018 | 13:55
2
30
האם ראית שעל הפוסט הקודם שלך עניתי לך?.. כתבתי הודעה די מושקעת... ואולי היא יכולה לעזור גם לרגע הזה....תקראי אותה?.....
לצפיה ב-'תודה שירה'
תודה שירה
06/05/2018 | 23:49
1
25
ראיתי, ממש תודה. קשה לי להגיב. את צדקת, גם אז ראיתי, לצערי, אני לא מסוגלת לעשות כלים יותר. לא לחשוב, לא להבין, ולא לעשות. כרגע אני במצב של פלסטלינה, מה שעושים ממני אני שם, אבל ללא אפשרות משל עצמי. אין לי יכולת. אני כבר וויתרתי. 
אני כותבת כדי להוציא, אני לא חושבת שיש משהו שיכול כבר לעזור. אני חושבת שהחלטתי כבר. רק צריכה עוד קצת אומץ. סליחה...
לצפיה ב-'לא. וחס וחלילה!!!!! אני לא מרשה לך.'
לא. וחס וחלילה!!!!! אני לא מרשה לך.
07/05/2018 | 02:16
27
תיאחזי בנו.
כל מה שיש לנו זה החיים.
אל תלכי.
תכתבי עוד ועוד עד שיימצא קצה חוט והפלונטר ייפתח.
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
06/05/2018 | 21:08
17
החיים חשובים ומקודשים, יש להם ערך רגשי. כדאי לנסח את עצמנו ברור ואז נובן יותר. יש לסמוך ככל שאפשר על המטפלים המומחים ולתת להם לעשות את עבודתם כדי לעזור לנו, אבל גם להיות עם מידה של חשד וזהירות. מקווה שמצבך ישתפר.
 
לצפיה ב-'דואגים לך!'
דואגים לך!
( לעמוד שלי בתפוז )
06/05/2018 | 22:59
29
עליסה יקירה,
חשוב לי שתראי ששלחתי לך מסר אישי.
אנחנו כאן בשבילך ולצידך, וננסה לעזור ככל שרק נוכל...
 
שלך,
מתנדבת סה"ר.
לצפיה ב-'עצירות'
עצירות
05/05/2018 | 22:27
2
65
החיים שלי עצורים ולאף אחד לא אכפת
דברים השתבשו אצלי בחיים
ובמקום לעזור לי לשמור על מה שיש שמטו את העזרה
לאף אחד לא אכפת, לקרובים שלי
מה אני עושה בחיים, שעזבתי את הלימודים, שאני לא עובד
גם פגעתי בעצמי תקופה ממושכת כי ראיתי שלאף אחד לא אכפת
ובאמת לאף אחד לא היה אכפת אף אחד לא ראה או התעניין בי לעומק
וכבר נמאס לי לסבול
צריך למצוא פשרה עם החיים
אבל כמה זה מבאס להיות לבד
חוסר תמיכה
חוסר נראות
חוסר ביטחון
פחדים וחשדות מוגברים
ואחרי שכולם נטשו אותי , נטישה עצמית
אף אחד לא רואה מה עובר עליי ונהייו לי בעיות עם עצמי,
אין לי תחושה של שאיפה של כיוון של אמונה של חלום וכפועל יוצא אין לי רצון לעשות הרבה. כלומר יש , אבל משהו מפריע ואין עם מי לדבר. לא מצליח לשתף הרבה וניסיתי פסיכולוגית. המשפחה שלי גרמה לי לשנוא את עצמי ולבגוד בעצמי
אני לא מוצא טעם כי אף אחד לא מאמין בי , לא מצפה ממני, כל מה שחשבתי על האנשים הקרובים לי היה לא נכון. לאנשים האלה לא אכפת .
לא רציתי את ה"חופש" הזה. רציתי להיות דוגמה בחיים שלי. להיות כמו כולם . לשאוף להצלחה.
אני מותש ועייף ולא רגוע ואין לי אף אחד. את אלה שיש לי אני שונא או שיש לי רגשות קשים מידי מולם בשביל להיפתח לשתף או להשאיר אותם בחיים שלי זמן רב מידי. ואני מתמודד עם בעיות קשות.  

לצפיה ב-'שלום'
שלום
06/05/2018 | 00:45
15
יש הרבה אנשים טובים, צריך למצוא אותם ולהאמין בהם., חשוב גם לדעת להתבטא ולהסביר את עצמנו ברור, לפעמים אנשים רוצים לעזור ולא מצליחים כי הם לא מבינים. לפני שנפנה לעזרה מהחברה, עלינו לנסות לעזור לעצמנו ולאהוב את עצמנו. ככל שנעזור לעצמנו, וככל שניתן אהבה וטוב לאחרים. האחרים יאהבו אותנו ויעזרו לנו. משפחה קרובה אמורה לאהוב, וחשוב לשפר את היחסים אתה ככל האפשר. התחל לקדם את חייך במרץ. למד מקצוע בחוגים ובמסגרות, עבוד, עשה דברים שמעניינים אותך, ודבר עם אנשים שמעניינים אותך.
לצפיה ב-'מורמורטו, '
מורמורטו,
06/05/2018 | 00:54
29
צר לי מאוד לשמוע איך אתה מרגיש. אתה כל כך רוצה שלמישהו יהיה אכפת! ואתה פוגע בעצמך כדי לזעוק לעזרה, ועוצר את החיים שלך ולא מתקדם, רק כדי שמישהו יראה, שמישהו ישמע את הזעקה הפנימית שלך, שמישהו יושיט יד לילד הקטן שבך שסובל. ואף אחד לא רואה, לא שומע, לא מושיט. וגרוע מכך אולי: אנשים התרגלו, כאילו שככה אתה וככה זה תמיד יהיה, כאילו אין מה לצפות ממך. הפסיקו להאמין בך...
זה עצוב ומצער...
אבל עם זאת, עכשיו השאלה היא - *איפה אתה?*
איפה אתה, מורמורטו? האם לך אכפת מעצמך? האם אתה מאמין בעצמך? האם אתה מצפה מעצמך?
אם כל האחרים נטשו אותך, למה זה אומר שאתה צריך לנהוג כמוהם ולנטוש את עצמך? למה מגיע לך להיענש שנית, גם על ידך עצמך?

לשלוט על התנהגותם של אחרים - אתה לא יכול, זה ברור. אבל לזלוט על האופן בו *אתה* מתנהג עם עצמך - זה כן בשליטתך! תגיד לעצמך "אני יודע שאני שווה, ולי אכפת מעצמי!", ותאמין בזה!
בסוף יהיה טוב.



לצפיה ב-'החלטתי לשנות את השיטה'
החלטתי לשנות את השיטה
06/05/2018 | 00:40
37
במקום לשאול על התחביבים אספר על כל מיני חוויות מעניינות מהחיים, במקום למצוא תחכומים פילוסופיים לעדן את הדיבור פשוט אהיה אדם אמתי ועדין אבל גם אסרטיבי וסמכותי, אדבר בשפה יפה אבל ברורה ואצור קשרים באופן טבעי ויפה.
לצפיה ב-'מחקתי את הווטסאפ והפייסבוק'
מחקתי את הווטסאפ והפייסבוק
05/05/2018 | 04:32
2
98
רק בגלל שנפגעתי מאיזה מישהו
לצפיה ב-'אוי,מה קרה?... רוצה לספר?....'
אוי,מה קרה?... רוצה לספר?....
05/05/2018 | 06:21
20
לצפיה ב-'כנראה נפגעת ממש...'
כנראה נפגעת ממש...
06/05/2018 | 00:38
34
מה הכאיב לך כל כך?
לצפיה ב-'שלום לכולם '
שלום לכולם
02/05/2018 | 17:22
58
316
אני בחור עם הפרעת אישיות גבולית, בן 44, לא עובד כבר שנים ארוכות.
ו... אני מאוד בודד.
קשה לי מאוד עם זה.
אין לי הצלחה באתרי היכרויות.... גם לא דייטים חד פעמיים.
ניסיתי את מזלי בכך שפניתי לכמה בחורות בפורום אישיות גבולית, לאחר שהן עצמן ביקשו פניות להיכרות, ו.. אין הצלחה.
המשך>>
אני בחור עם הפרעת אישיות גבולית, בן 44, לא עובד כבר שנים ארוכות.
ו... אני מאוד בודד.
קשה לי מאוד עם זה.
אין לי הצלחה באתרי היכרויות.... גם לא דייטים חד פעמיים.
ניסיתי את מזלי בכך שפניתי לכמה בחורות בפורום אישיות גבולית, לאחר שהן עצמן ביקשו פניות להיכרות, ו.. אין הצלחה.
לצפיה ב-'תובנות:'
תובנות:
02/05/2018 | 15:39
1
60
ברור שאני לא רוצה לתקוף ולהילחם כי אני לא תוקפני.
ברור שאני שמח וזה העיקר.
צריך לדבר על דברים מעניינים מהחיים, ודברים מעניינים מהחיים זה הדברים שעושים ואוהבים.
יותר נוח להגיד "תאמין לי" ולא לשקר, כדי למנוע אי הבנות.
לצפיה ב-'עוד תובנות:'
עוד תובנות:
03/05/2018 | 21:44
25
לא טוב לשאול בחורה זרה בחנות מה היא קונה, אבל אפשר לשאול מה דעתה על החנות.
ברוב המקרים כמו לחברים ובחקירה אפשר להגיד: תאמין לי, אבל עם זרים צריך ככל  שפחות לדבר ולכן אולי מוטב לתת תשובה ישירה וברורה.
 
 
לצפיה ב-'חוזרת אליכם אחרי שנתיים'
חוזרת אליכם אחרי שנתיים
02/05/2018 | 02:48
6
93
היי לכולם. נהגתי לכתוב פה פעם וזנחתי.עברתי לכל עידן הקבוצות למיניהן ולכל אמצעי התקשורת החדשניים יותר.ואז פתאום שמתי לב שאת שני החברים הכי טובים שלי הכרתי דרך הפורום הזה.חבר אחד מביניהם נטש אותי בדיוק היום אחרי בערך שנתיים של ידידות נפש עמוקה ומדהימה.הסיבה לנטישה לא ברורה לי כ"כ אבל חשבתי לעצמי שאולי כדאי לנסות ולהכיר דרך פה, דווקא דרך המדיה ה"עתיקה" הזו ,אנשים אחרים שילוו אותי בחיי רצופה הסבל.אז תגידו לי "ברוכה השבה" ומי יודע? אולי עוד יצא מזה שוב משהו טוב....
לצפיה ב-'שמח שחזרת'
שמח שחזרת
02/05/2018 | 15:18
1
45
גם לי יש כבר הרבה שנים ידידת נפש שאני אוהב אהבה עצומה והיא אותי. מקווה שתיהני פה.
 
      
לצפיה ב-'תודה פילוסוף'
תודה פילוסוף
02/05/2018 | 17:24
16
לצפיה ב-'ברוכה השבה '
ברוכה השבה
( לעמוד שלי בתפוז )
02/05/2018 | 23:12
28
היי,
אנחנו שמחים לקבל אותך בחזרה לכאן ואני מקווה שתרגישי כאילו מעולם לא עזבת 
אני מצטערת לשמוע על הידיד שנטש ומתארת לעצמי שאת בטח מאוד פגועה , ואולי אף מבולבלת מכך שנעלם ללא הסבר…
יחד עם זאת, מרגש לשמוע שהצלחת ליצור פה חברים טובים ואני מקווה שהחזרה לפה אולי תפתח פתח לחברויות נוספות...
מחכים לשמוע ממך עוד,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'ברוכה השבה (:'
ברוכה השבה (:
03/05/2018 | 00:05
2
39
וזה נשמע כואב..... העניין עם ידיד הנפש..... יפה שיש לך כוח להמשיך ולרצות וליזום
 
לצפיה ב-'תודה לכם.'
תודה לכם.
03/05/2018 | 02:13
1
48
הנטישה הזו אכן כואבת מאד. בפרט שהוא כל הזמן אמר שכמה טוב שיש לו אותי, מצד שני הוא כנראה לא יודע מה הוא רוצה מעצמו, כי זו לא פעם ראשונה שהוא עושה לי את זה.אבל הפעם זה סופי.לא רק מצידו אלא גם מצידי.אני לא אתן יותר לאף אחד לדרוך עלי ככה ולשחק ברגשותי.
מקווה למצוא בפורום הזה מה שלא הצלחתי למצוא במקומות אחרים.
לצפיה ב-'הירושימה 36 (סליחה על העצה,אולי תחליפי כינוי)'
הירושימה 36 (סליחה על העצה,אולי תחליפי כינוי)
05/05/2018 | 04:23
35
את נתת צאנס, ונפגעת.
פתחת את הלב ונחשפת ונפגעת.
אבל זה חלק מהחיים,לא?....
זה נורא קשה, אבל אני חושבת שאם אני רוצה להתקרב מאוד לבני אדם, עלי לתת צאנס שוב. עלי לקחת את סיכון ההיפגעות. לא?....
(אני מדברת על העתיד, לא על מה שהיה)
לצפיה ב-'אני שוב מאושפזת'
אני שוב מאושפזת
29/04/2018 | 14:56
17
116
אין לי כוח לזה
בארבע בבוקר הרופא קלט אותי ופתח חמצן עם שקית העשרה.. ישנתי פחות מ4 שעות
בבוקר הגיע רופא בכיר חדש שכבר ראה אותי במצב מסכן חיים ..אז עכשיו אני פה..
 
לא מסוגלת לאכול 
ואין מקום אז למרות הצורך אני לא בבידוד.. מזל שהגעתי מצוידת במסכה איכותית..
 
חם לי 
קר לי
כואב למרות תרופה
ואני על סף להגיד כן, ולקנות את הטיפול הביולוגי היקר שרק מייצב את המצב ולא פותר את הבעיה.. אשאל אחר כך אם יהיו מוכנים שאקנה ויזריקו לי פה במחלקה את המנה הראשונה ..
אה וכן אתמול הייתי צריכה להישען על חברה כדי להגיע הביתה(הלכנו כמה מאות מטרים לצלם את השקיעה לא יצאתי חודשים) אז הזמנתי מקל הליכה מתקפל רק לכשאין ברירה..
זה קורה מהר מדי היכולות שלי נעלמות
וזה מפחיד אותי נורא.. ומעורר אצלי מחשבות שקזה לע איתן מאוד 
 
לצפיה ב-'מצטערת לשמוע תרגישי טוב'
מצטערת לשמוע תרגישי טוב
29/04/2018 | 15:46
1
49
אם את בקטע של לנסות דברים יש מישהי בשם גלית פרג שעוזרת לאנשים להתרפא דרך עבודה תודעתית של לאתר את הסיבה גורם ליצירת המחלה ואז לעבוד עליו לא ניסיתי אותה דיברתי איתה בעבר רק בקטע של התעניינות ושיחות ארוכות דווקא והתרשמתי לטובה אך לא טופלתי אצלה אם את רוצה לנסות אותה תודיעי לי ואשלח לך במסר קישור לפייסבוק שלה
לצפיה ב-'תודה'
תודה
29/04/2018 | 17:30
39
עברתי את שלב הלנסות דברים...
העזתי להגיד צינורית הזנה בקל רם .. ועכשיו אמרו לי שהרופא לא פוסל על הסף את הבקשה.  
אולי לפחות החלק הזה של הסבל יעלם בקרוב..
לצפיה ב-'נקרא שמצבך קשה מאד ולא נעים'
נקרא שמצבך קשה מאד ולא נעים
29/04/2018 | 21:10
1
46
וזה מצער גם אותי. אולי בעזרת הפעלה של עוד כוחות נפשיים תוכלי להתמודד עוד קצת ויותר בקלות עם המצב הגופני המעיק. אני מקווה שהרופאים ידעו לעזור לך היטב, ותירפאי מהמחלה ככל שאפשר וגם שלא תסבלי ממנה מדי. למזלנו, הרופאים היום די מתקדמים ויודעים לעזור ברוב הנזקים הגופניים. נקווה שהמטפלים בך מוצלחים ועושים את עבודתם נאמנה. היי חזקה.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
30/04/2018 | 17:02
28
בריאה אני לא אהיה
אבל יציבה 
וסובלת קצת פחות
זה יעד שאני אשמח להשיג..
לצפיה ב-'כואבים איתך '
כואבים איתך
( לעמוד שלי בתפוז )
29/04/2018 | 23:00
12
46
פנינה יקרה,
 
אני שומעת כמה קשה לך. הפוסט שלך מתחיל בתשישות ומסתיים בפחד איום, ואני יכולה לתאר לעצמי שלפעמים את מוצאת את עצמך נעה בין שני הקטבים האלה, בין תסכול מהמעגל הבלתי פוסק של אשפוזים וטיפולים לבין חשש מהחמרה נוספת... וברקע, כך נדמה לי, תמיד הקושי הגופני שמתעצם לפעמים לכאב נורא... ועם כל זאת, את ממשיכה להתמודד, להפעיל יצירתיות ולטפל בכל בעיה לגופה, וכמו תמיד כשאת כותבת, התושייה והכוחות שלך עולים מכל שורה.
 
אני רוצה להודות לך על כך שאת כותבת ומשתפת אותנו, נותנת לנו לחלוק איתך ולו במשהו את מה שאת עוברת. אני מרגישה שכשאת כותבת, בין אם זה על מצבך הבריאותי או על נושאים אישיים או מקצועיים, את מביאה לכאן את עצמך. יכול להיות שבעצם הפעולה הזאת יש איזושהי אמירה אמיצה ומחזקת: "המצב הפיסי שלי יכול להגביל אותי בהיבטים הבסיסיים ביותר של חיי, אבל הוא לא מגדיר אותי". אני לא יודעת אם גם את מרגישה ככה, אך בכל מקרה, אני מקווה שהכתיבה והחיבוק הווירטואלי שלנו מעניקים איזושהי הקלה.
 
פנינה יקרה, אני שולחת לך הרבה אנרגיות טובות ומקווה שיעבור עלייך לילה שקט ומרפא, בלי כאבים ועם הרבה שעות שינה. חשבתי לשלוח לך את השיר של יהוא ירון, "היא". למרות שזה שיר קשה, אני מרגישה שיש משהו משחרר באנרגיות שלו. https://www.youtube.com/watch?v=CoXqQzYdX14
 
אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב פה, לספר ולעדכן מה שלומך. וכמובן, אם תרצי, להגיע לצ'ט האישי והאנונימי באתר סה"ר. רק למקרה שאת לא מכירה, הצ'ט פועל כל ערב (מלבד שישי) בין 21:00 לחצות.
 
לילה טוב,
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'זה היה יןם מבלבל מאוד'
זה היה יןם מבלבל מאוד
30/04/2018 | 17:00
11
51
הי
בצהורים באו ורצו לשחרר אותי.. 
אכלתי אתמול 400 קלוריות וגם זה היה מאוד קשה.. שתייה 1100.. בקיצור כמעט צום.. 
עדכנתי את מי שמטפל בי בדרך כלל והוא הגיע וכמבון שהפך את ההחלטה..  ובשיחה אמרתי שאני חושבת שזה הזמן לצינורית הזנה.. 
הוא הבין וגם קלט שאני מבינה .. שקראתי על זה וראיתי באינטרנט.. כי הוא הצליח לדבר איתי על זה.. 
ואז שלחו את העוסית.. וזה היה נורא מוזר הסברתי את התחושות שלי וגם על החלק שמחבר את בנפשי לפיזי.. אמרתי לה את האמת.. יש כאבים שמחזירים אותי לאירועים מסוימים.. כמו מסך מפוצל במוח.. באופן מפתיע דווקא אחרי ההסבר הזה  הרןפא נכנס ודאג לעניין הכאב .. ואז שלחו סטודנטית שתיהיה איתי כמה שעות .. ומצאתי את עצמי עונה בכנות על שאלות שלא שאלו אותי מזמן..
ואני עוד אמורה לראות רופא נוסף היום שיכול לאשר את הצינורית הזנה.. 
אני יודעת והרופא אמר את זה היום שוב ..שבריאה אני לא אהיה ..אבל דווקא בגלל זה אני רוצה לוותר על התמודדויות מיותרות .. 
מחר יש לי עוד בדיקות בבוקר ואז נראה..
 
לצפיה ב-'פנינה, את פועלת בשיקול דעת ושמה את טובתך ראשונה'
פנינה, את פועלת בשיקול דעת ושמה את טובתך ראשונה
01/05/2018 | 02:37
30
ונראה שאת מאוד אסרטיבית.
תמשיכי ככה
ותרגישי טוב עד כמה שאפשר
לצפיה ב-'הי פנינה'
הי פנינה
02/05/2018 | 06:30
9
39
אני מקווה שעבר עליך לילה שקט וטוב.
הייתי רוצה לאתגר קצת את האמירה שלך "בריאה אני לא אהיה" שאת חוזרת עליה כאן ובמענה לפילוסוף, ואולי גם בעוד מקומות, ובטוח בשיח הפנימי שלך... ואני רוצה לשאול אותך: מנין הודאות בהנחה הזאת? הבנתי שיש לך מצב רפואי שבו הגוף יוצר תגובה אלרגית חריפה לדגרויים יומיומיים, בעיקר אוכל. והבנתי גם שלמרות שזה מצב שנולדת איתו, במשך די הרבה שנים הוא לא התבטא, ופרץ בשנים האחרונות בעקבות ארועים וראומטיים שעברת.
וממה שסיפרת עכשיו בהודעה הזאת, אני מבינה שדברים מסויימים מתחילים להתחבר לך - את מתחילה להבין מאיפה זה בא ומה הקשר בין התסמינים הגופניים להיבטים נפשיים מסויימים. אז... אולי אפשר, בזהירות, לקוות לראות בתובנות האלה התחלה של תהליך החלמה? אולי אפשר להעז ולקוות שבסופו של תהליך שתעברי - המצב הגנטי אמנם יישאר כמו שהוא, אבל אולי לא יתבטא, ותחיי כפי שחיית בשנים שלפני כן - כלומר, כבריאה?
אל תפבלי את האפשרות להבריא, כי את מתכנתת את הגוף-נפש שלך במילים הנחרצות האלה, והוא יאמר לך חזרה: "your wish is my command! " ...
לצפיה ב-'העובדות לא מסתדרות עם זה '
העובדות לא מסתדרות עם זה
02/05/2018 | 07:42
8
40
אני מעריכה את האופטמיות.. אבל זה הסבר הרבה יותר פשוט מזה.. על פי רוב התסמונת מתפרצת סביב הגיל שלי.. בהרבה מקרים אירוע מלחיץ מזרז אותה קצת.
ברגע שהיא התפרצה זה לא משהו שמתבטל.. אפשר וצריך לעשות הכי טוב שיש כדי שזה יפגע כמה שפחות והמצב ישמר הכי קרוב לתקין שיש.. אבל זה לא משהו שאפשר להעלים עם חשיבה חיובית לצערי.
 
אתמול בערב ישב פה ידיד שאני נורא מעריכה וניסה למצוא סיבות לכל בעיה בנפרד ןסירב לקבל את זה שיש סיבה אחת להכל .. וגרוע מזה לא אישרו לי את הטיפול שהרופא הגדיר כדחוף.. ואז פעם ראשונה שאני ביקשתי ממנו שדי ..אל תנסו לריב עם המציאות.. תנסו לעזור לי לחיות.. תלמדו איך לסייע לי .. זה מה שבאמת יעזור עכשיו.. הוא הלך מפה קצת מאוכזב לדעתי ועדיין לא שלח הודעה מאז..  
אני מאוד משתדלת שאופטמיות תבלוט פה מכל פינה.. כל מכשור רפואי חדש נקנה צבעוני ואפילו הבאתי מחול מזון רפואי בטעמים אז אתמול היה מלשייק וניל בארוחה אחת ובשנייה מלשייק בננה. 
הכל ממסכות דרך מקל הליכה כולם צבעוניים ומציורים.
ואם אכן אקבל צינור הזנה אז גם המדבקה שלו תיהיה מצוירית.. מהרגע הראשון.. 
אבל אני חולה והגיע הזמן להשלים עם זה ולאפשר לכולם לעשות את העבודה שלהם ולעזור לי..
לצפיה ב-'בגדול את צודקת'
בגדול את צודקת
02/05/2018 | 08:13
5
30
יש לך מחלה גנטית שהגן תואר והפתופיזיולוגיה שלה יחסית מובנת (אם כי איננו מבינים את המחלה עד הסוף).
זה הפרט שלא נתון לשינוי. אלה הקלפים ש"הגרלת".
מה שנתון לשינוי ותלוי בך הוא דרך ההתמודדות.
 
מעבר לזה, אני במקומך לא הייתי מאמץ גישה כזאת פסימית. בהחלט ייתכן שתזכי להנות מטיפולים חדשים שיפותחו ואולי גם מ gene therapy שזה תחום מאוד נחקר.
 
לצפיה ב-'הכרת המציאות אינה פסימיות'
הכרת המציאות אינה פסימיות
02/05/2018 | 11:02
4
23
ונו הרי לא יקשיבו לי לגבי זה  כי חלק מהדברים שאני תופסת כדרך לבחור לחיות .. אנשים תופסים כאמצעים של סוף החיים.. זה בסדר.. אני מבינה..אם היה לי איך הייתי משכנעת שזה לא נכון ..
לצפיה ב-'להחליט באופן נחרץ שבריאה לא תהי זו פסימיות'
להחליט באופן נחרץ שבריאה לא תהי זו פסימיות
02/05/2018 | 13:00
3
24
המציאות כרגע שאינך בריאה ואין טיפול שיכול להבריא אותך.
אבל את לא יכולה לדעת מה יתפתח בעוד שנתיים , שלוש, או עשר שנים.
 
פיתוחיים מדעיים יכולים להפתיע אותך.
לצפיה ב-'התגובה הזאת מוכיחה את הטענה שלי בהודעה הקודמת'
התגובה הזאת מוכיחה את הטענה שלי בהודעה הקודמת
03/05/2018 | 08:11
2
24
זה לא עוזר לי הדיון הזה. ולמי שלא נמצא במצב שלי קשה להבין את זה..
 
זה ממש מוזר להגיד את זה שוב ושוב ולראות אנשים שאין לי ספק בכוונות הטובות שלהם ממשיכים ולא מבינים שזה מקשה על ההתמודדות..
זה שאולי מתישהו יקרה משהו לא צפוי זה סבבה.. כרגע צריך להתמודד עם המציאות.. וההכחשה שלה לא מועילה בדיוק כמו הנסיון לפתח תקוות במקום להתמודד עם המצב..
 
וכן אני כותבת את זה בידיעה שרוב הסיכויים שאקבל שוב הודעות עם אותו מסר.. כי לא מבינים שזה לא עוזר..
לצפיה ב-'והיכן כתבתי שלא צריך להתמודד עם המציאות?'
והיכן כתבתי שלא צריך להתמודד עם המציאות?
03/05/2018 | 10:17
1
23
המציאות היא שאת חולה, ובזמן הקרוב זה לא ישתנה. אין מה להכחיש כאן, כי זו עובדה. לא זכור לי שכתבתי אחרת, ואת סתם מסלפת את דברי.
פיתוח עתידי של טיפול הוא לא דבר בלתי צפוי, כי הרפואה מתקדמת כל הזמן. זו פחות שאלה של אם, אלא שאלה של מתי. כמובן שכרגע זה לא משפיע על ההתנהלות היומיומית שלך. וגם המשוואה שאת מציגה "הנסיון לפתח תקוות במקום להתמודד עם המצב" היא שגויה. להתמודד עם המצב צריך בכל מקרה, וללא קשר לשמור על תקווה שתספיקי להנות מטיפול חדשני לכשיגיע. אין סתירה בין השניים.
 
לצפיה ב-'עצם ההתעקשות לדון בתקווה הלא רלוונטית כרגע'
עצם ההתעקשות לדון בתקווה הלא רלוונטית כרגע
03/05/2018 | 23:55
14
מיותרת ולא נכונה ומעשית עבור פנינה. 
גם אני הרגשתי כך. 
זה לא נושא הדיון שהיא העלתה, ומוזר שכמה וכמה התעקשו דווקא לדבר על זה. 
 
כרגע אנשים בפורום צריכים להתמקד בלדבר עם פנינה על המציאות שהיא מתמודדת איתה, שברור שלא תשתנה באופן קיצוני ומהפכני בעתיד הקרוב מאוד. 
 
ובאמת, כמו שאתה אכן אומר כאן - להתמודד עם המצב צריך בכל מקרה, ולשמור על תקווה זה לא סותר ולא קשור, ולכן אין סיבה שוב ושוב לדבר דווקא על זה. 
 
לצפיה ב-'אני חושבת שאני מבינה אותך'
אני חושבת שאני מבינה אותך
03/05/2018 | 15:37
1
27
את מכירה במציאות ומשלימה איתה, ומבחינתך להחזיק בכוח בתקווה שיום אחד תתרפאי (אם בכוח חידושי הרפואה שעוד יהיו או בזכות ריפוי רגשי ואיזון אנרגטי, או כל דבר אחר) - זו מעמסה על כוחות הנפש, שכאגע צריכים להיות מרוכזים בדבר אחד: התמודדות עם המציאות הנתונה כפי שהיא כרגע.  את מנסה לחיות הכי טוב שאפשר - עם ובתוך המגבלות הנתונות, ועושה זאת בגבורה רבה. אם המציאות תשתנה לטובה בעתיד - נהדר, את בוודאי לא תתנגדי. אבל להחזיק את זה כל הזמן בראש, בלב, בציפיה - זה גוזל ממך משאבים, לא מוסיף למשאבי ההתמודדות. אני יכולה להבין את הגישה הזאת. אבל יהיה נהדר אם בבוא הזמן תצליחי להחזיק בשתיהן: גם בהתמודדות המוצלחת והסתגלנית, אבל גם בתקווה ובציפיה לטוב...

|לבאדום| רפואה שלימה!!


לצפיה ב-'לא יכולת לנסח את זה טוב יותר'
לא יכולת לנסח את זה טוב יותר
03/05/2018 | 16:02
26
תודה
נראה בתחילת השבוע איך מתמודדים עם הזונדה(זה נשמע הרבה יותר טוב באנגלית המילה הזאת)..
דבר אחד אני בטוחה התחושה הזאת של חוסר מזון תעלם בקרוב
לצפיה ב-'אתגר יצירה חדש-אחד במאי'
אתגר יצירה חדש-אחד במאי
( לעמוד שלי בתפוז )
01/05/2018 | 21:50
31
עלה לפורום יצירה אתגר חדש לכבוד האחד במאי.
מוזמנים ללחוץ על הקישור ולהיכנס לאתגר:
צוות סה"ר
לצפיה ב-'שאלה'
שאלה
28/04/2018 | 21:03
9
108
אם מפקד בצבא אומר לי לשקר למישהו, ובמקום לשקר אגיד לו: תבין (או תאמין לי) שזאת האמת, וישאל: למה אני אמור להאמין לך? ואגיד: כי אני מספר לך את זה, האם זה מחשיד? מצד אחד, ייתכן שידרוש תשובה ישירה כי יחשוד שהתשובה "תאמין לי" מסתירה שקר. מצד שני, גם כשאומרים "תאמין לי" זאת יכולה להיות צורת דיבור ולאו דווקא דרך להסתיר שקר. צריך לדעת מה ההיגיון.

לצפיה ב-'כן, זה טפשי לענות כך. זה לא הגיוני '
כן, זה טפשי לענות כך. זה לא הגיוני
29/04/2018 | 09:38
53
ובבקשה אל תתחיל להתווכח. אין לי ויכוח איתך. תעשה מה שאתה רוצה (בהנחה שמחר אתה מתייצב מול מפקד בצבא...).
פשוט זו דעתי, אני לא מדברת כך עם אנשים. 
ואין צורות דיבור כלליות. כבר אמרו לך את זה פה אלף פעמים לפחות. כל מקרה ומקרה לגופו. תלוי למה צריך לשקר, תלוי למי ותלוי בתגובה שלו, ולא רק המילולית.
ואין דרך להסביר את זה למי שלא מסוגל להבין קודים בלתי מילוליים, שפת גוף וכו'.
לצפיה ב-'על תקשורת ותשקורת'
על תקשורת ותשקורת
( לעמוד שלי בתפוז )
30/04/2018 | 00:39
7
45
פילוסוף יקר,
 
אתה שואל שאלה מורכבת, ונראה לי שקשה מאד לענות עליה בין השאר בגלל שטון דיבור ושפת גוף יכולים לפעמים להשפיע על האמינות של הדובר לא פחות מהמילים שיוצאות לו מהפה...
 
נדמה לי שהנושא של שקרים מאד מעסיק אותך בתקופה האחרונה. אולי זה משום ששקרים חושפים רובד נוסף של מורכבות בשפה. הרי גם כשכולם דוברים אמת, תקשורת בין אנשים יכולה להיות עניין מאד מבלבל... אני חושבת שכל אחד מביע דברים מעט אחרת וקולט דברים מעט אחרת, ולכן תמיד יש הרבה מקום לטעויות ואי הבנות. וכשהמטרה של אחד האנשים שמדברים היא להטעות, או כשמישהו חושב שמנסים להטעות אותו, הדינמיקה הזאת הופכת לעוד יותר מסובכת... אני חושבת שבמקרה שתיארת, כל אדם היה מתייחס באופן שונה לאמירה שלך.
 
נשמע לי שאתה מנסה לקטלג את המצבים השונים בתקשורת בין אנשים ולהבין את החוקיות שלהם, ואני מתארת לעצמי שבגלל המורכבות והסובייקטיביות של הנושא זה יכול להיות מאמץ מתסכל לפעמים. תודה לך שאתה משתף אותנו בלבטים ובתהיות שלך, אפילו כשאנחנו לא מסוגלים לענות בצורה מספקת על השאלות שמעסיקות אותך.
 
שיהיה לילה טוב,
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-',תודה ואולי'
,תודה ואולי
30/04/2018 | 15:05
6
29
התעניינות בתחביבים לא דרך טובה לדבר עם אנשים והיא שמקשה עליי, וצריך לנסות שיטה אחרת כמו לדבר על נושאים משותפים. אולי אני יותר מדי מחפש שיטות מיוחדות לדבר עם אנשים ואני צריך להיות יותר טבעי.
לצפיה ב-'הסיבה שעניין השקר כה חשוב לי'
הסיבה שעניין השקר כה חשוב לי
30/04/2018 | 15:25
5
34
הוא שאני חושש שמסוכן להגיד תשובות עקיפות במקום שקר במצב שצריך להטעות כדי להגן על החיים, למשל עם אנשים שמבקשים כסף וצריך להטעות אותם שאין לי כסף.
 
לצפיה ב-'אל תשקר אף פעם'
אל תשקר אף פעם
01/05/2018 | 01:10
4
30
תגיד "יש לי כסף ואני לא רוצה לתת לך", או שפשוט אל תגיד כלום.
אם יכעסו עליך זה בעיה שלהם.
לצפיה ב-'זה יכול להיות מסוכן'
זה יכול להיות מסוכן
01/05/2018 | 14:33
3
32
אני רוצה לדעת אם אפשר לא לשקר גם במצבים קיצוניים שקורים כשנתקלים במישהו מסוכן שעלול לנסות לגנוב את הכסף. לפעמים צריך להטעות, אני מנסה לבדוק אם אפשר להטעות מבלי לשקר ויחד עם זה לשמור על האסרטיביות ועל היעילות בדיבור. זה מעניין אותי פילוסופית כי אם אפשר בהיגיון לא לשקר אף פעם זאת תגלית חשובה, שיכולה לעזור ולקדם למשל לפתור אי הבנות בין אנשים. הרעיון שלי הוא שאם אומרים שאפשר להאמין לנו, לא אומרים דבר לא נכון כי באמת יכולים להאמין לנו גם אם הסיפור עצמו שקרי.
 
 
לצפיה ב-'זה לא מסוכן'
זה לא מסוכן
01/05/2018 | 17:02
2
26
אם גונבים לך כסף תפנה לאחראים בכפר. לא טוב לשקר. שקר נשאר שקר גם אם קוראים לו בשמות אחרים. הרעיון שלך לא נכון.
 
לצפיה ב-'למה הוא לא נכון? '
למה הוא לא נכון?
01/05/2018 | 18:49
1
28
נראה לי הגיוני שהוא נכון. מבחינה הגיונית לא צריך ואולי גם לא כדאי להגיד דברים לא נכונים ולא מדויקים כי אפשר לדבר על מה שהצד האחר יבין ויאמין לי.
לצפיה ב-'האמת יותר כדאית כי היא פותרת אי הבנות'
האמת יותר כדאית כי היא פותרת אי הבנות
01/05/2018 | 18:54
28
למשל אם האחר שביקש כסף יגלה לי פתאום שאינו גנב אלא רוצה למכור לי משהו, יוכל לענות: עדיף שלא אאמין לך כי הכוונות שלי טובות, ואם צד אחר ישמע את האמירה וירצה לשתף אתי פעולה נגדו, יחשוב: הוא יאמין אבל אני לא מאמין.
לצפיה ב-'כל כך עצוב על הילדים '
כל כך עצוב על הילדים
26/04/2018 | 23:15
12
99
אין לי אפשרות להכיל את הכאב.
10 ילדים בני 18 שיצאו לטייל וחזרו בשקיות.
כל כך עצוב, מזעזע, מכעיס.

קהות חושים...
לצפיה ב-'שונאת את הנחל הזה'
שונאת את הנחל הזה
27/04/2018 | 00:33
9
63
חילוץ מוסק  . ואז הליכה ארוכה בחושך והגעה כמעט באמצע הלילה..
 
 
לצערי לא מופתעת ..
שיטפון באזור הזה זאת חוויה מדהימה אבל מסוכנת נורא,
 
מכעיס , כל כך בא לי לצעוק את כל מה שלמדתי בכמה שנים שעוד יכולתי לטייל , לסביר לכולם שאפילו מי שמתאם טיול לפי הכללים   עדיין בסיכון ... המערכת  לא מספיק טובה.. 
 
קשה  לי לתפוס את התוצאה של האירוע הזה ...
 
 
 
לצפיה ב-'אין סיכון אם מטיילים לפי הכללים'
אין סיכון אם מטיילים לפי הכללים
27/04/2018 | 02:03
8
57
כאן הייתה רשלנות שיצאו לטיול על אף אזהרות משטפונות,
ולא ביקשו אישור כי הם לא באחריות משרד החינוך
פשוט פשע של הנהלת המכינה
לצפיה ב-'למה צריך אישור צריך היגיון בריא פאקינג ירדו גשמים'
למה צריך אישור צריך היגיון בריא פאקינג ירדו גשמים
27/04/2018 | 06:57
2
53
ברב רחבי הארץ בחלק מהמקומות ירד ברד זה ברור שעלולים להיות שטפונות 
לצפיה ב-'לא משתמשים בהגיון'
לא משתמשים בהגיון
28/04/2018 | 13:32
1
36
ההחלטה הזאת שצריך אישור נוצרה כי בתי ספר יצאו בלי אבטחה ובלי אנשי עזרה ראשונה מכל סוג. והיו אירועים קשים מאוד...  ביום האירוע הייתי צריכה לברר איפה חברים שלי שעדיין עובדים במקצוע נמצאים היו שאמרו שהם תקועים בכבישים מוצפים בנסיון לעזוב את האזור עם הקבוצות שלהם.
 לי יצא להיות במדבר ביום עם שטפונות
בטיול בצפון כשיורד עלינו ברד
במסלול שכולו אבנים מחליקות שעה אחרי שנגמר גשם מאוד חזק
בלינת שטח כשהטמפרטורה הייתה -2
במסלול שהיה לי קשה עם ילדים בכיתה ט
 
אבל זה לא רק המערכת.. כשהורים שואלים אותי לדעתי על תוכנית הטיול ואני מבקשת את הפרטים ואין להם, או כשאני מבקשת את המידע הרפואי או מביעה את דעתי שתלמיד מסוים  חולה מדי או פצוע מדי וצריך רופא וזה ההורים שמתעקשים שאני טועה ..  
או ילדים שההורים יודעים על בעיות רפואיות ולא מכינים את הילד לטיול כמו שצריך או לא מעדכנים את הצוות.. 
היה לי מקרה שסירבתי לעלות לאוטובוס כי היה שם ילד עם אסטמה ללא משאף והיינו בדרך לטיול  עם מקומות שלקרוא לסיוע יקח זמן.. האמא אמרה לי מה הבעיה תתקשרי אני אבוא..  עמדתי שם והסברתי לה שאנחנו נוסעים יחסית רחוק ונהיה על הר בשום מקום  עד שהיא תבוא יהיה מאוחר מדי..
היה מקרה שעברתי על הרשימות שאלתי מורה לגבי אפיפן של תלמיד והמורה לא ידע שצריך להיות נגשתי לתלמיד שאמר שהישאר בבית עיקבנו  את כולם בכמה דקות והאבא הגיע במונית ספישל להביא את זה..
 
האחריות פה היא של כולם ביחד 
אם כולם היו עובדים בהגיון אז לא היו צריכים מערכת מסורבלת של אישורים...אבל כולם חושבים שזה ממש מיותר (כמות הפעמים שאמרו לי שלא באמת צריכים אותי אבל האישור חייב אותם), היה אפשר להוציא טיולים מקסימים  בלי האירועים האלה שאגב כל הזמן קורים פשוט לא מגיעים לחדשות עד שאין הרוגים.
 
אני כבר לא מסוגלת לעבוד בזה ,אבל אומרת כל הזמן  שחבל שאנשים כמוני אחרי 6 שנים לא יכולים לתרום מהנסיון שלהם לאף אחד.. לשמחתי לפחות בבית ספר שאני בו קבוע עכשיו יש שיתוף פעולה מסוים , וכבר היו מקרים שזה היה ממש מזל ששאלתי לפני את השאלות והיו מוכנים.. 
 
 
בבקשה תתיעצו ,תקראו כל מה שכתוב על המסלול,  שוחחו עם הילד , בקרו אצל הרופא לפני, ורק אז תחתמו על האישור.. 
 
לצפיה ב-'צודקת באינסוף אחוזים. מהממת על החוש'
צודקת באינסוף אחוזים. מהממת על החוש
28/04/2018 | 20:38
37
אחריות והערנות שלך אולי צריך לעשות להורים ולמורים קורס בלשאול את השאלות הנכונות וכמובן לדווח לא נתפס לי בראש שאמא לבן עם אסטמה לא מציידת אותו במשאף לעזרה ראשונה זה הכי בסיסי שיש. וואווו הקלות הבלתי נתפסת
לצפיה ב-'הכל האירועים המסוכנים שהייתי בהם היה אישור'
הכל האירועים המסוכנים שהייתי בהם היה אישור
28/04/2018 | 13:34
2
41
היה לנו לילה שירד עלינו מבול ולפני תחילת מסלול המדריכים התקשרו 
המוקדן של המוקד אישורים הזה שאל אם אנחנו דואגים מעומס חום
כשיושיבו במוקד הזה אנשי שטח אז יש מצב שזה יבטיח שלא יקרה כלום בטיול
לצפיה ב-'אין גבול לטיפשות שלהם בטח לא בדקו אפילו תחזית'
אין גבול לטיפשות שלהם בטח לא בדקו אפילו תחזית
28/04/2018 | 20:39
1
9
לצפיה ב-'בדקו תחזית באופן מקיף ומקצועי ביותר'
בדקו תחזית באופן מקיף ומקצועי ביותר
04/05/2018 | 15:34
12
לקחו סיכון לא נכון בבעיה אחרת, לא בבעיית התחזית. 
בעיית מיקום המסלול, לנוכח העובדה שבימים שלפני כן היו גשמים חזקים, והמים של אתמול אמורים להגיע היום ממקום גבוה למקום נמוך בשטף עז. 
לשם כך צריך ניסיון רב (היה? לא היה? לא יודעת) והחלטה נכונה בנוגע לסיכון. 
לצפיה ב-'להתמודד עם האסון ביחד '
להתמודד עם האסון ביחד
( לעמוד שלי בתפוז )
29/04/2018 | 23:22
1
28
משה יקר,
 
אני מרגישה מההודעה הקצרה שלך שהטרגדיה הזאת טילטלה אותך עד עמקי נשמתך. אסון נורא כל כך ומיותר כל כך... אני חושבת שכולנו כואבים יחד ומנסים לעכל... אני גם חושבת שדרך זה שאתה ואחרים העליתם את הנושא כאן בפורום, יכולנו כולנו להתייחד מעט עם זכר הילדים ולקבל תמיכה בהתמודדות שלנו עם האסון...
 
עברו כבר כמה ימים מאז שכתבת, ואני מקווה שבינתיים הצלחת לעבד מעט את החדשות האיומות האלה, להניח בצד את העצב והכעס כדי שתוכל להמשיך הלאה. אנחנו תמיד פה, ואתה תמיד מוזמן לכתוב ולשתף במחשבות ובתחושות שלך. אני שולחת לך הרבה כוחות, ומאחלת לך ולכולנו שלא נשמע עוד חדשות כאלה.
 
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
30/04/2018 | 00:17
23
פחות כעס, יותר כאב.
לצפיה ב-'עצוב שאנשים מתים'
עצוב שאנשים מתים
27/04/2018 | 13:43
1
45
החיים חשובים מאד, ומוות דבר נורא. היו צעירים וכל חייהם לפניהם וחבל שמתו. נקווה שהיו להם חיים טובים ושאוהביהם ומכריהם יתגבר על הצער, ושלא יהיו לנו עוד טרגדיות כאלה.
 
               
לצפיה ב-'אמן'
אמן
27/04/2018 | 17:37
38
אכן כואב הלב , יהי זכרם ברוך
לצפיה ב-'כואב וקשה'
כואב וקשה
27/04/2018 | 18:40
1
85
לקרוא את כל הסיפורים פה בפורום, כל כך הרבה סבל וגם אחרי מה שקרה אתמול אז בכלל...
שבת קלילה מאחלת לכולכם
ושהשם ירחם על כולנו אמן, ועל כל עם ישראל
לצפיה ב-'אתמול הרבי בבית כנסת'
אתמול הרבי בבית כנסת
28/04/2018 | 14:21
53
אמר בדרשה שאפיק בנגב שבו קרה האסון כי מתפרצים בו בפתאומיות מים לתוך נחל יבש, נחשב בתנך לחיובי, כתוב במזמור תהלים: שובה את שיבת ציון כאפיקים בנגב, כלומר שבבת אחת ופתאום תבוא הגאולה.                                                                  
לצפיה ב-'שלום'
שלום
24/04/2018 | 21:17
7
71
מישהי ששונאת אותי אמרה לי היום שאני כל צועק ומשתולל כל הזמן וכולם שונאים אותי, וגם ידידה אחת שלי הייתה אומרת לי שאני אדם לא נעים שמתפרץ. החונך שלי אומר לי לפעמים שאנשים פוחדים ממני בכפר. אני לא מודע לזה, פעם הייתי תוקפני אבל היום אני לא מרגיש שאני תוקפני. איך אפשר להשתפר בביטול הגישה התוקפנית?
לצפיה ב-'שיר'
שיר
24/04/2018 | 23:35
56
צריך לדבר על דברים חשובים.
לא צריך להגיד דברים לא נכונים.
אני לא אוהב דיבורים תוקפניים.
כשמציקים לי, אני מעניש.
כשלא מכבדים אותי, אני מאיים.
כשמאיימים עליי, אני מאיים.
כשלא מתעסקים אתי, אני לא מתעסק
 
לצפיה ב-'אתה באמת צועק ומשתולל, ומתפרץ לשיחות?'
אתה באמת צועק ומשתולל, ומתפרץ לשיחות?
25/04/2018 | 09:13
5
19
לצפיה ב-'אני מתפרץ לשיחות'
אני מתפרץ לשיחות
25/04/2018 | 14:32
4
58
כי אני מתקשה לראות מתי אנשים מדברים. פעם הייתי צועק ומשתולל, עכשיו פחות אבל אולי לפעמים כן ואני לא מודע לזה.
 
לצפיה ב-'האמת, מהשיר עולה תוקפנות'
האמת, מהשיר עולה תוקפנות
27/04/2018 | 04:10
3
48
ואני חושבת שאתה נורא עסוק בלנסות להיות אדם מאוד מאוד טוב ומושלם, כדי לשלוט בתוקפנות הזאת. 
אני יכולה לשתף אותך שאני הבנתי שיש לי חלק תוקפני ומקבלת את עצמי איתו.
לא תמיד קל לי לקבל את החלק הזה, ובטח לא חלאחרים (לא שאני ככ מוציאה אותו, משתדלת שלא, רק בפנזטיות ובאמנות בדרך כלל)....
אבל פילוסוף, אז מה אם יש בך חלק תוקפני?.....
אני חושבת שזה בסדר גמור.
השאלה מה עושים איתו.
לצפיה ב-'פעם הייתי אדם מאד עדין'
פעם הייתי אדם מאד עדין
27/04/2018 | 12:14
2
29
וכולם אהבו אותי בגלל זה. בשנים האחרונות, כמו שהבנתי, נהייתי אדם מאד תוקפני ואני מתנהג מאד בתוקפנות. בעבר הייתי עוד יותר תוקפני מעכשיו, אבל אמרו לי שעדיין הרבה אנשים פוחדים ממני ולכן לא רוצים אתי קשר. השאלה באמת איך אפשר להפסיק את זה.
לצפיה ב-'אז מה קרה לך באמת בשנים האחרונות?'
אז מה קרה לך באמת בשנים האחרונות?
29/04/2018 | 09:18
1
20
למה היית עדין והפכת תוקפני?
לצפיה ב-'קרו לי דברים מאד מוזרים'
קרו לי דברים מאד מוזרים
29/04/2018 | 14:34
29
התחלתי עם בחורות זרות בהרבה מקומות בארץ, הסתבכתי עם אנשים זרים בהרבה מקומות בארץ, סיכנתי את חיי,  קיבלתי מכות. עברתי התעללות נפשית מצד פסיכולוג ושטיפת מוח מצד מדריך, אהבתי כאהבת חיי שלא מומשה את עובדת ההשמה, איבדתי את היכולת לתקשר עם אנשים ולחשתי מלים גסות בלי שליטה במקומות שונים. בגלל כל הדברים האלה נהייתי מאד רגזן ותוקפני.
לצפיה ב-'צריכה עזרה...*טריגר'
צריכה עזרה...*טריגר
26/04/2018 | 05:54
4
134
אחרי שנה בערך שלא כתבתי פה, אני שוב פונה אליכם.
אני מבולבלת מדי.
שיחררו אותי מהאשפוז יום לפני שלושה שבועות בערך. שיחררו כי הפסקתי להגיע. הפסקתי להגיע כי הייתי חולה. פיזית ונפשית. הפסקתי להגיע בטענה שהם לא עוזרים לי. שנתיים קשות עברו עליי. טלטלות, אשפוזים, ניסיונות אובדניים, ובעיקר דיכאון שמרחף מעל הכל.
דיכאון שמרחף מעליי רוב חיי. לפעמים הוא מתחלף והמצבי רוח קצת קיצוניים. הימים היפים הם אלו שהשאירו אותי בחיים. וגם אלו שפגעו בי בחיים.
למדתי לחיות לבד, אני לא יודעת לדבר, לא להתעקש, לא להגיד שיראו אותי. זה מובן מאליו שיראו אותי. לא. אף פעם לא ראו אותי. הייתי צריכה לצעוק כדי שידעו שאני קיימת. ו..ובכן...לצעוק זו לא דרך נורמטיבית. הצעקה היא משל. במציאות אולי השקט מופעל במצבים כאלו.
זו המסקנה שיצאתי איתה מהטיפול בבי"ח. וגם שאף כדור לא עזר לי, בגללי, בגלל הכדור, בגלל מה זה משנה בכלל...
למי זה משנה.
למה זה אמור לשנות.
הרבה שאלות, בתוך בלבול גדול.
הפסקתי את הכורים שבועיים לפני השחרור. וזה בלבל לי את המוח. אולי התחילה לי מאניה, ואולי הייתי בתוכה. ואולי הייתי נורמלית, לא יודעת. היו לי ימים שמחים. כמו לפני שנה וחצי אם מישהו כאן זוכר. החלטתי שאני אמות. מצאתי תאריך הגיוני, מוות של מישהו אחר. לנסות לפחות לצמצם להם את ימי הזיכרון. ואז התחיל להיות לי כייף, וטוב. הכל לקח אותי למקום שההחלטה שלי הכי נכונה. ופתאום היה לי כייף בעבודה, כייף עם חברים. לא ישנתי במיוחד הפסקתי את הכדורים. ושמרתי על קור רוח. כל המציאות הוכיחה לי עד כמה אני באמת שונה, ופשוט לא מתאימה לעולם הזה. אנחנו שונים. הוא לא בנוי לי וזה מה שממוטט אותי. למה לי לסבול. ניסיתי. העולם לא בנוי בשביל אנשים כמוני עדיין. ואני לא בנויה לוותר על עצמי. ואז הגיע היום, והכל בו השתבש. ולא יכולתי. אני לא רוצה לפרט על זה הרבה. זה שבר אותי לחלוטין. האופוריה התחלפה באפרוריות ועצבות. ויום אחרי התקשרו אליי מהבי"ח. אמרו לי לבוא להשתחרר. בקרירות. הרגשתי שבן זוג מתקשר אחרי פרידה לבקש שאבוא לקחת את החפצים. ידעתי שזו טעות. אבל כעסתי כל כך שהם נתנו לי להגיע למצב כזה. ומצד אחר, אף אחד לא ידע.
שחררו אותי "בניגוד לשיקול רפואי". וגם לא אמרו לי להישאר. אמרתי שהפסקתי כדורים, הפסיכיאטרית אמרה שיכול להיות, ויכול להיות שאפשר גם בלי. וקבעתי לך תור לפסיכיאטר אחר בעוד שבועיים.
ביי.
לבד.
יומיים אח"כ רק סיפרתי לאמא שלי. היא מעולם לא הבינה אותי, ברור שלא תתחיל עכשיו. היא רק התעניינה במה זה אומר לגבי מתי אעזוב שוב את הבית שלה, היא מתאפקת ואני מפריעה.
ומאז אני בתוך הוריקן עצום. איכשהו הולכת לעבודה, כבר בקושי מחזיקה. בקושי ישנה. לא מדברת. אוף, אני לא מוציאה מילה.
רציתי לצעוק, ואולי גם עכשיו
הצצצצצצצייייייייייייילללללללללללללללוווווווווווווו
ואולי לא רוצה שיצילו. למה להציל. אני סובלת פה.
הייתי אצל יזיז שלי, וכשהוא ניסה לגעת בי, אמרתי משפט שמתאר את חיי. אני לא מרגישה שייכת לעולם הזה, לפעמים אני מנסה להשתייך אבל זה פשוט לא עובד. אני לא רוצה להיות פה, ומשום מה אני נשארת. בגלל זה אני לא יכולה להנות גם מכלום, או להיות איפשהו.
באמת אתם חושבים שכולם חייבים לחיות? למה כל כך קשה עם מוות?
אני מסיימת את השבוע בעבודה, ואבקש לא להגיע יותר. נראה לי אני אטוס מפה לאנשהו. לא יודעת לאן ולמה.
אין לי פה כלום במילא. יש את הכלב, אבל זה לא משמעות החיים שלי. לא יכולה להיות כאן עוד. נראה לי הגיוני לנסוע למקום לא מוכר. לסביבה אחרת.וזה גם דפוק, המוח שלי לא מצליח לשמור על אחידות. מבולבלת.
ומצד נוסף, אין לי פה כלום. או שום דבר אמיתי. רק מטעני עבר כואבים, במציאות מעוותת.
לא יודעת מה להחליט. ולא מצליחה לעשות באמת כלום. ואין לי לאן, או איפה להיות יותר.
זה היה ארוך, ויש עוד מלא. איכשהו כאן אני תמיד מצליחה לכתוב, לעשות לי קצת סדר בראש. הלוואי וזה היה עוזר למציאות להשתנות איכשהו. הלילות הלבנים האלה, זה כל כך קשה.

לצפיה ב-''
26/04/2018 | 13:51
43
היפה והחיה...
 
לצפיה ב-'אנחנו פה בשבילך ! '
אנחנו פה בשבילך !
( לעמוד שלי בתפוז )
26/04/2018 | 14:54
46

היי עליסה יקרה,

אנחנו זוכרים אותך ואני מצטערת מעומק הלב לשמוע שאת לא מרגישה בטוב, ויחד עם זאת כן הצלחת להביא את עצמך לשתף כאן, במקום שאולי מהווה כתובת בטוחה עבורך, ולא להיות לבד עם המחשבות שלא נותנות מנוח... בעיני זה מעיד הרבה על היכולת שלך להבין למה את זקוקה ולבקש את זה, גם מבלי התחושה שרק בצעקה זה אפשרי להישמע...ואני אשתף שבעיני לא רק נשמעת אלא גם הותרת משהו בנו ולא סתם אנחנו זוכרים אותך...  

אני קוראת את מה שכתבת ואני מרגישה שזה כמו שיש שני קולות בתוכך ונשמע ששני קולות אלו מתווכחים בעוצמות ואולי זה מה שיוצר את התחושה של ההוריקן שמאיים להציף... מצד אחד יש קול שרוצה להישמע, שרוצה לא להיות לבד אל מול המצוקה הזו, קול שרוצה שיהיה שם מישהו שייעזור ויציל, ואולי זה הקול של התקווה.. ומנגד יש את הקול שאולי כבר לא יודע איך זה לא להיות לבד, אולי לא מאמין שיהיה שם מישהו שירצה וידייק ויוכל להתמודד עם השדים, ואולי זה הקול של הייאוש.

ונדמה לי שמה שאת מספרת קשור בכך שמהעברים בין הקולות האלה, בין ייאוש ותקווה, בין המאניה לדיכאון, בין מוות לחיים, הם חדים ויוצרים כאב בלתי נסבל... זה כאילו שהם נלחמים בצעקות פנימיות מחרישות אוזניים שמשתקות אותך לפעמים מלזעוק את זה כלפי חוץ... וזה מותיר אותך בבדידות ובתחושת חוסר שייכות איומה שקשה לשאת, שמפריעה למצוא מקום פנימי וחיצוני בו ניתן להניח את הראש והנשמה ולהתמלא מחדש בכוחות...

ובמקום הזה, אני שומעת עד כמה את מותשת ומרוקנת מכוחות ומתקווה, עומדת בתחושה לא יציבה ורעועה על "בקושי", בתחושה ועוד רגע כבר לא תוכלי להחזיק והמחשבות האובדניות ממלאות אותך...
 
אך לצד זאת, את מסיימת במשאלה לברוח לחיים... לברוח למקום חדש, למקום בו יש דף חדש ונקי שמשקל העבר לא מכביד עלייך ומאיים להכריע אותך תחת הנטל... ובעיני עצם המשאלה לחיים שיש כאן, ועצם הבחירה כן להוציא מתוכך מילים ולשתף כאן, למרות הקושי העצום, עצם הכעס על כך ששחררו אותך מבלי להיאבק עלייך, מעידים על כך שיש בך עוד חיות... שבמלחמה בין שני הקולות שבתוכך יש משהו שרוצה לחיות, שעוד יש בו תקווה... ואולי מה שאת מבקשת זה עזרה לצמצם את המעברים החדים שאם הבנתי אותך נכון, נראה שאותם מעברים שוברים ומפרקים אותך כל פעם מחדש...

ואולי עצם הכתיבה שעושה סדר, כן יכולה למתן במעט את תחושת ההוריקן וזה כשלעצמו מהווה אולי צעד ראשון בשינוי דברים במציאות...

אנחנו פה עבורך, נשמח לשמוע עוד, לא לתת לך להיות לבד אל מול ההוריקן הזה.
את מוזמנת לכתוב כאן או לבוא לדבר איתנו בצ'אט.
 
שולחת לך לבנתיים חיבוק גדול וחם,
חיבוק שלפחות לרגע מבקש לתת לך מנוחה...
 
שלך מכל הלב,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
26/04/2018 | 20:35
23
מצבים גופניים רעים חשוב לפתור מהר כי הם קשים יותר להתמודדות. כדאי להיעזר במטפלים המומחים והטובים ולא להתייאש מלחפש פתרונות. על מצבי רוח אפשר להתגבר אולי בכך שתעסקי יותר בדברים שאת אוהבת לעשות ותתני עוד תוכן לחייך. חשוב לישון כדי לתפקד ביום, אם קשה לישון ולקום אפשר לעשות פעילות גופנית מבוקרת ביום ולישון מסודר 8 שעות בלילה ולא ביום. מה מדכא אותך? אולי כדאי שתמצאי את הסיבה לזה, סיבה נפשית אמתית. אימא אמורה לאהוב. אם קשה למשפחה להביע אהבה כדאי לתת לה אהבה כדי שתצליח להחזיר אותה, להכות אסור ואם מישהו במשפחה מכה צריך לפנות לרווחה שתעזור. החיים חשובים מאד כי יש להם ערך רגשי. אדם יכול וצריך לאהוב את עצמו ואת חייו.                 
לצפיה ב-'עליסה, אני כל כך מכירה את זה'
עליסה, אני כל כך מכירה את זה
27/04/2018 | 04:03
51
אני רואה בהחלטת ההתאבדות שלך שנכשלה - החלטה שבאה ממקום חיובי.
ברור שהיא עשתה לך טוב, כי זה המקום היחיד שהרגשת שליטה.
בדיוק קראתי עכשיו קטעים מ"טראומה והחלמה" של גודיתלואיס הרמן, ספר מופתי שיש לי הרגשה שתזדהי ותלמדי ממנו, והיא כותבת על זה שבמחנות ריכוז בשואה ההחלטה למות = להתאבד, ולא לחכות עד שיגמרו את הבנאדם, הייתה החלטה שנתנה תחושה של כוח, של שליטה ושל מבט בגובה העיניים עם המדכאים (להבדיל מהמוזלמנים, שאיבדו כל כוח לחיות).\
איכשהו נדמה לי שהחלטת ההתאבדות שלך הייתה החלטה שעשתה לך שקט, כי נתנה לך כוח ושליטה.
וכשההתאבדות לא צלחה,  איבדת את הכוח, את טיפת אפ/שרות הבחירה שיש לך בחיים.
אבל אני רוצה להגיד לך משהו: נראה לי שיש לך כוחות ואפשרויות בחירה כבר עכשיו . בחרת להשתחרר. בחרת לא לקחת יותר תרופות,. (דרך אגב, אם הפסקת בפתאומיות יכול להיות שהמצב שבון את נמצאת כרגע הוןא תסמיני גמילה)
אני חושבת שכדאי לחשוב איפה עוד יש לך אפשרויות בחירה.
איפה יש עוד מקומות שאת יכולה לקחת החלטות שיתנו לך תחושת כוח.
את חושבת על לעזוב את העבודה.
ולנסוע לאיזה מקום.
אולי בואי תחשבי ביחד עם כולם כאן, נעשה סיעור מוחות, איזה עוד החלטות את יכולה לקחת. כאלה שיתרמו לחיים. לא למוות.
(אולי המוות הוא הדבר הכי נפלא, אבל הרי אף אחד לא יודע, אז ממש חבל לקחת סיכון ובואי תישארי איתנו פה.)
מה את אומרת על הרעיון שלי?.....
 
לצפיה ב-'אחרי עוד גילויים על הפסיכולוגית המיתולוגית שלי...טריגר!'
אחרי עוד גילויים על הפסיכולוגית המיתולוגית שלי...טריגר!
22/04/2018 | 23:50
31
129
בשבת דיברתי עם ר'.
אה, זה היה רק אתמול.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ושתבינו, שבמקביל לחרה הזה שאני חווה, גם קורים דברים ממש נהדרים. ממש. דברים נפתחים לי. הזדמנויות. קשרים. דברים שלא קרו לי שנים.
אני חיה בשני מימדים.
מימד ממש טוב של העכשיו.
והמימד בו מתקיימים השחזורים.
תבינו שפשוט קשה לי להאמין.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
צורחת בשנתי. עצבנית.
חלמתי לפני כמה לילות שהיא מחזיקה סכין ואני עוצמת עיניים וצורחת "תרצחי אותי, תרצחי אותי".
האמת שלפעמים אני מרגישה שהיה עדיף לא להיות מאשר לחוות כזאת התנפצות של אמון. כזה שבר. כזאת בגידה.
מסתבר שהיא כפתה על ר' מגע, אין מילים אחרות מדוייקות לומר את זה. לא מגע מיני חלילה. ובכל זאת.
ומסתבר שהסימפטומים של ר' החריפו בעקבות הטיפול אצלה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חברות וחברים, אני ממש רוצה לצרוח לכם: אל תתייחסו אל מטפלים כאל גואלים, וגם לא אל פסיכיאטרים. לא פעם הם רק מחמירים את המצב. גם טיפולי נפש וגם תרופות.
הם לא אלוהים.
הם לא יודעים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני כל כך עצבנית.
אני לא יודעת מה אני מרגישה.
הייתי פשוט מחטיפה לה!!!!!!!!!!!!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
וזה לא שהיא סתם בת זונה או מנייקית.
זה הכול התחיל בטוב, ובנתינה כמעט אינסופית אלטרואיסטית, ויש דברים שלמדתי ממנהה, והיא הבטיחה לי שתמיד תהיה בשבילי... בקיצור, כשאני באה ומנסה לקלוט את זה - אני לא מסוגלת.
לא מסוגלת!
אני ככ כאובה וכועסת.
אבל לפחות עכשיו אנחנו שתיים.


לצפיה ב-'עשרים ושתיים שנה הייתי אצלה בטיפול!!! טריגר. מרגישה שבורה'
עשרים ושתיים שנה הייתי אצלה בטיפול!!! טריגר. מרגישה שבורה
23/04/2018 | 02:07
11
82
הכאב בולע אותי.
עשרים ושתיים שנה.
ועכשיו אני מגלה שהיא כפתה על מטופלת שלה מגע.
במילות דבש כמובן.
בשכנוע שזה טוב לה.
וגם כשהמטופלת אמרה לה "לא", היא בכל זאת שכנעה אותה להמשיך.
ככה היא שכנעה אותי להמשיך לעשות כל מיני דברים - אי אם די אר, למרות שהזיק לי, לקחת כדורים פסיכיאטריים, להישאר עם גבר שאנס אותי - כן כן!!!!!!, להמשיך לבוא אליה ויהי מה.
אני מסתכלת ואני לא מבינה.
איך עברו החיים שלי?
לאן הם נעלמו?
איך יתכן שככ הרבה שנים וככ הרבה חרה אכלתי ממנה ועדיין נשארתי.
כאילו כושפתי על ידה.
כאילו הייתי מהופנטת.
ממוגנטת.
לא יכולה להאמין לעצמי.
מזל שמצאתי את ר'.
מזל מזל מזל.
אבל הכאב...
לצפיה ב-'ככ כואב לי'
ככ כואב לי
23/04/2018 | 05:27
10
55
אני לא מצליחה להרגיש הקלה
כבר בלעתי טונות של פחמימות וצלצלתי לערן ועשיתי מיליון דברים
אין מה לעשות
רק להיכנע לכאב
רק שאני חייבת ללכת לישון
ופוחדת
פוחדת שהכאב יציף אותי בשנתי
 
לצפיה ב-'לא מוצאת טעם לכעוס עליה ברור שהיא אשמה אבל'
לא מוצאת טעם לכעוס עליה ברור שהיא אשמה אבל
23/04/2018 | 07:54
9
74
זה מרגיש כמו פצע שיפתח תמיד מחדש כי יש המון על מה לכעוס אבל לא נראה לי מקדם. תמיד אפשר להזכר מחדש ולכעוס או לכעוס על איך היא העזה לעשות ככה ונראה שהפסיכית סיפקה סיבות בשפע אבל אחר כך זה סתם להתבוסס בכאב על מה שהיה ואיננו ועל אמון שנשבר
לצפיה ב-'קוסמת, אני מבינה ותודה שאת מזהירה אותי'
קוסמת, אני מבינה ותודה שאת מזהירה אותי
23/04/2018 | 22:42
8
42
מלהיסחף ללופ שאין לו סוף.
אני מסכימה איתך שעלי להיזהר.
תודה.
כרגע הייתי בשיעור צי קונג ואני מרגישה שישים אחוז אדם חדש(:
 
לצפיה ב-'חברות וחברים, אני רוצה לשאול את כולכםן משהו'
חברות וחברים, אני רוצה לשאול את כולכםן משהו
23/04/2018 | 22:45
7
65
אני מרגישה שמאוד הצפתי רגשית את הפורום.
גם מזה שלא עונים לי כאן.
וגם בגלל שאני מניחה שרובכם מטופלים וזה נושא מאוד טריגרי לכולכם.
אני מאוד אשמח לדעת
האם זה נכון?...
(כי הדבר האחרון שאני רוצה הוא לגרום גם לאחרים סבל)
לצפיה ב-'לא עונים כי אין מילים. מה אני יכולה להגיד?'
לא עונים כי אין מילים. מה אני יכולה להגיד?
23/04/2018 | 22:53
1
56
איך אני יכולה להשתתף בכעס. איך אני יכולה להקל על הסבל.
אני לא יודעת.
אין לי מילים. 
לצפיה ב-'אני מבינה, אופירה. מצידי, אפילו אם תכתבי לי רק שאת מבינה'
אני מבינה, אופירה. מצידי, אפילו אם תכתבי לי רק שאת מבינה
25/04/2018 | 20:15
38
או שאת איתי, זה כבר יפחית את הבדידות המ צמיתה שאני רמגישה ברגעים האלה.
אבל אם לא אותנטי לך ולא נכון לך אז כמובן שלא.
 
לצפיה ב-'הי שירה!'
הי שירה!
23/04/2018 | 23:07
1
57
אני רוצה לענות לך, וגם לעצמי.
תכתבי כמה שאת רוצה!
אל תפחדי להיות נוכחת, מותר לך! זה המטרה של הפורום.
אני באופן אישי לא תמיד קורא הכל, ואם יש משהו שמפריע לי מאיזו סיבה אני פשוט ממשיך הלאה.
רגשות האשמה האלו כנראה מובנים בתוכנו... אבל הם לא נכונים.
תרגישי טוב.
לצפיה ב-'משה, היי.קודם כול חשוב לי לומר לך שכתבתי לך'
משה, היי.קודם כול חשוב לי לומר לך שכתבתי לך
25/04/2018 | 20:23
37
בפוסט קודם שהעלית והזמנתי אותך בשמחה לכתוב כאן יותר(:.
ובקשר לנושא, אני חושבת שלך קשה לכתוב ואתה מרגיש רגשי אשמה, אבל לי לא קשה לכתוב ואני לא מרגישה אשמה בדרך כלל.
אני גם משתדלת  לתמוך באחרים כמיטב יכולתי בזמנים שאני מסוגלת.
העניין שא. זה באמת נורא קשה החומרים שלי ובטח מעוררים רגשותץ לא קלים באנשים, כי רבים כאן מטופלים.
וב. זאת הייתה גם דרכי לבדוק למה לא עונים לי. האם כבר שחקתי אתכםן מרוב כאב....
תודה שכתבת לי
לצפיה ב-'רק עכשיו קראתי'
רק עכשיו קראתי
24/04/2018 | 07:45
2
52
אניאיתך. אני קוראת אותך ומצטערת בשבילך. אין לי דברים להגיד שיהולים לנחם או לעזור באמת. אבל אני איתך לפחות בקריאה ובהקשבה. וכן, זה תובעני מבחינה רגשית לקרוא תכנים מאטד פגועים ומאוד כועסים (ובצדק). אבל אני לא חטשבת שאת מציפה את הפורום, ותמשיכי כל עוד זה עושה לך טוב, ואני אאישית אקרא ואשתתף...
לצפיה ב-'שחרית, אני מאוד מאוד מודה לך שאת איתי.'
שחרית, אני מאוד מאוד מודה לך שאת איתי.
25/04/2018 | 20:17
1
31
אני תמיד מרגישה שאכפת לך, וזה דבר מנחם בפני עצמו.
ולא פעם קורה שאת כותבת דברים שמשקפים לי איפה אני נמצאת, וגם זה עוזר.
ותמיד יש לך מילה מנחמת.
זה טוב וחשוב.
לצפיה ב-'ושחרית, עוד דבר:'
ושחרית, עוד דבר:
25/04/2018 | 20:27
29
לפעמים אני רמגישה שאת כותבת מילים כהוויייתן לאנשים שמנסים לפגוע בי. זה התחיל עוד בהפסיכולוגית.
וזה נורא נורא נעים שאת אומרת מילים כהווייתן.
וגם את עושה את זה בצורה נורא מצחיקה, ואני קוראת שוב ושוב וצוחקת לעצמי ומאוד נהנית מהציניות שלך.
אז אמנם אני לא כותבת ומגיבה כי אני לא רוצה ללבות את הרוחות, לא את שלך ולא של הזולת,ונראה לי הכי נכון לשתוק, ואני יודעת להגן על עצמי גם, אבל ההנאה היא עצומה.
תודה
ומקווה שלא עודדתי אותך עכשיו להיות צינית חלילה(:
 
לצפיה ב-'שלום "שירה כמים (שם יפה דרך אגב)'
שלום "שירה כמים (שם יפה דרך אגב)
25/04/2018 | 15:58
16
52
היית 22 שנים בטיפול כנראה אצל אישיות שרלטנית , אז היית וזה נגמר וטוב שנגמר .
 האמיני לי שאין טעם להמשיך להתבוסס במחשבות וזכרונות והעלאת גרה על כל התקופה הזאת . אני בטוח במאה אחוז שככל שתפחיתי את רמת הכעס שלך כלפיה (וכנראה גם כלפי עצמך שהולכת שולל כל כך הרבה) זמן רק את תרוויחי מזה , ואני מתאר לעצמי שאת תאמרי לעצמך , מה הוא מבין ומה הוא מבלבל לי את המוח עם העיצות שלו , אבל לדעתי זה מה שאת צריכה לנסות ולעשות ,למחוק.  נכון ש22 שנים זה זמן לא מבוטל אבל נכון לעכשיו זה מאחורייך.
והלקח היחיד עבורך הוא פשוט לא ליפול במלכודת כגון זאת שוב , ועם הסימן הראשון למצב דומה שעלול להיקרות בדרכך ובידיעה ברורה שאופייך כנראה  מועד לפורענות מהבחינה הזאת , פשוט לברוח כמו מאש , לברוח. ל ב ר ו ח.
ואני מאחל לך מכל ה שתצליחי ותפתרי מהבעיה המעיקה הזאת.
לצפיה ב-'תודה,אבל אני לא מהמוחקים. אני לא מאמינה בלמחוק,'
תודה,אבל אני לא מהמוחקים. אני לא מאמינה בלמחוק,
25/04/2018 | 20:18
15
48
ומה שלא יהיה אני לא מסוגלת.
היו תקופות שניסיתי למחוק, זה רק התפוצץ לי יותר חזק אחר כך.
מה גם שאני בתהליך עכשיו  שחשוב לי שהיא תפסיק לטפל, ואני התחלתי לבדוק איך לעשות את זה.
תודה על האיכפתיות. 
לצפיה ב-'תרגישי טוב'
תרגישי טוב
25/04/2018 | 21:16
1
8
לצפיה ב-'תודה עדי(:'
תודה עדי(:
27/04/2018 | 03:37
2
לצפיה ב-'תהליך מעולה. כי גם לי חשוב שלא תהיה לה רשות לטפל!'
תהליך מעולה. כי גם לי חשוב שלא תהיה לה רשות לטפל!
25/04/2018 | 21:40
12
9
לצפיה ב-'אני מבין את התגובות שלכן . אבל'
אני מבין את התגובות שלכן . אבל
26/04/2018 | 07:36
10
43
נקמנות לא תביא לפתרון . חושבת שתרגישי טוב יותר אם היא תפסיק לטפל באנשים? אז או קיי , נניח שתצליחי ,
(ואני ממש ממש לא מאמין שזה יקרה ) מה אז ?היא תשב בבית ותהיה מובטלת ללא מקור פרנסה ותצטרךלחפש מקור פרנסה אחר .  זה לא יעביר לך את התחושה שנוצלת על ידה  . נקמה לא פותרת כלום מלבד אולי תחושת נצחון מסויימת שמשאירה אחריה טעם רע.
ואל תאמיני לעצמך שאת עושה זאת מטעמים הומניים (לדאוג כביכול שגם אחרים לא ייפגעו ממנה) כי את לא. יש לאורך ההיסטוריה המון מקרים דומים כולל מחזות (אלקטרה למשל) על נקמה . במקרה שלך לפי איך שאני הבנתי את זה את מאוד כועסת על עצמך על מה שעבר עלייך .
לצפיה ב-'זה לא קטע של נקמה זה קטע של אחריות לכלל'
זה לא קטע של נקמה זה קטע של אחריות לכלל
26/04/2018 | 09:54
30
למי אכפת אם היא תשב בבית ותרקב אבל יותר חשוב מכך למה שהיא תעבוד ותדרדר אחרים הרי ברור שהיא לא במקצוע הנכון. עבודה שלה = יותר נפשות פצועות
 
לצפיה ב-'אם הלכת ברחוב ולפתע נפלת לבור'
אם הלכת ברחוב ולפתע נפלת לבור
26/04/2018 | 12:36
8
42
שהיה פעור שם ממש במרכז הרחוב בלי שום גדר הזהרה. אחרי שתצא ממנו, חבול ושרוט, לא תרצה להביא לסגירתו, או לפחות לסמן אותו עבור אחרים כדי שלא יפלו לתוכו גם הם? זו לא "נקמה בבור", זו דאגה לכלל, זה ברור.
עכשיו, מה קורה במקרה שלא מדובר בבור אחד אלא בנרבה בורות, ולמעשה -  באדם שהולך וכורה בורות, וכל זמן שלא עוצרים אותו הוא יפיל עוד ועוד אנשים שאינם מודעים לסכנה? במקרה כזה הדאגה לכלל מחייבת את עצירתו של כורה הבורות. אלא מה? כאן גם מעורב כעס אישי, בניגוד למקרה של סתימת הבור. ולכן לאותה פעולה עצמה מתווסף מניע נוסף: מניע הנקמה. מה שיש לעשות במקרה כזה הוא לנסות להפריד בין המניעים, ולעשות את הפעולה יותר מהמניע שהשכל מחייב ופחות מהמניע שהרגש צורח. אבל מבחינה מעשית אין שינוי: כורה הבורות חייב להיעצר!
לצפיה ב-'האמת היא שמאוד היססתי אם בכלל לכתוב את הפוסט הזה.'
האמת היא שמאוד היססתי אם בכלל לכתוב את הפוסט הזה.
26/04/2018 | 14:17
7
45
וחבל שבכלל פתחתי את הנושא הטעון הזה . אני בכל אופן מאמין שאני צודק בגישה שלי .
לצפיה ב-'מעולה שאתה בכל זאת מאמין. טוב שיש דעות שנות.'
מעולה שאתה בכל זאת מאמין. טוב שיש דעות שנות.
26/04/2018 | 17:57
6
33
אנשים בעלי דעות שונות יכולים להפרות ולהעשיר איש את רעהו, אך רק אם יתאמצו ויקיימו ביניהם תקשורת. אז אם יבוא לך בכל זאת להרחיב או להתייחס לטיעון שהעליתי - טוב. אם לא - גם טוב. הכל טוב.
לצפיה ב-'ההבדל הוא גדול'
ההבדל הוא גדול
26/04/2018 | 20:46
5
35
בור או בורות שנפערים כתוצאה של רשלנות אינם מוגדרים כנושאים של בין אדם לחברו ובכל מקרה אין כאן פגיעה מכוונת  . אם זו רשות מקומית או אדם פרטי יש מקום להגיש תביעת פיצויים ואם יוכח שהייתה רשלנות אפילו בלתי מכוונת , זה לא משנה בכלל וסיכויי התובע לקבל פיצוי הם כמעט ללא עוררין .
 במקרה השני ברור לי לגמרי מכל ההשתלשלות  שהמניע הוא אחר מכיון שלי לפחות ברור שאינו נובע מדאגה למטופלות אחרות דווקא . בנוסף תארי לך שהמהלך הזה לא יצליח כי זה מילה של מטופל כנגד מילה  בעל מקצוע  , פסיכולוגית  במקרה הזה ובמקרה הטוב זה יגיע להכרעת הסתדרות  הפסיכולוגים , התוצאה בעיני ברורה לגמרי  אלא אם כן תהיינה הרבה עדויות תומכות , לא אחת או שתיים אלא הרבה . לאור תוצאה כזאת תארי לך איזו השפעה הרסנית תהיה לתוצאה כזאת על שירה כמים .
 מכיון שאני כבר לא צעיר וראיתי דבר או שניים בחיי ולכן כתבתי כפי שכתבתי , עדיף לעזוב ולהמשיך הלאה .
אולי את זוכרת את המקרה של הילה בצלאלי שנהרגה באסון בהר הרצל , אז אמה שלה סיגלית לא מוכנה לעזוב ועכשיו היא מחפשת את אלו שעמדו מאחורי הנאשמים ברשלנות , אלו ששכרו אותם לעבודה , רגש הנקמה בוער בקרבה והיא לא תנוח ולא תשקוט עד שתגיע לסיפוק הרצון שלה להעניש . נו ואח"כ מה, כלום ובזבוז משאבי נפש מיותרים. 
לצפיה ב-'יעקוב,אני לא מיתממת'
יעקוב,אני לא מיתממת
27/04/2018 | 03:53
1
36
הרגשות שלי לא נקיים.
אבל זה לא נכון שרק נקמה מניעה אותי, כמו שכתבת.
ממש לא.
זה הניסיון לעשות שינוי.
ושמהחרה שאני אכלתי, אחרים לא יסבלו יותר.
וגם אני מודה שיש לזה אלמנט של נקמה. אבל החלטתי במודע לעשות אותו כמה שיותר קלוש.
אני גם לא הולכת לתבוע אותה.
לא כרגע.
אני בסך הכול מנסה כרגע , אני יחד עם ר', המטופלת הנוספת שנפגעה, להיפגש עם שתי מטפלות נוספות שמכירות אותה כדי להיפגש איתן ושנחשוב ביחד מה לעשות.
 
ואתה צודק, זה סיכון גדול. אם לא יצליח אפול מאוד.
אני שמחה שאתה כותב, כי אני מתלבטת.
המטפלת האחת היא המטפלת שלי, שעזבתי אותי יום אחרי שדיברתי עם ר' לראשונה. הייתי על הסף ממילא.
מספיק לי ממטפלים לכל החיים שלי.
והיא, בהיותה מטפלת מצויינת, מאמינה שאני יכולה בלי טיפול.
ומאמינה בכוחות שלי.
אבל אם היא לא תסכים לנקוט עמדה זה אכן יהיה משבר גדול בשבילי.
ואני בדיוק שואלת את עצמי איך אגיב.
והגרון כואב לי.
היא אמורה לתת לי תשובה הסופש.
אני יודעת שאסור לי להיכנס לסחרור של נקמה, כמו שאתה אומר.
אבל יקירי, מה האלטרנטיבה שאתה מציע?
האם יש לך איזו אלטרנטיבה שאני יכולה לחיות איתה בפועל?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בדיוק דיברתי עם חברה קודם שסיפרתי לה פעם ראשונה והיא גם הציעה לי לעזוב הכול ולהתרכז בלדאוג לעצמי ולהחלים את עצמי.
ואני עושה את זה- עבודות, ציקונג, לימודים גמילה מכדורים, קשרים .....
אבל לא יכולה להרפות מזה כשזה לא סגור.
ואולי זה לעולם לא יהיה סגור.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אם הבנתי נכון,אתה אומר שאתה כותב מנסיונך.
אז ספר- מה עושים עם הזעם והכאב, וההרגשה שמחקו אותך כמו סמרטוט, ונוסף לכול, עושים את זה גם לאחרים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני רוצה לשאול אתכן:
החברה הזאת שדיברתי איתה אמרה לי: את לא ףועלת נכון כי את לא פועלת מבחירה. את לא יכולה אחרת.
אז מה? עניתי לה. לא כל דבר שאנחנו עושים הוא מבחירה .
אבל נשארתי תוהה וסתומה לעצמי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני רוצה להבין מה האופציות הנוספות שלי.
מישהו יכול להגיד לי מה האופציות האמיתיות האחרות שלי?
גם לעשות מזה משהו שיתן משמעות.
חשבתי אולי לעניין מישהי שתראיין א/נשים נפגעות טיפולים כאלה (גם בפורום הזה יש אחדות) ולהוציא ספר או חוברת או לא יודעת.....
אם למישהו יש רעיון....
אני לא יכולה פשוט לעזוב את זה וללכתלחיות הלאה.
משהו בעל משמעות חייב להיעשות מזה.
בעל משמעות גם לאחרים.
מה אתן אומרותים?....
 
 
לצפיה ב-'מעולם לא הייתי במצב כגון זה של התמכרות מהסוג הזה שלך.'
מעולם לא הייתי במצב כגון זה של התמכרות מהסוג הזה שלך.
27/04/2018 | 07:03
32
ומכיון שאיני מכיר אותך ממש קשה לי לאמר לך איך בדיוק לפעול במצב הזה שלך . ברור לי לגמרי שזה  פגע בך מאוד .
 אחד הדברים שלמדתי והפנמתי בחיים בהקשר הזה , שאת התגובה שלך , איזה שלא תהיה תיישמי בקור רוח .אחרי שסערת הנפש תשכח וכשתוכלי להסתכל על כל ההתיחסות שלך לנושא קצת יותר בנייטרליות שאז יהיה לך יותר קל להחליט מה לעשות ,ובכל מקרה לדעתי אין טעם לנסות ולפגוע בה , אתן לא נמצאות באותו מישור משפטי , פשוט כך. כתבתי כפי שכתבתי כי כל העניין הזה הוא תוצאה של בעיקר אגו פגוע  , ואגו בכלל זו סתם אשליה ,סוג של עריצות ששולט בנו , ואני שבמשך החיים שלי למדתי להשתחרר לפחות חלקית מהמושגים האלו : אני, עצמי, שלי, ראיתי שאני פועל ביתר חופשיות הדעת ומגיע להישגים ולתוצאות יותר טובות במעשים ובעבודה שלי בעקבות השחרור הזה.
אני אומר, עזבי את זה קצת ותני לזה זמן ואחרי כן תראי מה לעשות ,
 ובכל מקרה לו אני במצב הזה (ואני לא) הייתי ממשיך הלאה ובכלל לא מתייחס למקרה הזה יותר . עדיף לבזבז את משאבי הנפש על פעולות יותר פרודוקטיביות .
 ורק ע"מ לסבר את האוזן ,אני עצמי סובל מ OCD כבר המון שנים כך שאני כותב לך מתוך עמדה של מישהו שמכיר מעט את נפש האדם .
לצפיה ב-'ולי ברור לחלוטין שיש כאן אחריות למטופלות פוטנציאליות'
ולי ברור לחלוטין שיש כאן אחריות למטופלות פוטנציאליות
27/04/2018 | 12:54
35
וממש לא אכפת לי אם מלווה לכך גם נקמה וגם בצע כסף וגם תאוות פרסום וגם כל מה שתרצה. 
 
העיקר שיש פה אחריות למי שנפגע, למנוע ממי שפוגע להמשיך לפגוע באחרים!
זו סיבתה העיקרית של הענישה, ואנו חיים בחברה, ולא כל אחד חי לעצמו. ואם אני לא יכולה להחזיר את העבר שלי בחזרה, אז לא איכפת לי ממה שיקרה לאחרים...
 
מטפלת שעושה דברים כאלה צריכה לאבד את הרישיון שלה ואת הזכות שלה לטפל באנשים. צריך שיהיה לה אסור לקבל אנשים לטיפול בדיוק כמו שלי אסור - כלומר כמו לכל אדם ללא תעודות מתאימות.
היא תמצא עבודה אחרת, כמוני. אני לעולם לא מובטלת יותר מידי, למרות שאין לי תעודות של מטפלת...
 
נכון שלנקום לשם הנקמה לא כל כך בריא לנפש שנפגעה. וגם לא יעיל.
ונוכן שגם לא פשוט להוכיח שאדם כזה פוגע באנשים ושחובה על הרשות המתאימה למנוע ממנו זאת. 
אבל אחריות לנסות מה שאני יכולה - חייבת להיות לי. אם אני בן אדם. 
ומה שאני לא יכולה - באמת אין טעם. אבל קודם חובה לברר מה אני כן יכולה. 
לצפיה ב-'הבור הוא משל - לא צריך לקחת אותו קונקרטית'
הבור הוא משל - לא צריך לקחת אותו קונקרטית
27/04/2018 | 14:28
1
29
כורה הבורות במשל שלי הוא אדם הגורם נזקים באופן סדרתי לבני אדם אחרים. מה המניעים לכך - (רשלנות, מופרעות, רשעות) זה לא משנה לי עכשיו. משנה שהוא גורם נזקים, והאחריות החברתית מצווה עלי לנסות לעצור אותו, או לפחות להתריע כדי שאנשים אחרים יוכלו להיזהר ולא להינזק.

חוץ מזה, אתה צריך להבין שיש כאן אובדן מאוד משמעותי - אובדן של נתח חיים גדול ומשמעותי! והנפש שנפגעה לא יכולה פשוט להניח את זה מאחוריה ולהמשיך בחיים... צריך לעשות משהו. משהו שייתן תחושת משמעות כלשהי ושיאפשר התמודדות ממקום של כוח ולא של חוסר אונים וקורבנות. כמו ששירה כותבת - יש צורך בעשיה משמעותית. ועשיה משמעותית היא תמיד כזאת שיש בה יציאה מד' אמותיו של הפרט - לתוך החברה והקהילה, ולתוך ההכרה שעוד אנשים סבלו או עלולים לסבול מאותו דבר שפגע בי.  לא להיות לבד בכל זה - זה מה שמרפא את הנפש. לתת משמעות גואלת לסבל  על ידי עשיה חיובית - זה מה שמביא מזור לפצעים...

ולעשות צדק עם אותה אישה - זה חלק מזה. לא לשם הנקמה, לשם הסולידריות.
לצפיה ב-'אני רק הבעתי את דעתי בנושא '
אני רק הבעתי את דעתי בנושא
27/04/2018 | 16:07
23
איני מכיר את כל הנפשות הפועלות (וגם אתן לא) ולכן עיקר הדברים שלי היו לתת לזמן לעשות את שלו ולפעול בקור רוח .
מה ואיך ומי נגד מי , קטונתי .
לצפיה ב-'תודה אופירה'
תודה אופירה
27/04/2018 | 03:37
6
לצפיה ב-''
28/04/2018 | 19:44
1
21
מה אפשר להגיד לך?אתמרכישה את הכאב....תרגישי טןב
לצפיה ב-'תודה לכולכן/ם. הדיונים האלה תורמים לי + עדכון'
תודה לכולכן/ם. הדיונים האלה תורמים לי + עדכון
01/05/2018 | 02:49
30
בלילות אני חולמת עליה.
בימים האחרונים נדמה לי שאני מריחה את הבושם שלה, מרגישה את הגוף שלה, את החיבוק שלה.
מתגעגעת וזועמת חליפות, ובינתיים העולם טיפין-טיפין נפתח, ואפילו יותר מטיפין-טיפין. הכוחות הולכים ומתעצמים - פיזית, ולא רק.
כתשעה חודשים שאני גמולה כבר מכל הכדורים שלקחתי - חוץ מהסימבלטה.
אני מתמידה עם הצ'י קונג כל יום. מה שמתחיל לתת את אותותיו. אמנם רק עשר דקות כל יום, אבל זה כל כך הרבה יותר מכלום.
ועזבתי את הטיפול לפני כשבועיים (אחרי שהיא הייתה בחופשה שלושה שבועות).
"אני בטוחה שאת יכולה בלי טיפול", היא אמרה לי כבדרך אגב בשיחת הטלפון שבה הודעתי לה שאני עוזבת.
אני שומרת אופציה שאולי אני לא אוכל ואצטרך לחזור לטיפול, אבל שומרת את המילים שלה והן מחממות אותי בשמחה ובכוח.
היא (המטפלת הנוכחית, הטובה, שעזבתי לפני כשבועיים) הודיעה לי שהחליטה לדבר עם הפסיכולוגית המיתולוגית שלי.
עוד לא החליטה איך.
ביקשה ממני עוד כמה ימים לחשוב על זה.
קולות שונים רוצים דברים שונים.
דורשים, תובעים ממני,מתחננים.
אני לא יודעת מה נכון לעשות.
אני אלך צעד צעד, בצעדים קטנים.
תודה לכולכןם
 
לצפיה ב-'אולי אני מדבר בצורה מלאכותית מדי'
אולי אני מדבר בצורה מלאכותית מדי
23/04/2018 | 15:52
1
56
אני שואל על התחביבים ומשתמש בתחכומים פילוסופיים לעדן את הדיבור. אולי אני צריך להיות יותר טבעי, לדבר בפשטות על נושאים משותפים ולהיות אמתי ועדין.
לצפיה ב-'ואולי'
ואולי
25/04/2018 | 20:13
16
יפה ובוגר לדבר על דברים שאוהבים לעשות כדי לדעת מה גורם לאדם הרגשה טובה בחיים ומה חשוב לו בחייו, להראות לו שהוא מעניין אותנו, לדבר על דברים מעניינים מהחיים. כך אפשר ליצור קשר אישי וטוב ולדבר באופן חופשי וגלוי. אולי זו גם דרך נחמדה להשתמש בתחכומים פילוסופיים כדי לשמור על אנושיות ואמתיות אבל יחד עם זה להיות אסרטיבי וסמכותי. אולי יש דרך ביניים בין גישה אסרטיבית וגישה אנושית. אני גם אוהב מאד את העברית המקראית והיפה, אבל גם אוהב מאד את העברית העממית של היום כשהיא בלי שגיאות. אולי אפשר למצוא דרך להשתמש בעברית העממית של היום באופן שיהיה קצת יותר מיופה אבל רגיל ומתקבל. החונך שלי אמר לי שאני כל הזמן מחפש איך לשנות את השפה ואת העולם כמו עורך דין וזה שיגעון, אבל יחד עם זה אני גם מאמין בדיבור ובהיגיון, בטיעונים ברורים ובתשובות הגיוניות לאמירות.
לצפיה ב-'האם כדורים נוגדי דיכאון ואחרים באמת עוזרים?'
האם כדורים נוגדי דיכאון ואחרים באמת עוזרים?
23/04/2018 | 01:26
9
79
ראו את המאמר המתורגם מאת דליה וירצברג-רופא
https://dahliatzviel.com/2018/03/24/%D7%9E%D7%A2%D...
לצפיה ב-'מוזמנת לקרוא את סדרת המאמרים הזו:'
מוזמנת לקרוא את סדרת המאמרים הזו:
23/04/2018 | 02:17
6
60
לצפיה ב-'וקראתי את הכתבה וזה נורא עצוב השקר הזה... '
וקראתי את הכתבה וזה נורא עצוב השקר הזה...
23/04/2018 | 02:24
22
לצפיה ב-'הי משה, קראתי את הכתבות האלה'
הי משה, קראתי את הכתבות האלה
24/04/2018 | 08:43
4
47
ואני לא יודעת מה לחשוב. פעם הייתי בדעה שכל הכימיקלים האלה הם בחישה הרת אסון במוח. כיום אחרי ששמעתי ממקור ראשון כמה סיפורי הצלחה של תרופות פסיכיאטריות (חברה אחת שלי היתה פקעת עצבים בכיינית עד שהתחילה לקחת ציפרלקס, למשל) - הדעות שלי כבר התמתנו מאוד. האם זה הכל אפקט פלצבו מוגבר? האם כמות הסרוטונין באמת אינה קשורה לקווחה הנפשית וכל התאוריה הזאת נשענת על הוכחות מעגליות בלבד? אולי. ואולי כל הרפואה המערבית נשענת על אפקט פלצבו דומה. אדם הוא ישות מורכבת מכדי שריפויו יהיה עניין מכני פשוט. ובפרט ברמת הנפש....
אבל אם זה עשוי לעבוד - אולי זה פחות משנה למה זה עובד. פשוט להשתמש בתוצאות...
לצפיה ב-'אני שמח שזה עוזר לאנשים'
אני שמח שזה עוזר לאנשים
24/04/2018 | 09:48
3
43
ואם זה עוזר, לא באמת אכפת לי למה.
 
אבל:
א. לרוב האנשים זה עוזר קצת, ואז מחליפים, ואז מחליפים שוב... ואז מוסיפים, ואז מאזנים, ואז מוסיפים עוד...וזה עדיין עוזר קצת...
ב. מה המחיר? האם יש נזקים לטווח הארוך?
ג. האם התרופות מטפלות בשורש או בסימפטומים? האם הם לא הופכות מחלות פתירות לבעיות כרוניות?
ד. האם חוקר שמקבל את שכרו מחברת התרופות יכול להיות אובייקטיבי?
ה. האם משתלם לחברות התרופות לייצר תרופה שתטפל בשורש הבעייה, או שיותר משתלם להם לייצר תרופה שתיקח כל החיים?
ו. האם היית מוותרת על מיליארד דולר בגלל ביקורת?
(שוק התרופות הפסיכיאטריות, 40 מיליארד דולר בשנה)
 
לסיכום, אני חוויתי על בשרי את הסיפור הזה. הפסיכיאטר שטיפל בי נתן לי לחשוב שהתרופה אכן מטפלת בשורש הבעייה ושהיא לא ממכרת.
כשגיליתי את 2 הבעיות שנלוות לכדור שלקחתי האחת שהיא מכהה את הרגשות שלי, והשנייה שהורדת התרופה קשה עד בלתי אפשרית ומלווה בקריז נוראי שאינו חולף גם לאחר חודשים (וזו לא הגזמה) וכנראה שאצטרך לקחת את התרופה הזו עוד הרבה שנים על אף שתועלתה קטנה ונזקה גדול, חשתי מרומה, נבגד ע"י מי שאמור לטפל בי.
 
אז התחלתי ללמוד את התחום ונכנסתי לאינטרנט, ורק אז התחלתי להבין את הפער העצום בין מה שאנשים חושבים לבין האמת. אלפי סיפורים של אנשים על גמילות קשות ונוראיות, והמון סיפורים על קהות רגשית וטיפול בסימפטום במחיר של הגדלת הבעייה בכללי (כי ריחוק מהרגשות זה כמו הדחקה - אי אפשר לפתור את זה.
 
בעצם מה שאני אומר זה המינימום: אל תרמו את האנשים! תסבירו להם למה הם נכנסים, תגלו להם על ייסורי הגמילה הקשים, על הנזקים האפשריים ועל העובדה שהטיפול לכל היותר שנוי במחלוקת ומטפל בסימפטומים בלבד.
אחר כך מי שיבחר להיכנס בעייה שלו.
 
ועוד משהו: תתארי לך שאני אציע כוס יין למי שבדיכאון? ואז אעלה לו את המינון ל2 כוסות, ו3... או מריחואנה? אני בטוח שבטווח הקצר זה "יציל אותי" ויהיה "מדהים" וכו'. בעיניי זה לא שונה.
 
אני רואה חובה להזהיר אחרים שלא יחוו את הסבל שאני עברתי.
מי שאחרי האזהרות יבחר להתעלם - שיהיה לו לבריאות, אבל לפחות שהמידע יהיה חופשי ונגיש.
רק בריאות לכולנו.
 
לצפיה ב-'עוד משהו'
עוד משהו
24/04/2018 | 10:00
31
אני מאמין שיש באמת קשר בין הסרוטונין למשל, לבין מצב הרוח, אבל - הירידה בסרוטונין היא בעצם הדרך של המוח להעביר לגוף שמשהו לא בסדר, גם דיכאון וגם חרדה נובעים ממשהו עמוק מאוד בתוכנו שמסתתר אי שם ולובש הגנות מודעות ולא מודעות.
מנגוני הגנה, לדעתי, הם חשובים מאוד ולא ניתן "להפיל" אותם.
כשאתה מעלה את הסרוטונין, אתה בעצם משדר לגוף ש"הכל בסדר", למרות שמשהו עקרוני מאוד לא בסדר בכלל. קצת דומה ללקחת אקמול, הגוף רוצה לומר לך שמשהו לא בסדר ולכן כואב לך הראש אז את אומרת לו "שתוק" ולוקחת אקמול. אבל הבעייה שבגינה נוצר הכאב לא נפתרה. אם תקחי אקמול באופן קבוע במקום לפתור את הבעייה מהשורש, הגוף שלך ימצא דרכים אחרות וכנראה יותר כואבות להזכיר לך שמשהו בפנים לא בסדר.
זה מה שאני מרגיש שקרה אצלי בנפש.
הילד הקטן נחסם בדרך אחת, ופרץ דרך אחרת יותר עמוקה, ויותר הרסנית עבור ההחלמה שלי, ועכשיו הבעייה שאני צריך לטפל בה בעצם גדלה. זה מה שאני מרגיש. אני חושב שאם לא הייתי לוקח את הכדורים כבר מזמן הייתי מטפל בבעייה שלי. אבל עכשיו הרגשות שלי מהתקופהבלי הכדור כבר לא כ"כ זמינים ובמקומם יש רגשות אחרים שאני לא יודע בכלל לבטא. בקיצור בלגן. למרות שהכל מאותו שורש.
מקווה שהבנת.
לצפיה ב-'בזה אתה צודק מאה אחוז'
בזה אתה צודק מאה אחוז
24/04/2018 | 14:42
28
אנשים ש"נכנסים לזה" צריכים להכנס לזה עם עיניים פקוחות. (אישית ניסיתי בעבר (לפני שנתיים פעם אחרונה) ולא עמדתי בתופעות הלוואי. וברוך ה' מצאתי טיפול שמאוד עוזר לי ומייתר את הצורך בכך).
לצפיה ב-'בואדי שהם ימשיכו לרמות אנשים חח'
בואדי שהם ימשיכו לרמות אנשים חח
24/04/2018 | 19:38
8
לצפיה ב-'זה קצת מזכיר לי את הויכוח על אם לחסן תינוקות או לא'
זה קצת מזכיר לי את הויכוח על אם לחסן תינוקות או לא
24/04/2018 | 08:10
1
35
:-)
לצפיה ב-'נכון גם רופאים משקרים לגבי חיסונים יצא לי'
נכון גם רופאים משקרים לגבי חיסונים יצא לי
24/04/2018 | 19:39
35
לצערי לדבר עם כמה רופאים שקרנים על גבי הפורומים
לצפיה ב-'לא נרדם'
לא נרדם
22/04/2018 | 23:19
2
55
מקווה שיהיה לכולם ליל מנוחה נעימה עם חלומות יפים.

לצפיה ב-'מקווה שגם לך'
מקווה שגם לך
22/04/2018 | 23:52
1
17
לצפיה ב-'תודה שירה'
תודה שירה
24/04/2018 | 21:17
6
לצפיה ב-'אני תמיד הורסת לעצמי'
אני תמיד הורסת לעצמי
18/04/2018 | 21:33
30
148
הכרתי את הגבר שתמיד רציתי וכמובן אני מפרשת את ההתנהגות שלו כריחוק, חוסר עניין, חוסר התלהבות.
כתבתי לו: אני רואה שאתה לא בעניין של לדבר איתי.
אבל תכלס קבענו להיפגש היום והיום שאמרתי לו תהנה היום בערב הבנתי שהוא בכלל לא התכוון להיפגש איתי הוא סתם אמר.
לפחות ככה אני מבינה את זה. כי הוא לא אמר אנחנו נפגשים נכון, אלא מה את הולכת לעשות היום בערב.
מה אני עושה שלא הולך לי :(
לצפיה ב-'לא להיות פרנואידית'
לא להיות פרנואידית
18/04/2018 | 22:44
8
62
אם שאל מה את עושה בערב, ייתכן מאד שרצה להיפגש בערב. עדיף ליהנות מקשר ולתת לו לזרום ולהתפתח בעדינות מבלי להילחץ ולחשוד. חבל אם הפסדת את הבחור.
 
לצפיה ב-'יכול להיות שהוא התבאס כי חשב שאנחנו נפגש'
יכול להיות שהוא התבאס כי חשב שאנחנו נפגש
19/04/2018 | 10:20
2
63
אבל אני כבר שאלתי פעמיים על אם נפגש וראיתי שלא קורה כלום אז לא חיכיתי לו.
לצפיה ב-'לא נורא'
לא נורא
19/04/2018 | 15:08
1
38
לפעמים לא מצליחים, אולי בפעם הבאה תצליחי. אולי כדאי שתיצרי את הקשרים יותר לאט.
 
לצפיה ב-'אני לא מצליחה לעשות את זה'
אני לא מצליחה לעשות את זה
19/04/2018 | 18:37
49
אני אומרת לעצמי שהפעם זה יהיה אחרת ואני לא יעשה את אותם טעויות כמו פעם
ואני לא עומדת בזה.. הלכתי עם הלב ולא עם הראש ובסוף יצא שטעיתי
לצפיה ב-'זה לא חבל בכלל לא נורא הכול לטובה :)'
זה לא חבל בכלל לא נורא הכול לטובה :)
20/04/2018 | 11:04
9
לצפיה ב-'אני מבולבלת'
אני מבולבלת
21/04/2018 | 10:09
3
35
אני גם נוטה להאשים את עצמי בכול דבר.
ואני נתקעת על גברים שלא מראים התעניינות.
אני יודעת שלפעמים התגובות שלי לא מותאמות העוצמה של הרגש גבוהה.
אני בודקת על טיפול בcbt שמדבר על עיוותי חשיבה ועל העוצמה של הרגש.
ואיך לפרש נכון סיטואציטות.
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
21/04/2018 | 10:18
21
חשוב לתת אהבה במלים טובות וכנות ומעשים טובים וכנים, באפון טבעי. לא צריך להתאמץ בשביל זה. לפי התנהגות האדם אלינו אפשר לדעת כמה הוא מחבב אותנו, אם הוא נחמד אלינו ומרגישים שזה אמתי. כשיש התאמה רגשית, אוהבים והקשר בדרך כלל מצליח. אולי תשתתפי במסגרות שמעניינות אותך כמו חוגים, מועדונים ולימודים, ושם תכירי אנשים עם עניין משותף.
לצפיה ב-'ואולי גם התגובות שלו לא היו מותאמות?......'
ואולי גם התגובות שלו לא היו מותאמות?......
22/04/2018 | 00:12
1
13
לצפיה ב-'הוא עשה טובה שהוא עונה לי'
הוא עשה טובה שהוא עונה לי
22/04/2018 | 06:37
9
לצפיה ב-'אוקי, אז הוא שוכח פגישות'
אוקי, אז הוא שוכח פגישות
19/04/2018 | 08:03
16
56
ובחור שהיה ממש בעניין שלך לא היה שוכח. השאלה מה את רוצה לעשות עם זה עכשיו. מה את רוצה שיקרה.  להתעמת איתו - ירחיק אותו...
לצפיה ב-'תשובה לשחר'
תשובה לשחר
19/04/2018 | 10:18
50
ניסיתי לדבר איתו ראיתי שהוא לא מגיב אמרתי לו שאני רואה שהוא לא בעניין של לדבר ולא משנה הוא לא חייב לי כלום.
אני מן הסתם רק הרחקתי אבל כנראה זה לטובה
לצפיה ב-'לא נכון שחר'
לא נכון שחר
19/04/2018 | 18:45
14
42
גם אני בעבר הייתי שוכח הרבה פגישות עם חברים, כי יש לי זיכרון לא טוב בכמה דברים. זה לא מעיד שהאדם לא חשוב לנו.
 
לצפיה ב-'אילו אותה אישה שאהבת היתה מסכימ להפגש איתך'
אילו אותה אישה שאהבת היתה מסכימ להפגש איתך
20/04/2018 | 03:39
13
47
יש סיכוימשהיית שוכח את הפגישה? עם הל הבעיות שלך בזיכרון?
אני חושבת שאין סיכוי כזה. פגישה עם אהובה שונה מפגישה עם חברים.
לצפיה ב-'קראתם את הספר "נשים מנגה, גברים ממאדים"?'
קראתם את הספר "נשים מנגה, גברים ממאדים"?
20/04/2018 | 03:53
9
32
גברים ונשים כנראה מתקשרים אחרת על הדברים....
ואולי שווה לפתוח בגילוי לב....
ולמה את חושבת שאת הרחקת אותו?
אולי הוא פשוט התרחק.
לפי הספר גם הרבה גברים פוחדים מקרבה...... וגם מתקשרים אחרת....
אני דווקא לא הייתי מוותרת עליו ככ בקלות.
אם היית מספרת את הסיפור הפוך, שהאישה פחות מעוניינת היינו בטח אומרים לך לנסות שוב.
למה שלא תנסי שוב, אםפ את חושבת שבאמת יש שם משהו יקר?....
יתכן שהוא עדיין לא דלוק עלייך ולא מאוהב בך.
יתכן שמחר יהיה.
יתכן גם שלא.
אבל אם חשוב לך, אולי שווה לך לנסות.
????????????
בהצלחה, בכל מקרה(:
 
לצפיה ב-'תשובה לשירה כמים'
תשובה לשירה כמים
20/04/2018 | 10:27
8
45
הוא כבר יומיים לא מדבר איתי הוא פשוט "נעלם".
אני זאת שרצתה להיפגש ושאלה פעמיים מה קורה אז למה אני זאת שצריכה שוב לגשת אליו. אם הוא היה מעוניין או אפילו גם אם לא, קשה לענות?
זה הכול משחקי אגו אם לא רוצים קשר אם מישהו פשוט להגיד!!!
לצפיה ב-'לחצי על כפתור ה next ושכחי מהעניין'
לחצי על כפתור ה next ושכחי מהעניין
20/04/2018 | 11:22
6
15
לצפיה ב-''
20/04/2018 | 15:30
1
39
אחד הלך יבוא אחר
לצפיה ב-'לקח לי המון זמן להבין את ההודעה הזאת'
לקח לי המון זמן להבין את ההודעה הזאת
20/04/2018 | 17:06
38
חשבתי שזה עוד איזה הנחייה טכנולוגית שאני עם הטכנופוביה שלי לא מצליחה להבין(:
לצפיה ב-'ידיד שלי אומר שאני לא מדברת הרבה'
ידיד שלי אומר שאני לא מדברת הרבה
21/04/2018 | 19:31
3
75
ובגלל זה אנשים מתרחקים ממני
לצפיה ב-'ומה את מרגישה בקשר למה שהוא אומר?'
ומה את מרגישה בקשר למה שהוא אומר?
21/04/2018 | 23:58
1
10
לצפיה ב-'לוקח לי זמן להרגיש בנוח'
לוקח לי זמן להרגיש בנוח
22/04/2018 | 06:40
26
בדייטים הראשונים אני לא תמיד יודעת על מה לדבר אני מספרת קצת על עצמי.
אני לא יודעת למה מצפיים ממני שאני יספר את כול סיפור חיי?
לצפיה ב-'לא חושב שזו הסיבה (לפחות בפני עצמה)'
לא חושב שזו הסיבה (לפחות בפני עצמה)
22/04/2018 | 12:45
27
קודם כל אף אחד לא מצפה שתספרי את כל סיפור חיי בדייט. מה שכן, צריך שהפגישה תזרום ולא תהיינה שתיקות מביכות. זה תלוי כמובן באדם שנמצא מול ובאינטראקציה איתו. יש גם גברים שאוהבים יותר לדבר, אבל גם להקשיב צריך לדעת. אם תראי משועממת, אז גם גבר שאוהב לדבר לא ירגיש בנוח לעשות את זה.
 
לצפיה ב-'צודקת. לא שמתי לב לפרטים עד הסוף.'
צודקת. לא שמתי לב לפרטים עד הסוף.
20/04/2018 | 17:04
9
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
20/04/2018 | 12:35
48
כאישה הזאת היא משהו מיוחד, ואני אוהב אותה בדרך מיוחדת. סביר שלא הייתי שוכח אותה. אבל היא לא סתם אהובה אלא יותר מזה. היו לי חברים שאהבתי מאד ושכחתי את הפגישות אתם. ואול את צודקת שפגישה עם בת זוג זוכרים יותר.
 
 
 
לצפיה ב-'יופי, נתת לו עוד תירוץ לדבר עליה שוב '
יופי, נתת לו עוד תירוץ לדבר עליה שוב
20/04/2018 | 18:25
1
11
לצפיה ב-'מט חנק מדבר לא יפה'
מט חנק מדבר לא יפה
06/05/2018 | 00:48
8
אותה אישה שהכרתי אהבה נהדרת, ויפה וכדאי לדבר עליה ועל מעלותיה.
 
לצפיה ב-'כל יום אני מאבדת...'
כל יום אני מאבדת...
( לעמוד שלי בתפוז )
22/04/2018 | 22:05
3
41

היי יקרה,
עולה מדבריך אכזבה גדולה מהגבר שתמיד רצית, חיכית לגבר כזה, להזדמנות להתחיל קשר חדש ומבטיח  והינה כשמצאת אדם כזה נשמע כאילו משהו התפספס, ההזדמנות הזו הוחמצה...
הקשר היה בשלבים מוקדמים של ההכרות, של הגישוש: כן? או לא? משהו בדיאלוג לא זרם...
אולי המעצורים לא היו רק אצלך? אולי הנטייה לכעוס על עצמך גורמת לך לא לראות את הפגמים שאולי יש בו...נשמע שאולי את מחמירה מדי עם עצמך.
זכרי שבשיחה הזו היו שני אנשים...
אני רוצה שתדעי שאנחנו כאן בשבילך ,שולחת לך חיבוק ושיר ומאחלת לך לילה טוב ושקט.
מתנדבת ס"הר
 
לצפיה ב-'אני ממש כועסת על עצמי'
אני ממש כועסת על עצמי
23/04/2018 | 06:46
2
36
אתמול הסברתי לו למה אני לא מדברת הרבה שאני מפחדת להיפגע.
ושאני חושבת שחבל לפספס את ההזדמנות.
והינה הוא שוב נעלם.
אני מרגישה הכי מטומטמת 
לצפיה ב-'קשה למצוא 2 דקות לכתוב, זאת לא את זה אני'
קשה למצוא 2 דקות לכתוב, זאת לא את זה אני
23/04/2018 | 06:53
31
או קלישאה אחרת????
לצפיה ב-'את בכלל לא מטומטמת!'
את בכלל לא מטומטמת!
27/04/2018 | 04:14
23
את לקחת סיכון רגשי ב אומץ, והוא אמר לך לא, בדרכו מהגעילה והמתעלמת והמוחקת, והוא לא שווה את קצה הציפורן הקטנה באצבעך, ואת תמשיכי עד שתמצאי מישהו שיהיה שווה אותך ואת גילוי הלב המקסים שלך.
כמובן שעם הזמן תפתחי יותץר אינטואיציות בטח מי שווה שתדברי איתו בגילוי לב ומי לא..... או צעשי  מבחנים קודמים כדי לא להיפגע ככה. אבל את אחלה בעיניי!!!!
לצפיה ב-'איך יוצאים מהלופ הזה?'
איך יוצאים מהלופ הזה?
18/04/2018 | 23:31
21
158
היי,
 
אני בת 30, מובטלת, גרה עם ההורים(מעולם לא גרתי לבד), ללא חבר.
 
מגיל 10 אני סובלת מטריכוטילומניה(תלישת שיער), וזה מלווה אותי עד עכשיו.
 
בתור ילדה הייתי מאוד שמחה וקופצנית ועם שמחת חיים, ואיכשהו איך שהגעתי לכיתה א לגיל 6 נהייתי רצינית וקשוחה.
 
בגיל 10 התחילה תלישת השיערות שמלווה אותי עד היום, טופלתי אצל פסיכותרפיסטית, מה שהיה אמור לעזור, והייתי אצלה במשך תקופה, אבל לפעמים אפילו בשירותים במרפאה לפני הפגישה היה לי התקף תלישה מרוב לחץ וחרדה, שתבינו כמה אני דפוקה. אפילו לפני הטיפול תולשת.
 
הטיפול עזר ולא עזר, כי גם בתקופת הטיפול הייתי תולשת, וגם עכשיו כשהפסקתי יש נפילות. לא יודעת להגיד כמה טיפול עוזר.
 
חוץ מהתלישה יש לי עוד בעיות.
 
אין לי חברים, חיי חברה. החברות היחידות שלי הן הבנות דודות שלי, כי הן פחות או יותר לי. אבל אחת מהן נשואה והשנייה גרה רחוק, אז גם בקושי נפגשות.
אני לא זוכרת מתי פעם אחרונה יצאתי ביום שישי.
 
היום יום העצמאות, וזה יום העצמאות אני לא זוכרת כבר כמה, אולי השישי, שאני לא יוצאת מהבית, כי אין לי עם מי. ואני תקועה בבית עם הוריי ואוכלת ארוחה. בזמן שכולם יוצאים וחוגגים ומעלים תמונות
 
לגבי גברים, לא מצליחה להכיר, הגברים היחידים שבחיי זה גבר שהכרתי בפייסבוק גרוש עם ילדים, שזה מערכת יחסים רק של סקס, כי הוא לא בנוי שוב למערכת יחסים, וזה בסדר מבחינתי כי זה כרגע עדיף על כלום, אבל גם אנחנו נפגשים עושים סקס, פתאום הוא נעלם חודש, ואז שוב שולח הודעה, ומרגישה כאילו אני מנוצלת או משחקת לפי החליל שלו, כי כשאני שולחת הודעה הוא לא מציע להיפגש, רק כשזה בא מיוזמתו.
 
עד שהכרתי אותו 12 שנה לא הייתי/שכבתי עם גבר בגלל המצב הנפשי שלי,  אז העדפתי להיכנס למערכת יחסים של סקס מאשר כלום.
 
אבל דיי נמאס לי, אני רוצה משהו רציני, מצד שני אין לי עם מי לצאת אז אני לא יוצאת וככה לא יכולה להכיר. אז מה עושים?
 
אני גם מאוד מתביישת בזה שאני גרה עם ההורים, בת 30! מרגישה כמו צלע שלישית לא רצויה, אבל מצד שני אני לא עובדת אז איך אצא מהבית.
 
מדוכאת!
לצפיה ב-'הי,קודם תעבדי...! לא חשוב מה...'
הי,קודם תעבדי...! לא חשוב מה...
19/04/2018 | 00:39
4
78
העיקר להביא פרנסה...
לא חשוב מה למדת,הרי בכל תחום יש מלא אנשים אז לא ממש משנה...
עבודה מביאה עבודה.את בבית רק עם הקירות רבה...
לצפיה ב-'לעבוד זה חשוב, אני יודעת. וגם לא למדתי כלום'
לעבוד זה חשוב, אני יודעת. וגם לא למדתי כלום
21/04/2018 | 13:44
3
48
מעבר להשכלה תיכונית.
לצפיה ב-'אני חושבת, כמו סופרסוניק, שטוב לך לעבוד'
אני חושבת, כמו סופרסוניק, שטוב לך לעבוד
22/04/2018 | 07:59
1
38
לא למדת? תעבדי במשהו שלא דורש השכלה. העיקר לצאת מהבית, לראות אנשים. להרגיש קצת יותר עצמאית, קצת יותר בטוחה בעצמך. מה עשית בשנים האחרונות, אחרי הצבא?
לצפיה ב-'בטח שעבדתי'
בטח שעבדתי
23/04/2018 | 14:17
26
עבדתי 3 שנים בחברת תקשורת בשירות לקוחות, ולאחר מכן 5 שנים בחברת תקשורת אחרת.
עזבתי לפני כמה חודשים, ומאז לא מוצאת משהו שמתאים לי.
ומן הסתם לא רוצה שוב את אותה סוג עבודה, שרות לקוחות זאת עבודה מתישה נפשית.
 
החלום שלי זה איפור, אבל כרגע ללכת ללמוד כשאין לי כסף זאת בעיה, וקשה להתפרנס רק מזה.
לצפיה ב-'תלמדי משהו,זה חשוב...'
תלמדי משהו,זה חשוב...
22/04/2018 | 09:35
28
עדיף השכלה גבוהה,אם לא,אז קורס כלשהו...
הזמן טס...
לצפיה ב-'לא להיות לבד בתוך הלופ'
לא להיות לבד בתוך הלופ
( לעמוד שלי בתפוז )
20/04/2018 | 00:07
7
51
Trick me יקרה,
 
את מתארת שורה דברים שמכאיבים לך ומעיקים עלייך, ונדמה לי שיש היבטים רבים כל כך של חייך שבהם את מרגישה שזה לא זה, זה לא מספיק, את רוצה יותר.
נראה לי שאת נמצאת בתהליך ארוך של שנים רבות של של התמודדות וחתירה לקיום חיים עצמאיים שאת מעצבת בעצמך, ואני מתארת לעצמי כמה התהליך הזה מרגיש לפעמים סיזיפי, כמה הוא מתיש ומתסכל. יכול להיות שלפעמים את אפילו מאוכזבת מעצמך שאת לא מצליחה להיות אחרת או להאיץ את התהליך. אולי את מרגישה שהמצב הנפשי שלך כובל אותך לעולם שצר ממידתך, ואת רוצה לפרוץ ולסייר ולהתפתח ולהכיר, אבל מצד שני זה מרגיש כמו סיכון גדול מדי בשבילך או שאת לא יודעת איך להתחיל.
 
בסוף הפוסט המסודר והמאופק שלך מופיעה מילה אחת שעומדת לבדה עם סימן קריאה, כמעט חתימה – "מדוכאת!". אני מרגישה שדרך הזעקה הזאת את מבטאת את כל עוצמת הכאב והתסכול, את הבדידות ותחושת הבידוד, וכמה שנמאס לך כבר להיות שבויה בתנאי חיים שלא את בחרת...
 
יקירה, אני רוצה להודות לך שבחרת לשתף איתנו פה את הדרך והסיפור שלך, ואני רוצה להזמין אותך להמשיך לספר. אנחנו רוצים לקרוא אותך ולתמוך בך, ואולי להפוך את התהליך המורכב הזה לקצת פחות בודד... אני רוצה להזמין אותך, אם תרצי, להגיע גם לצ'ט האנונימי של סה"ר לשיחה אישית עם אחד מאיתנו המתנדבים. אנחנו פה כל ערב מלבד שישי בין 21:00 לחצות, אנחנו מחכים לך...
 
בנוסף, חשבתי להציע לך אולי לבדוק את המרכזים החברתיים של עמותת אנוש, שיכולים אולי להיות מקום מכיל ונעים לעשות בו גישושים חברתיים... הקישור לאתר מצורף למטה.
 
שולחת חיבוק חם,
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
אתר סהר: http://www.sahar.org.il/
המרכזים החברתיים של אנוש: https://www.enosh.org.il/he/service/community/%d7%...
 
 
לצפיה ב-'טריק מי 1'
טריק מי 1
20/04/2018 | 03:58
6
55
אני גם שומעת כמה קשה לך ואני חושבת שאת נורא יורדת על עצמך.
אני מכירה את זה מהתקפי השנאה העצמית שלי ("דפוקה" וכולי)
.
למה את דפוקה?
את חולה, ואת בבית.
ואני גם חושבת שחשוב שתזוזי ותעשי.
ושלא "תמכרי את עצמך בזול כל כך."
זאת אומרת, אם את רוצה סקס, אחלה, תעשי סקס, אבךלאם את רוצה קשר, אז תחפשי.
מה עם לימודים, איזושהי עבודה, משהו שמעניין אותך לעשות, חלומות שבא לך להגשים?.. משהו שימלא אותך מבפנים וייתן משמעות........
בהצלחה
לצפיה ב-'לא הייתי קוראת לעצמי "חולה" '
לא הייתי קוראת לעצמי "חולה"
21/04/2018 | 13:46
5
86
אני דפוקה אבל לא חולה, זה מילה קשה מידי.
 
לימודים אין לי ראש ולא בא לי, אני לא בנויה לזה, רק חסר לי להוסיף עוד משהו שיצרוך ממני לחשוב הרבה. גם ככה אני כל הזמן חושבת.
 
עבודה אני מחפשת, אבל שום דבר לא מספק אותי. אני אוהבת איפור וחשבתי ללכת ללמוד, אבל לא יודעת אם אוכל להתפרנס רק מזה כי זה תחום מאוד נפוץ ויש הרבה מאפרות.
לצפיה ב-'סליחה .....'
סליחה .....
22/04/2018 | 00:05
4
37
דפוקה זה גם נראה לי נורא. עוד יותר האמת. אבל זה איך שאת רוצה כמובן.
בקשר ללימודים - דווקא הם יכוטלים להסיט את המחשבות שלך למקומות אחרים ופרודוקטיביים.
בקשר לאיפור - אם את אוהבת למה שלא תלכי ללמוד?
נשמע כאילו על כל דבר שבא לך לעשות יושב שם איזה שופט-על ומוצא סיבות לפסול.
אז מה אם לא תהיה לך פרנסה מלאה בזה?
אבל אולי תהיה לך פרנסה חלקית ותהני?
אולי תכירי אנשים שיכולים להפוך חברים?
אולי דרך ההכרויות שם תגלי עוד אפשרות תעסוקה?
את לא תוכלי שום דבר לעשות מושלם. ואת לא יודעת עכשיו אם תצליחי כמאפרת או לא.
מי יודע, אולי יתפתח לך סגנון יחודי שכולם ירצו לבוא דווקא אלייך?
ואולי לא.
אז מה?
לעשות צריך!
ולהינות צריך.
וסיפוק צריך.
אני ממש ממש רוצה לעודד אותך למצוא לך קורס איפור טוב ונעים ולהירשם.
הלוואי.
מחזיקה אצבעות.
לצפיה ב-'אני בעד....'
אני בעד....
22/04/2018 | 00:08
33
לשבור את הלופ הבדידותי הזה בכל מחיר ויהי מה.
 וכדי לעשות את זה צריך לדעתי להנמיךאת הקול של השופט הפרפקציוניסטי בתוכך.
זה שמבקש ערובות בטוחות.
אין ערובות בטוחות לכלום בחיים.
פעם להיות הייטקיסט היה ערובה בטוחה ואז פתאום המעמד נפל, ואחכ שוב עלה אם אני לא טועה.
זה להתחיל ממשהו שאת אוהבת וגם אם לא תהיי בו מושלמת....
לצפיה ב-'תודה על העידוד '
תודה על העידוד
23/04/2018 | 14:19
2
21
אני אתחיל לחפש עבודה ולחסוך ללימודי איפור. כי זה באמת תחביב שעושה לי טוב. בטח גם אכיר בנות עם נושאי שיחה משותפים.
לצפיה ב-''
23/04/2018 | 17:04
41
לצפיה ב-'הי, זה פשוט נפלא טריק מי 1,'
הי, זה פשוט נפלא טריק מי 1,
23/04/2018 | 22:49
17
איזה יופי.
לכי על זה ואל תוותרי, ואם יהיו לך רגעי משבר כתבי כאן ונעודד אותך להמשיך.
אני מאוד שמחה בשבילך
לצפיה ב-'שלום'
שלום
20/04/2018 | 12:44
34
אולי תצטרפי לאיזה חוג בנושא שמעניין אותך, ושם גם תכירי חברים וגם תלמדי עבודה? בקשר לתלישת השיער, אני מניח שצריך לפנות לטיפול אבל אולי גם כדאי שלפעמים תסתכלי במראה על השיער שלך ותחשבי מה יפה בו, וגם תעבדי על עיצוב השיער והמראה שלך כך שייראו יפים.
 
לצפיה ב-'רק הערה קטנה'
רק הערה קטנה
20/04/2018 | 15:39
6
54
הסימפטומים שלך לא הופכים אותך ל"דפוקה"!
ואני מניחה שיש סיבה לכך שהתחלת לתלוש בגיל 10... וגםלכך שהפכת קשוחה ורצינית בגיל 6...
הטיפולים שיית בהם לא עזרו לך לגלות אותה?
לצפיה ב-'אין סיבה ממש לתלישה, זה כנראה משהו מולד+ תוצר של הסביבה'
אין סיבה ממש לתלישה, זה כנראה משהו מולד+ תוצר של הסביבה
21/04/2018 | 13:48
5
45
שהציקו לי בבית ספר ולחץ ומתח, שגרמו לתלישה וגם מחסור בסרטונין במוח.
 
אין סיבה ממשית לתלישה, זה לא איזה משהו שעברתי שגרם לזה.
לצפיה ב-'טוב, במחסור בסרטונין אפשר, עקרונית, לטפל ...'
טוב, במחסור בסרטונין אפשר, עקרונית, לטפל ...
21/04/2018 | 23:41
3
35
כדורים לא עוזרים?
לצפיה ב-'ואוסיף לכדורים: פעילות גופנית, ארובי, שחייה, טאי צי,'
ואוסיף לכדורים: פעילות גופנית, ארובי, שחייה, טאי צי,
22/04/2018 | 00:09
1
33
צי קונג,ועוד ועוד
לצפיה ב-''
22/04/2018 | 07:55
5
לצפיה ב-'כדורים זה לא קסם, גם לא עזרו ממש. כנראה שכשהראש דפוק'
כדורים זה לא קסם, גם לא עזרו ממש. כנראה שכשהראש דפוק
23/04/2018 | 14:20
23
והמחשבות חזקות שום כדור לא עוזר.
לצפיה ב-'הבעיה הנפשית שלך דורשת טיפול יסודי'
הבעיה הנפשית שלך דורשת טיפול יסודי
22/04/2018 | 22:01
41
יש לך בעיה נפשית שמתבטאת בסימפטומים שאת מתארת - בעיה חברתית, לחץ וחרדה, קושי תעסוקתי, התנהגות כפייתית לא פשוטה (התמכרות).
הבעיה נובעת כנראה מהרקע שלך בבית ובחברה, וממבנה הנפש והאישיות שלך, שלא קיבלו מענה מתאים.
 
את זקוקה לטיפול נפשי רציני כדי לעבור מהפך נפשי שיוציא אותך מהלופ ויקדם אותך בחייך, וכמובן צריכה לעשות עם עצמך עבודה רצינית של החלטות בנוגע לעבודה ולאורח חיים תקין.
לשם כך את צריכה להבין היטב, ששום דבר לא יעזור לך, אם לא תחליטי לעזור לעצמך בכל הכוח להתנרמל באורח החיים שלך ככל האפשר, ולטפל בנפשך.
 
המצב החברתי והזוגי ישתפר אם תצליחי לעבוד באופן קבוע ותקבלי טיפול נפשי מתאים. אבל זה ייקח זמן. 
עם זאת, לצערי הפיתרון שמצאת לנהל קשר מיני בלבד עם גבר, לדברייך "בלית ברירה", אינו מיטיב את מצבך הנפשי אלא מזיק לו, כי כפי שאת מבינה בעצמך, את מנוצלת, וזה לא מביא לך מחשבות טובות ובריאות נפשית.
ותרי על ההנאה הזו, כדי לא להיות מנוצלת, וכדי להבריא את נפשך. 

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

יהל - ייעוץ, הכוונה וטיפול למשפחה והגיל השלישי
יהל - ייעוץ וטיפול
פורום משפחות מורכבות
פורום משפחות מורכבות
פורום טיפול CBT
פורום טיפולי CBT

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ