לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'אופירA עוד קיימת בפורום?'
אופירA עוד קיימת בפורום?
15/04/2017 | 06:02
1
37
לצפיה ב-'אהבתי אותה גם'
אהבתי אותה גם
12/05/2017 | 20:58
לצפיה ב-'היי שאלה '
היי שאלה
11/04/2017 | 18:51
13
155
היי,
אני בשנות הארבעים  לחיי.
אני בסוג של אין מוצא כזה.
אין בעברי שום בעיות נפשיות, אני מעולם לא לקחתי תרופות ולא אקח.
אני תלול והכל בסדר איתי בגדול.
אבל, אני מאסתי בחיים האלה .
אני מתכנן בעוד 8 שנים בערך, כשאהיה בן 50 פשוט לסיים עם הכל.

זה עוד המון המון המון זמן, אבל זה מה שהחלטתי .
כי אינני רואה טעם. (אני לא חולה במחלה ,חס וחלילה.....והכל בסדר איתי )

התחלתי טיפול פסיכולוגי---סוג של ייעוץ כזה....
סתם כדי לפרוק ושיהיה לדבר עם מישהו.
אבל אני לא דיברתי על הקטע הזה.

השאלה שלי היא ,
האם אני מהווה לעצמי סיכון, אם אני אחשוף את התוכנית שלי למטפלת שלי?
האם במצב כזה היא אמורה לדווח?

אני לא רוצה לקחת סיכון כזה.

אשמח לתשובה

לצפיה ב-'שלום'
שלום
11/04/2017 | 19:02
5
77
זו תכנית גרועה, וחשוב שידעו עליה כדי שיוכלו לעזור לך להימנע ממנה. החיים חשובים ולא צריך למאוס בהם. אם הכול בסדר אתך ואין לך קשיים, אני מציע מאד שתשתדל לחיות ככל האפשר וליהנות מהחיים ולא לאבד אותם בגלל חוסר אחריות לעצמך.
 
לצפיה ב-'זה עוד 8 שנים. זה ימבה זמן '
זה עוד 8 שנים. זה ימבה זמן
11/04/2017 | 19:03
4
82
מהתשובה שלך אני מבין שלא כדאי לי לשתף כי עבורי זה יהיה מסוכן.


לצפיה ב-'מסוכן למות בגיל 50'
מסוכן למות בגיל 50
11/04/2017 | 19:05
2
82
אפשר לחיות עוד הרבה שנים וחבל לאבד את החיים בלי סיבה. תוכל לעשות כל מיני דברים יפים ומעניינים, לשמח את עצמך, לעשות דברים שמהנים אותך, למצוא חברים וחברות, חבל לאבד הכול. אם תמות אף פעם לא תוכל לחזור לחיות.
 
 
לצפיה ב-'אתה מדבר על גיל 50...לא גיל 16'
אתה מדבר על גיל 50...לא גיל 16
11/04/2017 | 19:18
1
70
על איזה חברים וחברות אתה מדבר?
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
11/04/2017 | 20:21
55
אפשר לשמור קשרים עם חברים מהעבר, ואפשר להשתתף במועדונים חברתיים ולמצוא עוד חברה.
 
לצפיה ב-'אני חושבת שכדאי שתשתף'
אני חושבת שכדאי שתשתף
11/04/2017 | 21:43
66
כי :
1.תתפלא או לא, היום מאוד קשה לאשפז בכפייה...כל עוד לא תגיד לפסיכולוגית שלך שאתה הולך לצאת מהקליניקה ולדרוס אנשים בנהיגה רשלנית ולהכנס בקיר בכוונה תחילה...לא יאשפזו וגם אז רב הסיכויים שידחפו לך הרבה כדורים במיון פסיכיאטרי יראו שאתה יציב וישלחו אותך הבייתה לפסיכיאטר קבוע .
2. אם תגיד את זה כמו שאתה אומר פה פסיכולוג יידע להעריך שיש לך נטייה לאובדנות וחשוב שהוא יידע כדי לעקוף אותי או לתקוף את הטריגרים האלה ולנטרל אותם..זה כמו ללכת לרופא ולהסתיר מחלת רקע כמו קרישיות יתר ואז עלול להיות בעיה כי הוא יכול לתת מרשם שפוגע במחלקת הרקע כמו לרשום תרופות שמגבירות קרישה וזה עלול לסכן אותך בקריש דם או תסחיף..לא תשחק בבריאות נכון? אז לא לשחק בפסיכולוג וחבל אתה משלם הרבה כסף על הפגישות לפחות לקבל ייעוץ מתאים.
3.בינינו סביר להניח שמה שיקרה זה שאם תגיד לפסיכולוגית את זה היא או תמליץ על כדורי נוגדי חרדה ודכאון ותמשיך משם, או במקרה הגרוע ביותר תגיד לך שבאנשים עם נטייה לאובדנות היא לא מטפלת ועדיף שתקח פסיכולוג אחר ואז בכל מקרה לא יצאת מופסד אלא רק גילית מי כן יכול לטפל בך.
לצפיה ב-'לחשב מסלול מחדש'
לחשב מסלול מחדש
13/04/2017 | 21:44
5
61

Roaicc יקר,
נשמע שאתה לא מרוצה מהחיים שלך, שהם אינם מספקים אותך עוד. יכול להיות שאינך רואה כל עתיד לעצמך. אולי אתה סבור שגיל 50 הוא תחילת הסוף, והסוף לא יהיה טוב, או לא טוב מספיק, ואתה לא רוצה להיות שם כשזה יקרה לך. אז אתה מעדיף להיות זה ש"שולט" בחייך, על ידי כך שתכתיב את סופם ותמנע מעצמך סבל מיותר.
אמרת לפילוסוף רוחני שגיל 50 אינו גיל שבו מוצאים חברים חדשים. האם אתה חש בדידות, ושאינך יכול לשנות זאת בגלל השלב שבו אתה נמצא בחייך?
אני חושבת שכדאי לך לשתף את המטפלת שלך בתוכנית. יכול להיות שבעקבות השיתוף, הפסיכולוגית תדע יותר איך לעזור לך, כדי שתהנה יותר מחייך, ולא תרצה לסיימם.
אני סבורה גם, בדומה לפילוסוף, שבכל גיל אפשר למצוא חברים חדשים, לא רק בגיל 16, ואם אתה חש בדידות, אולי תדבר גם על כך עם הפסיכולוגית ויחד תנסו לחשוב מה יכול לפתוח עבורך אפיקים חברתיים ורגשיים חדשים.
 
לצפיה ב-'השאלה היא אחרת '
השאלה היא אחרת
13/04/2017 | 22:34
4
50
ראשית, אני בודד מתוך בחירה.

שנית,
השאלה שיותר חשובה לי, האם הפסיכולוגית תהיה חייבת לדווח עליי?
לצפיה ב-'דיווח'
דיווח
13/04/2017 | 22:50
3
51
חובת דיווח קיימת במקרה של סכנה מיידית.
לצפיה ב-'אז בעוד 8 שנים, זה לא סכנה מיידית. נכון? '
אז בעוד 8 שנים, זה לא סכנה מיידית. נכון?
13/04/2017 | 23:40
2
49
אני יכול להרגיש חופשי לשתף ?
לצפיה ב-'ובכן,'
ובכן,
14/04/2017 | 01:02
1
78
אני מציעה שתדבר עם המטפלת שלך ותשאל אותה על מה היא מחוייבת לדווח, באופן היפותטי. כך תוכל לקבל את התשובות ישירות ממנה. שאל אותה באילו מקרים היא תפר את חובת הסודיות שלה כלפיך. 
 
אני מאחלת לך בהצלחה בלחיות.
לצפיה ב-'חחח, טוב נוותר . תודה :) '
חחח, טוב נוותר . תודה :)
14/04/2017 | 06:20
16
לצפיה ב-'לדעתי אתה עושה ממש שטות'
לדעתי אתה עושה ממש שטות
23/04/2017 | 18:39
15
אין לך צרות קשות ובעיות קשות, אתה קצת תקוע וזה ישתחרר עם הזמן וממש חבל בשביל זה לאבד את כל החיים שלך. אל תשכח שאף פעם לא תוכל לחזור לחיות, ליהנות מהחיים, לעשות דברים שאתה אוהב, לחשוב מחשבות מעניינות, להרגיש רגשות יפים, להכיר אנשים נחמדים. צריך להעריך את החיים, הם חשובים.
 
לצפיה ב-'עליה במשקל עקב סרקוול'
עליה במשקל עקב סרקוול
13/04/2017 | 15:26
1
69
עליתי בשנתיים האחרונות בצורה משמעותית במשקל 15 קילו.
כול הזמן מעירים לי על זה "ואו איך השמנת", "מזה לא מתאים לך".
לצערי הרב רק עם סרקוול אני מצליחה לישון כמו בן אדם אבל הוא גורם לי לתאבון.
הכי כואב לי ההערות מההורים שלי שלא מבינים שנטו מהתרופות יש לי תאבון יותר מידי ובגלל זה השמנתי.
ממש קשה לי לרדת במשקל ומספיק יש לי ביטחון עצמי נמוך גם בלי הערות.
לצפיה ב-'דימוי עצמי'
דימוי עצמי
13/04/2017 | 22:46
44

בת אל יקרה,
זה באמת לא נעים לאבד שליטה על משקל גופך בגלל הכדורים. נראה שמה שמטריד אותך יותר הן ההערות של הסביבה על משקל גופך שהשתנה, הערות לא מחמיאות. בוודאי שהערות כאלה יכולות לפגוע בדימוי העצמי שלך, במיוחד שכפי שאת מעידה, הוא גם ככה אינו גבוה. ואולי הכי כואב הוא שדווקא ההורים שלך אינם מבינים לליבך.
אולי כדאי ליזום שיחה עם הרופא המטפל וההורים שלך על תופעות הלוואי של הסרוקוול, כדי שהם יבינו שהעליה במשקל אינה קשורה בחוסר כח רצון מצידך, אלא בגורמים שהם מעבר ליכולתך. בכל מקרה, אולי תחשבי על כך שאת עושה כמיטב יכולתך כדי להרגיש טוב, ולכן יש לך סיבה טובה להרגיש טוב עם עצמך, ולהעלות לעצמך את הדימוי העצמי. אם אנשים מסביבך אינם מבינים את מצבך, למרות שאת מסבירה להם, הדבר כבר אינו בידייך. חוסר רגישות מצד אנשים אחרים אינו צריך לערער לך את הביטחון, אלא אם הוא מעורער מלכתחילה, וכאן אולי כדאי לך להיעזר במטפל כלשהו על מנת לחזק את עצמך ואת הכרת שווייך, בלי קשר למשקל שבו את נמצאת.
 
לצפיה ב-'טיפול'
טיפול
12/04/2017 | 15:52
3
95
בבית חולים  אוסרים עלי לפנות לעזרה ראשונה אפילו שאני משלשל למעלה משבוע.האחות נתנה חומר משלשל.למה למה אסור לי לפנות לרופאת משפחה? למה הרופאה תורנית לא נותנת תרופה נגד אלא,רק,כוס תה? מה אני יכול לעשות עכשיו?
לצפיה ב-'שלום'
שלום
12/04/2017 | 16:16
46
אולי יש סיבה שנתנו לך חומר משלשל, אולי חשבו שהשלשול יעזור לך באיזושהי דרך לזמן מסוים. אני גם לא חושב שזו סיבה לפנות לעזרה ראשונה, פונים אליה בדרך כלל במקרים דחופים יותר.
 
לצפיה ב-'לא הבנתי כלום'
לא הבנתי כלום
13/04/2017 | 00:32
58
אם אתה בבית חולים למה אתה צריך רופאת משפחה? שיטפלו בשלשול בבית החולים... ולמה אתה צריך רופאה תורנית? בקיצור, אם תוכל להסביר זה יעזור להתייחס...
לצפיה ב-'בירור'
בירור
13/04/2017 | 22:20
45

Elyoo  יקר,
נשמע שאתה חש בלבול מהמצב שבו אתה נמצא. לא ברור מדבריך למה האחות נתנה לך חומר משלשל. אני מבינה שאתה מרגיש חסר אונים, שלא מקשיבים לך, שלא נותנים לך להקל על מצבך.
אני מציעה שתפנה לרופא האחראי לקבלת תשובות, ואם התשובות לא מספקות אותך, שתפנה לפניות הציבור בבית-החולים.
מקווה שמצבך ישתפר,
מתנדבת סה"ר.
 
 
לצפיה ב-'פשוט כותבת'
פשוט כותבת
11/04/2017 | 19:39
5
117
אז קשה
אז עצוב
עברו שניים מהאירועים הלא פשוטים שצפויים בחודש הקרוב
ככה יעברו גם השאר, הייתי שמחה שזה יקרה כבר, אבל יקח עוד קצת זמן, הרי גם החודש בסוף יגמר.
קשה לי מאוד, עצוב לי מאוד, בודד לי מאוד.
אבל לא בא לי להשבר, לא בא לי לוותר.
יהיה יותר טוב, יהיה, כי ככה החלטתי וכי חייב להיות.
אין לי מושג איך, אין לי מושג איך לעשות את זה, באמת שאין לי שמץ.
אבל חייב להיות.
כי לא יכול להיות אחרת.
אבל עכשיו, עכשיו קשה.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
12/04/2017 | 15:13
23
בעולם יש הרבה דברים טובים, ולכן הרבה פעמים הרע מתחלף בטוב בעתיד. לאדם יש הרבה כוחות לשפר את מצבו. האמיני בעצמך ופעלי לשיפור איכות החיים שלך. למדי מטעויות העבר והתרכזי בעתיד, חפשי דרכים ומגמות.
 
לצפיה ב-'לבד וביחד'
לבד וביחד
13/04/2017 | 22:08
22

Abcdefg היקרה,
אני שומעת את הקושי הרב שבו את נמצאת, ויחד עם זאת את התקווה לשינוי לטובה, ואת הנחישות שלך, שממריצה אותך שלא לוותר. אינך מפרטת אילו אירועים לא פשוטים עברו, ואני מנחשת שהחג הוא אחד מהם. את מתארת עצב ובדידות, שמקשים עלייך את היום-יום, ונדמה שבגלל רגשות אלה את מסתכלת אל סוף החודש כעל אופק רחוק, שאת כבר רוצה לחצות אותו. אינני יודעת אילו עוד אירועים עומדים בפנייך בחודש זה, שאת כבר מצפה שיהיו מאחורייך. אולם אני מרגישה שאת מגייסת את כל כוחותייך כדי להביט קדימה והלאה, לראות את השחר הורוד שמפציע לאחר כל קושי וקושי.
כוח העמידה שלך בהחלט מעורר השראה. יחד עם זאת אני מזמינה אותך לצ'ט שלנו כדי לפרוק משהו מהקשיים והבדידות שאת חווה, כדרך נוספת כדי לתעל את העצב ואולי להגיע להקלה רגשית כלשהי גם בתוך האירועים, גם לפני שהחודש נגמר. השיתוף שלך בפורום מראה שת מודעת לכך שכוח והיעזרות אינם סותרים זה את זה, ואני מזמינה אותך להמשיך לשתף ולהיעזר, גם בפורום.
שולחת לך חיבוק חם,
מתנדבת סה"ר.
www.sahar.org.il
 
 
לצפיה ב-'סתם'
סתם
16/04/2017 | 20:57
2
15
כל כך מתחשק לכתוב, לשפוך את הלב בכתב, להוציא כל מה שמציק ומעיק, אבל המילים לא באות.
גם הכתיבה הזאת לחלל ריק, בפורום, שמזכיר דברים שליליים וכשאין תגובות  (טוב מה אפשר לצפות)…..
כבדה עלי...בהחלט כבדה עלי..,
קשה בטירוף, מגיעה למצב של חוסר אונים ותסכול מאוד חזקים.
ואסור לי להשבר, פשוט אסור לי.
כי חייב להיות טוב יותר, פשוט חייב.
הקטע שאין לי מושג איך עושים את הטוב הזה, איך בכלל עושים משהו.
אבל כל עוד חיה, צריכה לקוות וצריכה לנסות.
רק לא יודעת מה ולא יודעת איך.
ושוב כתבתי ללא שום הגיון, טוב מה זה משנה, במילא זה זמני.
לצפיה ב-'רק רציתי להגיד'
רק רציתי להגיד
17/04/2017 | 22:43
1
12
שקראתי ואני כאן, ואם בא לך להוציא עוד אני אקרא, ואם יהיה לי מה לכתוב לך גם אכתוב, אז זה לא יהיה חלל ריק. מקווה שהטוב שלך יבוא בזמן הכי טוב שיכול להיות, ושתחזיקי מעמד.
לצפיה ב-'תודה רבה.'
תודה רבה.
20/04/2017 | 11:18
1
לצפיה ב-'פסח'
פסח
10/04/2017 | 07:38
6
148
אני בליל הסדר לבד בבית, זה בדיוק מה שאני רוצה, אין כח לשבת בשולחן עם ההורים או אנשים, כי אני ממילא לא מתחבר לאנשים כל כך, וגם אני אוכל רק פעם ביום כי יש בעיה של הרגשת מלאות כל היממה, אז רוב הסיכויים שלא אהיה רעב בדיוק בזמן הערב, ולא אוכל לאכול, וגם ככה אוכל לא מעניין אותי כל כך. ההורים בחו"ל.
זה פשוט עוד יום בשבילי, כמו כל יום, אין לי בעיה עם זה, וגם לא מקנא באנשים עם משפחה, כי אני לא מתחבר לזה ממילא, וגם בכללי אין לי קנאה, לא מקנא באנשים בכללי.
זהו, רק הסברתי את השוני שלי.
בטוח ש99% מהקוראים לא יאמינו לזה באמת שאין לי שום עצבות מהעניין, אבל כבר אמרתי אף פעם לא מבינים אותי, לכן לא טורח להסביר בדרך כלל.
חג שמח (:
לצפיה ב-'חשוב לאכול היטב'
חשוב לאכול היטב
10/04/2017 | 14:04
62
כדי לשמור על הבריאות והחיים. ארוחת הבוקר הכי חשובה כי אז הקיבה ריקה, ויש לאכול 3 ארוחות מסודרות ביום. גם חשוב ליצור קשרי חיבה ואהבה עם אנשים, בעיקר עם המשפחה הקרובה. אפשר ליהנות מחגים אם רוצים, גם אם קשה.
 
לצפיה ב-'אהבתי את הגישה שלך '
אהבתי את הגישה שלך
10/04/2017 | 21:44
2
74

לעשות מה שאתה רוצה ,ולא להיכנע לתכתיבים.

תודה לך על הפוסט הזה , הוא מעודד .

מאמינה לך שאתה לא מקנא ולא מסכן כי אתה בוחר לעצמך

מה לעשות.  אין גם מה לקנא ...

** מאד מעריכה אותך שאתה עושה מה שאתה רוצה.

גם אני לא הלכתי לאף מקום היום .. ו הפוסט שלך מאד

מעודד .. כי נכון לא צריך לקנא ולהרגיש מסכנים. זאת בחירה.

דווקא מאד הבנתי ומבינה על מה אתה מדבר .

לא יודעת האם אתה אוהב בע"ח .. כתבת שלאנשים אתה

לא מתחבר ואני מבינה את זה ..לי מאד כיף כרגע ובכלל עם

שני החתולים שלי ... וכפי שאמרת אולי יש אנשים שבעיניהם

זה עצוב,אבל זה הכי כיף להיות בחברת יצורים טהורים וטובים.
לצפיה ב-'הלוואי יכולתי לאמץ חתול וארנב וכלב! !!! '
הלוואי יכולתי לאמץ חתול וארנב וכלב! !!!
15/04/2017 | 18:20
1
25
כרגע לא יכול כי ההורים לא יסכימו וכרגע גר איתם
לצפיה ב-'אהבה לחית מחמד'
אהבה לחית מחמד
23/04/2017 | 18:35
2
יכולה להיות מאד נעימה ונחמדה. אני מאד אוהב חתולים, ומאד הייתי רוצה לגדל חתול אבל בינתיים לא הצלחתי מסיבות שאעדיף לא לפרט. אני גם אוהב דגים אבל אמרו לי שזה שילוב לא טוב, כי החתול מן הסתם יאכל את הדגים.
 
לצפיה ב-'בחירות'
בחירות
11/04/2017 | 11:18
1
40
לפעמים קשה לדמיין איך דבר שמאוד משמעותי לאחד, אינו משמעותי לאחר, למרות שכמובן מצב זה ייתכן. נשמע שבזמן שאתה משער שאחרים מפרשים את הסיטואציה כלא אמינה, אתה מרגיש עצמאות, בחירה חופשית, בחירה במה שעושה לך טוב, והעיקר שאתה שלם עם הבחירה, עם עצמך. אנחנו מאוד שמחים בשבילך, ומאחלים לך המשך בחירות שעושות לך טוב, שנכונות לך :)
 
חשבת איך קרה שבחרת להסביר הפעם את עצמך למרות שאתה מתאר שלרוב לא מבינים אותך ולכן אתה לא טורח להסביר בד"כ?
 
חג שמח לך, איש יקר 
 
לצפיה ב-'תודה רבה לך'
תודה רבה לך
15/04/2017 | 18:34
22
לגבי מה ששאלת, סתם היה בא לי לכתוב את זה, לא מדובר פה במישהו שפונה אליי ואני צריך לטרוח להסביר לו את השוני שלי מאחרים, וגם אחרי שעה הוא לא יבין,
פה אני סתם מפרסם פוסט.
בגלל שכולם דיברו על עניין החגים אז היה בא לי גם לכתוב על העניין
שבת שלום (:
לצפיה ב-'ושוב, ענייני חגים ושאר ירקות'
ושוב, ענייני חגים ושאר ירקות
09/04/2017 | 23:47
1
99
לפני מספר ימים פגשתי חלק מבני המשפחה (אחת מהן היא המארחת בליל הסדר).
אמה של המארחת (שגם היא היתה שם) איימה עלי שאם לא אבוא, אשאר בסוף בלי משפחה. כן, הבנתם נכון, עברנו לסחיטות ואיומים (או סחיטות באיומים). אני אפילו לא יודעת מה ניתן לומר על מי שלא מסוגלים להכיל כאב ומצוקה של אנשים אחרים ומגיעים לשפל של איומים (ועוד על אדם אבל). אף אחד לא נתן את דעתו על זה שבערב החג הקודם כן השתתפתי (לא בשבילי, כמובן). אף אחד לא חשב על כך שהיה לי בלתי אפשרי ושעשיתי זאת לא למען עצמי. את אף אחד לא מעניין מה אני מרגישה-אני הרי רק רובוט שמתוכנת לספק את הצרכים והרצונות של כולם ושלו עצמו את רגשות, צרכים ורצונות וגם לא אמורים להיות. את מי מעניין הרובוט כל עוד הוא עושה מה שאחרים רוצים, אה?. האם מישהו עצר לרגע לברר איתי או עם עצמו מה אני יכולה, מרגישה או רוצה?. התשובה היא "לא".
למי שתהה, הבית ממשיך להיות גיהנום עלי אדמות.  אין יום שהיא לא פוגעת בי.
 
בשבוע שעבר הייתי איתה (אתם כבר יודעים עם מי) בבדיקה שנקבעה. זה נמשך כחצי יום ועברנו מספר מומחים (את הסיכום נקבל, לדעתי, אחרי החג). כמובן, שהיא לא הפסיקה להחמיא לעצמה ולהתפאר ביכולותיה (למרות שהיא נפלה בכמה דברים בסיסיים ונצטרך לראות עד כמה זה ישפיע על הניקוד הכללי). מה שהפתיע אותי היה המפגש עם העו"סית. כל אחת מאיתנו נכנסה אליה בנפרד. אני נכנסתי אחריה והעו"סית אמרה לי שאני עוברת התעללות (היא אמרה את זה ישר) וזאת לאחר שהיא ראתה בשיחה איתה (או יותר נכון בניסיון לדבר איתה כי היא, העו"סית לא הצליחה לדבר כי היא לא נתנה לה, כפי שהיא עושה לכל אחד) כמה היא אגרסיבית ואלימה. בשיחה גם עלו חלק מהדברים שאני חווה.
 
אותה עו"ס מנחה קבוצות לאנשים שמתמודדים עם מה שאני מתמודדת (אני מתארת לעצמי שאצל אחרים המצב לא עד כדי כך קיצוני) והציעה לי להצטרף לקבוצה כזו.
הסכמתי מיד (לא יזיק לנסות ואם זה לא יתן מענה להתמודדות שלי, תמיד ניתן לחפש מקום אחר, אבל לאור המפגש עם העו"סית הזו, יש לי הרגשה שזה המקום הנכון). שאלתי מתי תיפתח הקבוצה והיא אמרה שזה יהיה תוך מספר שבועות. אז אני רק אצטרך ליצור איתה קשר כדי לברר באופן סופי את כל הפרטים הטכניים כמו יום ושעה. אז זהו, מהבחינה הזו זה נראה די סגור.
 
לסיכום, אני רוצה לאחל חג שמח למי שחוגג.
 
 
לצפיה ב-'גשר'
גשר
11/04/2017 | 11:07
31
במבי יקרה,
 
אני מרגישה שכתבת באופן שבו כל הקצוות מתחברים בסופו של דבר. התחלת בתיאור תחושות של סבל, ייאוש, פגיעות, תחושה של שקיפות, עצב, תסכול, אולי אפילו נימה של הפתעה כי "כמה עוד אפשר?", "היש תהום עמוקה מזו?"... ומכאן, סיפרת על החוויה ביום של הבדיקות, או כפי שאני רואה את זה- "הגשר". גשר לתקווה. מתוך החושך, הכעס, התחושות השליליות, נמצא קצת אור. אמנם בקצה של המנהרה, אבל אור. פתאום, עוד מישהי ראתה, הרגישה וחוותה, הבינה אותך, הכילה. את לא לבד, את לא צריכה להעמיד פנים. והיא הושיטה יד. בתקווה, לצאת מהבור הזה. והסכמת. כאילו נאחזת בידה המושטת.
 
אני מאוד שמחה בשבילך במבי. אני מקווה שתמצאי קצת יותר מקום לעצמך במהרה, שתמצאי את המקום שנכון ונעים לך, שתמצאי קצת אור. וחופש. או "חירות", בנימת החג. 

 יקרה...
 
" מפעם לפעם זה קורה לעיתים 
גשר אל גשר נפרש בחשאי 
מיליוני בני אדם נעים בתקווה 
יד מושטת לאהבה 
יד נשלחת בתקווה "
 
לצפיה ב-'דיוק'
דיוק
10/04/2017 | 16:18
5
53
כשכולם רואים את האמת, לא צריך לשקר כי יודעים שזה שקר והוא לא יעבוד. כשהצד האחר לא רואה ולא יודע את האמת, אפשר להגיד דבר לא נכון כדי לעשות לו כאילו הוא אמת. הרעיון שלי שהמציאות היא לא שהסיפור אמתי, אלא שהשומע יכול להבין אותו ולהאמין לו. אפשר להגיד לצד האחר שהוא יכול להבין או להאמין לדבר ואז לא משקרים. מסקנה: אף פעם לא צריך לשקר, תמיד יותר כדאי להגיד לפחות חצי אמת.
לצפיה ב-'אני רוצה לדעת'
אני רוצה לדעת
10/04/2017 | 16:35
26
גם אם זה נכון הגיונית, וגם אם זה נכון מעשית. זה חלק מהגישה הפילוסופית שאני מפתח עכשיו לחיים.
 
לצפיה ב-'הי'
הי
15/04/2017 | 05:07
3
15
האמת שאני מסכימה איתך שיושר זו תכונה חשובה. למה, בעצם, תרצה לשקר? יכול להיות שתרצה להסתיר משהו? לצורכי פרטיות או משהו דומה, או כדי להגן על מישהו? אולי קשה לך לשקר, או אפילו להסתיר את האמת כששואלים אותך. אני מניחה שכשיש לך סיבה טובה להסתיר, תוכל להשתמש בניסוח שפיתחת, ניסוח שלך יהיה נוח איתו באופן אישי.
לצפיה ב-'באמת לפעמים צריך להסתיר'
באמת לפעמים צריך להסתיר
15/04/2017 | 13:31
2
17
כדי להגן על משהו חשוב כמו פרטיות, רכוש או אף חיים. הרעיון שלי אומר שתמיד אפשר להטעות ולהסתיר מבלי לשקר, אם משתמשים בדרך ניסוח שמדברת על מה שהאדם יחשוב, יבין ויאמין ולא נותנים תשובה ישירה. למשל בבית המשפט.
 
לצפיה ב-'אשאל את השאלה ברור:'
אשאל את השאלה ברור:
17/04/2017 | 22:02
1
10
האם כשגנב מבקש כסף או רכוש, אפשר להגיד לו שהוא יכול להבין או להאמין לי שאין לי מה לתת לו, ושהוא אמור להבין כי אני מספר לו את זה?
לצפיה ב-'או יותר נכון:'
או יותר נכון:
17/04/2017 | 22:37
5
האם מבחינה הגיונית אפשר תמיד להגיד "אתה יכול להבין" במקום לשקר ולהגיע לפחות לאותה תוצאה רצויה?
 
לצפיה ב-' חג שמח מתפוז '
חג שמח מתפוז
( לעמוד שלי בתפוז )
09/04/2017 | 16:54
1
14
חג פסח שמח וכשר לכולם 
 
בברכה,
תפוז אנשים
לצפיה ב-'מקווה שיהיה חג מהנה ושמח'
מקווה שיהיה חג מהנה ושמח
10/04/2017 | 14:08
19
שייתן לנו כוחות מחודשים לעבוד במשך השנה.
 
לצפיה ב-'מחשבות אובדניות'
מחשבות אובדניות
09/04/2017 | 18:27
2
126
החיים כ"כ קשים:\

לא הבנתי משהו. למה שולחים משטרה אם כותבים פה הודעה על רצון למות? זה רק לאנשים שמוגדים כפסיכוטיים נכון?
לצפיה ב-''
09/04/2017 | 23:48
72

ערב טוב יקרה,
מהמעט שכתבת אני שומעת תסכול וגם ייאוש.. ייאוש שמוביל אותך לחשוב מחשבות אובדניות.. נראה שאת חושבת שמוות יפתור את כל הקשיים שיש לך בחיים.. אומנם המוות, יקירה, הוא דרך אל-חזור, דרך שעוצרת הכל, ברגע אחד של ייאוש גובר..
אנו, בסה"ר, בצ'אט וכאן, בפורום, משמשים לכם, הפונים היקרים, כאוזן קשבת.. ככתף וכיד מחזקת.. אנו נעשה כל שביכולתנו על מנת לשמור אתכם בריאים ושלמים..
הייתי רוצה להזמין אותך אל הצ'אט שלנו, שם תוכלי לספר באופן אישי קצת יותר מה עובר עלייך, ויחד נוכל לחשוב על פתרונות חלופיים שכן יוכלו, בניגוד למוות, להקל את תחושת העומס.. הצ'אט פעיל כל ערב בין 21:00 לחצות.. מחכים לך!! תבואי..
עד אז, מאחלת לך לילה טוב ושקט 
 
לצפיה ב-'חיי אדם חשובים ומקודשים'
חיי אדם חשובים ומקודשים
10/04/2017 | 14:07
42
יש להם ערך נפשי בעולם. אסור לגזול חיים. אדם שרוצה למות - יש לעזור לו להתגבר על קשייו כדי שישתקם ולא יעשה טעות שאחר כך לא יוכל לתקן. אני משער שאם מישהו רק כותב שמתחשק לו למות, לא ימהרו לשלוח משטרה, אבל אם יודיע על החלטתו להתאבד ידאגו לשלומו וישלחו משטרה להציל אותו. החיים יפים, גם אם רע וקשה צריך להתאמץ להתגבר ולא לוותר.
 
 
 
לצפיה ב-'חג שמח ועוד מיני ביטויים מאוסים '
חג שמח ועוד מיני ביטויים מאוסים
07/04/2017 | 21:31
10
123
שאנשים אומרים,לא ממש מתכוונים ,לא מעניין אותם זה שעומד
מולם. ואני מבינה היטב זה ביטוי שאומרים.  ואף אחד לא חושב
הרי שלזה שהוא אומר "חג שמח" למעשה לא ממש יהיה חג שמח.
ושאין לו איפה להיות בחג .סה"כ לרוב האנשים יש איפה להיות
(האמת שגם לי אבל לא עם המשפחה) אז לא חושבים על זה.
** יש עוד ביטויים "מה נשמע ?" התשובה "בסדר" גם סתם משהו
שאומרים , תכלס לא רוצים לשמוע את התשובה האמיתית לשאלה הזאת ,והאמת שגם אני לא ,אם אנשים מפרטים זה חופר נכון ?
תארו לכם שנשאלו מישהו "מה נשמע ?" והוא יגיד "חרא "..
** כאשר מפטרים או מתפטרים אומרים "שיהיה לך בהצלחה (בלשון זכר או נקבה ) וזה גם משהו שאומרים . הרי לא באמת
מעניין מישהו .
גם כאשר נפרדים מבן/בת זוג אומרים את זה . תכלס לא ממש
מעניין האם נצליח או לא .
אי אפשר גם שנאמר את כל האמת בפרצוף נכון ? זה לא מקובל .
אבל הביטויים האלה המילים הריקות שנזרקות,שנאמרות
חלק אפילו עושות לי בחילה .
"חג שמח" האווירה הזאת .פסח במיוחד,החג עצמו יש בו מין
לאות כזאת ,מעיק. ראש השנה דווקא לא . לדעתי יש בו משהו כן חגיגי .
וגם המחשבה שאחרי פסח מגיעים כל הימי זיכרון ,דיכאון .
ואחרי זה יום העצמאות ,ובקרוב שוב יש לי יום הולדת וזה בכלל
שיא הדיכאון והמועקה..
שונאת את היום שיש לי יום הולדת ,גם בגלל הגיל שעולה
גם בגלל התחושה שאני צריכה לעשות איזה משהו מיוחד ...
לא אוהבת להיות במרכז תשומת הלב ,אנשים מברכים אותי
וזה נחמד כן ? אבל אני פשוט לא אוהבת ...
אני כן אוהבת ימי הולדת של אחרים ,לקנות מתנות ,לברך
לצאת ,מאד אוהבת ...
מביך אותי לקבל מתנות ... כל הסיטואציה שיוצאים לכבודי
מביכה קצת .ומצד שני חייבים ,כי החברים מצפים לזה .
וגם אני קצת .מוזר לצפות ולא לאהוב ביחד .יש סתירה אני יודעת
אבל ככה זה ..
תמיד גם ביום הזה אני לוקחת חופש מהעבודה..כי אני לא רוצה
להיות במרכז תשומת הלב,אנשים מתלהבים "מזל טוב " כל הזמן
וזה .מביך אותי .לכן אני מעדיפה תמיד יום חופש ביום הזה.
** אני כן מפנקת את עצמי .שנה שעברה הלכתי לספא..
ולקחתי עיסוי...
האמת בשלוש שנים האחרונות לקחתי עיסוי ,אבל שנה שעברה
בגלל שזה היה יום הולדת עגול אז הלכתי לספא (לבד)
..כמובן שגם יצאתי עם החברים ...
*** מעיק החג הזה , אביב וזה ,אנשים שמחים ,בהלת מתנות,
אבל החג הזה פשוט מעיק ..
נראה לי שגם השנה אלך למרכז...בעיקרון נרשמתי כבר .
כל שנה אני אומרת השנה אין לי כוח ללכת לשם ואז בדקה התשעים לוקחת מונית ונוסעת לשם.

לצפיה ב-'She is one sick puppy '
She is one sick puppy
08/04/2017 | 12:53
2
78


לצפיה ב-'אנשים מאוסים אומרים ביטויים מאוסים'
אנשים מאוסים אומרים ביטויים מאוסים
08/04/2017 | 13:08
1
29
לצפיה ב-'משהו קטן וטוב'
משהו קטן וטוב
08/04/2017 | 22:42
61
"הרווקה המבוקשת " באירועים.
(לא מצפה שתבינו ,גם לא אמורים להבין  
אותי זה משמח ).
לצפיה ב-'היי מילקי'
היי מילקי
09/04/2017 | 02:36
3
69
גם אם את מצליחה לנתח נכון את כוונותיהם של אחרים - נראה שהתובנה שלך לא מביאה לך הרגשה טובה יותר. 
 
- האם את בטוחה במאה אחוז שבכל פעם שמישהו מאחל לך בהצלחה הוא לא מתכוון לזה?
 
את יודעת מה היה משפר את הרגשתך?
לצפיה ב-'בוקר טוב בילי'
בוקר טוב בילי
09/04/2017 | 06:32
2
67

*לא התכוונתי רק אליי , מילים שאנשים אומרים בינהם.

נכון,אולי חלק כן מתכוונים.  התכוונתי למילים שמחליפים

בין אנשים, מילים כלליות , חג שמח , בהצלחה וכו'.

** מה היה משפר את הרגשתי ? ספק אם זה בכלל אפשרי

ולא רק בהקשר של מילים ..

העבר הותיר פצעים שלא הגלידו וספק אם אי פעם יגלידו

לגמרי .. ולא,טיפול  לא יעזור בכך.

תודה בילי  .

"אנחנו אולי שוכחים את העבר ,אבל העבר לא שוכח אותנו ".
לצפיה ב-'צהריים טובים מילקי'
צהריים טובים מילקי
09/04/2017 | 14:49
1
56
מה דעתך על המשפט הבא:
 
 
 
לצפיה ב-'אז לפי המשפט הזה ,וקראתי בתוך הקישור ,אז אין ייאוש בכלל'
אז לפי המשפט הזה ,וקראתי בתוך הקישור ,אז אין ייאוש בכלל
09/04/2017 | 16:32
52

ולמעשה שום דבר לא בידיים שלנו ? אנחנו לא יכולים לקלקל כי אלוהים ברא

עולם מושלם . ולמעשה הכל זה הוא קובע והוא מחליט .

המשפט אומר שאנחנו יכולים לתקן ,והכוונה לחזור בתשובה ולתקן את החטאים .

אבל לפי מה שכתוב שם ,זה נאמר כדי שהאדם יחשוב שהשליטה היא

בידיו ,לקלקל ולתקן כאשר למעשה זה הכל מלמעלה .

ואין ייאוש בעולם , והכל דרך המשקפיים שלנו ... והכל קורה מסיבה מסויימת .

אין ייאוש ? בואו ננסה להגיד את זה לאנשים עניים ,נסו להגיד את זה

לחולים ,לשכנים בסוריה שהורגים אותם בגז .. ויש עוד אינספור דוגמאות.

** הטרגדיה של זאת שהילד שלה בן ה-12 שמת ,כאשר הם ניקו את

דירתם שנשרפה,והיא התאבדה ..ואין ייאוש נכון?  מעניין האם אותה

אמא שחרב עליה עולמה ,ולא יכלה לשאת את הכאב ,האם משפט

כמו :אין ייאוש... האם זה היה מציל אותה? שיש סיבה להכל .

*** ולדעתי לא כל דבר ניתן לתקן  ..יש ארועים שמשפיעים לטווח

הרחוק ...

תודה על התגובה בילי .. היה מעניין לקרוא את השקפת העולם

בקישור .

תודה גם לך מישהי..צר לי על מה שאת מספרת .ואכן נחמד המרכז

ליוגה ,עוד לא החלטתי האם אלך ...גם אצטרך לעבוד מחר ,זה בהפתעה  .

וגם לא בטוחה שיש לי כוח לזה ..יכול להיות נחמד גם להיות בבית ולראות

סידרה ... נראה ..

תודה גם לך פילוסוף.  , , גם אני משתמשת בביטויים האלה

כי זה מה שאומרים.  גם "מה נשמע " ... זה אגב לא מעליב  וגם לא מעצבן

סתם מאוס כזה ... (ואם אנשים מסויימים אומרים את זה

זה ממש נכנס באוזן אחת ויוצא מהשנייה .יש אנשים שמנסים

לעצבן בכוונה אבל זה לא מזיז לי .. למדתי לא להתייחס

לאנשים לא חשובים. )

העיקר שיהיה חופש מהעבודה..שזה נחמד .

חייבים לשמוח ? לא חייבים שום דבר..  






שם
לצפיה ב-'גם אני לא אוהבת חגים'
גם אני לא אוהבת חגים
09/04/2017 | 12:16
63
יהיה לנו ליל סדר קטנצ'יק, אצלנו בבית. היינו צריכים כמעט להתחנן לאביו של בעלי ולאחותו שיבואו.
האח ברוגז עם בעלי על סיבה לא מוצדקת, ועל הדרך החליט לא לדבר גם איתי. 
שיהיה לך חג שמח, מילקי.
המרכז ליוגה נשמע מקום נחמד. אם הייתי גרה באיזור הייתי הולכת אליו.
לצפיה ב-'אני מסכים חלקית'
אני מסכים חלקית
09/04/2017 | 14:51
53
אנשים מרבים להשתמש בביטויים שגורים וחסרי תוכן כמו "מה נשמע?", ואין כמעט מה לענות על זה. גם אני סולד מזה ולא נוהג להשתמש בביטויים האלה. אמנם לפעמים הכוונה אמתית. החגים נועדו לשמחה ובכך יכולים לעזור גם לסובלים ולעצובים שלא יודעים ליהנות מהם, או לפחות יש מי שמקווה שיעזרו להם ליהנות. חשוב לשמוח גם כשקשה ורע, גם החסידים גילו את זה. נכון שאין להתכחש לקושי כי אז השמחה לא אמתית ותתפוגג, אבל כדאי להתייחס לרע באופן שכלתני ולנסות לפתור אותו ויחד עם זה להשתדל לשמוח ולנצל את הטוב וגם להאמין ביכולתנו כבני אדם ולשפר.
לצפיה ב-'למה ההודעה לא נשלחת'
למה ההודעה לא נשלחת
16/04/2017 | 10:19
19
היי מילקי
אני מנסה לשלוח מסר פרטי וזה לא נותן לי משום מה יש ליישהו מושג למה..?
לצפיה ב-'לוסטל - האם כדאי? '
לוסטל - האם כדאי?
04/04/2017 | 16:21
2
119
היי כולם, לאחרונה פעם ראשונה בחיי התחלתי להרגיש אובססיה לרצון מסויים שלי ובמהרה כל החיים שלי סבבו סביב זה, הפסקתי להנות , נהייתי עצובה וממש אדם אחר.. פסיכיאטר רשם לי לוסטרל וסיפר לי שבשבועיים - שלושה הראשונים החרדה והלחץ מתגבר.. ואני קצת מפחדת מזה, עכשיו לפני החג ואז אני נוסעת לחופשה.. מצד שני גם אם אדחה בשבועיים שלושה תמיד יש עוד משהו.. האם כדאי להתחיל כבר עכשיו? מישהו חווה את זה כשהתחיל לקחת ויכול לתאר מה הרגיש ? יש לציין שהוא רשם לי גם קלונקס למקרה הצורך ..
אבל אני באמת חוששת מה זה יגרום לי להרגיש בשבועיים הראשונים.. ושאלה נוספת , אם ארצה להפסיק, אני פשוט מפסיקה לקחת? תוך כמה זמן אני בעצם חוזרת למה שהייתי קודם? 
 
אשמח אם מישהו יוכל להרגיע ולהסביר כי הפסכיאטר היה מעט חסר סבלנות
תודה 
לצפיה ב-'לצערי אין אנשי מקצוע בפורום'
לצערי אין אנשי מקצוע בפורום
05/04/2017 | 04:18
60
כדי להתייעץ על טיפול תרופתי אני מציעה לך לפנות לפורום מקצועי בנושא תרופות. אני מניחה שיש כזה באתר 'דוקטורס' או באתרים נוספים, אחרים.
לצפיה ב-'לקחתי את זה פעם'
לקחתי את זה פעם
07/04/2017 | 12:52
53
לכמה זמן, ועשה לי טוב מאד. לא יודע אם יתאים לך, התייעץ באיש מקצוע.
 
 
לצפיה ב-'מרוב שאני מאמין בפילוסופיה של מלים'
מרוב שאני מאמין בפילוסופיה של מלים
05/04/2017 | 21:33
4
66
אני מדבר עם אנשים בצורה מלאכותית, וזה הפך אותי למין רובוט שחי בדרך מכנית ולא אנושית וזה יצר עימות ביני לבין החברה. אולי הדרך שלי לא נכונה.

לצפיה ב-'אני מנסה לדבר עם אנשים'
אני מנסה לדבר עם אנשים
05/04/2017 | 21:59
3
42
בדרך יותר אישית, גלויה וחופשית וגם בוגרת, כמו התעניינות בתחביבים. זה יוצא רובוטי ומלאכותי.
 
לצפיה ב-''
09/04/2017 | 22:18
1
23

ערב טוב לך,
נשמע שאתה קצת מתוסכל שאנשים לא תמיד מבינים אותך.. נשמע שאתה מרגיש שהסגנון שלך הוא ייחודי משל אחרים.. אתה מנסה דברים אחרים על מנת להתקרב- אבל זה יוצא מזויף.. אמרת שאולי הדרך שלך לא נכונה..
הרשה לי לומר לך שבזה- אין דרך אחת נכונה.. אין דרך אחת נכונה למילים, למשפטים, לחיבור ביניהם.. כמובן שניתן לערוך מעט התאמות בפני אנשים מסוימים, בכדי שנוכל לגעת בהם קצת יותר .. אבל הדרך שבה אתה מדבר, האופן שבו אתה מתבטא- זה מי שאתה.. אף אחד לא אמור או רשאי לקחת את זה ממך..
דע לך, יקר, שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו , דע לך, שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו (נעמי שמר) .
הלוואי שנוכל כולנו למצוא את השירה שלנו, את האותנטיות שבנו, ולחיות איתה ועם שאר העולם, בשלום..
לילה טוב 
לצפיה ב-'תודה סהר'
תודה סהר
10/04/2017 | 09:41
12
המפשט על העשבים הוא במקור של רבי נחמן. אין כאן עניין של בדיחות, אני בודק איך לבנות את השיחה הרצינית והרגשית בדרך יותר מושכת.
 
לצפיה ב-'אולי'
אולי
10/04/2017 | 07:28
17
אולי תנסה גם להתבדח, לצחוק, או אפילו למצוא בדיחות מצחיקות, מהסוג שמדבר אל השני. צחוק זה לפעמים דבר קסם שמעלים עצבות או תחושות כבדות או סתם לאווירה נחמדה.
לצפיה ב-'היי עליסה,'
היי עליסה,
05/04/2017 | 10:55
1
86
מה שלומך?
אנא, אמרי מה קורה איתך.
לצפיה ב-'היי'
היי
15/04/2017 | 11:35
14
תודה על הדאגה
אני נכנסת ויוצאת מהפורום, לא מצליחה לכתוב.
נכנסתי למצב של קהות חושים.
בשבוע האחרון מעט נמאס לי, החלטתי להפסיק עם הכדורים ולראות אם לבד אני מצליחה להתמודד.
עדיין באשפוז יום, זה מרגיש לי מעט מטופש. אבל כן מנחם שיש  לאן ללכת ומי שדואג. גם סביבי יש מי שדואג, אבל זה לא משהו שיחזיק אותי הרבה זמן. 
נמאס לי מהכדורים האלה, אני לא מצליחה לכתוב, לא לחשוב, כל הזמן אוכלת ואפאטית. כלום לא באמת מעניין אותי. מצב מוזר שאני לא מכירה אצלי. הרופאה הורידה לי כור אחד ואני הורדתי את השאר. לא מוכנה לחיות ככה, גם במחיר של לא לחיות.
כרגע אין לי הרבה מחשבות אובדניות, רק ייאוש וחוסר כוח. אין לי כוח "לחזור לחיים", לעבוד או לעשות דברים שצריך. קשה לי, הכסף נגמר לי, אין לי הכנסה, אמא שלי מנסה לעזור אבל גם לה אין כסף (בקושי לעצמה). לא יודעת כמה זמן אחזיק מעמד ככה, אבל בינתיים עדיין מנסה. 
היה לי כייף להיכנס לכאן וראות את ההודעה ממך, תודה. 
אני קוראת את ההודעות, לא מסוגלת להגיב או לכתוב.
 
תודה
לצפיה ב-'אובד עצות,מבקש עזרה לאדם קרוב'
אובד עצות,מבקש עזרה לאדם קרוב
04/04/2017 | 13:54
5
148
שלום לכולם,
האדם הכי קרוב אליי נמצא בדיכאון,מרגיש ייאוש,לא רוצה לעשות כלום,אין חשק לכלום,רק רוצה להיות כל היום במיטה ולבכות, שינויי מצב רוח פתאומיים( שניה אחת גן עדן ושנייה אחת גיהנום),לא רואה שום עתיד טוב,
הכל בחייו חרא מבחינתו (למרות שכל אחד שמסתכל מהצד יכול רק לקנא),
מאשים אותי ברוב מצבו,אני ממשיך להתעקש ולא מוותר, אך שום דבר לא עוזר ואני אובד עצות.
רקע קודם:
כיום גיל 26,בצבא ביקר אצל 2 פסיכולוגים ולאחר מכן אצל אחד נוסף כאשר אף אחד מהם לא הצליח לעזור,לשנות,לשפר את המצב ולכן מבחינתו זה בזבוז זמן ללכת לטיפול ש"גם ככה לא יעזור",
חלקם טענו שמדובר בדיכאון וחלקם טענו ל"חוסר איזון כימיקלים במוח" מה שמצריך טיפול בכדורים אך גם כדורים מקבלים סירוב.
הצעתי למצוא פסיכולוג שאולי יכול לעזור ולא משנה כמה יעלה,אך גם לזה אני מקבל סירוב בטענה שזה "בטח יעלה יקר",
וכך גם כל דבר אחר שאני מציע ,להרשם לחדר כושר,לעשות יוגה, ללכת לספא וכו.
אני כל הזמן מנסה להיות חיובי ולא להראות כמה קשה לי המצב,להרים אותו מהמצב הזה אך זה תמיד מספיק במקרה הטוב לכמה ימים,
אני אובד עצות,
כלפי הסביבה הכל נראה בסדר,רק אני מודע למצב ולכן גם לא יכול לדבר או להתייעץ עם אף אחד.
יש אנשי מקצוע בקהל?
מה האבחנה לדעתכם?
מה עוד אני יכול לעשות כדאי לעזור?
 
המון תודה לכולם.
 
 
לצפיה ב-'אף אחד כמובן לא יאבחן אותו באינטרנט'
אף אחד כמובן לא יאבחן אותו באינטרנט
05/04/2017 | 04:16
59
זה יהיה לא אחראי וגם בלתי אפשרי על סמך תיאורים כאלה בלי לבדוק את האדם פנים מול פנים. אני מציעה שיבדוק אותו פסיכיאטר, לא פסיכולוג. פסיכיאטר יוכל במקרה הצורך להפנות אותו לטיפול פסיכותרפי, אבל קודם כול הבריאות (כדורים, וכו').
אני לא יודעת מה הקשר ביניכם, אבל אתה חייב לזכור שאתה לא יכול להציל אף אחד בעולם. אם תיתן את היד שלך כשאינך יודע לשחות, אתה תיפול למים יחד עם האדם שאתה מנסה להציל. אל תשכח לקחת מרחק כשאתה מרגיש מותש, אל תגיע לתשישות, אתה צריך את כוחותיך הנפשיים לעצמך (בין השאר, כדי שתוכל לתמוך בו ממקום של כוח). אתה חייב לשמור על הגבולות שלך ולא לתת לעצמך להישאב וליפול יתר על המידה.
לצפיה ב-'מניסיון אישי'
מניסיון אישי
05/04/2017 | 08:38
74
מניסיוני האישי שאדם בדיכאון הבעיה הגדולה ביותר אי חוסר אפשרות לראות מעבר לבעיה אז כך שכל שיחה או יד מושטת לעזרה מתבטלת אוטומתית אני ממילץ על פעילות באופן סמוי כגון סרטים מצחיקים בליווי חטיפים חשיפה לשמש כלב גור שיתחבר ויאפס מחדש את הרגש ויצמיח אותו ..בהצלחה והרבה בריאות
לצפיה ב-'חושב שכבר ניסיתי הכל'
חושב שכבר ניסיתי הכל
05/04/2017 | 08:57
62
תודה רבה על התגובות,
אני כל הזמן מנסה ליזום פעילות חיובית שאמורה להיות כייפית אך זו ברוב הזמן נענת בשלילה,בין אם זה לראות סרט כלשהוא,ללכת למסאז(בנאדם שאוהב מסאז) וכו.
האם ישנם פסיכיאטרים שיסכימו להגיע עד הבית ?
מרגיש שאני עושה הכל כדאי להציל,אך ממשיך לצוף על המים ולא מצליח לצאת מהם.
לצפיה ב-'כשנראה שכל הדרכים חסומות..'
כשנראה שכל הדרכים חסומות..
09/04/2017 | 22:04
29

ערב טוב,
אני קוראת את דבריך ורק יכולה לתאר לעצמי כמה מתסכלת החוויה שלך.. כמה מייאש זה להושיט כתף, יד, שוב ושוב- ולהיענות בסירוב.. הרצון החוזר ונשנה שלך לעזור- ראוי להערכה..
שאלת מה אתה יכול לעשות?.. אומר לך בכנות ובעדינות, שלפי מה שאתה מתאר- נשמע שדי ניסית הכל.. עזרה מקצועית היא בהחלט הדרך הנכונה ביותר שעליו לבחור.. אני מדגישה –עליו לבחור-..
הכמיהה שלנו לעזור לאחר היא דבר מקסים כשלעצמו.. לא משנה אם הצלחנו או לא.. הנקודה העיקרית היא ההבנה שיש איזשהו גבול.. איזשהו קו.. שאותו, לא נוכל לעבור.. מנקודה מסוימת- הכל ממשיך להיות בידיים של האחר, הפגוע.. כיוון שאם הוא לא רוצה לעזור לעצמו- אנחנו בוודאי לא נצליח..
עם כל זאת, יקר, הייתי מציעה לך לנסות לשמח אותו כמה שאפשר.. לתת לו להבין שיש טעם לחיים.. לחדש אצלו את הכוחות על מנת שיוכל להילחם את מלחמתו.. אתה כמובן תמיד תוכל להחזיק לו את היד מהצד, אך אף פעם לא תוכל להילחם במקומו..
יקירי, אני מתארת לעצמי שקשה לך.. שאתה אולי קצת מאוכזב מחוסר ההצלחה לעזור לו.. אז רציתי להציע לך לבוא לשוחח איתנו בצ'אט.. נוכל לתמוך בך ולהעניק לך כוחות, על מנת שתוכל להמשיך להיות חזק עבורו..
בנוסף, כמובן תוכל להציע לו להגיע אלינו גם.. תוכל להסביר לו שאיננו אנשי מקצוע, אבל אנחנו אנשים עם לב חם, שנהיה שם בשבילו, רק בשבילו, לא נכפה עליו דבר.. רק נשמע את שעל ליבו, כדי שלא יעבור את זה לבד..
הצ'אט שלנו פתוח כל ערב בין 21:00 לחצות.. תבואו בשמחה..
עד אז, מאחלת לכולנו להיות אכפתיים לאחר- כמוך  
 
לצפיה ב-'היי'
היי
10/04/2017 | 06:45
27
מניסיון, שלי עם כל התרופות, ומהיכרות עם מתמודדים, ומקריאה בגוגל:
אם מדובר בדיכאון ממשי בתחושות, אז יש אנשים שלא מגיבים לתרופות מסוימות, ואחרי הרבה ניסויים מוצאים תרופה שכן מאוד עוזרת, הרבה פעמים ה ssri לא משפיע, אבל תרופות מהדור הישן כן עשויות להשפיע לטובה.
תרופה שעוזרת יכולה להקל על הסבל, והיא גם התקדמות בפיתרון הבעיה, אבל על פי רוב היא לא פותרת את הבעיה לגמרי, בדרך כלל אדם לא נכנס סתם ככה לדיכאון, אלא זה יכול להיות תלוי בדרך שהוא בחר בה, שהיא לא מתאימה לו, יש אנשים למשל שמחפשים להיות יותר טובים או רוחניים וזה מספק אותם, ויש כאלו שלא מודעים לכישרונות טבעיים שלהם שהם יכולים לעסוק בהם כתחביב או כמקצוע.
ודבר ראשון יש את עניין החשיבה החיובית ובניית מוטיבציה שזו עבודה מאוד חשובה לכל מי שחווה דיכאון, והאמת לכל האנשים בעולם בכלל.
תרופה טובה היא בדרך כלל לא הפיתרון הבלעדי והדיכאון גם עלול לחזור ואז צריך שינויים במינון / החלפת תרופה.
לצפיה ב-'עוד בעניין החגים- שרשור חדש'
עוד בעניין החגים- שרשור חדש
02/04/2017 | 21:16
3
109
לפני זמן קצר הגיע מקרובת משפחתי הטלפון עם ההזמנה לערב החג. אחרי שכבר הודעתי לאמי שאינני מעוניינת ללכת והיא אמרה שכשהם יתקשרו להזמין היא תאמר להם שכבר הוזמנו למקום אחר, היא התחילה לגמגם לה (זה מה שהיא מספרת, לא הייתי עדה לשיחת הטלפון) ויצא מכל זה שאני לא רוצה ללכת (במקום שהיה תהיה קצת יותר דיפלומטית וגם תעמוד בהבטחותיה). אז אותה קרובת משפחה אמרה לה שהיא תבוא לקחת אותה. לא ממש איכפת לי, אני הרי לא רוצה לחגוג ובטח לא עם האנשים האלה הקרויים "המשפחה שלי", אבל חוששת שיהיה כאן פיצוץ הרבה יותר גדול. 
שמתי לב שאותה "קרובה" שמה לה למטרה (יחד עם האמא הנפלאה שלי) להפוך אותי לשטן של המשפחה תוך שהיא עושה מעצמה קדושה. שוב האשה הזו (האמא שלי) פגעה בי. באמת, תהיתי, ביני לבין עצמי, איך היום הזה עבר בלי 'פיצוצים' ואז זה הגיע. הייתי צריכה לדעת שכך יהיה. אני כבר יודעת שאת ההבטחות שלה היא רושמת על הקרח.
בלי קשר לכל זה, כבר למעלה מ-40 שנה שאני עושה את החגים עם האנשים האלה ונמאס לי. אני צריכה אוויר מהם ובכלל. מחודש יוני אני לא נושמת. משום בחינה.
אז שתשב לה שם ותמשיך להשמיץ אותי. זה מה שהיא עושה כל הזמן, לא?.
לצפיה ב-'במבי, את יכולה להתנתק מהם?'
במבי, את יכולה להתנתק מהם?
03/04/2017 | 10:41
56
למצוא עבודה, לשכור דירה קטנה?
אני יודעת שזה קשה, אולי שירותי הרווחה יכולים לעזור לך?
לצפיה ב-'מה קרה בחודש יוני?'
מה קרה בחודש יוני?
05/04/2017 | 04:11
40
מקווה שבכל זאת יהיה קל יותר ממה שנדמה לך...
לצפיה ב-'שלום'
שלום
10/04/2017 | 14:13
9
כנות מעלה חשובה. אמך ודאי הייתה אמתית בדרך העברת המידע ולכן הובן מדבריה שלא רצית ללכת. את לא חייבת ללכת למקומות שאת לא רוצה. המשפחה אמורה לאהוב ולעזור, אם הם קשים אתך אולי יש צורך לפתור את בעיות המשפחה, אולי בעזרת גורם אחר. ייתכן שהם לא מבינים שקשה לך, וכדאי שתסבירי להם את מצבך באופן שישכנע אותם. לפני הכול עליך לעשות מאמץ לשפר את מצבך האישי כך שגם תוכלי להשתתף באירועים ובפגישות שנועדו לשמח וליצור אווירה משפחתית מקרבת. את מכירה הכי טוב את עצמך ולכן סביר שתוכלי יותר טובל לעזור לעצמך.
לצפיה ב-'להיות לבד'
להיות לבד
04/04/2017 | 06:30
6
150
איך אהיה בדיור מוגן לבד? איך אתגבר על עצמי לא לבלוע הרבה כדורים עם שתיה מתוקה? יש לי רצון לחיות חזק.איך אבשל אגהץ,אנקה,לבד,לבד, כילים  ורצפה?
לצפיה ב-'היי'
היי
05/04/2017 | 04:09
67
למה להיות בדיור מוגן לבד, בעצם? למה לא דירת שותפים או הוסטל? נשמע מדאיג שיש לך לפעמים רצון לבלוע הרבה כדורים... איפה אתה מטופל?
לצפיה ב-'מחויבויות'
מחויבויות
07/04/2017 | 12:55
3
45
אדם צריך לקחת אחריות בוגרת על המחויבויות שלו. כדאי לזכור שאם מבצעים את המחויבויות היטב, כמו עבודה ולימודים, זה עוזר להתקדם בחיים, להצליח ולקבל סיפוק נפשי. אם תשקיעי תעשי את העבודות היטב, ותקפידי לעשות מה שאומרים לך, יעריכו אותך ויקדמו אותך. בדידות עניין אחר. אני מאמין שהמקום למצוא חברים הוא מסגרות, בעיקר כאלה שמעניינות אותנו כמו חוגים ולימודים. בנוסף אם דבר מסוכן לך כמו בליעת כדורים לא נכונה, חשבי על שלומך ועל בריאותך ואל תעשי דברים שתתחרטי עליהם.
 
לצפיה ב-'זו התגובה הכי מדכאת בעולם'
זו התגובה הכי מדכאת בעולם
11/04/2017 | 17:17
2
24
שאפשר לקבל, על אף שברור לי שנכתבה ממקום טוב.
 
לפעמים אדם לא יכול לקחת אחריות על המחוייבויות שלו, גם אדם בוגר. 
 
הבדידות היא אכן בעיה ויש פתרונות. לדעתי, הצעד הראשון בשביל מישהו שלא מסוגלת לעשות שום צעד אחר, הוא לפנות לפסיכיאטר או לשירותי הרווחה. יש תכניות ויש טיפול בקבוצות ויש כל מיני דברים. הבדידות היא נגע בעולם המודרני ובכלל לא קל לצאת ממנה.
 
אני מצאתי, איכשהו, את הכוחות להכשיר את הבית לחג, ובשביל מה? בשביל להישאר בחג בגפי. אני בהחלט מבינה את הקושי הרב להצליח לעמוד בזה. הידיעה ש"צריך" לעמוד במחוייבויות וגם הידיעה שזה יעשה לך טוב, לא נותנת כח. אנשים נותנים כח. ולכן תחילת הפתרון הוא הפגת הבדידות, לאט לאט ולפנות לעזרה, כי הבדידות היא המכה ה-11 של החג הזה ובכלל בחיים כמו שאנחנו חיים אותם היום.
 
מאחלת לכולם (מכל הלב) שיהיה חג שמח, כמה שאפשר.
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
11/04/2017 | 18:51
1
15
בדידות מופרת כשמשתתפים במסגרות חברתיות שמעניינות אותנו, כמו חוגים, מועדונים חברתיים ולימודים. שם מוצאים אנשים עם שפה משותפת וחברה. אנשים יכולים לעזור, אבל קודם כל החשוב לעזור לעצמנו ואולי עיסוק במעשים שנעימים לנו יכול לעוזר לקבל החלטה לבצע מחויבויות. חשבי אלו עיסוקים יכולים להנעים את זמנך ולגרום לך הנאה ושמחה, כמו תחביבים ונושאי עניין, לעומת העבודות הלא נעימות. בזמן הפנוי עסקי בדברים הנעימים וכך תוכלי גם לנצל את החג לטובה, ובזמן הלא פנוי תוכלי לחזור לעשות עבודות מחייבות יותר בקלות.
לצפיה ב-'בקשר לכדורים'
בקשר לכדורים
11/04/2017 | 18:59
14
מה שמסוכך לאדם גופנית ובריאותית ואולי אף יכול לסכן את חייו, הוא בהחלט יכול להיזהר ולהימנע מעשייתו ע"י החלטה, אם יזכיר לעצמו היטב את הנזק הכרוך בעשייה.
 
לצפיה ב-'חירות'
חירות
09/04/2017 | 12:15
26

גם מבין המילים המועטות שרשמת, אני רואה את החשש שלך, הבלבול, התהיות האלה שקיימות לפני שיוצאים לדרך- האם אני אסתדר? האם אני באמת מוכן? איך אצליח לעשות את זה? מי יהיה לצדי? אלו כמובן חששות ומחשבות טבעיות ולגיטימיות לחלוטין, וטוב שאתה שואל את עצמך את השאלות ממקד את עצמך מראש לגבי מהם המקומות שיהיו מאתגרים במיוחד עבורך, כדי שתבין איפה הכי הרבה תצטרך תמיכה.
 
אני לא יודעת לאיזה דיור מוגן אתה הולך ומאיזו סיבה, אבל אני מניחה שכמו בכל דיור מוגן, יהיו שם אנשי צוות לצדך, אולי גם חונכים. אני ממליצה לך לשתף אותם במחשבות שלך, בדברים שאתה צופה שיהיו מאתגרים עבורך, ומקווה שתאפשר להם לעזור לך, להיות שם לצדך. אין סיבה שתעבור את התהליך הזה  לבד. האם יש לצדך גורמי תמיכה נוספים בימים אלו- משפחה, חברים, זוגיות?
 
בינתיים, ולא רק לבינתיים, אנחנו נשמח להיות כאן לצדך, לשמוע על ההתמודדויות ועל מה עובר עליך.
מאחלים לך חג שמח. חג שמח ופריחה... 
 
"מה לעשות בשקט מה לעשות ברעש 
אל תגיד פיקששתי אל תתחיל לבכות 

כשהאור כבר עולה בחוץ 
תגיד הנה יש לי פתח הזדמנות"
 
לצפיה ב-'קצת עצוב'
קצת עצוב
04/04/2017 | 01:42
3
123
ברקע אני לא יכולה לצאת מהבית ללא הסעה כי מסוונרת מאוד כשיוצאת מאוד מאוד מסנוורת, שבוע שעבר פשוט לא ראיתי מכוניות וכמעט נדרסתי, יש לי משקפי שמש אופטיות, יותר גרוע איתם.
ואין לאימי אוטו שתוכל להסיע אותי למקומות, כך שלקופת חולים חבר שלי מסיע אותי בערב ורק אז יוצאת מהבית. לא יכולה לטפל בבית בשל מצבי הבריאותי, לא כמו שצריך כך שניתן יהיה לקבוע עם חברות שיבואו. ואין לי כסף להגיע למקומות פחות מסנוורים כמו קניונים עם חברות כי זה רק מוניות.
וקשה לי לקרוא בגלל המצב בעיניים, ועדיף שלא אהיה הרבה על המחשב, גם בגלל העיניים וגם בגלל הגידים והמפרקים בידיים והגב והמערכת האורטופדית ובכלל הבריאות.
כשאני מאזינה לרדיו אני לא ממש מצליחה להבין מה אומרים כי אני גם לא שומעת כל כך טוב. לא זכאית למכשירי שמיעה.
עד עכשיו ניסיתי להיגמל מישיבה ממושכת ליד המחשב, ולקרוא קשה אז חשבתי שאראה טלוויזיה יותר, למרות שיש ביס מעט מאוד סדרות שהן הטעם שלי, אז היו לי 3-4 סדרות אהובות וכל שאר הזמן לצערי הייתי מול המחשב.
אז היום, היום אמא שלי ניתקה אותנו מיס, כי אין כסף לשלם על המנוי ליס. ועצוב, אני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא עצוב. אבל עד עכשיו זה מה שהיה לי.
 
ואם זה לא מספיק המתקין של ממיר הטלוויזיה בחינם שגובה 200 ש"ח עבור החברה התייחס אליי בצורה שאף פעם לא היה מתייחס אליי אף טכנאי ביס. הוא היה צריך להגיע שוב כי עדיין נשארו כבלים חשמליים חשופים בצורה מאוד לא בטיחותית והחליט שהוא בא מחר בבוקר.
אני לא נרדמת בלילות בדר"כ רק בבוקר נרדמת, וגם ככה לא ישנתי איזה 2 לילות בזמן שאסור לי בריאותית לא לישון. ואסור יהיה לי להגיע לטיפול שיניים לאחר 3 לילות בלי שינה אבל למתקין לא היה אכפת מהבעיות הבריאותיות שלי שיוצרות מגבלות הוא שמע ואמר כולם עושים מאמצים אז גם את תעשי בצעקות, באותו זמן גם אמא שלי צעקה עליי למה אני לא יכולה לקבוע למחר בבוקר שניהם הכריזו שאני מפונקת למרות שבאמת יש לי בעיות בריאות שמקשות על שינה ואוסרות על חוסר שינה.
המתקין הכריז שאם מחר בבוקר לא אוכל אמא שלי תצטרך לשלם שוב אבל למתקין לא מחברה והוא ישאיר את הכבלים כמו שהם במצב מסוכן.
התלוננתי בחברה אבל לא אכפת להם. אני מבינה. זה יחס שעניים מקבלים, לא אומרת שזה בסדר, אבל זה יחס לעניים, ובמיוחד יחס לחולים או נכים עניים. לא אומרת שזה בסדר והם יצטרכו לטפל אבל הדבר עדיין קרה. וזה סמלי.
 
עצוב לי, אני מתביישת שעצוב אבל עצוב, ומנסה שלא, אבל מה לעשות. ויודעת שהמחסור בטלוויזיה שאוכל לצפות בה (אוהבת רק סדרות לא סרטים ולא אקטואליה וגם מעט סדרות מדברות אליי) יילך ויחסר ככל שיעבור הזמן. ועצוב. מנסה להגיד לעצמי שהכי חשוב טיפול השיניים מחר, ולא להתעסק עם "שטויות" אלא להתמקד בלהתפלל שילך טוב. אבל הלב שלי לא מקשיב לי, ולמען האמת גם הראש לא יכול.
 
יש פה מישהו שמבין אותי?
לצפיה ב-'לגבי חוסר בכבלים'
לגבי חוסר בכבלים
04/04/2017 | 03:43
1
71
לי אין כבלים...יש לי מחשב מחובר לטלויזיה ואפשר לחפש כל מיני אתרי סדרות לצפייה בלי כבלים כמו מאקו ואתר רשת וכמה אתרים באנגלית ויש אתרים להורדת סדרות..זה לא סוף העולם. יש כאלה שמשתמשים בקודי..לא חסר פתרונות

יש חיים אחרי המוות

בהצלחה והרבה בריאות.
לצפיה ב-'זה לא הטלוויזיה'
זה לא הטלוויזיה
04/04/2017 | 14:41
51
זה המצב הכללי, זה כל מה שרשמתי בהודעה. וגם אסור לי להיות הרבה במחשב, אבל אין לי אופציות אחרות עכשיו כשאי אפשר לקרוא לשמוע רדיו לראות טלוויזיה לא במחשב לצאת מהבית איכשהו אפילו לדבר מאוד כואב. 
אף אחד לא "צריך" טלוויזיה.
לצפיה ב-'כאן בשבילך...'
כאן בשבילך...
04/04/2017 | 22:16
42

אלונה היקרה,
אני מבינה שאת בטח מיואשת, בגלל שנראה שכל כך הרבה גורמים בחייך הולכים נגדך- העיניים שלך גורמות לכך שאת מתקשה לקרוא ואת מסתנוורת בקלות- מה שהוביל לכך שכמעט נדרסת... ובנוסף, אינך יכולה להשתמש הרבה במחשב, למרות שנראה שהיית מאוד רוצה. את תלויה בכך שיסיעו אותך למקומות כדי לצאת מהבית... ואינך מסוגלת לחלוטין לפענח מה אומרים ברדיו, בגלל ליקוי בשמיעה... כל כך הרבה דברים שנראה שהם מכבידים עלייך מאוד... ויכול להיות שאת מתוסכלת כי את מרגישה שכל הגורמים האלה מונעים ממך לחיות את החיים בצורה שהיית רוצה... ויחד עם כל הדברים, נראה שהלב שלך מלא בצער, כי איבדת את הדבר היחיד שהרגשת שהיה שם לטובתך- הסדרות האהובות הבודדות שיכולת לצפות בהן...
ואולי את גם מרגישה שאינך מובנת על ידי הסביבה שלך- דבר שנראה שמפריע לך מאוד...
יקרה, אני רואה שחוסר השינה מטריד אותך... קיימת אפשרות ששעות שינה קבועות יוכלו לעזור, גם אם מעט, עם הקושי בהירדמות, אם הן לא קבועות כעת. אולי גם פנייה לרופא בעניין תוכל לעזור. 
אין ספק שנראה שעובר עלייך כל כך הרבה... ועם זאת, יתכן שבתקופה הקשה הזאת תוכלי למצוא את החוזק שנמצא שם בפנים ורק מחכה שתגלי אותו... כי הוא אכן נמצא שם.
לבינתיים, אנחנו פה איתך, מאחורייך לאורך כל הדרך מלאת המכשולים... מנסים להבין עד כמה שאנחנו יכולים, כי זה חשוב לנו. את מוזמנת להמשיך ולשתף אותנו בכל דבר שרק תרצי. תדעי שאת לא לבד...
שולחת לך חיבוק חם...
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'אונס-טריגר'
אונס-טריגר
31/03/2017 | 23:17
4
149
לא מזמן נכנסתי לפייסבוק שלהם. התקשיתי למצוא. משהו בתוכי תמיד מעוות את השמות הפרטיים. אז בטח שיהיה קושי בלאתר את שם המשפחה. נכנסתי לחברים ולחברים שלהם, חיפשתי. ידעתי שמישהו חבר שלהם, אנחנו מאותה עיר, בטוח מישהו בן גילם מכיר.
אסף ולירן, שניהם נשואים, נראים מאושרים.
ואני? כל מגע הם אליי שוב חודרים.
"תתפוס אותה", "בדיוק ככה, שהיא לא תזוז".
לא זזתי. עד שכאב לי החדירה מאחורה. עד היום איני מסוגלת אפילו לחשוב על זה.
פעם ביום לפחות הם חודרים לתוכי, בראשי, בתחושתי.
בוגדים בנשותיהם. מכאיבים לי. כל מגע זר הם שוב צועקים עליי.
כל מגע מוכר, שוב ושוב הם חודרים אליי.
בלילה מגיעים לפעמים במסכות.
ביום בפנים חשופות.
בטח הם שכחו, מה לי באותו לילה עשו.
גם לי היו ימים שבהם הצלחתי לשכוח, לילות שמהם הצלחתי לברוח.
זה קרה פעם אחת איתם, ועוד פעמיים עם אחרים.
ככה, בלי אישור, תופסים אותי ולתוכי חודרים.
זה כואב,
אחרי אותה פעם אני כבר לא מגיבה, מפחדת שוב להיקשר, שוב להיות כנועה.
נשארת לבד כי כולם ממני בורחים.
והם באושר ועושר משפחה מקימים

לצפיה ב-'עליסה '
עליסה
01/04/2017 | 12:26
74
כל כך עצוב לי לשמוע שעברת את המעשה הנורא הזה על גופך.
אני מבין שאת כאובה ואת סוחבת איתך חוסר אמון בגברים בגלל האונס ובצדק אבל יש גם גברים הגונים שיכבדו את הגוף שלך, את הנפש שלך ואת כול כולך.
עליסה, אל תחפשי אותם בפייסבוק או בל מקום אחר.
אולי הבני זונות האלה הקימו משפחות אבל אי אפשר לדעת מה הם מעוללים גם לנשים שאיתן.
לצפיה ב-''
02/04/2017 | 02:06
59
כל כך כואב...
לצפיה ב-'טראומה... '
טראומה...
03/04/2017 | 23:15
52
עליסה יקרה,
אני קוראת את דברייך ומתארת לעצמי את גודל הכאב הגדול מנשוא....וכיצד הכאב מסרב להרפות.. אני שומעת את הטראומה שחווית בעל כורחך וממשיכה לצבוע היבטים שונים בחיים שלך...

נדמה כאילו האקט הפיזי של אונס, גזל משהו מהנשמה שלך, שכ"כ צמאה למצוא מזור לכאב שלה... וזה נדמה שבחיפוש הזה יש אלמנט של קונפליקט – מצד אחד את מבקשת לשכוח, ומצד שני הטראומה לא נותנת מנוח... מצד אחד את מבקשת לא לגעת בה, ומצד שני לא יכולה שלא לחפש אחר הפוגעים... אולי במעין משאלה למצוא אצלם השפעה ולו קטנה, לרעידת האדמה ולהרס שיצרו בעולמך...
 
כשאת כותבת על הפגיעה עצמה "אחרי אותה פעם אני כבר לא מגיבה, מפחדת שוב להיקשר, שוב להיות כנועה. ..נשארת לבד כי כולם ממני בורחים" , אני תוהה על כפל המשמעות בין קשירה פיזית וכניעות לבין היקשרות ואינטימיות ועל כמה זה וודאי קשה לתת אמון ולתת למישהו להיכנס פנימה...ועד כמה זה אולי מרגיש בודד...ואולי העניין הוא לנסות למצוא, לאט לאט, מחדש את הבחירה, את האישור שנעדר אז ושם, ולמצוא מישהו, היום וכאן, שיהיה ראוי לאמון בו ...
 
אני קוראת אותך ומשערת  את עוצמת הכאב, האכזבה והזעם שמתעוררים נוכח הפער בין העדר האפקט אצלם לבין האפטר שוק שאת עדיין מתמודדת איתו ומנסה לשקם את ההריסות...מנסה למצוא מחדש את היציבה, את היכולת להתהלך בבטחה... וזה ייקח זמן לפצע הזה להגליד, וייתכן מאוד כי ישארו צלקות... אך חשוב לי לומר שניתן לשקם ולבנות מחדש במקומות שנהרסו, שהסיפור שלך לא נחתם עדיין... שגם עבורך יכול להיות "באושר ובעושר"...
 
נדמה שהטראומה שחווית שבה ורוצה לספר את עצמה, והניסיון להדחיקה לא ממש החזיק ימים... ואולי הדיבור עליה, העיסוק המודע בה, מתוך בחירה, יוכל לסייע לעבד את מה שקרה ומה שאבד, כדי לא לתת לרוחות ולמפלצות את הכוח להמשיך לרדוף ובכך, להנציח את הטראומה...
 
יקירה, אני יודעת שאת מקבלת עזרה, ואני שמחה שהצלחת לכתוב ולהביא את הדברים גם לכאן... אנחנו פה איתך, קוראים אותך, חווים איתך...מזמינה אותך להמשיך ולשתף, כאן או בצ'אט, רוצים להיות איתך בהרס ולסייע בבנייה... הכל בקצב ובמינון שנכונים לך, באישור שלך, בהתאם לבחירה שהיא שלך...
 
רוצה לשלוח לך חיבוק חם, בתקווה שאינו יחווה כשורף,
חיבוק שמבקש פשוט להיות איתך ביחד אל מול השבר... 
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
07/04/2017 | 12:58
21
אונס פשע קשה מאד ומשפיל, וחווייתו קשה להתמודדות. צריך להעניש את המזיקים והמרעים, וגם להשתדל להיזהר מסכנות ומאנשים מסוכנים. אם עכשיו תצליחי יותר להיזהר ותרגישי שאת מוגנת, יקל לך יותר להתמודד עם האסון בעבר. אני מקווה שהענישו את הפושעים, ולפעמים כשאדם נענש על מה שעולל לנו, קל יותר להתגבר.
 
לצפיה ב-'אין לי כוח'
אין לי כוח
01/04/2017 | 20:27
4
119
פשוט אין לי כוח להתמודדות הזו.
החיים קשים ברמה בלתי נסבלת והחודש הזה...
אין לי מושג איך אעבור אותו.
ה30 של סבתא, פסח, השנה של אבא, יום הולדת.
יותר מדי בשבילי, הרבה יותר מדי.
יודעת שגם זה יעבור, כי הכל עובר אבל זה בכלל לא מנחם.
קשה לי נורא.
האמת שלא נורא, קשה לי ברמות בלתי נסבלות.
הכי גרוע, שאין תקווה, באמת שאין תקווה.
לצפיה ב-'לא שופטים אדם בייאושו'
לא שופטים אדם בייאושו
01/04/2017 | 21:55
1
76
ואני כל כך בייאושי...
לא יודעת מה לעשות עם עצמי וכלכך קשה לי.
והייאוש חוגג.
אז עושה שטויות..וגם זה לא עוזר..
לצפיה ב-'שלום'
שלום
10/04/2017 | 14:16
5
קשה להתמודד עם ייאוש, ויש 2 דרכים חלופיות: או לפעול באמונה כדי לשפר, או לנוח קצת ולהירגע ולאסוף כוחות ואחר כך לפעול. אם את מיואשת וקשה לך מדי לפעול עכשיו, אולי תוכלי לנוח קצת, לעסוק בדברים נעימים ומרגיעים ואחר כך לעשות מה שאפשר לשפר את מצבך.
 
לצפיה ב-'שולחים לך חיזוקים '
שולחים לך חיזוקים
03/04/2017 | 22:21
32
 
יקירה,
אני שומעת את  המוצפות בשל רצף התמודדויות שלא נותן מנוח, אני שומעת את המותשות שלך, את התחושה שזה המון דברים כבדים לעכל, ואי אפשר לבלוע אותם... וגם הידיעה שבסופו של דבר דברים מתעכלים לא מקלה על כאב הבטן שהופך ונעשה בלתי נסבל...
 
ואולי גם יש חשיבות לאופן בו דברים מתעכלים, ולא רק לזה שהם מתעכלים בסוף, ולכן את מתקשה למצוא נחמה באותו סוף, באופן שצובע את ההתמודדות בייאוש שרק מוסיף לכובד המשקל שאת נושאת על כתפייך...

יש משהו בהתמודדויות עם חזיתות רבות ביחד, שבאמת מקשה על היכולת לעבד ולעכל, ואולי מה שניתן לעשות זה לפרק את ההתמודדות לגורמים קטנים שניתן ללעוס כך שיהיו נסבלים, לפרק את החודש לימים, ואפילו לשעות אם צריך...
הרבה ממה שקרה לך לאחרונה לא ניתן היה למניעה או לשליטה, וזו חוויה מאוד קשה ומציפה, ואולי מה שניתן לנסות לשלוט עליו זה האופן והדרך בו נעכל את הדברים... 

כשהמנות קטנות והדרגתיות יש יותר סיכוי לעיכול, יותר סיכוי לראות מבעד למוצפות ולמותשות... אלו מונעות מאיתנו לזהות את הכוחות שלנו ואת האפשרויות העומדות לרשותנו...

ויחד עם זאת, חשוב להגיד שזה בסדר להגיד לעיתים שאנחנו עייפים, שדברים הם יותר מידי לנו, להגיד ולהניח ראש, ולנסות לנוח ולאגור כוחות מחודשים...

אנחנו מבקשים להיות פה איתך, לנסות ולהחזיק ביחד את העומס הזה, לנסות להפוך אותו לא רק לנסבל, אלא גם אולי למשהו שאפשר לצאת דרכו מעבדות לחירות...

שולחת חיבוק חם,
שמבקש פשוט להיות מקום לראש ולנשמה העייפים...
לתת להם מקום לנוח בו לרגע, להציע חיזוק שיאפשר לצאת מחדש למסע

 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
07/04/2017 | 13:02
15
החיים מתנה יפה שניתנה לעולם, ויש לנצלם היטב ובחוכמה. תמיד יש גם קשיים, אבל חשוב להבחין בטוב ולדעת ליהנות ממנו. חגים נועדו לשמח ולאפשר מנוחה מעמל השנה. כמעט תמיד יש תקווה, צריך לפעול בכוחות עצמנו כדי לשפר. אם מתו במשפחתך, אני מצטער לדעת ומקווה שהיו להם חיים טובים ושתתגברו על הצער. אובדן חיים הוא עצוב וקשה מאד גם בשביל המת וגם בשביל מכריו וקרוביו, אבל הוא חלק טבעי מהחיים ונאלצים לדעת להתמודד ולחיות אתו. לפחות שאתה תחיה היטב.

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא איבחון גנטי טרום לידתי
אירוח בנושא איבחון...
ב- 22/5 נארח את פרופ` יובל ירון, מנהל היחידה...
אירוח בנושא איבחון גנטי טרום לידתי
אירוח בנושא איבחון...
ב- 22/5 נארח את פרופ` יובל ירון, מנהל היחידה...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום הפסיכולוגית
פורום הפסיכולוגית
היבטים- פסיכותרפיה קוגנטיבית התנהגותית
מרפאת היבטים
חלי שניר - פסיכולוגית קלינית ורפואית
חלי שניר

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ