לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'איך להתמודד אם כישלון??'
איך להתמודד אם כישלון??
17/07/2017 | 03:27
3
96
אז ככה... אני בן 30 אין לי תואר או מקצוע אין לי עבודה ומרגיש שאין לי עתיד
התחלתי ללמוד באוניברסיטת חיפה ומשם עברתי לטכניון, הפסקתי את הלימודים, התחלתי אותם שוב באוניברסיטת חיפה ומכוון שהיו דברים הרבה יותר "חשובים" לעשות נשרתי מהלימודים.
אני גם מתמודד עם דיכאון וחרדה חברתית
אז עכשיו כבר כמעט שנה יושב בבית לא עושה כלום...וחושב להתחיל ללמוד מחדש לתואר אבל בחיי לסיים תואר ראשון בגיל 34-35 זה בדיחה עצובה מצד שני אין לי ממש "בררה"
חפרתי מספיק...
איך מתמודדים? מה עושים? נראה שאני פשוט לא לומד מטעויות העבר
 
לצפיה ב-'בריחה מאחריות'
בריחה מאחריות
17/07/2017 | 12:09
44
הי אור,
לפי מה שאתה מתאר, אין לך תואר, ואתה לא עובד.
מדוע אתה חושש מלימודים בגילך?
אינך כל כך מבוגר, אומנם לא מיד אאחרי צבא אבל יש עוד סטודנטים בגילאים כאלו, ועדיף עכשיו מאשר להשאר עוד בבית בלי לעשות כלום.
אם אתה חושש מלימודים אוניברסיטאים, לך ללמוד מקצוע, פתח את עצמך, כי נראה לי שאומנם קל לא ךעשות כלום, אבל זה הכי "פדיחות"
ובעיקר אין מוצא מזה. לימודים תסיים תוך 3 שנים ותצא ממה שאתה מתבייש בו למצב טוב יותר שבו יש לך מקצוע, ותצא לעבוד.
מהדהד לך?
לצפיה ב-'שלום'
שלום
17/07/2017 | 13:50
24
גם אני סיימתי תואר ראשון אחרי גיל שלושים. אני מציע שתמצא לך מגמה שחשובה לך במיוחד ומעניינת אותך במיוחד, ותשקיע בה מתוך עניין אמתי שתמצא בה. נושא שמעניין אותנו מגרה אותנו לעסוק בו וחשוב שנעסוק בו, וכך אפשר לנווט את חיינו למגמות המתאימות לנו. למשל, אני מאד אוהב לכתוב שירים ורעיונות במחשב ואוהב ספרות, פילוסופיה ומלים ולכן עשיתי תואר בספרות ואחר כך למדתי קצת פילוסופיה ואחר כך עוד כל מיני דברים על תנ"ך ומדעי היהדות. כל אחד מוצא לך את המגמה המתאימה לו שמאפשרת לו להתבטא ולבטא את אישיותו הייחודית.
 
לצפיה ב-'לשנות את המחשבה'
לשנות את המחשבה
17/07/2017 | 22:17
31

אור יקר,
נשמע שאתה דואג מאד מ"איך שהדברים נראים". נראה לך שלסיים תואר ראשון בגיל 35 זו בדיחה עצובה. אולי אתה שבוי בסטיגמות חברתיות הקשורות ל"גיל הנכון" לעשות את הדברים. אבל האם באמת החיים הם כאלה? אם לעשות תואר מעניין אותך, ומקנה לך מקצוע, האם ישיבה ללא מעש עדיפה, כי "מאוחר מדי"?
ומהן "טעויות העבר"? הנשירה מהלימודים? אני מבינה שאתה סובל מחרדה חברתית ודיכאון. אם הללו קשורים לעובדה שלא התמדת בלימודים, האם יש טעם להאשים את עצמך? אולי אין גיל נכון וגיל לא נכון. אולי לכל אחד יש קצב משלו, בגלל שלכל אחד יש שביל חיים אחר. אם עשית בחירה מסויימת, אולי זה מה שיכולת לעשות באותה נקודת זמן. יכול להיות שאתה חושב שיכולת לבחור אחרת ולא עשית זאת. היות והגעת למצב שבו אין לך מקצוע ביד, אתה מסיק שטעית. ומה אם היית צריך להתמודד עם דברים שמישהו אחר, בן גילך, לא היה צריך להתמודד איתם? האם הוא חי חיים נכונים יותר משום שמסלול חייו קל יותר? האם יש קשר בין הדברים? ואולי קל יותר לחיות מחוץ לסטיגמות המגבילות, ולעשות מה שאתה מרגיש שנכון בשבילך. אפילו לשנות כיוון מבחינת מחשבה על מקצוע, אם זה מתאים ועולה על דעתך.
 
 
לצפיה ב-'כבר לא '
כבר לא
16/07/2017 | 14:21
4
103
אני כבר לא מתפקדת בכלל גם ככה לא תפקדתי 
אבל העכשיו הפסקתי לאכול אין תיאבון וטעם בפה 
הויפאקס הזה גרם לי לסכרת 
וגם לא עוזר אני מוזנחת יש לי שפם וגבות 
לא מתקלחת לא קמה מהמיטה 
יש בעיות עם ריחות והחום 
מאז התחלתי את המסע של התרופות הפכיאטריות  לא קמתי מהמשכב .
אבל עכשיו אני במצב נוראי אני לא אוכלת יש לי בחילות גם המחלה שלי פעילה וכל השיער שלי נשר בגלל התרופות כמיות רצח 
תודה לכל מי שהגיב אני כבר לא מתפקדת בכלל לא תפקדתי אבל עכשיו זה גם חוסר אוכל וגם הלופוס פעיל מה שהחזיר אותי לסדורואטים 
 
לצפיה ב-'אני עידין עם ויפקס הזה '
אני עידין עם ויפקס הזה
16/07/2017 | 14:23
62
תשמעו אני בדרך כלל לא ממליצה אבל תתרחקו מתרופות הפכיאטריות האילו 
לצפיה ב-'מה כן?'
מה כן?
17/07/2017 | 12:46
42
שלום כאב8, 
 
אני שומעת שאת במצב לא טוב, ואין לך כוחות אפילו לטיפוח מינימלי כמו מקלחת.
אם היו שואלים את הדיכאון מה הוא צריך כדי לעבור, מה הוא היה עונה?
לצפיה ב-'שלום'
שלום
17/07/2017 | 13:47
27
אני מקווה שתרגישי טוב. ספל גופני וכאב קשים מאד להתמודדות. עליך לטפח את עצמך ככל שתוכלי ולהשקיע בעצמך. למזלנו, הרפואה היום מתקדמת ויכולה לעזור. בפרטי לקיחת התרופות והטיפול יש להיוועץ באופן צמוד עם המטפל שנתן אותם. כדאי גם לחיות בריא ונכון מבחינה אכילה, שינה ופעילות גופנית.
 
לצפיה ב-'לשבור את המעגל'
לשבור את המעגל
17/07/2017 | 21:48
26

שלום כאב יקרה,
מה שקורה לך נשמע כואב מאד. אולי את מרגישה שאין סיבה לקום מהמיטה ולדאוג לעצמך \ לטפח את עצמך, כי קשה לך להיאבק בקשיים שמערים עלייך המצב הבריאותי. אולי את כועסת, או זועמת, על כך שכדור שאמור לפתור בעיה אחת יוצר אחרת (סכרת). ויכול להיות שהבעיות נערמות ופשוט נמאס לך, ולכן את לא מנסה לפתור את אלה שכן יש ביכולתך לפתור. נדמה, שמרוב בעיות את קורסת, מרימה ידיים.
האם יש מישהי שתוכל לעזור לך פיזית? להתקלח? לאכול? כי נשמע שאת מזניחה דברים חיוניים מרוב יאוש, מה שיכול לפגוע בך, בגוף ובהרגשה. ואם תתחזקי, אולי תצליחי  להתרומם ולשבור את המעגל המרושע הזה של מחלה וחוסר תפקוד. 
 
לצפיה ב-'זה נורמלי '
זה נורמלי
17/07/2017 | 01:32
3
74
שאני עדיין זוכרת פרטים רעים שקרואו לי בבית הספר 
ובכלל לא חסר מכיתה א עד יב 
היום זכרתי איך משהיא אמרה חברה שלה אם זה היה קורה לחברה שלי הייתי עוזרת לה . 
שבבעצם אני גם הייתי סוג של חברה שלה כאילו לא באמת חברה היא אמרה את זה לעדי . וקרוא לה חן למרות הכרתי מאז אנשים טובים עם השם הזה . 
והקטע של החרא הזה היו מעדה שלי 
הבנות של עדה שלי כל כך רעות 
אנו עדה היחידה בעולם שלא עוזרים לאחד השני . 
תראו את הרוסים ואתיופים איך הם עוזרים לעדה  שלהם .
לצפיה ב-'זכרונות מבית הספר'
זכרונות מבית הספר
17/07/2017 | 12:13
30
לרבים מאוד יש זכרונות טובים ורעים מבית הספר, אך נראה לי שאצלך הדברים ממש חיים. יכול להיות שיש שם דברים לא פתורים שעדיין מכאיבים לך. 
מה דעתך ללכת לטיפול?
לצפיה ב-'שלום'
שלום
17/07/2017 | 13:44
18
העתיד הוא החשוב ולא העבר. ככל שנשפר את עתידנו, יקל לנו לשכוח מהעבר הרע. מי שמרע לאחר צריך להיענש בהתאם, לפעמים ע"י תגובת האחר. אם ההתנהגות הייתה בעבר הרחוק ואי אפשר להעניש, אפשר וכדאי לפחות ללמוד מהטעות וללמד את עצמנו להיזהר ולהתגונן מהצקות דומות בעתיד. חשוב לעזור ולהיות אדם טוב. היי טובה מתוך מחויבות למי שטוב, גם אם העדה שלך לדעתך לא טובה.
 
לצפיה ב-'טיבם של זכרונות'
טיבם של זכרונות
17/07/2017 | 21:18
19

כאב יקרה,
לפעמים אירועים שליליים שקרו בעבר באים ורודפים אותנו, כמו רוחות רפאים. את אולי רוצה לשכוח, לא בטוחה האם זה נורמלי להמשיך ולזכור. אולי הזיכרון מכאיב. כאילו לא מספיק שהדברים הרעים קרו, הם גם צריכים ללוות אותך היום. ואת אולי שואלת את עצמך למה את צריכה לשמור את הזיכרון הזה, למה זה טוב, במה זה משרת אותך. נראה כאילו זה לא עושה יותר מדי טוב, רק גורם לך לחוש מרירות כלפי אותה "חברה" שלא ראתה בך חברה, ושלא חשבה שאולי אפשר לעזור גם ל"לא-חברים". ומרירות ועצב כלפי החיים, שהראו לך צד עוין לאורך כל ילדותך.
לפעמים זיכרון אינו דבר שניתן לשלוט בו. משהו בחיינו, לפעמים תמים למראה, מעלה נשכחות, ואנחנו שם שוב. אולי דרך אפשרית להתמודד עם זכרונות כואבים היא ליצור זכרונות חדשים. קראתי הודעות אחרות שלך ואני מבינה שאת נמצאת כעת בתקופה קשה. יכול להיות שדווקא בגלל שאת נמצאת בתקופה כזאת, הזכרונות הרעים עולים, בבחינת "דומה מביא דומה". האם יש לך זכרונות טובים? אם כן, יכול להיות שאת אפילו לא רוצה לחשוב עליהם, כי אז תשווי אותם עם מה שקורה לך עכשיו, ובמקום לחשוב ש"אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר", תתגעגעי ותצטערי על "אבדנם" של רגעים יפים. האם זה לא משונה, שרגעים רעים אף פעם לא הולכים לאיבוד, בעוד שרגעים יפים כן? ואולי יש רגעים יפים, בין אם כאלה שקרו לך בעבר, ובין אם כאלה שיקרו לך בעתיד, שתרגישי שלא אבדו לך, משום שיהיה לך טוב להיזכר בהם. נדמה שכשקשה, שוכחים שיש דבר שנקרא "עתיד", או שפוחדים לחשוב עליו כי הוא נראה שחור משחור. כמו שהעבר נראה יותר קשה כשגם ההווה קשה, ושוכחים שאולי היה גם טוב.
 
לצפיה ב-'עדכון של חלק ממה שמרגיש\חושב'
עדכון של חלק ממה שמרגיש\חושב
15/07/2017 | 02:45
6
104
אני חושב שהפוטנציאל שלי הוא מאוד גבוה ורובו לא ממומש.
הסביבת מגורים לא סביבת תומכת ואני מתקשה להתקדם שם - ובעקבות הפחדים והמחסומים שלי אני חושש לעזוב שם וכמו גם הפחדים והמחסומים שלי מעכבים אותי בהמון מישורים אחרים בחיים.

לטיפול לא הגעתי בפעמיים האחרונות - היא רוצה שאגיע מוקדם אין לה זמן אחר ולי זה נורא קשה כל כך מוקדם אז פשוט לא הצלחתי להגיע.

אני מודה על דברים אחרים שיש לי בחיים שמפיגים לי את הבדידות עושים לי כל כך טוב - ברוך ה' דברים מעולים וזה סוג של הרגעה בשגרה המתישה בפרט בחיים בבית ההורים שמעיקים עליי נורא ברמה של סטרס ועצבים.

אני מרגיש שיש לי פוטנציאל גבוה
אני מרגיש שקשה לי לממש כרגע אותו
אני מרגיש תקוע ומתקשה לפרוץ מחסומים מפחדים וקשיים
אני נשאר במקום
ואני בעיקר עייף נפשית.

היום הגעתי למשוך כסף מכספומט בתוך קיוסק והנחתי את התיק על המתקן ארטיקים כדי להוציא את הכרטיס מהארנק וכשהנחתי את התיק הכבד אחרי שסיימתי ללכת בשמש אמרתי בקול שהתעייפתי מהחיים. לא מהשמש - מהחיים.

אחד הדברים שקשה לי איתם ומאמין שלהורים יש חלק גדול בזה זה סימני הגיל. יש להם חלק גם בזה שהם השרישו לי את הפחד מלגדול וגם את זה שמונעים ממני לעכב את ההזדקנות בדברים שלא אפרט כאן (חקרתי לעומק הכל) , ישבתי ליד התחנה לעשן סיגריה וירדה אישה מבוגרת מהתחנה ואני אחרי לילה ללא שינה ועייפות הבטתי בה בזמן שהיא הביטה בי ועברה לי מחשבה בראש שעוד שניה אני הולך לצאת עליה אם היא תעיר לי על עישון בתחנה אבל מה שקרה אחרי גרם לי להבין שאולי היא בכלל לא במקום הזה של להעיר לי כי אני מזמן ילד גדול שכבר לא צריך לחנך, מה שקרה אחרי שעברה אישה אחרת מבוגרת יותר מזרחית בראש סחבק ושאלה אותי למה אני מעשן כאן בשמש ולא בתחנה ואמרתי לה שאסור לעשן בתחנה והיא חייכה וקצת צחקה ואמרה תעשן בתחנה אין שם אף אחד...


לצפיה ב-'אחותי'
אחותי
16/07/2017 | 01:16
1
44
מתחילה לקרוא לי גבר
ואמרה לי שגדלתי וזה עושה לי רע מכמה סיבות:
1. סיבה אחת שמתי לב שבתקופה האחרונה גם הנפח בפנים ירד וגם הגוף השתנה לבוגר יותר וזה מביא לי כעסים על זה שאנשים לא באו לקראתי מספיק בבקשה שלי שאני רוצה להביא מכשירי אירובי ואנשים לא מבינים את התסכול ואת החשיבות של זה בעיניי.
2. זה מתסכל גם כי גם כשהייתי צעיר ויפה יותר ובעצם כי תמיד גם ככה פחדתי לזרום עם גברים ועד היום אני חושש להפגש עם גברים שמתחילים איתי באפליקציית הכרויות החשש שידחו אותי במציאות.
3. פשוט נמאס לי מהכל. עייף מהחיים.
 
היום מישהו סיפר לי שעובדת בעבודה הקודמת שעבדנו התאבדה לא מזמן וזה הביא לי רעיון לראש גם כי אני עמוס נפשית. שמעתי את השיר גג של הג'ירפות והתאפקתי לא לבכות ברחוב ליד אנשים.
 
אני חזק יותר - אני כמובן בוחר בחיים גם במציאות לא פשוטה שלי יש בעיות עם עצמי, להורים יש בעיות איתי ואני לא מממש את עצמי וסובל כל כך. התעייפתי מהחיים.
לצפיה ב-'תיקון'
תיקון
16/07/2017 | 01:19
27
ובעצם *כמעט* תמיד גם ככה פחדתי
לצפיה ב-'מישהו ער? אני מרגיש שאני עומד להשתגע'
מישהו ער? אני מרגיש שאני עומד להשתגע
16/07/2017 | 03:20
27
לצפיה ב-'שיחה עם ער"ן'
שיחה עם ער"ן
16/07/2017 | 05:12
1
54
כימיה: 5
סיוע בתוכן: 6-7
התחושה שיצאתי מהשיחה בהרגשה לא כל כך טובה. ספרתי לה דברים מעט קשים ולקראת סיום השיחה היא אמרה "טוב בהצלחה" וניתקה וזה נשמע כאילו היא בשיחה מכנית כזאת, רובוטית, שומעת כל יום כמה מדוכאים שמקשרים על בסיס קבוע, כאילו רגילה לשמוע עוד דכאונים - לא היה חיבור גדול מידי שלה אליי, כאילו בתחושה שלי אם אני אצליח יותר או אצליח פחות לא כזה מעניין אותה ואכפת לי ממני.
 
לעומתה ובעיקר בעבר היו מתנדבים שממש היו קשובים לי ואכפתיים ואוהבים (וגם נדירים) וזה היה בעיקר לפני גיל 20.
 
אני מרגיש שככל שאני גודל משהו משתבש.
 
היה לי מקודם סוג של התמוטטות עצבים על עוד המון דברים - גם מה ששתפתי וגם מה שלא שתפתי פה. אני ושב שהחברות הנהדרות שלי החיים כבר בסוג של חוסר אונים איתי. לטיפול אני לא מצליח להגיע ואני מרגיש שסובל.
 
בתחושה שלי גם שאר החברה בפורום לא מגיבים לי מ2 סיבות: או שחלקם בבעיות עם עצמם שקשה להם להכיל עוד,או שפשוט כבר התייאשו והתעייפו ממני כי שנים אני כותב על אותו דבר (כאילו שהם לא שנים כותבים בפורום גם אם זה תכנים שונים עדיין כותבים בפרום לאנשים במצוקה... ואני התקדמתי בדברים אחרים בחיים רק הנושא שמביא לפה הוא קבוע)
 
אני באמת מודה לאלוקים על אותו בחור שהיה כותב בפורום (היום כבר לא אבל אנחנו בקשר מתכתבים) - הבן אדם היחיד שמבין לעומק אותי כי הוא גם כמוני.
ואני מודה על כל הידידות שיש לי.
 
והנה שוב זה קורה לי - הסתכלתי בתמונות של פורים לפני שנתיים מהעבודה - שוב אמרתי איזה אידיוט אני איזה יפה ונערי הייתי. ומה אז היה? גם שנאתי את עצמי וגם ככה שנים.
 
עכשיו אני חושב שיש כאן משהו עמוק, זאת אומרת זה בעיה שהתחילה מהילדות והמשיכה בטרוואמות שעברתי בפנימיה וגם קצת אחרי בחיים הבוגרים. אני חושב שאנשים פה שקשה להם להכיל אותי אולי כי הם רואים את הרובד השטחי שאני מביא לפה ושוכחים שיש משהו עמוק יותר שאני אפילו לא כל כך מודע לו ובגלל זה אני סובל המון שנים.
 
גם בתחושה שלי הרבה חברי פה לא כל כך סובלים אותי וגם בפורום השכן - אבל זה בסדר, אני לא אמור להתחבב על כולם - יש לי את האנשים שמקיפים אותי ואוהבים אותי - החברים הקרובים באמת שיודעים מי אני ואנחנו בקשר שנים.
 
אשמח לתמיכה
פחות לשיפוטיות - יש לי את זה מהמון מההורים.
תודה.
לצפיה ב-'שלום לך'
שלום לך
20/07/2017 | 20:15
5
אני חדשה פה אז לא מכירה את כל הסיפור שלך, שנשמע מאוד מורכב.
אני מבינה שמאוד קשה לך ואני שמחה שאתה חזק מספיק כדי לבחור בחיים.
אני מבינה שאתה לא מצליח להגיע לטיפול בגלל שעו מוקדמות. ניסית ללכת לישון ערב קודם יותר מוקדם כדי שתצליח להתעורר 
לצפיה ב-'הפוטנציאל הממומש'
הפוטנציאל הממומש
17/07/2017 | 20:20
25

הי נייק יקר,
זה באמת נשמע מתסכל, ההרגשה שלא מקשיבים לך בעניין מכשירי האירובי. ההרגשה שהגוף משתנה, ואתה רוצה לשלוט בתהליך, להפוך אותו, ואין לך את כל הכלים כדי לעשות זאת. אני מבינה כמה חשוב לך להיראות צעיר. אולי "להיראות" צעיר פירושו גם להיות צעיר? מה אתה חושב? האם היית חוזר לעבר עם התחושות והרגשות שהיו לך בעבר? אני מתארת לעצמי שכן, כי אולי זה מה שאתה הכי רוצה. אבל בכל זאת מעניין אותי לדעת האם אתה מרגיש שיש דברים שיש לך עכשיו, שלא היו כשהיית צעיר יותר, שלא היית מוותר עליהם. ואולי תצליח גם להיראות צעיר יותר וגם לשמור על דברים שהשגת, שחשובים לך. אם תרצה תוכל לשתף גם איך היית רואה את הפוטנציאל הגבוה שלך בא לידי ביטוי. האם יש לך חלומות לא ממומשים? צדדים שהיית רוצה לפתח בעצמך?
 אולי אתה עייף מהחיים כי אתה מרגיש תקוע, כי אתה נאבק לשנות את מצבך, כי עדיין לא מימשת את עצמך כמו שהיית רוצה. ובכל זאת אתה דבק בחיים, יש בך גרעין שורד, ויותר מגרעין, ואולי ההישארות בחיים מצביעה על חלק מהפוטנציאל הגבוה שלך שכן הצלחת לממש.
 
 
לצפיה ב-'שאלה על תקשורת'
שאלה על תקשורת
15/07/2017 | 22:49
4
45
אני נוהג בשיחה עם אנשים לשאול על תחביביהם ולספר על תחביביי, אני חושב שזו דרך יפה לדבר. הבעיה שמה שקורה הוא שאני מתחיל בלשאול את כל השאלות עליהם ורק אחר כך מספר על עצמי, כי הם רגילים לצורת השיחה הזאת שלי ולא ממש רוצים ליזום בשיחה בעצמם. השיחה יוצאת מלאכותית כמו חקירה ולמעשה אני מנהל את רוב השיחה וקובע על מה מדברים בה. זה יוצר נתק ביני לבין החברה שסביבי. איך אפשר להשתחרר מזה?
לצפיה ב-'"תקשורת נכונה"- האם יש כזאת?'
"תקשורת נכונה"- האם יש כזאת?
16/07/2017 | 23:34
24

ערב טוב פילוסוף רוחני,
לפי מה שתיארת נשמע שהשיחה באמת יוצאת קצת מלאכותית.. כמו ריאיון התנהל לפי המתכונת של שאלה- תשובה.. שאלת איך אפשר להשתחרר מזה בכדי שלא ייגרם נתק..
יקר, אין לי לכך תשובה חד משמעית, והאמת? אני לא חושבת שלמישהו יש אחת.. אבל כתבת שאתה חושב שזו דרך יפה לדבר, ואני מסכימה איתך.. הרבה יותר מנומס להתעניין באחר ורק אחר כך  לדבר על עצמך.. ואם היית מספר קודם על עצמך- אתה חושב שהשיחה הייתה זורמת יותר?- לא בטוח.. אולי אז היו אומרים שאתה מרוכז בעצמך..
שמע יקירי, לאנשים תמיד יש מה להגיד.. לא משנה מה נעשה ואיך נפעל- תמיד יהיו את אלו שפחות יתחברו לסגנון שלנו.. אין זה אומר שאנו צריכים להתיישר מול כל אחד שעומד מולנו..
כמובן, אין הכוונה להיות מוזר ונבדל מהחברה.. אבל בהתייחס למקרה שהצגת פה- לדעתי ולדעתך (שהיא אף יותר חשובה) פעלת כראוי.. אם זה עדיין מטריד אותך, תוכל לנסות ליצור אתנחתא בין שאלה לשאלה ולהגיב קצת לדבריהם- כך השיחה תקלח יותר.. מקווה שעזרתי במעט..
בברכת לילה טוב 
 
לצפיה ב-'התחלת היכרות'
התחלת היכרות
17/07/2017 | 12:58
2
26
שיחה עם מישהו חדש אינה פשוטה. הרעיון שלך של לדבר על תחביבים הוא מאוד טוב, כי זה נושא שבדר"כ מדבר אל אנשים, כל אחד והתחביב שלו,
כדי שזה לא ירגיש כמו חקירה אולי כדאי שתגיב למה שאומרים לך, ותתעניין יותר בפרטים ממה שסיפרו לך, ואולי תוסיף דברים משלך, כך אם הצד השני ירגיש שאתה מתעניין בו מבלי שזה יראה חקירה. 
מוזמן לנסות, לא מבטיחה שזה יצליח....
לצפיה ב-'תודה אחשוב על זה'
תודה אחשוב על זה
17/07/2017 | 13:34
1
8
לצפיה ב-'אגב אני גם חשבתי'
אגב אני גם חשבתי
17/07/2017 | 13:54
17
על משהו כמו: לשאול שאלה על תחביבי האחר, אחר כך לספר על מה שעשיתי בתחביב שלי, אחר כך לשאול עוד משהו על תחביב אחר של האחר וכך ליצור שיחה מסורגת שאולי תתפתח יותר. הבעיה שמה שקורה שאני בדרך כלל שואל את כל השאלות ומספר את כל הסיפורים והאחר לא יוזם דיבור מעצמו ולא נוצרת שיחה טובה.
לצפיה ב-'אני אוריאל, יש לי בעיה של רגישות יתר או רגיש מאוד...'
אני אוריאל, יש לי בעיה של רגישות יתר או רגיש מאוד...
15/07/2017 | 19:57
5
82
זה התחיל בגיל קטן והמשיך עד היום (32) מה מאפיין אנשים כאלה?
קושי להתקדם בחיים בנושא של לימודים, עבודה, חברה, זוגיות וכו'...
נסיתי טיפולים בחיים ולא ממש עזר.
התחלתי בערך לפני כחצי שנה להיות בקבוצת תמיכה דומה שיש בארץ.
כמו כולנו רובנו חווים לרוב מצוקה, אבל האנשים הרגשיים או הביישנים או שהבדידות מציפה אותם צריכים משהו שיתמוך בנו וכו'...
מכיוון שאני גיי אז להיות רגיש יתר או אדם רגיש מאוד (יש ספר כזה..) מאוד קשה בקהילה הזאת שאנשים כאלה יתקבלו בחברה כאנשים נורמלים וכו'...
יש לי גם פגם חיצוני שלי זה מפריע מאוד וכנראה בעקבות הפגם הזה החוסר ביטחון התגבר (לצערי) והורס כל חלקה טובה אצלי בנפש ונשמה...
שמחתי לכתוב ולפרוק מה שיכולתי.
אשמח לקבל אוזן קשבת :)
לצפיה ב-'מבין אותך'
מבין אותך
16/07/2017 | 04:48
50
גם אני כזה שום דבר לא יעזור אלה אתה לעצמך לצאת מזה ולא לחפש תרוצים שאתה גיי וכו
לצפיה ב-'אנחנו פה בשבילך'
אנחנו פה בשבילך
16/07/2017 | 23:36
22

שלום אוריאל,
ראשית אני שמחה שמצאת בנו פלטפורמה ראויה לפרוק את שעל ליבך.. גאה בך על האומץ, לא כולם זוכים בו..
קראתי את הדברים שכתבת.. הבעיה הזאת שמלווה אותך לאורך שנים, נשמעת לי לא פשוטה.. אני רק יכולה לתאר לעצמי כמה קשה זה להיות רגיש יתר על המידה.. כמה מלחמות מתחוללות בתוכך כאשר נזרק לעברך משפט טיפה מעליב.. ואתה נלחם, מנסה בכל הכוח לא לקחת ללב, לא להיפגע.. אבל אז- המלחמה הסתיימה.. והפסדת.. הרגש ניצח והוריד אותך מטה..
יחד עם זאת, נשמע שאת מודע לעצמך כל כך, אולי בזכות הטיפולים שניסית בעבר.. אולי הם לא פתרו את הבעיה, אבל לפחות אתה יודע לזהות אותה.. זו כברת דרך משמעותית בדרך אל הניצחון.. ראוי להערכה!
הייתי רוצה להזמין אותך לצ'אט שלנו, הוא אנונימי ומכיל אנשים מקסימים שישמחו לשמוע קצת יותר מה עובר עליך.. יהיו שם בשביל להקשיב לך, כדי שתמיד תדע שיש מי שתומך בך.. הצ'אט פעיל כל ערב בין 21:00 לחצות.. תבוא, נשמח להכיר קצת יותר לעומק 
מצרפת חיבוק חם לברכת לילה טוב,
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'בהצלחה '
בהצלחה
17/07/2017 | 01:22
20
מבינה אותך מאמי 
לצפיה ב-'מה מאפיין רגישות יתר'
מה מאפיין רגישות יתר
17/07/2017 | 12:16
22
למה אתה חושב שיש לך רגישות יתר? רגישות היא דבר חיובי ברוב המקרים. 
כתבת שהיית בטיפול ולא עזר לך, מקווה מאוד שהקבוצה עוזרת יותר. 
תוכל לפרט יותר כדי שאבין מהי רגישות היתר שלך ואולי אוכל לעזור. 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
17/07/2017 | 13:41
14
אתה צריך לאהוב את עצמך ולהיות בטוח בעצמך. אם תאהב את עצמך, תהיה בטוח בעצמך ואז תדע מה לעשות בחיים ועם אנשים. אם תשדר ביטחון עצמי, ויראו שאתה יודע מה לעשות ומה אתה רוצה, יעריכו אותך ופחות תצטרך לחשוש. אהוב את עצמך בזכות הדברים שאתה עושה, שאתה אוהב ושמעניינים אותך. פתח לך הכרה חדשה לאישיותך. רגישות יכולה להיות טובה אם ישתמשו בה להבין את צרכי האדם האחר ולעזור לו. תוכל להשתמש ברגישות שלך למטרה הזאת. אם אתה עושה מעשים טובים ולא רעים לאנשים, היה בטוח שיש לך תכונות טובות.ושאתה נורמלי ואל תתייחס ממה שיחשבו עליך. פעל באמונה עצמית להשיג את מטרותיך ואז יעריכו אותך יותר. הצג בחברה את התכונות החזקות והטובות שבך והתגאה בהן.
 
 
לצפיה ב-'משהו הזכיר אשפוז יום '
משהו הזכיר אשפוז יום
16/07/2017 | 16:19
1
51
אז אני עדיין בטרוארמה 
ממה שהיה לי שם בקפלן מהרופא הדפוק שם 
נראה לי שהרופא שם דפוק 
אני חושבת שהוא מקבל אחוזים מזיפרקסיה 
שזה בכלל לא תרופה להתקפי חרדה ולא לדיכאון
פשוט לא האמין לי יכל אז לחסוך לי קלונקס בכמיות רשם לי 3 קלונקס 
עם היה מביא לי תרופה 
וגם לא הביא לי שיחות למרות ששמע את כל הסיפור שלו 
וגם הביא לי האבחנה  לא קשורה של סיזופרניה . 
בגלל הרופא הזה טלמור הזה בכתי כל יום 
פחדתי להתאשפז שלא יבאו לי תרופות לא קשורים 
בגלל האבחנה .
מזל שהלכתי פכיאטר פרטי שלא הבין מה הקשר לתרופות שקבלתי ולבעיה שלי . 
הייתי חייבת לספר לכם יש עדיין שוק מזה 
כמו שאומרים אשפוז יום נפלתי על החרא של החרא 
 
לצפיה ב-'טיפול לא מתאים'
טיפול לא מתאים
17/07/2017 | 13:00
19
נראה שמי שטיפל בך במהלך האישפוז, לא זיהה נכון את הבעיה שלך, ונתן לך תרופות שלא עזרו. 
זה לא אומר שכך קורה בכל אישפוז יום או אישפוז מלא. 
ישנם אישפוזים מאוד יעילים.
שמחה שמצאת מטפל שמצליח להבין אותך ולתת לך את התרופות המתאימות
לצפיה ב-'תסכול'
תסכול
13/07/2017 | 22:31
2
91

,היי

אני חדשה פה :)
נחמד לדעת שיש מקום שאפשר לשפוך בו הכל.

שנים שאני סובלת מביישנות וחרדה חברתית שהשתלטה לי על החיים. מאז שהשתחררתי מהצבא, לא מצאתי כיוון בחיים, הייתי בהרבה עבודות זמניות, מה שכרגע מקשה עליי למצוא עבודה קבועה, כי זה לא עושה רושם טוב, למרות שהמקומות שעבדתי בהם היו מאוד טובים.
לאחרונה עזבתי 2 עבודות קבועות, לא הצלחתי להשתלב, נורא נלחצתי ושקעתי. נראה לי שזה קשור לעניין החברתי.
אני כבר מעל גיל 30 ועדיין רווקה, מה שבכלל מגביר את הלחץ מהסביבה ומהמשפחה.
חברים אין לי בכלל. רק כמה כאלה שאיתם אני מדברת בפייסבוק, אבל זה באמת לא אמיתי.

הקשר עם ההורים מאז ומתמיד לא היה טוב, יש המון ביקורת,
מה שיותר גורם לי להרגיש לבד.

לפני חודש עזבתי עבודה מאוד נחשבת ומאז אני רק שוקעת.
החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהעז וללכת לפסיכולוג. הרגשתי שככה אי אפשר להמשיך.
הוא באמת מקסים, אבל לצערי ההגעה אליו כמעט בלתי אפשרית, מכיוון שהחרדה החברתית שלי מונעת ממני כמעט לתקשר איתו ואני נורא בלחץ שם.
הוא אומר שזה משהו שייקח זמן ודרוש סבלנות, אבל קשה לי לראות את עצמי עומדת בלחץ הזה וממשיכה. יש לי נטיה לוותר מהר ולפרוש.

בינתיים אני עוברת מראיון לראיון ומקבלת רק תשובות שליליות.
הבדידות הזו, בשילוב עם היחס הרע מהמשפחה והמצב רוח הנוראי.. נורא קשים.
ובמקביל החששות מהעתיד והחשש שהכל שוב יחזור על עצמו.

מאוד קשה לי וקשה לי למצוא עניין בדברים ולהעסיק את עצמי, כי רוב הזמן פשוט משעמם לי ואז גם הכל צף.

מה אפשר לעשות?

תודה לעונים;)
 
לצפיה ב-'ברוכים הבאים '
ברוכים הבאים
14/07/2017 | 15:10
1
62
היי עדי,
קודם כל ברוכים הבאים לפורום שלנו בהחלט אפשר לשפוך פה את אשר על הלב...
אם הבנתי נכון, אני מרגישה שאת מדברת על חוויה קשה של תלישות, שעוד לא מצאת מקום שמרגיש מדוייק ונכון לך ויוצר חוויה של בית, במישור המקצועי, החברתי והמשפחתי...והתלישות הזו מתסכלת ויוצרת בדידות קשה... ושאת מרגישה שבמשפחה שלך יש שיפוטיות כלפי זה, שיפוטיות שאני תוהה אם גם את בעצמך לא הפנמת אותה ומחזיקה אותה כלפי עצמך, דבר שאולי מוסיף לחרדה שאת מרגישה...
נשמע ממה שכתבת שכרגע את באיזושהי נקודת מפנה, שאת מחפשת עבודה שתתאים לך, ושפנית לטיפול לראשונה, בתקווה שזה יעזור לך... העניין הוא שזה פרדוקסלי באופן שקשה לשאת אותו - כיוון שקבלת העזרה מאלצת אותך להתמודד עם הדבר שהכי קשר לך, וזה להחשף וליצור קשר...בנוסף לכך שטיפול יכול להציף ולהעלות דברים כואבים כחלק מהתהליך של החלמה... וזה באמת, כמו שהפסיכולוג אמר לך משהו שלוקח זמן וסבלנות...
אך אולי כדאי לחשוב על מה ניתן לעשות בין הטיפולים כדי להקל עלייך, כיוון שזה נשמע שהעדר התעסוקה וההתמודדות החדשה מציפים אותך...אולי לחשוב על כיצד תוכלי להתמלא באוויר כדי לאפשר לעצמך את האוויר לנשימה שיאפשר לשאת את התקופה הזו באופן נסבל ולא לשקוע, ושניתן יהיה לתת לטיפול הזה הזדמנות...
 
כחלק מזה, מזמינה אותך ממש להמשיך ולשתף כאן עוד, ובנוסף יש לנו צ'אט אישי ואנונימי לחלוטין שפעיל כל ערב בין תשע לחצות (חוץ מימי שישי) ושם אפשר לדבר עם אחד מאיתנו המתנדבים ולא להיות לבד עם הדברים... אולי ביחד נוכל להפוך את התסכול לנסבל וביחד למצוא את הדרך המדוייקת והנכונה לך...
 
בתקווה לשבת שיש בה מנוחה...
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'תודה רבה על התגובה המקסימה:)'
תודה רבה על התגובה המקסימה:)
14/07/2017 | 16:25
51
אכן כל הדברים שכתבת פשוט מדויקים.
יש המון שיפוטיות והערות מההורים על בסיס יומיומי, ולצערי זה קורה גם במקביל לטיפול, כך שאחד סותר את השני וקצת קשה להתקדם ככה.
כי מצד אחד מנסים להשתפר, ומצד שני אני חוזרת הביתה ומקבלת הרבה הערות שמהן אני מנסה להתעלם.
ואחרי כל השנים האלה של השיפוטיות, אני גם מאוד ביקורתית כלפי עצמי.
חסרת בטחון/ אהבה עצמית, וזה מה שאנחנו מנסים לשפר אצל הפסיכולוג בהתחלה.
 
 
אני ממש בתחילת הטיפול, אבל מוצאת את עצמי ממש נגררת אליו, כי זה המקום שבו הלחץ והחרדה פשוט גדלים בצורה קיצונית.
אני יודעת שאם אפסיק ללכת אליו, בעצם אחזור אחורה ולא עשיתי בזה דבר.
 
חוסר התעסוקה באמת גורם לכל החששות מהעתיד פשוט לעלות בצורה גדולה יותר, וגם החשש ממה שיהיה שוב בעבודה החדשה..
 
במקביל, הרבה חוויות שליליות מהעבר שבעצם תוקעות אותי מלהתקדם.
מרגישה בבלגן אחד גדול, ובבית לא ממש מבינים את זה.
 
אולי באמת אשתמש בצאט שלכם יום אחד. רעיון נחמד:)
 
שתהיה שבת שלום ותודה רבה:)
לצפיה ב-'טיפים לחיים:'
טיפים לחיים:
14/07/2017 | 01:14
45
לשוחח בעניין עם חברים על דברים אישיים וחשובים כמו תחביבים.
להשקיע יותר מדיבור מאשר במגע.
ליצור קשרים בעיקר במסגרות.
ליצור קשרים מתוך רגש ולא באופן מלאכותי.
להימנע מלהגדיר קשרים.
לתת הרבה דאגה ואהבה.
להיות כן וישיר במלים יפות.
להימנע ככל האפשר מלשקר.
להימנע מדיבורים חומריים.
לדבר בעיקר דברים חשובים.
לדבר במלים פשוטות.
לדבר ברור ולעניין.
להיות אסרטיבי ולשמור על זכויותינו.
לחשוב חיובי ולייעץ חיובי.
להתייחס לכל אדם כאילו הוא רוחני.
לא לדבר רעות על אנשים.
לבצע מחויבויות בחריצות ובנאמנות.


לצפיה ב-'משעמם לי מאד,מאד'
משעמם לי מאד,מאד
13/07/2017 | 06:14
2
89
משעמם לי מאד במה אני יכול להעסיק את עצמי במחלקה פסיכיאטרית?
לצפיה ב-'לא יודע'
לא יודע
13/07/2017 | 14:48
58
אולי יש שם כמה סוגים של עיסוקים באמנות שאפשר לעשות כמו לצייר או לקרוא. ודאי תוכל לשוחח עם אנשים לעניין. כשאין עם מי לדבר, אפשר לעסוק לעצמך במחשבות שמעניינות אותך.
 
לצפיה ב-'תעסוקה המחלקהה פסיכיאטרית'
תעסוקה המחלקהה פסיכיאטרית
17/07/2017 | 12:52
25
שלום, 
אני מבינה שמאוד קשה לך שם, 
האם אתה משתתף בפעילויות שישנן שם, גם אם הם לא מאוד מעניינות אותך, זו דרך להעביר את הזמן יותר מהר.
בנוסף את היכול לעשות עבודות יצירה, ציור, בנייה בגפרורים, כתיבה...
אם אתה אוהב אז גם תשבצים, סודוקו וכדומה, תבקש שיביאו לך חוברות כאלו
מקווה שתשתחרר במהרה 
לצפיה ב-'הרגע הזה'
הרגע הזה
13/07/2017 | 11:20
74
כעס. כאב. פחד. חמדנות. תאווה. אלימים כלפי עצמנו. אלימים כלפי העולם. המחשבו והגיגים שלנו הפוכים משלום. הדרך שבה אנו עושים את הדברים רעשנית וקולנית - אנטיפתית משהו. הייתי רוצה לחיות בעולם שמי שאתה הוא מה שמשנה. לא צבע העור שלך , ולא איזה בגדים אתה לובש או איזה רכב יש ברשותך. נוסעים בזמן - הלוך ושוב במחשבות שלנו , משחזרים רגעים מהעבר ומזילים ריר על העתיד לבוא. אף פעם לא כאן. אף פעם לא ברגע הזה. אף פעם לא בהווה. שוכחים לחיות. לחיות באמת. שוכחים להסיר את המסכות ואת ההגנות ובאמת לתת לעצמנו לחוש, להיות ברגע הזה. אוטמים את עצמנו מבאמת לגעת בנקודות הללו. חוסמים את עצמנו מללמוד דברים חדשים הן בגלל ההיראות של הדברים בפני האחרים והן בגלל פחד מדברים חדשים. אז בנוסף לעבר ולעתיד, אנו חיים גם בפחד. שוכחים להתאמן - לא רק פיזית אלא גם נפשית על הצמיחה שלנו כבני אדם.
והרגע הזה , שבו אצבעותיי נחות על המקלדת מפני שזרם הרגשות וההגיגים שמתסחרר בתו מוחי , ולרגע קט של הפסקה בפולסים החשמליים של הנויורונים , גורמים לי לחוש במגע המשענת על גבי. ומתיחה קלה באיזור הירך כאשר יושב אני ברגליים משוכלות. זה לא כל כך משנה , מה מחר יביא עמו, בטח ובטח מה היה בעבר. אני מעריך את כל מה שיש לי היום , כי מחר יכול להיות שזה לא יהיה . זה קצת פחות חשוב שהיא כבר לא איתי, ושהם לא מבינים שום דבר . אני חי ללא פחד. ללא פחד מעצמי. ללא פחד מהעולם. ללא פחד מהחיים . ללא פחד מהמוות. אני חי את הרגע. ואולי מה שבאמת הופך את החיים האלו לראויים לחיות אותם היא העובדה שיש להם סוף. וסוף הוא גם דבר מדהים. הפוטנציאל שאדם יכול לחיות את חייו ולנצל אותם הוא אינסופי במכלול הוריאציות האפשריות.
מרגיש כמעין מסומם שהיה בגמילה ארוכה מאד מהאושר, מהחיים האמיתיים. ואולי עכשיו כדאי לפרוץ החוצה מבעד לבועה. ולהסתכל דרך כל הבולשיט לדברים החשובים באמת. אני. הרגע הזה. הרגשות שמציפים אותי. לחוש את מגע בגדיי על עורי.
ואולי כדאי שאעשה מסע אל תרבות רחוקה ומרוחקת - אלמד שפה חדשה שתעזור לי לכמת ולהביע את עצמי בצורה ברורה ושגורה אף יותר מאשר אלו שאני כבר יודע .
מספיק להתעמק בכאב. מספיק להיאחז בו. תתן לו להיסחף ולשקוע בזמן שלו. אל תאיץ בו ואל תאט אותו.
אני אוהב את עצמי. אני אוהב את הדרך שבה אני פוסע. אוהב אותה עד אין קץ. מחכה לשוב ולהיפגש עמה כשהזמן יגיע. למדתי לראות. למדתי איך להסתכל ואיך להביט על הדברים. יש לי עוד הרבה מה ללמוד.
אני כבר לא מפחד מאין קץ הדברים שאני לא יודע . אני מרוגש מהדברים שאני עוד יכול להספיק וללמוד.
אולי משהו בקוד שמרכיב את מי שאני מעט השתנה. אולי הגרסה התעדכנה בכדי שלא אשאר מאחור.
ואולי הגיע הזמן להפסיק את הלימודים ולטוס. לחיות עם השבטים המרוחקים. ובאמת לדעת וללמוד להסתכל.
כי עכשיו אני יכול.
 
לצפיה ב-'מרגיש לי'
מרגיש לי
12/07/2017 | 01:10
4
82
שאין לי ממש איפה להוציא את הכעס.
אם אשתף במצוקה שנקלעתי אליה ולא הצלחתי לצאת ממנה ועכשיו דברים יסתבכו אז או קרובים יגידו לי "אמרתי לך" בלי להבין את הקושי שהיה לי באותו זמן לצאת מכל הברוך, בדיוק כמו שאנשים יודעים איזה יעדים הם רוצים בחייהם ומתקשים מכל מיני סיבות להשיג גם כשברור שצריך לעשות א', ב' ו-ג',
ואמשיך שגם אם אוציא את הכעס ואפרוק את הקושי לקרובים\מטפלים\ער"ן\פורום\וואטעבר - לאנשים במילא לא באמת אכפת ממני ומטבעם חושבים בעיקר על התחת שלהם אחרת מזמן היו לוקחים אותי כפרויקט רציני לעזור לי לצאת מהבעיות החמורות שנקלעתי אליהם והחלומות שלי שהרבה מהם לא התגשמו.

אני מרגיש רע, אני מרגיש שאני מתחיל כבר לאבד את זה, אני מרגיש שבמצבי ובבעיות שלי אולי כבר אין דרך חזור - כאילו קצת פספסתי את הרכבת ואני מרגיש שאני רוצה לפרוק (וזה מה שאני עושה בעצם) אבל לעזאזל - אני 11 שנים בערך בפורומים האלו, במסגרות טיפוליות ומצלצל לער"ן - נמאס לי.. ):
לצפיה ב-'למצוא את הכוחות....'
למצוא את הכוחות....
12/07/2017 | 01:46
1
53
עזוב את האנשים שמסביב
תתחיל בעצמך
אם אין אני לי, מי לי?
רק לך יש את הכוח לקום ולשנות.
לשנות את דפוס החשיבה שלך.
לסלק מחשבות כולאות.
להפסיק להיות קשה כ"כ עם עצמך.
כי אתה צעיר, חופשי ואתה יפה.
תעריך את עצמך.
אני רצינית.
אל תיתן לאף אחד להוריד אותך.
תאכל בריא, תישן בלילה, תעשה כושר.
אף אחד אחר לא יעשה את אלו בשבילך.
רק אתה.
בהצלחה...
לצפיה ב-'(^מה שהיא אמרה)'
(^מה שהיא אמרה)
16/07/2017 | 22:45
12
צודקת בכל מילה..
לצפיה ב-'שלום'
שלום
12/07/2017 | 13:51
30
מרעים צריך להעניש בהתאם לחומרת המעשה שעשו. אם אתה מרגיש שיש לך מה לשפר בעצמך, כדאי שתפעל לשפר באופן עצמאי. אם תנסח את עצמך בבירור, יימצא מי שידע להקשיב. היה בחברת אנשים שמעניינים אותך כמו במסגרות בנושאים שמעניינים אותך, ואז תהיה חברות טובה ותוכל לסמוך עליהם שיעזרו לך. לפני הפנייה לאחרים השתדל לעזור לעצמך, וככל שתנסה לעזור לעצמך האחרים יעריכו אותך.
 
 
לצפיה ב-'להוציא את הכעס...'
להוציא את הכעס...
12/07/2017 | 23:21
38

היי ,
הכעס הזה שעולה בך מחפש מקום לצאת ונראה שהסביבה הקרובה לך לא מגיבה בהבנה והכלה לכעס הזה ואף מתסכלת יותר כי עד שאתה מתחיל לשתף זורים מלח על הפצעים באמירות מהסוג "אמרנו לך..."
כנראה בגלל זה אתה מעדיף לא לשתף את הסביבה הקרובה אבל כעס שמציף מחפש מקום לצאת...לכן אתה פונה לתמיכה במקומות אחרים ומוציא את הכעס...סוג של פתרון המלווה אותך כאחת עשרה שנים.
נראה שבכל זאת מצאת דרך לפרוק את הכעס הגואה בך גם אם נראה לך שזו לא הדרך האידאלית ...
חשוב שתדע: לנו אכפת ממך!!! גם אם אתה לפעמים חושב את ההפך, אנחנו כאן בשבילך ,לתת יד (גם אם מדובר ביד וירטואלית ) כדי שלא תרגיש כל כך בודד ומתוסכל. כדי שתמצא מקום בטוח לפרוק את הכעס שלך ...
שולחת לך חיבוק  ושיר  ותזכור אנחנו כאן בשבילך בפורום ובצ'ט גם ברגע זה עד חצות.
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'אני במצוקה'
אני במצוקה
09/07/2017 | 21:10
15
144
רוזן וינקו טענו שרוב מקרי ההתאבדויות קורות דווקא באביב. כי יש אחרי החורף רמות סרוטונין נמוכות יותר במוח. בסך הכל אנחנו יצורים מאוד כימים. אין זה אביב עכשיו אך אני מרגישה שרמות הסרוטונין שלי שואפות לרצפה. אני לא מצליחה לתפקד. הם שכחו במחקר שלהם אולי גם לחפש את הקשר בין תקופת המבחנים לבין התאבדויות. אני לא יודעת ממה נובעת הסטטיות שלי. לא בא לי כלום, לא ללמוד, לא לעבוד, לא לזוז, לא לחיות. עכשיו מבחנים אך אינני מצליחה ללמוד. לא יודעת האם אני לא מצליחה ללמוד בגלל דיכאון או שלימודים מובילים אותי להיות מדוכאת. חשה אופוריה מאוד גדולה. הכל מטושטש כמו בחלום והריכוז שלי מאוד נמוך. אני כאן אבל לא כאן. כבר לא יודעת מי אני. אולי ליטול שוב כדורים זה פתרון אך הם תמיד גורמים להכל להיות גרוע יותר בהתחלה, המבחנים הם עכשיו ולא יכולה להסתכן בכך שזה ידרדר את מצבי בחודש הקרוב. לא הלכתי למבחן היום. עוד מועד ב'
לצפיה ב-'שלום'
שלום
09/07/2017 | 21:38
9
61
צריך לחיות בריא ונכון. אכלי נכון, שני מסודר, עשי פעילות גופנית טובה ומבוקרת, עבדי בטבע ושהי בטבע. במבחנים ובלימודים חפשי עניין והתמקדי בו. צריך לעסוק בדברים שמעניינים אותנו. עשי דברים שאת אוהבת בזמן הפנוי, ובזמן הלא פנוי עשי מחויבויות והזכירי לעצמך שוב ושוב את התועלת שתהיה מהן לך ולאחרים. אם קשה לך עשי כל פעם קצת ונוחי קצת עד שתתרגלי לפעולה.
 
לצפיה ב-'ואו שמתי לב שענית לכולם'
ואו שמתי לב שענית לכולם
10/07/2017 | 04:03
8
59
היי. אני מופתעת. האם אתה נמצא כאן רוב היום? זה גורם לי לתהות...
האם זאת חלק מעבודתך באתר או מבחירה ?
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
10/07/2017 | 14:31
7
50
זה מבחירה אבל אני נמצא בפורומים רוב היום.
 
לצפיה ב-'מדוע אתה כאן רוב היום?'
מדוע אתה כאן רוב היום?
11/07/2017 | 04:02
6
50
התשובות שלך מאוד מעשיות ואני בטוחה שאם הייתי מצליחה לעשות את הצעדים כדי ליישם את מה שכתבת זה יכול היה לשנות את חיי. הבעיה...כל האנשים אשר תחושותייהם דומות לשלי מאוד מאוד קשה להם ליישם. הדיכאון שואב ממך את הרצון לפעול נכון ולעשות את מה שבריא בשביל עצמך. זה קצת כמו לראות את העולם מבעד למשקפיים שחורות. הכל שחור וקודר. קצת כמו וירוס במחשב שלך. המוח התקלקל. הרציונל אומר לך מה אתה צריך לעשות אך הוירוס משבש את זה וגורם לך לפעול דווקא אחרת. הלוואי שהייתי מצליחה לפעול כפי שכתבת. אם היית יכול להתקין בי תוכנה אשר תגרום לי לרצות, להחדיר בי מוטיבציה אז הכל היה פשוט הרבה יותר. לכן עבור אנשים מסויימים...עצות כגון תאכל בריא, תישן בשעות קבועות וצא לחיק הטבע הם בלתי יישימות כי הוירוס הזה מונע מהם לצאת. אבל אני מאוד מודה לך על מה שכתבת. זה בטוח היה פועל אם הייתה לי המוטיבציה לעשות זאת. אני צריכה שיתקנו אותי קודם כדי שארצה.
מדוע אתה כאן רוב היום? האם אתה כתבת שיש לך אספרגר? מישהו כתב זאת ולא זוכרת מי...האם זה בגלל שאתה אוהב לעזור לאנשים או שגם אתה זקוק לעזרה?
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
11/07/2017 | 14:25
5
67
אני כאן גם כי אני אוהב לעזור מתוך חוכמת חיי וגם מתוך הרגל. הבנת העולם שלי אומרת בין השאר שצריך לפעול ולרצות להתקדם. ידוע לי שיש מצבים קשים כמו דיכאון, אבל אני מניח שבעזרת עיסוק בתחביבים ובנושאים שמעניינים אותנו, הן בעשייה להנאה בזמן הפנוי והן בחשיבה עליהם, אפשר יהיה לאזן את מצב הרוח ולהקל על הדיכאון. אני מאמין שלאדם יש הרבה כוחות להשתפר אם יחליט. יש לי אספרגר שמקשה עלי לתקשר עם החברה ומנתק אותי מהחברה. אני אדם מאד רוחני ופילוסופי ומחפש דרכים מעניינות ומיוחדות לחיות. כתבתי על זה בפורומים הרבה פעמים. בעיקר אני כותב הרבה על כך שהייתה לי לפני הרבה שנים מטפלת שהיא אישה נהדרת והייתה תמיד אהבת חיי האדירה ומעולם לא אהבה אותי כאדם. אני חושב שזה הסיפור הכי חשוב בחיי.
 
 
 
לצפיה ב-'תודה על הנכונות'
תודה על הנכונות
11/07/2017 | 17:46
4
39
היי פילוסוף, מדוע אינך חושב שהיא אהבה אותך כאדם? אשמח לשמוע על כך אם תרצה לשתף. ובכלל על סיפור חייך...
לצפיה ב-'סיפור חיי מאד מוזר'
סיפור חיי מאד מוזר
11/07/2017 | 18:51
3
51
המטפלת שהכרתי לפני כשלושים שנה הייתה אהבת חיי ואהבתי אותה תמיד אהבה עצומה והרבה זמן רציתי להתחתן אתה. התאמצתי ככל שאוכל לשכנע אותה להיות אתי בקשר והתחננתי בפניה וסירבה לי ומה שקרה בטעות שהטרדתי אותה מרוב ייאוש ואהבה ודיברתי אתה בדרך פילוסופית מתחכמת שמנעה להבין מה אני מרגיש אליה וחשבו שיש לי כוונות רעות. היה לי שם פסיכולוג קליני גאון שטיפל בי ביחד אתה והתעלל בי נפשית קשה במלים במשך שנים בגלל הסיפור אתה. בנוסף לזה הסתבכתי עם אנשים זרים בהרבה מקומות כי חשבתי שלא צריך להגיד דברים לא נכונים כדי להתגונן. גם הייתי מתחיל עם בחורות זרות באוטובוס. כל זה הביא לכך שאיבדתי את היכולת לתקשר ודיברתי מוזר. אחר כך הייתה תקופה שמלמלתי מלים גסות בלי שליטה בכל מיני מקומות. אחר כך הייתה תקופה ממושכת שחשבתי מחשבות מילוליות בניגוד לרצוני על כל מה שלא רציתי לחשוב. עכשיו אני בתהליך של השתחררות מכל זה. הלוואי שאוכל פעם להתחתן עם המטפלת, אני מאד אוהב אותה. עכשיו היא רחוקה ממני וכבר שנים לא רוצה לדבר אתי ולשמוע ממני.
לצפיה ב-'תאהב את עצמך לל תלות באדם אחר'
תאהב את עצמך לל תלות באדם אחר
12/07/2017 | 04:18
2
38
ממש מצטערת על כל מה שעבר עליך, זה נשמע מאוד קשה לחוש אהבה נכזבת שלא ממומשת לעולם. הרגשתי את זה גם אך בניגוד אליך לא ניסיתי לשכנע אף אחד. אני חושבת שאדם שלא רוצה בי, אין שום סיבה שאהיה איתו. יש לך סיפור חיים באמת מעניין. אני מקווה שתמצא את המקום בו תרגיש שלם וזה יהיה מקום בו מקבלים ומוקירים את מי שאתה. אתה נשמע אדם מאוד חכם ואני בטוחה שיש בך המון לאהוב. פשוט לא מצאת עדיין את האדם המתאים. הכי חשוב שתאהב את עצמך ותהיה שלם גם ללא תלות באדם אחר. מקווה שיום אחד גם אני אצליח ליישם את העצות שאני נותנת. 
לצפיה ב-'שלום ותודה'
שלום ותודה
12/07/2017 | 12:45
1
33
האהבה לאישה ההיא חשובה לי מאד, אולי יותר מכל אהבה אחרת, ולכן השקעתי בה כל כך חזק הרבה שנים. הפסיכולוג אמר לי משפט חכם שאפשר ליהנות לדבר במסגרת משותפת אם מחבבים זה את זה. היינו ארבע שנים ביחד במסגרת עבודה ואהבתי אותה כמעט מהרגע הראשון. אני לא מרגיש שאני תלוי באדם אחר, אני לומד באוניברסיטה שנה עשירית ויש לי תואר ראשון ואני עושה כל מיני דברים מעניינים כמו לכתוב שירים ורעיונות במחשב. אמנם אני גר בכפר טיפולי קטן שבו עושים בשבילי את עבודות הבית. אני מניח שיש הרבה אנשים שאוהבים אותי אף שלפעמים מתנהגים אלי קצת מוזר וקשה בגלל השונות שלי. אני חושב שהמטפלת הזאת שהכרתי לפני הרבה שנים היא האדם הכי מתאים בשבילי מבחינתי, אבל לפי התנהגותה לא מבחינתה. תודה.
לצפיה ב-'עכשיו הגעתי לשתי תובנות חשובות'
עכשיו הגעתי לשתי תובנות חשובות
12/07/2017 | 22:10
24
יש לי כוח להיות אסרטיבי נגד אנשים ולמנוע מהם להזיק לי.
אני לא צריך להילחם באנשים כי אני אדם רוחני ואוהב ובעיקר אוהב את המטפלת הישנה.
 
לצפיה ב-'בין הראש לבטן... '
בין הראש לבטן...
10/07/2017 | 13:12
3
58
היי,
אני שומעת שאת מרגישה מדוכאת, מרוקנת מכוחות ומתקשה למצוא מוטיבציה לעשות דברים שאת רוצה...ושהמצב הזה מביא אותך למצוקה, שאולי בתורה מגבירה את הדיכאון...אני מבינה שזהו מצב שאת מכירה מהעבר, ואולי זה מה שמגביר גם את המצוקה והחשש, שמא תחזרי למקומות אפלים שהיית בהם בעבר...
אני רואה שאת מחפשת אחר הסבר מדעי- רפואי שיוכל לשפוך אור על מה שאת מרגישה, אולי כי הבנה שכזו תוכל להציע הגיון, לגיטימציה או נחמה כלשהי...אבל אולי עצם הניסיון לחפש הסבר מדעי יש לו גם חיסרון כי הוא מוסיף לתחושת הריחוק שאת מתארת מעצמך, מוסיף לתחושה של 'כאן ולא כאן'...ואולי אין להימנע מכך שהתשובות מגיעות תוך כדי ניסוי, תהיה וטעייה, דרך החוויה... אולי התבונה שלנו היא בשביל האמצע בין הראש לבטן...
אני מזמינה אותך להמשיך ולשתף, כדי לא להיות לבד בהתמודדות, כדי שאולי יחד נוכל לתהות, ולנסות למצוא את הדרך המדוייקת לך ביותר...
בתקווה לשבוע חדש ואחר,
שלך,
מתנדבת סה"ר 
 
לצפיה ב-'תודה מתנדבת סהר'
תודה מתנדבת סהר
11/07/2017 | 03:44
2
49
את מאוד טובה...באמת חשה ריחוק מעצמי. קצת כמו לא להרגיש כלום. ריקנות. הרבה מאוד זמן לא חשתי התדרדרות כל כך גדולה. זה מפחיד. אני מפחדת מעצמי. תודה שיש את הפורום הזה כדי לשתף. לא יכולה לשתף אף אדם מלבדכם. דבר יפה כתבת. את משוררת. השקפה מאוד יפה למצוא את "התבונה בין הראש לבטן" למרות שדיי קשה לי לעשות זאת ברגע שאינני מרגישה כלום מלבד את השלילי. הסיבה שלי לחיפוש הסבר מדעי גם נובעת אצלי מעצם ההתלבטות האם להתחיל מחדש טיפול תרופתי או לא. אני יודעת שאני מצד אחד זקוקה לזה אך מצד שני חוששת מההשלחות שיש לזה כרגע על הלימודים שלי. אני לא חושבת שמציאת הסבר שאינו מדעי יכול כרגע לעזור לי להפסיק את התחושות הללו ולכן אינני כל כך מחפשת אותו. נברתי וחיפשתי אותו שנים אין ספור. אני גם מקווה שאולי מחר אתעורר ליום מוצלח יותר . אני מודה לך מאוד על ההתייחסות. תודה על מה שאת עושה
לצפיה ב-'שיתוף'
שיתוף
11/07/2017 | 22:18
1
49
אנונימית יקרה,
אנחנו כאן בשבילך, תמיד... רוצים להיות המקום הזה בשבילך...   תודה רבה על המילים החמות, שמחנו לראות שהמילים שלנו נגעו בך והדהדו בך ושהרגשת שהן היו מדוייקות... 

אני מבינה שאת מרגישה שבנפש שלך יש מן חלל שמכיל בתוכו יותר מידי מקום... ושההתדרדרות הרגשית שלך מרתיעה אותך מאוד- אולי כי הצלחת לשמור על כך שתהיי במקום טוב במשך כל כך הרבה זמן... כאילו נפלת בפתאומיות מקומות רבות של מדרגות לאחר שהצלחת כבר להגיע למעלה.

אני רואה שאת קרועה בין הרצון שלך לקחת תרופות- כנראה כדי להגיע להקלה ולשפר את המצב הרגשי שלך, לבין העובדה שאת צריכה לתפקד בצורה טובה במהלך המבחנים- תפקוד שהתרופות עלולות לפגוע בו...  וייתכן שאת מרגישה שההחלטה הקשה הזו היא כמו עול שמכביד על הכתפיים שלך...

יכול להיות שאת בודדה, כי את מרגישה שאת צריכה לשמור את כל התחושות האלה לעצמך- ולא לספר עליהן לאיש מהקרובים אלייך...

אני מצרפת לך גם לינק לצ'אט שלנו, בו תוכלי לדבר עם מתנדב או מתנדבת שינסו להבין ,להכיל וכמובן- להקשיב... ותוכלי גם להתייעץ לגבי נושאים שונים, כולל לקיחת התרופות, אם תרצי. הצ'אט שלנו פעיל כל יום, פרט ליום שישי בשעות 21:00 עד חצות.

יקרה, תרצי לספר לנו מה עזר לך להתמודד עם המצב הזה בעבר? כי נשמע שיש לך ניסיון בהתמודדות איתו ואולי ניסיון זה הוא גם סוג של כוח שעומד לצידך...  

את מוזמנת להמשיך ולשתף, תדעי שאנחנו איתך לאורך הדרך... שיש לך לאן לפנות...
שולחת חיבוק חם,
שלך,
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'ריגשת אותי מאוד'
ריגשת אותי מאוד
12/07/2017 | 05:00
32
זה כל כך מרגש שיש אנשים שאכפת להם אף על פי שכלל לא מכירים אותי. זה נותן המון. תודה. לגבי שאלתך על נושא ההתמודדות בעבר...יום אחד פגעתי בעצמי נורא. ראיתי אח"כ את הצער הכבד שנגרם לאנשים שאוהבים אותי. זה הדבר שהכי גרם לי להתמודד. לא יכולתי להכאיב להם יותר. למשפחה, לחברים, לבן הזוג. זה קרע אותם ...אז עכשיו כל פעם שיש לי נפילה אני חושבת על כמה כאב וסבל אסב להם אם אפגע בעצמי.=אז האלטרנטיבה היחידה שנותרה מלבד זאת, זה לחיות. אז התשובה היא כנראה, שהאהבה שלי אליהם גרמה לי להתאמץ ולעשות את הכל כדי שלא אפגע בהם שוב. זה בדרך כלל עובד, אך הבעיה היא שמתחילים לכעוס על האנשים שאוהבים ואז האנוכיות גוברת. מתחילים להיות אגואיסטים ולחשוב על חידלון, לא כדי לפגוע ביקרים לך אלא כי תחושת האמפתיה לכאבם אשר החזיקה אותך בחיים נמוגה. אני צריכה תמיד להזכיר לעצמי שזה מצב זמני ומה שאני מרגישה עכשיו יכול להשתנות. בנוסף, אם חוויתי שמחה בעבר אז אוכל  לחוות אותה שוב. המחשבה על האפשרות שמצבי אינו סופי מוביל אותי למחשבה שאולי יום אחד אצליח לחיות גם למען עצמי.
אני מודה לך על החיבוק הוירטואלי, זה כל כך נפלא שאפשר להתחזק ע"י אנרגיות חיוביות גם מבעד למסך מחשב. מאוד מעריכה אותך על מה שאת עושה עבור אנשים שאינך מכירה. עודדת אותי. מאחלת לכם, אנשים טובים. לקבל חזרה את כל הטוב החינמי הזה שאתם נותנים לאחרים.
 
לצפיה ב-'הודעה מחוקה'
הודעה מחוקה
11/07/2017 | 17:52
27
לצפיה ב-'אני רוצה להפגש אבל מפחד'
אני רוצה להפגש אבל מפחד
10/07/2017 | 00:30
4
91
אני רוצה להפגש מאתר הכרויות ומפחד
כי אולי התמונה מחמיאה ובמציאות איני מספיק יפה.

אני רוצה להפגש מאתרי הכרויות אבל חרד לגילי
שהתבגרתי.
כשרואים תמונה שלי רוצים לפגוש אותי אבל אני עדיין מפחד.

גם מעליב אותי שאני אומר את גילי ואנשים בניגוד לבעבר כבר פחות אומרים שאני נראה פחות ומה שעצוב שבתקופה שנראתי פחות ונראתי טוב יותר גם פחדתי להפגש... וזה דבילי.

סטוץ אחד שהיה לי זה מישהו שהייתי לקוח שלו בסביבת העבודה שלי (עובד בחנות אחרת) הוא כתב לי בגריינדר משהו על זה שאני לקוח שלו ושאלתי מי זה ודברנו... ואז נפגשנו... כי בעצם הוא רואה אותי כל יום והוא רצה אותי.. היום מישהו שלח לי בגריינדר משהו על שם האיזור שאני עובד.. יעני אנשים רואים אותי במציאות ומבינים שזה אני... וכאילו מקבלים את זה ואולי גם נמשכים. אז למה אני קשה עם עצמי? למה אני פחדן? הפסדתי המון שנים שיכלו להיות בהנאה של סקס ואני כבר מתקרב לגיל 30 ובעיקר נמשך לחבר'ה צעירים בתחילת שנות ה-20 וככל שאני גדל הסיכויים איתם נמוכים יותר וכשהייתי צעיר יותר גם פחדתי נמאס לי מעצמי..

איך תוכלו לעזור לי להתגבר על הפחדים שלי בדימוי גוף?
לצפיה ב-'שלום'
שלום
11/07/2017 | 14:38
3
31
אולי יש לך ציפיות רבות מדי. למה חשוב לך שיגידו לך שאתה נראה צעיר מגילך? הרי החשוב שלא יגידו לך שאתה נראה מבוגר יותר, ואם המראה שלך מתאים לנתונים שלך ולגיל שלך זה סביר וטוב. אם אתה חושש שיש לך ליקויים במראה, השתדל לטפח את עצמך ולהבליט בחברה את התכונות הטובות שבך. אל תקשה עם עצמך יותר מדי. צא לבלות, נצל ואהוב את החיים, היה במסגרות עם אנשים מעניינים ומצא קשרים.
 
לצפיה ב-'אני'
אני
12/07/2017 | 00:05
2
38
אני יודעת למה אני רוצה - אבל מעדיף לא לכתוב כאן וגם אם אכתוב זה לא יעזור הרבה..
לצפיה ב-'אז אל תכתוב'
אז אל תכתוב
12/07/2017 | 21:12
1
18
לצפיה ב-'זה בדיוק מה שעשיתי '
זה בדיוק מה שעשיתי
15/07/2017 | 05:30
9
לצפיה ב-'אשפוז יום - איפה כדאי?'
אשפוז יום - איפה כדאי?
11/07/2017 | 18:20
1
54
קיבלתי הפניה לאשפוז יום והייתי רוצה להתייעץ באיזה בית חולים כדאי להתאשפז. אם יש כאן כאלה שהיו באשפוז יום אשמח לשמוע בקצרה אם היתה לכם חוויה משקמת תומכת ומעצימה

תודה רבה!
לצפיה ב-'תתרחק מקפלן '
תתרחק מקפלן
16/07/2017 | 14:25
8
לצפיה ב-'יש כל כך הרבה צרות '
יש כל כך הרבה צרות
10/07/2017 | 01:27
3
80
ובעיות
ורוב היום במיטה 
חשבת על זה שאנשים שהעשו לכם רע בבית הספר  או שנתנו להם הרגשה של דחייה רואים אותכם במצב קשה 
חולים עם כתמים בפנים .
כאילו הרוע ניצח ממש ככה 
וכל התרופות עם גם ככה היה נשירה תחשבו כמה נושר עכשיו .
מאז שהתחלתי את המחלמה עם הכדורים הפכאטריים הניסיונות 
הגוף לא הצליח להשתקם אני רוב הזמן במיטה . חוסר מעש 
הכי מפחיד אותי שאנשים מבית הספר קוראים אותי וזה גורם להם טוב .
ככה זה אנשים כאלה הצער של אחרים גורם להם טוב כאילו המקרה שלה יותר גרוע היא לא מישהיא שאנו רוצים להתחלף איתה  . טוב שדחנו אותה היא  גם ככה מתוסבכת  נו היא לא מאןשרת כמו אז . 
לצפיה ב-'מילה במילה '
מילה במילה
10/07/2017 | 12:57
38

חוץ מהקטע של כל היום במיטה (הייתי רוצה אבל אז לא יהיה

לי כסף ) מעבר הכל זהה .

אצלי זה עודף משקל . לא עושה איתך תחרות כן ?  רק שיש דימיון.

מצטערת שאין לי תשובות  רק שאני מזדהה , ואכן אני יודעת

שיש אנשים ששמחים מסבל של אחרים , מה ההגדרה של

זה ? סדיסט לא ?

מקווה שתרגישי טוב ושמשהו יקל עלייך .. אצלי זה בע"ח

אז שתמצאי משהו שישמח אותך , שיעשה לך טוב.
לצפיה ב-'צלקות מלחמה '
צלקות מלחמה
10/07/2017 | 13:41
26
היי יקירה,
אני מרגישה במילותייך עד כמה את מרגישה חשופה, גלויה בעליבותך באופן שממשיך לשחזר את אותן דחיות מהעבר ומשאיר אותך תמיד בחוויה שאת בצד המפסיד...
וזה נדמה שהכאב הפיזי והנפשי מתלכדים...ריבוי הבעיות מתיש ומרוקן מכוחות, הכדורים יוצרים תופעות לוואי גופניות, ובחוויה נדמה כי הכתמים הם לא רק פיזיים על הפנים, אלא שאת מרגישה כאילו קיים כמו מעין אות קין מבייש עבורך ושנותן לאחרים את האפשרות לשמוח לאיד...
אך אולי לצד תחושות אלו, יכולה להתקיים גם תחושה נוספת של עירום ממקום של כוח, של צלקות גלויות המהוות עדות למלחמה שנדרשת לה... ואת עדיין נלחמת... ויש במלחמה הזו גם "תבוסות" קטנות, גם רגעים של חולשה, ופגיעות ותקיעות אך גם אפשרות לתנועה, ניסיונותיך כמצע ללמידה והתפתחות...
מה שמבדיל את החוזק מהחולשה פעמים רבות זוהי רק נקודת המבט.. ואולי היכולת להחזיק כמה נקודות מבט גם יחד...
מזמינה אותך להמשיך ולשתף, לא להיות לבד בתחושות הקשות ולתת להם מקום, ובמקביל אולי ביחד נוכל לתת מקום גם לאפשרות שפצעי העבר יוכלו להיות מקומות של צמיחה ולא שחזור כואב ונצחי...
אנחנו פה איתך, מחזיקים את התקווה, אולי דווקא בימים בהם את מתקשה לראותה ולחוש בה...
 
חיבוק חם,
שלך,
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
10/07/2017 | 15:04
21
המרעים צריכים להיענש בהתאם, אבל עליך לפני הכול לדאוג לרווחתך האישית ואם את חולה חשוב שתקבלי טיפול. לא בטוח שהאנשים הרעים בגלל רואים אותך במצבך, ואולי תוכלי למנוע מהם לדעת ולראות. החשיבי בעיקר את הדאגה לשלומך ולא את הנקמה באחרים, והיי טובה ככל שתוכלי למי שטוב. אז יעריכו אותך. למזלנו, הרפואה היום מתקדמת ויש טיפולים לרוב המחלות. נותר בעיקר להאמין.
 
 
לצפיה ב-'ברכה'
ברכה
09/07/2017 | 21:41
1
39
מקווה שיהיה לכולם המשך חיים מהנה ושמח, מלא חוויות מעניינות ופעולות מועילות, ושנתגבר על כל קשיינו. צריך לפעול באמונה בלי להתייאש כדי לשפר את איכות החיים.


לצפיה ב-'היתה לי שיחה עם הפסיכיאטרית'
היתה לי שיחה עם הפסיכיאטרית
09/07/2017 | 21:58
37
והגענו למסקנה שאני מנותק מהמציאות ומהחברה בגלל סוג מיוחד של אוטיזם שנקרא סינדרום אספרגר שמזמן ידעתי שישנו לי, ולכן התקשורת שלי מלאכותית ולא טובה ואני עסוק באופן פילוסופי ומאד טורדני במלים.
 
לצפיה ב-'תמיכה '
תמיכה
08/07/2017 | 11:22
3
102
היי לכולם , פעם ראשונה שלי בפורום זה ובכלל...חשבתי שבתקופה שבה אני נמצאת אוכל להיתמך בכתיבה עם אנשים בפורום...אני בחודש וחצי הקרובים צריכה להיות הכי חזקה שיש במצב פנימי וחיצוני לא פשוט.ואז בספטמבר אולי אכנס למסגרת שיקומית בשם חירם בקיבוץ הרדוף אם מישהו מכיר.
המצב כזה שכל מי שניסיתי להיתמך ולהעיזר בו אמר שאין לו מה לעשות ונאלצתי לשנס מותנים ולהיות חזקה ביותר.שלפעמים החוזק הזה נראה לא מציאותי.אבל הוא בי.הוא אני.כי אני לא מוותרת על עצמי ועל החיים.וכנגד כל הסיכויים אני אצליח.פשוט מפחדת.
שמחה לשתף ולחלוק ולשמוע ��
לצפיה ב-'הי אופיריהל '
הי אופיריהל
08/07/2017 | 23:42
40
כל הכבוד על הנכונות לשתף! את נשמעת מאוד מאמינה בעצמך ואופטימית, אני מאמין שתצליחי במטרות שלך, מאחל לך המון בהצלחה ואם תרצי לשתף אותנו את מוזמנת..
לילה טוב!
לצפיה ב-'שלום'
שלום
09/07/2017 | 15:45
27
אני שמח שהצטרפת ומקווה שתצליחי לתרום ולהיתרם כאן. מטרת הפורום לעזור ונשתדל לעזור לך ככל האפשר להתגבר על קשייך. מקווה שמצבך ישתפר.
 
 
לצפיה ב-'כאן בשביל לתמוך'
כאן בשביל לתמוך
11/07/2017 | 20:43
14

היי אופיריהל היקרה,
אני מקווה מאוד שהפורום שלנו יוכל לספק לך את התמיכה שנראה שאת זקוקה לה בתקופה הזו... זה ללא ספק דבר שאנחנו שואפים אליו. נשמע שהתקופה הזו השאירה אותך מוצפת... ויכול להיות שאת גם מרגישה בודדה, כי האנשים סביבך לא יכולים לתמוך בך, ואולי את נאלצת לסחוב את הנטל שמכביד עלייך לבדך...

נראה שיש בך כוח שאומר את שלו ולא מוותר, והוא מנחה אותך- כי הוא יודע שעבורך, בחיים יש יותר... כוח שתמיד נמצא שם איתך, מחכה לך שתמצאי אותו- גם בשעות שאת חוששת, גם כשחשוך בחוץ... ולמרות שנראה שאת סובלת ונאבקת- ייתכן שהתקווה לוחשת לך ומחזקת אותך, אומרת לך לא לוותר ולבחור בחיים, למרות הכל...

יקירה, הייתי רוצה  להזמין אותך לצ'אט שלנו, בו תוכלי להיעזר בנוסף לפורום. תוכלי לשוחח בו בשיחה אנונימית של אחד על אחד עם מתנדב או מתנדבת שיהיו שם כדי להקשיב ולתמוך... הצ'אט פועל בשעות 21:00 עד חצות כל יום, פרט ליום שישי.
 
בנוסף, את מוזמנת לשתף ולחלוק איתנו... אנחנו כאן בשבילך ומאחורייך ואנחנו רוצים לתמוך בך בתקופה הנוכחית וגם בהמשך... רוצים לשמוע מה עובר עלייך.
כאן בשבילך- עכשיו ותמיד...                            
שולחת חיבוק חם ,
שלך,
מתנדבת סה"ר.         
 
"התקווה כדבורה אוספת כל נופת וללב בעליה תטיל דבשה"
-יהושע שטיינברג. 
לצפיה ב-' מכירים את כל הפורומים בתפוז '
מכירים את כל הפורומים בתפוז
( לעמוד שלי בתפוז )
09/07/2017 | 12:54
4
 
אם לא, אתם מוזמנים לגלות כמה...
 
 פורום פילוסופיה לכל חוגג 16 שנה של פעילות ומזמין אתכם לקחת בה חלק
 
 כותבים למגירה? חבל בואו לשתף את הגולשים בפורום שירה ופרוזה 
 
 בפורום שישים פלוס תגלו שבכל גיל אפשר להכיר חברים חדשים ברשת
 
 מכורים לגיימינג? יש לכם עם מי לדבר על כל המשחקים בפורום קונסולות משחק 
 
 אף פעם לא מאוחר מידי... בפורום חסרי ניסיון זוגי ומיני בגיל מאוחר תמצאו קהילה תומכת ומקום לשתף ולפרוק 
 
 רוכבים מקצועיים? לא יורדים מהאופניים שלכם? אופני כביש הוא הפורום בשבילכם
 
המשך גלישה נעימה
לצפיה ב-'נעלבתי'
נעלבתי
07/07/2017 | 09:08
2
92
אנשים מעליבים אותי. הם לא מתכוונים להעליב, הם מדברים איתי רגיל אבל על הדרך מעליבים אותי בלי לשים לב. הם מדברים ופוגעים בנקודות רגישות ואני כדי להזהר מנסה כמה שיותר להתרחק ולברוח מאותם סיטואציות. הנקודות הרגישות יושבות לי על הקשיים בלטפל בבעיה - מה שגורם לאנשים לשים לב אליה (לבעיה - שזה משהו רגיל אבל בעיניי בעיה) ולזרוק מילים לא במטרה לפגוע - בכלל לא, אבל בלי לשים לב...
לצפיה ב-'שלום'
שלום
07/07/2017 | 12:16
28
אתה צריך לעשות את המיטב לשפר את עצמך, ואז לא תצטרך להיעלב. אם מתכוונים להעליב זו חוצפה וצריך להגיב בהתאם, אבל בין אם התכוונו ובין אם לא חשוב לעבוד על השיפור העצמי.
 
לצפיה ב-'הי. זה בסדר להיות בעל רגישות אתה יכול'
הי. זה בסדר להיות בעל רגישות אתה יכול
07/07/2017 | 19:12
43
להגיד להם לא להעיר/ לדבר איתך על זה כי זה נושא רגיש אצלך אם הם לא פוגעים בזדון יש עם מה לעבוד

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא השלמת/הבטחת הכנסה
אירוח בנושא...
בתיה כהן, מנהלת תחום הבטחת הכנסה בביטוח לאומי,...
אירוח בנושא השלמת/הבטחת הכנסה
אירוח בנושא...
בתיה כהן, מנהלת תחום הבטחת הכנסה בביטוח לאומי,...
תחרות להורים: זוכים בכרטיסים ומבלים עם הילדים
תחרות להורים: זוכים...
כותבים על פעילות ייחודית לילדים בחופש וזוכים...
תחרות להורים: זוכים בכרטיסים ומבלים עם הילדים
תחרות להורים: זוכים...
כותבים על פעילות ייחודית לילדים בחופש וזוכים...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

ויקטוריה רבין- מאמנת זוגית
האם אתה לא מחובר לעצמך?
ענת בן דוד- סקסולוגית
חשים חוסר סיפוק מחיי
פורום הפסיכולוגית
פורום הפסיכולוגית

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ