לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'מצוקה'
מצוקה
27/01/2017 | 09:28
96
מבקש לשוחח עם בעלי ניסיון בחזרה לשגרה לאחר אשפוז 0505297747
לצפיה ב-'כשהמציאות מנצחת את הציפרלקס'
כשהמציאות מנצחת את הציפרלקס
25/01/2017 | 15:20
5
124
יותר מחצי שנה מאז שהגשתי את התביעה לביטוח לאומי. זה לא מזיז להם.

אני מגיע לסניף והפקידה צועקת עלי: "למה אתה לא פונה למוקד?!".

נו למה? כי התיק בטיפולך. וכשאני מתקשר למוקד, הדבר היחיד שהם יכולים לעשות זה לשלוח לך הודעה. אז הגעתי לסניף, כדי לשאול אותך ישירות, אם לא אכפת לך, שבן אדם ממתין חודשים למשהו שהוא זקוק לו ומגיע לו, ולא מקבל אותו.

כמעט שנתיים בבית מאז הפגיעה. סגור בין 4 קירות, ובקרוב כבר אין גם קירות כי אין איך לממן שכר דירה. הפנסיה נמשכה וכמעט נגמרה, והגוף היחיד שאמור לסייע מזלזל בצורה הכי מבישה שיכולה להיות.

אין פרנסה. אין מקצוע. אין חברים. אין ידידות. לבד בעולם.

יש ציפרלקס. אבל אני מרגיש שהוא קרן אור באפילה גדולה מדי.
לצפיה ב-'לצערי,'
לצערי,
25/01/2017 | 15:58
1
82
אני מכירה מקרוב את ההתנהלות של המוסד המעוות הזה.
אינני יודעת איפה הדברים עומדים עכשיו, לאחר ביקורך בסניף (לא ציינת). אם שום דבר לא זז, הייתי ממליצה לך להגיש שוב את המסמכים (להגיע פיזית למקום) ולהכניסם למעטפה שלהם. למסמכים לצרף מכתב שבו תציין את העובדה שאתה ממתין כ"כ הרבה זמן ללא מענה כלל. בסניפים יש תיבת שירות בחוץ ויש תיבות שירות בפנים לפי מחלקות. תשלשל את המעטפה לתיבה של המחלקה הרלוונטית (בתוך הסניף). אין מה לפנות למוקד. עם כל הצער, מדובר במוקדנים שלא מבינים מהחיים שלהם ונותנים תשובות לא מדוייקות שלא לומר מטעות ומנוגדות לתשובות שצריכות להינתן.
אל תשכח שלמוסד הזה יש אינטרס לעכב ולמשוך את הפונים אותם לא מעניין שאתה סובל.
אני מנסה לחשוב מה עלול היה לעכב את הטיפול בך ואני מתקשה. אילו היו חסרים מסמכים, הם היו צריכים להודיע לך ע"מ שתמציא את המסמכים והאישורים החסרים. אילו היתה נקבעת לך ועדה, היית אמור לקבל זימון אליה וכך הלאה.
אל תשכח שגם הדואר לא מתפקד ואולי מסמכים שנשלחו אליך לא התקבלו בשל כך.
זה מעצבן, נכון, אבל כדאי שתגיש הכל שוב ידנית ולפני שתשים את החומר בתיבה, תשאל את הפקידה בדלפק הכניסה אם יש איזו הודעה חדשה לגביך לפני שתגיש שוב הכל. חבל שהדברים נראים כך, אבל זה לא המקרה היחידי. אני חיכיתי היום שלוש שעות בבירוקרטיה הישראלית בשביל שתי דקות עם פקידה שהדבר האחרון שמעניין אותה זה לתת שירות מקצועי ויעיל. בתור היתה מישהי שהספיקה לנסוע לעיר אחרת ולחזור והתור שלה עדיין לא הגיע. מדינת עולם רביעי של ממש.
זה לא ישתנה כי אלה שיכולים לשנות את זה לא נפגעים מזה וגם לא ייפגעו. זה נכון גם לגבי הביטוח הלאומי.
בהצלחה
לצפיה ב-'תודה רבה על התגובה המפורטת, אני מאוד מעריך את זה'
תודה רבה על התגובה המפורטת, אני מאוד מעריך את זה
26/01/2017 | 13:50
21
לצפיה ב-'ראש שקט'
ראש שקט
26/01/2017 | 23:01
1
34

יקר,
זה נשמע מתסכל כל כך שאתה צריך להיאבק על זכויותיך, שאתה מחכה כל כך הרבה זמן ועדיין אין עונה.. ובוודאי שזה לא עוזר שאתה מרגיש לבד במערכה, ללא רשת חברתית מסביב שתתמוך בך. מרגיז שגלגלי המערכת עובדים לאט כל כך, עד שנראה שצריך לנער אותה כדי להגיע לתוצאות. ואני מבינה שאתה גם עומד בפני איום ממשי של אובדן קורת הגג, ומצב שכזה באמת מצריך דחיפות בטיפול...
מדברים שכתבת אני מבינה כי לא תתייאש בנקל, וכי תמשיך להילחם על מה שמגיע לך. עם זאת, זה מקומם שאתה צריך לעשות זאת. אני מקווה שתשיג בהקדם את מה שאתה זקוק לו כדי להתקיים, תמיכה בסיסית שתאפשר לך להרים את הראש ולחשוב בצורה שקטה יותר מה אתה יכול לעשות הלאה, כדי לחזק את עצמך עוד יותר: כדי שתוכל להתקדם למימוש שאתה מייחל לו, על אף כל המשברים, וכדי שלא תרגיש לבד כל כך.. ואני מקווה שהפורום עוזר לך להרגיש במשהו שאינך לבד לגמרי.
שולחת לך חיבוק 
 
 
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
27/01/2017 | 14:33
16
לצפיה ב-'שלום'
שלום
05/02/2017 | 11:11
5
לצערנו, יש מחדלים בחברה שלנו ובמיוחד הביורוקרטיה הישראלית מאד מנוונת אז צריך להילחם. בכל זאת, החברה מוסרית ומסודרת. חשוב שתתאר לפקידה את המצב ותענה לה כמו שענית פה, שהתיק בטיפולה ושכשאתה פונה למוקד יכולים רק לשלוח לה הודעה. אם לא תצליח לסדר את המצב, אולי תצטרך להתלונן או לפנות לגורמים אחרים שיטפלו בך. בכל מקרה, אני מקווה שתרגיש טוב.
 
לצפיה ב-'אז אולי...'
אז אולי...
25/01/2017 | 12:33
3
95
אז אולי..
אני לעולם לא אהיה מאושרת באמת, אולי אף פעם לא יהיה מה שאני רוצה..
אולי תמיד אהיה בודדה..
אולי צריך לצאת מנקודת ההנחה הזו.
אולי זו אני.
יש כל כך הרבה טוב, למה להתרכז במה שאין?
כי מה שאין מכאיב בטירוף.
ואולי כן...
מי יודע...
 
 
לצפיה ב-'ואולי'
ואולי
25/01/2017 | 14:14
52
לקבל את המציאות 
לא מחייב פאסיביות
כי במציאות ישנם גם דברים שתלוים בנו ושנוכל לשנות, גם אם לא את הכל - משהו
אולי לקבל את המציאות
לא מחייב הרגשת ייאוש
אולי צריך לצאת מנקודת הנחה
שיש לנו רשות לנסות..
שאין מי שיבטיח לנו שהכל יצליח ויהיה תמיד טוב
ואולי למרות זאת 
יש טעם בחיים?
 
מהו אושר?
מיהו ה"מאושר באמת"?
מי מקבל את מה שהוא רוצה תמיד?
להתרכז במה שאין חשוב כדי להכיר בו
להרגיש את הכאב
זה השלב הראשון של ההתפכחות
הכרה במציאות לא מחייבת השלמה איתה, אין קשר בין הדברים!
אבל הכרה במציאות חיונית כדי לשנות אותה , כי איך נשפר דבר שאיננו מכירים בו?
אי אפשר לא להכיר בשלילי ולהשפיע עליו בצורה ישירה. 
אז מכירים בחיובי אבל במקביל גם בשלילי, בדברים שהיינו רוצים שישתנו
וזה לפעמים כואב. אבל כדי להשיג שינוי, הכאב הזה הכרחי
השאלה האם אנחנו מוכנים להקריב את הכאב את הרגשת ה"אדישות" 
בהתחלה זה מאד לא קל.
 
ומה אח"כ?
מי יודע...
את צודקת שאין ודאות
אבל אם באמת אין ודאות בעתיד
אולי יש תקווה
שיהיה פעם גם טוב יותר?
 
מצרפת סרטון:  My Shoes
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
26/01/2017 | 13:45
24
אדם צריך לשאוף לטוב ככל האפשר. נכון שלא צריך לפתח ציפיות, אבל חשוב לעשות את המיטב האפשרי כדי לשפר את המצב, ולהשלים רק עם מה שאי אפשר בשום אופן לתקן.
 
לצפיה ב-'שלוש נקודות... '
שלוש נקודות...
26/01/2017 | 16:56
31

איי בי סי די יקרה 
לא יכולתי להתעלם מהאסוציאציה לשירה של רחל המשוררת.
גם את כמוה, תמהה למציאות בה את נתונה, אלא שרחל תהתה בעברה, אם אכן היה העבר שלה, כמו לא מאמינה, וממך עולה כמיהה להשלמה, לקבלה. 
כמיהה שנותנת מקום גם לכאב של החוסר, שלא מרפה.
וחזקות מכל הן שלוש הנקודות בסוף...
לא סימן שאלה 
לא סימן קריאה 
רק   ... 
ואיתן המוכנות לקבל את מה שיש, גם אם כואב בטרוף.
...זה לא פשוט לחיות את ה'יש' ולקבל את ה'אין',
זה מעיד על הרבה כוחות
להחזיק את שניהם -
יחד,
לראות אותם במזיגה אחת.
...התבגרות...
 
לצפיה ב-'מצאתי עבודה חדשה'
מצאתי עבודה חדשה
24/01/2017 | 22:59
10
150
בשבת שלחתי קו"ח למספר מקומות,
בתחום שבו אני עובדת . כבר למחרת חזרו אליי מכל
מיני מקומות (האמת הופתעתי,בפעם הקודמת כאשר חיפשתי
עבודה לקח לי חודש עד שמצאתי .הייתי שולחת קו"ח ולא הייתה תגובה בכלל. כנראה כאשר עובדים במקום מסויים תקופה די ארוכה ,אז זה עושה רושם טוב !). בכל מיקרה אתמול הלכתי לראיון עבודה.  זה אומנם אותו מקצוע (קלדנות) אבל המשרד מתעסק
במשהו אחר .(יותר משמח) וגם השכר שם יותר גבוה ,ויש שעות
נוספות .
בנוסף לראיון עשו לי גם מבחן על המחשב ,לראות איך אני מקלידה.
גם התפקיד שם כולל יותר אחריות מאשר איפה שאני כיום.
מאתמול הייתי בלחץ ,שיגעתי את חברתי הטובה .
עד שהיום אחר הצהריים ,חזרו אליי . הם מאד התרשמו וגם
מסתבר שגברתי על אנשים אחרים ,כי הם שאלו היום האם אני
בטוחה שאני רוצה את זה,כי אז הם יודיעו לאחרים (לא יודעת כמה היו רק ראיתי בחור אחד שבא אחריי ) שהתשובה שלילית.
אם לא הייתה קוראת הרעידת  אדמה בעבודה,כנראה שלא הייתי מזיזה את עצמי ,הייתי נשארת במקום הזה עם השכר הלא גבוה
והתנאים הלא משהו .
עוד לא הודעתי בעבודה ,רק מחר אודיע ,כי רק היום חזרו אליי.
משום מה אני לא מרגישה שימחה או התרגשות,לא מעקלת עדיין שאני יעזוב שם .
לפחות המקום החדש זה יחסית באזור של העבודה הנוכחית
,לא קרוב קרוב ,אבל יחסית זה אותו אזור.
גם פשוט לא נותר דבר בעבודה הנוכחית ,החברות ,השעות ,
לפחות היה שם נחמד מבחינה חברתית עם הדתייה וההיא  עם
הבע"ח  ,אבל כעת אין חשק להיות שם ,עם האוחצ'ה הזה וגם זאת שיודעת הכל משעמם איתה ,כאשר זה היה עם הדתייה ועוד אנשים אז בסדר גם איתה היה סביל .והסיבה העיקרית:כסף!.
במקום החדש זה ייצא תוספת של כמעט 1000 ש"ח .
לא פשוט ,בלחץ גם מלספר  לאחמ"ש מחר ,הוא דווקא חמוד .
נכון שהיו לי מידי פעם טענות כלפיו אבל בסופו של דבר הוא בסדר.
שינויים זה דבר לא קל גם אם הם לטובה.
ואגב הנה עוד משהו שנאמר שהסתבר כשטות,מצאתי עבודה במקום אחר. האמת נראה לי שזה רק חיזק אותי כנראה שעברתי שינוי מבלי להרגיש כי למצוא עבודה ככה זה חדש לי ,בד"כ
היה לוקח לי יותר זמן . כי כנראה קצת יותר טוב לי עם עצמי,
אולי אני משדרת קצת יותר ביטחון .
רוצה לעזוב בצורה יפה וכך אעשה ,אתן התראה של חודש כמו שצריך ,מי יודע אולי אצטרך לחזור לשם ..(אני יודעת שזאת חשיבה שלילית  אבל..מי יודע) ובלי קשר עבדתי שם הרבה זמן אז אכבד  את המקום בהחלט .
*נחמד להיות טוב במשהו ,לאחרים אולי זה נראה כמו כלום אבל לי זה נעים ,להיות טובה במשהו .
לצפיה ב-'יפה כל הכבוד '
יפה כל הכבוד
25/01/2017 | 01:02
51
אין ספק שדברים כאלה עושים טוב לנפש 
גאה בך .
כל הכבוד ראית משהו טוב קורה .
לא הכל שחור בלי עין רע 
טוב אני לא יכולה לכתוב עוד  כי אני לא מרגישה טוב . 
 
תמשיכי להצליח נשיקות .
לצפיה ב-'בהצלחה מילקי!'
בהצלחה מילקי!
25/01/2017 | 02:25
50
שמחה מאד בשבילך.
עצה קטנה - סכמי את תנאי ההעסקה שלך בכתב עם מקום העבודה החדש, רק לאחר מכן תודיעי על עזיבה במקום הנוכחי.
לצפיה ב-'התחלה חדשה'
התחלה חדשה
25/01/2017 | 11:21
45
מילקי יקרה,
 
אנחנו מאוד שמחים בשבילך! טוב לשמוע שבחרת לפעול אקטיבית למען הטבת התנאים שלך, למען שיפור באיכות חייך המקצועיים, וכמובן- שמחים לשמוע שאת חווה תחושה של הצלחה והישג... זה מהדברים שעושים חם בלב 
 מאחלים לך המון הצלחה לקראת הסיום במקום העבודה הנוכחי, ולקראת העבודה במקום החדש!
 
"לכל אחד בלב יש איזו דלת 
ורק שלי נשארת סגורה 
אז אני 
מסתובב"
 
לצפיה ב-' מילקי!! '
מילקי!!
25/01/2017 | 13:30
46
אני שמחה מאד בשבילך מילקי
גם על התוצאה אך בעיקר -מציאת העבודה הגיעה כתוצאה משינוי פנימי שעברת
שהתבטא כנראה גם בדרך שבה הצגת את עצמך ושינה את התוצאות.-התקבלת!
מצטרפת למישהי עם ההצעה לחכות לחתימה על החוזה לפני ההודעה במקום הנוכחי
-אולי יש לך סתם מחשבות שליליות על עצמך ואם תנסי תפתיעי את עצמך גם בתחומים נוספים?
 
כייף לשמוע בשורה טובה שכזו!
תהני. אני במקומך הייתי מחפשת דרך לחגוג  . אולי בגד חדש או משהו אחר שישמח אותך
מסכימה איתך שלעזוב בצורה יפה עדיף. לדעתי זה נכון גם אם יש לך ודאות של 100% שלעולם לא תצטרכי לחזור לשם. זו פשוט התנהגות שמכבדת אותך.
לצפיה ב-'תודה רבה לכן'
תודה רבה לכן
25/01/2017 | 20:39
1
61

כבר הודעתי היום, האחמ"ש רק שאל מה הסיבה?
אז אמרתי לו את האמת ,השכר. הוא הבין.  
הוא אמר לי שבקרוב תהיה עוד עבודה ,אבל שהוא
לא יודע האם יהיו שעות נוספות. בכל מיקרה הוא לא כעס,
הגשתי גם מכתב.  התראה של חודש ,עדכנתי גם
במקום החדש ,כי אתמול ביקשו ממני .
אהיה שם בשבוע הבא אחרי העבודה ,שלוש שעות
כל פעם משהו כזה ,יעשו לי הדרכה. ואחרי חודש
יהיה מה שסיכמנו . זה בסדר מצידם .
לא סיפרתי עדיין לאנשים שם (כבר לא נשאר על כך
למי לספר . אבל הם גם ראו שהאחמ"ש ואני הלכנו  לשיחה פרטית ואין
לי ספק שהם מבינים .
די עצוב ,למרות שאין ברירה . זה גם טוב שיש חודש ,ברור שזה
בגלל שזה החוק ,אבל זה מקל להסתגל ,כי על פניו נראה ששום
דבר לא השתנה . אולי רק משבוע הבא אתחיל להרגיש אבל עדיין.
לא אחגוג  עדיין,אולי רק שאתחיל לעבוד שם .
תודה לכן על התגובות .
תרגישי טוב כאב .
לצפיה ב-'תודה '
תודה
25/01/2017 | 21:15
36
תאחלו לי רק בריאות כל השאר בונוס 
לצפיה ב-'כל הכבודאת טובה במה שאת עושה,הגיע הזמן להאמין בעצמך'
כל הכבודאת טובה במה שאת עושה,הגיע הזמן להאמין בעצמך
26/01/2017 | 11:28
1
18
לצפיה ב-'תודה'
תודה
28/01/2017 | 10:03
4
לצפיה ב-'כל הכבוד ! בהצלחה '
כל הכבוד ! בהצלחה
27/01/2017 | 03:26
1
8
לצפיה ב-'תודה'
תודה
28/01/2017 | 10:04
7
לצפיה ב-'מאוכזבת מעצמי'
מאוכזבת מעצמי
24/01/2017 | 11:21
10
128
זקוקה כל-כך לתחושת הישג. ולא הולך לי. וכן - אני מאלה שאין להם אגו פנימי וזקוקים לאישור מהסביבה כדי להרגיש טוב עם עצמם.  (התואר השני שקיבלתי לא מזמן נתן הרגשה טובה, אבל זה לא נחשב הישג בעיני הסביבה לסיים תואר שני 30 שנה אחרי כולם).
סיפרתי בעבר שאני אוהבת לכתוב. יש לי סיפורים וספרים במגירה. רעיונות בלי סוף, ובפועל - כישלונות מוחצים. הייתי בסדנת כתיבה, ואני לא רוצה להיזכר באדישות על פני המשתתפים כשהקראתי סיפור. כמו מסך זכוכית ביני לבינם. כלום לא נוגע. אותו הדבר עם פרסום סיפורים באינטרנט. תגובות טובות שאפשר לספור על פחות מאצבעות יד אחת. קריאות הכי נמוכות מכול הכותבים באתר. ומדובר בסיפורים שונים ויותר מאתר אחד. ומעדיפה לא להיזכר בתגובות שקיבלתי מעורכים (לא הוצאות ספרים, לא העזתי להגיע לשם) על הספרים שלי.
המסקנה המתבקשת, לצערי, שלמרות עושר הרעיונות והיצירתיות - אין לי את זה. לזרוק את התחביב הצידה ולא לשוב לשם.
לנסות דוקטורט בתחום שלי? צריך למצוא מנחה, אולי באוניברסיטה בעיר אחרת, לקחת קורס-שניים באוניברסיטה, אוטובוסים משם לעבודה והביתה, מישרה מלאה, בית, יחד עם בריאות מזופתת ורופאים בלי סוף, ויש שכר לימוד...
לשבת ולא לעשות כלום?
מדכא אותי נורא.
סליחה שחפרתי.
לצפיה ב-'מישהי יקרה,'
מישהי יקרה,
24/01/2017 | 16:55
1
53
את לא חופרת.
קשה לי להאמין שהמצב כ"כ גרוע. האם כל "החכמים הגדולים" רק אמרו לך שכתיבתך אינה טובה דיה או שהביקורת שלהם היתה עניינית וגובתה בדוגמאות (מה היה לא מספיק טוב וכן בדוגמאות קונקרטיות לאיך צריך היה לכתוב)?. כשמותחים ביקורת היא צריכה להיות עניינית ולא בסיסמאות.
אם הדבר בוער בעצמותייך, אל תוותרי עליו. אולי במסגרת פרטנית תוכלי להתעמק בכך יותר מה שקשה מאוד לעשות במסגרת קבוצתית.
 
בנוגע לדוקטורט, רק את יכולה לדעת עד כמה התחום מעניין אותך, מה יתן לך (ברמה המקצועית) דוקטורט יותר ממ.א, עד כמה את יכולה להשקיע בזה מבחינה כספית ומבחינת המשאבים האחרים כמו זמן, כוח ועוד. 
אם, לדברייך, בריאותך לקויה, אולי כדאי שתתפני לטפל בעצמך בזמן הקרוב "עד יעבור זעם". אולי, כשהעננים יתפזרו, תוכלי לחשוב יותר בבהירות ולתכנן הלאה את המשך דרכך.
את אדם רגיש וחומל ואל תתני לשום דבר או למישהו להכניס אותך למרה שחורה.
 
לצפיה ב-'תודה רבה, במבי'
תודה רבה, במבי
25/01/2017 | 02:31
31
לגבי הסיפורים שהעליתי לאינטרנט (אחרי שהמורה בסדנא אמרה שאתחיל להוציא חומרים מהמגירה ולפרסם, עצה שבדיעבד לא הייתה במקומה, כי החומרים לא בשלים עדיין) - היו קריאות מאד נמוכות, ומעט מאד תגובות טובות. והתגובות הרעות (גם הן לא רבות, בכללי "זכיתי" לחוסר עניין גורף) היו רעות - לא אהבו, האם לא טרחתי לקרוא את הטקסט לפני ששלחתי, לא ברור, לא מבינים כלום, הפסיקו באמצע. בסדנת כתיבה הייתה אדישות כלפי, לעומת התלהבות מסיפורים של אחרים. ודווקא היו חבר'ה נחמדים ואווירה טובה.
יש עורכת שמוכנה לעזור לי עם אחד הספרים. המחיר שלה סביר ומקובל לתחום אבל גבוה מאד בשבילי, ואני לא בטוחה אם שווה להשקיע. כרגע בא לי לזרוק הכול.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
24/01/2017 | 18:32
23
צריך למצוא את הדברים שאנחנו חזקים בהם ואת הדרכים הנכונות והטובות להתקדם בהם. חשוב ללמוד בשביל ידע ועניין, מצאי לך שיטות למידה שיעזרו לך ולמדי דברים שחשובים לך. חשוב ליצור כדי להתפתח רוחנית, אולי תפתחי את היצירה שבה יש לך כישרון ואם את חשובת שיש לך כישרון כתיבה תמצאי דרכים לפתחו, בין השאר ע"י הרבה קריאה.
 
לצפיה ב-'להמשיך ללכת'
להמשיך ללכת
24/01/2017 | 23:26
1
27
היי מישה,

אני מבינה שהיום, את עצובה ומיואשת, סוחבת תחושה כבדה של כישלון ולא יודעת לאיזה כוון ללכת ,אם יש לך לאן לפנות..
כאילו את נמצאת מול קיר ענק וגבוה שאין לטפס מעליו, מנסה בכל הכוח להרוס אותו, משתמשת בכל הכוחות שבך ובכל הכלים שבידך , אך הקיר עדיין נשאר שלם ואיתן, ואת עומדת מולו חבולה ומתוסכלת.
לפעמים, כאשר אנחנו מתכנסים לתוך היאוש, לא מבחינים בדלת הנמצאת מטר מאיתנו...דלת שתאפשר לנו לעבור את הקיר, בלי צורך להשמיד אותו, ולהמשיך בדרכינו.
נראה שיש בך כוחות ויכולות למצוא את הדלת שתעביר אותך לצד השני של קיר היאוש.
להשלים תואר שני בגיל חמישים פלוס הוא הישג מרשים ולכתוב סיפורים וספרים מראים שיש בך את היכולת להביע את עצמך, מה שלא ניתן לכל אחד...
אני מבינה שלמרות הכל, עבורך תחושת הכשלון שולטת..
אי הצלחה הוא לא יותר מנסיון שלא צלח ומי שנכשל הוא מי שלא ניסה בכלל...
נשמע שכרגע, את קרועה בין הרצון להמשיך ולעשות את מה שאת אוהבת לבין הצורך לזכות בהכרה.
הבחירה נמצאת בידיך, את יכולה להפסיק לכתוב כי לא זכית בתגובות מספקות ואת גם יכולה להמשיך לכתוב כי זה מה שאת אוהבת לעשות...את יכולה לעשות דוקטורט בתחום שלך או לפנות לתחום אחר כל עוד זה מה שמעניין אותך.
ואולי, יש עליך להחליט למען מי את עושה, לסובבים אותך או לעצמך, לברר אם את מוכנה לשחרר את הצורך לרצות את האחר.

אני רוצה להודות לך שבחרת לשתף אותנו כאן בפורום, אנחנו כאן בשבילך, בפורום או בציט.

שולחת לך מכאן חיבוק ווירטואלי אך אמיתי,

מתנדבת סהר
לצפיה ב-'תודה רבה פילוסוף ומתנדבת סהר'
תודה רבה פילוסוף ומתנדבת סהר
25/01/2017 | 02:37
32
העידוד כל-כך במקום.
אכן צריכה לשבת עם עצמי ולחשוב מה לעשות (או להחליט לא לעשות כלום. לא חסרים אנשים שחוזרים מהעבודה וצופים בסדרות בטלוויזיה, למה לא בעצם...)
אני מצטערת שחשפתי את הכתיבה. עדיף היה להישאר במגירה ולהנות מזה. עכשיו, כשאני יודעת שזה לא טוב, המוזה עפה וברחה. הפסדתי עיסוק שנהניתי ממנו מאד, והיה בריחה מהחיים שלי.
לצפיה ב-''
25/01/2017 | 01:06
1
11
לצפיה ב-'תודה, שולחת לך חיבוק בחזרה'
תודה, שולחת לך חיבוק בחזרה
25/01/2017 | 02:38
9
לצפיה ב-'היי מישהי....'
היי מישהי....
25/01/2017 | 15:01
41
לגבי הכישלונות - תצפי בזה, כשיהיה לך חשק.
נשמע שיש לך אפשרויות הבאות:
1) לעסוק בתחביב שמדכא אותך
2) להתחיל בדוקטורט
3) לשבת ולא לעשות כלום.
 
אם יש לך רק שלוש אפשרויות אלו, לא פלא שאת במיני דיכאון
האם את יכולה למצוא אפשרויות נוספות? 
את תצטרכי לקבל החלטה בשלב מסוים האם את פועלת מתוך רצון להערכה של הסביבה או רצון שלך.
שניהם בסדר - ולפעמים אנחנו גם וגם, או בכלל לא.
אבל חשוב שתכירי בכך שלא תמיד תוכלי לקבל את שניהם יחדיו
הבעיה היא שכשאנשים אחרים מתאכזבים מהכתיבה שלך את נותנת לזה להשפיע עליך. הכתיבה היא לא זו שמגדירה מי את, וגם לא אחרים! היא רק חלק מחייך.
אבל זה יכול לקרות. עלייך להשלים עם העובדה הזו. לקבל אותה באהבה! האם היית רוצה שיגידו לך אנשים שהכתיבה שלך מוצלחת למרות שלדעתם היא לא?
קחי בחשבון שיתאכזבו מהכתיבה שלך.
מה אז? האם את רוצה להמשיך לכתוב למרות האפשרות שזה יקרה שנית?
וכך לגבי כל מטרה.
לצפיה ב-'עוד אקרא באופן מעמיק ואגיב,אבל:המלצה להמשיך לכתוב!!!'
עוד אקרא באופן מעמיק ואגיב,אבל:המלצה להמשיך לכתוב!!!
26/01/2017 | 11:33
1
11
לצפיה ב-'תודה רבה, בילי ואיילת'
תודה רבה, בילי ואיילת
30/01/2017 | 10:42
13
ראיתי רק עכשיו את התגובות שלכן. אני לא צעירה, ואחת הבעיות היא ש"זגזגתי" בחיים בין תחומים שונים. לא השקעתי באופן מוחלט ומלא בתחום אחד. בעיקר עקב גידול הילדים והצורך להתפרנס, ענייני בריאות שגזלו ה-מון זמן, ובגלל שאני מתעניינת ביותר מתחום אחד. 
אני תוהה מתי לומר "די", ניסיתי מספיק.
לא מצפה לתשובה לשאלה כה מורכבת.
לצפיה ב-'אין לי חשק לישון ולהתעורר לעוד יום של סיוט'
אין לי חשק לישון ולהתעורר לעוד יום של סיוט
23/01/2017 | 07:36
3
109
בשביל מה ללכת לישון עכשיו ואז להתעורר לעוד יום רע שהומואים יקללו אותי? שבדייטים יתיחסו אלי מגעיל? בא לי לישון ולא לקום.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
24/01/2017 | 18:40
1
24
שינה היא נעימה, וצריך לישון כדי לשמור על הבריאות. ברור שצריך גם לעבוד ולחיות. החיים יפים וכדאי לנצל את מעלותיהם. אל תתייחס מדי למקללים אותך ולמדברים אליך לא יפה, אינם ראויים ליחס אם אתה מאמין בעצמך ואוהב את עצמך. מי שמתייחס אליך מגעיל, מותר גם לך להתייחס אליו רע אבל לא כדאי שתפחית מעצמך לרמתו. תמיד יש גם אנשים נחמדים שידעו להעריך אותנו. מצא את מעלותיך והערך את עצמך.
 
לצפיה ב-'עזוב אתרי היכרויות וזרים'
עזוב אתרי היכרויות וזרים
24/01/2017 | 18:41
25
השתתף במועדונים של הומואים ומסגרות כאלה ואולי שם יותר בקלות תמצא חברים. זרים יכולים להיות מגעילים כי אין להם מחויבות רגשית אליך.
 
 
לצפיה ב-'כוחות'
כוחות
25/01/2017 | 11:45
27
אוהליה יקר,
 
נשמע שאתה חווה תסכול יומיומי, שאתה רוצה להיות חלק באתרים ובקבוצות, למרות שזה בדיעבד גורם לך להרגיש מועקה ועצב. זה נשמע כאילו מתחילים להיגמר לך הכוחות להתמודד עם זה יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, ואולי אפילו חשש מתגנב לתחושה הכללית- חשש מהתגובות הצפויות, חשש ממה שלא צפוי וידוע...
זה נראה כאילו אתה כבר מתחיל לראות את העתיד מרוב שזה נוכח בחייך באופן כ"כ דומיננטי. מצד שני, צריך להבין איך לא להפוך את זה לנבואה שמגשימה את עצמה...
אתה חושב שיש בכוחך לשנות משהו? אתה מרגיש שיש לך גם חלק ביחסים הללו, בתקשורת הזו?
 
שולחים לך כוחות ואנרגיה,
להתמודד, לשנות, לקחת שליטה על החיים ועל נקודת ההתייחסות... 
 
לצפיה ב-'מה דעתכם בעניין?'
מה דעתכם בעניין?
22/01/2017 | 23:22
8
124
חלק מאותם אלה שהוריהם מזדקנים נדרשים לטפל בהם. לעיתים מדובר בטיפול בלתי פוסק ולא במשהו מינורי שמצריך הרתמות וטיפול אחת לאיזה זמן. כפי שחלקכם כבר למדתם, אני נדרשת לטפל באמי ובענייניה על בסיס יום יומי. לצערי, אני גם חיה איתה
ונדרשת לעזור גם בפעולות ADL פשוטות. חוסר הסבלנות שלי אליה גבר כאשר סיפרה למשפחתה שאינני רוצה לעזור לה. דבר זה אינו נכון, אבל משפחתה האמינה לה וזה עורר שנאה כלפי. מדובר באישה אופורטוניסטית, מניפולטיבית וקשה שתעשה מה שמשרת את האינטרסים שלה באותו רגע.
 
היא מטיחה בי שעשתה למעני כל החיים. לעצמי אני אומרת, שאם אדם בחר לגדל ילדים, מוטלת עליו האחריות לספק להם את כל צרכיהם. נשאלת רק השאלה איפה עובר הגבול בין החובה של ילדים "להחזיר את ההשקעה" לבין התבטלות מוחלטת בפני הורה חולה שגם לא מעריך את מה שעושים למענו וגם הופך את הילד לעבד שלו. אני יודעת שהיא חולה (וכנראה, לא רק פיזית) וזקוקה לעזרה צמודה, אבל מרגישה חובה לעשות זאת וגם אשמה (היא יודעת לשבת בדיוק על המקומות הללו). יש דברים שהיא צריכה לעשות ואם אני לא אעשה, אף אחד לא יעשה.
מה עושים כאשר יש בן משפחה אחד שזמין לתת את העזרה והכל נופל עליו? מה עושים כאשר הסיוע שהמדינה צריכה לתת מתמהמה וגם הוא לא יוריד ממני את רוב הנטל?
איך אתם רואים את סוגיית ה"עשיתי בשבילך כל החיים"?
לצפיה ב-'התגובה שלך תמיד מצליחה לגעת בי חזק..'
התגובה שלך תמיד מצליחה לגעת בי חזק..
23/01/2017 | 01:24
2
59
ברור לי שאת חווה גם מצב של סחיטה רגשית וברור לי עד כמה קשה לחוות זאת,מעבר לכל הקשיים האחרים ולגעגועים שתיארת בתגובות קודמות.
בעיניי,את חייבת לנסות לפתח ׳עור של פיל׳ ואולי אף לענות בחיוך:נכון,עשית בשבילי המון ואני לא עשיתי עבורך דבר..צודקת...׳(חצי ציניות,אבל לא בריב..)
או להגיד באסרטיביות שאת לא מוכנה יותר לסחיטה רגשית מצידה ולהתעמרות בך..ותעמדי בזה ללא כל רגש אשמה!

אולי אף לשוחח עם אחרים ולתאר להם בקצרה את המצב ושיהיה ברור להם שאת עושה מה שנדרש.

נשאלת השאלה האם אין דרך שתגורי במקום אחר?אולי אפילו בשותפות זולה יחסית ואז גם אולי הסיוע מהמדינה יהיה חייב להגיע מהר יותר.

אם הבנתי נכון,אין לך אחים ואחיות,אם אני טועה וישנם אחים..הם חייבים לשאת בנטל,חד וחלק!

אל תחששי להיות אסרטיבית ולנסות לא לתת להאשמות השווא להכנס אלייך..אל תהיי קשובה להאשמות

תגידי לאמך שאת מוכנה להיות קשובה לפרגון(אם בטעות תחפוץ בכך..)אך לא תהיי קשובה להאשמות ולהתעמרות.  

ולאחר מכן נסי להתעלם מהטרוניות(כמובן כל עוד את עושה את מה שלדעתך צריך לעשות).

תראי לה שמבחינתך העניינים כרגיל,מין משימת התעלמות(רק בנושא ההאשמות והטרוניות)

בסוף יש מצב שהיא תאבד עניין ברגע שלא יהיה לה על מה ללחוץ...

והכי חשוב,אולי תנסי לתת פחות כובד משקל לטרוניות שלה ובמקום זה תמצאי התעסקות אישית בדברים שמעניינים אותך או מלהיבים אותך..תנסי להתאוורר קצת,זה הכי מגיע לך!!!

ניתן גם לקבל מטפל/ת פיליפיני/ת(בתשלום כמובן)+סיוע שעתי כלשהו של מטפלת ישראלית ואז אולי באמת יתאפשר לך לגור במקום אחר?

מה שכתבתי כמובן זו רק דעתי הלא מקצועית וכך יש להתייחס אל הדברים

מייחלת שתצליחי בדרך למציאת חלקת האלוהים הפרטית שלך ותגיעי  אל אי של שפיות ושלווה גם במצב בו את שרויה.

חיבוק והבנה ממני אלייך
לצפיה ב-'איילת יקרה,'
איילת יקרה,
23/01/2017 | 02:21
1
51
יש לי עוד אח אחד, אולם, הוא לא חי בארץ וגם כשהוא פה, הוא לא ממש מוכן לעשות. אני לא רואה את עצמי ניגשת למי שכבר שמעו ממנה שאיני רוצה לה ואומרת להם שהכל שקרים. אני לא סומכת עליהם בשיט (סליחה על הביטוי) וגם כך הם לא יאמינו לי. אני גם לא מצפה שמישהו יעצור-ואפילו מדי פעם-את התכניות שלו בשבילה. הטיפוסים האלה יודעים לומר שהם יעשו, אבל זה לא משהו שעובר את מבחן המציאות כי הם לא ממש יעשו. הם לא באמת מתכוונים לזה. הם רק אומרים זה וגם דואגים שיהיה להם קהל כדי שיאמרו עליהם שהם טובים וכמו שכבר אמרתי: אני גם לא מצפה שיעשו. אני אומר יותר מזה: כל האנשים האלה שהיא מאוד אוהבת אפילו  לא התקשרו אליה לשאול אותה מה שלומה מאז שאבי  ז״ל נפטר. חלק מהם אפילו לא היו בהלוויה או בשלושים. 
 
לגבי עובדת זרה, זה לא יעזור לי מכיוון שעובדת זרה לא תנהג פה ולא תוכל להסיע אותה ממקום למקום. קשה לה ללכת והיא לא תיסע איתה בתחבורה ציבורית. במצב כזה אצטרך להסיע את שתיהן כך שזה רק יקשה עלי יותר. בל נשכח שהיא אישה עצבנית ואגרסיבית. היא לא יודעת אנגלית ואני אצטרך להיות גם המתורגמנית שלה. אני יודעת גם שאדם זר בבית יעשה אותה יותר מכל מה שהיא עכשיו. עכשיו היא רבה גם עם הבט״ל לגבי אופן חלוקת השעות (הם לא רוצים לפצל והיא רוצה לפצל) ומה שיצא מזה זה כלום אחד גדול בינתיים. אני מנסה לשמור על רוגע, אבל לא מצליחה לעשות זאת. התחושה שלי היא שאני נמצאת בכוננות ספיגה מתמדת. הבנתי שאת חושבת שטיפול צריך להתחלק בין כל הילדים. אני מכירה מקרה שבו ילד אחד מבין שלושה הוא (כמעט) המטפל היחידי בשני הורים חולים שהם גם גרושים ואפילו לא נמצאים באותו מקום. מה בכ״ז את חושבת על עניין  ״החזרת ההשקעה״? 
 תודה על תגובתך.
לצפיה ב-'אני חושבת כמוך..'
אני חושבת כמוך..
23/01/2017 | 03:25
36
..שאם אדם בחר להביא ילד לעולם,שיידע גם לדאוג לכל צרכיו(ללא תנאי!!!) ושלא יצפה לקבל על כך החזרים באחרית הימים..למרות שלפי החוק(למיטב ידיעתי) גם אנחנו מחוייבים לדאוג להורינו בזקנתם  ובמיוחד כאשר הם בגדר של ׳חסרי ישע׳
אבל ברור שהורה אמור לדאוג לילדו עד שהילד יפתח עצמאות משל עצמו..

לדעתי את יכולה להתעקש באסרטיביות לבצע סידורים עבור אמך בנסיעה אחת ולא בכמה נסיעות(זה לא חייב להיעשות עם המטפלת הזרה ובשאר הטיפול,בעיניי,לא יקרה כל אסון אם תהיה מטפלת זרה שתוכל לאפשר גם לך להתאוורר.

בנושאי הורה-ילד,אין לדעתי מקום לכימות השקעה מצד ההורים ולדרישת החזרים זה לרוב ׳בילט אין׳ בתפקיד ההורה:

הדאגה לצרכי הילד וכפי שכבר ציינתי,ללא כל תנאי!!!

*סורי אם גלשתי בתגובתי גם לנושא שיתוף מטפלת זרה,..

תנשמי עמוק ובהצלחה בהמשך...חיבוק והבנה למצב בו את נמצאת


לצפיה ב-'כל מה שאיילת אמרה...'
כל מה שאיילת אמרה...
23/01/2017 | 10:11
1
47
בנוסף, המחוייבות שלך היא קודם כל ל-ע-צ-מ-ך (איך מדגישים?) ורק אח"כ לאמא שלך.
אם אמא שלך הייתה מתנהגת בצורה סבירה, אז לא הייתה סתירה בין השניים,
אבל מאחר ואמא שלך פוגעת בך! אז את פשוט לא חייבת לה כלום מבחינה מוסרית במצב כזה. לדעתי, עם כל הכאב, מותר לך לעזוב אותה ולהניח לה להסתדר לבד.
כנראה שאחרי שבוע כזה הטון כלפייך ישתנה והיא תהיה יותר נחמדה פתאום...
 
אבל, כדי לשנות דפוסי מחשבה והתנהגות של שנים צריך לעבור תהליך, שבד"כ לא קורה מעצמו וכדאי ללכת לטיפול, למטפלת אמפתית ומבינה או לקבוצת תמיכה.
נראה לי קריטי בשבילך שלא תגורי איתה באותו מקום ותספגי את הרעל שלה על בסיס יומיומי. עם התנהגות כזו, את לא חייבת לה כלום.
בהצלחה.
לצפיה ב-'כל מילה בסלע!'
כל מילה בסלע!
24/01/2017 | 21:27
11
לצפיה ב-'את לא צריכה להתבטל בפני אמא שלך'
את לא צריכה להתבטל בפני אמא שלך
23/01/2017 | 11:24
39
יש לך זכות מלאה ליחס מכבד.
לדעתי, את יכולה לומר לה שאם היא מתייחסת אליך בזלזול לא תטפלי בה יותר.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
24/01/2017 | 18:55
12
חשוב לעזור לסובל, בעיקר לאדם שאוהבים ושיקר לנו. בחלקים שלא תוכלי לעזור תצטרכי לתת לה להסתדר בעצמה, אבל השתדלי לעזור לה במה שתוכלי ושתהיי טובה בו. חשוב לאהוב את אימא ולהשקיע בה, אבל גם לשמור על זכויותינו כבני אדם. חשוב שמצבה ישתפר ולכן גם אם קשה לה להביע אמפתיה בחזרה יש להשתדל לשפר את מצבה. אפילו הייתה אישה רעה ורעה אליך, מה שלא כתבת ולא בטוח שאת מאמינה בו, חשוב יותר שתהיה בריאה גופנית ונפשית. הסתדרי ככל שתוכלי אתה ועם תקיפותיה, אבל הראי לה שמצבה חשוב לך. בסוף יעריכו אותך בגלל זה.
לצפיה ב-'לחזור להיות הבת של אמא '
לחזור להיות הבת של אמא
24/01/2017 | 22:15
24
ערב טוב במבי,

אני מבינה שכרגע את מתוסכלת ומבולבלת מול אמא שלך.
נראה שאת מתקשה למלא שני תפקידים שהם לא רק שונים, אלא מתנגשים: תפקיד הבת מול תפקיד המטפלת.
נשמע שלא משנה כמה את משתדלת ועושה, מבליגה ומוותרת, נותנים לך את ההרגשה שזה עדיין לא מספיק, ואני מבינה עד כמה ההערות שאת סופגת פוגעות ומיאשות.
כאשר אנחנו עומדים מול הורה מזדקן והזקוק לעזרה גם למטלות הפשוטות, מתעוררות בנו תחושות סותרות.
הצורך לחיות את חיינו באופן עצמאי מול רגשות אשם והתחושה שנוטשים את ההורה שלנו, האהבה כלפי ההורה מול הכעס והתסכול שהטיפול בו יכול לעורר, הרצון הכנא לרצות ולעזור מול המילים הפוגעות שאנו לפעמים סופגים.
נדמה שאת אוספת המון כוחות כדי להיות נוכחת ולעזור, מקריבה מעצמך כדי לתת לאמא שלך , מתמודדת עם התסכול ועומדת מול הטענות אך נראה שאת גם מתעייפת ומתייאשת, שאוזלות לך הכוחות...
זה מרגיש כאילו את שוב נמצאת בתקופת גיל ההתבגרות שבה היית צריכה למצוא את מקומך כבוגרת ולגרום להורים שלך להפסיק להתיחס אלינו כאל ילדה קטנה.
יכול להיות שהיום את מרגישה שעליך שוב להגדיר את עצמך מול אמא שלך ולעמוד על שלך ,לחזור להיות הבת של אמא שלך ולא המטפלת , לתת מזמנך לאמא אך גם לשמור זמן לעצמך ...

כולנו עוברים תהליך של התמודדות והסתגלות מול הזדקנות ההורים שלנו, התהליך לא פשוט ולא קל, מעורר נקיפות מצפון ורגשי אשם ותחושה שאנחנו לבד מול מצב שהוא גדול עלינו, והבדידות מעיקה עוד יותר כאשר לא כל המשפחה מסוגלת או מוכנה להתגייס.

את לא חייבת לעבור את התהליך שלך לבדך, אנחנו בסהר,כאן בשבילך.
לא נוכל לשנות את המצב אך נעשה את כל מה שאנו יכולים כדי לעזור לך למצוא את דרכך ולקבל את ההחלטות הנכונות לך.
אני מזמינה אותך בחום לציט שלנו, לפעמים, לדבר ולשתף יכול באמת להקל....

אני מכאן מחזקת את ידך ומעבירה אליך חיבוק תומך וכנא,

מתנדבת סהר



לצפיה ב-'לא התקופה הטובה בחיי '
לא התקופה הטובה בחיי
21/01/2017 | 20:23
2
114
 
כל חיי התמודדתי עם ״דכאונות״ (לא יודעת איך לקרוא לזה .. תקופות של חוסר מצב רוח, שינויים בתזונה ובמערכות יחסים) ויצר של הרס עצמי. 
 
לאחרונה זה החמיר. אני לא ישנה לא אוכלת מרגישה לא עצמי, יש לי סיוטים, כאבים, בוכה ללא סוף ובעיקר מרגישה לבד. 
אין לי אף אחד בעולם לדבר איתו. לא משפחה, לא חברים. אני לבד, בודדה אומללה וסובלת. בא לי שזה יסתיים. 
לצפיה ב-'מפולות של דיכאונות'
מפולות של דיכאונות
22/01/2017 | 22:11
41

Panama היקרה,
אני שומעת שכל כך הרבה זמן את עומדת חסרת אונים מול הדיכאון שנראה שהוא רק מתדרדר ומתדרדר...  ושוב- הוא חודר לעוד תחומים ועוד תחומים ומציף מכל הכיוונים...
אני מבינה שאת נותרת כואבת ומיואשת מול חוסר השינה וחוסר התיאבון... ונראה שאת מרגישה כל כך בודדה, בלי יכולת לספר לעולם מה מתחולל בתוכך... לתת ביטוי בחוץ למה שעובר עלייך בפנים.
יקרה, את מוזמנת להיכנס לצ'אט שלנו, בו תוכלי לדבר עם מתנדב או מתנדבת שינסו להקשיב, להכיל ולהיות איתך ביחד, בתוך הסבל ובתוך החושך... ואולי זה יכול להיות הצעד הראשון בדרך לאור. שולחת לך חיבוק חם ,
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
24/01/2017 | 19:04
23
חשוב להיות שמח, אם קשה לשמוח צריך לפתור את המעציב ולעשות דברים שישפרו את איכות החיים. כדאי למצוא מה מיטיב לנו. אולי תמצאי לך תחביבים שאת אוהבת ושמעניינים אותך, תעסקי בהם בזמן הפנוי וגם תחשבי עלים ואז יתאזן יותר מצב הרוח שלך כי תהיה לו סיבה ברורה. אכלי נכון ושני נכון כי זה חשוב לבריאות, הבריאות מאד חשובה ואסור לזלזל בה. מותר לבכות כדי להשתחרר, אבל צריך גם לדעת לצחוק ולחייך. אם תאמיני שהחיים יפים ותמצאי את מעלותיהם, תצליחי גם לחייך. אהבי את עצמך ואת עולמך בזכות מעלותיך והדברים שאת אוהבת. אולי כדאי שתחשבי לפני השינה מחשבות טובות ונעימות כדי שלא יהיו לך סיוטים. אני מצטער שאין לך משפחה וחברים. אולי תוכלי להשתתף במסגרות שמעניינות אותך ושם למצוא חברה. אדם יצור חברתי ונוטה לאהוב ולהתחבר.
לצפיה ב-'עצבות ואובססיה וכאבי גוף'
עצבות ואובססיה וכאבי גוף
21/01/2017 | 19:24
2
99
אני ישן כל כך הרבה. כמה הרבה. 12 שעות כל יום. חצי מהיום במיטה לא מסוגל לקום. כואב לי בכל מיני איזורים בגוף. לא יודע מה לעשות איך להמשיך הלאה. 
גם שנים אחרי חוויות הבית המתעלל, עדיין התחושה של מחנק וכלא. שמרחב האפשרויות שלי וטווח הפעולה מצומצם. היום אני מבין שגדלתי לתוך טירוף ושאני לצערי לא בריא.
הכאבים בגוף והחוסר ריכוז מקשים לעשות כל דבר בערך. אני רוב הזמן במיטה. אין לי שאיפות או מטרות "בחיים". פשוט רע לי. 
 
שנים חיפשתי מה לא תקין בגוף שלי. ולמה כזה הוא פגום. התשובות נעות בין נפשי לנפשי. פח הזבל לכל דבר אצלי זה נפשי כי אני מגיע ארוז יפה בתוויות האלה. לא יודע מה יעזור.
 
קשה לי לתקשר עם אנשים בגלל ניתוקים, חוסר ריכוז ואכזבה. לפעמים קשה לי לבטא מילים כמו שצריך ואני כבר לא מביע עניין באחרים.
 
אפשרי שאין לי תיקון בעולם הזה
 
הפסיכולוג בטיפול יום אמר שלהתנתק מהעבר אצלי תהיה אולי משימת חיים
לצפיה ב-'בין הנפשי לגופני... '
בין הנפשי לגופני...
23/01/2017 | 12:59
30
איש יקר,
אני קוראת אותך ומרגישה ממש את העצב על אובדנים והגזל שנגרם לך בשל גדילה בבית מתעלל, בית שלא הטיב לשמור על הילד שהיית...

אתה מתאר כיצד אתה מבטא כיום הן בהתנהגויות והן דרך הגוף, את המשך החוויה של מחנק וכלא שאפיינו את אותו בית, ואולי גם את הניתוק שאפשר לך לשרוד את החיים בבית הזה, ניתוק שממשיך להתקיים בכל מיני דרכים גם שנים אחרי – ניתוק באמצעות שינה, דרך הכאבים הגופניים, דרך קשיי הדיבור, קשיי הריכוז והקושי להביע עניין באחר.. ניתוק שוודאי מותיר אותך מאוד בודד...
וכמה קשה הבדידות אל מול חוסר האונים והייאוש שמתעוררים בעקבות השאלה האם יוכל להיות תיקון...

ואולי עצם ההכרה בסיפור החיים הוא המשמעותי, אולי התיקון צריך להיעשות באמצעות חיבור – דרך נגיעה בפגיעות שנעשו לך והכרה בהן... חיבור דרך שיח על העצבות, על הכאב ועל הגזל, ודרך שיח שניתן יהיה לשזור בו גם חמלה עצמית, כבוד עצמי, תקווה, חלומות ואפשרויות אחרות... דרך חיבור שמוציא מהבדידות של התמודדות לבד... חיבור שמאפשר לסחוב ביחד את המשא ולהרחיב את טווח החשיבה והפעולה...
וזו אכן משימה ארוכה, שעשויות להיות בה עליות ומורדות, משימה שניתן לראות בה משימת חיים למען החיים, ולא משהו שבהכרח אינו אפשרי, אפילו אם נראה מאיים וכבד מנשוא...

מבקשת לשלוח לך חיבוק חם,
חיבוק מבקש ללטף את כל הכאבים, הפיזיים והנפשיים
חיבוק שמבקש להתחבר, להיות איתך ולחוות אותם איתך...

מזמינה אותך להמשיך לתקשר אותם – למרות ועל אף הקושי, בהתאם לקצב ולצרכים הנכונים לך...
אנחנו פה גם בצ'אט אישי ואנונימי שפעיל כל ערב בין תשע לחצות (http://www.sahar.org.il/). 
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
24/01/2017 | 18:46
9
אני מסכים עם הפסיכולוג שצריך להתרכז בשיפור העתיד. האמן ביכולתך לשפר את איכות חייך. כאבים גופניים הם קשים להתמודדות, אבל למזלנו יש היום רפואה טובה ומתוחכמת וגם כדאי לחיות בריא ונכון. השתדל להתמודד עם הכאבים בגבורה. לא קשה ליצור קשרים, תן אהבה ודאגה ויבואו. אהוב את עצמך ומצא לך מטרות שמעניינות אותך וחשובות לך, דברים שאתה אוהב. מצא לך תחביבים ועסוק בהם בזמן הפנוי כך שתוכל גם לחשוב עליהם אחר כך. לא טוב שתישן יותר מדי, אתה תתנוון וחבל ומוטב שתפעיל את עצמך קצת יותר ובחלק מהזמן תנוח בהנאה כדי לאגור כוחות.
 
 

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

ענת בן דוד- סקסולוגית
חשים חוסר סיפוק מחיי
 ורדה צדיק - מאמנת NLP בקריות לשינוי איכות החיים
מרגישים תקועים?
פורום טיפול CBT
פורום טיפולי CBT

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ