לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1433514,335 עוקבים אודות עסקים

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'קשה לי - אזהרת טריגר '
קשה לי - אזהרת טריגר
20/10/2017 | 23:11
14
64
אני קצת מתגעגעת לפגישה ולשיחה עם המטפלת
מצד שני קשה לי בהן. 
מצד אחד הייתי מאוד רוצה לשוחח עם מישהו
מצד שני לעיתים לאחר שאני משוחחת קשה לי יותר
אני חושבת כל הזמן על המוות
גם של אנשים שאני מכירה כיום ושאני אוהבת שיתכן וימותו לפניי
וגם אנשים שאכיר בעתיד עלולים למות לפניי, אז בשביל מה לטרוח
מצד אחד, לא טוב לי להיות לבד
מצד שני, כשאני לא לבד, אני מרגישה יותר גרוע.
קשה לי כשהמטפלת שלי נחמדה אלי
וקשה לי גם כשהיא לא
חברה אמרה לי אתמול, שהיא חושבת להתאבד על פסי רכבת
ואחר כך אמרה "בצחוק". היא שיתפה אותי בכמה מהקשיים שהיו לה ושיש לה. אותי הם אינם מצחיקים.- גם לא בדיחה על התאבדות.
זה קצת העציב אותי 
אני מרגישה כל כך לבד
אמרתי לחברה לעבודה שהגעתי כשאני מרגישה לא טוב
והיא אמרה "אז למה הגעת, אם מרגישים לא טוב נשארים בבית"

כשדיברתי לפני איזה זמן עם מישהו קרוב על נושא מאוד רגיש שמטריד אותי
וסיפרתי איך אני מתמודדת הוא זלזל בכל דבר שאמרתי
מדובר בדברים רגשיים שהייתי עושה וגרמו לי להרגשה טובה ועכשיו נראים מטופשים בעיני
מישהו קרוב שאהבתי נפטר, ורציתי להגיע לקבר לאזכרה יחד עם המשפחה
הוא אמר שזה טיפשי שאותו אדם כבר מת ושאל אם אני מאמינה בנשמות וכאלה..
ניסה 'להסביר' לי שהתולעים סביר להניח כבר אכלו את הגופה לפחות חלקית
ובאופן כללי התייחס למחשבה שלי כמטופשת מאוד כאילו שאני מתכוונת להגיע ו'לתקשר' עם הגופה.
היה מדובר בעניין רגשי, כשנפגשים עם המשפחה לפעמים מעלים זכרונות וגעגועים לאדם שנפטר, משתפים בחוויות שעברנו ביחד, קוראים לפעמים תהילים ביחד כולל הגברים החילוניים ששמים על עצמם כיפה לפעמים ומחכים בנימוס
יש שמדליקים נר על או בסמוך לקבר לזכרו 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
21/10/2017 | 11:50
20
המוות קשה ועצוב, אבל אנחנו מוכרחים להמשיך לאהוב את עצמנו ואת חיינו ולגרום לעצמנו הנאה ושמחה ככל שנוכל. אני מצטער שאדם שאהבת מת, אבל יש לזכור שהמוות חלק טבעי מהחיים ובחיים יש גם הרבה שמחה ואסור לאבד אותם. פסיכולוג טוב יכול לעזור, אבל כדאי גם לדבר עם חברים, להגיד להם מה את מרגישה וחושבת. ודאי יש הרבה אנשים שיכולים לאהוב אותך ולרצות להיות חברייך, ועליך להאמין שאת אדם מוצלח ונהדר ויש מה לאהוב בך.
לצפיה ב-'אל תאמיני לכל טמבל שמנסה להסביר לך את פילוסופיית חייו'
אל תאמיני לכל טמבל שמנסה להסביר לך את פילוסופיית חייו
21/10/2017 | 13:20
2
27
כי את לא תצאי מזה, ואומנם זה נכון, שבנאדם הולך לעולמו, נשאר רק לתולעים לאכול את הגוף הגשמי, כי אין בו צורך יותר, ואני בטוחה שאת יודעת את זה, אבל יכולת להסביר לו את זה בפשטות, ולא לתת לו לזלזל במה שאת מאמינה.
 
היית אומרת לו שהגוף זה לא מה שחשוב, זה רק כיסוי, זה הלבוש, בשביל שנוכל לחיות כאן בעולם הפיזי, והנשמה שלנו היא ניצחית, אין לה התחלה או סוף, היא פשוט קיימת לנצח, כמו אנרגיה שלא מתכלה.
לצפיה ב-'אם הוא לא מאמין בזה - אולי עדיף לא לדון איתו על זה'
אם הוא לא מאמין בזה - אולי עדיף לא לדון איתו על זה
21/10/2017 | 19:15
1
19
ורק להסביר לו על הרגשות שלך. 
אני חושבת שעדיף לא לשכנע אדם באמונה שהוא מתנגד לה. 
לצפיה ב-'מסכימה איתך'
מסכימה איתך
21/10/2017 | 21:14
11
פשוט אני אוהבת לפעמים להסביר את עצמי מול אנשים, שבטוחים שהם יודעים בוודאות מה קורה בעולם, ומוכנים עוד רגע להעביר הרצאה בנושא.
לצפיה ב-'זה לא טפשי לאהוב'
זה לא טפשי לאהוב
21/10/2017 | 19:13
7
25
וזה עצוב לאהוב מי שנפטר, וכבר אינך יכול לבטא כלפיו את אהבתך, ולהרגיש שהיא ממומשת. 
ועצוב עוד יותר, להרגיש לבד בין אנשים, ולא להיות מובן על ידם.
להרגיש שהם לא מזדהים עם רגשותיך, ולא נותנים לך מקום וכוח לבטא אותם. 
להרגיש שהם לא יודעים על מה אתה מדבר. לא חושבים כמוך. לא אוהבים אותך.
 
השאלה אם אפשר להסביר למישהו הקרוב שדיברת איתו, שזה לא מתאים לזלזל במה שאת מרגישה. וגם להסביר לו את עניין הפגישה עם המשפחה באזכרה, ואיך זה עוזר לבטא את הרגשות.
לצפיה ב-'בשביל מה את מגיבה כאן אופירה? אני מעדיפה שלא תגיבי להודעותי'
בשביל מה את מגיבה כאן אופירה? אני מעדיפה שלא תגיבי להודעותי
21/10/2017 | 21:44
6
26
אני אומרת בבירור - אינני מעוניינת בתגובות שלך להודעותי. 
מכיוון שמדובר בפורום פתוח, את זכאית להתעלם מהבקשה שלי, אך אם תבחרי לעשות זאת אני מודיעה כאן לכלל הפורום שיתכן ולא אתייחס להודעותיך באופן גורף ומוחלט.
ובנוסף אבקש מכל מי שמגיב לי בשרשורים שאני מעלה
לא להתייחס להודעותיה של אופירה שהן לכאורה מעידות על איכפתיות 
בעוד שהן למעשה מעידות על חוסר כבוד שלה כלפי הבקשה שלי ממנה שתימנע מלהגיב על הודעותי בפורום, וניצול ההודעותי שלי להביע את עצמה על חשבוני.
 
לצפיה ב-'זה פורום ציבורי.זכותו של כל '
זה פורום ציבורי.זכותו של כל
21/10/2017 | 22:32
1
11
אחד להגיב לכל מי שמעלה שירשור.אי אפשר לא יכולה למנוע את זה.וזכותך לא לענות.
לצפיה ב-'נכון, מדובר בפורום תמיכה ציבורי. וביקשתי בקשה מאוד פשוטה'
נכון, מדובר בפורום תמיכה ציבורי. וביקשתי בקשה מאוד פשוטה
21/10/2017 | 22:51
15
אופירה הייתה כותבת קבועה בפורום "הפסיכולוגית" ואף המנהלת שלו בעבר באופן זמני.
אופירה לא הייתה מהקוראים הקבועים כאן ולמרות זאת היא מכניסה לשרשורים של אנשים חדשים - כמו של עדי למשל, טענות כלפיי וכלפי הודעות שלא הגבתי לה.
לא רק זאת, היא מתיימרת לייצג כביכול מגיבים נוספים כאן
 
וכן, לא נעימות לי התגובות שלה.
אז אני יכולה לבקש ממנה שלא להגיב להודעות שלי
היא יכולה להענות וגם שלא להענות. ועדיין מותר לי לבקש.
לצפיה ב-'מדהים '
מדהים
21/10/2017 | 23:02
3
16
את אומרת שזכותי לענות לאיזו הודעה שאני רוצה, אבל כשאני עונה, את מבקשת ממני בקול רם ובפומבי לא להגיב להודעותייך, וגם מבקשת בחוצפה מכל הפורום לא להגיב להודעותיי...
רק מבקשת, כמובן. לא אומרת לאנשים מה לעשות בחיים...
וגם פוקדת על כל העולם שלא יענו בשם אנשים אחרים (לך, כמובן, זה מותר). 
פשוט מדהימה.
 
את הגבת להודעותיי כאילו אין לך שום בעיה איתן, וכשאני הגבתי להודעה אחרת שלך, פתאום אני לא מכבדת את בקשתך הישנה להימנע מלהגיב להודעותייך.
באופן טבעי, מי שלא רוצה שאגיב להודעותיו לא מגיב בעצמו להודעותיי. באופן נורמלי, אדם דורש מעצמו לפחות אותו הדבר שהוא דורש מזולתו. מצפה מעצמו להדדיות בקשר/אי קשר. 
 
פתאום תגובה אמפתית של אדם להודעה של אדם אחר, כיוון שבעצם התגובה יש ביטוי עצמי, היא בעצם מנצלת את האחר ונעשית על חשבונו...
הזוי.
 
גברת - את לא מנהלת את הפורום, ולא מכתיבה לאנשים איך להתנהל, ולא קובעת מי מנהל את הפורום ומי לא מנהל אותו!
 
כשאת מבקשת מאדם לא להגיב (שזה מגעיל מצידך בפני עצמו) - אין לך שום זכות לתקוף אותו בפומבי! אם את תוקפת, זה לא נקרא ש"זכותו להגיב למרות שביקשתי לא להגיב", כדברייך...
לצפיה ב-'יש משהו בדברייך. אז אתקן כי מעכשיו - אני מבקשת שלא תגיבי לי'
יש משהו בדברייך. אז אתקן כי מעכשיו - אני מבקשת שלא תגיבי לי
21/10/2017 | 23:37
17
אני כותבת כשאני כאן במצב לא פשוט לפעמים
התגובות שלך בפורום הזה שונות מהתגובות של מרבית הכותבים להרגשתי
מרובות בהן השלכות רבות להרגשתי 
והן אינן נעימות לי.
את מגיבה גם לפעמים להודעות שאני כותבת לאנשים אחרים, למשל לאחרונה בשרשור של עדי, כשההודעה שלי לעדי לא הייתה מופנית אלייך ולא הייתה קשורה אלייך
תניחי לי, לא נעים לי כשאת מגיבה אלי. את רוצה לכפות את עצמך בכוח?
 
והייתה אולי פעם אחת שלא הגבתי להודעה שלך 
אם זה הפריע לך המקום להעיר על כך הוא במסר, לא בהודעה על גבי הפורום
אבל את לא מסכימה עם הדיעה שלי, ואין לי שום רצון לשכנע אותך בדעתי, אך היא שונה משלך
הטענה שלך כלפיי יהירה ביותר, כאילו שאני חייבת לך משהו. אני לא חייבת להתייחס להודעות של אף אחד
כשאת כותבת לי את לא מעט פעמים משתמשת בלשון רבים כאילו שאת מייצגת על פי דעתך מישהו או אנשים רבים
את לא מייצגת אף אחד עד כמה שידוע לי
אינני מעוניינת לשמוע את הדיעות שלך עלי או על המחשבות שלי
 
אני מצטערת אם הרגשת שתקפתי אותך
לא זאת הייתה הכוונה
אני מקווה שכעת יותר ברור
ואני מקווה שלמרות שאת לא חייבת - תימנעי מלהגיב לכל ההודעות שלי וגם לאנשים שמגיבים בשרשורים שאני פותחת.
ואם את מעוניינת שלא אגיב לך בחזרה את מוזמנת לבקש.
לצפיה ב-'הי אופירה היא טרול בדוק אל תפתחי ציפיות'
הי אופירה היא טרול בדוק אל תפתחי ציפיות
22/10/2017 | 00:01
1
14
עקבתי אחרי הודעותיה ומצטערת היא טרול וגם סתם סותרת את עצמה כל הזמן
ולא מתנהגת לפי מה שהיא אומרת לאחרים... אז כן אין באמת מה להתייחס לכאילו
לצפיה ב-'וגם כשביקשו ממנה לא להגיב כי בילי זלזלה באחרים'
וגם כשביקשו ממנה לא להגיב כי בילי זלזלה באחרים
22/10/2017 | 00:16
9
היא אמרה שאם היא רוצה היא תגיב ככה שזה באמת סתם סערה בכוס מים.
ואם את רוצה אופירה תגיבי למרות שהיא לא שווה תתגובה או התייחסות.
ואני בכלל לא מבינה מה היא עושה פה חוץ מלעורר דרמות וכדומה שזה התפקיד של הטרולים
לצפיה ב-'להרגיש כאב במקום הקלה'
להרגיש כאב במקום הקלה
( לעמוד שלי בתפוז )
21/10/2017 | 22:07
1
12

היי בילי79,
נשמע מדבריך שקשה לך בתקופה הנוכחית בתחומים רבים :עם המטפלת כשאין פגישה איתה וכשיש פגישה איתה, עם החברים מסביב והאנשים בעבודה...שלא תמיד מבינים ומכילים את הכאב שלך.
את מרגישה לבד ובלתי מובנת ורוצה לדבר עם אנשים מסביב וכשאת מדברת במקום להרגיש הקלה את מרגישה שיותר קשה לך...
נראה שאולי כל צעד בו את בוחרת קשה לך מאוד...ואת חושבת מחשבות על מוות של אנשים שאת אוהבת ועלולים למות לפניך ושל אנשים שטרם הכרת ובעתיד עלולים למות לפניך ...
אדם קרוב שנפטר נמצא אצלינו בלב ובמחשבות ,אנחנו מתגעגעים אליו וכשנפגשים ליד קברו עם בני המשפחה ומכרים מכבדים כך את זכרו ולנו יותר קל להתנחם בידיעה שעוד אנשים מתגעגעים אליו והוא חסר לאחרים...
יש נחמה רבה כפי שתארת בהתכנסות ליד הקבר בלי קשר למצב הגוף הפיזי...
הרגעים הטובים עם אותו אדם קרוב מלווים אותנו ומנחמים אותנו ואין לזה קשר לאנשים אחרים המנסים להעיר ולזלזל...
אנחנו כאן עבורך, להקשיב ולהכיל ,את מוזמנת להמשיך לשתף אותנו כאן וגם בצ'אט הפתוח עכשיו עד חצות וגם בשאר ימות השבוע (מלבד ביום שישי).
שולחת לך חיבוק ואיחולים ללילה שקט ורגוע ,מתנדבת סה"ר
 
 
לצפיה ב-'תודה סהר '
תודה סהר
22/10/2017 | 00:16
3
לצפיה ב-'עדכון'
עדכון
20/10/2017 | 04:42
6
61
חשוב לי לומר שביומיים האחרונים נראתי זוועה - השיער שלי בעיקר היה נראה לא טוב , בלי קשר לעור הפנים העייף שיש לי כל יום.

אני בקרוב מתכוון לשנות את זה.

רציתי לומר לכם שבשבועות האחרונים עזרתי אומץ והתחלתי עם שני נהגי מוניות. אחד נשוי וזה לא התאים לו והשני לקח מספר אבל התקווה שלו לצרף את ידידה שלי לאורגיה.

אני קודם כל מודה לעצמי שעזרתי אומץ והתחלתי עם גברים! זה משהו שלא היה קיים.

אני חושב שאם אני בגרסה של פעם הם בטוח היו זורמים איתי, לא קונה את זה שהם לא בקטע כי אני זוכר כמה המון היו בקטע שלי, גם 'סטרייטים' וגם 'סטרייטים נשואים' יעני.

אני מתכוון להוריד במשקל 12 קילו, לחזור לאימונים לשרירי הפנים בהמשך, לאכול יותר בריא ומקווה בעזרת ה' לישון מוקדם.

אני קצת מצטער שנולדתי עם משיכה לגברים כי אני יודע שבקלות יכולתי להיות עם המון בנות כי המון בנות רצו אותי בעברי.
אני חושש שבגיל מאוחר אגלה שיש לי משיכה לבנות שהודחקה ואחווה צער רב. התנסיתי עם בנות אבל זה היה פושר - אולי כי זה היה פעמים ראשונות... לא יודע.

בניגוד לאנשים פה שחושבים אחרת - אני כן רוצה ומתכוון להלחם עם הגיל ואני יודע שאנצח בזה כי הוכחתי את זה לעצמי כבר בעבר (24).

אז היום הסתפרתי והתספורת הרבה יותר יפה מהקודמת.
חבל שהבוסים הגדולים שלי ראו אותי בבוקר הייתי נראה זוועה בלילה נראתי טוב יותר - אבל הם כבר מכירים אותי זמן רב.. יפה יותר ופחות. רק מקווה שלא חשבו שאני בוגר מידי.


רוצה לשתף אתכם שהעובדת שספרתי לכם בעבר בת ה-27 אמרה שהעבודה כל כך קשה ואחרי כמה ימים התפטרה. עובדת חדשה שהגיע אמרה לי שהעבודה כאן עבודת פרך וכל רגע יש מה לעשות ונורא קשה כאן וציינה שבסוף החודש היא גם עוזבת. וואי כמה שנקרעתי מצחוק כי זה כל כך נכון!! זה עבודה לא קלה בכלל - עבודה ממש לא קלה. אני נשאר שם עד שאמצא את העתיד שלי - בתקווה לעבודה מהבית. אני צריך לבדוק משהו לפני שאני נכנס לזה ויש כבר קורסים שרוצים לקחת אותי ואפילו מעסיק רצה לקחת אותי לעבוד אצלו ולתת לי קורס מתנה אבל שוב מסיבה אישית ביטלתי את הראיון עבודה אני צריך לבדוק את זה עם גורם מטפל.


פנקתי את עצמי וקניתי לי כל מיני דברים שרציתי אמש.

קיבלתי גם משהו שרציתי הרבה זמן.

אני מודה לה' על כל הידידות המקסימות שלי - השיחות איתן כל כך טובות והלילה העברתי איתם בשיחות טלפון ולכן הלילה היה עצוב פחות כי בלעדיהם הוא יכל להגמר יותר רע.

יש גבר מאפליקציית הכרויות שרוצה לפגוש אותי והפעם אני מתכוון לקחת אומץ ולהפגש איתו - לא לפחד שהתמונה יפה מידי ובמציאות אני שונה - בבקשה תתנו לי טיפים. אני חייב את זה לעצמי.

היה לי לילה לא קל אבל יחד עם הקשרים הטלפונים שלי הוא עבר טוב יותר, וגם להקת CREED עושה לי טוב (יש לי צד גם רוקיסטי קצת...) ואני פשוט אופטימי אפילו שאני גדול ובוגר כרגע- זה מיוחד שיש לי את התקווה הזאת שאני מאמין שיהיה טוב יותר.
לצפיה ב-'עדכון חשוב'
עדכון חשוב
20/10/2017 | 17:00
4
39
נראה שאתה ותיק בעבודה שלך, למרות שהיא לא קלה, אולי תוכל אתה לתת כאן טיפים לאלו שחוששים או מתקשים להשאר בעבודות.
חבל שלא צירפת כמה קישורים לשירים שאתה אוהב.
 
 
 
לצפיה ב-'אני חושב'
אני חושב
20/10/2017 | 18:08
3
34
שבאיזה שהוא מקום עובדת שעוזבות זה שומר עליי. דווקא בגלל שזה מקום שכל הזמן זקוק לעובדים - ברגע שאחרות עוזבות זה עוד יותר גורם ששומר עליי מפיטורים. חוץ מזה שאני גם נחשב לעובד טוב - עוד סיבה להשאיר אותי שם.
 
אני קצת מתבייש לתת שירים של להקת CREED כי נחשפתי אליהם שוב אחרי עשור שלא שמעתי אותם ולא תרגמתי את המילים אז אני אוהב את הלחן כך שאולי זה התפרש כאילו אני מעלה שיר ותומך בו למרות שאני בסך הכל אוהב את הלחן והמוזיקה ולא יודע מה התוכן של המילים. האנגלית שלי בסדר - אני יודע לדבר פנים מול פנים עם אנשים באנגלית אבל לגבי שירים יותר קל לי לקרוא אותם בטקסט כדי להבין.
 
בילי, איך לדעתך אגרום לכך שאנשים בפורום יהיו שם בשבילי כמו לפני עשור?
איך לדעתך אוכל להתגבר על הפחד הפרימיטיבי מעין הרע, לחשוף ולספר בפורום דברים טובים שקוראים לי בחיים בלי לחשוש שזה יזיק לי בגלל שזה פורום של אנשים שחלקם רע להם ולכן לא ישמחו בשמחתי?
לצפיה ב-'..'
..
21/10/2017 | 00:29
2
16
לצפיה ב-'..'
..
21/10/2017 | 01:13
1
33
לצפיה ב-'את עורכת לא מעט הודעות - והתגובה שלי לעיתים לתוכן הקודם'
את עורכת לא מעט הודעות - והתגובה שלי לעיתים לתוכן הקודם
21/10/2017 | 01:21
21
לצפיה ב-'אופטימיות... '
אופטימיות...
( לעמוד שלי בתפוז )
21/10/2017 | 23:22
3
נייק היקר,

שמחה לשמוע את הדברים החיוביים הרבים שאתה מתאר- האומץ שאזרת לראשונה, התכנון להקנות לעצמך אורח חיים עוד יותר בריא, היכולת שלך לדבוק בעבודתך הנוכחית על אף הקשיים והאתגרים בה והידידות הטובות שמקיפות אותך, ומסייעות להעביר לילות עצובים.

אני שומעת ממך שיש חששות מהעתיד לבוא, אך גם תקווה גדולה ואופטימיות.

וכמו ש-Creed שרים, "You stand here with me now", כך אנו המתנדבים בסה"ר, ושאר חברי הפורום, עומדים לצידך בכל העתיד לבוא- גם הדברים הטובים וגם הדברים הטובים פחות.

שלך,
מתנדבת סה"ר.
לצפיה ב-'יחס גרוע ממנהלת'
יחס גרוע ממנהלת
20/10/2017 | 05:17
11
98
אני עובדת כבר לא מעט שנים אותו מקום עבודה, כשבמשך בערך חצי מהתקופה הזו אני עובדת במחלקה הנוכחית שלי. את מנהלת המחלקה הכרתי עוד לפני כן, והיחסים שלנו היו נעימים - אין לי איתה קשר מקצועי ישיר, אבל כן יוצא לנו להגיד שלום שלום במסדרון או לאכול יחד צהרים ולשוחח סמול טוק אם במקרה שתינו אוכלות בקפיטריה באותו זמן (לרוב כחלק מקבוצה גדולה יותר).
 
לפני כמה חודשים, במשך בערך שבוע או שבועיים בכל פעם שנפגשנו במסדרון, היא לא יצרה איתי קשר עין. אני מודה שה גרם לי לחשש מכיוון שהיו שמועות על קיצוצים בכוח האדם של החברה, אבל בסופו של דבר לא היו אצלנו פיטורים, ולאחר אותה תקופה היחס של המנהלת כלפי חזר לקדמותו.
 
לפני כמה ימים חזרתי מחופשה בחו"ל, ותאום אני מקבלת מהמנלת את אותו יחס מתעלם, ואפילו באופן יותר בולט - כמו למשל אתמול כשחלפנו אחת על פני השניה במסדרון היא פשוט נענעה את הראש מצד לצד כאילו היא מאוכזבת ממני על משהו. העניין הוא - שלא ממש ברור לי למה ומדוע, ואף אד לא משוחח איתי על כלום כך שלא ממש ברור לי מה קורה - ואני מרגישה שזה ממש מכניס אותי למתח ולחרדות (עד כדי קושי לישון בלילה).
 
מה אפשר לעשות במצב כזה?
לצפיה ב-'בואי נחשוב ביחד -'
בואי נחשוב ביחד -
20/10/2017 | 06:53
7
57
אני לא מכירה אותך ולא את המנהלת שלך, ולא ראיתי את הסיטואציות שאת מתארת, ולא יודעת מה קורה במחלקה שלכם מבחינה עסקית.
לכן אני מעלה אפשרויות, ותכווני אותי מה נראה לך נכון.
 
לא סביר לי שמנהלת מחלקה מבטאת שביעות רצון או אי שביעות רצון מעובדיה ע"י פרצופים במסדרונות. זו לא התנהגות בוגרת ועניינית. אם יש בעיה, מדברים עליה עם העובד, מעבירים לו איזה מסר.
הגיוני שכיוון שהמנהלת אינה חברה שלך, היא לא עסוקה בלחשוב עלייך, אלא חושבת על העניינים שלה, וכאשר משהו מטריד אותה, היא לא מסתכלת עלייך ולא נחמדה אלייך. אולי בגלל זה את חושבת שזה מכוון כלפייך, אבל אין שום קשר.
יש לך הוכחה מסוימת לכך מהמקרה הקודם, שאחרי שהמתח בחברה נגמר, המנהלת חזרה להיות נחמדה. לפני כן היא כנראה היתה מוטרדת וכנראה לא נחמדה לאף אחד.
 
אולי את אדם שמצפה ליחס ואישור מהסביבה, ובעיקר מדמויות סמכותיות, ולכן לוקחת אישית כל התייחסות מתעלמת שאינה קשורה אלייך בכלל. 
אם כן, ולא ידוע לך על פשלות רציניות שעשית בעבודה והערות שקיבלת מממונים עלייך לאחרונה - הסבירי לעצמך שהדברים לא קשורים אלייך, וצריך לזרום עם מצבי רוח משתנים של ממונים ומנהלים בתקופות מסוימות. 
אמרי לעצמך שרוב הסיכויים שזה רק דמיון שלך, והסיחי דעתך מהמחשבות על כך, כדי שתוכלי לישון טוב יותר בלילה. 
 
לפעמים אנו מאוד מוטרדים מפני שאיננו יכולים לדעת את האמת ואין לנו וודאות בנוגע לסיטואציה מסוימת. אבל אנו צריכים לזכור שברוב המקרים אין לנו וודאות בחיים, ובכל זאת אנו יכולים לבחור להיות שלווים וסבלניים, עד שתהיה לנו וודאות. 
שלווים וסבלניים לפחות ברמה של לישון בלילה, גם אם יש לנו איזה חשד רחוק בנוגע למשהו. 
לכן כל עוד אין לך שום הוכחה לחוסר שביעות רצון של המנהלת ממך, רק חשד רחוק - הסבירי לעצמך שסביר יותר שהיא מוטרדת מעניינים שלה, ואין לה סבלנות כרגע להיות נחמדה, וחכי בסבלנות ובשלווה עד שיתבררו לך עוד נתונים ופרטים שיסירו או יחזקו את חשדותייך. 
לצפיה ב-'תודה אופירה...'
תודה אופירה...
20/10/2017 | 07:45
6
52
את צודקת לגבי נושא האישור, רק יש לי כמה נקודות שארצה לחדד.
 
קודם כל - היחס המוזר שלה הוא כלפי בלבד. לאנשים אחרים היא מתייחסת באופן חביב כרגיל. מעבר לכך, אני לא מצפה ליחס חברותי אלא למשהו שנראה בעיני בסיסי מאוד - קשר עין, להגיד לי שלום כשהיא עוברת מולי במסדרון במקרה, וכו'.
 
התקופה הנוכחית היא גם תקופה שבה מתחילים לדון אצלנו בהערכות השנתיות של העובדים. אני בשנה האחרונה עובדת במין קונסטלציה לא שגרתית - המנהל שלי אמנם יושב בארץ, אבל אני עובדת כחלק מצוות משימה מסוים שהמנהל המקצועי של המשימה ועוד כמה מהאנשם יושבים בחו"ל. במצב כזה, אני לא בטוחה עד כמה הערות והארות לגבי ההתנהלות שלי יגיעו באופן ישיר ושוטף אלי - וייתכן שהן יעלו בעצם לדיון רק לקראת ההערכות המקצועיות.
 
מעבר לכך, היה לי פני כמה חודשים תקרית לא נעימה בעבודה: אני שמנה, וקולגה אחרת שהתחילה להרזות באופן מרשים החליטה להתנהל כמו "חוזרת בתשובה" ממוצעת ולהתחיל לייעץ לי מה לעשות, למרות שהערתי לה כמה פעמים שאני עובדת עם דיאטנית ומאמנת כושר ומעדיפה לפעול לפי התוכנית שלהן (שסותרת חלק גדול מהדברים שהיא ניסתה לייעץ לי). עם הזמן חלק מההערות שלה נשמעו לי פחות ופחות כמו רצון לעזור ויותר ויותר כמו רצון שלה להאדיר את עצמה ואת התהליך שלה, עד שיום אחד הגבתי אליה בעצבים - ולדעתי קולגות שהיו עדים לתקרית ראו בזה תגובה לא במקום שלי, ולא את המצב הכולל שבו היא מנסה להאדיר את עצמה.
לצפיה ב-'ביטחון עצמי זה דבר חשוב מאוד בחיים'
ביטחון עצמי זה דבר חשוב מאוד בחיים
20/10/2017 | 11:10
3
48
בעבודה, בזוגיות, בכל דבר בחיים. 
מדברייך צפה ועולה בי תחושה שאת סובלת בכל התחומים מחוסר ביטחון עצמי. וזו הסיבה לצורך שלך באישור מהזולת.
זה משהו שצריך ללמוד להעלות אותו בגדול - בעזרת טיפול פסיכולוגי, אימון, סדנאות, מודעות עצמית, והרבה עבודה עצמית בעקבות הכלים שתרכשי. 
זו הבעיה שמעיבה על חייך ולא המנהלת האנטיפטית או הקולגה המציקה.
 
בד"כ, לסביבה קשה להיות אמפתי ולסבול אנשים שזקוקים לצורך באישור סביבתי. מאוד יכול להיות שאכן המנהלת לא מחבבת אותך, עקב תכונה זו שלך. 
תביני שאם זה נכון, המנהלת מגיבה בעצם להתנהגות שלך, שמצפה ממנה לאישור באופן קבוע, כאשר לה לא בא להיות הפסיכולוגית שלך. את משדרת את זה בסמול טוקס, בשפת הגוף שלך. את לא מרגישה בזה, אבל מודעת לכך שזה קיים בתוכך. אז אנשים מרגישים את זה.
והקולגה גם היא מרשה לעצמה להיטפל למשקלך בגלל זה. התגובות שלך לדבריה משדרות לה את הרצון שלך שהיא תתן לך אישור ותסכים עם דעתך. יש דרכים אסרטיביות ונחמדות לחתוך את השיח על המשקל כבר בפעם השנייה (ואפילו הראשונה) שהיא מנסה לדון בזה. התפרצת בגלל התסכול והכעס שלך על כך שהיא לא נתנה לך את האישור המיוחל, ואולי בגלל זה הקולגות האחרים לא ראו את זה בעין יפה (ואולי בכלל נדמה היה לך שזו היתה תגובתם. מה הם אמרו לך?). 
 
בכל אופן, קשה לי להאמין שמישהו יפטר עובד טוב של שנים רבות, בגלל האישיות שלו. זה אני אומרת מניסיון - בצעירותי היה קשה מאוד להסתדר איתי אישיותית, אבל בעבודה תמיד הסתדרו בגלל היכולות היצרניות שלי. 
לצפיה ב-'לגבי הבטחון העצמי והמנהלת אני מסכימה איתך...'
לגבי הבטחון העצמי והמנהלת אני מסכימה איתך...
20/10/2017 | 14:40
38
למרות שאנחנו מכירות כבר לא מעט שנים כך שהתגובה שלה קצת מאוחרת.
 
רק לגבי הקולגה: היא זו שב"תהליך הרזיה" (למרות שאני גם עובדת עם דיאטנית כרגע, הטיפול מתמקד יותר בשינוי הרגלים ולכן יש ירידה אבל היא איטית ולא בה אנחנו מתמקדות), ולדעתי היא זו שמחפשת את האישור או הנצחון עלי, ולא להיפך. אני רק מנסה להתרחק מהאנרגיות השליליות שהיא משדרת בנושא, אבל ללא הצלחה.
לצפיה ב-'"חוסר בטחון" עוד מינוח שאף אחד לא מסוגל לפרק או לנמק '
"חוסר בטחון" עוד מינוח שאף אחד לא מסוגל לפרק או לנמק
20/10/2017 | 18:39
1
35
כמו חרדה ביישנות עצבות.. זורקים לחלל מינוח מגושם ומצפים שנזדהה סביבו?
"לחברה קשה לסבול צורך באישור חברתי" ? זה כבר משפט מחוזי..
יש כאן עניין בין נשים ולמרות שקוראים כאן גברים אף אחת לא מנסה לשאול
האם אין מתח מיני כלשהוא שמשנה את התמונה?
שפת גוף אומרת המון הרבה יותר מדיבורים ותחושות הן לגיטימיות
ולא תלויות בחסכים שלנו. עצם הנסיון להטיל חסכים על השואלת הוא תוקפנות
שמחמירה את תחושתה הרעה, בצדק כלפי חוסר יחס מהמנהלת שלה.
למה תמיד להאשים את השואלת ולתת תחושה שהנשים סביבה
ניתנות למניפולציה ע"י תשובה "שתחתוך" אותן? ומה אח"כ האם
אותה תשובה  לא תגרור כעס או זלזול לטווח ארוך?
הנחת שיש לה בעיה באישיות ועל כך בעצם מתיחסים אליה
והעפת במחי יד כל התיחסות פרגמטית לאינטרסים ומשמעויות 
יצריות רבות ושונות .   הכל זה אופי אישיות ומענה לשון כאילו?
אז כן הבעיה שלך שאת יותר מדי וורבלית ופחות מחוברת ליצרים וצרכים.
בתכלס הכל חוץ מאופי ואישיות משחק כאן. חיי מין זוגיות אינטריגות
מקצועיות שאין לנו קצה חוט לגביהן. כשהאינטרסים הללו משיקים
כל הבטחון והאופי אפילו לא עולים לדיון...
 
לצפיה ב-'אם ה"אישור חברתי" הפך...'
אם ה"אישור חברתי" הפך...
21/10/2017 | 08:51
23
למשפט מחוזי,אולי נעלה אותו לארצי ואחכ לעליון...
 
לצפיה ב-'מצבך מורכב'
מצבך מורכב
20/10/2017 | 16:28
1
42
לפי דעתי, דבר ראשון עלייך לעבוד על בעיית העצבים שיש לך.
אם זה על ידי ספורט או עזרה אחרת כפי שאופירה הזכירה- שיכולה להיות מקצועית ומשולבת עם עבודה עצמית ובכל טווח האפשרויות ביניהן.
 
שנית, לגבי אותה קולגה- הייתי מציעה לך להתנצל בפניה על ההתפרצות שלך (שאולי גם הביכה אותה), רצוי ב4 עיניים ואפילו בטלפון אם את מרגישה בנוח, ולומר לה בכנות שמדובר בנושא רגיש עבורך ושאת מעריכה את הכוונה הטובה שלה, אך מכיוון שהדיון ביניכם בנושא הזה גרם לך בעבר להתנהג בצורה לא עניינית, את מבקשת ממנה שלא להעלות את הנושאים במהלך העבודה השוטפת.
 
ובנוסף הייתי מציעה לך לאחר או במקביל לפעולות הללו, באופן זמני תורידי את כל הציפיות שיש או היו לך מהמנהלת שלך. תקחי בחשבון שהיא תמשיך להתנהג כלפייך בדרך מוזרה לפני כל יום עבודה שלכן ביחד ותנסי לעבוד על עצמך לא להיפגע.
לאחר חודש או חדשיים שאין שום התפרצות מביכה, אם עדיין את מרגישה חוסר נוחות איתה, תבקשי לשוחח איתה שיחה אישית ותעלי את הנושא בפניה.
 
 
אגב, אחד הדברים שיכולים לתרום לך לדעתי הוא הפורום.
שלמרות כל החסרונות שיש בו (ויש בו) מהווה סביבה בטוחה יחסית 
מכיוון שמדובר באנשים שרובם אנונימיים אחד לשני, וכמו כן יש כאן ניהול רגיש ואיכפתי. ותוכלי לשמוע כאן גם עצות אם תבקשי, וגם לשתף, וגם להרגיש שאת לא היחידה עם מועקות.. 
את מוזמנת להישאר בפורום ולהמשיך לשתף ולהשתתף.
לצפיה ב-'לודה על ההזמנה...'
לודה על ההזמנה...
20/10/2017 | 17:55
32
לגבי אותה קולגה: התחושה שלי הי שהיא עצם התגרתה בי כדי להביא אותי למצב כזה של התפרצות, ולא מדובר על מישהי כזו תמימה ומסכנה... לכן אני לא יכולה להביא את עצמי להתנצל בפניה.
לצפיה ב-'אם זה כל כך מפריע לך'
אם זה כל כך מפריע לך
20/10/2017 | 17:21
33
מה עם לשאול אותה?
משהו כמו אני מרגישה לאחרונה שמשהו ביחסים שלנו השתנה... אולי תגלי משהו חדש ואולי תגלי שזה בכלל לא קשור אליך. 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
21/10/2017 | 11:53
12
בעבודה חשוב להשקיע היטב וברצינות כדי לבצע אותה ביעילות, להצליח בה ולהתקדם. ככל שתעבדי היטב, יעריכו אותך. מצב העבודה וצרכי המנהלים משתנה לפעמים וודאי גם בתכיפות. אני מניח שאפשר למצוא זמן לדבר עם המנהלת ולבקש ממנה חוות דעת כללית על הדרך שאת עובדת בזמן האחרון. אולי תגיד לך שיש לך במה להשתפר ותכיר לך אפשרויות שיפור שלא הבחנת בהן. אולי גם אפשר לקבוע שיחה אתה ולדבר אתה על הכול.
 
 
 
לצפיה ב-'שינוי פתאומי...'
שינוי פתאומי...
( לעמוד שלי בתפוז )
21/10/2017 | 22:31
6
שלום יקירה,
 
את מתארת מצב של חוסר ודאות שמטריד אותך מאוד. את מקבלת יחס שונה מהמנהלת שלך, יחס שבאופן מפתיע הידרדר, ולא ברורה לך הסיבה לכך.
 
את מתארת את המחשבות המטרידות שתוקפות אותך בעקבות השינוי ביחס של המנהלת, ואני מתארת לעצמי שזה אולי גם הוביל לתחושה מבשרת רעות שאופפת אותך,
מהפחד שהיחס של המנהלת קשור להשלכות עתידיות על מקום עבודתך.
 
האם עדיין יוצא לך לשוחח עם המנהלת בחדר אוכל? אולי היא מוטרדת מסיבה אחרת, והתעניינות בשלומה במהלך הארוחה יעלה את הנושא וירגיע את דאגותייך?
והאם יצא לך לשוחח על הנושא עם הקולגות שלך? האם יתכן והם חווים יחס דומה ממנה?
 
כך או כך, אינך צריכה להישאר לבד עם המתח והחרדות שבהן את מוצפת בתקופה האחרונה. את מוזמנת להמשיך ולשתף אותנו כאן בפורום,
ואם תרצי, את יכולה גם לשוחח עם אחד מאיתנו המתנדבים בסה"ר בצ'ט אישי ואנונימי, בתקווה שיחדיו נמצא דרכים שיאפשרו לך שינה רגועה בלילה.
 
שלך,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'אני מרגישה שהקשר שלי עם הפסיכולוגית מתחזק ומשתפר'
אני מרגישה שהקשר שלי עם הפסיכולוגית מתחזק ומשתפר
18/10/2017 | 14:42
3
71
התקשורת האחרונה בינינו טובה מאוד בעיני. 
היא מבינה שהתנאים הנוכחיים שהיו לנו לא מתאימים לי.. ואני מסכימה איתה!! 
ועכשיו היא מציעה לי שנשנה באופן חלקי את תנאי הטיפול 
משמח אותי שההצעה הגיעה ממנה, מיוזמתה.. 
 
לצפיה ב-''
( לעמוד שלי בתפוז )
18/10/2017 | 23:50
1
32

הי בילי,
אני שמחה לשמוע שאת מרגישה שיש לך חוויה חיובית יותר עם הפסיכולוגית הנוכחית, אולי אפילו חוויה מתקנת. אני מאחלת לך קשר פורה ומיטיב איתה, ושתרגישי שאת נתרמת ושצרכייך מקבלים מענה. את מוזמנת להמשיך ולכתוב כיצד את מרגישה עם הקשר הטיפולי.
 
שלך,
 
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
19/10/2017 | 00:29
50
האידאל בעיני הוא להעלות את הנושאים בטיפול עצמו.
אבל לפעמים קורה שבנוסף לקשר הטיפולים עולה רצון או צורך לשתף.
אני אוהבת כשאתם המנהלים מגיבים להודעות שלי
תודה שהגבת 
לצפיה ב-'אני שמח לדעת'
אני שמח לדעת
21/10/2017 | 12:00
14
פסיכולוגים אמורים לטפל מתוקף תפקידם ובשביל זה לנצל ידע שרכשו, והם גם צריכים להיות אנשים טובים כדי שלא יזיקו נפשית למטופלים. חשוב שהמטפל יבין את מצבך ויהיה קשוב. אם נוצר ניתוק, חשוב להפנות מחדש את יחסו לעניין ולצורך בעבודה המשותפת וגם למצבך.
 
לצפיה ב-'משמח מאוד שהצטרפו גברים לרוב הנשי שהיה בפורום '
משמח מאוד שהצטרפו גברים לרוב הנשי שהיה בפורום
20/10/2017 | 01:13
5
72
משמח אותי לראות שהצטרפו לאחרונה לפורום: מט, רון, ישראל, סופרסוניק, תאום 2 ומיינדפולאיי לכותבים הותיקים יחסית נייק ופילוסוף
וגם מורמורוט וחסוי, דוויל דאק, רחוק מעצמי, אליהו, בי88, אייבורי, תומר ואחרים שמגיבים מעת לעת. 
 
אני מרגישה שבהכללה התגובות של הגברים כאן בכלל - ובפרט של רון ומט שהשקיעו בתגובות ארוכות בשרשורים שלי, מוסיפות עניין ותוכן ודיעות רלוונטיות לנושאים בפורום. טוב שאתם כאן!
ואני מודה לכם שאתם משקיעים ומשתפים מניסיונכם והשקפת עולמכם. 
 
מרגישים שינוי!!
ואני מרגישה שזה חד משמעית, בזכות הכתיבה העניינית יחסית של הגברים בפורום מאז שהם התחילו לכתוב כאן יותר באינטנסיביות, יש שינוי לטובה באווירה כאן (בעיני זה לטובה מכיוון שיש פתרונות מעשיים ודיונים מכובדיים- נשים בהכללה לעיתים נוטות לרגשנות ולראייה פסימית והגברים מציעים פתרונות טכניים רבים מבעבר ובכך הם מסייעים לפי דעתי בהשגת אופטימיות אובייקטיבית).
 
אני מקווה שתמשיכו להגיב כאן. אותי זה משמח מאד.
לצפיה ב-'פעמים רבות אנשים לא מבקשים פתרונות למצוקותיהם הנפשיים'
פעמים רבות אנשים לא מבקשים פתרונות למצוקותיהם הנפשיים
20/10/2017 | 11:26
3
70
אלא דיון, הקשבה, הבנה ואמפתיה.
זה תלוי לא רק באדם המבקש עזרה, אלא גם בסיטואציה בה הוא נמצא. יש סיטואציות שאין להם פתרונות, וההתמודדות איתן נעזרת בהבנה ובהקשבה, בשיקוף ובחשיבה משותפת, וכד'. 
 
רוב הגברים בטבעם נוטים להציע פתרונות, בעיקר לנשים, אולי משום שקשה להם להכיל מצוקה של אשה. אבל זה באופן כללי.
הרבה תגובות כאן - גם של הגברים - בהחלט איכפתיות ואמפתיות, ודנות בנושא שמעלה המשתף במצוקתו.
 
לדידי, אחוז מסוים (25% בערך?) של רשימת הגברים שהעלית חסר הבנה בענייני הנפש, ותגובותיו לדברים טוב היה אם לא היו נכתבות ונקראות. 
זה לא שכל הנשים כאן מושלמות..., אבל העלית דיון על הגברים, אז לכך אני מביאה את דעתי. 
בכל אופן, אני לרוב מתעלמת מדבריהם, וההתעלמות אכן מביאה לכך שהם לא משתלטים על השיח שאני מביאה בדיון זה או אחר, ומכבדים את מקומי ודעותיי. 
לצפיה ב-'לא מעט פעמים אנשים מבקשים עזרה כלשהי'
לא מעט פעמים אנשים מבקשים עזרה כלשהי
20/10/2017 | 12:03
60
החיים בכלל שאלה - "מה אפשר לעשות במצב כזה?"
עדי שאלה - "איך מתמודדים עם דיכאון?" וסיימה את הודעתה בשאלה "למישהו יש טיפים?"
רועי כתב הודעה עם כותרת "מיואש מהחיים" וסיים את הודעתו בשאלות "איך אני מצליח לשנות את החיים שלי? איך אני מוצא כיוון?"
אמנם חלק מהגולשים בפורום אינם מעוניינים בהכרח בפתרון לבעיה שהועלתה אלא בדברים אחרים ובין היתר דיון, הקשבה, הבנה ואמפתיה.
ובהתאם לכך, לפי דעתי כדאי שאותם האנשים שמעוניינים בתגובות ספציפיות בלבד יציינו זאת בהודעה, על מנת שהמגיבים שכוונתם להיטיב עבורם לא יפגעו בשוגג, ויוכלו אף לשקול מראש להימנע מלהגיב על מנת לצמצם את אפשרויות הפגיעה. (חלק מהגולשים הותיקים מציינים התייחסות ספציפית שעדיפה להם - לא כולם, והחדשים יחסית כמעט בכלל לא- ואני מרגישה שלעיתים הם שאלו שאלה אך לא בהכרח התכוונו לקבל תשובה. ובמיוחד לרגישים שבהם כדאי להשקיע עוד דקה ולנסח את השאלה שלהם באופן מדויק יותר לרצונם).
 
לגבי ההודעה שאליה הגיבה אופירה, כמובן שיש מקום לדיעות נוספות, אני ציינתי רק את דעתי האישית והיא איננה לדיון, בנושא כמובן שכולם מוזמנים לדון 
אני מסתייגת מההכללה השלילית שאופירה ציינה לגבי הגברים בפורום. אינני חושבת כמוה וזה לא חדש..
אני התייחסתי לרגשות, והיא עונה לי באחוזים. מה הקשר? 
לי נעים שיש כאן כתיבה של גברים בפורום, אני נתרמת מהתגובות שלהם, ככה אני מרגישה.. 
 
כמובן שכל אחד בפורום זכאי להרגיש ולחשוב אחרת 
ואגב, אופירה את גם מוזמנת להתעלם מהודעותי, ואת כמובן מוזמנת להגיב לי - רק שתקחי בחשבון מראש שלא בהכרח אתייחס לכל הודעותייך במידה ויהיו מנותקות מהתוכן לפי דעתי, או שיהיו מזלזלות בעיני.
אינני מתכוונת לפגוע בך באופן אישי ואם את רגישה ונפגעת מהודעותי יתכן ומוטב לך שלא להגיב לי.
 
לצפיה ב-'אנחנו אומנם לא מכירות אבל הכתיבה שלך טיפה מתנשאת ושתלטנית '
אנחנו אומנם לא מכירות אבל הכתיבה שלך טיפה מתנשאת ושתלטנית
20/10/2017 | 18:50
1
50
יתכן אולי ההיפך שלך יש חוסר עמוק בקוגניטיביות ורבלית ואינך מבינה
25% מהכותבים כאן? - יפה שהותרת לנו ולהם לנחש מי מהם בדיוק
שהרי לטעון טענה מתנשאת כזו צריך להיות מניפולטיבי ולייצר חשדנות
ודעות מהסוג שגורמת לא ליצור קשר עין. 
אז אכן זו שיטה טובה להמנע מלענות על מה שלא הבנת 
אבל גם לא בושה לשאול או לבקש שלא ישתלטו על הדיון
בקטע הזה אין הבדל בין גברים לנשים אלא בנימוס ויחסי אנוש בסיסיים
להטיל דופי כמו ברמיזות כאלו זה לא עניין של נשים/ גברים אלא סגנון
ש"לא זכה לתשובה חותכת" 
לצפיה ב-'תודה. ברוכה הבאה לפורום '
תודה. ברוכה הבאה לפורום
21/10/2017 | 19:01
4
לצפיה ב-'תודה'
תודה
21/10/2017 | 11:56
16
גברים ושים שווים, אבל ייתכן שלכל קבוצה מאפיינים משלה ובעזרתפ היא תורמת. הגברים נוטים יותר לחשיבה שכלית, ונשים לחשיבה רגשית.
 
לצפיה ב-'פינת המתכונים השבועית'
פינת המתכונים השבועית
18/10/2017 | 04:33
21
96
רעיון משחרר ומפרק
אם בא לך לתאר מה היה הטיפ הטיפולי שעברת
שיטה, גישה, הברקה שעזרה, אפילו קצה של חוט ?
אני מוכן להתחיל ששמעתי על מטופלת שהתבקשה
להרביץ לבובת פרווה ולהוציא עליה את הכעס להוריה..

עדיף משהו יותר קליל שנוכל להבין בלי כישורים והתעמקות

לצפיה ב-'כותרת ההודעה שלך עלולה להטעות '
כותרת ההודעה שלך עלולה להטעות
18/10/2017 | 13:08
32
לצפיה ב-'אתמול כתבתי הודעה מושקעת בשרשור הזה '
אתמול כתבתי הודעה מושקעת בשרשור הזה
19/10/2017 | 09:45
19
60
ואחר כך כשקראתי אותה ראיתי שלא הייתה בה התייחסות לשאלה שלך 
לפי דעתי רוב האנשים שכאן מגיעים מטיפולים פסיכולוגיים 
משהו קליל זה לא דבר שיש בטיפולים כאלו.
חלק מהאנשים כאן מגיעים לטיפול במגזר הפרטי- ויש סיבה שאנשים מוכנים לשלם, בדרך כלל מכיוון שדברים אחרים לא עזרו באותה המידה.
הבעיה היא לא בכך שאין טיפים אלא בקושי לגשר על הפער בין המצוי לרצוי
להישאר עם אופטימיות ומצד שני לא רק לחלום בהקיץ אלא גם לפעול 
להכיר במציאות מבלי לוותר על התקווה
 
נניח בנושא של דיאטה
מרבית האנשים יודעים מה הם צריכים לעשות כדי להוריד במשקל:
אבל יש מניעים שעוצרים מהאדם להשיג לכאורה את הדברים שהוא חפץ בהם
פתאום מישהי יכולה לגלות שהיא אוכלת כשהיא עצובה למשל
אדם אחר יגלה שהוא מתמודד עם הדיכאון על ידי אכילה (או עישון, או שתייה מופרזת וכדומה).
 
ובטיפול אני חושבת מלמדים איך להתמודד עם הרגשות
ובכך באופן עקיף מסייעים להשיג את המטרות הרשמיות של האדם.
אם אותה אישה כבר לא תהיה עצובה - או שתלמד להתמודד עם העצב - ממילא היא לא תצטרך לאכול כדי להקהות את העצב. 
בבחינה השכלית רוב האנשים מבינים מה עליהם לעשות 
אם פתרונות קסם היו יעילים - אף אחד לא היה הולך לטיפול...
עצות מעשיות יעילות לחלק מהאנשים. חלק אחר צריך ליווי תמיכתי נרחב ויותר אישי.
לצפיה ב-'דיאטה - דוגמא מצוינת לשרלטנות פסיכולוגית'
דיאטה - דוגמא מצוינת לשרלטנות פסיכולוגית
19/10/2017 | 10:06
18
59
פסיכולוגיה בציטוט הכוהנת הבלתי מוכתרת, אינה הפתרון להרזיה.
 התחלתי לכתוב בתפוז ב2002 בכנוי רון ו בפורום דיאטות ופורום נוסף.
היו לי ויכוחים מרים עם מנהלות הפורום שהגיעו לחסימה והכפשות,
בדיוק בקטע של הסיבות הרגשיות כביכול לקשיים בדיאטה ובשמירה
על תזונה מאוזנת.  לא ידעו להפריד בין הפרעות אכילה, למגיפת ההשמנה.
 
אם נשים בעיקר, מתמודדות עם עודף משקל, פונות ליעוץ נפשי ומתחברות
לצד הרגשי, יתכן והן יותר זקוקות לפורקן, ההסבר והחיבור למניע הנפשי.
בפועל מאחרי אכילה יש יצר קיומי וצורך פיסיולוגי. המניע הבלעדי להשמנה
הרי בדכוי הרעב מכנית/ביוכימית, כל הסיבות הרגשיות מתפוגגות כלא היו..
למרות שהבאתי אין ספור הוכחות למצב ההורמונלי לנטיה להשמין מהרזיה
שנובע מתאי השומן והורמוני רעב שמופרשים במעיים. עדיין נאחזו ברגשות
ולא הרפו כדי שאנתח לעצמי למה השמנתי (אחרי שרזיתי בהצלחה)
עוד מונח מומצא וכוזב נקרא רעב רגשי.. עם רעב אפשר להתמודד (טיפה סובלים)
מה עושים עם רעב רגשי לעזאזל?
 
נכון שלא ניתן להפריד בין המעשים לחשיבה, ושמירה על המשקל היא ענין
של מודעות עצמית והרגלים, עדיין משום מה  מבטלים את הצד הפיסיולגי
במחי יד, כאילו הרזיה אינה כרוכה ברעב > שמפעיל את מערך הרגשות המורכב.
ניתן לתרץ הכל בכל מכל בתככים נפשיים ובכך למעשה הפיתוי לשרלטנות.
 
כיום המאמצים להתמודדות עם מגיפת ההשמנה בתקציבי עתק של מיליארדים
מתמקדים בתרופות לדכוי מנגנוני הרעב ולא לפיתוח טיפולים פסיכולוגיים
פשוט כי לטווח ארוך הם נכשלים כשלון חרוץ (אם עזרו בכלל).
לצפיה ב-'לא הגעתי לטיפול פסיכולוגי במטרה לעשות דיאטה'
לא הגעתי לטיפול פסיכולוגי במטרה לעשות דיאטה
19/10/2017 | 11:23
2
38
נתת דוגמא בכוונה שאינה קשורה אלי ישירות כדי להדגיש את הנקודה..
לא ברור לי מי פגע בך וגם לא הבנתי מה בדיוק קרה ושהכאיב לך כל כך- אם תרצה תספר על כך בהזדמנות.
אני לא רואה בעיה בקיומן של דעות שונות, באופן אישי הייתי מעדיפה שגם במידה ואתה לא מסכים עם דברי שתתייחס יותר עניינית לדעות ספציפיות ותנסה להתבטא בצורה מתונה יותר גם אם אתה חושב שטענות מסוימות הן 'שטויות' או 'שרלטנות' (וניתן להעביר אותו מסר במילים אחרות).
אשמח לשמוע ממך עצות לגבי רעב רגשי
לצפיה ב-'אין לנו ויכוח אלא הצגת דעות מנומקות'
אין לנו ויכוח אלא הצגת דעות מנומקות
19/10/2017 | 11:39
1
30
לדעתי יש שרלטנות כפי שיש שרלטנות בתחומים רציניים יותר
לא בהכרח הכל שרלטנות אבל הפתוי וחוסר היכולת לנתח תורמות
בפן הקיצוני נמצא את האלטרנטיביים הקוראים בקפה קלפים ומזלות
או נומרולוגיים - מקווה שעליהם יותר קל להכיל את המינוח שרלטנות.
 
לעניין הרעב הרגשי אלו 2 מילים צרוף קלאסי של הונאה טרמינולוגית
רעב הוא המניע לאכול. הרי רגש קיים בלי קשר ולא יתפוגג משובע
כאב במערכת העיכול כן מתפוגג משובע או אכילה
מנסיון אפילו כאב קל בחניכיים יכול לעורר אכילה שמרגיעה את החיך.
אין בטבע רעב רגשי יש רעב בטני שמאבדים שליטה עליו בסערת רגשות
האדם הקדמון היה אוכל עד שכרסו התמלאה לשרוד מצוקת רעב וצמא בבצורת.
לכן זלילה היא עניין טבעי ו"נכון" בעקבות דיאטות מכל היבט נתון.
 
קיימת מגיפת השמנה שנובעת מהרגלי אכילה של מזון מתועש, חוסר פעילות
ולחץ קיומי מוגבר, שדורש אספקת אנרגיה - סוכר למח, סטרס וחוסר שינה.
 
לסייג הפרעות אכילה כמו בולמיה, שהן הפרעה מוחית שאין לנו הסבר
מניח את הדעת איך היא מתעוררת,  כמו להפרעות אכילה אחרות שהן
מחלות שמטפלים בהן בגישות שונות, לא קשור לרוב השמנמנים שבחבורה.
 
ערכתי להוסיף את מרכיב התסבוכת הרגשית עליה התראתי:
נאמר יסבירו לך שהמניע אינו תחושת רעב קל אלא תאור מצוץ תולדה
רגשית כלשהיא, הרי הנסיון לפתור אותה תסבוכת יגרום להסקת מסקנה
שכל קושי רגשי הוא תרוץ לאכול - כי זה ההסבר שקיבלת מהמומחה בתחום..
בשפה הפסיכולוגית המטפל יוצר התניה מובהקת שמקשה להתמודד
עם הרעב הבטני הרגיל ומכניסה אותך ל loop שאינו נגמר - לטובתו.
לצפיה ב-'רון, אני הצגתי דעות לא מנומקות בכלל... '
רון, אני הצגתי דעות לא מנומקות בכלל...
19/10/2017 | 12:05
20
הצגתי מהניסיון האישי שלי מחשבות ודיעות שיש לי.
מכיוון שלא ניתן לי חומר בכתב על איך הטיפול עובד, ובכל זאת אני בטיפול פסיכולוגי כמה שנים, אני כותבת הגיגים שיש לי לגבי הטיפול ואיך הוא מסייע לדעתי.
האם זה נכון? לא בהכרח. 
האם זה מבוסס? כן, על ניסיוני ועל מחשבותי, אני לא מתיימרת להוכיח כאן שום דבר.
חשוב לי להבהיר כי ההסבר שכתבתי בהודעה הקודמת בשרשור הוא פרי מחשבתי בלבד ולא מדובר בהסבר שקיבלתי מהמטפלת. אלא בדעתי..
לצפיה ב-'"מה עושים עם רעב רגשי לעזאזל?!"'
"מה עושים עם רעב רגשי לעזאזל?!"
19/10/2017 | 12:03
14
36
הו, שאלת מליון הדולר!
לצפיה ב-'הציטוט איננו מדויק, וחבל.'
הציטוט איננו מדויק, וחבל.
19/10/2017 | 12:26
4
29
סימן הקריאה ביחד עם סימן השאלה שכתב רון מביעים התלהמות לכאורה שלא התרחשה במהלך ההודעה של רון. 
אולי לשחר חרישי זה לא משנה, לי זה צרם. הכתיבה של רון מבטאת רגש וגם דיעות ברורות אך בניגוד מהציטוט לכאורה ששחר ציטטה היא איננה מתלהמת.
לצפיה ב-'אז תורידי את סימן הקריאה. וואטבר. '
אז תורידי את סימן הקריאה. וואטבר.
19/10/2017 | 12:36
3
27
גם ככה אי אפשר להעביר טונליות בכתב, וכל אחד מפרש לעצמו את הדברים באיזו "מוזיקה" שיבחר...
לצפיה ב-'אני מקווה שלהבא, אם תצטטי מישהו, תשתדלי לצטט מדויק יותר'
אני מקווה שלהבא, אם תצטטי מישהו, תשתדלי לצטט מדויק יותר
19/10/2017 | 13:36
2
13
לצפיה ב-'אני מקווה שלהבא, אם תכתבי למישהו הערה דווקאית וקנטרנית,'
אני מקווה שלהבא, אם תכתבי למישהו הערה דווקאית וקנטרנית,
19/10/2017 | 22:57
1
26
תשתדלי למחוק אותה בעריכה ממש מיד אחרי זה.
לצפיה ב-'למה ציפית, לצטט ושלא יתייחסו? תקחי בחשבון שאתייחס להודעותייך'
למה ציפית, לצטט ושלא יתייחסו? תקחי בחשבון שאתייחס להודעותייך
19/10/2017 | 23:44
9
לצפיה ב-'רעב רגשי = רעב לרגש, מרזה בד"כ'
רעב רגשי = רעב לרגש, מרזה בד"כ
19/10/2017 | 12:26
8
34
רעב לרגש, נשמע פרוש הגיוני
קורה לרובינו תקופת יובש שאין ריגושים ואז רעבים לתחושה
להחסיר פעימה להיות מסוחררים - זהו רעב רגשי
ברעב רגשי (רעב לרגש) יותר קל לשלוט בדחפים כי ההגיון והעקביות בתמונה..
אפילו לא 2 סנט, אבל קולע למשהו שכולם בטוח מכירים.
 
אם לא היה מובן מבחינתי, אין חיה כזאת "רעב רגשי" לכן ציינתי "לעזאזל"..
 
לצפיה ב-'יש חיה כזאת. וזה לא רעב לריגושים, זה רעב להזנה רגשית'
יש חיה כזאת. וזה לא רעב לריגושים, זה רעב להזנה רגשית
19/10/2017 | 12:38
7
29
לחום, לחיבה, לאהבה, לרוך, לקרבה, לאינטימיות... להמשיך או מובן קצת יותר?
לצפיה ב-'זאת דוקא הפרשנות שלי'
זאת דוקא הפרשנות שלי
19/10/2017 | 12:54
6
32
רעב רגשי של המטפלים הוא תחושת רעב מוגבר שנובעת ממצב רגשי
מתסכל טראומה או התעללות. על כך אני חולק בערך כמו שיש חד קרן ביערות
מתיסכולים לא משמינים כמו גם מיובש ביחסי אנוש.
ריגושים וכל מה שציינת מקבלים אצלי אותו מדור של קירבה אנושית
החסך בהם ממש לא מביא לרעב לאכול אלא לשקט ורוגע כמו במנזר
רוב הנזירים והמתבודדים כמו במדיטציה או פקיר הודי, רזים מאוד..
מנגד לחץ נפשי לא מוצא פורקן בחיבה אלא בתוספת אנרגיה ואוכל מהיר
מאלו משמינים לרוב.
 
לצפיה ב-'אתמול מחקתי תגובה שחשבתי שלא קשורה לשאלתך רון '
אתמול מחקתי תגובה שחשבתי שלא קשורה לשאלתך רון
19/10/2017 | 14:36
5
29
במחשבה נוספת, אולי ההודעה שלי מתאימה כאן בכל זאת:
 
וההצעה שלי הייתה דווקא מיועדת למטפלים :
הטיפ שלי עבור המטפלים:
אם המטפל רעב -שיאכל, גם אם המשמעות היא שהוא יאחר לטיפול:
מכיוון שאם הוא יאחר לאחר שאכל הטיפול יתחיל מאוחר יותר
ואם הוא יגיע מבלי שאכל הטיפול לא יוכל להתחיל! 
(וכוונתי אינה לשובע פיזי בלבד)
 
הטיפ המקביל למטופלים:
להשתדל למצוא מטפלים שיודעים לדאוג לתזונתם ולרווחתם הפיזית והנפשית...
המטפל לא צריך להיות מעונה. הוא לא צריך להיות קרבן. הוא לא צריך שטובת המטופל תגיע על חשבונו. 
ויתרה מכך: גם המטופל לא זקוק לזה.
לצפיה ב-'נחמד שאת דואגת למטפלים '
נחמד שאת דואגת למטפלים
19/10/2017 | 14:47
4
33
בסופו של יום צריך לדאוג שלמטפל גם תהיה מטפלת ולה
מטפל משלה וכך הלאה יוצרים מעגל חברתי
פסיכולוגיה כמדע התנהגות יכולה לעזור כמקצוע לכלל 
ואף נלמדה כבר במאה שעברה כמקצוע בחירה בתיכון !
אבל המרחק בין גישה טיפולית פסאודו מדעית,
להבנת התנהגות, עדיין גדול ומפוקפק במהותו.  
לצפיה ב-'לא רק אני, גם מטפלים כתבו על כך'
לא רק אני, גם מטפלים כתבו על כך
19/10/2017 | 15:19
3
38
אתה מדבר על גישה פסאודו מדעית - אבל מבלי להתייחס למדעיות או חוסר המדעיות שבפסיכולוגיה, כבר היום ניתנים (ולא מהיום) טיפולים פסיכולוגיים.
כיום יש פסיכולוגים מטפלים.
זה המצב הנתון.
כיום אף אין חובה בארץ למטפלים לעבור טיפול בעצמם
זה המצב הנתון. 
כיום אין שום כללים לפסיכולוגים הקליניים שמחייבים את כולם באופן גורף ונמסרים למטופליהם
זה המצב הנתון.
הייתי שמחה לשמוע ממך, בהתאם למצב הנתון הזה: איך לפי דעתך ניתן לשפר?
לצפיה ב-'יש מצב שאתם יותר משועממים ממני'
יש מצב שאתם יותר משועממים ממני
19/10/2017 | 15:50
2
47
האם אתם מנסים להסיח דעת מקושי מסוים?
לצפיה ב-'זו הסיבה שאתה בפורום, מתוך שעמום?'
זו הסיבה שאתה בפורום, מתוך שעמום?
19/10/2017 | 23:47
1
39
תרצה לשתף האם אתה בטיפול? איך הגעת לפורום? האם יש לך קושי מסוים?
אתה מוזמן בעצמך לפתוח שרשור בפורום לקבלת תשומת לב מדויקת למחשבות דיעות והנושאים המעסיקים אותך.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
20/10/2017 | 00:28
13
לצפיה ב-'איך מתמודדים עם דיכאון? '
איך מתמודדים עם דיכאון?
16/10/2017 | 22:05
55
234
למישהו יש עצות יעילות?
אני נמצאת במצב הזה כבר כמה חודשים ורק שוקעת ושוקעת. וכל כך קשה לצאת מזה..
ממש בא לצעוק שיעזרו לי. אבל אף אחד לא באמת יכול.
ניסיתי כדורים טבעיים שלא עזרו.
יש לי גם כדורים אחרים שאני מתה מפחד לנסות.
 
אני לא יודעת...
המשך>>
למישהו יש עצות יעילות?
אני נמצאת במצב הזה כבר כמה חודשים ורק שוקעת ושוקעת. וכל כך קשה לצאת מזה..
ממש בא לצעוק שיעזרו לי. אבל אף אחד לא באמת יכול.
ניסיתי כדורים טבעיים שלא עזרו.
יש לי גם כדורים אחרים שאני מתה מפחד לנסות.
 
אני לא יודעת איך יוצאים מהמצב הזה.
זה באמת משהו שעובר?
אני משגעת את המטפל שלי וכבר ממש לא נעים לי.
מרגישה נורא אבודה. נורא קשה לי ככה.
 
מנסה לצאת מזה ולמצוא עבודה אבל פשוט לא רואה את עצמי מסוגלת לעשות משהו. 
אני כל כך עמוק בזה.
 
וזה מפחיד. מפחיד נורא
הזמן עובר וכולם חיים ומתקדמים.
פשוט אין חשק כבר להמשיך ככה. 
למישהו יש טיפים?:(
לצפיה ב-'פחד מלעבוד..'
פחד מלעבוד..
15/10/2017 | 22:45
32
136
היי.. שוב אני:)
מקווה שההודעה שלי לא תגרור שוב בלגנים ומריבות.
אז מי שמתכנן לעשות את זה, עדיף שיעשה את זה בפרטי עם עצמו..
 
קרה למישהו פה פעם שהוא חשש להתחיל עבודה חדשה? מכל מיני סיבות כמו להיכנס למסגרת, לקום מוקדם.. לחזור מאוחר ושייגמר היום.. ואם לא נאהב את העבודה הזו.. וכל כך הרבה מחשבות שמציבות מחסומים שבכלל מונעות להתחיל לעבוד 
זה קרה לי לפני חודש.. התחלתי עבודה והפסקתי בגלל כל המחשבות האלה. אני חוששת שזה יחזור על עצמו.
 
החלפתי הרבה עבודות בחיים וזה יצר אצלי מן צלקת כזו וחששות שהנה שוב הכל חוזר על עצמו.
 
מה הפתרון?:)
תודה למי שמגיב
לצפיה ב-'קרה יותר מפעם ויותר מפעמיים :)'
קרה יותר מפעם ויותר מפעמיים :)
15/10/2017 | 23:11
5
79
נראה לי טבעי בהחלט.
מה שאני עשיתי זה להסתכל על האופציות שהיו לי: או להמשיך בעבודה שמסיבה זו או אחרת גורמת לי לחשש למרות החשש, או לא להמשיך בה.
ידעתי שהאופציה השנייה תגרום לי להיות במצב גרוע יותר, גם מבחינה רגשית וגם מבחינה כלכלית, ולכן החלטתי להישאר למרות החששות והחסרונות, פשוט כי האופציה החלופית הייתה גרועה יותר מבחינתי. אני לא אומרת שזה היה קל, אבל כמובן שאם אלו היו האופציות שלי אז לא הייתה לי ברירה..
ואז פשוט ניסיתי לקחת כל יום ביומו. כלומר לא בהכרח הסתכלתי רחוק לעתיד ואמרתי לעצמי שעכשיו אני הולכת להיות שנים בעבודה הזו, אלא הצבתי לעצמי כל פעם מטרות קטנות יותר, כמו נגיד לעבור את אותו השבוע/יום וכו', ואז זה נראה לי יותר ניתן להשגה.
מקווה שעזרתי ובהצלחה :)
לצפיה ב-'עזרת מאוד:)'
עזרת מאוד:)
15/10/2017 | 23:20
3
54
זה בדיוק מה שהמטפל שלי אומר לי.. שאני מסתכלת יותר מדי רחוק קדימה.
 
ההתחלות החדשות האלה מרתיעות כל פעם מחדש
לצפיה ב-'הכל או כלום'
הכל או כלום
15/10/2017 | 23:31
1
53
תמיד יש מחשבות, יתרונות וחסרונות. אפשר להסתכל על דברים במשקפיים ורודות או שחורות.
אנו יודעים שלא קיים מושלם.
 
כדאי להתחיל. מקסימום אם רואים שלא מתאים אז מפסיקים ומחפשים משהו אחר אבל חבל לוותר מראש.
לצפיה ב-'תודה :)'
תודה :)
15/10/2017 | 23:38
13
לצפיה ב-'שמחה לשמוע ושוב !'
שמחה לשמוע ושוב !
15/10/2017 | 23:31
22
לצפיה ב-''
16/10/2017 | 12:02
7
לצפיה ב-'אני עד היום כל יום אומרת נעבור רק את היום הזה'
אני עד היום כל יום אומרת נעבור רק את היום הזה
16/10/2017 | 07:11
1
66
לי עוזר להציב מטרות כדי לשרוד את העבודה...


כמו אם אני אצליח להגיע שבוע ימים לעבודה ולא לברוח אני מפנקת את עצמי בסרט..בדרך כלל פשוט אבל לוקחת כל יום ביומו ולאט לאט צוברים פז"מ.
לצפיה ב-'איזה נחמד שאת מפנקת'
איזה נחמד שאת מפנקת
16/10/2017 | 11:38
49
את עצמך ככה. אהבתי את הגישה:)
לצפיה ב-'הפתרון'
הפתרון
16/10/2017 | 07:52
2
60
להיות עובד מדינה ולקבל קביעות.
לצפיה ב-'הייתי'
הייתי
16/10/2017 | 11:38
1
54
לא ממש נתן לי מוטיבציה להמשיך. זה לא כזה כיף להיות עובד מדינה...
לצפיה ב-'זה תלוי מה את עושה'
זה תלוי מה את עושה
16/10/2017 | 13:07
48
מבחינת תנאים סוציאלים וביטחון תעסוקתי - מעטים כיום המקומות שמשתווים לכך.
מה גם שאפשר להתקדם ולבצע תארים תוך כדי עבודה בסיוע המערכת.
מי שכל כך רוצה לקחת הפוגה ולנסות משהו אחר, יכול לעשות זאת במסגרת חל"ת , בזמן שמקום העבודה שמור לו.
לגבי עניין- יש ואריביליות מאוד גבוה. בקצה האחד יש את הפקידים/מזכירים זוטרים שעושים עבודה הכי משעממת (לרוב נמצאים שם בכלל הנוחות) ומהצד השני יש לדוגמה את ראש המוסד, נגיד בנק ישראל, נשיאת בית המשפט העליון, מנכלי המשרדים הממשלתיים, מנהלי חברות ממשלתיות - שכולם עובדי מדינה.
ויש כמובן ספקטרום גדול באמצע
לצפיה ב-'אני ממש במקום הזה עכשיו'
אני ממש במקום הזה עכשיו
16/10/2017 | 11:58
10
55
עברתי סוף סוף  ראיון מוצלח יכול להיות שאני אתחיל שם אבל פתאום זה נורא מלחיץ אותי.  התרגלתי ללא לעשות הרבה אחרי שנה ומשהו בלי עבודה ואני לא יודעת  איך יהיה לי לחזור למשרה מלאה ותובענית כמו שהם מתארים את התפקיד.
מה הפתרון..?  לא יודעת. אצלי יש את החשש הכלכלי אז אני מקווה שאצליח להחזיק מעמד..
לצפיה ב-'מבינה אותך לגמרי'
מבינה אותך לגמרי
16/10/2017 | 12:25
8
39
קודם כל מזל טוב על הראיון:)
 
הכל עניין של הרגל. מתרגלים לכל דבר בסוף. בהתחלה תמיד יהיה קצת קשה.
 
קשה לי להגיד את זה על עצמי כי החלפתי מלא עבודות ועכשיו קשה לי לראות את עצמי שוב באותו המצב..
 
שיהיה בהצלחה
לצפיה ב-'אולי את בתחום שלא מתאים לך?'
אולי את בתחום שלא מתאים לך?
16/10/2017 | 12:31
7
39
ובגלל זה את נוטשת מהר? אם את עובדת במשהו שלא מעניין אותך ולא עושה לך טוב אז באמת קשה להתמיד
לצפיה ב-'זו בדיוק הסיבה :('
זו בדיוק הסיבה :(
16/10/2017 | 12:38
6
38
הרוב האמת היה זמני. אבל נטשתי גם כאלה שלא.
 
הבעיה שאני לא יודעת מה אני אוהבת. מהשחרור מהצבא אני מחפשת את עצמי. זו בעיה
לצפיה ב-'מצויין שאת יודעת. זה כבר משהו'
מצויין שאת יודעת. זה כבר משהו
16/10/2017 | 12:44
5
29
ניסוי וטעייה אולי? לנסות כל מיני תחומים שלא חשבת עליהם רק כדי לבדוק אותם?
ומה עם ייעוץ מקצועי? אפשר למצוא אפילו באינטרנט כל מיני מבחנים שעוזרים כדי לתת לפחות כיוון.
לצפיה ב-'הייתי בייעוץ מקצועי'
הייתי בייעוץ מקצועי
16/10/2017 | 12:49
4
39
שילמתי כמה אלפים סתם.. לא מצאו כיוון ספציפי. נתנו לי מיליון כיוונים אפשריים על פיסת נייר קטנה.. ממש תגמול על הוצאה כזו. אבל כן.. צריך לנסות. חשבתי על משהו עם חיות.. הבעיה שאני אלרגית וגם לא יודעת כמה זו עבודה לחיים.. יש הרבה ביקורת. אמשיך לחפש. תודה :)
לצפיה ב-'אני מגדלת חתול וכנראה אלרגית לחתולים '
אני מגדלת חתול וכנראה אלרגית לחתולים
16/10/2017 | 13:02
3
52
אז אל תתני לזה לעצור מבעדך, לפחות לנסות.
אני לא בעד ארגוני הליטופי חיות למיניהם אבל תנסי אצל וטרינרים אולי. לא תמיד צריך נסיון וזו יכולה להיות עבודה מאוד מהנה למי שאוהב בע"ח (וגם עצובה כמובן. צריך לקחת בחשבון).
גם אם זו  לא עבודה לחיים, אז מה. זה יעשה לך טוב לעכשיו וזה מה שחשוב. גם ככה כל  התפיסה של עבודה לחיים היום כבר לא כ"כ קיימת כי כולם משנים מקצועות או מקומות עבודה בתדירות גבוהה יותר או פחות.
תעשי משהו שיעשה לך טוב עכשיו.
ולגבי ייעוץ מקצועי: אני לא זוכרת איזה מבחן אינטרנטי אני עשיתי אבל נדמה לי שפשוט חיפשתי מבדקים וייעוץ בגוגל ונכנסתי לכמה. חלק פחות יעילים וחלק נראו לי די טובים. אגב, אחד מהמבחנים היה ייעוץ לימודים אבל בפועל זה היה מתאים יותר לעבודה. אני יכולה לנסות לחפש בהיסטוריה שלי אם תרצי ולהפנות אותך.
לצפיה ב-'ממש תודה;)'
ממש תודה;)
16/10/2017 | 13:07
2
34
אני חושבת שעשיתי את המבחנים האלה. אבל אכנס שוב :)
 
לגבי העבודה עם בעח, ניסיתי לשאול בגן חיות לידי חח אבל הם מחפשים רק מאבטחים. אין הרבה עבודה בזה.
 
אמשיך לחפש. ממש תודה :)
לצפיה ב-'מרפאות וטרינריות'
מרפאות וטרינריות
16/10/2017 | 13:14
1
12
לצפיה ב-':) יכול להיות נחמד תודה'
:) יכול להיות נחמד תודה
16/10/2017 | 13:33
9
לצפיה ב-'בהצלחה! '
בהצלחה!
17/10/2017 | 23:24
15
שתהיה לך הסתגלות קלה!
לצפיה ב-'לא יודע,אבל להתפרנס צריך!'
לא יודע,אבל להתפרנס צריך!
16/10/2017 | 17:44
46
ולשבת בבית ולריב עם הקירות זה ממש לא הפיתרון.בטח כאשר את כבר לא טינאייגרית ולא אחרי צבא.
אין כזה דבר לא לעבוד!תעבדי בזבל,העיקר לא להיות בבית!
אם את יכולה להרשות לעצמך לא לעבוד,היינו הך,לכי תטיילי...וואלאכ,זה מה הייתי עושה... עבודה היא חיינו,אך לא בשביליינו...
 
לצפיה ב-'מאוד מבינה אותך'
מאוד מבינה אותך
17/10/2017 | 09:23
3
43
זה לא קל להיות the new kid on the block , ולהתמודד גם עם מבטים בוחנים וביקרתיים, גם עם סביבה חברתית חדשה (כנראה של אנשים שכבר מכירים זה את זה, כי ברוב המקרים לא קולטים הרבה עובדים חדשים ביחד), וזה גם לא קל להתרגל (מחדש) למסגרת מחייבת, וללא להיות אדונית לזמנך...
כל זה ברור ומובן. לען מה שצריך לעשות הוא, לדעתי, קודם כל לקבל את הקושי, להכיר בו, לא להבהל מזה שקשה. ודבר שני - להזכיר לעצמך את כל הסיבות ששווה לך להתגבר על הקושי: כי יש לך מה לעשות עם הכסף, כי עבודה תיתן לך הרגשה טובה עם עצמך ובעיני החברה, כי זה כרטיס הנסיעה שלך לעבר עצמאות, כי שם יש סיכוי שתכירי אנשים שאולי ימצאו חן בעיניך, כי יכשה לך טוב לצאת מהבית. ואם יש לך אפשרות לעבוד במקום שיהיה לך נעים לשהות בו, ו/או בעבודה שלפחות קצת מעניינת אותך - את בהחלט יכולה להוסיף את זה לרשימת הפלוסים.

רגע, ומה עם ללמוד? למדת משהו? יש לך מקצוע שמעניין אותך לעסוק בו? אם לא - יש חך אפשרות ללמוד?
לצפיה ב-'תודה'
תודה
17/10/2017 | 10:04
1
34
למדתי.. אבל אני מחפשת עוד כיוונים. אולי עוד קורסים
לצפיה ב-'מרוב לימודים בסוף לא עובדים'
מרוב לימודים בסוף לא עובדים
17/10/2017 | 22:47
27
לצפיה ב-''
17/10/2017 | 10:22
37
טוב כבר כתבו פה את כל התשובות הנכונות ויותר יפה ממה שיכולתי, במיוחד זאת שלמעלה. הייתי מוסיף בתור מישהו שבתחילת שנות ה20 החליף עשרות עבודות שונות ומשונות (וחלק גם נחמדות) זה לשנות את התודעה\הגישה לגבי עבודה מאיזה משהו הכרחי ששונאים למשהו שבונה אותך - כמו ששחר כתבה.
 
זה כמו חדר כושר. מה שבונה כוח ראשוני הוא לא מנוחה אינסופית (כי זה היה לפני וזה לא עבד) אלא השקעה של הכוח שיש. במקרה הכי 'גרוע' יש מפעלים שיקומיים ועבודות במסגרת חוק שיקום נפשי. לחלק מהאנשים זה הטופ שהם יכולים להגיע אליו ולחלק אחר זה אזור נוחות שתוקע אותם. אז זו אופציה אחרונה אם בכלל.
לצפיה ב-'כן, זה קרה לי כשסבלתי מדיכאון.'
כן, זה קרה לי כשסבלתי מדיכאון.
17/10/2017 | 15:17
2
51
זה חששות שעולים בגלל המצב הדיכאוני. הם אינם קיימים בעוצמה כזו, כאשר המצב הנפשי אינו מדוכא. 
אי אפשר להתחיל עבודה חדשה כשנמצאים בדיכאון. 
מה שעשיתי אז, כשזה קרה לי, הלכתי לאשפוז יום. אחרי כמה חודשים מצבי הוטב, השתחררתי ומצאתי עבודה חדשה. 
לצפיה ב-'זה אינדיוידואלי לכל אחד'
זה אינדיוידואלי לכל אחד
17/10/2017 | 15:33
1
50
אני הייתי נזהרת במתן טיפים כאלה.
הרי לכל דבר מתרגלים. ואני עבדתי גם כשהייתי בדאון ובסוף זה עובר.
הכל תלוי בהרגל שבסוף מוביל לשינוי המחשבה.
 
בכל מקרה.. נראה לי שלא כל כך בריא להסתובב בפורום הזה כל הזמן. כל אחד באמת רוצה לעזור אבל הטיפים יכולים להזיק לפעמים יותר מלהועיל.
לכן נראה לי שכדאי שבאמת אפסיק.
לצפיה ב-'לא ראיתי שנתתי טיפ. שאלת למי זה קרה, אז סיפרתי מה קרה לי.'
לא ראיתי שנתתי טיפ. שאלת למי זה קרה, אז סיפרתי מה קרה לי.
17/10/2017 | 15:53
42
דיברת על דיכאון, אז אמרתי שאי אפשר לעבוד (ובוודאי שלא להתחיל עבודה חדשה) כשנמצאים בדיכאון. התכוונתי לדיכאון עמוק.
פתאום את מדברת על דאון. דאון זה לא דיכאון עמוק. זה לא דיכאון בכלל! אני מדברת על דיכאון בלתי נסבל, שאפילו ללכת ברחוב גורם לסבל שקשה לעמוד בו. במצב כזה אי אפשר לעבוד.
אי אפשר להתרגל לדבר כזה, והוא ממש לא תלוי בהרגל.
 
איך טיפ יכול להזיק אם את לא לוקחת אותו לעצמך? לא מתאים לך, אל תקחי.
לצפיה ב-'הפתרון שלא יהיה מקור פרנסה ולא תהיה ברירה'
הפתרון שלא יהיה מקור פרנסה ולא תהיה ברירה
18/10/2017 | 04:26
43
הרבה תחומים יש דחיינות והתפנקות ובריחה
לשוחח בתשלום ולמרוח הודעות בחינם - זו המציאות
אם העבודה מתסכלת כי חסרים כישורים, לומדים ומשתלמים.
אפשר גם ליזום שנוי, להפוך עוסק עצמאי שמאפשר לך לעבוד חלקית
עם מספר חברות - גם למעסיק זה משתלם יותר מלשלם לשכיר.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
21/10/2017 | 12:04
7
לעבוד צריך כדי להתקדם, להיות במסגרת מוגדרת ולתרום לחברה. אולי אם תחשבי שוב ושוב על התרומה לחיים שתפיקי מעבודה, יעודד אותך לעבוד יותר במרץ. אפשר לעשות עבודה בחשק, ברצון ובהנאה. אפשר למצוא שיטות אישיות לבצע את העבודה יותר ביעילות. ככל שתעבדי ביעילות, יקדמו אותך יותר ותגיעי לרמה מתקדמת יותר בחיים.
 
 
 
 
לצפיה ב-'קשה לי בטיפול'
קשה לי בטיפול
17/10/2017 | 01:20
2
32
לצפיה ב-''
( לעמוד שלי בתפוז )
17/10/2017 | 22:26
29

 ערב טוב בילי,
אמרת שקשה. לא פירטת יותר מדי, אבל נשמע שלא כל כך טוב לך..
יקרה, אולי תרצי לפרט ולספר לנו קצת יותר בהרחבה מה בדיוק מפריע לך על מנת שנוכל לנסות לעזור? מה מקשה עלייך בחוויה הזאת של הטיפול? האם הקושי הוא פיזי או נפשי?
אנחנו כאן כדי להיות איתך 


 
לצפיה ב-'מצטער לדעת'
מצטער לדעת
21/10/2017 | 12:05
5
מקווה שיהיה לך יותר קל. טיפול אמור לעזור נפשית, כדאי שתשתדלי לשתף את המטפלת בקשייך ובמצבך הרגשי. היי חזקה, נסי לעזור לעצמך.
 
 
לצפיה ב-'מבקרת '
מבקרת
15/10/2017 | 12:48
24
130
מזמן לא כתבתי כאן. לא תמיד יש לי חשק ואני גם הולכת לטיפול פסיכולוגי כבר כמה חודשים אז לרוב אני פורקת שם. 
אבל יש משהו שאני מרגישה שיפדח אותי לחשוף בטיפול. גם כאן האמת… אבל בכל זאת יש לי צורך לכתוב את זה… 
אני קרובה לגיל 40 בלי זוגיות, בלי משפחה משלי, בלי חברים וכרגע בלי עבודה מסודרת. 
אף פעם לא הייתי מוקפת במלא חברים וגם לא הייתי מחוזרת בכלל ובגיל יחסית צעיר התחלתי לבנות לי בראש פנטזיות על חיים אחרים. בכל תקופת חיים זה היה משתנה אבל תמיד היה לי לאן לברוח. והעניין הוא שזה ממשיך גם היום… כמה מביך.....
וכיום זו מין פנטזיה שמלווה אותי בשנים האחרונות. ושם אני- אני אבל שונה, ויש לי אהבה ומישהו שמקבל אותי בדיוק כמו שאני עם כל הפגמים ואני מוצלחת יותר וטוב לי הרבה יותר. 
זו סוג של התמכרות.. אני מנסה מידי פעם להפסיק לנדוד לפנטזיות האלה אבל אז "ריק" לי בראש. אין לי על מה לחשוב כי החיים שלי עצמם די ריקים. אז אני חוזרת לזה והחיים האחרים האלה מאוד מנחמים אותי. כאילו- לפחות בראש יש לי משהו שאין לי במציאות, וזה נעים לי. הבעיה היא, מעבר לתחושת הבושה שלי, היא המציאות. הידיעה שיש אנשים שחיים עם דברים שאני משתוקקת אליהם אבל אין לי אותם. עוד זוג חדש שנוצר, עוד מישהו שהתחתן, עוד מישהי שילדה תינוק, עוד קידום בעבודה, ועוד חברויות שנשמרות שנים. הם חיים את החיים האמיתיים, וברור לי שיש להם קשיים, אבל הם חיים.
אני מפנטזת   
לצפיה ב-'טוב לראות אותך שוב '
טוב לראות אותך שוב
15/10/2017 | 13:24
6
82
אני חושבת שכדאי לך לבדוק מה את מרגישה בקשר עם הפסיכולוגית, ולהתחיל לבחון איך ומתי תוכלי להתחיל לשתף אותה אפילו בחלק מהנושאים שמפריעים לך.
יתכן ומדובר בתהליכים מקבילים, את חוששת להתעמת עם המציאות ואפילו להכיר בה. גם אם רק תעלי את הנושא לדיון עם הפסיכולוגית המשמעות היא שאת מכירה בבעיה, וכעת כל עוד את לא משוחחת על כך את יכולה כביכול להמשיך להתעלם ממנה. אלא שנראה שבשלב הזה ההתעלמות מתחילה להיות מעיקה עבורך ואת מרגישה בצורך לשתף אפילו בפורום. גם זו התחלה.
 
יכול להיות שאת לא רוצה לוותר על הפנטזיה.. היא מנחמת אותך.
לפעמים אנשים מעדיפים לפנטז מאשר להתפשר. לדוגמא, למצוא עבודה שאינה עבודת חלומות אבל מסודרת, למצוא זוגיות מכיוון שכל בחירה משמעותה ויתור על קשרים פוטנציאליים אחרים (כשמדובר במונוגמיה).
 
בתור התחלה כדאי לך למצוא דבר אחר שיוכל לנחם אותך ולסייע לך בהתמודדות עם ההכרה במציאות. לפי דעתי, סביבה תומכת קבועה תוכל להועיל לך, את יכולה להצטרף לכותבים בפורום שאת חלקנו את כבר מכירה.
אם הגעת לתובנות הללו כתוצאה מהטיפול כנראה שהוא מועיל לך. מצער שאת לא מרגישה מספיק קרובה לפסיכולוגית בינתיים- יחד עם זאת אני מניסיוני לא חושבת שנדרש אמון מלא בתחילת הטיפול. לפעמים הרגשת הביטחון יכולה להגיע תוך כמה חודשים או אפילו שנים, וזה לגיטימי ולא בהכרח מפריע לטיפול.
 
מצרפת מאמר שאולי יעניין אותך: 
מאתר "פסיכולוגיה עברית"
לצפיה ב-'היי בילי יקרה'
היי בילי יקרה
15/10/2017 | 14:53
5
54
תודה על התגובה.
הבעיה היא לא בטיפול אלא בי, כי אני נבוכה מזה. דווקא אני זוכה לפרגון בטיפול בד"כ.
חשבתי שנוח לי לכתוב את זה כאן כי יש אנונימיות שמקלה על העניין, אבל אז נזכרתי שהכרתי באופן אישי מישהי דרך הפורום והתבאסתי שכתבתי את ההודעה כי עכשיו זה כבר לא אנונימי, יש מישהי שמכירה את האדם מאחורי הכינוי. גם רציתי לבקש מסהר שימחקו את ההודעה אבל כבר הגבת
בכל מקרה תודה לך
לצפיה ב-'היי וירג'יניה'
היי וירג'יניה
15/10/2017 | 15:20
4
53
אני נוטה להאמין שאת לא המטופלת הראשונה שנבוכה מלהעלות דברים בטיפול. 
את יכולה לשקול את האפשרות לשוחח על המבוכה שלך מבלי לפרט ממה את נבוכה.
ואת עדיין יכולה לבקש מסהר שימחקו את ההודעה. אני יודעת שבמקרה כזה ימחקו גם כל ההודעות שכתבתי בשרשור הזה. ומבחינתי זה בסדר גמור.
 
 
לצפיה ב-'תודה על ההבנה'
תודה על ההבנה
16/10/2017 | 12:14
3
33
עכשיו כבר מאוחר מידי בשביל למחוק אבל תודה שהבנת  אותי
לצפיה ב-'אני מנסה להבין אותך'
אני מנסה להבין אותך
16/10/2017 | 23:22
2
39
לגבי הרצון שלך למחוק את תוכן ההודעה - גם עכשיו לא מאוחר מידי. כנראה שאת לא שלמה עם הרצון הזה, יש בך גם חשש וגם רצון לשתף, וזה לגיטימי. אבל אני ממש לא מקבלת את האחריות הזו על עצמי.. גברת את ילדה גדולה! וזוהי ההחלטה שלך. 
עוד כמה שנים וחברות שלך ידברו על כך שהן סבתות.. SO WHAT?
 
מתוך מה שאת כותבת יש לי הרגשה שהסביבה הקרובה אליך ביקורתית, או הייתה ביקורתית כלפייך. כל הדברים שציינת הם חיצוניים ולא מעידים על מי שאת, על היכולות שלך, על הפוטנציאל שלך, והם עשויים להשתנות בכל עת. 
את יכולה מחר בבוקר לגשת למקום עבודה, בצהריים לעבור ריאיון, ובערב להתחיל לעבוד. בשבוע הראשון להכיר כמה חברות ולקשור איתן קשרים חברתיים ולצאת איתן מידי פעם לבילוי או ארוחה, ותוך חדשיים הן יכירו לך מישהו. ואת גם יכולה להמשיך להצטער על הדברים שלא השגת ולהתמקד בשלילי ולהעצים אותו עוד קצת.. 
 
הבעיה היא לא המציאות כמו העובדה שאת לא רוצה להכיר במציאות
במידה ואת רוצה לשנות אותה, את מוכרחה להכיר אותה כפי שהיא.
גם אם היא אינה מוצאת חן בעינייך. וזה לא קל.
עלייך לבחון האם המטרות שציינת (חברות, זוגיות וכו') חשובות לך מספיק כדי שתהיי מוכנה לשלם את מחיר הכאב שבהכרת המציאות.
ולהיפרד מהפנטזיה לפחות בחלק מהזמן.
לצפיה ב-'היי בילי'
היי בילי
18/10/2017 | 17:54
1
17
כמה דברים:
הסביבה שלי דווקא כן תומכת. את זה תמיד ידעתי והערכתי. אני שופטת ומבקרת את עצמי בלי הפסקה.
את המציאות שלי אני מכירה טוב וגם חייה. אין לי ברירה. לא מתה עליה ולכן הפנטזיות משמשות בריחה נעימה.
למה שיתפתי? בעיקר כדי לגלות שאני לא היחידה… זה עבד חלקית.
וברור שאת לא צריכה לקחת אחריות עלי.
בסה"כ הודיתי לך שהרשית לי למחוק את ההודעה .
 
זה לא משנה. ההודעה כבר ישנה יחסית ומן הסתם כבר אין התייחסות אליה.
לצפיה ב-'היי וירג'יניה'
היי וירג'יניה
19/10/2017 | 14:31
11
היה עוזר אם היית כותבת מלכתחילה אילו תגובות את מעוניינת לשמוע.. ובמיוחד מה לא, אם יש כזה..
לגבי המחיקה, את יכולה לבקש מחיקת הודעה גם בלי אישור של המגיבים, וזה כולל גם אותי כמובן 
 
לצפיה ב-'2 השקל שלי..'
2 השקל שלי..
15/10/2017 | 16:39
1
61
אין לך במה להתבייש, בכלל בכלל בכלל לא!!
זה מעולה שאת מפנטזת, זה מעולה שיש לך לאן לברוח.
הבריחה שלך לא פוגעת בך ולא באחרים וזה מעולה, הבריחה שלך עושה לך נעים, וזה גם מעולה.
תארי לך שהיית בורחת לסמים או לאלכוהול וכו', זה הרבה יותר גרוע.
אני בכנות חושבת שאין פה מה להתבייש מעצם זה שאת מפנטזת, אומרים שכל דבר בעצם מתחיל ממחשבה ומלפנטז על זה, הרי אם לא היינו חושבים על זה.. ולא היינו מתקדמים לזה.
לדעתי, אין מה להתבייש לפתוח את זה בטיפול, ועוד אופציה שקיימת היא פשוט לכתוב מכתב/מייל או משהו למטפל/ת וככה זה יגרור שיחה.
עכשיו לא שאני מנסה לזלזל בזה שאין את הדברים שאת רוצה במציאות ושזה כואב ושפנטזיה היא לא באמת תחליף.
הבעיות נשארות אותן בעיות, ועצוב וקשה וכל זה שאין מה שאת רוצה.
אבל זה לא סותר את זה שאין לך מה להתבייש בזה שאת מפנטזת, ושזה ממש בסדר ואם זה עוזר לך אז עוד יותר טוב.
 לא נראה לי שבגלל שיש פנטזיה אז כאילו בשביל מה לטרוח במציאות, אלא הפנטזיה באה לענות על צורך של זה שאין מה שרוצים במציאות.
שמעי, אם משהו מנחם אותך..תאחזי בו..
 
אני אגיד לך יותר מזה, גם אני הייתי מפנטזת על המוני דברים, לפעמים ממש יכולתי להרגיש אותם פיזית, היום אני כבר לא מצליחה אפילו לפנטז מרוב שזה לא נראה אפשרי. לפעמים בא לי לברוח לאיזה פנטזיה שלפחות שם יהיה לי נעים.
 
לצפיה ב-'תודה...'
תודה...
16/10/2017 | 12:21
20
את צודקת באבחנה שלך על סוג הבריחה שלי וזה באמת עדיף, פשוט עצוב לי שככה נראים חיי  בגילי
אגב, לגבי המשפט האחרון שלך- הפנטזיות אצלי הן באמת רק בראש אבל הקטע  הוא שלפעמים, לעיתים רחוקות, כשאני ישנה יש לי חלום על זוגיות ואהבה ואז אני באמת מרגישה את זה בצורה פיזית  כמו שאת מתארת. כשאני מתעוררת יש תחושה של ריקנות ופספוס.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
15/10/2017 | 18:49
1
43
את צריכה להתחיל לחיות. האמיני בעצמך, קחי יוזמה והתחילי לפעול. מצאי לך מגמות יפות ודרכים להשיג אותן. השתתפי במסגרות בנושאים שמעניינים אותך, מצאי עיסוקי פנאי שמעניינים אותך ושימלאו את חייך בתוכן, למדי עבודות והכירי אנשים מעניינים במסגרות, פתחי שיחות מתעניינות עם אנשים. בסוף תמצאי את אהבת חייך. היפתחי לעולם, ככל שתיחשפי לעוד אנשים וסוגי אנשים יותר תרבי את הסיכוי שתמצאי אהבות חזקות.
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
16/10/2017 | 12:23
10
לצפיה ב-'וואו כמה שאני מזדהה איתך'
וואו כמה שאני מזדהה איתך
15/10/2017 | 19:16
12
52
גם אני באמצע שנות השלושים ויש לי חרדות מגברים, לדעתי באמצעות הדמיונות והפנטזיות האלו על משהו לא ממומש אנחנו בורחות מהמציאות האמיתית והעגומה שבה אנו נמצאות..יש לנו כמיהה לאהבה וזוגיות ואנחנו כל כך מפחדות מזה שהפנטזיות קצת משתיקות לנו את הכמיהה והצורך הזה אבל מצד שני גם תוקעות אותנו במקום, אני כל כך מבינה אותך הכי קל לברוח למקום של הפנטזיה שם בפנטזיות אף אחד לא פוגע בך ומשפיל אותך או דוחה אותך שם את כביכול מוגנת וגם ככה את קצת מרגיעה את עצמך מכל החרדות מקשר ככה אני רואה את זה לא יודעת אם תסכימי איתי. אבל לדעתי את צריכה לשוחח עם המטפלת שלך על הכל גם על הפנטזיות הרי זה חלק מהטיפול לשתף ולפרוק מה גם שזה לא פדיחה כמו שאת אומרת וזה טבעי לחלוטין שיהיו פנטזיות למישהי בגילאים שלנו ויותר צעירות מאיתנו שכל כך כמהות לזוגיות ואהבה והקמת משפחה שתעשה לה אושר בחיים. מאחלת לך בריאות ושלווה
לצפיה ב-'מזל '
מזל
16/10/2017 | 12:26
11
50
מעודד  לדעת שאני לא היחידה.
די הרמתי ידיים למצוא זוגיות. אני כבר לא חושבת שאני מסוגלת היום, בלי לעשות שינויים משמעותיים בחיים שלי. התרגלתי למצב שלי.
אבל כן- אי אפשר לברוח מהכמיהה הזאת וכמו שכתבת, הפנטזיות האלה משתיקות את הכמיהה..
לצפיה ב-'למה להרים ידיים?'
למה להרים ידיים?
16/10/2017 | 21:26
10
16
לצפיה ב-'כדי לא להרים ידיים חייבים לוותר על הפנטזיה'
כדי לא להרים ידיים חייבים לוותר על הפנטזיה
16/10/2017 | 22:58
2
51
ווירג'יניה כתבה שהפנטזיה מנחמת אותה:
"אין לי על מה לחשוב כי החיים שלי עצמם די ריקים. אז אני חוזרת לזה והחיים האחרים האלה מאוד מנחמים אותי.. לפחות בראש יש לי משהו שאין לי במציאות, וזה נעים לי"
לכן ברור שאם היא תרצה משהו במציאות היא תצטרך לוותר על החלום. להתאבל
לא כל אחד מסוגל או רוצה בזה. לפעמים קל יותר להישאר במקום המוכר גם כשהוא לא אידאלי
 
כדי להיות מוכנים לעזוב את המוכר צריך לא רק אומץ אלא גם תמיכה.
טיפול פסיכולוגי זו התחלה, הצעתי לה גם לכתוב בפורום. יש כאן הרבה אנשים עם דעות שונות, ומי שמעוניין יכול ללמוד לא מעט ולקבל פידבקים.
וכמובן גם לראות שהוא לא היחיד עם קשיים ואתגרים בחיים. חשוב כפי שנייק כותב לא להישאב לזה. אבל כמקור תמיכה הפורום הזה נהדר.
ויש לו גם מנהלים שמסייעים רבות ומאפשרים את קיומו ומאפשרים דיאלוגים בסביבה בטוחה יחסית.
לצפיה ב-'כתבת יפה, בילי'
כתבת יפה, בילי
17/10/2017 | 22:07
1
32
אכן נשמח להשתדל לסייע.
 
לצפיה ב-'תודה ישראל'
תודה ישראל
17/10/2017 | 23:12
10
לצפיה ב-'כי כמו שכתבתי - יש דברים ושינויים '
כי כמו שכתבתי - יש דברים ושינויים
18/10/2017 | 17:56
6
39
שהיום אני כבר לא בטוחה שמתאימים לי. אז הרמתי ידיים כי בלי שינוי שלי זה כבר לא יקרה
לצפיה ב-'במילים אחרות את חוששת מלעשות שינוי'
במילים אחרות את חוששת מלעשות שינוי
19/10/2017 | 00:11
5
12
לצפיה ב-'קרוב אבל לא... ;)'
קרוב אבל לא... ;)
19/10/2017 | 15:55
4
34
השינוי שלדעתה צריך לעשות לא בהכרח מתאים לה, לכן היא מעדיפה להרים ידיים.
 
במקרה שתחליטי לא להרים ידיים וגם אם כן, יש כאן אנשים טובים שישמחו ללוות אותך בדרך לאושר.
לצפיה ב-'ההודעה לא הייתה אליך ישראל, אלא לווירג'יניה. '
ההודעה לא הייתה אליך ישראל, אלא לווירג'יניה.
20/10/2017 | 00:02
1
26
ומכיוון שאתה אינך ווירג'יניה, אינך יכול להעיד בשמה האם הבנתי נכון או שלא.
אם אתה מעוניין להעלות השערות בכייף, אשמח לשמוע את האסוציאציות שלך. רק שחשוב לזכור שמדובר בדיעות אישיות שלך, ולא בהכרח בדיעות של ווירג'יניה. 
 
 
 
לצפיה ב-'למען האמת האבחנה שלו מדויקת '
למען האמת האבחנה שלו מדויקת
21/10/2017 | 13:04
3
לצפיה ב-'תודה ישראל '
תודה ישראל
21/10/2017 | 13:02
1
9
אין לי ספק שיש כאן אנשים נהדרים אבל אני חושבת שכיום אני צריכה משהו עמוק יותר, כמו המשך הטיפול הפסיכולוגי
לצפיה ב-'אני רוצה לשתף אותך עם חווייה שלי'
אני רוצה לשתף אותך עם חווייה שלי
21/10/2017 | 19:50
6
גם אני לא הגעתי לזוגיות תקינה אף פעם (התחתנתי צעירה מאוד מאוד ל-5 שנים, ואחרי הגירושין לא היו לי אף פעם חיי זוגיות, ואני לבד כל חיי, ועם כל כמה שאני רוצה להיות נשואה, לא מרגישה שאני מתחילה להיות מסוגלת). 
כל החיים עסקתי בטיפול בקשיים הנפשיים שלי ובגידול הבן שלי, שהוא בן 35 היום, כלומר שנים רבות אני כבר לא מגדלת אותו. 
המון קשיים נפתרו בטיפולים הארוכים, ולאחרונה חזרתי לטיפול נפשי בגלל הקשיים שלא נפתרו עדיין. 
 
אבל אני מרגישה שיש לי חיים, שהם לא ריקים. ולא בגלל שיש לי בן ונכדה. יש להם החיים שלהם, וזה לא ממלא את החיים שלי. 
אני נהנית מהעבודה שלי, אני נהנית מהיום יום, מלסדר את הבית, מללטף את החתול, מלשוחח עם החברות שלי, מלראות הילדים והנכדים שלהן נולדים, מתבגרים, מתחתנים. אני נהנית מלהיות ועד הבית, מלטפל בעציצים, מלשחק משחקים במחשב ולפתור תשבצים. 
למרות שהחיים שלי שונים מאוד משל סביבתי, שכולה משפחות של אנשים שלא עוסקים כל חייהם בטיפול בנפש, אני מרגישה חיים ומשמעות. בעיני כל הפעולות שאני עושה הן משמעותיות ולא ריקות.
לדעתי, זו הסיבה שאני יכולה ליהנות מכך שלאחרים יש מה שאין לי - חיי משפחה טובים, ילדים רבים, שלום בית בין הבעל לאשה - מה שמעולם לא היה לי, קשר טוב ואהבה להורים - מה שלעולם לא אחווה בחיי.
 
יכול להיות ששינוי התפיסה שלך לגבי החיים שלך, ימנע את הצורך שלך להשוות לאחרים ולהרגיש ריקנות עקב ההשוואה. 
כאשר את שלמה עם היכולות והנתונים הנפשיים שלך, ומקבלת אותם, את יכולה להרגיש מלאה בכל מה שאת עושה ומסוגלת, ולהרגיש הערכה לחיים השונים שלך. 
לצפיה ב-'עכשיו אני מבינה כמה אני לבד'
עכשיו אני מבינה כמה אני לבד
15/10/2017 | 22:57
10
123
פתאום אחרי שהייתי מצטיינת בתיכון,בצבא עשיתי את התפקיד שהכי רציתי והצטיינתי בו, חזרתי מטיול במזרח וקיבלתי עבודה טובה. עם כל זה אני כולי שקר. לא מסתפקת במי ומה שאני ולכן כל אחד שאני פוגשת מכיר ליטל אחרת. אף פעם לא את האמת. אף פעם לא מראה גם את החולשות רק את החוזקות יחד עם כמה שקרים שהייתי מתה שיהיו שלי. 
תמיד הייתי ילדה דחויה. לא מקובלת אבל איכשהו בחבורה הקטנה שלי הייתי הכל. פתאום אין חבורה כי אני הייתי מספיק טיפשה להרוס הכל. בגדתי בחברה הכי טובה שלי בשביל איזו הרגשה טובה של אהובה ומקובלת. 
פשוט הרסתי הכל. אפילו אמא שלי וויתרה עלי והיא עוד לא יודעת את כל האמת. אני פשוט כישלון. כישלון. שקרנית מטומטמת שמנסה להיות מישהי שהיא לא. הכל רועד ונדחס לתוך האדמה לתוך הלב הכל מתמוטט למה למה??? 
אני רוצה לברוח לא יודעת איך לברוח מהדמות שבניתי לעצמי. דמות עלק מושלמת אבל בפנים כולה נייר מתפורר ורקוב. 
 
לצפיה ב-'אאוץ'. זה כואב...'
אאוץ'. זה כואב...
15/10/2017 | 23:05
5
65
כואב לחשוב כך על עצנך, במילות שיפוט חסרות רחמים. את השופטת ואת הקטגורית גם... רגע, לא מגיע לך סניגור??
אני מבינה שעשית טעויות. טעויות שאת מצטערת עליהן. אבל אני גם בטוחה שיש בך הרבה טוב. ושלא כולך שקר כמו שאת כותבת פה, ולא הכל בשביל התדמית. ליטל האמתית הרי קיימת, היכנשהו. ואני בטוחה שבדברים שאת עושה יש נופך גם ממנה. גם אם כל אחד מכיר "ליטל אחרת", זה לא הופך אותך לשקרנית בהכרח. אולי זה פשוט אומר שיש בך הרבה צדדים... ושכולם אמת...
בקיצור, תתני לעצמך לנשום קצת. רק כשאת רגועה וטוב לך - את יכולה גם לחשוב מה לתקן
לצפיה ב-'תודה'
תודה
15/10/2017 | 23:16
38
תודה
לצפיה ב-'כמה את מקסימה שחר!'
כמה את מקסימה שחר!
16/10/2017 | 11:53
3
11
לצפיה ב-''
16/10/2017 | 18:49
2
9
לצפיה ב-'חייבת לשאול.. '
חייבת לשאול..
16/10/2017 | 19:11
1
39
את כתבת את ההקדמה "הודעה מספר… "? כי יצא לי לראות את זה כמה פעמים ותהיתי אם אנשים באמת כותבים את זה
לצפיה ב-'לא '
לא
16/10/2017 | 23:14
22
אני חושבת שזה מה שמופיע כשאת לוחצת על הודעה ריקה שמכילה רק אייקון בכותרת. ההודעה נפתחת ביחד עם השרשור שאליו היא שייכת בדף נפרד, כשההודעה עצמה מכונה במספרה, כנראה בגלל שאין מילים בכותרת.
לצפיה ב-'מסע של אהבה'
מסע של אהבה
( לעמוד שלי בתפוז )
16/10/2017 | 00:49
1
40

היי ליטל,
אני שומעת ממילותייך כמה את מרגישה לבד ואולי גם כועסת על עצמך על הדרך שבה התנהלת בעבר. כשאת מספרת על הדמות שבנית לעצמך אני שומעת כמה את השתוקקת ומשתוקקת כעת להיות נאהבת ורצויה, ובעלת ערך. ונשמע שכל אהבה שתקבלי עכשיו לא תהיה זו שאת מצפה לה, כי נראה שאת מחפשת אהבה לליטל האמיתית. לליטל שיש בה גם חולשות וגם חוזקות. נשמע שעם החיפוש ישנו גם פחד להיחשף. אולי זהו פחד להיות דחויה ולא מקובלת, לא אהובה. פחד מלבחור בדרך אחרת, מלהראות חלקים ממך שעד עכשיו בחרת להשאיר לך לעצמך, מבלי לדעת איך יגיבו אליהם. נשמע שיש לך רצון פנימי להזדמנות פשוט להתחיל מחדש ולהיות את. אני משערת שאולי את מרגישה חסרת אונים מול הרצון הזה להיות את, להתחיל מחדש, לקבל את עצמך גם עם החולשות. ומול החשש הזה להיחשף אחרי שנים שבהם בחרת להסתיר חלקים חשובים ממי שאת באמת.
יקרה נשמע שאת חווה עכשיו בדידות וקושי ואולי זה גם זמן כזה שקשה לדמיין איך הדברים יראו בעתיד. ואני תוהה האם בנקודה זו ישנה גם הזדמנות להתחיל מסע של חיפוש וגילוי עצמי. מסע שיוכל אולי להוביל אותך לקבלה ואהבה את עצמך כפי שאת.
אני מזמינה אותך להמשיך לשתף אותנו ולהביא לכאן כל חלק ממך שתבחרי, להמשיך במסע הזה. ולא להישאר לבד. את ראויה לאהבה.
שיהיה לילה רגוע ושקט
מתנדבת סהר.
 
לצפיה ב-'מוזמנת להתכתב איתי'
מוזמנת להתכתב איתי
16/10/2017 | 11:40
40
גם אני במצב דומה
לצפיה ב-'את מתארת משהו שרבים מאיתנו בטח מרגישים'
את מתארת משהו שרבים מאיתנו בטח מרגישים
16/10/2017 | 11:47
39
יש לנו צורך להראות שהכל ורוד ונהדר ולכן אנחנו עוטים מסיכה וכך משקרים לעצמנו ולעולם.
אני מבינה את התחושות שלך, אם כי אצלי זה מסיבות  אחרות.
בואי נחשוב פרקטי.. מה את יכולה לעשות?
טיפול יכול לעזור מאוד. לנסות לשחרר אותך קצת ולפחות לפרוק בקול חלק מהכאבים. לי זה עוזר בהיבט הזה.
לגבי החברה- ייתכן מאוד שהיא לא תסלח אבל את יכולה לנסות לדבר איתה באמת על התחושות שלך. אולי לכתוב לה. גם אם היא תמשיך לכעוס, אולי את תרגישי קצת יותר טוב שניסית לתקן.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
21/10/2017 | 12:09
4
אמתיות חשובה כדי ליצור יחסים אמינים עם הבנה ושיתוף פעולה. אם תבטאי את רגשותיך באופן אמתי לפי מידתם האמתית, ישפיע הביטוי במידה המתאימה. חשוב לאהוב אנשים בגלל אופיים הטוב ולא למהר לעזוב אותם. צריך להילחם על קשרי אהבה. אהבה צריכה להיות אמתית לאישיות של האדם ולא למשהו חיצוני כללי. נסי יותר לדאוג לאנשים, יותר לעזור, יותר לתת רגש ואהבה כנים. הכי חשוב להיות טוב לאנשים. אם תהיי טובה, יעריכו אותך כאדם טוב ונהדר ותוכלי כך להעריך גם את עצמך.
לצפיה ב-'מיואש מהחיים'
מיואש מהחיים
16/10/2017 | 19:08
4
65
עוד מעט אני בן 23 , וכבר אני מרגיש ייאוש
נמאס לי להיות בודד כל הזמן..
 
מאז שאני זוכר את עצמי הייתי בן אדם בודד.
אולי עוד שהיינו ילדים תמימים , בתקופת היסודי , הייתי מוקף בחברים , אבל כל זה נעלם כשהתחלתי לגדול,את כל ימי החטיבה והתיכון העברתי לבד.
מנסה בכוח להתחבר לחבורת ילדים שלא מצליחה לקבל אותי , ורוב הזמן פשוט יושב בהפסקות בכיתה ומשחק את עצמי עייף שיחשבו שאני יושן על השולחן
 
הגעתי לצבא , חשבתי שהדברים ישתנו , שנכיר אנשים חדשים. אבל מהר מאוד הבנתי שאני נמצא בפער גדול משאר האנשים. שאין לי באמת ניסיון בחיים האלו , שאין לי על מה לדבר.
אז כן היה לי עם מי לדבר קצת ולא הייתי לבד בזמן הצבא, אבל כל זה לא היה באמת. כשהייתי חוזר הביתה הכל נשכח,הייתי חוזר להיות רועי הבודד , שבקושי מקבל שיחות טלפון ונשאר כל היום בבית מול המחשב.
גם תקופת הצבא עברה , בבדידות , בלי ניסיון זוגי לצערי.. 
וגם עכשיו כשאני מנסה להשתלב בחיים האלו , אני פשוט לא מצליח. אנשים מדברים על חוויות שהיו להם,טיסות לחו"ל , יציאות , קשרים עם בנות מה אני קשור לכל הדברים האלו? 
ועם בנות אותו דבר,אין ממש קשר..
כאילו איכשהו כולם קולטים אותי אחרי זמן מה , קולטים שאני בעצם בן אדם בודד ומשעמם(לטענתם) ומתרחקים , והזמן רק חולף ועובר
איך אני מצליח לשנות את החיים שלי? איך אני מוצא כיוון?
לצפיה ב-'שלום רועי'
שלום רועי
16/10/2017 | 21:34
32
כתבת מאיזו נקודה אתה מתחיל.
עכשיו כתוב נא לאיזו נקודה אתה רוצה להגיע.
לצפיה ב-'בדידות'
בדידות
( לעמוד שלי בתפוז )
16/10/2017 | 22:41
29
רועי…
אני מתארת לעצמי שהבדידות שאתה מתאר,אשר מלווה אותך כבר שנים רבות, מעיקה עליך מאוד וצובעת את העולם במעין מעטפת שחורה שמרחיקה אותך מכולם, שלא מאפשרת לך להתקרב, להתחבר…
אתה מספר על התקווה שהייתה לך שהשינוי בסטטוס והכניסה למקום חדש תאפשר לך לפתוח דף נקי ולהפיג אפילו במעט את הבדידות המעיקה הזו, אך גם שם לא מצאת את הקרבה הזו שאתה מחפש, שמגיעה לך…
אני שומעת כמה אתה מנסה, רוצה שמישהו יראה אותך מבעד למעטפת הזו, זה כאילו כולם מדברים שפה אחרת, שאתה לא מבין או לא מכיר. זה בטח מאוד מתסכל…
ואולי עצם הרצון שיהיה אחרת הוא בעל משמעות, עצם השיתוף כאן, שוודאי היה לא קל עבורך, מעידים שניהם על כוחות שיש בך ויוכלו אולי לסייע לך בשינוי שאתה כה מייחל לו...
אני מזמינה אותך לא להישאר לבד, לשתף אותנו כאן וגם להגיע אלינו לסה"ר (סיוע והקשבה ברשת), יש לנו צ'אט אנונימי שפעיל בין השעות תשע לחצות, שם תוכל להיות עם מישהו, לדבר על הקשיים, על המחסומים שאתה מנסה לעבור ואולי נוכל מעט להפיג את הבדידות ולהאיר ביחד איתך את הכיוון שאתה מחפש...
שלך, מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'השאלה היא מי אתה, מה אתה אוהב'
השאלה היא מי אתה, מה אתה אוהב
16/10/2017 | 23:10
29
עזוב אותך מהחוויות שיש לאחרים. עזוב אותך מהשוואות לאחרים. תתמקד בחיים שלך, במה שאתה אוהב ובמה שאתה רוצה. תגדיר את החיים שלך, לא את של אחרים.
 
האם אנשים אחרים מעניינים אותך? מה מעניין אותך?
מה אתה אוהב לעשות? האם אתה אוהב להיות לבד? אם לא, למה ומה כן אתה אוהב?
האם אתה אוהב את עצמך, את העבודה שלך, את החיים שלך? אם כן, מה אתה אוהב בעצמך? אם לא, מדוע אינך אוהב את עצמך?
 
אם תגדיר לעצמך את הבעיה שלך, תמצא את הפיתרון גם במישור החברתי. אבל כשאינך יודע מה הבעיה שלך, אינך יכול "להתקבל" בחברה. חברה זה לא מועדון שיש בו וועדת קבלה. זה אנשים שמתחברים אחד לשני באופן טבעי.
כל עוד לא תגדיר לעצמך מי אתה ומה אתה אוהב, ולא תדע לאהוב את עצמך כמות שהינך, עם האישיות שלך - איך תוכל לחבר אליך אנשים אחרים?
לצפיה ב-'שלום'
שלום
21/10/2017 | 12:11
6
נסה להשתתף במסגרות בנושאים שמעניינים אותך כמו חוגים, מועדונים חברתיים ולימודים, ושם שוחח עם אנשים על נושאי המסגרת וכך תמצא אתם עניין משותף ואחר כך תעברו לנושאים אישיים יותר ותיצרו קשר.
 
לצפיה ב-'אז אני הייתי בדיוק בצד המשעמם שתיארת'
אז אני הייתי בדיוק בצד המשעמם שתיארת
16/10/2017 | 13:09
2
60
וזה באמת משעמם לשבת רוב היום ולבהות בקיר.
התנאים מעולים אין ספק.. למרות שהמשכורות מינימום.. השאלה אם זה שווה את זה.
לצפיה ב-'בהנחה שההודעה הייתה מופנית אלי'
בהנחה שההודעה הייתה מופנית אלי
16/10/2017 | 14:14
1
57
אם לא תהיה לך הכשרה/ השכלה רלוונטית, סביר שיתנו לך תפקידים משעממים והמשכורת בהתאם, אם כי אני אסייג את זה מיד.
לכן האופצייה העדיפה לדעתי, היא לרכוש השכלה ורק אז להתחיל לעבוד. ואז גם המשכורת לא צריכה להיות מינימום (כתלות בדירוג, בדרגה ובוותק).
אפשרות שניה - היא להתחיל מתפקיד משעמם ואז להתקדם , ממספר סיבות:
 
- אנשים מוכשרים שיודעים להגדיל ראש, ידעו גם בתפקיד המשעמם ליצוק תוכן, וכתצאה מכך יטילו עליהם דברים מורכבים יותר בהתאם ליכולת שלהם
- ניתן להתקדם בהמשך לתפקידים מעניינים יותר (כמובן עם משכורת טובה יותר). כמו כן ניתן לבצע הכשרות (כולל תארים אקדמאים) תוך כדי עבודה.
- גם בתפקידים שנראים לך זוהרים כרגע מהצד, קיימת שגרה ודברים שלא אוהבים לעשות. ככה זה.
- גם משכורת מינימום עדיפה משום משכורת בכלל. ואם את לא שומרת על יציבות תעסוקתית, ככל שתתבגרי תהפכי פחות ופחות אטרקטיבית עבור מעסיקים, וממילא תוכלי להגיע בעיקר לתפקידים לא הכי מעניינים במשכורת מינימום. רק שאז גם את התנאים הסוציאלים לא יהיה לך.
 
לסיכום- בהנחה שאין לך הון התחלתי + רעיון לעסק עצמאי (וכדאי לזכור שגם שם לא הכל גן של ורדים ורוב הסטרטאפים לא מצליחים להתרומם), את תצטרכי למצוא עבודה.
מה שמאפשר לך לעזוב עבודות או להיות תקופות ממושכות ללא עבודה הוא שאת גרה עם הורייך. זו אולי עוד סיבה לעזוב את הבית.
עדיף שעבודה תהיה מהנה, אבל לא תמיד זה מסתדר. וגם אם היא לא כזאת, זו לא סיבה מוצדקת לא לעבוד. עובדים כי צריך.
לצפיה ב-'מסכימה עם שלושת המשפטים האחרונים'
מסכימה עם שלושת המשפטים האחרונים
16/10/2017 | 15:42
35
אני חושבת שחשוב שיהיה עניין בחיים, אבל לא תמיד הוא נמצא דווקא בעבודה. לפעמים הוא בתחומים אחרים בחיים, כמו תחביבים, משפחה, חברים, לימודים..
אני לא מומחית בתחום, אבל כמו שאומרים כגודל הציפיות כך גודל האכזבה. אולי אם באים בגישה של עדיף שהעבודה תהיה מעניינת, אבל אם זה לא מתאפשר מסתפקים בזה שהיא תהיה סבירה, ומוצאים עניין בתחומים אחרים בחיים, גם מרגישים יותר טוב עם זה. וגם תמיד אפשר להמשיך לחפש במקביל משהו עדיף.
לצפיה ב-'היום עברתי טיפול כואב מאוד'
היום עברתי טיפול כואב מאוד
15/10/2017 | 22:42
11
100
בשישי שבת הייתי במצב פיזי קשה, הקאתי מספר פעמים
היום היה קצת יותר בטוב, עם זאת הטיפול שעברתי גורם לי לכאבים שמתגברים ככל שהשעות עוברות
אני לא כל כך רואה טעם בלקחת משככי כאבים מכיוון שברור לי שאמורים להיות לי כאבים
נקודת האור שבחיי היא הקשר עם הפסיכולוגית 
אני עושה טעויות, אני מבינה לא נכון, הכאבים הפיזיים שלי לא תורמים לכך
אבל יש בינינו קשר טוב ועל החוסר ההבנה שקיים אנחנו עובדים ביחד כדי לשפר
 
היום לא הקאתי, אני חושבת, משעות הבוקר.
שנים אני חושבת שלא הקאתי
 
באופן כללי הבריאות שלי השתפרה מאז שהתחלתי את הטיפול
זה גם משפיע לטובה על המחזור שלי שמגיע בצורה סדירה יותר. וקצת יותר מידי
וכשאני במחזור אני מאוד רגישה
 
הטיפול מעלה למודעות שלי כל מיני נושאים כואבים וכך גם המציאות
בנוסף עדיין לא סגרתי מעגל עם המטפלת הקודמת וזה משפיע על החיים שלי
ד"ר ניצה ירום כתבה שאני יכולה להמשיך עם חיי 
ושהמטפלת לא חייבת לי מפגש סיכום. יתכן והיא לא
אבל גם יתכן ואני לא יכולה להמשיך בחיי. למרות שד"ר ניצה ירום כתבה שאני כן.
 
אם הייתה לאמירה שלי משמעות- הייתי מבקשת מאופירה לא להגיב להודעה הזו שלי. אופירה אדם עם כבוד עצמי, אולי היא תתחשב בי.
 
קשה לי 
הזיכרונות שעולים מן העבר וההורמונים בזמן המחזור והמחלה שלי והקשיים עם הפסיכולוגית
וצריך גם להמשיך בשיגרה בחיים יש עבודה וכל מיני סידורים שלא יכולים לחכות
 
הכאבים הפיזיים שלי מתגברים.
אני לא צריכה לתהות מה עדיף כאב נפשי או פיזית
בשביל מה לבחור? אפשר גם וגם.......
 
 
נ.ב
יש דבר נוסף ועיקרי שקורה השבוע הזה שלא כתבתי בפורום
הוא אישי מידי לפורום..
אני גם לא יודעת אם כדאי לי להעלות אותו לדיון בטיפול מכיוון שהוא כל כך מציף
למרות שכשאני חושבת על זה, דיברתי על כך כבר עם המטפלת בתחילת הקשר
יכול להיות שהגיע הזמן להעלות את הנושא לדיון שוב, 
עכשיו אנחנו כבר לא בתחילת הקשר המצב השתנה
לצפיה ב-'תרגישי טוב'
תרגישי טוב
15/10/2017 | 22:47
8
53
זו נשמעת חוויה לא נעימה. ותמיד מה שקשור בבריאות זה מלחיץ. אני מקווה שזה לא משהו רציני ושזה מאחורייך ושיש לזה פתרון.
זה קודם כל.
קודם לעבור את זה ולהרגיש טוב. השאר אחר כך.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
15/10/2017 | 23:03
7
46
לא בהכרח מלחיץ מדובר בטיפול אצל איש מקצוע, אני לא בלחץ כמו שסובלת מכאבים פיזיים. ומדובר בכאבים פיזיים משמעותיים.. 
אולי בכל זאת אקח משכך כאבים כפי שכתבת צריך לעבור את זה. תודה לך.
לצפיה ב-'אין בעד מה'
אין בעד מה
15/10/2017 | 23:05
6
37
סליחה על ההודעות הקודמות..
 
הרבה פעמים למצב רפואי יש השלכות נפשיות.
חכי שתרגישי טוב ואז הכל יהיה ברור ופשוט יותר. וגם ורוד יותר:)
לצפיה ב-'נקודה אחת בדרך'
נקודה אחת בדרך
15/10/2017 | 23:18
5
74
מסע החיים שלך עוד יהיה מלא בדברים טובים רבים וזאת רק נקודה אחת.
הכאב יעבור וגם הקושי ובעיקר בזכותך, כי אינך מוותרת.
קחי את הזמן והורידי הילוך ממירוץ החיים.
בקרוב תביני כמה את חזקה.
 
בריאות, הצלחה ושמחה!
לצפיה ב-'ישראל, הודעתך מרגשת מאוד. אני תוהה אם היא מיועדת אלי..'
ישראל, הודעתך מרגשת מאוד. אני תוהה אם היא מיועדת אלי..
15/10/2017 | 23:32
4
70
גם אני וגם עדי פתחנו הודעות ובהם מתוארים קשיים בהפרש של מספר דקות
הגבת להודעה של עדי אבל בשרשור שלי...
 
 
לצפיה ב-'התכוון אלייך :)'
התכוון אלייך :)
15/10/2017 | 23:39
13
לצפיה ב-'השרשור הוא שלך'
השרשור הוא שלך
15/10/2017 | 23:40
2
58
לכן גם ההודעה מופנית אליך
לצפיה ב-'תודה על ההבהרה '
תודה על ההבהרה
15/10/2017 | 23:59
1
49
וגם על ההודעה עצמה. 
הערה קטנה לדבריך: אין בהכרח קשר ישיר בין פתיחת השרשור להודעות- גם אם פתחתי את השרשור זה לא מחייב אותך (או כל מגיב אחר) להגיב בו רק אלי. 
אם היית משלב בדרך כלשהי בהודעה את שמי זה יכול היה לסייע 
בשלב הזה עם הכאבים האלו - מי שרוצה שאבין את דבריו- צריך להשתדל לכתוב בבירור למה הוא מתכוון.... 
או לקחת בחשבון שיתכן ויהיה צורך בהסבר נוסף. לא לכל אחד יש בהכרח סבלנות לזה לכן מוטב לפי דעתי לפעמים שאלו חסרי הסבלנות מלכתחילה לא יגיבו..
ואתה טרחת והסברת. אני מעריכה זאת ומודה לך.
 
לצפיה ב-'בשמחה'
בשמחה
16/10/2017 | 00:31
39
העיקר שתרגישי טוב. כל השאר זה בונוס
לצפיה ב-'הי בילי '
הי בילי
16/10/2017 | 12:08
1
32
אני לא מכירה את הרקע שלך אבל אני מקווה שעכשיו יותר טוב  גם פיזית  וגם נפשית.
אני שמחה בשבילך שיש לך עכשיו קשר טוב עם הפסיכולוגית.
שולחת  חיבוק
לצפיה ב-'תודה רבה וירג'יניה'
תודה רבה וירג'יניה
16/10/2017 | 13:46
10
לצפיה ב-''
13/10/2017 | 13:36
3
115
קשה להסתער על החיים ולעשות דברים מפחידים וקשים וכאלו שלא ברור איך בכלל לעשות אותם.
מאוד קשה פשוט להתנפל ולשעוט קדימה במלוא העוצמה כדי לחיות את החיים שאני רוצה.
במיוחד כשהחיים מלאי פחדים, ניסיונות מרים שלא צלחו, פסימיות, אכזבות, דאגות והרבה מהם.
אז איך אני אמורה לעשות את זה?
לעוף קדימה?
כי פה כלום כבר לא מחכה לי, כי קדימה זה מה שנשאר, אחורה אין דבר.
 
מצחיק, ככל שחושבת יותר, ככה הכתיבה יותר קשה, פחות זורמת, פחות יוצאת כמו שאני רוצה, המילים מתבלבלות, לא מצליחות להתחבר למשפטים שאני רוצה שיתחברו ויתנו את המשמעות שאני רוצה.
זה לא מספק את הפורקן, את תחושת ההקלה.
ואולי זה לטובה, מי יודע, אולי זה ידחוף אותי לאנשהו.
אבל בינתיים קצת תקועה.
ממש תקועה :)
לצפיה ב-'בהצלחה '
בהצלחה
13/10/2017 | 14:12
12
לצפיה ב-'שלום'
שלום
14/10/2017 | 21:08
24
אולי תנסי לתכנן את מעשיך באופן שכלי ונבון וקצת מנותק מרגש אישי. תכנני דרכים הגיוניות, ואם נכשלת - למדי מטעויות וחפשי דרכים חדשות. התרכזי בשיפור העתיד.
 
לצפיה ב-'לפעמים יש תקיעות כזאת'
לפעמים יש תקיעות כזאת
16/10/2017 | 11:41
17
אולי אל תנסי להילחם בזה ולאט לאט הדברים ישתחררו.
אמרו לי כמה םעמים לנסות כתיבה אסוציאטיבית או איך שלא קוראים לזה. פשוט לקחת דף ולכתוב בלי פילטרים ובלי לחשוב מה לכתוב ואז צצים כל מיני דברים שאת לא מודעת אליהם. זה כנראה דורש אימון כי נורא קשה לא לחשוב כשכתובים אבל הבנתי שזה עוזר קצת.
אבל אני לא ניסיתי. לא יודעת לנתק את עצמי מהמחשבות..
 
ולגבי החלק הראשון של ההודעה- אין ממש דרך או  שיטה. אולי להתחיל בדברים קטנים שאת בד"כ לא עושה ולראות איך את מתמודדת איתם. אני שונאת את הגישה הזאת שקובעת שכולנו חייבים לעשות כל הזמן כדי  לחיות. נותן תחושה שאנחנו לא בסדר שחיים את חיינו כפי שאנחנו יודעים ויכולים.
בקיצור- לא להסתער ולא כלום. פשוט להתנסות בקטנה בכל מיני דברים, למשל להירשם לאיזה חוג לצורך העניין, וזה כבר יציאה משגרה.
לצפיה ב-'ייאוש'
ייאוש
15/10/2017 | 17:02
3
178
לא, ייאוש היא מילה יפה מדי לתחושה שלי.
תהום, עמוק עמוק עמוק. לא, גם המילה הזו לא מתאימה.
אין באמת מילה שתתאר את המצב שלי.
גם לא מצליחה להביא את המילים שמסתובבות בראש לביטוי, למשפטים שלמים, לפסקאות, סתם הברות נטולות משמעות.
ואם כותבת פה, זה באמת מצב רע.
 
כל כך רע לי, מספרת לעצמי שפשוט המוח שלי לא מסוגל להכיל כל כך הרבה תסכול וכל כך הרבה לרצות דברים ולרצות ולרצות ולרצות, עד שהוא פשוט מפסיק לרצות, זה מנגנון ההגנה שלו, מפסיק לרצות הכל, מפסיק להיות איכפת.
שום דבר לא כיף נהיה, כי כמה אפשר לרצות דברים שנראה שאין סיכוי לקבל.
כמה יכול לכאוב הלבד וחוסר היכולת להיות עם אנשים עד שפשוט אי אפשר לרצות יותר.
או שאולי ככה נראה דיכאון ששום דבר לא מהנה, והכל דוחה ומגעיל ומייאש.
ובשביל מה להמשיך? אם שום דבר לא מלהיב..
מצד שני, לרצות דברים ולהרגיש שהם בלתי אפשריים גם לא כיף, אבל לפחות נראה שמשהו כיף.
 
לא מתחשק כלום, מלבד לבהות, פשוט לבהות וזהו.
כל כך הרבה פעמים עברתי קשיים, כאלה ואחרים, כל כך הרבה פעמים חשבתי שאני לא אצא מזה וככה יהיה תמיד.
לפעמים יצאתי, לפעמים משהו השתפר, לפעמים לא, לפעמים נדמה שאני בדיוק באותו מקום שהייתי בגיל  8.
נדמה שכל כך הרבה פעמים כביכול קראתי זאב זאב, שלמה להאמין לי כבר...
מצד שני, בסוף הזאב זאב, הזאב באמת אכל אותו...
לפעמים נראה שזה הסוף, אבל בסוף באמת מגיע הסוף...ואיך נדע שעכשיו לא הסוף?
ונשאלת השאלה...בשביל מה להחזיק מעמד? אין באמת בשביל מה.
אין לי מקום להכיל את זה.
המוח שלי לא מסוגל לזה.
אני רק רציתי לחיות.. אבל איכשהו כל מה שיצא..זה המצב הנוראי הזה, שאין לי מושג איך אני יוצאת ממנו וכמו שזה נראה, אני כבר לא יוצאת.
 
לא, המילים לא יוצאות כמו שצריך. הייאוש חוגג. נמשיך לבהות עוד קצת.
 
לצפיה ב-'אמן'
אמן
15/10/2017 | 18:07
22
לצפיה ב-'משהו לבהות בו '
משהו לבהות בו
15/10/2017 | 18:38
50
לצפיה ב-'הכלה ללא מילים'
הכלה ללא מילים
( לעמוד שלי בתפוז )
15/10/2017 | 23:17
19

אני שומעת אותך מחפשת בכל הכח איך להפוך את מה שאת חווה ומרגישה לכזה שאפשר להכיל להחזיק, לחיות איתו, להמשיך... ואולי המילים יכולות להיות אלה שיתנו פשר לתחושותייך, שיהיו הכלי שיכיל את כל מה שיש בך. שיתנו משמעות. אבל נשמע שהמילים מצד אחד הופכות את הדברים למוגדרים וקיימים, וכתובים, ומצד שני לא מצליחות להכיל בתוכן את עוצמת הרגשות.. הכאב.. התסכול.. היאוש.. כל אלה אולי כמו תרמיל שהגוף יכול לסחוב ולצעוד איתו  אך הוא קטן מדיי עבור המטען האמיתי. ונראה שהתסכול גדל וכבד מאוד. והמטען לא מרפה ונוכח. ואני מניחה שהדרך שלך לשרוד אותו היא להעביר את הכל, הצידה, לרקע, שידהה ולו במעט, ולבהות. רק לבהות. לנסות להשקיט את הכאב. שיהיה קצת פחות ער, קצת יותר רדום. והרצון נרדם גם הוא.
אם אני מבינה נכון, המטען הזה ששם ברקע, בצד, יש בו גם רצון. אותו רצון שאולי מביא איתו את האכזבה, התסכול, החששות, הכאב... הוא גם זה המחזיק בתוכו את ניצנוצי התקווה והכח להמשיך.
ואני מבינה שהתחושות והחוויה מוכרות לך מאוד. ואת יודעת לספר לעצמך שיש בהן משהו זמני. שעכשיו זה קצת מרגיש כמו הסוף. ואני שומעת שאת מרגישה בו כל כך לבד. אבל גם יודעת להגיד שזה לא באמת הסוף. ונשמע שהידיעה על הזמניות הופכת שוב את החוויה לפחות ברורה, פחות מוכלת, פחות קיימת ומוגדרת וברורה. אבל נוכחת ולא מרפה.
ואני שומעת כמה את מחפשת את ההקלה ומייחלת להגעתה. אבל להקלה אמיתית שמצליחה להכיל בתוכה את שק הרגשות והחוויות מבלי לדחוק אף אחת מהן. לא את הרצון, לא את התקווה. לא את האכזבה, את הפחד, את היאוש.
הייתי רוצה לתת לך "תרמיל גדול" ונוח שמתאים למידותייך, שתוכלי לסחוב אותו איתך. וגם יצליח להכיל בו את מכלול החוויה והרגש עם מלוא העוצמה שלהם. את היאוש והתקווה, את הרצון והפחד.. עם הכרה מלאה ואמיתית בכל הרגשות שיש בך- גם אלו שאין להן מילים. תרמיל שיכול להחזיק בתוכו גם את הכאן ועכשיו עם כל מה שיש בו וגם את המחשבה על ההמשך והתקווה.
אל תפסיקי לחפש בך את התרמיל הזה. נראה שאת מתאמצת ועובדת קשה מאוד כדי לחפש אותו וזה בטח מתיש ומעייף. אני מבקשת לשלוח לך כח להמשיך.
אנחנו כאן, רוצים להמשיך איתך את החיפוש הזה. ולהיות איתך בו, ואולי תרגישי קצת פחות לבד...
שלך,
מתנדבת סהר
 
לצפיה ב-'מוצ"ש'
מוצ"ש
15/10/2017 | 02:04
3
64
מוצ"ש
דיקלה
מילים ולחן: דיקלה

אני סתם עצובה
מוצאי שבת וזה לא עוזר לי
מחר אני אקום
אולי משהו טוב יקרה לי
זה סתם עוד כאב
אבי הגדול יספר לי
תרוצי מהר
יש מי ששומר

כשלילה בא ואין מי שיקשיב לי
הופכת להיות שקטה כמו דמעות
שיעברו כבר
כשלילה בא ואין מי שיסביר לי
חולמת להיות מלכת אהבות
שיחבקו כבר

אני סתם לא מבינה
גם השעון לא עוצר לי
מספרים על חלום
מתי זה כבר יקרה לי
זה סתם עוד כאב
חברתי תלטף בי
תעזבי משטויות
לא נגמרו התקוות


לצפיה ב-'שלום'
שלום
15/10/2017 | 18:51
2
26
השיר נחמד והמסר שלו חשוב. אני מקווה שתתגבר על העצב ותרגיש טוב ושמח עם עצמך.
 
לצפיה ב-'יש לך טיפים איך אתגבר על העצב וארגיש טוב ושמח עם עצמי?'
יש לך טיפים איך אתגבר על העצב וארגיש טוב ושמח עם עצמי?
17/10/2017 | 01:57
1
6
לצפיה ב-'אולי לעשות יותר דברים'
אולי לעשות יותר דברים
18/10/2017 | 16:59
11
כמו תחביבים ודברים שמעניינים אותך, וגם דברים שגורמים לך הנאה ושמחה.
לצפיה ב-'חבר הציע לי לצאת איתו הלילה ואני לא יודע אם לצאת'
חבר הציע לי לצאת איתו הלילה ואני לא יודע אם לצאת
13/10/2017 | 20:06
10
72
כי זה המון כסף בליל שישי
בגלל הדוסים אין תחבורה בשבת חוץ ממוניות
וזה המון כסף
רק הנסיעות הלוך חזור מעל 100 שקל
והשתיה אוכל עוד הרבה כסף
ואני לא יודע גם אם שווה לצאת
בשביל מה?
שאני אצא ואני שוב אתבייש לדבר עם אנשים בבר
ואני אחזור הבייתה שוב עצוב כי התביישתי לפנות או כי אנשים התביישו לפנות אליי?
לא מזמן גילתי על מישהו שהיה דלוק עליי בעבר והתבייש בזמנו לומר לי את זה. יש מלא ביישנים!!! ואני אחד מהם.

בשביל מה לצאת בשביל לחזור הבייתה שוב עצוב?
ואז להתקשר לידידה כדי שתנחם אותי והיא לא תמיד עונה
ולצלצל לער"ן וזה לקחת סיכון ליפול על מתנדב\ת שלא מספיק ברור להם שהם בתפקיד לעזור לאנשים עם רגשות ומצוקות - כלומר לא מספיק אמפטיים, שיפוטיים ולא בהכרח  מועילים או לחילופין ליפול על מתנדב\ת עם יותר אמפטיה וחום אבל זה הקלה רגעית ואני חוזר לסבל של הבדידות, העצבות והשבוע המטורף בעבודה שזה ליסבול לקוחות וצוות שלא כולם באים לי בטוב ולהיות נחמד כי אני צריך לשמור על המקום עבודה ולחזור לבית ולשמוע את החפירות של בני איזה חיים מסריחים...
חיים עלובים.

התקשרתי למישהו
לראיון עבודה
לעבודה מהבית
וביטלתי לילה לפני
מסיבות שלא יכול לפרט פה.
לצפיה ב-'תיקון '
תיקון
13/10/2017 | 20:10
33
לא בדידות. אני כבר לא בודד - יש לי הרבה חברים וחברות מבעבר.
בטעות כתבתי בדידות.
לצפיה ב-'אגב,'
אגב,
13/10/2017 | 20:17
31
יש קשר ישיר בין תזונה למראה העור אפילו במיידי.
אתמול יצאתי עם ידידה לבילוי והיו בחורים ובחורות שהסתכלו עליי
אני רציתי לאכול משהו אחר בסוף אכלנו צ'יפס מלא שמן ומלח
אחרי שאכלתי
הפסיקו המבטים.
 
אני מכיר את זה מלילות בעיקר סופש"ים שאני שותה המון קפה בלי הרבה מים והעור מיובש
חשוב על כל כוס קפה לשתות 2 או 4 כוסות מים
כי הקפה מייבש את העור ובטווח הארוך מזקין אותו
לא תמיד מקפיד אבל משתדל. אני חייב להתמיד לאכול יותר אוכל בריא ובעיקר סלטים
אני חייב להאבק... לא יודע אם זה יעזור לי כי במילא אני חסר ביטחון אבל עדיין טוב לנסות להשקיע
שיפסיקו לקרוא לי אדם או איש או גבר
ויחזירו לקרוא לי 'בחור', 'ילד' או 'נער'
אני יודע שאני שרוט - אבל זה אני ! גם אביבית בר זוהר לדעתי קצת מסובבת... אבל אני אוהב אותה.. אני אוהב טראש ... גם את ליהיא גרינר
לצפיה ב-'אוף, למה דברים שונים?'
אוף, למה דברים שונים?
13/10/2017 | 20:47
28
בגיל 18
בפורום תמיכה נפשית לצעירים
כל הפורום היה שם בשבילי
היו ממש שם בשביל לכתוב
היו אימותים ובכל זאת המון היו קשובים, מגיבים ואכפתיים
 
היום זה שונה
היום פחות מתעניינים
פחות כותבים
פחות שם בשבילי.
 
האמת שגם אני הייתי שונה בזמנו
מעבר לכתיבה המרשימה שהייתה לי בגיל צעיר יחד עם התוכן הלא בוגר שתאם גילי, הייתי כותב ומפרט המון לפרטי פרטים מלא דברים.  כיום, עם  החפירות שאני עדיין אני מצמצם טקסט ומסתיר דברים ובצדק. מצד שלישי, זה לא משנה מה אכתוב - זה פשוט הגיל או לא יודע מה - פשוט כבר לא אכפת לאנשים ממני כמו בעבר וזה עצוב.
לצפיה ב-'אני חושב שאפסיק לצאת עם א''
אני חושב שאפסיק לצאת עם א'
13/10/2017 | 21:30
5
41
נקרא לה א'
זה סתם סיבוב במרכז
היא עושה דאווין עם הגוף שלה אחרי שירדה במשקל
ומלא גברים מביטים בה
ומתי הלילה מסתיים?
כשהיא מוצאת סטוץ אנחנו נפרדים.
 
למה את לוקחת אותי לעיר כדי סתם להסתובב? כי את יודעת שכשאת מסתובבת איתי משום מה גברים יותר חמים עלייך (ואין לי הסבר למה)?
 
אז לא רוצה.
 
אז ד' ועוד מישהו הציעו לי לצאת
ד' חבר לבילויים בלבד
מהסיבה שהוא בעיקר מדבר המון על עצמו וקשה לי עם האנכיות הזאת זה לא הדדי אז רק לבילויים
המישהו השני זה גבר גדול שבעניין שאני ואני לא בעניין שלו
הסכמתי להפגש איתו כמה פעמים כי הוא כבר ראה אותי בלייב ונדלק עליי
זה היה אחד מהימים הנדירים של שנה שעברה שנראתי מדהים ובהמשך פחות
ובאמת באותה לילה הוא עף עליי ובלילות אחרים פחות אבל עדיין רוצה להיות בקשר איתי.
 
ד' הוא אחלה בתור חבר לבילויים אבל רק לבילויים. אם זה יכול להחמיא לי אז כן הוא גם רצה ממני קשר אבל אני לא בעניין.
 
האנשים הקרובים אליי יש לי שלושה - כולם נהדרות כל אחת בדרכה ואלו החברות הכי טוב שלי כיום.
עם הצוות בעבודה אני בעיקר משתדל לשמור על יחסי עבודה בלבד כי ש' המדהימה הדריכה אותי לפני שנכנסתי לשם - לא לשתף דברים, לא ליצור מערכות יחסים בסביבה של העבודה וכו' כי יש לה המון ניסיון בחיים. מזל שיש לי את ה-3 האחרות שהם חברות קרובות - שניים מהם הכרתי כאן בפורום! ^_^ והשלישית במקום אחר והיא בחורה מדהימה.
 
לצפיה ב-'לא נולדתי אתמול'
לא נולדתי אתמול
14/10/2017 | 02:19
4
37
בסוף החלטתי לצאת עם ד'
הוא גם רצה ת"א אבל יקר לי ת"א בשישי
אז התחלתי לגלח את הגוף
ואז פתאום ד' כותב לי שממש כואב לו הראש
ואמרתי לו אוקי בסדר. ביטלנו. במילא לא כזה רציתי לצאת איתו ובכלל...
ואז פתאום אני רואה שהוא עושה תיוג עם גבר אחר במועדון בת"א
וואי... כאב ראש הא? וואטעבר. שוב, אני לא נפגע כי במילא מראש לא כל כך רציתי לצאת. הוא כל שבוע במשך חודשים ניסה לצאת איתי והתחמקתי.
אני מעדיף לצאת עם אנשים אחרים או איתו אבל לבילויים בלבד.
 
ואם א' נראה לי שאוותר... לתמיד. לא הסגנון. מעבר למה ששתפתי יש עוד הרבה שלא שתפתי לגביה - ואין צורך גם - מספיק בשבילי לדעת שכרגע זה פחות מתאים. אני חושב שהגיע הזמן להפגש עם אנשים אחרים שיש לי דינמיקה איתם. מאוד חשוב החיבור. כי הם אחלה אולי עם אחרים (לי פחות יש חיבור כרגע) אבל כל אחד עם מי שהוא מתחבר וכרגע הם פחות מתאימם לי. ואת ד' רק לבילויים בלבד.
לצפיה ב-'התכנון היה שנצא בעיר שלנו אבל בכל מקרה לא נורא'
התכנון היה שנצא בעיר שלנו אבל בכל מקרה לא נורא
14/10/2017 | 02:23
3
26
כי במילא גם ככה אני חוזר עצוב מכל הברים האלה.
כשאשיג גוף יהיה טוב יותר אבל יותר טוב שאשיג בנוסף ביטחון עצמי.
לצפיה ב-'הסיבה האמיתית שאני לא אוהב לצאת עם ד''
הסיבה האמיתית שאני לא אוהב לצאת עם ד'
14/10/2017 | 02:57
2
28
זה כי הוא חוווווופר מדבר המון על עצמו ופחות מראה עניין כשאני משתף דברים. אנשים אנכיים ומרוכזים בעצמם זה אחד הדברים הגדולים שמרחיקים אותי מאוד ומעוררים בי סלידה.
מזל שיש אחרים שכיף לי איתם. מהקהילה אין לי הרבה שאני בקשר ורק איתו ועם עוד אחד אני יוצא למקומות כאלו.
לצפיה ב-'אולי ביום מן הימים אוכל להגיד לאנשים בפנים '
אולי ביום מן הימים אוכל להגיד לאנשים בפנים
14/10/2017 | 03:02
1
28
מה אני חושב עליהם. להציב להם גבולות. זה קצת בעייתי כי הם החיים הם קארמה.
 
בתקופה שהייתי בודד לא היה לי הרבה אפשרויות והייתי מתקשר למישהי שגם לא הייתה כוס התה שלי אבל הייתה הכי ברירת מחדל והיא גם הייתה מתחמקת ולא עונה. עם השנים הפכנו לחברים הכי טובים ועם השנים... אם היא לא עונה זה גם לא נורא - כי השגתי המון חברים וחברות וכך נעלמה לה הבדידות ויש יותר חופש בחירה.
 
היום, יש לי יותר אפשרויות להתרחק מאנשים שלא עושים לי טוב אבל לא בכל מקום (עבודה). יש אנשים שצריך לסבול אותם כל יום עד שיהיה יום שאוכל להציב לאנשים יותר גבולות כשהם עוברים את הקו - ויש הרבה כאלה.
לצפיה ב-'...'
...
14/10/2017 | 03:03
26
(עבודה ובית)
לצפיה ב-'אני משתדל לכתוב כאן בעיקר את הדברים הרעים'
אני משתדל לכתוב כאן בעיקר את הדברים הרעים
14/10/2017 | 03:06
43
אני משתדל בעיקר את הדברים הרעים לכתוב בפורום.
אני גם בחור מצחיק וכיפי - באמת
אבל לא כאן - פה את החרא .
לצפיה ב-'שיר נוסטלגי שמזכיר תקופת עבר'
שיר נוסטלגי שמזכיר תקופת עבר
13/10/2017 | 12:01
9
69
רינת בר- לילה ואור ירח
מזכיר לי תקופות של פעם כשהייתי שומע אותו
את גיל 19
כשנסעתי לדרום לפגוש בחור שיצאתי איתו
ופגשתי גם את ידדיה והחבר'ה שלו
אני מאוד אשתדל לא לחשוף פרטים בפוסט הזה בפורום כזה
אבל בגדול היינו נערים, מוצא מזרחי, יפהפיים
אני הרסתי את זה לעצמי איתו בטמטומי
הוא אחד שיודע לחיות את החיים
וממה שהספקתי לקרוא עליו מהצד הוא השיג דברים יפים בחיים
אבל אין לדעת כי אני לא בקשר קרוב איתו

זה מזכיר את התקופה של פעם
את הבילויים, את הקלילות כלפי חוץ (לצד הדיכאון היותר עמוק שהחבאתי וכתבתי פה) , את הנעורים שהלכו
ומזכיר את הכאב של היום
את השנים שהחמצתי
והסבל שסבלתי בחיי
./:

אולי אני אסע לקניון לקנות איזה מוצר נחמה.. אולי מוצר שיגרום לי להרגיש טוב.

אגב, אתמול נפשתי עם ידידה שלי והיא כל כך שרלילה
בפחות משעה שכבה עם 2 גברים שהתחילו איתה
אבל אני לא מסתכל עליה כשרלילה במובן השלילי של המילה
אלא במובן החיובי - מתחילים איתה גברים והיא נהנית
וגם אני הייתי רוצה את זה
ומתחילים איתי בגריינדר
אני מפחד להפגש
הראתי את התמונה שהעליתי לגריינדר ושאלתי את הידידה אם גבר יראה את התמונה ויראה אותי במציאות אני דומה לעצמי? והיא אמרה שכן... ואני עדיין מפחד..

אני גם מצטער שמשהו חסום איתי עם נשים (לא נמשך לבנות כמו שנמשכתי בתיכון). הייתי רוצה גם משהו עם נשים. אללה בכטי איך הסתבכתי...
לצפיה ב-'אפשר בבקשה יחס? '
אפשר בבקשה יחס?
13/10/2017 | 16:50
3
47
אני רוצה לצאת מהפחדים
אני רוצה להפגש עם גברים
אני לא רוצה לפחד
לפחד מדחיה
שעלולה לגרום לי לדקירה חזקה
שיכולה לשתק
שיכולה לגרום לי להתפטר
או להשתגע
או חלילה ... לא רוצה לכתוב..
 
אני רוצה להתגבר על הפחד
אני רוצה לא לפחד
אני רוצה להפגש ולזרום
 
אני הייתי כזה פעם
אני זרמתי (בעיקר במועדונים. היום כבר פחות מתחילים איתי שם כמו בעבר)
משהו נדפק אצלי
ואני בטיפולים שנים
עד מתי? רע לי.
לצפיה ב-'יש לך שאיפות רבות'
יש לך שאיפות רבות
13/10/2017 | 17:08
2
53
אני מקווה שאתה גם יכול לראות איך אתה מגשר על הפער בין המקום בו אתה נמצא למקום שאליו אתה רוצה להגיע.
לגבי טיפולים, יש אנשים שבטיפולים שנים רבות. לפי הכתבה הזו, וגם לפי מה שקראתי בפורומים ("הפסיכולוגית" אחד מהם).
לצפיה ב-'אבל זה עדיין מבאס'
אבל זה עדיין מבאס
13/10/2017 | 17:28
33
אני יכול להיות שנים בטיפולים
אבל עדיין אני מרגיש שההתקדמות שלי היא מאוד איטית
הפחדים שלי מעכבים אותי המון בחיים והזמן לא עוצר לי ובגלל זה גם יותר מלחיץ אותי.
 
שגברים צעירים כותבים לי בגריינדר ורוצים להפגש ואני מפחד להפגש כי אני מפחד מדחיה
אני נלחץ
כי המראה שלי נראה ככה עכשיו
מי אמר שהוא יראה ככה בעתיד הקרוב?
כי אני לא נמשך לזקנים ולא רוצים זקנים
ודווקא אותם צעירים שווים שרוצים להפגש
זה הזדמנות שאני מפספס
כי אני מפחד שיקרה משהו נורא בפגישה
שיגרום לי לקרוס נפשית...
והמטפלת ביקשה ממני להפגש
ואנשים אומרים לי שאני דומה לעצמי בתמונות
ואני עדיין נורא מפחד...
אולי כי לא כל יום שולחים לי עיניים ברחוב
ואולי מסתכלים עליי ואני לא שם לב
ואני שונא את החוסר ביטחון הזה
ועוד דברים בי.
לצפיה ב-'אני גם חושב שבאיזה מקום לא אכפת לאנשים ממני'
אני גם חושב שבאיזה מקום לא אכפת לאנשים ממני
13/10/2017 | 19:50
29
אפילו למטפלת לא אכפת כל כך למרות שהיא טוענת שאכפת לה כי הוא נותנת לי הנחה, משוחחת איתי בטלפון כי קשה לי להגיע לפגישה וקוראת המון מיילים שלי.
אם היה אכפת לאנשים אז הם לא היו אומרים לי רק 'תפגש' הם היו נכנסים איתי לתוך הדברים, היו מנסים להרים לי את הביטחון.. אני מנסים להכנס איתי יותר לעומק.
 
אני מספר למטפלת את רוב ההסטוריה שלי עד גיל 18
ומה שהיא אומרת שאני סובל מפוסט טרוואמה (טרוואומות - ברבים)
ומה שאני עושה היום זה מעל ומעבר
ושיש לי כוחות נפש עצומים. יופי, אבל איך אני מתקדם מפה? אני תקוע, ואני כבר גדול בגיל ואני רוצה לברוח ולפרוח . סעמק.
לצפיה ב-'...'
...
13/10/2017 | 19:05
16
לצפיה ב-'וואו (עוד שירים)'
וואו (עוד שירים)
13/10/2017 | 19:16
3
31
אממ ... זה אחד מיני רבים שירים ששמעתי (לילה ואור ירח)
ואז נכנסתי ליוטיוב ושמעתי מלא שירים של רינת בר וזה היה ממש כיף
יש גם שהייתי שומע אותו המון באותה תקופה
וזה קשור ל-2 בחורים שהייתי בקשר איתם או אחד כבר לא זוכר. רינת בר - לב שבור
יש גם שיר של אביב גפן שאומר 'תני לו לברוח כדי שהוא בסוף יחזור' משהו כזה ואני זוכר שכתבתי באחד היומנים שזה מה שעשיתי בעצת השיר אבל הוא בסוף לא חזר.
זה היה תקופה תמימה שעוד האמנתי באהבה וניסתי לתת צ'אנס לאהבה.. מאז כבר לא מחפש אהבה.. התרגלתי בלי... ורגיל לחיות בלי... ולא מחפש... אם יבוא אז יבוא .. לא בוער לי ועסוק בדברים אחרים..
הנה מצאתי את השיר
אביב גפן - עצוב בלעדייך
אגב, לגבי אותם גברים
אני חושב שבאותה תקופה זה לא היה באמת אהבה
זה היה התאהבות
התאהבתי בעיקר בגוף שלהם וגם במי שהם
אני חושב שהאהבה הכי גדולה בחיים שלי
זה היה למישהי שלמדה איתי.. היא הייתה מדהימה ומיוחדת.
 

לצפיה ב-'ואם כבר אביב גפן'
ואם כבר אביב גפן
13/10/2017 | 19:33
2
20
יש עוד שיר יפה
אביב גפן - זה רק הלב שכואב לך
הייתי הולך להמון הופעות שלו.
 
לפני כמה שנים הייתי שומע המון גם את האלבום 'ממנטו מורי' של אביב גפן
אלבום מדהים ! באותה תקופה כמעט כל השירים שם דיברו עליי.
לצפיה ב-'ברגעים ממש עצובים'
ברגעים ממש עצובים
13/10/2017 | 19:37
1
19
אני שומע את 'חושך' של אביב גפן
ובכלל אני אוהב מאוד מוזיקה
מהאמנים הישראלים יש דיקלה ועוד הרבה שירים טובים
ואני גם שומע הרבה פופ לועזי
והמון זאנרים
אני פשוט מאוד אוהב מוזיקה
כל יום כמעט כל היום אני עם מוזיקה
לצפיה ב-'באודיו זה נשמע הרבה יותר טוב.'
באודיו זה נשמע הרבה יותר טוב.
13/10/2017 | 19:39
21
יש לי ב-CD
ויש בסמרטפון
לא יודע למה ביוטיוב זה חסום ויש רק מהופעה
המילים ממש יפות והלחן יפה יותר באודיו
לצפיה ב-'...........'
...........
13/10/2017 | 18:37
25

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא: מיסוי ועבודה באופן עצמאי
אירוח בנושא: מיסוי...
בתאריך 24/10 יתארח בפורום רו``ח אלירן הררי, אשר...
אירוח בנושא: מיסוי ועבודה באופן עצמאי
אירוח בנושא: מיסוי...
בתאריך 24/10 יתארח בפורום רו``ח אלירן הררי, אשר...
אירוח בנושא היבטים משפטיים בהקמת עסק או חברה
אירוח בנושא היבטים...
באירוח תוכלו לשאול על היבטים ושיקולים משפטיים...
אירוח בנושא היבטים משפטיים בהקמת עסק או חברה
אירוח בנושא היבטים...
באירוח תוכלו לשאול על היבטים ושיקולים משפטיים...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום טיפול זוגי
רוצה להתייעץ לגבי זוגיות?
 ורדה צדיק - מאמנת NLP בקריות לשינוי איכות החיים
מרגישים תקועים?
היבטים- פסיכותרפיה קוגנטיבית התנהגותית
מרפאת היבטים

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ