פורום תמיכה נפשית למבוגרים

להשתקם אחרי עשרים ושתיים שנה של שעבוד!
נכון, עברו כבר כארבע שנים בלעדיה.
(בלעדי ע', המטפלת המיתולוגית עלק).
אבל תהליך השחרור והשיקום נמשך.
יש דברים שאני רק בהתחלה.
ויש דברים שאני יותר מתקדמת.
זה תהליך כל כך מקיף.
אני מנסה כל הזמן לעודד את עצמי, ובאמת יש ככ הרבה דברים טובים, ויש גם דברים שקשים.
עכשיו אני אחרי דאון של יממה שחשבתי שוב שלא אצא ממנו ושאני צריכה שוב טיפול ואולי אני לא יכולה בלי טיפול צמוד, והייתי בכזאת פאניקה, שאפילו לא הצלחתי עוד לכתוב פה.
ופתאום, פוף, הבנתי משהו.. איך הראש שלי מלכד אותי, והכול השתחרר. ועכשיו נשארה בעיקר עייפות עצומה.
מבחינה בריאותית - נדמה לי שאני כבר במסלול. אני הולכת לדיאטנית שטובה לי כבר למעלה מחמישה חודשים ובתהליך איטי ומתון יורדת במשקל. ירדתי כמעט שישה קילו עד עכשיו.  זה לא המון, אבל זה נכון ואני באמת עושה השתדלות גדולה ללמוד כאילו מהתחלה, לשנות הרגלים ודרכי חיים וחשיבה, ולא להיות קיצונית גם בתהליך ההרזייה.
התחלתי ללכת לרוםפאים לבדיקות שאני צריכה ולא הלכתי שנים. עברתי ניתוח קטן בהרדמה מקומית אבל שקודם החרדות שלי מנעו ממני לעבור אותו, ואפילו ביטלתי אותו פעם, כך שגם נפשית ברור שאני מתחזקת.
תרופתית: נגמלתי משתיים מתוך שלוש תרופות פסיכיאטריות שצרכתי ושעשו לי רע.
טיפול: בתאכלעס אני בלי טיפול כבר כחצי שנה. (בתוך החצי שנה הזאצ היה פה ניסיום, שם ניסיון שלא צלחו ואיכשהו הבנתי שאני יכולה בלי טיפול!!! ולא זאת בלבד אלא שההתקדמויות הכי משמעותיות קורות לי מחוץ לטיפול. הטיםול מרסן אותי, מביית אותי, מנסה לתקן אותי, לעשות אותי "נורמלית", הכול במרכאות או שבעצם לא, ואילו אני רוצה להעיז
לפרוץ להיות אמיצה)
אני שוחה פעמיים בשבוע , עוד לא בשיגרה, עוד צריכה לגרור את עצמי, אבל כבר שוחה חצי שעה כל פעם. עושה תרגילי םיזיותרפיה, משתדלת כל יום, יוצא לפחות חמישה ימים בשבוע.
מקצועית - הולכת ומתקדמת.
כספית - על הפנים!!!!
פרוייקטים - ארבעה פרוייקטים חדשים מקצועיים. גאה בעצמי.
מבחינת קשרים - הולכת ומתקדמת. מנסה, לפעמים מצליח, ךפעמים לא, פתוחה להכרויות חדשות, מנסה, יוזמת, גם עם קשרי עבר גם עם אנשים חדשים. יוצאת יותר למקומות שנכונים לי.
לומדת לסמוך על עצמי. לאט לאט  אבל לומדת.
מביאה אל עצמי ואל העולם מתיקות מסויימת.
שינה - אני עדיין הפוכה מאוד, אבל יש ניצנים שמבשרים תחילת שינוי.
יש לי ידיד חדש וזה כזה כיף. שוב, לדבר באמת, שמקשיבים לי ושאני מקשיבה, שמעודדים ואני מעודדת. חמים ונעים.
יש בי כוח לאהוב.
אני מרגישה שאני בתוך תהליך של להמציא את עצמי מחדש.
ועכשיו יש כמה עניינים....
שעליהם לא אכתוב כרגע.
ובעצם אפתח בתגובה לעצמי פוסט של בקשות לעזרה או להתייעצות.
תודה למי שתקרא ואולי גם תגיב...

אני לא חייה אני סובלת
משכנעת את אלוהים למה כדאי לו להרוג אותי
שתן את החיים לאנשים שרוצים לחיות ורוצים
לא יכולה יותר
לא יכולההההה יותר ........
ממש סובלת תקח אותי כבר אלוהיםםםםםםםםםםםםם

גם אני הסערתי את הפורום בדרכי לאחרונה,
אולי בתגובות שלי עם כעס על כעסים שעלו כאן,
אולי עם פגיעות רבה שגרמה לחלקכם להרגיש לא נוח.
אני גם מקווה שיובל יתעשת ויחזור לכאן.

אז ככה,
אני די מתבייש בעצמי.
ב3 חודשים האחרונים ניסיתי לחפש עבודה.
ניסיתי? אולי, אבל כמה פעמים קבעתי ראיון ולא הגעתי אליו. כמה פעמים כבר היה לי יום נסיון ולא הגעתי אליו.
אני מרגיש טיפש, דפוק, אשם ומושפל באותם רגעים, אבל כנראה שיש בי חרדה גדולה שמונעת ממני ללכת לעבוד.

זה מוזר, כאילו המח שלי והגוף שלי רוצים שני דברים שונים.
ודווקא המצב רוח שלי משתפר לאט לאט, אבל התפקוד לא.

שתי שאלות:
1. איך נראה התהליך של ביטוח לאומי. מה שואלים בועדה? האם לשלם כסף לחברה כדי להתכונן? האם עמידה כנה שלי מול הועדה תספיק או שצריך מלא מסמכים כדי להרשים אותם?
נראה לי שכדאי לי לנסות לקבל קצבת נכות, אפילו חלקית, זה יכול לעזור לי מאוד להשתקם.
2. מה קורה לי? ממה הפוסט טראומה הזאת? איך אני מטפל בעצמי מכאן והלאה?
איך אני מחפש זוגיות? מצד אחד יש בי המון מה לתת, מצד שני לא עובד, לומד קצת, ובכללי תפקוד ומצב רוח בעיתיים.
ממש רוצה להיות מסוגל למצוא בחורה, אפילו לא לקשר רציני מדי, רק לראות שזה אפשרי, שגם אני חלק מהעולם הזה, מהחברה הזאת, מהעיר הזאת.

כרגע העיר ואני זה שתי דברים שונים.
זקוק לעזרה.

לא יודעת אם זה קשור לאלימות (וזה ככ מעצבן!!!) שעולה לאחרונה בפורום, או שזה קשור לפרידה שלי ממנו - כל הלילות האחרונים יש לי שוב סיוטים בלילות
לילה אחד הייתה מלחמה
והלילה זה היה כבר ממש נורא
פשוט נורא ואיום ואיום ואיום ואיום
אבא שלי הרג אותי במכות
ניסיתי לצאת מהבית ולא יכולתי
פתאום נזכרתי שיש מישהי שאני יכולה לברוח אליה
(זאת תלמידה שלי במציאות, זאת תלמידה שמחר אני מלמדת ואני םוחדת שאולי מתלחיל להתערבב לי המקום המקצועי והאישי,ואולי העובדה שאני בלי טיפול נותנת את אותותיה)
ניסיתי לאסוף ולארוז כמה דברים
ידעתי שאני חייבת להשאיר את הכלב מאחור ולבי נקרע
המשטרה הגיעה לתבוע אותי על הנזק שעשיתי לאבא שלי\הייתי כולי חבולה
כנראה שבצד שמאל נשבר משהו\התחלתי לבכות
השוטרים אמרו שיביאו אותי לבית חולים
הייתי שבר כלי
שבר אדם\
פשוט כמשמעו.
אני לא יודעת לא יודעת לא יודעת
מה עובר עלי\ואני מתגעגעת אליו\מתגעגעת אליו\מתגעגעת אליו
ואני לא יודעת מה עובר עלי\
ואני חסרת סבלנות
ובא גם לי להתפרץ
ובא גם לי לקלל
ובא גם לי לא להתחשב
ובא גם לי להיות חיה רעה
יש לי הרגשה עכשיו שזה באמת חוקי הג'ונגל
זה או להיות חיה רעה או שיגמרו עליך
יובל, בבקשה אל תגיב לי כעת עד ש/אםארגע מההשתוללות שלך.
זה עולה לי על העצבים!

אני מאוד עצבנית.
בכלל אני מאוד עצבנית.

קמתי עצבנית היום!!!
לא יודעת מה יש לי.

המקומות הבטוחים הופכים לא בטוחים - כמו כאן.
כמו איתו.,
למה אי אפשר לנוח לרגע באף מקום?
אני רוצה לנוח!!!
אני עייפה!!!!!

מה זה הדבר הזה.
שוב במקום הכי מוגן יחסית, בקשר הכי קרוב - שוב מין דבר כזה שאני לא מוכנה לחיות איתו
אני לא מוכנה לקבל אותו
וזה לא רק זה
אני כועסת.
נורא.
בימים האחרונים.
בשבוע האחרון.
ולא לגמרי ברור לי על מה.
אולי על החגים, שלמרות שמבחינות מסויימות היו פחות נוראיים, עדיין חרצו בי את בדידותם ואת קושיים.
עדיין הייתי בגדול לבד.
מה אני מוכנה לקבל ומה לא.
ולמה זה לא לגמרי פשוט שאיפה שטוב לי שם אשאר ואיפה שרע לי אלך.
כי הרי במקומות שהכי טוב שם הפגיעות הכי גדולה.
אבל אני לא יודעת, דברים הם לא חד משמעיים.
אני לא יודעת. אני מבולבלת.
אבל אני כועסת!
כועסת שיצאתי מהחגים האלה חולה פיזית, מבולגנת עוד יותר בין יום ולילה, זקוקה לאיזו הזנה, למשהו טוב, כדי להמשיך לסחוב את החיים האלה. ולא, זה לא טוב.
לא טוב לי שרואים אותי ומתעלמים מקיומי.
לא טוב לי להגיד לעצמי - טוב, את כועסת, זה כי לך יש בעיות.
לא, זה לא כי לי יש בעיות.
לכולם יש בעיות, ואם אני כועסת [ועוד עד כדי כך שאני צורחת בלילה מתוך שינה] סימן שיש שם משהו שאני לא יכולה לקבל.
שאני לא מוכנה לקבל.
ולא מעניין אותי אם מישהו יגיד לי שאני אמורה לקבל.
ולא מעניין אותי אן מישהו יגיד לי שאני לא אמורה לקבל.
לכן אני גם לא מפרטת.
זאת החלטה שלי.
סופסוף החלטה שלי!!!!
סופסוף כשאני מתקרבת לגיל שישים אני לא בטיפול.
סופסוף אין מי שידכא אותי ויגיד לי שאת זה כן צריך לקבל ואת זה לא.
וזה לא משנה אם זה לקבל התנהגות בחוץ או התנהגות בפנים.
כלומר - אם לקבל אנשים אחרים או לקבל חלקים שונים שלי.
אני מדברת לא ברור.
אני מרגישה כאילו קיבלתי סטירת לחי.
טוב לי ואז אני מקבלת סטירת לחי.
לא רוצה.
לא רוצה!!!
אני יודעת שזה אולי לא ממש ברור מה שכתבתי כאן.
אם לנסות לדבר ברור נפגעתי משני אנשים שמתנהגים כאילו הם חברים נורא טובים שלי .
לא, את מגזימה.
לא, את לא מגזימה.
ולא, זה בכלל לא עניין של כן מגזימה או לא מגזימה.
אם את כועסת אז את כועסת.
אם את פגועה אז את פגועה.
זה מה שאת.
אז לכי עם זה.
קבלי את עצמך קודם כול.
אין נכון ולא נכון.
אין עוד פסיכולוג שיגיד את כן צודקת או את לא צודקת.
זהו זה.
שאת תמיד צודקת.
גם כשאת לא צודקת.
היה לי טוב.
למה שיהיה לי רע?
לא רוצה!

למה.
כי חייבים!
[לפחות אני]

מעשים קטנים

צריך להיות הפוך ?  

אולי לא הפוך, פשוט מאוזן יותר