נכון שקוסמת כתבה לך באגרסיביות מסויימת,
זאת הדרך שלה מן הסתם להתמודד עם האגרסיביות שלך,
אבל אני חושבת שהיא כתבה לך דברים נכונים.
האמת שגם לי בא להתעמת איתך,וקוסמת דיברה גם אותי.
אני לא התעמתתי איתך גם כי את ככ סובלת, וזה ברור,
ואני לא רוצה לפגוע בך עוד,
אבל את עונה לא יפה לכל מי שכותב לך,
כולל אלי.
וכן, זה מעצבן.
את יודעת. אני אישית טרחתי וניסיתי, והוצאת לי את כל החשק.
תמיד משהו במה שאני כותבת או באופן ההתנסחות שלי לא בסדר.
לא רואה איך תוכלי להיחלץ מהבדידות כשאת כל כך ביקורתית, נלחמת ומבטלת את דברי הזולת.
את מתחננת לעזרה אבל כשבאים להושיט לך אותה, גם אם באופן לא מושלם, או לא מדוייק לך, את לא נעימה.
בלשון המעטה.
את לא קולטת שאנשים כאן רוצים את טובתך, ואת בועטת בדורשי טובתך כאילו הם אוייבייך.
האמת שגם הפעם התלבטטתי אם לכתוב או לא לכתוב לך, כי ברור לי שאם תמשיכי כמו עד עכשיו, תילחמי בי ותשכיבי אותי על הברכיים עד שבסוף אתנצל ואפרוש מהתעמתות איתך.
קצת אסירות תודה לאנשים שיוצאים מעצמם ובאים לעזור לך, לא הייתה מזיקה לך.
וכן, מצטרפת לאמירה שכאן זאת הזדמנות ללמוד איך להתנהג גם בחוץ.
בשבילי זאת הייתה ועדיין הזדמנות פז.
אני יכולה לכתוב הרבה.
ויש לי ניסיון שאני מאמינה שתוכלי להיעזר בו.
אבל כדי לעזור, הצד השני צריך להיעזר.
ואני מרגישה שאת באה עם כל כך הרבה תנאים מוקדמים לכך שיעזרו לך, שזה לא יעבוד.
גם מי שעוזר רוצה להרגיש טוב, ולא שמעמידים לו אלף מכשולים ובסוף מעקמים לו את הפרצוף.
כן, הכעסת אותי, ומכעיס אותי כשאני חושבת איך תגיבי.
קצת רכות, טיפה.