לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1444614,446 עוקבים אודות עסקים

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'בהמשך לפוסט הקודם'
בהמשך לפוסט הקודם
24/11/2017 | 01:33
1
25

אני מרגישה שבא לי למות. שאין עוד טעם לחיים שלי יותר. מה שלא ניסיתי, לא טוב לי. שומדבר לא הולך לי כמו שצריך, לא בעבודה, לא מבחינת זוגיות, אין לי חברות. אני כל הזמן לבד.
בכל מקום שאני נמצאת אני לא מצליחה להסתדר מבחינה חברתית ורע לי כל הזמן. הגעתי לשלב שפשוט איבדתי תקווה בחיים. אני לא רואה את העתיד שלי באופק ואיך יהיה לי טוב.
לצפיה ב-'מצטער לדעת'
מצטער לדעת
24/11/2017 | 13:14
5
זה נקרא כמו הרגשה קשה מאד. לחיים תמיד יש תועלת, החיים חשובים ומקודשים. היי חזקה והתגברי ככל שתוכלי. מקווה שאוכל לעזור לך.
 
לצפיה ב-'מנסה לכתוב'
מנסה לכתוב
24/11/2017 | 02:56
1
20
שלום,
יש לי רתיעה מהלימודים.
אני ממשיך ללמוד אבל כאילו מכריחים אותי,
לא מרגיש רצון,
לא יודע אם אני רוצה להיות מורה, ואם אני רוצה את התואר הזה בכלל.
וקשה לי להשקיע ככה.
אני צריך לקבל החלטה אם לעזוב או להישאר, ואז לגייס קצת מוטיבציה, אבל אני לא מצליח.
נראה לי הייעוד שלי בחיים יותר קשור ללעזור לאנשים, לכן אולי הייתי מעדיף לחזור לעבודה סוציאלית... אבל לא יודע אם אני אצליח עכשיו לעשות את זה. לא יודע למה זה כ"כ קשה לי.
עצה?
לצפיה ב-'שלום'
שלום
24/11/2017 | 13:13
4
חשוב לעסוק בדברים שמעניינים אותנו. חפש עניין בלימודים שלך ואהוב אותם. עבודת מורה יכולה לפתח מאד את הדעת, בעיקר אם המורה טוב ויודע הרבה. מורה יכול ללמד כל מיני דברים, ותוכל ללמד כמורה מה שמעניין אותך או שאתה חושב שכדאי להעביר לאחרים.
                       
לצפיה ב-'שינה'
שינה
22/11/2017 | 15:44
15
68

היי שוב...
 
רציתי שוב לשתף קצת.
יש לי בעיות בשינה בלילה.. ממש קשה להירדם ואני קמה מוקדם. המחשבות האלה שלא מרפות..
וכשאני קמה זה פשוט קטסטרופה.. לוקח לי הרבה זמן להירגע.
הלכתי לישון עכשיו וקמתי בבת אחת פשוט מלאה בפחדים.. דופק מהיר.. דיכאון קשה.
ופשוט לא בא לי כבר ללכת לישון  כי להתמודד עם זה זה נורא.
כשמרגישים כל כך נורא פתאום כל הצעדים שעשיתי קדימה מתבטלים ואין תקווה וחשק לכלום. ושאר היום דווקא היה סביר חוץ מזה.. למרות המצב רוח הרע ברקע.
אבל זה מעיב על הכל.. פתאום אין תקווה. אין חשק לעשות את המשימות של הטיפול. (למשל.. הוא ביקש שאתקשר אליו ואין לי חשק)
זה מוכר למישהו?
הרגשה שכל העולם נחרב. איך אפשר להתמודד עם זה?
 
הרגשתי מלאה בפחד אז מתוך דחף.. ישר הלכתי לאמא וזה לא נגמר טוב. היא האשימה את המטפל ואמרה שאלך לעבוד ושהיא לא מבינה. ושאלה מה הוא אמר לי.
 
אני כותבת וברקע יורד גשם. ואני פשוט מתה על הרעש של הגשם. אוהבת חורף. אולי זה סימן שיהיה בסדר?
 
אתם חושבים שזה משהו שעובר? למרות שנמשך המון זמן והכל נראה אבוד?
כל פעם שאני שואלת את הפסיכו אם זה יעבור הוא לא עונה לי. והמצב הנוראי הזה כל כך כל כך מפחיד אותי.
לא מפסיקה לחשוב על כל הבעיות ועל העתיד ולא יכולה להפסיק.
מזל שאפשר לפרוק פה
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
22/11/2017 | 20:13
9
19
מחשבות רעות בלילה יכולות מאד להיגרם מאירועים ומחשבות רעים במשך היום ובחיים בכלל. חשבי מחשבות טובות על דברים שאת אוהבת, בעיקר לפני השינה. אולי אז גם יהיו ילך חלומות יפים. עשי ביום מעשים שאת אוהבת ושעושים לך מחשבות טובות, וחשבי עליהם לפני השינה.
 
לצפיה ב-'תודה רבה:)'
תודה רבה:)
22/11/2017 | 20:15
8
23
קצת קשה לחשוב חיובי כשהכל שחור..
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
23/11/2017 | 13:20
7
21
אם יש לך מצבים רעים בחיים, חשבי בהיגיון מה סיבתם ואיך לפתור אותם והתרכזי בשיפור העתיד. נסי לעזור לעצמך לפני שתבקש עזרה מאחרים. בנוסף כמו שכתבתי לך, עסקי בדברים שאת אוהבת לעשות במשך היום ואז גם יהיו לך יותר מחשבות טובות וגם ישתפר מצבך הנפשי.
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
23/11/2017 | 13:31
6
5
לצפיה ב-'אני מקווה שהצלחתי לעזור לך'
אני מקווה שהצלחתי לעזור לך
23/11/2017 | 14:33
5
18
אשמח אם תספרי אם תרצי אלו בעיות מפריעות לך לישון ולחיות היטב, וננסה לעזור לך ככל שנוכל.
 
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
23/11/2017 | 14:50
4
16
יש פה באמת אנשים עם לב זהב.
גם אם לא הצלחת.. הכוונה עדיין טובה.
 
סתם אני מלאה בבעיות. שנים נמנעתי מטיפול למרות שידעתי שאני צריכה. חשבתי שאולי זה יעבור עם הזמן.
אבל הזמן עבר.. והבעיה רק החמירה והצטברו עוד בעיות.
 
ככה שכרגע אני קצת מעל גיל 30.. בלי חברה אחת, בן זוג שאף פעם לא באמת היה.. משפחה שקשה לה להתמודד איתי.. ואני איתה. ואני לא מאשימה אותם כל כך. הם בטח היו שמחים לבת מוצלחת.
החלפתי מלא עבודות.. לימודים.. והכל כדי לגרום להם להתגאות. ובסוף יצא שאין יציבות. וכרגע אני שוב בלי כלום. והכל נראה כל כך קשה. גם לעבוד גם לשקם את עצמי.. ובכלל לפתור את הבעיה הזו של הביישנות והחרדה החברתית.
אצרתי לפסיכו שלי.. זה אפשרי בכלל? זו נראית משימה בלתי אפשרית.
הכל נראה דפוק כזה. בחורה בגילי שלא יצאה לטיול הגדול אחרי הצבא.. שמעולם לא בילתה.. שתקועה בבית כמו זקנה.
 
אז זה רק על קצה המזלג.. ובתקופות כאלה חשוכות הכל נראה כואב פי 10.
בימים שעבדתי פשוט הדחקתי את זה. אבל זה עדיין מאוד הטריד אותי.
גורם לי לחשוב שלנצח אהיה לבד. שתמיד יהיו לי תקופות שחורות.
ואני לא מוכנה ככה. מוכנה לעבוד קשה רק כדי לא לקבור את עצמי בבעיות האלה.
 
אז שאלת מה מטריד אותי בלילה..
לצערי זה יותר מדי.
 
והמטפל שלי באמת עשר ואני איתו בקשר כל יום עכשיו. אבל באמת חוששת שלא אוכל להתנתק ממנו בחיים. כרגע לא צריכה, אבל נורא נקשרתי. ואני כל הזמן קונה לו מתנות.
בקיצור אני בברוך אחד גדול.
מצד אחד לטפל ולהתמודד עם החיבור.. מצד שני.. אין מצד שני. הכל שחור בצד השני וחייב לטפל בזה.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
23/11/2017 | 14:58
2
17
חשוב שתהיה אמונה בעצמנו וטוב שיש לך. חפשי עבודה לא כדי לרצות את ההורים, אלא כדי להתקדם. אולי תלמדי בחוגים נושאים שמעניינים אותך, ואחר כך תעבדי בהם. השקיעי היטב בכל מסגרת שתהיי ובכל עבודה שתעשי, כדי שיעריכו ויקדמו אותך. הצטרפי למסגרות שמעניינות אותך כמו חוגים, מועדונים חברתיים ואוניברסיטה, ושם תכירי אנשים חדשים עם עניין משותף. השקיעי בקשרים שלך ע"י נתינה כנה וטבעית של אהבה ודאגה, ואז ישיבו לך אהבה והקשרים יתחזקו. השקיעי היטב ביחסים עם ההורים, זה הקשר הכי חשוב. אולי אם תהיי מנותקת קצת מהם, תעבדי ואחר כך תגורי בנפרד, יהיה יותר חופש זה מזה והקשר ישתפר.
לצפיה ב-'זה בדיוק מה שהמטפל טוען'
זה בדיוק מה שהמטפל טוען
23/11/2017 | 15:12
1
16
שאם אתנתק קצת מההורים הקשר יתחזק.
וכל שאר הדברים שאמרת.
 
תודה רבה
לצפיה ב-'שמחתי לעזור לך'
שמחתי לעזור לך
23/11/2017 | 15:51
3
לצפיה ב-'בעיות של ביטחון עצמי וחרדה חברתית'
בעיות של ביטחון עצמי וחרדה חברתית
24/11/2017 | 12:40
6
אלו בעיות יסודיות בנפש האדם. זו המשימה העיקרית בחיים - להכניס כוח לעצמי הפנימי שלך, שאין לו כוחות להחזיק את עצמו, והוא תלוי בשביעות רצון של משפחה זועפת ובקשר עם המטפל המקצועי. 
זה הדבר הכי חשוב בחיים - לא קריירה, לא מעמד חברתי, לא טיול. קודם כל נפש חופשיה, חירות.
 
אין ספק שהמגורים בבית ההורים הם צרה צרורה. צריך לחשוב בשיא הרצינות על אפשרויות אחרות, אם קיימות. גם חוסר התעסוקה זו צרה צרורה, וצריך לחשוב על התנדבות פעם-פעמיים בשבוע, כדי לצאת זמנית ממצב חוסר התעסוקה וחוסר ההערכה גם יחד. 
 
לגבי המטפל, אני מבינה את התלות. אבל כדאי לפחות לא להגביר את האש, לא להזין את תופעת הלוואי הזו. את נושא המתנות לפחות תעצרי. זה לא מיטיב עם נפשך ולא עם הקשר שלך עם המטפל. הוא יצטרך לעשות לזה סוף קשה. למה שלא תעשי לזה את סוף בעצמך?
לצפיה ב-''
23/11/2017 | 07:32
4
26
איך התעוררת הבוקר? גם כמו שתיארת? אולי לפני שאת נולכת לישון את יכולה לשים לך ברקע מוזיקה מעימה ומרגיעה, ולהוביל את הדמיון ואת המחשבות למקום שיושה לך ממש טוב ורגוע. לדמיין תחושה של ביטחון, שאת מוחזקת אהובה ובטוחה מכל רע. וזה לא מותנה ואף אחד לא מצפה ממך לכלום בתמורה...  וכשתרדמי מתוך התחושה הזאת את  בטח תשני יותר טוב ותקומי אחרת..
לצפיה ב-'הבוקר אותו דבר :('
הבוקר אותו דבר :(
23/11/2017 | 08:30
3
25
לוקח לי יותר משעה רק לקום.
 
ניסיתי לשים מוזיקה מרגיעה מיוטיוב. כזו של טבע וגלים. גם בלילה.. זה באמת מרדים וגם בבוקר.
אבל לא יודעת.. קשה ככה :(
לצפיה ב-'באמת קשה...'
באמת קשה...
23/11/2017 | 08:39
2
21
תחזיקי מעמד!
וטוב מאוד שאת לא סתם נכנעת לסבל, אלא עושה כל מה שאת יגולה כדי לעזור לעצמך! מעולה!
לצפיה ב-'תודה רבה שחר '
תודה רבה שחר
23/11/2017 | 08:43
1
10
לצפיה ב-'באהבה! '
באהבה!
23/11/2017 | 16:55
4
לצפיה ב-'אני מקווה שכאן אוכל לדבר בחופשיות על מה שאני מרגישה'
אני מקווה שכאן אוכל לדבר בחופשיות על מה שאני מרגישה
24/11/2017 | 01:27
1
26

לצערי הרב, מפורום תמיכה אחר שהייתי בו נחסמתי במקום לקבל תמיכה, בשל כך שפרסמתי  פוסטים שכללו תכנים אובדניים. אין לי מקום לפרוק את הכאב שלי ואני חשה מוצפת. אני באמת מקווה שכאן כן יוכלו לעזור לי עד כמה שניתן ושאני ירגיש בנוח להגיד מה אני מרגישה.

לצפיה ב-'בכיף אבל שתדעי'
בכיף אבל שתדעי
24/11/2017 | 09:11
13
הכללים שחלים שם חלים גם פה.

דהיינו איומים בלהתאבד מכריחים כל מנהל פורום לפנות למשטרה. אני אומרת לך את זה כמנהלת פורום בעצמי.

קחי בחשבון את הפיסת מידע הזו.
ברוכים הבאים.
לצפיה ב-'לא מפסיקה לבכות :('
לא מפסיקה לבכות :(
21/11/2017 | 13:52
73
216

היי..
 
אני מרוסקת לגמרי.. לא מפסיקה לבכות.. כאילו העולם נחרב. והכל ממשיך כהרגלו בחוץ ונראה שרק אני סוערת מבפנים.
 
אמרתי לעצמי היום שלא משנה מה, לראיון שהיה לי אלך גם על ארבע. בכוח. אחרת מתדרדרים ומתדרדרים ואין לזה סוף.
אז לא ישנתי הלילה והיה פשוט נורא בבוקר,...
המשך>>

היי..
 
אני מרוסקת לגמרי.. לא מפסיקה לבכות.. כאילו העולם נחרב. והכל ממשיך כהרגלו בחוץ ונראה שרק אני סוערת מבפנים.
 
אמרתי לעצמי היום שלא משנה מה, לראיון שהיה לי אלך גם על ארבע. בכוח. אחרת מתדרדרים ומתדרדרים ואין לזה סוף.
אז לא ישנתי הלילה והיה פשוט נורא בבוקר, אבל הלכתי בכוח. מרגישה שאני כמו מתה מהלכת. פשוט לא חיה.
הלכתי ובסוף זה לא התאים כי המיקום רחוק לי. אבל זה לא מה שהפריע לי ומפחיד אותי כל כך..
ההרגשה הזו.. הרגשה ארורה כזו.. שלא משנה כמה אני מתאמצת בכוח לצאת מהמצב הזה, אני פשוט מרגישה יותר רע.
הולכת צעד קדימה וחוזרת עשרים אחורה.
חשבתי שאם אלך היום ולא אתחמק שוב, ארגיש טוב עם עצמי.
אבל לא. חזרתי ומאז אני רק בחדר החשוך, לא מפסיקה לבכות.. כאילו שכל העולם נחרב.
 
ניסיתי לדבר עם אמא שלי, והיא רק צעקה עליי שהכל בסדר איתי. שאין לי שום בעיות. שאלה מושגים שהפסיכולוג שלי הכניס לי לראש. שאעזוב אותו ושהוא החריב לי את החיים. אבל זה לא נכון! הבעיות האלה קיימות שנים.. והגיע הזמן לטפל בהן.
היא כל הזמן מסיטה אותי נגדו.. וכל כך קשה ללכת ככה כל שבוע אליו.
דיברתי איתה על נכות... והיא פשוט קטלה אותי. אמרה שזה יחריב לי את החיים ושאפסיק להקשיב לשטויות של הפסיכולוג. הכל אצלה מלא סטיגמות. אמרתי לה שזה יכול לשקם אותי.. למצוא לי עבודה. אמרה לי מה תעשי, טיפול בעיסוק? ואיזה אנשים יגיעו לשם. היא באמת חושבת שהכל בסדר.. אבל אני מרגישה ממש רע.
התקשרתי אליו ופשוט התפרקתי בבכי. סיפרתי לו מה שהיה עם אמא ועם הראיון. אמר לי שאבוא אליו היום ושאנחנו נמשיך..
כאילו הוא באמת מבין ואכפתי.
 
אמא שלי טוענת שאני שונאת אותה ולא מבינה למה. אמרתי לה שזו בעיה שבילדות היינו צריכים לטפל. בכוח. לא עכשיו, כשהצטברו לזה מיליון הפרעות אחרות.
הפסיכולוג שלי טוען שכדאי שארחיב את מעגל החברים שלי.. שכרגע הוא אפסי.. ואהיה פחות בקשר כזה עם ההורים. כי זה לא הולך. זה רק מחמיר את המצב.
 
אבל מה אני עושה? 
כל כך רוצה לחזור לחיות סביר..
איך מצליחים לעבוד ככה? איך מצליחים להתקדם?
המצב הזה פשוט מלכודת נוראית. 
 
כדורים ניסיתי.. היה נוראי. יש לי שוב תור שבוע הבא, אבל לא סומכת על זה.
 
אני נואשת כבר. זה אמור לעבור מתישהו גם לבד?
המחשבות הרעות שרצות לי בראש לא נותנות לי מנוח.
כל כך הרבה לחץ.. גם בבית.. צעקות שאעבוד כבר, והרבה ירידות.. וכל כך הרבה לחץ שלי כלפי עצמי.
 
והכי עצוב.. בחוץ הכל שליו ורגוע.
ויכול להיות ככה גם בפנים.. אבל זה לא 
הולך לי.
 
ממש נואשת כבר.
מה אפשר לעשות? 
הלחץ הזה לא ריאלי. המחשבות והפחדים הכל שטויות.. אבל למה.. למה זה קשה כל כך? 
 
תוכלו לעזור?:(
 
לצפיה ב-'אינני יכולה'
אינני יכולה
17/11/2017 | 16:58
6
129
היי
אני נשואה, ואם לשלושה ילדים,הגדול בן(10) והבת השניה בת(8), והקטן בן 4.
בדרך כלל החיים שלי שקטים. בעלי כל כך עוטף אותנו, נותן לנו הרגשה אי סופית של אהבה, בטחון, ושקט נפשי, עד שיום אחת גלינו שחברתי הכי קרובה לי בחיים חולת סרטן קטלני, והרופאים נתנו לה תקופת חיים של ששה חודשים. כאן גם החיים שלנו נהפכו, ובמיוחד החיים שלי, נכנסתי למצב נפשי גרוע, בכיתי הרבה. ואחרי הששה חודשים נפטרה חברתי המהממת.  ומכאן התחיל המסע שלי עם המחשבות השליליות שנדבקו לי, כל הזמן חושבת שגם זה יקרה לי, שאני מתה......אבל מה יקרה לילדים שלי, לבעל שלי, להורים שלי, איך אני לא אהיה שילדיי יסיימו הטיכון, ויסיימו האוניברסיטה, אני לא אהיה בחתונתם, איך זה יכול להיות?????? ומכאן כל בוקר אני מסתכלת לעצמי במראה ובוכה, אני לא מרגישה טוב, הפנים שלי צהובים, כל גופי כואב לי...... הלכתי לרופא המשפחה וספרתי לו על מצבי הנפשי והבריאותי.. בהתחלה נתן לי לעשות כמה בדיקות רגילות, וביום אחר זה משעה 8 בבוקר נכנסתי לקופת חולים לברר מה לגבי תוצאות הבדיקה, אבל הכל היה תקין, ישבתי מול הרופא והתחלתי לבכות, שאני בכלל לא מרגישה טוב... ישב איתי ואמר לי שאפשר לפנות לפסיכיאטר לשוחח איתו על מצבי הנפשי והבריאות... קבעתי טור אבל ביום הבדיקה התקשרתי ודחיתי אותו... למה אלך לפסיכיאטר עם כל הכאבים???? מה יגיד עליי בעלי שאני "השתגעתי"??? ואיך זה ישפיע על ילדיי ועל חיי המשפחתיים?????
תכוונו אותי מה לעשות??? איך להתמודד אם אפשר עם מצב כזה???
לצפיה ב-'הי,עם כל הצער ובאמת טרגדיה...'
הי,עם כל הצער ובאמת טרגדיה...
17/11/2017 | 17:44
68
ענקית מבחינתך,המחלה הארורה הזאת יכולה להכניע פיל!
לקחת את זה קשה.מורגש בכל אות...מצד אחד,מצד שני,אלה החיים!התאבלת וחלקת כבוד אחרון לחברתך הטובה,אבל,אני חושב,שהיא לא היתה רוצה לראות אותך נותנת לזה להשפיע להמשך חייך...החיים ממשיכים.תרימי את עצמך ותמשיכי קדימה,אין ברירה!
את צריכה לחשוב,שטוב לה עכשיו והיא לא סובלת...
הזמן הוא התרופה לכל דבר...
תנחומים...
 
 
לצפיה ב-'המחשבות הן כלי רב עוצמה להחריד'
המחשבות הן כלי רב עוצמה להחריד
18/11/2017 | 18:45
2
53
הן יכולות לייצר הכל - החלמה ניסית ממחלות קטלניות, כאבים פיזיים קשים, מחלות קשון כמו גם אושר צרוף. המון נמצא בידי הנפש והרוח. 
 
כיוון שהכאבים שלך והפנים הצהובות החלו מיד אחרי שנפטרה חברתך והתחלת עם המחשבות השליליות, וכל הבדיקות הפיזות תקינות - הכאבים שלך הם פסיכוסומטיים (כאבים ללא סיבה פיזיולוגית, בגלל המחשבות של הנפש). ובאלו מטפל פסיכיאטר, שמן הסתם יפנה אותך לטיפול פסיכולוגי, ואם הוא לא יפנה אותך, פני בעצמך. 
 
אני לא מכירה את בעלך ולא יודעת מה הוא יגיד עלייך, אבל בהחלט זזת ממסלול החשיבה התקין בגלל הטראומה שעברת, ואת צריכה עזרה נפשית, אם אינך יכולה להחליט בעצמך לשנות את כיוון המחשבות שלך ולסלק את אלו השליליות בכוחות עצמך. 
על ילדייך ומשפחתך זה אמור להשפיע מעט מאוד ורק ברובד העלות הכספית שזה יכול לעלות במידה והטיפול הפסיכולוגי יהיה פרטי. 
מה שבטוח, שהבכי והכאבים שלך ללא פיתרון ישפיעו עליהם מאוד קשה בטווח הקצר והארוך. כולם ישתבשו לאט לאט, ולכולם יהיה רע בנשמה. והכל בגלל שאת לא מקבלת טיפול נגד הטראומה שלך...
לא חבל?
 
לעת עתה, את יכולה לשטוח את מחשבותייך בכתיבה כאן, להשתתף בפורום בקביעות ולדבר איתנו על מחשבותייך השליליות, ואולי בעצמך תצליחי ככה לעזור לשנות אותן.
 
לדוגמה, אמרי לעצמך - למה לחשוב על מחלת הסרטן בגלל שחברתך חלתה? האם בגלל שמאות אנשים נהרגים כל שנה בתאונות דרכים במדינת ישראל (שלא לדבר על העולם כולו), את חוששת לצאת מהבית לרחוב וכל הזמן חרדה מתאונת דרכים? אנשים נורמליים פשוט לא חושבים על זה. ואת יכולה להחליט גם בנושא הזה שאת לא רוצה לחשוב על זה, ולהחליט להחליף את המחשבות הללו כל פעם שהן באות.
למה לחשוב על מה יהיה עם הילדים אם תהיי חולה, כל עוד את בריאה? חושבים על זה רק אם יש סיבה, ולא כל עוד אין סיבה. אין שום סיבה שלא תפסיקי לחשוב על זה בדיוק כמו שלפני כל הסיפור של החברה מעולם לא חשבת על זה יותר מידי. 
תתחילי לחשוב ברצינות על כל המתנות שקיבלת בחיים - הזוגיות (שלא בטוח שאמרת עליה אלף פעמים בשנה תודה רבה), הילדים שאף אחד לא נכה וכולם הולכים כל בוקר לבית הספר, שלושה ולא אחד, הפרנסה, המגורים. יש אינסוף דברים חיוביים בחייו של אדם שאפשר וצריך לחשוב עליהם כל הזמן, ולכוון אליהם את המחשבות.
עוד רעיון שעולה בדעתי - עשי לעילוי נשמת חברתך. קני עבורה שירות של אמירת קדיש ומשניות, תני הוראת קבע לצדקה לעילוי נשמתה, ו/או תיזמי עם בני משפחתך איזה פרויקט של הטבה לזולת שתתעסקו בו כתגובה לטרגדיה שקרתה למשפחת חברתך וכהודאה על כך שזה לא קרה לכם - למשל התנדבות באיזו פעילות, או יוזמה חברתית שמיטיבה עם הזולת וכד'. חשבי על רעיונות שונים ושתפי אנשים שאת מכירה ביוזמה הזו, ותראי כיוון חדש ומאיר לחייך. 
לצפיה ב-'תודה.....מכל הלב'
תודה.....מכל הלב
18/11/2017 | 21:18
1
39
כשקראתי המילים שלך הזלתי דמעה... לא שאני לא יודעת הדברים הללו. אלא בגלל איך נאמרו.. תמיד יושבת עם עצמי וחושבת על הצד היפה, החיובי בחיי, ופתאום כל המחשבות נהפכות לשליליות... אבל אני מקווה מכל לבי שאחרי שקראתי המלים שלך.... אנסה לשנות, ולתקן .... כי באמת נתתה לי הרבה הצעות מצוינות...
תודה רבה...... 
לצפיה ב-'כואב'
כואב
19/11/2017 | 23:37
28
הי,
אני מצטער לשמוע על מותה של חברתך הטובה, זו בוודאי חוויה מטלטלת ומבהילה בשבילך, שהמוות מבקר כל כך קרוב ובפתאומיות שכזאת, וכאילו נופל האסימון- שאף אחד אינו חסין בפניו, ועכשיו את מפוחדת עד כדי כך שכל הגוף שלך כואב..
ולצד זה, את ממשיכה לתפקד כאשת משפחה, ונדמה שזהו מושא דאגותייך.
כשקוראים היטב את מה שכתבת, שאם חס וחלילה יקרה לך משהו, הדאגה למשפחה והפחד שמא לא תתפקדי או תהיי שם בשבילם הוא בעל משקל כבד, וזה בולט כמה שהתא המשפחתי והקרובים אלייך ממלאים מקום מרכזי בחייך.
 
נראה שמאוד חשוב לך להראות שאת מתפקדת ו״נורמלית״ כלפי חוץ, ועם זאת, את מספרת על התמודדות יום יומית קשה ומתישה, ומצב בריאותי ונפשי שמכבידים עלייך מאוד.
וממה שאת מתארת כבר הגעת להבנה שדרושה התערבות טיפולית, אך עדיין נמנעת מלגשת בסופו של דבר, מתוך חשש כיצד תתפסי בעיני בעלך, ומתוך התחשבות לכאורה בטובת ילדייך והסובבים אותך.
 
יקירתי, הסבל ניכר עלייך.
ואף על פי שכתבת שהמשפחה שלך מלוכדת ותומכת,
אולי תרצי לשתף אותנו עוד, כדי שלא יקרה מצב שתאלצי להתמודד עם המעמסה הזאת לבד.
 
לכן חשבתי להזמין אותך אלינו לצ׳אט אנונימי שפעיל כל יום בין תשע לחצות.
אנחנו נמצאים שם כדי להקשיב ולתמוך, להיות שם איתך וללוות אותך ברגעים הקשים.
אנחנו נשמח להקל, ולו במעט על הכאב שלך.
 
נחכה לך,
מתנדב סה״ר.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
19/11/2017 | 01:22
21
אני מצטער שחברתך מתה, מקווה שהיו לה חיים טובים ושתתגברי על הצער. מוות חלק טבעי מהחיים, וצריך ליהנות מהחיים בלי לחשוב על המוות. מות החברה לא מעיד שגם את תמותי. כל אדם יכול למות בזמן מסוים או לא. אם תמותי, ילדייך ישתדלו להסתדר עם האב ועם חייהם. אני מקווה שתחיי עוד הרבה זמן, אל תפחדי.
 
לצפיה ב-'קודם כל, אני משתתפת בצערך....'
קודם כל, אני משתתפת בצערך....
20/11/2017 | 07:14
30
חווית אובדן קשה בדרך טראומטית. כשחוויםמכזאתצטראומה משהו מתערער, אלא אם כן אתה מדחיק את זה ממש טוב (ואזהזה מתפרץ בדרך אחרת בשלב כלשהו...)
כך שמה שאת עוברת - הפחדים והכאבים - נראים לי כתגובה שבהחלט אפשר להבין. וגם את צריכה להבין ולקבל את עצמך קודם כל, לא להיות שיפוטית כלפי הסימפטומים שאת מרגישה ולא לחשוב על זה כ"השתגעתי". אלא - "עברתי טראומה קשה וככה הנםש שלי מגיבה". אנחנו כולנו כל הזמן מדחיקים את העובדה שנמות, ושהיקרים לנו ימותו, וכשהמוות בא וככה מכה לנו בפנים - כל הפחדים שהדחקנו מתחילים להציף... וזה טבעי. אם את מאמינה בהשגחה עליונה יהיה לך יותר קל, כי תוכלי לומר לעצמך ששום דבר לא קורה סתם, ולכל נשמה יש את הזמן שנקצב לה להיות בעולם הזה, והכל קורה עם סיבה ולתכלית.
ובכל אופן אני לגמרי בעד שתלכי לטיפול כלשהו. מאיזה סוג שאת ח6שבת שיקל עליך ויטיב איתך (לא חייבים דווקא פסיכיאטרי).
מאחלת שתרגישי טוב! ושתחזרי מלאת כוחות לבעלך וילדייך!
לצפיה ב-'בהמשך למה שנאמר '
בהמשך למה שנאמר
16/11/2017 | 19:52
24
130

אנסח את זה שונה כדי שלא יאכלו אותי ,

הגעתי לכאן כדי לסבול וזו התכלית בעולם הזה ,סבל .

ויופי לאנשים שמאמינים שיהיה טוב בעולם הבא , רוצה טוב

בעולם הזה ,אבל זה לא ייקרה ,כי תמיד מגיעה איזו מכה

כמו בוקס בפנים ( בבטן מה שתחליטו) ואז קמים ואז שוב
.
לאנשים אחרים זה כלום לי לא .
לצפיה ב-''
16/11/2017 | 22:09
49
קרה משהו רע לאחרונה?
לצפיה ב-'כמה דברים'
כמה דברים
17/11/2017 | 06:34
64
1. אומרים שצרות באות בצרורות...אז יכול להיות שזה תקופה קשה והיא תעבור
2.כן כולם סובלים בעולם הזה, אני לא אשקר זה לא עולם יפה במיוחד. אבל אפשר למצוא לך נישות קטנטנות שבהם הסבל נהפך לנסבל. (מפנה אותך לכתבי שופנהאואר)
3.אני לא מאמינה אישית שיש עולם מעבר אז לפחות אם כבר סובלים שהייאוש יהיה נוח(לפחות ככה חנוך לוין כותב וחווה אלברשטיין שרה) ואני מאמינה בזה.
4.אם זה משהו שהיה בעבודה...שיילכו לחפש תמיד תהיה עבודה אחרת. זה רק מקום שמביא כסף לחיות וזה הכל ככה אני מתנהלת בעבודה שלי ולאט לאט אני מתרגלת לרעיון אני באה לעבודה בשביל משכורת וזהו זה.
לצפיה ב-'אם קרה משהו רע ?'
אם קרה משהו רע ?
17/11/2017 | 08:49
5
68

אפשר לומר שכן , אכן מישהי בעבודה איכזבה אותי

קשות , יש לי חלק בזה , אבל בסופו של דבר אני סובלת

מזה .  וכל המילים של "לא לקחת ללב , " וכ'ו לא

מנחמות אותי . לא מתכוונת למה שאת כתבת שאני

אלא לכל מיני עצות של אחרים למשל בעבודה אנשי סוד

זה לא מרגיע .

גם לא מרגיע שנניח היא תגיד עליי שאני לא שפוייה

(ואני לא יודעת האם אכן היא אמרה או שלא אבל נראה

לי שככה שמעתי ,וגם אם זה לא נאמר ההתנהגות שלה

אומרת לא רוצה כלום איתך, כלומר איתי )

ולא משנה שאני חושבת שהיא בעצמה יש לה שגעון.

הראש לא שקט ולא נותן לי מנוח .

ברגע שאני נתקלת בסוג של דחייה , וזה בכלל לא משנה

מה אני מרגישה כלפיה ,זה מפיל אותי .

בסופו של דבר אני מתגברת זה כן ,כי אם אנשים

מסויימים זה עבר ,היה לי קשה מאד ,התפוצצתי כמו

הר געש אבל זה עבר .

כמו כן עם אנשים אחרים הם לא מהעבודה ואני לא

צריכה לראות אותם כל יום אז זה עובר יותר בקלות ,

רחוק מהעין רחוק מהלב . וכאן זה גם טרי .

מישהי שהייתה ביננו ידידות בעבודה ,ורק השבוע

בתחילת השבוע כאשר נודע שנעבוד באותן משמרות

היא אמרה איזה כיף , ואז השבוע זה התקלקל ותיקנתי

ואז שוב התקלקל ונשבר ,בגללי ,בגלל ההתנהגות שלי

בגלל החוסר ביטחון .

ויש שם אנשים שכן מחבבים אותי ,אבל זקוקה משום

מה לאישור שלה , כי חשבתי שאנחנו דומות ,ובדברים

מסויימים ,אכן ,אולי יותר מידיי וזה המקור לבעיות

התנגשות חזיתית .

סליחה עם כתבתי בשני פורומים על אותו נושא ,לא

יודעת מה המדיניות ,אבל אני קצת במצוקה מהנושא

הזה .

במיוחד אתמול שראיתי אני כאן והיא שם , אני שם

היא כאן ,וראיתי בברור שהיא מנסה להתחמק ממני.

זה כואב .

** חברתי האמא ואני כבר לא בקשר , לא רבנו אני פשוט

התרחקתי כי כבר אין לה זמן כמו פעם ,ואני מאד מבינה

את זה , וגם יש לי סוג של חרדה מילדים כי הם אומרים

מה שבראש שלהם ,כמובן בגלל התום שלהם , למשל

היא שמנה , וזה פוגע בי ,ואני יודעת מי נפגע מילד בן

שלוש או בן ארבע ?  וגם דיברתי על סה באיזו קבוצה

בפייס וניסו להגיד לי שאפשר להוציא את העוקץ מהמילה

הזאת "שמנה" ,אפילו מישהי שעובדת עם ילדים אמרה

שהיא הסבירה לילד רזה ,שמנה ,היא לא תפסה את זה

כעלבון ,ובכלל אנשים שם ניסו להוציא את העוקץ

שבחברה מתייחסים לזה כך אבל יש שם קבוצות של

נשים ששלמות עם עצמן .

בכל מקרה הרגשות שלי כלפי הניתוק מהחברה הזאת

האמא ,ושם היינו חברות שנים , לא חשתי כמו כאן.

ועם האמא לא רבנו ,ואני עדיין כן בקשר עם החבר'ה

ואנחנו עדיין יוצאים בימי שישי ,והם כן חברים שלה

וזה בסדר גמור . אבל מה שאני אומרת שהפגיעה לא

הייתה חזקה כמו כאן ,במיוחד אתמול ,שאני כאן היא

שם , אני שם היא כאן.

לא יודעת למה קשה לי לקבל שיש אנשים שאני לא מוצאת

חן בעינהם וזה בסדר ,כי יש כאלה שכן

אבל אלה שלא זה משתלט .

אז בוא נניח שהיא אמרה לא שפויה ( ואני לא בטוחה כן ? )

וגם לה יש בעיות "כולם חארות" " זה הם אשמים"

בנוגע לכל דבר שקורה . "אין לי חברים כי היום כולם חארות

זה עידן שבו כולם חארות ".

אומרים שמשהו פוגע רק אם אנחנו חושבים על עצמנו שזה נכון

האם אני חושבת על עצמי שאני משוגעת ?

האמת שכן ,קצת .  למרות שנאמר לי ע"י גורם מוסמך שאין לי

מחלת נפש ( ולא ,אני לא חושבת שחולי נפש הם משוגעים

כלומר לא כולם ,אני לא מדברת בהכללה ).

לא יודעת למה אני גם כל כך מפחדת מהמילה הזאת "משוגעת"

"ולא שפוייה" כי עובדה שיש אנשים שכן מקבלים אותי ,

אז למה לפחד נניח מאלה שחושבים את זה עליי ,ולא

מקבלים אותי ?

גם איפה אני ? האם כל מה שהיא אמרה הדעות שלה בנושאים

מסויימים מקובלות עליי ? האמת שלא .

וגם אני הרי אתמול חשתי לא בנוח וביקשתי מהאחראית

בשקט להיות שם ,כאשר היא כאן ,ואולי היא שמעה ?

וגם ככה היא חושבת שכל הזמן מרכלים עליה ועושים לה דווקא

(כמוני) אז גם אם היא לא שמעה אז בטח שידרתי את זה.

ודווקא אני מאד מחבבת אותה ,ומאד אהבתי לשבת על ידה

ולשוחח ,וגם היא אהבה ,כי היא אמרה לי לא פעם איזה כיף

לשוחח ,ופשוט הכל נשבר ,ולא נראה לי שאפשר לתקן.

סליחה לא תעזור ,כי ניסיתי את זה ואז יום למחרת חשתי מבוכה והתנהגתי מוזר

והיא נפגעה ,וניסיתי להסביר לה והיא אמרה שקיבלה ,ואז אתמול

היה שבר . וצריך להתרחק עד יעבור זעם ,אבל תוהה כל הזמן

האם היא אמרה עליי "לא שפוייה?" ושאלתי מישהי שדיברה איתה

מישהי אמינה ,והיא אמרה לי שלא ,אבל לא יודעת האם להאמין לה.

ואל דאגה אני לא עושה ולא יעשה שם עיניינים ,הכל בשו שו .

וזהו .

תודה לכן על התגובות .
לצפיה ב-'ונניח שהיא אמרה שאת לא שפויה..אז?'
ונניח שהיא אמרה שאת לא שפויה..אז?
17/11/2017 | 10:35
2
54
גם עליי הפיצו הרבה שמועות ואף אחד לא רוצה להיות חבר שלי בעבודה כי אני לא מתביישת בעצמי ולא בזה שאני חיה על כמה תרופות פסיכיאטריות.
שיגידו, כל עוד את בעצמך לא מתביישת לכי עם האמת שלך..מי שירצה להתחבר איתך ירוויח ומי שלא?זבשו מה שנקרא.
לצפיה ב-'כל הכבוד לך'
כל הכבוד לך
17/11/2017 | 12:59
57

באמת . אצלי זה עדיין לא המקרה של אף אחד לא רוצה

להיות חבר שלי ,אבל הכי חיבבתי בעבודה אותה ,ועוד מישהי

.

כל הכבוד שאת לא מתביישת במי שאת ,ואין שום סיבה להתבייש

אני פשוט מאד חשובה לי הפרטיות שלי . יודעת שאת צודקת

וזה יעבור לי באיזשהו שלב , פשוט אולי בגלל שאני חשבתי שאנחנו

כמו מיודדות ואז לא יודעת .

מניסיוני אגב אותם אנשים שאומרים תמיד זה הם אשמים , כולם

חארות , אין לי כימיה איתם , בסופו של דבר זה הם מפסידים מזה

כי הם נשארים לבד . ועדיין גם כאשר הם לבד עדיין יאשימו אחרים

בהכל . או לבקש סליחה ואז לחזור שוב על אותו דבר .

היא עצמה יש לה רגשי נחיתות בגלל שהיא ממוצא מזרחי , לי אין שום

בעייה עם מזרחיים בכלל לא ! אני לא שופטת אנשים לפי איזה עדה הם

,אבל היא מעצמה סיפרה לי שהיא ספגה עלבונות מאשכנזים , אז הסברתי שהם בורים

ומפגרים . היא אמרה שפעם אשכנזיה עשתה "איף" שכאילו יש ממנה ריח בגלל שהיא מזרחית

ושמאז היא לא הייתה עומדת ביום השואה , ובכוונה יצאה עם גוי שההורים שלו היו ...(תבינו לבד)

ואז היא אמרה לי ,שסליחה עם זה פגע בי ,וכן הייתי אז קצת בהלם ,אבל אמרתי לה שזה בסדר.

היו לנו הרבה שיחות בכל מיני נושאים . ובגלל שאנחנו מעולמות שונים (דומים מאד בעבר

מבחינת דברים שעברנו ,אבל בנושא של דת שונים מאד מאד ) ואין לי בעייה עם זה ,

אולי חוץ מהדיבור כנגד כלבים וחתולים שזה בל יעבור ,אבל שוחחנו על זה ,ואולי אז עשיתי

פרצוף של גועל יכול להיות ,או כנגד הקהילה הלהטב"ית שזה עוד אישו ,אבל עדיין..

אומרים הפוסל במומו פוסל ואם היא חושבת שאני לא שפוייה סבבה ,ונכון אולי לשבת

במקום אחר ולהגיד שלום קר נתפס כלא נורמלי ,אבל הסברתי שזה היה מחוסר ביטחון

והרגשתי לא נעים . גם היא בהתנהגות שלה לא הכי נורמלית ולא בגלל כל מה שתיארתי

אני לא מפרטת עד הסוף .

אחרי שאני אחפור כאן באובססביות אז זה יעבור לי ,היו חי מיקרים בעבר במקומות

עבודה שאנשים מתרחקים,תמיד נשארים כאלה שכן מחבבים ושזה בסדר איתם .

לי פשוט דחייה זה כואב ,אבל מאמינה שזה יעבור באיזשהו שלב .

תודה . וסליחה על החפירה.




לצפיה ב-'אז איפה את בהפסקות בעבודה ?'
אז איפה את בהפסקות בעבודה ?
22/11/2017 | 18:46
14

איפה את אוכלת ?

** שואלת כי זה התפוצץ היום ,אז צריכה הכוונה ,כי

אצלינו זה קטן ,חושבת להביא רק כריך ולרדת למטה,

לא רואה את עצמי חולקת הפסקת אוכל איתה .

וגם אתמול לא יכלתי להפסיק להסתכל עליה ,והיום בכלל

זה התפוצץ,וגם מי שחשבתי שהיא חברה שלי ,היא לא!

דווקא את הצבועים והמטורפים אוהבים , ואני דווקא בן

אדם טוב .
לצפיה ב-'עזבי אותך מבחורות ממורמרות, לעולם לא תדעי את הסיבה האמיתית'
עזבי אותך מבחורות ממורמרות, לעולם לא תדעי את הסיבה האמיתית
20/11/2017 | 10:56
1
21
אל תדברי עם החברה הזו מהעבודה, כי קודם כל, היא לא חברה בכלל, היא סתם מישהי שאת מכירה מהעבודה, כי חברות אמיתיות שבאמת אוהבות אותך, יאהבו אותך בדיוק איך שאת, גם עם מצבי הרוח הפחות טובים שלך, ותמיד יישארו שם לצידך, וזו לא קלישאה.
 
אל תיקחי את החברה הזו כדוגמה, או כקריטריון למשהו שקשור אלייך בכלל, כי זה לא.
ככה למדתי מהעבודה שלי, הבנתי שלא משנה מה אני אומר או אעשה, תמיד יהיו אנשים (99% נשים) שלא יאהבו אותי, יעשו לי פרצופים, ירכלו מאחורי גבי, או פשוט יתפוצצו עליי ויגידו לי מה שהם חושבים עליי.
 
אני לפעמים מעוררת אנטגוניזם אצל נשים, והאמת שאני עדיין לא יודעת מהי הסיבה העיקרית לזה, אז הפסקתי לחפש את הגורם האמיתי, זה פשוט מכלול של כמה דברים.
ויש לי תחושה נורא חזקה, שזו אני שמחפשת את חברתן של נשים דעתניות וחזקות כמוני, שלא מפחדות לומר את האמת בפרצוף, קצת שתלטניות, עקשניות, מרדניות, נשים שלא מקבלות הוראות מאף אחד. אבל יש ויש, כמו שיש טוב ורע.
וזה אתגר מטורף, להיות בקשר עם מישהי שיש בה עוצמות חזקות כמו לנו, זה כמו לצאת עם להבה בוערת, כשלידך יש עוד להבה בוערת, והתוצאה היא שריפה.
לצפיה ב-'תודה ואכן היא קולגה'
תודה ואכן היא קולגה
20/11/2017 | 18:20
17


צודקת במאה אחוז בטח שלא חברה.

מסכימה עם מה שכתבת ,רק שאין לה עוצמות, כן היא חזקה

כי היא עובדת וכו" ,ועברה דברים קשים מאד אז אין בי כעס או שנאה.

זה לא ממקום של רוע אצלה ,היא "דפוקה" כמוני .

ותודה ,יכולה לנסות להגיד שלא אדבר איתה ,אבל זאת מחלקה לא

גדולה ,בינתיים הצלחתי , אבל אני מרגישה שהיא כמוני ,בהרבה דברים

יש גם דברים שלא.

אם היא תדבר איתי ( מה שאני בספק אבל מי יודע ) אז לא יכולה להבטיח

שלא אדבר , אין בי את זה.
לצפיה ב-'את יודעת שאני מבינה אותך מילקי'
את יודעת שאני מבינה אותך מילקי
17/11/2017 | 16:30
14
62
לפעמים אני תוהה האם יש דברים בעולם הזה, שאני מסוגלת לדפדף הלאה בכלל?
כאילו לא לראות, או לא להרגיש או להצליח להתעלם ממשהו, מבלי שזה יגע בי בכלל.
אני חושבת שאף פעם לא קרה לי כזה דבר, זה תמיד נוגע בי.
ולכן הסבל, כי אנחנו רגישות, ולוקחות ללב כמעט הכל!!!
וגם אם זה משהו שלא שקשור אליי באופן ישיר, אני יכולה למצוא את עצמי מושפעת מכל המתרחש שסביבי, ואקח ללב.
וזה העונש והסבל שאנחנו מרגישות, את חשה קושי, כמעט כל הזמן.
 
לשנות דפוסי חשיבה, זה משהו שהוא נורא קשה, ונראה אפילו בלתי אפשרי לשינוי, יחד עם זה, גם להצליח להשתלט על הרגש, ולווסת אותו למצב נורמלי, בכל פעם שקורה משהו רע, ומן הסתם זה לא תמיד עובד לי, וגם אם אשים את ידי, על הברז שכביכול מגביר את הווליום אצלי במוח, אני לא אספיק לעשות את זה בזמן, בכל פעם, שוב ושוב, כי בסופו של דבר, יהיה פיצוץ, ותהיה נזילה מטורפת, ואני סתם בולעת מים.
אז אני עדיין מחפשת שיטות.
לצפיה ב-'צר לי שאת מבינה אותי'
צר לי שאת מבינה אותי
17/11/2017 | 22:06
13
53

מזדהה מאד אם כל מילה שכתבת

ממש ככה ,אבל בול.

הלוואי ויכולתי לדפדף ,את קוראת לזה ברז ,

אני אגיד כמו סיר שגולש.

תודה אליס.
לצפיה ב-'והמים, מים, מים צר להם על האוזניים הם שרים, שרים, שרים'
והמים, מים, מים צר להם על האוזניים הם שרים, שרים, שרים
18/11/2017 | 01:07
12
33
שבת שלום מילקי, כנראה נצטרך להסתפק במה שיש, כלומר להתמודד גם עם זה.
לצפיה ב-'ואיך את מרגיעה את עצמך ? יש לך שיטות ?'
ואיך את מרגיעה את עצמך ? יש לך שיטות ?
18/11/2017 | 10:30
11
39

איך את מרגיעה את המחשבות ?
לצפיה ב-'לא תמיד אפשר להציע לאחרים, את מה שמרגיע אותנו'
לא תמיד אפשר להציע לאחרים, את מה שמרגיע אותנו
18/11/2017 | 14:52
10
29
חלק מהשיטות שלי להירגע, לא כל כך בריאות, ולא מומלצות לכולם.
כמו לעשן סיגריות, וצמחי מרגוע (רפואי) באופן קבוע.
לשתות בירה פה ושם,
לצפות בסידרה שיש בה מלא אלימות, ואז אני פחות מתעסקת בעצמי.
אבל כל אלו, לא ממש מומלצים לאדם הרגיל.
אבל הדברים שאני כן יכולה להמליץ לך עליהם הם:
1. לשבת בשמש, לעצום את העיניים, ולתת למחשבות להיעלם.
2. לשבת מול המחשב ולכתוב, כל מה שעולה על רוחי.
3. לצייר.
4. מוזיקה, שיר שאני אוהבת, ולצרוח אותו בחדר.
אני מאמינה שיש עוד מלא דברים, אני צריכה להיזכר.
לצפיה ב-'הבעייה היא'
הבעייה היא
18/11/2017 | 15:27
9
38

שזה עובר קצת ואז שוב חוזר , מחשבות .

אני לא אוהבת אלכוהול,אבל נניח מאכל אהוב ,סידרה,

מוזיקה, אכן קצת עוזר אבל אז זה חוזר ,מחשבות ממה יהיה

אם....אני יודעת שגם אם .. אז זה לא סוף העולם ואני אתגבר

בסופו של דבר ,אבל זה יכאב : התעלמות,פרצופים ..וכו'
לצפיה ב-'טיפול פסיכולוגי פרטי עבורך הוא must'
טיפול פסיכולוגי פרטי עבורך הוא must
18/11/2017 | 18:28
8
45
את צריכה להפנים את זה, ולהסביר את זה טוב טוב לאבא שלך, כי יש לו מספיק כסף, ומאוד קשה לממן את זה ממשכורת נמוכה. 
הוא צריך להבין שהבת שלו חלשה ורגישה מאוד מאוד מאוד מאוד, ולכן לא יכולה לעבוד בעבודה שמכניסה המון כסף ולא יכולה להרגיש טוב בחיים שלה ולהתנהג כמו אדם שאינו רגיש כמוה. ולמצב כזה צריך טיפול פסיכולוגי טוב ויקר ופרטי ומאוד רציני. 
(או שבלית ברירה תנסי לקחת את זה מקופת חולים. אבל לא לשנה שנתיים, אלא להרבה שנים).
אני יודעת שבעבר זה לא עזר לך, אבל צריך להשקיע בזה הרבה מאוד כדי שזה יעזור אצלך. כי החיים חובטים בך 24 שעות ביממה, ואת לא יכולה להרגיש את התועלת של השינוי המחשבתי שיוצר הטיפול הפסיכולוגי. ולשנות מצב כזה לא לוקח שנה, אלא השינוי עשוי להתרחש רק בטווח הרחוק. 
 
את לא חולת נפש, אבל את סובלת מבעיות של רגישות והתנהגות. וכשההתנהגות של אדם מוזרה והרגשות שלו משונים, אז יש אנשים שיקראו לזה "משוגע". כלומר אחד עם שגעונות, מוזרויות. אף אחד לא מתכוון שאת חולת נפש. 
אבל זה לא העניין. שיקראו או שלא יקראו. גם מה שהם מתכוונים מספיק גרוע, אבל לצערי זו האמת במידה מסוימת.
העניין הוא מה שאת מרגישה וכמה שאת סובלת. ולשם כך יש טיפול פסיכולוגי, וזו התשובה בעיקר. יכולות להקל גם כמה סוגי תרופות קלות להרגעה ונגד דיכאון וחרדות (לא פיתרון הכי טוב בגלל תופעות לוואי ומחיר בריאותי), אבל בעיקר השיחות המקצועיות ושינוי המחשבה. 
 
גם לטיפול פסיכולוגי יש חסרונות ומחירים לא קטנים, כי מאוד חשוב שתרגישי שם חיבור טוב, ושזה נכון לך, ושזה מיטיב איתך, ושלא תרגישי רע בטיפול. אבל אין ברירה. כמו שכשחייבים ניתוח או טיפול כימותרפי אז חייבים, עם כל החסרונות שבזה. 
וטיפול שלא טוב לך בו, מחליפים. הולכים למטפלת אחרת. 
לצפיה ב-'לא ! זה לא must'
לא ! זה לא must
18/11/2017 | 19:23
7
43

עבורי טיפול כזה זה בזבוז זמן , מה שעוזר לבעיות עם אנשים

לדעתי ומניסיוני זה טיפול בקבוצה .

בנוגע לתרופות - לא מתכוונת להגיב .

** מה זאת אומרת מה שהם מתכוונים זה מספיק גרוע ? מה זה

אמור להביע ? ,ועובדה שלא כולם חושבים ולא כולם בורחים,

מוזר שמי שמעיר לי על השפיות שלי ( לא מתכוונת אלייך ) יש

לו גם בעיות ( כמו הבחורה מהעבודה שהיא בול כמוני ,ואני

עדיין לא יודעת האם היא אמרה את זה או לא ).

מודה לך על התגובה ,אין לי כוחות לפסיכולוגים ואנשי מקצוע

והלכתי פעם מטעם הקופה , גם לזה אגב אין לי כסף ,ודווקא

מצאתי מישהי טובה ,וזה אולי יישמע לך אידיוטי אבל בדרך

לקליניקה שלה שהיא בתוך בית יש מלא מדרגות ,ולא אני לא

נכה ,אבל קשה לי .

בנוגע לאבא שלי אין סיכוי כי הוא מאד עקשן .

פשוט מטעמי פרטיות לא יכולה לפרט הרבה אבל מקווה שאת

מבינה .

והנה יש כאלה שכן מקבלים אותי ,והנה הידיד התקשר כמידי

מוצ"ש ,בעבודה מישהי אחרת הציעה שניפגש ,אז אם כל

מה שאת מתארת ,ואני מסכימה איתך שאני מאד רגישה

וגם בנוגע להתנהגות ,ובגלל זה חשבתי שאם פוגשים מישהי

עם אותה בעייה אז שהיא תבין ותכיל ,אבל לא כך ,כי אני דווקא

יכולה להכיל אותה .

צריכה לחפש איזו מסגרת זולה . מנסה גם להגיד תודה על

מה שיש ,היכולת לתפקד וכ'ו  ,השבוע הכל נטרף בגלל מה שהיה.


תודה רבה .

לצפיה ב-'רוב הזמן ב"ה '
רוב הזמן ב"ה
18/11/2017 | 20:06
6
46
ההתנהגות שלך לגמרי נורמטיבית.
רק במצבים שאת רגישה במיוחד, יוצאות לך המוזרויות.
ובאמת, לאנשים שיש להם בעצמם מוזרויות שקשה להם לקבל אצל עצמם, הרבה פעמים יהיה להם קשה להכיל את המוזרות שאצלך, למרות שברוב הזמן והמקרים היא בכלל לא באה לידי ביטוי. 
 
כשאנשים אומרים שאת מוזרה (משוגעת בלשון ההמון), הם לא מתכוונים כלל למחלת נפש. הם מתכוונים לרגישויות המאוד קשות האלה. והרגישויות וההתנהגויות האלה מספיק מרגישות לך גרוע וגורמות לך לסבל. זו הכוונה שלי. 
 
אם היית יודעת לקבל את המוזרויות שלך ואת הרגישות שלך, היית סובלת הרבה פחות מאותה רגישות, וההתנהגות המוזרה היתה מתרחשת אצלך הרבה הרבה פחות, כמעט לעולם לא.
זה מעגל הקסמים של הנפש. 
דווקא בגלל שרוב הזמן ההתנהגות שלך לגמרי רגילה, ובגלל שהרבה אנשים מתיידדים איתך ומקבלים אותך כמו שאת, היית יכולה יותר בקלות להגיע למצב שתקבלי את עצמך ולא תפחדי מההתנהגויות המוזרות שכן יוצאות לך.
אולי על זה את צריכה לעשות עבודה עצמית - כל פעם שאת רואה שאת פועלת על הרגישות הקיצונית שלך, לשכנע את עצמך שנכון, את רגישה, ומתנהגת מוזר כשפוגעים לך במקום רגיש, אבל זה לא כל כך נורא כמו שזה מרגיש לך, כי כל השאר נורמלי ותקין וחביב לבריות - יכולת העבודה, העצמאות, התפקוד, המצב החברתי, ועוד הרבה חוזקות שיש לך שאת יכולה להישען עליהן וללמד את עצמך להרגיש טוב עם עצמך יותר ויותר. 
וככל שאת לומדת להרגיש טוב עם עצמך יותר ויותר, כך פחות ופחות את נתקלת בהתנהגויות שלך שקשה לך לקבל, וחוזר חלילה, מעגל קסמים לכיוון חיובי ומתקן.
 
זה מה שלימדה אותי כל השנים העבודה הפסיכולוגית, ולכן אני בעד טיפול. 
לצפיה ב-'איזה תגובות חכמות ונכונות יש לך'
איזה תגובות חכמות ונכונות יש לך
18/11/2017 | 20:27
34

באמת ,תודה.

אני פשוט אין לי כוח מבינה ? גם אני בעד טיפול ,

.
ותודה על ההסבר בנוגע לאנשים עם מוזרויות סוף

סוף הבנתי את הסיבה . וזה גם לא נעים שאומרים

למישהו שדברים כתובים בספר פסיכולוגיה ,וגם

אבחנות כמו זה בגלל הרקע , יש שזה מרתיע אותם ,

בדיוק כמו שאותי מרתיע שיאמרו לי ,תלכי לפסיכולוג כי

זה ישר גורם למגננה ( וזה לא משנה האם אני חושבת

שאני צריכה או לא ) מה אני פסיכית ? כי יש עדיין

סטיגמה,לא אצלי אלא בחברה ואז עם מישהו יגיד

( ולא אמרו שם ) אז זה לא נעים .

איך אומרים השם יעזור : ואני באמת מקווה שהוא יעזור

היא אמרה לי לבקש ממנו דברים שאני רוצה ,וביקשתי וזה

התגשם ,וגם היא אמרה תדליקי נרות בשישי בערב ותבקשי

..זה היה בנושא אחר , אז ביקשתי גם שהכל יחזור לקדמותו ,כי

אני באמת מחבבת אותה ,ואוהבת לשוחח איתה . אז שהיא תסלח

על המוזרויות ושהכל יחזור להיות כפי שהיה .
לצפיה ב-'אשר יגורתי בא לי'
אשר יגורתי בא לי
19/11/2017 | 15:51
4
13
לצפיה ב-'לא נורא מילקי זו מתנה ממש טובה שקיבלת'
לא נורא מילקי זו מתנה ממש טובה שקיבלת
19/11/2017 | 18:09
3
36
אם תבחרי להסתכל עליה ככה כן איבדת חברה אבל מצד שני ראית באופן מוחשי איך
הפחדים שלך מגשימים את אשר יגורתי בא לי.
עכשיו את יותר מודעת גם באופן שכלי וגם באופן מעשי תחושתי לתוצאות ויהיה לך קל יותר להתמודד איתם כשהם יבואו שוב להבא.
כפי שירון כתב לך נפלת וקמת הרבה פעמים ואם תמשיכי לעבוד על עצמך הנפילות יהיו רכות יותר ויותר.
את כבר ברמה גבוהה יותר ממה שהיית לא חושבת שפעם היית מסוגלת אפילו להתחבר לבחורה עכשיו את במקום שכמעט יכולת להכיל אותה זה כבר שיפור לא?
לצפיה ב-'אולי בעתיד אוכל להגיד שזאת מתנה ,כרגע זה עדיין כואב מידיי'
אולי בעתיד אוכל להגיד שזאת מתנה ,כרגע זה עדיין כואב מידיי
19/11/2017 | 18:30
2
31

למזלי הייתה לי הסחת דעת ,קיבלתי שובר לטיפול

פנים של שעה וחצי ,וזה לא בעיר שלי אפילו חצי שעה

נסיעה ,והתנגדתי ,כל הזמן דחיתי ,ניסיתי להתחמק

ובסוף זה בא היום בול בזמן , ניסו לדחוף לי לקנות

סידרה של טיפולים ,וידעתי שינסו ,אבל לא הסכמתי

קניתי רק מוס כזה/ סבון פנים ,היה כיף .


* בעתיד אוכל להגיד שזאת מתנה כי עד היום אנשים

שהתנתקו ממני ,בהתחלה זה תמיד כואב ,ואחרי זה

בסוף זה לטובתי ,אבל זה לא מפחית את הכאב כי

כפי שאמרתי ,דחייה זה הדבר שהכי קשה לי איתו.

תודה על התגובה ,פשוט כרגע זה עדיין מאד כואב .


לצפיה ב-'אני מזדהה איתך'
אני מזדהה איתך
20/11/2017 | 10:24
1
37
ומצטערת מאד לקרוא על החברה לעבודה. לפי תיאורייך, יש לה המון בעיות משלה ועשית את המכסימום שאת יכולה. זו לא אשמתך.
בכללי - כתבת שאת זקוקה לטיפול קבוצתי, ונראה שזה רעיון מצוין. לידיעתי, אפשר לקבל את זה משירותי בריאות הנפש ללא תשלום. אולי תנסי?
לצפיה ב-'תודה ;היום גם היה מאד נחמד'
תודה ;היום גם היה מאד נחמד
20/11/2017 | 15:32
26

ישבתי ליד מישהי שהיינו מדברות ,ואז גיליתי

שיש לנו דיעות שונות בדברים מסויימים ,

נושאים קריטיים עבורי ,ואז היום כאשר הרדופה

כמוני לא הייתה ,כי היא גם חושבת בשורה שלה

ובגלל זה אני אוהבת לשבת שם בשורה הזאת

כי הן שתיהן שקטות ,ודווקא לא מרכלות בד"כ

וככה גם התחלנו לדבר הרדופה כמוני ואני.

היום גיליתי גם הרבה במשותף עם "דיעות שונות"

כי יש לנו גם דיעות משותפות וגם תחביבים דומים.

ומסתבר שגם היא הייתה הולכת לאיפה שאני

איפה שעברתי קורס לחשיבה חיובית ,

היא בסטטוס אחר כך שאי אפשר לתהות על

השפיות שלה.

ודיברנו ושאלתי אותה על הדרך לא על הרדופה כמוני

אלא בדרך אגב על מילים שנאמרות עלינו ע"י

אנשים ,למשל ,נכון "לא שפויה" אז היא אמרה

שזה סלנג , וגם אם מישהו אומר על אחר

למשל עליי לא שפוייה ,אז משהו אצלה לא בסדר

ולא אמרתי לה מי ,והיא גם שקטה כמו דג ,והיא

לא חלק מהחבר'ה שם ,היא תמיד בצד

היא כן מדברת אבל לפעמים ,והיא לא הולכת

לארועים שלהם וכ'ו.

ועוד היא הוסיפה כנראה לא ענית לה על איזשהוא

צורך ,אז היא נהייתה שלילית ,ואם היית מה שהיא

רוצה אז היא הייתה אומרת איזה מותק.

ושוב לא אמרתי לה במי מדובר ואין סיכוי שהיא

הבינה.

הכרתי גם עוד אנשים היום שעובדים איתי כבר

כמה זמן וחשבתי שהם מגעילים ובסוף הם לא.

כמו שאני תמיד חושבת שהכל קשור אליי ככה

גם היא חושבת שהכל קשור אליה ,כי עברנו

דברים דומים וזאת התוצאה "השגעון" הזה .

היום אני בדיוק באתי לצאת והיא להיכנס

ולא אמרנו שלום אחת לשנייה ,פשוט כאשר אני

רואה אותה אני כמו לא מסוגלת לדבר ,אפילו

לא שלום ,ופעם היא גם העירה לי על זה

ואז עוד דיברנו והיא שאלה למה אני לא אומרת

שלום ,וגם שראיתי אותה ברחוב פעם אז

שידרתי כזה אל תתקרבי אליי .

והסברתי לה שזה מחוסר ביטחון וביישנות

אז היא אמרה "אבל לא להגיד שלום ?"

ואז אמרתי לה אבל לפעמים גם את לא אומרת

אז היא אמרה כי את לא אומרת אז החלטתי

שדי עם את לא אומרת לי אז גם אני לא אומרת.

אז אתמול היא כן אמרה לי שלום אז אמרתי לה

גם ,והיום אני יודעת שבגלל שלא אמרתי לה אז

גם היא לא אמרה לי.

** נראה לי שבגלל שהיא פשוט כמו מראה

ממש כמוני , אז היא מעוררת אצלי חרדה ,

למרות שיש שוני בזה שהיא כן תגיד שלום

גם לאנשים שהיא לא מחבבת ,ואני לא

אבל היא לא תשב ולא תהסס גם במחיר של

פגיעה בצד השני ,למשל הלא אסטתית אצלינו

אז היא לא אוהבת אותה כי היא נגעלת ממנה

כמוני ,אז היא מנסה להתרחק ממנה ,

באוכל ,ובכלל מנסה להתרחק ,ואני לי לא

נעים ,אז באוכל אני כן אשב איתה למרות

שאני נגעלת ,וגם יכולה לשבת לידה בעבודה

כי לא נעים לי .

אבל הרדופה כמוני ואני ,אוהבות לשבת באותו

מקום ,גם באוכל וגם בעבודה , אוהבות

ולא אוהבות את אותם אנשים שם.

שתינו מאד נקיות ,שתינו רדופות ,אז זה גם יצא

אחת על השנייה . האם נשלים ? ימים יגידו

ואולי לא וזה גם בסדר ,כי היא מעוררת חרדה

ללכת על ביצים כל הזמן ,וגם אני אצלה

כי אם למשל היא אומרת "הזמן לא זז היום "

כאשר הייתי יושבת על ידה ,אז פעם אמרתי

לה ,אני משעממת ? אז היא צחקה ואמרה

לי ,מה הקשר ?

ובקיצור (אחריי שכתבתי מגילה כן ?) אולי

אנחנו מוציאות אחת מהשנייה דברים לא טובים

כי אנחנו מאד דומות ולא אוהבות את עצמינו

למרות שהיא לא מודעת, היא עדיין מאשימה

אחרים בהכל, וכולם חארות ,ויש אנשים שאין

להם מזל ,ואני יודעת שיש לי חלק אבל

זה לא מקל.

ואולי עדיף להתרחק אבל לי יש בעיות עם נטישה

ואז אם היא מעצמה לא מתרחקת אז לי קשה

.. אז אולי היקום/אלוהים עשה את זה בישבילי.

למרות שאני כן מתגעגעת אליה ,ואני מחבבת

אותה .

ואפילו היום כאשר היא לא הייתה וישבתי

ליד המקום שלה ,ומישהי באה ולקחה לה את

הכיסא אז אמרתי לה שאחרי זה תחזיר לה

את הכסא למקום .(כי אני יודעת כמה היא לא

אוהבת שמזיזים לה דברים) אין לה בעייה

שישבו לה בכסא כאשר היא לט נמצאת

אבל אחריי זה שיחזירו למקום .

וגם היא אוהבת לשבת במקום קבוע , וגם

אני ,אבל שם זה לא אפשרי לחדשות ,וזה דווקא

נחמד לשבת פעם פה ,פעם שם. .

חוץ מזה שלמשל היא והלא אסתטית אם לא

אשב אז הן ישר חושבות דברים .כיום נראה

לי שהרדופה כמוני אולי מעדיפה שלא אשב

על ידה, למרות שאתמול כאשר ישבתי שני

כסאות על ידה היא לא עשתה פרצוף ולא כלום

רק שמה אוזניות וזהו .שזה סבבה .

עדיף חופש אחת מהשנייה.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
19/11/2017 | 01:24
25
תכלית העולם הנאה ושמחה, וזו גם תכלית האדם והחיים. אדם צריך להאמין ביכולותיו ולאהוב את עצמו, ובגלל זה להשקיע כדי לקדם את איכות חייו. חבל שתהיי מדוכאת. חפשי פתרון ואל תתייאשי.
 
 
לצפיה ב-'זוגיות אומללה ולא אמורה להיות'
זוגיות אומללה ולא אמורה להיות
18/11/2017 | 05:30
4
74
זוגיות אומללה ולא אמורה להיות
זה כבר הרבה שנים שאני ובת זוגי משתדלים חיי זוגיות טובה ללא הצלחה.

טענתה החוזרת על עצמה שאין הערכה ואין הכרה ממני כלפיה. ואני משתדל כל הזמן.

טענתי כלפיה שנמאס לי מזה שאני זה היוזם חיבוק, נשיקה, מין. יש לה חוקים קשים: אין יחסי מין בבוקר, שינת אחרי צהריים לנוח, בלילה לפי מצב הרוח וזה נדיר.

אני משתתף בקבוצה טיפולית לנהל את הרגשות שלי. קשה לי כגבר להתחנן לאינטימיות.

כבר נמאס ולא נראה שיש פתרון אלא אם אני אסתפק ביחסי מין פעם בחודש! התחלתי לשקול להיפרד (לא גירושין אלא חלוקת הבית!)

אם הבעיה זה אני, אני מוכן לעבוד על עצמי ככל שזה יידרש. אבל אני כבר לא בטוח שזה תלוי בי מאשר תלוי בה. ואם זה תלוי בה, אז ככל הנראה אין סיכוי!!
לצפיה ב-'טיפול זוגי ניסיתם? דיברתם גלויות על מה בדיוק היא/אתה רוצים?'
טיפול זוגי ניסיתם? דיברתם גלויות על מה בדיוק היא/אתה רוצים?
18/11/2017 | 18:12
7
לצפיה ב-'שלום'
שלום
19/11/2017 | 01:28
1
22
קשר חומרי ומגע צריכים להיות מאהבה. צרו את עיקר המגע כמחוות אהבה, והשקיעו בטיפוח הרגש ע"י דאגה, מלים יפות, מעשים משותפים ונושאי עניין משותפים. היו טובים זה לזה. כך גם המגע יוכל להתפתח יותר טוב.
 
לצפיה ב-'ועוד דבר'
ועוד דבר
19/11/2017 | 01:30
20
אמנם הנפש היא החשובה, אבל גם לגוף תפקיד. לכן, עשו משחקים מקדימים ומגרים ומצאו דרכים לגרות ולחזק את ההנאה ולקרב את הקשר ואת המגע. אולי גם תנסו להוסיף עוד רומנטיקה לחברות.
 
 
לצפיה ב-'התמונה מאוד חלקית'
התמונה מאוד חלקית
19/11/2017 | 16:58
27
לא ברור כמה זמן אתם נשואים. איך זה היה בהתחלה (למשל לגבי החוקים הנוקשים). כמה שנים (אתה כותב "הרבה") שאין לכם חיי זוגיות טובה. האם זה קרה בעקבות מאורע או הדרדרות הדרגתית. 
אם זה היה תמיד כך - קח בחשבון שלא תוכל לשנות אותה.
 
אני לא בטוח שאתה בפורום הכי מתאים. אולי שווה לנסות לפתוח פוסט בפורום נשואים / נשואות, או בפורום זוגיות במשבר. 
אם עדיין זה לא יעזור אתה יכול לעבור לפורום בגידות ואהבה אסורה. ואם אתה שוקל גירושין , להמשיך לפורום גירושין כדי לבדוק את האופציות.
לצפיה ב-'הי אני חדשה כאן'
הי אני חדשה כאן
18/11/2017 | 14:18
9
95
ראיתי שהיה שרשור מיילים, הגבתי בו והשרשור לא הוקפץ.

אני אשמח להיות בקשר במייל או אפליקציית קיק לכל מי שירצה.

במייל oe0001112@gmail.com

בקיק oe000111

קצת מביך אותי לכתוב מול כולם מי אני, מה שמי ומה אני רוצה מהחיים, ואשמח לקשר יותר אישי.

בברכה
אתל.
לצפיה ב-'תפתחי קבוצת וואצאפ... '
תפתחי קבוצת וואצאפ...
18/11/2017 | 14:52
2
21
לצפיה ב-'תודה על ההצעה מעדיפה אחד על אחד '
תודה על ההצעה מעדיפה אחד על אחד
18/11/2017 | 15:30
47
באי מייל או קיק
לצפיה ב-'הי'
הי
19/11/2017 | 07:39
21
אני מבולבלת ולכן לא עניתי לך נדבר כשאצא מזה
לצפיה ב-'למה בעצם זה מביך אותך?'
למה בעצם זה מביך אותך?
18/11/2017 | 18:09
2
47
אף אחד לא יודע ולא יכול לגלות מי זו "אתל"...
לצפיה ב-'אני מתמודדת עם '
אני מתמודדת עם
18/11/2017 | 20:03
1
65
הרבה מחפשת מסגרת תמיכה יותר מצומצמת
לצפיה ב-'ברוכה הבאה! '
ברוכה הבאה!
( לעמוד שלי בתפוז )
18/11/2017 | 20:21
62
היי ברוכה הבאה ונעים להכיר,
 
את תמיד מוזמנת גם לצ'אט שלנו, הוא אישי ואנונימי לחלוטין, דרכו ניתן להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים ולא להיות לבד בהתמודדויות. הצ'אט שלנו פעיל כל ערב בין תשע לחצות, למעט ימי שישי. נוכל להיות שם עבורך ולנסות לעזור בכל דרך שנוכל... אם תרצי הקישור לצ'אט באתר שלנו: http://www.sahar.org.il ;
 
שלך,
מתנדבת סה"ר 
 
 
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
19/11/2017 | 01:40
1
25
אני שמח שהצטרפת, ואני מקווה ובטוח שתתרמי ותיתרמי. אשלח לך מסר.
 
לצפיה ב-'תודה '
תודה
19/11/2017 | 07:21
27
קבלתי את המסר לנייד ועניתי מהנייד, מקווה שהתקבל. 
לצפיה ב-'מי שכתב לי מסר'
מי שכתב לי מסר
19/11/2017 | 12:01
42
מקווה שקיבלתם תשובה כתבתי מהנייד
לצפיה ב-'אתם חושבים שאני סובל מחרדה?'
אתם חושבים שאני סובל מחרדה?
16/11/2017 | 02:01
2
55
מישהי פה פעם כתבה שבין היתר בעיניה יש לי חרדה. במה לדעתכם החרדה שלי מתבטאת?
לצפיה ב-'למה שאתה לא תנסה לענות על זה ?'
למה שאתה לא תנסה לענות על זה ?
16/11/2017 | 07:25
43
אתה מכיר את עצמך היטב ומודע לעצמך, ואתה גם יודע את פשר המילה חרדה. אז מה אתה אומר, אתה סובל מחרדה?
לצפיה ב-'שלום'
שלום
19/11/2017 | 01:37
18
אני חושב שיש לך חוסר ביטחון עצמי. אתה פוחד שלא יימשכו אליך ולא ירצו בחברתך כי אתה לא אוהב את המראה שלך, במקום להאמין שיהיו כאלה שכן ירצו אותך, בין אם בגלל דברים אחרים ובין אם בגלל העדפתם האישית לסוגי מראה. חרדה אצלך כנראה בכך שאתה פוחד מחיי חברה ומלהופיע בחברה ולהציג את עצמך, אתה פוחד מתגובות האנשים.
 
לצפיה ב-'שבת שלום וסוף שבוע נעים לכולם'
שבת שלום וסוף שבוע נעים לכולם
17/11/2017 | 20:51
1
42
מאחלת לכם ולי רק טוב. בלי ירידות ורק עליות.. בלי ייאוש ורק תקווה.. בלי עצב ורק שמחה.
 
שבת שלום
לצפיה ב-'מקווה שיהיה שבוע מהנה ושמח'
מקווה שיהיה שבוע מהנה ושמח
19/11/2017 | 01:31
13
מלא חוויות מעניינות ופעולות מועילות, ושקשיינו ייפתרו בקלות.
 
לצפיה ב-'שינוי בכינוי באפליקציית הקיק שלי '
שינוי בכינוי באפליקציית הקיק שלי
18/11/2017 | 20:32
34
כינוי shi353637

והמייל שלי oe0001112@gmail.com

או shi353637@gmail.com
לצפיה ב-'המילכוד שבטיפול'
המילכוד שבטיפול
15/11/2017 | 17:12
43
122
אם אני רוצה להרגיש קיימת - אני צריכה לשלם על זה. והרבה.
הלוואי והיה מישהו שהייתי קיימת בשבילו בלי תשלום ובלי הגבלת זמנים.
המשך>>
אם אני רוצה להרגיש קיימת - אני צריכה לשלם על זה. והרבה.
הלוואי והיה מישהו שהייתי קיימת בשבילו בלי תשלום ובלי הגבלת זמנים.
לצפיה ב-'התייעצות לגבי מעבר'
התייעצות לגבי מעבר
14/11/2017 | 17:59
5
100
ערב טוב חברים,
 
זה נשמע נורא אבל אני חייב להתייעץ, שמי ירון באמצע שנות ה 30 לחיים, עובד בענף התיירות למעלה מעשור עם משכורת נמוכה מאוד 
 
אני גרוש עם ילד בן 4, רואה אותו פעמיים בשבוע וכל יתר הזמן אצל אמא שלו
 
אני בעל דרכון אירופאי ושוקל מעבר לאירופה שכן במקצוע שלי בחו"ל יש משכורות יפות פלוס
 
הרבה מעבר לכסף אני מרגיש לחץ נפשי ופיזי שאני נמצא במדינה שלנו, חוסר סבלנות, צעקות, רעש, תחבורה עלובה ועוד הרבה דברים שכול אחד מאיתנו חווה יום יום
 
אני מרגיש שאני חייב את השקט הנפשי שלי בחזרה, ופה זה כנראה לא יקרה.
האתגר של מדינה חדשה, שפה חדשה, להוכיח את עצמי מאפס שוב פעם יכול להעיף אותי מקומות אחרים, חיובים כמובן.
 
ניסיתי לעשות שינוי מקצוע בארץ וזה נגמר בכישלון חרוץ והפסד של הרבה מאוד כסף
 
עד פה הכול טוב ויפה, אבל כפי שכתבתי בהתחלה יש לי ילד, אני אוכל לחזור לבקר פעם בחודש וחצי חודשיים, אבל זה אומר שיתר הזמן אני לא אראה אותו ורק המחשבה הזו מרסקת לי את הלב
 
אבל מצד שני, הוא גדל מיום ליום, ויש לו חברים ועוד מעט בית ספר, והוא כבר צריך ורץ אחרי אבא פחות מהעבר (והוא רק בן 4 וחצי), ואני חי קצת בתחושה שאם אני נשאר אני בעצם מוותר על החיים שלי בשבילו.
 
סליחה על החפירה, אני יודע שאין תשובה חד משמעית, אבל אשמח בבקשה לשמוע את חוות דעתכם
 
תודה רבה
לצפיה ב-'מממ...'
מממ...
15/11/2017 | 20:02
34
אני כותב מנקודת מבט של מישהו שניסה להמציא את עצמו מחדש, יותר מפעם אחת - ולפעמים במקום גאוגרפי אחר (אומנם בארץ, אבל מקום רחוק). אנחנו שונים במחוייבות שיש לנו כלפי החיים (לך יש ילד) וכן לגבי הגישה שיש לנו על ה"אווירה בארץ" (אני רק אגיד שלמדתי לאהוב את מה שאתה מתאר כשנוא, אחרי שגם אני שנאתי את זה ובאתי מתרבות אחרת).
 
עם כל הסייגים האלה אני יכול רק לומר לך את הקלישאה שאי אפשר לברוח מעצמך, לשום מקום. אופי-אישיות זה דברים מאוד מאוד יציבים שאפשר עם הרבה מאוד מאוד עבודה גם קצת לשנות.
 
לגבי הקטע של לוותר על החיים בשבילו - לעניות דעתי, הבחירה של להביא ילד לעולם היא כשלעצמה לוותר על החיים שלך בשבילו. אז אומנם אתה גרוש ובטח משלם נתח יפה מזעת אפך על גידולו - שזה אחרת מבאמת "להיות שם" כמו אבא במשפחה, אבל עדיין אתה דמות שאולי כרגע אתה לא לגמרי רואה כמה היא חיונית בשבילו, ובטח כמה היא תהיה חיונית לקראת גיל ההתבגרות.
 
שוב אני אגיד שבאמת נסיון החיים שלנו מאוד שונה וכן נקודות המבט הראשוניות שלנו על דברים.
 
אני כן אוסיף ואחזק את הנקודה ששקט נפשי אפשר לתרגל ובסופו של דבר "להזמין לחיים" מכל מקום, ואולי דווקא בגלל כל מה שהיא ישראל, התרגול בנסיבות הקיימות שלך יהיה הרבה יותר מתגמל.
לצפיה ב-'ילד תמיד זקוק לאבא.'
ילד תמיד זקוק לאבא.
16/11/2017 | 11:42
39
חברים בבית הספר וכו'  אף פעם לא יוכלו להוות תחליף. ולהיפך - ככל שהילד שלך יגדל - כך הוא יזדקק לך יותר כנוכחות קבועה ויציבה בחיים שלו וכדמות לחקוי. עכשיו, אני מאוד מבינה אותך בקשר להרגשה שאתה מוותר על החיים שלך בשבילו. אני לא אנסה לטשטש את זה ולהגיד לך שזה לא כזה נורא כמו שאתה אומר. לא, זה אכן ויתור. אבל בחיים הבוגרים שלנו אנחנו נאלצים לעשות הרבה ויתורים. כי אנחנו בוחרים לעשות את מה שנכון לפי הערכים שאנחנו מאמינים בהם, ולאו דווקא את מה שממלא את הצרכים האישיים שלנו.
אילו היית מתלבט לפני שהבאת אותו לעולם האם להביא ילד לעולם ולשעבד לכך את חייך - היה מקום לחשוב לכאן ולכאן. אבל עכשיו זו מציאות - הילד הזה כאן, הוא קיים, ואין לו ולא יהיה לו אבא אחר מלבדך. וגם אם זה לא נראה לך ככה - אתה מאוד משמעותי בשבילו. מעצם העובדה שאתה אבא שלו.
ובקשר לשקט ולרוגע - אולי גם בארץ תוכל למצוא לך את הפינה השקטה שלך... יש כל מני סוגים של ישובים, קהילות ותחומי עיסוק שכן ניתן למצוא בהם מידה רבה של שקט...
לצפיה ב-'כל בחירה שתבחר תפגע במישהו...'
כל בחירה שתבחר תפגע במישהו...
( לעמוד שלי בתפוז )
16/11/2017 | 21:48
25

היי ירון,
אתה מראש כותב שאין תשובה חד משמעית לדילמה שהעלית וזה אכן כך...
כל בחירה שתבחר תפגע במישהו...
אם תבחר להישאר בארץ אולי תרגיש שאתה מפספס הזדמנות לחיים טובים יותר, אתה אולי תחוש שאתה פוגע בחלומות ובשאיפות שלך להתחיל חיים חדשים במקום חדש, רגוע יותר. אבל ילדך ירוויח אבא קרוב השותף בגידולו ,יהיה מעורב במה שקורה לו, ברגעים שמחים ומאושרים וברגעים פחות מאושרים...

אם תבחר לעזוב לארץ אחרת אתה תגשים חלום לשנות מקום מגורים ולשפר את הפרנסה אך תפספס ותחמיץ את הקרבה לבן שלך ,לא תכיר אותו מקרוב ולא תיקח חלק פעיל בגידולו. אבל אתה תדע שעשית את הבחירה והעמדת את אושרך בראש סולם העדיפויות למרות שזה אולי יצור קשיים אחרים...

ברור שהמצב היה יותר פשוט אם אף צד לא היה נפגע ...
לכל בחירה יש מחיר...
מאחלת לך סיפוק בעבודה ופרנסה טובה (בארץ או בעולם) והנאה ונחת מילדך.
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'אין תשובה חד משמעית. יש כמה הרהורים'
אין תשובה חד משמעית. יש כמה הרהורים
17/11/2017 | 02:43
29
יש מקום במדינה שלנו, שאין בו לחץ נפשי. אין חוסר סבלנות, צעקות, רעש, נוסעים שם רק במוניות (כי אין הרבה לאן לנסוע). לשם ומשם נוסעים בעיקר במטוס, וכל אווירת החיים שם אחרת. הרבה שקט נפשי, קצב אחר. יש שם המון תיירות.
זו העיר הדרומית ביותר בארץ. אם נוסעים לשם ברכב, כבר כשמגיעים לאיזור הערבה מרגישים את השקט הנפשי חודר לדם, יש שם אוכלוסיה אחרת, אקלים אחר, אוויר אחר.
ניסית פעם לחיות שם?
 
אושר ובריאות הנפש מצויים בתוך האדם עצמו, לא בסביבת מגורים אחרת. אמנם לסביבה יש הרבה משמעות וכוח עבור האדם, אבל בסופו של דבר ובשורה התחתונה (ואחרי שהוא ממצה את האשליה בשנים הראשונות), הוא תמיד הולך עם הבעיות שלו לכל מקום. 
אם יש לך בעיה שגורמת לך לאי שקט נפשי, לא אירופה תפתור אותה. אולי היא תדחה אותה בכמה שנים. 
 
כשקוראים את דבריך, מרגישים שאתה מקבל כוח מדברים קיצוניים. אין אצלך חיים באמצע. תחשוב, אולי ניסית לעשות שינוי מקצועי קיצוני ולא אחראי מספיק? אולי שינוי קטן יותר ובטוח יותר יכול להצליח קצת יותר, בלי להסתכן בהפסד כ"כ גדול?
אולי לא צריך להתייאש מניסיון אחד, אלא לנסות שוב ושוב עד שמצליחים?
 
ילד צריך אבא גם כשהוא רץ אחריו הרבה פחות. האם לא היית זקוק לאביך כשהיית בן 6, 8, 10, בגיל הנעורים? אני זוכרת שהייתי זקוקה לו נואשות, אבל הוא לא היה שם בשבילי, היה מנותק מהבעת רגשות חיוביים כלפיי. תחשוב, האם אביך היה נוכח בחייך הנפשיים? האם שורש הקושי שלך לא טמון בילדותך?
 
אנחנו בד"כ לא חושבים על זה בכלל כשאנו מביאים ילדים, או שחושבים ההיפך הגמור, אבל האמת היא שכשאנו מביאים ילדים לעולם אנו מממשים את משמעות הקיום הרוחני שלנו, בעצם את משמעות החיים. אנו חיים בשבילם כי אלו החיים האמיתיים, ולא "מוותרים על החיים שלנו למענם". 
אנחנו גדלים רוחנית כי אנו מגדלים אותם, ויוצאים מתוך עצמנו למען הזולת באמצעותם. אנחנו מחשלים את נפשנו בהתמודדות איתם. אנחנו בוראים את עצמנו כשאנו בוראים אותם לאט לאט, לאורך החיים. 
כך שאפשר לחיות בהרגשה שוויתרתי על החיים למען הקשר עם הבן שלי, ואפשר לחיות בהרגשה הפוכה לחלוטין, שהרווחתי את החיים שלי כשקשרתי אותם בחייו. הכל תלוי במחשבה, בהתבוננות של עומק על החיים.
ניסית פעם לחיות חיי רוח שהעניקו משמעות לכל הקורה בעולמנו? פה בארץ יש כשלים ומידות רעות מסוג אחד, ובכל מקום אחר בעולם יש מידות רעות מסוג אחר וכשלים מסוג אחר. אין מקום שבו יש בני אנוש שחף מקשיים ובעיות, ויום אחד אנחנו עשויים להתעורר באמצע החיים, ולגלות שחיפשנו אהבה בכל העולם, ולא הבחנו שהיא היתה כל הזמן לידנו, קטנה ואמיתית כל כך...
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
19/11/2017 | 01:35
10
לא רצוי לעזוב את ארץ המולדת לזמן רב. תוכל לנסות לעבוד תקופה מסוימת בארץ אחרת, לבוא לפעמים לבקר ובסוף לחזור. יש היום גם מדיות שונות שמאפשרות תקשורת מרחוק ואולי זה יכול להועיל. חשוב שתהיה עם הילד שלך שאתה אוהב, שאר הדברים פחות חשובים.
 
לצפיה ב-'נשואין או ילדים'
נשואין או ילדים
14/11/2017 | 14:34
6
89
שלום שמי רוני ואני נשוי מזה 7 שנים, אני פונה אליכם מפני שאני אובד עצות !! אני מאוד אוהב את אישתי אך לאחר 7 שנים של ניסיונות כושלים  אשתי לא מצליחה להכנס להריון...  אני מרגיש שעשינו הכל!!! בדיקות וטיפולים מיגעים אך שום טיפול לא צלח!
 הדילמה שלי אם להמשיך את  חיי בלי ילדים ולהשאר עם אשתי? לעזוב אותה? לבגוד בה? להתחתן עם מישהי אחרת שתוכל להביא לי ילדים?  אני יודע שהילדים הם דבר חיוני וחשוב לשמחת חיים ובכלל למודל זה גדלתי וחונכתי כל חיי, להרחיב את התא המשפחתי ולהיות משפחה מאוחדת וגדולה. 
אני לא רוצה לוותר על ילדים ואשתי לא מוכנה לאמץ (במיוחד שזה לא מקובל אצלנו ואצלה במשפחה), אבל אני מאוד אוהב את אשתי ולא מוכן לוותר עליה.
לא יודע מה לעשות...
בבקשה תעזרו לי בהלטה ונא לעזור לי ברצינות .
לצפיה ב-'לעזוב אותה?אתה לא רציני,כן?'
לעזוב אותה?אתה לא רציני,כן?
14/11/2017 | 15:51
2
67
לא קראתי את זה...!
מה עם אימוץ?
לצפיה ב-'אז חבל שלא קראת'
אז חבל שלא קראת
14/11/2017 | 20:10
1
62
כי הוא כתב שאשתו לא מוכנה לאמץ
לצפיה ב-'נכון,לא קראתי עד הסוף...'
נכון,לא קראתי עד הסוף...
14/11/2017 | 20:22
54
זה לא עולה על הדעת כאשר אין אפשרות באופן טבעי...
לצפיה ב-'אני בספק אם משהו יכול לעזור לך להחליט'
אני בספק אם משהו יכול לעזור לך להחליט
14/11/2017 | 20:18
50
קודם כללא ציינת את הגילאים שלכם. אני אניח שהגיל שכתוב בפרטים שלך נכון, ושהיא בערך בגילך.
לא פרטת האם הבדיקות העלו משהו. ואם כן מה הן העלו. אם הן הראו בברור שהבעיה אצלה- זה מצב אחד. אם הבדיקות לא גילו את הסיבה לאי הפריון- אתה צריך לקחת בחשבון שני דברים:
 
- יכול להיות שהבעיה אצלך (ואז לעזוב אותה לא יעזור)
- יכול להיות שהיא תכנס להריון (במיוחד אם הלחץ פתאום ירד- היו מקרים מעולם).
 
אחרי שתתן יותר פרטים אומר לך מה אני חושב.
 
לצפיה ב-'נראה לי שזה משהו שרק אתה יכול לדעת, ולא אף אחד אחר'
נראה לי שזה משהו שרק אתה יכול לדעת, ולא אף אחד אחר
17/11/2017 | 18:08
16
למה שלא תנסה לדבר איתה על אימוץ בעוד כמה שנים?
אם אתה מרגיש שאתה אוהב אותה, אז אל תנטוש סתם כך.
בהצלחה
לצפיה ב-'שלום'
שלום
19/11/2017 | 01:39
11
אהבה לילדים תורמת מאד, אבל אפשר להיות בקשר נישואין יפה מאד גם בלי ילדים. אם אתה אוהב את אשתך והיא אותך, אפשר להישאר בקשר טוב וחבל לפרק אותו. היה מאושר עם מה שיש.
 
לצפיה ב-''
14/11/2017 | 09:58
3
65
"תגיד,אתה מאמן?
        "כן..."
 "פירסמת קורס לירידה של 20 קג ב3 ימים?
         "כן"...
"היכן מתקיים"? 
             "באילת,תגיעי ברגל..."
לצפיה ב-'איך הבדיחות האלה קשורות לפורום תמיכה?'
איך הבדיחות האלה קשורות לפורום תמיכה?
16/11/2017 | 07:27
1
12
לצפיה ב-'תראי,קצת צבע לא יזיק...'
תראי,קצת צבע לא יזיק...
16/11/2017 | 18:20
5
לצפיה ב-'בדיחה טובה'
בדיחה טובה
19/11/2017 | 01:45
11
מזכיר לי משהו דומה שקראתי פעם על רב שמייעץ לשמן ללכת לפריס לשתות ממעיין שהשותה ממנו מרזה, השמן חוזר עוד יותר שמן ואומר שנסע לפריז והרב אומר לו: אמרתי לך, ל-ך לפריס.
 
לצפיה ב-'לחברי הפורום - מה אתם חושבים עליה ועל התורה שלה?'
לחברי הפורום - מה אתם חושבים עליה ועל התורה שלה?
14/11/2017 | 04:52
54
http://www.mako.co.il/tv-people/articles/Article-f...

האם הטוקבקיסטיות תוקפות מקנאה? האם יש אמת בדבריה?
היא דמות שאני אוהב מאוד. אני יודע שהיא נשמעת קצת מסובבת אך עדיין מחבב אותה.
לצפיה ב-'לילה'
לילה
14/11/2017 | 04:48
1
47
ואני נתקף התקף קטן של דיכאון
כרגיל עם נדודי שינה
ופרפר שנכנס לי לתוך הנס קפה ומת שם.

אפילו שהיום הודיעו לי משהו שכביכול אמור לשמח
אני נתקף דכדוך
מהסיבה שהדברים האמיתיים - מערכות בינו לבינה או בינו לבינו
זה דברים תקועים אצלי ובעיקר באשמתי.

לילה... נתקף דכדוך
מחכה לי יום ארוך מחר
ואני קצת עייף נפשית
קצת עצוב מהמצב
בגילי גר בבית הוריי עם הורים מעיקים, ללא רישיון אבל למזלי יש עבודה. העבודה זה הקלף הכי חזק שיש לי עכשיו כי היופי.. לצערי.. מתפוגג - עד שאחליט להלחם בסימני הגיל והמשקל בהרבה כוח.
מחברת ספר מדהים ואהוב שליווה אותי שנים כתבה משפט יפה, לא זוכר את הנוסח המדויק אבל זה משהו בסגנון של 'אני מאמינה שלהזדקן בכבוד זה להלחם בזקנה בכל בכוח' והיא צודקת, כי לפני כמה שנים נלחמתי בזקנה בכל הכוח (מלבד עישון) ואדם גדול שחיזר אחריי שנים אמר לי שאני מזדקן יפה. מעבר לאותו אדם, חיזרו אחריי כמויות עצומות של גברים מכל חור בארץ וגם מחו"ל ומעט נשים. אז אני ידעתי מה זה יופי, רק לצערי מבעיות נפשיות לא זרמתי לאחד הדברים המהנים שיש ליקום להציע: סקס. זרמתי, אבל מעט ובצורה חלקית. אני מקווה שכעת שגילתי שיש לי צד בי סקסואלי (אחרי התנסות מינית חלקית עם מישהי), אגלה גם את הצד הבי סקסואלי עם בנות ומקווה שאוהב את זה. מקווה לפתח ביטחון עצמי ולהראות טוב יותר - ביטחון עצמי זה לא משהו הכי חזק אצלי.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
19/11/2017 | 01:44
4
לך לנוח, אולי תצליח לישון ולקום רענן ליום חדש. התחל לעשות למען עצמך. אני מקווה שגם בעתיד יחזרו להימשך אליך יותר.
 
לצפיה ב-'איזה הרגשה נוראית'
איזה הרגשה נוראית
10/11/2017 | 01:07
3
124
נסעתי למקום חשוב שאמור לעזור לי והרגשתי רע שם.. הרגשתי שקשה לי לחשוף נושאים רגישים..

בדרך העליתי שוב את התמונה הפרובקטיבית שלי מלפני כמה שנים.. וכשביקשו תמונות נוספות שלחתי תמונות מאותה שנה.. היחס הוא אחר! קראו לי חתיך ועשרות פניות פנו אליי בכמה שעות! איזה דפוק אני שפחדתי באותו זמן להפגש איתם.. אני חתיכת דפוק... וזה בטח נובע מהמטענים הרגשיים שעברתי בחיים שגורמים לי לחסימה הזאת...

ואיזה עצוב שכיום שאני מעלה תמונות עדכניות בקושי מתייחסים
רק מחזק את מה שתמיד ידעתי שנמשכים אליי בעיקר במראה נערי ושהזדקנתי... ברחוב בקושי מסתכלים עליי (טוב, כי אני ישן ב-6 בבוקר אז פחות רענן) וכשקוראים לי גבר זה מחריד. ולמי שלא הבין, יכולתי קצת יותר לקבל את ההזדקנות(ולהמשיך להלחם בה) לו הייתי נהנה במשך השנים אבל זה לא המצב סבלתי כל השנים.

אני לא יודע אם פחות מסתכלים עליי כי השמנתי או כי אני במראה עייף או שניהם.. אני יודע שבמראה רענן יוכלו להסתכל עליי יותר גם בגילי.. אני שונא את החיים... ידידה שהכרתי בפורום ושתפתי אותם מהחיים שלי היא אמרה שזה מצב קשה והחיים שלי חרא וזה מנחם... מנחם שהיא שמעה ומבינה ומסכימה איתי.. היא גם סובלת... בבקשה תתייחסו אליי..

ואיזה עצוב זה - עשרות פניות בכמה שעות.. מה אני לא מטומטם אני יודע שהייתי הורס - גם הציעו לי לדגמן באותה תקופה.
לצפיה ב-'חשבון נפש וחשבון גוף'
חשבון נפש וחשבון גוף
( לעמוד שלי בתפוז )
13/11/2017 | 00:44
1
46
נייק יקר,
קראתי בכאב את הדברים שלך, ואני שומעת כמה אתה מתייסר על ההזדמנויות שאתה מרגיש שהחמצת, על הסבל שחווית לאורך כל כך הרבה שנים...
אני מתארת לעצמי כמה אתה בטח מותש מהסבל המתמשך ומהמאבק בהזדקנות, שהוא ודאי קצת כמו מאבק נגד עצמך... נדמה לי שאתה לא סולח לעצמך על דבר, מלקה את עצמך על ההחלטות שקיבלת בעבר ועל האופן שאתה מרגיש שמתייחסים אליך בהווה. זה ודאי שוחק מאוד להיות תמיד תחת בחינה מדוקדקת כזאת, כשאתה גם הבוחן וגם הנבחן...
טוב לשמוע שיש לך ידידה שיכולה להציע שותפות ולנחם, ושלהזדהות והבנה יש כוח להקל מעט מהעומס והחרדה. אני מזמינה אותך להמשיך ולשתף אותנו פה ולאפשר לנו להיות חלק מהמסע שלך בחיפוש אחרי שלוות נפש...
 
שלך,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'קשה לי עם המילים:'
קשה לי עם המילים:
13/11/2017 | 01:20
44
'נראה סבבה', 'אתה לא כיעור ולא יפיוף הורס - אתה מקסים' , התעלמות באתרי הכרויות וכו'
קשה לי כי הייתי חתיך הורס, המילים שהייתי מקבל הם 'חתיך הורס', 'דוגמן', 'כוסון', 'סקסי', 'נראה מעולה' ועוד.  זה קשה לי וכואב לי. אני לא יודע אם זה בגלל שהזדקנתי או בגלל שאני נראה עייף כי ישן מאוחר או בגלל שאני בעודף משקל. כן מתכוון להלחם בהשמנה , בהתבגרות ולנסות מתישהו לישון מוקדם. לא רוצה להסתפק בבינוניות. ולבנתיים - סובל. עידוד? mindfuleye? שחר חרישי? בילי?
 
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
19/11/2017 | 01:48
6
אולי אם לא תציג את התמונות מהגיל הצעיר שלך, פחות תיעלב. השתדל לבטא את התכונות החזקות והטובות שלך כדי שיקבלו אותך למרות האפשרות שהזדקנת. ודאי יהיו אנשים עם העדפה אחרת שיאהבו את המראה שלך. השתתף בהרבה מקומות עם אנשים חדשים והפגן ביטחון עצמי, עד שלאט תמצא יותר קשרים.
 
 
לצפיה ב-'כשהסטרס משתק'
כשהסטרס משתק
10/11/2017 | 08:42
6
113
כשהידיים רועדות, מבלי שיהיה בעיה נוירולוגית;
כשהרעש הסטטי בראש מתגבר;
כשתום יורק אומר שהטיפוס על קירות נראה ממשי יותר מתמיד;
כשפעילות נורמטיבית נראית קשה מנשוא;
כשהאוטו קורקט בטלפון יוצר מבוכה לכותב;
רק אתה והמוח הסוער מבינים, הסטרס כבר פה והוא אכן משתק.
הבושה המתלווה לעיתים נראית קשה מנשוא ומביכה עד אין קץ.
אל תפחד אבל, כי לכל תקופה נוראית בסופה מגיעה הנץ האביב.
לצפיה ב-'נהדר נשמע אפילו אופטימי'
נהדר נשמע אפילו אופטימי
10/11/2017 | 09:14
2
53
ואני חולה על תום יורק, כמובן שהייתי בהופעה של רדיוהד בארץ, היה היסטרי
לצפיה ב-'טוב לשמוע חשבתי שאין לי את זה כשזה נוגע לכתיבה'
טוב לשמוע חשבתי שאין לי את זה כשזה נוגע לכתיבה
10/11/2017 | 09:24
1
20
לצפיה ב-'יופי של מונולוג...'
יופי של מונולוג...
10/11/2017 | 15:06
16
לצפיה ב-'שלום'
שלום
10/11/2017 | 12:23
27
בחיים יש שיפורים והגרעות. חשוב להיות במצב טוב, אבל גם להיות מודע למצב הרע ולשאוף לתקן אותו. אם המצב משתק ומונע לפתור, אולי הדרך הנכונה לזמן מה היא פשוט לנוח ממנו, לחשוב מחשבות טובות ולהירגע, ואחר כך לחזור לנסות לפעול ולתקן.
 
לצפיה ב-'תקווה מלבלבת'
תקווה מלבלבת
( לעמוד שלי בתפוז )
11/11/2017 | 21:03
22
כל כך יפה השימוש שלך במשפט האחרון כדי להפוך לחלוטין את כל התחושה שעלתה מהפוסט שלך. אנחנו באמת חיים בסיר לחץ אחד גדול. החיים ממש מלחיצים..עבודה, כסף, האנשים שסביבנו..כשקוראים את שכתבת שורה אחר שורה כמעט מרגישים פיזית את המשקל שמתיישב על הכתפיים, את הלחץ בראש ואת חוסר השליטה. אבל זה נפלא אם גם במצב הזה נשארת פינה בראש שמודעת לכך לזו תקופה, שהמצב ישתנה וישתפר..פינה ששומרת על השפיות ועוזרת אולי גם להורדת הסטרס. תודה לך..מתנדבת סה"ר 
לצפיה ב-'מקווה שיקדים להיניץ...'
מקווה שיקדים להיניץ...
16/11/2017 | 07:30
5

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום טיפול CBT
פורום טיפולי CBT
ויקטוריה רבין- מאמנת זוגית
האם אתה לא מחובר לעצמך?
פורום תמ
תמ"א 38 והתחדשות עירונית

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ