לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1463314,633 עוקבים אודות עסקים

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-' אירוח בנושא תזונת ספורט '
אירוח בנושא תזונת ספורט
21/01/2018 | 12:06
2
 
 
כולנו עושים ספורט ושומרים על תזונה נכונה, טוב נו... לפחות מנסים.
אז עכשיו יש לכם הזדמנות מעולה להתחיל.
ביום רביעי, 24.1, נארח בפורום קרב מגע והגנה עצמית את אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית, קאוצ'רית ונטורופתית, בנושא תזונת ספורט.

העלו את שאלותיכם על גבי שרשור האירוח כבר עכשיו!
 
 
לצפיה ב-'בקשה מוזרה מעט '
בקשה מוזרה מעט
20/01/2018 | 23:00
1
28
איך ניתן לאתר קרנף לבן 1  אם איני טועה זה הכינוי  שעקב טיפול תרופתי לקה בסוכרת  ורוצה טיפול טבעי   פרסם בפורום  ריפוי טבעי ותזונה  אנא עזרו ליצור איתו קשר רוצה לעזור לו בחינם או תשלום סמלי  קניתי באלפי שקלים חומר בנושא סוכרת לחץ דם וכולסטרול ונמצא בחובות עקב כך   איך אתפרנס בכבוד  איך אגיע לאנשים הנכונים שירצו השירות וישלמו ואתפרנס בכבוד יש לי חובות קרוב ל11000   שקל מה עושים תודה 
לצפיה ב-'הנה'
הנה
21/01/2018 | 09:54
9
 
וכל עבודה מכבדת את בעליה. מצא משרה כשוטף כלים במסעדה ברמה סבירה. גם האוכל יהיה לרוב חינם או מסובסד. גם העבודה לא קשה מדי. גם ההכנסה מיידית ויש הרבה שעות אם אתה רוצה.
 
 
לצפיה ב-'אני שמח'
אני שמח
21/01/2018 | 01:17
21
אני אדם מעניין ורוחני, אוהב אדם, איש מדע, וכנראה גם חכם ומוכשר. יש לי חיים נהדרים. זה משמח אותי.
לצפיה ב-'דיכאון - האם אני "חולת-נפש"?~~~~ טריגר!!!'
דיכאון - האם אני "חולת-נפש"?~~~~ טריגר!!!
18/01/2018 | 01:50
27
95
אני מרגישה מפגרת ביותר, אבל כנראה שכל החיים שלי אני מנסה להתכחש לזה שאני בדיכאון.
ועכשיו,שאני בקושי מצליחה להזיז את עצמי מהמיטה, וכל דבר הוא מאבק (להעמיד מכונת כביסה, לסדר את המטבח)  וכל הזמן המיטה קוראת לי... ולצאת לעבודה דורש ממני מאמץ על. כשאני בפנים כבר טוב לי ונעים לי.... אבל ברגע שאני לבד ואין לי מחוייבות שתחזיק אותי.....אני נעלמת לעצמי. כמו מתעלפת אל תוך שינה.
והפסיכיאטר שאל אותי "איך את ישנה"?
ואמרתי "דווקא בסדר."
והוא אמר "דיכאון."
ואני כל הזמן נאחזת ביומיום, בכל דבר הכי קטן שאני יכולה לעשות....
וכל כך רציתי להוכיח לעצמי שאין לי דיכאון.
שאפסיק עם הכדורים - ואהיה בסדר.
וזה לא קרה.
עדיין טוב שהפסקתי עם הכדורים שעשו לי תופעות לוואי איומות, והייתה גמילה ממושכת מהריטלין, אבל זהו, מסתבר שבלי סמי מרץ המיטה קוראת לי.
ואני מסתכלת על החיים שלי.....
ואני צריכה להפסיק להסתכל על החיים שלי....
אני חושבת שיש לי היום הרבה כלים להילחם בדיכאון, כלים שרכשתי במשך השנים, כמו יכולת לבקש עזרה, ויכולת לעזור לאחרים, ויכולת להתנתק מהדיכאון (פחות או יותר) כשאני עובדת, ויכולת לגרור את עצמי בכוח נגד הרוח המאוד עזה, ומשמעת עצמית, ולכן לא רק שניסיתי להתכחש לזה שאני בדיכאון, אלא גם הצלחתי.
ועכשיו הוא אמר "דיכאון",
וכל השועל נטול הגפיים התפרץ ממני,
והיתמות שלי, ושאין אדם (כמעט) שיעזור לי, והבדידות, והאין-כסף, והסטיגמות.
שקל לי להגיד לעדי כאן או לשיר לשים זין על הסטיגמות,
אבל אני לעצמי שומרת בכזה סוד שיש לי מאה אחוז נכות נפשי.
לפעמים יוצא לי לעבוד עם אנשים שיש להם אחוזי נכות נפשיים, ואני כאילו באה מהצד השני, כאילו מהחזקים, מהגיבורים.
ואף אחד לא יודע שאין לי (כמעט) אף אחד, ושכל הרכוש שיש לי מסתכם באוברדרפט ענקי ובמחשב נייד ועוד קצת בגדים וספרים וכלי מטבח, ושאני לא מצליחה כבר שנים לישון בלילות ושאני אוכלת בכאלה בולמוסים בקביעות שאני נהיית חולה ממש ועוד ועוד ועוד.
שחקי אותה, סמי.
העניין הוא שאני משחקת אותה החוצה וחלק ממני קונה את זה פנימה.
אז היום, אחרי שהפסיכיאטר קבע בקול נחרץ "דיכאון" והוסיף לי תרופה, יצאתי ממנו מנותקת ואבודה וכמובן עייפה עד לשד עצמותייי.
ואז בכיתי ובכיתי ובכיתי.
וריחמתי על עצמי ועל כל החיים האומללים האלה.
ואמרתי לעצמי "את בדיכאון, תפסיקי לשקר לעצמך. רוב החיים שלך בדיכאון."
והייתי עצובה על זה שאני כל כך רגילה להיות בדיכאון קשה נורא ועם מחשבות התאבדות קשות, שכשיש לי "רק" מחשבות התאבדות קלות יחסית שאני מצליחה להסיט כל פעם מחדש באמצעות כלים שאני מנסה לתרגל, וכשאני "רק" ישנה חצי שבוע ובקושי מצליחה לתפקד, אז זה לא נראה לי נורא ואיום.
שאולי אני כבר לא יודעת מה זה להיות לא בדיכאון.
ואז... האם גם אני חולה?.... חולת נפש?... בגללל שאני בדיכאון רוב חיי.
אני לא רוצה להיות "חולת נפש".
אני רוצה להיות חזקה ובריאה ושמחה.
ואני יודעת שעצם התיוג של הפסיכיאטר אותי כ"מדוכאת" כבר עשה לי רע והכניס אותי לדיכאון.
ואני יודעת שמחר אני אקום ואני אלחם ואאבק שוב נגד הרוח, ואני יודעת שאחרי שבקושי אצליח לגרור את עצמי מהמיטה רק בצהריים ואקום מדוכאת וכבדה אני אעבוד מחר עם מישהי שזה יעשה לי טוב כי אני יודעת לעזור לה מקצועית, ואני הולכת להשתלמות מקצועית עם חבר ואני יודעת שאהנה ואשתדל להנות, ואני יודעת שאמשיך להיאבק נגד הרוח ולא אגיד לעצמי "יש רוח" כדי שלא ארחם על עצמי. ואנסה, נורא אנסה להיות בהווה, ולהסתכל ולשים את המצוקות שלי בצד, ואני יודעת שאנסה בטיפת הכוח שיש לי להתלבש יפה, אולי מחר אשים סופסוף קרם פנים, אגייס את טיפת האנרגיה הנוספת שזה דורש ואשים אודם, ואגיד לעצמי שיהיה בסדר, ואענה לעצמי שכבר יש דברים שהם בסדר. וככה אמשיך מיטלטלת בין הכובד הבוכה נגד הרוח ובין המאבק לשחות וללכת הלאה. כי חייבים ללכת הלאה. כי אני חייבת ללכת הלאה. ואני חייבת לזכור שאני מדוכאת כדי להיות קצת קלה עם עצמי. ואני חייבת לשכוח שאני מדוכאת כדי להמשיך לשחות נגד הרוח. ורק שלא אקרע באמצע בין השניים. איך למצוא את המקום הנכון בין השניים?....


לצפיה ב-'ותודה למי שתקרא אותי'
ותודה למי שתקרא אותי
18/01/2018 | 01:55
2
19
לצפיה ב-'דיכאון '
דיכאון
20/01/2018 | 23:05
1
18
יש טיפול  מתקדם בקסדה גירוי מגנטי עמוק   או ריפוי בתזונה ודרכים נוספות  סי בי טי  אי אמ די אר   או מנטור  שמומחה בתחום זה ועוד שיטות אלטרנטיביות שונות  עזבי את הסטיגמה בצד לא להתביש במצבך   נטרול מתחים בכל דרך פעילות גופנית תזונה בריאה שינה טובה  חשיבה חיובית הכל יהיה בסדר בהצלחה  יש שיטתו של דוקטור אריק פרל  זהו בערך
לצפיה ב-'תודה רבה תומר. באמת בקשר לקסדה עם גירוי מגנטי - מישהו התנסה?'
תודה רבה תומר. באמת בקשר לקסדה עם גירוי מגנטי - מישהו התנסה?
20/01/2018 | 23:34
4
לצפיה ב-'שלום לך ומצטער לדעת על מצבך'
שלום לך ומצטער לדעת על מצבך
18/01/2018 | 11:51
2
66
החיים מעניינים, וצריך לנצל את החלקים והתכנים היפים והמעניינים שבהם. אם תביני את המשמעות של מה שאת עושה בעולם ומה שאת מקבלת וקולטת ממנו, ותמצאי עוד עניין בדברים האלה, יקל לך יותר לכוון עצמך למטרה פעלתנית מאשר לחוסר מעשה. אני מצטער שאת יתומה, המוות עצוב מאד וקשה לאבד אדם חשוב. בכל זאת ,חשוב להמשיך לאהוב את החיים שלנו. אולי כדאי שתחשבי לאיזו מין מגמה תרצי לנווט את חייך בזמן הקרוב ואולי גם בזמן הרחוק, מה מעניין אותך, מה בעצם חשוב לך. למדי מכל מיני מקורות נושאים שמעניינים אותך, עשי דברים שאת אוהבת, עבדי בעבודות שמעניינות אותך, דברי עם אנשים ומצאי אתם עניין משותף. על מחלות גופניות אפשר להתגבר ע"י פנייה למטפלים מומחים בשילוב עם דרך חיים בריאה ונכונה. דרך חיים טובים, גם מבחינה גופנית וגם נפשית, יכולה לשחרר מדיכאון ולתת מגמה ותוכן לחיים. לא צריך סטיגמות. אדם מכיר היטב את עצמו וצריך לעזור לעצמו, ואם הצליח לעזור לעצמו הוכיח  שיש לו כישורים ושאינו תלוי בסטיגמות חיצוניות.                              
לצפיה ב-'פילוסוף, עם הורים כמו שהיו לי עדיף לי להיות יתומה. תודה'
פילוסוף, עם הורים כמו שהיו לי עדיף לי להיות יתומה. תודה
18/01/2018 | 21:12
1
23
לצפיה ב-'מה ההורים עשו לך?'
מה ההורים עשו לך?
19/01/2018 | 12:20
13
לצפיה ב-'שלמות'
שלמות
( לעמוד שלי בתפוז )
18/01/2018 | 22:27
4
41
גקימופיגסי יקרה,
אני קוראת בדברייך עד כמה את נאבקת כדי לשמר שני צדדים בתוכך, שאולי הם בעצם לא נפרדים, אלא צד אחד. מצד אחד את רוצה לבטל את הדיכאון כדי להרגיש חזקה. מצד שני את רוצה להקל על עצמך, לא להיות תובענית כלפי עצמך, ואת זה את אולי משיגה בהכרה בדיכאון. ונשמע שהדיכאון אינו רק הלך רוח שמקשה עלייך, אלא תיוג, וייתכן שהתיוג הזה גורם לך להרגיש רע עם עצמך, משום ההקבלה "דיכאון = מחלת נפש". והתיוג צובע, אולי, את כל מי שאת, ומפריע לך, החזקה, להרים את הראש. ואולי את רוצה, בעצם, שיקבלו אותך ושאת תקבלי את עצמך על כל צדדייך, בלי לתת למקום הפגיע שבך להגדיר אותך בפני העולם.
יכול להיות שמה שהופך אותך לחזקה כל כך קשור גם בצד הפגיע. הבנתי שאת עובדת לעתים עם אנשים שיש להם בעיות נפשיות, ואני מתארת לעצמי שהניסיון שלך עם עצמך עוזר מאד. ייתכן שאת גם יכולה לראות אנשים עם בעיות כמות שהם, כלומר אנשים שלמים עם בעיה כלשהי, ולא כחולי נפש, או כאנשים שמהותם מתחילה ומסתכמת במחלה. גם בתקופה שבה קשה לך יותר, ואת נאבקת למצוא כוחות, את יכולה לזכור, איפשהו, שגם למי שאינו מוגדר כסובל מבעיות נפשיות יש נקודות חוזק ונקודות חולשה, ואולי את יכולה "לוותר" לעצמך או להקל על עצמך מתוך השלמה עם כך שאת, קודם כל, אנושית, כמו כולם, גם אם ההתמודדות שלך קשה יותר. את לא חייבת לראות את עצמך, או אחרים, לצורך העניין, כ"חולי נפש" לעומת "בריאים וחזקים". גם אם במסגרת מה שקוראים "גאות ושפל" את מתמודדת יותר עם השפל לאורך חייך, אפשר שתרגישי איך הגאות צומחת בתוכך, ומאפשרת לך, דרך הבנה ואמפתיה, להבין ולהרגיש יותר גם אחרים, גם את עצמך.
לצפיה ב-'סה"ר יקרה, תודה רבה, כתבת לי מקסים, אבל'
סה"ר יקרה, תודה רבה, כתבת לי מקסים, אבל
19/01/2018 | 01:45
3
49
זה לא מה שאני מרגישה.
אני לא מרגישה את האפשרות לאחד.
חלק מזה, וזה מעורר בי כעס, הן הסטיגמות על הסובלים מדיכאון.
בעצם אני, שאני ברגיל אדם מאוד ישר ומאוד גלוי, מסתירה את העובדה שאני סובלת מדיכאון כמעט מכל מי שאני עובדת איתו.
ביום שאוכל לומר בפשטות "יש לי בעיה של דיכאון" כשם שאני אומרת בפשטות "יש לי בעיה של שחיקת סחוס בברכיים" יהיה רגע שבו אוכל להתחיל לאחד את שתי הדמויות שלי.
אי אפשר להתעלם מזה שיש סטיגמות, ושאם אגיד את זה אני יכולה להיות מועפת ציק צק מעבודתי.
אי אפשר להתעלם מהמצב החברתי והתעסוקתי שכמעט מכריח אותי לחיות בארון ולהסתיר את הדיכאון.
עכשיו, כשאני כותבת את זה אני גם קולטת את זה בפעם הראשונה, וזה כל כך מכעיס אותי שסותמים לי את הפה בלי שבכלל ארגיש את זה, ואני נדרשת לחיות במחתרת.
נראה לי שממש בא לי לצאת מהארון.
!!!!!!
לצפיה ב-'גקי, זה נכון שקיימת סטיגמה'
גקי, זה נכון שקיימת סטיגמה
19/01/2018 | 09:24
50
וזה נכון שהיא מכעיסה ומקוממת,  אבל מכל ההפרעות הנפשיות אני חושבת שדווקא דיכאון, בשל היותו נפוץ כל כך בעולם המערבי, גורר הכי פחות תיוג סטיגמטי. לפחות כל עוד את מראה שאת מתמודדת ובשליטה.
עם זאת, לא לגמרי ברור לי למה את רוצה "לצאת מהארון" ומה זה ייתן לך. זה נראה כאילו הפנמת את האבחנה הזאת וקיבלת אותה כאילו היא חלק מהגדרתך העצמית. חלק חשוב ומרכזי אפילו. שהרי, לו סבלת מטחורים, למשל, עוד בעיה שלא נהוג לדבר עליה בקול - לא היה לך שום דחף לצאת ולספר על כך לעולם, ולא מרמור על כך שזה לא מתאפשר חברתית. וזה היה נכון גם אם הטחורים היו מלווים אותך כל חייך. אם כך - למה הדיכאון שונה? למה *בעיניך* הדיכאון מגדיר את האדם שאת יותר מאשר טחורים (ח"ו) או סחוס שחוק בברך היו מגדירים אותך?
תקשיבי, גקי, דיכאון הוא מצב. וגם אם בחייך עד כה הוא מצב קבוע או כמעט קבוע - זה עדיין מצב ש*את נמצאת בו*. הוא לא *את*. חבל שתזדהי עם האבחנה שקיבלת (על בסיס סימפטומים שדיווחת) ותאמצי אותה ככרטיס ביקור, גם אם רק בינך לבין עצמך, נוסח: "אני גקי הדכאונית. אני חולת נפש".  חבל שתעוללי לעצמך מה שהחברה מעוללת לאנשים עם קשיים בתחום הרגשות והמיינד - תחשבי שהקשיים הם חלק מהותי מזהותך....

לצפיה ב-'הסטיגמה העצמית'
הסטיגמה העצמית
( לעמוד שלי בתפוז )
19/01/2018 | 13:10
1
39
גקימופיגסי יקרה,
זה נכון שקיימת סטיגמה. ואני מבינה שבמקומות מסויימים, כמו מקום העבודה, את מרגישה מושתקת, שאינך יכולה לדבר בחופשיות עם חברייך לעבודה על בעיותייך. אין ספק שזה מקומם, ואני מבינה את הכעס שלך. אינני מנסה לעודד אותך לשנות את העולם. למרות שהסטיגמה העוד יותר בעייתית, אולי, מבחינתך היא הסטיגמה העצמית, והיא אולי זו שמפצלת את היחס שלך כלפי עצמך. אם היית רוצה לשנות, זו היתה הסטיגמה הראשונה שהיה עלייך להילחם בה. אבל גם אם אינך רוצה להילחם בטחנות הרוח שבחוץ, החשוב הוא איך את רואה את עצמך. אולי תגידי שאת לא יכולה שלא להיות מושפעת מהראיה של החברה. אבל אם זה נכון, זה יכול לגרום גם לך להיות סטיגמטית כלפי אחרים, שאת עובדת איתם. ואם את לא, מדוע שתהיי סטיגמטית כלפי עצמך? ברור שהמצב החברתי עדיין אינו אידיאלי כלפי הסובלים מבעיות נפשיות. יש עוד צורך בהסברה. אבל כדי שתחושי טוב עם עצמך, האם את באמת צריכה את האישור של הבוס שלך? ועוד שאלה: האם אין אנשים אחרים בחייך, שאת יכולה להיפתח בפניהם?
לצפיה ב-'אני רוצה להוסיף'
אני רוצה להוסיף
( לעמוד שלי בתפוז )
19/01/2018 | 13:44
30
שאינני מקלה ראש בהתמודדות עם התנאים החיצוניים, או עם ההרגשה שאת צריכה לשמור בסוד פרטים מסויימים על חייך, או שלא יקבלו אותך. את מרגישה, אולי, שאת סוחבת סוד,שאת לא יכולה להיות שלמה משום שהחלקים המרכיבים את חייך אינם שלמים. ואני שומעת כיצד נמאס לך להסתיר ואת רוצה להכריז באופן מוחצן על הבעיה שלך, כדי להתמודד באופן גלוי עם מה שאת עוברת ולא להרגיש כל הזמן את הצורך להסתיר. כי, בעצם, הרי לא עשית שום דבר רע. כתבתי לך את מה שכתבתי, מתוך מחשבה על כך שאולי, כדי להתמודד עם הסטיגמה, צריך לעקור אותה מן השורש מתוכנו. ואולי, כדי להרגיש אחת עם עצמך, זה יהיה הדבר הראשון שמצריך התמודדות. אני מבינה את הצורך להתמודד עם הסביבה, למרות שאני מעלה את השאלה, מיהו האדם שממנו את מבקשת אישור על היותך חפה מפשע.
לצפיה ב-'תראי כתבת פה המון דברים'
תראי כתבת פה המון דברים
19/01/2018 | 07:37
12
51
אני חושבת ממה שנשמע לי בין השיטין שיש לך הפרעת קשב חמורה, הפרעת אישיות גבולית שיוצרת לך דכאון והפרעות אכילה שלא נדבר על הפרעות שינה שאני מתרשמת שיש לך.
הפסיכיאטר שלך מודע לכל הדברים האלה? להפרעות קשב ולאכילה הרגשית והקושי לישון בלילה?....כי נשמע שאם הוא חושב שזה רק דכאון הוא בכלל לא בכיוון הנכון, נשמע שאת נזקקת כרגע למייצב מצב רוח וטיפול בהול עם דיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה. נשמע שיש לך הרבה עבודה לעשות, אבל זה לא אומר שזהו את נכה לכל החיים, זה אומר שיש לך נקודת פתיחה אחרת ואת צריכה לעשות דרך קצת אחרת מאחרים, זה הכל. וחוץ מזה יש לך הרבה מה לטפוח לעצמך על השכם, את נשמעת לי בחורה לוחמת, וזה קשה מאוד. מספר האנשים סטטיסטית שעוברים מה שאת עוברת ומצליחים להמשיך להתמיד במסגרת של עבודה במשרה מלאה הוא אחוזים ספורים, אז מגיע לך על זה הרבה כל הכבוד!!
לצפיה ב-'אני לא רואה שום סיבה למייצב מצב רוח. למה מייצב?'
אני לא רואה שום סיבה למייצב מצב רוח. למה מייצב?
19/01/2018 | 10:26
10
45
הגיוני שצריך פה טיפול נגד ההרגשה הדיכאונית. איך את יכולה להעביר ביקורת על אבחנת הפסיכיאטר בלי שנכחת בפגישות שבהן הוא איבחן?
את גם לא יכולה לקבוע שאשה בגיל הזה, עם הסימפטומים שהיא מתארת, צריכה טיפול בהול עם דיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה.
אין כללים אחידים בטיפולים בבריאות הנפש, וכל סימפטום נמדד גם עפ"י כמה הוא מפריע למטופל. אם הוא לא מפריע לו כמו שהוא מפריע לילדה בת 20, הוא לא יטופל כשלא צריך. לא מפנים אנרגיות טיפול למקומות שפחות נחוצים.
תמיד כל סבל נפשי יימדד בפני עצמו, ולא יטופל בפרוטוקול טיפול אחיד.
לצפיה ב-'היא מתארת פה אכילה רגשית בלילה'
היא מתארת פה אכילה רגשית בלילה
19/01/2018 | 10:34
9
51
ממצוקה כל הזמן, בולמוסי אכילה; התנהגות של מצוקה רגשית; אי יציבות רגשית די רצינית ועוד סימפטומים שמתארים בורדרליין קלאסי מהספרים ולא התחלתי לדבר על הפיצול שהיא מתארת.
אני גם יכולה לשים כסף שהיא רק שמעה דכאון היא נאטמה ולא נתנה תמונת מצב מלאה, איך רופא יכול לטפל אם הוא לא מודע להיסטוריה כללית ותמונת מצב אמיתית?..
לצפיה ב-'בורדרליין מכיל עוד המון המון סימפטומים'
בורדרליין מכיל עוד המון המון סימפטומים
19/01/2018 | 10:56
8
51
לא כל מי שסובל מבולמוסי אכילה, אכילה רגשית בלילה, התנהגות של מצוקה רגשית, אי יציבות רגשית די רצינית ועוד סימפטומים - מוגדר כבורדרליין אצל הפסיכיאטר.
אני סובלת מכל הדברים האלה, ומעוד דברים, ואף פסיכיאטר מכל הרבה הפסיכיאטרים שראיתי בימי חיי, כולל אלו שהכירו אותי היטב ואלו שפגשו אותי לראשונה - לא הגדיר אותי בבורדרליין מעולם. יש אצלי התנהגויות ששוללות בורדרליין, לדעת הגורמים המטפלים, וזהו.
 
רופא יכול לטפל מצוין בסימפטומים שהוא רואה, עפ"י מה שהוא רואה ושומע. אין טיפול ספציפי לבורדרליין. הטיפול הוא לפי סימפטומים, לא לפי סוגי הפרעות ההתנהגות. וגם רופאים שמכירים את כל ההיסטוריה שלך עשרות שנים, לא יכולים לדעת בוודאות איזה טיפול מתאים לך, רק לשער ולנסות. ולשנות עם הזמן בהתאם לשינויים שמתרחשים. 
לצפיה ב-'אין לי כוח לריב איתך'
אין לי כוח לריב איתך
19/01/2018 | 13:57
7
63
אבל מבחינתי את בהחלט עדי 2.
לצפיה ב-'שיימי, תאבחני גם אותי!'
שיימי, תאבחני גם אותי!
19/01/2018 | 14:17
5
65
בא לי גם! בא לי גם!

את עושה רק אבחונים פסיכיאטריים? כי לאחרונה תוקפים אותי כאבי בטן פועמים שמלווים בנפיחות בבטן התחתונה ובחולשה כללית. וגם יש לי פריחה מוזרה על הישבן, הנה כאן, אני כבר מראה לך...
את יכולה להגיד לי מה זה? זה יחסוך לי תור אצל רופאה, בדיקות לא נעימות והמתנה לתוצאות!

בתודה, עדי 3



לצפיה ב-'אה רגע, ושכחתי לספר לך על הפצע המוגלתי ההוא מתחת לבית השחי..'
אה רגע, ושכחתי לספר לך על הפצע המוגלתי ההוא מתחת לבית השחי..
19/01/2018 | 14:52
12
לצפיה ב-'אני עוזבת את הפורום בגללך'
אני עוזבת את הפורום בגללך
19/01/2018 | 19:24
3
56
את חלאת אדם.
לצפיה ב-'דווקא שחרית בחורה טובת לב שמוצאת חמלה גם'
דווקא שחרית בחורה טובת לב שמוצאת חמלה גם
20/01/2018 | 03:59
1
36
על מי שפוגע בה מהיכרותי אותה היא פשוט נפלה לחולשת אנוש כי יש משהו מקטין בלאבחן ולקטלג אנשים בלי להכיר אותם ובלי צורך.
לצפיה ב-'כמובן שבגלל'
כמובן שבגלל
20/01/2018 | 04:00
31
זה אני חברה שלה לעולם לא אתחבר עם אנשים בעלי לב רע
לצפיה ב-'זאת אבחנה רשמית?'
זאת אבחנה רשמית?
20/01/2018 | 18:50
32
וברצינות - זאת לא הפעם הראשונה שאת מחלקת כאן אבחנות פסיכיאטריות בקלות דעת ובמראית עין של ידענות. את יודעת, שיימי, אנשי מקצוע אמיתיים משתמשים במה שנקרא "אבחנה מבדלת"(Differential Diagnosis). לא מספיק שסימפטום מסויים עשוי להתקשר להפרעה מסויימת - כי ישנן הפרעות נוספות שהוא עשוי להיקשר אליהן. בתהליך של האבחנה המבדלת את פורשת לפנייך את כל האפשרויות השונות לאיטיולוגיה/סינדרום של סימפטום או סימן מסויים, ומנסה למצוא סימנים וסימפטומים נוספים שימשכו לכיוון של סינדרום מסויים על פני האחרים. וגםאז ישנה אפשרות של טעות ("3 רופאים - 3 אבחנות" - שמעת פעם?) גם ברפואת הגוף - ועוד הרבה יותר ברפואת הנפש.
במילים אחרות - קצת יותר צניעות במתן אבחונים. ובפרט בתחום כל כך רגיש...
ומצטערת אם חריפות הניסוח שלי פגעה בך, המטרה היתה להעביר מסר - לא לפגוע.
לצפיה ב-'למה צריך לריב? כי את אומרת את דעתך ואני את דעתי?'
למה צריך לריב? כי את אומרת את דעתך ואני את דעתי?
19/01/2018 | 15:08
54
לא להסכים זה לא מריבה.
אני לא יודעת מהי ההגדרה הפסיכיאטרית עדי 2.
אני יודעת שעדי לא לקתה בהתקפים פסיכוטיים, כמו שחטפתי כשהייתי בגילה. לא שמעתי ממנה גם שהיתה לה היפומאניה.
אני יודעת שאין לי שום חרדה חברתית, והאישיות שלי שונה לגמרי משלה. ביישנית ומתקשה להתבטא בע"פ וורבלית - זה הדבר האחרון שאפשר להגיד עלי...
וכמובן שאיננו דומות כלל בהתייחסות הרגשית לקשיים הנפשיים שלנו. 
ואלו רק דוגמאות...
 
בכל אופן, מבחינתך אני יכולה להיות מה שתרצי, וזה לא יפריע לאף אחד. כל עוד לא תגידי לי שהפסיכיאטר שלי צודק או לא צודק באבחנה שלו. את זה רק אני והוא נחליט.
לצפיה ב-'שיימי, היי. '
שיימי, היי.
20/01/2018 | 20:58
28
אני בטוחה שכתבת מתוך מניעים טובים, אבל היה לי קשה עם הניתוחים והתגיות ששמת עלי. אני כותבת כאן כדי שתעזרו לי למצוא את עצמי - כל פעם שאני נעלמת לי. ומה שכתבת לא עזר. להיפך.
 
לצפיה ב-'מי אני?'
מי אני?
19/01/2018 | 10:46
2
52
אדם. 
אדם בוגר.
אדם בוגר הוא אדם עם רגשות אמביוולנטיים, שיכול להרגיש גם חלש וסובל מקשיים וזקוק לעזרה, וגם חזק ויכול לפעול ולעשות. 
הוא גם הולך לרופא בבוקר, וגם רוקד על במות בערב. 
הוא גם מנכ"ל חברה, וגם צריך לשירותים כמה פעמים ביום. 
 
כשאדם הולך לרופא, הוא פורס את נתוני הסבל שלו. הרופא כותב "דיכאון" כי הוא צריך לתת לו תרופה נגד דיכאון. רופא אחר כותב "סכרת" ונותן תרופה נגד סכרת. יש רופא שכותב כולסטרל ונותן סטטינים לרפואה.
מנהל כוח האדם בחברה שאת עובדת בה, כותב: מנהלת חשבונות/קלדנית/פקידה/עו"ד/מבקרת איכות. 
 
אז מי את? אדם בוגר, בודד, עם קשיים, עובד במשרה מלאה. חי יום יום חיים מלאים. 
את מי שאת מחליטה להרגיש.
 
בעבודה אינך מביאה את נתוני הסבל שלך, כי הם לא רלוונטיים. גם לא את מצבך החברתי. לשם את מביאה את נתונייך התעסוקתיים. 
בחברה את מביאה את נתונייך האישיים בהתאם לסיטואציה. את לא בשום ארון, כשאת לא פורטת לאדם שמולך כל דבר שלא רלוונטי לקשר שביניכם. 
אני מספרת חופשי על מצבי הנפשי, לכל חברותיי הקרובות, בהתאם לסיטואציה שעליה אנו מדברות, וגם לכל מכרי, בהתאם לקשר ולסיטואציה. גם לנהג המונית, אם זה רלוונטי. בד"כ זה לא. אני לא בארון כשאני נמנעת מלספר לו. 
ביום רביעי עברתי ניתוח. לא סיפרתי לשום אדם שזה לא היה רלוונטי לו, לא בגלל שאני מסתירה את זה בסוד. הנה, אני לא מסתירה ואני לא בארון. 
 
יש לי בתיק הרפואי מחלה סכיזואפקטיבית בי פולרית עם נטייה לדיכאון, דיכאון כרוני (שלא מפרט את הרמה המשתנה), בולמיה בעבר, PCB, כולסטרול גבוה וטרום סכרת, ועוד. בביטוח הלאומי רשום תחת שמי 50% נכות רפואית וקצבת נכות. תלוי באיזו מחלקה, כמובן. במחלקת נכות כללית זה רשום כך. במחלקת תשלומי ביטוח רשום שאני עצמאית, עוסקת מורשית. 
ההגדרות הרפואיות או התעסוקתיות או הכלכליות (ג+1) לא מגדירות אותי. הן נתונות כדי שאקבל את זכויותיי האזרחיות. אני כבר המון שנים לא ג+1, אף על פי שאני רושמת זאת בתיק הרפואי, הסוציאלי ובתיק מס הכנסה. אני אשה החיה בבדידות נוחה, עם נחת עצומה מהבן היחיד ומשפחתו. 
אני לא נמצאת בשום ארון כי אני לא מרגישה בשום ארון. בארון בכלל אין מקום, יש בו בגדים. אני שוכבת על הספה, מוקפת ב-3 חתולים מתוקים, יושבת ליד המחשב וכותבת, מנקה את הבית לעיתים קרובות (חתולים...), מבשלת, הולכת לחברים ולעבודה ונהנית מהחיים, שהרבה פעמים אני סוחבת אותם לגודל הקשיים הרגשיים. 
כי ככה זה, אדם בוגר, יש לו רגשות אמביוולנטיים ומצבים אמביוולנטיים. וזו לא סתירה, זה בעת ובעונה אחת כל הזמן. גם קושי, גם שמחה, גם כאב, גם אושר. 
לצפיה ב-'סהרית, שחרית ואופירה - אתן מקסימות לי!!!!! אכתוב אח"כ'
סהרית, שחרית ואופירה - אתן מקסימות לי!!!!! אכתוב אח"כ
19/01/2018 | 21:33
1
42
 
 
 
לצפיה ב-'לכולן. כתבתן לי ככ הרבה דברים. נורא נורא מודה. אנא קראו....'
לכולן. כתבתן לי ככ הרבה דברים. נורא נורא מודה. אנא קראו....
20/01/2018 | 20:42
35
חשבתי הרבה איך לנסח מה שאכתוב עכשיו..... זה קשה לי....
אז קודם כול - תודה לכולכן. שחרית - מבריקה כהרגלך תודה. ברור שאת צודקת (עכשיו שנרגעתי).. מה פתאום אתן למישהו או משהו להגדיר אותי. וגם לך אופירה - תודה רבה רבה.אין ספק - אנחנו מורכבןת ומכלול וסתירות. שכחתי שיש לי רשות להיות כזאת.  ומתנדבת סהר גם תודה רבה , אין ספק שה "שיימינג" (זאת המילה שעולה לי עכשיו) הקשה,  ההכפשה הקשה 
, באה מתוכי.
אותו לילה ולמחרת ובעקבות מה שכתבתן כאן הבנתי:
היה לי שחזור של הילדה החסרת אונים שהייתי מול הפסיכיאטר וההורים הכל יכולים. והבנתי שאו שבפגישה השבוע הפסיכיאטר לא הקשיב לי מספיק או שאני לא דייקתי מספיקק, ואז ביום שישי צלצלתי אליו ואמרתי לו שבכל זאת יש לי רגשות מעורבים לגבי הכדור הנוסף שהוא הציע לקחת כי אני חושבת שאני כן בתהליך טיפין טיפין של שיפור. ואני גם בדיכאון ואני גם לא בדיכאון  (שימי לב, אופירה, אם את קוראת). והוא אמר בטח ושאין שום בעיה, ואפשר לחכות עם הכדור הנוסף. והרגשתי כזאת הקלה.
זאת האחריות הבלעדית שלי להקשיב לעצמי כמו שצריך.
הפסיכיאטר יקשיב יותר או יקשיב פחות.
ישמע יוןתר או ישמע פחות.
אבל אני רוצה שתדעו, נשים יקרות לי, שלכתוב כאן היה שלב בלהגיע לזה. איכשהו. לא יודעת איך.
כך שכרגע אני עדיין לא מוסיםה את הכדור, מנסה לעשות דברים לשיפור השינה, ובודקת וחושבת כל מיני דברים, קוראת באינטרנט.
ויש לי תחושה של אופציה ושאני מחליטה על גוןרלי , תוך כדי שאני נעזרת בפסיכיאטר (המקסים) שלי, ולא שקובעים לי ונופל לי מגבוה.
אז ממש ממש תודה שעזרתן לי לפתוח את הסתימה בנשימה.
______________________________
ולסיום: הסבר קטנטן שאני לא רוצה להרחיב כי זה עושה לי רע.
ילדותי הייתה טראומות - מכות, צעקות ויותר מזה.
ניסיתי להתאבד. 
לקחו אותי לפסיכיאטרים, נתנו לי כדורים, סיממו אותי - אבל ממש סיממו, תייגו אותי בתגיות.
התגיות האלה פגעו בי בבגרותי, לא רוצה להיכנס לסיפורים.
עד היום יש בי פחד מטורף מאיך ינצלו לרעה ......
אני לא רוצה להוסיף כי כל מילה עושה לי רע.
רק חשבתי שמגיע לכן הסבר, על למה אני מתכוונץ כשאני אומרת שהיה לי שחזור.
 
 
לצפיה ב-' צריכה לנסוע מחר ומתה מפחד'
צריכה לנסוע מחר ומתה מפחד
20/01/2018 | 18:26
7
38
כל כך מעדיפה להיתקע במקום המוכר. במיטה.. לא להתאמץ. לא להתמודד.
איזו תקופה נוראית.

יש לי מחר שיחת התעניינות בתל אביב, לגבי קבוצת תמיכה. ואני לא רואה את עצמי עושה את זה.
גם כי זה רחוק. גם כי צריך להתחייב כל פעם חודש מראש. גם כי זה נגמר ב9 ומשהו בערב.. ועד שאחזור הביתה זה 11.
למה בכוח?:(
כל כך בא לי לבטל ולא ללכת.. לחכות שדברים יסתדרו, אולי עם עזרה של ביטוח לאומי.. אולי בדרך אחרת ולא לקפוץ ככה למים עם דברים גדולים.

איך אני עושה את זה?
חודשים שלא נסעתי מהעיר לבד. וזה עוד בערב..
אבל זו רק שיחת התעניינות.. אני תמיד יכולה לבטל אחר כך.
אוי מה אני עושה? אני כל כך דועכת. זה כל כך מפחיד אותי.

תמיד בסופ"ש יש קצת שיפור.. כי כולם בחופש.. כולם בבית.. אני לא צריכה לחשוב יותר מדי.
אבל מגיע מוצאי שבת.. ואני חושבת על השבוע הריק שקרב, ואני מתה. לא מסוגלת יותר ככה.
מעדיפה בפנים לעשות דברים שהם קרובים יותר לבית.. ולא לנסוע החוצה לדברים מפחידים וקשים. כי באמת מרגישה שאני לא במצב לזה.
מה אני עושה? לבטל את זה? ואז להרגיש יותר גרוע עם זה שאני תקועה? או ללכת וגם להרגיש גרוע על הדרך?

אוף אני לא יודעת איך לצאת מהמצב הזה.
ממש לא מסוגלת לעשות שום דבר. והמחשבות לא מפסיקות.. עבודה.. עבודה.. ושוב.. לא מסוגלת. תקועה.
אם לא אלך לזה מחר.. גם אמא תתעצבן, גם המטפל יתאכזב.. אבל אני לא חושבת שממש אכפת לו אם אלך או לא. כי זה לא כזה קריטי כרגע, זה לא מה שממש יציל אותי מהמצב הזה.
אבל לנסוע עד לשם..:(
כל כך רוצה לבטל. כי אני יודעת שאם אלך, אשמע, ואז בטח אתחמק בצורה כלשהי ולא אתחייב. כי אני לא באמת רוצה ללכת לשם.
לא רואה את עצמי בקבוצת תמיכה.. יותר מדי להתעסק בזה כל הזמן.. זה לא טוב.
מה אפשר לעשות?:(

אוף כמה ייאוש. אם רק היה אפשר לעצור את הזמן ולא להתחיל את השבוע הקרוב.
זו מלחמה שלא נגמרת. ואני כבר מותשת
לצפיה ב-'לבטל ולהרגיש תקועה? או ללכת ואולי להרגיש גרוע?'
לבטל ולהרגיש תקועה? או ללכת ואולי להרגיש גרוע?
20/01/2018 | 19:04
6
26
ללכת! חד משמעית! גם אם את עלולה להתאכזב. ולמרות שאת מקריבה את הנוחות שלך ליום אחד, ואת תחושת הביטחון (השקרית!) שההשארות בבית נותנת לך. תחשבי על זה ככה: את המצב הזה, של התקיעות וההישארות במיטה - את כבר מכירה, וזה גיהנום. כל התנסות אחרת שתבחרי - תיתן לך אפשרות להכיר עוד משהו, שיכול להיחוות כגרוע (אבל גם להישאר בבית זה מספיק גרוע!), אבל גם עשוי להיות הרבה יותר טוב, ולהחדיר בך כוחות חדשים ותקווה חדשה,או למצער - אפילו סתם להסיח את דעתך מהדיכאון והחרדה לכמה שעות. אני רואה את זה כמצב בו אין לך מה להפסיד - ואפשר רק להרוויח!
ואולי באמת תוכלי למצוא שם עזרה כלשהי, ואפשרות להתקדם ולטפל, אפילו במעט, בבעיה החברתית שלך.
אל תתני לפחד לשתק אותך ולמנוע ממך להתקדם! תתני לזה צ'אנס, עדי!
ותספרי לנו מחר איך היה!
אני אישית ממש רוצה לשמוע!


לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
20/01/2018 | 20:00
5
19
איזו מקסימה את.
 
זו רק פגישת התעניינות. זו עדיין לא הקבוצה עצמה.
אבל אני לא יודעת.. לא רואה את עצמי בקבוצה.. עושה משחקי תפקידים, מדברת מול קהל וכאלה. וצריך גם לנסוע ולחזור מאוחר.
אני יודעת שארגיש נורא יותר אם לא אלך. ויש גם רשימת המתנה אחר כך. מה שנותן לי עוד הזדמנות לחשוב על זה ושוב לבטל.
אני מאוד רוצה שיצליח לי בועדה של הביטוח הלאןמי השבוע, אבל עם המזל שלי יש לי הרגשה שזה לא יקרה. ואני לא יכולה למשוך ככה יותר. זה באמת גיהנום.
חוסר היכולת הזו לחפש עבודה כמו בן אדם וללכת לעבוד.. איך הגעתי לזה? אולי כי אני יודעת שעד עכשיו זה לא הצליח לי? ומפחדת שוב מכשלון? אבל מרגישה נורא. באמץ. במיוחד בבוקר. לקום לכלום הזה. שגם זה לוקח לי כמה שעות. כי מה הטעם לקום לכלום:(
 
נמאס לי כבר להתלונן. נמאס מהמצב הזה
לפעמים נראה שזה לא ייגמר לעולם
 
תודה שחר
לצפיה ב-'עדי, היי. אני מבינה ומזדהה....'
עדי, היי. אני מבינה ומזדהה....
20/01/2018 | 21:31
4
19
ומתוך ההזדהות עם הקשיים של לקום וללכת ולנסוע אני רוצה לשאול אם אין אםשרות למשהו אחר שיהיה יותר קרוב, ולא משהו רחוק שזה משהו שורא נורא קשה לך.
חוצמזה אני שומעת אותך (קוראת(:) אומרת לא פעםשלא טוב לך להתעסקעם הדברים והדכאונותץ יותר מדי. אז אולי דווקא איזה חוג יצירתי ליד הבית, שיפתח לך אפשרות ליצירה גם בבית?.... משהו במתנס השכונתי?..סתם אני זורקת רעיונות: חוג לציור, פיסול, סדנת כתיבה?.. הרבה אנשים מתמודדים עם הקשיים באמצעות יצירה ...
אולי יפתח לך איזה כיוון מחשבה.......
בהצלחה בכל מקרה, ואל תרדי על עצמך מה שלא תבחרי.
את בתקופה מחורבנת, ולאט לאט.
תחפשי את הדברים שנכונים לך.
________
מה עם השחייה דרך אגב?... את ממשיכה לשחות?...
 
לצפיה ב-'היי גקי מקסימה'
היי גקי מקסימה
20/01/2018 | 21:42
3
23
ההודעה שלך באמת מרגיעה ומעודדת קצת.
 
ניסיתי ללכת לקבוצה פה בעיר שלי. קודא. אבל זה לא התאים לי. כולן שם היו מבוגרות וחרדיות.. שזה פחות משנה לי אבל הקבוצה עוסקת בהתמכרויות וזה פחות התאים.
ניסיתי לחפש בנרות קבוצה פה בעיר שלי. אבל אין פה שום דבר כזה.
הקבוצה בתל אביב מים שקטים.. מתעסקת במיוחד בחרדה החברתית. אבל קשה לי עם זה נפשית. וגם יש רשימת המתנה. רק להיפגש איתם לקח לי שבועיים לחכות.. ומה שעושים שם בקבוצה.. משחקי תפקידים וכל הדברים האלה שקשים לי.. אני לא באמת רואה את עצמי עושה את זה :/ מקסימום הולכת פעם אחת.. כמו שעשיתי פה בעיר שלי ונוטשת. הבעיה ששם חייב להתחייב לחודש, וזה  לא כזה זול.
ואמא לחצה.. והמטפל לחץ והם חושבים שזה יהיה מושלם במקביל לטיפול אצל הפסיכולוג.
גם הפסיכיאטרית חושבת שזה יעשה לי טוב.
אבל ברצינות.. לנסוע יותר משעתיים ולחזור ב 11 הביתה.. עכשיו זה עוד בסדר אולי כי אני לא עובדת. אבל אחר כך? אין סיכוי שאתמיד לטווח הרחוק.
לגבי החוגים שאמרת.. אני יודעת שזה יעשה לי טוב. אבל קשה לי מאוד להזיז את עצמי. אומרים לי ללכת להתנדב.. לעשות דברים שבחיים לא עשיתי.. קבוצות. ואני כן מנסה חלק מזה. אבל זה קשה לי.
 
יום חמישי הייתי אמורה לנסוע לירושלים להתייעץ עם מישהו לפני הןעדה. כמה שהיה לי קשה להתכונן לזה נפשית ולשכנע את עצמי.. כל כך לא רציתי. בסוף הוא ביטל לי בשניה האחרונה. הרגשתי נורא.
 
לא יודעת מה יהיה בסוף.
גם עכשיו כל המשפחה ירדה עליי. אחד אחרי השני. אמא אמרה לי מתי כבר נשמע ממך משהו חיובי :/ ומדברת איתי לא יפה. צועקת.. וכל האחים ירדו עליי כי אמרתי שמחר אניה  פה לבד בבית.. אמרו לי מה חדש.. ואני מרגישה כל כך נורא ולבד. זה המקום היחיד שבאמת קצת מקל :(
 
יש נתק ביני לבין המטפל. התלות שלי בו ירדה. אבל התחלפה במין אפטיות. לא אכפת לי כבר מכלום. שקועה יותר מדי. כותבת לו לגבי הועדה דברים דווקא שהוא ביקש לדעת.. אבל הוא לא מגיב. רוצה שאתקשר. וזה כואב.
 
קשה ממש ככה. אף אחד לא מבין ואני צריכה להחזיק את עצמי. ומחר עוד שבוע..  מלא מחשבות ופחדים ובאמת גיהנום. 
 
לגבי השחיה.. הפסקתי. למרות שזה מחומם. קר לי מדי. גם ירד לי החשק מהכל. בלחץ נוראי מהמצב הזה.
אם לנסוע נהיה בלתי אפשרי.. איך אני חושבת לעבוד בכלל?
חייבת את העזרה של ביטוח לאומי.. והכי מפחיד אותי שזה לא יצליח. מה אז? כבר הלחץ בבית נוראי..
אבא אמר לי היום.. כאילו בצחוק.. שהוא חשב שעברתי דירה.
לצפיה ב-'ציטוט שלך יקירתי'
ציטוט שלך יקירתי
20/01/2018 | 22:04
2
18
עדי
אני מצטטת אותך
"לגבי החוגים שאמרת.. אני יודעת שזה יעשה לי טוב. אבל קשה לי מאוד להזיז את עצמי."
אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שאני קוראת אותך שאת יודעת שמשהו יעשה לך טוב.
אז אולי את האנרגיות והמאמצים ובקשות העזרה כדאי להפנות לשם?
 
לצפיה ב-'תודה רבה :('
תודה רבה :(
20/01/2018 | 22:09
1
15
אוף איזו מחלה נוראית ואינסופית. שזה הכי נורא שיש.  מקווה שהשבוע משהו ישתנה
לצפיה ב-'אמן'
אמן
20/01/2018 | 23:32
5
לצפיה ב-'הפנטזיה האולטימטיבית'
הפנטזיה האולטימטיבית
17/01/2018 | 19:30
9
112
לא ללמוד יותר שום דבר.
לא לעבוד בחיים.
לא לצאת מהבית ולאכול ממשלוחים.
לכתוב סיפורים.
להצליח גם לקרוא.
לצפיה ב-'בלי קשר עם אנשים אחרים - '
בלי קשר עם אנשים אחרים -
17/01/2018 | 22:19
1
66
מה שוים החיים?
לצפיה ב-'אצל מיזנתרופים זה הפוך'
אצל מיזנתרופים זה הפוך
18/01/2018 | 12:51
56
עם קשר עם אנשים אחרים - מה שוים החיים
לצפיה ב-'אני כן רוצה לעבוד וללמוד'
אני כן רוצה לעבוד וללמוד
18/01/2018 | 07:19
59
אבל הכול מהבית. וזה באמת מה שאני עושה.
הלוואי שיכולתי להיות לגמרי משק אוטרקי, כך הכי מתאים לי. אבל כולם אומרים שהרחוב הוא טוב ושלשמש יש קרניים שמחממות ושיש בחוץ עצים וציפורים ושמים כחולים. אני מנסה להיזכר, אבל הכי טוב לי בחדר שלי, ולסגור גם אותו.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
18/01/2018 | 11:40
36
חשוב מאד לעסוק בדברים יפים שמשפרים את הרוח, אבל צריך גם לעשות מעשים פעלתניים שתורמים לחברה, וגם לנו בכך שיעניקו לנו מסגרת ותוכן מחייב לחיים. אני אוהב ללמוד, ואני חושב שמעניין מאד ללמוד. לימודים יכולים גם לתת עוד השראה לכתיבה.
    
לצפיה ב-'תאורטית זה אפשרי'
תאורטית זה אפשרי
18/01/2018 | 12:50
48
אם אתה יכול לכתוב סיפורים כאלה שניתן למכור אותם ולהתפרנס מכך, או אז:
- לא תצטרך לעבוד (בעבודה נוספת מעבר לכתיבה)
- לא תצטרך ללמוד
- תוכל להזמין אוכל ממשלוחים
 
אבל כמו שאמרת, זו הפנטזיה האולטימטיבית, וככזאתי, היא תשאר פנטזיה (כמו שאני בטוח שברור גם לך).
 
לצפיה ב-'צעדים למימוש'
צעדים למימוש
( לעמוד שלי בתפוז )
18/01/2018 | 22:37
3
27
מיזנתרופ יקר,
נראה שנכווית בכמה תחומים בחיים. אולי אתה מיואש ממסגרות ואנשים, ורק רוצה להסתגר מפני העולם שאיכזב אותך כל כך. למרות שאני מבינה שזו פנטסיה שאינך מממש כרגע – אולי, לו היית יכול, היית עוזב את הכל. ועדיין, גם בפנטסיה, אתה שומר על קשר עם החיים. אתה כותב, וגם קורא. אתה נותן משהו מעצמך, וגם מצליח לקבל. והרי גם כתיבה היא עבודה, ומקריאה אפשר ללמוד. וכשאתה קורא, גם אם אתה לא יוצא מהבית, העולם בא אליך. נשמע שאתה מתקשה לקרוא כרגע. האם תוכל לחשוב על דרך לשנות את המצב? האם תרצה לשתף בכך?  
לצפיה ב-'תודה על כל התגובות.'
תודה על כל התגובות.
19/01/2018 | 08:27
2
33
ראשית, ההודעה הקודמת שלי נכתבה מתוך סערת רגשות, שנבעה מדיאלוג נדיר עם אימא בענייני כסף. מעבר לכך אני לא ארחיב, ברשותכם.
אם אני מנסה להגיב להודעה של סה"ר בלבד, יכול להיות שמה שמונע ממני לקרוא ולכתוב הוא לא הידיעה שבעוד חודש יתחילו עוד לימודים, שמבטיחים לי שבסופם הפעם תהיה עבודה, אלא העובדה שכנראה יש לי איזה תסביך נגד אכילה בבית. זה אומר שבין אם אני נוסע להורים לאכול, ובין אם אני אוכל בחוץ, אני פשוט לא בבית לכמה שעות באמצע היום, ונדמה לי שגם כשאני חוזר אני כבר מנוטרל עד הערב.
חוץ מזה, יכול להיות שאני קובע לעצמי יותר מדי כללים בלתי כתובים, שמונעים ממני את שני התחביבים האלה. אני לא יכול להסביר מה הכללים האלה אבל, למשל, ימים כמו היום (ויום רביעי) אני מתייג מראש כימים גרועים. יום רביעי היה גרוע כי ביום שלפניו נרדמתי לארבע וחצי שעות בצהריים, וכנראה הפנמתי איזו ביקורת של ההורים על שינה מרובה, אז ניסיתי לעשות לילה לבן. זה לא הצליח, אבל בכל מקרה נמנעתי מתרופת הלילה. היום הסיפור פשוט יותר: הייתה אתמול יציאה. בניתי על זה שאני אתעורר מוקדם מספיק בלילה כדי לקחת, אבל הצלחתי לישון עד חמש.
אולי אפשר להתחיל מלבטל את הכלל הזה, ולנסות לקרוא גם היום. משם אני אמשיך לכללים האחרים, כשאצליח לזהות אותם.
תודה רבה!
לצפיה ב-'בהצלחה בלימודים!'
בהצלחה בלימודים!
19/01/2018 | 14:49
1
26
ובכל היתר.
כולל לעשות דברים שמעניקים לך רוגע ומסבים לך הנאה.
מקווה שעם הזמן יהיה לך יותר טוב גם עם עצמך וגם בחברת אחרים..
המון טוב!
לצפיה ב-'תודה!'
תודה!
19/01/2018 | 16:15
7
לצפיה ב-'תשובה שקיבלתי בפורום של ביטוח לאומי'
תשובה שקיבלתי בפורום של ביטוח לאומי
19/01/2018 | 10:22
4
54
שלום לך,
 
לוועדה רפואית ניתן להגיע עם מלווה:בן משפחה/עו"ד/עו"ס/רופא.
 
...
מה זה אומר? שלפסיכולוג לא יתנו להיכנס? זה לא נשמע הגיוני. מה אעשה?
היא הייתה כללית מדי. ואם הוא יגיע, מה יגידו לו אל תכנס? למה רופא ועובד סוציאלי כן? 
אוי ויי.. 
לצפיה ב-'עו"ס ורופא הם גורמים שמטפלים בך רפואית וסוציולוגית'
עו"ס ורופא הם גורמים שמטפלים בך רפואית וסוציולוגית
19/01/2018 | 10:49
3
38
אין סיבה שיתעקשו שהפסיכולוג המטפל לא ייכנס.
אם מישהו יתעקש מאיזהו סיבה, תתעקשו גם אתם. אין הבדל בין פסיכולוג או עו"ס או רופא, כגורמים מטפלים. 
לצפיה ב-'היא הגיבה לי שוב'
היא הגיבה לי שוב
19/01/2018 | 11:47
2
40
פסיכולוג אינו יכול לייצג בוועדה cוורנה<< ההודעה הנוכחית19/01/2018 | 11:0114
ראי מענה שקבלתי מחבר מומחה לשאלתך:
"המבוטח רשאי שמישהו יתלווה אליו.
אמנם לא שמעתי שפסיכולוג מצטרף וזה נראה לי לא כל כך מקובל, אבל על פניו, זו בחירתו המבוטח את מי הוא מביא איתו.
כל זאת, בהנחה שהפסיכולוג מגיע כדי להיות לעזר למבוטח. אם הוא יתנהג כמייצג המבוטח בפני הוועדה, יש בכך בעיה חוקית מובנית שהרי רק עורכי דין מוסמכים לייצג.
כלומר אם מבוטח מגיע כדי לדרוש נכות בגין בעיה בגב (סתם דוגמה), ומלווה אותו פסיכולוג מאחר והוא (המבוטח) מפחד מהוועדה, זה דבר אחד. לעומת זאת אם המבוטח מגיע לדרוש נכות בגין בעיה פסיכולוגית, ומלווה אותו פסיכולוג, הוועדה מן הסתם תתנגד לכך ובצדק. במצב שלישי, אם המבוטח מגיע לדרוש נכות בגין בעיית גב אך הפסיכולוג מדבר במקומו ומייצג אותו, גם אם הוועדה תקבל זאת, על פניו זה יהיה מנוגד לחוק."
בברכה.
 
לצפיה ב-'אם אין כלל מוגדר במפורש - זה נתון לשיקול דעת חברי הוועדה'
אם אין כלל מוגדר במפורש - זה נתון לשיקול דעת חברי הוועדה
19/01/2018 | 13:21
1
31
ואת זה אי אפשר לנחש.
אפשר לנסות לשכנע. בלי כעס, עם הסבר יעיל על הקושי שלך להתבטא ולהביא את עצמך. וגם על החרדות שמקשות עלייך לענות עניינית.
אפשר במקרה הצורך, להסכים שהוא יישאר בחוץ, ותבקשי לקרוא לו לעזור לך כשאת מתקשה להסביר משהו, ואומרת לוועדה שאת צריכה שהוא יסביר את זה. והם רואים שאת לא יודעת להסביר, אז הם יכולים להבין שכדאי להם לקרוא לו לעניין הזה.
לצפיה ב-'תודה אופירה '
תודה אופירה
19/01/2018 | 14:07
7
לצפיה ב-''
18/01/2018 | 10:36
3
74
לפעמים אין כוח.
לפעמים בא לזרוק הכל לעזאזל ולהכנס מתחת לשמיכה ולבכות עד שפשוט הכל יגמר. 
לפעמים נראה שאין באמת שום סיכוי לחיים האלה.
שנועדתי להיות לבד, שנועדתי להכשל, שנועדתי לקשיים, שכל קשר ביני לבין בני אדם יהיה תמיד קשה מתיש ובעיקר לא כמו שרוצה ולא כזה שיתן לי תחושה טובה.
שהפחדים ותופעות הלוואי שלהם יחסלו אותי סופית.
שהחיים האלה פשוט גדולים עלי בכמה וכמה מידות.
ובעצם זה בכלל מדהים שהצלחתי להגיע לאן שהגעתי וצריך להסתפק בזה.
ושאושר זו בעצם מילה גסה ולהרגיש טוב זו גם מילה גסה.
וסתם...
נשאר בעיקר לסבול.
ולא בא לי לא בא לי לא בא לי.
בא לצרוח בטירוף ולעזוב הכל.
אבל זה לא יעזור, זה אף פעם לא עוזר.
בסוף במילא צריך לקום ולהמשיך הלאה, הלאה הלאה הלאה הלאה.....
 
לצפיה ב-'שלום לך'
שלום לך
18/01/2018 | 11:35
36
לחיים יש ערך, ערך רגשי. הם חשובים לעולם והם עולם בפני עצמם. חשוב לבחור בחיים ולהעריך את החיים. חשוב לאהוב את עצמנו ולדאוג לטובת עצמנו. גם אם לא הצלחת במטרות, לפחות תוכל למצוא את החלקים היפים שבך ולאהוב אותם, ואולי מתוך זה גם תצליח יותר בהמשך.בנוסף אסור להתייאש. אני מאמין שלאדם הרבה כוחות לשפר את איכות חייו. אם נכשלת בעבר, למד מניסיון וחפש דרכים חדשות. אם תאמים בעצמך, אולי תצליח יותר.
 
 
לצפיה ב-'מותר ואפילו הכרחי'
מותר ואפילו הכרחי
( לעמוד שלי בתפוז )
18/01/2018 | 22:16
28
abcdefg11 יקרה,
אני מבינה שעכשיו הוא חלק מאותם "לפעמים", שאת בתוך הקושי ולא רואה איך יכול להיות שתצאי ממנו אי פעם. ונשמע שאת נאבקת להתמודד כבר תקופה ארוכה, ולא מרוצה מהתוצאות. נשמע שאת מצפה ליותר, מאוכזבת מהחיים וממה שיש להם להציע לך, או אולי לא מאמינה בעצמך ובמה שלך יש להציע... ובעצם, יכול להיות שאת כבר התמודדת עם מכשולים, אבל עדיין קשה לך, החיים לא זורמים לך באופן חלק, ונראה לך, אולי, שככה זה יימשך עד אין קץ..
אני לא חושבת שאושר, או להרגיש טוב, הן מילים גסות. ואני לא חושבת שאין לך זכות לתבוע אותם לעצמך. אולי דווקא אם לא היית חושבת על יעדים כאלה, היה בכך סוג של הרמת ידיים. עם זאת, מרוב התמודדויות וקשיים, נדמה שאינך סבורה שמהויות אלו מצויות בחיים, ולכן מפתה אותך להיכנס בין השמיכות ולבכות עד שהכל ייגמר. אבל אם באמת הכל ייגמר, יהיה זה גם סוף האושר האפשרי. אובדן התקווה. אחד הדימויים שאני אוהבת בקשר לקושי הוא זה של טיפוס על הר. אם קשה לך, את יודעת שאת מטפסת, שאת מתאמצת, או, במילים אחרות, שאת בדרך למעלה. ואני מבינה שאת אולי לא רואה את זה כרגע, ואולי את מרגישה שמצפים ממך להמשיך כשקשה, אפילו קשה מדי, בעת ששום אושר עתידי אינו מובטח לך. ואולי עובר לך בראש שאת רוצה אושר עכשיו, ולא באיזה עתיד מעורפל, ואת לא מבינה למה אין לך את הזכות לדרוש אותו לעצמך. למה, באמת? נראה שאת אומרת שהיית רוצה שמצבים וקשרים עם אנשים יזרמו יותר בקלות, ושתרגישי טוב איתם. שתהיי מצליחה ומוקפת בחברים טובים. אולי תנסי לברר לעצמך, אולי בעזרת טיפול, מה מונע ממך להגשים את החלומות האלה.
לצפיה ב-''
21/01/2018 | 00:36
1
לצפיה ב-'בא לי חברה ללא תנאי'
בא לי חברה ללא תנאי
17/01/2018 | 05:04
3
101
ברגעים של הלילה שאין מסכות ורק רוצים לא להרגיש לבד בלילה
ולדעת שיש לנו מישהו בחיים שחושב עלינו מאמין בנו....קרוב אלינו
רוצה את טובתנו כמו שנכון לנו ולא כמו שנכון לו/לה...

וכמובן משיכה בסיסית
תאמינו או לא - אבל קרבה וחיבוק וחום ואינטימיות חשובים לי יותר מנניח האקט המיני עצמו

ונכון שחשוב להכיר וזה....

אבל לדעתי חשוב קודם כל להרגיש...
להרגיש מהצד השני את הכנות, הרצון, יכולת הנתינה והקבלה
וכמובן כמובן - יכולת התקשורת....

התחושה הזאת שאפשר לתקשר באמת בלי המאמץ להסביר או להבין יותר מידי אחד את השנייה....

זה חיבור אמיתי - זאת כימיה

וכזה אני רוצה

כי מגיע לי- כמו לכל אחד..

וללא שום תנאי פרט לאינטרסים ולצרכים האמיתיים של כל אחד (במקביל......אחרת זה לא שווה)

ולא - אינטרס זו לא מילה גסה...

וגם לומר למישהו "לא מתאים" זה אחלה תרגול של כנות וביטול מנגנוני ריצוי שיש לרבים מאתנו

לצפיה ב-'הי שחר, מאחל לך שתמצא'
הי שחר, מאחל לך שתמצא
17/01/2018 | 11:28
47
למה אתה חושב שלא מצאת מישהי עד היום?
לצפיה ב-'החיפוש אחר חום ואינטימיות '
החיפוש אחר חום ואינטימיות
( לעמוד שלי בתפוז )
17/01/2018 | 22:11
38
שלום לך שחר,
 
אני שומעת את הכמיהה שלך לבת זוג, ואת הרצון לחלוק את חייך ונפשך עם אדם אחר.
זה נשמע שיש לך המון אהבה לתת, ואני מתארת לעצמי שזה יכול להיות לעיתים מתסכל, כשלא בהכרח מצליחים למצוא את מה שמחפשים..
אני מקווה שתמצא מערכת יחסים במהרה, ושהיא תענה על ציפיותיך מקשר רומנטי.
 
אני מזמינה אותך להמשיך לחלוק איתנו כאן את הרצונות שלך ואת התהליך שאתה עובר על מנת להגשימם!
 
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
18/01/2018 | 11:55
36
זה יפה. כולנו זקוקים לאהבה. אני מסכים שאהבה חשובה מקשר חומרי, אבל ברור שגם הוא נחוץ. אהבה גורמת לרצות לעזור ולהיטיב. אינטרס זו לא מילה גסה, לכל אדם יש רצונות ורגשות ועליו לדאוג לעצמו. אפשר להגיד "לא מתאים", אבל עדיף לפתח קשרים לאט ובהדרגה, להרגיש עם הזמן כמה הם מתאימים, ולתת לזמן להשפיע על מידתם. לכן כדאי ליצור קשרים במסגרות חברתיות ומתוך חיבה ואהבה, ולא סתם באופן מלאכותי עם זרים.
                   
לצפיה ב-'מה אני רוצה היום יום רביעי ~ הזמנה לשרשור'
מה אני רוצה היום יום רביעי ~ הזמנה לשרשור
17/01/2018 | 02:30
3
45
חברות וחברים, התלבטתי אם להמשיך לפתוח כי נראה לי שיש חוסר התעניינות או חוסר רצון.
אני בכל זאת ממשיכה לנסות.
ואם יהיו מצטרפים מביניכן - אשמח מאוד.

לצפיה ב-'מה אני רוצה'
מה אני רוצה
17/01/2018 | 02:40
44
לאכול במידה ובריא - סלט, פירות....
ל דבר אל עצמי בקולות רכים על הבולמוס של היום
להעמיד מכונת כביסה
לקחת איתי את המחשב בצהריים ולעשות עבודה במשך חצי שעה
לחפש בתי קפה בגבעתיים
לעשות את הרשימה של תרגילי הפיזיותרפיה
לעשות שני תרגילים לפחות, ואחד - המתיחות
לפרגן לעצמי על זה שהיום בכל זאת עשיתי לפחות את תרגיל המתיחות
לעשות משהו אחד לפחות נעים במיוחד עבור עצמי (קטורת, נר...) 
למצוא משהו טוב להגיד לעצמי על עצמי בסוף היום.
 
לצפיה ב-'מצטערת שאני לא מצטרפת'
מצטערת שאני לא מצטרפת
17/01/2018 | 22:18
1
50
אני דוקא כן משתדלת שבכל יום יהיה דבר אחד שאני עושה כי אני רוצה, ולא כי "צריך". אבל לא ממש מתחשק לי לכתוב את זה כאן...
לצפיה ב-'שחרית יקירה, זה בסדר גמור'
שחרית יקירה, זה בסדר גמור
18/01/2018 | 01:21
27
ניסיתי....(: כנראה שהאדם היחיד שיכול עכשיו להפיק מזה תועלת הוא אני... אני שמחה שאת חושבת ודואגת לעצמך
לצפיה ב-'קשה לי נורא '
קשה לי נורא
14/01/2018 | 20:02
13
112
די, אני לא מסוגלת יותר כבר.
הלבד הזה הורג אותי בנוסף להכל.
קשה לי לקום לימים ריקים, אך מלאים במחשבות.
מנסה לחפש עבודה ופתרונות, אבל נתקעת.
 
שבוע הבא יש לי ועדה רפואית של הביטוח לאומי, ואני מנסה לחפש מישהו שיגיע איתי עדיין.
הפסיכולוג שלח לי מלא אנשי קשר שאנסה לברר איתם אם הם מלווים בוועדות ומייעצים. וזו התראה קצרה מדי.. ואני פשוט מעדיפה שהוא יגיע איתי וזהו. כי לא משנה מה.. הם לא יכירו אותי כמו שהוא מכיר אותי.
ואני לא יודעת, כבר לא סומכת על זה שביטוח לאומי הם אלה שיוציאו אותי מהמצב הקשה הזה.
זה נמשך כבר יותר מדי זמן. זה מתיש נורא.
 
אני כבר חודש לוקחת כדורי רמוטיב.. טבעיים. וזה פשוט לא עוזר בכלל, ונראה לי דווקא מחמיר את המצב. הלילות נוראיים.
נתנו לי גם כדורי אקסיל.. מישהו שמע עליהם? איך התופעות לוואי? גם קשות?
 
המצב בבית..:( רק צעקות וכעסים.
אמא לא מבינה למה אני לא מדברת ולא עונה.
שקעתי בזה יותר מדי. ממש שקועה בעצמי.
 
אני לא יכולה יותר ככה. באמת:(
פשוט רוצה לבכות.
איך יוצאים מהמצב הנוראי הזה?
זה כבר נמשך יותר מדי זמן. וזה מפחיד מדי.
 
נורא עייפה. נורא רוצה לצאת מזה.. אבל לא מצליחה.
אתם חושבים שביטוח לאומי זה באמת מה שיכול להושיע אותי?
הפסיכולוג מפחד שאם אלך לשם לבד הם לא באמת יבינו כמה המצב קשה. ושאני חייבת ליווי. אני ממש מקווה שהוא זה שיבוא איתי בסוף.
הוא איתי בקשר כל יום ובלחץ מזה.. רואים שאכפת לו. הוא חושב שזה משהו שיוכל ממש לעזור לי.
אז אני לא מבינה מה הבעיה פשוט לפנות קצת את הלו"ז ולהגיע איתי:(
 
הלבד הזה הורג אותי.
אין לי עם מי לדבר.
 
אתמול הייתי בחדר בריחה עם 2 האחים שלי וחברה של אחי. ולרגע.. לכמה שעות, הכל היה ממש כיף, ורוד. הכל נעלם. עד שחזרתי הביתה... למצב התקוע הזה.. למחשבות.
 
ממש כואב לי הראש.
ממש רוצה לדבר עם מישהו. לשפוך.
אבל אין לי אף אחד. וזה קשה נורא. אני לא רואה שום התקדמות.
שבוע הבא אלך לקבוצת תמיכה בתל אביב.. רק להתעניינות בקבוצה.
השבוע יש לי ייעוץ אצל רופא לקראת הועדה שבוע הבא.. ופגישה עם הפסיכולוג.
אבל עצוב לי. עצוב לי שרק בזה אני מתעסקת.
 
בחיים לא הייתי במצב כזה קשה.
בחיים לא הרגשתי לא מסוגלת.
 
איך שורדים את זה? זה כבר קשה נורא.
מה אני עושה כל השבוע?
 
אולי יש פה מישהו שאפשר לדבר איתו?:(
 
אוף, אני באמת במצב רע.
אין לי שום כיוון בחיים. וזה לא משהו שכדורים יסדרו. כבר 12 שנה אין לי כיוון וזה לא נורמלי. לא לימודים.. לא עבודה.
אני לא יודעת מה אעשה
 
נורא בא לי לבכות.
כותבת רק כדי למשוך עוד קצת את הזמן.
אבל ממש חסרת אונים. :(
לצפיה ב-'אויש עדי ממש כואב לי עלייך..'
אויש עדי ממש כואב לי עלייך..
14/01/2018 | 21:06
3
62
יש לך פסיכולוג מדהים. למרות הכל.
והוא עוזר לך.
אם תרצי אני פה במסרים.
לצפיה ב-'תודה רבה רבה'
תודה רבה רבה
14/01/2018 | 21:22
2
98
לא יכולה.. זה כבר מנצח אותי. התייאשתי לגמרי :(
לצפיה ב-'הלואי שיכולתי לעזור לך...'
הלואי שיכולתי לעזור לך...
14/01/2018 | 22:22
1
24
לצפיה ב-''
14/01/2018 | 22:27
40
אני יודעת. זה תלוי רק בי. אבל כבר לא סומכת על עצמי
לצפיה ב-'שלח לי (לך) שקט '
שלח לי (לך) שקט
( לעמוד שלי בתפוז )
14/01/2018 | 23:19
7
58
הי עדי,
אני קוראת את המילים שלך שמדברות על כאב ובדידות ומרגישה דרכן הרבה רגש ורגישות ולצד זה גם חוזק פנימי שמאפשר לך לעבור כל יום ביומו. 
סיפרת שכבר הרבה שנים את מתמודדת עם הקושי למצוא עבודה ובכלל עם מציאת '' כיוון'' בחיים ואני משערת שהבדידות והכאב מורגשים היום יותר מתמיד. 
אני מבינה מהודעתך שאת עומדת בפני וועדה שייתכן והיא בעלת משקל רב עבור העתיד שלך. נשמע שהפסיכולוג שלך מאוד משתדל להיות שם (ולאו דווקא במובן הקונקרטי) עבורך. נשמע שאכפת לו ממצבך.
אני שומעת כמה את זקוקה לידיעה מה טומן בחובו עתידך, וכמה היית רוצה להגיע למנוחה והנחלה הפרטיים שלך. נראה שגם המצב בבית פחות מאפשר התפתחות אישית, וכמה את זקוקה להשתחרר מה"כבלים" הללו, שבמובן מסוים מכבידים עליך. את מספרת על הביקור שלך ב"חדר בריחה" ואיני יכולה שלא לתהות על המשמעות העמוקה יותר של הרעיון. הרצון הגדול לברוח למקום שמרגיע, מאפשר, גורם לך לחשוב על דברים אחרים מלבד הבדידות והכאב.
אני רוצה להזמין אותך לבדוק מה הן נקודות החוזק שבהן תוכלי להיאחז ולצעוד דרכן, בקצב שלך.  אני מבינה מדברייך שאת בוחרת בדרכים שונות על מנת להקל על עצמך, כמו נטילת כדורים ופסיכולוג, וגם הכתיבה כאן, מאפשרת סוג של תמיכה פורקן. אני מזמינה אותך לשתף כאן באותן נקודות חוזק ונוכל לדון בהן יחד, ולחילופין תוכלי לפנות אלינו לצ'אט ולשוחח און-ליין באופן אינטימי ואנונימי דרך האתר שלנו 
בינתיים, מאחלת לך המשך ערב רגוע ושקט.
שלך, מתנדבת בסה"ר
לצפיה ב-'תודה רבה רבה'
תודה רבה רבה
14/01/2018 | 23:30
6
45
לא חשבתי על החדר בריחה במובן הזה. אבל נתת לזה משמעות מדויקת. בהחלט הרגשתי שאני בורחת מהמציאות הקשה הזו ונכנסת לתוך סרט של חקירת רצח.. ובסופו של דבר גם רצחו אותנו שם. אבל מאוד נהניתי. אפילו חשבתי שאולי יהיה נחמד לעבוד בכזה מקום.. אבל שוב הפחדים והתהיות עלו.
 
מה נקודות החוזקה שלי?:(
אני לא יודעת. כרגע הכל נראה ממש חלש.
אולי זה שאני כבר 7 חודשים ככה וממשיכה להילחם?
אולי שמהשחרור מהצבא החלפתי מלא עבודות.. שקעתי המון.. ואני עדיין כאן?
אולי שמילדות הייתי צריכה טיפול ועכשיו אזרתי אומץ ואני לא מוותרת והפעם אמשיך עד הסוף? עם פסיכולוג.. משהו שתמיד פחדתי ממנו. ולמרות שאני בלחץ אדיר אצלו אני ממשיכה ללכת. כי אין ברירה..
 
אולי זה שאני ממשיכה לחפש עבודה באותו כיוון משעמם ויודעת בפנים שזו לא הדרך?
אולי שאני מכריחה את עצמי לעשות ספורט ויוצאת כל יום?
 
:( וואו
ממש סחרחורת.
מנסה לישון אבל מתנחמת ברעש המקסים של הגשם שיורד.. כאילו שמטהר את האווירה.. שוטף את כל הדמעות.
כמה שקשה לי.
לא רוצה לישון ומחר להתעורר למערכה נוספת במלחמה המתישה הזו.
אין לי כוחות כבר :( רזיתי המון :(
לצפיה ב-'איזה בלגן'
איזה בלגן
15/01/2018 | 18:55
5
56
אני גם כותבת בפורום של ערן. כותבת בכל מקום. ואני לא חושבת שזה טוב כל ההתעסקות הזו.
בקיצור, מישהי משם דיברה איתי בטלפון כדי להכין אותי לוועדה, חצי שעה.
וזה עשה לי ממש רע.
אמרה לי שאני צריכה להגזים, להמציא אבחנות, להיראות רע, לצבוע שיער ללבן, ללכת עם כובע, בגדים סמרטוט. להמציא עליי דברים פשוט נוראיים.
ולא יכולתי לשמוע את זה. לא יכולתי.
אני מבינה שרק ככה זה עובד. שרק ככה הם יתנו משהו.
היא אמרה שקשה לה להאמין שיתנו לי משהו, כי אני נורמלית מדי. שעשיתי צבא, שלמדתי.
אמרה שלא התאשפזתי ולא ניסיתי דברים נוראיים. והם לא נותנים לאנשים כאלה
ושאני צריכה לשקר ולהגיד שאני לא יוצאת מהבית
שאני לא מסתדרת עם אנשים, שיש לי התקפי זעם, סתם להמציא שיש לי סכיזופרניה.
לשנות אבחנות..
לקחתי איתי את הפסיכיאטרית, את הפסיכולוג, עורך דין.
כאילו לא הגזימה?
הייתה לה חוויה רעה איתם. אבל בסופו של דבר נתנו לה נכות. היא אמרה שהיא הרבה יותר נכה ממני ושלא נראה לה שאסתדר בלעדיהם.
אמרה שלא אסתכל עליהם בעיניים, שאשים לב לשפת גוף.
ואני לא יכולה לשמוע דברים כאלה נוראיים על עצמי ולאמץ אותם.
זה עושה נזק.
וזה יעשה לי טראומה רק ללכת לשם.
ממש בא לי לוותר על זה.
מה אני עד כדי כך צריכה להשפיל את עצמי בשביל זה?
אז שילכו לעז... למה לעשות לעצמי יותר נזק ממה שזה?
מישהו אמר לי בחוכמה אל תלכי לשם, זה רק יגרום לך להאמין שאת נכה ולא מסוגלת לעשות כלום במקום להילחם.
אבל מנגד כן צריכה את העזרה שלהם.
 
לא יכולתי לשמוע את כל הדברים האלה. היו רגעים שפשוט הרחקתי את הטלפון
זה עשה לי ממש רע.
אני מבינה שהיא צודקת בכל מה שהיא אומרת.. כי יש לנו מדינה קקה.. ושהם לא רוצים לבזבז את הכסף שלהם.
אבל זה באמת שווה את זה?
להגיד שאני לא מסוגלת בחיים לעבוד בלעדיהם? להגיד שרוצים להעיף אותי מהבית ושאני צריכה מגורים?
אני בקושי מצליחה לדבר גם ככה. אמרה לי לחפור להם.
אני מקווה שמישהו ידבר במקומי וזהו ואני פשוט אסתום את האוזניים.
זה יעשה לי ממש נזק:( יאללה איזה בלגן
לצפיה ב-'היא לא צודקת, עדי, ואלה שטויות במיץ עגבניות!!!'
היא לא צודקת, עדי, ואלה שטויות במיץ עגבניות!!!
15/01/2018 | 23:45
4
61
תשמעי לאופירה ולאנשים אחרים כאן.
גם לי יש התנסות עם ביטוח לאומי ויושבים שם אנשים מקסימים ולהוטים לעזור.
ץתפסיקי לבלבל את עצמך עם עודף אינפורמציה.
חבל!
אל תיכנסי לסחרחרת.
את בטח תקבלי, אני מכירה הרבה אנשים שקיבלו, המצב שלך מספיק גרוע כמו שהוא, את לא צריכה להמציא כלום. בהצלחה!!!!!
לצפיה ב-'תודה :('
תודה :(
16/01/2018 | 09:01
3
36
אוף כל כך שונאת את הבקרים האלה והריקנות הזו
לצפיה ב-'אחרי הפסיכולוג היום..'
אחרי הפסיכולוג היום..
16/01/2018 | 21:10
2
50
הוא הסכים ללוות אותי לוועדה:) מקווה שיהיה בסדר.
לצפיה ב-'יופי! אני מרגישה שיהיה מצויין!'
יופי! אני מרגישה שיהיה מצויין!
17/01/2018 | 02:18
1
11
לצפיה ב-'אני מאוד מקווה'
אני מאוד מקווה
17/01/2018 | 09:03
11
לצפיה ב-'מישהו יודע אם לפסיכולוג מותר'
מישהו יודע אם לפסיכולוג מותר
17/01/2018 | 18:21
37
להיכנס ביחד איתי לועדה?
לא רוצה שיהיו פדיחות.
 
אוי כמה שנמאס לי כבר להתעסק בזה :( זה כל כך קשה
 
עשיתי היום שיחת וידאו עם רופא של יד מכוונת.. שזה דרך הביטוח לאומי. וזה היה כזה לא מקצועי. נמשך בקושי 4 דקות. ואני יודעת שהם מדווחים להם. חתמתי על ויתור סודיות. מקווה שלא הרסתי לעצמי
לצפיה ב-'מה הייתי רוצה / הזמנה לשרשור'
מה הייתי רוצה / הזמנה לשרשור
13/01/2018 | 19:05
38
93
מציעה לעשות כאן שרשור של הרצונות שלנו.
מה אני רוצה לעשות שיעשה לי טוב.
נראה ברור מאליו, נכון?...
אבל אני הרבה פעמים שוכחת מזה.
אשמח אם תשתפו
לצפיה ב-'אני מתחילה(:'
אני מתחילה(:
13/01/2018 | 19:10
28
71
מה אני רוצה הערב מוצאש:
אני רוצה לנסות לקום ולהתנער מהכאב שהתעורר בי כמו כלב שיוצא מהמים ומנער את שערותיו.
אני רוצה לשאול את א שנתתי לה פעם את הגיטרה, אם היא עוד אצלה, ואם היא משתמשת בה, ואם לא - אז לקחת אותה.
אם הגיטרה כבר לא אצלה לפרסם מודעה אולי שאני מחפשת גיטרה יד שנייה.
אני נורא רוצה גם לנוח ולהמשיך לראות סרטים עד מחר, אבל גם לעשות לי פשטידה. אולי לקלף את הגזרים והקישואים ואולי גם לחתוך מול הסרט.
אני רוצה לעשות קצת סדר במטבח, ואולי אפילו לעשות לי סלט קטן.
ואולי אפילו להעמיד מכונת כביסה.
אני רוצה להיות טובה לעצמי הערב. לדבר בקולות רכים.
 
 
לצפיה ב-'מצטרפת '
מצטרפת
14/01/2018 | 08:06
27
62
הייתי רוצה קודם שהכאב הזה יפסק כבר זה פשוט לא נגמר כבר לא יודעת אם זה אצלי בראש
או בגלל כל מה שקרה וקורה או שילוב של השניים שמרוב כאב שעברתי ועוברת כבר הכל מפחיד אותי ואולי גורם לי לפרש באופן אוטומטי דברים באופן שלילי

הייתי רוצה שאבא ירגיש טוב יותר וגם אמא, שאני אצא קצת כבר מהבית כבר שבועות אני בבית, שאפשר יהיה לדבר עם אנשים טובים שקשה, שאני אצליח לסדר משהו יש לי המון סידורים ולא מצליחה לסדר כלום, הייתי רוצה לחזור ללימודים, להסתדר עם הפרעות האכילה,
לגשת לרופא השיניים, ולפתח את הדברים שאני טובה בהם כתחביב, שהזמן לא ימשיך ויעבור לי עם כלום ושום דבר ובעצב כזה
לצפיה ב-'סחתיין, אלזה!!!!'
סחתיין, אלזה!!!!
14/01/2018 | 15:00
26
17
לצפיה ב-'תודה '
תודה
14/01/2018 | 17:08
25
37
אבל לא יוצא מזה שום דבר ג'קי הכל נשאר רצונות בתכלס לא משתנה כלום רצון לבד לא מספיק צריך גם שיקרה ולא זז לצערי 
לצפיה ב-'זה מה שהיה בעבר אלזה'
זה מה שהיה בעבר אלזה
15/01/2018 | 00:24
24
37
ולכן את מאמינה שיהיה בעתיד. אבל זה לא בהכרח כך, והרעיון בשרשור הזה לעשות  התקדמות מילימטרית. אני אמנם לא הגעתי לעשות את הפשטידה שאני מתכננת כבר כמה ימים, אבל הצלחתי לעשות סדר במטבח ולהדיח כלים כך שמחר יהיה הכול מוכן ללעשות פשטידה. מילימטר!!!! זה הרעיון. איך אני מתקדמת היום או השבוע במילימטר!!!
לצפיה ב-'זה'
זה
15/01/2018 | 00:28
23
32
זה לא שאני מאמינה זה בפועל  מה שקורה אצלי לא סדרתי אף סידור לא יצאתי לא התקדמתי אפילו רבע מילימטר בדיוק כמו אתמול גם היום ולא יודעת כבר אם מחר אצלי באמת שלא זז כלום בפסיק וזו הבעייה הכי גדולה
לצפיה ב-'אני פותחת תיכף שרשור חדש.'
אני פותחת תיכף שרשור חדש.
15/01/2018 | 01:40
22
29
לא קל לעשות שינויים
אבל אולי תקחי את זה כאתגר כן להכריז על הרצונות שלך ולראות איך את יכולה לקדם אפילו במילימטר.
יאללה, קפצי למים!!!!!!
לצפיה ב-'הבעיה '
הבעיה
15/01/2018 | 02:31
21
32
היא ראשית בסדר היום הפוך אני ערה בלילות ומצליחה להרדם רק מאוחר בבקר ולא מספיקה כבר כלום
לצפיה ב-'אלזה, יש המון בעיות'
אלזה, יש המון בעיות
15/01/2018 | 03:38
20
34
השרשור הזה הוא על איך אני עושה שינוי קטן קטן.
לדוגמא במקרה שלך - לא כועסת על עצמי שישנתי מאוחר, או הולכת לישון רבע שעה לפני הזמן הרגיל.... או בדברים אחרים.....
תנסי עכשיו לא להתמקד בבעיות, אלא באיזשהו משהו קטן וטוב שתעשי למען עצמך.... 
לצפיה ב-'אני'
אני
15/01/2018 | 04:28
19
38
אני לא כועסת על עצמי אני מסבירה למה אני לא יכולה לעשות שינוי זה לא משנה מתי אני אלך לישון אני לא נרדמת לפי רצוני וגם יש לי אבא חולה שצועק באמצע הלילה ואני לא יכולה להרדם כאוות נפשי בשביל לעשות שינוי במקרה שלי זה ללכת לסידורים רופא או לימודים אני צריכה לעשות את זה בשעות הבקר ואני לא יכולה כי אני רק מצליחה להרדם בשעה כזו ככה שאין לי ממש אפשרות לעשות שינוי אפילו קטן פשוט אין  
לצפיה ב-'אלזה, מה אכפת לך לתת צאנס ולנסות?....'
אלזה, מה אכפת לך לתת צאנס ולנסות?....
15/01/2018 | 23:33
18
24
אולי לא תצליחי לעשות שינוי ביכולת התפקודשלך עכשו אבל אולי בדברים אחרים...
לצפיה ב-'ג'קי'
ג'קי
16/01/2018 | 00:58
17
34
ג'קי אני רוצה אבל הלוואי שיכולתי אני לא יכולה בכלום כבר שבועות לא יצאתי מהבית כדי לעשות שינוי בחיים למשל אני צריכה לעשות סידורים אבל אני לא יכולה ואין מי שיעשה אותם ואפשר רק בבקר ואני לא יכולה שינוי נוסף הוא לעשות משה ובחיים כרגע אני לא עושה כלום אז אני רוצה לחזור ללמוד בשביל זה אני צריכה להיפגש עם ראש החוג בבקר ואני לא יכולה אני גם צריכה ללכת לרופא שיניים שגם מקבל רק חצי יום אז יש לי  בעיה והכל מוזנח מכל בחינה ועובר עם כלום ושום דבר והכיוון רק מתגבר ככה ואני גם לא יכולה למי שאני צריכה ויש הרבה דברים בבית שאם אני לא אעשה אין מי שיעשה כי אבא חולה אני בת יחידה ואמא גם לה יש בעיות בריאות וקשה לה אז גם תלויים בי וגם לי קשה בעצמי ואני לא מסוגל ת לעשות כלום שלא נדבר על הפרעות  האכילה שלי ועכשיו גם לשכנים החופרים יש מה להעיר שאבא צועק מכאבים בלילה הם עושים לנו רעש איום ומעולם לא אמרנו מילה ואני לא רואה איך משהו משתנה הכי קטן באמת לא רואה איך
לצפיה ב-'אלזה יקירתי אני מבינ ה שכה זה נראה ומרגיש עכשיו'
אלזה יקירתי אני מבינ ה שכה זה נראה ומרגיש עכשיו
16/01/2018 | 01:10
15
26
אבל לדעתי אם את דבקה באמונה ששום דבר לא ישתנה
אז את משמרת את המצב.
ואפשר להזיז.
ויש גם ניסים בעולם.
לצפיה ב-'אני'
אני
16/01/2018 | 01:56
14
39
לא דבקה באמונה אני מספרת לך איך תכלס זה מה שקורה א לי בבית להגיד סתם הכל סבבה בשביל מה אני  אומרת שאני  רוצה לשנות אבל אין לי איך יש לך רעיון אשמח לשמע אני צריכה לגשת לרופא לקחת מרשמים לסדר סידורים לקבע עם ראש החוג הכל בבקר ואני לא ישנה כל הלילה אז איך לשנות? 
לצפיה ב-'אלזה, את מסלפת את מה שאני אומרת'
אלזה, את מסלפת את מה שאני אומרת
16/01/2018 | 06:00
4
37
אני לא מציעה להגיד שהכול סבבה.
אני מציעה לבדוק מה אני רוצה ולראות אם או מה מזה, אפילו קטנטן, אני יכולה לממש.
אני רוצה לעזור לך, ואת באנטי גדול..... 
מדובר בלעשות סוויץ' בראש.
לנסות לראות את החיובי.
לזכור את עצמי ואת הרצונות שלי.
אז אלזה את מוזמנת לנסות ולכתוב.
אני מתנצלת מראש שאין לי כוח להמשיך לעשות דיאלוג שבו תנסי לשכנע אותי שזה לא עובד ואין סיכוי שיעבוד ואני אנסה לשכנע אותך להיפך.
מזמינה אותך שוב ובפעם האחרונה לבינתיים לנסות לחבור אלי.
מכל הלב.
ושולחת לך חיבוק ומקווה שיהיה יותר קל. שיימצאו דרכים. אמן
לצפיה ב-'ג'קי'
ג'קי
16/01/2018 | 07:45
3
43
את לא מבינה או סתם מתעקשת בשלך אף אחד לא מסוף כלום את מציעה שאני אגיד שכן אפשר לעשות שינוי בזמן שאצלי אי אפשר כבר חזרתי על עצמי אלף פעם מדוע זה נח להתעלם ן להגיד תעשי שינוי בזמן שאת השינוי שאני צריכה אני לא יכולה כבר רשמתי לך למה אני צריכה לעשות את השינויים שלי בשעות שאני לא יכולה ואת מתעלמת ממה שאני כותבת ותוספת וממשיכה להגיד את יכולה אמרתי לך אם יש לך עצה איך אני אעשה את השינויים שאני.תריכה כמו שרשמתי אותם סבבה אם לא אין טעם לתקוף ולהגיד אפשר את לא חיה במקומי ולא יודעת מה אפשר ומה לא
לצפיה ב-'אני חושבת שיש בינינו חוסר הבנה אלזה'
אני חושבת שיש בינינו חוסר הבנה אלזה
16/01/2018 | 16:26
2
41
בכל מקרה אני מצטערת שהכתיבה שלי גרמה לך להרגיש שאני לא מאמינה לך או למצב שלך. זאת ממש לא הייתה כוונתי. אני קוראת אותך ואני מבינה שאת במצוקה גדולה. וזה עצוב.
לצפיה ב-'אלזה יקרה, סליחה שוב אם ביאסתי אותך'
אלזה יקרה, סליחה שוב אם ביאסתי אותך
17/01/2018 | 02:22
1
32
או גרמתי לך להרגיש שהתחושות שלך לא מוצדקות או קשורות למציאות.
אני לגמרי מבינה אותך.
לצפיה ב-'ג'ק'
ג'ק
19/01/2018 | 20:02
23
לא הרגשתי שום דבר מזה פשוט תקפת אותי וזה מאד לא נעים, מקבלת את ההתנצלות, בהצלחה לך 
לצפיה ב-'לי יש רעיון'
לי יש רעיון
16/01/2018 | 08:00
8
35
לרצות את זה מאוד.
כי כשרוצים מאוד ניתן לתפקד (ולו לשעה-שעתיים) בבוקר, גם אחרי לילה נטול שינה. אפשר לחזור לישון אחר כך.

בנוסף, רוב המקומות שצריכים לעשות בהם "סידורים" - פתוחים יומיים בשבוע אחרי הצהריים, כדי להתחשב באנשים שעובדים בבוקר.
לצפיה ב-'שחר'
שחר
16/01/2018 | 08:04
4
32
נכון לשעה שעתיים לא לסידורים שצריכים מעבר לכך כמו במקרה שלי והלילה לא רק נטול שינה אני ברובו מטפלת באדם חולה וזה לא קל בעקר לא נפשית וגם כך אני לא במצב נפשית מזהיר
לצפיה ב-'אני מבינה שזה קשה'
אני מבינה שזה קשה
16/01/2018 | 08:08
3
27
ובאמת כל הכבוד ענקי על זה שאת מטפלת באבא שלך, את עושה מצוה ענקית. וברור שזה קשה לתפקד אחרי זה יום שלם. לכן הצעתי שתתפקדי שעה שעתיים. וכל יום תעשי רק משהו אחד. אחרי זה תחזרי למיטה. ואפילו לא כל יום: יום-כן-יום-לא. וגם תבדקי מה ניתן לעדות אחר הצהריים.  מה את אומרת?

לצפיה ב-'אם'
אם
16/01/2018 | 08:13
2
31
יש יהיו דברים של רק שעה שעתיים אין בעיה גם עם הדברים של אחה"צ אין בעיה מה שאפשר להסתדר אני מסתדרת בכוחות עצמי אם יש סידורים שאפשר לעשות דרך המחשב אני גם עושה הבעייה היא בכמה אחרים זה לא בכל יש כמה שהם בעייתים ואתם קשה
לצפיה ב-'הבנתי.'
הבנתי.
16/01/2018 | 08:16
1
28
אבל מה יעזור לך לדבר עם ראש החוג באוניברסיטה שצריך להגיע אליו בבוקר מוקדם ובנסיעה ארוכה - אם גם הלימודים עצמם, במידה ותקבלי את מבוקשך ותוכלי ללמוד - יתקיימו באותו מקום רחוק ובאותן שעות מוקדמות?

ורופא שיניים אפשר להחליף.
לצפיה ב-'שחר'
שחר
16/01/2018 | 08:25
28
שחר הלימודים לא מתקיימים  באותו מקום ולא בבקר בדקתי את המסלול שמתאים לי זו רק הפגישה וקשה לי להגיע כרגע רופא אפשר אבל שוב תלוי במיקום במחיר בריצות.... על הנייר הכל פשוט מאד במציאות לא תמיד
לצפיה ב-'תלוי שחר'
תלוי שחר
16/01/2018 | 08:09
2
31
הרופא שאני צריכה מקבל בשעות הבקר בלבד הלוואי שהיה מקבל אחה"צ גם ראש החוג מקבל לא סתם אלא מוקדם מאד בבקר וזה בכלל נמצא במקום מרוחק מאד מהמגורים שלי הלוואי שהיה אחה"צ היה מאד עוזר לי גם יש איזה סידור נוסף שגם לשם אני צריכה לנסוע רחוק וזה רק בבקר אולי לא הסברתי מספיק אבל יש פה גם את עניין הנסיעה אם זה היה קרוב אלי את צודקת הייתי הולכת גם בלי שינה וחוזרת הבייתה לישון אבל זה גם רחוק ממני
לצפיה ב-'אלזה, סליחה על התגובה המאוחרת.'
אלזה, סליחה על התגובה המאוחרת.
19/01/2018 | 14:47
1
17
אני מאחלת לך שתמצאי כוחות, ותצליחי איכשהו לנסוע ולתפקד למרות הלילות הקשים...
זה בטח נורא לחיות ככה, עם אב ואם חולים... למה אבא שלך צועק בלילות מכאב? מה יש לו? ולמה לא נותנים לו משככי כאבים בשביל זה?
לצפיה ב-'שחר'
שחר
19/01/2018 | 20:12
28
ברוך השם יש לי הורים טובים בלי עין הרע,, אמא שלי לא חולה,שוב ברוך השם, חמסה חמסה, היא פשוט מאד רזה, לא אוכלת הרב ה, אז אין לה כוח ולפעמים יש לה קצת חולשה או סחרחורת כי היא לא אוכלת מספיק, היא תמיד הייתה מאד רזה, היא לא אכלנית גדולה, אבא שלי ברוך השם גם היה בסדר, הוא עבר ניתוח גב לפני כמה זמן ויש לו כאבי תופת בגב, כנראה זה הניתוח אולי נפגע שם, נותנים לו משככי כאבים אבל לא מספיק חזקים, בקשתי הפנייה למרפאת כאב והרופאה שלו לא רוצה לתת, היא אומרת תני אקמול, לא עוזר אז אופטלגין, לא עוזר אז אדוויל וקח הלאה, היא לא מומחית בכלל ורציתי הפנייה והיא לא נותנת לי
לצפיה ב-'אלזה, הי שוב(:'
אלזה, הי שוב(:
16/01/2018 | 01:19
31
פתחתי עכשיו שרשור ליום שלישי, אולי תקראי מה שאני כתבתי וזה יתן לך השראה?....  ואשמח אם תכתבי שם בכל זאת ולמרות הכול!!!!!
לצפיה ב-'אני הייתי רוצה יותר הנאה מאומנות ומלאכת יד'
אני הייתי רוצה יותר הנאה מאומנות ומלאכת יד
13/01/2018 | 22:14
1
45
יותר הרגל לעסוק בזה. 
פחות צורך בשעות מחשב או תשבצים כדי להעביר את הזמן. 
רוצה לסדר כל יום מגירה/ארון/מדף. לעבור על כל הבית באופן מסודר ורציף.
כמה טוב שיש לי פחות עבודה מחוץ לבית עכשיו. כמה טוב שעברתי כבר על חדר שלם, וסידרתי ופיניתי ומיינתי וניקיתי כל פינה. כמה טוב שהגשתי את כל המסמכים על כל השנים שעברו לרשויות המס. פיניתי את העבר מחיי...
לצפיה ב-'איזה יופי אופירה'
איזה יופי אופירה
13/01/2018 | 22:23
8
לצפיה ב-'אני רוצה יותר מכל דבר אחר'
אני רוצה יותר מכל דבר אחר
14/01/2018 | 15:24
1
44
להתחתן עם האישה שטיפלה בי לפני הרבה שנים. בנוסף אני רוצה להצליח באוניברסיטה ואולי בעתיד לעשות עוד תואר, ואני רוצה להצליח לכתוב עוד שירים יפים ורעיונות מעניינים. אני רוצה שהבינה המלאכותית שפיתחתי תצליח, ושגם פרויקטים אחרים שכתבתי יצליחו. עוד דבר: שאפסיק לאכול כל כך הרבה ואתחיל לעשות יותר פעילות גופנית, וכמובן הכי חשוב שאצליח לקום בבקרים כדי לאכול ארוחת בוקר, לקחת תרופות בזמן ולהגיע לעבודה בזמן.                           
לצפיה ב-'רצונות מקסימים פילוסוף. בהצלחה'
רצונות מקסימים פילוסוף. בהצלחה
15/01/2018 | 00:21
9
לצפיה ב-'גם מסע של אלף קילומטרים מתחיל בצעד אחד קטן'
גם מסע של אלף קילומטרים מתחיל בצעד אחד קטן
( לעמוד שלי בתפוז )
16/01/2018 | 22:02
4
25
גקימופיגסי היקרה. כל הכבוד על כיוון המחשבה החיובי והבונה. אם אני מבינה נכון את אומרת לעצמך שאמנם את חווה קשיים ומכשולים וכך גם אנשים אחרים שכותבים וקוראים פורום זה, אבל את מציעה שבמקום להתרכז במה שקשה  ובמה שלא טוב אולי לחשוב דווקא על מה שהיית רוצה שיקרה, לדמיין עתיד טוב יותר, ואז לסמן מטרות מעשיות שיביאו אותך צעד אחרי צעד, משימה קטנה אחת אחרי השניה, לעבר שיפור המצב. אני בטוחה שכל צעד קטן כזה יחזק אותך, יביא לסיפוק והרגשה טובה ויתן לך כח לצעד הבא, או יגרום לשאוף רחוק יותר.אני מאוד מקווה שתמשיכי בכיוון הזה ונשמח מאוד להמשיך לשמוע עוד על ההצלחות הקטנות והגדולות שלך..  
בברכה, מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'מתנדבת סהר יקרה, תודה על הפיד-בק. כן אבל לא....(:'
מתנדבת סהר יקרה, תודה על הפיד-בק. כן אבל לא....(:
17/01/2018 | 02:27
3
27
פחות חשבתי במובן של הצטברות לטווח ארוך
- למרות שמן הסתם זה קורה -
ויותר במובן של לנכוח בהווה ורק עכשיו לעשות משהו קטן למען עצמי, לזכור את עצמי, להרגיש שאני זוכרת את הדברים החשובים לי באמת.... יותר בכיוון של עכשיו ברגע זה.
פחות שהתודעה תהיה בעתיד,
אלא יותר בכאן ועכשיו.
אני הצלחתי אתמול לעשות את הפשטידה סופסוף, וכיבדתי היום חבר טוב וזה ככ שימח אותי!
תודה
לצפיה ב-'כוחו של הרגע הזה...'
כוחו של הרגע הזה...
( לעמוד שלי בתפוז )
18/01/2018 | 14:03
2
20
גקימופיגסי יקרה, 
 
קראתי את התגובה שלך וישר חשבתי על מה שמנסה ללמד אותנו הפילוסופיה הבודהיסטית, על החשיבות להיות בהווה, ברגע הזה ממש. 
 
שולחת שני קטעים שמתחברים בעיני למה שאת מזכירה לנו מתוך הספר "כוחו של הרגע הזה" של אקהרט טולה. את, וכמובן יתר המשתתפים כאן, מוזמנים לקרוא ולהגיב:  
 
נ.ב - שמחים לשמוע על הפשטידה  
 
" עבור האגו הרגע הנוכחי כמעט ולא קיים.
רק העבר והעתיד חשובים.
היפוך מוחלט זה של האמת מסביר את העובדה שברמת האגו,
המחשבה היא כל כך לא תכליתית.
האגו דואג לשמור את העבר חי תמיד,
 משום שבלעדיו-מי אתם?
הוא משליך את עצמו שוב ושוב אל העתיד
 כדי להבטיח את המשך קיומו
ולחפש אחר פורקן או סיפוק כלשהם.
הוא אומר: יום אחד כאשר דבר זה או אחר יקרה,
אני אהיה בסדר, מאושר,שליו.
אפילו כשנראה שהאגו מתעניין בהווה,
 מה שהוא רואה בעצם אינו ההווה,
משום שהוא מסתכל עליו באמצעות עיני העבר."
 
"הרגע הנוכחי הוא המפתח לשחרור,
 אבל אינכם יכולים למצא את הרגע הנוכחי
 כל עוד אתם המחשבה שלכם.
היו מודעים יותר לרגע הנוכחי, זוהי פעולה שמעוררת סיפוק רב.
אפשר להתאמן בזה על ידי מתן תשומת לב מלאה
לכל פעילות שגרתית.
לדוגמה, עליה במדרגות שימו לב לכל צעד,
 רחיצת ידיים - צליל המיים,
תחושת המגע תנועת הידיים ניחוח הסבון."
לצפיה ב-'מתנדבת סה"ר יקרה, ממש קטעים יפים,'
מתנדבת סה"ר יקרה, ממש קטעים יפים,
18/01/2018 | 21:43
14
אהבתי.
תודה רבה.
וכן, לזה כיוונתי!!!! רק שהוא אומר את זה נפלא.
לצפיה ב-'מדיטציית מיינדפולנס'
מדיטציית מיינדפולנס
19/01/2018 | 13:24
2
לצפיה ב-'מה אני רוצה היום יום שלישי ~ הזמנה לשרשור '
מה אני רוצה היום יום שלישי ~ הזמנה לשרשור
16/01/2018 | 01:12
3
34
הרעיון הוא לכתוב דברים ספציפיים שאני רוצה לעשות היום.
ולנסות לעשות אפילו טיפה מהם.
תצטרפו אלי?.....

לצפיה ב-'מה אני רוצה'
מה אני רוצה
16/01/2018 | 01:17
38
לעשות לפחות שלוש נשימות
לעשות רשימה מסודרת של תרגילי הפיזיותרפיה
לעשות לפחות שני תרגילים - מתיחות ועוד אחד
לעשות לפחות משהו אחד שיגרום לי הנאה [מוזיקה מיוחדת או קטורת....]
להשתדל לדבר אל עצמי יפה, לפרגן לעצמי על כל התקדמות, לנסות לשמח את עצמי
להיות אופטימית ולהאמין שעוד יגיעו קשרים עמוקים ומספקים
לזכור שאני במקום הראשון ולהימנע מריצוי
אמן!!!!
לצפיה ב-'היום אני רוצה ללכת למסעדה יפ נית'
היום אני רוצה ללכת למסעדה יפ נית
16/01/2018 | 14:08
1
32
לקחתי מאה שקל. בקרוב ישלח אלי המורה הפרטי הרצאה מוקלטת אחרונה, ואקשיב לה.
       
לצפיה ב-'(:'
(:
16/01/2018 | 16:29
6
לצפיה ב-'כמה צדקת'
כמה צדקת
15/01/2018 | 22:40
2
59
בזמנו זה נשמע הזוי
היום אני יודעת שהייתי הזויה
הצדיק
בגד במיטתי,מעל בכספי,ניהל חיים כפולים על גבי
טיפשה שכמותי
(אומר דרשני 9    לשעבר)
לצפיה ב-'עוד יבואו ימים של סליחה '
עוד יבואו ימים של סליחה
( לעמוד שלי בתפוז )
15/01/2018 | 23:16
31

רוני היקרה,
נשמעת מדבריך נימת הכעס כלפי מי שניצל אותך ובעיקר כלפי עצמך...
בטחת במישהו שניצל את אהבתך ונאמנותך.
בטחת באדם שציפית ממנו ליושר ונאמנות אך המציאות הוכיחה לך שאינו כזה וזה כואב.
פתחת בפניו את כל עולמך והוא ניצל את טוב ליבך.
נסי לסלוח לעצמך...רצית שקט וביטחון, הענקת מעצמך וזה מלמד על הנדיבות שלך.
את חשה פגועה מאוד וזה מוכיח עד כמה את נאמנה והגונה וכלל לא שיערת שמישהו יכול לנהוג באופן אכזרי שכזה.
יעבור זמן ואת תתאוששי ותנסי למצוא מישהו שיהיה ראוי לכל מה שאת, אדם שידע להעריך ולכבד אותך ויהיה נאמן לך.
מאחלת לך ימים של סליחה לעצמך, ריפוי ואיחוי האמון
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
15/01/2018 | 23:53
23
בגידה וניצול מעשים מאד מעליבים ומכוערים. צריך לדעת להיזהר מהם. כדי להאמין באדם ולסמוך עליו, צריך להכיר אותו זמן ממושך ולצפות בהתנהגותו. לכן חשוב שתיצרי קשרים לאט ובהדרגה,וגם שתיצרי אותם מתוך רגשות ולא מלאכותית. אז יהיו יותר אמינים. המנצל אותך נקווה שייענש, ואולי בכך שאיבד אותך כבר נענש.
 
 
לצפיה ב-' מזמינים אתכם לאתגר התבוננות בפורום יצירה לשנה החדשה'
מזמינים אתכם לאתגר התבוננות בפורום יצירה לשנה החדשה
( לעמוד שלי בתפוז )
15/01/2018 | 22:01
26
פתחנו בפורום יצירה אתגר התבוננות לקראת השנה החדשה.
אתם מוזמנים להשתתף

לצפיה ב-'אולי'
אולי
14/01/2018 | 20:04
5
70
מה שהכי יקדם אותי רוחנית הוא לבטא בחברה את אהבתי לעובדת ההשמה שטיפלה בי פעם. אהבתי אליה זה הדבר הכי חשוב בחיי, ולכן היא משמחת אותי. לא צריך להגיד דברים לא נכונים כי צריך לדבר על דברים חשובים. כיוון שאני אוהב אותה ואני רוחני, אני גם לא אוהב רעיונות תוקפניים כמו להתעניין בחברים בדרך מלאכותית.

לצפיה ב-'השראה'
השראה
14/01/2018 | 22:25
2
37
זה נשמע שהאישה הזאת שאהבת נותנת לך השראה להיות אדם טוב ורוחני, ולבטא אהבה, ולא תוקפנות, כלפי הסביבה. זה מאוד יפה בעיני שזה מה שלקחת מאותו מפגש ומאותה התאהבות.
לצפיה ב-'תודה היא באמת אישה נהדרת'
תודה היא באמת אישה נהדרת
15/01/2018 | 14:33
31
מה שעצוב רק שלא רצתה מעולם להיות אתי בקשר, אבל אני גם שמח שאני מכיר אותה.
 
לצפיה ב-'אגב זו לא התאהבות'
אגב זו לא התאהבות
15/01/2018 | 20:48
26
אני לא מאוהב בה, אני אוהב אותה .יש הבדל. הכרתי אותה 4 שנים במסגרת עבודה, ולמדתי להכיר את אישיותה כאדם ולאהוב אותה מאד, באופן מורכב.
 
 
לצפיה ב-'אהבה ככוח'
אהבה ככוח
( לעמוד שלי בתפוז )
18/01/2018 | 21:32
1
10
פילוסוף רוחני יקר,
כמו ששחר חרישי כתבה לך, מה שביטאת בהודעה שלך הוא, שנראה שאתה לוקח את הטוב ביותר מאהבתך לעובדת ההשמה. נראה שהאהבה שלך כלפיה מעודדת אותך לכיוונים חיוביים ובונים, ואפשר להתרשם גם מהאכפתיות הרבה שאתה מפגין כלפי הזולת. אני רוצה להוסיף, שיכול להיות שהתעניינות באחרים, גם אם היא מלאכותית, אינה בהכרח תוקפנית. ייתכן שאתה מחפש את הדרך שלך לאחרים, דרך שגם תבטא את העניין האמיתי שלך באחרים וגם תביע את האני הייחודי שלך. האם מישהו האשים אותך בתוקפנות? נראה שאתה עושה מאמץ להבין אחרים ולתקשר איתם ממקום חיובי.
האם אתה חושב שביטאת תוקפנות בהבעת עניין באחרים? מדוע?
לצפיה ב-'שלום ותודה'
שלום ותודה
19/01/2018 | 12:28
8
אני מרגיש שאנשים, לפחות בכפר שלי, לא כל כך אוהבים את הגישה שלי לתקשורת שבה אני בעיקר מתעניין בתחביבים וזה נראה להם כמו חקירה עם אותן שאלות כל הזמן. יש עימות ביני לבין חברי הכפר, כנראה בגלל זה. בכל מקרה, התכוונתי לא ממש לתוקפנות אלא לרעיונות ספרותיים תוקפניים כמו מחאה חברתית. אני מחפש כל מיני דרכים מיוחדות לדבר עם אנשים, ואול אני צריך להפסיק עם זה ולדבר רגיל. הדרך שנהגתי כלפי עובדת ההשמה באמת הייתה תוקפנית, אבל זה לא היה בכוונה אלא בגלל אהבה כמו שהדיבור על תחביבים שלא נעים לאנשים הוא מכוונה טובה.להתעניין. אני חושב שבזמן האחרון אני מרגיש שעליי להילחם בחברה, ולכן אני נהיה קשה ותוקפני וחבל.
לצפיה ב-'מה אני רוצה היום יום שני ~ הזמנה לשרשור'
מה אני רוצה היום יום שני ~ הזמנה לשרשור
15/01/2018 | 01:42
2
36
הרעיון הוא לכתוב דברים ספציפיים שאני רוצה לעשות היום.
ולנסות לעשות אפילו טיפה מהם.
בהצלחה ובהנאה לכולנו(:
לצפיה ב-'מה אני גקי רוצה היום שני'
מה אני גקי רוצה היום שני
15/01/2018 | 01:46
1
37
קודם כל לנסות הלילה לעשות כיבוי אורות ולהירדם לא יאוחר משלוש בבוקר.
לנסות לשמור על אופטימיות.
לנסות לקום קודם ולהתקשר לשני הטלפונים הקשים לי - לבנק ולשניים.
לעשות את הפשטידה.
להעמיד מכונת כביסה.
לנסות כל פעם להתמקד במה טוב לי, למה אני זקוקה עכשיו, האם אני מספיק דואגת לעצמי.
לנות להיות נדיבה ורכה לעצמי.
אמן.
לצפיה ב-'אף אחת/ד לא מרגישה צורך/רצון להצטרף?....'
אף אחת/ד לא מרגישה צורך/רצון להצטרף?....
15/01/2018 | 23:35
6
לצפיה ב-'קשה לי לכתוב... שלא יהיה שחור על גבי לבן....'
קשה לי לכתוב... שלא יהיה שחור על גבי לבן....
12/01/2018 | 22:54
15
118
שלא אגיד לעצמי כמה שאני דפוקה!
כבר אין לי כוח.
אז הייתה פה הצעה לתת לי בית ומשפחה - במובן המטאפורי -  מישהי מהעבר שלי,
ואני כולי כוכבים בעיניים ופצפוצי שמחה באוזניים וריחות נרקיסים בנחיריים
ומעודדת  כי אומרת לעצמי - הנה, את רואה, את פתוחה היום לעולם ולאט לאט  את מכירה והנה, אולי קרה פה נס קטן, והרשיתי לעצמי להתחמם כבר שבוע לאור האהבה הקטנה הזאת, ואז... היום... איזה שיחה.... כל כך פתלתל וסבוך ומעורפל ושום דבר היא לא עונה לעניין... שאני אכתוב רק את הסוף... והסוף היה שהיא אמרה ככה: "אני מדברת עם כולם ככה. אף אחד לא מגיב כמוך. טוב, זה בגלל שאת רגישה במיוחד... ואם אמרתי משהו שפגע בך אני מצטערת."
אם....
אם היא אמרה!!!
ועכשיו אני רוצה לדפוק את הראש בקיר!
מטומטמת שכמוני, שוב התפתיתי לחום מיידי ולהבטחת משפחה, ושוב מאשימים אותי ושוב אני אשמה ושוב לא רואים אותי ושוב עלי לשאת משאות כבדים מנשוא ואני משתדלת ונשארת ומתאמצת ומנסה להבין ועוד מאשימים אותי ועוד  , ובסוף אומרים לי שאני פשוט רגישה מדי!!!!
זה מה שאבא שלי אמר עלי בבגרותי, כדי לנסות לחמוק מאשמה.
אז אני פשוט רגישה מדי.
והם צדיקים.
אני כל כך רותחת  מזעם שבא לי לשבור משהו!!!!!
וכועסת על עצמי.
אבל עכשיו אין טעם לכעוס.
עכשיו כואב לי בלב והעיניים דמעות וכל כל נמאס לי!!!!!
כל כך נמאס לי להיות לבד . אני כל כך מתגעגעת כבר לחום ולשמחה.
והמקום הזה של להיות נאשמת הוא מקום התמכרותי בשבילי,זאת אומרת, נורא קשה לי לעזוב אותו.
ואני בוכה.
ואני כל כך רוצה כבר קשרים שיזינו אותי ולא אצטרך לשלם על כל טיפת חום מחירים כל כך יקרים.
ואני כל כך עצובה.
וזקוקה לנחמה.
וכל מילה טובה [ולא שיפוטית!!!!!! בבקשה!!!!! היה לי די והותר להיום] תתקבל ביותר מברכה.
תודה
לצפיה ב-''את רגישה מדי''
'את רגישה מדי'
12/01/2018 | 23:24
2
69
אוי, כמה שאת רגישה. כבר מילדות היית רגישה. את פשוט רגישה מדי.
 
משפטים שנועדו להסיר מהם אחריות לפגיעה שלכאורה פגעו בך. ואם כבר התנצלות, אז 'סליחה אם פגעתי' היא הסליחה של יום כיפור, שכותבים בפייסבוק 'אני מבקשת סליחה אם מישהו נפגע ממני'. בדיחה גרועה, משפט חלוד, מטופש, סרק, שאין בו נגיעה אישית ולו בנימה הפשוטה ביותר. אפילו לא לצאת ידי חובה.
 
כשאני שומעת את ה'את רגישה מדי' הזה בא לי להכניס סטירה למי שאומר לי אותו, אבל אני לא בן אדם אלים כלפי חוץ, אז אני סוטרת לעצמי מבפנים ואוכלת את עצמי מכעס. ואולי הם צודקים? מבחירה ניתקתי את הקשר עם מי שאהבה לומר לי את זה ופגעה בי כל כך. והיא לא ממש נלחמה להשאיר אותי בחיים שלה, אז די. ואני לא מתכוונת לפתוח את זה כאן ואולי לא בכלל ובטח לא עכשיו. רק רציתי שתדעי שאת לא לבד.
 
אסור להיתלות באף אחד ובשום קמצוץ של מה שנראה כמו הבטחה, פשוט כי אין דבר כזה. הכול אשליה. אף אחד לא חייב לנו כלום. גם לא ה"משפחה". והייתי מרחיבה אבל באמת שאין לי זמן או כוח או חשק להיכנס לזה וזו גם לא פלטפורמה מתאימה, מתברר.
 
ולמה את אומרת שאת מתמכרת למקום של להיות נאשמת? מה ממכר בזה? באמת הייתי רוצה להבין.
לצפיה ב-'אלומה יקירה'
אלומה יקירה
12/01/2018 | 23:48
1
64
כשראיתי את הנושא שלך עבר בי כזה חום בגולגולת. חשבתי שאת כותבת לי ברצינות שאני רגישה מדי (איכשהו שכחתי לרגע שאני עצמי כתבתי על זה ולא שמתי לב לגרשיים) וממש בערתי.
אז קודם כל תודה רבה רבה.
אני ככ מצטערת שעברת כזאת פגיעה.
ואני ככ מודה לך שכתבת כדי שלא ארגיש לבד בזה.
בקשר לשאלה האחרונה שלך לא אענה עכשיו כי זה ילבה את המצב. בהזדמנות אחרת אסביר לך.
בקשר ללא להיתלות.....ווי, זה מה זה נושא......אבל כל מי שנמצא באמת בקשר קרוב תלוי במידה מסויימת.... ונמצא בפוטנציאל היפגעות.   אי אפשר לדעתי להיות לא תלוי בכלל.... אחרת זה התנתקות והתבודדות. קודם כל, רגשית.
פה זה היה נורא מורכב ואני  לא רוצה להיכנס לזה עכשיו.
היום אני מאמינה בקשרים שנבנים לאט לאט תוך תקשורת וגילוי לב. 
טוב, קשה לי עכשיו לכתוב בהיגיון כי כואב לי.
עדיין כואב לי.
פשוט כואב!!!!!!!!!!!!
--------
הפסיב אגרסיב - הכי אני מתה על זה. שאני באה לעזור למישהו וחובטים בי בפרצוף, ולוקח לי זמן להבין את זה!
לצפיה ב-''
13/01/2018 | 00:11
10
לצפיה ב-'רגישות יתר - תכונה מדהימה'
רגישות יתר - תכונה מדהימה
13/01/2018 | 18:01
5
41
אנשים קהי רגישות עלולים לנצל אותה - זה דבר עצוב מאוד, אין ספק.
אבל הרגישות כשלעצמה - יפהפיה ומקסימה. נכונה וחיובית.
 
פרפר עדין וזך כנפיים, צבעוני ומרהיב - כמה הוא יפה ומשובב נפש. 
פילים ויצורים כבדים וגסים אחרים עלולים לרמוס אותו - ולא בגלל שהם רעים או שליליים, אלא בגלל מהותם. 
אז מה נעשה? לא נהיה פרפרים שבריריים, צבעוניים ומרפרפים? 
 
האם את מסוגלת להמשיך עם המבט הזה, שהצעתי, ולפרש את כל העניינים שפוגעים בך פרשנות חדשה, ולהגיע להתנהגות יעילה יותר בעקבותיה?
אני לא רוצה לעשות זאת עבורך, כדי לא להקדים את המאוחר. 
לצפיה ב-'אופירה יקרה (באמת יקרה, ולא כשגרת לשון)(ושחרית)'
אופירה יקרה (באמת יקרה, ולא כשגרת לשון)(ושחרית)
13/01/2018 | 18:54
4
37
תודה רבה רבה שאת כותבת לי, וגם את מייד עם יציאת השבת.
את ושחר חרישי - אתן ממש ממש תומכות ועוזרות ומחזיקות את הפורום הלכה למעשה. אז תודה רבה רבה לשתיכן.!!!!!
אני לא מבינה מה כתבת לי הפעם.
כל העניין של רגישות הוא בכלל לא רלבנטי לכאן.
היא התנהגה בצורה פוגענית ותרצה את זה בזה שאני רגישה, כדי לא לקחת אחריות על ההתנהגות שלה.
זה בכלל לא חשוב כאן אם אני כן רגישה או לא.
מה שחשוב שנפגעתי, והיא לא הייתה מוכנה להקשיב.
אין לי שום דבר ללמוד מכאן.
רק להפסיק בכוח להאמין למילים של אנשים (תמיד אנשים מהעבר שלי עד כה, מה שמתעתע בי, כי כאילו המבט שלי הוא גם מבט משולב עם מי שהייתי פעם), להפסיק להתפתות להבטחות חסרות כיסוי, ולהמשיך ללכת ממקומות שעושים לי רע.
אם את חושבת שיש כאן עוד משהו בשבילי ללמוד, אנא כתבי לי (אני לא כותבת שאשמח אם תכתבי לי, כי זה ברור לי שלא יהיה לי קל לשמוע.... אבל אני מאוד מעריכה את התובנות שלך ואקשיב.)
הרבה הרבה תודה שוב
 
לצפיה ב-'נכון, ממה שכתבתי לך אין לך מה ללמוד'
נכון, ממה שכתבתי לך אין לך מה ללמוד
13/01/2018 | 22:07
3
70
חשבתי שאת שונאת שאומרים לך שאת רגישה. אבל טעיתי.
חשבתי שאת לא מפרידה בין החלק שלך לחלק שלה וניסיתי לזהות את החלק שלך. יכולתי רק לנחש, כי לא סיפרת בדיוק מי היא, מה היא הבטיחה לך ובמה התכחשה להבטחתה. 
אבל את זיהית נכון ולמדת נכון מהסיטואציה. את הפרדת נכון את החלק שלה מהחלק שלך.
 
ברור שהחלק שלה (ושל אבא שלך), הוא שהם מתמקדים בך בסיטואציה, במקום לדבר על האחריות שלהם לפגיעה. 
אבל אני תמיד לוקחת לכיוון החשיבה שהפגיעה שלי מסיטואציה היא מהחלק שלי. לא ממה שהאחר עושה לי. אמנם הוא בהחלט עושה לי, אבל ממה שהוא עושה אני לעולם לא אפגע באופן שלוקח אותי לשנאה עצמית, לייאוש מעצמי, לכאב כל כך איום. 
אז אם יש כאב כל כך איום, אז זה משהו שלי. ואני אעזור לעצמי רק אם אזהה אותו ואלמד אותו.
 
ואת למדת נכון והיטב - ההתמכרות שלך היא להאמין לאשליה של בית חם. ועליה את צריכה לוותר לגמרי. עם עצמך קודם כל. ואז לא לפעול על זה עם אנשים אחרים.
אבל אל תכעסי על עצמך. נכון, את מאמינה למשהו שאינו קיים, אבל זו חולשה שנגרמת מכאב גדול. מחסר. ובכל זאת תצטרכי להתגבר כדי לסבול כמה שפחות. כי אם לא נתגבר על ההתמכרות - נסבול גם מהחסר וגם מסבל ההתמכרות...
 
לצפיה ב-'אופירה היי ותודה'
אופירה היי ותודה
13/01/2018 | 22:21
2
29
אני לא יכולה ולא רוצה לוותר על החלום של בית.
באיזשהו אופן - להיות בית למישהו אחר ושהוא יהיה לי בית.
לא רוצה לוותר. אבל צריך שייבנה לאט לאט ......
 
לצפיה ב-'לא על החלום! לא על הרצון הבריא!'
לא על החלום! לא על הרצון הבריא!
13/01/2018 | 22:29
1
24
על האשליה הכוזבת שה"היא" או ה"הוא" יספקו לך בית חם...
לצפיה ב-'כן, זה כל כך מדוייק כמו שניסחת.... תודה'
כן, זה כל כך מדוייק כמו שניסחת.... תודה
13/01/2018 | 22:31
8
לצפיה ב-'זה באמת כואב ופוגע ומכאיס'
זה באמת כואב ופוגע ומכאיס
13/01/2018 | 18:17
4
38
שאנשים פוגעים ולא לוקחים שום אחריות, כי או שאת "רגישה מדי", או ש"זו בחירה שלך להיעלב"! אני מכירה את זה!  וגם לי עשו את זה. והחוסר הכרה הזה גרוע יותר מהפגיעה המקורית הרבה פעמים. כאילו שהיא בסדר ואת הבעייתית, זאת שיש לה כל מני אישיוז, שבכלל לא קשורים אליה ולמה שהיא עשתה/אמרה. כשעשו את זה לי זה גרם לי להרגיש כאילו עושים ממני משוגעת. ומבודדים אותי עוד יותר, עוד הרבה יותר, שולחים אותי לבעור לבד מהכעס כמו גוש סלע בוער בחלל הרחק מכל הבנה או חמלה.
לא יודעת אם ככה גם את מרגישה, אבל בכל אופן אני פה כדי לאשר שזה פוגעני ומקומם ואפילו אכזרי.
ושולחת לך חיבוק וירטואלי...
לצפיה ב-'שחרית יקירה, - מגילה! וגם טריגר(לא נורא גדול) בסוף הפוסט.'
שחרית יקירה, - מגילה! וגם טריגר(לא נורא גדול) בסוף הפוסט.
13/01/2018 | 18:44
2
36
תודה על המסירות ושאת כותבת לי מייד עם יציאת השבת ממש.
אני נורא מעריכה.
ותודה על כל מילה.
את כל כך יודעת לשים מילים נכון כך שיגעו בדיוק בגרעין של הדברים, הרבה פעמים, גם כשאני לא מסוגלת, וגם הפעם.
תודה רבה רבה.
העניין הוא שאני משתגעת בלי.... את יודעת מי. 
לא בלעדיה דווןקא, אלא בלי שיהיה לי בית.
אחרי 22 שנה שהיא הייתה הכמו-בית שלי, בית מחורבן ומשעבד מהרבה בחינות, אבל בכל זאת - אין לי בסיס, אין לי דודה, אין לי אף אחד, אני מנסה לשקם את חיי מההתחלה בגילי המתקרב לשישים, וזה קשה נורא נורא נורא!!!!
יש לי חבר אחד טוב שהצלחתי להקים לי בשנתיים וחצי האחרונות.
ואני נורא נורא נזהרת לא לדרוש מנו יותר מדי ולא לתבוע ולא להיתלות, כדי לא לחרבן את זה - ולשמחתי - ואפילו לגאוותי אני מצליחה.
זה קשר אחר ממה שכל קשר שהיה לי אי פעם בחיי, אי נותנת ואני מקבלת ויש עליות וירידות ומשברים - אבל אנחנו צלחנו עד היום כל קושי.
אז זה הדבר שמעודד אותי. שיש קשר אחד שאני מצליחה.
אבל הבדידות מדברת. אין מה לעשות.
ובמיוחד בסופי שבוע.
ואז אני מגיעה כל פעם לכל מיני חידושי קשרים עם אנשים מהעבר, שגפ הם מורעבים כמוני, ואותן הבטחות ישנות, וזה שוב מתנפץ!
ואני יודעת שהפעם אני נקייה , מהבחינה הזאת שאני עושה כל מה שאני יכולה כדי שיצליח, אבל בלי שיעבור את הגבול שלי.
אז עכשיו זה קרה עם המישהי הזאת, והייתה שם הבטחה חזקה מאוד של בית, וכמו שזה התפוצץ כשהיינו בקשר לפני שנים, כי היא נורא האשימה אותי ככה זה התפוצץ עכשיו.
ואני כאילו תוהה - האם יש לי כוחות להמשיך בדרך, כאילו אני מלאה, כאילו יש לי משפחה, כאילו יש לי גב, כאילו יש לי כסף - [כי זה מה שאני עושה היום]ולאט לאט להכיר עוד אנשים.
הרעב לאהבה - להיות נאהבת ולאהוב - מציק לי.
להיות משמעותית בחיי האחר. להעניק.
להיות נאהבת. לדעת שיש לי גב.
ובכלל, סתם לשמוח.
פעם הייתי מנגנת ושרה.
גם את זה זרקתי.
בזמן האחרון אני מתחילה להתגעגע לזה שוב.
אחרי שנים. כבר לפני כמה שנים נתתי את הגיטרה שלי.
אני רואה איך כל מיני דברים הכי טבעיים נגזלו ממני?....
שנים הייתי מנגנת ושרה וזה היה משמח אותי.
איך זה שגם עם זה הפסקתי ?!!!!!
כאילו היא, המאהבת המיתולוגית שלי [רציתי לכתוב המטפלת, ויצא לי המאהבת, החלטתי להשאיר] לקחה ממני או נתתי לה את כל הכוחות שלי. וכל זה במסווה של כמה שאני גדלה וצומחת וכמה היא עוזרת לי. איך הגזילת כוחות הזאת הייתה כל כך ערמומית. זה פשוט לא יאומן.
אני חייבת להשיג לי גיטרה.
מה את אומרת?... יעזור לי קצת עידוד, וזאת פעם ראשונה שאני אומרת-כותבת את זה. זה רק התערבב לי במחשבות.
ולמה אני צריכה עידוד?....
כי יש מחשבות רעות. ככ רעות וככ שחורות שלא אפרט אותן פה, אבל רגעים של להרים ידיים.
אני לא רוצה להרים ידיים!!
לצפיה ב-'אל תרימי ידיים!'
אל תרימי ידיים!
14/01/2018 | 10:49
1
27
יש לך הרבה כוחות. עובדה שלא התפרקת לגמרי כשהקשר הזה כבה, ולא נתת לעצמך לוותר ולשקוע. כמו שמצאת את הכוחות להצשיך הלאה ולהתמודד - ככה תמשיכי בעזרת ה', ותבני לך את החיים הכי טובים שאת יכולה! מאמינה בך!
לצפיה ב-'תודה רבה רבה רבה שחרית יקירה'
תודה רבה רבה רבה שחרית יקירה
14/01/2018 | 15:01
2
לצפיה ב-'מכעיס כמובן '
מכעיס כמובן
14/01/2018 | 10:28
5
לצפיה ב-'אוףף נרקיסים '
אוףף נרקיסים
14/01/2018 | 05:52
29
היום אצא ואקנה לי, רק לדמין שיהיו טריים ויפים מעורר ניסים
לגבי הרגישות זה לא ענין שיותר מדי או שנדמה לי
ללא רגישות אין מוטיבציה ודברים לא זזים
הרגש צריך לחפוף לאלמנט הקיומי כמו גם בקבלת החלטות
לא לחיות בשקר או העמדת פנים 
באותה מידה כן להיות רגיש לאחרים ולפרש יותר את המעשים
של אחרים כמו את ההבעה שלהם במקשה אחת - רגשית.
 
 
לצפיה ב-'ועדה רפואית'
ועדה רפואית
11/01/2018 | 13:15
42
111
היי.. מסתבר שזה הלך ממש מהר בסוף. תוך 3 שבועות קוראים לי לועדה.
 
אין מי שיבוא איתי לשם.. כנראה.
אז רציתי לשאול מה אומרים שם? איך אני אמורה להתכונן?
זה ממש חשוב לי. אשמח אם תעזרו. תודה
המשך>>
היי.. מסתבר שזה הלך ממש מהר בסוף. תוך 3 שבועות קוראים לי לועדה.
 
אין מי שיבוא איתי לשם.. כנראה.
אז רציתי לשאול מה אומרים שם? איך אני אמורה להתכונן?
זה ממש חשוב לי. אשמח אם תעזרו. תודה
לצפיה ב-'לאסוף את עצמי'
לאסוף את עצמי
11/01/2018 | 19:30
8
78
שלום חברים, מנסה לשתף במחשבות.
קשה לי, מאוד.
עברתי דירה, התחלתי עבודה חדשה במקביל, ואני כבר לומד כמה חודשים.
בשבועיים האחרונים קרסתי. עכשיו אני צריך להתחיל מחדש והמחשבות די מבלבלות ולא מאורגנות.
בנוסף יום חמישי בערב ואני איכשהו לא רוצה ללכת אל ההורים אבל כל שבת מוצא את עצמי אצלם בסוף...
מרגיש לבד, אבוד, בודד ובלי תמיכה....
לא שלם עם שום החלטה ומנסה לעשות סדר, הלוואי והיה לי מקום בעולם הזה, פיזית ורוחנית, הלוואי ויכולתי לקרוס לתוכו...לשים ראש על הכרית..

מנסה לחשוב איך לטפל ומה הצעד הבא, אבל מרגיש נטוש ובלי כוחות, הבית והדירה הם גורמים יציבים וכשמאבדים אותם הכל מתערער...
צריך עזרה.
תגידו לי שיהיה בסדר, בבקשה.
תגידו לי שיש סיבה לסבל הזה, משמעות.
תגידו לי שאתם אוהבים אותי.
תגידו.
אני צריך אתכם.

לצפיה ב-''
11/01/2018 | 19:53
18
לצפיה ב-'שלום'
שלום
12/01/2018 | 12:23
24
עבודה ולימודים הם חשובים מאד לקידום החיים. השקע בהם מתוך מחויבות ושאיפה להצליח, בלי לערב יותר מדי רגשות. אם ההורים חשוב לאהוב. שבת נועדה למנוחה ולכן היא זמן טוב ליהנות עם המשפחה. תן אהבה ודאגה להורים. השקע בעצמך מתוך אמונה עצמית ואהבה עצמית. אני מקווה ומאמין שתצליח.
 
לצפיה ב-'אני מבינה אותך'
אני מבינה אותך
12/01/2018 | 12:26
1
31
שינויים מאוד מערערים גם אותי. רגישות גבוהה גם אצלי. וגם לא שלמה אף פעם עם החלטות.
יש אנשים בסביבתך שיכולים להיות איתך?
מקוה שתרגיש יותר טוב במהירות.
לצפיה ב-'תודה.'
תודה.
12/01/2018 | 12:48
10
לצפיה ב-'משה יקר, תחזיק מעמד!'
משה יקר, תחזיק מעמד!
12/01/2018 | 15:10
2
30
אני לא יודעת אם אני באמת יכולה להגיד ש"יהיה בסדר", אני כן יכולה להגיד שאני מאוד מרגישה את מה שעובר עליך, את הפחד והקושי, וגם מאוד מאוד מזדהה עם הרצון הזה "רק לשים את הראש על הכרית". כמה טוב זה היה יכול להיות לו היתה כרית כזאת, הה? איזןשהי אפשרות להניח לרגע את הראש ולהרגיש בטוח... ולא להצטרך להיאבק כדי להחזיק כל הזמן,  ולא להצטרך לפחד ממה יהיה כשעוד פעם ייגמר הכוח הזה להחזיק...
מצטערת שאין לח מה ליעץ או מספיק בטחון כדי לפסוק שיהיה בסדר. אבל אתה אדם יקר, אדם טוב ואדם עמוק , שחושב ומרגיש לעומק. ויום אחד אתה תמצא את האיזון בעזרת ה'(כי הוא היחיד שיכול באמת לעזור), ואז כל היופי והחכמה הפנימיים יוכלו להתבטא ולהאיר את חייך. מקווה שבעז"ה הרגע הזה יגיע בקרוב!
לצפיה ב-'תודה'
תודה
14/01/2018 | 20:26
1
15
מרגיש יותר טוב.
לצפיה ב-'ברוך ה'!'
ברוך ה'!
14/01/2018 | 22:17
5
לצפיה ב-'למצוא מחדש את שיווי המשקל'
למצוא מחדש את שיווי המשקל
( לעמוד שלי בתפוז )
16/01/2018 | 22:41
10
משה היקר. התחושה שקיבלתי מהמילים שלך היא תחושה של ערעור שיווי המשקל הפנימי שלך...נשמע שבתקופה קצרה כל העוגנים שלך השתנו: דירה אחרת , מקום עבודה חדש ובנוסף עוד עומס של לימודים. וזה מעמיס נפשית, אתה לא מרגיש נוח ו"בבית" בשום מקום, כי הכל השתנה, הכל חדש ואחר וזה לגמרי מובן. אבל בכל זאת נשמע שיש לך עוגן אחד קבוע..ההורים. ואולי הקשר איתם והשבתות אצלם לא צריך להפריע לך אלא להיות דווקא נקודת אחיזה שעוזרת למצוא את הרגיעה הפנימית ושיווי המשקל. בנוסף, בכל פעם שאתה מרגיש מעורער אני מזמינה אותך לדבר איתנו בצ'ט הפרטי והאנונימי שאנחנו מפעילים פה באתר, ואולי נוכל להושיט לך יד וירטואלית ולעזור לך קצת להתייצב.
שלך, מתנדבת סה"ר

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא תזונת ספורט
אירוח בנושא תזונת...
אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית ונטורופתית, מייעצת לכם...
אירוח בנושא תזונת ספורט
אירוח בנושא תזונת...
אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית ונטורופתית, מייעצת לכם...
אירוח בנושא טיפולי פוריות
אירוח בנושא טיפולי...
ד``ר טל שביט, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית באסותא...
אירוח בנושא טיפולי פוריות
אירוח בנושא טיפולי...
ד``ר טל שביט, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית באסותא...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

ויקטוריה רבין- מאמנת זוגית
האם אתה לא מחובר לעצמך?
פורום טיפול CBT
פורום טיפולי CBT
פורום תמ
תמ"א 38 והתחדשות עירונית

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ