לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'אני חולה כרונית נכה מחוסרת כושר עבודה'
אני חולה כרונית נכה מחוסרת כושר עבודה
30/04/2017 | 00:48
3
57
ואם מישהו יגיד עליי שאני מפונקת ומחפשת תירוצים כי יש איש בלי ידיים ובלי רגליים שיכול לרוץ אז הוא פסיכופת דוחה ובושה לחברה כולה. לאף אחד אין זכות להגיד את זה עליי ולהכחיש את המצב שלי, רופאים קבעו שאני לא יכולה לעבוד ואני לא יכולה לעבוד.
ובתפוז הדעה הרווחת היא שלנכים שלא יכולים לעבוד מגיע למות מהקצבה העלובה כי הם מפונקים ומחפשים תירוצים וממציאים את הנכות שלהם ומשקרים. זה מה שהנהלת תפוז חושבת כי היא מאפשרת להגיד דברים כאלה.
בכל פורום פה אמרו לי את זה. חוץ מכאן.
 
ונכון כשיש הרבה בחיים אז לא משנה מה אומרים אבל כשאדם מאבד הכל הכל את החושים והשימוש בגוף כל מה שנשאר זה הכבוד הזיכרון ממנו קצת כמו אצל מת. וזה נורא. כל מה שנשאר לי זה לא אוכל לא טיפול או תרופות כלום רק טיפ טיפה כבוד רק שלא יגידו שמגיע לי.

וזה קריטי אם מגיעים למצב שלי זה קריטי, אולי אפילו יותר קריטי מלמתים שלא יודעים שמדברים עליהם ככה. חבל לי שהנהלת תפוז מאפשרת להגיד שכל הנכים מחוסרי כושר עבודה הם מפונקים, ואני יודעת שתגידו שזה לא משנה אבל רק כי אתם לא במצב שלי אם הייתם במצב שלי הייתם יודעים שזה משנה מאוד.
לצפיה ב-'אלונה, תרצי לספר עוד?'
אלונה, תרצי לספר עוד?
30/04/2017 | 11:54
30
ממה את סובלת?
אני מבינה טוב מאד מה זה בגידה של גוף, ומה זה שכולם אומרים (כולל רופאים) שאת עושה את עצמך.
 
לצפיה ב-'אותם אנשים שכתבו לך כך אינם מייצגים אף אחד מלבד עצמם.'
אותם אנשים שכתבו לך כך אינם מייצגים אף אחד מלבד עצמם.
30/04/2017 | 22:55
14
את לא חייבת לקבל את דעתם בכזאת רצינות! למה בכלל העמדת את העניין לשאלה בפורומים?
לצפיה ב-'כבוד'
כבוד
01/05/2017 | 00:23
9
היי אלונה,
אני שומעת כמה את מרגישה שנעשה לך עוול, כי במקום לספק לך תמיכה, כפי שניתן היה לצפות, נראה שהאנשים בפורום עושים בדיוק את ההיפך כשהם מכחישים את המצב בו את נמצאת. נראה שאת מתוסכלת, כי את נתונה לכמו מן ביקורת תמידית, למרות שאת אולי מרגישה שהיא מאוד לא מוצדקת... זה בטח מאוד פוגע, לחוות תגובה כזאת... במיוחד כשנדמה שהעניין הוא כה משמעותי עבורך.
 
יקרה, יכול להיות שלצערינו אין אדם שיכול להבין בדיוק מה עובר על אדם אחר, כל עוד הוא לא צועד בנעליו... ויתכן שתגובות מסוימות נובעות, בין היתר, גם מחוסר הבנה. אבל אנחנו בסה"ר רוצים להיות עבורך מקום בו כן תוכלי לפרוק, מקום בו מקשיבים לך, מכבדים אותך באמת ומנסים להבין אותך כמה שניתן... תדעי שאנחנו כאן בשבילך, בכל עת.
תמיד איתך 
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-'התקפי זעם'
התקפי זעם
30/04/2017 | 17:35
29
שלום,
אבא שלי כבן 80, מאז שעבר אירוע מוחי ההתנהגות שלו מדרדרת יותר ויותר והופכת לאלימה.
בחצי שנה האחרונה היו לו כשלושה התקפי זעם שבהם צעק, זרק חפצים בלי היכר ושבר לא מעט דברים בבית.
ההתקפים באים מדברים קטנים לדוגמה, אמא שלי לא הסכימה להכין לו קפה כי טענה שזה גורם לו לקלקול כיבה.
הזעם שלו מתחיל גם לצאת מחוץ לכתלי הבית ולכיוון של השכנים. יש לו טינה עזה במשך שנים לאחד מהשכנים והוא יוצא וצועק עליו ומקלל אותו, פעם אחת אפילו פגע באוטו של חברה של השכן כי חנתה מול הכניסה לבית של הורי.
ביצענו בדיקה של אלצהיימר ונמצא שהכל תקין. גם נורולוג בדק אותו ואמר שהכל תקין.
אנחנו יודעים שהוא סובל מיתר נוזלים בתאי המוח והוא לא מוכן לטפל בזה, בכללי, הוא טוען שהוא בריא ואין צורך באף טיפול.
לפני מספר חודשים היה מקרה שהוא התפרץ על הרופאה שטיפלה בו ופשוט יצא מהחדר שלה.
כשניסיתי לדבר איתו ולהסביר לו את ההשלכות של ההתנהגות שלו ושהוא ימצא את מקומו בכלא יום אחד הוא פשוט זרק "אז אני אהיה בכלא".
אני אובדת עצות ולא יודעת למי לפנות.
יכולים לייעץ?
לצפיה ב-'מה לא בסדר איתי?'
מה לא בסדר איתי?
27/04/2017 | 23:54
6
66
לצפיה ב-''
28/04/2017 | 10:03
50
רוצה לספר קצת?
לצפיה ב-'שלום'
שלום
28/04/2017 | 10:47
35
האמיני בעצמך, היי בטוחה שהכול בסדר אתך. אם טעית, תמיד תוכלי לתקן ולשפר.
 
 
לצפיה ב-' אתה בסדר גמור'
אתה בסדר גמור
29/04/2017 | 22:48
23
אולי זה מה שלא בסדר?
לצפיה ב-'היי משה'
היי משה
29/04/2017 | 23:44
23
למה אתה חושב שמשהו אצלך לא בסדר?
 
לצפיה ב-'תודה לכולם'
תודה לכולם
30/04/2017 | 00:28
1
32
סתם אני מרגיש לפעמים שאיבדתי שליטה על החיים שלי. ביום חמישי קרה משהו שגרם לי לאבד שליטה בעבודה ולמרות שידעתי שזה לא חכם לא כ"כ הצלחתי לעצור את עצמי והרגשתי רע אחר כך. לא כ"כ יודע מה קורה לי לפעמים, מה אני רוצה ומה מניע אותי וזה מתסכל.
תודה
לצפיה ב-'מאחל לכולם אביב שמח ופורח '
מאחל לכולם אביב שמח ופורח
30/04/2017 | 00:32
8
לצפיה ב-'המקום מגעיל אותי'
המקום מגעיל אותי
26/04/2017 | 06:52
5
103
הכוונה למקום העבודה , ואין לי ברירה .כפי שהסברתי לאבא שלי

היה פסח וכולם בחופש ואני חייבת עבודה .

אם שואלים אותי איפה אני עובדת מרגישה שאני מתביישת לענות.

במטבחון שם מרגישה שמגעיל אותי לאכול שם ,אם זה בבוקר

אז יש פיתרון ואפשר ללכת למקום אחר . בערב המקום סגור

ואין ברירה ואסור לאכול בעמדות ,לשתות רק עם בקבוקים

או כוסות טרמיות.

** אתמול בערב מישהי עברה וחילקה שוקולד ,לקחתי שלא

יגידו אחרי זה ... אבל לא הייתי מסוגלת לאכול פשוט לא .

אני לצערי מתנהגת לאחרים בצורה שהכי לא הייתי רוצה

שיתנהגו אליי . אבל מה אני יעשה שיש שם אנשים לא אסטתיים.

וכן אולי אפשר להגיד גם עליי בגלל המשקל ,אבל אני נקייה .

** למה זה ממשיך להטריד אותי שאנשים מדברים עליי ,יש

שם מישהי שאני מכירה מהעבודה הקודמת זאת של השנים

גם שם לא היינו חברות וגם שם היא תמיד הייתה חברה של

הפרחות ,וגם יש לה מוסר עבודה נמוך ופיטרו אותה מהמקום

ההוא כי היא עובדת גרועה .

אנחנו לא מדברות התעלמות הדדית אבל שומעת אותה

מתלחששת עם החברות שלה .למה זה מטריד אותי ?

למה צריך לעניין אותי מה חושבות עליי חבורה של פרחות ?

אנשים שבטח לא קראו ספר בחיים שלהם ..

לא ברור לי ..למה הצורך באישור מאנשים כאלה חבורה של

פרחות ואנשים עילגים.
לצפיה ב-'לא כל כך הבנתי'
לא כל כך הבנתי
26/04/2017 | 12:15
4
62
מפריע לך שאנשים לא אסטתיים? מה זה אומר?...אפשר פירוט?
או שמפריע לך שהאנשים בסביבת העבודה הם לא מלח הארץ בואי ננסח כך?
כך או כך אני מבטיחה לך שבכל מקום עבודה משרדי אף אחד לא באמת נהנה מזה. מה כיף לשבת ולתייק 9 שעות? זה לא טבעי לנו ויוצר תמיד מתח על המערכת - באופן גורף לכולם. דרך אגב מחקרים מוכיחים שאשקוביות זה סביבת העבודה הכי גרועה לעובד(כי זה כמו סוס ששמים לו רטיות בצידי העיניים והוא לא יכול לראות כלום וללכת רק לאן שמובילים אותו).
אני לא יודעת כמה אוכפים אצלכם את עניין האוכל באשקובית אבל אני גם לא אוהבת לאכול במטבח מסיבותיי שלי - למדתי לאכול דברים שלא מסגירים אותי באשקובית כמו ירקות ופירות חתוכים או קרקר וגבינה...לי זה מספיק וטעים וגם מספק לי פרטיות ונוחות שאני זקוקה לה בהפסקה שלי...נגיד מנה חמה פחות...כי הריח מסגיר. ושנית למדתי להתיידד עם הפרטיות שלי באשקובית ולהנות ממנה עד תום - אם יש יום שקט אני קוראת ספר מתחת לשולחן (זה לא קורה כי תמיד יש לי הרבה יותר עבודה מהזמן שמוקצב לי...אז לפחות אני עסוקה) או לשמוע ספרים לעיוורים תוך כדי עבודה..לפעמים לכתוב ולקשקש ביומן ..כשרוצים מוצא בכל מועדך מחפשים ומוצאים (נשמע שזה מצב של sink or swim). בטוח את יכולה לשחות בזה...אל תחשבי שאותי לא בודדו חברתית כי יש אנשים בעבודה שכשהתחלתי לדבר על דברים מעניינים אז תויגתי כחננה מוזרה שאין מה לדבר איתה והיא לא מבינה בציפורניים ואיפור ולא אוהבת ללכת לשופינג...זכותם. אני יודעת מה אני שווה ולמי אני שווה ולמדתי לשים זין ולקבל את עצמי כמו שאני גם אם אני חברתית מוזרה, גם אם תחומי העניין שלי אזוטריים וגם אם אני "משעממת" ביחס לנורמה. בסופו של יום אני באה לקבל משכורת, חוזרת הבייתה לבית עם אוכל במקרר ובן זוג ויש לי מנוי לחדר כושר צמוד לבית. בסופ"שים אני לא לבד ואני תמיד עם החבר הכי טוב שלי אז מה רע לי?...שיגידו מה שבא להם עלייך...תזכרי שלכולם יש תיקים וחבילות וכולם סוחבים צלבים מה שחשוב זה לדעת לשים זין על מי שמסתכל על הצלב שלך ולהמשיך כאילו לא ראית אותו בכלל.
בהצלחה.
לצפיה ב-'קודם כל תודה .'
קודם כל תודה .
26/04/2017 | 16:26
3
61

*אסור לאכול בעמדה בכלל ולא אוכל להגניב דברים

כי גם האחמש"ית יושבת ממש קרוב .וגם אסור לנו תיקים

בעמדות (אולי בגלל זה בישביל לא להגניב אוכל ) שמים

אותם במקום מסויים .בנוגע למנה חמה גם בלי קשר לריח

הייתי ממליצה לך לא לאכול את זה כי זה מאד לא בריא.

זה מזון מעובד ,וגם שמים שם מונסודיום גלוטומט ,אומרים

גם שזה מסרטן .

** במקרה שלי דווקא באיפור וציפורניים אני מבינה ,

לא אוהבת סדרות ישראליות, מוסיקה מזרחית (לא

בקטע גזעני) ,סרטי בורקס .

לא באתי מבית שומר כשרות ושם ללא יוצא מהכלל

פשוט דיברו על זה על מסעדות לא כשרות וכו' לא

התערבתי בשיחה פשוט שתקתי כי אני מעדיפה ככה .

וגם אז יתייגו אותי שם , וגם ככה אני לא נשואה ואין לי

ילדים,וגם לא בן זוג שזה כבר מוזר . יש לי שני חתולים

וזה גם נתפס כמוזר ,כי גם אנשים שאוהבים בע"ח בדרך

כלל יש להם כלבים .. יש הרבה בורות בכל מה שנוגע

לחתולים ואין לי כוח להסביר לאנשים.

ואכן לא בדיוק מלח הארץ אבל יש שם גם כאלה לא

אסתטיים ובגלל זה מגעיל אותי לשבת בהפסקה במטבחון.

** הייתה את התוכנית של אמנון לוי בנושא של האישה

בעולם החרדי .היה מאד מעניין (בד"כ אני לא אוהבת

את התוכניות שלו ) דיברו על זה בעבודה.  יש לי ידע קצת

מעבר בנושא הזה (לא באה מבית חרדי ) בעקבות סרט

דקומנטרי שנעשה בנושא הזה . היה לי מה להגיד אבל

הן "הנשים החרדיות יותר רגועות ואין להן בעייה עם הרבה

ילדים " "הם מסתפקים במה שיש להן אין רדיפה אחרי

מותגים וכו '". זה לא מדוייק מה שהן אמרו וניסיתי בשקט

לדבר "לא נכון אני רואה אותן בגינה רצות אחרי הילדים

שלהן ואין להן בעייה". לא טובה בלעמוד על דעתי ,

אז נסוגתי .

היום היה היום הראשון שהיה לי נחמד כי דיברתי עם מישהי

על ציפורניים ,כי היא שאלה אותי משהו אז כן היה לי

מה להגיד . וגם היא הייתה נחמדה .

מדברים על ילדים,בעלים,קניות ,בישולים,כביסה ,

נופשים.  

יכולה להבין אותך שאת באה לקבל משכורת ולא מענייין

אותך ,גם לי כמובן חשוב הכסף ,אבל גם חברה .

למשל עבודות שנמצאים בהן כל היום לבד הייתי משתגעת

,גם שיחות מסביב זה נחמד .

*** גם עיברית לא תיקנית זה צורם לי (שלוש דברים ,

ארבע מקומות וכו").

אבל בחברה של אנשים למשל ברמה של ההורים שלי גם קשה לי ,כי זה נכון שיש לי ידע

בדברים אבל לא כמוהם .

סליחה על החפירה ,אין לי גם כוונה להתנשא .

אין טעם שם לדבר על אומנות , קולנוע (קולנוע איכותי) וכו'  לא

מנסה בכלל . מרגישה גם שאין לי כוח לזה .

וכמובן שיש את נושא החגים והמשפחתיות (אף אחד לא יודע

כלום ,לא רק כאן באף עבודה לא יודעים כלום) אני גם

משקרת ,למשל אם שואלים (שאלו) "איפה את בסדר ?"

"עם המשפחה " "עם ההורים ?" "כן "...

כך שיש שוני גדול ביני לבין אנשים אחרים ...

נראה אולי בערב אצא לאכול במקום אחר ,לא במטבחון .


לצפיה ב-'לא ענית על השאלה'
לא ענית על השאלה
27/04/2017 | 11:47
2
48
מה זה לא אסטתיים..
לצפיה ב-'תשובה לשאלה'
תשובה לשאלה
27/04/2017 | 16:20
1
51

** אישה שחסרות לה שיניים מקדימה ,ולא רק אחת

ובנוסף גם שיער על הפנים ,זיפים כאלה .

בנושא של השיניים אני מבינה ,זה עולה הרבה מאד

כסף לסדר שיניים חסרות (כתרים) ,אבל הזיפים

האלה ,עור הפנים .

*** מישהי נוספת בעלת עודף משקל ,אבל זה לא מה

שדוחה (זה בסדר יש לי מראה בבית ) אלא חוסר

באסטתיקה ,השיער , הלבוש ,נימוסי שולחן מסויימים, היגיינה.

**** נכון שיש לי עודף משקל אבל אני נקייה , לדעתי

אני מטופחת . ויש משהו במטבחון הזה שמגעיל אותי

.
*** היום כאשר באתי ,אני באתי להיכנס ושתי פרחות

באו לצאת .....

גם הדתייה ואני באנו מעולמות שונים לגמריי אבל מצאנו שפה

משותפת , בעיקר בגלל שהיא בן אדם טוב . דיברתי איתה

בפסח . אנחנו שומרות על קשר.

*** הייתה גם את זאת עם הבע"ח . כך ששם למרות שגם היו

פרחות,הסתדרתי.

מוזר שלכאן צריך מבחנים ומבחינת סוג האנשים נראה שהם

ברמה יותר נמוכה משם.

**** איזה חוסר מודעות יש לאנשים ,שלשום הן ניהלו שיחה

לא השתתפתי ,ומישהי אמרה "אני לא אוהבת אנשים עילגים

כמישהי אומרת איתך (אבל עם נקודתיים מתחת מתחת לתף

שכחתי איך קוראים לזה ) ,והיא בעצמה אומרת "שלוש דברים"

ארבעה משמרות וכו'.

**** מוזר שאנשים לא רואים את עצמם אבל מעבירים ביקורת

על אחרים , אין לי ספק שגם אני חוטאת בזה אבל לא עד כדי

כך .

אנשים מרחמים על אנשים שמתנהגים אליהם בצורה מסויימת

אבל הם בעצמם מתנהגים לאחרים באותה צורה .

ואחרי זה עוד באים בטענות . הייתי מפרטת אבל אין לי כוח

כרגע .


לצפיה ב-'בנוגע לניקוד'
בנוגע לניקוד
27/04/2017 | 21:59
50

תף בסגול . (איתך)

** אין לי בן זוג מתוך בחירה ,לא הולכת יותר לארועים

האלה ,לא עושה שום מאמץ

מאמינה שאם באמת הייתי רוצה אז היה לי ,כפי

שהישגתי הרבה דברים שאני רוצה כמו עבודה

ונכון אולי לא העבודה המושלמת ,אבל עדיין .

כפי שהכל התגלה כשטויות אין לי ספק שגם הנושא

הזה.

מודה גם שיש לי קצת  רתיעה מסויימת מהנושא

הזה . ואני יודעת שזה לא רק אני והרבה נשים

ובנות גם רזות נכוו והמשיכו הלאה ,אבל

עדיין גם חוששת שלא אדע להעריך נכון אופי של

בן אדם ,למרות שכן צברתי ניסיון ..וכיום אין מצב

..ל.... אין .....

** לא צריך לריב עם אנשים זה כל כך מיותר פשוט

לתת לקארמה לעשות את שלה .


לצפיה ב-'האם יש כאן מי שנוטל ויפאקסXR במינון 150 מ"ג או יותר?'
האם יש כאן מי שנוטל ויפאקסXR במינון 150 מ"ג או יותר?
27/04/2017 | 15:59
40
החלפתי תרופות ויש לי מס' חבילות ויפאקס להעביר הלאה (כמובן, שללא עלות).
 
ניתן לפנות אליי כאן או במסר בפרטי.
 
אשמח להעבירן, תודה.
לצפיה ב-'הצפה רגשית בעקבות המתרחש בפורום הפסיכולוגית'
הצפה רגשית בעקבות המתרחש בפורום הפסיכולוגית
25/04/2017 | 03:30
3
109
מישהי בתוכי רוצה לבכות. להתייפח מרות.
זה לא אז, אני רוצה לומר לילדה. וזאת לא את הקטנה שיושבת בכיסא אל מול שולחן העץ הגדול, שעליו ערימות-ערימות של ספרים. ומעברו השני של השולחן לא יושבת האישה החייכנית בתספורת קארה שקוראים לה "הפסיכולוגית ד'". והיא לא אומרת לך "על זה אני לא רוצה לשמוע", או "על זה לא צריך לדבר". וזאת לא את שמשתתקת.
המילים האלה עומדות לי על קצה הלשון. כמו כוסות מיץ פטל מתוק וטעים על מגש. רק שתושיט הילדה הקטנה את ידה ותיקח. ותלגום.
 
לצפיה ב-'גקי יקרה, חבל עלייך,'
גקי יקרה, חבל עלייך,
25/04/2017 | 10:44
62
למה להיות כה מושפעת מפורום באינטרנט? משתי נשים שאת לא מכירה? מה את יודעת עליהן, על הניסיון שלהן, על ההמלצות שקיבלו?
 לדעתי, תבחני אותן מהצד זמן מה (כמו אנשי מקצוע בכלל). גבשי דעה מי הן ומה הן, תראי איך הן מגיבות לאחרות ואז תחליטי אם זה בשבילך.
את מתעצבת לשווא, בגלל משהו לא אישי!
תרגישי טוב.
לצפיה ב-'אימא שלי סבלה מפסיכולוגים'
אימא שלי סבלה מפסיכולוגים
25/04/2017 | 15:01
52
בשנים שגרתי עם הוריי היו לי מריבות קשות אתם, אני לא הבנתי על מה רבנו וטענתי שאמי משגעת אותי. הפסיכולוגים האמינו לי כי הייתי עדין וחמוד ואחר כך תקפו את אמי בטענות נגדה ונאלצה להתגונן. היא אומרת שאז התנהגתי מאד לא יפה.
 
לצפיה ב-'פסיכולוגית אמרה לך פעם "על זה אני לא רוצה לשמוע"??'
פסיכולוגית אמרה לך פעם "על זה אני לא רוצה לשמוע"??
27/04/2017 | 09:05
46
רציני? ועוד פסיכולוגית ילדים?
לצפיה ב-'יומולדת שמח abcdefg11! '
יומולדת שמח abcdefg11!
26/04/2017 | 02:35
1
26
לצפיה ב-'מקווה שיהיו לו חיים מהנים ושמחים'
מקווה שיהיו לו חיים מהנים ושמחים
26/04/2017 | 11:11
30
אתמול בערב חגגנו יום הולדת לחבר חדש שלי.
 
לצפיה ב-'למצוא חברים'
למצוא חברים
25/04/2017 | 20:44
86
אני מחפש חבר/ים/ה שאפשר לשתף בדברים שמחים/מאושרים/ חיוביים וגם שלילים.שאפשר להיפגש,להתכתב בsms,וכו 
לצפיה ב-'אני לבד בעולם...'
אני לבד בעולם...
25/04/2017 | 19:00
1
93
האיש שלי האהוב מת לפני שנה וחצי.החבר היחיד הטוב שיש או היה לי זנח אותי לטובת מישהי אחרת .אני חייבת חברים .הבדידות הורסת אותי. כ"כ קשה להיות לבד כל הזמן בין ארבע קירות...
מישהו/י פה יכולים להיות חברים שלי?
לצפיה ב-'הירושימה'
הירושימה
29/04/2017 | 23:07
22
את לא לבד
גם אם וירטואלית, אנחנו פה. 
את עובדת או עושה משהו מעבר ללהיות בבית?
לצפיה ב-'יש שיטת אומגה ושיטות שונות לתכנות מחדש '
יש שיטת אומגה ושיטות שונות לתכנות מחדש
25/04/2017 | 17:27
60
לצאת ממצב  של קורבן  למצב רגיל  יש שיטות שונות לפיתוח עצמאות  ולפיתוח קשרים חברתיים   איכותיים  אולי זו רק בעיה של תקציב  יש דרכים לצאת ממצב של תלות באחר  צריך  העצמה אישית והתקמדות בחיובי בחיים  
לצפיה ב-'עזרה בחול '
עזרה בחול
25/04/2017 | 17:21
54
במידה  ויש חשש    למצוקה   כלשהי   בחול  למי  פונים שם  זו סתם הרגשה  אבל  אולי  ההרגשה  היא  נכונה  ליתר ביטחון  כדאי לבדוק זאת  לא
לצפיה ב-'עוד קצת לכתוב.'
עוד קצת לכתוב.
23/04/2017 | 16:17
9
97
לעזאזל.
מנסה לכתוב שוב ושוב ושוב.
לא מצליחה.
ומה הטעם בכלל?
בודדה וזהו.
יום הולדת ועצוב
ומה הטעם לבכות? מה הטעם לחשוב על כל מה שאין לי?
אבל כואב, וכרגע לא מצליחה להתרכז במשהו אחר.
מה זה ישנה מה אני אכתוב?
אף אחד לא יבין, אף אחד לא יראה, עדיין מרגישה רע וכל כך לא קשורה לעולם.
מדהים איך אני מושכת תמיד חרא של אנשים שלא שמים עלי.
עלק מושכת...
אני מנסה ליצור קשר והם שמים עלי ***.
איכשהו תמיד אותו דבר.
אין לי כוח. 
עצוב לי.
בא לי נורא לכתוב, אבל לא מוצאת את המילים.
בא לי נורא שמישהו יראה אותי פעם.
אבל לא מצליח.
זה יעבור, גם זה יעבור.
אבל כרגע אין לי את הכוחות לזה.
ובעיקר אני לא רואה שום תקווה. 
וזה מצער מאוד. 
 
 
 
לצפיה ב-'קשה'
קשה
23/04/2017 | 16:27
47
קשה להיות בודדה.
קשה לא להצליח ליצור קשר אנושי כמו שרוצה.
קשה להרגיש התעלמות שוב ושוב.
קשה לחיות בדז'ה וו של בדידות.
קשה לדבר עם עצמך.
קשה להזדקן ולהיות לבד.
קשה לא לראות שום אפשרות לשינוי.
קשה לדעת שאת בן אדם נהדר אבל משום מה אנשים לא מתייחסים אליך ככה.
קשה לחיות עם חרדות.
קשה הכל.
הרבה מילים ריקות, ריקות כל כך.
הרי אף אחד לא שומע אותי.
לא יודעת מה אני עושה, מרגישה בסחרור שלא יכולה לנשום בו.
אולי צריך להרים ידיים.
אני לא יכולה להרים ידיים.
אני לא יכולה שום דבר.
אני כן יכולה.
לא יודעת, הלוואי והיה עם מי לדבר, הלוואי ומישהו היה שומע אותי.
אין לי כוח, פשוט אין לי כוח לכל זה.
אני כל כך עייפה.
וזה כל כך מזעזע שאני כותבת פה.
כל כך מזעזע.
לצפיה ב-'אני מצטערת'
אני מצטערת
23/04/2017 | 17:15
4
44
כל כך עצוב שאת עוברת יום הולדת כזה. זה באמת לא קל. אל תשימי על מי שלא שם עלייך. את שווה המון ואת יודעת את זה. את עוד תמצאי אנשים שיעריכו אותך. אם את רוצה להתכתב כאן, אז אני פה. אני יודעת שזה פורום וזה לא ממש תחליף, אבל אולי זה משהו. מקווה שימי ההולדת הבאים שלך יהיו מוצלחים הרבה יותר.
וכן, אף אחד מהדברים שתיארת לא קל, אבל עוד יקרו לך דברים טובים בחיים, אין מצב שלא. אני יודעת שעכשיו הכל נראה שחור, אבל תאמיני. אני ראיתי שעם הכל את אופטימית. שולחת לך חיזוקים. עוד יכנסו לחיים שלך אנשים נכונים יותר..
לצפיה ב-'אין לך מה להצטער'
אין לך מה להצטער
23/04/2017 | 19:23
3
30
אין לי יום הולדת היום.
זה ביום רביעי.
הנה דוגמה לכמה אני פתאטית, כתבתי פה, בתקווה שאולי ביום רביעי מישהו יזכור.
אפילו הגדלתי לעשות והיום הזכרתי לאנשים שיש לי יום הולדת, כאילו שהם יטרחו חס ושלום לכתוב בווטסאפ.
עד כדי כך אני כלום בעיני אנשים, שאני חושבת שאולי ירחמו עלי, לפחות ככה יזכרו להגיד לי מזל טוב, כאילו המזל טוב הזה ישנה משהו כן?..
יום הולדת מוציא ממני פסיכיות, ובתוספת עם כל מה שקרה, והחיים "הרגילים".
באמת מפתיע שאני עוד פה.
אני לא אופטימית, אני יודעת שלא יהיה טוב יותר, הרי יש לי ניסיון חיים כבר לא קצר בשביל לדעת את זה.
אני מבינה שאני אהיה לבד, זה הדבר היחיד שאני מכירה.
בדיוק כמו שיש אנשים שכולם נמשכים אליהם, אני בדיוק ההפך, ממני אנשים בורחים.
איכשהו מדי פעם אני מנסה ליצור קשר כלשהו (לא שחס ושלום מישהו יצור קשר איתי, זה לא קורה), והמצחיק הוא שזה תמיד אותו דבר, אני רוצה יותר ואנשים לא באמת רוצים את הקשר איתי. טוב, די.
לצערי, אנשים לא נכנסים לחיים שלי, ובטח שלא מעריכים אותי.
הנה, מהיום הולדת הקודם שלי, איבדתי שני אנשים :(
אי אפשר להגיד ששום דבר לא השתנה..אה?..
מדהים אבל שרק דברים רעים קורים אצלי.
אז בכל מקרה, אני לא אופטימית, אבל אני מקווה, תמיד מקווה.
אם יש משהו שלמדתי זה שהחיים חזקים מהכל, אז אני עדיין אמשיך לקוות
(ולדפוק את הראש בקיר). אירוני להגיד החיים חזקים מהכל ביום השואה... אבל זה נכון.
 
כנראה שלא משנה כמה זקנה אני אהיה, אני עדיין מקווה להיות נסיכה ביום הולדת שלי, שבאיזשהו יום הולדת יזכרו אותי, לא להיות כל כך בודדה.
סתם דביליזם, תמים, פתאטי.
 
זה לא רק יום הולדת, זה הכל. סתם יום הולדת מרכז את הכל ביחד.
 
סתם, לגמרי סתם.
 
לצפיה ב-'אפילו שככה'
אפילו שככה
23/04/2017 | 20:28
2
35
זה לא פאתטי, אין לך מספיק קשרים טובים ואת רוצה לקבל אהבה ביום ההולדת שלך (ואני מניחה שבכלל...) וזה ברור וטבעי.
האנשים שהלכו לעולמם - אני מאמינה שהם עדיין איתך, גם אם את לא רואה את זה. אני מתארת לעצמי כמה זה קשה לך, כי הם כנראה כן נתנו לך אהבה והערכה, ופתאום הם אינם... אבל אני מאמינה שהם יודעים כמה קשה לך ומחזקים אותך מאיפה שהם נמצאים... ואני גם חושבת שלקוות זה להיות אופטימי, כי תקוה זה כוח חיובי. על אחת כמה וכמה אם הניסיון המר לימד אותך אחרת. אגב, אני לא יודעת אם תתחברי לזה, אבל אולי תנסי לספר לעצמך מחדש את סיפור החיים שלך. לפעמים מה שנראה כמו עובדות הן האופן המסויים שבו אנחנו תופסים את החיים, ושינוי בדרך הסיפור יכול להראות על שינוי הסתכלות, וכתוצאה מכך - שינוי החיים עצמם. למשל, מה שנתפס בסיפור אחד כאסון יהיה בסיפור אחר אתגר לנפש, וסבל יהפוך לגבורה.

מקווה שלא חפרתי...
לצפיה ב-'את בסדר גמור'
את בסדר גמור
24/04/2017 | 09:16
1
25
פשוט אין לי כוח לכתוב, להסביר, לפרט וכל זה.
יותר נכון, לא כל כך רואה טעם לעשות את זה...
הרי זה לא שנמשיך להיות בקשר...
סליחה אם זה נשמע מזלזל או משהו, לא זו הכוונה, הכוונה שאני משקיעה בלהסביר, לספר וכו', ואז זה במילא לא נמשך.
אז בשביל מה התאמצתי?...
כן אולי דבילי, בהתחשב בכמה אני בודדה.
אבל שיהיה.
זה מה יש. 
לצפיה ב-'אני מבינה.'
אני מבינה.
24/04/2017 | 21:54
18
בכל זאת, אם תרצי להתכתב, אני כאן.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
23/04/2017 | 18:27
1
24
חשוב למצוא ולנצל את התכונות היפות שבחיים. אדם יצור חברתי, ולכן אנשים נוטים להתחבר. אהבי וכבדי את עצמך, תני אהבה לאחרים ויחזירו לך אהבה.
 
לצפיה ב-'מזל טוב ליום הולדתך'
מזל טוב ליום הולדתך
23/04/2017 | 18:28
31
מקווה שיהיו לך חיים מהנים ושמחים. יום הולדת יום חגיגי, ובחגים צריך לשמוח. עליך לאהוב את עצמך כאדם ולשמוח שנולדת. החיים מתנה נפלאה שאלוהים נתן לעולם.
 
לצפיה ב-'"והרוח קרה ונואשת" '
"והרוח קרה ונואשת"
25/04/2017 | 15:46
26
היי יקרה,
 
צר לנו לשמוע שיום ההולדת עבר עלייך בתחושות של עצב, בדידות, תסכול... אני מבינה שאת מרגישה במעין תקיעות כרגע, תקיעות בחיים, ואולי כרגע זה גם התבטא בתקיעות בכתיבה, שלא הצליחה לגרום לך להוציא הכל בדיוק כמו שאת מרגישה, בשונה מבד"כ. אני מרגישה את המועקה שרובצת עלייך מבעד למסך, את הייאוש מההרגשה שהכאב שלך נדמה לאחרים כבלתי נראה, מכך שלעולם תרגישי חוסר שייכות...
באווירת היומולדת, אנחנו רוצים לאחל לך תקווה, ועוד קצת כוח, להמשיך, להתמודד, לנסות לשנות, להיות ולהרגיש מחובקת ואהובה, לראות את האור במקומות שאפשר. בינתיים, אנחנו שמחים לחבק אותך, ושמחים לשמוע ממך, כל עוד את בוחרת לשתף אותנו.
 
מזל טוב יקירה! מאחלים לך את כל הטוב שיש לעולם להציע 
 
"לרגע יכולתי לנגוע 
בקצה הכאב האפור 
ורציתי לעלות גבוה 
לראות את האור 
לראות את האור 

אומרים השמיים כחולים מעלינו 
מלאים באורות 
אולי יום אחד אוכל גם אני לראות 
לראות"... 

 
לצפיה ב-'סיוע נפשי/רגשי לקשישים'
סיוע נפשי/רגשי לקשישים
24/04/2017 | 15:39
2
44
שלום לכולם,
אני לא יודעת אם אני בפורום הנכון אבל אני מחפשת סיוע נפשי לקשישים (סבא שלי) שעבר אירוע בריאותי קשה מאד ומצוי במצב נפשי קשה.
אני בתחושה שדרוש משהו מעבר לטיפול תרופתי שיכול לסייע לו עם המחשבות הקשות שמלוות אותו, הפחדים וקבלת המציאות.
אשמח להמלצות
תודה:)
לצפיה ב-'טיפול נפשי לצד תרופות'
טיפול נפשי לצד תרופות
25/04/2017 | 13:27
1
32
היי יקרה,
 
אני רואה מבעד למסך את הדאגה והאכפתיות שלך, שאינן מובנות מאליהן, כלפי סבא שלך, שנשמע שהוא מאוד יקר לך, אם בחרת לכתוב כאן ולהיעזר לגביו בפורום שלנו.
כתבת שמחשבות קשות מלוות את סבא שלך, לצד פחדים וקושי להתמודד עם המציאות היומיומית. אני חושבת שלצד התרופות, שבתקווה יעשו את שלהן ברמה הפיזיולוגית, נשמע שטיפול פסיכולוגי/ נפשי אחר יוכל לעזור לו גם. הטיפול יכול לאפשר לו לעבד את התכנים ולהכיל אותם, להוות לו מקום נייטרלי לפורקן והקשבה, נטול שיפוטיות, שנועד רק עבורו, ולהקל על הדברים שמטרידים את נפשו.
אני מצרפת לך מספר קשור עם מרכזי מידע וסיוע עבור אנשים בגיל הזהב, אולי תמצאי שם משהו שיכול להיות רלוונטי: http://www.sahar.org.il/?categoryId=63686&item...
 
בהצלחה, ואת כמובן מוזמנת לשתף בהתפתחויות, או ההתמודדות והתחושות שלך בעניין, אם תרצי 
 
לצפיה ב-'תודה רבה!'
תודה רבה!
25/04/2017 | 14:31
60
הי,
תודה רבה על התגובה הרגישה והאמפטית. סבא שלי אכן יקר לי מאד. הוא בן 95 (!) עד לפני שבועיים במצב יחסית סביר. לפני שבועיים עבר התקף לב קשה והחלה קריסת מערכות.. קראו לנו כבר לבוא להיפרד אבל סבא שלי הוא שור לוחם והצליח להתאושש ולצאת ממצב של סכנת חיים.
יחד עם זאת בשיחות איתי הוא מספר (רק לי ואני מעודדת את זה) על הפחד מהמוות והתחושות הקשות שמלוות אותו אך אני מרגישה שהמענה שאני יכולה לתת לו או מי מהמשפחה בהיבטים אלו מוגבל למדי.
אני מגיעה מתחום בריאות הנפש ומבינה היטב את מצבו כמו גם את הקושי שלי כנכדתו ושל המשפחה לתת מענה הולם ביחס לתכנים והרגשות המורכבים שעולים.
לקחתי על עצמי למצוא את הגורם שיוכל להקל עליו גם אם הזמן שנותר הוא מועט. בינתיים יש קצה חוט קטן.. מקווה שיעזור.
שוב תודה רבה על התגובה 
לצפיה ב-'הם מספרים לנו שמאוחר'
הם מספרים לנו שמאוחר
25/04/2017 | 02:36
1
81
מה החיים האלה בלי לאהוב ?
באמת ומקרוב
עד שלא יהיה ללב מקום בין הצלעות,
עד לנחמה, עד שיהיה נסבל לחיות

אדם צריך לחיות בשביל אחרים
ולא רק בשביל עצמו,
לחפש ולמצוא, להתקרב ולבוא
אבל האדם - אין שלום בתוכו
ואיך ישיט את ידו לעוד שכמותו?

כל הזעם השקט הזה שאין לו איך לצאת
מעוור מלראות ועוצר מלתת

מה צריך לקרות כדי שנבין
שאי אפשר יותר לשאת
את הבדידות הזו שרואים על הפנים
כתובה בעיניים, כתובה בעור חריצים עמוקים,
קורעת את הנפש חתכים חתכים
בור גדול בבטן שכולנו מכסים

כי זה אף פעם לא יוצא כמו שאתה רוצה
החיים לא קורים כמו שהיית מצפה
והבריחה הזו היא מחלה כזו שגם אלף רופאים לא יוכלו לרפא.

אם לא עכשיו אז מתי ?
כמה אפשר עוד לחיות באולי ?

הם מספרים לנו שמאוחר ולא נתקן לב שנשבר
אומרים שהחלון נסגר, אומרים שזה נגמר
אבל את מה שהם רואים עקום - אני רואה ישר
אין כזה דבר, אין כזה דבר.
כי כשדלת נסגרת - אז נפתחת אחרת

וגם אם האמת מסתתרת - החיים הם מתנה
ויש לנו גן עדן כאן - על פני האדמה.


So when you feel like hope is gone
Look inside you and be strong
And you'll finally see the truth
That a hero lies in you

There's an answer
If you reach into your soul

And then a hero comes alone
With the strength to carry on
And you cast your fears aside
And you know you can survive

There's a hero
If you look inside your heart
You don't have to be afraid
Of what you are
לצפיה ב-'כן, אדם צריך לחיות גם בשביל אחרים, לצערי'
כן, אדם צריך לחיות גם בשביל אחרים, לצערי
25/04/2017 | 07:54
49
כי האדם בבסיסו יצור חברתי מוקף בסביבתו, נקשר, מתרחק, מתנתק. אני למשל לא מאלה שצריכה המון אנשים מסביבי, מספיקים לי כמה קרובים שיקיפו את הנשמה, שארגיש אהבה, אבל גם.... לא תמיד מרגישה אהובה.
 
בדידות היא נוראית בכל שלב ובכל גיל וכולנו בורחים ממנה. אני, לעומת זאת, נכנסתי אליה בחפץ לב בגלל הדיכאון שלי, זה כאילו שמשו דוחף אותי לשם מבלי שיש לי יכולת או רצון להתנגד בכלל. זה כואב, זה בכל זאת כואב הגם שזה מגיע מבחירה שלמה שלי להתנתק מהסביבה. הבדידות היא כואבת!
לצפיה ב-'אכזבתי ממנהלות פורום "הפסיכולוגית"'
אכזבתי ממנהלות פורום "הפסיכולוגית"
21/04/2017 | 20:56
7
144
כתבתי שם הודעת על כוונה להתאבדות שנותרה ללא מענה עד היום
אין לי כוונה להתאבד כרגע, ובכל זאת- שום תגובה עד היום. לי זה צרם
 
(מצורף צילום מסך)
מילא, תגידו הפסיכולוגיות דילגו על ההודעה אבל לא, היום המטפלת מירי קולר הביעה התייחסות להודעה של שחר.
אני מבינה שהן חדשות בניהול ואין להן זמן להגיב על כל דבר.
אבל הרבה כותבות בפורום התייחסו להודעה שלי
ואני עדיין במצב לא קל.
 
איכפת למישהו??
אולי לכם כאן בפורום.
התייעצתי עם מספר פסיכולוגים קלינים שזורקים אותי למטפלת - "לדבר על זה בפגישה".
אז אני מדברת על זה ונפגשנו כבר יותר מפעם אחרת ומדובר בתהליך
 
אולי זו רק אני שציפיתי ליותר מידי ובכל זאת 
ההרגשה שלי היא שכמטופלת הזכויות שלי נרמסות מתוך החוק
מכיוון שאם יש חוזה טיפולי- הוא לא נמסר לי
וכיום כשאני במצוקה ובטיפול יותר מפעם אחת בשבוע עם פסיכולוגית
ויש לי בעיה
אין לי כל כתובת רשמית להתייעצות ומטפלים שאני מתייעצת איתם מחזירים אותי למטפלת, - אלו כל האופציות שיש לפסיכולוגים קליניים??
עצוב לי וקשה לי ואין לי מי שיעזור. לא באופן רשמי, בכל אופן. 
לצפיה ב-'צילום מסך נוסף (השרשור ארוך) וכמה הערות על טיפול נפשי בכלל'
צילום מסך נוסף (השרשור ארוך) וכמה הערות על טיפול נפשי בכלל
21/04/2017 | 21:34
2
82
מדובר בשרשור ארוך שעורר תגובות רבות של נפגעי טיפולים פסיכולוגיים וטיפולים נפשיים בכלל.
אני באופן אישי הבנתי לראשונה בחיי- שכמטופלת גם אצל פסיכולוגית קלינית
אין לי כל זכויות שמעוגנות בכתב ורשומות היכן-שהוא.
עד כמה שידוע לי (וכך הבנתי מכל הפסיכולוגים הקליניים שהחזירו אותי למטפלת), לכל פסיכולוג קליני יש 100% חוות דעת עצמאית לעשות מה שהוא מוצא לנכון.
 
אמנם יש להם את "חוק הפסיכולוגים"
מה שהוא אומר זה בעיקר שמבחינת החוק הם צריכים לעבור מבחנים ולהרשם במקום מסויים, בעיקר כדי שיוכלו להציג את עצמך כפסיכולוגים קליניים מומחים מבחינת החוק.
לי כמטופלת- זה לא נותן שום ערך נוסף.
כתבתי בעבר על פגיעה שהייתה לי ממטפלת ולכן בחרתי את המטפל שנחשב המומחה ביותר בטיפול במצבים נפשיים מורכבים - פסיכולוג קליני.
מבחינת החוק- הוא איננו חייב לתת אפילו חמש דקות שיחה פעם בשבוע
גם אם מדובר במקרה חריג. (הכל בהתאם לשיקול דעתו של המטפל, הכל פתוח למשא ומתן ויכול להתגלות בפגישה הראשונה או רק לאחר שנתיים במקרה)
 
אני מאוד הופתעתי לגלות זאת.
וכמישהי שקיבלה אפשרות להיות בקשר טלפוני עם מאמנת אישית, ועם מטפלים אחרים שאינם פסיכולוגים קליניים, אני מודה כיום גם באזני הפסיכולוגית שאילו הייתי יודעת על התנאים הללו מראש - אני לא בטוחה שהייתי מתחילה בטיפול.
היום המצב אחר.. נוצר בינינו קשר ופחות מתאים להציע שאעזוב כשאני במצוקה. גם לא חכמה לברוח מקשיים, ובכל זאת- 
ההרגשה שלי היא שלא ידעתי את התנאים מראש ולכן לא ניתנה לי אפשרות אמיתית להחליט מתוך שיקול דעת.
ובנוסף, כעת כשאני בטיפול. ואני צריכה משהו - גם עכשיו אין לי עם מי להתייעץ. כל הקולגות מפנים אותי למטפלת, ומלכתחילה אני פונה אליהם מכיוון שלא הסתדרתי בתקשורת איתה - 
מלבד לעזוב או להתעמת איתה אין כל אופציה שלישית?????
 
אינני רוצה לחשוף אותה ולא את עצמי. רק לקבל ייעוץ. אפילו בתשלום. אפילו טלפוני, בפקס, מייל, לא משנה. אין לי שום כתובת. 
 
ובכך אף פסיכולוג לא "אשם". זה המצב שהחוק מאפשר. 
לצפיה ב-'אז עוזבים את הטיפול'
אז עוזבים את הטיפול
22/04/2017 | 10:56
1
76
אם אין לך כימיה עם המטפלת ולא עזר שהסברת לה למה אין לך כימיה איתה אז עוזבים ומחפשים מטפל אחר.
לא הייתי ממהרת להזדעדע...עובדה הרי סתם איימת כי רצית צומי זה היה מובן ולכן לא טיפלו הרי ברור לך שאם את תכתבי הודעה שאת מאיימת להתאבד חוץ מלהתקשר למשטרה שתבוא אלייך הבייתה אין להם מה לעשות בפורום. את לא רוצה שיבואו אלייך שוטרים הבייתה כי רצית צומי באותו רגע כי זה אומר שהשכנים שלך יראו, וישאלו אותך למה היו פה שוטרים זה אומר שיהיה עלייך קריאה ותיק וישאלו אותך השוטרים מה קרה ואני לא יודעת אם את יודעת, אבל כששוטר מגיע אלייך הבייתה ושואל למה את מאיימת להתאבד ואת אומרת לו שאת שונאת לחיות (גם אם התכוונת לזה כבדיחה צינית ושחורה) הוא מחויב לדווח לרווחה ואז את בבעיה מאוד קשה (אלא אם כן את אוהבת להתעסק עם גורמים יחסית אטומים כמו הרווחה וביטוח לאומי ומשטרה).
כך או כך אני מקווה בשבילך שתוכלי למצוא שקט ושלווה נפשית ושלא תזדקקי יותר לאף מטפל.
לצפיה ב-'אני יודעת שאפשר לעזוב'
אני יודעת שאפשר לעזוב
23/04/2017 | 00:58
54
שיתפתי כאן בתקווה לשמוע הצעות נוספות מלבד לעזוב 
תודה שיימי על הודעתך המושקעת.
לא לכל אחד יש אומץ לכתוב דברים נוקבים וישירים, למרות שלא תמיד הם נעימים לקריאה ולהפנמה. לקחתי לתשומת ליבי.
לצפיה ב-'קראתי את השרשורים האחרונים שלך בפורום 'הפסיכולוגית'.'
קראתי את השרשורים האחרונים שלך בפורום 'הפסיכולוגית'.
23/04/2017 | 04:37
1
86
יכול להיות שהמטפלת עזרה לך מאד בעניינים מסויימים. יחד עם זאת, אני חושבת שכדאי שתחזירי את מוקד השליטה לעצמך. את היא זו, ראשית לכל, שעזרת לעצמך. את איפשרת לפסיכולוגית לעזור לך, אבל את זו שקיבלת את ההכוונה ואת היא זו שיישמת בחייך ועשית את העבודה. אני חושבת שכדאי שתזכרי את זה, ולא תתני לאף אדם אחר כח עלייך, כאילו בו הישועה. הכח טמון בך, ואני חושבת שבטיפול נפשי בריא עוזרים למטופל להבין זאת, ולא יוצרים תלות. אני לא יודעת איך המטפלת פוגעת בך, אבל האם חשבת שאולי השיעור שלך במקרה זה הוא לא להתקשר ולהיאחז, אלא דווקא להרפות? אם דיברתן על הקונפליקטים ביניכן שוב ושוב והדבר לא הועיל, אולי הבעיה אינה בך? האם את משלמת כדי לעזור למטפלת להבין את עצמה? אני יכולה להבין שנוצר קשר, והוא חשוב לך. אבל קשר טיפולי שונה מקשר משפחתי או חברי בכך שהוא זמני יותר. הוא נועד לשרת מטרה מסויימת, וכאשר הוא שירת אותה, אין צורך להמשיך בו. אני מבינה שאת סובלת ממחשבות אובדניות ועדיין זקוקה לטיפול. אבל יכול להיות שהטיפול עם אותה מטפלת הגיע למבוי סתום בגלל גורמים שקשורים למטפלת ולאישיותה, ולא אלייך. נראה לי שאת יכולה לתת לעצמך מקום כדי לסמוך על עצמך, שכמו שהצלחת להגיע להישגים בטיפול עם המטפלת הנוכחית, כך תוכלי גם לפרוח בטיפול חדש, שאולי יזרום, מהנקודה שהגעת אליה בטיפול הנוכחי, בצורה חלקה יותר.

אני מבינה שאת מבקשת פתרונות נוספים ללעזוב את הקשר הטיפולי הנוכחי, אבל מה שיש לי להציע כאן הוא רק נקודת מחשבה נוספת על הענין: אמונה בעצמך, שאת לא תלויה באדם איקס כדי לממש את עצמך ולהגיע להתקדמות, לדעת שכל התקדמות היא קודם כל תוצאה של עבודה שלך, שאת רואה שאת מסוגלת לה, ולהחזיר לעצמך את השליטה.
לצפיה ב-'תודה סומסום '
תודה סומסום
24/04/2017 | 16:25
8
לצפיה ב-'הרצון להישמע'
הרצון להישמע
23/04/2017 | 23:07
1
53
בילי יקרה ערב טוב,
קראתי את דברייך ואני מבינה שאת די זועמת על מנהלת פורום הפסיכולוגית.. אני מתארת לעצמי שלא קל לבקש עזרה, אבל בטח יותר קשה לא להיענות.. אנחנו לא יכולים לדעת מהם שיקולי הדעת של הפסיכולוגית ומדוע לא ענתה לך, אבל אין זה כל כך משנה.. מה שחשוב זה ההרגשה שלך.. אותה אחת שהובילה אותך לכתוב את המשפט ההוא בפורום.. "שקלתי דווקא התאבדות" כתבת.. אבל לנו את מספרת שאין זו באמת כוונתך.. אני משערת שהמשפט הזה נכתב בשביל לקבל קצת יותר יחס.. להרגיש שמקשיבים לך, שיש עם מי לדבר..
יקירה,
מאמציך להישמע, לקבל עזרה, דורשים כוחות עצומים.. שככל הנראה חבויים בך.. קיימים ובועטים. כי אינך מתייאשת! את כותבת, שואלת, מתקשרת, מבררת, עושה כל שביכולתך על מנת להיענות.. אני רק יכולה לדמיין כמה מתיש ומאכזב להרגיש שלפעמים את לבד במערכה.. שלפעמים, אין לך על מי להישען.. אבל את נלחמת, כי את יודעת שמגיע לך יחס אחר! מגיע לך שישמעו אותך..
אהובה, אנחנו פה בפורום קוראים אותך המון.. שומעים ממך וכותבים לך.. אני מזמינה אותך להמשיך לשתף אותנו פה.. תוכלי להגיע גם לצ'אט שלנו, אם תרצי לפרוק באופן יותר אישי.. כולנו פה בשבילך, כדי שתדעי שאת לא לבד.. מקווים שאנו מצליחים למלא את חלקנו בפינה הקטנה הזאת בלבך.. שולחת לך חיבוק חם ושיהיה לילה רגוע ושקט
לצפיה ב-'שלום סהר'
שלום סהר
24/04/2017 | 16:38
39
תודה לך
 
 
לצפיה ב-'שיר ליום השואה'
שיר ליום השואה
23/04/2017 | 21:57
32
כל לילה
אני רואה את התמונות האלה
חבריי שנספו בשואה
באש הנאצים הצולבת
וזקנים נכי חוכמה
יושבים בבניין מבטון
לצפיה ב-'This is the end'
This is the end
22/04/2017 | 04:28
11
120
לצפיה ב-'לא בילי'
לא בילי
22/04/2017 | 10:53
2
73
חייך חשובים, אנחנו אוהבים אותך ורוצים כבטובתך. אל תתייאשי. ספרי מה רע לך וננסה לעזור.
 
 
לצפיה ב-'פילוסוף '
פילוסוף
23/04/2017 | 00:13
1
57
ריגשת בתשובתך.
אני בטיפול, מאוד קשה לי איתו, הוא עוזר לי בחיים כמו שאף טיפול עוד לא עזר.
לא מצאתי בינתיים פתרון ביניים וזה מעציב אותי 
החיים שלי מבחינתי כוללים את המטפלת הנוכחית
ולוותר על הקשר איתה שקול בהרגשתי להתאבדות
אז אני מרגישה שעלי לבחור אם להישאר בטיפול שקשה לי איתו או 
לבחור להיות "מתאבדת" רגשית
כבר הייתי מעדיפה למות במציאות, ואני לא רוצה למות.
הרבה בלבול.. וגם הרבה דמעות וכאב.
והרבה אנשים מעורבים בחיים שלי אני התחלתי להיפתח, לשתף את המשפחה, לכל אחד יש דיעות על מה שאני צריכה לעשות, גם התייעצתי עם אנשי מקצוע
אני מותשת, מיואשת, לא יכולה לדמיין את החיים שלי . אז מדמיינת את הלוויה.
מדמיינת את המטפלת הנוכחית שלי מתעצבנת שהתאבדתי..... (גם אז) 
או שאני יכולה להגיע ולראות אותה מתעצבנת עלי כשאני בחיים.
אני משתדלת להחזיק מעמד. בכתיבה כאן, מוזיקה, שיתוף חברים ומשפחה.
ובכל זאת אני בהצפה רגשית, אולי מחר אלך קצת ברגל. ומה עד מחר?
 
עם כל מטפלת וקרוב משפחה אני מקבלת עוד הצעות ודיעות
סותרות והגיוניות, רגשיות ושכליות. ואני רק רוצה לברוח מהמחשבות, לברוח מרגשות, והרגשות מציפות אותי כבר שעה שאני בוכה ושעתיים שאני מרגישה בחילה וסחרחורת.
המודעות למציאות מכלה את כוחותיי. 
כל שינוי במציאות דורש החלטה: אף החלטה לא תהיה קלה, ובינתיים מאוד קשה.
לצפיה ב-'שלום לך'
שלום לך
23/04/2017 | 00:30
32
מטפלת יכולה לעזור כאשת מקצוע שרכשה ידע וחוכמה. הכי חשוב שאדם קודם יאמין בעצמו וינסה לעזור לעצמו. גם חברים יכולים לעזור, להבין ולתמוך. חשוב שתאהבי את חייך ואת עצמך ואז תוכלי להשקיע יותר בתיקונם. אם תעשי עוד כמה צעדים בלעזור לעצמך, ודאי גם האחרים יותר ינסו לעזור לך.
לצפיה ב-'בילי, אכפת לי ממך. את אדם יקר.'
בילי, אכפת לי ממך. את אדם יקר.
23/04/2017 | 08:01
7
60
ואני כל כך מכללת ומקווה שתמצאי כוחות להמשיך ולחיות!!
לצפיה ב-'לשחר ולקוראי הפורום- אנסה להסביר את עצמי '
לשחר ולקוראי הפורום- אנסה להסביר את עצמי
23/04/2017 | 11:49
6
65
שחר יקרה, כיוון שפתחת את הנושא אני מרשה לעצמי לומר לך. אחרי כל המסרים שהיו בינינו וההערכה שלי לך ולדעותייך
ההתעלמות שלך מהודעותי (בכ"ז כתבתי על מחשבות התאבדות לא סתם הודעה) על גבי הפורום ובמקביל העברת הביקורת מצידך עלי או על התנהגותי (שנכתבו בגלוי אך לא כלפיי אלא מרומזות בהודעות לאחרים) היו מאוד פוגעות.
 
לא שלא היה מקום לביקורת, אבל כמו שיימי- הייתי מעריכה אילו היית אומרת אותה גלויות על גבי הפורום, או במסר אישי.
מכיוון שאני מכירה אותך טוב כל כך (להרגשתי הסובייקטיבית), אני חושבת שאני מבינה לפחות חלקית את ההתנהגות שלך, ואני גם יכולה להעריך את הנכונות שלך להגנה על מטפלים ובפרט כשאת בטיפול שכל כך מיטיב איתך ואולי הרגשת בכתיבתי מעין "התקפה אישית" על מטפלת שאינה נמצאת והרגשת רצון 'לסנגר' עליה, ולו רק כדי להציג (גם חלקית ותאורטית) את נקודת מבטה.
מזוית הראיה הזו התנהגותך ביטאה נאמנות למיטיבייך (גם אם אינם בפורום) ומצאת לנכון להגן על חבריהם הקולגות שאינם יכולים לבטא את דעתם והשקפתם.
אני לא יכולה להאשים אותך על כך. זה אפילו היה, במחשבה נוספת, צפוי מראש..
 
ברצוני לנצל את ההודעה שלך לניסיון להסביר את עצמי.
השתדלתי תקופה מאוד ארוכה לשתוק, ממגוון טעמים וכשהיו לי הערות גם כתבתי למי שכתבתי במסרים כדי לא לפגוע באיש, ככל שניתן. (לא כתבתי על הכל בפורום כמובן)
כתבתי בפורום כמוצא אחרון להתמודדות עם רגשות קשים שנותרו ללא הקלה זמן ממושך - ההקלה שבכתיבה איפשרה לי להמשיך שלא לפגוע בעצמי, כשזאת הייתה המטרה שעמדה לנגד עיני. הכתיבה הייתה נדרשת לצורך חיי.
לכן, כמוך אני מבינה שעשיתי טעויות (ופעלתי בכיוונים שונים שרובם אם לא כולם נסתרים מעינייך ומעיני הפורום בניסיונות לתקן)
ובכל זאת גם כיום, אני חושבת שהבחירה שלי בחיים הייתה נכונה. היא גבתה מחיר כבד, זה נכון ובכל זאת פעולת הכתיבה בזמנו הייתה הכרחית לי.
אני לא יודעת אם מישהו מודע לכך אך הכתיבה שלי פגעה מאוד גם בי. מהסיבה שאני קשורה למטפלת ואוהבת אותה ולא מצאתי כל מוצא אחר!!!!!!!!
להעביר ביקורת על המטפלת שלי על גבי הפורום היה כואב בשבילי. וראי שחר- אף אחד עדיין לא נתן פתרון אחר!!! שלא כולל את העזיבה שלי את הטיפול. כך שלא רק אני לא מוצאת פתרון אלא כל אחד כאן בפורום (ובפורום 'הפסיכולוגית').
הכתיבה בפורום הייתה האפשרות הפחות גרועה והכרחית לצורך הישרדותי הפיזית.
 
 
חלק מהכאוס שנוצר אצלי בהרגשה הוא כזה שמגובה על ידי החוק.
לאחר שהתייעצתי עם הפסיכולוגית (בפורום) ועם פסיכולוגים נוספים הגעתי למסקנה שהטעות היא שלי, שהציפיות שלי מהטיפול ומהחוזה הטיפולי היו מוטעות
וכאחת שעברה לא מעט טיפולים, וכבר הרגשתי מנוסה ובעלת ביטחון מסוים, חשתי תסכול רב מהמצב שנגלה לעיני, שהיה כואב במיוחד בזמן מצוקה ללא מקור רשמי למענה.
ועדיין אגב, אני חושבת שיש מקום לשיפור הסטינג הטיפולי מצד החוק.
לא יתכן שלמטופל לא יהיה כל חומר עם חובות וזכויות להתייחס אליו. המטופל הוא גם צרכן של טיפול נפשי הוא גם אדם שמגיע ומשלם כאדם בוגר וכבוגר עם חובות יש לו גם זכויות- אך היכן הן כתובות ונאמרות לו? - בשום מקום.
אני מניחה שגם המטפלים נפגעים מהעמימות הגדולה. אם לנו המטופלים לא ברור מה התנאים בטיפול אז מה המטפלים יגידו ולמי יפנו?
בהסכם שהיה לי (שנערך בשתיים-שלוש פגישות) עם מאמנת אישית הגדרנו לפני תחילת האימון תנאים שיהיו מקובלים על שתינו (ונערך על התנאים משא ומתן לפני):
באיזה יום מגיעים, משך הפגישה והתשלום, מתי הוא נמסר ומה קורה אם מאחרים (לזמן ולמחיר), האם ניתן לבטל מפגש (בהחלט) באיזו תדירות ובאיזה אמצעי תקשורת להודיע (קורה גם שהמטפלת לא יכולה) והאם משלמים על מפגש שהתבטל. וגם שוחחנו מראש על הערכת משך הטיפול ועל אפשרויות (הדדיות!) לסיום הקשר המקצועי בהתראה מסוימת של מספר פגישות מראש. נכתבו גם החובות שלי ודרכי יצירת הקשר בין המפגשים (שהמאמנת לא רק הסכימה אלא חייבה אותי כחלק ממסגרת הטיפול שכלל גם מסירת דוחות ו'שעורי בית'). 
 
לצערי הרב, העמימות הטיפולית פוגעת לא רק בי.
ניתן לראות בפורום 'הפסיכולוגית' הודעות מגוונות של נפגעים מטיפולים. המטפלים אני מניחה לא פוגעים בזדון ובכל זאת מתרחשות פגיעות רבות כך שאולי הדרך היא הבעייתית? אולי העמימות חיונית לטיפול אך ניתן לעמעם ולצמצם אותה מעט כדי להגדיר טוב יותר, הדדית ומראש, את הטיפול וכדי שניתן יהיה להתחיל בו בכלל.
נקודה חשובה נוספת היא - היתכן שלמטופלים לא תהיה כתובת להתייעצות?
יתכן והמטופלים כקבוצה הם חלשים ולא נותנים דעתם או אינם יכולים לשנות זאת.
אך לפחות ניתן לכתוב על כך ולשתף ובכך ראיתי חובה כלפי אחרים, שאולי אינם יכולים או רוצים לשתף עדיין אך יכולים להיתרם בדרך כלשהי מכתיבתי.
 
ההאשמה שלי הייתה פחות לפסיכולוג ספציפי כזה או אחר
אלא מחשבה שהעליתי- והתגובות הרבות בפורום שציינו פגיעות מטיפולים וממטפלים שונים, שאינם רק פסיכולוגים, רק מחזקות את המחשבה שלי, שיש מקום לשיפור.
ואני מקווה שהכתיבה שלי, יכולה בכל זאת אולי לסייע גם לאחרים
במקרים בהם התאפקתי שלא לפגוע בעצמי, זאת הייתה אחת הנחמות שחיזקו אותי. אני מודה לך על האיחולים להשגת כוחות
ואני מעריכה את ההתייחסות שלך גם אם במעט איחור. אני מאחלת לך שחר המשך שמחה והצלחה בטיפול ובחיים ותרגישי בנוח להעביר גם ביקורת גלוה יותר לפחות בהתכתבות איתי (אפשר גם במסר אישי)
לפעמים נדרשת הערה מבחוץ כדי לראות ברור יותר. במיוחד הדבר נכון במקרים של הצפה רגשית שלאחרונה הייתה מנת חלקי בזמנים לא מעטים.
כך שלכל דיעה, וגם לביקורת, יש מקום. במיוחד בקשר
מיותר לציין שגם בביקורת, במידה ויש יהיה נכון לכלול גם הערות על הטוב, אך גם מביקורת ניתן ללמוד
אני שמחה על ההזדמנות שנוצרה שמאפשרת לי לנסות להבהיר ואת מוזמנת להתייחס לדברי אם יש צורך. בין אם בפורום או במסר אישי.
לצפיה ב-'בילי יקרה, אל תתייאשי'
בילי יקרה, אל תתייאשי
23/04/2017 | 12:02
1
40
לוותר על חייך בגלל מטפלת? היא באמת באמת שווה את זה? אין לה תחליף? דמייני שאת בארץ אחרת. היית מוצאת מטפלת אחרת, הלא כן?
 
לצפיה ב-'אני חוששת שלא הקשבתי לעצתך והתייאשתי'
אני חוששת שלא הקשבתי לעצתך והתייאשתי
23/04/2017 | 19:27
34
מומלץ ! (כתבתי לך במפורט יותר בפורום 'הפסיכולוגית') תנסי, תופתעי לאילו מחוזות היאוש יכול לקחת. (אבל צריך לקחת את היאוש ברצינות ולא רק יום אחד, לבכות כמה שעות, לא סתם דקה או שתיים).....
להתייעץ עם אנשי מקצוע, להתייעץ עם הפורום, להתייעץ עם המשפחה, 
להתווכח עם מי שנותן תשובות שלא נראות לך (כולם)
לנסות לשנות את העולם, לנסות לדמיין את החיים אחרי המוות (לא הצלחתי)
לנסות לדמיין את הרגשות של אחרים אחרי המוות (יותר מבאס מאיך שהם היום)
לפעמים צריך להתמסר לייאוש. ויש סיבות להתייאש! צריך למנות אותן אחת אחת, לכתוב אותן, להרגיש אותן.
זה הטיפול הטוב ביותר לחיים. לחיות (אם מתמידים מספיק זמן, עוברים מעצמם:)
לצפיה ב-'בילי יקרה, אין לי שום ביקורת כלפייך!'
בילי יקרה, אין לי שום ביקורת כלפייך!
23/04/2017 | 15:39
3
41
ולכן גם לא הבעתי אותה...
למה את מתכוונת?
ובקשר להתעלמות שלי, את צודקת, הייתי חסרת רגישות. ראיתי את עיקר ההודעות שלך בהתלבטות מה לעשות לגבי המטפלת, וכתבת שבאמת להחלטה אך אינך רוצה לשתף בה.לא היה לי מה להגיד על הנושא מעבר למה שאחרים כבר אמרו אז לא הגבתי. אבל הייתי צריכה לגלות קצת יותר רגישות כלפייך ולהגיב על עצם המצוקה גם אם אין לי עצות... אז סליחה שלא הגבתי.
לצפיה ב-'אולי זו הייתה מחשבה מוטעית שלי'
אולי זו הייתה מחשבה מוטעית שלי
23/04/2017 | 16:36
2
35
שמחתי לשמוע שכך את מרגישה. 
(ואני מקווה שאם אי פעם כן תהיה לך , תרגישי מספיק בנוח כדי לכתוב לי ישירות)
 
לצפיה ב-'אה, עכשיו הבנתי למה התכוונת '
אה, עכשיו הבנתי למה התכוונת
23/04/2017 | 18:10
1
41
התכוונת להתייחסות שלי לביטוי שהשתמשת בו "חיי בידייך". אז לא, לא כתבתי את זה כביקורת או בנימה ביקרתית. אלא דווקא מתוך חמלה. וכאב עליך... אני לא יודעת כמה אנשים הבחינו בנימה הדקה של כעס כלפי אותן "פסיכולוגיות" שהיתה שזורה בהודעה ההיא. כשכתבתי שאנחנו צריכות להוריד ציפיות ולהבין שהן לא שם כדי לתת לנו מענה רגשי כלשהו, מצד אחד כאן התכוונתי לכל שיש להנמיך ציפיות, אך מצד שני כעסתי עליהם שהן כל כך רחוקות אפילו מהכוונה בשלושה שיותר לממש אותם. פשוט לא אכפת להן, בילי. ולכן חבל וכואב לי עליך שאת כל כך כמהה להתיחסות ולמענה מהן. חייך בידי אלוקים בלבד, ולא בידי אף אדם בשר ודם...
לצפיה ב-''
23/04/2017 | 19:41
10
לצפיה ב-'עושה שטויות או ההפך'
עושה שטויות או ההפך
18/04/2017 | 04:33
6
158
נמאס לי להרגיש זומבי, נמאס לי האפאטיות.
נמאס לי להשמין, נמאס לי להרגיש ליד.
לפני שבוע וחצי הפסקתי אתם, בתקווה לחזור לעצמי.
הם הרגישו לי רעל בתוך הדם, ממלאי ורידים בדברים אחרים, שהם לא הדם שלי. מרוקני מחשבות.
אולי פתאום הפסיקו התקפי החרדה, אולי זה שמר על המצב רוח שלי "יציב". אז לא הצלחתי לבכות מספיק. ולא הצלחתי לצחוק מספיק.
קראתי את ההודעות שלכם, ולא יכולתי להגיב. לא ידעתי כלום פתאום.
בהדרגה מחושבת הפסקתי לקחת אותם.
וכבר שלושה ימים שאני מרגישה "נקייה". ומבולבלת. אבל מתחילה להרגיש.
מחכה שהם יצאו לי לגמרי מהדם. לא יכולה, לא רוצה, לא מרגישה, לא אוהבת.
לא הגיוני שהמוח שלי מעוות עד כדי כך שהוא צריך את הכדורים האלה.
אני לא חולה, זה לא כמו סכרת ולא כמו שום מחלה אחרת שדורשת כדורים.
העולם אולי זקוק לכדורים כדי להיות מקום מספיק טוב להכיל אותי. אני לא. אני לא חולה, אני סבלתי. אני תוצאה של חיי. ואם חיי דורשים כדורים, אני מוותרת. על הכדורים, ואם צריך גם על חיי.
רוצה שהם יעברו כבר לגמרי, שיחזרו לי הכוחות, או להתאפס או להתאבד. הרופאים הצליחו לשבש אותי מספיק, אני לא בטוחה ברצון שלי להתאבד. בטוחה בחוסר החשק לחיות. חוסר היכולת, הכוח.
צריכה את הרופאים עד שיאשרו לי את הקצבה, והזמן לא עובר. שמה מסכה. "כן לוקחת" כשבעצם אני  לא. מה אכפת להם.
צוברת את הכדורים במגירה, מפחדת שמישהו ימצא. צריכה מקום טוב יותר להחבאה..
אבל כדורים לא יהרגו אותי. כבר הבנתי את זה. אבל יש סוג של כדורים שאתם לא ניסיתי עדיין. חוזרות המחשבות?
לא בטוח. בטוח שלא חוזר הרצון לשוב לחיים. לעבוד, לעשות, להתערבב. ניסיתי מספיק, זה מעייף, זה קשה ואצלי לא עובד.
אז אולי אני דפוקה, ואולי פשוט נדפקתי. וכל מה שיעשו בשבילי עכשיו כבר לא יעזור. לא ישנה את 30 שנות חיי פתאום.
לא נרדמת, לא חושבת, קצת מהרהרת, ומוצאת את עצמי שוב פה כותבת...
מבולבלת, מחפשת, מה לעשות עם עצמי. אוף, הזמן לא עובר!

לילה טוב, אני מקווה.
לצפיה ב-'העולם אולי זקוק לכדורים כדי להיות מקום מספיק טוב להכיל אותי'
העולם אולי זקוק לכדורים כדי להיות מקום מספיק טוב להכיל אותי
18/04/2017 | 09:25
77
מדויק.
מאחל לך בהצלחה מכל הלב.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
19/04/2017 | 10:56
29
מסוכן להפסיק כדורים על דעת עצמך, אפשר לחלות מזה ולהתאשפז. הייתי אולי מציע שתנסי לחיות בריא ונכון, תאכלי אוכל טבעי ובריא כמו פירות וירקות, תעשי פעילות גופנית, תעבדי ותישני מסודר. אולי אז תרגישי יותר טוב.
 
לצפיה ב-' טריגר בהודעה הראשית '
טריגר בהודעה הראשית
19/04/2017 | 22:54
25
לצפיה ב-'לקחת עוד צעד'
לקחת עוד צעד
19/04/2017 | 23:01
2
47

עליסה היקרה,
אני שומעת כמה היית חסר אונים, כי הכדורים גרמו לכך שאת מרגישה זרה בגוף של עצמך. כאילו את עברת דירה ובגוף שלך נשארה זרה. אמנם עם הכדורים הגיעו גם בונוסים- התקפי החרדה ומצב הרוח כבר לא היו אותו דבר. אבל גם החיים שלך כבר לא היו אותם חיים. יחד עם האור, הגיע גם הרבה חושך. ויכול להיות שהחושך השאיר אותך אבודה בתוכו.
אני מבינה שאת פוחדת לנסות סוג אחר של כדורים, מחשש שיחד איתם יחזרו הסימפטומים החונקים ואולי גם ייעלמו להן המחשבות, כלא היו. נראה שאת כבר מיואשת מלנסות לקחת צעדים לקראת חזרה לחיים... שאת מרגישה כאילו עבורך רצון לחיים הוא מעבר להישג יד.
יקרה, יכול להיות שאם תנסי כדורים אחרים, תופעות הלוואי שלהם יהיו פחות משמעותיות ויחד עם זאת, ישמרו גם התוצאות הרצויות יותר שלהם. יתכן שתוכלי בדרך זו למצוא כדורים שמתאימים לך יותר ואולי לחוות גם שיפור מסוים, גם אם הדרגתי. יש להם פוטנציאל לסייע יותר ולהזיק פחות. לשפוך מעט אור לתוך החושך...
לבינתיים אנחנו פה איתך, דואגים לך כל הדרך, בצעד הקודם וגם בצעד הבא...
שולחת חיבוק חם,
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-'את חושבת?'
את חושבת?
23/04/2017 | 07:43
1
46
כי לי נראה שנה שעליסה מתארת זו לא "תופעת לוואי" של כדור מסויים, שכדור אחר עשוי לגרום פחות; אלא את ה"תופעה הראשית" של הכדור, של כל הכדורים, המטרה שבשבילה נוטלים אותם -- אלחוש. הכדורים הפסיכיאטריים מתערבים באופן העברת המידע המוח, כך שהיא מפסיקה לשקף את המתרחש בנפש. האדם שרגשותיו הפכו כעת מתווכי-כימיקלים לא ירגיש כאב בלהט, כי לא ירגיש בלהט. כלום. לא רע ולא טוב. כמו שאין אנטיביוטיקה שהורגת רק "חיידקים רעים" ומשאירה בחיים "חידקים טובים" - היא פשוט מחסלת את כל אוכלוסיית החיידקים. כך האנטי-אמוטיקה מחסלת את כל אוכלוסיית הרגשות. זו לא תופעת לוואי, זה מה שהכדורים האלה עושים - מקהים. ממסכים
אולי זה הכרחי לתקופה מסויימת, אבל מה שבטוח (בעיני ) - שהתשובה היא לא להפנות אותה לכדורים אחרים...


לצפיה ב-'היי שחר'
היי שחר
24/04/2017 | 15:23
23
כן, אני מבינה למה את מתכוונת במה שכתבת. תחום התרופות הוא אכן מורכב מאוד. הכוונה במה שכתבתי לעליסה הייתה לעודד את אותה לפנות צוות שמטפל בה ולשתף אותם בקשיים בטיפול, בתקווה שיוכלו לתת לה מענה הולם יותר. 
המשך יום טוב ונעים 
שלך , 
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'עיצבן אותי מה שכתבו באתר על נוגדי פסיכוזה'
עיצבן אותי מה שכתבו באתר על נוגדי פסיכוזה
16/04/2017 | 23:55
5
94
http://www.infomed.co.il/definition-2492/

"חומרים נוירו-כימיים אשר יוצאים מאיזון גורמים להתפרצות פסיכוזה. לכן, תרופות אנטי פסיכוטיות מבוססות על חומרים פסיכואקטיביים, המביאים לוויסות מחודש של פעולתם של חומרים נוירו-כימיים"

העובדה שתרופות אנטי פסיכוטיות מרגיעות פסיכוטיים, אינה הוכחה לכך שהפסיכוזה נגרמת מחוסר איזון ביוכימי. זו טעות הסקה מעגלית.
כתבתי להם מייל, מעניין אם יתייחסו
לצפיה ב-' האם יש קבוצה טיפולית לסכיזופרנים אקדמיים'
האם יש קבוצה טיפולית לסכיזופרנים אקדמיים
17/04/2017 | 00:03
55
או לסכיזופרניים בכלל?
לצפיה ב-'זה שקר.'
זה שקר.
18/04/2017 | 03:26
3
69
הפרעות נפשיות, ובכללם סכיזופרניה, אינם נגרמות מחוסר איזון כימי במוח. חוסר איזון במוח הוא *סימפטום* של המחלה, או, ליתר דיוק, הדרך של המוח להזכיר לגוף שמשהו לא בסדר איתו. ממש כפי שכאב ראש נועד להזכיר לנו שמשהו לא בסדר ואם ניקח אקמול הראש אולי יפסיק לכאוב, אבל הבעייה שבגללה הוא כואב לא תיפתר.
לדעתי, הפסיכיאטריה היא לא מדע אלא שרלטנות, התרופות גורמות יותר נזק מתועלת, ועדיף בלעדיהן. זה לא אומר שאין תקווה, בהחלט יש, אבל בעבודה נפשית. הנפש שלנו היא לא מכונה, והיא הרבה יותר חכמה מהמניפולציות שהתרופות מנסות לעשות עליה.
מאחל לך בהצלחה!!!
לצפיה ב-'אני מסכים עם החלק הראשון של ההודעה'
אני מסכים עם החלק הראשון של ההודעה
21/04/2017 | 21:01
2
24
עם החלק השני קשה לי יותר להסכים.. כלומר, אני נוטל תרופה אנטי-פסיכוטית (דור ראשון) מזה 3 שנים, ואי אפשר לתאר במילים את התרומה האדירה שלה לתפקוד שלי ביום-יום. אם היה טיפול שיכול היה להחליף את התרופה, וודאי שהייתי פונה אליו. הטיפול הפסיכולוגי הוא נדבך נוסף, אך לא יכול להחליף תרופה.
לצפיה ב-'אני שמח שהתרופה עוזרת לך'
אני שמח שהתרופה עוזרת לך
22/04/2017 | 20:55
1
27
אבל כנראה שתצטרך לקחת אותה לכל החיים, וברגע שתפסיק המצב יחזור לקדמותו ואף יחמיר. מכאן שהתרופה לא מרפאת את המחלה, אלא רק מאפשרת לחולה בה לחיות ולתפקד יותר טוב איתה. יתרון זה, לעומת תופעות הלוואי ובעיקר ההתמכרות והקושי להיגמל מהן, בעיניי הוא גבולי מדי כדי לתת אותם לאנשים שסובלים. על כל אחד שזה עוזר לו יש אחד שזה מזיק לו.
לכן, בעיניי הפתרון הוא לשים אזהרות על התרופה כמו ששמים על חבילות סיגריות: "אזהרה: כדור זה אינו מרפא ועלול למכר". אני לא ידעתי את זה והיום אני מכור לתרופה שלא עזרה לי.
לצפיה ב-'אז אקח אותה כל החיים'
אז אקח אותה כל החיים
25/04/2017 | 18:25
18
(חוץ מזה שזה לא וודאי, אני מכיר אנשים שהיו בהתקף פסיכוטי וטופלו באנטי-פסיכוטית למשך חודשים/שנים ואז בליווי רופא הורידו להם את מינון תרופה בפרישה לאורך זמן, לעיתים לגמרי, ולא פעם הם המשיכו לחיות חיים שלמים ללא התרופות).
 
וגם אם אקח את התרופה "כל החיים". אז מה?
גם בעלי לחץ דם גבוה לעיתים לוקחים תרופה כל החיים, גם בעלי תת/יתר פעילות של בלוטת התריס לוקחים תרופות כל החיים, והרשימה עוד ארוכה...
 
למה לי להפסיק?
תודה לאל אין לי תופעות לוואי, וגם אם יש הן לא משמעותיות עבורי. בטח ובטח ביחס לסבל הרב שהיה לי ללא התרופה. אישפוזים, מתחים, ועוד.
 
אני מסכים שהתרופה פועלת במישור יותר שטחי, ולא מרפאת את המחלה במעמקי הנפש. בשביל זה אני הולך לטיפול.
לצפיה ב-'אלוהים..'
אלוהים..
17/04/2017 | 21:16
6
106
מזמן לא כתבתי לך..
מדברת איתך כל הזמן אבל לא כותבת.
אני רוצה להגיד לך שעייפתי.
יאללה מה שהיה היה.
אני חושבת שסבלתי ועברתי מספיק חרא, אני גם לא חושבת שאני אדם כל כך נורא שלא מגיע לי קצת ממה שאני רוצה.
מיצינו.
אז קדימה, נסתכל קדימה.
אומרים שאלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו, אבל לפעמים צריך עזרה כי קשה מדי ולא יכולה לבד.
אז אני מבקשת ממך טיפת עזרה, מבקשת? מתחננת...
קשה לי להביא את עצמי למקום טוב יותר ולעזור לעצמי, אז קצת אני מבקשת דחיפה קלה, משהו שיתן לי טיפה כוח לעזור לעצמי .
אתה שומע אלוהים? תן לי סימן...
אור בקצה המנהרה..משהו...
בבקשה..
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
17/04/2017 | 22:00
36
לצערי אני לא אלוהים, אבל אשתדל לעזור לך ולהקשיב לקשייך לפחות בכך שאגיד לך כאדם שאני מקווה שתהיי חזקה ותתגברי.
 
לצפיה ב-'הסימן שבתוכך'
הסימן שבתוכך
20/04/2017 | 22:44
22

שלום abcdefg יקרה,
אני קוראת איך את פונה לאלוהים על גבי האינטרנט, מחפשת משמעות לכל מה שקורה, למוות, לחיים... ומנסה להבין, בעיקר להבין, איך את יכולה להתחזק ולהמשיך, ואולי אם רק היית מקבלת סימן, אפילו הכי קטן, האמונה שלך היתה מתחזקת. וגם, אולי, שאלוהים יעזור לך להרגיש טוב יותר, כי כולנו צריכים עזרה.. לא נראה לי, שאנחנו בנויים בהכרח לשרוד את כל החיים שלנו לבד בעולם.. אז מה עושים כשיש ריק, חלל שנשאר אחרי שמישהו הולך? ומה קורה כשמחפשים מישהו שיתמוך, גם אם לא יוכל למלא את החלל? וכאן אני גם שואלת אותך: מה היית רוצה לקבל מאלוהים? איזה סימן? ואילו דברים היית רוצה שיהיו בחייך, שכרגע אין? הזכרת בהודעה אחרת שאת מרגישה שאנשים אחרים מסביב מתקדמים, צוברים הישגים, ואת נשארת במקום. האם את באמת נשארת במקום? האם את לא מרגישה שאת עוברת מסע בתוכך? יכול להיות, שכשצועדים בחושך, לא רואים את ההתקדמות, כי אי אפשר לראות את הנוף ואת הדרך שעברנו. אבל אם לא היית צועדת ומתקדמת, גם לא היית עייפה. אז אולי, באופן פרדוכסלי, דווקא העייפות שלך היא סוג של סימן לכך שאת מתקדמת, ועוברת תהליך חשוב, ובעצם: מי מודד באמת את ההישגים שלנו? והאם הם חייבים להיות חיצוניים? אדם, הנושא משא על גבו, יתקשה יותר בלכתו. אין פירושו שהוא חלש יותר מהאדם, שצועד בצעד קל ומטפס על הגבעות. אולי דווקא זה, שעל גבו המשא הכבד יותר, הוא זה המטפס על הרים.
 
לצפיה ב-'החלטות החלטות...'
החלטות החלטות...
21/04/2017 | 14:34
3
23
החלטתי לשחרר.
בא.לי לכתוב, אכתוב.
גם ככה תקופה קשה, אז שיהיה.
יודעת שטוב מהכתיבה פה עוד מעולם לא יצא, וזה קצת לירוק לבאר ממה אני שותה אבל זה מה יש.
רוצה לכתוב, להוציא, בינתיים לא יודעת איפה, אז אשאר פה בינתיים עד שיקרה משהו שיגרום לי ללכת.
קשה ובודד.
תקופה קשה, הרבה אירועים קשים.
הבדידות שמודגשת, החשבון נפש על הזמן שעבר.
לא יודעת מה לעשות, לא יודעת.
זה לא פייר אבל...
אם דברים משתנים לרעה, איך זה שהם לא יכולים להשתנות לטובה? זה הרי בניגוד להגיון, ואני כל כך אוהבת סימטריה.
היה רע, עכשיו טוב. איזון.
כן, אשליות, עוד קצת אשליות.
אפילו לא יודעת למה לקוות כבר.
לצפיה ב-'abcdefg'
abcdefg
21/04/2017 | 14:51
1
32
אני רוצה לכתוב לך, בלי לייאש אותך, שגם אני מאמינה באיזון, והיו לי שנים ממש קשות, ולפני שנה וחצי בערך התחלתי לראות אור, ומאז אני בעליה. אני לא רציתי לייאש, כי לקח לי כמה שנים עד שהבשלתי לצאת מזה, או עד שהיו נסיבות נכונות, או איך שלא תקראי לזה. אני לא אומרת שעכשיו כל החיים שלי יהיו גן של ורדים, אבל אני מרגישה כל כך הרבה יותר טוב שזה מדהים. ואני גם מרגישה שאני בונה את עצמי, שאם משהו רע יקרה בעתיד, אני אצליח להתמודד אתו טוב יותר, או ככה אני מקווה. ושתדעי שאני קראתי את מה שכתבת על אבא וסבתא שלך, ולמרות שלא היה לי עדיין מוות משמעותי כזה (היו חוויות אחרות, לא פשוטות בכלל), אני יכולה להזדהות איתך, כי יש בנאדם אחד בחיים שלי שאם אני אאבד אותו אני לא יודעת מה אני אעשה. אבל אני מקווה שאם וכאשר זה יקרה, יהיה שמה מישהו, אי שם, שיידע מה זה לאבד בנאדם אהוב, והוא יושיט לי את ידו ויידע לנחם אותי, יידע להשקיט את הכאב. כי בשכל אני יודעת שלא נפרדים אף פעם, שהנשמות ממשיכות להיות קשורות במקום קדוש בלב, אבל נראה לי שברגש זה יהמם אותי כשזה יקרה. תהיי חזקה, ואני מקווה שתרגישי שיש הד לרגשות שלך, שאת לא סתם כותבת, כי האמת שאת באמת לא, כי זה מגיע אליי וגורם לי לחשוב ולהרגיש דברים. מקווה שגם אלייך יגיע משהו מזה.

לצפיה ב-'תודה על התגובה ומתנצלת שאין לי כוח לענות לעניין'
תודה על התגובה ומתנצלת שאין לי כוח לענות לעניין
22/04/2017 | 13:18
6
לצפיה ב-'שלום'
שלום
23/04/2017 | 18:33
10
סכל מי שסומך על המזל. צריך להאמין בכוחנו העצמי ולפעול לשיפור איכות חיינו. כדאי למצוא מסגרות חברתיות, בעיקר כאלה שמעניינות אותנו. שם מוצאים חברים, תעסוקה, עניין וידע שיכול גם לעזור בשוק העבודה. מצאי לך מגמות שחשובות לך ומעניינות אותך, ופעלי לפיהן.
 

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא בקע סרעפתי
אירוח בנושא בקע סרעפתי
ביום שני, 8/5, נארח בפורום את ד``ר יורי מנוסקין...
אירוח בנושא בקע סרעפתי
אירוח בנושא בקע סרעפתי
ביום שני, 8/5, נארח בפורום את ד``ר יורי מנוסקין...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום טיפול CBT
פורום טיפולי CBT
היבטים- פסיכותרפיה קוגנטיבית התנהגותית
מרפאת היבטים
ענת בן דוד- סקסולוגית
חשים חוסר סיפוק מחיי

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ