לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1587415,874 עוקבים אודות עסקים

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
חשוב לציין כי אנו מנטרים את הפורום בימים א-ה ובמוצ"ש פעם ביום, הפורום אינו נועד להעניק מענה חירומי
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
חשוב לציין כי אנו מנטרים את הפורום בימים א-ה ובמוצ"ש פעם ביום, הפורום אינו נועד להעניק מענה חירומי
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'חרדות'
חרדות
16/10/2019 | 13:22
9
57
היי,
אכתוב משהו שאני לא נוהגת לכתוב,
אבקש עצות-
אילו דרכים שעבדו לכם אתם מכירים להתמודד עם חרדות?
אשמח לכל עצה, הצעה וכן הלאה אבל משהו שבאמת נוסה ולא רק שמעתם/קראתם.

מופנה גם לבנים וגם לבנות.

תודה רבה.
לצפיה ב-'הי איבי, הדברים שעוזרים לי:'
הי איבי, הדברים שעוזרים לי:
16/10/2019 | 22:42
3
41
מדיטציה יומיומית
תרגילי נשימות יומיומיים
אמירות חיוביות שהקלטתי (ברוח לואיז הי, אבל שהתאמתי בדיוק לי), ואני מקשיבה להן יומיום
כתיבה של 21 יום של אותו משפט שאני רוצה להפנים
השתתפות בתפילות בבית כנסת רפורמי
השתתפות בתוכנית 12 הצעדים
צ'י קונג וטאי צ'י 
 
אם תרצי הרחבה על משהו, אז ברצון.
 
לצפיה ב-' תודה רבה'
תודה רבה
17/10/2019 | 10:17
1
7
לצפיה ב-'בבקשה. '
בבקשה.
17/10/2019 | 18:38
6
לצפיה ב-'כוחן של מחשבות... '
כוחן של מחשבות...
18/10/2019 | 12:27
13
 
`` The thoughts we choose to think are the tools we use
 
to paint the canvas of our lives. ``
 
 
             - Luise Hay -
                  
 
 
לצפיה ב-'אייבי'
אייבי
16/10/2019 | 23:54
1
38
אני לא יכול להגיב
אני מרגיש לא טוב
אני מקווה שמישהו יתן עצות טובות
 
את מוזמנת להמשיך לכתוב כאן מה שתירצי
לצפיה ב-'תודה ותרגיש טוב'
תודה ותרגיש טוב
17/10/2019 | 10:17
8
לצפיה ב-'חרדות'
חרדות
17/10/2019 | 08:36
1
28
זה שאלה קשה
כל אחד חווה את החרדות בצורה אחרת....
אני לא נתתי לחרדות לנהל אותי 
כי כשראיתי שאני מאפשרת להם לחסום אותי מדברים בסיסיים
הם מתגברים וגדלים...
היה לי מונו ואח"כ פחדתי לצאת מהבית
פחדתי להתעלף או לאבד כוח ברחוב
התחלתי לצאת יציאות קטנות קרובות לבית עם רכב ועם עוד משהוא
גם זה לא הצלחתי בהתחלה הבטחתי לצאת קראתי לאחותי שתצא איתי
וברגע האחרון הייתי מבטלת אחרי כמה פעמים כאלה \בהם לא גילתי שזה חרדות הם לא ידעו בבית למה אני מסרבת לצאת אחרי שהבטחתי
לבסוף יצאתי וככה התחלתי לאט..
באחת הפעמים יצאתי לחברות הגעתי עד אליהם מרחק גדול.
אבל מהדרך נגמר לי הכוח והחרדות ממש התגברו וחזרתי
למרות זאות מבחינתי זה היה התקדמות כי לא נכנעתי גם אם בסוף חזרתי..
וככה לאט לאט התקדמתי 
אני חושבת שאחרי שנה זה נעלם
יכול להיות שגם פיזית הגוף שלי החלים וזה נעלם בגלל זה ולא בגלל שלא נכנעתי...
 
גם היום אני מתמודדת עם חרדות
אני מנסה את אותה שיטה אנשים סביבי לא מבנים אותי תמיד ואני נראית מוזרה
אבל אני יודעת שזה הפסד קטן לעומת להיכנע לחרדות ולהסתגר...
וגם הוספתי פעילות ליום יום שאני אוהבת...
 
אני לא יודעת עם עזרתי..
כי אני בעצמי סובלת מחרדות כיום, אבל אני שמחה כשזה לא מחמיר
ובכל הישג קטן
הלואי ותמצאי את הדרך..
ותשתפי אותנו כשתתצליחי להתגבר
 
 
 
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
17/10/2019 | 10:18
7
לצפיה ב-'להתמודד עם החרדה'
להתמודד עם החרדה
17/10/2019 | 16:42
17
11abcdefg יקרה,
שומעת כמה החרדות מטלטלות אותך.. משאירות אותך אולי חסרת אונים ובאפיסת כוחות..
עד שאת חורגת ממנהגך ומוכנה לקבל כל רעיון – רק שיעבוד... רק שהחרדה תניח לך ותוכלי להמשיך בחייך..
ויחד עם זאת – מצאת את הכוחות לבקש כאן עזרה.. זה ממש לא ברור מאליו..
כפי שכתבו לך כאן, לכל אחד יש דרך שמתאימה לו להתמודד עם חרדות..
ממליצה לך לקרוא באינטרנט על דרכים להתמודד ולבחור את הדרך שמדויקת עבורך..
מזמינה אותך להמשיך לכתוב על ההתמודדות עם החרדה..
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'שאלה מוזרה'
שאלה מוזרה
18/10/2019 | 01:45
2
37
הי. אני לא יודעת לאן לפנות עם העיניין הזה. בדרך כלל הייתי עוזבת את זה ופשוט מנסה לשכוח.. אבל אני יודעת שכנראה שאני עושה משהו לא בסדר, ולהמשיך להגיד לעצמי שזה לא עיניין וצריך פשוט להמשיך.. זה אף פעם לא עבד בעבר וכנראה ישאיר אותי לנצח באותה הנקודה. בעקרון אני צריכה שמישהו בעל כישורים חברתיים נורמאליים יגיד לי אם יש כאן משהו ברור שאני לא רואה.. אבל בבקשה אל תמציאו סתם.. נסו לדמיין את עצמכם בסיטואציה ולהגיב אינטואיטיבית...
 
לפני שנה גרתי לתקופה קצרה בעיר אחרת, שם לא הכרתי אף אחד, אבל מישהי שפגשתי בעת חיפושי הדירות נראתה לי נחמדה ונפגשנו איזה פעמיים להליכות בשכונה. נקרא לה שיר לצורך העיניין. בהליכות דיברנו דיי הרבה והיה נחמד. אחרי זמן לא רב עזבתי את השכונה ולא דיברנו מאז.
השבוע נזכרתי בה והתחשק לי לחדש את הקשר. שלחתי לה הודעה. אני אתאר את מהלך השיחה:
אני: "היי שיר :) מה המצב?"
היא: " קימי(-: מה שלומך? אצלי טוב סך הכל. מה איתך? מה חדש? איפה את גרה עכשיו?"
אני: "אני בסדר. עדיין גרה בX. עדיין לומדת בY. מה איתך? את התכוונת לעבור לתל אביב או משהו, לא?"
אחרי חצי שעה ראיתי שהיא ראתה את ההודעה שלי ולא הגיבה.
אמרתי לעצמי שאולי היא עסוקה. כתבתי עוד הודעה על משהו שבדיוק קרה- ראיתי שני יתושים מזדווגים באויר והרגתי אותם.. התלהבתי מהמקרה יוצא הדופן וכתבתי לה את זה.
לאחר עוד כשעה ראיתי שהיא ראתה גם את ההודעה הזאת ולא הגיבה.
ואז החלטתי לנסות לנתח את המקרה בראש שלי.. אבל אני לא מגיעה למסקנה..
מההודעה הראשונה שלה היה נראה שהיא לגמריי שמחה לשמוע ממני, אז אני מניחה שמשהו בהמשך גרם לה או להשתעמם או גרוע מכך.. אין לי מושג.
האם סביר שההתעלמות נובעת מזה שהוספתי עוד הודעה מאוחרת שהיתה מוגזמת כבר וזה הרגיש לה נואש ומוזר? או שזה נורמאלי להתנהג כמו שהתנהגתי?
 
אני מנסה להיאחז בדברים כי זה לא מקרה בודד.. זה החיים שלי..
כל פעם מחדש אני מרגישה שמשהו כנראה מאוד לא בסדר באיך שאני מתנהגת עם אנשים.. אולי מרוב שאני בלחץ אני לא מבחינה שאני כבר לא אוטנטית ומרגישים את זה.. או שאני עוברת איזה גבול ודוחה אנשים.. אין לי מושג, ואי הידיעה מייאשת אותי כי זה מרגיש כאילו זה לא משהו שאני עושה, זו פשוט אני.. אני פשוט דוחה. אבל רציונלית ברור לי שזה לא משפט הגיוני. ואז עד שאני כבר מרגישה שוב כמו בת אדם זה קורה שוב ומייאש אותי לחלוטין.. וכרגע אני רוצה להכנס למערה.
 
 
לצפיה ב-' היי'
היי
18/10/2019 | 02:20
18
היי קימי, ברוכה הבאה
 
אני מקווה שמישהו יגיב, אין לי הרבה מה לומר חוץ מלעודד אותך לשתף אם תרצי לספר עוד דברים.
 
מזדהה עם התחושה של 'להכנס למערה'
אולי גם אני רוצה את זה לפעמים
 
אני מקווה שתתני לעוד אנשים צאנס לתמוך בך,
ואולי תצליחי להכיר אנשים שיהיה אכפת להם ממך וכיף להם איתך (וגם לך איתם)
 
את מוזמנת לכתוב כאן עוד, אני אשמח להגיב לך כמה שתרצי.
את יכולה לבקש ממני להגיב - ואני תמיד יגיב לך
לצפיה ב-'תגובה אינטואטיבית... וגם כזו שלא... '
תגובה אינטואטיבית... וגם כזו שלא...
18/10/2019 | 10:00
24
בוקר טוב קימי וכולם\ן,
 
תגובתי ה'אינטואטיבית' ביותר היא:
לא קרה דבר. את יצאת כראשונה שלוקחת צעד קדימה ומנסה לחדש את הקשר ביניכן ואיך אומרים: ההפסד באמת כולו שלה! את היוזמת של הצעד הזה, את המעיזה ומבחינה אסטרטגית - את זו שמסרת לה את הכדור ומכאן, זו כבר החלטה שלה...
 
מכאן, יש שתי אפשרויות ושתיהן הבחירה של שיר (ותגובתי מכאן כבר יצאה מהרמה האינטואנטיבית לרמה המנתחת):
האחת, היא שמחה שפנית אליה וממשיכה, יחד איתך, בתהליך חידוש הקשר וחיזוקו. השנייה, היא לא מעוניינת בפנייה שלך, לא מעוניינת בחידוש הקשר ויהיו הסיבות אשר יהיו עימה וזה - לגיטימי בהחלט גם.....
 
רוצה לומר, עליך לקחת בחשבון שהיא לא רוצה לחדש איתך קשר. ולך נותר לחתום תקופה נחמדה יחד ולעבור הלאה. את שינית את מקום מגורייך, עברת לשלב אחר בחיים, נותק הקשר ביניכם, לטוב ולמוטב, ואין היא מרגישה צורך בחיבור מחדש. אין כאן מי אשם או לאו. אני לא שופט אותך חלילה אבל אם זו החלטתה אז לדעתי, מוטב לכבד גם אותה.
 
אינני יודע מה היה טיב הידידות ביניכן, גם לא כמה זמן נותק הקשר ובטח שלא את ה'ניואנסינים' ביניכן אבל ממה שנשמע מכתיבתך, לא נוצר ביניכן קשר מעמיק מעבר להליכה המשותפת ביניכן ולכן, ברגע שהאלמנט הזה הופסק - הקשר הופסק איתו.
 
את כותבת: "מההודעה הראשונה שלה היה נראה שהיא לגמריי שמחה לשמוע ממני" - אני לא מוצא בתגובה שלה שמחה וצהלה גדולה לשמוע ממך ואני מצטט אותה: "היא: " קימי(-: מה שלומך? אצלי טוב סך הכל. מה איתך? מה חדש? איפה את גרה עכשיו?". נשמע לך נימה שמחה ומחייכת?? גם לו הייתה מוסיפה אימוג'י מחייך או מחבק.... עדיין אין כאן שמחה ואולי אפילו (לא) מעט הסתייגות. ובטח שאת לא יכולה להבין לעומק מה תחושתה או דעתה מעבר למסך הטקסטואלי והלא רגיש בעליל (וזה תוצר כללי מובהק של התכתבויות מהסוג האינטרנטי/סלולרי באופן כללי).
 
אני רוצה להגיד לך משהו קצת מהיבט פסיכולוגי-חברתי ומניסיוני רב השנים עם חברים\ות, עמיתים\ות וצוותי עובדים ואתמקד, ברשותך, בצוותי עובדים,
או קיי?! מערכות יחסים (בעגה המקצועית: חבְרויות) הם עניין מאוד מאוד דינמי ומורכב. תחילתן באיזשהו כלי או אלמנט או נושא או תכונת אופי משותפים, בדומה לאלמנט ההליכה המשותפת ביניכן. עם הזמן וחידוד הקשר האלמנט הראשוני 'נדחק הצידה' לטובת אלמנטים חזקים יותר ועמוקים יותר המביאים את מערכת היחסים לשלב עמוק יותר מבחינת ההיכרות בין הצדדים, תחושת האמון ביניהם והרצון ההדדי לשלב אחד\ת את השני\ה בעוד מעגלים נוספים של חייהם זו התחושה שמכונה בפינו - 'הביחד' הזה. והיא תחושה נהדרת להפליא. ככל שמערכות היחסים האלה עמוקות יותר - כך הקשר יציב יותר, חזק יותר - כך גם הפרידות (בהנחה ונוצרו) קשות יותר....
 
אני לא רואה במערכת שנוצרה ביניכן משהו חזק ויציב. קשר שהפרידה בו הייתה קשה ומלווה בגעגועים. אני רואה - מערכת יחסים נחמדה וקלה ששירתה אתכן לאותה תקופה והתבססה על השיתוף, האלמנט הזה של ההליכה ביחד וזה - לא רק שנורמלי לגמרי אלא גם, סביר ביותר שיתרחש. 
אני פגשתי במהלך עבודתי מערכות יחסים מאוד עמוקות בין עובדים ועובדות וצוותים ואפילו הן, עד כמה שהיו חזקות, נותקו לחלוטין ברגע שעובד או עובדת עזבו את העבודה לא רק זה, גם עניין לכאורה פשוט כמו מעבר של עובד\ת למחלקה אחרת באותו האירגון ממש הובילו לניתוק קשרים. ככה שהמקרה שלך לא חריג בכלל ובוודאי שאין בו הטלת 'אצבע מאשימה' כלפי הצדדים - מצבים משתנים כל הזמן....
אגב, ייתכן והיא לוקחת זמן למחשבה ואולי תיצור איתך קשר בקרוב... אולי, אינני יודע.
 
רוצה לומר, קימי, בשורה תחתונה, שלרוב ה'אצבע המאשימה' היא כלפי עצמינו! אבל אין כאן האשמות בכלל. יותר מזה, אין כאן משהו שלא התנהל כשורה ובטח לא משהו שגובל בעניינים של בגידה או חוסר אמון. מכאן, שאין לך מה 'להיכנס למערה' (כלשונך), לחשוב שמשהו לא בסדר איתך וככה הם חייך. להיפך!!! וכמו שכתבתי קודם - את זו שיזמת, את זו שהיית אמיצה, את זו ש'פתחת את הדלת' בפנייה שוב ולכן קחי את כל  הקרדיט (קרי, המחמאה, התושיה שלך) לטובתך בלבד!!! תנצרי בחיוך ואהבה את הזמן הנעים שהיה לך עימה כמו גם, את הניסיון שהפקת ממערכת זו והשקיעי את כל האנרגיה ביצירת קשרים חברתיים חדשים במקום החדש שאליו עברת וזו התחלה מצויינת - וזה גם החשוב ביותר מכל העניין....
 
מקווה עזרתי לך,
גרשון.
לצפיה ב-'אף אחד לא יגיד לי'
אף אחד לא יגיד לי
13/10/2019 | 22:51
6
93
מה לעשות ואיך לדבר. אני אדם חופשי, אני מחליט בעצמי ומי שלא רוצה אותי לא שווה אותי. מי שלא בסדר אתי - לא אהיה אתו. אם יאיים, אתלונן.


לצפיה ב-'להחליט מה מתאים לך'
להחליט מה מתאים לך
14/10/2019 | 18:21
4
47
פילוסוף רוחני333 יקר,
שומעת כמה זה מתסכל כשמנסים להשתיק אותך.. כשלא נותנים לך להתבטא באופן חופשי..
כמה אתה אולי מרגיש נטוש מצד אנשים שציפית מהם להיות קשובים, שיראו אותך ויקבלו אותך כמו שאתה..
ויחד עם זאת כמה כוחות יש באמירה שלך שלא תהיה עם מי שיפגע בך.. שאתה בוחר מה נכון לך..זה ממש לא ברור מאליו..
תודה על השיתוף,
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'כן, יש בזה משהו'
כן, יש בזה משהו
14/10/2019 | 21:12
3
29
אבל כשאני אוהב אדם והוא אוהב אותי אני מצפה שנהיה בקשר, ואם הוא משחק בי או מרע לי אני לא יודע איך אפשר להיות אתו. אני משתדל לפתור אתו ביחד עם הבעיות ביחסים, אבל יש אנשים מתנהגים בצורה מאד קשה. גם אני מתרגז ונהיה תוקפני, לצערי.
 
לצפיה ב-'אולי אני צריך לשנות גישה'
אולי אני צריך לשנות גישה
15/10/2019 | 03:54
2
33
במקום לשאול על התחביבים, להתחיל מנושאים כלליים של מסגרות ולעבור בהדרגה לאישיים כדי לדבר על כל מיני דברים מהחיים. במקום להגיד "תאמין לי" ו"תבין", פשוט להיות אמתי ככל האפשר כדי למנוע אי הבנות. במקום להגיד "אתה לא בסדר" ו"שיהיה לך לא טוב", להימנע מלדבר רעות על אנשים וכשמרעים לי להגיב בהתעלמות, בהתרחקות או בתלונה. לדבר מאד ברור ולעניין, בשפה יפה אבל במלים פשוטות. להיות שמח, חייכן ועדין. להרחיב בברכות ובמלים יפות ולתת הרבה דאגה ואהבה. להימנע מדיבורים חומריים ולא חשובים.
לצפיה ב-'אהבתי'
אהבתי
15/10/2019 | 05:35
1
18
לצפיה ב-'ומצד שני אני אמן'
ומצד שני אני אמן
15/10/2019 | 13:46
25
אני שר בצורה מיוחדת, אני עושה פעולות חשובות למען החברה, אני אינדיבידואל ומאמין ביכולת לשפר את העולם. אני מרגיש שאני מיוחד. אולי לא כל כך רע ואף מאד בוגר ויפה לדבר על מה שאוהבים לעשות, ולדבר בהתחכמויות פילוסופיות זה חכם ויעיל גם מבחינה אסרטיבית וגם מבחינה אנושית.
 
לצפיה ב-'מצפצף על כולם'
מצפצף על כולם
15/10/2019 | 20:30
32
דפוקים. אני לא צריך אותם. לא צריך לקבל אותי, אני יותר טוב מהם. מי שלא רוצה אותי לא שווה אותי. כצעד ראשון אעזוב את הידידה שצועקת עליי שאני חוקר אותה ומטריד אותה ונטפל אליה.
 
לצפיה ב-'חוסר תקשורת מינית - ניהול רגשות '
חוסר תקשורת מינית - ניהול רגשות
13/10/2019 | 08:05
3
146
שלום רב
אני מתמודד זה הרבה שנים עם רגש (לא בטוח שקוראים לו דחייה או משהו אחר) שמשתק אותי לגמרי בחיי הזוגיות. משתק אומר שאין שום תקשורת עם בת הזוג לא מילולית ולא קשר עין ולא כלום! וזה יכול להגיע לשבוע שבועיים וזה חוזר על עצמו כבר הרבה מאוד שנים. זה עושה אותי אומלל.

זה תמיד נובע מאותו קונטקסט - שאני מרגיש שבת זוגי תמיד מצפה שאני איזום (וזה בסדר גמור), אבל לא ברור לי מתי לייזום.

לא מתאים לבת זוגי יחסי מין בבוקר - אז לא עושים ואין לי שום בעייה עם זה
שבוע לפני המחזור, היא מתחילה לדבר שהמחזור מתקרב וזה מרחיק אותי ממנה
כל חודש כמעט יש לה כמה ימי מחלה (כאבי ראש, כאבים אחרים) ואני מכבד את זה ולא מתקרב.

נשאר אולי שבוע בכל חודש שאפשר לקיים יחסי מין! אבל בשביל שאני לא אתאכזב ואקח את זה קשה אם אני איזום ולא יהיה אפשרי מבחינתה, אני נהיה זהיר. לעיתים רחוקות אני יוזם וזה ״מסתדר״ ולעיתים היא רוצה אבל אין שום סימן לזה ואז שנינו לוקחים את זה קשה. אני לוקח את זה קשה מאוד ואז מרגיש נתק מוחלט ואז נכנס ללואה של עוד פעם חוסר תקשורת טוטלי איתה שנמשך שבוע או יותר!

מה שאני מחפש אין אני אלמד לא לקחת את זה כל כך קשה מאוד - איך אני אלמד לנהל את הרגש שלי במקום ללכת בדרך אוטומטית לנתק תקשורתי איתה לשבוע או יותר. אני מאוד סובל מזה (וכמובן שגם היא סובלת לא פחות)

תודה


לצפיה ב-'שלום'
שלום
13/10/2019 | 12:37
42
את הקשר הגופני צריך ליצור מתוך קשר נפשי ורגש אהבה אינטימית. חשוב לדבר על דברים שיש להם משמעות רגשית בשביל בני האדם ובשביל החברות, כמו דברים שעושים ואוהבים, דברים שעושים ביחד, במסגרות, עם חברים וגם בזמן הפנוי. חשוב לדאוג זה לזה, להתעניין ולעזור. ככל שהרגש יהיה חזק, יהיה גם הקשר החומרי יציב ומשמעותי יותר ויהיה קל יותר ליזום אותו בטבעיות.
לצפיה ב-'חוסר תקשורת שמכרסמת ביחסים'
חוסר תקשורת שמכרסמת ביחסים
14/10/2019 | 18:11
29
Amera יקר,
שומעת כמה הקשר עם בת זוגך חשוב לך.. כמה מאמצים אתה משקיע כדי לנסות לשמור על הזוגיות..
לפעמים חוסר תקשורת יכול להיות כמו עש שמכרסם במערכת היחסים, עד שאולי מרגישים שכבר לא נשאר ממנה הרבה..
יכולה רק לתאר לעצמי כמה אתה מרגיש בודד במערכה.. כמו ללכת על גשר רעוע, בלי לדעת מה מחכה לך בצעד הבא..
ואולי אחרי כל כך הרבה ניסיונות ואכזבות, הפכת להיות זהיר, לא בוטח.. מה שמעמיק את חוסר התקשורת..
מזמינה אותך להמשיך לשתף בניסיונות.. בהצלחות וגם באכזבות.. ואולי יחד נמצא את הדרך שנכונה לך..
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'חוסר תקשורת ולא רק מינית...'
חוסר תקשורת ולא רק מינית...
18/10/2019 | 11:50
9
שלום amera,
 
לדעתי, השאלה כאן היא לא 'איך לנהל את הרגש שלך?' או 'איך ללמוד לא לקחת את זה קשה?" המצב הוא כבר קשה ביותר עד כדי חוסר יכולת להתעלם או לדחוק אותו יותר!
 
מערכות יחסים בוודאי זוגיות ועל אחת כמה וכמה, כאלה הכוללות יחסי מין דורשות תקשורת בין-אישית בריאה ופתוחה בכל תחומי החיים בפרט, בכל הנוגע ליחסים האינטימיים. למעשה, כל שיבוש, בעיה, מכשולים, מצבים משתנים שאינם קשורים כלל לענייני המין עשויים לפגוע קודם כל - ביחסים האינטימיים!
בוודאי שאינני מחדש לך, שלאורך שנים יש לשמור ולתחזק תקשורת בין-אישית פתוחה ותקינה וזה בפני עצמו, דורש המון מאמץ ורצון הדדי.
 
נשמע מדברייך, שהיא מתחמקת ממך, דוחה אותך. מנסה לתרץ (בצדק או שלא) כל ניסיון התקרבות מצידך ואני יכול לשער עד כמה זה מתיש וגם מותיר את שניכם במצב של מתח, המנעות מקשר עין, התרחקות פיזית ונפשית והנה לך בדיוק המצב של חוסר תקשורת, של מבוי סתום ולא אתפלא גם, כעסים פנימיים שרק גדלים ומצטברים...... ובטח שניתוק תקשורתי מודע וקבוע רק מחמיר את המצב.
 
האם ניסיתם לדבר אחד עם השני בנושא? נראה שגם לה יש בוודאי סיבות הרבה יותר עמוקות מכאבי ראש, מחזור וכדומה. אולי כדאי להתחיל בעניינים קלים יותר שיש לטפל בחייכם המשותפים? כמו: לרענן ציפיות, בקשות, רצונות ביחסים ביניכם. לא אתעלם גם מאפשרות של עזרה חיצונית - טיפול זוגי שיכול גם לתמוך בכם מבחינה מקצועית וגם להוריד מעליכם מעט ובצורה מודרכת את הנטל הקשה של ניהול התקשורת והיחסים ביניכם.
 
מקווה עזרתי ומאחל שדברים ישתפרו עבורך,
גרשון.
לצפיה ב-'בלי שינה '
בלי שינה
11/10/2019 | 01:10
46
141
ששש

בפינה,
בובה חצופה

ולפעמים בובה טובה

לפעמים עייפה ומלוכלכת, עייפה ורעבה
עייפה וכואבת ...

בובה לא ישנה ...

ששש

בובה חצופה ...
בובה שותקת

ששש

היא לא תספר כלום, כלום

שששש

היא לא תספר ...

ששש ...
המשך>>
ששש

בפינה,
בובה חצופה

ולפעמים בובה טובה

לפעמים עייפה ומלוכלכת, עייפה ורעבה
עייפה וכואבת ...

בובה לא ישנה ...

ששש

בובה חצופה ...
בובה שותקת

ששש

היא לא תספר כלום, כלום

שששש

היא לא תספר ...

ששש ...
לצפיה ב-'מטומטם'
מטומטם
10/10/2019 | 23:13
4
108
הכי מזעזע לקבל כזה דבר במייל,
ולהבין במחשבה שניה שאולי זה מה שחושבים עלינו לפעמים.......
לצפיה ב-'לא הכרתי את זה'
לא הכרתי את זה
11/10/2019 | 10:06
50
אולי בגלל ההקשר לנושא המוות, זה יכול להוות טריגר עבור אנשים מסוימים.
 
אבל האמת שזה מצחיק כשלעצמו 
 
לצפיה ב-'איום ונורא '
איום ונורא
12/10/2019 | 02:17
1
34
ככה מתייחסים בזלזול למוות, כשמישהו מאבד את חייו זה קשה ורע וצריך לכבד ולהיעצב וכאן משווים את מצב המוות לטמטום לא מוצלח ולא רצוי שלא אכפת ממנו. כולנו נמות בסוף אז צריך להתייחס לנושא בכבוד ובצער. נורא שמעזים לפרסם דבר מעליב כזה ברשת.
 
לצפיה ב-'מטומטם'
מטומטם
12/10/2019 | 21:24
38
לא שלחו את זה בקטע של להמשיל את זה למוות.
אני עשיתי את ההקשר אוטומטי.
שלחו את זה כחלק מההתלוצצויות ששולחים למיילים.
אגב, כל ליצנות מותרת, חוץ מליצנות דעבודה זרה.
לא אני אמרתי. חז"ל הקדושים.
יש בפוסטים כ"כ הרבה ליצנות ע"ז שזה מפחיד.
לצפיה ב-'הודעה מטלטלת'
הודעה מטלטלת
12/10/2019 | 18:35
35
אני ואלוקים1 יקרה,
לקבל הודעה כזו במייל יכול מאוד לטלטל..
כאילו ההודעה לוחצת על כל הנקודות הרגישות, שלא רואים את הכאב, שלא מבינים..
כאילו מעירה את הקולות הפנימיים שמנסים להדחיק.. הקולות שמלקים, מאשימים את עצמנו..
תודה על השיתוף,
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'למה כולם עוזבים אותי?'
למה כולם עוזבים אותי?
10/10/2019 | 21:00
13
118
השבוע הזה? גיהנום.
איך הוא התחיל?

יום ראשון- בית חולים פסיכיאטרי, הטרדה מינית במונית, וצרחות של הפסיכולוג עליי.
יום שני- תור שהיה לי לפסיכיאטר ולקח לי שעתיים וחצי להגיע אליו ובסוף בוטל, כי הוא לא יכל לחכות לי, ונהג מונית שניצל את המצב השברירי שלי ולקח אותי עד הביתה ב 220 שקל, כשראה אותי עם דמעות. ובדרך הביתה? לקבל במייל תוצאות של בדיקות דם גרועות. יש יותר גרוע מזה?
שלישי-רביעי- יום כיפור. מזעזע.
היום? בבוקר פסיכולוג, וכמה שעות לאחר מכן הפגישה עם הפסיכיאטר שבוטלה, ובעצם שילמתי עליה פעמיים.

ואחרי כל הסבל הזה כל השבוע, כשכולי תקוות לקראת הפגישה עם הפסיכיאטר..

בסוף שהוא אמר לי שניסיתי כבר 9 כדורים מכל מיני משפחות של כדורים ושום דבר לא עוזר לי,
ושפסיכיאטר אחר נתן לי כדור שהקפיץ לי את הכולסטרול בגוף,
ובסוף הוא שוב מוריד אותי מהכדורים, ושוב שואל אותי מה אני רוצה ממנו בכלל? ושלא נעים לו לקחת ממני כסף.

עד לרגע שנשברתי.. ואמרתי לו שהמצב החמיר נורא עד כדי התחלה של פגיעה עצמית.
הוא התעצבן כל כך!! והתחיל לכתוב משהו בטירוף במחשב.
הוא אמר לי שהוא כל הזמן הציע לי אשפוז, ואם הציעו לי את זה במיון? אמרתי שלא. והוא בכלל לא התייחס להצעה שלהם להחליף כדורים או לנסות חשמל. ששתי האופציות נשמעות לי מזעזעות.
אז הוא אמר לי שאני צריכה אשפוז יום. שלהיפגש עם פסיכולוג פעמיים בשבוע זה לא מספיק.
ואמרתי לו אבל מה המשפחה תגיד?? ואחר כך כתבתי לו שהם כל כך גרועים שם בבית חולים שאני לא מבינה למה הוא כל הזמן שולח אותי לשם!!

וכשביקשתי ממנו כדור אחר, במקביל לירידה מהכדור הנוכחי שהרס לי את הגוף, הוא אמר לי שאין מצב!!
והתחיל לצעוק עליי!

למה כולם אומרים לי: מה את רוצה ממני?
זה הדבר הכי מתסכל שיש!!

שמרימים ידיים, שמוותרים.

שכולם עוזבים אותי.

מהרגע שחזרתי אני מתחננת אליו שינסה לחשוב על פתרון אחר, חייב להיות כדור שלא ניסינו!
ואם יש כדור שיעזור אפילו קצת קצת.. זה לא שווה את כל העולם?

למה הוא כל הזמן מנסה לשלוח אותי לאנשים אחרים?
נמאס לי להחליף כבר.
הוא באמת הכי טוב שיש.


כולם צועקים עליי,
כולם עוזבים אותי.

ואני כל רגע מרגישה שאני עוד שניה לא כאן.

כתבתי לו כל כך הרבה, ואני יודעת שאני מתגרה במזל שלי. כי הוא כבר עזב אותי לחודשיים.
כתבתי לו שזה ידרדר אותי. שלא יעשה את זה עוד פעם.. שאני לא אעמוד בזה.
ומה רע כשיש תמיכה ופגישות עם פסיכיאטר?
לא נעים לו מהכסף.
עזבו כסף, זה החיים שלי.. זה החיים שלי.
למה אתה מרים ידיים?

תחפור, תחפור חזק ותמצא בסוף פתרון שיעזור לי!
הרי אמרת בעצמך שאתה לא חושב שהחשמל והטיפול שהציעו במיון גם יעזור בכלל.

למה לשחרר אותי ככה בלי תקווה לחג?

איך אני מחזיקה מעמד?

הוא אמר לי שאצור איתו קשר אחרי החג, ואולי נקדים את הפגישה ולא אצטרך לחכות חודש.

הוא לא חושב שהפתרון שלי זה בכדורים.
כשלי ברור שאם אין לי משהו שיאזן אותי או ירגיע אותי,
עוד רגע.. עוד רגע.. אני לא פה.

תגידו לי עכשיו..
מה אני עושה כל החג הזה?

הפגישה שלי עם המטפל ביום רביעי אחרי סוכות..

אני מפחדת..
אני לא יודעת מה לעשות יותר.

בחיים שלי לא הייתי מפריעה ככה למישהו וכותבת להם כל כך הרבה,
אם הגעתי למצב שהאובדנות הזו כבר יוצאת לפועל..

אני סה"כ רוצה עזרה:(
מה אפשר לעשות?

אם הוא יעזוב אותי אני אקרוס סופית.

כל החודשיים האלה שהוא עזב.. אתם לא מבינים, בכיתי בלי הפסקה לפסיכולוג,
חיפשתי בלי הפסקה פסיכיאטרים..

אני מיואשת. ממש ממש מיואשת

לא יכולה להפסיק לכתוב.

מה עושים שכל כך לא רוצים לחיות?

הלוואי שהייתי יכולה לדבר איתו בטלפון ולהירגע.

אני ממש לא בסדר


לצפיה ב-'עוזבים. '
עוזבים.
10/10/2019 | 23:07
64
אויש. נשמע מחרפן.
אני מאד מזדהה איתך למרות שאני לא חפרתי ככה לרופאים.
אבל אני רוצה למות בצורה נורא נואשת. ממש.
אבל אני הכי מבינה אותך כי באמת יש קטעים לא ברורים עם הפסיכיאטריים האלו.
לא תמיד אנחנו מבינים אותם. בדר"כ לא.
ואז נוצרים שאלות וטענות ודברים נורא "טובים".....
 
אני לא יודעת מה לומר לך ולו בגלל העובדה שאני במצב שלך, גם לי אין מה לעשות כאן בעולם.
כלומר כנראה שמבחינת התיקון יש לי,
אבל אני לא רוצה ואי לי מוטיבציה וחשק לכלום בעולם הזה.
רק לעולם הבא. אם בכלל מגיע לי.
 
מה שנשאר לי לומר לך זה שאני אדבר עם הקב"ה עלייך. ואבקש ממנו בשבילך. כשאני אדבר איתו עלי, אני אזכיר גם אותך,
ואם את רוצה להוסיף תשם המלא שלך, את יכולה
לא חייבת.
 
אם יש לך עצות בשבילי, אני אשמח, כי אין לי כח.
 
אם את הגעת למקום הקשה הזה, ולא נטלת את נפשך-אני מצדיעה לך!!!!
לצפיה ב-'לא הבנתי מה הקטע של הפסיכיאטר'
לא הבנתי מה הקטע של הפסיכיאטר
10/10/2019 | 23:23
69
מצד אחד דורש שתשלמי לו על פגישה שלא התקיימה ומצד שני אומר לך שלא נעים לו מהכסף? אז שלא ייקח את הכסף...
לצפיה ב-'סליחה שכתבתי לך בפרטי. עכשיו הצלחתי לכתוב פה'
סליחה שכתבתי לך בפרטי. עכשיו הצלחתי לכתוב פה
11/10/2019 | 05:01
3
66
סליחה שאני כותב לך בפרטי, פשוט לא הצלחתי להגיב מהנייד באתר המחורבן הזה.
אני לא עוזר מקצועי. סתם אדם רגיל שחווה כמה דברים.  הייתי בדיכאון קשה ויצאתי ממנו. אחי היה בדיכאון קשה ויצא ממנו. אבא שלי היה בדיכאון עוד יותר קשה ויצא ממנו. זה אפשרי פשוט צריך סבלנות (וזה קשה באופן שמי שלא חווה לא יכול לתאר). אני יודע שזה מפלצתי, אבל פשוט לוקח לדיכאון זמן לעבור וזמן עד שמוצאים את הכדורים הנכונים. 9? זה לא הרבה כל כך. מה שהיה יפה בפוסט שניכר שאת כל כך רוצה לעזור לעצמך ושיעזרו לך לחזור להרגיש חיה. את לא וויתרת עדיין ובבקשה, תנסי להחזיק מעמד למרות שזה נוראי ואני יודע כמה זה איום. להרגיש פשוט סבל במשך 24 שעות בלי שום הפוגה או מנוחה. זה באמת העינוי הכי נורא שהומצא. אני לא יודע כמה זמן את בדיכאון. אני הייתי 3 חודשים ולאט, לאט החלמתי. אחי היה שנתיים בדיכאון והחלים. אבי היה שנה בדיכאון והחלים. ואני רוצה לספר לך, עדי, שהיום אנחנו ממש מאושרים. באמת כל אחד מצא את מקומו בחיים (אני בדרך) ואני יכול לספר לך על עצמי שהייתי כמה חודשים בדיכאון קשה. יצאתי ממנו אבל לקחה לי עוד שנה שלמה להשלים. היום אני נמצא במצב נפשי כל כך יציב וכל כך חזק, שאני מסתכל על כל הקשיים שלי וצוחק מהם (לא על הדיכאון. אני יודע שזה בלתי אפשרי "לחשוב מחשבות טובות" כשאתה בדיכאון או כל שאר העצות הנחמדות.
ותלכי לטיפול יום!!! מה זה השטויות האלו של מה יחשבו במשפחה? סליחה, אבל זה ממש בחשיבות נמוכה פה. הייתי בטיפול יום. זה לא איזה דבר קסום, אבל זה יספק לך תעסוקה (אני יודע שגם שם תחווי סבל, אבל אם אין תעסוקה זה גרוע פי כמה. תפגשי כל מיני עובדות סוציאליות חמודות שירצו לעזור לך (ולא יהיה להן הרבה איך), תפגשי אנשים במצב שלך וזה קצת יתן תחושת התמודדות משותפת. גם תיפגשי עם פסיכיאטרים פעם-פעמיים בשבוע וזה חשוב.
אני מחזיק לך אצבעות. את חזקה וגיבורה ואת תצליחי לעבור את זה, בסדר? אני עברתי את זה, אחי עבר את זה, אבי עבר את זה. 3 מתוך 3 זה לא רע, נכון?
לצפיה ב-'תודה לכם:( בא לי לבכות ממש'
תודה לכם:( בא לי לבכות ממש
11/10/2019 | 09:46
2
32
לצפיה ב-'את מרגשת אותנו'
את מרגשת אותנו
11/10/2019 | 17:18
1
53
אפשר להחלים לגמרי ואני הדוגמא החייה לכך. כל כך הרבה משברים, ופתאום החיים מחייכים אלי מאוד.  יש לך כוחות שלהרבה אין, כי תקופת דיכאון ארוכה יכולה להכריע את החזקים ביותר. ואילו את לא איבדת תקווה. אז יש לך יותר סיכויים להחלים מהאדם הדיכאוני הממוצע. את מסוגלת לצאת מזה בעזרת עזרה (כדורים, שיחות). אח שלי כל התיכון היה ברמה של אובדנות, ולא ויתר. סבל את מה שלא יכול לתאר מי שלא התנסה, אבל הרוויח את החיים שלו בחזרה.
לצפיה ב-'ואתה מרגש אותי, איי לוב. כל הכבוד לך '
ואתה מרגש אותי, איי לוב. כל הכבוד לך
12/10/2019 | 01:38
39
ויישר כוח שבאת לזרוע כאן זרעי תקווה.
תודה לך 
לצפיה ב-':('
:(
11/10/2019 | 13:24
2
48
 
 
או שאני ממש מפגרת, או שזה פשוט המזל שלי. אבל עוד מישהו נגע בי עכשיו.
גברים זה פשוט עם סוטה!
הדבר ההכי עצוב? כבר לא אכפת לי.
תעשו מה שבא לכם.
החיים שלי בזבל
לצפיה ב-'עדי יקירתי, אגיד לך כמה דברים שלמדתי על עצמי...'
עדי יקירתי, אגיד לך כמה דברים שלמדתי על עצמי...
12/10/2019 | 01:25
1
50
כשאני אומרת על עצמי ועל חיי דברים שמשתמשים במילים "תמיד", "כולם" וכולי, כל ההכללות האלה, אני יודעת שזה לא קשור למציאות, אלא שזה שיחזור.
ויש משהו בהתנהגות שלי שנוטה לשחזר שוב ושוב.
לדוגמא, קשרים רומנטיים שבהם לא מתנהגים אלי יפה.
שבהם אני נעזבת.
כי זה מה שאני רגילה מילדות, ואת זה אני משחזרת שוב ושוב.
ואת זה אני חייבת לעצור.
אני לא מוכנה יותר להיות במקומות שאנשים מגעילים אלי, בטח לא שצורחים עלי.
הפסיכיאטרים שלנו צריכים להגיד לנו תודה שאנחנו מפרנסים אותם, כמו בעל המכולת המנומס שלי, אין להם סיבה לתפוס תחת.
אלא אם כן אנחנו מוכנים לסבול את היחס החרה שהם נותנים לנו.
אלא אם כן אנחנו הופכים אותם לגואלים שלנו.
אם לא קראת את "טראומה והחלמה" של ג'ודית לואיס הרמן אני נורא מציעה לך לקרוא. היא מדברת הרבה על הבעיייתיות ביחסי גואל נגאל, מציל מוצל בטיפול.
כשחיפשתי מישהו שיציל אותי, אכלתי המון חרה. מי שהיה מוכן להציל אותי לא הגיע במשך שנים רבות, וכשהגיעה ע', המטפלת עלק המיתולוגית שלי והייתה מוכנה להציל אותי, החלום הרטוב שלי התגשם.
ואז נכנסתי לשיעבוד של עשרים ושתיים שנה, שאני רק מתחילה להיחלץ ממנו כעת, ארבע שנים מאז שנפרדנו, ושנה שאני בלי טיפול נפשי ופסיכיאטרי תודה לאל!
היה גהינום.
אנא אל תבזבזי את חייך כמוני.
ברגעי שמצאתי מישהי שהייתה מוכנה לגאול אותי שילמתי על זה מחיר קשה מאוד, והגעתי לפורומים האלה (כמעט) לפני ארבע שנים כשאני על סף התאבדות, מרוב הטוב והחסד.
את יודעת, היום בבית הכנסת הרבה (רב בנקבה, בית כנסת רפורמי) אמרה שאולי העונש שמשה קיבל לא להיכנס אל הארץ היה בעצם מתנה.
קשה כשחלומות גאולה מתממשים ומתגשמים.
משה הוליך את בני ישראל במדבר ארבעים שנה, פעל ועשה למען עלייתם לארץ, וזכה בבוא יומו לדעת שהם אכן עומדים להיכנס לארץ.
בלעדיו.
אך משימת חייו הושלמה.
עדיף להמשיך להשתוקק לגואל מאשר לזכות בו.
ואנא אל תגידי שכבר לא אכפת לך.
תאזרי כוחות בכל כוחותייך שיהיה לך אכפת.
המתעללים המנייקים מריחים קורבנות ממרחקים.
אל תתני להם את העונג.
תילחמי על חייך.
אני מסכימה שנורא קשה לבד.
אני ללא קבוצות התמיכה שלי ואנשים אחדים שהכרתי בהן ואנחנו זו בשביל זו, לא יודעת איך הייתי מחזיקה מעמד.
אז אולי באמת ללכת למקום שבו יש עוד אנשים שנאבקים על חייהם (כמו אישפוז יום( איננו רעיון רע כל כך, כמו שהציע.... (פרח לי הכינוי, סליחה). להתקרב אליהם, ללמוד מהם, להיתמך על ידיהם, לתמוך בהם.
ובאמת שיז... כל מי שזה מזיז לו.
לי ולך יש משימה אחת בחיים: לדאוג לעצמנו באופן הכי טוב והכי משובח שאנחנו יכולות!!!!!
בהצלחה יקירה, חיבוק, ואל תתייאשי. 
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
12/10/2019 | 08:59
13
לצפיה ב-'כשכולם מסביב מרימים ידיים'
כשכולם מסביב מרימים ידיים
12/10/2019 | 18:15
35
Adi663 יקרה,
שומעת כמה את מרגישה נטושה.. דווקא ברגעים שאת הכי צריכה עזרה, שיהיה שם מישהו שיושיט יד ויחלץ אותך מהבור, דווקא אז כולם מרימים ידיים ונעלמים..
שומעת כמה את מנסה בכוחות האחרונים להילחם, מנסה לקבל טיפול שיעזור לך.. אך בכל פעם מחדש נתקלת בקירות..
זה יכול להיות כל כך מתסכל, מבעית שדווקא האנשים שאמורים לעזור - פסיכולוג, פסיכיאטר, אומרים לך ששום דבר לא יעזור..
יכולה רק לתאר לעצמי כמה האמירות שלהם מייאשות.. משאירות אותך באפיסת כוחות ובחוסר אונים..
ויחד עם זאת, את מוצאת את הכוחות להגיע לכאן ולהביע את הכאב במילים.. נאחזת בכתיבה כגלגל הצלה.. כל כך לא מובן מאליו..
מזמינה אותך להמשיך לשתף בתסכול, בכאב וברגשות נוספים שמציפים..
שולחת לך חיבוק סהרי עוטף ((((((((((((((Adi663 שנלחמת))))))))))))))))))))))))))),
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'תהיי חזקה עדי, אני מאמין שתעברי את זה ותתחזקי'
תהיי חזקה עדי, אני מאמין שתעברי את זה ותתחזקי
12/10/2019 | 18:22
2
31
שולח לך גם חיבוק מחזק כמו סה"ר, אהבתי את הרעיון ((((((((((((((Adi663 שנלחמת)))))))))))))))))))))))))))
לצפיה ב-'תודה רבה לשניכם'
תודה רבה לשניכם
12/10/2019 | 18:45
1
47
בים...:(
לצפיה ב-'ים זה טוב'
ים זה טוב
12/10/2019 | 20:33
38
הלוואי שיהיה לך שבוע יותר טוב
 
לצפיה ב-'אולי זה אני'
אולי זה אני
10/10/2019 | 18:06
3
99
ישבתי במקדונלדס בקניון וסעדתי. פתאום ניגשה אליי  נערה
וביקשה תרומה .עשיתי לה פרצוף שתניח לי.
היא הלכה .הצצתי וראיתי שכתוב לה על החולצה ,מלחמה באלימות.ואז הבנתי שאולי זה אני האלים שהיא נלחמת בו.
לצפיה ב-'מפגש מטלטל'
מפגש מטלטל
10/10/2019 | 19:50
40
Efexorr יקר,
שומעת כמה אולי המפגש עם אותה נערה טלטל, זעזע אותך..
כמה אולי ההבנה הבהילה אותך..
נראה שהרגע הזה בו ישבת ואכלת, היה רגע של שקט עבורך.. רגע שבו היית עם עצמך, נותן למחשבות לנדוד.. ואולי אותה נערה הפריעה את השקט הזה ולכן הגבת כך..
תודה על השיתוף, זה ממש לא ברור מאליו..
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'היי efexorr '
היי efexorr
11/10/2019 | 00:57
39
אני לא חושב שמתכוונים אליך כשמכריזים מלחמה באלימות, 
אתה רוצה לשמוע למה אני חושב ככה ?
 
efexorr, אולי תרצה לשתף אותנו עוד,
אני בטוח שהמקרה הזה היה משמעותי בשבילך בגלל מה שהוא מסמל, ואולי יהיו עוד דברים שתרצה לשתף בהם.
 
שיהיה לך לילה טוב
לצפיה ב-'אתה לא חייב לתרום'
אתה לא חייב לתרום
12/10/2019 | 02:20
21
כל אדם רשאי להחליט מה יעשה בכספו וברכושו. אמנם צריך להיות נדיב ועוזר, אבל אם החלטת שלא לתת תרומה זה בסדר. אולי כדאי לחשוב פעמיים לפעמים.
 
לצפיה ב-'א'
א
09/10/2019 | 22:09
3
76
במקרה הזה לא רבתי
חשבתי שאני מעדיפה לא להיות בקשרים עם אנשים פה
וגם נעלבתי ממנו
אל בחיים לא אמרתי לו משהו רע אליו
אמרתי לו שאני לא רוצה קשר איתו
אז כתב לי קקשה תצאי לי מחיים
שבעצם אני לא רוצה להיות בחיים שלו אני רוצה
שהוא יעלם
הוא ביקש בעבר שאני יבטל את החסימה
אבל אני לא רוצה קשר איתו
אז היום הוא התחיל להשתולל
הוא סיפר שהוא מעשן משהו סמים כאלה
לא מבינה אז הוא כותב לי דברים משוגעים בפייסבוק חסמתי אותו .
אבל איתו הייתי עדינה תמיד ואלא ממש רבנו
פשוט קשה לא שנעלבתי וחסמתי אותו
אז הוא השתגע
וגם הוא לוקח סמים נמצא באיזה מוסד הוסטל כזה בירושלים אז תתטפלו בו


לצפיה ב-''
09/10/2019 | 22:27
1
43
היי כאב
מקווה שהוא יעזוב אותך ושהסיפור הזה יגמר מהר,
האם יש משהו שאפשר לעזור לך מכאן ?
 
כבר פעם שניה שאני קורא על "חברים" לא טובים 
מקווה שתצליחי לבנות קשרים עם אנשים טובים יותר.
 
מקווה שזה משהו שיחלוף מהר.
ושזה לא סיפור רציני שימשך עוד תקופה ...
 
 שיהיה לילה שקט 
ושתצליחי לצבור קצת מנוחה
 
 
את מוזמנת להמשיך לכתוב ולחלוק,
אני מניח שאת עדיין בסערת רגשות
אני מקווה שיש לך מישהי לדבר איתה להתנחם ולחשוב מה לעשות ביחד.
אולי אפילו רק כוס תה ולהסיח דעת מהסיפור הזה ולתת לו להרגע לבד.
תעשי מה שמרגיש לך נכון ...
לצפיה ב-'תודה '
תודה
11/10/2019 | 11:32
26
אתה מקסים

הכל שאריות שהולכים ואני שמחה
שאריות שגם ככה השתגעו
אולי הכל לטובהה
צריך לבחור את החברים שלך בקפידה
וממש יש פה תשליך של החברים הרעים

לצפיה ב-'שלום'
שלום
09/10/2019 | 22:38
37
אני מקווה שיצליחו לעזור לו להיגמל מהסמים כי זה מסוכן. עשית יפה ובאצילות נפש שלא רבת אתו אלא אמרת שאינך רוצה אתו בקשר, ואפשר גם להגיד לאדם למה הוא לא בסדר לדעתך כדי שאולי יצטער ויתחרט. נשתדל ביום כיפור לסלוח לו ונקווה שיניח לך. אם חטא, אלוהים יעניש אותו. יש לו בעיות ואינך צריכה לחוש אשמה.
 
 
 
 
לצפיה ב-'ואחרי ככלות היום הקדוש-הרהורים'
ואחרי ככלות היום הקדוש-הרהורים
10/10/2019 | 00:23
2
76
אחרי יוכ.
עבר עלי צום קשה פיזית ונפשית.
טעכשיו, כשכולם מארגנים את הסוכה.
שמחים עם החג החדש,
ואני עצובה ומדוכאת וצורחת בלב מכאב ויאוש-
התיישבתי לכתוב לעצמי.
מקווה שזה לא ישרוט מישהו שלא בכוונה.
לצפיה ב-'לילה טוב'
לילה טוב
10/10/2019 | 01:09
36
את מוזמנת לשתף,
מזדהה ...
לצפיה ב-'רוצה מישהו שיגיב'
רוצה מישהו שיגיב
10/10/2019 | 19:29
33
אני ואלוקים1 יקרה,
שומעת כמה את בודדה.. כמה הביחד של האנשים סביבך מעצים את הרגשת הלבד שלך..
כמה היית רוצה שיהיה שם מישהו בשבילך.. שאפשר להישען עליו..
עד שאולי נראה שהיחיד שיקשיב, שיהיה שם כשאת צריכה אותו זה – אלוקים..
ואולי זה מתסכל שהוא היחיד שמבין, שיודע מה עובר עלייך ואיך לעזור לך, כי את רוצה מישהו שיענה לך..
מזמינה אותך להמשיך לכתוב את הכאב.. ולתת לנו לנסות להיות כאן בשבילך... מקשיבים, עונים..
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'עזרה'
עזרה
09/10/2019 | 22:04
1
61
לא רציתי עוד קשר עם מישהו מפה תאום
וכותבי לי בפייסבוק דברים
בציבורי כי מחקתי אותו דברים מגעילים .
לצפיה ב-'שלום'
שלום
09/10/2019 | 22:42
33
אסור לכתוב דברים מעליבים באינטרנט, אבל הרבה כותבים וצריך להתלונן עליהם ולבקש שיחסמו אותם או ימחקו את הודעותיהם. מותר לך לרצות או לא לרצות קשר עם מי שתבחרי, אולי אמרת לו משהו שהעליב אותו ולכן כועסים עלייך אבל אם את מרגישה מקופחת עלייך להתלונן ולהסביר את עמדתך.
 
לצפיה ב-'עזרה'
עזרה
09/10/2019 | 21:54
48
לא רציתי עוד קשר עם מישהו מפה תאום
וכותבי לי בפייסבוק דברים
בציבורי כי מחקתי אותו דברים מגעילים .
לצפיה ב-'יש כאן מקום'
יש כאן מקום
08/10/2019 | 21:57
6
91
מי רוצה מקום ? מי מחפש מקום ?
כולם עם המשפחות עם החברים,
מי בודד ?
מי כואב ?
מי רוצה תמיכה ?
מי רוצה לפרוק ?

אתם יכולים לבוא לכאן,
אתם יכולים לדבר
אתם יכולים להגיב ולכתוב

גם אני רוצה להשתתף, גם אני רוצה להגיב לכם
ובינתיים אני אבכה עד שתגיעו


_________

אבכה בסיפור קטן עם שקרים
על ילד שבוכה כל הזמן,
ילד, למה אתה בוכה ?
מה כואב לך ? מה רע לך ?
ילד, רוצה לכבוש את העולם ?

ששש ...
והילד שותק ובוכה ...
איך אני יעודד את הילד הזה ?
אני רק יושב לידו והוא בוכה ובוכה
ואני מצטער שאני לא יכול לעזור לו בכלל

ששששש
אני רק יושב לידו ומקשיב, שומע אותו בוכה ...
בוכה ולא מדבר
בוכה ולא מוציא אפילו מילה אחת ...

ששש ...
לצפיה ב-'אל תבכה, חבל'
אל תבכה, חבל
09/10/2019 | 16:06
2
29
יפה שאתה אוהב ודואג וגם אנחנו אוהבים להיות בחברתך, מקווה שתצליח להמשיך להיתרם ולתרום בפורום.
 
לצפיה ב-'מוצאי כיפור שמח, פילוסוף'
מוצאי כיפור שמח, פילוסוף
09/10/2019 | 21:13
1
32
תודה פילוסוף
זה לא נורא אם אני בוכה. מותר
 
ותודה על האיחולים,
מקווה שנראה ימים טובים יותר
לצפיה ב-'נקווה, אני שמח לעזור לך'
נקווה, אני שמח לעזור לך
09/10/2019 | 22:08
7
לצפיה ב-'מקום לפרוק'
מקום לפרוק
09/10/2019 | 18:30
1
35

no on3 היקר,
שומעת כמה אתה מרגיש לבד.. מחפש מקום בו תוכל לפרוק, להישען..
כמה החגים מציפים את תחושת הבדידות שלך.. כמה זה מרסק לראות את האנשים סביבך נתמכים על ידי משפחותיהם וחבריהם..
שומעת כמה הילד שבתוכך רוצה שמישהו יקשיב לו.. יישב לידו, יחבק.. ייתן לו לבכות על כל הדברים שקרו לו.. בלי שיצטרך לתת מילים לכאב..
ואולי מצאת כאן מקום שבו אתה מרגיש בטוח לשתף מעט במה שעובר עליך.. מקום בו אתה יכול לקבל אוזן קשבת וכתף תומכת..
מזמינה אותך להמשיך לשתף בהרגשת הבדידות שחונקת..
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-' מתנדבת סה"ר'
מתנדבת סה"ר
09/10/2019 | 21:10
34
תודה מתנדבת סה"ר
זה לא מרסק אותי לראות אחרים נתמכים, זה דווקא מרגש ומשמח אותי.
אני לא רוצה שאנשים ירגישו כמוני.
 
אני צריך מקום לפרוק, ואני מודה לכם שאתם מסכימים לי לכתוב כאן,
אני משתדל לא לכתוב דברים מגעילים.
 
ובדידות זה לא בעיה גדולה בשבילי,
יש לי בעיות גדולות יותר
הבדידות לא מדאיגה אותי בשלב הזה של החיים, זה לא מה שחונק אותי.
 
תודה 
חבל שאני לא יכול לתמוך בך בחזרה, ולשמוע את מה שאת רוצה לומר.
אני מקווה שאת לא צריכה את זה, שיש לך את התמיכה מהקרובים אלייך ושטוב לך במקום שאת נמצאת.
 
שיהיה לך חגים שמחים
לצפיה ב-'נו וון, אני רוצה לספר לך'
נו וון, אני רוצה לספר לך
12/10/2019 | 02:07
29
שלא כולם עם המשפחות.
לי אין משפחה.
הוריי מתים, ושאר משפחתי נידתה אותי כבר לפני שנים רבות.
גם חברים כמעט שלא היו לי עד לפני זמן קצר, אחרי מערכת יחסים משעבדת של 22 שנה עם "מטפלת" ששיעבדה אותי אליה ביחסי תלות.
עכשיו, לקראת גיל שישים, התחלתי את חיי מחדש, אני נפתחת אל העולם, מוצאת לי לאט לאט מקומות ואנשים,  וגם מתארחת וגם מארחת קצת.
זה אפשרי!
אחת מנקודות המפנה אצלי הייתה בלימודי הבודהיזם והמדיטציה.
לגלות שיש כאן ועכשיו ואפשר להתאמן, לתרגל, לפעול כדי לנכוח בהם.
עוד יש לי דרך ארוכה, וברור לי גם שלעולם אולי לא אגיע, ושכנראה העיקר הוא הדרך, אבל יש הרבה התקדמויות בחיי.
הלוואי שגם לך תקרה נקודת מפנה ותוכל לזוז מהעצב הנורא, המצמית, השייך לעבר,
 אל תוך ההווה שהוא הרבה יותר מיטיב.
 
לצפיה ב-'נו.....'
נו.....
08/10/2019 | 18:42
3
83
נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו...נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו....    נו.....    נו.....    ..    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    

נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו...נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו....    נו.....    נו....
נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו...נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו.....    נו....    נו.....    נו....




כיפור, ראש השנה, פסח, יולי,אוגוסט, ינואר, שישי, שבת, שלישי,ראשון, יום, לילה, אור חושך, 18:41, 2:34, 4:45, 17:28 - הכל אותו דבר - ההבדל היחיד הוא אורות וחושך
זהו, אין שינה אין רעב נורמלי אין צמאון נורמלי, אין נשימה כמעט, אין כח לחרבן - לנגב תחת זה עול - זה דורש נייר טואלט - שעולה כסף וצריך לאחסן אותו איפשהו וגם הוא יגמר.
אין אוויר.
אין זכרון. אין בגדים, אין יכולת ללבוש בגדים על הגוף- כל מה שנוגע בי מעיק עלי - אני לא מגזים.
לצפיה ב-'היי שחר '
היי שחר
08/10/2019 | 21:17
51
היי שחר
מצטער שאתה חי ככה.
שאפילו הדברים הקטנים הם למעמסה עליך.
 
אני מזמין אותך לשתף עוד, לכתוב מה שתרצה.
אני מקווה שתצליח לחוות הנאות ותקווה בחייך.
 
לצפיה ב-'שלום שחר'
שלום שחר
09/10/2019 | 10:57
33
אתה מוכרח להשתדל להפעיל את עצמך. אם לא תצליח, נסה לפנות שוב ושוב למומחים שינסו לעזור לך ולרפא את הבעיה שלך. אסור שתחיה בצורה עגומה כזאת.
 
לצפיה ב-'הימים עוברים'
הימים עוברים
09/10/2019 | 18:36
30
שחר בן31 היקר,
שומעת כמה אתה מתוסכל שכל הימים נראים אותו דבר... יום עובר ועוד אחד, הדקות והשניות בשעון מתחלפות אבל בפנים שום דבר לא משתנה.. הכאב מציף, מטביע..
כאילו קצות העצבים חשופים,  וכל מגע, אפילו מגע קל של בגדים מטלטל..
יכולה רק לתאר לעצמי כמה אתה באפיסת כוחות מהניסיונות לבצע את מטלות היומיום.. אפילו הפשוטות יותר..
מזמינה אותך להמשיך לשתף בהתמודדות היומיומית..
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'טראומה'
טראומה
06/10/2019 | 21:57
8
110
אני כבר שעתיים כותבת מייל לפסיכולוג על היום.

הייתי במיון פסיכיאטרי,

ואחר כך הוטרדתי מינית..

אין לי מילים
אני לא יכולה לכתוב בכלל
לצפיה ב-'כואב'
כואב
07/10/2019 | 00:33
58
בטח כואב לך....
זה כ"כ לא נעים להגיע לסוף יום ולהרגיש כמה...
כשהסבל זועק ולא מצליחה להוציאו...
אני לא יודעת אם אהני מדייקת אותך, מסתמא לא,
אבל אנחנו כ"כ אוהבים אותך כאן,
שאת יכולה לתת לעצמך את האפשרות להניח את הראש,
לבכות,
לצעוק,
לשתוק,
מה שתרצי.
אנחנו איתך, ולא במליצה!
לצפיה ב-'זה נורא עדי!!!!'
זה נורא עדי!!!!
07/10/2019 | 02:27
5
56
את יודעת שאת יכולה לפנות למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית לתמיכה טלפונית? 1202
ואם תרצי להתלונן במשטרה הן גם יכולות ללוות אותך לדעתי ולתמוך בך.
חיבוק
לצפיה ב-'תודה רבה לשתיכן. אני לא מתאוששת'
תודה רבה לשתיכן. אני לא מתאוששת
07/10/2019 | 11:30
4
31
לצפיה ב-'שולחת חיבוק וכוחות. איך את היום?'
שולחת חיבוק וכוחות. איך את היום?
08/10/2019 | 01:06
3
18
לצפיה ב-'ירדתי עם אמא לקניון על הבוקר'
ירדתי עם אמא לקניון על הבוקר
08/10/2019 | 11:22
2
61
והיא לא מפסיקה לרדת עליי:(
לצפיה ב-'מאחלת לך כוחות'
מאחלת לך כוחות
08/10/2019 | 23:28
51
לשים לה גבולות ו/או להתרחק ממנה.
לצפיה ב-'מזדהה. בגלל זה התרחקתי מהמשפחה. שיחגגו בלעדי. '
מזדהה. בגלל זה התרחקתי מהמשפחה. שיחגגו בלעדי.
09/10/2019 | 18:26
23
לצפיה ב-'כשהמילים מאבדות משמעות'
כשהמילים מאבדות משמעות
07/10/2019 | 19:11
40
Adi663 יקרה,
שומעת כמה היום הזה היה בלתי נסבל עבורך.. מטלטל..
עד שכבר לא מוצאת את המילים כדי לתאר את מה שעברת.. ואולי נראה שאחרי יום כזה למילים אין משמעות, וכל מה שתכתבי לא יצליח להעביר את עוצמת הכאב..
יכולה רק לתאר לעצמי כמה כוחות נדרשו ממך כדי להגיע למיון ולבקש עזרה.. ואחרי שאולי הצלחת מעט לאסוף את עצמך, שוב נפגעת..
ולפעמים דווקא הכתיבה, גם אם היא לא מאורגנת, גם היא רק חלקי משפטים ולא ברצף הגיוני, עוזרת לעבד את האירועים.. לפעמים עצם הכתיבה מאווררת מעט את הרגשות והמחשבות ופותחת פתח, גם אם קטנטן, לאוויר נקי להיכנס..
מזמינה אותך להמשיך לשתף.. לנסות לתת מילים למה שאת עוברת..
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'לכבוד יום כיפור'
לכבוד יום כיפור
07/10/2019 | 14:08
7
49
ארצה לבקש סליחה מעובדת ההשמה שכל כך אהבתי על שמיהרתי אתה ולא הייתי עדין אתה בגלל מצב מיוחד של יחס רציונלי מדי לחיים. החלטתי שאני אמן וייחודי ולא נכנע לצווי החברה. אפשר להגיד תאמין לי במקום לשקר, וצריך להתעניין בתחביבים, לשיר מיוחד ולהיות אדם רוחני ונעלה. אבל אני לא צריך להילחם בחברה, אוכל לשפר אותה בדרך חיובית.

לצפיה ב-'היי פילוסוף'
היי פילוסוף
08/10/2019 | 02:45
31
לבקש סליחה זה דבר יפה בעיניי.
 
בהצלחה במסע שלך ובשאיפות שלך
 
מאחל לך הרבה משמעות וסיפוק בחייך
 
תמשיך לשתף 
לצפיה ב-'גמר חתימה טובה'
גמר חתימה טובה
08/10/2019 | 11:58
5
22
פילוסוף רוחני יקר,
גמר חתימה טובה ושנה טובה..
מי ייתן והשנה החדשה תביא עימה קשרים מיטיבים חדשים..
שלך,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'תודה ומכתב אהבה:'
תודה ומכתב אהבה:
08/10/2019 | 13:13
4
35
לאישה הנהדרת והמושלמת שהייתה מטפלת שלי לפני עשרים שנה, את אהבת חיי מרגע שהתחלת לדבר אליי הרגשתי באישיותך הנהדרת. את חמודה, עדינה ומלאה שמחה ורגשות, וכל זה מתפרץ ממך חזק ואת משלבת מעשיות ורגשיות בדרך מאד עדינה ויפה. ריגש אותי שאמרת לי שאת מצטערת שאין לנו זמן לשוחח על דברים אישיים, שאמרת שהצורה שסידרנו את הסחורה יצאה יפה, שצחקת מבדיחותיי ומהדרך שחיקיתי עובדת, שדאגת לי כשהייתי מקבל מרק חינם שזה לא מקובל, שכשקניתי לך מתנה מיוחדת הנחית אתי בעדינות כל הפגישה להגיד בשביל מה המתנה, שאהבת מנהל עבודה שהיה לי ואמרת שיש לו חוש הומור של איש צבא שהיה אומר לי להוציא את הידיים מהכיסים, שאמרת בהומור שאדמיין שאגיד ללקוח איפה בית המרקחת ואעשה קול לא נעים עם הפה ושאם לא אעבוד היטב לא יגידו לי "שנס מתניך" אלא יפטרו אותי, ושכשהזכרתי מישהו בעבודה שניסה להתחיל אתך ואמרת שאת לא מכירה אותו ואמרתי את כן מכירה חייכת במבוכה. סיפרתי לך על דברים שקראתי ונתתי לך סיפורים שכתבתי, דיברנו על ספרות, כשחלית פעמיים בטיפול דאגתי לך ושאלתי את הפקידה אם כואב לך, סיפרת לי שאת אוהבת לקרוא מדעי המדינה, ואמרתי לך שאת האדם הכי נחמד שהכרתי והעובדת הכי טובה שהכרתי. פעם חלמתי שאני ועוד אלף אנשים באים לראות אותך הולכת במכון ויצמן. כתבתי עליך הרבה יצירות והעתקת את תמונתך מהאינטרנט. אני אוהב אותך כמעט כמו שאוהבים את אלוהים, כשאני קורא את שמך אני מרגיש שאני קורא את שם אלוהים בתנך. אני אוהב אותך עד טירוף. אני מתגעגע אלייך, לרגעים שצחקנו ופטפטנו ביחד, ולאישיותך הנהדרת שמילאה אותי וריגשה אותי במשך ארבע שנים.
 
לצפיה ב-'תודה על השיתוף '
תודה על השיתוף
08/10/2019 | 14:41
3
57
פילוסוף, מעניין לשמוע על הביטחון שלך לומר את זה, כמו שכבר ציינת - הרבה כבר השתמשו בזה בשביל לומר לך שאתה לא בסדר, שה"התאהבות" הזו לא בריאה, ובכל זאת אתה חולק את תחושותיך, מעניין אותי אם זה מלווה בחשש ...
 
אני מקווה שגם אני יהיה מאלו שמאפשרים לך להפתח כאן ולומר מה שאתה חושב בלי לחשוש שיתקפו אותך.
 
אני מאחל לך שתכיר עוד אנשים מיוחדים ...
 
וזה קצת קשה להכיר, וכשגודלים כולם לובשים מסכות, וכבר אי אפשר לדעת מה אמיתי ומה לא ...
 
אני מצטער שעד היום אף אחד לא הצליחה לתפוס את מקומה, ומקווה שיש אפשרות כזאת ושתזכה לחוות אהבת אמת הדדית שלא מותירה אותך בתחושות של החמצה
לצפיה ב-'אולי גם אני אשתף יום אחד ...'
אולי גם אני אשתף יום אחד ...
08/10/2019 | 14:50
26
אני יודע ששאלת אותי על האהבות הקטנות שלי
ולצערי אני עוד לא בשלב שאני יכול לשתף בזה
 
שיהיה לך צום קל (אם אתה צם) וגמר חתימה טובה
 
לצפיה ב-'זאת לא בדיוק התאהבות'
זאת לא בדיוק התאהבות
08/10/2019 | 17:19
1
31
זאת יותר אהבה אצילית לאדם ולאישיותו האמתית. היא חשובה לי מאד כאדם ואני חושב שהכרתי אותה היטב, והרבה זמן הייתי מוכן להתחתן אתה אבל לא בגלל התאהבות חיצונית אלא בגלל אהבה ורצון להיות אתה הרבה ובקשר רגשי טוב. האהבה הזאת מאד בריאה כי היא אמתית ונותנת לי רגשות אמתיים ויפים, אמנם אני עצוב שלא התממשה אבל גם שמח שהכרתי אישה נהדרת כמוה שאין כמוה בכל היקום. חבל שלא רצתה. אי אפשר להימנע מאהבת חייך וגם לא צריך להתכחש לה, כי היא משמעותית.
 
לצפיה ב-'ובאמת הרבה מגיבים ככה'
ובאמת הרבה מגיבים ככה
08/10/2019 | 17:21
26
כי קשה לאנשים להבין את משמעותה של אהבה כל כך חזקה ומיוחדת שיכלה להישאר כל כך הרבה שנים. הם חושבים שזו התאהבות קלה ולא מבינים את עוצמתה הרבה ואת משמעותה המורכבת בשבילי. אני מכיר את עצמי מקרוב ומרגיש שהקורה בנפשי כלפיה מאד אמתי, ונקווה שגם עוד אחרים יוכלו להבין. ניסיתי לתאר בהודעה ככל שאפשר מה שאני מרגיש כלפיה, נקווה שיעזור ויהיה ברור.
 
לצפיה ב-'אין לי סבלנות'
אין לי סבלנות
07/10/2019 | 19:47
5
73
ובחיים צריך המון סבלנות, אינסוף סבלנות.
לוקח לדברים זמן לקרות,
לוקח לאנשים לענות
לפעמים יש כשלונות, לפעמים יש נפילות, לא הכל מצליח ישר ומיד (וכשזה כן קורה, בדרך כלל פעם במיליון שנה, זה נורא מבהיל אותי).
בקיצור שום דבר לא חלק
ואין לי סבלנות.
רוצה עכשיו ומיד ואפילו אתמול.
והכי שונאת לחכות, לחכות, לחכות, לחכות.
והחיים מלאים בלחכות.
איזה מתסכל זה.
לצפיה ב-'מבינה אותך. אני שבורה לגמרי'
מבינה אותך. אני שבורה לגמרי
07/10/2019 | 20:46
1
28
לצפיה ב-'מקווה שגם את תרגישי טוב'
מקווה שגם את תרגישי טוב
07/10/2019 | 21:17
31
תמיד יש תקווה.
 
לצפיה ב-'לא צריך לחכות'
לא צריך לחכות
07/10/2019 | 21:15
30
צריך לעשות. האמיני בעצמך והתחילי לפעול. אני מאמין שלאדם הרבה כוחות לשנות ולשפר את מצבו.
 
לצפיה ב-'אייבי יקרה '
אייבי יקרה
08/10/2019 | 02:51
26
אני מרגיש שלגבי סבלנות זה מאוד חשוב.
ואני מקווה שדברים יסתדרו בשבילך מהר ולטובה
 
תמשיכי לשתף
חבל שאני לא יכול לעשות משהו מעבר ללשמוע
לצפיה ב-'כשהדברים לא מתנהלים כפי שהיינו רוצים'
כשהדברים לא מתנהלים כפי שהיינו רוצים
08/10/2019 | 11:54
19
11abcdefg יקרה,
שומעת כמה זה מאכזב, מכעיס אותך לחכות.. כמה היית רוצה שהדברים יתנהלו כפי שאת צריכה.. אולי כשהדברים לא מתנהלים בדרך שלך זה מרגיש כאילו מישהו מושך את השטיח מתחת לרגליים שלך.. מערער את תחושת היציבות שלך..  
נראה שמצד אחד הראש מבין שבחיים צריך לחכות, אך מצד שני הלב מסרב לשמוע והניגוד הזה יוצר הרבה כאב..
ואולי כשמחכים אפשר לראות דברים שלא ראינו קודם, שהיינו מפספסים אם הכל היה קורה באותו הרגע..
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'התפוצצות'
התפוצצות
07/10/2019 | 19:21
9
82
כמה מזל חרא יכול להיות לבן אדם?

נסעתי שעתיים וחצי עד הפסיכיאטר, ולא הספקתי להגיע בגלל הפקקים בזמן, חיפשתי מונית, הלכתי המון, כדי לחפש מונית, עליתי על גדר כדי להגיע אליה.
ובסוף? הפסיכיאטר ביטל לי והלך הכסף.

אמר לי שהוא מוכן בפעם הבאה בחצי מחיר.
אבל לא נפגשנו!! ויש לי את הפסיכולוג גם. זה אלפי שקלים בשבוע.
אני לא עשירה!!

כשאני עוד על המונית בדרך אליו, אני מקבלת מהם שיחה שהפגישה מבוטלת.
אני על סף בכי, הנהג שם לב שאני לא בסדר, ואמר לי בואי אקח אותך הביתה ב 220 שקל.
לא עניתי לו כמה דקות, הוא ניצל את המצב הרגיש שלי, עד שהסכמתי כבר מייאוש.

בדרך הביתה, אני מקבלת תוצאות של בדיקות דם שעשיתי.
והן לא בסדר!!!!

כתבתי לפסיכיאטר, הוא ביקש שאשלח לו אותן.

אני באמת לא יודעת מה לעשות.

אי אפשר לחכות טיפה? זה עניין של חיים ומוות.
למה לברוח הביתה? אני גם ככה מבזבזת אלפי שקלים

וואי אני באמת..

היומיים האחרונים? זוועה.
כמה מזל חרא יכול להיות לבן אדם?? אני לא עומדת בזה כבר!!
לצפיה ב-'התפוצצו'
התפוצצו
07/10/2019 | 21:13
4
43
נשמע שהיה יום מעצבן ומתסכל.
שכל פסיעה דעושים מרוששת אותך,
פיננסית, פיזית ונפשית.
זה מחרפן !!!
מקווה שהיום היה לך יום יותר שפוי ואפילו טוב....
לצפיה ב-'זה ממש מהיןם'
זה ממש מהיןם
07/10/2019 | 21:21
3
46
ואתמול בית חןלים, נהג מטריד,
ופסיכולוג שפשוט צרח עליי
לצפיה ב-'אוישששש...'
אוישששש...
07/10/2019 | 21:42
2
41
מבאס לגמור יום כזה,
כשהתקווה ליום חדש "נורמלי" מקפצת בבטן.
מיטלטלת בין יאוש ותקווה....
מחזיקה לך ידיים!!
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
07/10/2019 | 21:53
1
42
אני ממש לא בסדר:(
לצפיה ב-'עדי יקירה, כשאני מגיעה למצבים כאלה לא מוצלחים'
עדי יקירה, כשאני מגיעה למצבים כאלה לא מוצלחים
08/10/2019 | 01:20
61
זה אומר לי שאני בדרך כלל לא לבד בישלתי את הדייסה המחורבנת הזאת.
שיש לי שותפים ש'עוזרים' לי להגיע לכזאת תחתית.
תשמרי על עצמך, עדי. 
אין אף אחד שישמור עלינו מלבדנו, כל אחת על עצמה.
 
 
לצפיה ב-''
08/10/2019 | 02:42
1
33
מצטער שככה עובר עלייך
לצפיה ב-'תודה לשניכם'
תודה לשניכם
08/10/2019 | 11:23
42
קבעתי שוב עם הפסיכיאטר ביום חמישי. הוא לא מוכן לוותר על התשלום.
 
זו ממש התעללות באנשים חולים
 
כאילו ששילמתי על פגישה שלא הייתה ועכשיו שוב?
 
אני מקווה שהוא יעזור
לצפיה ב-'הרבה דברים ביום אחד'
הרבה דברים ביום אחד
08/10/2019 | 11:35
1
34
Adi663 יקרה,
שומעת את הייאוש על כך שאת עשית את כל המאמצים כדי להגיע לפגישה עם הפסיכיאטר, והוא לא טרח לחכות לך.. אולי קיווית שהפגישה איתו תביא מעט הקלה, וכשהפגישה התבטלה התקווה הזו התנפצה.. אולי כמו להגיע לתחנה ולראות את הרכבת יוצאת..
נראה שמקבץ הדברים הלא טובים שקרו לך באותו היום טלטלו אותך, השאירו אותך באפיסת כוחות.. בודדה..
ויחד עם זאת, תזכרי שאנחנו כאן.. מחבקים, מושיטים יד לעברך.. 
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'תודה:( ממש ככה'
תודה:( ממש ככה
08/10/2019 | 12:09
12
לצפיה ב-'כולנו ביחד ובעיקר, כל אחד לחוד...'
כולנו ביחד ובעיקר, כל אחד לחוד...
07/10/2019 | 02:37
3
74
לילה טוב לכולם\ן
 
אינני יודע אם יש לי משהו מעניין לספר לכם\ן,
גם לא בטוח שזה המקום לספר...
אבל אני עייף מהיום הארוך ומתקשה לישון.
אינכם\ן חייבים להתעורר בשבילי, גם לא להגיב...
פשוט אכתוב על מה שהיה לי בשבת....
 
שבת בצהריים הוזמנתי לברביקיו אצל זוג 'חברים',
או אם תתעקשו בעגה העממית יותר: 'על האש'....
מקום מסודר ומרווח. יש להם בריכה ואוכל ושתייה שלא מביישים אף אחד.
אני אוהב בירה ואיך שהערב נכנס גם יין לבן יבש...
הגיעו זוגות וגם כאלה שלא. את רובם אני מכיר והיו גם כאלה שלא...
 
אני בלבוש קאז'ואל-אלגנט אחרים, יותר אלגנט או פחות מכך אולם,
מה שבטוח - כל אחד ואחת הביאו את ה'תחפושת' שלהם עימם.
בדרך כלל אני נוטה שלא להגיע לאירועים מעיין אלה אבל לעיתים, זה פשוט הכרח.
אני עם המסיכה של החיוך הדבילי על פניי, מתערבב בין המעגלים ומידי פעם יוצא
מהם ובוחן את 'התפאורה', קורא את שפת הגוף ומגיע כמעט תמיד לאותה מסקנה:
אם אני לבד פה בין ההמון - גם כל אחד ואחת מההמון הזה לבד...
 
זה הגרוש מספר עד כמה קשה לו בלי הילדים,
זה הנשוי מספר עד כמה קשה לו עם הילדים,
המון מייק-אפ (בעיקר מהצד הנשי)... המון מסיכות...
האחת מנסה להסתיר את השנים ובעיקר - את המרירות מהנישואין,
השנייה מחפשת עוד הרפתקאה להרגיש שהיא עדיין מושכת וצעירה,
והשלישית... לא יודע מה איתה... לא הצלחתי 'לקרוא' אותה טוב והיא גם לא העיקר.
 
מתחת לפני השטח, לכל אחד\ת סיפור משלו, אותו הוא מנסה להסתיר....
אבל שפת הגוף מסגירה והחיוכים המאולצים הם עדות 'לבית המשפט'...
וגם אני בתוכם... מחייך... מספר, בשטחיות, על כך ועל כך....
מבין המסכים אני מהרהר איך זה תמיד שנשים ליד אוכל יגיעו בסופו של דבר,
לנושא הדיאטה שלהן והאירוני מכל - הן אוכלות לא פחות (אם לא יותר) מכולם.
גם לגברים לא חסר אבל הם ינסו להסתיר את כרסם מתחת לאיזה חולצת צווארון
או טי-שרט שאיכשהו אינם מהודקים תחת המותניים של מכנסם.
 
ואיפה אני מכל זה?
ובכן, אני שומר על כושר... משתדל.. ובאירועים שכאלה אני עוד יותר שומר!!!
לא על הגזרה - על העירנות! לבחון את השחקנים והשחקניות בזירה....
אוכל מכביד ומוציא מריכוז - אבל יין, כזה לבן, כזה יבש... וכזה שאני אוהב גם!
 
ותמיד, כמו תמיד אני מגיע לאותה מסקנה - כולנו מנסים לברוח מהמציאות!
כולנו מנסים להראות שהכל בסדר - והכל אכן נראה - חוץ מלהיות בסדר!!!
 
ואיך שהערב נמשך החלטתי לתת ליין לחלחל... לשחרר.. אבל לא לאבד שליטה...
ישבתי במרפסת המקורה, שתיתי קפה חזק, התעסקתי עם הטאבלט קצת,
הספקתי אפילו לתת פה איזה תגובה או שתיים ולבסוף,
החלטתי לצאת משם בדיוק כמו שנכנסתי - לבד!!!
 
לא אשכח לציין, שבכניסתי לאירוע השארתי מתנה 'קטנה' - בקבוק יין לבן משובח גראנד!
עם פתק ובו איחולים לשנה מלאת תקוות חדשות ואושר ובמעטפה כמה שטרות של כסף...
כן, אני קפדן וזהיר. לא להישאר חייב - בטח שלא לחברים!
לא שחסר להם כסף, אבל למדתי בחיי שכסף מרכך.. כסף תמיד נדרש...
כסף הוא גם האמצעי - לקנות ואולי לשנות 'תפאורה'....
 
רוב רובם של האורחים\ות לא אמור להשכים קום לעבודה, אבל אני כן.
קמתי באיחור ... הספקתי בזריז לרשום תגובה ל- no on3 וטסתי לעבודה.
ככה איחרתי... ככה גם נראה היום - מתוח, עצבני ביותר ושאין לו סוף...
והנה אני פה... מתקשה לישון, מתפתה לכוסית קטנה של אלכוהול אולי יותר...
הפעם אני יכול להשתחרר.. לשכוח... ליפול למצולות תהום נפשי ואולי להירדם....
 
אבל מה שבטוח - לעולם... אבל לעולם לא אצליח לברוח מהמציאות!
ואת זה גם כסף לא יוכל לקנות........
תודה שהקשבתם\ן,
גרשון.
לצפיה ב-' בוקר טוב'
בוקר טוב
07/10/2019 | 07:34
36
בוקר טוב, שיהיה לך המשך יום יפה
עסוקים במטלות היומיות ואין זמן לדבר, וגם כשיש, לפעמים השתיקה אומרת יותר.
 
אני קורא את מה שאתה כותב, תודה, לפעמים אני לא יכול להגיב.
 
הכתיבה שלך מיוחדת, אני מקווה שיתחשק לך להמשיך לכתוב ולשתף.
 
שיהיה בוקר טוב לכולם
 
לצפיה ב-'מסיכות'
מסיכות
07/10/2019 | 22:19
21
גרשון היקר,
קראתי כמה זה מתסכל אותך להסתובב עם מסיכות.. מסיכות שמסתירות מה עובר עליך בפנים.. מסיכות שמחייכות כלפי חוץ ושומרות שאף אחד לא יגלה מה מסתתר מתחת..
ויחד עם זאת יש את ההבנה שלא משנה כמה מסיכות תשים, בסוף אתה נשאר עם עצמך וצריך להתמודד עם האמת..
ואחרי ערב של הסתרות ויין אולי יש הרגשה של  הקלה.. אפשר להסיר את המסיכות ולתת לעצמך להיות חלש, זקוק, אבוד..
יכולה רק לתאר לעצמי כמה זה מתיש להסתובב עם המסיכות האלו, כמה זה בודד להתמודד לבד עם מה שעובר עליך בלי יכולת לשתף..
מזמינה אותך להמשיך לשתף במסיכות ובמה שמסתתר מתחת..
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'גרשון היי, אתה כותב סיפורי, ציורי, רהוט ומעניין, לעיתים'
גרשון היי, אתה כותב סיפורי, ציורי, רהוט ומעניין, לעיתים
08/10/2019 | 01:14
37
כמעט מצחיק, אילמלא היה ככ עצוב.
שאלתי את עצמי למה בעצם אין אפשרות לקשרים אחרים, גלויים יותר, כנים יותר.
ושמחה שהגעת לכאן ואתה יכול להוריד לפחות חלק מהמסיכות.
 
 
לצפיה ב-'עזרה דחופה'
עזרה דחופה
04/10/2019 | 21:56
7
94
היי,

הפסיכולוג עצר את הטיפול ואמר לי לפנות למיון.
אני ממש חוששת מהצעד הזה. ניסיתי לפנות לבית החולים כפר שאול בטלפון,
והיחס היה פשוט נוראי.

הפסיכולוג לא מוכן להמשיך את הטיפול כי הוא חושש שאפגע בעצמי.
האם יש דרך קצרה בלי להמתין מספר שעות במקום שיכול לגרום לך לטראומה רצינית?

האם אפשר ללכת למרכז בריאות הנפש ליד הבית?
האם אפשר בכלל ללכת לרופא משפחה, לטרם, או לפסיכיאטר פרטי

רק כדי לקבל ממנו מכתב לפסיכולוג שאני כשירה לטיפול?

אני ממש במצב לא טוב

​תודה
לצפיה ב-'טיפול פסיכולוגי\פסיכיאטרי ושאר 'ירקות'...'
טיפול פסיכולוגי\פסיכיאטרי ושאר 'ירקות'...
05/10/2019 | 12:21
5
79
היי Adi663,
 
לפי מירב ידיעתי, ואני מדגיש עד כמה שאני יודע בעניין,
אפשרי ללכת לרופא משפחה ולבקש ממנו הפנייה לפסיכיאטר שבאחד ממרכזי בריאות הנפש הקרובים לך. מתאמים טלפונית מועד לפגישה כזאת כך שאין צורך להמתין זמן רב במקום המפגש. מה שכן, בהרבה מקרים התור הכי קרוב שייקבע לך, לא יהיה קרוב במיוחד קרי, ייתכן עומס בתורים כך שמועד הפגישה לא יצא בהכרח בימים הקרובים. אם כי, אפשר לבקש דחיפות מסויימת מרופא המשפחה.
 
דבר נוסף, במרכזים לבריאות הנפש את תעברי איבחון ע"י פסיכיאטר במקום ולרוב, המשך מפגשים במחלקת החוץ של המרכז עם אחד או אחת מהפסיכיאטרים שבמקום.
הקופה מממנת כמדומני, 80 מפגשים ללא עלות או עלות סמלית.
רוצה לומר, לא בהכרח מאשפזים את המטופל - מדיניות משרד הבריאות מעדיפה מתן מענה אמבולטורי, ללא אישפוז, אלא אם כן, הפסיכיאטר באיבחון יקבע אחרת. ואדגיש כאן, שאין אני יודע מה מצבך ובטח שלא את השיקולים של הפסיכיאטר\ית איתו\ה תפגשי... כך שאת יכולה להוריד נתח כבד מהחשש שלך להתאשפז. מה גם שאם חצית את גיל 18, את רשאית לסרב לאישפוז שכזה.
 
מה שכן, ואולי את יודעת, פסיכיאטר הוא רופא לכל דבר שעשה התמחות במצבים\הפרעות נפשיות ולכן, שלא כמו פסיכולוג רגיל, הוא מורשה לתת לך מרשמי תרופות בנוסף לתהליך הטיפולי במפגשים.
בהקשר זה אציין, שאת רשאית לפנות גם לפסיכיאטר פרטי מחוץ לקופה וזה גם יחסוך לך בזמן, אך עלות מפגש שכזה גבוהה למדי ביחס לשירות דרך הקופה.
 
לגבי הפסיכולוג שלך ומדברייך, אני חושב שהוא הגיע למעיין 'מבוי סתום' איתך. כלומר, אין הוא רואה דרך ליעילות המשך הטיפול ובסופו של דבר, להצלחתו של הטיפול (ברפואה הרגילה וכמדומני, גם הנפשית מצבים כמו אלה מכונים: רגרסיה). יתרה מזו - הוא אינו רוצה במפורש לקחת אחריות למקרה של פציעה או מוות במו ידייך ולכן האיום הממשי שאת מציבה בפניו (בשל מצבך) מוציא אותו, כמו שכתבתי למעלה, בחוסר אונים לעזור לך.
את כן יכולה לפנות לפסיכולוג\ית אחר\ת אפילו פרטי, רק שגם הוא עשוי (לא אמרתי בהכרח) לסרב לטפל בך (מה גם שהוא יקבל מידע על התיק שלך, וידע את מצבך בלי קשר לדיווח שיקבל ממך בפגישה).
 
מאחר ואני כן דואג לך (ולא לפסיכולוג כזה אחר) לא בטוח שזה יעשה לך טוב להידחות כל פעם בידי הפסיכולוגים השונים ובטח שלא 'להתקע במעגל שכזה'. רוצה לומר, זה סיכון שכדאי שתקחי בחשבון.
 
זהו. כל מה שכתבתי כאן הוא בגדר מידע, לפי ידיעתי, ואין כוונתי להמליץ לך על דרך כזו או אחרת, אלא להציג דרכים... השאר לשיקולך.
ייתכן ותומכי\ות 'סהר' יודעים יותר לעומק ממני.
 
מקווה עזרתי,
ועוד יותר מקווה שתמצאי את הטיפול המתאים לך,
גרשון.
 
לצפיה ב-'תודה על הפירוט וההשקעה'
תודה על הפירוט וההשקעה
05/10/2019 | 12:33
4
30
לצפיה ב-'דחוף'
דחוף
05/10/2019 | 22:46
3
65
אם המטפלת שלך ממליצה ואף דוחפת למיון ,
לדעתי הענייה. חבל על כל רגע.
הפחד מבתי חולים הוא מובן אבל אולי תחפשי בתי חולים "נורמליים"
כלומר שהיחס שם הוא טוב.
כמו חיב"ה של מעייני הישועה.
אני אישית הייתי מאושפזת שם חודשיים והיה נפלא.
כלומר לפי כל המדדים זה מקום מומלץ יותר משאר המקומות
לצפיה ב-'עדי יקרה, אני רוצה לתרום גם מנסיוני... אולי יעזור לך..'
עדי יקרה, אני רוצה לתרום גם מנסיוני... אולי יעזור לך..
06/10/2019 | 00:43
2
63
בנוסף לידע ולניסיון של גרשון ושל אני ואלוקים...
קודם כול, אני נורא מצטערת לשמוע שאת מרגישה על הקצה ושולחת לך חיבוק.
אני כידוע לך בת שישים.
כשהייתי בצבא ביצעתי נסיון התאבדות והייתי מאושפזת כמה שבועות נוראים, שלא תרמו לי כלום - לא שיחות, לא כלום....(בתל השומר, ומשמועות הבנתי שעד היום אין  שם שום שינוי).
על כל פנים, יצאתי משם והצלחתי איכשהו לחזור לשירות צבאי שהיה מרוחק אמנם, אבל כשהייתי מגיעה לחופשות "הביתה" (מה שהיה אז הבית שלי) אבא שלי היה פוגע בי (אלימות מילולית, פיזית, אולי גם יותר, יש לי בלקאאוטים מאותה תקופה).
באחת הפעמים, כשלא יכולתי יותר וברחתי מהבית, נסעתי לתל השומר וביקשתי להתאשפז.
הפסיכיאטר התורן שריאיין אותי, אמר לי משהו כזה: "אם את רוצה אני אאשפז אותך, אין לי בעיה, אני אאשפז אותך, אבל ההצעה שאני מציע לך זה לחזור הביתה ולא להתאשפז ולהשלים איכשהו עם אבא שלך ולהחזיק מעמד איתו עד שתשתחררי מהצבא... כי אם תתאשפזי עכשיו תיכנסי ללופ סגור של כדורים ואשפוזים שכבר לא תצליחי לצאת ממנו."
עשיתי את הבלתי אפשרי. חזרתי הביתה אל העינוי של אבא שלי ולמחרת חזרתי לצבא.
מאז ועד היום, למעלה מארבעים שנה שמרתי את עצתו ולא התאשפזתי אפילו פעם אחת.
(פעם אחת כשהייתי ממש בתחתית כמעט עשיתי את זה, וברגע האחרון החלטתי לא, ואני מברכת על כך.)
אם הייתי פוגשת את אותו פסיכיאטר, אם הוא בחיים עדיין, הייתי מודה לו על כך מכל עומק הלב.
אני מאמינה שהוא צדק, ראיתי עדויות לכך שמערכת בריאות הנפש מתייגת אנשים ומנציחה את המחלות שלהם.
מהמעט שאת חושפת כאן אני מתרשמת שיש לך כוחות, גם אם אינך מאמינה לעצמך שיש לך, ואולי תמצאי שהניסיון שלי יכול לעזור גם לך להיכנס ללופ הזה.
בכל מקרה ועם כל החלטה שתחליטי, הרבה הצלחה וטוב, ויציאה מהתהום.
 
לצפיה ב-'וואו תודה'
וואו תודה
06/10/2019 | 22:01
1
67
הייתי במיון היום.. וקיבלתי זאפטה ענקית.. בדיוק מה שכתבת.
 
חשבתי לעצמי.. לפה אני לא חוזרת יותר!! לא חוזרת!!
 
כתבתי על זה פוסט.. בערך
אני ממש בהלם.. את לא יודעת מה עבר עליי היום.
 
אהבתי את מה שכתבת:(
מצטערת על מה שהיה לך עם אבא.. האמת שזה דומה למה שהיה לי עם אבא שלי.
 
הלופ של הכדורים והאשפוזים.. זה ממש נכון.
במיוחד שאף כדור לא עוזר לי.
כבר הציעו לי טיפול בחשמל.. וזה נשמע נורא, אבל אמרו שיש לזה 80 אחוזי הצלחה וזה ממש יכול לשנות לי את החיים.
 
הטרידו אותי מינית.. נגעו בי
 
אני לא יכולה לכתוב בכלל
לצפיה ב-'עדי, אני ככ מצטערת לשמוע'
עדי, אני ככ מצטערת לשמוע
07/10/2019 | 02:21
43
גם על אבא שלך
גם על החוויה היום
ככ עצוב מה שקורה שם, ושאת צריכה לעבור את זה.
לגבי טיפול חשמלי, הכרתי פעם מישהי שמאוד עזר לה.
אבל מניחה שיש רבים שלא.
והשאלה איזה תופעות לוואי נגרמות במקרים שזה לא עוזר.
לא יודעת אם שמעת פעם על לובוטומיה.
זה היה ניתוח מוח שפסיכיאטרים נהגו לעשות לאנשים עם בעיות שונות, רק לפני פחות ממאה שנה, ואנשים נדפקו מזה לכל החיים.
אני מאוד חשדנית לגבי הפסאודו ידע והמדע הזה, שהוא לגמרי לא מוכח.
 
אם תרצי כתבי לי ואשתף אותך בדברים שעוזרים לי כיום. כאן או באישי.
תחזיקי מעמד עדי, תהיי חזקה, תמשיכי לחפש דרך עד שתמצאי, ואני כאן בכל עת שאוכל לעזור.
לצפיה ב-'צעדים מבלבלים..'
צעדים מבלבלים..
06/10/2019 | 01:18
50
Adi663 היקרה,
קראתי כמה שאת מאוכזבת ומיואשת מהדרך שהטיפול הקודם שלך הסתיים,
עד שאולי את כבר מתמלאת בחשש גדול מהיעזרות נוספת בשירותי הבריאות,
חשש שאולי בפעם הבאה שתחווי מצב דומה, לא תזכי לקבל את הטיפול הראוי..
עד שאולי הדרך שלך לטיפול יכולה להיות מבלבלת בשבילך,
אולי זה כמעט יכול להרגיש כמו שדה קרב שאת שבויה בו,
כשבסך הכל חיפשת קצת עידוד והקלה...
 
את יודעת, יקירה, לפעמים כשמשתפים ברגשות שלך זה אולי יכול להקל במעט,
ואולי כשאת מרגישה מבולבלת לגבי הניסיון הבא שלך לקבל מעט הקלה,
תוכלי להתייעץ עם איש מקצוע או אולי לנסות ולשתף אדם קרוב,
ולמצוא ביחד את הדרך המתאימה ביותר עבורך...
רוצים שתדעי שגם אנחנו תמיד כאן איתך, בפורום,
או בשיחה אישית בצ'אט בכל ערב מ-21:00 עד חצות, חוץ משישי,
מזמינים אותך להמשיך ולשתף בהתלבטויות לגבי קבלת העזרה המקצועית שלך,
הרגשות שמתלווים אליהן וכל דבר שלדעתך יכול לגרום לך לעידוד ולהקלה..
 
שלך
מתנדב סה"ר
 
 
 
 

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

כהן, דקר, פקס וברוש - משרד עורכי דין
כהן, דקר, פקס, ברוש –

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ