לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום אוטיזם, אספרגר ו-PDD
<div>גולשים יקרים שלום, וברוכים הבאים לפורום "אוטיזם ואספרגר". הפורום שלנו מיועד לכל מי שקשור לספקטרום האוטיסטי -הורים, משפחות,אוטיסטים בוגרים ומטפלים. בפורום משתתפים הורים לילדים בספקטרום האוטיסטי בכל רמות התפקוד. מטרת הפורום היא להיות לבית, מקום תמיכה, מרכז מידע ואתר שיחה לכל ההורים והמשפחות, מטפלים ואנשי הספקטרום עצמם. אנחנו מזמינים את כל המעוניינים לחלוק את חוויותיהם, רגשותיהם, שאלותיהם ודעותיהם, בנושאים השונים המעסיקים אותם בתחום זה. נבקש מכולכם לקרוא את תקנון הפורום ולהקפיד לנהוג על פיו, על מנת שהמקום יהיה נעים לכולם. גלישה נעימה מור ושלומית</div>

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אוטיזם, אספרגר ו-PDD

<div>גולשים יקרים שלום, וברוכים הבאים לפורום "אוטיזם ואספרגר". הפורום שלנו מיועד לכל מי שקשור לספקטרום האוטיסטי -הורים, משפחות,אוטיסטים בוגרים ומטפלים. בפורום משתתפים הורים לילדים בספקטרום האוטיסטי בכל רמות התפקוד. מטרת הפורום היא להיות לבית, מקום תמיכה, מרכז מידע ואתר שיחה לכל ההורים והמשפחות, מטפלים ואנשי הספקטרום עצמם. אנחנו מזמינים את כל המעוניינים לחלוק את חוויותיהם, רגשותיהם, שאלותיהם ודעותיהם, בנושאים השונים המעסיקים אותם בתחום זה. נבקש מכולכם לקרוא את תקנון הפורום ולהקפיד לנהוג על פיו, על מנת שהמקום יהיה נעים לכולם. גלישה נעימה מור ושלומית</div>
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

פסח כשר ושמח
21/04/2016 | 10:47
5
גולשות וגולשים יקרים,
אנו רוצים לאחל לכם חג פסח כשר ושמח!
מי ייתן והאביב יביא עימו התחלות חדשות,
הנאות מתוקות והמון הפתעות מרגשות.

לקראת החג הכנו לכם מהדורה חגיגית וכשרה לפסח
של חם בתפוז.

את כל הקישורים לאייטמים בכתבה תוכלו למצוא (כמו בכל שבוע)
בעמוד הפייסבוק שלנו
 
חג פסח שמח!
לימודים באקדמיה
18/04/2016 | 00:08
11
132
הבן שלי בן 20 מאובחן אספרגר בתפקוד גבוה.
כרגע לפני הליך התנדבותי ..
מעניין אותנו לדעת איזה סוג לימודים יתאימו לו ללמוד ?
אשמח לקבל המלצות/הצעות ..
 
 
מה דעתו בעניין?
18/04/2016 | 09:57
4
77
מהנתונים שציינת אי אפשר לדעת.
כל אדם ותחומי העניין והכשרון שלו.
הוא מאוד אוהב
20/04/2016 | 23:12
3
64
הוא אוהב מאוד מקצועות הומניים ..
היסטוריה וגיאוגרפיה וכאלה הוא קורא המון על מדינות בעולם ...הבעייה שאין עבודות בתחום הזה ...
אבל הוא מבין שיש מקצועות שמכניסים כסף בתחום המחשבים שהוא באמת לא מבין בזה ..ושואל אותי " אבא את זה אני יכול ללמוד  ?" ..."את זה אני יכול?".
 
לעניות דעתי, כל אדם צעיר, ועל אחת כמה וכמה א"ס
21/04/2016 | 09:48
1
59
כדאי שילמד מה שמעניין אותו, תחום שיש לו תשוקה אליו.
אח"כ, יחפש דרך איך להתפרנס רצוי מזה או ממשהו אחר.
רע מאד לאדם שעובד כל חייו בתחום שאין לו תשוקה אליו,
ולא"ס זה הרסני, בלתי אפשרי.
 
חוץ מזה, בהחלט יכולה להיות פרנסה גם מגיאוגרפיה, למשל.
ראה נא לדוגמא את העמוד של החוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת ת"א
21/04/2016 | 14:35
7
הבן של לומד ארכיאולוגיה כי זה מה שהוא אוהב.
24/04/2016 | 10:28
24
גם בזה כנראה אין עבודה או כסף . אבל לי כרגע הכי חשוב שיהיה לו תואר אקדמי (כי הוא מסוגל ורוצה).
אחרי שיש תואר אפשר לעשות כל מני הסבות. או אפילו ללמוד משהו אחר , אבל תואר נשאר תואר.
לכן  לדעתי אם הבן שלך אוהב גיאוגריה והיסטוריה שילמד אותם.
ולדוגמא : דני רופ למד גיאוגרפיה. לכן אי אפשר לדעת שום דבר מראש.
יש תכנית מיוחדת באוניברסיטת אריאל
18/04/2016 | 14:21
2
86
שמאפשרת ללמוד כל דבר במוםק עצמו וגם ממייעצת מה כדאי לבחור ללמוד.
לדעתי כדאי לכם לבדוק את זה
יש תוכנית כזו גם באוניברסיטת תל אביב
19/04/2016 | 12:44
1
54
נכון, תכנית דרור
21/04/2016 | 09:43
57
מנסה להעביר קישור
זה מאוד תלוי
20/04/2016 | 22:22
43
יש אוטיסטים בתפקוד גבוה שפורחים באקדמיה ואף מגיעים לתארים מתקדמים, ומצד שני יש אוטיסטים בתפקוד גבוה שלא יכולים לשרוד שנייה באקדמיה (לא בגלל שהם לא חכמים-פשוט זה לא מקום שמתאים להם).
מהם תחומי העניין של הבן שלך? מהם הקשיים ונקודות החוזק שלו?
שילמד לבג מספרים עדיף
21/04/2016 | 14:18
1
46
אני חושב שלימוד עצמאי. יטיב ייותר לו אני למדתי. מגיל יחחסית צעיר באאקדמיה ולא התאים. לי אפשר לנסות ללהסביר. למה אקדימה יכולה לא להתאים לאוטיסטים ארנה עושה זאת לטעמי מציון אבל בגלל שאני לא במחשב אני לא יכול להרחיב אז ישנה אםשרות לנסות ולבדוק או לשלב כלומר. ימדה עצמאית ופורמלית בקיצור צריך לחשוב היטיב כי זה מלחיץ נורא מניסיון שהיה בהצלחה לך ולו
תודה וחג שמח לכולם
24/04/2016 | 09:40
9
הוסטל לבן בוגר אוטיסט
18/04/2016 | 19:27
4
119
שלום ,
 
אני מחפשת הוסטל לבני הבוגר שהוא אוטיסט באיזור המרכז, שיודע לטפל
ספיציפית באוטיסטים . מישהו יודע?
לא מכירה אישית אז לא יכולה להמליץ או להיפך, אבל
19/04/2016 | 08:39
71
בעקרון (ותלוי גם מה את מגדירה כאזור המרכז)
יש הוסטלים של בית אקשטיין
יש כפר שמעון (לא בטוחה אם הם קולטים גם בוגרים או שכל הבוגרים שם הגיעו כנערים)
יש מסגרות דיור של עמותת שק"ל
ויש גופים נוספים שמציעים מסגרות דיור לאוטיסטים- הנה קישור עם מידע בנושא
 
 
הוסטלים
24/04/2016 | 05:24
2
41
בוקר טוב
כדי להגיע להוסטל עליך לפנות לעובדת הסוציאלית שלך, על מנת לפתוח תיק. מתפקידה של העובדת  הסוציאלית ברווחה למצוא עבורכם הוסטל. כיום כל ההוסטלים הקיימים מלאים.
אתה טועה
28/04/2016 | 18:47
1
21
לא כל ההוסטלים מלאים..
הלוואי, מקווה בשבילכם
29/04/2016 | 21:00
8
כתבה על SCD הפרעת תקשורת חברתית
15/04/2016 | 10:20
33
194
"מפשלים בדייטים ומפוטרים סדרתיים:
הנכות השקופה של האנשים שאתם לא מבינים.
הם מתקשים לנהל שיחה, עונים בישירות ולא מבינים סאב-טקסט.
בעבר הם תויגו כאוטיסטים מאחר שלא הייתה הגדרה מדויקת למצבם,
אך בשנים האחרונות מתחדדת ההבנה שמדובר בבעיה אחרת.
עכשיו יש לה שם: SCD, והסובלים ממנה מבקשים שתבינו אותם"
 
מה דעתכם?
 
חייבת להודות שלא מבינה את האבחנה הזאת.
הרי בני אדם הם בריות מורכבות,
אי-אפשר למיין ולקטלג כל אחד חד-משמעית,
אז מן הסתם האנשים האלה נמצאים "על התפר" בין א"סים לא"אים,
חלקם קצת מעבר לו לכיוון הא"סים, חלקם קצת מעבר לו לכיוון א"אים.
אז למה גם את עושה את זה ?
15/04/2016 | 14:09
17
138
במקום להבין מה עומד מאחורי הקושי של האנשים לפצל את תשומת ליבם בין מספר גדול של משוחחים,
או מה עומד מאחורי חוסר ההבנה וההתאמה למוסכמות ולתבניות החברתיות המקובלות,
אנשים שמתיימרים להתמחות בהבנת הנפש ועושים מזה קריירה וכסף והרבה דאווין אפילו לא מעלים בדעתם לנסות,
זה פשוט כל כך עלוב ונבוב ורקוב,
ומה שהכי מצער זה שהקורבנות עצמם מאמצים לעצמם את השפה ששופטת אותם באטימות כי אלימותה האין סופית של הנורמה לא מאפשרת לאף אחד אפילו לעצור ולהרהר באפשרות שאולי זה לא שהוא לא מבין סבטקטסט אלא שמסיבות מאוד מסויימות יש לו סבטקסט אחר,
וכן,
ערכי ומוסרי ורגיש ואנושי יותר,
אבל זה כל הקטע עם פסיכופאטים שהם לא ירשו לאף אדם לערער את קיומם וימהרו להטיל מומים מדומים ותסמונות הזויות בכל מי שלא מנוול ורדוד בדיוק כמותם.
 
והקורבנות ?
מעולם לא היה להם שום סיכוי מול אלימותה המאורגנת של החברה,
מול תקציביה האין סופיים של האקדמיה,
מול השנאה לכל מה שרגיש ועמוק ולכן פגיע.
 
תכנית רעים מהווה מפגע תברואתי.
15/04/2016 | 14:31
44
אני לא עושה את זה
15/04/2016 | 16:24
10
82
זה לא שחור-לבן, ברור שיש --איך נקרא לזה? קבוצות? סוגים?
מאפיינים דומים לחלק מהאנשים שמבדילים ביניהם לבין אחרים.
יחד עם זה, מדובר בספקטרום אנושי גדול אחד
שבמחשבה ויזואלית אפשר לראות בקצה האחד שלו
אנשים המכונים אוטיסטים קלאסיים, לא ורבליים,
ובקצה השני שלו אנשים מאד מוכוונים חברתית, מעין אקסטרה-נ"טים,
ורוב האנושות מפוזרת בין שני הקטבים האלה.
או אם חושבת על זה בצבעים: יש כאלה שהם אדום בוהק,
יש כחול עמוק,
יש סגולים (באמצע)
ויש גם בצבעים בלי שם, לא לגמרי ברור אם הם כחול אדמוני או אדום כחלחל.
מאפייני קבוצה לא אמורים לשמש להדרתה מהחברה
15/04/2016 | 21:42
9
65
בגרמניה הנאצית זה היה אמנם מקובל אבל יש מי שמשלים את עצמם שלפחות המימסד הרפואי בישראל לא ישתתף ואפילו יוביל פשעים כל כך חמורים נגד האנושות
 
ברור שיש אנשים שונים ומשונים עם רגישויות שונות וגישות ועמדות שונות כלפי הקיום האנושי ובכלל,
לא יכול להיות שקבוצת הרוב תכפה על כל מי שחונן בקווי אישיות שהם קצת פחות פסיכופאטים מאלה שלה תפישות שמבזות את קיומו כאילו היה תסמונת או מחלה או לקות או פגימה רב מערכתית.
 
שונות אינה פגימה,
כל עוד מפלצות המערכת הרפואית, חוקריה, מטפליה, לא מסוגלים להבין זאת ולהפנים זאת יש לטפל בהם ובחומרה.
ממש לא מבינה
16/04/2016 | 14:00
8
54
אתה טוען שאני מדירה מישהו? שאני נאצית? מה בדיוק אתה טוען כלפיי?
או שפשוט התבלבלת ושכחת שגם אני לא מקבוצת הרוב?
אולי למרות שפנית ישירות אליי, למעשה לא דיברת אליי
אלא רק השתמשת בהודעתי כדי לשרשר אליה את עמדתך?
איפה ראית שאמרתי ששונות היא פגימה? (רמז- בשום מקום).
אני טוען שהדרך שבה הקבוצה האוטיסטית מוגדרת היא כזאת.
16/04/2016 | 14:25
7
56
אז לא דיברתי ישירות אלייך אלא למי שהגדירו והדירו את הקבוצה האוטיסטית מהחברה על בסיס הנחות שמתבססות על קיומם כגזע עליון ונבחר,
ושימי לב,
הנאצים לא טענו שהיהודים לא מפותחים מספיק על מנת להבין את הקוד החברתי,
גם כשהם סימנו אותם להשמדה הם עשו זאת בגלל שלדעתם הם היוו איום על הקוד ה"נכון" והמסורתי,
בגלל זה, בהגדרה, המימסד הרפואי, פסיכיאטרי, פדגוגי, אקדמי... הוא גרוע מהנאצים,
כי לגירסתו אוטיסטים פשוט לא מפותחים מספיק או פגועים מדי על מנת ליישם את הקוד החברתי,
וזו בדיוק הסיבה שמעולם אף אחד לא ניסה ולו לרגע לחקור ולעזור לאוטיסטים.
 
גם לי הרבה בקורת על וחוסר אמון בממסד הפסיכיאטרי וכו', אבל
16/04/2016 | 14:57
6
45
הנאצים להזכירך חיסלו מיליונים (יהודים, צוענים, נכים, מפגרים, חולי-נפש, הומואים)
בבתי חרושת לרצח- רצח ישיר ממשי ומחלט.
מוות מיידי שאין ממנו תקומה (לפחות בגלגול הנוכחי)
אז נראה לי שאמירה שהממסד גרוע מהם, דוקא מחלישה את הטיעונים נגדו.
 
"אז למה גם את עושה את זה?" זו אינה פניה ישירה אליי?
לא חשוב, אם אתה אומר שכוונתך לא היתה להטיח בי שאני מדירה מישהו
או אומרת ששונות היא פגימה, מקבלת את זה
"למה גם את עושה את זה?" התייחס לדבקותך בסיווג לקבוצות
16/04/2016 | 17:26
5
43
שלדעתי אינו הולם ביחוד במקרה האוטיסטי שהחרגתם מהחברה נובעת גם מזה שזהותם הקבוצתית לא מבוססת על החרגת אחרים דרך הזדהות עם קבוצה כזאת או אחרת.
 
להזכירך, לאנשים רגישים, רצח נפשי, מנטלי, תודעתי, הוא ישיר וממשי ומוחלט ומיידי לא פחות מרצח פיזי,
למעשה, מבחינות אחרות הוא אף גרוע יותר כי אנשים צריכים להמשיך לסבול מציאות שבה הם נרצחים כל הזמן, שוב ושוב, וזה הרבה פחות נעים מלהירצח רק פעם אחת.
 
מבחינתי, עצם ההגדרות שעומדות בבסיס הזיהוי של אוטיסטים כקבוצה מסמנות אותם מראש להכחדה, נפשית, וכיוון שמה שמחריג אוטיסטים מהממוצע הוא גם אם לא ממש בעיקר הקשר השונה, ואולי החיוני יותר, בין הגופני לנפשי, וכיוון שהקשר הזה מתפרש כל הזמן בצורה הכי שלילית ומבטלת וקטלנית על ידי הסביבה הפסוודו מקצועית, אז לאבחנתם לקבוצה נפרדת, הגם שיש בה ולה היבטים שנשעים על מאפיינים משותפים, היא לגמרי קטלנית, ביחוד על רקע הצורה  והסיבה שבה זה נעשה.
 
אני לא מזהה אותך עם שרלטני המקצוע בדיוק בגלל שאני מכיר באפשרות של גווני ביניים, בקיומם של אנשים שהם גם אוטיסטים וגם נורמטיבים במידה משתנה,
וגם לכן,
הסיווג לקבוצות מסתיר משהו מאוד מהותי לנסיבות ולסיבות הזהות האוטיסטית.
 
נכון שכמו שהגיבו כאן ומגיבים תמיד, מול מצב שבו כולם מאשימים אותך כל הזמן בדברים הכי גרועים שאפשר רק בגלל שאתה שונה מציאות שבה הסמכות המקצועית מאשרת שזה לא שאתה רע וטיפש ועצלן אלא אתה פשוט דפוק מלידה ולכן לא מסוגל להתפתח ליצור המושלם כמו כולם עדיפה מכל מיני בחינות שאז לפחות לא מצפים ממך כל הזמן להיות מישהו שאתה לא מסוגל להיות,
זאת אומרת מצפים,
אבל לא מייד אלא רק אחרי תכנית אילוף ודיכוי מסיבית שתענה את עצמיותך למוות,
אבל כמו שכתבתי כאן הרבה פעמים גם כאן הנורמה מזהה בחירה וברירה רק עם האפשרות לבחור את הדרך הפחות גרועה לדעתה למות,
בדיוק כמו הנאצים.
 
 
איזון בטבע
16/04/2016 | 21:58
4
41
יש ששואפים לחיי נצח
התמורה
הכחדת החריג
כולם, הכל, שואף לחיי נצח
16/04/2016 | 23:20
3
41
האיזון בטבע, כמו שגם המדע למד להבחין ולבטא, מתרחש דווקא גם דרך הכלת החריג,שבלי חריגה אין התפתחות.
 
אתה פשוט חוזר ומשנן ללא שום ביקורת וללא שום התנגדות, כמו רוב האוטיסטים, את כל החרא, שאנשי מדע גרועים מאוד והורים גרועים מאוד, האכילו אותך.
דוקא הייתי ציני להפליא
16/04/2016 | 23:42
2
34

 
לא תמיד אני קולט ציניות, לרוב לא
16/04/2016 | 23:51
1
14
אתה צודק בדר"כ אי אפשר לזהות ציניות בפורמט כתוב
17/04/2016 | 23:21
11
אני חושב שכן צריך לקטלג
15/04/2016 | 18:30
4
70
בשביל להבין ולתת סיכוי צריך להבין מול מה עומדים.
לפחות הידע הזה צריך להנתן למי שסובל מבעיה, לקוי או שונה נוירולוגית, לא חשובה בעני ההגדרה.
יותר חשוב בעניי ההזדמנות השווה שמקבל הבנאדם בהתאם להגדרה .
מי שלא מתאים לו נגיד אספרגר סבבה. אבל צריך להבין את זה ככזה ולא לנסות להסביר אספרגר בדרכים של עצלן עושה דווקה.
ההגדרה הזאת לא היתה מוכרת לי,  באמת נראה כאילו מדובר באנשי אמצע, כי רק חלק מהקריטריונים חלים עליהם אם כי בעוצמות שונות.
אני מכיר את תכנית רעים מאחותי שהיתה משתתפת בה.
פעם ראשונה שאני מבין שמדובר בקבוצות אוטיסטים או קשיי תקשורת - כמהדברים העלימו ממני כנראה הורי.. לא ידעתי כלום הכול חדש.
צריך לדעת לקטלג
15/04/2016 | 21:47
3
53
והקיטלוגים הנהוגים לא מבטאים ידע אלא רק שיפוטיות רדודה ודעות קדומות,
זה לא רפואה,
זו אלימות פוליטית,
גזענות מחרידה של מערכת שאין בה ולו פרט אחד שדומה לבן אדם בכלל.
 
ברור שמוטב להבין שהאדם הוא שונה ולא סתם עצלן או כזה שלא אכפת לו מכלום,
אבל אם נדמה לך שלסמן אותך כלקוי או פגום זה יותר טוב מלסמן אותך כעצלן או אחד שלא אכפת לא מאף אחד זה יותר טוב אז לדעתי אתה טועה מאוד.
 
וזה לא מספק שום הזדמנות שווה אלא פשוט מנציח את חוסר השיוויון דרך שימוש אלים במדע וברפואה
 
וזה פשוט שקר, ושקרים, בניגוד למה שנ"ט חושבים, גורמים נזק מאוד גדול להתפתחות האדם בחברה
 
 
אין עולם מושלם
15/04/2016 | 21:58
2
56
תמיד נצתרך לחיות עם השקר ואני טוען שמי שלא יודע לשקר לא מושלם.
פשוט כי בלי היכולת לרמות את עצמך ואת הסביבה לא תצליח להגיע להשגים בשום תחום כי לא יהיה לך הדדחף. אז השקר והאמת הם 2 פרצופים של הקיום האנושי שבלעדיו כנראה לא היו קיימים חיים.
אבל אם בשקר עסקקינן אז תלוי אזה שקר, נגיד רדיפהה כמו בימי הבניים עם קילשונים ולהבות לכול מי שמוזר בטענה שהוא כופר או עוסק נגיד במאגיה ופולחן אסור סבבה?
אני מעדיף את השקריםם קטנים בכול מה שנוגע אלי . גם אם מי שלא יודע לשקר לא פגום מבחינתך סבבה.\
אבל תסכים איתי שתעדיף שקרים קטנים על פםני שקריםך גדוליםם עצלן שקרן משחק אותה עושה דווקא. כאן זה כבר עניין של השקפפה.
אני טוען שהשקר הוא כמו ויטמין כמו בדיקת דם שעושים ספירת דם ואומרים מה חסר ברזל,, מינרלים ויטמינים וכולי........ אזנ חסר לנו ויטמין 'שקר' צריך גם את זה.
בוודאי שיש
15/04/2016 | 22:55
44
אם לא היה עולם מושלם אז אנשים היו ממשיכים לרדוף עם קלשונים אחרי אנשים כמוני וכמוך בעוד שהיום הם מוכנים להסתפק בלעשות לנו את המוות בצורה יותר מנומסת,
בניגוד מוחלט למה שאתה כותב קיומו של העולם המושלם, גם אם בינתיים רק כאופק וכאפשרות, הוא שמאפשר ליותר ויותר אנשים לחיות יותר טוב ולעשות פחות רע לאחרים,
 
מה שמאפשר יצירה זה האמת, השקר לא רק שלא מאפשר יצירה הוא חוסם אותה.
 
נכון שאדם חייב לשקר את עצמו וסביבתו על מנת לשרוד בסביבה ותנאים מסויימים אבל בגדול ובסופו של דבר האמת היא זאת שמאפשרת לשנות את הסביבה ואת התנאים שבהם אנחנו חיים לטובה,
ועל רקע זה, העובדה שכל אנשי המקצוע בלי יוצא מהכלל מגוייסים על מנת להנציח שקרים גסים ואלימים מגלמת בעיני מצב שזהה לחלוטין לזה שבו הכנסיה העלתה על המוקד את כל מה שחרג מהנורמה לפי תפישתה.
 
אני מקבל את הצורך בשינוי הדרגתי אבל עמדות כמו שלך שוללות גם את זה.
שקר חוסך את הצורך להכיר באמת - המציאות
16/04/2016 | 22:01
29

 
אני הייתי ברעים בעברי
17/04/2016 | 06:13
60
בערך 5 שנים ואת החברים הכי טובים שלי הכרתי שם
אני חושב שהקבוצה מצד אחד עושה טוב בכך שמקרבת בין אנשים ומייצרת שיח חברתי
 
מצד שני אני מרגיש שהקבוצה הזאת השאירה אנשים (וביניהם אותי) במקום הנוח, לא היה הרבה דיבור על רצונות לגבי העתיד, התמקצעות, לימודים גבוהים וכה', הבסיס היה בעיקר שיח בקבוצה על נושאיי יום-יום, קביעת מפגשים קבוצתיים (סרט או באולינג וכדומה') ומדיי פעם טיולים או מסיבות משותפות עם קבוצות אחרות. המדריכים והמתנ"ס לפי דעתי גם התקשו לקבל את העובדה שמדובר בצעירים בוגרים ולא בילדים (איסור שתיית אלכוהול בטיולים, איסור שינה משותפת וכה'). הייתה הרגשה שהקבוצה היא סוג של מקפצה לטווח קצר ולאחריו היא נעשית משקולת שצריך להוריד
מודה להם מאוד אך שמח שעזבתי ולא יודע כמה הייתי ממליץ עליהם לאס"ים אחרים
 
עכשיו, לגבי ההגדרה הזאת, אני ממש לא מבין מה הסיפור
הרי PDD NOS היה קיים בDSM מהרגע שאוטיזם נכנס בשביל לתאר תופעות כאלו, אז הוציאו את "PDD NOS" בDSM החדש ועכשיו הוסיפו SCD
לי זה נשמע אותו דבר ואני לא מבין מה ההשלכות של זה
בסופו של דבר נשמע לי כמו עוד דרך של איזה הורה לאבחן את הילד שלו בצורה כזאת שמילת הגנאי "אוטיסט" לא תרחף באוויר ועוד דרך של איזה מדען לגלות הפרעה חדשה. בסופו של דבר ההתייחסות של החברה היא אותה התייחסות
עוד בעייתיות שאני רואה בהגדרה הזאת
17/04/2016 | 06:46
1
55
היא שהיא תלויה בחברה
בניגוד לאוטיזם שיש לו מאפיינים משלו (ראייה לפרטים, רגישות לשפה, תחום עניין מאוד ספציפי וממוקד וכה') ולמרות שמוגדר רבות כהפרעה אוטיסטים רבים נלחמים על שמירת זהותם ואצל אנשים מסויימים, ביניהם גם אנשי מקצוע יש ספק לגבי הצורך "לתקן" אותם
 
כאשר מגדירים אדם כ"SOCIAL COMMUNICATION DISORDER" הוא מוגדר כהפרעה במשך כל חייו כי זה בשם, הוא לא יוכל להגן על זכותו לפתח את המנהגים שהוא אוהב, ליצור שפה מסויימת משלו, אפילו בספק אם יוכל להגיד את דעתו בפורום פתוח ושהיא תיחשב לגיטימית כי הוא אוטומטית מוגדר כהפרעה
 
בנוסף, ההגדרה הזאת תלויה רק באיך שאדם מתקבל על ידי החברה שבה הוא חי.
אדם שמורד במוסכמות החברתיות ובעקבות כך נהיה ללעג בקרב חבריו הוא אדם עם SCD?
אדם שמחליט להישאר עם הנוקיה הישנה שלו בזמן שלכולם יש אייפון 5 הוא אדם עם SCD?
במציאות של היום נראה לי בן אדם עם דיעות שמאלניות היה נחשב כSCD בגלל שמסרב לראות את ההגיון החברתי שאומר "מוות לערבים"
הגדרה צריכה לשרת אדם ולא את החברה שמדירה אותו ולכן זו הגדרה לא טובה לפי דעתי
הדברים לגמרי קשורים
17/04/2016 | 23:03
52
האמת שאני ממש מתקשה, מאוד, להבין, איך קורה שאנשים לא מצליחים להבין את הקשר בין רגישות לשפה ונטיה למיקוד יוצא מהכלל וראיה לפרטים וזכרון טוב במיוחד לבין הנטיה למבט שונה למוסמכות החברה,
מבחינתי כל מי שלא יודע לקשור את הדברים האלה הוא אדם טיפש מאוד,
ולצערי מסתבר שכל המומחים והחוקרים והמטפלים מתאימים להגדרה הזאת.
 
 
אולי רק תשומת הלב האוטיסטית לפרטים והזכרון והמיקוד האופייני לזהות מאפשר לזהות כמובן מאליו ובפשטות מה שנ"ט לא מצליחים להבין ולחבר אף פעם
 
ההגדרה לא טובה כי היא לא מעמיקה את הידע, את ההבנה, אלא רק מאשרת את הדעה הקדומה, את האטימות כלפי השונות, את הקונפורמיות בכל מחיר
 
מזדהה לגמרי
20/04/2016 | 23:49
2
21
אחרי שגיליתי שבני משתייך לספקטרום סוף סוף הבנתי שלהחליף עבודה זה סיכון מוגבר.רוב הסיכויים ששוב יתפסו כ"עוף מוזר".
למה באמת שואלים "מה שלומך" אם לא מתכוונים לשמוע מה שלומי???לא אצליח להבין.עד סוף חיי.
בעיה עם כתמי דיו.לא התאים לי שיתפסו אותי במבחן מסוגלות הורית כ"עוף מוזר".נאלצתי לקבל הדרכה.עוד יפסלו כי אני רואה דיו ורק דיו.
 
נדמה לי שאני יודע למה שואלים "מה שלומך ?"
21/04/2016 | 07:54
1
191
מהשיחות שהיו גם כאן וכשאני מחבר היבטים אחרים של התנהגות נורמטיבית אז אני מנחש שבגלל שהנ"ט הם נורא אלימים ותחרותיים הם חייבים כל הזמן לסמן אחד לשני דרך מחוות ומילים שלפחות כרגע הם לא מתכוונים לרצוח אותך.

כשפסיכופאט, וכל הנ"ט הם פסיכופאטים, שואל אותך מה שלומך הוא מנסה לרמות אותך, גם להצטייר כיותר אכפתי ממה שהוא באמת, וגם לסמן לך שהוא לא מהווה סכנה בשבילך.
 
נ"ט לא משתמשים בתקשורת על מנת להתקשר אחר עם השני,
הם משתמשים בה בשביל לא להתקשר אחד עם השני,
בגלל זה, האוטיסטים, שמנסים להשתמש בשפה על מנת ליצור תקשורת נתפשים כפגומים תקשורתית ומילוליים מדי
 
נ"ט משתמשים בשפה על מנת לא לדבר,
התועלת היחידה שהם רואים בשפה היא היכולת לשקר, לנצל, למכור סחורה פגומה,
השפה מבלבלת אותם,
היא מנוגדת לאינטואיציה שמניעה אותם כי מטבעה יש בה משהו שלא מסתדר עם עם האינסטינטקט החייתי שמתרגם את החרדה הקיומית לאלימות מתמדת
לתפישה של הזולת כאוייב.
 
איכשהו נדמה לי שאנשים ששואלים אותי "מה שלומך ? " מרגישים ממבטי שמוטב להם שיסתמו כי אני רואה להם הכל,
ובאמת שלא נעים לי עליהם אבל מה לעשות ככה זה
 
זו גם בעייה לאוטיסט כי בניגוד למה שנכתב כאן גם לאוטיסטים יש ציפיות וצרכים והכפייה של תקשורת מזוייפת, שקרית, צבועה, שחיצוניותה סותרת את פנימיותה, משבשת לחלוטין את הסיכוי ליצור תקשורת אמיתית.
 
אחרי כל זה טוב שיש לנו "אנשי מקצוע" שקובעים שלאוטיסטים יש בעייה תקשורתית, מה היינו עושים בלעדם ( חיים מאוד טוב מן הסתם)
 
 
 
תיאוריה מדהימה
21/04/2016 | 11:13
6
הראתי את הכתבה לבני שמסיים י"ב
21/04/2016 | 18:30
8
42
שאלתי אם כולם ניגשים לקב"ן ועוברים את המבחנים?
ענה ש"מה פתאום".אולי אלה שמאובחנים.
אז מה נכון?מי צריך לעבור את המבחנים לפני גיוס?
לא חושבת שכל מלש"ב מגיע לקב"ן למבחן רורשאך
22/04/2016 | 08:56
7
39
כנראה שבתהליך הבדיקה לקראת הגיוס,
עלו על שונות כלשהי או קושי כלשהו
ולכן הבחור הנחמד בכתבה נשלח לקב"ן לבירור העניין.
מה שלא ברור מהכתבה
22/04/2016 | 10:39
6
23
אם הוא הציג את האבחון,לכן נשלח לבדיקה?זה מה שהבן שלי מבין.
אני לא מבינה מהכתבה אם בנימין בתהליך הגיוס היה מודע לאבחנה ובאיזה שלב בחיים אובחן.אם בכלל?
מתי מתקיימת תהליך הבדיקה לקראת גיוס?אני לא הבנתי ממנו באיזה שלב הוא,רק שהגיוס בערך בדצמבר...
במהלך הצו הראשון
23/04/2016 | 12:46
5
27
שעשוי לכלול יותר מהתייצבות אחת בלשכת הגיוס
 
אין לי מושג אם בנימין מהכתבה הגיש איבחון כלשהו,
האבחנה הזאת די חדשה כמדומני.
 
אבל בני לא מקבל שסתך כך
23/04/2016 | 16:08
2
14
שולחים למבדק הזה.כאילו הייתה סיבה לכך...
כאמור, משערת שבמהלך המבדקים הבחינו שיש שונות או קושי כלשהם
23/04/2016 | 16:38
1
25
עם או בלי שהציג איבחון רשמי
ולכן נשלח לבירור נוסף אצל הקב"ן
לא סתם כך ולא כל אחד
23/04/2016 | 16:44
4
תודה על הקישור,אשוחח איתו
23/04/2016 | 16:16
16
באיזה שלב הוא נמצא.
אבל באמת אין במבחנים כתמי דיו.לכן הוא התנגד...
בני כבר עבר הכל
25/04/2016 | 00:41
32
ולא יצר רושם שצריך לשלוח אותו לקב"ן...עד היום לא נשארו דברים "מוזרים" חוץ מהפרעות אכילה...גם לא תנועות סטריוטיפיות(שמומחים בורים זיהו כטוראט).
אמהות למחקר בנושא ילדים בוגרים על הספקטרום האוטיסטי
16/04/2016 | 19:15
71
הורים יקרים שלום, שמי עפרה רותם ואני עובדת סוציאלית. בימים אלה אני לקראת סיום תואר שני בעבודה סוציאלית. לשם סיום התואר אני עושה עבודת גמר בנושא חווית ההורות לילדים בוגרים על הספקטרום האוטיסטי.
אני זקוקה לשתי אימהות לילדים בוגרים על הספקטרום האוטיסטי, בתפקוד גבוה,שמוכנות להתראיין. אני כמובן אגיע לפגוש אותן במקומות ובזמנים שנוחים להן. ומי שלא תרצה לא יפורסמו פרטיה האישיים בעבודה.
אשמח אם יש מישהי שמרגישה שתרצה לקחת חלק, תפנה אליי במייל rotemofra@gmail.com ונתאם
תודה רבה רבה ושבוע טוב!!!
חם בתפוז
14/04/2016 | 14:13
12
סופ"ש נעים!
את כל האייטמים שבכתבה תוכלו למצוא בעמוד הפייסבוק שלנו-
למישהו יש טלפון עדכני של ימימה חלפון?
14/04/2016 | 11:52
69
תודה רבה...
מחקר - הקשר בין גוף לנפש
13/04/2016 | 19:19
14
100
הורים יקרים שלום רב,
שמי אלירן , אני סטודנט לתואר ראשון בחינוך מיוחד במכללת "גורדון" לחינוך בחיפה. כחלק מתנאי לסיום התואר הראשון שלי, אני עורך מחקר (סמינריון) הבודק את הקשר בין גוף לנפש אצל הורים לילדים על הספקטרום האוטיסטי. אני מבקש את עזרתכם במילוי שאלון קצר . השאלון הינו אנונימי לחלוטין. תוצאותיו יפורסמו אך ורק במחקר זה ולא בשום מקום אחר.
אני ממש מעריך את העזרה של מי שיכול למלא את השאלון הבא.
אני מוסיף לכאן קישור לשאלון .
תודה על העזרה
 
 
מה דעתך ומה המטרה ?
16/04/2016 | 22:06
4
17
בקשר לשאלתך
17/04/2016 | 21:53
3
34
השערת המחקר שלי אומרת שקיים קשר הדוק בין הגוף לנפש. וכי ככל שההורה פעיל יותר גופנית ועוסק יותר בפעילות גופנית רמת האושר שלו תעלה. זו בדיוק ההשערה שאני בא לבדוק דרך מחקר זה.
ברור שיש קשר, אין גוף בלי נפש, אין נפש בלי גוף, אחד הם
17/04/2016 | 22:56
21
מצד שני
כמה אנשים שבקושי גומרים את החודש (ולא רק כלכלית) פנויים לעסוק
בפעילות גופנית תורמת, אפילו סתם ריצה ?
המערכת עוזרת להם ? והחברה ? ומה אם רוצים לעסוק בפעילות משותפת,
ההורה והילד, איך המקבלים אותם ?
אם המטרה להראות שפעילות כזו משפרת לא רק להורה, גם לילד,
אם יתנו לו הזדמנות לעסוק בפעילות נכונה, אני בעדך.
תרצה להרחיב עוד ? ז"א עשית מחקר והתוצאות פורצות דרך בתחום,
איך ממשיכים ?
 

 
קשר גוף נפש לא מתבטא כמותית דווקא
17/04/2016 | 23:10
1
23
עובדה זאת מהווה את אחד הגורמים שמפריעים לסביבה להבין אוטיזם והפרעת קשה וכל חריגה אחרת מהממוצע והמוסכם.
 
קשר גוף נפש מתבטא באופי הפעילות, בהקשר שלה, ולא בכמותה
זו גם הסיבה שאוטיסטים יכולים להקדיש המון זמן לפעילות שנראית לא פרגמטית לסביבה,
או לתנועה שנדמית לסביבה כחסרת מטרה כי אינה ספורט או אמנות אלא נסיון להענות לקשרים עמוקים יותר אלימים ונרקסיסטים פחות בין הנפש לגוף
 
מאותה סיבה
אוטיסטים יכולים לנוע בחדות בין מצבים של היפר תנועה למצבים קטטונים לכאורה
 
הנחת מחקר שבודק את אוטיזם מפרספקטיבה של תנועה יכולה להיות מאוד מעניינת ומאירה,
רק שהיא צריכה לקחת בחשבון שבדיוק בגלל שונות הקשר בין הגוף לנפש לתנועה אוטיסטית יש פרשנות שונה מזו המקובלת
 
בגדול יש 2 אפשרויות
17/04/2016 | 23:19
13
שהוא בעד בפעילות גופנית, יראו שלהורים פעילים קל יותר ואז יחליטו להריץ גם את הילדים בג'בלאות.
אפשרות שנייה היא שהוא חש במה שכתבת ורוצה לבחון את זה.
לא ברור לי בינתיים מה גישת המחקר
בינתיים שומר על אופטימיות זהירה
 
נזכרתי (: - יש שאלות בחירה בין 4 אפשרויות
17/04/2016 | 23:03
8
30
והבחירה ממשיכה בין 5
לא הבנתי את זה ולכן לא שלחתי.
(נדמה לי שנתקלתי בזה פעמיים)
האם צריך לתקן את השאלון ?
נכון, ויש גם הרבה שאלות שמתייחסות לציפיות שאמורות להיות
18/04/2016 | 10:01
7
30
להורים מהילדים (לדעת מחבר השאלות).
לי לא היו ציפיות מסוג זה, לכן התחלתי לענות ולא יכולתי להמשיך
פעם בשיחה עם אשת מיקצוע היא התפלאה מאוד שאין לי ציפיות
18/04/2016 | 18:44
6
25
לרגע חשבתי שאני לא בסדר
חושב שהיא הבינה בהמשך שציפיות זה לכריות
ואנשי המקצוע יוצרים את זה
יוצרים בלונים
 
אתה לא בסדר
19/04/2016 | 08:28
1
25
ברור שאתה בסדר
ברגע שקובעים תקן לבני-אדם
שמי שעומד בו מוגדר "בסדר" ומי שלא "לא בסדר",
מפספסים כ"כ הרבה מהגיוון האנושי המופלא.
וזה הולך טוב עם ציפייה שיהיו לך ציפיות
 
זה מזכיר לי את הטקסט הזה:
"מלכתחילה לא הנחתי שאני צריך להיות כמו אנשים אחרים.
גדלתי מוקף בהרבה דברים שלא היו כמוני – הורים ומבוגרים אחרים,
כלבים, אוגרים, עצים, פרחים, רהיטים –
ומעולם לא עלה בדעתי להיות מופתע שהם לא היו כמוני.
ילדים אחרים היו פשוט עוד קטגוריה של דברים בעולם.
לא עלה בדעתי שהייתי אמור להיות אחד מהם.
מה שכן הגיע כסוג מסוים של תגלית
(וזה לא קרה עד אחרי שסיימתי קולג') זו ההכרה,
שאנשים אחרים כן מצפים ממני להיות אחד מהם.
זה היה די מפתיע עבורי, ונראה לי מגוחך כאשר גיליתי זאת,
ואני עדיין לא ממש מבין את זה."
מתוך:
כנראה שיש קשר בין היותנו שונים לחוסר הציפיות שלנו.
ציפיות נבנות משעמום, מי שחי את החיים החיים יוצרים את עצמם
19/04/2016 | 18:59
17
בעצמם
חג שמח (:
 
לי יש ציפיות, אין אדם שאין לו ציפיות
20/04/2016 | 07:15
3
20
ולתחושתי לאוטיסטים רבים יש דווקא ציפיות מאוד מדוייקות,
אלא שהן לא זהות לציפיות המקובלות והמסורתיות ואלימותה של הנורמה מתבטאת כתיוג כל מה שלא זהה לחלוטין לה כאילו לא היה קיים בכלל,
לצערי אוטיסטים נוטים להפנים את האלימות הזאת אל עצמם
 
 
מה שאתה מתאר מדויק
20/04/2016 | 07:56
2
16
זה הפער בהבנת המילה צפיות בחברה ובאקדמיה
לאותה מילה משמעות שונה 
מי צריך ללמוד משמעויות הרי אנחנו מזהים. הבעות פנים.
סוג של זלזול עצמי של החברה בעצמה
 
גוף ונפש
20/04/2016 | 17:06
1
26
אין באמת קשר כמותי בגין גוף ונפש
אבל הרבה מאוד מחקרים ומאמרים הוכיחו כי קיים קשר כל כך חזק בין גוף לנפש ואפילו הפוך.
היכולת של הגוף לשלוט על הנפש שלנו היא גדולה יותר ממה שאנו מתארים לעצמו.
מתוך הנקודה הזאת יצאתי למחקר שלי.
ובגלל זה ביקשתי את עזרתכם (שאגב אני ממש מודה לה כי ישנה היענות טובה מאוד!) אך חשוב גם לזכור כי אפילו הרמב"ם אמר ש"גוף בריא הולך יחד עם נפש בריאה", ומעבר לכך המשפט המפורסם "אם אני נראה טוב אני מרגיש טוב" מוכיח את עצמו יום יום. בגלל זה פניתי דווקא לנישה שלא הרבה חוקרים בדקו בעבר. וזו הסיבה שביקשתי את עזרתכם . כדי להוכיח שלגוף שלנו יש יכולת להשפיע על הנפש. דרך אימון , דרך חיוך, דרך הכל. לכן לא בניתי במחקר שלי על ילדים על הספקטרום האוטיסטי אלא על הורים לאותם ילדים. כי חווים אושר בצורה קצת שונה. ואת זה אפשר למדוד .
חג שמח וכשר לכולם
אין ספק שקיים קשר מאוד חיוני בין הגוף לנפש
21/04/2016 | 17:37
11
ולפחות לדעתי נראה או סביר שדווקא אצל אוטיסטים הוא חיוני מהרגיל
אבל הוא חיוני בדיוק גם בגלל שהוא לא כמותי
זאת אומרת שיש לו היבטים שנחשבים כמטפיזים, פילוסופים, רוחניים מפרספקטיבה נורמטיבית
כל שאולי נכון יותר לחקור אותם גם מהכיוון הזה
 
לדעתי זה מאוד ניכר ואפילו מובן מאליו שכך
ואם נשכיל להבין זאת אז בעיות כמו דיספרקסיה, תכנון וויסות תנועה, ורגש ומבט ודיבור, לא רק יעלמו אלא יהפכו לגשר מאוד מעניין למציאות, לא רק האוטיסטית
 
ברור שהרמב"ם צדק אלא שהדרך לגוף בריא עוברת דרך נוף שונה אצל אנשים שונים,
וסביר שיהיה לך יותר קל למדוד את הדרך הנורמטיבית יחסית.
רק רציתי לקוות שאולי פעם בעתיד יהיה מי שימדוד וינסה לסמן ולהורות גם את הדרך האוטיסטית
 
אצל ביתי אני מזהה למשל כמה חשוב לה לקפוא במקום ללא תנועה על מנת לעכל מעבר רגשי מורכב,
כמה חשוב לבהות בכלום על מנת להתרגל למעבר ממימד למימד שאצל אנשים נורמטיבים לא מתרחש בכלל בדרך כלל
אלה דברים שדורשים לימוד והכלה בדיוק בגלל שהקשר בין הגוף והנפש ממש לא ברור בכלל
 
הקשר החיוני בין הגוף והנפש יוצר גם התנהלויות שיוצרות תמונה כוזבת שלפיה אוטיסטים לא פתוחים לשינויים, 
הם מאוד פתוחים לשינויים,
אבל בדיוק בגלל זה הם לא מסוגלים ונכונים לתנועה שמגלמת שינוי יחסי, לא מתמסר, לא מוחלט,
עימותי ואלים, כמו בספורט קבוצתי למשל, שמבוסס על תפישה של הקבוצה כגוף אחד,
תפישה שהורגת את קשר הגוף נפש האוטיסטי שמבוסס על הגוף כמגלם את היחודי באדם
 
חדש - אשמח לייעוץ והכוונה
11/04/2016 | 23:10
14
223
שלום,
אני בן 33. לא עברתי איבחון כלשהו שקשור לנושא האוטיזם. מאז ומתמיד ההתמודדות הגדולה שלי בחיים היתה ההשתלבות הקבוצתית.
הרגשה שאני לא כל כך קולט קודים חברתיים, שאני שונה, אפילו שייך קצת לכוכב אחר, ולא מתחבר לגזע האנושי. גם לא הרגשתי שאנשים "רגילים" מתחברים אליי מצדם (בהכללה גסה כמובן...). חוויתי לא מעט התעלמות ודחייה בסיטואציות חברתיות שונות.
מאז הילדות אני כואב את הכאב של להיות אאוטסיידר, במיוחד שהוריי העבירו מסרים חוזרים ונשנים ש"חייבים להיות כמו כולם". זה יצר בושה, אשמה, מאבק אינסופי בלהיות מישהו שאני לא. לפעמים נראה שהצלחתי לחקות התנהגות חברתית וכמעט להיות שם. אבל רק כמעט.
אני עובד כמהנדס בחברה נחשבת. מאד רציתי למלא את אותו חסך מהילדות ולהשתלב בין אנשים. בשלב מסוים חשבתי שהצלחתי ופרצתי את המחסום, עד שהאאוטסיידריות התנפצה לי בפנים, והבנתי מעל כל ספק שגם האנשים האלה לא ממש סופרים אותי.
זה הביא לכאב מאד גדול, ומצד שני למן התפכחות משמעותית, שאני אאוטסיידר, וזה בסדר. אני לא צריך לברוח מעצמי. אני לא חייב להיות הכי פופולרי או בדיוק כמו כולם. מה גם שאני לא מעריך או מתחבר במיוחד לאנשי המיינסטרים.
סוג של התפכחות יחד עם כאב ואובדן של אשליה. אני מוצא את עצמי במקום מאד רגיש וחשוף ועכשיו, שאני לא מפנה גב לשוני שתמיד היה בי.
עשיתי מתוך סקרנות את מבחן AQ וקיבלתי 34, שזה מתאים יותר לטווח האוטיסטי. הרגשתי הקלה, ומצד שני גם לחץ, כי אני לא אוהב לכלוא את עצמי בהגדרות ולהיות מחוייב אליהן. ודאי שמי שאנחנו באמת זו לא הגדרה.
חשבתי שאין דבר שיעשה לי טוב בתקופת הכאב הזו כמו להכיר אנשים דומים, ואולי גם בת/בן זוג.
אני מעוניין בחברת אנשים במצב דומה - תפקוד גבוה, רגישים, וחשים שהם שונים ולא משתלבים בקבוצות ולא מתחברים לדינמיקה הקבוצתית בין בני אדם.
ניסיתי בפורומים של אס"י, אך לא בדיוק הבנתי איזה פורום מתאים לשיתוף, תמיכה, והכרות. אשמח לתגובות והמלצות איך להמשיך...
תודה :)
ברוך הבא
12/04/2016 | 08:34
89
מסכימה איתך- אין צורך לכלוא את עצמנו בהגדרות,
ודאי שמי שאנחנו באמת זו לא הגדרה.
נראה לי שזה נכון לגבי כל ההגדרות שמתארות את זהותנו:
האם המגדר שלך למשל ממצה את מי שאתה?
או כל מלה אחרת שמתייחסת לזהותך?
ועם זאת, הבנאדם מחפש תשובה/ות לשאלה 'מי אני?'
ויש בחיפוש הזה ובתשובות הלא מושלמות, טעם ומשמעות.
יש בכך עוצמה וסיכוי לבנות את החיים בכיוון שיהיה נכון לו יותר,
שיבטא את מהותו יותר ובכך יתרום לצמיחתו.
 
ביקשת המלצות איך להמשיך-
אם המשך חיפוש התשובות מעניין אותך,
לדעת ולהכיר יותר על הספקטרום ולהבין האם אתה חלק ממנו,
מציעה להחשף לכמה שיותר חומרים של א"סים (אנשי ספקטרום):
טקסטים, סרטים, אמנות.
יש הרבה ברשת, תוכל להתחיל מקישורי הפורום שלנו
הנמצאים בתוך לשונית 'כלים ומידע' בראש העמוד,
סעיף 'אנשי הספקטרום בארץ ובעולם'
וגם בקריאה בפורום עצמו.
 
לגבי הפורומים של אס"י- מציעה לכתוב לסולה.
תוכל להכיר אנשים על הספקטרום
וקרוב לו (א"אים- אנשי אמצע, שאינם א"סים אך
גם אינם נ"טים= נוירו-טיפיקלים, "אנשי המיינסטרים",
הם באמצע) גם כאן אצלנו
ברוך הבא
12/04/2016 | 14:18
65
אתה לא כולא את עצמך בהגדרה. 
אתה פשוט מצאת את ההסבר למה אתה 'לא כמו כולם'.
והרי היית 'לא כמו כולם' כל החיים שלך , והמצב שלא הייתה הגדרה לא רק שלא עזר לך  אלא כנראה גם הפריע.
תודה על התגובות
12/04/2016 | 22:02
11
86
להגדרות יש יתרונות וחסרונות. זה טוב למצוא הסבר לבעיה מתמשכת בצורת הגדרה, ובמיוחד למצוא אנשים דומים שחווים את זה. השתלבות חברתית זה לא נושא שמרבים לדבר עליו בחברה הנורמטיבית... רק צריך להיזהר לא לחיות את החיים דרך הפילטר של אותה הגדרה...אני חושב ש"איש אמצע" מתאר הכי טוב את מצבי. אני אמשיך לחקור את הנושא.
בינתיים אני נותן יותר דרור לשונות, לצורך שלי להתבודד ולהגיב בטבעיות, ולא דרך קודים. זה דורש הרבה אנרגיה לחקות אחרים...
כאנשים מבוגרים
13/04/2016 | 08:19
4
98
לדעתי אין טעם להגדיר את עצמנו באבחנה כל כך מצומצמת.
אוטיזם על אף שהיא הגדרה מאוד רחבה וכוללת בתוכה ספקטרום רחב שגם בו, סקאלות כמו באקולייזר ולא רק ספקטרום (סקאלה בודדת) מהקל לקשה, היא עדיין הגדרה מצומצמת "מגדירה" ומצמצמת את האדם.
בתור מבוגר אתה מכיר את עצמך הכי טוב, הגדרה ותוית רק תגביל ותצמצם.
זה לא רע שאתה מיוחד או לא מתחבר לחברה, ולא בטוח שלחברת אנשי ספקטרום או אנשי אמצע כן צתליח להתחבר , כקבוצה.
אתה כנראה מסוג האנשים שצריכים לידם אדם אחד קרוב שאיתו יוצרים קשר עמוק ולא כל כך מרוויח מהקבוצה.
גם אני עשיתי את המבחן מתוך סקרנות ויצא לי 39...
זה גם מסביר הרבה דברים אצלי, מאז הילדות ועד היום, אם בעבודה שבחרתי (עובד עם ילדים, וקשה לי לעבוד עם מבוגרים, בילדות זה היה הפוך) ועד מצבים כמו לאסוף את הילד מהגן , כשאני נמנע מלגשת לשער לחבורת ההורים, וחוסר ההבנה שלי איך הם מצליחים כל כך להתחבר ליד השער ועל מה הם צוחקים כל כך שם.
היום האדם הזה שאני צריך קרוב אלי זו אישתי, וגם אל הילדים אני מאוד קרוב, מלבדם אין לי אף לא חבר אחד, לא קרוב ולא רחוק, אולי אחד, שפעם היה קרוב, והיום הקשר איתו הצטמצם לשיחת טלפון פעם בחצי שנה ופגישה פעם בשנה.
 
עזוב אותך משטויות...
אתה מי שאתה, אתה לא ילד שכדי לטפל בו נכון צריך לאבחן אותו...
זה נחמד להשתעשע ברעיון של להיות חלק מקבוצה מיוחדת, אבל עדיף לך להכיר מישהי כמו אישתי, שתגיד לך "שאין לך כלום", שאתה "מיוחד במינך" ויחד עם זאת  " 100אחוז נורמאלי ", שתראה אותך כפי שאתה, ושתהייה גמישה לאיך שאתה משתנה עם השנים.
 
את אישתי הכרתי כשאני הייתי מבוגר ממך , וזה לא היה קל למצוא את המכסה המתאים לסיר שלי, והלוואי שהייתי מוצא אותה בגיל צעיר יותר, אבל העיקר שמצאתי.
בהצלחה גם לך.
איזה יופי
13/04/2016 | 10:21
58
התיאור שלך את הקשר שלך עם אישתך עשה לי
 
יש באמת אנשים שכל מה שהם צריכים זה הקשר היחיד והמיוחד,
יש גם מי שזקוקים בנוסף לו לאיזו מעטפת כלשהי של כמה חברים.
גם מי שצריך רק את האחת/אחד, עשוי לשפר את סיכוייו למצוא אותו/אותה
ככל שייטיב להכיר ולהבין את עצמו, מי שהוא,
ואם ימצא איזשהו חיבור לקבוצות אנשים (כולל וירטואליות) שמשדרים על גל דומה לשלו.
אהבתי את ההודעה :)
16/04/2016 | 22:48
25
מסכים לגמרי עם מה שכתבת. יכול להיות שעשיתי קצת רומנטיזציה לעניין, ושדינאמיקה קבוצתית תישאר דבר שפשוט לא עושה לי את זה, גם בקרב אנשי אמצע או ספטקרום.
ויכול להיות שקרבה רגשית כמו שאתה מתאר אכן יכולה למלא את החסר.
אני מעדיף כמוך קשרים משמעותיים ועמוקים, ולא שיחות קבוצתיות שטחיות.
זה מחמם את הלב שמצאת את אישתך שמתאימה לך. מאחל לכולנו :)
מרגיש וחווה בדומה לך
18/04/2016 | 17:05
1
39
ויש לי בדיוק את אותו קטע כשאני בא לאסוף את הילדה מהגן,
כולם, כולן, מייד מתחברים בטבעיות ומתחילים לקשקש ובשבילי זה לגמרי חסר מובן, אם כי אני מבין לגמרי את הצורך הנורמטיבי בסוג כזה של חיברות, 
ואני מבין את זה בדיוק בגלל שאני מבין למה לי אין צורך ויכולת כזאת
 
ובעבר, כמו אצל מי שפתח כאן את העניין, זה גם עורר אצלי שאלות, וחרדות, אבל עם הזמן למדתי להכיר ולהבין את שונותי טוב יותר ואני לגמרי שלם איתה ואפילו שמח בה, למרות הקשיים.
 
יצא שאני דווקא מאובחן, אולי בגלל שאצלי האוטיזם באמת יותר ניכר וגם ממש לא מאפשר תפקוד רגיל בדרך כלל אלא בקושי עצום,
אבל כמו מי שכתב כאן גם עבדתי כמהנדס בכמה חברות וככזה נדמה לי שאני אדם שדווקא מאוד מאוד אוהב הגדרות, (מי שלא אוהב הגדרות לא יכול להיות מהנדס טוב)
תמיד היו אומרים לי "למה אתה חייב להסביר כל דבר",
אני חייב, כי בניגוד לאנשים נורמטיבים בשבילי שום דבר אינו מובן מאליו, ובשבילי לחפור זה כורח קיומי.
 
גם אני זכיתי לצאצאית רק בגיל נורא מבוגר ולא רק שאיני זקוק לחברים וחברות אלא ששיש משהו בעצם התבנית הזאת שממש לא בא לי טוב,
וגם ממש לא מתחבר לנסיון האוטיסטי לחקות את הנורמטיביות דרך חיפוש אחר קבוצת השתייכות שכוללת גם מגע ומבט ודיבור ויחסים מכל מיני סוגים,
קבוצת ההשתייכות שלי היא לא מוחשית, או יותר נכון מוחשית כהגדרה אוטיסטית, שבשבילי גם מבט זה הדבר הכי מוחשי בעולם, וזה חלק מהעניין,
שגם קשור לזה שאני בטוח בדומה לך שאחד המאפיינים הכי מובהקים של אוטיזם זה נטיה וצורך ומסוגלות לקשר אחד עמוק ומשמעותי,
ולנטיה זאת המון מאפיינים שכמובן שכולם מזוהים כתסמינים של לקות או פיגור התפתחותי או חוסר יכולת להפנים "קוד חברתי".
 
מסכים איתך לחלוטין שאוטיסטים, בניגוד לנ"ט, בנויים לקיום מונוגמי, לאהבה אחת עמוקה, שבתורה משרה גם יחס ותפישה שונה של מקומו של הפרט בחברה ובקבוצה,
ואין לי ספק שבסופו של דבר הדבר יובן.
 
כך שדווקא נכון לחפש הגדרות, אלא שחשוב שהן יהיו טובות ואמיתיות, וכל ההגדרות המקובלות לגבי אוטיזם ואוטיסטים הן מאוד לא מדוייקות, מאוד לא מדעיות, ומאוד רעות ומזיקות.
אני שומע ממך
21/04/2016 | 22:49
8
שאוטיסטים הם מעמיקים וחובבי אמת.
זה נשמע טוב, רק שהחברה לצערנו מושתתת על שטחיות וזיוף...
ובגלל שמדובר בשלטון הרוב, אנחנו יוצאים לא בסדר ולקויים שאנחנו לא מסוגלים לתקשר ברמה שטחית...
13/04/2016 | 09:11
46
אז עכשיו, אתה יכול להשתמש באנרגיה שהוצאת בעבר
על לכווץ/לקרוע את עצמך למיטת סדום של הנורמליות
לצורך חיפוש הדרך שלך.
 
מונח שאולי יעניין אותך, סוג של דלת למשהו חדש-
המגוון הנוירולוגי
אם אתה לא מתכוון לפנות לשום מקום ממסדי
13/04/2016 | 10:11
3
69
(כמו ביטוח לאומי) אף אחד בכלל לא יידע שיש לך הגדרה ואין לך שום צורך לפרסם אותה לאחרים (אלא אם תרצה).
אבל לך באופן אישי ההגדרה כבר נתנה תשובה מסויימת (עובדה שהגעת לפורום הנוכחי , הרי בלי הגדרה לא מגיעים לכאן )
כן, הערך של ההגדרה
16/04/2016 | 22:58
2
38
מבחינתי זה הסבר לחוויות שעברתי, והכרות עם אנשים דומים.
זה מאד משחרר. לא פשוט לי לתפקד חברתית, ובמיוחד לא במדינה סופר חברתית כמו ישראל, אבל לשמחתי אני לא נזקק לסיוע על הרקע הזה ואין טעם כרגע באבחון.
מה גם שההגדרה המעורפלת "איש אמצע" נשמעת מתאימה למצבי. על דרך השלילה - "אני לא נוירוטייפיקל", וגם אין לי באמת שאיפה להיות כזה, רק לסבול פחות בחברתם :)
גם אני אשת אמצע
22/04/2016 | 09:22
1
8
23/04/2016 | 13:14
2
לדעתי גם לאוטיסטים יש קודים
18/04/2016 | 17:08
26
וחשוב מאוד ללמוד אותם, וגם מעניין מאוד, קצת מצער ואפילו יותר מקצת שאין שום עזרה בעניין הזה.
 
מנסיוני בקבוצות חברתיות, וגם בקבוצה של אס"י, רוב האוטיסטים מאוד מפחדים ללמוד את עצמם, כי הם מבינים, ובצדק, שזה עוד יותר יבודד אותם ויחשוף אותם ליחס שהוא אפילו יותר קשה מזה שהם מקבלים כיום, חבל
כשפסיכיאטר בעל שם עולמי מחליט לשבור שתיקה
12/04/2016 | 18:23
5
187



ב"לא נורמליים!" טוען אלן פרנסיס שארה"ב מוכה באבחון יתר ובצריכה מופרזת של תרופות פסיכיאטריות, שמשרתים את רווחי הענק של חברות התרופות
ה–DSM הוא המדריך הרשמי לאבחון הפרעות נפש של אגודת הפסיכיאטרים האמריקאית. הוא נחשב לתנ"ך של הפסיכיאטרים, ספר הספרים של המקצוע. פרופ' אלן פרנסיס ערך את גרסתו הרביעית והשתתף בכתיבת הגרסה השלישית. כלומר, הוא שייך לחוג אקסקלוסיבי ורציני של מביני עניין ובעלי השפעה. לכן, כאשר פתח במתקפה נגד הגרסה העדכנית, החמישית במספר, שיצאה לאור ב–2013, חולל סערה. היה זה כאילו אחד מכוהני בית המקדש כתב ספר ביקורתי בגנות התנ"ך.

השפעות ה–DSM על חיינו אינן מזעריות. השיח הקליני והשפה התרבותית עברו בעקבותיו מהפכה באופן שבו מתפרשים מצבים נפשיים קיצוניים. המדריך איפשר לארגן ולשיים את עולם הנפש הכאוטי, ועזר ליצור סדר במקום שהיתה אנרכיה רגשית. היכולת "למצוא משכן לכל ילדי הרוח, לקרוא להם בשם", בלשונו של שייקספיר ב"חלום ליל קיץ", איפשרה לפתח אבחונים וטיפולים מדויקים יותר, ולתת מזור בהתאם. כיום המדריך הוא הכלי העיקרי בארצות הברית ובישראל לאבחון הפרעות נפש (באירופה משתמשים במדריך אחר המכונה ICD–10). הוא הסמכות הרפואית המרכזית בדיון על הנורמלי והבלתי נורמלי. לא פחות חשוב מכך — הגדרותיו משפיעות על ניתוב כספי ביטוח, תקציבי מחקר, דיונים על אי־שפיות בבתי משפט, הערכות של רשויות רווחה ובתי כלא ועוד.

עם כל כך הרבה כוח, אי אפשר שלא יהיו טעויות ועיוותים. האומללה שבשגיאות היתה ההחלטה להחשיב הומוסקסואליות כהפרעה — טעות שתוקנה בגרסה השלישית של המדריך שיצאה בשנות ה–80. זו נחשבת טעות שקשורה להנחה תרבותית מעוותת, ולא כזאת שמערערת את השיטה כולה. בספרו של פרנסיס, לעומת זאת, כתב האישום נרחב הרבה יותר. הוא החליט לכתוב את הספר, לדבריו, לאחר שלא הצליח להעלים עין מהנזקים שהצטברו כתוצאה מהשימוש ב–DSM שהוא עצמו ערך, ומן הסכנות העתידיות הצפויות מהמדריך החדש.

הוא לא אומר דברים שלא נאמרו לפניו, אולם מאחר שהוא דמות מרכזית בתחום, יש לאמירות ולמסקנות שלו תוקף מיוחד. פרנסיס חוזר ומודה שיש לו חלק בגרימת הנזק, אך מפנה אצבע מאשימה גם כלפי אחרים. יותר מכל הוא מנסה להשמיע קול זעקה על מה שהתקלקל, לטעמו, ודורש תיקון. אין לו כוונה לשפוך את התינוק עם המים, והוא בהחלט מאמין בכוחה של הפסיכיאטריה לטפל. אך היום נדרש, לדבריו, שינוי דרסטי.

האמירה העיקרית בספר היא שהמערכת האבחונית איבדה את בלמיה. כיום יש אינפלציה דיאגנוסטית, שמשמעה שתופעות רבות שעד לא מזמן נחשבו נורמליות ולכל היותר אקסצנטריות, מפורשות כהפרעה נפשית. פרנסיס לוקח אחריות על שלוש הפרעות שאת העלייה בשכיחות אבחונן הוא מייחס ל–DSM4, שהוא ערך. אף על פי שהשתדל לציית לכללים מדעיים נוקשים, התוצאה היתה טעויות שהביאו לאינפלציה באבחון של בעיות קשב (ADHD), אוטיזם והפרעה דו־קוטבית בילדות. הוא מודע לכך שכיום יש רגישות לאבחן תסמינים שהוחמצו בעבר, וכן שתיתכן עלייה אובייקטיבית בשכיחות התופעה באוכלוסייה. אולם הסברים אלה עדיין לא מתרצים את העלייה המטאורית בשיעורי האבחון. החדשות הרעות לדעתו הן שה–DSM5 יעביר את העולם האבחוני ממצב של אינפלציה למצב של היפר־אינפלציה. שהפרעות הנפש המופיעות במדריך הן "מין בליל, חסרות עקיבות פנימית ולא מוציאות זו את זו".

המשמעויות של אבחון יתר אינן פשוטות. אנשים שלא אמור להיות להם תיוג של מחלה נפשית יתויגו ככאלה. ייתכן שעברו אפיזודה נפשית קשה אך חד־פעמית, או חיו בסביבה בלתי מותאמת לצורכיהם, או שהם טיפוסים אקסצנטריים, או שיש להם חיים קשים — אך חולי נפש הם לא. שנית, עלייה באבחון משמעה עלייה במתן תרופות פסיכיאטריות, על כל תופעות הלוואי ההרסניות שלהן. שלישית, אבחון נפשי אינו נמחק אחרי שהתסמין חלף. הוא נשאר ונדבק בדימוי העצמי של האדם, בתפישה בלתי סלחנית של הסביבה כלפיו ולעתים בזכויות שנגרעות ממנו.

אבחוני היתר הפכו את ארצות הברית למה שפרנסיס מכנה "אומה של בולעי גלולות". אחוז נכבד מהאוכלוסייה התרגל זה מכבר להסתמך על תרופות נוגדות דיכאון וחרדה, גלולות שינה, כדורים להגברת האון, לדיאטות ולשיכוך כאבים. כ–25 אחוז מהאמריקאים בבתי אבות מקבלים תרופות אנטי־פסיכוטיות. כחמישה אחוזים מהילדים מקבלים תרופות ממריצות. 110 אלף חיילים אמריקאים צורכים תרופה פסיכיאטרית אחת לפחות באופן קבוע. בישראל המצב אינו דרסטי באותה מידה, אם כי המגמה היא לעבר אבחונים רבים יותר וצריכת תרופות גבוהה יותר.



איך קרה שהטכנולוגיה האבחונית איבדה את הרסן באופן זה? פרנסיס מסביר שבמשך רוב המאה ה–20, מודל הטיפול העיקרי היה פסיכואנליטי. המיקוד היה בטיפול ובקולה של הסמכות המקצועית האנושית. אולם כמה מחקרים שחשפו אבחונים שגויים של אנשים נורמלים, וכן הטלת ספק חוזרת ונשנית באפקטיביות של שיטות הטיפול המסורתיות, עירערו את הפרדיגמה. התעורר ביקוש למודל המבוסס על קריטריונים מובחנים ונוקשים, סיסטמתיים ונטועים במדע אמפירי. הפסיכיאטריה ראתה בעצמה מועמד טוב להציע מודל כזה, אף שבעיני פרנסיס היא לא היתה באמת מוכנה לכך, בהיותה רוויה בחוסר ידע ובסתירות.

השינוי הואץ בעזרת הצמא הבלתי נלאה לרווחים של חברות התרופות. הן זיהו שוק חדש, קל לתמרון ורווי דולרים, וזינקו עליו במלוא כוחן. ארצות הברית היא המדינה היחידה בעולם המתירה לפרסם תרופות פסיכיאטריות ישירות לצרכנים, והחברות הגדולות השקיעו תקציבי ענק בפרסום. זה השתלם להן. ב–2001 הכניסו תרופות אנטי־פסיכוטיות יותר מ–18 מיליארד דולר, נוגדי דיכאון — 11 מיליארד ותרופות נגד הפרעות קשב — 8 מיליארד. מאז גדל השימוש בתרופות אלה פי ארבעה. החברות הפעילו לחץ אדיר על נותני התרופות — למשל על רופאי משפחה, וכן על הצרכנים.

פרנסיס מראה כיצד פילחו החברות את השוק, ומצצו פלח אחר פלח. לאחר ששוק המבוגרים הגיע לרוויה, החלו לקדם מכירה של תרופות לילדים ולזקנים. הן היו מוכנות להגיד כל דבר, ובלבד שהצרכנים ירכשו את הקפסולה המתאימה. פרנסיס אינו הולך סחור סחור; הוא כותב בפירוש שתעשיית התרופות עשתה כל שביכולתה כדי להטעות את הצרכן. פעמים רבות עברו החברות על החוק ונקנסו במאות מיליוני דולרים על ידי הרשויות, אולם מדובר באחוזים ספורים ביחס לרווחי הענק.

התוצאה של כל זה היא חברה שבה הנורמלי הפך לנדיר והכדור הפסיכיאטרי היה למלך. פרנסיס מבכה את התופעה, ומבקש לשנותה. הוא חותר ליותר שקיפות וכנות במחקר, לספקנות מדעית בריאה בניסוח הקריטריונים ולתצפית קרובה יותר לחיי המטופל באבחון. מעבר לאלה הוא קורא למדינה לקחת אחריות ולפתח רגולציה קפדנית על חברות התרופות — כמו במקרה של חברות האשראי.


לעתים קרובות, דעותיו קרובות מאוד לאלה של מתנגדיה החריפים של הפסיכיאטריה. התגובה הראשונית המתעוררת ביחס לכך היא כבוד, משום שאין זה פשוט לצאת נגד תחום שבו גדלת ושאתה נחשב לאחד ממוביליו. לאחר מכן עולה חשד: האם הביקורת שלו עניינית או שהיא קשורה לכך שלא היה לו חלק בעריכת הגרסה האחרונה? לאחר מכן מתעורר כעס; הרי אף אחת מהטענות הללו איננה חדשה. מדוע לא אימץ אותן כאשר ישב במקום רב הכוח כעורך ה–DSM? הוא עצמו מעיד על כך שלא פעל באופן ביקורתי מספיק בזמן הנכון. האם הספר נועד בסך הכל למרק את מצפונו?

הקורא מסיים את קריאת הספר ברגשות מעורבים. הנתונים מצביעים על מגמה מדאיגה. המניפולציה והכוח של חברות התרופות מגבירים את האי־נחת. אך אם האדם שכתב את הדברים לא עשה דבר בעניין כאשר היה בעמדת מפתח, מה התועלת בדבריו? איננו יודעים אם להצטרף לקול המחאה שלו או לוותר מתוך הבנה שהשררה תמיד תשתיק את האמת.

דבר אחד בטוח, בכל אופן. אל לנו לקבל לא את דברי התנ"ך ולא את דברי הכוהנים ללא חשיבה ביקורתית.

Saving Normal: An Insider's Revolt against Out-of-Control Psychiatric Diagnosis, DSM-5, Big Pharma, and the Medicalization of Ordinary Life/ Allen Frances
ובטח הוא יעשה טונה כסף מ'השתיקה' שלו
15/04/2016 | 21:19
3
55
טוב שנזכר לפתוח את הפה. גם ש'פתח את הפה' וכתב את המדריך, עשה טונה כסף.
בכול מקרה הוא לא סותם את הפה שלו, בכול מקרה הוא עושה טונה כסף. ועוד מאשים את חברות התרופות שהפכו את אמריקה לאומה מכורה לסמים.
מה שבטוח כמו שאומרים, אין האדם מדבר אלה מהרהורי לבו.
בקשר להרחבת הספקטרום,
זה בסדר מבחינתי, פעם לא היו מאבחנים אספרגר. התחילו לאבחן מאמצע שנות ה90.
עד אז הינו נחשבים מוזרים תמהונים .., חלק מהפנינים של ילדותי - לא מפותח, משונה, משחק אותה, עושה דווקא- לא הבנתי אפילו מה זה לעשות דווקא עד גיל מאוחר.
ועוד אין סוף תויות שהיו מדביקים ועדיין לא מפסיקים להדביק לי, ממש תחרות  , כול אחד לפי הדמיון האמונות, משליכים עלנו את כול הצרות.
, אותי  למשל חקר אתמול חוקר משטרה מיוחד על אלימות כביכול ואני בכלל פצפיסט,
לדעתי הוא לא קנה את הסיפור שאני אלים אפילו שהיו כביכול 'עדים'.
אין דבר שלא האשימו אותי,\ף,, גם דבר והיפוכו סבבה והכול בצעקות תוך "חשיפת הפרצוף האמיתי" ,"בסוד" לדודות, לכול העולם,  לקופת חולים. לרווחה,  אפה שאני הולך אני חוטף צעקות. ועושים לי חקירות.
לא קיבלו אותי להוסטל כי טענו שאני כביכול אלים.
ולפני המדריך של הפסיכיאטרים מה היה ? היו שורפים מכשפות? היו אומרים שנכנס בנו דיבוק?
בזוהר נדמה לי אפשהו אומרים שאוטיסטים הם נשמות שירדו ארצה לתיקון, ולא נפרדו מהעולמות העליונים אז זה יותר טוב?
 
גם אם תיוג כאוטיסט עדיף על שריפה זה לא אומר שיש להשלים עם זה
15/04/2016 | 21:52
2
47
הנורמטיבים עדיין מתנהלים בדיוק כמו דאע"ש,
וגם אם השיטות השתנו והיום לא שורפים אנשים שונים בעודם בחיים אלא פשוט כופים עליהם קיום שכולו סבל נורא קשה מאוד לקבל את זה כשינוי מספק לטובה.
 
הנסיון לתרץ זוועה קיומית בכך שפעם או במקום אחר היה רע יותר לא מדבר אלי בכלל,
גם בוויכוחים הפוליטים אנשים עונים לכל מי שמקלל את ישראל שבסוריה רע יותר,
ככה לא בונים חברה וככה לא בונים קיום הוגן
 
אני מסכים איתך
15/04/2016 | 22:02
1
43
אבל זה לא תלוי בי ולא בך.
ואם הבחירה בן לגור בסוריה או בישראל כנראה שאני היתי בוחר לחיות כאן גם בתור ערבי גם בתור אוטיסט בכלל.
 
זה בהחלט תלוי בי
15/04/2016 | 22:59
37
לפחות במידה מסויימת,
אני ואנשים אחרים מסוגלים לחיות היכן לחיות ומה לבחור ועל מה להגיב וממה להימנע,
ולדבר זה יש חשיבות עליונה.
 
גם הסורים בורחים מהמדינה שלהם מהרגע שהיא הפכה לבעייה,
מאותה סיבה נכון לאוטיסטים לברוח מהנורמה ומאנשים נורמטיבים ככל יכולתם,
זה לא רק עניין של איכות חיים אלא ממש פיקוח נפש.
 
 
צודק
18/04/2016 | 14:14
6
כיתת תקשורת באזור השרון- ט' ואילך
12/04/2016 | 16:25
75

מעוניינת לברר ולקבל המלצות על כיתות תקשורת מומלצות לגילאי 14 ומעלה באזור השרון (רעננה, כ"ס וצפונה)
תודה
נירה דיל
גיוס לצה"ל
09/04/2016 | 12:06
12
135
האם צה"ל מקבל מידע על אבחון ילדינו?
בתי קיבלה צו ראשון ואני תוהה האם זה צו "מיוחד" או רגיל כמו כולם.
בתי בתפקוד גבוה מאד, תלמידה מצטיינת בכיתה רגילה, בגרויות מלאות ומוגברות במדעים, חברתית-בסדר.

רוצים שתתגייס רגיל ולא תחת תווית של ASD.
מי עבר תהליך דומה ויכול לייעץ?
לאיזה ארגון (מלבד צה"ל..), אוכל לפנות לקבלת מידע בנושא?
רק אם המלש"ב או הוריו/ה מעבירים מידע לצה"ל
09/04/2016 | 12:23
89
הוא מקבל אותו.
 
במהלך קליטת ומיון המלש"ב, כבר בצו ראשון,
יש להגיש את כל המידע הרפואי,
זה כולל גם איבחונים.
מאד לא מומלץ לשקר או להעלים מידע.
איבחון על הספקטרום לא שולל אוטומטית שירות בצה"ל.
אם בתך רוצה להתגייס, אפשר לצרף לאיבחון מכתבים-
ממנה, מכם, ממחנכת כתתה, מגורם טיפולי אם יש כזה
שיעידו שיש לה מוטיבציה ויכולת לכך.
 
מידע נוסף- בקישורי הפורום (שבתוך לשונית 'כלים ומידע' בראש העמוד),
סעיף 'צה"ל' .
שלחתי לך מסר בפרטי :)
09/04/2016 | 18:41
24
הצבא לא מקבל מידע לכן זה צו 'רגיל' ביותר .
10/04/2016 | 10:05
9
76
אבל צבא זה מקום קשה וגיוס רגיל זה דבר קשה.
בגרויות ומקצועות מוגברים לא מנבאים שום דבר לגבי השירות בצבא.
מה הכוונה 'חברתית - בסדר' ? ואיך היא מתמודדת עם מצבי לחץ?
אם היא א"סית זה מה שהיא , זו לא תווית.
רצוי מאוד להעביר לצבא את כל האיבחונים והמסמכים , כי אם יקרה משהו בזמן השירות ולצבא לא יהיה כל המידע הרלוונטי הוא לא ייקח אחריות.
אם יש פטור משירות (זה פטור מטעמע בריאות) אפשר להתנדב.
ולדעתי האישית התנדבות יותר מתאימה לא"סים (הבן שלי שירת בהתנדבות 3 שנים)
צבא
10/04/2016 | 10:17
8
75
למי שמוכר בביטוח לאומי, הצבא כן מקבל מידע
לנו צורף לצו הראשון מכתב נלווה על המידע שקיבלו מביטוח לאומי
מתי זה היה?
10/04/2016 | 10:38
6
69
במשך שנים זה לא היה כך (בכורי למשל, בן 20, הצבא לא ידע עד שסיפרנו לו ).
שמעתי שלאחרונה היה שינוי
אבל מצד שני לפני כחצי שנה אלו"ט הזמינו את מי שרוצה פטור מצו ראשון (וגיוס)
להצטרף לרשימה שתועבר לצה"ל
(לבקשת ה , בן 16 וחצי, הוספתי אותו לרשימה) -
אם אכן בטל"א מעביר, לשם מה הרשימה הזאת?
כך שהנקודה הזאת עמומה...
אולי היתה תקופה קצרה שבטל"א העביר ואז חזר לנוהל הקודם, לא יודעת.
לכן שואלת- מתי קיבלתם את המכתב הנ"ל?
מסתבר שהם כן יודעים
10/04/2016 | 11:13
5
93
קיבלנו ביום ה' האחרון.
בשיחה עם ה לשכה נאמר שזה לא צו ראשון, אלא "שיחה עם קצין",
שמתנהלת במדור לבריאות הנפש. 

אנחנו בבעיה עצומה, היא כל כך גבוהה שאינה מודעת לאיבחון הרשמי שלה, היא כן מודעת לפירוט הלקויות שלה והן מטופלות עד כמה שהיא צריכה.
ומה אנחנו עושים עכשיו?!
הצבא מחליט עבורנו אם להציף את זה בפניה או לא? וכל זה בכיתה י'..
אנחנו אובדי עיצות ולא יודעים למי לפנות להתייעץ. 
הצבא הוא אבי כל הביורוקרטיות, אתם חושבים שהם מבינים מהן הדקויות של הספקטרום? 
הם מחליטים על השמה על סמך תיוג ותווית (וכן, זו המילה המדוייקת כשמגיעים למוסד הזה).
 
ממתי האבחנה ?
10/04/2016 | 13:28
2
75
כנראה עכשיו אין לכם ברירה ותצטרכו ליידע אותה.
וייתכן שהיא דווקא כן תהיה מרוצה שהיא חא 'אוסף לקויות'  אלא שיש שם רשמי לקשיים (וגם לחוזקות ) שלה.
ברגע שמפסיקים לפחד מ'תיוג' הכל נעשה קל יותר.
חוץ מזה הצבא נותן  מאוד בקלות פטור   לבנות . בת שלי קיבלה למרות שרצתה לשרת, לא מאובחנת כאספית אבל יש לה אוסף קשיים משלה. הקבן נתן לה פרופיל 45 והצבא נתן פטור על 'חוסר אפשרויות תעסוקה'. עם פטור כזה אי אפשר להתנדב  לצבא אלא רק לשירות לאומי. עם פרופיל 21 'בריאותי' אין שום  בעיה להתנדב לצבא.
המונח 'תיוג' יוצא מהנחה שמדובר במשהו שלילי
12/04/2016 | 13:26
1
42
שהרי כשמדובר במשהו חיובי, לא קוראים לזה 'תיוג'.
אם תופסים ומציגים את היות האדם א"ס כמשהו שאינו שלילי,
סוג של איפיון אנושי שכולל בתוכו אורות וצללים,
זה לא נחוה כתיוג ועשוי בהחלט להעצים ולתרום לבנאדם.
בפייסבוק למשל תיוג זה דבר חיובי.
13/04/2016 | 10:14
27
כשמתייגים אותך בתמונה סימן שמכירים בך 
ממליץ כן לוודא שכולם יודעים
10/04/2016 | 15:16
1
97
ז"א, בעיקר הצבא.
מנסיון אישי אין שום קשר קלוש בין החיים בתיכון לחיים בצבא. זו מערכת קרה ו"טיפשה" שמי שלא מתאים לה סובל...ורבים וטובים, גם כאלו ללא אף איבחון, אוכלים 5.56מ"מ כשהם לא מסוגלים יותר. הצבא מטאטא זאת מתחת לשטיח אבל חובה להבין את הסיכונים.
יתכן שיהיה לה קל ויתכן שלא אבל לדעתי היא חייבת להיכנס לזה בעיניים פקוחות ותוך ידיעה של הסביבה לגביה (וידיעה שלה).
כן||
12/04/2016 | 10:10
10
הבן שלי לא היה מוכר בביטוח לאומי לכן אין לי מושג בנוהלים .
10/04/2016 | 13:22
71
מה שכן בתי ספר וקופות חולים לא מעבירים כי אסור להם (פעם היו מעבירים).
מבקשת להתייעץ לגבי ילדה בת שלוש
09/04/2016 | 21:55
1
190
מבקשת להתייעץ לגבי ילדה בת שלוש
שאובחנה לאחרונה ASD- עם סיפטומים בינוניים בספקטרום האוטיסטי.
מעוניינת לדעת ולהיפגש לשיחה (אפשר בבית קפה) ולקבל הסברים (כרגע האינפורמציה שיש לי היא בעיקר מהאינטרנט)
על גן תקשורת לעומת גן רגיל, בחירה בשיטת התנהגות המלצה על מטפלים, קבוצות תמיכה ועוד...
אני גרה בהרצליה, רוצה וצריכה תמיכה והכוונה, ויכולה להגיע גם לאזור המרכז
תודה לכם
sigal2220@gmail.com
 
הגעת למקום הנכון
10/04/2016 | 08:29
110
אמנם השיחה כאן היא באמצעות המחשב
וגם הקפה וירטואלי
אבל האנשים אמיתיים לגמרי, וכך גם נסיון החיים שלהם
כהורים לילדים ובוגרים על הספקטרום ו/או כבוגרים על הספקטרום בעצמם.
גם המידע שתמצאי בקישורים אמיתי לגמרי
(הקישורים בתוך לשונית 'כלים ומידע' בראש העמוד.
אם לא תמצאי, אל תתביישי לשאול).
 
את מוזמנת לשאול כל מה שעולה בדעתך
ו/או פשוט לשפוך את הלב
 
מחפשת מידע בנוגע לסבים וסבתות לילדים עם אוטיזם
09/04/2016 | 20:23
1
106
היי,
האחיין שלי (שנתיים ו7 חודשים) אובחן לפני מס' חודשים כאוטיסט. אני מעוניינת למצוא קבוצת תמיכה או הרצאות או כל דבר שעשוי לסייע להורי (הסבא והסבתא), שקצת שבורים מאז הבשורה, באיזור נתניה והמרכז. חיפשתי דרך אלו"ט והקבוצה כבר יצאה לדרך ולא ידוע מתי תיפתח עוד קבוצה.
אשמח למידע.
stavsteve@gmail.com
תודה!
שלום לך
10/04/2016 | 08:18
64
כדאי לבדוק בבית לורן
 
אולי באיזי שפירא
 
יש גם קבוצות במכוני טיפול פרטיים.
 
ואולי משהו שהוא מעבר לקבוצת תמיכה בלבד יעניין אותם
 
 
חידוש זכאות בבט"ל
08/04/2016 | 13:41
1
77
שלום רב,

בני בן 6 בקרוב ובעוד מספר חודשים תסתיים תקופת זכאותו לקיצבת ביטוח לאומי. הוא אובחן מזה כ-4 שנים על-פי DSM4 ורמת התפקוד שלו נחשבת לגבוהה. כשתסתיים תקופת הזכאות, מה תהיינה המשמעויות עבורו מלבד הפסקת הקיצבה, האם לא יהיה זכאי למשל, לסייעת צמודה בבית הספר ולסל הטיפולים שהוא מקבל כיום?

הבנו שיש לערוך אבחון חוזר על מנמת לחדש את הזכאותף אבל פסיכולוגית המטפלת בו אמרה לנו כי אין צורך לבצע אבחון חוזר וכי ניתן להסתפק בהגשת מסמכים רפואיים לבט"ל מטעם רופאת ילדים התפתחותית או נוירולוג, המעידים על היותו על רצף האוטיזם.

אשמח לקבל פרטים מהורים לילדים בספקטרום שעברו לאחרונה את התהליך הזה בגילאי 6-7. האם נדרש מכם לעבור אבחון חוזר או שהיה די בהגשת המסמכים הרפואיים?


אם תגישו אישור רפואי שבנכם על הספקטרום, הזכאות לא תפסק
08/04/2016 | 16:19
56
גם שאר הזכויות מובטחות לו.
לגבי טיפולים- אם הוא מוכר בקופ"ח כילד על הספקטרום, אין לכם מה לדאוג.
אכן אין צורך באיבחון מלא חוזר בועדה רפואית חוזרת של בטל"א.
"אם הבן שלך היה בחיים הוא היה מתבייש בך"
07/04/2016 | 06:50
8
213
http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1...


זו התשובה של אלו"ט לאב שבנו נפטר כתוצאה מהרשלנות של עובדיה.
למרות שהאתר איפשר לי לקרוא רק את התחלת הכתבה, זה הספיק
07/04/2016 | 08:15
7
101
האם מתבצעת איזושהי חקירה לבירור נסיבות מותו של הבן?
כן
07/04/2016 | 17:25
6
90
על פניו המצב ברור, הבן אדם נוטה לשתות בלי הפסקה, מאפיין אוטיסטי ידוע, הצוות היה מודע לבעייה, ועדיין זה קרה, הבן אדם טבע ומת.
 
מה הם מצפים ? שזה יעבור ללא בירור וחקירה, ללא כעס של ההורה שאהב אותו ?
polydipsia in autistic children
07/04/2016 | 17:30
82
נכון
08/04/2016 | 00:44
2
59
מצד שני שמירה על כבוד המוסד והמוניטין לעתים על חשבון לקיחת אחריות היא מאפיין נט"י ידוע
 
אני לא חושב שהצוות היה מודע לבעייה, הוא היה מודע לכך שהוא שותה מים אבל לא היה מודע לכך שהמים יכולים להרוג אותו וזאת גם בעייה שאין מספיק הסבר על כל חניך וחניך בהוסטל והנחיות לגבי "איך לעבוד איתו".
"יהיה בסדר" - מאפיין נט"י ידוע
 
הילד מת ועלוט יוצאים ואומרים "טוב, לא התכוונו, אהבנו אותו" והם באמת לא התכוונו ואולי באמת אהבו אותו במילים (איזה חמוד וכה') אבל מאפיין נט"י נוסף הוא התקשות בחיבור בין מילים למעשים, אם אמרתי משהו אז זה כנראה נכון
 
לכל הנט"ים באשר הם ההודעה נכתבה קצת באופן סרקסטי, אני כן חושב שיש בה מהנכון בהקשר של המהות הנט"ית ולא בהקשר של נט"ים ספציפיים
ידעו וידעו שזה הורג, זו בעייה ידועה ומתועדת בספרות המקצועית.
08/04/2016 | 07:37
1
83
אני דווקא לא כל כך מזועזע שזה קרה, באמת שאי אפשר להשגיח על בן אדם 24/7 ובוודאי שקשה מאוד להשגיח על אוטיסט,
זו התגובה שנראתה לי תמוהה.
אפשר להשגיח על בן אדם 24/7 אם רוצים.
10/04/2016 | 10:09
43
הרי עושים את זה עם תינוקות.
גם אפשר למנוע גישה לשתיה (כנ"ל , כמו שמונעים מילדים גישה לדברים מסוכנים).
הבעיה שהדברים האפשריים  האלה דורשים מאמץ וזה כנראה מה שחסר במוסדות.
מכירה את הנטיה, אצל ה זה היה בילדות המוקדמת
08/04/2016 | 10:32
1
84
אם כי לא ברמה כזאת, זה לא סיכן אותו, פשוט שמנו לב שהוא שתה המוווון מיים.
 
טוב שחוקרים.
קורה גם שאנשים מתים במוסדות, העניין לא נחקר ואיש לא נותן את הדין.
לבי עם האב והמשפחה.
מכיר את זה גם מעצמי
08/04/2016 | 10:45
74
לפעמים אני פשוט מרגיש צמאון אין סופי ותשוקה עצומה למגע של מיים,
למדתי לעצור את עצמי בקושי ניכר.
 
בזמנו אפילו בדקו אם אין לי סכרת כי זה תסמין גם של המחלה הזאת אבל אין לי
 
בזמנו קראתי על האשה שאחראית להתקדמות המאוד משמעותית ביחס לאוטיסטים באנגליה וביתה האוטיסטית מתה בדיוק מאותה סיבה, ובגיל מבוגר.
 
 
הכרה בביטוח לאומי בגיל 7
06/04/2016 | 21:12
1
95
הבן שלי כיום בן 6.5, אובחן בגיל 2.7 וקיבלנו הכרה מביטוח לאומי
עד גיל 7. יש לנו גם אבחנה מגיל חמש וחודש.
האם לצורך חידוש ההכרה בביטוח לאומי יש צורך באבחון חדש או שנוכל להסתמך על האבחונים הקודמים?
 
איבחון תקף 3 שנים
07/04/2016 | 08:12
69
כך שהאיבחון מגיל 5 עדיין בתוקף.
לאחר מכן, באם תוזמנו מאוחר יותר לועדה חוזרת,
לא יהיה צורך באיבחון מלא חדש
אלא במכתב מרופא/ה שמאשר שהילד על הספקטרום.
שכר משלבת
06/04/2016 | 10:23
3
140
אנחנו מחפשים משלבת לבננו, מאובחן כ- PDD בתפקוד גבוה, שישולב בשנה הבאה בבית ספר רגיל בכיתה א'.
 
מדהים אותי שעוד לא פגשתי משלבת אחת שלא דורשת תשלום נוסף מההורים מעבר לשכר מהעירייה. במיוחד כשברור לשני הצדדים שהתשלום אסור.
מצד אחד אני מבין את המשלבות, שמקבלות שכר מינימום ואין תשלום על חגים וחופשות.
מצד שני, להורים יש כבר ים של הוצאות שקשורות בטיפולים בילד והמשלבת אמורה להיות מועסקת ע"י הרשות המקומית. המשלבת גם עוסקת בחלק גדול מהזמן בסיוע למורה בענייני הכיתה וביה"ס ולא רק לילד.
 
מעניין אותי לדעת האם קיים פה מישהו שלא משלם מכיסו למשלבת/סייעת??
כן
06/04/2016 | 12:27
96
שני הבנים שלי למדו בשילוב יחידני,
לשניהם היו משלבות מסורות וטובות
לאף אחת מהן לא הוספנו כסף, הן גם לא ביקשו.
אנחנו גם לא מצאנו אותן, הן שובצו ע"י מחלקת החינוך.
האם תהיו מוכנים לקבל משלבת שמחלקת החינוך תשבץ לכם?
זו חובתם, ואז יהיה לה יותר קשה לדרוש מכם תוספת כספית.
 
אצלנו גם אין מניעה, יש אפילו עידוד, לשמירת קשר רציף
בין המשלבת להורים.
שמעתי מהורים באזורים אחרים, שאצלם חל איסור על קשר ישיר כזה.
 
סוגיית המשלבות היא אכן סוגיה כאובה.
להן ולנו אינטרס שהן יוכרו כעובדות משרד החינוך,
לא הרשויות המקומיות כמו עכשיו,
יקבלו הכשרה ותנאי העסקה בהתאם.
אבל מי שצריך להשקיע בילדינו
מעדיף לחסוך תקציב בנקודה הזאת
גם עם לטווח ארוך המחיר יהיה גבוה יותר.
 
בינתיים, יש אזורים בארץ בהם הרשויות מעלימות עין
ביודען שכסף עובר מתחת לשולחן
ויש אזורים בהם זה לא קורה.
את לא אמורה לחפש משלבת...
06/04/2016 | 16:55
106
הרי את לא מחפשת ומרעיינת מורה לכיתה א', לא מורה לאמנות או מוזיקה, ולא מנקה או אב בית.
משלבת היא חלק מסגל בית הספר לכל דבר.
אם את מחפשת משלבת ואם משלבת מחפשת משרה דרך הורים, ברור לשני צדדים שמדובר באיש מקצוע פרטי בתוך בית ספר ציבורי. ועל זה בדיוק התשלום.
אני לא משלמת
21/04/2016 | 00:06
18
אבל גם לא מצאתי אותה.קיבלתי מעירייה.היא ממשיכה באותו בית הספר כאשר לפני בני הייתה עם ילד שסיים את יסודי.אולי מהם קיבלה תוספת?אולי מאוכזבת?אין לי מושג.
יום עצמאות אחר
03/04/2016 | 14:36
1
149
ארגון בזכות פעל רבות לשינוי חוק האפוטרופסות שפגע בזכויות הפרט של רבים.
לאחרונה עבר השינוי בחוק
"התיקון מהווה רפורמה של ממש לחוק וכולל כמה שינויים דרמטיים:
-הכרה בתמיכה בקבלת החלטות
-הכרה בייפוי כוח מתמשך
-ביטול המונח חסוי
-צמצום המקרים בהם ימונה אפוטרופוס למקרים בהם הדבר הכרחי כדי למנוע פגיעה באדם וכאשר אין אמצעי מגביל פחות
-ביטול האפשרות למנות אפוטרופוס כללי ללא פירוט העניינים שתחת סמכותו
-הגדרת הרצון של האדם כעקרון מנחה בשיקול הדעת של האפוטרופוס
-הגדרת זכויות לאנשים תחת אפוטרופסות כגון הזכות לקבלת מידע מהאפוטרופוס, הזכות לעצמאות והזכות לפרטיות
-הגדרת הזכות לייצוג על ידי הסיוע המשפטי במקרים של החלטות רפואיות
-הגבלת היכולת של האפוטרופוס לכפות החלטה בנושאים מהותיים."
 
והנה סיפורו של מתן, אספי צעיר, שהצליח להשתחרר מתהליך האפוטרופסות
 
סוגיית האפוטרופסות, היא סוגיה קשה,
06/04/2016 | 12:32
46
הורים לילדים צעירים בד"כ מעדיפים להדחיק אותה.
אבל נראה לי ששווה לחשוב עליה
הזדמנות לקבל טיפול מתקדם באוטיזם ללא תשלום
05/04/2016 | 22:35
134

לצורך למידה והטמעה של טיפול באוטיזם לפי שיטת Pivotal response treatment, דרושות משפחות לילדים עד גיל ארבע שנים. הטיפול ללא תשלום.
 
בשלב זה יתקבלו לטיפול ילדים עד גיל ארבע שנים. הטיפול יתקיים בבתי המשפחות. תינתן עדיפות למשפחות המתגוררות בבקעת אונו והסביבה.

המטפל הינו פסיכולוג.
 
Pivotal Response Treatment הינה שיטת טיפול ותיקה באוטיזם. היא פותחה ע"י בני הזוג ד"ר רוברט ולין קואגל (Drs. Robert and Lynn Koegel), אשר מנהלים כיום את מרכז קואגל לאוטיזם באוניברסיטת קליפורניה, סנטה ברברה. במשך למעלה משלושים שנה בני הזוג מטפלים וחוקרים את תחום האוטיזם.
 
טיפול זה מגובה במחקרים רבים אשר הציגו את יעילותו. ניתן לקרוא אודות עקרונות השיטה וכן מידע על בני הזוג קואגל וצוות המרכז באתר האינטרנט האוניברסיטאי של מרכז קואגל, וכן באתר הזה. אתר האינטרנט הישראלי נמצא בשלבי הקמה.
 
הורים המעוניינים להירשם, או לקבל מידע נוסף מוזמנים ליצור קשר דרך הפורום, בטלפון: 03-6242739, או במייל alon@kpmt.co.il .
 
תודה,
אלון בבצ'וק
 
חם בפורומים של תפוז
מסגרת החינוך שמתאימה לילדיך
מסגרת החינוך שמתאימה...
אז איך עושים את זה בצורה נכונה? ועל מה חשוב לשים...
מסגרת החינוך שמתאימה לילדיך
מסגרת החינוך שמתאימה...
אז איך עושים את זה בצורה נכונה? ועל מה חשוב לשים...
אירוח בנושא חיסכון פנסיוני
אירוח בנושא חיסכון...
מה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לשפר את מצבנו...
אירוח בנושא חיסכון פנסיוני
אירוח בנושא חיסכון...
מה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לשפר את מצבנו...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ