לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1561615,616 עוקבים אודות עסקים

פורום אוטיזם, אספרגר ו-PDD

<div>גולשים יקרים שלום, וברוכים הבאים לפורום "אוטיזם ואספרגר". הפורום שלנו מיועד לכל מי שקשור לספקטרום האוטיסטי -הורים, משפחות,אוטיסטים בוגרים ומטפלים. בפורום משתתפים הורים לילדים בספקטרום האוטיסטי בכל רמות התפקוד. מטרת הפורום היא להיות לבית, מקום תמיכה, מרכז מידע ואתר שיחה לכל ההורים והמשפחות, מטפלים ואנשי הספקטרום עצמם. אנחנו מזמינים את כל המעוניינים לחלוק את חוויותיהם, רגשותיהם, שאלותיהם ודעותיהם, בנושאים השונים המעסיקים אותם בתחום זה. נבקש מכולכם לקרוא את תקנון הפורום ולהקפיד לנהוג על פיו, על מנת שהמקום יהיה נעים לכולם. גלישה נעימה מור ושלומית</div>

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אוטיזם, אספרגר ו-PDD

<div>גולשים יקרים שלום, וברוכים הבאים לפורום "אוטיזם ואספרגר". הפורום שלנו מיועד לכל מי שקשור לספקטרום האוטיסטי -הורים, משפחות,אוטיסטים בוגרים ומטפלים. בפורום משתתפים הורים לילדים בספקטרום האוטיסטי בכל רמות התפקוד. מטרת הפורום היא להיות לבית, מקום תמיכה, מרכז מידע ואתר שיחה לכל ההורים והמשפחות, מטפלים ואנשי הספקטרום עצמם. אנחנו מזמינים את כל המעוניינים לחלוק את חוויותיהם, רגשותיהם, שאלותיהם ודעותיהם, בנושאים השונים המעסיקים אותם בתחום זה. נבקש מכולכם לקרוא את תקנון הפורום ולהקפיד לנהוג על פיו, על מנת שהמקום יהיה נעים לכולם. גלישה נעימה מור ושלומית</div>
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

לצפיה ב-'נתי, זו לא עזרה להורים'
נתי, זו לא עזרה להורים
21/02/2018 | 10:16
14
179
לתת להורים מה שהם רוצים לשמוע זה לא בהכרח לעזור להם, 
לא תמיד האמת זהה רק לדרך הקלה והנעימה לאוזן.
 
לשונות האוטיסטית כמו גם לעבודה היא מתבטאת כקושי מטורף יש סיבות מאוד עמוקות ומורכבות,
כשאתה אומר להורה "תראה הילד שלך יכול להצליח והוא חכם ויפה ובלא בלא  בלא" אתה לא עוזר אלא מפריע.
 
צריך לשים לב ולחקור מה שאין מצב שמישהו מהמטפלים או המאבחנים או אנשי האקדמיה אי פעם יראה,
את הדברים שרק אתה, אוטיסט, יכול לראות ולהבין.

כי לא, ביתי אינה "חברתית", ממש לא, היא חברתית כמו שאוטיסטים חברתיים, בצורה עמוקה ורגישה ולא רק כפוזה כמו שנהוג בחברה הנורמטיבית,
ואם היא לא נושכת את עצמה וקורעת לעצמה את הצורה כמו הרבה אחרים זה רק בגלל שהיא מקבלת תמיכה מלאה ברגישותה ובעדינותה ובשונותה,
כי צריך להבין שלמשל יחסי הורים ילדים, ובוודאי בהקשר האוטיסטי, זה הדבר הכי מורכב ועמוק בעולם, ולא במקרה השונות האוטיסטית כל כך קשורה לרגישות לקולות וצלילים, ומה שקורה זה כשבוודאי לאוטיסט קולו של ההורה אינו חיצוני אלא פנימי ממש כקולו ( אוטיסטים הם הדדיים אבסולוטית, בוודאי מול הקרובים להם ביותר), וכשהוא נאלץ להכיל מילדותו קול שכמוהו כקולו אבל מדבר בניגוד מוחלט לצרכיו ויכולתו ורגישותו, ברור שהוא יכנס לשיתוק של שנאה עצמית ויפנה אלימות כלפי עצמו.
 
אנה, כמו הורים אחרים, טוענת שכהורה האוהב את הילד היא לא רוצה שהילד יסבול, וכיוון שהחברה שונאת שונות, בין אם מינית, מגדרית, או ניורולוגית, אז אין ברירה אלא לגמור על הילד, למענו.
אז לא,
גם כאן, רגישות חברתית מהותית במקום רק פוזאית כמו שנהוג אצל הפסאודו נורמלים תדע לקשור בין אהבה ומחוייבות לילד לאהבה ולמחוייבות לחברה כולה, ולא, זה לא הקרבה או שימוש בילד לשם קידום מטרות חברתיות אלא פעולה למענו דרך הבנה של החיבור בין הפרט לחברה,
כך שכל ילד המקבל תמיכה בזהותו כפי שהיא פותח עוד מרחב לעוד אין סוף ילדים שונים אחרים, מה שגם מקדם את סיכוייו לחיות וליצור ולאהוב בחברה שמקבלת אותו כפי יופיו,
והוא יפה, לאללה.
 
כשהורים הורגים את האוטיזם בילד שלהם הם הורגים גם את ילדתי,
את עתידה, את יופיה חכמתה ורגישותה, הגאונית לגמרי.
 
כי זה לא שיש לי ולהורים שפויים ברירה, גם אני משלם אלפי שקלים בחודש כדי שמערכת החינוך תהרוס לי את הילדה, כי לדעתי היא חייבת לצאת מהבית, אלא שבדיוק בגלל זה כל כך מדאיג אותי מה שמשתולל בחוץ.
אני רואה אותה חוזרת ממערכת החינוך טעונה בתחרותיות ואלימות אבל מהר מאוד היא חוזרת להיות היצור המקסים שהיא, כי זה טיבה, ודי בזה שהיא מעט מרגישה שמישהו רואה את זה בשביל שתשמח להיות היא במקום מפלצת נורמטיבית כפי שהמימסד הפדגוגי-אקדמי כופה על כולם להיות.
 
 
לצפיה ב-'אתה זוכר שהיית פותר אינפי' כמובן מאליו ? מיידית ?'
אתה זוכר שהיית פותר אינפי' כמובן מאליו ? מיידית ?
21/02/2018 | 10:30
12
90
הטיפוס המוצלח והאהוד והמצליח שמתעלל בסביבתו הקרובה והרחוקה לכל תשואות הסביבה כי שאפתנות אטומה והישגיות המתנגשת חזיתית עם אנושיות ורגישות בין אישית היא הכלל לעולם לא יבין איך ולמה ומה זה אומר חוויה מדעית, אמנותית, שלא ממוסגרת לסטאטוס חברתי-מעמדי-כלכלי אלא דווקא אינטגרטיבית ובצורה שאין ספונטנית ממנה למרחב הבין אישי,רגש כשכל, גוף כנפש צריכה בדיוק את הסביבה שהנורמה נשבעת להכחיד.
 
אז זה לא עוזר שאתה אומר להורה תראה הילד שלך יכול להצליח, הוא חכם ויפה, גאווה חלולה זה לנ"ט, לאוטיסטים זה מוות, וכשאתה מבין את זה אתה מבין למה האוטיסט ידבר על דינוזאורים דווקא במפגש חברתי ובין אישי במקום להשאיר את זה לעיסוקו האקדמי,
מה שמטומטמי המקצוע לכן יזהו כחוסר כלקות חברתית,
האדם הנורמטיבי לא מסוגל להבין למה וכמה ומה זה אומר שילוב של חכמה עמוקה, של ידע, במגע בין אישי, בשבילו הדברים נפרדים,
ידע וחכמה זה בשביל גאוווה ופרנסה ומעמד והבין אישי זה בשביל פוצי מוצי קיטשי יבבני תלותי.
אוטיזם מגלם זהות, מסגרת, ששוברת את החרא הזה, ולכן הוא בלתי נסבל גם לנורמה ובעיקר לאקדמיה ולמערכת החינוך ובוודאי להורים שחווים את כל מה שמחבר את האוטיסט לאחר ולמציאות כניתוק,
וכיוון שמה שמחבר את האוטיסט זה הדדיות מלאה לזולתו הוא מפנים גם את כל מה שהכי נורא בתחושות הסביבה לתוכו,
ואז זה אלימות עצמית ושיתוק,
שזה הכי נורא בדיוק בגלל שכל זה עומד בסמיכות אין סופית לאהבה ממש עמוקה.
 
אני רואה את זה גם בוויכוחים עם אנשי מדע וטכנולוגיה, סביב האפשרות לפיתוח שפה, שהם לא מסוגלים בכלל לחלוק ולשוחח כי שפה בשבילם זה משהו להתגאות בו, סמל מעמדי, כלי הישרדותי, ובדיוק בגלל זה הם לא יודעים לחבר את כל השפות למשמעות אחת, כמו שאתה נוטה לעשות כשאתה מדבר מדע אמנותית ואמנות מדעית.
 
אז כאן אנחנו מפסידים, את הכל, ועל זה צריך להתעקש, להצליח כמו נ"ט זה להפסיד את הכל, את כל היופי לסיוט שאין גהנומי ממנו,
להם זה עובד,
את האוטיסט זה יהרוג, במקום, גם אם נדמה לו שלא
 
לצפיה ב-'נכון אתה צודק'
נכון אתה צודק
21/02/2018 | 12:22
11
30
הדרך לימוד שלנו שונה אבל אני באופן אישי לא מנסה לומר להורים שהילד יצליח במסלול המוכר אלא שיכול לתקשר עם העולם כמו דאני ואייל שחל עושים ,  זה נועד לתת תקווה שיש סיכוי שהילד הלא מדבר שלהם כן יתקשר איתם ואני תמיד טוען שזה יקרה רק בתנאי שיקבלו אותו וינסו להבין אותו מה שכמובן לא קורה בעיני זה עצוב אבל ככה זה אני נגד נירמול נגד כדורים נגד שיטות חינוך נוקשות בעד חינוך הדדי ודיאלוגי הדעות שלי ושלך מאוד מסוכרנות כידוע לך אבל יש דברים שאני חולק עליך וזה בעיני טבעי . זהו עם הכל אני מסכים ובעיני אני אבדתי את היכולת לפצור אינפי כי אבדתי תאמון בעולם באנשים וכך גם בעצמי שאתה מדוככ למוות תלא יכול לעשות כלום חוץ מלחשוב על הסוף לא התאבדות דווקא אלא דעיכה לכן גם לא כותב כבר כמעת כל היום יושן ובמיטה .
לצפיה ב-'אין הבנה לחיבור בין שכל ורגש בגלל זה'
אין הבנה לחיבור בין שכל ורגש בגלל זה
21/02/2018 | 14:02
10
35
דווקא המקום והסיבה שיכולה להביא לתוצאות הכי גאוניות, יפות ויצירתיות, החיבור בין השכלי לרגשי, כמובן שיהיה הכי רגיש לכל מה שהכי מעוות בסביבה ובמשפחה, והתוצאה היא טרגדיה.
 
ולא הבנתי למה לאנשים כל כך חשוב שיקראו להם אבא אמא, נשמע לי כמו עוד ביטוי של אגו נפוח
לצפיה ב-'גם לי לא'
גם לי לא
21/02/2018 | 14:27
1
20
לא ברור לי אני בדרך כלל אומר אבל זה על אוטומט כי ככה לימדו אותי אבל אין לי לזה ערך ממש , אולי האבא הוא הרצון שהיה חיבור טקסי מילולי רגשי בין הנולד למילד מעין מסטיקה כזו של בורא נברא כמובן שזה  גם הררכי ודיקטטורי אפילו וילדים אוכלים אותה כל הזמן בגלל זה לא רק אסים אלא בכלל בעיני זה די שולי אבל יכול להבין את הצורך .
לצפיה ב-'כמובן'
כמובן
21/02/2018 | 16:17
15
לא רק אוטיסט אלא כל אדם שהוא קצת רגיש יתייחס למציאות לא פחות מלמוסכמה, אבל הנ"ט זקוקים למוסכם, לנהוג, למקובל, כאוויר לנשימה.
 
ילדתי לפעמים קוראת לי בשמי ולפעמים "אבא", לא זוכר שזה אי פעם הפריע לי, אם כבר להפך, זה מראה שהיא רואה אותי קודם כל כאדם ולא כמישהו שמתקיים כפונקציה.
הנ"ט שונאים כל מה שמבטא פתיחות ואהבה, זה הכי מפחיד אותם.
 
אגב
גם זה קשור לקיום מותנה תפקיד, תפקוד, כי "אבא","אמא", זה תואר בעל משמעות חברתית, משהו שאמור להשרות כבוד, להציג אותך כאדם בעל נפח, משמעות, אדם כמו שצריך, הילד אמור להעניק לך משמעות שאתה בעצמך לא מסוגל להשיג, וזה שם עליו משקל הכי מכביד.
והוא לומד מהר מאוד שלמה שהוא מרגיש אין שום משמעות, מה ששם אותו במקום הכי פגיע, במיוחד אם הוא אוטיסט, אז גם כאן הנסיון להבטיח לו עתיד ללא סבל מבטיח לא עתיד שכולו סבל.
 
לצפיה ב-'לא הבנתי'
לא הבנתי
21/02/2018 | 14:32
16
בגלל מה שאני מנסה לעשות אין חיבור גוף נפש ?  אבל אתה בעצמך אמרת שאוטיסט יפה וצריך להאיר למה הוא לא לקוי אז במזה זה שונה ?
לצפיה ב-'אני לא חושבת שזה אגו בהכרח'
אני לא חושבת שזה אגו בהכרח
22/02/2018 | 04:22
6
27
אבא שלי לא אגואיסט במובן המקובל , 
ועדין אפילו כשרשמתי את עבודת השורשים שלי ומתחת לתמונתו רשמתי 
י' ב' (השם שלו) , 
הוא שאל בקול פגוע ותמה למה לא רשמתי את שמו? . 
 
לא ממש עזר שהסברתי לו שאף אחד חוץ ממני וממנו שקורא את העבודה לא יודע שהוא אבא שלי , הוא הסתובב מסביב עם פרצוף מודאג, אחר כך המשכנו על העבודה והוא שוב עבר על העבודה והרים אותה ושאל למה רשום י' ב' ולא אבא, ושוב הסברתי לו ושוב זה חזר. בסוף שיניתי את הכיתוב :
"אבא ואני". 
 
אין לי ספק שהוא לא עשה את זה ממקום כוחני או פוזאיסטי- 
אני די משוכנעת שהוא תופס את תפקידו כאבא של, 
ואותי או את אחותי כילדות קטנות 
(מה שמסביר אולי את ההבדל בין הבת שלך לאחותי כבר עכשיו כי היא הרי קוראת לך אריה גם בין היתר).

אני לא בטוחה למה זה ככה- אבל הוא ממש לא עושה את זה מתפיסה של "לכבד" את ההורה,אני פשוט לא חושבת שהוא מבין עוד מצב ביחס לבנות שלו שבו הוא לא הורה- יקום כלשהו כזה. 
 
אבל אולי אני טועה...
בכל מקרה בהתחשב בזה שאבא שלי הכי רחוק מלהבין "סמכות" בצורה המקובלת ולפעמים עיוור לה זה נראה לי ככה. נתקלתי גם באנשים שכואבים מאוד את זה שילדיהם מכנים אותם בשמם הפרטי- ואחת רשמה פעם בכאב :
"לעולם לא לשמוע אותו קורא לי אמא" וגם אמא שלי הגיבה ככה כשהייתי ילדה וסירבתי לקרוא לה אלא בשמה הפרטי.
 
אני חושבת בכל מקרה שיש פה יותר מאשר  אגו.
 
לצפיה ב-'זה אגו, נטו'
זה אגו, נטו
22/02/2018 | 06:14
5
28
הזיהוי של העצמי עם תפקיד, תפישת המשמעות כנשענת על משקל ההזדהות עם תפקיד, מעמד, על כל נגזרותיו, המסורתיות, שמעניקות נפח מסויים.
הבעייה שכל זה טוב ויפה וחברתי ותרבותי נורא עד שמגיעים לבעיה הכי קשה והכי חשובה,
בעייתי הקירבה, הקשר, האנושי, ואז מתברר שבדיוק זה עוצר את התנועה בדיוק במקום ובזמן שהכי צריך לה,
מה שגם הכי מתבטא בשפה כמובן, כמו בדרך שבה אנשים משיייכים מרחב לתפקיד, שזה מה שקובע מי אמור לעצור ואיפה ולמי מותר לזוז, ואיך, ומתי,
בקיצור היררכיה, מכת מוות ליצירתיות וליופי.
 
והקטע כאן זה לא ביטול התפקיד, ממש לא, הרי דברים הם גם תפקיד, הקטע כאן זה גמישות, לדעת שרגע אחד אתה יכול להיות תפקיד ורגע אחר לא, יחסי תואר-פועל גמישים.
 
גם ביתי קוראת לי "אבא" המון פעמים, והמון פעמים היא קוראת לי בשמי, זה כל היופי שהמסה שלי, משמעותי לה, זהותי, משתנה לה וביחס איתה בהתאם, שפעם אני סובייקט ופעם אובייקט, תנועה, חיים, והרי כולם עושים את זה בלא הכי, אז ההבדל הוא בכוונה, ששם בתנועה את יכולה לזהות מי עושה את זה בגלל שבעצם לא אכפת לו ממך בכלל ומי עושה את זה כי בעצם הכי אכפת לו ממך,
זו המוזיקה שמבדילה בין אדם טוב ורע,
שכולם עושים אותם דברים בדיוק ההבדל היחיד הוא בתזמון, בבחירה, ומי שתמיד נשען רק על התואר הוא סתם אדם מת לגמרי, אדם שלא שואל, שלא חושב, שלא יוצר אלא רק מציית, שזה אולי אפילו יותר רע מלהיות סתם אדם רע כמו כולם.
לצפיה ב-'אבא/אמא זה לא רק תפקיד'
אבא/אמא זה לא רק תפקיד
22/02/2018 | 08:02
4
47
זה גם איפיון של קשר
סוג של חיבור
אינטימיות ואמון
שאין כמותם עם שום אדם אחר.
 
שמות יש לכולם, וכולם קוראים לבנאדם בשמו
אבא/אמא יש בד"כ רק אחד/אחת
(יש משפחות עם שני/שתי אבות/אמהות, זה עניין אחר)
ורק ילדיו קוראים כך לבנאדם.
לצפיה ב-'תפקיד זה אפיון של קשר, ולהפך'
תפקיד זה אפיון של קשר, ולהפך
22/02/2018 | 09:35
24
שזו אחת הסיבות שאנשים כל כך דלוקים על תפקידים ויעשו הכל בשביל להאחז בהם (אפרופו השחיתות שמשתוללת במדינה הזאת כמובן מאליו),
וכנראה שלא במקרה לזהות מורכבת יותר, זו החשה וצריכה קשר שמבטא את האדם, את העולם, כשלם, יש לכן בעיות "תפקוד" (בדיוק בגלל זה אלוהי האדם, אנשי הDSM, רואים בתפקוד חזות כל).
 
ובוודאי, חלק מהעניין זה היוקרה המזוייפת של האגו הנפוח, רק אני, רק לי קוראים אבא, אמא, יחוד שכמו כל דבר כוזב מבוסס על שלילה האחר ולכן גם האינטימיות והאמון במצב זה הם חלולים, כוזבים, ומזוייפים לחלוטין.
 
משער שאוטיסטים המסוגלים וצריכים לחוות אמון ואמון ואינטימיות מהותית ולכן גם נוטים לקרוא לדברים בשמם וכפי שהם לא משחקים גם במשחק החברתי תרבותי המדכא הזה.
 
ואגלה לך עוד סוד, זה שאנשים נשואים, והם נקראים ונחשבים ומסומנים כבעל ואשה לא מבטיח שיש ביניהם אינטימיות וחיבור עמוק, זה נשמע משוגע מה ?
 
דווקא מי שרגיש לאינטימיות ויחוד אמיתי יודע ששם זה רק שם, גם, כמו שגם שייקספיר ניסח כל כך יפה וכמו שגם אפילו ילדה בת חמש כמו ילדתי יודעת לתאר ולהסביר לי כל כך יפה,
ואפתיע אותך שוב, יש בינינו אמון ואינטימיות ויחסים רגישים להפליא ולהחריד למרות וכאמור לדעתי אפילו דווקא בגלל שהיא לא תמיד קוראת לי "אבא".
 
אז אוטיזם זה שונות שפתית תקשורתית גם בגלל זה, אולי, ולדעתי אפילו כנראה, ואני אוהב את זה, וחלק מהיסורים הנוראים שהסביבה הנורמטיבית משיתה על האוטיסטים, ובצורה שעושה גם להם וגם לאהבה עוול נורא, זה הדבקות שאין שטחית ממנה בתבניות כוזבות וחלולות שמבטאת האחזות אוטומטית, אטומה, חסרת יצירתיות ורגישות מהותית, במוסכמות שפתיות שללא איתגורן המתמיד, חקירתן, בוודאי שאין לא אינטימיות ולא אמון ולא שום ייחוד ובוודאי ובוודאי שגם לא אהבה.
 
לצפיה ב-'כולם מיוחדים, אגב, גם אלה שאין להם שם בכלל, אולי הכי'
כולם מיוחדים, אגב, גם אלה שאין להם שם בכלל, אולי הכי
22/02/2018 | 09:37
9
לצפיה ב-'זה קושר גם ליחס האופייני לסמכויות'
זה קושר גם ליחס האופייני לסמכויות
22/02/2018 | 10:56
1
16

שבעוד שברוב המקרים האדם הנורמטיבי ינקוש בעקביו ויצדיע מול כל ליצן המתהדר בתואר וסמכות האספי ישאל למה, ירצה לברר את הדברים גם מחוץ להקשר ההיררכי שלו ורק לו כל הנ"ט סוגדים, מה שגם מוביל למצב שאין הזוי ממנו שבו כל ההורים סוגדים לאנשים כמו דיצה הקציצה המפליצה משנה המתארת את כל האוטיסטים כגושי בשר חסרי רגש ותפישה ומחכים חודשים ושנים בתור כדי לשלם סכומים הזויים כדי שהיא ובעלי מקצוע אחרים יהרסו להם את הילדים לצמיתות תוך התעלמות טוטאלי מכל מה שהאוטיסטים עצמם מנסים להגיד,
אכן אינטימיות למופת, ממש קשר הורי שחבל על הזמן, חחחחחחחחחחחחח.
ומאותה סיבה את ושכמותך לעולם לא ימחקו מסרים ודעות הכי מזעזעות כי אלה עטופות בשפה הכי יפה בעוד שאת הכעס על היאוש והחרדה הנגרמים מהמידה שבה הדעות האלה מושלות בכיפה את תמחקי מייד כי מה לעשות שאנשים כועסים גם בשפה לא הכי יפה.
אז הכל חיצוני בעולם הנורמטיבי, אין פנימי, הכל ברמת הכותרת, במה שמוצג לראווה, אז למה שהאוטיסט ידבר בכלל, עם מי ? 
כמו שנתי כתב אין בכלל עם מי לדבר, לקות תקשורתית אעלק, הסיפורים שהנ"ט מספרים לעצמם, למות, מצחוק, ולא רק ממנו.
דווקא המרחק מהכותרת מאפשר קשר עמוק ועשיר יותר, למשל אנשים כמו נתי וכמו אוטיסטים אחרים וכמוני מחליפים צורות במהירות מסחררת, וזה מתרחש בנו בדיוק בגלל שאנחנו לא נתפשים על תיאור מוסכם של המציאות אלא נעים בה דרך חקירתה, גוף ונפש כאחד,
ולא,
זה לא מפריע לקשר אינטימי ועמוק ויחודי אלא בדיוק להפך,
כי למשל לא במקרה אוטיסטים כל כך צמודים למוזיקלי, למשחקי מילים וקצב, ובכלל,
כי ילדתי אולי לא תקרא לי "אבא" אבל אנחנו כל הזמן כותבים שירים ביחד, על כל דבר, כל דבר בעולם מתחרז לנו, איש מוזר שיושב על הספסל מייד הופך למילים ומנגינה,
וזה מתרחש בדיוק בגלל שבשבילה אני לא רק "אבא" אל כל דבר ושום דבר,
אז אני חוזר ומציע ,גם כאן, יחס, גישה, רגישות, ומחשבה שלא פוסלת על הסף כל דבר רק בגלל שהוא אחר כמקולקל אלא פתוחה אל יופיו דווקא בגלל שהוא כזה,
שהוא נע גם אל מחוץ לשפה, בעדה.

אבל אין מצב, צבא של מטפלות תקשורת יעשו מכה יפה מאוד מלהכות את הילד למוות, כי כולם דואגים לעתידו ולכן אין דבר יותר חשוב מלשלול ממנו את שפתו, את יצירתיותו, את אהבתו.

את יכולה למחוק, ואת תמחקי, אבל האמת תנצח אפילו את הנורמה, לצערך
 
 
לצפיה ב-'זה נכון וזה כך בכל מקום'
זה נכון וזה כך בכל מקום
22/02/2018 | 16:45
18
רואים רק את המקובל רק את הסד שנקבע בעת הזו ולא חושבים על צורות שונות של חברה או היבט אישי ,  בעיני אתה צודק אמירת אבא זה בגלל סמכות אבל גם אלה מעלה כאן דבר לא רע שגם אדם כמו אביה שבוא די אספי נוטה לזה ונבהל אז זה גם לא תופס רק אנשים סמכותיים אלא גם הדדים ביסודם , אני אישית לא חושב שזה היה משנה לי אם ילדי היה קורא לי בשני הפרטי או לא קורא לי בכלל אלא סתם מדבר וסבתא אומרת לי אל צקרא לי סבתא פשוט תדבר ככה אל תחזור על המיחה הזו כל הזמן והיא די אספית אבל לא לגמרי גם מאוד נטית בנוגע לשולמית זה ידוע היא מגינה על הורים כי הם בותבים יפה ואותי ואותך חוסמת  זה ממש מעצבן ..
לצפיה ב-'אני מסכים איתך אבל זה כואב'
אני מסכים איתך אבל זה כואב
21/02/2018 | 12:07
27
שבא עלי הורה וכל כך כך רוצה לשמוע ממני שיש סיכוי שבנו יוכל לתקשר איתו לומר לו אבא ואמא זה כל כך אלמנטרי וכל כך הם אבודים שאתה לא מבין אני כואב לי הלב ואני טוען כמוך דזה יקרה ברגע שיקבלו אותו ויתנו לו מקום והוא בודד כי אין בסביבה אגם כמהו והוא חייב חברה שמכילה אותה ודומה לו אבל זה ממש שורף לי לראות ילד שמכה את עצמן שמתקרבים עלין וחחושבים שהוא מפגר משוגע ולא מבינים למה היא אומרת לי אתם כאלו מקסמים אני לא מבינה למה אתם עושים לעצמכם ככה היא באמת ובתמים לא מבינה היא נט האחיות דלו נט אני למזלי יש לי אחיול אספיות אחת סכיזופרנית עם נטיות הין לי קשרים עם חרגים לא אין רק באשפוז השם ישמור חאשפז ילד אןטיסט נבלות האדם מה עשו לו שם איזה פחד אלוהי7 ואין לו פה לדבר כואב החב מבין ?  בשכל אני איתך גם ברגש אבל אני זולג כואב לי שהוא סובל גם אני סבלתי ככה זהו
לצפיה ב-'כדורים פסיאטריים'
כדורים פסיאטריים
22/02/2018 | 10:55
2
124
שלום
רציתי לשאול מה ההשפעות לטווח הארוך כאשר לוקחים כדורים לתקופה ארוכה (בהתייחסות במיוחד לאריפליי).
והאם לדעתכם אפשר להסתדר בלעדיהם
תודה
 
לצפיה ב-'רעה ומסוכנת'
רעה ומסוכנת
22/02/2018 | 10:57
103
כמו שיותר ויותר מחקרים מראים התועלת לטווח קצר, שגם היא נתונה במחלוקת, לא שקולה לנזקים הקשים מאוד, מנטלים ופיזיולוגים, לטווח ארוך
 
לצפיה ב-'האם אפשר, זה כנראה תלוי בבנאדם ובסביבתו'
האם אפשר, זה כנראה תלוי בבנאדם ובסביבתו
22/02/2018 | 12:10
77
בכל אופן רצוי מאד.
גם לאקמול יש תופעות לוואי, בטח בשימוש מתמשך,
קל-וחומר לתרופות פסיכואקטיביות, במיוחד אם מדובר בילדים.
 
לפעמים יש מצבים קיצוניים מאד, מסוכנים ממש
בהם השימוש בתרופה כזאת, לפחות לזמן מוגבל
הוא הכרח בל יגונה.
כל עוד לא מדובר במצב אקוטי, מסוכן,
הייתי מחפשת כל דרך אחרת מלבד שימוש בתרופות אלה.
 
שני קישורים למידע על התרופה הנ"ל
 
 
מה הביא אתכם לשקול שימוש בתרופה?
אולי אנשים יוכלו להציע לכם כיווני חשיבה חלופיים
אם תספרי מה הקושי לו אתם מחפשים מענה.
 
לצפיה ב-'כתת תקשורת בחינוך הדתי בגיל תיכון'
כתת תקשורת בחינוך הדתי בגיל תיכון
22/02/2018 | 11:44
48
שלום, מחפשת משפחות דתיות שילדיהן בתפקוד גבוה ומעוניינים בכתת תקשורת במוסד דתי/ישיבתי לכתה ט בשנה הבאה- באיזור המרכז.
לפי התרשמותי יש חסר משמעותי במסגרות, אולי כי להורים ברור שצריך לוותר על החינוך הדתי, אבל נדמה לי שאם תהיה התארגנות אפשר יהיה לפתוח כיתות נוספות בבתי ספר שכרגע אין בהם כיתות תקשורת.
אשמח שתפנו אלי- ואולי נוכל להתארגן יחד לטובת ילדינו.
 
לצפיה ב-'בררנות באוכל..אוף. למישהי יש עצה?'
בררנות באוכל..אוף. למישהי יש עצה?
19/02/2018 | 20:16
8
137
מישהו מכם מכיר את זה? אמנם הקטן באמת קטן. אבל בהחלט מעדיף לינוק. לא בקבוק, לא פירות לא ירקות. מה עושים?
מישהו הרגיש או חווה זאת עם ילדו ומה עשה כדי לעזור?
עצוב לי כאילו שעוד "סימנים" מתווספים...מקווה שלא(סליחה למי שנפגע)
לצפיה ב-'הוא עוד לא בן שנה, ברור שהוא מעדיף לינוק'
הוא עוד לא בן שנה, ברור שהוא מעדיף לינוק
19/02/2018 | 20:31
2
53
לצפיה ב-'יכול להיות....אבל..'
יכול להיות....אבל..
19/02/2018 | 21:10
1
84
בכל זאת תזונתית זה כבר לא מספיק. זה גם גורם לעיכובים אחרים...וגם ממש סוגר את הפה מול הכפית. אני רוצה לעזור לו...חוצמזה שלא יכולה לנצח להניק. 
לכן רוצה לשמוע מניסיון...
לצפיה ב-'כן, לנו הייתה בעיה קשה סביב הנושא הזה'
כן, לנו הייתה בעיה קשה סביב הנושא הזה
19/02/2018 | 23:58
76
לשני התאומים שלי.
עד גיל 1.3 רק בקבוק (לא ינקו)
עד גיל 1.10 אכלו אוכל טחון.
עד גיל 2.5 חתיכות אוכל.
ורק בגיל 2.5 כבר יכלו להחזיק ביד אוכל, לנגוס וללעוס כמו ילדים בגיל 9 חודשים
.
כשהינו צריכים בגיל 4ח' לתת טיפול ברזל בכפית, הם דחפו את הכפית עם הלשון. אותו הדבר עם הטעימות בכפית.
מגיל 6ח' בנוסף לבקבוק הסכימו  לקחת 2-3 כפיות של מזון טחון.
עד היום מאוד בררנים באוכל
לצפיה ב-'עברנו את זה'
עברנו את זה
20/02/2018 | 08:23
1
81
אהב נורא לינוק וכשחזרתי לעבודה כשהיה בן 3 חודשים, שאבתי לו חלב.
נשאר עם סבתא שנאבקה בו קשות - בקבוקים שונים, האכילה בכפית.
אחרי כחודש של מאבק נכנע.
גם המוצקים גם היה מאבק, את הרוב הסכים לאכול, אבל בכמויות קטנות.
אצלינו זה היה ממש מורגש - הוא פשוט הפסיק לעלות במשקל - היה עולה אבל בקצב איטי.
כשגדל, התחילה הבררנות באוכל - אוכל את כל המרקמים אבל רק דברים מסוימים ודי בלתי אפשרי לשכנע אותו לטעום משהו חדש.
העצה היחידה שאני יכולה לתת לך - להמשיך לנסות. בקבוקים שונים / אוכל שונה. אצלנו הסבתא הקריאה סיפור תוך כדי. תנסי את זה או אפילו טלוויזיה. עד שיתרגל לטעם.
ומבחינת האוכל לנסות את הכל גם אם זה לא הגיוני. זאת אומרת: ההגיון אומר שאם הוא לא אוהב תפוח, הוא גם לא יוכל אגס. אבל יכול להיות שאת האגס הילד כן אוהב כי משהו בו שונה.
אגב, את חייבת בקבוקים? כי אם לא, על זה הייתי מוותרת מבחינת המאבק.
לצפיה ב-'תודה בנות...'
תודה בנות...
20/02/2018 | 09:18
55
נראה לי שעל בקבוקים קצת ויתרתי...למרות שאפילו מים לא ככ רוצה..מוזר
אני מתלבטת אם זה נכון להיות דווקא עקביים בעניין אותם הטעמים..פעם כפית, אחכ שתיים וכו..לעומת כל פעם טעם אחר ולהתחיל לחפש וקצת להשתגע מזה
לצפיה ב-'אל תניקי ותני למישהו אחר להאכיל אותו (לך יש ריח של חלב) '
אל תניקי ותני למישהו אחר להאכיל אותו (לך יש ריח של חלב)
24/02/2018 | 10:39
1
20
לצפיה ב-'מה זתומרת אל תניקי??'
מה זתומרת אל תניקי??
24/02/2018 | 19:37
30
אני לא צריכה כבר לגמול אותו...בגדול נראה לי הוא מעדיף פירות על ירקות.....ירקות הוא ממש יורק הכל. אני ממשיכה לנסות בעקביות ומקווה לטוב
לצפיה ב-'גם לי מוכר - חלקית'
גם לי מוכר - חלקית
25/02/2018 | 14:32
26
הילדה שבספקטרום די בררנית באוכל אבל הבררנות התפתחה לא מיד אלא מגיל שנה בערך. וכשהיה צריך לעבור למוצקים היא עברה אבל אכלה בחוסר חשק, מעט, בקושי פתחה פה, ורואים שלא נהנתה מזה מי יודע מה... הרבה יותר אהבה לינוק או חלב שאוב מבקבוק.
 
אחותה (שאינה בספקטרום, ושעכשיו הרבה פחות בררנית ממנה) לעומת זאת, עברה למוצקים הרבה יותר בקלות. אבל בקבוק לא הצלחנו לתת לה. לא הסכימה בשום פנים ואופן. ועם כל העצות שקיבלנו בנושא, שום דבר לא עזר ופשוט דילגנו על שלב הבקבוק. כשהייתי בעבודה היא אכלה מוצקים וגם חלב שאוב שלי בכפית בצורת דייסה. 
ואגב, היא ינקה עד גיל מאד מאוחר יחסית וגם פה פשוט לא יכלתי מולה, רציתי להפסיק אבל הרגשתי שיש כאן צורך שלה להמשיך מאד גדול ואמיתי... אז המשכתי עד שהיא מיצתה את זה. 
לצפיה ב-'תודה על הקישור'
תודה על הקישור
19/02/2018 | 23:10
35
88
לא מזמן יצא סרט תעודי, שמתאר מקרה דומה של אבא שהצליח להתקרב לילד שלו דרך סרטים של דיסני.
 
בגדול מעניין מאוד רק שיש דבר שלא כל כך אהבתי בכתבה.
איזו שהיא נימה מצד ההורה, של "איזה מיסכן אני שיש לי ילד אוטיסט", "כמה קשה לי בחיים", איזה צרות זה ילד כזה, כמה קשה , קשה , קשה.
אולי בלי לתאר את המצוקה קשה לספר את סיפור ההתגברות והגבורה.
אבל לצערי גם מסביבי, אני שומע כל הזמן הורים שמתבכיינים על מר גורלם, ולא ממש רואים את החיובי.
לדעתי בכל הורות לכל ילד (אוטיסט או אחר) יש "חיובי" "ושלילי".
אני שם את זה במרכאות, כי זה לא באמת נכון.
לדעתי נקודת המבט הורית אוהבת הייתה צריכה להיות חיובית מכרעת.
 
יש לי תחושה שדווקא הורים לילדים "גבוהים" מתקשים לקבל את הילדים שלהם כמו שהם, אולי כי קל להם לטעות ולחשוב שיש הפרדה בין הילד "לאוטיזם" שלו, מכאן נולד מאבק באוטיזם כמו מאבק בסרטן.
אולי דווקא כשהאוטיזם כל כך שלם ותמים, קל לראות שאין הפרדה ואוהבים את הילד כולו כמו שהוא?
 
הדיבור על איך זה להיות הורה לילד אוטיסט הוא שוב גורר ראייה סטריאוטיפית, שממנה ההורה בכתבה בדיוק מנסה להמנע. (לא כל האוטיסטים איש הגשם).
אבל דבר אחד הוא שכח, שכל אדם הוא אחד יחיד ומיוחד. במקום לדבר על איך זה להיות הורה לילד אוטיסט, שידבר על איך זה להיות הורה לילד שלו עצמו.
ויותר נכון, איך זה בישבילו הוא עצמו, להיות הורה לבן שלו, כי אולי אבא אחר היה חווה את אותו הילד בצורה מאוד שונה.
לצפיה ב-'אה, אני מזמן לא מתייחס לזה'
אה, אני מזמן לא מתייחס לזה
20/02/2018 | 06:24
11
74
הציפיות שלי מהורים הן אפסיות ומטה, ברור לי מזמן, והיה ברור לי עוד כילד, שאנשים נורמטיבים חיים את המציאות החברתית כאילו היא לגמרי זהה למציאות, וזה לא משהו שאפשר לשנות.
 
מה שהיה נראה לי שווה תשומת לב, שזה גם קושר לוויכוחים אחרים שיש לי ברשת, זה עניין המסך, שלדעתי לא במקרה הכניסה לעידן המסכים היא ממש הצלה לאוטיסטים, פסיכולוגית ובכלל, וגם כאן, כמו שגם נאמר בפירוש בכתבה, זה שוב, בדיוק מה שכולם מגנים ושונאים נותן לאוטיסט תקווה שאולי אי פעם בעתיד הסביבה החברתית והמשפחתית תרשה גם לו להתקיים כפי שנכון ואפשרי וטוב לו.
 
מסכים שלאוטיסטים בתפקוד גבוה הרבה יותר קשה, הם גם מתאבדים בקצב הרבה יותר מהיר מאלה בתפקוד נמוך, כי בוודאי, עצם זה שהם ניתנים לאילוף שם גם אותם וגם את הסביבה במצב של משבר פנימי מתמיד.
 
לצפיה ב-'למשל'
למשל
20/02/2018 | 06:30
2
59
אפשר להבין גם מהכתבה הזאת את מה שנאמר כאן בערך אלף פעם, שהאוטיסט רואה וחווה עקיף איפה שהנורמטיבי רואה וחווה ישר, ולהפך.

אני יכול לצרוח את זה מיליון פעם זה לא ישנה, אין מצב שאיש מקצוע או שרלטן אחר שמתחזה למטפל או מאבחן יתייחס לזה או ינסה להבין את משמעות העניין לשיגרה ולדרך שבה היא מוציאה את האוטיסט מדעתו כל הזמן,
גם בגלל שזה נוגע בעצם בבעיות שאולי רק הפילוסופיה מנסה להתייחס אליהן לפעמים,בעיות שאין עמוקות מהן,
וזה מתנגש עם החוויה ההורית של ילד שמשתגע להם בבית ואתה פתאום בא להם עם פילוסופיה,
מה לפילוסופיה ולמפגרים בכלל,
זו הבעייה, שאין מצב שאדם נורמטיבי יראה ויחווה את העומק האוטיסטי, את מערך התפישות שמניעות את האוטיסט כקוהרנטי, כבעל משמעות, ומשמעות עמוקה ויפה, ודי בעובדה זו בשביל ליצור מרחב בלתי אפשרי, שזה בתורו גורם להתנהגות מאוד קשה, שאותה משייכים לאוטיזם במקום להבין שדי ברגע אחד של הבנה כדי שכל זה ישתנה,
אבל כאמור, אין סיכוי לרגע כזה
 
לצפיה ב-''
20/02/2018 | 12:12
1
9
לצפיה ב-'חחח דודה המון זמן לא ראיתי'
חחח דודה המון זמן לא ראיתי
20/02/2018 | 17:46
39
אותך כאן גם בפייס אני לא רואה אותך חבל ממש .
לצפיה ב-'לא מסכים איתך'
לא מסכים איתך
20/02/2018 | 18:01
7
45
לגבוהים לא יותר קשה ממש לא הם יחסית מסתדרים לא רע בכלל ,  יש בניהם בעבודות מאוד נחשקות וטובות ועם ילדים ועם הרבה כבוד ,  ואנשים כמוני שהם לא בתפקוד גבוה
 
כנראה יכלאו כל חייהם בהוסטלים אז למי יותר קשה ?  התאבדות לא אומרת דבר רק היא וויתור ואני נסיתי הרבה פעמים מסכן בגלל זה אני לא ,  
 
אך אוטיסט שתלוי לגמרי בחסדי אחרים שחא יכול לדבר שיכולים להתעלל בו ואין לו פה והוא נראה מפגר וכולם מתייחסים
עליו ככה נראה לי סובל יותר האמן לי אתה לא סובל יןתר מאוטיסט שכלוא בהוסטל ותהיא בטוח הגבוליים תמיד יש להם אופציות אבל
 
הדוממים כמי שכתבתי אליהם תמיד ישארו בתחתית במיץ הזבל של החברה מי שמצטערים שנולד ושאל  הורה מה הוא כל הורה מה הוא מעדיף ילד בתפקוד גבוה או נמוך הוא יגיד גבוה כולם ואוטומטי כי לנו קשה יותר לפחות בעיני .
לצפיה ב-'נדמה לך שכבוד שווה משהו, הוא לא שווה כלום'
נדמה לך שכבוד שווה משהו, הוא לא שווה כלום
20/02/2018 | 18:28
38
וגם עבודה זה סתם חרא ורוב המשפחות הן לא יותר מזיוף מלא מצוקה וחרדה,
כבוד מהסביבה ודבקות במוסכמותיה ובמה שמעורר אצלה הערכה לא שווה את עומק החוויה הקיומית של אוטיסט שלא נאלץ לחיות בקוביות החרא הנורמטיביות.
 
הכי טוב כמובן זה למצוא את עצמך גם עם משפחה וגם עם משהו שאתה אוהב לעשות ובתנאים שלך ובהתאם ליכולתך,
אני לא רואה את זה אצל גבוהי התפקוד בכלל,
כל מה שאני רואה זה צביעות וזיוף אלים וניכור
לצפיה ב-'מה שההורים חושבים לא שווה שום דבר'
מה שההורים חושבים לא שווה שום דבר
20/02/2018 | 18:29
5
33
אם נדמה לך שלעלות על מסלול שירצה אותם עושה טוב למישהו אתה טועה בטירוף
לצפיה ב-'שמע אני אהיה כנה איתך'
שמע אני אהיה כנה איתך
20/02/2018 | 19:02
41
אני מכיר נמוכים והכרתי וכרגע בדיוק עכשיו אני בשיח עם הורה לילד שלא מדבר ומתעלל בעצמו פיזית מאוד קשה היא פנתה עלי כי היא רואה באנשים כמוני או כמו אייל שחל תקווה לבנה אז שאני דומע על מקרה כמו בנה שלא מסוגל לעשות כלום וחיי בעולם משלו והיא חושבת שהוא לא מבין כלום זה כואב לי הרבה יותר מאוטיסט בתפקוד גבוה מחונן שאוהב מתמטיקה ולומד לתואר ראשון במקביל לתיכון ויש לא מעט כאלו גם מאי אחותי הקטנה צריכה להיות במסלול הזה אז כן אני פחות כואב לי עליהם כי הם כן אכישהוא הצלחו לתקשר בחייהם וילדים כמו אייל לקח להם המון זמן ואולי הילד שלה של האמא שמדברת איתי לעולם לא יתקשר עם אף אחד אז כן בעיני הוא מסכן יותר מאוטיסט שמתאבד כי הוא בכלל לא התחיל לחיות ואין לו בכלל מה לנטל וכך אני מרגיש חי מת התאבדות זה בריחה וזה לא בהכרח כאב אמיתי להיות חיי מת כואב הרבה יותר .
לצפיה ב-'שמע קצת אמפתיה'
שמע קצת אמפתיה
20/02/2018 | 19:05
3
31
שבאה עלי הורה עם ילד בתפקוד נמוך והוא אובד עצות זה כואב לי אתה ברוך השם יש לך ילדה חכמה חברתית ולא כל כךפצועה היא לייט אז איך אתה יכול לזלזל בהורים כאלו ?  אני לא יכול לא מאמין בדרך שלהם אבל מאוד מאוד אמפתי כלפיהם ומבין תמצוקות שלהם .
לצפיה ב-'לא מזלזל, להפך'
לא מזלזל, להפך
20/02/2018 | 19:44
2
29
חושב שרגישות לצורות קיום פחות מקובלות ופתוחות יותר יכולה לעזור לאוטיסטים בכל רמות התפקוד וכל המחוננות והתארים הגבוהים יכולים לקפוץ לי.
 
מקווה שיום אחד מישהו יבין שהחיים הרבה יותר עמוקים ונוגעים מהשטויות האלה ואז אנשים רגישים לא ירביצו לעצמם כל היום מרוב בדידות ויאוש
לצפיה ב-'לזה אני מסכים'
לזה אני מסכים
20/02/2018 | 21:07
18
הדרך כיום לא נכונה זה לא טיפול זה רצח והתעללות .
לצפיה ב-'זו אכן בעיה אצל רוב האנשים'
זו אכן בעיה אצל רוב האנשים
21/02/2018 | 11:27
25
לשאלות לגבי מהות הקיום, שאין להן באמת תשובה, הם כבר מצאו תשובה כבר בגיל 15 "והתבגרו".
כולם דתיים בני תשובה החרדים והחילוניים כאחד, ואף אחד לא מאמין באמת.
לצפיה ב-'מסכים מאוד עם האבחנה שלך'
מסכים מאוד עם האבחנה שלך
20/02/2018 | 17:51
22
43
המון אנשים לוקים בזה ורואים הכל לפי מה שכתוב באיזה ספר ומלבישים על הילד בעיני זו טעות , לכל אחד האופי שלו ויש דמיון זה הכל הכותרת לא מזיזה לי אף אחד לא יודע שאני אוטיסט במציאות מקסימום מראיה שטחית רואים אותי  כמטורף מוזר ומפגר.
 
זה הכל מזמן לא מזיז לי ואני כבר כמעת ולא נשבר למה שאתה מתאר כבכיינות וגם בעיני זה כך אם כי באמת קשה אבל צריך להתגבר .
לצפיה ב-'זה לא בכיינות'
זה לא בכיינות
20/02/2018 | 18:38
21
23
כי זה לא שאלה של דימוי ותדמית אלא שכל עוד לא רואים אותך אין לך שום סיכוי ליצור חיבור עם אף אחד ולכן כל האוטיסטים מתים מבדידות
לצפיה ב-'לא כולם'
לא כולם
20/02/2018 | 19:08
20
25
לא כולם יש כאלן שמתחברים אחד לשני יש כאלו שיש להם אהבה אני אמנם לא , אבל יש גם כאלו שכן הכרתי כאלו שמחים אפילו .
לצפיה ב-'טוב, לא אהרוס לך את האשליות'
טוב, לא אהרוס לך את האשליות
20/02/2018 | 19:45
19
16
לצפיה ב-'אלו לא אשליות אלא מציאות'
אלו לא אשליות אלא מציאות
20/02/2018 | 21:00
18
28
לא כולם סובלים כמוך וכמוני בו ניתן לך דוגמה הבן זוג של אחותי הוא באמת גאון או כזה שנראה כזה הוא בן עשרים בערך והוא חלק מפריוקט מיוחד לדקטורט בפיזיקה יש לו מוח מתמטי וראלי מדהים בטירוף  כל החיים שבחו אותו כמה הוא גאון וכן הוא גם אוטיסט בתפקוד גבוה הולך גם להתגייס ליחדות הכי מובחרות במודעין ויש לו אחלה חיים טובים פי אלף משלי ,  
 
והוא לא מדוכא ויודע להוציא תעינים של אחותי על הכי קטן אז מה רע לו ?  כולם אוהבים אותו וגם הוא פוגע באחרים כי הוא שחור או לבן או אתה איתי או נגדי ורוצים להיות בקרבתן כי יש לו יכולות נכון אין לו הרבה חברים אבל הוא לא זקוק לזה אז מה כזה רע לו ?  
 
 הוא בדיוק כמו עור נוער אוטסטי מחונן שהולך לעשות מה שהוא אוהב ואולי להיות מדען גדול כמו שהוא הם חלמו מה רע לו להם ?  הם לא זיכאוניים לא פוגעים בעצמם סך הכל מעורכים מה הבעיה זה עובדתי היה תכנית אליהם .
 
על אוטסטים מחוננים הם עושים שני תארים לפעמים מתחילים דוקטורט במהלך הצבא מכירים נשים שאוהבות שכל לא בהכרח אוטסטיות וזהו אתה בעצמך אמרת שנדלקים על אייל שחל , כי הוא חכם אז לאוטסטים היותר חכמים קל גם ממני מתלהבים יחסית אפילו מאוד
 
אני פשוט לא אוהב את זה ונמנע אבל יש אוטסטים שמנצלים את זה כמו החבר של אחותי או אוטסטים אחרים בתפקוד גבוה שכן מצלחים ,לחיות גם הבן של שולמית כזה מצא חברה ושמח שאל אותה הוא גם אספי בתפקוד גבוה.
לצפיה ב-'אין לו הרבה חברים מבחירה'
אין לו הרבה חברים מבחירה
20/02/2018 | 21:19
17
29
הוא מאוד קפדן ויודע לכפוף אנשים מאוד קשה בעיני דומה לי באלימות אבל יותר מחוצן אני מעדיף להעלם ולהיות שולי הוא הרבה פחות כנראה כי כל הזמן שבחן אותו אז תפס תחת באופן כללי אני לא סובל אותו ואני ואחי רצנו לפרק אותו בגלל היחס לאחותי אבל היא מתה עליו ולא מרשה לצערי .
לצפיה ב-'אתה בעצמך עונה על השאלה'
אתה בעצמך עונה על השאלה
21/02/2018 | 08:52
16
22
זה שכולם אוהבים אותו והוא מצליח רק מוכיח דבר אחד, שהוא פסיכופאט, אז לא תודה, הכרתי לא מעט כאלה, בעבודה ובכלל, וככלל, אם את רואה אדם שהחברה מעריכה אתה יכול להיות בטוח שהוא חזיר, אין אפס, לעומת זאת, אנשים שנאבקים על אהבה, משמעות , יושר ויושרה גם בחברה שמענישה כל נסיון כזה ובצורה הכי קשה , אנשים שנולדו עם רגישות עדיין  בלתי מצויה, סביר שיסבלו משום כך, ועד מוות, אבל ככל שאלה וכאלה ישרדו יותר יהיה כאן טוב ויפה יותר, ומשמעותית, ולשם ואליהם ליבי נוטה.
 
וכל מה שצריך זה יותר אנשים שידעו לזהות זאת, לתמוך בזה, כדי שגם מדעית וטכנולוגית ואמנותית יהיה כאן טוב יותר, ובהרבה, והכי חשוב, תהיה ��
לצפיה ב-'"אם את רואה אדם שהחברה מעריכה אתה יכול להיות בטוח שהוא חזיר"'
"אם את רואה אדם שהחברה מעריכה אתה יכול להיות בטוח שהוא חזיר"
21/02/2018 | 11:37
2
23
יש בזה הרבה מן האמת.
אני רואה את זה כל פעם מחדש, ועדיין לא מצליח לקלוט, להבין: "איך!? איך!?" או להאמין, אבל זה נכון.
 
לצפיה ב-'זה מורכב, ומשתנה, לתחושתי לטובה'
זה מורכב, ומשתנה, לתחושתי לטובה
21/02/2018 | 11:47
17
וכנראה נובע גם מהדרך שבה החברה נבנית, לפחות בינתיים, קודם כל על מה שמקובל מסורתית, על תבניות העבר, שבאופן בלתי נמנע עדיין מבטאות העדפה הכי חד משמעית לכחנות ואטימות וערמומיות מהסוג המכוער ביותר.
 
לאוטיסטים כל זה בעייתי מאוד, אבל לא רק להם, וכאמור זה בוודאי משתנה ואפשר לראות איך מה שהיא מקובל אתמול ואפילו סוג את אות הצטיינות כבר נתפס כבעייתי מאוד היום, כמו במקרה של הטרדות מיניות למשל.
או מה שקורה היום עם ביבי שהיה ברור וגלוי לכל מי שעיניו בראשו כבר מזמן ( אין כאלה הרבה בחברה לצערי)
 
אז בכל מקרה הייתי מציע לפחות קצת פחות להתלהב ממה שכולם אוהבים,
זה עדיין תמיד שלילי לחלוטין,
עצם הסגידה לפופולריות היא חלק ממה שכל כך מתועב וחולה ומדכא ומחריג בכללי החברה שלהם ורק להם לדעת שרלטני המקצוע לא רק שעל כולם לציית אלא שמי שלא מתחבר אליהם מייד מוכרז כחולה או לוקה.
 
יש סיבה לפער האין סופי בין התועלתני למוסרי, למשל, בינתיים, זה לא אומר שהפער הזה לא יכול או מועד להיסגר, לדעתי אין ספק שזה יקרה, וגם בגלל זה אסור להיכנע לחרא.
 
לצפיה ב-'גם בעיני הוא צודק אבל חלקית'
גם בעיני הוא צודק אבל חלקית
21/02/2018 | 11:59
10
החברה מערכיה גם אנשים טובים דמיות חיוביות לא רק שליליות זה תלוי  באדם ונטיתיו אין ספק שהרוע דולט יותר אבח אין ספק שיש גם מקום לאור ולזה גם ארנה מסכים  
לצפיה ב-'אבל הוא מאובחן באוטיזם'
אבל הוא מאובחן באוטיזם
21/02/2018 | 11:52
12
32
מתחברים עליו כי הוא גאון והוא די לא רוצה שאף אחד יתקרב עליו הוא מאוד סלקטיבי מבחירה אובסיסיבי למספרים הוא לא פסכופט הוא סתם אלים כי לא יכול א לקבל מה שהוא רוצה כי רואה הכח בשחור או לבן או אתם אוהבים אותי או שונאים אין אצלו גווני ביניים זה מאוד אוטסטי בעיני הוא מכופף אנשים שנראים לו מעצבנים הוא כן נשבר על הנורמה אבל זה כמו ההוא ברואה החשבון שנשבר על הנורמה גם הוא עשה כך אד חבר של אחותי עשה כך בצורה שונה מה שאתה מתאר כאילוף הוא אוטיסט מאולף לא פסכופט
לצפיה ב-'אוטיסט מאולף = פסיכופאט'
אוטיסט מאולף = פסיכופאט
21/02/2018 | 11:55
6
66
תעשה את המתמטיקה ותבין למה זה תמיד חייב לצאת ככה
לצפיה ב-'זה נכון הוא מסרס את היופי'
זה נכון הוא מסרס את היופי
21/02/2018 | 12:10
5
14
ומחצין ומחקה את הרע מהסביבה שווה פסכופט כן אבל רוב האוטסטים ככה נשברים על הנורמה גם אני ואתה לפעמים אז גם אנחנו פסכופטים ? ואיך אפשר לשפוט אןטיסט שכל חייו מנסים לשהות אותו וכל החברה בזה לו והוא נהפך לנט ? קרי פסכופט מה דעתך ?  נראה לי תלא שופט רק מציין עובדה נכון ?  כי בעיני לא כדאי לשפוט כמו שאני לא שופט נפגעת אונס שהופכת לחשפנית או זונה אם כי זה שונה מעט טבל יש קשר .
לצפיה ב-'לא מדובר על שיפוט, שוב אתה גולש לזה'
לא מדובר על שיפוט, שוב אתה גולש לזה
21/02/2018 | 14:06
4
11
זה ממש לא העניין, אני לא שופט אוטיסטים שהופכים לפסיכופאטים, ברור שכמעט בלתי אפשרי שלא יהיה כך, רק רוצה להאיר על התופעה וללמוד את סיבותיה
 
לצפיה ב-'לא גולש שואל'
לא גולש שואל
21/02/2018 | 14:10
7
זו הייתה שאלה לא קביעה מצטער אם הרגשת כך כי זה נשמע לי קצת מאשים מה שאמרת על חבר של אחותי גם אני אישית  לא סובל אותו  וכאלו בכלל
 
גם בגלל מה שמנית אבל הוא בהחלט גם טוב ואוטיסטי מאוד הוא מאוד יושב על הצורה החיצונית של אוטיסט מבחינת התנהגות מראה דיבור לכן אולי היא כה דלוקה עליו כי אני גם די ערס כזה ודי אחרת והוא פחות או באופן אחר יותר נכון לדייק .
לצפיה ב-'אגב יש לי שוב עליך שאלה כהרכלי'
אגב יש לי שוב עליך שאלה כהרכלי
21/02/2018 | 14:18
2
9
למה אוטסטיות למשל אחותי נמשכות לאנשים שהם אכן שונים אבל יותר נשברים על הנורמה נראים יפה ומתפקדים ?  \אני חושב שזה מאוד נפוץ במגזר הרבה אספיות רוצות בן זוג שהוא אולי קצת דומה להן אבל שהיה מסודר כלכלית מקצועית וכו למה זה כך והאם אצל גברים זה פחות נפוץ ואם כל איך זה אצלם מתבטא ואחרון האם אצל אוטסטוות העניין הזה של הסמכות הבניזוגית פחות נפוצה מאשר הפרעות נפש אחרות ולמה ?  אני די מנסה להבין את הבדלים בין האבחנות והאם יש להם ערך או שפשוט עדיך לומר חריג יחסית לסביבה או חריג ממש מה דעתך גם על זה האם זה עדיף ?  מאשר אבחנות וקטלוגים ?
לצפיה ב-'חרדה קיומית, חרדה חברתית'
חרדה קיומית, חרדה חברתית
21/02/2018 | 16:27
1
19
שבוודאי חריפה במיוחד אצל מי שיודע עד כמה הוא חריג, וזה נפוץ במיוחד אצל נשים כי גם ככה הן במקום נחות יחסית, וכנראה שגם בגלל זה הן הרבה יותר ממוסכות ומכאן גם התת אבחון של ילדות ונערות ונשים בוגרות.
 
וגם בגלל זה הפתרון היחיד הוא הבנת התופעה, הזהות, מהותה, הסיבות להתנגשותה החריפה עם הנורמה.
 
הבעייה שזה בדיוק כמו שאשה חלשה מחפשת לעצמה גבר חזק, ובסופו של דבר הגבר הזה כל כך חזק שהוא מכה אותה ומתעלל בה, ואני רואה את זה קורה כל הזמן, מי שמגן עליו הוא גם זה שהכי מסוכן לך.
 
מהאבחנות אפשר ללמוד ואפשר לא, אז זה לא כן או לא.
 
לצפיה ב-'מעניין '
מעניין
21/02/2018 | 17:29
5
אז בגלל שהיא חלשה אחותי או פצועה היא מחפשת גבר על סוס לבן ?  מעניין כ היא דווקא מאוד עצמאית וחזקה יחסית גם פצועה מאוד אבל היא תמיד אומרת לי שאני לא יתערב לה כי אני פגעתי לה הרבה יותר ואין לי זכות דיבור כלפיו זו חוזקה לא ?  אז למה לו היא נותנת לעלות עליה כך זה משגע אותי ולנו היא שמה גבול לפחות בזמן האחרון שנה האחרונה מה דעתך ? בנוגע לאבחנוצ אני מסכים בעיני מבחינת החריגוצ ונאפיינים יש הזדהות קבוצתית יש כאלו שנוטים לאבחנה כזו או אחרת רק שזו לא לקות זה לפחות השקפה שלי
לצפיה ב-'החברה מערכיה את סזאן'
החברה מערכיה את סזאן
21/02/2018 | 11:56
4
19
את אנשטיין לאונרדו דה וינצי אהובי ועוד ועוד האם הם פסכופטים ?  \אנשטיין זכה לתהילת עולם מטורפת עוד בחייו הוא שם נרדף לגאונות מוחן נחקר הכי הרבה
לצפיה ב-'זה לא אומר כלום'
זה לא אומר כלום
21/02/2018 | 14:04
3
11
החברה מעריכה את המקרים הנדירים שבהם אנשים מוזרים הצליחו לשרוד למרות הכל, מחמת צירוף נסיבות כזה או אחר או סתם מזל, זה לא אומר שאין כאן בעייה עקרונית ומהותית שזקוקה לבירור דחוף, גם כי כזה יעלה משמעותית את איכות החיים והיכולת היצירתית של החברה כולה ולטווח משמעותי מאוד, וגם כי זה עולה בסבל אנושי מטורף של יותר מדי אנשים
 
לצפיה ב-'לא טוען אחרת להפך'
לא טוען אחרת להפך
21/02/2018 | 14:14
2
7
הרוב רוצים דם אבל יש גם אור וגם חיבור לחריג נכון שבאופן תאטרלי מידי ולא ממש אמיתי אבל בעיני סרטים כמו הרואה החשבון או פלפלים צהובים גם מועלים וגם לא ובכלל הד בעולם גם מה שתארת כמסכי או טלווזיוני או רשתי זה חיובי בעיני מה דעתך על זה ?  ¤האם הופעת האוטיסט במידה היא חיובית ?  בעיני כן .
לצפיה ב-'עצם זה שהאוטיסט מופיע במדיה'
עצם זה שהאוטיסט מופיע במדיה
21/02/2018 | 16:38
1
27
ויותר ויותר, וגם בתפקיד מרכזי, גם אם כצפוי בצורה מעוותת ולא מדוייקת, מעיד, ביחד עם מגמות רבות אחרות, שמתמזגות אחת בשניה ממש יפה,  על שינוי ממש חיובי, ולא רק בהקשר האוטיסטי אלא גם בכל הקשר אחר.
 
בכלל, לפתרון הבעייה האוטיסטית יש גם משמעות ולכל היבטי הקיום האנושי ובכלל,
כרגע זה עובד הכי נגדנו כי בגלל שהזהות האוטיסטית חורגת מהמקובל והמוסכם בצורה שמתאגרת את התפיסות הכי בסיסיות האתגר הקיומי הכרוך בה הוא אינסופי, משא הזהות הזאת כבד מנשוא, משום כך, אבל מאותה סיבה המהלך לפתרונה נוגע ומבטא, מאפשר ומתאפשר, ממהות השינוי עצמו, טבעו, משמעותו.
 
וגם בגלל זה ההחמצה גם כל כך כואבת וגם לגמרי בלתי נמנעת,
למשל,
כמו שמישהו כתב לי כמו שכותבים לי הרבה פעמים, "אתה מנסה לצייר את האוטיסטים כגזע עליון, כטובים יותר מאחרים", זו האובססיה שלך, שבמקום כמו כל האוטיסטים להיות אובססיבי על לוח הזמנים של הרכבות או הדינוזאורים אתה כל הזמן עסוק בלהראות כמה אוטיסטים טובים יותר מאחרים,
אז לא,
האובססיה שלי היא זהות, שפה, תקשורת, חיבור בן בני אדם, בין בני אדם למציאות, כל מה שאני מנסה לעשות זה להאיר ולהעיר איך לא מעט תגובות ותנועות והתנהליות שנראות חסרות הגיון ולא קוהרנטיות לאדם הממוצע, עד לרמה שבה הן נשפטות כפיגור ולקות, הן לא יותר ממאבק לקשר משמעותי,
וגם כאן, אין מצב לעבור את מחסום האגו הנ"ט,
אז זהו
לצפיה ב-'גם לי אומרים ככה'
גם לי אומרים ככה
21/02/2018 | 17:41
8
והרבה שאני קיצוני ומפלג וגזען מהצד שלנו בעיני זה שטיות .
והכי כואב לי שזה בא מאוטסטים שבמקום לקום ולצאת מהבוץ הם מנסים לקק לנורמה זה נורא בנוגע למה שאמרת על המדיה אני מסכים כרגע זה מאוד שטחי וסטריוטופי אבל בעיעי המדיה עוזרת הרבכ לנו וחאוטסטים יש מקום לכתוב לכן בעני הצד הנכון הוא להציג את האוטיסט מפנים כלונר שאוטיסט ידבר על עצמו אך הבעיה שרוב האוטסטים מאולפים אז גם זה לא כל כך יעזור אבל אולי כן קצת יסיע בטח יותר מהקול האלים של המערכת מה דעתך ?
לצפיה ב-'האם משהו מהמשתתפים בפורום אובחן בגיל שנתיים?'
האם משהו מהמשתתפים בפורום אובחן בגיל שנתיים?
17/02/2018 | 06:56
34
177
הבן שלי "חשוד" על הספקטרום ונשלח לאבחון התפתחותי וזאת משום שיש לו קצת עיכוב בהתפתחות השפה ומיעוט בקשר עין.... לאחרונה גם התחיל  צחוק ללא סיבה 
, האם הוא אוטיסט/ על הרצף? האם גם אצלכם החשדות התחילו כך?
 
תודה 
לצפיה ב-'שלום לך'
שלום לך
17/02/2018 | 16:19
139
אף אחד לא יכול לאבחן דרך האינטרנט.
גם מאבחן מומחה (ואיש מאיתנו אינו מאבחן מומחה)
לא יכול ולא רשאי לענות על שאלתך האם בנך על הספקטרום.
 
יכולה רק לומר לך שהתיאור שכתבת אינו שולל את האפשרות,
כלומר יתכן שבנך א"ס (=איש ספקטרום) ויתכן שלא.
יתכן שהסיבה למה שתארת היא אחרת.
 
גיל שנתיים הוא גיל שניתן לאבחן בו,
מקוה שתקבלו תשובה באבחון.
קחי בחשבון שבכ"ז מדובר בגיל רך מאד,
וכיון שמדובר בתהליך אבחוני מורכב-
זו לא איזו בדיקת-דם או צילום עם תשובה חותכת,
לא מן הנמנע שבשנים שיבואו
התשובה שתקבלו כעת, תהא אשר תהא, תתהפך.
לצפיה ב-'כמו ששלומית אמרה...'
כמו ששלומית אמרה...
17/02/2018 | 20:09
17
119
למה יש כלפיו "חשד"?ומאיזה גיל?
יש המון פרטים שיכולים גם להקל..למשל האם מבין שפה, מבצע הוראטת, מסתכל על מי שמדבר מולו,מצביע, עושה מחוות של "ביי ביי" או מחיאות כפיים וכדומה..
והכי חשוב את מרגישה שקל לתקשר איתו?ובמעון מה אומרים(אם נמצא)?
לצפיה ב-'תודה לכל העונים ולשאלתך... '
תודה לכל העונים ולשאלתך...
19/02/2018 | 02:22
16
80
נראה שמבין מה שאומרים לו ומבצע הוראות למשל כשאני אומרת לו לעצור כשרץ אז הוא עוצר , כשאומרים שהולכים החוצה או כאשר הוא רואה אותי מסתרקת ולוקחת את התיק אז הוא בא לכיוון הדלת והולכים.
לפעמים מסתכל על מי שמדבר איתו ולפעמים לא, יש לי תחושה שהוא "בוחר" על מי להסתכל ומתי... , לא יודעת למה והאם מצופה שיסתכל תמיד על מי שפונה אליו...
מוחא כפיים , אך  לא עושה "ביי ביי" , מסמן עם כל היד שורצה משהו אך לא מצביע או לוקח אותי עם היד להביא לו משהו... 
עדיין לא במעון, אך בחברת ילדים אפילו שאינם מוכרים לו משתלב ביניהם למשל הצטרף למתגלשים במגלשה, ממתין בסבלנות עד שהגולש האחרון יסיים את הגלישה ואז מתגלש...
רוצה לציין שלעיתים עומד על קצות האצבעות... 
יש לי תחושה שאפשר לתקשר איתו אבל לפעמים מתעלם בכוונה מהתייחסות, לא יודעת אם זה נורמאלי לגילו... 
אשמח להתייחסותכם 
 
 
לצפיה ב-'לגבי המגלשה... רוצה לתקן.... התכוונתי שכשהגיע תורו הוא '
לגבי המגלשה... רוצה לתקן.... התכוונתי שכשהגיע תורו הוא
19/02/2018 | 02:36
15
76
יושב וממתין שהילד/ה יסיימו את הגלישה ושהיא פנויה ואז מתגלש...כדי לא לפגוע בילד הקודם שהתגלש..
לגביע ההצבעה- מצביע עם כל היד או לוקח אותי ביד כדי להביא לו משהו
לגבי שתיה- לא שותה מכוס, למרות שיודע להחזיק... אינני יודעת למה 
 
 
 
לצפיה ב-'הי סוזנה...הלוואי ולא יאבחנו.'
הי סוזנה...הלוואי ולא יאבחנו.
19/02/2018 | 12:34
14
83
ברור שאינני יודעת...אפילו על הילד שלי אני לא יודעת...ממש פצפון.
איך הגעתם לרעיון של האבחון אצל רופא התפתחותי?(אגב הוא מבין הוראות יותר ספציפיות?למשל תביא כובע?או איפה האף? ומדבר?)
מתי הרופא?
לצפיה ב-'בגיל 18 חודש עדיין לא דיבר כמצופה'
בגיל 18 חודש עדיין לא דיבר כמצופה
19/02/2018 | 12:54
71
נשלח לבדיקת שמיעה ואז רופא ילדים המליץ על בדיקה במכון להתפתחות הילד...
הוא ממלמל הרבה , אומר אמא, אבא , מים, צה (להחוצה...)  נה לבננה ... ועוד קצת
אבל זה לא מספיק לדברי המומחים..., עדיין במעקב איתו.., לא יודע לאן זה הולך ואיך עליי לנהוג עם הילד כדי לעזור לו להשתפר ולרכוש עוד מיומנויות... אשמח לעצות 
 
תודה 
לצפיה ב-'למה שלא יאבחנו מזה סרטן ?'
למה שלא יאבחנו מזה סרטן ?
19/02/2018 | 15:43
12
78
אתם מתייחסים לאוטיזם כאלו זו איזה מחלה שכות מרפא זו לא זה סך הכל שונות יפה מאוד לפחות בעיני לי זה כואב.
 
לקרוא תגובות כאלו זה מזכיר לי את אבי שהיה מעדיף שאני היה נט ואם זה כך זה אומר שהיה מעדיף אותי מת.
 
ושהיה לו ילד אחר ככה זה  אני מדבר ללא פילטרים ופולטי קורקט חשבו על זה ואוטיזם זו לא מחלה זה יכול להיות ככה אם יתיחסו לילד ככה ואז זה נבואה שמגשימה את עצמה וזה לא מומלץ זו דעתי לפחות .
לצפיה ב-'צר לי שאתה מרגיש כך על אביך'
צר לי שאתה מרגיש כך על אביך
19/02/2018 | 17:03
11
62
אבל לדעתי כל הורה יצטער אם יאבחנו כל דבר שהוא על הילד שלו...וממש לא רק אוטיזם.
סליחה אם פגעתי. לא התכוונתי כמובן
לצפיה ב-'הוא יצטער אם הוא'
הוא יצטער אם הוא
19/02/2018 | 18:40
10
59
יתפס למוסכמה ולדעה קדומה עובדה שיש כאן הורה כמו שולמית שלא מצטער שהילד שלו אוטיסט ואני מכיר עוד הורים לכן זה לא כל הורה זה הורה שנשבר על הנורמה כלומר מקבל את אבחנותיה כאלו קדושות הם והם לא .
לצפיה ב-'הורה שלא מצטער שהילד שלו אוטיסט = הורה שלא מצטער שלילד שלו י'
הורה שלא מצטער שהילד שלו אוטיסט = הורה שלא מצטער שלילד שלו י
20/02/2018 | 08:28
9
93
יהיה קשה בחיים.
זה לא אומר שלא אוהבים את הילד, זה אומר שדואגים לו.
יכולה לקבל דעה שונה משלי איך נכון לעזור לילד, אבל לא יכולה לקבל שמחה על היותו של הילד אוטיסט.
לצפיה ב-'את עושה דה-לגיטמציה להרבה הורים'
את עושה דה-לגיטמציה להרבה הורים
20/02/2018 | 11:11
78
בתור אחת מהם, אנסה להסביר.
אני לא מצטערת שהילדים שלי הם מי שהם.
כשהפיצקי היה בן 7 וחצי בערך, בחינוך הביתי,
למדנו לקראת ראש השנה על תפילת תשליך.
שאלתי אותו ואת הפשוש האם יש משהו שהיו רוצים להשליך.
לא, ענה הפיצקי.
האם אתה מרוצה מכל מה שעשית וכל מה שקרה לך? שאלתי.
לא אמרתי את זה, השיב, אבל גם הדברים הלא טובים הם חלק מהחיים,
לא רוצה להפטר מחלק מהחיים.
 
אחרי שקרא את מסקנות האיבחון שלו, לפני כמה חודשים,
שאלתי אותו איך הוא מרגיש עם העובדה שקיבל "הכרה רשמית"
לאור זה שהתחיל לקפץ ולזמר.
פיצקי: אני נרגש.
אמא: אמרת קודם שאתה לא מסכים שזה משהו שצריך לטפל בו-
למה התכוונת?
פיצקי: זה מי שאני וזהו
אמא: האם זה מי שאני או זה מי שאני?
פיצקי: יש בזה חסרונות ויתרונות, אבל זה מי שאני,
בגלל זה אני לא רוצה שזה ישתנה.
 
חיי אדם באשר הם מלאי קושי וסבל.
וגם יופי וחדוה.
אם אצטער על היותו של בני מי שהוא,
לא רק אפספס הרבה מנפלאותו וכן הזדמנות ללמוד ממנו ומההורות לו,
אלא גם אעצים את הסבל שיהיה מנת חלקו.
אם אברך עליו, כמו שהוא, עם כל האורות והצללים,
אעצים את כוחותיו, את אמונתו בעצמו ובעולם
ובכך את יכולתו להתמודד עם הקשיים הצפויים לו.
 
כמו שכתב סינקלייר:
"אוטיזם הוא לא משהו שלאדם יש, והוא לא כמו קליפה שהאדם לכוד בה.
אין ילד נורמלי שמתחבא מאחורי האוטיזם. אוטיזם הוא סוג של קיום. הוא מתפתח, הוא צובע כל חוויה, כל תחושה, תפיסה, מחשבה, רגש וכל היבט של הקיום.
אי אפשר להפריד את האוטיזם מהאדם ואם זה היה אפשרי,
האדם שהייתם מקבלים לא יהיה אותו אדם שהתחלתם איתו.
 
חשוב לקחת רגע ולקחת את זה בחשבון.
אוטיזם הוא סוג של קיום. אי אפשר להפריד את האדם מהאוטיזם.
לכן, כאשר הורים אומרים:
הלוואי ולילדי לא היה אוטיזם,
מה שהם באמת אומרים הוא:
הלוואי שהילד האוטיסט שיש לי לא היה קיים והיה לי ילד אחר במקומו
(שאינו אוטיסט).
 
קראו זאת שוב. זה מה שאנחנו שומעים כאשר אתם מתאבלים על קיומנו.
זה מה שאנחנו שומעים כשאתם מתפללים לתרופה.
זה מה שאנחנו יודעים כשאתם מספרים לנו על חלומותיכם ותקוותיכם בשבילנו – ששאיפתכם הגדולה ביותר היא שיום אחד אנחנו נחדל מלהתקיים ושזרים שאותם אתם יכולים לאהוב, יעברו לגור מול פנינו."
...
"בזה לדעתי ארגונים למען אוטיסטים צריכים לעסוק:
לא להתאבל על מה שמעולם לא היה אלא גילוי של מה שקיים. אנחנו זקוקים לכם. אנחנו זקוקים לעזרתכם ולהבנתכם.
עולמכם אינו פתוח אלינו ואנו לא נשרוד בלי תמיכתכם העזה.
כן, ישנה טרגדיה באוטיזם. לא בגלל מה שאנחנו, אלא בגלל הדברים שקורים לנו. היו עצובים בשל כך אם אתם רוצים להיות עצובים לגבי משהו.
אך יותר טוב מלהיות עצובים – תכעסו. ואז תעשו משהו בנדון.
הטרגדיה היא לא שאנחנו כאן, אלא שבעולמכם אין לנו מקום.
ואיך זה ישתנה, כל עוד הורינו עדיין מתאבלים על עצם הבאתנו לעולם?"
מתוך
לצפיה ב-'למה לא ?'
למה לא ?
20/02/2018 | 12:53
5
39
לכל דבר יש יתרונות ויסרונות לאסים יש יכולות שרוב הנט היו חולמים אליהם למשל הזכרןן הנפלא שלנו ובכלל תכונות יוצאטת דופן וחדשניות תמיד נתקלים בחומה לא בגלל שאתה פגום אלא החברה עדיין אטומה ופרטמטיבית אותו דבר קרה עם הומאים שהם גם נט הנה דוגמה גם להם קשה אז לא צריך שהיו הומאים ?  כל אחד ואם מה שהוא נולד עם הנטייה שלו או התכונות אופי שלו אסי או קשב סיכזופרן וכו כל אחד הוא בן אדם ויחס נכון מאוד יעזור לא לסבול זו לפחות דעתי וגם בעיני הורה רוצה שהיחד לא יסבול אבל זה גם מעבר לכך יש עניין של בושה של ניכור גם במשפחה של חוסר הערכה לשונה  "  לחלש  "  לכן יש עוד אלמנטים וזה חא רק נובע מטוב לב ..
לצפיה ב-'אתה מכיר הרבה הורים שרוצים שיהיה להם ילד הומו?'
אתה מכיר הרבה הורים שרוצים שיהיה להם ילד הומו?
20/02/2018 | 13:54
4
57
ולמה לא? כי הסבירות שיהיה להם קשה יותר בחיים, גבוהה יותר.
כי הקושי להקים משפחה עם ילדים יקשה על החיים שלהם.
כי אולי יפגשו אנשים שיהיו נגדם רק בגלל הנטייה שלהם.
והורה לא רוצה שלילד שלו יהיה קשה.
לצפיה ב-'אני רוצה שלילד שלי יהיה טוב'
אני רוצה שלילד שלי יהיה טוב
20/02/2018 | 14:40
59
טוב וקל אינם אותו דבר.
 
אין חיים ללא קושי וכאב, וזה בסדר.
העניין אינו לרדוף אחרי אשליה של חיים קלים
אלא לצייד את הילד בעוצמה הדרושה כדי להתמודד ולצמוח מהקשיים.
וזה מתחיל לדעתי מלהכיר את עצמו ובעצמו, ולראות בחייו ובו עצמו כפי שהוא, ברכה.
זה ממלא את האדם בעוצמה.
 
אני רוצה שהילד שלי יהיה.
אם הוא הומו או אוטיסט או כל דבר אחר
אז לרצות שלא יהיה הדבר הזה
משמעו בעיניי לרצות שהוא לא יהיה.
כי הדבר הזה הוא חלק ממי שהוא, בלעדיו הוא לא יהיה הוא.
 
יש ארצות בהן הורים עצובים כשנולדת להם בת, לעתים אפילו רוצחים תינוקות בנות.
להיות בת בחברה שלהם זה לסבול.
להיות הורים לבת זה עול וקושי גדול.
אז כואב לי עליהם, מבינה את הכאב והפחד שלהם
אבל הלוואי שהיו מצליחים לשמוח בבנותיהם.
 
לצפיה ב-'יש הורים שאין להם בעיה עם זה'
יש הורים שאין להם בעיה עם זה
20/02/2018 | 17:40
35
ולא מעט וכן אני מכיר אני חושב שרוב הסתגיות מנטיות מיניות  אואוטיזם זה בגלל דעה קדומה ונורמות חברתיות מעוותת ככה אני מאמין ובעיני המון הורים לוקים בזה ולא רואה מה הקשר בין רוצה טוב לילד להיותו אוטיסט לא חסר נט שסובלים האמיני לי ולהם אין מה להציע כמו אוטסטים בעיני את טועה וזה שאת רואה בבנך לקוי רק יקשה עליו .
לצפיה ב-'זה בכלל לא נכון להיכנס להורות'
זה בכלל לא נכון להיכנס להורות
21/02/2018 | 11:54
35
עם ציפיות מהילד.
זה לא תוכנית כבקשתך.
הורות זו דרך נפלאה ללמוד לקבל את מה ומי שיש בצורה מלאה.
כל צורה\גישה אחרת שבאה עם ציפיות, (גם אם הילד רגיל) תגרור סבל לכל הנוגעים בדבר.
לצפיה ב-'אז אם הילד יכחיש את עצמו יהיה לו קל ?'
אז אם הילד יכחיש את עצמו יהיה לו קל ?
22/02/2018 | 11:00
41
ילד, אדם, שיאלץ כל חייו לחיות שלא בהתאם לטבעו יהיה לא קל ?
את באמת מאמינה בכך ?
 
הפתרון לבעייה שאת מציגה היא לא באמת מסובך, הוא קשה ליישום כי אנחנו חיים בחברה שבה הרוע שולט, שבה רק לטמטום מותר לדבר, אבל עם טיפת סובלנות, רגישות ואפילו אהבה לשונות, לכולם יהיה גם נהדר וקל, וזהו.
 
לצפיה ב-''
21/02/2018 | 11:50
1
43
למה לא ללכת עד הסוף ולהצטער שהבאת ילד (רגיל) לעולם כל כך אכזר?
יש לי את הילד הכי יפה, מתוק ומדהים בעולם, ואני שמח בשבילו על כל מי שהוא.
אם יהיה קשה לו בחיים זה בגלל בני אדם מטומטמים ואנשים רעים, אבל בזה יכול ליפול כל אחד.
לצפיה ב-'נכון מאוד'
נכון מאוד
21/02/2018 | 12:13
41
הורות זו לא תכנית כבקשתך הילד הנט יכול גם לקבל מכה בראש ולהיות משותק ועם נטיות אוטסטיות פיגור וכו יש מקרים כאלו מי יודע מה היה אני ממש אוהב את הגישה שלך היא נכונה בעיני  
לצפיה ב-'אגב..'
אגב..
17/02/2018 | 20:19
100
למה כוונתך מעט עיכוב בהתפתחות השפה?
אם יש לו מילים מכוונות לתקשורת זה מעודד אני חושבת..
לצפיה ב-'אוסיף גם'
אוסיף גם
18/02/2018 | 10:24
10
107
שבמקרה ספציפי של בני כיוון שלא ידעתי את כל המאפיינים (הבורות בנושא היא דבר שכיח), רק אחרי האבחון קיבלתי הסבר לכמה התנהגויות של בני שהייתי בטוחה שהם פשוט חלק של האופי שלו.
לצפיה ב-'יש לך דוגמאות?'
יש לך דוגמאות?
18/02/2018 | 12:24
41
לצפיה ב-'הכל זה חלק מאופי שלו שלנו'
הכל זה חלק מאופי שלו שלנו
18/02/2018 | 19:58
8
68
זה שיש מאפיינים משותפים לאוטסטים לא אונר שאין פה ענייחן של אופי כמו אצל הנט רק שאצחנו מסמנים את זה כלקות בעיני זה לא .
לצפיה ב-'מעניין...למשל לסדר דברים בשורה?'
מעניין...למשל לסדר דברים בשורה?
18/02/2018 | 20:12
7
82
היית עושה את זה כילד או פעוט? מה זה משרת?
לצפיה ב-'כן'
כן
19/02/2018 | 00:48
70
סדרתי אלפי קלפים על פי הזכרון ידעתי בדיוק איפה כל קלף היה וברגע שלא היה מסודר נכננסתי להתקף זעם ופגעיה עצמית זה מאוד הרגיע אותי הסדר עד היום   
לצפיה ב-'למה בשורה?'
למה בשורה?
19/02/2018 | 23:41
5
60
הסידור אגב הוא לאו דווקא בשורה כמו שיש נטייה לחשוב.
זו ייצירת אומנות בעלת אופי ויופי אסטטי, עם מעט השקעה של רגישות אמנותית ניתן להבין מיד מה זה משרת, מבט על האסטטיקה של הלוגיה.
לצפיה ב-''
20/02/2018 | 12:42
3
41
חזרתיות וסידור אובייקטים -
אחרי שזה מקבל את החותמת של אמנות אנשים ישלמו מיליונים,
אצל ילד קטן, בלי החותמת הזאת, עם חותמת אחרת,
ייטו לראות את אותו הדבר לשלילה
לצפיה ב-'גם ללא החותמת...'
גם ללא החותמת...
20/02/2018 | 13:40
2
48
נותנים לילד לצייר בכל מני צבעים, או להדביק קופסאות מזון אריזות ריקות ושאר מני אשפה לייצירות.
אבל כשהוא יוצר משהו משל עצמו זה כבר "לא פונקציונלי" או מעיד על משהו לא תקין?
בבדאי שזה ייצירה אמנותית של ילד קטן.
אפילו אמנותית יותר ואוטנטית יותר מהדבקות הזבל שנותנים לו בגן.
 
עיסוק בייצירה אמנותית, יש לו מטרה ותפקיד חשוב בנפש האדם (הילד).
לצפיה ב-''
20/02/2018 | 14:44
7
לצפיה ב-'שאלת הפונקציונליות מהותית מאוד'
שאלת הפונקציונליות מהותית מאוד
20/02/2018 | 16:27
36
ובוודאי לביטוי אמנותי, מדעי, או זהות שחורגת ממה שמוסכם כתפקודי, ומה לעשות שלפחות בינתיים הקשר בין תועלת ומוסר, בין תועלתנות לאהבה, הוא די שלילי, אז מוטב לאדם הישר להניח לשיפוט נוקשה בעניין זה ולתת לדברים לקרות.
לצפיה ב-'גם בשורה גם במעגלים'
גם בשורה גם במעגלים
20/02/2018 | 12:58
122
בכל מיני צורות אבל שהיה לו בסיס מוצק ומתמשך וראשוני כלומר זה סגור למשל עם הקלפים תמיד היה באותו סדר גם אם צורת הסידור משתנה התוכן של הקלף היה בסדר הנכון אחרת התקף זעם פגעיה עצמית וכו  
לצפיה ב-'לדעתי, וההמלצה שלי בה נהגתי גם בלי אבחון..'
לדעתי, וההמלצה שלי בה נהגתי גם בלי אבחון..
23/02/2018 | 09:01
37
לדבר עם הילד בכל פעולה שעושים, לתאר מה אנחנו עושים כעת ומה נעשה עוד מעט, לשיר שירים רבים, לדבר על צבע המשחק או הבגד שלוקחים וכו'. לגבי הצחוק, יש ילדים שדברים נראים להם מצחיקים גם אם לנו לא ברור מדוע. זו יכולה להיות הפעולה שנעשית, צורה של משהו, וכדומה. זה דווקא מביע לדעתי את העובדה שהוא חושב ושוקל ובודק את סביבתו. 
לצפיה ב-'הבן שלי אובחן בגיל שנתיים וחודש. האם מגיב כשקוראים בשמו? '
הבן שלי אובחן בגיל שנתיים וחודש. האם מגיב כשקוראים בשמו?
24/02/2018 | 10:43
1
26
לצפיה ב-'לפעמים כן... לפעמים לא.... '
לפעמים כן... לפעמים לא....
24/02/2018 | 16:10
33
מה זה אומר? 
לצפיה ב-'אבא שלי טוען שאני בכיין מפונק'
אבא שלי טוען שאני בכיין מפונק
18/02/2018 | 20:03
2
95
כי אני אומר לו בפנים שבעיני הוא לא הורה טוב ושנאמס לי לשתוק על כל האלימות שלן הוא טוען שאני בכיין ומפונק ושהוא היה ילד ובכלל אבא שלו נתן לו מכות עם מקלות על הרגלים עד שברים והןא לעולם לא התחצף עליו עד היום כמו שאני הוא אומר שאני בן שורר ומורה ואני דור פני הכלב אמרתי לו שהזמנים השתנו ולא צריך אלימות לילדים והוא צחק ואמר שאנחנו דור מפונק ואני לא ילד אלא חמור גדול ורק כך ילמד אני כבר לא מתווכח איתו הוא לא ישתנה אבל הוא עושה ועשה טעות ואני בטוח בזה הוא פועל לא נכון .
לצפיה ב-'אתה בסדר גמור'
אתה בסדר גמור
19/02/2018 | 10:55
1
45
הכי חשוב זה שתזכור שהבעיה פה היא לא בך, אלא באדם שאינו מסוגל להתמודד עם הקשיים שהחיים הציבו לו ולכן מוציא את זה עלייך.
לצפיה ב-'גם בעיני'
גם בעיני
19/02/2018 | 15:36
29
אם כי הרבה פעמים אני מאשים אצ עצמי שאני לא רגיש כלפיו ומוביל אותו למקומות כאלו כי הוא כן רוצה לאוהב הוא פשוט לא יודע איך .
לצפיה ב-'דרוש/ה מטפל/ת התנהגותי/ת בשיטת ABA'
דרוש/ה מטפל/ת התנהגותי/ת בשיטת ABA
17/02/2018 | 22:16
54
דרוש/ה מטפל/ת התנהגותי/ת לילד מבריק בן 8.5 מחולון, לעבודה אחה"צ 3 פעמים בשבוע, תחת הנחייה של מנתחת התנהגות מוסמכת.
לפרטים: ענת 054-7453940 / נעמה 054-3130748
לצפיה ב-'הגיל להתחיל '
הגיל להתחיל
14/02/2018 | 04:56
32
238
שלום, מעניין אותי לדעת באיזה גיל התחלתם לדבר עם הילדים שלכם על האבחון שלהם? הילד האהוב שלי עוד מעט בן 7 ולאחרונה התחיל להגיד כמה פעמים שהוא מרגיש שהוא מוזר, כל פעם ששאלתי אותו במה הוא מוזר הוא נתן לי תשובה כמו "כי אני טוב בלגו" או "כי לכל אחד יש מוח שונה". לא משהו ספציפי שמתסכל אותו או מפריע לו. בשנה האחרונה יש לו המון חרדות כלליות ואני לא יודעת אם זה בכלל הגיל הנכון לספר לו על האבחון והאם  הידיעה תלחיץ או תרגיע אותו. אין לי כוונה להסתיר ממנו את האינפורמציה, רק רוצה להתייעץ איך ומתי.
לצפיה ב-'סיפרתי מיד עם קבלת האבחון'
סיפרתי מיד עם קבלת האבחון
14/02/2018 | 09:30
10
170
אצל הבכור זה היה בגיל 13, אצל ה בגיל 6 וחצי ואצל הפיצקי בגיל 10.
הייתי נוהגת כך גם אילו האבחון היה מגיע בגיל הגן.
כמובן, האיך צריך להתאים לילד.
לגבי בנך, לפי מה שסיפרת נראה לי חשוב שתספרי לו בהקדם-
גם אם אינו יודע לנסח בדיוק, הוא אומר לך שהוא חש חוסר סינכרון בינו לבין הסביבה,
אם לא יקבל הסבר שנותן מקום ולגיטימיות למהות העניין הוא עלול להתחיל רע לגבי עצמו,
כמו שה שלי, עד שסיפרתי לו, נהג להכות בראשו ולמלמל "אני דפוק".
 
 
מעתיקה לכאן שוב הודעה שכתבתי בעבר, על השיחה שהיתה לי
עם ה בהיותו בן 6 וחצי, בעקבות איבחונו:
 
אמא: אתה יודע חמוד, יש כלמיני סוגי אנשים בעולם,
למשל: גבוהים ונמוכים, מצחיקנים ורציניים, יהודים, צרפתים,
ערבים, סינים.
:גברים ונשים, שחורים ולבנים...
אמא: נכון! ויש גם סוג שנקרא אספים. אתה אספי, וגם אבא.
: מה זה אספים?
אמא: כל אחד שונה, אבל יש להם כמה דברים משותפים,
למשל- מח חקרן וסקרן.
כמו שכשהיית ממש קטן, שאלת אותי :מה זה מיים? למה הברזל חזק? למה הזכוכית שקופה?
: ממממ
אמא: אספים לפעמים לא כ"כ יודעים איך להסתדר עם בני אדם.
כמו למשל כשסבא וסבתא באו, ונורא שמחת, אבל לא ידעת מה לעשות, אז ברחת,
עד שהצעתי לך לומר להם "שלום".
: כן, אני זוכר.
אמא: כשצריך לעשות משהו, הם צריכים שזה יהיה מסודר להם
שלב-שלב, כמו שכשצריך ללבוש פיג'מה למשל, אתה צריך שאומר לך-
עכשיו להוריד מכנסיים, עכשיו להוריד תחתונים, עכשיו ללבוש מכנסי פיג'מה וכו'.
:נכון.
 
בקיצור, ציינתי כמה מאפיינים- חוזקות וחולשות,
הצגתי את זה כחלק מהפסיפס האנושי ולא כפגם,
אמרתי לו שהוא חלק מקבוצה (יחד עם בנאדם שהוא מכיר מעריך ואוהב).
בסוף השיחה הזאת הוא יצא בדילוגי שימחה בסלון.
אמא: נראה לי שאתה שמח, זה נכון?
:כן!!
אמא: למה?
: מכל הדברים שאמרת, מה שגורם להרגשה, גורם לי שימחה!
 
הילד שנהג לדפוק את ראשו ולמלמל "אני דפוק, אני דפוק" חדל לעשות זאת.
 
אגב, אם אתם לא מכירים א"סים, אפשר להזכיר דמויות מפורסמות שככל הנראה היו א"סים,
כגון אלברט אינשטיין, הנס כריסטיאן אנדרסן ועוד.
 
 
 
 
 
לצפיה ב-'מתוק..אכן תות חחח'
מתוק..אכן תות חחח
14/02/2018 | 14:59
5
100
למה התכוון במשפט האחרון? "מכל מה שאמרת, מה שגורם לי הרגשה, גורם לי לשמחה?"
לצפיה ב-'זה משפט באספית '
זה משפט באספית
14/02/2018 | 16:47
4
93
אמרתי סך מסויים של דברים.
עתה הבה ונמיין אותם: חלקם לא גורמים הרגשה מיוחדת
(למשל זה שיש כלמיני אנשים בעולם)
חלקם כן גורמים (לו) הרגשה.
האחרונים- משמחים.
לצפיה ב-'מה שגורם ל"הרגשה" משמח?'
מה שגורם ל"הרגשה" משמח?
14/02/2018 | 18:04
3
21
לצפיה ב-'מתוךכל הדברים שאמרתי לו,אלה שגרמו לו להרגשה כלשהי,שימחו אותו'
מתוךכל הדברים שאמרתי לו,אלה שגרמו לו להרגשה כלשהי,שימחו אותו
14/02/2018 | 18:13
2
23
לצפיה ב-'אכין אספית'
אכין אספית
14/02/2018 | 19:16
1
57
מזלו שיש לו אמא שמבינה אספית....
יש לך פעמים שאת לא מבינה?
לצפיה ב-'אםאני לא מבינה,וגם אםנדמה לי שכן אבל לא בטוחה,אני שואלת '
אםאני לא מבינה,וגם אםנדמה לי שכן אבל לא בטוחה,אני שואלת
14/02/2018 | 20:17
19
לצפיה ב-'מקסים'
מקסים
15/02/2018 | 22:48
1
30
אהבתי את התגובה של הבן שלך, ואת הצגת הדברים שלך, מקווה שידיעה תשמח גם את הבן שלי. כשהוא אובחן הוא היה בן 4 ולשימחתי לא דיברתי איתו אז כי היום הראייה שלי השתנתה. כשאדבר איתו היום אוכל בלב שלם להציג את היתרונות הרבים שיש לו, ולאנשים אחרים באותו אבחון, אז הייתה לי תחושה שנפלו השמיים. 
לצפיה ב-'נכון, לפני שמדברים עם הילד, חשוב שנדבר עם עצמנו'
נכון, לפני שמדברים עם הילד, חשוב שנדבר עם עצמנו
16/02/2018 | 08:54
37
איך הילד יקבל את זה, תלוי מאד באיך נציג את זה בפניו.
לא רק בחירת המילים, אלא גם הלך רוחנו, איך אנחנו רואים את העניין ומרגישים איתו.
אי-אפשר לשקר או לזייף כאן.
לצפיה ב-'אספ זה ראשי תיבות של איש ספקטרום או קיצור של אספרגר? '
אספ זה ראשי תיבות של איש ספקטרום או קיצור של אספרגר?
24/02/2018 | 10:45
1
10
לצפיה ב-'אספי זה קיצור של אספרגר'
אספי זה קיצור של אספרגר
24/02/2018 | 11:02
11
א"ס=איש ספקטרום
ואם כבר בראשי תיבות עסקינן-
נ"ט= נוירוטיפיקל, "רגיל"
א"א= איש אמצע, לא א"ס ולא נ"ט, באמצע.
 
לגבי אספרגר (אבחנה שכידוע כבר לא קיימת בפני עצמה, ובצדק לדעתי) -
בניגוד למה שמקובל לחשוב, לא כל האספים "גבוהים".
א"ס שהפיק מילים לפני גיל 3 ומבחני IQ יכלו לאתר אצלו IQ ממוצע ומעלה,
קיבל בזמנו כותרת אספרגר.
זה כמובן לא אומר כלום על התקשורת שלו, הרגישויות הסנסוריות,
תפקודי יומיום וכל דבר אחר.
לצפיה ב-'אני עדיין לא סיפרתי'
אני עדיין לא סיפרתי
14/02/2018 | 10:18
20
109
אובחן לפני שנה וחצי, בגיל 8 בערך. לאחרונה נראה לי שהוא יותר בוגר, לכן חשבנו לספר השנה.
אבל פתאום התחלתי לחשוש שזה ייתן לו לגיטימציה לא לנסות להשתלב.
 
לצפיה ב-'בדיוק מה שמטריד אותי'
בדיוק מה שמטריד אותי
15/02/2018 | 22:54
19
68
זה אחד החששות שלי, שאם הוא ידע הוא יתרץ כל קושי באבחון ולא ירצה להתמודד עם סיטואציות מאתגרות. אני לא רוצה שהוא יתן לעצמו "הקלות" רק בגלל זה.
לצפיה ב-'מצד שני, זה כן יאפשר לו לתת לעצמו "הקלות" איפה שצריך'
מצד שני, זה כן יאפשר לו לתת לעצמו "הקלות" איפה שצריך
16/02/2018 | 07:31
47
יכול להיות שעכשיו הוא סתם מתוסכל ולא מבין למה הוא מתנהג ככה בסיטואציות מסוימות.
 
לצפיה ב-'לא מדובר בהקלות'
לא מדובר בהקלות
16/02/2018 | 09:00
17
54
מדובר בהבנה - שלו ושל הסובבים אותו- שהדרך שלו שונה.
אין סיבה שיוותר על חלומות או שאיפות כשברור שא"ס אינו אדם פגום,
יש סיבה לכבד את הצורך לעשות דברים בדרך אחרת,
ואולי גם לבחור חלומות ושאיפות קצת אחרים/ות.
 
למשל- אם ילד א"ס לא רוצה ללכת למסיבת כתה, זה לא שהוא מתרץ קושי,
אלא שהוא מודע לזה שזה בסדר אם הוא חש שמסיבות כאלה עושות לו לא טוב,
אין לו עניין בהן.
הוא לא חייב לעשות מה ואיך שכולם עושים
גם לא לרצות מה ואיך שכולם רוצים.
לצפיה ב-'התכוונתי ל'
התכוונתי ל
16/02/2018 | 09:25
16
69
הכוונה ב"הקלות" לא הייתה להכריח אותו להשתתף באירועים כיתתיים, או המוניים. אני מכבדת את הרצונות וקושי שלו להיות בסביבה רועשת, צפופה ובלתי צפוייה. החשש שלי הוא שהיום לדוגמה, יש לו קשיים בכתיבה, מבחינה מוטורית, ואני לא רוצה שהוא יוותר לעצמו ולא יתאמץ להתאמן בגלל שהוא יגיד לעצמו שזה נובע מהיותו איש ספקטרום.
אני רוצה שהוא יכיר ויקבל את עצמו אבל יבין במקביל שבדברים מסוימים צריך להשקיע מאמץ כדי להצליח בהם. וזה נכון, לדעתי, לכולם.
לצפיה ב-'כמובן, השאלה היא מה הם אותם דברים מסויימים ומי מחליט מה הם'
כמובן, השאלה היא מה הם אותם דברים מסויימים ומי מחליט מה הם
16/02/2018 | 10:17
4
36
אם נקח לדוגמא את עניין הכתיבה-
גם בעיניי רצוי מאד שבנאדם יהיה מסוגל לכתוב.
ועדיין-
אם בנאדם מסוגל לכתוב, אבל הכתב שלו נורא (כמו לא מעט רופאים למשל),
הוא שונא לכתוב- ההתעסקות עם טכניקת הכתיבה בולמת את הביטוי בכתיבה
ואימוני הגרפומוטוריקה גוזלים ממנו אנרגיה רבה שהיה יכול לעשות בה שימוש בונה אחר,
יש לדעתי מקום לשקול האמנם בעידן בו הכתיבה ביד נדירה, אנשים מקלידים,
שווה לו להשקיע כ"כ הרבה אנרגיה באימונים אלה?
 
ועוד שאלה- האם לחץ (ציפיה גם היא סוג של לחץ) בעניין,
הוא הדרך המיטיבית להביא אותו למיצוי יכולתו בכתיבה ידנית?
 
הפיצקי שלי שנא לכתוב.
כשהיה קטן טופל אצל מרב"ע, עשה הרבה משחקים ותרגולים בתחום זה.
היתה כתיבה, איטית, כתב נורא וכו'.
אח"כ, בחינוך הביתי, אמא שלי שהיא בין היתר מומחית בהוראה מתקנת
שעזרה להרבה ילדים, ניסתה לקדם את כתיבתו.
הוא מאד אוהב אותה, ניסה, אבל פרש בכעס.
הנחתי לזה.
היום הוא בכתה ה, ממלא דפים בסיפורים ורשימות.
הכתב עדיין נורא, לא מטריד אותי.
הוא גם מקליד במהירות, כך שממש אין בעיה.
כותב מוכשר ומוערך בעיתון ביה"ס.
 
 
לצפיה ב-'לדעתי'
לדעתי
16/02/2018 | 18:19
2
33
אם נמשיך בדוגמאת הכתיבה, קשה לו הפעלת שרירי חגורת הכתפיים, להפעיל לחץ על העיפרון לכתיבה. 
אני מאמינה שבתור הורים, התפקיד שלנו הוא לכוון את הילדים לתחומים שנראים לנו חשובים. כמו שלדעתי חשוב שינעל נעליים לבד, אני לא אקשה עליו עם שרוכים, ואני אסמן איזו נעל מתאימה לאיזו רגל, תמיד אתן לו זמן ארוך יותר לפני היציאה מהבית כדי שהנעילה לא תהיה בלחץ והוא תמיד זה שבוחר לעצמו את הנעליים. כך חשוב לי שהוא יכתוב, לא מעניין אותי יופי הכתב, רק שידע בסופו של דבר לכתוב את כל האותיות ויצליח גם אם לא יהיה לידו מחשב. 
אני מנסה לעשות פעילויות כיפיות שבתוכן יש מוטיב של אימון. לדוגמה, לימדתי אותו לתפור עם מחט גדולה בית לבובה האהובה שלו, לקחנו מגבת מטבח מקופלת לשניים ותפרנו את הצדדים כך שיצא שרוול אליו נכנסה הבובה. הפרוייקט לקח לנו יומיים והוא לאט לאט השתפר בתפירה בסוף הוא היה מאוד גאה בתוצאה ושיחק עם עם זה הרבה זמן. אם הייתי מפסיקה עם הקושי הראשון הוא לא היה חווה את ההצלחה וגאווה שהגיעה עימה.
רק לשם הבהרה, שום דבר לא מגיע לדמעות או צעקות, ברגע שיש תסכול ולא כיף אנחנו לוקחים הפסקה. אבל תמיד איידע אותו שאנחנו נמשיך עוד 10 דקות/ביום אחר. אנחנו לא זונחים את המטרה הסופית רק כי קצת קשה או התעייפנו.
אני חושבת שכשתתחזק לו חגורת הכתפיים הוא גם יהנה מציור, ושאר תחומי יצירה שיעזרו לו להנות והביע את עצמו. אני רואה שזה מה שקרה עם לגו. בהתחלה היה לו מאוד קשה החיבור ופירוק של אבני הלגו, שעות על גבי שעות (עם המון הפסקות ועידוד ולמידה) ישבנו יחד ובנינו לגו שהוא בחר. היום הוא ימים מבלה לבד בבנייה חופשית ויצירתית של כל מיני מכונות זמן, חלליות ואנדרואידים:) בדרך כלל זה הבילוי המועדף עליו אחה"צ. אם לא הייתי משקיעה את הזמן ו"ההתעקשות" הוא היה  מוותר על הפעילות מהקושי הראשון. ולדעתי זה חבל. 
מראש התחלנו לגו כי הוא מאוד רצה התלהב מהתוצאות הסופיות. לא כפיתי עליו את המשחק הרכבה, רק לימדתי אותו שהתמדה ומאמץ משתלמים, לדעתי.
לצפיה ב-''
16/02/2018 | 18:46
10
לצפיה ב-'והיות שא"ס אינו בנאדם פגום, אין סיבה שהידיעה 'אני א"ס' תשנה '
והיות שא"ס אינו בנאדם פגום, אין סיבה שהידיעה 'אני א"ס' תשנה
16/02/2018 | 20:16
30
בעניין זה
לזה התכוונתי כשכתבתי
"אין סיבה שיוותר על חלומות או שאיפות כשברור שא"ס אינו אדם פגום,
יש סיבה לכבד את הצורך לעשות דברים בדרך אחרת".
נתת פה דוגמאות נהדרות לאיך לא לוותר על שאיפות,
אלא לכבד את הצורך לממשן בדרך אחרת
לצפיה ב-'אצלי זה היה בדיוק ככה'
אצלי זה היה בדיוק ככה
21/02/2018 | 17:05
17
גם, השקיעו המון, המון, כדי ללמד אותי לכתוב, עד היום אני לא יודע לכתוב, כל אות בשבילי זה יסורים, וגם לשרוך נעליים אני מתקשה, ולדעתי זה לא קשור לחיזוק חגורת הכתפיים אלא למשהו עמוק יותר, כי עובדה שלפסל ולצייר ידעתי בצורה שאין מדוייקת ממנה, כמו הרבה אוטיסטים, אז גם כאן יש שאלה, וגם הזדמנות, לברר משהו מהותי אבל במקום לעשות את זה מנסים לטפל ולעזור במה שכבר מזמן לא צריך.

כשאני חושב על זה, לקחו אותי לנסיעות שנמשכו שעות רק בשביל שמישהי תלמד אותי לכתוב (ללא הצלחה כמובן) זה כל כך מופרך, לאלף ואחת הקשיים והבעיות המאוד מורכבות שלי אף אחד מעולם לא טרח להתייחס, רק לזאת, דוגמה שאין מובהקת ממנה לטירוף הנורמטיבי.
לצפיה ב-'אתן דוגמה מהשבוע'
אתן דוגמה מהשבוע
16/02/2018 | 10:25
10
75
יש לו העשרה אחרי שעות הלימודים. עד השבוע זה היה בתחילת היום כשגם ככה היה בבית ספר. והוא השתתף בלי בעיה. אבל הזיזו לסוף היום, והוא החליט שזה לא מתאים לו. כי הוא לא אוהב את בית הספר ולא מתאים לו להישאר שעה נוספת (וכי הוא ממהר למחשב). יש עוד ימים שהוא מסיים מאוחר ולא עושה בעיות כי הוא הסביר שזאת חובה ואין לו ברירה. כאן מדובר בהעשרה לימודית ולא סתם חוג לכן אני רוצה מאד שישתתף.
הסברתי לו שאני מבינה שהוא מעדיף לחזור הביתה ושבית הספר הוא לא המקום המועדף עליו, אבל הוא פוגע בהתקדמות שלו מבחינת הלימודים ולכן הוא חייב ללכת.
מאז הלך פעם אחת ואמר שדווקא לא היה נורא, אם כי עדיין היה מעדיף לוותר.
אם יידע על האוטיזם, תהיה לו סיבה לבקש שלא להשתתף.
לצפיה ב-'למה? מה הקשר?'
למה? מה הקשר?
16/02/2018 | 10:32
8
52
אם הנימוק שלך שההשתתפות בהעשרה הזאת תורמת להתקדמותו בלימודים
מקובל עליו,
ואם היעד של התקדמות בלימודים משמעותי בעיניו,
מה הקשר בין זה לבין אוטיזם?
למה שהידיעה שהוא אוטיסט,
ושאוטיסט הוא סוג של בנאדם- לא בנאדם לקוי ומקולקל -
תגרום לו לסרב למה שכעת הוא מקבל?
לצפיה ב-'כי קשה לו בבית ספר בגלל באוטיזם'
כי קשה לו בבית ספר בגלל באוטיזם
16/02/2018 | 11:09
7
67
רועש לו, בעיקר
לצפיה ב-'אפשר להסתכל על זה גם אחרת:'
אפשר להסתכל על זה גם אחרת:
16/02/2018 | 11:57
6
61
קשה לו בביה"ס כי ביה"ס, כמו המרחב הישראלי הציבורי ברובו, הוא סביבה רועשת,
דבר שאינו מיטיב אולי עם רוב האנשים, ועבור הרגישים בהם הוא ממש מזיק.
 
אם כך, האמנם רצוי ללחוץ עליו לשהות כמה שיותר בסביבה שמזיקה לו?
האם את בטוחה שהתועלת משעת ההעשרה הזאת
עולה על הנזק הנגרם לו מהחשיפה לרעש הפוגעני?
אם התשובה היא כן, אולי אפשר למצוא דרכים למתן את הנזק?
זה יכול להיות כלמיני דברים, מאטמי אזניים מסנני רעש,
עד מציאת מרחב מוגן בתיאום עם מחנכת הכתה,
שיהיה מותר לו לשהות בו לזמן-מה, כשהוא מרגיש שהגיעו מיים עד נפש
או משהו אחר, כל דבר שייתן מענה לצורך הלגיטימי שלו בהגנה מהרעש
ויאפשר לו להפיק יותר תועלת ממה שיש לביה"ס להציע לו.
 
קשה לו בביה"ס לא בגלל האוטיזם
אלא שהיותו אוטיסט משמעה שהוא בעל רגישות מיוחדת-
אם יינתנו מענים מתאימים לרגישות שלו הוא יוכל לממש את יכולותיו.
התעלמות ממנה וציפייה ש"יתאמץ" ויתנהל כמו כולם,
סביר להניח שתוביל לתסכול של כל המעורבים.
לצפיה ב-'אני חושבת שלא תמיד צריך את הכותרת'
אני חושבת שלא תמיד צריך את הכותרת
16/02/2018 | 12:20
1
41
כדי להשיג את המענים שדיברת עליהם ..אפשר לפרק את הקשיים(הרי דיברו על קשיים ומטריה שהכותרת היא אוטיזם)-או מיוחדויות למינהן ולעזור לו שם מבלי לתת את השם הכולל..
למשל במקרה של השמיעה..יש הרבה ילדים שרעש לא נעים להם ופוגע בהם, לאוו דווקא אוטיסטים. אז תיאורתית אפשר לדבר איתו על זה שזה קשה לו וכו וכו...ולנסות למצוא לכך פתרונות שיקדמו אותו. לא חייב לציין את המקור לדברים.
אני מסכימה עם אנה שיש ילדים עם בטחון עצמי נמוך ודימוי עצמי שאינו בשל לכותרות מהסוג הזה..לצערנו לא כולם שלמים עם הכותרות וחושבים שהם פשוט שונות אך לא מפחיתות מהאדם.
לצערי אני מכירה אפילו ילדים שהמילה Adhd עשתה להם שמות בדימוי העצמי..אפילו שלחצי מהמשפחה יש, שזה הכי מקובל וברור שלא מוריד מערך האדם...... כל מקרה לגופו
לצפיה ב-'מסכימה,לא תמיד צריך את הכותרת-ובטח שלא צריך להאשים את הכותרת'
מסכימה,לא תמיד צריך את הכותרת-ובטח שלא צריך להאשים את הכותרת
16/02/2018 | 12:39
45
הפגיעה בדימוי העצמי נובעת ממסר חיצוני, גלוי או סמוי,
כאילו נורמלי=טוב,
לא נורמלי(שונה)-לא בסדר, לא טוב, לא ראוי.
בשפת היומיום אומרים "אתה לא נורמלי!" במשמעות של 'אתה לא בסדר'.
 
בעיניי, חלק מהתפקיד ההורי הוא לחשוף את השקר המגולם במשוואות האלה.
כמו שעשתה אמו של הבחור המקסים הזה:
 
הסתרת האבחון כמוה כהסתרת סוד אפל
והמסר ממנה הוא שאכן מדובר בעניין אפל, רע, מפחיד, מאיים.
לכן לדעתי יש בהסתרה פוטנציאל מסוכן מאד.
כל עוד מסתירים, לא פלא שהילד- שבמוקדם או במאוחר יגלה,
ייקח זאת למקום של פגיעה בדימוי העצמי.
 
מסכימה איתך שאין בהכרח קשר בין המודעות של הילד והוריו למהות השונות
לבין ציפיה מהמערכת לתת מענים לצרכים.
אלא שלדאבוננו, המערכת לא תמיד מאד קשובה,
ופיסת הנייר הקרויה אבחון, עשויה להוציא לה את השעווה מהאזניים
זה לא קשור ללספר לילד.
אפשר לספר לילד, ובלי קשר, להחליט מתי ואיך וכמה לספר למערכת.
לילד עצמו מגיע וחשוב לדעת, לפי נסיוני ודעתי.
וחשוב שהמסר יהיה- אתה שונה, וזה בסדר.
יש בשונות שלך, כמו בכל הוויה אנושית, אורות וצללים.
 
לצפיה ב-'כמובן, ומעבר לזה.'
כמובן, ומעבר לזה.
17/02/2018 | 15:28
3
28
מציע לא להתעלם מהנטיה והצורך להכליל דברים,להגיע למסקנה, גם אם לא במודע, רגשית, שהרי יש טעם וסיבה להיותה של הסביבה רועשת ומרעישה, ואטמי אזניים ומסנני רעש לא נוגעים בסיבה ולכן הם לא פותרים באמת שום דבר, זה רק פלסטר על פצע, סדק, שבר שהולך ומעמיק ומדמם שוב ושוב כחרדה,דכאון, תחושת ניתוק וחוסר משמעות.
 
הרגישות לצליל, לרעש, היא לא תקלה ניורולוגית, היא חלק מהותי מהזהות, מתפישת המציאות של האדם הרגיש, הנסיון לפתור את הדברים רק ברמה הפיזיולוגית לא עונה על הצורך הנפשי והרגשי והגופני הדחוף בסביבה שמתאימה לך ומדברת את שפתך,
הוא חוסך כאב, גם אני לא זז בלי אזניות מנטרלות רעש אבל מעולם לא השליתי את עצמי שזה פתרון שיכול לגשר למרחק ביני לבין הנורמטיבי והמקובל.

יש סיבה שהנורמה אוהבת להרעיש כמו שיש גם סיבה שאוטיסטים מעדיפים להרגיש.
לצפיה ב-'האם יש משהו שכדאי לבקש מבית הספר בהיבט זה?'
האם יש משהו שכדאי לבקש מבית הספר בהיבט זה?
17/02/2018 | 18:59
2
34
עוד שבוע יש לי מפגש עם כל הצוות. בנתיים הרושם שלי שהם מאד בעד הילד ומנסים להקל עליו איפה שאפשר.
יש משהו שאפשר לבקש מהם?
לצפיה ב-'לא נראה לי'
לא נראה לי
17/02/2018 | 21:05
13
לצפיה ב-'אולי כדאי לדבר עם בנך בעניין'
אולי כדאי לדבר עם בנך בעניין
18/02/2018 | 08:17
25
לשאול אותו האם יש משהו שלדעתו היה משפר את הרגשתו בביה"ס.
אפשר גם להציע לו רעיונות, כגון איתור מרחב מוגן מרעש
שיהיה מותר לו לשהות בו זמן-מה כשירגיש צורך בכך.
לצפיה ב-'אגב-'
אגב-
16/02/2018 | 10:47
39
ידוע לך למה הוא לא אוהב את ביה"ס?
האם סיפר והסביר לך?
יש מן הסתם כמה סיבות לדבר.
אולי אפשר לנסות לחשוב מה ניתן לעשות
כדי שהשהות בביה"ס תהיה פחות לא נעימה לו
(ואולי אפילו קצת יותר כן נעימה לו).
עצם ההקשבה והנסיון, עשויים לשפר את תחושתו ונכונותו להשתתף,
ויתכן שתצליחו גם לעשות איזשהם שינויים שעשויים להיות כאילו קטנים
אך יהיו משמעותיים עבורו.
לצפיה ב-'האם לאבחן'
האם לאבחן
11/02/2018 | 15:05
38
249
שלום, אשמח להתייעץ איתכם.
בני הבכור בן 10, ילד מחונן ומוכשר מאד, בעל כישרון ציור מפותח. מגיל צעיר קיימות בעיות התנהגות רציניות, בגן חובה אובחן עם הפרעת וויסות תחושתי והפרעת קשב וריכוז. עבר אבחונים וטיפולים רבים: ריפוי בעיסוק, אבחון בהתפתחות הילד, אבחון פסיכולוגי, קיבל טיפול פסיכולוגי, טיפול במשחק, רכיבה טיפולית,הערכה פסיכולוגית נוספת לפני שנה. כיום נמצא בקבוצה למיומנויות חברתיות במסגרת בי"ח שלוותה, שם מטופל בעקבות הפרעת הקשב. מטופל בריטלין וניסה סטרטרה. לפני שנה בהערכה הפסיכולוגית שעבר הועלה לראשונה הנושא התקשורתי בעקבות קשיים חברתיים ניכרים וכן התנהגויות מוזרות כגון נשיקות שהוא נותן לחברים. עלינו זה נפל כרעם ביום בהיר וממש לא הסכמנו עם הרעיון. בסופו של דבר הפסיכולוג לא חשב שהוא נמצא על הרצף. חשוב לציין שמתחילת שנת הלימודים הנוכחית חל שיפור משמעותי מאד בתחום החברתי, כמעט ואין יום שהוא לא הולך לחבר, הוא נפגש עם לפחות כ10 חברים שונים, מתאם איתם בעצמו טלפונית. משתתף נלהב בתנועת נוער ולא מחמיץ אף פעילות. מבחינה התנהגותית, בבית עדיין יכול לנהוג באלימות כלפי אחיו הקטנים, כלפי חברים זה קורה לעיתים נדירות מאד (לא משהו חריג ביחס לבני גילו). לנו קשה איתו, בעיקר סביב האימפולסיביות שלו וחוסר הצייתנות. כשנטל את הסטרטרה היה שיפור משמעותי, כרגע ביקשנו מהפסיכיאטר להפסיק, כי הסטרטרה לא עזרה באופן מוחלט והוא היה חייב לקבל גם ריטלין. מאז בחודשיים האחרונים יש הידרדרות בהתנהגותו ולכן אנחנו מתכוונים לחזור לסטרטרה.
גם בקבוצה של המיומנויות החברתיות המנחות מדברות על ילד קסם, שמאד חשובה לו החברה, והוא חלק אינטגרלי בקבוצה. עם זאת, קיימות גם שם התנהגויות מוזרות: הוא מכבה את האור פעם אחר פעם, למרות שננזף על כך. זוחל מתחת לשולחנות ונוגע בילדים. גם בכיתה המורה מעיר על כך שהוא זוחל מתחת לשולחנות (לא תמיד, אבל לפעמים). גם בבית לאחרונה החל להדליק ולכבות את האור פעמים רבות ברצף, אם כי נראה לנו שזה משהו התנהגותי לחלוטין.
בקיץ התחלנו אבחון דרך בית אחד, נפגשנו לפגישה אחת עם פסיכיאטרית שהיה נראה כי היא נעולה על סמך ההערכה הפסיכולוגית שהוא נמצא על הרצף. היא פגשה אותו לזמן קצר בו הוא לא שיתף פעולה ולא יצר קשר עין (איתנו, עם החברים ועם קרובי משפחה הוא תמיד יוצר קשר עין, המורים לפעמים מתלוננים על זה). והיא החליטה מיד שהוא על הרצף. כשסיפרנו לסבים הם נדהמו וממש לא ראו סיכוי שהילד הזה אוטיסט. הוא מביע רגשות, אמפתי, שמח וחיוני.
בכל מקרה, כרגע אנחנו צריכים להחליט האם להמשיך את האבחון. מבחינתנו אנחנו לא רוצים. לדעתנו אין סיבה שהוא לא יגדל להיות מבוגר נורמטיבי לחלוטין, יתחתן, ימצא עיסוק מוצלח (כאמור-ילד מחונן) ויהיה אבא טוב לילדיו. אנחנו רוצים לשמור בסוד בכלל את החשד בעיקר ממנו, כדי שלא ישפיע על המשך חייו.
האם אתם, שמכירים את הנושא מקרוב חושבים אחרת? האם יש דברים שלא חשבנו עליהם וצריך לקחת אותם בחשבון?
לצפיה ב-'לעניות דעתי ומנסיוני, כדאי להתחיל משיחה עם הילד הנבון בעצמו'
לעניות דעתי ומנסיוני, כדאי להתחיל משיחה עם הילד הנבון בעצמו
11/02/2018 | 16:37
1
147
 
לפעמים אנחנו ההורים רוצים לגונן על ילדנו
או שאנחנו רגילים לחשוב עליו כגוזל שלנו
וקשה לנו לראות בו מישהו שמבין ויודע מה נכון לו,
אבל נסיוני לימדני, שצדקו חז"לנו באמרם מפי עוללים ייסדת עוז
שווה לשמוע מה אומר הילד.
 
ואם כבר מה אומר הילד- הפיצקי שלי, א"ס (איש ספקטרום) בן 10 וחצי,
קרא מעל לכתפי את הודעתך, והיה לו חשוב להגיב.
אז הנה דבריו כלשונם:
 
 
 
 
 
1:קודם כל,
אין סיבה לתת לו ריטלין או סטרטרה.
הוא טוב כמו שהוא.
אם תיתנו לו תרופות הוא סתם יאבד מאופיו.
זה מה שאתם רוצים?לשנות בכוח את הילד שלכם?
2:סיפרתם שהסבים נדהמו כשגילו שהוא אוטיסט.
בגלל שהוא "מביע רגשות,אמפתי,שמח וחיוני.
אבל מאיפה באה החשיבה שאוטיסטים לא יכולים להיות כאלה?
אולי מביע רגשות זה משהו שקצת נתקע בדרך כלל אצל אוטיסטים,
אבל אוטיסטים ברוב המקרים יהיו אמפתיים יותר מנוירוטיפיקלים.
בנוגע לשמח:אין קשר בין שמחה לאוטיזם.
זה פשוט שהאוטיסט מרגיש לא בנוח להציג את האמפתיה ורמת השמחה שלו,
או שיותר מדי דברים נקלטים אצלו(זוכרים...אמפתיה)
והוא מעדיף לא להיכנס עם בני אדם אחרים לשיחה מורכבת ועמוקה.
3:בבית ספר:אם המורים בבית ספרו לא מסוגלים להתמודד איתו.
צריך למצוא אלטרנטיבה.
אולי בית ספר דמוקרטי/אנתרופוסופי?
אולי חינוך ביתי?
4:ובנוגע להרגל האורות שלו:
אני ממליץ לכם לדבר איתו על הסיבה שבגללה הוא עושה את זה.
למה?
בעקבות השיחה תעשו את הדבר שהוא יצא ממנו מאושר.
5:חמישי אחרון וקצר:ישפיע על חייו לרעה במקרה שהוא יגלה את סוד האוטיסט שנשמר ממנו, בהרגשה שהוריו עשו דברים בעניינו מאחורי הגב שלו.
ישפיע עליו לטובה אם הוא ידע שהוא לא אדם רגיל,
נוירוטיפקל.
אלא שיש בו ייחוד והוא לא כמו כל בן אדם רגיל.
את זה אני אומר כבן 10 מאובחן על הספקטרום האוטיסטי.
לצפיה ב-'הבן שלך כתב את זה ?'
הבן שלך כתב את זה ?
11/02/2018 | 23:57
112
שאפו מרשים מאוד נהנהתי ילד חכם מאוד .
לצפיה ב-'אם מה שכתבת'
אם מה שכתבת
11/02/2018 | 20:26
32
213
"כמעט ואין יום שהוא לא הולך לחבר, הוא נפגש עם לפחות כ10 חברים שונים, מתאם איתם בעצמו טלפונית. ..." זה נכון אז לא הייתי חושבת לכוון אוטיזם בכלל.
 
לגבי אורות ונשיקות ושאר הדברים שאת מגדירה כ"מוזרים", אז כנראה בנך יודע לפצות אותם במשהו אחר שעדיין מאפשר לו למשוך חברים.
אז הייתי מסבירה לו שזה לא נעים וכו'.
אני אישית ממש לא אוהבת את עינין הכדורים....לא הייתי נותנת אלא אם כן ילד ממש מסוכן לעצמו או לאחרים...
לצפיה ב-'למה ?'
למה ?
12/02/2018 | 00:00
2
98
גם לי הין חברים בגיל הזה שמאוד אהבנו להיות ביחד ואני מאובחן באוטיזם ולא בתפקוד גבוה ... אין קדר הוא כנראה ילד מוכשר ומעניין אז נדבקים עליו בעיני זה הגיוני עד היום זה קורה לי עם בנות כמה שאני ביישן הם רוצות קשר איתי ואני מת מבושה .
לצפיה ב-'אתה רוצה להגיד שבגיל 10'
אתה רוצה להגיד שבגיל 10
12/02/2018 | 10:22
1
154
למדת בבה"ס רגיל והיו לך כ10 חברים שכמעט כל יום נפגשת איתם?
 
לא כל נ"ט מסוגל לנהל חיים חברתיים כאלו פעילים...
לצפיה ב-'לא ברמה הזו'
לא ברמה הזו
12/02/2018 | 13:16
85
אבל היו לי חברים לא התקשרתי אמנם אבל כל יום ירדנו לגינה ושחקנו ביד  הרבה ילדים יותר מעשר ...
לצפיה ב-'מסכימה עם דברייך מלאת תקוות'
מסכימה עם דברייך מלאת תקוות
12/02/2018 | 11:12
45
לצפיה ב-'העניין הוא'
העניין הוא
12/02/2018 | 13:29
27
105
שהשיפור החברתי המשמעותי התחיל רק השנה, אבל השינוי באמת משמעותי מאד. יחד עם זאת, יכול להיות שבתקופה האחרונה יש טיפה (ממש טיפה) נסיגה בזה, (נסיגה זה אומר שעדיין הוא מאד מחפש חברה וכל יום רוצה ללכת למישהו, רק שלא תמיד מוצא למי ללכת לאחר טלפונים רבים שהוא מנסה. לא יודעת להגיד ממה זה נובע. עדיין ברוב הימים הוא מוצא למי ללכת.) אנחנו תולים זאת בהפסקת הסטרטרה. עוד חודש נהיה יותר חכמים כי לוקח לכדור חודש להשפיע. 
עוד דבר, מבחינת הבנה שכלית של סיטואציות חברתיות הוא מבריק, בשיחות שלי איתו אין סיטואציה שהוא לא קורא נכון, אבל לפעמים בשעת המעשה אונליין הוא יותר מתקשה לתפקד כמו שצריך. (לדוגמא- סיפר לי שעושים חרם על ילד מהכיתה. כשאמרתי לו ללכת לספר למורה הוא אמר שאז יעשו חרם גם עליו כי הלך לספר). 
אנחנו באמת מאד מבולבלים. מבחינתנו השיפור החברתי הכ"כ משמעותי מראה שאכן אין סיבה לחשד שהוא על הרצף, אבל עדיין יש דברים שמחשידים. 
לצפיה ב-'מה בקריאת סיטואציה הזו לא נכון?'
מה בקריאת סיטואציה הזו לא נכון?
12/02/2018 | 14:10
1
46
לצפיה ב-'זאת דוגמא להבנה טובה של הסיטואציה'
זאת דוגמא להבנה טובה של הסיטואציה
12/02/2018 | 14:21
89
אבל לפעמים תוך כדי התרחשות הוא לא מצליח להתנהג כפי שהוא יודע בשכל שצריך.
לצפיה ב-'אבחנה זה לא אמיתי.'
אבחנה זה לא אמיתי.
13/02/2018 | 11:42
24
104
כותרת אבחנתית זה רק "תואר".
לכולנו תכונות אוטיסטיות במידה כזו או אחרת, זה לא שחור לבן.
לא הייתי לוקח ילד לאבחון רק מתוך סקרנות.
לאבחנה מחיר כבד, משפיעה הן על הדימוי העצמי, על הזהות, והן על הדרך בה אחרים רואים אותו, אפליה ודעה קדומה.
חושבים שזה לא ידלוף, וזה דולף.
אם אין צורך אמיתי על מנת להשיג הטבות כמו סייעת או כסף מביטוח לאומי, אבחנה תעשה רק נזק.
במקום שיחשוב את עצמו למי שהוא הוא יחשוב את עצמו כאוטיסט , לא שזה רע, אבל זה סוג של ערבוב של מציאות עם דעה קדומה אישית שמאוד קשה להתנתק ממנה.
 
אני חושב אין הרבה ילדים כמו הילד של שלומית, ואין הרבה הורים כמו שלומית.
כאלה שמסוגלים לפחות בעיניי עצמם, לראות את האדם נקי בלי לגלוש לדעה קדומה.
ועדיין במצבים שונים, אני משוכנע כשהם יפגשו אנשים וייחשפו מולם עם האבחנה, הם ייתקלו בדעות קדומות ובחוסר הבנה, שעולה מעצם שמיעת הכותרת האבחנתית. בלי ידיעת אותה כותרת, לאנשים יש צאנס יותר טוב לראות את הילד כפי שהוא באמת.
 
אני הייתי מציע להימנע מאבחנה, שהיא בלוף רפואי שההגדרה שלו משתנה כל כמה שנים, אבל הסטיגמה וקשיי הקבלה\זהות שנילווים אליה נשארים תמיד.
 
זה לא שחור לבן.
הילד הוא מי שהוא כמו שאתם רואים אותו, אין שום סיבה שתקחו אותו לרופאים שיתנו לכם איזו "תשובה", שלא באמת תשנה את הילד, אבל ברגע שהיא ניתנת בהחלט עלולה לשנות אותו ואת המבט של הסביבה אותו, ולהשפיע על חייו לרעה, זה כמו צילום רנטגן שלא לצורך, רק כדי לבדוק אולי, רק שאיבחון עלול להיות הרבה הרבה הרבה יותר הרסני..
לצפיה ב-'מסכימה לגמרי '
מסכימה לגמרי
13/02/2018 | 12:31
25
לצפיה ב-'אכן נתקלים. גם בשוביניזם נתקלתי '
אכן נתקלים. גם בשוביניזם נתקלתי
13/02/2018 | 17:26
20
92
וזה לא גרם לי לרצות להסתיר את היותי אשה,
במקומות מסויימים נתקלתי באנטישמיות-
לא עלה על דעתי להסתיר או להתכחש ליהדותי.
 
הסתרה מנציחה דעות קדומות וסטריאוטיפים מעוותים.
כמו שאומרת הסיסמא בעניין אחר: אם לא תדבר- זה לא ייגמר.
הדרך היחידה לדעתי להתמודד עם השלכותיהן המסרסות והמועכות של הדעות הקדומות, זה לא להתכופף מולן.
זה לא רק תורם למיגורן בטווח הבינוני/ארוך, זה תורם לשלמות העצמית של הבנאדם.
 
לא אומרת שצריך ללכת עם שלט גדול ולקרוא ברמקול "אני אוטיסט!"
ברור שלפי ההקשר והנפשות הפועלות יש לשקול מה לספר, מתי, איך וכמה.
אבל אין לילדינו ולנו במה להתבייש
 
לצפיה ב-'זה לא עיניין של בושה'
זה לא עיניין של בושה
13/02/2018 | 19:05
19
22
לצפיה ב-'עניין של פחד? אולי של הפנמת הסטריאוטיפים?'
עניין של פחד? אולי של הפנמת הסטריאוטיפים?
14/02/2018 | 09:34
18
16
לצפיה ב-'לא, זה הפנמת המציאות'
לא, זה הפנמת המציאות
14/02/2018 | 11:40
17
45
והסיבה לכך זה הכותרת המשותפת לכל התיפקודים.
מי שפעם היה מאובחן עם סיזופרניה וגם מי שפעם לא היה מאובחן והיה רק ביישן, היום נמצאים תחת אותה הכותרת..
וזאת הבעיה.
מי שמבחוץ רואה רק את הכותרת, נבהל ממנה.
וזאת הסיבה להתיחסות לתוית הזאת
לצפיה ב-'הבהלה נובעת מסטריאוטיפים'
הבהלה נובעת מסטריאוטיפים
14/02/2018 | 11:58
16
43
גם הכותרת סכיזופרניה לא צריכה להבהיל-
רבים מאלה שאובחנו כך בעבר מאובחנים כיום כא"סים בתפקוד גבוה.
מי שהוא רק ביישן לא מאובחן גם כיום.
מקסימום אולי כ ADD או SCD, לא על הספקטרום האוטיסטי.
 
מול הבהלה הזאת יש להעמיד את המציאות, את האמת
לא להחביא אותה.
לא להפנים את הבהלה.
ממה יש להבהל?
א"ס (אגב, גם מתמודד נפש) אינו חיזר מסוכן
הוא אדם- עם יכולות, קשיים, צרכים ומתנות פוטנציאליות לעולם, ככל אדם אחר.
 
לצפיה ב-'נבהלים ממציאות'
נבהלים ממציאות
14/02/2018 | 12:07
15
42
זה לא סטריאוטיפים. סכיזופרניה מבהילה לא על ידי כותרת, אלא יל ידי הסימפטומים.
ולא נעים לי שאני אומרת את זה בפורום פתוח כי יש אנשים שקוראים את זה ונפגעים.
לכן הכוון הזה הספציפי של הויכוח אני לא ארכיב יותר ומראש מבקשת סליחה ממי שנפגע מזה.
 
היום תוצאת האיבחון תלויה בגישה של מאבחן ולא רק בילד עצמו.
לצפיה ב-'אבל אפילו לשיטתך- מה היה עוזר להפריד'
אבל אפילו לשיטתך- מה היה עוזר להפריד
14/02/2018 | 12:14
3
45
הרי אלה שמהכותרת שלהם את מפחדת
הם ה"גבוהים" שבעבר אובחנו בטעות כסכיזופרנים
וה"נמוכים" שבעבר אובחנו בטעות כמפגרים,
אז בכל "צד" יש גם "כותרות מבהילות".
לצפיה ב-'לא, אני מדברת על אלו שבעבר לא היו מאובחנים'
לא, אני מדברת על אלו שבעבר לא היו מאובחנים
14/02/2018 | 14:11
2
43
הם גם היום היו אמורים להיות באבחנה נפרדת
לצפיה ב-'אלה שבעבר לא היו מאובחנים כלל'
אלה שבעבר לא היו מאובחנים כלל
14/02/2018 | 16:31
1
53
כולל לא באבחנות שגויות, נחלקים לשתי קבוצות:
אלה שלא אובחנו בגלל קוצר ראייתם של המאבחנים
ואלה שאכן לא באמת א"סים.
הראשונים- טוב שכעת הם כן מאובחנים,
האחרונים- גם כיום אינם מאובחנים על הספקטרום,
כאמור- אם בכלל אז אולי ב ADD או SCD
לצפיה ב-'אני מדברת על אלו שלא היו מאובחנים וחיו חיים'
אני מדברת על אלו שלא היו מאובחנים וחיו חיים
14/02/2018 | 21:20
37
טובים. והיום חיפשו אותם הסתכלו עליהם עם זכוכית מגדלת ודחפו לספקטרום.
בדומה לילד שמתואר בשירשור בימים האחרונים: חברמן שפסיכולוגית כבר איבחנה אותו...
אם הילד היה חי לפני 10-20-30 שנה אף אחד בכלל לא היה חושב על זה...
לצפיה ב-'שלומית נראה לי היא אופטימיסטית חסרת תקנה חחח'
שלומית נראה לי היא אופטימיסטית חסרת תקנה חחח
14/02/2018 | 14:10
7
47
אחת שאפילו חלילה ומבלי להשוות- תראה במחלה שכוחת מרפא מתנה שיש לנצל. 
לצערי אני תוהה אם מה שהיא מציעה ומספרת נכון לרוב אנשי הספקטרום. ואני מבינה על מה את מדברת "מלאת תקווה"..לצערנו לא כולם מסוגלים לדברים שמספרים עליהם כאן  .. וזה באמת נאמר מתוך צער ולא מתוך בושה או תוויות או ביקורת. כי זה באמת אין על מה
לצפיה ב-'לא הבנתי למי קראת אופטימיסטית לי או לשלומית?'
לא הבנתי למי קראת אופטימיסטית לי או לשלומית?
14/02/2018 | 14:23
5
53
בכל מקרה אני מאוד מעריכה ומכבדת את הגישה שלה. היתה פה עוד גולשת ז"ל עם אותה הגישה.
הן היו ביחד.
הכלה שלהן וקבלה של אחר היא מדהימה.
פשוט אני לא מסוגת לראות את הדברים האלו בצורה כזאת
לצפיה ב-'לשלומית היקרה....'
לשלומית היקרה....
14/02/2018 | 14:40
44
שבאמת הקבלה שלה היא דבר נדיר לדעתי....ואני מבינה אותך מלאת תקוות. זה לא פשוט. ואכן לא ניתן להכביר במילים שמא נפגע או שמא אשמע ביקורתית, מה שאני ממש לא
לצפיה ב-'לדינה אני מתגעגעת כל יום, בלי קשר לנושאי הדיון'
לדינה אני מתגעגעת כל יום, בלי קשר לנושאי הדיון
14/02/2018 | 16:38
3
56
תודה על המילים הטובות
לא רואה שומדבר מדהים ומופלא בגישה שלי,
נכון שלרוב האנשים קבלת האחר היא עניין מאתגר
אבל כמו שאומר המשפט הידוע
(אולי ידוע מדיי- הפך לשחוק, רבים מצטטים אותו בלי לחשוב עליו) :
הייה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם.
לצפיה ב-'גם אני מתגעגע אליה'
גם אני מתגעגע אליה
14/02/2018 | 17:32
33
אישה מדהימה ברמות אחרות אם כי קצת שיפוטית מידי כנגד הורים אלימים ורואה קצת שחור לבן לפחןת ממה שספרתי לה אבל זה נובע נטוב לב ואהבה לילדים ורצון לחינוך הדדי אבל העולם מורכב יותר מאשר הורה רע כי הוא אלים חא משנה באיזה צורה וזה מה שהפריע לי בה אבל חוץ מזה מבחינת הכלה היא מופלאה .
לצפיה ב-'מי זו דינה?אם אפשר לשאול..'
מי זו דינה?אם אפשר לשאול..
14/02/2018 | 18:00
1
41
מה היה שם המשתמש שלה?
לצפיה ב-'dina199, רק תשימי לב שיש דינה אחרת גם עם מספר אחר'
dina199, רק תשימי לב שיש דינה אחרת גם עם מספר אחר
14/02/2018 | 18:54
19
לצפיה ב-'לאו-דוקא אופטימיסטית'
לאו-דוקא אופטימיסטית
14/02/2018 | 16:58
39
חווה לא מעט פחד וכאב בחיים.
אין קשר בין זה לבין לראות באדם, כל אדם, אדם.
לא למדוד אותו לפי תו-תקן לבני אדם-
אין מכון התקנים לבני-אדם, לפחות בחברה דמוקרטית לא אמור להיות,
אלא לראות את צלם אלוה שבו
או את אנושיותו המורכבת הכואבת הלא מושלמת והמאירה.
כמו בשיר
לצפיה ב-'לא נעלב'
לא נעלב
14/02/2018 | 17:26
2
29
אבל רוצה כן לדעת מה מבהיל בסכיזופרניה ?  אני אישית מאובחן באבחנה הזו מגיל 15 ממש לא מפחיד אותי יש לה יתרונות רבים כמו יצרתיות מוגברת ודמיון מפותח לי זה עוזר ביצירה מאוד הרבה אמנים מאובחנים "  במחלה  "  הזו מה רע כל כך בה ?  פעם קראו לנו נביאים עכשיו חולי נפש זה שטיות .
לצפיה ב-'לא יודעת איך להסביר וגם'
לא יודעת איך להסביר וגם
14/02/2018 | 21:14
1
33
יכול להיות שאני טועה
לצפיה ב-'בעיני את טועה וטוב שאת מודה'
בעיני את טועה וטוב שאת מודה
15/02/2018 | 15:12
25
שיש סיכוי כזה הרבה אנשים חד משכמיים זה אקט חיובי טוב לחקירה
לצפיה ב-'זאת בדיוק הסיבה שאנחנו לא רוצים להמשיך בבירור'
זאת בדיוק הסיבה שאנחנו לא רוצים להמשיך בבירור
13/02/2018 | 20:50
1
82
חיזקת את מה שחשבתי.
באתי להתייעץ כאן כדי לשמוע אם אנחנו מפספסים משהו. לפי מה שנראה עד עכשיו אין שום טובה שתצמח לנו או לילד מהאבחון באם אכן יתברר שהוא אוטיסט.
תודה!
לצפיה ב-'הבכור שלי אובחן בגיל 13, אחרי שורת מאבחנים שפיספסו אותו-'
הבכור שלי אובחן בגיל 13, אחרי שורת מאבחנים שפיספסו אותו-
14/02/2018 | 09:36
87
אילו היה מאובחן מוקדם יותר, היה נחסך ממנו הרבה סבל
והרבה צלקות רגשיות שיישא כל חייו.
לצפיה ב-'האם לדעתך סייעת צמודה תעזור לו?'
האם לדעתך סייעת צמודה תעזור לו?
12/02/2018 | 08:54
2
99
אם כן, אז שווה לאבחן. אחרת, אם הילד מטופל, את רק מפסידה את קצבת הנכות.
 
לצפיה ב-'סייעת צמודה'
סייעת צמודה
12/02/2018 | 09:39
1
112
אנחנו לא חושבים שיש צורך בסייעת צמודה. עם הסטרטרה והריטלין הוא מתפקד מצויין בבי"ס. בכל מקרה גם אם הוא יאובחן לא נפנה להכרה בביטוח לאומי כי אנחנו לא נרצה שזה ישפיע על המשך חייו. יכול להיות גם שבכלל לא יוגדר על הרצף, הייתי שמחה ללכת לאבחון רק כדי לקבל תשובה שלילית... לכן אני שואלת, אם גם ככה לא נעשה כלום עם אכן יאובחן על הרצף, יש טעם להמשיך באבחון? הפסיכיאטר טוען שזה יעזור בדרכי הטיפול, איך בדיוק זה יעזור?
לצפיה ב-'את לא צריכה הכרה בביטוח לאומי כדי לקבל סייעת'
את לא צריכה הכרה בביטוח לאומי כדי לקבל סייעת
12/02/2018 | 21:51
83
מספיק האיבחון
לצפיה ב-'התמכרות לסרטים וסדרות'
התמכרות לסרטים וסדרות
10/02/2018 | 22:50
23
432
יש לי בעיה, אני מכור לסרטים וסדרות.
זו בעיה רצינית, והיא גורמת לי להעדיף לוותר על עבודה (פרנסה) או עבודה לנפש בדברים שהם משמעותיים מאוד בשבילי.
רק דוגמא אחת, אני כותב ספר בנושא מסויים, כבר מעל 200 עמודים לתוכו אבל עובד עליו, סוחב אותו שנים ובתקופה האחרונה זה לא זז בכלל.
כל זמני הפנוי נשרף מול המסך.
 
יש לסרטים ולסדרות יכולת לתת תחושה של קשר אנושי, מזדהים עם הדמויות, מרגישים אותם, הם הופכים להיות חשובים לך.
נכון זה לא אמיתי, אבל האמיתי הוא בלתי מושג או מאוד קשה להשגה או מגיע עם מטענים עודפים, סוג של "תופעות לוואי".
מצד שני, בסדרות, תחושת החיבור הזו לדמויות, היא כתחושה, בהחלט תחושה אמיתית.
 
אני נשוי ויש לי ילדים, אין לי חברים או קשר חברי אחר מלבדם, והאמת היא שאני לא מחפש ולא ממש רוצה.
אם כבר, אני מרגיש צורך הולך וגובר ללבד שלי עם עצמי, ורצון לפחות ופחות מגע אנושי בחיים שלי.
העבודה העיסוקים והכתיבה גורמים לי לחוש מעיין בדידות, והסדרות ממלאות את החלל.
כשאני אומר, "דיי, אני לא צופה יותר!", אני נתקל בסוג של ריק, וואקום ריגשי שדוחף אותי חזרה למסך.
 
יש בי שילוב קטלני של תחושת בדידות ביחד עם רצון וצורך עז להיות לבד עם עצמי, והסרטים והסדרות הם כמו FAST JUNK FOOD שעונים על הצורך המורכב הזה, בצורה מאוד חזקה.
 
אבל בהחלט, אין ספק שזו השקעת זמן הרסנית, שגורעת ממני את היכולת לצמיחה רוחנית ואני בהחלט סובל מזה.
 
מישהו כאן בין החברה מכיר? התמודד עם דבר דומה? יכול לתת איזו עצה איך להתנער מההתמכרות הזו?
לצפיה ב-'כמיהה לקשר עמוק, מורכב'
כמיהה לקשר עמוק, מורכב
11/02/2018 | 00:57
7
112
שלא ניתן למצוא לה מענה בינתיים ב"חיים האמיתיים",
יתכן שהיא הרבה יותר נפוצה משנדמה לך והרי בגלל זה הכניסו את הקטע של הבינ'ג ויש זוגות שאפילו מתמכרים ביחד לסדרות,
לי היה קטע כזה עם בת זוג אחת,
היום אני פחות כזה כי גם זה הפסיק לעשות לי את זה,
אבל בזמנו, בהחלט, סדרה טובה, כמו the killing למשל או "הגשר" הייתה ממלאת לי את החיים.
 
לא במקרה סדרות ארוכות החליפו סרטים כמדיה שנושאת אמנות איכותית יותר,
יש הרבה דמויות, שמתפתחות בקצב שכבר קצת יותר דומה לאמיתי, והן מורכבות בהרבה ולו בגלל שפשוט יש זמן ליוצרים לתאר מורכבות עמוקה יותר.
 
לדעתי ההעדפה  ליותר זמן עם עצמי בגלל תחושת הבדידות שקשרים אנושיים משרים לא סותרת את הכמיהה לקשר אנושי מהותי אלא בדיוק להפך,
החיפוש הוא אחר קשר עמוק ומורכב ואמיתי,
וכזה אין למצוא,
כזה אינו אפשרי,
אז סדרות זה הדבר הכי קרוב לכך בינתיים,
בשלב מסויים גם זה ממצה את עצמו.
 
לא חושב שזו השקעת זמן הרסנית, זה מספק צורך, וצורך עמוק וחיוני, בצורה טובה יחסית, אמנות, בוודאי כשהיא מורכבת כמו בסדרה טובה, זה הדבר שהכי קרוב ודומה לאהבה,
ואין אהבה,
אז זהו.
 
וגם לא נכון לומר שסדרות לא נותנות כלום, ביחוד לאנשים שנואשו ממה שקשר אנושי יכול לספק סדרות יכולות לספק תובנות למצב האנושי, מצע להזדהות, לביטוי רגשי, לרפלקסיה.
 
 
 
לצפיה ב-'אם למרות מה שהוא אמר מעלי'
אם למרות מה שהוא אמר מעלי
11/02/2018 | 08:43
4
89
אתה רוצה "להפטר" או לצמצם את זה -
אתה יכול ללכת למפגשים של 12 הצעדים- 
הם לא קובעים לך מה היא התמכרות ואני הלכתי לשם אחרי התמכרות ארוכה לדברים שקשורים גם למסכים (11 שנים) שהקלה לי על צורך במעבר לקשר אנושי.
אם משהו באמת מציק לך ויש בך רצון לשנות זכור שתחילה אתה צריך למלא חלל בהתמכרות חדשה-
אתה גם יכול להמנע ממפגש אצלם ולעבוד בהצלחה עם החוברות.

(אישית יש לי התמכרויות רבות ואין אצלי "תחביבים")
(כוח גדול= כל דבר שתבחר מהאדם ועד בודהה):

http://naisrael.org.il/about-na/how-it-works/
לצפיה ב-'ואם תוותר רק על חלק?'
ואם תוותר רק על חלק?
11/02/2018 | 10:07
2
74
לדוגמה, כן תצפה בסדרות אבל לא בסרטים?
ועדיף סדרות חדשות, שצריך לחכות שבוע עד שיוצא פרק חדש.
לצפיה ב-'דווקא סדרות זה הכי "גרוע"'
דווקא סדרות זה הכי "גרוע"
13/02/2018 | 02:42
1
61
ניסיתי לא מזמן להחליט שאני צופה רק בסרטים, וכשהסרט נגמר אז נגמר.
כי דווקא סדרות זה משהו שלא נגמר כל כך מהר, אני חושב שזהו נגמרו הסדרות המעניינות, ואז אני בכל פעם מגלה סידרה חדשה שרצה כבר כמה עונות ולא מבין איך לא ידעתי עליה קודם.
כל העונות ניצפות בתוך שבוע שבועיים ואז מוצא סידרה אחרת...
ההגיון אומר לי כל פעם מחדש] שבסוף זה ייגמר ואז אתפנה לדברים אחרים, אבל יש כזה שפע, שזה אף פעם לא נגמר.
 
אני חושב שהכיוון הוא כן כמו שחרסינה וarana1 אמרו, להחליף התמכרות אחת באחרת וטוב יהיה אם זו תהייה באמנות.
 
מצד שני, אולי "לסלוח" לעצמי, על זמן המסך הזה.
טוב בכנות, זה משהו שיהיה לי קשה מאוד לעשות !
לצפיה ב-'לפני שאתה מגלה סדרה חדשה , הצורך מתגבר או נחלש ?'
לפני שאתה מגלה סדרה חדשה , הצורך מתגבר או נחלש ?
14/02/2018 | 15:28
242
הצפיה לפרק חדש מגבירה את הרעב או מחלישה אותו ?
 
יש לך חלומות בהקיץ (או בשינה) על סדרות שראית ?
 
יכול להיות שהקושי בכתיבת הספר גרם לאסקפיזם לתוכן סיפורי שעליו אתה לא אחראי ?
 
 
לצפיה ב-'זו הייתה פעם התמכרות בפני עצמה...'
זו הייתה פעם התמכרות בפני עצמה...
13/02/2018 | 02:30
56
בניסיון לעזור לעצמי, קראתי האזנתי וצפיתי בכל חומר עזרה עצמית self help שמצאתי.
למדתי הרבה שיטות שונות, ודמיינתי איך זה יהיה להתמסר לכל אחת מהן.
אבל את העבודה עצמה אף פעם לא עשיתי.
 
מפגשים זה לא משהו שיכול להתאים לי, בכלל פעילות בקבוצה זה משהו שאני לא מסוגל לסבול בכלל, אז זה לא רלוונטי.
אבל אני יציץ בקישור ששלחת, ואני מקווה שאמצא בו משהו מועיל, או לפחות מעניין.
 
לצפיה ב-'תודה על התגובה'
תודה על התגובה
13/02/2018 | 02:20
1
39
מאוד יכול להיות שאמנות זה פתרון טוב.
אחרי הכל (וזה צלמים יודעים מצויין) לזהות אמנות במשהו, או משהו כאמנות, זה בפני עצמו סוג של ייצירה אמנותית.
כך שצפייה בסדרות, החוויה היא בהחלט חוויה אמנותית, שיש לה מרכיב סובייקטיבי, כך שמה שמתחולל בנפש תוך כדי הצפייה זה בהחלט סוג של ייצירה אמנותית גם כן.
 
אולי הרעב הזה לסדרות הינו רעב אמנותי, ועדות לכך שאני עצמי התרחקתי אמנותית מהייצירה האישית שלי.
אולי זה פעמון התראה, לחזור לעצמי אמנותית.
 
לצפיה ב-'זה בוודאי קשור'
זה בוודאי קשור
13/02/2018 | 12:57
37
לאובססיביות האוטיסטית, שבזמנו שהייתי מצייר או מפסל זה כל מה שהייתי עושה כל הזמן, וגם כמתכנת הייתי רק בזה, וכל הזמן, ועם הספקים שלא מהעולם הזה בכלל.
 
זה חלק ממהות הזהות, שבגלל זה גם הכי לא מתאימה לפעילות שנחשבת כקבוצתית (קשר מיידי עם הרבה אנשים בו זמנית)
 
לדעתי, ומחוויתי, האישית, לא ניתן לחזור לאמנות, אבל אולי לך זה יעבוד.
אני גם לא חוזר לתכנת מאותה הסיבה,
זה כמו שפה שהייתה נכונה לזמנה והעבירה אותי למישור או למימד הבא.
 
 
לצפיה ב-'לא ברמות כאלה'
לא ברמות כאלה
14/02/2018 | 09:15
10
45
ולא כל הזמן הפנוי
כשזה במידה -בסדר,תראה ותיהנה.
בעניין הלבד ופחות מגע אנושי אני דווקא מבין.
העידן הזה הולך לכיוון פחות מגע אנושי על חשבון תקשורת דרך מסכים והתמכרות להנצחת כל פיפס בחיים לסיפוק האגו ו"מזכרת" (גם גוזל זמן ). כשאני בסביבה בה מקשקשים בנייד וצפצופי וואטסאפ מעדיף לחתוך ולחפש משהו להעביר את הזמן כולל סרט או פרק בסדרה.יש סדרות שמבחינתי הן כיף ולא בזבוז זמן כלל.
אבל אם הגעת לנקודה שאתה מרגיש שזה גובה ממך מחיר,אולי כהתחלה תגביל את זמן הצפייה.
לצפיה ב-'העידן הזה יותר לכיוון מגע אנושי'
העידן הזה יותר לכיוון מגע אנושי
14/02/2018 | 10:20
9
32
ובדיוק בגלל זה הוא מתכנס לתצורה אוטיסטית יותר, כי מי ומה שמחפש מגע אנושי עמוק ומהותי יותר בוודאי שיהיה סלקטיבי יותר,
כך שבעוד שבעבר כולם היו מדברים עם כולם כל הזמן ודי שמישהו היה עומד לידך כדי ליצור ציפיה לקשר עם הזמן החברה מתפתחת לכיוון שסוף סוף מקדש מגע אנושי ובין אישי ולכן פוטר אותנו יותר ויותר מהצורות השטחיות והרדודות של מה שנקרא בטעות חברתיות.
 
אז בדיוק להפך, זה פחות פחות אגו ויותר אהבה, אם כי כצפוי הפרשנות של הדורות הקודמים דורסת את האמת לטובת הדעה הקדומה.
 
לצפיה ב-'הקשר/מגע אנושי הולך ונעלם'
הקשר/מגע אנושי הולך ונעלם
14/02/2018 | 10:42
8
33
כולנו רואים אנשים ליד שולחן בבתי קפה וכל אחד שקוע בנייד שלו.
האגו מתבטא בצורך להנצחה עצמית בכל מקום וזמן,אנו עסוקים כל כך בהעלאה לרשתות וספירת לייקים שכבר שכחנו מה זה מגע אישי.
לצפיה ב-'אתה מזהה מגע אישי רק עם כולם עושים את זה עם כולם'
אתה מזהה מגע אישי רק עם כולם עושים את זה עם כולם
14/02/2018 | 11:08
7
34
וכל הזמן.
יש אנשים שאורגיות לא מדברות אליהם ולא מספקות אותם אלא אפילו להפך,
הם כל כך זקוקים ורוצים ויכולים מגע אישי שהם מעדיפים לקשור כזה רק בהקשר הכי מיוחד ולא מתייחסים אליו כבדרך אגב כמו שנהוג נורמטיבית ומסורתית,
אוטיסטים למשל, ובגלל זה הם סובלים כל כך כי רוב האנשים חושבים כמוך.
 
כחלק מההתפתחות למגע אישי עמוק יותר, יחודי יותר, מהותי יותר, ובצד הסלקטיביות וכמשלים לה, היחס בין הנצחי לרגעי משתנה, שבעוד שפעם בעבר הנצח היה סיבה לחגיגה נרקסיסטית של הנה תראו רק אני ורק אני ואני ואני היום כולם מנציחים כל הזמן כל דבר,
דמוקרטיה,
את הסנובים והנרקסיסטים זה מוציא מהדעת גם כי לדעתם רק ליחיד סגולה מותר לגעת בנצח, וגם זה רק בצורה הכי נרקסיסטית,
אז שוב,
בדיוק מה שאתה כותב ובדיוק ההפך.
 
לצפיה ב-'אני הבנתי אותו להיפך- שניים שיושבים בבית קפה, ובמקום להיות'
אני הבנתי אותו להיפך- שניים שיושבים בבית קפה, ובמקום להיות
14/02/2018 | 11:30
6
35
באינטראקציה אישית, הדדית, יחודית, לא אגבית של אחד על אחד
עסוקים במה שאתה מכנה 'אורגיות' של פייסבוק ולייקים.
זה כיום מחזה נפוץ.
לצפיה ב-'יש גם מקום לזה, למה לא'
יש גם מקום לזה, למה לא
14/02/2018 | 11:53
28
דווקא אנשים קרובים רגשית ונפשית וגופנית יכולים לשבת ביחד כשכל אחד מהם בעולמו הפרטי,
ממש לא חייבים להיות כל היום אחד בתחת של השני,
זה גם בלתי אפשרי,
ובכל מקרה,
הכיוון הוא חיובי, ומאוד אוטיסטי, אז אותי זה משמח מאוד.
 
אבל בוודאי,כשאני יושב עם ילדתי למשל בבית קפה אני לא בטלפון שלי, זה תלוי, ובכל מקרה, בדיוק כמו באוטיזם, מגע עמוק זה לא בהכרח מה שהנורמה מזהה ככזה, והדברים משתנים כל הזמן, יותר זמן לפרטי זה יותר זמן למגע מדוייק יותר
 
לצפיה ב-'זו אכן כוונתי'
זו אכן כוונתי
14/02/2018 | 12:02
4
30
הנקודה היא שהנושא שהועלה והתחיל את השרשור התייחס לחוסר הצורך במגע אנושי שממילא הולך ונעלם.אין לו חברים והוא לא ממש מרגיש צורך בהם ולמען האמת,המציאות כיום היא שאנו מתקשרים דרך מסכים,אימוג'יס וכן הלאה ומושגי הקשר הבין אישי משתנים ומתערפלים.  
אנשים ישנים שינה פחות איכותית כי הטלפון הדולק לידם.
נכנסים לשירותים עם הנייד.
פלא שהקשר הבינאישי-אחד לאחד ולא באמצעות גאדג'טים הולך ונעלם?
ולמען הגילוי הנאות-גם לי קל לצפות שעות בסדרות ולא לשבת בקפה הומה צפצופי וואטסאפ ולא זקוק לזה,אבל לא ברמות המתוארות.
לצפיה ב-'הצורך במגע אנושי לא יעלם לעולם'
הצורך במגע אנושי לא יעלם לעולם
14/02/2018 | 12:29
3
30
גם לי אין חברים ואין לי צורך בהם, וכמו ללא מעט אוטיסטים אחרים אין לי חברים בדיוק בגלל שמגע אנושי מהותי לי כל כך, ולכן קשר עם אדם אחד נכון לי יותר
לצפיה ב-'לא, אבל בהחלט משתנה ולדעתי השינוי יקצין'
לא, אבל בהחלט משתנה ולדעתי השינוי יקצין
14/02/2018 | 12:38
2
39
יש לי מעט חברים ואיני לוקה באוטיזם
פעם נהניתי יותר מטיולי שבת בקבוצות,בטבע
אבל הם הופכים לסוג של סשן צילומי וסלולרי בלתי פוסק ונמאס.
לצפיה ב-'וטוב שכך'
וטוב שכך
14/02/2018 | 16:21
8
לצפיה ב-'אוטיזם זה לא לקות נורמה כן'
אוטיזם זה לא לקות נורמה כן
14/02/2018 | 20:16
18
לצפיה ב-'אתה צופה בסרטים/סדרות תמיד לבד?'
אתה צופה בסרטים/סדרות תמיד לבד?
14/02/2018 | 11:45
2
52
"שילוב קטלני של תחושת בדידות ביחד עם רצון וצורך עז להיות לבד " -
יכול להיות שהכמיהה היא לזמן איכות עם עצמך
שמפאת העייפות הנובעת ממרוץ החיים והמחוייבויות,
אין לך אנרגיה למלא אותה בתוכן, ולכן אתה פונה לתוכן מוכן?
כמו מישהו שחייב לאכול אבל אין לו זמן וכח לבשל אז הוא קונה אוכל מוכן ומחמם במיקרו?
 
זמן איכות עם בני משפחתך יש לך? חסר לך?
 
לצפיה ב-'את ממש צודקת !'
את ממש צודקת !
19/02/2018 | 12:08
1
17
לא חסר לי זמן איכות עם המשפחה...
כן חסר לי זמן איכות עם עצמי, ואולי מכאן תחושת הבדידות, שגם היא לא בדיוק בדידות אלה משהו אחר.
 
מדי פעם אני מחליט ככה לעשות הפסקה, ועובר תקופה מאוד פרודיוקטיבים שכוללת אפס אחוז סרטים וסדרות.
אין לי תסמיני גמילה או סבל בשל כך.
כך שאני משאר שהקושי הוא לא דווקא התמכרותי אלה קושי לשלב דברים ביחד, כי לי מאוד קשה להתמסר ליותר מדבר אחד בו זמנית (וגם המשפחה זו התמסרות גדולה).
זה קל יותר להתמסר לדבר שיש בו רק רווח ואין בו סיכון להתאכזב, לקלקל או להרוס.
מצד שני הרווח הוא קטן יחסית בהשוואה לייצירה מקורית שנובעת ממעמקי הנשמה.
ההקבלה לארוכה מחוממת במיקרו ממש מתאימה.
 
לצפיה ב-'אז אולי כדי להתניע'
אז אולי כדי להתניע
19/02/2018 | 13:05
17
שווה לך לקחת כמה ימים, אולי אפילו שבוע, באיזה מבדד?
משהו מסוג סוכה במדבר, הררית וכד' (מכיר?) ?
 
מכירה את התחושה שאתה מתאר,
ולפחות אצלי, יש פה גם איזשהו עניין של "כושר" ו"יציאה מכושר",
כלומר אם הרבה זמן לא התפניתי לעבודה שכזאת,
ממעמקי הנשמה כמו שקראת לזה,
החור שזה יוצר הולך ומעמיק
ובמקביל זה הולך ונהיה קשה יותר להזיז הכל הצידה ולחזור לזה.
אם יש אפשרות לקחת את עצמך לכמה ימים למקום שכזה,
נטול הסחות דעת וששורה בו אוירה מזמינת עבודת נשמה, אולי זה יועיל.
 
והזכרת לי שיר שאני מאד אוהבת
 
 
 
הנה נסיון תרגום, פחות או יותר...
 
צליל הדממה/גרהארד שונה
 
לפעמים אני שוכב ומאזין
בחרדה
האם תשקוט המהומה?
האם השתיקה מגיעה?
האם מת הקול שפעם דיבר בתוכי?
האם יבשיל עוד זרע?
האם ינוח השדה בשנת שמיטה?
 
לפעמים אני שוכב ומאזין
האם עדיין אבין
את שמספרים לי ציפורי העפרוני
במעופם מעל התלתן האדמוני?
האשמע היום כמו לפני שנים
את צליל הדממה?
התחבאתי ממנו לעיתים קרובות מדיי
מפוזר וחסר-שקט.
 
לפעמים אני שוכב ומאזין
ואז יש שחיקה הרך של האדמה
מרים אותי בקלילות אל-על
ואז אני שומע אותם בבירור בדברם:
את העפרוני, הרוח והתלתן
ואני נעמד ואומר אמן
לפני לכתי הביתה.

 
לצפיה ב-'ברכות מפורום טלוויזיה '
ברכות מפורום טלוויזיה
14/02/2018 | 19:00
49
שמתי את ההודעה שלך והעלתי את הנושא בפורום טלוויזיה.
אולי יעניין אותך לראות את התגובות (ואולי חלק גם יעזור):
 
חלק מהמשתמשים בפורום טלוויזיה בהחלט רואים יותר מידי טלוויזיה, או ראו בעבר יותר מידי. לרוב אצלנו אלו סדרות ולא סרטים, אבל יש גם את זה.
 
אני מאוד מסכים עם מה התגובה כאן לגבי זה שזה אומנות. אבל אני גם מסכים שזה יכול להיות התמכרות.
אני הייתי מציע לך לעבוד על הורדה של מספר השעות שאתה רואה ביום. בכוח אם צריך.
אתה מתאר את זה שלפעמים אתה אומר "דיי, אני לא צופה יותר!" ואז נתקע בסוג של ריק שגורם לך לחזור. לכן כדאי להוריד את כמות שעות הצפיה באופן הדרגתי יותר. אין שום דבר רע בלראות טלוויזיה, הבעיה היא רק אם זה באופן מוגזם.
 
אגב, אם אני מבין נכון אתה לא צופה במספר סדרות במקביל, אלא עושה בינג'ים (מרתונים) על סדרות שכבר יש עונות שלמות שלהם.
תנסה לבחור אולי מספר מצומצם של סדרות שתראה באופן שבועי קבוע. כי בעוד כשאתה רואה סדרה בבינג' קשה לפעמים לעצור את עצמך, אם אתה רואה סדרה שיוצא פרק אחד שלה כל שבוע אז אין לך ברירה אלא לחכות.
 
 
*אגב, אם אתה כבר צופה בכל כך הרבה סדרות, אתה מוזמן לפורום שלנו לספר לנו על אילו סדרות אתה ממליץ ועל אילו פחות.
לצפיה ב-'לא מצליחה להבין משהו'
לא מצליחה להבין משהו
09/02/2018 | 16:20
6
233
חזרתי מאבחון של בן 4 שמתנהג לא משהו. ידעתי שאין אוטיזם אבל כן ישבתי שיש חוסר ויסות. התוצאה היא הילד תקין לחלוטין בקטע של ויסות וזה התנהגותי לגמרי. ההמלצה היא טיפול דיאדי כדי לשפר את הדרך שלנו בהתנהלות מולו. הם אמרו שהוא מאד רגשי וצריך לפנות לרגש שלו. ושזה בדיוק ההיפך ממה שאני מכירה עם אחיו האוטיסט.
ועכשיו השאלה (קצת באיחור): האם אל אוטיסט לא פונים בקטע רגשי? 
אז גם שם לא הבנתי ונתתי דוגמה: יום קודם בעלי שאל את הילד עם אוטיזם האם רוצה לסדר ואחרי שהוא סירב, האבא אמר תסדר בכל זאת. והילד סירב והייתה מריבה.
הוא טען שאם בעלי היה אומר שמבולגן וצריך לסדר, הוא כן מסכים.
אז הם אמרו שזה בדיוק מחזק את מה שהם אמרו, שלבן 4 לא צריך להסביר כל כך הרבה. ואני פשוט לא מבינה כלום. מה זה קשור לרגש?
לצפיה ב-'בוודאי שהפניה היא ריגשית...'
בוודאי שהפניה היא ריגשית...
10/02/2018 | 00:35
95
אם ריגשית הילד לא איתך אז הוא לא איתך.
אצלנו עם הילד בן ה 5 תקשורת רגשית תופסת כמעט 99 אחוז.
אין טעם להסביר ולשכנע מבלי שיש הדדיות ברגש, אחרת זה סתם כמו מניפולציה.
 
לצפיה ב-'אני חושבת שבדוגמה שנתת, '
אני חושבת שבדוגמה שנתת,
11/02/2018 | 11:07
4
82
בעלך היה צריך להציב עובדה קיימת: מבולגן, ולכן צריך לסדר. סיבה ותוצאה. (גם אני לא מבינה איך זה קשור לרגש...)
ואז אם הילד מסכים אז יופי. אם לא מסכים אז בכל זאת להתעקש: תראה איזה בלאגן, צריך לסדר.
 
אבל אם הוא כבר שאל האם אתה רוצה, זה נשמע כמו נושא למשא ומתן. והבן אמר שלא, הוא לא רוצה, ואז האבא מתעקש אבל תסדר בכל זאת, אבל הוא הרי שאל האם רוצה והבן אמר שלא... ולכן המריבה.
ולדעתי במקרה כזה יכולה להיות מריבה עם כל ילד, בין עם ילד "רגשי" בין אם לא.
יש נושאים ששואלים עליהם האם אתה רוצה. אבל יש נושאים שלא שואלים עליהם אלא פשוט מודיעים שצריך לעשות (עם הסבר למה).
 
מה שכן, אולי ילד "רגשי" יותר, ישתף פעולה יותר עם מה שאומרים לו לעשות. נגיד אבא יגיד לו, מבולגן ותסדר את החדר. לילד ה"רגשי יותר" יהיה יותר קל לשתף פעולה כי אבא עסוק או עייף או אחר כך יהיה לי יותר זמן לשחק עם אבא אםאעזור לו עכשיו...
לצפיה ב-'לשחק אם אבא איזה עולם זה'
לשחק אם אבא איזה עולם זה
12/02/2018 | 00:06
2
54
ממש יפה אבא שלי אומר שילדים של היום מפונקים ודורשים הרבה איתי הוא אף פעם לא שיחק או חיבק ובכלל דיבור היה מעט מאוד וטכני ואין דבר כזה להגיד לא לאבא איזו חוצפה לא זה ישר מכות חזקות כדאי לחנך בעיני הגישה שלו היא לא נכונה אבל עדיין בעיני הדור הזה נהיה רך יןתר ומפונק יותר ...
לצפיה ב-'המממ... מה שלא הולך בכוח הולך בעוד יותר כוח...'
המממ... מה שלא הולך בכוח הולך בעוד יותר כוח...
13/02/2018 | 14:29
1
30
אני לא יודע איך זה היה לגדול עם אבא שלך, בטח לא פשוט, ואולי היה יותר ברור ופשוט ממה שקיים היום.
הרבה הורים היום משתדלים לחנך בצורה פתוחה ומקבלת, אבל הם עשו רק חצי דרך.
 
אפשר להיות הורים נוקשים עם גבולות מאוד ברורים, ואפשר להלחם עם הילד כשהוא מתנגד. ואם זה לא הולך בכוח זה ילך בעוד יותר כוח, אולי יצליחו לשבור את רוחו של הילד, ואולי הוא ייצמח להיות ממורמר עם תחושה שאנשים מסביבו מונעים ממנו בכוח את הרצונות שלו.
 
נקודת המוצא , הרצון שהילד יעשה בדיוק מה שאנחנו רוצים , לא יכולה לעבוד ביחד עם חינוך פתוח ומקבל, להכריח את הילד לא ילמד אותו שום דבר מועיל וזה לא תורם לקשר או למיומנות התקשורת שלו.
אין ברירה, אי אפשר לעשות רק חצי דרך עם הילדים.
אולי היה אפשרי להפוך את סידור החדר לפעילות משותפת מהנה, שיש בה הזדמנות לפתח את התקשורת ואת הקשר.
אולי אפשר היה להציע לו שתסדרו ביחד, אבל הוא אחר כך יעזור לך לסדר גם את החדר שלך, סוג של קח תן, משא ומתן, שיש בו לימוד להדדיות והנאה משותפת.
זה יכול להיות עדיף על פני תקשורת של אני מכריח אותך לעשות את מה שאני רוצה שתעשה.

הילד מפונק?
יכול להיות.
הוא בטח מרגיש שהוא רוצה לעשות מה שבא לו, ושמגיע לו לעשות או לא לעשות מה שבא לו.
והוא צודק.
כשמגיע גורם חיצוני (ההורים) הוא יכול להתנגד לכפייה שלהם, או למצוא בזה הנאה, וכאן התפקיד שלנו לעזור לו.
 
זה מה שיש, בקיצור, ילד לא רוצה, אנחנו יכולים להכריח ולהשתמש בכוח, או להתגמש ולעשות גם אנחנו דברים שלא בא לנו לעשות, (חצי חצי).
לצפיה ב-'אני אישית'
אני אישית
13/02/2018 | 16:29
23
בעד חינוך דיאלוגי לא מאמין  עונשים אלא בשיח פתוח ובגובה העינים עם  ילד אבל אין לי מושג אין לי ילדים ואני לא יודע מזה לגדל ילדים אז אני מדבר יותר באופן עקרוני ולא על סמך ניסיון .
לצפיה ב-'אין דבר כזה'
אין דבר כזה
17/02/2018 | 15:36
24
סדר בוודאי קשור לרגש, ובכמה מישורים, אין להודיע וגמרנו, אנחנו לא בצבא אלא במשפחה (למרות שרוב המשפחות מתנהלות כמו צבא לצערי) ששם בוודאי לילדים תמיד מגיע הסבר, אם ילד מרגיש טוב, מוכלל, חלק שלם מהמשפחה, הוא יסדר ברצון ובשמחה, אם לא אז לא.
 
חוץ מזה שאין שום דבר רע בבלגן
לצפיה ב-''
11/02/2018 | 14:15
51
מתוך הבלוג הנפלא של אייל
 
 
ממליצה בחום על הבלוג כולו
 
ולמי שלא יודע מי הוא אייל -
לצפיה ב-'דמיון מודרך לילדים על הספקטרום'
דמיון מודרך לילדים על הספקטרום
10/02/2018 | 20:02
89
שלום רב.
מי מכיר מטפל דמיון מודרך לילדים על הספקטרום? בני הוא בן 12 בתפקוד גבוה.
כל אזור הוא רלוונטי.
תודה
motig@margolin-bros.com

לצפיה ב-'שאלת "התקפים"'
שאלת "התקפים"
08/02/2018 | 08:00
7
162
אתמול ניתקתי לבן שלי מחשב וזה הכעיס אותו מאד. נכנס להתקף (כצפוי, האמת - רוב ההתקפים עד עכשיו היו קשורים למסכים). לשמחתי, לא היה התקף קשה: הוא זרק עלי כרית, אבל כשאמרתי לו שאני לא מסכימה, אז הוא זרק עוד כרית אבל על הספה. או שירק קצת ואז ישר אמר: אוי, לא התכוונתי. הוא כן שם את הידיים על האוזניים ולא רצה להקשיב.
אבל מה שהיה חדש, זה שעם סבתא שהייתה בבית ולא הייתה קשורה לאירוע, הוא תקשר רגיל. עד עכשיו רק אני / בעלי / שנינו היינו בבית בזמן ההתקפים ותמיד הוא הגיב באותה הצורה כחפי שנינו. אז הנחתי, שאם הוא מתנתק, זה מכולם. אני מבינה שזה לא נכון?
לצפיה ב-'אולי הוא מרגיש שהיא לא'
אולי הוא מרגיש שהיא לא
09/02/2018 | 00:53
83
מזיקה לו גם אני כך יכול לחטוף עצבים להתפרע אבל שאחותי הקטנה תבואי עלי ותחבק אותי ותנסה להרגיע אותי אני יתן לה ולאחרים לא , וזה כי יש לי מערכת יחסים מאוד עמוקה איתה.
 
היא הבן אדם שאני הכי אוהב ולא מזיקה לי או שיפוטית ,  אין לי מושג מה מערכת היחסים עם הסבתא אבל אולי היא לא הלחיצה אותו לכן תקשר עמה .
 
ועוד דבר זה יכול לקרות כי היא לא מכבה לו את המחשב ואתם כן ,  אז באותו רגע הוא מסמן אתכם (כי הוא זוכר מי מכבה תמחשב וגורם לו לצער  )  ולכן לא רוצה לדבר  איתכם זה גם אפשרות .
 
וזה מאוד הגיוני בטח בקרב ילדים אוטיסטים שמאוד רגשים לעונשים ולחינוך סמכותי לעומת דיאלוגי .
לצפיה ב-'בן כמה הוא? הוא יודע מראש כמה זמן מותר לו להיות במחשב ומתי? '
בן כמה הוא? הוא יודע מראש כמה זמן מותר לו להיות במחשב ומתי?
09/02/2018 | 10:40
2
49
לצפיה ב-'הוא יודע וזה לא עוזר'
הוא יודע וזה לא עוזר
09/02/2018 | 12:53
1
64
ניסינו להגביל בזמן, לשים שעון, ניסינו להציע חלופות וכלום לא עוזר. עד שלא סוגרים את המחשב, הוא לא יזוז.
לצפיה ב-'עונה לא מניסיון...'
עונה לא מניסיון...
09/02/2018 | 14:09
49
אנה אולי את מכירה...אצל קרובה שלי כשהבן שלה מתעצבן היא התקשתה מאוד עם העניין(בכלל לא קשור לאוטיזם)...
בסוף בעלה התקין איזשהי אפליקציה וגם משהו דומה במחשב..שפשוט אחרי זמן מסוים התוכנה נסגרת מעצמה. ככה הוא אולי כעס על התוכנה אבל אין לו את מי להאשים. ככה זה בהגדרות וזהו..
האפליקציה גם נותנת קצת התראה מראש לפני שנסגרת...אני לא זוכרת את השם אבל אולי תוכלי לברר...מה אומרת?
ככה אולי זה פחות יהיה אישי מולך
לצפיה ב-'מה זה "התנתק"? '
מה זה "התנתק"?
09/02/2018 | 14:29
2
60
אם הוא בוחר לזרוק עליך כריות משמע הוא מתוסכל מאוד- אבל זו כבר אמירה רצינית בה הוא מביע תרעומת אבל לא רוצה לפגוע במישהו חלילה, בטח אם מכוון על הספה. אז היכן כאן "הניתוק"?

התשובה הקצרה לגבי הסבתא:
היא פשוט לא קשורה לאירוע (קובעת לו ומתערבת ברצונותיו). 
את ואביו - כן.
לצפיה ב-'אולי אני לא משתמשת במילה הנכונה'
אולי אני לא משתמשת במילה הנכונה
09/02/2018 | 14:37
1
58
השלב הראשון כשהוא מגיב "לא טוב", הוא חוסם את האוזניים שלו כשאני מדברת ומסרב להקשיב לי.
לצפיה ב-'זה לא נעים '
זה לא נעים
09/02/2018 | 14:45
49
אבל לא הייתי מכניסה לזה פרשנויות "עמוקות" .
ילד אחד מרים את קולו בויכוח כי לא רוצה להקשיב ואחר מזמזם שיר או אוטם את אוזניו להסיט את עצמו מקשב. 
 
זה לא קל אבל מה שאני אומרת זה שלא צריך להתייחס לזה כגזירה או דבר שלא ניתן להתמודד איתו. משערת שככל שמתנסים גם סף הסובלנות עולה ולומדים מזה.
 
לצפיה ב-'פורום / קבוצה של אוטיסטים בוגרים ?'
פורום / קבוצה של אוטיסטים בוגרים ?
08/02/2018 | 11:20
1
101
שלום ותודה מראש.
מחפש פורום או קבוצה פעילים של אוטיסטים בוגרים המדברים / מתכתבים בינם לבין עצמם.
תודה,
ארז

לצפיה ב-'לא מכיר בארץ י כל כך אך יש את אסי'
לא מכיר בארץ י כל כך אך יש את אסי
09/02/2018 | 01:00
58
שזו הקהילה האוטסטית בארץ אולי יש גם בפייסבוק תגלגל
לצפיה ב-'סימנים מחשידים אצל תינוק בגיל 3 חודשים'
סימנים מחשידים אצל תינוק בגיל 3 חודשים
05/02/2018 | 16:11
61
231
שלום לכם,
אני חשה אובדת עצות ואודה אם מי מכם בעלי הידע או הנסיון בעניין יוכלו לענות.
במידה ומתעורר חשד לסימנים מוקדמים להימצאות על הספקטרום או אוטיזם, כגון קשר עין מאוד מצומצם של התינוק עם הוריו, העדפה של התינוק להביט לצדדים או לתקרה, חוסר מיקוד במבט וחיוכים לעצמו ומעט חיוכים חברתיים, כיצד אני...
המשך>>
שלום לכם,
אני חשה אובדת עצות ואודה אם מי מכם בעלי הידע או הנסיון בעניין יוכלו לענות.
במידה ומתעורר חשד לסימנים מוקדמים להימצאות על הספקטרום או אוטיזם, כגון קשר עין מאוד מצומצם של התינוק עם הוריו, העדפה של התינוק להביט לצדדים או לתקרה, חוסר מיקוד במבט וחיוכים לעצמו ומעט חיוכים חברתיים, כיצד אני יכולה לקדם אבחון שלו?
האמנם הסימנים שמניתי בהתאם לכתבות שקראתי, נחשבים סימנים מחשידים?

בשלב זה התינוק במעקב בהתפתחות הילד עקב עיכוב בחיוך חברתי ומיקוד מבט. והרופא ההתפתחותי הסביר שיתכן שמדובר בהבשלה בלתי מלאה ושלח לבדיקות ראיה ושמיעה נוירולוגיות שלחלקן יש תורים רק עוד כעשרה חודשים. לדבריו רק אחרי שלילת בעיות אלו ממשיכים בבירור.

ראשית מעוניינת לשאול - בהנחה שבעיות ראיה ושמיעה נשללו, מהן הבדיקות הבאות שנצטרך לעשות? אני רוצה להיערך כדי לזרז כמה שניתן.
שנית, אם אני מבינה נכון, כיום קיימת טענה שניתן לאבחן כבר בגיל שנה או קודם ואז ניתן עדיין לשפר את מצב התינוק וכישוריו על ידי עבודה עימו. מהו הגיל המוקדם ביותר למיטב ידיעתכם בו ניתן לאבחן אוטיזם או הימצאות על הספקטרום?
האם יש לכם המלצות כיצד לקדם האבחון ככל הניתן?
אני חוששת להחמיץ חלון זמן יקר בו ניתן יהיה לעבוד עם התינוק ולשפר את מצבו אם יתברר כי אכן על הספקטרום.

סליחה על הבלבול והאורך, אני מאוד חוששת כעת.

לצפיה ב-'מחפשת ניורולוג בנרות'
מחפשת ניורולוג בנרות
08/02/2018 | 00:35
1
64
שלום לכולם אולי מישהו יוכל לעזור לי, האם מישהו שמע על דר קסוטו חנוך ניורולוג התפתחות הילד אפה הוא מקבל ואיך אפשר להגיע אליו אנ מחפשת די בדחיפות
לצפיה ב-'ד"ר חנוך קסוטו'
ד"ר חנוך קסוטו
11/02/2018 | 11:44
28
אכן מומלץ.
למיטב ידיעתי, מקבל בכמה קופות חולים, אולי גם במכוני איבחון ציבוריים.
מצאתי את זה
לצפיה ב-'מחפש שמות של הוסטלים פרטים'
מחפש שמות של הוסטלים פרטים
07/02/2018 | 00:34
3
66
 בשבילי אני בן 24 ומאובחן בפי די די וסכיזופרניה ואני כרגע בשלב להתקבלות להוסטל בראש העין אבל אני רוצה לבדוץק גם אופציות כאלו אני אשמח לעזרה תודה מראש לעוזרים .
לצפיה ב-'לא מכירה...אולי יש פה מידע באחת הלשוניות?'
לא מכירה...אולי יש פה מידע באחת הלשוניות?
07/02/2018 | 09:08
1
35
שיהיה בהצלחה בחיפוש
לצפיה ב-'תודה לך'
תודה לך
08/02/2018 | 22:29
16
לצפיה ב-'יש את הוסטל רענן ברעננה'
יש את הוסטל רענן ברעננה
07/02/2018 | 21:35
41
לצפיה ב-'תו נכה ל60% נכות רפואית '
תו נכה ל60% נכות רפואית
06/02/2018 | 16:28
2
71
מיום קבלת האבחנה  (10 שנים ) יש לנו תו נכה .
היום הוא כבר בן 21 יש לו 60% נכות רפואית 
תו הנכה בסוף החודש יפוג תוקפו .
כשפניתי למשרד הרישוי ביקשו מכתב מרופא שמציין הגבלה פיזית ...
האם מישהו/י יודע/ת  מה צריך לעשות ?
לצפיה ב-'אוטיסטים מקבלים תו חניה אם החניה רחוק מהיעד מסכנת אותם'
אוטיסטים מקבלים תו חניה אם החניה רחוק מהיעד מסכנת אותם
11/02/2018 | 11:46
1
43
אם הוא עלול לרוץ לכביש למשל- הרופא יכול לכתוב את זה.
אם לא- הוא אכן לא זכאי לתו חניה.
לצפיה ב-'לשמחתי הוא לא עלול לרוץ לכביש'
לשמחתי הוא לא עלול לרוץ לכביש
11/02/2018 | 20:24
21

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום הורים למחוננים
פורום הורים למחוננים
יורה דעה- הכנה למבחנים מחוננים ופיתוח חשיבה יצירתית
יורה דעה- הכנה למבחנים
פורום מיסים והחזרי מס
החזרי מס לשכירים וחברות

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ