לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום אוטיזם, אספרגר ו-PDD
<div>גולשים יקרים שלום, וברוכים הבאים לפורום "אוטיזם ואספרגר". הפורום שלנו מיועד לכל מי שקשור לספקטרום האוטיסטי -הורים, משפחות,אוטיסטים בוגרים ומטפלים. בפורום משתתפים הורים לילדים בספקטרום האוטיסטי בכל רמות התפקוד. מטרת הפורום היא להיות לבית, מקום תמיכה, מרכז מידע ואתר שיחה לכל ההורים והמשפחות, מטפלים ואנשי הספקטרום עצמם. אנחנו מזמינים את כל המעוניינים לחלוק את חוויותיהם, רגשותיהם, שאלותיהם ודעותיהם, בנושאים השונים המעסיקים אותם בתחום זה. נבקש מכולכם לקרוא את תקנון הפורום ולהקפיד לנהוג על פיו, על מנת שהמקום יהיה נעים לכולם. גלישה נעימה מור ושלומית</div>

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אוטיזם, אספרגר ו-PDD

<div>גולשים יקרים שלום, וברוכים הבאים לפורום "אוטיזם ואספרגר". הפורום שלנו מיועד לכל מי שקשור לספקטרום האוטיסטי -הורים, משפחות,אוטיסטים בוגרים ומטפלים. בפורום משתתפים הורים לילדים בספקטרום האוטיסטי בכל רמות התפקוד. מטרת הפורום היא להיות לבית, מקום תמיכה, מרכז מידע ואתר שיחה לכל ההורים והמשפחות, מטפלים ואנשי הספקטרום עצמם. אנחנו מזמינים את כל המעוניינים לחלוק את חוויותיהם, רגשותיהם, שאלותיהם ודעותיהם, בנושאים השונים המעסיקים אותם בתחום זה. נבקש מכולכם לקרוא את תקנון הפורום ולהקפיד לנהוג על פיו, על מנת שהמקום יהיה נעים לכולם. גלישה נעימה מור ושלומית</div>
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

הכרה ע"י מחלקת הרווחה
05/05/2016 | 11:12
6
88
שלום, מנחת קבוצת רעים שהבן שלנו משתתף בה המליצה לנו לפנות למח' הרווחה בעירייה כדי לקבל הנחה בתשלום עבור הקבוצה, היא אמרה שהרווחה גם יכולים לעזור בשילוב הבן בשרות לאומי או הכשרה מקצועית ועזרה בדיור עצמאי.  במה כרוכה הפנייה לרווחה, האם יגיעו אלינו הביתה?
במה עזרה לכם הרווחה?
לגבי התשלום לקבוצת רעים, לא מדובר על עלות מאד משמעותית, לא הייתי פונה לרווחה רק בשביל זה. תודה רבה
הרווחה זה מסדר פמיניסטי קיצוני
05/05/2016 | 12:53
4
86
הם יכולים להחליט שאתם הורים גרועים או שהכתם אותתו כמו שטענו כלפי שהכאתי כביכול את אחותי הנכה ואין ספור שטויות. ארגון עריץ שמחזיק ביד אחת כח וביד שניה אידיאולוגיה מסוכנת......
מנגד... הם יכולים לסדר הוסטל, ביטוח לאומי וכולי, אז .. לכי תדעי מה עדיף.
לא לפנות לרווחה
05/05/2016 | 13:31
74
אתה אף פעם לא יודע על מי תיפול. ויש מספיק עוסים שלא יודעים להכיל שום סוג שונות - אפילו שונות כלכלית , ואדם כזה גם אם הוא מנסה לעזור רק יביא נזק.
 
רווחה פמיניסטים ?, הכי לא
05/05/2016 | 18:18
2
29
פמיניסטים- הגברים תמיד אלימים הנשים קרבנות
05/05/2016 | 20:44
1
51
האשימו אותי שאני לא יודע לבשל לא יודע לעשות כביסה וכולי...
אפילו הואשמתי במעשה מגונה נדמה לי.. וכמובן האשמה הקלאסית שאני מרביץ מכות.
פמניזם כמו אמונה דתית מזכירים לי את האנקווזציה לפעמים.
מתעסקים בציד מכשפות-לא יכול להיות גבר לא אלים .
 
 
חח אותי עצרו לחשד לפדופילה איזה שטויות
06/05/2016 | 00:37
55
באו עלי שוטרים רבתי איתם מכות לא הצליחו להשתלט וחשמלו אותי 6 פעם עד שנפלתי. אלו בני זונות אותו דבר רווחה אותי רצו לזרוק למוסד לעברינים צערים בגיל 10.קיצור חרות ופימנסטיות בכלל חלאות לא סובל תנבלות האלו יש לי אלרגיה אליהן.
הם (א)נשים עם כוונות טובות בד"כ, אלא שכידוע, לעתים לא רחוקות
06/05/2016 | 10:32
47
הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות...
לכן לעניות דעתי, כל עוד לך צורך משמעותי
שהרווחה מציעה לו מענה,
עדיף לוותר על ההכרה שם.
חוששת שלבן שלי יש אוטיזם
03/05/2016 | 23:13
10
225
ערב טוב, פעם ראשונה שאני פה ולא יודעת מאיפה להתחיל... אשתדל לקצר..
יש לי בן 4.5 שכיום בחינוך המיוחד... הכל התחיל לפני שנה וחצי - עברנו דירה, גמילה מטיטולים, מעבר לגן ממעון, חדר לבד, הריון שלי... הילד התחיל להתפרץ, להיות עצבני, לזרוק דברים..כל היום הייתה מלחמה (מה שלא קרה לפני המעבר דירה). השלכנו הכל על השינויים והיינו אופטימיים שעם הזמן זה יעבור. בגן היה לו מאוד קשה היה מרביץ צועק מתפשט.. לא האמנתי שזה הילד שלי. הגננת כל הזמן התריאה בפנינו שהוא זקוק לגן קטן. עברנו ועדת השמה ושילוב. לבסוף הוחלט על גן חינוך מיוחד לילדים עם בעיות התנהגות ורגשיות. כל האבחונים הצביעו על כך שהוא צריך גן קטן ושאחת הבעיות העיקריות זה וויסות חושי (לא היה אוכל כדי לא להתלכלך, לא משחק בחול ולא עושה יצירות, נרתע ממאכלים קצת חמים ועוד...). השנה זו השנה השניה שלו בגן, אך שנה ראשונה בחינוך המיוחד. הילד השתנה פלאים, פורח ושמח. מדי פעם התפרצויות ונסיגה אבל לרוב באמת ילד מקסים.
עכשיו למה אנחנו חושדים באוטיזם? במשוב האחרון בגן דיברו איתנו על חשד שלהם לבעיה ברצף התקשורתי. הילד מתקשר יפה עם מבוגרים אך פחות עם בני גילו. לרוב משחק לבד, ואם משחק עם ילדים צריך מבוגר תומך. פרט חשוב מאוד- הילד התפתח מהר מאוד (בגיל חצי שנה כבר עמד בלול..), בגיל שנה וחצי ידע מספרים עד 10.. בגיל 3 הרכיב פאזל של 100 חלקים, דובר 2 שפות, כיום בן 4.5 יודע לקרוא ולכתוב חלק ולמד הכל לבד... יודע מספרים עד 1000 כולל חישובים מתמטיים (השעה 16:38 והוא מסתכל ותוך שניה אומר- עוד 22 דקות שעה 17:00), מחבר ומחסיר מספרים גם תלת ספרתיים וכל היום באובססיה לגבי מספרים ואותיות וחישובים מתמטיים......ואולי בגלל זה קשה לו לתקשר עם ילדים. מי שמסתכל עליו ומדבר איתו לא חושב שיש בעיה, גם ההורים שלנו לא שמים לב לזה בכלל..... אז לענייננו- לאחר שדיברו על חשד לבעיה ברצף התקשורתי גיששתי קצת באנטרנט וקראתי עם אוטיזם אספרגר. עדיין לא ברור לי מזה בדיוק אבל זה ממש תיאור של הבן שלי. ואז התחלנו להלחץ..... הפנו אותנו לאבחון פסיכיאטרי ומאז אני מאוד מבולבלת ולא יודעת מה לעשות. באנטרנט יש יותר מדי חומר ואני כבר לא מבינה כלום..... אפילו לא יודעת מה לשאול אתכם.... אני רוצה אבחון פרטי אבל לא מכירה אף אחד ולא יודעת איך להתחיל ומה לעשות... אשמח להכוונה מכם איך מתחילים את כל התהליך והסבר קטן לקראת מה אנחנו הולכים.....? תודה למי שקרא עד הסוף....
אני חושב שיש לכם ילד מאד חכם התרשמתי
04/05/2016 | 00:27
111
בנוגע לאוטיזם הוא יצתרך לעבור איבחון אבל לפי דעתי אין צורך כל עניין התיוג לא חשוב לטעמי אבל כדי לקבל עזרה זה הכרחי. תחכי לשולמית היא מבינה בזה יותר ותעזוכ לך בהצלחה בהמשך.
שלום לך
04/05/2016 | 12:26
3
120
תחושות הבילבול והמועקה מובנות ומוכרות.
לעניות דעתי כדאי באמת לפנות לאיבחון-
תהיה מסקנתו אשר תהיה, העיקר שתקבלו תשובות וכיוון.
 
איבחון לא חייב להיות פסיכיאטרי- אוטיזם אינו הפרעה פסיכיאטרית, הוא שונות נוירולוגית.
האיבחון הרפואי יכול להערך ע"י נוירולוג, רופא התפתחותי עם ותק 3 שנים לפחות או פסיכיאטר, כשבכל מקרה חשוב שלמאבחן יהיה נסיון באיבחון על הספקטרום האוטיסטי.
 
רשימת מאבחנים מומלצים תמצאי בקישורי הפורום
(שבתוך לשונית 'כלים ומידע' בראש העמוד).
אם לא תמצאי, אל תתביישי לשאול
אפשר גם לפנות להתפתחות הילד של קופ"ח,
ורק אם לא מקבלים מהם תשובה משכנעת, לפנות לאיבחון פרטי.
 
לגבי החשש: שני בניי הגדולים על הספקטרום- בן 20 וחצי ובן 16 וחצי.
אז נכון שיש להם קשיים, וגם כאב שנגרם בחלקו מקשייהם ובחלקו מיחס הסביבה,
אבל בסה"כ הם בחורים שמחים, חכמים, מעניקים ונפלאים
וכל זאת לא למרות היותם על הספקטרום, אלא בדרך האוטיסטית שלהם .
לכן, מציעה לך לא לחשוש מהאוטיזם, אלא במידה ובנך יאובחן, ללמוד אותו.
עולמות חדשים ומופלאים ייפתחו בפנייך
 
אני רואה שאת מאיזור המרכז
04/05/2016 | 23:56
2
76
תנסי לבדוק אצל דיצה צחור באסף הרופא או בבית אחד.
מן הסתם יש מאבחנים נוספים.
נשמע ממש אספרגר (אם כי ההגדרה השתנתה ב- DSM האחרון)/אוטיזם בתפקוד גבוה.
וילדים בספקטרום זכאים להמון סיוע-יותר מילדים עם בעיית התנהגות וגם יכולים להתקדם מאוד.
תגובה
08/05/2016 | 20:46
1
22
האם תוכלי להסביר לי מה השתנה?  ומה זה אומר? 
בספר ההגדרות החדש אין יותר הגדרת אספרגר
08/05/2016 | 23:08
22
רוב מי שהוגדר כך בעבר מוגדר היום ASD ללא עיכוב שפתי ועם קוגניציה תקינה.
מיעוט ממי שהוגדר כך לא מוגדר יותר בספקטרום אלה SCD-הפרעה חברתית תקשורתית (בהיעדר נוקשות/חזרתיות משמעותית).
נורא מזכיר את הבן שלי בהתנהגות
05/05/2016 | 04:03
2
94
הבן שלח אובחן עם NLD. התפרצויות הזעם שאתם רואים זו כנראה צורה של טנטרום. לא להילחץ וחכו לתוצאות המבחן הנוירולוגי. הכי כדאי לדעתי לקחת לנוירופסיכולוג ולא שום גורם אחר. הנוירו פסיכולוג יכול להמליץ על צורה מסויימת של לימוד ומיקום בכיתה למשל או פיצול למשל מבחנים לכדי למד על פני כמה דפים כדי לא להכביד ויזואלית. תמיכה חברתית או רגשית אם זה מגיע לטנטרום. הכי חשוב לשאול את איש המקצוע כל מה שאתם רוצים לדעת מבלי להשאיר אבן שלא הפכתם.
מנסיון שלי הטנטרומים מגיעים כי הילד נתקע בבעיה ובגלל שהחשיבה שלו ״נוקשה״ הוא לא יוצא מזה בקלות כמו ילדים אחרים. אני תמיד עבדתי עם הבן שלי על ״תכנית ב״. אימנתי אותו שנים כך ועכשיו אני רואה שזב חוסך לנו המון מורדות. 
אני לא איש מקצוע ולא מאבחנת אלא רק אמא. 
 
  
 
זה מוזר לי. גם אני NLD (או כמו שכתוב באבחון NVLD)
05/05/2016 | 13:09
1
84
והבן שלה לא מזכיר לי אותי במאום.  לא בשטחי ההתעניינות שלו, לא באופן בו הוא ממוקד בנושאים, לא בגיל הכל כך צעיר בו קורים כל הדברים האלה. לא ברתיעה ממשחק בחול, או מאכלים מסויימים/טמפרטורה של מאכלים וכו'.  בחיים לא היו לי טנטרומים.  באבחון לא רק שלא אובחנתי עם חשיבה נוקשה, אלא עם גמישות מחשבתית ברמה הגבוהה ביותר (יש רמות, כנראה). לא יכולה להכנס ללופים/להיתקע.  אוטומטית מוצאת דרכים אחרות, פתרונות אחרים, דברים אחרים לגמרי.
 
והנה, מסתבר שבתוך ה-NVLD אנחנו יכולים להיות שונים מאד מאד.
 
 
ישנן
05/05/2016 | 15:22
64
 
הרבה תתי קבוצות ב NLD כל קבוצה והאפיונים שלה. ישנם כאלה שאפילו מצטיינים במתמטיקה אבל בסופו של דבר זו שאלה של מי עשה את המבחנים כי אנחנו יודעים שנוירו יעדיף את ה NLD והפסיכולוג את ה. AS
ובסופו של דבר הפרשנות וניתוח תוצאות המבחן הוא מאד סובייקטיבי אחד יגיד שיש לך x והשני יגיד בדיוק הפוך. 
בכל מקרה יש המון המון אלמנטים חופפים בכל האיבחונים האלה. 
ואם באמת להסתכל בשורה התחתונה מה זה באמת משנה איך קוראים לזה אפילו החוקרים לא מסכימים בינהם  על הכל   מה שכן, ילדים כאלה זקוקים לתמיכה לא משנה מה. 
את צודקת, אתם חייבים איבחון.
05/05/2016 | 10:41
58
לא חייב להיות פרטי.
אם הילד בספקטרום כנראה עדיף לו לא כל 'גן קטן'  של חינוך מיוחד אלא גן תקשורת.
אם הוא על הרצף האוטיסטי  אלה לא בעיות התנהגותיות ו/או רגשיות אלא קשיי תקשורת שגורמים לו להתפרצויות ןשאר בעיות התנהגותיות.
וכפי שראית  אי אפשר לאבחן באינטרנט וגם אם חשדות של צוות הגן נכונות הם לא יכולים לאבחן, לכן חייבים איבחון מקצועי. בהצלחה.
 
ילד ממש חכם!!!
21/05/2016 | 01:06
5
נכון שיש אוטיסטים נורא חכמים.
אבל רק עצם העובדה שהוא נורא חכם לא אומר שהוא בהכרח אוטיסט..
שאלון בנושא התמודדות וקשיים בין אבות לאמהות.
04/05/2016 | 09:20
7
70
שלום חברים,
אנו סטודנטיות להוראה בגיל הרך, כותבות סמנר בנושא התמודדות וקשיים של הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים. בודקות את הבדלים בהתמודדות ובקשיים בין אבות לאמהות. השאלון הוא אנונימי ורק לצרכי מחקר. נשמח אם תוכלו למלא את השאלון עבור הסמינר שלנו.
https://docs.google.com/forms/d/1hEKueagvsPxpy5vgJ...

תודה, הילה ואנג'לה.
הצעה למחשבה: כ"כ הרבה דובר על הקשיים, אולי מעניין יותר
04/05/2016 | 12:32
6
74
לחקור את השימחה?
את נקודות האור,
את תחושת המבורכות בילד המיוחד
את השימחה ואף הגאווה של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים בילדיהם?
 
אגב, בפניה מסוג זה, יש מקום לכתוב באיזה מוסד לימודי אתן לומדות,
מה הקורס המדובר ואפילו מי המרצה.
 
על איזה אור את מדברת? הכל חשך ומוות
04/05/2016 | 13:10
4
64
עד היום לא שמעתי על אף הורה שגאה בילדו המיוחד אלא על רבבות רבות של הורים שאונסים למוות אוטיסט. נכנב לכלא 24 שבע בתוך עצמך ווהסביבה? אוכלת לך תכבד. בהכי שמחהי . והסביבה הכח  קרובה שאמורה להגן היא מכת הסרטן שלך. לא רואה אור רק תיקה ועלטה סביב ושינה ואף הורה לא חף מאשמה. אז אל תזינו לי תמוח שאני מרעיל כבאתי משפחה אלימה כי הכל עניין של דרגת כוויה וכולם חרכים ברמות שונות אני לא מקרה יוצא דופן יש אין סוף כמוני שידממו לעד.
עצוב לשמוע על הסבל שלך
04/05/2016 | 13:46
1
22
לא שלי של כולנו י המון כמוני אני לא מיוחד
04/05/2016 | 13:50
45
כל אוטיסט סובל אין מצב שלא רק ברמות שונןת כל אחד וחבילתו
אל תגיד לאנשים מה הם מרגישים
05/05/2016 | 14:16
1
34
כל הורה עושה טעויות . זה חלק מלהיות הורה ולא רק לאוטיסטים . כי להיות הורה זה לקבל החלטות על מישהו אחר . ואתה אף פעם לא קרוב להבין בן אדם אחר באופן מושלם וגם ההבנה כזו לא תעזור תמיד בבחירה. ורב ההורים - או אולי רק מבין מכרי רוצים את הטוב ביותר עבור ילדם גם אם לא תמיד בדרך נכונה.
 
אני לא חושבת שהיו לי הורים רעים אבל הם עשו איתי טעויות קשות , אני גם עושה טעויות עם ילדיי .. וכן יש לי בעיות שאולי עם הורים אחרים לא היו, אבל במקרה כזה כנראה היו לי בעיות אחרות.
 
לעשות טעויות זה חלק מלהיות אנושי נ"ט או אוטיסט. גם לעשות הכללות זה אנושי וגם לשפוט לפי ההכללות. וכן אוטיסטים עושים את שניהם .(לדוגמה הפוסטים האחרונים שלך). אבל  בעניי להיות אנושי זה גם לנסות להתגבר על הבעיות שזה גורם ולרצות לראות קצת מעבר לסטריוטיפ.
 
כל הורים אוהבים את ילדם רוב הורים או כולם פוגעים בם
06/05/2016 | 00:23
17
אני כתבתי על זה ארוכות ונמקתי אין לי סבלנות או יכולת לחזור על זה שוב. יש לי דעה מאד ברורה בקשר להורות לטעמי הורות זה המקצוע הכי קשה. אז בטח שיש טעיות אבל מי סובל? הילד כמובן אני בעד תקשורת פתוחה לגמרי בין ילד להורה אפילו אנרכסטית בגובה עינים זה קורה.? לא אז בתור ילד לי רע.
שלום יקירתי,
04/05/2016 | 23:42
39
שלום יקירתי,
בחרנו לחקור את מה שהכי מעניין אותנו! בחרנו לחקור נקודה ספציפית, ולפיה הרכבנו את השאלון, לידיעתך, השאלון עבר מספר אישורים לפני שאושר להפצה.
ולבקשתך, אנו לומדות במכללת גבעת וושינגטון, קורס: סמינר, מרצה: ד"ר בנג'ו אפרת (מקווה שזה תורם לך בצורה כזאת או אחרת)
 
מאז שנהייתי אם, חווה את יום השואה קצת אחרת
05/05/2016 | 09:29
1
52
איך הייתי שומרת עליהם שם?
גם ככה כמעט ולא נולדו כי כמעט ולא נולדתי כי המון פעמים כמעט ורצחו את אמי.
אבל אם היינו שם- כיהודים, או כגרמנים אוטיסטים (אבא של ילדיי גרמני)-
איך הייתי שומרת עליהם??
האם הייתי מצליחה יותר מאמו של קארל הקטן?
 
באתרי רצח ברחבי גרמניה, אלפי ילדים ואנשים היו שפני הנסיון לפתרון הסופי
כחלק מהתכנית "לנקות" את הגזע הארי מגנים "פגומים".
 
מצד אמי רוב משפחתה נספתה
05/05/2016 | 10:09
29
ומשפחתה של סבתי מצד אמא היו בסביר וחלק נצלו זה יום קשה קראתי ספר מזעזע על בית זונות יהודי שם הספר בית בובות ספר מצמרר הכי. קשה בסוגה ובין הספריםה כי מחרדים בכלל אני ממש רעדתי בסוף וזה מאד נדיר כי אני קשה כמו אבן אבל דפק לי הלב בטירוף קיצור מזעזע אבל מומלץ.
חשבתי פעם, איך החיים שלי היו יכולים להיראות לולא היה לי
01/05/2016 | 23:34
28
184
אספרגר:
הייתי יכול ללכת למועדונים ולבלות בהם ואף להכיר בת זוג, היו לי חברים, הייתי הרבה פחות משועמם וגם הרבה יותר עסוק כי גם הייתי מוצא איזושהי עבודה נורמלית במקום המפעל המוגן שאני עובד בו, הייתי גם אפילו יכול לנסוע לחו"ל עם חברים (אם היו לי). וכמובן שאם לא הייתי לוקח תרופות הייתי יכול לשתות אלכוהול, בפאבים, מועדונים או סתם עם חברים.

כרגע אני די תלוי בסביבה (ובאמא שלי) כמעט לכל דבר: אני לא יודע לבשל, לנהל חשבון בנק, לנהל חשבונות, להגיע בתחבורה ציבורית לכל מקום (שכחתי לציין שאני לא נוהג כמובן).

אני מאוד חושש מהיום שבו אני אצטרך לדאוג לעצמי לבד, ושבו אני לא אהיה תלוי יותר באמא שלי. וברור לי שכרגע אני לא יכול לחיות לבד, לשכור לעצמי דירה ולחיות חיים עצמאיים בכוחות עצמי. לכן אני שוקל לעבור להוסטל בקרוב, אם לא ייעודי לאוטיזם (של משרד הרווחה), אז לפחות של משרד הבריאות (מאחר שיש לי שתי אבחנות- יש לי גם OCD בנוסף לאספרגר, שהינה מגבלה נפשית, ועברתי וועדת סל שיקום של משרד הבריאות).


בקבוצה של Adults with Asperger's Syndrome בפייסבוק כתוב:
Autism is a profoundly different way of experiencing the world, a profoundly different way of being, and no matter how different... equal to all.

מאוד הייתי רוצה להגיע להגיע להישגים בחיים ולרכוש השכלה, הבעיה היא שמה שאני לוקה בו, כידוע לכם, מקשה על התקדמות בחיים.

מה דעתכם?
שכחתי לציין שאמא שלי כבר מבוגרת, בת 61, ואני מאוד חושש
01/05/2016 | 23:44
94
מהיום שבו היא תלך לעולמה (כמובן, שתיבדל לחיים ארוכים) ובו אני אצטרך להסתדר לבד בעולם הזה.
אבא שלי כבר לא בחיים.
 
מועדונים ופאבים ואלכוהול זה לא משהו בכלל
02/05/2016 | 00:09
4
100
העובדה שאתה רגיש מדי למרחב הבין אישי בשביל להנות במקומות רועשים וצפופים היא רווח מאוד משמעותי ולא הפסד,
ממש לא חייבים להיות כמו כולם בשביל להנות מהחיים,
לדעתי אולי אפילו להפך
אם כי בגלל שהתנאים והלחצים וההתניות עובדות נגדנו וזה קשה
לפחות בינתיים
 
 
אני הכרתי כמה נשים מאוד משמעותיות והן היו משמעותיות לי גם בגלל שהן לא הולכות למועדונים לשתות (ככל שאני יודע אולי אני טועה), פשוט דרך שיחות מקריות ברשת
 
דעתי, שיש באוטיזם גם הזדמנות בלתי מצויה לרכוש השכלה בצורה שהיא אפילו עמוקה ורחבה מזו הנורמטיבית, צריך פשוט ללמוד ולקבל ולהבין שזו דרך אחרת, ולמה היא אחרת, וזה קשה מאוד בסביבה שלא משקפת מאומה מזה ואפילו חוסמת כל נסיון להכרה בזה
 
בגלל זה, התלות באמא, בניגוד למה שנדמה לך, לא רק שלא עוזרת לך באמת אלא אפילו לא מאפשרת לך להכיר את עצמך ואת היכולות שלך באמת
 
עדיף לחשוב על התקדמות בחיים בדרך ובצורה שונה מזו הנורמטיבית ולא להשוות את עצמך כל הזמן לאחרים כאילו אתה נחות והם נעלים
זה ממש לא ככה
אוטיסט יכול להתקדם המון
אלא שהוא מתקדם בכיוון אחר ובצורה אחרת
כזאת שבינתיים אין לה ובה הכרה ותמיכה בכלל
 
אולי הוסטל יעזור לך לתווך את המעבר מהתלות באמא
אולי צורה אחרת
לא יודע לומר
 
 
אני אוהב לשתות גם לעשות קוק במועדן זה טוב ואני אוטיסט למהדרי
03/05/2016 | 23:57
3
46
אני , רואה בעין יפה מאד התהוללות זה עושה לי טוב בנשמה שנשארה לי . ואני יכול להבין תצער שלו זה באמת חרא להיות כמו זקנה בת מאה בבית כל היום אפשר למות אז תיכול להבין אותו לא ארנה? , תיודע איזה כיף להשתגע לא? .
מבחינתי זה לא להשתגע אלא בדיוק ההיפך
04/05/2016 | 00:02
2
40
אין דבר פחות משוגע מלעשות בדיוק את מה שכולם עושים בשביל להשתגע
בשבילי זה תרופה במקום לחתוך אני מסתמם , שותה מבין?
04/05/2016 | 00:11
33
אחרת כל הגוף שלי היה דיקרות שפוי אני לא זה מרגיע אותי אפילו שכמעת סימיתי את חיי בגלל זה , היום אסור לי אחרת יאשפזו אותי ואני סובל נורא אז אני ממשיך לחתוך לעתים עד העצםץ מה לעשות זה החיים.
אילו דרכים לא מקובלות אתה מכיר? אני אנסה נראה איך זה .
04/05/2016 | 00:35
16
התקדמות בחיים
02/05/2016 | 17:09
1
89
אפשר להבין את המונח הזה בכלמיני צורות
(למעשה גם כל אחת מהמילים שבו יכולה להיות כותרת לדיון פילוסופי שלם),
אבל אם מבינה נכון, מה שבעיקר מעיק עליך, זה חוסר יכולתך בשלב זה,
להתנהל באופן עצמאי (ממטלות הבית ועד נסיעה בתחבורה ציבורית וחשבון בנק).
זה אכן מצב מעיק ולא רצוי.
הוסטל הוא אפשרות אחת, יש גם נוספות-
למשל כלמיני תכניות וקבוצות בהן לומדים בדיוק את המיומנויות האלה.
הנה אחת כזאת לדוגמא
 
מיומניות זה בולשיט או שיש לך את זה או שאין
04/05/2016 | 08:13
23
לא חושב שאפשרי להיות עצמאי ברמה גבוה לפחות לא אני אך אני אוטיסט בתפקוד בנוני אז ככה זה גזרת גורל ארור מחלה , נגיף כתם שחור או בפשטות אני סך הכל אוטיסט...
אם לסבתא היו גלגלים...
02/05/2016 | 22:32
16
65
אני כאבא מאוד דואג לילדים שלי איך הם יסתדרו כשיגדלו...
אבל דאגה רבה מדי עלולה לסרס...
יצא לי לצפות במספר סרטוני הרצאות של טמפל גרנדין, היא אחת האוטיסטיות המוכרות ככאלה "שיצאו" מהאוטיזם.
כמובן שהיא עדיין אוטיסטית, אבל התפקוד היום יומי שלה הוא ברמה גבוהה מרוב האנשים הנורמלים.
הסיבה לה היא מייחסת את ההצלחה שלה להשתלב היא אמא שלה, והעובדה שהאמא שלה לא וויתרה לה על כלום , ודרשה ממנה לעשות כל דבר(ויותר) שאדם רגיל עושה.
אם זה לעשות שליחויות, או קניות, בישול , סידור הבית, נהיגה ברכב וכל השאר.
יחד עם זאת היא מקבלת תרופות נגד חרדה שהיא אומרת שבלעדיהם היא לא הייתה מצליחה לטפס למעלה.
בן כמה אתה?
אתה יכול ללמוד להדליק את האש, לטגן חביתה או לבשל פסטה?
אתה מסוגל ללכת לבד לקצה הרחוב (או לפחות להתרחק 100 מטר) ולחזור הבייתה לבד?
להכנס למכולת ולקנות שוקו , לחם, או ארטיק?
אין ספק שקשה לך , אבל תתחיל לעבוד קשה, ותרחיב את המיומנויות שלך.
 
נראה שאמא קצת מסרסת אותך ושבפועל יש לך פוטנציאל רב שלא ממומש.
גרנדין מעולם לא טענה שהיא יצאה מהאוטיזם
02/05/2016 | 23:35
10
80
מה שהיא טוענת זה שבאוטיזם יש גם המון יתרונות והם אלה שאפשרו לה לעשות כמה דברים טובים (אם אפשר לקרוא לשיפור הארגוני והטכנולוגי שהיא הכניסה למשחטות שיפור זה ממש לא ברור)
 
לתחושתי מה שיכול לקדם תפקוד ועצמאות זה דווקא החלפת מודל ההצלחה המעוות שמדליק את הנורמטיבים בזה השפוי יותר שמתאים יותר לכיווני ההתפתחות האפשריים לאנשים רגישים כמו אוטיסטים
 
בקיצור, עזוב "הצלחה", הצלחה טובה לעדר הנורמטיבי, אוטיסטים צריכים כיוון והגדרה אחרת לקיום משמעותי יותר
אני לא מדבר על הצלחה...
03/05/2016 | 10:03
3
51
אני מדבר על תלות באחרים במה שקשור לצרכים הבסיסיים היום יומיים.
כמו אכילה, ניידות, שיינה, שרותים.
ואחר כך מעגלים מורכבים יותר, נסיעה באוטובוס, קניות ...
 
תמיד משהו מוביל למשהו...
פאבים ומועדונים----> אלכוהול -----> להשתחרר -----> להכיר משהי -----> להתאהב ----> להתחתן -----> תחליף את אמא.
 
לאשתי יש בת דודה שמתקרבת לגיל 40, ואנחנו תמיד אומרים עליה שזה לא פלא שהיא לא מוצאת בן זוג , כי היא תמיד הולכת ומחפשת בפאבים ומועדונים.
השאלה היא אם הבחור רוצה באמת להצליח ללכת לפאב ולשתות אלכוהול.
או שהוא רוצה את זה כי הוא חושב שדרך זה הוא יוכל יום אחד למצוא משהו שיקל עליו את הפרידה מאמא.
השאלה היא לא שאלה של הצלחה, אלה שאלה של מה האדם "רוצה".
כאן חשוב שלא לבלבל את הדרך למטרה עם המטרה עצמה , כי לפעמים הדרך היא לא נכונה, או שיש דרכים טובות יותר.
לקריאתי דיברת בדיוק על זה
03/05/2016 | 10:52
2
48
ולדעתי ומחוייתי יש קשר מאוד חזק ומהותי בין הקושי הכל כך ניכר וכל כך אופייני לאוטיסטים לתפקד במישור הכי יומיומי לבין המידה שבה מודל מאוד מסויים, ומאוד מאוד נפסד, של הצלחה מהווה עדיין מרכיב מאוד חזק באופיו של המרחב הציבורי והבין אישי בחברה.
 
בדיוק בגלל זה כל כך חשוב למצוא מתאם שישקף את האדם בין הדרך למטרה למטרה עצמה,
כי במיוחד אוטיסטים, שנהנים וסובלים מיחסי גוף נפש מאוד מורכבים, ועמוקים, ולכן גם נוטים להיות מאוד רגישים, עד לרמה של שיתוק, מול מה שנתפש כמקובל אבל להם חש כפער בלתי נסבל, רגישים לצביעות ולזיוף הרבה יותר מהאדם הנורמטיבי, וברמה הכי פיזית וגופנית
וזה מה שמייצר את בעיות התפקוד
ולכן המסלול המקובל, עצם התפישה שרק בו אפשר ללכת, היא הבעייה
 
 
בגלל זה גם כל הניתוחים שמתבססים על לפני ואחרי, על כל מיני תורות שלבים ושילובים שכל כך אפקטיבים לנ"ט יכולים להיות הכי הרסנייים לאוטיסטים
 
ואני לגמרי מסכים איתך שזו התלות במבט הנורמטיבי כיחידי שאפשרי במציאות שמכשילה דווקא את מי שיכול וצריך למצוא אהבה עמוקה ומהותית ויצירתית יותר
רק שאצל האוטיסט אין את ההבדל בין הנמוך והגבוה,
בין המורכב והפשוט
כמו אצלך
אצלו הדברים נחווים אחרת
ככה שהנסיון ללכת מהפשוט למורכב, כמו שמנסים לאלף אוטיסטים דרך ABA למשל, עובד בדיוק כמו שאילוף כלבים עובד,אבל בדיוק בגלל זה הוא מבטיח שהאוטיסט לעולם לא יחיה את כל מה שהכי יפה ומדהים ואוהב בו
 
אצלי יש קשר מוחלט, אבסולוטי, בין מה שנחשב לפשוט למה שנחשב כמורכב
התפקוד היומיומי שלי הכי תלוי במה שנחשב למופשט ומורכב ומסובך
 
בגלל זה מי שמתארים אוטיסטים כגבוהים קוגנטיבית ונמוכים רגשית פשוט מפספסים את הדבר הכי מהותי והכי חשוב בזהות האוטיסטית
שההפרדות ההיררכיות שכל כך הכי מהותיות לנ"ט לא רק שלא מדברות איתם ואליהם אלא שהן הורסות אותם לחלוטין
 
תמיד משהו מוביל למשהו, ההגיון הסיבתי הנורמטיבי לא ישים לזה האוטיסטי
וגם בגלל זה חלק מהאוטיסטים בכלל לא מתחברים לנרטיב הנורמטיבי
הדרך שבה הנורמה מחברת סיבה לתוצאה ממש לא אומרת להם כלום
ומסיבה מאוד טובה
 
אני חייב להודות
03/05/2016 | 13:51
1
47
שלא הבנתי את כל מה שכתבת...
אין לי ספק שהיכולת שלי להבין את הצרכים והיכולות של האדם האחר היא מוגבלת...
אני אזהר ממישהו שבטוח שהוא מכיר או יודע מה טוב למישהו אחר...
לפעמים גם אנחנו לא יודעים מה טוב בשביל עצמנו, וכאן מותר לשכנע ולהשתכנע לא לכפות דעה.
במציאות של היום , כמו שהחברה שלנו היום בנויה , אולי אין עצה לדרך אופטימלית לאדם על הרצף, כי אין פאסיליטי תרבותי מתאים וראוי.
השאלה היא איך עוזרים לאדם בלי שילך לאיבוד בסבך הפילוסופיה החברתית.
 
התחושה שלי הייתה שהבחור שכתב, מבין שיש דרך להשגת רצונו, רק שהוא מתאר דרך שהיא אולי פחות טובה במקרה הטוב , ובמקרה הרע אפילו הרסנית.
ההשתוקקות לקשר , והצורך בתמיכה וטיפול של אדם זר נראו לו הרצונות שלו.
האלכוהול הפאבים הם הדרך למצוא קשר , ולשם כך אולי גם צריך להפטר מהתרופות שזו עוד אבן דרך.
וזו נראת לי דרך הרסנית.
הוסטל?
קשה לי לייעץ בלי באמת להכיר את הבנאדם.
אבל לדעתי במציאות של היום, אם מישהו בעל פוטנציאל לעצמאות, אז אפילו אם להשיג את העצמאות יעלה לו בדמים, שווה לו לעלות על הדרך הזו.
זו דעתי.
יש אוטיסטים שיסכימו ויש שיחשבו אחרת.
אני לא בטוח שיש בחירה אחת נכונה לכולם.
גם לי הדרך שהוא מתאר נראית הרסנית
03/05/2016 | 19:10
30
פשוט הרחבתי את הנסיון לתאר למה אוטיסטים צריכים דרך שונה מזו הנורמטיבית לדעתי
לא אני ולא אתה ולא אף אחד אחר כאן כפה את דעתו
כולנו רק מבטאים אותה
 
ברור ששווה לעלות על הדרך לעצמאות
רק ניסיתי לתאר למה יכול להיות שהדרך לעצמאות היא שונה לאנשים שונים
והדבר קשור גם לצורך במודל אחר של הצלחה
 
האם שמעתם על
05/05/2016 | 05:51
5
35
Raun Kaufman.? כנסו לויקי או יוטיוב
עוד שרלטן, כמו אלפים אחרים
05/05/2016 | 08:11
4
29
יותר מדי אנשים קולטים שבגלל שלאף אחד אין אפילו רבע מושג מה זה אוטיזם אז יש כאן הזדמנות לשחק אותה על חשבון אנשים פגועים וסובלים ולעשות מכה יפה ולהנות מהדאווין,
חבל,
אוטיזם זה בעייה מאוד רצינית ועמוקה וראוייה להתייחסות כזאת
 
למה בעיה? אוטיזם זה לא דבר טוב?בעיה נשמע רע מה דעתך?
05/05/2016 | 10:28
3
8
בחברה רעה דבר טוב הוא בעייה קשה מאוד
05/05/2016 | 11:50
2
17
בהחלט.
05/05/2016 | 11:56
7
נכון
06/05/2016 | 11:13
10
והמזל שהרוב לא רע
רק תמים
למה הרוב לא רוצה להיות פוליטיקאי ולתקן עוולות ?
לתמימים אפשר להסביר
 
טמפל גרנדין מעולם לא יצאה מהאוטיזם.
03/05/2016 | 09:53
4
47
היא גם לא מנסה להגיד שהיא יצאה .היא אוטיסטית שמתפקדת בתפקוד גבוה.
 
וגם 'לא לוותר' זה לא ערך עליון.  יש אנשים (גם לא א"סים) שעלולים להיכנס לדיכאון או גרוע מזה  אם לא מוותרים להם בדברים מסויימים  . ויש אנשים  שמתפקדים מצויין גם אם 'מוותרים' להם.
 
הבן שלי בזמנו פחד לעשות כל מני דברים  רק כי לא ידע איך עושים אותם (וברור שהוא לא ידע שגם צריך להגיד את זה). אז יכולתי  למשל להגיד 'נקה את החדר' ולא לוותר עד מחרתיים וזה לא היה עוזר לי כי הוא לא ידע איך. ברגע שפירקתי את הנקיון לגורמים  והתחלתי מדבר אחד ועם הזמן הוספתי עוד אחד ועוד אחד הכל הסתדר . ברגע שהוא לומד משהו הוא עושה את זה בצורה מושלמת. ועדיין יש דברים שהוא  לא עושה. האם זה נקרא שאני מוותרת או לא? . ואם אני מוותרת האם אני חורצת את גורלו לעולמים ?
 
בקצור אי אפשר להאשים את ההורים בהכל. כל הורה עשה כמיטב יכולתו אבל לאף הורה (ובגלל לאף בן אדם) אין שליטה מוחלטת על החיים.
בבדאי הבחנת שהשתמשתי במרכאות " " ...
03/05/2016 | 13:57
3
29
ושורה אחרי זה כתבתי שהיא עדיין אוטיסטית.
יש אמונה אולי שניתן "לצאת" מהאוטיזם, כאילו שזה משהו נפרד , כמו כלא או חדר.
כשאני שמעתי את הסיפור שלה לראשונה זה היה לפני המון שנים, לא זוכר מתי, אבל בערך בתקופה שיצא הסרט איש הגשם בקולנוע, והדיבור סביב הדמות היה כעל אישה שיצאה מהאוטיזם.
אני חושב שעד היום מתייחסים לאנשים שהתפקוד הנורמטיבי שלהם הגיע לרמה מסויימת, כאנשים שיצאו מהאוטיזם.
 
כן הבחנתי .ראיתי סרט תעודה עליה.
03/05/2016 | 15:39
2
30
ראיתי סרט תעודה עליה.. גם צילמו אותה בבית שלה והיא גם מדברת על עצמה וישר רואים שהיא לא נ"ט. אם לא היו יודעים שהיא א"סית היו מגדירים אותה כ'מוזרה'. זה כנראה קורה לא"סים שהם באמת בתפקוד גבוה (החברה לא תופסת שהם א"סים וחושבת שהם מוזרים)..
הסרט 'איש הגשם' היה טוב לזמנו כשחשבו שאוטיסט זה מי לא מדבר ולא מגיב לסביבה  (בתגובות שהסביבה רוצה). 'איש הגשם' מדבר אבל התפקוד שלו בכלל לא גבוה. הוא לא במצב לגור ולהסתדר בצורה עצמאית.
איש הגשם לפי דעתי
03/05/2016 | 22:25
1
33
יצא בתקופה שאנשים עם מוגבלויות היו מן סוג של בידור מנחם לחברה
היום אני לא חושב שהוא היה עובר, לפחות לא מצליח כמו אז ובתור סרט הסברה הוא לא טוב לפי דעתי כי אינו מראה את כל הרבדים
חוץ מזה מאז שגיליתי שהסרט מבוסס על קים פיק שבכלל היה אדם עם מוגבלות שכלית (חוץ מיכולת הזיכרון שלו) קשה לי לקחת אותו ברצינות כסרט על אוטיסטים
בכותרות בסוף הסרט היה כתוב
05/05/2016 | 12:03
21
שהם עשו תחקירים במוסדות של אוטיסטים.
לדעתי ההישג בכי גדול של הסרט לאותה תקופה היה שאוטיסטים יכולים לדבר (ולהישאר אוטיסטים) . הרי גם האחות בסרט (כשהם הלכו לרופא) לא הבינה מה הבעיה איתו למרות שהאח הצעיר הסביר לה שהוא אוטיסט.
הבן שלי אובחן בגיל 14. כשראיתי את הסרט אחרי האיבחון (ראיתי את הסרט גם קודם) הדהים אותי  כמה קווי דמיון שהיו לבן שלי איתו. ובזכות האיבחון והטיפול שהבן שלי קיבל כל פעם שראיתי  את הסרט ראיתי עד כמה הבן שלי מצליח להיות יותר עצמאי  (וברור שנשאר אספי , זה לא הולך לשום מרום )
אני עבדתי בסופר
04/05/2016 | 21:07
41
עכשיו במשטלה, כול דבר הולך.
גם בלי כסף היתי עובד ומשלמים לי יפה.
לא יודע עד כמה אתה מוגבל. באוטיזם הבנתי שזה תופס כול אחד אחרת.
אני ממליץ לך לנסות לתקשר לבית אקשטיין , לי הם מצאו עבודה ולווי.
זה המון לא להיות בבית סתם וזה אני מקווה שיצליח לך.
בדקת את האפשרות
04/05/2016 | 23:38
34
שמעת על ״כפר כישור״ שזה כפר של AS/HF ASD/NLD/ODD וכו׳.  מקום מקסים ופסטורלי אני יודעת שיש שם רשימת המתנה וחבל שהמדינה לא מקימה מסגרות דומות כדי לתת מענה לכל מי שזקוק למסגרת קצת שונה. אולי הורים אחרים שקוראים את הפוסט שלי ירימו כפפה ויעשו משהו בנושא. 
בכל מקרה יש שם חיים קיבוציים למדי החברים עובדים במשק בגידולים חקלאיים בעיקר תבלינים, מתחזקים תרנגולות חופש ומספקים ביצים למכולות בכרמיאל. יש להם  
כלביה ובית גידול מאד מפורסם לשנאוצרים הם גם מחזיקים בכבשים ומייצרים גבינות. את כל התוצרת הם מוכרים לקניינים בעיר.
הם אוכלים ביחד כמו בקיבוץ ולכל אחד יש תורנויות מטבח והכי חשוב לפי התרשמותי אם יש שם בדידות היא נעשית רק מרצון אחרת אתה כל הזמן בחברה. יש להם אפילו מכולת משלהם שבה הם מוכרים את תוצרתם. אולי תבדוק אם יש ישובים שקולטים אנשים כמוך. הרי לא ייתכן שאתה לא מסוגל לעבוד למשל בחממה. 
או משתלה. לגבי להיות בין אנשים קח מצלמה ותנסה לפתח צילום כתחביב או מועדון שחמט למבוגרים אם אתה יודע לשחק שח. אתה יודע כמו הזקנים עם הששבש תמיד יש עם מי וברור לך לחלוטין מה אתה אמור לעשות במפגש מעין זה. 
 
 
מכירה את ההרגשה
05/05/2016 | 14:52
24
ואני נשואה פלוס שניים. ודי עצמאית. לפני שאתה פונה להוסטל נסה לייצא לך עניין בחיים בעזרת קהילה .נסה להצטרף לפעיליות של הקהילה האוטיסטית או לקהילה של מתמודדים כמו יאללה מבלים (חפש בפייס).
בכל מקרה נשמע שהוסטל תיהיה תחנה טובה בדרך לעצמאות. הרבה הצלחה
 
 
הכנת צוואה
01/05/2016 | 21:41
3
132
בעליית הגג שבביתי גרה ביתי  (בת 26 )עם בעלה והתינוקת ( בת שנה )...זו מעין יחדת דיור ( ללא כניסה נפרדת )כי אין ביכולתם לרכוש דירה וזו עזרה שחשבנו שתהיה טובה ..
אך מה ? בזמן האחרון התגלעו מריבות וחוסר הערכה לעזרה .
השיא היה שהתחילו לריב עם בני בן ה-20 שהוא אספרגר .
שמתי לב לחוסר כבוד כלפיו מצידה ומצד בעלה שרואה "ולומד" ממנה ...
הם כרגע לא מדברים איתו ..
אחרי שאני רואה את זה אני מתחיל לחשוב על עתידו הקיומי ביום שלאחר מותי .
הבית שלנו שווה כ1.7 מיליון ..שאמורים להתחלק עליו 4 ילדים .
אך אם יעשו אתהחלוקה ..
מי מבטיח לי שידאגו לקיומו בכבוד של הבן הPDD ???
אם עכשיו  כשאני לצידו הבת מתייחסת אליו בחוסר כבוד ..
מה יקרה ביום שאחרי???
עזרו לי מניסיונכם בבקשה 
אני חושש מאוד ..
 
מנסיוני המר יש לך בסיס מאוד מוצק לדאגה
02/05/2016 | 00:14
106
ולכן כדאי שתדאג ליעוץ משפטי טוב שיבטיח ומעבר לכל מחלוקת אפשרית (כי אנשים, וגם ובוודאי קרובי משפחה, ממהרים מאוד לזהות כמה קל לנצל ולהונות אוטיסטים) שהבן יקבל את חלקו ואולי אפילו יותר מזה (כי הרי הוא זקוק לעזרה גדולה יותר מחמת שונותו ומצבם המאוד לא פשוט של אספים בחברה)
 
עורך דין סביר ידע לזהות ולחסום מראש את האפשרות לנצל את תמימותו וחוסר מעשיותו של בנך לרעה, ואנשים ינסו לעשות זאת, אתה לא דואג לשווא
 
צוואה היא עניין מורכב וחשוב, כדאי לקבל יעוץ מקצועי
02/05/2016 | 16:43
69
היה לנו בעבר ארוח בפורום בנושא ירושות ואפוטרופסות
(בתחום האפוטרופסות יש שינוי מאז, אבל שאלתך נוגעת לתחום הירושות)
אולי יועיל לך בתור צעד ראשון בכיוון
מסכים עם אריוארי
04/05/2016 | 20:31
60
לדעתי אולי תנסה למצוא אפוטרופוס, מישהו אולי דוד. אולי חצוני מאזה עמותה.
יש הוסטלים סבבה דרך אגב במקרה הכי 'גרוע', . אפוטרופסות משותפת אולי שהילד לא ימצא עצמו כאילו בלי אף אחד שיגן עליו.
בעניין אחים וצווואה א\ כמו שדיברנו בפרטי באמת זה לא מצליח.
ולמדתי המון תנך לבד , אז שאני 'לא מבין סיטואציות חברתיות- לפעמים אני מסתכל מה קורא בספרות התאולוגית הזאת, וכתוב שם הכול\ הם לא מטאטאים כלום, רצח עם, זוועות, בשם אלוהים,שיעבוד עמים בשביל רווחיםם כספיים, , קנאה שנאה הכול הולך, מה שרוצים.
אז נזכרתי בסיפור מכירת יוסף  לעבדות, הבן האהוב. , ככה כתוב.
האחים מכרו אותו לישמעלים לעבדות ,, הכתימו את הכותונת שנתן לו אבא שלו וסיפרו לאבא - חיה רעה הרגה אותו, אזה אכזריות, גם כלפי אבא שלהם וגם כלפי אחיהם יוסף,
וכול זה למה?? כי האבא אהב אותו יותר כך מסופר, עוד מסופר שיוסף הפך משנה למלך וידע לפתור חלומות, כלומר שהוא היה אדם יוצא דופן, קצת מיוחד, אפילו יפה תואר...
אולי בגלל זה אהב אותו האבא יותר, בעצם האבא לא אהב אותו יותר, אלה שיוסף היה מיוחד והיחס אליו היה יחס מיוחד..
והאחים קנאו. קנאה מטורפת עד שהאכזריות שלהם לא ידעה גבולות...
תחשוב אזה סוד אפל החביאו מהמשפחה שלהם.  ארור מכה רעהו בסתר , פשוט התעללות.
גם אני לא בעד לסמוך על אחים בענינים כאלה מהנסיון הכואב שלי.
גם את אמא שלי לפני שנפטרה שאלו, מה שי הבן האהוב שלך... לא שמעתי ולא רציתי לשמוע מה אמרה.
מסכים םםם שצריך להתכונן, אני דווקא אולי כאוטיסט לא בעד ענינים של כסף..
יש המון כלים שאפשר לתת לילד. תלמד אותו להיות חזק , לשמור על עצמו, לאהוב את עצמו. לדעת לעמוד על שלו.
זה יותר חשוב והאהבה והקבלה.
וזאת הצוואה האמיתית שאני שומר בליבי והולך איתה לכול מקום.
מקווה שתחיו שנים ארוכות בכיף ולא תזדקקו לדברים כאלה בכלל..
מה אומרים בקשר לבושה
01/05/2016 | 20:22
18
203
קראתי בפורום השני של ילדים מיוחדים נדמה לי................
שירשור קצר של הורים שהסבירו שזה מבעס אותם נגיד חברתית.
להסתובב עם ילד אוטיסט.

לא נעים ןלהם כול הסיטואציה הזאת..
ואני מצרף סרט ממקו על ילד אוטיסט בהופעה של קולדפליי..


יכול ללהיות שהסביבה פשוט מתתביישת בנו מה אומרים.......
http://www.mako.co.il/music-news/world/Article-748...
אני חושב שהבושה היא לא מהאוטיזם
01/05/2016 | 21:32
5
99
הם היו מתביישים גם מילד רגיל אם הוא היה מתנהג באופן שונה ממה שהסביבה רגילה אליו.
אני לא מתבייש בילדים שלי ואף פעם לא התביישתי, בעצמי יש לי התנהגויות שנראות מוזרות לפעמים, ותמיד כשהעירו לי עליהם הייתי אומר תודה.
גם במור ילד , היו אומרים לי אתה ממש דפוק ואני הייתי אומר תודה.
מי שמתבייש שיתבייש לו.
נכון , מי שמתבייש שיתבייש לו.
02/05/2016 | 10:27
1
155
איך בכלל הורים מתביישים בילדים שלהם ?  . הם מתביישים כי הילד לא לפי 'התקן' המצופה. איך ילד יכול להרגיש אחרי יחס כזה של הורים שלו ? 
אבל זה כן קשור באוטיזם.  ההתנהגות ה'לא כמו כולם' של הילד הא"ס תפריע להורים שלו (ומבחינתם תגרום להם ליותר 'בושה')  גם אם היא תהיה פחותה בעוצמתה מהתנהגות זהה של ילד 'רגיל'  או עם מוגבלות/נכות אחרת. הסטיגמה של אוטיזם הכי גבוהה .
 
אני לא מתפלא שהורה אונס תילדים שלו ואת מתפלא מבושה?
04/05/2016 | 01:38
29
אני כנראה חיי בעולם אחר אבל אותי כלום לא מפתיע. ועברתי הכל מהכל והרוב משפחתי היקרה דגש על הכותרת לכן לאנוס תילד מכל צורה נראה לי מאד טבעי.
קראתי שם. מתברר שבמקרה הספציפי הזה הבושה
02/05/2016 | 10:49
2
67
היא בגלל ילד עם פיגור שכלי.
אז כנראה באמת מספיק להורה שהילד 'לא כמו כולם' כדי להתבייש בו. .
סה"כ לדעתי  אם להסביר לסביבה למה הילד לא 'כמו כולם' (ז"טא לא 'רגיל') הסביבה תבין ותפנים  , אבל נראה שהורים מנסים לשמור את השונות כמה שיותר בסוד .  זה בלתי אפשרי , ה'שונות' נראית לעין ואז הם מתבישים (בילד שלהם )
 
לי זה נראה טבעי אני רגיל לזה.
04/05/2016 | 00:39
1
22
הכל עניין של הרגל שאורחים באים אני בחדר או מורדיפ אותי למטה מה לעשות אני דפקט בושה של המשפחה. כמו שאמרתי הכל עניין של הרגל.
אפילו הורידו אותי למטה עבור כלבי
04/05/2016 | 00:59
22
הוא אמר שאני ילג מטונף ומטנף לו את הספות אז גירש אותי והכלב עלה ושכבתי על הרצפה. סבתא כעסה עליו והוא מצידו זונה רןסיה שבעצמה חטפה מכות אז שתשב ותשתוק. אני זוכר את האצבע על הגרון איום שהיתי ילד פחדתי עד מוות שהייתי נער חששתי והיום. אני משתין עליו ושיעשה כחולים אני לא מחזיר כיבוד הורים לא היה כמהו .
הסרט הזה ממש מגעיל ועורר בי המון כעס
02/05/2016 | 10:56
6
80
גם כי ברור שהאבא מענה את הילד שלו למוות רק בגלל שכמו כל הנ"ט הוא מאוד מתקשה להבין שמה שנפלא בשבילו יכול להיות הכי סיוט לאוטיסט אלא שלילד אין ממש ברירה אלא לשתף פעולה כי לא נעים לו אבל לא צריך להיות ממש רגיש בשביל לראות שהוא סובל למוות וחרד בטירוף
 
חבל שאנשים מתקשים להבין שלא כל מה שעושה להם את זה עושה את זה גם לאחרים
כאילו ממש "נתינה מדהימה" ,לקחת אוטיסט למקום רועש וצפוף ומלא תנועה ואורות וצרחות
ווואוו, אב השנה, לא פחות,
זה דפוק ברמות אחרות
 
לגבי בושה, הנטיה שלי, כשאיני מדוכא ומשותק, היא דווקא להשתטות בציבור, לעשות שטויות, לעשות בושות לומר את הדברים הלא נכונים ולעשות את התנועות הלא נכונות.

הילדה יודעת שאני "אבא  עושה בושות" מה שאומר שכנראה היא יכולה להיות בטוחה ששום דבר שהיא בוחרת וצריכה לא יגרום לי להתבייש בה
 
 
גם אותי הסרטון זעזע קשות
02/05/2016 | 12:20
2
63
ולכל אורכו חיכיתי מתוחה שיתרחש כבר אותו אירוע שגרם למאות אלפי אנשים "להתרגש". רק כשהוא הסתיים הבנתי ש"התרגשות" היא פשוט הפרשנות שהודבקה למה שעל פניו אמור להיראות לכל מי שעיניו בראשו כאותות סבל ומצוקה.

אבל האמת היא שזה מעניין, כי זה מבהיר עד כמה מה שנחשב ליכולת הנורמטיבית לפרש נכונה הבעות ומחוות גוף אינו אלא סוג מאוד מסוים של עיוורון, "יכולת" להתעלם בבוטות ממה שמספרות המחוות וההבעות עצמן לטובת סיפור שהוגדר מראש. שזה כנראה מה שאס"ים מתקשים לעשות. 
מעניין מה זה אומר על מה שא"ס לא מתקשים לעשות
02/05/2016 | 13:33
45
ןבהקשר המרתק של הקשר בין הסיפור לחיים, בין התיאור למציאות המתוארת, ומה זה אומר על היחס בין מה שנקבע מראש, ולמה, לבין מה שמתפתח הדדית כסיפור שאולי יכול להיות משותף ומשתף יותר בצורה שלשם שינוי גם תגע במציאות ותשנה ותשתנה איתה
 
וכן, כרגיל מתברר שנ"ט תמיד כופים באכזריות אטומה וטיפשית להחריד בדיוק את כל מה שכושל ודפוק בהם בדיוק על מי שלא לוקה בזה בכלל.
 
 
שלום לך דודה.
04/05/2016 | 00:18
24
להזדעזע דורש רגש רב וחמלה לי אין תרגש הנהדר הזה .הלוואי שהיה אך הו אנינו מקנא בכם המרגישם, הרגשים ובני האדם.
לפי מה שנראה
03/05/2016 | 04:29
1
41
האבא העלה את הסרטון לרשת בשביל להתגאות בבן שלו ולעורר סוג של סימפטייה באנשים בכל מה שקשור לאוטיזם
כמו כל דבר שהופך ויראלי ההגזמות לא מאחרות להגיע:
"לא תאמינו מה קרה", "האירוע שריגש מליוניי צופים", "כולנו חסריי פעימה"
מזכיר לי קצת פרומואים לתכניות ריאליטי: "בפרק הבא: הקלפים נטרפים" וכל השטויות האלו
 
אם זאת אני חושב שגם אתם מגזימים, אמנם יש לי היכרות קצרה עם אוטיזם אבל אחד הדברים הראשונים שאני יודע הוא שזה כמעט בלתי אפשרי לגרום לאוטיסט לבצע משהו שהוא לא רוצה כי ההתנגדות היא מאוד חזקה
אם הסכים להכנס לאוטו ולהכנס לתוך האולם בידיעה שזו הופעה של קולדפליי כנראה היו בתוכו איזהשהם רצון וסקרנות לראות
 
הילד כנראה אוהב מוזיקה ולשמוע את קולדפליי (אם אני לא טועה האבא דיבר איתו על כך בתחילת הסרטון) והאבא פרגן לו בהופעה שלהם בשביל לשמח אותו
לא נראה שזה היה איזהשהוא אקט בסגנון "הוא צריך ללכת להופעה בשביל להיות נורמאלי", חוץ מזה לא הבנתי מה אתם מנסים להגיד, אוטיסטים ככלל לא יכולים ללכת להופעות? הם לא יכולים להינות מאירועים חברתיים בדרך שלהם?
זו תפיסה מאוד צרה ומצמצמת לפי דעתי
לדעתי אתה ממש טועה
03/05/2016 | 07:21
34
כי זה לא עניין של לא מסוגלים, לא כל דבר נורמטיבי מהווה אמת מידה למסוגלות ויכולת,
יש סיבה מאוד יפה ועדינה ועמוקה לכך שאוטיסטים נוטים לחוש את מה שנ"ט מרגישים כשמח וביחד כאלימות מאוד קשה,
 
ולחוש לא נח, בלשון המעטה, בתנאים של דוחק וצפיפות ורעש ותאורה מהבהבת לא מעיד על חוסר מסוגלות או על חוסר יכולת אלא על מסוגלות ויכולת עדינה ורגישה ועמוקה יותר מהמקובל
 
אני מרגיש שדווקא תפישה שלפיה אירועים חברתיים זו הדרך היחידה לחוש חברה היא שמצמצמת, ואפילו נורא, וגם מהווה את הבסיס וההצדקה להמשיך לעשות לאוטיסטים את המוות כל הזמן
 
בלתי אפשרי לגרום לאוטיסט לעשות מה שהוא לא רוצה ?
חחחחח...
אוטיסטים כל הזמן עושים מה שהם לא רוצים
אתה רואה סימנים להתנגדות מאוד חזקה בדיוק בגלל שכשנמאס להם אז באמת נמאס להם
וכל העניין שזה לא עניין של רוצה או לא רוצה
האוטיסט נקרע בין הצורך בלאהוב ולקבל אהבה מההורה לבין העובדה שצורך זה מתבטא יותר מדי פעמים כמציאות שהיא רצחנית לחלוטין בשבילו
 
בדיוק בגלל זה אוטיסטים חיים בסיוט מתמיד
 
כי כן, אהבה, בניגוד לקלישאה, יכולה להיות גם דבר מאוד מורכב ופרדוקסלי מאוד
ביחוד לאדם האוהב באמת
 
ממה אתם מתרגשים?
05/05/2016 | 10:01
10
סוחרים בילדים יש רעב רצח ואונס ילדים שטתיז ה אתם מתרגשים?אז התבישו אז מה? או שאתם חמנים בני רחמנים או שהעולם השתגע אין לימ מושג לי זה לא עשה כלום אוליא אני מת רגשית אבל הפעם נראה לי שהגזמתם...
הורים מאוד מתחרים ביניהם באמצעות הילדים שלהם
03/05/2016 | 04:44
3
45
במהלך כל החיים בערך
-הבן של מי התחיל ראשון ללכת
-הבן של מי למד ראשון לקרוא
-הבן של מי מקבל ציונים טובים
-לבן של מי יש חברה
-הבן של מי עורך דין מצליח
וכה'
 
גם ההורים הכי ליבראליים אינם חסינים מכך
יש מלחמה וצורך בהכרה בלהיות הורים טובים וההכרה בהורות הטובה מתבטאת בהישגים הטובים של הילד
כאשר הילד אינו מראה הישגים טובים ההורה מרגיש שהחברה מסתכלת עליו ומאשימה אותו בכך ומשם הבושה הגדולה
בושה שמקורה בכישלון בלהיות הורה
יש הבדל בין תחרתיות לבין בושה.
03/05/2016 | 09:41
2
30
נכון תחרתיות זה מגעיל. אבל מי שהילד שלו התחיל ללכת בגיל שנה ו 3 חודשים ואפילו שנה ו 5 חודשים לא ייתבייש מול 'המנצח' שהילד שלו התחיל ללכת בגיל 10 חודשים. מי שהילד שלו התחיל לקרוא בכיתה א (שבימינו נחשב מאוחר למרות שבשביל זה קיימת כיתה א'  ) לא ייתבייש מול 'המנצח'   שהילד שלו התחיל לקרוא בגיל 4.
אבל הורה לילד א"ס ייתבייש אם הילד יתקרב יותר מדי למישהו או ייגע בו או יידבר 'לא לעניין'  אפילו אם הילד התחיל לקרוא בגיל שלוש או ללכת בגיל 11 חודש.
כי הבעיה היא 'התנהגות לא תקינה'. הורים מתביישים בגלל שהילד  'לא כמו כולם' (מהצד החלש , 'לא כמו כולם ' מהצד החזק לא מעניין אף אחד )
אבל יש גם קשר
03/05/2016 | 10:53
1
13
כן . בושה זו תחתית ההפסד.
03/05/2016 | 20:55
22
חבל שהורים מתחרים ומתביישים על הגב של הילדים שלהם.
כולם מתבישים בכבשה השחורה והיא משתינה אליהם בקשת.
04/05/2016 | 00:13
10
אימון גופני/שחייה עבור נער בן 16
02/05/2016 | 09:54
2
127
שלום, הבן שלי בן 16, בתפקוד גבוה, אבל חסר מוטיבציה באופן כללי. אוהב פעילות ספורטיבית (כדורסל, שחייה), אבל מוכן לעשות זאת רק בליווי של החונך שמלווה אותו פעמיים בשבוע במהלך השנתיים האחרונות (גם אז מדובר על פעילות לזמן קצר, עם הרבה עדוד ובעיקר למען הכייף ). ניסיתי לרשום אותו לאימון אישי בחדר כושר קרוב לבית (אנחנו גרים ברמת השרון), אבל נאלצתי להפסיק את המנוי מפני שלא היתה לו מוטיבציה ללכת ואם הלך, לא שיתף פעולה עם המדריכה. האם יש לכם נסיון עם מדריך או מדריכה ספציפיים לאימון כושר או לשחייה?
שכחתי לציין שלאחרונה צמח מאד לגובה והתחיל ללכת כפוף מאד, זה משתנה לפי מצב הרוח שלו, צריך לחזק כנראה את השרירים בחגורת הכתפיים ואת שרירי היציבה.
תודה
אם את חושבת שאימון גופני חשוב לו מבחינה בריאותית
02/05/2016 | 16:58
1
45
נראה לי ששווה לבדוק יותר לעומק את עניין ה"חוסר מוטיבציה".
לנסות לפענח מה עומד מאחורי ההתנהגות שנראית כחוסר מוטיבציה.
לפעמים (במיוחד בגיל ההתבגרות) בנאדם לא חש בנוח עם גופו,
ולכן נמנע מפעילות גופנית.
לפעמים הוא עסוק בתחומי עניין אחרים לא פנוי לעסוק בפעילות גופנית.
לפעמים הוא חש שביצועיו הספורטיביים גרועים, מרגיש נכשל, וזו הסיבה להמנעות.
לפעמים הוא לא רואה חשיבות בפעילות גופנית והפעילות שהוצעה לו משעממת אותו,
אז אין בעיניו שום סיבה לעסוק בה.
לפעמים הבנאדם שרוי בדכאון, אז אין לו חשק לכלום.
ויכולים כמובן להיות עניינים אחרים שמביאים להתנהגות שתראה כחוסר מוטיבציה.
 
לדעתי ומנסיוני, כדאי לנסות להעזר בו כדי להבין יותר לעומק,
הבנה משפרת את יכולתנו כהורים לתת מענה מתאים לנער,
ובסופו של דבר גם להגיע למצב שבו הוא מיוזמתו
ירצה לעסוק בפעילות גופנית החשובה לבריאותו ולרווחתו.
 
פעילות ספורט לנער בן 16 בתפקוד גבוה
03/05/2016 | 13:18
72
תודה רבה על תשובתך המפורטת ומלאה בעצות טובות:)
את צודקת כמובן שאנחנו צריכים להבין יותר לעומק את חוסר המוטיבציה שלו, אנחנו מאמינים שפעילות ספורט אכן תשפר לו את המצב הגופני וגם הנפשי, אבל הוא צריך כמובן להבין שזאת המטרה וגם אנחנו צריכים למצוא את המקום המתאים בשבילו, עם מאמן/ת שיוכלו לתמוך ולעודד ובסה"כ לעזור לו להרגיש טוב בזמן האימון.
האם במקרה אתם מכירים מקום כזה באיזור המרכז?
שמעתי על עולם המים בכפר הירוק, האם יש למישהו נסיון עם המאמנים שם?
תודה
קבוצות למיומנויות חברתיות בעלות מופחתת למתבגרים עם ASD
03/05/2016 | 08:38
1
79
להורים שלום,
במרכזי בית אחד בת"א ובשרון בשיתוף מחקרי עם אוניב' בר-אילן והמעבדה לתסמונת הספקטרום האוטיסטי של פרופ' עפר גולן, נפתחות קבוצות לרכישת מיומנויות חברתיות עבור מתבגרים בני 12-17 עם ASD בתפקוד גבוה. הקבוצות מבוססות על מודל PEERS אשר פותח באוניברסיטת UCLA בארה"ב ויעילותו הוכחה מחקרית. 
בכל פגישה נלמדים כישורים חברתיים חיוניים תוך הזדמנות ליישום והכללה. במסגרת ההכשרה משתתפים ההורים בקבוצה נפרדת המתקיימת במקביל, בה הם לומדים כיצד לתמוך בפיתוח המיומנויות החברתיות של ילדיהם. 
במסגרת המחקר תנתנה הקבוצות בעלות מופחתת והמשתתפים יזכו לתגמול כספי גבוה.
נשמח לעזרתכם בפרסום המחקר. מצ"ב עלון עם פרטים נוספים על המחקר ומודל ה-PEERS.
שומר ונפשו ואוהב ילדו ירחק וירחיק את ילדו מהתועבה הזו
05/05/2016 | 22:33
21
היי לכולם
01/05/2016 | 13:32
93

שלום, אנו סטודנטיות לחינוך מיוחד מהמכללה האקדמית תל- חי, העורכות מחקר בנושא איכות חיים ורווחה מינית בקרב אנשים אוטיסטים.
קישור לשאלון:
https://telhai.az1.qualtrics.com/SE/?SID=SV_e3XjJW...

את השאלון בנינו ושיפרנו בעזרת תגובות של אנשים בפורום והתייעצות עם אנשים מהקהילה האוטיסטית. תחת כל שאלון יש תיבת טקסט בה תוכלו להביע את עמדותיכם בצורה חופשית.
אנו מאמינות כי הנושא של מיניות בכלל ושל מיניות בקרב אנשים אוטיסטים מושתק לעתים וכי הוא צריך להישמע.
השאלון הוא אנונימי וכל המידע מיועד למטרות מחקריות בלבד.
נשמח לעזרה בהפצת והפניית השאלון
בתודה ,
ענת ונועה
 
כמו כן, ניתן לפנות לאימייל 
 
noanat.survey@gmail.com
 
כתובת המייל הזו מיועדת למחקר הנוכחי בלבד, וכל הנתונים בה יישמרו בנפרד מפניות בנושאים אחרים.
 
 
סיפור מעניין מאוד לדעתי
28/04/2016 | 13:44
16
208
מישהי שלחה לי לא מזמן את הגירסה האנגלית של המאמר הזה ובגלל שאני רגיל לדברים כאלה התחלתי אותו בתחושה של חוסר אמון וחוסר עניין אבל ככל שהתקדמתי בקריאה נשביתי באמת ובקסם שבו


http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.29264...
זה באמת מעניין
28/04/2016 | 20:03
94
הצצתי בגרסה באנגלית כי בעברית זה זמין רק בתשלום.
עדיין לא ברור, אם הניסוי החדש הזה פתח לו דלתות למקומות סגורים או פשוט העמיס עליו עוד אינפורמציה שהוא לא יודע למיין וגרם לבלבול.
כול הקטע של 'הבנתי את אמא שלי וכאלה דברים, זאת אולי הבנה אחרת לא בטוח שהבנה נכונה. כמו לקחת סמי הזיה נראה לי למרות שעוד לא התנסתי בזה.
וזה מסקרן וגם נשמע מפחיד.
זה מבלבל
28/04/2016 | 20:12
12
61
יש דלתות שאולי עדיף שיהיו סגורות.
לא בטוח שיש לו כלים להתמודד בכלל.
זה כמו לעבור מהפכת אינפורמציה בלי חומרה ותוכנה משודרגת.
בעצמו הוא אומר שלא היו לו כלים.
והפררשנות בדיעבד לא בהכרח מסבירה כלום.
ונראה לי
28/04/2016 | 20:25
11
56
שהפרשנות בדיעבד לדברים היא לאוזניים של נטים.
ככה הם ועורכי המחקר היו רוצים לראות תוצאות המחקר בדיעבד.
כאילו הוא זוכה לאזה הארה.
אבל למעשה. זה מאוד צדקני להחליט אזה פריזמה יותר נכונה.
מי צודק וכולי. אין צודקים בעניין הזה.
כול אחד מסתכל אחרת ורואה דברים אחרים.
אזה אוטיסט נהייתי היום
28/04/2016 | 21:02
2
90
חוזר על עצמי וכותב בלי סוף.
אבל זה חשוב לי. כי בעניין הצודקים, עובדתית יש צודק אחד או יותר.
אבל זה לא באמת העניין, זה ויכוח צדקני.
כי למעשה.... בן אוטיסטים לנטים מתנהל משחק פינג פונג קפקאי.
לא משנה מי מרכיב משקפיים נטיות או אחרות. הם לעולם לא מבינים אחד את השני בגלל הבדלי השקפות.. שהוא מרכיב משקפיים של נטים ואומר בדיעבד 'הבנתי' את אמא שלי. אולי הוא הבין פרשנות נטית לדברים,אולי הפרשנות הזאת זה כמו לקחת את הסמים. זאת הטרגדיה.
שאומרים 'לא מבין מצבים חברתיים' אולי מבין יותר מדי. אולי אפילו צודק עובדתית.
אבל ככה ואחרת....אין מוצא. הנטים והאוטיסטים לפני התנגשות.
כמו שמישהו כתב למטה ואני מסכים זה כמו להתנגש בקרחון או בקיר.
מי צודק זה ויכוח טרחני שלא מתיר את הקשרים.
אני חושב שהבן אדם מנסה לתאר את הקשר
30/04/2016 | 08:58
1
40
ככל שהוא הרגיש שהוא בנוי אחרת מאמא שלו כך הרגיש מרוחק ממנה ועכשיו כשעבר את השינוי הוא מרגיש יותר קרוב
 
עם אשתו הדכאונית היה לו סוג של מחנה משותף בכך ששניהם הרגישו לא נורמאליים בחברה, ברגע שהוא הביע רצון ולקח את הצ'אנס לצאת ממעגל הלא נורמאליים הקשר שלהם התחיל להתפרק, היא רואה אותו כנורמאלי מרוחק ממנה והוא רואה אותה כלא נורמאלית ותוהה מה הוא עושה איתה, התפיסה שלו את עצמו ואותה היא העיקר ולא ההבדל הנוירולוגי שקרה אצלו במוח
 
לי נשמע מהכתבה שמה שעשו לו במוח הוא מן תהליך מהיר שבסוף הוא מקבל את התוצאה של מה שעושים טיפולי ABA, CBT או כל טיפול מנרמל אחר. ההתנהגויות שלו והתפיסה שלו השתנו כי לחצו לו על נקודות מסויימות אבל אם הוא חי או ימשיך לחיות עם זה בשלום זו שאלה אחרת.
 
לי יש שתי תהיות בנוגע לסיפור הזה:
1.עד כמה זה אתי מבחינת ניסיינים לנסות לשנות את מבנה המוח על פי בקשה
2. הוא טוען שהשפעות הניסוי שהפכו אותו לנ"ט גרמו לו להבין יותר טוב את הבן שלו שגם נמצא על הספקטרום האוטיסטי, איך זה ייתכן?
הוא ממש לא טוען שזה הפך אותו לנ"ט
30/04/2016 | 09:53
34
למעשה נראה שהניסוי הפך אותו ליותר אוטיטסי ממה שהוא היה
לא קראתי את זה כך
28/04/2016 | 23:26
7
46
לא מצאתי בסיפור הזה התייחסות לנסיון לקבוע את הפריזמה הנכונה ביותר אלא תיאור פשוט וענייני ומאוד סובייקטיבי של חוויית חיים אוטיסטים שממנה אפשר ללמוד הרבה יותר מכל מה שנחשב כמחקר ובעצם מבטא בצורה הכי גרועה בדיוק את מה שאתה כותב, היצמדות לא מודעת לפריזמה ופרספקטיבה אחת, "הנכונה".
 
התחברתי לסיפור ברמה הרגשית יותר והוא טילטל אותי גם בגלל שהוא דומה למה שאני מכיר וחווה ויודע על אוטיזם ואוטיסטים כמי שנוטים ואפילו מוכרחים להסתדר דרך הזדהות עם הפינה שהחברה הנורמטיבית מקצה להם ולהפנים את ההגדרות שנוחות לסביבה בצורה שבעצם לא משאירה להם שום מוצא או סיכוי לחיות.

כל הקטע של קריאת אנשים למשל, תחושה של רגשות, צבעים, אוטיסטים רבים ישארו כל חייהם בעולם של שחור ולבן כי זו הברירה היחידה של אדם רגיש בחברה שבה ממש ממש ממש לא כדאי להרגיש,
ובאמת, מה שקרה לו, שהמרגע שהוא התחיל להרגיש מהר מאוד הוא חזר למצב הקטטוני אלא שעד שזה קרה אז עצם החוויה והזכרון שינו משהו בקיומו.
 
זו בעייה עצומה, מאוד עצובה, שאומרת המון על מצבו של האדם, ועל הסיכוי של אנשים מאוד מאוד אמפטים ופתוחים, כמו אוטיסטים, לשרוד רגשית ופיזית ונפשית בחברה שברובה היא עדיין מאוד מאוד אלימה וצבועה ונטולת עומק רגשי ואהבה
 
סיפור עצוב, מאוד, אבל כזה שמגלה אמת מאוד מהותית על אוטיזם ועל הסיבות לנטיה שלו להתבטא בצורה כל כך קשה דווקא בגלל שבבסיס יש בו משהו מאוד נוגע ויפה והזדמנות מאוד גדולה
שלפחות כיום, אין באמת סיכוי לא להחמיץ אותה לחלוטין
 
זהו שאני כנראה נתקעתי עם הכותרת
29/04/2016 | 08:48
6
42
לשנות או לרפא, לא שאני חושב שאפשר או שאוטיזם זאת מחלה.
סהכ אהבו אותו לפני ה'טיפול' וגם הוא מצא את המקום שלו בקלות בללי להיות 'מטופל'.
יכול להיות שאת ה'טיפול הזה אפשר היה לעשות יותר בקלות נגיד בLSD אלה שהאחרון לא חוקי.
ואין לו ממש כח מסחרי.
הוא לא מצא את מקומו לפני הטיפול
29/04/2016 | 09:57
5
45
הוא מצא את מקומו כאוטיסט ולא כבן אדם,
אף אחד לא ציפה ממנו להיות אנושי כי מאוטיסט לא מצפים לזה,
ולכולם היה נח עם זה שהוא כאילו פשוט לא מסוגל להרגיש ולראות אנשים ואנשים שהתיימרו לאהוב אותו שימשו כמתווכים בינו לבין הסביבה.
 
בעקבות הטיפול, שבסך הכל עשה לו ריסט מכני במח, הוא יצא ממשבצת האוטיסט והתחיל להרגיש, אלא שהוא הרגיש כמו אוטיסט, את הכל, את כולם, ואז התברר לו למה אולי,במצב של היום, עדיף לא להרגיש כלום בכלל.
 
בסך הכל זה לא שאוטיסטים לא מבינים קודים חברתיים ורגשות והבעות,
הם מבינים "יותר מדי", רואים בדיוק את כל מה שהמוסכמות מסתירות, וזה משתק אותם, וגם לא מאפשר להם להתבטא ולחיות.
 
אני לא חושב שאהבו אותו לפני הטיפול, אולי גם, אבל כמו אצל רוב האוטיסטים הסביבה אוהבת אותם בתנאי שהם ממלאים את התפקיד שמתאים לאוטיסטים, אוטיסט שגם שומע ומרגיש ויודע לבטא מה הוא רואה, והוא רואה ושומע ומרגיש הרבה, זה משהו שמוצג כמטרה, אבל האמת שאף אחד לא רוצה שאוטיסט באמת יגיע אליה, ומסיבה טובה.
 
זה גם נכון אריוארי אני מסכים
29/04/2016 | 10:34
43
זה קצת מטלטל ומעורר שאלות המחקר הזה.
לא נשמע שזה המצב
30/04/2016 | 09:14
3
25
הייתה לו אישה שהוא ניהל עמה משק בית
היה לו ילד
הייתה לו עבודה טובה שהיכולות שלו עזרו לו להצליח בה
נשמע שהיו לו סוג של חיים שכל נ"ט היה מבקש לעצמו
זה לא שהיה אוטיסט שנמצא באיזה הוסטל מרוחק וכל היום יושב בצד וממלא את תפקידו כאוטיסט
 
חוץ מזה אם אתה יכול תסביר לי בבקשה:
1. מהו לדעתך המצב האידיאלי של אוטיסט המוצא את מקומו כבן אדם, איך נראה סדר היום שלו? אילו משאבים ייווספו לו שאוטיסטים לא יכולים להשיג עכשיו?
2. למה לפי דעתך החברה תנסה למנוע בכוונה תחילה מאוטיסטים להשתלב בה?
תפקוד זה לא אלוהים,תפקוד זה לא זהות ולא מטרת הקיום
30/04/2016 | 10:05
2
33
יש דברים כל כך הרבה יותר חשובים ועמוקים ומדהימים ויפים מלהצליח לתפקד שחבל לך על הזמן
גם רוב האנשים השפויים נורא סובלים בתוך המסגרת שנראית לך כמתפקדת
 
היה לו ילד, הייתה לו אשה,הייתה לו עבודה, תראה איך המשפטים האלה מבטאים תפישה רכושנית, שעושה מהחיים אוסף של פרטים בבעלותך,
אם אין לך אהבה אז אין לך אשה ואין לך ילד ואין לך עבודה
אתה סתם מת
אחרי שחישמלו אותו קצת הקשר עם הילד השתפר ובגלל שהוא התחיל להיות אוטיסטי יותר אז הוא גם מצא יחסים שהם פחות אינסטרומנטלים
זה לא פתר לו את הבעייה
כי הרגישות האוטיסטית חשפה לו את כל הרוע והזיוף והכיעור של הסביבה האנושית
שסביר שרוב האוטיסטים מעבירים את רוב החיים במצב של קומה בדיוק בגלל שהם לא מסוגלים לשאת את זה בכלל
 
יש המון סיבות שהחברה מנסה למנוע מאוטיסטים לחיות, או אפילו סתם להיות.
למשל
העובדה שעצם קיומם מערער ומחריד ומאוד מפורר את מה שנחשב למכנה משותף תקשורתי ואחר,
די בכל בשביל להוציא את כל הנורמטיבים מהדעת כל הזמן.
 
אוטיסט לא צריך להשתלב בחברה, הוא צריך לחיות את חייו ומהותו כדי ליצור חברה חדשה, טובה יותר מזו הנ"ט.
 
המשאבים הנחוצים הם בעיקר זמן ומרחב, שמתבטאים כרגישות לזכות האנושית הכי בסיסית, לחיות את עצמך, בקצב ובכיוון שתואם למהותך ומאפשר לך לגעת ולהתפתח למה שאתה אמור ויכול להיות.
אבל החברה לא תרשה את זה,
גם בגלל מה שכתבתי למעלה, כי זה מאיים על זהותה, ומוסכמותיה ומערער מאוד קשות את האדם הנורמטיבי חושית ורגשית ואחרת,
ובגלל שהאוטיסט הוא מיעוט והוא רגיש אז כל פעם שמשהו בו מערער את הסביבה הסביבה מוחצת אותו למוות,
זה קורה לגמרי אוטומטית
אף אחד אפילו לא מרגיש בזה ואת זה
 
סדר היום של האוטיסט זה הזהות שלו
עצם השאלה שלך ממחישה את חוסר ההבנה שמתגלמת כנסיון לקבוע מראש סדר יום אחיד לכולם,
לא יודע איך יראה סדר היום של האוטיסט, זה לא ענייני ולא עניינך, אם הוא יראה פרפר יפה במקרה אז הוא יעזור ויחטט באף, אין לי מושג, ובעשר וחצי בדיוק תעבור לו מחשבה שתרגש אותו נורא אז הוא יבהה חצי שעה במדרכה על מנת לנסות להכילה,
מה שזה משנה בכלל
מה שמשנה זה שסדר יומו של אדם הוא מהותו וחברה שמנסה להשיג אחדות קוהרנטית דרך כפיית סדר יום אחיד או דרך קביעתו מראש זו חברה פשיסטית שלא תאפשר ולו את הגילוי הכי קטן של תבונת האהבה
 
אוקיי, רק הכתבה נוגדת את מה שאתה אומר
30/04/2016 | 13:44
1
26
הבן אדם בכתבה לא מתלונן על החברה שעצרה אותו מלחיות, להיפך, הוא מדבר על כך שאשתו, משפחתו וחבריו אהבו אותו כמו שהוא ואף עודדו אותו לקבל את עצמו
לפי הכתבה אף אחד לא הכריח או לחץ עליו לעבור טיפולים חודרניים בשביל להשתנות, הוא רצה זאת
 
אם אתה טוען שהניסוי הפך אותו לפחות אוטיסטי אז הכתבה עוד יותר נוגדת את מה שאתה אומר: הניסוי לא מוצג בכתבה כניסוי שפותח על ידיי אוטיסטים (לפחות אני לא ראיתי זאת), משתמע מכך שכנראה נט"ים (או לפחות אנשים שידועים כנט"ים) הם אלו שפתחו אותו
אם נט"ים פתחו ניסוי שעוזר לאוטיסטים להיות יותר עצמם ולהרגיש יותר אז המסקנה שלך שהחברה תשמח להשאיר את האוטיסטים במקום נמוך לא נכונה
 
ונכון - עבודה, בן/בת זוג וילד הם לאו דווקא מודדים קיום אבל הם כן מודדים סטטוס חברתי שעל זה בעצם אנחנו מתווכחים - האם החברה אפשרה לו לחיות כאוטיסט בתוכה
תסכים איתי שאם אני לא רוצה שלמשהו יהיה קיום סביבי אעשה מאמצים כדיי שהוא יהיה רחוק (אולי באיזה הוסטל בקצה השכונה), אטפל בו בצורה מינימלית וגם אדאג שלא יתרבה (תפיסת המין כאסור בהוסטלים מסויימים, עיכור שהיו עושים פעם וכה'). יש מקרים שהחברה חוסמת אוטיסטים, פה זה לא המקרה או לפחות זה לא מדובר בכתבה. לפי הכתבה אם כבר זה היה הוא שהתבייש באוטיזם שלו ובאיזהשהוא מקום התכחש אליו
כמו שכתבתי, אנשים אוהבים שאוטיסט ממלא את המשבצת האוטיסטית
30/04/2016 | 13:55
32
נח להם לסמן אותו כמי שפשוט לא יודע לקרוא קודים חברתיים ורגשות,
גם כי זה פותר אותם מהצורך להתמודד עם הרגישויות והרגשות היחודיות לו,
וגם כי זה הופך אותו לתלוי בהם,
וגם בגלל שזה מסמן גבולות יציבים ונוחים שאפשר לחיות ולמות בהם לנצח.
 
אבל זו לא באמת קבלה, זו קבלה של הסטיגמה, של התווית, של הדעה הקדומה,
שנכון, בגלל מצבה של החברה גם לאוטיסט עצמו הרבה יותר נח לחיות איתה ודרכה
 
אבל אנושית, מוסרית, רגשית, זה מצב זוועתי, פגום ופוגם מיסודו ומהותו
 
הם לא אהבו אותו כמו שהוא, הם אהבו אותו כמו שנח להכיל אוטיסטים, כאדם פגום מהותית, לוקה אנושות באנושיותו.
 
זה בכלל לא משנה על ידי מי הניסוי פותח ?
למה נדמה לך שזה משנה בכלל ?
אם יש לך מושג מה על הדרך שבה המדע והמחקר מתנהל
ויש לי תחושה שכן
אני אני משער שאתה אמור להיות מודע, שלניסוי, ביחוד חדשני, ונסיוני, אין ממש פרמטרים ברורים, מנסים, דפקו לו שדה מגנטי במח, שינו לו את הקשרים וההקשרים הניורולוגים, מה שכנראה הוציא אותו מהתבנית שבה הסביבה הקפיאה אותו והחזיר אותו קצת יותר קרוב אל עצמו
 
החברה לא יכולה להתמודד עם רגישות אוטיסטית ולכן מהרגע שבו הוא נפתח הוא נתקל בחוויות שגרמו לו גם מאוד להצטער על כך ודי להיסגר בחזרה
מה שבעצם אומר שמראש הוא נקלע לשיתוק רגשי כי הסביבה הנורמטיבית לא ממש משאירה לאוטיסטים ברירה אחרת
 
סטטוס חברתי הוא מדד לאיכות קיומית בעולם הנורמטיבי
לאנשים שפויים ורגישים סטאטוס חברתי לא רק שלא אומר כלום הוא בעיקר אומר דברים רעים מאוד
 
ולא, אני לא מסכים איתך, יחסי אנוש ויחסים בכלל הם הרבה יותר מורכבים ממה שאתה משער ומתאר,
ובין האוטיסטים לנורמה מתנהלים יחסי דחיה ומשיכה מאוד מאוד מורכבים
ולדעתי גם מאוד קטלניים
 
ואמנם, חלק לא מבוטל מורחק להוסטלים אבל על חלק אחר ההורים לא מוכנים לוותר
ובלווא הכי לא הכל נמדד דרך מה שאתה מזהה בטעות כמרחק בלבד
ולאנשים יש המון תחושות מעורבות, לכאן ולכאן, שגם זה מאוד מבלבל לאוטיסטים
 
לי זה נראה דיי מופרח..
29/04/2016 | 15:10
1
58
כל הכתבה עוסקת באספקט הריגשי בלבד, פתאום התחיל להרגיש? ... אבל בכל זאת לא מצליח לווסת את הרגש או את קליטת הרגש בצורה שעוזרת לו לתפקד טוב יותר?
לא נראה לי שהוא יצא מהאוטיזם, למרות שיש מצב שאיזה סכר במוח נפרץ אצלו, כמו אנשים שעברו פגיעות ראש בתאונה לפעמים בן לילה הופכים למוכשרים בציור, במוזיקה או במתמטיקה.
אני לא הייתי ממציץ לאף אחד לעבור פגיעת ראש בתקווה שמשהו ישתחרר.
למה ?
30/04/2016 | 10:26
41
אוטיסטים רבים, כמו שגם אנשי המקצוע מתחילים סוף סוף להבין, סובלים מחוסר איזון נפשי ורגשי בדיוק בגלל שהם מרגישים יותר מדי
 
זו לא תאונה, או פגיעה, פשוט התערבות חשמלית שהוציאה אותו לרגע מההלם, אבל ברור שזה לא פתר לו את הבעיות אלא רק החריף אותן, כי אוטיסט לא יכול לחיות בעולם הזה
 
בוקר טוב וחג שמח לכולם
29/04/2016 | 09:09
8
116
לשלומית נתנאל רמי, אריוארי, שייך למיעוט,Ziggy Stardust7,dina199,
לtrSky12, לsigal2220, לעפרה57. ל daphnar, לYemeth, להגשמתי חלום, ל3מרגו, לQueeri,
לyonitbrk2, לכול מי שכותב, לכול מי שקורא וכמובן למי ששכחתי.
בוקר טוב חג שמח למי שמתחבר.




חג שמח חבר.
29/04/2016 | 15:21
14
ערב טוב
29/04/2016 | 17:30
4
72
וכשלא ממש טוב,
משום-מה אם אני מסתכלת על הטבע,
נהיה לי יותר טוב
קלטת שהשמש
29/04/2016 | 18:17
52
דרך הענפים יוצרת מגן דויד?
ממש Star of David
בעיניי זה נראה כמו כוכב
29/04/2016 | 20:14
2
39
לא חיברתי את הקודקודים למשולשי מגן דוד.
אתה צודק, אפשר לראות בזה Star of David .
בכל מקרה, הענפים והצללים על האדמה מקסימים אותי לא פחות
אם כבר חג שמח....
29/04/2016 | 22:06
1
34

אז רק השנה פתאום קפץ לי הקשר בין היהדות לנצרות שמחברת בינייהם פילוסופיה עתיקה לגבי משמעות המספרים 3 ו 4...
כולם יודעים ש 1 זה מייצג את אלוהים , ובדומה לזה , אלפי שנים הסיפרה 3 ייצגה "אבא" והסיפרה 4 ייצגה "אמא".
האמונה הייתה שהאמא מספקת לצאצא את החומר והאבא נותן מעצב בחומר את הצורה.

המילה "אבא" (Father באנגלית) בלטינית היא Pater וממנה הגיע המילה "צורה" (pattern באנגלית).
ואכן על מנת ליצור צורה אנחנו זקוקים למינימום 3 נקודות (שיוצרות משולש).
זאת אמרת שבלטינית המילה צורה היא גילגול של המילה אבא וערכה 3

המילה "אמא" (Mother באנגלית) בלטינית היא Mater וממנה הגיע המילה "חומר" (matter באנגלית).
ואכן על מנת ליצור גוף מרחבי (בעל ממשות חמרית) אנחנו זקוקים למינימות של 4 נקודות (שיוצרות פירמידה).
זאת אומרת שבלטינית המילה חומר היא גילגול של המילה אמא וערכה 4.

עכשיו בחג הפסח שרים ארבע אמהות , שלושה אבות ...
ככה פתאום תך כדי שירה קפץ לי הקשר, זה נראה לי הקשר מעניין, אולי זה לא סתם ציירוף מקרים.

סתם קשור לחג ונראה לי מעניין.
חג שמח לכולם.
יפה
30/04/2016 | 11:34
6
חג שמח :)
29/04/2016 | 18:05
36
אין מנוחה לראש אבל לפחות מזג האויר נעים ויש קצת שקט מהעבודה.
תודה רבה (מתנצלת על האיחור )
02/05/2016 | 10:30
5
אספרגר וזוגיות
29/04/2016 | 13:12
3
144
שלום,
אני חדש כאן ואני מאמין שדובר כבר רבות על הנושא.
 
אני בן 22, אספרגר. אובחנתי לפני מספר שנים.
מאוד קשה לי עם כל הנושא החברתי והמשך שמירה על קשרים עם אנשים שהכרתי, למשל אלו ששירתו איתי בצבא (התנדבתי אגב).
 
אני מאוד מאוד סגור, די קשה לי להיפתח לאנשים. אבל אני מתגבר על זה.
 
הייתה לפני זוגיות ראשונה בחיים, לפני כשנתיים, שנמשכה מספר חודשים. הכל הלך בסדר גמור.
 
כעת, התחלתי להכיר מישהי, שגרה רחוק ממני (טרם התראינו), אבל היא מאוד מתאימה לאופי שאני מחפש, ואני מרגיש שאני מתחבר אליה בכל שיחה שאנחנו מדברים (כרגע מדברים רק בהודעות).
הייתי מאוד רוצה לקדם את הנושא, אבל אני מרגיש שבעקבות התסמונת, משהו עוצר אותי ובגלל זה אני לא מצליח לקדם את זה.
אחד הדברים למשל, הוא שהשיחות שלי איתה נתקעות באמצע, אני פשוט לא מצליח "לזרום" ולמצוא עוד נושאי שיחה, וזה ממש מעצבן אותי.
אני מרגיש מאוד בודד, והייתי שמח שוב להיכנס לכל הנושא של הזוגיות והביחד.
יש לי שאיפה גדולה להתחתן ולהקים משפחה, ולמצוא את אהבת חיי.
 
תודה לכם :)
עצה שלי
29/04/2016 | 15:30
91
אם אתה כמוני, בהתחלה הכי טוב להעסיק את עצמך במשהו.
אל תצאו לפאב לשבת במשך 3 שעות. סעו לטיול בצפון. תנהג, תלך בשביל, תקים אוהל, תבשל משהו טעים על הגז. תעשה משהו ותוך כדי תדבר על מה שיוצא.
 
כמה רחוק ממך היא גרה.?
29/04/2016 | 16:17
1
82
מרחק זה קושי נוסף רציני...
מדברים בהודעות? לא מדברים בטלפון?
כשכל מה שיש לך עם מישהי זה שיחות אז זה באמת לא זורם בלי קשר לאספרגר.
להפגש ולבלות זמן יחד, לא חייבים לדבר, כשיש קליק אז מהר מאוד קשה גם ככה , להצליח לדבר בפה מלא.
 
לא לבנות מתח אטומי עד הפגישה, ואחר כך מרוב מתח זה עוד יותר לא זורם, נראה לך שיש מצב שאתם מתאימים? אז לא לחכות , להפגש, ומהר!
3 שעות בערך
29/04/2016 | 20:38
68
תודה על התגובות! :)
 
וכן, זה בינתיים שיחות בווטסאפ. אבל מאמין שנתחיל לשוחח בטלפון בקרוב.
וכן, אני חושב שאנחנו מתאימים. אני מוכן להשקיע ולנסוע כזה מרחק, אם בסופו של דבר זה יהיה רציני.
 
תודה רבה שוב על התגובה :)
איזה ספרים טובים יש על PDD או שלגיבור הספר יש PDD?
27/04/2016 | 11:40
4
46
יש ספר של טוני אטווד על אספרגר
27/04/2016 | 15:40
68
(הבעיה שאני לא זוכרת את השם).
ויש 'המקרה המוזר של כלב בשעת לילה'  שהגיבור כנראה PDD (אין אבחנה בספר)
המלצות על ספרים
29/04/2016 | 00:27
1
69
"המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" מאת מארק האדון.
 
"פרויקט רוזי" וספר ההמשך שלו-"אפקט רוזי" מאת גרהם סימסיון.
 
"חוקי הבית" מאת ג'ודי פיקו.
 
אני בטוח שיש עוד רבים וטובים, פשוט אלה הספרים שעלו בראשי כרגע...:)
שמעתי דברים מעולים על המקרה אני ארכוש את הספרץ
29/04/2016 | 15:27
60
הבחור , שם מזכיר לי אותי בגלל העניין במספרים וזיכרון צילומי , וגם אני פי די די אז היה מעניין לקרוא.
"אף אחד בשום מקום" של דונה וילאמם
05/05/2016 | 15:08
11
שהוא ספר שכתבה אוטיסטית.
הספרים האחרים שהומלצו לך טובים - א -בל לטעמי מייצגים קצת יותר מדיי את התפיסה הנ"ט של אוטיזם (אחרי הכל נ"ט כתבו אותם)
שאלה כללית בנוגע לאספרגר או אוטיזם.
25/04/2016 | 19:46
9
178
היי אשמח שמי שמבין יענה לי בעיקר תשובה משלומית ומור..
אוקיי, אז אם הרגשה של אי יציבות, חולשה, סחרחורת שמופיע בעיקר בקניון, במקומות פתוחים.. זה סימפטום של אוטיזם ?
שאלה כללית לגמרי. כן או לא ?
 
יש אוטיסטים שחווים את זה, יש גם אנשים שאינם אוטיסטים שחווים
25/04/2016 | 19:59
76
את זה,
ויש גם אוטיסטים שלא חווים את זה,
וגם כאלה שלפעמים.
מצטערת
החיים מורכבים יותר מכן/לא
אי יציבות, חולשה וסחרחורת נשמעים לי בעיקר כמו תסמינים של
25/04/2016 | 20:55
74
התקפיי חרדה
יש גם פוביה מסויימת למקומות פתוחים - אגורפוביה
 
חלק מאוטיסטים חווים חרדה חלק לא, כמו כל האנשים, זה לאו דווקא קשור ביחד
כן ולא
25/04/2016 | 23:17
35
לחץ יכול להיגרם מהרבה סיבות
לא רק אוטיזם
השאלה איך לצאת מהלחץ
וזה קשור בשאלה מה את רוצה מעצמך ומהחיים
דוגמה כללית
בחירה בפעילות יצירתית עצמאית יכולה להוביל למקום אחד
בחירה ועשייה כדוגמנית תוביל למקום אחר
אז צריך לגשש לכיוון שמתאים לנו יחזק אותנו יעצים אותנו
שנהיה חזקים מבפנים ואז החוץ חלש
חסר יכולת השפעה על עצמנו
ואז כל התופעות שתארת לא רלוונטיות
כי את יודעת מה את
את יודעת את ערכך
את לא נותנת לחוץ לשפוט אותך
זה יכול להיות סימטום של חרדה חברתית
26/04/2016 | 10:33
3
42
ו/או רגישות תחושתית ו/או חרדה ממקומות גדולים ופתוחים.
כל אלה יכולים להופיע עצמאית או להיות סימפטומים של הספקטרום. אבל לספקטרום האוטיסטי צריך עוד סימפטומים. לאף אוטיסט  אין רק סימפטום אחד אבל גם אין את כל 100 אחוז של הסימטומים. לכן כדי לברר הימצאות על הספקטרום צריך לעבור איבחון מקצועי.(או לפחות לבדוק לבד עד סימפטומים).
 
אוקיי אבל
26/04/2016 | 13:31
2
49
תודה רבה על תגובתך.
את יכולה להגיד לי איזה סימפטומים עיקריים יש? אני באמת לא מבינה כלום ממה שכתוב באנטרנט. את יכולה לפרט לי בבקשה את הסימפטומים המרכזיים האחרים.
בלי " קושי לפרש סיטואציות חברתיות " לא מבינה מה זה אומר בכלל. אשמח במילים שלך חח
מצטערת , לא יכולה.
26/04/2016 | 16:13
44
אני בעד איבחון מקצועי כי באמת קשה להבין דברים לבד. והמאבחנים  עובדים לפי  DSM5   .
יש אנשים שהצליחו לאבחן עצמם לבד.
אבל אף אחד לא יכול לתת לך אבחנה דרך אינטרנט.
 
את הסימפטומים קובעת החברה, הם משתנים, כמו אופנה
26/04/2016 | 18:33
21
לא
27/04/2016 | 22:33
1
41
נשמע כמו חרדה....
חרדה אינה סיבה, היא תוצאה
28/04/2016 | 12:38
16
בית ספר חריגות לקוי לימדה.
25/04/2016 | 00:55
30
149
בית ספר זה לא מקום נחמד לילד חריג למען האמת  תופת. שהייתי ילד אמרו לי שאני מפגר, שאין לי מוח אלא הכל מלא מתכת מחלידה. ככה הייתה נוהגת לומר לי אותה מורה במשך שלוש שנים מכיתה א עד סוף ג , אני זוכר את החדר הקטן שהייתה מושיבנ אותי ואומרת תעתיק את האותיות . ואף את שמי לא ידעתי לקרוא או לכתוב אז היא היתה מצביעה וצועקת ואומרת מ וזה אתה עד כדי כך זה א כמה הסברתי  לך ואתה לא קולט אפילו פועל בנין לא תוכל להיות ואז מכה על היד החוטאת שלי. היא כנראה לא קלטה שאי דיסלקט עד היום צוחקים עלי. וזה מחזיר אותי לשם, לילד הארור שלא יכול לקרוא כתוי\;ת שלא יודע להחזיק עפרון ועד היום לא יכול לכתוב.אז הורי היאשו ממני אבא אמר הילד מפגר אמא אמרה הוא לקוי לימדה וסבתא אמרה הם לא מבינים כלום,לקחה אותי למורה פרטית מדהימה שפעם ראשונה בחיי הרגשתי שיש לי מוח.כי תמיד נתנו לי להרגיש פספוס, והיא לימדה אותי עם המון אהבה ותוך חודשים ידעתי קורא וכתוב שוטף וחלק נכבד מהחומר אף אחד לא האמין שזה אפשרי שנה לאחר מכאן למדתי מאנקלופדיותש אמי למדה לבגרות וקראתי אפילו  שקספיר התנך ואף את עגנון.אני כותב את זה לא כדי להרשים אלא כדי לתת תקווה להורים לילדים עם לקות למידה או חריגות אחרת,אל תיאשו הילדיםה חרגים הם יכולים והם תמיד ילדים מבריקים גם אוטיסט שנראה מפגר בתוכו מתחבא חכמה רבה הם חשבו שאנימ פגר רצו לשלוח אותי לבית ספר לילדים עם פיגור שכלי והיום אני מאובחן כמחונן עם מעל 160 מנת משכל שוב זה לא כדי להשוויץ אלא להראות שיש הרבה ילדים מבריקים שנופלים מתחת לכיסאות,הכרתי כלכ ך הרבה כאלו אפילוא אוטיסט בתפקוד נמוך בקושי מדברש הוא גאון חישוב ומחשב מדהים מזכיר לי אותיב תור ילד ונער קיצור תאמנו בילד שלכם למרות כל הקשים.וזהו שהיה לילה טוב.
כמה חזק אתה צריך להיות בשביל לכתוב את זה...
25/04/2016 | 23:30
12
57
מקווה שההורים שמודדים עצמם דרך החוץ ילמדו ויפנימו
גם לעצמם
וגם לילדים
באמת למה חזק?
25/04/2016 | 23:45
11
26
כי לדעת להאמין בילד וללמד את ההורים את זה למרות
25/04/2016 | 23:52
10
44
שכל המומחים מזלזלים בו מצריך כח
הכל זמן
גם ההבשלה של דברים
תן לעצמך קרדיט
לטווח ארוך זה ישתלם
הבנתי אני באופן כללי מתעב מומחים אז דעתם לא מעניינת אותי.
25/04/2016 | 23:55
9
24
אבל את ההורים כן
25/04/2016 | 23:57
7
35
אז אם אתה יכול לעזור לזולת,
למה לא ?
צא מאישי שלך ותן לכלל
(וגם לי זה לא תמיד מצליח)
אבל זה מה שאני עושה מראה כמה המערכת עקומה והילדים בסדר גמור
26/04/2016 | 00:20
6
32
ועל זה אנח חוטף המון דיברתי על זה המון עם ארנה ולא רק הנושא מאד חשוב לי ורוצה מאד לעזור.
בגלל זה כתבתי, זה לא מובן מאליו
26/04/2016 | 00:24
5
25
ושאתה חזק
וצריך לתת לעצמך קרדיט
צריך להתרגל אני לא רגיל כנראה עניין של חינוך ויחס מהבית.
26/04/2016 | 00:42
4
29
כמה שפטתי בגיל 23 להיות תלוח בדעתם של משפחתך עליך אצלי זה חרוט צריך לברוח פדוט לא קל לפרק חבילה.
החיים זה בית ספר
26/04/2016 | 09:16
3
27
תרצה תלמד
לא תרצה תאשים את המורים
חושב שלאורך זמן הלימוד עושה אותנו יותר בני אדם
 
אני לא ממש מאשיפ אלא הרגשה שאני לוזר מלווה אותי
26/04/2016 | 14:42
2
24
המון שנים קשה לשחרר תהרגשה הזו של רגשות נחיתות.
יש משפט מעצבן
26/04/2016 | 18:15
1
32
מה שלא הורג מחשל
זה מה זה נכון
אם הגעת עד לכאן תתחיל אתה לנהל את הקשה
אל תתן לקשה לשלוט בך
תצודק.
26/04/2016 | 22:49
8
לכן חשוב מה שכתבת.
26/04/2016 | 10:07
23
חשוב שהורים לא יאמינו לאנשי מקצוע בצורה עיוורת אלא יפעילושיקול דעת עצמאי.
אין דבר כזה לקות למידה
25/04/2016 | 23:38
15
25
נכון יש לקות חריפה במוחם המעוות של המאבחנים.
25/04/2016 | 23:47
14
41
אשמח ארנה שתפרט קצת מה דעתך על הנושא ואולי על מה שכתבתי נתקלת במקרים דומים?
ככל שגיל התלמידים גדל התופעה נפוצה יותר
26/04/2016 | 00:00
38
חושב שבגלל חוסר ההבנה מה זה לקבל ולהכיל מתוך אהבה
אצל גדולים זה מאיים אינטימיות מיניות וכאלה
אז בגלל כשל של המורים התלמידים נפגעים
מקרים דומים למה ?
26/04/2016 | 07:42
12
39
לדעתי אנשים, בוודאי אנשי מקצוע, פדגוגים ופסיכולוגים בוודאי, ממש לא מבינים מה זה לימוד, ועד כמה ולמה אנשים שונים חווים את הדבר הקדוש הזה בדרך שהיא יחודית למבנה הנפשי-גופני שלהם,
ומה שאחד חווה דרך תנועה האחר יחווה דרך צליל ומישהו אחר דרך מספרים והאחר דרך תמונה,
וכל זה גם יכול להשתנות אצל אדם מסויים כי לימוד, אמיתי, לא זה המכני, המשנן, החזרתי,, הכחני, שעדיין נחשב משום מה כלימוד, הוא גם הכי הכי תלוי הקשר ומצב נפשי,
וכמו שנכתב כאן ככל שהאדם מתבגר, המין מתבגר, זה נעשה ניכר יותר ויותר,
בגלל זה תופעות כמו "הפרעות קשב ולקויות למידה ואוטיזם..." הולכות ונעשות נפוצות יותר ויותר
והמומחים זורקים עוד ועוד אותיות ותתי סוגים וסוגות בנסיון שאין רדוד ומטופש ממנו להתמודד עם השטפון שנוצר כתוצאה מהפער שהולך ונפער בין התפישות המסורתיות לבין הצרכים האמיתיים והיכולות האמיתיות של יותר ויותר אנשים.
 
בגדול, המגמה שמראה שאנשים שלומדים באמת, לעומק ומהעומק, בצורה יצירתית וחדשנית הם כאלה שאצלם הקשר בין לימוד לחוויה האישית הוא הכי מהותי,
לאדם שלומד ממעמקי נפשו טיב הקשר עם המורה הוא הכי מהותי,
ובמוסדות הקיימים דווקא אנשים כאלה סופגים הכי הרבה חרא ממי שנקראים בטעות מורים,
ואז פתאום כולם מתפלאים איך דווקא הדביל הכי גדול יצא הכי גאון,
סתם, רק כי מישהו התייחס אליו במקרה קצת כמו אל בן אדם,
דבר שבכלל לא קיים במערכת החינוך אף פעם
 
וכמו שנכתב כאן זה גם הכי קשור להתבגרות, כי לימוד,עמוק, מהותי, זה גם עניין הכי מיני, התשוקה לדעת היא תשוקה, גופנית, ולא רק איזה רצון לשפר ציונים כדי שההורים יהיו מרוצים או בשביל העתיד,
וכיוון שכך זה שלימוד מתרחש עדיין במרחב שסותר בצורה הכי אלימה את האינטימי והיחודי ואת כל מה שמניע את התהליך הנפלא הזה באמת אין לאנשים שמחפשים ידע באמת וזקוקים לו ויודעים ללמוד ממש וליצור ממש לחפש בבתי ספר או באקדמיה.
 
לדעתי גם לא יהיה לעולם
שכל צורת הלימוד הולכת להשתנות מהותית
להיות יחודית יותר, מותאמת יותר, צמודה יותר לחיים עצמם ופחות כפויה למוסדיות נוקשה שתוחמת את הדברים בצורה הכי מפרידה
 
אנשים פשוט ילמדו כל הזמן בקצב שלהם ומהכל ויחברו בין הרחב לצר לקטן ולגדול ולרחוק ולקרוב בצורה שאוטיסטים נוטים לה טבעית אבל לאנשים נורמטיבים היא בכלל לא נגישה עדיין
 
כבר עשו מחקר שהראה שכל אחד לומד בצורה שונה.
26/04/2016 | 10:23
1
27
למשל במחקר ספציפי הזה הגיעו למסקנה ששליש מהתלמידים לומדים משמיעה, שליש מראיה ושליש מעשיה עצמאית (ואני מניחה שכפי שכתבת זה עוד יותר מורכב).
ועדיין במערכת החינוך הרגילה מכריחים 40 התלמידים  בכיתה ללמוד באותה שיטה ובאותו זמן.
26/04/2016 | 12:17
5
לילדים שאמרו שהם חסרי יכולת והתגלו כמבריקים בעתיד
26/04/2016 | 14:39
9
32
זו השאלה שלי.
איינשטיין זה מספיק ?
26/04/2016 | 18:18
8
28
במציאות של היום להתגלות מבריק אחרי שרמסו אותך קצת בעייתי
אבל אפשרי
צריך לצאת ממעגל העצמי
וזה כולל לא להזדהות
אני מתכוון לסיפורים אישים לא כאלו.
26/04/2016 | 22:54
7
29
תמיד, יש סיפורים של יוצא מהכלל , אני שואל על מקרים שאתם מכרים מיום יום וזה מה שאלתי את ארנה , וחוץ מזה אתה צודק קשה לשנות סטיגמה שהדביקו עליך.
תלמיד מרביץ שבכתה ד' מדריך ג'ודו למד אותו להוציא את הטוב
26/04/2016 | 23:37
26
היום שנתיים אחרי  הוא חונך ילדים צעירים
ולפעמים זה למרות ההורים
לא בזכותם
כן, מכיר המון סיפורים על אנשים שנחשבו מטומטמים והתברר שההפך
26/04/2016 | 23:51
3
30
וכמו שכתבו כאן זה קורה, והרבה, למרות שמאוד קשה לאדם רגיש לשרוד מערכת שעושה לו את המוות
 
מעניין, יש לך סיפור אחד שאתה מתחבר עליו ובא לך לספר?
27/04/2016 | 00:10
2
31
אשמח לשמוע אותי זה מעניין.
נדמה לי שאני לא האדם המתאים לדבר איתו על זה
27/04/2016 | 17:04
1
26
קראתי ושמעתי על המון מקרים שבהם אנשים שנחשבו לדפוקים לחלוטין התגלו כמוכשרים להפליא,
זה כבר כמעט קלישאה,
אלא שכיוון שכל זה לא ממש מעניין אותי בכלל אני לא ממש זוכר את זה ואין לי חשק להתעסק בזה,
זה לא האובססיה שלי בכלל,
 
בוא נאמר שהצלחה אקדמית או אחרת ממש הכי לא מעניינת אותי ולכן אני לא האדם המתאים לעודד אותך לכך
 
לא אכפת לי מאקדמיה או השגים ר רוצה לישון
29/04/2016 | 15:11
16
אם היה אכפת לי מאקדמיה היתי בתואר שני ככלה נראה מצטיין לי זה הלך בקלות ופרשתי מהר עד היום כועסין עלי גם זרקו אותי מהבית בגלל זה מב שכן מעסי. אותע זה נפש האדם ובני אדם פיזי.ה, מתמטי.ה וכו ה שעוע אנטלקטאלי עבורי שירה מעסיקה אותי באין שיעור גם ציור אפילו שמחבים תמוח שלע לסופר ראלי אני אוהב תמגע האנושי וי בהכל מן האנוש עליך רק להחליט לראות זה הגל לכו אני מתעסמ מכנסטים ואתאסטים שניהם זבל אנושי ולא מתווכח כבר איתם אין דרך להסביר להם תהשמה וההגוף בצוותא וחבל,י
הבן שלי היה תלמיד בינוני ומטה
27/04/2016 | 15:44
1
34
עד החטיבה (רק אני ידעתי שהאינטליגנציה שלו גבוהה). הוא ידע הכל אבל לא הצליח לעשות שיעורי בית ומבחנים. והרי מסתכלים רק על הציונים ...
ורק בתיכון כשהוא בגיע לבית ספר שהתאים לו הכל התהפך .
נשמע מאד מוכר.
27/04/2016 | 16:22
24
אני שמח שאחר כך ראו שיש לו יכולות זה עוזר לתחושת הבטחון. לי לפחות זה עזר.
כמה שאתה צודק.
26/04/2016 | 10:06
41
לדעתי רוב ההורים בימינו יודעים את זה או לפחות ילמדו מהנסיון. 
אבל זה מידע חשוב מאוד למורים ושאר אנשי מקצוע שלפעמים מרוב 'מקצועיותם'  לא רואים (או למעשה לא רוצים לראות) דברים כאלה. אני מקווה שהם יפנימו את מה שכתבת.
אמרו לי שאני לא על הספרקטום אבל למי אכפת
27/04/2016 | 02:13
9
153
אחרי שאבחנו אותי בפי די די אמרה לי הקרמנולגית שלי שאני לא מאובחן יותר? אחרי שעשו לי מבדקים אחרי המקרה האחרון, אני מתעב אותם תבני נוער הנבלות הללו. אני צריך לשתוק להם? היה שירדתי למטה שהייתי אצל סבתא. הם עשו רעש והשתגעתי אז ירדתי למטה כדי להרגע אותם , אז אחד אומר לי יהמו על מה אתה מסתכל? ומקלל , אז המשכתי ללכת נכנסתי אחד קם נפצתי לו בקבוק על הראשץ והוא החרא הזה עוד אמר שאמרתי לחבר שלו עוד שנייה אני מהדק לך על הצוואר ומשתין לך על הקבר טוב כנראה הגזמתי. קיצור לקחו אותי שוב לבדיקות. ואמרו שאני ציופת קרמנלי שולט במעשים שלו ומנפלטור שמשחק אותה מיוחד כלומר בעל הפרעת תקשרות , כדי לקבל הקלות איזה מטומטמים זה שיגע אותי לגמרי. עוד מעצר עוד אבו כביר, אברבאנל מחלקה הכי סגורה למסוכנות , סבא מתעצבן לא רוצה לעזור להפעיל קשרים אומר עזרתי לך מאה פעם נמאס לי. קיצור חושבים שאני פושע וזהו איזה דרעק זה להיות כזה. לא מגן על עצמי אני דפקט אני יודע בטח אגמור לבס . בכלא . בית מושגעים או שלא אשרוד כמו שאמר לי השוטר קיצור אני שמוק מקווה להשתנות , זה שגדלתי במשפחה כל כך אלימה לא אומר שאני חייב להיות כזה לא? הכל בידים שלי ולי לא מאמנים אומרים שאני אבוד ומנפלטור.
ביום חמישי בבוקר...
27/04/2016 | 13:47
4
61
לפני החג עברתי בשופרסל , וכמו שאומרים זה היה כמו בית משוגעים.
בדרך החוצה בסוף הקניה עברתי דרך הקופה הראשית ואמרתי לקופאית:"בסוף היום אתם בטח כבר לגמרי מחורפנים?" , היא השיבה לי :"אני כבר מחורפנת?".
אז שאלתי אותה:"אז איך זה שאת תמיד כל כך רגועה?" (אני מכיר אותה כבר שנים).
והיא מצידה השיבה:"מה יעזור לי להתעצבן?".
 
למה אני מספר לך את זה?
כי כתבת בכותרת :"אבל למי אכפת" , ומכאן ממה שכתבת גם בשרשורים אחרים , זה נראה שאכפת לך יותר מדי, הרבה יותר מדי, ואתה חנוק מרוב כעס ותסכול מהעולם והסובבים אותך.
 
אני זוכר תקופה שאני הייתי מלא זעם על אנשים ועל העולם, עד שהבנתי שאולי לי אכפת אבל אחרים לא ממש שמים קצוץ.
הפסיכולוג יאשפז אותך , הקרימינולוג יכלא אותך , ואחר כך הם יחזרו הבייתה לילדים ולאישה שלהם, ובלילה ישימו ראש על הכרית ירדמו בלי בעיות וישנו כמו תינוקות.
 
אתה לא מעניין אף אחד.
הבעיה היא שכנראה זה ממש מפריע לך, כי במקום לעבור הלאה, אתה רק צורח יותר חזק ועושה יותר בלגן בתקווה שזה ישנה משהו.
 
בתקופת הזעם שלי הבנתי שאנשים בדרך כלל הם כמו מכונות, אפילו כמו חפצים דוממים.
לפעמים בדרך אתה נתקל בבור, מתעקמת לך הרגל וכואב לך.
אז מה עכשיו? תעמוד מעל הבור ותתחיל לצרוח ולהאשים אותו?
או ... תתקל בדרך בקיר... תביא פטיש ותתחיל לנפץ אותו?
אתה נתקל ותתקל בלא מעט אנשים שהם כמו הבור או הסלע ולדבר איתם זה כמו לדבר אל הקיר.
הצעה שלי... תעקוף אותם, אין מה לצעוק על הבור או לדבר אל הסלע, אפילו משה לא דיבר אל הסלע, במקרה שלך גם אם תכה בו, מיים לא יצאו.
 
תלמד לעקוף את המכשולים האנושיים באלגנטיות במקום להתעצבן ולהתקל בהם שוב ושוב.
כן כנראה אכפת לי יותר מידי ואני לא מודה בזה
27/04/2016 | 14:17
1
30
אבל בנינו אתה צודק לאף אחד לא אכפת אבל לי קשה להשאר אדיאש קיצור מתוסבך.
27/04/2016 | 15:46
24
עכשיו השאלה היא עד איזה גיל היית רוצה לומר את המשפט הזה ביחס לעצמך?
עד גיל 20?
עד 25?
30?
40?
כמה שנים להלחם בתחנות רוח?
לי אין ספק שאכפת לך מאוד...
רק שווה לנווט את זה לכיוונים שיש בהם סיכוי לעשות שינוי אמיתי אישי וחברתי.
אחרי שאני נרגעתי קצת מהסערות שלי בחיים התחלתי לעבוד בהדרכה של ילדים ונוער, עד היום אני מדריך.
השאיפה שלי היא לא להלחם בליקויים שבמערכת החינוך או במערכת הבריאות או במדינה...
אני כבר לא מנסה להראות לכולם עד כמה המצב רע כאן ושם בתקווה שמישהו יקשיב לי וישים לב.
יש כאן את noamlah שכתב שהוא בחר במקצוע טיפולי, וזה מאוד קרוב להדרכה.
יש כאן שליחות ויש כאן שינוי, אפילו אם הוא קטן הוא שינוי אמיתי וריאלי.
 
יש לך המון אכפתיות ורצון טוב, חשוב שתנווט את זה לכיוונים שבאמת יעזרו לך ולאחרים.
אלא שאפשר גם אחרת
27/04/2016 | 14:57
1
38
אני למשל מייד נדלקתי על הקטע של שירות עצמי בסופר,
סוף סוף לא צריך לעמוד מול הקופאית ולדבר איתה וליצור איתה מגע,
אני נכנס לסופר, אוסף את מה שאני צריך, משלם בקופה האוטומטית ובאתי והייתי ויצאתי בלי להפריע ובלי להרגיז ובלי להטריח ובלי להלחיץ ובלי תור ובלי לבלבל את המוח לאף אחד.

העולם האוטיסטי הוא מושלם
יום אחד גם הנ"ט יגלו את זה
ואז  יהיה להם הרבה יותר טוב וקל
 
כי כמו שנתי כותב מאוד קשה לנו להישאר אדישים לסבל ולכאב הזולת
זה בנפשנו
ככה זה
 
ואין לזה שום קשר אם אתה נתקל באנשים ישירות או בעקיפין או רק פשוט מרגיש אותם
זה מטריד את הנשמה מאוד
למי שיש לו כזאת כמובן
 
אלא שהם טוענים שאני ההפך חסר רגש וחרטה.
27/04/2016 | 15:15
29
ובי זה פוגע אני לא ציופת פשוט לא ושימשכו לזיין תמוח עד מחר.
לא משנה אם אתה אוטיסט או פסיכופט. לא שוברים לאנשים בקבוק
04/05/2016 | 23:59
3
12
לא משנה אם אתה אוטיסט או פסיכופט. לא שוברים לאנשים בקבוק על הראש.
הם עלולים להיפצע מזה קשה או למות.
הם התחילו אז קיבלו זו אשמתם לי לא מזיז.
05/05/2016 | 08:03
1
הם התחילו אז קיבלו לי זה לא מזיז.
05/05/2016 | 08:04
1
אגב אני נפצתי כמה פעמים בקבוק על ראשי ורק פעם אחת אושפזתי
05/05/2016 | 09:49
8
לכן מה שאמרת לא מדיוק למות? ממש לא מדיקרות לא מתים ואני דקרתי גם את עצמי....
היי. אשמח שכול אחד יספר את הסיפור שלו..
24/04/2016 | 15:10
15
174
מאוד יעזור לי .​
אני רוצה להבין מתי גיליתם, איך התנהגתם בתיכון, ומה הבעיה שהייתה לכם בילדות? איך אתם מרגישים כיום?
איך אתם מתנהגים עם המשפחה, (נגיד בליל הסדר) אשמח לתשובות מפורטות :)
 
 
 
אשמח לעזור לך
25/04/2016 | 02:21
14
121
תמיד הייתי סוג של אינדיבידואליסט, עוד משהייתי תינוק, אבא שלי תמיד היה מתבדח על כך שלפי מה שהוא ידע תינוקות אמורים לישון 20 שעות ביממה ולהיות ערים 4 שעות ואני כנראה הבנתי את זה הפוך
בגן השני שלי, בערך בגיל 3.5 או 4 אבא שלי הגיע לגן וראה אותי (לפי סיפור שלו, לא זיכרון שלי) יושב ובוהה בקיר, מדיי פעם צוחק לעצמי, כאשר התקרב אליי ושאל אותי מה שלומי בכיתי וכשהוא שאל אותי למה אני בוכה עניתי לו שאני לא יודע
אני לא זוכר את הרגע הספציפי הזה אבל הוא נשמע לי הגיוני לפי איך שהכרתי את עצמי
מאז התחילו כלמיניי טיפולים, פסיכולוגים, נוירולוגיים, מרפאים בעיסוק, הוראה מתקנת וכה'. במסגרות החינוכיות התחלתי ללכת למסגרות משולבות (צרכים מיוחדים יחד עם חבר'ה נורמטיביים), למרות שהכל התחיל בגיל צעיר חוץ מאבחון של לקויות למידה וחשד להפרעת קשב (שאף פעם לא אומת רשמית) לא הייתה אבחנה נוספת, לפי שיחה עם אבא שלי אף אחד לא ניסה להעלות את האפשרות של אוטיזם, אני חושב שגם אמא שלי מאוד גוננה עליי מאבחנות של החברה, רצתה להחזיר אותי למסלול מהר
 
בגנים הייתי מתחבר, אבל זה תמיד היו אחת או שניים, בדרך כלל תמיד הייתה לי חברה הכי טובה שהייתי מתחבר אליה מהר ונמצא איתה ביחד כל היום, עד היום כשאני מנסה להזכר בגנים אני מנסה להזכר איזו חברה הכי טובה הייתה לי בכל גן
 
בכיתות א' עד ג' הסתדרתי בעיקר כי הייתי חזק מאוד מבחינה לימודית, בכל מקצוע הייתי מתקדם אחריי כולם בכיתה עד שהמורות היו שמות שתיי מערכות על הלוח, מערכת לכיתה ומערכת לנעם, אהבתי את ההתבדלות הזאת וזה מה שהציל אותי בשנים האלו. יש להגיד שגם למערכת שכתבו לי בכיתה לא הקשבתי, התקדמתי יותר כי אני רציתי לקבוע לעצמי מה לעשות, בהמשך אנשים התחברו אליי בעקבות זה וקידמתי גם אותם, בסופו של דבר בזכותי נוצרה קבוצה אקסקלוסיבית בחשבון שנקראת הקבוצה של המתקדמים, גם שם לא נשאר ממש סדר כי ברגע שראיתי שהמורות כבר התגבשו על הקבוצה הייתי לוקח שניים ממנה ומתקדם איתם עוד שניים-שלוש חוברות ואז כבר לא היה ידוע איפה כל אחד, השליטה והחוסר סדר היו מה שהחזיק אותי בשלוש שנים הללו
 
בכיתה ד' עשיתי טעות, אני והמשפחה שלי עברנו דירה ונתנו לי אפשרות אם להשאר בבית הספר או ללכת לבית ספר חדש ליד הבית שלי, בחרתי לעבור בית ספר וזאת הייתה בדיאבד החלטה שמצד אחד עשתה לי את החיים מאוד קשים, מצד שני עצבה עוד יותר את האופי האנטי-חברתי שלי
הבית ספר החדש היה בית ספר מאוד היררכי, המורות הקנו לעצמן אופי של מפקדות בצבא שמחליטות את הכל, כבר לא יכלתי לנהוג כמו בבית הספר הקודם, הרגשתי כמו בתוך מפעל, סוג של בית כלא שמשום מה רק אני מודע לעובדה שאני חלק ממנו, בעקבות הדרישות של הבית ספר ההורים שלי התחילו לתת לי יותר דרישות בבית, פתאום הבנתי את המערך ההיררכי גם שם, יש שני אנשים, אבא ואמא שמרגישים שיכולים לקבוע עליי, התחלתי למרוד בכל דמות סמכותית שהייתה לי, אמרתי למורות מה דעתי עליהן וגם להורים שלי התחלתי להגיד, היה חשוב לי להבהיר לכולם שאני לא אסבול מישהו שיכפה עליי את הדרך שלו ולא ייתן לי ללכת בדרך שלי, שוב, אלמנט השליטה
 
בבית הספר החדש קרה עוד משהו (למרות שאולי זה קשור יותר לשלב בחיים מאשר בית הספר), הכיתה הייתה מחולקת בהפסקות תמיד לבנות ובנים כאשר הבנים היו משחקים כדורגל והבנות היו בחצר השנייה משחקות משחק כדור אחר, כשהחלוקה היא כזאת דיכותמית ברור לי לאיזה צד אני משתייך, עד היום קשה לי להיות בקבוצת גבריםבלבד, זה תמיד מרגיש לי יותר מדיי המוני, סוג של אלימות שלעתים היא בלתי מודעת. בקבוצה מעורבת או קבוצת בנות יותר קל לי אבל הן כבר לא קבלו אותי, "זה בסדר שאתה איתנו מדיי פעם אבל באופן כללי אתה אמור להיות בסביבת הבנים", לא הבנתי את זה, אני עדיין לא מבין את זה, מי הן שיחליטו בשבילי לאן אני משתייך, בלי החברה של הבנות לא הייתה לי שום חברה, נהייתי סוג של עוף מוזר, הילד הדחוי בבית הספר, גם על ידיי הילדים (כי לא עניתי לכללים החברתיים) וגם על ידיי המורות (כי לא ראיתי כמובן מאליו את הכללים ההיררכיים), בבית גם נלחמתי בהורים כך שהייתי לבד, לא היה לי לאן לפנות, הרגשה שמצד אחד לא ממש נעימה אבל מצד שני שאבתי ממנה כח ואני שואב ממנה כח עד היום
אני ידעתי שאוכל להיות נאמן לעצמי לא משנה מה ייקרה ופיתחתי יכולות (בעיקר בעזרת המחשב) להיות לבד עם עצמי ולהיות בסדר עם זה
 
אנסה לקצר קצת כי יש לי נטייה להכנס להמון פרטים ולפעמים הקהל הרחב מאבד אותי. בתיכון חזר לי הכושר הלימודי בעיקר כי הרגשתי שהחופש שלי חזר, למדתי בבית ספר שהיה חצי אקסטרני והמורות אמרו לי מהתחלה שבסופו של יום יש בגרות, היא המטרה ואני צריך לראות אם אני רוצה אותה ואיך אני מגיע אליה, לא לחצו עליי שם לעשות דברים שאני לא רוצה ובשנים האחרונות הייתה לי מערכת דיי סטודנטיאלית (בלי כיתה קבועה) מה שעוד יותר גרם לי להרגיש נוח, אני שואב את הכח שלי מתוך החוסר סדר נראה לי.
 
במהלך התיכון גם התחלתי להיות חבר בקבוצה שנקראת רעים, קבוצה שבעיקרון נפתחה בשביל אנשים בעליי תסמונת אספרגר אך פתחה את עצמה לכל האנשים מהציבור הרחב שמרגישים קצת OUT מבחינה חברתית. את החברים הכי טובים שלי הרווחתי משם. הכרתי שם את המושג אספרגר אך עדיין לא שייכתי אותו אליי, אם השנים אמרתי לעצמי שכנראה אם איזה מאבחן יסתכל עליי הוא יוכל לאבחן אותי כאספרגר אבל "בשביל מה אני צריך את זה?" ופשוט לא יתייחסתי
 
עברתי שירות צבאי במקום מאוד ביתי עם יחס חם מאוד מהמפקד שלי אבל בכל זאת, במקום כמו צבא לא משנה מה יהיה היחס של הסביבה שלי כאשר אני לא מבין למה אני צריך להקפיד על תספורת, להקפיד על גילוח, להקפיד על להיות בטקסים מטופשים, להקפיד על ללבוש בגדים בצבע קקי ירוק ולא מבין למה לעזאזל שמישהו או מישהי יירצו שייפנו אליהם ב"כן המפקד/ת", מי המציא את הכללים האלו ולמה כולם הולכים בהם בלי לשאול שאלות? עברתי שלוש שנים וחודש אבל מאוד בקושי
 
מהר אחריי הצבא גיליתי את הייעוד שלי כאשר חיפשתי עבודה זמנית וראיתי מודעה "דרושים כח עזר למרכז יום לאנשים עם פיגור שכלי" ישר ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות, השונות שלהם עניינה אותי מאוד והצלחתי להתחבר אליהם באופן הכי טבעי שאפשר, העבודה איתם גם גרמה לי לרסן את עצמי כי אם עד אז הייתי יכול לשבור את הכלים מתיי שמתחשק לי כי לא הייתי חייב לאף אחד כלום, פה היו אותם והם היו זקוקים לי
 
אני בתחום כבר שבע שנים ובלימודים של חינוך מיוחד כבר שנתיים וחצי
לאחרונה דרך הלימודים יצא לי לעבוד בפעם הראשונה עם ילדה אוטיסטית (עד אז עבדתי באופן רציני רק עם אנשים בעלי מוגבלות שכלית), זה היה חידוש ענק בשבילי, לא ידעתי להסביר את זה ועדיין קשה לי להסביר את זה במילים אבל כשאני עובד איתה אני מרגיש באיזהשהוא מקום בבית, קצת הרגשה שמצאתי מישהו שאני דובר את השפה שלו שהיא שפה של תחושות ורגשות ופחות של מילים, נזכרתי בכל מהלך החיים שלי וחשבתי מה יהיה הלאה והגעתי למסקנה שאני רוצה אבחנה, אני צריך את הזהות שלי כאוטיסט כדיי שיבינו שאני שונה ולעתים אני צריך סיוע בארגון החיים האלו, חוץ מזה אין לי במה להתבייש כי אני גאה במקום שבו אני נמצא כיום, האינדיבידואליות שלי הביאה לי הרבה קושי והרבה דברים טובים ואני מנסה לראות את האוטיזם שלי כהעצמה
 
עם המשפחה שלי אני מסתדר טוב כיום, בעיקר כי אני מרגיש שהצלחתי להפוך את הבית לליברלי קיצוני בזוית הראייה שלו, כל עוד אני מרגיש שאני בחברה שאין בה דוגמות ואין בה מובן מאליו ומרגיש קצת את הבלגן הבריא בשבילי אז טוב לי
הקטעים הלא נוחים לי זה יותר שיחות שארגון הוא עיקרם כגון "תשלום חשבונות" או "חלוקת האחריות בבית", כשזה קורה לי עם השותפים בבית אני אומר להם "דברו על זה ותודיעו לי בסוף מסקנות כי השיחות האלו מכאיבות לי פיזית", קשה לי גם להיות בסיטואציה שאני עומד מול משרד ממשלתי (כגון ביטוח לאומי, קופת חולים וכה') וצריך להסביר להם מה אני צריך ביותר משתי מילים וכה' וכמובן שיהיה קשה לי להיות במקום עבודה שבו יש היררכיה מאוד ברורה ומצפים ממני לעשות את התפקיד שלי בלי לצאת מהקופסה (ראש קטן). היה לי פעם שותף שאמר לי שאני מתקשה להיות בסיטואצייה חברתית שהיא לא 100% אוטנטית, אני חושב שהייתי מסכים איתו ואני חושב שזה הקושי העיקרי של הרבה מאוד אוטיסטים
 
מקווה שעזרתי לך
מעניין מאוד ואופייני מאוד
25/04/2016 | 06:20
13
75
ולא, זה לא אלמנט השליטה, זה בדיוק להפך, לשתלטנים, לאנשי ההיררכיה זה נתפש כאלמנט השליטה, כנסיון לשלוט בכל, בזמן שלמעשה זה בדיוק ההפך מזה, זה צורך ושאיפה ותשוקה לקיום שאין בו שליטה בכלל,
שהכל מתנהל רק באהבה ורק לפיה
ללא סמכות בכלל
 
(או שפשוט לא הבנתי אותך זה די קורה לי לפעמים)
ברור שחברת נשים עדיפה על חברת גברים אבל כל הנ"ט הם הומואים
25/04/2016 | 06:21
11
73
הדיכוטומיה בין נשים וגברים קיימת, ואפילו טוב שכך, כי המשיכה למה שהכי שונה ממך היא הבסיס לאהבה ולתשוקה עמוקה ואמיתית,
השאלה היא איך אנחנו מתייחסים לדיכוטומיה הזאת,
איך אנחנו חיים איתה ואותה,
לפחות בינתיים, מה שמקובל כנורמטיבי זה שגברים מעדיפים להיות עם גברים ונשים עם נשים,
גם בגלל שנורמטיביות היא עדריות שפרטיה מחפשים זהות של תנועה ותחושה ותפישה ולכן גם מאוד אלימים כלפי מי ששובר את השורה
כמונו למשל
שאוטיסטים נתפשים כמנותקים וחסרי אמפטיה גם בגלל שהם לא פועלים דרך הזדהות מיידית עם מי שדומה וזהה לי כמו הנ"ט אלא פועלים מתוך זהות שדווקא מתחברת הכי למה שהכי שונה ואחר
שזה גם הבסיס לסקרנות המושתתת על אהבה שהנ"ט ואנשי המקצוע מייד מתייגים כאובססיה נטולת מטרה והקשר
 
זו גם הבעייה בצבא, שמגלם בצורה הכי אלימה ובוטה וצבועה את הקשר בין היררכיות וסמכותיות לחוסר יחודיות, 
ולכן בדיוק כמו בדת המזוייפת גם מתקיים על "טהרת" ההפרדה בין המינים,
הצבא הוא אלים גם כי הוא בעצם ארגון הומוסקסואלי שבו גברים יכולים להיות כל הזמן רק עם גברים,
זאת אומרת, הקצנה מאוד בוטה של המהות האגוצנטרי שלפיה רק אני קיים וכל מי שהוא לא אני צריך למות מייד
שזה בערך הבסיס הנפשי של כל הנ"ט
שעליו צריך כמובן לכפות בהמון בלא בלא בלא כל הזמן
אחרת הוא מייד נחשף
 
לגבי הצבא
25/04/2016 | 06:54
46
אני עברתי שירות צבאי הפוך מזה שלך, ואני מעלה את זה כי אולי בניגוד לאינטואציה המקובלת אם יש אוטיסטים שהם מספיק דפוקים בשכל בשביל לעשות שירות בצבא יתכן וכדאי לקחת בחשבון גם את ההתנסות והמסקנות שלי.
 
שכיוון ששירתתי כלוחם ביחידה קרבית ועל הקוו אז כל העניין של טקסים וקוד לבוש והיררכיה, וצחצוחים וגינונים בכלל לא היה,
היינו כנופייה מלוכלכת, מבולגנת, מטורפת על כל הראש,אפילו אנרכיסטית, ואין לי מושג מה המצב כיום אבל בעבר ככה היו נראות חלק מהיחידות הלוחמות,
לאוטיסטים מסוג מסויים, ולמופרעי קשב, דווקא צבא כזה, שבו מה שמדבר זה הכישורים שלך, היכולת שלך לקרוא שטח ולהפעיל כלים טכנים מסובכים בתנאים לא צפויים, יכולה להיות פחות משבשת ופחות מדכאת ופחות משעממת,
 
חוץ מפרט אחד קטן, זניח, שצריך להרוג בני אדם, ולחלק מהאנשים, זה מאוד מפריע משום מה, לי למשל זה מאוד הפריע אבל אני אדם מאוד מוזר.
 
ברור שעדיף להיות עם נשים.
25/04/2016 | 18:21
9
51
אני לא מחפש בכלל קשר עם גברים מה יש לי לעשות איתם? אולי כח גם אני לא מעט אישה אפילו שהיו נשים שאמרו שאני מאצו פאנצו ושובינסט כמו אקוגמה למשל אבל בעני זאת שטות אני חולה על נשים רוצה לזיין אותם מכל מיני צורות וכוונים ואז אומרים שאני מניאק מחפיץ נשים שטיות אין גבול לטמטום.
אבל אני רוצה לציין שהתאהבתי גם בגברים אבל הם היו הומופוביםץ
25/04/2016 | 21:44
8
41
אז זה לא הלך, אני גם יודע שאבי הפרמטיב אם היה יודע שיש בי רגש כזה היה מנתק קשר. או מחנך אותי לשכוח מזה גם באלימות כי הוא גבר זקן ופרמטיבי ומטומטם אבל ככה זה. אבל מבחינה משיכה מינית אני הרבה יותר נמשך לנשים יופי נשי מטריף לי תמוח ואני כמו כלב מיוחם יש הרבה נשים שזה מפריע להם למשל אני חסר טקאט ויכול להציע סקס כבר בפגישה ראשונה ומתבדח והם לא קולטות זה די מסבך אותי בעיקע הפמנסטיות מתעבות אותי וקרות לי גבר מניאק טיפוסי ושובינסט. ומאצו דוחה וגס, כנראה אני כמו שסבתא אמרה גבר חם אוהב מאוד להסתבב עם כוסיות בעיקר אוהב להביט לא לגעת.
ועוד דבר עם היו מכנסים לכלא על מה שנתפס הטרדה מילולית הייתי
25/04/2016 | 21:59
35
ו נכנס למאסר עולם.זה כזה טיפשי וכזה הורס שאי אפשר לבטאות תשוקה כה טהורה וזכה והן מאשימות אותך בהטרדה אפילו חברות יש לי חברה שאביה הסוטה דפק אותה אז היא ריגשה למגע גם אני מאותן סיבות גם אלימות אז היא אומרת לי לא לגעת בהפתעה וזה מעצבן אז מתפלק לי זה די מצחיק אז היא מתעצבנת ואומרת שאם היא היתה נוגעת בי בהפתעה היתי מכניס לה פצצה בפנים כרפלקס ואני מניאק כמו אביה ומזכיר לה אותו בערמומיות ובמשחק שלי ברגשות. זה מעצבן נורא על מה היא מדברת אני זינתי אותה בכוח? באמת שלא מבין אותה. היום אני בקושי מדבר איתה רק בסקייפ והיא די שונאת תגישה שלי ואומרת שאכפת לי רק מעצמי ואני סדיסדט קיצור כמו כולן היא רואה בי פסיכופת יחסי אהבה שנאה מטורפים אותי זה מחרמן מוות.
יש לזה שם, כמו לכל דבר מחורבן
25/04/2016 | 23:25
6
41
לא זוכר את השם אבל אני יודע שאצל אוטיסטים זה מאוד נפוץ וזה גם חלק מאוד מהותי ממה שנחשב כתרבות וחוויה קווירית שבה אנשים מתאהבים במהות הבן אדם ללא שום קשר למגדרו,
 
האהבה היא לא לגבר או אשה אלא למי שהוא, או היא, ככה שאפשר להגיד שזו צורת יחסים שמתעלה מעל הנטיה המינית ורואה באדם הרבה יותר ממגדרו בלבד.
 
אולי דווקא כך או לפחות דרך כך אפשר להבין ולאהוב יותר טוב גם את המגדר האחר כי זה מנקה מהיחסים את כל התבניות השמרניות והסטראוטיפיות
 
 
פמיניסטיות וכאלה, נוטות להיות מאוד צדקניות, מאוד מתחסדות, מאוד שבויות בזעם שלהם ושלהן ברמה שהופכת אותן ליותר גרועות ממה שהן נאבקות מולו, ואפילו מאותה סיבה
 
אולי מאותה סיבה, וגם אחרות, הן מזהות בעצם התשוקה בעייה ולא מסוגלות לדמיין שיש פתרון לבעייה שלא כולל סירוס,
אני יכול להבין אותן קצת כי המרחב הנורמטיבי הוא באמת הכי אלים גם מינית,
כל הזמן וכמובן מאליו
אבל כרגיל מתנפלים דווקא על המיעוט הלא אלים,
כי זה נח יותר, כי מי שפתוח וסובלני הוא פחות מפחיד ויותר זמין להתעללות,
 
אני יודע דבר אחד שאני רוצה לזיין הכל גם את עצמי
25/04/2016 | 23:40
4
40
ועל זה מקללים אותי ומזהים אותי כאיזה סוטה ומטריד ולא משנה שאני מסביר הם אטומות. למשל אותה בחורה שטוענת שאנמ כמו אביה למה היא חושבת ככנ ?כי אצלה במוח מכוון שכל נגיעה בזוית לא מקבלת היא פגיעה עם נפשית ועם פיזית ואנח חי תקצה של הנפגע ומעבר לו את הזז ואת הקפוא והיט אק נקפאת לכן אני יכול לומא בקלות שזינו אותי בילדתוי והיא תגיד אונס. ותכפה עלי באופן הכי בוטה ואלים לשנות תמילה וזה למה כי המוח שלה מחווט בקו המקובל. ועל זה חטפתמ מהדודה ואקוגמה ועוג אלף בנות זונות אחרות ולכן המילה אונס עבורי היא תופת ולא יבנו. קיצור הכל מוסכמה חברתית נקבעת ואנח קובע לעצי תגבוך ולכן מזינים לי תצורה אותו דבר מה שאמרת על התאהבות ללא מגדר נגלה לך סוד שהייתי נער קנאתי בארנבת שלי כי ארנבי לא נתך לי צומץ לב הנא עוד התאהבות והמטפלת אמרה שיש לי סטייה ויחסים בזארים עם חיות. קיצור אני מתאהב בכל דבר אפילח בעצמי בעצם בעיקא בעצמי.
די מזדהה איתך בעניין הזה וסובל מדברים דומים
25/04/2016 | 23:56
3
28
וניסיתי לדבר ללב הצדקני והחסוד של האנשים המדוברים אבל גיליתי שזה לא ממש עובר או עוזר
 
משער שהדברים נתונים לכל אחד כפי דרכו וכפי שנועד לו
 
לתחושתי מי שמתאהב בכל דבר כל הזמן בלווא הכי לא עושה א תההפרדה הנהוגה בין עצמי לאחר ולכן גם כל הקטע של "בעיקר" לא ממש תקף בשבילו
וזה חלק מהקיום הלא מובן ולא מוכר כחסר מסננים או כאוטי או לא ליניארי אבל לדעתי דווקא הוא מגדיר גבולות פחות פרדוקסלים ולכן יותר יציבים
 
הבעייה, שבדיוק בגלל זה, בעוד שהנורמטיבי יכול פשוט להפליץ תיאוריה או לעשות משהו טוב ויפה בשביל לחוש כחי וחיוני ומשמעותי אז לאדם שמתאהב בהכל כל הזמן אין משמעות אלא ביחס ויחד שמשקף ומשתקף בסוג הזה של טירוף
ומכאן גם הפגיעות האבסולוטית
כמו גם ההזדמנות
יש לי שאלה בקשר להתעללות בילדים
26/04/2016 | 00:33
2
33
אתה זוכר שמרי כתבה פה על אביה שפגע בה מינית ואמרת לה שמגיע שתלונן עליו אחרי מה שעשה לה אז שאלתי היא נאם בעניך זה תקף להתעללות פיזית ונפשית למשל שאנח יברתי או שהיית נוהג אחרת, תחשוב שפגיעה מהסוג שהיא עברה רשה יותא לילד? ואחרון אמרת שץסלוח לכולם ולא רוצה לפגוע אז איך זה מסתדר אם זה היית אתה היתה מתלונן על אביך. אני לא וגם היא לא וברור לי גם למה ומציע ככה לעשות מה דעתך. זה נושא מאד רגיש עבורי ולא קל לשאוך אבל דעתך מטד חשובה לי.
אני לא הייתי מתלונן אבל זו בחירה מאוד אישית
26/04/2016 | 07:29
1
26
וחושב שמי שיכול ומסוגל להתלונן אז טוב וככל שיותר אנשים יעשו את זה ככה יהיה טוב יותר.
 
אני לא מתלונן כי אני מחפש, ממש זקוק, גם מעשית וגם נפשית לפרספקטיבה שעדיין קשה לי לתאר אותה אבל היא מאוד מרוחקת ממה שנחשב לפעולה או מעשה כרגע,
כי רק ככה אני יכול לחוות מצב לא כאוטי לחלוטין.
אני חושב כמוך וככה מרגיש.
26/04/2016 | 17:06
19
חשוב ,לשבור את מעגל השתיקה אני לא שברתי במציאיות, וגם מה שספרתי ברשת הוא חלקי מאוד, קשה לדבר על זה לפחות לי.
השם של זה
30/04/2016 | 16:50
17
הוא לדעתי "דמיסקסואל". יפה, לא ידעתי שזה נפוץ אצל לא-נ"טים.
המשיכה המרכזית שלי לנשים, אבל נמשכתי בכל חיי לאנשים בלי קשר למגדר.
גם בלי קשר לגיל. היו לי רגשות לעתים כלפי אנשים המבוגרים ממני ב40 שנה.
האישיות והנפש חשובים ממבנה גוף כזה או אחר, נראה לי מאד טבעי, יותר טבעי מלהציב חציצות, במי מותר להתאהב ובמי לא.
אני מנחש שזה גם יותר נפוץ אצל נ"טים ממה שחושבים (כך גם על פי מחקרים בנושא), אבל בגלל הקונפורמיות והפחד משבירת קודים חברתיים זה נשאר בהדחקה והכחשה.
גם אני זיהית את זה, בטעות לדעתי, כשאיפה לחוסר סדר
25/04/2016 | 06:41
60
בגלל שכל החיים הרגשתי ואני מרגיש שהסדר הנורמטיבי מועך וקורע ומבשבש אותי קשות ועושה בי שפטים ומענה אותי למוות אז ביטאת את עצמי גם מול אחרים וגם מול עצמי כמי שזקוק לכאוס על מנת לנשום אבל גם כאן אני לומד עם הזמן שזו רק האפליה הכל כך קשה שמוטמעות כמובן מאליו בחברה שגורמת לנו לזהות את הסדר הפנימי שלנו כחוסר סדר רק בגלל שזה סדר שעדיין נחלתו של מיעוט מאוד קטן ושונה בינתיים.
 
החיבור בין החושי למילולי האוטיסטי יוצר סדר מאוד שונה אבל זה סדר מאוד מובהק ומאוד מסויים,
רק שבחברה שאין בה ולו טיפת רגישות וסובלנות ואהבה לשונות וליחודיות לא רק שכולם מנסים למעוך ולשבש ולקרוע את הסדר הזה לגזרים אז זה נחשב אפילו כמחווה של עזרה וטיפול כך שגם נורא כועסים על כפיות הטובה שלנו כשאנחנו לא מודים בהכנעה למי שרוצחים לנו את הנשמה והגוף כל הזמן כמו שאנשי המקצוע והמטפלים עושים.
 
לאוטיסטים יש סדר פנימי מאוד מאוד מובהק, ומאוד מאוד מסויים, והוא מגלם אמת שיש לה משמעות שהיא גם מאוד חברתית ואנושית,
אלא שבדיוק בגלל זה קשה מאוד עד בלתי אפשרי למצוא ולו אדם אחד שיהיה באמת מסוגל לראות את זה ולהרגיש את זה ותקשר עם זה ולהכיל את זה אלא להפך, כולם נכנסים בזה כל הזמן ובצורה הכי נוראית ואפילו בלי לשים לב וגרוע מזה מתוך תחושה של עשיית צדק וסדר וככה הדברים חייבים להיות
והכי הכי הכי נוראים בזה זה אנשי המקצוע וההורים שלוקחים את הדברים האלה לקצה הכי מפלצתי שלהם
מתוך המון אהבה כמובן
 
מתחננת לעזרה!(ארוך, אבל בבקשה בבקשה תעזרו לי)
23/04/2016 | 21:01
28
238
היי אני ליה בת 18. אני נמצאת בדיכאון קשה, אני נורא היפוכנדרית ובמהלך חיי חשבתי שאני חולת סרטן, חולת נפש, כול פעם המצאתי לעצמי מחלה חדשה.
אבל הכול נבע מכאבים אמיתיים, ועכשיו כשגדלתי אני קצת מבינה, ואני יודעת שמשהו בי לא בסדר. אני לא מרגישה רגיל. ואני מתחננת שתעזרו לי, אני מבינה שאני צריכה פסיכולוג אבל אף אחד לא עוזר לי ושאני אומרת להם "אולי אני אספרגר?!" כולם צוחקים. אני לא יודעת מה יש לי, ואני ילך לכול המאבחנים כדי לדעת. אבל בנתיים אני במצב קשה ואני רוצה שתתנו לי חוות דעת מניסיונכם.
אוקיי, אז נתחיל מכשנודלתי, אחרי חקירות רבות שחקרתי את אמא היא טוענת שהייתי בסדר גמור, בכיינית נורא, ורגישה אבל בסדר. שיחקתי עם חברים תמיד הלכתי לחברות, חגגתי ימי הולדת עם כול הכיתה, השתלבתי. בכיתה ה-ו התחלתי פחות להתחבר, המצאתי לעצמי שהרגליים שלי מוזרות, שאמא לא אוהבת שאני עם חברות, אז פשוט טיפה התרחקתי, למרות שעדיין היו לי מלא חברות, אבל הייתי טיפה מופרעת, לא השתתפתי נגיד במסיבת סיום(ביישנות). עם המשפחה המורחבת תמיד הייתי בישנית וישבתי בצד. אבל לא חושבת שהייתה בעיה. בכיתה ז עברתי מבית ספר דתי לחילוני. מכיתה ז-ט אני ישבתי בצד בלי לדבר. וכשהיו לי חברות תמיד הרגשתי שונה, אני זוכרת שתמיד הייתי חושבת שכולם מסתכלים עליי ומדברים עליי, הרגשתי מוזרה. התחילו לי כאבי ראש סחרחורות חולשה כללית, תחושת ריחוף קלה. בכיתה י-יא-יב הפסקתי ללכת לאירועים משפחתיים, הרגשתי שאני לא קשורה לכול ההמולה הזאת. עכשיו אני במצב הכי גרוע. אני לסופר לא מצליחה ללכת, ישר שאני נכנסת אני מרגישה כאילו שנכנסתי למקות לא מוכר, שאני מתחילה להיות חלשה. עזבתי את העבודה שלי, כי הבנתי שאני פשוט סובלת שם, שכול יום שעבר "שרדתי". שכולם הפנו את הצומת לב אליי נהייתי אדומה, אני לא ככ יודעת מה להגיד תמיד, ואני ממש ממש רגישה. אני בטוחה שמשהו לא בסדר איתי, ונמאס לי! היום בליל הסדר עשינו רק אנחנו המשפחה המצומצמת, הרגשתי נורא, הרגשתי שאני לא קשורה, שאני לא רוצה לקרוא בהגדה, שאין לי כוח לשירים ולכול השמחה מסביב. אני מרגישה לא טוב, תמיד אומרים לי שאני יפייפיה, ולאט לאט אני מתחילה להרגיש שאני מתכערת. אני זוכרת שבכיתה י שתמיד הייתי יוצאת עם ה"חברות" תמיד הרגשתי שהם מדברות צוחקות עלי. מה אתם חושבים שיש לי? האם אני אספרגר?או משהו דומה? או שזה סתם משהו? אני חסרת אונים. מתחננת לתגובה.
 
היי ליה
23/04/2016 | 22:05
1
99
אני לא בטוח שזה אספרגר או מה בדיוק להציע לך ומקווה ששלומית או מישהו אחר יבואו עם הצעות יותר טובות.
רק רציתי להגיד דבר אחד. תדעי שאי שם, מעבר למחשב, מישהו - אקראי מהפורום, אבל בכל זאת - דואג לשלומך. פה גם יקבלו אותך ללא דעות קדומות. מקווה שהעתיד יהיה טוב יותר ושתמצאי את עצמך...לי זה לקח הרבה זמן :)
היי, תודה רבה.. כנסי
24/04/2016 | 15:04
54
היי תודה על הדאגה,
מה לקח לך זמן? ממה את סובלת בדיוק? יותר מאשמח שתפרטי לי :)
24/04/2016 | 08:29
11
61
ליה יקרה, אף אחד לא יכול לתת לך תשובות או איבחון ברשת.
ברור שאת סובלת מאד, ואסור להשלים עם זה
יש דרך החוצה מזה, צריך רק למצוא אותה.
 
מי הם אלה שצוחקים?
האם שיתפת את הורייך בתחושותייך?
האם מחנכת הכתה או היועצת ראויות בעינייך לאמון? אפשר לדבר איתן?
 
אני יודעת שאי אפשר לתת לי איבחון אבל..
24/04/2016 | 15:00
10
62
אני במצב ממש קשה, אני רק רוצה שתתני לי את חוות דעתך, זה דומה לתסמינים של אספרגר?
בילדות היו לי המון חברים אבל הייתי בכיינית וטיפה מופרעת, אבל חברים היו בשפע ואהבו אותי. אבל אני לא יודעת אם זה מבטל את האספרגר. אני ממש סובלת ובנתיים עש אלך לעוד איבחון רציתי את דעתכם, מה את אומרת זה דומה אולי לאספרגר? תוכלי להגיד לי במילים פשוטות יותר מה זה אספרגר? כי בגוגל אני לא מבינה כלום ואף אחד לא עונה לי על שאלותי! איך הם מתנהגים נגיד בליל הסדר? מישהו בגילי בערך 18? איך הם עם משפחה? אני נגיד יושבת בצד ובקושי מדברת מתוחה ומפוחדת, אבל זה גם סימנים של חרדה חברית וחוסר ביטחון. אז איך בעצם מבדילים?! בבקשה תעני לי, אני יודעת על האיסור של לאבחן דרך האנטרנט אבל חוות דעת מותרת :) תודה רבה לכם פורום מדהים.
ולגבי שאלותייך,
-מי ש"צוחקים" זה הפסיכולוגים השונים שהלכתי אליהם, אבל כנראה שרצו לתת לי להרגיש טוב כי הלכתי אליהם במצב נפשי לא טוב אחרי שאבא שלי אמר להם להרגיע אותי. והם רק קובעים שזה חרדה חברתית אבל הם לא יודעים הכול.
-הוריי מודעים למצבי אבל לא מצליחים להבין מה ככ מפריע לי.
-והיועצת והמחנכת אני די בסיכסוך איתם, מעדיפה לא לשתף..
בנתיים אני מדביקה לעצמי שאני אספרגר.. וזה את יודעת.. רק מרע למצב!
באמת לא יודעת מה הגורם לקושי שלך
24/04/2016 | 16:25
1
46
מה שאת מתארת לא במיוחד מזכיר לי אספרגר,
אבל מי יודע.
לא כל האספרגרים אותו דבר, לכן אי-אפשר לענות על שאלות כגון
"איך הם מתנהגים נגיד בליל הסדר?"
 
לפי דברייך בעצם קיבלת תשובה מפסיכולוג- חרדה חברתית. נכון?
זה נשמע לי מתאים לתיאור שנתת.
אותך התשובה הזאת לא משכנעת? למה?
איבחון כשלעצמו לא מספיק- האם את מקבלת טיפול לחרדה?
זה יכול להיות שיחות או טיפול אלטרנטיבי כלשהו.
אם שום דבר אחר לא עוזר והסבל כבד, אפשר להעזר גם בכדורים.
לא משוכנעת כי..
24/04/2016 | 17:31
41
אני מרגישה שזה יותר מחרדה. זה כבר הרגשה של מוזריות כלשהי.. זה גם התחיל להיות עם המשפחה המצוצמצת אז נראה לי המושג חרדה חברתית זה רק משהו שטן מתוך כול הבעיות שלי..
 
 
אוקיי
24/04/2016 | 17:22
5
38
את צריכה לזכות שהמונח "תסמונת אספרגר" (שדרך אגב כבר לא קיים בDSM מ2011) הוא מונח שהומצא על ידיי רופאים (אספרגר עצמו היה רופא) כדיי לתאר תופעות שקורות אצל בניי אדם, זאת אומרת לקחו מספר תסמינים ואמרו שאם כל אלו מתקיימים הבן אדם כנראה X (או במקרה הזה "אספרגר"), האבחנות הם בעיקר כדיי שיהיה איזהשהוא שם שכאשר תהיי במצבים מסויימים (אם ברצון לקבל סיוע ואם ברצון לסנגר על עצמך בחברה) תוכלי להגיד אותו
אבל גם אם יאבחנו אותך כאוטיסטית (כיום בDSM זה הכל "אוטיזם", אין חלוקה לסוגים שונים כגון אספרגר) זאת בחירה שלך אם לזהות את עצמך ככזאת
אני למשל מזהה את עצמי כאוטיסט למרות שיש עוד זמן עד שיהיה לי אבחון פשוט כי נפגשתי עם אוטיסטים ונפגשתי עם נאטים והגעתי למסקנה שאני מתחבר יותר לראשונים
אני לא חושב איך החלטה שלך על הזהות שלך ("מדביקה לעצמי שאני אספרגר") היא דבר פסול או משהו שיכול להשפיע לרעה על המצב, כמו שהומואים ולסביות יכולים להכריז על עצמם ככאלה על פי הרגשה ולא צריכים בדיקה מוחית שתוכיח שאכן יש מאפיינים של הומוסקסואליות כך גם אוטיסטים לא בהכרח חייבים בדיקה כדיי לזהות או לדחות את עצמם ככאלה, הצורך באבחנה הוא רק בשביל סיוע
 
אז הייתי מציע להפסיק להטריד את עצמך בספקולציות על תסמונות כאלו ואחרות ופשוט לחשוב
1. האם טוב לי אם המצב שלי
2. באילו רמות נפגעת איכות החיים שלי
3. האם אני יכולה להתמודד עם זה לבד או צריכה סיוע
 
השלישית היא בעצם השאלה הכי חשובה כי השקעה (כספית ונפשית) באבחנה צריכה להיות רק אחריי שאת מגיעה למסקנה שאת זקוקה לסיוע
מבינה
24/04/2016 | 17:33
4
36
צודק\ת . אבל כמו כולם אני לא רוצה להיות שונה, לא רוצה סטיגמה. אספרגר זה גם משהו שלא נעלם לעולם. אי אפר לרפא את זה. אני רוצה את החיים כמו שדימיינתי לעצמי, שמחים מאושרים. ולא תחת תווית של אספרגר או משהו דומה לכך.. אני רוצה להיות ולהרגיש נורמלי. משהו שלא קורה. אני רוצה גם לגעת מה יש לי אבל אף אחד לא נותן לי את המענה הזה ):
זה מחסום פסיכולוגי שלך
24/04/2016 | 17:44
1
38
תארי לך שאני עכשיו ד"ר לרפואה ואני מראיין אותך ובסוף אומר "יש לך אספרגר"
את תצאי מהמשרד שלי שונה ממה שנכנסת? משהו ישתנה אצלך במוח? פתאום אנשים יסתכלו עלייך שונה ממה שהסתכלו עלייך עד עכשיו בגלל שכתבתי משהו?
 
יש המון אנשים (גם כאלו שאני מכיר) שאובחנו כאספרגר אך לא מזהים את עצמם עם האבחנה, חיים חיים נורמטיבים לחלוטין ובקושי מזכירים את היותם מאובחנים באבחנה זו, הם רואים את עצמם כמו כולם, מבחינתם זו הזהות שלהם
אין אף דייט שתלכי אליו, אין אף מעסיק במקום עבודה (אלא אם כן תרצי לעבוד בשב"כ או משהו כזה) אין אף אדם שיידע על האבחנה הזו אם לא תספרי לא כך שהחשש הוא פסיכולוגי שלך בלבד והסטיגמה היא שלך בלבד
תזכרי גם ש"שונה" לאו דווקא אומר דבר רע, זו גם פרספקטיבה שלך
אם זה נכון אז ישתנה היחס שלך לעצמך.
26/04/2016 | 16:29
10
מי מאובחן נכון (ומי שמאובחן נכון יודע את זה מייד) לא חייב לספר לאף אחד אלא אם הוא רוצה. אבל ברגע שלו עצמו יש הסברים לכל התופעות שיש לו (כי לא הבל חולשות, יש גם חוזקות) ההרגשה הרבה יותר טובה.
בשבילי הנורמה היא בית מטבחים ומוות מתמשך
25/04/2016 | 00:08
24
אני ממש לא רוצה להיות כמו כולם . אני רוצה להיות אני עם כל המורכבות שכרורכה בזה. אני אפילו בז לנורמה ולא  הולך בעקבות נשיפת החליל הזוהר המדומה של הנורמה גורם לי לרפלקס הקאה, ולטראומה רצינית כנראה בגלל שאני מאד חריג. לכן איו מה לרדוף אחרי המוסכמה המקובלת אלא להמציא מחדש ולשזור אותה על צורתך,תבניתך.הוויתך ככה היה רבוי צורות ומזה מפחדת הנורמה ומנסה להכחיד שונות במלוא חוצפתה היא מדביקה את הסיסמה הנבובה והרעה שזה לטובתני והרבה אוטיסטים נמושות מאמצים תגישה המכוערת,והמכערת הזו ונמחצים תחת עומס הלחץ הנורמטיבי וחבל כי הם נפלאים.יפים ,ועמוקים הרבה יותר מחבלת הכל כלוך המזיופת שמציעה הנורמה זאת דעתי.
אין דבר כזה 'להרגיש נורמלי'.
26/04/2016 | 16:26
36
 מה שמפריע לך זו הסטיגמה. וזה לא בשליטה שלך. אנשים אחרים קובעים מהן הסטיגמות
ולגבי הקשיים הרי את לא החלטת שיהיו לך קשיים. הקשיים קיימים גם אם  יקראו להם השם וגם אם לא יקראו להם בשם, אם תהיה תווית ואם לא תיהיה תווית. לא התווית קובעת מהם הקשיים.
 לדעתי האישית ברגע שנותנים שם נכון לקשיים (וזה לא חשוב אם זה אספרגר או משהו אחר) יותר קל להתמודד איתם. 
ולאף אחד אין את החיים כמו שהוא דמיין לעצמו . למשל אצל הבן שלי 'תווית'  האספרגר רק שיפרה לו את החיים
 
מהנסיון שלי זה לא דומה לאספרגר
27/04/2016 | 22:30
1
13
לכי לטיפול פסיכולוגי ותקבלי עזרה.
אפילו בלי אבחנה.
האפקט של הסביבה עליה מאוד דומה למה שאוטיסטים חווים
29/04/2016 | 09:58
3
ייתכן שיש לך בעיה נוירולוגית.
24/04/2016 | 10:22
8
48
האם פנית פעם לנוירולוג ?
לגבי הנוריולוג..
24/04/2016 | 15:02
7
48
כן, בדיקות דם CT, בדיקה נוריולוגת, הכול תמיד יוצא תקין! מבחינה פיזית אני בריאה למרות שאני לא מרגישה ככה.
 
אני סובלת מכאבי ראש, טינטון, כאבי צוואר.. שאלה כללית , האם אספרגר גם סובלים מבעיות פיזיות או שאין שום קשר? 
 
 
CT לא מגלה הכל.
24/04/2016 | 15:27
34
מה לגבי  MRI ?
כל אחד יכול לסבול מבעיות פיזיות. לכן  קודם כל צריך לבדוק את הצד הפיזי.
אני סובל בדיוק מאותם דברים
24/04/2016 | 16:44
5
60
יתכן וזה קשור,
כאבי ראש וצוואר כרוניים, רעשים מוזרים באזניים, זה מאוד קשה ומתיש נורא, מנטלית ופיזית, הרבה זמן לבד, אם אפשר, מקל על זה קצת, אבל כל פגישה עם אנשים מייד מכניסה אותי שוב לעווית
 
 
עשיתי גם MRI וגם CT ואין ממצאים, בבדיקות ישנות שעשיתי התברר שאני אפילפטי, זה בטח קשור גם
 
לאריוארי
24/04/2016 | 17:29
4
45
ממש תיארת אותי, אתה אספרגר? אתה חושב שהככאבים שלך נובעים בגלל שאתה אספרגר? אשמח שתפרט קצת יותר..
 
 
 
 
אני חושב שכן כי זה מתחבר לי להרבה דברים אחרים
24/04/2016 | 17:57
3
42
וגם צורת התגובה שמחריפה את הכאבים רומזת למאפיינים אוטיסטים כ"אשמים".
 
לא אובחנתי כאספרגר כי אני כמעט ולא מדבר ולא יוצר קשר עם אנשים אלא כאוטיסט בתפקוד גבוה
לא יודע אם האבחנה הזאת קיימת עדיין אבל כמו שכבר כתבו לך כאן מבחינתי לאבחנות האלה אין הרבה משמעות
 
מה שמשמעותי זה לנסות להבין את החוקיות הפנימית שעומדת בבסיס זהותי
ובעניין זה למאבחנים אין שמץ של מושג
הם אפילו לא מחפשים את החוקיות הזה כי בעיניהם זהות אוטיסטית אינה לגיטימית ואינה קוהרנטית ולכן אין טעם לחפש שם משהו
 
בידוק כמו שלא מחפשים זהות של סרטן כי סרטן זה פגם ככה לא מחפשים זהות של אוטיסט כי אוטיזם זה פגם
וזו בעייה מאוד קשה לאוטיסטים
 
חומרה ותוכנה
25/04/2016 | 23:02
2
17
אתחיל בדוגמה
סמרטפון. יש ברזלים - חומרה, ויש מערכת הפעלה שאחראית על תפקוד המכשיר,
נגיד אנדרואיד, תוכנה.
השילוב בין המרכיבים יוצר את המכשיר.
מכשיר עם חומרה חזקה אך תוכנה בעייתית יוצר מכשיר מגמגם.
לפעמים מכשיר עם מפרט חלש יותר ומערכת הפעלה יציבה יוצר מכשיר מהיר.
חומרה = הגוף
תוכנה = נפש
מערכת העצבים היא קו התפר בין הגוף לנפש
עד כאן לצורך פשטות ההסבר
יש תרגול סיני המיועד להשפיע על קו תפר זה, דוגמת טאי צ'י או צ'י קונג
לאדם חסר ידע ונסיון ממליץ לנסות לתרגל ללא  כל מעורבות של הנשימה בתרגול,
גם אם נאמר לנשום בצורה מסויימת ע"י המדריך או בצפייה ביו טיוב
לחפש ולבחור לא את הטכניקות הלוחמתיות והגורמות למאמץ פיסי,
כי אם את הרכות והמובילות לבריאות ולשלווה.
זה לא מתאים לכל אחד, לא בכל תקופה, מצריך השקעה וסבלנות,
אבל יכול לעזור
תרצו תשאלו
 
 
לדעתי חלק מהקטע זה שדיכוטומיית התוכנה חומרה פחות תקפה
25/04/2016 | 23:17
1
19
בוודאי אצל אנשים רגישים וכנראה עוד פחות לאוטיסטים ובכלל.
 
אפשר לראות שגם בשטח, בתעשיית המידע, רכיבים וגישות שהיו תחומים פעם לחומרה בלבד זולגים לתוכנה ולהפך,
וזה בדיוק סוג הדדיות הגוף לנפש שהיא קצת חדשנית מדי ולכן יוצאת מהכלל ומאוד פגיעה למה שעדיין נחשב כנורמה
 
ההנחה שהחומרה היא קבועה ולא משתנה ועליה יש שכבה דינמית של תוכנה מבטאת מבנה נורמטיבי,
מבנה נפשי אוטיסטי הוא כזה שבו גם החומרה משתנה וגם לתוכנה יש מרכיבים קבועים,
וזו הסיבה שמבנה כזה מתנפץ כל הזמן על הכללים והציפיות והגישות הנורמטיביות
 
כאדם שעבד בזה קצת אבל לא מעט אני גם יודע שגם טכנית הקווים בין תוכנה לחומרה כל הזמן נחצים,
וחציית הקווים הזאת היא הבסיס להתפתחות
 
כל העניין שגם החומרה היא הנפש וגם התוכנה היא הגוף
ברגע שמבינים את זה מבינים אוטיזם
וגם משהו מאוד מאוד מהותי על הדרך שבה האדם והעולם מתפתחים דרך שיח שמאותה סיבה הדדיותו מעמיקה כל הזמן
 
ברור
25/04/2016 | 23:25
12
וזה בדיוק מערכת העצבים
מה שהרפואה הרגילה עדיין לא מבינה
וזה בדיוק מטרת התרגול עליו דברתי
ד"א מסתבר שבבי"ס מתרגלים יוגה
לא בדיוק מיקצועי (וטוב שכך)
אבל פתח דלת לתרגול ברמה גבוהה יותר ממה שהיה בתקופת הגן
היה שלב שהתרגול נתקע וזה אפשר לשחרר את התקיעות
מאוד יתכן שאוטיזם זה גם ביישנות ומופנמות מאוד עמוקה
24/04/2016 | 18:07
3
54
לא תמיד זה מתבטא כך כי לפעמים האוטיסט יוצא דווקא מאוד שחצן ומוחצן כי בגלל שהוא כל כך מופנם אז כשהוא מביא כבר יציאה זה תמיד מחוץ להקשר וגם בגלל שהחברה נורא נורא פוסחת ומתעלמת מאנשים ביישנים ומופנמים ומתייחסת דווקא רק לחיצוניות שנוטה להיות באמת לפעמים מאוד יפה שלהם אז הדברים יוצאים הכי עקום ומוזר,
מה שמסבך את הדברים ומעקם אותם נורא ויכול גם להפוך לסבל מאוד ניכר
 
אבל אני למשל יכול להיות סופר חברותי ומופרע
24/04/2016 | 23:24
2
41
והכי לא בישן זה נראה לי זווית משתנה אני יכול להיות סופר פתוח. מכל בחינה והכי סגור לעתים בו זמנית כאלו מצד אחד אני בפנים ומחוצה לו בו זמ זמנית. אם אתה מבין תחושת ריחוף שייך למשבצת אך גם לפזר, לצאת,או להחריב אותה תמבין?, זה הטריף תחברים שלי כינו אותי האיש בעל אלף הפרצופים ןיותר מכך ניסו לאבחן אותי בפיצול אישית ויצא בסוף אוטיזם בתפקוג בנוני פי.די.די עד אז חשבו שאני סתם מטורף. מפגר וסופר מוזר, ואהבו אותי בגלל זה הייתי שעשוע ומעין חיה אקזוטית ומופרעת. קיצור אני סופר בישן וסופר חברתי בו זמנית זה משגע תמיד אמרו שאני ליצן משוגע אבל תמיד הייתי ליצן עצוב ומבלבל,בוכה וצחוק בו זמנית אובדני שנראה הכי שמח,שמרן ומטיף ואנרכיסט,קרימנל ופיציפסט נורמטיבי ציופת ואוטיסט מחפש אהבה קיצור מסובך לאאלה.
כי לפתיחות וחברתיות יש כל מיני מובנים וביטויים
25/04/2016 | 06:16
1
34
ודווקא אוטיסטים יכולים להיות סופר חברתיים כי בעוד שהנ"ט יודעים שמדובר בסך הכל בכללים שצריך לזייף אותם פחות או יותר אז אוטיסטים נוטים לנסות לעשות את הדברים "באמת" ואז הם יוצאים עוד יותר חברתיים מהנורמה,
והנורמה גם הכי שונאת את זה
 
אלא דברים שאינם מנוגדים, להפך, הם הכי משלימים, רק שבדיוק בגלל זה הם נראים כמנוגדים לסביבה הנורמטיבית
 
ביישנות ומופנמות לא סותרת רגישות חברתית עמוקה
להפך
היא הכי מאפשרת כזאת
אפילו כופה כזאת,
אלא שבחברה שמתנהלת ברובה על פי קודים ותבניות שנועדו לתמוך רק בצביעות וזיוף ומה שמקובל בה זה לעשות כאילו שאתה עושה משהו בזמן שאתה באמת עושה משהו אחר,,
שבה מקובל כאילו לומר משהו בזמן שאתה מתכוון בעצם למשהו אחר,
האדם שפועל מתוכו, מהמקום העמוק בו, בחברה, לא על מנת לנצל ולהראות ולהיראות אלא פשוט על מנת להיות עצמו ולגעת בדבר עצמו, בדברים עצמם,באנשים, ירכז אליו כמובן מאליו את כל מה שחולה ומזוייף וצבוע ואלים בסביבה.
 
בגלל זה אוטיסטים נחשבים למילוליים מדי, הם באמת מתכוונים למה שהם אומרים ובאמת עושים מה שהם עושים,
מי שמע על דבר כזה, זה הרי מטורף לחלוטין, ומשבש את המערך האין סופי של טריקים זולים ומניפולציות שקופות שנחשבים ונחשבות כקוד חברתי שבלעדי הכל יתפרק,
 
אתה בפנים ובחוץ בו זמנית יחסית לאנשים שמפרידים בצורה מאוד מסויימת בין הפנים לחוץ, בצורה שבה הישירות היא רק דימוי שנועד להסתיר את מה שעקום והעקיף הוא גם דימוי שנועד לשכך את מה שכתוצאה מכך כל כך אלים ונבזי בישיר
 
אין כאן מה לצאת ולהחריב, יש כאן צורך בשינוי מהותי, צורך שיוצא ומבטא יותר ויותר פרטים שמרגישים שמה שמקובל כקוד חברתי לא רק שלא מבטא ולא מאפשר אותם אלא אפילו מוציא אותם מדעתם כל הזמן ומפר בטירוף את כל הנסיונות שלהם לוויסות רגשי ותנועתי וחושי
מה שהדפקטים שמתחזים לאנשי מקצוע מתייגים כאוטיזם
 
אז לא, החברה לא תתפרק עם אנשים ינסו לחיות באמת ולא רק בכאילו, אלא שברובה היא עדיין לא מוכנה לזה ואלה בדיוק סוג הדברים שלא ניתנים לכפייה
 
 
אלה לא סתירות, גם עלי אמרו בדיוק את אותם דברים, שאני גם הכי מוחצן וגם הכי מופנם, גם הכי מתבודד וגם הכי חברתי, גם הכי בחוץ וגם הכי בפנים,
זו תפישה ותחושה שמבטאת את הנקודת היחוס הנורמטיבית,
היא לא אמיתית, היא לא האמת, אלא מבטאת משהו על האמת רק אם אתה מסוגל להבין למה היא יחסית וזמנית וחלקית
 
ובכלל, אין שום דבר רע או פגום או לקוי בלהיות הכי בחוץ והכי בפנים בו זמנית
להפך
זה מבטא מגע מאוד חיוני של המיידי בנצחי, של הרפלקטיבי במוחשי, ובגלל זה זה גם יוצא כאין סוף מסכות שגם כאן דווקא בגלל זה גם מאפשרות בו זמנית את המגע הכי לא ממוסך,
מה שביטאת, ביטאנו, בעבר כתפישה של יחס שונה מהמקובל בין העקיף לישיר
 
בקיצור, או לסיכום, יש טעם מסויים בזיהוי הדרך שבה אתה משתקף בנורמה
אבל זו טעות לראות בהשתקפות הזאת אמת
היא אומרת משהו על האמת אבל את מה שהיא אומרת אתה יכול להבין רק כל עוד אתה מבין שזו רק השתקפות
ולמה
 
הסיכום מעולה
25/04/2016 | 23:34
9
בגיל 18 הרבה פעמים מחפשים את הדרמתי.
27/04/2016 | 09:53
32
אם זה לא משהו קיצוני אז זה לא מלהיב ולא מעניין.
אבל בגיל 18 אין סיבה שלא תתחיל ללמוד להכיר את עצמך טוב יותר.
אני הייתי מציע לך פחות לחפש מה יש לך או מה לא בסדר איתך.
יותר לחפש איזן בחיים ולהתחיל לבנות את עצמך מאפס.
מה את אוהבת לעשות אפילו בקטנה?, חייב להיות לפחות משהו שאת עושה ולא סובלת ממנו?.
אל תתעסקי בשאלות "הכבדות" של "מי אני", "מה אני", רק בדברים הקטנים היום יומיים, כל דבר כזה הוא אבן בניין קטנה ועם הרבה אבנים תבני את עצמך.
 
הגדרות מפוצצות של הפרעות נפשיות הן כמו בלון נפוח, את כאילו מגלה את מי את, ובסוף זה הכול אויר במעטפת "יפה ומרגשת", גם אחרי "האבחנה" , את מחפשת יותר עמוק מה יש בתוכך ונשארת ריקה, סתם מלאת אויר.
ההתעסקויות האלה, זה לא דבר בריא ועלול באמת, במקרה הטוב לעקב אותך בחיים, ובמקרה הרע לסבך אותך עד אשפוזים פסיכיאטרים ומשם קשה לצאת וגם אם יוצאים אז יוצאים אנשים שבורים (שבורים באמת ולא כמו שאת היום, ולא שווה לבדוק אם אני צודק).
 
אולי את בת 18 מבולבלת ועם זהות מעורערת, אבל את בת 18, ככי את עצמך בידיים, ולאט לאט תוך כדי שאיפה ושמירה על איזון, תלמדי להכיר את עצמך מחדש, לבנות ולהבנות.
אספרגר מתבטא במיוחד עם החברה אז
26/04/2016 | 15:36
56
אז איך הם שהם עם עצמם או עם המשפחה ?
איך הם מרגישים בכללי ?
האם ההרגשה שלהם\שלכם שונה משל אנשים רגילים ?
 
<i>תפרטו ..</i>
 
 
 
 
חם בפורומים של תפוז
אירוח בנושא חיסכון פנסיוני
אירוח בנושא חיסכון...
מה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לשפר את מצבנו...
אירוח בנושא חיסכון פנסיוני
אירוח בנושא חיסכון...
מה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לשפר את מצבנו...
הקשר בין טראומה והתמכרות למין
הקשר בין טראומה...
איך טראומה יכולה ליצור התמכרות? אתם מוזמנים כבר...
הקשר בין טראומה והתמכרות למין
הקשר בין טראומה...
איך טראומה יכולה ליצור התמכרות? אתם מוזמנים כבר...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
מסגרת החינוך שמתאימה לילדיך
מסגרת החינוך שמתאימה...
אז איך עושים את זה בצורה נכונה? ועל מה חשוב לשים...
מסגרת החינוך שמתאימה לילדיך
מסגרת החינוך שמתאימה...
אז איך עושים את זה בצורה נכונה? ועל מה חשוב לשים...
יורה דעה- הכנה למבחנים מחוננים ופיתוח חשיבה יצירתית
יורה דעה- הכנה למבחנים
פורום הורים למחוננים
פורום הורים למחוננים
הקסם שבמיוחד- התפתחות ילדים עם צרכים מיוחדים
הקסם שבמיוחד
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ