לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום אוטיזם, אספרגר ו-PDD
<div>גולשים יקרים שלום, וברוכים הבאים לפורום "אוטיזם ואספרגר". הפורום שלנו מיועד לכל מי שקשור לספקטרום האוטיסטי -הורים, משפחות,אוטיסטים בוגרים ומטפלים. בפורום משתתפים הורים לילדים בספקטרום האוטיסטי בכל רמות התפקוד. מטרת הפורום היא להיות לבית, מקום תמיכה, מרכז מידע ואתר שיחה לכל ההורים והמשפחות, מטפלים ואנשי הספקטרום עצמם. אנחנו מזמינים את כל המעוניינים לחלוק את חוויותיהם, רגשותיהם, שאלותיהם ודעותיהם, בנושאים השונים המעסיקים אותם בתחום זה. נבקש מכולכם לקרוא את תקנון הפורום ולהקפיד לנהוג על פיו, על מנת שהמקום יהיה נעים לכולם. גלישה נעימה מור ושלומית</div>

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אוטיזם, אספרגר ו-PDD

<div>גולשים יקרים שלום, וברוכים הבאים לפורום "אוטיזם ואספרגר". הפורום שלנו מיועד לכל מי שקשור לספקטרום האוטיסטי -הורים, משפחות,אוטיסטים בוגרים ומטפלים. בפורום משתתפים הורים לילדים בספקטרום האוטיסטי בכל רמות התפקוד. מטרת הפורום היא להיות לבית, מקום תמיכה, מרכז מידע ואתר שיחה לכל ההורים והמשפחות, מטפלים ואנשי הספקטרום עצמם. אנחנו מזמינים את כל המעוניינים לחלוק את חוויותיהם, רגשותיהם, שאלותיהם ודעותיהם, בנושאים השונים המעסיקים אותם בתחום זה. נבקש מכולכם לקרוא את תקנון הפורום ולהקפיד לנהוג על פיו, על מנת שהמקום יהיה נעים לכולם. גלישה נעימה מור ושלומית</div>
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

הפורום מתחיל לתקתק כמו שצריך כל הכבוד.
19/01/2016 | 18:39
31
צריך עוד ועוד דיונים כאלו ולדבר על הדברים ,אהבתי מאד לקורא את ארנה מאד, ובכלל מעניין פה מאז שצלילית באה ממש יופי.
כשאני אומרת לאנשי מקצוע "אחי אוטיסט"
19/01/2016 | 17:11
4
75
ומספרת שיש לו את כל המאפיינים של אוטיסט, נורא חשוב להם להגיד לי "אבל את לא יודעת אם הוא אוטיסט כי הוא לא מאובחן" ו"מאיפה את יודעת"...

זה לא קצת קצת טיפה מוזר ?


מה הוא עוד יכול להיות?

יש לו כל מאפיין אפשרי של אוטיזם,   וקשה מאוד למצוא מאפיין אוטיסטי שאין לו.


למה זה בכלל חשוב להם לנסות לעורר ספק כזה או לשלול את זה?

לא יודעת, כאילו איך הם רוצים שאני אקרא לזה, רק כדי לא להציג עצמי כ "יודעת כל"?

ולמה זה כ"כ רלוונטי לקטוע בקטע הזה?

כאילו מה האינטרס שלי לספר דבר כזה?

אצל אוטיסטים אחרים זה אוטיזם ואצלו התכונות האלו סתם מופיעות יחד, בלי שום קשר לכלום?
כי כנראה הם לא רוצים לומר סתם ללא שום איבחון.
19/01/2016 | 17:26
27
מטפלים ואנשים כאלו רוצים שתעברי איביחון " רציני" כדי לראות שאת נופלת על הגדרה כזו או אחרת. גם אני הייתי אומר שאני כל מיני מחלות אף פעם לא התייחסו עלי, עד שאחיך לא יעבור איבחון הם לא יקבלו מה שאת אומרת, אין מה לנסות.
אנשי מקצוע נורא מתגאים בעובדה שרק להם מותר לאבחן
19/01/2016 | 17:34
1
23
זה חלק מתחושת הערך העצמי שלהם וגם כמובן מקור לפרנסה ולמעמד
 
אבחון חייב להעשות באופן מסודר ולפי הספר וחייב לעלות כמה אלפי שקלים ואתה חייבת לחכות בתור לפחות שנה אחרת זה ממש לא זה,
איך הם ירוויחו כסף אם כל אחד יוכל לאבחן ?
 
בדיוק.
19/01/2016 | 17:45
13
כל מי שאין לו את "הסמכות" של מטפל המילה שלו לא שווה כלום כמה פעמים העירו לי ובכעס שהווכחתי גם בשפה אפילו די מקצועית דיברתי ופסלו אותי ישר בטענה שלא למדתי באמת..
אם זה כך, התרחקי מהן. חפשי נשות מקצוע אחרות
19/01/2016 | 18:17
32
אסור שמה שאת מתארת יקרה בין מטפלת למטופלת.
 
הכרה בבט"ל מעל גיל 18
17/01/2016 | 10:22
23
77

ברצוני להגיש בקשה להכרה בבט"ל (בן  20אספגר)...לא היה מוכר כילד.
יודעת שיש לאבחן פסיכו' + פסיכיאט'  והייתי יותר משמחה לקבל המלצות כיצד עלי להתכונן מעבר לאבחונים ? האם להגיע לבד ? האם רצוי להיעזר בעו"ד ? תרחישים לא צפויים ?
המון המון תודות
 
אין צורך בעו"ד
17/01/2016 | 11:12
22
52
מה הבן עושה? האם קיבל פטור מהצבא?
 
בשונה מילד, לבגיר לא די להגיש איבחונים,
עליו להוכיח שמפאת האבחנה נפגע כושר ההשתכרות שלו.
למשל ע"י מכתב מאיש מקצוע, המעיד על כך
או אם ניסה להתפרנס ולא הצליח להתקבל לעבודה או להחזיק בה
מפאת היותו על הספקטרום.
תודות...איש מקצוע ?
17/01/2016 | 11:46
5
37
מי האיש המקצועי שיעיד על השתכרותו ?
...כרגע מתנדב בצבא
אם הוא מתנדב סימן שהוא עבר
17/01/2016 | 14:05
4
36
תהליך אישור התנדבות.
האם היה לו מכתב מפסיכיאטר  לפני שהוא התחיל את התהליך ?
 
אכן היה אישור מפסיכיאטר...
17/01/2016 | 14:32
3
30
שכשיר להתנדבות, אך מה זה אומר לגבי יכולת ההשתכרות ?
יכול להתנדב...ההשתכרות מדברת על עבודה רגילה...ומה זה אומר לגבי בט"ל ?
אולי אותו פסיכיאטר יכול לכתוב ולהסביר
17/01/2016 | 16:48
2
40
שקשיים אלה ואחרים, האופייניים לאבחנה, מקשים מאד על יכולתו של הנ"ל
לעבור ראיונות עבודה- להתקבל לעבודה, ו/או להחזיק במקום עבודה.
 
(למשל: הבכור שלי "לא עבר מסך" בלשונה של גברת "חכמה"
מעמותת מתנדבים כלשהי, בגלל חוסר קשר עין ודיבור שקט ומהוסס. 
אותו עניין הוא לרועץ גם בראיונות עבודה).
הבינותי...חושבת
17/01/2016 | 17:04
1
27
אבל האם זה לא חלק מהאבחון הפסיכיאטרי שעוברים ? במסגרת האבחון מניחה שיכתבתו את הנ"ל...האם יש מקום להוסיף עוד חוו"ד ?
 
האיבחון רק קובע שהנ"ל על הספקטרום
17/01/2016 | 17:09
27
נכון שא"סים רבים מתקשים למצוא ולהחזיק במקום עבודה,
אז לכאורה זה כאילו מובן מאליו שאם הנ"ל א"ס (איש הספקטרום)
אזי צפוי שיהיו לו בשל כך קשיי פרנסה.
אבל הבירוקרטיה צריכה ש"יאייתו" לה את זה
צריכה אמירה מפורשת וישירה
שבשל היות הנל על הספקטרום נפגעת יכולתו להתפרנס.
איך מוכיחים?
17/01/2016 | 12:05
15
41
איזה איש מקצוע מספק חוות דעת כזו?
מעניין אותי לדעת כי זו בעיה ענקית בשבילי...שאיכשהו היה לי המון מזל ובגללו אני מסתדר.
אולי המלה "מוכיחים" חזקה מדיי יותר מתאים 'משכנעים'
17/01/2016 | 16:52
14
41
פסיכולוג, פסיכאטר או כל איש טיפול אחר,
יכול להצביע על קשר בין מאפיינים של אוטיזם הקיימים בבנאדם
לבין הקושי שלו להתקבל למקום עבודה או להחזיק בו.
גם הבנאדם עצמו, יכול לספר לרופא בועדה הרפואית של בטל"א,
על נסיונות כושלים להתפרנס ומדוע הם כשלו.
 
 
זה מה שאני עשיתי ומשום מה זה עבד
17/01/2016 | 17:05
33
הסברתי למה נסיונותי להתפרנס כשלו בגלל שאני אוטיסט והם קיבלו את זה בלי שום בעיות או הסתייגויות.
הציעו לי "שיקום" אמרתי לא תודה
וזהו
אני לא מקבל כלום.
17/01/2016 | 21:14
12
26
אפילו לא שיחות ואני נכה במוח חבל על הזמן, כמו ילד בן 10 לפי האבחנה אני מוגדר עם יכולת מנטלית של ילד בן 10, נו מה קיבלתי? לא נותנים לי כלום, שקל אני לא מקבל. זה מאוד מורכב הנבלות האלו כל כך מקשים. כלום לא נותנים טוענים שאני מאוד מסוכן, אבל מזה קשור לקצבה? אין כלום לא נתנו לי חולירות.
ברצינות?
18/01/2016 | 18:07
8
19
אז בטח שאין סיכוי עם אחי...


לא לקצבה ולא לכלום.
כן אבל אולי אצלכם זה שונה.
18/01/2016 | 18:08
7
22
הראי כמו שהיטבת לומר אני פסיכופת ומוסכן כמו שאמרו לי אין סופר פעמים, אז לרוצח כמוני קשה לתת מקום..ואפילו קיצבה...
אתה מאובחן כפסיכופט?
18/01/2016 | 18:19
6
21
אבל גם אם אתה מאובחן כפסיכופט, הרי עדיין בתור אוטיסט מדופלם, לא מגיעה לך קצבה מסויימת?


הרי הבנתי שמאז ומעולם הסתבכת בגלל נ"ט שלא הבינו אותך...
אני מאובחן בהכל.
18/01/2016 | 18:55
5
26
לא מגיע לאנשים מסוגי שום דבר חוץ מזריקת מוות לטענת דר הנרי שור( תכתבי ביוטיוב תשם שלו הוא דיבר על פרויד ומשה השמוק הזה). והוא שקרא לי ," אל קעידה" " ופצצה מתקתקת" או איך אמרה הקרמנלוגית שלי " יושב מולי אחד האנשים החולים הכי " מסוכנים" בארץ" ובלב ובלה ושטויות, לא נתנו לי כלום ולא יתנו, צריך לאבק בכל הכוח, האוטיזם לא שווה כלום שאתה מאובחן כמפלצת ואסור לך להיות במסגרת, וקצבה אני לא צריך כל כך יש להורים שלי הרבה מאוד כסף ומעט מאוד לב, אני יכול להיות מסודר לכל החיים בלי לעבוד יום אחד ולחיות מדהים... אבל הורים רוצים להכניס אותי למסגרת של מפגרים כמוני...
הפסיכיאטרים יודעים שהם הכי מסוכנים בארץ
18/01/2016 | 19:03
1
22
וכמו הרבנים (שאף גרועים מהם בהרבה לטווח הארוך) - נהנים מהמחשבה שהם אלה שמתקנים את השאר.

במקרה שלך, אתה בעצמך אמרת שאתה מסוכן מאוד, אז אולי הם לא כ"כ טעו...
לך תדע.
אני מסוכן מאד מאד קשור למי...
18/01/2016 | 19:15
18
אני לא מסוכן לכל אחד ואני נקי כבר הרבה זמן, כן אני אומר שאני נקי כמו שאתה נגמל מסמים כי זה אותו דבר הערה : אמרתי את לעוס שלי היא לא הבינה אז הסברתי לה והיא צחקה...
עכשיו עוררת בי קנאה עם הכסף
18/01/2016 | 19:21
2
11
במה יש - לך לקנאות?
18/01/2016 | 19:23
1
16
זה שבמשפחה שלי יש גם מלארדרים וגם יותר מזה לא אומר על מצבי כלום, אני יכול לומר שאני בא משפחה אישית שלי מסודרת בגלל סבי ( שלו יש המון כסף והמון כוח וקשרים) אבל החיים שלי היו חרא לגמרי, הורים מכים, חסרי נתינה, מתעלמים מה כיף לי?  כסף לא שווה כלום, אני רוצה לחיות בדירה ש/ שלוש חדרים עם מלא ספרים לבד ולמוות, כסף לא מעסיק לי תקצה של התחת.
הרבה כסף= לא שווה אהבה מעמד = לא בהכרח כבוד.
18/01/2016 | 20:10
12
מתי שיבינו שגם ילדים משפחה מסודרת מתעללים בהם ובכל הכוח ובהכי רוע ואכזריות וזה לא ילדי שכונות ומשפחות הרוסות היה טוב.
מסוכנות לא קשורה לקיצבה
19/01/2016 | 08:40
2
22
לא יודעת למה אתה לא מקבל
אבל בעקרון, אדם שמפאת היותו על הספקטרום לא יכול להתפרנס
זכאי לקיצבה.
תאמיני לי שגם לי אין מושג.
19/01/2016 | 08:42
17
אין לי זכאות זה מה שאני יודע, לא מבין בזה לא מביאים לי שקל......
לא יודע הייתי בוועדה נתנו לי רק 20 אחוז נכות.
19/01/2016 | 12:25
17
וזה לא מספיק לקיצבה לא יודע למה אני במצב חרא והרופא אמרה שאני אקבל מלא וזה לא מספיק לכלום....
מעוניינת לשוחח עם אנשים על הספקטרום בכדי להבין את בתי יותר:)
18/01/2016 | 11:26
3
41
מה תרצי לדעת?
18/01/2016 | 12:35
45
מוזמנת לשאול פה או בפרטי, למרות שאני רחוק מאוד מגיל 6.5 ולא זוכר הרבה...
(וכמובן - כל אחד שונה - מה שנכון לX לאו דווקא נכון ל-Y)
תשאלי אותי חופשי.
18/01/2016 | 19:38
29
אני אוטיסט אבל מאוד ליצן ומאוד מופרע ודי בוטה אולי הרבה אבל בהחלט אוהב לעזור....
ואני אעזור לך בשמחה תפני עלי בכל דרך.
19/01/2016 | 08:56
18
תוכלי להעלות כאן כל תהיה ולקבל התייחסויות מהא"סים שכותבים כאן,
תוכלי בנוסף גם למצוא בקישורי הפורום, בסעיף 'אנשי הספקטרום בארץ ובעולם'
טקסטים של א"סים שעשויים גם הם להועיל.
כבר הסכמנו שאני סתומה
18/01/2016 | 19:39
2
56
כבר הסכמנו שאני סתומה, הרי התבוננתי על פרצופים  (כמו שנוהג המין הנחות) במקום על חפצים (כמו המין העליון).

חבל שהיא מוחקת. חובה לראות התנהלות כמו שלך ואת הדרך שבה אתם מוחקים אנשים. אולי מישהו ילמד משהו על היפוך יוצרות.


שולמית - אל תמחקי אותו (אם את יכולה)



אגב, נמחקו עכשיו עשרות /מאות הודעות או שנדמה לי?
שלומית מוחקת אותי כי אני מבזה את האנשים " הרגישים".
18/01/2016 | 20:06
30
ובאים עלי ומלינים עלי שאני שמוק שמתעלל בכולם או דבר כזה, זה קרה בכל מקום במיוחד בחיים ועם הכי קרובים לי. ולא נראה לי שנמחקו עשרות תגובות אבל התגובות שלי נמחקו כי אני מקלל את צחור האישה הטובה והנפלאה שלומית אוהבת או מקלל אותך או את כולם...
 
ולנושא: התבוננות על פרצופיהם לא דבר רע אבל גם על חפצים לא אפשר לשלב, אני מסתכל בחורות שעות על גבי שעות ולא עושה כלום רק מסתכל, אני מאוד אוהב לראות בחורות ודברים סימטרים וגם לא. אני אוהב להסתכל על בני אדם אבל לא עין בעין מעולם לא הסתכלתי לאנשים בתוך העין לא מסוגל, אבל על הפנים? למה לא אני עושה את זה תמיד. אפילו שאני מתבייש ומגניב מבטים ולא ממש אחד מול השני...
מתי שמח שלך היה מספיק גדול כדי להבין.
18/01/2016 | 20:09
26
שאין פה גזע עילון וגזע נחות אלא זה מורכב יותר היה טוב, אבל לא נראה לי שזה יקרה לכן אנו מנהלים בלבלת כל היום אחד עם השני במשך שבוע... וזה ימשיך גם כל החיים, וארנה עושה את זה כבר שנים אני לא, אין לי סבלנות כמהו.
מתי עוברות כל התופעות של תסמונת גמילה מכדורים פסיכאטרים?
17/01/2016 | 03:38
12
41
אין קשר למצבי המזעזע בהכרח.

פשוט בנוסף להכל, הפסקתי עם כדורי SSRI (במינון מינימלי) לגמרי. מתי התחושות המגעילות עוברות?

אני דיי בטוחה שיכריחו אותי לקחת שוב - מתישהו בקרוב...אבל רציתי לדעת מה אני מרגישה בלי כדורים, לפחות פרק זמן מסויים.

אני בכל מקרה מרגישה חרא. עם ובלי.
בערך חודש אבל זה תלוי, במינון, במשך הזמן, במצבך הבריאותי
17/01/2016 | 07:01
1
30
ובתזונה ובפעילות גופנית ואפשר גם להעזר בדברים כמו דיקור ושיאצו או אנשים לא מגעילים
 
מחלק מהכדורים קשה מאוד להיגמל, זה ממש סיוט, מאחרים זה פשוט לא נעים וזהו
אבל עכשיו התזונה שלי
18/01/2016 | 17:49
20
התזונה שלי הכי חרא בעולם ואני מתאמצת לא לעשות שום פעילות גופנית בכלל (כחלק מהאוסידי  הקשה שלי בסגנון "אחי לא עושה אז אסור לי לנשום"), למרות שנורא בא לי...

אז זה יקח עוד חצי שנה?
אני יודע שצריך להפסיק בהדרגה
17/01/2016 | 11:13
9
20
ולא בווות אחת כי זה עדיין במחזור הדם שלך ככה אמרה לי המטפלת שלי..... חוץ מזה אני לא יודע עוד מה לומר לך ארנה נראה לי ענה לא קראתי על זה אבל את יכולה לחפש מידע ברשת..
הפחתה/הפסקה - מגבירה או האוסידי?
18/01/2016 | 17:46
8
11
אני חושב שזה מעלה אבל אני לא בטוח.
18/01/2016 | 17:53
2
10
שאני לא לקחתי כדורים אנטי פסיכוטים אז חזר לי המאניה ( אני מאניה דפרסיה) אבל אני לא מבין בכדורים תצתרכיי לפנות למטפלת או מי שמבין,....
הפסיכיאטרים לא ממש מפרטים לגבי תופעות לוואי
18/01/2016 | 18:04
1
17
אולי הם לא מודעים ואולי הם מסתירים בכוונה.


בעקרון - הם תמיד יעדיפו שאקח כמה שיותר כדורים מאשר שאפסיק, אבל הם לא מוסרים מידע מיוחד לגבי תופעות גמילה.
בטח שהם לא אומרים זו התעשיה.
18/01/2016 | 18:07
10
אני אחרי שבדקתי על תופעות הלוואי של לתיוןם ( כדור מאוד מאוד חזק) שפגע בי מוחית המטפלת שלי אמרה שאני לא יודע לקורא ולא מבין, ונסית לאלץ אותי לקחת אותו, אפילו שהנירולוגיות אמרה שזה כן גורם נזק...
כן
18/01/2016 | 17:54
4
7
כי אני ממש מרגישה צורך להתעלל בעצמי
18/01/2016 | 18:02
3
14
למוות בגלל הסבל שלו...
משהו כמו לחתוך כל איבר ואיבר שבו נראה לי שהוא סובל ועוד המון דברים ותתי דברים שקשה לפרט...

אבל בעצם זה התחיל עוד לפני ההפחתה/הפסקה :/
 

(לא ראיתי מידע על תופעת הלוואי הזו בנט)
למה את רוצה לפגוע בעצמך? זו ממש הקרבה....
18/01/2016 | 19:33
2
12
זה לא טוב כל כך אבל זה מעיד אולי על אהבתך עליו, ועל כאבך שאיש לא מפקפק בו לפחות לא אני אלא על הדרך בה את מפרשת את האוטיזם וזה עניין אחר. תחשבי על זה שםיגעה עצמית היא לא הדרך, ואני מדבר בתור אדם שפוגע בעצמו כל הזמן ועל כל דבר שולי אז אני קצת משוחד אבל חבל עליך...
לא יודעת
18/01/2016 | 19:42
1
19
אני גם מנסה להבין את זה.

הלוואי והיתה לי תשובה.

ואם היתה, האם זה יעזור ויגרום לי להעניש עצמי פחות ?
השאלה איך אתה מענישה את עצמך? ולמה?
18/01/2016 | 19:44
9
מתי שתביני את הלמה תצליחי להתמודד עם האיך, וזה גם מה שקורה באוטיזם מבין איך ולא את המלה את הטכניקה ולא את המהות, ועל זה אני וארנה צועקים ומקללים כל הזמן ואת כולם.
הנה בבקשה הרצאה על אבחון יתר באוטיזם הכוכבת צחור.
18/01/2016 | 08:48
6
74
ילדים, הנה גם הגברת הנכבדה פה מדברת על האבחון יתר ומה לעשות תשמעו עד הסוף אותי זה כמובן הגעיל אבל אין לי רגש אז לא יודע....
 
 
 
 
אותי זה לא מגעיל, סתם אדם נורא נורא מיובש וצר מח
18/01/2016 | 09:53
5
41
וכמו כל המומחים גם היא וחברי הפאנל שם לא מסוגלים בכלל לתפוש את האפשרות שמה שנחשב כישורי חברה לא מבטא את האמת המוחלטת.

הדבר הכי בולט אצל כל מומחי ההתפתחות האלה הוא שאין להם שום מושג ונגיעה לגבי המשמעות האמיתית של התפתחות ולכן הם לא מסוגלים להבין בכלל מה זה שוני ושינוי ומה משמעותו.
 
כל מומחי ההתפתחות לוקים משמעותית בהתפתחותם האישית
מדובר באנשים מקובעים
שבשבילם סמכות זה הכל
ואין בהם ולו שמץ של מקוריות ואישיות 
סתם בובות חסרות זהות
 
אותי זה כן מגעיל במיוחד הדיבור מלא הביטחון.
18/01/2016 | 09:55
2
22
תראה את הרצאה ותראה מה הפתרונות " הפתרון הסופי" ובו נראה מה תרגיש, חיסול האוטיסטים פאק איזה רוע, וברור שאין ולו שמץ של מושג מזה אוטיזם מזה התפתחות ואין להם אפילו מושג מי הם ומה הם חוץ מהפוזה ויומרה להבין את מה שמסביב שכל הפנים שלהם מרוחות בחרא שזה הגאווה כלומר...
אל תתרגש, אלה אנשים מיותרים לחלוטין, חיים בעבר, לא רלוונטים
18/01/2016 | 09:59
1
14
אני לא מתרגש אבל זה כואב לי אני מאמין שגם לך.
18/01/2016 | 15:48
13
האנשים האלו קובעים את הטון : הורים מטומטמים רצים עליה כמו מי יודע מה כאילו היא תציל את ילדהם בזמן שהיא רואה בהם נכים רגשית ומפלצות, זה כואב בטח שזה כואב גם  קהה רגש כמוני יכאב לו שקוראים לו ואחים האוטיסטים שלו מפלצות, מה שאמרתי זיזע אותי לגמרי לא ידעתי שהמצב עד כדי כך קיצוני.
נכון לגמרי, אבל לא צריך להכליל
18/01/2016 | 16:07
1
26
כי עובדה שיש אנשים שנעזרו  מאוד בכמה יוצאי דופן.
יכול להיות.
18/01/2016 | 16:32
16
אבל אנחנו מדברים על מנגנון די קבוע וכמו שאומר ארנה תמיד וגם אני הכללה זה מאוד חשוב מאוד אחרת תלא רואה מה מולך אבל יש גם יוצא מהכלל גם בגרמניה היו יוצאים מהכלל שעזרו ליהודים זה לא אומר שהגרמנים היו טובים ליהודים נכון? זה מה שאני וארנה אומרים, שהרוב אם לא כולם יש בהם נגיעות גזעניות..
פורומים חדשים בתפוז
( לעמוד שלי בתפוז )
18/01/2016 | 15:42
3
 יש לכם שאלות לגבי עולם השייט הבינלאומי? חולמים על חופשה חלומית וזקוקים למידע?
בפורום טיולי שייט תקבלו את כל המידע הדרוש!
 
 מתעניינים בקסמים וטלפתיה? רוצים ללמוד עוד על העולם הקסום והמיסתורי הזה?
 
 סובלת מנשירת שיער וחולמת על פיתרון? מתעניינת בתוספות שיער לקראת אירוע ורוצה לקבל טיפים ורעיונות?
בואי לדבר על זה עכשיו בפורום תוספות שיער!
 
 מהן האבחנות הרפואיות בתחום ההמטולוגיה? ממה הן נגרמות ומהם התסמינים שלהן? 
מוזמנים לדבר על זה עכשיו בפורום המטולוגיה כללי!
 
 יש לך שאלות מתחום הרדיולוגיה? נמצא לפני בדיקה פולשנית ויש לך חששות?
בפורום רדיולוגיה תוכל להתייעץ עם מומחה מהתחום!
 
 סובלים מפטרת ציפורנים? רוצים להתייעץ עם מומחה מהתחום לגבי דרכי טיפול אפשריות?
היכנסו עכשיו לפורום פטרת בציפורנים ותקבלו מענה אמין ומקצועי!
 
 
 
 
מחפשת מטפל/ת באומנות לילדה בת 6.5 מאזור יפו.בת ים
18/01/2016 | 11:22
7
בחודשים האחרונים אני ממש מתעללת בעצמי פיזית
14/01/2016 | 23:19
24
90
מתעללת בעצמי פיזית ונפשית בדרכים רבות שקשה לי ולא נעים לי לפרט.

כל החיים עשיתי זאת, אבל בחודשים אחרונים, זה כאילו אסור לי בכלל לנשום.


המוח שלי כל הזמן אומר לי שאם אחי סובל, אז אני חייבת לסבול ואסור לי להינות מהחיים אפילו לשניה אחת.


כל יום שוקעת יותר ויותר.


הלוואי ומישהו כאן היה יכול לעזור לי לצאת מזה (גור - אמרת לי לנצל אותך ואין לי מושג איך).


 
מה את עושה לעצמך? תפרטי לי.
15/01/2016 | 00:19
42
אני יכול לומר שהייתי פוגע בעצמי באופן מאוד קשה שופך על עצמי מים רותחי,ם דופק את הראש בקיר עד שאני נופל ולא יכול לזוז כמה דקות, או חותך את עצמי ( עשרות אם לא מאות פעמים) זה יכול לעזור לך, לי זה גם עזר, אבל זה לא הפתרון עבורך, לא צריכים לפגוע בגוף. זה חבל ולא בנפש. אם את צריכה עזרה אני שוב מציע את עצמי ( אני לא אקלל אותך אני מבטיח ואני אשתדל לעזור לך).
אין פתרונות קסם. אבל אני חושב שיעזור לך פשוט לדבר עם מישהו
15/01/2016 | 00:52
22
58
במקום לדבר עם "פסיכולוג", שמציב לך כל מיני תנאים מוזרים וגם לוקח לך ימבה כסף, את יכולה לדבר עם ידיד.
 
ואני מציע לך את עצמי כידיד. פשוט מישהו לדבר איתו בכל פעם שאת מרגישה צורך. אני לא מבטיח לך תרופות פלא ואין לי את כל התשובות, אבל אני מציע לך אוזן קשבת (ואולי גם יהיו לי כמה עצות טובות).
 
אני רק מבקש, שאם את רוצה לדבר איתי, אז במסרים ולא בפורום. כי אני יותר לא אכתוב כאן (מסיבות די ברורות).
 
ואם את לא רוצה - זכותך.
תכתבי לו במסרים הוא יודע לדון אחלה.
15/01/2016 | 01:25
34
אפילו שהוא מחק אותי לגמרי הוא חבר תומך, ותפני עלי הבאתי לך את הסקייפ שלי, אני אנסה לדבר איתך. אני גם בקרשים וחרא לגמרי, אנחנו באותו בוץ.
ניסיתי לענות
16/01/2016 | 18:53
20
45
אני אפילו לא יודעת איך מתנהלים עם התפוז הזה.

קיבלת הודעה ?
אם שלחת לגור הוא כנראה לא ראה עדיין....
16/01/2016 | 23:08
20
אני שלחתי לך הודעה  אבל לא חזרתי אלי משום - מה אני מנסה לעזור וזוכה להתעלמות איזה יופי....
או שהודעה שלי לא הגיע עליך?
16/01/2016 | 23:25
18
7
ההודעה שלך הגיעה אלי
17/01/2016 | 03:34
17
33
....

אני זועקת לעזרה, אבל זה לא אומר שאני מאמינה שמישהו יכול לעזור.

אני כל הזמן מונעת מעצמי...גם את הדברים הפשוטים ביותר שאפשר לדמיין, כי יודעת שאחי לא יעשה אותם או לא יהנה מהם. הגעתי למצב של הרס עצמי מוחלט. ולא יכולה להשתחרר מזה.
 
אולי ההסבר שלך לא נכון ?
17/01/2016 | 07:03
15
40
אולי את לא נמנעת בגלל האח שלך אלא בגלל עצמך ואת בעצמך אוטיסטית,
אפילו עצם ההזדהות הטוטאלית עם מישהו יכולה להצביע על האפשרות שאת בעצמך אוטיסטית
 
בהחלט אמרתי לה את זה לפני כמה ימים.
17/01/2016 | 10:03
13
יש סיכוי לא רע שהיא אוטיסטית לפי מה שהיא תאירה הבעיות עם הרעש ובכלל כל הכתיב ה והסיפור. אני בהחלט חושב שיש סיכוי שהיא אוטיסטית. אבל מטאשמעם אותי שא ני מאבחן יתר על המידה. לטעמי זה לא נכון ויש סיכוי לא רע שהיא כן.
לא יכול להיות שנ"ט תזדהה באופן מוחלט ורצחני?
17/01/2016 | 10:38
13
35
מעניין אם אחי מזדהה עם מישהו (זה לא נראה כך כלפי חוץ).

אפשר להיות בעלת תכונות מסויימות, גם בלי שזה יהיה חלק מסנדרום.

מה שכן - תמיד אמרתי לאנשים שאין לי את היכולת להבין איך הם מתפקדים בסבבה/כרגיל, אם הם יודעים שכל הזמן הזה אחרים סובלים בלי הפסקה...
אין לי יכולת להבין את ההסבר הזה של "אין ברירה". ממש חוסר יכולת מהותית כזו.


אבל לא נראה לי שאני אוטיסטית.
מישהו כבר היה מאבחן אותי ככזו, אילו...
ובכל מקרה יש לי יותר מדי תכונות הסותרות אוטיזם.



 
לא סביר, סוג כזה של הזדהות נחשב כמאפיין אוטיסטי
17/01/2016 | 10:56
3
29
 
לדעתי אוטיזם זה לא סינדרום ולא תסמונת ככה שאת מתווכחת עם מישהו אחר ולא איתי.
 
ודווקא בגלל שגם האח שלך, כמו רוב האוטיסטים, מזדהה לחלוטין כל מה שזז קשה לא מאוד להגיב ולזוז ולחלץ את עצמו מקפאונו,
המון אוטיסטים סובלים בדיוק מזה,
ובגלל זהם מזדהים עם הכל הם פשוט לא מגיבים לכלום ואז אנשים שטחיים חושבים שלא אכפת להם מאף אחד,
בשנים האחרונות אפילו מטומטמי המקצוע הצליחו להעלות על הדעת שיתכן שזה לא שאוטיסטים סובלים מחוסר אמפטיה אלא שהם סובלים מעודף אמפטיה,
וממש לא צריך יותר ממעט התבוננות מושכלת, וקצת כושר אבחנה ויכולת הסקת מסקנות סבירה בשביל לדעת את זה.
 
כן, כמובן, הקטע של "אין ברירה" ממש לא ישים למי שחש את כאבו של האחר ממש ככאבו,
זה עניין חושי וגופני ובגלל זה הוא לא מובן למי שמסוגלים להפריד הכרעה מוסרית ורגשית מגופם.
 
מצד שני לדבר הכל כך מעיק וקשה זה יש גם יתרונות הכי משמעותיים במקומות שהם קצת פחות חשובים לאדם הנורמטיבי,
כמו היכולת לאהוב וזה,
והוא גם הבסיס למה שאת מגנה כהנחה הלא ראוייה והלא מוצדקת שמציבה אוטיסטים כאנשים בעלי רגישות מוסרית טובה מזאת של הממוצע
 
 
כמו שכבר אמרתי לך מזמן אוטיזם אצל נשים נראה אחרת וכבר מזמן ידוע שרוב המאבחנים מפספסים אותו משום כך
אבל זה לא משנה בכלל
אלא אם את מעוניינת בקיצבה או משהו כזה
 
אין לך מושג מה זה אוטיזם ולכן אינך יכולה לדעת איזה תכונה סותרת אותו
 
ארנה אף אחד לא יודע מזה אוטיזם.
17/01/2016 | 11:00
2
13
גם לא אני וגם לא אתה אוטיזם זה אחד הדברים הכי מורכבים ומופלאים שיש, אנחנו אולי מבינים יותר ממוצע בטח אתה אבל גם  אתה עם כל הכבוד לא מבין אוטיזם, אתה חש מה שאת חש על עצמך ומה שאת חווה את האוטיסט שבך. אבל אתה לא באמת מבין אוטיזם ולא אף אחד ואמרתי לך את זה כבר בעבר. בקשר לנשים אני מסכים איתך שיש אוטיסטית ללא קשר לכמה מאבחנים אותם, אבחון אפדר לזרוק לפח, זו לא מחלה ולא תופעה ניתנת למימדה מה שמטומטי המקצוע ורשעי הנורמטיבים לא מבינים, אבל אי אפשר להבין עדיין אוטיזם בטח לא עכשיו...
זה לא הכל או לא כלום, אפשר לדעת יותר ואפשר לדעת פחות
17/01/2016 | 11:03
1
15
ואפשר לדעת בדיוק את ההפך מהאמת שזה מה שכל אנשי המקצוע והמאבחנים "יודעים".
 
וזה לא משנה אם אפשר או אי אפשר להבין אוטיזם כי אוטיסט שמקווה לשרוד חייב לנסות להבין את עצמו כל הזמן כי לפחות בינתיים אף אחד אחר לא יעזור לו בכך אלא רק להפך.
נכון מאד אני תמיד אמרתי את זה.
17/01/2016 | 11:07
7
המאבק הכי חשוב הוא שאוטיסט יבין את עצמו, הנורמטיבים לעולם לא יבנו בטח לא עכשיו אבל אני שמח כי החברה הופכת יותר ויותר אוטיסטית עם שמת לב, לא בהמון אבל טיפה יותר.
כמו שאמרתי לך כבר.
17/01/2016 | 11:01
8
15
מה שנראה כלפי חוץ לא אומר מה שנראה כלפי פנים, בן אדם יכול לתת לך כל יום אלף נשיקןת, חיבוקים ויעזור וברגע אחד תעשי דבר הכי קטן וכל זה יזרק לפח, מה שחושב זה מה יש בלב לא כלפי חוץ, הבעיה שכל האנשים הנורמטיבים כולל את ולא יוצא דופן חשו להם החיצוני יותר מהפנימי ולכן מלחצים וכופים על אוטיסטים מציאות של תן וקח שלא מתאים בכלל לאוטיסטים.
אנשים נבדלים גם דרך מהות הקשר בין הפנים והחוץ
17/01/2016 | 11:07
7
168
אתה מדבר כאילו רק השקר הוא מהות הקשר בין הפנים והחוץ אבל לא אצל כולם זה כך וקיום בובתי ומוחצן ומחופצן הוא ביטוי של קשר שקרי והפוך.
 
אתה פשוט מתבלבל בין 2 תופעות הפוכות לחלוטין,
האחת נובעת מזה שקיום שקרי נוטה לפרש את החיצוני בצורה שממש לא מעידה על הפנימי,
והאחרת מספרת על קיום שמבוסס על ניתוק בין הפנים והחוץ, קיום מזוייף וצבוע וציני ואינטרסנטי
הדברים נראים כדומים חיצונית אבל מהותית הם לגמרי הפוכים
 
אני מסכים איתך שקשר בובתי לגמרי זה זיוף...
17/01/2016 | 11:10
5
12
אבל אני התכוונתי לומר שיכול להיות שמבחוץ אתה נראה הכי רע אבל מבפנים את הכי טוב, דוגמה אתה תמיד אמרת לי שחושבים שאתה חסר רגש או אפילו כמו שאמרה הדודה פסיכופת. אז אני אומר שזה לא נכון כי מאבחנים אותם בכלים הנורמטיבים זה מה שאני אומר ,אני מתייחס לאופציה הראשונה שלך אני חושב אם הבנתי אותה..
 
מצטער אבל לא יודע איך להחזיר אותך להקשר
17/01/2016 | 11:17
2
18
כי בלי ההקשר הזיוף והצביעות זהים לאמת וליושר,
וכשאתה מייחס טעות מסוג אחד דווקא למציאות שכופה על אנשים לטעות אז אתה עושה בדיוק המעשים המגונים בסימטריה שנגדם אני מתריע.
 
גם אני מאוד מוזנח ומרושל כלפי חוץ ויכול להיראות ממש יפה עם אני מתלבש כמו שצריך ודואג לעצמי, אבל עובדה שאני לא עושה את זה, והעובדה הזאת אומרת משהו, כמו גם העובדה שמעולם לא הייתי מעורב עם אשה שמתאפרת או עסוקה כל היום בהופעה החיצונית שלה
 
כנראה באמת לא הבנתי אותך הפעם מה אני אעשה...
17/01/2016 | 11:19
7
אני לא יודע מה אני עושה או לא, אני יודע שגם אני לא מתלבש יפה בכוונה וגם לי זה לא משנה. אבל הדברים שאתה אומר לא ברורים לי מצטער.....
איזה טעות עשיתי? כי לא ראיתי שום טעות...
17/01/2016 | 11:21
7
אני פשוט חושב שלא באמת הבנתי אותך....
הכלים הנורמטיבים
18/01/2016 | 17:45
1
12
בדר"כ "הכלים הנורמטיבים" הגיעו מאלו ששלטו או שולטים בחברה.

האם אלו שם למעלה - בהכרח מייצגים את הנ"ט הממוצע?


לי נראה שאלו שם למעלה - הם הרבה פעמים הפסיכופטים ביותר.
לפי דעתי החברה צעדה ככה מסיבות מסיומות.
18/01/2016 | 17:51
6
כמובן שיש אלו שקבעו את הכללים אבל הם נקבעו כי הייתה הסכמה בין הכלל אל האליטה הם לא יכלוט לעשות מה בא אפילו שיכלו להטיף ולשגע את ההמון שככה זה טוב כמו מטיפים דתיים למשל. אני חושב שהחריג זה שלא התאים את עצמו לכלל נתקל רוב חייו מילדתו ע ד מותו בחרבוטת שהחדרו אל ליבו הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית כי הוא לא התאים את עצמו למסגרת, והכללים הנורמטיבים שהביאו מלמעלה על ידי כנראה קבוצה מסיומת אבל גם על ידי התערבבת של הכלל הובילה את החריג לנסות א לשנות את עצמו או להתרחק ( עיש יחדי סגולה שהיו שונים וגם זכו לאהדה אלו היו גאונים למשל אבל רוב החריגים זכו לבוז ואף לרצח באופן הכי פיזי). וכן האלו מלמעלה מציגים את הנורמטיבי הממוצי אפילו שהם קבעו אולי את הכללים או עיצבו את החברה, הנט הוא נט והאוטיסט הוא אוטיסט, ואלו שלמעלה בעמדת כוח הם אכן הכי פסכופטים והכי אגו מניאקים ורצחנים כי הם אלו שקובעים את הטון, ומחלטים מי למוות ומי לחיים.
חשוב שהיה קשר בין הלב לראש.
17/01/2016 | 12:14
5
בין השכל לרגש בין המהות לקליפה זה אומר שאפשר לפרש בכל מיני צורות אם הם מתלבשות על כמה אופנים מכל מיני כוונים שונים, אבל כאשר אומרים שאדם שהוא לא מראה " אהבה " שהוא חסר רגשות ואנטיפת מסתכל על זה מזוית אחת ולא מסתכלים על התמונה המלאה. והמורכבת יותר, זו הייתה הכוונה שלי.
אז אני עשיתי את שלי.
17/01/2016 | 10:01
17
במידה ואת רוצה עזרה אני פה אם את רוצה על גבי הפורום אני גם פה.
אבחון לבוגרים באופן פרטי לטובת קיצור תורים
17/01/2016 | 11:48
22
האם ניתן לקבל המלצות ?
http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3048
16/01/2016 | 05:00
15
60
מה שחוזר על עצמו שוב ושוב בכל מחקר ובכל זמן
16/01/2016 | 10:19
14
59
זה חוסר בראיה ארוכת טווח. בכל קפיצת זמן המתוארת במחקר, עולה אותה בעיה שאך אחד לא מסתכל מעבר לאף שלו ולא מחבר בין נקודות רחוקות כדי להגיע למסקנות.
 
נותנים תרופה->יש שיפור אחרי שבוע->משחררים->גמרנו. לא משנה שלאורך זמן המצב יותר גרוע.
אני רק לא מבין - אם מחקרים כאלו מראים פעם אחר פעם שהתרופות רק הורסות את המוח ומונעות מאנשים לתקן את עצמם, למה כל הנושא הזה עדיין קיים? למה ממשיכים לתת תרופות?
אולי הם רוצים להרוויח כסף? הראי התעשיה הזו.
16/01/2016 | 10:54
26
מרוויחה הון תעופות אז מזה משנה שאנשים חולים? גם בכדורים רגילים יש המון תופעות לוואי ועדיין מקבלים, התעשה מגלגלת המון כסף, אז מעגלים פיניות ככה לפחות אני חושב וקראתי..
חלק מהתשובות מופיעות במאמר
16/01/2016 | 11:16
12
27
וכרגיל מדובר בשילוב של גורמים רבים ושונים,
הרבה פוליטיקה, מאבקי יוקרה ושליטה, בצע (מדובר בעשרות מיליארדים אם לא יותר), יהירות וחוסר אכפתיות... ופרמטרים אחרים שמצטרפים בסופו להזנחת הטווח הארוך למען הטווח הקצר.
 
המון ילדים, ומספר מטורף של מבוגרים, חיים על תרופות פסיכיאטריות שהשפעתם לטווחים ארוכים מעולם לא נמדדה אבל די במעט אינטואציה על מנת ליצור תמונה מעוררת חרדה ( מה שהיה אמור להקפיץ את הגורמים האחראים אבל כאמור אין כאלה לא בתעשייה ולא באקדמיה).
משער שבכל האנשים האלה יצטרכו "לטפל" עם הזמן בתרופות אחרות וחזקות יותר,
עד שירקבו למותם.
 
מצד שני, קראתי גם מאמרים שמעידים על התעוררות מסויימת אצל חלק מהגורמים, למשל, בארצות הברית בדקו ומצאו שהמון מאנשים שאושפזו וטופלו בתרופות מאוד חריפות, ובמינונים מטורפים, ויש כאלה שאפילו נטלו עשרות של תרופות ביום, אובחנו בטעות כסכיזופרנים או סובלים מהפרעה דו קוטבית בזמן שאבחנה של אוטיזם או אספרגר הרבה יותר מתאימה למצבם.
 
אנשים אלה שוחררו מבתי החולים, הורידו להם את רוב התרופות וגם את המינונים, והיום הם מנהלים חיים סבירים למדי ודי עצמאיים, בדירה משלהם (עם השגחה וליווי מסויים כמובן) שכוללים נסיעה לספריה על מנת לבצע מחקרים בתחומי העניין שלהם,
ומדובר על אנשים שסוממו ואושפזו מילדות,
סתם דפקו להם את החיים ללא שום סיבה אמיתית.
 

האשמים העיקריים הם הפסיכיאטרים שהם המגזר הכי מושחת והכי אלים בעולם,
וגם רודפי בצע בטירוף,
והרקע להתעצמות כוחם הוא התזוזה השחצנית לתפישות מכניסטיות שמבוססת על ההנחה שהכל כבר נמדד וידוע ואין טעם להתעסק בנפש ובנשמה כי הכל זה רק פיזיקה ופיזיולוגיה.
 
המדע הפך לסוג של דת,פנאטית בטירוף, שבו כל נסיון להזכיר רגש ורוח ונפש ונשמה נתפש כנלעג וכמעיד על פרימיטיביות וחוסר הבנה של התהליך המדעי.

התפישות הנאורות, של אמפיריות כחזות כל, הפכו בעצמן להכי נחשלות ומכשילות, כנראה בגלל שתאוות הכח והבצע לא מאפשרת מימוש אמיתי שלהן
 
כן גם אני קראתי את מה שאתה מתאר.
16/01/2016 | 11:40
8
16
שאנשים שלקחו כמויות אדירות של כדורי פיתחו מחלות נפש קשות, אני גם נפגעתי קשה מכדורים, הייתי לוקח זריקות פעם בשבוע בכמות עצומה חומר מאוד חזק. וכמו שהיטיבת לתאר ואני כתבתי בקיצור : הכל ענין של כוח והשפעה ורצון לשליטה הן נפשית והם כלכלית על חולים זה שיטית דכוי מאוד יעלה מה שלא היה פעם ובאופן חוקי ואף מוסרי? לפחות ככה חושבים הרבה אנשים, שלתת כדורים זה מוסרי - לטעמי לא זה שקר זה נזק בלתי הפיך גם אם באותו רגע לא נראה לך זה הורס את החשיבה את היצרתיות היצירה ולא סתם אמנים רוצים להיכנס למעין מאניה או צורכים סמים .(הרבה מוזקאים, אמנים) והכדורים הפסכיטרים פועלים בכיוון הפוך, ומדכאים את הנשמות המורכבות, וכמו שאמרת בסוף כולם יקבלו תרופות, כי יש פתיחות אין סופית לטיפולים ולאילוף מכל הסוגים וזה ימוטט את העולם מחבל על הזמן לפחות לטעמי.
ובישראל?
16/01/2016 | 18:48
7
20
מעניין  איך אני יכולה למנוע ממטפלים עתידיים לתת לאחי כדורים כאלה ואחרים.
כן זה קורה בכל העולם.
16/01/2016 | 18:53
11
ובקשר למתן תרופות הוא לא מטופל גם ככה - אז אין חשש שיתנו לו אם הוא יתחיל הם יציעו ככאלו הם דוחפים ישר תרופות יש אפשרות להתנגד אבל מניסיון אותי אישפזו כי לא רציתי לקבל תרופות.
החוק מאפשר לסרב לטיפול אבל אז הם הולכים על הכל או לא כלום
16/01/2016 | 19:02
5
17
שזו שיטה שמרוקנת את החוק מתוכנו ומושחתי הפסיכיאטריה מתמחים בכך,
ולא רק הם,
מה שהם עושים זה להתנות עזרה ותמיכה בציות ללא שום ביקורת לכל מה שהם דוחפים,
ואז או שאת לא מקבלת כלום או שאת מקבלת גם את כל מה שאת לא צריכה ואפילו מזיק לך נורא
 
נכון מה שעשו לי..
16/01/2016 | 19:07
2
12
ככה הם עשו לי אמרו לי שאם אני לא אקח כדורים אני היה פסיכוטי אז אמרתי שאני לא אז הם אמרו " אם לא יקח כדורים המצב שלך ידרדר ונאשפז אותך" ועוד נתתי להם מכתב מנירלוג שהכדור גרם לי נזק הם התעקשו. ובסוף הכריחו אותי כי לא רציתי שיאשפזו אותי שוב...
הסביבה הנ"ט עושה את זה כל הזמן, בלי להרגיש בכלל
16/01/2016 | 19:14
1
16
והעובדה הזאת רוצחת את האוטיסט אפילו יותר מהתרופות והטיפולים,
אנשים בכלל לא מרגישים במידה שבה הם מקרינים וכופים כל הזמן את הנורמטיביות המגעילה והמשעממת והמדכאת שלהם על סביבתם דרך ההכל או לא כלום השטחי והרדוד שלהם,
ודי שלא תעקוב בדיוק מושלם אחרי המחווה הכי דפוקה על מנת לזכות אותך בהתנהלות שתבהיר לי חד משמעית שאתה תת אדם שלא ראוי לנשום.
 
זה הרעל שבו האוטיסט, שגם ככה רגיש למבטים ותנועות ומחוות הרבה יותר מהממוצע, צריך לנסות לשרוד כל חייו
ואין מקום לברוח מזה
כי זה קיים גם במשפחה וגם בבית הספר וגם ברחוב
אז אוטיסטים מסתגרים ומתפרצים ומחפשים נואשות אחר רגע אחד של קבלה אמיתית שיאפשר להם לחוש את עצמם כבני אדם,
רובם ככולם לא יזכו לזה לעולם
 
נכון ואת זה צריכה להבין צללית.
16/01/2016 | 19:21
14
אני מסכים עם כל מילה אני חושב שהתיאור שלי על עצמי מראה את זה באופן לא פחות ממרשים. מי שקורא אותי ובאמת מבין  מה אני אומר יכול להבין מה הסביבה יכולה לגרום לבן אדם שבתוך תוכו הוא טוב ולא פסיכופת כמו שכולם רואים אותו. אבל תמיד יראו אותי ואנשים כמו אחיה וכמוך כפסיכופתים.. זה המציאות אבל אני לא אני ולא אתה ולא הוא אנחנו רגישים ואף אחד לא שם לב בכלל, אנחנו כותבים אני וגם אתה מהלב וכולם משפריצים לנו על הפניםומהכרחים אותנו לבלוע את הסמוכטה הנורמטיבית המזיופת שלהם. פה ובכל מקום הנורמה שולטת. אז אני שונא ואתה שונא שילכו למצוץ..
התניית עזרה
16/01/2016 | 21:08
1
27
אז  אין מקום שבו לא מתנים את העזרה בלקיחת כדורים ?


זה עוד יותר מסבך את הדילמה...

האם לפנות לרווחה או לא .
לא לפנות עדיין.
16/01/2016 | 21:11
39
ויש כאלו שמוותרים רובם לא לא כדי לקחת את הסיכון אם את חוששת.
הגישה המכניסטית היא גישה של נבלות.
16/01/2016 | 11:52
2
17
אנשים שרואים - בבני אדם מכונות אין פלא שיתעללו בחלשים ,שיאנסו, ויעשו כאלו דברי נבלה איומים. כי אין אדם הוא סתם חומר מחורבן? אז מה הבעיה? נתעלל בכל הכוח כי אתה חייב להיות חומר שדומה לחומר אחר כלומר כולם אותו חומר בדיוק, כולם אותו צבע, מרקם,וכולי זה נורא אין יחודיות ולא פלא שהעולם נראה כמו שדה קרב או בית זונות גדול., מי שבא יכול לדפוק אותך מאחור תן כמה לירות תשלם ודפוק את כל הזונות הזונה לא תאים את עצמה לאחיותה אז תזרקו אותה לפח תביאו אחרת, זה נורא, אוטיסטים הם זונות ממש ככה ונדפקים כמו שרמוטות ממש ככה ואני יודע שאני מקלל, אבל אפילו בסקס כזה זה בא מרצון פה זה ממש אונס גם לאוטיסטים וגם לחולי נפש..
למשלנו במקביל מתפתחת גם גישה אחרת
16/01/2016 | 12:03
1
47
כי הגישה המכניסטית לקחה גם את המדע לקצה שבו הפרדוקסים שבה ממוטטים את השיטה לתוכה,
זו גם הסיבה ליצורים כל כך מוזרים כמו מכניקת הקוואנטים למשל,
שפשוט עושה צחוק מכל מה שנתפש כמכני,
וגם הנטיה ההולכת וגדלה למחקר ויצור של חומר לא ליניארי מחוללת עם הזמן תשתית, גם פיזית, שתאפשר גם לביטוי של זהות יחודית מרחב חברתי.
 
באמת הייתי רוצה לדבר איתך על קוונטים.
16/01/2016 | 12:24
19
מה אתה חושב על קוונטים? מה בדיוק התורה הזאת נותנת? בזמנו נסיתי ללמוד אותה ( תואר ראשון) הייתי די בהתחלה ופרשתי, אבל זה מגניב לגמרי, לא יודע אם ממש הבנתי במה מדובר. אבל הייתי שמח לשמוע מה דעתך עליה. כי לפי הבנתי מכניקת קוונטים אומרת שיש אין סופר אפשריות ושתמיד אפשר לפסול הכל אבל תמיד הוא גם קיים זה פדוקסלי לגמרי, ואטיסטי לגמרי, זה עולם אחר לגמרי וכאוס בתוך בלאגן זה מושך אותי מאוד...
אוטיסטים מחלמים האמנם זו מחלה? הנה.
15/01/2016 | 14:56
25
72
 
החברה הנורנאצית תעשה הכל כדי להחתים את שמם של בני האדם הנפלאים ביותר, ותטען שהם יכולים להרפא למה לא? יש אנשים שמוכנים לשלם בחיי ילדיהם,  העיקר שילד היה נורמטיבי. זו כתבה ישנה אבל יש בטח המון מחקרים
 
כאלו שמנסים לפתח תרופות. אני בעצמי שמעתי וכאבתי לשמוע על רופאה מומחית גדולה שמחפשת תרופה להשמדת האוטיסטים. בטענה שאי אפשר לטפל בם, והיה עדיף שלא היו קיימים, לא באותם מילי,ם אבל החברה המנוונת, המנבלת  הנורמטיבית יודעת לצקצק בלשון, ולדבר יפה, אבל מתחת לשטח הם גזענים ורעים. זה דעתי.
כתבות מהארץ פתוחות לרוב למנויים בלבד
16/01/2016 | 10:13
14
27
כן.
16/01/2016 | 10:20
26
טבל אם תכתוב את השם  בגוגל תוכל להיכנס באופן חופשי ככ אני עושה תנסה....
אני מנוי, העתקתי לך
16/01/2016 | 11:18
12
49
להיות אוטיסט לשעבר | ילדים מסוימים מחלימים מאוטיזם, אבל אין לנו מושג למה
במשך עשורים רבים הניחו מיטב המומחים שאוטיזם הוא בלתי הפיך, וכל ניסיון ריפוי הוא בגדר משאלת לב. עכשיו מוכיחים מחקרים חדשים שאחד מעשרה אוטיסטים משיל מעליו את הסימפטומים לפני ההתבגרות, אבל שאלות רבות נותרות ללא מענה: למה זה קורה? למה אצל רוב בעלי הלקות זה לא קורה? והאם אותו ריפוי, הוא לא פשוט צורה חדשה של דיכוי? סיפורם של שלושה ילדים עם עבר יוצא דופן
רות פדוור    ניו יורק טיימס
 
בהתחלה הכל נראה נורמלי עם התינוק של ל'. הוא עמד בכל השלבים ההתפתחותיים ושמח על כל גילוי. אבל בגיל 12 חודשים בערך נראה היה שב' מידרדר, ובגיל שנתיים הוא נסוג לחלוטין לעולם משלו. הוא לא יצר יותר קשר עין, ונראה שכבר אינו שומע וכבר לא מבין את המילים האקראיות שאמר מפעם לפעם. התנהגותו הנינוחה התחלפה בהתקפי זעם והטחות ראש. “הוא היה ילדון שמח, ילדון קטן ושמח", אמרה ל'. “ופתאום הוא פשוט התחיל לדעוך, להתפרק. אני לא מסוגלת אפילו לתאר את גודל העצב שלי. זה היה בלתי נסבל". יותר מכל דבר אחר בעולם, ל' רצתה שהילד שלה, שופע החום והמרץ, יחזור אליה.
כעבור כמה חודשים אובחן ב' כאוטיסט. הוריו היו שבורים. מיד אחר כך נסעה ל' לניופורט, רוד איילנד, לכנס של קלינאים, חוקרי אוטיזם ועוד כמה הורים נואשים. בארוחת הצהריים ישבה ל' (שביקשה להישאר בעילום שם כדי להגן על פרטיותו של בנה) מול אשה בשם ג'קי, שסיפרה על תהליך היעלמותו של בנה שלה, מתיו. היא אמרה שקלינאית התקשורת ביטלה את חששותיה, תלתה את הבעיה בדלקות אוזניים וציפתה שמתיו, יחזור לעצמו. היא טעתה. בתוך כמה חודשים הפסיק מתיו לזהות אנשים, אפילו את הוריו לא זיהה. המילה האחרונה שנותרה לו היתה "אמא", וגם היא מיהרה להיעלם.
 
בחודשים ובשנים שחלפו מאז ניהלו שתי הנשים שיחות טלפון של שעות וביקרו זו בביתה של זו בחוף המזרחי, חלקו פחדים ותסכולים והחליפו רעיונות לטיפול, מצאו נחמה בהתמודדות עם כל שלב לצד מישהו שחווה את אותם בלבול ואימה. כשנפגשנו בפברואר, הן סיפרו לי על כל הטיפולים שניסו בשנות ה-90: ויסות חושי, מינוני ענק של ויטמינים, רכיבת סוסים טיפולית, אבקה מבחילה מפסיכולוג שטען שתוספי מזון מרפאים אוטיזם. שום דבר לא עזר לשני הילדים.
יחד שקלו שתי הנשים טיפול בשם "ניתוח התנהגות יישומי" (Applied Aehavior Analysis, או ABA) – שהיה שנוי במחלוקת באותה העת, ועיקרו פירוק כל פעולה יומיומית לצעדים קטנטנים הניתנים ללמידה באמצעות שינון וחזרה אינסופית; לבסוף דחו את הטיפול מחשש שיהפוך את בניהן לרובוטים. אך מעט לפני שמלאו ל־ב' שלוש, קראו ל' ובעלה ספר חדש שכתבה אם שטענה שטיפלה בשני ילדיה בשיטת ABA וכי הם "החלימו" מאוטיזם. למחרת סיום הספר ניסתה ל' את התרגילים שהופיעו בנספח שלו: לתת הוראה, לדרבן את הילד לבצע אותה, לתגמל אותו כשהוא עושה זאת. “תמחא כפיים", היתה אומרת אז ל־ב', ואז אוחזת את ידיו בידיה ומוחאת בהן. אחר כך היתה מדגדגת אתו או נותנת לו סוכריית M&M ומריעה: “ילד טוב!” אף על פי שבקושי הבינה מה היא עושה, אמרה, “הוא הפגין התקדמות מדהימה בהשוואה לכל טיפול שעבר קודם לכן".
שתי המשפחות התרשמו מהשיפור שחל ב־ב' ושכרו מומחי ABA מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (שם פותחה השיטה) לשלושה ימי הכשרה. הן השקיעו בכך הון תועפות, בין 10,000 ל-15 אלף דולר, שכללו, בנוסף לתשלום למומחים, גם את כרטיסי הטיסה שלהם והשהות במלון. המומחים צפו בכל אחד מהילדים במשך כמה שעות, זיהו את הקווים המאפיינים שלו והרכיבו מערכת מפורטת של תגובות לשימוש הוריו. הם חזרו כל כמה חודשים כדי לעבוד על שלב חדש וניסו ללמד את הילדים לא רק כיצד להשתמש בשפה אלא גם איך לווסת את קולם, לשחק משחקי דמיון, ליצור מחוות ולפרש מחוות של אחרים. המשפחות גם גייסו והכשירו אנשים לטפל בבניהן ב-ABA, כך שכל ילד קיבל 35 שעות שבועיות של טיפול פרטני.
המומחים לימדו את ההורים שאם הילד רוצה משהו, עליהם להגיש להם אותו – אבל לא להרפות מהחפץ עד שהילד מביט בהם. בתוך חודש התחיל ב' להביט באנשים כשביקש מהם דבר מה, אחרי שלמד שזוהי הדרך היחידה להשיג את מה שהוא רוצה. בתוך ארבעה חודשים הוא התחיל להביט באנשים גם כשלא היה זקוק לעזרה. עד מהרה למד להצביע על דברים שרצה בהם, מיומנות שהצריכה שבועות של לימוד. ברגע שהבין את כוח ההצבעה, הפסיק ב' לגרור את אמו למקרר ולגעות בצעקות עד שהצליחה לנחש איזה מאכל הוא רוצה; הוא הצביע על הענבים כדי לקבל אותם.
“מהתקופה שבין גיל שנה לשלוש כמעט", אמרה ל', “אני זוכרת רק חושך, רק פחד. אבל ברגע שהבנתי איך ללמד אותו, החושך התפוגג. זה היה מרגש. קמתי כל בוקר נלהבת ללמד אותו דבר חדש. זאת בכלל לא היתה עבודה. זאת היתה הקלה עצומה, עצומה". עד מהרה למד ב' להשתמש בשפה לצורכי תקשורת, אם כי בתחילה בצורה מקורית למדי. פעם אחת כשהצביע על הענבים שבמקרר, ל' הוציאה אותם, תלשה אותם מהגבעול והגישה לו – והוא התחיל לצרוח. הוא השליך את עצמו על הרצפה וחבט בה במצוקה. ל' היתה מבולבלת. הוא הצביע בבירור על הענבים. מה היא לא הבינה? מדוע התקפי הזעם שלו שרירותיים בצורה מתסכלת כל כך?
לפתע התחנן ב', “עץ! עץ!” ואז היא הבינה: הוא רצה שהענבים יהיו מחוברים לגבעול, הוא רצה לתלוש אותם בעצמו! “זה היה כאילו, אלוהים אדירים, כמה פעמים חשבתי שההתקפים שלו אקראיים, כשבעצם הם לא היו אקראיים בכלל? ריחמתי עליו כל כך: איזה דברים אחרים רצית ולא יכולת להגיד לי?”
אחרי אותה פעם התפתחה שפתו של ב' במהירות. כשסיים את הגן כבר היה ילד פטפטן וחביב, אם כי עדיין היה מגושם מבחינה חברתית, היפראקטיבי ובעל עניין כפייתי ועיקש בממלכת החי – הוא הכיר את כל מיני הדינוזאורים, את כל מיני הדגים. הוא נהג לדבר ללא הפסקה על כל עניין שהעסיק אותו ברגע נתון, גם אם לא זכה להקשבה. ל' הכינה לו שלושה כרטיסים קשיחים ובכל בוקר תחבה אותם לכיסו הקדמי והזכירה לו שבכל פעם שהוא מדבר על החיה האהובה עליו או רואה שילדים מתרחקים ממנו או משנים נושא, עליו להעביר כרטיס לכיסו השני. כשיאזלו לו הכרטיסים, אמרה לו, עליו למצוא נושאים אחרים לדבר עליהם עד סוף היום. בין אם בזכות הכרטיסים, ההתבגרות או משהו אחר, בכיתה ב' כבר פסקו המונולוגים של ב' לחלוטין. באותו זמן בערך חלה הקלה גם בקיבעונות שלו. הרופא שטיפל בו פסק כי שרידי האוטיזם האחרונים נעלמו; הוא כבר לא עמד בקריטריונים לאוטיזם, אפילו לא בצורתו הקלה ביותר.
ל' היתה מאושרת, אבל גם אכולה רגשות אשם. אף שבנה של ג'קי קיבל את אותו טיפול שקיבל ב', הוא לא התקדם כמוהו. מתיו עדיין לא יכול היה לדבר. הוא לא גילה עניין בילדים אחרים וגם לא ברוב הצעצועים. ולמרות המאמצים ללמד אותו, צורת התקשורת שלו נותרה מוגבלת ביותר: כשצרח בחוזקה, הוא היה מאושר. כשהקיא – מה שעשה במשך שנה באופן יומיומי – הסיקו הוריו שהוא במצוקה, אחרי שרופא הבטיח להם שאין לו כל בעיה גופנית.
"ג'קי עשתה בשבילו הכל", אמרה ל' בקול רווי צער. “הכל. היא התאמצה לא פחות ממני. היא העסיקה את אותם אנשים, עשתה את אותה עבודה...” קולה של ל' נשבר. היא היתה בטוחה שבזכות הטיפול ההתנהגותי קיבלה את בנה בחזרה, אבל לא הבינה מדוע זה לא קרה במקרה של מתיו.
סיכוי טוב יותר להחלמה: מנת משכל גבוהה
-
16/01/2016 | 11:22
10
20

אוטיזם נחשב ללקות התפתחותית קבועה, אך אבחונו מתבסס על תשלובת של תסמינים התנהגותיים - קשיים חברתיים, תחומי עניין מקובעים, פעולות כפייתיות או חזרתיות ותגובות עזות או מוחלשות במידה יוצאת דופן לגירוי חושי – בשל היעדר סמנים ביולוגיים מהימנים. אף שלעתים קרובות פוחתת חריפותם של תסמיני האוטיזם באדם הבוגר, התפיסה המקובלת תמיד היתה שהתסמינים העיקריים נותרים בעינם.
רוב הרופאים ביטלו מזמן את הרעיון שאפשר להחלים מאוטיזם, בטענה שמדובר במשאלת לב ותו לא. היו גם תכשירים וטיפולים לכאורה ששווקו באינטרנט – זריקות ויטמינים, תוספי תזונה, מסלקי רעלים, דיאטות מיוחדות, חדרי לחץ מלאים בחמצן טהור ואפילו תרפיית קלאציה, טיפול שעיקרו סילוק מתכות כבדות מהגוף ושעלול להיות מסוכן. אך אין כל ראיה לכך שמשהו מכל אלה עשוי להקל את תסמיני האוטיזם העיקריים, ודאי לא לשרש את הלקות לחלוטין.
הרעיון שאוטיסטים יכולים להחלים קנה לו אחיזה לראשונה ב-1987, אחרי שא' איבאר לובאס, חלוץ שיטת ה-ABA, פירסם מחקר שבו סיפק ל-19 ילדים אוטיסטים בגיל הגן יותר מ-40 שעות ABA פרטניות בשבוע, בעזרת תוכנית מוקפדת של תמריצים, תגמולים ועונשים שמטרתם לחזק התנהגויות מסוימות ו"להכחיד" אחרות (מספר זהה של ילדים, קבוצת ביקורת, קיבלו עשר או פחות שעות שבועיות של ABA). לובאס טען כי קרוב למחצית מהילדים שקיבלו את הטיפול התכוף יותר החלימו; בקבוצת הביקורת לא החלים אף ילד. המחקר שלו התקבל בספקנות בגלל כמה בעיות מתודולוגיות, בהן הסף הנמוך שקבע להחלמה – סיום כיתה א' בכיתה "רגילה" ומנת משכל ממוצעת. גם על הטיפול עצמו נמתחה ביקורת מפני שהוא נשען, בחלקו, על "אָוֶרְסְיוֹת": רעשים חדים, סטירות ואפילו שוקים חשמליים. בשנות ה-90, בעקבות סערה ציבורית, הפסיקו לובאס וממשיכי שיטתו את השימוש באוורסיות.
בעוד מחקרי המשך שנערכו לא הניבו את הממצאים של לובאס, חוקרים גילו שטיפול התנהגותי אינטנסיבי בשלב מוקדם אכן יכול לשפר שפה, קוגניציה ותפקוד חברתי לפחות במעט אצל רוב הילדים האוטיסטים, ולהביא לשיפור רב אצל מעטים. כמה מחקרים טענו כי מפעם לפעם ילדים ממש חדלו להיות אוטיסטים, אך מחקרים אלה התקבלו בביטול: ייתכן שהילד קיבל אבחון שגוי מלכתחילה, או שההחלמה לא היתה מלאה כפי שנטען.
ב-18 החודשים האחרונים, עם זאת, פירסמו שתי קבוצות מחקר מחקרים קפדניים ושיטתיים שסיפקו את הראיות הטובות ביותר עד כה לכך שאכן - יש תת־קבוצה קטנה אך מהימנה של ילדים שמצליחים להתגבר על אוטיזם. קבוצת המחקר הראשונה, בראשותה של דבורה פיין, נוירופסיכולוגית קלינית המלמדת באוניברסיטת קונטיקט, צפתה ב-34 צעירים ובהם ב'. היא אישרה כי לכולם היה גיליון רפואי מוקדם שתיעד בבירור אוטיזם וכי כעת הם אינם עומדים בקריטריונים לאוטיזם, מסלול שהיא מכנה "תוצאה מיטבית". היא השוותה אותם ל-44 צעירים שעדיין לוקים באוטיזם ושהוערכו כאוטיסטים "בתפקוד גבוה", וכן ל-34 צעירים בני גילם שהתפתחותם מוגדרת תקינה.

דבורה פיין
במאי פירסמה קבוצה נוספת של חוקרים מחקר שעקב אחר 85 ילדים מרגע אבחונם כאוטיסטים (בגיל שנתיים) ובמשך קרוב ל-20 שנה, ומצא כי כתשעה אחוזים מהם כבר אינם עומדים בקריטריונים ללקות. המחקר, בראשותה של קתרין לורד, חוקרת נודעת בתחום האבחון וההערכה של אוטיזם המנהלת מרכז אוטיזם גדול ומלמדת במכללת וייל קורנל לרפואה, התייחס לאלה שכבר אינם אוטיסטים כ"תוצאה חיובית מאוד".
מומחים לאוטיזם חלקו שבחים לדו"חות המחקר. “אלה מאיתנו שעובדים מקרוב עם ילדים אוטיסטים", אומרת ג'רלדין דוסון, פסיכולוגית וחוקרת מהמחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת דיוק ובמכון למדעי המוח, “ידעו שמבחינה קלינית ישנה תת־קבוצה כזו של ילדים שמאובחנים כאוטיסטים בתחילת חייהם ואז, במהלך התפתחותם, נפטרים לחלוטין מהתסמינים האלה – ולמרות זאת, היו שתמיד הטילו בכך ספק. המחקר הזה, באופן זהיר ושיטתי ביותר, מוכיח שילדים כאלה קיימים". לדבריה, היא ורבים מעמיתיה העריכו כי 10% או יותר מהמטופלים האוטיסטים שלהם כבר אינם סובלים מהתסמינים.
ממצאים אלה מגיעים בתקופה שמספר מקרי האוטיזם בארצות הברית מצוי בנסיקה מהירה. לא קיים מחקר מייצג של שכיחות האוטיזם בפרישה ארצית, אך המחקר האחרון שפירסם המרכז לבקרת מחלות ומניעתן על 11 קהילות בארצות הברית גילה שאחד מכל 68 ילדים לוקה באוטיזם, לעומת אחד ל-88 שנתיים קודם. מומחים מייחסים חלק ניכר מהעלייה הזאת למודעות רבה יותר ללקות ולתסמיניה, וגם לקריטריונים אבחוניים רחבים יותר. חלק מהחוקרים אומרים שגורמים נוספים – בהם חומרים רעילים וגילם המבוגר יותר של ההורים – עשויים לתרום אף הם לעלייה. מדענים חושדים שמה שנקרא אוטיזם עשוי בעצם להיות מערך של תנאים נפרדים שהתפתחו על רקע גנטי וסביבתי שונה ובמקרה יוצרים תסמינים דומים. אם נכון החשד, הוא יכול לעזור להסביר מדוע חלק מהילדים מתקדמים בצורה מרשימה ואחרים לא.
מחקריהן של פיין ולורד לא מנסים לקבוע מה גורם לאוטיזם או מה בדיוק גורם לו להיעלם – אלא רק קובעים שלפעמים הוא נעלם. עם זאת, נראה שאכן קיימים רמזים כלשהם, כמו תפקידה של מנת המשכל: ילדים במחקרה של לורד שהיו בעלי מנת משכל לא מילולית של פחות מ-70 בגיל שנתיים נותרו כולם אוטיסטים. אבל בין אלה שניחנו במנת משכל לא מילולית של 70 לפחות, רבע הוגדרו לבסוף כלא אוטיסטים, אף על פי שתסמיניהם בעת האבחון היו חמורים כשל ילדים בעלי מנת משכל דומה ושנותרו אוטיסטים (מחקרה של פיין כלל, במכוון, אך ורק נבדקים עם מנת משכל ממוצעת לפחות).
מחקר אחר הראה כי ילדים אוטיסטים בעלי כישורים מוטוריים טובים יותר, בעלי הבנה שפתית טובה יותר ושהראו נכונות רבה יותר לחקות אחרים נוטים אף הם להתקדם מהר יותר, גם אם אינם חדלים להיות אוטיסטים. כך גם ילדים שמפגינים שיפור מרשים בשלב מוקדם, בעיקר בשנה הראשונה לטיפול – ייתכן שיש בכך להעיד כי משהו במוחם או בסוג האוטיזם שלהם מאפשר להם ללמוד בקלות רבה יותר. חוקרים אומרים גם שמעורבות הורית – הורים שפועלים לקידום הילד, שדורשים לקבל שירותים, שעובדים עם הילד בבית – כפי הנראה קשורה ליותר שיפורים בתסמינים. ואין ספק שגם משאבים כלכליים לא מזיקים.
לעת עתה, עם זאת, הממצאים הם לא יותר מרמזים. “אני חוקרת ילדים אוטיסטים כבר 40 שנה", אומרת פיין, “ואני די טובה בתחומי. אבל אני לא יכולה לנבא מי ישתפר ומי לא על סמך איך שהוא נראה כשאני נפגשת איתו לראשונה. למעשה, לא רק שאינני יכולה לנבא מי ישיג תוצאה מיטבית, אני אפילו לא יכולה לנבא מי יוגדר כאוטיסט בתפקוד גבוה ומי בתפקוד נמוך. יש כל כך הרבה דברים שאנחנו עדיין לא מבינים".
מה מרגיש ביבר
מארק מקלאסקי, נער נמרץ בן 16, הוא עוד אחד מאותם ילדים מהמחקר של פיין שכבר אינו לוקה באוטיזם. בזמנו הפנוי הוא משחק במשחקי וידיאו, בונה רובוטים, כותב קוד תוכנה ומבלה עם חברים בפארק המקומי הסמוך לביתו בפרבר של פיניקס. הוא אחד המגישים בתוכנית רדיו אינטרנטית שבועית בשם "טק טים" (צוות טכני), שלה 32 אלף מאזינים. בתוכנית, הוא וחברו מסקרים אפליקציות, דנים בחדשות טכנולוגיה, מספרים בדיחות קרש מיובשות ומארחים פינות קבועות כמו "גאדג'ט לתפרנים".
אז נכון שהיום הוא אולי נראה כמו נער גיקי טיפוסי, אבל נדרשו לו שנים של עבודה קשה  כדי להגיע לשם. קצת לפני שמלאו לו שלוש הוא אובחן כאוטיסט בדרגה בינונית עד קשה. הוא לא הפגין שום עניין נראה לעין בסובבים אותו ונראה שהוא מבין מילים מועטות בלבד. היו לו התקפי זעם איומים. וגם כשלא נראה כעוס, היה רץ בראש מורכן ומתנגש בקירות ונופל, ואז קם ועושה זאת שוב, כמו רובוט שמתוכנת לחזור על אותה תוכנית לנצח, כאילו אינו חש בכאב למרות החבורות שעיטרו את מצחו.
 
מארק מקולסקי בגיל שנהMark Peckmezian/The New York Times Syndicate/ Redux
הוריו של מארק, סינתיה וקווין, שלחו אותו לגן המחוזי לילדים עם עיכוב התפתחותי, שם שובץ בכיתת התפקוד הגבוה ביותר. אבל מצבו רק החמיר. התקפיו תכפו והוא איבד יותר ויותר מהכושר השפתי שלו. בתוך כמה חודשים העבירו אותו לכיתת התפקוד הנמוך ביותר. סינתיה אמרה שנוירולוג אמר לה להתכונן לכך שיום אחד תצטרך להכניס את בנה היחיד למוסד.
בייאושם, הוציאו בני הזוג מקלאסקי את מארק מהגן. הם לקחו משכנתה שנייה על ביתם בסך 100 אלף דולר כדי שסינתיה תוכל לעזוב את עבודתה בתחום משאבי האנוש ולעבוד עם מארק במשרה מלאה, אף על פי שהיתה המפרנסת העיקרית. היא חרשה את האינטרנט בחיפושיה אחר מישהו שידריך אותה ונשבעה שתנסה כל מה שעשוי לעזור, כל עוד זה לא נשמע מסוכן. היא הזריקה לבנה ויטמין בי-12 והזינה אותו בדיאטה נטולת מוצרי חלב, נטולת גלוטן ונטולת סויה. היא קראה ספרים על מגוון טיפולים התנהגותיים, בחרה מה שנראה לה והכשירה את עצמה, כי המשפחה לא יכלה להרשות לעצמה לשכור אנשי מקצוע. בסופו של דבר הצליחה סינתיה להרכיב תוכנית התנהגותית של 40 שעות שבועיות, בנוסף לחמש שעות שבועיות של טי
-
16/01/2016 | 11:23
3
8
 
להיות אוטיסט לשעבר
איש לא הצליח לברר מה קורה בתוך מוחו של אדם שהיה אוטיסט והחלים – האם, למשל, המוח שלו היה שונה מלכתחילה מזה של ילדים אוטיסטים אחרים, או שמא היה מוחו דומה אך השתנה בגלל הטיפול. ואולם מחקר חדש על פעוטות אוטיסטים מאת ג'רלדין דוסון מאוניברסיטת דיוק מגלה עד כמה ניתן לעצב את המוח האוטיסטי. מחקרים קודמים קבעו כי ילדים אוטיסטים מציגים יותר מעורבות מוחית כשהם מביטים בתמונות צבעוניות של צעצועים מאשר בתמונות צבעוניות של פנים נשיות – גם אם מדובר בתמונת אמו של הילד. ילדים בהתפתחות תקינה מציגים מצב הפוך, והחלקים במוחם שאחראים לשפה ולאינטראקציה חברתית מפותחים יותר מאלה של ילדים אוטיסטים.
דוסון תהתה אם הפניית תשומת לבם של ילדים אוטיסטים לקולות, מחוות והבעות פנים יכולה לשנות את ההתפתחות של מוחם. לכן, במחקר קליני רנדומלי שפורסם ב-2012 היא עקבה אחר שתי קבוצות של פעוטות אוטיסטים: האחת קיבלה 25 שעות שבועיות של טיפול התנהגותי שנועד לחזק מעורבות חברתית, והשנייה, קבוצת הביקורת, קיבלה טיפולים שונים שהיו זמינים בקהילה (חלקם התנהגותיים, חלקם לא). כעבור שנתיים הראו בדיקות אא"ג כי הפעילות המוחית בקבוצת הביקורת עדיין נטתה באופן מובהק לגירויים לא חברתיים, אך בדיקות האא"ג של הקבוצה שטופלה במעורבות חברתית היו כעת דומות לאלה של ילדים בהתפתחות תקינה. נראה היה שהמוח שלהם אכן השתנה. אף על פי שהילדים נותרו אוטיסטים, מנת המשכל שלהם עלתה אף היא, וחל גם שיפור בכישורי השפה שלהם, בכישורי המעורבות החברתית ובכישורים של חיי היומיום. לעומתם, הילדים מקבוצת הביקורת הציגו התקדמות פחותה באופן מובהק.
הקשר בין זה לבין אנשים המחלימים מאוטיזם אינו לגמרי ברור. אף על פי שמחקרים רבים מראים כי טיפול התנהגותי אינטנסיבי בשלב מוקדם מקל תסמינים אוטיסטיים באופן משמעותי, רוב הילדים שמקבלים טיפול כזה נותרים אוטיסטים – וגם בין אלה שאינם מקבלים טיפול כזה יש כאלה שחדלים להיות אוטיסטים. רק שניים מבין שמונת הילדים האוטיסטים לשעבר במחקרה של לורד קיבלו טיפול התנהגותי אינטנסיבי, מפני שבאותה עת טיפול כזה לא היה זמין במיוחד במקומות שבהם נערך המחקר, באילינוי ובצפון קרוליינה.
במחקר של פיין נמצאה סבירות גבוהה פי שניים לכך שילדים שכבר לא עמדו בהגדרות האבחון קיבלו טיפול התנהגותי, לעומת אלה שנותרו אוטיסטים; אותם ילדים גם התחילו בטיפול בגיל צעיר יותר וקיבלו יותר שעות טיפול בשבוע. ואולם כרבע מהאוטיסטים לשעבר במחקר של פיין לא קיבלו כל טיפול התנהגותי, בהם ילד בשם מאט טרמבליי. מאט, שאובחן כאוטיסט בגיל שנתיים, קיבל טיפול בקשיי שפה ודיבור, ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה עד גיל שבע או שמונה. אבל הוא לא קיבל טיפול התנהגותי, לדברי אמו, מפני שרופא הילדים מעולם לא הציע טיפול כזה ומוסדות החינוך בעיר מגוריהם בצפון מדינת ניו יורק לא סיפקו זאת.
 הדבר הראשון שהשתפר היה הדיבור של מאט, אך רבים מהסימנים המעידים על אוטיזם נותרו בעינם. הוא המשיך להיות כפייתי לדיוק וסדר. הוא שינן בעל פה את לוחות הזמנים ואת פגישותיהם של כל חמשת בני המשפחה וידע מי צריך להיות איפה ובאיזו שעה. “הוא אפילו חישב בדיוק מתי כל אחד מאיתנו צריך לצאת מהבית והיה מכריז, 'יש לנו שלוש דקות ליציאה'”, סיפרה אימו לורי.
היתרונות הקוגניטיביים וההתנהגותיים באו לידי ביטוי מאוחר יותר, אך למידת הכישורים החברתיים היתה תהליך ממושך ומפרך, כמו אצל רוב הילדים האוטיסטים. עד שנכנס לחטיבת הביניים וגם הרבה אחר כך נטה מאט לפלוט מפיו כל מה שעלה בראשו, ולקח לו זמן לרכוש את מיומנות השיחה. “אני זוכר שכשהייתי קטן היה לי קשה לבטא דברים", אמר. “ואני זוכר שזה היה מתסכל. היה לי קשה לגרום לפה שלי להקשיב למוח שלי. ואני זוכר שעד כיתה ו' לא ממש ידעתי איך להשתלב, איך ליצור קשר. פחדתי לדבר עם אנשים. הייתי משפיל את הראש כשהייתי עובר במסדרון בבית הספר, בדרך לכיתה או הביתה. לא הצלחתי להתחבר עם ילדים אחרים – או שאולי פשוט לא רציתי. אני מניח שזה היה קצת מכל דבר".
כעבור זמן מה התחיל מאט להבין סיטואציות חברתיות. “אני חושב שהייתי בכיתה ז' או ח' כשסוף סוף הבנתי שאני אמור לא לסטות מהנושא", אמר. “ושמתי לב שכשהתחלתי לנהוג כך, רכשתי יותר חברים. אני באמת לא יודע למה סוף סוף הבנתי את זה אז". בתום כיתה ח' אמר הרופא למאט שהוא כבר לא אוטיסט.
בימים אלה, מאט הוא איש שיחה, נער חביב ומצחיק, עומד להתחיל את שנתו האחרונה בתיכון. במהלך שנת הלימודים הוא מנגן בחצוצרה בלהקה ומשחק טניס בנבחרת בית הספר, עובד כקופאי, מנקה שולחנות ומחסנאי במאפיית "לחם פאנרה" כ-15-20 שעות בשבוע ועדיין מצליח להוציא ציונים טובים. הוא אוהב לבלות עם המשפחה ועם חברים. בחדר שלו, שעד גיל ההתבגרות היה נקי וערוך כמו למסדר המפקד, שורר עכשיו בלגן שלם – שינוי שאמו רואה אמנם כאות להתבגרות נורמלית של בן נוער, אם כי זה לאו דווקא השינוי שפיללה לו, היא מודה בחיוך.
מאט זוכר כמה דברים משנותיו בגן כילד אוטיסט, למשל שנהג להיחבט ולהתנדנד. הוא זוכר את הקיבעון שלו על אוטובוס ההסעה לבית הספר מסדרת "ליטל פיפל" של פישר פרייס ואת המיקוד הרגוע והעמוק שחש כשהסיע את הצעצוע ברחבי המטבח במשך שעות, מוריד את האנשים הקטנים ומפזר אותם על הרצפה ואז שב ואוסף אותם. הדים קלושים מימיו האוטיסטיים עדיין מלווים אותו. הוא סיפר שעדיין אינו יכול לסבול מגע של בגדים צמודים או נוקשים, לכן הוא מעדיף מכנסי טרנינג או דגמ"ח רפוי ולא ג'ינס. ואף על פי שהוא עצמו ליצן לא קטן, הוא מעיד על עצמו שלעתים הוא עדיין מתקשה להבין מתי מישהו אחר מתבדח. “אני חושבת שלעתים הוא עדיין מפרש דברים באופן מילולי יותר מאחרים", אומרת אמו, אחות במרפאת ילדים. “אולי זה מפני שהוא נאלץ ללמוד איך לקרוא רגשות, הבעות פנים וגינונים של אנשים אחרים, לעומת ילדים אחרים שפשוט יודעים, שלומדים את זה באופן אוטומטי".
כשמאט יושב לבדו וצופה במשחק מלהיב בטלוויזיה, לורי חולפת לידו לפעמים ורואה שהוא מנפנף בידיו. “זה נראה כמו שאריות של אוטיזם, כאלה שהוא שולט בהן בקלות", אמרה. מאוחר יותר סיפרתי על כך למאט ושאלתי אותו מה הרגיש כשנפנף את ידיו. הוא נדהם לשמוע את הערכתה של אמו. “וואו, חשבתי שהפסקתי לעשות את זה בגיל 13 או 14!” מאט התעקש על כך שאמו אינה מפרשת נכון את מחוותיו. “פשוט ככה אני מתלהב מספורט, ככה אני נכנס לזה, 'יש!' - כמו שכל אחד אחר היה מתלהב אם הקבוצה שלו היתה מבקיעה שער".
ריפוי או דיכוי?
יש כאלה המתנגדים לרעיון שהעלמת האוטיזם היא התוצאה המיטבית. “אוטיזם הוא לא מחלה שזקוקה למרפא", אומר ארי נאמן, נשיא רשת הייצוג העצמי האוטיסטית בארצות הברית, ארגון ארצי המנוהל על ידי בוגרים אוטיסטים ולמענם. לדבריו, חשוב לזכור כי התכונות הייחודיות של האוטיסטים, שאולי נראות מוזרות לכל השאר, הן בעלות ערך ומהוות חלק מזהותם. טמפל גרנדין, למשל, סופרת וחוקרת התנהגות בעלי חיים, זוקפת לזכות האוטיזם שלה את כישוריה הוויזואליים-מרחביים ואת יכולת המיקוד המצוינת בפרטים, שאפשרו לה לתכנן את מתקניה הנודעים לשחיטה הומנית של בעלי חיים.
נאמן ואחרים תומכים מאוד בטיפולים המשפרים את התקשורת ועוזרים לפתח כישורים קוגניטיביים, חברתיים וכישורי יומיום לתפקוד עצמאי. אך הם מתנגדים בתוקף להתמקדות בהעלמת האוטיזם בכלל. מדוע מחיקת האוטיזם היא תוצאה מיטבית יותר מלהיות אוטיסט שמתפקד באופן עצמאי, שיש לו חברים ועבודה והוא אדם שתורם לחברה? מדוע לנפנוף הידיים של מישהו או להיעדר קשר עין יש משקל רב יותר בתחשיב המיטבי מאשר העובדה שהוא יכול לכתוב תוכנה, לפתור בעיות מסובכות במתמטיקה או להלחין מוזיקה עוצרת נשימה? איזו הוכחה יש לכך שאלה שיוצאים מטווח ההגדרה האבחונית הם אנשים מצליחים או מאושרים יותר מאלה שנותרים אוטיסטים?
"אנחנו לא חושבים שאפשר לחווט מחדש את המוח ולשנות את האופן שבו אנו חושבים ומתקשרים עם העולם", אומר נאמן. “אבל גם אם דבר כזה היה אפשרי, אנחנו לא חושבים שזה יהיה אתי". הוא ואחרים טוענים שהאוטיזם דומה להומוסקסואליות או לאיטרות: שוני, אך לא פגם או תופעה פתולוגית. השקפה זו נוסחה היטב ב-1993, במילותיו הנודעות של ג'ים סינקלייר שכתב מכתב פתוח להוריהם של ילדים אוטיסטים, ובכך הניח את אבן היסוד למה שלימים יהפוך לתנועת המגוון הנוירולוגי. האוטיזם, כתב סינקלייר, “צובע כל חוויה, כל תחושה, תפיסה, מחשבה, רגש ומפגש, כל היבט של הקיום. אי אפשר להפריד את האוטיזם מהאדם – ואילו היה זה אפשרי, האדם שתותירו לא יהיה אותו אדם שעמו התחלתם... על כן, כשהורים אומרים, 'הלוואי שהילד שלי לא היה אוטיסט', מה שהם בעצם אומרים זה, 'הלוואי שהילד האוטיסט שלי לא היה קיים ובמקומו היה לי ילד אחר (לא אוטיסט)'... זה מה שאנחנו שומעים כשאתם מתפללים למרפא".
נאמן אומר שמאמצי החברה להשתיק אוטיזם מק
-
16/01/2016 | 11:24
2
12
 
הורים רבים ודאי מתפתים לחפש במחקרים החדשים רמזים נסתרים או נוסחה להתרת האוטיזם. אבל דרכו של האוטיזם עדיין אפופה תעלומות רבות, והחוקרים מבקשים מההורים בכל לשון של בקשה להתייחס לתוצאות בפרופורציה. “אני רואה הרבה הורים לילדים בני שנתיים", אומרת קתרין לורד, “ששמעו סיפורים על ילדים שהתגברו על אוטיזם, והם אומרים לנו, 'אני רוצה שהילד שלי יהיה אחד מאותם ילדים'”. היא מזכירה להם שרק אצל מיעוטם של הילדים נעלמים התסמינים, ומייעצת להורים להתמקד בסיוע לילדיהם למצות את הפוטנציאל שלהם באשר יהיה, במקום להרגיש ששום דבר פרט להחלמה לא יספק אותם. “כשאתה מתמקד יותר מדי ב'הבאה לשלמות', אתה עלול לפגוע בילד שלך. ילד רגיל נלחם בלחצים כאלה, אבל ילד אוטיסט עלול שלא להילחם. זה בסדר לקוות – זה טוב לקוות – אבל אל תתרכזו כל כך בתקווה הזאת עד שלא תראו את הילד שלפניכם".
אין ספק שחיפוש הדרך הטובה ביותר לגדל ילד אוטיסט – או אוטיסט לשעבר – הוא עניין מסובך. אצל ל' ובעלה זה היה כרוך בהחלטה לעבור דירה אחרי שב' יעבור התקדמות משמעותית. בקיץ שלאחר סיום הגן עברה המשפחה למחוז חינוך אחר. “עברנו כדי שאף אחד לא יידע, כדי שאנשים יקבלו אותו בראש פתוח", אמרה ל'. “אפילו לא סיפרנו למורים בבית הספר החדש". למעשה, ל' ובעלה אפילו לא סיפרו לב' על האוטיזם שלו עד שהיה בן 12 או 13. כשסיפרו לו, הוא היה בהלם – הוא לא פצה פה מרוב זעזוע. ל' אמרה ששאל, “למה אף פעם לא סיפרתם לי?” והיא אמרה לו, “לא חשבתי שאתה מוכן לשמוע את זה". “אני לא חושב שאני מוכן לשמוע את זה עכשיו", הוא ענה.

קתרין לורד
ב' כבר בראשית שנות ה-20 לחייו ולא מזמן סיים את לימודיו באוניברסיטה מובחרת. ל' אמרה שאף שהתמודד עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות ומפעם לפעם גם עם חרדה חברתית, היו לו ציונים טובים, הוא למד בחו"ל, רכש חברים טובים והיתה לו גם חברה. הוא סיים תואר בפסיכולוגיה, שבמהלכו התמקד בפוטנציאל שלה לחולל שינוי בחיי אנשים.
העבר של ב' הוא סוד שהוא ומשפחתו עדיין שומרים, אפילו מחברים קרובים. ל' פוחדת שאנשים יוטרדו מהמחשבה שב' היה פעם אוטיסט או שיחשבו שהמשפחה מפארת את עברו. ל' אומרת שהיא ובעלה לא מדברים על אוטיזם עם ב' כי הם חוששים להרגיז אותו – וזו הסיבה של' סירבה לשאול את ב' אם יסכים לדבר איתי ועמדה על כך שלא אשאל אותו בעצמי. אבל לפעמים ב' עצמו מעלה את הנושא בשיחות עם הוריו. לרוב הוא שואל איך התנהג כאוטיסט, אבל לאחרונה הוא שאל את אמו שאלה אחרת: זה היה נורא בשבילך? ל' אמרה שהיססה לרגע, ניסתה לחשוב איך לענות בכנות מבלי להרגיז אותו. “אמרתי לו שזה היה ממש ממש מפחיד. אבל התקופה הקשה היתה קצרה, כי הוא הגיב מהר מאוד ובצורה טובה מאוד מרגע שהבנו מה לעשות. אמרנו לו הרבה פעמים שמעטים הם האנשים שהשיגו תוצאה כזאת ושהוא אחד מבני המזל".
בנה של ג'קי, מתיו, בן 24 היום, לא ניהל את השיחה הזאת עם הוריו. לאמיתו של דבר, הוא כמעט לא מנהל שיחות בכלל. בבית שבו הוא מתגורר יחד עם קבוצת חוסים, ליד חוות סוסים בהרי ברקשייר, הצוות בדרך כלל יכול להבין את הקולות שהוא משמיע. לפעמים הוא מקליד רמזים באייפוד טאץ' שהוריו נתנו לו, כי פעם, מזמן, הוא למד לאיית את הדברים שחשובים לו. אבל רוב הזמן הוא נראה שקוע בחייו הפנימיים. הוא נרגע בעזרת שורת מטלות שהוא מבצע שם, בהן התפקיד השמור לו של הברשת הסוסים, אף על פי שהוא עושה זאת במשך כמה שניות בלבד לפני שהוא מתנתק. המטפלים לוקחים אותו כל יום לשחות בבריכה מקורה, שם הוא משמיע צווחות הנאה גבוהות ורמות. בערבים הוא מאושר לצפות בסרטי דיסני, מלווה את השירים בסלסולים חסרי פשר. המילים שהוא כן מבטא בבירור הן "אמא" ו"אבא".
הוריו מבקרים אצלו ברוב סופי השבוע. במהלך אותם ביקורים קורה שמתיו מתחיל להתנודד, מה שיכול להעיד על כך שהוא רוצה משהו שאין לו. במקרים כאלה ג'קי אומרת, “תראה לי" ונותנת לו את הסמארטפון שלה, ומתיו מקליד את המילים. היא הראתה לי כמה מההודעות האחרונות שלו: “לאכול צהריים. נגיסי עוף. צ'יפס. קטשופ. בראוני. גלידה. עוגיות". וגם "פיטר פן. לצפות בקלטת". כדי לתקשר איתה, הוא לא מבקש את הטלפון שלה, לא מצביע עליו, לא מושיט יד לעברו ולא מחקה פעולת הקלדה. נראה שאינו מבין שאלה הדרכים לבטא את רצונותיו, למרות 20 שנות מאמץ ללמד אותו לעשות זאת.
המחשבה על כך שמתיו לא יחלים כבר לא מייסרת את ג'קי. “בשלב מסוים", אמרה, “הבנתי שהוא לעולם לא יהיה נורמלי. הוא נורמלי על פי דרכו. והבנתי שהאוטיזם של מתיו הוא לא האויב; זה מה שהוא. נאלצתי להשלים עם זה. אם מתיו היה נותר אומלל, הייתי ממשיכה להילחם. אבל הוא מאושר. האמת, הוא יותר מאושר מהרבה ילדים בהתפתחות תקינה בגילו. ואנחנו שואבים ממנו המון שמחה. הוא מאוד אוהב להתחבק. הוא מנשק אותנו בלי סוף. אני רואה בזה ניצחון".
תודה
16/01/2016 | 14:17
1
23
יצאתי על האופניים להנות מהשמש...מומלץ לפני שמגיע האובך עוד יומיים.
כיף להיות בחוץ בלי החום הנוראי ששורר פה בחלק גדול של השנה.
 
בכל מקרה, הפסקה האחרונה די מסכמת את העניין. לעזור לילד להתפתח זה מצויין ועוזר בהרבה מקרים, אבל חשוב *מאוד* לזכור שזו לא שפעת...זה הבן אדם והוא לא תמיד יהפוך לצפרדע אחרי טיפול X.
נכון.
16/01/2016 | 14:21
16
להבין שזו לא מחלה זה מאוד חשוב, לפי דעתי צריך לתת לילד להתפתח בעצמו לי טיפולים לא עזרו והייתי בכולם ובאופן מאוד אנטיסיבי סתם הרס אותי אז אני מצביע על הניסיון שלי..
הנה דוגמא
16/01/2016 | 18:03
5
35
לכאלה שהיו בעלי תפקוד הרבה יותר נמוך משל אחי - והיום מתפקדים טוב ממנו ללא כל השוואה, בזמן שהוא גמור לגמרי.

אז האם שווה "לעזוב אותם כמו שהם", כדי שיגיעו למצב המזעזע של אחי, או לעשות את הפשע הנוראי מכל ולהשתמש במילים "שיפור", "טיפול" - תוך כדי קידום הילד למצב שהוא גיק מתפקד, פעיל, תורם לעצמו ועוד...
אני לא בטוח עד כמה טיפול יעזור לו...
16/01/2016 | 18:28
2
20
אני חושב שיכול להיות שכן יעזור ואולי לא - השאלה אם זה שווה זו שאלה אישית, אני יודע על מקרים למשל אני שום טיפול לא עזר, ואני נחשב למקרה אבוד לגמרי - אני לא יודע אם אחיך אותו הדבר, והמשמעות של " תורם לעצמו" היא אישית מה שלך נראה כתרומה לא חייב להראות לאחרים כתרומה אפיו שיש מכנה משותף, צריך לדעת מה מתאים לו ולאנשים במצבו. אני נגד השיטה הטיפולית לגמרי, יש דברים שכן טובים כמו ריכבה על סוסים, טיפול במים, דברים כאלו זה כן טוב ואני אהבתי את זה אבל הוא גדול מידי, אני חושב שהמצב אצלכם מורכב ודורש חשיבה לעומק, על גבי פורום לא ניתן לעזור לך באמת.
תרומה לעצמו...
16/01/2016 | 18:33
1
22
מתכוונת למשהו שהוא עושה למען עצמו וכשאתה רואה את בריאותו משתפרת...

בניגוד למצב הרסני, שבו אתה גם יכול לראות הדרדרות ממשית בכל המישורים.

קשה לפספס את זה, אפילו אם אתה לא מאוד רגיש.
אז למה הוא לא פועל כך?
16/01/2016 | 18:39
8
כי כנראה הוא לא רואה את זה כך : אפילו שכל בר דעת יבין שהמצב לא טוב אז כנראה הוא כרגע לא בר דעת .מה עושים? מנסים לטפל. כי הוא לא מבין שיש לו בעיה, ואני כן מבין אבל שהייתי פסיכוטי גם אני לא הבנתי שאש יכולה להרוג אותי כי חשבתי שאני בן אלמוות ונסיתי לשרוף את עצמי. אז אישפזו אותי, כי לא הבנתי כי הייתי משוגע כלומר לא מבין בין טוב לרע מה מתבקש? שלא שלטתי בעצמו כמו אחיך נטקסים והשטויות... זה קל להבין קשה לבצע..
אני חושב שזה מאוד תלוי בסביבה
16/01/2016 | 19:38
1
17
מה שחשוב להבין קודם כל זה ש*לא כולם נולדים שווים*. כמו במחקרים, יש כאלו שישתנו עם עזרה\טיפול, יש כאלו שלא - וזו אפשרות שהורה חייב לקבל.
 
אחרי זה, אפשר לגשת לילד עם עיניים פקוחות, ולנסות לראות למה הוא מגיב, למה לא, ואיזה טיפולים יכולים לעזור לו לתקשר עם הסביבה (והאם הוא רוצה).
לגבי אחיך - כל שיפור הרי מתחיל בהורים שבאמת מנסים למצוא מה טוב לילד שלהם.
שימי לב! הם לא מנסים בכוח לשנות אותו מ-X ל-Y, כמו רובוט שצריך תכנות מחדש, אלא לתת כלים ולמצוא את הדרך לתקשורת ועשייה.
אם הוריך ממילא חיים בפנטזיה, אני לא רואה דרך החוצה. בגלל זה אמרתי עוד מקודם שבמצב זה עדיף לאחיך לצאת מהבית בצורה כלשהי - למקום שאולי יעזור לו יותר. כרגע זה רק נשמע שהוא מובל לעתיד הרסני.
אני מסכים איתך הוא צריך לצאת מהבית...
16/01/2016 | 19:46
5
תודה רבה ארנה.
16/01/2016 | 11:35
13
אני אשמח שתביע את דעתך אני גם יביע קראתי חלק לא הכל ( חוסר ריכוז משווע).
תגובה של מישהו שם
16/01/2016 | 11:38
9
37
שימו לב לציטוט הבא
" “אני מתגעגע להתרגשות", אמר. “כשהייתי קטן, לעתים די קרובות הייתי הכי מאושר שאפשר להיות. זו היתה שמחה מוחלטת, הריגוש הזה שרץ לך בכל הגוף, ואתה לא יכול לעצור אותו. זה נעלם כשאחותי התחילה להקניט אותי והבנתי שהנפנוף הוא דבר לא מקובל. האזנה למוזיקה ממש טובה היא בעיקר מה שגורם לי לחוש את אותה שמחה היום. אני עדיין מרגיש את זה בכל הגוף, אבל לא מגיב לזה בצורה מוחצנת כמו פעם"." אם זה לא אוטיסט שלמד להסתיר את עצמו תחת מעטה נורמטיבי אני לא יודע מה כן
 
 
ותגובה לתגובה
 
העיקר שהסביבה והמשפחה לא צריכה להתמודד עם אנשים שמביכים אותה כי הם מוזרים ויוצאים מהשיגרה,
שזו אגב הסיבה שאוטיסטים נחנקים לחוסר תפקוד,
כי ילד שצריך לגדול בתנאים שבהם ברור לו רגשית ונפשית ופיזית שעצם מהותו והוויתו וזהותו הם בושה וכלימה והפרעה נוראית לאנשים שבהם הוא תלוי ואותם הוא אוהב ברור שיעשה את הכל על מנת לרצוח את עצמו
הנרקסיזם האטום והכחני של הסביבה הנורמטיבית הוא שהופך את היצורים הכי מופלאים בעולם לנכים ומשותקים לנצח
והחברה מפסידה אפשרויות מדהימות 
והפרט מפסיד את חייו שהופכים לגהנום אין סופי
 
האלימות הנורמטיבית,
שנובעת מחרדה אין סופית מכל סימן של סימן של סימן לחריגה ולו הכי זעירה מהקצב והכיוון של העדר, מכל שונות של מבט, של תנועה, של נוכחות, של נראות, 
משמידה יותר אנשים,
ובצורה הרבה יותר מזוויעה,
ממפעלי ההשמדה של הנאצים.

וזה נורא במיוחד כי ההשמדה וההכחדה ממוקדות בדיוק בכל מה שחופשי ואוהב ועמוק ורגיש ועדין ויצירתי,
הנורמטיביות היא רעל ממוקד בריפוי החברה והפרט מהסיכוי לאהבה ולקיום משמעותי.
 
היא נצחון הנרקסיזם השחצני על יופי עמוק ומשמעותי,
נצחון האגואיזם על הנטיה המולדת של חלק מהאנשים לראיה עמוקה ורחבה יותר ממה שנתפש בטעות כאינטרס אישי ואנושי.
 
 
ישר כוח. תגובה לעניין.
16/01/2016 | 11:43
8
25
כואב לקורא אותו : אני גם אוהב לנפוף בידים או לדבר לעצמי - למזלי הורי נותנים לי די יד חופשית ומבחינה זו הם מעולים, אבל מה הוא מתאר זו ממש התעללות ואילוף בצורה הכי אכזרית שיש. וזה נכון שיש השפעה מצד המשפחתי מאוד נכון, החברה הנורמטיבית הדורסנית לא מוכנה לראות ולו לשנייה אדם שונה ממני והיא תעשה הכל כדי למרוס אותו או להתאים אותו לתבנית המקובלת ואם לא : הם ישתגעו עד שזה יקרה, הפתרון הוא לבורח אבל הנורנאצים נמצאים בכל מקום ואוטיסיט לא מסוגל להתמודד מולם ואז הוא נהיה אלים, ונהיה בתוך עצמו ואז עוד מכות ועוד חבטות והוא משתגע לגמרי כמו שתאירה פה החברה וזה לא רק הוא אלא כל אוטיסט וכל אדם רגיש באשר יש  בו רגש...
לא נראה לי שהאחות רצתה לרמוס אותו (אומנם לא ראיתי אותה)
16/01/2016 | 18:27
7
30
את כולם רומסים כל הזמן, בעיקר את הרגישים...


אבל בדוגמא האחרונה - לא נראה לי שאחותו העירה לו על נפנופי ידיים כדי לרמוס אותו. היא כנראה עשתה את מה שהיא יכולה כדי לנסות להגן על עצמה. אין לכם מושג מה זה לחיות כאחות לאוטיסט - כאשר כל הילדים בחוץ מתעללים בו עקב התנהגותו והרבה, גם בבית הספר - מתעללים בך כי יש לך אח כזה וכזה...
וכולם גם מתעמרים במשפחתך...

בנוסף להכל, את לא יודעת אם בכלל תקומי בבוקר, שכן האח עשוי להחליט שמתחשק לו להצית את החדר של האחיות שלו, או את המרפסת וכו'...
או שמתחשק לו לעשות דברים יותר סוטים מזה.


אז יופי שהוא מרגיש צמרמורת של התרגשות בכל הגוף, אבל גם לאחותו מגיעה התרגשות או טיפת חיות מהשקט והשלווה שהיו יכולים להיות בחיים האלו. כנראה שזו הבקשה הכי מפלצתית.

אז היא העירה לו על נפנוף. אם הוא היה זורק עליה כסאות - זה נחשב להתנהגות מיוחדת שיש להתחשב בה, אבל אם היא מעירה לו על כך שהוא משמיע רעשים מעצבנים בלי סוף, אז היא כבר מכשפה...
היא הרי קטנה ממנו...ולכן הוא החוליה החלשה.

אם זה היה הפוך, הוא בטח היה מכה אותה למוות :/


ויש הבדל גדול בין הורים שמקדמים את הילד לבין הורים שמנסים להפוך את הילד ל"לא אוטיסט" (רוב ההורים יודעים היום שזה לא באמת אפשרי להוציא ממישהו את כל הנטיות האוטיסטיות שלו).

גם את הנ"ט - כולם מנסים לשנות...וזה מבלי להפוך אותם ל"לא נ"ט".

כולם מנסים לשנות (לרוב בדרכים הכי שטחיות ונחותות, עדיין) את כולם ואת הכל כל הזמן. הם חושבים שזה משפר את הקיום איכשהו.
אז הייתה לך ילדות קשה גם לי.
16/01/2016 | 18:36
2
12
אח שלי יכול להזדהות איתך לגמרי - הוא תמיד אמר שאני ממזר שלא שייך למשפחה והרסתי להורים את החיים ולמה אני לא מת כבר ( כן הוא אומר שהוא מחכה שאני ימות). אז מה אני יבוא ויגיד לו? : אם לאחים כמהו, וגם אני ניסתי להצית את הבית, ואני שברתי לאחי את הראש כמה פעמים, והוא קיבל מכות רצח זה נכון. וגם אחי כמוך היה מת שהיה
 
לו אח רגיל, נורמטיבי ושמח. אבל לא היה לו ולא היה לו אז הוא ניתק קשר - כנראה הוא חזק ממך ויכול לעשות ככה. אף אחד לא אמר לך פה שאוטיסטים לא אלימי,ם לא נבלים ולא עושים המון רע להפך .אני מצביע פה ובמשך למעלה משנה וחצי כמה רע אוטיסט יכול להיות וזה אני. אז כן אני יכול להבים גם את אחיך ולא רק אותך. וככה גם ארנה. אנחנו מבינים אותו גם כי גם לו רע. ואחרון : הילד לא צריך לשנות את עצמו, הנורמה צריכה ללמוד לקבל אותו עם כל מורכבתו, זו בעיה שהגזענים לא מסוגלים להבין, שהשנוי יובל לסבל כמו שמתואר בכתבה, רוב האוטיסטים לא באמת כמו אחיך, אני מכיר אוטיסטים רובם הם אלו שנפגעים אבל באמת, אז מה אני אגיד לך אם להתאים את הילד לחברה או " לעזור" לו זה הדרך? לא יודע לא נראה לי בכלל.
אני מאוד מקווה שאתם מבינים אותו...
16/01/2016 | 18:40
1
67
מאוד מקווה שאתם מבינים את אחי. הרי המטרה שלי היא אולי להבין אותו יותר - דרככם.


מצד שני, יש אולי איזו תחושה שבאופן אוטומתי - תזדהו יותר עם הצד האוטיסטי,  גם אם הוא הצד הפחות רגיש וסובל (במקרה שלי אחי אני דיי בטוחה שהוא סובל למוות, למרות שאחרים אומרים לי שזה בטח לא כמו שאני מדמיינת).
אני מבין גם אותך (ורגיש בטח אני לא להפך).
16/01/2016 | 18:42
10
אני לא שופט לטובת אחיך כי הוא אוטיסט - אם הייתי לא מזדהה איתו הייתי זורק הכל לפח. אבל אני מבין גם את הצד שלו. אני חושב שאין באמת עזרה שתבלי על גבי הפורום שבאמת תעזור את צריכה לדבר עם אדם הרבה מאוד זמן, לאורך, לקבל כל פרט ופרט, שיחות ,תמיכה מה לא. גור הציע לדבר איתו, אני הצעתי, זו החלטה שלך.
הצורך של הסביבה והמשפחה בלהיראות נפלא רומס את האוטיסט
16/01/2016 | 19:07
3
25
נכון שאין כוונה לרמוס אותו,
הכוונה היא להימנע ממבוכה ושיצביעו עליו ועלייך כי הרי אין דבר נורא מזה למי שכל מה שהכי חשוב לו בחיים זה להיות הכי מקובל ופופולרי,
אלא שמה לעשות שהתוצאה של הנרקסיזם המטורף הזה היא הכחדה רצחנית לחלוטין של כל מה שהאוטיסט זקוק לו בשביל להתפתח לאדם המדהים שהוא,
ואז מקבלים את שברי הכלים שאת מכירה,
או אנשים שהרגו את עצמם מבפנים וחיים כמו זומבים מאושרים
 
לקדם לא תמיד זהה לרדיפה העיוורת והאטומה של הסביבה הנורמטיבית אחרי מה שמוגדר כהצלחה 
אוטיסטים יכולים וצריכים להתקדם אחרת
וזה בדיוק מה שלא מובן,
לא לך ולא לאף אחד אחר
 
ו אנשים שהרגו את עצמם מבפנים וחיים כמו זומבים מאושרים
16/01/2016 | 19:09
13
אמת ויצב : למזלי אני לא נסיתי מש להשתנות אבל לפני שנתיים חשבתי לוותר ללכת ללמוד, להתחתן וכו לא הצליח אז הבנתי שבחיים זה לא יקרה. ואחרון אני לא מסכים איתך שזה לא מובן לאף אחד. עובדה זה מובן לך וגם לי אבל יש מעטים שמבינים ובזה אתה צודק.
אוטיסטים יכולים וצריכים להתקדם אחרת
16/01/2016 | 19:45
1
31
אבל השאלה היא איך.

ממה שקיים כרגע - עדיפים ההורים שמקדמים את הילד ככל יכולתם, מאשר אלה שמכחישים את היותו אוטיסט.

אתה לא חושב  ?
אני מסכים איתך.
16/01/2016 | 19:53
13
הם צריכים להודות שהוא אוטיסט זה חלק מהדרך לטעמי והדרך עוד ארוכה..
שרשור הרצאות באומנות.
16/01/2016 | 15:35
2
25
היי : ארנה דיבר פה על כך שיש גישות שמפתחות גישות אחרות ,אז הנה הרצאה של מיכל נאמן שהיא אמינית מהזרם הפוסט מודרני אני אשמח לדעת מה אתם חושבים על סגנון אומנות שכזה כל אומנות מודרנית והתפתחות, אשמח לשמוע את דעתך ארנה. דעתי חלוקה כמו בשירה/וספרות אני מעדיף אומנות מודרנית אבל פופ
 
ארט אלא סראוליזם ודברים כאלו לא יותר מידי מוגזם... אבל אומנות עתיקה אני לא מאוד אוהב כמו ביווין או ברנסאנס אני מתחבר יותר לואן גוך או לציירים כמו דגה או סלבדור דאלי שהוא אוהב או או יותר אוהב ומחובר פרנסיס ביקון שתאיר את הסבל האנושי והכעיור בצורה מאוד מרשימה.  ומה דעתכם על אוטיזם ואומנות בקהילה
 
שלנו יש הרבה יוצרים מוכשרים, וגאונים בציור ( גם אני כמו שאמרתי המון פעמים הייתי מוכשר מאוד ונחשבתי " לילד פלא" ) אבל מעניין לדעת איך אומנות מתקשרת לאוטיזם בעיניי זה בגלל שאוטיסטים רואים עולם בצורה וזאולית ובתמנות הם נגישים יותר לאוממנות שהיא הבעה ללא מילים, ללא פוזה או משחק אלא על ידי צבע ודמיון.  אחר כך אני אולי אחפש מידע גם על שירה ועל אוטיזם דווקא פה אני לא מוצא קשר, או משוררים אוטיסטים רבים. אבל אולי יש ואני לא מכיר...
 
והנה הרצאה ויעלו בהשך עוד :.
הנה אוטיסט צייר מוכשר מאד.
16/01/2016 | 16:39
1
13
תראו את היכולת לזכור כל כך הרבה פרטים, זה מדהים את הכל הוא זוכר בפעם אחת, מופלא מזכיר לי את טאמט רק עם תמונות.
 
הנה סרט תעודי מלא בבקשה.
16/01/2016 | 16:40
12
הורים גרושים לילד אוטיסט
14/01/2016 | 15:51
3
64
אשמח לעזרתכם
האם יש פה הורים גרושים ? אם כן שאלה קצרה , מי מקבל את הגימלה?
שואלת בעקבות תביעה שקיבלתי מהגרוש ואני בשוק, צריכה לקחת עורך דין להגן על עצמי
 
הקיצבה ניתנת לילד, היא שלו
15/01/2016 | 08:59
2
53
ההורה שרוב הוצאות הילד עליו, הוא זה שצריך לקבל אותה עבורו.
ברור שזה של הילד
15/01/2016 | 10:59
1
44
השאלה היא לאיזה חשבון זה ייכנס, האם לגיטימי שהאב שהוא לא המשמורן יבקש שייכנס אליו לחשבון או לחשבון משותף
אני לא משפטנית, אבל למיטב הבנתי
16/01/2016 | 14:26
34
זה אמור להכנס לחשבונו של ההורה המשמורן שעליו, מן הסתם, רוב הוצאות הילד.
אפשר להיות נגד הממסד הפסיכיאטרי ונגד כפייה של "נורמה"...
15/01/2016 | 16:13
3
51
...מבלי לדמיין לעצמי שכל העולם אשם ורק אני בסדר, ומבלי לאבד צלם אנוש.
 
זה כל מה שרציתי להגיד.
 
שבת שלום לכולם.
(ועוד רגע יבואו כל הקיצוניים להתנפל עליי. בעוד 5, 4, 3, 2, 1...)
 
 
אפשר לצועק שאונסים אותך ומותר לקלל
15/01/2016 | 16:47
31
שרוצחים אותך אחרת אתה נותן לכל מיני אנסים וחרות לפגוע בך, מותר לצועק שכואב לך בכל הכוח. ובכל השיטות, זה עבד בעבר ויעבוד עכשיו,תהיה מהפכה  גם היא לא תופיע עכשיו. אבל גור לחייך לכולם זה לא הפתרון, ולומר - שהנ"ט הם לא רוצחים אותנו זה לא טוב. הכי טוב זה לבכות כמה שיותר, ולנבוח כמה שיותר הכל כדי שישנו את הגישה המחורבנת הזו. ככה זו עובד.
והנה קיבלת מה שאתה רוצה מרוצה?
15/01/2016 | 16:47
1
24
הנה יחס ולא מארנה אלא ממני - אני לא יקלל אותך  כמהו עדיין לא הגעת למצב שאת על מדיום קללות אצלי.. אבל אולי זה יגע..
ואני יודע לקלל הרבה אבל הרבה יותר טוב ממנו לדעתי.
15/01/2016 | 16:51
23
לפחות לפי מה שראיתי עד כה, אבל לא בא לי זה יוצא אותי חסר צלם אנוש, וחרא ופיפי.. ואני יצתרך לשטוף ידים ולנקות אחרי אז חבל..
סוף סוף אנשים מתחילים להבין כמה סימטריה זה דפוק
14/01/2016 | 17:43
54
223
"..מה שמאפיין את חולי הסימטריה, אם כן, זה ויתור על שיפוט ערכי־מוסרי והיאחזות בתצורות גיאומטריות של שוויון"

סתם, זה נכתב בעיתון, ההקשר לא חשוב, אבל כמו שכתבתי כאן המון פעמים אז גם כאן, כל נסיון לעיסוק מהותי ועמוק במורכבות הקיום והזהות האוטיסטית, ובכלל, נתקל כל הזמן במחסום...
המשך>>
"..מה שמאפיין את חולי הסימטריה, אם כן, זה ויתור על שיפוט ערכי־מוסרי והיאחזות בתצורות גיאומטריות של שוויון"

סתם, זה נכתב בעיתון, ההקשר לא חשוב, אבל כמו שכתבתי כאן המון פעמים אז גם כאן, כל נסיון לעיסוק מהותי ועמוק במורכבות הקיום והזהות האוטיסטית, ובכלל, נתקל כל הזמן במחסום של סימטריה שטחית ורדודה, אלימה, משתיקה.

ממש שימח אותי שסוף סוף אנשים מתחילים להבין עד כמה סימטריה יכולה להיות הכי בעייתית,
עד כמה היא הרבה יותר מורכבת ותלויה בהקשר מהפרשנות הקיטש ית שחונקת גם את הנסיון לברר ולדבר בפורום הזה
 
 
"
אבל כדי להצטרף לכוח החולה הסימטרי מדחיק מעל עצמו את העובדה שבמציאות לא סימטרית אין מקום לסימטריה; שבמציאות שכל ההוויה שלה היא שימור העיוות והעוול – החתירה לסימטריה היא שיתוף פעולה עם העוול והעיוות; שבמציאות לא סימטרית, גם היחס התקשורתי, התרבותי והכלכלי צריך להיות לא סימטרי. הסימטריה של החולה הסימטרי היא למעשה היפוך של המושג שוויון.
 
אחד המאפיינים המרכזיים של החולה הסימטרי הוא דבקות בעקרונות טכנוקרטיים צרים כמו "מקצוענות". 
"
מה הופך בן אדם לרוצח או לפסיכופת?
15/01/2016 | 11:17
4
71
כמה פעמים שמעתי את הזוג מילים האלו מעל ראשי " אתה פסיכופת" זה פעם היה די מגניב אותי בעיקר שהייתי נער מושפע וטיפש שחיי בשכונות וחושב על שטויות, היום אני מאוד נרתע מזה ,הייתה לי שיחה עם בחורה שטענה שאני פסיכופת או לפחות נשמע ככה. זה מאוד השפיע עלי. האם אני נשמע פסיכופת? מה הופך אותי לכזה? ולמה זה נאמר ממנה שאני עוד באתי ועזרתי לה?  זה די פגע בי אולי גם בי יש רגשות. אני חושב שכל בני האדם הם פסיכופתים במידה כזו או אחרת אני פסיכופת זה ברור. אבל אני חושב שיש פה מה שהוא מעבר לנתפס, לקייים יש דבר שצריך לברר ולחקור, למה אני כה סגור וכה נוקשה אבל לעתים קרבות גם מאוד רגיש ופתוח. מי שהיא פה אמרה שהיו מעייפים כל אדם שכותב כמוני, ומתאר את מה שתארתי - אני חושב שהיא צודקת לגמרי וזה לא מחמיא לי איני רוצה שירחמו עלי או התיחסו עלי שונה, אני חושב שאני די חולה אולי חולה הרבה, אבל יש סיכוי להשתקם אני מאמין שיש לי סיכוי לצאת מהרצחנות שבי, אני מאמין שאולי יש בי גם נקודות של אור. אני חושב שאולי אני ישתנה לא בטוח, כי שנוי הוא דבר מסיבי וקשה דורש המון מאמץ מכל הבחינות. אבל מעניין לדעת האם מרחמים עלי ובו זמנית שונאים אותי וכועסים עלי? כמו שאמרה לי הדודה שהיא קוראת אותי צוחקת נגעלת, כועסת ,ואוהבת זה מוזר כל התחושות האל מה דעתכם על הרב כווניות הזו?
אגב אני חושב שנהפכתי לכזה כי זיינו אותי שהייתי ילד.
15/01/2016 | 11:41
3
29
גם ככה טענו המטפלים שלי, שבגלל שזיינו אותי שהייתי ילד וכל מה שעברתי נדפק לי המוח ונהייתי כזה אלים שמתעסק באהבה/שנאה, אני לא יודע אם זה נכון, אבל אני בהחלט מתעסק באהבה/שנאה, כנראה זה קשור לזה מי יודע?
משעמם..................
15/01/2016 | 12:26
2
20
משעמם אחושליונג אני כבר לא מצליח למצוא לעצמי תעסוקה בכלל, מרוב שעמום. איזה חרא זה שאני רק משתעממם כל הזמ,ן ומחפש רק לדבר נהייתי חופר לגמרי.............. כנראה זה הבדידות. אבל לא יודע מה קורה לי פעם לא הייתי חפרן כזה לא הייתי אוהב לדבר, היום אני רק מחפש לקשקש כמו זקנה זונה... הדרדרתי אבל ארנה אומרים שהדרדרות זה גם חלק מהתפחות אז אולי אני ירחף למעלה שוב....
אם הייתי פוגש את דה וינצי הייתי עושה בו כאלו מעשים.
15/01/2016 | 13:09
1
24
ואני לא הומו אבל מרוב שאני אוהב אותו הייתי עושה בו כאלו מעשים ומזיין אותו כמו שהמרקיז דה סאד לא היה מסוגל לדמיין אפילו הסוטה הזה, איזו אהבה !!!!!!!!!!!!!!! רהבה שלי הואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא.
תשמעו.
15/01/2016 | 13:45
21
 
איזה מרגש וכואב אין על היהודים, והבחורה הזו יודעת לשיר אחושרמוטה...... איזה קול.
אפשרות לביטול אבחון על הספקטרום
12/01/2016 | 09:27
169
316
ברגע שילד אובחן על הספקטרום - כדי לקבל זכויות שילוב או חינוך מיוחד וכו'
במידה והילד משתפר, האם אפשר אחרי מס שנים לקבל אבחון נוסף שהילד  לא על הספקטרום?
אם כן, איך? מה המשמעות? האם כדאי או ימשיך להופיע ברישומים לנצח בכל מקרה?
 
מי יכול לראות...
המשך>>
ברגע שילד אובחן על הספקטרום - כדי לקבל זכויות שילוב או חינוך מיוחד וכו'
במידה והילד משתפר, האם אפשר אחרי מס שנים לקבל אבחון נוסף שהילד  לא על הספקטרום?
אם כן, איך? מה המשמעות? האם כדאי או ימשיך להופיע ברישומים לנצח בכל מקרה?
 
מי יכול לראות את האבחון ללא העברת הסכם סודיות חוץ מקופ"ח, משרד החינוך, ביטוח לאומי ,והצבא?
במידה ופסיכיאטר משנה אבחון, האם אפשר למחוק האבחון מתיקי המוסדים האלו?
מי מכיר את כל החוקים? למי אפשר לפנות ליעוץ?
כתיבת הדרך בתרגיל חשבון
13/01/2016 | 20:59
25
79
שלום,
הבן שלי בכיתה ו' וחזר היום עם מבחן בחשבון בו הורידו לו נקודות על כך שלא כתב את הדרך אלא רק את התוצאה.
לדעתי זה לא הוגן ולא מותאם לדרך החשיבה שלו.
האם נתקלתם בזה? מה דעתכם?

קרן
נתקלתי בזה הרבה וזה באמת לא הוגן ולא מותאם לדרך החשיבה שלו
13/01/2016 | 21:29
1
45
וחבל,
וגם זה אחד המקרים הברורים שבהם מסתבר שפוסלים אוטיסטים רק בגלל שהם חושבים בצורה אחרת,
וזה דפוק גם בגלל שלא פעם הדרך האוטיסטית היא הרבה יותר מהירה ויצירתית ונוגעת בצדדים מאוד מעניינים שעדיין לא מובנים מספיק של המטמטיקה והמחשבה האנושית,
אבל שוב מסתבר שכל מה ששונה פסול,
ואת זה אנחנו אמורים לאכול ממי שמתיימרים ללמד אותנו.
 
אגב
כשהשתחררתי מהכלא שנקרא בטעות בית ספר אז במקומות העבודה אף אחד לא שאל אותי איך אני יודע תוך שניה מה שלאחרים לוקח המון זמן לפתור,
לאוטיסטים מטבעם יש נגישות לאלגוריתמים שונים ולא פעם הם יכולים לפתור בעיות לא דרך הפרוצדורה המוסכמת אלא בצורה מאוד יצירתית
 
יש סרט על דניאל טאמט שבה מתמטיקאים מנסים להבין איך הוא מגיע לתשובות וגם הם טוענים שבעצם דרך הצורה המוזרה שבה הוא חושב אפשר להבין עד כמה מתמטיקה היא חלק טבעי מהחוש האנושי
ואצל אוטיסטים ההיבט המחקרי והמדעי הוא באמת לגמרי רגשי ואינטואטיבי ולכן הם יכולים להגיע בשניה לתוצאה
מאותה סיבה הם גם חוקרים כל הזמן את העולם כמובן מאליו ולא רק בבית ספר
גם אני הייתי ככה.
14/01/2016 | 22:53
15
הייתי פותר תרגלים ( כפל  של 6/8 ספרות תוך שניות או מחשב כל מיני שטח ודברים כאלו) בדומה לטמט אני לא זוכר איך עשיתי את ז,ה אבל אני יודע שלא ידעתי להסביר איך אני עושה את זה מה שטמט יודע, אני פשוט ידעתי זה הכל, הייתי רואה את התשובה מול עיניי.
 
כמו עם אינפי בבית ספר שהביאו לנו תרגילים אחרי שראו שאני מתקדם ופתרתי ככה במהירות ואף אחד לא הבין איך, גם אז לא ידעתי להסביר פשוט זה קפץ לי בראש, כמו שאתה מסביר עם התזרים שאתה רואה בתוכנות, אני חושב כמוך שזה מתוך הנשמ,ה מתוך הרגש ולכן קשה לאוטיסט לענות באופן המקוב,ל ככה גם עם דיבור וכל דבר...
זה הוגן לחלוטין, ומיועד למנוע העתקות
13/01/2016 | 22:05
10
44
וגם לתת ניקוד על הדרך ולא רק על התשובה.
כך אם הא במקרה ניחש את הפתרון זה לא ייחשב לו, ואם הוא פתר נכון אבל עשה טעות חישוב (כמו שאני תמיד הייתי עושה) הוא יקבל כמעט את כל הניקוד.
 
 
את מתעלמת מהעובדה שאוטיסטים חושבים אחרת
14/01/2016 | 07:14
3
46
שהדרך שלהם למטרה עשויה להיות בהרבה מקרים שונה ולא פעם גם הרבה יותר מקורית וחדשנית ולכן לא מקובלת וקשה מאוד להסבר.
 
ומה שאת אומרת מעיק ומעצבן מאוד כי דווקא אוטיסטים הכי לא נוטים לשקר ולהעתיק ולגנוב ושוב ושוב דווקא בהם חושדים לשווא רק כי הם מוכשרים לעשות דברים לא כמקובל
 
 
הוא לא במקרה ניחש את הפתרון, צריך להכיר אוטיזם ואוטיסטים על מנת להבין עד כמה הדרך היחודית שבה הם פותרים דברים היא מהותית 
 
 
למשל
במקום שבו את תלכי על הפרוצדורה המסורתית והמוסכמת, על אלגוריתם סריאלי, אני אגזור את התשובה מהתבנית שנוצרת משכבות שמונחות אחת על השניה,
בגלל זה אומרים שאוטיסטים חושבים "בתמונות"
כי חלק מהאוטיזם, וחלק מהותי, זה חיבור שונה מהממוצע בין החושי למופשט.
 
והתוצאה שאוטיסטים לפעמים יודעים מייד מה שאת יכולה לדעת רק אחרי שתלכי בדרך הארוכה והמוסכמת
בנוסף
תפישה כזאת גם לא פעם היא הרבה יותר עמוקה וחוקרת וקרובה למהות הדברים באוד שדבקות באלגוריתם מוסכם לא דורשת יותר מתרגול או אילוף ולא ממש פותחת אפשרות להבנת המהות
 
גם בגלל זה אני חושב שעדיף שאוטיסטים ילמדו לבד עם עצמם
 
 
יש פה ושם מורים שמבינים ומכבדים את זה
14/01/2016 | 08:57
1
15
וכדי לא להיות תלוי ב'נפשות הפועלות'
14/01/2016 | 11:51
25
רצוי שתהיה המלצה רשמית כמו למשל של איבחון דידקטי
אין טעם להסביר לאדם שחושב בדרך המקובעת.
14/01/2016 | 22:58
10
מתמטיקה היא שפה קבועה, ומוגדרת, וכו יחדי סגולה או אנשים חכמים באמת חותרים תחתיה וממצאים אותה מחדש, אבל שמרנות היא דבר נורא שחייבים לשמר בכל מחיר לכן אוטיסט תמיד יסבול, בגלל שפתו, גישתו, או דרך חשיבתו, אבל כמו שאמר ארוול וצטטיתי אם אתה צודק לא משנה כמה יחשבו שאתה משוגע אתה צודק.
צריך להיות מופרע מחשבתי באמת כדי לצאת נגד הנורמה ועוד יותר מטורף לאמין שצליח ואני שניהם..
לא הוגן לגמרי.
14/01/2016 | 11:49
5
27
אבל כדי שיתחשבו בו רצוי שתהיה המלצה מגורם מקצועי כמו מאבחן דידקטי.
 
חוץ מזה מי שמעתיק יכול להעתיק הכל כולל הדרך . זו לא שיטת מניעת העתקות.
זה הרבה הרבה ייותר קשה
14/01/2016 | 12:52
4
29
נניח, כשדרך באורך עמוד-שניים, והתשובה היא מספר...
מה גם שאפשר לראות שהדרך זהה ממש, או שההעתקה כללה את שגיאות החישוב.
 
תכלס, זה אומנם לא נוח לאוטיסטים, אבל זו דרך ממש הגיונית למערכת גדולה. אפשר לבקש החרגה, אבל הכלל הגיוני.
אני מניחה שלא"ס יש יותר סיכוי
14/01/2016 | 13:56
3
28
לתת פיתרון בלי דרך  מאשר להעתיק.   
מצד אחד, את צודקת
14/01/2016 | 14:36
2
22
מצד שני, במתמטיקה לא מספיק לתת פתרון נכון. ההוכחה היא החלק החשוב. בהרבה מאוד מקרים מי שיש לו אינטואיציה מתמטית טובה יודע מה התשובה. לדעת מה התשובה ולדעת להוכיח אותה זה ממש לא אותו הדבר, וההוכחה המתמטית היא החלק החשוב.
 
אולי ביסודי יש מקום לתת פתטור מה"דרך" (איזו כבר דרך יש?) אבל בערך מהחטיבה הדרך היא החלק החשוב. לא לדעת מה הפתרון, אלא לדעת להוכיח אותו מתמטית.
 
אם הפתרון נכון אבל הדרך שגויה - אז התשובה לא נכונה. ככה זה עובד, וזה ממש לא משתלב עם לרשום רק את הפתרון.
לצערי את מפספסת את הנקודה הכי חשובה
14/01/2016 | 14:57
22
ברור שההוכחה היא שחשובה ובוודאי שבמתמטיקה עצם למידת השפה, שהיא מאוד מאוד פורמלית, מסורתית, ומובנית, ומתבססת על עבודה רבה וארוכת שנים,
הדרך,
בוודאי בזמן הלימודים אבל לא רק, חשובה מהמטרה,
הדרך היא המטרה.
 
אבל כל הקטע באוטיזם, וזה נוגע להכל, לא רק למתמטיקה, שהשונות היא שונות גם בגלל היחס הלא מקובל והלא מוכר בין הדרך למטרה.
 
אוטיסטים עושים ישר וקצר מה שאחרים עושים ארוך וממושך
ולהפך
גם בגלל זה
 
אבל אין סיכוי שמישהו יקבל את זה או ינסה להבין את זה גם בגלל מה שאת טוענת,שהוא נכון,
שצריך להקפיד על מבנה המסורתי של של הידע ושל הדרך שבה הוא נרכש ומתורגל ומיושם,
אלא שבצד זה, המדע, הדרך שבה אנחנו לומדים, יכולה וצריכה גם להתחדש, להשתנות.
 
את חושבת שארכימדס דבק בשיטות הקיימות ?
אני בטוח שלא,
הרי זה מה שאיפשר לו להמציא אותן.
 
אז לא כל אוטיסט הוא ארכימדס אבל חלקם הגדול חושב בצורה שונה,
אני עבדתי המון שנים בפיתוח תוכנה, אף פעם לא למדתי את זה והגישה שלי לתכנות היא מאוד שונה מהמקובל, אז מה ? זה עבד, ויפה מאוד, הרבה פעמים הרבה יותר יפה מהמקובל אחרת לא היו מחזיקים מופרע כמוני.
 
כל העניין שסובלנות אמיתית היא גם פתיחות לאפשרות שיש דרכים שונות ומשונות,
ואפילו במתמטיקה שכל מהותה היא הפורמליסטיקה הכי נוקשה, ברמה של פנאטיות דתית, אפשר שחלק מהאנשים ידעו לעשות דברים אחרת מהמקובל.
 
זו הדרך המקובלת.
14/01/2016 | 22:55
7
הדרך הכי יפה במתמטיקה ובכל תחום אחר הוא להמציא את הדרך או את התחום, ככה מתמטקאים גדולים עשו כמו שתאיר ארנה את ארכימדס. זה נכון שזה הכלל ושזה מה שדורשים. אבל היופי האמיתי הוא להמציא את החוקים מחדש - וזו היא הגאונות, וזה מאפיין די בולט אצל אוטיסטים שהם ממצאים ולא ישרי,ם ולא מתקבלים על הדעת וזה ראוי לשבח ולא לגנות.
האם יש לכם איבחון דידקטי ?
14/01/2016 | 11:47
11
24
אם יהיו לכם ביד המלצות של איבחון דידקטי (למשל ויתור ע דרישת הדרך) הם יהיו חייבים להתחשב בזה
תודה רבה על התגובות
14/01/2016 | 20:34
10
27
המורה כתבה לי שתבדוק את העניין ותחזור אלי.
לא עשינו איבחון דידקטי ונראה לי, כמו שארנה כתב, שזה מאפיין של החשיבה האוטיסטית. מקווה שההגיון הבריא ינחה את צוות בית ספר.
היי
14/01/2016 | 22:20
7
22
לא אהבתי אף פעם את הצורך להוכיח דרך כי זה דרש ממני אממ...אתאר זאת בפשטות כמו שאני רואה את זה - לעצור סופת אש משתוללת לכמה רגעים כדי להתלכד לקיום נקודתי על דף החשבון. זה קשה.
 
*אבל*...מה שאני רואה היום זה לא מה שראיתי פעם. אני מציע לדבר עם הילד ולהפוך את העניין למשימה. המשימה היא ללמוד איך לתאר את העולם במדוייק לפרטי פרטים, לא להסתפק באינטואיציה (או חישוב בראש) שלנו אלא להראות למה זה נכון. זו מיומנות חשובה כי כשאנו רוצים לתכנן משהו, כל דבר, המשהו הזה מורכב מפרטים. זו שפה לא קלה שטוב ללמוד והיא עוזרת לנו "לדבר" עם אנשים בחיים, בעבודה (פחות בפייסבוק ודומיו...) ובתחביבים.
 
מה שאני מנסה להעביר (אני עייף אז זה מרגיש לי שאני מקשקש) זה שכדאי להראות את חשיבות הדרך לפיתרון כי זה נוגע לא רק למתמטיקה אלא גם לדברים אחרים בחיים, כמו לדוגמה טענה בדיון שנשענת על עובדות ותהליכים לוגיים קודמים שצריך לבנות.
מסכים איתך
15/01/2016 | 00:36
6
21
וגם לי לקח המון שנים להבין שדווקא בגלל שאני כל כך זקוק למה שנחשב ככאוטי ולא ניתן להסבר מקובל בשביל ליצור ולפתור בעיות אז בסופו של דבר מוטב שגם אני אנסה לתאר את דרכי,
 
וזה מה שניסיתי לעשות כאן, בחפיף ובערך ( כי זה לא המקום לתיאור ממש מורכב) כשהתייחסתי למה שמוכר כחשיבה "בתמונות" אצל אוטיסטים,
 
שלא במקרה אוטיסטים רגישים לתבניות והרגישות הזאת מחליפה את הפרוצדורלי והליניארי בצורה יפה מאוד ואפילו יעילה מאוד,
אלא שזה מאוד שונה ולכן גם לא נעשה עד היום מאמץ מהותי לתאר לוגיקה לא ליניארית מחוץ לתחומי התמחות מאוד צרים ומובהקים.
 
למרות שאין בעייה לראות ולהראות עד כמה משקלו של ההסבר הלא ליניארי וההכרה בחשיבות התיאור של מציאות לא ליניארית עולה עם הזמן.

אפשר גם לומר, בערך, שאוטיסטים חושבים אלגברה בצורה גאומטרית, וזה משהו שמתמטיקאים יכולים להבין, אם כי זה נחשב עדיין לסינטזה מאוד מאוד מורכבת,
הבעייה שמה שמורכב לנ"ט הוא פשוט לאוטיסט, ולהפך
 
צריך למצוא דרך לפתור ,דרך לא שגורה.
15/01/2016 | 00:44
10
ברגע שאתה ממציא חוקים לא שגרתיים, ולא מקובלים אתה יוצר מציאות שתואמת אותך, ואת הוויתך, ברגע שאתה כפוף לחוקים שהמציאו אחרים אתה פועל במגרש שלהם ולא שלך, אתה כפוף לחוקים שלהם, להגיון שלהם, ולא לדרכי חשביתך וצריך להתאים את הפעולות למה שמקובל אליהם ולא עליך לכן אתה רואה במצב אכוטי פתרון, כי השתית, ווהדרך שלהם לא תואמת את שלך, אבל הכלל יודעים לחקות את הקיים ולא להמציא מחדש, לכן הם יודעים לשנן הרבה אבל לא להוציא שום דבר חדש מהפה.., וכן גם אני לא הייתי יודע כל כך להוכיח, גם בתחומים אחרי,ם פשוט היה לי הכל בראש, וופלאתי מהח לדף, בלי להוכיח, בעיקר בלוח הכפל וחישוב, אבל זה לא עזר כי לא עשיתי עם זה כלום, והייתי תלמיד בעיתי ולא צא ממני שום דבר.... ככה לפחות אומרים לי שאני פספוס גדול לעצמי ובכלל למה נולדתי....
פעם הייתי חושב בתמונות היום לא.
15/01/2016 | 00:49
5
היום אני לא מסוגל לדמיין בכלל, אמרתי את זה בזמנו לדודה אין לי ממש דמיון, לא מסוגל בעבר הייתי רואה תרשמים בראש ופותר דרך הדמיון, היום לא, לכן אני גם לא טוב במתמטיקה כמו פעם או בכל תחום אחר, אולי זה הכדורים, אולי הזריקות, אני לא מדמיין כבר כלום..
וגם נהייתי אידיוט מבחינה יצרתית ולא מבין דברים כמו בעבר.
15/01/2016 | 00:50
3
7
לפעמים זה באה כמו סופה ואני מרגיש שיש בי שוב מטעם ההוא אבל רוב הזמן אני קפוא ,ונבול ומת כמו פגר מסריח...
הקפאון הוא חלק מהשינוי
15/01/2016 | 00:57
2
14
וגם צורת פתרון חדשנית אמורה לכלול בתוכה התייחסות לצורות הפתרון הנהוגות
 
למשל
הפתרון של איינשטיין לא סותר את זה של ניוטון אלא מכליל אותו כמקרה פרטי 
ואו זה מעניין הכל הוא אחד.
15/01/2016 | 01:02
8
היאוש - והשמחה האל -ואדם אני ואתה כולנו צמד חמד של ישיות של דברים שמחוברים, זה נפלא, ומרנין, ומשמח כל כך לפחות אותי.
הישן בא עם החדש שום דבר לא נשכח.
15/01/2016 | 01:04
6
אלא משתנה עם הזמן ומתפתח זה נפלא פשוט נפלא...
בהחלט זו חשיבה אוטיסטית.
14/01/2016 | 23:04
12
וזה היופי בם שהם מגעים לפתרון מהר יותר ללא עזרה, וללא הדרך הקבוע והכולאת, הם אוטו דידגט באופן טבעי. ביותר.
איבחון דידקטי זו דרך בירוקרטית להילחם בבירוקרטים.
17/01/2016 | 10:31
5
ברגע שיש לכם נייר רשמי עם מלצות רשמיות אתם לא תלויים באף מורה  ובאף בדיקה של אף מורה. 
חם בפורומים של תפוז
זוכים בספר צביעה
זוכים בספר צביעה
שתפו אותנו ביצירות שלכם עם הילדים ותוכלו לזכות...
זוכים בספר צביעה
זוכים בספר צביעה
שתפו אותנו ביצירות שלכם עם הילדים ותוכלו לזכות...
מזונות לילדי
מזונות לילדי
מה שיעור המזונות שעלי לדרוש מבעלי אחרי 27 שנות...
מזונות לילדי
מזונות לילדי
מה שיעור המזונות שעלי לדרוש מבעלי אחרי 27 שנות...
מרגיש הורה רע
מרגיש הורה רע
עכשיו בפורום, ``אני נתקל במצבים שגורמים לייאוש...
מרגיש הורה רע
מרגיש הורה רע
עכשיו בפורום, ``אני נתקל במצבים שגורמים לייאוש...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
יורה דעה- הכנה למבחנים מחוננים ופיתוח חשיבה יצירתית
יורה דעה- הכנה למבחנים
פורום הורים למחוננים
פורום הורים למחוננים
פורום קלאב פוט
פורום קלאב פוט
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ