לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1536915,369 עוקבים אודות עסקים

פורום אוטיזם, אספרגר ו-PDD

<div>גולשים יקרים שלום, וברוכים הבאים לפורום "אוטיזם ואספרגר". הפורום שלנו מיועד לכל מי שקשור לספקטרום האוטיסטי -הורים, משפחות,אוטיסטים בוגרים ומטפלים. בפורום משתתפים הורים לילדים בספקטרום האוטיסטי בכל רמות התפקוד. מטרת הפורום היא להיות לבית, מקום תמיכה, מרכז מידע ואתר שיחה לכל ההורים והמשפחות, מטפלים ואנשי הספקטרום עצמם. אנחנו מזמינים את כל המעוניינים לחלוק את חוויותיהם, רגשותיהם, שאלותיהם ודעותיהם, בנושאים השונים המעסיקים אותם בתחום זה. נבקש מכולכם לקרוא את תקנון הפורום ולהקפיד לנהוג על פיו, על מנת שהמקום יהיה נעים לכולם. גלישה נעימה מור ושלומית</div>

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אוטיזם, אספרגר ו-PDD

<div>גולשים יקרים שלום, וברוכים הבאים לפורום "אוטיזם ואספרגר". הפורום שלנו מיועד לכל מי שקשור לספקטרום האוטיסטי -הורים, משפחות,אוטיסטים בוגרים ומטפלים. בפורום משתתפים הורים לילדים בספקטרום האוטיסטי בכל רמות התפקוד. מטרת הפורום היא להיות לבית, מקום תמיכה, מרכז מידע ואתר שיחה לכל ההורים והמשפחות, מטפלים ואנשי הספקטרום עצמם. אנחנו מזמינים את כל המעוניינים לחלוק את חוויותיהם, רגשותיהם, שאלותיהם ודעותיהם, בנושאים השונים המעסיקים אותם בתחום זה. נבקש מכולכם לקרוא את תקנון הפורום ולהקפיד לנהוג על פיו, על מנת שהמקום יהיה נעים לכולם. גלישה נעימה מור ושלומית</div>
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

לצפיה ב-''הרופא הטוב' - סדרה חדשה על מנתח א"ס'
'הרופא הטוב' - סדרה חדשה על מנתח א"ס
21/01/2018 | 08:57
8
54
יצא לכם לראות?
 
מבקר הטלויזיה הזה לא אהב (בניגוד לרוב המגיבים לו)
ומה דעתכם?
בכלל, ובפרט לגבי יצוג האוטיסט/ים בסדרה?
לצפיה ב-'סדרה טובה'
סדרה טובה
21/01/2018 | 09:46
37
בשני הפרקים האחרונים מאז שחזרה מהפסקה התחילה להתדרדר קצת, מקווה שתחזור למקום הטוב שלה
בכל מקרה הבעייתיות בה היא בגלל שיש לה פוטנציאל להפוך באמצעות מכלול הדמויות שבה לסדרת בית חולים קיצ'ית ולא בגלל הייצוג של האוטיסט בה
 
שון עצמו הוא דמות טובה מאוד, אותנטית ועקבית
לצפיה ב-'איפה אפשר למצוא'
איפה אפשר למצוא
22/01/2018 | 08:17
6
22
את הסרט הזה? הייתי רוצה לראות
לצפיה ב-'זו סדרת טלוויזיה'
זו סדרת טלוויזיה
22/01/2018 | 08:30
5
49
עלתה בהוט 3, אבל אפשר לצפות גם באינטרנט- גגלי הרופא הטוב סדרה
 
ואחרי שתצפי, מוזמנת לכתוב רשמים
לצפיה ב-'אין לי'
אין לי
22/01/2018 | 12:48
4
22
הוט וגם לא מצאתי בגוגל. חשבתי שאולי לך יש קישור
לצפיה ב-'נסי את זה'
נסי את זה
22/01/2018 | 17:17
2
18
לצפיה ב-'זה בלי תרגום'
זה בלי תרגום
23/01/2018 | 00:15
1
19
לעברית?
לצפיה ב-'אולי יש גם עם תרגום'
אולי יש גם עם תרגום
23/01/2018 | 00:44
9
לי אישית זה לא מפריע
לצפיה ב-'גוגל '
גוגל
23/01/2018 | 07:44
5
 
לא יודעת איזה קישור לצפיה ישירה מוצלח ואיזה לא, אז פשוט מעבירה את כל העמוד
לצפיה ב-'המלצה על כיתת תקשורת '
המלצה על כיתת תקשורת
21/01/2018 | 11:13
33
מבקשת המלצה או אפילו הפניה לכיתת תקשורת בתפקוד גבוה בבאר שבע והסביבה
לכיתה ט בשנת הלימודים הבאה.
תודה מראש
לצפיה ב-'המלצה למכון לאבחון וטיפול אספרגר למבוגרים'
המלצה למכון לאבחון וטיפול אספרגר למבוגרים
20/01/2018 | 01:19
1
55
אני בן 30 ומחפש אבחון עבורי.
בביה"ס היו לי קשיים חברתיים. כיום אני מקיים קשרים וזורם בשיחות... אבל אני חושש שאולי יש לי חסמים סמויים שגורמים לי לפספס מומנטים וכוונות בשיחה מבלי שאני שם לב. פסיכיאטר לפני כמה שנים אמר שלדעתו יש לי אספרגר. כמו כן אני לאחר מספר דייטים שלא צלחו (כן קורה לכולם ויכולות להיות המון סיבות אבל עדיין...), לכן בקיצור אני רוצה לבדוק את זה כדי שאם ימצאו משהו, אז אוכל לשפר את היכולות כדי שבסופו של דבר - עם השיפור שאשיג בטיפול, יחד עם הלמידה ה'מלאכותית' שלמדתי עם השנים - אגיע ליכולת שתגרום לכך שהכימיה שלי עם אנשים אחרים (וההבנה והזרימה ההדדית ה'תת-קרקעית' מה שנקרא במהלך השיחה) לא תהיה פחותה מזו שהאדם הממוצע יכול להשיג.
אשמח להמלצות על מכונים/מטפלים שהם איכותיים אבל גם במחיר סביר שהוא לא שכר לימוד אוניברסיטאי.
תודה
לצפיה ב-'בשביל מה?'
בשביל מה?
21/01/2018 | 09:16
35
גם אם תקבל אבחנה, זה רק יגרום למטפלים לראות אותך בצורה סכימטית, לפספס את כל הדקויות, ואת מי שאתה.
אני בעד שיפור עצמי, אבל דרך אבחון לדעתי תשיג את ההיפך.
דייטים כמעט אף פעם לא מצליחים, זה לא יכול לקרות לכולם, זה קורה לכל מי שנכנס לעולם הדייטים. זה כמו שוק, שבו אתה עגבניה, כל אחד שבא לשוק מרים עגבניה, לוחץ עליה קצת, מועך אותה, ולא לוקח, מחזיר לערמה ובודק עגבניה אחרת. בסופו של דבר יש ערמה של עגבניות מעוכות.
 
אתה הולך על זה לא נכון לדעתי.
אתה מנסה להתאים את עצמך "לאדם הממוצע", כדי להצליח עם אנשים (נשים?).
אתה צריך לבחור יותר טוב, את מי שמתאים לך במקום לנסות להשתנות.
יכול להיות שזה אחוז קטן של בני אדם, אבל זה מה שיש.
ואבחון לא יעזור לך בזה...
 
לצפיה ב-'איך אפשר לא לריב עם אחים שלי ?'
איך אפשר לא לריב עם אחים שלי ?
18/01/2018 | 02:11
5
65
שוב כמעת דפקתי מכות לאחי הקטן כי היה וויכוח וזה יכול להגמר רע כי הוא גם משוגע ומרים דברים ועושה הרבה שטיות אני חייב לציין שלא רבתי איתו
 
כבר הרבה זמן אני כבר לא ממש מרים ידים אבל עדיין לפעמים אני מתעצבן אני מחפש שיטות איך להרגע לפני שאני מרביץ  למשל אחותי הקטנה ממש סבלה ממני כי היו לי התפרציות זעם.
 
אז היא די מתרחקת כאלו היא מאוד אוהבת אותי היא האחות שאני הכי אוהב אבל יש קצרים וגם היא נושכת עד זב דם אותי או זורקת דברים זה מאוד מורכב כיום כבר .
 
כמעת אין רבים אלימים כי היא בקושי בבית וזה גם כואב כי אני מתגעגע עליה אז אני רוצה לעבוד על הקטע של האלימות גם כדאי  לא להסתבך כי גם עוצרים אותי ואני רב מכות עם שוטרים וחשמלו אותי וכו .
 
אז רוצה להרגע לדעת להיות מאוזן איך עושים את זה ? הרבה אוטסטים אלימים ואצלי זה מובהק אני מתחרט אחר כך מאוד ורואה תמונה שהכתי ומתייסר.
 
אבל זה חוזר שוב ושוב וזה מעגל שאין ממנו חזרה אני בא מבית מאוד אלים וזה מה שאני מכיר אבל בעיני זה לא תירוץ כי אי אפשר רק לומר .
 
שזה מה שאני רגיל וזהו תסדרו אנשים לא צרכים לסבול בטח אחותי הקטנה שהיא גם אוטסטית וילדה ממש טובה וכואב לי על מה שעשתי לה מאוד כואב אני מלא חרטה זהו הייתי חייב לכתוב סליחה על החפירה .
לצפיה ב-'קירבה משפחתית היא משימה בלתי אפשרית'
קירבה משפחתית היא משימה בלתי אפשרית
18/01/2018 | 13:59
4
45
בוודאי לאוטיסט
לצפיה ב-'למה ?'
למה ?
18/01/2018 | 18:47
3
74
אני מאוד אוהב את אחים שלי ומאי היא כנראה הבן אדם שרני הכי אוהב בעולם .
לצפיה ב-'היא אחותך'
היא אחותך
19/01/2018 | 17:14
2
44
אוטיזם לא במקרה מתבטא כצורה חריפה במיוחד של בעיית הפער בין קירבה למרחק, בין זהות להזדהות, בין השתייכות לזרות...

משפחתיות מעצימה את הבעייתיות הזאת כל עוד מקיימת מרחב נורמטיבי, ונורא, בגלל זה יציאה להוסטל למשל זה לא ממש רעיון רע לאוטיסט.

אוטיסטים מתפוצצים נורא גם בגלל שהקירבה המיידית הופכת להם את הבטן
 
לצפיה ב-'בגלל זה לפעמים היא זרה לי ?'
בגלל זה לפעמים היא זרה לי ?
20/01/2018 | 18:53
16
ואני הרגשתי מילדות הכי מקודמת הכי זר באירועים הכי עמוקים לכאורה כנו ארוחת שישי שכל האחים היו ביחד עם הורים והיה שנחה ורק אני שתקתי ?  זה הכוונה בפער בקריבה ?  כי אני באמת די מאוהב לה בצורה ובטירוף אבל אולי צריך לעזוב אותה ?  כי יש לנו קשר מאוד עמוק גם חושני ומרגש והיא באמת ממש מבינה אותי או מנסה אז תאמר שזה לא נכון גם אם יש הרבה אהבה לאוטיסט ?  שנינו אוטסטים היא ממש מובהקת ואובחנה בגיל מאוד צעיר לעומת ורד אחותי הגדולה ואני ולמה לדעתך הוסטל עדיף ?  פעם אמרת שזה סיוט כי מצפף המון אנשים שהכי זקוקים למרחב לנקודה אחת מקובעת אז למה זה לא רע ?  לא הבנתח
לצפיה ב-'אבל היא לרוב מתה על מגע איתי'
אבל היא לרוב מתה על מגע איתי
20/01/2018 | 18:59
22
לא רק פיזי גם נפשי וכל פעם שרני מתעלם ממנה היא נכנסת להתקף ממש לפעמים הסטרי ומתחילה לשנוא אטתי ולומר שהרסתי אוצה זה גם מרחק קרבה זה נחשב ?  אבל למשל עכשיו לא רריתי אותה הרבה זמן יחסית והיא אפילו לא עונה לי כמעת בכלל זה עניין התנועה הנגדית החריפה ?  בין הכע קרוב להכי רחוק כמו שאני יכול להעלם לבחורה שנה שלמה והיא תיפש אוצי ואז אחר כך אנינאדבר איתה כאלו דברנו רק אתמול זב עניין של זמן לא צר נכון ? של חכל הכוונים בבת אחת נכון ?
לצפיה ב-'לגדול עם אבא אספרגרי'
לגדול עם אבא אספרגרי
16/01/2018 | 18:36
18
120

אז ככה...אני עוד שניה בן 35 ורק השנה הבנתי שאבא שלי הוא אספרגרי, תמיד חשבתי שכל האבות לא מתקשרים לילדים שלהם, גם לא בימי הולדת ולא מתעניינים אם טוב או רע להם, לא מדברים איתם על החיים, אם יש תוכניות לעתיד, אם יש חברה וגם לא סתם ללכת לסרט או לשתות בירה של אבא ובן, אני לא זוכר שב30 השנים האחרונות היה בנינו איזה מגע פיזי, בטח לא נשיקה או חיבוק וגם חברים לא, לאבא מעולם לא היו חברים וזה נראה לי לגיטימי וברור שכל אבא הוא כזה! רק השנה, לאחר טיפול פסיכולוגי שבו ניסיתי להבין למה אין לי חברים, למה יש לי קושי חברתי אדיר ולמה תמיד חיפשתי בני זוג שלא באמת אהבו והתייחסו אלי (אני גיי), הבנתי שכל הזמן הזה חיכיתי את ההתנהגות של אבא שלי....
אמא מאוד חמה ודומיננטית ונדמה שהיא מנסה לחפות על החוסר מאבא, בכל תחום – אהבה, תקשורת, חיבוק חם וגם שיחת טלפון יומית. כל הזמן הזה לא הבנתי עד כמה היתה חסרה לי דמות אבהית / גברית אוהבת ותומכת בחיים, תמיד חשבתי שהבעיה בי, שאין לי חברים כי משהו דפוק בי, שאני רציני מידי, בלי הרבה הומור וביטחון עצמי, שאני לא מדבר הרבה, סגור ומופנם, חסר ערך. בבית מעולם לא דיברו על רגשות, על קשיים ושנים החזקתי בבטן דברים בלי לשתף אף אחד, בלי לדבר על כלום עם אף אחד, ילד שקט לבד עם הסבל שלו, שגם העניין המגדרי לא הקל.
אני לא בטוח שהוא מאובחן ובטח לא מטופל, מקצועית הוא בסדר גמור, עובד בתחום המדעים המדויקים וטוב במה שהוא עושה, לפחות את זה גם קיבלתי ממנו – להיות טוב בעבודה.
אני מרגיש שעכשיו, אחרי המון שנים, הכל ברור לי, שיש סיבה למי שאני (אני לא אספרגרי) ולאיך שאני מסתובב בעולם אבל זה מלווה בהמון המון כעס כלפי אבא, בזה שהוא לא אבא אמיתי, שהוא אומנם שם אבל לא באמת.
 
אשמח לדעת האם עוד מישהו נמצא באותו מצב ואיך הוא מתמודד עם זה
 
לצפיה ב-'אבא אספרגר'
אבא אספרגר
16/01/2018 | 20:04
92
אבי בספקטרום האוטיסטי. הוא מעולם לא אובחן. אינני יודעת אם הוא אספרגר או לא. חשבתי שכן, אבל אני לא בטוחה. הוא בשנות השמונים שלו.  יכולה לומר שלאחיותיי ולי זה נתן פתיחה רעה מאד לחיים. אין לי כוח לפרט. אם תרצה, תוכל לעשות חיפוש, כתבתי קצת על זה.
 
בכל מקרה, מצרפת קישור בו אנשים מספרים על לגדול עם הורים אספרגרים: אבות, אמהות או שניהם:
 
 
 
 
לצפיה ב-'למזלי סלחתי לאבי כבר מזמן על זה שהוא היה כזה'
למזלי סלחתי לאבי כבר מזמן על זה שהוא היה כזה
16/01/2018 | 21:17
82
מבחינה מסויימת אפילו למדתי לאהוב אותו על זה ויודע שהוא היה גם הבן אדם הכי חכם ורגיש אלא מה כמו הרבה אוטיסטים מאוד מאוד מאוד רגיש לתחום הפרט,
וזה לא שהוא התעלם ממני כמו שפחד לגעת בי, לחצות את הקוו ביני לבינו,
מבחינתו הייתי עשוי מזכוכית,
מבחינתי זה גם מאפיין של עדינות מאוד עמוקה,
ואני מאוד מכבד את זה, אותו, אם כי אני כהורה מתנהל בצורה שונה מאוד משלו, ואפילו הפוכה,
למרות שמשהו מזה כמובן נשאר בי רק מתבטא אחרת,
וגם אני מאוד מאוד זהיר וקשוב לגבולות שביתי מתווה ולא אחצה אף אחד מהם ללא רשותה, המפורשת הוא הנסתרת, וזה מאבק קשה, ולא פתור בכלל.
 
 
הפעם היחידה שהתחבקתי עם אבי היה כשהוא היה ממש על סף מוות, וזה קרה במקרה כשרכנתי לסדר מעט את השמיכה סביבו
 
אני לא יודע אם זה הציב אותי בעמדת פתיחה נחותה, אני אחר, ולכן נחות בחברה שמקדשת רק נורמטיביות, לא מרגיש לי נכון להוסיף על קשיי גם שנאה עצמית.
לצפיה ב-'אין מה לעשות ככה זה וזהו'
אין מה לעשות ככה זה וזהו
16/01/2018 | 21:41
56
גם אבי ככה גם אמי אין ממש אהבה מפורשת יש הרבה אהבה סמיוה לא נראית וצריך ללמוד לכבד את זה כמה שקשה , אני באופן אישי ספגתי אלימות מכל סוג במשפחה אז זה קצת מורכב יותר אבל אני בטוח שהורי אוהבים אותי למרות הכל לא קל לגדל ילד בטח אוטיסט .
לצפיה ב-'אני חושבת שאין אדם אחד שלא גדל עם אב\אם '
אני חושבת שאין אדם אחד שלא גדל עם אב\אם
17/01/2018 | 07:16
66
שהבין שמשהו בהתנהגותם יצק לתוכו שלל קשיים והתמודדויות שהוא נאלץ לעמוד בפניהם עכשיו. אני לא בטוחה שזה דבר רע מתייחסת לזה לאחרונה בעקבות סדרה שראיתי יותר כמו "בקרת האיכות" של הטבע- אנחנו בכל זאת המשך של הורינו והדילמות שלהם נישאות אלינו אם בתרבות אם בגנים כדי שניתן להם מרחב חדש לפעולה, פתרון אחר, דרך טובה יותר.
 
אנחנו גם לא ההורים שלנו ומכאן שגם הבחירות שלהם לא מכבידות עלינו בהכרח וגם החומרה שלנו שונה... 
 
אני כל השנים התקשתי לראות בעיה באבא שלי- 
הוא תמיד היה זה שדאג לנו , הוא תמיד היה שם הרבה יותר מאמא שלי וכל זה הוא עשה בדרך מאוד הפוכה לרוב בני האדם. למשל היום אני דווקא מבינה שהקושי של טמון בדיוק בתכונות האלה. הוא היה מאוד לא "קונבציונאלי" - היה מדבר איתי ללא הפסקה בדיוק ותמיד על אותם נושאים שעניינו אותו (בעיקר מדעיים) בלי הפסקה והוא ממשיך לדבר גם אם יצאת מהחדר כי הוא לא שם לב לנוכחותך ומצד שני אדם מאוד מאוד חם וכזה שלא מבחין בכלל מי עומד מולו הוא תמיד ינסה לדבר איתו ויתפעל על אינקץ ממי שמולו . 
 
בגדול אבא מאוד טוב אבל גם כזה שלא יודע ליצור "גבולות" או הפרדה בינו לבין ילדיו - כזה שגם אם תהיה הדרישה פרדוקסלית ככל שתיהיה ינסה למלא אותה ואדם שבגלל הצורך שלו לדבר על עולמו הפנימי ללא הפסק חסר קשב לסביבתו אבל כמו שאמרו כולם "אדם עם לב זהב" . 
אז כשגדלתי גם הבנתי את הרקע לקשיים שיש לי דווקא מהמקום של אדם שנתן לי חווית ילדות טובה מאוד וקרובה מאוד. 
בכל זאת מה שאני מנסה לומר הוא שאין איזשהו הורה "זך" ושזה לא בהכרח רע אלא דרך שלנו להתבגר , להתגבר ולמצוא מקום טוב יותר מזה של הורנו. 
 
לצפיה ב-'גם אצלי ככה. מאוד התחברתי למה שכתבת. מרגש. '
גם אצלי ככה. מאוד התחברתי למה שכתבת. מרגש.
17/01/2018 | 08:38
13
58
כאילו זה על משפחתי.
רק השוני שאבא שלי כמעט לא עבד בחיים שלו, אם כן, אז לפרקי זמן קצרים, כי כול המנהלים שלו היו גרועים, וכולם ניסו לסדר אותו לדבריו. יש לו השכלה פשוט לא הסתדר.
וכמובן, הוא לא מאובחן. ואפילו לא מודה שיש לו בעיה כלשהי.
לצפיה ב-'אני אוסיף'
אני אוסיף
17/01/2018 | 12:23
12
61
אבא שלי כל כך בטוח שכולם יסדרו אותו שכמעט ולא מסוגל ללכת לבד לקופת חולים (כי כולם נדחפים ללא תור), לחנות לקנות מזון (כי קופאית בטח תסדר אותו), לא נוהג הרבה שנים (כי כל הנהגים חוצפנים ולא יודעים לנהוג) קיצור בן אדם היום בן קרוב ל 70 או יושב בבית או מסתובב סביב הבית. עם השנים יותר ויותר מתקשה בתקשורת כי מסתפק במעט תקשורת, לכן כבר קשה לו להוציא יותר מכמה מילים ברצף (באופן כללי אין בעיה עם אוצר מילים כי הוא קורה ספרים. מניחה שאם זה בכתיבה אז יודע לכתוב משפטים ארוכים) כאילו מפחד לדבר. מיומנויות דיבור שהיו תמיד נמוכות אז עכשיו באיזור ה-0.
אמא שלי, לעומת זאת, תקשורתית מאוד. אפילו הייתי אומרת, יותר מדי. חופרת. כל הזמן מדברת. בטלפון, בסקייפ, נפגשת, עבדה עד לפני שנה בעבודה עם אנשים.
אני יצאתי באמצע.
לצפיה ב-'גם אמא שלי'
גם אמא שלי
17/01/2018 | 13:20
11
54
מאוד מורגש שהיא מפצה על החוסר של אבא "אבא שואל מה נשמע?" מאוד ורבלית, אין רגע של שקט, מאוד חמה ואנושית, נפגשת עם אנשים ומטיילת כל היום, היא מרכז הבית ודואגת לכולם, לעיתים בצורה מעיקה מול החוסר של אבא. הם ממש שני הפכים ולמרות זאת עדין חיים יחד... ולפעמים אני תוהה אם הוא לא הבן הנוסף שלה.
אבא שלי עדין עובד, לא ברור לי מה הוא יעשה כשיצא לפנסיה, מניח שגם ישאר כל היום בבית.
לצפיה ב-'גם הורי הכי הפוכים אחד לשני'
גם הורי הכי הפוכים אחד לשני
17/01/2018 | 14:07
10
50
אם כי לא בצורה המתוארת כאן ולפעמים נדמה לי שזה מין טריק כזה של הטבע, של אלוהים, לשדך למוזרים ביותר בדיוק את ההפוך להם, ואז מה שיוצא זה בכלל מוטציה, או נס, תלוי.
 
אבל זה גם הגיוני, כי צריך איזון, ואדם שחי קיצוניות מסויימת חייב קיצוניות הפוכה שתאזן אותו.
 
כל זה כמובן עשוי מאוד להקשות על הצאצא שצריך מילדותו להענות בו זמנית למסרים סותרים והפוכים מדמויות ההזדהות הכי קרובות שלו,
אז לא פלא שיצאנו די מפוצצים, בלשון המעטה,
מצד שני אנחנו גם מצויידים גנטית, פיזיולוגית, לחיות דווקא את ההפכים בצורה הכי טבעית וספונטנית, מה שיכול לאפשר יצירתיות, מקוריותף למשל, או אהבה, פה ושם.
 
לצפיה ב-'בגיל צעיר (גיל 20-30) יש פערים תקשורתיים בין בני זוג אבל זה '
בגיל צעיר (גיל 20-30) יש פערים תקשורתיים בין בני זוג אבל זה
18/01/2018 | 09:08
9
46
לא כ"כ מורגש. הצד "החלש" תקשורתית מתרגל עם השנים שצד החזק עושה במקומו כל ה"עבודה" , מתווך בינו לבין אנשים, דואג לכל הסידורי ביורוקרטיה, דואג לתקשורת עם המשפחה שלו, אפילו (במקרה אצלי) דואג לפרנסה סבירה - אם כי מצב הכלכלי  לא קל כאשר רק אחד עובד והשני תמיד "לא מסתדר". אחרי 40-50 שנה פערים עצומים כי צד החלש פשוט לא מתפקד.
וצד החזק כבר "סגר" לו ב 100% תפקוד בכל התחומים בחיים שלו. כל השנים צד החזק גם לא יעזוב את השני מרחמים כי החלש כל כך תלוי שלא ישרוד אפילו חודש...
מעניין אם צד החזק לא היה סוגר את כל הפינות אלא "זורק למים" את צד החלש והיה נותן לו להתמודד לפחות עם 20% מהמשימות, אז אולי מאין ברירה היה מתמודד ומסתדר עם רוב המשימות. מעניין...
לצפיה ב-'כמה צריך רחמים כדי לסחוב על עצמו את ה"צד החלש"'
כמה צריך רחמים כדי לסחוב על עצמו את ה"צד החלש"
18/01/2018 | 11:39
3
31
ולא לזרוק אותו ולמצוא מישהו יותר מתאים?
כי באמת קשה לעשות עבודה של שניים כל החיים...
לצפיה ב-'אם צד החלש הוא אספרגר ואפילו לא אספגר קל '
אם צד החלש הוא אספרגר ואפילו לא אספגר קל
18/01/2018 | 12:16
1
48
כמובן, לא מאובחן, אבל רואים את זה פי 1000 יותר מרוב מאובחנים.
בן אדם שמחוסר תקשורת כבר מתקשה בדיבור, מפחד לעשות קניות בסיסיות בסופר וכו'
אני עדיין בדעה שבמקרים כאלו לא צריך לוותר וצריך לתת משימות מסוימות, אחרת עם השנים המצב רק יחמיר. בסוף מה שיהיה זה "לא עושה פיפי במכנסיים - גם הישג" ואני לא מדברת על סיעודיים כמובן.
לצפיה ב-'אני בעד לוותר'
אני בעד לוותר
18/01/2018 | 13:58
28
ורואה ולומד שדווקא כשמכילים את הפחדים האלה הבן אדם לומד בעצמו ומעצמו איך לשרוד בדרכו,
וגם העולם משתנה,
למשל,
לי מגע ומבט פנים אל פנים, מה שהכי קל ושגרתי לנ"ט, ואפילו נעים, זה סיוט שחבל על הזמן,
והנה כצפוי פתחו בסופר ליד ביתי קופה אוטומטית, אז אני עושה קניות בקלות כי עם מכונות אני מאוד אוהב לדבר ואפילו ממש טוב בזה.
 
עדיף לא לחטוא במבט סטאטי, מקובע, על החברה, והקיום, הכל נע, ומשתנה, זה רק הנ"ט שמפחדים כל כך משינויים שסומים לזה נורא
 
לצפיה ב-'הצד האספי ממש לא חייב להיות החלש בזוגיות'
הצד האספי ממש לא חייב להיות החלש בזוגיות
21/01/2018 | 07:56
23
וממש לא חייב להיות "לא מתפקד".
וחוץ מזה יכולים להיות שני אספים או אספי/ת ואיש/אשת אמצע.
ומצב בו אחד לוקח עליו את כל המשימות הוא לא טוב, וגם אין סיבה שזה יקרה.
לצפיה ב-'או'
או
18/01/2018 | 11:53
1
50
ששני המעורבים מעניקים זה לזה, אולי בתחומים שונים
כמו ששלמה ארצי שר:"פעם תורי ופעם תורך לאהוב"
והנתינה נעשית מאהבה ולא מרחמים.
 
אני בת לאבא אספי ולאמא סופר-נ"טית.
הלוואי על כל העולם זוגיות כמו של הוריי.
 
הלוואי על כל הילדים אבא מסור וחכם ומצחיק ואוהב כמו אבא שלי.
כמה שאני מתגעגעת אליו.
אז נכון שהתגעגעתי אליו גם בחייו, לא הכל ורוד,
אבל לא הייתי מחליפה אותו בשום אבא אחר
ומאז שמת העולם איבד מצבעיו עבורי.
לצפיה ב-''
18/01/2018 | 13:55
30
זה נכון ומדוייק גם לאמי שכמו לא מעט מהמגזר שלנו הייתה לגמרי "חסרה" את ההיבט הפרגמטי, ההישרדותי, המעשי והחברתי של הקיום אבל כנראה שגם בגלל זה הייתה אדם מלא השראה, רגישות, ואהבה בדרכה המאוד יחודית.
לא רואה בה את הצד החלש ואין לי ספק שאבי נקשר בה לא רק בגלל הרחמים אלא בגלל שיכלה לראות כמו שאף אחד לא ראה לבדידותו.
לצפיה ב-'במקרה של הורי הפערים לא נסגרו מעולם'
במקרה של הורי הפערים לא נסגרו מעולם
18/01/2018 | 13:50
2
34
זה שצד אחד, מעשי ופיזי יותר מסדר את כל העניינים החומריים בשביל הצד השני האינטלקטואלי ורוחני יותר לא מעיד על סגירת פערים בכלל אלא רק על מידת השימושיות שיש ביחסים אלה.
שימושיות שדווקא מונעת את האפשרות לסגור את הפער.
 
לא מסכים עם הגדרת הצד המנותק לכאורה מההיבט הפרגמטי והחברתי כחלש, הוא לא, בהרבה מובנים הוא הרבה יותר חזק, בדיוק כשם שרוב האוטיסטים הרבה הרבה הרבה יותר חזקים מהנ"ט הממוצע שלא היה שורד ולו שניה את בדידותם הטוטאלית ואת המרחב הסיוטי שבו הם מבלים את רוב זמנם.
 
אני מתנגד לאילוף אנשים לתפקוד, ומקווה שהחברה מתפתחת במידה ולצורה שתאפשר גם לאנשים רגישים לשרוד בה.
לצפיה ב-'אני גם מתנגדת לאילוף'
אני גם מתנגדת לאילוף
18/01/2018 | 14:21
1
37
אבל כשיש משפחה אז לפחות מעט מאוד משימות אפשר לעשות? אם לא מסתדר עם הסופר - אז אולי קניות דרך אינטרנט. אם לא מסתדר עם אנשים בעבודה אז לנסות למצוא עבודה ולעבוד מהבית וכו'. אני לא יודעת איפה הגבול בין בן אדם לא תקשורתי שמאוד סובל מזה לבן אדם שקצת "משתלם" לו להיות לא תקשורתי וככה לעט לעט כולם ירדו ממנו ולא יעשה כלום.
לצפיה ב-'מה הגדרה שלך לתיקשורתי ?'
מה הגדרה שלך לתיקשורתי ?
18/01/2018 | 18:56
28
בעיני האוטיסט הרבה יותר מתקשר מהנטההוא מדברר אהבה לעומת הנט שמדברר יותר טכניות אז מי יותר מתקשר זה למען תועלת טכנית מענד כסף כבוד או אדם שחווה הכל כרצון לאהבה ? קצת הקשר בין הבדל בין מי שנוטה לרוחני או כזה לבהמי האוטיסט נע בשני הכוונים הללו באופן מאוד תנועצי לכן הוא הכי מלאך והכי שטן בו זמנית הכי מתפקד והכי גולם והרבה הורים לילדים אוטסטים נדהמים מעבר החד הזה שפתאום היחד הכי מתקשר והכי בוגר זה מפליא גם אותי באחותי הקטנה שהיא הכי תינוקית מפונקת והכי אישה בו זמנית זה מדליק אותי לכן בעיני אחותי תקשרותית הרבה יוצר מכל נערה נטית אחרת גם אם היא יכולה להוריד ראש או חא חדבר בגלל כי העיקר זה הכוונה הפנימית ולא הנפרש הגלוי זה לפחות דעתי לכן אני אוהב מה שאמר ארנה שאוטיסט שורד יוצר מהנט כי הנט בעצם הרבה פחוצ סובל ושרק קצת סובח ישר רוצח ומשפיל וכו לעומת האוטיסט שמפנים וכו .
לצפיה ב-'אבחון אספרגר למבוגרים - יש דרך משרד הבריאות?'
אבחון אספרגר למבוגרים - יש דרך משרד הבריאות?
15/01/2018 | 12:01
7
69
או במקומות שמוכרים ע"י משרד הבריאות ולכן המחיר יוזל משמעותית?
תודה
לצפיה ב-'מרפאת קשת בבי"ח שיבא ששייך למשרד הבריאות'
מרפאת קשת בבי"ח שיבא ששייך למשרד הבריאות
15/01/2018 | 17:39
5
59
לא יודעת מה עלות האבחון שם, למיטב ידיעתי אפשר לבקש הנחה בשל קושי כלכלי.
 
 
לצפיה ב-'תודה! שלחתי להם'
תודה! שלחתי להם
15/01/2018 | 20:21
3
20
לצפיה ב-''
16/01/2018 | 08:20
2
7
לצפיה ב-'דיברתי איתם הם יקרים מאוד.'
דיברתי איתם הם יקרים מאוד.
20/01/2018 | 01:06
1
11
לצפיה ב-'שאלת אותם לגבי הנחה בגלל קושי כלכלי?'
שאלת אותם לגבי הנחה בגלל קושי כלכלי?
21/01/2018 | 08:58
8
לצפיה ב-'בהחלט אפשרי'
בהחלט אפשרי
17/01/2018 | 17:49
33
עשו לנו הנחה של מעל חצי מהמחיר בגלל קושי כלכלי כי סבא לא רצה לעזור בזה כהרגלו זה לא נראה חשוב לו ולא היה מוכן לשלם תמחיר המלא אפילו שזה גורשים בשבילו לכן גם אין לי הוסטל כי הוא לא מוכן להשקיע בזה כנראה מתבייש בעבודה שהנכד שלו אוטיסט אין לי מושג הוא מאוד עקשן ומחושב .
לצפיה ב-'לפי ידעתי אין אבחון כבר כזה'
לפי ידעתי אין אבחון כבר כזה
17/01/2018 | 17:51
37
של אספגר הוא בוטל במקום זה קובעים רמת תפקוד בכמה תחומים ומשקללים אם אתה יחסית גבוה יצא לך אוטיזם קל לי יצא יחסית נמוך אך אני לא קלאסי פידידי תפקוד נמוך ...
לצפיה ב-'מה ההבדל בין תסמונת אספרגר לתסמונת סוואנט?'
מה ההבדל בין תסמונת אספרגר לתסמונת סוואנט?
17/01/2018 | 03:17
2
44
לצפיה ב-'מה המשותף? '
מה המשותף?
17/01/2018 | 11:47
27
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
17/01/2018 | 17:45
53
בסוונט הם חייבים להיות בעלי יכולת יוצאות דופן לפחות בתחום אחד ובאספגר לא כלומר יש מחשבה שכל האספגרים מבריקים אבל זה לא נכון זה נע אבל באופן כללי לפי ידעתי בין 10 ל 30 אחוז מאוטסטים בכל תפקוד הם גאונים בתחום מסוים למשל הנמוכים לפי ידעתי מצטינים ממש בזיכרון צילומי או מרחבי לעומת גאונות במתמטיקה אצל הגבוהים כך לפחות אני קראתי הכי נפוץ בגאונות זה הזיכרון הפמונלי והכי פחות נפוץ זו האומנות ציור ומוזיקה אם כי יותר אני אישית נסיתי לחקור את הגאונות בשפה כלומר שירה ספרות ומצאתי שאין כמעת סוונטים כאלו לעומת אומניות אחרות כמו ציור מוזיקה או פיסול וזהו  זוהי תשובתי.
לצפיה ב-'גני תקשורת גיל 3 מרכז הארץ-מה הגישה הטיפולית? '
גני תקשורת גיל 3 מרכז הארץ-מה הגישה הטיפולית?
17/01/2018 | 14:11
1
41
גני תקשורת לגיל 3 באזור ת"א/ר"ג/ב"ב/פ"ת - איך יודעים מה הגישה בהם? חפרתי באינטרנט ולא מצאתי פירוט על גישות הטיפול. 
 
בנוסף- אם למישהו יש ניסיון אישי על גן ספציפי אשמח למידע:)
תודה רבה!
לצפיה ב-'כדאי לדבר עם המתי"א או האגף לחינוך מיוחד בעיריה'
כדאי לדבר עם המתי"א או האגף לחינוך מיוחד בעיריה
21/01/2018 | 09:01
5
לצפיה ב-'אוטיזם ופחדים.'
אוטיזם ופחדים.
16/01/2018 | 12:32
8
109
כולנו יודעים שיש דברים מסוימים שאוטיסטים רבים חוששים מהם, כמו שינויים ודברים נוספים שקשורים לאינטראקציה חברתית. טמפל גרנדין גם קישרה בין אוטיזם לבין פחדים.
הייתי רוצה לפתוח שרשור על פחדים אצל ילדים (או בוגרים) אוטיסטים.
*אילו פחדים יש לילדים שלכם? (בין אם הם פחדים "טיפוסיים/צפויים" כשמדובר בילדים עם אוטיזם ובין אם לא)
*האם רמת הפחד מדבר מה נראית לכם חריגה במיוחד?
*אם יש אירועים שזכורים לכם בהקשר של הפחד של הילד שאתם מעוניינים לחלוק.
*האם הייתם מתארים את הילד/ים עם אוטיזם שאתם מכירים כפחדן במיוחד?
*אם הילד שלכם באמת מרבה לפחד - אילו דברים מרגיעים אותו?
*בוגרים/הורים לבוגרים - האם רבים מהפחדים "עוברים עם הזמן" (/לומדים לעקוף אותם/להסתדר איתם) או שהמצב בבגרות לא מאוד שונה מהבחינה הזאת?
*או אולי נראה לכם שהילד שלכם (/אתם) לא פחדן במיוחד. אולי הוא מפחד רק מאותם דברים ש"צפוי" יחסית שהוא יפחד? אולי אפילו מהם לא?
 
בקיצור, אשמח לשמוע כל מה שאתם מעוניינים להביע בנושא ילדים עם אוטיזם ופחדים.
לצפיה ב-'הפחדים לא חולפים אף פעם'
הפחדים לא חולפים אף פעם
16/01/2018 | 15:09
5
81
גם כי זה לא בדיוק פחד משינוי או מאינטראקציה חברתית אלא מסוג מסויים של שינוי הנכפה כדרך יחידה כמו גם מסוג מסויים של אינטראקציה שגם אותה החברה כופה כחובה שכל מי שלא מסתדר איתה מוקצה מיידית מחמת מיאוס.
 
החרדה המתמדת היא תוצאה של קיום שלא רק שאין לו אחיזה ושיקוף ותיקוף בחברה אלא שהוא נתקל ביחס מאוד קשה ומקשה מצד כולם,
אז ברור שזה מחריד מאוד, ומערער מאוד, וקשה ומדכא נורא.
 
ולצערי זה לא תלוי גיל כי החברה לא משתנה תוך כמה עשרות שנים,
אז אוטיסט די נועד לאכול חרא לנצח
 
אבל לומדים לעקוף עם הזמן, ליצור מציאות אלטרנטיבית לנורמה שגם מתמצקת עם הזמן בצורה שלפחות מונעת לא מעט קריסות והתנגשויות אלימות מדי עם הנורמה
 
מה שמרגיע זה הבנה, אדם שמבין אותך, הסיכוי שאוטיסט יפגוש כזה הוא אפסי
לצפיה ב-'תודה על התשובה אראנה,'
תודה על התשובה אראנה,
16/01/2018 | 15:35
4
52
אבל, כאמור, אני לא מדברת רק על פחדים שקשורים לאחרים - זה יכול להיות גם פחד מבלונים, נניח. אני מדברת על פחדים באופן כללי. לגבי עצמך - כשהיית ילד היו לך פחדים מיוחדים או עזים במיוחד? ועכשיו? ואולי לבת שלך?
אני, למשל, לא סובלת תיפוף (סטייל מיומנה נניח) ואם יהיה כזה בסביבתי אני אתרחק - אבל התגובה שלי לא תהיה של פחד, ואני לא מפחדת מזה. אפילו אם ירסנו אותי בכוח ויכריחו אותי לשמוע את זה (ואז יהיה לי כאב ראש וכו'), התגובה שלי תהיה התנגדות, אבל לא פחד. אבל אני מדברת על תגובות של פחד - פחד נואש ועצום ורצון לברוח כאילו החיים שלך תלויים בזה. זה מוכר לך? ממך או מהבת שלך או מאחרים עם אוטיזם שאתה מכיר?
לצפיה ב-'מוכר לי'
מוכר לי
16/01/2018 | 15:47
39
מאוד חרדתי, לא יודע מה לומר בקשר לזה, לתחושתי זה קיים גם אצל ביתי.
 
שאלת ספציפית על פחד משינויים ומאינטראקציה חברתית אז לדעתי אלה בוודאי נובעים מ"אחרים" שכופים תפיסה מאוד מסויימת של שינוי גם על מי שתפיסה כזאת משתקת אותו,
 
ונדמה לי שבדידות קיומית מאוד מעצימה חרדות.
 
את מדבר על מה שהפסיכולוגיה מתארת כהתקפי חרדה ? דווקא בגיל מבוגר היו לי כאלה הרבה יותר והרבה יותר חזקים
לצפיה ב-'אם כוונתך להצפה של חרדה, לא להעדפה להמנע ממשהו'
אם כוונתך להצפה של חרדה, לא להעדפה להמנע ממשהו
16/01/2018 | 17:36
2
46
לפיצקי יש קטע כזה, מינקות,
לשני האחים הגדולים שלו, דוקא לא.
 
נראה לי שזה קשור לרגישות רבה מאד,
הן חושית והן רגשית.
כשהיה קטן, אמר לי פעם:"כשמישהו צועק, זה מבהיל לי באזניים..."
 
מה מרגיע אותו?
הכי מרגיע אותו להתעטף בשמיכה שלו, סוג של לחזור לרחם.
 
ולא חושבת שהוא פחדן, להיפך, חושבת שהוא אמיץ מאד
כי הוא מתמודד כמעט כל יום עם תחושות כאלה
ובכ"ז נשאר סקרן לעולם ושמח רוב הזמן.
לצפיה ב-'תודה! את יכולה'
תודה! את יכולה
17/01/2018 | 08:49
1
32
בבקשה להזכיר לי מה האבחונים שלהם? גם המנעות מדברים רלבנטית, במיוחד אם היא קשורה, לדעתך, לפחד. יש דברים שהגדולים נמנעים מהם במיוחד, או 'לא נראה לך שהם נבדלים מילדים בלי אוטיזם מבחינת.פחדים והימנעות?
לצפיה ב-'שלושתם על הספקטרום'
שלושתם על הספקטרום
17/01/2018 | 12:00
37
הגדולים כבר לא ילדים
ברור שהם נבדלים מנ"טים, הרי הם א"סים.
גם בדברים שהם מעדיפים להמנע מהם, ניכרת הא"סיות שלהם,
אבל לבחור להמנע ממשהו שאינו נכון לי
זו בחירה נבונה, לא הייתי מתייגת את זה כבעיה או כפחד.
כמו בדוגמא שלך עם תיפוף בסגנון מיומנה.
יש צורות, נסיבות ודרכי אינטראקציה שאינן נכונות להן,
הם ימנעו מהן.
 
ומה מביא אותך לשאלה הזאת?
איפה העניין פוגש אותך?
לצפיה ב-'מקומות סגורים'
מקומות סגורים
16/01/2018 | 16:40
1
49
כמו קניון או סופר יכול לגרום לי לרצות לנפץ תקאש בזכוכיות קרה כבר שכמעת נפצתי תראש שלי בזכוכית בית חולים שהיה לחץ היום הורי נבינים זאת לעומת הילדות שפשוט רצתי לכביש בכל מקרה לחץ ונותנים לי חופש בחירה לא ללכת לאירועים הומי אדם ואני שמח בכך וגם לא יוצא כמעת בכלל מהבית בגלל זה .
לצפיה ב-'תודה, נתנאל'
תודה, נתנאל
17/01/2018 | 08:52
15
לצפיה ב-'קלינאית תקשורת'
קלינאית תקשורת
14/01/2018 | 15:04
65
שלום רב,
אני מחפשת קלינאית תקשורת שמגיעה לבית לעבודה באייפד בתוכנת טאצייט
מאזור ראשל"צ המלצות התקבלו בברכה.
בתודה מראש,
0fek1512
לצפיה ב-'א"סית שאובחנה בגיל 35 מספרת על חייה לפני האיבחון'
א"סית שאובחנה בגיל 35 מספרת על חייה לפני האיבחון
10/01/2018 | 12:27
40
181
על המחירים ששילמה על אי-האיבחון
ומתייחסת גם לסוגיית רמות התפקוד
 
 
מעניין לקרוא גם את התגובות- הדוברת לא לבד...
לצפיה ב-'זה מאוד מעניין בשבילי '
זה מאוד מעניין בשבילי
10/01/2018 | 16:00
1
115
בדרך כלל נוטים להתייחס למלטדאון כהתפרצות או טנטרום ואכן יש לי גם כאלה , 
אבל התחושה הרבה יותר נפוצה היא שאני לא יכולה לדבר, לזוז , שאני מאבדת שפה ולא יכולה לתרגם מה שאנשים אומרים לי למשהו הגיוני כמו מין קיפאון שבסופו צניחה עמוקה. אני שמחה שנחשפתי לזה.
 
מעבר לזה , 
גם עניין הרגשות מתחבר ומאיר לי דברים על המקום בו הצורך הבסיסי ביותר להסביר לעצמך מה אתה מרגיש ורוצה או למה כואבת הבטן , רועדות הידיים , יש תחושה כואבת מבפנים או התרגשות משולחת רסן - נשאר ללא מענה. 
זה קשה מאוד.
לצפיה ב-'בזמנו אובחנתי כקטטוני בגלל זה'
בזמנו אובחנתי כקטטוני בגלל זה
10/01/2018 | 16:58
40
לצפיה ב-'מצטער אבל זה היה דיקלום אחד ארוך של קלישאות.'
מצטער אבל זה היה דיקלום אחד ארוך של קלישאות.
11/01/2018 | 00:46
37
97
אם היא אוטיסטית, אז אני גם אוטיסט.
 
והתגובות של האנשים שם...
פתאום כל אחד שם מזדהה עם הדברים שלה, ורואה את עצמו שגם הוא אוטיסט.
 
מעבר "לרשימת המאפיינים" שהיא הקריאה וכתובה על כל קיר...
הדבר האישי היחידי היה התחושה הסובייקטיבית שלה שהאוטיזם שלה חמור כי הוא משבש לה את החיים.
 
כל החיים שלי עברו דרך שיבוש אחד גדול בגלל "האוטיזם" שלי.
גם היום החיים שלי משובשים בגלל "היותי בספקטרום".
אבל בהחלט אם להיות רציניים, אני לא יכול להגדיר את עצמי אוטיסט.
גם אחרים או אנשי מקצוע לא יכולים לעשות זאת.
אבל בהחלט יש לי הרכב אישיות לא אופייני שמגיע ללא הוראות הפעלה ולכן לא אחת אני טועה בדרכי את דרכי.
 
לפי תפיסתי, בגרעין של האוטיזם יש קושי תקשורתי שפתי.
אני לא מדבר (בשפתי) רק על היכולת להוציא מילים מהפה.
אני מדבר על שפה באופן כללי, מילולית בלתי מילולית וסימבולית.
אוטיסט שיש לו יכולת לחשיבה סימבולית , הבנה סימבולית ותקשורת סימבולית עדיין יחשב נמוך אם הוא אינו מדבר, אבל בכל זאת גבוה בהרבה מהאוטיסט שלא מסוגל לפענח סימבול בתמונה וציור של דבר מה לא נראה לו כשום דבר בעל משמעות.
 
וזו לא רק השפה והתקשורת כלפי הסביבה, זה גם קושי בחשיבה שפתית, קושי בדיבור פנימי, קשי בתקשורת שלו עם עצמו.
 
היא דיברה על מה זה תפקוד נמוך וגבוה, מה חמור ומה פחות חמור, ונתנה את עצמה כמצב חמור?...
ממש מעצבן אותי.
הדבר הייחידי שאפשר להגיד על זה, הוא, שגם אוטיזם בתפקוד גבוה, הוא עדיין חמור מספיק כדי לשבש חיים ולגרום לאדם לחוש שמצבו יותר חמור משל כולם.
 
לפחות הצליחה למצוא את עצמה ולגלות מי היא ומה היא, ויש לה יופי של זהות שהיא יכולה להיות גאה בה.
 
כפי שהבנתם, מאוד לא אהבתי לשמוע את הסרט הזה.
לצפיה ב-'מאוד לא אהבתי לשמוע את הקלישאות שלך'
מאוד לא אהבתי לשמוע את הקלישאות שלך
11/01/2018 | 06:01
36
75
כי המידה שבה אתה נכנע לחלוטין, ללא שום ביקורת, לתפישה המקצועית לכאורה, היא הסיוט של כל אוטיסט והיא גם חלק או מה שמוביל למה שהיא תיארה כצורך המתמיד ואפילו הלא מודע לחיות תחת מסכה שהורסת לך את הצורה.
 
אתה בעצמך חוזר כמו טוקי וללא מחשבה על הקלישאה הכי חבוטה,
 
גם בשבילי ההרצאה הזאת הייתה מאוד חסרה כי תיארה את הנסיבות ולא את הסיבות,
אבל אין ספק שהאשה הזאת מאוד סבלה וסובלת בגלל שקיומו של האוטיסט בחברה הנורמטיבית, מהמון סיבות, הוא גהנום מחריד.
 
 
אתה מדבר על קושי תקשורתי, על הקשר בין המילולי ללא מילולי, על הבנה סימבולית, ומאמץ את הפשיזם הרצחני המתחזה לגישה אקדמית מקצועית שלפיו רק לנורמה יש מונופול על פרשנות נכונה ונוחה של סמלים,
אז לא
לא לא לא,
יש המון סיבות יפהפיות, חכמות ועמוקות, שיכולות גם להאיר חכמה עצומה על זהות האדם כפי שמתברר גם דרך הקשר המתפתח כל הזמן בין גוף ושפה, בין מציאות לשפה, שהאוטיסט נוטה לפרש ולפענח ולחוש את הקשר בין המישור הסימבולי למוחשי, בין המילולי ללא מילולי, בצורה שונה מהמוסכם והמקובל בחברה,
וכיוון שכל הסיבות האלה נוגעות בבסיס המציאות קיומו של האוטיסט הוא תאונה מתמשכת כי אנשים כמוך שהם הרוב מפרשים, שוב מסיבות שגם הן ראויות וצריכות למחקר ובירור, את הנרטיב הנורמטיבי, את הדרך המקובלת לפרש סמלים, לא רק כיחידה הנכונה אלא גם כצורך לרצוח, לבזות, להשפיל, ולעשות את המוות לכל מי שבניגוד לך מזהה את הקשר הזה אחרת .
 
מה זה מגיע ללא הוראות הפעלה, הנורמטיבים מגיעים עם הוראות הפעלה?
לא,
הם מגיעים לעולם עם חיווט, חיבור, הקושר בין מישורי ההכרה השונים בצורה שמתאימה לאלימותה, נצלנותה וחוסר רגישותה של החברה, זה הכל.
 
ומי לא מגיע כך נהנה גם מכל הרוע והאלימות שיש לחברה להציע וגם מיחס כמו שלך שאומר שכל זה מגיע לו כי הוא תת אנוש
לצפיה ב-'האישה ההיא דוגמא מצויינת...'
האישה ההיא דוגמא מצויינת...
11/01/2018 | 07:20
34
86
לסיבה בגללה עוף החול 4 פתח את השירשור הקודם.
דיי ברור מהדברים שלו שגם הוא עבר המון סבל, וגם הוא מכיר את המערכת טוב טוב , ולא באופן חיובי.
האשה הזו היא דוגמא מצויינת שממחישה עד כמה ההבדל היחיד בינך לבין עוד אלפים "מוסווים" כמוהה הוא האבחון, או ההגדרה, או לקיחת הזהות.
 
כי כמוהה יש רבבות שלא עברו אבחון בגיל 35 וסובלים לא פחות ממנה.
הסיבה היחידה שהם לא מתהדרים בזהות האוטיסטית שלה ושל כמוה היא האבחנה.
 
אני בעד שהחברה תהייה פתוחה יותר לכל גווני הקשת האנושית.
אבל אם היא אוטיסטית, אז חצי עולם גם הם, אוטיסטים מאחורי מסיכת הסוואה.
לצפיה ב-'מה ?'
מה ?
11/01/2018 | 08:07
1
60
מה פתאום, האבחון, או שרשרת האבחונים והטיפולים המוטעים שהיא עברה הם תוצאה של שונותה, ושל חוסר יכולתה של החברה לשאת שונות כמו שלה, למרות שהיא לא אדם רע, סביר שאפילו להפך.
גם אני אובחנתי, כסכיזופרן וכאוטיסט, ההבדל ביני לבינה ולשאר האומללים הוא רק זה שלי תמיד היה ברור שכל הפסיכולוגים הם מפגרים ולכן לא הקשבתי לשום דבר שהם אומרים ולא הסכמתי לשום עזרה או טיפול.
והסיבה שלא עשיתי זאת היא שתמיד זיהיתי שהחזרה האוטומטית שלך על השטויות שהקקדמיה מפליצה היא מטומטמת נורא,  מכעיסה, מעליבה, מתנשאת, כחנית ומאוד לא מוסרית
לצפיה ב-'גם אני מרובחן בסיכזופרניה'
גם אני מרובחן בסיכזופרניה
16/01/2018 | 16:45
21
ואוטיזם בתפקוד יחסית נמוך מזדהה עמך ארנה גם אני מגיל אפס שם זין על השיטה .
לצפיה ב-'ולא'
ולא
11/01/2018 | 08:13
11
41
הלוואי שכל העולם היה אוטיסט אבל ההתנהגויות והרגישיות שהיא מתארת אופייניות לצערי רק לאחוז זעום להפליא של האוכלוסיה וגם בגלל זה היא נאלצה כמו רבים ורבות להסתתר אחרי מסכה שהרגה אותה.
הרי הרוב הנורמטיבי לא יכול לסבול שונות ,ביחוד לא כזאת שמבטאת רגישות, ולכן מתבטאת גם דרך פרשנות שונה ליחס בין הסימבולי לממשי, שבגלל זה כל האנשים האלימים כמוך מזהים אותו התקלה, הלקות, כפגם, כי הרי לא יתכן אדם השונה ממך, אדם כזה חייב להיות פגום כי רק אתה מושלם
לצפיה ב-'רק עניין של הגדרות.'
רק עניין של הגדרות.
11/01/2018 | 09:35
10
55
כמו בסרט "בתפקוד גבוה" כשהאמא אומרת שאם הבת שלא אוטיסטית אולי גם היא אוטיסטית.
אין לי אתך וויכוח שאנשים כמוהן וכמוך הם אחוז קטן באוכלוסיה.
אבל יש יותר מהם, שהם ללא אבחנה, מאשר בעלי אבחנה.
ואתה כאן תכתוב עליהם בגנאי נט"ים ופשיסטיים, כשכל מה שמפריד בינך לבינם זה הפסיקה של הפסיכיאטר.
 
אולי צריך באמת לפצל את האבחנה, לאוטיזם, ואוטיזם מוסווה, כי יש אוטיסטים שבכלל לא מסוגלים להסוות אפילו במיל את מצבם.
הכי הרגיז אותי שרמת האומללות שלה, היא זו שגורמת לה לקטלג את עצמה "בתפקוד נמוך", או "במצב חמור".
יש לי ילד שמח ומאושר בתפקוד נמוך, הוא יהיה תלוי בנו כל חיינו, ואולי לעולם לא יוכל להגיע אפילו לרמה בסיסית של עצמאות כמו לטייל ברחוב לבד.
אנחנו עושים הכול שיצמח להיות אדם שמח ומאושר, ורמת האושר שלו בחיים היא לא מדד לרמת התפקוד או חומרת המצב.
 
האישה שם סובלת בגלל שהיא בתפקוד גבוה, ולא בגלל שהיא בתפקוד נמוך.
 
אגב....
+ אתה עשית צבא? עשית!
- אני לא הייתי מסוגל לעשות צבא.
+ בית ספר יסודי אתה סיימת?
- אני לא, בשנה האחרונה לא הגעתי בכלל בגלל הקשיים, ורק היכולות הגבוהות שלי פתחו לי את הדלת לתיכון גם מבלי לעשות כיתה ח.
+ תיכון סיימת?
- אני לא!, נשרתי מהתיכון בגלל קשיים חברתיים ואישיים, מעולם לא חזרתי חזרה ולא עשיתי תעודת בגרות.
+ להשתלב בשוק העבודה הצלחת?
- אני לא! שנים חייתי על חשבון ה... והה..., לא הצחלתי להתפרנס או להתקבל לעבודה, כמו שאבא שלי אמר לי בסביבות גיל 30 "גם אני בגילך עדיין הייתי אפס"
רק אחרי הרבה שנים מצאתי נישה של עבודה עם ילדים שהצלחתי להשתלב בה על אף הקשיים.
+ יש לך חברים?
- לי לא! תמיד היה לי חבר אחד, בכל מקום מאוד קשה לי להתחבר או להתיידד או להשתלב, היום גם חבר אחד אין לי (מלבד אישתי שהיא גם החבר הכי טוב שלי).
 
אני בטוח שיש לך עוד הרבה ייתרונות עלי.
הסיבה היחידה שאתה מקבל את עצמך כאוטיסט ואני בעינייך נ"ט היא חתיכת נייר.
 
איפה אני חוזר על השטויות של הקקדמיה ?
אתה יכול לצוטט אותי, כדי שידעו על מה אתה מדבר?
 
אני לא מקריא את עצמי מהדף כמו האישה הזו בצורה כל כך ברורה ורהוטה.
זהו הבבלט האמיתי, כאן גם הפסיכולוגים נכשלים, בניסיון לדייק במילים דבר שהוא מעבר למילים והוא מופשט, דינאמי, משתנה כל הזמן, ואין (לעולם גם לא יהיו) מילים מדוייקות לתאר אותו .
 
 
לצפיה ב-'זה שאראנה טועה, ממש לא אומר שאתה צודק...'
זה שאראנה טועה, ממש לא אומר שאתה צודק...
11/01/2018 | 10:18
1
44
הגישה שלו, אגב, זו דוגמא קלאסית ל"שימוש לא בריא בזהות".
לצפיה ב-'למה ?'
למה ?
11/01/2018 | 11:55
36
מה לא בריא בגישה שלי, ספציפית?
לצפיה ב-'היא לא אמרה שהיא בתפקוד נמוך, להיפך'
היא לא אמרה שהיא בתפקוד נמוך, להיפך
11/01/2018 | 10:33
45
היא אמרה שיש אוטיסטים המוגדרים בתפקוד נמוך
שאיכות חייהם מושפעת פחות מהיותם אוטיסטים,
מאנשים כמוה שמוגדרים בתפקוד גבוה אבל סובלים מאד,
לכן האוטיזם שלה לדבריה אינו MILD אינו אוטיזם קל.
לצפיה ב-'אגב, ברור שההגדרה שלה את עצמה כ"תפקוד נמוך" מגוכחת'
אגב, ברור שההגדרה שלה את עצמה כ"תפקוד נמוך" מגוכחת
11/01/2018 | 10:37
1
60
לפחות על-פי ההגדרות המקובלות של "תפקוד" ׁׁׁׁ(שגם הן, אגב, בעייתיות מאוד, אבל זה נושא לדיון אחר).
 
והתבוסתנות של אנשים כמוה פשוט מדהימה אותי לפעמים. איזה מין קריאה ל-diversity זאת? זה לב הבעיה, ולא זה ש"היא מגדירה את עצמה כאוטיסטית". ככה לא מכבדים את קשת הגיוון האנושי, עם או בלי קשר לאוטיזם.
 
לצפיה ב-'איך היא תבוסתנית ?'
איך היא תבוסתנית ?
11/01/2018 | 11:48
19
לצפיה ב-'בדיוק בגלל תגובות כמו שלך...'
בדיוק בגלל תגובות כמו שלך...
11/01/2018 | 11:47
1
46
היא ביקשה שישימו לה לאפשרות של צירופים שונים במקום לחזור רק על צירוף אחד כאפשרי.
כי הדברים מתבטאים בצורה שונה אצל כל אחד אחר, זה מורכב, גם הבן שלך לא ישאר כל החיים כמו שהוא עכשיו, גם בגלל שאוטיסטים הכי תלויים בסביבה ובהקשר, בגלל זה הקשקוש על תפקוד הוא שטויות.
ולא, רוב חיי כבוגר הייתי נווד חסר בית שנזרק מעבודה זמנית אחת לשניה, לרוב לא התחבר לכלום , וגם בית ספר לא סיימתי עם בגרות, וכמו שהיא אומרת לא מעט אוטיסטים לומדים לחקות את הנורמה מכל מיני סיבות, ואני למדתי את זה במיוחד ורק בשביל שלא אהיה תלוי באנשים כמוך, המטפלים,ואין לך אפילו מיליונית מושג עלי ועל חיי, ועובדה שאני לפחות חווה ומבין אוטיזם כשפה הלגיטימית בזמן שאתה מאמץ ללא ביקורת את שפת הרוצחים, ודי בהבדל הזה בשביל לאפשר לי לשרוד את החברה למרות הכל.
 
אני לא כמו גור, כמו נ"ט , ולכן לא מחוייב לנאמנות לקבוצה , אז אני קורא לדברים בשמם בדיוק בגלל שאתה מתיימר אחרת אבל הכי נצמד להגדרות, מבחינתי גם אוטיסט יכול להיות חרא, כמעט תמיד זה בגלל שאין לו באמת ברירה.
 
אתה חלק מהחברה ,אני מעולם לא הייתי ולעולם לא אהיה, גם אם עברתי כמה קבוצות בתוכה תמיד הייתי חיצוני להן,תמיד השונה, המטורף, האחר, אז אל תזבל לי בשכל על דברים שאין לך בהם מושג ועובדה שבהיבט העקרוני אתה עושה בדיוק את כל הטעיות שהנורמה עושה
לצפיה ב-'אני דומה לך ארנה'
אני דומה לך ארנה
16/01/2018 | 16:58
45
התגובה הזו מזגערה לי אותי צעיר בן 15 מטורף שמסתובב ברחבות בלי מזפיה בלי מדינה בלי נאמנוצ לאיש יפה זנשארת ככה אתה מזכיר לי אותי בשיא העצמאות שלי שלא הייתי תלוי באיש לבדי בעולם ולכן הכי ביחיד .
לצפיה ב-'מעולם לא התייחסתי לאבחנות'
מעולם לא התייחסתי לאבחנות
11/01/2018 | 11:53
32
להפך, מאז ומתמיד לא היססתי לחלוק על מאובחנים ולתמוך במי שלא מאובחן אם זה גילה יכולת להבין או נכונות לשמוע.
הרי בדיוק על זה נכנסת בי, אז תחליט.
יש המון אנשים שלא עשו צבא וסובלים מקשיים חברתיים וחוסר התאמה לבית הספר.
אוטיזם זה ממש לא רק זה.
אוטיזם זה למשל מה שהיא תיארה כרגישות בלתי מצויה למבט, צורך בסטימינג כי הכל מוכפל כפול אלף, חוסר התאמה לכל הגדרה , שונות שפתית, צורך בתקשורת שונה...
לצפיה ב-'אין לי חברים'
אין לי חברים
11/01/2018 | 12:07
55
גם לא מחפש כאלה, אבל כתבתי את זה כאן רק מאה פעמים אז למה שתשים לב.
 
אותי בניגוד לך פחות מעניין מי אוטיסט ומי לא, מה שמעניין זה שורש הזהות, הסיבה לשונות,והבעיות וההזדמנויות שבאות איתה,
בגלל זה הניתוח שלך הוא ממש חרא בעיני.
 
ולתחושתי אינך מבין שגם הפראות של אוטיסט כילד אינה טבעו ומהותו אלא רק תוצאה של מפגשו עם הנורמה, ציפיותיה ופרשנותה,ובדיוק בגלל זה צריך לעשות מה שהאקדמיה מעולם לא עשתה, לחקור אוטיזם, ולמה הוא מתבטא בקשר גוף שפה שאתה והשרלטנים לא מסוגלים להבין ולכן מסמנים אותו לגמרי, שזה מצער במיוחד כי הוא הרבה יותר עמוק, מהותי ,ועשיר מהממוצע,אז מתבצע כאן פשע כפול, גם מצידך
לצפיה ב-'אני לא יכול לטייל לבד ברחוב'
אני לא יכול לטייל לבד ברחוב
16/01/2018 | 16:51
18
בטח במקום זר אחרת אני יכול לאבד או להדרס אבל כפי שאתה רואה ונכרים אטתי אני יכול להתבטא בכתב לא רע בכלל ראה איל שחל ואחרים גם בתפקוד נמוך אל תייאש רני לא דברתי עד גיל 5 אפילו יותר מילה אחת והיום אני יכול יש סיכוי יש אפשרות אל תייאש התפקוד הוא עניין מאוד נזיל וגם אם לא ידבר לעוחם יש אפשרות שישוחח בכתב ותבינו מה מרגיש גם אני חא מדבר בעל פה אני מתבטא כמעת רק בכתב אך עדיין יש לי תיכולת הזו ולכל אוטיסט יש בעיני רק צריך לדעת לגשת עלינו ...
לצפיה ב-'זה ממש לא חצי עולם. ואני לא ממש מבין את התלונה שלך.'
זה ממש לא חצי עולם. ואני לא ממש מבין את התלונה שלך.
11/01/2018 | 10:15
11
67
זה שיש מיליוני אנשי ספקטרום, סותר את העובדה שמדובר בתופעה האמיתית?
 
אתה אומר "אם היא אוטיסטים, אז גם אני אוטיסט". אמרת את זה ככה בציניות, אבל מניין לך שזה לא נכון? אני לא מכיר אותך מספיק כדי לחוות דיעה, אבל מניין לך שלא?
 
אגב, סתם לידע כללי, לא"סים בתפקוד גבוה יש סיכוי הרבה יותר גבוה להוליד ילד שהוא אוטיסט קלאסי. איך תסביר את העובדה הזאת, אם לא מדובר באותה משפחה של תופעות? או את העובדה שקיימים אנשים לאורך כל הספקטרום הזה בין אותם בני-אדם שהיית מגדיר כ"לא אוטיסטים" לבין אוטיסטים קלאסיים? איפה בדיוק תעביר את הגבול, בלי שזה יהיה לגמרי שרירותי?
 
כמובן שזה לא סותר את העובדה, שיש המון אנשים שמאמצים זהות בצורה לא בריאה. בין אם זה לכיוון של "אני דפוק ולא יכול", ובין אם זה לכיוון של "מגיע לי יחס מיוחד ולעזאזל עם כולם. אבל בכל דבר אפשר להשתמש בצורה לא נכונה.
לצפיה ב-'אתה צודק לגמרי, הגבתי ממקום אמוציונלי...'
אתה צודק לגמרי, הגבתי ממקום אמוציונלי...
12/01/2018 | 09:30
10
38
ואין ספק שנגררתי לדרמה והגזמה.
אבל היו דברים שמאוד הפריעו לי.
 
התאור שלה את עצמה ואת האוטיזם באופן כללי כל כך ברור חד וחלק.
היא "יודעת" בדיוק מי היא ומה הוא "אוטיסט".
אבל המציאות היא לא כזו, ולא סתם היא אובחנה בגיל 35.
זה לא שהיא הגיע עם "סימפטומים" כל כך ברורים לכל מני אנשי קצוע, ורק מקום אחד שמתמחה באוטיזם הבין מה הוא רואה.
בחיים האמיתיים התופעות והתכונות הרבה פעמים מאוד לא ברורות.
לא סתם קל לפספס, אבל היא מתארת את הדברים בבהירות תהומית, שאני לא ראיתי אותם ככה אצל אף אוטיסט.
אתה שומע אותה, ושואל איך פיספסו אותה??? והתשובה היא שזה לא הופיע אצלה ככה בכזו בהירות כפי שהיא טוענת!!!
כל אחד כל כך שונה, והרבה פעמים כל כך קשה לזהות ולהגדיר גם אצל התפקוד הנמוך.
אבל היא מתארת הכול כמו מהספר, וזה במאה אחוז לא מתאים לאף אחד, ורק יכול לגרום לאנשים לקבל מושג מעווט על המצב.
אני במקומה הייתי מדגיש דווקא את העובדה בגללה היא אובחנה רק בגיל 35, הייתי מסביר למה חשבו שהיא כל מני "דברים אחרים" לפני שחשבו שהיא אוטיסטית, זה לא שהיא אובחנה קודם בכל מני אבחנות אחרות כי החברה דוחה את השונה, אלה בגלל שהדברים לא חד משמעיים.
והתאור שלה של אוטיזם הוא כל כך חד משמעי, שמי שלא עונה לחד משמעי הזה פשוט עלול להתפספס.
 
הדבר השני שלא אהבתי, זה הביקורת שלה לגבי החלוקה לתפקוד גבוה ותפקוד נמוך.
היא אמרה שהיא לא אוהבת את החלוקה.
ואז עשתה חלוקה משל עצמה , שמעל IQ 70 תפקוד גבוה, מתחת לזה זה תפקוד נמוך.
שטויות !
 
לא הרגשתי שהיא מספרת לי סיפור אישי אותנטי.
אלה מקריאה הגדרות על אוטיזם מהספר, ואז אומרת "גם אני ככה וככה..."
 
אולי אני אוטיסט בתפקוד גבוה?
זה ממש לא חשוב לי...
אוקי, מקובל עלי שהיא אוטיסטית...
יש לה מגבלות...
אבל יש הבדל בין צליעה קלה, מרותק לכיסא גלגלים, או מרותק לכיסא גלגלים רגליים וידיים ומונשם.
הצליעה שלה בהחלט הקשתה עליה את החיים.
 
אני לא אוהב שמציגים צד אחד...
תמיד זה או את הכי מסכנים בתפקוד הכי נמוך, או את הכי גבוהים.
הצופים מקבלים מבט כל כך לא נכון, סטראוטיפי ולא מציאותי.
ואז אין פלא שכל כך רבים אחרים מתפספסים.
 
לא היה מפריע לי אם היא הייתה מציגה את הסיפור שלה ומדברת על עצמה נטו.
אבל היא הציגה את כל התופעה, בצורה צרה, קרה, לא מציאותית, ומנקודת המבט הקטנה שלה, דיברה על ככה זה אוטיזם, ולא ככה זה אני.
פשוט הטעיית הציבור - ועוד ב TED.
לצפיה ב-'אני שמעתי משהו שונה לגמרי'
אני שמעתי משהו שונה לגמרי
12/01/2018 | 09:58
8
43
היא הסבירה את אחד ממקורות הסבל הכי נוראים של האוטיסט, שהוא גם המקור והסיבה לתת אבחון של נשים ולקשיים שאתה מתאר, שזה לא שהמאפיינים אינם מובהקים מספיק אלא שלא מעט אנשים, בעיקר נשים וגברים רגישים יותר, יוצאים מדעתם על מנת להסתיר את המאפיינים האוטיסטים שלהם,
ובמחיר מחריד,
ואין לי ספק שהיא עלתה על נקודה הכי מהותית וחשובה.
 
ועצם גישתך גם ממחישה למה אוטיסטים, כמו קורבנות אונס למשל, ומאותה סיבה, חשים קודם כל צורך להסתיר, להתבייש, להאשים את עצמם, כי הלחץ הקשה להחריד מגיע מכל הכיוונים ובכל צורה אפשרית,
וכשהוא מופנה כלפי מי שגם כך במיעוט מחריד וגם הכי פגיע בעולם כי הוא הכי פתוח ורגיש אז התוצאה היא אסון.
 
לדעתי אין משמעות להפרדה בין גבוה ונמוך, ביחוד לא במקרה של אוטיזם שהמאפיין אולי הכי מובהק של הזהות, וגם הכי יפה, שבגלל זה היא פתוחה במידה שהנ"ט לעולם לא יוכלו להבין, הוא העדר היררכיה פנימית, והרי בדיוק על זה הם נשפטים כלא פרגמטים וחסרי מסננים.
 
אוטיסט יכול לעבור בשניה מנמוך לגבוה ולהפך, כי הוא לא זה ולא זה, זו רק הפרשנות הנורמטיבית שכופה עליו את המשבצת הזאת וכיוון שכאדם הדדי הוא לגמרי תלוי בפרשנות הזולת אז כל זה גם הכי מתבטא עליו ובו.
 
אוטיזם זו זהות מאוד חד משמעית,
אלא שכמו שהיא הסבירה זה לא חד משמעי בצורה שאתה תופס את זה,
אלא במקום הרבה יותר מהותי ובסיסי
 
לדעתי אתה זה שמפגין כאן נקודת מבט צרה, לא אמפטית, ורעה מאוד
לצפיה ב-'אני עדיין מחכה...'
אני עדיין מחכה...
12/01/2018 | 17:04
7
39
אני עדיין מחכה שהבן שלי יעבור לגבוה...
ויש לא מעט הורים לאוטיסטים בוגרים שמחכים גם הם.
אני בטוח שיש גם לא מעט אוטיסטים שרוצים להפוך לגבוהים.
 
יש אוטיסטים שלא יכולים להסתיר, ולא יכולים לעבור לגבוה.
אז אין לי מושג על איזה אוטיסטים אתה מדבר.
לצפיה ב-'אוטיסטים שרוצים להפוך לגבוהים ?'
אוטיסטים שרוצים להפוך לגבוהים ?
12/01/2018 | 17:10
3
47
לא נראה לי.
למעשה לא מעט אומרים שאם כבר אז עדיף להיות נמוך,
וכנראה שיש בזה משהו,
אוטיסטים גבוהים מתאבדים בסיטונות, נמוכים לא.
 
בכל מקרה, זה לא רק עניין של לחכות, זה גם לנסות להבין איך מוצאים מוצא ולו לרגע מהסבך הכל כך אינטנסטיבי שבו האוטיסט חי,
אני כבר בן יותר משישים והבוקר הייתה לי חוויה נדירה להחריד, לרגע, שבו לא הייתי לגמרי מוטרף.
 
אוטיסטים חיים הלם קיומי מתמשך, מאוד מאוד קשה, הכל קורה להם יותר מדי מהר ויותר מדי הרבה, לא ברור מה נדרש כדי לתת להם חוט, זה בוודאי לא הטיפולים, אני לא יודע לומר גם לעצמי
 
לצפיה ב-'יש אמת בדבריך...'
יש אמת בדבריך...
12/01/2018 | 17:23
2
37
ואני יכול לראות מצב שנמוכים מאושרים יותר...
הפחד שלי הוא היום שאני לא יהיה כאן...
אין לי ספק שיכול לקרות מצב שבו הטיפול בו ואיכות חייו תתדרדר ברגע שהוא יהפוך ליתום.
לגבוהוים בכל זאת יש שליטה טובה יותר כל מסלול החיים שלהם.
לצפיה ב-'לדעתי זה משתנה'
לדעתי זה משתנה
12/01/2018 | 17:52
1
27
העולם, החברה, משתנים בצורה שגם מאפשרת למי ששונה מאוד חושית,רגשית ושכלית הזדמנות לחוש את עצמו קצת יותר טוב,
ובנוסף גם לתת גם למי שתלוי מאוד בעזרת הזולת מרחב עצמאי והגון ומקדם יותר
 
ואני חוזר ומספר לך שכמו רוב האוטיסטים גם אני חייתי רוב חיי בשוליים של השוליים ותחת התקפה תמידית.
 
מה זה תפקוד גבוה ? זה אומר שאיני זקוק לליווי תמידי, לנוכחות תמידית, הרבה אוטיסטים יכולים להעביר זמן עם עצמם אפילו הרבה יותר טוב ממי שמשלים את עצמם שהם עצמאים כמו הנ"ט
 
לצפיה ב-'שים לב לסטולר הזאת שבכתבה'
שים לב לסטולר הזאת שבכתבה
12/01/2018 | 17:58
35
היא, וכל המומחים לאוטיזם, ואלה שמעצבים את התכניות ומדריכים את המטפלים והמאבחנים, פשוט גוזלים מהאוטיסטים כל סיכוי לקיום עצמאי,
כי למשל השטות שהיא חירבנה שם, שלפיה משעה שהאוטיסט מנפנף הוא חסום לתקשורת, אז לא, האוטיסט מנפנף בנסיון לנקז מעט מהמתח הקיצוני שבו הוא נמצא
הוא בלא הכי חסום במצב שבו הוא מוצף לגמרי, אז הוא מנסה לשחות, ומה היא עושה, מטביעה אותו.
אותו דבר עם קשר עין,
קשר עין מציף אותנו למוות,
אלא מה,
לנ"ט הוא חלק הכרחי מהתקשורת,
אז מבחינתה על מנת לאפשר לאוטיסט עצמאות צריך ללמד אותו לעשות מה שמשתק אותו כי אחרת לא יתייחסו אליו,
סליחה,
זה לא פתרון,
הפתרון הוא לתת לאדם להתנהל כפי שחושיו מאפשרים ומורים לו,
כמו שהיא אמרה בהרצאה, ואף אחד כולל אתה לא מוכנים להקשיב,
קשר עין זה דבר אינטימי,
בהקשר הנכון לו זה נפלא,
לאדם הרגיש בהקשר הלא נכון לא זה רצחני,
אז רצח זה לא טיפול ובוודאי לא מקדם לעצמאות
 
לצפיה ב-'בכל מקרה אם אין לך מושג אני מוכן להסביר'
בכל מקרה אם אין לך מושג אני מוכן להסביר
12/01/2018 | 17:21
2
36
שאוטיזם יכול להתבטא דרך מגוון צורות לא קטן, ואחת מהצורות, ודווקא נפוצה למדי, היא של אוטיסט המאוד מאוד מודע, כואב וחרד, את שונותו מהסביבה, וכשאתה מוסיף לזה שכשכמו שהיא סיפרה, משפחתו, סביבתו, ובכלל, כל הזמן מסבירים לו שהוא מפלצת מגעילה שצריך לזרוק אותה לפח אשפה, אז בגלל שכמו כל אדם (אוטיסט הוא אדם, אני בטוח ששכחת את זה) הוא קודם כל צריך אהבה, הוא עושה הכל על מנת לא להיות הוא אלא ממסך את עצמו ככל יכולתו.
 
יש המון כאלה, אולי הרוב, ולא במקרה זה אופייני במיוחד לנשים שמטבען נוטות להיות קשובות לסביבה יותר מגברים, אבל יש גם לא מעט גברים כאלה, אז את אלה אתה, אתם, מתייגים כתפקוד גבוה, אבל הם מתים, או ממש משתוקקים למות, כפי שהיא גם סיפרה וכפי שאתה כרגיל אפילו לא טרחת להקשיב אלא, שוב כרגיל, התרכזת בלגנות אותה ולהכריז עליה כלא אמיתית
 
לצפיה ב-'טוב, דיי שכחתי מזה...'
טוב, דיי שכחתי מזה...
12/01/2018 | 19:16
1
36
אני התבוננתי על הדברים ממה שקרוב אלי, וזה הילד שלי.
נניח רגע בצד את התקפות של האבחנה באופן כללי, ואדבר על החלוקה לחלק "התקשורתי" והחלק "ההתנהגותי".
אני מבין שאתה התייחסת לחלק "ההתנהגותי".
אצלי מקרוב, לבן האבחנה נמוכה מאוד בחלק התקשורתי, וגבוה בחלק ההתנהגותי.
אין לו רגישויות יתר שאני או מישהו אחד מצליח לקלוט באופן מיוחד.
אין לו התפרצויות זעם בכלל, ואין לו תנועות סטראוטיפיות וכדומה.
אז דיי לא ממש התייחסתי לחלק התפקודי ההתנהגותי.
 
אבל אני כן זוכר שהפסיכולוג אמר לנו שיש לו מזל , כי החלק ההתנהגותי יותר קשה "לטיפול".
זה בטח נשמע לך נוראי...
אבל נניח את זה רגע בצד...
אצלנו הטיפולים הם כיף אחד גדול , שימחה, וצחוקים.
לא הדבר המפלצתי שנוהגים לתאר.
לצפיה ב-'לדעתי ההפרדה הזאת לא נכונה ומאוד מטעה'
לדעתי ההפרדה הזאת לא נכונה ומאוד מטעה
12/01/2018 | 19:29
29
התנהגות זו שפה, ולהפך, ביחוד באוטיזם.
 
מאוד יתכן שהשפתי אצלו בעייתי בדיוק בגלל שהוא מתנהג בסדר יחסית, וההתנהגות הזאת חוסמת לו את השפה,
וכמו שהסברתי זה קורה גם ההפך, כמו אצל אספים שנחשבים כגבוהים כי החלק השפתי אצלם דומה מאוד לדרך שבה נ"ט משתמשים בשפה אלא שעל זה הם משלמים מחירים קשים מאוד, התפרצויות ושיתוקים וזרות מאוד קשה
 
ושים לב שאתה בוחן הכל רק מפרספקטיבה נורמטיבית, החלק ההתנהגותי נראה לך סביר כי הוא לא עושה דברים מוזרים, אלא שאלה בדיוק הדברים המוזרים, כמו שגם היא סיפרה, הנחוצים ליצירת קשר פנימי,
ואם ההתנהגות שלו תקינה אז למה אתה דואג כל כך לעצמאותו ?
ואם הטיפולים הם כאלה כיף גדול אז למה שתהיה לו בעייה לתפקד עצמאית ?
 
משהו לא מסתדר כאן, משהו לא מתחבר בין הפנים לחוץ, זה גם מה שהיא, ואוטיסטים אחרים, מנסים לבטא לאחר מעשה
 
 
גם לא יודע מה זה חלק תקשורתי בעייתי, אני מדבר לעיתים מאוד מאוד רחוקות, ורק עם ביתי או חברה שלי אם יש לי כזאת, אז מבחינת רוב האנשים יש לי בעייה תקשורתית, לכתוב אין לי בעייה, חלק מהזמן
 
לצפיה ב-'אבל הרי אתה זה שתוחם אותה לתחום של "חוסר מובהקות" '
אבל הרי אתה זה שתוחם אותה לתחום של "חוסר מובהקות"
13/01/2018 | 00:37
29
ומקובעות להגדרה 
"
אתה שומע אותה, ושואל איך פיספסו אותה??? והתשובה היא שזה לא הופיע אצלה ככה בכזו בהירות כפי שהיא טוענת" 
למעשה מה שאמרת מלכתחילה הוא שלא נוח לך שהיא נכנסת לקטגוריה כי היא לא מספיק "נמוכה" . העובדה שהאבחנה השתנתה, שההסתרה שהיא עמלה עליה כל חייה גבתה ממנה מחיר דמים שהיא נפסקה כשהיא "שחררה" במעט את המקום הזה . 
 
למעשה יוצא מדבריך שהיא לא מספיק "מובהקת" ובכך אתה משטיח את העובדה שהקשיים והדרך לביטוי שלהן מגוון מה שההגדרות החדשות מנסות לעשות- 
אגב עד רמה שאתה לא מאמין לה וטוען שזה תיאור "מהספר" .
 
 
 
לצפיה ב-'אם היא'
אם היא
12/01/2018 | 00:41
7
67
הייתה עומדת על במה ולא מזכירה את המילה אוטיסטית
אלא רק מדברת על תחושת הזרות שהיא מרגישה כשנפגשת עם החברה
באה על תקן עוף מוזר שלא קיבל ממש לגיטימציה בעולם
האם זה היה בסדר מבחינתך
 
מסכים שההכללות לא לגיטימיות והיא מלאה בהם
יכול להיות שזה בגלל שהאבחון ממש טרי (גם אני באיזהשהוא מקום אחריי האבחנה הייתי עם צפייה שמייד אחריי זה אפגוש אנשים שיהיו מחוברים 100% למקום שלי)
ויכול להיות שזה פשוט מי שהיא אבל בכל מקרה ההתחלות: "AUTISTIC PEOPLE ARE....." כשהיא מדברת על חוויה אישית שלה כאוטיסטית זה תורם לסטיגמות ודיעות קדומות
אותו דבר אם היא הייתה אומרת "נשים הן..." או משהו כזה
 
אבל אני קצת מבין אותה כי אני חושב שתחושת זרות יכולה להיות מאפיין אוטיסטי
למעשה תחושת הזרות היא מאפיין "מכליל" של כל מי שחיפש אבחנה כלשהיא בגיל מבוגר
וזה מעניין כי רוב מי שדיברתי איתו שהיה מאובחן כילד לא דיבר על חברה מנוכרת ועל תחושת בדידות, אלו היו דברים שלא העסיקו אותם בכלל, העסיקו אותם במידה מאוד מעטה או שבכלל לא הרגישו בהם ("הייתי הילד הכי מקובל בכיתה והיו לי מלא חברים")
רוב מי שמתלונן על חברה מנוכרת, זרות ובדידות הוא מי שאובחן בגיל מבוגר לדעתי ואני חושב שאפשר לאמר זאת כך:
הרגיש זרות=חיפש משהו שייתן לזרות לגיטימציה
 
ואז יש כאלו שהלגיטימציה עוזרת להם, נותנת מיקוד לשונות ומאפשרת לשים את העבר מאחור, רוב לקויי הלמידה למשל הם דוגמה מצויינת לכך, בעיקר כי לרוב ברור איזו התערבות הם צריכים ובאיזה תחומים
וגם אוטיסטים מסויימים כמו דונה וויליאמס שנראה שלקחה את האבחנה לכיוון של חקר עצמי טוב
 
ויש כאלו כמו האישה הזאת שבינתיים נראה שלמרות ההצהרות שלה שמצאה את עצמה תחושת הזרות נשארה במקום
כי כמו שאמרתי זה הדבר העיקרי שהיא התמקדה בו
אבל זה לא אומר שלא צריך להכיר בתחושת זרות שלה וזה מה שאתה עושה קצת פה
 
היא אומרת: "אני זרה ושונה"
אתה אומר לה: "אז מה, גם אני"
זה לא קשור, זה שגם אתה שונה וזר (בין אם אתה קורא לזה אוטיזם או תרנגול הודו) לא אומר שלה אין תחושת זרות שצריכה איזה מענה או הכרה
 
הגישה של : "כולם מתקשים, זה העולם, תתמודדו"
גורמת רק לחלק מהאנשים לצמוח בעוד שהרבה נשארים מאחור ולא שורדים
אוטיסטים או לא
 
לכן גם כמו שאמרתי לך בעבר אני בעד הטרויוויאליות וה"אולי גם אני" כי אני חושב ש"אולי גם אני" זה הרבה פעמים בסיס להסתכלות יותר קשובה
כמו בתשדירים לזהירות בדרכים שאומרים לך: "זה יכול להיות אבא שלך שחוצה את הכביש", נכון, זה יכול בקלות להיות אבא שלי על הכביש ולכן, אם אני בכביש והתשדיר הזה בראש שלי יכול להיות שאהיה יותר קשוב ואשים לב למה שקורה כשאני נוהג
 
 
אני חושב שגם אם יחקרו את המקרה שלך ושל הבן שלך יגלו שזה שעברת את המסלול שעברת, דרך הזרות והניכור של העולם משפיע על הדרך בה אתה מגדל אותו ומקבל אותו וזה גם סוג של "גם אני", גם אם לא הלכת פיזית וקבעת תור לאבחנה וגם אם אתה רשמית לא מכנה את עצמך בכינוי הזה
 
אם אנשים יגדירו את עצמם "סתם" כאוטיסטים וזה ייצור אבולוציה של חברה יותר קשובה ומקבלת אני בעד, בין אם ההגדרה שלהם "נכונה" או "לא נכונה"
ולמה אי אפשר לשחק בהגדרה ולהשתעשע ברעיון?
אם אני בגילי המבוגר רוצה לעבור התנסויות עם גברים וחושב ש"יכול להיות שאני הומו" לא פוגע ב"הומואים האמיתיים" שחוו זאת מילדות, בכל מקרה זה לא צריך לפגוע בהם כי זה לא מדבר עליהם, גם במידה ואני פותח בהרצאה: "אני בתוך הקהילה הלהט"בית", אז מה? זה אני, לא הם ואיך שאני רואה את ההגדרה שלי
ומה קורה עם הרעיון הלהט"בי? ייאלם בקרוב
כי הוא מיזג את עצמו לתוך האבולוציה התרבותית, לפחות בעולם המערבי, אנחנו קרובים למקום שזה לא כבר לא יהיה אישיו
שהנער הממוצא יוכל לחזור מבית הספר ולהגיד "אני יוצא עם מישהו" או "אני יוצא עם מישהי" ו.....לא ממש משנה
 
אני לא רואה הבדל בין הגדרה כמו הומוסקסואליות או להט"ב
להגדרות כמו הפרעת קשב, לקויות למידה ואוטיזם
עד לפני 50 שנה הרי זה היה יושב ליידם ונחשב להפרעה נפשית
זה התקדם כי שמו את זה במיינסטרים וההפרדה הגסה שהייתה בין "סטרייטים" ל"הומואים" ואיתה גם הפחד הגדול ירדה
זה אותו תהליך ואני חושב אותו דבר גם לגבי אוטיסטים קלאסיים, בחברה מכילה מונגשת ומבינה 100% הם לא ייחשבו לקויים אלא כעוד בן אדם בעולם ויכול להיות שהמונח "אוטיסטים" יישאר אבל זה יהיה מונח תרבותי כמו "הומו" או "גותי" או "היפסטר" וכה' ואין לי בעייה עם ההגדרות האלו, הם לא מזיקות
לצפיה ב-'מה הבסיס לזרות ?'
מה הבסיס לזרות ?
12/01/2018 | 10:47
6
25
האם אפשר, וצריך, לאפיין אותו, לכמת אותו, לתאר אותו או לפחות לנסות ?
 
לדעתי בוודאי, ודווקא משום השונות הכיוון הזה יכול לספר לנו גם דברים מאוד עמוקים על הזהות בכלל, כולל זאת הנחשבת לנורמטיבית.
 
 
לצפיה ב-'לא חושב שאפשר להגדיר'
לא חושב שאפשר להגדיר
12/01/2018 | 12:44
5
33
בסיס מוחשי למושגים מופשטים כמו "זהות" ו"זרות"
 
אבל משהו אומר לי שאם בן אדם מגיע לרמה שהוא מופיע מול קהל גדול של אנשים שבאו לראות אותו ולהקשיב למוצא פיו אז זה אבסורד להגיד שהזרות מגיעה מחוסר קבלה של החברה
ובכלל נראה לי, אם כמה שאני ליברליסט בעצמי שככל שהחברה נהיית ליברלית יותר כך הבדידות גודלת וגם הכעס וההפרדה של עצמי מהעולם וקשה לי להסביר את האבסורד הזה
לצפיה ב-'אין ספק שאפשר ואין ספק שצריך'
אין ספק שאפשר ואין ספק שצריך
12/01/2018 | 12:49
24
וזו משימה שאין חשובה ממנה והמדע, האמנות, הספרות והפילוסופיה אכן עוסקים בה דרך צורות רבות ושונות ומשתנות.
 
לאנשים שמרניים ליברליות וסובלנות נתפשת כמנכרת, מסיבות ברורות מאוד, שגם הן ניתנות להגדרה בקלות.
 
אתה באמת חושב שעצם זה שאנשים באו להקשיב לך מוכיח שאין זרות ושונות ?
 
 
לצפיה ב-'למה אתה שונא אוטיסטים כל כך ?'
למה אתה שונא אוטיסטים כל כך ?
12/01/2018 | 12:52
2
19
לצפיה ב-'אמרתי שאני שונא?'
אמרתי שאני שונא?
12/01/2018 | 13:30
1
38
לא שונא, לא אמרתי שאני שונא ובכל זאת אני פה, עם עצמי, עם ההגדרות שהצבתי לעצמי, מנסה להתבונן
 
אני כן חושב שהגישה של הבדלה מוחלטת של בן אדם את עצמו מהכלל
תוך כדיי המצאת אוייב מופשט ("החברה") שלא באמת יכול לשנות משהו כי הוא לא קיים בפניי עצמו היא אבסורדית
אני כן חושב שבהופעות האלו שמצד אחד מתעסקות ומנציחות זרות ומצד שני הבן אדם מקבל הקשבה ומחיאות כפיים יש משהו אבסורדי ולא הגיוני
בלי קשר לאוטיזם אלא פשוט המקום הזה
הוא לא באמת מוביל שינוי, לא באמת מוביל הבנה
 
כמו שאמרתי לגרייארט, גם את הגישה השנייה של "זה העולם, תתמודדו" שמבטלת לגמרי את תחושת הזרות של אחר אני לא אוהב
לצפיה ב-'לא, אבל זה מתבקש מהתגובה שלך'
לא, אבל זה מתבקש מהתגובה שלך
12/01/2018 | 13:45
27
כי למשל למה אתה טופל דווקא על אוטיסטים גישה של הבדלה מוחלטת של האדם מהכלל,
לדעתי אוטיסטים מוחרגים מהחברה דווקא בגלל שהם לא מפרידים את עצמם מהכלל בצורה עימותית ואלימה כמו אנשים נורמטיבים,
ולכן הם גם נחשבים כתמימים ומילוליים וחסרי מסננים, למשל.
 
לחברה, כמו לכל דבר, יש גם היבט מופשט וגם היבט חושי ומוחשי,
ואנשים נבדלים אחד מהשני דרך הצורה שבה הם קושרים את המופשט למוחשי,
אוטיסטים דווקא עושים את זה טוב מהנורמה,
שבגלל זה לא מצליחה לזהות את קיומם בכלל.
 
אתה מאשים את הזר שמנסה להתקבל כפי עצמו שהוא זה שמנציח את הזרות ?
זה הקטע שלך לירות בשליח ? לנפץ את המראה ? אוטיסטים סובלים נורא בדיוק בגלל שזה הקטע של כולם וכל הזמן.
 
ברור שאין "זה העולם", העולם משתנה כל הזמן, גם ובזכות אנשים שנאבקים להכללה למרות זרותם.
 
למחיאות כפיים אין שום משמעות אלא אם אתה סתם נרקסיסט צמא תהילה,
לנכונות להקשיב יש השפעה מצטברת עם הזמן,
והעובדה שהקול האוטיסטי הולך וצובר משקל אינה מקרית בכלל ודווקא משקפת תקווה לאנושות כולה.
לצפיה ב-'ליברליות וסובלנות מחוללות ניכור ובדידות מסיבה פשוטה מאוד'
ליברליות וסובלנות מחוללות ניכור ובדידות מסיבה פשוטה מאוד
12/01/2018 | 14:16
39
ומאותה סיבה בדיוק החברה מגוייסת כולה להכחדת האוטיסטים,
שהמגע בין בני אדם, בין הפרט לחברה, על כל היבטיו, מבוסס על מסורת, על מוסכמות שנוצרו במשך שנים,
והנה בא הליברל ומבקש סובלנות גם להתנהגויות החורגות מהמוסכם והמסורתי והשמרני,
אז ברור שזה יאיים על אנשים הזקוקים לתבניות האלה גם לשם תחזוקת הפריבלגיות המובנית להם בשיטה המוסכמת וגם בגלל שהם תלוים רגשית ושפתית במוסכמות ובפרשנות מאוד מסויימת של התנהגות.
 
ואז נולדים אנשים כמו אוטיסטים, שמה לעשות מפרשים את המציאות אחרת מהמסוכם והנהוג והמסורתי והשמרני,
אז ברור שאין לחברה כל ברירה או בחירה אלא להתגייס להכחדתם,
זה מאבק קיומי שבו הרוב מנצל את הנגישות המסורתית שיש לו לתשתיות,
כולל תשתיות המדע,
על מנת לייצר תיאורים ופרקטיקות שיבססו את זהותו של השונה כלקויה,
אחלה, אין בעייה, חוץ מזה שזה פשע נגד האנושות, אבל זה באמת בקטנה, למי אכפת ממוסר ואהבה, בטח לא לאנשים נורמטיבים
 
לצפיה ב-''
13/01/2018 | 00:06
12
לצפיה ב-'מה מרגיש ילד עם אוטיזם?'
מה מרגיש ילד עם אוטיזם?
11/01/2018 | 08:30
6
165
מתוך ארוע התרמה של העמותה לילדים בסיכון.
הילד הוא רועי מורי בן 10.
לצפיה ב-'פיצקי שלי מוסר לו:'
פיצקי שלי מוסר לו:
11/01/2018 | 16:53
1
113
"דיברת לעניין, אני איתך!"
 
גם פיצקי הוא א"ס (איש ספקטרום) בן עשר וחצי.
לצפיה ב-'אם ככה, הם באותו גיל'
אם ככה, הם באותו גיל
11/01/2018 | 18:47
80
רועי יליד מאי.
היום פורסמה כתבה עליו בעיתון "מבט מקומי" מחדרה ובה הוא מפרט כל אני המאמין שלו.
מאחלת לו שיצליח להגשים את חלומותיו.
לצפיה ב-'איזה עולם יפה היה יכול להיות לנו.'
איזה עולם יפה היה יכול להיות לנו.
11/01/2018 | 19:35
3
123
אם כולם היו כמהו. איך ניתן לקחת דבר מקסים כזה ולהכניס לו שטויות לראש. הייתי קורה לזה פשע בדרגה שלא הייתה מביישת איש עולם תחתון מהגרועים שבגרועים.
עברתי פה במקרה, מבטיח שלא אפריע יותר.
 
כל טוב לכם
לצפיה ב-'גם אותי זה מטריף'
גם אותי זה מטריף
11/01/2018 | 20:37
77
אבל צריך לקחת את זה גם בסבלנות
לצפיה ב-'אני אישית אשמח אם תמשיך "להפריע". '
אני אישית אשמח אם תמשיך "להפריע".
12/01/2018 | 17:13
1
72
כבר דובר כאן על זה.
החשיפה הזו היא כמו פורנוגרפיה, וכשמדובר בילד זה כמו פדופיליה.
יש חוק שאסור לצלם או לפרסם ילדים. (ללא אישור ההורים, מהילדים אף אחד לא צריך אישור לצערי)
בגני תקשורת מקפידים באופן קיצוני שאף הורה לא יצלם במקרה ילד אחר, שלא יגיע במקרה לעיניים שלא צריך להגיע..
תחום הפרט של הילד מקבל את החשיבות הגבוה ביותר.
ואז יש הורים שפשוט עושים את הדברים האלה לילדים שלהם בעצמם.
כמה עצוב.
לצפיה ב-'אני מצלם ומפרסם כל הזמן'
אני מצלם ומפרסם כל הזמן
12/01/2018 | 18:07
62
לא מבין למה זה בעייה
 
לצפיה ב-'לידיה בראון רוצה לשנות את כל מה שחשבתם על אוטיזם'
לידיה בראון רוצה לשנות את כל מה שחשבתם על אוטיזם
12/01/2018 | 10:45
12
104
https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-MAGAZI...


לידיה בראון רוצה לשנות את כל מה שחשבתם על אוטיזם
לצפיה ב-'יהיה טוב, הרבה אחרי שנמות, אבל יהיה'
יהיה טוב, הרבה אחרי שנמות, אבל יהיה
12/01/2018 | 11:07
2
59
"כמה צעקות "פאק" מאוחר יותר ההרצאה מתחילה. בראון מקדישים את חלק הארי של הרצאתם לצורך האדיר להקשיב לאוטיסטים עצמם — ולא לאנשי מקצוע או לבני משפחה. אחד הפתרונות להשתקה הזאת, לדבריהם, היא תנועה הולכת ומתרחבת בשם Disability Justice. "הרעיון הכללי הוא להפסיק לדבר רק במונחים של 'גישה' ונגישות — לשירותי ממשלה, למרחבים ציבוריים — ולהתחיל לקדם שיח העוסק גם באיכות חיים. מגיע לנו לחיות ללא אלימות. מגיע לנו שיאהבו אותנו ואת הגוף שלנו. מגיע לנו בית. מגיע לנו שיכירו בזכותנו לחיות ולהתקיים גם אם אנחנו לא רוצים או מסוגלים לייצר ערך במונחים קפיטליסטיים. לתנועה החברתית הזאת יש פוטנציאל מהפכני כי היא יכולה ללמד אותנו לעבוד ביחד, לשנות את הסטטוס קוו, להצביע על האופן שבו יש מי שסובל מאפליה כפולה ומשולשת".
לאחר שההרצאה מסתיימת במחיאות כפיים סוערות, בראון וכמה חברי סגל הולכים לאכול במסעדה אתיופית. כשהם נשאלים מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים, בראון מחייכים. "בעשור האחרון הצלחתי לשלב בין אקטיביזם לאקדמיה, והייתי רוצה להמשיך בכך. אני לומד כיום משפטים, כי זה המקום שבו מתקבלות החלטות גורליות ולכן הייתי רוצה להיות שם. הייתי רוצה להגן על ילדים אוטיסטים שהתעללו בהם, או על קורבנות תקיפה מינית, או על פליטים המחפשים מקלט בארצות הברית. זו שליחות מבחינתי".
וניתן לעשות את זה באמריקה של טראמפ?
"אנחנו לא חושבים שנעזוב את ארצות הברית, כי כאן גדלנו. נשמח לעבוד במקומות אחרים, אבל אנחנו לא רוצים לקחת על עצמנו את תפקיד המושיע הלבן שמיוחס לאמריקאים. חשוב לנו להילחם כדי לשנות מבפנים, וכדי לעשות את זה צריך להישאר דווקא במקום שהכי קשה בו". 
___________________
אוטיזם בישראל
הגישה המתנגדת לטיפול תרופתי והתנהגותי באוטיזם הגיעה גם לישראל, אבל כאן המודעות הציבורית לאוטיזם עדיין נמוכה מאוד
לידיה בראון ו–60 הכותבים הנוספים באנתולוגיה All the Weight of Our Dreams: On Living Racialized Autism ("משקלם של חלומותינו") הם חלק מתנועה גלובלית הולכת ומתרחבת המבקשת לראות באוטיזם חלק אינטגרלי מהמגוון האנושי — ולא נכות קשה שיש לטפל בה באמצעות טיפול תרופתי והתנהגותי. בעשור האחרון הגיעה הגישה הזאת גם לישראל, בעיקר בזכות פעילותו של ארגון אס"י — קהילת אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל. חן גרשוני, מוותיקי הארגון, סיפר למוסף "הארץ" שהרעיון להקים ארגון שיקדם תרבות אוטיסטית התגבש ב–2006 על ידי פעילים למען זכויות אוטיסטים, בהם רונן גיל וסולה שלי. 
כיום חברי אס"י עורכים מפגשים קהילתיים ב"חג האוטיסטים הבינלאומי" (שחל מדי שנה ב–18 ביוני), מתרגמים כתבות על "תרבות אוטיסטית" ומפרסמים ניירות עמדה. לדברי גרשוני, "באס"י יש בערך עשרה פעילים מרכזיים, אבל ישנם עוד כ–50 אוטיסטים הנמצאים איתנו בקשרים כלשהם — מגיבים לפרסומים שלנו בפייסבוק, מגיעים לטיולים ולמפגשים חברתיים שאנחנו מארגנים ועוד. בשנים האחרונות השתתפנו בדיונים רלוונטיים בוועדות בכנסת ויעצנו למגוון מוסדות חינוך, השכלה גבוהה, בריאות ותעסוקה, שפנו אלינו בבקשה ללמוד איך לשרת טוב יותר את קהל האוטיסטים המגיע אליהם".
כשהוא נשאל מהי "תרבות אוטיסטית", גרשוני משיב ש"מדובר באוסף המנהגים, ההרגלים, הציפיות והנורמות אשר התפתחו בקהילה האוטיסטית העולמית לאורך 25 שנות קיומה. התרבות האוטיסטית מבוססת על הנטיות וההעדפות של חברי הקהילה האוטיסטית, בדיוק כפי שהתרבות האנושית מבוססת על הנטיות וההעדפות של הציבור הרחב. כאשר אוטיסטים מארגנים אירועים, הם נוטים להסביר את הנורמות האלה למצטרפים חדשים לקהילה. כך, למשל, באירועים של אוטיסטים לא נהוג למחוא כפיים, כי רעש מחיאות הכפיים עלול להפריע לחלק מהנוכחים. במקום זאת, מנופפים בידיים, כפי שנהוג גם בקהילת החירשים. לפני שמושיטים למישהו יד, נהוג לשאול "האם אתה לוחץ ידיים?" כדי לא להלחיץ את אלה שמעדיפים להימנע מכך. אוטיסטים רבים אוהבים משחקי חישחוש (stim toys) — כדורים צבעוניים, מחרוזות, כריות, צעצועי מנהלים, קוביות וכולי, אשר מרגיעים את החושים, או ממריצים אותם, בהתאם למצב הרוח ולצורך. לכן באירועים של אוטיסטים נוהגים להקדיש פינה, או אפילו חדר שלם, למשחקי חישחוש כאלה".
כתבת לא פעם על הניכור והבדידות שחווית כאוטיסט שגדל בשנות ה–70 וה–80 בישראל. האם אתה מרגיש שיש שינוי לטובה ביחס של החברה לאוטיסטים וביחס של אוטיסטים לעצמם? 
"המודעות לאוטיסטים בחברה הישראלית עדיין נמוכה מאוד. כאשר אני מגיע לאירועים של אוטיסטים בבריטניה, אני פוגש בהם עורכי דין אוטיסטים, פסיכולוגיות אוטיסטיות, מהנדסים אוטיסטים, קומיקאים אוטיסטים, דוגמניות אוטיסטיות ועוד. לעומת זאת, באירועים בישראל אני פוגש בעיקר נתמכי סעד אוטיסטים. אני משוכנע שגם בישראל מגוון האוטיסטים רחב כמו בבריטניה, אלא שאצלנו מרבית האוטיסטים אינם מודעים להיותם כאלה. 
"בישראל ההשערה שאדם מבוגר הוא אוטיסט עולה רק לאחר שהוא נפלט מכל מסגרת אפשרית והופך לנטל על החברה. בבריטניה מבינים היטב שגם מי שלכאורה משתלב בהצלחה בכל המסגרות המקובלות עשוי להיות אוטיסט. אותם אוטיסטים שלכאורה משתלבים בהצלחה נוטים לדווח על השקעת משאבים נפשיים עצומים מצדם, אשר לעתים קרובות מלווה בתחושות כרוניות של חרדה, דיכאון, בדידות ודימוי עצמי נמוך. במקרים קיצוניים שמעתי גם על תופעות של אלכוהוליזם, התמכרות לסמים והתאבדויות בין חברי הקהילה. לכן אבחון אוטיסטים אשר לכאורה משתלבים היטב הוא בעינַי הדבר החשוב ביותר שיש להשקיע בו בשנים הקרובות". 
בעוד שבארצות הברית ובאירופה הגישה הרואה באוטיזם שונות, ולא בהכרח בעיה שצריך לרפא, צוברת תאוצה, בישראל עדיין מדובר בקהילה מצומצמת המונה כמה עשרות אוטיסטים. הנתון הזה מפתיע בהתחשב בכך שמספר האוטיסטים המאובחנים בישראל גדל פי שלושה במהלך העשור האחרון, כפי שעולה מנתונים שפורסמו באפריל על ידי משרד העבודה והרווחה. בעוד שבשנת 2007, כ–4,000 בני אדם נרשמו במשרד הרווחה כאוטיסטים, ב–2016 מספרם זינק ל–14,269. 
אבל לטענת דנה דימנט, יוצרת קולנוע ופעילה למען זכויות אוטיסטים, הזינוק במספר האוטיסטים לא שינה משמעותית את דרכי הטיפול שהמדינה מציעה. לדבריה, "כיום יש הרבה יותר מודעות לתקשורת תומכת חליפית באמצעות טאבלטים ויותר ויותר אוטיסטים שלא יכולים להתבטא מילולית נעזרים בהם. לצערי, מדינת ישראל נמצאת בפיגור בתחום הזה כי מדובר באמצעי הנגשה ולא בפתרון שיעשה את המשתמשים פחות תלויים בזולת. הבעיה בישראל היא שצריך להוכיח 'סבל' כדי לקבל התאמות וזה מעציב נורא". 
ב–2014 הוקרן בדוקאביב סרטה התיעודי של דימנט, "בתפקוד גבוה", שבו היא תיעדה את קהילת אס"י ואת בתה בת השמונה, תמרה, שאובחנה כאוטיסטית. לדברי דימנט, "כאמא לילדה על הרצף מעולם לא הסכמתי עם ההגדרות של אנשי המקצוע השונים למה שהם כינו 'אוטיזם' ולא ראיתי איך זה רלוונטי לבת שלי. כשהתחלתי לעשות את 'תפקוד גבוה' גם אני הייתי בורה במידה רבה, כפי שמעידה בחירת השם של הסרט. בקהילה האוטיסטית אין בכלל דיבור על תפקודים, אלא על צרכים, רצונות ושאיפות של חברות וחברים בקהילה. גם ידעתי מעט מאוד על אוטיזם ואוטיסטים בוגרים לא הכרתי בכלל. על אף שבתחילת הדרך גם תמרה שלי לא דיברה ולכאורה לא תיקשרה, מבחינתי היא תמיד היתה שם והיתה מחוברת לעולם — רק בדרכים שאין לי ידע לגביהן".
לצפיה ב-'הנה קופי ופייסט של הכתבה:'
הנה קופי ופייסט של הכתבה:
12/01/2018 | 12:19
41
לידיה בראון רוצה לשנות את כל מה שחשבתם על אוטיזם
 
ללידיה בראון נתייחס בכתבה זו בלשון רבים. בראון הם קוויר א־בינארי ממוצא אסייתי שאומצו על ידי משפחה אמריקאית ואובחנו על הרצף האוטיסטי בילדותם. הם מרצים בכל העולם וערכו לאחרונה אנתולוגיה במטרה להראות שהגישה הרפואית והציבורית המקובלת, הרואה באוטיסט אדם מקולקל שיש לתקנו, שגויה, בזויה ומתעללת
 
תאריך: 11.1.2018
מאת: נטע אלכסנדר
 
כדי לכתוב בעברית על לידיה ז' בראון צריך להתחיל בפירוקה של השפה. לבראון, המזדהה כ"אדם א-בינארי מבחינה מגדרית", המתנגד לחלוקה בין "גבר" ל"אשה", קשה להתנהל בכל שפה. אבל בכל זאת נדמה שהאנגלית מאפשרת חירות מסוימת להגדרה עצמית באמצעות שימוש בכינוי הגוף הניטרלי They (במקום He או She), בעוד שהעברית מצמידה את דובריה לקיר, מכוונת לראשיהם אקדח ומכריחה אותם לבחור: היא או הוא, זכר או נקבה. עבור בראון, שהקדישו את חייהם למאבק בקטגוריות כמו "אוטיזם", "נכות", "נשיות" ו"לאומיות", הצורך להגדיר את עצמך באמצעות קטגוריה אחת ויחידה נתפס כאקט של מחיקה ואלימות.                  
 
לכן, לאחר התייעצות עם בראון, בחרתי להתייחס אליהם ברבים. התוצאה עלולה להקשות על הקריאה, אבל החיכוך הבלתי פוסק עם מגבלות השפה — והעולם שהיא מייצגת — הוא בדיוק מה שהאקטיביזם של בראון מנסה לייצר. באנתולוגיה חדשה בשם All the Weight of Our Dreams: On Living Racialized Autism ("משקלם של חלומותינו"), שבראון ערכו לצד אקטיביסטים נוספים מהקהילה האוטיסטית, 61 כותבים וכותבות חולקים מניסיונם כבני אדם לא־לבנים על הספקטרום האוטיסטי. לטענתם, אוטיזם נתפס באופן מסורתי כ"מחלה של גברים לבנים". "מתי לאחרונה נתקלתם באסייתי א־בינארי על הספקטרום האוטיסטי שעושה תואר במשפטים?" בראון שואלים וממהרים לענות, "מעולם לא".                 
לדבריהם, "מרבית הארגונים למען אוטיסטים ומי שמנהל אותם הם לבנים. אחוז האוטיסטים בקרב אפריקאים־אמריקאים או היספאנים דומה לאחוז האוטיסטים בקרב לבנים, אבל בפועל כל התרומות ורוב המחקרים בתחום מתייחסים אך ורק לאוכלוסייה לבנה, ובעיקר לגברים לבנים אוטיסטים. כך שאני ורבים מחברַי הרגשנו לא שייכים דווקא במקום שבו אנחנו אמורים להיות חלק מהקהילה שרוצה להעצים את חבריה".        
 
בגיל 24 בראון הספיקו למצב את עצמם בחזית המאבק להכרה בזכויותיהם של אוטיסטים אסייתים, אפריקאים־אמריקאים או היספאנים. ב–2013 הם הוזמנו לבית הלבן על ידי נשיא ארצות הברית ברק אובמה כדי לדבר על פעילותם הציבורית. בזמן הלימודים לתואר ראשון באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון די־סי, בראון כיהנו כיו"ר המועצה לזכויות סטודנטים נכים, הכינו מדריך מקיף שנועד למפות שירותים ומקומות בילוי בעיר המותאמים לבעלי מוגבלויות וסייעו לנסח ולהוביל חוק חדש שמטרתו להגן על בעלי מוגבלויות מפני אלימות משטרתית.                 
באוקטובר האחרון בראון הגיעו לאוניברסיטת ניו יורק שבווילג' כדי להשיק את האנתולוגיה ולדבר על הקשיים שעומדים כיום בפני אוטיסטים, ובהם סטיגמות קשות, היעדר תקציבים לשילובם בקהילה, בדידות ומחשבות אובדניות. בראיון שנערך בבית מלון במנהטן ובהרצאה פומבית בת שעה וחצי הם פרשו את השקפת עולמם, את הטראומות שהובילו אותם להפוך לאקטיביסטים ואת האתגרים האינסופיים העומדים בפני מי שסובלים מאפליה, התעללות או בריונות בגלל הקושי לקטלג אותם מבחינה מגדרית, קוגניטיבית או גזעית.                 
 
לדברי בראון, "נולדתי בסוג'ואו, עיר הממוקמת במרחק שעה נסיעה משנגחאי שבסין. בגיל שנה אומצתי על ידי משפחה אמריקאית לבנה והיגרתי לארצות הברית כדי לחיות עם הורַי המאמצים ועם אחותי, שגם היא אומצה מסין. גדלתי צפונית לבוסטון, בעיירה בשם מלרוז. כשהגעתי לשם, האוכלוסייה היתה מורכבת מ–97% לבנים. היום המצב קצת השתפר — ב–2016, 92% מהתושבים היו לבנים", הם מוסיפים בחיוך.       
 
"בגיל 18 התקבלתי לקולג' בדי־סי ועזבתי את הבית. התחלתי לעסוק באקטיביזם פוליטי וחברתי ב–2009, כשעדיין הייתי בתיכון. בעשור האחרון הקדשתי את רוב זמני לניסיון לעורר מודעות לסוגים שונים של התעללות באנשים עם נכויות ולאפליה נגדם, בין שמדובר באלימות משטרתית נגד אוטיסטים ובין שמדובר באלימות ממסדית נגד חולים המאושפזים במוסדות פסיכיאטריים. אני חלק מקהילה של קבוצות מיעוט הסובלות מאפליה כפולה או משולשת: טרנסג'נדרים בעלי נכויות, נכים לא לבנים, או בני אדם אחרים שמשתייכים ליותר מקבוצת מיעוט אחת".                  
 
האם היה אירוע מסוים שדחף אותך לפעילות חברתית?
 
"המאבק הראשון שהובלתי ב–2009 היה לנסח הצעת חוק שתחייב שוטרים לעבור סדנה, שמטרתה לעורר מודעות לצרכים הייחודיים של אנשים בעלי מוגבלויות. החוק מעולם לא אושר. בדיעבד, הצעת החוק הזאת היתה שגויה מהיסוד. אחרי שנים של פעילות הבנתי שאלימות משטרתית נגד בעלי מוגבלויות היא תופעה כל כך מושרשת ונפוצה, שסדנאות חינוך לא בהכרח יבלמו אותה".
 
נראה אפוא שהיעדר נראות ציבורית זה רק בעיה אחת שאוטיסטים לא־לבנים נתקלים בה — והיא לא החמורה שבהן. האנתולוגיה "משקלם של חלומותינו" נפתחת בהקדשה באורך שלושה עמודים לעשרות אוטיסטים ובעלי מוגבלויות שמתו כתוצאה מהזנחה, התעללות או אלימות משטרתית. בראון מזכירים בראיון את סיפורו של קורנליוס לטסון, צעיר שחור שאובחן כאוטיסט בגיל שמונה ונעצר על ידי שוטרים בווירג'יניה כשהיה בן 18 בטענה שניסה לתקוף שוטר. 
 
לדברי בראון, "בפברואר 2010, לטסון הואשם והורשע בתקיפת שוטר ונידון לשמונה שנות מאסר. בסופו של דבר, אני ופעילים נוספים כתבנו על המקרה שלו בניסיון להפעיל לחץ על הרשויות בווירג'יניה בניסיון להוציא אותו מבידוד. שלוש שנים לאחר שהתחלנו להפגין ולהיאבק עבורו, הצטרפו אלינו גם אקטיביסטים לבנים למען זכויות נכים ורק אז המאבק הצליח והוא זכה לחנינה. אבל מי שטרח להמשיך לעקוב אחרי הסיפור למד שלטסון לא שוחרר לביתו, אלא נשלח למוסד פסיכיאטרי ידוע לשמצה שיש נגדו האשמות לטיפול אגרסיבי בחולים".                 
 
זהות, לא בעיה
 
במקום סדנאות חינוך, בראון הקדישו את השנים האחרונות לשורה של מאבקים חברתיים שנועדו לעורר מודעות לאלימות נגד אנשים עם מוגבלויות. ב–2011 הם יזמו וניסחו עצומה נגד בית ספר בקנטאקי בעקבות דיווח חדשותי על כך שמורה של ילד אוטיסט בן תשע בשם כריסטופר בייקר הכריח אותו להיכנס לשקית סגורה ואטומה. לדברי אמו של בייקר, נאמר לה שמדובר ב"תרפיה". 200 אלף בני אדם חתמו על העצומה של בראון, שקראה להגדיר מחדש את כללי הטיפול בתלמידים אוטיסטים בבתי ספר, והקמפיין סוקר ב"גרדיאן" ובתקשורת האמריקאית.                 
לצד האקטיביזם הלוחמני, במהלך השיחה בינינו מתברר מהר מאוד שהתחביב העיקרי של בראון הוא לנפץ כל סטריאוטיפ אפשרי בנוגע לחיים עם אוטיזם. הם למדו בקולג', גרו במשך שנה בעמאן שבירדן כדי ללמוד ערבית, קוראן ושירה סופית והרצו באוניברסיטאות יוקרה בארצות הברית. כיום הם כותבים בלוג פופולרי על החיים עם אוטיזם בשם Autistic Hoya וחולקים את חייהם עם שיין נומייר, אף הוא/היא אוטיסט/ית המגדיר/ה עצמו/ה כקוויר/ית וא־בינארי/ת.                 
בראון מגיעים לראיון בלובי של מלון "וושינגטון פארק" כשהם לבושים בחליפה אפורה, חולצת כפתורים בצבע תכלת ועניבה בצבע כחול. מעל הקשר של העניבה מבצבץ תליון כסוף ועליו המילה "אללה" בערבית, מזכרת מתקופת לימודיהם בעמאן.         
 
המשך בהודעתי הבאה.
 
         
 
 
לצפיה ב-'המשך 5:'
המשך 5:
12/01/2018 | 12:39
16
ובכל זאת, יש הבדלים ממשיים בין אוטיסטים לאנשים שאינם אוטיסטים. איך ניתן להעניק טיפול ומענה לבעיות שייחודיות לקהילה האוטיסטית?
 
"כאשר אני מדברת עם אנשי צוות שעובדים עם אוטיסטים אני תמיד מבקשת מהם לשאול: האם היית מציע את אותו טיפול לאדם ללא אוטיזם? אם יש אוטיסט צעיר שאומר 'אני רוצה להוציא רישיון נהיגה', חייבים לוודא שהוא מסוגל להבחין בין ימין לשמאל. אבל זה משהו שצריך לדרוש מכל אדם שרוצה ללמוד לנהוג, לא רק מאוטיסטים. אם אוטיסט רוצה ללמוד יותר על פעילות מינית, צריך לחשוב איך אפשר להסביר לו באופן שמותאם לצרכיו וליכולות שלו. אם זה מישהו שמגיב בעיקר לדימויים, ולא לטקסטים, צריך למצוא דימויים שיצליחו להבהיר לו איפה ממוקמים איברי המין של הגבר והאשה. אבל זה לא חייב להיעשות בהתנשאות. פשוט צריך למצוא את הדרכים המתאימות ביותר לכל אחד".                 
 
כשהם נשאלים מהי ההגדרה שלהם ל"אוטיזם", בראון משיבים ש"מבחינתי מדובר באוסף של תכונות המצביעות על כך שיש בני אדם שהמוח שלהם עובד באופן דומה, אך שונה מכלל האוכלוסייה. האופן שבו אנחנו חשים, מבינים ומביעים את עצמנו שונה מהאופן שבו אנשים לא אוטיסטים חווים את העולם. החושים שלנו עובדים אחרת".                 
 
במהלך הראיון קשה להבין למה בראון מתכוונים כשהם מדברים על תפיסה חושית אחרת, אבל הדברים מתבהרים מעט בשעה שהם מרצים במחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת ניו יורק. במהלך ההרצאה הם מדי פעם נעצרים באמצע משפט. כל סירנה שעוברת ברחוב הניו־יורקי הסואן שהאולם משקיף אליו מאלצת אותם לעצור, להתכופף פיזית ולהמתין עד שהאמבולנס או הניידת ייעלמו לחשכת הלילה. "ניו יורק היא גיהנום עבור אוטיסטים", הם מסבירים בפעם הראשונה שבה זה קורה. "באופן אישי, קשה לי מאוד עם רעשים חזקים כמו סירנות. זה גורם לי לכאב פיזי משתק".                 
 
ובכל זאת, ההצלחה המרשימה של בראון גרמה לרבים לפקפק במסר שלהם: אם בראון כל כך מוכשרים, יצירתיים ורהוטים, אולי הם בכלל לא אוטיסטים? בפוסט שפורסם בבלוג האישי שלהם ב–2015 תחת הכותרת "Why Do I Think I'm Autistic", בראון מונים שורה של התנהגויות, תכונות והרגלים ששיכנעו אותם שהאבחנה שלהם כאוטיסטים בגיל 13 אכן היתה מדויקת. כך למשל, הם כותבים: "אני סובל מהפרעות שינה ולעתים קרובות אני ער במהלך הלילה, אני מתקשה לעמוד בדדליינים, לתכנן דברים מראש ולהשלים משימות בזמן שנקבע להן, יש לי רגישות חושית חריגה לאור, מגע ורעשים — ונורות פלורסנט מסבות לי כאב פיזי. בנוסף, אני חווה דברים באמצעות ריח ורגיש במיוחד לטקסטורות ולמגע של חומרים. יש לי קשיים בתפיסה המרחבית: קשה לי למשל להתמצא בחושך או לזהות חדר מסוים שהייתי בו בעבר. אני נוטה לחזור על עצמי ולדבר באופן מעגלי, כי חשוב לי מאוד שיבינו אותי. יש לי פחד משתק ממקומות הומי אדם ומצפיפות ואני מתקשה להתרכז, או אפילו לנשום, בסביבה כזו. מסיבות דומות אני מתעב עבודה בקבוצות ומתקשה ליצור חברויות עם אנשים חדשים".                 
 
הם מוסיפים שהאוטיזם ו"השוני הנוירולוגי" שלהם לעומת אנשים שאינם אוטיסטים מתבטאים באובססיה לפרטים ובנטייה לחזרתיות ולדפוסי פעולה קבועים. לכן הם כותבים, "אין לי שום בעיה לאכול בדיוק את אותן ארוחות, יום אחר יום, במשך חודשים, או לצפות שוב ושוב באותה תוכנית טלוויזיה או סרט שאהבתי". כדי להסביר את הפער בין הקשיים הללו ליכולת שלהם לטייל בעולם ולהרצות על אקטיביזם חברתי, בראון כותבים, ש"95% מהשיחות שאני מנהל מתבססים על תסריטים כתובים מראש. לימדתי את עצמי איך להגיב לסיטואציות שונות: באקדמיה, ברחוב, בשדה התעופה, ויש משפטים קבועים שאני שב ומשתמש בהם בשיחות".                 
 
 
העובדה שהחוויה החושית של בראון שונה מזו של אנשים שאינם אוטיסטים הופכת אותם גם לרגישים יותר כלפי בעלי מגבלות חושיות אחרות. בהרצאה, למשל, מוקרנות על מסך כתוביות שסטודנט מקליד סימולטנית במהירות מסחררת ובנוסף ישנן שתי מתרגמות לשפת הסימנים. לאחר שקיבלו את הבמה, בראון מקדישים כמה דקות כדי להבטיח שכל אחד מעשרות הנוכחים לא יתקשה להבין את דבריהם. הם מתחילים עם כתובית המפצירה בקהל "להשתמש במרחב בכל צורה שתחפצו: אתם מוזמנים לשבת בכיסא, לשכב על הרצפה, לנופף בידיכם, להתנדנד בכיסא מצד לצד, לצאת ולהיכנס מהחדר". כדי לוודא שגם יושבי השורות האחרונות שומעים היטב, הם מבקשים, "הרימו את ידכם באוויר אם אתם לא שומעים אותי". בהמשך, הם אומרים "הסתכלו מסביבכם: האם יש מישהו שלא הרים את ידו? אם כן, תצעקו בקול רם 'פאק' כדי שאדע שלא שומעים אותי".                 
כמה צעקות "פאק" מאוחר יותר ההרצאה מתחילה. בראון מקדישים את חלק הארי של הרצאתם לצורך האדיר להקשיב לאוטיסטים עצמם — ולא לאנשי מקצוע או לבני משפחה. אחד הפתרונות להשתקה הזאת, לדבריהם, היא תנועה הולכת ומתרחבת בשם Disability Justice. "הרעיון הכללי הוא להפסיק לדבר רק במונחים של 'גישה' ונגישות — לשירותי ממשלה, למרחבים ציבוריים — ולהתחיל לקדם שיח העוסק גם באיכות חיים. מגיע לנו לחיות ללא אלימות. מגיע לנו שיאהבו אותנו ואת הגוף שלנו. מגיע לנו בית. מגיע לנו שיכירו בזכותנו לחיות ולהתקיים גם אם אנחנו לא רוצים או מסוגלים לייצר ערך במונחים קפיטליסטיים. לתנועה החברתית הזאת יש פוטנציאל מהפכני כי היא יכולה ללמד אותנו לעבוד ביחד, לשנות את הסטטוס קוו, להצביע על האופן שבו יש מי שסובל מאפליה כפולה ומשולשת".                 
 
לאחר שההרצאה מסתיימת במחיאות כפיים סוערות, בראון וכמה חברי סגל הולכים לאכול במסעדה אתיופית. כשהם נשאלים מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים, בראון מחייכים. "בעשור האחרון הצלחתי לשלב בין אקטיביזם לאקדמיה, והייתי רוצה להמשיך בכך. אני לומד כיום משפטים, כי זה המקום שבו מתקבלות החלטות גורליות ולכן הייתי רוצה להיות שם. הייתי רוצה להגן על ילדים אוטיסטים שהתעללו בהם, או על קורבנות תקיפה מינית, או על פליטים המחפשים מקלט בארצות הברית. זו שליחות מבחינתי".
 
וניתן לעשות את זה באמריקה של טראמפ?
 
"אנחנו לא חושבים שנעזוב את ארצות הברית, כי כאן גדלנו. נשמח לעבוד במקומות אחרים, אבל אנחנו לא רוצים לקחת על עצמנו את תפקיד המושיע הלבן שמיוחס לאמריקאים. חשוב לנו להילחם כדי לשנות מבפנים, וכדי לעשות את זה צריך להישאר דווקא במקום שהכי קשה בו". 
 
המשך בהודעה הבאה
 
לצפיה ב-'המשך:'
המשך:
12/01/2018 | 12:21
18
"אני אובחנתי כמי שנמצא 'על הספקטרום האוטיסטי' בכיתה ח', וההורים שלי אמרו לי 'אל תספרו לאף אחד, כי אם תספרו, הילדים בכיתה עלולים להציק לכם'", הם משחזרים. "אבל כמובן שזה לא שינה שום דבר — הייתי קורבן של בריונות כל חיי. למזלי, הם שלחו אותי לבית ספר קתולי פרטי, ולא לכיתה טיפולית מסוג ABA (ראשי תיבות של "ניתוח התנהגותי יישומי": אוסף של שיטות טיפול התנהגותיות המבוססות, בין היתר, על השימוש בחיזוקים ותמריצים חיוביים כדי לשנות דפוסי התנהגות, נ"א). אנחנו אפילו זוכרים שמישהו אמר לנו, 'אם תעבדו מספיק קשה אולי זה ייעלם', כאילו שאוטיזם זה בסך הכל מצב זמני שאפשר וצריך להתגבר עליו כדי שנוכל להשתלב בתוך החברה הנורמלית לכאורה".                 
 
אז למעשה אמרו לכם, "זה סוד — והכל יהיה בסדר אחרי שתיפטרו מזה".
 
"כן. ובאמת לא סיפרנו כמעט לאף אחד. אבל במקביל התחלנו לקרוא ספרים על אוטיזם. רק בתיכון גילינו לראשונה שיש דבר כזה אוטיסטים מבוגרים. ולא רק שהם קיימים בעולם — חלקם מתנגדים להגדרות הרפואיות של מצבם ולא מנסים להיפטר מזה או להשתנות כדי להתאים את עצמם לציפיות החברתיות. התחלנו לקרוא בלוגים שלימדו אותנו שלא מדובר בבעיה שחייבים לפתור, אלא בסוג אחר של זהות".        
 
ואיך ההורים שלכם הגיבו לתהליך החינוך מחדש?
 
"כמו הורים אחרים, הם סבלו מבורות. הם האמינו לנראטיבים שרוב ההורים בעולם המערבי מאמינים להם: שנכות היא טרגדיה, שעלינו לרחם על נכים ולנסות לעזור להם, שנכות היא בעיה רפואית פרטית שצריך לפתור אותה בחדרים הסגורים של רופאים או פסיכיאטרים, שאולי עם מספיק אומץ וכוח רצון ניתן יהיה להתגבר על הנכות הזאת ולזכות בחיים 'נורמליים'. אבל אף אחד לא טרח להגיד להם שאוטיסטים הם בני אדם שלמים ומורכבים, שהם יכולים לחיות חיים מלאים ועשירים, שיש להם אוטונומיה לגבי החלטות הנוגעות לחייהם, למערכות היחסים שלהם, לבריאות הפיזית והמינית שלהם".
כשהם נשאלים במה הוריהם עוסקים, בראון מבקשים שלא להשיב. "לצערי אני והמשפחה שלי לא בדיוק תמימי דעים בנוגע לסוגיות פוליטיות או אישיות", הם מסבירים בטון יבש. "הם קוראים כל מילה שמתפרסמת עלינו ועלולים להתעצבן מאוד אם נגיד משהו שעלול להתפרש כביקורת".                  
 
המשך בהודעה הבאה
לצפיה ב-'המשך 2:'
המשך 2:
12/01/2018 | 12:24
16
מי אַלִּים?
 
אחד מהאויבים המרכזיים של בראון הוא הארגון האמריקאי Autism Speaks, שפועל להעלאת המודעות ולמימון מחקרים הקשורים לאוטיזם. הארגון נוסד ב–2005 על ידי בוב רייט, סגן הנשיא של ג'נרל אלקטריק, ואשתו סוזן, לאחר שנכדתם אובחנה כאוטיסטית. ההגדרה הרשמית לאוטיזם באתר Autism Speaks היא "קשת של מצבים ותסמינים המתאפיינים באתגרים, כגון: יכולות חברתיות, התנהגות רפטטיבית, דיבור ותקשורת לא־מילולית".                 
 
בראון, וכמוהם מרבית הכותבים באנתולוגיה החדשה וכן אוטיסטים ישראלים החברים בארגון אס"י (ראו מסגרת), מתקשים להסכים עם ההגדרה הזאת. "Autism Speaks הוא ארגון מתועב שיש לו היסטוריה ארוכה של פגיעה באוטיסטים וזה הארגון שמרבית התרומות בארצות הברית לקידום המחקר על אוטיזם מגיעות אליו", הם אומרים בזעם. "זה ארגון שאימץ לחלוטין את השיח הרפואי לפיו אוטיזם הוא נכות קשה והאוטיסט הוא אדם 'שבור'. בנוסף, ההגדרה שלהם לאוטיזם משתמשת במילה 'אתגרים' כדי לרמוז שלאוטיסטים אין כישורים חברתיים, אבל אני חולק על כך. אם אתה לא מייצר קשר עין עם מישהו, או אומר 'שלום, מה שלומך?' בתחילת כל שיחה, אתה נחשב לחריג. אבל מי קבע שאלו הדרכים היחידות המעידות על תקשורת בין־אישית אינטימית ומשמעותית?"                 
המונולוג הנרגש של בראון נגד הארגון של רייט מבטא קרע בתוך הקהילה האוטיסטית בארצות הברית (ובמידה רבה גם בישראל): בין ארגונים כמו Autism Speaks, שמגדירים אוטיזם כנכות הפוגעת משמעותית באיכות החיים ומגייסים תרומות של עשרות מיליוני דולרים כדי למצוא לה מרפא, לבין אקטיביסטים כמו בראון הטוענים שאוטיזם זה לקות ייחודית שאפשר לחיות איתה — כל עוד החברה תצליח להיפטר מהסטיגמות ותתחיל להכיר טוב יותר את היכולות והמגבלות של אנשים אוטיסטים.                 
 
המאבק בין שני המחנות הפך לצורם במיוחד לאחר שהארגון של רייט הפיק ב–2009 סרטון בשם "I am Autism" (אני אוטיזם) שנחשף לראשונה באו"ם והועלה בהמשך ליוטיוב. בסרטון, שזכה ליותר מ–50 אלף צפיות וכ–2,000 תגובות נזעמות ביוטיוב, קריין בלתי נראה מבשר להורים מפוחדים על רקע מוזיקה דרמטית: "אני אוטיזם — אני יודע איפה אתם גרים, וגם אני גר שם. אני פועל מהר, מהר יותר מסרטן, איידס או סוכרת. אני אגרום לכם לפשוט את הרגל ואמרר את חייכם עד שתתגרשו. אני אהפוך כל יום למאבק בלתי נגמר. אני נהנה מהבדידות שלכם, ואשדוד מכם כל שביב של תקווה. בכל יום שתתעוררו — תמררו בבכי במחשבה מי יגדל את ילדיכם". לאחר ש"אוטיזם" מסיים את המונולוג השייקספירי שלו, קולותיהם של הורים עונים לו בחזרה: "לא ניתן לך לגזול את ילדינו. אם תנסה לקחת את הילד שלי — יהיה לך עסק איתי!"                 
 
המשך בהודעה הבאה
 
לצפיה ב-'המשך 3'
המשך 3
12/01/2018 | 12:27
13
 
 
הסרטון המטריד הזה עורר אינספור תגובות נזעמות, ובהן קמפיין ויראלי שקרא להחרים את הארגון. בשנים שחלפו מאז המאבק נגד הארגון צבר תאוצה. ב–2015 אקטיביסטים למען זכויות אוטיסטים החלו להשתמש בתיוג BoycottAutismSpeaks# בטוויטר ומאמר מעורר הדים שפורסם ב"לוס אנג'לס טיימס" נשא את הכותרת "הגיע הזמן ש'אוטיזם מדבר' יתחיל להקשיב". הכותב, סטיב סילברמן, תקף את העובדה ש"במועצת המנהלים של Autisim Speaks אין אף אדם על הספקטרום האוטיסטי" וציין שהארגון נחשב כיום לאחד הארגונים הפרטיים המשפיעים ביותר בתחום חקר האוטיזם בעולם המערבי, וביכולתו להכריע לאן מופנות התרומות שהוא מגייס. כך, למשל, ב–2011, הארגון תרם 50 מיליון דולר ל"מכון המחקר לחקר הגנום האנושי" בבייג'ין, למחקר שנועד למנוע את הופעתן של התנהגויות המזוהות עם הרצף האוטיסטי — תקציב שיכול היה להיות מופנה לשיפור איכות חייהם של אוטיסטים או לחינוך קהילות איך לשלב אותם בחיי היום־יום.                 
 
בתגובה לביקורת על טקטיקות ההפחדה של הסרטון "אני אוטיזם", מארגון Autism Speaks נמסר ש"הסרטון המדובר הופק לפני יותר מעשור, כאשר הידע על אוטיזם היה מצומצם בהרבה. כיום אנחנו יודעים שאין דבר כזה 'אוטיזם', אלא מכלול של קטגוריות ותתי־קטגוריות המשפיעים על כל משפחה באופן שונה. אנחנו מחויבים לקדם את ההבנה והמחקר של צרכים שונים ולקדם את שילובם של אוטיסטים בקהילה".                  
 
בתשובה לטענה של סילברמן ובראון שלפיה אין במועצת המנהלים של הארגון אנשים על הרצף האוטיסטי, הארגון מוסר ש"כיום יש שני אנשים אוטיסטים במועצת המנהלים של Autism Speaks, ואחרים מועסקים במשרות שונות בארגון. בנוסף, אנחנו עובדים עם אוטיסטים רבים ברחבי העולם כדי לקדם את מטרות הארגון. לעובדים רבים בארגון יש ילדים, נכדים או אחים על הרצף האוטיסטי".       
 
שלא במפתיע, התגובות הללו אינן משכנעות את בראון. הם מסבירים ש"הארגון הואיל בטובו להוסיף שני אנשים עם אוטיזם למועצת המנהלים לאחר יותר מעשור מאז היווסדו. בנוסף, מדובר באחוז זעום מתוך 26 חברי המועצה, וקשה לכנות אותו ייצוג הולם לאוכלוסייה שבשמה הם מתיימרים לדבר. המחשבה שקרוב משפחה או הורה של אדם אוטיסט הוא שווה ערך, או חולק ניסיון חיים זהה, לאדם עם אוטיזם, היא בעייתית מאוד ואף מסוכנת, משום שהיא מזהה את הצרכים של המשפחה ושל החברה עם צרכיו של האוטיסט".                 
 
בעוד שארגונים כמו Autism Speaks מתמקדים בסבל ובמצוקה של הורים לילדים אוטיסטים, בראון שבים ומדגישים לאורך השיחה שהסיבה המרכזית לסבלם של אוטיסטים היא בורות ואפליה שיטתית מצד החברה, ולא התנהגויות או מגבלות המזוהות עם הספקטרום האוטיסטי. במאמר שפורסם באנתולוגיה, בראון יוצאים נגד התפיסה שאוטיסטים עלולים לנהוג באלימות כלפי עצמם או כלפי אחרים. לטענתם, האלימות היחידה שיש לדבר עליה היא זו המופעלת על אוטיסטים מצד גורמי אכיפת החוק, בתי חולים פסיכיאטריים וכיתות טיפוליות.                 
בתשובה לשאלה כיצד הם מסבירים את האלימות המיוחסת לעתים לאוטיסטים על ידי קרובי משפחה ואנשי מקצוע, בראון מסבירים שלמעט מקרי קיצון, לרוב האלימות של אוטיסטים היא תוצאה ישירה של אלימות שהופעלה כלפיהם בבית הספר, בטיפולים מסוימים, בבית או במרחב הציבורי. האלימות, לדברי בראון, היא בשיח המנרמל שכופה על אוטיסטים לדכא את שפת הגוף שלהם ולהיות "כמו כולם".                 
 
המשך בהודעה הבאה
 
לצפיה ב-'המשך 4:'
המשך 4:
12/01/2018 | 12:33
1
32
 
באופן ספציפי, בראון וכותבים רבים אחרים באנתולוגיה מותחים ביקורת חריפה על שיטת הטיפול ההתנהגותית ABA. בפוסט שפורסם בבלוג של בראון בספטמבר 2012 בתגובה לניסיון של Autism Speaks לקדם חוק שיחייב חברות ביטוח אמריקאיות לממן טיפולים בשיטת ABA, בראון מכנים אותה "שיטת טיפול אכזרית שפגעה באלפי ילדים אוטיסטים". לדברי בראון, "בעוד ששימוש אתי ומפוקח היטב בעקרונות השיטה במקרים קיצוניים של התנהגויות מסכנות חיים עשוי להיות מועיל, בפועל נעשה בה שימוש לרעה שעלול להוביל לשנאה עצמית ולהפרעה פוסט־טראומטית בקרב אוטיסטים". הסיבה לכך, כפי שבראון שבים ומדגישים לאורך שיחתנו, היא ששיטות טיפול התנהגותיות מתבססות על ההנחה שניתן "לנרמל" אוטיסטים באמצעות חיזוקים חיוביים. לדוגמה, השימוש בביטוי "ידיים שקטות" (quiet hands), שכמה כותבים באנתולוגיה נחשפו אליו כאשר הם נשלחו לכיתות ABA, נועד לסמן נפנוף ידיים חוזר ונשנה כתופעה שלילית שיש לעקור מהשורש גם כאשר אינה גורמת נזק לילד או לסביבתו.                 
 
"הניסיון לשנות או להעלים דפוסי התנהגות אוטיסטיים הוא חלק מ–Ableism: אפליה שיטתית נגד אנשים עם מוגבלויות, שמייצרת מערכת ציפיות מסוימת המזוהה עם התנהגות 'נורמלית'", בראון מסבירים. "ההגדרה הרשמית של אוטיזם מדברת על 'דפוס התנהגות רפטטיבי'. למשל, אם אני אשב כאן ואנופף בידַי מצד לצד, זה ייחשב להתנהגות 'לא נורמלית', ולכן בכיתות טיפוליות משתמשים במושג 'ידיים שקטות' כדי ללמד את הילדים ששפת הגוף שלהם היא בעייתית. אבל את יושבת כאן כבר 20 דקות כשהסנטר שלך שעון על כף ידך. אז במקרה שלך זה נורמלי, אבל במקרה שלי זה ייתפס כהתנהגות המעידה על חוסר נוחות, חוסר הקשבה, או גרוע מכך. מבחינתם של אוטיסטים רבים, אין שום סתירה בין שפת הגוף שלהם, שכוללת תנודות מצד לצד או שימוש בידיים, לבין היכולת שלהם להקשיב, להבין או לחוש אמפתיה. הבעיה העיקרית שלהם היא שמשווים אותם ללא הרף לאנשים ללא אוטיזם".                  
 
ב–Autism Speaks מביעים אמון מלא ב–ABA. לטענת הארגון, "בשל מגוון רחב של אתגרים, עוצמות והבדלים בקרב ילדים ומבוגרים עם אוטיזם, ההתערבויות הרפואיות מותאמות לצרכים הייחודיים של הפרט. המנתח הכללי של ארצות הברית (רופא בכיר הממונה על ידי הנשיא, נ"א) והאגודה הפסיכולוגית האמריקאית רואים ב–ABA טיפול מבוסס ראיות: כלומר טיפול שעבר בדיקות מדעיות לגבי התועלת, האיכות והיעילות שלו. בטיפול ABA משתמשים בחיזוקים חיוביים באופן שניתן למדוד על מנת לסייע בשינוי משמעותי בהתנהגות — עידוד התנהגויות שימושיות או רצויות והפחתת התנהגויות שעלולות להזיק או להפריע ללמידה. טיפול ABA משמש גם להגברת מיומנויות השפה והתקשורת, שיפור תשומת הלב, המיקוד, הכישורים החברתיים והזיכרון".                 
 
"ר אורית סטולר, מומחית בנוירולוגיית ילדים והתפתחות הילד מהמרכז לאוטיזם של אלו"ט ואסף הרופא, תומכת בשימוש השכיח ב–ABA בארצות הברית וגם ב"אלטפים" — מעונות היום השיקומיים שאלו"ט מפעילה. בראיון למוסף "הארץ" היא מסבירה ש"לצערנו אין תרופה או פתרון קסם לאוטיזם. ההתערבות הראשונה היא בדרך כלל התנהגותית. ABA היא גישה התנהגותית שהוכחה כיעילה ביותר בטיפול בילדים על הרצף. אם טיפול התנהגותי לא משפר את התפקוד או שישנה תחלואה נלווית, כגון חרדה או בעיות שינה, אני עוברת לטיפול תרופתי".                 
לאחרונה התפרסמה אנתולוגיה שחוברה על ידי 60 אוטיסטים מבוגרים שמרביתם מותחים ביקורת חריפה על הכיתות הטיפוליות של ABA. בין היתר הם טוענים שהשיטה הזאת מנסה לנרמל את ההתנהגות שלהם ולמחוק כל סממן של אוטיזם כמו תנועות ידיים או היעדר קשר עין. מהי התגובה שלך לטענות הללו?
 
"במסגרות של אלו"ט אנחנו עובדים בגישת ABA, אבל באופן פתוח וגמיש. המטרה בטיפול היא להביא אותם למקום עצמאי ומאושר. לפי התיאור שלך, כותבי האנתולוגיה הם קבוצה של אוטיסטים בתפקוד גבוה שמישהו לימד אותם קרוא וכתוב. זה קצת מצחיק אותי שהם מבקרים את השיטה שמאפשרת להם להביע את עצמם ולממש את היכולות שלהם.                 
 
"מה זה נקרא לעשות נורמליזציה?" היא ממשיכה. "נפנוף ידיים, למשל, הוא בעייתי לא בגלל הנראות שלו, אלא מכיוון שהם לא מצליחים לתקשר עם הסביבה ברגעים האלו וזה מכניס אותם למקום של בידוד, ניתוק ומצוקה. לגבי קשר עין, אנחנו אכן עובדים על היכולת הזאת בגיל צעיר כדי לשפר את כישורי התקשורת שלהם, אחרת תהיה להם בעיה.                 
 
"אבל יש ילדים שאיתם אנחנו לא מצליחים ואנחנו משחררים. שום דבר לא נעשה בכוח. מחקרים שונים מראים שרק 74% מהילדים על הספקטרום רכשו שפה. כלומר כרבע מהילדים שאובחנו לא רוכשים שפה בסיסית לתקשורת עם הסביבה. זו אוכלוסייה אחרת מהאוכלוסייה המיוצגת באנתולוגיה של בראון. לכן קשה להתייחס אליהם כקבוצה וכל ילד הוא שונה ביכולות הדיבור, בקוגניציה, בחומרת תסמיני האוטיזם, בעצמאות שלו ובמוטיבציה שלו לאינטראקציה עם הסביבה".                 
גיהנום לאוטיסטים
 
ד"ר סטולר מתייחסת לבראון ולכותבים אחרים באנתולוגיה כאל אוטיסטים בתפקוד גבוה, אבל גם ההבחנה בין "אוטיזם בתפקוד גבוה" ל"אוטיזם בתפקוד נמוך" שגויה מיסודה לפי בראון. "ההבחנה בין תפקוד גבוה לנמוך נועדה להבחין בין מישהו שהולך לקולג', שיש לו עבודה ומסוגל להיות בזוגיות לבין מישהו שלא מסוגל להביע את עצמו בעל פה, מישהו שיש לו סיכוי גבוה לסיים את חייו במוסד, או מישהו שעלול לפגוע בעצמו בגלל חוסר שליטה בגופו", הם מסבירים. "אבל המציאות מורכבת יותר: יש אוטיסטים שהלכו לקולג', אבל סובלים מקשת שלמה של הפרעות קשות, כולל פגיעה עצמית. יש כאלו שלא מסוגלים לדבר, אבל כותבים בלוג ויש להם עבודה. הניסיון לחלק את העולם להגדרות הוא בעייתי ובמקרה הזה ההגדרות עצמן הן שרירותיות".                 
 
המשך בהודעה הבאה
 
לצפיה ב-'הסטולר הזאת מגלמת את הטמטום בצורה שאין מחליאה ממנה'
הסטולר הזאת מגלמת את הטמטום בצורה שאין מחליאה ממנה
12/01/2018 | 12:45
32
הבן אדם פשוט חסר כישורים, מפחיד, הייתי אומר שזה מוזר שהאקדמיה יכולה להעניק תארים מתקדמים לאנשים שברור שלא רק שאין להם שמץ של מושג בנפש האדם ומורכבות זהותו אלא שאין להם גם שום עניין בתחומים האלה,
אבל אין טעם לומר זאת כי ברור שזו הרמה של מדעי החברה והרוח באקדמיה,
אפס בריבוע
 
לצפיה ב-'המשך 6 (יש לקרוא זאת אחרי המשך 5)'
המשך 6 (יש לקרוא זאת אחרי המשך 5)
12/01/2018 | 12:45
2
24
אוטיזם בישראל
 
הגישה המתנגדת לטיפול תרופתי והתנהגותי באוטיזם הגיעה גם לישראל, אבל כאן המודעות הציבורית לאוטיזם עדיין נמוכה מאוד
 
לידיה בראון ו–60 הכותבים הנוספים באנתולוגיה All the Weight of Our Dreams: On Living Racialized Autism ("משקלם של חלומותינו") הם חלק מתנועה גלובלית הולכת ומתרחבת המבקשת לראות באוטיזם חלק אינטגרלי מהמגוון האנושי — ולא נכות קשה שיש לטפל בה באמצעות טיפול תרופתי והתנהגותי. בעשור האחרון הגיעה הגישה הזאת גם לישראל, בעיקר בזכות פעילותו של ארגון אס"י — קהילת אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל. חן גרשוני, מוותיקי הארגון, סיפר למוסף "הארץ" שהרעיון להקים ארגון שיקדם תרבות אוטיסטית התגבש ב–2006 על ידי פעילים למען זכויות אוטיסטים, בהם רונן גיל וסולה שלי.                  
 
כיום חברי אס"י עורכים מפגשים קהילתיים ב"חג האוטיסטים הבינלאומי" (שחל מדי שנה ב–18 ביוני), מתרגמים כתבות על "תרבות אוטיסטית" ומפרסמים ניירות עמדה. לדברי גרשוני, "באס"י יש בערך עשרה פעילים מרכזיים, אבל ישנם עוד כ–50 אוטיסטים הנמצאים איתנו בקשרים כלשהם — מגיבים לפרסומים שלנו בפייסבוק, מגיעים לטיולים ולמפגשים חברתיים שאנחנו מארגנים ועוד. בשנים האחרונות השתתפנו בדיונים רלוונטיים בוועדות בכנסת ויעצנו למגוון מוסדות חינוך, השכלה גבוהה, בריאות ותעסוקה, שפנו אלינו בבקשה ללמוד איך לשרת טוב יותר את קהל האוטיסטים המגיע אליהם".                 
 
כשהוא נשאל מהי "תרבות אוטיסטית", גרשוני משיב ש"מדובר באוסף המנהגים, ההרגלים, הציפיות והנורמות אשר התפתחו בקהילה האוטיסטית העולמית לאורך 25 שנות קיומה. התרבות האוטיסטית מבוססת על הנטיות וההעדפות של חברי הקהילה האוטיסטית, בדיוק כפי שהתרבות האנושית מבוססת על הנטיות וההעדפות של הציבור הרחב. כאשר אוטיסטים מארגנים אירועים, הם נוטים להסביר את הנורמות האלה למצטרפים חדשים לקהילה. כך, למשל, באירועים של אוטיסטים לא נהוג למחוא כפיים, כי רעש מחיאות הכפיים עלול להפריע לחלק מהנוכחים. במקום זאת, מנופפים בידיים, כפי שנהוג גם בקהילת החירשים. לפני שמושיטים למישהו יד, נהוג לשאול "האם אתה לוחץ ידיים?" כדי לא להלחיץ את אלה שמעדיפים להימנע מכך. אוטיסטים רבים אוהבים משחקי חישחוש (stim toys) — כדורים צבעוניים, מחרוזות, כריות, צעצועי מנהלים, קוביות וכולי, אשר מרגיעים את החושים, או ממריצים אותם, בהתאם למצב הרוח ולצורך. לכן באירועים של אוטיסטים נוהגים להקדיש פינה, או אפילו חדר שלם, למשחקי חישחוש כאלה".                 
 
כתבת לא פעם על הניכור והבדידות שחווית כאוטיסט שגדל בשנות ה–70 וה–80 בישראל. האם אתה מרגיש שיש שינוי לטובה ביחס של החברה לאוטיסטים וביחס של אוטיסטים לעצמם? 
 
"המודעות לאוטיסטים בחברה הישראלית עדיין נמוכה מאוד. כאשר אני מגיע לאירועים של אוטיסטים בבריטניה, אני פוגש בהם עורכי דין אוטיסטים, פסיכולוגיות אוטיסטיות, מהנדסים אוטיסטים, קומיקאים אוטיסטים, דוגמניות אוטיסטיות ועוד. לעומת זאת, באירועים בישראל אני פוגש בעיקר נתמכי סעד אוטיסטים. אני משוכנע שגם בישראל מגוון האוטיסטים רחב כמו בבריטניה, אלא שאצלנו מרבית האוטיסטים אינם מודעים להיותם כאלה.                  
 
"בישראל ההשערה שאדם מבוגר הוא אוטיסט עולה רק לאחר שהוא נפלט מכל מסגרת אפשרית והופך לנטל על החברה. בבריטניה מבינים היטב שגם מי שלכאורה משתלב בהצלחה בכל המסגרות המקובלות עשוי להיות אוטיסט. אותם אוטיסטים שלכאורה משתלבים בהצלחה נוטים לדווח על השקעת משאבים נפשיים עצומים מצדם, אשר לעתים קרובות מלווה בתחושות כרוניות של חרדה, דיכאון, בדידות ודימוי עצמי נמוך. במקרים קיצוניים שמעתי גם על תופעות של אלכוהוליזם, התמכרות לסמים והתאבדויות בין חברי הקהילה. לכן אבחון אוטיסטים אשר לכאורה משתלבים היטב הוא בעינַי הדבר החשוב ביותר שיש להשקיע בו בשנים הקרובות".
 
בעוד שבארצות הברית ובאירופה הגישה הרואה באוטיזם שונות, ולא בהכרח בעיה שצריך לרפא, צוברת תאוצה, בישראל עדיין מדובר בקהילה מצומצמת המונה כמה עשרות אוטיסטים. הנתון הזה מפתיע בהתחשב בכך שמספר האוטיסטים המאובחנים בישראל גדל פי שלושה במהלך העשור האחרון, כפי שעולה מנתונים שפורסמו באפריל על ידי משרד העבודה והרווחה. בעוד שבשנת 2007, כ–4,000 בני אדם נרשמו במשרד הרווחה כאוטיסטים, ב–2016 מספרם זינק ל–14,269.                  
 
אבל לטענת דנה דימנט, יוצרת קולנוע ופעילה למען זכויות אוטיסטים, הזינוק במספר האוטיסטים לא שינה משמעותית את דרכי הטיפול שהמדינה מציעה. לדבריה, "כיום יש הרבה יותר מודעות לתקשורת תומכת חליפית באמצעות טאבלטים ויותר ויותר אוטיסטים שלא יכולים להתבטא מילולית נעזרים בהם. לצערי, מדינת ישראל נמצאת בפיגור בתחום הזה כי מדובר באמצעי הנגשה ולא בפתרון שיעשה את המשתמשים פחות תלויים בזולת. הבעיה בישראל היא שצריך להוכיח 'סבל' כדי לקבל התאמות וזה מעציב נורא".                  
 
ב–2014 הוקרן בדוקאביב סרטה התיעודי של דימנט, "בתפקוד גבוה", שבו היא תיעדה את קהילת אס"י ואת בתה בת השמונה, תמרה, שאובחנה כאוטיסטית. לדברי דימנט, "כאמא לילדה על הרצף מעולם לא הסכמתי עם ההגדרות של אנשי המקצוע השונים למה שהם כינו 'אוטיזם' ולא ראיתי איך זה רלוונטי לבת שלי. כשהתחלתי לעשות את 'תפקוד גבוה' גם אני הייתי בורה במידה רבה, כפי שמעידה בחירת השם של הסרט. בקהילה האוטיסטית אין בכלל דיבור על תפקודים, אלא על צרכים, רצונות ושאיפות של חברות וחברים בקהילה. גם ידעתי מעט מאוד על אוטיזם ואוטיסטים בוגרים לא הכרתי בכלל. על אף שבתחילת הדרך גם תמרה שלי לא דיברה ולכאורה לא תיקשרה, מבחינתי היא תמיד היתה שם והיתה מחוברת לעולם — רק בדרכים שאין לי ידע לגביהן".                 
 
 
 
 
לצפיה ב-'הסדר הנכון של הכתבה:'
הסדר הנכון של הכתבה:
12/01/2018 | 12:51
1
30
"הנה קופי ופייסט של הכתבה:"
 
המשך:
 
המשך 2:
 
המשך 3:
 
המשך 4:
 
המשך 5:
 
המשך 6:
 
ולא לפי הסדר שבטעות שרשרתי
לצפיה ב-''
13/01/2018 | 00:13
6
לצפיה ב-'איל שחל כתב משהו מעניין על הכתבה בפייסבוק שלו'
איל שחל כתב משהו מעניין על הכתבה בפייסבוק שלו
13/01/2018 | 00:14
15
לצפיה ב-'שלום. אני מנסה לברר '
שלום. אני מנסה לברר
08/01/2018 | 21:57
42
230
אחת לכמה ליידות מתרחשת לידה עם מאפיינים של אוטיזים קלאסי בלבד. לא ספקטרום ולא קשת ולא איך שלא תקראו לזה. בעבר אם אינני טועה קראתי שזה אחת לאלף ליידות וזהו נתון שהוא אינו משתנה. מכיוון שהיום הרחיבו את ההגדרה כנראה שכבר קשה למצוא מידע על כך. ואם יש למישהו גם נתון שנבדק לעומק מה הסיכוי שיהיה במשפחה ילד... המשך>>
אחת לכמה ליידות מתרחשת לידה עם מאפיינים של אוטיזים קלאסי בלבד. לא ספקטרום ולא קשת ולא איך שלא תקראו לזה. בעבר אם אינני טועה קראתי שזה אחת לאלף ליידות וזהו נתון שהוא אינו משתנה. מכיוון שהיום הרחיבו את ההגדרה כנראה שכבר קשה למצוא מידע על כך. ואם יש למישהו גם נתון שנבדק לעומק מה הסיכוי שיהיה במשפחה ילד שני עם אוטיזים קלאסי גם אשמח לשמוע. אני אינני מצליח למצוא מידע.
לצפיה ב-'אוטיזם זה זכות'
אוטיזם זה זכות
10/01/2018 | 09:52
3
133
בארוע התרמה של העמותה לילדים בסיכון הוקרן הסרטון הזה
בו רועי מורי, ילד בן 10 מוזיקאי ומלחין על הרצף האוטיסטי מנגן יצירה שהוא הלחין ומעלה את התובנות שלו לגבי האוטיזם.
באותו ארוע רועי ליווה את הזמר אברהם טל.
דרך אגב, רועי הוא נכדנו ומעבר ליכולותיו בתחום המוזיקה, הוא מאד בוגר
ורגיש.
לצפיה ב-'איזה ילד מקסים'
איזה ילד מקסים
10/01/2018 | 11:56
1
55
מחכה כבר שפיצקי שלי יחזור מביה"ס כדי להראות לו את הסרטון, הוא בטח יאהב
לצפיה ב-'באותו ארוע שהזכרתי'
באותו ארוע שהזכרתי
10/01/2018 | 12:05
50
הוא גם דבר על מה מרגיש ילד אוטיסט מנקטדת ראותו.
אשלח בהמשך.
לצפיה ב-'ממש לא היה צורך שתוסיף שהוא מאוד בוגר ורגיש - זה מאוד ברור'
ממש לא היה צורך שתוסיף שהוא מאוד בוגר ורגיש - זה מאוד ברור
11/01/2018 | 10:37
40
מהסרט עצמו. ילד מקסים וחכם 
לצפיה ב-'על הנגשת טיולים,"בן נבחר"בפנסיה,תכנית לצעיריםוחינוך מכליל'
על הנגשת טיולים,"בן נבחר"בפנסיה,תכנית לצעיריםוחינוך מכליל
09/01/2018 | 17:47
20
מידעון קשר:
 
על הנגשה של טיולים ופעילות מחוץ לבית הספר 
 ותנאי "בן מוגבל נבחר" בפנסיה
 
על תכנית המיועדת לצעירים בני 18 עם צרכים מיוחדים במרכז התעסוקתי בחולון.
התכנית תימשך עד הגיעם לגיל 24 והיא כוללת השמה וליווי בעבודה
 
וגם-
קול קורא: רשת דיגיטלית בנושא חינוך מכליל
"
 
לצפיה ב-'חדשה כאן...'
חדשה כאן...
07/01/2018 | 14:07
8
161
היי לכולם,
חדשה כאן :)
ביום חמישי האחרון סיימנו אבחון ארוך ומקיף בתל השומר עם בני המתוק (3.5) - האבחנה - בתפקוד גבוה וצריך חיזוק בתחום הרגשי-חברתי.
אשמח לקבל מכם טיפים להתחילת עבודה וכן מול הגופים הבירוקרטים השונים, קופת חולים, אגף חינוך וכו'.
שבוע מקסים 
 
 
לצפיה ב-''
07/01/2018 | 16:59
2
91
ממליצה לך להתחיל מקריאה בקישורי הפורום ובהודעות נבחרות-
את שניהם תמצאי בתוך לשונית 'כלים ומידע' בראש העמוד.
יש שם שפע מידע בעניינים ששאלת, וחשוב לא פחות-
סעיף 'אנשי הספקטרום בארץ ובעולם' בקישורים
ושרשור 'איך נבחר מטפל?' בהודעות נבחרות.
אם לא תמצאי, או תמצאי ויהיו לך שאלות נוספות- אל תתביישי לשאול
 
אין טיפים להתחלת עבודה שנכונים לכולם.
תלוי בילד ובצרכיו.
אולי הטיפ היחיד- להשתדל להשתחרר מחשיבה בתבניות של "עבודה עם הילד"
ולעבור לMODE של למידה והקשבה לילד, דיאלוג איתו בדרך המתאימה לו.
 
מה הביא אתכם לפנות לאבחון?
מעבר להמלצת המאבחנים, בתחושה שלך-
איזה קשיים חווה בנך?
האם הוא הולך לגן? גן עירוני? פרטי? רגיל?
איך הוא מרגיש שם? הולך לגן בשימחה?
 
אתם בתחילתו של מסע.
השביל, אולי בניגוד למה שאנשי מקצוע נוטים לטעון לפעמים, אינו מסומן,
אינו יכול להיות מסומן, כי הוא יחודי לבנך ולהוריו.
תצטרכו ללמוד אותו ולבנות אותו בהתאם למה שנכון לבנך.
שום דבר אינו מובן מאליו.
זה לא יהיה קל, אבל זה יהיה מרתק ומפעים- אם תהיו פתוחים לזה.
תוכלו למצוא כאן בפורום אנשים שצועדים בשבילים שכנים,
הורים וגם אנשי ספקטרום בוגרים.
אנחנו כאן להתחבטות משותפת, לתמיכה, למידע
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
16/01/2018 | 22:25
1
8
היי,
המון תודה על ההתייחסות וההפניה להודעות נבחרות :) 
לשונית אנשי מקצוע מומלצים מעודכנת 2009, יש שרשור עדכני יותר?
תודה מראש
 
לצפיה ב-''
17/01/2018 | 08:35
5
אין שרשור חדש יותר, אבל המלצות על אנשי מקצוע אינן "מצעד הפזמונים"
לרוב הן נשארות בתוקפן גם כעבור מספר שנים.
את יכולה תמיד לשאול בפורום אם יש לך התלבטות לגבי איש מקצוע מסויים,
אם מישהו שמע עליו או פגש אותו.
ובעיקר כאמור, להעזר ב"כללי האצבע" שהועלו ב"כיצד נבחר מטפל?"
לצפיה ב-'אל תשכחו שהילד נשאר אותו הילד...'
אל תשכחו שהילד נשאר אותו הילד...
07/01/2018 | 22:18
4
90
זו העיצה שלי...
שמעתי בכל מני מקומות , על הורים שראו את הילד שלהם בצורה מסויימת, ללא כל מודעות "לאוטיזם" שלו.
ופתאום אחרי האבחנה הכול "התבהר" להם, והם ראו והבינו על הילד, את כל מה שהרופאים דיברו בייחס עליו.
 
זה יהיה עצוב מאוד, אם הראייה שלכם את הילד תשתנה.
לצפיה ב-'ההמלצות תמיד זהות וחד כיווניות'
ההמלצות תמיד זהות וחד כיווניות
08/01/2018 | 03:02
3
91
ואף אחד לא מזהה שזה לא מדע ולא רפואה אלא פשיזם רצחני.
כאילו יש סטנדרט אחד , צורה אחת ,שרק דרכה מותר לחיות ומי שצריך ויכול להתבטא אחרת יש לכייל אותו מיידית לכיוון הנכון.
 
בושה, פשע, טרגדיה. יום יבוא ואנשים לא יאמינו שהאלימות הזאת נחשבה כטיפול כולם לילד קטן
לצפיה ב-'אתה לא מת על מטפלים, נכון?'
אתה לא מת על מטפלים, נכון?
08/01/2018 | 17:17
2
34
לצפיה ב-'אני שונא אותם'
אני שונא אותם
08/01/2018 | 18:31
77
אבל עיקר הבעייה היא הבטחון השחצני, החלול, המטופש להחריד, שמאפשר למי שאין להם מושג בכלום לקבוע שילדים רגישים ועדינים ועמוקים מהם לאין שיעור צריכים חיזוק רגשי וחברתי רק בגלל שזהותם ותפישת עולמם לא מתאימה אחד לאחד לפשיזם הרצחני המשותף לכל האנשים הנורמטיבים
לצפיה ב-'ואיך אתה מתייחס למטפלים '
ואיך אתה מתייחס למטפלים
09/01/2018 | 10:27
75
וטיפולים?
לצפיה ב-'שלום'
שלום
05/01/2018 | 02:09
47
657
אני אמיר ואני בן 24. אני איש הקשת האוטיסטית (מאובחן כאוטיזם בתפקוד גבוה, אובחנתי לפני כחצי שנה אחרי שכל החיים הייתי אדם רגיל בחינוך הרגיל ואפילו עשיתי תואר ראשון).
אני סובל מדיכאון שלאחרונה החריף משמעותית.
אני מרגיש רע מאוד וחושב על זה שאני רוצה למות ומתכנן דרכים למות וחושב...
המשך>>
אני אמיר ואני בן 24. אני איש הקשת האוטיסטית (מאובחן כאוטיזם בתפקוד גבוה, אובחנתי לפני כחצי שנה אחרי שכל החיים הייתי אדם רגיל בחינוך הרגיל ואפילו עשיתי תואר ראשון).
אני סובל מדיכאון שלאחרונה החריף משמעותית.
אני מרגיש רע מאוד וחושב על זה שאני רוצה למות ומתכנן דרכים למות וחושב מי יגיע לבכות עלי.
אני לא רואה עתיד לעצמי. אני מבין שנגזר עלי לחיות בשולי החברה, בעוני ובבדידות.
אני לא אוהב את החיים האלה. קשה לי ועצוב לי.
לצפיה ב-'כתבה על שמן קנאביס -'
כתבה על שמן קנאביס -
07/01/2018 | 10:47
45
מחקר שנערך בימים אלה על השפעותיו על חולי דמנציה,
והקשר לאפילפסיה וגם לילדים אוטיסטים,
שהעבירה לי אחת הקוראות בפורום:
 
 4.1.2018 
מאת: עידו אפרתי 
 
במסגרת המחקר, שמתקיים בבית החולים לניאדו, מטופלים החולים בשמן קנאביס,
שהמרכיב העיקרי בו הוא CBD - אחד החומרים הפעילים של הצמח שעשוי להגן על תאי עצב ומוח.
 
מחקר ישראלי חדש וראשון מסוגו בודק את השימוש בקנאביס רפואי 
לטיפול בהפרעות התנהגות של חולי דמנציה (שיטיון) - קבוצת מחלות,
שהידועה שבהן היא אלצהיימר, שמתאפיינות בהידרדרות קוגניטיבית ומנטלית.
המחקר, שמתקיים בבית החולים לניאדו בנתניה, החל לפני כמה שבועות
וכולל חולי דמנציה בשלבים מתקדמים הסובלים מהפרעות התנהגות
שמאפיינות את המחלות הללו.
בימים אלה מגייסים החוקרים חולים נוספים, וסך הכל צפויים להשתתף
במחקר כ-60 נבדקים, בני 60 ומעלה.
את המחקר עורכת ד"ר ורד חרמוש, המנהלת הרפואית של האגף הגריאטרי
של לניאדו, בשיתוף חברת הקנאביס הרפואי "תיקון עולם". 

במסגרת המחקר מטופלים החולים בשמן קנאביס, שהמרכיב העיקרי בו
הוא CBD (קנבידיול) - אחד החומרים הפעילים של הצמח שאינו פסיכואקטיבי.
הוא בעל תכונות שעשויות להגן על תאי העצב ועל תאי המוח
באמצעות שיפור המטבוליזם והפחתת תהליכי חמצון ודלקת במוח.
הטיפול ניתן להם דרך הפה שלוש פעמים ביום למשך 16 שבועות. 

הפרעות ההתנהגות הן אחד הקשיים המרכזיים בהתקדמות מחלות הדמנציה;
הן עבור החולה והן עבור בני משפחתו. פעמים רבות הן משנות את אופיו
של החולה כפי שהיה מוכר עד אז לסובבים אותו, והופכות את ההתמודדות עמו לקשה יותר,
במיוחד עבור בני הזוג ובני המשפחה הקרובים.
הן מתבטאות במגוון דרכים, תלוי בשלבי המחלה,
באזורי המוח הפגועים ובחומרת הפגיעה. 
למשל, בסף גירוי נמוך והתפרצויות אלימות, בתנועות בלתי רצוניות,
בהתנהגות חשדנית, בחוסר שיפוט, עייפות, אדישות, בעיות שינה והפרעות אכילה.
לעתים הן מגיעות לכדי מצבים שבהם החולה מסוכן לעצמו ולסביבה.
"בשלבים המתקדמים הפרעות ההתנהגות מופיעות כמעט אצל כולם,
בדרגה כזו או אחרת", אומרת חרמוש.
"זה מתבטא בין היתר בשאלות בלתי פוסקות, בקללות,
באלימות עצמית וכלפי הסביבה. זה גורם לכך שפעמים רבות
בני המשפחה מוציאים את החולים הללו מהבית ומעבירים אותם למסגרות טיפוליות
כיוון שהם לא יכולים לחיות עם ההפרעות הללו ולהתמודד עמן", היא אומרת. 

הטיפול המקובל כיום בהפרעות ההתנהגות הללו הוא תרופות פסיכיאטריות.
אך לדברי חרמוש, השימוש בהן רחוק מלהיות פתרון מספק.
"התרופות האנטי-פסיכוטיות עוזרות לתקופה מוגבלת, השפעתן החיובית
פגה לאחריה, והן כוללות המון תופעות לוואי", היא מציינת.
עוד היא מוסיפה כי "המחשבה והרצון לבצע את המחקר הנוכחי
נולדו מתוך חיפוש מענה למצוקה של המטופלים ומתוך חקר ולמידה
של השימוש בקנאביס בהפרעות מן הסוג הזה, בדגש על מרכיב ה-CBD 
וההשפעה שלו על תאי עצב.
עדויות נקודתיות שהצטברו ומחקרים בחיות מעבדה מעידים על כך
שיש כאן בסיס ביולוגי שעשוי להועיל לחולים", היא אומרת.
את ההשפעות החיוביות של שמן הקנאביס ראתה גם על חלק ממטופליה
שאינם משתתפים במחקר, שקיבלו את הטיפול עבור הפרעות התנהגות
שקשורות למחלות ותופעות אחרות. 

זהו אינו המחקר הישראלי הראשון שעוסק בטיפול בקנאביס להפרעות התנהגות.
ב-2016 החל מחקר בהובלת בית החולים שערי צדק שבוחן ילדים ובוגרים עם אוטיזם,
בני ארבע עד 30, שסובלים מתוקפנות פיזית כלפי עצמם וכלפי סביבתם,
שאליה מתלוות לעתים הפרעות חרדה שתורמות להחרפתה.
מה שטווה את הקשר הרפואי בין אוטיזם לקנאביס הוא אפילפסיה חמורה אצל ילדים.
במארס 2014 נוספו באופן רשמי לרשימת מטופלי הקנאביס גם ילדים שסובלים ממחלה זו. 
כיוון ששיעור החולים באפילפסיה גבוה במיוחד בקרב אוכלוסיות שנמצאות
על הקשת האוטיסטית (כ-30%), נוכחו המטופלים ובני משפחותיהם לגלות
כי כוחו של הטיפול בשמן קנאביס יפה גם להפחתת תסמינים התנהגותיים הקשורים באוטיזם.
בהמשך לכך מתקיימים בישראל כמה מחקרים במקביל
העוסקים בקנאביס וטיפול באוטיזם לתסמינים שונים, שעדיין לא הסתיימו.
דיווחים של הורי ילדים עם אוטיזם שקיבלו טיפול בקנאביס כבר מציינים
את השינוי ההתנהגותי בדגש על הפחתת האלימות כדבר הבולט ביותר שהורגש אצל ילדיהם בעקבותיו." 


 
לצפיה ב-' ואולי לא- קליפ מוזיקלי'
ואולי לא- קליפ מוזיקלי
06/01/2018 | 12:34
27
הפיצקי שלי שלח לי.
ואולי זה לא מקרי שבעיניו וגם בעיניי זה מגניב
וכנראה שיהיו פה עוד כמה אנשים שיאהבו.
משהו בשילוב בין המכני למוזיקלי,
בין הצלילים לויזואליה
עושה לי את זה
ושלל הגלגלים המסתובבים - בונוס 
 

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא תזונת ספורט
אירוח בנושא תזונת...
אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית ונטורופתית, מייעצת לכם...
אירוח בנושא תזונת ספורט
אירוח בנושא תזונת...
אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית ונטורופתית, מייעצת לכם...
אירוח בנושא טיפולי פוריות
אירוח בנושא טיפולי...
ד``ר טל שביט, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית באסותא...
אירוח בנושא טיפולי פוריות
אירוח בנושא טיפולי...
ד``ר טל שביט, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית באסותא...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום מיסים והחזרי מס
החזרי מס לשכירים וחברות
טלי אנגור - טיפול בתסמיני אוטיזם
טלי אנגור -
יורה דעה- הכנה למבחנים מחוננים ופיתוח חשיבה יצירתית
יורה דעה- הכנה למבחנים

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ