לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1466514,665 עוקבים אודות עסקים

פורום אוטיזם, אספרגר ו-PDD

<div>גולשים יקרים שלום, וברוכים הבאים לפורום "אוטיזם ואספרגר". הפורום שלנו מיועד לכל מי שקשור לספקטרום האוטיסטי -הורים, משפחות,אוטיסטים בוגרים ומטפלים. בפורום משתתפים הורים לילדים בספקטרום האוטיסטי בכל רמות התפקוד. מטרת הפורום היא להיות לבית, מקום תמיכה, מרכז מידע ואתר שיחה לכל ההורים והמשפחות, מטפלים ואנשי הספקטרום עצמם. אנחנו מזמינים את כל המעוניינים לחלוק את חוויותיהם, רגשותיהם, שאלותיהם ודעותיהם, בנושאים השונים המעסיקים אותם בתחום זה. נבקש מכולכם לקרוא את תקנון הפורום ולהקפיד לנהוג על פיו, על מנת שהמקום יהיה נעים לכולם. גלישה נעימה מור ושלומית</div>

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אוטיזם, אספרגר ו-PDD

<div>גולשים יקרים שלום, וברוכים הבאים לפורום "אוטיזם ואספרגר". הפורום שלנו מיועד לכל מי שקשור לספקטרום האוטיסטי -הורים, משפחות,אוטיסטים בוגרים ומטפלים. בפורום משתתפים הורים לילדים בספקטרום האוטיסטי בכל רמות התפקוד. מטרת הפורום היא להיות לבית, מקום תמיכה, מרכז מידע ואתר שיחה לכל ההורים והמשפחות, מטפלים ואנשי הספקטרום עצמם. אנחנו מזמינים את כל המעוניינים לחלוק את חוויותיהם, רגשותיהם, שאלותיהם ודעותיהם, בנושאים השונים המעסיקים אותם בתחום זה. נבקש מכולכם לקרוא את תקנון הפורום ולהקפיד לנהוג על פיו, על מנת שהמקום יהיה נעים לכולם. גלישה נעימה מור ושלומית</div>
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

לצפיה ב-'מסגרת נער בן 17'
מסגרת נער בן 17
20/08/2017 | 17:50
8
47
בתפקוד טוב, מתקשה מאוד בבית, אוהב חברה עד כמה שנשמע פרדוקסלי, טוב לו בביה"ס, בצופים, במחנה קיץ בכל מסגרת  ורע לו בבית. מחפשים מסגרת מתאימה עבורו  רצוי במרכז. אם מישהו שמע משהו אשמח למידע, ממש דחוף!!!! תודה
לצפיה ב-'האם הכוונה למסגרת דיור ?'
האם הכוונה למסגרת דיור ?
21/08/2017 | 11:04
7
29
האם הוא מעוניין לצאת מהבית?
לצפיה ב-'מסגרת דיור נער בן 17'
מסגרת דיור נער בן 17
21/08/2017 | 11:31
6
33
מדובר על מסגרת דיור. הנער מאוד מעוניין בחברה - בי"ס (שונא ללמוד) , צופים, קבוצה חברתית. הכל טוב חוץ מהבית והוא מאוד סובל ללא חברה. חשבנו שהגיע הזמן לצאת ולראות ולהשוות. לחזור הביתה תמיד אפשר....מוזר אך הוא ממש אומלל בלי מסגרת חברתית ...
לצפיה ב-'שום דבר לא מוזר '
שום דבר לא מוזר
21/08/2017 | 12:13
3
31
זה שהבנאדם א"ס, לא אומר שבהכרח לא ירצה להיות חלק מקבוצה חברתית
ובטח לא אומר שלא ירצה חברים.
 
מידע לגבי דיור חוץ ביתי
 
עדיין לא ממש הבנתי - האם הוא רוצה לצאת מהבית כי לא טוב לו בבית, עם בני הבית,
או שחסרה לו קבוצה חברתית, ואם ימצא כזאת, ישמח להמשיך לגור בבית?
למשל משהו כזה-
 
או כזה
 
ויש אפשרויות נוספות כמובן.
 
האם הוא נפגש עם חבר'ה מהצופים גם מחוץ לפעילות המאורגנת?
 
 
לצפיה ב-'מסגרת'
מסגרת
21/08/2017 | 13:18
2
31
צריך בית לחיים לתפקוד גבוה יחסית אבל הוא בהחלט זקוק לעזרה והכוונה . המטרה גם חברה וגם עצמאות, יש לו עוד שנתיים לימודים. 
לצפיה ב-'אני מכיר את התחום מקרוב '
אני מכיר את התחום מקרוב
22/08/2017 | 15:13
1
14
אני מכיר את התחום מקרוב כיוון שרצינו (אני ובן זוגי) עזרה עם דיור; אותה אנו מקבלים.
 
לתפקוד גבוה יש (רק) את התוכנית של הדיור הנתמך מטעם הג׳וינט.
הם עוזרים לצאת מהבית, למצוא דיור ולהתמצא בחיים.
 
אנו מאוד מרוצים, הייתי בקשר עם הרכזת באזור פ״ת - שלומית והיא באמת אחלה, עכשיו עברנו לדרום ואנו בקשר עם הרכ״ז פה והוא גם מצויין.
 
הם עושים עבודה מדהימה.
 
הם לא מציעים דיור, אלה רק תמיכה, הכוונה ועזרה הכולל מיצואי זכויות מול הרווחה ומי שצריך (לא האמנתי כמה מגיע לנו! ואף אחד לא אמר דבר!!)
דיור מקבלים רק אוטיסטים בתפקוד נמוך, מה שכן מגיע לו לפחות 700 ש״ח להשכרת דירה ממשרד השיכון + קצבה מביטוח לאומי (אם הוא עם בן/בת זוג (מספיק ידועים בציבור) הוא יקבל עוד 1,300 ש״ח מביטוח לאומי ועוד 350 ש״ח ממשרד השיכון), בדרום אפשר גם לקבל דירה.
 
לשאלה הגדולה: איפה שוכרים דירה עם 700 ש״ח??!!
תשובה: אפילו בדרום זה לא כזה זול... אולי יחידות דיור קטנות (בדרום)...
זוג מקבל 1040 ש״ח ויש בדרום דירות (גם 3-3.5 חדרים) ב-1,200 ש״ח
גם מגיע לו 80% הנחה בארנונה (לכם מגיע את זה עם הוא גר בבית עכשיו)
הכל נכון רק אם הוא מוכר בביטוח לאומי!
 
יחידת דיור קטנה במרכז עולה כ-2,000-2,200 ש״ח לפעמים כולל ארנונה ומים
לצפיה ב-'תודה רבה!'
תודה רבה!
22/08/2017 | 18:03
7
הוא מוכר ברווחה וביטוח לאומי ולא מתאים לדיור עצמאי. הוא חייב מסגרת מוגנת ונראה שמתאים לו מסגרת כמו בית לחיים , רצוי במרכז הארץ. תודה על המידע.  
לצפיה ב-'כמה שאלות'
כמה שאלות
21/08/2017 | 12:19
1
36
איזה סוג של דיור אתם מחפשים?
שכירות או פנימיה?
הוא צריך עזרה יומיומים או שהוא מסתדר לגמרי לבד והוא רק צריך מדריך אישי המלווה אותו פעם בשבוע?
 
האם הוא מקבל קיצבה מביטוח לאומי?
האם אתם מתכוונים לממן אותו פיננסית?
 
מה הוא יעשה שנה הבאה, הוא הולך לצבא או שיש לו פטור?
לצפיה ב-'דיור'
דיור
21/08/2017 | 13:23
35
יש קצבה והכרה במשרד הרווחה ואנחנו נוסיף כמה שצריך. הוא לא עצמאי לגמרי אבל זה רק עניין של אימון וזמן לדעתי  
לצפיה ב-'***דרושה משלבת ברחובות לפעוט בן שנתיים***'
***דרושה משלבת ברחובות לפעוט בן שנתיים***
22/08/2017 | 16:25
9
דרושה משלבת פרטית לפעוט בן שנתיים מאובחן על הספקטרום ברמה קלה.
*****העבודה בעיר רחובות.****
העבודה בימים א'- ה' בשעות 09:00-11:30. במעון פרטי ברחובות.
דרוש ניסיון בעבודה עם פעוטות.
אם יש ניסיון בפעוטות על הספקטרום זה מאוד יעזור אבל לא חובה.
הדרכה תינתן ע"י מנתחת התנהגות.
לפנות לליאת בטלפון 054-7799737
או במייל liatlazar16@gmail.com
לצפיה ב-' אירוח בנושא תפעול העסק ואדמיניסטרציה '
אירוח בנושא תפעול העסק ואדמיניסטרציה
( לעמוד שלי בתפוז )
22/08/2017 | 13:45
1
 
 ביום שני, 28/8, נארח בפורום עסקים את עינת בכור, מנהלת פרויקטים בתחום אדמיניסטרציה ותפעול.
אתם בעלי עסק ואין לכם זמן פנוי לפיתוח העסק והבאת לקוחות בגלל התעסקות בתפעול הגעתם למקום הנכון
 
 באירוח אתם מוזמנים לשאול ולהתייעץ לגבי תפעול העסק: שירות לקוחות, שירותי משרד, טיפול בלידים, בק אופיס, תיאומי פגישות, רישום וגביה לכנסים, מפגשי גיבוש ועוד.
 
העלו את שאלותיכם על גבי שרשור האירוח כבר עכשיו
 
לצפיה ב-'התייעצות פחד מאטרקציה שנבקר'
התייעצות פחד מאטרקציה שנבקר
18/08/2017 | 14:53
4
63
בשבוע הבא נסע ללונדון. הילד מפחד מארמון המלכה. אמרנו שלא נכנס אלא רק נסתכל על החלפת המשמרות והמסביב. ועדיין הוא לא רוצה. אני לא יכולה להשאיר אותו לבד. מצד שני, גם אני וגם אחיו מאד רוצים ללכת. לא נחזור ללונדון בשנים הקרובות. האם יש דרך לשנות את הפחד שלו? להסיח את דעתו תוך כדי הביקור?
לצפיה ב-'ממה הוא מפחד? הוא מסביר?'
ממה הוא מפחד? הוא מסביר?
19/08/2017 | 10:57
10
לצפיה ב-'יתכן שיש דרך'
יתכן שיש דרך
21/08/2017 | 11:12
2
26
היא מתחילה מלתת לפחד שלו מקום
ומלנסות להבין ממה הוא נובע.
האם אפשרי לשוחח איתו על העניין?
אם לא, אולי הוא יהיה מוכן לצייר את הסצנה של חילופי משמרות,
ומתוך הציור ניתן יהיה לפענח מה מפחיד אותו
ואז לנסות להרגיע את הפחד הזה.
 
אולי הוא ראה איזה סרט מפחיד שהיה בו ארמון?
האם הארמון מפחיד אותו או אולי החיילים?
אולי עדרי התיירים, ההצטופפות עם ההמונים?
 
האם הוא צפה בסרטון שרואים בו את חילופי המשמר,
יודע מה באמת קורה שם,
או שיש לו איזושהי תמונה בראש של העניין שמבוססת על דמיונו?
לצפיה ב-'האמת שהוא הסכים לבוא'
האמת שהוא הסכים לבוא
21/08/2017 | 12:48
1
25
ראה סרטון של חילופי משמר. סיכמנו שמסתכלים יחסית מרחוק והוא מחזיק לי יד.
מעצבן אותי שאין לי מושג ממה הוא מפחד, לא הצלחתי להבין
לצפיה ב-'יופי '
יופי
22/08/2017 | 17:58
3
אולי הסרטון הפך את זה למשהו פחות לא ידוע, יותר ברור ולכן פחות מפחיד.
נהדר שהוא יודע להגיד מה הוא צריך (מרחק, יד של אמא)
יתכן שעדיין זה מלחיץ מכדי שיוכל להסביר מה מפחיד אותו
ולאחר מעשה, בתקוה שיהיה לו בסדר, אולי אפילו ייהנה,
הלחץ יירד וזה יאפשר לו להסביר.
לצפיה ב-'איך מונעים מילד לשבת מוך מסך כל היום?'
איך מונעים מילד לשבת מוך מסך כל היום?
17/08/2017 | 08:58
21
81
הבן שלי מכור למסכים בצורה קשה ביותר. כל שנייה שלא שמים לב, הוא רץ למחשב. גם כשמבקשים ממנו לצאת מהחדר, הוא חוזר אחרי שנייה.
כדי להילחם בתופעה מולו ומול אחיו הגדול שמנו ססמאות על כל המחשבים. אבל אז הם גילו מחשב ישן מאד שלא ניתן לשים ססמא. בסוף לא יכולתי יותר, אז פשוט לקחתי את המחשב ללא ססמא. לילד היה ממש קשה. היה מיני התקף (נשלט למדי אבל ללא ספק היה לו מאד קשה). הפתרון הקל הוא לנעול את שאר המחשבים עם ססמא וכך להגביל את הגישה. השאלה היא האם זה לא יגרום לו למצב נפשי קשה? עוד מעט החופש נגמר ואז יהיה לו פחות זמן, אבל עדיין יהיו כמה שעות בהם הם לבד.
אני יכולה לנטרל את המחשבים ורק כשאחזור מעבודה, לאפשר להם. אבל שוב, מפחדת שיהיה לו קשה מדי. מה גם שבמצב הזה, הוא גונב מאחיו את הפלאפון וגולש דרכו. ואם ממש אין ברירה, אז משחק במשחק מחשב קטן. אז שוב, הכל אפשר לנטרל, אבל איך לעשות את זה נכון?
אני מרגישה שזה ממש פוגע בו. אם מגיע חבר, משחקים רק במחשב. ואני בקושי רואה אותו כי בסוף נגמר הכוח לנסות לשלוף אותו החוצה.
לצפיה ב-'לא מונעים, מציעים אלטרנטיבות אמיתיות '
לא מונעים, מציעים אלטרנטיבות אמיתיות
17/08/2017 | 15:36
12
64
אם לילדים יש אלטרנטיבות שבאמת מעניינות בשבילם,
סביר להניח (כך לפחות מנסיוני) שהם יבחרו לפעמים גם בהן.
 
מה מעניין אותם?
איזה תחומי תוכן? (מדע/ חיות/עולם הפנטזיה/אחר)
איזה סוגי פעילות מהנים אותם?
 
אפשרות נוספת: אם הם באמת מהבקר עד הערב על המסך,
אפשר לנסות לשוחח איתם, להסביר את הנזק הבריאותי
וגם ההפסד מבחינת הויתור על כל שאר מה שיש לעולם להציע,
ולהגיע איתם להסכמה על מקסימום שעות יומי למסכים.
המקסימום הזה עשוי להיות מוגזם לטעמכם, ונמוך מדיי לטעמם,
אבל הוא יהיה מוסכם.
כדאי להסכים מראש מה קורה במידה שמישהו עובר על המקסימום.
מכאן, זה הופך להיות אחריות שלהם ועשוי אפילו להיות מאתגר ומעניין עבורם,
לחשב כמה זמן מסך נשאר.
אפשר כמובן לעזור להם בשאלות כגון: כה זמן נותר? שווה לך לגמור אותו כבר עכשיו?
 
ועוד הצעה: להצטרף אליהם
כשאני יושבת לצפות עם ילד בתכנית שמעניינת אותו
או במשחק שלו כשהוא משחק במחשב, הוא כמעט תמיד שמח,
ואם אני מצטרפת ומשחקת בעצמי- הוא מתלהב.
זה מחבר אותי לעולמו.
אנחנו יכולים לשוחח על הנושא גם לאחר מכן.
והנה- יש כבר פעילות חדשה: שיחה
כשהבכור שלי היה בן 13-14 בערך, היתה תקופה עם המון מתח בינינו,
ובלי קשר (או אולי עם) הוא בילה את כל שעות הפנאי שלו על המחשב,
במשחק אסטרטגיה שהסיפור שלו התנהל בתקופת הצלבנים,
כולל בעכו של ימה"ב.
אחרי שצפיתי כמה פעמים במשחק, הצעתי לו שיום אחד במקום בי"ס,
ניסע לטייל בעכו העתיקה (מנהרות האבירים וכו'- בדיוק זירת המשחק).
החוויה המשותפת הזאת שינתה את האווירה בינינו לטובה
ותרמה מאד לחידוש זרימת התקשורת בינינו.
באוירה החדשה אפשר היה לשוחח על נושאים ועניינים נוספים.
לצפיה ב-'זה לא ישים בשום צורה'
זה לא ישים בשום צורה
17/08/2017 | 16:59
11
58
מה אני אמורה לעשות עם שאר הילדים בזמן שאשב איתו?
הדבר היחיד שיכול להזיז אותו מהמחשב זה אם אשחק איתו. מסרב לשחק עם האחים, רק איתי. גם לבד כבר שכח איך משחקים.
הוסבר לא פעם כל עניין הבריאותי, ממש לא מעניין אותו. הגבלה במשך הצפיה לא תעזור, הוא לא מסוגל לשלוט בעצמו. יבטיח ולא יקיים. אין לו תחומי ענין חוץ מלבהות במחשב. הוא מאד חכם אבל לא עושה עם זה כלום. מסרב ללמוד לתכנת, כן מוכן לעשות לומדה. אבל שוב, במחשב.
לצפיה ב-'בני כמה שאר הילדים?'
בני כמה שאר הילדים?
17/08/2017 | 17:17
10
44
האם אינם יכולים להסתדר חצי שעה בזמן שאת יושבת רק איתו?
בן כמה הילד המדובר?
יתכן שההסבר הבריאותי לא בדיוק "לא מעניין אותו"
אלא שהמחשב נותן איזשהו מענה לצורך חזק,
ולכן הילד לא פנוי להקשיב להסברים שהמסקנה ההגיונית מהם
תחייב אותו להתרחק מהמחשב.
כמו שמבוגרים שמעשנים לא רוצים לפעמים לשמוע הסברים על נזקי העישון.
אז כדאי לנסות לפענח מה הוא אותו צורך עמוק
כדי שניתן יהיה לחשוב על מענים חלופיים.
 
מה הוא עושה במחשב?
 
האם התלות המחלטת שלו במחשב קיימת רק בחופש הגדול
או גם במהלך שנה"ל מבלה עם המחשב בכל רגע שיכול?
 
האם יש אפשרות לצאת מהבית, את עם כל הילדים?
למשל טיול/סיור של יום.
לצפיה ב-'ברור שאנחנו יוצאים החוצה'
ברור שאנחנו יוצאים החוצה
17/08/2017 | 19:35
9
52
אבל אי אפשר להיות מחוץ לבית כל היום רק כדי למנוע ממנו גישה למחשב. הקטנים בני 4 ו 2 אז הם זקוקים לי. הוא רואה גם סרטונים שאנחנו לא אוהבים ואותם אנחנו כן מצליחים להגביל. רואה תכניות חינוכיות יחסית, לומדה, סדרות, משחקים. בקיצור, בחינת התוכן המצב לא אופטימלי אבל הכמות היא הבעיה.
לצפיה ב-'כוונתי בשאלה לגבי מה הוא עושה במחשב'
כוונתי בשאלה לגבי מה הוא עושה במחשב
17/08/2017 | 19:57
8
34
היתה לאו-דוקא מבחינת האם התכנים מתאימים לילדים,
אלא יותר כדי לקבל מושג מה תחומי העניין שלו.
למשל- אם לומדה, באיזה נושאים?
מה מעניין אותו?
מה מהנה אותו?
אפשר לחפש פעילויות מחוץ למחשב בתחומי עניין אלה.
 
זה עשוי גם לתת רמז, קצה חוט, לשאלה מה הצורך העמוק
שגורם לו לתלות הזאת במחשב.
מה המחשב נותן לו?
פיענוח של השאלה הזאת, יכול לעזור למצוא מענים אחרים לצורך הזה.
לצפיה ב-'כלום'
כלום
17/08/2017 | 21:53
7
50
הלומדה היא בנושא מתמטיקה כי הוא חזק בנושא ואנחנו רוצים לחזק אותו עוד יותר.
הוא צאד אוהב פוקימונים. אוהב לצייר אבל לאצשנה כמה אני מעודדת אותו, הוא רץ למחשב ולא ליצור. למעט פוקימונים, אין לו ענין בכלום.
לצפיה ב-'אז הוא מתעניין בפוקימונים ובמתמטיקה'
אז הוא מתעניין בפוקימונים ובמתמטיקה
18/08/2017 | 08:29
6
51
בזכותכם גיליתי עכשיו, שעולם הפוקימונים מורכב ומרהיב יותר משחשבתי!
לחיצה על כל דמות פותחת שער למידע רב ומורכב עליה.
חלקו באנגלית- אולי זו סיבה טובה ללמוד אנגלית?
 
מסתבר שיש גם ספרים על פוקימונים- ספרי עלילה
וגם ספרי הדרכה כגון איך לצייר פוקימונים.
 
יש גם משחקי קופסא פוקימוניים
וגם פאזלים.
 
אפשר גם להציע לו פעילויות כגון:
לחבר תשבצים- לכתוב הגדרות לפוקימונים שונים ששמותיהם ישתלבו זה בזה בתשבץ ,
לצלם סרט פוקימונים תוצרת בית או לביים הצגות ולהופיע בפני בני משפחה
(אולי סבאסבתא?), לקנות לו כוס שתהיה רק שלו ועליה יצייר בעצמו פוקימון.
או משהו אחר, לפי נטיית לבו ויד הדמיון הטובה עלייך
 
אמרת שאוהב לצייר- אולי להציע לו לצייר פוקימונים בסביבות לא צפויות,
למשל: אם פוקימון היה מגיע לביה"ס. איך היו מגיבים הילדים? המורות? מה היה קורה?
ואם היה מגיע לרפת פרות? למטבח של דודה? לכנסת ישראל?
קודם כל יש לנו שיחה והמצאת סיפור, אפשר להמציא ביחד, לצחוק ביחד.
הוא יכול בהזדמנות זאת ללמד אותך על תכונותיהם של פוקימונים מסויימים, וגם זה טוב.
ואז אולי זה ייתן לו חשק לצייר את זה.
 
הכיוון הוא במקום ללכת למאבקי-כח מול הילד,
שכמעט תמיד אין להם תוצאות חיוביות
(גם אם ההורים ניצחו בקרב,
ההפסד מבחינת ההשפעות ארוכות הטווח על הילד גדול יותר),
לחפש דרך "לרכב על הגל"- ללכת איתו
ולנסות לתת לו את מה שרצינו משם.
 
זה יכול להיות פוקימונים, מתמטיקה או כל נושא אחר.
לצפיה ב-'זה פשוט לא עוהד כי יש עוד ילדים'
זה פשוט לא עוהד כי יש עוד ילדים
18/08/2017 | 13:12
5
38
לכן הורים נורמליים מגלים בזמן שיש להם ילד שמצריך יחס מיוחד ולא ממשיכים ללדת. המצב ישתנה כשהקטנים יגדלו אבל עד אז הגדולים מפסידים אותנו. גם בקטנים משקיעים את המינימום האפשרי.
ממש מרגיש לי שהלכנו על הכמות ולא על האיכות.
לצפיה ב-'אומרים שצריך כפר שלם כדי לגדל ילד אחד'
אומרים שצריך כפר שלם כדי לגדל ילד אחד
18/08/2017 | 15:49
4
48
בלי קשר לצרכים מיוחדים.
נדמה לי (תקני אותי אם אני טועה), שבין השורות את בעצם אומרת
שאת במצוקה, שה"איכות הירודה" שאת חווה היא בעצם בביצוע ההורי שלך,
שאת מרגישה מוצפת, מתוסכלת, אולי מיואשת- לא מסוגלת לעמוד בציפיותייך מעצמך, להעניק לילדייך את כל מה שהם צריכים.
אני בערך בכיוון?
גם אני אמא ל 4 בנים, שני הגדולים מאובחנים, הקטן כנראה בדרך לאבחון,
אז יכולה להבין את התחושות האלה,
הנסיון חסר התוחלת ללכת בארבעה כיוונים בו-זמנית...
היו שנים שהרגשתי שאני כל הזמן רק נאבקת "לכבות שריפות",
הרגשתי נורא.
זה השתנה, ואם תרצי אני יכולה לספר איך, אולי יהיה רלוונטי לך, לא יודעת.
 
לצפיה ב-'הבנת מצויין'
הבנת מצויין
18/08/2017 | 16:04
3
38
אני מאמינה שגם בעלי מרגיש ככה, רק שהוא מצליח קצת לוותר לעצמו.
לצפיה ב-''
19/08/2017 | 11:43
2
28
יש אור בקצה המנהרה
כאמור, אם תרצי, אוכל לספר איך "יצאתי מהמנהרה"
אולי יהיה רלוונטי לך
לצפיה ב-'אשמח, תודה'
אשמח, תודה
19/08/2017 | 16:26
1
20
אפשר גם בפרטי, אם יותר נוח לך.
לצפיה ב-'זה תהליך שיש לו שתי רמות, שני רבדים'
זה תהליך שיש לו שתי רמות, שני רבדים
21/08/2017 | 10:54
24
הרובד התודעתי והרובד המעשי.
 
הרובד התודעתי מורכב מהבשלה של כמה תובנות, למשל:
ילדים, אפילו ילדים קטנים, אפילו ילדים תלותיים,
לא באמת צריכים שאמא תהיה זמינה להם כל הזמן.
להיפך, אם אמא מדי פעם לא זמינה להם,
היא משדרת להם בכך שהיא מאמינה ביכולתם.
היא מאפשרת להם מרחב התנסות, מרחב לפול קצת ולצמוח.
כמובן שיש להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק,
לחוש מה האיזון הנכון לילד המסויים בכל שלב, בין שחרור לשמירה.
זה לא תמיד פשוט, במיוחד כשבשיקול הדעת שלנו מתערבבים רגשי-אשם וחרדות...
מה שמוביל לעניין נוסף- לפעמים הטיפול החשוב ביותר בילד הוא הטיפול בעצמנו.
אם זה נקוי האופק שלנו מענני רגשי-אשמה וחרדות ש"מלכלכים" לנו את התמונה
ומקשים על התמקדות במה שבאמת נכון לילד,
ואם זה מילוי המצברים שלנו, כי להורה מותש אין אנרגיות להעניק לילדו.
באר יבשה לא תרווה איש.
אז שוב - בלי רגשי-אשמה, חשוב שההורה ימצא את הזמן והדרכים
לעשות דברים שממלאים אותו שימחה. דברים שהוא כאדם זקוק להם.
שיקח מדי פעם פסק זמן לעצמו- מי אני? מה אני צריך? מה יעשה לי טוב?
 
הרובד המעשי, מורכב מחיפוש ומציאת פתרונות טכניים חלקיים, לא מושלמים.
למשל: השגת עזרה (ונכונות לקבלה).
לפעמים זה סבתות או בני משפחה אחרים, לפעמים עזרה בתשלום.
העוזרת מפנה לי כמות מסויימת של אנרגיה וזמן, שאני יכולה להשקיע בילדים.
 
חלק מאותם פתרונות הם מציאת "דרכים יצירתיות" לעשות דברים.
למשל: אולי בן השנתיים ישן בצהריים, אז אפשר שבן הארבע ישחק במחשב,
מה שמאפשר לאמא לשוחח עם שני הגדולים
(כמו להמציא סיפור מצחיק על פוקימונים, שאח"כ אולי יפותח לקומיקס או הצגה או סרט תוצרת בית). גירסא חיובית להפרד ומשול
או למשל
לשלב בין פעילויות: לדוגמא- צריך להכין ארוחת ערב.
אם אמא והילדים, לפחות חלקם, יעשו זאת יחד,
אולי ייקח יותר זמן עד שהארוחה תהיה מוכנה,
אבל נרוויח "זמן איכות" משפחתי, וגם למידה ותרגול של כלמיני מיומנויות.
או- קטנצ'יק יושב על הברכיים של אמא,
מקבל חיבוק או ערסול או דגדוג או מסאג' בכף הרגל,
ותוך כדי כך אמא מסתכלת איך אחיו עובד במחשב בלומדת חשבון
ומתייחסת מדי פעם למה שהוא עושה,
ובמקביל מקשיבה להסבריו של אח נוסף על תחום העניין שלו.
כדי שזה לא ירגיש כמו אותה הליכה בו-זמנית לארבעה כיוונים,
אמא צריכה לצאת מהמצב הנפשי של הבאר היבשה.
להיות מסוגלת להנות מהעירסול ומהצפיה בלמידה ומההזמנה לעולם התוכן של הילד.
זאת נקודה מכרעת.
 
מצרפת תמונה שבזמנו מאד הזדהיתי איתה
וגם תמונות שעודדו אותי לקבל את הרעיון שלמרות שנראה שאין דרך לצאת מזה- יש,
צריך למצוא את הדרך להשתחרר מתבניות החשיבה והרגש שהביאוני עד הלום.
 
מוזמנת בכל עת לכתוב לי מסר אם תרצי
 
 
 
לצפיה ב-'בן כמה הוא? בן כמה אחיו הגדול? האם לא הולכים לקייטנה? למה? '
בן כמה הוא? בן כמה אחיו הגדול? האם לא הולכים לקייטנה? למה?
18/08/2017 | 17:35
7
12
לצפיה ב-'אין קייטנות באוגוסט'
אין קייטנות באוגוסט
18/08/2017 | 19:28
6
27
הם בבית בעיקר עם סבתות או לבד. אבל הבעיה קיימת גם בסופי שבוע.
לצפיה ב-'יש קייטנות של אלו"ט. שניהם בספקטרום? משולבים יחידנית או לא? '
יש קייטנות של אלו"ט. שניהם בספקטרום? משולבים יחידנית או לא?
18/08/2017 | 19:49
5
15
לצפיה ב-'לא רק אחד'
לא רק אחד
18/08/2017 | 21:24
4
37
משולב יחידנית. לא מודע לאבחון.
אגב, גם אם הייתי רוצה או ארצה עוד כמה שנים- אין קייטנות באזור. הכל מרוכז בתל אביב ודרומה ועוד כמה קייטנות היו בצפון הרחוק. אין כלום במרחק נסיעה סביר.
לצפיה ב-'אין לו קייטנה במסגרת בית הספר? חוג שהוא נמצא בו? (אם יש כזה)'
אין לו קייטנה במסגרת בית הספר? חוג שהוא נמצא בו? (אם יש כזה)
18/08/2017 | 22:57
1
12
לצפיה ב-'אין כלום באוגוסט'
אין כלום באוגוסט
19/08/2017 | 08:32
8
לצפיה ב-'יש לו חברים בכיתה בה הוא משולב? הוא נפגש איתם בחופש? '
יש לו חברים בכיתה בה הוא משולב? הוא נפגש איתם בחופש?
19/08/2017 | 10:54
1
6
לצפיה ב-'נפגש מדי פעם'
נפגש מדי פעם
19/08/2017 | 16:26
6
לצפיה ב-'מה עושים עכשיו?'
מה עושים עכשיו?
18/08/2017 | 15:29
6
80
כרגע אני עסוק בשאלה ״מה עושים עכשיו?״
 
אני מרגיש עשוק, אני מרגיש שאנשים הרסו את החוויה של לחיות או של להיות איתם ואני לא מוצא יותר לא מנוחה ולא הנאה.
 
עכשיו אי נמצא בשלב בחיים בו אני לא חייב לעבוד, יש לי ולבן זוגי קצבה קבועה מביטוח לאומי ויש לי את הזמן בשביל לעשות מה שאני רוצה.
 
מאז ומעולם היה לי את החלום של לעשות סרטים, יש לי המון רעיונות, הייתי תמיד טוב בלספר סיפורים ותמיד רציתי ליצור סרט, מפחיד, מרגש, או מצחיק מאוד.
 
במשך השנים כתבתי כמה ראיונות לסרטים ואפילו פיתחתי את העלילה ועבדתי עם עוד אנשים כדי לפתח את הסרט, אבל בסופו של דבר מעולם לא יצא מזה סרט.
 
פעם כשהייתי דתי הפקתי שני סרטים קצרים שזכו בפרסים, אבל זה היה מזמן.
 
התכוונתי ללמוד קולנוע, אבל בסופו של דבר למדתי תכנות.
 
חשבתי לפתוח ערוץ ביוטיוב, חשבתי להתחיל מקטן, יצרתי סרטון והיום ביקשתי ממישהו שעובד איתנו כאוטיסטים לענות על סקר כדי לקבל תמונה של עד כמה הסרטון הזה מצחיק, מעניין או שאולי הוא גורם לאנשים להרגיש לא בנוח. כך גיליתי שהוא לא מעניין ולא מצחיק וגורם לאנשים להרגיש לא בנוח…
 
לפני שפתחתי את הבלוג, היה לי עוד ״נסיון לבלוג״ ושוב עשיתי את אותה טעות של לגרום לאנשים להרגיש שלא בנוח, נראה שממש תקפתי אותם.
 
נראה שאני יכול ליצור דברים מאוד מעניינים ומאוד לא מעניינים ושאני פשוט לא יודע להבחין בין האחד לשני.
 
אני פשוט שואל את עצמי, מה עכשיו?
 
השקעתי המון בערוץ האחרון (שלא היה הראשון), רציתי להציג את החיים שלנו כזוג אוטיסטים ונראה שיצא לי ״משהו מאוד מוזר ומטריד״ וזו לא הייתה הכוונה שלי…
 
אני רוצה לעשות סרט, אבל אני לא מסוגל לעשות זאת כרגע מהרבה סיבות כגון זה פרויקט ארוך, אני לא מתאר לעצמי לעבוד עם עוד אנשים, תקציב, פרסום …
 
לכן יוטיוב נשמע הרבה יותר בר-ביצוע.
אני נורא מתעניין בז׳אנר של אימה וחשבתי לקחת סקריפט שכתבתי לסרט ולהפוך אותו לסדרה ליוטיוב, הבעיה היא שלצלם משהו כזה ועוד באיכות טובה כרגע לא לגמרי מתאפשר, מי יהיה השחקן? אני? - אני שוב מפחד שזה יהיה מוזר מידי ואני באמת לא בטוח האם זה בכלל מתאים ליוטיוב.
 
קרו לי המון דברים בחיים וכולם תמיד מתעניינים כשאני מספר סיפור.
כל החיים שלי חלמתי על זה שיבוא יום ואוכל לספר לכולם מה עברתי ואיך זה הרגיש. זה נשמע מאוד מתאים בתור וולוג ליוטיוב ואני יכול לשלב תמונות או סרטונים כדי להציג את המתרחש.
אני פשוט לא בטוח האם זה מה שאני רוצה לעשות כרגע ויותר חשוב - האם זה יוביל אותי קרוב יותר למטרה שלי - הפקה של סרט?
 
כבר כתבתי את השאלה הזו לפני כמה חודשים, אבל מעולם לא פירסמתי אותה כי היא ניהתה ארוכה מידי…
 
יש תמיד את האפשרות לעשות אנימציה, אבל לא נראה לי.
 
אני לא מצפה שתגידו לי תעשה את זה או את זה, אני אשמח אם תשתפו עימי מה אתם חושבים. אולי יש לכם איזה רעיון איך אני מוציא את עצמי מהכאב הנוראי בו אני שרוי.
 
אני פשוט סובל כרגע כי אני לא מצליח להבין מה אני רוצה לעשות. הייתי רוצה לקחת הפסקה מהחיים, אבל פשוט לשחק כל היום במחשב, לצפות בסרטים או אפילו חופשה באילת לא ממלא את החסר.
אני פשוט רוצה להבין מה אני רוצה לעשות - ולעשות אותו.
לצפיה ב-'אתה אמן'
אתה אמן
19/08/2017 | 01:45
1
39
והקשיים שאתה מתאר הם קשיים של אמנים לא של אוטיסטים.
כאמן משהו דוחף אותך בעוצמה לבטא את עצמך, להוציא החוצה.
אבל לא ברור לך מה הדבר שאתה מנסה לבטא, לא ברור לך מי אתה.
הדרך , המדיום האמנותי , אם זה קולנוע או מוסיקה , ציור או תחום אחר, זה דבר נפרד. זה קשור ל"איך" אתה מבטא ולא ל"מה" אתה מבטא.
כצופה באמנות של עצמך,האם אתה מרגיש חיבור ליצירה? כי זה הדבר החשוב קודם כל.
איך אחרים חווים את הייצירה שלך זה משני, קודם כל השאלה היא אם אתה מתחבר לייצירה של עצמך.
אם כן אז את החלק החשוב מצאת, אם לא, אז כנראה שתאלץ להמשיך לחפש איך להתחבר לעצמך, איך להזדהות עם הייצירה שלך, היות וכל יצירה שלנו היא סוג של דיוקן עצמי , והשאלה היא אם היא דומה לנו (משקפת את נפשנו) או לא.
 
ההסטוריה רצופה באמנים גדולים שהיו לא מובנים או אפילו דחויים , (הם ויצירתם) על ידי החברה , ורק לאחר תקופה ארוכה גם שאר האנושות הצליחה להתחבר אליהם.
 
האם אתה מנסה ביצירה שלך למצוא חן, להשתלב? שיואבו?
כי כל אלה עלולים לקחת אותך לכיוון ההפוך.
תיצור אמנות, אמנות שהיא שלך, שאתה מחובר אליה.
אחר כך תנסה (לא בטוח שתצליח) להכניס בסוד העיניינים גם את הצופים.
 
השאלות שלך, הדברים שמטרידים אותך, הם לא משהו שאפשר פשוט להגיב עליהם בפורום ולתת לך תשובה.
אתה הולך בדרכך, וכל אמן יש את הדרך שלו.
כשאתה מסיים לימודי תיכנות, הדרך קדימה היא דיי ברורה, וגם אם לא, אז יש מספיק דוגמאות מסביב ללמוד מהם.
אבל כאמן הדרך שלך היא ייחודית, האמת שאין הרבה דוגמאות טובות מסביב, וגם לא תמיד נכון ללכת בדרכו של...
 
איך מתנהלים החיים שלך היום?...
כשאתה אומר הפסקה מהחיים, למה אתה מתכוון?
 
ליבי איתך ידידי..
לצפיה ב-'לא נראה לי'
לא נראה לי
19/08/2017 | 12:32
25
מרגיש שביחוד לאמן אוטיסטי הדרך מאוד זהה ומאירה למטרה, המדיום הוא המסר, המהות והמשמעות של מה שאתה מבטא חייבת לתאום לכלי, עצם הכלי הוא המהות, בוודאי לאוטיסט.
 
הסיפור נחשף דרך הקשר היחודי לאדם בין הצליל לתמונה, הלמה נמצא בין האיך והמה.
ציור או כתיבה, תמונה או מילה, לתחושתי מה שאפיין אוטיזם לשונות מהמקובל זה גם הרגישות למתח הזה,
וגם בגלל זה,
וזו תשובה לא ישירה למה שנשאל,
למרות ובדיוק בגלל שחוויתי מסלול די דומה וכנראה לא במקרה מציור ופיסול לתכנות וגם נהניתי לקחת חלק בעשיה קולנועית בעבר היום אני נוטה להתמסר לכלום,
אם יש לו, להם, הכנסה וקיצבה מובטחת אולי  זו ההזדמנות לא להילחץ ולמהר להשיב אלא להמשיך לשאול,
כמו למשל מה זה "מעשה" בכלל,
שאלה שאין לי ספק שעומדת במרכז בעיית הזהות האוטיסטית הוא בעיית נבדלותה מהממוצע.
 
להיות אמן כשאיפה זה ממש לא זה, אפילו מאוד לא, זה
לצפיה ב-'ראית ביו טיוב את "מאחורי הקלעים של הסרט כלבת"? '
ראית ביו טיוב את "מאחורי הקלעים של הסרט כלבת"?
19/08/2017 | 10:41
3
11
לצפיה ב-'לא, אבל...'
לא, אבל...
19/08/2017 | 11:43
2
27
עכשיו צפיתי בזה: https://www.youtube.com/watch?v=6HamHfXg__0
זה מה שאת מתכוונת אליו?
 
למה?
לצפיה ב-'לא. תכתוב "מאחורי הקלעים של הסרט כלבת - איך יוצרים פחד"'
לא. תכתוב "מאחורי הקלעים של הסרט כלבת - איך יוצרים פחד"
19/08/2017 | 12:18
1
8
לצפיה ב-'ראיתי, מה עם זה?'
ראיתי, מה עם זה?
19/08/2017 | 12:33
24
לצפיה ב-'דחק ותסמינים פסיכולוגיים בקרב הורים לילדים על הספקטרום- מחקר'
דחק ותסמינים פסיכולוגיים בקרב הורים לילדים על הספקטרום- מחקר
18/08/2017 | 12:51
42
 
"במחקר זה נבדקו רמות הדחק והתסמינים הפסיכולוגיים
בקרב הורים לילדים עם הפרעות בספקטרום האוטיזם
בשתי נקודות זמן, שביניהן מפרידות כשלוש שנים.
מדדים אלו נבדקו דרך נקודת המבט של ההורים עצמם, 
כפי שדיווחו על חוויתם הסובייקטיבית.
איסוף נתונים אלו לאורך זמן אפשר בחינה של דפוסי שינוי
לעומת יציבות ברמות הדחק ובתסמינים הפסיכולוגיים. 
בנוסף, במחקר זה נבדקה מעורבותם של גורמים שונים בדפוסים הללו.
כך נבדק הקשר בין מין ההורה, רמת התפקוד של הילד וחומרת התסמינים שלו,
לבין רמות הדחק והתסמינים הפסיכולוגיים אצל הוריו,
כמו גם הקשר בין דפוסי שינוי או יציבות בגורמים הללו"
 
בין  הממצאים שנראים לי מעניינים-
בהתייחס לתסמינים פסיכולוגיים של דחק, נמצא ש:
"נמצאו כיווני תגובה שונים אצל אימהות ואבות בנוגע לעוצמת התסמינים לאורך זמן.
אצל אימהות חלה ירידה בעוצמת התסמינים, 
ואצל אבות חלה החמרה במשתנה זה,
אם כי ההבדל המובהק נמצא במגמת השינוי לאורך זמן אצל האימהות לעומת האבות ולא בגודל השינוי.
כמו כן, דפוסי השינוי ודפוסי היציבות הללו לא נמצאו קשורים 
לשינוי ברמת התפקוד של הילד או ליציבות בחומרת התסמינים שלו. "
לצפיה ב-'החלפת מסגרת'
החלפת מסגרת
17/08/2017 | 08:48
2
73
שלום
בני בגיל תיכון תפקוד גבוה החלטנו על מעבר ממסגרת רגילה (עקב חוויות שליליות מבחינה חברתית) למסגרת בית ספר המיועד לאוטיזם...
(כיתת תקשורת ביטלנו מכיוון שלא רצינו שימשיך להיות נטע זר בבית ספר רגיל כי לומר את האמת הנערים/רות "הרגילים" לא מעוניינים בילדים שלנו לחברות אמיתית שנפגשים אחהצ ..וכו ,האם מישהו התנסה ממעבר קיצוני מ"מסגרת רגילה למסגרת מיוחדת (בני צריך ל"שקם" את הבטחון העצמי "שאבד לו")
תודה
לצפיה ב-'אנחנו עברנו בזמנו משילוב יחידני לחינוך ביתי'
אנחנו עברנו בזמנו משילוב יחידני לחינוך ביתי
17/08/2017 | 15:12
46
גם בני היה זקוק ל"החלמה בחממה" מהחויה בשילוב יחידני...
 
המעבר לכאורה קיצוני, אבל אם בסביבה החינוכית החדשה
הוא יקבל מענה נכון לצרכיו, שיאפשר לו להרגיש בטוח
הרי שזה לטובה.
תחושת בטחון היא תנאי בסיסי והכרחי לא רק לבריאות נפשית
אלא אפילו ללמידה כולל להישגים לימודיים.
 
שיהיה בהצלחה
לצפיה ב-'חינוך ביתי- קישורים למתעניינים'
חינוך ביתי- קישורים למתעניינים
18/08/2017 | 09:15
33
מה זה בכלל חינוך ביתי?
מה הרעיון?
איך זה עובד?
בתחתית העמוד המקושר, קישור לשאלות ותשובות- מומלץ להכנס גם לשם
 
חוק ופרוצדורה
 
למידה מהבית- בנוסף לסיורים, יצירה ושאר פעילויות,
יש גם שפע גדול של אתרי למידה מקוונת, מהגן עד י'ב
כגון
 
ולמי שחשוב לא להרגיש "לבד"- יש קהילה של משפחות בחנ"ב (חינוך ביתי)
כולל מפגשים באזורים שונים בארץ
 
כל מי שמעוניין לשאול כל שאלה בנושא, מוזמן לכתוב לי במסר או בפורום
לצפיה ב-'חדשה ונואשת לעיצות טובות'
חדשה ונואשת לעיצות טובות
15/08/2017 | 10:12
15
138
שלום, הרגע גיליתי את הפורום. אני זקוקה לפורום כזה כמו אויר לנשימה. מקווה שתוכלו לעזור לי בעיצות.
בני עולה לח' היה בכיתה רגילה ללא סיוע. כל חייו. בשנה שעברה, עם המעבר לחטיבת הביניים חלה נסיגה גדולה והתסמינים האוטיסטיים פתאום התחזקו לרמה שלא אפשרה חיים נורמליים. יחד עם התחלת נטילת ציפרלקס וחיזוק פגישות פסיכולוגיות שבועיות, חלה הטבה חלקית.
עברנו וועדת השמה כדי לעבור לכיתת תקשורת אך במזל גדול הבנתי ממש ברגע האחרון שכיתת התקושרת הספציפית שאליה הוא אמור לעלות מורכבת מ7 ילדים  שכולם לא בתפקוד גבוה. בלשון המעטה. הוא אמור להיות בהקבצה א' בחשבון ובאנגלית ובכיתת התקשורת זה לא יתאפשר. גם אם ישתלב בכיתות הרגילות לא יהיה מי שילווה אותו שם. כמו כן הילדים שם רועשים ולא יכבדו את הבקשה שלו להתעלמות מוחלטת. להפך.
לכן התעקשתי שישאר בכיתה הרגילה (הם לא הכי התלהבו אבל בעיה שלהם).
קבעתי פגישה עם המערכת (המחנכת, היועצת, רכזת השכבה) ואני רוצה לדרוש את הזכויות המגיעות לבן שלי- כמו לכל ילד במדינה- ללכת לבית ספר בשמחה.
 
הבעיה היא- שהכיתה הרגילה לא מתאימה לו מבחינה חברתית. יש שם 40 ילדים. רועש. תוסס...הלמידה מהירה ולא תמיד מאורגנת.
אבל בין זה לבין כיתת התקשורת- גם עם השתלבות חלקית- הכיתה הרגילה יותר מתאימה.
מה שבטוח זה שהיה עדיף למצוא לו כיתת תקשורת ברמת תפקוד גבוהה אבל אין כזה בסביבתנו.
אז אני אומרת- אם אין מעיל למידותיו- שיתפרו לו אחד כזה.
שיהיה בכיתה הרגילה עם שינויים שיעשו למענו-
יש לי כמה דברים שרציתי לבקש- למשל שיתנו לו לשבת בשולחן נפרד, שיעזרו לו במהלך השיעור להתמקד בחומר- פעם אחת בשיעור שיגש אליו המורה ויראה לו איפה הם נמצאים בספר, או לחלופין שיהיו בקשר איתי ויכתבו לי כל יום מה נלמד שנוכל לעמוד בקצב בבית. שבעבודות לא יאלצו אותו לעבוד עם עוד ילדים בקבוצה אלא שיעשה לבד עבודות הגשה, שבמבחנים יאפשרו לו לשבת במקום שקט יותר, שבהפסקות יאפשרו לו להיות בכיתה או ימצאו לו מקום שקט בבית הספר, פטור מלא מטיולים, ימי גיבוש וטקסים... (כל הרעיונות האלו עלו מהבן שלי ולא ממני ואני מקבלת אותם)
הבן שלי לא רוצה שילוב חברתי. הוא לא מעוניין שיצמידו אותו לילד שיהיה חבר שלו באילוץ, הוא ויתר על חברת גילו ומסרב להתפשר על כך. כל מה שהוא מבקש זה ללכת לבית הספר, ללמוד בשקט ובלי שיצ'פחו אותו על הכתפיים או יצעקו לו "אחי". בלי שיתקלו בו בהפסקות, זה דברים שמשגעים אותו.
האם הבקשות שלי מוגזמות? האם יש לכם רעיונות נוספים לשיחה מול המערכת?
האם יש משהו שנותנים לילדים שלכם במערכת ועוזר להם שתוכלו לספר עליו? 
 
לצפיה ב-'לא קלה היא, לא קלה דרכנו '
לא קלה היא, לא קלה דרכנו
15/08/2017 | 15:53
73
האם ועדת ההשמה נתנה לו זכאות לכתת תקשורת?
 
אוטיזם אינו מחלה מדבקת
(אינו מחלה כלל, על-כן המונח 'תסמינים' לא שייך לעניין)
לכן לא ייגרם לו שום נזק אם חבריו לכתה בתפקוד נמוך משלו,
הוא לא "יידבק" מהם.
לדברייך, הוא צריך סביבה שתתן לו את המרחב שלו,
שתהיה קשובה לו, תכיל אותו.
את כל זה הוא אמור לקבל בכתת התקשורת.
כן עלול חלילה להגרם לו נזק- כפי שנוכחתם כבר-
אם הלחצים הרגשיים יילכו ויתעצמו כי לא יקבל מענים מתאימים
שיבטיחו את רווחתו הרגשית.
לא מדובר בסימפטומים של אוטיזם, מדובר בנורות אדומות
שמעידות שהלחץ הולך וגובר בגלל חוסר במענים מתאימים,
חוסר בקשב והכלה מהסביבה.
לכן הפתרון, מנסיוני, אינו דוקא בתרופות פסיכיאטריות
(כולל תופעות הלואי שלהן) אלא בהבטחת סביבה קשובה ומכילה.
 
למה לא יהיה מי שילווה אותו לשילוב?
זה אמור להיות נוהל סטנדרטי בכתת תקשורת.
לא ברור לי למה לא ניתן לצאת לשילוב בהקבצה א',
אבל בכל מקרה- רווחה רגשית נראית לי חשובה מהישגים לימודיים.
חוץ מזה שבמילא, בלעדיה הילד אינו פנוי להישגים לימודיים,
והישגים תמיד אפשר לשדרג בהמשך.
 
אם מנוי וגמור שילמד בכתה רגילה- יש לעבור ועדת שילוב,
ואז הוא זכאי לקבל סייעת שחלק מתפקידה הוא הבקשות שציינת.
 
ברוכה הבאה לפורום
לצפיה ב-'תשובה מנסיוני האישי'
תשובה מנסיוני האישי
16/08/2017 | 10:27
9
77
שלום,
 
קראתי את ההודעה שלך.
אני בטוח שהבעיה שאת מתארת היא אותה בעיה שכ״כ הרבה אימהות שונות חוות.
ולשאלה הגדולה ״מה לעשות?״
 
לרוב מדובר באימהות שילדיהם בן 3 ואני לא כ״כ מעוניין לענות, אני לא אמא של אף אחד... אני חווה את הדברים שהצגת בכל יום ״כל מה שהוא מבקש זה ללכת לבית הספר, ללמוד בשקט ובלי שיצ'פחו אותו על הכתפיים או יצעקו לו "אחי". בלי שיתקלו בו בהפסקות, זה דברים שמשגעים אותו.״ 
 
את רק צריכה לשנות את ״בית הספר״ ל״עבודה״ ואת ״יצעקו לו אחי״ ליפסיקו לשאול כל 10 דקות מה שלומך? איך הולך? איך זה מתקדם? האם סיימת כבר? ויהיה לך תמונה מצויינת של מקום העבודה בו עבדתי או מקום עבודה עתידי לבן שלך הדומה ל״הכיתה הרגילה״.
 
הבעיה הגדולה היא ש״האנשים האלה״ (כינוי לכל האנשים האנוכיים והלא אכפתיים (רוב האנשים) שלא מעוניינים לראות את הכאב והסבל שהם גורמים לזולת) פשוט לא ישנו דבר כדי שיהיה נוח יותר או טוב יותר לבן שלך, לי, לבן זוגי או לכל אוטיסט אחר.
 
לפעמים אני נורא כועס עליהם ולפעמים אני מזכיר לעצמי שכמו שאנשים עניים הם מאוד אכפתיים וישמחו לשתף את המעט שיש להם עם הזולת, מתי שהעשירים לא ימהרו לשתף עם הזולת, פשוט בגלל שהם מעולם לא חוות את העוני הזה על בשרם.
באותו המידה ״האנשים הרגילים״, ״רוב האנשים״ או ״האנשים הניורוטיפיקלים״ לא מתחילים לתאר לעצמם את הכאב והסבל שהם גורמים לאוטיסטים ולכן הם לא יעשו דבר כדי לתקן זאת.
 
זה אף פעם לא יהיה טוב בכיתה הרגילה, זו טעות שהורים חוזרים עליה שוב ושוב, אם יש בכיתה 40 תלמידים הבן שלך יהיה 1/40 מהכיתה, כלומר 2.5% מהקבוצה והצורה בה החברה החולנית שאנו חיים בה חושבת - שמוטב שלרוב יהיה טוב, לא ממש משנה ש-10% ממש סובלים מזה ״זה מחיר קטן לשלם״ - פשוט בגלל שהם לא משלמים אותו, אנחנו כן.
 
מספיק של-70% מהכיתה יהיה ״בסדר״ ובי״ס יכול לטפוח לעצמו על הגב ולהגיד ״אנחנו בסדר״. בראש המעוות שלהם הם הולכים לעשות את החשבון הבא מבלי בכלל להבין שהם עושים אותו והם הולכים להתנהג בצורה הזו כי כך כולם מתנהגים.
 
מבחינתם המשאבים שלהם מוגבלים, כי הם לא רואים דרך לשנות את הלך הדברים, לדוגמא ע״י זה שהם יסבירו לשאר הכיתה את הקושי של בנאדם אחד ואיך שצריך לקבל את השונה כי הוא המיוחד, הוא לא חלק ממפעל יצור גדול של אנשים שכולם אותו דבר, עם אותו הטעם והריח.
 
הנהלת בי״ס תרצה לעשות את מה שהכי חשוב להם, מה שרוב המוחלט של האנשים עושים כי זה התרנד עכשיו: לשמור על האינטרסים האישיים שלהם תוך כדי רמיסה של אחרים, של מי שאכפת לו תוך כדי גרימת חבלה וכאב - במיוחד למי שאינו פועל בצורה הזו ואינו מסוגל להיות חלק מהתרנד הנוכחי - מה שזה לא יהיה, פשוט כי אין לו ״אנטנה״ כדי לקלוט מה התרנד.
 
האינטרסים האישיים של האנשים האלה לרוב כוללים לעבוד כמה שפחות וכמה שיותר קל. התכונות בכדי לפתור בעיות, לחשוב בהגיון או להיות אכפתי מספיק בכדי לרצות בטובתו של מישהו אחר, פשוט חסרות להם.
 
אם בית הספר כבר התנגד לקבל את בנך הרי שאת פותחת במלחמה בה לא ניתן לנצח, פשוט כיוון וניתן לרמוס את הצד השני במלחמה, אבל לא ניתן לגרום לו להיות אכפתי כלפינו - וזה מה שצריך - שבית הספר יהיה אכפתי וירצה בשינוי הזה - בקבלת השונה.
 
הם לא רוצים זאת, כמה שהחברה היום מדברת על קבלת השונה היא רק שונאת את השונה יותר ויותר, יותר ויותר קבוצות נכללות תחת הכיפה הזו של ״המוכר״, ״הידוע״, ״הלא-שונה״, פעם שנאו שחורים כי הם שונים - עכשיו הם חלק מה״מוכר״ מהלא-שונה, אז זה בסדר - הם כבר לא שונים.
 
את יכולה לקרוא עוד על איך חברות הגיבו כשבן זוגי (מתכנת עם 7 שנים של נסיון) חיפש עבודה וביקש בדיוק את מה שאת מבקשת - שיתחשבו בו מעט ולא ישגעו ת׳שכל בפוסט שכתבתי שלום, קוראים לי ׳אוטיסט׳
 
אני כבר ראיתי אמהות נלחמות בבית הספר לטובת הילד שלהם במלחמה שהן לא יכולות לנצח - כי לאנשים האלה לא אכפת, הם לא מבינים את הבעיה, לא רוצים לטפל בה ולא מעוניין לעזור.
 
לאומת זאת בכיתת תקשורת יהיה מעט תלמידים (8), הילד שלך יהיה 12% מהקבוצה (פי 5 חשיבות מהכיתה הרגילה), המורים וההנהלה רוצים לעזור ולעשות הכל כדי לתת לילדים האלה את הסיכוי הכי טוב בחיים שלהם, מדובר באנשים מאוד שונים שרוצים לעזור ואכפת להם!
 
הרבה אמהות פוחדות שהילד שלהן ״בתפקוד גבוהה מידי לכיתה״ בדיוק כפי שכתבת - אל דאגה לתלמידי כיתת תקשורת יש שיעורים בכיתה הרגילה איפה שהם כן מקבלים יחס מיוחד ויכול לכלול עזרה של סייעת, איפה שהילד שלך יכול להיות עם עוד ילדים ״רגילים״, אני פשוט לא רואה מה יש לו לחפש שם כיוון והוא (כמוני) לא צריך חברים... (הבהרה: זה לא אומר שאני לא יוצר קשר עם עוד אנשים או שהם לא חלק מהחיים שלי, הם פשוט לא חברים שלי...)
 
אני אחד האוטיסטים עם התפקוד הגבוהה ביותר והוריי היו סנובים מידי בכדי לשים אותי בכיתת תקשורת, הם לא רצו שיהיה לי את התווית של מישהו שונה, במקום הם החליטו לשכנע אותי שאני פשוט ״רגיל״ ושכל ״הבעיות שלי״ (כפי שהם כינו אותם) נובעות מחוסר הרצון שלי.
 
בסופו של דבר נשארתי שונה, לא קיבלתי עזרה ורק אחרי שהצלחתי להגיע מאוד רחוק בשוק העבודה ומאוד נמוך רגשית נאלצתי להשלים שאם אני אוהב את זה או לא - אני מי שאני ואני חייב לקבל את עצמי כפי שאני באמת - אני אוטיסט ואני צריך עזרה לאוטיסטים.
 
רק עכשיו בגיל 30 אני מתחיל לקבל מעט מהעזרה הזו, ובפעם הראשונה מהרבה מאוד זמן אני מרגיש שאני מצליח להוציא את העף מהמים ולקחת נשימה עמוקה של אוויר.
 
בכל מקרה אם תבחרו בכיתת תקשורת הוא גם יקבל עזרה במשך שנים - לאחר הבי״ס - יהיה לו למי לפנות עם מי להתייעץ והוא יקבל המון מידע בכיתה י״ב בהקשר לזכויות שלו בתור אוטיסט וכמה שזה נשמע הזוי - פיסת מידע קטנה יכולה לשנות את החיים לגמרי, על זה אני צריך לכתוב פוסט מתישהו...
 
אני ואת יכולים להגיד ״אם אין מעיל למידותיו - שיתפרו לו אחד כזה. שיהיה בכיתה הרגילה עם שינויים שיעשו למענו״ הם לא יגידו כלום, הם לא צריכים, הם פשוט לא יעשו כלום.
 
הם אפילו לא צריכים להשתין עלינו (מה שהם נורא אוהבים לעשות) כדי לגרום לאסון, הם פשוט לא צריכים לעשות כלום וזה כבר אסון.
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
16/08/2017 | 11:52
8
45
קראתי את ההודעה שלך בשקיקה. ממש הרגשתי שאני קוראת את הבן שלי בעוד כמה שנים. חשוב לי להסביר שאני מקבל את האוטיזם של הבן שלי וגם הוא. אמנם עד לגיל 13 התעלמנו מהאבחון ולא לגמרי הסכמנו איתו אבל לאט לאט ההבנה חילחלה ובמיוחד במשבר המעבר לחטיבת הביניים. בשלב הזה גם התחלנו להעביר את המידע לילד עצמו והוא היום יודע שהוא מאובחן על הרצף האוטיסטי. 
החשש שלי מההשמה בכיתת תקשורת היא לא בגלל מה יגידו אחרים ולא בגלל סנוביזם. היא בגלל שאני באמת לא בטוחה שזה מה שנכון לו. כאמא כואב לי שאני בכל מקרה לא שמה אותו במקום הנכון לו. 
אם נמשיך לקבל את המציאות העגומה שאתה מתאר לא נשנה כלום...אני כן חושבת ששווה לנסות להסביר ולספר ולדרוש את מה שמגיע.
אני גם -יחד עם הילד- מנסה לגבש איזה רעיון של פניה לכיתה. בכל זאת זה כבר ילדי כיתה ח', אמורים להיות קצת יותר מאופסים על עצמם, הסבר קצר של הילד מה הוא ומי הוא ומה משמעות האבחון שלו. מה הוא צריך מהם, מה הוא מבקש...
זה לא לעכשיו...חודש אחרי תחילת השנה נעשה הערכה של המצב - המקום שלו בכיתת התקשורת עדיין שמור לו.
הייתי בפגישה עם צוות התקשורת. לא נפלתי מהרגליים. מורים שמודים שהם לא ברמה של החומר הלימודי של כיתה ח ולא יוכלו לעזור לו. שמבקשים מראש שנשים אותו בהקבצה ב' כדי שיהיה להם קל לעקוב אחרי החומר.
הדבר היחיד שיש לילד שלי כרגע ביתרון על פני השאר זה האינטיליגנציה הגבוהה מהממוצע שלו. לעתיד אני חושבת שזה יציל אותו ויאפשר לו השתלבות אקדמית ותעסוקתית. אם אני אצור כבר מעכשיו פער לימודי- אני מרגישה שזה עושה לו עוול.
בכל מקרה אני ממש מודה לך על שכתבת. נתת לי ממש פתח לאופטימיות- עוד לא יצא לי לפגוש מישהו שמזכיר את הבן שלי...ואני מחפשת כאלה בכל מקום אליו אני מגיעה. 
לצפיה ב-'יצא לי לחשוב על זה עוד'
יצא לי לחשוב על זה עוד
18/08/2017 | 15:52
7
33
מאז שילשום יצא לי לחשוב על מה שכתבת.
 
אני מעריך את זה שאת מקבלת את בנך כפי שהוא ולא מנסה לכפות עליו את החיים הרגילים שכולם מנסים לכפות.
 
כתבת ״אם נמשיך לקבל את המציאות העגומה שאתה מתאר לא נשנה כלום...אני כן חושבת ששווה לנסות להסביר ולספר ולדרוש את מה שמגיע״ דיברתי על כך עם בן זוגי והוא מסכים איתך.
 
אני בטוח שהאני הישן והחזק, לפני שעברנו שלוש מדינות, גנבו אותנו, רימו אותנו ואבדתי כל תקווה באנושות וכל תקווה באנשים - היה לחלוטין מסכים איתך, אבל עכשיו אחרי הכל אני מכיר את ״מחיר המלחמה״ - הרבה צלקות.
 
שאלתי את עצמי איך זה יכל להיות אם הייתי לומד בחינוך מיוחד, היה על הפרק לשים אותי ב״כיתה קטנה״, אבל שוב הורי והמורים פחדו שזה ״ישאיר סימן״.
 
להורי כבר חסר בורג או שניים, אימי לא רצתה להשקיע בי כסף ואבי חשב שהפתרון הוא שאני יהיה כמה שיותר קרוב אליו (כלומר לא בפנימיה, כי כולם למדו בישיבות תיכוניות הכוללות פנימיה), כדי שהוא יוכל לעזור - מה שכמובן היה ההפך הגמור ממה שרציתי.
 
אני שואל את עצמי איך זה יכל להיות אם הייתי לומד בכיתת חינוך מיוחד.
 
איך זה היה בשבילי בכיתה הרגילה:
תמיד הצגתי את עצמי כבאנדם שמח ומלא חיים, אבל הייתי מוזר מידי לסביבה, ו״חברי״ לכיתה היו עושים ממני צחוק 24/7, במשך שנים.
 
הרבה מהדברים שהצעת כגון פניה לכיתה, שיעזרו לו במהלך השיעור להתמקד בחומר- פעם אחת בשיעור שיגש אליו המורה ויראה לו איפה הם נמצאים בספר, או לחלופין שיהיו בקשר איתך ויכתבו לך כל יום מה נלמד שתוכלו לעמוד בקצב בבית - הוריי גם הציעו ועשו כל שבכוחם כדי להשיג.
 
התוצאות היו כאלה:
עזרה במהלך השיעור להתמקד בחומר - קרה אולי פעם או פעמיים עד שלמורה היו כ״כ הרבה דברים הרבה יותר חשובים (כגון לדאוג ששאר התלמידים לא ישברו את הכיתה) ומאוד מהר המורים גילו שאם הם עוזבים את העמדה שלהם לרגע ונגשים אלי - הם משלמים מחיר כבד, כאוס.
 
הבעיות האמיתיות היו שתיים: אחת הייתה שזה היה חסר תועלת לחלוטין להראות לי את המקום בספר, כי הייתי מאבד אותו ואת עצמי שוב אחרי רגע.
מאוחר יותר בחיים גיליתי שרק בגלל שאני לא מסוגל ללמוד בכיתה - לא אומר שאני לא יכול ללמוד את כל החומר הלימודי לבד, הרבה יותר מהר מהאידיוטים האלה, אבל רק כשאני רוצה בכך.
 
הבעיה השניה היא שזה מלחיץ, פוגע, מעצבן, מעליב לראות את כל הכיתה עוקבת עם העיניים אחר המורה - העוזב את עמדתו מול הכיתה ומתקרב אלי, הרגשתי כמו מוגבל שצריך עזרה ותמיכה אישית.
 
המורים דיברו עם הכיתה אינסוף פעמים (היה גם עוד ילד בכיתה שהיה בתפקוד נמוך בהרבה משלי), זה אולי עזר ליום אחד - עד שהשגרה הזוועתית חזרה לעצמה.
 
״לחלופין שיהיו בקשר איתי ויכתבו לי כל יום מה נלמד שנוכל לעמוד בקצב בבית״ - אנשים כמונו לא צריכים ״לעמוד בקצב״ הקצב לא מהיר או איטי מידי הוא פשוט טועה - זה יהיה כמו לנסות לרקוד בדיסקוטק עם אורות מהבבים ומוזיקה קלאסית ברקע.
אם החומר הלימודי מעניין אותו - הוא יכול ללמוד אותו לבד ולגשת למבחן.
בית הספר בו למדתי ענה ״גם לא בחולומות שלכם״ (רק במילים יפות כגון: נעשה כל שביכולתנו והם פשוט לא עשו דבר...)
 
הבעיה האמיתית היא שיש הרבה יותר חשיבות לנזק הנפשי שזה שהולך לגרום לשאר החיים של ובמקרה שלי הוא היה כבד מאוד, מאשר לכמות החומר הנלמד בתיכון (אני לא למדתי כלום).
 
יום אחד ישבתי עם אבי על שפת הים, הוא השכיר רכב במיוחד ללא ידיעת אימי ולקח אותי לחוף הים, שם שאלתי אותו ״אבא מה אני יכול להיות שאני יהיה מבוגר, אין לי אפילו תעודת בגרות?״
הוא ענה ״אולי תוכל לעבוד בשביל חברה שמשווקת מוצרים מהסיטונאי לחנויות... כמו שליח כזה״ כי זה כל מה שהוא חשב שאוכל לעשות ״ללא בגרות״.
 
אז בחרתי בדבר הכי רחוק שהם יכלו לחשוב עליו - מה שהם הבטיחו שאני לעולם לא אהיה - מתכנת.
נגשתי למכללת ג׳ון ברייס, הם דרשו בגרות ומבחנים מסובכים באנגלית, הם היו מוכנים לוותר על הבגרות ונתנו לי לעשות מבחן כניסה.
המבחן היה באנגלית, לא הבנתי כלום, יצאתי לאחר 5 דקות מאוד כועס ואמרתי להם שאני לא עושה את זה, אין לי לא רצון או כוח לשטויות שלהם - באתי ללמוד ולא שיזיינו לי ת׳שכל.
 
מעט בירורים... בלה בלה...
הם ביקשו את התשלום עבור הקורס (כמובן) והתקבלתי... לפני סוף הקורס, שארך שנה, כבר עבדתי בחברת הייטק קטנה ומאז עבדתי בגוגל אנגליה, בבילון (ישראל), חברת ביון-סודית אנגלית, חברת המחשבים Dell ועוד...
 
מה שאני מנסה להגיד זה שאם הוא רוצה - כל האפשרויות פתוחות לפניו וזה לא משנה שהוא לא מסיים את הבגרויות עכשיו וזה בטח לא נצרך שהוא ילמד בכיתה, עם כולם.
 
מה שחשוב עכשיו זה למזער נזקים, שהוא ירגיש כמה שפחות מקופח, שצוחקים עליו או מסתכלים עליו כעל מישהו מוזר ולנסות למצוא משהו שהוא אוהב לעשות, מה טוב אם זה משהו שיכול בעתיד גם להכניס כסף, אבל לא חייב.
 
העיקר שזה יהיה משהו טוב בחיים, משהו שהוא אוהב.
 
אני נגד לפתוח פער בלימודים, אבל הפתרון הוא לא להיות בקצב עם כולם בכיתה.
 
לגבי שאר הדברים ״שיתנו לו לשבת בשולחן נפרד. שבעבודות לא יאלצו אותו לעבוד עם עוד ילדים בקבוצה אלא שיעשה לבד עבודות הגשה, שבמבחנים יאפשרו לו לשבת במקום שקט יותר, שבהפסקות יאפשרו לו להיות בכיתה או ימצאו לו מקום שקט בבית הספר, פטור מלא מטיולים, ימי גיבוש וטקסים...״ אני לחלוטין מבין אותו, קשה לי להאמין שבית הספר יסכים (המקום בו אני למדתי התנגד בחריפות, היה לי חבר שביקש) אם כי יכול להיות.
 
איך זה יכל להיות בכיתת תקשורת (בשבילי)?
אני לא הייתי מוכן לאפשרות, אמא שלי הכניסה בי שנאה מאוד עמוקה כלפי השונה, וזה כלל גם את עצמי, היא שנתה אותי ואני שנאתי את עצמי יותר מששנאתי את השונה.
 
זה תלוי עד כמה נמוך התפקוד של התלמידים האחרים, אבל אם הוא לא מעוניין בחברויות... ורק רוצה שיעזבו אותו בשקט - זה נראה לי מושלם.
חלק מהשיעורים עלולים להיות משעממים מידי, אבל בשביל זה - זה חינוך מיוחד, הוא צריך לקבל משהו אחר לעשות בשיעורים האלה.
 
אני לא רואה סיבה שהוא לא יוכל להשתלב בהקבצה א׳, גם אם הוא לומד בחינוך מיוחד.
 
אני הייתי עושה שבוע נסיון בכיתת חינוך מיוחד, בסה״כ יש לו כבר נסיון של שנים בכיתה ה״רגילה״.
 
האם מצאת עוד אנשים דומים לבן שלך? אם כן כמה?
אני עדיין מחפש אנשים שדומים לי... :|
 
תרגישי חופשי לפנות אלי גם בפרטי, את יכולה להגיד לו שאם זה מעניין אותו הוא גם יכול לפנות אלי.
לצפיה ב-'שוב תודה'
שוב תודה
21/08/2017 | 10:41
6
14
אני רוצה להגיד לך שעצם זה שאתה בזוגיות ועובד בעבודה שנראה שאתה אוהב סך הכל, שנסעת בעולם בעצמך ואתה מנהל חיים רגילים וטובים- מעודד מאד. 
 
הבן שלי רק מחכה לרגע שבו יוכל להיות עצמאי בלי כבלי לימודים. הוא מבחינתו גם די סגור על זה שהוא יחיה לבד ולא בישראל- משתוקק לזה. אני מקווה שזה יעבור לו. בכל זאת הוא עוד לא בן 14.
 
אתה כותב איך יכל להיות לי בכיתת תקשורת אבל אתה לא יודע את זה. מה שאני יודעת זה שלמדת בחינוך הרגיל ואולי גם לא נהנת מזה ואולי אפילו סבלת מזה אבל אולי אולי זה דווקא מה שגרם לך להגיע להישגים שלך כיום?
 
אני חוששת שלילדים בתפקוד גבוה ההשמה בכיתת תקושרת עלולה למצב אותם כשונים, להוריד מהם ציפיות- הם מעצמם והסביבה מהם וזה מעגל חוזר. 
 
אני אומרת לבן שלי...יהיו שנים קשות עד סוף גיל ההתבגרות. תחזיק מעמד. מבחינתי הוא יכול לקבל יום חופשי בשבוע באופן קבוע כדי שיהיה לו אוויר לנשימה. אבל שיעשה את המאמץ לשרוד את זה.
 
הציונים שלו בכל המבחנים והעבודות היו מעל 80. לא כי הוא למד משהו בכיתה...ממש לא. פשוט בבית ישבנו והתכוננו והוא הצליח. 
הוא משתעמם למוות בשיעורים. לא מתרכז ולא נהנה. אבל שורד. כי זה מה שמצופה ממנו כרגע בשלב זה של חייו כתלמיד.
 
בעוד כמה ימים אני אלך לפגישה עם הצוות ואבוא עם הדרישות שלי להקל עליו. זה לא יהיה קל אבל נעשה נסיון. 
 
תודה רבה על הצעתך ליצור קשר. מעריכה את זה מאד! אולי בהמשך נעשה זאת. 
 
 
לצפיה ב-'אז מה בעצם הוא מפיק מביה"ס?'
אז מה בעצם הוא מפיק מביה"ס?
21/08/2017 | 11:39
2
12
את מספרת שהוא לא לומד שם כלום- הלמידה נעשית בבית,
הוא רק סובל שם.
אז למה בעצם להאריך את הסבל הזה?
מי לידך יתקע שהוא יצליח "להחזיק מעמד"?
ולמה לשאוף "להחזיק מעמד" ולא לצמוח ולשמוח?
עברו בפורום לא מעט הורים, וגם א"סים בוגרים,
שיכולים להעיד שהמרוץ להישגים עלול להביא את האדם לשוקת נפשית שבורה.
וכשזה קורה, גם התפקוד התלמידאי והכללי מתרסק.
 
בני סיים השנה י'ב תקשורת.
כמעט כל תלמידי הכתה סיימו בגרות מלאה,
חלקם בגרות עתירת יחידות (הרבה יותר מהמינימום הנדרש)
ובציונים נאים ביותר.
הסביבה הקשובה והמכילה איפשרה להם זאת.
 
גם בחינוך-ביתי יש תלמידים שמשלימים תעודת בגרות מוצלחת.
אם בנך הוא אוטודידקט, כמו לא מעט א"סים, יתכן וגם לו ייטב כך.
 
שתהיה לכם שנת לימודים מוצלחת, בכל דרך שתבחרו
לצפיה ב-'זאת בדיוק הסיבה שאני לא רגועה בכלל'
זאת בדיוק הסיבה שאני לא רגועה בכלל
21/08/2017 | 11:56
1
12
חינוך ביתי זאת אופציה שתגרום לו להסתגרות מוחלטת. אני מרגישה שההתעקשות על יציאה מהבית, שימוש בתחבורה הציבורית, התמודדות עם המציאות היומיומית- זה חלק הכרחי בשלב זה של חייו.
לגבי כיתת התקשורת- לא התנסיתי בה. אני בעצמי דרשתי מעבר לכיתה כזאת אבל כהבנתי שהכיתה הספציפית לא מתאימה- זה מה שעצר אותי. אני רוצה בשבילו כיתה שתתאים לו יותר. אין ספק בזה. אבל השאלה איזו כיתה תתאים לו יותר. אני אבקש נסיון בשתי הכיתות לפני שנחליט. 
הצוות של הכיתה המיוחדת נפגש איתי ונתן לי להבין שזאת כיתה לא מתאימה. הם אמרו שזאת כיתה רועשת במיוחד עם רמה לימודית ירודה וכזאת כיתה שהצוות של הקייטנה ברח ממנה. מעבר לזה מדובר בשעות ארוכות יותר של לימודים- להמצא בבית הספר עד שלש, לאכול שם, -דברים שמאד לא אהובים על הבן שלי...הוא מעדיף לסבול לזמן קצר יותר מאשר להשאר עד שלש וחצי בבית הספר.
הצוות של הכיתה הרגילה נותן לי להרגיש אותו דבר...כאילו אף אחד לא מרגיש שזאת הכיתה הנכונה בשבילו. ואני נשארת באמצע אובדת עיצות.
 
לצפיה ב-'הכתה לא מתאימה לו? הרושם שלי שהצוותים לא מתאימים לתפקידם'
הכתה לא מתאימה לו? הרושם שלי שהצוותים לא מתאימים לתפקידם
21/08/2017 | 12:45
14
צוותים שיודעים את עבודתם יודעים למצוא מענים מתאימים לתלמידיהם
ואז הכתה לא מתפרעת.
לכל תלמיד בכתת תקשורת יש תכנית אישית,
אז בכלל לא משנה גם אם הוא היחיד שלומד לבגרות.
והוא לא יסבול עד שלוש וחצי, כי הוא לא יסבול בכלל.
 
גם בשילוב יחידני, צוותים שיודעים את עבודתם ומעוניינים לעשותה,
יודעים להכיל ואף להוקיר ולהתברך בגיוון בתלמידיהם,
כולל להכיל את צרכיו המיוחדים של כל אחד מהם,
גם של תלמיד שצרכיו אולי מיוחדים במיוחד
 
נראה לי שגם אצלכם, המערכת שתפקידה וכל ההצדקה לקיומה
הוא לתת שרות, מענה, לילדים,
לא רק שלא נותנת מענה אלא מוציאה לילד ולהוריו את הנשמה
 
האם יש אפשרות למצוא לו כתת תקשורת אחרת?
עם צוות ראוי יותר?
 
לגבי חינוך ביתי- לפעמים הבנאדם זקוק לפרק זמן של התכנסות כדי להתאושש
ולהיות מסוגל בהמשך "לצאת לאור".
אצלנו זה היה כך עם שניים מילדיי: ה (זה שסיים עכשיו י'ב) היה שנה אחת בחנ"ב,
ואכן התכנס, וזה עשה לו טוב, איפשר לו להתאושש מפגעי השילוב היחידני הכושל
(צוות אטום בדומה לזה שתארת).
בשנה שלאחר מכן ביקש לחזור לביה"ס, לכתת תקשורת.
אחיו הקטן, הפיצקי (כיום בן עשר וחצי) היה בחנ"ב שנתיים, בכתות ב-ג.
בשנה הראשונה סרב ללכת לחוג או לחבר, אפילו כשפגשנו במקרה ברחוב
ילד שמכיר אותו ואמר לו שלום, הפיצקי הסב פניו והתעלם.
בשנה שלאחריה, הלך באדיקות לחוג מבוכים ודרקונים
(שזה חוג חברתי- קבוצת ילדים שמחברת יחד סיפור הרפתקאות),
וגם נפגש עם חבר, ובחופשות הלך בשימחה לקייטנה.
 
בלי לנוח, אי-אפשר להמשיך לבנות.
ואם עברה עלינו חוויה קשה, אנחנו זקוקים למנוחה יותר משמעותית.
 
אגב, אפשר, אם בנך ירצה, לשלב חנ"ב עם קבוצה חברתית
למשל מסוג זה
לצפיה ב-'מידע נוסף'
מידע נוסף
21/08/2017 | 15:21
2
15
אני לא מנסה לשכנע לשום כיוון, זו החלטה שלכם בכל מקרה, אני רק נותן מידע:
 
״אני חוששת שלילדים בתפקוד גבוה ההשמה בכיתת תקושרת עלולה למצב אותם כשונים, להוריד מהם ציפיות- הם מעצמם והסביבה מהם וזה מעגל חוזר״
בן זוגי למד בכיתה הרגילה עד כיתה ט׳ ואז הוא עבר לחינוך מיוחד.
בכיתה הרגילה ממש פגעו בו בכל האספקטים, הן ע״י אלימות פיסית והן ע״י טרור פסיכולוגי ולא רק התלמידים אלא גם המורים וההנהלה וזאת בגלל שלא הבינו או קיבלו את השוני שלו. עד שהגיע ללמוד בחינוך מיוחד הספיק לעבור עשרה בתי ספר עקב ״אי התאמה למסגרת״ כפי שנאמר לו בכל פעם.
במסגרת החינוך המיוחד הוא סוף סוף קיבל את הכלים והעזרה שמנעו ממנו במשך כל השנים ובזכות זה הצליח להתעלות על התראומה והנזק שנגרו לו.
 
הוא מסכים איתך שעדיף לתפור לו מערכת בכיתה הרגילה, אבל רק בגלל שאמרת שאין כיתת חינוך מיוחד בתפקוד גבוהה.
 
אני יודע שאת מסתכלת על ההשגים שלי וזה נהדר, אבל הסבל הוא עצום.
אני לא יודע מאיפה השגת שאני ״בזוגיות ועובד בעבודה שנראה שאתה אוהב סך הכל, שנסעת בעולם בעצמך ואתה מנהל חיים רגילים וטובים״ אני לא רוצה לעכזב, אבל נורא חשוב לי לתת מידע נכון ואם אפשר - מדוייק:
החיים היו ועדיין מלאי סבל, אין שום דבר רגיל בחיים שלנו (באמת)
 
עבודה
אני לא יודע למה את מתכוונת בתור ״עבודה״, אם זה הייותי בלוגר - אני מת על זה וזה לא מכניס כסף בכלל, אם את מתכוונת לתכנות - אני מתעב את זה, עצם החשיבה על לעבוד בתחום גורמת לי להתקף פניקה ולבחילה. הייתי עושה את זה כשהייתי חייב, כרגע אנו חיים מקצבה אחת של ביטוח לאומי - רק לא לעבוד בתכנות.
 
״נסעת בעולם״
ברחנו מישראל כי חשבנו שמקור הרוע זה ישראל, כנראה כמו שהבן שלך חושב, לבסוף שילמנו ביוקר רב וגילינו שמקור הרוע הוא בבני-האדם כחיה, בחו״ל לצערי הרב היה הרבה יותר גרוע. זה הרס אותנו לחלוטין - חזרנו שבורים.
 
״בעצמך״
הורי הרחיקו אותי מהבית-שלהם וזה היה מאוד חשוב להם להדגיש את ה״שלהם״ כבר בגיל 14. מאז אמא שלי מיררה את החיים שלי כדי שאני אעדיף לחיות ברחוב ולא ״בבית״, שם הייתי עבד ולה היו אינסוף עבודות בשבילי.
 
זוגיות
הזוגיות שלנו בהחלט מדהימה ונהדרת, הרבה אנשים קינאו בנו ועשו לנו רע בגלל זה.
קחי בחשבון שזוגיות כמו שלנו נדירה מאוד.
 
רק כדי להמחיש:
כל החיים שלי פגשתי כ-10 אוטיסטים (כולל אנשים שאני חושב שהם אוטיסטים, אחרת אני נשאר עם כמעט כלום), כל אחד היה שונה לחלוטין מהשני.
כשפגשתי את בן זוגי לא ידעתי שאני לוקה באוטיזם, הייתי בחוסר ידיעה מוחלט בגלל אורך החיים שהורי בחרו, לאחר מכן כשבן זוגי הסביר לי שהוא לוקה באוטיזם - חשבתי שזה אומר שהוא חצי מפגר (כי בחצי השני הוא היה גאון) ובמשך השנה הראשונה כל הזמן האשמתי אותו שהוא חולה-נפש.
רק אחרי הרבה זמן (שנים) הוא הצליח להסביר לי מה זה אוטיזם ופתח אותי לאפשרות שגם אני לוקה בזה... מאז הייתי בהכחשה מלאה, כי הורי שכנעו אותי שאני רגיל לגמרי, רק בשנה השביעית שלנו ביחד (לפני כשנה) התחלתי לשקול את האפשרות שאני לוקה באוטיזם ורק בחצי השנה האחרונה התחלתי להתייחס לזה ברצינות.
 
למצוא את הנפש התאומה זה נדיר, בשביל אוטיסט למצוא את הנפש התאומה - זה נס. אוטיסט לא יהיה מסוגל לחיות במערכת יחסים ללא אהבה, רק בגלל שההורים לחצו, כמו מן הסכם בין שני הצדדים, כמו שמסתבר שהרבה אנשים חיים כיום, הסיבה היחידה שאדם אוטיסט יהיה עם אדם אחר זה רק כי שניהם באמת רוצים בכך.
 
הבחירה היא שלכם, אם בחרתם בבי״ס רגיל אני מציע:
- להלחם בכל הכוח, אני הייתי מציע יותר מיום אחד חופש אם זה מסתדר לכם, לא משנה מה הבי״ס רוצה, אמרת ״אם אין חליפה מתאימה - שיתפרו לו אחת״ לכי עם זה עד הסוף ובכל הכוח!
- תלחמי ואז תלמדי אותו להלחם.
- לא לבנות ציפיות לאחר סיום בי״ס - זה לא יהיה טוב יותר, רק שונה, בעיות שונות, אותו זבל! את עלולה לגרום למשבר מאוד רציתי אצך בנך.
- אל תתני לו לסבול, אל תגידי ״זה רק בגיל ההתבגרות״ כי:
    א - הסבל הזה ישאר איתו לאורך כל החיים
    ב. גיל ההתבגרות סופר דופר חשוב!! הזמן הזה יעצב את האישיות שלו כמבוגר!
 
בהצלחה!
לצפיה ב-'לא הכי אופטימי...'
לא הכי אופטימי...
21/08/2017 | 20:22
1
52
נראה שכנראה עשיתי קצת אידיאליזציה למצב שלך. כנראה כי כתבת שעבדת בגוגל וזה אסוציאטיבית- נחשב למקום העבודה הטוב בעולם, כתבת שנסעת בכמה ארצות- הנחתי שזאת היתה חוויה חיובית.
מקריאת התגובה האחרונה שלך עולה תמונת מצב די עגומה ותשמע..אני מסרבת לקבל את זה שזאת המציאות לאוטיסטים בוגרים בתפקוד גבוה. 
 
יכול להיות שזה באמת מושפע מחוויות ילדות לא קלות ומדחיה הורית וחוסר באבחון והתמודדות עד גיל מבוגר.
 
אני רואה שקשה לבן שלי ומבינה שיהיה לו שונה בחיים...אבל אני חייבת למצוא ולעזור לו למצוא את הדרך ואת השביל שיהיה לו הכי נח ונעים לחיות בו גם כשאני לא אהיה בתמונה. 
 
אני כן מצפה שיהיה קל יותר כשהלחץ החברתי של הגיל ירד. מגיע גיל שבו בני הנוער הופכים לאנשים בוגרים ולא כולם אותו דבר ויש פחות ציפיה מכולם להיות אותו שטנאץ. מגיע גם גיל שבו אתה יכול למצוא לעצמך מקום בעולם גם בלי להיות חלק מקבוצה. למשל פרילנס שעובד עצמאית.
 
הוא מאד בתוך עולם הגיימינג והקונסולות- בעיקר של נינטנדו (מה שמבדיל אותו מילדי כיתתו שכולם בעינייני אקס-בוקס ופלייסטיישן)  ואני מקווה שאיךשהו יצליח למצוא לעצמו דרך להרוויח מזה איכשהו. 
 
בעיקר אני מתכוונת להיות שם בשבילו. אני ואבא שלו. עד כמה שנוכל. 
 
אי אפשר לקבל את המציאות העגומה שאתה מתאר כמציאות הכרחית. להפך. 
 
ואני ממש שמחה בשבילך על הזוגיות והאהבה ומאחלת לכם המון שנים ביחד.  אמרת שזה נדיר אצל אוטיסטים- זה נדיר אצל כולם. תאחזו בזה.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
22/08/2017 | 07:27
11
אפשר למצוא חיים מרוחקים מהחברה (לפני כחודש עברנו לחיות בנגב, חשבנו על זה ממזמן), עבודה עצמאית באינטרנט זה מעולה, אם הוא יתחיל עכשיו לעסוק במה שהוא אוהב בתור תחביב - כשהוא יהיה בגיל 18 זה כבר יהיה תחביב שמכניס כסף (גם יכל להיות הרבה מאוד כסף), יש אינסוף אפשרויות איך להכניס כסף מתחביב אינטרנטי, אבל סביר להניח שהקשר העיקרי שלו עם ״החברה״ יהיה דרך האינטרנט.
אני מת על זה!
זה יכול להשמע נורא זה לאנשים רגילים, אבל צריך לזכור שאנו חיה אחרת (אני כותב על זה פוסט).
 
יש פה (בנגב) גם דיור ממש בזול (דירת 3.5 חדרים התחל מ-1,200 ש״ח ויש גם החזר מהמדינה של 1,000 ש״ח (לזוג, 700 ש״ח ליחיד, כלומר דירה כמעט חינם). אם הוא עובד מהאינטרנט הוא יכול להפוך לאחד האוטיסטים המאושרים ביקום.
כמו שאני יהיה :)
 
לא צריך לקבל את המציאות כפי שהיא, אלא להבין אותה, לצערי זו המציאות של אוטיסטים בוגרים כיום (את יכולה לשאול פה בפורום).
אי בונה מחדש את הבלוג שלי, איכן שאני מספר לעומק על החיים שלנו עם אוטיזם.
 
לפני כחודש גם הצטרפנו לתוכנית שתומכת באוטיסטים בוגרים - כלומר יש מדריך איתו אפשר להתייעץ ושעוקב אחרינו ועוזר זה נקרא דיור נתמך, זה ממש עוזר.
לצפיה ב-'מה עם סייעת?'
מה עם סייעת?
16/08/2017 | 20:02
2
33
חלק גדול מהדברים שרשמת הן חלק מתפידיה של סייעת.
דבר נוסף, למה שלא תחפשי לו בית ספר אחר? בני הגדול שאין לו אוטיזם אבל יש קשיים חברתיים ועוד כמה קשיים אמור היה ללכת לחטיבה שכולם הולכים לשם. שזה אומר 39 ילדים בכיתה 9 כיתות בשכבה. שלחתי אותו לבית ספר קטן של 3 כיתות בשכבה עד 30 ילדים בכיתה. אולי זה גם מה שאתם צריכים?
לצפיה ב-'הוא מסרב לסייעת'
הוא מסרב לסייעת
16/08/2017 | 20:09
1
38
רוב הסיכויים שהסייעת לא תבין אותו ורק תעצבן אותו. זה ילד שלא סובל שפונים אליו או מנסים לדובב אותו, הוא כמו מבוגר...קשה לי להסבירץ מעטים האנשים שיודעים איך לגשת אליו ושהוא ישתף פעולה איתם. למצוא כזאת סייעת לא יהיה פשוט. 
לגבי בית ספר אחר...זה עוד שינוי ועוד מעבר. עוד פעם ללמוד איך מגיעים ואיך חוזרים, חוקי בית ספר...כיתה חדשה...מורה חדשה. זה יותר מידי שנה אחרי שנה. 
 
לצפיה ב-'אז תשלחו את הסייעת להדרכה אצל הפסיכולוג שלכם'
אז תשלחו את הסייעת להדרכה אצל הפסיכולוג שלכם
16/08/2017 | 22:32
30
אם מסבירים לה בדיוק מה כן ומה לא, רוב הסיכויים שזה יצליח. ואם יש בעיה, אז שולחים לעוד הדרכה. מדובר בעבודה שלה, לא בהתנדבות. אין סיבה שהיא לא תנסה לפחות להתאים את עצמה לילד. בעיני, זה עדיף מכלום.
לצפיה ב-'הרחבה לתשובה'
הרחבה לתשובה
17/08/2017 | 09:23
47
מה שכתב המשתמש פירל ציילד הוא נכון,ילדינו סובלים במערכת החינך הרגילה (במיוחד בגילאי החטיבה והתיכון שבה השונות בולטת) אנשי החינוך יודעים ל"דבר פתגמים יפים ולפרסם פלקטים יפים ברחבי בית ספר על קבלת השונה וכו ,אבל מעבר לכך כלום בפועל עדיין לא ראיתי צדיק בסדום...
לצפיה ב-'סיכום טיפול והמלצות תקופתי עבור מכבי'
סיכום טיפול והמלצות תקופתי עבור מכבי
14/08/2017 | 21:41
2
58
שלום
אנו מקבלים החזר עבור טיפול פרא-רפואי לנערה באבחון PDD והחודש קיבלנו סירוב על הגשת הקבלות בטענה שלא הגיע להתפתחות הילד דו"ח עדכני של סיכום טיפול והמלצות תקופתי. 
מה שתמוה הוא שמצורף למכתב זה הודעה בענין הדרישה לדו"ח עדכני שכביכול פורסמה להורים בחודש דצמבר 2016 ואנו כמובן לא קיבלנו אותה מעולם.
האם עוד משהו נתקל במכבי (מחוז השרון) בדרישה הזאת ? 
לצפיה ב-'כן, כל שנה מגישים דוח כזה ואז מאשרים החזרים לשנה נוספת'
כן, כל שנה מגישים דוח כזה ואז מאשרים החזרים לשנה נוספת
15/08/2017 | 00:45
1
16
לצפיה ב-'בכל הקופות?'
בכל הקופות?
16/08/2017 | 19:56
17
אנחנו בכללית. האם הפסיכולוגית צריכה למלא את הדוח? אחרי כמה זמן?
לצפיה ב-'אתמול בערוץ 10 (עושות חשבון)- תחקיר דילמת החיסונים'
אתמול בערוץ 10 (עושות חשבון)- תחקיר דילמת החיסונים
15/08/2017 | 16:46
50
על החיסונים, המחלות שהם מונעים, תופעות הלוואי (האם הם גורמים לאוטיזם?)
ומי האנשים וטיעוניהם בשני המחנות- המתנגדים והתומכים.
 
לצפיה ב-'עוד מעט מתחילה שנה"ל- היכן ילמדו ילדיכם? מרוצים?'
עוד מעט מתחילה שנה"ל- היכן ילמדו ילדיכם? מרוצים?
14/08/2017 | 08:13
8
68
אצלנו- ה ממשיך בכתת תקשורת.
בשנה שעברה סיים י'ב, אבל לא בגרות, וזה חשוב לו.
כיון שבשנה"ל הקרובה לא תפתח י'ג בביה"ס שלו, וגם י'ב לא,
ביקש ללמוד בי'א, וכך אכן יהיה
אז אנחנו מרוצים
 
הבכור אמנם כבר לא במערכת החינוך (בן 22),
בשנה שעברה למד באוניברסיטה,
אבל החליט שהלימודים מאד מעניינים אותו,
אבל כל ההתנהלות באוניברסיטה, מוציאה לו את הכייף
והוא אינו רוצה להמשיך.
בשלב זה בתהליך חיפוש מה רוצה לעשות עם עצמו.
 
הפיצקי (בן 10וחצי) - תוצאות האבחון צפויות להגיע עד החגים.
ממשיך בבי"ס דמוקרטי, מרוצה.
 
יש לנו מזל
כמו בכל שנה, יש ילדים א"סים רבים שגם רגע לפני תחילת שנה"ל,
עדיין אין להם גן/בי"ס שמתאים להם.
אלא שמסתבר שכנראה השנה מדובר לא רק בקשיים ברמה המקומית,
אלא במגמה שמתחילה מלמעלה
 
ואיך אצלכם?
היכן ילמדו ילדיכם?
האם הם ואתם מרוצים?
 
 
לצפיה ב-'שנת הלימודים...'
שנת הלימודים...
14/08/2017 | 10:31
4
76
סוף סוף אפשר להגיד, שנה ראשונה שאנחנו יחסית רגועים לקראת התחלתה.
 
הבכור (16) ממשיך ל-י"א רגילה, אחרי שעבר בכיתה י' מכיתת תקשורת (ז-ט) לכיתה רגילה בלחץ שלנו נגד ביה"ס (אחרי ועדת השמה שכפו עלינו). כיתת התקשורת, בעיקר בגלל מחנכת ללא ניסיון ובית ספר שלא יודע/רוצה לשלב, עשתה לו ולנו יותר נזק מתועלת.
רק אחרי שבית הספר הבין שאינו יכול להכריח את הבן ללמוד בכיתת התקשורת, ואחרי לא מעט איומים מצידם, הם עברו ממלחמה לשיתוף פעולה (באין ברירה מצידם) למזלנו הבן קיבל ב-י'  מחנך מדהים ( ידעו עם מי יש להם עסק), מחנך שהסכים להפגש בקיץ שעבר איתנו ושנסביר לו איך להגיע נכון לבן שלנו. המחנך באמת הפנים והיתה שנה טובה מאוד. גם המחנך אמר שהיה טוב. 
הסיע (24 שעות) לא מתאים לבן, לכן הוא יוחלף השנה, עדיין לא יודעת במי, אבל בזכות זה שהמחנך נשאר, אני רגועה.
 
הא"ס הקטן (9) ממשיך בחינוך הרגיל בשילוב עם סייעת סמויה - הוא וחבריו לכיתה לא יודעים שהיא הסייעת שלו. הם בטוחים שהיא מורה שעוזרת למורים. והם מאוד אוהבים אותה. הסייעת המדהימה שלו תישאר איתו. וזה מרגיע אותי. עדיין לא יודע מי יהיה המחנך. מקווה לטוב. הקטן גם קיבל ומקבל טיפולים רבים. הטיפולים הרבים מגיל צעיר (שנתיים וחצי) עזרו מאוד! השינוי בהתנהלותו כל שנה משמעותי. אולי עוד כמה שנים הוא "יצא" מהספקטרום לפי ההגדרות. אולי יהיה ממש על הגבול. גם היום אם לא מכירים לעומק לא "רואים" עליו כבר. מדהים אותי לראות את הדרך שעבר ואיך הוא מתקדם. אומנם יש עוד עבודה, אבל כיף שרואים תוצאות.
לצפיה ב-'קראתי את מה שכתבת על הבן הצעיר'
קראתי את מה שכתבת על הבן הצעיר
14/08/2017 | 16:27
3
60
שמחה בשבילך כמובן.
אבל נזכרתי במה שאמא שלי אמרה לא פעם, לגבי אי ההשקעה שלנו ועל הפגיעה בילד. גם הוא בן 9, עולה לד' עם סייעת סמויה. לא יודעת עד כמה היא טובה, אבל הילד מת עליה.
לצפיה ב-'סליחה, אבל לא הבנתי מה רצית להגיד'
סליחה, אבל לא הבנתי מה רצית להגיד
14/08/2017 | 20:02
2
30
לצפיה ב-'מה שרשמת על ההקדמות של הבן שלך'
מה שרשמת על ההקדמות של הבן שלך
14/08/2017 | 20:58
1
49
כי התחלתם מזמן את הטיפול.
ואנחנו החיכינו עד גיל 8 כשכברהרבה דברים התקבעו וקשה לשנות אותם.
לצפיה ב-'הבנתי... גם אנחנו...'
הבנתי... גם אנחנו...
14/08/2017 | 22:39
50
גם אנחנו פיספסנו עם הבכור. אחרי אבחון בגיל 4 שזרקו עלינו ערמה של קשיים בהתפתחות הילד בלי שום אבחון נורמאלי. לא רצינו ללכת שוב לאבחון. רק בגיל 9 הלכנו אחרי שבית הספר "הכריח". ככה שגם אנחנו פספסנו. הטיפולים שהתחילו אצלו בגיל 9, לא ממש עזרו למרות שניסינו לא מעט. אכן יש חשיבות להתחלת הטיפולים בגיל מוקדם כמה שאפשר. היום הוא בן 16 ויש המון קשיים. אני גם מאשימה את עצמי לפעמים, למרות שאני יודעת שזה לא עוזר לאף אחד וכנראה זה מה שהיה צריך להיות.
אני אוהבת אותו כמו שהוא, אבל דואגת לו מאוד.
 
מישהי אמרה לי שבזכות הגדול "הצלנו" את הקטן. אכן יש בזה משהו. ברגע שהגדול שהיה מאוד מבלבל בזמנו אובחן, רצנו לאבחן את הקטן שהיה הרבה יותר א"ס טיפוסי מהגדול ועוד לפני האבחון קודם רצנו לטיפולים. הבנו עם מה אנחנו מתמודדים. ואכן יש לטיפולים מגיל 2 תוצאות מדהימות. לא הכל מושלם, אבל אין מה להשוות. וגם העבודה איתו היום יותר קלה וחלקה, כי הוא רגיל לדרך של הטיפולים.
 
אבל מי שאשם באמת הם אנשי המקצוע שמנסים לא ל"תייג" וככה מונעים מההורים מידע שהם זקוקים לו על מנת לתת לילד טיפולים שהוא זקוק להם. חבל.
לצפיה ב-'אולי תתאים לו האוניברסיטה הפתוחה?'
אולי תתאים לו האוניברסיטה הפתוחה?
14/08/2017 | 16:22
2
52
או אוניברסיטה מחו"ל שיש לה שלוחה ולומדים בהתכתבות או משהו בסגנון?
לצפיה ב-'לאוטיסטים מתאים ללמוד לבד ובקצב ובצורה היחודית להם'
לאוטיסטים מתאים ללמוד לבד ובקצב ובצורה היחודית להם
15/08/2017 | 08:07
42
וזה לא מקרי אלא ביטוי לנטיה האוטיסטית ללמוד באמת, ולעומק, עם כל הגוף והנשמה, מתשוקה ומהמקום הכי אישי ויחודי ופרטי,
מה שכמובן מסומן אצל כל שרלטני המקצוע כלקות למידה או שטות אחרת.
 
לצפיה ב-'מה שקילקל לו את הכייף זה האילוץ לתוך תבניות'
מה שקילקל לו את הכייף זה האילוץ לתוך תבניות
15/08/2017 | 09:50
72
כגון כתיבת עבודה לפי כללים מוגדרים
והלחץ בעמידה בדרישות חיצוניות, שרירותיות, ציונים
(למרות שקיבל ציונים יפים).
גם ההתנהלות מול הבירוקרטיה של האוניברסיטה.
כל זה קיים גם בפתוחה.
לא היתה לו בעיה עם ההגעה לאוניברסיטה,
שמיעת הרצאות או הלימוד המשותף בקבוצת סטודנטים.
לצפיה ב-'צו ראשון לא"ס הבכור שלי...'
צו ראשון לא"ס הבכור שלי...
12/08/2017 | 21:40
15
116
שלום.
הבכור שלי א"ס מחונן ומקסים בן 16. מוגדר בתפקוד גבוה, אבל יש לו לא מעט קשיים כולל ocd ו-adhd וקשיים רבים הנובעים מהספקטרום. הוא מקבל טיפול תרופתי. ועדיין לא תמיד נזהר מסכנות.
הוא קיבל צו גיוס ראשון.
האם יש בכלל סיכוי שיגייסו אותו?
לדעתי יהיה מסוכן לתת לו נשק והוא לא יצליח לא להתווכח עם המפקדים.
מה התהליך שצריך לעבור? 
מה הייתם ממליצים לעשות?
תודה מראש!
לצפיה ב-'לא להתגייס עדיף'
לא להתגייס עדיף
13/08/2017 | 00:31
1
75
בעיני הצבא הוא לא מקום שמתאים לאוטיסט הוא צריך חופש ופתיחות .
בעיני עדיף לא להתגייס אני באופן אישי לא התגסייתי וגם לי יש קשים רבים .
בעיני הייתי נגמר בצבא , צבא לא מתאים לכל אחד בעיני עדיף שלא התגייס .
לצפיה ב-'תודה. חשוב לי לשמוע אותך.'
תודה. חשוב לי לשמוע אותך.
13/08/2017 | 12:37
27
לצפיה ב-'איך הוא מתייחס לעניין?'
איך הוא מתייחס לעניין?
13/08/2017 | 08:25
12
76
הוא מעוניין להתגייס?
גיוס רגיל או כמתנדב?
אולי לעשות שרות לאומי?
האם בכלל חשב על זה כבר?
 
אין פטור אוטומטי לא"סים.
יש להגיע לצו ראשון עם אבחון +
מכתב בקשה לפטור + רצוי מאד גם מכתב ממטפל ו/או רופא ו/או יועצת ביה"ס
שאומרים ששרות צבאי רגיל לא מתאים לבחור.
 
אם רוצים לקבל אישור לליווי הורה בלשכת גיוס, יש פרוצדורה לזה
(מידע באתר מט"ב, קישור בהמשך).
 
לפני כשנתיים אלו"ט הפעילו פרויקט (נסיוני אאל"ט) -
אפשר היה להרשם אצלם ולהעביר אליהם את כל הניירת,
והם טיפלו בעניין קבלת הפטור מול הצבא,
כך שנחסכה ההגעה ללשכת הגיוס .
אין צורך להיות חברי אלו"ט
(גם ה קיבל כך את הפטור שלו, אנחנו לא חברי אלו"ט).
לא בטוחה אם מי שבוחר בזה, יכול עדיין להתנדב.
אפשר לברר האם הפרויקט עדיין פועל.
 
ממליצה מאד להכנס לסעיף 'צבא' בקישורי הפורום.
יש שם מידע שעשוי לסייע בקבלת החלטה לגבי השאלות מתחילת הודעתי.
 
והנה מידע לגבי התנדבות, מתוך אתר מט"ב
(כדאי לעיין באתר למציאת מידע בעניינים נוספים)
 
 
 
 
לצפיה ב-'צו ראשון...'
צו ראשון...
13/08/2017 | 11:32
11
75
היי,
יש לי מכתבים מעודכנים מפסיכולוגית ופסיכיאטרית. לא כתוב שאינו מתאים לצבא. אבל כתוב שאינו נזהר מסכנות. ויש קושי עם סמכות וכו'. הפסיכולוגית אומרת שהצבא לא מתאים לו (אני חושבת שהיא גם תכתוב אם אבקש).
 
הבן מודע לכך שאינו נזהר מסכנות (אחרי שאומרים לו הוא "מבין" אבל לא "מפנים" וגם מודע לכך שיש לו בעיה רצינית עם סמכות - מתווכח עם כולם, לא מסוגל להפסיק  ושיש לו קשיים נוספים וכו'. לכן הוא מבין שלא מתאים גיוס רגיל. כי הוא מקשיב לי וזה מה שהסברתי לו.
 
אני רוצה שיתנדב לצבא וכנראה זה מה שיעשה. אבל אני לא בטוחה שהוא מבין מה זה אומר. הוא מאוד תמים ומה שאסביר לו יתקבל לגמרי.
 
אני מקווה שאני לא עושה שגיאה. כי שוב אני מתערבת בעתיד שלו. מישהו במשפחה אמר לי שאם אאמין בו יותר הוא יצליח יותר ויכול לעשות צבא רגיל ובאשמתי הוא לא ילך לצבא אם אבקש פטור. זה כאב לי. 
 
מצד שני, אני באמת חושבת שצבא הרגיל מסוכן לו והוא לא יסתדר. אבל אולי עוד שנתיים הוא ישתנה.
 
כל העניין הזה זה הצבא כואב לי. גם אני הייתי רוצה שיהיה מסוגל לשרת בצבא כמו כולם. אני מקבלת אותו כמו שהוא אבל עדיין יש מקומות שזה כואב, במיוחד אם מישהו במשפחה אומר משהו.
לצפיה ב-'"מישהו במשפחה אמר" '
"מישהו במשפחה אמר"
13/08/2017 | 15:41
5
76
מוכר ולא חביב האמירות האלה...
כמובן שזה נאמר (לרוב לפחות) מכוונות טובות,
אבל כידוע, הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.
 
זה דוקר, יודעת מנסיון, אבל אין מנוס מלהניח לזה
ולהתמקד בבן ובטובתו.
לעניות דעתי, טובתו מחייבת לעזור לו ללמוד לבחור בעצמו,
לא ללכת בתמימות אחרי בחירות שמישהו אחר, אפילו אמו, עושה בשבילו.
 
מה דעתך למצוא עבורו מקורות מידע שיבהירו באופן נהיר ותמציתי
מה מהותה של כל בחירה, מה השלכותיה
ואז לשוחח איתו על הבחירה, ללוות אותו בתהליך
ובסופו של דבר לתת לו לבחור בעצמו?
אם תרצי, אוכל לסייע במציאתם.
 
לגבי המכתבים
רצוי שיוסיפו את המסקנה המתבקשת מכך שאינו נזהר מסכנות -
השרות הצבאי אינו מתאים לו.
לצפיה ב-'תודה יקרה! היה חשוב לי לשמוע...'
תודה יקרה! היה חשוב לי לשמוע...
13/08/2017 | 22:23
4
45
צודקת גם לגבי הבחירה.
הבן שלי מחונן ומעולה במתמטיקה, פיסיקה, אלקטרוניקה ומחשבים. יש לו זיכרון מעולה. שם לב לפרטים. קורא המון. אוהב חידות ותשבצים.
 
אבל הוא לא יכול להיות במצבים של לחץ או "שעמום". בלחץ הוא הולך לאיבוד. ב"שעמום" לדבריו ממש כואב לו פיזית . ולא בפעילויות שמצריכות שיתוף פעולה - לא יודע לבקש עזרה ולא נותן מקום לאחרים "משתלט". בנוסף הוא עלול להעליב אחרים בלי לשים לב ולא מכוונה רעה - פשוט חסר טקט לחלוטין. כך שיש קושי רב במקומות שמצריכים עבודה ביחד.
 
האם יש דברים שיכולים להתאים לו בהתנדבות בצבא?
לצפיה ב-'סביר להניח שיש '
סביר להניח שיש
14/08/2017 | 07:49
38
אבל לפני זה הוא צריך להחליט האם הוא בכלל מעוניין לשרת בהתנדבות.
אם כן, אפשר לחפש מידע על שלל תפקידים רלוונטיים
והוא יצטרך לקרוא, ולבחור.
למעשה, הצבא עושה את זה-
מתנדב מקבל הצעות שיבוץ, על סמך המבדקים שכל מתחייל עובר
ובהיותו מתנדב, חופשי לבחור האם מעוניין בתפקיד או לא.
אם לא- יקבל הצעת שיבוץ אחרת.
זה עלול לקחת זמן, אבל בכל מקרה הוא לא יאולץ לעשות תפקיד שאינו רוצה בו.
לצפיה ב-'תפקידים למתנדבים'
תפקידים למתנדבים
14/08/2017 | 12:21
2
41
(לחיצה על תפקיד מעבירה לפירוט לגביו)
לצפיה ב-'תודה!'
תודה!
14/08/2017 | 12:27
1
10
לצפיה ב-''
14/08/2017 | 13:36
10
לצפיה ב-'אז הוא אמר. מה הוא מבין בכלל?'
אז הוא אמר. מה הוא מבין בכלל?
14/08/2017 | 16:19
4
48
שלי אובחן לפני כחצי שנה ומטופל במלא תחומים. אז אמא שלי חשבה שזה חכם להגיד לי שאם הייתי משקיעה בו באמת בעבר ובהווה, אז כל הקשיים היו נעלמים לחלוטין. שלאמא אחרת ילד כזה יכל לגדול רגיל.
לצפיה ב-' כשה היה קטן, אמי אמרה לי:'
כשה היה קטן, אמי אמרה לי:
14/08/2017 | 18:06
3
51
"תני לי אותו לשבועיים, והכל יסתדר".
לפני זמן-מה זה עלה בשיחה בינינו- היא לא זכרה את זה
ואמרה שזאת אמירה מאד לא מוצלחת.
 
מניחה שרוב האמהות בפורום "זכו" לאמירות מסוג זה...
אמא תמיד לא בסדר
אבל זה מתחיל מזה שהילד מסומן כ"לא בסדר".
כיון שלא מכילים, לא מכבדים, לא מוקירים
את השונות שלו
אלא רואים בה "לקות", "משהו לא בסדר"
מתחילים לחפש אשמים.
וכמובן שאמא היא הכתובת המתבקשת
לצפיה ב-'אי אפשר גם וגם?'
אי אפשר גם וגם?
16/08/2017 | 19:54
2
22
אני כן רואה בזה לקות, משהו שלא בסדר.
אבל אני לא מחפשת אשמים, לומדת להבין ולהכיל.
למה חייבים לבחור?
לצפיה ב-'אפשר הכל '
אפשר הכל
17/08/2017 | 16:28
1
21
זו הבחירה החופשית של כל אחד איך להתייחס לעניין ולאוטיסט המסויים.
 
להבנתי ומנסיוני, לאופן שהורה רואה את ילדו יש כח של נבואה שמגשימה את עצמה:
מי שרואה בילדו פגום, עלול מבלי להתכוון לכך כמובן, לגרום לכך חלילה.
הנקודה היא כמובן לא לדמיין דברים על הילד כדי שהם יקרו
אם אדמיין שבני עילוי בבאלט הוא לא יהפוך לכזה
גם אם אדמיין שהוא נ"ט, זה לא יקרה.
הנקודה היא שהתפיסה הנ"טית שכל חריגה מהנורמה היא ליקוי
היא שגויה.
אוטיזם לא בסדר, במובן זה שהוא חורג מהסדר הרגיל,
לא במובן של פגם, קילקול.
אז בטח שאפשר לבחור להחזיק בתפיסה המקובלת,
אבל מחיריה עלולים להיות גבוהים.
לילד וגם להורה, ואפילו לחברה בכללותה.
 
וזה מזכיר את סיפורה של טמפל גרנדין-
הנה הטריילר לסרט על חייה
 
אמה והמורה למדעים שלה לא התעלמו משונותה, מוזרותה או מקשייה
אבל זה לא גרם להם לראות בה פגומה
(המוטו של אמה היה- different not less )
ובזכות זה היא מצאה את הדרך שלה לבנות חיים משמעותיים ועצמאיים
ולא למצוא עצמה, כעצת הרופאים, במוסד סגור.
 
והנה קטע נוסף מהסרט
 
 
 
לצפיה ב-'והנה גרנדין עצמה בסרט תעודה'
והנה גרנדין עצמה בסרט תעודה
17/08/2017 | 16:45
13
לצפיה ב-' פורום חדש בתפוז: השקעות בקנדה '
פורום חדש בתפוז: השקעות בקנדה
( לעמוד שלי בתפוז )
14/08/2017 | 15:59
1
 
פורום השקעות בקנדה הוקם כדי לתת לכם מענה לשאלות רבות החל מסוג ההשקעה, מקום ההשקעה, מיסוי, נושאים משפטיים, ניהול ההשקעה, רווחיות ומימוש השקעה.
רוצים להשקיע בקנדה זקוקים לייעוץ מעורך קנדי וישראלי היכנסו עכשיו לפורום החדש >>
לצפיה ב-'נתנאל 123456 קרא לי לפורום אז באתי'
נתנאל 123456 קרא לי לפורום אז באתי
13/08/2017 | 19:01
1
74
אני לא שייך לאוטיסטים אבל נקראתי לבוא ולשמוע שיסבירו לי את טעויותייי.
לצפיה ב-'תפרט את כל טענותיך'
תפרט את כל טענותיך
13/08/2017 | 22:14
63
והחברים יענו לך גם אני מקווה בהקדם חכה הכע הרבה לתגובה של ארנה לו יש גישה שמוצאת חן בעיני ואמצתי מחלקיה
לצפיה ב-'אשמח להמלצה לאיבחון'
אשמח להמלצה לאיבחון
11/08/2017 | 08:10
3
178
הבנו שאין מנוס מלעשות איבחון פרטי
מחפשים מאבחן/נת מיומנים שרואיה מעבר
לאיבחון ילדה בת 4 שכרגע עם המון בעיות אבל בלי אבחנה אחת מבדלת.
 
לצפיה ב-'למה אין מנוס?'
למה אין מנוס?
11/08/2017 | 08:59
2
64
ניסיתם בהתפתחות הילד של קופ"ח? לא הייתם מרוצים?
 
כדי לקבל המלצות, כדאי לכתוב באיזה אזור בארץ מדובר.
לצפיה ב-'קיבלנו איבחון שלדעתינו לוקה בחסר באילת'
קיבלנו איבחון שלדעתינו לוקה בחסר באילת
11/08/2017 | 09:32
1
71
בעיקר פסיכיאטרי + בעייה חורה בעיבוד חושי+בעיה בשליטה על הסוגרים +בעיות אכילה
לאחרונה המון בעיות של חרדה וצורך אובססיבי בחזרתיות
אנחנו לא רגועים רוצים איבחון עמוק מההתחלה עד הסוף של כל הבעיות
לצפיה ב-'האם האבחון הנ"ל היה בהתפתחות הילד של קופ"ח?'
האם האבחון הנ"ל היה בהתפתחות הילד של קופ"ח?
11/08/2017 | 11:34
64
אם כן, אולי שווה לכם לברר לגבי אבחון בהתפתחות הילד ביוספטל
 
אם "עברתם" אצל שני הגורמים המאבחנים האלה
ולתחושתכם לא קבלתם מענה ראוי,
האם אפשרי מבחינתכם להרחיק קצת צפונה לצורך אבחון?
למשל עד ב"ש?
אולי אם אתם כבר מצפינים, פשוט יותר לטוס לת"א?
לצפיה ב-'מנתחת התנהגות מומלצת בקריות'
מנתחת התנהגות מומלצת בקריות
07/08/2017 | 14:05
3
58
אשמח להמלצה על מנתחת התנהגות מומלצת בקריות.
לצפיה ב-'לאיזה גיל? אוטיזם? משולב/ת או לא?'
לאיזה גיל? אוטיזם? משולב/ת או לא?
08/08/2017 | 11:48
2
35
לצפיה ב-'מנתח/ת התנהגות'
מנתח/ת התנהגות
09/08/2017 | 14:11
1
54
גיל חמש וחצי. אוטיזם. תפקוד גבוה. משולב.
תודה רבה לעונים.
לצפיה ב-'אליען אלחדף-אברג'ל '
אליען אלחדף-אברג'ל
09/08/2017 | 15:12
25
לצפיה ב-'פעיליות בחופש'
פעיליות בחופש
07/08/2017 | 12:59
4
85
פספסו אותנו ברשמה לקיטנה של אלוט כך שאנחנו בשבועים חופש עם הילד אני מחפשת פעיליות שנוכל לעשות יחדיו רעיונות התקבלו בברכה.
לצפיה ב-'מה בנך אוהב לעשות? '
מה בנך אוהב לעשות?
07/08/2017 | 16:42
3
56
מה תחומי העניין שלו?
 
בן כמה הוא?
 
באיזה אזור בארץ?
לצפיה ב-'פעילויות בחופש'
פעילויות בחופש
08/08/2017 | 14:06
2
50
לשמוע מוזיקה,פעיליות ספורט אוהב להיות בתנועה,משחקים.
הוא בן 11.8.
אנחנו מראשל"צ.
לצפיה ב-'ים, בריכה, לונה פארק, מימדיון, פארקים למיניהם עם פעיליות '
ים, בריכה, לונה פארק, מימדיון, פארקים למיניהם עם פעיליות
08/08/2017 | 14:30
1
26
לצפיה ב-'בודקת תודה'
בודקת תודה
09/08/2017 | 13:03
9
לצפיה ב-'המערכת הזו היא כל כך אטומה'
המערכת הזו היא כל כך אטומה
07/08/2017 | 18:41
2
139
ומחרבנת ומחרבנת עליך שבא לי להקיא אני מחכה כבר כמה שנים להוסטל ולא נותנים , תחילה אמרו כי אני אלים ומסוכן שזה היגיון מפגר לגמרי כי לסיים אותי בבית עדיף ? בסביבה כזו שמוציא ממני את הכל הרי הם נזכרים רק אחרי אסון שנה שעברה נסיתי להתאבד והייתי בבית חולים ואחר כך באישפוז במחלקה  סגורה ועוד קשרו אותי למיטה ונהיתי יותר אובדני ומדוכא
 
אז לאחר מכאן אמרו עכשיו זה כבר דחוף כי סבתא דווחה על אלימות שמופנת כלפי  מאבי ובכלל היסטוריה האלימה בבית  אז שלחו לעשות אבחון לראות לאן אני מתאים יותר למחלות נפש או אוטיזם יצא שאני מתאים יותר לאוטיזם ומאז כבר חצי שנה והיא עלק אומרת אתה על הכי דחוף ולא קורה כלום והיא
 
מתעלמת ולא עונה לנו , כאלו מה אחרי שאני ימות תתעוררו ? , ומה שהמלצת לי שלומית כשורית אין מקום מחפשים הוסטל אחר אני חייב שמות של הוסטלים פרטיים מלבד כשורית אני ממש מיאוש אני בדיכאון קליני אובדני הרבה פעמים וכו' מקווה לטוב זהו זה מה שקורה .
 
 
 
 
לצפיה ב-'דיור חוץ ביתי'
דיור חוץ ביתי
07/08/2017 | 19:31
1
90
בקישורים האלה יש מידע בנושא
 
 
 
לא מכירה את כל ההוסטלים שמופיעים כאן, אז לא יכולה להמליץ או להיפך.
שווה לקרוא, להתרשם, ואז לברר יותר לעומק על המקומות שנראים באים בחשבון.
 
יש מקום אחד ששמעתי עליו טובות, נראה לי שיש שם גם בוגרים
אבל הם התחילו שם כנערים ונשארו.
לא יודעת בודאות.
אולי שווה לך לברר
לצפיה ב-'תודה שלומית אברר'
תודה שלומית אברר
07/08/2017 | 20:29
15
לצפיה ב-'"יש שם יותר מדיי רעש, ויותר מדיי אנשים"'
"יש שם יותר מדיי רעש, ויותר מדיי אנשים"
07/08/2017 | 16:50
1
140
זה מה שהפיצקי (בן 10, בתהליך אבחון) אמר לי היום.
היה אמור להשתתף בקייטנה במקום העבודה של אבא שלו,
אבל לא היה יכול לשאת את מה שבהיותו רגיש כ"כ נחווה כמהומה,
לכן העביר את הזמן במחשב, בחדר אחר.
 
הנה סרטון אנמיציה שמתאר הצפה החושית
שהרבה א"סים חווים
 
אגב, באותו אתר יש עוד כמה סרטונים מעניינים.
לצפיה ב-'רעש זה דבר נורא'
רעש זה דבר נורא
07/08/2017 | 17:42
63
גם הרבה אנשים אני ממש סובל בנוכחות של הרבה אנשים אני מעדיף להיות כל הזמן בבית ;  העיקר לא להיות מוצף המבטים זה מאוד קשה בעיני  , גם אני הייתי נוהג כמו בנך ומסתגר בחדר לבד ...

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא תפעול העסק שלך
אירוח בנושא תפעול...
עסוק בתפעול העסק במקום בפיתוחו? מומחה יענה לך על...
אירוח בנושא תפעול העסק שלך
אירוח בנושא תפעול...
עסוק בתפעול העסק במקום בפיתוחו? מומחה יענה לך על...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום הורים למחוננים
פורום הורים למחוננים
יורה דעה- הכנה למבחנים מחוננים ופיתוח חשיבה יצירתית
יורה דעה- הכנה למבחנים
פורום מיסים והחזרי מס
החזרי מס לשכירים וחברות

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ