לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום חמותי ואני
ברוכים הבאים לפורום חמותי ואני
פה נוכל להתייעץ ולשתף בכל נושא שקשור לחמות אבל לא רק.
 
החמות מתעלקת? הבעל לא עוזר? האישה לא מתייחסת? ומה עם הגיסה? 
 זה המקום לשתף ולהשתתף.
אשמח מאוד אם תכתבו גם דברים חיובים על המשפחה. בטוח שיש כאלו.
הפורום פתוח לקהל הרחב וכל אחד יכול להצטרף ולהשתתף, אם באופן קבוע או מדי פעם, וכולם יתקבלו בברכה  וחיוך.
 
הפורום הוא פורום חברתי המושתת על רעיון המשפחה ובו אווירה נעימה, חיובית ומועילה.
אשמח אם תתייחסו באופן מיוחד להודעות של גולשים חדשים, כדי להקל עליהם את ההשתלבות. המטרה היא לתת מענה, תמיכה ועזרה בשאלות ענייניות, התלבטויות, תסכולים וכן לחלוק הצלחות, הישגים והשווצות (כן.מותר להשוויץ!)
 
אני מבקשת להתייחס בכבוד לכל משתתף/ת בפורום.
הודעות אשר פוגעות במזיד, או מכילות קללות, ציניות מתוך מטרה לפגוע,
הודעות שכל מטרתן להתסיס ולעורר פרובוקציות וכדומה ימחקו ללא אזהרה.
גולש אשר יוזהר ולא ישמור על כללי הפורום יחסם!
 
אני מעודדת את חופש הדיבור, אבל מבקשת לשמור על שפה נקיה ונעימה.
כמו בכל פורום, גם כאן יש מקום לדיונים וחילוקי דעות. אנא שמרו על דיון ענייני ובוגר.
השתדלו לנסח את דעותיכם בצורה עניינית, סובלנית, תרבותית, חיובית ובונה,
גם כשאתם נסערים או לא מסכימים עם מה שנכתב.
זכרו, מה שחשוב לכם יכול להיות הדבר האחרון עלי אדמות שמענין גולש אחר בפורום.
 
הערות, הארות, בקשות, תלונות, מאמר או קישור מעניין, הצעות לאירוח והצעות בכלל
יתקבלו בברכה במסרים.
 
לידיעתכם: הודעות בפורום שמכילות מספרי טלפון או פרטים אישיים של אנשים (אאוטינג) – תמחקנה לאלתר.
אסור לפרסם תמונות, שמות, טלפונים או כל פרט מזהה אחר ללא אישור.
 יש לשמור על זכויות יוצרים.
 הפרסום בפורום אסור. כל הודעה פרסומית תמחק לאלתר וללא אזהרה.
 
לסיכום:  מי שבוחר לגלוש בפורום – ינהג לפי הכללים הללו, גם אם יקח לו זמן להתרגל אליהם.
כולכם מוזמנים להשאר עימנו, אבל רק לפי הכללים שצויינו בהודעה זו.
הבית הזה מנוהל בהתנדבות, באהבה ובמסירות.
 
בברכת גלישה נעימה, B L U E D E V I L 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום חמותי ואני

ברוכים הבאים לפורום חמותי ואני
פה נוכל להתייעץ ולשתף בכל נושא שקשור לחמות אבל לא רק.
 
החמות מתעלקת? הבעל לא עוזר? האישה לא מתייחסת? ומה עם הגיסה? 
 זה המקום לשתף ולהשתתף.
אשמח מאוד אם תכתבו גם דברים חיובים על המשפחה. בטוח שיש כאלו.
הפורום פתוח לקהל הרחב וכל אחד יכול להצטרף ולהשתתף, אם באופן קבוע או מדי פעם, וכולם יתקבלו בברכה  וחיוך.
 
הפורום הוא פורום חברתי המושתת על רעיון המשפחה ובו אווירה נעימה, חיובית ומועילה.
אשמח אם תתייחסו באופן מיוחד להודעות של גולשים חדשים, כדי להקל עליהם את ההשתלבות. המטרה היא לתת מענה, תמיכה ועזרה בשאלות ענייניות, התלבטויות, תסכולים וכן לחלוק הצלחות, הישגים והשווצות (כן.מותר להשוויץ!)
 
אני מבקשת להתייחס בכבוד לכל משתתף/ת בפורום.
הודעות אשר פוגעות במזיד, או מכילות קללות, ציניות מתוך מטרה לפגוע,
הודעות שכל מטרתן להתסיס ולעורר פרובוקציות וכדומה ימחקו ללא אזהרה.
גולש אשר יוזהר ולא ישמור על כללי הפורום יחסם!
 
אני מעודדת את חופש הדיבור, אבל מבקשת לשמור על שפה נקיה ונעימה.
כמו בכל פורום, גם כאן יש מקום לדיונים וחילוקי דעות. אנא שמרו על דיון ענייני ובוגר.
השתדלו לנסח את דעותיכם בצורה עניינית, סובלנית, תרבותית, חיובית ובונה,
גם כשאתם נסערים או לא מסכימים עם מה שנכתב.
זכרו, מה שחשוב לכם יכול להיות הדבר האחרון עלי אדמות שמענין גולש אחר בפורום.
 
הערות, הארות, בקשות, תלונות, מאמר או קישור מעניין, הצעות לאירוח והצעות בכלל
יתקבלו בברכה במסרים.
 
לידיעתכם: הודעות בפורום שמכילות מספרי טלפון או פרטים אישיים של אנשים (אאוטינג) – תמחקנה לאלתר.
אסור לפרסם תמונות, שמות, טלפונים או כל פרט מזהה אחר ללא אישור.
 יש לשמור על זכויות יוצרים.
 הפרסום בפורום אסור. כל הודעה פרסומית תמחק לאלתר וללא אזהרה.
 
לסיכום:  מי שבוחר לגלוש בפורום – ינהג לפי הכללים הללו, גם אם יקח לו זמן להתרגל אליהם.
כולכם מוזמנים להשאר עימנו, אבל רק לפי הכללים שצויינו בהודעה זו.
הבית הזה מנוהל בהתנדבות, באהבה ובמסירות.
 
בברכת גלישה נעימה, B L U E D E V I L 
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
חשוב לקרוא לפני פרסום הודעות בפורום:
- נא לשמור על שפה הולמת ודיבור נעים בעת כתיבתכם בפורום
- לא ימחקו הודעות על פי בקשת גולשים ללא סיבה מוצדקת.הסבר:
 
הודעות שיכתבו בשפה לא נעימה, בוטה, ופוגעת ימחקו.
קללות, האווטינג, הקטנה וכד' - כל אלו גם לא יתקבלו וימחקו מיד.
כמו שכתבתי בעבר, רגע לפני שאתם לוחצים על "שלח" חישבו אם כך היתם רוצים שידברו אליכם והאם כך אתם מדברים לחבריכם.
 
קחו בחשבון, ההודעות לא הולכות להימחק בקלות וכדאי שכל אחד יחשוב פעמיים לפני שהוא מפרסם משהו.
יש לקחת אחריות על הבחירה לפרסם ולקחת בחשבון שעלולות להיות תגובות שלא תאהבו.
בסעיף 7 בתקנון תפוז, אותו סימנתן בוי עם בחירתכן ניק קבוע,  נכתב:
"בנוסף, אנא זכרי שעם בחירת הניק, לא תהיה אפשרות לשנות או למחוק אותו (וכן לא ניתן יהיה למחוק באופן גורף את התכנים של אותו ניק באתר - בין היתר בשל חשש לפגיעה בתכנים של גולשים אחרים ובהתנהלות הסדירה של השירותים המוצעים באתר). לכן, ככל שאת מעוניינת לשמור על אנונימיות, שמרי בסוד אף את אותו ניק, ואת הקשר שלו אליך."
 
כשאתם מפרסמים שאלה בפורום אתם "מסתכנים" בכך שתקבלו תגובה שלא עומדת בקנה אחד עם החיבוק לו ציפתם.
זו אינה סיבה למחוק את כל השירשור-מה שיפגע גם בגולשים האחרים, שהשקיעו מזמנם וממחשבתם ולא מגיע להם שתגובתם תמחק.
 
מאחלת לכולם גלישה נעימה בפורום באוירה נעימה! ( גם אם ההודעה קצת לא נעימה :-) )
 
המשך >>

תקנון הפורום
08/04/2016 | 12:24
161
שלום לכל באי/ות הפורום וברוכים/ות הבאים/ות
על מנת שלכולנו יהיה נעים בפורום, יצרתי את התקנון הבא על מנת לשמור על סביבה נעימה וחמימה בבית שלנו .
 
מצ"ב תקנון הפורום:
 
פורום "חמותי ואני" הנו פורום לכולם-נשים וגברים כאחד. הפורום מיועד לכל חמות וחמים, כלות וחתנים וכל מי שרוצה לשתף, להתייעץ ולייעץ בכל מה שקשור לנושאי המשפחה.
 
בפורום אין להשתמש בשפה בוטה, גסה או מעליבה. קללות, השמצות וכתיבה פוגענית כלפי חברי הפורום האחרים ובכלל אינן מקובלות בפורום, והודעות אלו ימחקו. במידת הצורך חבר פורום שיחזור על מעשה זה מספר פעמים-יורחק מן הפורום.
 
  אין לפרסם תכנים בעלי אופי מסחרי ו/או המכילים מידע פרסומי כלשהו, למעט בשירשורים ספציפיים המיועדים לכך ובתיאום מראש עם הנהלת הפורום. 
 
 אין לפרסם פרטים החושפים מידע אישי על אדם אחר ובכלל זה שמו האמיתי (במידה ומוכר ע"י ניק), פרטים שהועברו במסרים וכו'.
 
ביקורת על תפוז, מנהלי הפורום וכו' יעברו במסרים בלבד- כל ביקורת על גבי הפורום תימחק. ניתן לפנות במסר להנהלת הפורום עם כל בעיה, שאלה או תהייה וינתן מענה בזמן תגובה סביר.
 
בברכה וגלישה מהנה,
פרפרי אהבה

 
 
וכך אני חגגתי את חג הפסח
01/05/2016 | 14:01
9
2 צדדים למטבע
01/05/2016 | 08:12
6
45
הפינה שהתחילה בשבוע שעבר חוזרת.
והפעם נושא הפינה הוא כביסה מלוכלכת בחוץ
 
הכוונה היא לא לכביסה אמיתית אלא לשיתוף החמ/ות ושאר בני המשפחה בדברים אישיים.
 
האם אתן משתפות את החמות/כלה בדברים שקורים במשפחה  האם אתן בעד שיתוף שאר בני המשפחה בדברים שקורים לזוג (מריבות וכו')  

עד כמה בני המשפחה מודעים לדברים שקורים אצלכם במשפחה/זוגיות
 
בקרוב dori78 ו- mykal יכתבו את דעתן בעניין כחמות וכלה ולאחר מכן אזמין אותכם להגיב לדבריהן ולכתוב את דעתכם
 
מביאה את הצד שלי--כחמות.
01/05/2016 | 08:39
4
36
ראשית אומר שאחד המשפטים המכוננים של חמותי היה-- 
"משפחה זה לא מנזר--יש תמיד ריבים" 
ברור שגם בזוגיות מופלאה יש חילוקי דיעות, 
השאלה אם מצליחים לפתור את הדברים ביניננו כזוג, או דברים דולפים החוצה--בהרבה אמוציות 
מכות גלים. 
הנכון הוא שדברים "יתכבסו" ויתלבנו בבית. 
ואם לא מצליחים, אני מציעה לפנות לגורם חוץ,לבירור והרגעת הרוחות. 
לא נכון בעיני לפנות למשפחה, כי כל צד "עלול" לשמוע צידוד בחלק הזוגי של הזוג, 
(למשל הורי הבחור יצדיקו אותו או להפך). 
ואז זה רק יחריף את הריב. 
כל דברי מכונים למקרים ששבהם הויכוח הוא על ענינים עקרוניים שיש להם השלכה על המשך החיים המשותפים. 

באופן אישי לכל ילדי לפני נישואיהם, אמרתי בויכוחים עקרוניים,  
אל תריבו תתיעצו איתנו ואנחנו ננסה לפתור את הדברים באמצע הדרך, 
שתפו בדיסקרטיות,, אל תיצרו כאוס,  
ואל תעבירו תשובות בשמינו. זה 'עבד' טוב. 
והצחוק הוא שגם החתנים והכלות שלנו באים אלינו כדי להשפיע על בני/בנות זוגם . 
מצד אחד, כתבת לא לערב את המשפחה ומצד שני-
01/05/2016 | 09:28
3
22
כן לשתף ולהתייעץ איתכם ההורים.
 
מה שכן, מסכימה לגבי השיתוף בדיסקרטיות- אם משתפים לעשות את זה בצורה דיסקרטית ולא להפוך את זה למשהו משפחתי גדול כי זו הדרך הכי מהירה לכך שכל המשפחה תתערב ביחסים בין הזוג.
לערב את המשפחה,
01/05/2016 | 09:42
2
20
מבחינתי אלה 'הסצנות' שאני נתקלת בהן מצד סיפורי חברות--
דוגמא 1)כל המשפחה מסביב  (שולחן ארוחה, או קפה או פיקניק) ומטבע הדברים
             נזרק איזה משפט 'מתסיס', ואז 'מתגלע דיון וויכוח בן זוגי כשכולם מוסיפים
            'שמן למדורה',
דוגמא 2) מגיעיםלביקור, או ארוע, ואיזה זוג מגיע חמור סבר, חמוץ וכועס, ומיד
              הכל 'נשפך החוצה'ומעורבים כ"כ הרבה 'צדדים' שיש להם 'נגיעה' קרבת                   הבן או הבת, ונוצר באלאן וליבוי לכעסים.
 
יכולתי להוסיף עוד דוגמאות אבל נראה לי שהבהרתי.
כשאני אומרת לבן/בת שלי--והם מספרים קושי--הרבה פעמים רק עיצה טכנית קטנה,
שנזרקת--פותרת את הכל---כשהמטרה שלי כאמא שלא ללבות אש אלא לפתור.
לכן 'דיסקרטיות' כ"כ חשובה, ואין התערבות חיצונית--אלא נפתר בפנים ביניהם.
 
יש גם מקום להבין אם זה בא על ענינים נוספים--א נטו ענין נקודתי,
כשכל אחד 'זורק' ומלבה, צצים ימי החשבונאות מאז ההכרות ועד הלום.
 
ואם תרצי יש לי שתי דוגמאות 'חיות' מהחג האחרון.
נשמח אם תשתפי
01/05/2016 | 10:10
1
6
הנה אשתף,
01/05/2016 | 13:47
3
מקרה ראשון,
היינו בבית מלון וההנכד ביקש בריכה,
אביו הביא אותו והודיע רק שעה. אשתו מצלצלת מתי אתה חוזר,
והבן אומר, 'מתזזת' אותי עם הילדים עד שאגיע הביתה תעבור השעה ורוצה שאחזור כדי לעזור, ראיתי שכועס, גם שמעתי שיש שם 'חומר נפץ' על מי עושה מה כשהילדים 
בחופשה, וצורכים תעסוקה, ן מסגרת וכבר היו עיפים מלצאת ולבלות בכל מיני.
עשיתי לו סימן השתקה. כדי שאחיותיו לא יתערבו.
קראתי לו הצידה--הצעתי שיחזור הביתה, ויעזור שם, וכשיגמרו--מישהו מהם יבוא לקחת את הילד. גם אם יצא מהבריכה, יכול להיות איתנו.
ביקשתי שירגע וירגיע גם בבית. הילדים שלהם זה הנכס של שניהם.
חייך, ישב עוד קצת לכוס קפה והכל נרגע.
 
מקרה שני--
סיפרתי על שהבת שלי חולה--
היא ישבה והתלוננה על בעלה, שלא מספיק עושה עם הילדים ולא .... ולא...
בקלות ניתןלכעוס עליו, ואם היתה מדרת בנוכחות בעלי ואחיה--היה יוצר פיצוץ גדול,
כולם היו מתגייסים לטובתה ומתנפלים עליו.
אמרתי לה--את רואה את עצמך והחוסר אונים שלך, אבל, אנחנו כאן כולנו מגויסים,
גם בעלך, מתמודד, זו דרכו קצת לברוח ולשחרר רסן, אז אנחנו כאן,
ברוגזה לא תשיגי כלום, אני עם הילדים שביאיתו שוחחי בנחת, תגדירי מעשים שחשובים לך. 
ושתדעי שהוא מדבר איתי וקשה לו. אני מרגיעה אותו.
 
נראה לי--שהמקום והתפקיד שלנו, במקום ללבות אש, למצוא את החיובי ולאפשר התנהלות נעימה יותר.
 
 
 
הצד של הכלה
01/05/2016 | 13:48
6
אני רוצה להתייחס לא רק ל"כביסה מלוכלכת" אלא לשיתוף באופן כללי, כי לטעמי מי שמשתפת בטוב ולעולם לא ברע עוסקת ביצירת מצג שווא של "ממלכת האגדות והפיות", מה שמלכתחילה לא נראה לי הגיוני. 

אני משתפת את חמותי בכל מה שמרגיש לי נכון באותו רגע. אין חוקים. 
אם אין משהו מיוחד אנחנו מדברות פעם ביומיים שלושה ואני משתפת במה שמתאים לי לשתף. 

בגדול - היא מכירה את הבן שלה ואת נקודות התורפה שלו וברוב המקרים אם יש משהו שמציק לי ואני מספרת לה עליו היא מיד מציעה לדבר איתו. התשובה הקבועה שלי היא שאני מספרת כדי לפרוק כמו עם חברה ולא כדי שהיא תעשה משהו, שאני יודעת עם מי התחתנתי ובחרתי אותו כולל הדברים הקטנים שיכולים להציק לי, היא את עבודת החינוך שלה עשתה (ובצורה לא רעה, אחרת לא הייתי מתחתנת איתו) ופתרון הבעיות הקטנות האלה הוא העבודה שלי איתו ולא שלה. 

בדומה לאמא שלי, היא אשה חביבה להפליא שלא נוטה להתערב במה שלא ביקשו ממנה. 
גם כשאני משתפת אותה במשהו שמציק לי, אם זה בבן הזוג ואם בדברים אחרים (סוגיות רפואיות/בנקים ושאר בירוקרטיה/אני מניחה שגם ענייני ילדים בבוא היום) היא יכולה להביע את דעתה אבל לעולם לא תלחץ עלי לפעול באופן שנראה לה נכון. 
היא תמיד מסיימת ב"ותעשו מה שנראה לכם נכון". 
אני מברכת בכל יום על שהגרלתי גם אמא וגם חמות שיודעות לתת לי את המרחב האישי שלי כאדם בוגר. 
הודעה מן העבר
29/04/2016 | 07:53
12
167
והפעם במסגרת שיטוטיי מצאתי את ההודעה הבאה:
 
החמות הייתה בבית הבן לעשות בייביסטר, הגיע מישהו לתקן את המקרר בהפתעה (הגיע מוקדם מהצפוי) והיא במטרה לעזור לו הפכה את כל הבית כדי להביא לו כלים וסמרטוטים (במקום להתקשר לשאול איפה כל דבר) והם השאירו בלאגן על הריצפה שהכלה גילתה כשהגיעה הבייתה. מה אתם הייתם עושים איך הייתם מגיבים
 
הרי לכאורה החמות עשתה טובה לכלתה ולבנה ששמרה על הנכדים ואולי לא רצתה להפריע לכלתה בטלפונים ולכן ניסתה לחפש בעצמה את הדברים שהשיפוצניק ביקש אבל מצד שני, זו כן חדירה לפרטיות וזה לא כיף להגיע הבייתה לבלאגן לא צפוי כזה. 
קטנוניות לשמה!!
29/04/2016 | 09:48
2
123
העניין הוא, שהיא מדברת שם שמה שהפריע לה הוא שהמגרות לא היו מסודרות והיא היתה נבוכה מזה, ונראה שיש לה גם אישיו של חוסר בטחון לעומת הכלה השניה שכנראה יותר מסודרת ממנה.
מה שהייתי מציעה לה זה שתפתח קצת ביטחון עצמי, ושלא תיתן לעניינים זוטרים שכאלו להביך ולהכעיס אותה כל כך. ההתנהגות של הסבתא היתה יותר מסבירה במקרה הזה.
מסכימה איתך, אבל מצד שני- מבינה את הקושי שנוגעים
29/04/2016 | 10:03
93
לך בדברים מבלי לשאול. אני אגב לא מסוגלת להכניס עוזרת בעיקר בגלל זה-המחשבה שנוגעים לי בדברים וכו'.
 
אכן קטנוניות וחוצפה. ואני אומרת את זה בתור כלה רגישה לפרטיות
29/04/2016 | 10:22
99
כשחמותי הציעה לעשות לי סדר בארונות, לנקות עבורי את המקרר, סרבתי בכל תוקף. בדיוק כי אני לא רוצה שיחטטו לי בדברים.  
 
אבל פה יש חמות שעוזרת בביביסיטר, וחוטפת בלת״ם של מתקן מקררים שהקדים, ובמקביל לטיפול בתינוק היא גם צריכה עכשו ללוות מתקן מקררים (שיש בזה גם משהו מלחיץ - פתאום יש עליה אחריות לוודא שהוא עושה את העבודה שלו... לא להשאיר אותו לבד בחדר תוך כדי השגחה על תינוק...), ואז עוד כועסים עליה?  
 
שהכלה תכעס על בן זוגה, שלא חשב לעדכן אותה, שלא חשב להציע לאמו עזרה וייעוץ.
 
לדעתי יש כאן אישה חסרת בטחון וחסרת מודעות. שתשב עם עצמה רגע, תגיד ״איזה פאדיחה... חמותי ראתה את הבלאגן...״ ותמשיך הלאה.
כיף לכלה. אני במקום החמות
29/04/2016 | 11:01
87
לא הייתי נותנת למתקן המקררים להיכנס לבית בכלל. הכלה פשוט כפוית טובה, ואני במקומה הייתי מתביישת בעצמי.
צריכה להיכתב כאן הודעה הפוכה:
01/05/2016 | 03:50
30
איזו סיטואציה הזויה קרתה לי!! אני משמרטפת על נכדיי החמודים והנה מגיע בלי שידעתי על כך, טכנאי מקררים. וואלה יופי, נפל עלי במקום על בעלי הבית, בתי וכלתי.
במקום להתקשר להעיר להם שלא מפילים את זה עלי, הבלגתי והתמודדתי כמיטב יכולתי. מצאתי סמרטוטים ראויים לעבודה, השגחתי עליו תוך כדי טיפול בטף וטפחתי לעצמי על השכם שאני סבתא למופת. 
ומה אתם חושבים קרה בסוף?! כלתי המקסימה עשתה לי פרצופים. ממש נעלבתי. 
רק דבר אחד לא הבנתי.
01/05/2016 | 06:21
5
33
מה הקטע עם המגבות הקרועות?
 
למה לקרוע מגבות?
מילא זרקתם אותן על הריצפה והשתמשתם בהן כסמרטוטים.
אבל מה הקטע לקרוע?
זה מנגב יותר טוב ככה?
לפני שכתבתי את התגובה הלכתי לנסות לקרוע מגבת
01/05/2016 | 10:08
4
29
לא הצלחתי...איך קורעים מגבת? זה עבה...לטעמי מישהי השתקרנה קצת בשביל הדרמה
אולי גזרו?
01/05/2016 | 10:09
3
6
לא יודעת....נשמע לי קצת בהגזמה
01/05/2016 | 10:10
2
21
אולי היתה לה איזו מגבת שכבר היתה קרועה ומרופטת ונקרעה לגמרי........בקיצור.......כלה מהגיהנום
אולי
01/05/2016 | 10:11
1
19
אמא שלי דווקא מהדור הישן שגוזר מגבות וחולצות ישנות ומרופטות כדי לנקות עם זה.
 
למה לגזוור אגב?
01/05/2016 | 11:44
2
מנקודת מבטי,
01/05/2016 | 06:45
28
מוזר מאוד שלא 'הכינו' את הסבתא לבואו של הטכנאי,
הרי ידוע שטכנאים אינם "דיקני זמן"
לו אני הייתי נקלעת למצב כזה, ברור מלי שעצם הידיעה המפתיעה על בואו--
היתה גורמת לי להרים טלפון--לבירור בסיסי--האם הזמנתם--
הוא מופיע עכשיו מה לבדוק שעשה טוב,
גם ןלא הייתי נותנת שום תכולה (סמרטוטים וצורך אחר )מבלי לבקש רשות.
גם בטוח שלא הייתי משאירה באלאגן.
במקרה הנדון--נראה לי שהזוג היה חסר אחריות שלא יידע על בואו של הטכנאי,
והעין של "פתחה מגירות" "מעירה על נקיון" --אלה נושאים מורכבים שלא שייכים רק לסיטואציה הזו וצריכים פתרון לכלה במערכת היחסים עם החמות"
ולגבי "השאירה באלאגן" עצלנית הכלה הזו--בדיוק שתי דקות לסדר.
אבל קצת מוזר חמות כ"כ נקיה ומבריקה השאירה באלאגן--לא מסתדר לי בתיאור.
 
 
אוי חמותי אהובתי
01/05/2016 | 08:58
1
45
למה אני אוהבת את חמותי?
- כי הכל אצלה 'על השולחן'. אין מניפולציות, אין התנחמדות, אין העמדות פנים. לטוב, ובדרך כלל לרע. אבל עדיף ככה.
-  כי אנחנו גרים קרוב (מרחק הליכה) אז לעולם אין צורך לישון אצלה ותמיד אפשר לחתוך.
- כי נכדים זה כמו נרות חנוכה: לראות עם העיניים ולא עם הידיים ועדיף שכל העניין לא יימשך יותר מעשרים דקות. 
- לא קרה כלום אם לא הגענו בשבת. אין סיכוי שהיא תבוא להשלמות במהלך השבוע או תדרוש שנבוא אליה.
- חובת ההתקשרות היא רק שלנו אליה. אם לא התקשרנו שבוע, גם היא לא תתקשר.
- היא בשלנית איומה אז לבעלי יש סטנדרטים נמוכים והוא יאכל גם אם נשרף לי.
- והכי חשוב: היא האמא של בעלי.
 
זה לקח 'רק' עשר שנים אבל למדתי לאהוב את חמותי. זו לא אהבה גדולה אבל היא שם, נר קטן בחושך גדול. לקח הרבה זמן לקבל את האדם שהיא, אבל לאורך השנים נחשפתי לסיפור החיים שלה, הכרתי את אמא שלה ואחיותיה והבנתי. יש שריטות שקשה לתקן, יש צפרדעים שפשוט צריך לבלוע.
מסכימה לגמרי
01/05/2016 | 09:30
23
ומזדהה אם כי ביני לבין חמותי זה היה סיפור אהבה מהמפגש הראשון.
 
כל הכבוד על הראייה החיובית
ובעקבות הצפייה הממושכת ב"שטיסל"- ישר כוח
סבתא VS אמא - תפקידים
26/04/2016 | 08:45
189
2557
בעקבות הפוסט של yeshpitaron והדיון שהתעורר בעקבותיו:
הכלות טוענות שעכשיו תורן לגדל ילדים וזכותן המלאה לקבוע את הכללים.
החמיות טוענות שהן יודעות דבר או שניים על גידול ילדים והן לא עובדות אצל הכלות.
אפשר להחליט שיש מקום להתגמשות משני הצדדים, אפשר גם להחליט שאין אפשרות.
 
הבעיה...
המשך>>
בעקבות הפוסט של yeshpitaron והדיון שהתעורר בעקבותיו:
הכלות טוענות שעכשיו תורן לגדל ילדים וזכותן המלאה לקבוע את הכללים.
החמיות טוענות שהן יודעות דבר או שניים על גידול ילדים והן לא עובדות אצל הכלות.
אפשר להחליט שיש מקום להתגמשות משני הצדדים, אפשר גם להחליט שאין אפשרות.
 
הבעיה שאני רואה פה היא כזו:
הטענה העיקרית של החמיות היא שאם לא נעזרים בהן (כי הן מתעקשות לעשות דברים בדרך שלהן, לעתים בניגוד לרצון ההורים ואני לא נכנסת לשאלה אם רצון ההורים מוגזם או לא) הן לא רואות את הנכדים בתדירות שהיו רוצות.
 
לטעמי, מדובר בתוצאה של לוח זמנים צפוף של העידן המודרני בו אנחנו חיים, כזה שלא תמיד מאפשר ביקורי נימוס ושעשועים אצל הסבתא באמצע השבוע ואל סופי השבוע מתנקזים שלל דברים שצריך להספיק, כולל ביקורים גם אצל הצד השני.
לטענתה של yeshpitaron ושל עוד כמה חמיות פה בפורום, מדובר בנקמה ואיום מצד הילדים - בסגנון אם לא תעשי X כשהילד אצלך לא תראי אותו.
 
אז נכון, סבתא לא עובדת אצל ההורים ועושה מטוב לבה ומאהבה.
מהצד השני - דווקא מאדם קרוב היית מצפה שיידע לכבד את הבקשות שלך לגבי הטיפול בילד יותר מאדם זר שעושה זאת בתשלום.
ואם להורים בכל זאת יש בעיה לתת לה לשמור על הילד?
האם לראות את הנכד פעם בשבועיים, כשהילד ער ואפשר לשחק איתו זה כזה אסון?
אני וחמותי במטבח
27/04/2016 | 10:58
3
189
מאז שהגעתי אני משתדלת להקל על חמותי כמה שיותר ולא להכביד, במיוחד שהיא עדיין מתאוששת מהנפילה שהייתה לה.
כל הזמן אני מציעה עזרה,דואגת לפנות, לארגן ולהקל כמה שיותר.
סופסוף היא נעזרת בי היום לקראת האירוח של ערב החג מחר. היום אני על תקן הסו-שף שלה
זה האמת די מזכיר לי את הימים שהייתה ילדה והייתי עוזרת לאמא שלי או יותר נכון רק מחכה שתתן לי לעזור לה ומתבאסת כשהיא לא איפשרה כי הייתי קטנה מידי. כאשר גדלתי והיא הסכימה כל כך שמחתי לעזור לה. הרגשתי שהיא סומכת עליי וזה היה מאוד משמעותי כי אפילו חביתה לא איפשרו לי להכין בבית (למדתי לבשל כשיצאתי מבית הוריי).
 
חמותי ואני מאוד מאוד שונות, ברמה של היא לא מבינה איך אני עובדת כגננת ואני לא מבינה איך היא יכולה להישאר בבית ולהיות עקרת בית, אנחנו לא אוהבות את אותו סגנון סדרות טלויזיה וספרים ולרוב הדיעה שלנו לגבי דברים תהיה הפוכה אבל עדיין משהו בקשר ביננו כל כך חזק שלמרות כל ההבדלים- אנחנו מתגברות על זה ונהנות האחת מן השנייה.
 
עמדנו הבוקר וקילפנו, שטפנו, חתכנו והיה מאוד מעניין ככה לדבר תוך כדי.
האמת שמחכה בקוצר רוח להורים שלי שיחזרו לארץ ואעשה זאת עם אמא שלי. הפעם בטוח היא תתן לי לעזור.
 
 
תיאור מקסים
27/04/2016 | 12:44
28
מדהים. העיקר שנהנית.
27/04/2016 | 14:12
28
לא יצא לי אף פעם לבשל עם חמותי
28/04/2016 | 11:41
23
נו...איך היה סדר פסח ספרו ושתפו
22/04/2016 | 23:49
13
168
הסדר שלנו הוא ארוחה זוגית במסעדה ניו יורקית.
ומחר-בסדר השני (בארה"ב יש 2 סדרי פסח) אני כבר אהיה בדרך לשדה התעופה
 
איך היה?אצל מי עשיתם?
האם היו חיכוכים/עניינים משפחתיים ששווה לשתף אותנו אל תהססו
 
חג שמח
אנחנו עשינו כרגיל אצל דודה שלי מצד אמי
25/04/2016 | 10:23
153
פעם פעם פעם מזמן, כשרק התחתנו, החלטנו בן זוגי ואני לחלק חגים שווה בשווה - פסח אצל המשפחה שלי, ראש השנה אצל המשפחה שלו.
עם השנים החולפות דברים השתנו.. חמי חלה ובמשך מספר שנים חמותי הייתה עסוקה בו, כך שארוחת ראש השנה עברה אל ביתנו, והזמנו אליה את הוריי, את חמי וחמותי (כשמצב בריאותו אפשר לו להגיע )) ואת גיסתי. בהדרגה זה נהיה הסדר קבוע.
בחנוכה לפני שנה חמי נפטר, ומאז חמותי וגיסתי הוזמנו לארוחת הסדר אצל משפחתי. הן מגיעות כי הברירה הנוספת היא להישאר לבד בבית.... אז גם אם קצת לא נעים להן או שהן לא ממש מרגישות הכי בבית, זה עדיף על האופציה השנייה.
לשמחתי הרבה אצלנו אין ממש חיכוכים בליל הסדר. אפילו להיפך, אני מאוד שמחה על ההזדמנות הדי נדירה שיש לילדים שלי לחוות אירוע משפחתי רחב ורב-משתתפים, עם עוד ילדים. אחי גר בחו"ל וגיסתי לא נשואה, כך שבד"כ הארוחות המשפחתיות שלנו מצומצמות. ארוחת הסדר היא יוצא דופן מבורך בנוף השגרתי שלנו.
היה לי ממש מוזר לא לעשות סדר
25/04/2016 | 19:24
10
222
פעם ראשונה והאמת שהרגשתי לא משהו כשהיינו במסעדה (כאבה לי השן מאוד) אז די סיימנו מהר וחזרנו הבייתה.
 
אתמול נחתתי בארץ, אפילו הספקתי לעבור כבר טיפול שיניים ראשון היום וברגעים אלו מתאוששת מההרדמה שלא עוזבת אותי (שונאת את ההרדמה הזו, זה תמיד נמשך אצלי שעות-הרבה יותר מאצל אחרים).
 
השבוע אני אצל חמותי שממש עוזרת לי, באה איתי לרופא ,הקפיצה אותי לכל מיני מקומות וקנתה עבורי כמה דברים. ממש מעריכה את זה. מנסה לעזור לה ככל יכולתי. סה"כ מרגישה פה די בנוח כי כבר גרנו פה טרם המעבר ובאמת נותנים לי הרגשה טובה.
 
נראה איך יהיה בשבוע הבא כשההורים שלי יחזרו ואהיה אצלם. מזה אני בעיקר חוששת...
ברוכה הבאה!!!
26/04/2016 | 12:00
9
122
אני חושבת שגם לחילונית אתאסיטית מוצהרת כמוני היה חסר ליל הסדר אם לא היינו מקיימים אותו. זו הסיבה שבחרנו להיות בפסח עם משפחתי ולא עם משפחת בן הזוג (שבפסח לא הייתה עושה סדר אלא סתם ארוחה חגיגית).
מאחלת לך שטיפולי השיניים יסתיימו במהירה. גם אני לא מחובבות הז'אנר...
כרגע זה החלק הכי פחות כואב בביקור הזה
26/04/2016 | 17:55
8
177
לא פשוט לי מכל כך הרבה בחינות ...
 
אוי...
26/04/2016 | 18:32
31
את כתבת שהרבה
26/04/2016 | 20:22
6
136
מהפתרונות הן תיאום ציפיות. 
אז באת לפתור בעית בריאות שינים.
תהיי מכוונת מטרה. ותרגיעי את הקולות האחרים.
אני שולחץ לך חיבוק. אם תרצי משהו תכתבי.
תודה יקירות
26/04/2016 | 23:01
5
154
יש עניינים לא פשוטים עם המשפחה שלי. לא סתם הייתי לחוצה לקראת הנסיעה הזו ואפילו לא מטיפולי השיניים  ...
כשנחתתי בארץ בכיתי ואפילו לא מהתרגשות, הייתי פשוט כל כך בלחץ וחרדה וההורים שלי אפילו לא פה עדיין.
 
אח שלי עשה בלאגנים היום, עשה לי אחלה בוקר כי עשיתי טעות ולא התקשרתי אליו ישר כשהגעתי והאשים אותי בכל מיני דברים. בסוף אחרי שכל היום היה עם מועקה בלב ולא הפסקתי לבכות כי באמת שכבר לא ידעתי מה לעשות-החלטתי פשוט לכתוב לו הודעה בפרטי ולומר ששנינו יכולים לעשות את המאמץ ולנסות להסתדר בחודשיים האלה שיהיה לנו ולהורים נעים כי ההורים לקחו מאוד קשה את ההתנהלות שהייתה (הוא כתב משהו מגעיל והגבתי לו בצורה מאוד ישירה ואז הוא המשיך וכתב כל מיני דברים וכבר לא טרחתי להגיב לזה כי הבנתי שאין עם מי לדבר). אני מבחינתי הושטתי יד לשלום כי אני לא מתכוונת להיות חודשיים עכשיו בטרור הזה של מלחמות איתו. אם הוא בוחר להישאר במצב הזה- מבחינתי זה הבעיה שלו והבהרתי להורים שלי את הגבול שלי שאני לא מוכנה שהם יתערבו. שנינו עברנו את ה30 ונסתדר בעצמנו ואם לא-ההפסד כולו שלו.
אוי, חבל
27/04/2016 | 06:18
2
104
אנח מסכימה עם הסיפא--אתם גדולים,
והוא לא פטרון עליך, ירצה יהיה איתך--לא יש אחרים,
אל תקחי ללב. חבל לבכות בשביל זה.
יש לך חלקים נוחים יותר במשפחה. ויש את משפחת בעלך.
שימי בצד. תדאגי לדברים שלצרכם הגעת. תמצאי פינות נוחות.
ובאמת אם תרצי קצת מרחק אקח אותך אלי.
לא מתרגשת ממנו...יותר מתרגשת מההורים
27/04/2016 | 10:48
1
130
ומבינה אותו סה"כ כי אני ואחותי בחו"ל והוא היחידי שנשאר בארץ ודואג מה יהיה כשהם יזדקנו יותר כי הם כבר לא בני 16. לו היה רק מעלה את זה בצורה בוגרת והיינו מדברים על זה ומרגיעים אותו . סה"כ הם ההורים של שלושתנו ואנחנו נעשה הכל לעזור להם והוא לא לבד בעסק גם אם אנחנו לא בארץ.
 
אני יומיים וחצי פה סה"כ וכבר רוצה לחזור
זה כבר לא מרגיש הבית שלי. מרגישה פה זרה ושכולם נגדי...
ככה זה ממש הרגיש אתמול כי כולם הפעילו לחץ עליי והתקשרו וכל היום היה סביב זה. מרוב מתח התקשיתי להירדם,נרדמתי ממש לפנות בוקר...
אבל לא באת לפה
27/04/2016 | 12:41
95
כדי לפתור לו את הדאגה שלו.
את זה ניתן לעשות מחו"ל.
חוץ מזה אני מבינה שהוריך עדין מתפקדים היטב,
אז העובדה שהוא בלחץ היא הבעיה שלו.
אני בטוחה כשכתקראי לדגל את תהיי שם.
 
אני עכשיו מקבלת כל מיני הוראות וצואות מביתי החולה--אז מה?
אני שומעת ושומרת בליבי--לא צריך להזעיק את כל הנוגעים בדבר
בטרם עת.
תירגעי לעצמך, תקחי את הדברים בקלות. תטפלי בדורש טיפול מידי.
ואני כאן כדי  
נשמע מוכר. כמה חבל
27/04/2016 | 08:48
1
104
לשמחתי זה לא במשפחתי הקרובה, אבל אנשים הקרובים לי - לא מסוגלים לעבור חודש באותה יבשת עם בני משפחה, בלי לריב איתם. כולל הקטע של ״למה לא התקשרת להגיד שלום״.
 
מקווה שזה לא יהרוס את הביקור לגמרי
 
זה עצוב שטיפולי שורש נהיה החלק הפחות כואב בנסיעה לפה
27/04/2016 | 10:51
110
זה לא שאנחנו רבים בלי הפסקה, פשוט יש מטען כל כך שלילי עוד מתקופת ילדותנו וכולם מתבצרים בעמדות שלהם.
הם היו כל כך רגילים להתנהלות מסוימת שלי שאני כל הזמן מוותרת ומרצה וזה כבר לא עובד ככה איתי אז עשו חזית משותפת מולי.
 
רק כדי להרגיע את הרוחות כי באמת אני לא אעמוד בחודשיים של מתח ולחצים פשוט הושטתי יד לשלום מבחינתי. הוא בחר לא לקחת את זה ולא להגיב וזה שלו לגמרי.
 
אני לא ארחיב מעבר לזה כי זה כבר נהיה פרטי מאוד אבל מעריכה את החיבוק וההבנה.
ברוכה הבאה וחג שמח
28/04/2016 | 17:09
10
תודה על התגובות לפוסט הקודם
25/04/2016 | 10:10
2
230
אני אשמח לסיים כאן.

חלק מהתגובות הפנמתי ועל חלקן מודה ואמשיך בדרכי בלעדיהן.... אבל  מעריכה כל אחת שהתאמצה להגיב בדרכה.

מאמינה בגישה נכונה כדי לגרום לאחר להפנים....למרות שאנשים שונים זה מזה אפשר להסתדר אם לא מתבצרים בעמדה אחת בעקשנות רק משום שאתה שולט באובייקט...(במקה זה הילדים).
 
יש הגיון גם כשאתה מבקש טובה. אי אפשר לשנות אדם אבל יש זכות גם לא לתת כדי לא להתלונן וכשאדם חוזר על כך אומר דרשני...על כל פנים אני באמת רוצה לסגור כאן כי הפנמתי מה שנראה לי נכון (גם לסבתות יש רצונות ודעות לא?:)
 
מאמינה שהכל יסתדר.
 
מועדים לשמחה!

 
אני אוהבת את דרך החשיבה שלך
25/04/2016 | 16:19
1
99
תודה ושמחה שאת לוקחת מה שנכון לך.
מועדים לשמחה
ותודה לך על הניהול. מועדים לשמחה גם לך.
25/04/2016 | 16:25
25
שאלה: את מבינה שמתמרנים אותך בהתאם למה
21/04/2016 | 06:35
64
709
שמתאים להם בלבד. במילים אחרות,  מתחילה להרגיש שליטה מהצד שלהם ואולי קצת ניצול, כמין עונש שאת לא עושה בדיוק מה שמבקשים ממך "הבוסים". מרגישה גם בבטן.

את לא רוצה להתערב בחיי נשואי בנך למרות שכואב אבל לא מתערבת, ממש לא, בכלל לא אבל כשזה מגיע אלייך ונוגע בך בדרכים שונות, את בהתחלה כנועה קצת...
המשך>>
שמתאים להם בלבד. במילים אחרות,  מתחילה להרגיש שליטה מהצד שלהם ואולי קצת ניצול, כמין עונש שאת לא עושה בדיוק מה שמבקשים ממך "הבוסים". מרגישה גם בבטן.

את לא רוצה להתערב בחיי נשואי בנך למרות שכואב אבל לא מתערבת, ממש לא, בכלל לא אבל כשזה מגיע אלייך ונוגע בך בדרכים שונות, את בהתחלה כנועה קצת כי את רוצה למצוא חן, לא רוצה שבנך וכלתך יסתכסכו בגללך, לא רוצה שידירו רגליהם ממך בגלל הבן והנכדים. אבל מרגישה שוב ושוב שהעניין  הולך ומחמיר, מטילים עלייך עוד תפקידים תכופים שאת אמורה לנהל בהתאם לרצונם בלבד. לא צורכיהם אלא רצונם בלבד. מתחילים לבקש  דברים שנראים בעיטוי לא טוב מכוון, למשל ימים שאני עובדת בדיוק אז צריכים אותי...לפני פסח מכריזה שעדין בלחץ לקראת החג נזכרו שגם להם יש משהו, הולכת לחברים, אופס, הם באים , כשאני לקראת מבחן, ׁׁלומדת...בדיוק צריכים לבוא ולתת לי משמורת עם השגחה :( כי "אני צולה את הנכדים...  (ציני כן?) תמיד כשאי אפשר ובידיעתם. אני גם כמעט תמיד מכריזה מראש כשיוצא לי והם בדיוק צריכים וכו''.

יש רגש שמתחיל להיות מעורב גם כי לא מכבדים אותך. מרגישה שמזלזלים בך למשל,  כשאת פונה ומתקשרת כלומר, כלתי בכלל לא עונה. אף פעם. המקרים הבודדים שהיא מתקשרת או מסמסת,  זה לצריכה בלבד. וזה מתחיל להכעיס אותי כבר.

יש להם מלא תלונות כשאת ליד הנכדים והבן? רק לאחרונה ממש לאחרונה החל פה ושם להגיע לבד כשהוא צריך אותי או נשלח לקחת משהו או להיעזר במשהו. כמעט במפורש, לא פעם הייתה מעין אמירה: "אם לא תמלאי אחר בקשותיי, בקשותינו, לא תראי את הבן והנכדים".

התחלתי להרגיש שני דברים:
אחד לא רוצה לאבד. לא את בני ולא את נכדיי. אז אני קצת משתפנת למרות שנמאס לי מזה והתחלתי להרגיש אנטי

שתיים, נמאס לי להרגיש מנוצלת,- אני סבתא רק כשצריכים אותי?
אני רוצה גם ליהנות מהטייטל הזה בצורה הדדית. פעם כשהם צריכים ופעם כשאני רוצה ליהנות...

כל הערה לא משפילה תתקבל בתודה.
חג שמח
2 צדדים למטבע- פינה ה בפורום
22/04/2016 | 08:54
4
90
בפינה נציג מידי יום ראשון נושא שעליו יגיבו חמות וכלה (שאינן קשורות זו לזו) והן תכתובנה כל אחד מנקודת מבטה.
 
הפינה יוצאת היום (יום שישי) חד פעמית עקב הנסיעה שלי לארץ במהלך הסופ"ש.
 
אני מזמינה אותכם להגיב ולהתייחס לדבריהן של החמות והכלה.
ובגלל שזו הפעם הראשונה של הפינה, מזמינה אותכן לנחש מי החמות והכלה שהשתתפו -סתם בשביל הכיף
 
אני מבקשת לכבד את דיעותיהן של חברות הפורום גם אם אינן תואמות את הדיעות שלכן וכמו כן, להגיב לגוף ההודעה ולא לגופו של גולש על מנת שיהיה לנו דיון מעניין.
 
חג שמח
הנושא השבועי: אירוחים משפחתיים
22/04/2016 | 08:57
3
115
חגים ושבתות מביאים עימם לא פעם גם המון חיכוכים ושאלות של איפה הזוג הצעיר או המשפחה הצעירה יתארחו. לפעמים יש אפילו מעין תחרות סמויה (או לאו דווקא סמויה) אצל מי מתארחים יותר ומי יזמין קודם
 
הזמנתי חמות וכלה (אשר אינן קשורות זו לזו) לכתוב על כך מנקודת מבטן.
 
מזמינה אותכם להתייחס למה שהן כתבו ולכתוב את נקודת המבט שלכם בנושא זה.
הצד של החמות
22/04/2016 | 08:58
152
בתור חמות ובנשימה אחת כאמא--
אני אוהבת מאוד לארח, במיוחד בחגים, אוהבת את החגיגיות,
ואת כולם יושבים מסביב לשולחן.
חשוב לי מאוד שתהיה אוירה טובה, שגם אם קצת צפוף, וגם אם מישהו/היא אמרו משפט פחות נחמד, שלא יהפכו את זה למריבה והתנצחויות.
 
אני בהחלט מודעת שלכל זוג יש גם צד שני--
הדרכתי את ילדי טרום נישואיהם, לא להפוךאת הענין הזה לאישיו ולנוא של ויכוח ומריבה.
ולא נורא אם יחגגו גם בצד שני. אני ואבא לא ניעלב אלא נבין.
ואני רואה שכשמשחררים  זה עובד יותר נכון.
 
בפסח לפני 3 שנים כולם היו פה בליל הסדר.
אחת מכלותי היתה צריכה (בגלל מחלה) להמנע מכל מיני מאכלים,
אף אחד מלבדי לא ידע--וגיליתי יצירתיות מופלאה שאני אישית נהניתי ממנה.
והיה כיף.
 
השנה--אני יוצאת עם בנותי וב"ב, לבית מלון,
מותר לשנות?
והבנים בביתם--ניפגש באמצע ונהיה יחד.
 
לא רואה סיבה להפוך את הענין לנושא למריבה, מיותר וטפשי
הצד של הכלה
22/04/2016 | 09:00
1
135
אצלנו אין ולא היתה בעיה מהסוג הזה, משתי סיבות:
 
1. לשמחתי (כנראה שזה לא במקרה) ההורים משני הצדדים לא משתייכים לסוג שמודד כבוד באירוח וביקורים.
אנחנו לא חייבים לבקר או לארח אף אחד, לאף אחד לא משנה כמה ביקרנו בכל מקום ולא עוסקים בהשוואות, כולם מבינים שהדירה שלנו
קטנה מדי ולא מתאימה לאירוח רציני והעובדה שהחלטנו להתחתן עדיין לא אומרת שכולם חייבים להיות ביחד כל הזמן.
לכן ברור שכולם רוצים להיפגש אבל אף אחד לא נעלב כשזה לא יוצא, כל עוד מעדכנים מראש ולא נוחתים על מישהו (או מבריזים למישהו) ברגע האחרון.
 
2. שורה תחתונה יצא ככה שלכולם מסתדר מצוין שבערבי חג אנחנו עם ההורים שלי ולצהריים של יום החג עם ההורים שלו.
כשיהיו ילדים אני לא יודעת כמה יתאים לי לטייל בין בתים עם תינוק קטן ולכן יכול להיות שהסדרים ישתנו.
בכל מקרה אני די בטוחה שזה לא יגיע למצב של חיכוכים ומריבות, בדיוק כפי שהיה בהכנות לחתונה.
דיברנו ומצאנו פתרונות להכל.
 
מה שבטוח, כמו שאני אומרת תמיד:
תקשורת, תקשורת, תקשורת.
גם אם נעלבים או נפגעים ממשהו, חשוב להציף.
אם לא אומרים כלום יוצא שאנחנו חיים דיאלוגים שלמים אצלנו בראש, בלי באמת לדעת מה הצד השני היה אומר/עושה.
מעתיקה את הפסקה האחרונה
22/04/2016 | 09:33
110

מה שבטוח, כמו שאני אומרת תמיד:
תקשורת, תקשורת, תקשורת.
גם אם נעלבים או נפגעים ממשהו, חשוב להציף.
אם לא אומרים כלום יוצא שאנחנו חיים דיאלוגים שלמים אצלנו בראש, בלי באמת לדעת מה הצד השני היה אומר/עושה.
 
נכון מאוד.
כ"כ מקל על החיים.
הלואי וכולם היו מאמצים את הגישה הזו.
 
פסח כשר ושמח
( לעמוד שלי בתפוז )
21/04/2016 | 10:46
1
9
גולשות וגולשים יקרים,
אנו רוצים לאחל לכם חג פסח כשר ושמח!
מי ייתן והאביב יביא עימו התחלות חדשות,
הנאות מתוקות והמון הפתעות מרגשות.

לקראת החג הכנו לכם מהדורה חגיגית וכשרה לפסח
של חם בתפוז.

את כל הקישורים לאייטמים בכתבה תוכלו למצוא (כמו בכל שבוע)
בעמוד הפייסבוק שלנו
 
חג פסח שמח!
חג אביב שמח לכל גולשי/ות הפורום
21/04/2016 | 13:17
23
מאחלת לכל אחד ואחת ממכם,
חג אביב שמח.
חג מלא אושר,בריאות,אהבה והנאה
 
מזמינה אותכם להצטרף לאיחולים
שאלה לחמיות, ביתי הודיע לי שמערכת הנשואים
17/04/2016 | 11:02
36
1439
שלה במשבר, בעלה הודיע לה שהוא בוגד בה, לא מתוך אהבה אלא מתוך צרכים שלא
שלא באים עם קנה אחד בצרכים שלה, מכיוון שהשיחה מביכה לא שאלתי יותר מידי, יש בבית ילדים קטנים, הבת שלי היא כמו עלה נידף ברוח, בחורה ערכית טובה ישרה ותמימה, לא יכולה לקבל את שנודע לה, מה תפקידי בתור אמא, האם להגיד לה לצאת ממערכת הנשואין הזו? האם יתכן שזה משבר חולף שלו, כי לא בא ואמר שיש מאהבת, אלא ספר על בגידות? אני לא ישנה בלילות , לא יודעת איך לנהוג, לא מחפשת מי אשם היא או הוא, מבינה שטיפול זוגי לא הכי עוזר בעולם כי אי אפשר למחוק לה את הפגיעה שהוא פגע בא, מה אתם מציעות לי, כמובן מבקשת עצות של חמיות.
אוי לא פשוט
17/04/2016 | 11:26
442
אגיד לך--מה אני הייתי עושה.
שלב ראשון--רק מקשיבה לה--שומעת ממנה, על העלבון שלה,
על ההתלבטויות שלה, על הרצונות שלה.
שלב שני--נראה לי שכדאי לדעת מה הוא רוצה--הוא רוצה להתגרש?
אם זה המסר לכו ליעוץ לעו"ד מה להציל לפני שהוא יעשה מעשה.
אם זו רק הודעה כדי להתגרות בה?
כדאי אולי כן לקחת בלש, ולבדוק שזו לא מאהבת כן, והאמירות שלו--
הן כדי להתגרות בה.
את גם צרכה מלהיזהר להציע לה להתגרש אולי אין לה כח להתמודדות
(כתבת עלה נידף ברוח, מה זה אומר) את יכולה להיות לה גב?
 
ודבר אחרון--למה יעוץ לא עוזר? אם הולכים ליועצ/ת טובים מומחים,
הם בהחלט יכולים לעזור, לתת כיוון לעזור בהחלטות, למצוא דרך לפשר,
אפילו שתלך לבד, שיתנו לה כמה טיפים להתנהל כפי שהיא מסוגלת.
 
ועוד שאלה--יש לו משפחה? מעורבת? יעזרו בענין? יש מישהו שיש לו השפעה עליו?
זה מקום ל'השתמש' באנשים האלה בחכמה.
לא בלהאשים אבל כן בלשתף ולקבל עיצה.
בהצלחה.
 
את כתבת "ביתי הודיעה לי." כלומר, לא בטוח שהיא ביקשה ממך עצה,
17/04/2016 | 12:48
3
419
כמו שאת נוטה לפרש זאת.
ובנוסף, אל תחליטי בשבילה שטיפול זוגי לא יעזור כי "אי אפשר למחוק לה את הפגיעה".
כדאי שתביני שלפעמים הילדים שלנו מספרים לנו דברים כדי לשתף, לפרוק ובכלל לא מבקשים שנייעץ או נביע דעתנו - רק רוצים אוזן קשבת ולדעת שאנחנו נמצאים שם בשבילם.
את הרי לא יודעת איך מתנהלת הזוגיות שלהם, מה קורה במיטתם ולמה הגיעו הדברים לאן שהגיעו.
הדבר היחיד שאת יכולה וצריכה לעשות הוא  לתמוך בה, להגיד לה ולהראות שאת שם בשבילה.
ואולי, אולי להציע לה ללכת לטיפול זוגי.
בשום אופן לא להגיד לה לצאת ממערכת הנישואין. זו צריכה להיות החלטה שלה, אם תחליט כך, ורק מתוך הידע שלה מה קורה במערכת הנישואין שלה, למה, אם ואיך ניתן להתגבר.
הביני שהיא זו לא את, דרך המחשבה שלה לא בהכרח דומה לשלך ומה שמתאים או לא מתאים לך לא בהכרח מתאים או לא מתאים לה.
תני לה להחליט את ההחלטות שלה לבד ואת רק היי שם לתמוך בה בכל החלטה שלה.
אז זהו, הם בטיפול זוגי, והיא אומרת שלא עוזר
17/04/2016 | 13:26
2
386
כי יש את ההשפלה, העלבון , החברות בינהם שנסדקה, ברור שאני
לא אומרת להיפרד, להפך אני אומרת שזה עשוי להיות מצב חולף, אך
היא כל הזמן מדברת על הכאב שבבגידה באמון במשפחה, בה בילדים.
טיפול זוגי זה לא עניין פשוט. טיפול זוגי שהולך קל, הוא כזה..
18/04/2016 | 06:52
266
.. שלא ממש עושה את העבודה שלו בצורה אפקטיבית.
 
כרגע העצה הטובה ביותר היא שימשיכו בטיפול, במיוחד אם יש ילדים בסיפור. בין אם זה יוביל לאיחוי הקשר ובין אם זה יוביל לפרידה (אבל כזו אחראית ושקולה), זה עדיף על פני הכאוס הקיים כרגע.
 
את יכולה לשלוח אותה לפורום ״זוגיות במשבר״, לקבל קצת זוויות וכיווני מחשבה. זה כמובן לא במקום טיפול, אבל זה יכול לעודד אותה, לדעת הדברים לא צצים יש מאין, ויש כיוונים לטיפול - שוב, גם במידה ומחליטים להפרד בסופו של דבר.
כמה דברים על טיפול זוגי
18/04/2016 | 07:11
233
1)צריך לבוא עם לב פתוח והמון רצון כדי שטיפול (אמת כל טיפול גם פיזי)יועיל
    ושתהיה החלמה מלאה.(אפלו אם תישאר צלקת)
2)צריך 'כימיה' עם המטפל, אם לא מצליח (שחלף מספיק זמן ולא עזר)
    יש מטפלים נוספים אולי עם שיטות קצת שונות.
3)לשמור על זוגיות זו ללא ספק מטלה לא קלה ופשוטה, לשקם חיי זוגיות,
    זו בטוח עבודה רצינית שצריך להשקיע בה.
 
מאחלת לכם הצלחה בכל דרך שתבחר.
 
עונה בתור כלה ובת
17/04/2016 | 14:08
410
אני במקרה כזה חס וחלילה, הייתי רוצה שאמא שלי תקשיב לי ותתמוך בי ולאו דווקא תתן לי את התשובות.
 
והכי טוב לשאול אותה מה יעזור לה מבחינת התמיכה שלך-אולי להוציא אותה מהבית, אולי שתקחי את הילדים אלייך ותהיי איתם, אולי רק הקשבה מספיקה.
 
לא קל
בגידה זה דבר מאוד קשה במיוחד
18/04/2016 | 05:37
265
אם שמרת אמונים, אוהבת ובתום לב האמנת שהכול חלק. האגו נפגע,האמון, הצער משתלט וזה לא פשוט.
 
יש מי שמסיים מיד את מערכת הנשואים בלי הסוס ויש מי שעובר תקופה לעכל. לא תמיד מתגרשים. יש מי שמעדיף להישאר למרות הכל ולנסות לשקם.
מכירה את שני הצדדים. שכנה בערב בעלה הודיע לה שבגד עם משהי, הביאה לו ארגזים לארוז את הבגדים ובבוקר ביקשה שיעזוב...אחר כך היו הסידורים...
 
חברה נבגדה מספר פעמים ונשארה עד היום. היא לא סלחה. היא מספרת שמידי פעם זה עולה והיא מוציאה את זה אבל בזמנו, גם שהציעו לה להתגרש, לא רצתה לשמוע. רצתה להגיע להחלטה לבד. אני זוכרת שבכתה בכי תמרורים מול כל מי שפגשה והיה מי שאמר: "תעיפי"...והיא, בכל הבלאגן הייתה אומרת: "אני צריכה שיבוא ממני. בבקשה לא להציע את הצעד הקיצוני הזה שאין ממנו חזרה".
 
אני חושבת שהלכה לייעוץ אבל לבד משום שבעלה לא רצה.
 
לא תמיד מבקשים עצה כשמספרים משהו מעיק. לפעמים מספרים כדי לפרוק, וגם אם לשמוע דעה (כך אני עושה כשאני רוצה לחלוק בעיה) אדם לרוב יודע לנטרל את מה שלא טוב לו .
 
ביתך כן צריכה אותך, את תמיכתך כאם. אמפטיה, להיות שם ולתת לה הרגשה שאת מבינה אותה אבל ההחלטה בידיה.
 
אישית, הבעל תמים בעצמו שסיפר. אולי מתוך ייסורי מצפון או כדי להסיר מעליו את הסוד.
צריך לשנות התנהגות לחיובית ביותר. מפצה שתטשטש את הכאב.
 
אני מאחלת הצלחה בכל דרך.
תפקידך בתור אמא
18/04/2016 | 19:03
204
או: אילו היית אמא שלי כך הייתי רוצה שתנהגי:
תגידי שאת שם בשבילה בכל החלטה שהיא תחליט. תציעי לה עזרה אם את רואה שהיא קורסת, ותאפשרי לה להחליט את ההחלטות הקשות שלה בעצמה.
רק לא עצות בבקשה. זה הדבר האחרון שהיא צריכה.
כמה דברים
18/04/2016 | 19:08
24
344
1. כמו שכתבו לך לפני - בהחלט יכול להיות שכל מה שבתך זקוקה לו זה אוזן קשבת.
מישהו שיהיה אפשר להגיד לו את הדברים בקול רם, לפעמים זה עוזר להפנים ולעכל את הידיעה.
 
2. שימי לב - בן זוגה בא והודיע שהוא בוגד מתוך צורך שהיא לא עונה עליו, והוסיף והדגיש שזה לא כי הוא לא אוהב.
טיפול זוגי, וגם את זה כתבו לך לפני, זה לא דבר שנגמר בפעם אחת וזהו.
זה תהליך, הרבה פעמים תהליך לא פשוט שפותח תיבות פנדורה שהודחקו עוד משלב ההיכרות הראשונית.
לא סתם אחת העצות שחוזרות על עצמן בפורומי היכרויות היא לחפש גם התאמה מינית עם בן הזוג האופציונלי.
 
אני מנסה לחשוב מה הייתי עושה לו חברה טובה היתה באה אלי עם סיפור כזה.
אני חושבת שהייתי אומרת לה לשאוב עידוד ונחמה מהעובדה שהוא סיפר מיוזמתו, מהעובדה שהדגיש שהבגידה היא תוצאה של צורך פיזי ושהוא עדיין אוהב אותה ולא מעוניין לפרק את החבילה.
זה מעיד על רצון מצדו לפתור את הבעיות.
אני חושבת שהייתי ממליצה לה לחשוב עם עצמה כמה זמן היא חושבת שהיא מוכנה להקדיש לזה,
האם יש דברים שהיא מוכנה לשנות בעצמה כדי לגשר על הפערים ביניהם, האם יש דברים שהיתה רוצה שהוא ישנה אצלו בהתאם.
 
בטח שלא הייתי אומרת לה להתגרש מייד, בעיקר לא כשיש ילדים קטנים בתמונה.
18/04/2016 | 19:29
29
"אני לא מקבל מענה לצרכים שלי אז אני בוגד"
18/04/2016 | 20:34
22
332
נשמע מאוד כוחני ואגרסיבי.
 
לא אהבתי.
נשמע כוחני?!
18/04/2016 | 20:47
1
284
הבגידה היא מעבר לכוחניות היא שבירת נאמנות.
זו היתה אמירה של תירוץ--
ואני מצטטת מדברי האם שהוא טען שלא היתה התאהבות--
לא מצדיקה, כי צריך שאדם מבוגר ידע לנתב את צרכיו בלי לפגע.
אבל דורי במקרה הזה הפנתה את הענין--שאם היא מעונינת לשקם את מערכת היחסים
גם היא אמורה להיות עירנית לחלק שלה בזוגיות.
שוב חוזרת ומבהירה--לא מצדיקה אותו בכלל,
זה כוחני, אגואיסטי, שובר נאמנות, מראה על חוסר אמינות
18/04/2016 | 22:39
173
על אופי גרוע ומרושע.
 
סליחה,
אין לי מחמאות לתת לבחור (מבינה שגם לך לא).
לא יודעת מה הייתי אומרת בתור אמא וגם לא יודעת אם הייתי אומרת.
 
זה לא נשמע לי כוחני, יותר בכיוון של ילדותי.
18/04/2016 | 23:41
19
210
בזוגיות אנחנו עושים פשרות, מוותרים למען ולפעמים הפוך - הזוג מוותר למעננו.
להגיד "אני יותר חרמן ממך ואת לא נותנת לי ובגלל זה אני בוגד" זה קצת כמו להגיד "אני יותר רעב אז אני לוקח מנה יותר גדולה ולא אכפת לי שתישארי רעבה". אני לא רואה בזה כוחניות ורצון לפגוע, יותר ילדותיות וחוסר הבנה של המקום שלך בזוגיות.
 
כמובן שגם רעב מיני זה משהו שמן הראוי לדון עליו לפני החתונה, בדיוק כמו האם מתכננים ילד-שניים או יותר בכיוון של 6-7. תארי לך שעל כל אי התאמה קטנטנה יחילטו להתגרש...
 
יש לזה פתרונות, רובם מתחילים בטיפול.
לטעמי מי שבא ואומר "הייתי רעב אז הלכתי למסעדה/שכנה, אבל אני אוהב אותך והייתי מעדיף שזה לא היה ככה" - מחפש פתרון, לא את הדרך החוצה.
זה לא ילדותיות מהסוג החמוד. זה מגעיל
19/04/2016 | 07:27
18
172
לא מבינה על איזה טיפול אתם מדברים.
 
טיפול למחיקת זיכרון?
טיפול המרה שבו ישכנעו את האישה שזה לא קרה ושהיא צריכה לסלוח?
ללמוד לאהוב אותו מחדש?
לא להיגעל ממנו?
 
כשחושבים על זה, אולי ההמלצה היחידה שצריך לתת לה זה ללכת לבצע בדיקות למחלות מין, כולל איידס.
ילדותיות מהסוג החמוד
19/04/2016 | 07:54
2
162
שייך לילדים התמימים--שהם יודעים לומר 'המלך הוא עירום'
מה שמבוגר יודע שלא אומרים משהו שהוא לא פוליטקלי קורקט.
מבוגר שמתנהג בצורה ילדותית הוא אינפנטיל--הוא תופס מציאות בצורה לא נכונה,
וזה לא כוחני זה פשוט אכן מגעיל.
הבעיה היא שזה יכול להופיע בענינים מסוימים של דחף בלתי נשלט ובדברים אחרים
הוא מותאם לגילו.
 
לגבי הגישה שלך--שאין טיפול לתיקון זה לא נכון--
ולו בגלל הסיבה שאם היתה אישיות חזקה--(אמא שלה הגדירה שהיא עלה נידף ברוח)
והיא לא החליטה להתגרש, 
אז כן איזה תיקון של התחיבות--לא יודעת אם סליחה יכולה להיות עמידה שלו
בהמשך. לא יודעת מה הרגשות שלה.
את קבעת מגעיל--זה מה שאת מרגישה/חושבת--לא בטוח שזה מה שהיא 
מרגישה/חושבת. 
האמא התיחסה בעיקר לעלבון שבבוגדנות.
אז לא כל מה שמתאים לאחת מתאים לאחרת.
 
לדבר כזה צריך טיפול יחידני, לא זוגי
19/04/2016 | 20:12
1
99
טיפול  שיחזק אותה, יעזור לה לבנות עמוד שידרה.
 
וזה משהו שצריך מאודדד להיזהר לפני שמציעים אותו למישהו אחר, כי לא כולם יקבלו את ההצעה כהצעה בונה אלא כעלבון.
 
עדיף שהיא תחשוב על זה בעצמה.
 
אם היא מבקשת עזרה במימון של טיפול כזה, זה הזמן לעזור אם אפשר..
זה בהחלט רעיון נכון
19/04/2016 | 21:00
77
להציע טיפול יחידני, להעצמה אישית וכח.
למה להלב מהצעה?
להפך  נראה לי--שכשנמצאים בשבר כזה גדול, מצב שמתפרש ככאוס וכל הקלפים נטרפים--אדם לא יכול לעזור לעצמו בלי תמיכה ועצה של זרים, שמעלתם היא בכך
שהם אינם מעורבים רגשית. ואז יותר קל לבחון ולבדוק ולהציע.
לגבי עזרה במימון--לא ראיתי שהיתה בקשה כזו.
אם זה מה שאת מציעה לאמא--זה משהו אחר.
 
 
ואולי רק עוד מילה,
19/04/2016 | 08:55
115
אני באופיי מזדהה עם האמירה של לקום וללכת.
אילו היו בחירות שלי לאורך חיי--במקום שאני מרגישה לא טוב,
אני הולכת. אבל אני מודעת לכך ש--1)שזה אופי וכח אישי ולא כל אחד יכול ורוצה.
2)שיש לזה גם מחירים שלפעמים יודעים עד הסוף מהם, ולפעמים יש עוד כאלה שלא           תיכננו.
אז ההחלטה היא של האדם ע"פ אופיו, מציאות חייו, האלטרנטיבות, המחירים וכו'.
אני מבינה את מה שאני אומרת, ואני רוצה להגיד שההמלצה לטיפול
19/04/2016 | 09:37
2
131
היא לאו דווקא מהמקום של לסלוח ולשקם, אלא שגם אם זה הולך למקום של פרידה, אז שתהיה כזו מסודרת ואחראית.
יכול להיות שאם מדובר בזוג ללא ילדים, הייתי מסכימה יותר עם הגישה שלך, שכן גם אני הייתי מגיבה בחריפות דומה למקרה של בגידה. אבל כשיש ילדים, אז נראה לי שגם אם הכיוון הוא פרידה, כן כדי שתהיה שקולה ולא אמוציונלית.
*תיקון: מבינה מה שאת אומרת..
19/04/2016 | 09:38
79
אוף, העריכה פה פשוט לא עובדת...
בדיוק.
19/04/2016 | 11:27
16
כתבתי איפשהו "חמוד"?
19/04/2016 | 11:29
3
122
גבר ילדותי זה לא גבר שצריך לנהל איתו מערכת יחסים רצינית,
שלא לדבר על להביא איתו ילדים.
 
אבל זה לא כוחני.
חמוד זה האסוציאציה הראשונה שעולה לי כשמדברים על ילדים
19/04/2016 | 20:13
2
26
אבל לא דובר על ילד אלא על מבוגר ילדותי
20/04/2016 | 00:00
1
27
נכון, וציינתי שמבוגר ילדותי מהסוג הזה הוא לא חמוד כמו ילד..
20/04/2016 | 08:28
63
להיפך, במקרה הזה הוא ממש מגעיל
את לא באמת יודעת מה היה שם
19/04/2016 | 12:42
6
176
בהחלט יש מצבים שבהם סקס בחוץ הוא מוצדק. (לא יודעת מה המקרה כאן לכן לא מביעה דעתי)
לקפוץ להסקת מסקנות בלי אינפורמציה ולפעול מהבטן זה הדבר האחרון שמי שנישואיו במשבר צריך.
בעיני סקס בחוץ הוא לא מוצדק
19/04/2016 | 20:17
5
212
(אלא אם יש הסכמה מודעת של שני בני הזוג לכך).
 
ללכת מאחורי הגב, לבגוד ואז ליידע לא מוצדק בעיניי.
 
אנחנו לא קתולים.
לא טוב לך?
רוצה סקס בחוץ?
זה הזמן להיפרד.
 
בגידה זה מעשה שמאוד מעליב ומכאיב לצד הנבגד.
לא עושים את זה למי שאוהבים
נכון אבל
19/04/2016 | 22:44
4
170

גם מניעת סקס היא לא מוצדקת
(אלא אם יש הסכמה מודעת של שני בני הזוג לכך).
למשוך זמן עד שבדיעבד מתברר שזה מה שקורה לא מוצדק בעיניי.
אנחנו לא נזירים.
לא טוב לך?
לא רוצה סקס?
זה הזמן לשחרר.
זה הצד השני. 
מניעת סקס זה מעשה שמאוד מעליב ומכאיב לצד השני.
לא עושים את זה למי שאוהבים.

יש לך מושג מה בדיוק קרה שם? ממה שהאמא הביאה, לי אין מושג. 
 
 
המממ...
20/04/2016 | 00:03
152
"הבת שלי היא כמו עלה נידף ברוח, בחורה ערכית טובה ישרה ותמימה"
 
אני מבינה מזה שלפחות לדעתה של האמא סקס זה משהו שעושים כדי להביא ילדים, לא כדי ליהנות או לחזק את הזוגיות. ושתיאבון מיני בריא הוא איכסה של גברים שאינם ערכיים ותמימים. יכול להיות שאני תועה. ואם אני קוראת נכון את האמא אני מקווה שלפחות הבת מאמינה אחרת...
שוב, מונעת ממנו סקס? לא מספיק לו
20/04/2016 | 07:42
2
179
אפשר לדבר על זה, ללכת לייעוץ זוגי - זה דבר שנכון לעשות *לפני* הבגידה, לא אחרי, ואם לא מסתדר? אז נפרדים.
להיפרד זה לגיטימי. לבגוד לא.
 
לא יודעת מה הלך שם, פרט לעובדה שהוא בגד בה וכעת היא פגועה ועצובה ובמצב רגיש לדברי האמא.
 

 
אני שוב שואלת: יש לך מושג מה הלך שם?
20/04/2016 | 08:35
1
124
את בטוחה שהם לא דיברו על זה? או אולי לא דיברו על זה עם האמא? אני אפילו לא הייתי מגבה את תרחיש הקצה שהבאתי, אבל יש "בגידות" ויש "בגידות". יש מצבים של חוסר דו שיח בין בני זוג שמביא למצבי קיצון. בהחלט אפשר לתאר מצב שבו הבעל אכן זיין בחוץ אבל להתנהלות האשה יש חלק ותרומה לא זניחים בזה שצריכים לקחת עליהם אחריות.
והרבה מאוד אנשים לא רצים להפרד כאשר יש להם ילדים. זה גורם מעכב.
יש אנשים שמאמינים בכך שאסור לבגוד
20/04/2016 | 08:43
127
ואם רע בזוגיות - אז נפרדים. זה הרבה יותר ישר וכנה מאשר לבגוד.
 
לבן הזוג תמיד יש את האפשרות להתגרש אם לא מתאים לו. על זה האישה יכולה לקחת אחריות - אבל לא על הבגידה. יש מספיק אנשים בעולם שכשרע להם מתגרשים, בלי לבגוד בדרך. זה הדבר ההגון לעשות.
אני לא חמות, העיצות שלי
20/04/2016 | 09:39
2
264
הן מניסיון שלי עם אחותי האהובה.
1. אל תביעי עמדה עליו או על מעשיו. את לא יודעת אם הם יישארו או ייפרדו. וכל דבר שתאמרי, בסופו של דבר יקבל קונטקסט בהתאם להתרחשות העתידית בינהם.
2. תגידי לה שאת אוהבת אותה, שאת תמיד שם בשבילה. ומה שהיא תצטרך, ומה שהיא תחליט, את תתמכי. תגידי לה שאת סומכת עליה. ושאת שם כשהיא צריכה. ותגידי את זה שוב, ושוב ושוב. היא זקוקה לאהבה עכשיו.
3. תגידי לה שבסוף, בכל דרך שהיא תבחר, יהיה בסדר ואת תעזרי לה כך שיהיה בסדר. כי זה בסדר לסלוח ולתת למישהו צאנס נוסף, ובאותה מידה זה בסדר לכעוס מאוד ולהגיד שאי אפשר להמשיך ככה ולהפרד. שתי הבחירות לגיטימיות וברות ביצוע באותה מידה.  היא צריכה להבין שכל החלטה שהיא תקבל, היא החלטה טובה, כל עוד היא שלמה איתה.
4. ואחרון, זכרי כל הזמן שהיא במקום מפחיד מאוד עכשיו. זה מפחיד לחשוב על גירושין, ולא פחות מפחיד להחליט להשאר בנישואין. אל תעודדי את הפחד, את המרירות, את העלבון ואת הרגשות השליליים. במקום זה תעודדי את האומץ, את הכח שלה ואת המסוגלות שלה להתמודד עם קשיים.
 
תודה לכולם, זה ממש לא פשוט.
20/04/2016 | 10:50
1
252
כל מה שאתם אומרות זה נכון וקשה מאוד עם זה.
20/04/2016 | 12:03
119
מאחלת לך הרבה כח להתמודדות עם הקושי.
לא פשוט נכון. רק תזכרי גם ברגעים קשים--
שאחרים כבר היו בסרט הזה--וצלחו אותו, כך או כך.
וזה רק כדי להרגע---ולהבין שבסוף דברים מסתדרים גם אם התהליך מורכב.
אנחנו כאן לחיבוק ולהקשבה.
מתנות
17/04/2016 | 14:16
5
207
פסח כבר ממש קרוב ובטח כבר קניתם מתנות למארחים/אורחים/משפחה וחברים
אז מה קניתם
 
אני מגיעה עוד שבוע לחודשיים לארץ לעבור טיפולי שיניים ועל הדרך גם לבקר בארץ-מקווה מאוד לא להשתגע שם במיוחד שבעלי מצטרף רק בסוף...
שאלתי את 2 המשפחות מה להביא וגם כמה חברות ומפה לשם- חצי מזוודה מתנות מקווה שלא יהיה לי יותר מידי משקל ושלא יעשו בעיות-מזל שיש משקל למזוודות....
מנהג המתנות
18/04/2016 | 04:40
3
159
אמור להפסק כבר.
שכל אחד יקנה לעצמו מה שהוא אוהב/צריך/רוצה
יש לי בבית ארון עם מבחר מוצרים ששוכבים כאבן שאין לה הופכין,
אוסף של מוצרים/מוצגים שאני לא צריכה לשימוש.
לימדתי את ילדי/כלותי/אחותי וגיסתי--שזה ממש מיותר.
גם לנכדים אני מבקשת שההורים יקנו  משהו נחוץ ואני משלמת ונותנת.
 
ולך אני מאחלת טיסה נעימה ושהות נעימה--
טיפול קל,
וחבל שאת טורחת 'לסחוב' משם, יש מעט מאוד דברים שיש שם 
ואין כאן. למה את צריכה גם לטרוח בחיפוש גם לבזבז כסף וגם לסחוב.
אבל מקוה שכולם יהנו ולך יהיה סיפוק.
ברוך בואך.
האמת שרוב הדברים זה דברים שביקשו ולאו דווקא יש בארץ
18/04/2016 | 13:23
1
142
זה כל מיני קשקושים וכבלים מיוחדים שעולים בארץ המון כסף ופה ברמת הכמה דולרים בודדים.
 
ארזתי את רוב המזוודה בלי הבגדים היומיומיים שלי שאותם אכניס יום לפני הנסיעה והאמת שיצא לי אחלה- לא עמוס יותר מידי כמו שחשבתי שיהיה
 
האמת שזה גם הביקור הראשון שלי ולכן חשוב לי כן להביא משהו לאנשים היקרים לליבי. שאלתי ממש רק קומץ ולא קונה לאנשים שרואה פעם במיליון שנה.
אני סומכת בהחלט
18/04/2016 | 17:07
105
על שיקול דעתך. למי לתת מה.
רק למשפט אחד שלך--
"האמת שזה גם הביקור הראשון שלי ולכן חשוב לי כן להביא משהו ,"
רק שתדעי הפעם הראשונה היא בהחלט התחלה של הרגל להמשך.
להפך אם פעם ראשונה לא היית מביאה, תאמיני לי מהפעם השניה הם היו מעריכים ושמחים בכל מה שתביאי.
אבל את כבר 'סגרת' את הענין. והכל בסדר.
מאחלת לך טיסה נעימה---ושהות נעימה ורגועה פה בארץ.
נ.ב.
אם תרצי לנוח מהם יום אחד את מוזמנת לפינוק אלי.
 
 
אני לגמרי בדעתך. במשפחה שלי החליטו כבר לפני שנים רבות
20/04/2016 | 16:05
90
לחסל סופית את המנהג המיותר הזה. בסדר המשפחתי שלנו כולם תורמים - כולם מכינים אוכל, מביאים שתייה, שוטפים כלים ומנסים לעזור למארחים ככל יכולתנו. אחרי שנים של מתנות כפויות ו"שבירת ראש" מה לקנות השנה, יצאו כולם בהכרזה משותפת שחלאס. אין טעם וזה מיותר וזהו.
בצד של בן זוגי, לצערי, זה עדיין קיים וזה עדיין מעיק ומיותר וגם נעלבים אם לא מביאים אבל לשמחתי הרבה בפסח אנחנו תמיד מתארחים אצל משפחתי ולא אצל משפחתו אז אין בעיה...
אותך - פרפרי אהבה - אני כמובן מאוד מבינה בכל פעם שההורים שלי נוסעים לבקר את אחי בקנדה, הם מגיעים עם רשימה של בקשות ממני בספטמבר הקרוב אחי אמור להגיע לאיזו חתונה משפחתית, ואני כבר מתחילה להריץ בראש את הבקשות. ולא, זה לא רק מייפל.. אבל גם
אני מאוד אוהבת לקנות מתנות ולצערי
18/04/2016 | 16:34
152
קשה לי לקבל (שריטה אבל מחלימה ממנה :)
אז יש לי צד מאוד קיצוני של הצפה. השנה בעצת אנשים טובים גם מהפורום כאן, שאלתי את כולם מה להביא גם את המארחים.  קל יותר. נראה לי מעט אבל אתרגל...לפחות יודעת שיהיו מרוצים.
שרשור סופ"ש
15/04/2016 | 13:11
9
72
איך היה השבוע שלכם
מה התוכניות לסופ"ש
 
שבת שלום וסופשבוע נפלא
המלצות השבוע
15/04/2016 | 13:13
99
סדרה שראיתם, ספר שקראתם ואהבתם, סרט שראיתם בבית או בקולנוע ושווה המלצה או דיס המלצה. זהו המקום להמליץ, לשתף ולספר
המלצה?!
17/04/2016 | 10:47
7
137
חג הפסח קרב, מואני לא מצליחה להשתחרר מ'חג הנקיון'
יש משהו כייפי בזה שכל הבית עובר 'מהפכה' בו זמנית.
(כי כל השנה מנקים ואין אצלי באלאגן) 
אז החלטתי השנה להקל עךל עצמי--ולקחתי עזרה יותר פעמים וזו הרגשה נהדרת.
זה לא שאני פטורה מעשיה. אבל כיף שאת הדברים הקשים עושה מישהיא אחרת.
כיף לך! חשבתי כמה פעמים לקחת עוזרת
17/04/2016 | 14:10
6
137
ואז הבנתי שאני מושפעת יותר מידי מאמא שלי שלא מוכנה להכניס הבייתה עוזרת ובואו נודה, אני מתחרפנת כשהבחור מנקה
 
הפעם היחידה שנעזרתי במנקה והיא ניקתה יחד איתי הייתה כשעברנו דירה והדירה הייתה במצב ממש קשה ולא ידעתי מאיפה להתחיל וחמותי הגיעה יחד עם חמותה ואמא שלי ואירגנו את הדירה.
אני מחזיקה עזרה
17/04/2016 | 14:16
5
121
בלי לעפעף. מצטערת,
יש עלי הרבה מטלות--וזה בסדר לי.
כשהיא נמצאת גם לי יש תמריץ. זה הזמן שאף אחד מלבד שתינו לא בבית.
ומספיקים----
אז נכון שאולי לפעמים הייתי משפרת--אבל יותר קל לתקן משהו שהיא לא עושה
או לא עושה מספיק טוב--מאשר העול עלי.
במשך השנה כל שבוע פינה אחרת מקבלת יותר תשומת לב.
ועכשיו כל הבית. והנה לקחתי אותה שבוע אחד 3 פעמים והשבוע פעמים.
והבית מצוחצח. וזה עושה לי ממש כיף.
 
אין על מה להתנצל!
17/04/2016 | 14:20
4
116
אני באמת ובתמים מקנאה בך.
אני במשך שנים שמעתי מאמא שלי כמה זה מלחיץ להכניס עוזרת הבייתה וכמה היא לא תנקה מספיק טוב לטעמה וזה חלחל אליי.
חמותי למשל פעם בשבוע יש לה מנקה וזה עובד מעולה אם כי כדי לחסוך בזמן- היא עובדת קשה להכין את הבית עבורה אבל עדיין זו הקלה עצומה.
 
בואי נאמר שהיו ימים בתקופת הטיפולים (אני עכשיו בהפסקה בגלל טיפולי השיניים) ששקלתי ברצינות להביא עוזרת כי בעלי היה עסוק מידי, אני לא יכולתי לנקות בגלל שהייתי אחרי החזרה וזה מאוד רגיש והתחרפנתי מהבלאגן והלכלוך. אני רגילה לנקות פעם בשבוע שזה מעט בשביל אמא שלי-היא מנקה פעם ביום ולפעמים אפילו פעמיים...(מדברת על ניקיון יסודי).
 
זה מזכיר לי שאתמול ניקיתי את הבית ובעלי היה בהלם: "אבל ניקית שבוע שעבר" וזה מבחור שלוקח לו להתקלח ולהתארגן לקראת יצירה כפול זמן ממני כך שאין לו בעיות היגינייה או משהו כזה... הוא באמת לא מבין למה צריך לנקות שבוע אחרי שבוע.
ובטוחה שהוא יתחרפן ששבוע הבא יום לפני הטיסה אני גם מתכוונת לנקות פה
אני לא התנצלתי אלא הסברתי
17/04/2016 | 20:07
92
אני גדלתי בתיאוריות שאת מביאה בשם אמא שלך.
יש לי כמה חברות כאלה.
אצלי זה עבר תהליך.זה התחיל כשהייתי בהריון ולא יכולתי לזוז בגלל חולשה
(הקאתי והייתי בתת משקל) וזו היתה לידה אחרי כמה ילדים קטנים בבית.
וגם 'חטפתי בקע' ולא יכולתי לזוז מזל שלעבודה הלכתי.
הבית שיוע לנקיון, לקחתח תלמידה בוגרת שלי--וכך זה התחיל.
היום אני מוכנה לותר על הרבה דברים (הרי הכיס הוא לא בור ללא תחתית.)
ולעולם לא אותר על מנקה. זה גורם לי לשקט נפשי.
הבית מרגיש ונראה אחרת. 
אני מעדיפה לקרא, לצאת עם חברות, למלא תשבצים, לתפור, לסרוג ולא לנקות.
צריך 'לטעום' וזה טעם של עוד.
לנקות בית פעמיים ביום יסודי זו הפרעה
18/04/2016 | 12:12
2
101
גם כל יום זו בעיה אמיתית
כל אחד ומה שמתאים לו
18/04/2016 | 13:20
1
97
אנחנו למשל בקושי בבית אבל כן מצטבר בלאגן תודות לענייני גן (מחזירה כל פעם שמגיע נושא חדש ולא תמיד יוצא לי להחזיר ישר ותמיד יש דברים בהכנה) כך שפעם בשבוע לפחות אני מסדרת ומנקה. כמובן שיש דברים כמו שירותים שאני מנקה פעם ביומיים ומפעילים רובוט מנקה פעם ביומיים על תקן מטאטא .
 
 
בשביל לנקות בית פעמים ביום יסודי צריך בעצם....
18/04/2016 | 14:16
101
לקום בבוקר, להתחיל עם מלכת הניקוי שמסתיימת בטח בצהריים, אוכלים משהו ומריך להתחיל לנקות את הבית הנקי שוב
לא הבנתי את העניין
שאלה מן העבר
17/04/2016 | 05:51
6
284
והפעם...
מה עושים עם משפחה שלא מכבדת את בקשת הזוג להתקשר לפני שמגיעים לביקור וכל פעם מגיעים בהפתעה?
 
 
מה הייתם עונים לאותה בחורה כיום
 
איך זה אצלכם עם ביקורים משפחתיים-מודיעים לפני/ מגיעים רק בהזמנה/מגיעים כאשר מתחשק להם
 
נשמע מוזר, מי מגיע בלי לקבל הזמנה?
17/04/2016 | 08:36
3
164
לא קרה לי מעולם ולא עשיתי דבר כזה מעולם ולא יודעת מה לייעץ במקרה כזה 
מסכימה. המינימום זה הודעת ״אני בסביבה, אפשר לבוא?״
17/04/2016 | 11:33
2
142
אם היו אנשים שהיו מגיעים אליי בקביעות ללא הזמנה, ואלה אנשים שאני לא נהנית מהביקור, הייתי בכל פעם, אחרי כמה דקות, מוצאת הסבר למה הם צריכים ללכת. ואז מוסיפה ״חבל, אם הייתם מודיעים שאתם באים, הייתי מזיזה את התור אצל הרופא. אבל עכשו אין ברירה, אני חייבת ללכת״.
הצחקת אותי...
17/04/2016 | 12:25
1
142
איך תמיד בשבת יש לך תור לרופא?
אבל בהחלט אפשר למצוא תירוץ אלטרנטיבי---
כמו, מצטערת--אני קבעתי עם חברה , ובאמת לצאת,
ושהבעלול החמוד ישאר תקוע עם הוריו.
 
התירוצים הבלתי אפשריים--היו ההתמודדות שלי תמיד מול התלמידים--
בתחילת הדרך זה הרגיז אותי--בהמשך זה שעשע אותי --
כששיחררתי הם פשוט אמרו את האמת ומצאנו פתרונות.
אז תודה על החיוכים.
 
התירוץ הזה באמת לא כלכך עובד בשבת...
17/04/2016 | 13:46
33
מחלקת את תשובתי ל--2
17/04/2016 | 08:49
124
תשובה 1,
זה לא קשור רק לעבר או להיום, ולא קשור רק לחמות ובכלל בני משפחה.
יש מה שנקרא נימוס. ההודעה מראש היא אפשרות להגיד לצד המארח--
להסכים או לסרב, ואם הסכים להתארגן לביקור.
זה נכון גם לחברים/משפחה מורחבת וכד'.
תשובה 2,
לא מבינה חמות 'שנוחתת' על זוג, מה היא רוצה להשיג בזה?
איזו הנאה יש בהפתעה כזו?
מעולם לא באתי לילדי הנשואים ללא הזמנה, (למרות שהם שמחים כשאני אצלם)
ואנחנו מתואמים מראש.
אבל הם גם לא נוחתים עלי. הם מודיעים. ולי אולי  בכלל לא היה מפריע,
אבל נימוס מחייב--וזה נכון. כדי לא להעיק.
גם לשכנה אני לא 'נוחתת' יש דרכים מאפשרות. חיים זה לצד זה בנחת. 
אני רוצה לראות את זה שיופיע אצלי בבית בלי להודיע
17/04/2016 | 14:14
129
אני אקבל אותו/ה כי בכל זאת טסו הרבה שעות, אבל אני לא אהיה הכי נחמדה שבעולם
 
וברצינות, כל מי שמכיר אותי יודע שאי אפשר להופיע סתם ככה אצלי בבית. אני אוהבת לארח מכל הלב וזה סתם מכניס אותי ללחץ כשמישהו מגיע והבית לא מסודר/מאורגן או אין לי כיבוד להגיש או שזה בכלל לא זמן טוב עבורי (ובתקופת הזריקות של טיפולי הפוריות זה בכלל היה מוציא אותי מאיזון כי לקחתי בשעות ספציפיות ולא תמיד זה משהו שיכולתי להזריק לעצמי וזה נהיה סיפור להסביר לאנשים שלא בהכרח רציתי שידעו).
 
 
חמה שמאיימת
14/04/2016 | 12:58
73
1194
מקווה שהפורום עוד פעיל, כי אני כבר מיואשת.

מהרגע שהילדה שלי נולדה (לפני 4 שנים), חמותי כל הזמן מתערבת. במקום לתת לנו כזוג צעיר להתמודד עם דברים, ולתת לנו את האוויר לנשום. היא פשוט חונקת.
בעלי רואה בה כדמות אלוהית, שמשום מה כולם חייבים ללכת לפי מה שהיא רוצה. זה שאין לה טקט, והיא נדחפת לחיים...
המשך>>
מקווה שהפורום עוד פעיל, כי אני כבר מיואשת.

מהרגע שהילדה שלי נולדה (לפני 4 שנים), חמותי כל הזמן מתערבת. במקום לתת לנו כזוג צעיר להתמודד עם דברים, ולתת לנו את האוויר לנשום. היא פשוט חונקת.
בעלי רואה בה כדמות אלוהית, שמשום מה כולם חייבים ללכת לפי מה שהיא רוצה. זה שאין לה טקט, והיא נדחפת לחיים של כולם, ושהיא עושה מה שבא לה מבלי להתייחס לאחרים, לא ממש חשוב לו. העיקר שהוא לא יתמודד מולה והיא תמיד תהיה שמחה. גבר בן 34 עם ילדים ומשפחה חי בשביל לרצות את אימא שלו...
היום הגיע הקש ששבר את גב הגמל!
אני וחמותי כבר לא מדברות, בגלל שאני לא סומכת עליה אני נמנעת כמה שיותר מלהיות בסביבה שלה. אך עדיין כל שבת מתראים. (כלומר היא רואה את הנכדים).
היום התקשרה אליי בבוקר, ואומרת שלא יכול להיות שהילדים שלי לא יהיו אצלה בבית. אמרתי לה שאנחנו מתראים (לצערי) כל שבת. אבל היא בדעה שאם לא היו אצלה בבית זה לא נחשב...
החלה להגיד לי שהילדה שלי יודעת שאני לא מרשה לה לבוא אליה, היא תגרום לילדה שלי לשנוא אותי (במילים אלו..), הילדה שלי לא תתייחס אליי. ובציטוט שאני ממש רעדתי ממנו "לא מעניין אותי את או ..(הבן שלה) אני אקח את הילדה אליי הביתה".
ממש ככה, כמו עבריין איימה לחטוף לי את הילדה.!
וגם מלמלה משהו על בית משפט וצו שייתן לה לראות את הילדים שלי לפחות פעם בשבוע.!!! (לא זכור לי שהתחתנתי או התגרשתי ממנה)
ואני עכשיו יושבת בעבודה, שומעת מילים מגעילות כאלה עליי. היא שמה את הילדים שלי בתור כלי מלחמה. רועדת כולי, חנוקה מדמעות אך ממשיכה להתנהל רגיל.
עייפתי מהאישה הזאת, חושבת באמת להוציא לה צו הרחקה ממני ומהילדים. היא פשוט משוגעת....
אני מדברת עם בעלי, אבל נראה שהוא מפחד ממנה. ניסה להגיע איתה לפשרה. אמרתי לו כי אני לא מגיעה לפשרה. היא לא תגיד לי כיצד להתנהל בחיים!, ההתנהגות שלה בלתי נסבלת, והילדים שלי לא יהיו באמצע.... במקום לעמוד מולה פעם אחת, הוא פשוט בורח מאחריות ונותן לי לספוג את כל האש שלה.
הוצאתי את על ליבי, אם למישהו יש פתרון אני אשמח.
חם בתפוז
( לעמוד שלי בתפוז )
14/04/2016 | 14:13
9
סופ"ש נעים!
את כל האייטמים שבכתבה תוכלו למצוא בעמוד הפייסבוק שלנו-
להשתפך, לקבל עצה, עוד עצה או רעיון או "כדור הרגעה"
12/04/2016 | 08:16
19
433
קנאה:
מתברר שיש אפליה ביני לבין הצד השני. המשפחה שלה. מתסבר, שרק לי אסור להתנהל כך וכך עם הנכדים ואסור לתת ולהביא ולעשות. כשהם אצלי כמעט תמיד אכלו כבר ואסור ואסור וזה מטריף אותי. שאלתי מה תפקידה של הסבתא ולא נעניתי. גם המתנות שלי לנכדים ממויינים כלומר, משהו יקר ויעיל?  לוקחת אבל משהו אחר גם אם הילדים שלהם אוהבים, משאירים וזה מעליב. הצד השני זוכה ליחס חם ואוהב ומוערך למרות שאני לא תורמת פחות. יש תחושה של פחד לגרום לילדיהם לאהוב את הצד שלי יותר....אולי טפשי אבל זו התחושה.
 
ניצול:
יודעת וראיתי ומרגישה שיש ניצול את הבן שלי מצד הוריה. הוא זורם,  מאהבה? חוסר אסרטיביות? רצון לשקט? יודעת שלא נעים לקבל יחס כזה אבל לא כולם יכולים להתנגד. היו דברים מוכחים מול עיניי...אני עצמי לא עניתי ולדעתי לא אימא מספיק טובה בשל כך. לא להתחצף, לענות בחכמה ולא יצא לי.... הוא יוצא מגדרו לרצות (צר לי שחינכתי אותו לכך) והם מנצלים זאת כמו רוב האנשים (לצערי הבנתי היום) . היא שותקת גם כשזה מולה. אהבה? לא הייתי קוראת לזה.
 
עייפות:
חשה שעשיתי יותר מידי למען למען ואין לי כוח יותר. כן רוצה משפחה וכן רוצה להמשיך להרגיש שיש לי בן ונוספו אנשים ויודעת שיש כלות מלא שהיו מייחלות ליחס הוגן ונעים מצד הורי הבעל אבל היא לא. מרגיש לי שלקחה את הבן, עושה כעת מה שלא יכלה לפני. אז  שחררתי ולא קורה כלום מלבד הגעה לקחת מה שמתחשק להם וצריך והולכים. (מתוך חוסר ברירה? ניצול? התפטרות? אחרי בקשה של הבעל שמתעקש? לא יודעת אבל לפחות בזה אני מסתפקת כי אחרת אולי לא הייתי רואה כלל).
 
תחושה:
הסתה מהצד של משפחתה. השתלטות. מוכחת ברמזים מהחיים ואמירה מפורשת בפעמים המעטות כשהייתי נוכחת...
 
צער: 
גורם לי צער שזה כך. אוהבת את הנכדים בלב ובנפש כמו שבחיים לא ציפית. קונה, משחקת, משתוללת. מספרת ושרה וכשאני רואה אותם, מרגישה את אהבתם כפי שהם את שלי אבל האם דרוכה: מביטה בי בעיניים בוחנות עם שפת גוף מכווצת כאילו בעוד רגע אזיק להם. תמיד אמרה לא לכל תנועה שלי עד שיום אחד  פלטתי. כנראה שהייתה שיחה מהבן אבל עדין...אם חרדתית? אולי אבל רק כלפיי. 
 
עצב: 
לא חברה אבל פעם אחת, פעם אחת טלפון לשאול לשלומי כפי שאני עושה ולא מסרונים מסתתרים. פעם אחת, פעם אחת לענות לי לטלפון שלי ולא לתת לבן שלי לענות במקומה. ולא, אני לא מתקשרת יותר מפעם בשבוע אם בכלל. יוצא שחודש לא מתקשרת וגם זה לא עוזר. 
 
תסכול:
מודעת שאסור לי להתערב פן אקלקל שלוות זוג (שאולי לא טוב לאחד אבל מקבל לשקט וזה מסתדר שם) אבל כאם, סבתא וחמות, קשה לי עם זה.\
 
הבנה:
לא תמיד יש כיסוי למילים.
 
כבוד:
 לא כל האנשים מבינים מהו כבוד. כלתי מאמינה בכבוד למבוגרים (תפיסת עולם שלה ממשפחתה ומוצאה) אבל למרבה הצער לא יודעים לתת גם כשמקבלים. שמתי לב שכן אוהבים שמכבדים אותם. אולי לזו הכוונה שם.
 
רצון:
יש רצון לעיתים להתנתק לגמרי אבל מבינה שלא ישתלם לי וכמו שמשהי מקסימה יעצה לי, למה לעשות זאת? שיגיע מהם ולא ממני כדי שלא יזכרו לי זאת כל החיים אבל פרווה בשבילי זה למות. 
 
צורך:
הצורך בבעל לא היה לי וכשהתחתנתי עשיתי הכל להיות סופר רעיה (לצערי עד ביטול עצמי). 
הצורך בילדים לא היה לי  מיד וכשילדתי, עשיתי הכל להיות האמא  הכי והצליח אולי יותר מידי לצערי (כי הם טובים מידי וחכמים מידי ומוכשרים מידי  והכל מידי ומתנגש עם החיים....).
הצורך בנכדים לא היה לי וכאשר הגיעו, מרגישה שאני רוצה להיות הכי סבתא לפליאת רבים שמכירים אותי. כי אני קולית, מלאה אנרגיות של אהבה ויש לי לא מעט לתת, כוח, ושמחה והראש הכי צעיר  ומה לא. רואה את עיני הנכדים בורקות במפגשים המשפחתיים המעטים, מרגישה את אהבתם והם את שלי, הם צוהלים כשבאים אלי והכי מאושרים בעולם...אבל מרגישה גם את האם כאמור,  דרוכה שלא יהיה יותר מידי חלילה, שלא יאהבו מידי ולא ישמחו מידי ולא יהיו יותר משם אולי?...
 
חוסר נסיון והבנה:
היא לא מבינה את מה שהבנתי מאוחר על בשרי למרות שלא נידיתי מעולם את ילדי, להפך, ביקשתי לקרב וזה לא קרה.... שילד זקוק לשני צדדים. ואם טוב לו עם צד אחד או שניהם שיתנו לו. זה ילד. לא למנוע  כדי שלא יהיו חסכים ומשקעים וכעס. 
 
בקיצור, 
חבל לשני הצדדים. צד אחד מרגיש צער וצד אחר עדין לא. יש מה שנקרא מוטב מאוחר אבל זה לא אותו דבר...
 
אביב נעים ושמח לכולם. תודה למי שקרא. 
 
 
קראתי, ויותר מפעם אחת.
12/04/2016 | 09:29
1
239
תגובתי תהיה קצרה--(אאריך כשאחזור בערב)
נראה לי שיש את הסיפור שלך,
ואת גם מספר את הסיפור שלהם מנקודת מבטך, ולא 'מהאמת' הצרופה.
אולי כשתוכלי לספר את שלהם ממבט שלהם ולא שלך--גם הסיפור שלך ישתנה.
הסיפור שלהם בעינים שלך--הוא הפרשנות. ונדמה לי שיש קצת פספוס.
מקוה שהובתי, פשוט רצה. 
יום טוב. עם הרבה נחת.
תודה!
12/04/2016 | 10:26
37
מאוד עצוב לקרוא אותך
12/04/2016 | 09:54
4
234
תראי, כלה צעירה ואמא טרייה מרגישה סוג של חוסר ביטחון במקום שלה ועלולה לראות בכל מילה או התנהגות של החמות התערבות וביקורת. בדרך כלל התנהגות כמו שאת מתארת היא שיקוף של אותו חוסר ביטחון.
לכן הפיתרון לבעיה שלך הוא לתת לה ביטחון במקומה אצלך במשפחה.
למרות הרגשות הקשים שאת מרגישה כלפיה, נסי להיות אמפתית ומפרגנת: כאשר מגיעים אליכם תדגישי כמה יפה הילדים לבושים ותשאלי איפה קנתה להם את הבגדים המקסימים, תגידי לה שאת גאה באיך שהיא מחנכת את הילדים ואיך בזכות זה הם כל כך חמים, לבביים ונבונים. תתענייני בה, איך מסתדרת עם העבודה/גן/צהרון/ביביסיטר... במקום לקנות מתנות לילדים, תציעי להצטרף לקניות איתם ושאת תשלמי על הנעליים/משחקים/בגדים לילדים שהיא תבחר (ותדגישי שזה בגלל שהיא יודעת הכי טוב מה מתאים להם) וזאת תהיה המתנה שלך לחג.
בקיצור... תשני פאזה, תפסיקי לראות את עצמך במרכז (אני מסכנה, בי פוגעים, אלי לא מתייחסים, אותי מפלים לרעה וכו') ושימי אותה במרכז. להיות אמא במשרה מלאה, רעיה, עקרת בית ועובדת בחוץ, זה לא קל... לתחזק גם חמות פגועה בתוך כל הקונסטלציה הזאת זה לא כייף...
עכשיו, שלא תביני לא נכון, אני בהחלט חושבת שכלתך לא מתנהגת בחכמה, שהיא די קלפטע ומעצבנת ומפסידה בגלל זה חמות מקסימה ומלאת כוונות טובות וסבתא נהדרת לילדים שלה. אבל מאחר שהיא לא הגיעה לפה, ואינני יכולה לנזוף בה על שהיא מתנהגת כמו קיפוד, אני יכולה רק לתת לך עיצות איך אפשר אולי לנסות לאלף קיפוד...
היי חובטת שטיחים.
12/04/2016 | 10:49
3
212
תודה וכן, מבינה את זה. משתדלת שלא ואני מודה שיש פספוסים. אנחנו בני אדם לא? אי אפשר להיות כמו רובוטים חסרי רגש.
 
הנתינה שלי אליה היא כך:
מתנות בדיוק בדיוק כמו לשאר בני הבית. כולל הזמנות והפתעות.
מכינה לה אוכל מיוחד שהיא אוהבת. גם נותנת בהתחשב בכך שהיא לא מספיקה וכו' מכינה לכולם למהלך השבוע ולא שוכחת אותה אף פעם. אם הם צריכים באמצע שבוע, מקפיצה והם יורדים לקחת.
לא רק היא מקבלת מחמאות אלא גם משפחתה. אני מתלהבת מהדברים שהם עושים ואומרת מפורשות על אופי מיוחד וחיובי שהם מזכירים אותה או אחד מבני ביתה. לא חוסכת להזכיר שיש לה כישרון מיוחד אבל גם כשזה יותר מידי זה כבר לא אמין.
 
בקשר לקניות, אני משלמת על כל דבר כמעט כולל גן ילדים וחוגים של ילד אחד. מרחוק. הצעתי להצטרף לקניות פעם בשבוע ברכבי ולשלם עבורם או להקל אבל סורבתי. הצעתי בעונה הקודמת לבוא אתם לקנות נעלי חורף אבל הם העדיפו לבד אז קיבלתי. כשאני אגב קונה מתנות אני שואלת בדרך כלל אבל שוב, לא להגזים. לפעמים קונה גם משהו שמתחשק לי.
 
למען האמת לא שואלת על עבודתה כי היא סגורה איתי נראה לי. ורק איתי. אני קצת לא אוהבת לחדור לפרטיות של משהו שלא נפתח....חוששת שזה יהיה לא נעים לה.
 
לא אמרתי שאני מסכנה אבל כן, רוצה קצת יותר....שתהיה טיפה יותר פתוחה ומכבדת. למשל, לענות לטלפון כשאני מתקשרת הרי שואלת לשלום ילדיך ושלומך. כשעוברת עלייך תקופה וחלית באתי וטיפלתי והתקשרתי וכן, קיבלתי תודה אבל מרגיש לי הפחד הזה ליצור קשר קצת יותר קרוב.  אני עסוקה,   אני עובדת כשכירה ועושה עבודות באופן עצמאי, אני לומדת ומבלה עם חברים ושאר בני הבית כך שאין מה לפחד שאהיה דבק...וכן, אולי אני יש לי גם צד שאינני רואה הרי אני גם אדם ואדם לא יכול להלין על אחר אם אינו רואה את המגרעות של עצמו אבל זה מה שאני מרגישה.
 
כתבתי את זה כי אולי הצורך הזה שלי להיות קצת יותר?  
 
לפני כמה ימים שמעתי שהיה לה חום. התקשרתי כדי לשאול לשלומה ואם היא רוצה משהו. לא היה שום מענה במהלך כל היום. אבל אחרי כמה שעות התקשרה לאחיין שלי שיביא לה משהו. את זה קשה לי להבין.
 
אולי היא מרגישה שהיא לא מתחברת אלי. אולי. גם אני לא התחברתי לאנשים רבים אבל כאלה שהרגשתי חובה לכבד...כזה מידי פעם לא נורא אבל ברצף או אף פעם, זה תרוץ.
 
אגב, מתנות לא בוררים. אפשר להעביר ולזרוק מאחורי הגב ולאחסן אבל לדחות אותן? מעליב מאוד.
 
תודה על העצות. אנסה לשנות זווית. הרי כאן לא כדי להשמיץ. באמת. להתייעץ ואי אפשר בלי לכתוב רגש. לוקחת בחשבון שגם לי יש טעויות אבל גם יש אפשרות שחלק לפחות ממה שכתבתי נכון.  והדברים מהצטברות...לפעמים הכל בסדר ומספיק שמשהו קטן קורה כדי לתת תזכורת....
 
שוב תודה!
את באמת נורא טובה (ממש בהכל)
12/04/2016 | 11:37
2
177
ולא תאמיני... אבל אולי זה מה שמעצבן אותה אצלך... יש משהו מעצבן באנשים שהם יותר מידי בסדר... אנחנו, האנשים הרגילים, שלא מספיקים לסדר את הבית, לבשל, לעשות קניות ולתקתק עניינים ככה בכייף... מרגישים נחותים ליד אנשים כמוך. ואני לא אומרת את זה בציניות. עצם זה שאת כל כך בסדר נותן תחושה של פטרונות, גם אם לא אמרת אף מילה.
אין לי פיתרון לבעיה הזאת. אני אישית הגעתי איפה שהוא בחיים שלי להשלמה שאני מה שאני וזה מספיק טוב. בשלב הזה יכולתי להפסיק לקנא, להרגיש רדופה או מושפלת מאנשים שהם יותר טובים ממני ולשמוח באיכויות שיש לי.
בקיצור סוג של התפייסות.
אז זה מה שאולי תנסי את לעשות עם עצמך, להפסיק להשתדל כל כך, להסכים לעשות עבורם רק אם זה נח ונעים לך, ובמקביל לקוות שכלתך תעבור תהליך התבגרות דומה ותוכלו לחיות בשלום זו עם זו.
אם זה ציני, אז כתבתי כבר שאני לא. באמת מאמינה שאני לא בהכל
12/04/2016 | 16:34
1
147
אבל משתדלת וגם שאני טועה אני מתקנת  או מתנצלת (אולי יותר מידי)...
 
אם זה לא ציני, אז כן, קורה לי לא פעם שאני ממש טובה עם משהו והוא מחזיר לי הפוך...לא מסתדר לי...למה??? טוב, אולי זה בא ממקום נמוך גם....אולי...
 
ושוב, כשמאוד רע לי ומשהו לא בא לי בטוב אני גם יודעת להיות אחרת אבל פה זה כבר משפחה...
 
דווקא בענייני סדר ותקתקנות אני בכלל לא טובה. לא אפרט אבל בצד הזה אני ממש לא ראויה...כן משדלת להיות מנומסת (טוב אולי יותר מידי ועכשיו תוך מענה לתגובתך אני מבינה שזה לא ציני מה שכתבת).
 
העניין של שאיפה לשלמות קיים בתוך כל אחד ואולי אצלי יותר אבל היא מתבטאת בעובדה שאני חייבת להיות ולחיות בשלום עם כל העולם ואשתו ואני אגב אדם מפרגן היכן שצריך...
 
תודה. על המענה והניסיון לגרום לי להבין. זה כן עזר :)
 
אפנים! :)
ממש לא ציני
12/04/2016 | 18:06
99
את בהחלט יכולה להגיד לבנך משהו כמו: "תשמע חבובי, אני פגועה, ומרגישה שהמצב בינינו לא תקין, אני רוצה קשר וקירבה אליכם ומרגישה שאתם מרחיקים אותי. אתם נהנים מסיוע ממני, אבל לא נותנים לי ליהנות מכם ומנכדיי, אילו לא יחסי משפחה תקינים בעיני. אני בטוחה שיש לכם את הסיבות שלכם ואני רוצה לדעת אותן כדי שאוכל להתייחס אליהן ואם צריך לשנות את ההתנהלות שלי, אבל להמשיך ככה אני לא מעוניינת. אני מבקשת שנשב כולנו יחד לשוחח על איך לגרום לכך שכולנו נהיה מרוצים, אם צריך אני אשמח לממן כמה פגישות אצל יועץ משפחתי"
אני רוצה לענות לך מהצד של הכלה.
12/04/2016 | 11:49
3
225
קחי אוויר, רוב הסיכויים שלא יהיה לך קל לקרוא את זה:
 
מכל ההודעות שלך עד כה, זה נשמע שהבן שלך בחר לעצמו מישהי שפשוט לא אוהבת אותך ולא מתחברת אלייך בשום צורה.
היא לא חייבת לאהוב אותך, היא אוהבת את הבן שלך (גם אם את לא רואה את זה).
היא כן חייבת להיות מנומסת אלייך ואת זה (לפחות מההודעות שלך פה) היא בהחלט עושה.
 
את נעלבת מזה שהיא לא משתפת אותך בתחושות שלה, בכאבים שלה, מעדיפה לא להיעזר בך.
זאת בעיה פרטית שלך, את מנסה לכפות עליה יחסים חמים יותר ממה שהיא מרגישה בנוח.
 
חמות/כלה לא אמורה להיות חברה.
אם זה קורה זה נפלא, אם לא - זה מה יש.
 
נראה לי שעיקר הבעיה שלך היא מול הבן שלך. הוא חלק שווה במערכת היחסים הזאת, לא?
 
אם היא מכווצת כשאת עם הילדים - הוא זה שאמור להרגיע אותה.
אם היא מעדיפה לא להכניס הביתה חפצים שאין לה צורך או מקום אחסון בשבילם - אל תקני כאלה.
את מעדיפה שהיא תיקח ותזרוק לפח שניה אחרי שנכנסה הביתה?
אם קשה לך לדבר איתה ולקבל ממנה תשובה - חשבת לשאול את הבן שלך מה הפרמטרים שלהם
(כן, שלהם. גם אם הוא מקבל את דעתה בלי דיון זה עדיין שלהם) למתנות קטנות של תשומת לב שאת יכולה להביא לילדים?
 
בקיצור - שחררי.
הנכדים שלך עדיין יהיו הנכדים שלך, גם אם לא תראי אותם באותה תדירות או תאכילי אותם כשהם מגיעים אלייך.
לקחתי אויר :)
12/04/2016 | 17:06
2
180
כל עוד לא מביעים מסקנה שאינה מוצקה זה בסדר. כל עוד ואין כאמור קללות והכפשות זה בסדר. ברור שלא תמיד אהיה צודקת ואולי יש צדדים לא חיוביים גם בי אבל יש דברים שכן אפשר להתאמץ עבורם למשל:
לא לאהוב-כן לכבד והיו מקרים שנעלבתי ממש כי הגישה הייתה מאוד בוטה. (שאלו למה לא ניתקתי או הגבתי בהתאם אמרתי שפחדתי לקלקל יחסים).
 
אני לא מצפה שתהיה חברה גם אם זה נראה כך יש הפרשי גילאים לא קטנים ואף תפיסת עולם מאוד שונה אז גם לי לא היה נוח להתקרב מידי אבל מעט כבת משפחה...
 
נכון, גם הבן שלי אשם שלא מנסה להרגיע ואולי יש לו יד בכך שהוא מעודד את זה אז מה עושים???
 
דווקא היה מקרה שהיו חייבים את עזרתי ולא אפרט - וקפצתי אבל כשביקשתי לעזור באותו עניין פתאום אני לא שווה. אינני רובוט...
 
ובכן, החפצים לא גדולים שתופסים מקום. דברים קטנים שילדים אוהבים. גם אני מקבלת מתנות שאני ממש לא אוהבת ומעולם לא מחזירה. חמותי נתנה לי אוכל שלא יכולתי לגעת גם ענייני טעם וגם תקופות דיאטה אבל מעולם לא סירבתי. עשיתי לה טוב על הנשמה (הרי ידוע שלפעמים אתה נותן להרגיש טוב או להתקרב) ולא פעם העברתי הלאה או זרקתי לפח אוכל. מה לעשות שקשה לסרב לאדם עם שמחה וחיוך?  אז כן, אני מעדיפה שתיקח ותזרוק  ואלה דברים קטנים וטובים שהילדים אוהבים ממש. מעליב.
 
כן ואני קונה מתנות מכל סוג..אגב אם יש משהו שאני מהססת לגביו לדוגמה מתנה עם סיכון בגיל או גבולית אני שואלת. כשאני יכולה להסתובב יום שלם לקנות מתנה לנכד או למשהו אחר כדי שיהיה מושלם ודוחים אותה (גם לא לוקחים להחליף) מעליב.
 
בקיצור אני לא מושלמת אבל יש דברים קצת קשים כשיש לך כוונה טובה...
 
לומדת לשחרר. כבר הציעו לי ואני איכשהו מצליחה. לא תמיד. לפעמים עולה ונתקלת בדברים...
ניתוק הקשרים (דיסוציאציה)
13/04/2016 | 10:17
124
לאכול משהו שמישהו הכין למרות שאסור לך (דיאטה) או לא טעים לך - פוגע בך.
אם את לא אוכלת, לשיטתך, את פוגעת במי שהכין.
את העדפת לקחת את הפגיעה אלייך מול חמותך, זו בחירה שלך.
 
כמו שאמרת - יש הפרשי גיל משמעותיים וגם הבדלי תפיסה.
כלתך בוחרת לא לאכול או לא לתת לילדיה לאכול מה שהיא לא מעוניינת שיאכלו,
כי היא לא מעוניינת להיות בצד הפגוע. מה הפתרון?
בעיניי - לנתק את ההקשר שאת עושה בין אוכל לכבוד.
אם לא לאכול מה שהכנת לא מתפרש כחוסר כבוד - אין עלבון ונגמר הסיפור.
 
ביקשו ממך לשמור על הילדים כשהיו צריכים וסירבו כשלא היו צריכים?
אז מה? אולי היא מעדיפה לשמור את השימוש בשירותייך לזמנים שהיא באמת צריכה?
אולי היא חוששת לעייף אותך? את הרי לא בת 25, גם האנרגיות שלך נגמרות מתישהו.
אני כל הזמן טוענת שסבתא היא לא בייביסיטר בחינם, אם וכאשר יהיו לי ילדים
הטיפול בהם יהיה אחריות פרטית שלי, לא של הסבתות שלהם.
אם סבתא רוצה לעזור זה מעולה, אבל אני ממש לא בונה על זה.
ועוד משהו: זה שלי. את גידלת את הילדים שלך, עכשיו תורי.
אני לא רוצה שהסבתות יתנחלו לי בבית, בין השאר כי אני צריכה להתמודד עם זה בעצמי.
מצחיקות אותי הנשים שעוברות לידה רגילה ובריאה ועוברות לחודש לאמא שלהן כדי "ללמוד לטפל בתינוק".
אם תהיה לי בעיה בטיפול בתינוק שרק נולד לבד - אני אעדיף שהסבתות תבואנה אלי ויתמכו בי בסביבה הטבעית שלי.
אמא שלי ואמא של בן זוגי מבינות את זה ואף אחת מהן לא תעלב.
אין פה שום עניין של עלבון ופגיעה בכבוד, אלא הבנה שלכל אחת מתאים משהו אחר.
את גידלת את ילדייך כמו שהתאים לך - ועכשיו תורה.
 
אותו דבר בנוגע למתנות.
לטעמי הרבה יותר חשוב שהילדים ילמדו ערך לדברים.
אם מישהו קנה משהו שאין לנו צורך בו - גם אם הילדים רוצים את זה (וילדים תמיד רוצים. הכל) לא הייתי רוצה שיראו שאני לוקחת ואחר כך זורקת בבית. זה מעביר מסר של זלזול במשהו שמישהו אחר קנה יותר מלא לקבל מלכתחילה, לטעמי.
אגב, צעצועים קטנים וזולים שיכולים מאוד לשמח ילדים יכולים להתפרק בבית וחלקים עלולים להבלע או להישאף.
לא כתבת בני כמה הנכדים אבל שוב - אולי כדאי לך לשאול את הבן שלך
ולהתייעץ איתו מה הקריטריונים שלהם לדברים האלה, אולי שם נעוצה הבעיה.
 
ולמה בעצם בכל ביקור הילדים צריכים לקבל מתנה?
גם זה לא מסר שהייתי רוצה להעביר לילדים - שסבתא היא ספקית מתנות.
אילו הנכדים היחידים שלך? זה בנך היחיד?
15/04/2016 | 15:19
20
יקירה ,האם יכול להיות שאת לוקחת על עצמך יותר מידי
12/04/2016 | 13:31
1
173
בקשר הזה עם בנך ומשפחתו?
הכוונה היא לזה שנראה שאת הופכת כל דבר הכי קטן למשהו גדול ולוקחת דברים מאוד ללב, ולא בטוחה שיש בכלל כוונה שתיפגעי שם.
 
הילד כבר אכל ולא רוצים שתתני לו אוכל אבל בצד השני, יוצא שהוא כן אוכל מה שהוא רוצה- אולי הם הולכים בשעות שונות, אולי תגידי מראש שאת מזמינה לארוחה כך שיקחו את זה בחשבון ויגיעו רעבים. אל תקחי את זה על עצמך ותציגי את עצמך כקורבן, זו שלא אוהבים/רוצים אותה.
 
לפעמים דברים קורים בלי קשר אלינו, גם אם זה נראה קשור ושכלתך באנטי כלפייך.
 
אני באופן אישי מנקודת מבט של כלה, הייתי שמחה במצב כזה אם חמות הייתה ניגשת אליי ושמה את הקלפים על השולחן ומנסים למצוא את מה שמתאים לנו-לכולנו.
 
אבל שוב, אי אפשר לעשות את זה בכוח- זה משהו שנבנה עם הזמן וצריך הרבה סבלנות.
חלקית את צודקת.
12/04/2016 | 17:09
112
חלקית כי יש דברים שאני חווה אותם ויודעת ולא מעלה אבל אולי אני צריכה לשחרר ולהמשיך להתעסק עם ענייני.... 
 
תודה וחג שמח. 
כינון מערכת יחסים
12/04/2016 | 19:00
79
היי
 
את נמצאת בתקיעות מול הכלה והבן וקשה לך לגלגל את התקיעות למערכת זורמת
ומאפשרת לך יותר.
הקושי שלך נובע כפי שכתבו לך מפרשנות שלך של מצבים..
והתייחסות אולי ללא איזון לתגובות..
חשבי על הכותרות שכתבת בפוסט- קנאה,ניצול,עייפות,תחושה,צער,עצב,תסכול,הבנה כבוד רצון צורך..חוסר ניסיון..
את ממוקדת במה לא עובד.
שינוי כיוון הוא התייחסות למה כן עובד.
נסי לחשוב איך היית רוצה שמערכת היחסים שלך עם הילדים-והנכדים תהיה.
מהי מערכת אוטופית מבחינתך..
וממליצה לך להתבונן שונה על הכלה-
ממקום של אהבה - לא מקום של פחד- לא שיפוטי / מאשים או ביקורתי..
זה לא תורם דבר למערכת יחסים. את יכולה להשתדל ולצאת מדעתך לרצות
אותה להכין לה להתקשר... יש מסר שמועבר אליה לא במילים או מעשים.
יש סיבה שהיא סגורה,לא משתפת,לא מעוניינת.
יתכן ואת משתדלת מידי ומחבקת חיבוק דוב לוחץ.
כדי להכיר את הכלה עלייך לאפשר.. 
 
אם תעשי היום ומחר מה שעשית אתמול ושלשום השינוי לא יגיע...
כלומר דרך התגובה שלך/אופן המחשבה והכיוון לא יוצרים שינוי.
אני לא יודעת מה כי יש פה רק את הסיפור שלך.
ממליצה לך לבדוק מה חשוב לך ולהתמקד בשינוי בתחום אחד.
חשוב לך לדוגמא זמן איכות עם הנכדים-
חשבי על דרך להעשיר חייהם- כלומר שלהורים יהיה בנפיט מכך-
הציעי לשמור עליהם בחג לדוגמא וההורים יהיו פנויים לסידורים/לבילוי זוגי..
התנדבי לקחת לחוג..
שתפי את בנך שאת מתגעגעת ורוצה לזמן נוסף איתם.
 
בשיטת הסלמי לא לצור שינוי באלף זירות..
בהצלחה
אירית
 
מבי נה את הכאב שלך, אבל..
12/04/2016 | 21:24
1
132
יש דברים שחבל שאת נכנסת אליהם כי לא תנצחי.
 
אי אפשר לכפות רגש על האחר.
את לא יכולה לצפות מכלתך שתאהב או תחבב אותך או תרגיש כלפיך משהו שהיא לא מרגישה.
 
כשאדם מעוניין בקרבתך מעבר להכרחי, מרגישים את זה
וגם כשלא.
 
היא לא מחוייבת כלפיך בשום דבר.
הכל מרצון טוב, וכדאי לגרום לכך שיהיה רצון טוב.
 
כרגע היא שמה לך גבולות ברורים.
וזה מרתיח אותך.
אולי במקום לכעוס כדאי להבין שזו זכותה, ופשט לקבל את מה שהיא אומרת בלי להביע מורת רוח או להתווכח??
 
לא להציף במתנות וחפצים שהיא אינה מעוניינת בהם.
להייעץ איתה לגבי אם כמה ומתי להציעאוכל לנכדים.
ייתכן שהההעדפת הקולינריות שלה שונות משלך, וזה בסדר.
 
היא מאפשרת לך להיפגש עם הנכדים.
את אוהבת אותם, הם אוהבים אותך.
תהנו מזה.
 
ולגבי מה שקורה בינה ובין הבן שלך?
הוא אדם בוגר.
הוא יכול להתמודד לבד.
אם הוא ירצה  עזרה ממך,הוא יפנה אליך.
אם לא, זה לא מתפקידך לטפל במשבר.
 
אל תעשי חשבונות והשוואות בינך לבין משפחת הכלה.
אין טעם.
ברור שהיא קרובה אליהם יותר מאשר אליך.
מרגישה איתם יותר בנוח.
סומכת עליהם יותר.
זו משפחת המוצא שלה. ככה זה.
 
זה לא התפקיד שלך ולא האחריות שלך לשמור על הזוגיות של בנך.
וזה גם לא התפקיד שלך לחנך את הנכדים. זה תפקיד ההורים שלהם.
 
פשוט אל תקחי על עצמך תפקידים מיותרים ואל תכנסי למאבקים שאין טעם להיאבק אותם.
13/04/2016 | 10:20
10
תנסי להרפות. תני כמה שמתאים, בלי ציפיות
13/04/2016 | 07:10
99
היא כנראה לא חשה כלפיך את אותה קרבה שהיית רוצה. 
אולי אפילו הלחץ שלך רק גורם לריחוק.
אז תני כמה שמתאים לך, בלי להיעלב ובלי לצפות שהיא תרצה להיות חברה שלך
 
היא אוהבת את אמא שלה והמשפחה שלה. זה מובן ומשמח. אל תשווי את האהבה שלה לאמא שלה, לאהבה שלה אלייך. את לא אמא שלה. את לא חברה שלך. את האמא של האיש שהיא בחרה לחיות איתו.
 
ולדעתי - תורידי את רמת ההשקעה. זה רק מלחיץ. אל תכיני עבורה אוכל מיוחד, אל תעשי כל מיני פעולות מתוך חשש לאבד אותם. להיפך. הפעילות העודפת רק מלחיצה.
כתבו לך דברים יפים וונים
13/04/2016 | 16:47
1
107
רציתי רק להוסיף שאם עמדת המוצא שלך היא שבנך נמצא בזוגיות שלא טובה עבורה, שמנצלת אותו, שלא מגנה עליו ולא נכונה לו.
אז פלא שיש ריחוק בינך ובין כלתך?
גם אם היא לא נעימה וקשה ומרוחקת וכו', עמדת המוצא שלך מחבלת בקשר שלכן.
אנשים הם אנשים שונים ויש להם צרכים שונים בקשר ונשמע שאת עסוקה בעיקר בצרכים שלך או בקורבנות שלך.
כבר כתבו לך מספר פעמים, רוצים משהו? שיבואו לקחת, לא מגיעים לביתם, מביאים להם למעלה ומתאכזבים שלא מוזמנים.
מרוב שאת נחמדה ולא רוצה לפגוע את מקרבנת את עצמך וזה לא פייר, לא כלפיך ולא כלפי הצד השני.
תתחילי לשים גבולות.
ותתחילי את זה עם הבן שלך, הוא אחראי לדינמיקה מולך. לא היא.
הרבה יותר קל לבוא אליה בטענות, אבל הקשר שלך הוא בראש ובראשונה איתו. היא לא אחראית על הקשר הזה.
תודה!
13/04/2016 | 20:44
21
חמותי ואני בנוסף להפרעת חרדה שאני סובלת ממנה
11/04/2016 | 05:06
4
364
בלידות הראשונות של ילדי היו לי בעיות של חרדה , דיכאון , חוסר תיפקוד כתוצאה מכך כל המשפחה התגייסה לעניין . לעזור ולטפל . כמובן שעם העזרה של אימא שלי היה לי קל כי הרגשתי חופשי לידה.
לעומת זאת ליד חמותי הרגשתי כל הזמן דרוכה ונשפטת . אני מודעת לכך שחלק גדול מכך נובע מהאישיות שלי עצמי. ששופטת את עצמי בלאו הכי , ולא אוהבת ביקורתיות יתר וכן רגישה מאוד. אבל גם שמצבי השתפר המשיכה התחושה שהיא מנתבת הרבה דברים . ולי היה קשה לבוא ולומר רגע אני חושבת אחרת . זה לא דרך האימהות שלי , הרגשתי שזו תהיה כפיות טובה . אבל בפנים צברתי תסכולים . דוגמאות לחיכוכים : עניני האכלת הילדים , חמותי ומשפחתה היסטרית לגבי הנושא ונתנה לי לחוש שאם האוכל לא מתוקתק משהו לא בסדר . אבל היא ציפתה שאני אדאג לכך , לא לפי מה שאני חושבת שחשוב . בנוסף עניין סביב צפיית הילדים בטלווזיה . הם דגלו בגישה שזה לא כדאי וכו' , לי אין בעיה עם טלווזיה במידה מסוימת ועוד נושאים שונים שבהם היו חוסר הסכמות אבל חששתי להביע את דעתי ולעמוד על שלי . הרגשתי חנוקה בביתי והולכת על ביצים כדי לרצות . המצב ביננו בעיקר השתפר לדעתי שהתחלתי לעבוד והיא שמרה על הילדים כשאני בעבודה. לא היה חיכוך , היא עשתה מה שלדעתה אבל בלי לומר לי מה לעשות והלכה בדרך כלל בלילה לישון בביתה ( לעומת בעבר ) היחסים שלנו השתפרו פלאים עקב כך כי לא היו חיכוכים . לא היה איכפת לי שבשעות שהיא איתם שתנהל אותם לפי ראות דעתה. הבעיה החלה עכשו לאחר שנולדה ביתי השלישית שהביאה שמחה אבל שוב את החיכוך הזה של עזרת יתר שמצד אחד נזקקת ומצד שני התערבות . דוגמא לכך אמרתי לה שהתייעצתי עם אחות טיפת חלב לגבי עניין האכלת הילדה ושהיא אומרת שלא צריך להעמיס עליה בכמיות של אוכל . היא ביטלה את עמדת האחות בזלזול שלמעשה היא מבטלת את דעתי . שוב פחות איכפת לי מה היא עושה כשהיא מטפלת בה לבד . אבל כשאני בסביבה ומתערבים לי זה מעצבן . שוב החל כל עניין ההאכלות מי האכיל מה . מצד אחד היא באה לעזור ומצד שני למשל היא יודעת שאני ממהרת לחתונה. שהבן שלה התחייב להגיע בזמן ולעזור לה והיא גורמת לי להרגיש שאני צריכה להספיק לעזור לה כי אם לא יכול להיות שבסוף היא תסבול מאיזה התקף עצבים שמשום מה אני ממש מפחדת ממנו . כל זה הזכיר לי נשכחות ותקופות לא טובות בעבר . לדעתי זה גם העלה לי את רמת החרדה כי כל פעם שאני יודעת שהיא באה לעזור אני  נדרכת . היו תקופות בעבר שהעדפתי כבר להסתדר לבד בעזרת בעלי . אבל מאחר ובעלי נעדר הרבה והוא למשל החליט שהבן שלנו צריך ללמוד גודו במקום שלי קשה להביא אותו לבד מאחר ואין לי רישיון ( היה לנו חוג קרטה שהיה קרוב לבית והייתי בקלות לוקחת אותו לשם , הבן אהב את זה אבל האבא הכניס לו לראש שגודו יותר שווה ) בזמנו אמרתי לו אתה מתחייב לקחת אותו לגודו , זה לא עלי . אבל בפועל הרבה פעמים הוא נעדר בגלל העבודה ו אין ברירה אלא להיעזר באחרים. עכשו בשבוע וחצי האחרונים אני שוב סובלת מהתקף חרדה קשה . כמובן שנזקקת לעזרה יותר , אבל לדעת המטפל שלי אחד הסיבות להתקפי החרדה האלה מלבד הקושי שלי מאובדן החופש שלי שוב, זה תחושות אשמה וחוסר יכולת לעמוד על שלי וגם טראומת העבר . כל החזרה הזו של המעורבות יתר של חמותי בעניני . מעיקה עלי . הייתי רוצה שתבוא להיות עם הילדים פעם בשבוע ותבלה איתם בעיקר לבד ובזמן הזה תאפשר לי להיות חופשיה. לדעתי זו עזרה אמיתית . או לחלופין ללמוד להרגיש חופשי לומר לה כל מה שאני חושבת .טוב די חפרתי , מה דעתכם , איך עושים זאת? איך אומרים לבן אדם שאתה אוהב ומעריך מצד אחד שאתה מעריך את עזרתו אבל גם מועק ממנה , שאתה זקוק לפחות התערבות או לשחרור?   תודה על תשובות . 
 
 
 
 
יש כמה ענינים בסיפור שלך,
11/04/2016 | 06:00
144
אתחיל דוקא מענין החוג--בעלך הוא זה ששינה לבן את החוג-
הבטיח שלוקח על עצמו אבל לא עמד בהתחייבות--וזה נפל עליך--
לך קשה להתמודד עם העומס--זה שוה שיחה עם הבעל,
על קבלת ההחלטות בבית--
לומר עד שהילד לא גדול מספיק ללכת ולחזור לבד--שילך לחוגים שאני יכולה 
להביא ולהחזיר. --וכן שהמטפל יחזק אותך בלומר את הדברים חד משמעית.
 
לגבי חמותך--היה בפוסט שלך משפט מפתח לענין--ואני מצטטת:"כי לא היו חיכוכים...
. לא היה איכפת לי שבשעות שהיא איתם שתנהל אותם לפי ראות דעתה. "
אז אם באמת את זקוקה לעזרתה--והיא עושה ברצון, תימנעי חיכווכים,
אל תהיי בבית כשהיא מטפלת בהם--תצאי עם חברות, לקניות, או תלכי לישון.
מישהיא חזקה היתה עונה ולוקחת את המושכות ו/או מותרת על העזרה,
את דוקא כן יודעת שאת זקוקה ורוצה את העזרה--אז תהני ממנה.
 
לגבי החופש והיכולת להתמודד מול חמותך הייתי מבקשת עזרה מהמטפל--
שיגיד הוא לחמותך ולבעלך--שישאלו אותך וישמעו לדרישותיך, כדי לאפשר
לך לחזור תפקוד מלא. כן, מה שישמעו ממנו זו הדרך לעזור לךץ
בהצלחה.
מעורבות והתערבות
11/04/2016 | 13:12
124
חמותך מנסה לעזור לך אבל על הדרך היא מתערבת וביקורתית וזה לא נעים, זה בטוח- אבל זה המחיר של העזרה.
אולי הגיע הזמן לקצץ בעזרה הזו על מנת למנוע חיכוכים ביניכן?
ואם זה לא אפשרי, פשוט להתעלם ולא להתרגש מההערות שלה.להכניס באוזן אחת ומיד להוציא באוזן השנייה (וזו כותבת מישהי שסבלה במשך הרבה שנים מאנשים מאוד ביקורתיים בחייה -למדתי את זה בדרך הקשה...).
הנושא הלא נכון
13/04/2016 | 08:31
1
111
למה שתגידי "לבן אדם שאתה אוהב ומעריך מצד אחד שאתה מעריך את עזרתו אבל גם מועק ממנה , שאתה זקוק לפחות התערבות או לשחרור?" למה לא פשוט להגיד בדיוק מה את רוצה ובדיוק למה את מתכוונת?
הנסיון שלי עם התקפי חרדה הוא שהם מתגברים אצלי כאשר אני עומדת בפני אי וודאות לגבי מה יאמרו מהצד השני. זה בידך להקטין את אי הוודאות על ידי שתאמרי הכי מוקדם שאפשר מה את רוצה בדיוק. את רוצה שבעלך יקח את הילד לג'ודו? תגידי: אני לא עושה את זה. את רוצה שחמותך תשמור על הילדים כשאת לא נמצאת? תגידי לה: אני מעונינת שתשמרי על הילדים ביום זה וזה, אני לא אהיה בבית. מפריע לךשמבקרים אותך על איך את מאכילה את הילדים? אני בזמנו אמרתי לחמותי שלכל אחד יש זכות לטעות עם ילדיו ושהיא כבר סיימה לגדל את ילדיה ועל הילדים שלי אני עושה את הטעויות של עצמי. את בכלל לא צריכה לתרץ לה מה אמרו בטיפת חלב ומה אומרת אמא שלך.
ודבר אחרון: נראה שקצת שכחת שיש כאן שלושה ילדים שהם הם האחריות הראשית שלך ואת המגינה הראשית שלהם מול העולם. כדאי להזכר בזה מפעם לפעם ביחוד כאשר לא נעים לך ממישהו שגורם לך לעשות דברים שלדעתך הם לא לטובתם.
13/04/2016 | 11:32
11
חם בפורומים של תפוז
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
עו
עו"ד גלעד רמתי
פורום תביעות ביטוח סיעודי
תביעות סיעוד
פורום דיור מוגן
פורום דיור מוגן
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ