לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום חמותי ואני
ברוכים הבאים לפורום חמותי ואני
פה נוכל להתייעץ ולשתף בכל נושא שקשור לחמות אבל לא רק.
 
החמות מתעלקת? הבעל לא עוזר? האישה לא מתייחסת? ומה עם הגיסה? 
 זה המקום לשתף ולהשתתף.
אשמח מאוד אם תכתבו גם דברים חיובים על המשפחה. בטוח שיש כאלו.
הפורום פתוח לקהל הרחב וכל אחד יכול להצטרף ולהשתתף, אם באופן קבוע או מדי פעם, וכולם יתקבלו בברכה  וחיוך.
 
הפורום הוא פורום חברתי המושתת על רעיון המשפחה ובו אווירה נעימה, חיובית ומועילה.
אשמח אם תתייחסו באופן מיוחד להודעות של גולשים חדשים, כדי להקל עליהם את ההשתלבות. המטרה היא לתת מענה, תמיכה ועזרה בשאלות ענייניות, התלבטויות, תסכולים וכן לחלוק הצלחות, הישגים והשווצות (כן.מותר להשוויץ!)
 
אני מבקשת להתייחס בכבוד לכל משתתף/ת בפורום.
הודעות אשר פוגעות במזיד, או מכילות קללות, ציניות מתוך מטרה לפגוע,
הודעות שכל מטרתן להתסיס ולעורר פרובוקציות וכדומה ימחקו ללא אזהרה.
גולש אשר יוזהר ולא ישמור על כללי הפורום יחסם!
 
אני מעודדת את חופש הדיבור, אבל מבקשת לשמור על שפה נקיה ונעימה.
כמו בכל פורום, גם כאן יש מקום לדיונים וחילוקי דעות. אנא שמרו על דיון ענייני ובוגר.
השתדלו לנסח את דעותיכם בצורה עניינית, סובלנית, תרבותית, חיובית ובונה,
גם כשאתם נסערים או לא מסכימים עם מה שנכתב.
זכרו, מה שחשוב לכם יכול להיות הדבר האחרון עלי אדמות שמענין גולש אחר בפורום.
 
הערות, הארות, בקשות, תלונות, מאמר או קישור מעניין, הצעות לאירוח והצעות בכלל
יתקבלו בברכה במסרים.
 
לידיעתכם: הודעות בפורום שמכילות מספרי טלפון או פרטים אישיים של אנשים (אאוטינג) – תמחקנה לאלתר.
אסור לפרסם תמונות, שמות, טלפונים או כל פרט מזהה אחר ללא אישור.
 יש לשמור על זכויות יוצרים.
 הפרסום בפורום אסור. כל הודעה פרסומית תמחק לאלתר וללא אזהרה.
 
לסיכום:  מי שבוחר לגלוש בפורום – ינהג לפי הכללים הללו, גם אם יקח לו זמן להתרגל אליהם.
כולכם מוזמנים להשאר עימנו, אבל רק לפי הכללים שצויינו בהודעה זו.
הבית הזה מנוהל בהתנדבות, באהבה ובמסירות.
 
בברכת גלישה נעימה, B L U E D E V I L 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום חמותי ואני

ברוכים הבאים לפורום חמותי ואני
פה נוכל להתייעץ ולשתף בכל נושא שקשור לחמות אבל לא רק.
 
החמות מתעלקת? הבעל לא עוזר? האישה לא מתייחסת? ומה עם הגיסה? 
 זה המקום לשתף ולהשתתף.
אשמח מאוד אם תכתבו גם דברים חיובים על המשפחה. בטוח שיש כאלו.
הפורום פתוח לקהל הרחב וכל אחד יכול להצטרף ולהשתתף, אם באופן קבוע או מדי פעם, וכולם יתקבלו בברכה  וחיוך.
 
הפורום הוא פורום חברתי המושתת על רעיון המשפחה ובו אווירה נעימה, חיובית ומועילה.
אשמח אם תתייחסו באופן מיוחד להודעות של גולשים חדשים, כדי להקל עליהם את ההשתלבות. המטרה היא לתת מענה, תמיכה ועזרה בשאלות ענייניות, התלבטויות, תסכולים וכן לחלוק הצלחות, הישגים והשווצות (כן.מותר להשוויץ!)
 
אני מבקשת להתייחס בכבוד לכל משתתף/ת בפורום.
הודעות אשר פוגעות במזיד, או מכילות קללות, ציניות מתוך מטרה לפגוע,
הודעות שכל מטרתן להתסיס ולעורר פרובוקציות וכדומה ימחקו ללא אזהרה.
גולש אשר יוזהר ולא ישמור על כללי הפורום יחסם!
 
אני מעודדת את חופש הדיבור, אבל מבקשת לשמור על שפה נקיה ונעימה.
כמו בכל פורום, גם כאן יש מקום לדיונים וחילוקי דעות. אנא שמרו על דיון ענייני ובוגר.
השתדלו לנסח את דעותיכם בצורה עניינית, סובלנית, תרבותית, חיובית ובונה,
גם כשאתם נסערים או לא מסכימים עם מה שנכתב.
זכרו, מה שחשוב לכם יכול להיות הדבר האחרון עלי אדמות שמענין גולש אחר בפורום.
 
הערות, הארות, בקשות, תלונות, מאמר או קישור מעניין, הצעות לאירוח והצעות בכלל
יתקבלו בברכה במסרים.
 
לידיעתכם: הודעות בפורום שמכילות מספרי טלפון או פרטים אישיים של אנשים (אאוטינג) – תמחקנה לאלתר.
אסור לפרסם תמונות, שמות, טלפונים או כל פרט מזהה אחר ללא אישור.
 יש לשמור על זכויות יוצרים.
 הפרסום בפורום אסור. כל הודעה פרסומית תמחק לאלתר וללא אזהרה.
 
לסיכום:  מי שבוחר לגלוש בפורום – ינהג לפי הכללים הללו, גם אם יקח לו זמן להתרגל אליהם.
כולכם מוזמנים להשאר עימנו, אבל רק לפי הכללים שצויינו בהודעה זו.
הבית הזה מנוהל בהתנדבות, באהבה ובמסירות.
 
בברכת גלישה נעימה, B L U E D E V I L 
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
חשוב לקרוא לפני פרסום הודעות בפורום:
- נא לשמור על שפה הולמת ודיבור נעים בעת כתיבתכם בפורום
- לא ימחקו הודעות על פי בקשת גולשים ללא סיבה מוצדקת.הסבר:
 
הודעות שיכתבו בשפה לא נעימה, בוטה, ופוגעת ימחקו.
קללות, האווטינג, הקטנה וכד' - כל אלו גם לא יתקבלו וימחקו מיד.
כמו שכתבתי בעבר, רגע לפני שאתם לוחצים על "שלח" חישבו אם כך היתם רוצים שידברו אליכם והאם כך אתם מדברים לחבריכם.
 
קחו בחשבון, ההודעות לא הולכות להימחק בקלות וכדאי שכל אחד יחשוב פעמיים לפני שהוא מפרסם משהו.
יש לקחת אחריות על הבחירה לפרסם ולקחת בחשבון שעלולות להיות תגובות שלא תאהבו.
בסעיף 7 בתקנון תפוז, אותו סימנתן בוי עם בחירתכן ניק קבוע,  נכתב:
"בנוסף, אנא זכרי שעם בחירת הניק, לא תהיה אפשרות לשנות או למחוק אותו (וכן לא ניתן יהיה למחוק באופן גורף את התכנים של אותו ניק באתר - בין היתר בשל חשש לפגיעה בתכנים של גולשים אחרים ובהתנהלות הסדירה של השירותים המוצעים באתר). לכן, ככל שאת מעוניינת לשמור על אנונימיות, שמרי בסוד אף את אותו ניק, ואת הקשר שלו אליך."
 
כשאתם מפרסמים שאלה בפורום אתם "מסתכנים" בכך שתקבלו תגובה שלא עומדת בקנה אחד עם החיבוק לו ציפתם.
זו אינה סיבה למחוק את כל השירשור-מה שיפגע גם בגולשים האחרים, שהשקיעו מזמנם וממחשבתם ולא מגיע להם שתגובתם תמחק.
 
מאחלת לכולם גלישה נעימה בפורום באוירה נעימה! ( גם אם ההודעה קצת לא נעימה :-) )
 
המשך >>

תקנון הפורום
08/04/2016 | 12:24
273
שלום לכל באי/ות הפורום וברוכים/ות הבאים/ות
על מנת שלכולנו יהיה נעים בפורום, יצרתי את התקנון הבא על מנת לשמור על סביבה נעימה וחמימה בבית שלנו .
 
מצ"ב תקנון הפורום:
 
פורום "חמותי ואני" הנו פורום לכולם-נשים וגברים כאחד. הפורום מיועד לכל חמות וחמים, כלות וחתנים וכל מי שרוצה לשתף, להתייעץ ולייעץ בכל מה שקשור לנושאי המשפחה.
 
בפורום אין להשתמש בשפה בוטה, גסה או מעליבה. קללות, השמצות וכתיבה פוגענית כלפי חברי הפורום האחרים ובכלל אינן מקובלות בפורום, והודעות אלו ימחקו. במידת הצורך חבר פורום שיחזור על מעשה זה מספר פעמים-יורחק מן הפורום.
 
  אין לפרסם תכנים בעלי אופי מסחרי ו/או המכילים מידע פרסומי כלשהו, למעט בשירשורים ספציפיים המיועדים לכך ובתיאום מראש עם הנהלת הפורום. 
 
 אין לפרסם פרטים החושפים מידע אישי על אדם אחר ובכלל זה שמו האמיתי (במידה ומוכר ע"י ניק), פרטים שהועברו במסרים וכו'.
 
ביקורת על תפוז, מנהלי הפורום וכו' יעברו במסרים בלבד- כל ביקורת על גבי הפורום תימחק. ניתן לפנות במסר להנהלת הפורום עם כל בעיה, שאלה או תהייה וינתן מענה בזמן תגובה סביר.
 
בברכה וגלישה מהנה,
פרפרי אהבה

 
 
2 צדדים למטבע
29/05/2016 | 07:09
4
10
והפעם... ירושה משפחתית
 
האם נתקלתם אצלכם במשפחה המורחבת או במשפחות אחרות בנושא של ירושה משפחתית ומריבות על רקע זה

איך אפשר למנוע מצב של מריבות וחיכוכים על רקע של ענייני ירושה
הצד של החמות
29/05/2016 | 07:10
1
4
וואוו נושא סבוך ולא פשוט.
29/05/2016 | 07:28
6


אתחיל מהשאלה השניה--איך ניתן למנע מריבות, 
בצד הטכני והפשוט--לכתוב צואה ברורה, להפקיד בידי נאמן.  
ומי שלא כתב צואנ והלך לעלומו--מה אז? תלוי---
בצד האנושי--נראה לי שהורים שלא עושים אפליות, מערכת יחסים  
של הרגשה לילדים שהם אוהבים ודואגים ואוירה טובה בין אחים מונעת מריבות. 

אני יכולה לספר עלי, התיתמנו מאימנו בגיל צעיר יחסית-- 
מעולם לא דיברנו על ירושה--אבא לקח וחילק בין שלושתינו את התכשיטים  
של אמא, הוא חילק מהם (אפשר לחשוב כמה היה לה) גם לחברות ולאחותה-- 
ואנחנו חשבנו שהוא צודק. בכל מקרה בטוח לא היינו מערערים על רצונו.
ואם בד"כ הבנות יורשות את התכשיטים--אבא נתן גם לגיסתי, ושמחנו בזה.

כשאבא נפטר--מצאנו צואה שנעשתה ע"י עו"ד, העו"ד מת לפני אבא שלי-- 
הלכנו הוצאנו צו ירושה--לפי מה שהיה כתוב בה. 
הכל היה ברור, ואנחנו חברים טובים--נפגשים פעם בשלושה שבועות, לפחות, 
הכל בסדר. 

נכון להיום אני בעיקרון צואה מהלכת--כי ביתי כל פעם משאירה לי הוראות תפעול-- 
והיא אומרת גם לבעלה מה ההוראות אלי. לא נראה לי שתהיה שם בעיה עם ירושה. 
 
מכירה משפחות שהסתכסכו בגלל כסף--
ב"כ לא מכבד, לא את ההורים הנפטריםולא את הידים המתקוטטים--
כולם מפסידים.
אני חושבת שבמשפחות מורכבות, כמו בנישואים שניים נכון להסדיר הכל 
בכתובים ואז יותר פוט לכולם.
 
הצד של הכלה
29/05/2016 | 07:11
1
2
אצלנו בחרו לוותר
29/05/2016 | 08:31
1
סבי דאג לחלק את הכסף שווה בשווה עוד בהיותו בחיים. אם אחד הילדים נצרך לעזרה כספית, גם האחרים קיבלו את אותו סכום באותו מועד.
אמה של חמותי עדין בחיים והיא משתמשת בכספי הירושה כדרך לערוך מניפולציות על הילדים והנכדים כבר מעל 15 שנים, כולל איומים שתתרום את כל הכסף. חמותי במצב כלכלי בסדר (לא יותר) אבל כל כך נמאס לה מהמשחקים שהיא הודיעה לשאר שהיא לא בעניין. אם האמא רוצה, שתשאיר כסף, אם לא, אז לא. ושלא תשגע את כולם בדרך. בעלי ואחיו יישרו קו עם ההורים. אז אמה של חמותי משגעת רק את שאר האחים ואצלנו שקט.
בוקר טוב ושבת שלום! עוד לא נתקלתם בסיפור כזה....
28/05/2016 | 08:32
7
84
3 ילדים מתוך 3 גרושים.
 
רע לי ומר לי מה עשיתי שכזה הוא גורלי.
 
אתם מכירים עוד משפחות כאלה????
היי ובוקר טוב ומבורך, יש סיבה
29/05/2016 | 06:14
1
19
שלא מתיחסים לשאלה שלי? נשמע הזוי? אני נשבעת לכם שזה
אמיתי, כלומר 2 כבר גרושים רשמית והאחר בדרך.
 
אני לא מצליחה להרים את הראש, הפרצוף שלנו באדמה ולא יודעים איך ממשיכים הלאה.
למה לא מגיבים?
29/05/2016 | 06:26
15
למה? לבחירה להתגרש?
למציאות  שנקלעת אליה?
את לא פירטת למה התגרשת? מה קרה?
ובכלל במשפט האחרון --מה זה הפרצוף שלנו? מי אלה שלנו--ברבים?
האם אי אפשר לעצור את הגירושים האלה? טיפול משפחתי? 
 
גירושים זה כבר לא אות קין כמו שהיה פעם
29/05/2016 | 07:01
11
אם בני זוג לא מסתדרים ולא מוצאים שום דרך אחרת להציל את הנישואים-לפעמים גירושים זה מה שנותר לעשות.
 
העיקר שהם בריאים, מצבם המשפחתי לא כזה סוף העולם לדעתי.
 
מה מפריע לך בזה-האם זה מה שיגידו על המצב? האם זה שהם לא מסודרים? נסי להגדיר זאת לעצמך.
יכול להיות שזה צירוף מקרים רע
29/05/2016 | 07:54
3
9
מצד שני, 3 מתוך 3 בהחלט מעורר שאלות. 
יכול להיות שהמודל של נישואים שהם מכירים מהבית הוא כזה שהיום אף אישה לא מוכנה לקבל. יכול להיות שלא חינכו אותם להתיחס לאישה שלהם כמו שצריך. יכול להיות שהם רגילים שהם הנסיכים וכל העולם סובב סביבם. יכול להיות שאף אחד לא לימד אותם להקשיב לאחרים. יכול להיות שאף אחד לא לימד אותם איך להשתמש בסמרטוט ולכן הם לא חושבים שהם צריכים לקחת חלק במטלות הבית. 
יכול להיות הרבה דברים.
ויכול להיות שזה רק צירוף מקרים רע. 
רק אלה האפשרויות?
29/05/2016 | 07:59
2
9
כלומר--או הגברים לא בסדר או צירוף מקרים רע?
אין מצב שאולי גם האשה מתנהלת לא נכון ועושה אי אלה טעויות?
אנו גם לא יודעים מי היו הגברים האלה--אול בכלל הבעיות היו הילדים
שלה? שלו? 
גם כשמדברים על גירושם פעם אחת--זה מורכב ולא פשוט--
אז שזהחוזר על עצמו--אוהו כמה מורכב.
 
אבל לא מדובר פה על זוג או אדם אחד שהתגרש 3 פעמים
29/05/2016 | 08:04
1
10
מדובר על 3 אחים ששלושתם גרושים. שלושה אחים שכולם התחתנו עם הנשים הלא נכונות? זה צירוף מקרים רע. 
וואוו, קראתי
29/05/2016 | 08:09
11
לא נכון את הכתוב.
ולכן הגבתי מה שהגבתי,
את צודקת.
שבת שלום
27/05/2016 | 18:16
1
36
איך היה השבוע שלכם
ספרו על נקודות אור בשבוע שהיה-דברים שגרמו לכם לחייך
 
ומה התוכניות לסופ"ש
 
סופשבוע נעים ושבת שלום
השבועות כל כך גדושים וחולפים כל כך מהר, שמי זוכר
28/05/2016 | 11:23
50
המון דברים גורמים לי לחייך במהלך השבוע, רובם בד"כ קשורים לילדים שלי.
בסך הכול היה שבוע חיובי, בלי קשיים מיוחדים
השבת הקרובה נינוחה ונעימה - הקטן הלך עם בן הזוג להצגה, והבכור כרגע יושב לסיים איזו עבודה בשפה. אחרי שהם יחזרו נצא לארוחת צהריים בחוץ.
אחה"צ קבענו, הילדים ואני, להשלים פערים ב"בייק אוף" וב"מירוץ למליון" כך שבגדול אנחנו מתכננים אחה"צ עצל מול הספה
שבת נעימה לכולם
סברי מרנן
25/05/2016 | 07:38
16
178
אני משתדלת לעקוב אחרי השידור גם מחו"ל והאמת שזו בעיני אחת הסדרות הישראליות הקומיות הכי טובות שיש
 
מי רואה את התוכנית עם איזו דמות אתם הכי מזדהים
 
איזו מן החמות שבתוכנית הכי מזכירה את חמותכם
אני רואה את הסדרה
25/05/2016 | 10:33
126
רק עכשיו התחלתי (רואה באינטרנט,)
בהמלצה של לראות דברים שאפשר לצחוק בהם.
הרבה דברים שם הם מהחיים האמיתיים--וההקצנה מצחיקה.
 
לשאלתך --איזו חמות היתה לי --אף אחת מהמוצגות שם.
לא מצחיקה אותי בכלל... סורי.
25/05/2016 | 10:45
46
סדרה חמודה! אני מאוד אוהב
26/05/2016 | 09:20
2
119
מזדהה בעיקר עם שי.
הדמויות האחרות הן בעיקר סוג של קריקטורה מוקצנת של תופעות אמיתיות ולכן אף אחד ואחת לא מש זהים לדמויות שמוצגות שם אולם אני יכול למצוא בתחומים מסויימים אנשים שמתאימים לפרופיל זה או אחר שם. אני כן יכול למצוא אצל רחל וריקי דברים שאני רואה שקיימים אצל אמא שלי.
 
אחרי שי הדמיות שאני מאוד אוהב זה הדמויות של:
ריקי - קיצונית ומדהימה במשחק ומוסיפה המון צבעוניות לסדרה. בלעדיה לא תהיה סדרה
משה - הטפשות והשלומיאליות מאוד מוסיפות לעלילה
אלין - כי איך אפשר לא לאהוב את ה"רוסיה הקטנה" כמו שריקי מכנה אותה
מענין מה שכתבת,
26/05/2016 | 09:51
1
96
אני לא כ"כ מתיחסת לדמויות--כן אוהבת את הליהוק של כל הקאסט.
אלא באמת 'משתמשת' בסיטואציות כדי ללמוד משהו להתנהלות.
כמה צריך להזהר שלא לדבר עם ילד אחד על אחר?
כמה צריך להזהר לא להעביר את המחשבות שלי--והפחדים לזוגיות של הילדים.
(כסטריאוטיפ לרעיון--הפרק בעונה השניהלבדיקת ה--D.N.A,)
כמה צריך להיות קשוב. לכל צלע אחרת במשפחה.
כמה צריך לא להתערב.
להיות מודע שהנושא העדתי לא פס מן העולם.
 
יש הרבה סיטואציות--שכנראה, נמצאות חלקן לפחות בהרבה בתים, גם אם
לא באופן קיצוני. להיות עירני ולהתנהג שיהיה כיף ביחד.
אישית מודע ומתודה אני ממש כל הזמן בוחנת את עצמי, ואם טועה משתדלת לתקן.
וגם יודעת שיש דברים שלא ניתן לתקן. 
אבל ליצור אמון ואוירה טובה זה תפקיד בלתי נגמר.
לא לאורך
26/05/2016 | 11:21
7
כמו כל קומדיה - מוקצנת למטרת הצחוקים.
26/05/2016 | 16:22
77
לא תמיד זה הולך להם, לפעמים זה מוגזם מדי לטעמי.
צופה מדי פעם כשיוצא, לא ממש מחכה לזה.
לא מזדהה עם אף אחת מהדמויות, כל הקונפליקטים שם מוקצנים ומוגזמים
באופן שאני לא מתחברת אליו - גם הנושא של נשים/גברים וגם הנושא העדתי.
מעבר לזה אני לא מתחברת לעניין הזה של חובת הגעה לארוחת שישי אצל ההורים.
אצלנו אף אחד מהצדדים לא מציק בעניין הזה.
וכמובן שאף אחת משתי החמיות לא מזכירה את חמותי או את אמא שלי.
תכנית משעשעת
27/05/2016 | 06:29
4
69
רואה לפעמים. 
לא מזדהה  עם אף דמות.
החמות שמזכירה את חמותי היא ריקי כמובן.
מוצאת את הנקודות הרגישות והמכאיבות ולוחצת עליהן באמצעות הערות, הרבה פעמים במסווה של טוב לב ובעורמה.
למשל, כדי להראות לי כמה שהיא רזה ואני שמנה, היא תבוא לסלון עם חולצה שגדולה עליה, תנפנף בה ותגיד לי: "תראי איזה חולצה קניתי, לא יודעת למה קניתי חולצה שגדולה עלי, אולי את רוצה אותה?"
או שהיא תציע לכולם עוגה ותדלג עלי.
ועוד הערות שנובעות מטוב לב. 
אנחנו באים אליהם בכל יום שישי. פתאום שמתי לב שאני חוטפת דיכאון ועצבנית כל השבת וזה אפילו נמשך גם עד יום שני. היום אני אעשה נסיון- אני לא הולכת אליהם ונראה אם זה יעזור למצב הרוח שלי השבת.
 
והיא גם גזענית
27/05/2016 | 06:35
2
77
שונאת אשכנזים ושונאת ערבים.
היא אמנם משתדלת לא להגיד דברים רעים על אשכנזים לידי, כי יש לה גם חתן אשכנזי, אבל היו לה פליטות פה אומללות. אבל לשנוא אשכנזים זה בסדר, זה לא נחשב לגזענות, בימינו זה לגיטימי.
כל הזמן יש לה משפטים כמו: "גועל נפש כל הקניון מלא ערבים" וכד', או כל מיני הערות גזעניות כשהחדשות ברקע, כמובן שאוי ואבוי אם מישהו יגיד לה משהו שנוטה לשמאל, היא ישר תגיד לו ללכת לעזה לחיות עם החברים שלו הערבים.
 
הצחקת אותי עם האמירה
27/05/2016 | 08:35
1
81
של הגזענות--שלטעמי אפילו אין מודעות לכמה גזענות יש בכל משפט כזה.
וזה הזכיר לי--
חמותי היתה מסוכסכת עם שני החתנים שלה, 
ובזמן שאני הייתי עוד ביחסים טובים איתה.
היא פעם אמרה לי:"אני כ"כ שמחה שכל החתנים והכלה הם מהתפוצה שלי"
(האמת אני לא לגמרי, אבל מה זה משנה)
ואני בספונטניות עניתי--למה את יודעתלריב רק עם התפוצה שלך?
הסתכלה עלי במבט --לא מאמינה שאמרת כך.
אני באמת חושבת שזה מה שנקר מצד אחד להדבק לידוע ומצד שני חוסר מודעות לאיך זה נשמע גזענות.
ענק
27/05/2016 | 18:11
10
אני במקומך הייתי מדללת ביקורים בתואנות שונות...
28/05/2016 | 11:29
29
הצלחת להתחמק אתמול? אם כן - איך את מרגישה היום?
כל פעם שאני שומעת על זוגות שבכל שישי ושבת חייבים לבקר אצל ההורים, בעיקר כשזו לא חוויה נעימה במיוחד, אני מאוד שמחה בחלקי
 
מצ'עממת/מדכאת
27/05/2016 | 12:47
4
97
ככה באמת נראים חיים של אנשים?
כל שישי אצל ההורים?
לא יוצאים לבלות?
לא נפגשים עם חברים?
עושים קידוש????
 
בעצם מציגים שם את כל מה שאני שונאת.
משפחתיות חונקת.
חוסר פרטיות.
חוסר חופש הפרט.
חיים בחמולה.
חיים של אין ברירה ולא נעים.
 
נ.ב.
הם באמת גזענים ומגעילים כלפי אשכנזים.
עצוב שזה מה שיש לטלויזיה שלנו לשדר.
תקופה מסויימת בחיי זה היה ככה
27/05/2016 | 18:15
2
75
וזה היה סיוט
 
מחכה לבואו של הבעל לישראל וזה כנראה גם מה שיהיה- סוג של תחרות וחלוקה אצל מי נאכל ונתארח.
28/05/2016 | 14:01
1
30
למה זה היה ככה?
זה נפסק רק בגלל המעבר לחו"ל?
 
כרגע זה די טבעי.
באתם לביקור קצר וכולם מתגעגעים ורוצים להיפגש איתכם.
גם חברים וגם משפחה.
 
אני תמיד רואה אנשים שבאים "לנופש" מארה"ב נקרעים.
גם ג'ט לג, גם מליון אנשים ופגישות ורוצים להספיק לראות את כולם.
יוצא שמקציבים לך זמן ביומן ומיד רצים לפגישה הבאה,
או שבאים להתחבא אצלך כדי לנוח מכל הריצות ולקבל קצת שקט..
זה הפסיק כי הרגשנו שזה משתלט עלינו
28/05/2016 | 19:03
32
ושאין לנו זמן לנשום ולבלות ביחד כי הכל היה סביב ביקורים וארוחות משפחתיות.
לאט לאט התחלנו לצמצם הגעה ולא תמיד לארוחות וקיצרנו את הזמנים שם והרגלנו שלא תמיד אנחנו מגיעים.
מה הקשר בין להגיע להורים לבין להפגש עם חברים?
28/05/2016 | 12:25
48
אנחנו נפגשים עם ההורים בסביבות 7 בערב ולאחר מכן עם חברים וזה בסביבות 11 או 10 בלילה ממש לא קשור אחד לשני, גם ההורים שלי ושל בעלי נפגשים לאחר מכן עם החבר'ה שלהם...... והרי   גם החברים שלנו נפגשים עם ההורים ואחר כך איתנו...........גם הילדים הבוגרים שלנו מאוד שמחים על המפגשים האלו ויש להם לאחר מכן את המפגשים החברתיים שלהם.
אז נכון, יש לנו הורים שממש כיף להיפגש איתם ונכון שלא בכל המשפחות זה ככה, עצוב לשמוע תמיד שיש משפחות שמפגש עם ההורים גורם לסבל ולדיכאון בעיקר בשל משקעי עבר וילדות לא מאושרת
יש לנו  בחבר'ה בחורה שבאה מבית פרמיטיבי וחמולתי האומללה חטפה מכות מכות כשהיתה ילדה היא היחידה מכל החבר'ה שלנו שבאמת לא נפגשת עם ההורים.
יש לי חברה שאיבדה את ההורים שלה בשנתיים האחרונות, מאוד קשה לילדים שלה עכשיו בלי מפגשי השישי אצל סבתא.....
התערבות בענייני ילדים
23/05/2016 | 15:40
25
328
אשמח לרעיונות מה כדאי לענות ואיך להגיב במקרה שלנו:  ילד מיוחד בבית וגם אחד בדרך. לכל אחד במשפחה המורחבת (הורים אחים גיסים...) יש מה לייעץ ולומר על נושא הילדים בלי ששאלנו או ביקשנו לשמוע את דעתם. שומעים כמעט בכל מפגש עצות ודעות שלהם איך לטפל בילדים, לאילו מסגרות לשלוח , המלצות לאנשי מקצוע, שואלים/מחטטים מה אנחנו עושים בקשר לילדים, דואגים מאוד שמא הבא בתור יצא "מקולקל" כמו הילד המיוחד (ככה הם רואים אותו, עצוב...) ולכן מרעיפים עלינו עצות ודעות (תעשו X, תלכו לרופא Y).
אנחנו לא מעלים לשיחה איתם את נושא הילדים והילודה, הם עושים זאת מיוזמתם. תודה מראש לכל רעיון
אני בעד הגישה הקשה (כך אנחנו נהגנו בהתחלה)
23/05/2016 | 15:44
186
להגיד "תודה, אנו מעריכים את הדאגב אבל אנחנו יודעים מה לעשות וקר אנחנו מחליטים לגבי ילדינו"
אחרי מספר פעמים שאומרים את זה בתקיפות והחלטיות הם מבינים שזה אכן לא עניינם.
לכולם יש תמיד מה להעיר, אפילו אצלינו כשלדעתי הילדים שלנו הם המוצלחים והמקסימים ביותר שיש (אני משוחד....אבל זו האמת) יש לאמא שלי מה לומר אבל השתקתי אותה מספיק פעמים כדי שגם כשיש לה מה לומר היא חושבת 100 פעמים לפני.
באמת לא קל. לעצור בעדינות
23/05/2016 | 17:50
145
תראי, הם כנראה מדברים מתוך דאגה וקירבה. 
 
אני בעד לעשות שני דברים - האחד הוא לקחת לשיחה של אחד-על-אחד כמה אנשים היותר קרובים לכם, ולהסביר מה העצות האלה עושות לכם. אני מקווה שהם יעזרו גם ״להגן״ עליכם״ בכל פעם שאיזו גיסה אן בן דוד יחלקו עצות - אז האמא או האח ישתפו פעולה בלעצור אותו, להסיט את הדיון.
 
האחר - לעצור בעצמכם את הדיונים האלה בכל פעם. ״אני מעדיפה לא לדבר על זה עכשו״. 
 
אבל באמת - אנשים עושים את זה כל הזמן. גם בלי קשר למיוחדות של הבן שלך. גם אצלי כולם חושבים שהם יודעים איזה חיסון ולעשות ומתי, לאיזה גן לשלוח את הילדים, לאיזה בית ספר, מה ללבוש, מה לאכול, האם הם רזים/שמנים/גבוהים/עצלים/נמרצים מדי....
אנשים במדינה שלנו מאד אוהבים לתת עצות
כל עוד לא מספרים לכם שאצלם הוא היה גדל יותר טוב
23/05/2016 | 20:28
125
בגלל שאתם לא מחנכים אותו נכון לנצל את זה שיש שתי אוזניים
שיכנס מאחת ויצא מיידית מהשנייה
זו תופעה כללית
23/05/2016 | 21:33
1
152
וזה לא מתחיל ונגמר במשפחה - אני מניחה שבנך עדיין צעיר מאוד, לפנייך חיים שלמים בהם תשמעי מאנשים שונים כולל מזרים מוחלטים שפע של עצות והמלצות וגם ביקורות, שהמשותף לרובן יהיה שהן תלושות מהמציאות במקרה הטוב, ושטויות מקוממות במקרה היותר נפוץ.
 
הפתרון הכי טוב הוא להימנע משיחות בנושא, מה שמאוד קשה כי הצד השני בדרך כלל נוטה להעלות את הדברים האלו. נסי למצוא דרכים להסיט את השיחה - לשאול מייד על ההתחלה על הילדים שלהם, להחמיא לגיסה על מה שהיא לובשת ולשאול איפה קנתה או לבקש ממנה מתכון לעוגת תפוחים, וכשידברו על הילד שטרם נולד תמהרי לדבר על הבחילות והנפיחות ברגליים ועל אפידורל ועל דברים לא קשורים ללקות בקיצור - מתישהו זה יחלחל.
 
חזקי ואמצי, לצערי אין לי הרבה מה לנחם אותך בנדון - מניסיוני, הביקורות וההערות המטופשות האלו ממשיכות גם בשלב בו הילד מגיע לשלב התעסוקה, מתישהו למדתי להשתעשע מזה.
24/05/2016 | 09:40
13
מישהו העז לקרוא לילד שלך מקולקל?
24/05/2016 | 00:29
14
55
24/05/2016 | 06:25
10
60
אני חושבת שזו הבעיה האמיתית בסיפור הזה
24/05/2016 | 08:43
9
149
לא העיצות.......לעיצות אפשר להתייחס ואפשר לא
אבל זה?
לא הייתי מתקרבת לאנשים האלו אם זה המצב
ברור, הסמיילי העצוב היה בתור הסכמה
24/05/2016 | 09:39
8
28
אותי מדהים לראות איך באשכול על עזרת החמים
24/05/2016 | 15:20
7
131
התגובות היו קשות ולעיתים אכזריות (הם לא נורמלים וכו'........רוצים לשלוט, חטטנים רעים וכו') עם הצעות נוקשות ביותר לפתרון
 
ואילו פה....חמים שקוראים לילד מיוחד מקולקל (שי השיאים באכזריות והתעללות מילולית) עוברים לבנות הפורום האסרטיביות והחזקות  ממש בקלות....עם עיצות עדינות של אל תקשיבי.........
כי כנראה הבנו את ההודעה אחרת
24/05/2016 | 17:47
100
אני לא הבנתי שמישהו אמר לאמא את המילים ״הילד שלך מקולקל״ֿ, אלא העבירו לה את התחושה הזאת בעצם זה שמנסים לייעץ לה.
 
אבל אם הבנתי לא נכון - אשמח אם הכותבת תשתף אותנו, ואז גם אשנה את התגובה שלי. אם אכן מישהו אמר לה את המילים ״הילד שלך״ ו״מקולקל״ באותו משפט - אני לוקחת את דברי בחזרה, לאיש כזה לא צריך להגיב בעדינות.
אם אני זוכרת נכון את זאת שאמרה שסבתא שלי הר ויחה מזה
24/05/2016 | 19:00
2
127
שהמעיטו להגיע איתי אליה
הסבתא שהתייחסה אליי בתור פגומה
אז זהו, יש לך זכרון מאוד נוח, כי את מה שאמרתי לך אמרתי לפני
24/05/2016 | 20:04
1
108
שסיפרת שאת בחורה עם מוגבלות (צר לי שלא ניחשתי את זה) אלא אחרי שסיפרת שאמא שלך הרחיקה אתכם מהסבתא ולא סיפרת למה.  קצת יושר אפשר לקנות במכולת.    
זה מאוד קשה גם להתמודד כל החיים עם קשיים אדירים
25/05/2016 | 08:59
90
וגם לזכור סבתא שאף פעם לא הייתי בסדר בשבילה
25/05/2016 | 04:46
2
89
הבנתי מהכותבת שהבעיה היא עם כל (או רוב) האנשים שמסביבה, שנותנים עצות בלי סוף, וזה דבר כל כך נפוץ שלא נראה לי שיש מה לעשות, זאת מלחמה אבודה להתחיל לחנך את כל מי שאת נפגשת איתו ולכן עדיף פשוט לאטום את האוזניים.
אולי יש אסטרטגיות אחרות ואני טועה.
 
בקשר לחמים שעוזרים- איזה הצעות נוקשות הצעתי?
כל מה שהמלצתי לכותבת הוא שתנסה לשים גבולות בעזרת תשובות עדינות דווקא, אפילו לא הייתי קוראת להן אסרטיביות בכלל, כדי שהיחסים לא יתדרדרו ואז גם אי אפשר יהיה לכנות אותם מעל פני השטח "יחסים טובים", כי עלבונות מצטברים. אני גם לא רואה בחמים שלה אנשים רעים. בהתנהגות הנקודתית שלהם כלפיה יש מאפיינים לא בריאים, אבל זה לא הופך אותם לרעים ואכזריים. זה הופך אותם לחסרי רגישות או חסרי הערכה כלפיה. הניחוש שלי היא שהם רואים אותה כעצלנית שלא עושה דברים בעצמה בבית וכך הם מעבירים את הביקורת בדרך עקיפה. זה לא פייר כלפיה.
יקירה, האם כתבתי שאת נתת עיצות נוקשות?
25/05/2016 | 08:21
1
78
האם כתבתי שאת כתבת שהם רעים?
כתבתי בפירוש בנות הפורום.....אילו שכתבו, לא את, זה הופנה אליך כחלק מהדיון בינינו אבל לא כתבת שאת אמרת
אוקיי
27/05/2016 | 06:20
5
לא, זו התרשמות שלי מתוך דברים שאמרו
24/05/2016 | 18:54
2
116
אמרו עליו דברים אחרים קשים ובוטים, אעדיף שלא לצטט במדוייק כדי שלא יזהו אותי אם הם במקרה קוראים כאן
לא מבינה
24/05/2016 | 19:08
99
אמרו עליו ואת בחרת לא להגיב? כי....
למה את לא יכולת לומר--הילד הזה שלי, אני אוהבת אותו 
ומבקשת לא לדבר עליו כלום. אני אסתדר בלי העיצות וההערות שלכם.
זהו---
אם יש אנשים קרובים יותר שאת יכולה לשתף בעלבון שהם גורמים--
זה עוד יותר נכון.
ילד מיוחד עם צרכים מיוחדים כנראה מאים עליהם שאינם יודעים מה לעשות,
זה לא מצדיק גסות רוח.
או קי, אז זה לא משנה מה אמרו אבל כל דבר בוטה שנאמר על הילד
24/05/2016 | 20:06
79
אסור שיאמר והייתי מציעה לך לא להיות בקירבת אנשים שחשים קגשות שלילים לילד שלך, זה ממש לא טוב עבורו ולא עבורך
אי אפשר לחנך אנשים
24/05/2016 | 06:27
96
לאנשים תמיד יהיו עצות שהם ישמחו לתת.
לדעתי חבל להשקיע באנרגיה לנסות לשנות את זה, עדיף לתת לזה להיכנס מאוזן אחת ולצאת מהשנייה.
להכניס באוזן אחת ולהוציא באוזן השנייה
24/05/2016 | 07:17
82
ופשוט להימנע להעלות נושאים נפיצים שבטח יעוררו תגובות מצידם.
 
לעצור אותם מלשאול אי אפשר ממש אז פשוט צריך לעבוד על התגובה שלכם כשמעלים נושא נפיץ מבחינתכם ונותנים עצות אחיתופל וכדומה...
 
מה שאמרו ראשות שדולת הנשים לנתניהו
24/05/2016 | 07:41
112
כשבמפגש לציון משהו באו לספר לו על מפעלותיהן וקיבלו ממנו מנטרה חוזרת שוב ושוב על כך שהן לא תומכות ברעיתו המותקפת: "אדוני ראש הממשלה המסר הופנם"
כשמתחילים לדבר בנושא שלא מתאים לכם אפשר להגיד: המסר הופנם נעבור לנושא הבא. מתישהו העומדים מולכם יבינו שזה לא הנושא לדיון ויעברו. לא פשוט, אבל אין ברירה.
והרי לו לא היו מחטטים ומשיאים עיצות
24/05/2016 | 22:03
86
היית חושבת שלא איכפת להם. אנשים קרובים מודאגים אם יש מצבים מדאיגים בחיים של האהובים שלהם, וחס וחלילה אם לא היה לך מישהו שידאג ויהיה איכפת לו. 
אין ספק שאת רגישה יותר מרוב האמהות הצעירות בגלל המצב המיוחד, אבל אם תחשבי על הכל באובייקטיביות כנראה שתגלי שהם נוהגים בצורה דומה גם עם אחים שלך, או שנהגו כך איתך גם לפני בוא הילד. 
במקום להרגיש שאת מותקפת ושמסתכלים על הילד בתור מקולקל, נסי להסתכל על הכל בצורה שכלתנית. תקשיבי לעיצות. אם הן מטופשות בעינייך, תגידי כן כן. אבל מדי פעם את יכולה לקבל עיצות מעולות. הרי אין אף אחד שיודע הכל. גם המשפחה שלי נוטה להתערב אבל קיבלתי מהם המון עיצות נהדרות במהלך השנים שחלקן עזרו לי מאוד. המשפחה של בעלי לא מתערבת, לא נותנת עיצות, לא מתעניינים במיוחד, לא שואלים שאלות מעבר לשאלות המנומסות, הכל אנמי. כתוצאה מכך הם לא ממש חלק מהחיים שלנו. 
תחשבי על השיר - חופשי זה לגמרי לבד. את יכולה לקבל את החופש מהתערבות, אבל זה אומר שאת נשארת לבד, אין לך משפחה תומכת שבאמת איכפת לה. 
התערבות וסימון גבולות
24/05/2016 | 23:22
68
היי אלירז 78
מזל טוב לילד/ה שבדרך..
המשפחה המורחבת חוששת /פוחדת/מפעילה ואקום..
הם נכנסו לדלת פתוחה.
כדי למנוע התערבות /מתן עיצות/פירושים..
יש לסמן גבולות מחדש.
יש המון טקטיקות ליצירת גבולות-
הפרד ומשול..כבר נכתב פה..
"פיצוץ הפצצה"- (נראה לי שפחות מתאים .. )להסביר בצורה חד פעמית שאתם דורשים
להשאיר את הנושא כטאבו. ואתם רואים בהתערבות שלהם פגיעה ודורשים 
להניח לכם.
סימון גבול חדש.
לא לאפשר תקשורת בנושא.
להעיר..
לצור קונפליקט-המטרה יצירת שינוי.
 
לכל אחד יש טקטיקה שמכיר/יודע /מתאים..
יש פחד מעימות או תחושות של קונפליקט.
 מצב שבו מתערבים ואתם חשים אי נוחות- עליכם ללמוד להציב גבול
בהיר/ידוע ולא לאפשר לחצות אותו.
בהצלחה
אירית
 
 
 
 
2 צדדים למטבע
22/05/2016 | 07:25
19
259
והפעם החמות והגיסה שלנו נשאלו:
 
מה עושים כשהחמ/ות לא אוהבים את בת/ן הזוג של הבן/ת ומרררים את חייהם? 
האם זו עילה לדעתכן להפסיק את היחסים עם המשפחה?או שמא- להיפרד מבן/ת הזוג בגלל שהמשפחה שלכם לא אוהבת? 

האם אתן מכירות סיפורים בנושא ותוכלו לשתף? 

 
במהלך היום הן יכתבו את דעתן ובנתיים מזמינה אותכם/ן להגיב ולשתף בדעתכם.
 
שבוע טוב לכולנו
 
הצד של החמות
22/05/2016 | 07:25
1
75
מגיבה
22/05/2016 | 14:08
131
התוספת המקשה על התגובה היא החלק של "ומררים את חייהם" 
וכאן אני אתיחס להורים--מה יצא לכם מלמרר את החיים לילד שלכם? 
לעולם הוא שלכם וגם אם טעה, וגם אם הבחירה לא לטעמכם  -- 
זה מה שהוא חושב שמתאים לו והוא רוצה. 

אני כן חושבת שהאחריות ההורית לא מסתימת לעולם, ואם נראה להורה שהבחירה שגויה-- 
הייתי כאמא עושה שני דברים-- 
1)בודקת עם עצמי אם זו שגיאה שלא נראית, או שגיאה נראית -- 
   למשל--אם הבחור גבוה מאוד והבת נמוכה מאוד, --בעיני כאמא יכול להיות שזה נראה 
   מוגזם או בעייתי---לא הייתי מגיבה כלל כי אם הם מרגישים עם זה בסדר, הם רואים את זה 
  וזה בכלל לא מקום להתערבות. 
  אם זה משהו שלא ממש מורגש אבל איזו תכונת אופי שעלולה לטעמי להפריע- 
   למשל-- הבחור  קמצן, ואני אמא של הבת, או להפך...כן הייתי מתיחסת. 
   בהזמנה לשיחה עם הבן/ת שלי, מאירה (הא' בכונה) כי הערה ואמירה כנגד
   עלולה להביא לתגובת נגד שלו/ה, אבל כחומר לבדיקה או למחשבה נוספת.

2)וכאן הוא ה'איך' מתיחסת--בטוח לא מממררת להם את החיים, 
  אלא קוראת לילד שלי, בן ובת--ואומרת שזו תכונה שמפריעה לחיים, 
  שיזהרו וינסו לבדוק את זה ברמה עקרונית. אם מסתדרים. 
  בטוח לא שיחה ע"י בן הזוג, אלא עם הילד שלי. 

גם כשההורים לא מסכימים צריך לנהל מולם שיחה בוגרת-- 
ואני אישית נגד נתק--הוא לא מתקן כלום,  
גם בן הזוג שבגללו ובשבילו נוצר הנתק--מפסיד. 
נתק הוא דבר שלילי, (לפחות מנסיוני) אפשר להתרחק פיזית, אפשר לשמור על יחסים קורקטיים--לא לנתק. 
הצד של הכלה
22/05/2016 | 07:26
4
49
ובכן:
22/05/2016 | 09:39
1
152
ראשית, כאשר מדובר על זוג נשוי - יש מצב שזה כבר מאוחר מדי...
האופציה של פרידה רלוונטית לטעמי רק כשמדובר בזוג שעדיין לא נשוי
(כמובן לא בהכרח חתונה תכל'ס אלא כזה שנמצא בתחילת היחסים, בלי ילדים).
אחרי שמחליטים על חיים משותפים המצב משתנה.
נראה לי שזו שאלה שבהחלט יש לדון בה לפני החתונה, מכיוון שההשלכות עלולות להשפיע באופן הרסני
על חיי הזוג הצעיר והמשפחה כולה ויש הבדלים מסויימים שקשה מאוד להתגבר עליהם.
לא כולם בנויים להתמודדויות קשות שכאלה ובמקרה כזה אולי באמת עדיף לוותר ולהחליט על הפרדת כוחות (תלוי באיכות הקשר).
 
נשאלת השאלה מה קורה כשהיחסים מתקלקלים אחרי החתונה.
לאחרונה אני שומעת סיפורים על כלה אחת ספציפית, כשחלק מהדברים שהחמות מתארת לי כנוראיים
נתפסים בעיניי כבעיות של הפרשי גילאים ותרבויות, וחלקם נשמעים לי כמו התנהגות של ילדה מפונקת,
שעשתה הצגות כדי "לתפוס" חתן ועכשיו מגלה את פרצופה האמיתי.
כמובן שאין לי שום יכולת לדעת מה האמת, מכיוון שאני שומעת רק צד אחד.
לרוב אני מייעצת לאותה חמות לשמור על שקט תעשייתי, מכיוון שלדעתי פתיחת מלחמת עולם עם אם נכדייך
זה לא דבר חכם והדברים שאותם היא מתארת ממילא לא נשמעים לי כדברים מהותיים שיש טעם להילחם עליהם.
אבל כפי שכתבתי - זה עניין סובייקטיבי לחלוטין, כמו כל דבר אחר שקשור ליחסים בין אנשים:
כל אחד בוחר להילחם על מה שנראה מהותי בעיניו.
אותה חמות לא ממררת את חיי כלתה, אלא סומכת על בנה ועל החינוך שנתנה לו ובוחרת להמתין
עד שהוא יבין מה קורה ויחליט להעמיד את אשתו הצעירה במקום (או שלא, זה עניין שלהם).
היא לא מתערבת ולא מעירה, כי היא מבינה (כך על פי דבריה) שאם זה לא יבוא ממנו - אין טעם שהוא יעיר לאשתו.
היא אמרה שהיא מבינה, עם כל הכאב שבדבר, שאם בנה לא רואה את העוול שאשתו עושה לה ולא מוצא לנכון
להעיר לזוגתו - התערבות שלה בטח ובטח שלא תביא לשיפור המצב אלא רק תיתפס כהתערבות גסה וחרחורי מלחמה.
בסופו של דבר - אותה כלה היא אשה בוגרת שקיבלה חינוך מסויים בבית הוריה.
חמותה לא יכולה ולא רשאית לחנך אותה, גם אם דברים מסויימים בהתנהגות כלתה לא מוצאים חן בעיניה.
 
אני מכירה סיפור נוסף, של כלה שלא אהבה את חמותה ואת הגישה שלה לנכדים.
אמא של אותה כלה היא גננת בעלת ניסיון רב, אוהבת ילדים קטנים ואת כל מה שכרוך בהתעסקות איתם ומחוברת לילדים מכל הכיוונים,
חמותה נתפסת בעיניה כ"קרה", "מרוחקת", "לא משקיעה" ולטענתה לא מספיק מתעניינת בילדים.
מסיבה מסויימת (אני מנחשת שזה כי החמות היתה פחות "מושגת") הבן הגדול שלה ממש אמר שהוא מעדיף את החמות.
היתה תקופה שזה תסכל אותה עד כדי שהיא ניסתה להסית את הבן שלה (שהיה אז בן 4.5!) נגד החמות ובעד אמא שלה.
היא מאוד התעצבנה כשאמרתי לה שזה גרוע מאוד בעיניי, כעסה שלא לקחתי את הצד שלה.
אבל זה מה שאני חושבת: אם את מחנכת את הילד שלך כמו שצריך, מעבירה לו את הערכים שאת מאמינה בהם,
כולל ערכי משפחה (וזה דבר שנתפס שונה ומשתנה מאדם לאדם) - תסמכי עליו שבגיל מסוים הוא כבר יבין לבד
איזו סבתא אוהבת אותו ורוצה בטובתו. להסית אותו זה לא לעניין.
 
 
האם הייתי חושבת על פרידה בגלל מצב כזה?
כן, פרידה (לפחות יחסית) מההורה המתערב.
לצמצם ביקורים, לא לבקש טובות בייביסיטר או עזרה כספית.
הורה שלא מסוגל להתמודד עם הבחירה שעשה/תה הבן/בת שלה - שיתכבד ויתבאס בשקט.
זה נכון בעיניי לבחירה במגמת לימוד בתיכון שלא מתאימה ותביא את הילד לתסכולים
וזה נכון גם לבחירת בן/בת זוג: אלה החיים של הילד, זכותו להרוס (אם כך זה נתפס בעיניי ההורה) אותם כאוות נפשו.
אנחנו בוחרים להביא ילדים לעולם, מגדלים ומחנכים אותם כראות עינינו.
בשלב מסוים הגוזל פורש כנפיים ועם כל הקושי (וזה כנראה הקושי הכי גדול בעולם)
תפקיד ההורה הוא לאפשר זאת ואם עומד לו כוחו הנפשי - לחכות מוכן בקן למקרה של נפילה, אם חלילה תבוא.
הורה שלא מבין את זה לדעתי דן את עצמו לאבד את ילדו.
ע"ע מקרה דודו אהרון.
 
 
22/05/2016 | 11:58
15
תלוי
24/05/2016 | 06:23
32
תראו, יש אנשים על הפלנטה הזאת שיש להם קצת פחות רגישות ואמפתיה מלאחרים. אז לפעמים החמים/חמות קצת או הרבה קרים/קרות.
יש כמובן גם מקסימים שמרעיפים אהבה.
אם יש קרים/קרות, קשה להסתדר וצריך עור של פיל. הכל תלוי במידת הקור שנושבת ובמידת הרגישות של המקבל ובמידת ההקרבה שלה הוא מוכן.
כמובן שיכול להיות גם ההיפך, מצד הכלה/חתן.
 
מקרה שאני מכירה:
מישהי שהיתה פעם חברה שלי (היום לא בקשר) התחתנה עם גרוש וההורים שלו לא אהבו אותה מהרגע הראשון. הם לא מפסיקים להראות לה כמה הם קרובים לגרושה ומתים עליה ומצד שני, כמה הם קרירים אליה בכל הזדמנות.
זאת לא פרשנות שלה. זה שקוף ואפשר לראות את זה בבירור.
מה שכן, אני לא יודעת איך נוצר המצב הזה אבל זה פשוט לא נעים. לי היה קשה מאד להתמודד עם זה.
היא מאד סובלת אבל ממשיכה.
האמת שהם היו גרים קרוב אליהם ועכשיו קצת התרחקו.
 
סיפור מוכר
27/05/2016 | 08:48
19
אצלנו התבסס מצב בו אחת לכמה זמן, כאשר קו אדום נחצה, יש הצבת גבולות אסרטיבית.
מעבר לזה, לפעמים זה מרגיש כמו קיום יחסים דיפלומטים עם מדינה שאין איתה שלום...
 
יש לי חברה שחמותה, לאור סיפורים ששמעתי משני בני הזוג, אחראית באופן לא מבוטל לסיום הקשר ביניהם, אחרי שני ילדים. עוד במפגש הראשון של הכלה עם החמות עלתה העובדה כי הכלה הבריאה מסרטן כילדה. החמות מייד הביעה סלידה בוטה מהאפשרות שהסרטן (המאוד לא תורשתי) יעבור לנכדים פוטנציאלים. אף כי אותה חמות היתה סבתא מעורבת ופעילה, היתה מגיעה פעם בשבוע להיות עם הנכדים, קיבלה אותם בשמחה כשהיו חולים וכו' היחס לכלה לא התחמם מעולם. כל תקופת חגים היתה מלחמת עולם, כל החלטה של הזוג קיבלה ביקורת נוקבת.
המגוחך הוא שדווקא אחרי הגירושין החמות התחילה להתייחס אליה יפה יותר, עכשיו כשעברה למעמד של אם נכדיה אך לא אשת בנה.
ומה קורה במקרה ההפוך?
22/05/2016 | 10:45
11
206
וזה כשהכלה היא זו שממרת את חייה של החמות ובדרך גם את של כל בני המשפחה?
 
אני מכירה יחסית מקרוב סיפור כזה, הכלה ככל הנראה לא ממש שפויה, לצד העובדה שקיבלה חינוך לא ברור בעליל (ידוע שגם אחותה לא ממש אהובה במשפחת בעלה מסיבות דומות), שבשלב מוקדם מאוד הרשתה לעצמה לא רק לבוא בטענות להורי בעלה על דברים שממש לא במקום, דרשה תמיכה כלכלית מהסוג שזו ממש חוצפה מכלה לדרוש, וזה כשלא מדובר בבן יחיד והוא קיבל בדיוק כמו האחים שלו ולא הייתה שום סיבה שיקבל יותר. ההמשך כלל סכסוכים עם כל מי שסביבה - גם חברים שלו ובנות זוגן ומהר מאוד גם בני המשפחה, כשהיא לא הסתפקה בללכלך על הגיסים והגיסות אלא עירבה בזה גם את הילדים (כשמדובר בשלב בו הילדים היו צעירים מאוד), ונוצרו מצבים טראומתיים ממש עבור ילדים שלא עשו שום דבר, שגילו שדודה שלהם מלכלכת עליהם, ובהמשך כשהגיעו לשלב הבר מצוות נוצרו מצבים לא נעימים כשהיא לא הסכימה ללכת, ובחלק מהמקרים לא הסכימה שגם בעלה, הדוד של החוגג/ת יבוא (אחרי שהאחים/אחיות הבליגו והזמינו אותם למרות הכל), בחגים תמיד היו בלאגנים וההורים המסכנים נאלצו כל פעם מחדש לבחור בין ילדיהם, כשמתי שבחרו בילדים עם בני/בנות הזוג שהתייחסו אליהם יפה היו לגברת טענות.
 
זו חכמה גדולה בדיעבד להגיד שכל זה היה יכול להימנע אם היו מפרידים ביניהם בזמן, אבל מהצד זה נראה רע מאוד ומעורר תחושת חמלה חזקה על כל המשפחה בדגש על ההורים המסכנים של הבחור שכל הזמן הזה צפו בחוסר אונים בכלתם שזורעת הרס ולא ידעו כל כך מה לעשות בנושא - לנזוף בבנם בן ה-30+/40+ ואילך שירסן את אשתו? ספציפית במקרה הזה חשבתי לא אחת שיש לבחור סימפטומים של תסמונת שטוקהולם, והוא מגן עליה לפעמים בצורה ממש מגוחכת וזה הגיע כבר לשיאים שמתי שהאחיין שלו התחתן והזמינו אותו ואת בני משפחתו למרות הכל, הוא לא הגיע (מאמינה כי אשתו אסרה עליו) וכשקרובי משפחה רחוקים שאלו אותו על זה הוא טען שהאחיין לא הזמין את הילדים שלו והוא נעלב בשמם (הילדים הוזמנו בוודאות, אני עזרתי לזוג לכתוב את השמות על ההזמנות).  
 
אמנם זה לא יפה לחשוב על זה וגם צורם מאוד, אבל יצא לי לא אחת לחשוב על האחים של הבחור הזה בהקשר של מה יהיה אחרי 120 של ההורים - הרי הם בכל מקרה יצטרכו לשבת שבעה ביחד, והאשה הזאת כבר הוכיחה כמה חולנית היא, שאני לא אתפלא אם היא תפגין את היחס הרגיל שלה גם במצב הרגיש הזה (בתקווה שיהיה כמה שיותר רחוק).
אבל מה בדיוק את מצפה לשמוע? הרי ברור שאם כל הסיפור נכון
22/05/2016 | 11:27
2
136
יש לבעל בעיה גדולה ולו הייתי ההורים שלו הייתי מנתקת קשר מהאישה הזו ושהוא יחליט מה בדיוק הוא בוחר לעשות.
זה לא יתכן שאישה אחת תמרר חיים של משפחה שלמה בין אם היא כלה או חמה
אני לא מצפה לכלום
22/05/2016 | 11:35
1
114
הגבתי בדיון בו התבקשנו לשתף בסיפורים רלוונטיים, אז שיתפתי.
 
ולא רק שהסיפור נכון במלואו, הוא כולל קטעים הרבה יותר גרועים שהעדפתי לא לפרט.
אז ברור שיש כאן בעית בעל/בן
22/05/2016 | 11:42
103
כמו שהייתי מצפה שבעל לא ייתן לאימו למרר את חיי אישתו ככה בעל לא צריך לתת לאישתו למרר את חיי משפחתו ואם הוא נותן לה להמשיך המפשחה צריכה להתנתק ממנו
אני מכירה משפחה שבסיפור שלהם יש כמה קווי
22/05/2016 | 17:16
6
157
דמיון לסיפור שלך.
הם ישבו שבעה בנפרד.
בעיתון מאתמול.
23/05/2016 | 14:13
5
137
"ידיעות אחרונות",
2 מודעות אבל על  גב' ה.ב. מחדרה,
על אחת חתומים שני בנים, נכדים ונינים והעובד המסור,
על השניה חתומה הבת, "אשב שבעה בביתי, רח'..., בחיק משפחתי האהובה: בעלי ... ובנותי ....  ו..., לא מכירה, לא יודעת כלום, נקרא רע.
אין צדק מוחלט, חינוך זה נפלא, לא בהכרח אכן עושה את מה שהתכוונו, ניתוק הוא נורא ואיום, בעיני רק במקרי חרום של ממש, אפילו אם רק מטעמי מחשבה על ילדים נכדים והמשפחה, אולי יתפתח למשהו אחר,טוב ומיטיב.
 
נשמע נורא
23/05/2016 | 14:31
23
לא יודעת למה נקרא רע,
23/05/2016 | 17:52
2
106
מצד אחד, זה יכול להיות נובע מסכסוך משפחתי שנקרא רע.
אבל זה גם יכול אם יש נכדים ונינים, שהילדים עצמם הם כבר 'מבוגרים' מאוד
ויש צד שני שלהם חולה או מטופל, ולא יכולים לעזוב את הבית,
ואז כל אחד יושב בביתו.
יכולה לספר לך על המשפחה של אבא שלי, שכשנפטרו האחים הגדולים שלו,
ישבו יחד. אח"כ כשאחרים נפטרו--כבר ישבו בנפרד.
אבי כבר היה חולה לב ואלמן, והיו לו נכדים ונינים, והוא העדיף לשבת בביתו,
ואנחנו נסענו ברחבי הארץ לנחם את האחים האחרים שלו.
היו חברים טובים ומאוד מלוכדים אבל לשבת שבעה לא בבית כבר לא התאים.
לפי איך שזה נקרא, זה לא המקרה
23/05/2016 | 17:59
1
106
גם אני מכירה אנשים שישבו שבעה בנפרד בגלל אילוצי בריאות, ואפילו מקרה בו הבת שהתה בחו"ל ולא יכלה לחזור לארץ בגלל הריון מתקדם מדי אז ישבה שבעה בנפרד - אבל מצב כזה בו מפרסמים שתי מודעות אבל נפרדות שבאחת מהן בכלל לא מציינים את הבת, זה כבר לא קשור לשבעה עצמה. במודעות אבל בהן מקובל לציין מי האבלים ולא מסתפקים בנוסח "המשפחה האבלה" יש מטרה בדרך כלל - משפחות שכותבות את שמות האבלים במקרים מסוימים עושים את זה על מנת שאנשים ידעו מי הם האבלים שיש לנחם (למשל - אם יש בנות או אחיות נשואות ששם משפחתן שונה), והמצב שתואר כאן נשמע כמו הכרזה שהמשפחה מפולגת, וזה מאוד עצוב שגם פטירת אמם לא הצליחה לאחד ביניהם.
עם המשפט האחרון שלך
23/05/2016 | 18:07
78
אני בהחלט מסכימה.
ולפעמים מחלת האם או פטירתה הם שגורמים 'לקרע' המשפחתי,
ריב על ירושה. זה מוקד סכסוך גדול מאוד.
עצוב אבל אמת של החיים.
לדעתי אי אפשר לדעת על סמך מודעה כזו
24/05/2016 | 16:02
66
יכולות להיות אלף סיבות למצב, אולי בגלל מחלה של מישהו יושבים בנפרד, אולי הבת היא מאבא אחר ולא היה בינה לבין האחים קשר, ויש מקרים שדווקא במותו של אדם מתחיל הסכסוך בין הילדים שלו, מכירה משפחה שכשההורים נפטרו הורישו את  כל הרכוש לבן אחד והבן האחר קיבל משהו נורא קטן או כלום. אין לי מספיק פרטים ויכול להיות שהחלוקה היתה צודקת בגלל סיבות אחרות, אבל התוצאה היא שמאז שהתייתמו האחים בנתק.
מה שקורה זה שאת מספרת את הצד שלך
24/05/2016 | 21:52
82
אפשר להבין שמדובר שהבעל הוא משפחה מאוד קרובה אלייך, כך שברור שאינך אובייקטיבית. 
לבעל טוב עם אשתו, ואם המשפחה שלו ואשתו לא מסתדרים (ותמיד צריך 2 לטנגו), אין ספק שתיווצר התרחקות. אני בטוחה שגם ההורים המסכנים וחסרי האונים לא טמנו את ידם בצלחת. ואם את חושבת מה יהיה עם האשה בשבעה, את מראה שאת די אובססיבית לגביה. תחיי את החיים שלך, ושהם יחיו את שלהם. 
פייסבוק ומשפחה
21/05/2016 | 08:37
7
224
האם המשפחה שלכם משני הצדדים אצלכם בפייסבוק
אם כן- האם הם מגיבים לכם או שהם יותר בצד הקורא בלבד
 
האם הייתם כועסים לו המשפחה הייתה משתמשת במידע שעולה בפייסבוק כדי לנסות להתערב לכם
אצלנו יש נציגות לשני צדדי המשפחה בפייסבוק
21/05/2016 | 09:20
1
151
וכולם קוראים וגם מגיבים, באופן גורף בצורה חיובית בלבד.
עוד לא קרה לי שמישהו מהמשפחה השתמש במידע מהפייסבוק כדי "להתערב", אבל מצד שני אני גם מאוד מבוקרת מבחינת סוג המידע שאני משתפת בפייסבוק.
כל המשפחה אצלנו בפייסבוק
21/05/2016 | 10:42
115
כל הבני דודים משני הצדדים...
הגיסות, האחים, הילדים...
הפייסבוק תורם המון לקשר בין כל בני המשפחה...
המשפחה של בעלי דתיים ושלנו חילוניים...
הפייסבוק תורם להרמוניה בין כולם.
כך מכירים את כולם הבעלים של הבנות הדתיות
הבעלים של הנכדות... 
אף אחד לא עושה שימוש לרעה במידע רק לטובה!!
אין לי פייסבוק.
21/05/2016 | 12:50
122
כשטסנו לירח דבש פתחתי קבוצת וואטסאפ כדי לעדכן באופן קולקטיבי את מי שהיה מעוניין.
 
באופן כללי הגישה שלי היא כזו:
אם משהו שאת כותבת ברשת עלול לגרום לך לאי נעימות מול המשפחה -
אולי כדאי שתחשבי פעמיים  ותסתמי את הפה והמקלדת.
תמיד כדאי לקחת בחשבון שהמידע עלול להגיע לבני המשפחה בדרך לא דרך,
גם אם הם לא חברים שלך בפייסבוק.
 
אני שולחת לעתים לחמותי קישורים לדיונים שמתקיימים כאן.
אני לוקחת בחשבון שמרגע ששלחתי את הקישור הראשון - היא יכולה להכנס ולקרוא באופן חופשי,
לא רק פה אלא כל מה שאני כותבת בכל הפורומים בהם אני פעילה.
מצד שני - אני ממילא מספרת לה הרבה ויודעת שגם היא וגם אמא שלי לא יעלו על דעתן להתערב לי במשהו אם לא ביקשתי את עזרתן.
את יוצאת מנקודת הנחה שיש לכולנו חשבון פייסבוק פעיל
21/05/2016 | 13:09
113
יש לי חשבון לא פעיל שבערך פעם בשנה אני מפרסם בו איזו תמונה (במקרה הטוב). אני לא נכנס גם לקרוא על אחרים - זה לא מעניין אותי.
גם בווטסאפ יש כמה קבוצות משפחתיות שיצאתי מכולן (אחרי כמה שעות שהייתי שם והטלפון לא הפסיק לקבל התראות) כי זה מזבל לי את הטלפון וכאמור - לא מעניין.

אני לא מפרסמת דברים אישיים בפייסבוק
21/05/2016 | 13:11
111
משום מה זה גורם לי להרגיש לא נוח. אולי כי אני טיפוס כזה שלא אוהב לחשוף.
יש משני הצדדים חברים שלי בפייסבוק. לפעמים עושים לייקים.
אני לא נותנת לזה משקל ומשמעות כי בקושי מפרסמת.
 
עקרונית לא מצטרפת
21/05/2016 | 21:07
93
לפייסבוק. הקשר עם המשפחה לי הוא בעיקר בשיח טלפוני,
או במפגש. יש לי ווטצאפ כשהמציאות לא מאפשרת שיח.
(אני מבלה לצערי הרבה בבי"ח--שם לא מדברים בטלפון,)
לא מרגישה שזה חסר לנו.
 
פייסבוק שייך לעבר
21/05/2016 | 23:14
119
יש לי פייסבוק אבל הוא נחמד בלבד. וודאי שאני לא מעלה דברים ממש אישיים ברשת. החברה בגילו של הבן שלי כבר מזמן עברו למדיה אחרת. כיום פייסבוק זה ענין של הדור שעבר.
שאלת עזרה מצד החמים
18/05/2016 | 21:59
106
2072
יש לי יחסים טובים עם חמותי וחמי, יש להם כוונות טובות והם עוזרים לנו בתחומים שונים, לפעמים אנחנו צריכים ומבקשים מהם עזרה כמו בייביסיטר לילדים או כאשר אחד מאיתנו ההורים חולה, אבל יש משהו שמפריע לי ואשמח לשמוע עצות, לדוגמא אם אני חולה ומבקשת מהם לעזור לי במשהו בבית או במשהו קשור לטיפול...
המשך>>
יש לי יחסים טובים עם חמותי וחמי, יש להם כוונות טובות והם עוזרים לנו בתחומים שונים, לפעמים אנחנו צריכים ומבקשים מהם עזרה כמו בייביסיטר לילדים או כאשר אחד מאיתנו ההורים חולה, אבל יש משהו שמפריע לי ואשמח לשמוע עצות, לדוגמא אם אני חולה ומבקשת מהם לעזור לי במשהו בבית או במשהו קשור לטיפול בילדים כשאני חולה, הם באותו הזמן גם מוצאים בבית אצלי דברים נוספים שנראים להם שזקוקים לטיפול או תיקון ומתחילים לטפל או לתקן על דעת עצמם בלי לשאול אותי או את בן זוגי לפני כן ובלי ששאלנו או ביקשנו עזרה בדברים הללו. לי אישית זה נורא מפריע, אני לא אוהבת שנוגעים לי או מתעסקים לי עם דברים בבית שלא ביקשתי בהם עזרה. מצד שני הם באים לעזור בתחומים שבהם כן ביקשתי עזרה ואני לא רוצה לקלקל יחסים או לפגוע. אשמח לשמוע עצתכם.
ברית מילה וחמות מתערבת הודעה מהראשי
17/05/2016 | 07:31
11
359
נתקלתי בהודעה הזו מהראשי:
 
אמא לעתיד שכועסת על חמותה שגרמה לבנה לחשוב מחדש אם הוא רוצה ברית מילה לבן שעומד להיוולד , לאחר שהחליטו מראש שמוותרים על ברית מילה.
 
מה אתם הייתם עושים במקום אותה אם לעתיד עד איפה ניתן/כדאי לאפשר לחמות להתערב בהחלטות אישיות כאלה
אציין רק שאת הטעות הם עשו הרבה שנים קודם.
17/05/2016 | 10:19
5
271
זה מסוג הדברים שחובה לקיים עליו דיון בין שני בני הזוג (בלבד) לפני החתונה. אצטט "כשנכנסתי להריון השני סיכמנו שאנחנו לא מעוניינים לעשות לבננו ברית מילה" עד כאן הציטוט. הרי הוויכוח היה יכול להתפתח מהמון זויות. אולי הוא לא היה רוצה ברית והיא כן או שלהיפך - לא ממתינים להריון כדי לדון בנושאים הללו.
בעיקרון בעולם אידיאלי לחמות לא היתה זכות להגיד כלום בנושא. אבל כשמגיעים לנושאים רגשיים, אמוניים, דתיים זה ברור שזה יכול להגיע למחוזות לא נעימים. זה מסוג הדברים שניתן היה להימנע מהם.
אני בכלל לא בטוח שהבעל שלם עם החלטתו ונראה כאילו היא נתנה את הטון והוא לא נתן את דעתו מספיק לנושא.
עקרונית אתה צודק
17/05/2016 | 10:38
3
175
אבל לא חושבת שיש איזו דרך--'לסגור' ולהגיע להבנה והסכמה 
על כל מה שיקרה במהלך חיינו,
הם הגדירו לעצמם שהם חילוניים, או א--דתיים, ומנהלים חיים כראות עיניהם.
לחשוב על כן או לא ברית, כן או לא טפולים אלטרנטיביים כשילד יזדקק לזה,
לא חושבת שיש דרך לחזות מראש.
ונניח שהיו מחליטים--שלא עושים ברית--ונולדות רק בנות---אז? מה טעם בדיבור לפני?
 
דוגמא ממש לאחרונה--הבן הבכור שלי--קבע ובנחרצות--
אני לא אתן לבנות שלי לעשות עגילים. (לאשתו יש, הוא לא אוהב את התכשיט הזה)
אחת מבנותיו מצצה אצבע--עד עכשיו שהיא בת 11--הוא הבטיח לה--
שאם תיגמל--הוא יאפשר לה עגילים--היא נגמלה, ויש כבר חורים ולבת מצוה תקבל ממני--עגילי זהב. אשתו לא התוכחה איתו--והוא היה מאוד נחרץ---אז?
 
ויש עוד ענין--גם אנחנו על כל מיני החלטות מראש, דילגנו--
כי אנחנו מתפתחים ומשתנים כל הזמן.
גם אם זה נעשה יחד, בכ"ז זה שינוי.
בתאוריה את צודקת אבל באוכלוסיה שמעל 95 אחוזים שלה כן
17/05/2016 | 10:42
1
171
מבצעים ברית מילה אם אתה חושב אחרת תציין את זה לפני החתונה כמו שאם מישהו הוא אלהורי כלומר לא רוצה ילדים נכון שיציין את זה למיועדת לפני החתונה.
 
ומה הטעם בדיבור לפני - כי זה מונע חיכוחים או לחילופין מראה על חוסר התאמה. כשלפני חתונה מדברים על נושאים של אמונה, דת, אורך חיים וכדומה בעצם מוודאים שאנחנו חושבים דומה בנושאים עקרוניים. בנושא לא עקרוני תמיד ניתן למצוא פשרות אבל בנושאים אמוניים זה מעורב באמוציות ואמונות שלא תמיד ניתנות לגישור. לכן דיבור לפני על נושאים כאלו נראה לי בסיסי.
רק למשפט האחרון,
17/05/2016 | 11:23
117
בהחלט, כאשר מישהו מבקש לחרוג מאותם  95%.
אבל צריך עירנות. וכשהם חיו קודם היתה כבר 'תכנית' של הרגל--ולכן לא היה דיון משמעותי
לפני החתונה.
 
 
 
אגב ברור שעל עגילים או על כל מיני החלטות בחיים
17/05/2016 | 10:56
133
לא יקום ויפול דבר ואם הם יודעים לקבל החלטות בינהם (ועדיף ללא גורמים חיצוניים) זה נהדר. ולא צריך לדבר על כל דבר לפני החתונה. אני מתכוון לנושאים עקרוניים.
בנושא של עגילים, סגנון לבוש, כן או לא טלויזיה לילד האם לתת לו לאכול וללכלכך או לא וכדומה אני אוכל להסתדר עם כל אחת. לא כי אין לי  דעה בעניין אלא כי זה לא עקרוני ואני חושב שעם כל אחת הייתי יכול לנהל שיחה בנושא ושנוכל לקבל יחד החלטה. אבל אם אני שומר כשרות ובת הזוג לא או אם אני נגד ברית מילה והיא זה מאוד חשוב לה או אם היא לא רוצה ילדים ואני מאוד רוצה אלה דברים שגם אם ניתן לגשר עליהם כדאי לדעת לאן נכנסים קודם.
אתה צודק.
17/05/2016 | 22:38
83
דבר כזה צריך לעגן בהסכם טרום נישואין.
במיוחד במדינה כמו שלנו שהופכת מיום ליום ליותר דתית ופחות דמוקרטית.
 
לפעמים זה נראה שהדת היהודית הפכה להיות העונש והכלא של כל אזרח ישראלי שלרוע מזלו נולד יהודי.
זה לא משנה מי הכניס לו לראש כן לעשות ברית
17/05/2016 | 11:49
2
201
בכל מקרה הבעיה שלה היא מול הבעל שלה ולא מול החמה.
כרגע יש לה בעל שרוצה לעשות ברית ולא משנה מה הסיבה, אם זה היא צריכה להתמודד.
אם הוא היה כל כך נגד שום דבר לא היה משנה את דעתו, התחושה שלי היא שהיא מצד אחד הכניסה לו לראש להיו נגד והוא היו לו ספקות ועכשיו היא אוכלת את פירות החץ שהפעילה עליו.
 
בכל מקרה הבעיה היא בינה לבינו
17/05/2016 | 12:13
11
18/05/2016 | 23:19
3
כמו בהרבה מקרים אחרים - יש סבים וסבתות שלא יודעים גבולות.
18/05/2016 | 10:40
1
162
בכוונה אני מתייחסת לסבים וסבתות ולא לעובדה שבדוגמה שהובאה מדובר על חמות.
 
ואם הילד רוצה בגיל 12 לצבוע את השיער לסגול מזעזע והוריו מרשים לו?
או לחורר את האזניים כדי לתקוע בהן עגילים? או את האף למטרות נזם?
זה יכול לא למצוא חן בעיניי סבא וסבתא, הם יכולים לא לרצות.
והם יכולים - בעיקר - להישאר ברצון, כמו צוצון מהסיפור.
כבר שמעתי גם על מקרים הפוכים, בהם הסבתא היקרה לקחה את הנכדה לחורר את האזניים
בלי לדבר על כך לפני כן עם ההורים. איכשהו, זה נראה לה הגיוני לגמרי למרות שההורים לא היו מעוניינים בכך.
עד גיל 18, הילד והאחריות על בריאותו הפיזית והנפשית הם של ההורים שלו, לא של אף אחד אחר!
 
כניעה של אחד מבני הזוג לדרישות של הוריו (בניגוד לסיכום קודם בין בני הזוג) היא משהו שחורג ממסגרת הזוגיות
ויש לבדוק למה זה קורה. זה בכלל לא משנה בעיניי אם מדובר בברית מילה או בלרשום את הבן למגמת מחול בתיכון.
כמו בכל דבר אחר שקורה בהורות, מותר לשנות החלטות בעקבות ניסיון כזה או אחר (המקרה של הבן של mykal והעגילים של בתו, למשל), אפשר להחליט שמקבלים החלטה שמנוגדת למה שאנחנו חושבים מתוך כבוד לסבים והסבתות בבחינת "choose your batttels".
אבל בסוף - זו החלטה של ההורים, לא של אף אחד אחר.
 
כל ההחלטות האלה אמורות להתקבל ע"י ההורים (ובשיתוף הילד עצמו כשהוא גדל).
סבא וסבתא מוזמנים תמיד להביע את דעתם, ההורים לא מחוייבים לקבל את הדעה.
 
 
אני בכוונה שמה בצד את הדיון על ברית מילה-כן-או-לא כנושא בפני עצמו, כי בעיניי אין הבדל
בין אמונה דתית להרגל למסורת לא דתית או להחלטה על חינוך ביתי/אנתרופוסופי/סתם שונה.
מרבית התגובות בפורום ההוא עסקו (כצפוי, זה נושא הפורום) באופן אמוציונלי בשאלת ברית המילה.
פה ההתייחסות היא לעצם ההידחפות של הסבתא.
18/05/2016 | 21:41
2
למה הם לא עוזרים לנו?
16/05/2016 | 11:38
38
1054
שלום,
יש נושא שגורם לי ולבעלי המון ריבים לאחרונה ואני אשמח לשמוע עצות ואולי דרכם לגלות האם אני מגזימה או שיש צדק בהתנהגותי.

אני ובעלי רכשנו בית בשעה טובה (שיהיה מוכן עוד 3 שנים בערך). כמובן ששמנו את מיטב כספנו וגם לקחנו משכנתא מהבנק.

ברגע שרכשנו את הבית והתחלנו להעביר את הכספים ההורים שלי מייד התגייסו והציעו לתת סכום כסף יפה לסיוע בתשלום המשכנתא. הם אמרו שהם מוכנים לתת סכום מסויים בתנאי שגם הצד השני (ההורים של בעלי) ישוו ויתנו גם מכיסם. בעלי המתוק הלך להוריו בשיא תמימותו והתשובה שלהם היתה "אין לנו כסף אנחנו לא יכולים לעזור".

העניין הוא כזה: הייתי מקבלת את סירוב ההורים שלו במידה ובאמת לא היה להם כסף. האמת היא שההורים שלו מאוד אמידים ויש להם כסף פי 3(או אפילו 4...) לעומת הוריי והם עדיין לא מוכנים לעזור. הם מסוג ההורים שמשאירים כסף לירושה- כלומר, אחרי המוות. וכל עוד הם בחיים- שיסתדרו.

הכעס שלי הוא על שני דברים:
1. על ההורים שלו וחוסר הרצון שלהם לעזור. אף פעם לא הבנתי למה אנו צריכים לחכות שימותו בשביל שיעזרו לנו... למה הם לא יכולים לעזור לנו כל עוד הם בחים ושאנו יכולים לברך אותם על כך ולומר להם תודה.
2. אני מרגישה שאני לא יכולה לבקש מהוריי (מה גם שהיה תנאי שהם ישוו את הסכום) בגלל שההורים שלו לא נותנים כלום.
3. אני כועסת מאוד על בעלי שקיבל את התשובה שלהם ולא הביע שום רגש שלילי. הוא קיבל את ה"לא" שלכם ואפילו עכשיו הוא תומך בכך ואומר שבילדות שלו הם נתנו מספיק...

אני מאוד כועסת על בעלי ועל הקבלה שלו את התשובה המגוחכת הזו. הרי ברור שהם יכולים לעזור. הם יכולים לקנות לנו את הבית הזה כולו בשניה . אנו לא מבקשים שיקנו לנו- אנו מבקשים עזרה קטנה כמו שהוריי (אנשים עם משכורות ממוצעות) נותנים- האם אני נוקשה מידי? האם הדרישה היא לא לגיטימתית?
והאם אני כועסת על בעלי ועל הוריו בצדק?
תשובה מורכבת כי גם השאלה מורכבת - להלן דעתי
16/05/2016 | 12:08
399
*גילוי נאות גם אני ואשתי רכשנו דירה ובתקופה האחרונה נעזרים בשני הצדדים מבחינה כלכלית מאמין שתוך חודשיים שלושה נצא מהמצב הזה
 
- למרות הכל, גם אם יש להם המון כסף - הם לא באמת חייבים לעזור. כשמתכננים את המשכנתא לא אמורים "לסמוך" על ההורים שיכסו אותה או יסייעו לנו (למרות שנחמד אם הם עושים זאת)
- יתכן שכלפי חוץ נראה שיש להם כסף אבל הוא בעיקר בנכסים או במצב שקשה להוציא אותו, יתכן שהם שומרים אותו לעצמם לטיולים, להנאות אחרי שהילדים כבר גדלו - הם לא באמת חייבים שום דין וחשבון לאף אחד
לכן אני חושב שלכעוס עליהם זה דבר לא לגיטימי - זה כספם
למרות כל מה שכתבתי: כן הייתי מצפה ליותר סיוע כי בחיים שלנו יש קשיים והני כן מצפה ממשפחה לתמוך. היום זה הם שיכולים לעזור לכם ומחר הם יזדקנו, ירדו מנכסיהם ויזדקקו לעזרתכם - כשיש תמיכה אחד בשני החיים מרגישים בטוחים יותר וטובים יותר.
כאב לילדים (קטנטנים אמנם אבל בכל זאת) אני לא יכול לדמיין שלא ארצה לסייע לילדי כשיגדלו.
אני לא יודעת למה הם לא רוציםֿ, אבל אני יודעת שזו זכותם
16/05/2016 | 13:22
6
436
את כועסת על הוריו, אבל למה את לא כועסת על הורייך שהנתינה שלהם מותנית? 
 
לדעתי - אחרי גיל מסויים, הורים לא חייבים לעזור לילדים. הם עוזרים אם הם רוצים ובמה שהם רוצים. 
 
אם הם לא אומרים למה, אי אפשר לדעת.
אולי מצבם לא טוב כפי שאת חושבת. אולי הם חוסכים למשהו מסויים. אולי הם קמצנים פתולוגים. אולי הרגזתם אותם במשהו. אולי הם כועסים על עצם הקניה או המשכנתא, ואומרים לכם שקיבלתם החלטה בעצמכם בלי להקשיב להם - אז עכשו אתם גם אלה שתשלמו את המחיר. 
 
בכל אופן - לריב עם בעלך בגלל שהוריו לא נותנים כסף, יאשר את החשדות שאולי יש להם - שאת רוצה לנצל אותם ואת רכושם. 
16/05/2016 | 13:58
46
כל כך
16/05/2016 | 17:32
59
הנתינה המונתנת של הוריה יש בה הגיון רב
16/05/2016 | 21:49
348
כידוע שבעולמינו שמזמן כבר עבר את שלב האגדות, יש גירושים.
נישואים שהתחילו באהבה רבה, פרחים,זיקוקים ויונים מסתיימים לצערינו ברבנות ובחלוקת רכוש, יש הגיון שהוריה לא ירצו אם חלילה יהיו גירושים שבן זוגה יזכה מההפקר בכספם אותו מניחה הרויחו ביושר ועמל רב ולכן יש בהחלט הגיון וצדק לדרוש שהעזרה תגיע  משני הצדדים ואם לא,  לפחות לרשום את הדירה בצורה הוגנת לא חמישים חמישים בין בני הזוג.
כן גישה קרה מעט אבל לחלוטין הוגנת, הגיונית וחכמה
17/05/2016 | 05:33
20
17/05/2016 | 05:33
9
מסכימה עם אביב קיץ. לא הצלחתי להניח מתחת לתגובתה.
17/05/2016 | 05:35
70
אני מבקשת לענות מזוית אחרת,
16/05/2016 | 16:46
8
414
להתיחס לשמות הרגש שבחרת--
את כועסת? מוזר לי--מה שברור לי--שזה כסף שלהם, 
וזכותם להחליט אם לתת אם לאו.
אני יכולה להבין שאת מאוכזבת מפני שלדעתך--יש ביכולתם ולא עוזרים.
אני הייתי שואלת אחרת--אם היו היו מבקשים מכם עזרה כלכלית היית נותנת בקלות?
זכותם להחליט מה הם עושים בעזרה לילדים. אם לתת אם לאו.
את האכזבה אני כן יכולה להבין.
ואת כועסת על בעלך? הוא פנה קיבל תשובה שלילית. הם שכנעו אותו בדרכם,
הוא קיבל את הענין--וזהו.
 
אתם זוג צעיר, יש תקופות קצת יותר קשות--בטוחה שתתגברו--
אל תפתחי חזית מלחמתית על הענין. 
את לא יודעת מתי תיקראי לדגל אצלם--ואז לא תתיצבי.
ובטח על תעשי מזה 'עסק' עם בעלך.
 
היחידים שיש לכעוס עליהם זה הוריך--
יש להם יכולת והם מתנים את הנתינה בצד השני? למה?
זו לא עזרה לך? זה לצד השני?
אם לא היו יכולים---דבר אחד, אם היו מחליטים שלא רוצים---זכותם,
לומר יש לי אפשרות--אבל שהצד השני ישתתף ובדיוק בסכום שאננו נותנים--
לא יפה, לא מכובד ואפילו לא צודק.
 
אבל את גדולה ובנית משפחה שלך--קנית בית את יודעת מה לקחת על עצמך--
את בטוח תסתדרי, 
מאחלת לך הצלחה. ורגיעה. בלי כעסים.
את טועה ומחממת סתם
16/05/2016 | 21:53
6
355
כמו שכתבי לעלה, יש הגיון גדול מאוד שהוריה יתנו את העזרה הכספית.
מה אם מחר מחרתיים הזוג מתגרש (כן, אני יודעת שבעולם מושלם הס מלחשוב על הגיון בתחילת הדרך.....) למה הם אמורים לממן חלק מחצי הדירה שהוא יקבל?
אני בעיקר בלי ראש קרימינלי
16/05/2016 | 21:59
5
312
כבר על השאלה הזו ענתה נומלה--(בשרשור הזה)
אז כותבים מסמך שהסכום הזה רשום ע"ש הוריה.
אפשר אפילו לטבו לצרף את שם הוריה.
ולא הבנתי איך זוג שמתקדם במערכת חייו מיד מעמד לגרושין בראש שלך.
ואם לא רוצים לתת אז לא נותנים ולא עושים תנאים--זה לא לפני נישואים.
 
ובכלל--אם יש לך משהו להציע ולומר--תתיחי לעכנין ולא לגופו של אדם,
אם אני מיתממת, או מי אני ומה אני. ומה הניתוח הפסיכולוגי שלי.
אינני זקוקה לו כאן בפורום. זה הפך תחביב --אבל מיותר ומטופש.
תתפלאי ותירגעי אני לא שאלתי בנושא הזה כלום.
גישה עקומה בהתיחסות לאמירה של מישהו--זה די נמאס.
להיות חכם זה לא להיות קרימנל, איזה הגדרות יש לך, את ממש
17/05/2016 | 11:44
4
181
מדברת בילדותיות מטופשת
 
 
שוב את תוקפת אישית ולא ענין--תפסיקי כבר. זה רשעות
17/05/2016 | 11:48
3
48
אמרה זו שקראה לי קרימנלית כי הצעתי להיות חכמים
17/05/2016 | 11:51
2
157
וכתבה ליי הודעה מלאת התנשאות וגעול נפש מרוכז...תרדי ממני !
תלמדי לתת תגובות מכבדות ואז גם תקבלי כאלו
אולי מספיק עם הגנון?!
17/05/2016 | 19:35
1
153
מבקשת ששתיכן תפסיקו לריב ולהתנצח על גבי הפורום.
מפריע לכן מה שכל אחת כותבת- אל תטרחו לקרוא אחת את השנייה וזהו.
תודה. צודקת.
17/05/2016 | 20:31
25
20/05/2016 | 15:22
3
כי הם לא חייבים לכם כלום, זה למה.
16/05/2016 | 17:32
1
309
מתנות מההורים זה נחמד, זה לא מחוייב המציאות.
זה נכון למימון חתונה וזה נכון לכל הוצאה גדולה אחרת.
לא עניינך מה ההורים של בעלך עושים עם הכסף שלהם, הוא שלהם.
אם ההורים שלך רוצים לתת - אחלה, תגידי יפה תודה.
גם הם לא חייבים ולפי מה שכתבת - גם הם לא עושים את זה בלי תנאי.
17/05/2016 | 05:39
11
זה מצב בעייתי
16/05/2016 | 18:05
257
כי ביננו, הם לא חייבים לכם כלום וזה שההורים שלך התנו את זה שהצד השני גם יתן סכום שווה- זה לא לעניין.
אם הם רוצים לתת-שיתנו, בלי התנייה כזו.
 
שניכם עברתם את גיל 18 ועם כל הכבוד, הם לא חייבים לשלם עליכם. זה בטח יהיה נחמד מצידם-אבל הם לא חייבים לעזור כלכלית ואם הם מעדיפים לעזור אחרי מותם- תכבדו את זה.
 
אישית לא מבינה למה את כועסת על בעלך כי סה"כ הוא פנה להורים שלו , שאל וקיבל תשובה. הוא לא צריך להתחנן על נפשו כדי שיתנו גם כסף. אני חושבת שהכי טוב פשוט לדבר עם ההורים שלך ולהציג את המצב ולומר כרגע שזה לא אפשרי מצד ההורים של בעלך (וזה לא עניינם אם יש להורים שלו כסף או אין) ואם הם יציעו בכל זאת לתת כסף- מעולה, אם לא-תסתדרו בלי זה. אין ברירה.
טוב שיש פנס לחפש מתחתיו את המפתח
16/05/2016 | 18:24
267
ההורים שלו לא חייבים לעזור. זכותם לרצות להעביר לילדיהם כסף רק במותם. אין לך מה לכעוס עליהם וגם לא על בעלך שזו התשובה שקיבל מהוריו.
אבל.. אם בעניני שינוי עסקינן ואת רוצה לקבל כסף שכנעי את הורייך שיתנו את הכסף שהם מוכנים לתת. למה להתלות במה שהצד השני עושה או לא? אם הם דואגים מאיזו שהיא סיבה את יכולה לכתוב הסכם עם בעלך שבמקרה שקורה משהו ביניכם הכסף מוחזר להורייך, הם יכולים לתת את זה בצורת משכנתא עומדת. יש הרבה צורות.
מי שממש מעצבן פה
16/05/2016 | 21:20
4
341
זה ההורים שלך. להציע מתנה על תנאי ולגרום לסכסוכים זה דבר מגעיל ברמות. רוצים לעזור, שיעזרו, לא רוצים, שלא יעזרו. אבל לדחוף את האף שלהם ולברר איך וכמה עוזרים הוריו של בעלך, זו חוצפה ממדרגה ראשונה.
בינתיים הם כבר רשמו השיג מרשים והצליחו לסכסך בינך לבין בעלך כי את בצורה מאוד לא חכמה משתפת פעולה ובמקום להגיד להם בנימוס שזה לא העסק שלהם אם ההורים של הבעל עזרו או לא,  אכן משתתפת בכל ההצגה הזו והגעת בשעה טובה לשלב שבו את כועסת (מאוד!) על בעלך.
לגבי הכעס על הוריו, זה בכלל הזוי. באיזו זכות את מעיזה לספור את כספם ולהחליט עבורם אם לעזור או לא. מדהים שבעלך מוכן לספוג את זה ממך.  
17/05/2016 | 13:46
13
ההורים שלה חכמים והציגו תנאי הגיוני ביותר
17/05/2016 | 14:52
2
182
זה שהיא רבה עם בעלה זה כי היא לא יודעת להבדיל בין מה שבסדר למה שלא.
לחלוטין לא מסכימה
17/05/2016 | 19:07
1
39
ואני לחלוטין לא מסכימה עם אי ההסכמה שלך.....נו אז?
17/05/2016 | 21:17
22
את ממש לא כועסת בצדק. הם לא חייבים לך דבר.
16/05/2016 | 21:50
230
תארי לך שהמצב היה הפוך.
ההורים של בעלך היום מחליטים לרכוש בית ואז באים אליך ואל בעלך בדרישות לעזור להם.
היית מתמרמרת, לא?
אכן שאלה מורכבת שהתשובה אליה מורכבת משמעותית
17/05/2016 | 09:46
1
283
לא קראתי את כל התגובות, אבל מה שנראה לי חשוב לציון זה - מעבר לכך שמדובר בכסף שלהם שהוא לא בהכרח נזיל (זו טעות נפוצה לחשוב שאדם שיש לו הרבה נכסים יכול לפזר כסף בכל רגע נתון), יש עוד עניין חשוב - האם בעלך הוא בן יחיד? אם כן, תדלגי על ההמשך.
 
בעולם אוטופי כל ההורים יכולים לעזור לכל הילדים שלהם לרכוש דירות ויישאר להם מספיק כסף גם להנות מהחיים שלהם כפנסיונרים וגם להיות בטוחים שאם חלילה יזדקקו לכסף עבור הבריאות שלהם (ובימינו מי שלא חוסך לעת זקנה מהמר - להיות סיעודי ואפילו סתם קשיש לא בריא זה דבר מאוד יקר). במציאות המצב שונה מאוד. אני לא מכירה את ההורים של בעלך ואת הסיפור בכללי, אבל יודעת שבמשפחות רבות גם אם נראה מהצד שההורים מסודרים ויש כסף זה לא תמיד המצב, ולתת לילד שלך מתנה בסך כמה מאות אלפים בזמן שהוא לא בן יחיד זה משהו בעייתי גם במקרים שיש את הסכום הזה - ההורה הממוצע ישר יחשוב על כך שהמשמעות היא שיצטרך לתת בעתיד הלא רחוק סכום דומה לילדים האחרים, וזה כשבינתיים נותרו להם שנים רבות לחיות (בע"ה) בהן הם ירצו להנות מהחיים שלהם, להשקיע בנכדים שלהם ו-לשמור כסף בצד על כל צרה שלא תהיה. לא הייתי שופטת אותם לחומרה בגלל זה.
 
 
אהבתי חשיבה מענינת.
17/05/2016 | 10:29
54
לא, הדרישה שלך לא לגיטימית
17/05/2016 | 10:55
194
את הבית הייתם צריכים לרכוש בהתאם ליכולות הכלכליות שלכם ולא על סמך עזרה כזאת או אחרת.
בעלך צודק לחלוטין, הוריו כילכלו אותו במשך כל ילדותו, אולי גם נתנו לו כלים להמשך החיים (ייתכן שעזרו לו ברכישת מקצוע או שאיפשרו לו להמשיך לגור אצלם ועל חשבונם במהלך הלימודים או בזמן שחסך כסף) וכעת הם משחררים אותו להסתדר בחיים.
למרבה הצער הוא התחתן עם מישהי מפונקת וילדותית שחושבת שמגיע לה הכל ואף דוחפת את אפה הארוך לחשבונות בנק לא לה... 
אז קדימה גברת צעירה, אם החלטת לשחק במגרש של הגדולים ולקנות לך בית, זה הזמן לקחת אחריות על הבחירות שלך ולעבוד בשבילו (או לוותר על החלום ולמכור אותו אם הוא מעבר ליכולת שלכם).
בהצלחה
אני בהחלט מבינה לליבך ,
17/05/2016 | 11:01
1
218
מזל טוב לרגל הנישואין ולרגל רכישת הבית.
 
נראה שהכאב שלך בא לידי ביטוי בצורת כעס. המקום להוציא אותו הוא בעלך כי זה טבעי לך ושם את מרגישה הכי בטוחה לפרוק את מטעני ליבך מחד , ומאידך - הוא כביכול מאפשר להוריו "להתחמק" מלסייע.
האם כך את מודדת את אהבתו כלפייך? האם זה יעיל?
 
תראי, חסר לי מידע בנוגע לגילאים, למצב התעסוקתי ולהכנסות שלכם וגם בנוגע למקום מגוריכם הנוכחי.
למרות זאת, תהיינה  לכם כזוג נשוי הוצאות נוספות למשכנתא שהן ביחס לרמת הצריכה והן לסדרי העדיפויות שלכם.
 
האם מה שעובר לך בראש זה המשפט: זה לא פייר מצידם? (מצד הורי בעלך).
 
אם מה שמנחה אותך זו תחושת הגינות - הרשי לי להבטיח לך שהגינות והשוואת תנאים לאחרים - איננה קיימת בעולמנו בדרך כלל.
 
הכבוד שיש לך כלפי הורייך שמוכנים לסייע - עם או בלי תנאים - מעצים את חווית התיסכול שלך מהסירוב של הורי בעלך לסייע.
 
אני גם מבינה את התסכול. הנה כבר התחייבתם ויש חרדה ממחסור פוטנציאלי - אם הכסף לא יספיק לנו למחיה?!אם לא נעמוד בתשלומי המשכנתא? - שהרי תשלום המשכנתא הוא לא במקום כל השאר...
 
הדבר הנוסף - שבעיניי עולה כאן - התחתנת עם בעלך ואת כמהה לחוש שייכת למעגל המשפחתי המורחב = משפחת המוצא שלך ומשפחת המוצא של בעלך.
 
נראה כי ההסכמה או אי ההסכמה לסייע לך ולבעלך כלכלית גורמת לך תחושת דחיה. ולמי נעים לחוש דחוי/ בלתי רצוי וכדומה?
 
כדי לחסוך מעצמך עגמת נפש מתמשכת אני מציעה לך להתבונן על המצב מנקודת מבט חדשה:
מצויין לא להיות חייבים לאף אדם כלום!
מצויין לעמוד על הרגליים בכוחות עצמכם ולעתיד לבוא לשמור על "דף פנקסנות" נקי.
 
איך עושים זאת?
 
לומדים להתנהל כלכלית מתוך המצב הכלכלי הנתון.
יש באינטרנט המון פורומים - גם בתפוז - שם ניתן ללמוד על התנהלות כלכלית נבונה ועל ניהול משק הבית הצורה יעילה.
 
יש גם עמותות שנותנות ייעוץ חינמי.
 
התנאי הבסיסי לכך הוא שיתוף פעולה מלא בינך לבין בעלך - הדרך לשם מתחילה מלהתבונן על המצב מנקודת מבטו.
 
כדי להצליח לראות את הדברים מנקודת מבטו - שימי עצמך בנעליו. נניח שהוריו היו מוכנים לתת לכם כסף בתנאי שהורייך יעשו זאת - והורייך היו מסרבים. האם היית מצדיקה אותו במריבות בינכם? האם היית 'לוחצת' על הורייך? האם היית נכנסת לקונכיה פנימית ונמנעת מתקשורת עם בעלך כדי למנוע מריבות?
 
אחרי שתראי את הדברים מנקודת מבטו - בחני את עצמך: האם 'שווה' לך לריב איתו. לאן אתם מתקדמים יחד? האם התחתנת כדי להתייסר או לייסר?
 
ההחלטה לרכוש בית היתה משותפת? אז שנסו מתניים יחד, בנו תכנית כלכלית ועימדו בה.
 
 
בהקשר לקבלה או אי קבלה שלך לתוך המשפחה - זה לב הכאב של כלות רבות.
 
הססתי אם להביא לך קישור - הזדהיתי עם תגובה 8 -  אעביר הנה בכל זאת -
 
חיבוק
 
רחליקה האחת
 

 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך הכתבה:
17/05/2016 | 11:07
132
אני מבינה את הכעס שלך
17/05/2016 | 11:39
171
יכתוב מי שירצה שזו זכותם וזה הכסף שלהם. זו אכן זכותם וזה אכן הכסף שלהם 

אני חושבת שתחושת הכעס שלך נובעת מההרגשה שההורים שלו לא רוצים לעזור לכם. מהעלבון שהם לא רוצים הרבה יותר משאלת הכסף עצמו.
זה מזכיר לי את כל מי שנעלב שההורים לא עוזרים יותר עם הנכדים וכל הקופצים להגיד לו שזה זכותם. נכון, זה זכותם. אתה פשוט מצפה שאם יש יכולת ואתה במצוקה וקשה לך, שההורים שלך או של בן הזוג מאד ירצו לעזור לך.  כשאני חושבת על הבנות שלי (הן קטנות) אני מרגישה שאת כל מה שיש לי אני אתן אם קשה להם. זו תחושה הורית חזקה. אני מרגישה שגם ההורים שלי כאלה ומקפידה לא לבקש אלא אם ממש ממש במצוקה כי אני יודעת שהם יוותרו על הכל בשבילנו. וכשיש הורים שלא רוצים זה פוגע. למרות שזו זכותם. לגמרי זכותם. 
 
אני גם מבינה את ההורים שלך שהתנו את העזרה שלהם. מה לעשות חיים בעולם אמיתי ובעולם הזה כן, זוגות מתגרשים. אחד לשלושה האמת. 
 
השאלה היחידה היא מה אפשר לעשות? התשובה כלום. אי אפשר להכריח אנשים לעזור כלכלית. נאמר כבר, זכותם לנהל את ענייניהם. אין טעם להיות ברוגז אין בסופו של דבר הם משפחה. והם או יהיו הסבא והסבתא של הילדים שלך ויחסים טובים שווים פי אלף מכל עזרה כלכלית. 

קחי נשימה וקבלי את זה שאתם זוג בלי עזרה מהורים. אל תבקשי גם מהוריך, זה לא הוגן לבקש מהם. ותתמודדו. אין ברירה. 
עכשיו כמו שתמיד ביקשת
17/05/2016 | 12:36
183
למה הם לא עוזרים? ככה! כי הם לא חייבים לממן לך את הפנטזיות
17/05/2016 | 14:53
175
את ובעלך ילדים גדולים. החלטתם לקנות בית? אחלה! תועילו בטובכם גם לעבוד קשה כדי לשלם עליו ללא הסתמכות על הורייכם. אתם לא מסוגלים? כנראה שקפצתם הרבה מעבר לפופיק וזה הזמן לוותר על הפנטזיות ולחזור למציאות. 
לא יודעת מאיפה החוצפה הזו לדרוש כסף מההורים ועוד להתעצבן כשלא מקבלים. צר לי אך אין זה עניינך מה המצב הכלכלי של הורי בעלך. אין זה עניינך מה ומאיפה יש להם ומתי (אם בכלל) הם רוצים לעזור. את ילדה קטנה ומפונקת שחושבת שכל העולם חייב לך משהו. מציעה שתפני למנתח פלסטי לקצר את האף הארוך למדי שלך.
הדרישה שלך לא לגיטימית, והדרישה של הוריך כנ"ל.
20/05/2016 | 15:29
66
ובעיני זו חוצפה ממדרגה ראשונה לכעוס על בנאדם שלא רוצה לתת לך כסף כאשר אינו חייב לך דבר וחצי דבר .
 
אל תקחי את הכסף מההורים שלך
22/05/2016 | 15:54
1
61
ההורים שלך צודקים.
 
אצלי היה מקרה שבו ההורים שלי שמו את כל החסכונות שלהם כמתנה לחתונה (אני בן יחיד)
 
וההורים של אשתי שהמתנה שההורים שלי נתנו זה רק חצי מההכנסה החודשית שלהם (בחודש גרוע) לא נתנו שקל ולא רק זה , מתנות שהעבירו ישירות אליהם (כל מיני קרובים מחו"ל) הם לא נתנו לנו.
 
גרם לי ולאשתי המון ריבים על כך
 
היום ההורים שלי ממש זקוקים לכסף הזה כדי לקנות דירה ואני מרגיש שבגללי אין להם דירה נורמלית
קול השפיות....
23/05/2016 | 08:26
9
2 צדדים למטבע
15/05/2016 | 07:18
7
224
השאלה שהחמות והכלה הנפלאות שלנו נשאלו השבוע הייתה:

מתי הזמן הנכון להכיר בין 2 זוגות הורים-האם רק לפני חתונה או שכדאי לפני זה שיכירו  
האם חשוב לכן כחמות/כלה שההורים יסתדרו ביניהם מה עושים אם 2 זוגות ההורים לא מצליחים להתחבר אחד לשני
 
תכף mykal ו- dori78 יכתבו את דעתן בנושא ובנתיים אתם מוזמנים להוסיף את דעתכם
 
שבוע טוב לכולנו  
 
הצד של החמות
15/05/2016 | 07:19
1
62
דעתי לגבי מפגש מחותנים
15/05/2016 | 07:36
165

הורי בני הזוג--הם הורי בני הזוג, 
ההכרות היא לא לצרכי חברות, אלא להרגשה שיש לנו 
קשר של הורים הדואגים לילדיהם. 
את המעורבות בארועים--יחליט הזוג כמה הוא מעונין שההורים יהיו שם בשביל הארוע. 
הרבה פעמים עולה 'הנושא--הכספי' לדיון-- 
נראה לי שככל שמקשיבים יותר, ולא לוחצים--האוירה נעשית מאפשרת יותר. 

מהנסיון שלי עם רובם--הגענו להבנות והסכמות ברוח טובה. 
לא באנו עם ציפיות, ולכן אולי גם לא התאכזבנו. וכנראה, גם לא הם.
אני יכולה לומר--שעם הורי כלותי--אנחנו מסתדרים מעולה, 
אם ניתן להגדיר, הם מערבים אותנו בדברים שלא חשבתי שיקרו. 
וגם שולחים את הבנות שלהן להתיעץ.(אדגיש שהזוגות של הבנים שלי גרים קרוב יותר להורי האשה, בהמלצתי טרום המחשבה בכלל להתחתן) 
עם הורי החתן--יש הבדלי מנטליות ויכולת התקשרות. --אז לא. 
נפגשים בשמחות וזה בהחלט מספיק וטוב. 

לסיכום--הזמן למפגש בעיני איננו פונקציה--זו אמורה להיות החלטת הזוג. 
והאוירה--להגיע בלי ציפיות וברוח של נכונות להקשיב ולהיות נעים. 
ואז הרבה בעיות (אם בכלל נוצרות) נפתרות ברוח טובה. 
והעיקר הכל בסימן מזל טוב. 
 
הצד של הכלה
15/05/2016 | 07:20
1
30
ובכן
15/05/2016 | 09:52
126
אנחנו הכרנו בין ההורים משהו כמו חודש לפני הצעת נישואין רשמית, 
אם כי למען ההגינות יש לציין שלשנינו היה ברור שזה הולך לכיוון הזה. 
לשמחתי אנחנו באים מבתים ומשפחות דומים יחסית, כך שלא היה ספק שהם יסתדרו. 
אני מניחה שזה חלק ממה שעושה גם את החיבור שלנו מוצלח, זה שיש הבנה של המקום ממנו השני מגיע. 

האם זה חשוב שההורים יסתדרו? 
לא יודעת, זה כמובן לא משהו שאפשר לשלוט עליו וזה נחמד אם יש יחסים טובים. 
יחד עם זה, לא נראה לי שזה בהכרח מחוייב המציאות. 
הרי למעט החתונה/אירועי לידות/ימי הולדת לנכדים אין שום הכרח ששני זוגות ההורים יהיו ביחד... 

אני מניחה שאם זוגות ההורים לא מסתדרים ביניהם זה יכול לפתוח פתח
למלחמות סמויות על תשומת לב וביקורים של הזוג, בעיקר כשיש נכדים בעניין. 
אבל גם זה לא מחוייב המציאות, יכולים להיות שני זוגות הורים שלא מסתדרים האחד עם השני 
ובכל זאת יודעים לפרגן ולתת לזוג הצעיר ולנכדים לבלות זמן עם זוג ההורים השני בלי להתחיל בחשבונאות קטנונית. 

כך או כך - אני לא חושבת שזה משהו שאפשר להשפיע עליו. 
אפשר רק לקוות לטוב ולנסות להסתדר עם מה שיש. 
ומהי דעתכם בנושא
15/05/2016 | 07:22
1
28
זה נחמד אבל לא חיוני
16/05/2016 | 21:58
72
מהיום שפגשתי את מי שהפכה לחמותי היה לי ברור שהיא וההורים שלי זה לא משהו שיתפתח לחברות. הסגנון שונה מידי.
הפגשנו ביניהם ממש סמוך לחתונה. מפגש אחד אצל ההורים שלי, עוד מפגש אצל ההורים שלו ודי. מאז נפגשים בימי ההולדת של הילדים ומרימים טלפון בפסח וראש השנה.
כשאחי התחתן, הם לא הוזמנו.
מצד שני, ההורים של גיסתי (אשתו של אחי) הם בסגנון מאוד דומה להורי ונוצר ביניהם קשר חברי מהר מאוד שכולל ארוחות עם כל הילדים וכו'
אצלנו ההורים הכירו בערך בזמן שעברנו לגור ביחד
16/05/2016 | 17:56
106
אחרי שנה. הרגשנו שהקשר רציני מספיק ושני הצדדים רצו להיפגש אז עשינו את זה.
לא זוכרת איפה ואיך, נראה לי אצל חמותי בבית.
 
אין ביניהם קשר יותר מידי, בד"כ לפני חגים מתקשרים אחד לשני.
אחרי החתונה היינו עושים ארוחת חג משותפת כל פעם אצל משפחה אחרת אבל לצערי כשעברנו לגור בחו"ל זה די התמוסס ושני הצדדים הפסיקו להזמין. אישית זה די מבאס כי המשפחה של די קטנה וככה יצא שהמשפחה שלי הייתה לבד (אבל מצד שני, יכלו לדאוג לעצמם לארח או להתארח).
פורומים חדשים בתפוז
( לעמוד שלי בתפוז )
15/05/2016 | 12:11
11
 עונה חדשה של "המירוץ למליון" עולה למסך, והפורום חוזר לפעולה!
אז בואו נצא לסיבוב מסביב לעולם עכשיו בפורום המירוץ למליון!
 
 יש לכם שאלות לגבי תביעות סיעוד נגד חברות הביטוח?
עכשיו בפורום תביעות ביטוח סיעודי תוכלו לקבל מידע מקצועי ומהימן!
 
 חושבים על מעבר לאוסטרליה? יש לכם שאלות בנוגע לתהליך?
היכנסו עכשיו לפורום הגירה לאוסטרליה בתפוז!
פינת הסופ"ש
13/05/2016 | 07:05
3
76
איך היה השבוע שלכם
מה עשיתם לכבוד יום העצמאות האם הלכתם לאחד מהטקסים של יום הזיכרון
מה התוכניות לסופשבוע
 
סופשבוע נעים ושבת שלום
שבוע מצויין היה
13/05/2016 | 14:21
94
- שבוע עבודה קצר
- בערב עצמאות היינו בבית
- אתמול כמו רוב עם ישראל - בשר על האש בפארק קרוב לבית שיש בו מתקנים לילדים שנהנו מאוד מהבשר ומהמשחקים
- היום היינו בים עם המתוקים
- בערב אצל סבא וסבתא (ההורים שלי)
- מחר נוסעים רחוק לסבא (אבא שלה)
 
סך הכל שבוע משפחתי וכייפי
השבוע שלי
13/05/2016 | 15:54
92
עמוס כרגיל.
לקראת יום העצמאות היו אצלי הנכדים/בנים צעירים.
ישנו אצלי/איתי  זה היה כיף.
בבוקר שלחתי את אחת הבנות עם אבא שלה והנכדים
(הבן שלה ואחין שלה) למחנה הטכני של חיל האויר במפרץ חיפה.
קל"ב מבחינתינו. 
זה אפשר לי לבשל ארוחה חגיגית לצהרים.
ככה ראיתי את --הדלקת המשואות, את הטקס של מצטיני הנשיא, חידון התנ"ך 
וכמובן פרס ישראל.
אחרי ארוחת ערב קילחנו את הילדים והוריהם לקחו אותם.
בקיצור--נהניתי.
 
אוי...
16/05/2016 | 22:07
49
ערב עצמאות מצויין, בוקר עצמאות מעולה בבסיס רמת דוד, הילדים היו מדהימים ואני ובעלי לגמרי חיינו את "זאת ילדותי השניה" והתלהבנו לא פחות מהם.
ואז, או אז.... נסענו לצהריים אצל חמי וחמותי וגם חמותו של גיסי היתה שם, עם ההערות המעצבנות והמטומטמות שלה, והבן דוד היה בריון מתמיד ואמא שלו לא עשתה כלום חוץ מלהגן עליו והפיוזים שלי עפו.
גאה בעצמי שהצלחתי לשמור על הפה ורק ניגשתי לבעלי והודעתי לו שאנחנו זזים.
בשבת עדיין הייתי כל כך מחוממת שלא הייתי מסוגלת לסוע שוב.
זה בסדר, הם לא התקשרו לשאול אם אנחנו באים.
עכשיו כבר נרגעתי ואוכל שוב לחייך ולסנן "בסדר" לעצות ההזויות, להוביל את הילדים שלי למשחק אחר כשבן הדוד חוזר לסורו ובגדול להעמיד פנים שאני בבועה ולא שומעת שום דבר...
האם אני היחידה שקשה לה המעבר מיום הזיכרון
11/05/2016 | 07:22
7
148
ליום העצמאות
ממש קשה לי לחשוב על לתכנן תוכניות להערב, לאן אצא ועם מי...
זה כל שנה מחדש היה שובר אותי .
ולא, אני לא מגיעה תודה לאל ממשפחה שכולה ואי אפשר גם לומר שמכירה באופן אישי מישהו שנפל אבל... עדיין כל שנה מחדש השילוב הזה שיש בו סוג של הגיון- גורם לי דווקא להיות בעצבות ולא ללכת לבמות וכו'.
דווקא כמישהי שקרובה אל השכול
11/05/2016 | 08:30
1
186
אני יכולה להגיד שיום העצמאות מרים את האבלים וקוטע את העצב. אם יום העצמאות לא היה מגיע מיד, כנראה שיום הזיכרון היה נמשך מבחינת המשפחות הרבה יותר זמן.
כמובן שאני לא מתיימרת לדבר בשם כל המשפחות השכולות. מגוון הדעות הוא רחב, אבל בהחלט אפשר להבין את ההגיון בהחלטה הזאת.
11/05/2016 | 14:08
78
יש בזה משהו אבל לי בעיקר קשה עם כל הצחוקים ותכנון התוכניות להערב כשזה עדיין יום הזיכרון... לא יודעת, בהרגשה שלי זה מקלקל משהו מהייחוד של יום הזיכרון.
 
 
גם לי. ועם השנים זה הולך וגובר
11/05/2016 | 09:15
1
141
ואני גם מתוסכלת מכך שאפילו ביום הזכרון עצמו, יש אנשים השקועים באבל הנורא, ויש אנשים השקועים במקררים בסופר לחפש בשר וחומוס.
 
יום אחד בשנה שמוקדש לכך שכולנו זוכרים את הנופלים, וכולנו מנסים לחבק את המשפחות השכולות - אבל זה לא באמת קורה.
מדוייק לגמרי
11/05/2016 | 14:11
97
הלכתי לטקס בביה"ס וכל החיילים שבאו וכל בוגרי ביה"ס וכו' צחקו, תכננו תוכניות וכו'...הפסיקו רק כשהטקס התחיל וכשהסתיים-המשיכו...
זה עשה לי קרכעצן בלב.
כשמאבדים מישהו, כלום כבר לא משנה
11/05/2016 | 14:55
1
146
להיפך, אני שמחה בשביל כל אלו שצוחקים ומתכננים תוכניות ליום העצמאות.
שמחה שהם לא חוו שכול ואובדן.
מאחלת להם גם לא לחוות ולא להבין לעולם את הכאב הזה.
אני חוויתי.
 
הניחו לנושא.
 
11/05/2016 | 15:03
17
רוצה להתיחס לנושא
11/05/2016 | 17:30
124
אולי מזוית קצת אחרת.
ראשית להפריד בין משפחות שהאובדן אצלם,
ואז הוא מוזכר לא רק ביום הזה אלא בהרבה ימים בשנה, 
ואולי השמחה המהולה בעצב מעצימה את גדולת הנופלים.
לבין העם כאן--שדוקא את הצירוף הזה היטיב לבטא -המשורר נתן אלתרמן
בשיר 'מגש הכסף 'והנה הציטוט:
: "אנחנו (הנופלים)מגש הכסף, 
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים"
 
ואולי עוד מילה--
גם כשיושבעים שבעה, מספרים על הנפטר/ת
אבל גם מדברים בענינים שלא קשורים.
וזה לא מונע 'צחוקים'. וגם בשבעה עושים תכניות לעתיד. כך גם ביום הזכרון.
כי יום הזכרון -- הוא שמכין ומסביר את הערך של העצמאות.
גזענות במשפחה?
08/05/2016 | 12:20
44
1766
היי לכולן!
אני חדשה בפורום זה :)
רציתי לשאול האם מישהי כאן נתקלה בתופעת הגזענות במשפחה של בן הזוג שלה?
אני מאורסת לבן זוגי ועד היום באמת שלא היה שום דיבור על עדות או מוצא, מה גם ששני הורי נולדו בארץ.... אבל סבי וסבתי משני הצדדים הגיעו מארצות ערב.
מה שקורה...
המשך>>
היי לכולן!
אני חדשה בפורום זה :)
רציתי לשאול האם מישהי כאן נתקלה בתופעת הגזענות במשפחה של בן הזוג שלה?
אני מאורסת לבן זוגי ועד היום באמת שלא היה שום דיבור על עדות או מוצא, מה גם ששני הורי נולדו בארץ.... אבל סבי וסבתי משני הצדדים הגיעו מארצות ערב.
מה שקורה כרגע זה שמדי פעם אמו של בן זוגי ואחותו "יוצאות" בהערות ומשפטים נגד "המזרחיים" ואמו אף הגדילה לעשות בכך שהסבירה לי ש"הבנות המזרחיות האלה" יודעות "לנענע את הישבן" ו"להזיז את הגוף" בצורה מסויימת כבר מגיל מאוד קטן.
עכשיו, אני יודעת שאם אספר לאימי על זה, כנראה שלא תהיה חתונה... גם לחברות שלי לא בא לי לספר כי זה ממש מגעיל בעיניי ולא בא לי שיחשבו שכזה הוא בן זוגי כי הוא בכלל בכלל לא כזה (הנה, הוא עומד להתחתן עם "בת מזרחית"...)
מה עושים?
אני מניחה ששותקים...?
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה
10/05/2016 | 20:29
30
 
<table> <tbody> <tr> <td> <table> <tbody> <tr> <td> </td> </tr> <tr> <td> <table> <tbody> <tr> <td> <table> <tbody> <tr> <td> </td> <td> </td> </tr> </tbody> </table> </td> </tr> </tbody> </table> </td> <td> </td> </tr> <tr> <td></td> </tr> <tr> <td> </td> </tr> <tr> <td> <table> <tbody> <tr> </tr> <tr> <td>יִזְכֹּר</td> </tr> <tr> <td> </td> </tr> <tr> <td> </td> </tr> <tr> <td> </td> </tr> <tr> <td> <p>יִזְכֹּר עַם יִשׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו,
הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, חַיָּלֵי צְבָא-הֲגָנָה לְיִשׂרָאֵל,
וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים
בְּמַעַרְכוֹת הָעָם, וְכָל אַנְשֵי קְהִילִיַּת הַמּוֹדִיעִין
וְהַבִּטָּחוֹן וְאַנְשֵי הַמִּשְׁטָרָה אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם
בָּמִלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל, 
וְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ
בִּידֵי מְרָצְחִים מֵאִרְגּוּנֵי הָטֶּרוֹר.

יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל וְיִתְבָּרַך בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים
וְחֶמְדַת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשָׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶש
אֲשֶׁר נִסְפּוּ בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.

יִהְיוּ חַלְלֵי מַעַרְכוֹת יִשְֹרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן
חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר.
</p> </td> </tr> </tbody> </table> </td> </tr> </tbody> </table> </td> </tr> </tbody> </table>
הודעה מן העבר
09/05/2016 | 09:16
5
319
מה הייתם עושים אם הייתם מגלים שהחמות/גיסה מדברת עליכם מאחורי הגב ומרכלת עם שאר בני המשפחה
 
זה מה שקרה לאחת מחברות הפורום בעבר-http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/610/13206270...
 
מה אתם הייתם עושים
הייתי יוצאת ומגיבה על המקום בצורה שלא משתמעת
09/05/2016 | 14:02
136
לשני פנים. משהו שיכה אותן בהלם. יוצאת וטורקת את הדלת. משהו כזה. שייזהרו ממני להבא. 
טוב נו, קראתי ולא מאמינה לסיפור
09/05/2016 | 14:08
146
יושבת כל המשפחה כולל דודים ודודות ועושים מופע סטנדאפ על אדם שנימצא בחדר אחר ויכול בכל רגע להגיע.....בסדר.
 
לעצם העניין, הייתי יוצאת, פונה אליהם ואומרת להם תודה על האירוח, נתראה עוד עשר שנים, ביי
אני בטוחה שחמותי
09/05/2016 | 17:50
145
ריכלה עלי מאחורי גבי--ותמיד ריכולים זה מאחורי הגב,
ותמיד אלה אמירות של ביקורת, כי מחמאה ניתנת בפנים.
אז מה? זה לגמרי שלה.
לומדים להבין שלא צריך להבהל מטפשות ורוע של אחרים--מצמצמים מגע--
מסמנים  לביקור, 
אין טעם לפתוח במלחמה--אבל לא משתפים בענינים שאינם מה שעל השולחן, הקפה התה, הארוחה ומזג האויר.
 
בכלל כל כלה חושבת שאצלה זה לא יקרה--לפני שאת משתפת, חושבת שאת חברה,
תבדקי טוב טוב, תני ליחסים להתפתח, ואז תחליטי -איך כמה למה.
 
אישית הייתי  נשארת לשבת שם בלי לפתוח את הפה.אלא להקשיב.
ואז בסוף מפתיעה אותם--ואומרת---היה מענין. למדתי עוד משהו. 
ולא מוסיפה מילה--שהם יבלעו את הלשון לא אני.
כולם מרכלים
09/05/2016 | 23:08
102
אבל לא כולם כל כך טיפשים ורעים כדי לרכל בכזאת רישעות על אדם שיכול לשמוע את זה.
 
מה כבר אפשר להגיד אחרי ששומעים כאלו דברים?
תודה שלום
(ולא להתראות לעולמים).
 
אני חושבת שזה רק קצה הקרחון של הסיפור
09/05/2016 | 23:29
105
היא סיפרה סיפור מאוד נקודתי ומאוד מעורפל, בלי להכנס לשום פרטים ובלי לתת שום רקע - ולכן אין שום אפשרות להתייחס אליו ברצינות.
2 צדדים למטבע
08/05/2016 | 07:02
8
230
הנושא לפינה השבוע הוא:
"אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה"
 
הפסוק הזה לקוח מן התנ"ך (ספר יחזקאל וספר ירמיהו) והמשמעות היא שהבנים נושאים בעונש על העוונות של אבותיהם. 

אני לוקחת את זה למקום של משפחות והשפעת המעשים של הורינו והורי בן/ת הזוג כהורים על הילדים שלהם ואיך זה מתבטא לאחר מכן כשהם בעלי משפחה בעצמם. 

לדוגמא: ידועים הרבה מקרים שילדים שהוכו בילדותם, הפכו להיות הורים מכים בעצמם. 
ואם לא נלך כל כך רחוק, יש מקרים פשוטים יותר: לדוגמא בן שרואה שאביו לא תורם למלאכות הבית ורק האם עובדת אולי יעשה זאת בעצמו כמבוגר. 
 
בשעות הקרובות dori78 ו-mykal יכתבו את דעתן בנושא ככלה וחמות.
 
ובנתיים-  מה דעתכם
 
הצד של החמות
08/05/2016 | 07:03
1
64
אני שמה את הפסוק בסימן שאלה,
08/05/2016 | 07:11
110
אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה?
רציתי להאיר (הא' בכונה)  
שהפסוק עצמו מתיחס לענישה, למה אני אמורה להענש בחטאי הורי, 
ונראה לי שהנושא שאת מציעה, מתיחס יותר לענין--של חיקוי , או מרד במעשי ההורים. 
שהם שני הקצוות של ההתנהגות שלנו כילדים למעשי הורינו. 
וכמובן, ההסתכלות שלנו כהורים לגבי ילדינו.

באחד מקורסי הפסיכולוגיה--עלתה השאלה הזו, 
ואני מצטטת את דברי המרצה--שניסחה את השאלה כך-- 
למה ילד שנשבע שהוא לא יהיה ביקורתי כמו הוריו--בסוף הוא כן כזה? 
וענתה--אני אהבתי את התשובה--סוג של התפכחות--- 
כי על זה הוא התאמן שנים--זוית הראיה שלו על העולם היא דרך עין ביקורתית, 
הוא לא מכיר/יודע/יכול לראות את העולם בזוית אחרת. 
וכשהוא בוגר והוא מאומן ומיומן ב'שיטה' לשנות הרגלים/תפיסות עולם זו מטלה קשה, 
צריך לזה הרבה רצון והרבה כח נפשי. 

לכן, חשוב לחשוף ילדים להרבה גישות, להרבה מקומות חיוביים כדי לבנות עולם 
שלם ומאפשר בחירה. 

אגיד משהו על עצמי-- 
אני ממש משתדלת ל'חקות' את ההורות של הורי, את ההתנהלות שלהם, 
הם בהחלט מהוים עבורי מודל, 
אינני יודעת עד כמה אני מצליחה בכך?  
ואינני יודעת אם מישהו מילדי מרגיש/חושב כך בשבילו לגבינו--כהורים. 

בכל מקרה הידיעה שהילדים מחקים אותנו ההורים אמורה ללא ספק לחייב אותנו  
להיות המבוגר האחראי, שמעניק במעשיו--ערכים ומרחב אישי לפי אופי הילד. 
הצד של הכלה
08/05/2016 | 07:04
3
38
דעתי
08/05/2016 | 09:12
77
אצל חמי וחמתי לדעתי רואים באופן חלקי דווקא את המשמעות המקורית של הפסוק - שהילדים נענשים על מעשי ההורים.
במקרה שלה המעשה הבעייתי הוא ששניים מילדיה גודלו כ"נסיכים" (אני זכיתי בשלישי).
אמנם סיפור חייה לא פשוט, ובכל זאת.
הבעיה היא שאצל שניהם רואים שלא הכינו אותם מספיק לחיים של אנשים עצמאיים שצריכים לקבל החלטות של גדולים על עצמם ועל ילדיהם.
דוגמא קטנה - הבת לא ידעה אפילו להכין חביתה כאשר התחתנה בגיל 28 ורק אז, בעקבות היציאה מבית ההורים התחילה ללמוד את יסודות הכנת האוכל, תחזוקת בית בסיסית, כביסה ושאר דברים שגדולים עושים לבד. את עיקר הלמידה היא עשתה כשכבר היתה אמא בעצמה.
הבן מצא אשה תאכיל אותו ותנקה לו אבל בגיל 40 עדיין עובד בעבודה חסרת אופק תעסוקתי שאבא שלו סידר לו בגיל 27, מזעיק את האב כשצריך לחזק בורג וחסר עונים לחלוטין כשזה מגיע לחינוך משמעתי של ילדיו.
אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה
08/05/2016 | 10:21
76
בנושא הזה אני יכולה להעיד הרבה על עצמי, מכיוון שגדלתי אצל הורים שכל אחד מהם שונה 180 מעלות מהשני.
שני ההורים שלי גדלו אצל אמהות שאובחנו בגיל די צעיר עם בעיות נפשיות מסויימות,
שנבעו (לבד מהנטיה המולדת) מנסיבות חיים קשות ולא פשוטות בכלל.
הורה אחד בחר לנתח וללמוד מהניסיון כדי לא לחזור על טעויות,
השני לא הקדיש לכך מחשבה ולמעשה נותר נכה רגשית ולא מסוגל להביע אמפתיה.

בכל הנוגע ליחסים עם משפחת בן הזוג (שגם היא לא פשוטה), אני מניחה שקל לי להתמודד עם דברים שאני חושבת שעשו לא נכון בחינוך וגידול הילדים שלהם, כי אני מבינה בדיוק מאיפה זה בא מתוך הניסיון האישי שלי.
אני חושבת שבמשפחות בהן יש מצבים כאלה, קל יותר להכניס למשפחה מישהו שמכיר את זה מהניסיון האישי שלו ולא מביע שיפוטיות על כך.
 
 
אני תמיד אומרת שאני מקווה שבבוא היום אני אעשה על הילדים שלי רק טעויות חדשות
הניסיון המשפחתי שלנו מראה, שעם קצת מודעות ורצון טוב אפשר לנצח גם את הבוסר שאכלו האבות.
כן ולא. זה תלוי בעיקר במודעות שלנו כבוגרים לבית בו גדלנו
08/05/2016 | 12:26
47
לדרך החינוך (נכונה או לא) של הורינו כשהיינו ילדים ולהשלכות (החיוביות או השלישיות) שהייתה לה עלינו ועל אחינו.
אם מודעים לדברים האלו, יותר קל לעשות בחירות אמיתיות ולא על אוטומט.
אתן דוגמה ממשפחתי וממשפחתו של בן זוגי.
גדלתי להורים שהיו דור שני לשואה, חרדתיים והיסטריים כל אחד בדרכו. זה השפיע באופן מאוד שלילי עליי, בעיקר במהלך גיל ההתבגרות, ובאופן שלילי עוד יותר על היחסים שלי איתם באותה תקופה ולצערי לדעתי ההשלכות הן עד היום.
כיום, כאמא לשני ילדים בגילאי בית הספר היסודי, אני מאוד משתדלת לזהות איפה החרדות (שעם כל הצער ירשתי) הן לא הגיוניות ולא מבוססות על המציאות, ולהשתיק אותן, אם באמצעות דיבור פנימי ואם בעזרת בן זוגי.
בן זוגי, לעומתי, גדל בבית עם אבא מאוד מאוד לא מעורב, ועם אמא שעשתה המון טעויות בחינוך כלפי אחותו הבכורה. מרגע שהילדים נולדו ועד היום יש לנו אינסוף שיחות על סוג האבהות שהוא רוצה לטפח - לעומת האבהות שהיוותה לו מודל במהלך הילדות. לא פעם התגובות שלו נובעות ישירות מאותו מודל, ורק בשיחה מאוחרת יותר בינינו הוא מצליח לזהות את זה, להבין ובעקבות זאת לנסות להגיב אחרת להבא.
את הטעויות של אמא שלו אנחנו רואים כל הזמן. היא עושה עם הילדים שלנו בדיוק מה שעשתה עם אחותו, אבל אנחנו כל השנים עבדנו קשה לתקן את הטעויות שלה, ובעיקר לא לתת לזה פתח בבית שלנו.
אני מסתכל על זה משתי זוויות
08/05/2016 | 10:59
66
זווית אחת - כבן להורי אני מודע לכך שהרבה דברים הם העבירו אלי. כאדם בוגר אני בהחלט מסנן את הדברים ומשתדל לא להעתיק הכל אלא רק את מה שחיובי בעייני. וזה מתקשר לזווית השניה שלי כאב לשני פעוטות. דווקא בגלל שאני מודע לכך שההתנהגות שלי תשפיע עליהם בעתיד אני משתדל לחשוב לעומק על ההשפעה של מעשי ודרך ההורות שלי עליהם בעתיד.
 
אתן דוגמה פשוטה וקטנה שעולה לי בראש עכשיו - אמי פוחדת מכלבים מאוד. את הפחד הזה היא העבירה אלי בצורה מאוד טובה ואני גם פוחד מאוד מכלבים. בבחירות האחרונות הלכנו אני ואשתי להצביע ובני היה איתנו. הוא התקרב ללטף כלב של אדם שהיה שם ונתן לי יד כדי שאבוא גם אני. אני ברגע זה פחדתי ונרתעתי בתוכי אבל שיתפתי איתו פעולה ואפילו ליטפתי את הכלב מתוך רצון שלא להעביר אליו את הפחדים שלי.
 
למעשה אני לוקח את זה גם למקום של דוגמה אישית. אחי אוסר על הבת שלו לאכול חטיפים אבל הוא אוכל כל הזמן חטיפים. אי אפשר לחנך ילד למשהו כשאתה בעצמך פועל הפוך לחלוטין.
ילדים להורים מכים שהפכו לגברים מכים זה לא קשור
08/05/2016 | 14:25
70
למשפט 
"אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה"
שכן הילד לא נענש פה על מעשי אביו אלא פשוט הופך להיות כמוהו.
וגם לא הדוגמה השניה שהבאת.
את הבאת דוגמאות לבנים שופכים להיות תעתיק של אבותיהם לא לכאלו שנענשים על מעשים של האב.
 
 
חדשה כאן, משתפת :)
04/05/2016 | 11:25
51
1113
היי כולם, לא כל כך יודעת איך להתנהל עם המצב שלי אז אשמח לתובנות :)
אני גרושה ויש לי ילד. מזה שנה וקצת אני במערכת יחסים עם בחור שצעיר ממני בשמונה שנים. הוא התיקון שלי אחרי הגירושין ואנחנו מאושרים. לקח כמה חודשים עד שהוא בכלל סיפר לאמא שלו עלי. היא לא אהבה את הרעיון בלשון המעטה, גם בגלל המצב...
המשך>>
היי כולם, לא כל כך יודעת איך להתנהל עם המצב שלי אז אשמח לתובנות :)
אני גרושה ויש לי ילד. מזה שנה וקצת אני במערכת יחסים עם בחור שצעיר ממני בשמונה שנים. הוא התיקון שלי אחרי הגירושין ואנחנו מאושרים. לקח כמה חודשים עד שהוא בכלל סיפר לאמא שלו עלי. היא לא אהבה את הרעיון בלשון המעטה, גם בגלל המצב המשפחתי וגם בגלל הגיל שלי. פעמיים כבר נפרדנו בגלל העיניין הזה כי הרגשתי שאני לא מסוגלת להתמודד עם זה. חזרנו כי הוא החליט שהוא עומד על שלו ונלחם. היא מצידה זרקה לו כבר הערות נוסח "אתה לא הבן שלי", "מה עשיתי שזה מגיע לי?" והציעה להחליף לו את המזוזות בדירה, כדי "לרפא" אותו מהמחלה הזו שהיא אני. היא לא פגשה אותי בכלל. לא מוכנה שאגיע לארוחות שישי ולא מעוניינת להכיר אותי. כתוצאה מזה הבן זוג שלי צמצם את ההגעות שלו אליה כי זה מפריע לו שהוא לא בא איתי ובכלל, כל ההתייחסות שלה לעיניין. את ליל הסדר הוא עשה עם המשפחה שלי. אני לא מתערבת ונותנת לו להתנהל איך שהוא חושב לנכון. הבעיה היא שבגלל שיש לי ילד, אני צריכה לחשוב יותר קדימה ומפחדת להתקדם לעבר דברים כמו מגורים משותפים או מעבר לזה, כי אני לא באמת יודעת למה היא מסוגלת ואיך הוא ימודד עם זה.
זהו, שיחררתי קצת
חם בפורומים של תפוז
מסגרת החינוך שמתאימה לילדיך
מסגרת החינוך שמתאימה...
אז איך עושים את זה בצורה נכונה? ועל מה חשוב לשים...
מסגרת החינוך שמתאימה לילדיך
מסגרת החינוך שמתאימה...
אז איך עושים את זה בצורה נכונה? ועל מה חשוב לשים...
אירוח בנושא חיסכון פנסיוני
אירוח בנושא חיסכון...
מה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לשפר את מצבנו...
אירוח בנושא חיסכון פנסיוני
אירוח בנושא חיסכון...
מה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לשפר את מצבנו...
הקשר בין טראומה והתמכרות למין
הקשר בין טראומה...
איך טראומה יכולה ליצור התמכרות? אתם מוזמנים כבר...
הקשר בין טראומה והתמכרות למין
הקשר בין טראומה...
איך טראומה יכולה ליצור התמכרות? אתם מוזמנים כבר...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בריין טריין, אימון מוחי
עומד לכם על קצה הלשון?
פורום טיפול בקשישים
פורום טיפול בקשישים
יעל סיעוד- מטפלים לקשישים בבית
יעל סיעוד- מטפלים לקשישים
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ