רגע לפני שחג האהבה מפציע, הנה סיפור אהבה קצר, חם ואנושי, כזה שגורם לדמוע ולצחוק תוך כדי קריאה [לי], פרי עטה של מרסל מוסרי.
להנאתכם
היא: תעשה לי טובה, תאכל בשקט, הלעיסות שלך עושות לי עצבים.
הוא: את רוצה שאני אחנק?
היא: אם אתה יכול, זה יעזור לי מאוד.
הוא: עכשיו פרנציפ אני אוכל ברעש.
היא: אין בעיה, אז אני מגבירה את הקול בטלוויזיה.
--
עשרים שנה הם נשואים וכבר לא יכולים לסבול זה את הריח של זו.
מה לא עשו?
שרפו אלפי שקלים על טיפולים זוגיים,
הלכו לרבנים, קברי צדיקים ואפילו שמרו שבת אחת יחד,
(טוב, רק חצי מהשבת, כי באמצע הם רבו משעמום והיא לקחה את האוטו ונסעה)
גם אצל מטפל מיני הם היו, סקסולוג מיוחד דרך קופת החולים
וכשביקש להדגים על שניהם
איך נוגעים לאט ובאהבה
חטפו שניהם התקף קנאה, צעקו על המטפל שהוא סוטה
והלכו משם בלי לשלם לו.
עשרים שנה הם נשואים ועל תמונת החתונה בחדר השינה שלהם מניחים מגבת בכל פעם שרבים,
כדי לא להיזכר ביום הארור הזה.
--
הוא: אם כבר הגברת את הקול, תשימי משהו שיהיה מעניין.
היא: הכל מלא בסרטי אהבה, מחר זה היום הזה של האוהבים.
הוא: הולנטיין?
היא: לא, השני, שלנו, של היהודים.
הוא: אה תשעה באב, כן, שמעתי על זה.
היא: ט"ו באב, שתהיה בריא, איך רואים שההורים שלך לא השקיעו עליך כלום.
הוא: ומה האבא הירקן שלך השקיע עלייך?
היא: באמת חבל שלא לימד אותי להתרחק ממלפפונים עקומים.
הוא: כשהיינו צעירים כל השכנים ידעו שהמלפפון של ישר כמו מגדל אייפל.
היא: טוב נפוליאון, מה שתגיד.
---
בטלוויזיה משודר סרט רומנטי,
גבר הולל ועשיר מתאהב בבחורה יפה ושנונה ועושה הכל כדי שתתאהב בו חזרה.
כשמתאהבת בו סוף סוף, מרימים גבות כל הסובבים אותם, שכן, הוא מבית טוב, מלא בכסף והיא בת כפר פשוטה.
--
היא: ככה אני הייתי, בול כמוה, חדה, מצחיקה, לא רואה בעיניים ולא שומעת באוזניים.
הוא: ואני הייתי בדיוק כמוהו, חתיך, גבוה, מסובב מבטים.
היא: תאמין לי, אחד לאחד, רק בלי הכסף.
הוא: את חייבת להרוס לי אה?
--
הסרט ממשיך,
דווקא כשמתחילים השניים לממש את אהבתם, חולה הבחורה ונופלת למשכב.
הבחור העשיר סועד אותה ולא זז ממיטתה.
--
הוא: מה זה את בוכה?
היא: אתה אולי שכחת אדוני, אבל להזכירך אני אישה, כואב לי לראות דברים כאלה.
הוא: אל תדאגי, הוא לא יעזוב אותה.
היא: העיקר שהיא תחלים, חראם עליה.
הוא: תגידי בעזרת השם.
היא: בעזרת השם.
הוא: תגידי בעזרת הבאבא סאלי
היא: נו מה עכשיו? אתה רוצה שאלך להביא מניין מבית הכנסת?
הוא: את זוכרת שחשדו שיש לך גידול שם בציצים?
היא: אומרים שדיים.
הוא: את זוכרת או לא?
היא: איך אפשר לשכוח?
הוא: את זוכרת שעמדתי על ידך לפני שנכנסת לבדיקה ואמרתי לך שלא יקרה שום דבר?
היא: בטח זוכרת, וואי וואי איזו לחוצה הייתי.
הוא: ושיצאת מהבדיקה עם הצינור באף, זוכרת שצחקתי עלייך שאת דומה לדג שנתפס בחכה?
היא צוחקת ומסתכלת עליו.
היא: ממזר בן ממזר, הייתי עונה לך אם לא הייתי תשושה.
הוא: נו? ומה היו תוצאות הבדיקות?
היא: הנה אני פה.
הוא: בדיוק ואת תשארי פה תמיד.
---
הבחורה מהסרט עוצמת עיניה ומתה,
הבחור שאהב אותה מתיישב על ספסל באמצע השלג וברקע נשמעת מנגינה עצובה, סופו של סיפור האהבה הגדול.
---
היא: אל תבכה, קשה לי לראות אותך בוכה.
הוא: לכל אחד נקבע הגורל שלו, אין מה לעשות, מכתוב.
היא: זה רק סרט.
הוא: את יודעת איך פחדתי שימצאו לך משהו? מה הייתי עושה פה לבד?
היא: בבית?
הוא: בעולם הזה.
היא: אין דבר, עברנו את זה, עכשיו אני פה.
הוא: בואי בואי לפה, מה את יושבת לי בסוף הסלון כאילו אני מצורע?
היא קמה, מתיישבת לידו, לוקחת את ידו ומניחה אותה על כתפיה.
היא: מה תקנה לי?
הוא: ליום של האהבה?
היא: כן, הרבה זמן לא קנית לי משהו.
הוא: מה את רוצה?
היא: שרשרת בצורת לב.
הוא: יאללה בסדר ומה את תקני לי?
היא: משתיק קול, הרגת אותי עם הלעיסות שלך.
הוא: גלגול הבא אני לא מתחתן אתך.
היא: מוכן להישבע באמא שלך?
הוא: אני לא נשבע בהורים.
--
וכך ישבו שניהם, מבוגרים, עייפים, ממורמרים ואוהבים.
למעשה,
עדיין יושבים-
עד עצם היום הזה, הבא וההוא.
חג אהבה שמח.