לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום הפסיכולוגית

ברוכים הבאים לפורום "הפסיכולוגית", המקום לשתף ולהתייעץ בכל הנוגע לנפש: דילמות, מצוקות, קשיים במישור האישי וביחסים - משפחה, זוגיות, חברות; מצבי טראומה, דיכאון, חרדה, הפרעות נפשיות וכיוב'.
נדון בקשיים, בגורמים להם, בדרכי הטיפול האפשריות ובגישות הטיפוליות השונות.
המענים בפורום הם בגדר המלצות בלבד ואינם מהווים מחליף לאבחון או טיפול.
 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום הפסיכולוגית

ברוכים הבאים לפורום "הפסיכולוגית", המקום לשתף ולהתייעץ בכל הנוגע לנפש: דילמות, מצוקות, קשיים במישור האישי וביחסים - משפחה, זוגיות, חברות; מצבי טראומה, דיכאון, חרדה, הפרעות נפשיות וכיוב'.
נדון בקשיים, בגורמים להם, בדרכי הטיפול האפשריות ובגישות הטיפוליות השונות.
המענים בפורום הם בגדר המלצות בלבד ואינם מהווים מחליף לאבחון או טיפול.
 
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
שלום, שמי חלי שניר (בונאבנטורה), אני פסיכולוגית קלינית ורפואית, מנהלת הפורום.  תחלוק איתי את ניהול הפורום מירי קולר, פסיכותרפיסטית מנוסה וחברה ותיקה.
לשתינו עשרות שנות ניסיון בטיפול וייעוץ, ונשמח להיענות לכל פניה ושאלה שיעלו כאן.
אנחנו מזמינות אתכם לשאול שאלות - וגם לתרום מניסיונכם ולהשיב לשאלות של פונים אחרים.  כמובן שנקפיד על דיון מכובד ומכבד.
 

 
ניתן לפנות אלינו גם במסר אישי דרך הכרטיסים שלנו. חשוב לזכור ששתינו עוסקות בטיפול, לא נוכל להענות בזמן טיפולים אך נשמח להענות לכל פניה ברגע שנתפנה.
המשך >>

לצפיה ב-'בהצלחה לפסיכולוגיות החדשות, ו...משפחה לבד בליל הסדר'
בהצלחה לפסיכולוגיות החדשות, ו...משפחה לבד בליל הסדר
26/03/2017 | 12:50
14
58
חלק מהכותבים כאן מכירים את ההיסטוריה המשפחתית העגומה שלי ואת היחסים הקרים עם משפחת בעלי. אביו של בעלי (הוא אלמן עם מטפלת נחמדה שגרה אצלו. פעיל ולא סיעודי) הודיע אתמול שהוא לא רוצה לארח השנה את ליל הסדר. האחות קפצה מיד ואמרה שגם היא לא, כי היא לבד (גרושה) ושהאח ואשתו שגרים בעיר אחרת (אגואיסטים שחבל על הזמן) יארחו. (מדע בידיוני...)
אני לא בריאה וקשה לי להרים דברים. סיפרתי בעבר. אחרי ה-מחלה וניתוחי שחזור שד. לפני חודש עברתי ניתוח תיקון מספר כבר לא זוכרת, שלא עזר כלום.
לגיטימי שהסבא לא ירצה לארח בגילו. כולל התזמון ה"מדהים" - המטפלת שלו בחו"ל לאחרונה, והבנות שלי יצאו מגידרן לבקר אותו ולבשל לו. דבר שהבת הבכורה לא טרחה מעולם לעשות בשבילי, גם לא אחרי הניתוח הגדול לפני כמה שנים, כי היא מעריצה את הסבא ואותי היא לא סובלת.
הטון של השיחה הריח כ"לא רוצה להיות אתכם בחג". לא היו שם רצון טוב או חמימות.
בעלי ואני יכולים לארח, להתחנן בפני משפחת בעלי שיבואו, אולי הם יזכו אותנו בבואם ואולי לא. חגים ואירועים משפחתיים לא מעניינים אותם. אין לנו מקום אחר ללכת אליו. אולי בית חב"ד עם אנשים זרים. מעולם לא חגגתי כך את פסח.

לצפיה ב-'לבד בחג'
לבד בחג
( לעמוד שלי בתפוז )
26/03/2017 | 22:42
38
חגים הם רגעי מבחן ליחסים במשפחות, והרבה משפחות נכשלות בו.
אירוח המשפחה לסדר נתפס אצל חלקינו כחגיגה ואצל חלקינו כעול מעיק ומיותר.
בחלק מהמשפחות גם עצם הבילוי המשותף בסליל-סדר נתפס כעול מעיק ומיותר.
אפשר להצטער על כך ולנסות לבנות מסורת נעימה של ארוחות חג עם הנכדים לכשיבואו, אבל אי אפשר להכריח אנשים להנות מחוויה שנתפסת בעיניהם כמעיקה.
יש אנשים שחוגגים עם חברים, הולכים לבית מלון או אפילו יוצאים לחו"ל וכך הופכים את החג לחופשה נעימה ונמנעים מהתמודדות עם המתחים המשפחתיים.
נסי לראות איך את מבלה את ערב החג בצורה שתהיה לך נעימה ביותר, רק עם מי שרוצה לבלות איתך ושיהיה לכם נעים ביחד.
לצפיה ב-'בית חב"ד זה לא רעיון רע כל כך.'
בית חב"ד זה לא רעיון רע כל כך.
26/03/2017 | 23:46
6
35
אני מכירה מישהי שהולכת לשם בכל חג ונהנית.
לצפיה ב-'תודה לכן, חלי ואלומה'
תודה לכן, חלי ואלומה
27/03/2017 | 13:02
5
42
לצערי המשפחה הקרה של בעלי זה כול מה שיש. אין לי כמעט חברים ואין לי כסף להסתלק בחגים - לא בארץ ולא לחו"ל. (כך אחותי פתרה את בעיית החג. היא, בעלה והילדים בחו"ל.) כבר מזמן אני רוצה להצטרף לקהילה כלשהי. לא לחזור בתשובה, כי אני חילונית, אבל יש בעיר שלי קהילות רפורמיות, ואני יודעת שיש בהן חילונים רבים. לא רק לפסח. שיהיה לי לאן ללכת בימי שישי בערב או בשבת בבוקר, שיהיה עם מי לחגוג את החגים. בעלי לא מוכן.
לצפיה ב-'אז תצטרפי לקהילה בלעדיו'
אז תצטרפי לקהילה בלעדיו
27/03/2017 | 19:58
4
32
את לא זקוקה לאישור שלו. גם לי אין כלום, אפילו לא בעל. יש לי 2 אחים ואת יודעת מה דעתי עליהם. לא חלק מהחיים שלי. יש בית חב"ד בעיר שלי ויש לי גם הזמנה מהשח"ע לשעבר, שגר עכשיו רחוק ממני אבל מסדר לי טרמפ אליו ובחזרה, מה שב"משפחה" שלי לא טורחים לעשות, אבל השנה כנראה לא אסע לשום מקום כי אני אחרי ניתוח וקשה לי מאוד לשבת בגלל הכאבים.
לצפיה ב-'איך את מרגישה, אלומה?'
איך את מרגישה, אלומה?
28/03/2017 | 00:12
3
20
מאחלת לך החלמה מהירה ומלאה.
לצפיה ב-'אני לא מרגישה טוב'
אני לא מרגישה טוב
28/03/2017 | 03:44
2
24
הרבה במיטה. ותודה
לצפיה ב-'אלומה, תרגישי טוב! שתהיה לך התאוששות מהירה! '
אלומה, תרגישי טוב! שתהיה לך התאוששות מהירה!
28/03/2017 | 07:50
1
22
מדובר בניתוח שרצית בו זמן רב? אם כן אז אני ממש שמחה בשבילך!
לצפיה ב-'לא קשור לניתוח שאת חושבת.'
לא קשור לניתוח שאת חושבת.
29/03/2017 | 04:18
1
ותודה .
לצפיה ב-'מישהי, לא הבנתי: אתם רוצים לארח לחג?'
מישהי, לא הבנתי: אתם רוצים לארח לחג?
28/03/2017 | 07:52
5
22
לא הצעתם את זה אני מבינה?
לצפיה ב-'כן הצענו.'
כן הצענו.
28/03/2017 | 13:57
4
26
ומסתבר שהאח ומשפחתו חוגגים במקום אחר ולא טרחו להודיע לאיש.
 
מה שלומך, שחר?
לצפיה ב-'ואני יודעת שצריך להפסיק להפגע מאותם אנשים'
ואני יודעת שצריך להפסיק להפגע מאותם אנשים
28/03/2017 | 14:00
1
22
שוב ושוב להעלב.
המשפחה המורחבת היא מצב די אבוד. אני לא קיימת בשבילם. תיאורטית, כדאי למצוא אנשים חדשים, לדמיין שעברתי לארץ אחרת, להמציא את עצמי מחדש.
מעשית - אין לי מושג איך עושים את זה. 
לצפיה ב-'השלב הקשה מאחוריך!'
השלב הקשה מאחוריך!
( לעמוד שלי בתפוז )
28/03/2017 | 14:34
16
ברגע שהשלמת עם זה שאין לך מה לצפות מהמשפחה, ושאת צריכה לחפש את אושרך במקום אחר - עכשיו נותר רק לברר על קבוצות ומסגרות ולמצוא את זו שתתאים לך ביותר.
עלו כאן כמה הצעות מעניינות, כולן שוות בדיקה - ואין לי ספק שיש גם אחרות.
בהצלחה!
חלי
לצפיה ב-'ברוך השם '
ברוך השם
28/03/2017 | 18:37
1
18
הרבה הרבה יותר טוב מהפעם האחרונה שנהגתי לשתף כאן (כלומר -  אוגוסט האחרון... )
אני בטיפול נהדר שמאוד מאוד עוזר לי. חוויה מתקנת לטיפול ההרסני ההוא עם ע'...
ואני לומדת(יום בשבוע) משהו שאני מאוד אוהבת, בתחום הטיפול במגע, והלימודים עצמם גם עושים לי טוב. ובנוסף התחלתי גם לעשות יוגה, וגם ללמוד פיתוח קול (כי אני מאוד אוהבת לשיר  ושנים מתוסכלת שלא שרה טוב... ). וכל הדברים האלה גם משמשים לי עוגנים, גם משפרים פלאים את ההרגשה הכללית שלי, וגם נותנים לי תקווה לעתיד אחר, טוב יותר...
באמת ברוך השם! אני חווה את זה כסוג של נס... התחלה של יציאה מגלות מרה לגאולה..  כשגלגל השיניים הראשון שעזר להניע את השאר היה באמת הטיפול שהתחלתי.
ואני הייתי בהתחלה מאוד ספקנית לגבי מידת האפשרות לעזור לי בכלל, ובפסיכותרפיה בפרט. לכן חשוב לי לספר למי שרוצה לשמוע  (תוך שאני מנצלת את זה ששאלת אותי מה שלומי ) - חבר'ה, טיפול פסיכולוגי *טוב* יכול לחולל שינוי משמעותי (אם רוצים להשתמש בו כדי לחולל שינוי משמעותי ).


לצפיה ב-'פיתוח קול '
פיתוח קול
29/03/2017 | 04:20
2
איך בא לי גם...
 
ואני התייאשתי מטיפולים נפשיים. קצתי בזה. לא טוב לי.
 
שמחה מאוד לשמוע שאצלך יש שיפור! המשיכי כך
לצפיה ב-'אני נאלצת להעדר למספר ימים'
אני נאלצת להעדר למספר ימים
( לעמוד שלי בתפוז )
28/03/2017 | 22:22
6
העדרות שתוכננה עוד לפני שידעתי על הפורום. אני משאירה אתכם בידיה הנאמנות של מירי ואהיה כאן שוב ביום רביעי, 6.4.17.
להשתמע,
חלי
לצפיה ב-'יכול להיות שהפסיכולוג רומז לי שצריך לסיים סופית את הטיפול? '
יכול להיות שהפסיכולוג רומז לי שצריך לסיים סופית את הטיפול?
25/03/2017 | 16:04
10
69
התחלתי טיפול של פעם בשבוע לפני כשנתיים.  
אחרי שנה הפסיכולוג הציע שעבור למפגשים של פעם בשבועיים, ואני אמרתי לו שאני סומך עליו כי הוא האיש מקצוע ומה שהוא חושב מקובל עלי.  אז עברנו לפעם בשבועיים.  
לא מזמן הוא שאל אותי אם אני רוצה לעבור למפגשים של פעם בשלושה שבועות.  
האם הוא מנסה לרמוז לי בעדינות שהגיע הזמן לסיים את הטיפול לחלוטין?
האם כשהמטפל מחליט שהגיע הזמן לסיים את הטיפול, אז הוא אמור להגיד את זה במפורש למטופל?
לצפיה ב-'למה אתה לא שואל אותו ישירות? '
למה אתה לא שואל אותו ישירות?
26/03/2017 | 09:21
38
זה לא עדיף על ספקולציות?
לצפיה ב-'"רמזים" של הפסיכולוג'
"רמזים" של הפסיכולוג
( לעמוד שלי בתפוז )
26/03/2017 | 09:43
5
54
בוקר טוב תומאס,
ראשית, אני מאד מסכימה עם שחר חרישי: במקום לנחש - שאל.
יכול להיות שהפסיכולוג מרגיש שאתה כבר בשל לדילול הקשר ואולי הוא רוצה להבטיח שלא תתפתח תלות לא-בריאה בטיפול, אבל גם זו ספקולציה.
הדבר הנכון הוא לשתף אותו בתחושות שלך - גם כדי לקבל ממנו תשובה ישירה אבל גם כדי לא להשאיר תחושות לא נוחות באויר.
חלי
לצפיה ב-'האמת - לא נעים לי כל כך לשאול אותו דבר כזה. '
האמת - לא נעים לי כל כך לשאול אותו דבר כזה.
26/03/2017 | 16:54
4
44
בכל מקרה תודה על התשובות. 
לצפיה ב-'היי תומאס'
היי תומאס
28/03/2017 | 02:09
1
28
אתחיל משאלתך האחרונה : האם כשהמטפל מחליט שהגיע הזמן לסיים את הטיפול, אז הוא אמור להגיד את זה במפורש למטופל?
כפי שחלי אמרה, כל מטפל עובד בדרכו ואין כל אחידות שידועה ונמסרת למטופלים מראש "אין גישה אחת ואין מדיניות אחידה אצל כולם".
ולכן- התשובה אינה קבועה. התשובה היא: המטפל עפ"י שיקול דעתו מחליט כיצד לנהוג. וכך יכולות להיות סיבות מגוונות ושונות להתנהגות זהה של מטפלים. 
 
- מניסיוני ברוב המקרים פסיכולוג קליני לא יתן מידע מיוזמתו.
יכולות להיות מספר סיבות שונות להצעה כזו, ומעניין שמכולן בחרת להתמקד במחשבה על סיום הטיפול. 
אולי אתה חושב על סיום הטיפול? אולי לך לא נעים לסיים את הקשר?
יכול גם להיות שהמטפל מזמין אותך לקחת חלק פעיל וגדול יותר בקשר. 
כתבת שאתם בקשר שנתיים, ושאתה סומך עליו
מה מונע ממך לענות לשאלתו בכנות? גם לענות - "לא חשבתי על זה, כשאתה מציע לדלל את המפגשים שוב ושוב זה גורם לי להרגיש שלדעתך הגיע הזמן לסיים את הטיפול", זו תשובה
לצפיה ב-'תודה על התשובה. אני אתייחס לדברים שהעלית'
תודה על התשובה. אני אתייחס לדברים שהעלית
28/03/2017 | 20:38
9
1. תהיתי אולי יש דרך אחת מסויימת לסיים טיפול. אולי יש נוהג מסויים שמלמדים אותו בלימודי הפסיכולוגיה, ומקיימים אותו אח"כ הלכה למעשה.  אני מבין שטעיתי. 
2. המחשבה הזאת שאולי הוא רוצה לסיים את הטיפול, לא באה ממני. 
דיברתי עם ידידה שלי שהיא מטפלת (אבל לא פסיכולוגית) על נושא תדירות הטיפולים, והיא הייתה מאוד החלטית ואמרה שבוודאות הוא מנסה לרמוז לי שהגיע הזמן לסיים את הטיפול.
3. הסיבה שמונעת ממני לשאול אותו היא שאני מרגיש שהשאלה הזו היא אולי חדירה אל "מאחורי הקלעים" ושזה לא מקומי לשאול את זה.  כשאני כותב "מאחורי הקלעים" אני מתכוון לזה שזה כמו לבקש ממנו להראות לי את הרישומים שהוא רושם בזמן הטיפול (הוא לא רושם - אבל אם היה רושם....). 
 
אני אגיד פה עוד משהו:  הגעתי אליו לטיפול בנושא מאוד ספציפי, במטרה לפתור דילמה מסוימת.  ולגבי הנושא הספציפי הזה אני מרגיש שהדילמה לא נפתרה. 
ועדיין אני לא רואה את עצמי אומר לו את זה.  אולי זה לא בסדר, אבל מבחינתי זה כמו להגיד לבעל מקצוע שהוא לא טוב או לא עושה עבודה טובה.  וזה מעליב. 
אני כן ממשיך אצלו כי אני מאוד מרוצה ממנו בתור מטפל (אני יודע שזה נשמע מוזר להגיד את זה לאור מה שכתבתי קודם).
יכול להיות שהדילמה הזאת לא צריכה להיפתר אצל פסיכולוג אלא במקום אחר.  אולי עם שיטת טיפול אחרת או מטפל אחר.  אין לי מושג. 
אני ממשיך אצלו כי אני מרגיש שהטיפול עוזר לי להתנהל בכלל בחיים. 
לצפיה ב-'חבל... הוא המטפל שלך. השאיפה היא שתהיה בינכם פתיחות.'
חבל... הוא המטפל שלך. השאיפה היא שתהיה בינכם פתיחות.
28/03/2017 | 07:43
1
23
הוא לא יוכל לעזור לך אם לא תהיה כן איתו...

ולא רק בדברים שקשורים לנושאי שיחה חיצוניים, אלא גם (ובחלק מהטיפולים בעיקר ) בקשר ליחסים ביניכם ולמה שאתה מרגיש בתוכם...
לצפיה ב-'אני לא מרגיש נוח לדבר איתו על זה'
אני לא מרגיש נוח לדבר איתו על זה
28/03/2017 | 20:43
9
כמו שכתבתי בהודעה הקודמת - לבוא ולהגיד לו שהנושא שבשבילו באתי, עדיין לא נפתר - זה מבחינתי כמו להגיד לו שהוא לא פסיכולוג טוב. 
שזה לחלוטין לא מה שאני חושב עליו, וגם אם הייתי חושב עליו את זה, לא קל לי להגיד דבר כזה בפני איש מקצוע וזה לא משנה אם הוא חשמלאי או נגר או פסיכולוג. 
אני לא יודע להצביע על הגורם שבגללו הנושא שבשבילו באתי, לא נפתר. 
אבל אני בספק אם זה בגללו.  אולי הפתרון לא צריך לבוא מפסיכולוג אלא ממטפל מסוג אחר. 
לצפיה ב-'אני מברכת על הדיון שהתפתח פה ורוצה להוסיף:'
אני מברכת על הדיון שהתפתח פה ורוצה להוסיף:
( לעמוד שלי בתפוז )
28/03/2017 | 14:29
2
25
חשוב לזכור שטיפול פסיכולוגי הוא קודם כל קשר בין 2 אנשים, קשר שאמור להיות פתוח וכנה. לכן אם יש תחושות כבדות כמו זו שאתה מתאר, תומאס - יהיה קשה מאד להמשיך את הטיפול כאילו שהכל בסדר.
בנוסף, טיפול זה גם המקום ללמוד לדבר בתוך קשר - גם על דברים לא נעימים.
יש לך פה הזדמנות, נצל אותה!
לצפיה ב-'זה נראה לי על סף הבלתי אפשרי.....'
זה נראה לי על סף הבלתי אפשרי.....
28/03/2017 | 20:48
1
11
איך אני יכול לשבת מולו ולהגיד לו - תשמע, הדילמה שבגללה באתי לטיפול, עדיין לא נפתרה. 
זה יכול מאוד להעליב אותו.  בעצם אני אומר לו - אתה מטפל לא טוב.  (שזה הפוך ממה שאני חושב עליו). 
ובלי שום קשר לדילמה שלא נפתרה, אני מבחינתי מעוניין להמשיך בטיפול עוד הרבה שנים.  כי הוא עוזר לי להתבוננן על עצמי "מהצד" בכל מיני סיטואציות בחיים ובהתנהלות מול אנשים, ולקבל משמעויות נוספות לדברים האלה. 
זה אולי מצחיק להגיד אבל בעיני הוא מטפל מצויין.  למרות שהבעיה שבגללה הגעתי אליו - לא נפתרה. 
לצפיה ב-'נראה לי שאני במקום הפסיכולוג שלך מאד הייתי שמחה לשמוע את זה'
נראה לי שאני במקום הפסיכולוג שלך מאד הייתי שמחה לשמוע את זה
( לעמוד שלי בתפוז )
28/03/2017 | 22:21
1
לצפיה ב-'אירוח בנושא אבחון גנטי'
אירוח בנושא אבחון גנטי
( לעמוד שלי בתפוז )
28/03/2017 | 12:22
1
 יש לכם שאלות בנוגע לאיבחון מחלות גנטיות של עוברים בטרם החזרתם לרחם?
מחר, ה-29.3, נארח בפורום פוריות את ד"ר ברוך פלדמן, מומחה בגנטיקה רפואית, יילוד וגניקולוגיה ומנהל את מרכז ה- PGD שישיב על שאלותיכם בנושא.
 
מוזמנים להיכנס כבר עכשיו 
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/180/182031366
 
לצפיה ב-'היי שוב חלי '
היי שוב חלי
24/03/2017 | 13:23
1
65
אני לא מצליחה לפתוח את הקישור לכרטיס שלך. אולי בכל זאת את ומירי תציגו את עצמכן בהודעה נגישה כאן בפורום בכמה מילים? תוכלי לנעוץ את ההודעה כך שכולם יראו אותה. לא נראה לי שיש טעם להקשות ולהפנות למקומות אחרים... אני חושבת שכולם ישמחו להכירכן קצת יותר... 
שבת שלום
לצפיה ב-'מי אנחנו: תקציר הכרטיסים האישיים שלנו לבקשתך'
מי אנחנו: תקציר הכרטיסים האישיים שלנו לבקשתך
( לעמוד שלי בתפוז )
26/03/2017 | 12:32
51
שמי חלי שניר (בונאבנטורה), אני פסיכולוגית קלינית מומחית משנת 1991, מדריכה משנת 1998, פסיכולוגית רפואית מומחית משנת 2010 ובעלת רישיון להיפנוזה בטיפול משנת 2007. עובדת עם נוער ומבוגרים, זוגות, משפחות והדרכת הורים.
עד לפני כשנה עבדתי במסגרת קופ"ח מאוחדת במגוון תפקידים, חלקם טיפוליים וחלקם ניהוליים וכעת אני עובדת רק בבית.
הגישה שלי היא אינטגרטיבית, משלבת שיטות שונות שבהן התמחיתי במהלך השנים: דינמית, קוגניטיבית-התנהגותית, מערכתית, בודהיסטית וכן טכניקות שונות של עבודת גוף-נפש, mindfulness והיפנוזה.
אם יש עוד שאלות אשמח להשיב, ומידע רחב ומפורט יותר ניתן למצוא בכרטיס ובאתר שלי.

 
לצפיה ב-'לא יאמן, אבל זה קורה!!!'
לא יאמן, אבל זה קורה!!!
21/03/2017 | 13:37
21
94
נמצאה מנהלת חדשה ומקצועית לפורום!
בע"ה היא תיכנס לתפקידה היום, ואני אשוב בשמחה לאלמוניותי האפורה, ככל הגולשים.

בהצלחה רבה לה ולכולנו, ותבשרו לכולם על התחדשות הפורום הצפויה!!!
לצפיה ב-'בהצלחה למנהלת החדשה'
בהצלחה למנהלת החדשה
21/03/2017 | 21:19
13
12
לצפיה ב-'תודה לכולם, אני מאד שמחה להיות פה!'
תודה לכולם, אני מאד שמחה להיות פה!
( לעמוד שלי בתפוז )
21/03/2017 | 22:35
12
58
אני מקווה שביחד נהפוך את הפורום לבית חם ונעים לכולנו.
חלי
לצפיה ב-'היי חלי, ברוכה הבאה '
היי חלי, ברוכה הבאה
22/03/2017 | 23:06
1
45
אשמח אם תציגי את עצמך...
לצפיה ב-'שלום לך אלומת האור'
שלום לך אלומת האור
( לעמוד שלי בתפוז )
23/03/2017 | 14:05
45
כתבתי על עצמי בכרטיס האישי שלי, במה שמופיע בצד שמאל של דף הפורום ובהודעות הפתיחה. בנוסף יש מידע נרחב באתר שלי.
אם יש דברים נוספים שהיית רוצה לדעת - את מוזמנת לשאול.
חלי
 
לצפיה ב-'ברוכה הבאה חלי'
ברוכה הבאה חלי
24/03/2017 | 00:08
9
53
איזה עיתוי נהדר, בדיוק כשרציתי לשאול כמה דברים על התאבדות וכו'.
פירטתי בהודעה בפורום "תמיכה נפשית למבוגרים" בהודעות ארוכות אבל אנסה לתמצת ואשמח להתייחסותך:
 
1) מה יעשה מטופל שנמצא בטיפול ורוצה להתייעץ בכל זאת עם איש מקצוע ?
לפסיכולוגים הקליניים יש את ועדות האתיקה, יש עמיתים שלהם הם יכולים לשלוח מייל או טלפונית, יש כאלו שפועלים בקליניקה עם מספר מטפלים ואפשרויות התמיכה שלהם היא יומיומית- זה נכון שיש את הפורום הפסיכולוגית אבל ראשית את רק הצטרפת עכשיו ושנית את לא אמורה להציע יעוץ אישי בפורום.
 
2) באף מקום בקוד האתיקה של הפסיכולוגים - לא ראיתי שהם חייבים לתת תמיכה טלפונית. 
לי היו מטפלים רבים בעבר בין היתר פסיכולוגים קליניים- 
וכמעט תמיד הייתה גמישות עבור מטופל ובוודאי אם יש מקרה חירום.
 
אני יודעת שמטופלים לעיתים פוגעים בעצמם ולעיתים מתאבדים בטיפול פסיכולוגי
השאלה שלי היא למעשה מה יכול לעשות מטופל שצריך עזרה נפשית כשהוא בטיפול, והמטפל מסרב לשוחח איתו טלפונית.
אני למשל כותבת מידי פעם בודאי בעיתות מצוקה בפורום תמיכה נפשית למבוגרים. אני יודעת שאני יכולה 24 שעות לשוחח עם מתנדב בער"ן.
וכבר בדקתי ויש מטפלים שישמחו לטפל בי ולתת לי תמיכה בין הפגישות טלפונית. לא זאת הבעיה.
הבעיה שלי היא שאני מחפשת מטפלים שמצד אחד יכולים לעזור לי, כלומר, לאחר ניסיון של המון שיטות ולעיתים אף פגיעה בטיפול- חשבתי שכדאי לי לנסות את ה"מומחים לטיפול נפשי", פסיכולוגים קליניים.
ויש פסיכולוגים קלינים שאומרים לי מראש שאין להם כוונה לעזור טלפונית. הם מוכנים לתת דברים אחרים כן יש נכונות להרבה נתינה אבל לא טלפונית. ויש כאלו שמסרבים לשיחה טלפונית גם אם ארצה פעם ב-! 
נניח שאני בדיכאון, המטפל הכי מומחה הוא פסיכולוג קליני
ואותו פסיכולוג קליני לא מחויב לתת לי כל תמיכה נפשית בין הפגישות מתוקף תפקידו! אמנם מרביתם מסכימים בלי כל בעיה אבל השאלה שלי, איך זה יתכן??
השאלה שלי היא, איך יכול להיות שלפסיכולוג קליני, המומחה הגדול ביותר לטיפול נפשי על פי ההגדרה, אין כל מחויבות חוקית לסייע מתוקף תפקידו, גם במקרה של בקשה חריגה? ובוודאי מדוע אין התייחסות לקשר הכולל תמיכה טלפונית באופן קבוע (לדוגמא- עשר דקות שיחה טלפונית באופן קבוע, למטופלים שמעוניינים בכך).
כתבתי גם שמטופלים שמתאבדים לא משמיעים את קולם
וגם אני אני מכירה אישית אני לא יכולה לצפות שמשפחה תפרסם את עצמה או שמטפל פסיכולוג קליני שמטופל שלו התאבד יפרסם את המקרה כ"מטפל שטעה". אבל מי נותן את דעתו והיכן מדברים על כך ומפיקים לקחים עבור אלו שעדיין חיים??
 
מצטערת על ההתנפלות עם השאלות
אני פשוט במצוקה נפשית ומנסה לתעד כמה שיותר לפני מותי 
אני תוהה לפעמים אם רק התאבדות יכולה להוציא מטפלים מאדישותם
אבל אין לי רצון להתאבד ושנית- גם אם זה היה עוזר לדעתי הבעיה היא עמוקה יותר. הבעיה היא שהמצב מתאפשר. לדעתי המצב הזה דורש שינוי בהקדם.
לצפיה ב-'גבולות בטיפול'
גבולות בטיפול
( לעמוד שלי בתפוז )
24/03/2017 | 10:23
5
49
בילי שלום,
את נוגעת בשאלה מאד מורכבת. מצד אחד ברור שאדם במצוקה קשה לא תמיד יכול להמתין שבוע בין פגישה לפגישה.
מצד שני הפסיכולוג, כדי שיוכל לתת טיפול טוב חייב לשמור על עצמו ועל התחייבויות אחרות שלו, מה שאומר שהוא לא יכול להיות זמין באופן רציף, ולכן פסיכולוגים שומרים על גבולות.
יכול להיות שבמצב הזה נחוץ טיפול אינטנסיבי שפסיכולוג לא יכול לתת, כמו טיפול משולב - פסיכולוגי ופסיכיאטרי או אישפוז יום, שבו יש מענה יומיומי.
חלי
לצפיה ב-'חידוד השאלה'
חידוד השאלה
24/03/2017 | 12:28
4
49
חלי שלום, 
תודה לך על המענה המהיר. מובן לי הצורך בגבולות ואף כתבתי עליו בפורום בעבר בעצמי שביקשתי ממטפלים לשמור על גבולות. ובכל זאת "פיקוח נפש דוחה שבת" - יש מקום לבחון האם לפעמים חשוב לשמור על חיי המטופל, גם אם תהיה פגיעה בגבולות (כתבתי בפורום השני שלפעמים מטפלים לומדים זאת לאחר שמטופל שלהם מתאבד - ולצערי לאותם אנשים שהתאבדו אין קול והצער הוא גם של המטפל ומשפחתו ולשניהם יש סיבות גם אם שונות לשמור על אנונימיות או לכל הפחות אינם להוטים לחשיפה).
אחדד את השאלות שלי כשיש שתיים עיקריות:
1)  כאשר נמצאים בטיפול קבוע של מפגש אחד לשבוע, ויש בקשה מצד המטופל לשיחה טלפונית אחת לשבוע במקרה הצורך. הבקשה היא לא שהמפל יהיה זמין 24/7 אלא שיחזור תוך 24 שעות בזמן שמתאים לשניהם לשיחה קצרה מאוד (5-15 דקות). וכפי שיש טיפולים שבהם תדירות הטיפול היא פעמיים בשבוע או אחת לשבועיים, כך גם מטפל יכול להחליט או להציע על שיחה אך רק אחת לשבועיים או אפילו אחת לחודש. האם בקשה כזאת היא אינטנסיבית מידי עבור פסיכולוג לדעתך? כשכתבתי "בקשה חריגה" הכוונה הייתה לבקשה שאינה מתוך ההסכם אלא משהו חד פעמי. 
תארי לעצמך שמטופל שיש לו דיכאון - שמופנה ע"י פורום "תמיכה נפשית למבוגרים" לדוגמא או חברים לטיפול מגיע לפסיכולוג קליני ונמצא איתו בטיפול שנה או שנתיים. טיפול סטנדרטי אחת לשבוע 50 דקות. ונוצר לאחר תקופה צורך אצל המטופל לשיחה דחופה. יש מטפלים שיסרבו למענה כזה במיוחד אם המטופל הוא דווקא לא אובדני (כתבתי באירוניה שמטופלים שאינם חושבים על התאבדות נמצאים כמעט ללא תקווה ליחס). 
לא כל האנשים בעלי יכולת נפשית גבוהה כמו שלי. 
אני מכירה מקרים שמטפל הסכים להגמשת הגבולות לאחר שמטופלו התאבד. לא חבל שזה לא קרה לפני? לא מדובר בי. מדובר בפסיכולוג שגם לפי דעתו נעשה טעות בשיקול דעתו אך תוך התנהגות מקצועית ועל פי האתיקה כפי שהיא כיום.
 
2) שאלה נוספת היא מה קורה במצב בו יש מקרה חירום חריג חד פעמי:
נניח שהוסכם ע"י שני הצדדים, שהפגישות יתנהלו ביום ומפגש קבוע. כחלק מהסטינג הטיפולי אין קשר בין השניים למעט שינוי זמנים במסרונים למשל איחור וכו'.
נניח שבאופן חד פעמי לאחר שנתיים נוצר צורך מצד המטופל לשיחה של מספר דקות. האם גם אז לא ניתן לצפות שמטפל יעתר לבקשת המטופל?
מכיוון שלי זה חשוב, אני שואלת זאת לפני התחלת טיפול. לא כולם כמוני.
ונניח שמטופל התחיל טיפול עם מטפל, הפגישות התקדמו יפה המטופל הצליח להתגבר על החרדה על הדיכאון וכמובן נוצר קשר רגשי ובשלב מסוים נוצר צורך מצד המטופל שלא היה לו בעבר.
מה הוא יעשה אם לאחר התקופה הזו הוא מגלה שהמטפל לא מוכן בשום אופן לשוחח איתו טלפונית? 
 
הייתי באימון אישי, המאמנת במפגש השני שלנו החתימה אותי על הסכם אימון
בו נכתבו ימי הפגישה משך הפגישה והתשלום
נכתב בו במפורש מתי ניתן להודיע מראש על ביטול האימון ללא תשלום מראש (כולל הערה לגבי מקרים חריגים), וכן מה קורה במידה ויש איחור (תשלום מלא עבור זמן המפגש והפגישה מתקיימת בזמן שנותר)
כמו כן הייתה בקשה לעדכון קבוע במייל לאחר המפגש ולפני המפגש הבא. הוגדרו ביחד מטרות האימון והודגש כי יחסי האימון אינם טיפול פסיכולוגי או טיפולי.
וזה דבר שמקובל כמעט בכל אימון אישי. יש מאמנים שמחתימים את המתאמן על אישור פסיכיאטרי במקרים מסוימים.
- לגיטימי. 
 
אבל אני הייתי בהמון טיפולים בחיי. כולל טיפולים אצל פסיכולוגים קליניים.
באף אחד מהטיפולים שהייתי אצל פסיכולוגים קליניים, לא קיבלתי באף שלב חומר כתוב על תנאי הטיפול. נכון שיש ריאיון קצר הדדי בטלפון (שלפעמים נמשך מעל שעה), ויש פגישה ראשונית אבל על חלק מהנושאים הנ"ל לא מדברים! אלא אם כן נוצרת בעיה.
המאמנת אגב אמרה שנוכל להמשיך להיפגש רק לאחר שאחתום על ההסכם.
אמנם חתמתי על ההסכם אבל דיברנו על התנאים ונערכו בו שינויים שהיו מקובלים על שתינו לפני שהמשכנו בקשר.
 
למעשה אולי יהיה מדויק יותר לומר
שאצל הפסיכולוגים הקליניים אולי יש גבולות אבל 
1) הם שונים ממטפל למטפל מגישה לגישה ואף ממטפל למטופל
2) הם אינם מובאים לידיעת המטופל מראש
ועל כן הם נתונים להחלטתו הבלעדית של המטפל מבלי שלמטופל יש יכולת להשוות מראש ולהחליט החלטה מושכלת מתוך ידיעה מראש. 
ויוצא מכך גם שלמטפל אין שום התחייבות כלפי המטופל.
למטפל יש את כללי האתיקה, עמיתים וכו'. 
אבל אין שום מסמך שניתן למטופל על מנת שידע מה הוא נדרש מראש ומה הוא זכאי לקבל. 
 
לסיכום,
אני מסכימה עם מה שאת אומרת לגבי הגבולות ובתנאי שהם ניתנים מראש ומוסכמות על ידי שני הצדדים
 
אני חושבת שחלק מהמורכבות היא בכך שהטיפולים נוצרו לצורך השלכה ולכן המטפלים - חלקם כמובן בגישות שונות מעדיפים להכניס בכוונה תחילה עמימות לטיפול. חלק מהטיפול מעוררות עלבון וכעס ובפרט בטיפולים דינמיים קצרי מועד (דבאנלו או מאלאן בין היתר).
האם זו הדרך היחידה שמטפלים מכירים להתמודדות עם התנגדות?
אני מבינה את הרצון של מטפלים לשינוי נראה לעין אולם לפעמים זה במחיר גבוה, גבוה מידי, שלא יכול כל מטופל לסבול. אני תוהה מה צריך לקרות כדי שיהיה שינוי? כדי שמטפל יבין שהוא עובר את גבול יכולתו של המטופל? או כדי שמטפל יכבד מטופל מספיק כדי לאפשר לו להתקדם בקצב איטי יותר? פחות מעמת, פחות מפרש, פחות הישגי
מטפלים לא מעריכים מטופלים שנשארים בחיים לפעמים זהו הישג בפני עצמו.
ולא כולם "זוכים" לקבל מטופל שמתאבד ומחייב אותם לראות עד כמה בלתי נסבל עבור המטופל הטיפול.
לצפיה ב-'הבהרת כללים בטיפול ומקרים חריגים'
הבהרת כללים בטיפול ומקרים חריגים
( לעמוד שלי בתפוז )
26/03/2017 | 09:38
3
38
בוקר טוב בילי,
כמו שכתבת יש מטפלים שונים שעובדים בגישות שונות, יש דברים מקובלים אבל אין גישה אחת ואין מדיניות אחידה אצל כולם. לדוגמא, כפי שמירי ציינה, מטפלים בשיטת  DBT כן מקיימים קשר בין הפגישות כחלק מהמדיניות.
פסיכולוגים לרוב אינם מציעים חוזה חתום, אבל זה בהחלט לגיטימי לשאול בתחילת הטיפול בנוגע לכללים הבסיסיים.
הבעיה היא כשנוצר מקרה חריג שלגביו יש פער בין ציפיות המטופל והתנהלות המטפל. במקרים כאלה הדבר הנכון הוא לדבר על הפער, הציפיות והאכזבות ברגע שזה קורה ולהגיע להבנות לגבי סוג כזה של מקרים בעתיד.
משברים חריפים לא נוצרים ביום אחד אלא מתפתחים בהדרגה, וכשמזהים אותם מתחילים - זה הזמן לדבר עליו ובנות מנגנוני תמיכה.
מנגנוני התמיכה יכולים לכלול את הפסיכולוג אבל גם גורמי תמיכה נוספים למצבים שבהם הפסיכולוג אינו זמין.
 
 
לצפיה ב-'צר לי חלי'
צר לי חלי
26/03/2017 | 15:58
2
46
התאוריה שלך לא מחזיקה במבחן המציאות
כשאדם מספר למטפל שהוא חושב על התאבדות
כשהוא מספר לו שיש לו היסטוריה של התאבדות בתוך המשפחה
ובכל זאת המטפל לא רוצה לסייע לו טלפונית מבחינתו הכל זה "צומי" 
כשמטופל כותב למטפל בס.מ.ס אם הוא יכעס שהוא לא יגיע מכיוון שהוא ימות
והמטפל לא מגיב לשיחת טלפון שהמטופל מנסה ליצור קשר (באופן עקבי הוא נגד- גם כשהמטופל שוקל להתאבד כמובן) ולא עונה לס.מ.ס
יש  כאן  בעיה
 
לפעמים הבעיה נפתרת
ולפעמים - המטופל
המתים חלי, המתים לא ידברו ויעידו על מה שקרה בפגישות ועל אטימות המטפל ועל חוסר יכולתם להעזר באנשי מקצוע אחרים
המתים גם לא יכתבו בפורום
 
אני מניחה שלך זה עדיין לא קרה כמטפלת
לכן מובן כמה קל לך להיות שאננית ובטוחה בהצעתך "לדבר על המשבר".
לא תמיד זה ניתן חלי. אתם הפסיכולוגים הקליניים הפרפקציוניסטים 
המועטים שהצליחו להעפיל לתואר השני ולבחינות עם ממוצע הזוי
לא מבינים
שלא כולם חזקים כמוכם
לצפיה ב-'נהפוך הוא'
נהפוך הוא
( לעמוד שלי בתפוז )
26/03/2017 | 22:28
1
43
ברור לנו שלא כולם חזקים אבל ברור לנו גם שאנחנו לא כל-יכולים, ויש מצבים שבהם פסיכולוג יחיד לא יכול לתת את המענה הנחוץ.
במצבים כמו זה שאת מתארת נדרש צוות, וטיפול כזה יכול להינתן רק במרפאה או מחלקה בבית חולים.
לצפיה ב-'אני מודה לך חלי ולכל מי שהגיב על הקריאה וההתייחסות'
אני מודה לך חלי ולכל מי שהגיב על הקריאה וההתייחסות
28/03/2017 | 08:00
20
בסופו של דבר הכתיבה שלי כאן הייתה בעיקר עבור מטופלים אחרים ולהעלאת המודעות לסיכון בטיפול, גם עם פסיכולוג קליני: לי אין כוונה להתאבד
ידוע לי על מקרים של מטופלים שהתאבדו בטיפול פסיכולוגי
המטפלים הפיקו לקחים אך ברמת הפרט
המקרים הללו לא מדוברים ומצער אותי שלא מפיקים לקחים לעתיד, עבור אחרים
במידה וידוע מראש שיש מצבים בהם הפסיכולוג היחיד לא יכול לעזור
אולי כדאי לחשוב על עירוב אנשי מקצוע נוספים לפני תחילת הטיפול
גם אם למטפלים ברור שהם לא כל-יכולים, עבור המטופלים הם לעיתים הכתובת היחידה, ואין כל סייגים שנמסרים להם, בדרך כלל, בטיפול על סכנות פוטנציאליות, אף על פי שהן קיימות, ובמספר דרכים, גם אם הן נדירות.
 
בהזדמנות זו אוסיף, אין לי כוונה לפרט יותר. תודה על הסבלנות לתוכן הקשה ועל התגובות. 
 
לצפיה ב-'בוקר טוב בילי'
בוקר טוב בילי
( לעמוד שלי בתפוז )
24/03/2017 | 10:56
2
79
בילי בוקר טוב
הנושא שהעלית הוא נושא כאוב ואין רק דרך אחת לענות עליו. כפי שאת מתארת במייל שלך את במצב בו את במצוקה עזה כל כך שאת זקוקה למישהו הרבה יותר זמין. במצב כזה של מצוקה המשאלה היא למישהו שיהיה צמוד כל הזמן. אף מטפל יחיד לא יכול לעמוד בזה.  במצבים כאלה צריך לזכור שהתאבדות היא פתרון קבוע לבעיה זמנית גם אם ממושכת. קיימת שיטת טיפול המתאימה למצבים כאלה והיא נקראת DBT. מטפלים המטפלים בשיטה זו אמורים להתמודד עם הבעיה של כוונות אובדניות/פגיעות עצמיות בתהליך הטיפול ונותנים גם מענה טלפוני במידת הצורך. אם המצוקה גדולה רצוי לפנות למיון של בי"ח פסיכיאטרי. זה נכון ומתאים בעיקר מתוך מטרה  למנוע אובדן של חיים יקרים ולאפשר תקווה לשינוי
לצפיה ב-'שלום מירי'
שלום מירי
24/03/2017 | 15:59
1
63
כפי שכתבת יש מספר גישות טיפוליות ובין היתר את ה-DBT שהיא אכן גמישה יותר ואף שיטת הטיפול היחידה (ככל הידוע לי) שמשלבת יצירת קשר כחלק מהטיפול ומתבצעת בה תאום ציפיות הדדית בכתב מראש בדומה לאימון אישי לפני התחלתה.
אשמח לשמוע מה דעתך על קוד האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים כפי שהוא כיום בנושא הזה
לצפיה ב-'מירי תהיה פה מחר בערב.'
מירי תהיה פה מחר בערב.
( לעמוד שלי בתפוז )
26/03/2017 | 09:39
7
לצפיה ב-'יש!!!! נפטרנו מהמנהלת שהרסה את הפורום!'
יש!!!! נפטרנו מהמנהלת שהרסה את הפורום!
27/03/2017 | 10:34
2
39
מקווה שההרס הפיך.
ואופירה, מכיוון שבפורום אחר כתבת שהפורום הזה לא מעניין אותך, את מוזמנת להעלם ממנו!
לצפיה ב-' למה סתם להעכיר את האוירה? '
למה סתם להעכיר את האוירה?
28/03/2017 | 07:38
1
3
לצפיה ב-'מה שהעכיר את האווירה היה הטרור שהמנהלת הקודמת'
מה שהעכיר את האווירה היה הטרור שהמנהלת הקודמת
28/03/2017 | 10:04
22
השליטה בפורום.
עדיף לפורום בלעדיה.
להזכירך שהיא סתמה את הפה לכשליש מהגולשים בפורום ע"י זה שמנעה את הכתיבה כאורחים.
לצפיה ב-'ברוכות הבאות, חלי ומירישיהיה בהצלחה!'
ברוכות הבאות, חלי ומירישיהיה בהצלחה!
28/03/2017 | 09:56
19
והרבה תודה לאופירה על הניהול בתקופת הביניים הזאת
לצפיה ב-'אני מקווה שנעלה ונפרח כפורום וכקבוצת שיח'
אני מקווה שנעלה ונפרח כפורום וכקבוצת שיח
( לעמוד שלי בתפוז )
28/03/2017 | 14:22
2
17
ושכל מי שיכנס ויקח חלק ירגיש פה בבית.
חלי
לצפיה ב-'אמן! '
אמן!
28/03/2017 | 18:42
3
לצפיה ב-'אני מרגישה בבית, וטוב'
אני מרגישה בבית, וטוב
28/03/2017 | 23:45
3
הדיכאון שוב מטופל מצוין תקופה ארוכה, בתרופה אחת ויחידה, ללא שילוב אפילו. 
בהתחלה חשבתי שהיא לא מספיק טובה, כי הרגשתי תקופה מסוימת קצת רע.
אח"כ נוכחתי שההרגשה הרעה היא נסיבתית, ונסיבות ישפיעו גם כשיש תרופה טובה. ולכן כשיש נסיבות שגורמות לכאב/צער אני צריכה לעשות עבודה עצמית כנגדן, ולא לפחד מההשפעה הרעה שלהן, ולדעת שהיא תחלוף. לא לחשוש שהתרופה הפסיקה להשפיע. 
 
נראה שהנפש שלי כבר מסכימה לוותר על דיכאון ולהיות מושפעת לטובה מתרופות. בעבר במשך 20 שנה לא הצלחתי למצוא תרופה שתעזור לי. בשנים האחרונות אני בהחלט מוצאת. לא כל תרופה, לא החדישות יותר, ויש תקופות ממש ארוכות שהרגשתי מאוד רע. אבל בהחלט יש תרופות נגד דיכאון שעוזרות לי. 
לצפיה ב-'מחפש פיתרון עבור מצב מסויים'
מחפש פיתרון עבור מצב מסויים
22/03/2017 | 15:06
4
65
שלום לכולכם,
אני רוצה לשאול אותכם שני שאלות ( בצורה ממוקדת) ואשמח לעצות טובות ממכם.
 
1. בחור שמזה שנים רבות לא נתמך כלכלית ע"י הוריו , יש ניתוק כלכלי ורגשי מצד ההורים ( שנים רבות) והוא פיתח שנאה כלפיהם, האם זה טבעי שהוא שונא אותם בעקבות הניתוק הרגשי והכלכלי ממנו ?
2. האם כדאי לו לגור איתם ? ( הוא חי חיי עוני, ואין ביכולתו לשכור לעצמו דירה)
אם הוא לא יגור איתם אין לו מאיפה לשלם שכר דירה ומחייה,
מה תמליצו לו לעשות?
 
 
תודה לכל האנשים הטובים פה.
 
 
לצפיה ב-'בוקר טוב '
בוקר טוב
( לעמוד שלי בתפוז )
24/03/2017 | 11:06
45
בוקר טוב לגולש הגלים
חסר לי מידע אודה לך באם תענה לי. מידע נוסף יעזור לי למצוא תשובות יותר הולמות ויעילות. למה בחור מבוגר צריך להיות נתמך על ידי ההורים? הוא אינו עובד?
לצפיה ב-'קודם לעזיבת בית ההורים חייבים להתבסס במקום עבודה'
קודם לעזיבת בית ההורים חייבים להתבסס במקום עבודה
26/03/2017 | 10:40
2
37
את הבעיה שלך במקומות עבודה, שפוטרת מהם תוך זמן קצר, צריך לפתור קודם לעזיבת בית ההורים.
השאלה אם אתה עובד במקומות שמתאימים לכישוריך המקצועיים וההתנהגותיים.
כשאתה אומר "פוטרתי על לא עוול בכפי", אתה מדבר על צדק או עוול, שאינם רלוונטיים כלל כשמדובר במקום עבודה. כשמפטרים במקום עבודה לא עושים זאת מסיבות של צדק, אלא מסיבות של התאמה או אי התאמה - גם ברובד ההתנהגותי, ולא רק ברובד המקצועי.
יש יתרון גדול לעובדה שאתה מסוגל להתקבל למקומות עבודה. זה אומר שיש לך כישורים מקצועיים המשפיעים על מראיין ומאפשרים לך להתקבל. ויש לבחון את הסיבות לפיטורין לא במבט של "צדק/עוול", אלא במבט של מה לא התאים למעסיק בצורה שבה עבדת. השאלה אם אתה יכול לבחון את נסיבות פיטוריך באופן אובייקטיבי ויעיל, במנותק מהמבט שאתה רגיל אליו - צדק/עוול. הרי אם לא תדע היטב את הסיבות לפיטוריך, לא תוכל למנוע את הפיטורין הבאים. 
 
בנוסף, יש לבחון אפשרות לקבלת קצבת נכות קבועה מהביטוח הלאומי, עקב המצב שאינך מצליח לעבוד, וכן קבלת קצבת אבטחת הכנסה זמנית עקב המצב. האם ניסית לתבוע זאת?
לצפיה ב-'שלום אופיר A , ראשית תודה על תשובתך'
שלום אופיר A , ראשית תודה על תשובתך
26/03/2017 | 12:16
1
34
אז ככה...
כשאני אמרתי שפוטרתי על לא עוול בכפי התכוונתי לכך שהפיטורין לא יכלתי למנוע אותם כלומר הם לא נבעו ממעשה לא בסדר או מילה לא במקום לאחראי או לקיחת דבר חלילה ממקום העבודה או אפי' מילה לא יפה חלילה כלפי כל מי שעבד איתי .
פשוט לא היה בידי למנוע אותם.
שנית, את הסיבה לפיטורין אני לעולם לא יכול לדעת את האמת , הם בדרך כלל אומרים כל מיני סיבות רק כדי לכסות את עצמם . כמו חוסר מקצועיות וכו , ועוד כל מיני סיבות שאני יודע שאינם נכונות לחלוטין.והם מחפשים תירוץ למה להוציא אותי ממקום העבודה...
לגבי ביטוח לאומי , קודם כל לא ידעתי שבמקרה שיש פיטורין כל תקופה קצרה ניתן לתבוע על כך הבטחת הכנסה? ( בזמנים שאני מפוטר) דמי אבטלה יצא לי לקבל כבר פעמיים בתקופה יחסית קצרה..הם רואים שתבעתי אותם על דמי אבטלה ..
ולבנות על משהו שיצא מביטוח לאומי ..נראה לי רחוק מידי , הביוקרטייה קשה שם וקשה מנשוא.
אכן כואב לי המצב וליבי לפעמים ממש שבור שאני חושש לשכור דירה ( גם כאשר אני מוצא עבודה) כי אני יודע שהפיטורין זה עניין של זמן ..לצערי הרב..
זה מאוד שוחק, מתסכל, וכואב..זה לעיתים בחוסר צדק ממש..( אגב זה היה עבודות דרך קבלנים אז לפטר שם זה לא ממש בעיה..) 
ושאלה אלייך כזו,
1. נניח והתקבלתי לעבודה , ברגע שרואים בחור שיש לו 'חוסר ביטחון עצמי' ברמה קשה, או קשיים חברתיים כמו בעיו רגשיות , האם לדעתך הם יפטרו בגלל סיבה כזו??
2.אם אני רוצה לתבוע את ביטוח הלאומי בגלל חוויות של פיטורים רבים, מנסיונך ידוע לך שזה ניתן לתבוע על כך הבטחת הכנסה?
תודה אופיר, תודה רבה לך.
לצפיה ב-'עוד התייחסות לגולש הגלים'
עוד התייחסות לגולש הגלים
( לעמוד שלי בתפוז )
27/03/2017 | 21:26
28
ערב טוב לגולש הגלים.
נראה שמכלול הבעיות שאתה מעלה הינן מספיקות בכדי שתפנה לטיפול. תוכל לקבל טיפול חינם דרך הקופה שלך במרפאה לבריאות הנפש ושם תוכל גם להבין יחד עם המטפל שלך הרבה דברים על עצמך. בהדרגתיות תוכל לעשות שינויים בתפיסות העולם ובהתנהלות שלך. בנוסף לכך תקבל מידע על זכויותיך ועל השירותים השונים וכך תוכל להערך נכון יותר. אין ספק שזהו מצב עדיף על פני הסתגרות בחדרך. יתכן ותקבל הבטחת הכנסה או אולי אפילו קצבת נכות.
אם רואים שיש קשיי הסתגלות מנסים לעזור. אפשר לעשות תהליך ושם תוכל לקבל הכוונה. העובדה  שאתה שואל שאלות ומתעניין מעידה  שיש לך כוחות ורצון לעזור לעצמך. זו התחלה טובה ואני ממליצה שתמשיך בתהליך
מירי קולר
לצפיה ב-'בוקר טוב מירי קולר, שותפתי לניהול הפורום '
בוקר טוב מירי קולר, שותפתי לניהול הפורום
( לעמוד שלי בתפוז )
24/03/2017 | 10:25
5
39
שמצטרפת אלינו הבוקר
לצפיה ב-'בוקר טוב'
בוקר טוב
( לעמוד שלי בתפוז )
24/03/2017 | 10:31
1
37
בוקר טוב. מצטרפת בשמחה ובהתרגשות לפורום.
מירי
לצפיה ב-'ברוכה הבאה.'
ברוכה הבאה.
26/03/2017 | 23:49
3
לצפיה ב-'ברוכות הבאות חלי ומירי! '
ברוכות הבאות חלי ומירי!
26/03/2017 | 08:35
5
לצפיה ב-'ברוכות מאוד הבאות! התחלה טובה, המשך מוצלח ונעים'
ברוכות מאוד הבאות! התחלה טובה, המשך מוצלח ונעים
26/03/2017 | 10:30
5
לצפיה ב-'ברוכות הבאות, בהצלחה.'
ברוכות הבאות, בהצלחה.
27/03/2017 | 10:37
5
לצפיה ב-'אני מקנאה ואובססיבית'
אני מקנאה ואובססיבית
01/03/2017 | 13:15
1
113
רשמתי כאן בעבר המון.
הייתה לי חברה שהכרתי לפני שנתיים וחצי
בזמנו אני הייתי רזה ואילו היא שמנמנה.
רבנו כאסח לפני מעל חצי שנה והשלמנו.

אנחנו בקושי נפגשות , ויותר בקשר טלפוני.
יוצא לנו להיפגש פעם אחת-פעמיים בשבוע ובזמן הזה אנחנו מטיילות בחנויות.

שמתי לב לתופעה שנורא מטרידה אותי שאיתה מתחילים בכל מקום , במעט הפעמים שהיא יוצאת מהבית כי היא לא עובדת.
איתי לעומת זאת לא.
יש לציין שהזנחתי את המשקל והיא אפילו שמנה פחות ממני
אבל בין אם הייתי רזה ובין אם כיום, מעולם לא זכיתי ליחס של גברים כמו שהיא זוכה.
בהתחלה הייתי מצרצת לעצמי שרק ערבים מתחילים איתה, ואז כזה הייתי רגועה כי זה מה שראיתי בשטח. הפריע לי מממש בקטנה שבישיבות כולם נדלקים עליה.
אמרתי לעצמי מה אני צריכה ערבי..
כיום אני לא מסתובבת איתה בסופי שבוע ועם חבר שלה, מנסה להימנע מכך למרות שזה עולה לי במחיר קשה של שעמום ודיכאון בבית.
למרות שאנחנו מסתובבות רק בחנויות , אני ממש רואה איך נועצצים בה מבטים ומתחילים איתה בכל מקום.
אם זה בדוכני פלאפון , אם זה בקריון,
אם זה באמירות של "פש לא ידעתי שיש כאן כוסיות.."
כל מיני וזה לא נגמר..אני מעולם לא זכיתי להתחלות כאלה. רק בעבודה בתחנת דלק. כשהתחלתי להשמין כבר אף איד לא התחיל איתי למעט מבוגרים בני 40 פלוס -50
כאן אני לא יכולה לתרץ לעצמי שרק ערבים מתחילים איתה, שזה ממש לא נכון כמו שחשבתי.
אפילו ידיד רוסי שלה שדלוק עליה אש. היא ניסתה להכיר ביננו ללא הצלחה.

אני מוצאת את עצמי ממש מתוסכלת, עד כעדי דמעות שאיך שתפסתי ממנה בהתחלה , לגמרי שוננה ממה שאני רואה אותן כיום.
אני אשכרה מאמינה בזה שהיא יפה ואפילו יותר ממני, אבל יש בי קונפליקט כזה שאומר שהיא תבועה ומלאכותית. העדשות , הגוונים בשיער ככל אלה מייפים אתה.
אני גם שוקלת לקנות עדשות טבעיות כמו שלה בצבע כחול..
הכאב החד היה שמוכרת בחנות לאיפור שאלה אותי אם הבחורה הצעירה בראיון עבודה אצל מנהלת היא הבת שלי ושאם אני האמא שלה..פאקינג היא בת 23
איזה אמא???
זה כמו פעם שנייה
מה שעובד לטובתה העודף משקל-עדיין נראית צעירה לגילה 18
לא עובד לטובתי שחושבים שאני בת 30 פלוס
כשהייתי רזה חשבו שאני בת 22
ועדיין גם אז לא זכיתי שיסתנוורו ממני כמו שממנה
יש לציין שעיקר ההסתוורות זה מעייניה -היא מכחישה שאלה עדשות כמעט לכולם.

לא מוצאת מנוחה נפשיתצ ואני מקנאה בטירוף
בחיים לא קינאתי ברמה שכזאת
קשה לי אפילו לפרגן לה עד הסוף
לצפיה ב-'לא מתחילים איתי'
לא מתחילים איתי
( לעמוד שלי בתפוז )
22/03/2017 | 18:51
53
crema10 שלום,
כתבת מזמן, לא קיבלת מענה אז אנסה להשיב לך עכשיו.
אני רואה שתי אפשרויות  להתייחס למה שאת מתארת:
1. למה כולם מתחילים איתה?
2. למה לא מתחילים איתך?
הייתי מתמקדת בך, ומנסה לברר למה את לא מעוררת עניין בגברים - ומה ניתן לעשות כדי לשפר את מצבך בלי קשר אליה.
הרבה פעמים הבעיה היא לא בנתונים הפיזיים אלא בנוכחות, בשפת גוף, במה את משדרת - וזה הרבה פעמים נובע מההרגשה שלך לגבי עצמך.
כדאי לנסות להבין למה את מרגישה רע עם עצמך, אבל אין לי ספק שאם תרגישי טוב  - גם תשדרי את זה, והמבטים יגיעו.
(ואז כבר לא תהיה סיבה לקנאה).
חלי
לצפיה ב-'שלום'
שלום
22/03/2017 | 21:50
1
33
היי, אני בת 38, אם לשניים ועברתי תקיפה מינית לפני בערך 4 חודשים ולא בפעם הראשונה בחיי, הבעיה שתמיד הדחקתי הכל כי הייתי צריכה להיות חזקה בשביל המשפחה שלי שעברה מלא ויכולתי איכשהו לשלוט בעצמי ליד אנשים ועכשיו אין לי את האפשרות לשלוט בעצמי, יש לי התפרצויות של בכי, אני לא יכולה כמעט לצאת מהבית, עזבתי את העבודה כי לא יכולתי לשבת ליד אנשים, כל פעם כשאני צריכה לצאת מהבית אני מקבלת התקפות מפחידות, הלב שלי דופק חזק וממש כואב אני מרגישה חלשה מאוד, סחרחורות, כאבי בטן ופחד פשוט פחד נוראי. רוב הלילות יש לי סיוטים אבל זה לא משהו חדש זה תמיד היה הבעיה שעכשיו הם ממש ממש מוחשיים, אני בוהה כל היום בקיר, נלחצת מכל דבר קטן, לא יכולה כמעט לעשות את המטלות של הבית, לא יודעת מה לעשות ולא יודעת אם אני בפורום הנכון, אשמח להכוונה. תודה.
לצפיה ב-'תגובה לטראומה'
תגובה לטראומה
( לעמוד שלי בתפוז )
23/03/2017 | 13:59
25
אווה שלום,
ראשית, את בפורום הנכון.
את עברת טראומה כפולה: החוויה שחווית לפני 4 חדשים היא גם קשה בפני עצמה, והיא גם הציפה את כל הטראומות הקודמות שאף פעם לא עיבדת (כי דרשת מעצמך להתנהל "כאילו לא קרה כלום").
יש נקודה שבה אנחנו כבר לא יכולים יותר להעמיד פנים שהכל בסדר כשבפנים כל כך כואב, ועכשיו הגעת לנקודה הזאת. כל מה שאת מתארת אלה תגובות תקינות למצב של טראומה, ובוודאי לטראומה חוזרת.
הדבר הנכון לעשות עכשיו הוא: קודם כל להגיד לעצמך שהתגובה הנוכחית היא נורמלית ותקינה - ולפנות לטיפול כדי לעבד ולהשתחרר מהמשא המצטבר של כל הטראומות שעברת.
לצפיה ב-'פסיכולוגית תעסוקתית'
פסיכולוגית תעסוקתית
07/03/2017 | 10:02
66
שלום לכולם.
אשמח לטיפים ודוגמאות לשאלות לראיון אצל פסיכולוגית תעסוקתית. יש לי ראיון מחר וראיונות מאוד מלחיצים אותי!!!
לצפיה ב-'כניסת מנהלת חדשה'
כניסת מנהלת חדשה
( לעמוד שלי בתפוז )
21/03/2017 | 14:48
36
אנו שמחים לבשר על כניסתה של חלי שניר לניהול הפורום. נאחל לה ולכם הגולשים המון הצלחה!
באותה הזדמנות, נודה לאופירA על תקופת ניהול הפורום ונאחל לה בהצלחה בהמשך.
 
המשך גלישה נעימה 
לצפיה ב-'האם 'טיפוס דיכאוני' זה דבר מולד ? או דבר 'נרכש' עם השנים?'
האם 'טיפוס דיכאוני' זה דבר מולד ? או דבר 'נרכש' עם השנים?
18/03/2017 | 18:56
14
49
אשמח לתשובת מפורטות...
תודה לכל המסייעים:)
לצפיה ב-'אני הענה לגבי רב המחלות הנפשיות'
אני הענה לגבי רב המחלות הנפשיות
19/03/2017 | 17:02
35
החלק המולד לדעתי זה איך אתה מתמודד עם הסביבה למשל עם האמלגם בסתימות השיניים ועים החומרים  בסתימות השורש. עם מזונות עם זהום סביבתי עם אנשים שאולי פגעו בך בילדותך. עם עוני ומחסור במזון.
ועוד כך זה לגבי רוב המחלות גם הגופניות
לכן תאומים זהים הרבה פעמים אחד חולה ושני לא - יש מחלות שבסביבה המערבית יש השפעה של קרבה משפחתית. וגם באחוזים גדולים אבל תמיד יש לזה סיבה סביבתית.
לגבי דכאון הסיבות הנפוצות לדעתי הם טיפול שיניים לא טוב ( הטוב הוא הוליסטי או ביולוגי) ועוני או מחסור תזונתי.
אחוזים של החולים מהילדים להורים חולים בסביבה המערבית  לדיכאון אני לא זוכר.
אך בסיכוזפרניה אם 2 ההורים חולים האחוז הוא 40 ואם אחד אז 10.
אבל אתה לא צריך להתיאש יש טיפולים פסיכולוגים טובים לדיכאון ובכלל זו מחלה נפוצה מאוד אחוז החולים  קשה יותר ובנוני הוא כ -5-7 אחוז. ואחוז אלו שסבלו במשך חייהם מדיכאון הוא 25 אחוז. והרוב מסתדרים עובדים מתחתנים עושים ילדים.
 
לצפיה ב-'"טיפוס דיכאוני": הגורם התורשתי'
"טיפוס דיכאוני": הגורם התורשתי
( לעמוד שלי בתפוז )
21/03/2017 | 22:41
12
47
שלום,
מחקרים עדכניים אכן מדברים על גורם תורשתי בדיכאון. אבל התורשה יכולה לקבוע את הנטיה לדיכאון. היא לא קובעת אם הדיכאון יתממש - ובוודאי לא קובעת מה יקרה עם הדיכאון. כפי שנכתב פה יש הרבה מקום לטיפולים שונים ואפשר בהחלט להגיע לחיים מלאים ומשמעותיים גם אם בגנטיקה שלנו יש נטיה דיכאונית.
לצפיה ב-'חלי שניר , ראשית תודה לך על תשובתך. בנוסף אשמח לדעת'
חלי שניר , ראשית תודה לך על תשובתך. בנוסף אשמח לדעת
21/03/2017 | 22:45
11
29
אם נניח מישהו סובל מנטייה לדיכאונות .
ואבא שלו נחשב לאדם דיי 'פסימי' בחיים.
האם הנטייה של הבן לדכאונות זה עניין גנטי?
תודה רבה חלי.
לצפיה ב-'נטיה גנטית'
נטיה גנטית
( לעמוד שלי בתפוז )
21/03/2017 | 22:57
10
34
שוב שלום,
כמו שכתבתי, הגנטיקה מדברת על נטייה ולא בהכרח על דיכאון בפועל.
בנוסף, יש הרבה סוגים ודרגות של דיכאון, והרבה אנשים חיים עם רמות קלות של דיכאון בלי להגדיר את עצמם כדיכאוניים.
מצד שני גישה פסימית לחיים יכולה להופיע גם בלי גנטיקה דיכאונית.
אבל לדעתי מה שחשוב, מעבר לגנטיקה - זה  שאם הבן סובל מדיכאון אפשר לעזור לו.
לצפיה ב-'שלום חלי , אותו בן סובל מדיכאונות כבר הרבה שנים'
שלום חלי , אותו בן סובל מדיכאונות כבר הרבה שנים
21/03/2017 | 23:08
9
38
המציאות שגם שהוא עם משהי / מישהו שהוא 'נוטה' לדכאונות.
הדיכאונות שלו נובעים שנים רבות בעיקר מבדידות, ועוני
כיצד ניתן לסייע לו?
לצפיה ב-'טיפול בדיכאון'
טיפול בדיכאון
( לעמוד שלי בתפוז )
22/03/2017 | 18:37
8
33
יש מספר דרכים לטפל בדיכאון:
ראשית - תרופות: יש היום מגוון עשיר של תרופות יעילות עם רמה נמוכה של תופעות לוואי. זה טיפול זמין (ניתן על ידי רופא משפחה), זול וניתן לראות שיפור בתוך חודש.
אפשרות נוספת היא התחום הטיפול הפסיכולוגי - הקצר, הממוקד, כמו למשל CBT, שיעיל בעיקר למצבים של דיכאון קל - ומשיג הקלה בתוך מספר חדשים.
כמובן שישנה גם הפסיכותרפיה המעמיקה . היא לוקחת יותר זמן אבל מגיעה לשורשי הדיכאון, יעילה גם במצבי דיכאון קשים יותר ומשיגה שינוי משמעותי יותר.
ברמה ה"לא-מקצועית" אפשר לעזור במציאת תחומי עניין, עיסוקים שיתנו משמעות, יציאה מהבית, הימצאות בחברת אנשים ופעילות פיזית. כל אלה זמינים, לא יקרים ועוזרים מאד.
 
לצפיה ב-'שלום חלי, אני לא בטוח שכדורים לדיכאון יתנו את הפתרון .'
שלום חלי, אני לא בטוח שכדורים לדיכאון יתנו את הפתרון .
23/03/2017 | 08:45
7
54
ולמה?
 
אותו בחור חיי בדידות רבה , ופשוט מרגיש לבד במהלך כל ימי השבוע .
אומנם הוא גר עם ההורים שלי אבל הם מתעלמים ממנו ומקיומו , אין דיבור בינו לבינם ,והוא מרגיש ( ובצדק) שהבית שלו רק מזיק לו. כמובן שאין לו שום פרגון מצידם או עזרה כלכלית או כל דבר אחר.
אז הוא מוצא את עצמו  משתגע משעמום בבית לבד או מסתובב לבד כל הזמן וזה קשה להיות כל הזמן לבד. ( תחשבי מה זה לקום בבוקר ללכת לכל הסידורים לבד, חוזרת מהסידורים..את לבד..כל הזמן לבד ובבדידות )
אין לו עם מי לטייל / לדבר ,אין מי שיזמין אותו אליו , אין לו אדם שמראה לו שהוא קרוב אליו והוא חשוב לו . אין לו קשר אנושי בסיסי, אין לו חברים או קשר  עם אנשים שיסייעו לו. 
קשה לו ? אין לו עם מי לשתף את הקושי .
יום עצמאות ? אין לו עם מי לבלות.
מגיע הקיץ ? אין לו חברים ללכת איתם לים.
בא לו לצאת למלון ליומיים שלושה ? אין בדיוק עם מי.
בא לו לצאת לסרט מידי פעם ? אין עם מי.
לישכור דירה לבד ? הוא יהיה שם בודד וזרוק ללא אדם שיתעניין בשלומו ובמצבו.
חיי החברה שלו גרועים ביותר בשנים האחרונות. ( והרבה מאוד שנים זה כך)
אגב,בציעורותו היו לו חיים סבירים יחסית ולא סבל מבעיות חברתיות.
אני כבר לא מדבר על המצב הכלכלי שהוא חיי בדוחק כלכלי הרבה מאוד שנים.
מבינה את המצב ? מה היית ממליצה לו לעשות ?
לצפיה ב-'המלצות למוצא מהבדידות'
המלצות למוצא מהבדידות
( לעמוד שלי בתפוז )
23/03/2017 | 23:29
4
25
הי,
אכן מצב לא נעים. חשוב לי להדגיש שכדורים הם לא פתרון אבל הם נותנים כוח להתמודד.
חשוב שאותו בחור ימצא עבודה, רצוי עבודה עם אנשים, אפילו התנדבות עדיפה על חוסר תעסוקה.
בנוסף - חוגים, זה מקום להכיר אנשים שמתעניינים בדברים שגם הוא מתעניין בהם, רצוי חוג ספורט כלשהו. אפשר לברר במתנ"ס המקומי.
זה בתור התחלה.
בהצלחה!
לצפיה ב-'היי, שלום חלי. ראשית תודה על תגובתך.שנית '
היי, שלום חלי. ראשית תודה על תגובתך.שנית
26/03/2017 | 00:09
3
21
אותו בחור חיפש עבודות והיה לו הרבה עבודות שהתחיל ופוטר ( על לא עוול בכפו) אותו בחור סובל מ'חוסר ביטחון עצמי' כנראה ברמה גבוהה, אולי מבעיות רגשיות במובן שלהיפתח לחברים במקומות עבודה. ( הוא 'איבד' את האמון באנשים ככל הנראה מטראומות שחווה ) הוא בבסיסו בחור טוב , שמתייחס יפה מאוד לכל אדם.כנראה שבמוקומות עבודה האנשים הטובים לא קל להם לשרוד משום מה...
( לדעתי זו מציאות מעוותת שצריך 'מרפקים חזקים' כדי לשרוד, ואנשים טובים מוצאים את עצמם מופטרים ללא סיבה) .הוא למעשה חיי חיי עוני ודחק , קשה לו מאוד בראיונות עבודה ועד שהוא מוצא עבודה מפטרים אותו. ( הוא מרגיש 'שחיקה' מסויימת מכל הפיטורים האלה) עד שהוא מסתגל הוא מוצא את עצמו מפוטר..
אין לו חברים שהוא בקשר טוב איתם שהוא יכול לבלות איתם הרבה, הוא חושש לשכור דירה לבד שלא יכנס לדיכאונות עמוקים ( תחשבי מה זה בחור צעיר שהחיים לפניו, גר בדירה אין לו עבודה מסודרת, או שיש ומפוטר דיי מהר, יש הוצאות, ואין לו אנשים שהוא מרגיש שהוא חשוב להם ויזמינו אותו לסופי שבוע ולהינות איתם , הוא כאילו מרגיש שהוא 'נחת' באי בודד. אין לו קשר עם אנשים שמראים שהוא חשוב להם הוא פשוט מוצא את עצמו חסר מעש, מסתובב רק כדי לא לשבת בבית לבד..זה פחות או יותר המצב)
מבינה את המצב? מה תמליצי לו לעשות?
לצפיה ב-'הייתי מציעה בתור התחלה'
הייתי מציעה בתור התחלה
( לעמוד שלי בתפוז )
26/03/2017 | 09:20
2
27
הייתי ממליצה לו להגיע לטיפול פסיכולוגי (פסיכותרפיה) כי שם יוכל, בעזרת איש מקצוע להבין מה גרם לכך שפוטר בכל פעם מחדש - ולקבל כלים איך לשרוד במקומות עבודה.
ברגע שתהיה לו עבודה גם הביטחון העצמי שלו יתחזק ויהיה קל יותר גם עם חברים.
דרך קופת חולים יש היום טיפולים ללא עלות וזה יכול להיות פתרון מצויין עבורו.
לצפיה ב-'תודה חלי על התשובה , אותו בחור אכן ניסה טיפול אצל פסיכולוג'
תודה חלי על התשובה , אותו בחור אכן ניסה טיפול אצל פסיכולוג
26/03/2017 | 11:53
1
40
עם שיחות מידי שבוע ..זה היה מזמן ..
והוא היה מוכן לתת את המעט של הכסף שהצליח לחסוך על מנת לשפר 
את המצב אבל הוא לא השתנה כנראה לגמרי ( אולי מעט כן)
אחשש של הבחור הוא כזה :
 
1.באם יש הבדל בין טיפול פסיכולוגי ( של שיחות עם פסיכולוג ) לבין טיפול הפסיכולוגי שהצעת לו ( פסיכותרפיה) ? ואם כן מהו ההבדל?
 
2. שאם הוא ילך לקופת חולים ויעשה טיפולים דרך הקופת חולים, שזה עלול להיק לו במידה והוא יתמודד לתפקידים שמבקשים וויתור סודיות רפואית, הרי הם יראו את זה שהוא היה בטיפול פסיכולוגי וכו...האם אפשר למנוע את הנזק העתידי ?
 
3.במידה נגשים דרך הקופת חולים ולא רוצים שלאף אחד יהיה מידע לגבי אותו בחור לגבי אותו טיפול פסיכולוגי , איך אותו בחור יוכל לעשות בצורה שבה יהיה בטוח כי המידע לא יעבור לכיוונים לא רצויים ושזה לא יזיק לו בעתיד פה?
 
תודה רבה חלי
לצפיה ב-'פסיכותרפיה, טיפול פסיכולוגי, פרטי ודרך קופת חולים'
פסיכותרפיה, טיפול פסיכולוגי, פרטי ודרך קופת חולים
( לעמוד שלי בתפוז )
28/03/2017 | 14:17
5
ראשית, טיפול פסיכולוגי ופסיכותרפיה אלה שני שמות לאותו דבר. (פסיכו-תרפיה=טיפול פסיכולוגי)
לגבי קופת חולים - אכן יש תיעוד בתיק הרפואי הממוחשב של הקופה, אבל הרישום הוא פורמלי: לא כל מה שאתה מספר למטפל נרשם אלא רק פרטים סיסיים.
מבחינת מעסיקים עתידיים: היום פניה לטיפול היא דבר מאד מקובל, הרבה אנשים מוכשרים וטובים מגיעים לטיפול בנקודות שונות בחייהם ואף אחד לא רואה בזה פגם.
יש מקצועות שבהם אפילו רואים בזה ערך חיובי ואפילו מחייבים את העובדים להיות בטיפול.
כך שאני לא רואה סיבה לפחד מהתיעוד.
 
לצפיה ב-''
26/03/2017 | 09:18
1
28
גולש הכלים, הי, עצוב לקרוא שזו החוויה שלך בחיים..ובאמת קשר ומגע אנושי מיטיב הם צרכים כל כך בסיסיים של כולנו... ואני מכירה מקרוב את הכאב של העדרם. לגבי פתרונות אין לי הרבה מה להוסיף כי חלי כבר כתבה לך. רק רציתי לחזק את ידיך ולהביע הזדהות עם הכאב.. .
לצפיה ב-'*גולש בגלים (סליחה על שיבוש שמך )'
*גולש בגלים (סליחה על שיבוש שמך )
26/03/2017 | 09:46
6
לצפיה ב-'נחמד לקבל יחס מהמנהלת '
נחמד לקבל יחס מהמנהלת
09/03/2017 | 21:26
1
88
*מדהים גם לראות נשים עם ביטחון ,ובצדק ,לדעתי
היא גם מנהלת ממש טובה.
יש לה פה , ביטחון , יש לה את זה .
היא ביקורתית מאד לא רק כלפיי גם כלפיי אחרים,ועדיין
נחמד לקבל ממנה יחס .
לצפיה ב-'בהצלחה בעבודה החדשה. ספרי לנו עליה.'
בהצלחה בעבודה החדשה. ספרי לנו עליה.
21/03/2017 | 13:39
11
לצפיה ב-'חשד לאלימות במשפחה'
חשד לאלימות במשפחה
28/02/2017 | 14:05
2
92
שלום רב,
אני מטפלת ABA לילד אוטיסט בן 9. לפני מספר ימים הילד התחיל למלמל לעצמו "אבא מביץ לי" וחזר על האמירה כמה פעמים. יש לציין שזו משפחה נורמטיבית, הורים משכילים שמשקיעים המון כסף ומאמצים בחינוך ובטיפול בו ולא מחסירים ממנו כלום. בהתחלה חשבתי שהוא שמע את זה באיזו תוכנית אבל זה די מופרך. אני לא בטוחה לגבי איך להתנהל פה. אשמח לעזרתכם.
לצפיה ב-'אולי להתיעץ עם הממונים עלייך'
אולי להתיעץ עם הממונים עלייך
28/02/2017 | 15:39
1
65
או לאחראים מטעם הארגון שבו את עובדת.
האם ניסית לדובב את הילד לקבל מידע נוסף?
לצפיה ב-'זה קצת בעייתי'
זה קצת בעייתי
01/03/2017 | 02:49
73
כי זה במסגרת פרטית. התייעצתי עם קולגה שלי שמכירה את הילד והיא אמרה לי שיש מצב שזה נכון לפעמים, אבל שאין לשפוט את ההורים כי מדובר בילד מאוד היפר-אקטיבי ולפעמים כדי להרגיע אותו צריך להשתמש בכוח פיזי. לדובב את הילד בלתי אפשרי כי זה לא ילד שמסוגל לנהל שיחה.
לצפיה ב-'שלום רב,שאלה לפסיכולגים שביננו, לגבי המקרה הבא'
שלום רב,שאלה לפסיכולגים שביננו, לגבי המקרה הבא
26/02/2017 | 16:05
20
121
ילד , שבאחת הכיתות ( הנמוכות ) חי בפחד במשך שנה שלימה
מהמורה האמיתני שהיה לו , הוא היה מרביץ לו לעיתים והוא ממש
היה בחרדה במשך שנה ממנו.
וקרה לו את המקרה המצער הזה, באחד הימים המורה החליט להעניש
את הילד על מעשהו (לא שהילד עשה רע לאיש, פשוט המורה תפס
'טרמפ' על העניין) הוא היכה אותו בצורה מבזה ומשפילה ביותר 
בנוכחות תלמידי הכיתה ובנוכחות ילדים נוספים שהיו נוכחים.
כל אותה שנה במחיצתו היתה נוראה ואיומה כלפיו, ההורים שלו 
'גיבו' את המורה הנורא הזה במעשיו. ( לדאבונו הרב, והתעלמו לגמרי 
מרגשותי בכיותיו ומצוקתיו, ותמיד בחרו להאשים את הילד שהוא
לא הבסדר כאן , הם ככל הנראה היו מודעים למעשיו של המורה )
אותו מורה הזכור לשמצה , עף באותו סוף שנה מבית הספר ,
ומדובר בבית ספר פרטי שלא היה ממש בפיקוח משרד החינוך.
אותו הילד לאחר שנים מרגיש שהמורה עשה לו נזקים מהפחד
שהטיל עליו והמציאות שהלך בכוח לבית ספר, היה חסר אונים 
(שכן ההורים שלו גיבו את הפושע הזה)
 
והשאלות כאלה:
1. האם לאור מה שתואר (בקצרה) עלול לגרום לירידה בביטחון העצמי
או אפי' פגיעה ממשית לילד בדימוי העצמי שלו?
2.אלו עוד נזקים (לדעתכם ) יכולים להיגרם לילד כתוצאה מכך?
3.האם ניתן לתבוע את הבית ספר? או אפי' את המורה?
4. מה ניתן לעשות ע"מ לסייע לו?
 
 
תודה רבה לכל המסייעים בעניין. 
לצפיה ב-'ברור שהילד גדל בבעיה גדולה '
ברור שהילד גדל בבעיה גדולה
26/02/2017 | 22:12
15
64
והבעיה העיקרית זה ההורים שלו, לא המורה. 
ההורים מן הסתם לא נתנו לו גיבוי והבנה גם בדברים אחרים בחיים - וכאן הבעיה הגורפת שלו, וברור שיש לו דימוי עצמי נמוך ובעייתי מאד.
 
אגב, אין פה פסיכולוגים. למרות שם הפורום. וגם אם היו - ברור שהם לא מבינים בתביעות משפטיות...
לצפיה ב-'אופיר , לדעתך ילד שחווה דבר כזה עלול להיות מסכן כל חייו'
אופיר , לדעתך ילד שחווה דבר כזה עלול להיות מסכן כל חייו
27/02/2017 | 15:15
14
41
בגלל החוסר ביטחון העצמי הירוד שעלול להיות לו? 
האם מצב זההוא למעשה "גזירת שמיים" לדעתך?
האם לדעתך יהיה קשה לו להסתדר במקומות עבודה
כשהביטחון העצמי שלו ירוד מאוד?
תודה מראש על התשובה אופיר
לצפיה ב-'אין כאן תשובה מקצועית מפסיכולוג'
אין כאן תשובה מקצועית מפסיכולוג
27/02/2017 | 17:07
13
73
ולכן קשה לענות תשובה ברורה לשאלות שלך.
כמה זמן עבר מאז המקרה המתואר, ובן כמה הילד?
מה קורה איתו היום, יש מורה חדש, איך הוא מרגיש בבית הספר?
חסרים פרטים בסיפור שלך כדי להבין מה בדיוק קרה. יתכן שההורים
לא ממש מודעים למה שקורה עם הילד בבית הספר. איך הוא מתנהג בבית
ועם חברים?
לא כל בעיה בבית הספר משפיעה על עתידו של הילד בבגרותו ושום דבר איננו
גזירה משמים. לילדים יש יכולת להתגבר על משברים ומצוקות, כאשר יש תמיכה
הבנה ועזרה בבית מההורים.
לצפיה ב-'ובכן , הילד שעליו סופר הוא כיום לא ילד , אלא בחור בוגר'
ובכן , הילד שעליו סופר הוא כיום לא ילד , אלא בחור בוגר
27/02/2017 | 18:36
1
49
הוא בהמשך נשלח למסגרות שלא היה מעוניין בהם. אלא ההורים שלו היו מעוניינים שהיה במסגרות מסויימות שהיו מתאימות לסגנון של הבית בו גדל, למעשה הבחור במשך כמה שנים היה במסגרת מסויימת מתוך כפייה ולא מתוך רצון , מצד אחד הוא הצליח בלימודים מצד שני הוא הרגיש צורך 'להתנתק' מהמציאות של עצמו ( הוא ניסה כמה שיותר לא 'לזרום' איתם כמחאה על זה שהוא שם בצורה כפויה) הוא לא היה מעוניין לשמור קשר עם אף אחד מהם בהמשך. ובמשך כל אותם שנים הוא למעשה ביקש מההורים שלו שיעבירו אותו למסגרת אחרת שיותר מתאימה לו ויותר הזדהה איתה , אך הם התעלמו מרצונותיו ומרגשותיו למשך כל שנות הלימוד באותה מסגרת.
אותו ילד כבר גדל , ולצערו לא הצליח להגיע למטרות שהציב לעצמו למורות שהוא ממש שאפתן והיו לו שאיפות גבהות מאוד מעצמו אך הוא לא השיג כלום כי לא קיבל לכך גיבוי בבית שלו ולא רק שלא קיבל גבוי היה לו 'חסם' כלכלי מצד הוריו שאמרו לו שאין להם קשר לאותם מסגרות.
היום , לצערו הרב הוא סובל מדימוי עצמי נמוך, ואין ספק שלהיות עם ביטחון עצמי ירוד (שמתבטא בכמה אופנים אצלו)  גרם לו להיות מפוטר לא פעם ללא סיבה, הוא לא מצליח ליצור קשרים חברתיים, יש לו חרדות מסויימות, והרבה מאוד דיכאונות על זה שהוא פספס צמתים חשובים בחיים שלו כי בחר לשמוע להורים ולא היה לו יכולת להתנגד ולעמוד על שלו....והיום יש לו הרבה מאוד תסכול גדול מהעבר, ומההווה שהוא מוצא את עצמו בודד הרבה מאוד במהלך השנים האחרונות..
זה פחות או יותר...
האם לדעתכם מדובר ב'גזרת שמיים'? 
איך הוא יכול ליצור קשרים חברתיים בגיל לא צעיר...??
אשמח לכל עצה שתוכל לסייע לו..
לצפיה ב-'אין גורל להיות מסכן'
אין גורל להיות מסכן
03/03/2017 | 05:12
36
להיות מסכן כתוצאה מנסיבות חיים, זו בחירה של אדם בוגר. 
קושי אינו מסכנות. קושי זה נתון חיים. מלבד זאת, גם קושי אינו נמדד לפי אירוע זה או אחר, אלא מכלול סיטואציות ונתונים נפשיים של אדם. 
 
אם אתה לא יכול להשיג את מה שאתה רוצה להשיג, אתה צריך ללמוד לרצות את מה שאתה יכול להשיג בחיים.
להרגיש מסכן בגלל מה שאתה מסוגל להשיג בנסיבות חייך, זו בחירה עצובה. בנסיבות צריך להכיר, לנתב את החיים לפי מה שהן מאפשרות, אך אין חובה להחליט להיות מסכן ומוכה גורל. המחשבה שקושי הוא מסכנות זה פרשנות לא נכונה, שאפשר להחליט לשנות אותה.
 
תסכול גדול יכול להיות בסיס לשקוע בחוסר אונים, ויכול להיות גם בסיס לגדילה אישית בזכות התגברות והתמודדות עם התסכול. זו בחירה והחלטה של אדם בוגר. ילד לא יכול לבחור, אך מבוגר יכול. 
מבוגר יכול לתת סדר עדיפות גבוה לעזרה טיפולית מקצועית בבעיותיו, להילחם על עזרה כזו ולהשקיע בה את מירב מרצו, ולהחליט לא להתייאש מכשלונות, אלא לנסות שוב ושוב כל חייו. 
טיפול נפשי הוא הדרך להתמודד עם קשיים כגון בדידות, חרדות וחוסר ביטחון עצמי. הטיפול הנפשי מביא למודעות הנחוצה כדי להכיר בבעיה, בנתונים ובאפשרויות של האדם, ומלמד את הכלים לבחור נכון בפרשנות המביאה לסיפוק. 
 
אתה צריך לחשוב עם עצמך, האם אתה מעוניין לנער את האפר מעברך, ולהתקדם קדימה כמה שאפשר בקצב וביכולת שלך (בעזרת טיפול נפשי), או מעדיף להפוך לנציב מלח ע"י הסתכלות אחורה על החורבן, יהיה גדול אשר יהיה. 
לצפיה ב-'ואם היה כאן פסיכולוג, האם הוא כן יודע? האם הוא נביא?'
ואם היה כאן פסיכולוג, האם הוא כן יודע? האם הוא נביא?
03/03/2017 | 04:58
10
41
הרי להיות מסכן כתוצאה מנסיבות חיים, זו בחירה של אדם בוגר. 
קושי אינו מסכנות. קושי זה נתון חיים. מלבד זאת, גם קושי אינו נמדד לפי אירוע זה או אחר, אלא מכלול סיטואציות ונתונים נפשיים של אדם. 
מי נביא שיכול לתת תשובות ברורות על גורלו של אדם? מה שהפסיכולוג לומד באוניברסיטה או מניסיון המקצוע נותן לו כישורים כאלה?...
לצפיה ב-'תודה אופיר A, והשאלה כעת כזו ( בצורה מתומצתת)'
תודה אופיר A, והשאלה כעת כזו ( בצורה מתומצתת)
05/03/2017 | 14:34
9
32
האם, ילד שבאחת מהכיתות הנמוכות, שסבל לאורך שנה שלימה ממורה שנהג כלפיו באלימות , והשפיל אותו ( ע"י מכות ועוד...) ליד כל תלמידי הכיתה, ובמשך שנה שלימה הילד היה לו יום יום גהינום אצלו, חיי בחרדות בתסכול רב ממנו, ולא קיבל גיבוי או עזרה מההורים , והתעלמו ממנו וממצוקותי ורגשותיו...
האם זה עלול לגרום לילד בעיות בעתיד? כגון חרדות (למינהן), חוסר בביטחון עצמי? בעיות נפשיות? דיכאונות?
אשמח לתשובה מפורטת...תודה לכל המסייעים...
לצפיה ב-'אתה פשוט חוזר על שאלתך. מה הטעם? קרא את התשובות שקיבלת.'
אתה פשוט חוזר על שאלתך. מה הטעם? קרא את התשובות שקיבלת.
05/03/2017 | 15:06
8
12
לצפיה ב-'שלום אופיר A , אני אולי חזרתי על שאלתי בצורה אחרת מתומצתת'
שלום אופיר A , אני אולי חזרתי על שאלתי בצורה אחרת מתומצתת
06/03/2017 | 21:03
7
37
כיוון שלא הבנתי את תשובתך,
 
כתבת לי בתשובה שלהיות מסכן בחיים זו בחירה . 
תראי מצד אחד את צודקת, מצד שני ממש לא צודקת..ולמה?
הרי אין בן אדם (נורמאלי) ששואף להיות מסכן .
יש אנשים שהם מסכנים כיוון שהם נולדו עם בעיה שקוראים לה 'תמימות' , 'טוב לב'
או עם אופי 'רכרוכי' . האופי הוא בבסיסו דבר מולד.
ולכן , החיים של אותם סוגי אנשים ( וכנראה יש עוד סוגים) אינם 'דבש' בלשון המעטה. את יודעת בעצמך ( כאחת שחייה במדינה) שלא קל לחיות ולשרוד מבחינה כלכלית. מאוד קשה בעבודות , ולא פעם יש 'ניצול' בלשון המעטה של חבר'ה צעירים במוקומות עבודה , פוגעים ורומסים לא מעט את זכיות העובדים ( כי יש מאן דהו שמרשה לעצמו  להתנהג כך)..עד שאותו 'עלם' צעיר מתייאש מעולם התעסוקה ונופל לדיכאונות ..ולייאוש ולמעגל העוני ( גם יכול להיותת שאותו בחור מוכשר) בעיות נוספות שקיימות פה ..הי ה'סטגמטיות' כלומר , מעסיק שומע שמועמד בא אליו לראיון שהיה נניח במוסדות דתיים ( ונניח ואותו מראיין זה לא ממש עשה לו 'טוב' בלשון המעטה העבר שבמוסדות בהם גדל...) את כבר יכולה לנחש מה תהיה התוצאה מאותו רעיון. יש פה בעיות של 'פערים חברתיים' קשים .
אז להיות מסכן..זה לא ממש סוג של בחירה...מסכימה איתי?!
 
לצפיה ב-'לא.'
לא.
07/03/2017 | 14:57
6
46
להיות מסכן זו החלטה של אדם, כתוצאה מהנוחיות שיש במסכנות ובפרשנות של "עושים לי", "פוגעים בי". 
 
אפשר להחליט לא להיפגע. אפשר להחליט להשלים עם המציאות - תהיה אשר תהיה. אנשים שרדו את מחנות ההשמדה ואת הכלא הסיבירי, ולא היו מסכנים, אלא שורדים של מצב נתונים מאוד מאוד קשה ובלתי נסבל. 
יש נסיבות מאוד אומללות להרבה מאוד אנשים, אך הם לא חייבים להחליט להיות קורבן שלהן. חסרי אונים בגללן. אומללים כי זה קרה להם. 
 
הם צריכים להכיר במציאות ובעובדות, ולהתמודד. קשה למצוא עבודה? תחפש פיתרון. עלם צעיר לא חייב להתייאש. הוא בוחר להתייאש. סובל מדיכאון - תחפש פיתרון. גם אם תצטרך לחפש אותו כל ימי חייך. יש המון המון כיוונים של התמודדויות עם הבעיות האלה. תנסה את כולם לפני ההחלטה להתייאש.
ואם בכל זאת נפלת והתייאשת - קום ותחליט מחדש להתמודד. אין חובה להישאר כל החיים במצב זה. 
עוני זה נתון, לא מסכנות. עניים יכולים להיות מאושרים, אם הם מחליטים להשלים עם המציאות ולהתמודד איתה בתבונה. כנ"ל לגבי כל דבר נורא ואיום.
 
אמנם קשה להיות מודע להשקפה ולהחלטה של אדם להתקרבן ולהיות מסכן, וקשה לשנות אותה. אין כפתור שלוחצים עליו. זה תהליך ארוך. אבל את התהליך הזה עליך לעבור, או לחילופין להבין שזו החלטה שלך להיות מסכן וקורבן של נסיבות אומללות.
לצפיה ב-' '
16/03/2017 | 12:00
1
19
מחדדת: יש "מסכן" ויש "סובל/ כואב". נסיבות חיים יכולות ליצר כאב (= תגובה רגשית ראשונית וטבעית למצב של פגיעה, צרכים שאינם נענים וכו'). אתה בוחר אם להפוך את הכאב למסכנות (= פרשנות שיש בה כדי להעצים ולהנציח את הכאב).  
לצפיה ב-'בדיוק.'
בדיוק.
21/03/2017 | 13:27
3
לצפיה ב-'אופיר A , ילד שבגלל מזלו האומלל נפל לידיו של מורה פושע'
אופיר A , ילד שבגלל מזלו האומלל נפל לידיו של מורה פושע
17/03/2017 | 09:59
3
22
ובגללו נהיו לו חרדות וחוסר ביטחון עצמי ברמה קשה מאוד.
החיים שלו לא יהיו קלים בכלל, זה ממש אבל ממש לא קשור 
למה שאותו 'ילד' שחווה את החוויות הנוראיות האלה יחליט.
לחיות בחוסר ביטחון עצמי ברמה קשה ובבדידות אדירה, 
זה מציאות לא פשוטה לחלוטין !  
מה שאמרת זה אולי נחמד לתאורייה , לא בעולם הפרקטי.
לצפיה ב-'מישהו אמר שזה פשוט וקל?'
מישהו אמר שזה פשוט וקל?
21/03/2017 | 13:33
2
21
אף אחד לא אמר זאת. בוודאי שקשה מאוד.
 
אבל בהחלט זו ההחלטה של האדם אם הוא מתמודד וגובר על הקושי, או ממשיך להתווכח ולטעון בפורום במשך שנים את הטענה שהוא לא יכול להחליט להתמודד.
 
זו החלטה של האדם אם להאשים את המורה או להבין אחרי שהסבירו לו הרבה מאוד אנשים ופסיכולוגים, שזה לא רק מורה פושע או מקרה אחד, אלא בעיקר הבעיה הכללית בחיים של הקשר עם ההורים שלא מגבים ומאשימים את הילד בצרותיו וכאביו. היא זו שגורמת לחרדות ולחוסר ביטחון עצמי, שגורמים לבדידות האדירה.
 
זו בחירה של האדם להבין שאנשים מדברים מניסיונם האישי על התמודדות והתגברות על סבל וקשיים, וחיים מאושרים בצד הסבל והקשיים. זו הבחירה שלך אם ללמוד מאיתנו על ההתמודדות וההסתכלות על עצמנו כמי שאינם מסכנים ואומללים, או להאמין שזה לא פרקטי ושחובה עליך להיות אומלל ודכא. 
לצפיה ב-'אופי A , לא הבנת FBלמה התכונתי , לא אמרתי שאמרת שזה פשוט וקל'
אופי A , לא הבנת FBלמה התכונתי , לא אמרתי שאמרת שזה פשוט וקל
21/03/2017 | 22:09
1
19
אמרתי שזה לא נכון לומר שזה תלוי ב'החלטה' של האדם בלבד.
ולמה?
ילד שנפגע בילדותו ממורה חולה נפש , מורה פסיכופט שגרם לו לנזקים חמורים בדימוי העצמי ובביטחון העצמי הוא פושע , והנזק הוא בהחלט ארוך טווח.
בנוסף, ההורים שלא נתנו גיבוי לילד התעלמו ממצוקותיו והצדיקו את המורה ייתכן מאוד כפי שאת אומר שזה גרם לאותו ילד נזק של חוסר ביטחון עצמי ודימוי עצמי נמוך ועוד ועוד.הם גם אשמים ( ללא קשר לאשמה של המורה העבריין).
 
דבר נוסף, תאמיני לי אופיר A  , שלהתמודד לבד , ואני מדגיש את המילה לבד כי אותו ילד ( שהיום בוגר) מתמודד לבד בכל ההוצאות שלו ללא עזרה ממההורים שלו ומאיש. תאמיני לי שהחיים נהיו לו קשים יותר ( כיוון שהוא סובל במקומות עבודה בגלל החוסר ביטחון שלו )  זה פוגע לו בעתיד שלו בצורה חד משמעית.
בראיונות עבודה הוא אוכל הרבה קש , הרבה ראיונות ( והרבה מאוד) עד שמוצ מקום עבודה. באכזריות רבה הוא גם נזרק על לא עוול בכפו כעבור ( מס' חודשים ממקום העבודה) ככל הנראה בשלב שבו גילו שיש לו חוסר ביטחון עצמי ודימוי עצמי נמוך הוא פשוט מוצא את הדרך מאוד מהר החוצה...
וממש על לא עוול בכפו..
ושוב מחפש עבודה ( ועד שהוא מוצא זה סיוט בשבילו ) וחוזר חלילה....
מבינה מה הוא עובר?!
אז מה הקשר לומר שזה תלוי ב'החלטה' שלו ?!
איך בדיוק 'ההחלטה' שלו תשנה את המציאות של העוני שלו ושל הבדידות שלו?!
תודה.
לצפיה ב-'מה אתה רוצה בעצם?'
מה אתה רוצה בעצם?
21/03/2017 | 22:42
21
שאלת כך: אז להיות מסכן..זה לא ממש סוג של בחירה...מסכימה איתי?!
עניתי לך שאני לא מסכימה. זה בחירה בהחלט. וזה הוסבר יפה מאוד למה.
 
עכשיו אתה מתעקש לחזור ולומר שזה לא נכון לומר שזה תלוי ב'החלטה' של האדם בלבד.
מה לא תלוי בהחלטה שלו - שנגרם לו חוסר ביטחון עצמי? הסכמנו כבר מזמן שזה לא תלוי בהחלטה שלו אם ייגרם לו חוסר ביטחון עצמי. אמרנו שברור שהבעיות שלו נגרמו בגלל ההורים שלו ומה שקרה לו. 
 
אבל אתה טוען שהוא לא יכול שלא להיות מסכן. 
אז אומרים לך נורא ברור שזה לא נכון. הוא יכול להחליט לא להיות מסכן, לטפל באופן אמיץ ויסודי ועקשן בחוסר הביטחון העצמי, לתקן את המצב, ללמוד איך להסתדר יותר טוב בחברה ובעבודה, ואז המציאות של הבדידות והעוני ישתנו יותר לטובה. 
הסבירו לך מזמן כמה פעמים, שאם עד כה הטיפולים לא הצליחו, ממשיכים לנסות עד שהם יצליחו. ורק כשהם יצליחו, המצב ישתנה. 
אבל אם אתה מחליט שהם לא יכולים להצליח, והמצב לא ישתנה - סביר מאוד שהוא לא ישתנה, וזאת עקב ההחלטה שלך!!!
לצפיה ב-'עוד יש בימינו מורים שמכים תלמידים?? '
עוד יש בימינו מורים שמכים תלמידים??
16/03/2017 | 11:49
3
31
מורה יכול בשקט לשבת בכלא על הכאת תלמיד. איך הוא בכלל לוקח את הסיכון?? 
לצפיה ב-'אני כמעט בטוח שגם בשנים אלו קיימים מורים שמכים לתלמידים'
אני כמעט בטוח שגם בשנים אלו קיימים מורים שמכים לתלמידים
17/03/2017 | 10:03
2
31
זה כנראה יקרה בבתי ספר מגזריים (ולא בבתי ספר ממלכתיים)
אבל לא מדובר רק על הכאות סתם, היה מקרה שממש גרם לילד בושה גדולה לעיני תלמידים רבים (אין צורך בפירוט יתר ) אבל זה כלל מכות/השפלות/ ובושה גדולה מאוד לילד שהיה חיי בחרדות ושנאה רבה (ואיך לא?) לאותו מורה , וההורים 'הצדיקו' את אותו מורה ולא שעו למצוקותיו של הילד ורגשותיו ( הוא ביקש לא ללכת ללמוד אצלו יותר והוא רצה לעבור בית ספר והם לא התייחסו אליו בכלל ורק האשימו את הילד שלהם בסבל שנגרם לו )
 
לצפיה ב-'אז במשך אותה שנה הילד חווה פגיעות פיזיות ונפשיות מצד המורה'
אז במשך אותה שנה הילד חווה פגיעות פיזיות ונפשיות מצד המורה
26/03/2017 | 09:54
1
12
וזה היה בכיתה ב. וכיתה ב היתה מזמן. מה קרה הלאה - בכיתות ג, ד, ז, י"ב? מה היה איתו אחרי ביום הלימודים - בצבא, בלימודים...? הוא המשיך הרי לחיות מאז. האם כל אותן שנים שעברו הילד, שכבר אינו ילד, נשאר מקובע על אותן חוויות טרואומטיות מכיתה ב? האם לא קרה דבר בחייו מאז?
לצפיה ב-'שלום שחר חריש , אכן הילד היה חי בפחד שנה שלימה מאותו מורה'
שלום שחר חריש , אכן הילד היה חי בפחד שנה שלימה מאותו מורה
26/03/2017 | 12:31
11
ולצערו זה לא היה רק פחד זה היה גם אלימות פיזית, וגם דברים שגרמו לו למבוכה גדולה ליד כל ילדי הכיתה, הוא היה חי בשנאה גדולה לאותו מורה, התחננן להורים שלו שיעבירו אותו בי"ס אך הם בחרו להצדיק את המורה ..וככה לא קיבל מענה ראוי בבית , לא שעו למצוקותיו לרגשותיו של הילד.
אותו ילד עם השנים ( במבט לאחור ) אני יכול לומר לך שהוא סבל מחוסר ביטחון עצמי עוד בזמן הבית ספר. חוסר הביטחון העצמי בא לידי ביטוי בגיל צעיר.
אבל כל עוד נמצאים במסגרות פחות מרגישים זאת..ולפעמים הביטוי של כל העוול שאותו ילד חווה בילדותו מגיע רק בשנות ההתבגרות , ואכן הוא סבל מקשיים חברתיים שנים רבות ( כנראה בגלל החוסר ביטחון עצמי , ורגשי האשמה שיצרו לו ההורים בהיותו ילד ) קשה להשתחרר מבעיות כמו רגשי אשמה, והתמודדות ( לבד) בחיי היום יום כשאותו עלם חמודות סובל מחוסר ביטחון עצמי ברמה קשה וקשיים שגורמים לבני גילו פחות להתחבר איתו , ולמצוא את עצמו בודד ולבד במשך ימים רבים שבועות / חודשים / ושנים...לא דבר קל.
וההשרדות היום יומית נעשית קשה יותר ויותר ככל שהוא מתבגר....
מבינה את המצב?...
אשמח לכל תשובה שיכולה לסייע, תודה רבה.
לצפיה ב-'סובלות בימים לפני קבלת הווסת מדכדוך, עצבנות או תנודות קשות ב'
סובלות בימים לפני קבלת הווסת מדכדוך, עצבנות או תנודות קשות ב
21/02/2017 | 11:44
37

אנחנו מזמינים אתכן להשתתף במחקר חדש בבית החולים איכילוב.
בנושא: דכדוך ועצבנות לפני הווסת-מחקר חדשני-טיפול באמצעות גרייה מוחית מגנטית עמוקה ((dtms
המעוניינות להשתתף מוזמנות לפנות אלינו בטלפון:
03-6973685 או במייל: maayanmo@tlvmc.gov.il

לצפיה ב-'אני יודעת שלא אוהבים שאני כותבת פה'
אני יודעת שלא אוהבים שאני כותבת פה
16/02/2017 | 11:18
4
123
אבל יש תקלה בפורום הקבוע משום מה הפוסטים
לא נפתחים שם ,ויש לי חשש לכתוב בפורומים שמרשים
כניסה לאורחים.
ודאי שמתם לב שנרגעתי  ועדיין משום מה לפעמים בוחרים
להיטפל אליי ,ואני מבינה שאולי זה בגלל מה שהיה בעבר
אבל עדיין זה מעליב . למרות שאומרים דברים לא נכונים
ונתנו לי אבחנה (שהיא לא נכונה אגב .וכן התפוצצתי  שם קצת
כי זה מעליב וגם זה לא נכון .).
אני ממש לא בקטע לעשות עניינים בחיי שלא .
אתמול גם פשוט היה יום מגעיל וקשה, וברור לי שזה בגלל
המשקל שאני נותנת לדברים .
למשל זאת שיודעת הכל איך שהיא אמרה לי שגם עליה אמרו
דברים וזה לא מעניין אותה .היא אמרה לי אגב שהיא יודעת
שבעבר אמרו עליה משוגעת והיא אמרה לי so  ?.
לא יודעת מה כל כך מפחיד במילה הזאת .
גם תכלס אני יודעת על עצמי שזה לא נכון ,כן אני רגישה
ולעיתים  לוקחת דברים עם אנשים יותר מידע קשה .
(רואה את ההבדלים ביניהם לבין אחרים בעבודה בתחום הזה ).
יכולה להיפגע מאנשים שברור לי שפשוט אין בינינו כימיה.
אבל אני לא חושבת שאני משוגעת ,גם ביררתי והבנתי
שבעבודה דווקא לא חושבים עליי ככה .וזאת שיודעת הכל
וגם הדתייה היו אומרות לי עם כן .(האוחצ'ה  חושב עליי כך
הדתייה סיפרה לי ,אבל הוא חושב ככה על הרבה אנשים שם
כולל הוא עצמו .על כל אחד ואחת שם הוא אומר "גם היא קצת
חולה". וגם על עצמו הוא אמר שהוא החולה הראשי ).
היום לא הלכתי ,פשוט לא היה לי כוח ,לא רק בגלל מה שקרה אתמול אלא פשוט גם הפרוייקט הזה נורא משעמם (יש עוד שעושים אותו כך שזה בסדר .) .
מאד מבקשת בלי אבחנות טוב ?
לצפיה ב-'מאיפה החלטת ש"לא אוהבים" שאת כותבת פה?'
מאיפה החלטת ש"לא אוהבים" שאת כותבת פה?
16/02/2017 | 17:30
3
68
מי זה בכלל "אוהבים"? יש פה איזה כותבים קבועים? אין פה כמעט אף אחד.
יש פה מישהו שאוהבים שהוא כותב ומישהו שלא אוהבים שהוא כותב?
הכל בדמיונות שלך, בפרשנויות שלך, בראש שלך, שלא אוהב את עצמך ומפחד נורא מההתנהגות של עצמך, ומהביקורת ההורית הקדומה הנטועה ב-DNA שלו כחווייה נוראה, ומההשלכות שהוא עושה מכך על כל המילים הנורא לא חשובות שאנשים אומרים על כל העולם, כולל עלייך (שאת חלק לחלוטין נורמטיבי מכל העולם).
את כל כך מפחדת מביקורת, אז אם קיבלת איזו ביקורת, את מרגישה נורא ואיום, וברור לך שכולם לא אוהבים שתכתבי פה, ושזוכרים לך "שהיית פעם פויה" ומאז השתפרת... מי זוכר בכלל מי את ומה כתבת?
כל מי שהסתובב פה אי פעם מאוד אהב את הכתיבה שלך, אבל מרוב פחד והשלכת הביקורת ההורית הקדומה על כל העולם ואחותו, "ברור לך שלא אוהבים שאת כותבת פה"...
אם מישהו נטפל אלייך (איפה, מתי? על מה את מדברת? כרגיל, אין לאף אחד מושג מי ואיפה נתנו לך אבחנה, איפה התפוצצת וכו'), זה לא בגלל איזה "פויה" שהיית בעבר, אלא בגלל הרגישות והתגובות הקיצוניות שלך לביקורת. אנשים ילדותיים הם כמו ילדים, שאוהבים להציק לחלשים. זה נטייה מולדת של הרבה בעלי חיים (כולל אנשים שמפותחים בערך כמו בעל חיים). 
גם מי שלא מכיר אותך מהעבר, רואה מהדברים שאת כותבת, שאת כל הזמן מתנצלת שהיית "פויה" פעם, ושאת "יודעת שלא אוהבים שאת כותבת", אז הוא מבין שאת רגישה לביקורת. את זו שמספרת על כך בדברייך ובהתנצלויותייך שהשפרת וכו'. 
תפסיקי להתנצל, תפסיקי לחשוב שלא אוהבים שאת כותבת, תפסיקי לחשוב שזוכרים ש"היית פויה", שחושבים בכלל שהיית כזו. תפסיקי לחשוב שחושבים עלייך כל הזמן. היחיד שחושב עלייך כל הזמן את כל האמונות האלה שלך הוא רק את עצמך.
לצפיה ב-'לא חושבת שחושבים עליי כל הזמן'
לא חושבת שחושבים עליי כל הזמן
18/02/2017 | 20:06
2
55
וזה שאנשים כבר לא כותבים לא אומר שהם לא נמצאים פה ,אני חושבת שהם
עדיין קוראים פה .
מה שקיבלתי היה יותר מביקורת על היותי פויה אבל בבקשה בואי לא ניכנס לזה .(עייפתי מזה).
ואני בטוחה גם שאנשים יודעים מי ואיפה נתנו לי אבחנה .
לא הכל פרי דמיוני;אכן את צודקת בכך שהתסביכים  הם כתוצאה מהביקורת ההורית
אבל  לא הכל אצלי זה דמיון.
תודה רבה על התגובה היא עודדה אותי ואני מאד מעריכה את זה .
צפוי יום לא קל מחר ואני קצת במתח בגלל זה ,מקווה שיעבור חלק . הכל תמיד כל כך מסובך שום דבר לא עובר או בא בקלות .
וגם כפי שציינת הרגישות הזאת ,רגישות יתר שבגללה אני מסוגלת לבכות בקלות ,גם מאנשים
לא חשובים ,רעים וכו '.
וכפי שציינת אנשים מנצלים את זה ואז אני בוכה בעבודה וזה מביך ,לשבת מול האחמ"ש ולבכות בגלל שאנשים ריכלו עליי .(בקול רם כי הם חשבו שאני לא שם ) ובטח האחמ"ש חושב
מה זה לבכות בגלל שטות כזאת ,נורא ילדותי ,כולם מרכלים על כולם אז מה פתאום היא בוכה בגלל דבר כזה .
ואני בגלל כל מה שעברתי בעבר ,פצעים שטרם הגלידו,כאשר אני מתחילה לבכות קשה לי להפסיק .אז הלכתי לשירותים ,חזרתי ,לאט לאט נרגעתי .(בערך ) כן עצרתי את הדמעות אבל
הלכתי הביתה באותו יום ,כאילו מישהו מת .
ועד היום ,אומנם אני לא בוכה אבל חושבת על האנשים המגעילים  האלה , וגם על עוד מגעילים מהעבר ,והכל ביחד.  ולא משנה שיש כן אנשים שאוהבים אותי : החברים , הבנות שפוטרו ואנחנו עדיין בקשר . זה לא שכולם שונאים  אותי אבל קשה לי להתרכז בדברים החיוביים .

לצפיה ב-'הלוואי שהיית יכולה לעבוד בסביבה עדינה יותר'
הלוואי שהיית יכולה לעבוד בסביבה עדינה יותר
18/02/2017 | 21:57
1
49
עם אנשים נעימים וטובים שלא מחפשים לא לרכל ולא להתגבה על ידי הנמכת האחר. הסביבה אנושית חמה ועוטפת היית יכולה לפרוח. באמת מאחלת לך שתמצאי לך חברה כזאת... אולי בעבודה אחרת...
לצפיה ב-'תודה. '
תודה.
19/02/2017 | 17:32
47
נקווה שהעבודה החדשה תהיה מקום יותר נחמד ,
ברור לי שבכל מקום מרכלים ,אבל לפי מה שראיתי כאשר הייתי
שם בראיון ,ואחרי זה שוב אז נראה שזה אנשים יותר ברמה .
כרגע אני בחופש של שבוע ואז אתחיל .
נקווה שאצליח שם ושיהיה שם יותר טוב .
עד לפני חודשיים היה בסדר שם ,אבל השתנו דברים וכבר לא
נעים שם וזה בנוסף לשכר .
מעצבן שיש דברים שהם לא בשליטתנו,מה שהייתי רוצה זה שהמצב
יהיה כפי שהיה מקודם ,שלא יפטרו את החברות שלי ,שלא יקפצו
שעות שהכל יישאר כשהיה ,אבל זה בילתי אפשרי .(תפילת השלווה).

לצפיה ב-'עובדת סוציאלית '
עובדת סוציאלית
12/02/2017 | 22:24
1
89
איפה אני יוכלה לקבל עובדת סוציאלית
חוץ מהרווחה?
לצפיה ב-'בקופת החולים וגם במרפאה לבריאות הנפש באזור מגורייך.'
בקופת החולים וגם במרפאה לבריאות הנפש באזור מגורייך.
15/02/2017 | 10:09
15
לצפיה ב-'אני לא יודעת איך להתמודד איתה...'
אני לא יודעת איך להתמודד איתה...
10/02/2017 | 11:24
3
169
שלום, יש לי ילדה בת 12 וחצי (יש לי גם בן, בן 8). היא פרפקציוניסטית לגבי הכל. תלמידה מעולה, יפה, חתיכה, מקובלת בכיתה. הבעיה היא שהיא פרפקציוניסטית מדי באשר לאסתטיקה. היא לא אוהבת את הגוף שלה.. ברגע שיוצא לה פצעון הכי קטנטן בפנים, זה "סוף העולם" עבורה והיא מתחילה לבכות. היא לא הולכת לבית הספר פעם/פעמיים בשבועיים בגלל שהיא לא מוכנה שיראו אותה עם פצעון שפתאום צץ. היא לא מוכנה ללכת לחוג אליו היא רשומה, מאותה הסיבה. לפני כמה ימים, נאלצתי לשבת איתה ברכב, בחניון הבניין, כיוון שהגיעו שכנים והחנו גם והיא לא הייתה מוכנה שהם יראו אותה בלי איפור (שכנים מבוגרים שרואים אותה אולי פעם בשנה). היא קמה בכל בוקר ב 5:30 בבוקר, כדי למרוח קרם מטשטש על הפנים (העיסוק הזה לוקח לה שעה לפחות) ובכל בוקר שואלת אותי איך הפנים (לאחר האיפור). אני כמובן נותנת לה חיזוקים ואומרת לה שהיא יפהפייה וחתיכה אבל היא לא מסכימה איתי. יש לה טיול שנתי שאליו היא לא רוצה ללכת, כי "איך אני אקום בבוקר ואתאפר ליד החברות?" ומתרצת את אי רצונה ללכת לטיול כיוון שבהליכה מרובה, מתחיל לכאוב לה בצד (שאולי זה גם נכון). בעלי חושב להעניש אותה על הגישה הזו ולהחרים לה את הטלפון הנייד, אך אני חושבת שזו לא גישה נכונה. צריך לעזור לה בבעיה הזו ואשמח לדעת איך? תודה
לצפיה ב-'לא להעניש בשום אופן!!!'
לא להעניש בשום אופן!!!
10/02/2017 | 17:45
87
לילדה יש בעיה שאולי מחייבת טיפול. אני מציע לדבר עם היועצת בבית הספר.
אם זה מפריע לתפקוד התקין בבית ובבית הספר כדאי לבקש הפניה לשרות הפסיכולוגי חינוכי של העיריה.
 
מצד שני, זו יכולה להיות גם בעיה זמנית חולפת ולכן מומלץ יעוץ.
לצפיה ב-'צריך לעזור לה מאוד בבעיה הזו!'
צריך לעזור לה מאוד בבעיה הזו!
15/02/2017 | 10:09
1
61
וגם לך, וגם לבעלך. הוא צריך ללמוד כמה דברים בנוגע לחינוך ילדים ולרגשות (מדובר פה בסבל של הבת, ולא בהתנהגות רעה ומתריסה...), ואת צריכה ללמוד כמה דברים בנוגע לגבולות ולמתן כוח וביטחון לילדייך. והילדה צריכה המון עזרה שתיתן לה כוח ושמחה וביטחון עצמי. 
הבעיה לא נולדה היום, מבטיחה לך. היא נובעת מהיחסים שלכם במשך השנים, מול אופייה הפרפקציוניסטי הבסיסי של הבת. בעקבותיהם נוצרו אצלה פחדים שדורשים עזרה. 
בקשו מיועצת ביה"ס לכוון אתכם לטיפול משפחתי, בו ההורים והבת הולכים לקבל ייעוץ פסיכולוגי והכוונה הורית ומשפחתית. הבעיה היא של כולם, לא רק של הבת הסובלת. 
לצפיה ב-'אני מאוד ממליץ לכם ובחום להעזר'
אני מאוד ממליץ לכם ובחום להעזר
26/02/2017 | 14:54
33
בהרצאות של הרב אבנר קוואס - בנושא חינוך ילדים.
ללא קשר השייכות שלכם לדת, ההרצאות שלו פונות
לציבור הרגיל ולאו דווקא למגזרים מסויימים.
אתם ממש תרוויחו מכך, ממליץ בחום !

מנהל/ת הפורום

אודות:
חלי (רחל) בונאבנטורה שניר, פסיכולוגית קלינית בכירה, עוסקת בפסיכותרפיה, טיפול נפשי כ-30 שנה, עובדת עם נוער ומבוגרים בקליניקה בביתי, ברמת אביב . אני מטפ
עוד...

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא שימור דם טבורי
אירוח בנושא שימור דם...
ביום ג` נארח בפורום את נעמי קדוש, אימא של עמית...
אירוח בנושא שימור דם טבורי
אירוח בנושא שימור דם...
ביום ג` נארח בפורום את נעמי קדוש, אימא של עמית...
אירוח בנושא אבחון גנטי טרום השרשה
אירוח בנושא אבחון...
ביום ד` נארח בפורום את ד``ר ברוך פלדמן, מומחה...
אירוח בנושא אבחון גנטי טרום השרשה
אירוח בנושא אבחון...
ביום ד` נארח בפורום את ד``ר ברוך פלדמן, מומחה...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

מירי קולר- מנהלת פורום הפסיכולוגית
פסיכותרפיסטית מירי קולר
חלי שניר - מנהלת פורום הפסיכולוגית
מנהלת הפורום חלי שניר

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ