לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום הפסיכולוגית

ברוכים הבאים לפורום "הפסיכולוגית", המקום לשתף ולהתייעץ בכל הנוגע לנפש: דילמות, מצוקות, קשיים במישור האישי וביחסים - משפחה, זוגיות, חברות; מצבי טראומה, דיכאון, חרדה, הפרעות נפשיות וכיוב'.
נדון בקשיים, בגורמים להם, בדרכי הטיפול האפשריות ובגישות הטיפוליות השונות.
המענים בפורום הם בגדר המלצות בלבד ואינם מהווים מחליף לאבחון או טיפול.
הפורום לא יהווה במה להשמצות, העלבות והאשמות. מסרים כאלה ימחקו אוטומטית

הנהלת הפורום:

אודות הפורום הפסיכולוגית

ברוכים הבאים לפורום "הפסיכולוגית", המקום לשתף ולהתייעץ בכל הנוגע לנפש: דילמות, מצוקות, קשיים במישור האישי וביחסים - משפחה, זוגיות, חברות; מצבי טראומה, דיכאון, חרדה, הפרעות נפשיות וכיוב'.
נדון בקשיים, בגורמים להם, בדרכי הטיפול האפשריות ובגישות הטיפוליות השונות.
המענים בפורום הם בגדר המלצות בלבד ואינם מהווים מחליף לאבחון או טיפול.
הפורום לא יהווה במה להשמצות, העלבות והאשמות. מסרים כאלה ימחקו אוטומטית
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
שלום, שמי חלי שניר (בונאבנטורה), אני פסיכולוגית קלינית ורפואית, מנהלת הפורום.  תחלוק איתי את ניהול הפורום מירי קולר, פסיכותרפיסטית מנוסה וחברה ותיקה.
לשתינו עשרות שנות ניסיון בטיפול וייעוץ, ונשמח להיענות לכל פניה ושאלה שיעלו כאן.
אנחנו מזמינות אתכם לשאול שאלות - וגם לתרום מניסיונכם ולהשיב לשאלות של פונים אחרים.  כמובן שנקפיד על דיון מכובד ומכבד.
 

 
ניתן לפנות אלינו גם במסר אישי דרך הכרטיסים שלנו. חשוב לזכור ששתינו עוסקות בטיפול, לא נוכל להענות בזמן טיפולים אך נשמח להענות לכל פניה ברגע שנתפנה.
המשך >>

לצפיה ב-'איך מווסתים רגשות? ובמיוחד כעס?'
איך מווסתים רגשות? ובמיוחד כעס?
22/06/2017 | 16:03
3
1
לצפיה ב-'DBT הוכח כטיפול יעיל בבעיות ויסות רגשי.'
DBT הוכח כטיפול יעיל בבעיות ויסות רגשי.
22/06/2017 | 20:10
2
2
לצפיה ב-'נכון, הבעיה שהייתי בקבוצת הפיילוט'
נכון, הבעיה שהייתי בקבוצת הפיילוט
22/06/2017 | 21:03
1
6
שהייתה כל כך גרועה וניסיונית, והייתי השורדת האחרונה (כל השאר ניסו להתאבד או סתם חתכו). ועל כן אני לא זכאית להתקבל שוב. לשלם על זה פרטי אין לי מאיפה.
לצפיה ב-'נסי להתיעץ בפורום פוסט טראומה, מנהל הפורום מטפל גם ב DBT'
נסי להתיעץ בפורום פוסט טראומה, מנהל הפורום מטפל גם ב DBT
22/06/2017 | 21:11
2
אולי יהיו לו עצות מועילות עבורך.
לצפיה ב-'בן זוג עם בטחון וכח'
בן זוג עם בטחון וכח
19/06/2017 | 22:40
11
43
יש לי מצב אבסורד.
 
אני מחפש בן זוג שיקנה ויקרין לי בטחון. אסרטביות. החלטיות.
 
תכונות שחסרות לי לרוב.
 
מצד שני כשאני יוצא עם מישהו כזה, הרבה פעמים הוא ככ דעתן שאני מרגיש שדעתי נמחקת לגמרי.
 
אני מניח שהפתרון שיציאו לי פה כמו בטיפול שאני הולך זה לפתח בטחון עצמי ללא תלות באחר. לחזק את האסרטביות שלי כעצמאי. ואז לחפש מישהו שהוא פחות קורן בטחון ואסרטביות.
 
 
אבל איך נגשים לזה?
ואם לא - האם המצב הוא אבסורדי או שיש איזון שיכול להתאים?
לצפיה ב-'קונפליקט'
קונפליקט
( לעמוד שלי בתפוז )
19/06/2017 | 23:47
1
25
חייבת להודות שאני לא ממש מבינה את כוונת המשפט האחרון.  אתה צודק בהבנה שלך שאתה מחפש אצל בן הזוג תכונות שאין לך. אם כך האם יתכן שאתה לא באמת מחפש זוגיות אלא מחפש השלמה לחלקים שלך כך שתרגיש שלם ומלא יותר מבפנים? ואז כשאתה מוצא בן זוג כזה אתה מרגיש שהוא בעצם מוחק אותך. חויה לא נעימה. אתה מנסה לא לאפשר מחיקה כזו? אתה מנסה להאבק בזה וכן לאפשר לעצמך לתפוס מקום או שאתה נמנע ומוותר? לפי הכתוב אני מבינה שאתה בטיפול ולכן לא מבינה למה אתה פונה גם לפורום? צורך בוונטילציה? הרבה שאלות ואני מקווה שתענה או לפחות תחשוב על זה.    
לצפיה ב-'התייחסות. תודה'
התייחסות. תודה
20/06/2017 | 09:02
23
״אלא מחפש השלמה לחלקים שלך כך שתרגיש שלם ומלא יותר מבפנים?״
האם באמת יש הפרדה בין מציאת בן זוג לבין הרגשה טובה ושלמה יותר מבפנים?
אולי אפשר להרגיש שלם מבפנים באופן מלא רק בזוגיות?
אני מרגיש חי שמח וחיוני יותר בזוגיות.
 
אתה מנסה לא לאפשר מחיקה כזו?
בתחילה אני מנסה לרצות. מעגל פינות. זורם. אבל בשל מתקדם אני לא מאפשר למחוק אותי ואז המערכת נקטעת.
 
לפי הכתוב אני מבינה שאתה בטיפול ולכן לא מבינה למה אתה פונה גם לפורום? צורך בוונטילציה?
 
א׳ תמיד כיף חשוב ומעניין לשמוע חו״ד נוספת. בייחוד שקל לי לקרוא ולהבין דברים בקריאה חוזרת ואיטית מאשר שיחה- שלפעמים נזרקים מושגים ארטילאיםן: תרגיש שלם בעצמך בלי תלות באחר. תחבק את הרגש. תתן אפשרות לרגש שלילי לצוף.
 
ב׳ באמת יש משהו משחרר בלשתף בכתב גם בין טיפולים פרונטליים
 
 
אודה להתייחסותך
לצפיה ב-'בן זוג כמשלים'
בן זוג כמשלים
( לעמוד שלי בתפוז )
21/06/2017 | 00:32
8
26
שלום,
בבחירת בן זוג תמיד מתקיימים שני הצדדים:
מצד אחד אנחנו מחפשים את מי שישלים את החלקים שחסרים לנו, שיחזק את תחושת הערך העצמי שלנו ויגרום לנו להרגיש טוב עם עצמינו.
מצד שני אנחנו רוצים לאהוב את עצמינו בלי להיות תלויים באהבת בן הזוג, ולהרגיש שווים גם כשאנחנו לבד.
בן זוג "מושלם" יכול לחזק את תחושת הערך העצמי שלנו מול אנשים אחרים אבל לשתק אותנו מולו, ועם בן זוג שהוא לא מושלם נרגיש טוב בבית אבל פחות טוב מול אנשים אחרים.
החשוב הוא האיזון בין החלקים: בן זוג שלא נתבייש בו - אבל גם שלא נרגיש חסרי ערך מולו, בן זוג שנשמח להיות איתו אבל נרגיש מספיק "שווים" גם בלעדיו.
האיזון חייב להתחיל בתוכינו, ואז נוכל גם לבחור את האדם שמתאים לנו וגם ליצור איתו זוגיות בריאה.
חלי
לצפיה ב-'תודה. המשפט האחרון סתום בעיני'
תודה. המשפט האחרון סתום בעיני
21/06/2017 | 10:13
7
20
״האיזון חייב להתחיל בתוכינו״
 
איך גורמים לאיזון כזה בתוכנו?
מה זה אומר פרקטית?
לצפיה ב-'איזון מתחיל בתוכינו'
איזון מתחיל בתוכינו
( לעמוד שלי בתפוז )
21/06/2017 | 18:43
6
29
שלום,
משמעות האיזון היא שאני מקבל את עצמי כמו שאני - עם ההכרה שאני לא מושלם - אבל עדיין יכול להרגיש מספיק טוב עם מה שיש בי.
אני רוצה בן זוג שיעשיר את חיי אבל אני לא תלוי בו והוא לא מכתיב את הערך העצמי שלי.
אני יכול להעריך את הדברים היפים שיש בו בלי להרגיש נחות לצידו, ואני יכול להרגיש מספיק טוב עם מה שיש לי גם מול אחרים שנראים "שווים יותר".
אני גם יודע שמה שרואים מבחוץ לא בהכרח משקף את כל האמת, וגם "חתיך הורס" הוא לא אדם מושלם בכל המובנים.
חלי
לצפיה ב-'אבל איך פרקטית מטמיעים ומבינים זאת?'
אבל איך פרקטית מטמיעים ומבינים זאת?
21/06/2017 | 22:22
5
20
הייתי אצל 3 מטפלים בשנתיים האחרונות
באף טיפול לא הצלחתי להבין זאת
לצפיה ב-'איזה צד של העיקרון הזה אינך מצליח ל"הבין"?'
איזה צד של העיקרון הזה אינך מצליח ל"הבין"?
22/06/2017 | 10:53
4
17
את זה שאחרים אינם מושלמים או את זה שאתה הינך בעל ערך?
לצפיה ב-'הכל מובן. אבל עדיין לא מוטמע'
הכל מובן. אבל עדיין לא מוטמע
22/06/2017 | 11:57
3
13
כשאני רוצה לבחור בן זוג. אני משווה למודל מושלם.
ואני מוצא כאלה שמולם אני מרגיש בעל ערך נחות.
 
אחרת אני לא מתאהב
לצפיה ב-'מובן ולא מוטמע'
מובן ולא מוטמע
( לעמוד שלי בתפוז )
22/06/2017 | 19:45
2
13
הרבה פעמים בתהליך של טיפול ההבנה מקדימה את היכולת להטמיע אותה. יש לזה סיבות רבות שלא כאן המקום לפרט, אבל חלק מהתהליך הטיפולי נועד לטמיע את ההבנה - תוך הבנת הגורמים שמפריעים להטמעה להתרחש.
לצפיה ב-'מרגיש תקוע בשלב ההבנה כבר שנתיים עם 3 מטפלים.'
מרגיש תקוע בשלב ההבנה כבר שנתיים עם 3 מטפלים.
22/06/2017 | 20:29
6
איך מתקדמים לשלב ההתטמעה?
 
נסיונותיי לצאת עם גברים שלא נמשכתי אליהם במאת האחוזים - גרמו לכשלון
ונסיתי כמה וכמה פעמים. בשלב מסוים זה פשוט מרגיש לי מגע לא נעים
לצפיה ב-'אני דווקא אשמח מאוד אם כן תפרטי על התהליך הטיפולי'
אני דווקא אשמח מאוד אם כן תפרטי על התהליך הטיפולי
22/06/2017 | 21:08
6
שאמור לגרום לקישור בין הבנה להטמעה. אני משערת שמדובר בטיפול דינמי. 30 שנה אני הולכת ופורקת ומזבלת ובוכה וחוץ מהקלה רגעית (במקרה הטוב, כשיש תיקוף) אני הולכת הביתה עוד יותר עצבנית ומדוכאת ממה שבאתי, ועוד יותר מוצפת. בשלב שבו אני נמצאת היום אין לי בכלל תת-מודע. כמעט כל מניע שלי ברור לי ואני יודעת מה הגורמים לכל מיני דברים. מכאן ועד להטמיע המרחק גדול. מה עוד צריך לקרות כדי שאטמיע אחרי 30 שנה??
לצפיה ב-'התאבדות - שאלה עקרונית'
התאבדות - שאלה עקרונית
20/06/2017 | 15:43
67
324
אני שואלת את השאלה הזו שוב ושוב בפורומים שונים (כולל אצל המטפלת), ועדיין לא הגעתי לתשובה ברורה: למה זה רע למות?
 
לדעתי, אנשים עוברים מצבי חיים מאוד קשים (לפחות עבורם), ומרגישים מתים בראש, רק שהלב עוד פועם וממשיכים לחיות חיים פיזיים. גם כשאדם נראה כמתפקד...
המשך>>
אני שואלת את השאלה הזו שוב ושוב בפורומים שונים (כולל אצל המטפלת), ועדיין לא הגעתי לתשובה ברורה: למה זה רע למות?
 
לדעתי, אנשים עוברים מצבי חיים מאוד קשים (לפחות עבורם), ומרגישים מתים בראש, רק שהלב עוד פועם וממשיכים לחיות חיים פיזיים. גם כשאדם נראה כמתפקד לפעמים זה רק מכוח האינרציה. לפעמים תפקוד טוב יכול להיות רק כדי שהחיים לא יהיו עוד יותר גרועים ממה שהם עכשיו.
עם בעיות מסוימות אף אחד לא מבטיח לנו שיהיה בעתיד יותר טוב, כך שמוות יכול להיות פתרון טוב לבעיות קבועות. כשמתים לא מרגישים, וזה טוב, אנשים שסובלים יעדיפו לוותר על גם על הרגשות טובות וחוויות חיוביות ובלבד לא להרגיש את הרע.
באשר לסביבה שתסבול מההתאבדות, למה אדם שסובל צריך להתחשב רק באחרים ולא גם בעצמו? כשמוות הוא פתרון הגיוני לבעיות שאדם סובל, אז הכי הגיוני שהוא יהרוג את עצמו והכי הגיוני שהסובבים יכבדו את הבחירה שלו, ויתייחסו להתאבדות כמו עם כל אדם שנפטר בשיבה טובה או אחרי מחלה סופנית (בינינו, גם דיכאון זו מחלה סופנית).
מבחינה אמונית יש אומרים שאסור למות ושנענש על זה. אז מה, צריך לקבל עונש כפול - גם שם וגם כאן (הסבל בעולם הזה)? עדיף כבר לקבל עונש רק פעם אחת (שם), לא כן?
בקיצור, לא מצאתי שום תשובה הגיונית למה להמשיך לסבול כשאפשר למות ולהפסיק את הסבל הזה. 
 
(אני כרגע לא במצב אובדני פעיל. אלו רק המחשבות שלי על הנושא)
 
לצפיה ב-' פורומים מקצועיים מתחדשים - יש את מי לשאול הכל '
פורומים מקצועיים מתחדשים - יש את מי לשאול הכל
( לעמוד שלי בתפוז )
21/06/2017 | 12:31
1
 מסוכסכים עם השכן על רכוש משותף? מתמודדים עם דייר סרבן תשלום? 
מומחה בפורום ועד בית- בתים משותפים מחכה לשאלות שלכם
 
נתקלתם במקרה של רשלנות רפואית? אתם צריכים ייעוץ משפטי בנושא? עו"ד מהתחום מחכה לייעץ לכם בפורום רשלנות רפואית
 
העסק נמצא בקשיים כלכליים? צריכים ייעוץ פיננסי? פורום הלוואות לעסקים וייעוץ עסקי זה המקום בשבילכם
 
הקריירה נתקעה? מתקשים למצוא כיוון תעסוקתי בחיים? בפורום ייעוץ קריירה מחכים לכם בקוצר רוח וישמחו לייעץ לכם
 
בעיות ראייה, משקפיים, מולטיפוקל, עדשות ראייה, צילינדר -  מומחה אופטומטריסט כאן בשבילכם בפורום עדשות מגע ומשקפיים 
 
 הבניין שלכם עומד לעבור תמ"א 38? לא יודעים מה הזכויות שלכם בפרויקט פינוי בינוי? היכנסו לפורום תמ"א 38 והתחדשות עירונית ותקבלו תשובות להכל

מתמודדים עם בעיות בעסק? רוצים להתייעץ לגבי קידומו? בפורום עסקים תימצאו פיתרונות להכל
לצפיה ב-'משיכה לדוגמנים'
משיכה לדוגמנים
19/06/2017 | 22:30
2
42
יצאתי לאחרונה עם בחור שהיה בדיוק לטעמי פיסית. כמו הפנטזיה הכי גדולה שלי.
הוא דוגמן במקצועו. וגם היה מאוד חכם וכיף בשיחה.
 
לצערי לא צלח בנינו. בעיקר כי הוא לא רצה.
 
אני מתקשה להמשך לגברים אחרים אחריו (כבר עבר זמן)
וגם בטיפול אני לא מצליח ל״הרחיב״ את המשיכה שלי לאנשים אחרים. פתאום כל אחד שאינו דוגמן - אני מתקשה להמשך.
 
איך אפשר לצאת מהפלונטר?
לצפיה ב-'דוגמנים'
דוגמנים
( לעמוד שלי בתפוז )
20/06/2017 | 00:00
1
34
אכן בעיה. בסך הכל אין הרבה דוגמנים בחברה וזה בהחלט מצמצם מאוד את ההיצע שיש לך, אם יש. נראה לי שאתה צריך ללמוד לדבר עם עצמך, לעשות עבודה פנימית כך שתלמד להבין שהמראה אינו המרכיב העיקרי בלבד אלא שיש עוד גורמים. כמו כן גם תלוי איזו זוגיות אתה מחפש וכשרוצים קשר מעמיק ורציני יותר נושא המראה נעשה פחות רלוונטי. 
לצפיה ב-'הבין שהמראה אינו המרכיב העיקרי בלבד אלא שיש עוד גורמים'
הבין שהמראה אינו המרכיב העיקרי בלבד אלא שיש עוד גורמים
20/06/2017 | 09:09
30
זה נכון שיש עוד גורמים
אבל עבורי- גורם המשיכה הפיסית הוא ראשון והכרחי. כלומר הוא לא היחיד אבל הוא הכרחי.
 
נסיתי כבר לעבוד על עצמי בעבר ולא הצלחתי להחזיק קשר עם גברים שהמשיכה הייתה ממוצעת. כמה שהם היו נחמדים. מעניינים ונחמדים.
לצפיה ב-'קינאה והמנעות'
קינאה והמנעות
19/06/2017 | 22:38
2
33
אני מבין שאני סובל מחוסר בטחון עצמי (יש שיגידו לא מוצדק)
אני בחור נאה סה״כ ומוצלח.
 
 
למרות זאת, כמו לכל אחד בעולם הדייטינג הוירטואלי (בייחוד בקהילת הגייז) מקבל הרבה דחיות. 
 
 
פעמים רבות אני מוצא את עצמי מקנא בחברים (דרגה 2 או בכלל) שמצליחים לצאת לדייט עם הרבה גברים שסרבו לי.
אני מנסה לפרגן ולנשום. להבין שיש לי יתרונות אחרים. שטעם הוא דבר סובייקטיבי וזה לא אומר כלום על האיכיות שלי.
 
ובכל זאת נורא קשה לי לפרגן לאותם חברים שנחשבים סקסיים בדיעה רחבה.
 
בטיפול הפסיכולוגי הציעה לי המטפלת לנשום עמוק. לנסות בכל זאת לא להמנע ממפגשים עם אותם חברים.
 
אבל אני מרגיש שרק כשאני נמנע ממפגש איתם אני מסוגל לשקוט.
 
זה מונע ממני קשרים וגורם לחיות די עצמאי ולבד. לא שרע לי יותר מדי עם זה. אבל לפעמים (בעיקר בחגים ובאירועים) זה כואב.
 
 
איך אפשר להשתלט על הקנאה ועל הרגשות הנלווים? המנעות היא ככ הרסנית (כמובן שכל אחד ומערכת השיקולים שלו ומה שחשוב לו)
 
 
 
לצפיה ב-'מוכרחים להיות שמח'
מוכרחים להיות שמח
( לעמוד שלי בתפוז )
19/06/2017 | 23:54
1
24
אתה מתאר קושי שאפשר להבין אותו. זה שכיח ונפוץ להרגיש דחייה מצד אחד ולמצוא שלא דחו אלא אפילו התקרבו והתיידדו עם חברים שלנו מצד שני. זה פוגע ומעליב כי עולה השאלה מה חסר לי שיש להם. אך לא ברור לי למה אתה נותר לבד ובודד. אין לך חברים שאינם שייכים לקבוצה מהסוג הזה? כל החברים סביבך עסוקים בקרבה וריחוק זוגי? לבטח יש עוד חוגים של אנשים. בהצלחה
לצפיה ב-'יש לי קונפליקט'
יש לי קונפליקט
20/06/2017 | 09:07
23
מצד אחד אני נמנע מקשרים עם אנשים יפים ומוצלחים. כי אני מרגיש קנאה. כמו שאמרת משווה ביני לבינם מה יש להם ואין לי.
 
מצד שני, בגלל מצב של בטחון עצמי לוקה. אני מחפש את אותם חברים מוצלחים
כדי שארגיש שאני שווה בעצמי. אולי גם כתעודה מול החברה והמשפחה. תראו איזה חברים מוצלחים יש לי - זה אומר שאני גם.
 
אז אני נקרע בקונלפיקט בין המנעות לבין רצון לכאלה חברים.
 
זה יוצר תסכול ובד״כ נוטה לצד של המנעות.
לצפיה ב-'איך מתגברים על הפחד ומתאבדים'
איך מתגברים על הפחד ומתאבדים
19/06/2017 | 14:41
1
185
אני רוצה לגמור חיי ומפחד מה עלי לעשות
לצפיה ב-'יובל '
יובל
( לעמוד שלי בתפוז )
19/06/2017 | 23:37
43
שחר פנתה אליך בהרבה אמפטיה ושאלה שאלות אך אתה לא הגבת. מזל שאתה פוחד ואני מקווה שלא תעשה דבר. נסה לשתף. העובדה שפנית לפורום הזה כבר מצביעה על כך שאתה מהסס ורוצה עזרה בכיוון ההפוך. הרצון הוא כרגע ולא ימשך לאורך תקופה ארוכה. בינתיים ישתנו הנסיבות ואולי כבר לא תרצה. אני מתארת לעצמי שאתה עובר דברים לא קלים ולכן הרצון להתאבד - כדי להפסיק את הסבל. בעבר כתבתי שהתאבדות הינה מעשה סופי לבעייה זמנית. נכנסת כבר לפורום אזי תנסה להעזר במשתתפים. אולי תצליח להעזר? 
לצפיה ב-'איך מתגברים על הפחד ומתאבדים'
איך מתגברים על הפחד ומתאבדים
19/06/2017 | 14:38
1
41
אני רוצה לשים קץ לחיי ומפחד מה עלי לעשות
 
לצפיה ב-'הי יובל '
הי יובל
19/06/2017 | 16:21
42
עצוב לי לשמוע שאתה רוצה לשים קץ לחייך...
אני יכולה לשאול למה? אולי אפשר לפתוח את זה ולשוחח על זה קצת. אולי זה ייתן לך לפחות הקלה כלשהי, גם אם זמנית...
שולחת חיבוק

לצפיה ב-'איך להשלים עם זה?'
איך להשלים עם זה?
15/06/2017 | 09:36
27
116
כתבתי (חפרתי) על כך בעבר.
הכתיבה היוצרת, תחום שאני מאד אוהבת ולא הולך לי בו. טקטסים שונים, נושאים שונים, סדנאות, עורכים, אתרי אינטרנט - לא מצליח.
התעלמות, קריאות נמוכות במיוחד, חוות דעת שליליות ופוגעות (בנוסח של: בחיים לא תתקבלי בהוצאת ספרים, מכסימום תחלקי את הספר לחברים ומשפחה...), והשיא - עורכת שלקחתי לעזרה בעריכה על ספר שכתבתי לפני כמה שנים ואני נורא אוהבת (את הספר). היא לא מרוצה, והיא לא הראשונה.
אתחיל מזה שביקשתי שתקרא את כול הספר, בתשלום כמובן, כי יש החלטות גדולות שאני צריכה להחליט, הכרעות שישפיעו על העלילה מתחילתה. היא לא הסכימה.
היא עבדה על עשרות העמודים הראשונים. אמרה, בצדק, שהטקסט מבולגן להפליא. שלחה תיקונים מאד יסודיים. עבדתי עליהם אחד לאחד, כאילו שזו התזה לאוניברסיטה, שלחתי לה -  התיקונים נכשלו.
כבר חודש שאני לא שומעת ממנה. רמזה שהטקסט לא מעובד.
המסקנה שלי - אני עדיין לא ברמה שעורכת תהיה מוכנה לעבוד איתי (גם פרטי, גם בכסף, הרבה כסף), ואולי לא אהיה.
אין לי מושג איך מגיעים לבד לשלב זה.
בגדול - אני מצטערת שהוצאתי טקסט החוצה. הייתי צריכה להישאר במגירה, ומכסימום לקרוא ספרי הדרכה. להנות מהתחביב בגן עדן של אי ידיעה.
הידיעה שאין לי כישרון מרסקת אותי. הלוואי שלא הייתי יודעת.
ברור לי שאפשר לכתוב לעצמי, בשביל הכייף, אבל הכייף התעופף לו, וכך אני לא עושה כלום. ריקודים, חדר כושר, ויושבת על הספה עם הרגליים על השולחן, משך שעות, בפייסבוק.
לצפיה ב-'כמה עמודי A4 יש בקובץ של הספר?'
כמה עמודי A4 יש בקובץ של הספר?
15/06/2017 | 14:09
1
14
לצפיה ב-'מעל 300.'
מעל 300.
15/06/2017 | 15:53
11
לצפיה ב-'מישהי '
מישהי
( לעמוד שלי בתפוז )
16/06/2017 | 00:12
43
את כתבת ואני זוכרת שהגבתי בתשובה . זהו תחום קשה ותחרותי מאוד ורק מוכשרים מאוד או כאלה שמצאו נוסחא מיוחדת או עקשנים מאוד יכולים לשרוד. אם את רוצה להצליח אסור לך לאפשר לעצמך להתרסק. אם את אוהבת את מה שאת כותבת ושלמה עם זה צריך להמשיך עם זה ולא לאפשר לסביבה לשתק אותך. יתכן שמצאת עורכת שלא מתאימה לך ויכולות להיות סיבות שונות לכך אבל חשוב שתדבקי במטרתך. נסי ללמוד לאתר את השגיאות והטעויות ולהשתפר אך אסור לך להרים ידיים. נכון , צריך כוחות אך צריך גם כוחות לוותר לגמרי. חשבי על עצמך בעוד כמה שנים , איך תרגישי כלפי הויתור? תכעסי על עצמך שויתרת? 
מכל הלב - שיהיה לך בהצלחה. 
לצפיה ב-'לא להשלים. לשפר.'
לא להשלים. לשפר.
16/06/2017 | 07:16
48
להשתמש בהערות ובתיקונים שאת מקבלת ולנסות להטמיע אותם לתוך הכתיבה שלך. בין אם בספר הזה ובין אם ביצירה חדשה שתכתבי. אני מניחה שאנשים לא אומרים לך סתם "זה לא טוב", אלא מסבירים, נכון? אז בתור צעד ראשון משתדלים לא לקחת ללב, לא לראות בזה כשלון. להבין שדרך י6תר ארוכה אין משמעותה שלא מגיעים בסוף... וכצעד שני מנסים לראות איפה אפשר להשתפר!
ובפרט שאת אומרת שיש לך הרבה זמן פנוי - איזה כיף! אז יש גם זמן להשקיע, וגם חלום שאת רוצה להגשים בזמן הזה!אידיאלי!  יש מספיק אנשים שיש להם את זה ולא את זה, או אין להם לא את זה ולא את זה...

לצפיה ב-'אני משתתפת בכאבך שאין לך כישרון מושלם לכתיבה'
אני משתתפת בכאבך שאין לך כישרון מושלם לכתיבה
16/06/2017 | 14:14
6
56
גם אני גיליתי שאין לי בציור כישרון פנומנלי על אנושי, וזה כאב לי בטירוף, ברצינות. אבל הבנתי שאני צריכה להתבגר ולהבין שיש לי מספיק כישרון, לא צריך להיות פנומנלי, לא צריך להיות מושלם. 
ובריקוד בכלל היה לי תיקון חיים. שם בכלל לא היה לי כישרון, אבל אהבתי את התחום בטירוף. ללהקת מחול אחת התקבלתי בקושי, ונהניתי שם מאוד. השתפרתי קצת עם השנים. אבל בהמשך לא התקבלתי ללהקה, הכוריאוגרף אמר שאינני יודעת לרקוד. ועוד אנשים אמרו את זה. באותו הזמן התעלפתי מרוב כאב, אבל אח"כ הבנתי שאני יכולה ליהנות מריקוד גם בלי להקה, ולהאמין דווקא לאנשים שאמרו שאני רוקדת נהדר. שדעה של כמה אנשים (אפילו מקצועיים) לא קובעת את המציאות של חיי והערך העצמי שלי. 
התמדתי בריקוד 40 שנה, ועם השנים כבר לא היה אדם אחד שחשב שאני לא יודעת לרקוד...
 
את זה את צריכה ללמוד!!!
העורכת הזו לא אוהבת לעבוד איתך. אולי גם עוד אחת, ועוד אחת. זה לא אומר לגבייך כלום. עורכת אחרת כן תרצה לעבוד. את יכולה לאהוב את ספרך ולעבוד עליו גם בלי ההערכה של עורכת זו. 
אחותך לא אוהבת את ספרך, ועוד כמה אנשים. ויש גם כמה מגיבים באינטרנט שחוות דעתם היו שליליות ופוגעות במיוחד. ועדיין את יכולה להתמיד ולחפש עזרה, לעבוד קשה ולהרגיש כלפי הספר האהוב שלך שהוא יותר מהתזה לאוניברסיטה. 
חובתך ללמוד להפסיק למדוד את עצמך באמצעות תגובות האחרים. להפסיק להתרסק בגלל שאין לך כישרון כמו שרצית! כשתביני זאת, תהיי פנויה רגשית להקשיב לביקורות מקצועיות ולחברים בסדנאות שאהבת את יצירותיהם, וללמוד איך לשפר את עבודתך עוד ועוד. 
 
יש המון ספרים בשוק, שאני לא סובלת. אבל אנשים אחרים אהבו מאוד. ויש כמה ספרים שאהבתי בטירוף, אבל רוב האנשים סביבי לא אהבו אותם. כך שבהחלט יש במציאות הרבה סופרים שכותבים מה שהם אוהבים, למרות שמעט אנשים התחברו לספרם בצורה מושלמת, ואילו הרבים לא אהבו אותו כ"כ. 
 
אני בעד שתמשיכי להשקיע ולהתעקש על הספר הזה, ואפילו אם אני אישית לא אוהב אותו. אני בעד שתלמדי דרך העבודה על הספר לתת אישור למי שאת כמות שאת, עם הקשיים וחוסר השלמות, ועם הכוחות והיכולת.
לצפיה ב-''
16/06/2017 | 14:23
4
לצפיה ב-''
16/06/2017 | 15:32
3
לצפיה ב-'בציור זה לא רק כישרון זו עבודה אם תהי'
בציור זה לא רק כישרון זו עבודה אם תהי
16/06/2017 | 18:23
3
32
מוכנה לעשות תרגילים ולהשקיע את נשמתך תהפכי בלי בעיות לפנומנלית ואת מציירת יפה
לצפיה ב-'בהחלט, נכון מאוד'
בהחלט, נכון מאוד
17/06/2017 | 23:23
2
38
עבודה בציור יכולה להביא אותי לרמות מצוינות ומעולות. יש לי כישרון, חסר לי עבודה, והרבה עבודה. והדרכה טובה, וכל מה שצריך לעשות עם כישרון טוב.
 
אני משוכנעת שיום אחד אחזור לצייר היטב. כיום יש עדיין מה שחוסם אותי חזק, ואותו דבר חוסם אותי גם מלהתפלל ולשמוע שיעורי יהדות - כלומר חוסם אותי מלעשות דברים שאני אוהבת וטובה בהם, שדורשים נפש פנויה.
הדבר הזה הוא כאב. יש לי כאב גדול בפנים, והוא לא קיבל ריפוי. אמנם הוא לא מפריע לי בחיים, לא מפריע לי להיות מרוצה ושמחה, לתפקד ולחיות. הוא חבוי, שקט ולא מתפרץ.
אבל הוא כן מפריע. לתפקד במכסימום, להיות מאושרת לגמרי, למצות את פוטנציאל השמחה, למצות את הכשרונות. הוא אומנם לא מתפרץ, אבל הוא כן בוקע, כשדברים מעוררים אותו. זאת אומרת מזכיר היטב את נוכחותו.
 
ואני תוהה אם לטפל בו או לחיות איתו. 
אולי אם אטפל בו כל החיים (כמו שטיפלתי בו עשרות שנים), לא יישאר לי פנאי לחיות בכלל? והרי מטפלים כדי לחיות, ולא חיים כדי לטפל.
ואם לא אטפל בו אלא אסתפק במקום שהגעתי אליו בטיפול, אולי החיים שלי יהיו מאוד רחוקים ממה שהם יכולים להיות?
אני אתייעץ בנוגע לשאלה זו. 
לצפיה ב-'בתור מישהי עם בעיה דומה אך באופן שונה אני '
בתור מישהי עם בעיה דומה אך באופן שונה אני
17/06/2017 | 23:36
31
מרשה לעצמי להגיד לך שזה תירוץ. מצד אחד זה נכון כי באמת אין הרבה כוח להתפרס בעוצמה על פני הרבה שטחים (כפי שאמרתי בעיה דומה ),  מצד שני זה תירוץ מאוד נוח לא להשקיע בכלום. חלק גדול מהסיפוק בחיים וגם מהאיזון הכללי זו הגשמה. אני למשל לא יכולה לעשות שום דבר לאורך זמן אם זה לא קשור בהגשמת החלומות שלי . וגם למדתי רייקי לאחרונה גם חלום (שחר פעם הבאה אעשה לך רייקי), אבל הבנתי משהו. כל הטיפולים בעולם וגם הטיפולים העצמיים (רייקי תטא לא משנה),  לעולם לא יתנו לך מה שהגשמה תתן. אז עזבי את התירוצים ואת מיחזור החיים(כמו רב בני האדם שממחזרים את עצמם),  ותבחרי ליצור משהו חדש תבחרי נושא אחד ותעופי עליו. את לא צריכה עוד טיפולים את צריכה לשמח את הנפש שלך ובתחום הזה אין שני ליצירה. בהצלחה
לצפיה ב-'אני בעד לטפל'
אני בעד לטפל
18/06/2017 | 14:28
23
לאו דווקא בעזרת מטפל חיצוני. יותר בכיוון של טיפול עצמי: לעשות רשימה של הדברים שהיית רוצה לפתח בתוכך, ולהתחיל לבצע - אפילו כמה דקות ביום. ליצור פרוייקטים קטנים עם אחוזי הצלחה גבוהים ולהשתדרג בהתמדה. להקפיד לא להיות פרפקציוניסטית ("עד שאני לא אדע לצייר מושלם אני לא אצייר", לדוגמה) ולפרוץ את הפרפקציוניזם כי זה חוסם וזהו אחד הגורמים לכאב שבנפש. אין שום סיבה שלא תוכלי למצות את הכישרונות שלך ולחיות חיים מלאים, מקסימליים.
לצפיה ב-'טוב, סקרנת אותי מאוד'
טוב, סקרנת אותי מאוד
16/06/2017 | 15:42
8
43
על מה הספר? ומה הבעיות שהעורכת ציינה חוץ מזה שהספר לא מאורגן (על זה אפשר לעבוד. תתפלאי כמה ספרים לא מאורגנים בעליל הוצאנו לאור אחרי עריכה ושכתוב)? אני אישית כתבתי עם מחבר כלשהו את הספר שלו בכתיבת צללים. יש לי עמיתה שההתמחות שלה היא ליקוט מידע מהמחבר, אפילו כזה שלא כתוב, ולהפוך אותו לספר. היא מדהימה ואני יכולה לשאול אותה אם מתאים לה (היא עסוקה מאוד בימים אלה, אבל אולי בכל זאת יהיה לה זמן). וכמובן תזדקקי ללקטורה (שזו חוות דעת ראשונית אם הספר ראוי לפרסום או לא. בזה יש לי ניסיון רב) לפני שמתחיל תהליך העריכה / הכתיבה / השכתוב. אנחנו גם מלווים מחברים בכתיבה, בונים קונספט, מדריכים את המחבר בסדר הגיוני של כתיבה ובחלוקה לנושאים / לפרקים. בקיצור, גם ספר שמגיע אלינו בכאוס - אם יש לו פוטנציאל טוב - יש הרבה איך לעבוד איתו. הלקטור הוא שער הכניסה לעבודה על הספר, ועם זה צריך להתחיל.
 
לצפיה ב-'נדמה לי שכתבת לי פעם את הנושא של הספר'
נדמה לי שכתבת לי פעם את הנושא של הספר
16/06/2017 | 15:46
33
ואני לא זוכרת מהו, אז אם תוכלי להזכיר זה יהיה מעניין. אפשר באישי.
לצפיה ב-'תודה אלומה'
תודה אלומה
17/06/2017 | 02:36
6
42
אני לא רוצה לחשוף יותר מדי, אבל אני לא יודעת לכתוב על הנושאים שמצליחים כיום ובכלל - ריגול, בלש, המוסד, משטרה (לא מבינה בזה כלום), זוגות בוגדים ומתגרשים, קומדיה רומנטית וכד' - הז'אנר האהוב עלי הוא רומן היסטורי, ואני מתעניינת בנושאים כבדים שלא מעניינים אף אחד (סיפורי גבורה, מחתרות, חלוצים וכאלה). השילוב שאני מאד אוהבת הוא מלחמה ואהבה/סיפור אהבה על רקע היסטורי, וגולשת בקלות לקיטש...
 איך יוצרים איתך קשר בפרטי?
תודה!
לצפיה ב-'במסר...'
במסר...
17/06/2017 | 21:05
3
לצפיה ב-'נזכרתי מה כתבת לי על נושא הספר באישי פעם'
נזכרתי מה כתבת לי על נושא הספר באישי פעם
17/06/2017 | 21:17
30
כשאימא שלי הזמינה את המחותנים שלה לשעבר לארוחת צהריים, עוד איך שהם עמדו בדלת היא תמיד, אבל תמיד התנצלה שהיא לא יודעת לבשל כמו המחותנת (יעני האימא שלי גיסתי), שההיא מבשלת מדהים והיא (אימא שלי) לא מגיעה לקרסוליים שלה, והנאום לקח לפחות עשר דקות, שבהן כולם התנצלו בפני כולם וזה היה פשוט דוחה. אימא שלי ידעה לבשל פי אלף יותר טוב מהמחותנת, אבל משום מה היו לה רגשי נחיתות... אין לי מושג למה. אימא שלי שנאה לבשל, אבל בישלה מצוין. וכל הסימפוזיון הזה היה כל כך מתיש לכל הצדדים. חוסר ביטחון שכזה הוא מתיש לכולם. אני מציעה לך לא להיכנס לפינות האלה. מקום רע מאוד להיות בו. תהיי גאה במי שאת. את כותבת ייחודי על נושא ייחודי. גם לא היו הרבה 'הארי פוטר-ים' לפני שהוא נולד. אז מה? אם זה מעניין ייקנו את זה ואם לא אז לא. לא קרה שום דבר!
לצפיה ב-'אני דווקא אוהבת רומנים היסטוריים '
אני דווקא אוהבת רומנים היסטוריים
17/06/2017 | 22:11
30
(אבל צריך להשקיע בתחקיר. רוצה להאמין שהכותב באמת יטדע משהו על התקופה ולא בודה הסטוריה אלטרנטיבית מראשו!)
ולא ממש מחבבת מתח ו/או בגידות...
כך שזה באמת אינדיבידואלי, ובהחלט יש סיכוי שמישהו יאהב את מה שתכתבי!

לצפיה ב-'יש הרבה שאוהבים את הנושאים שאת כותבת עליהם'
יש הרבה שאוהבים את הנושאים שאת כותבת עליהם
18/06/2017 | 08:28
2
22
גם אני.
 
לצפיה ב-'תודה לכן,'
תודה לכן,
18/06/2017 | 18:11
1
25
בהחלט ערכתי תחקיר. אפילו כיוונתי את אחת הנסיעות לחו"ל למקום של הסיפור. כשהגעתי לאותה עיר הייתה לי הרגשה שיש לי מכרים שם...
לצפיה ב-''
18/06/2017 | 18:25
4
לצפיה ב-'לדעתי אפילו בלי לקרוא מה שכתבת ההשתקפויות של'
לדעתי אפילו בלי לקרוא מה שכתבת ההשתקפויות של
16/06/2017 | 18:25
6
41
מה שבתוכך משליכות גם על הספר. כמו שאת חוטפת זאפטות בחוץ גם מה שאת כותבת בגלל שאת חושבת ומאמינה ברמה כל כך חזקה ושלילית על עצמך זה מקרין על כל מה שקשור אלייך כולל הספר אני בטוחה בזאת בודאות
לצפיה ב-'מישהי'
מישהי
( לעמוד שלי בתפוז )
16/06/2017 | 19:56
5
33
לו יכולת לאמץ ולהפנים את כל מה שנכתב פה ולהפוך אותו לדיבור הפנימי שלך - זה היה נפלא. זה סוג הדיבור שרצוי שתהיי מסוגלת לדבר אל עצמך. ככה מצליחים ולומדים לא לההרס מתגובות של אנשים הנאמרות או שאת מתרגמת את הדברים. 
לצפיה ב-'תודה רבה לכולן, '
תודה רבה לכולן,
17/06/2017 | 02:44
4
38
איזה כייף שיש עם מי לחלוק.
אני תוהה, לאור דברים שכתבתן, מהי הנקודה שהתעקשות על משימה/פרוייקט הופכת ל"לדפוק את הראש בקיר".
יש שלב שצריך לומר: לא הולך. ביחוד לא לזרוק כסף שאין לך על פרוייקט חסר סיכוי.
 
אני מודעת לעובדה שמצב רוח רע וחוסר בטחון מאד משפיעים על המחשבה והיצירתיות. בעיקר במשימה יצירתית. אם זה קריאת מאמר, אני יכולה לעשות את זה במצב רוח על הקרשים, אבל לחשוב באופן יצירתי - ממש לא. 
 
אני יכולה להסתובב  חודשים עם בעייה שעלתה בסיפור שהמצאתי, ואין לי עם מי להתייעץ. מביאה את הדמויות לקונפליקט וסיבוך, ולא מצליחה לחלץ אותן משם, כמו בחיים...
 
ולגבי העבודה עם העורכת - יותר מדי פעמים אני מגיעה למערכת יחסים אישית או מקצועית, בו הטובה הגדולה ביותר שאני יכולה לעשות לצד השני היא לעוף לו/לה מהעיניים. זה נוצר משילוב הרסני של אישיות בעייתית שלי, כנראה שילוב של חוסר בטחון, חולשה ותוקפנות יחד עם חוסר כישרון, וזה מכשיל אותי שוב ושוב, החל מהעבודה, חדר כושר, חוסר חברים ועורכים ספרותיים.
לצפיה ב-'בדיוק בשביל זה יש ליווי כתיבה / כתיבת צללים'
בדיוק בשביל זה יש ליווי כתיבה / כתיבת צללים
17/06/2017 | 21:10
3
38
הצעת את כתב היד כמו שהוא להוצאה לאור בלי לקחת עורכת קודם?
 
ושאלה נוספת - אם את יודעת שיש אצלך שילוב הרסני כפי שתיארת, מדוע שלא תנסי לשנות אותו עד כמה שתוכלי?
לצפיה ב-'אלומה יקרה, '
אלומה יקרה,
18/06/2017 | 10:18
2
41
שלחתי לך מסר בפרטי.
 
ודאי שלא הצעתי את כתב היד להוצאת ספרים. רציתי לעבוד באופן מעמיק עם עורכת לפני כן. לקחתי עורכת ושם נתקעתי. העבודה איתה לא מתקדמת.
לצפיה ב-'מישהי'
מישהי
( לעמוד שלי בתפוז )
18/06/2017 | 14:12
1
31
דרך צלחה (:
לצפיה ב-'תודה רבה!'
תודה רבה!
18/06/2017 | 15:26
3
לצפיה ב-'תעסוקה'
תעסוקה
13/06/2017 | 18:21
13
101
המלווה שלי בתעסוקה נתמכת אומרת שאני היום במקום אחר מלפני חצי שנה וכדאי שנחפש עבודה יותר משודרגת ממה שאני עושה היום (אני עובדת בעבודה מאוד פשוטה, שלא מצריכה כישורים מיוחדים). המטפלת שלי טוענת שאני כרגע לא יכולה לחזור למקצוע שלי ולא לכל עבודה שתהיה אינטנסיבית מידי כי זה עלול להפיל אותי נפשית.
אני יכולה להישאר במה שאני עושה היום, אבל מעדיפה לשנות ולמצוא משהו חדש. עם זאת, אני רוצה למצוא עבודה שתספק לי יותר עניין ושאוכל למצות את עצמי בה, אבל בה במידה אני גם פוחדת ממשבר נפשי בעקבות עבודה חדשה.
איך יודעים לבחור מקום עבודה לפי היכולות העכשיוויות?
 
לצפיה ב-'בין הקצוות'
בין הקצוות
( לעמוד שלי בתפוז )
13/06/2017 | 21:56
6
52
שלום בומט,
המטפלת רואה דברים מסויימים והמלווה רואה דברים אחרים, כי כל אחת מהן פוגשת אותך בסיטואציה שונה - ולכל אחת נקודת מבט שונה. האידיאלי היה אם שתיהן היו יכולות להיפגש - ביחד איתך, כמובן, ולהגיע, שלושתיכן ביחד להבנה לגבי מה הכי נכון לך כרגע.
אבל אם זה לא מתאפשר ואת צריכה להחליט, למי מהן את נוטה יותר להאמין?
שאלה נוספת שעולה היא: האם יש משהו באמצע: עבודה פחות תובענית מזו שהיתה לך קודם, ובו-בזמן יותר מעניינת ומספקת ממה שיש לך היום?
עצתי - התחילי לבחון אפשרויות ממשיות ובידקי עם עצמך מול מי מהן את מרגישה הכי נוח. זכרי שעד שאת מחליטה בפועל הכל פתוח, ואת יכולה לקחת את הזמן ולבחון את הדברים עד שתרגישי בשלה להחליט.
בהצלחה!
חלי
לצפיה ב-'תודה'
תודה
14/06/2017 | 07:09
5
39
אני לוקחת כרגע את המטפלת כסמכות, למרות שעצוב לי לחשוב שאני נאלצת לוותר.
אכן, עם המלווה אנחנו נחפש משהו שיהיה גם מעניין אבל גם פחות אינטנסיבי.
לצפיה ב-'בהצלחה בומט!'
בהצלחה בומט!
14/06/2017 | 12:20
4
32
ולדעתי בחרת נכון, לא להעמיס על עצמך לחצים שאת לגמרי לא בטוחה שתוכלי לעמוד בהם. בעזרת ה' כשתתחזקי יותר ותהיי במקום הרבה יותר טוב - העבודה תחכה לך. הכל עדיין יהיה שם
לצפיה ב-'תודה שחר'
תודה שחר
14/06/2017 | 14:23
3
34
אני מרגישה עצב עמוק על כך שאני צריכה להיפרד מרוב העבודות הקיימות, ולמצוא עבודות חלקיות ופשוטות יחסית.
לצפיה ב-'זמנית. להפרד זמנית.'
זמנית. להפרד זמנית.
14/06/2017 | 14:38
2
11
לצפיה ב-''
14/06/2017 | 14:46
1
22
לצפיה ב-'הלוואי, תודה על השיר.'
הלוואי, תודה על השיר.
14/06/2017 | 14:52
12
לצפיה ב-'סבלנות ועידוד'
סבלנות ועידוד
14/06/2017 | 17:00
3
48
היום את במקום אחר מאשר לפני חצי שנה? בעוד שנה תהיי במקום הרבה יותר אחר.
בעוד שנה וחצי תהיי בוודאי כשירה לעבודה רגילה לגמרי במקצוע שלך.
רק סבלנות, ותהליך.
אם את מאמינה בעצמך, את צריכה רק לתת זמן לתהליך ולהתחזק. זה הכל. 
 
עברתי תהליך דומה לאורך כל חיי המקצועיים, שאורכם מעל 35 שנה. היו תקופות שהנפש נשברה, והיה צורך להתרומם לאט בתהליך. לפעמים היה תהליך איטי יותר, דרך תעסוקה נתמכת והתקדמות איטית עד להגעה לתעסוקה רגילה, ולפעמים התהליך היה מהיר מאוד, אבל בכל זאת הדרגתי. 
בכל אופן, בסופו של דבר תמיד חזרתי לעבוד בשוק החופשי, כשאני מוצאת את העבודה בעצמי, וברמה גבוהה דיה יחסית לשוק ולמציאות המקצועית שלי. 
אמנם מאז המשברים הנפשיים תמיד אני overqualified בתפקידיי בעבודה, כי אין לי כוחות לעבודה מאומצת שכלית ונפשית ברמה גבוהה במיוחד. אבל אפילו התפקידים האלה גבוהים מאוד יחסית לאנשים אחרים שכלל לא עברו משברים נפשיים, כך שאין לי שום תלונות.
היום בכלל אני עצמאית, הבוס של עצמי, מצליחה ומקצועית, עבודה לא קשה כלל, אד מעניינת במיוחד, ואני מרוצה עד השמיים. 
 
אז תדעי להיות בתעסוקה נתמכת כשצריך, ולהתקדם בתהליך, והשמיים הם הגבול. מקווה שבקרוב, תוך שנה שנתיים, תהיי מרוצה לפחות כמוני. 
 
את מתארת פחד ממשבר נפשי בעקבות עבודה חדשה, ושואלת איך יודעים לבחור מקום עבודה לפי היכולות העכשוויות.
מניסיוני אומר לך - אל תפחדי, תנסי ותעיזי מתוך אמונה ביכולתך, כי רק כך לומדים. אי אפשר לדעת את התשובות על השאלות האלה אם לא מנסים ומתנסים. לימוד תוך כישלון חשוב בדיוק כמו לימוד תוך הצלחה. אין הבדל ביניהם. אדרבא, את יכולה להיות רגועה בזכות התהליך ההדרגתי שהמדריך מקפיד עליו.
מציאת מקום עבודה הוא תמיד הזדמנות שהחיים מציעים לנו, ואין אפשרות לדעת ולבחור, אלא מסתכלים על מה שהמציאות מציעה, וזורמים לתוכה בין האפשרויות שהיא מביאה אלייך. מרגישים באינטואיציה איזו אפשרות לבחור, ולא מנסים לדעת מראש את כל מה שאנו לא יכולים לדעת מראש. וגם לא מפחדים מכך שאיננו יכולים לדעת מראש.
אנו בני אדם, וצריכים להיות כאלה, לא יודעים את העתיד וגם לא מנסים לדעת. רבש"ע מנהל את העולם, והוא מעניק לנו את ההזדמנויות והניסיונות של חיינו, ואנו צריכים להאמין ביכולת שלנו לעבור אותם - למעלה או למטה, לאן שהחיים לוקחים אותנו שלא בשליטתנו, אבל בהחלט בשליטתו ובתכנונו ממוקד המטרה.
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
14/06/2017 | 18:06
2
29
רק להעיר שתעסוקה נתמכת זו עבודה בשוק החופשי בליווי מדריכה פעם בכמה זמן, בניגוד לעבודה שיקומית שהיא מסגרת מוגנת (ואין בהם בכלל יחסי עובד-מעביד). כך שאני בכל מקרה כבר בשוק החופשי. במקום עבודתי לא יודעים אפילו שאני במסגרת תעסוקה נתמכת.
בנוגע למקצוע שלי מדובר במקצוע מאוד תובעני נפשית ובחלקים ממנו גם פיזית, ואני כנראה אצטרך להיפרד ממנו לשלום. אני יודעת שיש דרך ביטוח לאומי אפשרות ללימודים שעוד לא ניצלתי. בחודשים הקרובים אני צריכה להגיש שוב את הבקשה לנכות (כי עד עכשיו נתנו לי נכות זמנית לשנתיים), ואחר כך אני אגיש בקשה ללימודים. רק שאצטרך לחשוב טוב טוב איזו הסבה מקצועית כדאי לי לעשות.
לצפיה ב-'בומט'
בומט
( לעמוד שלי בתפוז )
15/06/2017 | 00:01
1
29
קראתי בעיון את  העצות וההצעות השונות שהחברות בפורום נותנות. אני רואה שיש לך גם מערכת תומכת סביבך. שינויים קשים לרבים מאתנו ואפשר להבין את החשש שלך. נראה שההחלטה שלך האישית תהיה מלווה בתמיכה ותהיה נכונה. בהמשך תוכלי גם לשנות ולהחליט אחרת. שיהיה לך בהצלחה
לצפיה ב-'תודה'
תודה
15/06/2017 | 14:53
2
לצפיה ב-'אולי לא במישרה מלאה?'
אולי לא במישרה מלאה?
15/06/2017 | 09:42
1
32
יש לך אפשרות לעבוד בתחום שלמדת, שמעניין אותך, אבל במישרה חלקית? יתכן שהסיפוק מהעבודה וההגשמה העצמית יטעין אותך בכוחות. 
לצפיה ב-'בכל מקרה מדובר במשרה חלקית בלבד'
בכל מקרה מדובר במשרה חלקית בלבד
15/06/2017 | 14:56
34
עכשיו אני עובדת 10 שעות שבועיות.
אני יכולה למצוא בקלות במקצוע שלי משרה חלקית, אבל בכל מקרה זה יהיה תובעני מידי, כי המקצוע מעצם מהותו הוא תובעני.
לצפיה ב-'השרשור של water5 נמחק לבקשתו'
השרשור של water5 נמחק לבקשתו
( לעמוד שלי בתפוז )
11/06/2017 | 09:43
40
117
אני מסכימה עם הרגשתו שהדיון התפתח בצורה פוגענית ולא עניינית - גם אם נאמרו בו דברים שמבחינת התוכן הם נכונים וראויים.
אני מקווה שאפשר יהיה להביע את אותם רעיונות בנימה יותר מכבדת.
חלי
לצפיה ב-'ועל זה נאמר, מי שישן עם כלבים שלא יתפלא כשיתעורר עם פרעושים.'
ועל זה נאמר, מי שישן עם כלבים שלא יתפלא כשיתעורר עם פרעושים.
11/06/2017 | 10:15
29
לצפיה ב-'בעיני השיטה של לפתוח שרשור, ולבקש למחוק כי התשובות לא נראות'
בעיני השיטה של לפתוח שרשור, ולבקש למחוק כי התשובות לא נראות
11/06/2017 | 10:20
26
92
בעיני פותח השרשור פסולה. ומהווה זלזול בכותבים האחרים של אותו שרשור.
לדעתי יש למחוק רק הודעות שעוברות על חוקי הפורום (ולפעמים מתוך אילוץ הנובע ממגבלות התפוז, חלק ממה שמשורשר אליהן).
אין שום סיבה שלפותח שרשור, תהיה את האפשרות להעלים את מה שאחרים כתבו רק כי משהו לא נראה לו...
לצפיה ב-'ובעיני השיטה של לזלזל ולהעליב בכל כותב שדבריו לא נראים לך'
ובעיני השיטה של לזלזל ולהעליב בכל כותב שדבריו לא נראים לך
11/06/2017 | 13:20
21
94
פסולה פי כמה וכמה, ומהווה כיעור בלתי נסבל שאינו פוסק מאז פתיחת הפורום.
הרצון שלך לסגור את הפורום לכל אלו שמעוניינים להיות בו, מהווה זלזול אינסופי בשאר המשתתפים, ומונע את זכותם להתנהלות נעימה בפורום. 
 
לדעתי יש לחסום את כוכבית מלכתוב בפורום את זלזוליה ופגיעותיה הבלתי פוסקים בכותבי הפורום ובמנהליו. אין שום סיבה שתמשיך לנהוג בפורום באלימות הפוגענית שלה, בכל מי שדבריו אינם נראים לה...
לצפיה ב-'היות שאינך יודעת באיזה שמות משתמש/אורח כתבתי לפני שסתמת לי '
היות שאינך יודעת באיזה שמות משתמש/אורח כתבתי לפני שסתמת לי
11/06/2017 | 13:37
83
באלימות את הפה, לקביעה שלך מה אני עושה מפתיחת הפורום אין שום משמעות והיא שקרית, בדיוק כמו הקביעה הנחרצת שלך על מה אני רוצה. כנראה היצור הדמיוני בו את מאמינה, גורם לך לחשוב שאת קוראת מחשבות יודעת כל ולהפיץ שקרים על אחרים.
לצפיה ב-'ויפה גם שכשמשהו כואב לך, פתאום הכללים שבהם נפנפת כל הזמן'
ויפה גם שכשמשהו כואב לך, פתאום הכללים שבהם נפנפת כל הזמן
11/06/2017 | 13:43
19
71
אינם תקפים, עוד הוכחה לצביעות שלך! אבל מזמן הפסקתי לצפות ממך לקיים את מה שאת דורשת מאחרים...
לצפיה ב-'ולגופה של טענה, אין לך מה להגיב?'
ולגופה של טענה, אין לך מה להגיב?
12/06/2017 | 13:29
18
55
רק להפריח הבלים ושטויות שאף אחד מלבדך לא מבין, ולא קשורים לשום דבר שכתבתי? ולנהל ארכיונים וזכרונות כמו פולנייה מדופלמת?
 
לכי תחפשי חיים.
זה לא חיים לשבת כל היום בפורום ולהעביר ביקורת וזלזול על כל כותב, ולהגיד כל הזמן מה אנשים אחרים צריכים לעשות, ולנסות לגרום להם באלימות לציית לך...
 
שחר, תתרחקי, זה מדבק, את אפילו לא שמה לב כמה...
פעם היית כזו עדינה ורגישה לכל לב...
 
לצפיה ב-'ועכשיו את גם יודעת לא רק מה אני חושבת, אלא מה כולם מבינים או'
ועכשיו את גם יודעת לא רק מה אני חושבת, אלא מה כולם מבינים או
12/06/2017 | 13:36
2
44
לא מבינים..
ולמזלי את חיי אני מנהלת כרצוני ולא לפי רצונותייך.
למזלי חיי גם לא מנוהלים לפי רצונותיהם של אנשים תאבי שליטה שהמציאו סט של כללים שהונחל כביכול ע"י יצור דמיוני שהם המציאו לשם כך.
לצפיה ב-'תאבי שליטה-אמרה זו שמודיעה לכל מנהל איך לנהל את הפורום...'
תאבי שליטה-אמרה זו שמודיעה לכל מנהל איך לנהל את הפורום...
12/06/2017 | 13:38
1
49
ועושה לו כל היום נו נו נו, כאילו יש לה חיים אחרים...
לצפיה ב-'שוב המילה הקטנה הזו "כל" שהופכת את דברייך להבל.'
שוב המילה הקטנה הזו "כל" שהופכת את דברייך להבל.
12/06/2017 | 13:43
11
לצפיה ב-'...את חושבת שהשתניתי? או שסתם הכנסת את השורה הזאת?'
...את חושבת שהשתניתי? או שסתם הכנסת את השורה הזאת?
12/06/2017 | 14:08
14
48
כי אם כן אולי תפרטי. וזה מן הסתם לא יהיה קשור לכוכבית.
לצפיה ב-'היא סתם לא יכולה לשאת את זה שלפעמים את חושבת כמוני...'
היא סתם לא יכולה לשאת את זה שלפעמים את חושבת כמוני...
12/06/2017 | 14:22
12
10
לצפיה ב-'במה אני חושבת כמוך? '
במה אני חושבת כמוך?
12/06/2017 | 14:26
11
41
היא כתבה שאיבדתי את הרגישות שלי, לא שהדעות שלי השתנו.
לצפיה ב-'בטח יש רשימה ארוכה'
בטח יש רשימה ארוכה
12/06/2017 | 14:49
10
41
אולי אקח על עצמי עכשיו משימה לגרום לך לחשוב כמוני בנושא קיומו/אי קיומו של הבורא...
לצפיה ב-'למה את כל כך מתנגדת לרעיון שיש מי שיצר אותך?'
למה את כל כך מתנגדת לרעיון שיש מי שיצר אותך?
12/06/2017 | 17:36
9
38
שיש מי שעומד מאחורי כל היופי והגיוון החכמה האדירים האלה! זה קצת מצחיק שאת קוראת לבורא "יצור דמיוני", כשבעצם באמת לאמיתה - את ואני יצורים דמיוניים, הרגשתנו את עצמינו כקיימים היא דמיונית, ורק הבורא הוא לבדו אמיתי! האחדות של הכל. המקור של הכל. החיות של הכל.
עצם העובדה שאת יכולה לבוא ולהכריז "אין בורא" - זו עצמה הוכחה לגדולתו. איך הוא יתברך "הצליח" ליצור כאלה נבראים שמסוגלים לא להכיר בו, ולהתריס כנגדו שאינו קיים בשעה שהוא מהווה אותם ומזרים דם בערקיהם ונותן בהם כח להקליד את המילים "אין בורא", חלילה...
לצפיה ב-'אותי יצרו אמי ואבי.'
אותי יצרו אמי ואבי.
12/06/2017 | 19:22
8
51

לעומת זאת את חלק מדמויי האדם יצר השטן, שבגאונותו יצר אותם כשהם נראים כאחד האדם אבל בתוכם הם מכוערים ומרושעים. *
מערכת יכולה להתקיים לאורך זמן רק אם יש בה מספיק התאמה בין החלקים (התאמה זו יוצרת את מה שאת קוראת לו יופי גיוון וחכמה), סטטיסטית ייוצרו הרבה מערכות לא מספיק הרמוניות והן יקרסו בצד מעט מאוד מערכות הרמוניות שישרדו לאורך זמן, למזלנו אנחנו נמצאים במערכת כזו (במערכת לא מספיק יציבה לא היינו נוצרים).
לדעתי לא לי ולא לך אין דרך להוכיח את טענתנו. (השמוש שלך במילה הוכחה לא באמת משכנע).
מעבר לשאלות איך וממה הכל התחיל, ישנה השאלה היותר מעשית והיא האם באמת יש ישות שאנחנו צריכים לציית לסט חוקים שהיא כביכול הכתיבה. לדעתי אין יישות כזו וסט החוקים נכתב ע"י בני אדם.
חושבת שהאדם מטבעו מחפש משמעות לחייו ולמה שקורה סביבו והמצאת סיפורים של אלים כאלה ואחרים עונה על הצורך הזה, הרבה יותר נעים לחשוב שאנחנו חלק מתוכנית גדולה ובעלת משמעות מאשר שאנחנו רק פסיק חסר משמעות.

* אין באמירה זו כוונה לאף גולש ספציפי, כל המייחס אמירה זו למי ממכריו עושה זאת על אחריותו.
 
לצפיה ב-'לא, הם לא. הורייך יודעים לברוא בני אדם?'
לא, הם לא. הורייך יודעים לברוא בני אדם?
12/06/2017 | 21:14
7
48
הם סיפקו את האקט הביולוגי, זה הכל. הם לא פיקדו על התהליכים הביולוגיים הרבים כל כך שצריכים לקרות כדי שאת תהפכי מתא מקרוסקופי לאדם. והם ודאי וודאי שלא סיפקו לך נשמה.
עכשיו, בואי נדבר על הדמויי-אדם. באיזו זכות, כוכבית, ומניין כל השנאה הזאת??
לצפיה ב-'זה שתהליך מסובך לא אומר שצריך בורא כדי שהוא יקרה.'
זה שתהליך מסובך לא אומר שצריך בורא כדי שהוא יקרה.
12/06/2017 | 21:42
50
לדעתי אין דבר כזה נשמה, אצל בני האדם יש רק תהליכים כימיים/ביולוגיים/חשמליים...
הפעם ב * באמת לא התכוונתי למישהו כאן בפורום, הכרה בכך שיש מפלצות בדמות אנשים, ואין הרבה כאלה, אינה שנאה.
לצפיה ב-'דיון או ויכוח? '
דיון או ויכוח?
( לעמוד שלי בתפוז )
12/06/2017 | 23:43
3
50
הויכוח ביניכן מעניין אך לא מתאים  כי אין מספיק מקום או זמן לדון בדברים האלה לעומק.  הדבר הבולט ביותר הוא העובדה שקשה לכן לקבל זו את דעתה של זו או לקבל את העובדה שזה בסדר שלכל אחד בעל דעה שונה וניתן להמשיך ולכבד אחת את השנייה גם אם לא מסכימים. אותו קושי קיים גם בקבלה של אדם את זולתו למרות השוני הקיים. לא חייבים להסכים והויכוח או הדיון לא יעיל ואינו מוביל לפתרון.  
לצפיה ב-'מי אמר שלכל דבר צריך פתרון?'
מי אמר שלכל דבר צריך פתרון?
13/06/2017 | 00:10
2
52
וברור שאני ממשיכה לכבד את שחר גם אם לדעתי היא טועה (לא מבינה איך הבנת אחרת). לא הייתי טורחת לפתח איתה את הדיון הזה אם לא הייתי מכבדת אותה.
אני גם לא רואה במה שהיא כתבה חוסר כבוד כלפי, אבל על מה היא מרגישה רק היא יכולה להעיד.
לצפיה ב-'כוכבית, ודאי שאני מכבדת אותך.'
כוכבית, ודאי שאני מכבדת אותך.
13/06/2017 | 08:48
1
53
מרגיזות אותי האמירות שלך על "יצור דמיוני" וכו'...
לצפיה ב-'תודה.'
תודה.
14/06/2017 | 09:08
28
וכמו שכבר הסברתי בעבר, האמירות שלי על הייצור הדמיוני שקולות לכתיבת ביטויים כמו בעזרת ה'...
לדעתי זה שדעה מסויימת מרגיזה מישהו לא צריך למנוע מבעל הדעה להביע אותה.
לצפיה ב-'נדמה לי שכוכבית קבלה את השנאה הזו'
נדמה לי שכוכבית קבלה את השנאה הזו
13/06/2017 | 03:29
1
53
מבורא עולם.
לצפיה ב-' שנון!'
שנון!
13/06/2017 | 07:49
8
לצפיה ב-'במחשבה שניה יכול להיות שהיא לא חכולה לשאת שאת עונה לי'
במחשבה שניה יכול להיות שהיא לא חכולה לשאת שאת עונה לי
12/06/2017 | 19:25
40
בדיוק כמו שכשהיא השליטה טרור על הפורום היא איימה לחסום את כל מי שיגיב לאורחים (כשהיה ברור מי הכותבת שהיא לא רצתה שיענו לה)
לצפיה ב-'ובעיני זה לגיטימי לגמרי.'
ובעיני זה לגיטימי לגמרי.
11/06/2017 | 14:24
3
68
זה השרשור שלו וזכותו להסיר אותו. אני מניחה שלא נעים לו שהדו-שיח המלבב שהיה שם ימשיך להתנוסס מעל דפי הפורום..
לצפיה ב-'לא, רק ההודעה הפותחת היא שלו, מרגע שגולשים הגיבו זה שלהם '
לא, רק ההודעה הפותחת היא שלו, מרגע שגולשים הגיבו זה שלהם
11/06/2017 | 14:49
2
57
באותה מידה. סוף מעשה במחשבה תחילה, אם לא רוצים שמשהו יתנוסס בפורום אז לא ראוי לכתוב אותו מלכתחילה, לא הגון לכתוב לקבל תשובות שהושקע בהם זמן ומחשבה ואז כשהתגובות לא נראות לכותב לבקש למחות במחי המחק את המאמץ שהושקע.
לגבי השרשור הספציפי, כל תחילת השרשור שהתנוססה בפורום מספר ימים היתה לגיטימית לחלוטין, ולכן לא היתה צריכה להמחק. היה בשרשור חלק שצריך היה להמחק (וכפי שהשתקף בשרשור ההוא אנחנו חלוקות היכן הוא התחיל) והיה נכון יותר למחוק רק אותו.
לצפיה ב-'(יכול להיות שוואטר התחרט גם על משהו שכתב בפוסט הראשי)'
(יכול להיות שוואטר התחרט גם על משהו שכתב בפוסט הראשי)
12/06/2017 | 14:22
1
33
תראי, כוכבית, אין טעם לדעתי לדון ב"מי התחיל" ו"מי אשם". זה חסר טעם ותועלת. כן יש טעם לנסות ללמוד ממקרים שליליים על מנת שלא יישנו.
בקשר לוואטר, אני מבינה על מה הגבת (בתגובה ההסטורית ההיא שהתחילה את כל שרשור הקללות הארוך). הרי וואטר בעצמו הודה בתחתית השרשור בכך שהוא כן מתקדם ומשנה דברים בחייו - אבל על זה הוא אינו מעוניין לדבר. איתנו הוא רוצה לחלוק רק את מה שמציק, לא כדי שנעזור בעצות, אלא "כדי לשחרר קיטור". כך הוא כתב לא בהתחלה,  אחרי שקיבל מספר לא מבוטל של תגובות מושקעות עם עצות ועידוד ומה לא. אז כן, אני בהחלט מבינה למה הגבת. אבל את מה שהוא כינה "משחרר קיטור" את כינית "מתקרבן", וזו מילה שלילית ופוגעת. לפגיעה הזאת הוא הגיב כשייחס לך "נביחה", ומכאן והלאה הכל הדרדר. איך ניתן היה למנוע את כל זה? פשוט, לא להשתמש במילה "להתקרבן". לחפש ניסוח עדין יותר. ולא לדבר עליו אלא אליו, כאדם שווה ערך אליך..


לצפיה ב-'הדיון בשרשור ההוא אינו רלבנטי, לדעתי הדיון צריך להיות בעקרון'
הדיון בשרשור ההוא אינו רלבנטי, לדעתי הדיון צריך להיות בעקרון
12/06/2017 | 14:36
33
האם ראוי  למחוק שרשור שגולשים השקיעו בכתיבה בו רק כי פותח השרשור רוצה בכך. לדעתי התשובה לא. (אלא אם כן כל הכותבים בשרשור מסכימים למחיקתו)
אם תתעקשי נוכל לדון במקרה הספציפי במסרים. אין סיבה להסיט לשם עכשיו את הדיון העקרוני.
לצפיה ב-'ובעיני כל מה שקורה כאן עכשיו מיותר ופוגע. אני מציעה'
ובעיני כל מה שקורה כאן עכשיו מיותר ופוגע. אני מציעה
( לעמוד שלי בתפוז )
11/06/2017 | 20:13
11
92
שנחזור לדיון ענייני ומכבד ולא נזדקק למחיקות וחסימות.
חלי
לצפיה ב-'האם תוכלי להאיר את עיני במי בדיוק פוגע דיון בשאלה '
האם תוכלי להאיר את עיני במי בדיוק פוגע דיון בשאלה
11/06/2017 | 21:39
10
66
האם נכון למחוק שרשור רק כי פותח השרשור רוצה בכך, כאשר מחיקת השרשור מוחקת גם הודעות של גולשים אחרים שהשקיעו בכך זמן ומחשבה .
לצפיה ב-'מה שפוגע זו ההתנסחות המתלהמת.'
מה שפוגע זו ההתנסחות המתלהמת.
( לעמוד שלי בתפוז )
12/06/2017 | 09:20
9
67
אפשר לדון בכל נושא אבל מה שקורה כאן זה לא דיון, זו התנצחות.
לצפיה ב-'מזמינה אותך לבדוק את זה ביחד'
מזמינה אותך לבדוק את זה ביחד
12/06/2017 | 10:39
8
59
כתבת "ובעיני כל מה שקורה כאן עכשיו מיותר ופוגע."
נסתכל לדוגמה על מה ששחר כתבה:
"ובעיני זה לגיטימי לגמרי.
זה השרשור שלו וזכותו להסיר אותו. אני מניחה שלא נעים לו שהדו-שיח המלבב שהיה שם ימשיך להתנוסס מעל דפי הפורום.."
 
האם תוכלי להסביר מה פה בעינייך מתלהם או מתנצח?
 
לצפיה ב-'שכחת את הכלבים והפרעושים... ואת מה שכתבת בשרשור שהוסר...'
שכחת את הכלבים והפרעושים... ואת מה שכתבת בשרשור שהוסר...
12/06/2017 | 13:25
7
46
ובכלל את אוהבת לשכוח הרבה דברים שקשורים אלייך, אבל לזכור ארכיונים שלמים שכבר מזמן לא רלוונטיים לכלום, בכל הנוגע לאנשים אחרים.
מדהימה!
לצפיה ב-'ואיך זה קשור להכללה של חלי תוך שמוש במילה כל?'
ואיך זה קשור להכללה של חלי תוך שמוש במילה כל?
12/06/2017 | 13:30
6
39
ואני לא שכחתי כלום, זה רק לא רלבנטי לתהיה שלי על דבריה של חלי.
 
ואת כתמיד יודעת מה אני שכחתי ומה לא ומה אני אוהבת ומה לא... וכהרגלך הידיעה שלך שגויה.
לצפיה ב-'אח... עכשיו הבעיה היא המילה "כל". מילה כל כך קטנטונת'
אח... עכשיו הבעיה היא המילה "כל". מילה כל כך קטנטונת
12/06/2017 | 13:36
5
51
כמובן לפרעושים ולכלבים אין לך שום התייחסות...
ועצם הזלזולים האינטנסיביים והאלימות שלך בפורום - זה טפל, זה לא חשוב, זה לא מעניין אותך. רק המילה הקטנטונת שכתבה חלי - "כל". זה כאן הנושא!
 
חס ושלום, לא תגיבי להצעה של חלי לעבור סוף סוף לדיון מכבד.
אני תוהה למה בדיוק מחכים לפני שחוסמים אותך...
 
בתהילים כתוב: איש בער לא ידע, וכסיל לא יבין את זאת.
ומוסבר שהכסיל אין לו בעיה עם חוסר הידיעה שלו לגבי הנושא העיקרי, הוא רק רוצה להבין את זאת, עניין אחד ובודד שהוא מפריד מכל התמונה כולה. ובזה מתבטאת כסילותו.
שנאמר, כפי שאהבה נפשך:
ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים
באלוקים נעשה חיל, והוא יביס צרינו
שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד
ואהבת את ה' אלוקיך
אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר.
לצפיה ב-'ומי מנסה עכשיו להכתיב לי על מה להגיב ועל מה לא?'
ומי מנסה עכשיו להכתיב לי על מה להגיב ועל מה לא?
12/06/2017 | 13:40
4
42
כפי שהסברתי כבר כמה פעמים, אני אגיב על מה שאני רוצה, מי שיש לא בעיה עם זה זו בעיה שלו!
לצפיה ב-'סתם, מעניין - '
סתם, מעניין -
12/06/2017 | 13:45
3
44
איך זה שברגע שכתבתי תגובה, מיד ענית לי?
זה פורום, לא צ'ט.
מה, כל היום את יושבת על הפורום ומחכה שאחזור מהעבודה ואגיב?
צער בעלי חיים! אם הייתי יודעת, הייתי סורקת לך את היומן שלי, שתקבלי מושג מתי אני פנויה...
לצפיה ב-'האחרונה אני מחכה לתגובה שלה זו את'
האחרונה אני מחכה לתגובה שלה זו את
12/06/2017 | 13:49
2
43
כבר מזמן הבעתי את דעתי, שלא השתנתה מאז, שהפורום יהיה מקום טוב יותר בלעדייך.
לצפיה ב-'אז איך ענית על הדקה???'
אז איך ענית על הדקה???
12/06/2017 | 13:55
1
66
"במקרה" את נמצאת כל פעם שמישהו כותב כאן? או שאני כותבת כאן?
 
ב--יי. ההפסקה הקצרה שלי נגמרה. חזרתי לחיות את החיים.
בקרוב גם אצלך.
לצפיה ב-'ועוד פעם המילה הקטנה הזו "כל" שגם הפעם הופכת את דברייך להבל!'
ועוד פעם המילה הקטנה הזו "כל" שגם הפעם הופכת את דברייך להבל!
12/06/2017 | 13:59
15
לצפיה ב-'אני נאלצת להעדר עד יום שני ומירי תהיה פה בכל הימים.'
אני נאלצת להעדר עד יום שני ומירי תהיה פה בכל הימים.
( לעמוד שלי בתפוז )
13/06/2017 | 23:27
12
לצפיה ב-'אבחון רגשי תקשורתי לפעוטות'
אבחון רגשי תקשורתי לפעוטות
07/06/2017 | 23:07
1
74
שלום לכולם,
האם ניתן לבצע אבחון אך ורק במסגרת קופות החולים במכון להתפתחות הילד או שיש גורם פרטי שמוסמך לזה? במידה וכן, אשמח להמלצות.
תודה

לצפיה ב-'מטרת האבחון'
מטרת האבחון
( לעמוד שלי בתפוז )
08/06/2017 | 17:48
49
שלום,
כדי להשיב על שאלה כזאת חשוב לדעת מה מטרת האבחון, מה הסיבה, התופעות שבגללן התעורר הצורך באבחון - וגיל הילד.
בברכה,
חלי
לצפיה ב-'התייעצות'
התייעצות
06/06/2017 | 21:47
38
167
היי כולן,
רציתי לשאול/להתייעץ: לאחר שנים מספר בטיפול, חשבתי לפנות להדרכה חד פעמית אצל איש מקצוע. הכוונה היא למעין ייעוץ בנוגע לטיפול שלי- מה השגתי, מה טרם ולאן פניי מועדות. אני עושה את זה מידי פעם עם המטפלת שלי, כמובן, אבל אחרי כ"כ זמן אני צריכה איזשהי הסתכלות חיצונית-אובייקטיבית.
 
שאלתי: עד כמה חשוב לשתף מראש את המטפלת? עד כמה זה לא אתי, אם בכלל, אם אעשה צעד כזה מבלי ליידע אותה מלכתחילה? כמובן שאני מתכוונת למצוא אדם ניטרלי לחלוטין, ועדיין- קצת בספק אם כדאי לשוחח על זה איתה.
 
אשמח לדעתכן, בנוסף לכל שיתוף או מחשבה אחרת בנושא. 
תודה 
לצפיה ב-'השנקל שלי:'
השנקל שלי:
06/06/2017 | 22:56
1
96
אין פה בכלל סוגיה של אתיקה כלפי המטפלת. את משלמת למטפלת זהו מעבר לכך את לא חייבת לה דין ודברים. אם את חשה צורך בזוית נוספת כי עברת תהליך ואת זקוקה לאדם ניטראלי לעשות סיכום תעשי את זה אם תרצי שתפי את המטפלת ואם לא לא אבל זה לא באמת עניינה
לצפיה ב-'תודה, קוסמת'
תודה, קוסמת
07/06/2017 | 22:41
55
נכון שאני לא חייבת למטפלת דין וחשבון, אבל אני כן מחוייבת לטיפול ולקשר בינינו.
שיקפת נכון את הרצון שלי במעין סיכום/דוח מצב עדכני מאדם חיצוני לטיפול, אם כי הכוונה שלי היא למשהו קצת מהותי יותר ופחות טכני.
 
תודה:)
לצפיה ב-'גל '
גל
( לעמוד שלי בתפוז )
07/06/2017 | 00:00
10
107
גל את נוהגת לעשות סיכומים כאלה עם המטפלת . ולכן לא לגמרי ברורה לי הסיבה  לצורך שלך לפנות לגורם שלישי. אני מבינה מהכתוב שאת רוצה דעה אובייקטיבית אך האם מטפל אחר יוכל באמת לעזור לך בכך? עד כמה הוא יוכל לראות את הדברים באופן עצמאי ויוכל לעזור לך בכך? באופן טבעי את תתארי את התהליך מהפרספקטיבה שלך ולא ברור עד כמה יוכל לראות תהליכים שלא היה עד להם. מדוע את רוצה להסתיר את הדברים מהמטפלת שלך? את מרגישה שיש באקט שאת רוצה לעשות משהו לא נכון או עלול לפגוע בה? יש לכל הנקודות האלה משמעות בתהליך שאת עוברת ולכן עדיף שתשתפי אותה. אם לא - יתכן שזה יעמוד ביניכן בהמשך הטיפול. בהצלחה
לצפיה ב-'מירי, את אומרת דבר נכון, לגבי מציאות אידיאלית'
מירי, את אומרת דבר נכון, לגבי מציאות אידיאלית
07/06/2017 | 04:05
8
91
שבה הפסיכולוג המטפל הוא אדם "מושלם" ללא נגיעות, אובייקטיבי לחלוטין כלפי עצמו, ולכן חלק חשוב מהפרספקטיבה על התהליך נמצא אצלו וחשוב לשמוע זאת ממנו. כמו כן, התהליך הוא "זוגי", וגם הדיון עליו חייב להיות אינטימי ולא מתאים לערב בו מישהו זר שלא מכיר.
 
אבל אנו יודעים את המציאות בשטח, והיא שהמטפל לעולם אינו אדם אובייקטיבי, ולעולם הוא נגוע בכל מיני דברים, בעיקר באגו או בקושי להכיר ולהודות בחסרונות שלו ובקשיים שלו.
למעשה, יתכן שכלל לא היינו רוצים אדם לא אנושי, אובייקטיבי לחלוטין. יש סיכוי שהוא לא כל כך היה יכול לטפל באמת.
וכיוון שכך, נוצרים לפעמים קשיים, קצרים בין המטופל למטפל. ובעיקר - נוצר הצורך הבלתי אפשרי איכשהו, שהמטופל ייקח אחריות על הטיפול ולא יסמוך בכך ב-100% על המטפל.
ולכן כן צריך לפעמים ייעוץ מאדם אובייקטיבי באמת, עם כל החסרונות שיש לכך שהוא לא מכיר את הפרספקטיבה של המטפל. דווקא המקרים שבהם המטופל צריך את הייעוץ הזה, הם בדיוק המקרים שבהם הפרספקטיבה של המטפל לא חשובה כל כך, באופן יחסי לצורך בייעוץ אובייקטיבי. 
 
ויש המצבים שצריך להסתיר זאת מהמטפלת - המצבים שבהם קלטתי אותה שהאגו שלה לא ייתן לה לעבור על זה בטוב, ויגרום לה לא לראות את הנכון והטוב בשבילי. ברור שעדיף לעזוב מטפלת כזו, ולבחור במטפלת אידיאלית ובוגרת הרבה יותר. אבל כיוון שאין כ"כ מבחר מטפלים בוגרים ואידיאליים לרשותנו, אנו צריכים לעשות פשרות עם המציאות, ולכוון את צרכינו בהתאם למצאי הקיים לרשותנו.
אין מצבים אידיאליים, ולכן כל תשובה לגבי ייעוץ כזה היא לגופה. 
שחר התייחסה נכון לחלק מהמקרים השונים, מתי חשוב להתייעץ ייעוץ כזה ומתי הוא לא תקין ולא נכון.
לצפיה ב-'אופירה,'
אופירה,
07/06/2017 | 22:37
60
מסכימה עם הנאמר, במיוחד לגבי החשיבות של נטילת אחריות ע"י המטופל בעצמו, ולגבי הצורך באובייקטיביות יחסית ולא מוחלטת. 
מה שכן, במקרה הזה לא מדובר באגו בעייתי של מטפלת, שבגללו אני מתלבטת אם לשתף אותה, אלא בחשש שאולי היא תיפגע או איכשהו לא תצליח להבין באמת את המניעים שלי. ושוב, מדגישה שהשאלה היא רק לגבי שיתוף מראש- בשום אופן לא חשבתי להסתיר ממנה לחלוטין את העניין.
 
תודה :)
לצפיה ב-'המשך '
המשך
( לעמוד שלי בתפוז )
07/06/2017 | 23:14
6
87
ראשית טוב שעדכנת שאת אכן מתכוונת בשלב מסויים לעדכן את המטפלת ולא להסתיר ממנה. זה נשמע  שונה לגמרי. נכון שגם מטפלים הם בני אדם בעלי "דברים" כפי שכתבה אופירה. אין מטפל/אדם אובייקטיבי. וכפי ששכתבה אופירה יש צורך במטפלים אנושיים שגם יוכלו לגעת בכם.  עם זאת נראה שלעיתים אני קוראת בפורום קטעים של דמוניזאציה של המטפלים, גם זה חוטא למציאות. רצוי לתת תמונה מאוזנת כי אם לא אזי הקוראים שכן נמצאים בטיפול ומפיקים ממנו או כאלה המתכוונים להתחיל טיפול עלולים להבהל ולקבל רושם לא נכון. כוונתי היא שתיאור קיצוני עלול לפגוע  בחלק מהמשתתפים בפורום. ובנוגע לפגיעות וכאב בטיפול - במצבים מסויימים חשוב מאוד להפעיל את ההגיון, את תחושות הבטן שיש משהו לא טוב או נכון בטיפול ולכן גם להפסיק את הטיפול. אני יודעת שזה קשה אך לפעמים צריך לדעת להקשיב לעצמכן. 
אינני מדברת על מציאות אידיאלית ואני קוראת את הפגיעות הרבות שעברו המשתתפות השונות. זה קורה לפעמים וזה יקרה וצר לי על הכאב העז שאתן מרגישות אך בכל זאת יש גם מטפלים בוגרים ואנושיים. 
לצפיה ב-'דמוניזציה או הומניזציה?'
דמוניזציה או הומניזציה?
08/06/2017 | 10:37
62
מירי יקרה, מה שאת רואה כ"דמוניזציה" של מטפלים בפורום הזה, אני רואה להיפך: כאיזון בתפיסת דמותו של המטפל לעומת ה*אידיאליזציה* הקיימת, והשבתה לתחומי הריאליה. מטופלים רבים נוטים לייחס למטפלים שלהם יכולות ותכונות שאינן תמיד קיימות בפועל. ולהניח שהמטפל נקי מאגו, חף מנרציזם, כל כולו מכוונן לטובת המטופל, ובנוסף גם מצוייד בכלים שמאפשרים לו להבין נכון את טובת המטופל אף יותר מהמטופל עצמו. וזה, כאמור, לא תמיד נכון. ואולי יותר פעמים לא נכון מנכון. מטופלים נפגעים כי הם מוותרים על שיקול הדעת שלהם ועל המצפן הפנימי שלהם של "מה נכון לי ומה לא", ומפקידים אותם בני בני אדם שעם כל הכוונות הטובות - לעתים אינם מוכשרים דיים, ולעתים אינם "נקיים" דיים. כלומר, מוטים ע"י הצרכים הנרציסטיים החא מודעים שלהם.
לכן ה"מתקפה" או ה"דמוניזציה" שאת מזהה כלפי מטפלים (ושבגללה נחסמה פה כבר גולשת במהלך לא עדין במיוחד...רק מזכירה...) למעשה באה על רקע מצב לא מאוזן ביחסי הכוחות ובמה שמיוחס למטפל, ומטרתה להפעיל ליץ בכיוון השני כדי להשיב את האיזון לכנו. הפסיכולוגים אינם שטנים, אך הם גם אינם המלאכים המושיעים שאנחנו נוטים לראות בהם, גם על רקע החסך העמוק והפנטזיה למלאך מושיע, וגם על רקע האופן בו הם מציגים את עצמם לעתים. הם בני אדם. ומבני אדם צריך (גם) להזהר.

לצפיה ב-'דמוניזציה? חלילה.'
דמוניזציה? חלילה.
08/06/2017 | 17:38
1
70
אני לא מתעסקת במה שאחרות כאן כותבות, כל אחת היא מקרה לגופה. חוץ מזה, ההודעה הראשונית שכתבתי היא ניטרלית לגמרי, לא נראה לי שאפשר להסיק ממנה שאני מעוניינת בייעוץ נוסף בגלל שאני מאוכזבת מהטיפול או מהמטפלת (או להיפך).
אבל אם כבר מדברים, ולו רק כדי להרגיע את המשתתפים שמתחילים לחשוש ממטפלים עם קרניים וכו'- אגיד שאני זכיתי במטפלת מדהימה, מכילה ומיוחדת. אני לא יודעת איפה (אם בכלל- כפשוטו) הייתי בלעדיה. ועדיין- זה לא סותר את הצורך שלי, אחרי אי אלו שנים, לקבל פרספקטיבה אחרת על הטיפול ועל הקשר שלי איתה.
 
לצפיה ב-'לדעתי זו היתה התייחסות לתגובה של אפירה, וקצת לשלי'
לדעתי זו היתה התייחסות לתגובה של אפירה, וקצת לשלי
08/06/2017 | 23:47
41
ולא באמת אליך 
לצפיה ב-'מירי, למה הצורך האינטנסיבי להגן על מטפלים?'
מירי, למה הצורך האינטנסיבי להגן על מטפלים?
09/06/2017 | 09:04
60
האם יש משהו שאת חוששת ממנו, שאת מרגישה כל הזמן צורך להגן?
מה הקשר בין איכותם של מטפלים לבין השרשור המסוים הזה? מישהו פה עשה דמוניזציה?
כן, המטפלת של גל עלולה להיפגע מרצונה של גל לייעוץ אובייקטיבי. כי היא בן אדם אנושי. למה זה דמוניזציה?
למה את צריכה כל הזמן "לאזן" ע"י אידיאליזציה של כלל המטפלים?
 
איזון אינו לשפוך בבהלה לבן על השחור.
איזון זה להגיד מה שאני אומרת, שטיפולים פסיכולוגיים שינו את חיי להפליא לטובה, לימדו אותי לתקן את המחשבה ולעזור לעצמי ועזרו לי להתבגר ולגדול. ושנעזרתי בהם עשרות שנים עם מטפלים שונים ומגוונים. ועם זאת כ-50% מהטיפולים גרמו לי נזקים נפשיים - ע"י מטפלים שלא השכילו לראות נכונה.
אלא שכיוון שאי אפשר בלי פסיכולוגיה כאשר הנפש סובלת, בחרתי לגדול מהנזקים ולהתמקד בלימוד שאני יכולה להפיק מהם. 
וחלק מהלימוד הזה הוא שאי אפשר להטיל את כל היהב על המטפל ועל חובתו, ויש להביא בחשבון כל הזמן שהוא לא יקיים את חובותיו.
כגון החובה לערוך פרידה מסודרת. כגון להבחין מתי הוא עושה עלי השלכה של קשייו. כגון להימנע מלהכניס אותי למיטת סדום של שיטתו, השקפותיו ותובנותיו.
 
50% זה לא "לפעמים" וזה לא "מצבים מסוימים". זה בעיה מקיפה. ועם בעיות צריך להתמודד ביושר, ולא להיבהל ולהגיד "אין נמלים", "זה מקרים בודדים". 
הדרך שאני התמודדתי עם הבעיות האלה קשה מאוד, אך ישרה במיוחד. 
הרבה פעמים זכיתי בגללה בפורומים לצפצופים זועמים של סובלים (ילדותיים?), שאני "מוטה לכיוון המערכת" ולא כועסת עליה כ"נדרש". אז צפצפתי עליהם. לא נבהלתי והתגוננתי. 
 
צודקת והגיונית גל, כשהיא מדגישה שהיא מדברת על המקרה הפרטי שלה, ולא עוסקת בדמוניזציות והאלהות. זה לא נושא הפורום, מירי! כל מקרה הוא לגופו, וכך יש להתייחס אליו. 
לצפיה ב-'אני מוחה'
אני מוחה
09/06/2017 | 11:17
1
57
על השמצת הדמונים, גם להם יש רגשות!
לצפיה ב-'חחח אהבתי! '
חחח אהבתי!
09/06/2017 | 18:45
2
לצפיה ב-'היי'
היי
07/06/2017 | 22:14
51
הסיבה היא בדיוק זו שקוסמת ציינה למעלה- עברתי תהליך כלשהו בטיפול, ואני צריכה את ההסתכלות מהצד כדי לעשות סיכום זמני (או אחר, מי יודע). 
וכן, אני רוצה דיעה אובייקטיבית עד כמה שניתן, מאדם שלא שותף לטיפול שאני עוברת. הדברים יוצגו מהפרספקיבה שלי, מן הסתם, אבל הטיפול עוסק בי ולכן זה נראה לי לגמרי בסדר. 
השאלה שאני מביאה לכאן קשורה בעיקר לאופן בו כדאי לי לעשות את זה- האם ליידע מראש או שלא. נראה לי שלא היה ברור מההודעה הראשונית שאני כן מתכוונת ליידע את המטפלת לגבי הייעוץ/הדרכה, אני רק לא בטוחה לגבי התזמון. אני אכן קצת חוששת שהיא תיפגע או שתייחס כוונות לא נכונות (מבחינתי) לרצון שלי בייעוץ חיצוני.
 
תודה על ההתייחסות. 
לצפיה ב-'הי גל '
הי גל
07/06/2017 | 00:15
2
72
אני מבינה שהרצטן שלך לפנות לאיש מקצוע אחר נובע מהעובדה שאת כבר כמה שנים בטיפול ו... אולי מרגישה ששום דבר (כבר) לא זז? או לא זז מספיק? ואולי את חושבת שהמטפלת שלך, שהיא זו שמובילה את הטיפול ארוך הטווח הזה, אינה האדם הנכון לשאול אותו - כי מבחינתה זה כנראה בסדר... ולכן את  רוצה לבקש second opinion, כמו שמקובל ברפואה?אם כל זה נכון, אני איתך. לכי על זה. אני הצלחתי לעזוב טיפול מתעלל רק אחרי שמטפלת אחרת שהייתי בקשר כלשהו איתה שמעה ממני מה עובר עלי שם ונחרדה כולה. היא ממש פקחה לי את העיניים לגבי מה צריך ומה לא צריך להיות הטיפול (ואף אסור שיהיה!). אין מה לעשות, "דברים שרואים משם לא רואים מכאן".
אני חושבת שמה שמירי כתבה לך, שמישהו מבחוץ לא ידע להעריך נכון תהליכים טיפוליים כשרק צד אחד מתאר אותם - זו סיבה לא לפנות לגורם שלישי אם את רוצה סיכום טיפול תקופתי. הוא כמובן יהחה חסר כלים לסכם עבואך תהליכים שעברת בטיפול שהוא לא היה שותף לו. אבל לא זה מה שאת רוצה, אני מניחה. אלא אינדיקציה אם זה "נורמלי" שטיפול יתנהל כך וכך זמן עם כאלה וכאלה השגים, כן?

לגבי השאלה האם לשתף אותה - אני אישית הייתי משתפת אותה. כי חוסר כנות ושקיפות יכול רק לחבל בטיפול...
לצפיה ב-'היי שחר,'
היי שחר,
07/06/2017 | 22:28
1
58
קשה לי לומר שאני מרגישה תקיעות של הטיפול, אבל לפעמים מן תחושה מסויימת של מיצוי. וכן, מבחינתה זה די בסדר. זאת אומרת, היא חושבת שיש לי עוד מה לעשות שם בחדר. אני כן חושבת שהמטפלת היא האדם הנכון להתייעץ איתו (ולכן אנחנו עושות זאת, מעת לעת), אבל לאחרונה נראה לי שזה לא מספיק- אני צריכה מישהו מבחוץ שיכוון, שישקף, שיעזור להחליט מה עושים מכאן הלאה, אם בכלל. אכן סוג של חו"ד שנייה. סיכמת יפה- אני צריכה לדעת אם זה 'בסדר' שהטיפול שלי מתנהל כמו הוא מתנהל, עם ההישגים שהשגתי ועם אלו שטרם. 
 
לגבי השיתוף של המטפלת ברעיון- לא התכוונתי להסתיר ממנה, חלילה. רק לא בטוחה אם מתאים לי לשתף אותה בזה מראש, או רק בדיעבד לספר שהייתי בייעוץ ומה היה שם. האמת, ככל שאני כותבת פה נראה לי שאני נוטה לדבר איתה על זה מראש- משום מה נראה לי פתאום הגיוני ונכון יותר.
 
תודה שהבנת 
לצפיה ב-''
08/06/2017 | 10:22
1
לצפיה ב-'אפשרות נוספת'
אפשרות נוספת
( לעמוד שלי בתפוז )
08/06/2017 | 11:28
4
76
שלום גל וכל מי שמשתתף בדיון הזה,
הצטרפתי עכשיו, אני קוראת את התגובות וראשית אני מסכימה שאף פסיכולוג הוא לא מלאך ולא חף מטעויות - כפי שיש אולי מי שהיה רוצה להאמין, גם כשכוונותיו טובות וכנות: כולנו בני אדם וכולנו לא מושלמים.
אני רוצה להציע אפשרות נוספת, שנכונה בודאי אם את חושבת לסיים טיפול:
להתייעץ עם עצמך:
בתחילת טיפול, מתוך מצוקה וחולשה יש נטיה לא לסמוך על עצמינו - ולהעביר את האחריות למטפל.לקראת סיום טיפול - יכול להיות שאת כבר מספיק חזקה, מבינה ומודעת כדי להחליט לבד?
אם את מרגישה שאת כבר לא זקוקה לטיפול זו לא תחושה מספיק משמעותית?
ואם הפסיכולוגית חושבת שיש עוד על מה לעבוד אבל את מרוצה ממה שיש ולא מעוניינת כרגע ביותר, זה לא משמעותי?
אולי הגיע הזמן להחליט באופן עצמאי - ולא להעביר את האחריות לאדם שלישי, שלא מכיר אותך ואת התהליך שעברת - וגם הוא לא חף מטעויות?
בהצלחה,
חלי
לצפיה ב-'גם הגורם השלישי אינו חף מטעויות - אבל...'
גם הגורם השלישי אינו חף מטעויות - אבל...
08/06/2017 | 13:59
57
וזה אבל חשוב: כשמנטרלים את גורם המעורבות הרגשית - מנטרלים חלק משמעותי מה"איטיולוגיה" שיוצרת טעויות! לכן יש צורך בגורם אובייקטיבי!
ואם היועץ הפוטנציאלי הוא אדם מקצועי ומנוסה, לא סטודנט שנה א, והוא חושב שעל פי המידע שניתן לו הוא יכול לחוות דעה - הייתי בהחלט נותנת משקל לדבריו לצד תחושתי האישית. והייתי נותנת מקום לכתחילה להתייעצות כזאת. גם בגלל שאני גם-כן איני אובייקטיבית כלפי עצמי, ויש דברים שאיני מסוגלת לראות.  וגם כי אולי באמת חסר לי ידע מקצועי כדי להבין את התהליך.
לצפיה ב-'מסכימה חלקית.'
מסכימה חלקית.
08/06/2017 | 17:53
2
60
אני אכן מתייעצת עם עצמי, כל הזמן. אולי אפילו יותר מידי.
אבל אחד הדברים שלמדתי בטיפול הוא שזה בסדר להרפות לפעמים. זה בסדר להתלבט, לא לדעת הכל, לא להתעקש ש"אני לבד (אעשה/אחליט/וכד')". וזה לגמרי בסדר לבקש עזרה או עצה או תמיכה כשלא בטוחים בעצמנו או כשסתם מרגישים צורך כזה.
האחריות היא לעולם שלי, אני לא מעבירה אותה לאף גורם, אף פעם לא נהגתי ככה. אבל אני מבינה שאני כנראה צריכה כרגע עזרה מסוג אחר, שהמטפלת לא יכולה לספק לי. וזה בסדר גמור מבחינתי.
 
תודה על התגובה שגרמה לי לחשוב עוד קצת 
לצפיה ב-'תשועה ברוב יועץ'
תשועה ברוב יועץ
09/06/2017 | 09:14
1
54
מסכימה עם הגישה שלך. גם זה חלק ממה שהבטן שלנו יכולה לשדר לנו כשמקשיבים לה.
לפעמים צריך לשמוע הרבה דעות, כמו בפורום, כמו ע"י אותו יועץ אובייקטיבי, כדי להתבונן במה שאנו מרגישים בפנים. הקולות הנוספים הללו עוזרים לנו דווקא לעשות סדר ברעש הפנימי שמקשה עלינו להתבונן בהרגשה המזוקקת שלנו. 
 
לגבי המטפלת - אין לי דעה, כי אינני מכירה אותה. התשובה לשאלתך תלויה בהיכרות איתה ובאישיותה ויכולותיה, ורק את מכירה אותה מבין כולנו. עם זאת, יתכן שתטעי והיא תיפגע. אל תקחי על עצמך את האחריות לכך. לגיטימי מאוד גם לא לשתף אותה, אם זו החלטתו של המטופל. בוודאי שלגיטימי לשתף אותה לאחר מעשה, וגם לפני מעשה - הכל לפי החלטת המטופל. אם היא נפגעת, היא צריכה להתמודד עם זה, ואין עלייך החובה לעזור לה, אם זה לא עוזר לך ולא קשור לטיפול שלך. אל תתני לפגיעות של המטפלת או לחשש של הפסיכולוגית בפורום להפחיד אותך. 
לצפיה ב-'אופירה,'
אופירה,
09/06/2017 | 11:40
48
תודה על דברייך החכמים. גרמת לי להיזכר באותן פעמים שחששתי לשתף אותה בתחושות או בתהיות שלי פן היא תיעלב, והיא תמיד הייתה מרגיעה אותי ואומרת שאני לא צריכה לדאוג לה כ"כ, ו"אז מה אם אני אפגע? נתמודד".
 
 
 
לצפיה ב-'בשורה התחתונה אין תשובה אחת שנכונה תמיד'
בשורה התחתונה אין תשובה אחת שנכונה תמיד
( לעמוד שלי בתפוז )
09/06/2017 | 11:02
16
85
ואין תשובה שנכונה לכולם.
אני מסכימה שיש מקום לשמוע דעות של עוד אנשים - מקצועיים ולא-מקצועיים, ובסופו של דבר לקבל את ההחלטה בעצמינו, כי אף אחד לא יודע מה נכון לנו יותר טוב מאיתנו - ואף אחד לא יושפע מההשלכות של ההחלטה במידה שבה אנחנו נושפע ממנה.
כולנו מגיבים מתוך ניסיון חיינו אבל זו התמונה הסובייקטיבית שלנו ומה שנכון לנו לא נכון לכל האחרים.
את, גל מכירה את עצמך, התהליך שעברת, האישיות של הפסיכולוגית שלך וטיב הקשר שלך איתה. קחי את חייך בידיך!
שבת שלום,
חלי
לצפיה ב-'אויש, נו!'
אויש, נו!
09/06/2017 | 18:49
15
91
ברור שהיא תיקח את חייה בידיה, היא כתבה פה כדי להתייעץ, לשמוע דעות. לא כדי שמישהו יקבע עבורה מה לעשות. מצחיק איך שגם את וגן מירי עונים על דברים שלא נאמרו. מיריממגיבה על גמוניזציה שלא התרחשה, ואת על מסירת האחריות על הנחלאה לאחרים - שאף היא לא התרחשה.
חלי ומירי - קחו דקה לקרוא.
לצפיה ב-'שחר הי'
שחר הי
( לעמוד שלי בתפוז )
12/06/2017 | 23:52
14
33
לקח לי זמן להגיב אך רציתי להעיר שכשאני כותבת או משיבה אני משתדלת לענות לשואל אך מנסה לקחת נושאים שנוגעים באחרים ולדון בכך באופן רחב יותר כדי לתרום גם לסביבה. 
בסיכומו של דבר כל דיון העולה כאן תמיד מציב תמונות, חוויות, תהיות ועוד של כלל המשתתפים ומענה כולל /רחב יותר עשוי לסייע לרבות אחרות. 
לצפיה ב-'הי מירי'
הי מירי
13/06/2017 | 10:27
13
37
הבנתי, ואני בטוח לא במקום לנגיד לכן איך לנהל את הפורום. מה שהקפיץ אותי היה כמה תגובות שקראתי לאחרונה (לאו דווקא שלך) שעולה מהן ריח של "אוף הגולשים הנודניקים האלה. מה אפשר לענות בקצרה כדי להפטר מהר מחובת המענה?". התגובות ההן לא מוענו אלי, וגם לא נפגעתי מחוסר המענה שבהן, אלא מחוסר הכנות. וחוסר הכנות קשור גם אלי כקוראת בפורום. אני רגישה להרגשה שמנסים לשקר לי, להציג משהו למראית עין בלבד ולחשוב שאני (בתוך שאר הקוראים האחרים) לא רואה ולא מרגישה בהבדל...
לדידי היה עדיף במקרה זה לא לענות כלל. זה יותר כנה. או להגיב תגובה אחת בשבוע - אבל אמיתית, מושקעת, מהלב, מחכמת החיים ומהנסיון המקצועי. ולא להעמיד פני מגיבים לכל שרשור שיוצא תוך 24 שעות מפתיחותו.
לצפיה ב-'לדידך עדיף לא לענות כלל במקרה שתיארת'
לדידך עדיף לא לענות כלל במקרה שתיארת
13/06/2017 | 11:12
12
40
אבל מה עושים עם גולשים אחרים, שחושבים שהמנהלת צריכה להתייחס בכל מקרה? הם נפגעים מחוסר התייחסות כלשהו, ולא נפגעים מהתייחסות שטחית, שמרגישה לך חוסר כנות (לי, אגב, היא לא מרגישה כך).
 
כך שעינייך הרואות שכל גולש בפורום בנוי מאישיות אחרת. אני לא רואה שטחיות בתגובות לא מפורטות של המנהלות, את רואה בהן חוסר כנות, וגולש שלישי יראה בהן איזו התייחסות שעדיפה לו מאשר התעלמות, ממנה הוא נפגע עד עמקי נשמתו. 
 
במצב עניינים זה, מה היית עושה אם היית את מנהלת הפורום?
(תביאי בחשבון שאת אדם, ולפעמים עמוסה בעבודה, או בהורות, או באיזה כאב, ולא תמיד יש לך כוחות הנפש או זמן להתעמק בפנייה של הכותב, לרדת לעמקי נפשו, להזדהות איתו ולחבק אותו).
(את המשל של האיש והילד שהלכו בדרך עם החמור, אני לא צריכה לספר לך, את מכירה אותו. אם את היית האיש או הילד, מה היית מרגישה אם כל היועצים למיניהם, ברגע שלא התקבלה עצתם, היו מזנבים אחרייך לאורך הדרך ולועגים לך בפומבי ובקולי קולות על שאינך נוהגת כדעתם?)
לצפיה ב-'אבל תגובה שטחית לא רק רינה מועילה, אלא עלולה לפגוע!'
אבל תגובה שטחית לא רק רינה מועילה, אלא עלולה לפגוע!
13/06/2017 | 16:51
11
40
אם, לשם הדוגמה, היתה מישהי כותבת פה שהיא בדיכאון כבר חודשים אחרי שהחתול שלה מת, נניח. היא לא ישנה, בקושי אוכלת ולא מוצאת טעם בכלום. אם היא תקבל תגובה כמו "הכח להתגבר מצוי רק בך. אני מקווה שתשכילי להתשתמש בכוחותייך כדי להתגבר", איך היא תרגיש? לדעתי היא תרגיש עזובה, נטושה. היא פתחה את ליבה וציפתה להבנה, להרגשה שיש שם מישהו שירגיש אותה, שיראה כמה קשה לה. אפילו שאלות בירור יכולות לתת את ההרגשה שמישהו שם בחוץ מתעניין באמת ולוקח את הזמן לברר את מה שנחוץ לו לפני שישיב. אבל תגובה שטחית (מה שאני מכנה "תחליף-תגובה") תשאיר אותה עם התחושה ההפוכה: שהיא לא נראית ואינה חשובה לאף אחד. כי אפילו כשמגיבים לה - אין לב מאחורי התגובה. כל עוד לא הגיבו לפחות ישנה הציפיה...



לצפיה ב-'לדעתך. אבל לדעתי לא. לאנשים שונים יש ציפיות שונות.'
לדעתך. אבל לדעתי לא. לאנשים שונים יש ציפיות שונות.
13/06/2017 | 20:33
2
10
לצפיה ב-'אבל צרכים דומים.'
אבל צרכים דומים.
13/06/2017 | 22:53
1
7
לצפיה ב-'מתבקש פה.. '
מתבקש פה..
13/06/2017 | 23:06
20
לצפיה ב-'שחר, להזכירך שרק לא מזמן היה בפורם של סה"ר מישהו שייחל לכך'
שחר, להזכירך שרק לא מזמן היה בפורם של סה"ר מישהו שייחל לכך
15/06/2017 | 18:37
7
19
שיהיה מענה זמין ע"י בוט. הוא התכוון ברצינות, התגובה שלך היתה משהו כמו "אני מקווה שזה סוג של בדיחה"  (לא זוכרת מדוייק ואין לי כח לחפש) כך שאולי בעינייך תגובה מהירה ללא רגש גרועה מתגובה איטית עם רגש אבל יש כאלה שמבחינתם העיקר שיש תגובה. והמהירות חשובה כיוון שהיא מראה על התייחסות.
 
 
 
לצפיה ב-'כן, אני זוכרת. הוא בטוח היה רציני, הבחור?'
כן, אני זוכרת. הוא בטוח היה רציני, הבחור?
15/06/2017 | 22:48
6
18
איזה הזוי, לא? להעדיף מענה מרובוט ובלבד שיהיה מהיר, על פני מענה אנושי חם, עם כל המגבלות של בני אנוש...
לצפיה ב-'הוא היה רציני וזה לא הזוי, יש מי שדווקא בזמן משברים צריכים '
הוא היה רציני וזה לא הזוי, יש מי שדווקא בזמן משברים צריכים
16/06/2017 | 08:42
18
מבחוץ את קול ההגיון ואת זה בעתיד בוטים יוכלו לעשות טוב (ואולי טוב מבני אדם אבל אנחנו עוד לא שם)
יש מי שצריכים תגובה כאן ועכשיו ולא חשוב מה תהיה התגובה, וגם את זה בוטים יכולים לעשות טוב יותר מבני האדם.
ויש מי שצריכים שיעטפו אותם בחום ואהבה ואת זה (בינתיים) לא פיצחו איך לתכנת.
 
 
לצפיה ב-'ברור. ולא רק הוא'
ברור. ולא רק הוא
16/06/2017 | 13:50
4
19
יש גם נשים שהעדיפו מענה כלשהו על התעלמות.
ולא, הצרכים של אנשים אינם דומים. אנשים הם שונים מאוד, ולכן גם דעותיהם וגם צרכיהם שונים, ואפילו משתנים מרגע לרגע ומתקופה לתקופה.
בכמה שנים שאנו מכירות, אפילו את ואני השתנינו. על אחת כמה וכמה שהשתנינו מלפני שנים רבות. כולל הצרכים שלנו. הם אפילו לא דומים למה שהיו בעבר.
קל וחומר כשמדובר באנשים שונים מתרבויות שונות וגילאים שונים ואופי אחר. 
 
פעם, לפני הרבה שנים, ניהל את הפורום הזה שנים רבות מאוד מנהל שהיה משקיען גדול בתשובות. לעומת זאת, דעותיו היו מנוגדות בתכלית לדעותיי הפסיכולוגיות, וכן לא סבלתי את אישיותו והמעשים המכוערים שעשה לכל מי שהתנגד לדעתו בפורום. רבים התנגדו לדעותיו, אך רבים גם הסכימו להן והעריכו אותו מאוד. 
מה עשיתי? הנחתי לו ולפורום לנפשו. זכותו להיות מי שהוא, זכותו לנהל את הפורום כדעתו, כל עוד הוא שומר על כללי ניהול הפורומים (והוא לא שמר, וכשהגזים העיפו אותו) וזכותו של מי שמעריך אותו ליהנות מהפורום. 
היה לי מה שאלעג עליו (והמון!), צדקתי בטענותיי נגדו כמנהל. אבל היה לי גם הכבוד העצמי להניח מקום מחיה וכבוד לאדם שהוא, לתפקיד שהוא נושא, ולקהל המסכימים עם דעותיו. בלי להציק, בלי ללעוג כמיטב היכולות האירוניות שלי. לקבל מה ששונה ממני. לקבל מי שאינני מסכימה עם גישתו. 
 
וסוף דבר הכל נשמע. את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם. 
לצפיה ב-'אני אחשוב על זה.'
אני אחשוב על זה.
16/06/2017 | 14:17
3
20
כנראה קשה לי להפתח לראות דברים אצל אחרים שמאוד שונים מאצלי. ולהאמין שזה אכן כך, לא בדיחה ולא אירוניה ולא התממות...

ודרך אגב - תסתכלו על הטוב שיצא מהדיון הזה! לפחות את וכוכבית באותו צד עכשיו!

בקשר לגישה לגבי הניהול - אני צריכה לישוב גם על זה. השאלה היא מה עדיף: מחאה בנסיון לשנות,  או ויתור ועזיבה... אני לא "מציקה" כדי להציק, אופירה. וגם לא כדי להפגין את חדות האירוניה שלי. אלא כדי להשמיע את קולי לגבי דברים שמעוררים בי התנגדות. את טוענת שלהשמעת קולי אין מקום בעצם...?

לצפיה ב-'חס ושלום! תשמיעי את קולך, אדרבא.'
חס ושלום! תשמיעי את קולך, אדרבא.
16/06/2017 | 15:17
2
26
אפילו תנסי לשנות. למה לא? אולי זה ייטיב עם רבים?
אבל בכבוד. בלי ציניות ואירוניה. לא בסגנון של "אוף", בלי "אתן לא בסדר". וכאלה.
 
להציע שינוי. אבל לא לחשוב שמוכרחים אותו.
אפשר להעיר על מה שלא נראה לך, לבטא התנגדות. אך לא צריך למחות. אפשר להבין שלאחרים זה דווקא כן נראה, למרות שאת סולדת מזה מאוד.
אין לך מושג כמה סלדתי מהדעות של הפסיכולוג ההוא... אבל הבנתי שצריך להיות לי כבוד לאנשים שחושבים כמותו, ויש להם מקום לגיטימי בעולם התפוזי.
 
להביע את דעתך, ואפילו בעוצמה. אבל לדעת שאולי היא תתקבל ואולי לא. 
לזכור תמיד שדברים שרואים משם לא רואים מכאן. שאם היית מנהלת הפורום היית מבינה כמה דברים שאינך יכולה להבין כגולש מן השורה. שמנהל הפורום הוא אדם כמוך. ושאין לנו תפקיד לנקום ולהעניש אף אחד, ואיך שלא היינו רוצים שידברו אלינו, אין לנו הזכות לדבר לזולתנו. 
 
לצפיה ב-'אני לא חושבת שלעגתי או ביזיתי.'
אני לא חושבת שלעגתי או ביזיתי.
16/06/2017 | 18:11
23
אולי התבטאתי בחדות, אך רק כדי שדבריי יובנו, כי איך אפשר להגיד בצורה אחרת למישהו, שרק נדמה לו שהוא עובד על כולם אבל בעצם הטריק שלו חשוף?
ברור שגם היא בן-אדם, אבל אדם בעמדת כוח. ואני מדברת מתוך עמדה של.. ובכן, חוסר כוח. אז כדי שדבריי בכלל ירשמו היכנשהו, הם צריכים להיות מאוד ברורים.
ודיברתי על מעשים, על התנהגויות. אפשר ורצוי להפריד את המעשה מן העושה. אני בטוחה שלחלי יש צד אמפתי ורגיש, ויכולת הקשבה והבנה עמוקה. לולא היה לה - היא לא היתה "שורדת" כפסיכולוגית כל השנים האלה... כך שאני לא מתייחסת אליה לא כאדם ולא כפסיכולוגית, אלא רק לדרך שבה היא מנהלת את הפורום (וגם לא כ"כ לפונקציה הניהולית דווקא, כך שלא קשור כאן "דברים שרואים משם" וכו').
 
לצפיה ב-'אופירA'
אופירA
( לעמוד שלי בתפוז )
16/06/2017 | 20:04
22
 הדברים שאת כותבת נוגעים רגשית ונראים לי נכונים לחשוב כך
לצפיה ב-' פורומים מתחדשים במיוחד בשבילכם '
פורומים מתחדשים במיוחד בשבילכם
( לעמוד שלי בתפוז )
07/06/2017 | 13:45
16

מחכים לכם מנהלים חדשים ופורומים שצומחים מחדש 
 
 זקוקים לייעוץ בנושאים כמו התאזרחות של בני זוג זרים, ויזה, הגירה או אשרת עבודה בארץ? היכנסו לפורום מעמד זרים ומומחה ישיב לשאילותיכם  http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2569
 
 חושדת שבעלך בוגד בך? רוצים לגלות פרטים על אדם מסוים? היכנסו לפורום חקירות פרטיות ותבררו הכל  http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2456

 בעלי עסק חדש ונתקלים בקשיים? מעוניינים בצמיחת החברה? בפורום עסקים תקבלו פיתרונות להכל  http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2292

 מתמודדים עם הפרעות אכילה? זקוקים לתמיכה נפשית? 
יש לכם את מי לשתף   http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/198
 
 הבניין שלכם לקראת תהליך פינוי בנוי או תמ"א 38? מומחה בפורום תמ"א 38 והתחדשות עירונית מחכה לשאלותיכם  http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2454
לצפיה ב-'על המשפחה שלנו'
על המשפחה שלנו
05/06/2017 | 10:41
18
121
הבת שלי ננטשה על ידי החבר שלה אחרי תקופה ארוכה. עכשיו היא טוענת שזה בחלק גדול בגללי. החבר לשעבר אמר שהוא לא רוצה להיות חלק מהמשפחה שלנו, וכנראה רמז שאנחנו מופרעים (צודק...)
והאשמה כוונה בעיקר כלפי.
מה אני עושה עם המידע הזה??

לצפיה ב-'אומרת לה שהחבר של אידיוט.'
אומרת לה שהחבר של אידיוט.
05/06/2017 | 10:47
4
88
כי אם הוא בוחר אם להיות איתה או לא על סמך המשפחה שלא יהיה איתה מהתחלה. וגם אם הוא חושב דברים אילו ואחרים על המשפחה לא אומרים דבר כזה אז הוא יוצא אידיוט מכל צד שלא מסתכלים על זה. את צריכה לראות רק את הטוב ולא לקחת את זה לכיוון של האשמה עצמית לראות דווקא איך מתוך הקשיים העצומים והבעיות בריאות עשית כל מה שיכולת כדי להקים ולתחזק משפחה ואם זה מה שהבת שלך אומרת זו הסתכלות צרה של כפיות טובה שטבעית לילדים אבל מיותרת לחלוטין. אפשר על אותו קו מחשבה עקום "להאשים" אותה שבחרה את החבר.... אין פה מקום להאשמות
לצפיה ב-'תודה רבה, קוסמת'
תודה רבה, קוסמת
05/06/2017 | 12:57
62
עודדת אותי.
לצפיה ב-'סליחה על ההתערבות אבל החבר לא אידיוט'
סליחה על ההתערבות אבל החבר לא אידיוט
05/06/2017 | 14:27
2
87
יש להבין - בחודשי הקשר הראשונים (ואפילו בשנים הראשונות - כל עוד לא חושבים על מיסוד הקשר) מתעלמים במקרים רבים מחוסר התאמה של המשפחה. כשבני זוג מתחילים לחשוב על חיים ממוסדים מתחילות שאלות על חגים, יחסים עם החמות, ביקורים, התערבות של המשפחה וכו'. זה נושא חשוב כי נישואים עם בן אדם זה במובן מסויים גם עם משפחתו. הוא באופן בוגר החליט שיש חוסר התאמה.
"מישהי" לא צריכה לקחת זאת באופן אישי אלא להבין שזה שהוא לא מתאים וחתך בזמן - זה לטובה.
לבת שלה היא צריכה להגיד ששכמו שהוא הלך - יהיו כאלה שיבואו. והיא לא צריכה אדם שלא אוהב את משפחתה.
ואכן אין מקום להאשמה עצמית. הקמת משפחה למרות קשיים שהיו בדרך ואת זה מה שאת. את זו מי שאת ומי שיקבל את ביתך יקבל אותה עם כל מה שמסביב. זה נכון לכל אדם (לכולם יש מטעני כאלה ואחרים).
לצפיה ב-'הוא אידיוט כי הוא בחר להגיד את זה למקרה שלא ברור'
הוא אידיוט כי הוא בחר להגיד את זה למקרה שלא ברור
05/06/2017 | 15:41
58
גם אם זה היה חלק מהמניע להחלטתו לא אומרים דברים כאילו...
לצפיה ב-'לא מדובר פה במשפחה בעייתית ומפגרת'
לא מדובר פה במשפחה בעייתית ומפגרת
05/06/2017 | 16:28
70
המשפחה אינה עבריינית, אינה זקוקה לטיפול ע"י המערך הסוציאלי, ואינה מופרעת יותר מכל משפחה אחרת. אין שום סיבה שבן זוג יגיד על משפחה כזו שהיא לא מתאימה לו בבואו להינשא לאחת מבנותיה.
 
ונדמה לי שהוא גם לא כל כך אמר את זה. מאוד מרגיש לי שהבת אמרה את זה יותר ממה שהחבר שלה אמר את זה. ואם הוא אכן אמר זאת - זו לא הבעיה באמת. הוא רק אמר...
 
הבעיה היא שהאמא תופסת את המשפחה שלה ואת עצמה ואת בעלה כלא נורמטיביים, כמופרעים, ומעבירה מסר ברור לבת שלה בנוגע לכך. והבת מחזירה לה את המסר הזה ביודעה שהוא לא יידחה, וכנראה ביודעה שיש לו פוטנציאל להסוות כמה אמיתות לא נעימות בנוגע ליחסים שלה עם החבר שנטש. 
לצפיה ב-'מתעלמת, לדעתי'
מתעלמת, לדעתי
05/06/2017 | 15:23
1
73
ההרגשה שלי היא שהבת שלך המציאה את זה קצת, כדי להאשים אותך במקום את עצמה במערכת היחסים איתו.
היא מאשימה אותך, כי היא יודעת שתקחי ללב. אף אחד מלבדך לא חושב שהבית שלכם מופרע (בגלל שבני המשפחה לא בקשר הדוק או בגלל שאין לך דוקטורט ואתם לא מרוויחים בשמיים...). 
 
עד כמה שידוע לי, לא היו איזה קצרים מיוחדים בינך לבינו באופן אישי בכל התקופה שהוא היה חבר שלה, לא כן? אם כן אין לו שום סיבה לטעון שהמשפחה שלך בעייתית באופן מיוחד.
כל משפחה מופרעת בדרכה שלה, בצורה זו או אחרת. אין משפחות נורמליות לחלוטין, בלי שריטות. מבחינת החבר, המשפחה שלך די סבירה. הורים עובדים, אף אחד לא מאושפז בבי"ח פסיכיאטרי לתקופות ארוכות, אף אחד לא ישב בכלא, הדירה שלכם לא מלאה עד אפס מקום בעיתונים וחפצים שבורים כמו אצל מופרעים אגרנים, אף אחד לא כלא את הילדים ומנע מהם ללכת לביה"ס כמו אצל מופרעים אמיתיים, יש אוכל מבושל ולא אוכלים אצלכם רק במבה וביסלי, בקיצור - בית נורמלי. שריטות יש בכל משפחה, ואפילו פשפשים. 
זה לא הופך אתכם למופרעים! תזכרי את זה טוב. 
 
מה שכן, לבת שלך יש מצוקה עקב העובדה שאת לא מעריכה את עצמך ואת המשפחה שלכם, ושרויה דרך קבע ברגשי נחיתות שמקשים על היחסים ביניכן. ואת המצוקה שלה בקשר ביניכן היא מבטאת בדרכים האלה. לכן חשוב בהחלט שתלמדי לשנות את המבט שלך על עצמך למבט יותר בריא ותקין. כאשר את תעריכי את עצמך ותהיה לך תפיסת עצמי חיובית ותקינה, היא תוכל להעריך אותך גם כן ולהרגיש יותר שלווה. תפיסת העצמי שלה מעורערת עקב תפיסת העצמי/המשפחה השלילית מאוד שלך, והיא מאמצת את המבט השלילי שלך על עצמך כדי להשעין עליו (באופן רעוע במיוחד) תפיסת עצמי חיובית כלפי עצמה. זה עצוב מאוד, ובהחלט לא משרה שלווה על בת בוגרת...
במידת האפשר היה טוב אם היית הולכת יחד עם הבת שלך לשיחות משפחתיות אצל עו"ס בנוגע לקשר ביניכן והקשיים שלכן איתו. 
לצפיה ב-'תודה, אופירה!'
תודה, אופירה!
05/06/2017 | 16:37
48
באת לי ממש בזמן עם הפוסט הזה
לצפיה ב-'אני מצטרפת להערכה של אופירה'
אני מצטרפת להערכה של אופירה
05/06/2017 | 16:49
1
60
שהפרידה לא קשורה למשפחה ושבתך מתקשה לקחת אחריות. נטישה זה קשה וכואב,
קל יותר וכואב פחות להאשים בכך מישהו מבחוץ(ובפרט מי ששונא את עצמו גם כך...)במקום להתמודד עם העובדה שהוא כנראה לא אוהב אותה יותר.

אני מתמודדת ראויה ביותר ב"תחרות המשפחות המופרעות", סיכוי סביר שאפילו אנצח
ובכל זאת, לילדים שלי יש חברים והם אפילו אוהבים להתארח אצלינו למרות מופרעותנו הזועקת לשמיים אז אולי בכל זאת לא הכל קשור אלינו...
לצפיה ב-'תודה לכן, הרבה חומר למחשבה'
תודה לכן, הרבה חומר למחשבה
05/06/2017 | 17:27
55
מלכת השלג - למה"מופרעותכם זועקת לשמיים?" תרצי לספר קצת?
 
כתבתן הרבה דברים נכונים, אבל הפגיעה היא ישר בבטן. עוד דחייה מהחברה הנורמלית. קשה לספוג את זה.
 
 
לצפיה ב-'מצלצלים לורדה..'
מצלצלים לורדה..
05/06/2017 | 19:21
61
ועכשיו ברצינות, אני הייתי מנסה להבין למה הבטחון העצמי של ביתך כל כך רעוע שהיא בוחרת להאמין לבחור אחד שלא מכיר את הרקע של המשפחה במקום שהיא תגיד לעצמה שגבר שממיין על סמך רקע משפחתי לא שווה דקה התייחסות.
מאידך אולי ביתך מנסה להעיר את תשומת ליבך לאיזה שהיא התנהגות שלך או של המשפחה שמפריע לה ואינה מסוגלת לומר זאת בקול ואולי לברר איתה מה בדיוק לדעתה גורם בהתנהגות המשפחה "להבריח" בני זוג ולטפל בזה בצורה עניינית.
וחוץ מזה בכללי נשמע שביתך מעט חסרת בטחון אם "נטשו" אותה ולא הסתיימו היחסים..אני הייתי ממליצה ללכת לפגישה ייעוץ כללית עם ביתך ולבחון האם יש נושא כאוב לא מדובר שניתן בקלות לפתור או האם את נודניקית ומנדנדת לה?(אם היה מציק לה היא הייתה אמורה להתייעץ פה לפי ההיגיון הבריא שלי אבל עובדה שנראה שזה מפריע לך יותר משזה מפריע לה דהיינו אולי היא רצתה לסיים את היחסים ולא היה לה תירוץ טוב אז היא ממציאה כאלה דברים? ואז להבין למה היא לא סיפרה את המציאות כפי שהיא?)
יש פה הרבה חורים בסיפור הזה, והאמת נשמע לי קצת מוזר..המלצתי היא ללכת לייעוץ חד פעמי עם ביתך ולבחון את זה לעומק אם זה כל כך מטריד את מנוחתך.
לצפיה ב-'מישהי'
מישהי
( לעמוד שלי בתפוז )
05/06/2017 | 23:22
1
54
קראתי את הדברים שלך וגם של שאר החברות. דברים רבים שנכתבו על ידי החברות נכונים ואף קולעים. מה שמדאיג בתגובה שלך הוא המהירות שאת לוקחת על עצמך את האשמה וגם בתך שותפה לכך. בדרך כלל כשיש קשר לא נפרדים בגלל שהמשפחה לא נראית לבחור. אם יש אהבה קשה מאוד להיפרד מתוך שיקולים הגיוניים. מה שקורה הוא שמתחתנים ומתרחקים מהפלג שאתו מרגישים לא נח. אי לכך הערכת הכותבות נראית לי נכונה יותר.
החלק המטריד בתגובתך הוא האוטומטיות שאת לוקחת את האשמה על עצמך. התנהגות מוכרת לרבים. נכון שלוקח  זמן לעבד את הדברים ולסרב לקחת על עצמך את מה שמושלך עליך בחזרה לגורם המאשים. ברגע שאת מקבלת את הדברים הצד המאשים עוד יותר מאמין בדבריו.
לא נראה שיש מה להוסיף כי הרוב כבר נכתב. בהחלט מדאיג שבתך מאשימה אותך מבלי לראות שהבחור עושה מניפולציה מכוערת כדי לצאת מהפרידה נקי יותר. וכן קחי אותה לטיפול או לשיחה משותפת אצל גורם טיפולי.    
בהצלחה  
לצפיה ב-'תודה רבה לכן,'
תודה רבה לכן,
06/06/2017 | 10:41
43
הצעתי לבתי לפנות לגורם טיפולי (עוד בטרם כתבתי באתר). בשלב זה היא לא רוצה. אני מקווה שהיא תתעשת.
לצפיה ב-'מישהי, הי'
מישהי, הי
06/06/2017 | 10:42
5
43
רצעתי לשאול שאלת הבהרה: היו תקלים כלשהם בינך לבין החבר של בתך? או שאולי התרחשו הרבה מריבות בנוכחותו? אולי הוא היה עד להתרחשויות לא נעימות כלשהן? יש איזו סיבה הגיונית שעשויה לחזק את טענת בתך שזו הסיבה לעזיבה שלו?
בכל אופן אני מצטרפת לדעת שאר המגיבות ששכתבו שזו כנראה אינה הסיבה האמתית להפסקת הקשר. אלא או תירוץ מוזר של הבחור או פרשנות של בתך. מה בעצם היתה מטרת השיחה שלה איתך? לשם מה היא באה ומאשימה אותך בזה? איך היא רצתה שתגיבי או תרגישי?
לצפיה ב-'שחר, לשאלתך'
שחר, לשאלתך
06/06/2017 | 10:51
4
54
לא היה שום עימות ביני לבין החבר. השתדלתי לקבל אותו יפה והוא גם ציין זאת בפני הבת שלי.
דיבור בקול רם על מחלות, בעיות, מחשבות רעות, ויכוחים עם הבעל - לצערי כן...
אכן, אני צריכה ללמוד לשתוק, לא רק בעבודה, גם בבית.
גם אם קשה לי, ואני לא מרגישה טוב, וכול עבודות הבית עלי כמעט בלי עזרה, צריך לשתוק כשיש אורחים בבית.
אני לא יודעת איך הבת שלי רצתה שאגיב. מניחה שרצתה שארגיש אשמה. אני כועסת מאד על החבר שהיה צריך להעלות את זה בזמן הפרידה. כשנפרדתי בעבר מבני זוג, הרביתי להשתמש בשקרים לבנים.מעולם לא אמרתי שההורים לא נראים לי, גם כשזה היה כך. מה הטעם לומר את האמת וכול האמת כאשר הקשר ממילא נגמר? למה לפגוע במי שלא עשה לי כול רע? בעיקר לגבי נתונים שהאדם השני לא יכול לשנות. 
לצפיה ב-'אמנם לא יעזור מה שאגיד, ובכל זאת -'
אמנם לא יעזור מה שאגיד, ובכל זאת -
06/06/2017 | 12:30
3
51
משפחה בה מדברים על מחלות, בעיות, מחשבות רעות, ומתווכחים בין הבעל לאשה - אינה משפחה מופרעת, אלא נורמלית לגמרי. 
אפילו כשיש אמא שמקטרת/מדברת לעצמה כשיש אורחים, זה בגדר משפחה נורמלית לחלוטין. 
אין שום סיבה לשתוק בבית.
אמנם יש סיבה טובה להפסיק להאמין במחשבות הרעות, זה כן. אבל לא בשביל שאיזה חבר לא יעזוב את בתך. אין לו סיבה בגלל זה לעזוב.

כמובן, שכל מה שאנו אומרים על המשפחה הנורמלית שלך לא משכנע אותך, כי ברור לך ש"החברה הנורמלית" שוב דחתה אותך.
למעשה, את לא מוכנה בשום אופן לחשוב לרגע על משהו אחר.
לצערי, תמשיכי כל ימי חייך לספוג דחיות כאלה מ"החברה הנורמלית", אפילו כמה פעמים ביום, רק ואך ורק בגלל שאת מאמינה שכל מי שאינו את הוא נורמלי, ושאת/המשפחה שלך אינם נורמליים. וכל עוד את מאמינה שכל מה שכל אחד אומר עלייך (באופן שלילי) הוא נכון (ומה שאומרים עלייך חיובי לא נוגע בך בכלל, אינך מאמינה לו, כפי שלא האמנת לשום מילה שאמרנו לך כאן בשרשור זה). 
 
אם זה באמת כואב לך עד שאת רוצה שזה ייפסק (הבעיטות האלה), את מוזמנת להפסיק להאמין לאמונות המוזרות שלך.
לצפיה ב-'זה נכון. מישהי אין שום דבר בחוץ לכן אין טעם להאשים את'
זה נכון. מישהי אין שום דבר בחוץ לכן אין טעם להאשים את
06/06/2017 | 13:04
2
43
עצמך ואת החברה כל מה שאת חווה בחוץ את רוטטת מבפנים הקולות שבתוכך מתלבשים על המציאות החיצונית כל עוד הקולות והאמונות שלך שליליים את תראי אותם בפניהם דבריהם ומעשיהם של הסובבים אותך ככה זה עובד. ממליצה כמו אופירה להחליף דיסק ולא להאמין עוד למחשבות השליליות
לצפיה ב-'את עשית מלא שינויים חיצוניים אבל לא עשית את השינוי הפנימי '
את עשית מלא שינויים חיצוניים אבל לא עשית את השינוי הפנימי
06/06/2017 | 13:07
1
42
הנדרש והוא היחיד שישנה באמת את מרחב המציאות שלך לכזה נעים ומקבל
לצפיה ב-'תודה רבה, אופירה וקוסמת יקרות'
תודה רבה, אופירה וקוסמת יקרות
07/06/2017 | 11:38
11
לצפיה ב-'לכאורה'
לכאורה
05/06/2017 | 00:44
13
137
לכאורה אני לא אמורה להיות מופתעת. כשאני נפצעת אני אומרת לעצמי בלב 'זה לא כואב, זה לא כואב, זה לא כואב' עד שאני מאמינה לי. אוטוסוגסטיה שכזאת.

צללים מהעבר, כמה מהם אני מעוררת, מושיטה יד ומושכת בחזרה. היד היא שלי.

לכאורה, אני אומרת לעצמי, אם אימא שלי לא אהבה אותי, למה מישהו אחר צריך? ולמה בכלל לצפות לזה מאנשים? אם לאחים שלי לא אכפת כהוא זה מה קורה בחיים שלי, למה שלמישהו אחר יהיה אכפת? למעט אלו שמישהו משלם להם כדי שידברו איתי?

'המממ...', אני ממשיכה לומר לעצמי. זה לא שבאמת יש סיבה.
אני יודעת שאני אהיבה, כלומר יש לי פוטנציאל להיות נאהבת. לא במובן הזוגי, כמובן, אבל סתם, אנשים מנסים להתקרב, זו אני שהודפת. אני פוחדת.

שתי המדריכות עזבו בשבוע שעבר, כאילו באמצע, כאילו זה לא ממש סוף אמיתי. ויש טעם של עוד, אבל תכלס אין עוד. אני מבולבלת, אבל מעדיפה את המצב כמו שהוא. אני לא חובבת קברים.

והעו"סית איבדה את הסבלנות כלפיי וגם הודתה בכך בפגישה האחרונה. היא לא יכולה להכיל אותי כמו פעם... אני לא מספיק מתקדמת... אני מתסכלת אותה... רוצה להעביר אותי לסטטוס של 3 פעמים בשבוע במקום פעמיים (אמור להיות אותו תקצוב של זמן, אבל תכלס היא לקחה לי שעה) וזה ממש מעיק ולא מספיק ולא נוח, אבל היא כמעט צרחה עליי כשאמרה את זה והתנגדתי. הציבה לי עובדה. בזמן האחרון היא לא מפסיקה להרים עליי את הטון וביקשתי שתפסיק. שדי. לא מתאים לי שיצעקו עליי, ובטח לא על דברים שמותר לי לא להסכים איתה עליהם. באמת.

וקצתי. קצתי באנשים, במטפלים, שאומרים לי שאני מעייפת אותם, שאין להם סבלנות, שאי אפשר להכיל אותי, שאני בלתי נסבלת, שקמים והולכים באמצע פגישה, שזורקים אותי מטיפול, שלא מבינים ולא קולטים שאני באה עם הצעות לייעול ושיפור, והם תופסים את זה כאילו אני מקטרת ומתלוננת, כשאני בכלל רק רציתי להראות להם שאני יוזמת...

אז אולי אני לא טפילה? כלומר לא כזאת שנטפלת, אלא כזאת שאי אפשר לטפל בה? נו, אם אימא שלי לא יכלה לסבול אותי 29 שנה, למה שמישהו אחר, אפילו אם משלמים לו, יוכל לסבול אותי? אני מתישה מקצועית. אני מתסכלת מקצועית. אני אפילו חושבת שלא מגיע לי להיות אהובה ורצויה.

זה לא שלא הייתי פעם אהובה ורצויה. פעם, כשהייתי צעצוע. וגם היום יש אנשים שמחבבים אותי מאוד, אפילו שהכול קשור בכסף. אם המשפחה שלך לא עוזרת לך כשאת אחרי ניתוח ואפילו לא מתעניינת, מה את שווה? באמת, מה את שווה? אם את צריכה לבקש עזרה בפייסבוק כשבאופן הכי טבעי את אמורה לקבל את העזרה הזאת מהם?

לכאורה אני שקופה, אלא שאני כל כך שמנה, שאני פשוט נראית מפלצת. כבדה, קשה, מתנשמת, מזיעה. נכון, צבעונית מאוד ותמיד עוצרים אותי ברחוב להחמיא לי, אבל אני שקופה. או המבטים המרחמים, או אלו הבזים.

לכאורה אין לי שום סיבה להמשיך פה. מיציתי את מה שיש לעולם הזה להציע. מיציתי מתוך כיסא התלמיד המאוד לא נוח שלי, מול המחשב. מיציתי את כל מה שיש למילים להציע. ואין לי כבר כוח לדבר על עצמי. לא בטיפול. לא כאן. לא למטפלת החביבה שלי שהביעה רק לפני כמה ימים את שאט הנפש שלה מהטיפול בי. ולא לזו שעזבתי לפני כחודשיים לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים לתקן ולהבליג על פגיעות שלה בי, ולאחר שגם היא הביעה תסכול מכך שאני לא מתקדמת.

לכאורה הכתיבה היא חיי, אבל טוב לי עכשיו להיות מאחורי הקלעים.
אין בי שום רצון לכלום. אני לא נלחמת על כלום. אני פשוט מנסה להישאר פה. בסך הכול לא רע לי. כמו לכינרת, יש לי כל מיני קווי מדידה. אז אני לא בשפל של הקו האדום, אבל אני בהחלט כמה סנטימטרים ממנו. לא אובדנית, אני לא אתן את התענוג הזה למי שרוצה (ויש מי שרוצה).

ואני אומרת לעצמי לפעמים 'די. באמת די'. אני לא יוצאת מהבית. כמעט בכלל. חרדה. הכול אני רואה במחשב: אנשים. בעלי חיים. פיסות שמים מעוננות, מוארות, חשוכות. אני רואה איך העונות מתחלפות, הכול מהחלון שבחדר שלי ובמחשב. אני רואה אנשים שאוהבים, חבר'ה, עושים, נפגשים, או לבד. כשהפייסבוק מתאר לי שמחר יתפזרו העננים ותזרח השמש, וכותב לי 'אור, תיהני מהשמש' או מזכיר לי שמחר תהיה סופת רעמים, ומפציר בי להיזהר לא להחליק בגשם, אני בוכה. סוף סוף למישהו אכפת, ומה זה משנה שהוא רק רובוט. וכשנמלה מטפסת עליי אני לא ממהרת להעיף אותה. אני שמחה שמישהי באה לבקר. שהיא בחרה בי לטפס עליה (הסידור הזה לא כולל ג'וקים, כמובן).

אני יודעת שאלוהים לא ייעד אותי להיות פה. אני עוף מוזר בלי חיים. מנסה להפיח בי כאלו - ונכשלת. אני שומעת מהכביש הראשי מכוניות ומדמיינת את החיים של מי שיושב בתוכן. אני רואה בכל בוקר מוקדם את האוטובוסים הראשונים, וחושבת לעצמי מיהם אותם נוסעים, מה סיפורי החיים שלהם. כשאני יוצאת אני שומעת שיחות בין אנשים במרפאה, בתחנת האוטובוס, לפעמים גם מתערבת בשיחות כשיש מקום לזה. רואה אנשים בסופר. אנשים מנהלים חיים דרך הסמארטפון. כשקניתי את הפלאפון הראשון שלי, לפני כ-20 שנה, חשבתי שאולי אם יהיה לי טלפון נייד תצמח לי פתאום רשימת חברים ומישהו יתקשר.

העבר שלי חי ובועט בי מבפנים, כמו עובר מקולקל, ואני רוצה לירוק אותו. להתעלם ממנו. לעשות כאילו לא היה. רוב הזמן זה אפשרי, וכשהוא צץ אני דוחפת עליו אוכל ומורידה אותו בארון הקבורה שוב ושוב ושוב.

אני משק אוטרקי. אני קוצנית וכועסת. אני רכה ופוחדת. והדבר היחיד שנשאר לי, למרות שהולך וזולג לי, הוא המילים.
לצפיה ב-''
05/06/2017 | 09:46
4
55
אולי זה יעזור קצת לדעת שכמו ש(אולי) יש מי שעוקב ומאחל לך רע - כך יש לפחות אחת (ואני בטוחה שיותר) שעוקבת בתקווה ובציפיה לשמוע שהוטב לך, ושמאוד תשמח כשתסרי שחל שינוי לטובה!
 
בהזדמנות, אולי כשפחות יכאב, תוכלי לנסות לספר *למה* זה ככה? ממה כל המטפלים מתוסכלים ומותשים? מה כל כך קשה להם להכיל? אמרו לך? יש לך קצה חוט?
 
מאחלת שהשמיים יפתחו עבורך, ואור גדול ינגה וילטף וינחם, ושוב לא תראי אותו מבעד לחלון חדרך  ולא תקראי עליו בפייסבוק, כי הוא יאיר ויזרח בתוכך!...
לצפיה ב-'* כשתבשרי'
* כשתבשרי
05/06/2017 | 10:03
50
וכן, המילים בהחלט לא עזבו אותך. יום אחד כשתוציאי ספר, אני אהיה הראשונה לרוץ לחנות לקנות אותו, ולקרוא אותו בשקיקה מתחת לשמיכה! (אז אל תשכחי לעכדן אותי כשזה יקרה!!)
לצפיה ב-'בוקר טוב שחר'
בוקר טוב שחר
05/06/2017 | 10:21
12
לצפיה ב-'תודה על המילים היפות, שחר'
תודה על המילים היפות, שחר
05/06/2017 | 16:06
1
61
אני חושבת שמה שהתיש חלק מהמטפלים זה שאני די מדשדשת במקום. אולי אפילו פוחדת להתקדם. יש לזה סיבות אובייקטיביות, כמו המון טיפולים רפואיים שגוזלים ממני משאבים, וגם זה שאני רואה שאני לא מתקדמת - זה מתסכל אותי לא פחות מאשר אותם.
 
ויש מטפלים שהם פשוט חארות או לא מקצועיים. או גם וגם. הפסיכיאטר שאמר לי לפני 20 שנה שאני בלתי נסבלת לא הכיר אותי בכלל. זמן קצר אחרי זה שמעתי שהעיפו אותו מהמרפאה (הוא היה מנהל המרפאה). ומישהי אחרת, דוקטורית!! שהתעסקתי לה כל הפגישה עם הפלאפון שלה והדרכתי אותה איך משתמשים בו, השאירה לי כמה דקות וראתה שאני לא מתאימה כל כך ל-CBT אז אמרה שאני מעייפת אותה. עלק דוקטור. ואני לא סטוקרית ולא מציקה ולא כלום. 
 
והייתה מדריכה (שקודמה אחר כך להיות מתאמת טיפול) שלימדה אותי לכבות כל מכשיר שדולקת בו נורית כי זה עולה כסף, לא הסכימה שאתקשר אליה לנייד כי היא לא מוכנה לבזבז על שיחה שלה לתא הקולי, וצרחה עליי כמה פעמים, ונטשה אותי באמצע עיר אחרת כשהיא יודעת היטב שאני מפחדת ממקומות ציבוריים, והאשימה אותי והלכה פעמיים באמצע פגישה כי לא יכלה להכיל את מה שסיפרתי לה, ובפגישה השנייה אמרה לי - יו, איך חפרת לי בפגישה הקודמת, עשית לי כאב ראש... 
 
והיה עוד. היה בהחלט עוד. אפילו אימא שלי אמרה תמיד שאפסיק לטחון לה את המוח, ואני נשבעת שאין לי מושג למה אמרה את זה. כל כך דאגתי לה. כל כך פחדתי. היא אפילו האשימה אותי שאם יגלו אצלה את המחלה זה יהיה בגללי. מיד אחר כך התנצלה ואמרה שבמקרה הייתי לידה ושהיא הייתה עצבנית בלי שום קשר.
 
אולי אני גם קצת חופרת ומרוב שאני מוצפת אני תמיד מטפלת בכיבוי שרפות ולא פנויה לתהליך אמיתי שמתמקד, למשל, ב-CBT של הפרעת האכילה שלי.
 
וגם בשיקום. שיקום זה משהו ספציפי מאוד, עשייתי מאוד, ממוקד מטרה. כבר לקחו לי כל מיני אישורים להטבות שנתנו לי, כי לא ניצלתי אותם. וגם כאן אני נעשית תלויה בצוות ומתקשה עדיין (מאוד!) לתפקד בעצמי. מכבה שריפות. אז העו"סית מתוסכלת. האחרונה אמרה שיש לה עוד בעיות שלא קשורות אליי, אבל זה כבר לא משנה, הנזק נגרם.
 
היא מזמינה אותי להתקשר כאשר היא מבטלת פגישה, ואז מתעצבנת שדיברנו בטלפון. היא נותנת לי פתרונות לכיבוי שריפות בטלפון, ואז אומרת שטעתה שנתנה לי עצות ושהייתה אמורה להגיד לי שאמצא פתרונות בעצמי. ושטלפון זה לא טיפול (זה הרבה יותר מטיפול לטעמי), וצעקה עליי שאפסיק לבטל פגישות, למרות שהיא יודעת שזה רק בגלל המצב הבריאותי שלי, שמתקשה לשבת וכואב לי. רק לה כן מותר לבטל פגישות... ואם היא מזמינה אותי לדבר בטלפון מה פתאום היא כועסת על זה??? וזה לא שאני סטוקרית או קרצייה. לא. אפילו כשהיא מזמינה אותי לכתוב לה אני לא מנצלת את זה בכלל. אולי פעם או פעמיים כתבתי לה, וגם אז זה היה קונקרטי.
 
אני יודעת מעוד אנשים (למשל השח"ע והבוסית שלי) שאני מכבידה עליהם עם השאלות שלי (ואני מפרטת עוד ועוד) וזה ממש מעצבן אותם. הם רוצים שאני אתמצת. זה הכול מחרדה, אני צריכה לדעת הכול, להבין הכול.
 
לבוסית שלי, למשל, אני שולחת טקסטים עם המון בלוני הערות או שאלות בצד והיא כבר ביקשה כמה פעמים ש'ארחם עליה'. כמה שניסיתי לצמצם זה עדיין מעצבן אותה. אני חייבת שהכול יהיה מושלם! פרפקציוניזם מאוס. אני משתדלת להרפות, אבל רוב הפעמים ממש לא הולך לי, כך שאני מרגישה תמיד שאני יותר מדי, לא משנה במה, אני תמיד יותר מדי.
 
אז אני מנסה לשתוק. ולכתוב פחות. אני תופסת יותר מדי מקום, גם בנפח הכללי שלי, הפיזי, בעולם. עד שהלבה פורצת ממני ואני נשפכת ברעש. הלוואי שלא הייתי כזאת, אבל אני מנסה לקבל את זה שמה שאני יכולה לשנות אני עובדת על זה, ומה שלא - לא. וזו אני.
 
כן, אני יודעת שאני חופרת, ובחיי שאין לי כוח לזה. אני נורא משתדלת, ובאמת, כותבת הרבה פחות בפורומים ובכלל. בבלוג שלי לא נגעתי כבר איזה שלוש שנים. יש לי פחות צורך לספר, אני מתישה גם את עצמי. אבל כשזה בא - זה בא. ומי שלא בא לו - לא חייב לקרוא. 
 
אין לי מושג בנוגע לדברים נוספים.
.
לצפיה ב-'עכשיו, כשאני חושבת על זה'
עכשיו, כשאני חושבת על זה
05/06/2017 | 16:44
48
במרבית המקרים שהדרכתי סופרים בכתיבה או שערכתי להם את הספרים, צמצמתי להם עוד ועוד כשחזרו על עצמם עוד ועוד. וזה היה מתיש!! והם נלחמו בי. ממש נאבקו. זה הבייבי שלהם ומה פתאום אני נוגעת להם בזה! וכמה שהסברתי שזה לטובת הילד (כלומר הספר), היו ויכוחים 'עקובים ממילים'. זה היה כשהייתי טירונית. היום אני נורא נזהרת ללכת בשביל הביניים. וכשצריך לעבות, להוסיף, שם אני עדיין קצת אבודה. מעניין, לא?
לצפיה ב-'ממש לא מקצועי מצד המטפלים שלך'
ממש לא מקצועי מצד המטפלים שלך
05/06/2017 | 10:19
1
61
כלומר זה טבעי שאולי יש אנשים שקשה להם יותר להכיל ואולי את ביניהם אבל אם את באה בהצעות יעול במקום לנסות באופן מקצועי לראות איך לשפר את הקשר כך ששני הצדדים ירויחו ותהיה למידה הדדית ואולי זה יעזור לך יותר בחייך ולהם בקשרים שלהם הם בוחרים להעיף אותך וזה עוד מילא אך זה נעשה בצורה מכוערת ובצעקות במקום בפרידה בוגרת אך עם יחס מכבד. אני לא יודעת מה את עושה שמעיק על אנשים אבל בטוחה שאפשר לעבוד על זה אם היה לך פרטנרים שאפשר לעשות איתם שיחה בוגרת ולא מטפלים מפגרים שצועקים עליך (כבר כתבתי כמה זה לא מקצועי לדעתי...). מקווה שהאמונה שאת לא אהיבה ומעיקה תשנה את מקומה לאמונה חומלת יותר וכן אם מזג האויר משתנה לכזה שאת אוהבת ועושה לך טוב בלב תצאי החוצה את חלק מהעולם הזה תרשי לעצמך להנות ממנו
לצפיה ב-'תודה רבה. הלוואי שיכולתי לצאת ולראות את זה.'
תודה רבה. הלוואי שיכולתי לצאת ולראות את זה.
05/06/2017 | 16:14
41
אבל הכול לבד. כל הזמן לבד. בלי עזרה או מטרה ברורה אני לא יוצאת. חרדה, וזה.
לצפיה ב-'אלומה יקרה, את לא אשמה'
אלומה יקרה, את לא אשמה
05/06/2017 | 10:21
1
49
לפי מה שכתבת בעבר, נולדת למשפחה לא קלה. נולדת לנסיבות לא טובות, "לא פרשו לך שטיח אדום" כשבאת לעולם, ולא באשמתך. יתכן שאימך הייתה מבוגרת ולא היה לה כוח  לטפל בילדה נוספת. אולי משפחתך הייתה מתוסבכת ולרוע מזלך החסידה נשאה אותך לשם ולא לבית אחר.
אף אחד לא עובר מבחן שבודק אם הוא מסוגל להיות הורה, ורבים לא מסוגלים. אימך לא הקדישה לך את תשומת הלב שהיית ראויה לה כי היא לא הייתה מסוגלת. והיא הייתה נוהגת כך בכול ילד/ילדה שהיו נולדים לה אחרי גיל 40. זה לא אישי נגדך.
אני נורא מזדהה איתך. לא עובר יום שאני לא חושבת 'איך אבא שלי יכל להשאיר אותי ככה, אחרי מחלה וניתוחים, בלי אגורה?' מרגישה שהייתי לא אהובה. ממש הוצאת לי את המילים מהפה.
ההורים שלך כנראה לא בנו בית ומשפחה נורמלית (אולי אני טועה. אני מתייחסת רק למה שאני הבנתי מדברים שכתבת). היסודות של הבית רעועים. אין אמפתיה, אין עזרה הדדית. 
יכולה לספר לך, מניסיון חיי ואנשים שהכרתי, על חוקיות שעובדת פעמים רבות כל-כך:
הורים טובים - חיים טובים, הורים גרועים - חיים מזופתים.
ולגבי המטפלים בך - כנראה צריך להראות להם התקדמות. גם אם אין, לביים אחת. פה שם לעודד את המטפלות שלך ולומר שהן עזרו לך.
ודבר נוסף - להבנתי טופלת בשירות הציבורי בלבד. השירות הפרטי יקר בטירוף. אל תאשימי את עצמך ביחס של המטפלות כלפייך. זה מה שקופת חולים מציעה. אם הן היו מוכשרות יותר, היו עובדות מזמן בשוק הפרטי.
לצפיה ב-'דווקא המטפלות האחרונות שלי'
דווקא המטפלות האחרונות שלי
05/06/2017 | 16:16
50
לא מבריאות הנפש. לאחת שילמתי, אמנם מסובסד ובתנאים, אבל שילמתי, והאחרת היא עו"סית מסל שיקום. בכל מקרה הרחבתי בתגובה לשחר. תודה רבה }{.
לצפיה ב-'אהיבה והודפת כאחד. כלומר - אדם בוגר מאוד, מציאות אמביוולנטית'
אהיבה והודפת כאחד. כלומר - אדם בוגר מאוד, מציאות אמביוולנטית
05/06/2017 | 16:21
1
90
מציאות אמביוולנטית מאפיינת אנשים בוגרים. היא לא מתאימה לאנשים פחות מפותחים, לכן הם מנסים לברוח ממנה. עד כמה שהיא תהיה הגיונית.
ולמה כוונתי?
המציאות האמביוולנטית של חייך היא של אדם אהיב, עם הרבה היגד אישי (למשל הצבעוניות המעוררת מחמאה, והצבעוניות הלא פחות מגוונת שבאישיות הפנימית!) שיודע מיהו ומהו ומה ערכו על אף הנסיבות הקשות של החיים, מצד אחד. ומאידך אדם שמפחד מהנסיבות הקשות מאוד של חייו, שתוקפות אותו בכל צורה אפשרית - משפחה, השמנה, חרדות, מחלות נדירות, מטפלים לא מפותחים. אדם ששואל: למה שיאהבו אותי? והודף מפחד הדחייה.
הנסיבות הקשות והמגוונות כמובן אינן מקריות, אלא אחת נובעת מהשנייה. שכן ברגע שההורים כל כך מקולקלים, האחים יהיו פגועים כתוצאה מכך, המחלות יופיעו כתוצאה מחיים קשים, ההשמנה תופיע באופן טבעי, החרדות וכמובן הצורך בטיפול. והמערכת מספקת את המטפלים הלא מפותחים. 
 
אני לא אוהבת לדבר על זה, כי אני אוהבת להיות אובייקטיבית ולא סטיגמטית. אבל דווקא בגלל שאני אובייקטיבית אני חייבת להודות שהמטפלים במערכת הממשלתית (וגם אלו שלא בה, רוב העוסקים במקצוע זה מעצם היותם נמשכים למקצוע זה) הם לא האנשים היותר מפותחים בין בני האדם מבחינה רוחנית ואנושית, וזאת בלשון המעטה. 
 
שייפגע מי שרוצה להיפגע, ומי שלא רוצה, שיישיר מבט כן כלפי עצמו, בבחינת face it:
אדם שמרגיש צורך לטפל כעו"ס או כפסיכו-משהו, הוא בפן מסוים (רחב או פחות רחב) אדם שמטפל בצרכים שלו דרך הטיפול באחר. זה בסדר גמור כמובן, רק שיידע את מקומו ומיהו, ולא ידמיין לעצמו דמות רבת איכויות אנושיות מעבר לממוצע האנושי הרוחני. 
 
לאנשים האלה יש קושי מיוחד מול בעלי הפרעת אישיות גבולית, כלומר מול אנשים מורכבים מאוד עם איכויות רוחניות נפשיות גבוהות מאוד מחד, והתנהגויות קשות מאידך. עם סתירות קיצוניות ואמביוולנטיות חדה במבנה האישיות. הם מתקשים להכיל כזו עוצמה וכזה רוחב של מבנה אישיות. ורבים מהם בורחים, לא רק במקרה שלך. וכמובן, איך לא, תוך הדגשת השלילי שבאדם ממנו הם בורחים, שחס ושלום לא ישתמע מכך שיש אצלם איזו תקלה כלשהי...
 
וכך נוצר אותו צביר של עו"סים/מטפלים/פסיכולוגים/מדריכים מתוסכלים, צרחניים, מטיחים ומעליבים, מאשימים, מתנגדים, מתעייפים, חסרי סבלנות, מתקשים בהכלה, חסרי הבנה, שהתגודדו עלייך וגם פרשו ממך. 
רק כך! זה ידוע לך, וגם לי, ואני רוצה שגם אחרים יידעו זאת.
 
האם הם עצמם היו מתנהגים אחרת לו היו עשירים בנפשם כמוך וגם זוכים ל"טיפול" ש"זכית" מ"אבא" שלך, ליחס שקיבלת מאמך ומשאר תולדותיהם? האם הם היו שוקלים פחות ממך? האם הם היו "מתקדמים" בקצב אחר? ואם היו גם חולים במחלתך הנדירה, מטופלים ללא הועיל במורפיום ומאושפזים ללא תומך, הם כן היו "מתקדמים"?
שאף אחד לא יבלבל לך את המוח בשטויות האלה. הנתונים שלך קשים מאוד, המערכת הרפואית הכבולה בכליה השונים לא יודעת להקל מעלייך אותם (ולצערי יודעת היטב את ההיפך...), ואת תסכולם פורקים ברגיה הקטנים בהאשמות שאת לא מתקדמת להם...
אולי אם היו מפסיקים לתקוע מסמרים בצמיגייך, היית יכולה להתקדם יותר? אולי אם היו מאפשרים לך לעבור ניתוח להשגת הרזייה, תוך כדי טיפול מקביל בהפרעת האכילה, היו רואים שזה תהליך הרבה יותר בריא ומקדם מאשר למנוע את ההרזיה ע"י הניתוח ולהתנותה בריפוי הפרעת האכילה?... האם אי אפשר להבין בפשטות שאי אפשר לרפא לחלוטין הפרעת אכילה באדם עם נסיבות חיים כאלה? האם אי אפשר להבין בפשטות שיש לעזור לו בכמה כלים שונים במקביל כדי להגיע לתוצאות מכסימליות, שלעולם לא יהיו ריפוי מוחלט ופיקסי כזה?
 
את עוף מקסים וצבעוני, מלא חיים, שאלוקים נטע בגן העדן שלו לקשטו בו, וכל רגע של קיום שלך יקר בעיניו במיוחד. שהעולם האנושי הדליל קמעא לא יודע להתעשר בו, שדלי המבט מסתנוורים מעוצמותיו כך שהם מסיטים את מבטם ממך וטוענים שרצפת גן העדן היא העקומה... שהשמש היא המסנוורת... 
קיומך הוא היקר. קיומך היודע לעיתים את ערכו למרות כל המצטברים השליליים סביבך ונגדך - קיומך זה הוא אברהם העברי, שכל ה"נורמלים" מעבר אחד, והוא מהעבר השני. ובעצם רק בשבילו אלוקים ברא את העולם. 
 
האנשים מעוקמי הרגליים הם שלא מתאימים לך, והם שיוצרים את העולם הדל שבו את מסנוורת מידי את אלו שמסתדרים בו. וזה שאת רעבה וסובלת מכאבים ומתאווה למאכליהם ולתחבשתם, זה לא בגלל שיש להם משהו טוב להציע לך, כערכך, אלא בגלל שמרוב רעב את מוכנה לאכול בלית ברירה גם את הבררה שיש להם להציע.
 
אני יודעת שזו מציאות לא קלה בכלל. אבל בכל זאת מבקשת, שלא תתני לעולם הדליל לגרום לך להרגיש איזה מיעוט ערך ואפילו לפעמים. הרי מציאות האמת הפוכה לחלוטין. 
לצפיה ב-''
05/06/2017 | 16:29
51
מזמן לא קרה לי שבכיתי מול צג המחשב בגלל משהו שקשור אליי. ולטובה.
מים זכים ואבנים יקרות.
מילים.
ואין מילים.
תודה, אופירה.
לצפיה ב-'אלומה'
אלומה
( לעמוד שלי בתפוז )
06/06/2017 | 00:03
1
62
נראה שברגעים קשים שלך הכל, בחוויה שלך, מתמוטט בזה אחר זה. את עושה ומנסה להרגיש טוב יותר ולפעמים גם מצליחה, לפעמים פחות. אני חושבת שבאותה מידה שאת רוצה להרגיש טוב את גם חוששת מההחלמה. אנ י יודעת שזה נשמע לא הגיוני אך לא פשוט גם להרגיש טוב ולהשתפר. זה דורש כוחות ורבים שואפים להשאר במצב המוכר להם, גם אם לא נעים, משום שזה מה שהם מכירים. מקווה בשבילך שתשכילי לדאוג לצרכים שלך ובכך גם להשתפר. 
לצפיה ב-'תודה, מירי.'
תודה, מירי.
06/06/2017 | 00:06
10
לצפיה ב-' פינת פוליאנה'
פינת פוליאנה
01/06/2017 | 15:52
1
91
אולי באמת כדאי שזו תהיה פינה קבועה? אם זה קשה כל יום, אפשר פעם בשבוע. מה דעתכם?
התודות שלי להיום:
שהלכתי לעבודה והיה טוב בעבודה.
שבישלתי ארוחת ערב פשוטה.
שניקיתי את הכלים שהשתמשתי בהם ולא השארתי אותם לאחר כך.
שאני מרגישה טוב היום.
שאני מצליחה לא לזלול יותר מידי.
בקיצור, תודה על כך שאני מצליחה לא לוותר לעצמי ולא לעשות כלום, ואני יותר עושה מאשר לא עושה.
ואתם?
 
לצפיה ב-'הדברים הקטנים'
הדברים הקטנים
( לעמוד שלי בתפוז )
04/06/2017 | 10:54
40
בוקר טוב, שבוע חדש, התחלה חדשה.
האם נוכל להנות בו מכל הדברים הקטנים האלה?
האם אנחנו זקוקים למשהו ענק כדי לשמוח - או שגם השמחות הקטנות שבומט מונה יכולות לעשות הרגשה טובה?
בואו ננסה!
שיהיה שבוע טוב!
חלי
לצפיה ב-'רציתי להודות לך חלי '
רציתי להודות לך חלי
04/06/2017 | 02:28
1
77
לפני בערך עשרה שבועות ,סולקתי מטיפול פסיכולוגי כי חציתי גבולות.ללא פרידה מסודרת או העברה .וכתבתי לך ואת ענית לי תשובה שבהתחלה לא הבנתי אותה וכעת אני מודה לך עליה מאד.תשובתך היתה שלא אצהיר אל משהו שאעשה אותו אם אני לא מתכוונת לעשות אותו ומאז אני מאד משתפרת בזה ,בזכותך ואני מאד מודה לך על זה כי בסופו של דבר זה מאד עזר לי הרבה יותר מאמפתיה.
לצפיה ב-'אני שמחה לשמוע '
אני שמחה לשמוע
( לעמוד שלי בתפוז )
04/06/2017 | 10:58
13
לצפיה ב-'מי יקח ממני את העצב שלי?'
מי יקח ממני את העצב שלי?
01/06/2017 | 14:08
13
117
מי יקח ממני את העצב והתסכול שבשנים היפות שלי של שנות ה-20 העברתי בתסכול, עצב ומשברים?
למה אף אחד לא מצליח לתת לי חיזוק לגבי הכאב והעצב של תחושת החמצה ובזבוז שהגיעה מהפחדים שלי וחוסר הביטחון?
למה אנשים פחות נותנים לי תשובות לעצב למקומות שחסמו אותי מלהגשים את עצמי?

הכאב גדול והתחושה היא של החמצה
ואני עדיין במקום שאני תלוי בהורים שלי - הורים שעושים לי המון נאחס וחרא בחיים, ואני עדיין במקום ששואף להגיע לעצמאות, לביטחון עצמי ולהגשמת מטרות גם בגילי המתקדם אני עדיין במקום של מלחמה כדי להגשים את עצמי וכבר  פספסתי המון שנים מאוד יפות ואפשר להינות מהחיים בגילאים מתקדמים אך השנים היפות הם קריטיות להרבה דברים וזה כאב עצום.
כשעובדת מדברת איתי על חתונה וילדים וממלמלת לה 'זקן גדול' אני לא לוקח את דבריה לגמרי לליבי כי היא לא מכירה אותי, לא יודעת את ההיסטוריה שלי ולא יודע מה זה תחושת חסכים שיש לי שלולא הם, במידה והיה לי הגשמות וחוויות אולי הייתי בשל לחתונה וילדים וזאת לא מישהי שמעוניין לשתף אותה כי היא במסגרת עבודה ולא אדם קרוב ויכולה רק לעשות נזק. היא לא מבינה ולכן לוקח את דבריה בערבון מוגבל. אם לא אחווה חוויות ולא אהנה אמשיך לחיות בתחושת חסך גדול מה שימנע ממני להתחתן בגיל מוקדם (ואני כל כך לא רוצה כרגע חתונה וילדים כי יש לי תחושת חסכים גדולים ויהיה קשה בגיל בוגר להשלים את הפער. אני עצוב)
המציאות בבית הוריי מקשה לי על החיים והאמא והאבא המעצבנים שמוציאים ממני שלוות נפש ומרוקנים לי את האנרגיות מקשים לי על החיים ואני כרגע בטיפול שבין היתר הטיפול אמור לעזור לי בבעיות תפקוד ובהגשמה וברגע שזה יסתדר יהיה לי קל לברוח מפה ולהשכיר דירה. שינויים לוקחים אצלי שנים: הירידה במשקל, התזונה הבריאה ומעבר לעבודה אחרת כל דבר לקח לי שנים עד ששינתי - אני תוהה מתי כבר אתקדם ומתי אברח מבית הוריי ומתי אגשים חוויות וארגיש טוב? אני בסוף שנות העשרים קרוב לגיל 30 ואפילו לא הייתה לי אהבה\זוגיות אחת שהחזיקה יותר מ-3 חודשים.
גם סטוצים ותשוקה מנעתי מעצמי הרבה.
אוף.
לצפיה ב-'אני חושבת'
אני חושבת
01/06/2017 | 15:42
70
שזה מעניין שאתה רואה את עצמך כזקן, כאחד שפספס את החיים שלו. זה מעניין, כי בסוף הפוסט אתה אומר שאתה אפילו לא בן שלושים. גיל שלושים זה עדיין גיל צעיר והחיים עוד לפניך. לא מעט אנשים "נורמליים" מתחתנים ומביאים ילדים לעולם בסביבות הגיל הזה ואפילו יותר מאוחר, כך שאתה בחברה טובה.
נכון, זה עצוב מה שעברת עד עכשיו ועצוב שפיספסת הרבה בחיים, אבל מעכשיו אתה יכול לקחת אחריות על החיים שלך ולהתחיל לשנות לאט לאט ולהתחיל לצבור חוויות חיוביות.
לצפיה ב-'כבר עניתי לך הרבה פעמים'
כבר עניתי לך הרבה פעמים
01/06/2017 | 18:12
2
85
וכבר אני מתחילה להרגיש שהסבלנות שלי עומדת למבחן.
אז אני אענה פעם אחת אחרונה ודי ..
אני מאוד הייתי רוצה שתרגיש טוב ותגשים את עצמך ושתצא מהדכאון ותתחיל לחיות חיים טובים ומספקים כפי שמגיע לך.
אני לא יודעת מה הרקע שלך, אתה גם לא חושף אז קשה לנו להעריך ולעזור בצורה טובה. כל מה שאני יכולה לייעץ לך זה שבלית ברירה כשנמצאים בסביבה רעילה, זה מחלחל..תאלץ לצאת להשכיר חדר (גם אם שותפים אם צריך..) ואני מאמינה שככל שיהיה ריחוק פיזי בינך להורים יווצר ריחוק נפשי שזה נורמטיבי ורצוי אף שיהיה..בטח בגיל 30. ועם הזמן תתחיל להחלים נפשית והכוחות לטפל בעצמך יגיעו מעצמם כי הריקון הנפשי והבוז יפסיקו להדהד בראש (כי הקסטה בראש לא תופעל כי הטריגר המיידי לא יהיה נוכח).
בנוגע לדיאטה ומראה והעניין של השינה כשתרצה ובאמת תרצה באמת ובתמים תאלץ על אף הפחד לגשת לפסיכיאטר ולהתחיל טיפול תרופתי (אולי רק מלטונין, אולי משהו נגד חרדה ודכאון לאורך זמן שיאזן אותך וייתן לך חופש נפשי לטפל בנושאים הקריטיים שמונעים ממך להגשים דברים).
חוץ מזה תאלץ להבין שאפילו שאתה בן 30 אתה מאוד מאוד צעיר, ואם יש לך קמט או שניים זה סימן לבגרות ואף אחד לא רוצה להשאר צעיר לנצח וצריך לקבל את ההתבגרות בחן ואהבה..כי אין לנו ברירה.
והכי חשוב תאלץ ללכת לטיפול קצת יותר רציני שנותן תוצאות מידייות כמו cbt כדי להתמודד עם המציאות, להתפכח ולהתחיל לחיות שוב ולהרווח את השפיות שלך.
ואם קשה לעשות הרבה תהליכים במקביל אז תעשה אותם טוריים..תתחיל מלעבור לגור לבד ואחר כך אחרי שתגור לבד תקופה תעבוד על דיאטה ...לאט לאט.
זהו ידידי אין לי מה לייעץ מעבר ומאחלת לך רק טוב כמובן!
לצפיה ב-'הי אני יודעת שכוונתך טובה אבל לדעתי...'
הי אני יודעת שכוונתך טובה אבל לדעתי...
02/06/2017 | 22:21
1
58
כשאת כותבת למישהו " אני מתחילה לאבדאת הסבלנות שלי" זה קצת נקרא כמו התקפה.כלומר זכותך שלא יהיה לך מה להגיד וזכותך לבחור לא להגיב אבל אם כבר עוזרים אז נראה לי לכתוב את זה גורם לרתיעה אפילו אם זה נכון. לגבי הקמטים שמעתי על מוצר instantly ageless שמעלים קמטים לכמה שעות ושמעתי שלחברה יש עוד מוצרים לא ניסיתי בהזדמנות אתנסה אז אין לי חוות דעת  זה מותח את העור בלי ניתוח רק ממריחה של החומר.
לצפיה ב-'והבנתי שזה עולה בסביבות ה300 פלוס'
והבנתי שזה עולה בסביבות ה300 פלוס
02/06/2017 | 22:22
15
לצפיה ב-'רק אדם אחד יכול לקחת ממך את העצב שלך'
רק אדם אחד יכול לקחת ממך את העצב שלך
( לעמוד שלי בתפוז )
01/06/2017 | 23:12
73
וזה אתה: ברגע שתחליט להפסיק לבכות על חלב שנשפך ולהתחיל לחיות את חייך מרגע זה והלאה:
מה שהיה היה ולא יחזור, אפשר רק לחשוב מה אני רוצה מעכשיו: להתאבל על מה שלא עשיתי - או לעשות.
לצפיה ב-'אף אחד... זה עצב שהוא חלק מהחיים...'
אף אחד... זה עצב שהוא חלק מהחיים...
02/06/2017 | 08:03
7
84
וואטר, לצערי זאת האמת: אף אחד לא יחזיר לא לך, לא לי ולא חאף אחד אחר את השנים האבודות. את כל רגעי החיים היפים שעברו עליך או עלי ברגשות קשים, בסבל, בדכאון...
את ההזדמנויות שהוחמצו. את "השנים היפות" שלא יחזרו. אבל בזמן שאתה חושב על זה, מחוגי השעון הרי ממשיכים לנוע... והזמן שעובר *עכשיו* עלול להפוך לזמן נוסף שתתחרט ותתאבל עליו בעתיד!! אז לצד הכאב על העבר - למצות את החיים מתחילים מ-ע-כ-ש-י-ו!!

הנה משל יפה של ה"חפץ חיים":
אשה אלמנה הייתה מוכרת יחד עם בתה הקטנה תפוחים במרכז העיר, פעם אחת הייתה צריכה האמא לקנות דבר מה בחנות סמוכה וביקשה מבתה הקטנה שתשמור על התפוחים עד שהיא תחזור, אך לרוע מזלה הגיעו כמה ילדים מנוערים מתורה יראה ודרך ארץ, הפילו את ארגז התפוחים והכניסו תפוחים רבים לכיסם.

הילדה שראתה זאת התחילה לבכות ולצעוק “אוי התפוחים, אוי התפוחים“, באותו זמן עמד שם מישהו וכשראה כל זאת ניגש לילדה הקטנה ואמר לה “עד שאת עומדת ובוכה על התפוחים שנפלו, תצילי את התפוחים שנשארו! נכון חטפו לך, אבל כל עוד יש לך אפשרות תחטפי גם את, תאספי את התפוחים שנשארו ותשימי אותם בארגז!”

והנמשל מובן.
לצפיה ב-'למה הוא לא עזר לה לאסוף, הדרעק? '
למה הוא לא עזר לה לאסוף, הדרעק?
02/06/2017 | 15:16
1
17
לצפיה ב-'חח יש בזה משהו...'
חח יש בזה משהו...
03/06/2017 | 22:47
7
לצפיה ב-'וואטרס'
וואטרס
( לעמוד שלי בתפוז )
02/06/2017 | 23:34
48
חברות בפורום משקיעות זמן ומחשבה בנ יסיון לעזור לך אך אתה מרגיש אותו דבר כלומר למרות כל הכתוב דבר לא הופנם או נספג באמת. הדברים שנכתבו כאן מאוד משמעותיים למרות שאולי נתפסים כאמירות קלישאיות. אני חושבת שעד שלא תעבור  תהליך יקשה עליך להבין ולספוג לעומק ובאמת.   
לצפיה ב-'לשחר המדהימה והיקרה,'
לשחר המדהימה והיקרה,
03/06/2017 | 15:11
3
58
אני מבין שהשעון לא עוצר וזאת הסיבה שזה מלחיץ.
אך כעת עדיין אני נותר עם פחדים. בחורים רוצים להפגש איתי מאתרי הכרויות ואני מפחד להפגש, מפחד שאולי המציאות שונה מהתמונה היפה, מפחד להשיב בחיוב להצעה של ידיד לטוס איתו לחו"ל כי האנגלית שלי לא מספיק טובה ואף פעם לא הייתי בחו"ל ומפחיד אותי שיקרה לי משהו. מפחד לקחת יום חופש ביולי כדי לנסוע לסנדה של יזמים כי לקחתי כבר יום חופש ליולי למשהו אחר ומפחד שהבוסית שלי לא תראה בעין טובה ובפרט שאם כן אטוס לחו"ל זה גם יהיה ביולי ויותר מידי ימי חופשה ויש לי עוד פחדים.. אני בן אדם פחדן וחסר ביטחון. מה אפשר לעשות עם זה?
לצפיה ב-'כח רצון'
כח רצון
03/06/2017 | 22:41
2
51
הי וואטר יקר, אני עונה לך מתוך העולם הפנימי שלי וממה שאני אמרתי/אומרת לעצמי בהתמודדויות דומות.
אני חושבת שהשאלה המרכזית שאתה צריך לענות עליה - בנוגע לכל ההתמודדויות שכתבת עליהן, היא - עד כמה זה חשוב לך. ועד כמה אתה מוכן להתגייס כדי להביא לשינוי.
הפחד הזה מדברים חדשים, מ"מה יקרה אם" (החל מ"אם אעזוב את בית ההורים" וכלה ב"אם אקח יום חופש נוסף") הוא מובן ולגיטימי לגמרי. השאלה היא עד כמה חשוב לך לגייס כוחות כדי להתגבר על הפחד ולפעול בניגוד ל"עצתו". תראה את זה ככה : בכל מקרה של פחד משינוי/דבר חדש, אתה יכול להגיד לעצמך: את זה - אני כבר מכיר. כבר ניסיתי את זה. פה אין לי יותר מה ללמוד ולגלות. את המצב החדש אני עוד לא מכיר, ולא לגמרי יודע מה אני אגלה שם. איך החיים יהיו, איך אמי עצמי אשתנה. האם אני מוכן שהחיים ימשיכו במצב הקודם עוד... שנה? חמש שנים? עשר שנים? אם כן - מצוין, אולי לא צריך לשנות כלום. אם לא, ואם אתה מכיר בכך ששינוי יהיה הכרחי מתישהו - למה לא לעשות את השינוי כבר עכשיו? מה ההבדל בין עכשיו לבין איזשהו "אחר כך" משוער, שכל ההבדל בינו לבין "עכשיו", הוא שבינתיים החיים יחלפו על פניך בחוסר מיצוי?
נכון, דרושה העזה כדי ליצור שינוי. דרוש אומץ כדי לחיות. באסה אולי, אבל זו המציאות. ואומץ מגייסים בעזרת כח רצון. אם אתה לא מספיק רוצה - יישאר לך רק להתלונן ולקטר... אם אתה מספיק רוצה אתה תאזור כוחות ותתחיל לשנות דברים. איך? כמו ששיימי כתבה לך - דבר דבר. צעד אחר צעד.

לצפיה ב-'אני מאד מסכימה איתך!'
אני מאד מסכימה איתך!
( לעמוד שלי בתפוז )
04/06/2017 | 10:56
1
10
לצפיה ב-'תודה '
תודה
04/06/2017 | 13:57
6

מנהל/ת הפורום

אודות:
חלי (רחל) בונאבנטורה שניר, פסיכולוגית קלינית בכירה, עוסקת בפסיכותרפיה, טיפול נפשי כ-30 שנה, עובדת עם נוער ומבוגרים בקליניקה בביתי, ברמת אביב . אני מטפ
עוד...

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

חלי שניר - מנהלת פורום הפסיכולוגית
מנהלת הפורום חלי שניר
מירי קולר- מנהלת פורום הפסיכולוגית
פסיכותרפיסטית מירי קולר

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ