לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1247512,475 עוקבים אודות עסקים

פורום חוזרים בתשובה-תמיכה

בס"ד
   ברוכים הבאים   
   תהליך החזרה בתשובה אינו תהליך קל. לא לאדם עצמו ולא לסובב אותו מאחר והוא מצריך שינוי משמעותי בחיים. כמעט תמיד השינויים האלה משפיעים רבות על הסובבים אותנו ו/או הסובבים אותנו משפיעים רבות על תהליך החזרה בתשובה. דבר זה עלול לגרום לבעיות ולחיכוכים רבים עם הסובב אותנו ובעיקר עם בני משפחתנו והחברה שאנו נמצאים בה. לא תמיד אנחנו יודעים איך להתמודד עם הבעיות וזקוקים לעזרה מרב או רבנית בעלי ניסיון עם חוזרים בתשובה, ולאוזן קשבת מאדם שעבר חוויות דומות ויכול לייעץ לנו כיצד לפעול בתבונה. מצד שני, גם הסובבים אותנו לא תמיד יודעים כיצד ללכת איתנו בין הטיפות על מנת לשמר את החיים בצוותא, בשלווה ובהרמוניה.
   פורום זה מיועד לכם, החוזרים בתשובה שביצעתם את ההחלטה שברצונכם לחזור בתשובה על מנת שתוכלו לחלוק את חוויותיכם, ההתלבטויות והבעיות הכרוכות בשינוי מהותי בחיים ושמו החזרה בתשובה. פורום זה מיועד גם לכם, בני משפחותיהם של החוזרים בתשובה. כאן תוכלו לחלוק במה אחת עם חוזרים בתשובה, ובני משפחה של חוזרים בתשובה, על מנת שתוכלו להתמודד עם החוזר בתשובה הפרטי שלכם ו/או לעזור לאנשים אחרים הנמצאים במצבכם.
   מן הראוי לציין שפורום זה מיועד לשומרי תורה ומצוות ושאינם שומרי תורה ומצוות כאחד.
   מטרת הפורום היא לא לעורר דיונים בנושאי הלכה או אמונה בשביל דיונים כאלה קיימים פורומים אחרים בתפוז. הפורום מיועד לאנשים שכבר החליטו לבצע את הצעד. מהסיבה הזאת הפורום לא מיועד כדי לשכנע את החוזרים בתשובה בטעות דרכם.
 
   כללי הפורום:
   1) אנחנו בפורום חוזרים בתשובה ולכן, בבקשה, אל תשכנעו אותנו לחזור בשאלה. בשביל לשכנע אנשים לחזור בשאלה ישנם פורומים אחרים בתפוז.
   2) פורום "חוזרים בתשובה" לא נועד לויכוחים על רקע דתי-אידיאולוגי. בשביל אלה קיימים פורומים אחרים בתפוז.
    3) פורום "חוזרים בתשובה" לא הוקם כדי להוות בימה להידברות בין הדתיים ללא דתיים. על כן, אין מקום בפורום לויכוחים בין הדתיים ללא דתיים גם לא ויכוחים פוליטיים בין הדתיים ללא דתיים.
   4) בפורום שלנו מדברים בשפה יפה ובכבוד לאורח השפה הנהוג בעולם הדתי-חרדי. הן בלי קללות אפילו לא קללות של סלנג, הן בלי ביטויים מיניים, עוד כיוצא באלה. מי שלא יכול לכבד את רגשות חברי הפורום - מוזמן שלא לדבר בפורום שלנו בכלל.
    5) בפורום שלנו מעצם טבענו כחוזרים בתשובה מכבדים את היהדות ואת מורי דרכה הרבנים. על כן בפורום שלנו מתייחסים בכבוד הן לתורה והן לרבנים ולא מקללים. זה לא אומר שלא ניתן להביע דיעה, אלא שצריך לעשות זאת מתוך הכבוד הראוי.
   6) הפורום אינו מיועד לשאלות הלכתיות. לצורך כך קיים פורום ייעודי בתפוז קהילות: 'לשאול את הרב'. כמובן ששאלות הלכתיות מפי חברי הפורום הקבועים, יתקבלו בברכה.
   7) דף הפורומים בתפוז קהילות, מחזיק חמש עשרה הודעות ראשיות בלבד. על כן, חברי הפורום מתבקשים שלא לקפוץ ולפתוח הודעה ראשית נוספת, כל זמן שנמצאת בדף הראשי הודעה קודמת של אותו גולש, או במשך זמן סביר מפתיחתה, כדי להשאיר מקום בדף הראשון גם לחברים אחרים בפורום.
     8) הערות והארות להנהלת הפורום, יתבצעו במערכת המסרים בלבד!
 
 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום חוזרים בתשובה-תמיכה

בס"ד
   ברוכים הבאים   
   תהליך החזרה בתשובה אינו תהליך קל. לא לאדם עצמו ולא לסובב אותו מאחר והוא מצריך שינוי משמעותי בחיים. כמעט תמיד השינויים האלה משפיעים רבות על הסובבים אותנו ו/או הסובבים אותנו משפיעים רבות על תהליך החזרה בתשובה. דבר זה עלול לגרום לבעיות ולחיכוכים רבים עם הסובב אותנו ובעיקר עם בני משפחתנו והחברה שאנו נמצאים בה. לא תמיד אנחנו יודעים איך להתמודד עם הבעיות וזקוקים לעזרה מרב או רבנית בעלי ניסיון עם חוזרים בתשובה, ולאוזן קשבת מאדם שעבר חוויות דומות ויכול לייעץ לנו כיצד לפעול בתבונה. מצד שני, גם הסובבים אותנו לא תמיד יודעים כיצד ללכת איתנו בין הטיפות על מנת לשמר את החיים בצוותא, בשלווה ובהרמוניה.
   פורום זה מיועד לכם, החוזרים בתשובה שביצעתם את ההחלטה שברצונכם לחזור בתשובה על מנת שתוכלו לחלוק את חוויותיכם, ההתלבטויות והבעיות הכרוכות בשינוי מהותי בחיים ושמו החזרה בתשובה. פורום זה מיועד גם לכם, בני משפחותיהם של החוזרים בתשובה. כאן תוכלו לחלוק במה אחת עם חוזרים בתשובה, ובני משפחה של חוזרים בתשובה, על מנת שתוכלו להתמודד עם החוזר בתשובה הפרטי שלכם ו/או לעזור לאנשים אחרים הנמצאים במצבכם.
   מן הראוי לציין שפורום זה מיועד לשומרי תורה ומצוות ושאינם שומרי תורה ומצוות כאחד.
   מטרת הפורום היא לא לעורר דיונים בנושאי הלכה או אמונה בשביל דיונים כאלה קיימים פורומים אחרים בתפוז. הפורום מיועד לאנשים שכבר החליטו לבצע את הצעד. מהסיבה הזאת הפורום לא מיועד כדי לשכנע את החוזרים בתשובה בטעות דרכם.
 
   כללי הפורום:
   1) אנחנו בפורום חוזרים בתשובה ולכן, בבקשה, אל תשכנעו אותנו לחזור בשאלה. בשביל לשכנע אנשים לחזור בשאלה ישנם פורומים אחרים בתפוז.
   2) פורום "חוזרים בתשובה" לא נועד לויכוחים על רקע דתי-אידיאולוגי. בשביל אלה קיימים פורומים אחרים בתפוז.
    3) פורום "חוזרים בתשובה" לא הוקם כדי להוות בימה להידברות בין הדתיים ללא דתיים. על כן, אין מקום בפורום לויכוחים בין הדתיים ללא דתיים גם לא ויכוחים פוליטיים בין הדתיים ללא דתיים.
   4) בפורום שלנו מדברים בשפה יפה ובכבוד לאורח השפה הנהוג בעולם הדתי-חרדי. הן בלי קללות אפילו לא קללות של סלנג, הן בלי ביטויים מיניים, עוד כיוצא באלה. מי שלא יכול לכבד את רגשות חברי הפורום - מוזמן שלא לדבר בפורום שלנו בכלל.
    5) בפורום שלנו מעצם טבענו כחוזרים בתשובה מכבדים את היהדות ואת מורי דרכה הרבנים. על כן בפורום שלנו מתייחסים בכבוד הן לתורה והן לרבנים ולא מקללים. זה לא אומר שלא ניתן להביע דיעה, אלא שצריך לעשות זאת מתוך הכבוד הראוי.
   6) הפורום אינו מיועד לשאלות הלכתיות. לצורך כך קיים פורום ייעודי בתפוז קהילות: 'לשאול את הרב'. כמובן ששאלות הלכתיות מפי חברי הפורום הקבועים, יתקבלו בברכה.
   7) דף הפורומים בתפוז קהילות, מחזיק חמש עשרה הודעות ראשיות בלבד. על כן, חברי הפורום מתבקשים שלא לקפוץ ולפתוח הודעה ראשית נוספת, כל זמן שנמצאת בדף הראשי הודעה קודמת של אותו גולש, או במשך זמן סביר מפתיחתה, כדי להשאיר מקום בדף הראשון גם לחברים אחרים בפורום.
     8) הערות והארות להנהלת הפורום, יתבצעו במערכת המסרים בלבד!
 
 
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
  
המשך >>

לצפיה ב-'מי מהחברים הותיקים עוד כאן?...'
מי מהחברים הותיקים עוד כאן?...
07/11/2018 | 17:22
1
9
לצפיה ב-'אני כאן.'
אני כאן.
17/11/2018 | 19:56
1
לצפיה ב-'דרשה קצרה וחשובה בנושא: הלבנת פנים'
דרשה קצרה וחשובה בנושא: הלבנת פנים
07/11/2018 | 22:58
4
בס"ד
 
 
לצפיה ב-'דרשה חשובה בנושא: הרצון העליון של האדם'
דרשה חשובה בנושא: הרצון העליון של האדם
07/11/2018 | 14:47
4
בס"ד
 
 
לצפיה ב-'אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח'
אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח
30/10/2018 | 22:47
11
בס"ד

מבט שטחי על הפרטים השונים במציאות שסביבנו תאפשר לנו לראות את הצד החיצוני שלהם, שאינו משקף כלל את האמת שמסתתרת מאחריהם, ובהרבה מצבים הוא יכול אף להטעות אותנו ואף להביא אותנו למסקנות שקריות שהן ההיפך הגמור מהאמת, שהרי במזמור "אשת חיל" שהאיש אומר לאשתו לפני הקידוש בליל שבת קודש, החכם באדם לא כתב "אשה יפת מראה היא תתהלל" אלא "אִשָּׁה יִרְאַת ד' הִיא תִתְהַלָּל" (משלי לא, ל), ויראת שמים זה דבר פנימי והוא אחד הדברים החשובים ביותר אצל כל אדם. בפרי זאת הקליפה כמו בבצל שצריך לקלף שכבה אחר שכבה כדי להגיע לפנימיות, במוצרים שונים זאת האריזה החיצונית כשהשיקולים המכריעים בקנייתם הם רמת כשרותם, בריאותם, נחיצותם, כשהיופי והעיצוב של האריזה החיצונית נמצאים בסוף סדר החשיבות, ובאדם זה הגוף שמהוה הצד הגשמי והטפל שלו ביחס לנשמה הנצחית שהיא חלק אלוקה ממעל שנפח ד' באפיו והיא העיקר שבו, אותו חלק שממשיך לחיי הנצח של העוה"ב ביחס לגוף שמסיים את תפקידו לאחר כמה עשרות שנים שהן כאין וכאפס לעומת הקיום האינסופי של הנשמה האלוקית.

בדומה לבקבוק משקה אטום שרק לאחר שמוזגים את תוכנו לתוך כוס אפשר לדעת איזה משקה הוא מכיל, גם על כל אדם ואדם ניתן ללמוד בעיקר דרך מוצא פיו ומאופי מעשיו שמשקפים את התוכן, הפנימיות והמהות שלו.

בארון הקודש צריך תחילה להסיט את הפרוכת, לפתוח את דלתות ההיכל, להוציא את ספר התורה, לפתוח אותו ורק אז נפגשים לראשונה עם מילות התורה וגם אז מתגלה לאדם תחילה רובד הפשט ואח"כ רובד הדרש, הרמז ולבסוף הסוד, כשבכל אחד מהרבדים ניתן לצלול לעומקים ולעלות לגבהים עד אינסוף בתורתנו הקדושה שמהוה לבוש לאמת האלוקית וחכמת ד' שגלומים בתוכה ומסודרים בה בצורה של קליפות קליפות שצריך לקלף כדי להגיע לעוד ועוד גילויים והשגות וכך עד אינסוף.

ניתן לראות שהרעיון הזה בא לידי ביטוי בפסוק: "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח" (תהלים פה, יב), כשמראשי התיבות מתקבל "אמת".

מהאות השניה מתקבלות שלוש מילים שמתארות את שלושת השלבים העיקריים שהאדם עובר בחייו ביחס לאמת האלוקית, תחילה הוא צריך לחוש "צמא" שהוא הרצון למציאת האמת, ולאחר שהוא "מצא" אותה הוא צריך להפגין "אמץ" לב כדי להתאים את כל אורחות חייו אליה, ומעניין לראות שכל המהלך הזה מגולם דוקא באחת האותיות הפנימיות של הפסוק.

מס"ת מתקבל "חצת" מלשון "מחצית" בכתיב חסר, היינו שכמה שהאדם ימלא את עצמו באמת האלוקית, בחכמת ד' ובתורת האינסוף ב"ה, הוא לעולם לא יגיע אפילו לחצי מכל מה שאפשר ללמוד ולדעת שהרי האמת, החכמה והתורה של ד' הן אינסופיות.

וחשבתי בעה"י לפרש את הפסוק בצורה הבאה, שכשם שיש שלבים שונים מזריעת החיטה באדמה עד לרגע בו הלחם החם יוצא מהתנור, כך גם ישנם שלבים שונים מהרצון לחיפוש האמת ועד להשרשתה בקרב האדם, כאשר עליו להקפיד על כל אחד מהשלבים כדי שבסופו של דבר כל חייו יתבססו ויתנהלו ע"פ האמת האלוקית, וזה אחד מהדברים שיקחו את חייו הכי גבוה שרק אפשר בכל התחומים. מדובר בתהליך קבוע של רצון שמוביל לחיפוש שמוביל למציאה שמובילה להטמעת האמת בקרבנו שאמנם חוזר על עצמו אך מביא אותנו כל פעם למקום יותר גבוה מזה שהיינו בו לפני כן, ולכל אחד יש את הנפש היחודית שלו שעליו להיות קשוב אליה וללכת בקצב שלה, כשהכלל בזה כפי שאומר הרב הגאון זמיר כהן שליט"א הוא: אם קשה לך - אתה בעליה, אם קל לך - אתה בירידה, ואם אתה עומד במקום - אתה עלול ליפול. עכ"ל. ולכן כל אדם צריך לוודא שהוא נמצא במגמה מתמדת של עליה למקום הנכון בעה"י.
לצפיה ב-'כיצד ניתן לקדש שם שמים גם בשני שקלים'
כיצד ניתן לקדש שם שמים גם בשני שקלים
29/10/2018 | 00:10
7
בס"ד

שמעתי דרשה מענינת מאוד לאחר קבלת שבת שעסקה בדינו של אדם שנשבר לו בקבוק יין במכולת בלי כונה, ולאחר תפילת ערבית של שבת קודש דיברתי עם הרב הדרשן ושיתפתי אותו במחשבה שעלתה בדעתי בעה"י בעקבות הדרשה, שאברך עם הכנסה ממוצעת נוהג לשלם על אתרוג בערב חג הסוכות לפחות 100-120 ש"ח ומי שיכול היה להרשות לעצמו אף יותר מכך, ואין כל ספק שזו אחת המצוות החשובות ביותר שהן מדאוריתא ביום הראשון ובשאר ימי חול המועד מצוה מדרבנן אבל עדייין מדובר במצוה אחת שהאדם מקיים בכל יום. לעומת זאת, אם אדם יגיע לקופה ויבקש לשלם על מוצר שנשבר לו במהלך הקניות קרוב לודאי שינסו להרגיע אותו ויאמרו לו שאין כל צורך בכך, שהכל בסדר ואין לו כל סיבה לדאוג מאחר ויש להם הסדר מיוחד עם היצרן לגבי החזרת מוצרים פגומים והם לוקחים בחשבון שדברים כאלה יכולים להתרחש מדי פעם והם לוקחים את זה בחשבון וסופגים את זה, אלא שדוקא כאן יש לו הזדמנות פז להתעלות מעל עצמו ולומר להם שאעפ"כ הוא רוצה לשלם על אותו מוצר במטרה לעשות מצוה ששקולה לכל המצוות שבתורה - קידוש שם שמים ולהאהיב בכך את ד' גם על אותם אנשים שלצערנו פחות מכירים אותו יתברך, והרי לא ניתן לאהוב את מי שלא מכירים ומכאן ניתן להבין עד כמה טראגי הוא מצב של אדם שנפטר מן העולם מבלי שהכיר את מי שהכי אהב אותו, שהרי הוא זה שברא אותו, הפח בו את נשמתו האלוקית, העניק לו את כל אשר היה לו הן מבחינה רוחנית והן גשמית, השגיח עליו ולא עזב אותו ולו לחלקיק שניה בכל השלבים השונים במהלך חייו.

גם אם נאמר שיש כאן רק ספק לקידוש ד' זה עדיין דבר גדול כשלעצמו, מאחר ואם אכן לכך כיוון האדם אז הוא כבר פעל דבר גדול בתיקון האישי ובעבודת ד' שלו, בין אם יתגלגל מזה קידוש ד' בסופו של דבר ובין אם לאו, ואם לא הפעם אז אולי בפעם הבאה, מאחר והוא מוכיח בכך עד כמה הוא מוכן להתאמץ כדי להגדיל את כבוד ד' בעיני הבריות ואהבתן אליו יתברך, והרבה אנשים תורמים עבור הפקת דיסקים, ספרים וארגונים שמטרתם לזכות את הרבים ולקרב רחוקים בידיעה שלא כל מי שישמע את הדיסק, יקרא את הספר ויהיה באותו סמינר יחזור מיד בתשובה ואעפ"כ הם משתדלים לעשות כל מאמץ כדי להכניס כל יהודי תחת כנפי השכינה ולקרבו לאבינו שבשמים ולא נמנעים מלהשקיע מזנמם, כשרונותיהם, מחשבותיהם, כוחם והונם לצורך כך.

ידוע שגם בחינוך ילדים ישנה חשיבות גדולה לדוגמא האישית, ותמונה אחת שוה יותר מאלף מילים, וכשרואים אדם דתי עושה מעשה אצילי שכזה זה יכול לגרום ללא מעט אנשים להבין שכל דברי הבלע ולשון הרע שהאכילו אותם בתקשורת בעל כרחם אודות ד' יברך, התורה, שומרי התורה והמצוות והיהדות היו למעשה שקר אחד גדול שנובע ממניעים פסולים, כשהאמת היא שהאדם הדתי האמיתי שהוא צדיק וירא שמים הוא אדם נפלא, שמהוה תועלת אדירה ודוגמא חיובית לכל החברה ולכל העולם כולו, ממש אור לגוים שעושה נחת רוח לבורא עולם, אפשר לקבל ממנו השראה בהרבה נושאים, ואף ניתן ללמוד ממנו בכל התחומים.

הרי ידוע לכל שתאות הממון היא אחת מהגדולות ביותר שיש אם אל הגדולה מכולן, וכשרואים אדם שמוכן לשלם על דבר שנשבר לו אע"פ שאף אחד לא חייב אותו לכך ולו רק כדי לא לברוח מכל אחריות ולגלגל את ההפסד לצד השני, ניכרת כאן גדולת האדם באמצעות מעשהו האצילי שמיוחס לעובדת היותו צדיק בעל יראת שמים שעובד את ד' ודבק בו יתברך, לומד תורה, מקיים את מצוותיה ומתקן את מידותיו.

ניכרת כאן התרומה האדירה של התורה הקדושה ללומדיה, והכח פנימי העצום שהיא מעניקה להם להתגבר על נסיונות מורכבים, אתגרים רוחניים וקשיים איתם נפגש כל אדם במהלך החיים. רואים כמה היא עוזרת להם לעשות את הצעדים הנכונים וההחלטות הטובות ביותר גם בשאלות המסובכות ביותר, וכיצד היא מזככת את מידותיהם, חודרת לכל תחומי חייהם ומשפיעה עליהם בצורה בלתי רגילה, ואף עוזרת להם להתגבר על היצרים והתאוות ולהתעלות מעל הטבע, כשניכר לכל שהצעד הזה שהרבה אחרים לא היו עושים אותו מהוה רק קצה הקרחון שמעיד על כל השאר.

היצר הרע מנסה לסמא את עיני האדם ולגרום לו לחשוב שהוא צודק בכל מצב ולבחור תמיד באפשרות של מיצוי הדין עד תומו, כשהוא משכיח ממנו את החלק החמישי של השולחן ערוך שלא נכתב, שמכיל בתוכו את האפשרויות הטובות ביותר שהכי משמחות את ד' וגורמות לו יתברך לנחת רוח גדולה - לוותר, להבליג, לעשות לפנים משורת הדין, להעלים עין או לכל הפחות להגיע לפשרה שמקובלת על שני הצדדים, וכמובן שכל מקרה לגופו, כדאיתא במשנה: "במידה שאדם מודד, בה מודדין לו" (סוטה א, ז), והרי אף אדם לא היה רוצה שמשמים ינקטו כלפיו באותה מידה וימצו גם איתו את הדין ללא כל רחמים, סליחה ומחילה בכל אותן נפילות ומעידות אותן חוה במהלך חייו, שהרי איך יעבור האדם את הדין בשלום אם לא יפעילו כלפיו את מידת הרחמים? וע"פ רש"י: בתחילה חשב אלוקים לברוא את העולם במידת הדין, ראה שאינו מתקיים, הקדים את מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין, לכן לאדם יהיה הרבה יותר קל לעבור לא רק את בית הדין בשמים אלא את כל השלבים השונים בעוה"ז אם לא יקפיד עם הבריות אלא יעביר על מידותיו וירגיל את עצמו להיות ותרן וסלחן בכל הזדמנות אפשרית, וכך גם איתו לא יקפידו כשיגיע לבית דין של מעלה ויהיו סלחנים גם כלפיו, מידה כנגד מידה.

יהיו לא מעט אנשים שיגיע לבית דין של מעלה ויגידו להם שם שמגיע להם שכר עצום על כל אלפי האנשים שחזרו בתשובה, התקרבו לאביהם שבשמים והתחילו לשמור תורה ומצוות בזכותם ואם ישאלו לפשר הדבר יצביעו להם על כל אותם מצבים בהם התעלו על עצמם וקידש שם שמים ברבים, כאשר האנשים שהיו מסביבם לא יכלו להתעלם ולהישאר אדישים לנוכח המראה המופלא והעל טבעי הזה, והדבר יצר רושם עמוק בלבם ובנפשם, וזה מה שגרם להם להתחיל במסע המרתק של חייהם למציאת האמת והתכלית של החיים, ומכאן כל חייהם השתנו מהקצה אל הקצה, מאחר וגם הם רצו להיות בעלי יכולת לשליטה עצמית על כל היצרים הפנימיים והתאוות האסורות שלהם, שהרי אין עבד גדול יותר מאדם שאינו יכול לשלוט בדחפים האפלים וברצונות הבהמיים שלו, והם הבינו שרק בזכות הדבקות בבורא עולם ובתורה הקדושה הם יזכו לחופש האמיתי שתמיד יחלו לו יחד עם כל שאר הברכות והמתנות החשובות ביותר שכל אדם יכול לקבל אם רק יבחר בטוב, באמת ובקדושה וילך בדרך ד', התורה והמצוות.

ולכן בפעם הבאה שמעדן שעולה שני ש"ח או בקבוק יין שעולה שלושים ש"ח נשבר לכם על הרצפה במהלך הקניות, המחשבה הראשונה שעולה לכם לראש לא צריכה להיות איך בורחים מכל אחריות בצורה הכי חלקה אלא איך הופכים את החסרון ליתרון, את השבר למשביר ואת ההתנפצות לניצוצות של קדושה, לקידוש שם שמים, וכך בכל דבר צריך לחפש כל אדם את הטוב, החיובי והאור כדי להעצים את המציאות שבתוכו ומסביבו באמצעות הנתונים הקימים, כמובא בזוהר שלעתיד לבוא רק מי שיודע להפוך את המר למתוק, את הרע לטוב ואת החושך לאור יורשה להיכנס להיכלו של משיח, ונחש בגימ' משיח, וכידוע יש אור שאפשר למצוא רק בחושך, וזו אחת הסיבות לשמן הוריד אותנו הקב"ה למצרים שהיתה המקום הטמא ביותר בעולם כולו ורק אח"כ העניק לנו את התורה לאחר רד"ו שנים.

מכאן צריך כל אדם לשאוב עידוד עצום שגם אם הוא נמצא בשפל המדרגה גם משם הוא יכול ואף נדרש לעלות מעלה מעלה, כשהשמים הם הגבול כשבורא עולם נמצא איתו, משגיח עליו ועוזר לו בכל צעד ושעל. וקל לראות את זה באמצעןץ השוואה של המציאות הקשה בה היו שרוים אבותינו כעבדים במצרים ביחס למציאות ההווית של כל יוצאי חלציהם שיכולים להשתמש בזכות הבחירה שלהם כדי להיות "כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" או "כַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם" (בראשית כב, יז), כדכתיב: "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל, יט).
לצפיה ב-'בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ'
בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ
23/10/2018 | 23:31
12
בס"ד
 
מס"ת של: "בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ" (תהלים נה, טו) מתקבל "תשכם" רמז למעלה הגבוהה של מי שמשכים כדי להתפלל בביהכ"נ בדומה לאברהם אבינו שהשכים והזדרז לעשות את רצון בוראו, כדכתיב: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים" (בראשית כב, ג), אע"פ שהיה מנוגד להגיון האנושי הפשוט ואף להבטחה המפורשת שקיבל ממנו יתברך: "בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (שם כא, יב).
 
מתקבל גם "מכתש", רמז לכך שעל האדם לחזור ולהתפלל על כל דבר שוב ושוב כמה שצריך, כדכתיב: "קַוֵּה אֶל ד' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ד'" (תהלים כז, יד), מאחר והתפילה היא לא רק האמצעי להשגת מטרות שונות אלא מהוה תכלית חשובה מאוד בפני עצמה, כפי שניתן ללמוד בין היתר ממשה רבינו שהתפלל 515 תפילות כמנין ואתחנן כדי להיכנס לארץ הקודש, והקב"ה לא מנע ממנו להתפלל אלא רק לפני אותה תפילה שאם היה נושא לשמים היה נענה, שהרי ידוע ש-ד' מתאוה לתפילתם של צדיקים, שהרי הם מכירים אותו יתברך הרבה יותר מעמי הארצות, והרצונות והמטרות שלהם מותאמים לאלו של בוראם, הם יודעים על מה להתפלל ומה לבקש והם מתפללים לא רק על עצמם אלא עבור כל עם ישראל וכל המציאות כולה כדי לתקן ולרומם אותה ככל שניתן.
 
התפילה עצמה יוצרת קרבה ודבקות בין הבורא לנברא בצורה שגורמת לכל המציאות בתוכם ומסביבם להתעלות והיא כשלעצמה מועילה לאדם לא פחות מכל הדברים עליהם הוא מתפלל, כפי שביטא זאת דוד המלך בלשון קדשו: "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב" (שם עג, כח).
 
מר"ת מתקבל "אב, בן", רמז לכך שלא רק הברואים אלא גם הבורא ב"ה נמצא בביהכ"נ, אך יש כמה דברים שיכולים לגרום לו לסלק את שכינתו משם כמו דיבורים בזמן חזרת הש"צ וקריאת התורה מחד ומאידך להפוך את כל השהות שם לפעולה עצמתית בעלת תועלת אדירה הן ברמת הפרט והן ברמת הכלל, וכל זה גם כן רמוז במילה "ברגש":
 
ב-יטול ל-ד', לרצונו ולחכמתו יתברך ולאמת האלוקית, תוך הקפדה על כל ההלכות החשובות של קדושת ביהכ"נ מתוך יראת שמים, כדי שלא יווצר מצב בו האדם מגיע למקום הקדוש הזה וגורם ליותר נזק מאשר תועלת.
 
ר-וחניות מעל הגשמיות, כמילות ברכת מחיה המתים בתפילת העמידה: "מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם", היינו ככל שהאדם מצליח להתנתק יותר מהשעבוד לצד הגשמי שקיים בעולם בכלל ובו בפרט זה מאפשר לו להתחבר ולהעצים יותר את הצד הרוחני שבו. איתא במשנה: "החסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו ליבם למקום" (ברכות ה, א), כשאחת מהמטרות העיקריות שרצו להשיג בכך היא להגיע להתפשטות הגשמיות שתאפשר להם להתחבר לצד הפנימי-הרוחני-הנשמתי שבהם, וכך להתפלל מהמקום הזך והטהור ביותר שניתן להגיע אליו כראוי למלך מלכי המלכים. ודוגמא נוספת לכך שבביהכ"נ לרוחניות יש מקום הרבה יותר משמעותי ועליון ביחס לגשמיות היא האיסור לאכול ולשתות בו למעט במצבים מיוחדים כמו של אברכים שלומדים בו במשך שעות רבות במהלך היום, ולכן מתירים להם לאכול ולשתות בו כי זהו ביתם לכל דבר לא פחות מהבית בו הם ישנים, כדברי דוד המלך שזכה להגיע לרמה גבוהה מאוד של דבקות בבורא עולם שמהוה דוגמא ומופת לכולנו: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ד' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ד' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" (תהלים כז, ד).
 
ג-דלות וגבורה, כשהאדם מגיע לביהכ"נ כשהוא מכיר בגדולתו וגבורתו של בורא עולם, לימוד התורה והתפילה שלו מגיעים ממקום הרבה יותר עצמתי, עליון וקדוש ביחס לכל מי שמכיר את בוראו פחות ממנו.
 
ש-מחה. אחת המעלות הנעלות ביותר בעבודת ד' בכלל, ובלימוד התורה, קיום המצוות והתפילה לבורא ב"ה בפרט היא השמחה שמשקפת עד כמה אותו אדם מזהה, מקשר ומשייך את עצמו עם הדבר שהוא שמח בו, כדכתיב: "עִבְדוּ אֶת ד' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (שם ק, ב).
לצפיה ב-'האם השמחה היא מטרה חייך או פועל יוצא של דבר עליון יותר?'
האם השמחה היא מטרה חייך או פועל יוצא של דבר עליון יותר?
23/10/2018 | 20:48
5
בס"ד

קרוב לודאי שאצל בני אדם שאינם שומרים תורה ומצוות, ההנאה, הריגושים, האושר והשמחה הן המטרות העיקריות אליהן הם שואפים להגיע כל חייהם, ובשונה מהם בקרב יראי ד' הצדיקים ששומרים תורה ומצוות המטרות הראשיות הן לעשות את רצון בוראם באהבה, לשמח את קונם בכל הזדמנות אפשרית, לעשות נחת רוח ליוצרם בכל זמן, מקום ומצב, ולעבוד את ד' יתברך לשמה ולא מתוך תועלתנות אישית פסולה, כאשר ההנאה, הריגושים, האושר והשמחה אצלם לעומת זאת הם לא המטרה העיקרית אלא רק הפועל היוצא של עבודת ד' שלהם, שמתאפינת בצורת חיים קדושה וטהורה שמלאה בתורה, מצוות, יראת שמים, תיקון המידות, התגברות על נסיונות ועל היצר הרע, גמילות חסדים ומעשים טובים. אלו הן מתנות חשובות ויקרות שרק הקב"ה יכול להעניק להם אותן בצורתן האמיתית והטהורה בזכות האמונה, האהבה, המסירות, הנאמנות והדבקות שלהם בו יתברך, בשונה מהציורים השקריים ותעתועי השוא איתם היצר הרע מוליך אנשים רבים שולל כשהוא מוכר להם שמחה מזויפת ועונג טמא ולא מספר להם על המחיר הכבד שיצטרכו לשלם הן בעוה"ז והן בעוה"ב על כך שהם לא עמדו בנסיון אלא נפלו בפח.

וחשבתי לציין עובדה חשובה ומענינת מאוד בהשואה בין שני הצדדים. אם תשאלו חוזרים בתשובה שעשו את התהליך בצורה נכונה ותקינה תחת הדרכה של רב, ומכירים היטב את שני הצדדים של המטבע, כולם בלי יוצא מן הכלל ישמחו להצהיר בפניכם בבטחון גמור שרמות ההנאה, הריגושים, האושר והשמחה אליהן הם הגיעו לאחר שחזרו בתשובה הן הרבה יותר גבוהות לאין ערוך בהשואה לעולם השקרי בו היו, אע"פ שכאן זאת לא מטרתם הראשית אלא רק הפועל היוצא של עבודת ד' שלהם ולפני שחזרו בתשובה זאת היתה מטרתם העיקרית, ולא זאת בלבד אלא שהם מרגישים שהפעם זה בא ממקום טהור וקדוש כשההארה מכל חויה רוחנית ממשיכה ללות אותם ולהאיר את לבם במשך כל ימי השבוע, וכעת כשנכנסו האור, האמת והטהרה לחייהם, השקר נחשף יחד עם החושך והטומאה וכל דבר קיבל את היחס הראוי והנכון, הם מרגישים עד כמה כל מקורות השמחה שלהם מהעבר היו מדומים, שקריים וטמאים. ואף התחושות שמתלוות לבילויים האסורים, ההנאות הבזויות והעבירות שהם עשו הן של ריקנות, דכאון, עצבות, החמצה וחיפוש עצמי, כשהשמחה המזויפת נעלמה מיד בתום הריגוש האסור.

ההסבר הפשוט לכך הוא שכאשר אדם מגדיר את השמחה כתכלית הוא למעשה שם את עצמו במרכז העולם ומרוכז כל כולו רק בו, ולעומתו אדם שעובד את ד' יתברך מחובר למי שאמר והיה העולם, מקור כל הכוחות כולם, שברא את כל הבריאה כולה ושולט עליה, ולא דומה אדם שכל מציאות חייו סובבת סביבו שחייו סופיים, מוגבלים וכפופים לחוקי הטבע לאדם שמחובר ודבק בבורא עולם ומתוך כך כל מציאות חייו היא אינסופית, בלתי מוגבלת ומעל לטבע.

אין סיכוי שמלך מלכי המלכים יחסיר מאדם שקשור אליו והולך בדרכו דבר מה אלא יעניק כל מה שהוא צריך הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית כדי להשלים את השליחות לשמה נשלחה נשמתו לבצע על הצד הטוב ביותר.

חשוב לדעת שהמקור לשמחה שהאדם מרגיש הוא מנשמתו האלוקית כשהיא מהוה מדד מדויק עד כמה אותו אדם עושה את רצון ד', הולך בדרכו יתברך, ומזכה את נשמתו לקרבת אלוקים בעיקר באמצעות התורה והמצוות שהן הדרך העליונה ביותר להתקרב לבורא עולם, להתענג על ד' יתברך וליהנות מזיו שכינתו. שהרי עור, בשר ועצמות לא יכולים להרגיש שמחה, עונג וכל רגש עצמתי או תחושה רוחנית אחרת אלא רק הנשמה הנצחית ש-ד' יתברך נפח באפינו. בואו ניתן לה למשול בנפש הבהמית ולא להיפך, יותר מכל דבר אחר זה מה שיעשה לנו הכי טוב הן לגוף והן לנשמה, לא רק בעוה"ב אלא גם בעוה"ז. בהצלחה!
לצפיה ב-'למי אתה דומה יותר, לפרי או לקליפתו?'
למי אתה דומה יותר, לפרי או לקליפתו?
23/10/2018 | 20:40
4
בס"ד

כולם יודעים מה עושים עם הקליפה אחרי שמקלפים את הפרי עליו היא שמרה עד לאותו רגע. על הפרי מברכים, אוכלים אותו, מתקנים אותו והוא אף נהיה חלק מאותו אדם שנבנה ממנו וזה מחיה אותו, ואת הקליפה לעומת זאת זורקים לפח ברוב המצבים על אף חשיבותה, ולא עובר זמן רב עד שהיא מתחילה להפיץ ריח בלתי נסבל שקשה מאוד לשהות בסביבתו.

ניתן לראות שהיחס בין הנשמה לגוף דומה ליחס בין הפרי לקליפה, שבדומה לפרי שהוא העיקר והקליפה היא הטפל כך גם הנשמה הנצחית שממשיכה לחיי הנצח של העוה"ב היא העיקר והגוף שנקבר באדמה הוא הטפל, ולאחר שהנשמה סיימה את תפקידה בעולם הזמני והשפל הזה היא ממשיכה הלאה במסעה האינסופי בעולמות העליונים.

ולו יצויר שיהיה אדם שיעניק חשיבות גדולה יותר לקליפה ביחס לפרי, החברה תראה בזה כתופעה חריגה ותמוהה ביותר, והדבר דומה לאותו אדם שמיחס חשיבות מוגזמת לגוף הגשמי שלו בזמן שהוא מזניח את נשמתו הנצחית על כל צרכיה, רצונותיה ודרישותיה, ואחת הסיבות שזה נראה פחות מוזר בעיני אנשים רבים היא מכח שכיחות התופעה, ההרגל והטבע של האדם.

שהרי אם הגוף מתריע על צורך מסוים, האדם מזנק מיד כדי לספק לו את כל מחסורו ואף נוטה להתלונן על כך: "אני גווע ברעב, היית מאמין? לא אכלתי מהבוקר, איזה צמא אני, אני מאוד עייף, אני חייב לישון, איזה חם היום, מה זה הקור המקפיא הזה? אפשר להדליק פה את המיזוג בבקשה?" וכו'... אך אלו דברים שגם בהמות ובעלי חיים יכולים להרגיש מכח הצד הבהמי שיש לכל יצור חי, אך אסור לנו לשכוח שבשונה מהם נפח ד' בקרב בניו ובנותיו היקרים והאהובים נשמה אלוקית שהיא חלק אלוקה ממעל והיא הרבה יותר חשובה מהגוף שהרי היא אינסופית ובלתי מוגבלת והגוף הוא סופי ומוגבל והיא זו שבזכותה יזכה אותו אדם לחיי הנצח של העוה"ב, אך אם ימשיך להתעלם ממנה כל חייו לא יזכה לכך כלל וכלל, שהרי לא קיים רכב שיכול לנסוע ולו למרחק קצר ביותר אם לא מספקים לו את הכח לו הוא זקוק כדי לנסוע - דלק, שמן, מים, חשמל או אור השמש, כל שכן הנשמה שצריכה לעשות מרחק אדיר כדי להגיע מהעוה"ז לעוה"ב, וצריך להעניק לה את המזון הרוחני לה היא זקוקה לצורך כך - תורה ומצוות, קרבת אלוקים ויראת שמים, תיקון המידות והתגברות על הנסיונות, התאוות והיצר הרע.

האדם צריך לכבד את הנשמה ואת רצונותיה העליונים והקדושים, ולהעניק לה את החשיבות הראויה בכלל וביחס לגוף החומרי בפרט. אדם שנותן לגוף שלו לשלוט בנשמתו דומה לאדם שבמקום לרכב על החמור נותן לחמור לרכב עליו.

האדם צריך לתת חשיבות מיוחדת ולשים את עיקר הדגש בחייו על אותם דברים בהם הוא נבדל מהבהמה, והנשמה היא הדבר העיקרי ויחד איתה גם יכולת הדיבור, החכמה, הבינה והדעת, ומכאן ניתן להבין את מעלתו הגבוהה והמיוחדת של האדם שזכה ללמוד את התורה הקדושה ולחיות על פיה, שהרי הוא מביא בכך לידי ביטוי את הצדדים העליונים ביותר שבו ומתחבר לבוראו בצורה העליונה והקדושה ביותר שיכולה להיות.

אף אדם לא היה רוצה לחשוב שהסיכום של כל מפעל חייו יהיה משל לאותה קליפה שמושלכת לאשפה בהזדמנות הראשונה ובזאת תם ונשלם כל תפקידה, אלא משל לאותו פרי שנהיה חלק מהאדם שאוכל אותו, וכך למעשה אם הוא ישמור תורה ומצוות, ידבק ב-ד' וילך בדרכו הוא יזכה להתאחד איתו יתברך, ואין לכם מעלה, ברכה ומתנה גדולות יותר מזו הן בעוה"ז והן בעוה"ב, שהרי דוד המלך שהוא הרגל הרביעית במרכבה לא אמר: "ואני קרבת בתים יוקרתיים לי טוב" או "ואני קרבת מכוניות פאר, נשים יפות, אוכל גורמה ותענוגות החיים לי טוב" אלא "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב" (תהלים עג, כח), ובנו שלמה המלך החכם באדם אמר: "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף" (תהלים קיט, עב), וכל מי שישכיל להבין את הדברים האלה ולחיות על פיהם יזכה לא רק לחיי הנצח של העוה"ב אלא יזכה לחיים אמיתיים, מוצלחים, שמחים ומאושרים כבר בעוה"ז, שהרי רק מי שדבוק ב-ד', הולך בדרכו ועושה את רצונו נקרא שהוא חי, כדכתיב: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּ-ד' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד), היום דכתיב ולא מחר היינו גם בעוה"ז, ומכאן שאדם שמנותק מבורא עולם ומתורתו הקדושה הוא למעשה מת מהלך כפשוטו גם אם הוא רץ, אוכל, שותה, ישן, צוחק ועובד. האמת היא שיצר הרע עובד עליו, מסמא את עיניו ומקשה עליו לראות את האמת אך הקב"ה נותן לכל אדם את כל הכלים וההזדמנויות להתגבר על יצרו, למצוא את האמת ולדבוק בה.

חשוב לדעת שהחיים שהתורה מדברת עליהם הם לא של 70 או 120 שנים אלא חיים נצחיים ואינסופיים שאף פעם לא נגמרים שאי אפשר לתפוס את מעלתם וגדולתם בשכל האנושי והמוגבל שלנו שרגיל לדברים שמתחילים כאן ונגמרים שם וקשה לו להבין מושגים אינסופיים, אך מי שיבטח ב-ד', יעשה את רצונו, ילמד את תורתו ויקיים את מצוותיו יזכה להצטרף לאותה יחידת עילית מובחרת שתזכה לכך. יהי רצון שכל עם ישראל יזכה לכך ללא יוצא מן הכלל בעה"י.
לצפיה ב-' הדברים החשובים שניתן ללמוד מהנמלה'
הדברים החשובים שניתן ללמוד מהנמלה
11/10/2018 | 22:34
7
בס"ד

יש לא מעט דברים שאפשר ללמוד מהנמלה החרוצה בעה"י ואחד מהם הוא שברגע שהיא מוצאת פינה בה מרוכזים כמה פירורי לחם או שאריות של מזון כלשהו, הדבר הראשון שעולה בראשה הוא לרוץ ולקרוא לכל חברותיה כדי שגם הם יהנו מזה. היא לא מסוגלת ליהנות לבד והיא חייבת לשתף כמה שיותר נמלים.

ואם כך נוהגת הנמלה כל שכן שכל אדם צריך לשתף את כל סביבתו בכל דברי המוסר, החכמה והתורה אותו הוא זוכה ללמוד, בחינת נר שמדליק עוד ועוד נרות מבלי שהוא עצמו נחסר אלא שמח מהעובדה שהוא מביא לידי ביטוי את יכולותיו ומגשים את יעודו, כדי שעוד ועוד אנשים יהנו מהצדדים והבחינות היותר עליונים שבו - התורה, החכמה, הבינה והדעת בהם חננו ד' יתברך, בידיעה שבכך הוא עושה את רצון בוראו, משמח את קונו ועושה נחת רוח ליוצרו ברמות הגבוהות ביותר. ואם אפשר להבין את הנמלה שמתלהבת לשתף את חברותיה באוכל הגשמי שהיא מוצאת קל וחומר שעלינו לגלות הבנה כלפי אותם לומדי תורה שמתלהבים לשתף כל מי שהם רק יכולים בדברי התורה שהם לומדים ומחדשים, שהרי הם יודעים שטובה תורה מכל סחורה, וכשהם לומדים דבר מה חדש או זוכים לחדש חידוש משלהם הם מרגישים כמוצאי שלל רב שהוא רוחני ומואר, והם רוצים לשמח ולהאיר איתו את כל העולם.

בנוסף לכך יודעת הנמלה עד כמה היא זקוקה לעזרתם החשובה של חברותיה ותלויה בהם כדי להצליח במשימה של העברת פירורי המאכל שנמצאו למחילותיהן בצורה היעילה והמהירה ביותר, כשהיא אינה חושבת שהיא מסוגלת לעשות זאת בכוחות עצמה.

אם כך פשוט שגם לאדם אסור לחשוב שהוא יכול להסתדר לבד בחיים ולעשות הכל בכוחות עצמו שהרי המשימות שנשמתו נשלחה לבצע הן החשובות והמורכבות ביותר בכל הבריאה כולה, וראשית הוא חייב לדעת שהוא לא יכול להסתדר בלי עזרתו והשגחתו העליונה של ד' יתברך ותורתו הקדושה בכל זמן, מקום ומצב בכל תחומי החיים, ושבנוסף לכך לבורא עולם יש שליחים נאמנים להם הוא זקוק כדי שיעזרו במהלך החיים - חכמי ישראל, גדולי הדור, הרבנים, הדרשנים, הרב האישי שלו וגם החברותא שהוא צריך שתהיה לו כדי ללבן כל סוגיה תורנית בצורה המלאה והמקיפה ביותר, מאחר ולא דומה לימוד באופן עצמאי ללימוד עם אדם נוסף שיש לו רקע, דעה וצורת חשיבה שונים כשהוא יכול לשפוך אור יקרות ומים חדשים על כל הנושאים הנלמדים, ואם גדולי ישראל בכל הזמנים לא ויתרו על לימוד בחברותא אע"פ שידעו את כל התורה כולה ישר והפוך והיו בקיאים בה, מאחר והבינו את החשיבות העליונה שבכך, כל שכן שעל כל אחד לעשות כל שביכולתו למצוא אדם בעל יראת שמים ומידות טובות שיש לו אהבת ד', אהבת התורה ואהבת ישראל כדי שיוכל ללמוד איתו את התורה הקדושה, וידוע שמציאת חברותא היא לא פחות קשה ממציאת הזיווג של האדם ולא במקרה, ולכן צריך כל אדם להתפלל על כך מעומק הלב ולהאמין בבורא עולם שיושיע אותו בנושא הזה כמו בכל דבר וענין.

כמו כן ניתן למצוא את הנמלה בכאלה מקומות ברחבי הבית שגורמות לאדם לחשוב - איך בכלל הצלחת למצוא את המקום הזה ולהגיע לכאן?

צריך כל אדם לעשות קל וחומר ולומר לעצמו שאם הנמלה מוכנה להתאמץ ולהשקיע כ"כ הרבה בכדי למצוא עוד קצת אוכל ולאגור אותו אצלה בצורה שתעזור לה להתקיים במשך כמה שבועות או חודשים בודדים בעולם הזמני הזה, כל שכן שהוא צריך לעשות כל שביכולתו כדי ללמוד תורה, לעשות מצוות, חסדים ומעשים טובים שיזכו אותו לחיי הנצח של העוה"ב שהוא אינסופי בעה"י.

ועוד, שהנמלה מוכנה לסכן את חייה כדי לעמוד בכל המשימות שהציבה לעצמה, וכשהיא רואה שיש בני אדם ענקים מעליה זה כלל לא מפחיד אותה למרות שהם הרבה יותר גדולים וחזקים ממנה בצורה משמעותית כשהיא כמו טיפה בים לעומתם ואעפ"כ היא ממשיכה בתפקידה בזריזות, במסירות ובנחישות כאילו כלום לא קרה.

אם הנמלה מוכנה למסור את נפשה עבור כמה גרגירי מזון שיעזרו לה להתקיים במשך תקופה קצרה מאוד בעולם הזמני הזה, לא יתכן שאדם בעל דעת ותבונה לא יהיה מוכן למסור את נפשו עבור ד' יתברך שברא אותו ומחייה אותו בכל רגע נתון והעניק לו את כל אשר לו מבחינה רוחנית וגשמית, והיחס הנפשי של כל יהודי לא צריך להיות פחות מזה של הנמלה כלפי כל הדברים החשובים ביותר עבורו בזכותם הוא זוכה לחיים אמיתיים הן בעוה"ז והן בעוה"ב שהוא אינסופי - תורה, מצוות, יראת שמים, אהבה, דבקות ובטחון בבורא עולם, תיקון המידות, מעשים טובים וחסד.

רבי עקיבא הוא דוגמא נפלאה להמחשת הענין הזה מאחר והתעקש בכל תוקף ללמוד וללמד תורה חרף הגזירה הקשה של השלטון הרומאי באותה תקופה ולא פחד שמא יתפסוהו ויהרגוהו בשל כך כפי שאכן ארע במציאות, מאחר וידע שיהודי שלא לומד תורה הוא כמו דג ששלפו אותו מהים שרק בו הוא יכול לחיות ליבשה, ובדומה לכך גם אדם שמנתק את עצמו מהתורה הוא למעשה מנתק את עצמו מהחיים, שהרי אין חיים בלי תורה, ולאדם ללא תורה ומצוות אין כל חלק לעוה"ב, ואדם שאוכל, שותה, ישן, צוחק ומבלה לא מהוה דוגמא או ראיה לאדם חי, שהרי ישנם בעה"ח רבים שמסוגלים לעשות את כל הדברים האלה ואעפ"כ אין להם כל חלק לעוה"ב, וליהודי לעומת זאת יש נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל וכדי להביא אותה לידי ביטוי הוא חייב להיות לחבר אותה לבורא עולם בעיקר ע"י תורה ומצוות, אחרת אפילו בהמה טובה ממנו מאחר ולעומתו אין לה נשמה אלוקית שחצובה מתחת כסא הכבוד, היא לא מצווה במצוות התורה והיא עושה כל מה שמצופה ממנה מבלי להמרות את פי ד'.

ואודות החיים האמיתיים ניתן ללמוד בין היתר מהפסוק שמתיחס לדבקים בבורא עולם: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּ-ד' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד), ומהפסוק שמתיחס לשומרי השבת: "טועֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ" (תפילת מוסף של שבת), ומהפסוק שמתיחס ללומדי התורה ותומכיה: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" (משלי ג, יח), ומהפסוק המתיחס לצדיקים ולישרים: "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" (תהלים צז, יא), ומהפסוק שמתיחס ליראי ד': "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ד' שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד" (שם קיא, י).
לצפיה ב-'כדי לזכות לעוה"ב צריך להתלבש בהתאם בעוה"ז'
כדי לזכות לעוה"ב צריך להתלבש בהתאם בעוה"ז
09/10/2018 | 14:04
10
בס"ד

איתא בתורה: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית ג, א), וחשבתי לומר בעה"י שהכונה כאן היא שהוא היה ערום מתורה, מצוות, קדושה ומעשים טובים, מאחר והוא בא מצד הטומאה של הסטרא אחרא, וכל מגמתו מאז ומעולם היא להכשיל את האדם ולהאבידו הן מחיי העוה"ז והן מחיי העוה"ב, ולראיה אותו מהלך שהצליח להוביל שהביא מיתה לעולם ודרדר את כל מציאות החיים מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, מרוחניות מוארת ונעלה לגשמיות שפלה ועכורה, כשחלק גדול מחיינו מוקדש לתיקון אותו חטא קדמון, ואותו נחש פועל כלפי כל בני האדם במשך כל הדורות וגם בימינו עד לימות המשיח שאז עתיד הקב"ה לשחוט את היצר הרע שהוא הנחש הקדמוני והוא השטן, ואין לו כל קיום בעוה"ב ששמור רק לצדיקים, עובדי ד' ויראיו, ולא יהיה בו כל קיום של שקר, רוע, טומאה, רשע וכפירה, וזאת גם הסיבה שדלתות התשובה תסגרנה בשלב הזה, וגם מי שיתחרט על כל פשעיו וירצה להצטרף למחנה של ד' יתברך בכל מאודו לא תהיה כל אפשרות לקבלו, שהרי זאת לא חכמה גדולה לחזור בתשובה כשאין לך יצר הרע שמנסה להפריע לך, שהרי הקב"ה לא ברא את העוה"ז למלאכים אלא לבני אדם שעל אף היצר הרע שמנסה להרחיק אותם מ-ד' ולמנוע מהם לעבדו ולעשות את רצונו יתברך הם מצליחים להתגבר עליו ולעבוד את ד' יתברך באהבה, יראה, בטחון ושמחה למרות כל הקשיים והנסיונות שהוא מציב בפניהם, וכך על אף כל השקר שנמצא בעוה"ז בשפע הם לא רק מחפשים ואף מוצאים את האמת אלא אף מצליחים להתאים את כל אורחות חייהם אליה, על אף כל הרוע, החושך והטומאה שמצוי כמעט בכל פינה הם בוחרים רק בטוב, באור ובקדושה, על אף האפשרויות הרבות והמגוונות לחטוא הם מוותרים על כל התענוגות המידיים וההנאות האסורות שהם יכולים להשיג בקלות ובוחרים ללמוד תורה ולעשות מצוות ומעשים טובים, חרף כל התעתועים השקריים והנסיונות המתוחכמים של השטן שהוא היצר הרע להדיח אותם מדרך המלך, הם אוכפים את יצרם, זורקים את עצמם על ד' ומבטלים את כל מציאותם ומהותם אליו יתברך שלא כדרך הטבע, וזה מה שמסביר את ההשגחה הפרטית ומציאות החיים הניסית שלהם שהיא מעל הטבע, מידה כנגד מידה, כשעל האדם שהצליח לעמוד בנסיון ששלחו לו משמים כתב דוד המלך ע"ה: "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס" (תהלים ס, ו).

בשונה מהנחש הערום שהופעתו במציאות האלוקית היא זמנית בעיקר כדי לנסות את האדם ולבחון אותו, לצדיקים לעומתו יש מציאות וחיות אינסופיות מאחר והם יוצרים בעוה"ז את הלבושים שישמשו את נשמתם הנצחית בעוה"ב באמצעות התורה והמצוות שהם עוסקים בהן ושקועים בהן, בידיעה שזאת כל מהות חייהם הן בעוה"ז והן בעוה"ב.

לצורך המחשת החשיבות של הלבושים הרוחניים האלה, אף אחד מאיתנו לא היה מעלה על דעתו שאדם שאיבד את כל בגדיו החומריים בעוה"ז יסכים לצאת לרחוב כשאין כל בגד שמכסה את גופו גם אם יצטרך בשל כך להישאר בביתו למשך ימים רבים מטעמי חוסר צניעות והבושה הגדולה שלא יוכל לסבול כלפי כל האנשים שעלולים לראותו במערומיו, ואם כך כלפי בשר ודם כל שכן שאם ח"ו יתיצב לפני מלך מלכי המלכים כשהוא ערום מתורה ומצוות שהם לבושי הנשמה, הבושה שלו תהיה הרבה יותר גדולה וחזקה לאין ערוך. הבגדים החומריים בעוה"ז הם זמניים לעומת לבושי הנשמה שהם נצחיים ולכן גם הרבה יותר חשובים, שהרי המציאות הרוחנית היא הרבה יותר אמיתית ועצומה מזו החומרית, ולראיה רוח חזקה שהיא בלתי נראית תצליח להזיז בקלות עצים ואף עמודי חשמל שנראים לעיני האדם.

אם בעוה"ז ישנם אנשים שהיו מעדיפים למות רק שלא יבישו אותם, ילבינו את פניהם ויחשפו בפומבי את מעשיהם השפלים שנעשו בחדרי חדרים, כל שכן שאם הלכו נגד רצון ד' בעוה"ז והיו רחוקים מתורה ומצוות, הם בעצמם לא ירצו לחיות בעוה"ב אם יקבלו את האפשרות לבחור רק מעצם הבושה העזה והבלתי נסבלת שעתידה להיות להם לעתיד לבוא על כך שהם "עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים" (ירמיהו ב, יג), ובזבזו את כל שנות חייהם היקרות להבל ולריק על עולם שהוא שפל, גשמי זמני, חולף ומלא בשקר וכזב, ולמעשה ירקו לתוך הבאר שהשקתה אותם, וכל זאת במקום להידבק ב-ד', לעשות את רצונו יתברך, ללמוד את תורתו הקדושה ולקיים את מצוותיו היקרות, ובכך להתחבר לאינסוף ב"ה ולזכות לחיי הנצח של העוה"ב. היש עסקה גרועה יותר שיכול האדם לעשות בעוה"ז? היש הפסד, פספוס, טפשות, אבל ואובדן גדולים מאלו?

יהי רצון שנזכה כל עם ישראל להתעורר, לחזור בתשובה שלמה וללכת בדרך ד' התורה והמצוות עם כל הלב והנשמה אכי"ר.
לצפיה ב-'איך זוכים לשמחה ולדבקות בבורא עולם?'
איך זוכים לשמחה ולדבקות בבורא עולם?
08/10/2018 | 22:01
6
בס"ד

איתא בגמרא: "אין אדם נתפס בשעת צערו" (בבא בתרא טז:), וחשבתי בעה"י לפרש את דבריו של רבא בצורה הבאה, שהרי אין השכינה שורה על מי שנמצא בעצבות שאין לה שום מקור בקדושה אלא רק מתוך שמחה, כשם שהשכינה הסתלקה מיעקב אע"ה במשך 22 השנים בהם חשב בטעות שיוסף מת כפי שאמרו לו בניו והיה אבל בשל כך, ורק לאחר שראה אותו שוב והפעם כמשנה למלך מצרים חזרה השכינה לשרות בו, וגם כשם שאמר אלישע הנביא: "וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ד'" (מלכים ב, ג, טו) וע"פ הפירוש של המצודת דוד נסתלקה ממנו השכינה מאחר וכעס על יהורם ולכן לא יכול היה להתנבא שהרי אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה והכעס בא עם העצבון, וכאשר המנגן התחיל לנגן שרתה עליו רוח הנבואה מאחר והניגון מילא אותו בשמחה. ע"כ.

המקבילה של המילה "נתפס" היא "נדבק" כמו מגנט שנתפס במתכת כלשהי ואדם שנתפס בגזע עץ כלשהו כדי להציל את עצמו מן הסכנה. ומכאן ניתן להבין מחדש את דברי רבא: "אין אדם נתפס בשעת צערו", שבשעה שהאדם נמצא בעצבות אין הוא יכול להידבק בבוראו מאחר והשכינה מסתלקת ממנו אלא אם יתגבר על יצרו ויחזור למצב של שמחה שהוא המצב הטבעי של כל אדם שמאפשר לו להידבק במלך אל חי העולמים, ועל המעלה העליונה שבכך כתוב: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּ-ד' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד). אם כן, רוצה להיתפס, היינו להידבק בבורא עולם? תעבוד אותו בשמחה ואז תרגיש שיש לך הכל ולא חסר לך דבר וחצי דבר בכל זמן, מקום ומצב בכל תחומי החיים.

חשבתי להוסיף ולבאר בעה"י מדוע השמחה היא תנאי הכרחי להשראת השכינה, שלא יתכן שהאדם יהיה מחובר וקשור ל-ד' יתברך כשהוא מלא באהבה, אמונה ובטחון כלפיו יתברך ולא יהיה מלא בשמחה טהורה ועילאית, מאחר וגם אם יהפוך את כל העולם כולו לא ימצא דבר יותר משמח מכך, ואם האדם בכל זאת אינו שמח זה סימן מובהק לכך שהוא לא באמת מחובר ל-ד' ולא עובד אותו יתברך ישירות, אלא איזושהי ישות דמיונית שהוא בדה במוחו הפרטי שמהוה הכלאה בין הדעות הפרטיות שלו שלא מיושרות לדעת תורה בצירוף אוסף עובדות שקריות ודעות פסולות ששמע במהלך שנות חייו כאשר אין כל קשר בינה לבין הבורא ב"ה, והוא למעשה עובד אלוהים אחרים מבלי לשים לב גם אם הוא בטוח שהוא בכיוון הנכון.

אם כל אדם נזהר לשתות מים רק ממקורות טהורים והוא לעולם לא ישתה ממקום שקיים לגביו ולו הספק הקטן ביותר כדי לא לסכן את בריאותו ואף את חייו גם אם יצטרך להימנע משתית מים במשך כמה ימים, כל שכן כשמדובר בדברי חכמה ותורה שנמשלה למים שעליו להיות זהיר כפלים ולהקפיד על כך שכל הצינורות שמחברים אותו אל ד' יתברך ותורתו הקדושה יהיו קדושים וטהורים ומכוונים לדעת ד' והאמת האלוקית, וכך ללמוד רק מרבנים וספרים שהוא סומך עליהם ואין כל ספק לגביהם, ולא כאלה שמציגים שיטות מודרניות למיניהן שמנסות להמציא את הגלגל מחדש ולקרוא בכך תיגר על משה רבינו וכל חכמי ישראל בכל הזמנים, לעקם את התורה ולשנות את כל המשמעות והאמת שלה.

בנוסף ישנם זרמים או תת זרמים, קבוצות סגורות בתוך זרמים מסוימים שאמנם מתימרים ליצג את דעת האמת האלוקית כמו כולם אך בפועל הם רחוקים ממנה מרחק שמים וארץ, מחטיאים את הציבור, מהוים עבודה זרה לכל דבר וגם מהם צריך להיזהר מאוד, שהרי כל העובד עבודה זרה אין לו חלק לעוה"ב אז איך אפשר לצפות מנשמתו הטהורה להיות בשמחה אם היא יודעת שזה הולך להיות סופה?

יתכן שהאדם אמנם עובד את ד' יתברך אך לא בהתאם לדרגה הרוחנית האמיתית שלו כמו אדם שקיבל על עצמו חסידויות וחומרות שונות בשלב מוקדם מדי בהתקדמות הרוחנית שלו וזה גורם לו להילחץ ועלול להביא אותו במצבים קיצוניים למה שנקרא בשפת המקובלים "שבירת הכלים", או להבדיל אדם שנמצא בשלב מתקדם מאוד ואעפ"כ אינו מוציא מהכח אל הפועל את כל היכולות, החכמה, הבינה והדעת בהם חנן אותו ד' ואמנם הוא לומד תורה אך לא בעמל "עד שיצא לו עשן מהראש", גמרא עם רש"י, תוספות, רשב"א, ריטב"א וכל אותם מפרשים שלא הכי קל להבין אותם, ללמוד הלכה החל מהטור והבית יוסף ולעבור דרך המ"א והט"ז על הש"ע ושאר נושאי הכלים בהתאם לצורך ורק אז להגיע למ"ב על הש"ע וכל הפוסקים האחרונים, להבין דבר מתוך דבר, לסכם, להקשות קושיות, לחשוב על תירוצים או למצוא אותם בספרות התורנית העשירה, לסכם את הדברים, לחדש חידושים ולהפיץ אותם ברבים, ולהיות כל הזמן במגמה של עליה ברמת העמל וה"לשמה", ובטח שלא להסתפק רק ברמת הלימוד שהיתה מתאימה לו לפני שנתיים.

דבר נוסף, אף אדם לא יכול לצפות להיות קשור ודבוק באינסוף ב"ה שהוא בלתי מוגבל, מעל הטבע, קדוש, אינסופי ואין לו גוף ולא דמות הגוף, בזמן שהוא בעצמו מחובר לעניני החומר של העוה"ז שהוא מוגבל, טבעי, שפל, סופי, כשהוא מרוכז בעיקר בגופו הגשמי, ומשועבד לתאוות אסורות והנאות בזויות. לאדם שרגיל לאכול מעדנים ולשתות משמנים בכל ימות השבוע קשה להידבק בבורא עולם הרבה יותר ממי שכל אכילתו נועדה כדי לשבוע ולצבור כח לעבודת הבורא ב"ה והיא מורכבת ממאכלים כשרים ובריאים ואת המעדנים הוא שומר לשבתות וחגים, כדכתיב: "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר" (משלי יג, כה). האדם צריך לבחור אם מקור העונג שלו יהיה מהנפש הבהמית או מהנשמה האינסופית, וככל שהאדם מצליח להתנתק מהשעבוד לעוה"ז כך הוא יכול להגיע להתעלות והתרוממות הרוח בצורה הרבה יותר נעלה ולפנות את לבו ומוחו לבורא עולם ולתורה הקדושה, שהרי לא יכולים להימצא במיכל אחד שמן ואויר בו זמנית, וככל שמצליחים לרוקן מהמיכל יותר שמן כך נוצר בתוכו יותר מקום לאויר.

יוצא שהשמחה הטהורה מהוה מדד לכך שהאדם מחובר באמת ל-ד' יתברך ועובד אותו בצורה ראויה ונכונה ולא עובד אל זר, ובדיוק לזה מתיחס הדיבר הראשון בעשרת הדיברות אותו אמר אלוקים לעם ישראל באופן ישיר: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ" (שמות כ, ב), כדכתיב: "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר" (תהלים פא, י). וככל שהאדם ממלא את עצמו בעוד ועוד תורת אמת, חכמת ד', דברי מוסר והשקפה טהורה, מקיים מצוות, מתקן את מידותיו ומקדש את עצמו, כך הוא מכיר יותר ויותר את בוראו ודבק בו יתברך, ומגיע כל פעם לרמות גבוהות יותר ויותר של אושר ושמחה. וזאת למעשה דרכה של הנשמה לגרום לאדם בו היא נמצאת להבין שהוא נמצא בדרך הנכונה המובילה בית אל, שימשיך ויתמיד בה מבלי לנוח על זרי דפנה, שימשיך להתחזק מיום ליום וילך מחיל אל חיל בעה"י, שהרי אם גם לאדם העשיר ביותר בעולם מבחינה גשמית יש תאבון לצבור עוד ועוד הון ונכסים חומריים כל שכן שלעובדי ד' ויראי צריך להיות יותר חשק להתקרב עוד ועוד לבוראם ולא להסתפק במדרגה אליה הגיעו גם אם היא גבוהה מאוד.

ועל כך שמעתי מרבי מיכאל חידוש נפלא על הפסוק: "וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם" (שמות כ, יח) שאמר שמחיבור שתי האותיות האחרונות במילה "השמים" מתקבל נ' וביחד "נשמה". עכ"ד. והרי הנשמה היא חלק אלוקה ממעל וחצובה היא מתחת כיסא הכבוד, וככל שהאדם מזכך אותה ומסיר את המחיצות בינה לבין בוראה הוא מצליח לשמוע את הדיבור האלוקי ומבין את רצונו יתברך בצורה הרבה יותר טובה וברורה, ומתוך כך כל מציאות חייו הן בעוה"ז והן בעוה"ב תהיה הרבה יותר מפוארת ואדירה, שהרי לא דומה אדם שאינו יודע מהו רצון קונו בכלל וממנו בפרט לאדם שיודע.
לצפיה ב-'הקשר העל טבעי בין עם ישראל לשבת קודש'
הקשר העל טבעי בין עם ישראל לשבת קודש
04/10/2018 | 21:31
5
בס"ד
 
הרב שלמה לוינשטיין מביא בשם הרב שמשון רפאל הירש את מדרש הפליאה שיום ד' בו תלה אלוקים את המאורות הוא בן הזוג של יום א' בו ברא את האור ומשמש כתשתית של יום ד', וכך  יום ה' בו ברא את הדגים והעופות הוא בן הזוג של יום ב' בו הבדיל בין המים העליונים לתחתונים ומשמש כתשתית של יום ה', ויום ו' בו ברא את בעה"ח ובני האדם הוא בן הזוג של יום ג' בו  אמר אלוקים "וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" (בראשית א, ט) ומשמש כתשתית של יום ו'. ומשראתה כך השבת שאלה את ד' מי יהיה בן זוגה והוא יתברך ענה לה שעם ישראל יהיה בן זוגה. עכ"ל.
 
ועלה בדעתי לומר בעה"י שימי החול מ-א' ועד ו' מסמלים את הטבע והעולם החומרי והזמני הזה ולכן מתאים שיהיו בני הזוג אלו של אלו, ולעומת זאת השבת שהיא מעין עוה"ב היא מעל הטבע  ולכן ראוי שגם בן זוגה יהיה מעל הטבע ולכן עם ישראל הוא הזוכה המאושר שנבחר לשמש בתפקיד המכובד והנשגב באופן טבעי, שנשמותיהם הם חלק אלוקה ממעל וחצובות הן מתחת  כסא הכבוד וכל מציאותו ומהותו הן מעל הטבע. וכשם שהשבת היא הנשמה של כל השבוע שכל ימי החול ניזונים ממנו כך גם עם ישראל הוא הנשמה של כל בני האדם והעולם כולו, שהרי  העולם מתקיים בזכות ישראל שלומדים תורה, כדכתיב: "כֹּה אָמַר ד' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" (ירמיהו לג, כה). וכך יוצא שהשבת היא התשתית הטבעית של עם  ישראל, הרבה יותר מימי החול אע"פ שגם בהם יש צורך לפעול, לתקן ולהכניס בהם כמה שיותר תורה, מצוות וקדושה, שהרי נשמותיהם הגיעו מהעולמות העליונים ועתידות הן לחזור אליהם,  ללמדנו על החיבור והשיכות של עם ישראל לחיי הנצח של העוה"ב, ועל הסוד הגדול שעל כל אדם לדעת שכדי לעבור את כל השלבים, הנסיונות, הקשיים והאתגרים של העוה"ז בהצלחה  אסור לו להיות משועבד אליו ועליו למעשה להתאמץ בכל כוחו להתנתק ממנו ולהתעלות מעליו ככל שרק אפשר ולחיות בו ע"פ עולם המושגים של העוה"ב, ורק אדם שיצליח בכך העוה"ז  יתחיל להאיר לו פנים ולהוות עבורו גן עדן עלי אדמות של ממש. בהצלחה לכולם.
לצפיה ב-'אתר שידוכים חדש!! מהרו להירשם...'
אתר שידוכים חדש!! מהרו להירשם...
04/10/2018 | 10:14
15
לצפיה ב-'עד כמה ניצלת את הפוטנציאל היהודי שבך?'
עד כמה ניצלת את הפוטנציאל היהודי שבך?
02/10/2018 | 18:01
4
בס"ד
 
להיות יהודי זה פוטנציאל שרק אם האדם מצליח להוציא אותו מהכח אל הפועל הוא זוכה לתואר הנפלא הזה, אחרת יש כמה עוונות חמורים כמו חילול שבת בפרהסיא ועבודה זרה שאם הוא  נגוע בהם הוא נחשב לגוי לכל דבר, מומר לכל התורה כולה ואין לו חלק לעוה"ב, גם אם אמו וסבתו היו יהודיות כשרות וצדיקות וכך הלאה עד שרה אע"ה. זה לא יעזור לו אלא אם הוא בעצמו  יהיה ראוי לכך מאחר ובשמים דנים כל נשמה בפני עצמה.
 
אז יהודי שבאמת רוצה להיות יהודי צריך להתנהג כמו יהודי אמיתי ע"פ הוראות היצרן של מי שאמר והיה העולם וברא בו את האדם שהוא נזר הבריאה ומתוך כך העניק לו את התורה הקדושה  כדי שידע להבדיל בין טוב ורע, טהור וטמא, מותר ואסור, ולא רק כדי שיזכה לחיי הנצח של העוה"ב אלא אף שכל חיי העוה"ז יהיו עבורו גן עדן עלי אדמות הרבה יותר מכל התענוגות  המדומים וההנאות האסורות שיש לעוה"ז להציע.
 
שהרי לא יתכן שהצעצועים הזולים ביותר יגיעו עם הוראות הפעלה מפורטות בזמן שהיצור המורכב והמשוכלל ביותר בכל הבריאה כולה לא יגיע עם הוראות כאלה, וזאת היא התורה הקדושה  ותורה היא מלשון הוראה כשם שהלכה היא מלשון הלכה, וכל יש לאדם מורה דרך בכל תחומי החיים שמדריך אותו לאן ללכת, היכן לפנות, איפה לדרוך ואיפה לא, כאשר מי שמתעלם  ממנה סופו המר והבלתי נמנע לאבדון, בדומה לאדם שבשיא חוצפתו וגאותו מרשה לעצמו להטיס מטוס קרב או מכונית מרוץ מבלי שלקח ולו שיעור נהיגה אחד, אלא אם מצא את האמת,  התגבר על יצרו, חזר תשובה והתחרט על כל מעשיו הרעים שהיו בניגוד גמור לרצון ד', התחיל ללכת בדרך המלך וקיבל עליו עול תורה ומצוות, ובכך הציל את נשמתו וזיכה אותה לחיי הנצח  של העוה"ב.
 
ולו יצויר שיש אדם שיודע להסיע, להטיס ולהשיט את כל סוגי כלי הרכב היבשתיים, האויריים והימיים שקימים בעולם זה עדיין כאין וכאפס לעומת כל החכמה והשכלול שיש בעוה"ז שהם  הרבה יותר מורכבים מאחר והם כוללים הרבה יותר פרטים, תחומים ונושאים, וככל שהאדם בקיא יותר בחכמת התורה, זוכה הוא לראות את האמת שגלומה בכל פרט במציאות האלוקית,  ומתוך כך יודע גם להתיחס אליו בהתאם ע"פ רצון ד', אחרת יכול האדם להגדיר את הצדיק כרשע, האמת כשקר, הטוב כרע, האור כחושך ולהיפך, ומי באמת היה רוצה לראות את המציאות בצורה עקומה, ושכל חייו יהיה שקר אחד גדול ומתמשך? אף לא אחד חוץ מהיצר הרע כמובן שתפקידו להשלות את האדם ולצייר לו ציורים שקריים כדי להאבידו מחיי הנצח של העוה"ב, אך לומדי התורה מקבלים כוחות על טבעיים להתגבר גם עליו כמו על כל הנסיונות, הקשיים, הסחות הדעת והספקות שעלולים להתעורר בשלבים השונים של החיים.
 
יותר ממה שהנפש הבהמית זקוקה לאוכל גשמי כדי להתקיים, הנשמה זקוקה למזון הרוחני שלה - תורה ומצוות, והרי ידוע מה קורה לנר שמונעים ממנו לקבל חמצן למשך כמה שניות, שנאמר: "נֵר ד' נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ, כז), ולצמח שמונעים ממנו לקבל מים במשך כמה ימים, שנאמר: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ, יט), ודי למבין.
לצפיה ב-'2 אותיות שמבטאות הבדל תהומי בתפיסת העולם של 2 דמויות מפתח'
2 אותיות שמבטאות הבדל תהומי בתפיסת העולם של 2 דמויות מפתח
30/09/2018 | 15:06
8
בס"ד

איתא בתורה הקדושה: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב" (בראשית לג, ט), משמע שאמנם יש לו הרבה יותר מרוב בני האדם אך כנראה שלא היה מתנגד להוסיף להון והרכוש הגשמיים שלו עוד ועוד מכאן ומשם, שהרי בסופו של דבר מדובר במי שהיה מוכן למכור את הבכורה ליעקב אחיו בתמורה לנזיד עדשים, כדכתיב: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (בראשית כה, ל-לד), בדומה לכל אדם שמשועבד לחיי החומר והתאוות האסורות של העוה"ז.

יעקב אע"ה לעומת אחיו הרשע אמר: "כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל" (שם לג, יא), מאחר והיה דבוק ב-ד' יתברך וכשהאדם מגיע למדרגה גבוהה כזאת של קרבת אלוקים כל הנאות העוה"ז בטלות לעומת זה, והוא לא רק מרגיש בחושיו אלא אף יודע בצורה ברורה ונטולת ספקות שיש לו בדיוק את כל מה שהוא צריך לעבודת ד' שלו, ושהקב"ה צייד אותו בלא פחות ולא יותר מכל היכולות, הכשרונות והכלים הרוחניים והגשמיים, הפנימיים והחיצוניים להם הוא זקוק כדי לבצע את כל התפקידים, המטרות, המשימות והתיקונים לשמם נשלחה נשמתו הטהורה והנצחית לעוה"ז.

עוד ניתן לראות שבשונה מעשו הרשע, יעקב אע"ה מייחס את כל אשר לו לאלוקים ובכך מעניק להם ערך עליון ונצחי, מקשר אותם לאינסוף ב"ה, ומבטא בכך את הכרת הטוב והכרת התודה שלו כלפי קונו, בתוספת הידיעה שהקב"ה הוא מקור הכל ובתוך כך גם מי שהעניק לו ברוב חסדו את כל נשותיו, ילדיו, הונו ורכושו הגשמיים וכל אשר לו, ואלו חלק מהרכיבים החשובים ביותר במתכון שיאפשר לכל אדם להגיע לאושר ושמחה בחיים.
לצפיה ב-'מהו הערך העליון בענני הכבוד שנקבע חג לזכרם בשונה משאר הניסים'
מהו הערך העליון בענני הכבוד שנקבע חג לזכרם בשונה משאר הניסים
30/09/2018 | 14:37
4
בס"ד

ידועה השאלה המוכרת אודות חג הסוכות, מדוע חוגגים מצד אחד את הנס של ענני הכבוד שהיו לכבוד אהרון הכהן ע"ה ומצד שני לא חוגגים את נס המן שהיה לכבוד משה רבינו ע"ה ונס בארה של מרים שהיה לכבוד מרים הנביאה ע"ה, ובנוסף לטעמים הידועים חשבתי בעה"י על טעם נוסף, שהרי ידוע שביהדות האוכל והשתיה לא מהוים את התכלית אלא רק כמה מהאמצעים להגיע אליה, וכך לדוגמא כשהיהודי מצווה לענג את השבת ואת חגי ישראל ולשמוח בשמחת חתן וכלה, בר מצוה, ברית מילה ופדיון הבן, אמנם יש שם אוכל ושתיה אך הם אינם מהוים את המטרה העיקרית אלא רק חלק מהאמצעים להגיע אליה - לשמוח ולהתענג על ד', להתקרב אליו וליהנות מזיו שכינתו, לקיים את מצוותיו ולעשות את רצונו יתברך, שהרי הצדיקים הנעלים לא מברכים כדי לאכול אלא אוכלים כדי לברך ולתקן את מה שהם אוכלים ושותים.

בשונה מהמן ובארה של מרים שנועדו לקיים את הגוף הגשמי, ענני הכבוד היו נס על טבעי שלא שייך למושגים של העוה"ז ואמנם אף הם ביטאו שמירה ודאגה לעניניהם החומריים של ישראל אך היה להם ערך מוסף בכך שהם ביטאו את החיבור והקשר המיוחדים בין ישראל לבורא עולם ואת אהבתו הטהורה, האדירה והאינסופית של ד' יתברך כלפי עם ישראל, ולזכר נס פלאי ועל טבעי שכזה ראוי שלעם ישראל יהיה חג מיוחד, ולעומת זאת אין זה מן הראוי לחגוג את העובדה שהיה לנו אוכל לאכול ומים לשתות אע"פ שגם הם הגיעו שלא בדרך הטבע, כשבזמן שהאדם היה אוכל את המן הוא יכול היה לחשוב על כל מאכל שבעולם והמן היה נהפך אליו, פירות, ירקות, בשר, דגים, גבינות או כל מאכל אחר וכך גם הברכה היתה בהתאם ובאופן דומה גם לגבי בארה של מרים המים היו נהפכים לסוג המשקה בו לבו של האדם היה חפץ, יין, מיץ רימונים, תפוזים, תפוחים, נקטר מנגו או כל משקה אחר, אך עדיין ד' יתברך לא ברא את האדם כדי שישים את האוכל והשתיה במרכז חייו ויהפוך אותם לתכלית ולמטרה על אף כל הניסים המיוחדים שהיו גלומים בהם, והקב"ה לא רצה שבניו ובנותיו יעניקו יחס מוגזם ובלתי הולם לעניני העוה"ז ובתוכם גם לאוכל ולשתיה שכמו השינה כל תפקידם לתת להם כח לעבודת ד' יתברך ולאפשר להם לעשות באמצעותם מצוות מדאוריתא ומדרבנן כמו קידוש, ברכת המזון, ברכות הנהנין ונטילת ידים.

התורה מלמדת את האדם שהאוכל והשתיה בחייו לא צריכים להוות הסיבה לחגוג עבורה אלא לחגוג באמצעותה דברים משמעותיים שמקרבים אותו ל-ד' ועוזרים לו להידבק בו יתברך, אך כשמדובר בתכלית ובכמה מהמטרות לשמן נברא העולם, להגיע לקרבת אלוקים, ליצור חיבור וקשר בין הקב"ה לעם ישראל וליצור אהבה ואחדות ביניהם ראוי מאוד לחגוג את זה, אך כשמדובר רק באמצעים להגיע אל המטרה לא שייך להנציח את זה במסגרת חג כלשהו, שהרי דוד המלך אמר: "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב" (תהלים עג, כח) ולא קרבת בשר ויין, וגם מה שכתוב בגמרא שאין שמחה אלא בבשר ויין (פסחים קט.) גם כאן מדובר רק באמצעים להגיע למטרה העיקרית שהיא להגיע לקרבת אלוקים ודבקות בבורא יתברך במצות עונג שבת וחג לדוגמא, לקיים את מצוות ד' ולעשות את רצונו יתברך.
לצפיה ב-'סיפור אישי של השגחה פרטית מופלאה עם רצף של ניסים בערב סוכות'
סיפור אישי של השגחה פרטית מופלאה עם רצף של ניסים בערב סוכות
28/09/2018 | 11:40
9
בס"ד
 
 
לצפיה ב-'שלום לכם יקיריי,'
שלום לכם יקיריי,
27/09/2018 | 21:47
26
בס"ד
אתם מוזמנים לדף הפייס שלי "תמונות נצח" לאלבום "האלבום".
----> כמובן מגה מצווה לשתף...
דוגמא מצורפת...
מועדים לשמחה!
 
לצפיה ב-'הקשר הפנימי בין האדם לארבעת המינים'
הקשר הפנימי בין האדם לארבעת המינים
26/09/2018 | 13:54
8
בס"ד

כשם שאנחנו משפשפים את האתרוג כמו פירות אחרים ועצי בשמים כדי להוציא מהם את הריח שטמון בהם, מנענעים את הלולב וחובטים את הערבה, כך גם בכל אדם ספון לו ניחוח שמימי שרק מחכה לפרוץ החוצה ולהתגלות, ולפעמים שפשוף קל בצורת טפיחה על השכם, מילת חיזוק, חיבה או עידוד יכולים לעשות ניסים ונפלאות ולהוות צעד משמעותי עבורו לעבר מציאת האמת והתכלית של החיים, כשם ש"פודים" תינוק שנשבה ומקרבים אותו לאמת ע"י חיזוק רוחני, כשהדבר משיל ממנו את הקליפות והמחיצות שנוצרו בינו לבין בוראו כתוצאה מחטאיו ועוונותיו, והיהלום שהסתתר תמיד מאחורי כל הרפש והזוהמה מתגלה בסופו של דבר במלוא הדרו.

בכל אדם טמון אוצר בלום שנמצא עמוק בתוך תיבתו האנושית, שזקוקה לפעמים לכמה חבטות מילוליות רגישות כדי לנפץ את קוד הסתרים, שמונע מהמנעול הפנימי שבו להיפתח ולאפשר לכולם ליהנות מכל מה שאצור עמוק בפנים, וכשיבוא היום וכל השפע הרוחני-נשמתי המופלא הזה יפרוץ החוצה, הגילוי עתיד להפתיע לא רק את סביבתו הקרובה אלא גם את בעל האוצר עצמו שלא היה מודע כלל לעצמו, לפנימיותו, ולכל הכשרונות, היכולות והכלים המדהימים בהם חנן אותו החונן לאדם דעת והמלמד אנוש בינה.

איתא בתורה: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ, יט), וכל אדם יכול להניב פירות איכותיים ונפלאים מעצמו, אך לפעמים הפירות אינם נושרים מעצמם וזה מצריך את האנשים שמסביב לנער את העץ כדי להוציא מהכח אל הפועל את הפוטנציאל העצום שגלום בו ולהביאו לידי ביטוי לטובת כל הצדדים.

והדבר דומה למה שסיפר לי אברך יקר שהגיע למקום מסוים בו עשו "על האש" ובשלב מסוים שם לב שעצמת האש שיצאה מהגחלים היתה נמוכה עד שגילה תושיה והחליט לקחת יוזמה, הרים את המנגל וניער את הגחלים שהיו בתוכו, ובכך הגביר את עצמת האש בצורה משמעותית שאפשרה את צליית הבשר. כך גם בכל יהודי בוערת אש קדושה מכח הנשמה האינסופית שנפח ד' בקרבו. כל עוד היהודי חי האש הזאת בוערת גם אם עצמתה חלשה מאוד אך ישנם כל מיני ארועים מכוננים ומשמעותיים בחייו שמטלטלים אותו ומנערים את "הגחלים" שבו ובתוך כך גם הלהבה היהודית שהיתה בו תמיד מתגברת ומחפשת לחזור למקורה ולשורשה, והרי מקור האש הוא השמש ולכן כל להבה עולה כלפי מעלה. הלבנה מקבלת את אורה מהחמה ולכן עם ישראל שמסמלים את הכלה שמושפעת ומקבלת נמשל אליה, לעומת החמה שכל העולם נהנה מאורה וחומה ומסמלת את החתן המשפיע והנותן אליה נמשל הקב"ה, וכך גם כשהאדם מוצא את האמת ומכוון את הלהבה הפנימית שלו למקום הנכון בסופו של דבר הוא תמיד יגיע אל ד' יתברך והתורה הקדושה.

להתרגשות שנחוש כשנראה לנגד עינינו את התוצאה המרשימה שמתאפינת במהפך אנושי מדהים של המחוה הקטנה-גדולה שלנו אין כל מחיר, כשאין כל יחס ישר בין ההשקעה הקטנה לתוצאה הגדולה, גם אם נדמה בטעות שבמקרה מסוים אנו משקיעים מעצמנו הרבה מדי, והדוגמא של זכיה בפרס הראשון בפיס ביחס לסכום הזעום שהושקע בשליחת הטופס היא קטנה מדי לצורך המחשת הענין, מאחר וכל ההון הגשמי הוא ארעי ונשאר כאן בעוה"ז, ולעומת זאת את עיקר השכר של כל המצוות והמעשים הטובים מקבלים בעוה"ב במושגים של נצח ואינסוף.

ניתן לראות שיש יחס ישר בין מידת הכח שצריך להפעיל על כל אחד מארבעת המינים לבין מידת הצדיקות שלו כדי להביא אותו לידי ביטוי ולהוציא ממנו את יכולותיו המיוחדות הגלומות בו. את האתרוג מספיק לשפשף קלות ובזמן התפילה להצמיד אותו לשאר המינים, את הלולב וההדס צריך כבר לנענע והערבה בנוסף דורשת חמש חבטות (מנהג נביאים). הדבר בא לידי ביטוי גם בריח שנודף מהאתרוג למרחק יותר משאר המינים אף ללא כל פעולה מיוחדת מצד האדם ולכל היותר לא נדרש יותר משפשוף קל כדי להוציא את הריח הנפלא שנמצא בו.
לצפיה ב-'להיות שיכור ולא מיין בשמחת בית השואבה'
להיות שיכור ולא מיין בשמחת בית השואבה
26/09/2018 | 00:33
6
בס"ד
 
מספר אברך שהיה שותף לשמחת בית השואבה בכולל בו הוא לומד במוצאי יו"ט של סוכות ה'תשעט, שרמת השמחה שם הגיע לרמות גבוהות במיוחד כפי שהורגש בקרב הנוכחים הרבים שגדשו את המקום.
 
בבוקר שלאחר מכן הבחין בכתמים הלבנים הגדולים שהיו על המקטורן שלו כתוצאה מהריקודים הסוערים שגרמו לזיעה מרובה רק לאחר שיצא מביתו לתפילת שחרית באותו מקום.
 
הוא מכיר את חומרת ההלכה בנושא ויודע כמה חשוב שבני תורה יקפידו שלא ימצא כל כתם על בגדיהם, ובמצב רגיל הוא בהחלט היה מצטער על כך מאוד, אך מעבר לזה שהוא היה בגדר אנוס מאחר ולא היה מודע לכך, היה כאן משהו שונה. הוא הרגיש שאלו כתמים של אהבה שמהוים תולדה ועדות של כל השמחה, ההתלהבות והדבקות הגדולות שזכה לחוש כלפי בוראו במהלך שמחת בית השואבה שהתקימה במוצאי החג שמסמל את החתונה בין הקב"ה לעם ישראל.
 
כמובן שהוא ניקה את הכתמים כמה וכמה פעמים כדי שלא תהיה בעיה של מראית עין, שהרי ישנם לא מעט דברים שהם מותרים מצד עצמם, וכל מה שהש"ע אסר זה רק משום מראית עין, ואסור לזלזל בזה כמו בכל פרט אחר בהלכה, מאחר וזה עלול לגרום לאנשים ללמוד מזה, לחשוב שכך היא ההלכה ולהגיע למסקנות שגויות ולתקלות חמורות ח"ו.
 
אע"פ שהוא לא שתה, אכל או עישן שם דבר הוא לא יכול היה להפסיק לחייך, לרקוד, לקפוץ ולשמוח, ומכאן אפשר אולי להבין מדוע הקפידו משמים עם נדב ואביהוא שנכנסו שתויי יין אל הקודש. איך היתה מרגישה האישה הכי יפה בעולם אם בעלה היה מבקש ממנה להתאפר? כל שכן שמגיעים בזמן כה קדוש למקום כה קדוש, כשאז אין כל צורך בעזרים חיצוניים משלימים כדי להגיע לתחושה עילאית של התרוממות הרוח ושכרון חושים מעצם המעמד הרם והנשגב. אם בחתונה הן החתן והן הכלה מתרגשים ומרגישים על גג העולם ללא מאמץ מיוחד, כל שכן בחג שמבטא את החיבור העליון ביותר בין בורא עולם לבניו ובנותיו היקרים והאהובים מעמו הנבחר.

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

פורומים

בעלי מקצוע

פורום מיסטיקה
פורום עולם המיסטיקה
דליה גרינבאום - טיפול וייעוץ זוגי
דליה גרינבאום
נילי פירסט - סקסולוגית
נילי פירסט - סקסולוגית

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ