לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום אמהות יחידניות מבחירה

ברוכים הבאים לפורום אמהות יחידניות מבחירה

הרבה בחירות אנו עושים במהלך חיינו, ובחירה זו היא הגדולה מכולן: ההחלטה להפוך להיות הורה ללא בן/בת זוג. היא בעצם הבחירה לא לוותר על ההורות

הדרכים והסיבות שהובילו אותנו לבחירה הזו שונות ומגוונות:
 
- תקתוקו של השעון הביולוגי שגורם להבין שאם לא עכשיו, אז לעולם לא.
 
- הריון (מתוכנן או לא), שבמהלכו התברר כי לא יהיה שותף להורות, ולמרות זאת הוחלט להמשיך ולגדל את הילד בכוחות עצמנו.

- אימוץ כהורה יחידני.
 
- חוסר רצון לחכות עד אשר תימצא זוגיות שלתוכה נרצה להביא ילדים, והחלטה למימוש הזכות להורות עכשיו.

הפורום הוקם על מנת לספק תמיכה ולשמש בית חם לכל מי שבחרו בהורות היחידנית.
 
הפורום הוא ביתן של החוששות והמתלבטות, הנמצאות בדרך להורות יחידנית, ושל אמהות שמגדלות את ילדיהן לאחר שהתהליך הושלם. (הכתיבה בלשון נקבה אך הפורום מכוון להורים משני המינים).
 
זה המקום לחששות, להתלבטויות, להשתטויות, לקשיים, להנאות, לצחוקים, ולדמעות הכרוכים בחוויות ההורות היחידנית. זה המקום שבו אנו מתיישבות שלא על מנת ללכת. זה הבית שלנו.
 
אנא כבדו את הבית שאליו נכנסתם ואת כלליו. {אותם ניתן למצוא ב"כללי ההתנהגות בפורום" (באדום) - בהודעות המנהלתיות בכניסה לפורום}

שתהיה לכולנו השתתפות מהנה ופורייה
 
נכתב על ידי מנהלות הפורום הוקדמות - dafnapo ונטאשKה
ומאמצת בכל לב את כל שנאמר, אמאנחל

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אמהות יחידניות מבחירה

ברוכים הבאים לפורום אמהות יחידניות מבחירה

הרבה בחירות אנו עושים במהלך חיינו, ובחירה זו היא הגדולה מכולן: ההחלטה להפוך להיות הורה ללא בן/בת זוג. היא בעצם הבחירה לא לוותר על ההורות

הדרכים והסיבות שהובילו אותנו לבחירה הזו שונות ומגוונות:
 
- תקתוקו של השעון הביולוגי שגורם להבין שאם לא עכשיו, אז לעולם לא.
 
- הריון (מתוכנן או לא), שבמהלכו התברר כי לא יהיה שותף להורות, ולמרות זאת הוחלט להמשיך ולגדל את הילד בכוחות עצמנו.

- אימוץ כהורה יחידני.
 
- חוסר רצון לחכות עד אשר תימצא זוגיות שלתוכה נרצה להביא ילדים, והחלטה למימוש הזכות להורות עכשיו.

הפורום הוקם על מנת לספק תמיכה ולשמש בית חם לכל מי שבחרו בהורות היחידנית.
 
הפורום הוא ביתן של החוששות והמתלבטות, הנמצאות בדרך להורות יחידנית, ושל אמהות שמגדלות את ילדיהן לאחר שהתהליך הושלם. (הכתיבה בלשון נקבה אך הפורום מכוון להורים משני המינים).
 
זה המקום לחששות, להתלבטויות, להשתטויות, לקשיים, להנאות, לצחוקים, ולדמעות הכרוכים בחוויות ההורות היחידנית. זה המקום שבו אנו מתיישבות שלא על מנת ללכת. זה הבית שלנו.
 
אנא כבדו את הבית שאליו נכנסתם ואת כלליו. {אותם ניתן למצוא ב"כללי ההתנהגות בפורום" (באדום) - בהודעות המנהלתיות בכניסה לפורום}

שתהיה לכולנו השתתפות מהנה ופורייה
 
נכתב על ידי מנהלות הפורום הוקדמות - dafnapo ונטאשKה
ומאמצת בכל לב את כל שנאמר, אמאנחל
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
כללי ההתנהגות בפורום
קומונות שימושיות נילוות לפורום, 
וקישורים מהירים לפורומים משלימים בפרדס.
המשך >>

לצפיה ב-'הראשון לספטמבר. ממשיכה! '
הראשון לספטמבר. ממשיכה!
22/06/2017 | 18:50
3
61
כאמור, הראשון לספטמבר הילד הלך לבית הספר
מחוייך וממש היה מאושר. 
כאילו, שנה חדשה עם כל המשמתע מכך.
 
וכשחזר עם פנים נפולים הבנתי שמשהו קרה.
הוא נכנס הביתה ולחדרו והתיישב בכבדות על המיטה.
הפנים. הפנים שלו הראו הכל:(
 
איך לספר דבר כזה? 
אולי אכתוב מהר ואמשיך הלאה. 
 
הגיע הילד שלי לבית הספר ופגש את חבריו.
סיפרתי לכן שהוא מת על הכיתה שלו:)
מהון להון, היתה להם הופעת סטנדאפ בקרבת  בית ספר.
כל הילדים הלכו ונכנסו לאולם די גדול.
כשכולם התיישבו במקומם והמופע עמד להתחיל
כאשר בני יושב בשורה מצד שמאל והמחנך שלו יושב בצד ימין. 
המחנך לכד את תשומת לבו של בני ועשה לו עם היד - בוא הנה! 
עם האצבע המורה סימן לו שיגיע אליו.
הילד התכופף כדי לא להפריע לשאר הילדים וגם לא רצה למשוך 
תשומת לב. כולם היו ישובים בכיסא. 
הילד התקרב אליו והוא קרב את פיו לאוזנו של הילד ואמר
- אחרי ההצגה תיגש לבית הספר!
כמה רשע יש במשפט כזה! 
ומה כל כך דחק במורה שנייה לפני המופע
ובכלל ביום הראשון של בית הספר.
 
כשהסתיים המופע כולם התפזרו הביתה.
בני הלך לבית הספר. 
הוא סיפר שהלך באיטיות. 
כאשר הגיע לבית הספר והוא היה ריק המתין ולא ידע למה.
 
אחרי כרבע שעה ניגשה אליו אישה שאין לו מושג מי היתה
ואמרה לו - אתה זוכר שלא הגשת עבודה בתנך לפני חצי שנה?
אם לא תגיש תוך שלושה ימים - לא תוכל להיכנס לבית הספר. 
והלכה לדרכה.
 
זו היתה מהלומה!
תארו לכן, עד כמה זה היה מתוכנן היטב.
היה לו זמן בחופש הגדול לתכנן את מעשיו. 
יום חסד אחד לא ניתן לילד. 
ובאיזו נבזות איומה:(
ואם חשבתן לרגע שמישהו ביקש את העבודה ההיא בתנ'ך, הרי ברור שלא.
 
התקשרתי למנהל. לקבוע איתו פגישה דחופה.
למזלי היתה במשרד השותפה שלי דאז.
ביקשתי מהמנהל להיפגש איתו.
לא תאמינו - הוא סירב.
אמר שהוא לא מוצא טעם להיפגש ואפשר לשוחח בטלפון.
אגב, הוא מכחיש מכל וכל את השיחה שלנו.
ואת בקשתי להיפגש. 
 
אחרי זמן מה, הוזמנתי לעירייה.
מה לי ולמקום הזה בכלל?
נכנסתי לחדר ובו ישבו כעשרים נשים. 
גם נציגה של משרד הרווחה.
היה נורא.
לא הייתי צריכה ללכת בכלל. 
 
בסופה של השנה השלישית וכשהחל החופש הגדול
אני מקבלת שוב טלפון מהמורה.
כאן, פניתי לעורך דין ושלחתי מכתב חמור למנהל ולמשרד החינוך.
מכתב שאי אפשר להתעלם ממנו. 
אין ספור אנשים קראו אותו וכולם היו בשוק ממעלליו של המורה.
 
שנתיים עברו ועד היום אף אחד לא חזר אלי.
אין מפקח אחד או מפקחת שלא קיבלו את המכתב
וזה פשוט צועק לשמיים:(
 
 הילד שלי נשר מבית הספר. 
כל השנה האחרונה היה בבית.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לצפיה ב-'ממממממ.....'
ממממממ.....
22/06/2017 | 20:01
52
הפוסט הזה הכי פחות ברור לי מכל השלושה.
אני מתארת לעצמי שלא רצית לחשוף את כל הפרטים הקשים וזה מובן לגמרי.
 
לרוב אני מאוד מעריכה את הגישה שלך לחיים כפי שעולה מתוך הפוסטים שלך, אך במקרה הזה אני חושבת שהיית יכולה לבחור בגישה טובה יותר.
אם זה בשיתוף פעולה עם הבקשה המקורית לאבחון שהייתה מראש מפחיתה את הסיכוי לסימון שלך ושל בנך כבעייתיים.
ואם זה במעבר לבית ספר אחר, כבר בתום השנה הראשונה הקשה.
אני לא רואה שום סיבה לשלוח ילד למסגרת שהמבוגרים בתוכה רעים אליו. גם אם יש לו חברים שם. ועוד להתעקש על כך שנה אחרי שנה.
אני אילו הייתי במקומך, הייתי מודיעה לילד כבר בדיכאון הראשון בכיתה ז', שלבית הספר הזה הוא לא חוזר, ויוצאת איתו לחיפוש בית ספר שמתאים לכם.
 
כשאני הוצאתי את הבת שלי מהחינוך הרגיל, היא הייתה בגיל גן, הייתי בטוחה שהיא תכעס שאני מעבירה אותה דירה ומפרידה אותה מהחברות, כי הייתה בסך הכל בת 5 וילדים בני 5 לא אוהבים כאלו שינויים.
אבל היא הייתה בעננים מרוב אושר, כל כך שמחה שהיא לא תצטרך יותר להתמודד עם המסגרת שהייתה לא טובה לה. לא האמנתי שהתגובה שלה תהייה כל כך קיצונית, רק מהתגובה הבנתי כמה רע באמת היה לה. וכמה טוב עשתה לה עצם הידיעה שאני רואה את הסבל שלה ועושה משהו בנדון.
 
 
לצפיה ב-'מה שהיה היה'
מה שהיה היה
22/06/2017 | 20:28
41
ממה שכתבת בעבר אני מבינה שהוא סיים י"א, כלומר יש לו עוד שנה עד לגיוס.
 
את יכולה לקחת אותו עכשיו לאבחון מלא, כדי לעזור להתמקד בכל כלי שיכול להקל עליו ולעזור לו (אבחון זה לא רק ריטלין, זה עוד כלים שיכולים לעזור), ולרשום אותו לשנה הבאה לבית ספר אקסטרני. אם הוא ילמד יפה בשנה הקרובה, את/הוא יכולים על סמך ההתמדה שלו לבקש דחיית גיוס של שנה מהצבא והוא יוכל להשלים בגרות (אם אי אפשר לגמור הכל השנה). כל זה כמובן בתנאי שהוא רוצה לנסות ולעבוד קשה. בגיל הזה בלי הרצון שלו שום דבר לא יקרה, כמובן.
 
שמעתי מהורים ביישוב שלי שיש בית ספר פרטי שבו התלמידים לומדים בקבוצות של ששה תלמידים בכל כתה, ומתקדמים נפלא. אמרו לי שעולה 1500 ש"ח לחודש. נשמע לי מציאה, זה כמו מחיר של צהרון. אני לא יודעת פרטים, אני בטוחה שאת תוכלי לברר מה ההיצע באזור שלך.
 
גם ללכת לעבוד זאת אפשרות, כמובן. לא הכל זה בגרות בחיים. ואם מחליטים שרוצים בכל זאת, אפשר להשלים גם אחרי הצבא. החיים לא נגמרים בגיל שבע עשרה.
לצפיה ב-'לא פשוט! אני לא סובלת מוסדות שרומסות את היחיד'
לא פשוט! אני לא סובלת מוסדות שרומסות את היחיד
23/06/2017 | 00:54
4
וזה קורה כל הזמן בכל מקום.
ממש כואב הלב על הילד. וגם אלייך לבי יוצא, כאמא אני לא ישנה לפעמים לילות בגלל שמישהו העליב או לא כיבד את הבן שלי, והם רק פעוטות. 
 
ולגבי איבחון, אני גם ל א מתחברת לאיבחונים ותיוגים וכו'. אם כי לפעמים שוו ה לשקול. אני מכירה תופעות אחרות, של בני נוער שרצים לאיבחונים כדי לקבל הקלות בבחינות בגרות ובפסיכומטרי, ממש רצים באופן פרטי ולרוב זה מניב תוצאות. רק אומרת שיש לזה פאן חיובי.
אגב לנשירה דווקא יש חיזוק גדול לכל האמירות האלה לצערי,  כי מורים חארות יש בכל מקום אבל תלמידים לא נושרים בקלות רבה זה בדרכ שילוב של כמה קשיים. באמת שלא מתיימרת לדעת מה ומו, אבל רק אומרת שיש שלבים שגם אמא תהיה רגישה וחכמה ככל שתהיה, יכולה לפספס. ובאמת שהיום איבחונים הפכו סוג של נורמה, בקטע של להקל על הילד ולא לשמש לו כמכשול.
 
בכל מקרה- אם החלטת שלא, והמערכת שמרנית מכדי לראות אלטרנטיבה, ונכנסת בו באופן מרושע כל כך, הפתרון בדרכ הוא לעבור למקום אחר. כי זה להילחם בתחנת רוח. אין טעם בכלל, גם כשהצדק לצידך, זה לא עוזר.
 
אני עברתי לאקסטרני בי"ב. מסיבות אחרות, אבל יכולה לומר לך שכרגע נשמע שהבן שלך צריך אווירה תומכת והאווירה שם שונה לחלוטין,  לומדים כמובן אבל פחות משמעת, פחות יושבים על הנשמה, בטח לא רודפים אף אחד ושום דבר והאווירה החברית מאוד חזקה, כי זה קיבוץ של חבר'ה מכל מיני מקומות, יש הרב היותר צבע מאשר בית הספר השכונתי. זה לא גן עדן, בית ספר ככל בתי הספר וגם שם יש טוב ורע וכמובן אנשים שמי יודע. אני גם חושבת שלנשור ולהישאר בבית עלול להגדיל את הטראומה, שכאילו הוא לא "חזר לסוס" מהר. לא הצליח הלתגבר ולהתמודד. מסגרת אחרת שבה הנחיתה תהיה רכה יותר, יכולה לעשות תיקון לחוויה הזו.
 
גם. המנהל/מורים באקסטרנים בדרכ הם אנשים יותר צבעוניים  (כמובן בהכללה) מבתי ספר רגילים,  הם משתכרים טוב יותר מבית ספר רגיל (בדר"כ) וצריכים להוכיח את עצמם כל שנה , הותק שם לא תופס, רק נטל ההוכחה וזה גם עובר דרך ריצוי ההורים והתלמידים.  האופי. יש מכל המינים והצבעים אבל מה שתיארת- שהוא מאוד קיצוני, לא נתקלתי שם.
 
אני מציעה שתמצאו יחד בית ספר כזה. עם בגרות או בלי בגרות פחות קריטי, אפשר להשלים אחרי הצבא ואפשר גם חלקית בתיכון מה שיהיה לו קל להדביק פערים, אבל כן חשובה לדעתי מסגרת אפילו כדי לשבור אותה מדי פעם (מה שאהבתי ועדיין לעשות). בכל זאת משהו לקום אליו לחזור ממנו, לפגוש אנשים, להתפתח. אנחנו מתפתחים מאינטראקציות, זה חוק טבע.  כל השאר זה נחמד אבל מה שגורם לנו לגדול ולהתפתח אלו החוויות עם האנשים האחרים. בגיל הזה הוא יישאב יותר ויותר למחשב ולעולם הפנימי שלו אם לא תהיה מסגרת מינימלית. וגם כאמור לעניין הטראומה, שלא יתחפר עם הגיפ עו ד יותר עמוק בבוץ. 
 
לגבי תכנים לימודיים, כל מה שהוא יקבל משם יהיה פלוס גדול לעומת שאיבה למסכים בבית ואין לגבי זה שאלה. וגם מההיבט העתידי, כן חשוב שיהיו לו 12 שהות לימוד, לפחות בתחילת הדרך כשחובת ההוכחה עליך  לכל הפחות הלשמת 12 שנות לימוד, לא משהו שיתייג אותו במקומות שיקחו אותו ואת החוויות שלו אחורה.
 
לגבי האקסטרני, בתקופתו גם היה מין סידור כזה שמי שלא עושה בגרות בחלק מהמקצועות או  ההיפך, עובר בגרות באחוז מסויים מהמקצועות זכאי להשלמה חינם של חלק אחר אחרי הצבא.
 
לגבי התשלום - אפש ר להתמקח. זה בית ספר פרטי,  אפשר גם אפשר.
 
בקיצור, במקומך, בדרכך המקסימה הייתי משכנעת אותו לברר על בית ספר אקסטרני, הם כבר יודעים מחברים/פייסבוק מה יש באזור, מה נראה להם, מה לא. להירשם בקטע של חוויה חברתית או לכל הפחות מסגרת מינימלית.
 
אני לא חושבת שהתפקיד שלנו כהורים הוא תמיד לשמש מצע רך לנחות עליו. לא אומרת שזה המ שאת עושה, לא מכירה מקרוב  אבל מה שבטוח זה שלפעמים אנחנו בהחלט צריכים לתת בעיטה קדימה אחרי הנחיתה. כזו שתרים אותך למעלה. 
 
 
לצפיה ב-'עזרה דחוףףף...14 יום מהזרעה'
עזרה דחוףףף...14 יום מהזרעה
22/06/2017 | 22:42
14
שלום..אני 14 יום מהזרעה.  המחזור שלי 28 יום ונותרו עוד 4 ימים לאיחור. כלומר הביוץ היה לאחר 10 ימים. עשיתי היום בטא בבידקת דם ויצא שלילי..שאלתי כם רופא נשים אמר סיכוי קטן...מישהי מכירכ סיפור שונה ...האם מוקדם להחליט לפני האיחור אך יותר מ14 יום מהזרעה  helppp please..
לצפיה ב-'הצילו..הזרעה'
הצילו..הזרעה
21/06/2017 | 17:18
12
124
הי בנות,
ממש בטעות הגעתי לגיל 33 ובקרוב אעבור הזרעה ראשונה (מתורם זרע).
אציין שלא הייתי חשופה לזרע בעבר (אני מוזרה או שיש עוד בנות כמוני?)
 
אני מתה מפחד כי אני לא יודעת למה לצפות...
רציתי לשאול אם מניסיונכן יש משהו שאפשר לעשות או להגיד לרופא לעשות כדי שיכאב פחות ? למשל- האם אפשר להשתמש בחומר מאלחש, כדורי הרגעה, אולי הרדמה חלקית ?! 
בקיצור ...איך עוברים את זה בשלום?
וגם לגבי הברווז הזה שמכניסים ("ספקולום") -יש אפשרות להקל את העניין?
 
בבקשה כמה שיותר הארות מניסיונכן הרב..הצילו!
 
 
לצפיה ב-'עברת פעם בדיקה גינקולוגית שכללה החדרת ספקולום?'
עברת פעם בדיקה גינקולוגית שכללה החדרת ספקולום?
21/06/2017 | 17:32
106
לקחו לך משטח פאפ למשל? למיטב ידיעתי לפני תחילת טיפולים מבקשים בדיקת פאפ.
אם עברת - ממש אין לך מה לחשוש, כי החדרת ספקולום זה הדבר היחיד שמרגישים בזמן הזרעה.
אם לא - הייתי עושה קודם "הכנה" אצל רופא נשים רגיל. לי הספקולום לא מכאיב בכלל, אבל  יש נשים שאצלם מבנה צוואר הרחם הוא כזה שזה כן מכאיב, יותר או פחות זה כבר תלוי באישה.
בהצלחה! הזרעה זו פעולה פשוטה מאוד, את תראי שרמת הלחץ שלך תרד פלאים.
לצפיה ב-'בהצלחה'
בהצלחה
21/06/2017 | 18:01
79
תבקשי מהאחות שתראה לך את המכשיר קודם, ואז תראי שהוא לא מפחיד בכלל.
 
לי כאב בפעמים הראשונות, אבל אחרי שהסתכלתי עליו מקרוב הבנתי שבעצם אין שום סיבה שיכאב, ואיכשהו ההבנה הזאת עשתה את ההבדל ומאז לא כאב לי בכלל.
לצפיה ב-'האמת? זה יגמר לפני שתשימי לב'
האמת? זה יגמר לפני שתשימי לב
21/06/2017 | 20:01
70
זה לוקח בדיוק שניה, בעיני פחות כואב מבדיקת פאפ.
לצפיה ב-'לי גם היה קצת קשה'
לי גם היה קצת קשה
21/06/2017 | 21:11
91
אפשר לבקש מרופא או מאחות שישתמשו בספיקולום חד פעמי, הוא מפלסטיק, עובר יותר בוקלות. בכל אופן, זה עובר, עכשיו אני בהריון וזה שווה בהחלט כמה דקות של כאב ואי נעימות. הזרעה עצמה כמעט ולא מרגישים. בהצלחה!
לצפיה ב-'היי מור'
היי מור
21/06/2017 | 22:15
1
94
קהסירי דאגה מליבך הרפואה המודרנית ראתה כמעט הכל ואת לא המוזרה היחידה. ישנן גם בחורות שמגיעות להזרעה בתולות מטעמי לסביות וכדומה. במקרה שאין מעבר לפתח הנרתיק הפעולה מבוצעת תחת הרדמה חלקית או אלחוש וההזרעה עצמה לא אמורה לכאוב. 
אני אישית לא עשיתי עדיין הזרעה  חולקת ממידע שאליו נחשפתי.
בהצלחה! 
לצפיה ב-'אין מצב שאין מעבר בפתח הנתריק'
אין מצב שאין מעבר בפתח הנתריק
22/06/2017 | 09:39
69
קרום הבתולין לעולם אינו אטום, הרי הדימום הוסתי יוצא החוצה בהצלחה, ורוב הבחורות גם מחדירות טמפונים בלי שום בעיה כשהן עדיין בתולות.
לא צריכה להיות שום בעיה פיזית אובייקטיבית לבצע את הפעולה, הבעיה היחידה שיכולה להיווצר זה כתוצאה מלחץ נפשי שגורם לכיווץ שרירים, אז פשוט תשתדלי לנשום עמוק ולהרפות.
לצפיה ב-'לפני בערך חודש הייתה שאלה דומה בפורום פוריות'
לפני בערך חודש הייתה שאלה דומה בפורום פוריות
22/06/2017 | 07:35
72
היה אירוח של ד"ר אליצור (מנהל יחידת IVF אסותא ת"א) בפורום פוריות.
מישהי כתבה שם שהיא בתולה ורוצה להתחיל בטיפולי פוריות עם תרומת זרע ושאלה אם איכשהו זה משנה ומה עושים ואם צריך לבקוע קודם את קרום הבתולין.
הוא ענה שאין צורך לבקוע את קרום הבתולין והוא לא רואה בעיה כלשהי בגלל זה.
לגבי הספקולום, זה לא משנה אם את בתולה או לא, יש כאלה שזה לא מזיז להן ויש כאלה שמזיז/ לא נעים בצורה כזאת או אחרת.
אני לא מתה על זה, אבל למדתי שאם מרפים את הרגליים זה הרבה יותר ידידותי.
שיהיה בהצלחה
לצפיה ב-'בהצלחה'
בהצלחה
22/06/2017 | 09:36
4
54
בקשי ספקולום (המכשיר שמכניסים לצוואר הרחם במהלך ההזרעה) צר, ואז זה אמור לא לכאוב.
 
לצפיה ב-'תודה בננות ! ועוד משהו...'
תודה בננות ! ועוד משהו...
22/06/2017 | 16:59
3
47
תודה לכל הבנות המקסימות בפורום ,איזה כייף 
 
מה שמצחיק הוא (או עצוב) שמעולם לא עברתי בדיקה גניקולוגית, לא עשיתי בדיקת פאפ כי אין צורך לעשות למי שלא נחשפה לזרע בעבר.
לגבי האולטרסאונד זקיקים הרופא שלי אמר שאפשר לעשות גם דרך הבטן ...
 
אז אני שואלת את עצמי האם זה הגיוני שפעם ראשונה שאהיה בסוטואציה כזאת תהיה בהזרעה עצמה ?! מה ככה ישר ולעניין ?! 
 
מה אתן חושבות בנות ? אולי עדיף לי להתעקש על אולטרסאונד זקיקים וגינלי וככה הפעם הראשונה לא תהיה רק בהזרעה ? מצד שני אני לא יודעת עד כמה הטכנאית תהיה ערוכה ומבינה תהליך חריג כזה...
 
מישהי עשתה פעם הזרעה במצב שלי ?
 
תודה רבה 
לצפיה ב-'הייתי עושה us וגינלי'
הייתי עושה us וגינלי
22/06/2017 | 18:12
37
ממה שנאמר לי עי רופאים וטכנאיות הרבה יותר קל ומדויק לעשות us וגינלי ולא דרך הבטן.
אולי סתם היה לי מזל אבל כשהלכתי למעקב זקיקים פעם ראשונה אמרתי לטכנאית שזאת פעם ראשונה במעקב זקיקים והיא היתה מהממת, הסבירה הכל והיתה מאוד נחמדה ועדינה.
זאת לא חוויה נעימה לאף אחת בין אם היא עשתה בדיקה וגינלית לפני או לא.
במקומך הייתי עושה את זה... חושבת שזה ישחרר לך הרבה לחץ מהחלק הטכני של יתר התהליך 
לצפיה ב-'US וגינאלי זה ממש לא נורא'
US וגינאלי זה ממש לא נורא
22/06/2017 | 18:47
37
ממש לא כמו בדיקה ווגינאלית שלטעמי הרבה פחות נעימה.
ולדעתי חייבים לעשות פאפ בלי קשר, לא ?
הבנתי שזו בדיקה חובה לפני הזרעה, אבל אולי אני טועה.
 
בכל אופן, אני בדיעה ש us וגינאלי זה החלק הכי פחות כואב בכל התהליך. כמו כן, זה החלק שבו יש סבירות גבוהה שתפגשי אישה ולא גבר, במיוחד אם את עושה את המעקב בקופת חולים.
לדעתי, חלק מההכנה להורות זה גם להתגבר על הפחדים שלנו, ולעשות דברים שצריך לעשות. וכמו שכתבו לפניי, תשתפי את הטכנאית בחשש ורוב הסיכויים שהיא תתחשב.
יש גם עניין עם ריקון השלפוחית, עד כמה שזכור לי כדאי להתרוקן ממש לפני הבדיקה וזה מקל על העניין.
 
 
לצפיה ב-'מממ (הייתי שולחת לך מסר בפרטי, אבל בחרת לא להרשם)'
מממ (הייתי שולחת לך מסר בפרטי, אבל בחרת לא להרשם)
22/06/2017 | 19:03
44
השתמשת פעם בטמפון? הכנסת אצבע?
 
אל תעני לי, זה פרטי מדיי, זה רק בשביל לשאול.
לצפיה ב-'הי יקרות. יש כאן נשים שהרו ועברו הריון שטיפלו בחתולים בביתן?'
הי יקרות. יש כאן נשים שהרו ועברו הריון שטיפלו בחתולים בביתן?
22/06/2017 | 00:20
9
51
לצפיה ב-'אל תעשי את זה'
אל תעשי את זה
22/06/2017 | 06:21
3
103
מובן שאני מתייחסת למצב שבו חסרים לך הנוגדנים המתאימים.
לפני שפתחת תיק בבנק הזרע אחת הבדיקות שעברת היא בדיקה לנוגדנים של טוקסופלסמוזיס. אם יש לך את הנוגדנים אז זה אומר שחלית בזה בעבר ואת מחוסנת ואז אין בעיה. אם אין לך את הנוגדנים אל תגדלי את החתול בבית. כי במצב שבו את נדבקת בהריון יכולים להיוולד ילדים עם מומים. בכל פעם שתצטנני ותהיה לך נזלת את תהיי בחרדה. אם פתאום יגלו באמצע ההריון שנוצרו נוגדנים אז יכולים פתאום באמצע ההריון להמליץ לך להפיל או משהו כזה. חבל לעבור הריון עם חרדות במקם בכיף.
לצפיה ב-'זה פשוט לא נכון'
זה פשוט לא נכון
22/06/2017 | 06:46
1
82
אף רופא לא נותן בדיקה למחלה הזאת אלא אם כן מבקשים ממנו, זה לא חלק מהסקר לפני הריון.
וזה לא חלק ממעקבים תוך כדי ההריון.
אולי את מתבלבלת עם CMV  שזו מחלה דמויית שפעת שנדבקים בה מבני אדם. ובאמת אם נדבקים בה בשליש הראשון זה מאוד מסוכן לעובר.
לצפיה ב-'בטח שכן, זה חלק מהבדיקות שמבקשים בבנק הזרע וב IVF. '
בטח שכן, זה חלק מהבדיקות שמבקשים בבנק הזרע וב IVF.
22/06/2017 | 08:33
55
יש נשים שמתבקשות לחזור על הבדיקה פעם בכמה זמן.
 
 
לצפיה ב-'נדיר שאני לא מסכימה איתך, אבל פה בהחלט לא מסכימה'
נדיר שאני לא מסכימה איתך, אבל פה בהחלט לא מסכימה
22/06/2017 | 07:28
70
הדבקות בטוקסופלזמה היא נדירה ביותר ו 98% מהנדבקים נדבקו בגלל אכילת בשר שלא בושל כראוי והיה נגוע. בודדים האנשים שנדבקו מחתולים וגם אז זה היה רק בגלל שהחתול היה חולה בזה (ונדיר שחתול בית יהיה חולה בזה) וניקו לו את הצואה ולא שטפו ידיים ומיד אח"כ אכלו.
פשוט צריך לשטוף טוב את הידיים אחרי שמנקים את החול של החתול.
יש לי חתולת בית ומעולם לא היה חשש שאדבק בזה.
אני קיבלתי באופן שוטף בכל בדיקת דם שהיה בה CMV גם בדיקת טוקסו'.
אין שום חשש וזה אחרי קריאה רבה באינט' והתייעצות עם וטרינרים רבים.
 
לצפיה ב-'ברור !!!'
ברור !!!
22/06/2017 | 06:40
63
יש כאן גם נשים שיש להן חברות ווטרינריות שעיקרו עשרות חתולי רחוב בעודן בהריון.
ההפחדה מחתולים היא מיותרת ואפילו הייתי אומרת גובלת בפשע !
 
החיידק (או נגיף, לא זוכרת) שבו מדובר שעלול לעבור מחתולים לבני אדם, מדבק רק בשתי צורות:
1. אכילה של חיה נגועה לא מבושלת.
2. אכילה של הצרכים של חיה נגועה.
 
אם תמנעי משתי הפעולות הנ"ל אז לא תדבקי.
לייתר בטחון במשך כל ההריון השתמשתי בכפפות חד פעמיות לניקוי החול של החתולה.
לדעתה של הווטרינרית שאני מכירה היה מספיק לגמרי רק לשטוף ידיים.
 
להגיד לך מה באמת מסוכן ?
מה שמסוכן זה להדבק ב CMV בהריון,
וזו מחלה שמועברת על ידי בני אדם כמו שפעת (בעיטוש),
אני לא מכירה רופא שאומר לאשה בהריון לא להתקרב לבני אדם 9 חודשים.
אבל לייצר שם רע לחתולים אין בעיה לחלק מהרופאים....
 
לצפיה ב-'והנה מידע כמעט מדעי - וויקיפדיה'
והנה מידע כמעט מדעי - וויקיפדיה
22/06/2017 | 06:49
1
44
https://he.m.wikipedia.org/wiki/טוקסופלזמוזיס
 
לצפיה ב-'לא הצליח לי הקישור'
לא הצליח לי הקישור
22/06/2017 | 06:51
31
תחפשו בעצמכן לפי : טוקסופלזמוזיס
לצפיה ב-'אני'
אני
22/06/2017 | 09:35
51
היתי בהריון עם הילדה שלי שהיא היום בת 2.7, וכרגע בהריון 2
יש לי בבית חתולה כבר 15 שנים. אין שום בעיה עם החתולה, אני מקפידה לנקות לה את החול עם כפפות, שזה משהו שהיתי עושה בלי קשר תמיד תמיד.
 
החתולה היא כמו הילדה שלי, אין שום סיכוי שאוציא אותה מהבית בגלל ההריון ו/או לידה. הילדה שלי מחוברת אליה ואוהבת אותה ודואגת לה, וזה נפלא לגדל ילדים עם בע"ח.
 
 
לצפיה ב-'אין שום בעיה עם זה, כל עוד מקפידים על היגיינה'
אין שום בעיה עם זה, כל עוד מקפידים על היגיינה
22/06/2017 | 11:03
48
טפיל הטוקסופלזמה עובר לאדם או באמצעות בליעת חלקיקי צואה של חיה נגועה (נדיר אם שומרים על היגיינה בסיסית, ולא רלוונטי בכלל אם החתול שלך אינו נגוע),
או באמצעות אכילת בשר של חיה נגועה שלא עבר עיבוד מספק בחום (הרבה יותר נפוץ בימינו, מאכילת רייר סטייק, סטייק טרטר, קרפצ'ו וכד').
אם החתולים שלך לא מסתובבים בחוץ ואינם נגועים - אין לך שום סיבה לדאגה, ואם הם כן מסתובבים בחוץ אז פשוט תקפידי על פינוי יומיומי של ארגז החול עם כפפות ושטיפת ידיים יסודית.
גילוי נאות: אני לא מגדלת חתולים באופן אישי (מטעמי אלרגיה בעיקר), אבל יש לי כלב אהוב, ולדעתי אין תענוג גדול יותר מלגדל ילדים יחד עם בעלי חיים אהובים.
לצפיה ב-'אני ממשיכה. '
אני ממשיכה.
21/06/2017 | 11:51
7
184
באותו הרגע כשהמורה הבין שאני לא מתכוונת לקחת את בני לאבחון
הוא איבד את עצמו לדעת והחל להתעמר בילד.
 
לא מספרת לפי סדר כרונולוגי.
קיבלתי שיחות הביתה ושם הוא החל לקרוא לי - אפוטרופוסית.
כאילו, מעולם לא שמעתי שקוראים לאימא בשם הזה.
אחותי - מורה, היתה בשוק מהפנייה שלו אלי.
ביקשתי ממנו ולא פעם אחת להפסיק לקרוא לי בשם הזה
ותיקנתי אותו בכל פעם מחדש. 
אני אימא שלו!  בקול רם וברור. 
 
אחרי שליש לימודים היתה אסיפת הורים.
הלכתי עם הילד והוא בכיתה ז'. 
נכנסנו פנימה לכיתה וראיתי שהעיניים שלו אדומות.
עלה לי החשד שהוא עישן גו'יינט (לא מעט מורים ומורות מעשנים
לפני שמתחילים ללמד. כן, מכירה ולא מעט)
אבל היה זה החשד הפרטי שלי ולא אמרתי מילה. רק הסתכלתי עליו. 
 
הילד ישב לידי וחיכינו למוצא פיו.
היה שקט כאילו הסתכל בדפים ופתאום הוא הרים את קולו לצעקה
והצביע עם האצבע המורה לכיוון בני ובקול צעקה אמר לו:
לא תהיה לך בגרות. לעולם לא תעשה בגרות.
והכל בגלל אימא שלך!
לקח לי כמה שניות להבין אותו וביקשתי בשקט
שישנה את צורת הדיבור שלו.
"זו נבואה שתגשים את עצמה. אז אנא, תדבר בנימוס אלינו."
נזל לו רוק מהפה. הוא הקשיב לי ודפק על השולחן בחוזקה. 
 ושוב אותה התלהמות  באומרו שאני האחראית 
לכך שהוא לא יוציא תעודת בגרות לעולם!
 
הסתכלתי על הילד שלי וראיתי שהוא מתכווץ על הכיסא עם עיניים דומעות.
הוא אמר לי שהעיניים שלו לא דמעו.
הוא פשוט בכה:(
 
ביקשתי מהילד לקום ואמרתי למורה שאנחנו 
נעזוב את החדר כי אין לי רצון לשמוע אותו.
אחזתי את ידו של הילד ויצאנו משם. 
הייתי בשוק. נשבעת לכן שלקח לי זמן להבין את מה שקרה בחדר. 
 
אחרי זמן מה, הילד התחיל לפחד.
זה היה יום שישי והוא לא הסכים לצאת מהמיטה
ואמר בשקט - אני פוחד ממש. אימא, אני פוחד נורא.
כל סוף השבוע הוא סירב לצאת מהמיטה
כאשר השמיכה שלו היתה מעל ראשו.
 
מה אומר לכן, הלב שלי יצא מהמקום:(
הייתי ממש מבוהלת. אחוזת פחד מדבריו והתנהגותו. 
ראיתי ילד שבור ומבוהל. ממש מבועת.
אני פוחד מבית ספר. כך אמר וחזר על דבריו.
הוא כיסה את ראשו עם השמיכה ולא רצה אפילו לאכול. 
 
אין מילים יפות או נכונות לתאר את מה שעבר עלי באותו הסוף שבוע:(
 
הגיע יום ראשון והלכתי למיטתו. 
ושוב אותו המראה. השמיכה מכסה את ראשו
והוא שוב חוזר על דבריו. 
אני פוחד. אני פוחד נורא:(
לעולם לא אשכח את קולו כשהוא חווה את הפחד הזה.
שקט, איטי וצרוד משהו. 
באותה השנייה החלטתי החלטה שלדעתי הצילה אותו ואותי.
אמרתי לו שיקום כי אנחנו הולכים לאכול ארוחת בוקר
בבית קפה.
הוא הוריד לאט לאט את השמיכה ועיניו היום שטופות בדמעות.
וכולו סמוק בלחייים ונראה כל כך עייף. 
לבית הקפה הוא הלך לאט. היה לאה מהסוף שבוע.
ממש שבר כלי:(
אלוהים, איזה חלום בלהות. 
 
הוא הסכים. וזה היה הרגע הכי נכון בחיים שלי.
הלכנו לבית קפה יום יום - קרוב לחודשיים.
לא דיברתי מילה על בית ספר. 
כשסיימנו הלכתי לעבודה והוא למחשב לשחק.
המחשב הציל אותו. ממש. 
 
יום יום אמרתי לו את אותו המשפט.
אתה עובר משבר זמני וזה בסדר.
גם משברים צריכים לדעת לעבור. 
כך אמרתי וחזרתי ותמיד זכרתי להוסיף את המילה - זמני.
 
אחרי חודשיים כשראיתי שהוא חוזר לעצמו
הוא הסכים לשוב לבית הספר. 
 
הסתיימה לה השנה הראשונה
והילד אחרי חודשיים של חופש גדול ומנוחה רגשית וגעגועים לחבריו
(הוא מאוד מאוד אוהב את הכיתה שלו)  הלך לבית ספר 
עם חיוך רחב וחולצה מגוהצת למשעי. (הפסקתי עם זה).
הראשון לספטמבר הוא יום כזה "מיוחד במינו"
התרגשות נעימה כזו:)
 
אחרי חמש שעות חזר עם פנים נפולים:(
אפיל השכן שם לב ואמר שהילד שלי נראה מדוכדך. 
 מה שהוא עבר בחמש שעות האלה - מדכא עד עפר. 
 
אמשיך מאוחר יותר או מחר. 
לצפיה ב-'את רצינית? מה זה הסיפור הזה??'
את רצינית? מה זה הסיפור הזה??
21/06/2017 | 15:00
2
102
מסכן הילד.. מאוד מאוד מקווה שיש סוף טוב לדבר הנוראי הזה
לצפיה ב-'יש לבית הספר יועצת? מנהל? יש מחלקת חינוך בעיריה? נשמע'
יש לבית הספר יועצת? מנהל? יש מחלקת חינוך בעיריה? נשמע
21/06/2017 | 18:28
1
89
נורא. הילד לא אמור לסבול כך. אל תישארי לבד, תשתפי את האנשים שבמערכת.
לצפיה ב-'אוי, סליחה, לא ראיתי את החלק הראשון. אני המומה מהסיפור.'
אוי, סליחה, לא ראיתי את החלק הראשון. אני המומה מהסיפור.
21/06/2017 | 18:32
75
לצפיה ב-'זה נשמע הזוי לגמרי הסיפור הזה '
זה נשמע הזוי לגמרי הסיפור הזה
21/06/2017 | 18:34
30
לצפיה ב-'הסיפור קשה לקריאה'
הסיפור קשה לקריאה
21/06/2017 | 18:42
97
אפשר לבקש לדעת את הסוף מראש ?
 
אני מקווה שאת מספרת כי זה כבר בעבר הרחוק שלכם.
 
ושהבן סיים השבוע תיכון.....
לצפיה ב-'חיבוק גדול לנער ולך, הרבה כוחות'
חיבוק גדול לנער ולך, הרבה כוחות
22/06/2017 | 08:36
53
אני מקווה שהנער כבר במקום שטוב לו,
ואת מספרת לנו את הסיפור שהיה בעבר,
ותכף תמשיכי לכתוב את ההווה.
 
 
לצפיה ב-'ואוו'
ואוו
22/06/2017 | 09:38
55
ממה שאת כותבת בפורום, אני מבינה שעברתם את המשבר הזה, אבל הסיפור עצמו מטריד מאוד. מזל שיש לבנך אותך - אמא תומכת מבינה ורגישה.
מקווה באמת שהסוף טוב!
 
לצפיה ב-'התלבטות לגבי בחירת בנק זרע '
התלבטות לגבי בחירת בנק זרע
22/06/2017 | 05:51
1
30
צריכה לבחור בנק זרע, מתלבטת בין פרטי לציבורי , אמינות הבנק וכו',,,
אשמח לשמוע וללמוד מניסיונכן במה בחרתן ומה הייתן ממליצות כבעלות ניסיון
 
תודה 
לצפיה ב-'בחירת בנק זרע'
בחירת בנק זרע
22/06/2017 | 06:36
30
הי,
 
קודם כל את צריכה להחליט אם את רוצה תורם פתוח או סגור. תורם פתוח זה רק מחו"ל.
 
דבר שני את צריכה להחליט כמה מטרידה אותך העובדה שלתורם יהיו עוד צאצאים בסביבה. אם זה מאוד מטריד אותך אז תבחרי תורם מחו"ל.
 
אחר כך את צריכה לדעת אם את נשאית של תסמונת גנטית כלשהי. אם את נשאית את צריכה לבחור בנק זרע שיכול לתת לך תורמים שאינם נשאים של המחלה שאת נשאית שלה. יש ציבוריים כאלה ויש פרטיים. צריך לבדוק על ידי שיחת טלפון מה הם מאפשרים מבחינת בדיקות גנטיות. זה שונה מבנק לבנק. לפעמים דווקא בחלק מהבנקים הפרטיים יש פחות אפשרויות מבחינת בדיקות גנטיות מאשר בציבוריים.
 
אם את לא נשאית אז תבחרי בבנק שהכי קרוב אלייך, כי תצטרכי להגיע לשם לצורך ההזרעות. או בבנק שהכי זול. בעקרון בבנקים הציבוריים יהיה פחות מבחר ואולי התורים יהיו יותר ארוכים. אבל זה גם תלוי אזור בארץ, למשל בעבר בצפון הארץ התורים היו מעכשיו לעכשיו גם בבנקים הציבוריים.
 
את מוזמנת להיכנס לקומונה "בדרך לאימהות יחידנית", יש קישור בהודעות הנבחרות בצד שמאל של הפורום. שם יש מאמרים שמשווים בין בנקי הזרע השונים.
לצפיה ב-'היום 21/6/17 בערוץ 10 פרופסור משיח , בשעה 22:20'
היום 21/6/17 בערוץ 10 פרופסור משיח , בשעה 22:20
21/06/2017 | 18:23
40
ידבר על ענייני פריון האישה
לצפיה ב-' פורומים מקצועיים מתחדשים - יש את מי לשאול הכל '
פורומים מקצועיים מתחדשים - יש את מי לשאול הכל
( לעמוד שלי בתפוז )
21/06/2017 | 12:31
10
 מסוכסכים עם השכן על רכוש משותף? מתמודדים עם דייר סרבן תשלום? 
מומחה בפורום ועד בית- בתים משותפים מחכה לשאלות שלכם
 
נתקלתם במקרה של רשלנות רפואית? אתם צריכים ייעוץ משפטי בנושא? עו"ד מהתחום מחכה לייעץ לכם בפורום רשלנות רפואית
 
העסק נמצא בקשיים כלכליים? צריכים ייעוץ פיננסי? פורום הלוואות לעסקים וייעוץ עסקי זה המקום בשבילכם
 
הקריירה נתקעה? מתקשים למצוא כיוון תעסוקתי בחיים? בפורום ייעוץ קריירה מחכים לכם בקוצר רוח וישמחו לייעץ לכם
 
בעיות ראייה, משקפיים, מולטיפוקל, עדשות ראייה, צילינדר -  מומחה אופטומטריסט כאן בשבילכם בפורום עדשות מגע ומשקפיים 
 
 הבניין שלכם עומד לעבור תמ"א 38? לא יודעים מה הזכויות שלכם בפרויקט פינוי בינוי? היכנסו לפורום תמ"א 38 והתחדשות עירונית ותקבלו תשובות להכל

מתמודדים עם בעיות בעסק? רוצים להתייעץ לגבי קידומו? בפורום עסקים תימצאו פיתרונות להכל
לצפיה ב-'זה התחיל בכיתה ז''
זה התחיל בכיתה ז'
20/06/2017 | 18:40
10
177
הילד עלה לחטיבת ביניים. כיתת מחוננים בתל אביב.
היה מאושר מהמעבר.
 
 הטלפון הראשון הגיע.  
המורה שלו היה על הקו והוא מזמן אותי לפגישה.
מה כבר יש לו לומר על ההתחלה, תהיתי בליבי.
אותו המורה הכניס אותי לחדר מורים הומה מאדם
ובקולו רם מדי  ביקש להראות לי דף ממחברת ובו הילד כתב מה שכתב.
הוא הפנה את תשומת לבי שהכתב שלו גדול  עם שגיאות כתיב.
אה, נשמתי לרווחה. הכתב שלו כמו שלי:)
כזה גדול ורחוק מלהיות מעוצב. 
והשגיאות כתיב? יעברו. הילד קורא המון וזה יעבור לו עם הזמן.
 
אני רוצה אבחון. ושוב מצאתי את עצמי אומרת לו בשקט
שאין צורך . הכתב הגדול לא מפריע לאף אחד והשגיאות יחלפו עם הזמן.
יצאתי משם עם אי נוחות קשה. 
כשהוא הרים את קולו כל מי שהיה שם נעץ בי מבטים. 
 
אחרי מס' ימים אני מקבלת שוב טלפון.
להגיע לפגישה עם היועצת.
טוב, הלכתי. 
 
הגעתי בשעה היעודה ונכנסתי לחדר הקטן של היועצת.
המורה ישב אחרי השולחן שלה והיא לצדי.
היא הסבירה לי שהמחנך מבקש אבחון.
הסברתי לה שאין צורך ואת הנימוקים לדברי.
היא הספיקה להכיר את הילד וקראה לו בחיבה "אפרוח" :))
 
לפתע, ובאופן מוזר המורה פרץ בבכי מר.
"אימא שלי לא לקחה אותי לאבחון"
ושוב ושוב חזר על דבריו.
אני מדברת על אדם בן חמישים וחמש. 
הוא קם ממושבו והלך לכיוון היועצת והיא פרשה את ידיה 
וערסלה אותו בזרועותיה דקות ארוכות עד שנרגע. 
 
אחרי כמה דקות של בכי ויבבות לתוך חיקה של היועצת
כשאני מביטה כלא מאמינה במחזה
אומר אותו המורה מתוך בכי:
אני אוהב את הילד הזה. אני אוהב ממש את הילד שלך.
 אני דואג לו ואוהב אותו. 
והמשיך כשנרגע קצת - כדאי שאפסיק שלא יחשבו שאני פדופיל! (המורה הומו)
 
היועצת מיד ענתה לו.
"נו, אל תדבר שטויות.
את רואה? הוא אוהב את הילד שלך."
 
יצאתי החוצה והתיישבתי על הספסל.
הדלקתי סיגרייה וניסיתי להבין את מה שקרה שם.
ותשמעו, הידיים שלי ממש רעדו.
אני זוכרת את הישיבה שם ולא אשכח כנראה.
 
כך עברו להם הימים ושוב קיבלתי טלפון.
הוא הזמין אותי לפגישה עם היועצת ועם מנהלת החטיבה
ועוד אחת ממשרד החינוך.
כאן הגדילה המנהלת חטיבה וסיפרה לי שאימא שלה לא לקחה אותה לאבחון
והיא לא סולחת לה עד היום.
השבתי לה - אימא שלי לקחה אותי לאבחון ואני לא סולחת לה עד היום! 
 
היא המשיכה בדבריה ואמרה - אם לא תקחי את בנך לאבחון
אודיע למשרד הרווחה!
יצאתי מהכבודה הזו רמוסה עד עפר.
באיזו קלות בלתי נסבלת היא מאיימת בדבר כל כך חמור:(
 
ולמען אלו שלא מכירות - מדובר בנער ערכי עם נימוסים ודרך ארץ
מוסר גבוה ויושר אישי . מלא באהבה לבעלי חיים וחמלה למצוקתן. 
חכם ונבון וכל כך מתוק:)
 
מחר אמשיך. 
 
 
 
לצפיה ב-''
20/06/2017 | 21:18
25
לצפיה ב-' ולקחת לאבחון'
ולקחת לאבחון
20/06/2017 | 22:31
101
ולא כי יש לילד בעיה.
אני בטוחה כמוך שלילד אין בעיה שדורשת אבחון.
כלומר, יש לו איחור ברכישת כלליי הכתיב, זה ברור,
זה לא סוף העולם.
לי היו שגיאות כתיב עד כיתה י' ובכל זאת סיימתי תיכון בהצטיינות .
אבל !
לא משחקים באש!
במערכת החינוך הכלל הוא כמו בכביש,
אל תהייה צודק תהייה חכם.
 
ולכן למרות שאת לגמרי צודקת,
לדעתי, הכי חכם להודיע להם שאת לוקחת את הילד לאבחון.
רוב הסיכויים שייצא בדיוק מה שאמרת,
וככה כל המערכת תרגע ושלום על ישראל.
 
 
לצפיה ב-'יקירתי אני פה לנגב דמעות'
יקירתי אני פה לנגב דמעות
20/06/2017 | 22:47
103
רק בלי סיגריות
טוב שנמלטת מהרווחה
אני הייתי ברווחה לפני שנים יד ביד עם עורך הדין שלי
וגם היום אני לא זזה מטר בלי העורך דין שלי
בטוחני שהילד מקסים
אבחון במחוזותינו זה ענין של 1000 או 2000 שח.
 
תשקיעי באפרוח שלך. וגם בעצמך. יש לי פסיכולוג בשבילך בתל אביב ליד הים.
 
כותבת לך מסר עם הפון.
 
חיבוק מירושלים...
לצפיה ב-'מערכת החינוך '
מערכת החינוך
20/06/2017 | 22:49
4
109
כל פעם שילד לא מתאים לתבניות שלה, היא שולחת לאיבחון.
 
לצפיה ב-'הקטע ה"משעשע" הוא ששם זה גם נגמר'
הקטע ה"משעשע" הוא ששם זה גם נגמר
20/06/2017 | 23:07
1
113
שולחים לאבחון
מתגלה שלילד יש קשיים כאלו ואחרים
ושהוא צריך הוראה מתקנת
או סתם התחשבות בכך שהוא לא בול כמו כולם.
אבל את זה המערכת כבר לא מזדרזת לתת...
 
לפחות אצלנו בבית ספר היו מאוד ישירים בנושא,
אין לנו צורך באבחון כי ממילא אין לנו משאבים
להתמודד עם המלצות של אבחון.
את יכולה ללכת אם את רוצה,
אבל חבל לך על הכסף,
הילדה שלך חכמה מדיי,
יש ילדים שמצבם קשה יותר
והם ייקבלו את התקציב המזערי שיש לנו.
תשמרי את הכסף והזמן שלך לדברים אחרים.
 
גם הגישה הזאת לא לגמרי מוצאת חן בעיניי.
מתי שהוא מישהו יצטרך ללמד את הבת שלי לכתוב בכתב קריא,
ואני מקווה שהוא לא יהיה יקרן.....
לצפיה ב-'ואני כבר שמעתי סיפורים'
ואני כבר שמעתי סיפורים
21/06/2017 | 11:39
79
על איך מתעקשים לתת לילדים עזרה שהם בכלל לא צריכים כמו הוראה מתקנת, כדי להגיד שהמערכת מנסה לשלב...
 
כתב קריא זה מרפאה בעיסוק (אפשר דרך קופות החולים) או מורה להוראה מתקנת (חלק מהמורות להוראה מתקנת כן עובדות לשיפור ההתארגנות בדף).
לצפיה ב-'את צודקת '
את צודקת
21/06/2017 | 09:38
1
96
אמנם הניסיון שלי עדיין מוגבל (מסיימים עכשיו כיתה א' תודה לאל. כמו אצלך) אבל הבן שלי קיבל מורה מאוד לא מנוסה, צעירה מאוד, שנה ראשונה במערכת שלא ידעה לדבר עם הילדים ולא הצליחה למצב את עצמה כדמות משמעותית עבורם. כיתה ללא גבולות. דווקא לקראת סוף השנה כשהילד כבר מצא את עצמו והסתגל למערכת ולכיתה, פתאום היא התחילה ברמיזות על אבחון. בהתחלה נבהלתי, מחשבות על רווחה עברו לי בראש...אבל אז הגעתי לפגישה עם היועצת וגיליתי עוד 7 הורים לילדים מהכיתה שהתבקשו לדבר איתה , זה רבע כיתה! הבנו שמשהו פה מסריח. מפה לשם ואחרי שהצהרתי בצורה ברורה ביותר שאני לא סומכת על הצוות וההמלצות שלהם ואין לי כוונה כלשהי להשמע לרמיזות שלהם ושלקויות למידה לא צומחות מהאויר בבת אחת, אז התברר שהמנהלת מעזיבה את המורה בכל מקרה והיא לא תמשיך איתם לכיתה ב'. כנראה שהיא ניסתה מאוד להתאים את כולם לאיזה שהוא רעיון שהיה לה בראש וכל מי שלא התאים המליצה לו אבחון. תם ולא נשלם בינתיים ואני עם תחושת החמצה נוראית על השנה האבודה שהיתה לו. למזלי הרב הילדון חכם ופיקח ויש לו ציון גבוהים מאוד, מהמובילים בכיתה כך שלפחות הוא לא נפגע לימודית .
מערכת לא רלוונטית וחסרת משאבים. הכל עניין של מזל. מי שנפל על מורה טובה, שהתחום בנפשה, זוכה בגדול. השאר נשאבים לריק או סתם מדשדשים בבינוניות
 
לצפיה ב-'שמעתי כבר כמה וכמה סיפורים כמו שלך '
שמעתי כבר כמה וכמה סיפורים כמו שלך
21/06/2017 | 11:35
85
אצלנו סיפור קצת שונה, אכתוב אותו שיתיישן קצת, בכל זאת פורום פתוח...
לצפיה ב-'היי'
היי
21/06/2017 | 04:37
93
ראשית אני חייבת לציין שהאיום בדיווח לרווחה בשל סירוב לאבחון ממש מקומם!! כל הורה רשאי לבחור האם לאבחן את ילדיו ואם לקבל את המלצת הטיפול. מכירה כל כך הרבה הורים מסרבי ריטלין אז מה גם עליהם ידווח לרווחה? מדובר בגישה כל כך מתנשאת. 
ועכשיו לעניין עצמו, אני במקצועי מאבחנת ומטפלת בלקויות למידה. נכון שיצא שם רע לאבחונים בשל הפניות יתר של המורים ו"תרופת הפלא" ריטלין. נכון שהאבחון יוצר תיוג מסויים אבל במידה וניגשים למאבחנת טובה ובמידה ונותנים התאמות נכונות ודרכי טיפול שמיושמות אזי תרומתו רבה ומשמעותית. 
שגיאות כתיב לא בהכרח עוברות עם הזמן.גם אם לך היו שגיאות שעברו אין להסיק מכך שזה המצב שיתרחש אצל בנך. שגיאות יכולות לנבוע מלקות בקריאה/כתיבה ואין שום קשר לאינטלגנציה. אז נכון שהילד קורא וכותב ונדמה לנו שזה לא כזה עניין שהוא כותב קצת גדול אבל באבחון נותנים את הדעת להיבטים שונים. יתכן שהוא כותב אבל הכתיבה שלו איטית ו/או גוזלת ממנו כל כך הרבה משאבים עד כדי כך שהביצוע שלו נפגע. כנל לגבי הקריאה. אין קשר לאינטלגנציה הוא יכול להיות מאוד חכם ועדיין היכולת שלו להביא זאת לידי ביטוי בצורה מלאה תפגע בגלל לקות כזו או אחרת. האבחון עוזר להכווין את מוקדי הטיפול ולהמליץ על התאמות בדרכי היבחנות. 
אני יכולה לומר לך מניסיון שיש משהו במה שהמורה אומר לגבי הכעס של ילדים על כך שהוריהם לא לקחו אותם לאבחון. יצא לי לאבחן סטודנטים ובראיונות איתם הנושא הזה עלה לא פעם. הייתה מישהי שאובחנה בגיל 16 והיא אמרה לי סוף סוף הבנתי מה יש לי, הבנתי למה קשה לי ושאני לא איזה סתומה. יש משהו במודעות הזו לבעיה שגורם לנו להבין יותר טוב את עצמנו, להיות פחות נוקשים עם עצמנו ולפתח אסטרטגיות להתמודדות. 
בכל אופן, מאחלת לבנך המון הצלחה 
לצפיה ב-'גם אותי לא לקחו לאבחון'
גם אותי לא לקחו לאבחון
21/06/2017 | 10:30
87
בתיכון
למרות שכל המבחנים הפסיכוטכניים למיניהם הראו תוצאות מעולות, עדיין המבחנים בבי"ס היו עם ציונים גרועים.
רק כשהגעתי לאוניברסיטה המליצו לי על אבחון. כמובן שיצא שאני דיסלקטית ברמה בינונית.
אני חושבת שהייתי הסטודנטית היחידה בחוג ללשון שיש לה אישור של התעלמות שמגיאות כתיב (ועוד כמה הקלות).
ברגע שקיבלתי את ההקלות השונות כיכבתי בציונים, גם הבטחון העצמי שלי השתפר.
מה אכפת לך לקחת אותו לאבחון? מה את כבר מפחדת שימצאו. הרי מה שאת רואה מפה זה לא מה שהם רואים משם.
נסי לשחרר קצת ולחשוב שאולי יש דברים שאת לא יודעת או מבינה בהם גם אם הם קשורים בבנך
לצפיה ב-'להתגרש בשלום: אירוח בפורום דיני משפחה'
להתגרש בשלום: אירוח בפורום דיני משפחה
( לעמוד שלי בתפוז )
19/06/2017 | 08:52
6
29
 
 שמתגרשים לא תמיד מרגישים ש"יש עם מי לדבר", ישנם פערים רבים שלא ניתנים לגישור וחששות לגבי התהליך, המזונות, הילדים ועוד.
הערב יתארח בפורום דיני משפחה עו"ד מומחה שיענה על כל השאלות הנוגעות להליך הגישור וייעץ לכם איך מתגרשים בשלום
היכנסו והעלו את שאלותיכם 
 
לצפיה ב-'זה רציני ששמו כאן פרסום לפורום הזה'
זה רציני ששמו כאן פרסום לפורום הזה
19/06/2017 | 21:38
2
89
אין יותר מנותק מהמציאות מזה
לצפיה ב-'דווקא זו תזכורת נהדרת ליחידניות:)'
דווקא זו תזכורת נהדרת ליחידניות:)
20/06/2017 | 15:45
84
גירושים זה גיהנום.
נו, תשעים וחמישה אחוזים מהם. 
ותודה לאל שזה פסח עלינו:)
 
 
לצפיה ב-' צודקת, אבל זה משהו אוטומטי של המערכת בתפוז '
צודקת, אבל זה משהו אוטומטי של המערכת בתפוז
21/06/2017 | 19:03
7
לצפיה ב-'אני רק שאלה'
אני רק שאלה
20/06/2017 | 22:52
2
82
אם אני מתחתנת בפעם השלישית... נגיד... מה קורה לירושה? האם הבעל החדש יירש אותי?? ואיך אני יוצאת מהפלונטר הזה?
 
האם לרשום צוואה כעת???
 
מה לרשום??? האם ילדיי השניים ירשו מספיק? האם לרשום צוואה ברשם הצוואות?
 
לצפיה ב-'את צריכה לשאול בפורום שבו מתקיים האירוח'
את צריכה לשאול בפורום שבו מתקיים האירוח
20/06/2017 | 23:09
1
69
לא פה. פה זו רק מודעה.
לצפיה ב-'זה היה בצחוק אדי'
זה היה בצחוק אדי
21/06/2017 | 00:24
68
אני מכירה די טוב את דיני הירושה
 
ולא מתכוונת להנשא לאף אחד בעולם
 
!!!
 
לצפיה ב-'החלפת בתים באוגוסט'
החלפת בתים באוגוסט
19/06/2017 | 23:43
112
שלום לכולן. הרבה זמן לא ביקרתי פה. נכנסת בניק חדש בואריציה על הקודם למי שבכל זאת זוכרת אותי.. פונה לקראת החופש המתקרב. אני מעונינת להחליף בתים לכמה ימים באוגוסט, החל מה 10 לחודש. פונה בעיקר לירושלמיות אך גם אפשרויות מענינות אחרות יתקבלו בברכה.   אני אם לשתי בנות, גרה בגבעתיים. הדירה במרחק שתי דק הליכה מבריכה ובית קפה, 5-10 דק הליכה מקניון עם גימבורי וקולנוע ומתיאטרון גבעתיים, בקרבת גינות מכולות וחנויות. נסיעה קצרה לתל אביב.חניה מתחת לבית.  אשמח לשמוע מכן. שתהיה חופשה נעימה 
לצפיה ב-'האם יש המלצה איפה ואצל מי לעשות הקפאת ביצית'
האם יש המלצה איפה ואצל מי לעשות הקפאת ביצית
18/06/2017 | 15:40
5
130
אני אוטוטו בת 36 החלטתי לעשות הקפאת ביצית . איפה אתם ממליצים לעשות?
לצפיה ב-'כשהייתי בת 38'
כשהייתי בת 38
19/06/2017 | 13:25
4
172
יצא תיקון לחוק שימור הפוריות שאיפשר מאז לכל אישה עד גיל מסויים להקפיא ביציות, ולא רק לנשים חולות שהפוריות שלהן בסכנה.
שאלתי את גיסי (מנהל מחלקת IVF בבלינסון) איך עושים את זה והוא אמר נחרצות: "לא מקפיאים ביציות זקנות. הסיכוי שלהן לשרוד הקפאה והפשרה נמוך, ובישראל אין ממש ניסיון מוכח מוצלח בתחום. זה עכשיו הריון או אף פעם לא!". גיסי הפנה אותי למעבדת פוריות בספרד שיש לה יותר ניסון בתחום. אז החלטתי ללכת על הריון.
תחשבי על זה...
לצפיה ב-'לו אני שואלת את השאלה - קרוב לוודאי שהייתי מודה לך מקרב לב'
לו אני שואלת את השאלה - קרוב לוודאי שהייתי מודה לך מקרב לב
19/06/2017 | 15:27
1
146
תשובה חשובה ועניינית ואכפתית מאוד.
לצפיה ב-'חן חן'
חן חן
20/06/2017 | 09:37
19
לצפיה ב-' '
19/06/2017 | 16:08
1
118
ואם לא *עכשיו*היריון, לפחות תקפיאי חלק כעוברים (תרומת זרע אם אין בן זוג).
לצפיה ב-'תשובה ממש טובה:) '
תשובה ממש טובה:)
19/06/2017 | 17:00
126
ולו הייתי במקום השואלת - בחיי שהייתי מוקירת תודה לעד:)
 
 אני מגדלת את הילד שלי עם שלל עצות טובות
שלעיתים לא הייתי חושבת עליהם לבד.
עצה טובה בעיני שווה זהב. המון המון זהב.
 
 
לצפיה ב-'שיתוף של תחילת תהליך'
שיתוף של תחילת תהליך
17/06/2017 | 11:51
18
240
הי בנות,
אני משתפת פה כי אני מרגישה שאתן הכי תבינו לליבי. אני נמצאת על שפת הצוק שנייה לפני הקפיצה הגדולה. עשיתי את כל הבדיקות, בחרתי תורם, קניתי מנה ואני מוכנה לסבב מעקב ביוץ והזרעה ראשון. אני מרגישה שהדבר הזה כל כך גדול וכל כך מפחיד שאני ממש צריכה להדחיק את כל הרגשות שלי, לסגור אותן בקופסא קטנה ולשים אותה על מדף גבוה כי אם אני אתן לרגשות לצאת אני לא אוכל לתפקד, אני אאבד את השפיות. אני מרגישה חנוקה, בהלם, באלם, שאף אחד לא באמת יכול להבין מה אני עוברת. יותר מכך- יש מצב שההדחקה הזאת נותנת אותותיה בכל מני סימפטומים פיזיים פחות נעימים.. יש לי כאב בטן כבר 3 שבועות..ואני ממש מנסה שלא לחשוב על ההחלטה שקיבלתי, על ההשלכות שלה. במיוחד עכשיו, בסוף השנה.. בקיצור אני מלאה בפחד ואני מרגישה שכרגע אני פועלת על אוטומט למילוי המטרה אותה הצבתי לעצמי.
 
 
לצפיה ב-'שבת שלום'
שבת שלום
17/06/2017 | 14:29
108
כן,מוכר.תחילת התהליך והיציאה לדרך יכולים להיות מלווים בחששות רבים שבהחלט יכולים לבוא לידי ביטוי גם פיזית אבל,צוק?קפיצה?מטרה שהצבת לעצמך?המושגים הם לא המתאימים ביותר.אני מהאסכולה שחושבת שרק אם אמהות בוערת בך הכנסי להיריון ותלדי בחדווה ואם זה לא בוער זה לא הזמן.
בתחום החינוך,ממנו גם אני מגיעה,מקובל
להציב מטרות ו"לכבוש" אבל הן לא מאוד אישיות ועם השלכות עתידיות קריטיות על חיינו האישיים.אני אמא לתאומים ואין מאושרת ממני בעולם אבל "יצרתי" אותם רק כשבער בי הרצון להיות אמא ואז כל הדרך שיכולה להיות מאוד לא פשוטה עברה באהבה וקבלה.
אם "מתהפכת לך הבטן" תחכי.אל תמהרי.הכל כבר מוכן.כשתרגישי שהגיע הזמן תפרצי.
בהצלחה בכל מה שתעשי.
לצפיה ב-'ברוכה הבאה'
ברוכה הבאה
17/06/2017 | 19:35
6
103
זכורים לי חששות ודאגות ולחץ, אבל לא ברמה שאת מתארת. אולי תרצי לפרק את הפחדים, ולהתבונן בהם אחד אחד?
מה הכי מפחיד?
 
בכל אופן, שיהיה בהצלחה רבה!
לצפיה ב-'תנשמי עמוק ותשחררי לאט לאט'
תנשמי עמוק ותשחררי לאט לאט
17/06/2017 | 19:55
5
162
מורה יקרה,
ההרגשה שלי שאת נרגשת יותר מפוחדת. האדרנלין של סוף השנה (לפי הניק אני מבינה שאת מורה...) יחד עם התחושה של משהו גדול וחדש שאת עומדת לפניו נותנים לך את התחושה שאת על צוק גבוה.  את מרגישה כמו באקסטרים רגע לפני באנג'י, כשכל הגוף מוצף בהתרגשות ובפחד מהלא נודע.  אני חושבת שטוב שאת מעלה את זה פה.  אני חושבת כמו אמאנחל שאם תפרקי את הדברים, אולי תשאלי את השאלות הנכונות, תדברי על הדברים ותשמעי אחרות, זה יתן לך פרספקטיבה יותר מצומצמת שתאפשר לך להתמודד עם הדברים.
ממרום 12 שנות האמהות שלי, אני עדיין זוכרת את ההתרגשות הגדולה והחששות שלפני תחילת התהליך. אני מרגישה וחושבת שמותר לך להרגיש בהיי מצד אחד ובפחד מצד שני, ואין מבחינתי מידה לדרך שבה כל אחת מתארת את התחושות שלה.   כן. את באמת הולכת למשהו שהוא משנה את החיים מקצה לקצה. כן, את מכניסה את עצמך לתוך מערבולת של רגשות ותחושות שאת אפילו לא מכירה אותם , ותתמודדי איתם כשתצטרכי.   
הצטרפת לפורום נהדר שמה שטוב בו, שיש משתתפות רב-גילאיות ורב-"מצביות". כאלה שעדיין מתלבטות ובטח משתתפות סמויות, כאלה כמוך שממש על סף הכניסה לעולם המופלא והקשה של הטיפולים, כאלה שכבר עברו טיפולים כאלה ואחרים, כאלה שכבר בהריון , כאלה שילדו לא מזמן, ואמהות בכל מיני שלבים של חיי ילדיהן.  לך יש את המתנה הנהדרת של היכולת לשאול ולשתף ומי שיכולה תענה לך ואולי אף תמצאי חברות לדרך.
בכל מקרה, תנצלי את החופשה כדי לנשום עמוק, ואם את מרגישה צורך לדבר, אתן לך בפרטי את הטלפון שלי.
ברוכה המצטרפת ובהצלחה בדרך הנפלאה בה בחרת.
לצפיה ב-'אמאנחל לא לכעוס ששירשרתי לא נכון כבר אמרתי שאני '
אמאנחל לא לכעוס ששירשרתי לא נכון כבר אמרתי שאני
17/06/2017 | 19:56
4
63
לצפיה ב-'את כבר עשר שנים עושה את אותה הטעות'
את כבר עשר שנים עושה את אותה הטעות
18/06/2017 | 06:05
3
138
ואין לך שום כוונה לשנות את זה. ואני מודה שאין לי שום מושג למה. אני לא מצליחה להבין.
לצפיה ב-'אמאנחל את עושה עבודה טובה'
אמאנחל את עושה עבודה טובה
18/06/2017 | 06:12
116
בניהול הפורום. עבודה קשה וסיזיפית.
אני מודה לך על כך.
 
פנגושית חוזרת על הטעות כי לפעמים אנחנו חוזרים על טעויות ודפוסי התנהגות שנים שוב ושוב בלי להיות מודעים לכך.
פנגושית קראתי את דבריך. טוב שכתבת מהמיית ליבך. אכן קשה מאד מאד להיות מורה פה. אני קטונתי. לא הייתי יכולה להחזיק כיתה. כשהייתי בצופים היתה לי קבוצה של חמש חניכות. זה המקסימום :)
 
בוקר טוב לכולכן. חיבוק מירושלים הלוהטת :)
לצפיה ב-'לפחות אני עיקבית'
לפחות אני עיקבית
18/06/2017 | 06:34
1
33
לצפיה ב-'מאוד '
מאוד
18/06/2017 | 06:35
30
לצפיה ב-'חשבת אולי להיות מאושרת? ואני מבינה ממש על מה את מדברת.'
חשבת אולי להיות מאושרת? ואני מבינה ממש על מה את מדברת.
18/06/2017 | 10:43
127
מרוב שמתעסקים עם הפחדים והדאגות ואולי חרדות
שוכחים את פן האושר והתקווה.
 
 ואולי תקחי הפסקה של חודש-חודשיים
ותחזירי לעצמך את נשימתך.
ואז תקומי בבוקר ותלכי לבית קפה.
שם פותרים את כל הבעיות בעולם:)
תזמיני קפה הפוך ומאפה ותקבעי תור לבנק הזרע.
 
והכי חשוב - לא קשה לגדל ילד לבד.
זה מיתוס! 
ולא יותר קשה להבין שאם אין גבר אין ילד?
התקופה האפלה הזו עברה מן העולם.
 
ודווקא התקופה שמחפשים עד מוות בן זוג לחיים
כדי להביא ילדים והזמן הדוחק כל כך -  זכורה לי כתקופה רעה ביותר.
לפחות את אחרי:)
 
בקיצור, תבחרי שם לתינוק או התינוקת בדמיון שלך ולכי לחנויות בגדי תינוקות
כדי לבחור בגד שתוכלי לצאת איתו מבית החולים.
עם איזה שטויות התעסקתי פעם:)
מה הוא ילבד לברית וואם מה ייצא מבית חולים
והבגד הראשון שלבש בבית:)
תודה לאל, עבר לי!
 
ואז תעברי בין הפורומים של תפוז.
לפני לידה ואחרי לידה ומה לומר לילד שאין אבא. 
נפגוש אותך כאן קרוב לוודאי עם השאלה הנצחית:)
 
ומישהי חכמה אמרה פעם - הדרך היחידה 
להפסיק להתעסק עם עצמך - היא להביא ילד.
צדקה:)
 
 
 
 
 
לי. 
לצפיה ב-'הכל בסדר '
הכל בסדר
18/06/2017 | 11:17
2
145
כל אחת מגיבה אחרת לשינויים, ללחצים ולחרדות ואני אישית חושבת שקצת הדחקה לא מזיקה לפעמים בשבילי "עבודה על אוטומט" עבדה בזמנו מצוין. אני יכולה להעיד שלפני שהתחלתי את התהליך קראתי כאן המון ואז כשבחרתי תורם ועמדתי לגשת להזרעה הראשונה הייתי בלחץ נוראי ממה שאני עומדת לעשות, הפסקתי לקרוא כאן, לא יכולתי להתמודד עם הסיפורים שקראתי כאן (סה"כ סיפורים רגילים על אתגרי גידול ילדים אבל הרגשתי שזה גדול עלי ולא יכולתי להכיל). ואח"כ כמובן התחילו הספקות והלבטים עוד פעם אם זה הדבר הנכון והאם אני מסוגלת לעשות את זה. בסוף החלטתי להדחיק הכל. להזכר למה בחרתי לגשת לתהליך הזה ולנסות פעם אחת, לראות מה יקרה..  מה אגיד לך - כנראה הייתי צריכה את השלילי הראשון והאכזבה שבאה איתו כדי להבין כמה אני באמת רוצה את זה. תנסי לנשום עמוק ולהזכר מה הביא אותך להחלטה על יחידנות ומשם ללכת צעד צעד, בלי יותר מידי מחשבות על העתיד. זה הרבה פחות מפחיד ככה . בהצלחה!!
לצפיה ב-'jiminit - התשובה שלך נכונה ומדוייקת!'
jiminit - התשובה שלך נכונה ומדוייקת!
18/06/2017 | 13:55
66
האכזבה הראשונה עושה את שלה!
 
 
 
לצפיה ב-'בפעם הראשונה שנכנסתי לפורום הזה, היה פה דף שלם של הודעות'
בפעם הראשונה שנכנסתי לפורום הזה, היה פה דף שלם של הודעות
18/06/2017 | 13:57
99
לידה, עם המון בלונים, וכל כך הרבה שמחה, אני זוכרת את התחושה של וואוו
איזה אושר יש פה בבית הזה. זה כל כך עודד אותי בזמנו
 
מרגישה כמוך לגבי הדחקה,
אצלי הגרידה עשתה את זה- הייתי באבל וכאב, על התנפצות החלום, זה חיזק
מאוד את הרצון בילד.
 
 
לצפיה ב-'שיתפת מישהו/י בחיים הלא וירטואליים?'
שיתפת מישהו/י בחיים הלא וירטואליים?
18/06/2017 | 12:48
92
אני חושבת שזה מוסיף המון. 
משפחה, חברה טובה, מישהי מהפורום.
מישהי שתלווה אותך בתהליך, וביחד אתה תוכלי לראות שהכל בסדר.
כן, זה מלחיץ - אם לא היית נרגשת בכלל אז זה היה מוזר. וזה משמח בו זמנית.
ולפעמים צריך להניח את הפחד בצד, ולהמשיך בדרך, והצעידה בדרך תקטין את הפחד מעצמה.
את יכולה לכתוב אליי במסרים אם את רוצה, אני גם בתחילת הדרך.
תזכרי שקיבלת החלטה גדולה ואמיצה, ואת כבר בצעד הראשון לקראת הגשמתה. 
שיהיה המון בהצלחה! 
לצפיה ב-'הייתי ככה בגיל 35 כשפתחתי את התיק בבנק הזרע,'
הייתי ככה בגיל 35 כשפתחתי את התיק בבנק הזרע,
18/06/2017 | 13:54
102
עשיתי את כל הבדיקות, קניתי זרע, פתחתי תיק...
ואז קפאתי. פחדתי. אז חיכיתי.
בסופו של דבר חיכיתי די הרבה זמן, מכל מיני סיבוכים של החיים,
אבל כשהתחלתי את התהליך של הפעולה בפועל - לקח לי כמעט שנה להגיע
לטיפול הראשון, מכל מיני סיבות, תורים של 4 חודשים, סחבת... הייתי צריכה
לחזור על כל הבדיקות מחדש. הגעתי כבר לגיל 40. את התינוקת שלי ילדתי בגיל 41.
היום אני קצת מצטערת שלא התחלתי כשרציתי, אבל... הילדונת שלי הגיעה אלי,
ברגע הנכון, בזמן הנכון. כנראה שככה צריך.
 
אם את מרגישה כאלו מילים חזקות של פחד וכאב, אולי כדאי לשחרר לחודש חודשיים,
תעשי דיקור, דברי עם פסיכולוגית /מאמנת / מרפאה כלשהי, אני עשיתי דיקור לאורך שנים.
ותראי איך את מרגישה.
 
הכל נכון לאם הגיל שלך 36 כמו שכתוב בכרטיס, אם את יותר מבוגרת,
אז ייאלללה קפצי למים. הזמן יקר.
 
בהצלחה
 
לצפיה ב-'ליפעול באוטומט זה טוב.'
ליפעול באוטומט זה טוב.
18/06/2017 | 15:54
69
כי את לא מונעת ע"י רגשות והחלטות  את פשוט עושה מה שהרופאים אומרים לך לעשות, מידי פעם יש התפרציות ואני זוכרת אותם טוב. פשוט הייתי מסתכלת על הבדיקות ומתחילה לבכות בכי שלא ניגמר, יוצאת מרופא מתחילה לבקות שוב.
לגבי זו היתה השלמה עם חלום שלא היתממש ווויתור על חיי הרווקות שלאחר הרבה שנים ,  היתרגלתי אלהם והיה לי טוב וכיף שם.
אז כן פעלתי בצורה אותומתית והישתדלתי לא לחשוב יותר מידי, רק לעשות מה שאומרים לי הרופאים.
אני מאד מבינה אותך כי הייתי במקום שלך ואני אומרת לך תמשיכי על תעשי הפסקה, תהיי חזקה ותנצחי את כל הפחדים והמחשבות על תיתני להם להשתלט עלייך ולדחות את התהליך.
לצפיה ב-'היי מורה חרוצה'
היי מורה חרוצה
19/06/2017 | 04:55
2
115
רוצה להגיד לך שכבר תקופה שגמלה בי ההחלטה להביא ילד לעולם באמצעות תרומת זרע ואני כבר מכינה את עצמי ומתבשלת בהחלטה. אחד הדברים שנורא חששתי מהם זה תגובתה של אימי. אני יודעת שהיא מאוד רוצה שיהיו לי ילדים אבל עדיין חולמת לראות אותי בזוגיות מאושרת. החלטתי לזרוק לה ככה על הנושא וסיפרתי לה שחברה שלי עושה את זה והסברתי לה איך זה עובד. תגובתה הייתה: נו אז תעשי את זה כבר למה את מחכה? אני מספרת לך את זה מכמה סיבות. ראשית, שלפעמים אנחנו כל כך חוששות וחרדות ובשפת העם 'אוכלות סרטים' אבל זה באמת לחינם, זה הכל אצלנו ושלנו ובכלל לא מחובר למציאות. דבר נוסף, ברגע שאימי אמרה לי את זה, פתאום התעוררו בי התחושות שאת מתארת כי הבנתי כמה אני קרובה לתחילת התהליך וזה פשוט הציף אותי. התעוררתי עם זה והלכתי לישון עם זה ובין לבין חשבתי רק על זה ואז התחלתי לפרק את התחושות שלי אחת אחת. הבנתי שיש פה כמה דברים: אחד זה המעבר להורות באופן כללי לאו דווקא זה שמדובר בהורות יחידנית. המעבר להורות הוא מטלטל, פעם שמעתי פסיכולוגית שאמרה שזה נובע מכך שזו בעצם הפעם הראשונה שמופר חוזה ביננו לבין העולם. הזהות שלנו ואורחות חיינו משתנים. של כל האימהות, לא רק של היחידניות. כל אמא שתשאלי תספר לך כמה שזה שינה את חייה. ההבנה שזה תהליך טבעי שקורה לכולן מורידה קצת מהמשקל שאנחנו מעניקות לבחירה שלנו ביחידנות. כלומר, אנחנו כביכול לוקחות את ההחלטה שלנו ביחידנות כמקור לכל הקשיים והשינויים שעתידים לבוא ואז ההחלטה הזו מכבידה מעבר למה שהיא באמת אמורה להכביד. הרבה מהקשיים והשינויים מגיעים מהמעבר להורות ולא מההחלטה ביחידנות. כמובן שליחידנות יש את המקום שלה וברור שזו הורות מאתגרת אבל תובנה שהגעתי אליה היא שאין לתלות הכל ביחידנות. 
מחשבה נוספת שהייתה לי, שאולי זה האושר שמבהיל אותנו כל כך?? הכמיהה הזו לילד, הדרך הארוכה, המחשבות שאולי לי זה לא יקרה, התחושות שמלוות אותנו לאורך שנים, הדריכות והנה פתאום זה באמת קורה! זה ממש במרחק נגיעה וזה מלחיץ ומפעים ומציף. יש משהו בלהגשים את החלום, שמנתק אותנו מהזהות שלנו כי החלום הזה כבר הפך טבוע בה. 
אני דווקא מציעה לך לא להדחיק את התחושות. תפרקי אותן, תחשבי עליהן תנסי להסביר לעצמך מהיכן הן מגיעות. תקראי כתבות תכנסי לפורומים תצפי בסרטונים, תעלי בראש שלך דילמות כאילו כבר יש לך ילד ותפתרי אותן בעיני רוחך. 
כל התובנות שלי והעצות הן נכון למישהי שחוותה תחושות דומות לשלך. עדיין אין לי ילד כך שיכול להיות שאימהות יחידניות יחשבו אולי שמדובר בבליל של שטויות. מה שרואים משם לא רואים מכאן. אבל אלו דברים שבאמת עזרו לי להיות פחות מוצפת. מאחלת לך המון הצלחה אושר ותובנות!
לצפיה ב-'יפה כתבת:) '
יפה כתבת:)
19/06/2017 | 08:51
70
ואיזו אחלה אימא יש לך
לצפיה ב-'זה מזכיר לי'
זה מזכיר לי
22/06/2017 | 15:11
4
שממש חששתי מהתגובה של ההורים לי לפני שסיפרתי להם שאני רוצה להיות אמא יחידנית.
 
בסוף כשסיפרתי אמא כמובן מאוד שמחה, ואבא אמר לי "כבר מזמן אמרתי לאמא שתדבר איתך על זה" (היא לא דיברה..) ככה שבאמת הופעתי לטובה. ההורים שלי היו מאושרים מההחלטה וכמובן מאושרים מהנכדה שהתווספה למשפחתינו. אושר גדול, וגם הקשרים עם ההורים שלי הפכו להרבה יורת טובים בזכות זה שאני אמא.
 
 
לצפיה ב-'שותפות למטפלת'
שותפות למטפלת
18/06/2017 | 11:08
2
147
שלום,
שמי מיכל, אמא של מיה:) גרה בר"ג.
אני מחפשת מטפלת שתתחיל באוקטובר, מיה תהיה בת 7 חודשים, אבל קצת קשה לי לעמוד בתעריפים הגבוהים אז חשבתי אולי למצוא עוד אמא או שתיים מהאזור שלי (מרכז רמת גן, אזור ככר רמבם) עם ילדים פחות או יותר באותו טווח גילאים, שיהיו מעוניינות לקחת יחד מטפלת וכך לחסוך בעלויות ובכל זאת לא להכניס את הקטנטנים כבר למסגרת של גן.
 
לצפיה ב-'ברוכה הבאה מיכל'
ברוכה הבאה מיכל
18/06/2017 | 22:29
81
מציעה לך פשוט לדפוק על הדלת של השכנים. זה מה שאני עשיתי.
ככר רמבם זה מקסים. נולדתי שם ליד בית ספר יהלום :)
שיהיה בהצלחה
לצפיה ב-'פייסבוק- תחפשי את עמוד הפייסבוק של הורים /אמהות ברמת גן'
פייסבוק- תחפשי את עמוד הפייסבוק של הורים /אמהות ברמת גן
18/06/2017 | 23:36
65
יש כמה כאלה ותפרסמי שם.
בהצלחה
לצפיה ב-' נפתח פורום גיוס והשקעות בחברות סטארטאפ '
נפתח פורום גיוס והשקעות בחברות סטארטאפ
( לעמוד שלי בתפוז )
18/06/2017 | 10:30
7
 יזמים צעירים? הקמתם חברה חדשה? זקוקים לייעוץ עסקי-משפטי?
פורום חדש, חם מהתנור, יענה לכם על כל השאלות בנושאים כמו גיוסי הון, הסכמי בעלי מניות ועוד ועוד.
 
 
לצפיה ב-'איך היה השבוע שהיה?'
איך היה השבוע שהיה?
16/06/2017 | 08:39
2
19
לצפיה ב-'מצאתי פסיכולוג ממין זכר... פווו משימה לא קלה'
מצאתי פסיכולוג ממין זכר... פווו משימה לא קלה
18/06/2017 | 06:05
1
131
כל השנים מטפטפים לי שהילד זקוק לפסיכולוג ואני נתקלת רק בנשים במקצוע.
פגשתי את דבורי - רבנית הפורום - והיא שלפה מהכובע שם של פסיכולוג שגר באזור שלי. 
קשה לי נורא עם ההסעות לחוגים הסעות למורה פרטית בכלל הסעות. אז כרגע מחפשת מטפלים בסביבת הבית.
 
מחכה לשעה 8 כדי לצלצל לפסיכולוג החדש :) תחזיקו אצבעות שזה האדם המתאים לנו.. כל כך מסובך..
 
השבוע שעבר ייזכר לי כשבוע הקשה בשנה. היה לי יומולדת... מקשישות הפורום לדורותיו. רק מכתב אחד עשה לי חיוך אמיתי בלב. ברכה מאלוף נעורי ליום הולדתי. הוא זוכר בלב את התאריך. זה מרגש לא? ראיתי אותו לפני 25 שנה בפעם האחרונה. 
לצפיה ב-'סחתיין '
סחתיין
18/06/2017 | 06:39
109
אני לא חושבת שיש גבר בעולם שזוכר את תאריך יום ההולדת שלי. וזה כולל את האחים שלי ואת אבא שלי. ואפילו הבן שלי לדעתי. באמת הגיע הזמן שאדאג שהוא לפחות ידע את התאריך.
לצפיה ב-'האם יש פה מישהי שעוסקת בניהול בית ספר יסודי?'
האם יש פה מישהי שעוסקת בניהול בית ספר יסודי?
18/06/2017 | 06:13
1
147
לא מדובר בבעיה אישית אלא בבעיה של כתה שלמה, מדובר בפגיעה מתמשכת בכל הכתה  ,שנובעת מממנהלת שפועלת ממניעים לא אובייטיבים ולא משיקולים מקצועיים, מזכיר מאד את הקשר הון שילטו: תככים שקשורים לתקציבים ומינויים והעדפת המקורבים ועקב כך פגיעה ואפליה  של כתה שלמה של ילדים לעומת כתה מקבילה שבה לומדת ילדה  שאביה  מקושר למנהלת  בית הספר... צריך דחוף איש קשר בכיר במשרד החינוך שהוא אובייטיבי ויכול לבחון עניינית וטובת ילדים נגד עיניו.
אם יש פה מנהלת בי"ס, או סגנית או מקושרת במשרד החינוך, אנא שלחו מסר פרטי ואפרט ספציפית במה מדובר.מדובר בהצלה של כתה שלמה.
 
לצפיה ב-' אוףףף!!'
אוףףף!!
18/06/2017 | 06:34
130
שקלתם פניה למקומון? לפניות הציבור באתר העירייה? למצוא מישהו בכתה שלכם שהוריו מקושרים בעירייה גם יכול לעזור.
לצפיה ב-'יחידניות לתאומים ובכלל'
יחידניות לתאומים ובכלל
15/06/2017 | 16:15
2
232
הי!
לא הייתי כאן הרבה זמן, מאז כמה חודשים לפני הלידה. בנתיים אני כבר עם תאומות מתוקות באופן קיצוני, בנות ארבעה חדשים. אני עדיין לא קולטת שאני אמא. ועד עכשיו מצאתי את עצמי הרבה בקבוצות של הורים לתאומים, זה מדהים כמה שזו חוויה טוטאלית.
אני מרגישה די בהשרדות בתקופה הזו, תקועה בבית כמעט על הזמן, יוצאת רק לסידורים בערך. פוחדת להפר את השגרה של הבנות מחשש שאם אצא איתן אסבול הרבה יותר כשאחזור. שתיים בוכות יחד זה ממש קשה, ולא קל לקבל עזרה שבאמת מצליחה להחזיק יחד איתי. יש לי בייביסיטרית/מטפלת אחת מדהימה שבאה לעזור לי פעמיים בשבוע, ועוד שתי נערות שמגיעות פעמיים שלוש בשבוע לפנות ערב לעזור בהרדמה, אחת ממש סבבה ואחת בסדר כזה. בערבים של סופי שבוע ההורים שלי נוכחים, אבל משום מה לא ממש מצליחים בלהרגיע את האחת שבידיים שלהם כדי שאצליח לסיים עם השנייה. כשאני צריכה לצאת לסידורים אז גם ההורים שלי שומרים.
אשמח לקבל קצת עצה איך להפוך את התקופה הזו ליותר חוויתית ופחות השרדותית.
לצפיה ב-'תקופה מאתגרת..'
תקופה מאתגרת..
16/06/2017 | 15:08
129
התאומים שלי כבר כמעט בני שבע אבל אי אפשר לשכוח את ההתחלה. את צודקת שמדובר במוד הישרדותי אבל את נמצאת מאוד קרוב לשינוי. תקופת הגזים נעלמת, הן מתחילות להיות עירניות הרבה יותר וחייכניות. מתקשרות איתך. עובדה שאפילו היה לך זמן לכתוב כאן לאט לאט תראי שהלו"ז מתחיל להסתדר לך , שאת מצליחה לדעת מתי אפשר לצאת איתם ואפילו לצלוח את זה בשלום. תצרי לך סדר יום שכולל טיול בוקר מוקדם להתאווררות שלך או סדנאות תינוקות למיניהן שיש בקופות חולים וקניונים. בגיל ארבעה חודשים נוצר לי לו"ז מאוד ברור של שינה ושעות עירות וגם אני לא העזתי להפר את השגרה. זה לא היה שווה בעיני ואם את נמצאת בקבוצות תאומים בפייס את יכולה לראות שזו דילמה של הרבה מאוד הורים והיא מאוד מובנת. בכלל, הורות לתאומים היא הרבה יותר טכנית ולוגיסטית וקשה מאוד "לזרום". בטח כשאת אחת על שניהם לבד רוב הזמן. בארבעה חודשים חזרתי לעבודה, הילדים נשארו בבית עם מטפלת. כדי לשרוד בעבודה לקחתי יועצת שינה כדי להבין איך ללמד אותם להירדם לבד (עד אז באמת נרדמו רק על הידיים שלי או ההורים וזה היה בלתי נסבל. השכבות של שעתיים , שלוש ובכי אינסוף). תוך יומיים ידעו אצלי לישון לילה שלם וגם ההשכבות במהלך היום הסתדרו בקלות (מה שסידר לי את הלו"ז סופית). לא חייבים יועצת שינה אבל כן ממליצה לך ללמד אותן הרגלי שינה נכונים שיקלו עליך ורק יעזרו להם. 
לגבי סידורים - באיזור שאנחנו גרנו בזמנו (גבעתיים) הכל היה כל כך קטן וצפוף, העגלה לא עברה בסופר (או במעלית של הבית..) כך שרוב הזמן השתמשתי בעזרה בתשלום או בהורים של כדי לעשות סידורים. הילדים ראו סופר מבפנים רק אחרי גיל שנתיים. 
לצפיה ב-'וואו, מזל טוב! '
וואו, מזל טוב!
17/06/2017 | 00:24
98
תשרדי.
זה בדיוק מה שצריך לקרות כרגע.
את פועלת נכון.
אני לא יצאתי איתם כמה חודשים טובים בכלל.  מלבד לברית, בדיקות ראשוניות הכרחיות, טיפת חלב ויתרתי לגמרי על מעקבים. ל ג מ ר י 
ואם יצאנו זה היה על הידיים  עם עוד מישהי לרבע שעה גג קצת למטה מתחת לבניין, "לנשום אוויר".
 
לא הייתי מתכננת שום כלום כרגע עד שתרגישי לבד שגם את מסוגלת ליותר וגם הן גדלות וקל יותר איתן.
 
כמו שאמרה ג'ימיני המהממת (שבתקופתו יעצה גם לי ), הדברים משתנים. לא להאמין כמה. בכל פעם תרגישי כמה משתנה משהו קטן כביכול- שמשפיע המון על ההתנהלות שלכן. הגזים שיעברו, היכולת שלהן להחזיק בקבוק,  התדירות של שעות השינה שפוחתת ולא צריך להתעסק חצי יממה בהרדמות, היכולת לקחת  מחית פירות בתיק או במבה בלי להילחץ מרעב. זה מעבר לפינה. אבל כרגע- 
 
כרגע ב א מ ת תקלי על עצמך, בלי ציפיות. יש להן מספיק אנשים סביבן, מספיק חוויות, מבחינתך תאמיני לי שהדבר הכי טוב זה להתמקד בלהפוך את הקיים לנח יותר ולא לחפש הרפתקאות בחוץ. או לחפש להפוך את זה לחווייתי. הן צריכות שיספקו להן צרכים במהירות, חום אהבה, וגירויים משתנים ולא מציפים. זהו. ואת כמו שכתבתי, צריכה להפוך את החיים שלך בתוך הריבוע הזה לנוחים יותר *כרגע*. כמה חודשים והכל ישתנה.
 
דבר נוסף וזה מה שעשיתי ועושה- לבדוק עם עצמך איפה להקל בקיים. למשל- מקלחות- מעולם לא קילחתי אותם ערב ערב אלא במצב שהתחייב. המקלחות זה חתיכת עומס פיזי שברגע שתורידי מינונים תרגישי הקלה. אפשר לשטוף טוסיקים במקום, וידיים ופנים (בגיל בוגר יותר), אפשר לנגב במגבת עם מים חמימים טוסיק וכו'. פשוט להוריד תדירות.
 
מדיח רכשת? לבקבוקים.. מייבש? מנשא? טרמפולינת טייני לאב או ערסל? אם את מניקה- כיסא נדנדה. 
 
בדיעבד לי היה רבע מכל זה כולל העזרה שיש לך,  וחבל חבל. הכל עוזר. מקל, מאפשר לנשום, מאפשר קצת יותר פנאי.
 
 
התחלנו לצאת החוצה בגיל 4 חודשים. פעמים ראשונות עם עוד מישהי שכמו שציינת, לא תמיד המישהי ידעה להקל אבל הנוכחות למקרה חרום היתה חשובה. ואחרי זה יצאתי איתם לבד. שמיכה, בקבוקים,  פארק הכי קרוב שהיה בו דשא וזהו. יוצאים יושבים בדשא חוזרים. נהנו מאוד כמה חודשים ככה.
בגיל 7 חודשים העזתי ללכת לקניון, שהיה מרוחק יותר. ומאז זה גדל בהדרגה.
וכן עד היום כשאני רואה נשים עם תינוקות בני שבוע וקצת או חודש יושבות עם חברה בקפה, או מסתובבות במנשא  בפארק, אני יודעת שמדובר בעולמות מקבילים וטוב שכך. 
לצפיה ב-'הרחבת המידע לילדים - התייעצות'
הרחבת המידע לילדים - התייעצות
14/06/2017 | 09:09
24
250
הילדים שלי בני 6 ו- 8.5 יודעים מגיל 0 שאין לנו אבא במשפחה ושבחרתי את הזרע שלהם ושמו אותם בבטן שלי ושם הם פרחו:) הכי מצחיק שהילדונת החכמה שלי כשהיא רוצה להראות לי עד כמה טוב לה והיא מאושרת היא אומרת לי "אמא, תודה שבחרת את הזרע שלי" וכשהיא כועסת היא אומרת "חבל שבחרת את הזרע שלי" :) נכון להיום שניהם לא התעניינו בנושא של מאיפה בדיוק הגיע הזרע לבית החולים ששם יודעים שברחתי אותו... הילדון אמנם יודע כבר שזרע מגיע מגבר ויחד עם ביצית מופרה ויוצר עובר אבל אף פעם לא שאל אותי שאלות מעמיקות בנושא. האם להמשיך לזרום ולתת להם מידע לפי דרישה או לקחת יוזמה ולשבת להסביר. אני נוטה לכיוון של לזרום אבל אשמח לשמוע דעתכן.
לצפיה ב-'אני הרחבתי ביוזמתי'
אני הרחבתי ביוזמתי
14/06/2017 | 10:31
1
167
כי הסיפור השלם חשוב  - אפילו אם יש בו חלקים חסרים.   נראה לי שהילדים צריכים לדעת מהו הסיפור, עבור הזהות שלהם,  גם אם הם לא שואלים. (בשביל עצמם - לא בשביל שאלות מצד ילדים אחרים -אם כי גם זה חשוב). 
 
לצפיה ב-'עכשיו אני רואה שהתכוונת לחינוך מיני'
עכשיו אני רואה שהתכוונת לחינוך מיני
14/06/2017 | 10:57
127
אז אותו הדבר - היתה שאלה, אבל אני הרחבתי ביוזמתי מעבר. 
לצפיה ב-'אצלנו'
אצלנו
14/06/2017 | 10:50
130
הילידם בני 6.8 בכיתה א. יודעים שהרופא נתן לי זרע. שהזרע ניתן כתרומה מאיש שרצה לעזור לנשים כמוני שרצו להיות אמהות ולא מצאו בן זוג. הם יודעים שהזרע בא מגבר. הבן שלי גם שאל מאיפה הזרע יוצא ומתי יהיה לו גם. הסברתי בכלליות. האמת שהתחלתי לחפש ספר בנושא גוף האדם כולל מערכת הרבייה כדי שנקרא ונלמד ביחד. אני חושבת שהגיע הזמן. אחותי עם תאומים באותו גיל ילדה לפני כחצי שנה תינוק ושם זה עלה - איך הגיע התינוק לבטן, איך הגיע הזרע וכו. היא הקריאה להם על מערכת הרבייה וקיבלו את זה די בשיוויון נפש ובלי יותר מידי שאלות. הילדים שלה אמרו משהו לילדים שלי ולכן אני רוצה באמת להעלות את הנושא יזום ולעשות להם "סדר". .
לצפיה ב-'אני תמיד בעד לזרום...'
אני תמיד בעד לזרום...
14/06/2017 | 10:55
1
143
אבל במקרה שלך גם הרחבת מידע באופן יזום - בשלב בו הילד כבר יודע שזרע מגיע מגבר - לא צריכה להיות מורכבת מדי ולכן לא צריך להסס לעשות אותה:
 
יש גברים - אנחנו לא יודעים מי הם - שמוכנים למסור לבנק הזרע זרע שלהם, על מנת שנשים כמו אמא - שלא מצאו עם מי להתחתן - תוכלנה להשתמש. ואני בחרתי את הזרע הכי מוצלח, כי ממנו נולדתם אתם.
 
לגמרי סוגר את הפינה, לדעתי.
לצפיה ב-'נהדר:)'
נהדר:)
14/06/2017 | 13:28
33
לצפיה ב-'עם ההסבר, היגיעה הכעס.'
עם ההסבר, היגיעה הכעס.
14/06/2017 | 15:40
16
174
לאחר שהיסברתי לילדה את הנושא לעומק היגעה התגובה?
והיא אמרה "אמא מיזה התורם? זה אבא שלי".
ואחרי זה היגעה מצב שבו היא מיסתכלת על אבות של ילדים אחרים ואחרי זה מסתגרת למסתכלת עלי בכעס.
נתתי לה לכעוס, אמרתי לה שמותר לה  לכעוס ולכעוס אלי, זה בסדר שהיא רוצה אבא כמו לילדים אחרים, אבל לא יהיה לה אבא והתורם הוא לא אבא שלה, הוא לא מתפקד בתור אבא, והוא קיבל כסף על התרומה שלו.
 
 
לצפיה ב-'אני אמרתי עוד דבר'
אני אמרתי עוד דבר
14/06/2017 | 16:47
153
בנוסף למה שאמרת, שמותר לכעוס וכו'. אמרתי לה שאני משוכנעת לגמרי שזה שאין לה אבא לא פוגע ביכולת שלה להצליח בחיים ולהיות מאושרת. אולי היא לא מרגישה ככה כרגע, אבל זאת האמת.
לצפיה ב-'רק דבר אחד צרם לי. חוץ מזה, מושלם:)'
רק דבר אחד צרם לי. חוץ מזה, מושלם:)
14/06/2017 | 16:56
11
195
את יכולה לכעוס עלי! כך אמרת לילדה. 
 
ואני אמרתי - אתה יכול להיות גאה בי.
ואת יודעת שזו תחושתי ולא מילים מהפה לחוץ.
וכן, גם הוא ניסה לקרוא לתורם - אבא.
לא אפשרתי לו. פשוט תיקנתי אותו. 
עד שהושרש.
הכל היה צריך להיות מבחינתי ברור כשמש.
אין תהיות ואין שאלה שלא קיבלה תשובה.
 
 ובגיל שבע ואני לא אשכח לעולם את דבריו
הוא ניגש אלי והניח על כתפי את ידו
ואמר - אימא, אני ממש גאה בך.
תראי איך את מגדלת אותי בגפך..
נתן מחמאה לעצמו ועל הדרך גם לי:)
 
 בכל מקרה, מעולם לא כעס שאין לו אבא.
את זוכרת את באז שנות אור? מהסרט "צעצוע של סיפור" 
בובה ממתכת שישנה איתי שנה שלמה.
כל יום נישקתי את באז כאבא והתלוננתי שאבא קר ממש.
כיסיתי אותו ושוחחתי איתו על "הילד" . 
נהגתי לספר לו דברים נהדרים שהילד עשה או אמר.
 ואחרי כמה חודשים הוא נשלח לארגז הצעצועים כלאחר כבוד.
 
אבל הוא כן אמר - לא חסר לי אבא.
חסרים לי סבא וסבתא.
המשפט הזה בזמנו הרג אותי:(
גם לי היו חסרים כל כך.
 
ובכל פעם שאני רואה את "באז שנות אור"
אני קוראת לו "בעלי" 
 
 
 
 
 
לצפיה ב-'אני לא דיקטטור.'
אני לא דיקטטור.
14/06/2017 | 19:49
10
153
אני לא דיקטטור, אני לא יכולה לחסום לה את הרגשות שלה היא כעסה  גם עלי ואיפשרתי לה את זה,ידעתי שאחרי הכעס תבוא ההשלמה עם המצב. וזה היה בגיל 5.
נתתי גם מקום לתהיות, וחפירות על הנושא כדי תפעיל את הראש.
כשכבר לא ידעתי איך לענות על השאלות שלה קניתי את הספר.
"מאיפוא באים התינוקות" ספר ישן שמצאתי בחנות יד שניה.
אחרי זה היא צפתה בפרק של הלידה בסידרת הטלוויזיה "החיים" שוב ושוב
כי הנושא מאד העסיק אותה.
אז אני סיפרתי לה איך באים ילדים בגיל מוקדם, כדי שתדע איך היא נוצרה. ולא תבין דברים בצורה לא נכונה מחצאי עמיתות. וכך זה ימשיך להעסיק אותה שנים.
 
וכמו בהרבה דברים שכחתי את עצמי ויכול להיות שגם היה נכון להדגיש שהיא צרכה להיות גאה בי שאני מגדלת אותה לבד.
 
היום היא עוד מעט בת 9 הנושא הזה לגמרה לא מעסיק אותה. היא מגלה  עולם גדול ומלא. ואין קץ לסקרנות ואין  לה מחסומים שיעקבו אותה לגלות אותו.
לצפיה ב-'אני איתך, גם בעיניי חשוב לתת מקום לכל הרגשות '
אני איתך, גם בעיניי חשוב לתת מקום לכל הרגשות
14/06/2017 | 20:04
127
אנחנו מספיק חזקות כדי להכיל את הכעס שלהם או את התסכול או את העצב או את השמחה. אני מאמינה מאוד שכשהם יודעים שאנחנו חזקות מספיק להכיל אותם, הם מרגישים יותר בטוחים ומוגנים בעולם. גם אם לא באותו רגע, אז לטווח הארוך.
לצפיה ב-'לא מבינה. '
לא מבינה.
15/06/2017 | 09:15
6
122
לא מבינה איך המילה כעס בכלל משתרבבת לשיחה. 
לעולם לא אומר לבני - אתה יכול לכעוס עלי כי אין לך אבא. 
היא בהחלט יכולה להתקומם אבל להפנות כלפי את הכעס? 
כבר אמרתי לא פעם - מתנת החיים הגיעה בזכותי. ואין מתנה גדולה מזו. 
 
ולעולם לא אצמיד את הצלחתו ואומר שלמרות שאין אבא - תצליח בחיים. 
משפט שבעצם קושר מהמורה לחייו. 
מילים יוצרות מציאות. לקח לי זמן להבין לעומק את משמעותו. 
 
ודבר אחרון - לא ביקשתי מהילד שלי להיות גאה בי. 
הוא פשוט ספג את הלך הרוח בבית. 
לא הסתרתי את גאוותי. 
אני בטח נשמעת לך לא רציונלית אבל
אני מתפוצצת מגאווה על שהבאתי אותו לבד.   
 החמאתי לעצמי לא פעם ועל הדרך גם הוא קיבל מחמאה ענקית. 
"איזה ילד מיוחד ומתוק אני מגדלת"  
כך נהגתי לומר לו. 
 
יום אחד ישבתי לידו ואמרתי שאני לא מבינה מה עשיתי בחיים שיש לי אותו. 
הוא ענה - אימא, ממש הגיע לך. את כל כך טובה שבטח הגיע  לך אותי" 
טוב, השארתי על גופו סימנים כחולים:)
 
 ויש עוד דבר שאספר לך כשאגיע למשרד. 
ותמיד אפשר לקחת עצה טובה. 
אני מלקטת עצות ידועה. 
לכן הצליח לי:)
 
 
 
 
 
 
לצפיה ב-'את נהדרת:)'
את נהדרת:)
15/06/2017 | 09:48
3
112
אני גם לא חושבת שהם יכעסו על משהו (וגם ממש לא חושבת שיש להם על מה ..) כי כבר עלה הנושא מס' פעמים שדיברנו על נושא האבא ושאלתי אותם בהתאם לנסיבות של אותה שיחה האם היו מעדיפים שלא הייתי מביאה אותם לעולם בלי אבא (כי הם יודעים שאמא לא התחתנה ומאוד רצתה ילדים , אותם, ולכן הביאה אותם לעולם לבד) ותמיד התשובה שלהם זה חיבוק והאימרה שמבחינתם הכל בסדר ואמא הכי טובה בעולם:) ועדיף להם היה להיוולד מאשר שלא.. אז גם אם יהיה להם מה לומר על נושא תורם כשנדבר על הנושא , לא נראה לי שיהיה כעס או התקוממות. ודבריך נשמעים לי מאוד הגיוניים כי גם אני גאה בעצמי שהבאתי אותם לבד לעולם ועומדת בזה בהצלחה נכון להיום, וזה כבר די הרבה שנים:) הם גם סופגים אצלי בבית שהכל בסדר והחיים מלאים וטובים וכך אנחנו מתנהלים ביומיום, מקווה שזה גם ימשיך כך. דרך אגב, הם שאלו אותי לא מזמן אם גם הם יכולים לא להתחתן (הם בשלב של הגיל שבו לא אוהבים את המין השני - קורע מצחוק) ואני תמיד מבהירה להם שלכל אחד יש את היכולת להחליט על חייו בכל צעד שעושים, ושכל אחד צריך לעשות את הטוב בעיניו שיביא אותו למקום טוב בחיים שלו, כמוני. 
 
לצפיה ב-'אימא לבונבון, תודה:) מה הייתי עושה בלעדיך בפורום הזה!'
אימא לבונבון, תודה:) מה הייתי עושה בלעדיך בפורום הזה!
15/06/2017 | 11:19
2
92
את יודעת, לקחתי מההורים שלי דבר חשוב.
הכל על השולחן.
וכך אני נוהגת עם הילד. טוב, כמעט הכל על השולחן:)
אפרופו, ואין קשר, לפני כשנתיים הוא ניגש אלי וסיפר שהילדים בכיתה
מדברים על סקס של ההורים.
אחד סיפר שהוא "תפס" את הוריו ומאז היה לו קשה להירדם זמן רב. 
השני אמר שהוא חושב שהוריו לא עושים את זה.
וכך הלאה...
ואותי הוא שאל - אימא, מעולם לא ראיתי גבר בבית. איך זה?
את לא עושה סקס מאז שנולדתי? :)
וכאן, דווקא לא בא לי לפרט לו ממש
חייכתי ואמרתי - אתה הולך לבית הספר, נכון?
טוב, הוא רץ לספר לחבריו.
כרגע כל הכיתה יודעת על מעללי:)
 
אני זוכרת את אימא שלי ואת דבריה ועד היום. 
עד כמה המילים שלה  
היו לי לאבן נגף בדרכי.
ולהיפך. עד כמה הגעתי בזכותה.
 
שאלתי פעם אחת את הילד אם הוא שמח שהוא הגיע לעולם
והפסקתי מיד!
פשוט הודעתי לו :) 
בזכותי אתה כאן! ואיזו זכות גדולה היא! 
ובכל מקרה, אף פעם הורי לא שאלו אותי אם אני שמחה שהביאו אותי לעולם.
 
ואת מזכירה לי:)
יש לי חברה מדליקה ממש. חברת נפש כזאת:)
גם יפה גם חכמה וגם סקסית וגם מצחיקה בטירוף.
היא נהגה לומר להוריה המבוגרים כל יום תודה.
על שהביאו אותה לעולם.
זה היה מצחיק אותם בכל פעם מחדש:)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לצפיה ב-'"השני אמר שהוא חושב שהוריו לא עושים את זה." '
"השני אמר שהוא חושב שהוריו לא עושים את זה."
15/06/2017 | 14:07
1
34
לצפיה ב-'לגמרי:) '
לגמרי:)
15/06/2017 | 15:48
22
לצפיה ב-'איך המילה כעס השתרבבה לסיחה.'
איך המילה כעס השתרבבה לסיחה.
15/06/2017 | 12:00
1
94
הילדה הירגישה כעוסה, הסתקלה עלי בכעס, מי אני שאני אקבע לה מה להרגיש ומה לא להרגיש ואיך לאגיב למה שסיפרתי לה. אמרתי לה "שמותר לה לכעוס".
 
 
 
לצפיה ב-''
15/06/2017 | 12:41
13
לצפיה ב-' לפני שבוע, בשיחה אגבית ליד השולחן עלה הנושא'
לפני שבוע, בשיחה אגבית ליד השולחן עלה הנושא
15/06/2017 | 23:49
1
100
והבת שלי, בת ארבע וחצי, אמרה שהמשפחה שלנו - אמא בן ( שש וחצי), ובת, היא לא משפחה שלמה, כי אין לנו אבא. כי לכל החברות שלה יש אבא. הבן שלי תיקן אותה ואמר שהמשפחה שלנו דווקא כן שלמה. לפני שזה הפך לויכוח, אמרתי שכנראה שכל אחד מרגיש אחרת לגבי זה, ושאלתי אותו אם הוא היה רוצה אבא. הוא אמר בנחרצות שלא. שאלתי אותה - והיא אמרה שכן. אמרתי לשניהם, (שמכירים מצויין את סיפור הבאתם לעולם - כולל תורם), שלא תמיד יש לנו מה שאנחנו רוצים,   אבל יש לנו את החופש לדמיין  כל מה שאנחנו רוצים. (כי זו היתה הטכניקה שלי כילדה - דמיינתי כל מה שלא היה לי.) ושמותר לרצות, ומותר לשחק בכאילו,  ושאנחנו משפחה שלמה גם בלי אבא. ונתתי דוגמא ממשפחות נוספות שהיא מכירה, בעלות מבנה אלטרנטיבי. וזהו לכרגע. מקווה שימשיך להיות פתוח הנושא. 
לצפיה ב-'מעניין, כי קניתי שלט לדלת כשהילד היה קטן'
מעניין, כי קניתי שלט לדלת כשהילד היה קטן
16/06/2017 | 13:00
90
וכתבתי משפחת.....
הוא הרים את ראשו ושאל - אנחנו משפחה?
הוא ראה בתמונות משפחות עם אבא אימא וילד וכלב.
אני זוכרת שהייתי לרגע מופתעת מהשאלה. 
אמרתי לו - משפחה קטנה ומדליקה!
אה, טוב. אפשר כלב? :))
 
 
 
לצפיה ב-'ירדן , אני לא הייתי מדברת על הכסף בגיל צעיר '
ירדן , אני לא הייתי מדברת על הכסף בגיל צעיר
15/06/2017 | 14:35
2
108
מניחה שבתך בת 7-6 , לא הייתי מזכירה את הכסף וכמובן שבגיל יותר מבוגר מספרת הכל . צריך לטפטף את האמת בהתאם לגילם , אבל לא לגרום לכאב חזק מדי . אפשר להגיד שעברת טיפולים בבית חולים בשביל להיכנס להריון ואת הזרע קיבלת מאיש שהוא התורם שלכם אבל בזה נגמר תפקידו . תחשבי על הפער שהיא מרגישה בין אבא של חברה שמגדל אותה לאיש שמכר את האבהות שלו , שהוא במקרה אביה הביולוגי . לנו זה יותר פשוט , להם לא . יש להם קרבה ביולוגית לתורם . צריך בעדינות . אמרה איזה פסיכולוגית שצריך להכיל את הכעס שלהם .
לצפיה ב-'אני ועוד איך מדברת על כסף ומגיל אפס. '
אני ועוד איך מדברת על כסף ומגיל אפס.
15/06/2017 | 15:46
104
והשאלה שלו באחד הימים - כמה תרומת הזרע עלתה לי.
כשאמרתי לו שהוא עלה ממש זול ובסך הכל שלוש פעמים
הוא ביקש את ה- הפרש של הכסף שהייתי אמורה להשקיע:)
 
לא לגרום לכאב חזק מדי?
מי אמר שכואב ולמה ומדוע? 
ומה פתאום?
לא מבינה על מה את מדברת.
ויותר חמור מכך - אם תשוחחי עם הילדים בחשש
ובלנסות שלא לגרום להם צער ויגון קודר
התוצאה תהיה אסון.
ואז לפסיכולגים תהיה המון עבודה.
 
האירה את עיני אם יחידנית אחרת.
הם בסך הכל שואלים שאלות.
רוב הילדים הם עם אימא ואבא.
זה הכל.
הסבר מקיף ונטול פחדים וחרדות.
 
 
 
 
לצפיה ב-'היה לי חשוב שתבין שהתורם קיבל משהוא חומרי.'
היה לי חשוב שתבין שהתורם קיבל משהוא חומרי.
15/06/2017 | 17:27
79
לגבי הוא לא אבא,  הוא לא רצה אותה, הוא רצה אולי את התרומה ואלי את הכסף אנחנו לא יודעים,היה חשוב לי שהיא תבין שהתורם קיבל משהוא חומרי ולא עשה את זה מתוך אהבה לילדה שלו.
הבת שלי עוד מעט בת 9 , אחרי העסוק הרחב בנושא בגליים יותר צעירים, הנושא היום רחוק מימנה, היא עסוקה בחברים שלה, בתניס באוריגמי ועוד הרבה דברים שמעסיקים אותה.
בגיל4 וחצי  צפיתי בילדה משחקת עם חברה ואבנתי שהיא מתחילה לאבין לא נכון את המציאות, היא חושבת שכל הילדים נוצרים מזרע שנותנים להם בבית חולים, וכדי שלא יתחיל להבנות לה הבנה מעובטת היתחלתי ביוזמתי לאסביר יותר.
זה לא היה לה פשוט, אבל היא חפרה בנושא אבינה אותו לעומק והיפסיקה להתעסק אתו, זאת אומרת שהיא פנויה נפשית להתעסק בנושאים אחרים של העולם הגדול.
לצפיה ב-'אני מרחיבה מגילאי בית ספר ואילך'
אני מרחיבה מגילאי בית ספר ואילך
14/06/2017 | 20:47
1
148
בהדרגה, לא "כל האמת בפנים", אבל כן נותנת להן לעבד את העובדות בצורה ספירלית. 
אני יוזמת משני טעמים: האחד הוא שבעיניי קל יותר להכיר את הסיפור לפני גיל ההתבגרות, שאז הדברים הרבה יותר רגישים, מביכים וההורמונים מציפים. כשהסיפור הוא חלק ממך מהילדות, ואין הפתעות מרעישות, אני חושבת שהוא יושב טוב יותר, כדבר מאוד טבעי.
והסיבה השנייה היא הניסיון שלי שזה שלא שואלים לא אומר שזה לא מעניין אותן, שהן לא נשאלות על ידי אחרים, או מפליגות במחשבות בלילה. ראיתי כבר כמה פעמים שניסו להגן עליי ולא לשאול דברים שחשבו שיפריעו לי.
והמסר שלי הפוך: אל תגנו עליי, אני לא מתפרקת משאלות, כמו שאני לא חושבת שאתן תתפרקו מהמידע. אני מנסה להיות קולית, אבל גם אם יש מקומות פחות נוחים, עצם הדיאלוג והמסר הברור שתמיד תמיד אפשר לדבר על הכול - שווים לי המון.
לצפיה ב-'תודה רבה!'
תודה רבה!
15/06/2017 | 09:51
83
מכיוון שהילדים יודעים כמו שאמרתי מגיל 0 את השתלשלות הסיפור וכבר יודעים את עיקרי הנושא של איך באים ילדים לעולם, נראה לי שאגיד להם שאם יש להם שאלות פשוט שישאלו כל מה שהם רוצים ואני אענה. נתחיל מזה:) תודה:) 
לצפיה ב-' פורום הישרדות נפתח מחדש '
פורום הישרדות נפתח מחדש
( לעמוד שלי בתפוז )
15/06/2017 | 12:58
7
 שורדים אמיתיים מכורים להדחות ומשימות חסינות
פורום הישרדות נפתח ומחכה לכם, במיוחד לרגל העונה החדשה המשודרת בימי רביעי ושבת ערוץ 2.
היכנסו ושתפו מי הפייבוריט שלכם
 
 

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

הודעות נבחרות

בעלי מקצוע

אמת הנפש
אמת הנפש
פורום הורים בטיפולי פוריות
פורום הורים בטיפולי
פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ