לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
70077,007 עוקבים אודות עסקים

פורום Yelem תמיכה לנוער

אנחנו מאד שמחים שקפצתם אלינו והצטרפתם למי שכבר פה. כאן אפשר לדבר או לשתוק... לבכות או לצחוק... אפשר לבוא רק להגיד שלום... ואפשר פשוט להיות פה!
שימו לב: הפורום מיועד לבני נוער עד גיל 21 בלבד

Y elem הוא אתר מידע ותמיכה לצעירים בו אפשר לדבר, לשאול, לדעת, להתייעץ, לכתוב, להציץ, להכיר…

Y elem הוקם ע"י עמותת עלם – עמותה לנוער במצבי סיכון (ע"ר)

האתר והפורום נולד מתוך רצון להשתמש בכלי המדהים של האינטרנט כדי לתת במה לכל מה שחשוב לכם – גם מידע עשיר ומגוון בכל התחומים החשובים לנוער, וגם תמיכה ומענה לשאלות ובעיות המציקות.

ב-Y elem פועלים עשרות מתנדבים מכל מיני סוגים: אנשי מקצוע, יועצים, מומחי אינטרנט, בני נוער – כולם לרשות הגולשים באתר. אנשים שמקדישים מזמנם ומניסיונם האישי והמקצועי על מנת שיהיה פה מקום טוב, עשיר, מהנה, חוויתי ובעיקר לתת מענה לכל הצעירים המבקשים זאת.

הנהלת הפורום:

אודות הפורום Yelem תמיכה לנוער

אנחנו מאד שמחים שקפצתם אלינו והצטרפתם למי שכבר פה. כאן אפשר לדבר או לשתוק... לבכות או לצחוק... אפשר לבוא רק להגיד שלום... ואפשר פשוט להיות פה!
שימו לב: הפורום מיועד לבני נוער עד גיל 21 בלבד

Y elem הוא אתר מידע ותמיכה לצעירים בו אפשר לדבר, לשאול, לדעת, להתייעץ, לכתוב, להציץ, להכיר…

Y elem הוקם ע"י עמותת עלם – עמותה לנוער במצבי סיכון (ע"ר)

האתר והפורום נולד מתוך רצון להשתמש בכלי המדהים של האינטרנט כדי לתת במה לכל מה שחשוב לכם – גם מידע עשיר ומגוון בכל התחומים החשובים לנוער, וגם תמיכה ומענה לשאלות ובעיות המציקות.

ב-Y elem פועלים עשרות מתנדבים מכל מיני סוגים: אנשי מקצוע, יועצים, מומחי אינטרנט, בני נוער – כולם לרשות הגולשים באתר. אנשים שמקדישים מזמנם ומניסיונם האישי והמקצועי על מנת שיהיה פה מקום טוב, עשיר, מהנה, חוויתי ובעיקר לתת מענה לכל הצעירים המבקשים זאת.

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
 

אנחנו מאד שמחים שקפצתם אלינו והצטרפתם למי שכבר פה. כאן אפשר לדבר או לשתוק... לבכות או לצחוק... אפשר לבוא רק להגיד שלום... ואפשר פשוט להיות פה! שימו לב: הפורום מיועד לבני נוער עד גיל 21 בלבד. הכנסו גם ל Y elem- אתר התמיכה והמידע המלא שלנו.

Y elem הוא אתר מידע ותמיכה לצעירים בו אפשר לדבר, לשאול, לדעת, להתייעץ, לכתוב, להציץ, להכיר…

Y elem הוקם ע"י עמותת עלם – עמותה לנוער במצבי סיכון (ע"ר)

האתר והפורום נולדו מתוך רצון להשתמש בכלי המדהים של האינטרנט כדי לתת במה לכל מה שחשוב לכם – גם מידע עשיר ומגוון בכל התחומים החשובים לנוער, וגם תמיכה ומענה לשאלות ובעיות המציקות.

ב-Y elem פועלים עשרות מתנדבים מכל מיני סוגים: אנשי מקצוע, יועצים, מומחי אינטרנט, בני נוער – כולם לרשות הגולשים באתר. אנשים שמקדישים מזמנם ומניסיונם האישי והמקצועי על מנת שיהיה פה מקום טוב, עשיר, מהנה, חוויתי ובעיקר לתת מענה לכל מי שמבקש זאת.

המשך >>

לצפיה ב-'נשימה'
נשימה
14/12/2018 | 12:06
53
שלום קשה לי לנשום ואני לא יודעת למה
לצפיה ב-'מחסה לנוער'
מחסה לנוער
12/12/2018 | 23:29
73
אני נערה בת 16 מאזור המרכז, ההורים שלי העיפו אותי מהבית ואין לי משפחה מורחבת שתקבל אותי לאן אני יכולה ללכת? (הסיבה היא שסירבתי להמשיך ללמוד בבית הספר שלי) 
לצפיה ב-'תקשורת'
תקשורת
05/12/2018 | 17:29
39
היי לכולם, קוראים לי רענן ויש להורים שלי ציפיות מאוד גבוהות ממני תמיד, וקרה לי שהמורה לאמנות רשמה לי הפרעה במשו"ב ובשבילם זה כאילו חרב עולם ומלואו ואז האווירה בבית עכורה, אין אלימות חס וחלילה, אבל האווירה נהיית פחות נעימה, מתוחה, לא כיף להיות בבית באותם השעות. אשמח לעזרה איך לפנות אליהם לדבר איתם שהכל בסדר? ד"א, המורה לאמנות ממש לא אוהבת אותי והיא רשמה שם המון דברים מומצאים ואני לא יודע איך להוכיח להם שזה שקר.
 
לצפיה ב-'Young people should be happy'
Young people should be happy
23/11/2018 | 11:50
42
Praise Song(Hebrew) | 'כמה משמח להיות אדם כנה' The Kingdom of Heaven Is Paradise for the Honest
https://www.youtube.com/watch?v=EmIH1msvHkU&li...
 
לצפיה ב-'אירוח בנושא סיעוד וביטוח לאומי'
אירוח בנושא סיעוד וביטוח לאומי
22/11/2018 | 17:21
17
 
ביום ב', 26.11, בשעה 9:30-12:30, נארח בפורום ביטוח לאומי את מר אשר בטלמן, ממונה בכיר באגף הסיעוד של ביטוח לאומי.  
 
 
על האירוח
 
בעקבות הרפורמה בחוק סיעוד ושינויים בתנאי הזכאות הכוללים העסקת בן משפחה בסיעוד, נדון בשאלות –
 
מה השתנה עתה לאור הרפורמה בסיעוד
האם ניתן עתה להעסיק בן משפחה בכל הארץ? אם לא, מתי יכנס לתוקף
מה אפשרויות הערעור העומדות בפני, לפני פניה לבית הדין לעבודה
 
 
על המתארח
 
ביטוח לאומי עם הפנים לציבור גם בפורום – מר אשר בטלמן, ממונה בכיר באגף סיעוד של המשרד הראשי במוסד לביטוח לאומי. תודה לדוברות ביטוח הלאומי על תיאום האירוח.
 
 
העלו את שאלותיכם על גבי שרשור זה כבר עכשיו!
לצפיה ב-'ריקנות'
ריקנות
07/11/2018 | 23:21
74
אני מרגישה סוג של ריקנות כזו 
אני לא יודעת למה ואיך
לצפיה ב-'מרגישה שלא מקשיבים לי.....'
מרגישה שלא מקשיבים לי.....
06/11/2018 | 18:02
1
107
היי
אני לומדת פסנתר מגיל מאוד קטן. פעם נהנתי מזה, היום? בכלל לא.
כבר במשך יותר משנה אני מנסה לשכנע את ההורים שלי להפסיק את החוג... אבל לא משנה מה אני עושה הם לא מסכימים....
אני מרגיששה שזה פשוט לא הוגן. זה לא הוגן שהם יעשו את העבודה שהם אוהבים ורק מה שהם אוהבים ואני לא.... זה לא פייר שהם יכריחו אותי לעשות משהו שגורם לי לסבל....
וזה לא שלא ניסיתי... באמת שניסיתי, ניסיתי לשכנע את עצמי שכיף לי... אבל זה לא עבד.... אני סובלת... כל שיעור פסנתר מחדש... וכל פעם שאני מוכרחה להתאמן מחדש
אפשר עזרה ממישהו? איך לשכנע אותם או איך להתמודד?
לצפיה ב-'היי'
היי
22/11/2018 | 10:13
32
אני מציעה שתדברי ישירות עם המורה שלך לפסנתר ותשתפי אותה בתחושותייך. תגידי לה שמבחינתך מיצית את החוג ושתדבר היא עם הורייך.. לא תהיה להם ברירה אלא להפסיק לך את החוג. באמת לא ברור לי למה הם מכריחים אותך ללמוד פסנתר. זה צריך להיות משהו כייפי ומרצון בלבד. 
בכל אופן בהצלחה.
לצפיה ב-'הולך ונהיה קשה'
הולך ונהיה קשה
18/10/2018 | 18:09
1
134
אז הימים עוברים, ועברו כבר כמה חודשים מאז שכתבתי פה בפעם האחרונה, ואני עוברת כל יום ביומו, נלחמת כל יום בשיניים כדי לעבור אותו בלי לפגוע בעצמי..
נאחזת בקצות האצבעות בטיפות התקווה האחרונות שנשארו לי ואני כלכך קרובה להחליק. או שאולי בעצם פשוט לשחרר את האחיזה.. לוותר על הכל ופשוט להכנע לזה מחדש, כי עבר כבר כלכך הרבה זמן מאז הפעם האחרונה וזה לא נהיה יותר קל.
הכל שורף, הכל כואב, הראש שלי מותש מלהלחם בעצמו כל הזמן.
אני יותר קרובה מאי פעם לחזור לפגוע בעצמי, הסכין כבר הייתה על היד וברגע האחרון העפתי אותה כמה שיותר רחוק..
אני מבלה כל שנייה של ערות במחשבה על הסכין.. 
אני לא יודעת כמה עוד אחזיק, מקווה שאעבור כל פעם עוד קצת ועוד קצת עד שמשהו ייגמר.
או הצורך לפגוע בעצמי, או (וסביר להניח) היכולת שלי להחזיק את עצמי..
לצפיה ב-'היי סתם אחת'
היי סתם אחת
29/10/2018 | 18:14
76
הי סתם אחת,
עבר לא מעט זמן מאז שכתבת את ההודעה והאמת היא שעיקר הפעילות שלנו מתקיימת היום בפייסבוק. מוזמנת להצטרף ל"גחליליות - הכניסה לבנות בלבד" אם את עדיין לא שם.
את נלחמת בדחף לפגוע בעצמך והמלחמה שלך ראוייה להערכה רבה. גם אם יהיו נפילות בדרך המלחמה תמשך כי מגיע לך לחיות חיים מלאים ומספקים. זה אפשרי.
ספרי מה שלומך בימים עכשיו?
איתך,
רותם
לצפיה ב-'מתי נפתח הצאט אחד על אחד?'
מתי נפתח הצאט אחד על אחד?
07/10/2018 | 18:59
1
63
מתי נפתח הצאט אחד על אחד?
לצפיה ב-'צ'ט אישי'
צ'ט אישי
13/10/2018 | 14:18
61
הצ'ט פתוח בימים א'-ה' בין השעות 19:00 ל24:00
 
לצפיה ב-'אני לא יודעת לאן לפנות זה עצוב'
אני לא יודעת לאן לפנות זה עצוב
03/10/2018 | 01:53
2
124
היי אני וולדי (שם בדוי של החברה הכי טוב שלי שיש לנו קשר ממש לא בריא האירוניה וואו)
אז אני לא בטוחה אם קוראים את זה כי אף פעם לא השתמשתי בשום דבר מהסוג הזה אבל חבר שלי הפנה אותי לפה ואמר לי לנסות.
אז אמא שלי היא אובר פרוטקטיב ברמה ממש מוגזמת. היא שולטת בכל דבר קטן בחיים שלי. באיך אני אראה, מה אני אלבש, מי יהיו החברים שלי ומה אני אעשה כל דקה ביום. היא צריכה לאשר לי את החברים מראש, אסור לי שיהיו לי דברים על השולחן, אסי לי לסגור דלתות, אסור לי ללבוש שום דבר שהיא לא בחרה (שדרך אגב יש לה טעם נוראי��)
יש לי מצלמות בבית ואני לא יודעת מתי הן פועלות אבל היא מסתכלת עליי כל הזמן, גם מהעבודה וזה עושה אותי נורא קלסטרופובית. אסור לי לקבוע עם בנים, לנסוע באוטובוס, לישון אצל אנשים שהיא לא אשרה לי, אסור לי חברי אינטרנט ואסור להתקיים בערך. זה יותר מוגזם ממה שאני מצליחה לתאר כאן. ובאותו זמן היא שמה עליי את כל הבעיות שלה וזה שאני גורמת לה לרצות למות ושאני לא טובה מספיק ושאני צריכה פשוט להתאבד או כמה שהיא רוצה להתאבד. מגיל 9 היא גרמה לי להאמין שהיא תמות כל רגע ופעם אחת היא אמרה לי אפילו שאם הדלת שלה מעולה היא התאבדה ולא לפתוח אלא ישר להתקשר למשטרה. היא עשתה עוד המון דברים ממש ממש פאקד אפ אבל זה לא הנקודה. הנקודה היא שלאחרונה היא נותנת לי הרבה יותר חופש ואני עדיין מונעת מעצמי לעשות את כל הדברים האלה בטענה שהיא לא מרשה לי בלי לשאול אותה. עד לנקודה שזה נהיה קיצוני ממש ואני לא נותנת לעצמי להרגיש דברים מסויימים, לחשוב דברים מסויימים, לחוות דברים ואני לחלוטין בודדתי את עצמי מהעולם חוץ משני אנשים שאפילו לא ממש אוהבים אותי אבל היא אישרה. ואני מונעת מעצמי להתקיים. אני נהייתי כל כך כל כך כל כך בודדה. ואני חשבתי שזה בגלל אמא שלי אבל זה לגמרי בגללי. אני ניתקתי את עצמי מכל העולם ואני לא יוצאת מהבית כי אסור לי כי אמא לא תרשה לי ואני לא מדברת עם אנשים כי אסור לי כי אמא לא תרשה לי. ועכשיו הבנתי שהיא נותנת לי הרבה יותר חופש ושכל זה בגלל שהמוח שלי נדפק. וזה נהיה ממש קריטי. אני מונעת מעצמי לחיות לחלוטין וזה פוגע בי כל כך. אבל אני לא יודעת מה לעשות לגבי זה. ואני לא יודעת איך להפסיק. אני לא חושבת שכדאי לי פשוט לשנות את זה בהדרגה כי אמא שלי גם אדם נורא אלים ואם היא אשרה לא מרשה לי זה נגמר תמיד בהמון אלימות (מצידה. אני באמת אף פעם לא מרימה יד אז אל תחשבו עליי ככה). וזה מצב נורא מורכב בכללי כי זה רק רובד אחד אבל אני לא יודעת מה לעשות. סיםרתי לחבר שלי והוא אמר לי לבוא לפה ואני לא יודעת אם זה יעבוד אבל זה משהו לפחות?
אני מקווה שאני אדע איך לחזור לכאן...
מקווה שמישהו קורא את זה
וולדישםבדוי, בת 15 (באמת שזה לא נובע מגיל מרמור על ההורים אני פשוט דפקתי לעצמי את המוח)
 
לצפיה ב-'להתחיל לדבר...'
להתחיל לדבר...
06/10/2018 | 12:08
73
וולדי יקרה,
ברוכה הבאה לפורום ואני מקווה שתמצאי דרך לחזור לכאן כדי לקרוא את התגובה שלי לדברים (הכל כך נוגעים ללב) שכתבת. 
את רק בת 15, אבל כבר סוחבת על גבך סיפור חיים קשה ומורכב שאת רובו אני מניחה שעוד לא סיפרת כאן. אני לא יודעת מי חי איתך בבית חוץ מאמא (אבא? אחים ואחיות?), אבל ההתנהלות של אמא שלך נשמעת כל כך קשה ומורכבת. 
האם את לומדת בבית ספר? האם מישהו שם יודע על המצוקה שלך?
קשה לשאת את זה לבד. 
אני לא יודעת מה הוביל את אמא לההתנהלות הכל כך חרדתית הזו שלה, מתארת לעצמי שגם לה יש סיפור חיים לא פשוט, אבל אין לי ספק שההתנהלות שלה פגעה בך וממשיכה לפגוע.
נשמע שהקול של אמא והתפיסות שלה נחרטו עמוק בתוך - עד כדי כך שאת לא מצליחה להשתחרר מהם גם כשאמא (אולי) משחררת קצת. זה דבר שקורה במצבים כאלו, את לא אשמה בכך ואין לך בחירה אמיתית בזה. הדרך להבריא מהפגיעה הזו עוברת דרך שיתוף של אנשים אחרים, כמו שעשית עם החבר שלך שהפנה אותך לפה וכמו שאת עושה כאן איתנו. לאט לאט לקלף את השכבות ולהבין מה שייך לך ומה שייך לאמא. 
האלימות שאת מתארת מדאיגה אותי מאד. מגיע לך לחיות בשלווה ובביטחון ושאף אחד, אבל אף אחד, לא יפגע בך ובגופך. 
אם יש לך פייסבוק אני רוצה להזמין אותך להצטרף לקבוצה מדהימה שפתחנו לנערות. יש בה המון תמיכה והמון עזרה וקבלה. אפשר לכתוב בה גם באנונימיות (היא נקראת "גחליליות - הכניסה לבנות בלבד" בפייסבוק).
ואם זה בלתי אפשרי מבחינתך את מוזמנת להמשיך ולכתוב כאן או להיכנס בשעות הערב לשוחח בצ'ט האישי לשנו עם אחת המתנדבות.
אנחנו כאן, רוצים מאד להיות איתך ולעזור לך להרגיש טוב יותר.
רותם
 
 
לצפיה ב-'שלום וולדי'
שלום וולדי
11/12/2018 | 01:12
16
מוזמנת לפנות אלי בפרטי 
לצפיה ב-'היו זמנים. איך שדברים משתנים'
היו זמנים. איך שדברים משתנים
03/10/2018 | 01:44
2
71
אז אמנם הפורום מיועד לעד גיל 21, ואני עברתי באיזה חודשיים שלושה, אבל יש לי הרגשה שתוותרו לי רק פעם אחת.

לא נכנסתי למשתמש הזה כבר מעל שנתיים. הייתם מאמינים שכמעט שכחתי את שם המשתמש? הייתי צריכה לחפש הודעות ישנות שלי כדי לזכור.

זה אירוני, כי אני לא באמת יכולה לזכור מי הייתי אז, אבל גם לא יכולה לשכוח.
זה י"א וי"ב ודיכאון וחרדה. זה לבדוק שכולם חיים כל פעם שאת חוזרת הביתה. זה ריבים וצעקות והורים ובית ופיצוצים (לטראומה על טראומה על)
זה פנימיה וחברות, שלא באמת רואות, זה שקט ושיהיה כל היום וחוסר משמעות. זה דם יזע ודמעות, רק לנסות לשרוד.
זה אחת בלילה בלב העיר ויש מחר לימודים אבל למי איכפת?
ואתן שמונה בחדר, אבל כך כל כך לבד
זה הגוף שאף פעם לא היה מספיק, תמיד היה יותר מדי. רק פחות, רק לא לתפוס מקום, לא. לנשום, להצטמצם, רק-לא להיות.
ומחשבות אובדניות על בסיס יומי להתקפי חרדה על בסיס שעתי, והמלחמה שלא נגמרת מול עצמי.
ושנאה עצמית
וכאב.
כל כך הרבה כאב.

(הלאה)

ולחפש מקום
ברמה הכי פיזית שיש.
לוח שנה ו"איפה אני ישנה היום?" (ולפעמים להיתקע בלי)
ואהבה ראשונה, ושברון לב ראשון (וכמה שזה עדיין כואב!), והבנה ראשונה שלא תמיד הכל שחור-לבן. למה או או אם אפשר גם וגם?
להתרחק מהדת ולחזור. ממקום שלם יותר, יותר נכון.
לייצר קשרים ולנתק. או סתם מתפורר.

להגיע למקום שהוא בית. אז מה אם רק לכמה חודשים? זה היה נכון לי. היה רגוע. היה לי טוב.
ונחתי. הנפש שלי הפסיקה לרוץ, לפחות קצת.
למדתי לשים גבולות. לעצמי, לאחרים.
את מקומי.


וצה"ל. כמה שאפשר לדבר רק עליו....
חייל בודד, טירונות יעודי לקורס - אבל לא להיכנס אליו.
לעבור כל כך הרבה תפקידים ומקומות ב3 חודשים הראשונים
לעבור דירה באמצע הטירונות (לדירה של הצבא)
תפקיד א' עם מלא חופש, עובדת, מחפשת את עצמי. טוב לי, עד שכבר לא.
שואפת ליותר. רוצה למצות את החודשים שנשארו לי.
תפקיד ב' נטחנת. 9 בבוקר עד 11 בלילה.
אבל טוב לי. ויש לי מפקדים ואני רואה אנשים (חלק נחמדים וחלק... פחות).
ואני כבר לא מתביישת להגיד "תקשיבו, אלו הקשיים שלי - תעזרו לי יתקבלו חיילת שעובדת קשה, לא תשימו על זה יתקבלו חיילת מתוסכלת ולא יעילה".
וזה אשכרה עובד. ובאמת באים לקראתי (ואני עובדת קשה, שלא תחשבו. אבל זה עוזר כשמפקדת נלחמת שאני לא אסגור שבת. להרגיש שאכפת. היא נלחמת עלי).
ולומדת לעבוד, להתמודד גם עם אנשים קשים וחוקים מטופשים (ריתוק על חוסר בדיגום).

וזה נגמר
מצד אחד בהקלה, מצד שני בדמעה.

ו4 חודשים של עבודה. וקורס. ופסיכומטרי. (שאני מתחילה תוך כדי הצבא אבל לא נורא).
וטיסה לחו"ל, לבד. ואני נהנית, לפחות חלק מהזמן.

ועדיין יש לי התקפי חרדה.
ועדיין חרדה כללית נמצאת כאן
ועדיין דיכאון, וספקות, ומחשבות שחורות, נמצאים בפינות של הראש.
הכלב השחור שיושב לי על החזה בימים הכי הכי גרועים.

וסליחה על הקלישאות,
אבל אתם יודעים מה?
אלה החיים. הם שחורים, ורדים, ומרים.
ומצחיקים ועצובים ומתוקים
זה שוקולד תפוז, או כיף כף בייגלה. זה הכי סוריאליסטי שיש.
אבל אפשר. ואילו חיים ששווה לחיותם.


(ואפילו יש קשר עם המשפחה. יותר עם גבולות. יותר בכללים שלי. יותר בטוח. פחות הרסני)

והמון בהצלחה.
לכולכם.
לצפיה ב-'אהובה שאת '
אהובה שאת
06/10/2018 | 11:50
1
45
אהובה שאת,
כמה מרגש וכמה נעים לשמוע ממך! באמת התגעגעתי.
הפורום הזה היה בית עבורך בתקופות קשות ותמיד יהיה לך מקום כאן.
אני זוכרת היטב את הלילות הקשים, את הפנימיה ואת המאבק ההישרדותי שלך, אבל תמיד ידעתי שאת תגדלי ותצמחי ותהיי ממש בסדר כי את עשוייה מהחומרים הטובים האלה שמניעים אנשים קדימה.
כל כך מתרגשת וגאה לקרוא על המסע שלך, על השירות הצבאי וההתמודדות איתו, על הפסיכומטרי (שבטח יצא מעולה), העבודה והטיול... לאן נסעת? ולכמה זמן? ובעיקר בעיקר על נקודת המבט הבוגרת שפיתחת לעצמך שרואה את המורכבות של החיים ומבינה שהחיים מורכבים מאוסף של התמודדויות שבסופו של דבר מובילות אותנו להיות מי שאנחנו.. לטוב ולרע. 
ולשמוע ממך שאלו חיים ששווה לחיות אותם... ווואו. עשית לי את החודש!
מזמינה אותך להצטרף לקבוצת פייסבוק חדשה שפתחנו לנערות. יש שם אפילו כמה וכמה צעירות מהממות בגילך. מזמינה אותך להתנדב אצלנו אם תרצי ובכל מקרה אני בטוחה שהתהליך שעברת והחוכמה שלך יוכלו לסייע שם ללא מעט נערות צעירות ומבולבלות וגם את תוכלי לשתף ולהתייעץ אם יתאים לך. חפשי בפייסבוק "גחליליות - הכניסה לבנות בלבד". כולנו שם .
(אולי גם תרצי לשתף שם בהודעה המרגשת הזו שכתבת?).
דרישת שלום חמה חמה 
רותם
 
 
לצפיה ב-'ועוד דבר'
ועוד דבר
06/10/2018 | 11:53
28
אם תרצי שנפרסם את זה בקבוצה באנונימיות זה גם אפשרי זה פשוט טקסט מרגש מאד מאד. 
לצפיה ב-'ההורים שלי גילו שאני מעשנת '
ההורים שלי גילו שאני מעשנת
25/09/2018 | 22:02
2
63
היי,אני בת 14 ואני יחסית רזה לגילי...והרבה מעירים לי על זה וזה מפריע לי..אני לא שלמה עם הגוף שלי..וכל הקטע שאני גם לא מצליחה להשמין...ואני כבר לא יודעת מה לעשות ..
לצפיה ב-'עישון'
עישון
26/09/2018 | 18:14
1
51
הי מישל,
ברוכה הבאה לפורום.
במשפט הקצר שכתבת תיארת מספר דברים שמטרידים אותך.
העישון וזה שהורייך גילו, המשקל שהרבה אנשים מעירים לך עליו וחוסר שביעות הרצון שלך המגוף שלך.
בנוגע למשקל, האם את נמצאת במשקל שלא תואם את הגיל שלך? מציעה לך לפנות לרופאת המשפחה ולבקש את עזרתה. הן יכולות להפנות לתזונאית שתעזור בבניית תפריט מתאים ובריא.
בנוגע לעישון - איך את מרגישה עם זה שהורייך גילו? מה מסמלת הסיגריה בשבילך?
מזמינה אותך להמשיך לכתוב כאן או להצטרף לקבוצת הנערות שלנו בפייסבוק. אני בטוחה שהבנות שם ישמחו לעזור לך ולתרום מניסיונן.
רותם
לצפיה ב-'זו הקבוצה'
זו הקבוצה
26/09/2018 | 18:15
26
גחליליות - הכניסה לבנות בלבד
לצפיה ב-'בת 15 חולת בולמיה'
בת 15 חולת בולמיה
11/09/2018 | 03:08
2
78
קוראים לי קטיה אני בת 15 עליתי לארץ לפני שנתיים אני חילת בולמיה מזה שלוש שנים כמעט מיואשת ברמות אין לי למי לפנות אין לי משפחה אין חברים אין תמיכה קיצור אני לא יודעת מה לעשות חשבתי על התאבדות ועשיתי את זה פעמיים ולא ממש הצלחתי. נמאס לי מהמצב הזה זקוקה לעזרה דחוף. תודה רבה לעונים 
לצפיה ב-'ברוכה הבאה'
ברוכה הבאה
18/09/2018 | 14:49
43
קטיה יקרה,
תודה שכתבת פה בפורום.
עלית לארץ לפני שנתיים.. כל כך הרבה דברים חדשים ללמוד ולהכיר.
כתבת שאין לך משפחה. איפה את גרה ביום-יום? 
חשוב לקבל טיפול משמעותי בבולמיה. כתבת על ניסיונות התאבדות. האם עברת תהליך טיפולי?
אשמח לקרוא את התשובות שלך כדי לראות איך את מגיעה לטיפול שעוזר לך לשמור על נפשך ועל גופך.
בנתיים, אני מזמינה אותך לכתוב גם בקבוצת הפייסבוק החדשה שלנו בשם: גחליליות - הכניסה לבנות בלבד
תוכלי לכתוב את ההודעה שלך באופן אנונימי ולשמוע מניסיונן של בנות שמכירות את מצבך מקרוב..
מאחלת לך שנה טובה הרבה יותר,
שחר
 
 
 
לצפיה ב-'קושי'
קושי
03/10/2018 | 01:07
30
היי קטיה

קודם כל, אפשר לתת לך חיבוק וירטואלי?
זה קשה. להיות לבד, בטח בארץ חדשה, שפה חדשה, בלי משפחה?
עלית לבד? כחלק מתוכנית?
ברוב הפנימיות יש עו"ס. ואפשר לדבר איתה. את לא חייבת לשפוך הכל ישר, אבל להתחיל לדבר גם עוזר.
אם את גרה בבית - אני לא יודעת איך המצב עם המשפחה, אבל לנסות לבקש עזרה זו אופציה מבחינתך? שוב, לא חייב להגיד את כל האמת בפרצוף. אפשר להתחיל בקטן - קשה לי, אני לא ישנה טוב, אני צריכה לדבר עם מישהו.
ויש את הפורום הזה. שהוא טוב וחשוב ועוזר. ולא נשים פה אכפת. באמת. כמה שלעמים קשה להאמין.

אני יודעת שזו נשמעת קלישאה, אבל - זה משתפר. באמת.
הייתי שם פעם.
ילדה. בת 14-15-17 עם ידיים שרוטות ומוח מעורפל ושנאה עצמית שאוכלת מבפנים.

רק תחזיקי מעמד.
לפעמים זה קשה, כל כך קשה - כי את מרגישה איך החיים מטביעים אותך, וזה לא רק דברים גדולים. זה פשוט. השילוב של הכל. זה כמו גלים ואת לא יכולה לשחות.
וכשהדברים הכי קשים - רק תחזיקי מעמד. לפעמים זה מה שיש.
לנשום עמוק, להחזיק חזק, לצוף.

בהצלחה.
המון המון בהצלחה
לצפיה ב-'בידידות'
בידידות
07/09/2018 | 23:39
1
62
קשה לי לדבר על הכאב שלי לאנשים  נפגעתי הרבה  אבל עבר זמן ו אני מנסה להתגבר על זה .. אני לבד ו זה כואב מה שנשאר לי מהמשפחה שלי זה אבא ו הוא כל הזמן בעבודה או בבית עובד ו עסוק , אני בת 19 בלי כלום בלי חברים ,בלי בגרות שלם  אני כל הזמן בוכה ולא מצליחה לצאת כאילו אני תקועה במשהו כל הזמן הייתי בטיפולים אבל כבר נמאס לי קשה לי להאמין לאנשים ��קשה לדבר , נסיתי לכתוב אני תמיד כותבת .. היום הדף נשאר ריק ולא יכלתי להביע איך אני מרגישה בדרך טובה יותר ����
לצפיה ב-'בין בדידות לידידות'
בין בדידות לידידות
18/09/2018 | 14:35
31
הי גיגי יקרה,
אני מודה לך על השיתוף.
הדף נשאר ריק,אבל הצלחת להכניס אותנו לתוך עולמך ולחוות יחד איתך את הבדידות שאת מרגישה. 
אני חושבת שיהיו הרבה שיוכלו להזדהות עם מה שכתבת. 
תוכלי לספר קצת מה את עושה ביום יום?
האם יש לך אדם קרוב אחד ( חברה/בן/בת משפחה) שאת יכולה לשתף במה שאת מרגישה?
 
יש עוד משהו שאני רוצה לכתוב לאחר שקראתי שוב את מה שכתבת: חוץ מבדידות הצלחתי למצוא במה שכתבת המון כוחות. נראה שעברת הרבה בחיים ועדיין אני קוראת גם כמה את מנסה לשנות,לתקן ולטפל. זה לפעמים מתיש , אבל לפחות את יכולה לראות כמה כוחות יש לך.
זה מאוד מעורר הערכה.
 אשמח לנסות לחשוב איתך ביחד מה עוד ניתן לעשות כדי להצליח לצאת מהבדידות כדי שתוכלי להרוויח קשר ושייכות וגם- כדי שאחרים יוכלו להנות מקשר איתך.
מחכה לקרוא אותך ומזמינה אותך לקבוצת הפייסבוק שלנו בשם:
גחליליות - הכניסה לבנות בלבד
שלך,
שחר
לצפיה ב-'דוס ורוצה חברה'
דוס ורוצה חברה
05/09/2018 | 00:21
63
לא יודע למה אני מפחד לגשת. אבל אני רוצה חברה. כי כשהיה לי חברה היה לי הרבה יותר טוב 
לצפיה ב-'They are very happy and carefree.'
They are very happy and carefree.
24/08/2018 | 13:54
50
קדמו בברכה את שובו של ישוע אדוננו | שבח והלל 'האושר בארץ כנען הטובה'
https://www.youtube.com/watch?v=XisQdfkWTM8&li...
Listen to their happy songs and hope to bring you happiness.
 
לצפיה ב-'היא רוצה אותו אבל הוא רוצה אותי'
היא רוצה אותו אבל הוא רוצה אותי
07/08/2018 | 23:58
1
64
חברה דלי סיפרה לי שהיא שקטע של מישהו והחלטתי לעזור לה, אני מדברת איתו ומסבירה לו כמה היא טובה ומדהימה ולאט לאט פתאום הבנתי שאני גם בקטע שלו אבל לא התכוונתי לעשות עם זה כלום בגלל "שהיא אמרה קודם" ואז הוא אמר לי שהוא בקטע שלי... לא ידעתי מה לעשות ובסוף אמרתי שאני גם... אחרי שבוע החברה ההיא שאלה אותי אם יש ביננו משהו ופשוט לא יכולתי לשקר אז אמרתי לה שאנחנו רק מדברים ושגם ככה אני לא רוצה חבר (זאת האמת...) והיא ממש יצאה עלי ואני מרגישה כל כך רע.... מצד אחד באמת לא הייתי בסדר כי ידעתי שהיא בקטע שלו אבל מצד שני אם הייתי אומרת לו שאני לא בקטע שלו כולנו ההינו מפסידים כי גם ככה הוא לא היה יוצא איתה... כבר לא יודעת מה להרגיש
נ.ב
רק שיהיה ברור שאני ממש לא מתחרטת שדיברתי איתו.. אני מתחרטת שלזה זה הוביל ומנסה להבין אם הייתי בסדר או לא ואיך אם בכלל אני יכול. להשלים איתה
לצפיה ב-'ריב עם חברה'
ריב עם חברה
10/08/2018 | 16:26
45
הי לי,
נכנסת למצב מבאס. התכוונת לעזור לחברתך ובמקום זה היא נפגעה ואתן לא מדברות. כמי שעובדת הרבה עם בני נוער, יוצא לי הרבה לראות מקרים כאלה. מניסיוני, כשחברה מעוניינת במישהו - עדיף לתת לה להסתדר לבד ולא להתערב. אם הוא לא בעניין שלה זה במילא לא יתפתח לשום מקום, אבל אם הוא כן... אז בשביל מה להיות באמצע?
חברתך עכשיו כועסת ופגועה על זה שאת בקשר איתו. יכול להיות שהיא מקנאה בזה שמתפתח משהו בינכם ומתבאסת על זה שלה זה לא הצליח.
אם אתן חברות טובות, אני מאמינה שתעברו את המשבר הזה. תני לה זמן להירגע ואחר כך נסי לדבר איתה ולהסביר מה קרה ואיך.
מזמינה אותך להצטרף לקבוצה הנערות שלנו בפייסבוק, נראה לי שאם תעלי שם את השאלה תוכלי לשמוע עוד כמה דעות ולקבל כמה רעיונות... מוזמנת.
בהצלחה
רותם
 
לצפיה ב-'חברות'
חברות
29/07/2018 | 23:53
2
84
מרגישה בלי חברות . עצובה ממשש
לצפיה ב-'היי עדידי'
היי עדידי
31/07/2018 | 00:44
49
היי עדידי, ברוכה הבאה לפורום. אני שמחה שהגעת אלינו ושהרגשת בנוח לכתוב ולשתף.
בת כמה את עדידי? להרגיש בלי חברות זו תחושה קשה מאוד, של בדידות.... האם את מנסה ליצור קשרים חברתיים ומרגישה שאת לא מצליחה? האם יש בנות בכיתה שאת נהנת לדבר איתן ורוצה בחברתן?
בואי דברי איתנו... מוזמנת גם להצטרף לקבוצה שלנו בפייסבוק "גחליליות - הכניסה לבנות בלבד" ולהצטרף למעגל החברים שלנו.
לצפיה ב-'אשמח להיות לך לחברה'
אשמח להיות לך לחברה
02/08/2018 | 01:28
43
בבקשה תצרי איתי קשר בפרטי.

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ