לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום הורים ועוד

     

      פורום "הורים ועוד", לשעבר פורום "הורים פלוס" שפעל ב-ynet, שמח להמשיך לפעול בביתו החדש וישמח לצרף לשורותיו משתתפות ומשתתפים חדשים. אין תנאי קבלה, צריך רק להיות אמא או אבא."הורים ועוד" הוא המקום להשוויץ, לפרוק, לשתף, להתייעץ, לרגש,להתרגש. הפורום הוא מקום בו אנחנו כהורים יכולים להגיד הכל – על הילדים שלנו, על ההורות שלנו, על המשפחה שבנינו והמשפחה שסביבנו. כאן המקום לשתף בלבטים הרבים שמלווים אותנו – מטחינת המרק הראשון ובצבוץ השיניים, דרך ההסתגלות למערכות החינוך השונות ועד ליחסים חברתיים של ילדינו ההולכים וגדלים. מטרתנו היא למשוך הורים מכל הגוונים – הורים עובדים, הורי חינוך ביתי, הורים יחידניים, הורים חד מיניים, הורים מאסכולות חינוך שונות, הורים מכל קצוות הארץ והעולם, הורים בעלי השקפות עולם מגוונות, וכל זאת כדי ליצור מקום לרב-שיח שמטרתו אינה לשכנע את האחר בדעותינו, אלא ללמוד ולהרחיב את אופקינו בדרכים וגישות חדשות, לקבל ולהכיל, לחמול ולתת אמפתיה גם אם אין הסכמה. אתם מוזמנים לחלוק אתנו את חוויות ההורות שלכם, את רגעי השיא ורגעי המשבר, לקבל ולתת עצות על הורות ועל החיים בכלל (בשביל זה ה"ועוד").

הנהלת הפורום:

אודות הפורום הורים ועוד

     

      פורום "הורים ועוד", לשעבר פורום "הורים פלוס" שפעל ב-ynet, שמח להמשיך לפעול בביתו החדש וישמח לצרף לשורותיו משתתפות ומשתתפים חדשים. אין תנאי קבלה, צריך רק להיות אמא או אבא."הורים ועוד" הוא המקום להשוויץ, לפרוק, לשתף, להתייעץ, לרגש,להתרגש. הפורום הוא מקום בו אנחנו כהורים יכולים להגיד הכל – על הילדים שלנו, על ההורות שלנו, על המשפחה שבנינו והמשפחה שסביבנו. כאן המקום לשתף בלבטים הרבים שמלווים אותנו – מטחינת המרק הראשון ובצבוץ השיניים, דרך ההסתגלות למערכות החינוך השונות ועד ליחסים חברתיים של ילדינו ההולכים וגדלים. מטרתנו היא למשוך הורים מכל הגוונים – הורים עובדים, הורי חינוך ביתי, הורים יחידניים, הורים חד מיניים, הורים מאסכולות חינוך שונות, הורים מכל קצוות הארץ והעולם, הורים בעלי השקפות עולם מגוונות, וכל זאת כדי ליצור מקום לרב-שיח שמטרתו אינה לשכנע את האחר בדעותינו, אלא ללמוד ולהרחיב את אופקינו בדרכים וגישות חדשות, לקבל ולהכיל, לחמול ולתת אמפתיה גם אם אין הסכמה. אתם מוזמנים לחלוק אתנו את חוויות ההורות שלכם, את רגעי השיא ורגעי המשבר, לקבל ולתת עצות על הורות ועל החיים בכלל (בשביל זה ה"ועוד").

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

חבר לעט
31/05/2016 | 20:40
14
אם מישהו או מישהי רוצה להתכתב איתי, נא לכתוב לאימייל noam39sela@gmail.com
אנשים שמטריפים אותי פרק 268236
31/05/2016 | 14:43
3
72
אלו שהמירו את המילה "לא" במילה "פחות".
"אני פחות מתחברת לזה" = לא הייתי נוגעת בזה עם מקל של 3 מ'.
אחרי הכיול הדרוש זה מעליב באותה מידה, ורק נותן תחושה שכל הזמן משחקים כן-לא-שחור-לבן.
למה מעליב? עמום ולא מיד ברור, אבל מן הסתם
31/05/2016 | 16:28
2
40
זו בחירה של הדוברת, כלומר חוסר יכולת או רצון שלה להיות ישירה, ולא קשור אישית אליך, לא?
לגמרי לא קשור אלי
31/05/2016 | 17:02
1
40
אני סתם שונאת מכבסות מילים...
ואדם נרגן וכעוס מטבעי
31/05/2016 | 22:12
איך מתקרבים לבן?
30/05/2016 | 11:33
4
143
יש לי ילד בן 27 שבקושי מדבר, כאשר הוא בבית הוא תמיד תקוע בחדר..
לאחרונה החליט להיות טבעוני בעקבות הפרסומים, גם ככה הוא מאוד רזה בעקבות כך הוא עוד יותר רזה, הוא מסיים ללמוד תואר ראשון באוניברסיטה, הוא לא יודע לצחוק ולחייך, הכל אצלו רציני.
מעולם לא הייתה לו חברה, היו לו בתיכון הרבה חברים לאחר הצבא הפסיק להיפגש איתם ולדעתי אין לו חברים, לדעתי הוא לא יודע להבדיל בין טוב לרע, כל דבר הוא מבצע בקיצוניות, הוא חסר ביטחון עצמי, וגם אין לו יכולת לפטפט
איך מטפלים בבחור
 
מה דעתכם??
למשל לבקש שיסביר על הטבעונות
30/05/2016 | 18:56
67
אם הוא טבעוני, כנראה זה חשוב לו. אז הנה נושא שיחה שיכול לעזור להתקרבות - לשאול אותו, לבקש שיסביר. 
 
 
אגב - טבעונות, למרבה הצער, לא גורמת לרזון.  יש עוגות טבעוניות, שלא לדבר על כל הפיצוחים למיניהם. 
אולי עבר עליו משהו לא טוב?
30/05/2016 | 20:45
1
73
את אומרת שפעם היו לו חברים בתיכון ועד הצבא... אז אולי קרה משהו אחרי הצבא?
ההתמסרות הנוקשה יכולה להיות ביטוי לחרדה, חוסר ביטחון כמו שאמרת.
השליטה המוגזמת במה שהוא אוכל, חוסר הנינוחות שאת מתארת... זה קצת מטריד.
 
מה הוא אוהב לעשות? מה למד באוניברסיטה?
אולי אפשר לשקול יעוץ עם פסיכולוג או מטפל ריגשי אחר?
 
מסכימה עם מומה - נשמע שבזמן כלשהו קרה לו משהו,
31/05/2016 | 09:05
49
ונראה לי שהכרחי לערב איש מקצוע. אמנם הוא כבר ילד גדול, אבל יכול להיות שהוא צריך הכוונה, ואולי בהתחלה את עצמך תצטרכי ללכת לייעוץ, כדי לדעת איך לפנות אליו בצורה שתוביל אותו לטיפול בעצמו.
להתחיל עם הדברים הקטנים
31/05/2016 | 15:51
22
שהוא אוהב או לפחות לא שונא ואפשר לעשות אותם יחד. לראות איזו סדרה בטלויויה, זה משהו שיכול ליצור המשכיות כי רואים כל יום פרק אחר. ללכת להצגה או למסעדה. לנסות לבשל יחד מאכלים טבעוניים.
מסכימה עם מי שאמר שטיפול יכול לעזור במיוחד בגלל שאת מתארת שינוי שחל בו , אבל לפני שיסכים לשמוע ממך על טיפול, נסי לעשות איתו יחד דברים ואפילו קטנים, זה יכול לקרב ביניכם ולעזור לו בבדידותו.
יום הולדת 7
31/05/2016 | 10:17
1
40
ביתי בת ה-7 רוצה לעשות ליום הולדת לבנות בלבד בבית/חצר.
 זקוקה לרעיונות (או לחילופין לדחיפה ראשונית....) לפעילויות או נושא למסיבה
 
ותבוא עליכם הברכה!!
חמשת החושים
31/05/2016 | 15:20
27
עשינו בעבר (הפעלה עצמית) והיה מוצלח.
לא זוכרת במדויק אך עשינו:
חוש המישוש- פרה עיורת
חוש הריח- הכינו סבון מפתיתי סבון שבלונות וריח
חוש הטעם- היה שוס היסטרי. הכנתי המון סוגים של מאכלים שונים ומשונים (שום דבר לא דוחה או ג'וקים אבל פרות וירקות חתוכים וסוגי ממתקים וקטשופ ודבש וגבינה לבנה וצהובה וכד) וכיסו עינים והיה צריך לנחש מה המאכל- לא רצו להפסיק התגלגלו מצחוק
חוש הראיה- אני חושבת שסוג של משחק הזכרון (מה הוחלף בלבוש הנוכחים)
לא זוכרת מה עוד אבל אם אינני טועה לקחתי רעיונות משני הקישורים הללו:
 
לא מצליחה לצרף קישורים בצורה נורמלית. מקווה שתסתדרי ע ם זה
 
 
דחוף! זקוקה להתייעץ לגבי שיזוף לאירוע
30/05/2016 | 17:21
9
104
אף פעם לא עשיתי שיזוף במכון.
וקניתי שמלה שפתוחה למעלה ואני ממש לבנה והציעו לי לעשות שיזוף.
מישהי יכולה להמליץ איזה שיזוף פחות מזיק. זה רק לאירוע.
ואיפה מומלץ לעשות באזור השרון. רצוי בנתניה.
אל תלכי למכון שיזוף! זה לא בריא!
30/05/2016 | 17:25
3
74
מייקאפ כהה יעשה את העבודה, בלי סיכונים רפואיים. אחרי הארוע נכנסים למקלחת, והכל יורד
תודה. גם אם זה חד פעמי לא בריא? לגבי מייקאפ
30/05/2016 | 17:39
2
71
הבעיה שיש בד שקוף וזה עלול ללכלך
וגם הידיים והכתפיים לבנות.
אני לא רופאה,אבל קראתי פעם ביקורת רפואית
30/05/2016 | 17:44
1
84
על המכונים האלה, ובאופן אישי לא הייתי מסתכנת.
אני לבנה בצבע בוהק עד מחזיר אור, ולא הייתי טורחת להכהות את עצמי.  אם זה חשוב לך,יש מייקאפים על בסיס שמן, של תיאטרון. אם מפדרים מעליהם בפודרה שקופה, זה אמור להחזיק גם בידיים, בכתפיים, וכנראה גם מתחת לבד השקוף. זה לא המייקאפ הכי מומלץ, כי הוא סותם את הנקבוביות, אבל פעם אחת לא תגרום נזק.
תודה רבה רבה. שכחתי שגם הגב חשוף...
30/05/2016 | 17:50
65
אני גם לא בעד שיזוף במכון.
לבן זה מצוין. אל תהיי קורבן אופנה
30/05/2016 | 18:31
2
85
את לבנה, זה מה יש, זה מצוין. תתהדרי לך בשמלה החדשה בגאון ובאהבה עצמית ותהני בחגיגה.
30/05/2016 | 19:00
7
בדיוק...
30/05/2016 | 20:38
52
לבן זה השזוף החדש כמו שלגיה, כמו אנה ואלזה - הן לא שזופות בכלל.
 
אלא אם קנית שמלה צהובה, או בצבע nude המזעזע, אז אולי תשקלי בכל זאת איזה ברונזר.
גם שימלה לבנה לא בדיוק תתאים.
אבל אדום, שחור, ירוק כחול, כל צבע כמעט, נראה נהדר על עור לבן.
יש תכשירי שיזוף (כמו איפור)
30/05/2016 | 20:12
69
פתרון מעולה
31/05/2016 | 10:03
54
תחליפי שמלה למשהו שהולם את גוון עורך :)
המלצה לפסיכולוג קליני ילדים
30/05/2016 | 14:48
30
שלום זקוקה לעזרכם מחפשת בנרות פסיכולוג ילדים עם המלצות שיכול לעזור לילד בן 11 עם הפרעת קשב וריכוז עם חרדות באזור פתח תקווה
אודה לעזרתכם
הבעת תודה לרופאה
29/05/2016 | 09:09
5
165
בוקר טוב.
אנחנו רוצים להביע תודה לרופאה שטיפלה בבן שלנו בתקופה האחרונה.
מותר לרופא לקבל מתנה (מעבר למכתב תודה)?
 
לא יודעת, אבל חשוב לשלוח העתק של המכתב לממונה עליה
29/05/2016 | 10:42
33
מותר
29/05/2016 | 11:38
107
אבל מה שהכי טוב זה מכתב ההוקרה.
 
אני חושבת שאין כל בעיה עם
29/05/2016 | 11:50
111
משהו צנוע וסימלי. פרחים, שוקולד וכו' וכמובן לצרף מכתב תודה עם העתק למנהל המחלקה.
יש לנו חבר רופא.
29/05/2016 | 14:27
123
.הבית שלו תמיד מלא בבקבוקי אלכוהול, בונבוניירות, ומגשי פירות חתוכים
תודה לכן
29/05/2016 | 20:24
96
ריח קלוש של מדורה שנכנס עכשיו דרך החלון
25/05/2016 | 20:00
5
200
הזכיר לי של"ג בעומר היום.
לנוכח העובדה שהחג הזה הוא המיותר בחגי ישראל בעיני, אני ממש שמחה שאצל צעירית (כיתה ז) אף ועד לא יזם מדורה וגם הילדים עצמם לא.
 
איך אצלכן? אספתן קרשים? השחלתן תפוחי אדמה על חוט מתכת?
לא הלכתי! איזה כייף!
25/05/2016 | 21:45
1
142
סינג'רתי את הבעל שהלך עם הקטנה למדורה הכיתתית. הם כבר חזרו, והיא נראית מפויחת ומבסוטית.
בן ה17 וחבריו ויתרו על מדורה. הם עושים על האש בחצר של אחד החברים. 
הגדולים כבר ממש לא בעניין. החברה של הבכור במילואים, והוא ממלא את הזמן בלימוד. החברה של השני הגיעה כבר לסופ"ש, והם יצאו לבלות.
עוד כמה שנים כבר לא יהיה צריך ללכת גם עם הקטנה למדורות, ואז ייסגר ויחתם סיפור ל"ג בעומר מבחינתנו.
בנעורי דווקא אהבתי את החג. ישבנו מסביב למדורה, וכל אלה שידעו לנגן בגיטרה ניגנו לפי התור. שרנו, דיברנו, שמחנו, ואכלנו תפוחי אדמה מפויחים. בעיקר, היינו צעירים
פטור מוחלט
25/05/2016 | 23:42
118
הבכור וחבריו חיילים אז אין מה לדבר על מדורה היום.
הצעיר וחבריו התארגנו למנגל יחד אבל הוא חולה לצערו הרב מאוד ולכן ויתר על השתתפות כי הרגיש הערב ממש רע.
 
גם אילו אחד מהבנים היה יוצא הערב עם חבריו למדורה לא הייתי מוזמנת  ....
כך שהפטור ממדורות הוא די מוחלט.
לגדול הבריזו ואני הלכתי עם הקטן למדורה
25/05/2016 | 22:51
124
לא היתה מדורה מופרזת (נשארו המון קרשים)
לא היתה הפעלה מאורגנת לילדים
לא היו כמויות מופרזות של אוכל
 
הילדים שיחקו בינהם בחופשיות, הדליקו לעצמם מדורה ואפילו היה רגע שכולם התקבצו סביב.
 
נשארתי להשגיח, היינו שעתיים, לא נורא בכלל.
 
 
 
מדורה שכונתית
26/05/2016 | 09:50
105
אני דווקא בקטע. החג בקיבוץ יהיה רק בשבת, אז חשבתי שיהיה נחמד לעשות מדורה קטנה. בשש בערב דיברתי עם הבנזוג, ארגנו כמה שכנים, סיבוב קצר בקיבוץ לאיסוף קרשים.
בת ה-7 עטפה איתי תפו"א ובטטות בנייר כסף, חבורת בני ה-9 ארגנה מנגל קטנטן, כל משפחה הוציאה בשר מהפריזר. בשש וחצי כבר דלקה מדורה עליזה, כל ילדי השכונה התקבצו מסביב, פרשנו מחצלת וכמה כיסאות.
בדיוק כשהאוכל היה מוכן הקטנטן החליט שהגיע זמנו לישון ופרשתי איתו למקלחת ולמיטה. הבנזוג הכניס לי הבייתה המבורגר איכותי וירקות מהמדורה, ואני נהנתי לי מול המחשב. לאחר הכיבוי הילדים המסריחים נכנסו הבייתה, אבל עוד לפני שקמתי מהכיסא, הבנזוג הכניס את כולם לאמבטיה. כל מה שנשאר לי זה לבוא לחלק נשיקות לילה טוב.
אני התחמקתי באלגנטיות מהמדורה של כיתה ד
27/05/2016 | 17:28
100
שהיתה המדורה היחידה 'שלנו'
כמוך, חושבת שזה חג מיותר
קורה לכן שאתן מכשפות?
24/05/2016 | 22:58
13
283
כמו למשל, היום כשעברתי ליד בניין שלפני 18 שנה שכן בו מקום העבודה שלי דאז, וגלי הנוסטלגיה הזכירו לי גם את המנקה של חדר המדרגות שהייתי מיודדת אתו, ובינגו שעתיים אחר כך פגשתי אותו ברחוב?
 
(בעלי שלח את אשתו המובטלת לסידורים, וכך זכיתי לסיבוב תל אביבי רגלי ארוך במזג אוויר מושלם)
קורה לי הרבה
25/05/2016 | 08:43
176
בעלי תמיד קורא לי "מכשפולה" בגלל שתמיד שאני מזכירה מישהו שהרבה זמן לא ראינו, פתאום רואים אותו
 
קרה לי לפני חודשיים שהלכתי לאיזו הרצאה בעברית ("הרשימה") ופתאום רואה שם איזה חבר של זוג חברים שלנו שמסתבר שעבר לניו יורק שבוע לפני זה ובדיוק יצא לי לתהות לגבי אותה חבורה שהוא חבר בה ומה קורה איתם ופתאום ראיתי אותו. הייתי בהלם
ברור
25/05/2016 | 08:59
149
לפני כמה שנים הבן הגדול שלי (שהכי דומה לי משלושתם, אני לגמרי יודעת לבד מה הוא חושב ומרגיש) נסע לטרק של כמה שבועות בספרד עם חברתו דאז. בחפיפה חלקית אני נסעתי לארה"ב.
באחד הימים, ביו 6 ל 7 בבוקר זמן ארה"ב (אני יודעת בוודאות כי היו לי טלפונים ב 6 וב 7 וזה קרה ביניהם) חלמתי שהוא מתקשר אלי ואומר שהיה נורא, הם חוזרים לארץ ונפרדים.
קמתי קצת אחרי 7 עם מועקה כבדה והתנחמתי בכך שזה רק חלום.
ב 8 בבוקר (מתישהו אחה"צ זמן ספרד) הוא מתקשר ומספר שהיה יום נורא, הם כל הזמן רבים וכו' וכו'...
עכשיו, שני הדברים לא קרו אף פעם לפני או אחרי: לא שחלמתי עליו ועל חברתו, ולא שהוא התקשר לקטר עליה (או על כל חברה אחת).
 
ורק להשלמת הסיפור - הם המשיכו עוד כחצי שנה אח"כ ואז נפרדו.
 
ואם כבר הבן וחלומות אז עוד סיפור: נסענו (הבן ואני) באוטו באיזו שבת והיינו צריכים לאסוף חברה בשם ואלריה. הוא (הבן) אמר "חלמתי חלום על ואלריה" וזה מיד הזכיר לי את "חלמתי חלום על דנובה". הדלקתי את רדיו 103 עם שירים עבריים, ונכון שלא היה השיר הזה, אבל היה תאומו "שיר שחלמתי על פראג".
 
לא מדהים?
כאדם מאוד רציונלי מוזר לי עם הסיפורים האלו, אבל זה נחמד
 
 
הסיפור הכי משמעותי שלי, והיו הרבה
26/05/2016 | 09:50
1
160
חוצמזה שלפני שבועיים ניבאתי בת לחברה בהריון ואתמול התבשרה שיש לה בת...
לפני המון שנים הייתי בארוע של אומנויות לחימה שהופיע בו אדם שאני ממש לא אהבתי, אלים, אגרסיבי, אדם לא חביב בעליל.
עמדתי שם עם החברות שלי, והוא התחיל לעשות דאווינים, סלטות באוויר וכאלה (הוא היה מומחה באקרובטיקה), ואני לחשתי מתחת לשפם "יאללה, שיעשה סלטה ויפול על הראש"...
רוצה לנחש מה קרה אחרי דקה?
מגיע לו
26/05/2016 | 14:28
22
איזה בידור !
26/05/2016 | 19:35
3
141
לא חושבת שקרה לי אי פעם.
אני לגמרי מוגלגית 
גם אני! ניסיתי לפשפש בזכרוני ואין לי שום סיפור. ממש בושה...
27/05/2016 | 14:56
17
מוגליגית זה גדול
29/05/2016 | 13:22
1
7
לחובבי הארי פוטר בלבד
31/05/2016 | 20:31
אני הייתי גורמת לפנסי רחוב לכבות כשעברתי
26/05/2016 | 21:13
1
125
מתחתם. אבל נראה לי שזה עבר לי (או ששיפרו את תחזוקת הפנסים בעיר...).
ככה את מטילה פצצה חשמלית ולא מסבירה?
29/05/2016 | 13:24
7
מתה על הסיפורים האלה
27/05/2016 | 17:25
1
129
קורה לי הרבה, ולחתיכי שלי כשהיה קטן היה ממש חוש נבואי מדהים
שמחי בדוגמא-שתיים
29/05/2016 | 13:25
11
"בעלת כוחות"! נראה לי אמין יותר
29/05/2016 | 16:04
51
מדי פעם אני חולמת על מישהוא/היא ואז אני יודעת שכדאי שאתקשר אליהם כי משהוא קרה שם (לאו דוקא שלילי).
ולמי שמאמין בחלומות על נשירת שיניים שמנבאים מוות (מעולם לא שמעתי על זה עד שהכרתי את בעלי): חלמתי על זה חודשיים לפני פטירתה של חמותי.
המלצות למטפל בתחום ה nlp
25/05/2016 | 16:45
5
134
שלום לכולם,
 
אשמל לקבל המלצות למטפל/ת באזור המרכז בתחום הדימיון מודרך ה- nlp
אפשר בפרטי,
תודה
גיא מסד, ואת תאמרי לי תודה אחר כך
26/05/2016 | 09:48
4
125
איש מדהים ומטפל עוד יותר מיוחד
 
המשך
26/05/2016 | 13:27
3
122
היי, 
תודה רבה עך השיתוף.
חיפשתי עליו המלצות, לא מצאתי בשום מקום.
את מכירה עוד אנשים שטופלו אצלו וזה הצליח?
 
תודה.
שמעי, זה מורכב
29/05/2016 | 11:36
2
64
יש לי חברה שלמדה אצלו, ככה אני הגעתי אליו, ואיתי הוא עשה דברים נפלאים.
אני לא מכירה מטופלים אחרים שלו, והוא אפילו לא בסביבת מגוריי אז אין לי גם את מי לשאול, רק יכולה לאמר שהוא אדם נפלא, ומטפל נדיר.
 
ממליצה לפגוש אותו.
תודה...המשך
29/05/2016 | 12:15
1
52
האם היו לך כאבים כרוניים וזה עזר לך? (זה הרי בעצם התחום שהוא מתמחה בו)
סליחה אם שאלה אישית מדיי.
 
מעניין שאת שואלת
30/05/2016 | 11:33
22
בזמנו כשאני עבדתי מולו זה היה על נושא אחר, לא על כאב, אלא דמיון מודרך
קצת יותר כללי (הבן שלי חלה בסרטן ועבר השתלת מח עצם ונדרשו לי המון כלים כדי לעבוד איתו על כאבים, סבל, רוגע ועוד המון נושאים רגשיים).
גיא עזר לי ברמות מטורפות.
עכשיו אני מתכוונת לקחת את אבא שלי אליו לטיפול ממוקד בכאב כרוני.
אשמח לעצות בנושא אוכל
25/05/2016 | 01:13
5
197
מזמן לא הייתי פה.... אשמח לעצות

הקטנה שלי בת שבעה חודשים כמעט, יונקת ילדה מקסימה ונוחה ביותר,פשוט עושה חיים בחל"ת הזה :) ,  אך לא מצליחה לעבור למוצקים. כלום, נאדה. רואה כפית מתחילה לבכות ניסיתי מרק ירקות למינהם פירות גרבר- אפילו זה לא.. מיואשת כבר.

הילדה האמצעית בת 6. שגם היא ילדה ממש חכה מקסימה ומתוקה :) ואני אמא ממש אובייקטיבית :) כנראה שקצת קשה לה עם השינויים עליה לכיתה א' והולדת אחות הקטה. לפעמים יש לה התפרצויות זעם. מה שמטריד אותי קצת היא טיפה מלאה (באמת קצת מלאה ולא שמנה) היא מאוד ספורטיבית כל היום מקפצת ועושה גלגלונים. הולכת לחוגי ריקוד.  אומרת כל הזמן "אני שמנה, אמרו לי שאני שמנה, האם זה בסדר שאקח עוד קצת פסטה אני לא אהיה שמנה?" בגדול היא אוכלת מגוון  ובריא אך אוהבת גם ממתקים ושטויות. בגלל שהיא כבר לחוצה מעניין  לא מסיימת את דייסה בבוקר ואז היא רעבה בבה"ס ואוכלת 2 כריכים.  לא מסיימת את כל ארוחת צוהריים ואז אחרי שעה וחצי רעבה ומחפשת מה לאכול/מעדן/ממתק/שוקו





לגבי הקטנה- הייתי מורידה את הלחץ מזה ועושה הפסקה
25/05/2016 | 08:46
1
107
מהנסיונות ואז מנסה שוב. מה לגבי מישהו אחר שמאכיל אותה? היא גם עושה ככה?
 
לגבי בת ה-6:
מי אמר לה שהיא שמנה? אמרו לה בביה"ס?
אני חושבת שאם היא פעילה מבחינה ספורטיבית-זה נפלא וחשוב להמשיך ככה אבל בקצב שמתאים לה.
לגבי אוכל- לא להכניס אויבים לבית. אם היא אוהבת חטיפים וממתקים- לא להכניס הבייתה. כמובן אפשר פעם ב... לקנות אבל שלא יהיה באופן קבוע.
 
יש אנשים וילדים שאוכלים בשלבים-אני יכולה להרגיש רעבה בטירוף ואז לא לסיים אפילו רבע מנה ולהרגיש מפוצצת ואז שעה אחרי זה להיות רעבה שוב.
 
בדיוק הלכתי אתמול לפיצריה ליד בית הוריי והזמנתי זיווה. הייתי כל כך רעבה שהרגשתי שאצטרך להזמין עוד אחת ובסוף אכלתי רק חצי זיווה והרגשתי מלאה. שעה אחרי זה כבר טחנתי את החצי השני.
מסכימה עם הכל. ואולי גם להתייעץ (את לבד) עם איש מקצוע
25/05/2016 | 09:01
23
לגבי הקטנה אין לי מושג
25/05/2016 | 09:03
88
לגבי בת ה6...
להרחיב עד כמה שניתן את היצע הפירות והירקות ולהעיף מהבית "שוקו, ממתק, מעדן"
ילדים גדלים יופי גם בלי זה. זה מוצרים לא בריאים, מעובדים, עשירים מאוד בסוכר!
אם היא רעבה תמיד להציע "פרוסות תפוח מפנק", "עינוגי אפרסק/נקטרינה..." "מקלות גזר מחייך" לעטוף את הפירות והירקות בשמות יפים ולהציע לה חתוך ושטוף.
 
לגבי השאלה בצהריים... את צריכה לשאול אותה בחזרה "את עוד רעבה?" ולהסביר שצריך להקשיב לגוף. מה הוא רוצה. או להציע לה שתשמרי לה עוד קצת פסטה בצד אם היא מתחרטת יותר מאחר.
אני הרשתי בגיל הזה ממתקים (חטיפי "בריאות, עוגה... פעם ביום)
 
המטרה בשלב הזה להקנות הרגלים.
הי טולי
25/05/2016 | 13:10
82
לגבי התינוקת (מזל טוב באיחור קל ), הייתי עוזבת אותה לגמרי וחוזרת עוד שבועיים-שלושה עם פירורי מזון שתלקט מהמגש בשתי אצבעות ותכניס לפה. גם אצלנו שתי הבנות לא התלהבו מאוכל מרוסק בכפית.
 
לגבי הגדולה. כמה עצוב לשמוע שילדה בת שש כבר צריכה להידרס תחת סטנדרטים חברתיים מטופשים. מי בכלל מכניס לה שטויות כאלה לראש. לדעתי המשימה שלך צריכה להתמקד בחיזוק הדימוי שלה וסילוק "שמנה" מעולם המושגים שלה,ובמקביל, לטובת תזונה בריאה, לעשות מה ש-Moma הציעה לך. בלי הכרזות דרמטיות. פשוט להפסיק/לצמצם מאוד הכנסת אויבים הביתה ולהחליף את זה בקניה בחוץ של חטיף או ממתק פעם-פעמיים בשבוע.
בנוגע לקטנה:
29/05/2016 | 10:22
31
הצעיר שלי, היום בן שש וחצי, לא הסכים להכניס כפית לפה עד גיל שנה וחודשיים! אני הפסקתי להניק כשהיה בן שבעה חודשים (נמאס לי), ועברתי לתחליף חלב. לא עזר.
כן, הייתי בלחץ מזה. גם הוא היה ממש מפנה את הראש ומעיף את הכפית. גם אוכל אחר הוא לא רצה, הייתי מניחה לו כל מיני דברים על המגש - כלום. ובגיל שנה וחודשיים פתח את הפה והתחיל לאכול כמו גדול. וכמובן - בלי מרוסקים. דרך אגב, עד היום הוא לא אוהב כל מיני דברים נוזליים כאלה...
אז יכול להיות שהוא פשוט לא אהב את המרקם, ויכול להיות שמשהו בתהליך הבליעה לא היה בשל (הוא גם קצת התעכב בהתפתחות של מוטוריקה גסה), קשה לדעת. היום הוא אוכל יפה וגם ספורטאי מצוין, אז הכול בסדר . אני מקווה שגם אצלך יהיה ככה.
 
בקשר לגדולה - כששמעתי דיבורים כאלה אצלה לא נפנפתי את זה כי חששתי שזה לא ייעלם, אלא שלא אדע מכך. היא נשקלה והראיתי לה שהיא ממש בטווח הבריא לפי טבלאות גובה ומשקל של קופת חולים. הסברתי לה איזה אוכל פחות בריא ומה יותר.
אני חייבת להודות שיש אצלי בעייתיות, כי אני עצמי די שמנה, והם שומעים ורואים שאני מנסה להתמודד עם זה. אני מאוד ערה להשפעה שיש לי עליהם, ובמיוחד עליה, ולכן משתדלת לדבר על זה בצורה עניינית - יש לי עודף משקל, זה לא ממש נוח לי ולא בריא ואני משתדלת לשנות את התזונה שלי כדי להפחית במשקל (לצערי, לא בהצלחה רבה).
נראה לי שזה עובד כי לא שמעתי דיבורים כאלה לאחרונה.
גם אצלי בבית אין הרבה ממתקים, אבל במסיבות ואירועים אני לא מגבילה אותם.
 
נבעטתי מאזור הנוחות ואני מחפשת עבודה
24/05/2016 | 22:52
9
251
החברה שעבדתי בה נסגרה מעכשיו לעכשיו.
 
אני מחפשת עבודה בתחום של עריכת לשון ועריכת תוכן בגוש דן ובשרון.
 
שמעתן, ראיתן? קשרו בינינו בפרטי.
 
תודה 
בהצלחה פרמלה !
24/05/2016 | 23:23
111
אם יהיה משהו תעודכני מיד .
בהצלחה
25/05/2016 | 08:41
11
בהצלחה יקירתי!
25/05/2016 | 08:44
13
בעסה מבטיחה לעדכן אם אראה משהו רלוונטי.
25/05/2016 | 08:44
1
118
רק בעיברית את מחפשת, נכון?
תודה לכולן. כן - עריכה רק בעברית. האנגלית שלי
25/05/2016 | 10:15
152
מצוינת, ואני מתרגמת מאנגלית לעברית, אבל לא יכולה לערוך באנגלית.
בהצלחה במציאת עבודה חדשה!
26/05/2016 | 20:52
12
איזה בעסה! בהצלחה במציאת מעבודה טובה
27/05/2016 | 14:58
1
13
עבודה טובה :)
27/05/2016 | 14:59
8
27/05/2016 | 17:30
7
תוכניות חיסכון לילדים - מה יש לכן לומר על זה?
23/05/2016 | 10:30
11
160
אנחנו רוצים לפתוח להן תוכניות חיסכון חדשות. כרגע חוסכים במסלול מסוים, אבל רוצים לשנות.
יש לכן תובנות על הענין? יודעות על תוכניות מומלצות?
 
אשמח לשמוע כל הגיג ותובנה 
לא יודעת לגבי אפיקי חסכון
23/05/2016 | 12:20
130
אבל אנחנו לא חוסכים על שם ילד מסוים. למעט תכנית מסוימת שהייתי צריכה לפתוח על שם הגדול (ענייני הפרשות לביטוחים ממקום עבודה וכאלו), אין כסף "צבוע" ואנחנו ניתן לכל אחד לפי האפשרויות תוך נסיון לשמור על צדק והגינות (שמם הסתם תתבטא ע"י זה שכולם יתלוננו )
כמו אמא yyy...
23/05/2016 | 14:58
29
כיום אין תוכניות ממש שוות כמו פעם...שהרגשת חיסכון
23/05/2016 | 15:27
101
מה שאנחנו עושים עד כה...את הקצבת ילדים "הענקית" שאנו מקבלים מביטוח לאומי חוסכים...כל חודש הסכום הזה נמשך לתוכנית מסויימת....
תוכנית ראשונה החלה לפני 8 שנים והשנייה לפני שנתיים......שיהיה לילדים...
 
לא חושבת שהתוכניות היום מניבות פרי... מה גם שעל כל דבר למדו לקחת כסף...או עמלה כלשהי....ולכן זה מה שהחלטנו.
 
כנ״ל. תבדקו טוב ריבית לעומת עמלות
23/05/2016 | 15:30
85
בתוכנית חסכון את מקבלת ריבית, אבל משלמת עמלות.
 
ככל שהסכום יותר קטן, התוכנית פחות משתלמת. למשל - בתוכנית המסורתית של סבא וסבתא מפקידים 50 שקלים כל חודש - הבנק מרוויח יותר ממך.
 
זו אחת הסיבות לכך שגם אני לא פתחתי תוכניות חסכון לילדים. אבל כן רשום אצלי כמה כסף ״יש לכל ילד״. למשל -  כספי בת מצווה. זה כסף שלהם, שרק ״במקרה״ יושב אצלי בחשבון. ילדה שרוצה משהו יקר יכולה לבקש מאותם כספים, ומקבלת. זה הכסף שלה.
גם אני לא חושבת שיש היום תוכניות חסכון אטרקטיביות
23/05/2016 | 15:35
100
אם המטרה למנוע ממך את ה"בזבוז" של הכסף על דברים אחרים, אז אולי שווה לפתוח תוכנית כזו.
סביבת הריבית היום לא מיועדת לחסכון.
 
 
- אז איפה אתן שומרות את החסכונות?
23/05/2016 | 18:38
2
108
נניח שתוכניות חסכון ייעודיות אינן מיטביות.
 
איפה שומרים את הכסף שחוסכים כל חודש? בפיקדון בנקאי רגיל הריביות נמוכות מאד (זה מה שיש לנו היום. הפקדה קבועה לפק"מ), תיק מנייתי יכול להניב תשואה, אך מלווה בסיכון, בקיצור, גם אם לא מדובר בתוכנית ייעודית, האם יצא לכן לבדוק את האפשרויות?
לגבי מניות:
24/05/2016 | 10:49
1
97
יש בהן אומנם סיכון, אבל אם הולכים על מניות סולידיות ארוכות טווח (בהנחה שהילדים יזדקקו לכסף רק בעוד למעלה מ-5 שנים) - זו לדעתי(!) ההשקעה הכי משתלמת. כמו, לא לפני שהתמקחת על דמי ניהול ועמלות.
אלטרנטיבה אחרת היא אג"ח.
רק לא לשכוח שהרווח מחוייב במס רווחי הון (25%)
24/05/2016 | 12:31
79
מבלי להכנס לעניין של מה יותר משתלם, חשוב לדעת שהרווח ממוסה ולקחת גם את זה בחשבון בשקלול הכללי.
אין לנו חסכונות ייעודיים לילדים
24/05/2016 | 13:37
2
144
אני לא כ"כ מתחברת לקונספט.
אנחנו חוסכים, ובבוא העת נקציב מזה לילדים כמה שנראה לנכון.
אין לי צורך לשים תגית על הכסף כדי לשמור על עצמי מלבזבז אותו על דברים לא נצרכים. ואם הם נצרכים, לא אגביל את עצמי כי מיועד לילדים.
החסכונות שלנו מנוהלים בבית השקעות (ילין לפידות), בהתאם להגדרות סיכון שאנחנו הגדרנו.
 
 
כתבתי בלתק ואני רואה שכיוונתי לדעת אחרות
24/05/2016 | 13:39
31
כמו אצלה ממש
24/05/2016 | 22:02
91
חוץ מבית ההשקעות.. 
ילדים שחוזרים הביתה לבד- במה מחממים אוכל?
22/05/2016 | 13:19
11
202
הילד מתחיל לחזור לבד, לימדתי אותו לחמם במיקרו
האם אתן מכינות צלחת מראש במקרר ובה הוא מחמם במיקרו?
בקופסה ומעביר?

לא בריא לחמם בקופסת פלסטיק, וראיתי שהוא מסתבך עם הצלחת כשהיא חמה כיוון שאין לה ידיות. אז מה הטריק שלכן?
הם מסתדרים!
22/05/2016 | 13:25
2
201
כשהגדול (11) התחיל לחזור הביתה היה מעביר מהקופסא / הסיר לצלחת ומחמם. מעולם לא התלונן שהצלחת חמה לו אבל אולי פשוט המתין מעט שתתקרר או אחז בה במגבת. לא יודעת.
אח"כ, מיוזמתו, חימם משהוא על הגז (הוא אוהב לבלות איתי במטבח כך שהוא יודע איך עושים את זה והוא גם ילד מאוד אחראי). הדבר היחיד שהטלתי עליו וטו הוא פסטה, כי אין לי שום עניין שיתעסק בסיר עם מים רותחים.
אח"כ, בעצמו, כבר בקש ללמוד איך מחממים בתנור, והיום - אחרי הדרכה קצרה - יודע איך אוחזים בכלי חם מהתנור או איך פשוט מושכים אותו מעט החוצה ומעבירים אוכל ממנו לצלחת.
אחיו הקטן נוהג כמוהו בכל מה שנוגע למיקרוגל, אבל טרם עבר לגז ותנור. הוא רק בן 9 כך שאני מניחה שזה רק עניין של זמן.
ואגב, טיפ: חלקם מאוד אוהבים שמטילים עליהם משימות, כך שצריך לנצל את זה ולנתב לעוד תחומים: בחופשת הפסח האחרונה הגדול כיבס לעצמו את חליפת הגלישה לבד במכונת הכביסה (למתלה הוא עוד לא לגמרי מגיע ).
צעירית מבקשת שאשאיר לה צלחת מוכנה.
22/05/2016 | 16:44
1
59
טוב, כי את יש לך זמן לפנק
22/05/2016 | 16:58
41
צלחת במיקרו
22/05/2016 | 15:18
1
144
ראיתי שיותר נחמד להן כשיש צלחת מוכנה. אם יש צלחת - מכניסות למיקרו. אם צריך להעביר מסיר לצלחת - אז הן לא יעשו את זה אלא ייקחו קורנפלקס ... 
אז אני משאירה שתי צלחות - אחת עם אוכל לחימום, ולידה - קערה עם סלט.
 
אין להן בעיה של חום, לדעתי זה תלוי בסוג הצלחת. (קורנינג)
 
במשרד יש לי מיקרו, והצלחות (זכוכית) מתחממות מדי. אז אני בשיטה של צלחת על צלחת - מגלישה את הצלחת מהמיקרו היישר אל צלחת אחרת (לא מעבירה האוכל, אלא צלחת על צלחת, כשהצלחת התחתונה קרה).
 
 
מניחה שצריך לנסות ולראות מה קורה
22/05/2016 | 15:22
118
ההרגשה שלי שאם אני אשים לו בקופסה אז הוא יעביר רק מה שבא לו, ואם תהיה מנה מוכנה בצלחת- יאכל כל מה שיש שם
בשלבים
23/05/2016 | 00:00
108
התחלנו עם צלחות מוכנות במקרר - רק להסיר את הניילון ולדחוף למיקרו, התפתחנו לסירים במקרר שיש להעמיס מהם עצמאית לצלחת ולחמם והיום, אוי לאותה בושה, אנחנו גולשים לפעמים ל "באמא שלכם תזמינו שאוורמה לא הספקתי לבשל אחזיר לכם את הכסף כשאגיע הביתה" 
עם הזמן למד
23/05/2016 | 09:02
96
הגדול התחיל בסביבות גיל עשר לחמם במיקורו השארתי לו אוכל בתוך כלים מזכוכית שקנינו בשביל זה , עכשיו הוא כבר בן שתיים עשרה למד לחמם בטוסטר אובן הוא יודע להשתמש בגז אני מרשה לו רק שאני בבית אש גלויה מפחידה אותי .
עיצה למשאירי הצלחות
23/05/2016 | 09:10
177
לא תמיד השארתי לכולם אותו דבר, אז לכל ילד יש צלחת פלסטיק בצבע משלו שבה אני מכסה את הצלחת שלו.
(בעצם צריך להיות מנוסח בלשון עבר, עכשיו אני משאירה רק לצעיר, וגם הוא לא ממש אוכל את זה. אבל העיצה עדיין טובה אני חושבת).
אני משאירה בצלחת, לבקשתן
23/05/2016 | 10:00
129
גילו שכשאני משאירה בסיר/קופסא אוכלות יותר סתם
אז ביקשו שאמשיך בצלחת.
מחחממות במיקרו לא מתלוננות על חום.
יכול להיות שצריך לחמם קצת פחות אצלכם
אפשר לדחוף פה מתכון שהוא לא ממש מתכון?
24/05/2016 | 13:28
1
142
של ארוחת צהריים לילדים שהכנתי השבוע, בבחינת "הכל בו".
 
בסוטאז' גדול סגרתי היטב בשמ"ז חלקי עוף מתובלים בהרבה פפריקה.
הוצאתי, הוספתי לסיר מלא בצלים חתוכים להזהבה, הוספתי גזרים, מעט תפוא, הרבה שיני שום שלמות, תיבלתי בעוד פפריקה, מלפ ומעט אבקת מרק עוף, הקפצתי קצת הכל יחד, החזרתי העופות, הוספתי מים רותחים, כיסיתי ובישלתי כשעה וחצי.
 
אחורי שעה וחצי זרקתי פנימה חבילת אטריות דלעת, "השקעתי" אותן בתוך הנוזלים, בישלתי עוד כמה דקות והשארתי מכוסה כשעה.
 
יצא ממש טעים. (תכלס, צלי עוף סטנדרטי).
 
 
 
מה זה אטריות דלעת? המתכון נשמע בהחלט מתאים לחייך שלנו
25/05/2016 | 09:53
14
מסיבת סוף שנה כיתה ז
19/05/2016 | 07:37
11
510
ההורים בכיתה של הגדול שלי התחילו לדון בנושא מסיבת סוף שנה ומתנה למורה.
התוכניות שהעלו שם כוללות מסיבת בריכה, באולינג, שייט ועוד רעיונות כאלו. כמובן גם דיברו על מתנה למורה - תכשיט או משהו דומה.
 
הילדים מסיימים כיתה ז'. הם הולכים להיות יחד לפחות עוד שנתיים באותה כיתה. המורה כנראה תמשיך לחנך אותם גם בשנה הבאה.
 
נראה לי הסחפות לעשות להם מסיבה גדולה לסוף השנה, ומתנה יקרה למורה (אם היינו יודעים שהיא לא ממשיכה איתם, וזו שנה אחרונה - אז כן. להשקיע במתנה גדולה יותר. אבל אם היא ממשיכה, לדעתי מספיק זר פרחים גדול). זו הוצאה כלכלית לא קטנה, ולא מתאים לי.
מצד שני, אני לא יכולה להיות היחידה שמתנגדת ולגרום לבן שלי להיות מחוץ למסיבה.
ניסיתי להתנגד בדיונים, אבל קוטלים אותי (מגיע למורה, מגיע לילדים...)
 
מה קורה אצלכם בגילאים הללו?
אני בעד מסיבה/מפגש שהילדים מארגנים
19/05/2016 | 08:28
190
אצלנו הילדים ארגנו איזו מסיבה, בבית של אחד הילדים.   
וגם באחד הימים הראשונה של החופש - כל הכיתה נפגשה בבריכה.
 
בכיתה ז אני בעד לתת לילדים להוביל מה הם רוצים. תגידו לילדים ״תחשבו אם אתם רוצים לחגוג איכשהו, תגידו לנו אם אתם צריכים עזרה״. ואני מקווה שעזרת ההורים תסתכם בלתת קצת כסף ולהסיע.
גם ביסודי לא התלהבתי מוועדים שיותר מדי מארגנים, ובחטיבה - על אחת כמה וכמה.
 
מתנה... תכשיט מוגזם, ואי אפשר לדעת שתקלעו לטעמה. משהו אישי, תמונה של כל הילדים וכיתוב ״תודה רבה״
לבחור את המלחמות...
19/05/2016 | 09:40
1
227
בדברים האלה אני נוטה בדרך כלל להביע דעה (מבינה שעשית את זה) אבל אם אני מרגישה שהכיוון הכללי מנוגד לשי אני מוותרת מראש ושיעשו כרצונם. משתדלת לשמר את הכוחות למלחמות שחשובות לי יותר.
אם מדובר במעמסה כלכלית כבדה, נראה לי שאין סיבה להתבייש ואפשר לומר שבעינייך זה מוגזם ואת לא יכולה לעמוד בזה (אבל אני חייבת להודות שזה לא קרה לי. אני כן יכולה לספר שאצלנו יש כמה קבוצות שאוספות כסף לרכישת מתנות משותפות לימי הולדת, ואני בקבוצה שאוספת את הסכום הנמוך יחסית, ושסירבתי להוסיף "רק קצת" כדי לאחד קבוצות).
בדיוק מה שהיא אמרה
19/05/2016 | 11:21
41
אצלנו בכיתה ז' לא עשו
20/05/2016 | 23:46
3
165
שום דבר מיוחד. הילדים ארגנו מסיבה בבית של אחד מהם. הועד תרם מה שנשאר בקופה לטובת המבורגרים. ההורים שלחו עם הילדים בקבוקי שתי , ממתקים וכו'.
היה נחמד וצנוע. באמת לא ברור למה השתגעו אצלכם ולא החליטו להמתין בסבלנות לסוף ח'.
יחד עם זאת, גם לי נראה שזו מלחמה בטחנות רוח. תעזבי. תזרמי עם הרוב וזהו. גם ככה לא תצליחי לעצור את הטרפת.
אצלנו זה 6 שנתי
21/05/2016 | 19:31
2
140
כלומר הייתה מסיבה גדולה בסוף כיתה ו - סיום בית ספר יסודי, והבאה בתור זה בי"ב.
כם אני בעד מסיבה שלהם אצל אחד הילדים, אבל ההורים רוצים מתנה למורה ומסיבה יותר מושקעת
יכול להיות שהם רואים בזה סוג של גיבוש?
22/05/2016 | 07:49
1
108
יש להם עוד הרבה שנים יחד...מצד שני אפשר להתגבש גם במסיבה יותר זולה, וזה בודאי לא מסביר את נושא המתנה, נראה לי לא לעניין.
נשמע ועד שרוצה "שופוני".
זה לא הילדים רוצים... זה הורים שלא יודעים לשחרר...
22/05/2016 | 15:14
15
אצל מסיים ז' שלי עוד לא שמעתי בכלל דיבורים על מסיבה
22/05/2016 | 12:34
117
לא נראה לי שיהיה משהו בומבסטי כמו אלה שתיארת, אבל יכול להיות שמכיוון שבחטיבה כבר אין "מסיבת סיום" רשמית של ביה"ס ההורים נכנסים למלא את החלל ואז מציעים הצעות מוגזמות?
לגבי מתנה למורה - אין לי מושג איך זה עובד בחטיבה, אבל ביסודי נתנו מתנה בסוף כל שנה, בלי קשר לשאלה אם המורה ממשיכה או לא. בתכלס, אפשר לקנות תכשיט נחמד גם ב-100 ש"ח וזה יכול לצאת לא יותר יקר מזר פרחים. 
נראה לי שזה גיל שהם יהנו בבריכה
22/05/2016 | 17:04
2
107
אבל לדעתי מסכנים הילדים שהורים שלהם רוצים להצטרף
אם הייתי מציעה לבנים שלי
23/05/2016 | 00:02
101
להצטרף למסיבת בריכה כשהיו בכיתה ז', היו מעדיפים להשאר בבית...
23/05/2016 | 10:42
7
חושד שהבני הומו, לדבר איתו על זה? לא רוצה להאיץ
18/05/2016 | 16:06
9
626
שלום, אני אבא לנער מתבגר בן 14 שמאז שהוא קטן הוא היה נשי יותר ובילה יותר עם הבנות, אני חושד שהוא הומו. 
לא דיברתי על זה עם אישתי מעולם למרות שמרגיש ששנינו חושבים על זה, אני לא מפחד מזה ואוהב אותו לא משנה מה הנטייה המינית שלו. 
אני רוצה לדבר איתו על זה, כדי שידע שזה בסדר מבחינתנו ואנחנו נקבל אותו ושהוא לא ירגיש משונה. 
אני לא רוצה להאיץ בו, וגם אולי אני טועה והוא סטרייט.. 
אבל רוצה שידע שזה בסדר ואני רק רוצה להקל עליו. 

מה לעשות? לדבר איתו? לא לדבר איתו? אני בכלל מפחד לדבר עם אישתי על זה.
תלוי במידת הפתיחות שיש ביניכם
18/05/2016 | 17:26
289
מציעה בכל זאת שתדבר קודם עם אישתך (למה אתה מפחד?).
אתה יכול לפתח עם בנך שיחה כללית על הנושא וזו תהיה הזדמנות עבורך להשמיע לו את דעותיך בנושא, בלי לדבר עליו באופן אישי.
בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע (נדמה לי שיש אירגון או קלינקה שמתמחים בבני נוער להטב"ים -חפש בגוגל).
בהצלחה!
לתת זמן
18/05/2016 | 20:21
2
321
מצא הזדמנות, בטלויזיה יש מלא, להביע את דעותיך בנושא. שיידע שאין מה לפחד.
מעבר לזה, יכול להיות שהוא בעצמו עדין לא סגור מה איתו ופתיחת הנושא וציפיה ממנו לבחור צד עשויה להכביד עליו.
18/05/2016 | 22:12
30
ככה תאפשר לו בעדינות לדעת שאם וכאשר ירצה לספר
19/05/2016 | 19:58
114
הוא יתקבל באהבה שאינה תלויה בדבר.
מנסיון, לא של ילד אלא אח
19/05/2016 | 11:37
1
401
בזמנו כשהיה לי ברור שאני לא רק חושבת (לא חושדת- שים לב להבדל במילים) אלא יודעת לבטח דיברתי עם קו תמיכה לנוער גאה או משהו כזה (זה היה לפני כ18 שנה)
 
גם אני התלבטתי בשאלה אם להגיד שיודעת (וכמובן שזה לא משנה כלום) או לתת לו את הזמן.
 
העצה שקיבלתי היא לתת לו את הזמן. אך יחד עם זאת לשדר כל הזמן את דעותי ואת עמדותי כדי שאם ירצה ידע למה לצפות.
 
אני זוכרת שכשנסע עם חברים מהכתה לאילת, נתתי לו קונדומים תוך אמיריה של משפט שהשתמע ממנו משהו בסגנון של ,אם תכיר מישהו או מישהי.." לא זוכרת את המילים בדיוק.
דאגתי שכשיש שיח על נטיות מיניות או על אומן ש,יצא מהארון, ודברים כאלו ישמע את דעתי בצורה ברורה (זוכרת כמה חששתי שאחד מהורי יגיד משהו לא במקום)
 
 
בדיעבד זה עשה את העבודה. כשסיפר לי- הראשונה במשפחה
אמר ששם לב לכל הדברים הללו
שידע שאני כנראה מנחשת/ יודעת ושאני בסדר עם זה ויקבל אצלי את המקום החם
יחד עם זאת אמר שלצאת בהצהרה או לספר למישהו זה לא קל. הרבה פעמים זה גם להצהיר בפני עצמך. בטח ובטח כשאתה צעיר.
 
בהקשר זה חברה שלי שהיא לסבית אמרה לי פעם. מאוד קשה ולא נח לבוא ולהצהיר. גם אם אתה שלם עם עצמך גם כשכול מי שיודע יודע ויש לך בת זוג.
אמרה לי לחשוב על כך שאני מגיעה למקום חדש, אני אף פעם לא אצטרך לציין שאני סטרייטית. שחבר שלי, עליו אני מדברת, הוא בן זוג ולא סתם חבר.
ואילו היא כל פעם צרכה להבהיר ולהצהיר שחברה שלה היא בת הזוג שלה. וכן היא לסבית. ולפעמים עוד שאלות.
 
אני יודעת שיש אנשים שיכתבו לך שמוזר שאתה לא מדבר עם אשתך, מודה שגם אני חושבת כך .. קצת.
אבל גם יכולה להבין.
היתי כן משתדלת ומנסה לדבר על זה בעיקר בכדי שתהיו יחד.
 
דבר אחרון, חשוב לי/בעיני שתבין שזה שהוא לא בא ואומר לכם זה לאו דווקא בגלל שחושש מהתגובה.
זה הרבה פעמים דברים שהוא אמור לעבור עם עצמו לפני שמצהיר.
אני זוכרת שכשכבר דחקתי באחי לספר להורי כי זה כבר היה פאטתי והזוי
הוא אמר שיודע שלא יפנו לו עורף ושבסופו של דבר הכל יהיה רגיל ובסדר
אבל עדיין נח לו להתחפר במצב הרגיל והמוכר שיש לו סוד שהוא אמור להסתיר
ואם יודעים או לא , לא מדברים על זה.
 
וכל זה בהנחה שהוא אכן בסופו של דבר בעל נטיות. יכול להיות שהוא "סתם" ילד רגיש, עדין ואהוב הבנות.
 
אני מקווה שלא "חפרתי"
מרגישה שחשפתי אך היה לי חשוב
 
את נשמעת מקסימה
19/05/2016 | 11:49
80
היי
19/05/2016 | 11:51
1
301
הגעתי מהעמוד הראשי כי הנכונות שלך ריגשה אותי.
 
אני אסביר מאיפה אני באה לפני שאני אשתף אותך בדעתי - אני לסבית, בת 25, מחוץ לארון כבר 11 שנים (שיתפתי את ההורים שלי בערך כשהייתי בגיל של הבן שלך), ואחי הקטן ממני ב-7 שנים גם הוא נמשך לנשים ולגברים.
 
1. מעניין אותי לדעת, אם העניין כל כך ברור לעיניך, מדוע אתה חושש לדבר עם אישתך? כיוון שמדובר בשאלה אישית מאוד - אתה לא חייב לשתף אותי בתשובה, אבל בהחלט מציעה לך לשאול את עצמך. אם מביך אותך לפתוח את הנושא איתה, או שאין לך מושג איך להתנסח או מאיפה להתחיל, תוכל פשוט לשתף אותה בפוסט הזה ובתגובות שקיבלת. זה יפתח בינכם ערוץ תקשורת לנושא הזה. לך תדע - אולי היא כבר דיברה עם הבן שלכם ויש לה מה לחדש לך?
 
2. נניח שדיברת עם אישתך, ואף אחד מכם לא שוחח עם הבן - האם יש לו אחים גדולים? מה טיב היחיסים ביניהם? האם תוכל לשלוח "שליח"? אני יכולה לספר שאמא שלי "השתמשה בי" כדי לשוחח עם אחי הקטן. הודעתי לה שאם אני אדבר איתו והוא יבקש ממני לא לשתף, אני לא אשתף ואכבד את בקשתו כדי להגביר את האמון שלו בי בהקשר הזה, אבל אני יכולה להעביר מסרים ממנה. ואכן העברתי ממנה מסרים של קבלה, והצעתי לו לשתף אותי בכל מחשבה או שאלה שתעסיק אותו.
 
אפשרות נוספת, שהיא קצת יותר מביכה אולי, אבל יותר ישירה, היא לפנות אליו באופן אישי. אני מאמינה שזה תלוי בטיב היחסים ביניכם - גיל 14 הוא גיל מאוד מסוגר, והמטען הרגשי בנוגע לאוריינטציה מינית עשוי להיות מאוד מגוון ממקום של הכחשה, דרך אסון, ועד אדישות וקבלה מוחלטת או אפילו מוחצנות, מעין צורך "לצעוק את זה". תתייעץ עם אישתך - עם מי מכם הוא פתוח יותר או חושש פחות. אני הייתי מעדיפה שההורים שלי ימצאו דרך לשאול באופן טבעי על זוגיות - אם יש לי חבר או חברה, או משהו בסגנון. ברגע שזה נכנס בצורה כזו "נונשלאנט" השיח נפתח בצורה חיובית, וזה נהיה טריוויאלי "חבר או חברה" - שניהם בסדר מבחינתך...
 
אני מכירה הורים שמנסים לשלוח רמזים - למצוא ידיעות רכילותיות על הומואים ולסביות ולטעון טענות ליברליות. הייתה תקופה שסבתא שלי דיברה איתי על אמיר פיי גוטמן ועל מצעד הגאווה ועל הבת הלסבית של בוש - אני זוכרת שכל מה שהעסיק אותי באותם הימים זה אם זה במקרה או בכוונה, אם היא יודעת ומי אמר לה, ומה יקרה אם אני באמת אשתף אותה ואצא מהארון. מסתבר לימים שהיא בכלל לא ידעה, ופתחה את הנושאים האלה בתמימות מולי, ואני סתם חשדתי. זה "מאכיל סרטים" ואותי זה יותר מסבך מאשר מקל עליי.
 
 
אתה יותר ממוזמן לפנות אליי גם במסר אישי
בר
סליחה, אפשר לנצל את זה שאת כאן ולשאול שאלה?
19/05/2016 | 13:17
330
באמת יודעים בגיל כזה צעיר? איך יודעים בעצם?
פשוט, אני לא זוכרת שחשבתי על העניין הזה בגיל 14, אבל כנראה הייתי קלולס...
כלומר נדמה לי שחשבתי על בנים, אבל אני לא חושבת שהיה בזה משהו מיני. ותוך כדי כתיבה אני חושבת שאולי כשנמצאים בנורמה קל יותר לא לשים לב לזה. לא יודעת. בקיצור, מעניין אותי לשמוע איך ידעת
כשהגעתי למסקנה שאני נמשכת לנשים,ומגיע להורים שלי לדעת
20/05/2016 | 01:12
213
ידעתי שכשאני אספר להם הם יבינו,ויקבלו,כי ידעתי מי הם ההורים שלי בלי צורך שיזכירו לי את זה.
אם אתה בסדר עם זה וזה מה שאתה משדר,תאמין לי שהילד שלך יודע שאתה תהיה בסדר עם זה כשהוא יחליט לספר.
אם תתן לזה תשומת לב יתרה,זה יהפוך ל"נושא" ש"צריך לדבר עליו".
אם תתן לו פשוט את ההרגשה שזה לא משנה לך בכלל,הוא יספר לך כי הוא ירצה לשתף אותך,וידע שתתייחס לזה כעוד פן לחיים שלו,כמו איפה הוא עובד ומה הוא עושה בשישי בערב בלי ליצור הד מיותר. כשאתה מחליט לספר את הדבר הגדול הזה יש את הידיעה שאתה מקבל את תגובת ההורים שלך ב"רגע אמת" וברגע שהם באמת חייבים לעמוד מאחורי המילים של "אני אוהב אותך ולא משנה מה" הקלישאתי.
 
מקווה שהבנת את הכוונה 
זקוקה לזווית ראיה /עצה / נסיון.. אז כך
16/05/2016 | 10:01
32
547
המקרה:
ערב יום העצמאות, נפגשנו כמה משפחות, הגענו, עומדים ליד הבמה כלל הילדים משפריצים חוטים ובומים עם פטישים מנופחים,
הבת/בעלי הוציאו את ספרי החוטים שנקנה מראש,
התיזו ו... מקולקל הוציא שפריץ של מי צבע ולא חוטים.
לצערי ולחוסר המזל, השפריץ בול על שרוול חולצה לבנה של חברה (היום התברר שגם על הג'ינס שלה וגם על החולצה הלבנה וחולצת הג'ינס של הילדה שלה) רסיסים גם על חולצה של ילדה של חברה אחרת.
התוצאה כתמים כחולים.
התבאסתי רצח. במיוחד בגלל מי שזה פגע בה.

כמובן מיד הפסקנו להשתמש ואת השאר בדקנו על פינה נסתרת בכביש.

יעצתי לה להשתמש בסבון ספציפי שאני יודעת שמעולה. הצעתי שתביא אלי למחרת ואנסה, אמרה שתסתדר.

שולחת לי עכשיו הודעה שאחרי שימוש בקליה לא ירדו הכתמים אם יש לי רעיון...
כתבתי לה שוב על הסבון ועל אקנומיקה לדברים הלבנים.

תוהה ביני לבין עצמי.. מה הייתן עושות.
מה נכון בעינכן לעשות..

מתנצלת נורא
16/05/2016 | 10:54
292
ולא עושה כלום מעבר.
 
קורה
מצד אחד...
16/05/2016 | 11:23
281
ספריי זה דבר כזה מגעיל ומנהג מטופש, מזהם ו... אני מקווה שלא תשתמשו בו שוב.
מצד שני... יכול היה לקרות גם בגלל מישהו שלא מכירים ואז מה היו החברות עושות עם העצבים והתסכול? כלומר החברה מנצלת את העובדה שיש את מי להאשים.
 
במקומך הייתי כמובן מרגישה מאוד מאוד מאוד לא נעים. הייתי כמובן מתנצלת...
אם היה לי אומץ אולי הייתי מנסה לפצות בדרך כל שהיא? אולי עוגה, או מתנה קטנה?
או אולי אפשר לשאול אם יש משהו שהיא רוצה כפיצוי? (אני מניחה שהיא לא תבקש שתקני לה 3 חולצות וזוג מכנסיים)
הייתי מבקשת את הבגדים ומנסה בעצמי
16/05/2016 | 11:40
8
275
אקונומיקה באמת יכול לעזור, בטח לחולצות הלבנות. מג'ינסיפ אפשר אולי להוריד עד שזה מספיק יורד שהג'ינס חוזר להיות לביש.
 
אם לא הולך, אני הייתי מפצה אותה בערך הדברים שנהרסו, או לפחות מציעה. אם היא מסרבת אז קונה לה משהו משמעותי.
את היית מצפה מחברה שגרמה לך נזק כזה שתפצה אותך
16/05/2016 | 12:01
2
288
בערך הבגדים?
יש אצלי פער גדול מאוד
16/05/2016 | 12:56
1
276
בין מה שאני מצפה מאחרים למה שאני מצפה מעצמי. אם חברה היתה מציעה לי פיצוי כזה לא הייתי רוצה/מסכימה, מקסימום הייתי אומרת לה שתזמין אותי לקפה, אבל מקרה הפוך  אני כן הייתי מרגישה צורך לפצות.
והמקרה בשפת הים אכן דוחה מצד המנהל, אבל אשמת העובד פה היא משמעותית.
אני מזדהה לחלוטין עם עניין הפער בין מה שאני
17/05/2016 | 11:31
144
דורשת מעצמי לבין מה שאני מצפה מאחרים. באין ספור תחומי חיים, קטנים וגדולים.
אם היו מנסים לקנות לי משהו משמעותי (כלומר, יקר?)
16/05/2016 | 12:03
4
264
כפיצוי כלשהו על האירוע, הייתי מרגישה מאוד לא נעים...
 
ברור שאשרז מרגישה לא נעים בגלל כל הסיפור, החברה גם כנראה יודעת את זה. אז עכשיו היא גם צריכה להטריח את עצמה, להשקיע זמן וכסף בתור פיצוי לחברה? נראה לי ממש מיותר ומוגזם... הרי ברור שזה לא היה בכוונה.
 
והנה סיפור אחר שאני מכירה: אירוע צוות בחוף הים, עם המשפחות. אחד העובדים מתיישב על כסא ומניח את משקפי השמש שלו על החול,  צמוד לכסא עליו הוא יושב. הבן של ראש הצוות, לא זוכרת בן כמה אבל כבר ילד גדול יחסית שמבין (משהו באיזור גיל 8-10 אם אני זוכרת נכון) מתרוצץ, דורך על משקפי השמש והם נשברים. המנהל רואה את זה, מושך בכתפיו ואומר: "טוב, מה לעשות". התנצלות ממנו ו/או מהילד גם לא הייתה.
אז זו בעיניי התנהגות מכוערת. אני לא חושבת שהוא צריך היה לקנות משקפי שמש חדשים לעובד, אבל להתנצל זה בעיניי המינימום הראוי...
 
אשרז, אני הייתי מתנצלת מעומק לב וכנראה גם לא עושה כלום. כי כל מעשה מעבר להתנצלות אמיתית וכנה יראה לי דבילי וילדותי ומוגזם.
א-ב-ל אם החברה טרחה להתקשר וליידע אותך ש"זה לא ירד" (נגיד, אני בחיים לא הייתי עושה את זה) אז יש מצב שאם לא תעשי כלום היחסים יצטננו והיא תספר לכולם על אשרז המגעילה שהבת שלה הרסה לה חולצות וג'ינס וזה בכלל לא הזיז לה (עזבי שזה לא נכון).
אז אם החברות הזו חשובה לך אולי את באמת צריכה איזו מחווה ענקית ולא פרופורציונלית, אבל אותי באופן אישי אנשים כאלו קטנוניים מאוד מעצבנים, אז גם אם הייתי עושה את זה זה לא היה מתוך כוונה טובה אלא כי אני יודעת שהיא מצפה לזה ממני, וזה בעיקר היה מאוד מאוד מעצבן אותי.
לא יפה לא להתנצל, אבל המקרה שתיארת
16/05/2016 | 12:18
3
201
שונה מהמקרה הנוכחי - בשניהם יש צורך להתנצל ולא יפה לא להתנצל, אבל בניגוד למקרה של אשרז, בו לקורבנות אין שום חלק באשמה, במקרה של מישהו שמניח את המשקפיים שלו על החול, בעיניי רוב האשמה היא דווקא של מי שהניח אותם - וברור שאין סיבה לפצות אותו. למעשה, אם הילד היה נפגע מהדריכה על משקפי השמש, הילד הוא זה שהיה צריך לקבל פיצוי...
אמנם כבר הרבה שנים לא הייתי בחוף הים
16/05/2016 | 12:32
2
188
אבל נראה לי מקובל לשים דברים על החול אם זה ממש צמוד לכסא עליו יושבים.
אם זה תיק, או ארנק, או כוס בירה, או משקפי שמש.
הרי זה לא שיש שולחנות מסודרים שאפשר להשתמש בהם... (לא היו, לפחות באירוע הזה).
 
בכל מקרה, לא דיברתי על אשמה דווקא, אלא על התגובה שהייתה ממש מכוערת בעיניי.
נתתי את זה כדוגמא הפוכה למקרה של אשרז, שאני מתארת לעצמי שהתנצלה כמה וכמה פעמים, מעומק לבה.
יש הבדל בין תיק וארנק לבין משקפיים.
16/05/2016 | 12:47
1
150
כאילו, זה דבר שביר בבירור, גם כשהוא על החול - מה ההגיון לשים אותו על הרצפה? כנ"ל אם מדובר בכוס יין דקה (להבדיל מכוס בירה עבה). אני בהחלט רואה סצנריו שבו מישהו היה נפגע מזה - זו פשוט רשלנות. אם אין לך תיק לשים בו את המשקפיים, תשאיר אותם עליך. למעשה, משקפי שמש על הראש הוא מראה מהאטרקטיביים בעיניי - כך שמדובר בשתי ציפורים במכה אחת...
סתם הגבתי כי מה שתיארת עצבן אותי... אני הייתי מתפדחת בתור זה שהניח את המשקפיים, לא כועסת על המנהל שלא התנצל מספיק... למעשה, אני הייתי מתנצלת ומוודאת שהילד בסדר... (אבל זה מהצד של מי שהניח. מהצד של המנהל הייתי מתנצלת, בודקת את הילד, ובלב הייתי כועסת על בעל המשקפיים וקוראת לו אידיוט...).
אוקיי, מסכימה שהייתה כאן רשלנות תורמת
16/05/2016 | 15:25
123
לא חושבת שהילד היה בסכנה כלשהי מהמשקפיים, הרי זה לא שהעדשה נשברת מדריכה (ועוד על חול), אלא רק המסגרת. זה לא כמו לדרוך על כוס יין דקה שנשברת, אם להשתמש בדוגמא שלך.
בגלל ששוב העלתה את הנושא בפנייך ...מפצה אותה במשהו...
16/05/2016 | 11:52
173
למרות שממש לא יכולת לדעת שזה מה שיקרה פשוט מבאס.
אממ... יום העצמאות זה לא בדיוק הסצנריו הכי סטרילי שיש.
16/05/2016 | 12:13
178
ומצד שני לא "אירוע" שלובשים אליו בגדים חדשים ויקרים במיוחד. כך שמן הסתם הן לא בחרו דווקא בבגדים שהכי חשוב להן שלא יתלכלכו, ולכן נקיפות מצפון של ממש לא הייתי מאמצת.
בגדים לבנים נראה לי שאפשר (לפחות בתיאוריה) להוציא מהם כל כתם, לא? הייתי מגגלת קצת לגבי הורדת הכתמים מהלבן ומהג'ינס, שואלת קצת בפורומים, מוסרת לה את המידע, אם נוסף משהו מעבר למה שידעת בעצמך, ו... זהו.
ועוד הרגעה של נקיפות מצפון - תכלס כתמים כחולים על ג'ינס לא נשמע כמו הדבר הכי גרוע שיש. מקסימום תהפוכנה למובילות אופנה חדשה של ג'ינס עם צבע כחול .
אולי אני רגועה במיוחד כי אני כל כך רגילה לבגדים שנהרסים מכתמים, כי הקטנה בת שנתיים וחצי והשנייה הילדה הכי מתלכלכנית בעולם...
אני הייתי מציעה פיצוי
16/05/2016 | 13:08
131
אם היה מדובר ב״קרב הדדי״, החברה משפריצה על בעלך והוא משפריץ בחזרה - אז זו סתם תקלה מצערת. אבל אם המצב הוא חד צדדי, הוא זה שהחליט להשפריץ על אנשים אחרים, הוא צריך לשלם את המחיר. 
זו דעתי.
 
בפרט שהיא מתקשרת שוב. זה אומר שזה חשוב לה, וזה אומר שהיא רואה בך אחראית למצב.
 
 
תודה לכן.. עזרתן במחשבות נוספות. שוב cathy די סיכמה את הנושא
16/05/2016 | 15:36
9
249
האמת שאני לא בטוחה ב 100% למה ואיך הושפרץ לכיוונה, הכל היה בשניות ובצפיפות.
כמעט בטוחה שהבת שלה השפריצה על שלי ואז שלי נכנסו לדרייב של"איפה הספרי חוטים"
 
היה לי מאוד מאוד מאוד מאוד לא נעים
במיוחד בשל האדם שזה קרה לו וקריאת תנועות הגוף בינה לבין בעלה.
די שיתק אותי.
 
הצעתי שתביא אלי אמרה במתק שפתיי "שטויות יש לי חומרים"
 
היא לא חברה אישית, אלא מתוך חבורה שאנו שייכים אליה שנבנתה מקשרים של חבר מביא חבר שכזה.
 
היא כתבה לי היום בוואטס אפ הפרטי, לא התקשרה.
לאחר שכתבתי על הסבון כתבה שוב שתנסה ומיואשת והבגדים חדשים.
 
כתבתי שאני מחפשת בנושא ודיברתי עם מכבסה ויש שרות שיכול לעזור, אם רוצה שאקח את הבגדים שינסו.
 
ענתה שלא נורא.. זה מחיר יום העצמאות תמשיך לנסות ותודה...
 
נראה לי מוזר לקנות לה משהו אחר כפיצוי.
אם כבר לפצות אז לקנות מחדש את הבגדים..
לא יודעת עלותם (Tשרט לבנה יכולה הרי להיות ב 60 שח מתמנון או 300 שח מ.. לא יודעת) שלא לדבר על ג'ינס.
ולקנות סתם בגד אחר.. אולי אצל אחת אחרת זה היה עובר.. כאן זה מקרה שכזה
 
 
אז עשית את שלך
16/05/2016 | 17:18
2
173
כשתמצאי את הפטנט שמשחרר מרגשי אשמה עודפים, אנא שתפי.
:) בערב התיעצתי עם בעלי.. כנראה לו יש את התרופה
17/05/2016 | 09:15
1
221
רק שהוא לא מספק מרשם.
 
"עזבי את זה, עשית מספיק, מאחוריך"
 
"מה אתה אומר? לא להציע שאקנה לה חולצה?
עיזבי, עבר.
 
 
לגברים (בדר"כ) יש את זה בילט-אין
17/05/2016 | 11:10
40
לפי מה שאת מתארת - זה שהיא התכתבה אתך פעמיים
16/05/2016 | 22:30
206
והגדירה את עצמה כמיואשת וטרחה לציין שהבגדים חדשים - היא חושבת שמגיע לה פיצוי ממך.
אבל אני חושבת שעם כל אי הנעימות שאת מרגישה, ההתנצלות הכנה שלך וההצעה שאת תנסי לטפל בכתמים, מספיקות.
- לא עשית שום דבר בכוונה וגם אין לך כאן אשם תורם (בניגוד לבעל המשקפיים שהניח אותם על החול).
- לא ריאלי לצפות ממך להוציא כסף על 3-4 פרטי לבוש.
- מדובר בפריט לבוש בודד, או שניים במקרה שלה אם אני זוכרת נכון, לאדם, לא במלתחה שלמה שנחרבה ולא בחפץ יקר כמו טלפון נייד, שבדרך כלל אנשים מחזיקים אקזמפלר אחד מהם ואם הוא נהרס, אז אין נייד.
 
לטעמי התקרית הזו היא במסגרת shit happnes. אין מקום לפיצוי, לא בדמות בגדים ולא בדמות שווה כסף או "מתנה" כלשהי.
 
אם היה קורה מצב זהה הפוך, היית מצפה ממנה לפיצוי כלשהו? 
היא בהחלט מעצבנת
17/05/2016 | 08:34
181
בנוסף למה שכתבת עליה, היא לא מאפשרת לך לנסות לעזור אבל כן מעיקה.
אני נוטה להסכים עם פרת, נראה לי שקלול הוגן של הכל.
אם הצעת לקחת על חשבונך למכבסה ושינסו שם
17/05/2016 | 11:15
3
231
והיא סירבה - אז את יכולה לעזוב את זה בלב שלם. יותר מזה לא יכולת לעשות לדעתי.
 
ואני לא מבינה מה הקטע של מצד אחד: "לא נורא, זה המחיר של יום העצמאות" ומצד שני "מיואשת והבגדים חדשים".
אני לא אוהבת את הניסיון שלה לגרום לך להרגיש רע באופן ברור, ומצד שני לסרב לאפשרויות שהעלית בפניה (סבון ספציפי, שאת תנסי, שתקחי למכבסה) ולהגיד "לא נורא".
היא נשמעת ממש מעצבנת... אם "לא נורא", אז שתפסיק לנסות לגרום לך להרגיש רע יותר ממה שאת כבר מרגישה ("מיואשת" בגלל בגד שהוכתם? סירייסלי? אני באמת מבינה את הבאסה, לגמרי, אבל בואי לא ניסחף...).
 
כבר כתבתי פעם שאני אוהבת את הראש שלך?
17/05/2016 | 11:30
1
144
אם כן, אז הנה אמרתי שוב. ואם לא, אז עכשיו את יודעת.
17/05/2016 | 14:44
91
תודה, אני מסמיקה לי כאן...  
פולניה זה כאן
17/05/2016 | 12:58
31
מהצד שלך - הייתי מציעה לקנות לה חולצה לבנה חדשה
16/05/2016 | 19:15
2
232
(בלי לחשב את ערך הנזק וכו'). 
מהצד שלה - הייתי אומרת "עזבי, לא צריך".
(מדויקת כתמיד )
17/05/2016 | 09:31
26
בדיוק
17/05/2016 | 22:01
13
אני אנסה לנצל את השרשור למשהו חיובי
17/05/2016 | 11:19
3
235
אפשר המלצה על סבון הפלא המדובר?
:) סבון של יעקובי, סבון מוצק נקרא סבון הפלא
17/05/2016 | 12:24
2
168
כתומה כחולה
חיפשתי תמונה ואני רואה שנקרא בכלל אסטוניש
17/05/2016 | 12:27
1
171
 
אני מכירה אותו מאמא שלי שבזמנו הצליחה להוריד את כל כתמי הפרות/ אוכל/בוץ וכד' מבגדי הבנות שלי.
 
חשוב, תמיד, בכל מסיר, להשתמש קרוב ככל האפשר להיווצרות הכתם ולפני שטיפה ובטח ובטח כיבוס או ייבוש במייבש
קטע, אני זוכרת שאמא שלי השתמשה בו בילדותי
17/05/2016 | 17:48
144
אני אף פעם לא ניסיתי, תמיד קניתי רק קליה ושות' (שלא תמיד נתנו תוצאה מדהימה כמו שהם טוענים על האריזה...).
אולי שווה לנסות באמת, זה גם אמור להיות זול ומחזיק לנצח בערך...
 
תודה!
מציעה לקנות בגדים אחרים
18/05/2016 | 18:12
137
סביר להניח שהיא לא תרצה, ואם כן, אז השקעת כמה שקלים.
כך או כך, זאת לדעתי הדרך היחידה שלך לצאת מהעניין בהרגשה שהיית הכי בסדר שאפשר.
בן מועדף
16/05/2016 | 12:12
15
924
ש לי שני בנים בגיל 15 ילדי הראשון מציק בהתנהגותו, פחות חברותי, ומאוד שקט. וילדי השני יש לנו מן חיבור כזה, והוא אהוב בקרב כל המשפחה, מוכשר, חכם ועוסק בדברים שאני אהבתי בגילו. אני מרגישה שהוא כל החיים שלי. אני מרגישה שהוא ממש מועדף עליי.
יש מן משהו שעובר במשפחה כבר שלוש דורות, בעלי מאוד רוצה להעביר את זה לבני הבכור- שאני פחות אוהבת. אני מרגישה שזה פספוס ובזבוז לתת את זה לו ולא לבני השני.

מה אני אמורה להרגיש עם ילדי הגדול? איך אני אמורה להתייחס אליו? ומה לעשות בנוגע למתנה ?
האם זה מוסרי שיש לי בן יותר אהוב? ואיך אני צריכה להתנהג ?
אם את לא מסוגלת להיות אוביקטיבית, שבעלך יחליט
16/05/2016 | 13:11
385
גם ככה הבן שלך סובל מזה שהוא חי עם אמא שלא אוהבת אותו, אז לגרום לו עוד עוול ולקפח אותו במניעת החפץ המשפחתי הזה?
לא מאמינה שאפשר לשלוט על הרגשות
16/05/2016 | 14:31
391
אבל כן אפשר לשלוט על התנהגות, ולדעתי את חייבת להכריח את עצמך להתנהג אליהם באופן מאוזן ושקול. אני אומרת שקול ולא שווה כי לכל אחד צרכים אחרים, אבל את חייבת לנסות לאזן.
וכפי שאת בטח יודעת, דברים משתנים. הבן הגדול יכול מאוד להפתיע אותך בהמשך!
 
בנוגע לחפץ - קודם כל אני מבינה שזה של משפחת בעלך אז ההחלטה היא שלו.
האם אפשר לדחות אותה במספר שנים?
 
אני בשוק מאיך שאת מרגישה
16/05/2016 | 18:39
433
אני מעריכה אותך מאד על האומץ לכתוב את זה, אפילו בפורום אנונימי אבל
עצוב לי נורא שאת אוהבת אותו פחות.
אני מבינ הלגמרי את הקטע של החיבור הגדול עם בנך השני, אבל עד כדי לאהוב אחד פחות מהשני? באמת?
אני לא הייתי מסכימה להעביר לאף אחד מהם את אותו החפץ, לא בשלב זה של החיים.
ובמקום זה הייתי עובדת חזק על פיתוח הקשר עם בנך הגדול, אני בטוחה שתצליחי אם תרצי.
גם אני מעריכה מאוד את גילוי הלב שלך
17/05/2016 | 23:38
308
אני מנסה לדמיין את ההרגשה ולא מצליחה.
אצלנו במשפחה מעולם לא נתנו ולעולם לא ניתן חפץ או נכס בעל חשיבות או ערך כספי משמעותיים רק לילד אחד.
או שהנכס הזה יעבור איכשהו לשניהם יחד או שנמצא משהו שווה בערכו לתת גם לילד השני.
 
לא, זה ממש ממש לא מוסרי
18/05/2016 | 07:27
324
אני מבין את זה כמובן שיש חיבור יותר גדול לילד אחד מאשר השני, זה טבעי ואנחנו בני אדם. אפשר כמובן לאהוב בצורה שונה כל ילד וילד שלנו. אבל בחיי שאני לא מקנא בבן הבכור שלך. את ממש עושה שיקול קר של "אני לא אוהבת אותו כל כך, אז אני אתן את המתנה לבן האהוב". בחיי שבמקומך הייתי מתבייש לכתוב כזה דבר אפילו בתור משתמש אנונימי. לא פלא שהבן שלך "מציק ושקט". יש לו אח חברותי שתופס את כל התשומת לב.
במקומך ולטובתו של בנך (אם בכלל אכפת לך ממנו כי כבר יש לך בן מושלם אחד), הייתי כן מנסה למצוא דרך להתחבר אליו ולתת לו קצת יותר תשומת לב במקום להתעסק באיזה ירושה משפחתית מטופשת.
זה בהחלט מובן
18/05/2016 | 16:22
204
אנחנו בני אדם ויש לכל אחד/ת העדפות, טבעי להתחבר לאדם שהוא לבבי וחם, פחות מאשר לאדם שהוא מופנם ומציק.
עצם העבודה שאנחנו אמהות לא הופכת אותנו לחסרות העדפות.
 
וכפי שציינת את אוהבת [אמנם פחות] אבל אוהבת את הבן הבכור
 
לשאלת המוסר שהיא אבחנה בין טוב ולרע , כיוון שקשה לך להיות אובקטיבית, אני מציעה לך להעביר את ההחלטה לבעלך, כך תמנעי מעצמך לתעדף ילד.
 
עניין רגשי בלבד. אין קשר למוסר
18/05/2016 | 17:19
189
על הרגשות קשה לנו לשלוט. היכולת שלך להודות בהעדפת בן אחד על פני אחיו ראויה להערכה. בתור מי שעסקה בנושא לפני שנים לא מעטות (ואז זה היה כל כך לא מדובר שלא היה כמעט חומר קריאה בנושא) אני יודעת שרובינו נוטים יותר לכיוון של הכחשה...בעיקר משום שזה נראה לנו לא מוסרי ואיך יתכן שהורה לא אוהב באופן שווה את כל ילדיו וכו'. קורה שאנחנו מרגישים יותר חיבור לאחד מילדינו.זה אנושי ויותר נפוץ ממה שחושבים.
הכרה במצב מאפשרת לך לבחון את התנהגותך כלפי בנך הבכור - מדבריך עולה שמשהו מטריד אותך במצב, מעבר לעניין המתנה. אני מציעה לך לנסות ולהכנס לנעליו של בנך הבכור ולדמיין איך הוא מרגיש (והוא מרגיש!!!) ? יתכן  שהוא חווה דחיה, תחושה שהוא לא רצוי, שלא משנה מה הוא יעשה זה אף פעם לא יהיה מספיק טוב. נסי לדמיין את עצמך במצבו, את היאוש והתסכול...מצב בו הוא תמיד מפסיד בתחרות על אהבתך.
אז נכון שאין לך שליטה על הרגשות שלך אבל יש לך שליטה על ההתנהגות שלך.
ואם הצלחת לדמיין רק מעט ממה שחווה בנך הבכור ודאי הבנת באיזה מצב בלתי אפשרי הוא חי, וגם הוא הילד שלך. ממליצה לך בחום לקחת אחריות על המצב ולפעול לקירוב ביניכם (אחרת זה עלול גם לחזור כבומרנג בצורת קנאה איומה בין האחים).
ואם צריך, פני ליעוץ מקצועי.
בהצלחה!
אם שניהם בני 15, זה אומר שהם תאומים...
18/05/2016 | 18:06
263
אני מבינה שטכנית האחד יצא 5 דקות קודם, אבל בכורה במקרה הזה היא רק טרמינולוגיה ואין לה משמעות אמיתית.
בכורה במשמעות האמיתית שלה היא שיש ילד אחד שנולד תקופה (שנה/שנתיים/5 שנים) לפני אחיו ואת התקופה הזאת בילה כבן יחיד להוריו, התפתח באופן מסויים והוא משמש אחר כך אח גדול לאחיו הצעיר. לבכורה במובן הזה יש משמעות מבחינת בגרות, אחריות ועוד תכונות. לכן בנך ה"בכור" איננו האח הגדול של בנך השני במובן האמיתי של העניין...
עכשיו, בעניין המתנה, מאחר שכך, אינני חושבת שאחד מהם זכאי לה באופן אוטומטי. לדעתי במצב הזה יש מקום לדון בעניין עם שני הבנים יחד ולפצות באופןן מסויים את האח שמוותר עליה.
ובעניין העדפת אחד הבנים - אני מעדיפה להגדיר זאת אחרת: יש ילדים שיותר קל איתם וילדים אחרים מאתגרים יותר. לגבי המאתגר הספציפי שלי, אני מזכירה לעצמי (וגם לו) לעיתים קרובות את התכונות הטובות שלו. אני לומדת איך להתמודד עם האתגרים ומרגישה שבכל פעם שאנחנו צולחים אתגר כזה, זה הופך אותי לאמא קצת יותר טובה ואותנו לקצת יותר קרובים.
אחרי הכל, לא חכמה להיות אמא מושלמת לילד קל...
היי, אני מהראשי.
22/05/2016 | 06:59
98
 
ההתלבטות שלך קשה, ואני מבינה אותך, אבל לא מצדיקה. ילדים שונים באופיים זה מזה. לכל אחד יש את האופי שלו המיחד אותו מהאחר. במקרה שלך את מתמקדת בעצמך ולא בילדים. את טוענת שקל לך יותר עם האחד ועם השני לא כל כך קל. השאלה למה? האם הבעיתי, הגדול, מרגיש את זה, ולכן ההתנהגות שלו? כי הרי שניהם בנייך, למה להעדיף אחד ואת השני לא כל כך, כי לך קל איתו? לפי דעתי, כדאי לך להתייחס לגדול, לדבר איתו כאל בוגר, לבדוק מה מציק לו? יתכן שהוא פשוט מקנא. וזה עלול להחמיר ברמת היחס שלו לאחיו. לעיתים ילדים כאלה נפלטים מהמשפחה או מהאמא שלא כל כך אוהבת אותם ופונים לחפש את הסיפוק אצל אחרים, סמים, פשע, או אולי חזרה בתשובה. מקווה שתקדימי ותפתרי את הבעיה עם הבן הגדול. הוא צריך להיות לך יותר חשוב מהקטן. הקטן כבר מקבל מספיק, הגדול נמצא בחסר. תשלימי לו את החסר, וככל שמוקדם יותר טוב יותר.
בהצלחה!!!
 
 
אני יכולה להגיד לך
22/05/2016 | 15:28
5
91
בתור מישהי שחד משמעית אימא שלה אהבה את אחיה יותר מאותה, שזה מצלק לכל החיים. שנים של טיפול ותסביכים נפשיים ומה לא ועדיין סוחבים מטען.
הילד יודע שאימא שלו פחות אוהבת אותו, היא לא צריכה להתוודות בפניו, מרגישים. אולי אפילו בגלל זה הוא מציק, מעצבן וכו', נסיונות גרועים למשוך תשומת לב. גם אני הייתי עושה זאת. זה הרחיק אותי ואת אימא שלי עוד יותר ונתן לי חרא של אישיות (שלקח לי שנים לצאת ממנה ולהפוך לאדם נסבל). ההבדל הוא שאת המבוגר האחראי, את אימא שלו והתפקיד שלך הוא לשקם את הקשר בניכם ולא שלו. הוא בסך הכל ילד שרוצה שאימא שלו תאהב אותו. ממש כואב לקרוא את הפוסט שלך. ליבי עם הילד שלך.
אני לא חושבת שזה בר-שיקום.
22/05/2016 | 17:01
4
87
זה כמו לאמר למישהוא אחרי blind date "תן/ני לו/ה עוד צ'אנס". אין דבר כזה. לא 'לומדים לאהוב'.
ואת צודקת לחלוטין - זה מצלק וכואב לכל החיים. זה לא תמיד הורס את האופי של הבלתי נאהב, אבל זה בהחלט גורם לו כאב for good.
אין בי טיפת הערצה / הערכה כלפי הכותבת. אני גם לא כועסת עליה. אני פשוט מרחמת על הילד וכואבת את כאבו. מקווה בשבילו שיבנה קן משפחתי שבו יאהבו אותו כל כך שזה ינחם אותו ולו במעט.
לא מסכימה
22/05/2016 | 19:31
3
65
היא אימא שלו. זה לא דייט כושל. ואני בטוחה שאם חלילה הייתה מאבדת אותו הייתה מתרסקת. אני גם בטוחה שהיא אוהבת אותו מאוד, אבל בגלל שהוא כבר לא ילד קטן אלא מתבגר עם אישיות קל לפעמים להפריד בין הצאצא לאדם.
בד"כ ההורים סוחבים את הפאקים שלהם ומכניסים אותם לקשר עם הילדים. אני למשל יודעת היום שאימא שלי ראתה בי את אימא שלה (גם קראה לי על שמה, גם אני דומה לה וכו') והשליכה עלי את הקשר הבעייתי שהיה לה איתה. אני בטוחה שאם הייתה לה יותר מודעות והיא הייתה הולכת לטיפול ככל הנראה הקשר היה משתקם פלאים. בפועל אני בסוף הלכתי לטיפול בבגרותי ולמדתי לאט לאט איך לנהל את הקשר והיום אנחנו שמיים וארץ מאיפה שהיינו, קשר אוהב וקרוב. ועדיין יש מטענים מהעבר, אי אפשר להתעלם מזה.
אני מאמינה שאם כותבת הפוסט תחליט לטפל בעניין הזה, בעזרת איש מקצועי, למען הילד שלה (שזה הדבר הכי חשוב בעולם, לא?) יהיה אפשר להתקדם מהמקום הזה.
לצערי אני לא חושבת שהנושא יטופל:
23/05/2016 | 10:46
2
35
1. לאשה כבר יש מודעות לחוסר האהבה שלה כלפי אחד מילדיה, ויחד עם זאת אינה חושבת על אופציית הטיפול. היא פשוט לא מעוניינת לשנות את המצב.
 
2. כשאוהבים ילד מקבלים אותו עם כל חסרונותיו של גיל ההתבגרות, ואם אינה אוהבת אותו עכשיו - האמיני לי שלא אהבה אותו גם כשהיה פעוט מתוק בן שנתיים, או כשלבש לראשונה את התלבושת האחידה ונכנס בשעריו של ביה"ס, מבועת מן המערכת המאיימת, או כשחגגה לו יום הולדת עם בני כיתתו.
אהבה זה לא משהוא שנעלם עם הגיע פצעי הבגרות או התקפי הזעם שהם חלק בלתי נפרד ממנו.
 
3. הטיפול שאת מדברת עליו עוזר לילד הבלתי אהוב להתמודד, הוא לא יוצר אהבה יש מאין.
את הולכת קיצוני מדיי וחבל
23/05/2016 | 11:10
1
34
גם אני היום, בגיל 30 פלוס, ביחסים נפלאים עם אימא שלי, אחרי שנים של יחסים עכורים שכללו את הילדות וגיל ההתבגרות וגם אחריו. תמיד חשבתי שאימא שלי לא אוהבת אותי, או אוהבת אותי פחות מאחי. אני בטוחה שגם היא חשבה ככה. בפועל ברגע שמנקים את הלכלוך מהניקוז, המים זורמים נקי יותר.
בגישה כזאת, איך אפשר לתקן?
שני דברים:
23/05/2016 | 12:00
35
1. לא נראה לי שהאמא כאן מעוניינת בטיפול - היא לחלוטין מודעת למצב!
2. אל תניחי בשם אימך. יתכן שהיא אוהבת אותך ויתכן שלא. במקרה זה - האמא אומרת בפה מלא שהיא לא אוהבת אותו.
איזה סיכוי לשיקום יש במקרה הזה? ואיך ניתן לשקם חוסר אהבה?!
משהו לא ברור לי בכתבה הזאת
17/05/2016 | 08:11
2
263
 
"שמלה במידה 8 (38 במידה ישראלית) בשנת 1958, היא באותו הגודל של שמלה במידה 0 של היום!"
 
הלוגיקה לא מתחברת לי. אם אני לא 38 אלא 42 למשל אז דווקא בגלל שמתחילים מאפס אמורות להיות לי מידות מספיקות, לא?
אז או שהמשפט לא מנוסח טוב או שאני לא מבינה את הלוגיקה מאחוריו.
צודקת
17/05/2016 | 08:29
120
מידה 0 של היום זה אולי 34 של פעם
השאלה עד איזו מידה מייצרים. האם יש עד מידה 5 או רק 0,1 , 2?
17/05/2016 | 09:13
114
וגם הרבה בגדים הם one z ואז.. האם זה לפי מידה 0 או 3?
עזרה בסמינריון
17/05/2016 | 00:56
35
שלום אנשים טובים,
אני ממש אשמח אם תוכלו להקדיש מספר דקות כדי למלא את השאלון ולעזור לי לסיים את הסמינריון שלי בשעה טובה!
המון המון תודה
https://docs.google.com/forms/d/1_hA-4DWZCZ-JlOdVX...
חם בפורומים של תפוז
מסגרת החינוך שמתאימה לילדיך
מסגרת החינוך שמתאימה...
אז איך עושים את זה בצורה נכונה? ועל מה חשוב לשים...
מסגרת החינוך שמתאימה לילדיך
מסגרת החינוך שמתאימה...
אז איך עושים את זה בצורה נכונה? ועל מה חשוב לשים...
אירוח בנושא חיסכון פנסיוני
אירוח בנושא חיסכון...
מה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לשפר את מצבנו...
אירוח בנושא חיסכון פנסיוני
אירוח בנושא חיסכון...
מה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לשפר את מצבנו...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ