לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1867618,676 עוקבים אודות עסקים

פורום מכתבים ווידויים

לכל אחד מאיתנו יש דברים שמעיקים על הלב, 
דברים שיושבים ואין לאן להוציא, 
לפעמים אלו דברים שהיינו שמחים להגיד למישהו ולא מעזים, 
לפעמים המישהו הזה איזו זמין 
ולפעמים, אין מישהו ספציפי.
 
עצם הכתיבה, משחררת את הדברים, מאפשרת להם לצאת לעולם, 
גם האנונימיות של תפוז עוזרת פעמים רבות פשוט לשפוך את מה שמעיק על הנפש.
 
אפשר לכתוב דברים מעיקים או משמחים, 
לפעמים אנו רוצים לשמוע תגובות ולפעמים רק לכתוב
הכל מותר,
 
  שימו לב 
תגובה לפוסטים של אחרים חייבת להיות תומכת ורגישה, אין מקום לפגיעה.
 יש להקפיד על שפה ראויה ומכבדת.
לצורך הגנה על הגולשים הודעות שאינן ראויות ימחקו.
 

אודות הפורום מכתבים ווידויים

לכל אחד מאיתנו יש דברים שמעיקים על הלב, 
דברים שיושבים ואין לאן להוציא, 
לפעמים אלו דברים שהיינו שמחים להגיד למישהו ולא מעזים, 
לפעמים המישהו הזה איזו זמין 
ולפעמים, אין מישהו ספציפי.
 
עצם הכתיבה, משחררת את הדברים, מאפשרת להם לצאת לעולם, 
גם האנונימיות של תפוז עוזרת פעמים רבות פשוט לשפוך את מה שמעיק על הנפש.
 
אפשר לכתוב דברים מעיקים או משמחים, 
לפעמים אנו רוצים לשמוע תגובות ולפעמים רק לכתוב
הכל מותר,
 
  שימו לב 
תגובה לפוסטים של אחרים חייבת להיות תומכת ורגישה, אין מקום לפגיעה.
 יש להקפיד על שפה ראויה ומכבדת.
לצורך הגנה על הגולשים הודעות שאינן ראויות ימחקו.
 
הפורום לא פעיל
x
הודעה מהנהלת הפורום
כל מה שלא העזתם להגיד ל:בעל,חבר,הורים,בוס,מורה,אקסית,חמותך
זה המקום שלכם לכתוב את המכתבים שלא נשלחו
 
  
 
 
 
 
המשך >>

לצפיה ב-'החצר האחורית'
החצר האחורית
28/01/2016 | 21:34
87
החצר האחורית
חשוף אותה בפניי
אל תשאיר אותה מכוסה
טשטוש הוא לא פתרון
שתף אותי במה שגדל בתוכה
צבעי הפרחים המעטרים אותה
גובה העשבים השוטים 
הפירות אותם קצרת
הפירות שנותרו על העץ
פקעת העצבים שלך
ממה היא מושקת?
ספר לי על שזרעת
האדמה מכסה את המידע כעלטה
לא ארצה לחפור ברגבים
להפוך אדמה
רוצה להשתתף בתהליך 
ליצור גומות לשתילים חדשים
לנקש עשבים
לטפח ולהשקות
לצפיה ב-'בדידות'
בדידות
27/01/2016 | 17:01
1
149
עצוב לגלות שהדבר שממנו פחדת הכי הרבה, קרה, והוא הרבה יותר גרוע מאשר בפחדים שלך.
בדידות היא לא להיות.
אין גבול לכמה לבד אני יכולה להיות
זה מדהים אותי כל פעם מחדש
כשאין אפילו עם מי לדבר, למי להרים טלפון וכן הלאה וכן הלאה...
לפעמים אני מגלה שכמעט נעלמתי, כאילו מרוב לבד אני כבר כמעט לא קיימת, לא הייתה לי הזדמנות לפתח אותי.
אני מרגישה ששכחתי איך מתקשרים בכלל, איך זה מרגיש להיות עם אנשים, להרגיש חלק, שייכת, קיימת.
פעם עוד יכולתי לדמיין מצב אחר, היום אני כבר לא יכולה אפילו לדמיין אותו, יכולה רק לדמיין אותם חיים של לבד שממשיכים כפי שהם, לבד.
 
מרוב לבד, אני מתכווצת, מרגישה כל הזמן שצריכה להלחם על המקום שלי, כל הזמן צריכה להלחם שישמעו אותי, שיראו אותי, ואין לי כוחות למלחמות, אף אחד לא רוצה לראות ולשמוע, אז לא רוצה להלחם כדי שזה יקרה, במילא לאף אחד לא איכפת.
הכל כל מורכב, והכל הלך רחוק מדי, וכנראה למקום שממנו אין חזרה.
תמיד חלמתי להיות סיפור הצלחה, מישהי שהצליחה, שנחלצה, היום אני יודעת שזה כבר לא יקרה.
וזה מה יש.
רק הדמעות עומדות בעיניים ורוצות לזלוג ולזלוג, על מי שאני, על מי שיכולתי להיות, על מי שאני כבר לעולם לא אהיה.
אומרים שכל עוד אני בחיים אפשר לתקן, אבל כנראה שלא הכל אפשר לתקן, חיים של בדידות בלתי ניתנים לתיקון, משהו נהרס עמוק בנשמה.
 
לפעמים אני תוהה, אם אין איזה מישהו נוסף בעולם, אדם אחד, שמרגיש כמוני או משהו דומה אלי, או סתם מישהו שאפילו לא מרגיש ככה, שיראה אותי וירצה להיות בקרבתי, ולהכיר אותי כמו שאני.
 
מוזר שחיים שלמים לא פגשתי אדם שרצה בקרבתי, שרצה להכיר אותי, שלא ראה עד כמה אני נהדרת (וזה לא מקטע של התנשאות, רחוק מזה), תמיד אני מוקפת באותם אנשים, שעסוקים בעצמם, שעסוקים באנשים אחרים, שעסוקים נקודה.
ואני, אני רק רוצה את קרבתם, תמיד הרבה יותר ממה שהם רוצים.
פעם אחת, הייתי רוצה שזה יהיה שווה, הדדי, חלומי.
 
כנראה שלא הכל אפשרי, כנראה שהלבד הזה נתן את אותותיו ולפעמים אני לא מזהה את מה שנהיה ממני, ולפעמים יש ניצוצות של מי שאני באמת אבל אף פעם לא הייתה לי הזדמנות להיות..
 
וצריך לוותר, לא להתעקש, כי זה רק כואב.
אבל לא מצליחה, פשוט לא מצליחה.
זה כואב מדי.
זה לבד מדי.
זה בודד מדי.
 
לצפיה ב-'תגובה'
תגובה
07/02/2016 | 21:52
46
פעם כתבתי משהו דומה.
מזדהה עם כל מילה למרות שיש לי למי להתקשר ויש גם משפחה וחברות טובות וכל מה שצריך. אבל משהו בפנים לא מצליח להשתייך לכלום. כמו שכתבת כל כך נכון כי יש רגעים שהאני האמיתי יוצא לרגע ובודק עם יש עוד חיים בחוץ אבל מיד חוזרת למחילה שלי באכזבה. תמיד בסוף כל יום אני מגלה שיא חדש של אדישות ורוע של אנשים ואני בוחרת שלא להיות חלק מהם. הבדידות שלי היא מבחירה.
נשמע שאצלך זה נכפה עלייך.
גיליתי שכשמגיעים לאיזה מקום שלו עם עצמך, ממלאים את הזמן בעבודה תחביבים או כל מה שעושה לך טוב. אז הייאוש נעשה יותר נח.
באנו לעולם הזה לבד ונלך לבד.
אסור לך לתת לאנשים או הדחייה שלהן לקבוע לך את האושר.
תהיי מאושרת ממי שאת ולאן שהגעת בחיים.
אפשר לעשות את זה גם לבד.
וצריך אפילו...
ואם מצאת כמה חברים זה רק בונוס לא הכרח.
העולם הזה דפוק, מעטים האנשים שאכפת להם באמת. אם מצאת אחד או שניים עם לב טהור תחזיקי בהם חזק. זה נדיר
לצפיה ב-'rivka'
rivka
26/01/2016 | 10:56
61
אני מאוד קרוב להתחיל איתך..אבל משהו מונע ממני.
למען האמת הרבה..וכרגע זה נראה יותר מדי.
כל הלילה אכלתי סרטים, זה היה ממש סיוט.
משהו צריך לקרות, בתוכי.
יש לי הרבה מה לתת לך.
אבל בתוכי יש שאריות של מלחמת עולם, מלחמה קיומית.
את תראי שם הרבה שחור, מלחמה שהסתיימה אך לעולם לא נגמרת.
את תראי שם רגשות אשם ורחמים עצמיים, כעס, פחד ושנאה,
די במילים האלה בשביל להתיש אדם שברירי.
אינני שברירי.
עברתי הכל. כל מה שקרה לי עברתי אותו, עתה הוא חלק ממני.
מרגיש לי נכון קשר איתך כי דווקא אין כאן התרגשות, אין כאן את הרגש של ההתאהבות, בקלות אפשר להביא אותו, אם קצת נעבוד על זה.
העיקר שאני לא מחפש בקשר איתך את ההתאהבות, אלא זוגיות.
הביני רבקה, אם הייתי יודע שזה הדבר הנכון הייתי מסתער על זה,
בדיוק כמו הפרוייקט שאני עובד עליו עכשיו.
הגבול הדק בתוכי עוצר אותי.
זה בתוכי, במחשבה.
מעט עובדות, הרבה מחשבות.
האומנות חסרה לי לנפשי.
בני אדם אנחנו, לכל אחד יתרונות וחסרונות, ובכל זאת את הקרבה אנו מבקשים.
 
לצפיה ב-'פורומים חדשים בתפוז'
פורומים חדשים בתפוז
18/01/2016 | 15:36
3
 יש לכם שאלות לגבי עולם השייט הבינלאומי? חולמים על חופשה חלומית וזקוקים למידע?
בפורום טיולי שייט תקבלו את כל המידע הדרוש!
 
 מתעניינים בקסמים וטלפתיה? רוצים ללמוד עוד על העולם הקסום והמיסתורי הזה?
 
 סובלת מנשירת שיער וחולמת על פיתרון? מתעניינת בתוספות שיער לקראת אירוע ורוצה לקבל טיפים ורעיונות?
בואי לדבר על זה עכשיו בפורום תוספות שיער!
 
 מהן האבחנות הרפואיות בתחום ההמטולוגיה? ממה הן נגרמות ומהם התסמינים שלהן? 
מוזמנים לדבר על זה עכשיו בפורום המטולוגיה כללי!
 
 יש לך שאלות מתחום הרדיולוגיה? נמצא לפני בדיקה פולשנית ויש לך חששות?
בפורום רדיולוגיה תוכל להתייעץ עם מומחה מהתחום!
 
 סובלים מפטרת ציפורנים? רוצים להתייעץ עם מומחה מהתחום לגבי דרכי טיפול אפשריות?
היכנסו עכשיו לפורום פטרת בציפורנים ותקבלו מענה אמין ומקצועי!
 
 
 
 
לצפיה ב-'מכתב'
מכתב
08/01/2016 | 03:28
1
156
אתם לא מכירים אותי, אתם גם לא מעוניינים.
אני התקפה עויינת עליכם ועל דרך החיים שלכם.
לעזור לאחרים אין בעיה, אבל בין כותלי ביתכם? חס ושלום.
 
והוא שבוי שלכם.
לא יכול לספר.
ואני יכולה.
ואני כל כך רוצה לספר, לצאת עם הסיפור הזה לכל העולם!
להגיד- 
צבוע! צבועה!
 
אבל אני מספיק מכבד אותו,
לא אתכם
בשביל לעצור את עצמי.
בשביל לשתוק.

ואני כועסת עליכם כי נתתם לי לטפח תקוות שווא ורצחתם אותם בלי שום רגישות אליי או אליו. כאילו אנחנו סתם איזה משהו שדבוק לנעל שלכם, ירום הודכם.
כי אוי ואבוי וחס ושלום.

והוא ביקש ממני לא להיפגע מכם.
כן, זה מה שהוא ביקש.
ואני אמרתי לו שלעולם לא.
וזה נכון.
אני לא פגועה מכם, אני כועסת עליכם שגזלתם לשנינו את השמחה שלנו.
את האושר שלנו.
נכון, הוא רק התחיל אבל הוא היה כזה מתוק.
לילות ארוכים והתכתבויות מרחוק ושמחה הדדית ולשמח באופן הדדי.
ודאגה.
המון דאגה.
מחצית מהדאגה שהפגנתי אליו לא הפגנתם אתם, רק דיבור גס ומעליב ופוגע, בכל הבחירות שלו, בבחירה שלו בי.
 
לא רוצה לפגוע בו, גם לא אפגע.
אתייחס אליו תמיד בכבוד ובזהירות.
אבל אתם? אנשים רעים.
אלוהים.
לא מגיע לכם טיפת חמלה.

ולא, זה לא קשור אליי, אני כבר אתמודד עם זה אני כבר מתמודדת עם זה, אני כבר בסדר, לא בוכה כבר, מסוגלת לדבר עם אנשים, מסוגלת לחייך.
אתם עוד אנשים שניסו וחשבו שאפשר להפוך אותי לכלי שחמט במשחק האכזרי שלהם אבל אני ברחתי, כמו תמיד, ברחתי בזמן הנכון והמדוייק.
אבל הוא
מה יהיה עליו?
 
כל כך רציתי להכיר לו צד אחר, צד מקבל ומכיל, חיכיתי לזה כל כך.
ומה קיבלתי? 
אתכם.
לא מבינה איך הוא כל כך ואתם כל כך.
 
רעים.
אנשים רעים.
ושום סיבה שבעולם לא מאשרת לכם להתנהג ככה, ומי אתם שתבחרו בכלל ועוד כך.
ואתם כך כך.
אבל אתם חייבים לדעת את זה, ולא רק ממני.
אתם חייבים לדעת.
לא הגיוני
שאתם לא יודעים
כמה שאתם.

(לא לקדם, תודה)
לצפיה ב-'לא יקודם'
לא יקודם
10/01/2016 | 14:04
68
אבל יותר פשוט לסמן את האפשרות הזו כשכותבים פוסט
לצפיה ב-'פורומים חדשים בתפוז'
פורומים חדשים בתפוז
07/01/2016 | 15:59
4
 נמצאים בשנות העשרים לחייכם ומחפשים מקום לדבר בו על הכול?
פורום עשרים פלוס הוא המקום בשבילכם! היכנסו עכשיו!
 
 מתעניינים בשייט יאכטות? חולמים על חוויה רומנטית או הרפתקה כיפית לכל המשפחה?
היכנסו עכשיו לפורום יאכטות ותקבלו את המידע הדרוש
 
 מתכננים אירוע משפחתי ומעוניינים באטרקציות מגניבות וייחודיות?
בפורום אטרקציות לאירועים תקבלו רעיונות שיהפכו את האירוע שלכם למושלם!
 
 יש לכם שאלות לגבי מערכת אבטחה טובה ואיכותית לעסק שלכם או לבית המגורים?
היכנסו לפורום מערכות אבטחה ותקבלו מידע מקצועי ואמין!
 
 מתלבטים אילו צמחים כדאי לשתול בעונה הנוכחית? יש לכם שאלות לגבי השקייה או דישון?
בפורום צמחים לגינה ולבית תוכלו לשאול ולשתף!
לצפיה ב-'לשפוך את התהיות'
לשפוך את התהיות
06/01/2016 | 21:06
102

אנשים לא מכירים אותי, הם חושבים שאני מי שאני נראה - אבל אני לא. הם משתמשים ישר בסטראוטיפים כדי לדעת איך להתמודד איתי - בכל זאת, זו הדרך הכי מהירה להשיג מידע בלי להכיר, אבל זה לא הופך את זה לפחות קשה ממה שזה.
לפני כשנה, אנשים שיודעים שאני לא מי שאני נראה (גם אם בצורה חלקית) קראו לי "צבוע" - אבל הם לא מבינים, גם אם הם עברו את אותה הדרך, הם לא חווים את החווייה הזו כפי שאני חווה אותה...
זה בטח נראה נורא מסתורי וסקסי - אבל זה לא, לפעמים אני צריך לזייף מישהו שאני לא, ויותר גרוע - שאנשים מתעלמים ממני ולא מדברים איתי כי הם לא יודעים איך לאכול אותי...
חוויתי רבות בחיי הקצרים, ואני נוטה להתעסק בזה רבות, מה שגרם לי לתהות לאחרונה האם אני אגואיסט שמסיט את הדיון ישר לעצמו ולעברו? ויותר מזה, הרבה זמן לא חוויתי פריקה רגשית אמיתית ומשחררת, פריקה משחררת כמו עיטוש גדול. בא לי לשחרר, בא לי להתפרץ בבכי - בכי אמיתי שיוציא את כל הכאב, אבל זה לא קורה...
רבים ברחוב מרימים גבה כשהם רואים אותי, אני לא מתיישב להם עם הסטראוטיפ, אני אוהב לשבור את הסטראוטיפ, אבל אני כבר לא חלק מהקבוצה שמייצגת את אותו סטראוטיפ. ואני אמור לספוג יחס מביש וזה מכאיב לי, אפילו שאני בוחר להיות ולהיראות ככה אבל הבחירה הזו היא "בחירתה של סופי" סטייל.
אני מרגיש שמשהו סוער בי, כאילו הנפש שלי רצה אנה ואנה בתוך בית החזה בניסיון לנער מעליה את המכאובים שהיא סוחבת, אבל היא לא מצליחה.
אני כותב ותוך כדי אני נאנח, האם אי פעם מישהו באמת יבין את התחושה הזו? האם מישהו יצליח להזדהות עם התחושה הזו?
אני יודע שרבים חשים כך, אבל אני מרגיש ומאמין שהמקרה שלי מאוד מיוחד, התחושה היא אותה תחושה, אך מה שגרם לה זה מאוד מיוחד.
האם יבוא יום ואתוודה? האם יבוא יום ואשתחרר מהעול הזה? נדמה שאפי' אם אשנה את חיצוניותי, משהו מהתחושה הזו עדיין יישאר שם, חקוק בסלע אדום ופועם שמתיימר להיות הלב שלי.
המון פעמים, כשאני מרגיש את התחושה הכל כך מבאסת הזו אני נורא מבולבל, אני לא יודע למה זה? ממה זה? ומה אני אמור לעשות? והשאלה הכי קשה היא אולי אני מזייף כדי שיירחמו עליי? כדי שיידעו שהחיים שלי הם הכי נוראיים והכי עלובים, למרות שהם לא באמת כאלה...
מתי אשתחרר מכל התהיות האלה שגורמות לי להרגיש אדם נוראי? מתי אהיה חופשי ואוכל לחוות את העולם וכל מה שיש לו להציע בלי לברוח מהמחשבות האלה?
לצפיה ב-'פורומים חדשים בתפוז'
פורומים חדשים בתפוז
31/12/2015 | 15:55
4
 מחפשים פעילויות נחמדות לילדים בימים הגשומים של השנה?
היכנסו עכשיו לפורום יוצרים עם ילדים וקבלו רעיונות מקוריים!
 
 מתעניינים בבר אקטיבי לאירוע מושלם? יש לכם שאלות לגבי בחירת האלכוהול?
היכנסו עכשיו לפורום בר אקטיבי ותקבלו תשובות להכל!
 
 ההתמכרות שלך מפריעה לך לנהל אורח חיים תקין?
בוא לדבר על זה עכשיו בפורום התמכרות למין
 
 מחפשים מטפל סיעודי עבור היקרים לכם מכל? יש לכן שאלות לגבי זכויותיו?
היכנסו עכשיו לפורום טיפול בקשישים ותקבלו מענה לשאלותיכם!
 
 מתעניין בקרב מגע ומעוניין לקבל פרטים נוספים?
היכנס עכשיו לפורום קרב מגע הגנה עצמית ותקבל תשובות לכל השאלות!
 
לצפיה ב-'אלמד איך לנשום'
אלמד איך לנשום
29/12/2015 | 23:39
2
135
אין בנפשי זעקה מלבד אמת פשוטה וכואבת.
אני מתבוננת לפעמים מהצד ולא מאמינה לנגד עיני. רואה את השיעור ולא מסוגלת לשחק בקורים, משאירה אותם לעכבישות, לכאלה שאינן יודעות מלבד קנאה וסילוף.
ועדיין, אני טועה.
אני טועה בגישה, בדרך ובפתרון של הדברים. האם מראש נכתב כי זו מערכה שתחזור על עצמה כהדרן ואפגע? ואם כך, איפה מי שאמורה לחבוק, להתריע ולהיות לי המישהו הזה שיוריד את כל לחץ האוויר?
עולם כאוטי. צרכן אנושי של כאוס וכוח שאין לו עוגן.
האם בגלל שגבי חשוף אז אפשר לנשוף חזק יותר לכיוון העורף?
האם בגלל שיד רוחצת יד כדי לדפוק את השלישית, אצטרך לשלם מחיר משולש?
ואם יובלי חיי יובילו אותי בסופו של דבר לנהר? לא יודעת.
התנפצה לה בועת אשליות, עומדת לבד אחרי הפיצוץ ומביטה בכלום, ריקנות, לא מבינה למה בעצם.
חשבתי שהיה מדובר בדבר אחר, אבל מה שנגלה מול עיניי כאב שבעתיים.
קמתי בתחושת זחיחות אבל אחרי חצי שעה כבר חל בי מהפך, הייתי מודאגת, כואבת ונעלבת - למה זה מגיע לי? לא יהיה מישהו שיענה לי על זה.
התנפצו להן האשליות ואני לא יודעת מאיפה להתחיל.
אולי מהצעד הקטן לעבר בניית מערך מחשבות אחר וככה אולי יפסיק את כל הסבל.
נורא קשה כשכזה כואב.
נורא קשה
אני אשמה - אני!
וחבל שלא ידעתי את זה קודם, הייתי מאשימה את עצמי לפני שהייתי עוברת את השנים האחרונות. אני יודעת שיהיה טוב, רק קשה לי לראות את זה בכלל מגיע.
לצפיה ב-'השם שבחרת אומר הרבה'
השם שבחרת אומר הרבה
04/01/2016 | 05:17
1
53
אם רק תרצי תלמדי לנשום מחדש
לא בהכרח לבד אם אפשר בשניים
את לא אשמה כי גם אני חייתי בצד האשם שנים
לפעמים אנשים מראים לנו את הצד שלא טוב לנו לראות
אני מאמינה שלאמת שתיי פנים גם אם לא רואים זאת.
אם בחרת בחיים של כאוס וכוח כמי שאין לה עוגן
אין לי מקום לחבק אותך, אלא להשאיר אותך במקומך ולקוות לטוב.

ובכל זאת קבלי  בשורות טובות.
לצפיה ב-'אני דווקא כן נושמת,'
אני דווקא כן נושמת,
09/01/2016 | 18:31
26
הפוסט שלי נגע בזיכרון.
הרבה מהפוסטים שלי נוגעים בזיכרונות שעולים מדי פעם ומקבלים ביטוי שכזה.
החיים שאני בוחרת, אלו הם החיים שאני רואה בהם שביל אמצע, מאוזן וכזה שידעתי ויכלתי לחשוב ולהרגיש בו ממקום של חופש, אמת וכמובן את הצד החיובי שבחיים.
תקראי לזה איך שתקראי לזה, אני קוראת לזה מפגש אופטימיות עם הצד היפה של הרציונל. תודה על תגובתך.
לצפיה ב-'סיפור ביקשת?'
סיפור ביקשת?
27/12/2015 | 22:56
68
את הסיפור שאספר לך לא תשמח לשמוע
הסיפור שאספר לך אינו קליל בכלל
הוא אינו מגרה, מפתה או נסבל
הוא סיפור אמיתי על פחדים ושקרים
הוא סיפור רציני ונטול חיוכים
הוא סיפור ששומרים בחדרי חדרים
שום מילים לא יצליחו לפרקו לגורמים
ואל תתרגש, רק מעטים מבינים
הוא סיפור שמתחיל לפני כמה שנים
שנרגע ועבר וכילה מכאובים
כאבים ששככו על ידי לא יודעים
זה סיפור ללא שם וללא התחלה
התחלה לא ברורה שמותירה שאלה
שאלה שעובדה, שדוברה לא מעט
שאלה שנותרה בליבו של הפרט
ואם שואלים אותי למה
אין לי תשובה
ואם שואלים אותי איך
מציפה הבושה
ומציפות הדמעות שלאחר מעשה
שמעלות במודע את אלו שליוו את הכל
אותן דמעות חנוקות מכאב
שזלגו וזלגו והקהו את התער
שפצע וחתך את העור הדואב
שהותיר צלקת קטנה על פרק יד שמאל
פס קטן שיבחין בו רק זה שיודע לשאול
לצפיה ב-'פורומים חדשים בתפוז'
פורומים חדשים בתפוז
24/12/2015 | 14:09
3
 כותב עבודה סמינריונית? צריך עזרה במציאת מקורות ביבליוגרפים?
היכנס עכשיו לפורום כתיבת עבודות אקדמיות ותקבל תשובות לכל השאלות!
 
 סובלים ממחלת הקרוהן והקוליטיס? אתם לא לבד.
היכנסו עכשיו לפורום קרוהן וקוליטיס – תמיכה ותוכלו לשתף באנונימיות מוחלטת
 
 עומדת ללדת? מתלבטת איך לבחור את הדולה המושלמת עבורך?
בפורום לקראת לידה – רופא ודולה תוכלי לשאול ולהתייעץ על הכל
 
 מכורים לסדרה צעירים חסרי מנוח? עדיין רוצים להתעדכן בכל מה שקורה?
מוזמנים להיכנס עכשיו לפורום צעירים חסרי מנוח ולדבר על כל מה שחם!
 
 סובלים מבעיות זיכרון? רוצים ללמוד תרגילים לשיפורו וחיזוקו?
היכנסו עכשיו לפורום שיפור הזיכרון וגלו דרכים להתמודדות!
 
לצפיה ב-'אתה, שלוש נקודות . . .'
אתה, שלוש נקודות . . .
24/12/2015 | 07:24
1
121
אני לא יודעת מי אתה אבל אני יודעת שאתה קיים. כן, אני קיימת אבל יש לך כנראה עוד זמן כלשהו לעבור עד שתכיר אותי, אולי בגלל שיעור כלשהו או כי כמו שעון, להכל יש את הזמן שלו.
אני בטוחה שכשניפגש נגלה שעברנו סוג של גלגול זוגי משותף. לא זיווג משמיים אלא חוויה מתקנת, סוג של השתקפות תלת מימדית, כזו שסגרה עבר, משלימה הווה וצופה בנשימה לזמנים אחרים עד שנאמר שלום לעולם שלא באמת סופר אותנו.
חברות עמוקה, כזו שתשלים אותך ואותי. רגש שיותר חזק מאיתנו ובעיקר אהבה גדולה שאני יודעת שתתבטא בדאגה, מסירות נפש וחופש אישי.
כמו לכולם יהיו לנו קווים שלא נדבר עליהם אלא מוסכמים בשתיקה בלבד מהמקום שאנחנו מכירים את שנינו ועצמנו, אמת ואמון; ואולי בעצם נוכל להוכיח לעולם שזו התורה.
אגיע אליך בנדבך נוסף שאיני עדיין מכירה. אני מניחה שתהיה אחרי הקש האחרון שבו תפסוק שהרוב תחשיב לא נכון והנה, המקום לרגש בחייך ואז אולי תלמד לחייך ולקבל אליך אושר, מה שאוכל להביא לך בכמויות מסחריות.
אני מניחה שגם היום, בסוג של תשקיף, אתה מצייר קווים לדמותי, מייחל לרגע שייפסקו הרבה משחקים סביבך ותיגע באושר מבלי שמישהו יבקש לקבל מנת חלק של שליטה כזו שתהיה. אהבה אינה תלויה בדבר אך, כן, מנת בוסר תוכל להבשיל אותה. אצמד לחיקך ומשם אראה את העולם כמגדל קלפים גלויים; בנשימה אראה הכל ואולי אחייך אך, קרוב לוודאי שבעצם אקבל אנחת אירוניה ואשאל את עצמי בשביל מה, על מה היה המחיר ועד כמה הוא מגוחך. אראה שבילים שיכלו להיות קיצורי דרך נהדרים והיו חוסכים תקופות יקרות שבוזבזו לשווא. אגלה שחיוך וצחוק הם נכס וכזה שיהיה שמור ביחוד לך. מי יודע אם תקבל בת זוג שלמה או עיי הריסות, אני לא יכולה להבטיח כלום אבל מה שבטוח זה שלא תקבל וורסיית מקור אלא תוצר מוגמר של אבן יקרות, קיימת וכזו שציינה סוף פסוק. ברגע שנכיר נוכל להבין שנינו על מה היה כל הפאס ואולי לשנינו יירד האסימון שלמעשה כולם סטטיסטים בחיינו ושום דבר אינו באמת חשוב מלבד אולי קומץ מזערי של אנשים.
בהמשך נתוודה על עצמנו כעל נשמה שחשבו למכור למישהו בעבור חופן מסויים ובווידוי, לא הסכמנו. אף אחד לא באמת אוחז בבעלות הנשמה שלנו, גם אם הוא מאוד רוצה וכך מרגיש. החופש הוא המוסר היחיד שאין עליו טאבו. ותצטרך לתת לי הרבה חופש כדי שאצליח לנשום, כמו שאתן לך להיות אתה והחופש להיות אתה.
אני יודעת שתהיה נאמן לי. לא כי ביקשתי ולא כי זה התבקש אלא כי זה אתה וכך תבחר. אני יודעת שלבך ופיך יהיו שווים. לא תשקר לי, לא תפגע בי ולא תמאס בי ובחיוך פשוט, תסכם לי שזה ממך והלאה ולא קשור אליך אלא עבר לידך.
כבר מעכשיו אוכל להעריץ את הסבלנות כי משהו בי יניע אותך, יכניס בך אש ורוגע באותה נשימה. לא תצטרך לעכל אותי אלא להרגיש שלם. אני לא כמו האחרים, אני אחרת, שונה בהרבה מובנים בלתי ניתנים להבנה אבל בהחלט שונה ושילמתי את המחיר על כל סעיפיו וגם השחקן המוכשר ביותר בעולם לא יכול לבוא אלי בטענות. אני כבר יודעת שלא תמכור אותי. אתה תהיה מתוק, רך ועדין, כמו שאני יודעת שתהיה פיקח ואיש של אמת, מהסיבה הפשוטה שאלו תמיד היו אהבות חיי. אני כבר יודעת שתרגיש בחוכמה שלי אבל מצד שני, אתה תמיד תקדים אותי בצעד מחשבתי כמו שתדע לפניי שאני אוהבת אותך. אתה תדע שהייתי עסוקה במשהו מאוד זניח בזמן שידעת מי אני ומה אני חושבת ואולי אלו יהיו חלק מהרגעים שיעלו בך צחוק. אני מקווה שעד שתכיר אותי, תלמד לנשום עמוק ולהעביר את הקושי ליד האוזן כי אין דבר כזה קושי אלא אם בחרנו לראות אותו ככזה. אין פסגה ואין באמת שיא אלא חיים. ללמוד לראות שאנחנו חיים בפיקציה. לא להתרגש באמת מהמסיכות סביבנו וללמוד להרגיש שאין בדידות אם אנחנו באמת עם עצמנו, נהנים ממה שקיים בתוכנו, כמו שאין באמת מחסור אם נבקר יותר בבית של עצמנו, בתוכנו, בנו. הכל פסיכולוגיה יקירי, כמו שבקורסים של העצמה עצמית מוכרים לך בכסף את ההזדמנות או הדבר הפשוט ביותר שקיים בך ולא הנעת, את אומץ להיות בתוך עצמך ולחוש את החוזקות והלוגיקה להיות מי שאתה מבלי לפחד ולתרץ. תלמד לחייך, לפחות עד שתכיר אותי כדי שאוכל לזהות את הנשמה שלך.
נשיקות.
 
 
 
 
 
לצפיה ב-'כתבת ממש יפה.... '
כתבת ממש יפה....
26/02/2016 | 15:27
1
לצפיה ב-'כמה אני מוטרדת?'
כמה אני מוטרדת?
21/12/2015 | 12:54
122
כמו שמישהו הציץ ל"מקדש" הפרטי שלי. אם להיות אמיתית, זה אולי יותר בכיוון של המקדש החרב שלי. כן, זו המילה.
חרב, פצוע, בוכה, כועס, על דברים שיש והיו בחיי  (ואולי גם על דברים שייצרתי)
על עבר, הווה
ולא רק על אותם אנשים באותה נק' זמן ספציפית שהיא ההווה+עבר לא רחוק.
מוטרדת ואכולת ספקות, כי יודעת אך לא מבינה את גודל הדבר שקורה..
לשניה מרפה, שניה אחרת חוזרת המחשבה הזו, הכאב החד, החרדה הקשה.
אני,שוב, לא רוצה לחיות יותר. על אמת אבל.
את חושבת לעצמך, שאולי אם היו יודעים את הצער שאת חווה, אולי היו חוסכים את זה ממך. או, שאולי היה עדיף לא לדעת? לא לדעת את האמת, את מה שבאמת קורה מתחת לאף שלי.
הרי מה שלא רואה- לא כואב........
מצד שני, אולי יצא מזה משהו טוב אחד:
זהו, את יכולה להיות את עצמך, לצאת מהכלא שבנית כל חייך.
עצמך לא מעודן, עצמך נוקב וקשה, עצמך כועס ובוכה- אבל את עצמך. שאולי יש לו עוד כמה כוונות ונק' טובות שאפשר להציל מכל הלכלוך הזה שהיא, עבורי היתה מעין מעבדה לשקיטה על השמרים (ואין מה להוסיף בנושא)
את בוכה ללא הפסקה, אבל הכי קשה כשהדמעות מפסיקות לרדת, מן חוסר אונים כזה..ואין באמת את מי לשתף, אף אחד לא יבין.
כשהייתי קטנה תמיד רציתי שיעשו לי מסיבת הפתעה, ביום ההולדת.
אבל זה לא היה יכול לקרות, אמרו לי, כי את, אמלי, שמה לב לכל דבר-  "יש לך סנסורים.." - חבל שהם התחילו לפעול כל כך מאוחר במקרה הנוכחי, הייתי אומרת.
אני רוצה להיעלם, מהעולם, לפחות בשינה. לא מצליחה.
כמה רגישה אני, טוב את זה תמיד ידעתי.
גם שאול היה מלך רגיש, מסתבר מידי, ברמה שהוא לא היה מאוזן, לא עשה את רצון ה' אלא הלך על פי צו ליבו החומל (חומל מידי מסתבר)
הרבה אנשים "אוכלים אותה" בחיים, כי הם יותר מידי רגישים.
קצת כמו ראדאר, שהוא רגיש, הרי זה מעיד על איכותו הטובה ועוצמת קליטתו.
אך ראדאר רגיש *מידי*, הוא אחד שיתחיל לעשות המון רעשים, לקלוט כל דבר.
הרעשים האלה, בכלא שבניתי לעצמי, אלה הם בתמצית -מסכת חיי.
אז נחזור לעניין: היו 2 פעמים בחיי, שאם לא הייתי מאמינה בעולם הבא, הייתי נוטלת את חיי בודאות.
היום (השבוע האחרון למעשה) זו הפעם השלישית.
סובלת. אין מילה אחרת לתאר זאת


לצפיה ב-'ביקורת ושאר ירקות'
ביקורת ושאר ירקות
21/12/2015 | 03:52
56
אדם ביקורתי. מאז ומתמיד . וגם אדם בעל אידיאלים (לפחות כך אני מנסה לחשוב). וגם לא יכולה לסבול עוולות/חוסר רגישות/אדישות אל בעלי מצוקה כל שיהיו. תוסיפו לזה רגישות יתר + קורטוב של רגשי נחיתות וקבלו את התוצאה- אני.
הבעיה היא תמיד היתה אל מול השקט הזה. השקט האלים הזה, הדוקר, ששורף לך כל חלקה טובה. שמשמיד לך את הזהות לשמה, אולי הגעת לעולם.
בשנים האחרונות, אחרי שעברתי כמה גלגולים, מתתי וחזרתי אל עצמי שוב מחדש, אל אחת שהייתי צריכה לבנות מאפס ולא הכרתי - אני מבינה כמה אנו כחברה, לוקים בחסר. 
ואני מדברת על אנשים שמניפים דגלים של הומאניות, צדק, אמת, יושר
אבל בעיקר על הדגל של האמת. עליו אני רוצה לדבר.
בתור חוזרת בתשובה, רוחניקית, חובבת בע"ח ומרחמת עליהם (אבל לא רק עליהם יש לציין כי אם גם ובראש בראשונה על אנשים) אני נחשפת לאחרונה לכל הנושא שלנו (החברה הדתית בפרט) לאנשים שונים/חריגים, אבל לא מידי חריגים.
כאלה שנראים בדיוק כמו רובנו, אבל, לצורך העניין- סובלים מחרדות/מבקרים אצל פסיכולוג.
לא פעם אני פשוט מוצאת את עצמי מפחדת להודות בכך ובטח שלא לדבר על כך
למרות, שביני לבין עצמי- אני חושבת שזו המחמאה וגם המתנה הכי גדולה שיכולתי להעניק לעצמי. (מחמאה בעיקר בראותי אנשים דתיים so called שאינם מודעים לרגשותיהם ולא מגלים רגישות לסביבה)
אני חוזרת אל הילדה המפוחדת, זו שלא מדברת, שלא מעניקה מעצמה רבע ממה שיש לה לאנושות- כי היא הרי, עסוקה בשקרים שלה ובסיפורי ה"התנרמלות" כלפי העולם, כלפי עצמה וחוזר חלילה.
כשסיימתי את פרק השירות לאומי בחיי (והתחלתי, אגב, פרק של מסכת יסורים קשה, אשר את שברי אותה עת אני מנסה עד היום לאחות) נורא חששתי, איך לא- מה אני אגיד לכשארצה להשתדך (אז, מבחינתי זו היתה האופציה היחידה כמובן, בהיותי אורתודו(ק)סית לחלוטין כביכול)
כמובן שלא נדבר על האזהרות של אמא, לא לדבר, לא להוציא, אפילו לא לצחוק כמו שאני אוהבת...כי לפעמים זה פשוט מוגזם לטעמה, משתטה כזה, שאולי יכול לגלות את כל מה שחבוי עמוק פנימה.
אני פותחת את המגירה אותה סגרתי כל כך הרבה שנים, את המגירה שנקראת אני.
קולטת שיש לי הרבה מה לתת מעצמי, יש לי חלומות, יש לי תקוות, המון פחדים כרגיל...אבל האהבות נשארו אותן אהבות.
זה לא מעניין אותי יותר ששידוך דתי הוא לא אופציה, אפשר להגיד שאפילו השלמתי עם זה ואני שמחה עם המצב.........יתרה מכך, יש סיכוי שאני עושה רציונאליזציה לכך (למה - פשוט-עדיף-כך-ולא-אחרת)
לא חסרים לי מחזרים, שלא מספיקים לחזר כי אני מראש פוסלת בחושבי "למה זה לא יתאים" וכו'..כן, זה מדהים, אל מול נבואות הזעם של אמי אחרי התקופה אותה עברתי, שלא נדבר על התיוג והפחד של אנשים "נאורים".
מה שאני רוצה להגיד הוא דבר אחד, אני אומרת אותו בתור בת שירות לשעבר שאהבה את העולם הדתי והלכה אחריו במסווה של חיפוש אחר אמת כלשהיא (אם כי היום יודעת שהיה מלווה כאן תהליך מרידה וחיפוש זהות של גיל "טיפש-עשרה")
דתי? דתיה? חוזרים בתשובה? אנשים לא נאורים באופן כללי?
תתעוררו בבקשה, חיים מסביבכם היום 250,000 אנשים שסובלים, הרבה פעמים מתוך רגישות יותר, מבעיות כאלה ואחרות.
אנשים אינטליגנטים, מבריקים, אנשי שיחה, בעלי לב טוב וכשרונות/חלומות.....
אל תפסלו אותם אוטומטית. פשוט אל.
הגיע הזמן לעשות שינוי.בראש.
 
 
 
 
 
לצפיה ב-'פורומים חדשים בתפוז'
פורומים חדשים בתפוז
15/12/2015 | 17:48
2
 יש לך פחד במה? נתקל בקשיים לעמוד מול קהל ולהעביר מסר בצורה ברורה?
בוא לדבר על זה עכשיו בפורום פחד במה חרדת קהל

 רוצה לשיר ולא רק באמבטיה? סובל מצרידות ולא מצליח למצוא לזה פתרון?
היכנס עכשיו לפורום פיתוח קול בריאות הקול ותוכל לשאול ולהתייעץ!

 מחפשים מוהל לרגל הולדת הבן? מתלבטים לגבי ההשלכות של ברית המילה?
מוזמנים להיכנס לפורום מוהל ברית מילה ולהתייעץ עם מוהל מוסמך

 סובלת מורידים בולטים ברגליים? מעוניינת למצוא לכך פתרון יעיל ואמין?
בואי לדבר על זה עכשיו בפורום העלמת ורידים

 האזור האינטימי נפגע לאחר הלידה?
היכנסי עכשיו לפורום פלסטיקה וגינאלית וגלי את האפשרויות שעומדות לרשותך
 
לצפיה ב-'שבוע טוב חברים'
שבוע טוב חברים
05/12/2015 | 22:14
5
124
בעקבות מחלת כרונית { מחלת קרהון} רופאי נתנו לי להתמכר לכדורי התמכרות שאכן מרפים  את הכאב הנורא הזה אך ממכרים ויכולים להיות מסוכנים \
בעקבות כך,פתחתי בלוג בשם " היומן-גמילה מאופידאידים"
שבעקבות כאב כרוני {מחלת כרונית קשה מגיל 17 שממנה אני סובל},הצטרכתי להשתמש במשכחי כאבים נרקוטים,שאני עכשיו נגמל מהם

אשמח שתקראו מתחילת הבלוג כל הקשיים שלי בגמילה  ומה אני עובר וגם תדעו בשבילכם במה אילו כדורים חייבים למנוע לשתות
תעברו את הכאבים,תשתו כדורים אחרים לכאבים אך לא את אלו

http://www.tapuz.co.il/blog/net/userblog.aspx?fold...

אשמח שתשתפו איתי גם בדעתכם  על הסיפורים {כל יום אני מעלה פוסט חדש בבלוג}

שיהיה שבוע שבוע טוב ומלאה בבריאות  שלמה ותקינה ללא כאבים וחג חנוכה שמח
רועי

לצפיה ב-'שבוע נפלא'
שבוע נפלא
13/12/2015 | 13:51
4
34
מבלי להתייחס כרגע לדברים עצמם, אני מבקשת לא לצרף קישורים לבלוג, עבור זה ישנה פלטפורמה אחרת (פורום מומלצים, פורום הבלוגיה וכו'), הפורום המסויים הזה נועד לכתיבת מכתבים\וידויים.
אם אתה מבקש לפרסם כאן דברים שאתה כותב, אנחנו נשמח לקרוא, אבל אל תשלח אותנו לבלוג
לצפיה ב-'אני בן אדם מאוד אינטמי '
אני בן אדם מאוד אינטמי
13/12/2015 | 14:14
3
53
ומי שרוצה להיכנס לבלוג ולראות מה אני עובר זה זכות ולא חובה!
אף אחד לא מכריח מישהו להיכנס לבלוג
אני בן אדם מאוד ביישן ואינטמי ולא אפרסם בפורום ציבורי על החיים שלי
לצפיה ב-'אולי לא הסברתי טוב'
אולי לא הסברתי טוב
13/12/2015 | 15:44
42
אני מבקשת לא לפרסם כאן קישור לבלוג, אלא פוסטים ברוח כותרת הפורום.
יש מספיק מקומות לפרסם את הבלוג, פה זה פורום כשם כותרתו "מכתבים ווידויים" ונשמח אם תכתוב כאן מהגיגיך. לא חובה
 
מקווה שכעת הייתי ברורה יותר.
המשך גלישה מהנה
לצפיה ב-'תקראי טוב בבקשה בין השורות'
תקראי טוב בבקשה בין השורות
13/12/2015 | 21:34
1
37
"אני בן אדם מאוד ביישן ואינטמי ולא אפרסם בפורום ציבורי על החיים שלי"
 
 
לצפיה ב-'זה כתוב בין השורות? '
זה כתוב בין השורות?
14/12/2015 | 15:07
44
זה כתוב ברור כבר מהתגובה הראשונה. אין הכרח לפרסם בשום מקום, לא פה ולא במקום ציבורי אחר כמו בלוג <אתה הרי יודע שבלוג זה מקום ציבורי> אבל פה לא מפרסמים קישורים לבלוגים.
ובזה תם השיח בעניין פרסומים בפורום.
בהצלחה ובריאות טובה
לצפיה ב-'השאלות שאני לא מעז לשאול'
השאלות שאני לא מעז לשאול
04/12/2015 | 19:46
134

לצערי בשנים האחרונות לפני, תוך כדי ואחרי שעשיתי תואר ראשון בהיסטוריה המקור שלי לידע במקצוע הזה היה הערות בנושא של כתב מאתרים מסוימים. כשקראתי את הכתבה האחרונה שלו הבנתי שהוא בטוח שהתרבות המערבית מתפוררת. כיוון שלדעתי זה שטויות, זה מעמיד בספק את כל שאר המידע שקיבלתי ממנו, ולכן אני הייתי שמח לו יכולתי לשאול כמה מהמורים שלי לשעבר מה נכון ומה לא:
האם גסיוס פלורוס, הנציב הרומי ביהודה שהיה אחד הגורמים העיקריים למרד הגדול, באמת הוצא להורג על רצח של יהודים אזרחי רומא, או שלאף אחד אין מושג מה קרה לו כי הוא לא מספיק חשוב?
האם כישורי הניווט של הטייסים האמריקנים במלחמת העולם השנייה היו באמת כל כך גרועים, שהם לא היו יכולים להפציץ את מחנות ההשמדה לו רצו, או שהם באמת לא רצו?
האם באמת המפלגה החזקה ביותר בקרב היהודים לפני השואה הייתה הבונד? ואם כן, מי היה יושב ראש הארגון האימתני הזה? ומה קרה לו בסוף, אם בכלל?
אלה רק השאלות שאני זוכר בשליפה. כמובן, הן דורשות תשובות משלושה מורים שונים שלאף אחד מהם לא יהיה זמן בשביל לענות לסטודנט לשעבר.
 
לצפיה ב-'דצמבר הארור'
דצמבר הארור
03/12/2015 | 23:03
122
חודש דצמבר הוא החודש השנוא עליי בשנה, זהו חודש יום הולדתי, חודש בו אני עושה חשבון נפש שנתי ומגלה שדבר לא השתנה, ששוב עברה לה שנה ונכשלתי בכל מה שרציתי, בכל מה שקיוויתי שיקרה.
גם השנה, גיליתי ששום דבר לא השתנה, לא השלמתי בהצלחה שום דבר ששמתי לי למטרה, שאף אחד מהאנשים שמלווים את חיי לא עזר לי להגיע אל חלומי.
הכשלון היה ידוע מראש, כבר ביום ההולדת הקודם, גיליתי שאת, מי שהחשבתי לחברתי הטובה ביותר, לא סופרת אותי כלל, לא טרחת אפילו להרים לי טלפון, בטח שלא להיפגש, הסתפקת לך בהודעת SMS קצרה ויבשה, כאילו בסה״כ הייתי עוד איזה מכר מהעבר, הבנתי כבר אז אך קיוויתי שאני טועה.
חודש עבר ושוב גיליתי שאני בכלל לא במחשבותיך, הפתעת אותי בחוסר האיכפתיות.
הקשר הידרדר לו, אך את בכשרונך הרב, המשכת להחיותו ולתת לי תקווה ולאכזב אותי שוב ושוב, עד שלבסוף לפני מספר חודשים עברת את הגבול, הפסקתי את הקשר לחלוטין, ניתקתי מגע, את אפילו לא שמת לב, ולאחר חודשיים שלחת לי הודעה כאילו לא קרה דבר, הכאבת לי מאוד ואפילו לא שמת לב.
אבל את לא כל מה שהיה השנה, נכשלתי בבחירה, חיכיתי שמשהו ייצא כבר מההשקעה הרבה בשנתיים האחרונות אך גם זה לא קרה.
גם הספקתי לקבל את בקשת הסליחה של מי שפגעה בי בעבר מאוד, אך מה? כרגיל אצלי...דוגל בפשרות, שונא מלחמות, מוותר וסולח ואז מקבל יריקה לפנים.
אתרי ההכרויות היו גם הם במרכז העניינים, ניסיתי, נרשמתי, קיוויתי, אך רק נפגעתי, קיבלתי את האמת המרה לפנים, אף אחת לא טרחה לחזור אליי.
די, עייפתי, נמאס לי, נגמרה לי התקווה, זה פשוט לא שווה את כל האכזבות האלה.
לצפיה ב-'עכשיו או זמן פרידה'
עכשיו או זמן פרידה
29/11/2015 | 13:26
2
160
עבר כמעט חודש מאז אותו הרגע, הרגע הזה שהוריד מסך שחור בתוך ראשי ואל מול עיניי. מסך שעצר את הזמן את שארית חיי.
הרגע הזה הביא איתו ים של דמעות , ים של חרדות ובעיקר ים של חוסר וודאות.
הרגע הזה הביא איתו בעיקר כאב עצום שהשאיר את הלב שלי מדמם.
הרגע הזה מכתיב מציאות שבירה עדינה שמרכזת את כל מה שחשוב לרגע אחד בלבד-עכשיו.
ברגע שאני אשחרר את העכשו יש מצב שלא תיהיי כאן יותר.
ברגע שאני אעיז לחשוב צעד אחד קדימה יש אפשרות שלא אזכה לעוד רגע איתך.
 
עכשיו עוד צילום סלפי מטופש.
עכשיו עוד יציאות עם הילדים כמה שאפשר.
עכשיו עוד ועוד מפגשים ועוד ועוד חוויות עכשיו כי זה מה שנותר. עכשיו.
 
אני לא יודעת איך לסכם 47 שנות חברות ,אני לא רוצה לסכם.
אני לא יודעת איך להיפרד אחרי 47 שנות חברות בהן גדלנו יחד ומגדלות את הילדים שלנו יחד, אני לא רוצה להפרד.
אני לא יודעת לדמיין את חיי בלעדייך, בלי הטלפונים היומיומיים בלי הצחוקים שלנו על החיים ,  הרגעים האלה ביחד עם הילדים , אני לא רוצה לדמיין.
 
 אני לא יכולה לספר לך את שעובר עליי כי אני חייבת להיות חזקה בשבילך, להיות אופטימית ולשדר תקווה שהטיפולים באמת יאריכו את חייך .
אני כותבת כאן.בגלל שאין לי שום מקום לפרוק את שהלב מרגיש .
אני כותבת כאן שאין איש מכיר  שמכיר אותי(למרות שפעם הכירו אותי בפורום הזה רבים בשם אחר והמקום היה תמיד בית חם ללב ולנפש).
אני כותבת כאן שאיש לא יכעס שאני כבר בשלב הפרידה.
כותבת ובוכה ובוכה ובוכה. עלייך ,על הבנות ,על בעלך, עליי ,על הבן שלי שאוהב אותך אהבת נפש .
בוכה על הקושי הזה ,על המחלה הארורה הזאת ששוב ושוב חוטפת  לי את היקר מכל.
 
כותבת ומתקשה להאמין שאת באמת כל כך חולה ושענן שחור מרחף מעל  ומאיים לקטוף אותך מאיתנו ואת בסך הכל בת 47.
 
בבקשה אלוהים תן לה ימים של חסד עשה עימה נס חנוכה  היא הדבר הקרוב ביותר לאחות למשפחה ...אין לי מושג איך הלב והחיים יראו אם תבחר לקחת אותה בטרם עת...
 
הלב מרוסק .
 
 
לצפיה ב-''
02/12/2015 | 02:48
1
34
אין לי הרבה מה לומר, הצער והכאב שלך מורגשים בכל אות מהדברים שכתבת, שולחת לך חיבוק ענק ומאחלת רפואה שלמה לחברתך.
לצפיה ב-'תודה (:'
תודה (:
06/12/2015 | 07:32
18
לצפיה ב-'אלוהים'
אלוהים
21/11/2015 | 19:28
1
127
אלוהים היקר, בהמשך למכתב הקודם.
אתה יודע שתמיד רציתי מישהו או מישהי לחלוק אהבה שאינה תלויה בדבר. לא כסף,לא רכוש,לא את הגוף שלי ולא ילדים, לא רוצה אהבה ולא קשר שיש בו תועלת או חומר. קשר כזה טהור מצאתי רק עם ההורים שלי.
אהבה ללא תנאים.
את אמא לקחת ונשאר אבא שגם הוא יילך בשלב מסויים ואז לא ישאר דבר חוץ מהזמן.
אם היה אפשר לייצר שעון חול גדול כזה ענק ולשים בו את כל הזמן שנשאר הייתי עושה זאת. מציבה אותו בסלון ומסתכלת עליו עד שיגמר כל החול.
אני מרגישה כישלון אלוהים.
כי את הדבר היחיד שרציתי לא מצאתי.
מילאת את חיי באנשים שחיפשו לקחת. חלקם גם נתנו אבל ביחסים כאלה בין אנשים כשהתועלת החומרית נגמרת לא נשאר דבר.
ושוב זה קרה.
מהיום הראשון אמרתי שמספיק לי גם רק להיות אויר של מישהו.
מספיק לי רק הידיעה שלמישהו אכפת.
שאני מעניינת מישהו
שמישהו יגיד לי, את לא לבד.
לא משנה מה יקרה ׳אני פה׳
בפעם הראשונה שמישהי אמרה לי את זה, היא רצתה את הגוף שלי. חשבתי שחברות טובה עם אשה זה הדבר הכי בטוח כמה טעיתי.
אחריה הגיעו גברים.
כולם רוצים את הגוף, חלק רוצים כסף.
חלקם למטרות הנאה וחלקם רוצים ילדים.
בודדים קיבלו את מה שרצו ולא הגיע להם. לאף אחד מהם לא הגיע. ותמיד נתתי את כל כולי עד שלא נשאר ממני דבר.

ובעבודה שעומדת לפני סיום לא היה אחד שישאל לשלומי ירצה בחברתי, עשרות שעות ביום עם בני אדם שניצלו וירקו. ומיד כשביקשתי מעט התחשבות וכבר לא מצאו בי תועלת נזרקתי החוצה כמו קליפה ריקה.
לאף אחד לא אכפת
לא באמת.
עשרות שעות ביום שנתיים שלמות עם אנשים שרק רוצים ברעתי מחקו לי את הנשמה.
בעל שחי בעולם משלו עד שאזלו לי המילים והסבלנות.
20 שנה של המתנה שאמא תחזור עד שנגמרו לי הדמעות.
כנראה שקשר עם בני אדם תמיד היה ותמיד יהיה כזה. אבדו הסיכויים לנסות.
מאוד התאכזבתי מהיצירה שלך אלוהים, יפה ככל שתהיה וכל פרט במקום. חשבת על הכל בצורה מדוייקת. אבל יפה ומושלמת ככל שתהיה. אני עומדת מולה באכזבה נוראית והמתנה אינסופית שיגיע היום שהכל יסתיים ואבוא אליך הרחק מבני האדם.
אינני רוצה קשר עם אף אחד מהם לעולם.
הם רעים מטבעם.
את חלקם אפשר לחנך לטוב וחלקם נשארו רעים.
מעטים בודדים יש בהם טוב אמיתי. קשה למצוא אותם הם בדרך כלל כל כך צנועים שלא יודעים על קיומם. אנשים טובים הם כמו נקודה בים.
לפעמים נדמה לי שאני מבחינה באחד מהם פה ושם, לפעמים אני רק רואה מה שאני רוצה לראות. ככה זה כשמחפשים נקודות קטנות בים. מתחילים להזות.

הפעם הבקשה שלי שונה מהפעם הקודמת. שונה לגמרי.
עשה שאשאר לבד לעד.
עשה שתמחק ממני כל תקווה אי פעם לנהל קשרים עם בני אדם.
עשה שאשמח וארגיש שלמות עם עצמי כדי שלא אצטרך עוד אף אחד לעולם.
האמונה שלי בך לעולם לא תסתיים כי אני כבר יודעת שאתה מקשיב, הוכחת בצורה הכי ברורה. שמעתי אותך, תו תו צליל צליל. סוף סוף שמעתי איך אתה נשמע. אבל כמה שהאמונה בך גדלה והתעצמה האמונה שלי בבני האדם הסתיימה לחלוטין ולעולם לא תשוב. לעולם!
אני עדיין רוצה לחיות חיים ארוכים וטובים.
לא ביקשתי שזה יסתיים.
רק עשה שאפסיק להרגיש.
עשה שאהיה כל כך שלמה שזה יספיק כדי למלא את הזמן והחלל.
תחזור לדבר איתי כמו אז אלוהים?
לרגע היה נדמה שאתה שומע ועונה במנגינה יפה שמעתי אותך אוהב כועס מדבר.
וניגנתי עשרות צלילים מאותו היום אבל הפסקת, לא ענית יותר.
אני כותבת ובוכה, אני אפילו לא בטוחה למה.
אולי כי הגעתי סוף סוף להשלמה והבנה שאין מלבדך.
זה הגילוי הגדול, השמחה הגדולה וגם העצב הכי גדול שלי. כי אם אין מלבדך באמת שאין כלום מסביב והכל אשליה אחת גדולה.
קצת עצוב לחשוב שכלום לא אמיתי.
כלום לא אמיתי
אני מקווה שאני מצליחה לתקן את מה שזה לא יהיה שבגללו הבאת אותי לכאן.
אני מקווה שאתה יודע שאני מאוד משתדלת
לא תמיד יודעת איך ועשיתי טעויות שאין עליהם סליחה, גם את הטעויות האלה חשבתי שאני עושה כי זה מה שרצית ממני.
אולי לא זה מה שרצית באמת?
זה כבר לא משנה.
בלי בן זוג ובלי עבודה ובלי חברי אמת או אמא.
אבל אני מודה על כל יום שיש לי קורת גג וילדות מדהימות ואלו מתנות שמחזיקות אותי שמחה ונותנות לי את הכח להמשיך את המסע.
תודה אלוהים
אני ממשיכה לעשות את הכי טוב שאני יודעת עם מה שנשאר. יושבת שוב במושב האחורי מסתכלת על הנוף ולא יודעת לאן אנחנו נוסעים אלוהים. לאן שזה לא יהיה. תעשה שזה לא יכאב. לא מדי.

לצפיה ב-'היי'
היי
29/11/2015 | 12:20
37
בתור מישהי שיודעת טוב מאוד מהי בדידות
ואיך זה לרצות שמישהו יראה אותך, מישהו יתעניין, מישהו ישים לב שאת קיימת,
אני יכולה להגיד רק שזה כואב, כואב ברמה שלא תתואר.
הייתי רוצה לכתוב שיש תקווה, שיש אנשים שיראו אותך (ואותי), אפילו הייתי יכולה להגיד שזו יכולה להיות אני.
אבל הכל בעצם ריקני כנראה.
אז אני אאחל לך, שיהיה לך מה שתרצי, שאלוהים ישמע אותך.

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

הודעות נבחרות

בעלי מקצוע

כהן, דקר, פקס וברוש - משרד עורכי דין
כהן, דקר, פקס, ברוש –

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ