לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'לא מצאתי מקום אחר לשתף בו. ויש בי צורך ענק לשתף'
לא מצאתי מקום אחר לשתף בו. ויש בי צורך ענק לשתף
26/09/2016 | 21:26
1
19
אני כבר לא מתבגרת ממוצעת, מתחילה לנטות כבר ל'מבוגרת ממוצעת'. לגמרי מבוגרת ממוצעת. עוד יומיים אני אחגוג 20 אביבים. מזל טוב לי. אני יודעת שאני יצור כל כך בודד ומדוכדך. כל כך מדוכא ועלוב. וכל מה שאני רוצה זה חברים. פשוט חברים. לצאת איתם, לצחוק איתם, לטייל איתם. יש לי יום הולדת עוד יומיים, ואני הבן אדם הכי בודד בעולם. אז לקחתי סכין יפנית, שכנעתי את עצמי שהפעם זה יהיה בלי דמעות. מחושב, ממוקד מהיר, אבל אז החתכים התחילו לשרוף לי, והדמעות התחילו לרדת. ככה אני חוגגת 20 אביבים. עם דמעות בעיניים בחדר שקט ועור ששורף לי. אני עייפה, מותשת. מהכל. והנחמה היחידה שלי זה שעכשיו מישהו הולך לדעת את זה. מישהו ידע מה עובר עלי. תודה.
לצפיה ב-'למצוא את האור..'
למצוא את האור..
27/09/2016 | 20:45
1
מתבגרת יקרה,
ראשית אני מאוד שמחה שבחרת לשתף אותנו כאן במחשבות ובתחושות שלך ברגעים לא פשוטים של חייך...
אני שומעת עד כמה את בודדה ולבד, סגורה בתוך עולמך, כאובה ובוכיה ועוד יומיים לפני יום הולדתך, שאמור להיות היום המאושר ביותר בחייך.. אני כואבת את כאבך ומרגישה את בדידותך..
נשמע שהגעת למבוי סתום והדרך היחידה שמצאת היא לפגוע בעצמך,להכאיב לעצמך על מנת להסיח את כאבך הנפשי ואת בדידותך הגדולה...
אני מאוד מבינה את המצוקה שלך ואת הרצון שלך להיות אהובה ומוקפת בחברים ולו בחבר או חברה אחת קרובה שתוכלי לחוש בטוחה לשתף  במחשבות ובתחושות שלך..מישהי לבלות ולצחוק איתה וברגעים קשים אף לבכות ולבקש כתף תומכת..
אני מתנדבת מעמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, ורציתי להציע לך להגיע לצ'ט שלנו שזמין בכל ערב בין תשע לחצות-http://www.sahar.org.il/
שם יחכו לך מתנדבים שיקשיבו לך ויהיו שם בשבילך, אם תרצי תוכלי לשתף אותם במחשבות שהובילו אותך לחתוך את עצמך.. הם יושיטו לך יד וביחד אולי תוכלי למצוא מעט הקלה ולהרגיש פחות בודדה...
אני מקווה שכשתקראי את תגובתי תוכלי לשתף כי את מרגישה טוב יותר, חזקה יותר וכאובה פחות..
המשיכי לשתף אותנו..
לבנתיים, שולחת לך חיבוק גדול 
ממני ,
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'היי, חזרתי'
היי, חזרתי
18/09/2016 | 14:04
1
41
כי עכשיו אני לא לבד
לגמרי מבחוץ
אבל מבפנים אני מרגיש כאילו משהו גומר אותי
ואני לא יכול להגיד מה, פשוט עצוב לי
הלוואי שיום אחד זה ייעלם 
ובמקום עצב אני אתעל את הרגש שלי למשהו אחר
משהו יותר טוב מסתם לשכב על המיטה ולבכות
כי לאף אחד זה לא מועיל 
בעיקר לא לי
לצפיה ב-'המשקולת שבפנים'
המשקולת שבפנים
21/09/2016 | 13:53
13
שלום יקר, טוב לראות אותך כאן
נשמע שעברת דרך מאז הפעם האחרונה שכתבת כאן, שדברים השתנו, וחלק עדיין איתך..
אני מבינה שאתה מנסה לשים את האצבע, על מה שמפריע לך.. כאילו יש איזה משהו שחוסם ומכביד, לוחץ על הלב והריאות, מושך למטה, שואב את הכוחות.. אבל אתה לא מצליח לתת לו שם וצורה, לנסח אותו במילים, מול אחרים ובינך לבין עצמך..
כמו איזה בן לוויה לא קרוי, שהולך איתך, נגרר אחריך.. מעלה אצלך לפעמים תחושות של חוסר אונים, חוסר שליטה..
new way, אני מקווה יחד איתך, שיום אחד זה יעלם, ומזמינה אותך בינתיים, להמשיך ולשתף אותנו, במשקולת הזו, ובתחושות שהיא מעוררת..
לצפיה ב-'המון דברים. קשה לפרט בכותרת'
המון דברים. קשה לפרט בכותרת
17/09/2016 | 16:19
1
28
ואוו אז זה מתחיל מהתמודדות עם מחלה אני נמצאת במצב רפואי חרא שלא ידוע למה הוא ככה כבר חודשים רבים ואני מתמודדת עם המחלה בסדר גמור.
בתחילת אוגוסט הודיתי בפעם הראונה בפני מישהו, לא הוידתי, יצאתי מהארון בפני חברה ממש טובה שלי וזו הייתה הפעם הראשונה ורק שלוש חברות שלי יודעות על זה ואני לא מתכוונת לדבר עם ההורים. 
הייתי מאושפזת כמעט כל אוגוסט וגם האשפוז עבר בסדר גמור, אנשים נחמדים במחלקה, רופאים סבבה לחלוטין ושמרתי על אופטימיות.
אך עכשיו מתווסף לי גם פאן נפשי שאני לא מסוגלת לדבר עליו עם הפסיכולוג שלי. התאהבתי במישהי שאני לא אמורה להאהב בה. הפרש גילאים והיא בטח נשואה ואני לא יודעת למה זה קרה. ואני מתחרפנת מזה לגמרי. כאילו אני יושבת וכותבת עמודים רבים של מכתב שהיית רוצה למצוא דרך להעביר לה אבל אני בחיים לא אעשה את זה, זו לא מישהי שאני אמורה אפילו ליצור קשר איתה כאילו, די נשבר לי. לא חלמתי שלוש שנים ועכשיו כל הזמ אני חולמת עליה ואני מתחרפנת ואני מתחילה להישבר. כולם אומרים י שאני לא אמורה לחוות מחלה כזו בגיל 17, מנכון אני לא אבל אני מתמודדת יפה אבל עכשיו הפאן הזה כנס ומעמיס עלי יותר ואני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה ככ רע ואני פשוט מרגישה שבורה.
לצפיה ב-'לווסת את העומס'
לווסת את העומס
21/09/2016 | 13:48
10
שלום יקירה,
אני קוראת אותך, ומרגישה כמה שאת מנסה לשמור על אופטימיות גם אל מול ההצפה והעומס שאת חווה, אל מול חוסר הוודאות שעולה הרבה..
מבינה גם שיש לא מעט הקשרים בהם את מרגישה שאת צריכה להסתיר חלקים של עצמך, להסתתר, לשמור כסוד מחשבות ורגשות מסוימים.. ואני מתארת לעצמי כמה שזה יכול להיות מכביד, להתמודד לבד, להרגיש שאין מישהו שאת יכולה לשתף, או שהאנשים האלו מאד ספורים ומצומצמים..
יקירה, שיתפת בהתאהבות שאת חווה ונשמע שהיא מביאה איתה לא מעט תחושות קשות ומורכבות.. שהיא  מערערת ומטלטלת את עולמך כרגע, כמו רעידת אדמה שבאה כרעם ביום בהיר, ופערה תהום בין ההתמודדויות שעברת והצלחת לצלוח – האשפוז, ההתמודדות היומיומית עם המצב הרפואי – לבין התחושה שלך כעת, של חוסר אונים, תחושה של בלבול ותהיה במה להאחז, איך להמשיך להתמודד..
אם הבנתי נכון, נשמע שאת מרגישה 'לא בסדר' עם זה שהתאהבת במי שהתאהבת, ושאת חוששת שהמטפל ישפוט אותך על זה, יגרום לך להרגיש אשמה או יעלה ביקורת כנגדך.
ואולי חשוב לזכור, שאנחנו לא שולטים במי נתאהב, אבל עצם ההתייחסות והעיבוד של ההתאהבות הזו במסגרת הטיפולית, עצם הניסיון להבין ממה היא נובעת ועל מה היא יושבת, לנסות להבין עם המטפל מה המשמעות של אותה אישה עבורך - יכול להיות משמעותי ביותר לתהליך הטיפולי שאת עוברת, ולתת לך ולמטפל שלך הזדמנות חשובה להעמקת ההיכרות שלו איתך ושלך עם עצמך..
מה דעתך?
לצפיה ב-'עזרה לבן'
עזרה לבן
11/09/2016 | 15:07
2
41
צהריים טובים
צריכה את עזרתכם בבקשה, מקווה שאני במקום הנכון
הבן שלי בן 11 ונמצא בתקופה מאוד בעייתית.
הוא כבר כמה חודשים מתקשה להירדם, וכמעט כל ערב כשמגיע הזמן ללכת לישון הוא בוכה. אומר שיש לו תחושות שהוא לא יודע להסביר, אבל משהו לא טוב לו.
פעם חלם חלום, ומפחד לחלום שוב (זה מה שאמר).
במהלך היום (רוב הזמן) הכל בסדר, למרות שגם שם לפעמים זה מתשנה, כי אני רואה אותו עצוב וכששואלת מה קרה, הוא לא יודע להגיד לי..
הוא ילד חברותי מאוד, ויש לו הרבה חברים. הוא לא מצא את ה-אחד שיהיה החבר הכי טוב שלו. הוא ואהב מאוד לשחק במחשב, והרבה.
יש לו קושי בלימודים, בשפה, יש לו מורה פרטית (הוא בכיתה ה')
הבעיה מתחילה לרוב בשעות הערב.
בעלי ואני חלוקים בדעותינו על הבעיה.
לדעתו הילד לא מספיק עייף ומתבאס על הקשיים שיש לו בלימודים וזה שצריך ללמוד.
מה צריך לעשות? פסיכולוג? פסיכיאטר? אולי רק רופא משפחה בינתיים?
אני מבולבלת. וכ"כ רוצה לעזור לילד אבל מרגישה חסרת אונים.
תדוה
לצפיה ב-''
12/09/2016 | 22:17
1
26
ערב טוב יקירה,
 
אני קוראת את ההודעה שלך ולא יכולה שלא לחוש את תחושת חוסר האונים שבה את נמצאת..כשאחד מילדינו נמצא במצוקה כלשהיא, אנו כהורים לא תמיד יכולים למצוא מיד את הפתרון ולעזור וכאן מתחיל הקושי הגדול והכאב שאנו חשים..
 
נשמע שהבן שלך נמצא בתקופה לא פשוטה, הוא חווה דברים חדשים שלא חווה בעבר, קשה לו להסביר מה הוא בדיוק מרגיש ובעיקר למה הוא מרגיש כך...
שמת לב שהמועקות שלו מתגברות דווקא בשעות הערב, זו השעה שהוא נמצא בהפוגה מהיום שעבר, מהחוויות הטובות יותר והטובות פחות, הזמן שבו הוא עושה  לעצמו חשבון נפש, "מנתח" בראשו הצעיר את כל מה שעבר עליו..לטוב ולרע. הערב יורד וגם המחשבות שלו שוקעות להן..
 
אני כמתנדבת בסה"ר, לא יכולה להפנות אותך לגורם טיפולי ספציפי., אך אין ספק כי יש לפנות לאדם שיהיה מוסמך להבין מה עובר על הבן שלך וכיצד אפשר לעזור לו או לפחות לנסות להקל במעט על התחושות שלו.
 
הייתי מציעה לך לפנות בראש ובראשונה לרופא הילדים שלכם שמכיר את הילד מיום היוולדו. לאור ההכרות שלו אתכם , ולאור מה שישמע מכם ההורים, יוכל להפנות ו או לייעץ לכם למי לפנות הלאה.
 
מקווה שעזרתי לך ולו במעט לעשות סדר בראש,
שולחת לך חיבוק תומך ואם תרצי אשמח אם תשתפי אותנו במחשבות ובתחושות שלך.
 
 
מתנדבת סה"ר.
 
 
 
לצפיה ב-'בוקר טוב'
בוקר טוב
13/09/2016 | 08:39
16
אנחנו אחרי 2 לילות טובים. הילד הולך לישון יותר מאולח ואני לפני השינה מדברת איתו על מילויון ושתיים דברים שהיו ושיהיו. חוץ מעל לישון.
עד שהוא הרגיש הוא עייף ורוצה לישון. ואז אמר "מה אם לא אצליח לישון?" סיכמתי איתו שינסה קצת ואני אבוא לראות מה איתו עוד חצי שעה. הילד נרדם אחרי 7 דקות.
רופא הילדים שלו כרגע בחופשה אבל אדבר איתו כשיחזור.
דיברתי בינתיים כם כם המחכנת שלו שתעזור, היא תשוחח איתו ותעצים אותו איפה שצריך (יש להם השנה גם פרוייקטים מנהיהגותיים חברתיים בשכבה - היא תנתב אותו לפרוייקט שיעזור לו). היא אמרה לי גם שכל היום הוא שמח וכל הזמן סביבו חברים ובסה"כ לא נראה שהוא במצוקה. אז זה באמת משהו כשהוא לבד עם עצמו, ואולי לא יודע לנתח את הדברים בצורה נכונה ולהכין את עצמו ליום המחרת.
אני אעבוד ביחד איתה על חיזוק כל הדברים הטובים שבו, שיאמין בעצמו וכו'
מקווה שביחד נצליח לעזור לילד.
 
 
לצפיה ב-'היי'
היי
11/09/2016 | 14:19
1
38
אשמח לעצה או תגובה ממישהו
אני עוברת שנה ממש קשה. גרתי עד לא מזמן בדירה עם שותפות אחת מהן היתה חברה אחת הטובות שלי אם לא הכי. ביום כלשהוא חל מפנה היא התחילה לזלזל בקשר שלנו, להתעלם ממני, להתחמק או להציק ולעקוץ. הייתי מאוד לבד אף אחד לא דיבר איתי. הבחורה השנייה גם התחילה להיות מגעילה אליי ולזלז בי. החברה הכי טובה שלי לכאורה ממש תפסה ממני מרחק והיינו צמודות נורא. והאמנתי לה, באמת שהאמנתי לה. אבל מסתבר שהיא שיקרה לי ועבדה עליי. גרמה לי לעבור איתן לדירה כעבור חודשים ספורים חל מפנה ואני לא עשיתי שום דבר ולא היא פשוט החליטה להתחיל לעמוד לי על הראש ולא להיות חברה. ניסיתי פעמים ספורות לדבר איתה אבל זה כבר היה אבוד ואני גם הייתי כבר כל כך פגועה.
באותה שנה, רק לפני הריב שסיפרתי נפטרה חברה קרובה של שתינו. היא היתה יותר קרובה אלייה אבל גם אני אהבתי אותה. היא נפטרה בפיתאומיות וכשגיליתי על זה בכיתי בכי נוראי והן ישבו שם הבנות האלה ולא הזילו אף דמעה. אז מה שגורם לי לחשוב שהן החליטו פתאום לריב איתי כי הן הרבה פחות אהבו והעריכו אותי ממנה לכן כשהיא מתה זה נתן להם דירבון לגרום גם לי להפגע ואפילו לעזוב את הדירה. כאילו נקמה על משהו שלא עשיתי. 
 
בנוסף אני חווה משבר משפחתי. אני כבר בנתק חודשים רבים עם אבא שלי, ועכשיו הצטרפו לכך עוד בני משפחה. וכמובן שאני לא מעוניינת להשאר בבית המשפחה לכן אני עוברת לדירה. לבד. זה נוראי ואני חוששת. אף פעם לא גרתי לבד. אני מרגישה נטושה. חוצמזה עברתי חוויות נטישה ארוכה ארוכה ולא בבת אחת כמו עם החברה. ויש לי טראומה ואני לא מסוגלת לתפקד. זה פשוט נוראי
 
אשמח לעזרה
לצפיה ב-'כוחות'
כוחות
16/09/2016 | 18:49
11
אנה יקרה,
 
אני שומעת כמה שאת כבר עייפה מהמלחמה עם החברות, עם המשפחה, עם הבדידות, מתחושת הבגידה, מהמציאות המייאשת שמלמדת אותך שהחיים הם אתגר מתמשך, בזמן שלך אולי כבר אין כוח...
אני שומעת את הכאב שלך על הקרע החברתי והמשפחתי שמפרק אותך לאט לאט, על שאת מרגישה שנשארת לבד, ושאין לך ברירה אלא להתחיל דרך חדשה לבד, בפעם הראשונה. ואיך אמורים למצוא כוחות, כשאת כבר מרגישה סחוטה, כבויה, חלשה, פגועה?
יקרה, בתוך הקושי והבלגן, בתוך סבך האתגרים, מצאת אומץ לצאת לדרך משלך, את עוברת לגור לבד, בוחרת להתרחק ממה שפוגע בך. יהיה לך מקום משלך ואת תמלאי אותו בחום ואהבה וכוחות חדשים, כמו הכוחות שמצאת בתוכך כשבחרת לצאת לדרך עצמאית.
 
אם תרצי, את מוזמנת לכתוב לנו בצ'ט, אנחנו זמינים שם מדי יום בין 21:00-00:00, נשמח להיות לצדך, לתת לך כוח ולעזור לך למצוא גם כוחות משלך.
בינתיים, אנחנו איתך, שולחים לך חיזוק מרחוק. 
 
Well, maybe one day I’ll be back on my feet"
And all of this pain will be gone
And maybe it won’t be so hard to be me
And I’ll find out just where I belong
It feels like it’s taking forever
But one day things can get better"
 
לצפיה ב-'לבחור מטפל או מטפלת- אזור נוחות?'
לבחור מטפל או מטפלת- אזור נוחות?
05/09/2016 | 01:44
1
26

חברים יקרים
שאלה סובקייטיבית ואני מאמין שזה פר חיבור עם מטפל בלי קשר למגדרו.
 
אני מטופל במרפאה ציבורית, מטעם קופ״ח.
בעבר הייתי מטופל אצל מטפלת - שעזרה לי בצורה חמה ונעימה לקבל את עצמי ולצאת מהארון.
אח״כ הייתי אצל מטפל גיי שמאוד הבין אותי ועודד אותי לעצור ולהרגיש.
 
עכשיו אני ברשימת המתנה למטפל חדש במרפאה הזו.
חשבתי לבקש לנסות לקבל מטפלת. כי אני חושב שהחום והרכות של מטפלת עוטף אותי וחשוב לי.
 
מצד שני, אני מתבסס על דוגמא אחת של מטפלת ודוגמא אחת של מטפל.
 
מצד שני אולי עדיף לי לבקש מטפל מהסיבה שחלק מהאישויז שלי הם בגלל שאבא תמיד היה מנותק רגשית. אני לא משוחח איתו על עניינים של הלב.
ואני חושב שבבחירת האקס שלי מאוד אהבתי דמות חזקה אבל רגישה. כמו שהאקס היה. לכן אני קצת תוהה אם דווקא מטפל - שהוא גבר ומתעסק במיוחד ברגש יכול לעזור לי לשבור תבנית של ״גבר מבוגר = חוסר רגש״.
 
למרות שהערתי למטפל האחרון שלי שחסר לי חום ואמפטיה מצידו במפגשים. הוא ניסה לתקן אבל זה לא היה מספיק.
 
 
בקיצור- יש טיעונים לכאן או לכאן. וכמובן שמדובר בחיבור.
אבל אני יכול לבקש ברשימת ההמתנה לקבל זכר או נקבה.
 
הייתם מייעצים לי כך או כך על סמך הטקסט שרשמתי פה?
לצפיה ב-'מטפל(ת)?'
מטפל(ת)?
06/09/2016 | 20:22
26
ערב טוב מוכחים להיות שמח,

אני מבינה שהבחירה היא קשה עליך, כי בכדי שהטיפול יהיה אפקטיבי, אתה חייב שמולך יעמוד אדם אשר תרגיש נוח לשפוך את הלב, אדם אשר תדע איך להגיע אליך ולהבין אותך כדי שהעזרה שלו תהיה יעילה.
נראה שהיום, אתה חושש לבחור מטפל-ת שלא יעמוד בקריטריונים שלך, שיאכזב או לא יקלוט מי אתה מבפנים.
נראה שאתה מבקש שמישהו יבחור עבורך את האופציה הנכונה , שאם תבחר במטפל או מטפלת ולא יווצר חיבור בינכם, זאת לא תהיה האחריות שלך...

נשמע שאתה במסע שמטרתו הוא למצוא את הדרך לעצמך, אתה צועד ומתקדם ליעד שלך...לא תמיד קל אבל אתה מתקדם.
נראה שכרגע, מולך עומד סלע אשר חוסם את הדרך....וכאן, הבחירה היא שלך:אתה יכול לראות את הסלע כמכשול ולחזור בעקבותך ,או להסתכל על הסלע כחלק מהמסע ולמצוא דרך לעקוף אותו, וזה מפחיד כי אין לדעת מה נכון לעשות ומה לא...
אולי לא משנה במה או מי תבחר, כי אם הטיפול יהיה מספק עבורך או לא, אם הסלע יחסום לך את הדרך או לא, קרוב לוודאי שאתה תלמד מהחוויה ותגדל .

נשמע שכבר עשית כמה צעדי ענק כאשר לא רק יצאת מהארון אלא גם קיבלת בהבנה את האדם אשר יצא ממנו:אתה.
ונראה שכבר לקחת החלטות לא פשוטות והתמודדת עם התוצאות , סביר להניח שגם היום תדע ....

אם תרצה , ואם תחשוב שאנחנו יכולים לעזור, אני מזמינה אותך בחום ובהבנה לציט שלנו..כל יום בין השעה 9 בערב לבין חצות, נשמח להיות איתך ונעשה את מה שביכולתנו לעזור לך להחליט מה הכי נכון לך.

sahar.org.il

שולחת לך חיבוק מקבל ומבין,

מתנדבת סה״ר

לצפיה ב-'התאבדות'
התאבדות
29/08/2016 | 16:08
3
124
ההורים שלי יתגרשו אבא שלי לא משלם מזונות כי אין לו כל כך הרבה כסף אפילו לפרנס את עצמו לאימא שלי לא כזה אכפת היא שולחת עליו משטרות ואנשים שיעצרו אותו הוא אפילו פוחד לצאת מהבית בגללה
הוא הקים משפחה עם אשתו החדשה ובוא נגיד שהוא לא אוהב את האימא אבל הוא עדיין נשאר איתה בגלל המזונות
חברות שלי משגעות אותי מכל הכיוונים בבית ספר הכי רע לי כולם שם חשים ומתעללים אחד בשני פעם אחת באה עלינו יועצת בית ספר ואמרה לנו שאם למישהו יש בעיה יכול לבוא עלי ונטפל בו ביחד או שישלח לי פתק ואני ינסה הכל לעשות בשביל לעזור לו ואני לא יגלה מי זה תאמת קצת חששתי ללכת אז השארתי פתק ואז היא בדקה במצלמות בית הספר עם כל המורים במחברות של מי הכתב הזה וגילתה אותי כעסתי נורא היא הפנתה אותי לפסיכולוג הלכתי לא סיפרתי הכל אמרתי שאני בסדר בפתק היה רשום את כל מה שאמרתי פה כבר הרבה זמן אני חושבת על איך להתאבד ותמיד שאני רוצה אני הולכת לאחד הבניינים עולה על הגג ושאני מסתכלת למעלה משהו עוצר אותי אני לא אוהבת לדבר פנים מול פנים אני מעדיפה להתכתב ומזל שמצאתי תאתר הזה
לצפיה ב-'עזרה12341'
עזרה12341
30/08/2016 | 22:30
77
בפניה שלך , מרגישים את הלחץ ואת הרגשות המתעצמים בתוכך.. הרצון שכתבת בפתק שלך, המחשבות שמלוות אותך , המעשים שאת מספרת עליהם מעידים עוד יותר.הפורום יכול להיות מקום חברי בטוח בשבילך ובמקביל אולי תרצי לבוא לשוחח (בהקלדה) בצאט שלנו ב"אחת על אחד" . אנחנו מחכים לך. בואי. 
לצפיה ב-'היי'
היי
31/08/2016 | 16:04
42
היי, ממליץ לך לחסוך כסף ולגור במקום אחר, רחוק מכל הסביבה הזאת, עם כל הטראומות האלו.
גדלת בסביבה של אנשים לא מתחשבים ולא אוהבים
את תמצטי בחור שיהיה איתך בגלל מי שאת ולא בגלל הכסף, והחיים שלך ישתפרו פלאים
לצפיה ב-'תרגישי טוב'
תרגישי טוב
31/08/2016 | 16:17
29
אשמח לדבר איתך בsms לשמוע את הקשיים, אם זה יכול לעזור.
התגובה השנייה שלי הייתה בטעות
לצפיה ב-'חרדה אחרי אירוע רפואי חריג'
חרדה אחרי אירוע רפואי חריג
27/08/2016 | 12:56
3
57
בלילה שבין חמישי לשישי היה לי התקף אלרגיה
אושפזתי ליום אחד שוחררתי כמה שעות אחרי שבדיקות הדם ובדיקת האקג חזרו לעצמן.עם המון תרופות. 
אני חלשה עדיין , בוכה לסרוגין אבל הבכי לא בכי טוב ומשחרר כי  אין לי מספיק אוויר בשביל זה... 
שבת ובחוץ השכנים עושים אוכל לא שאני בדרך כלל מצטרפת אבל עכשיו סגרנו את כל החלונות רק בגללי ,  אני בת 28 וההורים שלי מעבירים את השבת בלשמור עלי כי אני עלולה לעשות עוד התקף ב-72 השעות שאחרי התקף ללא סיבה נוספת.. וזה עלול להיות גרוע יותר מההתקף המקורי.
הפסקתי טיול (עבודה) באמצע הבוס שלי היה הראשון לדעת שקרה משהו והראשון להגיע לבית החולים ,אחר כך הגיע ידיד מהצבא ואז אבא.  כולם באמת היו מדהימים אבל אני פשוט מרגישה במצוקה  מעבר למצוקה הפיזית הברורה.
אני מרגישה  בהיסטריה  ובעיקר מרגישה טיפשה זה היה מהאוכל מהצדנית שלי הפעם חדר האוכל הוכרז מזמן כמחוץ לתחום , מהארוחות נטולות החלב אני יכולה להיכנס לברר אם יש חמגשיות לאלרגיים או ירקות שלמים שאפשר לקחת אבל להיכנס ולצאת לא לשבת שם. 
ההתקף הפעם לא עצר גם אחרי שמדא הוסיפו עוד אדרנלין מעבר לאפיפן שאני הזרקתי לקח שעות עד שהאקג שלי חזר לעצמו.
יש לי פשוט קטע שלם שאני לא זוכרת ממנו כמעט כלום,
אני בבית מישהי סוגרת את השבת במקומי .. ויקח לי כמה שבועות לחזור לשגרה מלאה אמרו לי שאני אעשה יומיות תקופה(בניגוד לרגיל וכן העבודה שלי נשמעת קצת כמו המשך של הצבא במובן הזה .. ואני מרגישה רע לגבי זה שמישהי סוגרת במקומי).
אני חייבת להירגע ולא יודעת איך לא יודעת מה לעשות , זה היה הפעם מאוד מסוכן אני מבינה את זה ,אני גם יודעת שלא יכולתי למנוע את זה עשיתי את כל כללי הזהירות האפשריים. אבל התסכול ענק .. וגם תחושת הסכנה .. וזה סכנה מאוכל זה לא שאני יכולה פשוט להפסיק לאכול ויהיה בסדר .. גם כשאוכלים לידי זאת בעיה..
אם מישהו נמצא פה בשבת בצהורים בבקשה תעשו סימן אני מרגישה שאני מתחרפנת ...
 
 
לצפיה ב-'לעכל את החוויה הטראומטית'
לעכל את החוויה הטראומטית
28/08/2016 | 13:02
2
21
שלום פנינה יקרה,
אני שומעת כמה שאת מרגישה חסרת אונים אל מול האלרגיה והאשפוז, מעין תחושה כזו של אובדן שליטה שיכול להיות ממש מפחיד, מעבר לסכנה שבהתקף עצמו.. תחושה כאילו החיים יורדים ממסלולם בגלל האלרגיה, ואליהם נראה שנלוות תחושת דריכות לא נעימה, כמו הרגשת סכנה מתמדת שמרחפת והולכת איתך לאן שתלכי..
ובזמן שאת מנסה להתמודד ולהתאושש מההתקף, אני מבינה שעולות בך גם תחושות של אשמה ואחריות, שלדאגה לעצמך מתווספת גם הדאגה לאחרים – שצריכים לשמור עלייך, שצריכים לעבוד במקומך וכו'..
יקירה, ההתקף אומנם חלף אבל נשמע שלמשקעים הנפשיים שלו ול'אקג הרגשי' עוד יקח זמן לעבור ולהתייצב.. ובתקופה הזו, כדאי לנסות אולי לשחרר את האשמה ואת תחושת האחריות, לזכור שלא ביקשת לעצמך את האלרגיה ושאת עושה ככל יכולתך לשמור על עצמך מפניה, וגם כשזה לא מצליח – זה לא הופך אותך לעול או למועקה עבור אחרים, גם אם זה  לפעמים מרגיש ככה.
בנוסף אולי כדאי להתייעץ עם פסיכולוג ולנסות לעבוד איתו על שיטות התנהגותיות וקוגניטיביות להירגעות והפחתת חרדה, וכן לפתוח את החוויה הקשה והטראומטית לעיבוד על מנת להתמודד איתה ולאפשר לה 'לשקוע' למקום הנכון.
מאחלת לך החלמה מהירה ובריאות איתנה יקירה, את מוזמנת תמיד להמשיך ולשתף אותנו כאן בתחושות ובמחשבות שלך, במה שאת עוברת..
לצפיה ב-'תודה/ אחרי ביקור אצל הרופא'
תודה/ אחרי ביקור אצל הרופא
28/08/2016 | 14:36
18
הוא ניסה להבין ממני מה בדיוק קרה..הוא אומר שהתחושה הפיזית לפחות אמורה להשתפר ברגע שאני אפסיק עם הסטאורדים עוד 3 ימים..הפסכולוגית שלי בחופשה אבל שלחתי לה הודעה ..הרופא שלי אומר שאני פשוט מתנתקת בגלל הלחץ וזה בסדר ..(זה לא קורה במצבי לחץ אחרים).
אני חושבת לנסות לקדם את התורים שלי ליותר מוקדם פשוט לנסות לקבל תשובות ...
בכל מקרה עברנו על האוכל שלי  ואני לא אמורה לנסות מאכלים חדשים  , אין יותר חדר אוכל...גם בקניות קונים מעכשיו רק את מה שאני כבר מכירה ואכלתי בלי בעיות.זה מאוד מגביל חברתית ...ירדתי כמעט ק"ג ב-4 ימים פשוט קשה להצליח לאכול ככה אפילו שעכשיו אני כבר מרגישה טעמים וכבר אוכלת בלי להעיר את התחושה שהגרון שלי פשוט חסום..
מקווה לחזור לעבודה לקראת סוף השבוע לדעתי זה הדבר היחיד שיגרום לי להרגיש נורמלית ...אני בחרדה לגבי זה למרות שהבוס שלי הבטיח לי שיהיה בסדר.
 
 
לצפיה ב-'הייתה לי חזרה של התסמינים'
הייתה לי חזרה של התסמינים
30/08/2016 | 16:49
10
ישנתי כמעט כל היום , היה לי לילה ארוך. אחרי חצות הרגשתי נורא לא יכולתי לישון קמתי ועשיתי אנלציה אני מכירה את כלל 3 היממות אחרי התקף שתסמינים יכולים פשוט לחזור בלי סיבה אבל עברו 72 שעות וכולם הלכו לישון אחרי 3 יממות שפשוט שמרו עלי..(מרגישה בת 3 כשאני כותבת את זה... ).. התקשרתי למוקד של הקופת חולים והאחות אמרה שאני אעלה למיון כי ההתקפים שלי באים מהר המיון ממש מעבר לכביש ... הייתי שם תוך 5 דקות ועד שהגעתי כבר היתה פריחה וכאב בטן והכאב המציק בגרון ... יש באינטרנט סרטון על מצב שהרופא לא מבין שזה זה ..וזה מה שהרגשתי השתמשתי בתרופה שלי ואז חזר לי קצת הקול והצלחתי להסביר שפשוט כואב לי לנשום עזרו לי קצת ובבוקר שלחו אותי הביתה.. רק עכשיו אני מריגשה את ההתקף הגדול מאחורי מבחינה פיזית...
התחלתי לסדר דברים לקראת החזרה לשיגרה זה הולך מאוד לאט .. אבל הסתדרתי עם העבודה כבר, ואני עובדת שבוע הבא וממש עכשיו הגיע מייל מהאונברסיטה כי אני צריכה סביבה בטוחה -במבחן האחרון הייתי ממש בלחץ מהרגע שמישהו יוציא אוכל .. אני לא יכולה להניח על השולחן את הארנק עם התרופות זה דורש אישור וחוץ מזה זה מלחיץ ...אני מגיבה לריח בעיקר של מאפיים חלביים. זה יכול לקרות בשנייה וזה מלחיץ נורא אני לפעמים נרדמת במהלך נסיעה באוטובוס ואז מתעוררת מהריח רק כדי לעבור מקום שני כסאות אחורה לפחות... גם גילתי כמה אנשים לא מודעים לנושא הצמידים הרפואים  אבל למרות זאת אני  מטפלת בלעדכן את הצמיד שלי בהתאם למצב.
הבטחתי לעצמי לנסות ללמוד היום וזה עוד לא קורה..
הפסכולוגית שלי עודכנה למרות שהיא בחופשה ואני אראה אותה ביום ראשון ..  
אני פחות מתוסכלת כי אני יודעת שעוד יש לי מקום עבודה
אני אפילו לא ממש בהיסטריה כבר.. אבל ברור לי לגמרי שהפעם הבאה עלולה להיות קטלנית וזה קשה לדעת את זה ..  
לצפיה ב-'מיואשת מהחיים '
מיואשת מהחיים
27/08/2016 | 18:05
2
89
אני נואשת מהכל ... מרגישה שאין אף אחד שמבין אותי. אני בת 20 ומסיימת שירות לאומי ... אני עובדת ישר אחרי השירות לאומי, כל יום, ולאימא שלי זה לא מוצא חן [היא טוענת שאני צריכה מנוחה] אבל זאת הדרך היחידה "לברוח" כי כשאני בבית הכל חוזר אליי, כל הפלאשבקים, החרדות ...
ההורים שלי כל הזמן רבים, ברמה של צרחות וקללות, לפעמים אבא שלי יוצא ונעלם לכמה שעות ואימא שלי בוכה בייאוש
זה קורה כשהוא שותה, הוא שתיין .... ואימא שלי תמיד מזמינה חבר של המשפחה וכשהוא בא הם תמיד חייבים לשתות ואז אבא שלי משתכר ורב עם כולם והם צורחים ואני מפחדת כלכך וישלי התקפי חרדה מריבים וצרחות. אחותי הקטנה עברה לגור אצל סבתא שלי, מהסיבה הזאת, ואני לא יכולה, היא משוגעת [אפרט בהמשך]
בנוסף עברתי תאונה לפני כמעט שנה, ולא התייחסו לזה בכלל ברצינות. כשזה קרה התקשרתי לאימא שלי והיא אמרה "תעזבי אותי אני בעבודה" כאילו לא אכפת לה שהבת שלך עברה תאונה, השוטרים אפילו דיברו איתה ולא היה לה אכפת, התחלתי לבכות מולם כמו מטומטמת.
סבלתי מכאבים כמה חודשים וכל הבדיקות בבית חולים ובקופת חולים "הכל תקין" אבל אני בכיתי מכאבים, מרגישה שמזלזלים בי, שחושבים שאני ממציאה.
גם בבית ספר חוויתי אדישות מהמורים, זלזלו בכל מה שאמרו, צחקו עליי והשפילו אותי, והתלמידים גם הציקו לי כל הזמן. בעיקר נטפלו אליי כי קיבלתי חינוך גרמני-אירופאי והייתי ממש מנומסת ושקטה, קראו לי יקית וקרה, לעומתם שהם צרחו והתפרעו בכל מקום, הם הציקו לי וגרמו לי להצטער על זה שאני חיה, שנולדתיי, רק כי אני שונה כי אני מחונכת ...
אין לי תמיכה מהמשפחה, סבתא שלי עם בעיה נפשית אבל היא ממש עשירה והיא מחפרנת לי את השכל, מחליטה משהו ואז משנה דעה לגמריי או אומרת משהו ואחר כך אומרת משהו אחר, וכשאני אומרת להורים שלי הם אומרים "עזבי את לא תביני" "היא בסדר גמור" "היא זקנה" והם בעצמם סובלים מהבלבולי מוח שלה
דודה שלי מצד אימא שלי שונאת אותי, והיא גם ממש עשירה, גרה בבית ענקי ... יש לה 3 ילדים. בכל חיי היא ובעלה חיפשו כל הזדמנות להשפיל אותי, לפני שמצאתי עבודה על כל פיפס היא הייתה צועקת לי "איך את מצפה להתקבל לעבודה ככה, איך, את לא יודעת להתנהג עם אנשים" וכד' ואני בעצמי עובדת בשירות לקוחות [עבודה כדי לחסוך כסף ללימודים ומגורים, לא רוצה להיוות תלוייה במשפחה]
סתם משפילה אותי, למשל כשהיא ילדה לא מזמן הכנתי לה עוגה, היא לא רצתה לטעום ממנה והחזירה אותה לאימא שלי אחר כך. כל כך נעלבתי
לבן דוד שלי היה יום הולדת וכשבאתי היא אמרה "למה באת את לא חייבת לבוא, אם באלך תחזרי הביתה" וזה היה ממש מעליב והיא גם החלה לומר ש"לא יהיה אוכל ולמה באת מה את מחפשת פה" מרגיש לי כמה אני לא רצוייה במשפחה הזאת. אנחנו עשירים, יש לי הכל, מחשב לפטופ אייפד פלזמה חתול דירה מפוארת ... חוץ מאהבה, תמיכה והערכה. מרגישה זרה.
וגם המנקה של המשפחה התחליה להגיד לי שלא ייצא ממני כלום בחיים ושאני מטומטמת וטיפשה ושלא עובדת בגיל 19 [זה היה לפני שמצאתי עבודה] ושיושבת כל היום בבית ומציקה להורים, ממש נפגעתי ואמרתי להורים שלי הם אמרו "מה את רוצה את מפריעה לה לנקות" כאילו זה ממש לא תירוץ וזה לא מצדיק שום סיבה שהיא תדבר אליי ככה, ואם אני מרפיע שתגיד בנימוס ולא תרד עליי
המשפחה היחידה שאני הסתדרתי איתה, ראיתי אותה פעם אחת, זאת דודה שלי מדרגה שנייה היא גרה בשוויץ עם בעלה. הם באו לבקר אותנו וממש התחברתי איתם, דיברתי איתם שעות וצחקנו, סוףסוף הרגשתי שמצאתי משיהו שמבין אותי במשפחה הזאת. אבל הם היו צריכים לעזוב מיד, לחזור לשוויץ, כלכך ייחלתי שיציעו לי לבוא איתם ... אבל שוב נשארתי לבד. ישלי את הטלפון והסקייפ שלהם אבל הם עסוקים כל היום ולא באלי להטריד אותם
אפילו מתביישת לבקר אותם ... יצא לי רושם שאני פשוט מטרידה אנשים, שלא רוצים לדבר איתי ושאני מפריעה, והכל בגלל המשפחה הזאת
אני מרגישה כלכך כועסת על העולם, כלכך מיואשת
המשפחה שונאת אותי
כל החברים שלי בגדו בי, פגעו בי
בבית ספר השפילו אותי, זרקו עליי חול ואבנים ולמורים לא היה אכפת, גם הם היו לפעמים בצד שלהם או שהם אמרו שיש לי בעיה נפשית
אני מרגישה אבודה ... לא רצוייה בשום מקום
עם חרדות של נטישה ושלא יקבלו אותי בגלל שזאת אני
הייתה לי חברה הכי טובה שגרה בעיר אחרת, היינו מדברות מלא, עם בדיחות משוטפות ומבקרות אחת את השנייה. חשבתי שהיא נהנהת איתי, צחקנו מלא והיא אמרה שכיף לה לבלות איתי ואז יום אחד היא התחילה לסנן אותי ואחרי כמה ימים היא שלחה לי נאום ארוך בווטסאפ למה היא לא רוצה להיות חברה שלי וחסמה אותי.
נדמה שהיא באה אליי הביתה רק כדי לאכול אוכל איכותי כי אימא שלה לא יודעת לבשל ...
זה היה הדבר הכי פוגע שעשו לי, לא עשיתי לה כלום, חשבתי שהיא נהנת איתי, עזרנו אחת לשנייה, דיברנו על הבעיות שלנו ונתנו פתרונות אחת לשנייה, היינו מטיילות מלא ומדברות על תחומי עניין שלנו ... מה עשיתי לא בסדר ?! גם היא כניראה ניצלה אותי ! החברה הכי טובה הקודמת שלי גם ניתקה איתי קשר בלי סיבה, וגם היא כל הזמן אמרה "את חברה מדהימה, כיף לי איתך" וכד'
איבדתי אמון באנשים, מרגישה שלא אמצא בחיים חברים אמייתיים, כולם שונאים אותי שמשקרים לי שעושים לי טובה כשמדברים איתי ... אני עובדת כל היום ומרגישה כמו זומבי, הלכה לי שמחת החיים, אהבתי לצייר ולכתוב סיפורים, זאת אני עושה כששי לי זמן וכשאני לא שקועה בייאוש מהחיים, לבלות עם חברות ולעשות שטויות.
אף אחד לא תומך בי
נדמה שמסתובבים איתי רק כי אני עשירה ושיש אצלי אוכל של מסעדות, כדי לנצל אותי ולזרוק
מתעלמים ממני
קוראים לי מעצבנת ובלתי נסבלת
מזזלים בי בכל מקום שאני באה
יורדים על המוצא שלי
נמאס לי ...
לצפיה ב-'צמיחה על סף ייאוש'
צמיחה על סף ייאוש
28/08/2016 | 13:44
38
שלום אצט יקרה,
את מתארת תחושות כל כך קשות ומכאיבות, שמציפות כולן ביחד – תחושות של בדידות ותסכול, תחושה של להיות בין הפטיש לסדן, שאין לאן לברוח, שאין אף מקום בו תוכלי לשים את הראש ולהרגע, בלי לדאוג משום דבר, בלי להפגע ולחוות כל הזמן יחס מזלזל.. תחושה שאין מי שמחזיק אותך, שאין מי שדואג, שאין מישהו שאכפת לו ממך.. עד שאת 'מתרגלת' להרגיש כל כך נטושה ומוזנחת, לא מוערכת, שאין אף אחד שמגן עלייך, שעומד לצידך..
אני מבינה, יקירה, כמה שאת עייפה מלהתמודד עם כל התחושות האלו.. מצד אחד רוצה כמה שיותר לצאת מהבית כדי לברוח מהמצוקה שהוא מעורר בך, להעסיק את עצמך כמה שרק אפשר, כמעט עד קצה גבול היכולת, עד למצב שהעומס שעלייך כל כך גדול שכבר קשה לך להמשיך ולשאת הכל על כתפייך.. וכמה שזה מייאש, שדווקא הבית מהווה מקום מציף ולא מוגן עבורך, מלא בתוקפנות ורגשות עוצמתיים שמתפוצצים ואף אחד לא מצליח להכיל, כאילו התא המשפחתי כל הזמן מוצף ולאף אחד אין מרחב להכיל בו את עצמו, שלא לדבר על אחרים.. וכל הזמן צריך להיות במצב של מגננה או מתקפה, בלי שיש מקום לתמיכה, לביחד..
יקירה, את מתארת תחושות קשות כל כך של זלזול והשפלה, תחושת ניכור ודחייה וזה כל כך לא הוגן שנאלצת לחוות את זה, לא בסביבת הלימודים ובטח ובטח שלא מהמשפחה, שממה שאת מתארת נשמע שבהרבה מקרים גורמת לך להרגיש מיותרת, לא רצויה בחיים שלהם, גורמת לך להרגיש כאילו משהו בך לא בסדר, שאת זו שאשמה..
אצט, חשוב לי לומר לך שזה ממש לא מובן מאליו, שאחרי כל האכזבות והפגיעות שידעת - שיחד עם כל זה את מצליחה למצוא בעצמך את הכוחות, לעבוד, לתכנן תוכניות, לחשוב על העתיד, את ממשיכה ונאבקת, מחפשת מוצא, עובדת ומשקיעה כדי להוציא את עצמך מהמצב בו את נמצאת כעת, כדי לבנות את עצמך מחדש ולאפשר לעצמך חיים אחרים, כפי שאת היית רוצה אותם. זה מדהים ומעורר השראה בעיני יקירה, ואני מאחלת לך שתוכלי למצוא את הדרכים להפוך את החוויות הקשות שעברת – לדלק ודשן שיניע אותך קדימה, יאפשר לך לצמוח למעלה..
ואולי כדאי, למרות (ודווקא בגלל) העומס, לנסות ובכל זאת לפנות קצת זמן ומרחב לעצמך, לדברים שאהבת פעם לעשות, אפילו לחצי שעה ביום, לשבת מול דף נייר עם צבעים, לשבת עם מחברת אישית בפינה שקטה ולתת ליד וללב לכתוב, להוציא, לדמיין את העתיד שיהיה אחרת, לכתוב עליו סיפורים.. לפעמים הדברים הקטנים האלו, הם כל כך הכרחיים, ועושים שינוי כל כך גדול בתחושה שלנו..
תמשיכי לשתף אותנו יקירה, תמשיכי לכתוב.. אנחנו כאן איתך, לא משאירים אותך לבד, מזכירים שיש אנשים שאכפת להם ממך, גם אם אנחנו לא מכירים אישית
לצפיה ב-'את בסדר גמור. המשפחה שלך וכל מי שמזלזל - הם אלה שלא בסדר'
את בסדר גמור. המשפחה שלך וכל מי שמזלזל - הם אלה שלא בסדר
31/08/2016 | 16:01
21
היי, ממליץ לך לחסוך כסף ולגור במקום אחר, רחוק מכל הסביבה הזאת, עם כל הטראומות האלו. 
את נשמעת בחורה נחמדה וטובה, ואת תמצאי בחור שיהיה איתך לא בגלל הכסף. 
פשוט גדלת בסביבה של אנשים לא מתחשבים ולא אוהבים. 
לצפיה ב-'אל תגידו לי שיהיה בסדר..'
אל תגידו לי שיהיה בסדר..
19/08/2016 | 22:41
1
97
אל תגידו לי שיהיה בסדר..
בבקשה אל תגידו לי שיהיה בסדר, 
אם אתם לא בטוחים בזה.
אל תגידו לי שיהיה בסדר,
אם אתם לא יכולים לעשות שזה יקרה.
אל תגידו לי שיהיה בסדר כדי לנחם אותי..
אל תגידו לי שיהיה בסדר כדי לגרום לי להרגיש יותר טוב עם עצמי,
כי זה לא עוזר.
וכשזה לא קורה,
זה רק גורם לי לשנוא את עצמי יותר,
זה רק גורם לי לכעוס עליכם, ולא לסמוך עליכם.
כי הבטחתם, כי אמרתם. כי באמת האמנתי לכם..
כי לא נשאר לי יותר כלום, מלבד האמונה..
ואני רוצה, אני באמת רוצה להאמין ולחשוב שיהיה בסדר,
כי זה הדבר היחיד שמחזיק אותי בחיים..
אבל יש גבול דק מאוד בין אופטימיות לנאיביות,
ונראה לי שחציתי אותו כבר מזמן..
תמים מצדי לחשוב שיהיה בסדר,
תמים מצדי לחשוב שהכל יעבור..
תמים ומטומטם מצדי לחשוב שמתישהו יהיה טוב..
כמה אפשר לקוות ולהתאכזב?
כמה אפשר לרצות ולהישבר?
כמה אפשר לבכות בסתר?
בשלב מסוים הכוחות אוזלים,
וכרגע, אני ממש מייחלת כבר לחזור לאלוהים.
 
לצפיה ב-'אמונה עצמית בשינוי '
אמונה עצמית בשינוי
21/08/2016 | 14:15
42
אנונימית יקרה,

כמה שזה מרגיז לשמוע שיהיה בסדר, כשמרגיש שכל-כך לא בסדר לך.
כמה שזה מעצבן שאנשים מבטיחים שיהיה בסדר, כשבעצם אי אפשר להבטיח דבר כזה.
כמה מתסכל זה שאחרים בוחרים לצבוע את המציאות עבורך בוורוד, בזמן שאת מעדיפה להסתכל למציאות בעיניים, כמו שהיא (גם אם זה נעשה במטרה להקל עלייך). כמה שהם חוזרים על המנטרה שלהם, המציאות שלך לא באמת משתנה. וזה מאכזב אותך, וזה מייאש, וזה גורם לך לכעוס עליהם, ולתהות האם נשארה עוד תקווה לשינוי כלשהו..
ואת יודעת, אולי לא חשוב אם הם חושבים שיהיה בסדר. אולי מה שחשוב זו האמונה הפנימית שלך שהמצב באמת יכול להשתנות, שיש לך את הכוח לשנות...?
 
יקירה, אם תסכימי לשתף, נשמח לשמוע ממך על מה לא בסדר, מה מטריד אותך, מהו הדבר שאת מייחלת ומקווה לו שלא מסתדר? אם תרצי, את מוזמנת גם לבוא אלינו לשיחה בצ'ט מדי לילה בין 21:00-00:00, לפרוק את כל מה שיושב עלייך, במקום לא שיפוטי, אנונימי לחלוטין....
 
"לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה. זהו צירוף שתי המלים "יהיה בסדר". צירוף המלים האלה, שרבים מאיתנו שומעים בחיי היום יום של מדינת ישראל, הוא בלתי נסבל. מאחורי שתי המלים האלה חבוי בדרך כלל כל מה שלא בסדר:  יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה, שאין להם מקום. ה"יהיה בסדר" מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו. כן, ה"יהיה בסדר",  אותה טפיחת כתף חבר'מנית, אותה קריצת עין, אותו "סמוך עלי"... ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש"יהיה בסדר" פירושו שהרבה מאוד לא בסדר." - יצחק רבין
 
לצפיה ב-'ריבים עם אמא'
ריבים עם אמא
18/08/2016 | 16:34
1
75
היי אני בת 14 ואני תמיד רבה עם אמא שלי על הלימודים ובכללי אני רבה עם אמא שלי והיא תמיד מענישה אותי או צועקת עלי ולפעמים אני מרגישה שהיא בכלל לא מבינה אותי שקשה לי בלימודים ואני הכי מתאמצת שיש ותמיד כשהיא רבה איתי היא מוציאה מילים שפוגעות בי ואני תמיד בוכה וקשה לי עם המצב הזה שכל הזמן אנחנו רבות ושהיא צועקת עלי וזה זה פוגע בי כל פעם מחדש ובאלי למות כבר/לברוח מהבית אני כמעט כל הזמן בוכה
לצפיה ב-'משאלה לשקט'
משאלה לשקט
21/08/2016 | 13:26
39
אביה יקרה,
 
אני שומעת כמה קשה לך בריבים ובמלחמות עם אמא שלך, כמה את נפגעת מהמילים המכאיבות ומהידיעה שאת מנסה הכי הכי שאת יכולה וזה לא מספיק, ואת לא מקבלת תמיכה. לפעמים בלהט הדברים, במהלך ויכוח יכולות להיפלט מילים קשות ופוגעניות, ואם רק אותן אמרות היו נאמרות בשיח ולא בכעס וצעקות, יכול להיות שזה היה מקל על ההקשבה וההפנמה, ולא סוגר אותך. אבל בינתיים.... את נסגרת, וכל הבלגן שבבית-בלב-בראש, רק גורמים לך לרצות לברוח אל שקט, למקום אחר שבו לא תבכי ולא תרגישי פגועה, אלא מנוחמת, מוערכת ואהובה.
יקרה, האם את מוצאת מפלט בתחומים אחרים שלא קשורים ללימודים, בהם אתן מסתדרות ומוצאות מכנה משותף, מגיעות להסכמה? האם את מוצאת בסביבתך חברים או בני משפחה אחרים להיתמך בהם?
 
אם תרצי לחלוק איתנו עוד מהקושי, מההתמודדות, מהרצון לברוח, או כל דבר אחר, את מוזמנת לכתוב לנו גם בצ'ט כל יום בין 21:00-00:00, נהיה שם בשבילך, אחד על אחד, מכל הלב. בינתיים, קבלי חיבוק גדול מאיתנו 
 
"לא רוצה להיות עצוב ולא יכול להיות שמח 
כבר לא בטוח מה חשוב לא רוצה להתווכח 
שוב צריך לדעת איך למחות את הדמעות 
ושוב צריך לדעת ללכת הלאה

 
לצפיה ב-'פרידה '
פרידה
16/08/2016 | 22:05
1
57
היי שמי רון בן 21. בקצרה: לפני חודשיים אני ומישהי שהיינו ביחד 6 שנים נפרדנו. אחרי 4 ימים ראיתי אותה עם מישהו שעובד איתה ואז הבנתי שבעצם הפרידה הזאתי הגיעה בגלל שהיא התאהבה במישהו אחר.
ממש תמצתי את זה, היה הרבה דברים בדרך מהרגע שהתחיל הבלאגנים(במאי) עד שנפרדנו, ורק אחרי זה הבנתי שזה בגלל מישהו.
הם עדיין יוצאים ביחד והיא מאושרת איתו כאילו 6 שנים לא היו בכלל.
היה לנו זוגיות מעולה ומעבר לכך היינו החברים הכי טובים בעולם.
אני ממש ממש מתקשה להסתגל למצב הקיים, למרות שאני מנסה ממש הרבה ואני במלחמות עם עצמי בכל יום מחדש, אני פשוט לא מצליח לראות איך החיים ממשיכים מכאן
לצפיה ב-'כשהלב כואב'
כשהלב כואב
21/08/2016 | 11:33
27
רון,
 
אני שומעת מבעד למסך את הכאב שלך, כמה מייסר אותך לראות את החברה הקודמת עם מישהו אחר.. כמו תחושת בגידה, למרות שאתם כבר לא ביחד, נשארת פגוע, לבד, לא מצליח למצוא את האור בקצה המנהרה, נאבק בעצמך כדי להמשיך הלאה, למרות שאתה לא יודע איך.
ואולי ההשערות לגבי סיבות הפרידה גם הן מערבלות לך את הלב, או הגעגועים, ואולי זו התחושה שכאילו נשארת  מאחור בזמן שהיא כביכול מתקדמת, ואולי בכלל המחשבה שכאילו בזבזתם את הזמן, אם בסופו של דבר זה נגמר, היא זו שמשגעת אותך..
 
"הלב שלנו חייב להישבר לפעמים. זה סימן טוב, לב שבור. זה אומר שניסינו להשיג משהו". - אליזבת גילברט (מתוך הספר "לאכול, להתפלל, לאהוב")
 
רון יקר, הכנסת גם נקודת אור בהודעה שלך- כתבת על "איך החיים ממשיכים מכאן". נראה שקיימים בתוכך, לצד העצב והכאב, גם ניצנים קטנים של תקווה להתחלות חדשות, להמשך אחר טוב, וידיעה חשובה- שיש גם "הלאה מכאן"...
התקופה שלאחר פרידה יכולה להיות מכבידה, מכבה, מתסכלת ומייאשת... אם אתה מחפש מקום לפרוק בו או לשתף על ההתמודדות שלך, אתה מוזמן גם להגיע לצ'ט האנונימי שלנו מדי יום בין השעות 21:00-00:00, לשיחה אחד על אחד (או כמובן להמשיך לכתוב לנו בפורום). נשמח לנסות להיות לצדך, לשכך מעט את הכאב, לעזור לך לשאת את הכובד שבלב.... 
 
בינתיים, שולחים לך חיבוק חיזוק וירטואלי גדול
 
לצפיה ב-'איך מורידים געגוע לאקס? ומורידים הלקאה עצמית?'
איך מורידים געגוע לאקס? ומורידים הלקאה עצמית?
12/08/2016 | 00:08
3
45


אקצר את הסיפור כדי לא להכביד. האקס ואני נמצאים כעת בפרידה שניה שלנו.
באיזשהו מקום האמנתי שגם הפעם נחזור. אך לצערי הוא מצא בן זוג חדש. אני באמת מאמין שזה ריבאונד. כי אני מכיר חלקית את הבחור החדש.
אבל כיון שאני לא יודע מה האקס חושב אז אין לי טעם לנסות לנתח אם זה ריבאונד או לא.
בכל מקרה, אני לא הפסקתי לחשוב עליו בחצי שנה האחרונה. וכשנודע לי שהוא בזוגיות - אני לא מצליח לחשוב על שום דבר אחר.
הקול שלו, הצחוק שלו, הגוף שלו, המגע שלו. הכל מאוד מוחשי.
אני רוצה לנסות להפחית את עוצמאות של הגעגוע והעצב. 
חשבתי למצוא רעיונות ומשפטים שיגרמו לי להתשחרר יותר בקלות.
כי כואב לי. כי קשה לי.
אני מנסה לדבר עם כמה שיותר אנשים. לשתף. לספר. לדבר. לצאת. אבל הזכרון לא פוחת. 
הזמן יעשה את שלו. ואין קיצורי דרך. אבל בכל זאת.
נסיתי להזכיר לעצמי למה נפרדנו. מה היה פחות טוב.
נסיתי לעודד שאני מחוזר ע״י אחרים. שאני טוב וחזק גם בלעדיו. שאני לא צריך אותו בתור אמת מוסר למה נכון.
שיש הרבה גייז וסטטיסטית יש מישהו שיעשה לי טוב כמוהו.
שיש המון שעושים פרק ב׳ בחיים ואומרים שזה אפילו יותר נכון ומוצלח מפרק א׳.
שזה צריך לבוא ממנו גם. אחרת אני אהיה יס מן בנסיון השלישי שלנו
שזו ההזדמנות שלי להיות חופשי לנסות למצוא עוד (אולי אני גרידי)


אבל לכל טיעון האני האחר שלי מוצא טיעון נגד.
אני מאמין שאני מפחד לשחרר. הלא נודע. הספק. הם לא נעימים.
לכן מנגנון הגנה מנסה למנוע שחרור.
אני יכול לעבוד על עצמי וללכת הפוך על הפוך? כמה שאני מודע עדיין לא מצליח לחוות את המחשבה ולתעל אותה נכון.
גם כשיצאתי מהארון לקח לי זמן רב עד שאחד הקולות גבר על האחרים.
אני נמצא בטיפול פסיכולוג ובכל זאת בין מפגש למפגש אני מתייסר וסובל מגעגועים ומזכרון מוחשי וממשי ככ.

אודה למי שיש לו טיפים או מנטרות שהיה אומר לעצמו אחרי פרידה כה כואבת ועזרו לו להתגבר.
תודה
 
לצפיה ב-'מקום בלב'
מקום בלב
12/08/2016 | 14:53
1
49

וכמה שאתה רוצה להיות חזק בלעדיו, עדיין הזיכרון חזק איתך.. זיכרון שחצי השנה שעברה לא מחקה..  כמה זה בוודאי קשה למחות עקבות של אדם אהוב מעל הנפש והגוף, מעל החיים. יש קשרים שקשה מאד לנתק, כמו קשרי דם, ויש קשרים שקשה מאד לנתק, כי הם חזקים אולי כמו קשרי דם, רק בלי המחויבות, לכאורה, שנגזרת מאלו האחרונים.. איך אפשר להכניס בנאדם לתוך הלב, ואחר כך להוציא אותו משם? לא פשוט. אז אתה מחפש טיעונים למה טוב בלעדיו, כותב את ההסטוריה מחדש: היה לא טוב, עכשיו טוב יותר, ויהיה אפילו עוד יותר טוב. ובדרך, מנסה למחוק גם את הטוב שהיה. ובאותה דרך אתה מרגיש גם את ההתנגדות שעולה בתוכך, ההתנגדות לשינוי, למחיקה, לציפיה לפרק ב' שמי יודע איך הוא יהיה.. איך אפשר להשלים עם מצב שכבר הפך לעובדה, בלי לנסות לחזור לעבר במעין מכונת זמן שאתה עדיין מנסה ללמוד כיצד להפעיל אותה?
ואולי, גם אם אי אפשר לחזור לעבר, לא חייבים להוציא את האקס מהלב. אולי משהו ממנו תמיד יישאר שם, עם הצחוק והקול והמגע המיוחדים.. ותשאיר לו את הפינה הזאת, ויחד עם זאת תוכל לפתוח את הלב לאדם חדש שיכניס משב רוח רעננה על הזכרונות הישנים, ינער את האבק, ויזכיר לך איך זה לאהוב כל כך... בצורה אחרת.
 
לצפיה ב-'זה מקסים, אבל אני לא רואה מקום בלב לאדם נוסף'
זה מקסים, אבל אני לא רואה מקום בלב לאדם נוסף
13/08/2016 | 01:42
16
כל אחד יהיה בצילו 
וזה עניין של זמן. אבל באמת שאין לו מחליף אצלי
או שני לידו בלב
לצפיה ב-'ערקונות או גחמה מתוך חרדה?'
ערקונות או גחמה מתוך חרדה?
12/08/2016 | 00:14
10


אני נמצא בטיפול פסיכולוגי.
אני מנסה לנתח פרידה זוגית שאני מתחרט עליה מאוד.
אחד הנושאים שגרמו לפרידה הייתה רצון לרמת חיים שונה בין האקס לביני.
אני מאשים את עצמי בכל דבר אפשרי כעת.
הייתי עקשן,
הייתי קמצן,
הייתי הססן ועוד.
הפסיכולוג אמר שאין בעיה שאחשוב על לעגל תכונות שלי או לנסות לשנות את העוצמה שלהן. אבל בכל מקרה זה חלק מהדמות שלי. אלה עקרונות עליהן מושטתת הדמות שלי והן לאו דווקא רעים. יש הרבה שהיו רוצים לקנות לא אימפלוסיבית ולחיות בתקציב מאוזן.
אני יודע ממפגשים אחרים איתו שהרבה דברים צצים אצלי בגלל חרדה. לדגומא חרדה ממחסור בכסף.  

השאלה שמבלבלת אותי - כי בסופו של דבר אני מלקה את עצמי בגלל הפרידה - 
האם היו אלה עקרונות - ולכן טוב שנפרדתי כי לא רציתי למחוק את עצמי
או האם היו אלה פעולות לא רציונליות מתוך חרדות שלי. אותן אני רוצה לפעול להנמיך ולהיות מודע לכך שהן מתוך חרדה.
ברור לי שהתשובה לא יכולה להיות מלאה כי אין את כל הפרטים והסיפור.
ובכל זאת רציתי לנסות להעזר בחברי הפורום איך מבחנים בין עקרון/פעולה מתוך חרדה/גחמה גרידא.
כי לפי כך אוכל להבין עם עצמי אם יש מקום להלקאה או דווקא לשחרור והרגשה של השלמה.
תודה לעונים לשאלה הפילוסיפית
 
לצפיה ב-'בעיות עם ההורים'
בעיות עם ההורים
07/08/2016 | 20:40
1
146
אני בן 16 עולה לכיתה יא בגיל 9 התחלתי לשחק משחקי מחשב ויצא מצב ש"התאהבתי" בתחביב הזה וזה אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות אני רוצה להדגיש שהציונים שלי בבית הספר נחמדים ואני לא תלמיד מופרע או משהו שנה שעברה הייתה שנה קשה בשבילי הרבה מריבות עם ההורים שגרמו לי לדיכאון ההורים לא נמצאים בבית עד שעה 6 בערב ככה שהיו ימים שפשוט לא הלכתי לבית הספר בסוף השנה בעקבות חיסורים רבים החליטו לא להביא לי את התעודה אלא בנוכחות ההורים בעקבות החיסורים הרבים וכתוצאה מכך אמא שלי אמרה לי שהיא לא קונה לי יותר ספרי לימוד ולא משלמת לבית הספר אם אני לא זורק את המחשב לפח שאמרתי לה שאני לא מעוניין בכח היא אמרה לי שכשיגיע יומולדת 16 שלי היא תזרוק אותי מהבית ועכשיו אני באמת לא יודע מה לעשות אם אני יישאר בלי בית ובלי התחביב הכי אהוב עלי...
לצפיה ב-'אחרי הסערה'
אחרי הסערה
12/08/2016 | 13:21
30

Zencer יקר,
נשמע שאתה מרגיש שההורים לא מבינים אותך. בסך הכל אתה משקיע בלימודים, וגם ההתנהגות שלך טובה, ולמרות זאת נראה שההורים לא רואים את הצדדים החיוביים האלה שלך, ואתם רבים. אני מבינה שנכנסת לדיכאון בעקבות המריבות הללו, ושבנוסף ההורים כמעט ולא נמצאים בבית, מה שאולי גורם לך להרגיש בודד מאד. החסרת הרבה מבית הספר, אולי כתוצאה מהדיכאון, אולי בגלל ה"חיסורים" של ההורים מהבית. ועכשיו, כשנודע להוריך על החיסורים, נראה שאתה מרגיש שהם לא מנסים להבין אותך, אלא פשוט מאיימים. נראה שאתה חווה זאת כניפוח הדברים מעבר לכל פרופורציה, שכן פרט לחיסורים אתה תלמיד טוב. בנוסף, אתה אוהב משחקי מחשב ולא רוצה לאבד את האהבה הזאת שלך. בוודאי המשחקים האלה מאפשרים לך להיות בתוך מציאות נפרדת, לחוות הרפתקאות, ומן הסתם לא תסכים לוותר על החוויה הזאת, מה גם שכנראה שאין קשר בין המשחק לבין החיסורים מבית הספר. נראה שההורים שלך לא מנסים להבין מה גורם לחיסורים אלא מנסים להעניש אותך, ויכול מאד להיות שאתה רואה בכך חוסר צדק, שכן, כפי שאתה רואה זאת, יש להם חלק בחיסורים האלה.
Zencer, לפעמים כשאנחנו כועסים, אנחנו מאבדים פרופורציות, ולא פועלים בהיגיון. יכול להיות שאימך לא התכוונה ברצינות שלא תקנה לך ספרי לימוד, או שתזרוק אותך מהבית, אלא אמרה את מה שאמרה מתוך כעס. אולי כדאי לתת להורים להירגע, ולנסות לדבר איתם ממרחק כלשהו של זמן. יכול להיות ששווה לפנות למישהו בבית הספר, יועץ או אדם שאתה סומך עליו, ולהתייעץ עימו בקשר למריבות עם ההורים, שגרמו לחיסורים מלכתחילה, ולאיומים שלהם. אולי שווה שיהיה מישהו מקצועי שילווה אותך, ויגשר בינך לבין ההורים. בכל מקרה, אתה מוזמן להמשיך לשתף בפורום, ולספר מה קורה איתך ולאן הדברים מתגלגלים.
 
לצפיה ב-'החיים'
החיים
06/08/2016 | 23:39
1
55
היי לא יודעת אם זוכרים אותי או לא זה לא כזה משנה אני עוברת תקופה קשה בחיים שלי תקופה של הרבה פרידות תקופה של שינויים...זה התחיל לפני שלושה חודשים שסבתא שלי נפטרה אחרי חודש סבא שלי ניפטר ואז פרידה מקבוצה של השירות לאומי ופרידה ממתנדבת שהייתי מאוד מחוברת אליה ועוד פרידה ממישהי שהייתי מחוברת אליה ובץוך כל הפרידות האלה אני מוצאת את עצמי שוקעת לדיכאון שוקעת לסמים לבדידות...אחרי שסבא שלי ניפטר עברתי לגור עם סבתא שלי כבר חודשיים שאני גרה אצלה והיום היא זרקה משהו שנורא פגע בי היא אמרה לאמא שלי וואי וואי אם הייתה לי ילדה כזאת הייתי משתגעת...חודשיים שהילדה הזאת שינתה את החיים שלה בשבילה שלא יוצאת מהבית כדאי שהיא לא.תישאר לבד שישנה באותה מיטה איתה את הילדה הזאת היא לא רואה...שיניתי את כל החיים שלי בשבילה וזה מה שישי לה להגיד עליי...אני מוצאת את עצמי כל לילה בוכה כל לילה לא ישנה כל לילה חושבת על מה שקרה חושבת על סבא שלי נזכרת באותו רגע שהוא נפטר באותו רגע ארור שראיתי אותו מפסיק לנשום...התקופה הזאת הורגת אותי אני כל יום נאבקת בעצמי לא לחתוך לא להשתגע אבל אני לא מצליחה חזרתי לסמים חזרתי לימים שמרוב שהייתי בסטלה פחדתי לחזור הביתה ואף אחד לא יודע את זה את אף אחד זה לא מעניין...האנשים הכי חשובים בחיים שלי נעלמו ואיתם גם אני נעלמת כל יום קצת מחכה שמישהו יראה שמישהו יעזור שלמישהו יהיה אכפת ממני


לצפיה ב-'במה להאחז'
במה להאחז
07/08/2016 | 17:13
36
פרידה אחרי פרידה, שינוי אחרי שינוי, טלטלה אחרי טלטלה..
ילדת כאב אהובה שלנו, זה נשמע כל כך מכאיב, לאבד כל כך הרבה, בזמן כל כך קצר.. כאילו ללב אין אפילו זמן להתאושש, להרים את הראש מעל המים, וישר מגיע עוד גל ששוטף אותך, בעודך נאבקת למצוא במה להאחז – אך במקום להאחז, מרגישה שאת רק הולכת ושוקעת..
 
ובין כל השינויים והפרידות, בין כל ההסתגלות מחדש שנדרשת ממך, עולה גם מעין תחושה כזו של חוסר הערכה, כאילו הסביבה לא רק שלא רואה עד כמה קשה וכואב לך, אלא גם לא נותנת לך כוחות, מתייחסת אלייך בצורה מבטלת, לא רואה אותך, לא רואה את הטוב ואת הכוחות שבך, שלך עצמך אין כוחות להאמין בהם כרגע..
 
אהובה, מצער כל כך לשמוע לאיזו סחרחרות של כאב את נכנסת, איך הייאוש מציף והאכזבה מהסביבה מרפה את ידייך.. אנחנו כאן איתך, מושיטים אלייך את ידינו, רואים את הכאב שלך, רוצים לתת לו מקום.. תמשיכי לשתף אותנו יקירה, לספר על מה מה שאת עוברת, על מה שמכאיב.. אולי לא נוכל להעלים את הכאב, אבל אולי לפחות נוכל לסחוב אותו לקצת ביחד, להתחלק במעמסה..
לצפיה ב-'בעיה עם ההורים, לא מקבלים אותי כמו שאני'
בעיה עם ההורים, לא מקבלים אותי כמו שאני
02/08/2016 | 19:57
1
80
בתור בי פולארי עם הפרעת חרדה, זה יכול להיראות לכם קצת מוזר, אבל אני אדם שאוהב לחיות על הקצה, לשחק בגורל, אני לא מפחד מכלום ואף אחד. אני מנהל את החיים שלי בצורה מאוד אגרסיבית. אני סופר אינטליגנטי ויכול לנתח ולהתמודד עם מצבים שאחרים ישברו מהם תוך שניה (התמודדתי עם סמים, גרתי ברחוב), אני אימפולסיבי וחזק, ואני מעריץ את עצמי כי אני בדיוק מי שאני רוצה ליהיות.
אבל ההורים שלי דואגים לי מאוד, כי אני כזה שיכול בקלות למצוא עצמו נהרג בתאונה או ננעל מאחורי הסורגים, בשני המקרים לי זה לא מזיז, אבל זה מטריף אותם וזה מביא לריבים. השאלה, איך אני גורם להם להבין שאני כבר לא ילד קטן, שאני חיי את החיים שאני רוצה, ואליהם לכבד את זה?
לצפיה ב-'גבולות'
גבולות
03/08/2016 | 00:34
37
r3dt4g  יקר,
 
נשמע שאתה נהנה להיענות לסקרנות שפועמת בך, שגורמת לך לחקור ולגלות ולבחון גבולות, ושאתה שלם עם עצמך, מוכן לקבל על עצמך את ההשלכות של החיים בסטייל ה"אגרסיבי", כפי שכתבת. נשמע מתסכל ואולי גם מעיק שההורים שלך נטרפים מפחד, מנסים למתן אותך, בזמן שאתה מרגיש חסין, בעל כוחות התמודדות חזקים, מלא תעוזה...
האם יש גיל בו ההורים מפסיקים לדאוג לילדים שלהם, לנכס הכי יקר שלהם? לא בטוח.
האם בגיל מסוים הורים מפסיקים להסתכל על ילדיהם כעל גוזל קטן? גם זה לא בטוח.
למה? אולי הדאגה מונעת מאהבה, אולי מרצון אינסופי לגונן ולעטוף, ואולי לחלקם קשה ההבנה שהמציאות משתנה והילדים מתבגרים לנגד עיניהם.
האם ישנו גורם אחר אשר יכול לסייע לתיווך בינך ובין הוריך? אולי יכול להגדיל את התחושה בקרב הוריך שיש מי או מה שדואג למתן את ההתנהגות האימפולסיבית, כדי שלא ימצאו אותך מאחורי סורגים במקרה הטוב, או נהרג בתאונה במקרה הרע?
אם תרצה לשתף אותנו בהמשך התלבטויות, מחשבות או תחושות, נשמח להיות לך אוזן קשבת, להיות לצדך, כמה שנוכל...
 
"גם אני רוצה לצאת, לשתות, לרקוד, לבגוד, לשדוד 
גם אני רוצה לדפוק שמחת חיים ברמקולים של אוטו עם כבוד. 
גם אני רוצה לחטוף, לאכול, לטרוף, לזלול, להקיא את הכל 
לרמוס את כל מי שעומד בדרכי, לעמוד על שלי בלי ליפול. 
גם אני רוצה אקדח קטן שפותח דלתות וסוגר עניין 
אני רוצה לשלם במזומן מתחת לשולחן לאיזה עבד נאמן פודלמן. 
גם אני רוצה לשלוף מהשרוול, לצחוק בביטול ולהגיד בזלזול: 
קניתי, מכרתי, פתחתי, סגרתי, כיוונתי, יריתי, פגעתי בול.
 
אני רוצה הכי גדול, הכי מהר, הכי יפה. 
אני רוצה הכל הכי טוב, הכי הרבה. 
אני רואה את זה מולי, צבעוני, טבעי, על המסך שלי. 
אני רוצה להיות שם, אני רוצה להיות שם, 
אני רוצה גם, אני רוצה גם... 

אבל איפה אני, 
ואיפה כולם? 
איפה אני, 
איפה כל העולם?"
 
לצפיה ב-'היי , רציתי לבקש את דעתכם בעניין..'
היי , רציתי לבקש את דעתכם בעניין..
17/07/2016 | 16:58
1
103
אני בת 23 ולמרות שהצלחתי במשך שנים לחיות עם תחושת מועקה וריקנות, אני מרגישה שזה כבר מתחיל להשתלט עליי ואני לא מצליחה למתן את זה..
היום שלי מסתכם בעבודה-בית, לא חברתית בכלל, אם כבר ההפך- יד לי חרדות בכל מה שנוגע לזה..
אין לי שום כיוון ללימודים, עדיין חיה בבית עם ההורים והמשפחה למרות שאני כ"כ רוצה לצאת מהבית ולהרגיש חופשיה קצת..
 
כמה שזה לא ראלי אני רק רוצה לעזוב את העבודה ולעוף להתבודד על איזה אי , התחושות האלה צצות לי הרבה בזמן האחרון וזה עוד סימן שאני מאבדת את דעתי..
 
האם זה מצב ששבירת שגרה יכולה לעזור בו ? 
אני לא מצליחה להשתחרר מהמחשבה שאם אני אתרחק מהאנשים בחיים שלי, אני אהיה טיפה יותר מאושרת (אבל לבד)..
 
סליחה על הבאלגן - כל דעה בנושא תעזור..תודה !
לצפיה ב-'לגבש את עצמך מחדש'
לגבש את עצמך מחדש
17/07/2016 | 21:02
49
היי פרפל יקרה,
נשמע שאת נמצאת במעין צומת דרכים עכשיו, מרגישה מבולבלת ואולי קצת אבודה, נאבק בתחושת חוסר האונים הזו שמלווה אותך..
מנסה להאחז במשהו, לחזור לתחושת שליטה, לבסס תחושת ייעוד, אחיזה כלשהי, כשברקע עולות חרדות שחוסמות אותך, כמו מסך שמפריד בינך לעולם, ובטח הופך את הבדידות למכבידה כפליים..
ובאופן כללי נראה שאת מרגישה מעין חסימה שכזו, כאילו הכנפיים שלך מקופלות וקשורות, והסביבה והשגרה היומיומית שלך מרגישות לך כל כך מחניקות וצרות, עד שאת רוצה להשאיר את הכל מאחור, ללחוץ על ריסטרט ולהתחיל מחדש, מדף לבן..
 
יקירה, אני שומעת את הקונפליקט שלך, את התהייה האם שבירת שגרה תעזור, ולצערי אין כאן תשובה פשוטה – יתכן ושבירת שגרה תועיל, תתחיל תהליך חיובי של שינוי, שכמו המשפט המוכר 'משנה מקום משנה מזל' - שינוי המקום יניע תהליכים חיובים עבורך.. אבל יכול להיות שזה גם לא יספיק, שיש דברים שבאים איתנו, גם כשאנחנו הולכים למקומות אחרים, ועד שלא ניגע בנקודות העמוקות האלו בעצמנו, עד שלא נתייחס לשורשים ונטפל בבסיס, התזוזה והשינוי המיוחלים יאחרו לקרות..
פרפל יקרה, אל מול ההתלבטות הזו, כדאי אולי לקחת זמן ופשוט לאפשר לעצמך להתלבט, לנסות דברים שונים, בלי להחליט על מסלול אחד קבוע וסגור.. לנסות להעזר אולי בעזרה מקצועית של פסיכולוג או יועץ תעסוקתי, ולאפשר לעצמך גם להיות במקום ששוקל, שבוחן, שלא יודע.. מקום ממנו תוכלי לגדול ולבחור את הדרכים בהן תרצי לגבש את עצמך מחדש..
לצפיה ב-'האם יש הגבלה על כמות הטיפולים שאפשר לבקש מקופח כללית?'
האם יש הגבלה על כמות הטיפולים שאפשר לבקש מקופח כללית?
14/07/2016 | 00:18
1
41

אני מטופל כבר שנה וחצי במרפאת בריאות הנפש אצל מטופל מסוים.
המטפל הודיע לי שהוא מתכנן לצאת לחל״ת ואז לעזוב את המרפאה בעוד 5 טיפולים לכן התחלנו לעשות שיחות סיכום כבר לפני 2 מפגשים.
בקופח כללית אישרו לי 15 טיפולים + 30 טיפולים. ועכשיו עוד סט של 30 טיפולים. למעשה הם יהיו עם מטפל חדש.
 
לתומי חשבתי שאציע למטפל הנוכחי שלי הצעה:
לתת למטפל הבא כמה שיותר טיפולים כדי שתהיה אפקטביות כלשהי לטיפול החדש ולא יהיה קצר מדי. כלומר לסיים עם המטפל הנוכחי שלי בעוד מפגש או שניים. ולהשאיר למטפל הבא 30+2 מפגשים בערך.
 
הייתה לי שיחה עמוקה וארוכה עם המטפל שלי על המחשבה הזו שלי.
הוא הציע שאבחן למה אני ממהר להפרד. למה אני מתחמק מהרגש של סיום טיפול.
אני לא משלים את הסיכום. אני נמנע מרגש.
 

אני חשבתי באמת שאני מסתכל מבחינה טכנית בלבד שאני רוצה לתת לטיפול הבא כמה שיותר זמן טיפול. הרגשתי שהסיכום מחדש לי פחות וכבר עברתי שבועיים של סיכום ואחכ עוד שבוע נוסף שיהיה.
ידידה המליצה לי להשאר עם המטפל שלי עד הסיום של השירות שלו (קרי עוד 5 מפגשים) אפילו שזה אומר שהטיפול הבא יהיה רק 27-26 מפגשים.
היא אומרת שהטיפולים בסיום - הם הכי חשובים.
מישהו יודע אם בקופ״ח כללית (או בכלל) יש הגבלה על מספר הפעמים שאפשר לבקש טיפולים? כי יש סבירות שארצה לבקש עוד 30 בעתיד. 
אישרו לי כבר 15+30+30. סיכוי קלוש לבקש בעתיד עוד 30?


האם זה הגיוני שאני באמת חושב שהשיקול שלי הוא שכלתני נטו. ואני לא מרגיש התחמקות או רגש של המנעות?
 
אני יכול לחשוב בכח על רגעים מהעבר של פרידה וחרדות שהיו לי בתור ילד, נער ובוגר מפרידה. אבל אני לא באמת בטוח שזה קשור לפרידה הזו. כמה כדאי להציף זאת בפני המטפל? 
 
הייתה לי תחושה גם של חוסר אמון במטפל. חשבתי לרגע על האינטרס שלו שאשאר כמה שיותר זמן בטיפול כי הוא גם ככה לפני עזיבה ולא יכניס מטופל חדש בשעות שאני על פניו אפנה לו אם אסיים איתו קודם בחודש.
הייתם מקצרים את הטיפול הנוכחי כדי להאריך את הבא?
 
לצפיה ב-'היי יקר, ענינו בפורום תמיכה נפשית למבוגרים '
היי יקר, ענינו בפורום תמיכה נפשית למבוגרים
17/07/2016 | 20:06
22
לצפיה ב-'מישהי שאני מכיר נאנסה'
מישהי שאני מכיר נאנסה
02/07/2016 | 14:17
5
127
מישהי שאני מכיר סיפרה לי שהיא נאנסה לפני מספר שנים, בקושי יש מי שיודע מזה והיא מעולם לא הגישה תלונה או עשתה משהו עם זה.

אני רוצה שהבן זונה שעשה את יכנס לכלא וישלם על מה שהוא עשה ! אבל היא לא רוצה להתמודד עם כל מה שכרוך ולא מוכנה להגיש תלונה.

בבקשה תעזרו לי, מה אפשר לעשות במצב כזה? האם אני יכול לנקוט איזשהו צעד ללא יוזמה או הסכמה שלה לפעול נגד הבחור? האם מישהו פה התנסה במקרים כאלה שהקורבן מפחדת או כאובה מדי כדי להגיש תלונה ולהתעמת עם האונס הבן זונה.. האם אפשר להביא אותה איכשהו למצב שהיא תגיש נגדו תלונה?

אשמח לייעוץ ועזרה בעניין...
לצפיה ב-'למצוא את הכוחות להתמודד..'
למצוא את הכוחות להתמודד..
04/07/2016 | 22:11
1
79
היי,
 
ריגשת אותי מאוד בהודעה שלך, בה הבעת את חוסר האונים שלך אל מול אותו אדם שהרס לאותה בחורה את החיים ביום בהיר אחד...אני שומעת את הכעס שלך ואת הרצון שלך לצדק ואת הכמיהה שלך שייתן את הדין על מעשיו האכזריים כלפיה.
מצד שני יקירי, זו בחירה של אותה בחורה..זה נתון בידיים שלה בלבד..
תהליך של הגשת תלונה על אונס יכול להיות מאוד מטלטל ומציף שאין לכפות אותו על אדם שאינו בשל לכך רגשית ונפשית...
מה שאתה כן יכול לעשות בינתיים , זה לתמוך בה כפי שאתה בוודאי כבר עושה כיום..לעודד אותה לפנות לתמיכה ואולי , בהמשך, כשהיא תתחזק ,היא תוכל להרגיש מספיק חזקה על מנת להגיש נגדו את התלונה...
ישנן כמה עמותות התומכות בנשים נפגעות תקיפה מינית ואונס, מצרפת לך קישור עם כמה מהעמותות הבולטות:
מקווה שתמצא את הכוח להיות שם עבורה ברגעים הקשים שיהיו לה, ולאותה בחורה את הכוחות להתמודד עם החוויה הקשה שעברה.
 
לצפיה ב-'זה בדיוק מה שרקוב'
זה בדיוק מה שרקוב
05/07/2016 | 20:51
31
שהאנסים בונים על זה שזאת חוויה מטלטלת והנאנסות לא יעיזו להגיש נגדם תביעה, מה גם שקשה לרשיע- וככה האנסים יודעים שהם יוצאים מהמעשה בקלות וממשיכים לחגוג... צריך לעשות פה שינוי
לצפיה ב-'"מה אפשר לעשות במצב כזה?" - פשוט להיות שם בשבילה.'
"מה אפשר לעשות במצב כזה?" - פשוט להיות שם בשבילה.
04/07/2016 | 23:53
2
66
קודם כל אתחיל ואומר שאני מבינה את הרצון שלך לפעול נגד הבחור. גילוי על חוויה נוראית כמו אונס עשוי להיות מכאיב ומטלטל. על אחת כמה וכמה כאשר לא הוגשה תלונה ולא נעשה דבר בעניין כמו במקרה זה. תחושת חוסר הצדק שנוצרת אכן מקוממת ומכעיסה מאד. 
ובכל זאת, הבחירה האם להגיש תלונה או לא, האם להתעמת עם האנס או לא, נתונה בידיה של הבחורה בלבד ולא בידיו של אף אחד אחר. לפי דעתי בצדק, זכות הבחירה כשלעצמה כבר מעניקה לבחורה כוח מסוים, אתה לא חושב?
חשוב להכיר בעובדה שהתעמתות עם האונס בכלל והגשת תלונה בפרט היא תהליך קשה מאד אשר מצריך כוח נפשי רב. לעיתים התהליך של הגשת תלונה וההליך המשפטי דווקא יוצרים השלכות הפוכות מהמצופה עבור מגישת התלונה, וגורמים נזק רב הרבה יותר מתועלת. כך שאולי (ורק אולי!) הבחור יקבל את העונש שבהחלט מגיע לו, אך העימות יחמיר את מצבה הרגשי של הבחורה ולא יטיב עמה. וכאן נשאלת השאלה, האם זהו עדיין הפתרון הכדאי למצב? 
אני חושבת שמצבה הרגשי של הבחורה חשוב הרבה יותר מנקמה בבחור. גם אני חושבת כמוך שבהחלט מגיע לו "להיכנס לכלא ולשלם על מה שהוא עשה", אך דבר חשוב מזה לדעתי הוא תמיכה בנערה וקבלת תחושותיה ורגשותיה ללא שיפוט (וכן גם את הפחד, הכאב והחולשה). לכן הייתי ממליצה לך פשוט להיות אוזן קשבת עבורה. תאמין לי שכך תעזור ותעניק לה המון.
כל עוד היא לא רוצה להגיש תלונה, קבל את בחירתה בהבנה. ואם יום אחד היא תחליט שכן לעשות זאת, תתמוך בה עד כמה שאתה יכול ותמשיך להיות שם בשבילה. 
 
מנסיוני אני יכולה להגיד שאינני מעזה לספר לחברים ולקרובים אליי על ההתעללות המינית שעברתי דווקא בגלל האכפתיות הזאת (בין היתר. כמובן שיש עוד סיבות, אך הן לא רלוונטיות לכאן), מתוך רתיעה שהאדם לו אספר "ינקוט איזשהו צעד" כפי שאמרת, במרדף אחר הצדק. ברור לי שהכוונה טובה וטהורה, אך המצב שנוצר מכך הוא שהאכפתיות והרגישות הטובה הזאת למעשה מונעת ממני באיזשהו מקום לשתף ולהיתמך באחרים. 
 
אני מבינה שזה קשה להרגיש כאילו אין ביכולתך להחזיר את תחושת הביטחון והצדק באמצעות עשיית צדק בצורתו הבסיסית - לגרום לבחור לשלם על מעשיו. אבל אם בזכות תמיכתך היא תרגיש טוב יותר ומצבה ישתפר למרות הדבר הנוראי שעברה, אולי זהו הצדק האמיתי? 
לצפיה ב-'בואי נחשוב'
בואי נחשוב
05/07/2016 | 20:43
1
24
איפה את חושבת שרמת הבטחון והנכונות לפעול מצד הפושע כנגד הקורבן הבא יהיו יותר גבוהים מבין שני המקרים הבאים.
1. הפושע אנס בחורה ויצא מזה בשלום, אפילו ללא גינוי חברתי
2. הפושע אנס בחורה, הואשם באונס, נפתח תיק פלילי ונענש ונכנס לכלא למספר שנים.
 
כאשר הוא יתקל בקורבן הבא שלו, באילו מהמקרים למעלה אם אחד מהם יתקיים יש סיכוי יותר גבוה שהוא יפגע בקורבן הבא?
לצפיה ב-'אונס חוזר'
אונס חוזר
13/07/2016 | 20:20
37
שלום happytom,
אני מבינה שנושא האונס הוא מקום רגיש אצלך המעלה שאלות לגבי האופן בו זה עלול להתבצע,
יתכן שאתה חושש מנוכחות אנס בפוטנציאל בסביבתך שאתה אולי לא יודע איך להתיחס אליו ,ויתכן שהשאלה שלך מגיעה מאירוע או כתבה שמעוררים אצלך חשיבה מעיקה .
יכול להיות שסוגית האונס מעוררת אצלך תחושת אי נוחות , סוג של מצוקה נפשית או אולי אי שקט מסוים.
נראה שאתה מציע לך וגם לנו ,הקוראים אותך,לחשוב יחד איתך  ואולי בכך, להוריד מהמתח שבו נושא האונס יכול להכניס כל אחד מאיתנו.
יתכן ואפשר גם לצאת מנקודת הנחה שאנס יכול גם  לא יחזור על מעשיו ,אם היה בכלא ואם לא.
אם ברצונך להעמיק את החשיבה על הנושא ולדבר עליו ועל התחושות ורגשות שלך מול אונס ואנסים,אני רוצה  להציע לך בחום להגיע לצ׳ט שלנו שבו,אם תרצה,תוכל לשתף ,להעמיק ,או סתם לדון  על הנושא מבלי להחסף, בשיחה של אחד על אחד .
אנחנו נמצאים כל יום בין שעה 9ל12 בערב,חוץ מיום שישי.
אני מקווה שתגיע אלינו ...

מתנדבת סה״ר
לצפיה ב-'לא יודעת מה לעשות בזמן התקף חרדה'
לא יודעת מה לעשות בזמן התקף חרדה
24/06/2016 | 12:18
2
89

אני מקבלת הרבה התקפי חרדה משום מקום. 
פשוט לשבת לבד יותר מדי זמן בחוסר מעש, מכניס אותי להתקפי חרדה וזה יכול להיות ארוך מאוד בין שעה לשעתיים. 
אני מרגישה ממש חסרת אונים בזמן התקף, בדרך כלל אני לבד בבית פשוט קופצות לי תמונות ומחשבות בראש, בעיקר על מוות ועל הטרדה מינית שחוויתי כשהייתי קטנה יותר. אני לא יודעת מה לעשות. אני מתביישת לספר למטפלת שלי על ההתקפים, ואני קוראת באינטרנט על דרכים להקל את ההתקפים אבל שום דבר לא עובד. 
מה אני יכולה לעשות? 
 
לצפיה ב-'לדבר עם המטפלת. '
לדבר עם המטפלת.
27/06/2016 | 01:13
52
את מספרת על התקפי החרדה שאת מתביישת לספר למטפלת . אנחנו לא רופאים כך שחוץ מלהגיד להשתדל ... נראה לנו שהמטפלת נמצאת בחייך בדיוק בשבילך. כדי לסייע לך לעזור לעצמך. התקפי חרדה זו חוויה לא קלה ויש להם סיבות שונות ואולי גם דרכי טיפול שונות. אם למטפלת קשה אולי רופא משפחה יעזור בסיוע . ובכול זאת אולי תשלחי למטפלת שלך מייל או מסר אם קשה לך להגיד לה פנים אל פנים. 
בהצלחה. 
לצפיה ב-'להיות עם הפחד'
להיות עם הפחד
01/07/2016 | 14:52
27
איך אומרת ריטה:
 
והכי חשוב
לא לפחד מהפחד
 
 

חם בפורומים של תפוז

במיוחד להורים לתינוקות
במיוחד להורים לתינוקות
Developy הינו פורטל תוכן המיועד להורים לתינוקות
במיוחד להורים לתינוקות
במיוחד להורים לתינוקות
Developy הינו פורטל תוכן המיועד להורים לתינוקות
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

ענת בן דוד- סקסולוגית
חשים חוסר סיפוק מחיי
פורום הומאופתיה
פורום הומאופתיה
פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ