לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'הפרעת דחק חריפה'
הפרעת דחק חריפה
05/12/2016 | 02:15
1
לפני קרוב לחודש עברתי טראומה וכתוצאה ממנה פיתחתי הפרעת דחק פוסט טראומתית. יש לי את כל התסמינים חוץ מאחד וזה מקשה עלי ממש להמשיך כרגיל..אני בקושי אוכלת,בקושי ישנה,יש לי המון פלאשבקים מהטראומה ובקיצור הכל השתנה מאז. אני לא אחת שאוהבת להיפתח ולספר ולשתף שזה מה שמקשה על העניין כי חוץ משתי חברות אף אחד לא יודע על זה.. לא יודעת איך לטפל בזה בלי שאצטרך לספר למשפחה..
לצפיה ב-'עייפות'
עייפות
01/12/2016 | 22:46
12
אוי איזה תקופה מתישה מכול הבחינות..בנאדם צריך להיות מברזל בשביל לשרוד את התובענית והמשימות של חיי היום יום.
לצפיה ב-'חשש בלתי נסבל מאיידס'
חשש בלתי נסבל מאיידס
28/11/2016 | 17:44
2
12

אני צריך להעביר עכשיו כחודשיים עד שאדע אם נדבקתי באיידס בעקבות מגע מיני לא מוגן. אני לא יודע מה לעשות, אלה יהיו חודשיים של חשש מטורף ושיעמום אבל עדיין זה מטריד. מה לעשות ? זה יותר חשש פסיכולוגי מפיזי כי כל הרופאים הפיזיולוגיים אמרו לי שהסיכויים שלי להידבק באיידס נמוכים מאוד. למרות שאני לא כל כך פוחד לקבל איידס האמת... אבל באמת זה מטריד מה אני באיידס פוביה ? מה עושים ?

נ.ב. יש לי תסמונת אספרגר ( אוטיזם בתפקוד גבוה, צרכים מיוחדים, הפרעת תקשורת ), אני בן 29, קצת קשה לי מאז המקרה לאכול חלק מהארוחות אבל אני יושן טוב בלילה.
 
לצפיה ב-'תיקון הניסוח : אני מתכוון שאני לא פוחד מהאיידס ותסמיניו ! '
תיקון הניסוח : אני מתכוון שאני לא פוחד מהאיידס ותסמיניו !
28/11/2016 | 19:12
7
לצפיה ב-'*רציתי לוודא שראית שקיבלת תגובה בפורום מבוגרים '
*רציתי לוודא שראית שקיבלת תגובה בפורום מבוגרים
01/12/2016 | 19:55
7
לצפיה ב-'פחד'
פחד
27/11/2016 | 23:47
1
23
פחד מלווה אותי ולחץ מלווה בחנק בגרון. במסגרת לימודי אני עושה התנסות במחלקה פסכיאטרית פתוחה לפחות לא סגורה אך המדריך שלי הוא מי שטיפל בי לפני כמה שנים..הלחץ מתעורר בי שוב וכול הזכרונות עולים ומשתקים אותי..זה הרבה יותר מורכב ממה שכתבתי פה..פשוט אני לא רוצה לספר פה הכול..פשוט רוצה לשרוד ולסיים את ההתנסות הזאתי. אוףףףף כל כך קשה לי להכיל את זה
לצפיה ב-'מפגש מטלטל עם פצעי עבר... '
מפגש מטלטל עם פצעי עבר...
28/11/2016 | 17:21
19

יקירה,
אני שומעת את ההצפה מהמפגש הכל כך קרוב ואינטימי עם מקום שנשמע שהיה טראומטי, באופן שצובע את החוויה של היום, באופן שמשתק ומקשה על הנשימה...
ולמורכבות הזאת, נוספת התמודדות עם מדריך שהכיר אותך בתקופה אחרת בחייך, בתקופה בה היית, בלשון המעטה, במקום פחות חזק, פחות יכול ... מקום חשוף ופגיע... ונשמע, גם בלי מילים שזה מוסיף לשיתוק...
 
אני חושבת על החוויה והמשאלה "לשרוד את ההתנסות"... ועל כך שלמעשה שרדת הרבה מעבר להתנסות, שרדת במובנים רבים את החוויה של המטופלים שאת הולכת לפגוש, ומכאן שיש בך ולך את היכולת להבין אותם ממקום שמטפל אחר לא יוכל, וזו זכות ועול כאחד... ויש בכך גם חוויה שיכולה להיות חוויה של תיקון, הזדמנות לחוות את הדברים ממקום אחר, הזדמנות להכיר בדרך שעברת... ואולי הקושי לדבר  משתק עוד יותר... אני יכולה להבין ומכבדת לחלוטין את הרצון שלך שלא להרחיב...ויחד עם זאת, רוצה להציע שאולי השיתוק מועצם מהקשר שלו למילה "שתיקה". יכול להיות שלדבר על הדברים, באיזה פורום שתמצאי לנכון – בין אם כאן, או בצ'אט שלנו, ואולי אף בהדרכה עם אותו מדריך, יכולה להקל על השיתוק ולהוות מעין מקל שיסייע לך למצוא את היציבות בהליכה הזו ובצמיחה שלך כאשת טיפול...
כאנשי טיפול לפגוש את הפצעים האישיים שלנו, באופן מטאפורי או ממשי, זו אכן חוויה קשה מאוד להכלה, ואף מטלטלת , וזה משהו שמועצם כאשר מחזיקים את זה לבד...
 
מזמינה אותך לעשות בנו שימוש, אם זה נכון לך, שיחד נוכל לחשוב איך מתמודדים ואיך מכילים את הפחד לצד האפשרויות הטמונות בהתנסות הזו...בין אם בפורום הרחב או בצ'אט.
 
שולחת לך חיבוק חם ומקווה שתמצאי את הדרך לנשום לתוך ההתנסות ואולי לקבל ממנה דברים נוספים שיפתיעו אותך לטובה, הן אישית והן מקצועית. 
 
לצפיה ב-'קשה לי'
קשה לי
17/11/2016 | 19:32
1
47
פשוט אין מילים..חוץ מסטרס מכול כיוון
לצפיה ב-'כוחה של השתיקה...'
כוחה של השתיקה...
18/11/2016 | 08:53
20
 
גל יקרה,
 
לפעמים חוסר אמירת המילים אומרת הרבה..
נשמע שהחרדה והלחץ שבו את נמצאת משתקים אותך מכל כיוון...את מרגישה שהכל סוגר עלייך ואין דרך יציאה..
 
את מכירה את עצמך יותר מכל אחד אחר, את יודעת שעברת דרך ארוכה, עם עליות ומורדות, את יודעת שיש לך את הכוחות להתמודד , שחווית לא מעט הצלחות...
נכון, הדרך עוד ארוכה ויהיו אולי עוד קשיים שתצטרכי להתמודד איתם בעתיד..
 
 
עצם השיתוף יכול לפעמים להקל במעט על הכאב שאת חווה...
 
תמשיכי לכתוב לנו פה..אנחנו כאן להקשיב ולהיות אתך בכל הרגעים הלא קלים שאת עוברת בתקופה זו..
 
שולחת לך חיבוק חם ועוטף ומאחלת לך שבת שלום,
 
לצפיה ב-'ריק'
ריק
28/10/2016 | 13:35
4
83
למרות שאני בעבודה מסודרת.. מתחילה את הלימודים שוב ..יש בי ריקנות..יש ריב בתוכי ויום יומי בין עצב לשמחה...העבר בא לי בחלומות וגורם לי לשינוי במצב רוח ביום..החריקות בשניים חזרו מאז שהפסקתי בתרופות הפסכיאטריות..חיוך מזויף לסובבים אבל לא יודעת מה מרגישה בפנים..עשיתי השגים רבים אחרי האישפוזים..אבל מאז שהפסקתי את הכדורים יש בי פחות אנרגיות..לא יודעת אם זה קשור לזה שאני עובדת הרבה או למשהו נפשי אצלי..יש בי המון מאבקים בתוכי והתמודדות לא פשוטה עם עצמי...יודעת שמתחילה תקופה בלימודים לא פשוטה שמתחילים ללא כדורים והאמת קצת חוששת..לפעמים יש לי התקפי עצבים שמפחדת שאנשים שלא מכירים אותי יקבלו את זה בצורה הלא נכונה..את רוב העצבים מוציאה בבית אבל לפעמים זה נפלט..עם הכדורים זה לא היה קורה מאז שהפסקתי זה חזר לי האימפולסיביות בדיבור.. האמת לא יודעת אם צריך לפנות לפסכיאטר שלי שוב..אני יודעת שיחזיר אותי לכדורים שוב כי זה הכי קל לרופאים..אבל ממש לא בא לי לחזור אליהם עד שנגמלתי..אך אני ממש לא יודעת אם הגוף מזהיר אותי מפני משהו נפשי..ונמצאת במעגל סגור..בקיצר מי שהיה לו משהו נפשי זה נשאר לכול החיים לצערי וזה באמת נורא.. וכמובן מי שהיה באישפןז פסכיאטרי זה טראומה שרודפת יום יום את הבנאדם. לא יודעת מה להרגיש מפחדת לחזור לבוץ שההיתי אחרי כל ההישגים שעשיתי בחיי ומפחדת לאכזב את המשפחה שלי שתמכה בי לאורך כל הדרך...ומפחדת גם להגיד להם משהו...והכי לא רוצה להגיע שוב למקום הנמוך שהייתי..אבל לא יודעת מה יש לי ואין לי את מי לשתף..מה חושבים?
לצפיה ב-'קשה'
קשה
28/10/2016 | 15:30
3
36
בימים האחרונים אני ממש מרגישה את האשפוז שחווייתי בעברי ואני ממש בדאון מזה..לא יודעת להסביר אבל קשה לי לא יודעת ממה..אין לי הסבר. כי אין באמת סיבה..לא יודעת מה עובר עליי..מבולבלת מאוד. לא מצליחה להסביר את הקושי אבל כאילו מרגישה את האשפוז זה פשוט נורא..
לצפיה ב-'תקופה'
תקופה
28/10/2016 | 22:24
2
30
פרץ של רגשות..בנאדם שהיה מאוד חשוב לי החליט להתנתק דבר שהשפיע עליי מאוד..אני נורא מבולבלת לא יותר מה קורה לי..אם עובר עליי משהו נפשי כמו בעברי או עייפות יתר ושעמום..לא יודעת מה לעשות עם עצמי..מאוד מפחדת לשקוע יש לי המון מה להפסיד
לצפיה ב-'התמודדות מאתגרת...'
התמודדות מאתגרת...
29/10/2016 | 13:49
1
39

יקירה,
אני שומעת את מה שנראה כמו חרדה מאוד גדולה שהשטיח יישמט תחת רגלייך ותאבדי את כל מה שהצלחת לבנות בעמל וקושי רבים...נשמע שלצד הגאווה שיש לך על כל מה שהצלחת להשיג וההתרגשות מהלימודים, את לחוצה וחוששת כיצד תתמודדי עם האתגרים שדברים אלו מביאים עימם כחלק בלתי נפרד מהם... ואני תוהה עד כמה החששות הללו מועצמים ומוגדלים עבורך מעצם התחושה שעלייך להסוות אותם, היות והכרה בהם פירושה נגיעה במקומות הטראומתיים, קצת כאילו ההכרה בהם תכיל סכנת הידרדרות לאותם מקומות... ואני משערת לעצמי כמה מתישה, מרוקנת ומבודדת ההתמודדות הזו עבורך... עד כדי כך שהשיניים חורקות...
 
דברייך מעלים בי את האמרה לפיה לא טובלים באותו נהר פעמיים... נשמע שעברת דרך ארוכה, שעבדת קשה להשיג דברים שהיו חשובים לך ורכשת בדרך כלים ומקורות תמיכה משמעותיים, ומכאן שגם סימנים של קושי אין בהם בהכרח חזרה לאותו מקום של העבר, הגם אם ההתמודדות עם השינויים גורמת להופעה מחודשת של סימפטומים... יחד עם זאת, עלייך להיות קשובה לגוף, כפי שאת מטיבה להבין, ולהמשיך לטפל בעצמך... כן רוצה לומר לך בהקשר של הפסיכיאטר שפנייה אליו נראית חיונית על מנת לנסות ולחשוב יחד מה יכול להקל עלייך בתקופה זו, באופן שיהיה נכון ומדוייק לך – כלומר מצד אחד ייכבד את רצונותייך ומצד שני, לא ימנע ממך סיוע שיכול להיות קריטי וחיוני... ממליצה לבחור פסיכיאטר שמוכן לנהל דיאלוג ולחשוב ביחד על הדברים...
 
את כותבת על כך שההתמודדות עם משבר נפשי היא התמודדות לכל החיים, וזה נכון במובן של הצורך לשמור ולטפל בעצמך... אך היא אינה מצמצמת אותך ואת מי שאת להגדרה של מחלה... היא חלק ממי שאת ומהצרכים שלך... אני מרגישה שאת מספרת על שתי דמויות שונות – זו המצליחה והמתפקדת וזו החולה, ואני תוהה האם יש מקום לשתיהן? האם הן בהכרח חייבות להיות כה שונות ומפוצלות?  אולי אם תוכלי למזג אותן יחד למכלול מורכב ומופלא שהוא את, תפחת עוצמת החרדה ותוכלי להינות ולהסתייע מתמיכה שהיא כה משמעותית עבורך...ואולי חלק מהעבודה כעת היא לבנות סיפור חיים שיש בו מקום להישגים ולקושי, למשברים ולהצלחות, סיפור שהוא מלא ועשיר לעומת קוטבי ומפוצל שיש בו הרבה מלחמות פנימיות, שהן כה מתישות ומותירות אותך בתחושה קשה של ריקנות...
 
רוצה לשלוח לך חיבוק חם, להזכיר שאנחנו פה לשמוע ולנסות לבנות יחד איתך סיפור של שלום בית פנימי...
 
בברכת שבת שלום, 
 
לצפיה ב-'סהר'
סהר
29/10/2016 | 15:27
24
תודה רבה סהר יש הרבה במה שאתם רושמים..אני באמת מרגישה מן פיצול בין שני אנשים המצליחה והחולה..וקשה לי לחבר בניהם. לגבי פסכיאטר הוא מדהים הוא מלווה אותי כמה שנים ואני סומכת אליו בעיניים סגורות. אכפת לו מאוד שיצליח אך הוא ממש לא אוהב שאני סובלת וכמו שפסכיאטר עושה הוא נותן כדורים..ואני יודעת מה יגיד לי זה תלוי איך את מרגישה ומה עובר עליך לפי זה נחליט ביחד..שבסופו של עניין זה עד כמה אני מוכנה ל"סבול" את המצב. ..כמו המחלה של מאניה דפרסיה אני נוטה לכיוונים שונים בעיקר עכשו שאני בלי טיפול תרופתי ..הדבר היחיד שקצת מצליחה לשלוט זה ocd אבל שאני בלחץ ביום מסויים קשה לי להשתלט על זה..אז כמו שאמרתם אני במאבקים בין השפויה ל"לא שפויה".. יש לי פחד עצום שאני יאבד שליטה כי אני בדרך כלל כל הזמן בשליטה וכנראה באמת שהפחד הזה ישאר איתי תמיד...בזמן האחרון חולמת על האשפוזים כל הזמן ומה שעברתי שם...אני לקראת סיום הישג גדול וכנראה בגלל זה אולי באים אליי כל הפחדים בעיקר בחלומות.
סהר יש המון במה שכתבתה ..בעיקר שני אנשים קשה לי לאחד אותם לאחד בגלל שהמקצוע שבחרתי בו מזכיר לי כול הזמן את זה שאני "לא רגילה" שאני "יותר מורכבת מאחרים"..אני ינסה למשוך את המלחמות שבי עד שאולי אולי התייאש ואז יפנה לפסכיאטר שלי. כי הכי קל לקחת כדורים ולא להתמודד אלא אם זה באמת משהו חריף שדורש טיפול הכרחי..כרגע מנסה להתמודד.
לצפיה ב-'למי אפשר לפנות???'
למי אפשר לפנות???
24/10/2016 | 11:37
2
99
אני במצוקה כמה שנים. לאחרונה אני רוצה להתחיל טיפול מקצועי כאפשרות אחרונה ואין לי מאיפה! אין לי כסף לבזבז על מטפל מקצועי, אין לי רקע של מצוקות נפשיות (כי שמרתי הכל בבטן ותפקדתי באופן פיזי) אז לא ייתנו לי הפניה לבי"ח, טיפול של קופות חולים כרוך בזמני המתנה ארוכים. זה משגע אותי! אם הייתי צורך סמים או מנסה להתאבד ישר הייתי מקבל עזרה מאיזה מוסד כלשהו, אבל בגלל שלא נכנעתי וניסיתי להמשיך אף אחד לא שם עליי! זה לא פייר! בא לי להתאבד רק כדי להוסיף 1 לרשימת האנשים שהמערכת פספסה אותה. סבלתי כל כך הרבה בשנים האחרונות ואין לי במי להיעזר. נמאס לי מזה. התסכלתי קצת ברשימה באתר של סה"ר של המוסדות שמהם אפשר לקבל עזרה, וגם שם תמיד יש צורך באישזהו תנאי קבלה: קורבן מיני, מחלה, ניסיונות אובדניים בעבר.  אין לי עבר של ניסיונות אובדניים אבל ממש בא לי להתחיל זה ואין לי למי לפנות!!
לצפיה ב-'אולי גם קשת בענן? '
אולי גם קשת בענן?
24/10/2016 | 22:52
1
66
היי Cloud,
 
אני שומעת את המצוקה והייאוש שלך מהמצב, אני מבינה שאתה מרגיש אובד עצות. מהתיאור שלך, נשמע שאתה נמצא בין הפטיש לסדן: אם אתה מתאמץ להתגבר לבד, לא ליפול ושם מסיכה שמדמה שאתה בסדר- נדמה שאין לך לאן לפנות, כאילו שאתה לא שייך לאף מקום או קבוצה. מנגד, אם תשחרר לעצמך את הרסן- אתה עלול למצוא את עצמך במקום גרוע הרבה יותר וזו אלטרנטיבה לא טובה.
 
אני אנסה להציע כמה רעיונות בינתיים בנוגע לטיפול, כי אני חושבת שטיפול יוכל להקל עליך:
לגבי הטיפולים דרך הקופות חולים- אמנם יהיה זמן המתנה, אבל יכול להיות ששווה להתחיל את התהליך לבקשת טיפול, וגם אם זה ייקח קצת זמן, תמיד יש לך מקום איתנו בפורומים, וגם בצ'טים של סה"ר. אתה מוזמן לכתוב בפורומים בכל עת, ובכל יום בין השעות 21:00-00:00 הצ'ט של סה"ר פתוח ומאפשרות שיחות אנונימיות אחד על אחד. עדיף שתחכה קצת לטיפול ותקבל בסופו של דבר מאשר שלא תהיה בטיפול בכלל. בינתיים, עד שתקבל טיפול (וגם אחרי כמובן), אנחנו נשמח להיות כאן בשבילך. אנחנו איתך.
 
אופציה נוספת היא לחפש באתר של "טיפול נגיש" (http://tipulnagish.co.il/) שמכיל רשימה ארוכה של מטפלים שמציעים טיפולים במחירים נגישים ומוזלים לאוכלוסיה, ואולי תוכל למצוא שם מטפל/ת שיתאימו לך.
 
בנוסף, אני אמנם לא יודעת בין כמה אתה ומאיזה אזור בארץ, אבל ישנו גם טיפול חינם לאנשים בסיכון לאובדנות שמיועד לאנשים מעל גיל 18, עם רקע של סיכון לאובדנות או אחרי ניסיון התאבדות, אשר אינם נמצאים במסגרת טיפולית, המתגוררים באזור הצפון (חדרה צפונה), ואלו  זכאים לטיפול חינם.  הטיפול פרטני, קצר מועד, עד 15 מפגשים, ומתבצע מיידית ללא כל המתנה בסמוך לאזור המגורים בתחנות לבריאות הנפש או בקהילה. אם אתה עונה על הקריטריונים הללו, אתה יכול לפנות באזור חיפה לאבי לוי: טלפון: 054-4672042, מיילavi@anashim.com,
ובאזור הצפון ניתן לפנות למירה: טלפון: 052-8763000, מיילmiraf55@gmail.com.
 
ענן יקר, נשמח לשמוע ממך עוד, אל תישאר לבד עם הקושי ואל תיעלם ותיאלם... 
 
"האמת היא,
אני אדם שמתגבר,
ורק מזה אני פוחד
ורק על זה אני חושב"
 
לצפיה ב-'שלום, תודה על המענה'
שלום, תודה על המענה
25/10/2016 | 22:54
33
מה שכתבת בפסקה הראשונה מתאים לי בדיוק.
לא ידעתי על האתר של טיפול נגיש,אבדוק את זה.
הסתכלתי על השירות הזה שמתבצע בצפון. אני אמנם גר בחיפה ומעל גיל 18 אבל אין לי עבר של ניסיונות אובדניים ועל הנייר גם אין לי רקע בעייתי. בגלל זה אני לא זכאי, וזה מה מעצבן אותי. למען האמת, לזה בדיוק התכוונתי בהודעה הראשית. בכל זאת, אני אנסה ואצור קשר.
תודה רבה על העזרה.
לצפיה ב-'המון זמן'
המון זמן
02/10/2016 | 14:10
1
93
המון זמן לא כתבתי פה..הרגשתי מן חרדה..אני יודעת שסהר הציל אותי מהתאבדות לפני כמה שנים ובזכותו אני חיה היום...אך יש לי פחד לכתוב שמה לחינם יבואו שוב משטרה לביתי ואני יעבור את מסכת הכפייה שעברתע בבתי חולים לחולי נפש... אני יודעת שיש צוות מיומן שמתנדב פה שיכול להבין עניין לכן כן החלטתי לכתוב שוב פה בפורום.. כן עברתי לאחרונב שינוי קיצוני..שדנתי פה המון האם אפשר להפסיק כדורים פסגיאטריים..וכן הגעתי לשלב הזה כמובן יחד עם הפסכיאטר שלי שאני לא לוקחת כלום..זה היה תהליך ארוך ומפחיד כי הרגשתי שהכדורים נותנים לי מעיין גב ביטחון ועם חלוף הזמן הבנתי שאני נטו נתתי גב לעצמי..ושום כדור באמת לא יכולה לעזור לי אם אני לא ירצה לעזור לעצמי..אז אחרי כמה שנים אני עברתי תקופה של שינוי מאוד מאוד לא פשוט של גמילה מהכדורים יחד עם תופעות לוואי של הפסקה לא פשוטות שהפסכיאטר היה צריך לראות אותו לעיתים תכופות ..על מנת למנוע אשפוז חוזר
...וכן בכמה שנים למרול מאניה דפרסיה..דיכאון קשה בעברי וocd ..למדתי אני לקראת סיום התואר וכן בתחום הרפואה..אחות ועדיין מרגישה.
שזה המקום שלי לכתוב למרות הפחד. יכולה להגיד שלמרות שלא נתנו לי סיכוי לצאת ממצבי האמנתי לאור העזרה הרבה שקיבלתי בדרך שאני יצא מהבוץץ ובסוף הגשמתי חלום ועוד קצת הוא מתממש להיות אחות..וכמובן רוצה להיות אחות בפסכיאטריה כי מרגישה שזה הייעוד שלי..לעזור לאילו שבתחתית של החיין שצריכים את הדחיפה מלמטה.
וכן אני לא מאמינה שהגעתי לשלב הזה..כי הייתי בתחום הכי שחור בחיי..אבל היום להגיד שגאה שללא כדורים ..כמובן תודה לסהר על עבודה מבורכת..אך תמיד נשאר הפחד ליפון או לאבד עשתונות..
לצפיה ב-'בראי השינויים'
בראי השינויים
04/10/2016 | 20:11
36
גל סוחף יקרה שלנו,
אני שמחה כל כך שבחרת בכל זאת לשתף, לפתוח ולאוורר קצת כשמחניק בנפש פנימה, במקום בו אפשר לדבר גם על דברים קשים, גם על החששות מהעתיד שמלווים לאור העבר..
אהובה, מעורר השראה לקרוא את הסיפור שלך, את ההתקדמות והצמיחה העצומה שיצרת במו ידייך, על איך שהתמודדות עם קשיים מורכבים וגדלת מהם, על איך שגייסת את המכשולים והאתגרים כדלק להתפתחות, כקרקע למציאת משמעות..
ניכר שעברת תהליך ארוך ומאומץ שהיה לא פשוט, תהליך של להחזיר את עצמך לעצמך, למצוא בעצמך משענת ומקור לכוחות, בנוסף ומעבר לכדורים.
 
יקירה, גם לאנשים שהתמודדו בהצלחה עם קשיים מותר שיהיה קשה לפעמים, להרגיש חלשים יותר וזקוקים למקום מחזיק ותומך. החשש ליפול חזרה ואחורה הוא כל כך מובן, לאבד את מה שהצלחת להשיג בעבודה כל כך קשה, לאבד שליטה אחרי שהצלחת להחזיר אותה לעצמך בצורה כל כך מעוררת השראה.. אבל נראה שלפעמים, דווקא בקרב מי שהתמודד עם מצוקה לא פשוטה בעבר – הפחד הזה מרחף ביתר שאת, לפעמים תמידית, כאילו אם חווינו מצוקה בעבר זה שם אותנו במקום יותר פגיע לגבי העתיד..
 
ואולי יש בזה גם קצת מההפך - שהעובדה שהתמודדת עם הקשיים בעבר, שנלחמת וצמחת ויכולת להם - רק אומרת שכבר ישנם בך הכוחות להתמודד עם הקשיים שוב אם יהיה הצורך..
לצפיה ב-'לא מצאתי מקום אחר לשתף בו. ויש בי צורך ענק לשתף'
לא מצאתי מקום אחר לשתף בו. ויש בי צורך ענק לשתף
26/09/2016 | 21:26
1
200
אני כבר לא מתבגרת ממוצעת, מתחילה לנטות כבר ל'מבוגרת ממוצעת'. לגמרי מבוגרת ממוצעת. עוד יומיים אני אחגוג 20 אביבים. מזל טוב לי. אני יודעת שאני יצור כל כך בודד ומדוכדך. כל כך מדוכא ועלוב. וכל מה שאני רוצה זה חברים. פשוט חברים. לצאת איתם, לצחוק איתם, לטייל איתם. יש לי יום הולדת עוד יומיים, ואני הבן אדם הכי בודד בעולם. אז לקחתי סכין יפנית, שכנעתי את עצמי שהפעם זה יהיה בלי דמעות. מחושב, ממוקד מהיר, אבל אז החתכים התחילו לשרוף לי, והדמעות התחילו לרדת. ככה אני חוגגת 20 אביבים. עם דמעות בעיניים בחדר שקט ועור ששורף לי. אני עייפה, מותשת. מהכל. והנחמה היחידה שלי זה שעכשיו מישהו הולך לדעת את זה. מישהו ידע מה עובר עלי. תודה.
לצפיה ב-'למצוא את האור..'
למצוא את האור..
27/09/2016 | 20:45
82
מתבגרת יקרה,
ראשית אני מאוד שמחה שבחרת לשתף אותנו כאן במחשבות ובתחושות שלך ברגעים לא פשוטים של חייך...
אני שומעת עד כמה את בודדה ולבד, סגורה בתוך עולמך, כאובה ובוכיה ועוד יומיים לפני יום הולדתך, שאמור להיות היום המאושר ביותר בחייך.. אני כואבת את כאבך ומרגישה את בדידותך..
נשמע שהגעת למבוי סתום והדרך היחידה שמצאת היא לפגוע בעצמך,להכאיב לעצמך על מנת להסיח את כאבך הנפשי ואת בדידותך הגדולה...
אני מאוד מבינה את המצוקה שלך ואת הרצון שלך להיות אהובה ומוקפת בחברים ולו בחבר או חברה אחת קרובה שתוכלי לחוש בטוחה לשתף  במחשבות ובתחושות שלך..מישהי לבלות ולצחוק איתה וברגעים קשים אף לבכות ולבקש כתף תומכת..
אני מתנדבת מעמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, ורציתי להציע לך להגיע לצ'ט שלנו שזמין בכל ערב בין תשע לחצות-http://www.sahar.org.il/
שם יחכו לך מתנדבים שיקשיבו לך ויהיו שם בשבילך, אם תרצי תוכלי לשתף אותם במחשבות שהובילו אותך לחתוך את עצמך.. הם יושיטו לך יד וביחד אולי תוכלי למצוא מעט הקלה ולהרגיש פחות בודדה...
אני מקווה שכשתקראי את תגובתי תוכלי לשתף כי את מרגישה טוב יותר, חזקה יותר וכאובה פחות..
המשיכי לשתף אותנו..
לבנתיים, שולחת לך חיבוק גדול 
ממני ,
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'היי, חזרתי'
היי, חזרתי
18/09/2016 | 14:04
1
112
כי עכשיו אני לא לבד
לגמרי מבחוץ
אבל מבפנים אני מרגיש כאילו משהו גומר אותי
ואני לא יכול להגיד מה, פשוט עצוב לי
הלוואי שיום אחד זה ייעלם 
ובמקום עצב אני אתעל את הרגש שלי למשהו אחר
משהו יותר טוב מסתם לשכב על המיטה ולבכות
כי לאף אחד זה לא מועיל 
בעיקר לא לי
לצפיה ב-'המשקולת שבפנים'
המשקולת שבפנים
21/09/2016 | 13:53
47
שלום יקר, טוב לראות אותך כאן
נשמע שעברת דרך מאז הפעם האחרונה שכתבת כאן, שדברים השתנו, וחלק עדיין איתך..
אני מבינה שאתה מנסה לשים את האצבע, על מה שמפריע לך.. כאילו יש איזה משהו שחוסם ומכביד, לוחץ על הלב והריאות, מושך למטה, שואב את הכוחות.. אבל אתה לא מצליח לתת לו שם וצורה, לנסח אותו במילים, מול אחרים ובינך לבין עצמך..
כמו איזה בן לוויה לא קרוי, שהולך איתך, נגרר אחריך.. מעלה אצלך לפעמים תחושות של חוסר אונים, חוסר שליטה..
new way, אני מקווה יחד איתך, שיום אחד זה יעלם, ומזמינה אותך בינתיים, להמשיך ולשתף אותנו, במשקולת הזו, ובתחושות שהיא מעוררת..
לצפיה ב-'המון דברים. קשה לפרט בכותרת'
המון דברים. קשה לפרט בכותרת
17/09/2016 | 16:19
1
92
ואוו אז זה מתחיל מהתמודדות עם מחלה אני נמצאת במצב רפואי חרא שלא ידוע למה הוא ככה כבר חודשים רבים ואני מתמודדת עם המחלה בסדר גמור.
בתחילת אוגוסט הודיתי בפעם הראונה בפני מישהו, לא הוידתי, יצאתי מהארון בפני חברה ממש טובה שלי וזו הייתה הפעם הראשונה ורק שלוש חברות שלי יודעות על זה ואני לא מתכוונת לדבר עם ההורים. 
הייתי מאושפזת כמעט כל אוגוסט וגם האשפוז עבר בסדר גמור, אנשים נחמדים במחלקה, רופאים סבבה לחלוטין ושמרתי על אופטימיות.
אך עכשיו מתווסף לי גם פאן נפשי שאני לא מסוגלת לדבר עליו עם הפסיכולוג שלי. התאהבתי במישהי שאני לא אמורה להאהב בה. הפרש גילאים והיא בטח נשואה ואני לא יודעת למה זה קרה. ואני מתחרפנת מזה לגמרי. כאילו אני יושבת וכותבת עמודים רבים של מכתב שהיית רוצה למצוא דרך להעביר לה אבל אני בחיים לא אעשה את זה, זו לא מישהי שאני אמורה אפילו ליצור קשר איתה כאילו, די נשבר לי. לא חלמתי שלוש שנים ועכשיו כל הזמ אני חולמת עליה ואני מתחרפנת ואני מתחילה להישבר. כולם אומרים י שאני לא אמורה לחוות מחלה כזו בגיל 17, מנכון אני לא אבל אני מתמודדת יפה אבל עכשיו הפאן הזה כנס ומעמיס עלי יותר ואני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה ככ רע ואני פשוט מרגישה שבורה.
לצפיה ב-'לווסת את העומס'
לווסת את העומס
21/09/2016 | 13:48
30
שלום יקירה,
אני קוראת אותך, ומרגישה כמה שאת מנסה לשמור על אופטימיות גם אל מול ההצפה והעומס שאת חווה, אל מול חוסר הוודאות שעולה הרבה..
מבינה גם שיש לא מעט הקשרים בהם את מרגישה שאת צריכה להסתיר חלקים של עצמך, להסתתר, לשמור כסוד מחשבות ורגשות מסוימים.. ואני מתארת לעצמי כמה שזה יכול להיות מכביד, להתמודד לבד, להרגיש שאין מישהו שאת יכולה לשתף, או שהאנשים האלו מאד ספורים ומצומצמים..
יקירה, שיתפת בהתאהבות שאת חווה ונשמע שהיא מביאה איתה לא מעט תחושות קשות ומורכבות.. שהיא  מערערת ומטלטלת את עולמך כרגע, כמו רעידת אדמה שבאה כרעם ביום בהיר, ופערה תהום בין ההתמודדויות שעברת והצלחת לצלוח – האשפוז, ההתמודדות היומיומית עם המצב הרפואי – לבין התחושה שלך כעת, של חוסר אונים, תחושה של בלבול ותהיה במה להאחז, איך להמשיך להתמודד..
אם הבנתי נכון, נשמע שאת מרגישה 'לא בסדר' עם זה שהתאהבת במי שהתאהבת, ושאת חוששת שהמטפל ישפוט אותך על זה, יגרום לך להרגיש אשמה או יעלה ביקורת כנגדך.
ואולי חשוב לזכור, שאנחנו לא שולטים במי נתאהב, אבל עצם ההתייחסות והעיבוד של ההתאהבות הזו במסגרת הטיפולית, עצם הניסיון להבין ממה היא נובעת ועל מה היא יושבת, לנסות להבין עם המטפל מה המשמעות של אותה אישה עבורך - יכול להיות משמעותי ביותר לתהליך הטיפולי שאת עוברת, ולתת לך ולמטפל שלך הזדמנות חשובה להעמקת ההיכרות שלו איתך ושלך עם עצמך..
מה דעתך?
לצפיה ב-'עזרה לבן'
עזרה לבן
11/09/2016 | 15:07
2
94
צהריים טובים
צריכה את עזרתכם בבקשה, מקווה שאני במקום הנכון
הבן שלי בן 11 ונמצא בתקופה מאוד בעייתית.
הוא כבר כמה חודשים מתקשה להירדם, וכמעט כל ערב כשמגיע הזמן ללכת לישון הוא בוכה. אומר שיש לו תחושות שהוא לא יודע להסביר, אבל משהו לא טוב לו.
פעם חלם חלום, ומפחד לחלום שוב (זה מה שאמר).
במהלך היום (רוב הזמן) הכל בסדר, למרות שגם שם לפעמים זה מתשנה, כי אני רואה אותו עצוב וכששואלת מה קרה, הוא לא יודע להגיד לי..
הוא ילד חברותי מאוד, ויש לו הרבה חברים. הוא לא מצא את ה-אחד שיהיה החבר הכי טוב שלו. הוא ואהב מאוד לשחק במחשב, והרבה.
יש לו קושי בלימודים, בשפה, יש לו מורה פרטית (הוא בכיתה ה')
הבעיה מתחילה לרוב בשעות הערב.
בעלי ואני חלוקים בדעותינו על הבעיה.
לדעתו הילד לא מספיק עייף ומתבאס על הקשיים שיש לו בלימודים וזה שצריך ללמוד.
מה צריך לעשות? פסיכולוג? פסיכיאטר? אולי רק רופא משפחה בינתיים?
אני מבולבלת. וכ"כ רוצה לעזור לילד אבל מרגישה חסרת אונים.
תדוה
לצפיה ב-''
12/09/2016 | 22:17
1
50
ערב טוב יקירה,
 
אני קוראת את ההודעה שלך ולא יכולה שלא לחוש את תחושת חוסר האונים שבה את נמצאת..כשאחד מילדינו נמצא במצוקה כלשהיא, אנו כהורים לא תמיד יכולים למצוא מיד את הפתרון ולעזור וכאן מתחיל הקושי הגדול והכאב שאנו חשים..
 
נשמע שהבן שלך נמצא בתקופה לא פשוטה, הוא חווה דברים חדשים שלא חווה בעבר, קשה לו להסביר מה הוא בדיוק מרגיש ובעיקר למה הוא מרגיש כך...
שמת לב שהמועקות שלו מתגברות דווקא בשעות הערב, זו השעה שהוא נמצא בהפוגה מהיום שעבר, מהחוויות הטובות יותר והטובות פחות, הזמן שבו הוא עושה  לעצמו חשבון נפש, "מנתח" בראשו הצעיר את כל מה שעבר עליו..לטוב ולרע. הערב יורד וגם המחשבות שלו שוקעות להן..
 
אני כמתנדבת בסה"ר, לא יכולה להפנות אותך לגורם טיפולי ספציפי., אך אין ספק כי יש לפנות לאדם שיהיה מוסמך להבין מה עובר על הבן שלך וכיצד אפשר לעזור לו או לפחות לנסות להקל במעט על התחושות שלו.
 
הייתי מציעה לך לפנות בראש ובראשונה לרופא הילדים שלכם שמכיר את הילד מיום היוולדו. לאור ההכרות שלו אתכם , ולאור מה שישמע מכם ההורים, יוכל להפנות ו או לייעץ לכם למי לפנות הלאה.
 
מקווה שעזרתי לך ולו במעט לעשות סדר בראש,
שולחת לך חיבוק תומך ואם תרצי אשמח אם תשתפי אותנו במחשבות ובתחושות שלך.
 
 
מתנדבת סה"ר.
 
 
 
לצפיה ב-'בוקר טוב'
בוקר טוב
13/09/2016 | 08:39
33
אנחנו אחרי 2 לילות טובים. הילד הולך לישון יותר מאולח ואני לפני השינה מדברת איתו על מילויון ושתיים דברים שהיו ושיהיו. חוץ מעל לישון.
עד שהוא הרגיש הוא עייף ורוצה לישון. ואז אמר "מה אם לא אצליח לישון?" סיכמתי איתו שינסה קצת ואני אבוא לראות מה איתו עוד חצי שעה. הילד נרדם אחרי 7 דקות.
רופא הילדים שלו כרגע בחופשה אבל אדבר איתו כשיחזור.
דיברתי בינתיים כם כם המחכנת שלו שתעזור, היא תשוחח איתו ותעצים אותו איפה שצריך (יש להם השנה גם פרוייקטים מנהיהגותיים חברתיים בשכבה - היא תנתב אותו לפרוייקט שיעזור לו). היא אמרה לי גם שכל היום הוא שמח וכל הזמן סביבו חברים ובסה"כ לא נראה שהוא במצוקה. אז זה באמת משהו כשהוא לבד עם עצמו, ואולי לא יודע לנתח את הדברים בצורה נכונה ולהכין את עצמו ליום המחרת.
אני אעבוד ביחד איתה על חיזוק כל הדברים הטובים שבו, שיאמין בעצמו וכו'
מקווה שביחד נצליח לעזור לילד.
 
 
לצפיה ב-'היי'
היי
11/09/2016 | 14:19
1
72
אשמח לעצה או תגובה ממישהו
אני עוברת שנה ממש קשה. גרתי עד לא מזמן בדירה עם שותפות אחת מהן היתה חברה אחת הטובות שלי אם לא הכי. ביום כלשהוא חל מפנה היא התחילה לזלזל בקשר שלנו, להתעלם ממני, להתחמק או להציק ולעקוץ. הייתי מאוד לבד אף אחד לא דיבר איתי. הבחורה השנייה גם התחילה להיות מגעילה אליי ולזלז בי. החברה הכי טובה שלי לכאורה ממש תפסה ממני מרחק והיינו צמודות נורא. והאמנתי לה, באמת שהאמנתי לה. אבל מסתבר שהיא שיקרה לי ועבדה עליי. גרמה לי לעבור איתן לדירה כעבור חודשים ספורים חל מפנה ואני לא עשיתי שום דבר ולא היא פשוט החליטה להתחיל לעמוד לי על הראש ולא להיות חברה. ניסיתי פעמים ספורות לדבר איתה אבל זה כבר היה אבוד ואני גם הייתי כבר כל כך פגועה.
באותה שנה, רק לפני הריב שסיפרתי נפטרה חברה קרובה של שתינו. היא היתה יותר קרובה אלייה אבל גם אני אהבתי אותה. היא נפטרה בפיתאומיות וכשגיליתי על זה בכיתי בכי נוראי והן ישבו שם הבנות האלה ולא הזילו אף דמעה. אז מה שגורם לי לחשוב שהן החליטו פתאום לריב איתי כי הן הרבה פחות אהבו והעריכו אותי ממנה לכן כשהיא מתה זה נתן להם דירבון לגרום גם לי להפגע ואפילו לעזוב את הדירה. כאילו נקמה על משהו שלא עשיתי. 
 
בנוסף אני חווה משבר משפחתי. אני כבר בנתק חודשים רבים עם אבא שלי, ועכשיו הצטרפו לכך עוד בני משפחה. וכמובן שאני לא מעוניינת להשאר בבית המשפחה לכן אני עוברת לדירה. לבד. זה נוראי ואני חוששת. אף פעם לא גרתי לבד. אני מרגישה נטושה. חוצמזה עברתי חוויות נטישה ארוכה ארוכה ולא בבת אחת כמו עם החברה. ויש לי טראומה ואני לא מסוגלת לתפקד. זה פשוט נוראי
 
אשמח לעזרה
לצפיה ב-'כוחות'
כוחות
16/09/2016 | 18:49
22
אנה יקרה,
 
אני שומעת כמה שאת כבר עייפה מהמלחמה עם החברות, עם המשפחה, עם הבדידות, מתחושת הבגידה, מהמציאות המייאשת שמלמדת אותך שהחיים הם אתגר מתמשך, בזמן שלך אולי כבר אין כוח...
אני שומעת את הכאב שלך על הקרע החברתי והמשפחתי שמפרק אותך לאט לאט, על שאת מרגישה שנשארת לבד, ושאין לך ברירה אלא להתחיל דרך חדשה לבד, בפעם הראשונה. ואיך אמורים למצוא כוחות, כשאת כבר מרגישה סחוטה, כבויה, חלשה, פגועה?
יקרה, בתוך הקושי והבלגן, בתוך סבך האתגרים, מצאת אומץ לצאת לדרך משלך, את עוברת לגור לבד, בוחרת להתרחק ממה שפוגע בך. יהיה לך מקום משלך ואת תמלאי אותו בחום ואהבה וכוחות חדשים, כמו הכוחות שמצאת בתוכך כשבחרת לצאת לדרך עצמאית.
 
אם תרצי, את מוזמנת לכתוב לנו בצ'ט, אנחנו זמינים שם מדי יום בין 21:00-00:00, נשמח להיות לצדך, לתת לך כוח ולעזור לך למצוא גם כוחות משלך.
בינתיים, אנחנו איתך, שולחים לך חיזוק מרחוק. 
 
Well, maybe one day I’ll be back on my feet"
And all of this pain will be gone
And maybe it won’t be so hard to be me
And I’ll find out just where I belong
It feels like it’s taking forever
But one day things can get better"
 
לצפיה ב-'לבחור מטפל או מטפלת- אזור נוחות?'
לבחור מטפל או מטפלת- אזור נוחות?
05/09/2016 | 01:44
1
48

חברים יקרים
שאלה סובקייטיבית ואני מאמין שזה פר חיבור עם מטפל בלי קשר למגדרו.
 
אני מטופל במרפאה ציבורית, מטעם קופ״ח.
בעבר הייתי מטופל אצל מטפלת - שעזרה לי בצורה חמה ונעימה לקבל את עצמי ולצאת מהארון.
אח״כ הייתי אצל מטפל גיי שמאוד הבין אותי ועודד אותי לעצור ולהרגיש.
 
עכשיו אני ברשימת המתנה למטפל חדש במרפאה הזו.
חשבתי לבקש לנסות לקבל מטפלת. כי אני חושב שהחום והרכות של מטפלת עוטף אותי וחשוב לי.
 
מצד שני, אני מתבסס על דוגמא אחת של מטפלת ודוגמא אחת של מטפל.
 
מצד שני אולי עדיף לי לבקש מטפל מהסיבה שחלק מהאישויז שלי הם בגלל שאבא תמיד היה מנותק רגשית. אני לא משוחח איתו על עניינים של הלב.
ואני חושב שבבחירת האקס שלי מאוד אהבתי דמות חזקה אבל רגישה. כמו שהאקס היה. לכן אני קצת תוהה אם דווקא מטפל - שהוא גבר ומתעסק במיוחד ברגש יכול לעזור לי לשבור תבנית של ״גבר מבוגר = חוסר רגש״.
 
למרות שהערתי למטפל האחרון שלי שחסר לי חום ואמפטיה מצידו במפגשים. הוא ניסה לתקן אבל זה לא היה מספיק.
 
 
בקיצור- יש טיעונים לכאן או לכאן. וכמובן שמדובר בחיבור.
אבל אני יכול לבקש ברשימת ההמתנה לקבל זכר או נקבה.
 
הייתם מייעצים לי כך או כך על סמך הטקסט שרשמתי פה?
לצפיה ב-'מטפל(ת)?'
מטפל(ת)?
06/09/2016 | 20:22
37
ערב טוב מוכחים להיות שמח,

אני מבינה שהבחירה היא קשה עליך, כי בכדי שהטיפול יהיה אפקטיבי, אתה חייב שמולך יעמוד אדם אשר תרגיש נוח לשפוך את הלב, אדם אשר תדע איך להגיע אליך ולהבין אותך כדי שהעזרה שלו תהיה יעילה.
נראה שהיום, אתה חושש לבחור מטפל-ת שלא יעמוד בקריטריונים שלך, שיאכזב או לא יקלוט מי אתה מבפנים.
נראה שאתה מבקש שמישהו יבחור עבורך את האופציה הנכונה , שאם תבחר במטפל או מטפלת ולא יווצר חיבור בינכם, זאת לא תהיה האחריות שלך...

נשמע שאתה במסע שמטרתו הוא למצוא את הדרך לעצמך, אתה צועד ומתקדם ליעד שלך...לא תמיד קל אבל אתה מתקדם.
נראה שכרגע, מולך עומד סלע אשר חוסם את הדרך....וכאן, הבחירה היא שלך:אתה יכול לראות את הסלע כמכשול ולחזור בעקבותך ,או להסתכל על הסלע כחלק מהמסע ולמצוא דרך לעקוף אותו, וזה מפחיד כי אין לדעת מה נכון לעשות ומה לא...
אולי לא משנה במה או מי תבחר, כי אם הטיפול יהיה מספק עבורך או לא, אם הסלע יחסום לך את הדרך או לא, קרוב לוודאי שאתה תלמד מהחוויה ותגדל .

נשמע שכבר עשית כמה צעדי ענק כאשר לא רק יצאת מהארון אלא גם קיבלת בהבנה את האדם אשר יצא ממנו:אתה.
ונראה שכבר לקחת החלטות לא פשוטות והתמודדת עם התוצאות , סביר להניח שגם היום תדע ....

אם תרצה , ואם תחשוב שאנחנו יכולים לעזור, אני מזמינה אותך בחום ובהבנה לציט שלנו..כל יום בין השעה 9 בערב לבין חצות, נשמח להיות איתך ונעשה את מה שביכולתנו לעזור לך להחליט מה הכי נכון לך.

sahar.org.il

שולחת לך חיבוק מקבל ומבין,

מתנדבת סה״ר

לצפיה ב-'התאבדות'
התאבדות
29/08/2016 | 16:08
3
211
ההורים שלי יתגרשו אבא שלי לא משלם מזונות כי אין לו כל כך הרבה כסף אפילו לפרנס את עצמו לאימא שלי לא כזה אכפת היא שולחת עליו משטרות ואנשים שיעצרו אותו הוא אפילו פוחד לצאת מהבית בגללה
הוא הקים משפחה עם אשתו החדשה ובוא נגיד שהוא לא אוהב את האימא אבל הוא עדיין נשאר איתה בגלל המזונות
חברות שלי משגעות אותי מכל הכיוונים בבית ספר הכי רע לי כולם שם חשים ומתעללים אחד בשני פעם אחת באה עלינו יועצת בית ספר ואמרה לנו שאם למישהו יש בעיה יכול לבוא עלי ונטפל בו ביחד או שישלח לי פתק ואני ינסה הכל לעשות בשביל לעזור לו ואני לא יגלה מי זה תאמת קצת חששתי ללכת אז השארתי פתק ואז היא בדקה במצלמות בית הספר עם כל המורים במחברות של מי הכתב הזה וגילתה אותי כעסתי נורא היא הפנתה אותי לפסיכולוג הלכתי לא סיפרתי הכל אמרתי שאני בסדר בפתק היה רשום את כל מה שאמרתי פה כבר הרבה זמן אני חושבת על איך להתאבד ותמיד שאני רוצה אני הולכת לאחד הבניינים עולה על הגג ושאני מסתכלת למעלה משהו עוצר אותי אני לא אוהבת לדבר פנים מול פנים אני מעדיפה להתכתב ומזל שמצאתי תאתר הזה
לצפיה ב-'עזרה12341'
עזרה12341
30/08/2016 | 22:30
122
בפניה שלך , מרגישים את הלחץ ואת הרגשות המתעצמים בתוכך.. הרצון שכתבת בפתק שלך, המחשבות שמלוות אותך , המעשים שאת מספרת עליהם מעידים עוד יותר.הפורום יכול להיות מקום חברי בטוח בשבילך ובמקביל אולי תרצי לבוא לשוחח (בהקלדה) בצאט שלנו ב"אחת על אחד" . אנחנו מחכים לך. בואי. 
לצפיה ב-'היי'
היי
31/08/2016 | 16:04
62
היי, ממליץ לך לחסוך כסף ולגור במקום אחר, רחוק מכל הסביבה הזאת, עם כל הטראומות האלו.
גדלת בסביבה של אנשים לא מתחשבים ולא אוהבים
את תמצטי בחור שיהיה איתך בגלל מי שאת ולא בגלל הכסף, והחיים שלך ישתפרו פלאים
לצפיה ב-'תרגישי טוב'
תרגישי טוב
31/08/2016 | 16:17
47
אשמח לדבר איתך בsms לשמוע את הקשיים, אם זה יכול לעזור.
התגובה השנייה שלי הייתה בטעות
לצפיה ב-'חרדה אחרי אירוע רפואי חריג'
חרדה אחרי אירוע רפואי חריג
27/08/2016 | 12:56
3
83
בלילה שבין חמישי לשישי היה לי התקף אלרגיה
אושפזתי ליום אחד שוחררתי כמה שעות אחרי שבדיקות הדם ובדיקת האקג חזרו לעצמן.עם המון תרופות. 
אני חלשה עדיין , בוכה לסרוגין אבל הבכי לא בכי טוב ומשחרר כי  אין לי מספיק אוויר בשביל זה... 
שבת ובחוץ השכנים עושים אוכל לא שאני בדרך כלל מצטרפת אבל עכשיו סגרנו את כל החלונות רק בגללי ,  אני בת 28 וההורים שלי מעבירים את השבת בלשמור עלי כי אני עלולה לעשות עוד התקף ב-72 השעות שאחרי התקף ללא סיבה נוספת.. וזה עלול להיות גרוע יותר מההתקף המקורי.
הפסקתי טיול (עבודה) באמצע הבוס שלי היה הראשון לדעת שקרה משהו והראשון להגיע לבית החולים ,אחר כך הגיע ידיד מהצבא ואז אבא.  כולם באמת היו מדהימים אבל אני פשוט מרגישה במצוקה  מעבר למצוקה הפיזית הברורה.
אני מרגישה  בהיסטריה  ובעיקר מרגישה טיפשה זה היה מהאוכל מהצדנית שלי הפעם חדר האוכל הוכרז מזמן כמחוץ לתחום , מהארוחות נטולות החלב אני יכולה להיכנס לברר אם יש חמגשיות לאלרגיים או ירקות שלמים שאפשר לקחת אבל להיכנס ולצאת לא לשבת שם. 
ההתקף הפעם לא עצר גם אחרי שמדא הוסיפו עוד אדרנלין מעבר לאפיפן שאני הזרקתי לקח שעות עד שהאקג שלי חזר לעצמו.
יש לי פשוט קטע שלם שאני לא זוכרת ממנו כמעט כלום,
אני בבית מישהי סוגרת את השבת במקומי .. ויקח לי כמה שבועות לחזור לשגרה מלאה אמרו לי שאני אעשה יומיות תקופה(בניגוד לרגיל וכן העבודה שלי נשמעת קצת כמו המשך של הצבא במובן הזה .. ואני מרגישה רע לגבי זה שמישהי סוגרת במקומי).
אני חייבת להירגע ולא יודעת איך לא יודעת מה לעשות , זה היה הפעם מאוד מסוכן אני מבינה את זה ,אני גם יודעת שלא יכולתי למנוע את זה עשיתי את כל כללי הזהירות האפשריים. אבל התסכול ענק .. וגם תחושת הסכנה .. וזה סכנה מאוכל זה לא שאני יכולה פשוט להפסיק לאכול ויהיה בסדר .. גם כשאוכלים לידי זאת בעיה..
אם מישהו נמצא פה בשבת בצהורים בבקשה תעשו סימן אני מרגישה שאני מתחרפנת ...
 
 
לצפיה ב-'לעכל את החוויה הטראומטית'
לעכל את החוויה הטראומטית
28/08/2016 | 13:02
2
29
שלום פנינה יקרה,
אני שומעת כמה שאת מרגישה חסרת אונים אל מול האלרגיה והאשפוז, מעין תחושה כזו של אובדן שליטה שיכול להיות ממש מפחיד, מעבר לסכנה שבהתקף עצמו.. תחושה כאילו החיים יורדים ממסלולם בגלל האלרגיה, ואליהם נראה שנלוות תחושת דריכות לא נעימה, כמו הרגשת סכנה מתמדת שמרחפת והולכת איתך לאן שתלכי..
ובזמן שאת מנסה להתמודד ולהתאושש מההתקף, אני מבינה שעולות בך גם תחושות של אשמה ואחריות, שלדאגה לעצמך מתווספת גם הדאגה לאחרים – שצריכים לשמור עלייך, שצריכים לעבוד במקומך וכו'..
יקירה, ההתקף אומנם חלף אבל נשמע שלמשקעים הנפשיים שלו ול'אקג הרגשי' עוד יקח זמן לעבור ולהתייצב.. ובתקופה הזו, כדאי לנסות אולי לשחרר את האשמה ואת תחושת האחריות, לזכור שלא ביקשת לעצמך את האלרגיה ושאת עושה ככל יכולתך לשמור על עצמך מפניה, וגם כשזה לא מצליח – זה לא הופך אותך לעול או למועקה עבור אחרים, גם אם זה  לפעמים מרגיש ככה.
בנוסף אולי כדאי להתייעץ עם פסיכולוג ולנסות לעבוד איתו על שיטות התנהגותיות וקוגניטיביות להירגעות והפחתת חרדה, וכן לפתוח את החוויה הקשה והטראומטית לעיבוד על מנת להתמודד איתה ולאפשר לה 'לשקוע' למקום הנכון.
מאחלת לך החלמה מהירה ובריאות איתנה יקירה, את מוזמנת תמיד להמשיך ולשתף אותנו כאן בתחושות ובמחשבות שלך, במה שאת עוברת..
לצפיה ב-'תודה/ אחרי ביקור אצל הרופא'
תודה/ אחרי ביקור אצל הרופא
28/08/2016 | 14:36
21
הוא ניסה להבין ממני מה בדיוק קרה..הוא אומר שהתחושה הפיזית לפחות אמורה להשתפר ברגע שאני אפסיק עם הסטאורדים עוד 3 ימים..הפסכולוגית שלי בחופשה אבל שלחתי לה הודעה ..הרופא שלי אומר שאני פשוט מתנתקת בגלל הלחץ וזה בסדר ..(זה לא קורה במצבי לחץ אחרים).
אני חושבת לנסות לקדם את התורים שלי ליותר מוקדם פשוט לנסות לקבל תשובות ...
בכל מקרה עברנו על האוכל שלי  ואני לא אמורה לנסות מאכלים חדשים  , אין יותר חדר אוכל...גם בקניות קונים מעכשיו רק את מה שאני כבר מכירה ואכלתי בלי בעיות.זה מאוד מגביל חברתית ...ירדתי כמעט ק"ג ב-4 ימים פשוט קשה להצליח לאכול ככה אפילו שעכשיו אני כבר מרגישה טעמים וכבר אוכלת בלי להעיר את התחושה שהגרון שלי פשוט חסום..
מקווה לחזור לעבודה לקראת סוף השבוע לדעתי זה הדבר היחיד שיגרום לי להרגיש נורמלית ...אני בחרדה לגבי זה למרות שהבוס שלי הבטיח לי שיהיה בסדר.
 
 
לצפיה ב-'הייתה לי חזרה של התסמינים'
הייתה לי חזרה של התסמינים
30/08/2016 | 16:49
16
ישנתי כמעט כל היום , היה לי לילה ארוך. אחרי חצות הרגשתי נורא לא יכולתי לישון קמתי ועשיתי אנלציה אני מכירה את כלל 3 היממות אחרי התקף שתסמינים יכולים פשוט לחזור בלי סיבה אבל עברו 72 שעות וכולם הלכו לישון אחרי 3 יממות שפשוט שמרו עלי..(מרגישה בת 3 כשאני כותבת את זה... ).. התקשרתי למוקד של הקופת חולים והאחות אמרה שאני אעלה למיון כי ההתקפים שלי באים מהר המיון ממש מעבר לכביש ... הייתי שם תוך 5 דקות ועד שהגעתי כבר היתה פריחה וכאב בטן והכאב המציק בגרון ... יש באינטרנט סרטון על מצב שהרופא לא מבין שזה זה ..וזה מה שהרגשתי השתמשתי בתרופה שלי ואז חזר לי קצת הקול והצלחתי להסביר שפשוט כואב לי לנשום עזרו לי קצת ובבוקר שלחו אותי הביתה.. רק עכשיו אני מריגשה את ההתקף הגדול מאחורי מבחינה פיזית...
התחלתי לסדר דברים לקראת החזרה לשיגרה זה הולך מאוד לאט .. אבל הסתדרתי עם העבודה כבר, ואני עובדת שבוע הבא וממש עכשיו הגיע מייל מהאונברסיטה כי אני צריכה סביבה בטוחה -במבחן האחרון הייתי ממש בלחץ מהרגע שמישהו יוציא אוכל .. אני לא יכולה להניח על השולחן את הארנק עם התרופות זה דורש אישור וחוץ מזה זה מלחיץ ...אני מגיבה לריח בעיקר של מאפיים חלביים. זה יכול לקרות בשנייה וזה מלחיץ נורא אני לפעמים נרדמת במהלך נסיעה באוטובוס ואז מתעוררת מהריח רק כדי לעבור מקום שני כסאות אחורה לפחות... גם גילתי כמה אנשים לא מודעים לנושא הצמידים הרפואים  אבל למרות זאת אני  מטפלת בלעדכן את הצמיד שלי בהתאם למצב.
הבטחתי לעצמי לנסות ללמוד היום וזה עוד לא קורה..
הפסכולוגית שלי עודכנה למרות שהיא בחופשה ואני אראה אותה ביום ראשון ..  
אני פחות מתוסכלת כי אני יודעת שעוד יש לי מקום עבודה
אני אפילו לא ממש בהיסטריה כבר.. אבל ברור לי לגמרי שהפעם הבאה עלולה להיות קטלנית וזה קשה לדעת את זה ..  
לצפיה ב-'מיואשת מהחיים '
מיואשת מהחיים
27/08/2016 | 18:05
2
140
אני נואשת מהכל ... מרגישה שאין אף אחד שמבין אותי. אני בת 20 ומסיימת שירות לאומי ... אני עובדת ישר אחרי השירות לאומי, כל יום, ולאימא שלי זה לא מוצא חן [היא טוענת שאני צריכה מנוחה] אבל זאת הדרך היחידה "לברוח" כי כשאני בבית הכל חוזר אליי, כל הפלאשבקים, החרדות ...
ההורים שלי כל הזמן רבים, ברמה של צרחות וקללות, לפעמים אבא שלי יוצא ונעלם לכמה שעות ואימא שלי בוכה בייאוש
זה קורה כשהוא שותה, הוא שתיין .... ואימא שלי תמיד מזמינה חבר של המשפחה וכשהוא בא הם תמיד חייבים לשתות ואז אבא שלי משתכר ורב עם כולם והם צורחים ואני מפחדת כלכך וישלי התקפי חרדה מריבים וצרחות. אחותי הקטנה עברה לגור אצל סבתא שלי, מהסיבה הזאת, ואני לא יכולה, היא משוגעת [אפרט בהמשך]
בנוסף עברתי תאונה לפני כמעט שנה, ולא התייחסו לזה בכלל ברצינות. כשזה קרה התקשרתי לאימא שלי והיא אמרה "תעזבי אותי אני בעבודה" כאילו לא אכפת לה שהבת שלך עברה תאונה, השוטרים אפילו דיברו איתה ולא היה לה אכפת, התחלתי לבכות מולם כמו מטומטמת.
סבלתי מכאבים כמה חודשים וכל הבדיקות בבית חולים ובקופת חולים "הכל תקין" אבל אני בכיתי מכאבים, מרגישה שמזלזלים בי, שחושבים שאני ממציאה.
גם בבית ספר חוויתי אדישות מהמורים, זלזלו בכל מה שאמרו, צחקו עליי והשפילו אותי, והתלמידים גם הציקו לי כל הזמן. בעיקר נטפלו אליי כי קיבלתי חינוך גרמני-אירופאי והייתי ממש מנומסת ושקטה, קראו לי יקית וקרה, לעומתם שהם צרחו והתפרעו בכל מקום, הם הציקו לי וגרמו לי להצטער על זה שאני חיה, שנולדתיי, רק כי אני שונה כי אני מחונכת ...
אין לי תמיכה מהמשפחה, סבתא שלי עם בעיה נפשית אבל היא ממש עשירה והיא מחפרנת לי את השכל, מחליטה משהו ואז משנה דעה לגמריי או אומרת משהו ואחר כך אומרת משהו אחר, וכשאני אומרת להורים שלי הם אומרים "עזבי את לא תביני" "היא בסדר גמור" "היא זקנה" והם בעצמם סובלים מהבלבולי מוח שלה
דודה שלי מצד אימא שלי שונאת אותי, והיא גם ממש עשירה, גרה בבית ענקי ... יש לה 3 ילדים. בכל חיי היא ובעלה חיפשו כל הזדמנות להשפיל אותי, לפני שמצאתי עבודה על כל פיפס היא הייתה צועקת לי "איך את מצפה להתקבל לעבודה ככה, איך, את לא יודעת להתנהג עם אנשים" וכד' ואני בעצמי עובדת בשירות לקוחות [עבודה כדי לחסוך כסף ללימודים ומגורים, לא רוצה להיוות תלוייה במשפחה]
סתם משפילה אותי, למשל כשהיא ילדה לא מזמן הכנתי לה עוגה, היא לא רצתה לטעום ממנה והחזירה אותה לאימא שלי אחר כך. כל כך נעלבתי
לבן דוד שלי היה יום הולדת וכשבאתי היא אמרה "למה באת את לא חייבת לבוא, אם באלך תחזרי הביתה" וזה היה ממש מעליב והיא גם החלה לומר ש"לא יהיה אוכל ולמה באת מה את מחפשת פה" מרגיש לי כמה אני לא רצוייה במשפחה הזאת. אנחנו עשירים, יש לי הכל, מחשב לפטופ אייפד פלזמה חתול דירה מפוארת ... חוץ מאהבה, תמיכה והערכה. מרגישה זרה.
וגם המנקה של המשפחה התחליה להגיד לי שלא ייצא ממני כלום בחיים ושאני מטומטמת וטיפשה ושלא עובדת בגיל 19 [זה היה לפני שמצאתי עבודה] ושיושבת כל היום בבית ומציקה להורים, ממש נפגעתי ואמרתי להורים שלי הם אמרו "מה את רוצה את מפריעה לה לנקות" כאילו זה ממש לא תירוץ וזה לא מצדיק שום סיבה שהיא תדבר אליי ככה, ואם אני מרפיע שתגיד בנימוס ולא תרד עליי
המשפחה היחידה שאני הסתדרתי איתה, ראיתי אותה פעם אחת, זאת דודה שלי מדרגה שנייה היא גרה בשוויץ עם בעלה. הם באו לבקר אותנו וממש התחברתי איתם, דיברתי איתם שעות וצחקנו, סוףסוף הרגשתי שמצאתי משיהו שמבין אותי במשפחה הזאת. אבל הם היו צריכים לעזוב מיד, לחזור לשוויץ, כלכך ייחלתי שיציעו לי לבוא איתם ... אבל שוב נשארתי לבד. ישלי את הטלפון והסקייפ שלהם אבל הם עסוקים כל היום ולא באלי להטריד אותם
אפילו מתביישת לבקר אותם ... יצא לי רושם שאני פשוט מטרידה אנשים, שלא רוצים לדבר איתי ושאני מפריעה, והכל בגלל המשפחה הזאת
אני מרגישה כלכך כועסת על העולם, כלכך מיואשת
המשפחה שונאת אותי
כל החברים שלי בגדו בי, פגעו בי
בבית ספר השפילו אותי, זרקו עליי חול ואבנים ולמורים לא היה אכפת, גם הם היו לפעמים בצד שלהם או שהם אמרו שיש לי בעיה נפשית
אני מרגישה אבודה ... לא רצוייה בשום מקום
עם חרדות של נטישה ושלא יקבלו אותי בגלל שזאת אני
הייתה לי חברה הכי טובה שגרה בעיר אחרת, היינו מדברות מלא, עם בדיחות משוטפות ומבקרות אחת את השנייה. חשבתי שהיא נהנהת איתי, צחקנו מלא והיא אמרה שכיף לה לבלות איתי ואז יום אחד היא התחילה לסנן אותי ואחרי כמה ימים היא שלחה לי נאום ארוך בווטסאפ למה היא לא רוצה להיות חברה שלי וחסמה אותי.
נדמה שהיא באה אליי הביתה רק כדי לאכול אוכל איכותי כי אימא שלה לא יודעת לבשל ...
זה היה הדבר הכי פוגע שעשו לי, לא עשיתי לה כלום, חשבתי שהיא נהנת איתי, עזרנו אחת לשנייה, דיברנו על הבעיות שלנו ונתנו פתרונות אחת לשנייה, היינו מטיילות מלא ומדברות על תחומי עניין שלנו ... מה עשיתי לא בסדר ?! גם היא כניראה ניצלה אותי ! החברה הכי טובה הקודמת שלי גם ניתקה איתי קשר בלי סיבה, וגם היא כל הזמן אמרה "את חברה מדהימה, כיף לי איתך" וכד'
איבדתי אמון באנשים, מרגישה שלא אמצא בחיים חברים אמייתיים, כולם שונאים אותי שמשקרים לי שעושים לי טובה כשמדברים איתי ... אני עובדת כל היום ומרגישה כמו זומבי, הלכה לי שמחת החיים, אהבתי לצייר ולכתוב סיפורים, זאת אני עושה כששי לי זמן וכשאני לא שקועה בייאוש מהחיים, לבלות עם חברות ולעשות שטויות.
אף אחד לא תומך בי
נדמה שמסתובבים איתי רק כי אני עשירה ושיש אצלי אוכל של מסעדות, כדי לנצל אותי ולזרוק
מתעלמים ממני
קוראים לי מעצבנת ובלתי נסבלת
מזזלים בי בכל מקום שאני באה
יורדים על המוצא שלי
נמאס לי ...
לצפיה ב-'צמיחה על סף ייאוש'
צמיחה על סף ייאוש
28/08/2016 | 13:44
54
שלום אצט יקרה,
את מתארת תחושות כל כך קשות ומכאיבות, שמציפות כולן ביחד – תחושות של בדידות ותסכול, תחושה של להיות בין הפטיש לסדן, שאין לאן לברוח, שאין אף מקום בו תוכלי לשים את הראש ולהרגע, בלי לדאוג משום דבר, בלי להפגע ולחוות כל הזמן יחס מזלזל.. תחושה שאין מי שמחזיק אותך, שאין מי שדואג, שאין מישהו שאכפת לו ממך.. עד שאת 'מתרגלת' להרגיש כל כך נטושה ומוזנחת, לא מוערכת, שאין אף אחד שמגן עלייך, שעומד לצידך..
אני מבינה, יקירה, כמה שאת עייפה מלהתמודד עם כל התחושות האלו.. מצד אחד רוצה כמה שיותר לצאת מהבית כדי לברוח מהמצוקה שהוא מעורר בך, להעסיק את עצמך כמה שרק אפשר, כמעט עד קצה גבול היכולת, עד למצב שהעומס שעלייך כל כך גדול שכבר קשה לך להמשיך ולשאת הכל על כתפייך.. וכמה שזה מייאש, שדווקא הבית מהווה מקום מציף ולא מוגן עבורך, מלא בתוקפנות ורגשות עוצמתיים שמתפוצצים ואף אחד לא מצליח להכיל, כאילו התא המשפחתי כל הזמן מוצף ולאף אחד אין מרחב להכיל בו את עצמו, שלא לדבר על אחרים.. וכל הזמן צריך להיות במצב של מגננה או מתקפה, בלי שיש מקום לתמיכה, לביחד..
יקירה, את מתארת תחושות קשות כל כך של זלזול והשפלה, תחושת ניכור ודחייה וזה כל כך לא הוגן שנאלצת לחוות את זה, לא בסביבת הלימודים ובטח ובטח שלא מהמשפחה, שממה שאת מתארת נשמע שבהרבה מקרים גורמת לך להרגיש מיותרת, לא רצויה בחיים שלהם, גורמת לך להרגיש כאילו משהו בך לא בסדר, שאת זו שאשמה..
אצט, חשוב לי לומר לך שזה ממש לא מובן מאליו, שאחרי כל האכזבות והפגיעות שידעת - שיחד עם כל זה את מצליחה למצוא בעצמך את הכוחות, לעבוד, לתכנן תוכניות, לחשוב על העתיד, את ממשיכה ונאבקת, מחפשת מוצא, עובדת ומשקיעה כדי להוציא את עצמך מהמצב בו את נמצאת כעת, כדי לבנות את עצמך מחדש ולאפשר לעצמך חיים אחרים, כפי שאת היית רוצה אותם. זה מדהים ומעורר השראה בעיני יקירה, ואני מאחלת לך שתוכלי למצוא את הדרכים להפוך את החוויות הקשות שעברת – לדלק ודשן שיניע אותך קדימה, יאפשר לך לצמוח למעלה..
ואולי כדאי, למרות (ודווקא בגלל) העומס, לנסות ובכל זאת לפנות קצת זמן ומרחב לעצמך, לדברים שאהבת פעם לעשות, אפילו לחצי שעה ביום, לשבת מול דף נייר עם צבעים, לשבת עם מחברת אישית בפינה שקטה ולתת ליד וללב לכתוב, להוציא, לדמיין את העתיד שיהיה אחרת, לכתוב עליו סיפורים.. לפעמים הדברים הקטנים האלו, הם כל כך הכרחיים, ועושים שינוי כל כך גדול בתחושה שלנו..
תמשיכי לשתף אותנו יקירה, תמשיכי לכתוב.. אנחנו כאן איתך, לא משאירים אותך לבד, מזכירים שיש אנשים שאכפת להם ממך, גם אם אנחנו לא מכירים אישית
לצפיה ב-'את בסדר גמור. המשפחה שלך וכל מי שמזלזל - הם אלה שלא בסדר'
את בסדר גמור. המשפחה שלך וכל מי שמזלזל - הם אלה שלא בסדר
31/08/2016 | 16:01
30
היי, ממליץ לך לחסוך כסף ולגור במקום אחר, רחוק מכל הסביבה הזאת, עם כל הטראומות האלו. 
את נשמעת בחורה נחמדה וטובה, ואת תמצאי בחור שיהיה איתך לא בגלל הכסף. 
פשוט גדלת בסביבה של אנשים לא מתחשבים ולא אוהבים. 
לצפיה ב-'אל תגידו לי שיהיה בסדר..'
אל תגידו לי שיהיה בסדר..
19/08/2016 | 22:41
1
150
אל תגידו לי שיהיה בסדר..
בבקשה אל תגידו לי שיהיה בסדר, 
אם אתם לא בטוחים בזה.
אל תגידו לי שיהיה בסדר,
אם אתם לא יכולים לעשות שזה יקרה.
אל תגידו לי שיהיה בסדר כדי לנחם אותי..
אל תגידו לי שיהיה בסדר כדי לגרום לי להרגיש יותר טוב עם עצמי,
כי זה לא עוזר.
וכשזה לא קורה,
זה רק גורם לי לשנוא את עצמי יותר,
זה רק גורם לי לכעוס עליכם, ולא לסמוך עליכם.
כי הבטחתם, כי אמרתם. כי באמת האמנתי לכם..
כי לא נשאר לי יותר כלום, מלבד האמונה..
ואני רוצה, אני באמת רוצה להאמין ולחשוב שיהיה בסדר,
כי זה הדבר היחיד שמחזיק אותי בחיים..
אבל יש גבול דק מאוד בין אופטימיות לנאיביות,
ונראה לי שחציתי אותו כבר מזמן..
תמים מצדי לחשוב שיהיה בסדר,
תמים מצדי לחשוב שהכל יעבור..
תמים ומטומטם מצדי לחשוב שמתישהו יהיה טוב..
כמה אפשר לקוות ולהתאכזב?
כמה אפשר לרצות ולהישבר?
כמה אפשר לבכות בסתר?
בשלב מסוים הכוחות אוזלים,
וכרגע, אני ממש מייחלת כבר לחזור לאלוהים.
 
לצפיה ב-'אמונה עצמית בשינוי '
אמונה עצמית בשינוי
21/08/2016 | 14:15
64
אנונימית יקרה,

כמה שזה מרגיז לשמוע שיהיה בסדר, כשמרגיש שכל-כך לא בסדר לך.
כמה שזה מעצבן שאנשים מבטיחים שיהיה בסדר, כשבעצם אי אפשר להבטיח דבר כזה.
כמה מתסכל זה שאחרים בוחרים לצבוע את המציאות עבורך בוורוד, בזמן שאת מעדיפה להסתכל למציאות בעיניים, כמו שהיא (גם אם זה נעשה במטרה להקל עלייך). כמה שהם חוזרים על המנטרה שלהם, המציאות שלך לא באמת משתנה. וזה מאכזב אותך, וזה מייאש, וזה גורם לך לכעוס עליהם, ולתהות האם נשארה עוד תקווה לשינוי כלשהו..
ואת יודעת, אולי לא חשוב אם הם חושבים שיהיה בסדר. אולי מה שחשוב זו האמונה הפנימית שלך שהמצב באמת יכול להשתנות, שיש לך את הכוח לשנות...?
 
יקירה, אם תסכימי לשתף, נשמח לשמוע ממך על מה לא בסדר, מה מטריד אותך, מהו הדבר שאת מייחלת ומקווה לו שלא מסתדר? אם תרצי, את מוזמנת גם לבוא אלינו לשיחה בצ'ט מדי לילה בין 21:00-00:00, לפרוק את כל מה שיושב עלייך, במקום לא שיפוטי, אנונימי לחלוטין....
 
"לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה. זהו צירוף שתי המלים "יהיה בסדר". צירוף המלים האלה, שרבים מאיתנו שומעים בחיי היום יום של מדינת ישראל, הוא בלתי נסבל. מאחורי שתי המלים האלה חבוי בדרך כלל כל מה שלא בסדר:  יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה, שאין להם מקום. ה"יהיה בסדר" מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו. כן, ה"יהיה בסדר",  אותה טפיחת כתף חבר'מנית, אותה קריצת עין, אותו "סמוך עלי"... ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש"יהיה בסדר" פירושו שהרבה מאוד לא בסדר." - יצחק רבין
 
לצפיה ב-'ריבים עם אמא'
ריבים עם אמא
18/08/2016 | 16:34
1
96
היי אני בת 14 ואני תמיד רבה עם אמא שלי על הלימודים ובכללי אני רבה עם אמא שלי והיא תמיד מענישה אותי או צועקת עלי ולפעמים אני מרגישה שהיא בכלל לא מבינה אותי שקשה לי בלימודים ואני הכי מתאמצת שיש ותמיד כשהיא רבה איתי היא מוציאה מילים שפוגעות בי ואני תמיד בוכה וקשה לי עם המצב הזה שכל הזמן אנחנו רבות ושהיא צועקת עלי וזה זה פוגע בי כל פעם מחדש ובאלי למות כבר/לברוח מהבית אני כמעט כל הזמן בוכה
לצפיה ב-'משאלה לשקט'
משאלה לשקט
21/08/2016 | 13:26
51
אביה יקרה,
 
אני שומעת כמה קשה לך בריבים ובמלחמות עם אמא שלך, כמה את נפגעת מהמילים המכאיבות ומהידיעה שאת מנסה הכי הכי שאת יכולה וזה לא מספיק, ואת לא מקבלת תמיכה. לפעמים בלהט הדברים, במהלך ויכוח יכולות להיפלט מילים קשות ופוגעניות, ואם רק אותן אמרות היו נאמרות בשיח ולא בכעס וצעקות, יכול להיות שזה היה מקל על ההקשבה וההפנמה, ולא סוגר אותך. אבל בינתיים.... את נסגרת, וכל הבלגן שבבית-בלב-בראש, רק גורמים לך לרצות לברוח אל שקט, למקום אחר שבו לא תבכי ולא תרגישי פגועה, אלא מנוחמת, מוערכת ואהובה.
יקרה, האם את מוצאת מפלט בתחומים אחרים שלא קשורים ללימודים, בהם אתן מסתדרות ומוצאות מכנה משותף, מגיעות להסכמה? האם את מוצאת בסביבתך חברים או בני משפחה אחרים להיתמך בהם?
 
אם תרצי לחלוק איתנו עוד מהקושי, מההתמודדות, מהרצון לברוח, או כל דבר אחר, את מוזמנת לכתוב לנו גם בצ'ט כל יום בין 21:00-00:00, נהיה שם בשבילך, אחד על אחד, מכל הלב. בינתיים, קבלי חיבוק גדול מאיתנו 
 
"לא רוצה להיות עצוב ולא יכול להיות שמח 
כבר לא בטוח מה חשוב לא רוצה להתווכח 
שוב צריך לדעת איך למחות את הדמעות 
ושוב צריך לדעת ללכת הלאה

 
לצפיה ב-'פרידה '
פרידה
16/08/2016 | 22:05
1
71
היי שמי רון בן 21. בקצרה: לפני חודשיים אני ומישהי שהיינו ביחד 6 שנים נפרדנו. אחרי 4 ימים ראיתי אותה עם מישהו שעובד איתה ואז הבנתי שבעצם הפרידה הזאתי הגיעה בגלל שהיא התאהבה במישהו אחר.
ממש תמצתי את זה, היה הרבה דברים בדרך מהרגע שהתחיל הבלאגנים(במאי) עד שנפרדנו, ורק אחרי זה הבנתי שזה בגלל מישהו.
הם עדיין יוצאים ביחד והיא מאושרת איתו כאילו 6 שנים לא היו בכלל.
היה לנו זוגיות מעולה ומעבר לכך היינו החברים הכי טובים בעולם.
אני ממש ממש מתקשה להסתגל למצב הקיים, למרות שאני מנסה ממש הרבה ואני במלחמות עם עצמי בכל יום מחדש, אני פשוט לא מצליח לראות איך החיים ממשיכים מכאן
לצפיה ב-'כשהלב כואב'
כשהלב כואב
21/08/2016 | 11:33
36
רון,
 
אני שומעת מבעד למסך את הכאב שלך, כמה מייסר אותך לראות את החברה הקודמת עם מישהו אחר.. כמו תחושת בגידה, למרות שאתם כבר לא ביחד, נשארת פגוע, לבד, לא מצליח למצוא את האור בקצה המנהרה, נאבק בעצמך כדי להמשיך הלאה, למרות שאתה לא יודע איך.
ואולי ההשערות לגבי סיבות הפרידה גם הן מערבלות לך את הלב, או הגעגועים, ואולי זו התחושה שכאילו נשארת  מאחור בזמן שהיא כביכול מתקדמת, ואולי בכלל המחשבה שכאילו בזבזתם את הזמן, אם בסופו של דבר זה נגמר, היא זו שמשגעת אותך..
 
"הלב שלנו חייב להישבר לפעמים. זה סימן טוב, לב שבור. זה אומר שניסינו להשיג משהו". - אליזבת גילברט (מתוך הספר "לאכול, להתפלל, לאהוב")
 
רון יקר, הכנסת גם נקודת אור בהודעה שלך- כתבת על "איך החיים ממשיכים מכאן". נראה שקיימים בתוכך, לצד העצב והכאב, גם ניצנים קטנים של תקווה להתחלות חדשות, להמשך אחר טוב, וידיעה חשובה- שיש גם "הלאה מכאן"...
התקופה שלאחר פרידה יכולה להיות מכבידה, מכבה, מתסכלת ומייאשת... אם אתה מחפש מקום לפרוק בו או לשתף על ההתמודדות שלך, אתה מוזמן גם להגיע לצ'ט האנונימי שלנו מדי יום בין השעות 21:00-00:00, לשיחה אחד על אחד (או כמובן להמשיך לכתוב לנו בפורום). נשמח לנסות להיות לצדך, לשכך מעט את הכאב, לעזור לך לשאת את הכובד שבלב.... 
 
בינתיים, שולחים לך חיבוק חיזוק וירטואלי גדול
 

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא זכויות הקשישים
אירוח בנושא זכויות...
שירות הייעוץ לקשיש של הביטוח הלאומי פועל למיצוי...
אירוח בנושא זכויות הקשישים
אירוח בנושא זכויות...
שירות הייעוץ לקשיש של הביטוח הלאומי פועל למיצוי...
במיוחד להורים לתינוקות
במיוחד להורים לתינוקות
Developy הינו פורטל תוכן המיועד להורים לתינוקות
במיוחד להורים לתינוקות
במיוחד להורים לתינוקות
Developy הינו פורטל תוכן המיועד להורים לתינוקות
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום התמכרות למין
פורום התמכרות למין
היבטים- פסיכותרפיה קוגנטיבית התנהגותית
מרפאת היבטים
פורום טיפול CBT
פורום טיפולי CBT

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ