לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'היי , רציתי לבקש את דעתכם בעניין..'
היי , רציתי לבקש את דעתכם בעניין..
17/07/2016 | 16:58
1
29
אני בת 23 ולמרות שהצלחתי במשך שנים לחיות עם תחושת מועקה וריקנות, אני מרגישה שזה כבר מתחיל להשתלט עליי ואני לא מצליחה למתן את זה..
היום שלי מסתכם בעבודה-בית, לא חברתית בכלל, אם כבר ההפך- יד לי חרדות בכל מה שנוגע לזה..
אין לי שום כיוון ללימודים, עדיין חיה בבית עם ההורים והמשפחה למרות שאני כ"כ רוצה לצאת מהבית ולהרגיש חופשיה קצת..
 
כמה שזה לא ראלי אני רק רוצה לעזוב את העבודה ולעוף להתבודד על איזה אי , התחושות האלה צצות לי הרבה בזמן האחרון וזה עוד סימן שאני מאבדת את דעתי..
 
האם זה מצב ששבירת שגרה יכולה לעזור בו ? 
אני לא מצליחה להשתחרר מהמחשבה שאם אני אתרחק מהאנשים בחיים שלי, אני אהיה טיפה יותר מאושרת (אבל לבד)..
 
סליחה על הבאלגן - כל דעה בנושא תעזור..תודה !
לצפיה ב-'לגבש את עצמך מחדש'
לגבש את עצמך מחדש
17/07/2016 | 21:02
16
היי פרפל יקרה,
נשמע שאת נמצאת במעין צומת דרכים עכשיו, מרגישה מבולבלת ואולי קצת אבודה, נאבק בתחושת חוסר האונים הזו שמלווה אותך..
מנסה להאחז במשהו, לחזור לתחושת שליטה, לבסס תחושת ייעוד, אחיזה כלשהי, כשברקע עולות חרדות שחוסמות אותך, כמו מסך שמפריד בינך לעולם, ובטח הופך את הבדידות למכבידה כפליים..
ובאופן כללי נראה שאת מרגישה מעין חסימה שכזו, כאילו הכנפיים שלך מקופלות וקשורות, והסביבה והשגרה היומיומית שלך מרגישות לך כל כך מחניקות וצרות, עד שאת רוצה להשאיר את הכל מאחור, ללחוץ על ריסטרט ולהתחיל מחדש, מדף לבן..
 
יקירה, אני שומעת את הקונפליקט שלך, את התהייה האם שבירת שגרה תעזור, ולצערי אין כאן תשובה פשוטה – יתכן ושבירת שגרה תועיל, תתחיל תהליך חיובי של שינוי, שכמו המשפט המוכר 'משנה מקום משנה מזל' - שינוי המקום יניע תהליכים חיובים עבורך.. אבל יכול להיות שזה גם לא יספיק, שיש דברים שבאים איתנו, גם כשאנחנו הולכים למקומות אחרים, ועד שלא ניגע בנקודות העמוקות האלו בעצמנו, עד שלא נתייחס לשורשים ונטפל בבסיס, התזוזה והשינוי המיוחלים יאחרו לקרות..
פרפל יקרה, אל מול ההתלבטות הזו, כדאי אולי לקחת זמן ופשוט לאפשר לעצמך להתלבט, לנסות דברים שונים, בלי להחליט על מסלול אחד קבוע וסגור.. לנסות להעזר אולי בעזרה מקצועית של פסיכולוג או יועץ תעסוקתי, ולאפשר לעצמך גם להיות במקום ששוקל, שבוחן, שלא יודע.. מקום ממנו תוכלי לגדול ולבחור את הדרכים בהן תרצי לגבש את עצמך מחדש..
לצפיה ב-'האם יש הגבלה על כמות הטיפולים שאפשר לבקש מקופח כללית?'
האם יש הגבלה על כמות הטיפולים שאפשר לבקש מקופח כללית?
14/07/2016 | 00:18
1
9

אני מטופל כבר שנה וחצי במרפאת בריאות הנפש אצל מטופל מסוים.
המטפל הודיע לי שהוא מתכנן לצאת לחל״ת ואז לעזוב את המרפאה בעוד 5 טיפולים לכן התחלנו לעשות שיחות סיכום כבר לפני 2 מפגשים.
בקופח כללית אישרו לי 15 טיפולים + 30 טיפולים. ועכשיו עוד סט של 30 טיפולים. למעשה הם יהיו עם מטפל חדש.
 
לתומי חשבתי שאציע למטפל הנוכחי שלי הצעה:
לתת למטפל הבא כמה שיותר טיפולים כדי שתהיה אפקטביות כלשהי לטיפול החדש ולא יהיה קצר מדי. כלומר לסיים עם המטפל הנוכחי שלי בעוד מפגש או שניים. ולהשאיר למטפל הבא 30+2 מפגשים בערך.
 
הייתה לי שיחה עמוקה וארוכה עם המטפל שלי על המחשבה הזו שלי.
הוא הציע שאבחן למה אני ממהר להפרד. למה אני מתחמק מהרגש של סיום טיפול.
אני לא משלים את הסיכום. אני נמנע מרגש.
 

אני חשבתי באמת שאני מסתכל מבחינה טכנית בלבד שאני רוצה לתת לטיפול הבא כמה שיותר זמן טיפול. הרגשתי שהסיכום מחדש לי פחות וכבר עברתי שבועיים של סיכום ואחכ עוד שבוע נוסף שיהיה.
ידידה המליצה לי להשאר עם המטפל שלי עד הסיום של השירות שלו (קרי עוד 5 מפגשים) אפילו שזה אומר שהטיפול הבא יהיה רק 27-26 מפגשים.
היא אומרת שהטיפולים בסיום - הם הכי חשובים.
מישהו יודע אם בקופ״ח כללית (או בכלל) יש הגבלה על מספר הפעמים שאפשר לבקש טיפולים? כי יש סבירות שארצה לבקש עוד 30 בעתיד. 
אישרו לי כבר 15+30+30. סיכוי קלוש לבקש בעתיד עוד 30?


האם זה הגיוני שאני באמת חושב שהשיקול שלי הוא שכלתני נטו. ואני לא מרגיש התחמקות או רגש של המנעות?
 
אני יכול לחשוב בכח על רגעים מהעבר של פרידה וחרדות שהיו לי בתור ילד, נער ובוגר מפרידה. אבל אני לא באמת בטוח שזה קשור לפרידה הזו. כמה כדאי להציף זאת בפני המטפל? 
 
הייתה לי תחושה גם של חוסר אמון במטפל. חשבתי לרגע על האינטרס שלו שאשאר כמה שיותר זמן בטיפול כי הוא גם ככה לפני עזיבה ולא יכניס מטופל חדש בשעות שאני על פניו אפנה לו אם אסיים איתו קודם בחודש.
הייתם מקצרים את הטיפול הנוכחי כדי להאריך את הבא?
 
לצפיה ב-'היי יקר, ענינו בפורום תמיכה נפשית למבוגרים '
היי יקר, ענינו בפורום תמיכה נפשית למבוגרים
17/07/2016 | 20:06
6
לצפיה ב-'מישהי שאני מכיר נאנסה'
מישהי שאני מכיר נאנסה
02/07/2016 | 14:17
5
68
מישהי שאני מכיר סיפרה לי שהיא נאנסה לפני מספר שנים, בקושי יש מי שיודע מזה והיא מעולם לא הגישה תלונה או עשתה משהו עם זה.

אני רוצה שהבן זונה שעשה את יכנס לכלא וישלם על מה שהוא עשה ! אבל היא לא רוצה להתמודד עם כל מה שכרוך ולא מוכנה להגיש תלונה.

בבקשה תעזרו לי, מה אפשר לעשות במצב כזה? האם אני יכול לנקוט איזשהו צעד ללא יוזמה או הסכמה שלה לפעול נגד הבחור? האם מישהו פה התנסה במקרים כאלה שהקורבן מפחדת או כאובה מדי כדי להגיש תלונה ולהתעמת עם האונס הבן זונה.. האם אפשר להביא אותה איכשהו למצב שהיא תגיש נגדו תלונה?

אשמח לייעוץ ועזרה בעניין...
לצפיה ב-'למצוא את הכוחות להתמודד..'
למצוא את הכוחות להתמודד..
04/07/2016 | 22:11
1
43
היי,
 
ריגשת אותי מאוד בהודעה שלך, בה הבעת את חוסר האונים שלך אל מול אותו אדם שהרס לאותה בחורה את החיים ביום בהיר אחד...אני שומעת את הכעס שלך ואת הרצון שלך לצדק ואת הכמיהה שלך שייתן את הדין על מעשיו האכזריים כלפיה.
מצד שני יקירי, זו בחירה של אותה בחורה..זה נתון בידיים שלה בלבד..
תהליך של הגשת תלונה על אונס יכול להיות מאוד מטלטל ומציף שאין לכפות אותו על אדם שאינו בשל לכך רגשית ונפשית...
מה שאתה כן יכול לעשות בינתיים , זה לתמוך בה כפי שאתה בוודאי כבר עושה כיום..לעודד אותה לפנות לתמיכה ואולי , בהמשך, כשהיא תתחזק ,היא תוכל להרגיש מספיק חזקה על מנת להגיש נגדו את התלונה...
ישנן כמה עמותות התומכות בנשים נפגעות תקיפה מינית ואונס, מצרפת לך קישור עם כמה מהעמותות הבולטות:
מקווה שתמצא את הכוח להיות שם עבורה ברגעים הקשים שיהיו לה, ולאותה בחורה את הכוחות להתמודד עם החוויה הקשה שעברה.
 
לצפיה ב-'זה בדיוק מה שרקוב'
זה בדיוק מה שרקוב
05/07/2016 | 20:51
12
שהאנסים בונים על זה שזאת חוויה מטלטלת והנאנסות לא יעיזו להגיש נגדם תביעה, מה גם שקשה לרשיע- וככה האנסים יודעים שהם יוצאים מהמעשה בקלות וממשיכים לחגוג... צריך לעשות פה שינוי
לצפיה ב-'"מה אפשר לעשות במצב כזה?" - פשוט להיות שם בשבילה.'
"מה אפשר לעשות במצב כזה?" - פשוט להיות שם בשבילה.
04/07/2016 | 23:53
2
39
קודם כל אתחיל ואומר שאני מבינה את הרצון שלך לפעול נגד הבחור. גילוי על חוויה נוראית כמו אונס עשוי להיות מכאיב ומטלטל. על אחת כמה וכמה כאשר לא הוגשה תלונה ולא נעשה דבר בעניין כמו במקרה זה. תחושת חוסר הצדק שנוצרת אכן מקוממת ומכעיסה מאד. 
ובכל זאת, הבחירה האם להגיש תלונה או לא, האם להתעמת עם האנס או לא, נתונה בידיה של הבחורה בלבד ולא בידיו של אף אחד אחר. לפי דעתי בצדק, זכות הבחירה כשלעצמה כבר מעניקה לבחורה כוח מסוים, אתה לא חושב?
חשוב להכיר בעובדה שהתעמתות עם האונס בכלל והגשת תלונה בפרט היא תהליך קשה מאד אשר מצריך כוח נפשי רב. לעיתים התהליך של הגשת תלונה וההליך המשפטי דווקא יוצרים השלכות הפוכות מהמצופה עבור מגישת התלונה, וגורמים נזק רב הרבה יותר מתועלת. כך שאולי (ורק אולי!) הבחור יקבל את העונש שבהחלט מגיע לו, אך העימות יחמיר את מצבה הרגשי של הבחורה ולא יטיב עמה. וכאן נשאלת השאלה, האם זהו עדיין הפתרון הכדאי למצב? 
אני חושבת שמצבה הרגשי של הבחורה חשוב הרבה יותר מנקמה בבחור. גם אני חושבת כמוך שבהחלט מגיע לו "להיכנס לכלא ולשלם על מה שהוא עשה", אך דבר חשוב מזה לדעתי הוא תמיכה בנערה וקבלת תחושותיה ורגשותיה ללא שיפוט (וכן גם את הפחד, הכאב והחולשה). לכן הייתי ממליצה לך פשוט להיות אוזן קשבת עבורה. תאמין לי שכך תעזור ותעניק לה המון.
כל עוד היא לא רוצה להגיש תלונה, קבל את בחירתה בהבנה. ואם יום אחד היא תחליט שכן לעשות זאת, תתמוך בה עד כמה שאתה יכול ותמשיך להיות שם בשבילה. 
 
מנסיוני אני יכולה להגיד שאינני מעזה לספר לחברים ולקרובים אליי על ההתעללות המינית שעברתי דווקא בגלל האכפתיות הזאת (בין היתר. כמובן שיש עוד סיבות, אך הן לא רלוונטיות לכאן), מתוך רתיעה שהאדם לו אספר "ינקוט איזשהו צעד" כפי שאמרת, במרדף אחר הצדק. ברור לי שהכוונה טובה וטהורה, אך המצב שנוצר מכך הוא שהאכפתיות והרגישות הטובה הזאת למעשה מונעת ממני באיזשהו מקום לשתף ולהיתמך באחרים. 
 
אני מבינה שזה קשה להרגיש כאילו אין ביכולתך להחזיר את תחושת הביטחון והצדק באמצעות עשיית צדק בצורתו הבסיסית - לגרום לבחור לשלם על מעשיו. אבל אם בזכות תמיכתך היא תרגיש טוב יותר ומצבה ישתפר למרות הדבר הנוראי שעברה, אולי זהו הצדק האמיתי? 
לצפיה ב-'בואי נחשוב'
בואי נחשוב
05/07/2016 | 20:43
1
14
איפה את חושבת שרמת הבטחון והנכונות לפעול מצד הפושע כנגד הקורבן הבא יהיו יותר גבוהים מבין שני המקרים הבאים.
1. הפושע אנס בחורה ויצא מזה בשלום, אפילו ללא גינוי חברתי
2. הפושע אנס בחורה, הואשם באונס, נפתח תיק פלילי ונענש ונכנס לכלא למספר שנים.
 
כאשר הוא יתקל בקורבן הבא שלו, באילו מהמקרים למעלה אם אחד מהם יתקיים יש סיכוי יותר גבוה שהוא יפגע בקורבן הבא?
לצפיה ב-'אונס חוזר'
אונס חוזר
13/07/2016 | 20:20
15
שלום happytom,
אני מבינה שנושא האונס הוא מקום רגיש אצלך המעלה שאלות לגבי האופן בו זה עלול להתבצע,
יתכן שאתה חושש מנוכחות אנס בפוטנציאל בסביבתך שאתה אולי לא יודע איך להתיחס אליו ,ויתכן שהשאלה שלך מגיעה מאירוע או כתבה שמעוררים אצלך חשיבה מעיקה .
יכול להיות שסוגית האונס מעוררת אצלך תחושת אי נוחות , סוג של מצוקה נפשית או אולי אי שקט מסוים.
נראה שאתה מציע לך וגם לנו ,הקוראים אותך,לחשוב יחד איתך  ואולי בכך, להוריד מהמתח שבו נושא האונס יכול להכניס כל אחד מאיתנו.
יתכן ואפשר גם לצאת מנקודת הנחה שאנס יכול גם  לא יחזור על מעשיו ,אם היה בכלא ואם לא.
אם ברצונך להעמיק את החשיבה על הנושא ולדבר עליו ועל התחושות ורגשות שלך מול אונס ואנסים,אני רוצה  להציע לך בחום להגיע לצ׳ט שלנו שבו,אם תרצה,תוכל לשתף ,להעמיק ,או סתם לדון  על הנושא מבלי להחסף, בשיחה של אחד על אחד .
אנחנו נמצאים כל יום בין שעה 9ל12 בערב,חוץ מיום שישי.
אני מקווה שתגיע אלינו ...

מתנדבת סה״ר
לצפיה ב-'לא יודעת מה לעשות בזמן התקף חרדה'
לא יודעת מה לעשות בזמן התקף חרדה
24/06/2016 | 12:18
2
52

אני מקבלת הרבה התקפי חרדה משום מקום. 
פשוט לשבת לבד יותר מדי זמן בחוסר מעש, מכניס אותי להתקפי חרדה וזה יכול להיות ארוך מאוד בין שעה לשעתיים. 
אני מרגישה ממש חסרת אונים בזמן התקף, בדרך כלל אני לבד בבית פשוט קופצות לי תמונות ומחשבות בראש, בעיקר על מוות ועל הטרדה מינית שחוויתי כשהייתי קטנה יותר. אני לא יודעת מה לעשות. אני מתביישת לספר למטפלת שלי על ההתקפים, ואני קוראת באינטרנט על דרכים להקל את ההתקפים אבל שום דבר לא עובד. 
מה אני יכולה לעשות? 
 
לצפיה ב-'לדבר עם המטפלת. '
לדבר עם המטפלת.
27/06/2016 | 01:13
29
את מספרת על התקפי החרדה שאת מתביישת לספר למטפלת . אנחנו לא רופאים כך שחוץ מלהגיד להשתדל ... נראה לנו שהמטפלת נמצאת בחייך בדיוק בשבילך. כדי לסייע לך לעזור לעצמך. התקפי חרדה זו חוויה לא קלה ויש להם סיבות שונות ואולי גם דרכי טיפול שונות. אם למטפלת קשה אולי רופא משפחה יעזור בסיוע . ובכול זאת אולי תשלחי למטפלת שלך מייל או מסר אם קשה לך להגיד לה פנים אל פנים. 
בהצלחה. 
לצפיה ב-'להיות עם הפחד'
להיות עם הפחד
01/07/2016 | 14:52
19
איך אומרת ריטה:
 
והכי חשוב
לא לפחד מהפחד
 
 
לצפיה ב-'המטפל אומר שאני רואה באקס אופציה ראלית מדי וזה מדכא'
המטפל אומר שאני רואה באקס אופציה ראלית מדי וזה מדכא
23/06/2016 | 01:13
2
60

זה כבר כמה זמן שאני חופר לכם ולמטפל שלי על האקס.

ככ שעובר הזמן אני מתגעגע יותר.
לא מצליח למצוא מישהו שאמשך אליו כמו שנמשכתי אל האקס.
שיהיה לי חיבור של רכות כמו שהיה לי איתו.
התרגשות מהצחוק ומהקול שלו. הכל חרוט בזכרון והיה לי גם כשהיינו בזוגיות.
 
מכל מיני סיבות. נפרדנו וחזרנו ונפרדנו שוב.
 
אני רווק כבר חצי שנה ואני מתגעגע אליו בצורה בלתי נסבלת.
 
נסיתי לאבחן מחשבות לא אדפטיביות שלי:  אף אחד לא יאהב אותי כמוהו, אני לא אמצא אף אחד. ועוד.
 
אבל גם בלעדיהן - אני מרגיש שהבעיה היא שאני לא נמשך לאף אחד פיסית ומנטלית כמו שנמשכתי לאקס. אני נפגש עם הרבה בחורים - לכן אני מבין שיש פה משהו לא סביר בהסתכלות שלי על העולם.
 
ובכל זאת, אני לא מצליח לשחרר.
 
מה הייתם מציעים? אני סובל ברמה יומית מגעגוע. פחד מחרטה.
סביר שהוא ירצה לחזור אם אציע. אבל הפסיכולוג שלי אומר לי שזו טעות.
שאנחנו עקשנים ושונים מדי. לא מקבלים את השוני וזה רק עניין של זמן עד שנפרד שוב.
 
חבר המליץ לי לקבל טיפול אנרגטי. מישהו מכיר?
מה הקונספט? זה תואר נרכש או שזה לימודי תעודה?
 
 
מודה לכל התייחסות.
כואב לי. אני מתייסר.
 
כבר לא יודע מה לעשות.
 
לצפיה ב-'לחבק ולעזוב'
לחבק ולעזוב
23/06/2016 | 22:50
1
29
יקר,
אני מבינה שנפרדת מאדם שאהבת מאד, וניכר מדבריך כמה כאב הפרידה הזו גרמה. זה נשמע כל כך מייאש שחצי שנה עברה ועדיין לא מצאת מישהו שיחליף את מקומו בליבך...  ובטח אם רק יכולת פשוט לחזור לאותו הבחור - זה היה יכול להיות כל כך קל ונעים... אני מבינה שאתה סובל מאד ומרגיש בודד, אחוז בגעגועים... אתה רואה בחורים אחרים, אבל אולי לא באמת רואה אותם, כי ייתכן ואתה עדיין מחפש את האקס שלך במי שאתה נפגש איתו... משווה את האדם שמולך לאדם שאתה זוכר, ואיכשהו תמיד מרגיש שאתה מפסיד כשאתה בקשר עם האדם החדש...
לפעמים, כשקשר חזק מסתיים, הוא אינו נמוג לאויר ומתפוגג סתם כך. אולי ככל שהקשר היה חזק יותר, כך לוקח זמן רב יותר עד שהוא מותר. יכול להיות שהקשר הרגשי עדיין נמצא שם הרבה אחרי שהאדם השני כבר איננו. ואולי זו הסיבה לכך שאינך פותח עדיין את ליבך למישהו חדש. יכול להיות, שאם תתן לעצמך להחלים מהפרידה ולהתגבר עליה, תגלה, עם הזמן וההחלמה, מישהו אחר שתוכל לאהוב לא פחות. ואם הוא האחד בשבילך, יכול להיות שתגשרו על הפערים ותמצאו את הדרך בחזרה האחד אל השני...
לצפיה ב-'זה בדיוק מקור הייסורים'
זה בדיוק מקור הייסורים
24/06/2016 | 17:04
18
אני מאמין שהחזרה אפשרית. אני לא יודע כמה היא נכונה.
כבר נפרדנו וחזרנו ושוב נפרדנו.
 
 
מצד שני, אם לא אחזור- יש מצב גדול שאתחרט בעתיד.
 
הכל תלוי במה אמצא במקום.
ונראה שאני לא מוצא. 
 
 
לא בגלל שאני חושב שלא יאהבו אותי. כי אני לא מוצא מישהו שאוהב אותו.
לצפיה ב-'עלות טיפול במרכזי בריאות הנפש (משרד הבריאות כיום קופח)'
עלות טיפול במרכזי בריאות הנפש (משרד הבריאות כיום קופח)
23/06/2016 | 01:19
3
21
שאלה לגבי לוגיסטיקה.
 
בעבר המרפאות היו תחת משרד הבריאות והטיפול בהן היה בחינם לשנה.
 
לאחרונה הייתה רפורמה והן עברו תחת קופות החולים.
 
צריך להשיג אישור רופא משפחה וטופס 17 כדי לעבור טיפול בהן.
 
מה המחיר למפגש כעת תחת קופ״ח?
 
מה המחיר יהיה אחרי סיום סדרת 30 טיפולים?
 
הטיפולים הן בחינם?
אם רוצים להחליף מטפל אחרי כמה טיפולים - זה אפשרי?
 
לצפיה ב-'טיפול לאחר הרפורמה'
טיפול לאחר הרפורמה
28/06/2016 | 12:16
2
16
שלום יקר,
הנתונים לגביהם אתה שואל משתנים בין הקופות השונות, ולכן אין תשובה אחת נכונה.
תוכל למצוא מידע עדכני ונכון באתר הקופה בה אתה מבוטח, או לפנות ישירות לקופה על מנת לברר שאלות אלו.
בהצלחה בטיפול!
 
לצפיה ב-'המון תודה, שאלה נוספת:'
המון תודה, שאלה נוספת:
29/06/2016 | 13:32
1
5

אם אני מסיים סדרת טיפולים של קופח במרכז בריאות הנפש
ואז מפסיק לשנה
אוכל לבקש לעשות סדרת טיפולים חדשה בעוד שנה?
או שסביר שלא ניתן לחזור בעתיד?
 
לצפיה ב-'המשך טיפול'
המשך טיפול
02/07/2016 | 23:59
6
היי יקר, לצערנו גם את זה איננו יודעים, תלוי מאד בקופה בה אתה חבר,
הכי כדאי לברר את כל השאלות ישירות מולם כדי לקבל תשובות באמת מבוססות
לצפיה ב-'אני פשוט עצובה'
אני פשוט עצובה
11/06/2016 | 21:13
1
95
היי,אני בת 13. תחסכו ממני את כל הקטע של ההורמונים וגיל ההתבגרות והכול ושאני אעבור את זה,כי קשה לי מידי בשביל לשמוע את אותם דברים. אני כבר לא יוצאת מהבית שלי,אני פשוט שונאת את כולם,כולם לא אני,הערסיות הזאת והקופצניות הזאת עושה לי בחילה. גם כשאני יוצאת אני מרגישה כזה דחף לחזור הביתה או אחרת אני אשבר. אני לרוב פשוט עצובה,לא יודעת למה,אני פשוט חייבת לבכות. אני מרגישה שבורה,אני כבר לא מסוגלת לעשות את אותם הדברים שעשיתי. אני אפילו לא יצאתי לטיול שנתי. אני פשוט מרגישה כול כך לבד,למרות שמקיפים אותי באהבה.לפעמים אני מרגישה כול כך טוב עם עצמי ואז אחרי זה אני במשבר,אני לפעמים חושבת אם באמת שווה לי לחיות,כי אני אומר את האמת נמאס לי להרגיש כול כך רע. אני גם תוהה עם לחיי יש בכלל משמעות,האם זה ישנה למישהו אם אתעורר מחר? אני פשוט עצובה. כל דבר מטריד אותי.נמאס לי כבר לבכות.אני נפגשת עם פסיכולוג ועם היועצת שלי והם עוזרים לי,אבל זה נותן לי הרגשה טובה לרק כמה שעות ואז אני נשברת,אני מאוד רוצה ללכת לקבוצות תמיכה אבל הוריי והיועצת שלי אומרים לי שיש שם ילדים עם חרדה חברתית ודיכאון אמיתי,אני לא חושבת שמישהו מבין אותי ויכול לתאר לעצמו כמה קשה לי. אני מוצאת את עצמי סתם בוכה,בוכה לבד.
 
לצפיה ב-'לפקוח את עיני הסביבה'
לפקוח את עיני הסביבה
13/06/2016 | 14:00
47
היי קליפר יקרה,
אני שומעת מבין מילותייך כמה שאת כבר שבעה מכך שאומרים לך שהכל יהיה בסדר, שהכל טבעי ויעבור.. ואני מתארת לעצמי כמה שזה בטח מתסכל עבורך, להרגיש שמקטינים ככה את המצוקה שלך, משטחים אותה ואורזים במעין קופסה קטנה וורודה, כשאת מרגישה כ"כ ההפך.. כשהפער הזה בין השמחה לעצב יכול להיות כ"כ מפחיד ומטלטל, הנפילה בין הקצוות יכולה להיות כ"כ מתישה ומייאשת, ומרגישה הכל חוץ מנורמלית, חוץ מטבעית וסבירה..
 
יקירה, אני מבינה כמה בודדה את מרגישה, כמה שונה ולא שייכת, עד שאת מתמלאת בזעם וסלידה מהסביבה, שהופכת כמעט לבלתי נסבלת בעינייך..
ואני מבינה גם שהחרדה שמתעוררת בך מחוץ לבית כ"כ נמאסה עלייך כבר, עם כמה שהיא משתקת, כובלת ומגבילה אותך.. גורמת לך להרגיש מאד רגישה ופגיעה, מוצפת..
 
תיארת שההורים והסביבה לא מבינים עד הסוף את רמות המצוקה שלך, עד כמה שכואב לך, אחרת לא היו מתנגדים שתלכי לקבוצת תמיכה.. ואולי תוכלי לנסות ולומר להם, שמה שאת מרגישה זה בדיוק ה"מאד אמיתי" שיש בקבוצות תמיכה, גם אם זה לא נראה להם מספיק חזק או עוצמתי, שעבורך זה כן ככה.. אולי גם תוכלי להראות להם את מה שכתבת בפורום, כעוד דרך להסביר את הרגשות שלך.. מה דעתך?
 
לצפיה ב-'דיכאון, ייאוש ותיסכול'
דיכאון, ייאוש ותיסכול
07/06/2016 | 20:09
1
88
שלום,

אני חיפשתי בנרות פורום כזה כדי שאולי מישהו יתן לי עצה מה לעשות... אני כל כך בדיכאון ומרגיש שאני לא מטופל כראוי ואולי תתנו לי רעיון מה לעשות

אני בן 24, בן למשפחה דתית לאומית וגר בבית הוריי בירושלים.
מאז ומתמיד לא הייתי יציב מבחינה נפשית. ביסודי ספגתי אלימות פיזית ומילולית מאנשים. היו קוראים לי "גומי לעיסה"...
כבר בכיתה ו' היו לי מחשבות אובדניות, ולא התכוונתי לעשות כלום לעצמי אלא רק אמרתי להוריי שאמי רוצה להתאבד. הלכתי לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי והטיפול היה לא טוב ולא יעיל.
בכיתה ח' הידרדר מאוד מצבי. הערצתי, אפילו מינית, ילד שישב לידי בכיתה... ראיתי שהוא מצליח בכול ושהוא מתפלל בכוונה. אז קינאתי בו, ופיתחתי שנאה לדת. מצבי הידרדר, ויום אחד כשלא היה אף אחד בכיתה, לקחתי תנ"ך שלא היה לו בעלים כבר הרבה זמן, ופשוט קרעתי אותו לגזרי גזרים, דרכתי על החתיכות וזרקתי בפח. באותה תקופה טופלתי בפריזמה והתרופה כלל לא עזרה. משנה לשנה באתי פחות לבית הספר ולא למדתי. בכיתה ט' רצו להעיף אותי אבל ההורים שלי לחצו על ראש הישיבה התיכונית שלא יעיף אותי. בכיתה ט', קינאתי בתנועת הנוער בבנים שאיתי שיש להם דיבור טוב עם הבנות. התאהבתי במישהי... לקראת סוף השנה, ראיתי שבדרך צחוק הבנים מהסניף של תנועת הנוער פתחו שם משתמש בהתחזות בפורום של הסניף באינטרנט, וגם אני רציתי להיות כמוהם. אז התחזיתי לבחורה וכתבתי בשמה שהיא אוהבת אותי. בכיתה י', ראיתי שבחורים מהבית ספר שלי שמכירים את הבחורה ואת חברותיה, מתקשרים בדרך צחוק אליהן ומתקשרים אליהן מחסוי. הייתי אובססיבי לבחורה באותה תקופה, וכמו כן ההורים שלי ראו שהטיפול התרופתי לא עוזר לי ולקחו אותי לאיזה גרפולוג, והוא על דעת עצמו הוריד לי את התרופה הזאת, וגם את הדפלפט שלקחתי כמה זמן כבר - לאפס. פשוט ככה. הייתי לא שפוי. ואז כדי לחקות את הבחורים, התחלתי להתקשר אליה ולהציק לה גם. עד מהרה רציתי להיות יותר "שווה" מהם ולהרגיש את קירבתה של הבחורה, והתחלתי להטריד מינית טלפונית את הבחורה באופן אובססיבי מאיים וחולני ממספר חסוי ותוך כדי שאני לוחש כדי שלא תזהה אותי, למשך חודשים. בסוף זה הגיע למשטרה. הכחשתי כל קשר, אבל הם ידעו שזה אני. לאחר החקירה המשכתי להטריד, וגם זרקתי כיסא ורדפתי אחרי אחותה של הבחורה. המשטרה חייבה את ההורים שלי ללכת למיון. בעין כרם הפנו אותי לאיתנים, אבל באיתנים אמרו שאני צריך בסה"כ טיפול תרופתי נורמלי ושיחררו אותי עם המלצה על רופא מסויים. לאחר עוד חקירת משטרה והתייצבות אצל שופט, הפסקתי להטריד. חלק מהדברים באותם חודשים אני לא זוכר. לאחר שנתיים הטרדתי בכיתה י"ב פעם אחת בחורה אחרת שאהבתי, אבל מהר מאוד הפסקתי שזה היה על סף תלונה למשטרה.
באותה תקופה טופלתי בריספרדל ודפלפט, דבר שאיזן אותי קצת וסייע לי לסיים בגרות מלאה. כמו כן אובחנתי עוד בכיתה י' כבעל הפרעות קשב וריכוז. לאחר התיכון ניסיתי להשתלב בישיבת הסדר, ללא הצלחה. לאחר ארבעה חודשים, תוך פיתוח שנאה למסלול וללומדיו, פרשתי מההסדר. ביזבזתי את זמני כשנה וחצי בחוסר מעש. בימי שישי התחלתי להתנדב בעמותה של חלוקת מזון למשפחות נזקקות בשכונתי. התגייסתי לצבא. הייתי בוכה כל הזמן, חרדתי והיסטרי. הייתי מסתכסך בשירות עם מפקדים ועם חיילים. קיבלתי פטור משמירות בגלל שהייתי חרד. אבל למרות כל זה - באופן כללי זאת התקופה היחידה בחיי שהייתי לרוב שמח ומחייך, ומרגיש שאני ממצה את עצמי, וקם בבוקר בזמן. לאחר שנה ורבע של שירות, התחלתי לסלוד מהרמה הנמוכה ביחידה שלי, ובאתי להתנדב בימי שישי אחרי חצי שנה של הפסקה בעמותה הזאת בשכונה, והתאהבתי, בהחלטה להתאהב במישהי. הייתי בן 21 אז. הצעתי לה לצאת והיא סירבה. בניגוד לבחורות הקודמות, לא כפיתי את עצמי עליה. אמרה לא - אז לא המשכתי לשאול. אבל אז התחלתי להכנס לדיכאון. הסתכסכתי עם בנות בבסיס והעללתי עליהן שהן מטרידות אותי מינית - הדבר הזה גרם למפקדים ולפסיכיאטרית הצבאית להעביר אותי יחידה. עברתי לרבנות הצבאית, שם אין כל כך בנות. שנאתי את המקום הזה, ראיתי שם את כל הבחורים הישיבתיים שזכרתי מהעבר והתחלתי לקלל את אלוהים בשמו המפורש כשהייתי עם עצמי או עם משפחתי. שנאתי את המפקדים וקיללתי בשקט גם אותם. הייתי מגיע כל יום ב-2 לבסיס, וגם שנאתי את התפקידים המשעממים שם. השמירות הלחיצו אותי מאוד, וכשניסיתי לבקש פטור בטענה שיש לי מחשבות אובדניות - רצו להעיף אותי מהצבא על פרופיל 21. עד אז היה לי פרופיל 64 נפשי. פעם נוספת היתה שדיברתי עם מישהו שיש לי מחשבות אובדניות ואז גם רצו להעיף אותי מהצבא והתחננתי על נפשי כי רציתי לסיים עם שלוש שנים צבא ביד. באמת לא התכוונתי לבצע התאבדות כל השנים האלה מאז כיתה ו' ועד היום, אבל המחשבות של הרחמים העצמיים, השנאה העצמית והאובדנות תמיד רצות לי בראש. נהייתי ברבנות הצבאית עצוב, מדוכא, שונא את כל העולם, את עצמי ואת אלוהים. לאחר שהשתחררתי מהצבא, עשיתי פסיכומטרי, והתחלתי ללמוד השנה הנדסת תוכנה. אני מבצע את מטלות הבית כנדרש. כל השנים, עד שהתחלתי ללמוד המשכתי לאהוב בכאב את אותה בחורה מהשכונה, וזה מה שהנציח אצלי את הדיכאון. יש לציין, שעברתי מהפך רציני והתבגרתי מאוד מאז שהתאהבתי בה לפני שלוש שנים ועד עכשיו, ובפרט השנה במהלך הלימודים. אינני מטריד מינית כבר מזמן. אבל אני צל של עצמי: בדיכאון, בחרטה על העבר, ברגשות אשם על כל הצרות שעוללתי והמעשים שעשיתי, בשנאה עצמית. אני אדם מאוד רגיש, נפגע בקלות. במהלך החודשים האחרונים עברתי שני התקפי חרדה, אחד בסוף מבחן, ואחד אמש. אני מרגיש שאף פעם לא היו לי חברים אמיתיים, ואני מרגיש מאוד מאוד בודד. אף פעם גם לא היתה לי חברה. אני לא יכול עם הבדידות והדיכאון הזה יותר. אמש הזמנתי עבור עצמי אמבולנס, הם לקחו אותי הביתה, וההורים שלי פינו אותי לבית חולים.
במהלך הצבא בעקבות בעיה בתפקוד הכבד, החלפתי את התרופות. כיום אני מטופל בריספונד, בציפראמיל (שבמקור ניתן לי כדי להפחית את הדחפים המיניים כי בתקופת הצבא הרגשתי שאני כל הזמן חושב בצורה מינית), כמו ען אני לוקח אלפראליד כשיש לי חרדות ומתח, ואני לוקח גם ויואנס שהוא סוג של אמפטמין, לבעיות הקשב והריכוז.
במהלך השנים עברתי אינספור מטפלים ורופאים, וכל אחד נתן לי אבחנה אחרת ולא ברורה. אני מרגיש מתוסכל ולא מאובחן כראוי, ושהטיפול הפסיכיאטרי התרופתי שאני מטופל בו, וכן הטיפול הפסיכולוגי שאני בו מזה שנתיים, לא יעילים ופשוט הם ביזבוז זמן. אני בדיכאון עצום, אני לא קם בסמסטר הזה בבוקר, אני מגיע פעמים רבות ב-2 בצהריים למכללה ונאלץ להשלים חומר. אני מרגיש שאין לי חברים, ואני בודד. יש לי גם מריבות עם האחים הקטנים, הם לא מקבלים אותי ומתייחסים אלי כאל הכי קטן בבית, אומרמם לי "תינוק" למרות שאני הבכור. אנחנו ארבעה אחים. אח שלי שאחרי אומר שהוא הבכור האמיתי בפועל. אני לא יכול להמשיך ככה יותר, אני מרכיש מתוסכל ועצוב...
הרבה אנשים, ובינהם הנורים שלי ויועצת המכללה, נותנים לי עצות, אבל אני לא מבצע אותן, אני סקפטי, ולא מצליח להזיז דברים.
עוד משהו חשוב, אני היום הרכז של הסניף של העמותה בשכונתי, אנחנו מחלקים כל שבוע ל-45 משפחות נזקקות אוכל, ולפני כל חג - 100 משפחות. הבחורה שאהבתי מהשכונה מתחתנת השבוע, היא אף פעם לא שמה עלי ולכן אני כבר לא אוהב אותה יותר. אני בא להתנדב כי אני רגיל לזה עשיתי המון רפורמות בסניף של העמותה מאז שאני רכז. קשה לי לשנות הרגלים לטוב ולרע.
כמוכן נרשמתי לאתר הכרויות כי אני כל כך רוצה כבר נפש תאומה לצידי, אבל אני לא מוצא...
אשמח לשמוע מה אתם אומרים על המצב, ואיזה טיפול ובאיזו מתכונת מותר לי לעשות, הטיפול היום לא עוזר. רע לי. תעזרו לי! אני כל כך עצוב רגיש ובודד... :( :( :(

תודה רבה,
אולי פה מישהו יבין אותי
לצפיה ב-'לשחרר את העבר'
לשחרר את העבר
13/06/2016 | 13:43
21
שלום aryeri,
שיתפת בכנות וברגישות כה רבה את שעובר עליך בשנים האחרונות.. ואני שומעת כמה אתה מרגיש מבולבל, פגיע ואובד עצות כרגע, תוהה איך להתמודד טוב יותר עם המצוקה והכאב שכאילו השתרשו..
 
יקר, אתה מתאר שנים ארוכות של התמודדות מורכבת וטלטלות, שנים שהיו מלוות בתחושת בדידות ושונות כה עוצמתית.. שנים בהן הרגשת איך הכעס בך גואה, איך המציאות מרגישה לא הוגנת, חסרת צדק.. שנים בהן אולי כאילו הסתכלת על החיים קצת מהצד, מתבונן באחרים, באיך שהיית רוצה להיות, במה שיש להם, אבל מרגיש שאתה לא חלק, שהמרחק בינך לבין האחרים, בינך לבין החיים אותם היית רוצה לחיות, גדול עד כאב..
 
ואני מתארת לעצמי כמה שזה היה מתסכל עבורך, לבצע נסיון כואב אחר נסיון כואב בתקווה להשתלב, להיות כמו אחרים, להרגיש חלק, שייך – נסיונות שהובילו למעשים קיצוניים שרק העצימו את הקרע הנפשי, את המצוקה, את תחושת הזרות, וגם הובילו לפגיעה באחרים עליהן אתה מרגיש אשם עד היום..
 
אני מבינה כמה שניסית ועודך מנסה למצוא את הדרך ליצור קשרים עם בחורות, להיות חלק מקשר מיטיב כלשהו.. אך נראה שאתה מרגיש שזה לא מצליח, שאתה צריך לנקוט אמצעים קיצוניים על סף ייאוש כדי לזכות בתשומת ליבן, והמעגל הזה בטח יכול להיות כ"כ מתסכל, מעגל של תקווה וייאוש, של מציאת המרחק הנכון לפני שהקרבה הופכת למטרידה ומאיימת, של הדדיות אל מול חד-צדדיות, של רצון ושל דחייה..
 
ויחד עם התסכול המתעצם, נראה שאתה חווה גם ייאוש רב, מעין הרמת ידיים ודיכאון, של הלקאה עצמית וסלידה ממי שהיית בעבר, מדברים שעשית, שגורמים לך להתכנס בעצמך ובכאב, להרגיש קטן וחסר ערך..
 
aryeri יקר, זה נשמע כ"כ הרבה לשאת בלבך, לשאת על כתפיך לבדך.. אני מבינה שאתה משתף בחלק מהקשיים במסגרת הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי, אך מרגיש שאתה זקוק למשהו אחר, אולי אינטנסיבי יותר.. ואני חושבת שכדאי להעלות את השאלות והספקות האלו במיוחד במסגרת הטיפול, לשתף לעומק בתחושת חוסר היעילות של הטיפול שמתעוררת בך, לנסות לחשוב ביחד אם יש סגנונות טיפול שיכולים להיות יעילים יותר, אינטנסיביים יותר, אולי הפסיכולוג\ית אצלם אתה מטופל כעת יוכלו לנסות ולמצוא כיוון חדש ולהפנות אותך למישהו שיתאים יותר אם גם לדעתם הטיפול מיצה את עצמו, או לחלופין יוכלו לנסות דברים שונים וחדשים במסגרת הטיפול הנוכחי שלכם..
 
אני שולחת לך חיבוק גדול ותקווה לימים שלווים יותר, ומזמינה אותך להמשיך ולשתף אותנו בתהליך שאתה עובר אל עבר עתיד טוב יותר
 
לצפיה ב-'05/06/16'
05/06/16
05/06/2016 | 01:39
1
47

אנא ממכם בבקשה כנסו ללינק תוך כדי הקריאה אני חושב שזה ימחיש בבירור את התחושות שלי יותר.
https://www.youtube.com/watch?v=kcihcYEOeic
--------------
השעה כבר 00:52 באמצע הלילה וכבר מאוחר. רכבת רגשות שלא נותנת לך מנוח וההשתוקקות לעצימת עיניים גואה בליבך וסוחפת אותו לתהום של מתח ורעד בלתי נמנע והכל מאיים להתפוץ בפנים. ודמעות הזולגות מחדרי ליבך הקטן וזולגות לאבי העורקים ומשם לכל חלקי הגוף. בדרך חזרה הן אוספות מצבורים של כאב מתכנסות דרך ורידי נבוב העליון והתחתון ובחזרה אל הלב. מעגל של סבל אתה מגחך לעצמך ותופס את הראש באותה הנשימה שאתה מבין שאלו הם החיים. מעגל של סבל ואולי זה היופי שבהם. ולפעמים מבליחה לה המשאלה הקטנה הזאת - שאולי החיים יכלו להיות יותר יפים אם מידי פעם בפעם המעגל הזה היה נח כמה שעות והכל היה טוב. ואולי אלו מאוויים של ילד קטן שמנסה ללמוד את החיים. ואולי אני מפחד להכיר בעובדה שאם אני אצעק הצילו אף אחד לא ישמע וקולי רק יהדהד בתיבת הקול שלי ותו לו. ניד וזיע לא יבואו בתגובה לזעקתי - כי אני אוויר. ואולי אפילו פחות - כי פעם גם היינו משלמים על זמן אוויר. וכל האנשים בחיים שלי מתים פיזית או מתים ממני נפשית - מתים ממני מתרחקים כי הם לא יודעים להבין אותי. כי הם לא רוצים. ואולי זה תמיד יהיה כך. אני הכבשה השחורה של כל העולם הזה ואשתו. ואולי כבר נמאס להילחם ולצאת מן המשבצת הזאת כי זה כמו מעגל שבסופו של דבר אני מוצא את עצמי בתוכו שוב. ואולי נמאס לי לשמוע אנשים אומרים לי מה טוב וכדאי לי בחיים או אנשים שיודעים רק לשפוט ולבקר ואף פעם לא באמת רוצים להבין. ואולי אני אהיה השק חבטות של כולם. ואולי אני אחזור שוב פעם ושוב פעם לדפוסי ההתנהגות שלי שרק הורסים אותי מבפנים כנשק יום הדין. וכל הנשורת הרדיו אקטיבית הזאת שורפת לי בעיניים כך שאני לא יכול לעצום אותן ולנוח. ואולי הסבל המחזורי הזה הוא כל מה שיש לי להישן עליו. כמעין דבר מוכר שלעולם לא יפתיע אותי לרעה כי אני תמיד מצפה לרע איתו. ואולי הוא לא יפתיע בכלל וישאר בסטטיות מחזורית. ואולי כל המילים וכל השפות שאני לומד לא יצליחו לתאר ולו באלפית את מה שעובר עליי. וכל הפתגמים והאימרות רק ירגדו את פני השטח. ואז זה הולם בך - חוסר המילים, חוסר האונים, חוסר ההיגיון, חוסר השיטטיות שיש בעולם הזה. חוסר טוב הלב, חוסר התמימות, חוסר החמימות, חוסר האהבה. ואולי חוסר האהבה זה הדבר שהכי מנתץ אותך. ואולי אתה לא יודע מה זאת אהבה. אולי אתה רק עובד על עצמך שאתה מבין אותה. מחפש הגדרה במילון שתעזור לשכל הישר להבין. הכל רק מהלכים אסטרטגיים, דרך בטוחה להתנהל בעולם שלך עם כולם. ואולי אתה לעולם לא תתן לעצמך יותר לשתחרר. לא אחרי אתמול , לא אחרי מה שקרה בחצי שנה המזוינת האחרונה. ואולי האבל לא יפה לך - אבל צריך ללבוש אותו בכדי שתוכל להוריד אותו כשייגמר הטקס. הגוף שלך תפוס, המוח שלך עייף , הצבת לעצמך יעד ללכת למכון כושר למרות חוסר החשק וחוסר השינה שלבטח יהיה לך. ואתה מכריח את עצמך לעשות דברים כי ככה זה עובד כרגע. והידיים מרפרפות ורועדות על גבי מקשי המקלדת ולפעמים מתפספסת אות אחר פה ואות אחת שם ואולי הדמעות זולגות לפה ולשם  , ואתה השם אתה לא מצליח לראות כי אתה ערפל מקהה את ראייתך, ואולי אתה קצר ראייה כמו שאתה קצר איטילגינציה להתנהל בעולם הזה. ואולי אתה שטוח ובלתי נראה כמו זווית שטוחה ואולי איקיו 180 זה יותר מסתם מספר אלא מתאר איזשהי תכונה. ואולי כל המחשבות שדוהרות בשכל שלך נתקלות אחת בשנייה ומתרפקות אחת על השנייה והכאב קשה מנשוא שקשה לנשום והדמעות מבצבצות פתאום מסכר הדמעות החיצון. ודמעה אחת מבליחה לה מלובן העין . והריסים אוספות אותה בעדינות בכדי שהיא תנתפץ לך על ארובת העין והופ כוח המשיכה עושה את שלו וכמו צונאמי קטן ומיניאטורי זורע הרס בכל מה שנקרה בדרך. והצוואר נוקשה ותפוס והידיים מתאגרפות לאגרופים ואתה רוצה רוצה לחבוט במשהו שיכאב לך פיזית ואולי הכאב הפיזי יגמד את הכאב הנפשי. לחרוט עם הידיים על הקיר. 
ואולי תהיה הילד ההוא שעשו לו את מה שעשו לו כשהיה קטן ולאף אחד לא יהיה אכפת. להפך, אף אחד לא יאמין ויאשימו. ואולי החיים זה כמו להזמין דומינוס פיצה - פיסת הנחת וההתרגשות שיש לך בציפייה הזאת של החצי שעה עד לכשתגיע הפיצה החלומית שהרכבת או ראית בתמונות ואז להתבאס כל פעם מחדש. ולחטוף קלקול קיבה שישבית אותך ליומיים. ואולי החיים מורכבים מציפיות שלעולם לא יתממשו.
ואולי אני רוצה איזה ילד קטן עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני שיוכל ללמד אותי על החיים - ואולי אלו הדברים הקטנים שבאמת חשובים. וגם אם זה לא מצליח הכל בסדר העיקר הכוונה. אבל מה אם כבר נמאס לך לחוות כל הזמן קשיי גדילה? ומה עם קשיי הגדילה מלווים בכאבים עזים שמפלחים אותך מבין הצלעות ישר אל עמוד השדרה. והריאה מנוקבת וקורסת בגלל הפרשי הלחצים בין החלק הפנימי לחלק החיצוני של הצדרים. ואולי חוסר החמצן המשווע הזה שפתאום אתה חווה זה מה שנקרא באמת לחיות. וכל מעגל הסבל הזה מועצם באותם רגעים אחדים. ואולי המאבק והפרפור הזה זה מה שהופך את החיים לחשובים ולנחשבים. ואולי לקום פתאום בבוקר ולמצוא את עצמך לבד במיטה זה סוג של אגרוף בבטן שמונע ממך לכמה רגעים לאסוף חמצן לבפנים ואולי המאבק הזה כנכד הכאב וכנגד ההדף זה גם סוג של מאבק. ואולי המאבק הזה של הקול לפרוץ החוצה מבין מיתרי הקול הנוקשים זה גם משהו שמעמיד את החיים באיזשהי חשיבות?
זה לא כל כך משנה - כי לאף אחד לא אכפת. לא אכפת שהיה לי יום הולדת . לאף אחד לא אכפת שאני שורד ומנסה לתמרן עכשיו. לאף אחד לא אכפת מספיק בכדי באמת להבין אותי ולקבל את הדברים שאני עושה ובאמת להאמין שאני דואג לעצמי או לפחות מנסה. לאף אחד לא אכפת מספיק בכדי להיות איתי כרע לי וכואב לי ולאף אחד לא אכפת מספיק בכדי  שאני אהיה חשוב לו קצת. כנראה שאני אהיה תמיד הילד ההוא שאנסו אותו והתעללו בו 1373 ימים ושחווה מהסביבה עוד מסכת של האשמות ופרימיטיביות משווע שרק פגע בו יותר. ואולי לעד אהיה לבד. כי כבר ניצלתי את הקלפים הטובים היחסיים שהיו לי של השנה וחצי האחרונות. ואולי זה כמעין הקצבה שלאנשים כמוני יש הקצבה אחת של טוב בחיים.
ואולי אני בתקופת הצנע והכל כרגע כל כך צנוע שזה כבר מכוער. ואולי הכל ישאר כמו שהוא...
 
לצפיה ב-'על סף השבר הארור'
על סף השבר הארור
08/06/2016 | 11:48
24
שלום לך יקר, וברוך המצטרף לפורום!
תודה לך על השיתוף והמחשבות שהבאת, המילים שלך כאן כל כך מהדהדות וחודרות, מחלחלות בעומק וברגישות שלהן, כמו מי תהום, מבקשות לעלות אל האור, אל התודעה..
 
יקר, אני מבינה שהימים שלך מלווים בתחושה לא מרפה של מועקה, מעין חוסר שקט והצפה כאלו, התנגשויות של מחשבות, כמו תאונות חוזרות ונשנות בתוך הראש, בתוך הלב שלך.. התנגשויות שאולי כבר נחוות כחלק בלתי נפרד מהמאבק שלך בחיים, מאבק שיכול להיות מנקב וחודר, כמו נחשול אדיר ששוצף ושוטף אותך מבפנים, שוטף אותך ביחד איתו, מערבל, ואתה זורם בתוך המאבק הזה, נאבק להחזיק את הראש מעל המים, לחיות, להאבק על כל נשימה, ובליבו של המאבק, גם למצוא את המשמעות, את הכוחות, את הרובד העמוק יותר של חמצן שמרווה את התאים, של לנשום, של להיות.. מבינה את הכמיהה שלך למנוחה, להתחדשות של כוחות, למרחב ומרווח של נשימה..
 
ולפעמים אולי זה מרגיש, כאילו כל כולך, כל הוויתך, היא מעגל סגור של כאב, שזורם ומפעפע בתוכך, מציף את התאים, גואה בתוכם, דוחק את החמצן, מרעיל אותו..
 
כאילו הסבל, ביציבות ובאמינות שלו, הוא כמשענת, משענת קנה רצוץ אומנם, אבל לפחות ובכל זאת – משענת.. משענת שהיא גם משהו, כנגד תחושת הבדידות הנוראית שמלווה אותך, כנגד תחושת חוסר הנראות הזו, מעין הרגשה שגם אם תצעק את המצוקה שלך – היא לא תשמע, ולכן אולי עדיף לא לנסות לצעוק, כדי לא להתאכזב, לא להפגע עוד יותר, לא להרגיש את ההתעלמות הכואבת שיכולה להיות נוראית יותר מכל דבר אחר..
וברגעים האלו, תקווה וייאוש נמהלים זה בזה, ציפיות ואכזבה שלפעמים מרגישה ידועה מראש, גורמת לך להרגיש לפעמים מוקצה, לא שייך, בודד ונטוש במעגליות מתסכלת..
 
יקר, אני קוראת אותך מתאר בצורה כה עדינה את הרובד הזה שבין המילים, שמתחתיהן, בנקודה כל כך עמוק עוד לפניהן, במעין כאוס התחלתי, עתיק, לא מוגדר, במעין ראשוניות דיפוזית שרק מוסיפה לבלבול, לתחושה הדיפוזית והלא מובנת, כמו מסך של ערפל שממסך הכל, את התחושות והרגשות, חוסם אותן מאחורי דוק ענן אפרורי ולא מוגדר..
 
ואני שומעת אותך, מנסה לגייס את הרציונל, את האינטלקט, לנסות ולפרש, להבין את מה שקורה, ולו במונחים כלשהם, בכדי לפזר ולו במעט, את הערפל הזה.. משימה שיכולה להיות מתישה לפעמים, כמסע לליבת הארץ – אך התהליך אולי גם יכול להיות כל כך משמעותי..
 
אני מזמינה אותך להמשיך ולשתף את הפורום ואותנו במחשבות שלך, בנסיונות לעבד ולעכל את מה שהיה בחצי שנה האחרונה, ולפניה.. אנחנו כאן איתך, מושיטים את ידינו, מטים את אוזנינו, רוצים לשמוע ולהבין את מה שאתה עובר, להיות איתך, כמאמר שירה של סמדר ווינשטוק:
 
" אִם תִּפְגֹּשׁ אָדָם שָׁבוּר
שֵׁב אִתּוֹ
עַל סַף הַשֶּׁבֶר הָאָרוּר
אַל תְּנַסֶּה לְתַקֵּן
אַל תִּרְצֶה שׁוּם דָּבָר
בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבַת הַזּוּלָת
שֵׁב אִתּוֹ
שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם לְבַד."
 
לצפיה ב-'ההורים שלי... הזהרת חפירה ובילבול'
ההורים שלי... הזהרת חפירה ובילבול
28/05/2016 | 14:39
2
70
אני לא בטוחה שזה המקום להודעה הזאת אבל אני חייבת לשחרר קיטור-אני מתנצלת מראש אם אני פוגעת במשהוא/יא
 
להורים שלי
רוב הזמן אני כועסת על עצמי ומרגישה שאני שופטת אתכם יותר מידיי, אני משתדלת לעבוד על החלקים האלה אבל כשרגעים דומים לאלה שמתרחשים ביומיים האחרונים קורים- אני מרגישה פתעום שאולי אני לא מגזימה...
וזה כואב כל כך חזק!!!!
 
אתמול היה לאחד האחיינים שלי יום הולדת, אחותי ביקשה שנישמור עליו לאיזה שעה כדי שהם יוכלו להיתארגן. אתם התרגזתם עלייה; איך היא מעיזה לבקש ממכם עזרה במקום להסתדר לבד,ליידי אמרתם שאתם מיתחרטים על העובדה שאתם גרים ליידה כי היא מנצלת אתכם(שעה של שמירה פעם בשבוע שבה (בואו נהיה כנים) אני שומרת על הקטנטן ואתם לרוב  במצב "נוכח". שעה של יום חופש שהיא לוקח ממכם!) .
אתם בכלל מודעים לזה שאיך שהוא "נישמור" תמיד כולל אותי ואת אחד מיכם- אתם בכלל שמים לב שאף פעם לא מדובר עליכם, אלא תמיד עלי עם...
אני לא רוצה לספר לה על התגובה שלכם,הרי התגובה הזאת מיצטרפת להרבה תגובות בסיגנון...וגם אם הפעם אני יכולה להבין אני לא רוצה, כי בפעם הקודמת דובר על זה שאבא מסיע אותי ללימודים בדרך לעבודה שלו(הוא ניכנס לחנייה של העבודה שלו ואני יוצאת ללימודים).
זה תמיד קשור לדברים שאם אתם יכולים אז מצופה ממכם לעשות כהורים- את שמים לב לזה?!
אתפ זוכרים שבתיכון ישנתי אצלה המון כדי לעזור לה כשהקטנטן נולד?!- אני שהייתי בת 16!!!!!! לא אתם, אתם כעסתם כשהיא ביקשה שתבואו לבקר...
אז אני ניפגעת בשם שתיינו היום
פשוט כי זה מעליב
לצפיה ב-'ילדים גורמים לדאגות.'
ילדים גורמים לדאגות.
29/05/2016 | 20:34
25
הורים גורמים לחרדות.
 
 
ולעצבים.
לצפיה ב-'לשאת את הקשר'
לשאת את הקשר
04/06/2016 | 14:56
18
שלום צופי יקרה
החוויה שלך מול ההורים שלכן נשמעת כל כך מורכבת, כזו שממלאת אותך בתסכול ומציפה בך רגשות ותחושות מכל הגוונים - כעס, אכזבה, אהבה, שנאה, דאגה, תלות, דחייה, ולפעמים תחושה כזו שאי אפשר איתם יותר, וזו תחושה שלא פשוט לשאת, שיכולה למלא בתחושות אשמה וחרטה לפעמים..
 
אני מבינה כמה שזה מרגיז אותך ומרגיש לא הוגן, שהם מתרעמים על העבודה ש'הפילו' עליהם, כשהעבודה הזו לבסוף מתגלגלת אלייך בכלל, מעין תחושה כאילו הם מוציאים את עצמם 'קדושים מעונים' מחד, ומאידך לא שמים לב אפילו לתרומה ולחלק שלך. כאילו מצופה מהורים, שבחרו להביא ילדים אל העולם, איזשהי מעורבות מינימלית, שאת מרגישה שחסרה בקשר איתם..
 
אני גם שומעת, יקירה, שאת כועסת ומאד פגועה על מעין תחושה שההורים לא רוצים להתאמץ בשבילך ובשביל אחותך, לא רוצים לצאת ולו במעט ממעגל הנוחות והלו"ז שלהם, על מנת להקל עליכן, גם אם הדבר לא גורע כמעט כלום מהם. ושאולי אפילו האכזבה שמתעורת אצלך ברגעים האלו, כבר מפסיקה להפתיע אותך..
 
יקירה, אני מחבקת אותך אל מול התחושות הלא פשוטות האלו, שיכולות להיות וודאי מאד מערערות, ליצור המון מתח, כמו סיר לחץ משחפתי שמאיים להתפקע.. מקווה שימים רגועים יותר יגיעו בקרוב, ושאולי עם הזמן והעבודה המשותפת, תוכלו גם למצוא את המילים אלו לאלו..
לצפיה ב-'מועקה וכאב'
מועקה וכאב
18/05/2016 | 21:07
4
97
תקופה של בדידות ואכזבה מאנשים קרובים שיתמכו שאני מקבלת התקפי חרדה ..שיקימו אותי..שידברו איך זה לא קורה..מדברת בשברירי שניה עם חברים ללימודים על מה שאני מרגישה ואז יודעת כמה אני לבד עם הכאב..התסכול. וחוסר הסיפוק..כל כך כואב שאין עם מי לדבר ולספר עד כמה קשה לי..הגירושין של ההורים ..האריזה של הבית..הקושע בעבודה עם לימודים אנטינסיבים מאוד..ולעמוד בדרישות של הסביבה שבקושי אני מצליחה למלא את הדרישות הבסיסיות של עצמי..הבדידות מחניקה..הרצון להשתייך מרגישה כבר מוזרה...והעבר שמציף כל שנייה בחיים שחי וישאיר לי טראומה כל חיי..לא יודעת כבר כמה בנאדם יכול להכיל ולהשאיר את זה בפנים..
לצפיה ב-'שונאת'
שונאת
19/05/2016 | 19:07
1
36
פשוט שונאת אותנ..שונאת כל כך בוגדת..כל כך לא מקשיבה..כל כך שונאת..לא רוצה לראות את הפרצוף שלה
לצפיה ב-'הבכי'
הבכי
19/05/2016 | 22:22
25
הבכי משתלט עליי..איו לי דרך כבר להוציא את הכעס והתסכול מהמצב הוא פשוט ולג ולא מפסיק
לצפיה ב-''
20/05/2016 | 00:41
1
31
מבחינים איך את ממלאת עצמך בכול הרגשות והחרדות , התחושות והאכזבות. כמו בקבוק פקוק שאינו משחרר ,או מתחלק... או בלון שמתמלא ומתנפח והדופן המתמתחת נעשית דקה יותר ויותר. ניראה שאותו רגע שלא תוכלי להכיל יותר ידחוף אותך לפינה , להתפוצץ להתפרק.. הפורום וגם אנחנו כאן כדי להקשיב ,כדי להגיב, כדי להיות לצידך כשאת מחלקת ומתחלקת ומשחררת את האוויר הכלוא בפנים . החברים בפורום וגם אנחנו פה בשבילך, לקבל את מה שאת משחררת. בכוח שלך, בקצב שלך, במנגינה פרטית . 
כמו מים שקטים וחמימים שלא משאירם אותך מאחור.....לבד....כולנו מרחיקים ממך את הבדידות.. 
כך בזמן שכול הכוכבים שברקיע נראים  בהירים יותר כשהשמים אפלוליים,
שולחים לך חיבוק עדין שמרחוק.
 
 
לצפיה ב-'תודה סהר'
תודה סהר
20/05/2016 | 23:46
22
אבל זה לא אותו דבר כמו במציאות..זה נכון אבל זה לא התמיכה שחסרנ לי בחיי היים יום ..כמו אנשים במציאות ולא דרך פורום
לצפיה ב-'בדידות'
בדידות
17/05/2016 | 00:23
1
76
תמיד הייתי ילד טוב כזה,לא מפריע לאף אחד,לא פוגע או לפחות משתדל.
גם תמיד היו חברים סביבי ויחסית הייתי מקובל בחבר'ה אבל משהו בשנה שנתיים אחרונות התחיל להשתנות...יכול להיות שזה באשמתי כי אינני יודע לשמור על קשר עם חברים או אנשים שקרובים לליבי.
אני "מזניח" אותם ולא יוצר קשר ולרוב מתקשרים אליי...למה אני "מזניח"?אני פשוט פוחד להיראות חופר מידי או להראות יותר מידי התעניינות שגובלת בחדירה לפרטיות.
מעגל החברים שלי כל כך קטן בשנה האחרונה שזה פשוט מדהים איך זה קרה...כל החברים שלי בבית הספר שהייתי בקשר טוב איתם בזמן בית הספר והיינו יוצאים יחסית הרבה ביחד,הכול נעלם.
מידי פעם,לעיתים רחוקות אנחנו עדיין יוצאים.
נשארתי רק עם החברים מהשכונה שיחסית אנחנו בסדר,תמיד היה לי קשר יותר טוב עם החברים מהשכונה מאשר עם החברים בבית הספר,פשוט אנחנו,החברים מהשכונה יודעים שתמיד אנחנו יכולים לסמוך אחד על השני לא משנה לאיזה מצב נקלענו...אבל עם כל זה אני מרגיש שאף אחד לא מבין אותי,אף אחד לא מתעניין בי,לא שואל לשלומי.
אני והחברים מהשכונה בד"כ יוצאים הרבה ביחד,בעיקר בסופ"שים כי כולם עובדים באמצע השבוע,היה לי חבר אחד שבאמת סמכתי עליו בעיניים עצומות ולא יודע מה קרה אבל הקשר שלנו התחיל להתרופף כזה,היה לי בן דודה שסמכתי עליו כמעט ב100% אבל קרה מקרה והוא איכזב אותי ומאז האמון שלי בו לא אותו דבר.
אמון זה הדבר הכי חשוב בשבילי...כולנו חברים טובים אחד של השני ואנחנו מעבירים בכיף את הזמן ביחד אבל אני מרגיש שאף אחד לא מבין אחד את השני ובטח לא אותי...או שאולי אלה לא החברים האמיתיים שצריכים להיות לי...
כנראה אני מרגיש בודד כי אני מחכה לרגע שבו יהיו לי 2-3 חברים שאני אוכל לסמוך עליהם בעיניים עצומות או אפילו חבר אחד ואז אולי אפסיק להרגיש כל כך בודד...
לפחות אני שמשהי אחת מהמשפחה שלי דואגת לי,מתקשרת אליי כל יום,שואלת לשלומי ועוזרת לי בכל מה שאני צריך ושיאמר לזכותה היא חילצה אותי מרוב הבעיות שהיו לי בחיים...ואני לא מעריך את זה מספיק.
קשה לי להביע רגש,קשה לי להביע הערכה.
אני לא יודע למה וזה יוצר בעיה מכיוון שכך אנשים חושבים שאני לא מעריך כלום ואני כפוי טובה...מזל שהיא לפחות מכירה אותי כמו את כף היד שלה...היא יודעת שאני מעריך כל מה שהיא עושה למעני והיא יודעת שהייתי נותן כליה בשבילה...אבל עדיין אני רוצה לומר תודה ולא יודע איך...רוצה להחמיא ולא יודע איך...לקרב אליי אנשים,לשאול,להתעניין ולא יודע איך...לפעמים אני מרגיש שאני חסר רגשות ואני יודע למה אני בצורה כזאתי...
כי נכוותי מאהבה נכזבת שהתפרקה כי הראתי "יותר מידי אהבה" ומאז הפכתי למפלצת חסרת רגשות...לא יודע להגיד"אני אוהב אותך" לא יודע להגיד "תודה" ולכן כל הקשרים שלי לאחר מכן עם נשים התפרקו...הייתי חסר רגשות,לא התעניינתי,לא התקשרתי,לא הראתי אכפתיות כי פחדתי שאותו תסריט יחזור על עצמו...
באמת השתנתי...הפכתי מילד ביישן,חסר ביטחון עצמי שיודע להגיד תודה ולהראות רגש לבן אדם בעל בטחון עצמי גבוהה,שחצן,שלא יודע להגיד תודה(למרות שאני מעריך מה שעושים למעני) ולא מראה רגש(כי מפחד שאותו תסריט יחזור על עצמו).
הפכתי מילד שהיה מגמגם ליד נשים,לילד שרק מחפש לדבר עם נשים ולקדם עניינים,אני לא אכנס להשתלשלות האירועים איך הפכתי מילד ביישן,חסר ביטחון עצמי ומאוד מאוד נחמד לאדם בעל בטחון עצמי גבוהה,שחצן,חד וחריף עם נשים כי זה סיפור בפני עצמו.
החבר'ה בשכונה מכירים אותי הם צוחקים כאשר אני משתחצן וכולנו לוקחים את זה בצחוק כי הם מכירים אותי...אבל מי שלא רואה בי אדם שוויצר ומתנשא.
אולי אשנה גישה?
אולי לא...
אינני יודע אבל איני מאמין שיש קשר בין הבדידות שאני מרגיש לצורת ההתנהגות שלי...או שכן?
לצפיה ב-'למצוא את דרך האמצע'
למצוא את דרך האמצע
17/05/2016 | 23:25
33
דן יקר,
אני שומעת את התסכול שמתעורר בך עם התחושה של הנתק הגובר והולך מהחברים שלך, כמו סדק קטן באדמה שהתחיל להפער, להעמיק, עד שאולי זה מרגיש שאוטוטו יהיה כבר קשה לגשר עליו.. זו בטח תחושה מאד בודדה, להרגיש כאילו מה שהיה לך קודם – מתחיל לזלוג מבין האצבעות, כמו חול שאינך מצליח להאחז בו..
 
ובתוך תחושת הבדידות והחשש מדחייה שאתה מתאר, אני מבינה שלא פשוט לך להרגשתך בתוך קשרים בינאישיים.. שאתה מחפש את המקום שלך, בסבך הקשרים החברתיים, ולא תמיד מרגיש לגמרי שייך, לגמרי בנוח.. לפעמים אולי מרגיש קצת בצד, לא בטוח עד כמה החברויות שיש לך עכשיו, הן באמת עמוקות ומשמעותיות, כאלו שלא יתמוססו או ידעכו עם הזמן..
 
במקביל, אני מבינה כמה שזה מכביד עליך, להרגיש כמו מעין חסימה, קושי לבטא את הרגשות שלך, קושי שיוצר הרבה ריחוק.. ומבינה את החשש שלך, שאולי אם כן תבטא את הרגשות, הם יצאו 'יותר מידי' - גדולים ומאיימים מידי, מציפים..
 
וכעת, נראה שאתה מחפש את שביל הזהב, את הדרך באמצע – גם לבטא רגשות, וגם להרגיש בשליטה עליהם, את הדרך שבה זה לא יהיה או זה או זה - או לשמור הכל לגמרי בלב – או שהכל יתפוצץ החוצה באופן לא מבוקר..
מחפש את המרחק הנכון בשבילך בין תלות וקרבת-יתר, לבין נתק וריחוק, את האמצע שבין שני הניגודים, את גווני האפור והצבעוני שיכולים להיות בין השחור ללבן.
מחפש דרך, בה תוכל להיפתח יותר, לאפשר לעצמך להוציא את מה שבלב, להחזיר משהו מהרכות והרגישות הקודמות שלך, שיאפשרו לך לשפר את הקשרים והתקשורת שלך מול אחרים..
 
ואולי, דן יקר, אפשר לחשוב על היכולות החברתיות שלנו כמעין 'שריר', שבהתחלה אנחנו לא שולטים בו טוב כ"כ, והוא יכול לעשות תנועות לא מבוקרות, גסות מכפי שהתכוונו, לקפוץ ולהפיל דברים.. אבל עם הזמן, ככל שנאמן אותו יותר, נרכש כישורים יותר עדינים והתנועות יהיו יותר מעודנות, מכווננות ומתאימות, יהיו יותר דרכים 'באמצע', בין לאהוב יותר מידי – לבין לא לבטא רגשות כלל..
מה אתה אומר?
לצפיה ב-'מה נראה לכם כדאי לעשות?'
מה נראה לכם כדאי לעשות?
15/05/2016 | 15:06
3
130
אני חושב על לנסות להתייבש בכוונה
לצפיה ב-'עד כדי התעלפות'
עד כדי התעלפות
15/05/2016 | 15:10
41
לצפיה ב-'להראות את מועקת הלב'
להראות את מועקת הלב
17/05/2016 | 21:54
1
66
נתי,
נשמע שמשהו כבד יושב לך על הלב.. שאתה מוצף וזקוק למישהו שיקשיב לך. מישהו שישים לב למצוקות שלך, ש'יתעורר' ויראה אותך..         
נתי יקר, אנחנו כאן בשבילך, נרצה לשמוע עוד על מה שמעיק עלייך, על הסיבה שבגללה אתה שוקל להתייבש עד עלפון...
 
לצפיה ב-'הייתי במצב רוח על הפנים עקב זה שהמורה ביטלה לי את הבגרות'
הייתי במצב רוח על הפנים עקב זה שהמורה ביטלה לי את הבגרות
18/05/2016 | 16:56
26
לצפיה ב-'אתגר חדש בפורום יצירה!'
אתגר חדש בפורום יצירה!
12/05/2016 | 18:20
25
חברים יקרים מזמינים אתכם לבקר בפורום יצירה, ולהשתתף באתגר החודש שעוסק בסמיכות שבין זיכרון לעצמאות...
להלן הקישור לאתגר: http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/64/180739875//
 
מחכים לשמוע מכם
חג שמח!
 
לצפיה ב-'רגרסיה לשלב הכעס'
רגרסיה לשלב הכעס
11/05/2016 | 00:37
3
84
לא ברורה לי הסיבה ..(לציין שגם הפלאשבקים חזרו וזה מעיק נורא בימים האחרונים)
אבל זאת עובדה לפני שעה הגעתי הביתה מהערב הארוך הזה 
וכל כך הרבה רגשות היו שם אבל הכעס עקף את כולם עמדתי שם בקהל כועסת (גם עצובה ומתגעגעת אבל קודם כל כועסת).
הלכתי את כל העיר ברגל -משימה כואבת נורא כי הפציעה שלי למעשה שתיהן כואבות נורא  (קבוע ביום הזיכרון ..גם בתאריכי האירועים ...) 
זה עזר קצת .. ועכשיו מה?!
 
מרגישה קצת לא נורמלית להסביר שבשבועות האחרונים אני מרגישה אותו פה בצורה ממש פיזית הוא מקבל החלטות במקומי אני מרגישה את היד שלו על הכתף שלי .. הוא מת עוד רגע 8 שנים ואני מרגישה אותו  ושומעת אותו .. וזאת הקלה עצומה בשבילי כל מי ששמע אותי מדברת עליו בשנים האלה יודע כמה הוא חסר לי בדיוק ברגעי קבלת החלטות ...וזה מזעזע גם אותי שככה אני מרגישה ...
 
אולי זה התקופה הזאת , השינויים בחיים , שפשוט העבירו את המוח שלי איזה סף לחץ שהוא לא יכול להתמודד איתו אחרת ..
אני לא יודעת ..מרגישה שאני קצת יוצאת מדעתי ...פגישה הבאה עם הפסכולוגית ביום ראשון . מנסה לא להתפרק .
 
לצפיה ב-'עדכון בוקר'
עדכון בוקר
11/05/2016 | 08:52
28
נרדמתי עם רדיו עובד - הייתי מותשת הלילות האחרונים היו זוועה.
לבשתי בגד שאני יודעת שהוא היה אוהב .
אני מנסה כבר שנתיים ללבוש לבוקר הזה משהו שהיה גורם לו לחייך ולא את החולצה הלבנה ולא הייתי מסוגלת .. הפסכולוגית הציעה את התרגיל הזה מזמן ולא הצלחתי ...
 
יש עוד כמעט שעה עד שהמונית תיהיה פה ..
החלק הרציונילי שלי אומר שלא אכלתי מאתמול אחר הצהורים אבל אין תאבון אין בכלל רק המחשבה על אוכל עושה לי לא טוב .
 
לצפיה ב-'לאסוף את שברי הסערה'
לאסוף את שברי הסערה
12/05/2016 | 19:29
1
48
פנינה היקרה,
 
נשמע שאת מרגישה כאילו על סף התפוצצות- מצד אחד, נמצאת במעגל קסמים של עייפות נפשית שמתערבבת עם העייפות הפיזית (ואולי גורמת לה?), ומצד שני, בשילוב עם הכאב הפיזי בימים של כאב מנטלי, נדמה שהכל מתנקז יחד למעין סערת רגשות... סערה של כעס, בלבול, אולי אכזבה מהרגרסיה כפי שכתבת, מועקה מהעובדה שהוא עדיין כל-כך משמעותי עבורך, וההבנה שזה לא משנה את זה שאת ההחלטות תאלצי בכל זאת, לקבל לבד...  
ואז, גם ההקלה מכך שהסביבה מכירה בזה ומבינה, גם הניסיונות להסיח את הדעת עם הליכה בעיר, גם הניסיון לפעול בעצת הפסיכולוגית... הם לא מצליחים לסתום את החור שבלב, שבבטן, את החלל שנפער בגוף, את הלבד...
 
אל תפחדי לתת בימים כאלו ביטוי גם לחלק האמוציונלי שבך, להתאבל, להיעצב. כי מותר. כי זה מובן. כי כואב. להתפרק כדי להתחבר מחדש.... אל תפחדי לנסות ולמצוא אנשים נוספים שיכולים לתמוך בך בימים קשים אלו..
"מיליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה,
שנתחמם, שלא נקפא, שלא נשתגע".
 
יקירה, יחד עם המודעות העצמית הגבוהה שיש לך לגבי מה גורם לסיר הלחץ הזה, אל תישארי לבד עם התחושות ועם העצב, כתבי לנו פנינה יקרה, נרצה לנסות להיות לצדך ברגעים הקשים... בינתיים, אנו שולחים חיבוק גדול, ומחזקים אותך מרחוק 
 
לצפיה ב-'כעס ועצב לסרוגין'
כעס ועצב לסרוגין
14/05/2016 | 19:48
6
כלפי חוץ אני עושה את המינמום המתחייב , אפילו הייתי אתמול באונברסיטה  .
אבל אני מריגשה זוועה:
באיזה שלב היום חשבתי פתאום שזאת פעם ראשונה שאני באמת עצובה . אחת החברות אמרה שמכוון שעד עכשיו לקחתי עבודות שמזכירות צבא קצת יותר מדי  אז המוח שלי בלם את ההבנה של מה שקרה. אני נוטה להסכים איתה(אני זוכרת מהמחשבות שלי מחשבות כמו  זה שהוא פשוט במקום אחר ועוד כמה ימים שניכם תיצאו הביתה ותפגשו-מחשבות שבאו שנים אחרי שזה קרה) .זאת נשמעת מסקנה איומה אבל אולי זה נכון, אולי עד עכשיו התחמקתי ?!
בשנה האחרונה כשזה היה מתפרץ זה היה כבר מפחיד ראיתי את זה בתגובות של אנשים אבל גם תמיד הייתה לי סיבה לתת למוח הוראה חד משמעית שזה זמן לא טוב עכשיו... הפעם האחרונה הייתה מאוד בולטת : אבטחתי איזה סיור שעבר גם בהר הרצל בכיתי אחרי שסיפרתי , ואז אחד האנשים הבין שהיה איזה אירוע בירושלים בפחות מדקה עברתי להיות זאת שבודקת שכולם מעודכנים ועושיםמה שצריך.. כמו על אוטומט. ..
לפני כמה שבועות בעידוד חברים (שכנראה הבינו כבר תקופה שאני פשוטת בורחת מהמציאות עם העבודות האלה שמרחיקות אותי מהבית) מצאתי עבודה ליד הבית  מאלה שבאים כל יום הביתה... מצאתי את עצמי בבעיה כי הייתי צריכה להסביר לגבי יום הזיכרון פעם ראשונה שפשוט אמרתי ועמדתי על הזכויות שלי לגבי זה .... ואז התחיל השבוע ובהתחלה המוח הריץ את זה שוב ושוב ולא יכולתי להתרכז או לחשוב על שום דבר עד כדי כך שבערב יום הזיכרון יצאתי מהעבודה מוקדם המדריך בקורס הבין שזה לא יעיל שאני יושבת שם כרגע. ואז בא הכעס על הכל ועל כולם ..ומהבוקר אני עצובה ..  אני לא זוכרת את עצמי ככה ליותר מכמה שעות בשום שלב -היה שלב של שוק אבל  אני לא זוכרת אחרי זה תחושה חזקה כל כך של עצב ושל אין כלום ... אני לא יודעת מה עושים עכשיו , מה אני עושה מחר בבוקר בעבודה ? אין לי אנרגיות להקשיב לאף אחד אין לי שום יכולת להכיל אף אחד אחר כרגע . אפילו מטלות של מוצ"ש שאני עושה בדרך כלל באמת בכיף לא בא לי אבל כולם צריכים לאכול מחר ...מה עושים?
לצפיה ב-'איך להתמודד עם עלבון?'
איך להתמודד עם עלבון?
25/04/2016 | 01:50
4
87
יש לי חברה מזה קצת פחות משנתיים ואנחנו ממש חברות מאוד קרובות. לא יכולות אחת בלי השנייה תמיד צמד חמד
לפני שנתיים שהכרתי אותה הכרתי אותה שהייתי אז בזמנו רזה ממנה ב30 קג . התביישתי בה ולמרות זאת נתתי לקשר ביננו להתפתח ואם הזמן הפגמים שראיתי בחיצוניות שלה מבחינת המשקל נעלמו כלא היו . היום אני רואה אותה בזווית ממש שונה. לדעתי היא בחורה נאה ולדעתי הולך לה ממש עם בחורים לעומתי שבלי קשר למשקל תמיד בכל מה שקשור לאהבה הייתי לא מחוזרת (ואני מתכוונת לבחורים הרציניים בלבד)
 
בחודשים האחרונים וגם לפני זה היא הייתה מעבירה עליי ביקורת עך כך שאייני מטופחת מבחינת האיפור ולהתלבש יפה ולא זרוק.
היא זורקת מדי פעם הערות ועקיצות לגבי המראה החיצוני שלי
נגיד היום היא ביקשה שאני ישב קצת ברכב עם ידידים שלה עד שהיא תגיע כדי שהם לא יתייאשו ויסעו הביתה כי היא מתעקבת לישיבה.
הגעתי ליד הבית שלה חיפשתי אותם לא הייתי בטוחה ב100 אחוז שזה הרכב עם הידידים שלה.
היא דיברה איתי בטלפון הסברתי לה שאני מפחדת שחלילה אני לא יתבלבל ויכנס לאוטו הלא נכון..
היא בדיוק הייתה בדרך אלי מחברה ושמעתי אותה צוחקת עלייי שמה אני בכלל מפחדת שינסו לגעת בי בכלל?? אמרה אל תדאגי אף אחד לא יגע בך מי בכלל ירצה לגעת בך תגידי לייי ..אני שזה לא הפעם הראשונה שהיא זורקת לי עקיצות כל פעם מחדש המומה ממנה ..אני תמיד מפרגנת לה לגבי ככה שהיא יפה והכל והיא עוקצת אותי בכל הזדמנות..
איך אפשר לדבר איתה?
להעביר לה מסר
ניסיתי רק להגיד לה שלמה לא ירצו אבל זה לא עוזר היא ממשיכה לצחוק עליי
אני לא חושבת שאני מכוערת פשוט היא מקטינה אותי 
אני לא מבינה מה הקטע שלה
לצפיה ב-'לפתוח נושא רגיש'
לפתוח נושא רגיש
25/04/2016 | 18:34
2
38
שלום קרמה יקרה,
אני שומעת שנושא המראה החיצוני והזוגיות הוא מעין נקודת מורכבות בקשר שלכן, שיחד עם הקרבה ביניכן יש גם מקום להשוואה הדדית ואולי אפילו לרגשות של תחרותיות שהן טבעיות.. ועם זאת, נשמע שדרך העקיצות מצידה יוצא משהו שהוא קצת מעבר, שנותן תחושה של לגלוג ופוגענות, של השפלה ומעין מאבק כוחות.. וזה יכול להיות בטח גם מאד פוגע וגם מאד מאכזב, שבמקום לפרגן ולתת אחת לשניה כוחות, תחושת משענת, ביטחון – שאת לא יכולה להרגיש את זה בקשר ביניכן.
 
נשמע שזה גם מרגיש לך מאד לא הוגן, שאחרי שאת 'התעלמת' מהמראה החיצוני שלה, לא הערת לה עליו, לא השמעת בפניה ביקורת בקשר למראה שלה, ולא נתת לו להשפיע על הקשר ביניכן - שהיא משמיעה הערות כאלו באוזנייך.
 
יקירה, אולי כדאי לנסות לדבר איתה על זה באופן ישיר, לספר איך ההערות האלו גורמות לך להרגיש, איך הן משפיעות עלייך ועל הקשר ביניכן. לפעמים אנחנו מקווים שהסביבה תבין אותנו ותתנהג בהתאם לציפיות שלנו – ולפעמים זה מצליח, אבל הרבה מאד פעמים לא יקרה שינוי עד שלא נאמר במפורש את מה שאנחנו חושבים ומרגישים.. מה דעתך?
 
לצפיה ב-'דיברתי איתה על הנושא בטלפון היום..'
דיברתי איתה על הנושא בטלפון היום..
25/04/2016 | 23:37
1
28
היא טוענת שהיא צוחקת איתי ולא עליי ומהיום והלאה לא יהיה יותר צחוקים איתיי. גם ציינה שהיא לא משקרת שידידים שלה אכן אומרים לה שהיא משדכת ביננו
( ובעיניים שלי אני לא באמת רואה בשידוכים שהיא עושה בזמן הישיבה לאכפתיות מצידה אלא כסוג של לעג כדי להסתלבט עליי לידם הרי לדעתה מי בכלל יסתכל עליי ורוצים רק אותה כי היא יפה ואני מכוערת  היא פשוט מנסה לסחוט מהם תגובה. אפילו גם אתמול היא עשתה"שידוך"  ואחרי זה הוסיפה שלדעתה הבחור של הידיד שלה אני לא הטעם שלו וחייכה חיכתה לתגובה שלו והוא שתק. אני אמרתי לה למה את מעמידה אותי במצב לא נעים ..) שהם באים בשביל להכיר לקשר איתה ולא אותיי ולא מבינה למה אני כועסת אם אני במילא לא מגיעה להכיר..אמרתי לה נכון אני לא מעוניינת להכיר אותם אבל הגישה שלך אני לא אוהבת ואז נפלט לי עליה שאז הכרתי אותה בתחילת הדרך ומעולם לא שיתפתי אותה גם אני התביישתי בה אבל שיניתי את דעתי עליה מהקצה אל הקצה. 
אמרתי לה מה על אותו המקרה על בחור התפוס שאנחנו מכירות לא באפן אישי היא זרקה לי אז בזמנו ביקורת באוויר שמה נראה לי בכלל שהוא יסתכל לכייון שלי .
היא רק ענתה "טוב" ושאין לה כח לזה שמהיום היא לא צוחקת איתי. אמרתי לה אני בחיים לא יגיד לך גם לא בצחוק שמה נראה לה שהבחור ירצה אותה כי מה שאני לא מאמינה בו אני לא יגיד וגם אם כן הייתי חושבת שאף אחד לא ירצה אותה לא הייתי אומרת לה כדי לא לפגוע בה. היא אמרה תגידי שהיא יודעת שאף אחד לא יגע בה. אמרתי לה זה לא נכון שכל הזמן היא משוויצה כמה רוצים אותה אז היא אמרה נכון שהיא לא משקרת  שהיא העלתההשבוע  תמונה לפייסבוק וקיבלה המון לייקים ופניות אבל זה לא אומר שהיא חושבת שירצו אותה לקשר רציני שאם בחורה מכוערת בחור יפה לא יסתכל עליה ירצה ממנה רק דבר אחד.. אז אמרתי לה בתגובה אבל פה את באה ואומרת אף אחד לא יגע בי אז היא אומרת שמה נראה לי שמישהו פתאום יחליט לאנוס אותי שאין לי מה לפחד
נכון שהיא יצאה מהסיפור נקייה ואני לא בסדר שאני סתם מגיעה למסקנות לבד..אבל אני לא מאמינה כי לא פעם ולא פעמיים היא העירה לי על כך שאייני מתאפרת ושהיא לא רוצה שיגידו לה איזה מן חברה היא מביאה לישיבה ושאפילו פעם אחד בחור בישיבה אמר שאני יפה והיא בתגובה ענתה שלדעתה אני ממש לא יפה וצחקה שלדעתה אני נראית מישהי מהשטחים את זה שכחתי לציין לה היום. פשוט ראיתי שהיא מנסה לצאת מהסיפור בסדר ורק ענתה לי "טוב" בצורה יבשה שתגידי מה שבא לך..
אני בחיים לא הייתי צוחקת על חברה . אם אני לא יחשוב  שהיא יפה אני יכולה להגיד למישהי אחרת עליה אבל אני לא יפגע בה אישית והיא בכל זאת עוקצת אם אני יבוא ויצחק עליה שאף אחד לא יגע בה אני ירגיש שאני עושה צחוק מעצמי ושגם להערה שלי לא יהיה שום ערך שכן היא יודעת מה היא שווה וגם אני חושבת שהיא נראית טוב אז בשביל מה לזרוק הערות חסרות משמעת רק בשביל הצחוקים. אני מאמינה שבכל צחוק יש אמת..
אני חושבת שהיא לא הייתה כנה איתי לגמרי בשיחה כי גם אני אם היו מעמידים אותי במצב כזה שבו אני אשמה או שהייתי מתנצלת או שהייתי מנסה ליפות את מה שיצא לי מהפה כדי לא להסתכסך עם חברה.
עובדה אני באה ואומרת על הערה המעליבה שלה על בחור שבכלל לא אמרתי לה אם אני רוצה אותו או לא (ואני לא..)  רק ציינתי שהוא תפוס וישר היא מיהרה לצחוק עליי ולהיכנס איתי למאבק "למה שהוא ירצה אותך ואני בתגובה למה שלא ירצה.. " ובתוך תוכי אז שהיא אמרה לי את ההערה זה היה ממש פוגע כאילו יש פי פגם חיצוני שאין מצב שבחור כזה שנראה טוב יגלה בי עניין היא לעומת זאת מקרינה לי הפוך שהיא נוצצת כמו זהב שבחורים נופלים לרגליה ולא חסר בה כלום 
לפני השיחה הרגשתי שזה יעזור לי לשחרר מועקה אבל ידעתי שזה שאני יפתח את הנושא לא יגרום לשינוי היא לא מודה שעוקצת אותי ושהיא לא היייתה בסדר רק שהיא מוכנה לעשות זאת מאחורי הגב כי היא יודעת איך אני יגיב פעם הבאה..

אני מודעת לכך שאני צריכה לרזות דחוף כי אני נושקת ל90 קג ואני מרגישה דודה אבל שינוי חיצוני בלבד לא יעשה את כל העבודה כי אין לי ביטחון עצמי כמו שלה יש
גם אז שנראתי ממש טוב נכון החמיאו לי והתחילו איתי פה ושם אבל עדיין לא הרגשתי שרוצים אותי 
והיא שאפילו קצת יותר שמנה ממנה צוחקת עליי
הבנתי שאיתה אין מה לדבר היא לא תודה שזה מה שהיא חושבת עליי באמת
אני יודעת שהבעיה העיקרית שלי שאני בן אדם סגור בתוך העולם שלי, קשה לי להיפתח אל העולם לתקשר חופשי עם כולם כאילו אני לא קיימת היא לא כזאת למשל היא דומיננטית.
הייתי רוצה ביחד עם שינוי חיצוני במשקל שאני רוצה להתחיל לשנות גם את האישיות שלי אפילו בקצת אבל אני לא יודעת איך להיפתח אל העולם ואני עוד מעט בת 30 בלי זוגיות בלי כלום 
 
לצפיה ב-'...'
...
12/05/2016 | 00:22
10
זה ממש מעליב היחס הזה שאת מקבלת ממנה. גישה מתנשאת ומלגלגת.
אני מזזדהה אית שגם אם יהיה שינוי חיצוני למראה טוב יותר זה עדיין לא יעזור כי אין ביטחון עצמי ... מניסיון גם כשנראתי טוב ואפילו בתקופות שהציעו לי לדגמן הייתי גם קצת חסר בטחון ומתוסבך.
 
אני יודע שזה לא יפה אבל עצם  זה שאת קרובה לגיל 30 עם הבעיות שתיארת מנחם אותי מהסיבה שגם אני בחור גדול.. זאת אומרת - אנחנו בערך באותה סירה מבחינה של גיל ומעוד בחינות.
 
אין לך חברות אחרות?
לצפיה ב-'כל הכבוד שדיברת איתה'
כל הכבוד שדיברת איתה
04/07/2016 | 19:01
4
נשמע לי שהשיחה לא הלכה בדיוק כפי שציפית. עדיין מעולה שדיברת ותוכלי לצפות שהיא לא תקטין אןתך. זה לגיטימי לבקש מחברה לא להקטין אותך ואם היא תעשה זאת שוב תוכלי לכעוס עליה ולהביע את חוסר שביעות רצונך. אם לא תבין אולי תצטרכי לקבל החלטה אם להתרחק ממנה קצת או להגיב בדרך אחרת שתטיב עימך.
לגבי דיאטה, אני עושה דיאטה מעולה שנה, קלה מאד לביצוע ואפקטיבית. אוכלים ירקות, מעט פירות, בשר, ביצים,דגים חופשי. שותים מים. מתנזרים לחלוטין מלחם פסטה תפוחי אדמה אורז.
שמן זית לימון חופשי. מתנזרים ממתקים קפה חלב.
דןגמא לתפריט:בוקר: רבע שקית סלט כלשהו של שטראוס שקונים בסופר כמו סלט ערוגות. זה עלי חסה כרוב גזר או סלט דומה. אפשר גם סלט ממלפפון עגבניה שמן זיתת ולימון. חביתה.
ביניים : סלט כרוב או סלט אחר, אפשר עם חתיכת סלמון.
צהריים: בשר חזה עןף מטוגן עם מלא תבלינים. סלט איזה שמתחשק ירקות אחרים או ירקות בתנור. ביניים: תמר עם אגוז. או בננה עם שמן קוקוס ושוקולד ללא סוכר קוביה להמיס חצי דקה במיקרו. ערב: סלט עם ביצה קשה. אפשר כף טחינה או גרעיני חמניה. זו דיאטה מצויינת. אם תרצי לשאול תיפני במסרים.
לצפיה ב-'חרדות וחוסר אונים.'
חרדות וחוסר אונים.
24/04/2016 | 11:10
2
82
אני כבר מתחיל להשתגע, כמעט שנתיים עברו מאז והמחשבות לא מרפות. לאחר משבר נפשי, שנדמה שהצלחתי לצאת ממנו לאט לאט, ועם טיפול תרופתי שעוזר, וכלפי חוץ הכל טוב ויפה אבל...מבפנים אני רוצה למות...החוסר וודאות והחשש ילוו אותי עוד מי יודע כמה זמן, ללא יכולת לאמת את הדברים. ואני לבד בזה, למרות שיש את מי לשתף, אני מתבייש בזה ומעדיף לשתוק...לחיות עם החרדות וללכת עשר צעדים אחרונית .... זו התוצאה בסופו של דבר. כשהייתי בצבא בבסיס סגור זה קרה... כשהיינו מתקלחים כל החיילים בבסיס, אחד החיילים הוציא את המכשיר הנייד וצילם אותי מתקלח. למרות שמחק את הסרטון והראה לי שלא שלח דבר, אני לא מפסיק מאז לחשוב על העניין הזה שאולי בכל זאת הוא שמר את זה ופירסם... מי יודע איפה. ומאז אני מרגיש שאני רוצה ויכול לקום ולצאת מהמצב הזה, אם רק הייתי יודע ולא נשאר בחוסר וודאות שמובילים לחרדות ופחדים.
לצפיה ב-'חשש שלא מרפה'
חשש שלא מרפה
25/04/2016 | 17:57
1
33
היי סאן יקר,
אני מבינה כמה שאתה מוצף בתחושות של חוסר אונים, אובדן שליטה.. נמצא במעין מצב מעגלי ומתסכל שגורם לך להרגיש תקוע, בלי היכולת לשחרר את עצמך, לנוע..
כמה שזה מכעיס ולא הוגן להרגיש שבאותו הרגע של צילום ללא הסכמתך, תחושת השליטה נעקרה מידיך, החופש והבחירה שלך נלקחו ממך והופקרו..
מבינה שהפחד הזה מכרסם בך מבפנים, כמו סיר לחץ שלא מרפה ממך, כל הזמן שוצף ורוחש מתחת לפני השטח.. ואתה כל כך רוצה להפטר ממנו, אך מרגיש משותק, משתתק.. ואני מתארת לעצמי שעצם שמירת הסוד, יוצרת בדידות שבטח מכבידה כל כך והופכת את ההתמודדות לקשה וכבדה יותר, כמו משא שמכפיל את משקלו מעצם כך שאתה סוחב אותו לבד.. יקר, הזכרת שהטיפול התרופתי עוזר לך קצת, האם אתה מקבל גם טיפול פסיכולוגי?
לצפיה ב-'שלום.'
שלום.
25/04/2016 | 19:26
24
הייתי בטיפול פסיכולוגי כשנתיים שגם קצת עזר, למרות שהעניין הזה לא הועלה בפני המטפלת אבל עם סיום הטיפול העניין הזה שב להטריד. אני חושש שהעניין הזה יעסיק אותי כל חיי ושתחושת הדיכאון והרצון למות יהיו עוצמתיים יותר.
לצפיה ב-'כל אחד צריך שתהיה לו איזו מצרים'
כל אחד צריך שתהיה לו איזו מצרים
20/04/2016 | 11:33
54
"כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם"
(מאת אמנון ריבק)
 
חברים יקרים, חג פסח קרב אלינו, ואנחנו רוצים לנצל את ההזדמנות ולהזמין אתכם לספר לנו על מצרים הפרטית שלכם.. בין אם בעבר, בהווה, או כזו שאתם צופים בעתיד. על מצרים שנחלצתם ממנה, או תרצו להחלץ.. על המסע שלכם לאביב שלכם, ואיך האביב הזה נראה.
תוכלו גם לספר על החג שלכם, האם ואיך תחגגו, על התחושות שהוא מעורר בכם, על כל גווניהן..
 
אנחנו עוטפים ושולחים לכן ולכם חיבוק גדול וחם, מאחלים חג שמח, ושנה של העצמה, פריחה, יציאות מצריים אישיות, שחרור מחשכות פרטיות, מסעות מחזקים וחופש במקומות בהם אתם זקוקים לו
 
לצפיה ב-'תקופה בלתי נסבלת'
תקופה בלתי נסבלת
18/04/2016 | 22:40
1
82
תקופה כל כך קשה כל כך הרבה שינויים כל כך הרבה לחץ..עייפות שלא נגמרת בעיקר בגלל כדורים פסכיאטרים שגורעים מתפקודי בחיי היום יום..פעמים שניסיתי להפסיק כל העבר המגעיל שלי חזר ולא נתן לי גם לתפקד..ממש חוסר אונים..יש ימים שכל כך קשה לקום מהמיטה והראש מתפוצץ ממחשבות שרצות לי בראש..רק שיעבור קשה לי עם שינויים וחיים כל כך כל כך עמוסים..עד מתיייי???
לצפיה ב-'לחלוק את העומס'
לחלוק את העומס
20/04/2016 | 11:20
34
גל יקרה,
נשמע שאת מוצפת מאוד והמועקה שבה את נמצאת מקשה עלייך לתפקד כפי שהית רוצה ...את מרגישה שהמחשבות הרבות שמתרוצצות בראשך הן כמו מערבולות  אשר מתסכלות אותך ולא נותנות לך מנוח ובעצם משתלטות על מי שהית רוצה להיות...
אני שומעת בלבול גדול ודילמה -באיזו סיטואציה תצליחי לתפקד יותר ביום יום... עם הטיפול התרופתי או ללא..
מצד אחד הטיפול אולי מקשה על התפקוד שלך,לפעמים יוצר אצלך תחושה של איבוד שליטה על העייפות ... ומצד שני הטיפול מאפשר לתת למחשבות ולנפש קצת מרגוע.. ואולי הניסיון להתמודד לבד, בלעדיו, יכול להציף אותך ולתת לך גם תחושה של איבוד שליטה..
יקירה, את מדברת פה על קושי עם שינויים ועומס גדול בחייך, תרצי לשתף אותנו כאן על אילו שינויים מדובר? מהם הדברים שאת מרגישה שמכבידים עלייך בתקופה זו?שגורמים לך לעומס ?
לצפיה ב-'מוות'
מוות
11/04/2016 | 19:03
1
143
היי, אני בתקופה מאוד קשה עם ההורים, עם המשפחה בכללי עם החברים ועם אנשים מסביבי אני רגישה ונפגעת מאוד מהר פוגעים בי עושים לי ביריונות ואני נשברת אני עוברת ביריונות כבר המון זמן ואני כבר לא חזקה נפשית אני מרגישה מתה אני מרגישה ריקה שאין אף אחד בעולם שמבין אותי אני רוצה למות אני לא רוצה להישאר כאן לא אוהבים אותי אני יודעת שלא אוהבים אני אני ריקה אני שבורה אני פגועה אני מרוסקת ומיואשתתתתתתת
לצפיה ב-'למלא את הריק'
למלא את הריק
12/04/2016 | 16:31
63
אלמוג, יקרה..
 
זה בטח מייאש לעבור את מה שאת עוברת, להיות לבד בלי אף אחד, שכל מי שקרוב אלייך פוגע או לא מבין. אני מרגישה שנמאס לך, שאם אין לך אף אחד אז את לא יכולה להיות שם יותר, ואז את רוצה לזרוק את הכל, פשוט למות, ואולי לגלות, "בדיעבד", שלמישהו כן היה אכפת - כי את כל כך רוצה למצוא מישהו כזה...
 
ורציתי להגיד שאנחנו נשתדל להיות כאן בשבילך. אם תרצי לספר יותר על הבריונות שאת סובלת ממנה, נוכל לחשוב יחד איך תוכלי להתמודד.. ואם את מרגישה מאד מוצפת, את יכולה לפנות גם לצ'ט שלנו בשעות הפעילות, וכך ייתכן ותרגישי שיש מישהו איתך בתוך כל הריק והיאוש, ואולי נוכל למלא במקצת את הריקנות הזו...
 

 

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא פוריות
אירוח בנושא פוריות
ד``ר נהרי מומחית לפריון מגיעה לענות על שאלותיכם
אירוח בנושא פוריות
אירוח בנושא פוריות
ד``ר נהרי מומחית לפריון מגיעה לענות על שאלותיכם
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום הומאופתיה
פורום הומאופתיה
פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה
פורום תמ
פורום תמ"א 38

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ