לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1596915,969 עוקבים אודות עסקים

פורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'רוצה להתאבד'
רוצה להתאבד
19/11/2017 | 14:12
1
76
אני לא יכולה לנשוא את זה יותר.
הם לא מבינים. הם אף אפעם לא יבינו.
זה לא בשליטתי וגם לא בשליטתם.
אני נולדתי כזו.
אפס.
הרבה פוטנציאל אבל כנראה שילך לטמיון.
ועכשיו, כשאני יודעת שהמצב לא ישתפר,
אין לי יותר זמן לגרור.
אני יודעת מה הייעוד שלי,
והוא לא לחיות.
אני די בטוחה שזה יקל על כולם גם ככה.
אני רק מקור לצרות ושנאה.
לא ראוייה לאף מעשה חסד.
מקרה אבוד.
אני כותבת את זה עם סכין בידי ונואשת לעזרה.
אין לי דרך לצאת מהבית ולקבל טיפול.
כשהייתי בטיפול ונתנו לי כדורים אמי הפסיקה את זה. היא לא מבינה. היא חושבת שאני בוחרת להיות במצב הזה. היא כועסת עלי שאני אפס. אבי אומר לי שאני אפס. 
אני אפס. 
אני מנסה להשתפר אבל זה לא אפשרי במקרה שלי.
ועדיין יש בי שביב קטן שאומר שאולי זה ישתפר.
למרות שאני יודעת שזה לא יקרה וזו תקוות שווא, אני מבקשת עזרה.
לצפיה ב-'מעט תקווה'
מעט תקווה
19/11/2017 | 23:05
37

הי kookilada,
את מתארת כמה חסרת אונים ומיואשת את מרגישה, שלא מבינים אותך ושהמצב נראה אבוד.
שאת מרגישה כאילו את נטל בעולם הזה, ואולי נראה לך שאם תמותי זה יקל על כולם.
 
ולרגע נדמה שאת משלימה עם מה שאבא ואמא אומרים, שאת מאמינה להם שאת אפס, ושזה מקרה אבוד.
 
והסכין כבר ביד.
 
אבל אז, מעבר למעטה המיואש והאפל אני רואה איזושהי תקווה, וגם את.
יחד עם הכעס, הייאוש והסבל שאת מרגישה את כותבת שיש פוטנציאל, שיש שביב קטן של תקווה שהמצב ישתפר, ומבקשת עזרה.
 
אני יודע שעבר זמן מאז שכתבת את ההודעה הזאת (8 שעות), אבל מקווה שאולי את קוראת את מה שאני כותב לך עכשיו.
יש לנו צ׳אט אנונימי שפעיל כל יום בין תשע לחצות, אנחנו המתנדבים נמצאים שם, בואי אלינו, אנחנו נשמח לעזור לך..
בואי ננסה ביחד לאחוז בשביב התקווה הזה שנותר בך, כדי שלא יעלם גם הוא.
נוכל לשוחח, ואולי להקל מעט על הכאב.
 
 
נחכה לך,
מתנדב סה״ר.
לצפיה ב-'אני רוצה להגיד תודה ����❤️'
אני רוצה להגיד תודה ����❤️
15/11/2017 | 22:10
1
56
 
 
 
רציתי להגיד שהיום אמרתי לאמא שלי על המקרה שקרה לי...
ופשוט הרגשתי שיחרור ��
אמא שלי הבינה אותי ואמרה לי שהיא ואבא שלי ידברו עם היועצת של הבית ספר ופשוט שבפעם הבאה שקורה לי כזה דבר אני פשוט צריכה לקום ולצעוק על הבן אדם שזה פעם אחרונה שהוא עושה את זה לי ולכל
אישה!
וזהו אז ממש תודה לכל מי שעזר ונתן לי עצות ����
 
לצפיה ב-'שמחים לשמוע! '
שמחים לשמוע!
( לעמוד שלי בתפוז )
18/11/2017 | 20:59
15
מוזמנת להמשיך ולשתף בכל מה שקורה, וכל מה שתרצי. 
 
תמיד כאן עבורך,
שיהיה שבוע חדש וטוב,
שלך
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'מה לעשות (?)'
מה לעשות (?)
16/11/2017 | 23:39
1
69
היי אני יעל (שם בדוי) בת 13 וחצי.
אני מאוד רגישה ואני יכולה לבכות מכל דבר קטן, לפחות זה מה שהיה פעם.. היום אני כמעט לא בוכה, פשוט שומרת אצלי שאף אחד לא ידע או אולי זה פשוט לא מפריע לי יותר... 
בפעם הראשונה שחשבתי על התאבדות בכיתי אני חושבת חצי שעה או אפילו יותר אבל לאט לאט הרגש הלך ונפחת והיום אני כמעט כל יום חושבת על זה ומתקרבת למוות יותר ויותר וכבר לא אכפת לי, אין יותר דמעות, אין יותר "מה לעזאזל אני עושה", אין יותר "מפגרת" אין יותר רגשות (!) לפני כמה ימים חתכתי פעם ראשונה ואני לא אשקר, זה כאב וכן בכיתי אבל זה היה יותר בכי של כאב מאשר בכי של "למה (?)" אבל זה היה כאב ממכר אני חושבת אולי כאב של "מגיע לי". למרות שאני באמת מקווה שאני לא אגיע למצב הזה שוב כי אני מנסה ומתאמצת לעלות חזרה למעלה (מה שלא כלכך מצליח.. עובדה הגעתי למצב של לחתוך), אבל זה מפחיד אותי שאולי אני לא בוכה יותר לא כי "נגמרו הדמעות" אלא כי אולי הגוף והנפש סוףסוף הבינו שזה הדבר הנכון לעשות, שזה מה שיגרום לשקט בלב ובנפש (?!) 
("אולי")
 
לצפיה ב-'אנחנו פה בשבילך '
אנחנו פה בשבילך
( לעמוד שלי בתפוז )
18/11/2017 | 20:58
18
היי יעל יקרה,
ברוכה הבאה לפורום שלנו...

אני קוראת בכאב את מה שכתבת... אני שומעת שאת מרגישה תחושה הולכת וגוברת של ריקנות ואדישות בתוכך, שאת מרגישה חסרת אונים מולה... ואולי הפציעה העצמית הייתה ניסיון שלך לגעת בכאב העצום שכרגע את מרגישה לא מחוברת אליו אבל הוא שם ...כאב שנראה שמכיל גם המון כעס כלפי עצמך...אני שומעת את הבהלה שמתעוררת בך אל מול התחושות של הריקנות והאדישות שמתבטאות בכך שהדמעות לא באות... ואולי הגוף והנפש עייפים ממלחמה שנשמע שאת מנהלת כבר הרבה זמן בתוכך ולכן הדמעות לא יוצאות... ואולי הבהלה הזו היא צד בתוכך שעדיין לא איבד את כל התקווה, בהלה שמסמנת קול בריא ונבון שמנסה, אולי בכוחות אחרונים, לשמור עלייך מפני צעד ממנו אין דרך חזרה...אותו הקול שמנסה להעלות אותך למעלה, שהביא אותך לשתף כאן....
 
כתבת שאת שומרת את הכאב אצלך כדי שאף אחד לא יידע, ואני משערת לעצמי עד כמה זה מרגיש בודד ומוסיף למותשות במלחמה הזו שמתחוללת אצלך בלב כל כך הרבה זמן... יקרה, זו לא מלחמה שכדאי להיות בה חיילים בודדים...
אני לא יודעת למה את לא יכולה או לא רוצה לשתף אנשים בסביבה שלך, אבל אולי בכל זאת תוכלי למצוא מישהו/י לשתף אותם במה שאת עוברת כדי שיוכלו להיות שם עבורך.
 
בכל מקרה אני רוצה להזמין אותך לבוא לדבר איתנו בצ'אט האישי. הוא אנונימי לחלוטין, ודרכו ניתן להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים, בייחוד בימים בהם את מרגישה שאת לא יודעת איך או לא מוצאת את הכוחות להעלות את עצמך, אל תהיי שם לבד... תני לנו להיות שם עבורך, להבין מה עובר עלייך ולחשוב ביחד על דרכים לשמור ולהגן עלייך. צעד אחד צעד... הצ'אט פתוח כל ערב, חוץ משישי, בין תשע לחצות. אם תרצי, ממש נשמח לשמוע ממך, אפילו הלילה. אנחנו ב-http://www.sahar.org.il
 
לבנתיים רוצה, ברשותך, לשלוח לך חיבוק גדול וחם, חיבוק שמבקש לחבוש את הפצעים שבגוף ושבלב...
 
בתקווה ללילה שקט,
שלך
מתנדבת סה"ר 
 
לצפיה ב-'...Give up '
...Give up
17/11/2017 | 22:35
1
57
Tired of shit , can't be bothered for anything anymore , just wanna sleep forever.... כי נמאס :/
לצפיה ב-'דואגת לך '
דואגת לך
( לעמוד שלי בתפוז )
18/11/2017 | 20:26
23
קייטי יקרה,
 
אני שומעת כמה את מותשת, אני יודעת שאת מתמודדת עם הרבה ומרגישה בודדה בהתמודדות, שמחה לראות שאת יודעת לזהות את רגעי המצוקה ולכתוב כאן כשאת זקוקה... תני לנו להיות שם עבורך, להילחם לצידך, להחזיק איתך ועבורך את התקווה דווקא בימים שנמאס ונראה שאין ולו קרן קטנה של אור באפלה... 
 
בבקשה בואי הערב לצ'אט שלנו, נחכה לשמוע ממך ולנסות לעזור בכל דרך שנוכל...מחכים לך ב-http://www.sahar.org.il
 
לבנתיים רוצה לשלוח לך חיבום גדול וחם, אולי כזה שאפשר לנוח בו ולו לרגע... 
 
שלך,
מתנדבת סה"ר 
 
לצפיה ב-'אני חושבת שעברתי הטרדה מינית?!'
אני חושבת שעברתי הטרדה מינית?!
13/11/2017 | 21:42
1
53
היי (אני אשתמש בשם בדוי ונקרא לי מיכל)
היי את אני "מיכל" ואני צריכה עזרה.
אני עכשיו בכיתה ט ולפני שנה בכיתה ח אני חושבת שהוטרדתי מינית.
לפני שאני אספר לכם למה אני חושבת ככה צריך לחזור שנתיים אחורה...:
בכיתה ז הכי כיף זה להכיר אנשים חדשים להגיע לחטיבת הביניים בהתרגשות ולעבור אותה בכיף.
אז גם אני חשבתי ככה וככה זה הרגיש , הכרתי הרבה אנשים ... ואחד מהאנשים האלה היה "עומר"(שם בדוי) "עומר" ניסה להתחיל איתי בכיתה ז וזה לא הלך לו כל כך . וזאת הפעם הראשונה שאני הכרתי את "עומר".
מסתבר שאחרי החופש הגדול של כיתה ז "עומר" מצטרף לכיתה שלי . סבבה לא נורא ממשיכים בחיים .
מפה לשם אני ו"עומר" הפכנו לידידים קרובים והכל היה סבבה עד ש..."עומר" החליט שסבבה לו בידידים אבל הוא רוצה יותר אז במקום לשאול כמו כל בן אדם אחר הוא השתמש בשיטה הבאה:
הוא מישש לי את הברך וניסה להגיע למקומות פרטים. הוא עשה לי מסאז׳ ואני לא רציתי!!!
הוא ניסה לגעת לי בחזה ובתחת(סליחה על השפה) 
והוא ניסה עוד כל מני שיטות שאני לא אהבתי אותן בכלל.
אז כמובן שאמרתי ל"עומר" שזה לא נעים לי ואני רוצה שהוא יפסיק אז "עומר" באמת הפסיק אבל רק לכמה דקות. וככה זה היה במשך שנה שלמה .
אתם בטח שואלים איפה המורה ואיפה המחנכת ואיפה אמא ואבא אז אני יענה לכם !
אמא אבא המורה והמחנכת היו שם כל הזמן אבל אני לא אמרתי כלום אני לא ידעתי מה לעשות! הרגשתי  ‏חסרת עונים! לא ידעתי איך לספר את זה . 
למרות שאני ואמא שלי החברות הכי טובות והיא יודעת עלי הכל..טוב כמעט הכל.
אתם בטח שואלים איך התמודדתי ...
האמת ש"עומר" עדיין מנסה אבל הוא יותר משפיל אותי, כלומר הוא מצביע עלי ועושה כל מני דברים בפנטומימה הוא אומר לאנשים שעשיתי כל מני דברים אסורים !!! 
הוא פשוט נהנה מזה ומה אני עשיתי!? אני לא עשיתי כלום כי לא ידעתי לעשות!
ואני עדיין לא יודעת?...
אז הנה הפואנטה שלי ....
תעזרו לי איך להפתר מ"עומר" או איך אני מספרת את זה להורים שלי .
אני לא יודעת אם אני מפחדת , מתרגשת או דואגת אם למישהו יש טיפים איך להיפתר מה"עומר" הזה אז בבקשה תעזרו לי.
תודה לכל העוזרים מראש!
 
לצפיה ב-''
( לעמוד שלי בתפוז )
13/11/2017 | 23:30
33
יקירה, עצוב לי מאוד לשמוע על החוויה שעברת… אני מתארת לעצמי שמאוד לא פשוט עבורך לחוות את תחושת חוסר האונים המשתקת הזו זמן כל כך רב… מישהו חדר למרחב הפרטי שלך ללא רשות, התעלם מבקשותייך החוזרות להפסיק והמשיך בהטרדות נוספות ופוגעניות…
כמה כוחות יש לך בכך שאת פונה היום ורוצה לקום ולשים לזה סוף. אני חושבת שהזכרת את זה כמה פעמים במהלך הפוסט ואת כנראה מרגישה שנמאס לך ושאת חייבת לפנות לאדם מבוגר- להורים שלך או ליועצת בית הספר על מנת שהם יוכלו לעזור לך לסיים את ההתנהגות הזו וגם על מנת לעזור לך להתמודד עם כל החוויה הקשה הזו… שלא תשארי בתוך זה לבד… נשמע שבעצם החלטת כבר לשתף אבל עדיין קשה לך לעשות את הצעד הזה… אולי תתחילי מלדבר על זה עם אמך, שתיארת שאתן ממש קרובות, ואולי יחד תוכלו לפנות ליועצת? את יכולה גם להתקשר ל-1202 קו החירום לנפגעות תקיפה מינית ותהיה לך שם אוזן קשבת, שתכיל ותבין בדיוק מה עברת…
את מוזמנת גם להגיע גם אלינו לצ'אט האנונימי שפעיל כל ערב (חוץ משישי) בין תשע לחצות, ואולי נוכל במעט לעזור לך להתמודד עם החוויה הזו… אנחנו מחכים לך אם תרצי...
שלך, 
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'Sucidual '
Sucidual
08/11/2017 | 19:28
1
56
I am feeling suicidal right now I hate my life, it just I can't take it no more 
 
לצפיה ב-'דואגים לך! '
דואגים לך!
( לעמוד שלי בתפוז )
09/11/2017 | 11:47
31
אלכס יקר, 
 
כל כך הרבה כאב, מאחורי משפט כל כך קצר... אני ממש יכולה לתאר לעצמי את הכאב, שמרגיש שממלא את הכל באופן בלתי נסבל, באופן שמרוקן מכוחות וגוזל את  התקווה... ואולי אתה גם מתמודד לבד עם כל הכאב הזה... עומד יחיד בחשכה שנראה שקרן אור לא מצליחה לחדור לתוכה... אבל בכל זאת, איכשהו הצלחת לשתף כאן, גם אם בכוחות אחרונים... ואולי זה קול בתוכך שעוד לא איבד לחלוטין את כל התקווה, קול שמנסה לשמור עלייך מפני צעד ממנו אין דרך חזרה, ומנסה לגייס לך עזרה כדי שלא תעמוד בודד אל מול הכאב שלא נותן לחיות... 
לכן, אני ממש רוצה להזמין אותך לצ'אט האישי שלנו. הוא אנונימי לחלוטין, ודרכו תוכל לדבר עם אחד מאיתנו המתנדבים, נוכל להיות איתך מול המצוקה,  ואולי ביחד נוכל למצוא את הדרכים להקל, את הדרכים והמקומות שיוכלו לסייע.. ובעיקר להחזיק איתך ועבורך את התקווה בייחוד בלילות שנראה שנגמרו כל הכוחות... 
 
אני דואגת לך מאוד ! ונחכה לשמוע ממך, אם תרצה כאן, בצ'אט שבאתר שלנו: 
 
שלך,
מתנדבת סה"ר 
לצפיה ב-'קשה כבר'
קשה כבר
06/11/2017 | 18:24
1
66
אני לא יודע.ת מי אני כבר, מה אני.
נמאס לי, קשה לי, לפעמים אני מרגיש.ה שעדיף כבר למות..
הבלבול שאני חווה, התסכול, אני כבר לא יודע.ת.
אני בן?אני בת?
אני אוהב.ת בנים? אני אוהב.ת בנות? או את שניהם?
חתכתי פעמיים, בפעם הראשונה הבטחתי לעצמי ולעוד חברה שלי שראתה את זה שאני אפסיק, אבל אז זה קרה שוב. אני מאוכזב.ת
אני מאוהב.ת בה, אבל היא לא שמה עליי, למה? למה?
למה אני צריך.ה שיישבר לי הלב עוד פעם, לא מספיק זה כבר קרה?
למה אני צריך.ה להיכנס לדיכאון בגלל החברה הכי טובה שלי שהיא כבר לא ממש החברה הכי טובה שלי ואם בכלל חברה. למה היינו צריכים לריב ולגרום לשנינו להיות במצב חרא?
למה היא הייתה צריכה לחתוך בגללי ואני בגללה?
אז קשה, ואני סובל.ת כל יום, אבל אני צריך.ה לזייף שהכל בסדר.
שוב לעטות מסכה, שוב לא להיות אני, כמו תמיד.
מסכה של הכל בסדר.
מסכה של זהות לא אמיתית.
מסכה של מי אני.
מסכה של הדברים שאני אוהב.ת.
מסכה של אני מאושר.ת
מסכה של חברות.
מסכה של הצלחה וביטחון.
מסכה תמידית ששם, ורק בלילה וכשאני לבד אז אני לאט לאט משיל.ה את המסכה.
אבל אני כבר לא יודע.ת מי אני ומי המסכה.
בבקשה, למישהו אכפת בכלל ממני?
אין, לאף אחד לא אכפת ואני גם מבין.ה אותו. מה הוא צריך? 
למה הוא צריך להתעסק עם אדם כל כך מתוסבך כמוני.
למה שמישהו יאהב אותי?
 
אני לא מרגיש.ה שאני יכול.ה לשאת את זה יותר.
נכון?
בבקשה, עזרה, מישהו?
לצפיה ב-'ללא מסכות'
ללא מסכות
( לעמוד שלי בתפוז )
06/11/2017 | 22:38
37

הי אנונימי.ת,
 
את.ה מתאר.ת התמודדות יום יומית מתישה ומכבידה- שעלייך לעטות מסכות ולהציג בפני כולם משהו שלא תואם את מי שאת באמת.
ומעבר להצגה הבלתי פוסקת כלפי חוץ, נראה שגם מבפנים את.ה מרגיש.ה מבולבל.ת וקרוע.ה בין זהות אחת לאחרת, מתלבט.ת ומתקשה להחליט...
ואני מתאר לעצמי שהשילוב של הצגות כלפי חוץ, ביחד עם חוסר ההצלחה בלהגדיר ולהחליט מי את.ה מבפנים- גורמים לך לתסכול רב.
וכאילו שכל המעמסה הזאת שעל הכתפיים שלך לא הספיקה, אליה נוספים ריבים, אהבה נכזבת ואת.ה מרגיש.ה מדוכא.ת.
כל כך מדוכא.ת ומיואש.ת, שאולי זה מרגיש.ה לך כבר יותר מידי כבד, ונראה לך שאי אפשר לשאת את זה יותר...

אני ממש מצליח לשמוע את הקריאה לעזרה שמתחת לכל המסכות הללו.
למישהו שיצליח לראות עמוק, מעבר למסכות שאת.ה עוטה, להבין מה שאת.ה מרגיש.ה ועם מה את.ה מתמודד.ת באמת.
 
יש עוד המון דברים שכתבת שהייתי רוצה להתייחס אליהם, אבל דורשים יותר מהודעה אחת, שבוודאי תצא ארוכה ועמוסה מידי בשביל להכיל את הכל בצורה ראויה.
 
ובכל זאת הייתי שמח שתשתף.י אותנו עוד, ושנוכל לשוחח על הריבים, על הדיכאון, על זה שחתכת.... 
 או על כל דבר אחר שתרצה.י לשתף בו.
חוץ מהפורום שאת.ה מוזמן.ת להמשיך ולשתף, חשבתי גם להזמין אותך אלינו לצ׳אט אנונימי שפעיל כל יום בין תשע לחצות. אנחנו המתנדבים נמצאים שם כדי לתמוך ולהקשיב.
תן.י לנו להיות שם ביחד איתך, כשאת.ה משיל.ה את המסכה, וגם אם עדיין תשאר.י מבולבל.ת, לפחות לא תתמודד.י עם זה לבד.
כי אכפת לנו ממך...
 
נחכה לך,
מתנדב סה״ר.
לצפיה ב-'לא יכולה להמשיך להישאר חזקה'
לא יכולה להמשיך להישאר חזקה
02/11/2017 | 19:34
1
73
אני לא יכולה להמשיך יותר,
אני מנסה להראות שהכל בסדר, 
שאני חזקה ואני יכולה להתמודד
אבל בפנים אני נשברת
אני בוכה בלילות וכל יום עוברות לי מחשבות אובדניות
אני מדמיינת את המוות שלי
ואני רק בת 16
אני לא מסוגלת להתמודד עם הכאב הזה
אני סובלת מכאבים והרופאים לא יודעים למה
ואין להם דרכים לעזור
ואני לא מצליחה להישאר חזקה
אבל אני מרגישה שאני חייבת 
אני מחזיקה את עצמי כל יום לא לקחת חתיכת זכוכית ולפגוע בעצמי
אבל אין יום שאני לא חושבת על כמה אני רוצה לעשות את זה
אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי
שאני לבד בעולם הזה
ואולי החיבוקים והשיחות עוזרים באותו הרגע
אבל אני עדיין הולכת עם תחושת ריקנות במשך כל היום
לצפיה ב-'אי אפשר להיות תמיד חזקים '
אי אפשר להיות תמיד חזקים
( לעמוד שלי בתפוז )
02/11/2017 | 21:53
42

היי אנונימית ,
את מנסה להראות לכולם סביבך שאת חזקה, את עוטה מסכה אבל בפנים הכל זועק כאב ,הכל שבור...
נשמע שיש אולי חוסר וודאות לגבי מקור הכאב אותו הרופאים לא מוצאים וגם זה קשה...
האנשים שסביבך מנסים לעזור :לחבק ולשוחח אך זה לא מספיק כדי לגרש את הריקות שכאילו השתלטה על הגוף שהתרוקן משמחת חיים ,מקלילות...
בכל יום שעובר יש התמודדות לא פשוטה עם כאבים ,עם בדידות ועם רצון לפגע בעצמך...
את מצליחה להדוף את המחשבות האלה והרצון לשים לכאב סוף ואני שולחת לך מכאן חיבוק שאולי לא יפיג לחלוטין את הריקנות שבתוכך כרגע אבל יזכיר לך שאת יקרה ושאת נהדרת גם אם קשה לך לראות את זה כרגע.
אני רוצה שתדעי שאת לא לבד, אנחנו כאן איתך!!! יש לנו צ'אט הפתוח עכשיו ועד חצות לשיחה עם אחד המתנדבים שלנו באופן אנונימי אחד על אחד –דרך העמוד הראשי באתר שלנו.
http://www.sahar.org.il/
הצ'אט פתוח בכל יום מתשע עד חצות ,אנא פני אלינו כדי להקל על עצמך ולקבל תמיכה בתקופה סוערת זו.אי אפשר להיות תמיד חזקים ומותר לקבל עזרה ותמיכה בתקופות בהן מרגישים שהכוחות אוזלים...
מאחלת לך לילה שקט וטוב ושולחת לך חיבוק חזק ,מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'המצב רק ממשיך להדרדר'
המצב רק ממשיך להדרדר
30/10/2017 | 08:01
1
66
היי...מאחר ופעם קודמת די עזר לי לפרוק בצורה הזאת אז החלטתי לנסות שוב...האמת שעבר עליי שבוע די קשה...מהדברים הפחות חשובים כמו זה שמתוך מאה ומשהו ילדים הגיעו רק 10 לקבוצה שאני מדריך בה משם לריב עם ידידה ממש טובה לגבי אחד החניכים שהיא רוצה שיהיה בקבוצה שלה למרות שיש לה למעלה מחמישים ילדים וממשיך לזה שנפרדתי ממישהי שהייתה אמורה להיות האהבה שלי בחיים...נכנסתי חזרה לדיכאון וחזרתי לחתוך ותכלס לא הרגשתי רצון לקום מהמיטה (תכלס די הסתדר לי כי היה לי חופש שבוע שעבר אז הייתי גם ככה בבית) ופשוט לא מצליח לישון כמו שצריך...למען האמת כבר כמה לילות שאני לא מצליח להירדם עד שבסוף אני בלית ברירה ישן בשעות היום...שהוע שעבר זה עוד היה בסדר כי לא היה לי לימודים...אבל עכשיו זה פשוט גומר אותי ואני מרגיש מותש ומסתובב כמו זומבי כל היום...חברים שלי אומרים שהיא לא שווה את זה...שאני מטומטם שאני לא הולך לישון בלי להסתכל בתמונות שלנו יחד...זה היה קצר ויצאנו רק פעם פעמיים אבל הרגשתי באמת שהיא האהבה של החיים שלי ופשוט אני כלכך מאוכזב מזה...במיוחד לאור העובדה שכבר קרו לי קטעים מסריחים עם בנות פעם אחר פעם אחר פעם...הרבה אומרים לי שיש לי לב זהב ושאני דוגמא לגבר מושלם שכל בחורה צריכה אבל אם זה נכון אז למה אף בת לא רוצה אותי? כבר מרגיש שלא ילך לי בחיים וכל ההשקעה שלי שווה לתחת...אני כבר אובד עצות ונמאס לי לשמוע כל הזמן "תפסיק לקחת קשה כולה בחורה"...הן יש לי לב רגיש ואני לוקח קשה אז מה? 
לצפיה ב-'כשהלב כואב'
כשהלב כואב
( לעמוד שלי בתפוז )
31/10/2017 | 22:50
25

שלום,
אני מבינה כמה קשה לך ויחד עם זאת כמה טוב שמצאת דרך להקל ולו במעט על הקושי וחזרת לכאן. למילה יש כוח ויכולת לשנות, (בתקווה שנדע תמיד להשתמש בה במקומות הנכונים) ואני חושבת שהבחירה שלך לכתוב משמעותית עבורך. אני מבינה את חווית הבדידות, את הרצון לפרוק ולשתף אך אין לגמרי תחושה שיש למי, את התסכול שנובע מחוסר נוכחות חניכים בהדרכות, הייאוש והדיכאון, העייפות הגדולה ממחסור בשעות שינה את תחושת הלב הפצוע. נוסף על כל אלו, אני מתארת לעצמי שההתמודדות הפנימית עם הצורך לשחרר את הכאב ע"י חיתוך מצד אחד ולחוש אשמה אח"כ מצד שני יוצרים מלחמה פנימית שלא נותנת מנוח. יש לי תחושה שאתה סוחב משקל כבד של משא נפשי, כאילו פינית מקום פיזי בגוף לצרכים הרגשיים שמחפשים מענה. אני מבינה את ההרגשה האיומה שכלום לא הולך וכל מה שאתה משקיע בו לא הולך, ואני חושבת שמשהו בכתיבה שלך הוא אולי המקום הפרטי שבו אתה יכול להיות עצמך, בלי פילטרים, ובלי להתנצל על מי שאתה ולכן אני רוצה להזמין אותך שוב לצ'אט האנונימי שלנו, בו אתה יכול ליצור שיחה אישית עם אחד המתנדבים שלנו ואולי להקל מעט יותר על הכאב והקושי ולחוש משמעותי ונוכח. מצרפת לך שוב את הקישור לצ'אט באתר סהר אנו נמצאים בכל ערב בין השעות 9 לחצות (מלבד שישי בלילה) . בינתיים, מאחלת לך לילה שקט ורגוע.
שלך, מתנדבת סה"ר. 
לצפיה ב-'האם זה בסדר?'
האם זה בסדר?
22/10/2017 | 20:28
1
92
היתה לי ילדות קשה מאוד עם מצב כלכלי נוראי ואמא שלא מרגישה טוב נפשיתכבר לפני כמה שנים שהבעיות הנפשיות שלה עוברות אליי.
וכעת שהגיע זמני לתרום למדינה אני מרגיש שאני פשוט לא יכול
אני רוצה לנצל את הזמן הזה בהחלמה וטיפול בעצמי
 
זה הגיוני?
 
וגם אשמח לדבר עם מישהו או לקבל עזרה לטיפול בנושא
לצפיה ב-'כל מה שתבחר-בסדר!'
כל מה שתבחר-בסדר!
( לעמוד שלי בתפוז )
23/10/2017 | 21:48
48

היי חופש 17,
נשמע שאתה מתאר קשיים המלווים אותך מהילדות, מצב שנקלעת אליו מגיל צעיר ,קשיים בתחומים רבים בחיים...לא היה לך ביטחון כלכלי ונפשי המאפשר שקט ותחושת מוגנות בעולם ...אולי במקום שיטפלו בך נאלצת לטפל באחרים...
והינה בימים אלה התבגרת ואתה יכול להיות עצמאי ולטפל בעצמך. אתה מרגיש אולי לראשונה חופשי... ובמקביל אתה נדרש להתגייס לצבא ולשרת את המדינה...אולי אתה אומר לעצמך שהגיע הזמן סוף סוף להשקיע בהחלמה וטיפול עצמי ולא מתאים לך להתגייס...
לעיתים קרובות הגיוס לצבא והמסגרת שהצבא מעניק מאפשרים להגיע לסדר יום קבוע ,לתפקיד מעניין, למקצוע חדש, לתחושת ערך עצמי ולחברים טובים וכך לשקם את החיים ולבנות עתיד בטוח...וזו למעשה החלמה...
 
חשוב לי שתדע כי קיימים גורמים שיכולים לעזור לך לקבל החלטות הקשורות בשירות הצבאי ,למשל "שערים לגיוס" –
http://shearim-legius.co.il/מלשבים
הם עוזרים למי שעומד להתגייס (מלש"ב) וגם לחיילים בסדיר ובקבע. אתה יכול להתקשר ולשוחח עם האנשים במכון ,שעות פעילות המכון:
ימים א-ה - 09:00-18:00
יום ו - 08:00-14:00
1700-505-305
ואתה יכול ליצור איתם קשר דרך האתר.
 כמו כן אתה יכול לפנות לקב"ן ולשוחח איתו לגבי השירות המתאים לך. כמו כן, יש בצבא משק"יות ת"ש שאיתן ניתן לשוחח על המצב בבית ולקבל עזרה (לא נפשית).
אנחנו כאן בשבילך ,אתה יכול לפנות אלינו גם בצ'אט –כאן באתר - בכל יום (מלבד בשישי) מהשעה תשע בערב ועד לחצות. אני מחזיקה את ידך באופן וירטואלי ומאחלת לך שתבחר בדרך המתאימה לך ביותר ושתשקם את חייך ,אתה בתחילת הדרך לשם.
בהצלחה, מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'נמאס לי'
נמאס לי
17/10/2017 | 22:29
2
97
נמאס לי כבר להיות חזקה, לפעמים בא לי להישבר רק כדי שיראו ויבנו שכן למרות שאני בחורה חזקה, אני רגישה, אני פגיעה וכן גם לעזאזל צריכה תמיכה ואוזן קשבת.
אז כן יש לי חברות לבילוים, קשקושים ושטויות אבל בשביל לפרוק את מה שעל הלב אולי בערך שלושה- האחת עמוסה בעבודה ואין לה זמן אפילו בשביל עצמה במיוחד עכשיו אם הקידום, השנייה בעצמה נמצאת בצרות עמקות והשלישית עד שסוף סוף מצאנו זמן להיפגש היא ביטלה. למה? מסתבר שאני לא כ"כ חשבו למרות שתמכתי בה בתקופת שונות בחיים שלה. מסתבר שכשיש בן זוג זה לא משנה שחברה שלך בקרשים...אבל היי בטח בפעם הבאה שהוא יזרוק אותך תזכרי בי שוב, לא? אז אולי אחרי הכל אין לי באמת חברות אמת? למישהו בעולם הזה יש באמת חבר אמתי?
אפילו התלבטתי אם לשלוח הודעה בצ'אט אחרי הכל יש בטח אנשים במצב נואש יותר ממני? ואני? בחורה חזקה אני לא אשבר כ"כ מהר....אני לא מקרה דחוף...
כנראה שהבכי הוא הפתרון היחידי שלי בינתיים...
 
לצפיה ב-'זאת לא חולשה'
זאת לא חולשה
( לעמוד שלי בתפוז )
18/10/2017 | 23:30
45

שלום מקורית,
נשמע שמצד אחד את מעריכה את עצמך על היותך חזקה, ומצד שני את רוצה שיראו גם את הפגיעות שבך, את הצד שנזקק לאחר. האם יש מישהו שאינו זקוק לאחרים כלל? חזק ככל שיהיה? מה את חושבת? כי כשאת כותבת שכמעט פנית לצ'ט אך חזרת בך, כי את "לא מקרה דחוף", נראה לי שאת מחזיקה את עצמך כדי לא להיות חלשה. האם את מרגישה איפשהו בתוכך שלהזדקק למישהו אחר, או "להפגין חולשה", זה חטא? ואולי יש גם עוצמה בפגיעות?
אני מבינה שכרגע את לא מרגישה שיש לך עם מי לדבר. אני מזמינה אותך כן לפנות לצ'ט, ולפתוח את מה שעל ליבך. את לא צריכה להיות "מקרה דחוף" כדי לקבל סיוע. את לא לוקחת את הסיוע ממישהו אחר. גם לך יש מקום. אני חושבת שאת לא חייבת להגיע לנקודת שבירה כדי שישימו לב אלייך.
 
שלך,
 
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'מבינה היטב ממה נמאס לך...'
מבינה היטב ממה נמאס לך...
21/10/2017 | 23:50
31
דמיינתי לך שם מקורי... נגיד בודדת?
אני מגיבה להודעה שלך, בגלל שאני כל כך מזדהה עם ההרגשה שלך... עם הבדידות הזאת... הרגשת החוזק והאמונה שאני לא מספיק חלשה לקבל תמיכה...
אז רק שתדעי שמגיעה לך את כל התמיכה ואהבה שבעוחם, ומותר לך לדרוש את זה... הסביבה יותר חזקה ממה שאנחנו חושבים... האם החברה שבטלה יודעת כמה את מרגישה רע? שיתפת אותה או לא העזת?
ובנוגע לצט של סהר, תדעי שהוא אחד הדברים הכי מחזקים... אני בדיכאון קליני המון זמן... על כדורים ובטיפול פסיכולוגי אבל יש משהו בצט שנותן לי להרגיש הרבה יותר טוב...
תאמיני לי, לבכות זה דבר מצוין אבל לא ממש פתרון... לבכות באוזניים של מישהו, אפילו מתנדב ברשת, יכול לתת כוח.
והעיקר שתזכרי שמותר לך להיות חלשה ונתמכת... כמו לכל אחד....
אין באמת מכשיר שמודד חולשה וכאב...
 
לצפיה ב-'אני רוצה למות'
אני רוצה למות
14/10/2017 | 16:33
3
121
לצפיה ב-'כשקשה אפילו לכתוב'
כשקשה אפילו לכתוב
( לעמוד שלי בתפוז )
14/10/2017 | 22:24
2
107

שלום מישהי בעולם,
אני מתארת לעצמי שלא קל לך לכתוב את המשפט הזה, שמלווה ומחזיק בתוכו סבל גדול..
וממש כמו המשפט הבודד גם את כנראה מרגישה בודדה וממש כמו המיעוט בתוכן גם את כנראה מרגישה כרגע כל כך ריקה. נדמה כאילו חוסר האונים והתחושה שאין מוצא  מרגישים לך כרגע כל כך נוכחים וחונקים כאילו אין אפשרות אחרת מלבד הרצון הכבד הזה לא להיות פה יותר.
ועדיין, בתוך החלל העצום הזה שאת נעה בו, את כותבת ומנסה להתמודד, אולי מבקשת גלגל הצלה כלשהו שייתן לך אחיזה בקרקע ויחזיר לך את הרצון לחיות. איזה אור קטן שיאיר לך את הדרך שכרגע נראת לך כדרך ללא מוצא. היכולת הזאת להציף ולזעוק לעזרה הוא עצום וחזק והוא בתוכך.
יקירה, אני מבקשת ממך לא להישאר לבד עם  הכאב ולתת לנו בסהר להיות איתך ברגע הזה כדי לנסות ולהחזיק איתך חלק מהמועקה הכבדה..
אנחנו זמינים בצאט עכשיו ובכל יום בין תשע לחצות (חוץ משישי),
את לא צריכה להתמודד עם זה לבד,
אנחנו פה בשבילך,
מתנדבת סהר
 
לצפיה ב-'לרצות למות'
לרצות למות
16/10/2017 | 00:41
1
71
זה כל כך לא בסדר לרצות למות?
אני באמת מאמינה שאין לי פתרון בחיים...
לצפיה ב-'... '
...
( לעמוד שלי בתפוז )
16/10/2017 | 21:17
51
היי יקרה,

אני לא יודעת אם הייתי מכניסה שיפוט של טוב או רע לרצון למות כי אני מאמינה לך שיש מאחוריו מצוקה גדולה מנשוא... ואם הרגשת מאיתנו לרגע שאנחנו היינו שיפוטיים והכנסנו את השיפוט הזה, אנחנו מתנצלים מקרב הלב... הכוונה שלנו הייתה לומר שלצד הרצון למות ולצד תחושת הייאוש, יכול להיות שיש עוד קול בתוכך. קול שמבין שמוות הוא דרך חד צדדית שלא תאפשר לבחון אולי בכל זאת יש פיתרון אחר שעוד לא מצאת... קול שבוחר לשתף כאן ולגייס עזרה כנגד הייאוש...

נדמה לי, ויכול להיות שאני טועה, שאולי את מותשת או חוששת מלהרחיב במילים כאן בפורום, ולכן אני ממש הייתי שמחה אם תבואי לצ'אט כדי שנדבר ונוכל להבין יותר את הרצון למות ומה עומד מאחוריו, לדבר את הכאב שלא מניח לחיות... ואולי ביחד דברים יוכלו להיראות אחרת...הצ'אט פעיל בין תשע לחצות באתר שלנו: http://www.sahar.org.il/  ונחכה לשמוע ממך, אם תרצי בכך כמובן. מוזמנת לפנות גם במייל:  sahar.help@gmail.com
 
עד אז, אני רוצה לשלוח לך חיבוק חם, חיבוק שגם ללא מילים יוכל אולי לגעת במקומות הכואבים וללטף אותם בתקווה לספק להם ולו מעט הקלה...
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'עזרה'
עזרה
13/10/2017 | 04:00
1
189
היי...אף פעם לא עשיתי את זה...כאילו לכתוב הודעות באתרים אבל ניסיתי בער"ן וגם בסה"ר ופשוט זה לא התאים לי מבחינת השעות...השעות שבהן אני מרגיש את...הצורך הזה...הן השעות של מאוחר בלילה/לפנות בוקר...קשה לי להיפתח על נושאים כאלה בפומבי (ואני בטוח גם שהאתר ינסה לדווח לרשויות עליי או משהו כזה) אבל קשה לי להיפתח בפני האנשים שקרובים אליי...אני אשמח אם יש מישהו שעבר דברים כאלה בגילי (17 וקצת) שיוכל להיות לי אוזן קשבת ואולי לייעץ לי מדי פעם...אני מפחד להרחיב מעבר לזה (כי שוב...האתר בטח ידווח עליי) אבל אני בדיכאון בערך רוב החיים שלי אבל לאחרונה זה החריף למרות שלכאורה המצב שלי נראה טוב...קשה לי לשים על זה את האצבע אבל אני לא מפסיק לחתוך ואני לא מתעודד למרות העובדה שעברתי ניתוח קיצור קיבה וירדתי 40 קילו ב4 וחצי חודשים...אני לא ארחיב פה יותר מדי ואני לא יודע איך אני אגיב לשיחה עם בן אדם זר על זה אבל שוב...אני מרגיש שכבר אין אופציות אחרות...
לצפיה ב-'לדבר...לחלוק...להתייעץ'
לדבר...לחלוק...להתייעץ
( לעמוד שלי בתפוז )
14/10/2017 | 20:41
39
היי. אני שומעת בדבריך את הבלבול והרצונות המנוגדים שאולי אתה מרגיש. מצד אחד אתה רוצה למצוא מישהו שתוכל לחלוק איתו את הבעיות והתחושות הקשות, מישהו שיוכל לגם לייעץ ולהושיט אוזן ויד ללתמיכה. מצד שני יש בך חששות (מובנים לגמרי): האם זה בסדר להחשף בפומבי? האם יש מישהו שעבר את מה שאני עובר ויוכל להבין אותי? האם לא ידווחו עלי?  אולי החששות האלה עוצרים אותך מלפנות לעזרה לערן או לסה"ר בשעות שבהם פועלים הערוצים הללו, אתה "מרשה לעצמך" לחוש את הצורך בעזרה רק בשעות שלא ניתן לפנות...
החשש לפתוח את הלב באופן פומבי מאוד מובן, ומתנדבי סה"ר זמינים עבורך בצ'ט אישי ופרטי בין תשע בערב לחצות, לשמוע אותך ולתמוך..
סיפרת שעברת ניתוח שבעקבותיו ירדת באופן משמעותי במשקל בתקופה קצרה. ההחלטה ללכת לניתוח ותהליך הירידה במשקל שאחריו דורשים הרבה כוחות נפש. אולי תוכל לאזור קצת מאותה עוצמה ולבוא לדבר איתנו..זה הרבה פחות כואב. אכן זה לא מוריד במשקל אבל אולי נוכל לעזור להוריד לך אבן מהלב  :)
לצפיה ב-'התמודדות '
התמודדות
13/10/2017 | 21:56
1
96
אני סובלת מדכאון וחרדות ובנוסף מה שמאד מקשה עלי את ההתמודדות ועקר הבעייה שלי כרגע הם הורים עצבניים ,לא יודעת איך מתמודדים עם הורים עצבניים , שיחות איתם להבהרה לא יעזרו ,הם לא אנשים צעירים ,יש להם בעיות בריאות וזה לא ישתנה ,אבל זה לא משפיע עלי לטוב ה ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה .קשה לי .
לצפיה ב-'מאי, '
מאי,
( לעמוד שלי בתפוז )
16/10/2017 | 23:52
19
המצב בבית בטח מאוד מתסכל עבורך, ההתמודדויות עם הדכאון והחרדה לא פשוטות, וההורים שאמורים להיות שם ולתמוך ברגעים האלה, מגיבים בצורה אחרת, אולי לא אמפתיים למצבך ומקשים עוד יותר על ההתמודדות היומיומית שלך…
נשמע שאת מבינה באופן בוגר שההורים שלך מתמודדים עם קשיים משלהם, ונראה שאת לא רוצה לשתף אותם בקשיים שלך כיוון את מנסה מאוד לגונן עליהם ואולי חוששת שלא יוכלו להבין או להיות פנויים עבורך... ואני בהחלט יכולה להבין שזה לא משפיע עלייך לטובה, כי ככה את גם נשארת להתמודד לבד עם התחושות הקשות שלך ועם העצבים שלהם...
אני בטוחה שלא היה קל עבורך לחלוק את הרגשות שלך כאן, ואני מאמינה כי הכוח שלך לבוא ולשתף הוא חלק בלתי נפרד מההתמודדות שלך… אני מזמינה אותך אלינו לצ'אט (בין תשע לחצות), להמשיך ולשתף בקשיים ולקבל אוזן קשבת ותמיכה מהמתנדבים שלנו...
מחכים לך אם תרצי,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'דיבורים לקיר'
דיבורים לקיר
10/10/2017 | 03:18
1
110
I give up , I'm sick of being rejected from parents , family, friends , life ..... I ain't gonna kill myself cause I think it will pass but it's just the waiting that's killing me alive .... I know that things will get better when I move out :) I know what I'm missing . סתם מדברת לא יודעת למה יותר ולמה :/
לצפיה ב-'עוד יש מפרש לבן באופק '
עוד יש מפרש לבן באופק
( לעמוד שלי בתפוז )
10/10/2017 | 21:40
46

היי,
הימים האלה של החגים מהווים לעיתים קרובות מעין "סיר לחץ" גדול וזו אולי הסיבה שאת מרגישה צורך לבטא את הקושי ,תחושת דחיה מצד בני המשפחה והחברים...ואת אולי מוצאת את עצמך מדברת לקיר...
נשמע שאת אומרת לעצמך שתחושת הבדידות הזו היא עניין זמני ואת יודעת שהיא תעבור אבל עד שתעבור קשה בהווה...
ההמתנה הזו שיגיעו הימים הטובים עוזרת לך להחזיק מעמד בכל הסערות שסביבך.
את נשארת יציבה אל מול הסערה בידיעה שיגיעו ימים טובים יותר,ימים של שקט ורוגע.
אני רוצה להזכיר שאנחנו כאן עבורך ,להקל ולו במעט את תקופת ההמתנה לזמנים טובים יותר. ניתן ליצור איתנו קשר גם דרך הצ'ט מעכשיו עד חצות: http://www.sahar.org.il/
אני מצרפת לכאן את שירה של נעמי שמר ובו התקווה למפרש לבן באופק ולעתיד טוב יותר.
מאחלת לך לילה שקט ורגוע, מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-''
07/10/2017 | 20:14
1
43
פתאום המציאות מכה בי...בזמן האחרון הפסקתי לברוח ואני מנסה להתמודד ופתאום זה נהיה יותר קשה אין סמים אין אלכוהול אין חתכים ואין משהו שאפשר לברוח אליו...פתאום נהייתי יותר עצבנית ולא חושבת על מה אני עושה נהייתי יותר עייפה ואני יכולה לישון כל היום נהייתי פחות רעבה ואני יכולה לא לאכול כל היום דברים השתנו לי כלכך מהר אבל הדיכאון עדיין קיים אני מנסה להתכחש לא לשים אליו לב אבל אי אפשר הוא תמיד מוצא דרך להזכיר לי שהוא קיים אנייושבת ומסתכלת על כל מה שעברתי ואני לא מבינה איך יכולתי לחיות אני קוראת את כל מה שכתבתי פה אי פעם את כל התשובות שלכם את כל החברים שהיו לי פה ועזבו ורק אני נשארתי רק אצלי כלום לא הסתדר רק לי קשה לשחרר אבל עוד מעט זה יהיה חייב לקרות אני כבר יהיה גדולה מידי בשביל הפורום הזה ואני יצטרך לעזוב את המקום הזה שהיה הבית שלי...כלכך קשה לי אני לא יודעת אפילו איך להסביר את זה אני לבד אין לי עם מי באמת לדבר ניסיתי להתחיל טיפול אבל כל מי שאני מנסה ללכתת אליו יותר מתוסבך ממני אני לא מצליחה להתחבר לאף מטפל/ת אין לי חברים שאני יכולה לדבר איתם יש לי רק את אלה שעובדות איתי שהם המשפחה שלי כרגע אבל אני לא מסוגלת לדבר על זה עם אף אחת מהן כי אני לא יודעת להסביר מה עובר עליי אני רק יודעת שאני לא מסוגלת להתמדד עם זה יותר...ניסיתי להתמודד עם זה וכבר עברו 5 שנים מהפעם הראשונה שגיליתי את זה ועדיין לא הצלחתי לנצח את הדיכאון הזה ניסיתי להתמודד ראיתי שזה לא הולך אז החלטתי להתמודד בדרך של בריחה ועכשיו נמאס לי לברוח ואני רוצה לחיות אבל לא מצליחה להתמודד...
לצפיה ב-''
( לעמוד שלי בתפוז )
08/10/2017 | 11:33
27

היי ילדה יקרה,

אני קוראת אותך ונדמה לי שאני מרגישה את אפיסת הכוחות אל מול הצפה עצומה של רגשות שבעבר נחוו אולי במינונים נמוכים יותר בעזרת סוגים שונים של בריחות...

ואני משערת לעצמי עד כמה זה מבהיל ומרגיש חסר שליטה להתבונן במה שקורה לך אולי בפעם הראשונה מזה כל כך הרבה זמן מבלי לברוח, כמה זה מטלטל... ואולי מעורר את האימה שזוהי מלחמה שלא תוכלי לה... ומהמקום הזה נראה לך שהמלחמה הזו חסרת סיכוי כיוון שעד כה לא מצאת את הדרך המדוייקת לך, ואת מותשת מלחימה ארוכה מאוד בה...

אני קוראת את מה שאת כותבת על כך שהדברים שכתבת פה הם עדות לחוסר שבך, בייחוד כשאת משווה את עצמך לאחרים, ותוהה לעצמי אולי אפשר גם לראות בהם עדות להתמודדות שהיא מעגלית ולעיתים איטית מאוד, עד כדי קיפאון, ולצד זאת יש בה המון התמדה, ובעיקר המון אומץ לשתף, לבקש עזרה וכיום, יש גם המון אומץ בנכונות לוותר על מנגנוני התמודדות שכבר לא משרתים אותך, אך העדרם נוכח וכואב להחריד...

אני שומעת עד כמה את מרגישה חיילת בודדה במלחמה הזו, וכמה את זקוקה למי שיהיה לצידך וילחם יחד איתך, וזוהי באמת מלחמה קשה שכדאי לא להיות בה לבד. ובמובן זה אני רוצה לומר לך שכל עוד תרצי אנחנו כולנו נהיה פה עבורך, אין תאריך תפוגה כאן ולמה שתרצי ונכון לך לשתף, נמשיך כל עוד תבחרי להיות בית עבורך. את מוזמנת להמשיך לשתף כאן, או בצ'אט ואם תרצי שננסה לחשוב ביחד על גורמי תמיכה / טיפול שיוכלו להתאים אנחנו פה גם בשביל זה.
מחכים לשמוע ממך, ותמיד מחזיקים איתך ועבורך את התקווה, בייחוד בימים שקשה יותר לעשות זאת לבד..
 
שלך,
מתנדבת סה"ר 
 
לצפיה ב-'אני לא יודעת..'
אני לא יודעת..
29/09/2017 | 03:23
3
146
השעה 3 בלילה ואני לא מצליחה להרדם..
אז אני שוב כאן..
אני שוב כאן לצערי..
אני שוב כאן כי אני לא מצליחה לבכות.. כי כבר שבועות על גבי שבועות שאני לא מצליחה להרדם בלילה.. כבר שבועות שאני נשארת ערה כי כל מחשבה כואבת לי, כי כל נשימה דוקרת אותי.. כי אני לוקחת את הסכין וכי אני פוגעת בעצמי שוב..
אני לא רוצה לחשוב יותר
לא רוצה לחשוב בכלל
אני שוב כאן כי הסכין קורצת לי
כי זה כלכך פשוט לפתוח את המגירה ולקחת אותה
כי המחשבות שלי כבר בלתי נסבלות
אם רק הייתי יכולה לכבות אותן, לשים על mute
להשיג קצת קצת שקט בלי המעורבות של הסכין הייתי נותנת כלכך הרבה... אני רוצה לפגוע בעצמי, אני רוצה לחתוך את עצמי(!)
אני לא יודעת איך יסתיים הלילה הזה, עוד צלקת לאוסף או לא.. כנראה שכן.. כי לכל אחד יש גבול, כל אחד יכול לספוג עד רמה מסויימת.. ואני את שלי עברתי מזמן..
סה"כ אני חושבת שזה די נס שאני כאן עכשיו וכותבת פה
אני אפילו לא יודעת מה אני כותבת..
פשוט שטף של מילים שיוצאות לי דרך המקלדת.. אני לא ממש חושבת אפילו על מה לכתוב, לא.. המחשבות שלי עסוקות בכלכך הרבה דברים אחרים שהם פשוט לא פנויות לזה..
אני לא יודעת למה אני כאן, כאן בפורום באופן ספציפי וכאן בעולם באופן כללי
אני רוצה להעלם מפה, אני לא רוצה להיות כאן
אני רק רוצה להמחק מהאדמה.. לא מבקשת יותר מזה, באמת שלא
אני לא ראויה להיות פה, אני לא ראויה לשום דבר
לא לחום, לא לאהבה, לא אמפתיה ו/או סימפתיה. אני לא ראויה לכלום
אפילו לא לעצמי
סליחה.. במיוחד לא לעצמי
לא לעצמי ולא לאף אחד אחר..
כזאת אני.. אדם מיותר וטיפש ודפוק ואיכס.. פשוט אדם איכס.. 
מסתכלת על עצמי במראה ורוצה להקיא, שונאת את מה שאני רואה. את הבפנים, את הבחוץ, את הכל...
אני לא יודעת מה אני מנסה להשיג בהודעה הזו.. כנראה שלא יותר מידי..
 
אז השעה 3 בלילה, ואני לא ארדם בקרוב.. אני לא יודעת מה יביא איתו הלילה, והאמת שאני גם לא רוצה לדעת..
 
לצפיה ב-'שלח לי שקט'
שלח לי שקט
( לעמוד שלי בתפוז )
01/10/2017 | 23:07
2
73
שלום יקרה,
אני קוראת את דברייך ומרגישה את הכאב יחד איתך, לא סתם מישהי בעולם כפי שאת מכנה את עצמך. אני רואה אותך נואשת, זועקת, כואבת, נאבקת ויחד עם זאת אני רואה גם מישהי שיש בה עוצמה וחוזק פנימיים, עם אמת פנימית, מישהי שרק רוצה לחיות את החיים בשקט ובשלווה.
לפעמים הרצון לשקט הוא ככ חזק שאנחנו רוצים להשתיק את עצמינו ממחשבותינו ולא רק את הרעש הסובב אותנו. הלוואי והיה מכשיר שבלחיצת כפתור mute היינו שולטים על קצב הופעת המחשבות. אבל אנחנו לא וההתמודדות לעיתים קשה מנשוא. אני שומעת שאת סוחבת איתך כאב גדול והוא כל כך מוחשי ודוקר כלפי חוץ וכלפי פנים, כאב שגם לא מאפשר לך לחוש נאהבת או נזקקת.  אני מתארת לעצמי שהגוף כבר עייף, פיזית מחוסר שעות שינה ונפשית מהעומס הרגשי ובתוך כל העומס והתשישות את מוצאת את היכולת והחוזק הפנימי לכתוב כאן בפורום. זועקת ונואשת לשקט, אך אולי עצם הכתיבה היא היא שנותנת לך דקות ספורות של שקט פנימי. אני מניחה שעברו עליך ימים לא קלים לאחרונה, תוכלי אולי לנסות ולספר לנו איך עבר עליך אותו לילה כואב? בכל מקרה, אנחנו כאן בסה"ר מזמינים אותך לשתף ולפרוק, להקשיב לך ולהיות איתך, אפילו בשקט. 
בינתיים שולחת לך מכאן קצת שקט 
לצפיה ב-'שקט עד יום מותי'
שקט עד יום מותי
02/10/2017 | 23:38
1
50
"שקט עד יום מותי" 
זה מה שאומר השיר..
ואין לי ספק שהדבר שהכי מפחיד לי מצד אחד, אבל הכי ברור לי מצד שני, זו המחשבה שהדבר היחיד שיביא לי שקט אמיתי, שקט "טוב מוגן", זה המוות.
זה מפחיד אותי כי אז זה ברור לי שאין לי סיכוי בחיים, שאין לי סיכוי אי פעם לחוות את השקט הזה שאני כלכך רוצה..
 
ואותו לילה..  אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה לילה אם בכלל לא הולכים לישון.. 
באותו לילה פגעתי בעצמי, אותו לילה חתכתי את עצמי.. ידעתי.. ידעתי שלא אחזיק.. אבל באמת שניסיתי שלא, באמת..
לפעמים זה נדמה שאני אפילו לא צריכה טריגר אחד ספציפי.. פשוט יותר ויותר ויותר מחשבות שחוזרות על עצמן ולא מרפות. כל הטעויות, כל הרגעים השפלים, כל הפעמים בהן פישלתי. כל מילה לא במקום, או כל דבר שלא יהיה, גם הקטן ביותר פשוט הולמים בי ללא הפסקה. מכה ועוד מכה ורצים לי בראש.. ואני מתהפכת מצד לצד מנסה כל דבר אפשרי ומנסה להשתיק את זה, להשתיק את עצמי, ואני פשוט לא מצליחה.. עד שזה מתפוצץ.. עד שאני מתפוצצת..
ולאט לאט, ועם הזמן נהיה לי פחות ופחות אכפת.. פחות ופחות משנה.. וכל מה שאני רוצה זה להפסיק לחשוב, לפרוק את כל השנאה שלי לעצמי, ולא אכפת לי איך..
 
ואני רוצה להרגיש את ההרגשה הזו שלמישהו אכפת, את החמימות הזו בלב, את החום של החיבוק.. אבל מזמן הפסקתי להאמין בזה שזה אפשרי... 
 
ובדיוק כמו בשיר גם אני רוצה להיכנס למיטה ופשוט להעלם...
 
 
לצפיה ב-'המחשבות שלא מרפות... '
המחשבות שלא מרפות...
( לעמוד שלי בתפוז )
07/10/2017 | 13:25
34
שלום לך יקירה,
אני שומעת אותך נאבקת- נאבקת במחשבות הטורדניות, נאבקת בסכין הקורצת, נאבקת בעצמך... יש בך קול אחד שרק מחפש פורקן ומצד שני, קול שמנסה עדיין להגן עליך.

זה בטח גורם לתשישות איומה, והכמיהה העצומה לרוגע ולשקט יכולה לגרום למוות להיראות כפתרון היחיד. אני שומעת אותך מהססת, ואני מתארת לעצמי שזה מההבנה שהמוות הוא סופי...ואולי יותר מהכל, כמו במילים של השיר שצירפת ("רק תחבק אותי חזק עוד פעם, עד שיעבור, שיחלוף הזעם"), היית רוצה חיבוק, חום, שליטה... דברים שאין במוות וכן היית רוצה לחוות אותם?

אני קוראת ממך שהפסקת להאמין שלמישהו אכפת ורציתי שתדעי, יקירה, שלנו אכפת ממך, ואנחנו לא רוצים שתתמודדי עם כל המחשבות שלא מרפות לבדך. אני מזמינה אותך שוב להגיע אלינו לצ'ט של סה"ר, ואולי יחדיו נוכל למצוא דרכים לחוות שקט גם בחיים, ולא רק במוות...
 
שלך,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'..'
..
29/09/2017 | 03:03
1
73
איך מפסיקים לחתוך?
איך מפסיקים לחשוב על זה כל הזמן?
ניסיתי הכל... באמת באמת הכל... אני לא רוצה עוד צלקות, אבל זה לפעמים נדמה שאין ברירה אחרת...
איך מפסיקים? איך הופכים להיות אדם נורמלי?
לצפיה ב-'להושיט לך יד'
להושיט לך יד
( לעמוד שלי בתפוז )
30/09/2017 | 23:34
39

מותשת יקרה,
אני קוראת את מה שכתבת וממש יכולה להרגיש דרך המילים שלך עד כמה את כנראה עייפה. עד כמה את מרגישה באפיסת כוחות אל מול היכולת שלך לשלוט בפציעות ובחתכים. עד כמה את לא רוצה יותר צלקות, צלקות שאולי מזכירות לך את הכאבים והקשיים שעברו עלייך בעבר ואולי עוברים עלייך כרגע... ונדמה כאילו רק החתכים יכולים לסייע לך להתמודד עם המצוקה ושאין דרך אחרת להחזיק את הכאב שלך.
ואני גם שומעת את הקריאה שלך לעזרה, את הרצון שלך למצוא דרכים להתמודד עם הכאב אחרת, את הזעקה שלך שעולה אולי מתוך תחושות של חוסר אונים, למצוא את מה שיעזור לך להתמודד ברגעי המשבר בדרך אחרת, בדרך שהיא מרגיעה אותך בלי שהגוף שלך יפצע.
היכולת שלך להעלות בפורום את הכאב שלך ואת הרצון שלך להפסיק אותו מעיד על כח עצום- כח שנמצא בתוכך. את לא לבד, אנחנו פה בשבילך, להיות לידך ברגעים הכואבים האלה... ואולי לשתף אותנו זה גם סוג של פורקן שיכול להקל, אפילו קצת, את מה שמציק לך.
אני גם רוצה להזמין אותך לבוא לשוחח איתנו בצ'אט, שזמין בכל יום בין השעות תשע לחצות (למעט ימי שישי) להיות איתך ברגעים הקשים, להקשיב לך ולהושיט לך יד כשהכאב מציף אותך ואת זקוקה למקום לפרוק את שעובר עליך.
אני כאן עבורך, עם ידיים מושטות,
מתנדבת סהר
 
לצפיה ב-'צביעות של התחלות חדשות'
צביעות של התחלות חדשות
24/09/2017 | 00:25
1
64
לצפיה ב-'מהשורה הקצרה שכתבת'
מהשורה הקצרה שכתבת
( לעמוד שלי בתפוז )
25/09/2017 | 20:26
49
אפשר לראות המון כעס וכאב, אולי אכזבה מאיזה משהו שהייתה לך ציפייה לקראתו…
אני מניחה שתקופה זו בשנה מביאה עימה כל מיני התחלות חדשות, שעשויות להיות לפעמים מתסכלות ואולי דווקא תוך התסכול הזה אנשים לא הצליחו להושיט לך יד בזמן שהיית צריכה...
לא כל כך פירטת והייתי רוצה להזמין אותך לשתף, לפרוק עוד ממה שיושב עליך…
את מוזמנת להרחיב כאן או אם תרצי לשלוח אלינו מסר אישי.
בנוסף, יש לנו צ'אט אנונימי, שפועל בין השעות 9 לחצות, תוכלי להתחבר ולשוחח עם אחד הסייעים שלנו.
 
מחכים לך, סה"ר (סיוע והקשבה ברשת)
לצפיה ב-'לא לסמוך על אנשים'
לא לסמוך על אנשים
23/09/2017 | 13:01
4
200
זאת המסקנה שהגעתי איתה לחג..  אני מרגישה נורא כל פעם שאני נזכרת ברגעים האלה ..   
יש לי בעיה רפואית קצת מוזרה שגורמת לי לעשות התקפי אלרגיה קשיים ומהירים בתדירות יחסית גבוה.  אני מאוד מודעת  למצב ועושה כל מה שאני יכולה לשמור על עצמי אבל זה   בממוצע פעם בחודש פשוט  נכשל.. בערך פעם ב-3 חודשים זה נכשל בגדול והופך למצב חירום שקורה מאוד מהר.. 
 
זה קרה לפני שבוע .. בדרך מהעבודה הביתה .. הושבתי את עצמי בצל באיזה פינה כי הבנתי שזה קורה.. הבנתי שאני לא אצליח להגיע לאוטובוס הביתה.. 
רחוב ראשי, עיר גדולה , שעת עומס שכולם  בדיוק יוצאים. 
המקום שהתיישבתי בו הוא כניסה לבנין משרדים גדול ..  לקח לי כמה רגעים להצליח להתקשר למד"א .. הייתי במצב שאין לי ממש קול ואני לא ממש יכולה להסביר איפה אני .... בקושי הצלחתי להגיד להם מה קורה למזלי על הבנין ממול היה שלט ברור עם הכתובת. 
לקח כמה דקות עד שמצאו אותי ובדקות האלה הייתי לבד 
לגמרי לבד.. אנשים עברו שם ואף אחד לא עצר.. 
לא הייתי מסוגלת לסמן למישהו או לבקש הייתי חלשה מדי .. ואני לא מבינה  איך לא עצרו לעזור לי?!
 
בגלל המצב שלי אני נראת חצי מהגיל שלי  מבחינת גודל, קשה לי להבין איך מישהו רואה נערה בבגדי שישי מגוהצים, על הרצפה באמצע הרחוב ולא ניגש ?! קשה לי לדמיין   מה יכולים אותם אנשים להגיד בתגובה ..
 
אפילו לא ניסו לא שאלו .. כלום..
 
זה הרגע הזה והשניה שהסתיימה השיחה עם מדא  שאני מודה שנלחצתי הבנתי שהפעם זה התקף יותר קשה , ושזה מסוכן,   המוקדן ביקש שאני אנסה לבקש עזרה ממישהו , ולא הצלחתי ..  הוא שאל אם אני חושבת שאצליח לסמן לאמבולנס ואמרתי שלא .. 
אם מישהו רק היה עוצר -  הייתי אולי מצליחה להשתמש במזרק מהר יותר(לא ברור לי איך עשיתי את זה במצב כל כך גרוע), והיו חוסכים למד"א את העשר דקות לפחות שניסו למצוא אותי ..ואז אולי היו מספיקים להביא אותי לבית חולים לפני הדרדרות.. וזה לא היה הופך לכזה בלגן..
 
עכשיו כל פעם שאני קצת לא מרגישה טוב אני בלחץ, כי זה מזכיר לי את זה .. היה לי לילה  קשה  הלילה , מהאלה שהם כמעט חירום , ואני לא מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר ..
 אני מודה שאני מפחדת.. 
 
לצפיה ב-'לסמוך....'
לסמוך....
( לעמוד שלי בתפוז )
25/09/2017 | 19:57
3
52
פנינה יקירה,
שומעים את החרדה הגדולה שמציפה אותך, החשש שמקרה כזה יחזור בשנית ולא יהיה מי שיראה אותך, שיסייע ויגיש לך עזרה בזמן.
החוויה שאת מתארת נשמעת מאוד מפחידה, את נמצאת שם באמצע הרחוב וזה כאילו יש מעין מסך שעומד בינך לבין הסביבה- את רואה ואינך נראית. האנשים חולפים על פניך אבל לא רואים את המצוקה הגדולה שאת נמצאת בה, ואת לא מצליחה להושיט את היד לעזרה. איך זה יכול להיות שהם לא רואים…?
אני רק יכולה לשער באיזה חוסר אונים הרגשת בתוך הסיטואציה הזו והחרדה שתוקפת אותך עכשיו מובנת מאוד.
איזה כוחות יש לך, ככה לטפל בעצמך, להיות מודעת להתקף שעומד לבוא, לעצור בזמן ובכוחות כל כך דלים להזריק לעצמך על מנת לנסות ולעצור את ההתקף…
מתוך חוויה כזו ניתן להבין את ההרגשה שלך כי על אחרים אי אפשר לסמוך, רק את באמת תהיי שם לעזור לעצמך… יחד עם זאת, אני מקווה מאוד שאם תתקלי במקרה דומה בעתיד, תזכי לחוויה אחרת, שמישהו יצליח לראות אותך... לנפץ את מסך הזכוכית ולגשת להושיט לך יד...
אני מזמינה אותך לכתוב כאן או בצ'אט האנונימי שלנו, לשתף בפחדים ובחרדה ולאפשר לנו לסייע לך להתמודד עם התחושות הללו.
לצפיה ב-'רק לפרוק חלק מהיומיים האחרונים'
רק לפרוק חלק מהיומיים האחרונים
27/09/2017 | 13:32
2
39
הכל כואב לי היום..  
אם רק הייתי מסוגלת להסביר את התחושה הזאת  כואב לי לנשום .. כואב לי לעמוד... כבר בערב אתמול הייתי קצת נפוחה ואדומה ידעתי שהיום הכל יכאב אבל אין ממש מה לעשות..
הצלחתי כמעט לסיים את מטלות הבית להיום בנוסף לבדיקות שהיו לי הבוקר..כל בדיקה שאני עושה מוצאים משהו ואז שולחים אותי עם המכתב לרופא והוא מוציא הפניה לעוד בדיקה ושוב.. 
פחדתי שימצאו גידול  בבדיקה שהייתה אתמול ואין.. יש סוג של דלקת שמתאימה לדבר המוזר שהרופא חושב שיש לי ..  
 
נאלצתי להודות בפני רופא המשפחה שהיכולת שלי לאכול הולכת ונעלמת.. זאת הייתה שיחה קשה אבל אני שמחה שהצלחתי לשתף את הרופא .. הוא היה מופתע  שלא  הייתי נורא בלחץ , אמרתי לו שאני לא בלחץ מזה כי מצאתי עוד כמה שעוברים אותו דבר ,אז אני יודעת שזה נורמלי .. כן מפחיד אותי להגיע למצב שאני לא מסוגלת לצאת מהבית בכלל, ומפחיד אותי שמשהו יקרה  ואף אחד לא ישים לב עד שיהיה מאוחר מדי..
 
אמא שלי נלחצה קצת מהמצב והגיעה  אתמול (ענין נדיר), הרופא שאל אם יש מישהו איתי בבית שיכול לעזור לי כשצריך, ונאלצתי להודות שלא ממש..
 
אם רק יכולתי למצוא פתרונות מעשיים  שלא יהיה מצב שאני על סף חירום ואף אחד לא יודע .. לבנתיים התקנתי כמה אפלקציות בטלפון שמועילות להזעקת עזרה . ויצרתי כלל שאני שולחת הודעה לכמה חברות כשאני לא מרגישה טוב ככה שאם הן לא שומעות ממני כמה שעות אחרי זה הן יודעות שמשהו לא בסדר..
 
בנוסף מצאתי פורום שמתפקד כקבוצת תמיכה ורטואלית של אנשים עם מחלות מאותו סוג- קצת קשה לי שם כי הקבוצה באנגלית - בארץ אין  הרבה חולים. 
 
הייתי רוצה לעשות משהו  מועיל 
משהו שיעביר את המסר שאם רואים מישהו שנראה חולה או במצוקה  -פשוט תשאלו, אולי הבן אדם צריך עזרה ..
דיברתי על מה שקרה המון פעמים בימים האחרונים  ושמעתי כל מיני הסברים, אבל אני לא מצליחה להבין , אני לא מסוגלת לקלוט איך אפשר לא לגשת לשאול.. לא מסתדר לי , בשום מצב .. 
 
עוד 6 ימים ואז מותר לי לחזור לקחת את התרופות (זה משפיע על הבדיקות..) , ואז אולי ארגיש קצת יותר טוב .. אני צריכה להימנע מכל פעילות שאינה חובה בימים האלה ..  כל יציאה החוצה היא החלטה לקחת סיכון , אז כרגע סיכון זה רק לבדיקות ובחלק מהימים לעבודה..הייתי רוצה להרגיש שאני טיפה שולטת במצב  ולמצוא דרך לדעת שמישהו יבחין שאני צריכה עזרה ..
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לצפיה ב-'צמיחה בתוך חוסר האונים'
צמיחה בתוך חוסר האונים
( לעמוד שלי בתפוז )
28/09/2017 | 23:58
1
19
פנינה יקרה, 
נשמע שעובר עלייך זמן מאוד מלחיץ ומכביד, כשאל הכאבים בכל הגוף, חוסר היכולת שלך לאכול וסבבי הבדיקות האינסופיים, מצטרפות טרדות כבדות. אני מבינה שאת מפחדת מהתפתחויות אפשריות במצבך, ושאת חוששת מלמצוא את עצמך חסרת אונים במצב חירום מסוכן, העלול להופיע בכל רגע...
נראה לי גם שהחוויה הקשה שעברת לפני כשבועיים לא נותנת לך מנוח. יכול להיות שבנוסף לכך שהיא מחריפה את התחושה שלך שאת בסכנה, היא גם מערערת את האמון שלך בעולם... נשמע שכבר שבועיים את מסתובבת ושואלת את עצמך – איך דבר כזה יכול היה לקרות?! מה זה אומר על האנושות ואיך אפשר ליצור עולם שבו אטימות כזאת לא יכולה להתקיים?... אולי את אפילו מרגישה שאלה שני פנים של אותו חוסר אונים מתסכל ומפחיד – שחוסר היכולת שלך לשלוט במצבך ברגעי התקף משתקף בחוסר היכולת ליצור את השינוי התודעתי המתבקש כל כך בחברה...
לצד כל זאת, אני שומעת ממך עוצמות אדירות. נשמע שאל מול תחושת חוסר השליטה שלך את מעמידה תושיה וחשיבה יצירתית, ושאל מול האכזבה שלך מאנשים את מתעקשת למצוא את המקומות שבהם כן יש סולידריות ועזרה הדדית (גם כשזה דורש חשיפה קשה, כמו בשיחה שלך עם הרופא). אני גם מרגישה שבתוך המצוקה האישית שלך את מוצאת כוחות לחשוב על הזולת... 
יקירה, אני מזמינה אותך להמשיך ולספר לנו מה קורה, על פחדים וכאבים ותהיות, אנחנו רוצות ורוצים להיות לצידך בתקופה הקשה הזאת, כאן בפורום או בצ'ט. הצ'ט פועל כל יום (מלבד שישי) בין 21:00 לחצות. אנחנו כאן בשבילך.
מקווה שיהיה לילה שקט ללא כאבים, ושינה ערבה בתחושת ביטחון. 
שלך, 
מתנדבת סה"ר
http://www.sahar.org.il/
לצפיה ב-'תודה'
תודה
29/09/2017 | 15:27
16
היה אתמול יום ארוך - מאלה שהם חירום קטן שאני מצליחה לעצור בעצמי.. הרגשתי נורא אבל אם הייתי עולה למיון היו נותנים לי תרופות וזה היה דוחה את הבדיקות שוב..  וזה עוד ימים לסבול..
 
אז היום זה יום לא יעיל .. תחושה של ריחוף מוזר אני מצליחה להתרכז לכמה רגעים ואז מגלה שנמחקו כמה שעות .. 
מתסכל, בכל מקרה היום ועוד 3 ימים ואז יגיע יום שלישי.. 
 
 
 

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום טיפול CBT
פורום טיפולי CBT
פורום טיפול זוגי
רוצה להתייעץ לגבי זוגיות?
טלי אנגור - טיפול בתסמיני אוטיזם
טלי אנגור -

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ