לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1615616,156 עוקבים אודות עסקים

פורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-' אירוח בנושא תזונת ספורט '
אירוח בנושא תזונת ספורט
21/01/2018 | 12:08
 
 
כולנו עושים ספורט ושומרים על תזונה נכונה, טוב נו... לפחות מנסים.
אז עכשיו יש לכם הזדמנות מעולה להתחיל.
ביום רביעי, 24.1, נארח בפורום קרב מגע והגנה עצמית את אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית, קאוצ'רית ונטורופתית, בנושא תזונת ספורט.

העלו את שאלותיכם על גבי שרשור האירוח כבר עכשיו!
 
 
לצפיה ב-'מזמינים אתכם לאתגר התבוננות בפורום יצירה לשנה החדשה'
מזמינים אתכם לאתגר התבוננות בפורום יצירה לשנה החדשה
( לעמוד שלי בתפוז )
15/01/2018 | 22:04
8
פתחנו בפורום יצירה אתגר התבוננות לקראת השנה החדשה.
אתם מוזמנים להשתתף
לצפיה ב-'אני כבר לא יודעת איך להחזיק את עצמי'
אני כבר לא יודעת איך להחזיק את עצמי
10/01/2018 | 17:07
5
76
כבר שנים שנים שאני לא רואה עתיד לא רואה דרך אבל מחזיקה בשיניים מנסה לשמור על עצמי בחיים רק בשביל המשפחה שלא תיהיה עצובה ושלא תתחיל לחשוב מה עשו לא טוב שלא יודעת דבר על המצב הזה על ההתחבאות מאוחרי החיוך המתוק אבל נמאס לי נמאס לי להחזיק אני לא מצליחה להסתכל על עצמי במראה כל בוקר והדיכאון שכל פעם הצלחתי להעיף ממני עכשיו אני לא מצליחה ואני לא יודעת מה לעשות אני כל כך רוצה לגמור את זה כאן ועכשיו אני לא ישנה בלילות אני בכיתה יא ואני לא מסוגלת ללכת לבית ספר אני רבה עם הוריי כל פעם מחדש וכן יש לי חברים ואני מתנדבת במדא ויש לי אנשים שאוהבים ודואגים לי והכל טוב ויפה מבחוץ אבל מבפנים מבפנים אני פשוט אוכלת את עצמי כל יום כל רגע שעובר שאני נושמת וחייה אני משתגעת וזה מתחיל להקרין לבחוץ ומה שמחזיק אותי עוד רגע נגמר אני באמת לא יודעת מה לעשות איך להחזיק את עצמי זה כאילו שאני מנסה לקום אבל כל פעם מחדש אני נופלת, אני בוכה בלילות וכל יום עוברות לי מחשבות אובדניות אני מדמיינת את המוות שלי ואני רק בת 16
אני לא מסוגלת להתמודד עם הכאב הזה ואני לא מצליחה להישאר חזקה אבל אני מרגישה שאני חייבת אני מחזיקה את עצמי כל יום לא לקחת חתיכת זכוכית ולפגוע בעצמי אבל אין יום שאני לא חושבת על כמה אני רוצה לעשות את זה אני מרגישה שאני לבד בעולם הזה גם אם אני לא ואולי החיבוקים והשיחות עוזרים באותו הרגע אבל אני עדיין הולכת עם תחושת ריקנות במשך כל היום.
אני קוראת את מה שאנשים כותבים פה ואני מזדהה כמעט עם כל מילה שזה כואב ועצוב לי כי אני לא רוצה להזדהות עם זה הגעתי למצב שאני צוחקת עם חברים שלי על מוות ועל כמה שהחיים חרא רק שהם צוחקים ואני לא אני רק עושה את עצמי צוחקת כואב לי כבר לשאת את ההרגשה הזו כואב לי לחיות.
לצפיה ב-'רואים אותך גם מבפנים'
רואים אותך גם מבפנים
( לעמוד שלי בתפוז )
10/01/2018 | 22:32
4
30

שלום אנונימית יקרה.
אני קוראת את מילותייך ושומעת בדידות עמוקה ומתישה. מבין השורות הצלחתי להבין שישנן בתוכך כמו שתי נערות שונות. אחת עם כח, חברים, משמעות והמון רצון לשמוח ולחיות, והשניה מלאה בעצבות, ריקנות, בדידות וכאב. וכל אחת מהן דואגת לשמור על נוכחות ולא מרפה. את מספרת על רגעים בהן את חווה אהבה ותמיכה מהסביבה שמחזיקים מעמד רק לרגע.. ונשמע שאולי יחד עם התמיכה הרגעית, הבדידות שבפנים מעמיקה עוד יותר. אולי זה שמתייחסים אל מה שאת מראה כלפי חוץ משאיר אותך אפילו יותר בודדה עם מה שבפנים. ואת מתארת כל כך הרבה מאמצים שאת עושה כדי להיות אותה נערה בת 16 שאולי היית רוצה להיות. ונשמע שיש בך תקווה שהעצב והדיכאון יעלמו, והתקווה כל פעם נרמסת מחדש. כי העצב בפנים לא מרפה. ואולי התחושה שחלל הריקנות בפנים ימשיך תמיד לגדול. ועוד אחרי כל המאמצים שאת עושה... אני יכולה לשער שזה מביא הרבה יאוש. ואז כואב. כאב שאולי מרגיש שאי אפשר להכיל אותו. ואולי מרגיש שהוא הכל. ואז את רוצה להפסיק אותו ואפילו אולי להפסיק לחיות. ואת עם הכאב, והכאב איתך..
אז אני פה קוראת ורואה אותך, רואה אותך עם שני החלקים שבך. עם החלק שבך מלא הכח והרצון לחיות, להישאר עם המשפחה, לחיות את החיים, עם משמעות ושמחה ואהבה, ורואה את החלק הזה בפנים- שאולי היית רוצה שיראו יותר, את החלק העצוב, הריקני והכואב. אני רואה את כל זה ביחד.
אני דואגת לך. אני תוהה אולי יש מישהו, במשפחה או בבית הספר שהיית מוכנה קצת לשתף אותו, קצת לתת לו לראות גם את החלקים שלא רואים מבחוץ. אולי אחד ההורים, המורה או יועצת בית הספר. מישהו שאולי את יכולה לשתף גם בקושי ובכאב. אולי תהיי קצת פחות לבד, פחות בהסתרה, אולי תוכלי לבקש עזרה.. ורוצה להזמין אותך לצ'אט שלנו. שפועל כל ערב בין תשע לחצות. הוא אישי ואנונימי לגמרי. ותוכלי לשוחח, לשתף, להביא מה שתבחרי ולתת לנו להיות איתך, להחזיק לך את היד. http://www.sahar.org.il/
אני רוצה לאחל לך שלאט לאט, במסע שלך, עם ההתמודדות הקשה והבלתי פוסקת- הנערה בת ה16 השמחה והנתמכת, עם המשמעות והאהבה- בעצמה תחזיק את היד לנערה הכואבת, העצובה, אולי הם יצליחו להיות קצת יותר יחד בתוכך ולצעוד יחד במסע הזה שלך,
בינתיים שולחת חיבוק גדול,
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'כן שיתפתי וכן ניסיתי '
כן שיתפתי וכן ניסיתי
11/01/2018 | 08:13
3
34
אני כן אני כן ניסיתי לשתף יש בן אדם אחד ששיתפתי איתו וזה החבר שלי אבל זה לא עשה כלום זה לא שחרר זה רק עשה עוד רע הכאב גדל וכל הזכרונות מן העבר רק צפו אני שונאת שמרחמים עלי ואני שונאת לבכות מול אנשים וזה חלק מן העניין אבל שמתי את זה בצד כן שיתפתי גם אם זה רק בן אדם אחד בהכל וחלק מן הדברים שיתפתי עם חברה שלי שמרגישה כמוני עם זכרונות וצלקות דומות אבל זה עדיין לא עזר הדיכאון ממשיך לזהם את הגוף ונפש שלי,אני מתרחקת מן הבית  הבית ספר והחברים הקרובים, כרגע הם מנסים להלחם בשבילי אבל עוד מעט ימאס להם אני באמת לא יודעת איך להפסיק את הזיהום הזה של הדיכאון אני מרגישה שהוא כמו גידול סרטני שכימו לא עוזר והוא רק ממשיך לגדול ולגדול 
לצפיה ב-'להילחם בסרטן '
להילחם בסרטן
( לעמוד שלי בתפוז )
11/01/2018 | 12:12
2
28
היי אנונימית יקרה,

אני קוראת אותך ורואה כמה את נלחמת, נלחמת בכל הכוח שלך, שמה בצד את הנוחות והביטחון, בוחרת באומץ בפגיעות כדי לשתף, כדי לא להיות לבד אל מול הזכרונות והצלקות...וחלק מהמחיר של שיתוף, מעבר לפגיעות הוא שזה לגעת בפצע, לכאוב ולדמם, אבל זה חלק הכרחי מתהליך הריפוי... קצת כמו ששמים חומר חיטוי על שריטה וזה שורף, אבל מונע את הזיהום מלהחריף...

אני שומעת, דרך הדימוי של הדיכאון כסרטן, עד כמה את מרגישה חסרת אונים מולו, עד כמה את מרגישה שהוא גוזל את כל כולך, על הגוף ועל הנשמה שלך...ואני משערת לעצמי עד כמה זה מתיש ומייאש, ובעיקר מאוד מאוד בודד ומפחיד...

אך לצד זאת, משהו בדימוי הכל כך נוגע ללב הזה, מספר לי שעבורך הדיכאון הוא משהו חיצוני ממך, משהו שאולי משתלט וגדל בתוכך, אבל הוא לא את. וזה הבדל חשוב ומשמעותי...את עוד דברים מעבר לדיכאון הזה, גם אם כרגע קשה לראות ולהרגיש ככה...דברים שאת חלקם חשפת על עצמך בהודעה הקודמת...

וחשוב לי להגיד שאני לא אומרת את זה כדי לבטל בצורה כלשהי את הכאב האיום שלא נותן לך לחיות, אלא כדי להגיד שיש בך כוחות ומשאבים שיוכלו לסייע בהתמודדות הזו... כוחות שיוכלו לסייע להגדיל את מינון הכימו.

לא ציינת אם את בטיפול או לא, אבל פעמים רבות טיפול רגשי ותרופתי הם חיוניים כדי להרים את הראש מעל המים ולהתחזק מעט במלחמה המתישה הזו, לפני שאפשר להילחם שוב בכל הכוח על כל תא ותא בסרטן הזה.

בנוסף לטיפול, בעיני זה דווקא טוב שאת מדברת את הכאב, גם אם זמנית הוא גדל כתוצאה מכך.. זה מקטין את הפער שדיברת עליו קודם בין מה שקורה בפנים ולמה שקורה בחוץ, ומאפשר לך לא להיות חיילת בודדה במלחמה הזו. מזמינה אותך לשתף אנשים בחייך שאת מרגישה בנוח ובטוח איתם, מזמינה אותך להמשיך לשתף כאן וכמובן גם לבוא לצ'אט האישי שלנו אם יבוא לך.אנחנו פה עבורך מתי שרק תרצי,
 
שולחת לך חיבוק גדול ומחזק,
שלך,
מתנדבת סה"ר 
 
לצפיה ב-'תודה רבה ובנוסף'
תודה רבה ובנוסף
11/01/2018 | 14:27
1
29
קודם כל תודה רבה כי זה כן עוזר הפורום זה נותן עוד קצת קמצוץ של תקווה.
בנוסף אני לא נמצאת בטיפול ואין לי מושג איך הדברים האלה הולכים, אני גם לא יודעת איך להגיע לטיפול מבלי ידיעת הורי בגלל שהם לא יודעים כלום ובכלום אני מתכוונת לצלקות הרגשיות לרגעים הקשים להתעללות בבית הספר גם אם זה היה מלפני שנים, אני לא מסוגלת נפשית לשתף את זה עוד פעם ובמיוחד לא עם ההורים לכן אני לא רואה טיפול כאופציה בנוסף להתחבא מאחורי החיוך זו כבר לא אופצייה כי מבפנים זה אוכל אותי אני באמת כבר לא יודעת איך להתמודד עם זה ניסיתי כל דבר שעלה בדעתי וזה עוד יותר קשה כאשר אתה לא רואה עתיד.
לצפיה ב-'יש כאן קישורים שיכולים לעזור'
יש כאן קישורים שיכולים לעזור
( לעמוד שלי בתפוז )
11/01/2018 | 23:47
23

היי אנונימית יקרה,
נשמע שעברת רגעים קשים ולא פשוטים בעבר ועודך עוברת בהווה ,אנחנו כאן כדי להקשיב, להזכיר שיש תקווה ולהיות איתך.
את מרגישה שמבפנים את נאכלת ,כבר אי אפשר לזייף חיוכים כבעבר ,הדיכאון גדל וגדל ...
שיתפת חבר וחברה ועדיין התחושה הקשה לא עוברת...כבר הועלתה ההצעה שתפני לגורם טיפולי כדי להקל על התחושות הקשות, יועצת בית הספר היא גורם מתאים לשיחה ולמציאת איש טיפול מתאים עבורך...
יש בתי ספר שיש פסיכולוג המלווה את היועצות ויכול להיפגש גם עם תלמידים...
 
אם את לא רוצה לקבל תמיכה וטיפול בעזרת גורמים מבית הספר אני שולחת לך קישורים של עמותות בהן את יכולה למצא מטפל מתאים :
http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Shefi/gapim/psychology/tachanot
https://www.tipulpsychology.co.il/
http://www.tenne.org.il/
אנחנו כאן בשבילך גם בצ'אט  http://www.sahar.org.il/ בכל יום מתשע בערב עד חצות מלבד בשישי, אני דואגת לך ומבקשת שתעדכני כאן מה המצב. לדיכאון לא מטופל יש נטייה לגדול ולהתפשט כמו שכבר הרגשת על בשרך...אנא עזרי לעצמך והישארי איתנו בקשר.
לילה טוב, שולחת לך חיבוק, מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'ייאוש'
ייאוש
09/01/2018 | 20:09
1
39
אני כבר מאבדת תקווה אחרי כלכך הרבה שנים של ניסיונות ועליות ונפילות אני לא רואה את האור אני כבר לא מאמינה שיכול להיות אחרת הנפש כבר עייפה והגוף כבר נהיה חולה אני לא מוצאת את עצמי לא רואה עתיד  רק רוצה לצאת מהמצב הזה שחונק אותי הדיכאון הפך להיות החבר הכי טוב שלי אבל אני לא רוצה אותו והוא לא מוכן לשחרר אפילו לבכות אני כבר לא יכולה נגמרו הדמעות אני חייה על אוטומט לא יוצאת מהבית רק לעבודה אין חשק לצאת יש רצון גדול לחתוך אבל אני רבה עם עצמי כי עבר הרבה זמן מהפעם האחרונה שחתכתי ומהפעם האחרונה שביקרתי אצל פסיכיאטר ואני ממש לא התגעגעתי לזה אבל זה חזק ממני אני לא מסוגלת כבר להחזיק מעמד...אני שומעת על מקרים מזעזעים שקורים לילדים קטנים ואני אוכלת את עצמי על מה אני בוכה על דיכאון מה הם יגידו שהם צריכים להתמודד עם דברים הרבה יותר קשים ממה שאני מתומדדת וזה הורג אותי אני שונאת את עצמי...אני כבר לא ילדה הגעתי לגיל שכבר צריך להיות לי כיוון לחיים אבל אין לי כלום...הגעתי לפה ילדה בחטיבה במצב רע ועכשיו אני פה אישה אחרי צבא ועדיין באותו מצב...מה לא ניסיתי הייתי בטיפול אצל 5 מטפלים שונים וכלום הייתי בטיפול אצל פסיכיאטר וכדורים וכלום כאילו הכל בכוונה כאילו רוצים להתיש אותי אם זה ככה אז הם הצליחו...אני לא מתכוונת לפגוע בעצמי!!!!! זאת סתם פריקה
לצפיה ב-'קומץ תקווה ושקט פנימי'
קומץ תקווה ושקט פנימי
( לעמוד שלי בתפוז )
09/01/2018 | 22:15
21
שלום לך. קראתי את הודעתך בנשימה אחת וכל שרציתי היה לשבת לצידך, להביט בעינייך הכואבות, להושיט לך יד וללחוש לך "אל תאבדי תקווה". יש משהו בכאב שלך, שבא ממקום כל כך כן ועמוק וזה גרם לי להרגיש שאני לצידך. 
מדבריך עולה שאת מתמודדת עם הכאב הרבה זמן, שתחושה של ייאוש היא הדבר הכי אמיתי שאת מחזיקה כרגע.ואולי דווקא מתוך המקום הזה, תגיע תקוה חדשה, צמיחה. יחד עם זאת, נשמע שאת מצליחה לגייס כוחות שיש בהם חוזק פנימי ששומר עליך שלא תפגעי בעצמך. אין זה מובן מאליו.
אני מרגישה שיש איזה קונפליקט פנימי שנע בין הרצון לכאוב, לבכות,להרגיש את הקושי, לבין קול אחר שמבקר את הרצון הזה ומנסה להשתיק אותו. אני מזמינה אותך לבוא אלינו לצ'אט אנונימי ואישי, לחלוק עימנו את הכאב והייאוש, הבדידות, התסכול וכל העולה בנפשך. אנו נמצאים בכל יום מלבד ימי שישי בין השעות 21:00 לחצות.
בינתיים, שולחת לך קומץ תקווה ושקט פנימי.
שלך, מתנדבת בסה"ר
לצפיה ב-'אני רוצה להתאבד'
אני רוצה להתאבד
04/01/2018 | 01:38
2
79
לא טוב לי. אין לי חברים. אני כל יום רבה עם ההורים שלי וזה מגיע גם למכות ובכי וקללות. אני בוכה כל יום. הפסיכולוגית שלי לא ככ עוזרת לי. אני מרגישה לבד. לבית ספר אני לא רוצה ללכת. אני ישנה כל יום ב-4 בלילה. ניסינו שבוע שעבר את האופציה של הפנימייה וזה לא מרגיש לי בנוח. אני כבר לא יודעת מה לעשות! ניסיתי להתאבד בעבר באצמעות חתכים ושלחו אותי לפסיכיאטר. אני מרגישה שאני רוצה לחתוך את עצמי שוב ולצאת מהעולם הזה. אני בסהכ ילדה בת 13 כמה אני יכולה לסבול?!?! נמאס לי אני רוצה למות!
לצפיה ב-'אנחנו פה בשבילך '
אנחנו פה בשבילך
( לעמוד שלי בתפוז )
04/01/2018 | 11:32
48
היי אנונימית יקרה,

 אני שומעת במה שכתבת עד כמה את מותשת מהתמודדות שאת כרגע לא רואה את הסוף שלה... מותשת מהסבל שלא נותן מנוח ומרוקן את הכוחות והתקווה... מותשת מזה שנראה שאת מרגישה שאין מקום שנוח בו, מקום שקט, מקום שמרגיש בית, שאפשר להניח את הראש ואת הנשמה ופשוט לנשום...

את מתארת התמודדות מאוד ארוכה עם הסבל הזה, התמודדות שאת מרגישה בה כל כך לבד, לבד באופן כואב ובלתי נסבל...ומהמקום הזה נדמה לי שאת רוצה למות, מתוך תקווה שהמוות ישים סוף לסבל הזה ולמלחמת ההתשה הזו...

ולצד זאת, בין השורות, אני מרגישה מישהי שעוד יש בה כוח לחימה ויש בה הרבה כוחות. את מתארת ניסיונות בלתי פוסקים לעזור לעצמך, ואני מניחה שזה חלק מהייאוש שאת מרגישה, שלמרות הכל את לא רואה שינוי, אבל זה גם מעיד בעיני על נחישות שאולי עוד לא מצאה את השביל הנכון לה. את יודעת להגיד הרבה על מה שאת מרגישה, ומה שנעים לך או לא נעים לך - ואלו יכולות חשובות שאת יכולה להשתמש בהן בהתמודדות הזו, גם מול אנשי הטיפול וגם בכלל.  בנוסף, אתמול בלילה, מתוך הקושי להירדם, בחרת לשתף כאן את המצוקה שלך, אולי במקום לחתוך... ובעיני זה מעיד על קול בריא בתוכך שרוצה לשמור עלייך מפני צעד שאין ממנו דרך חזרה... קול שמנסה לגייס עזרה נוספת שתילחם לצידך במלחמה הזו, ואולי כך היא תהיה פחות מתישה...

אנונימית יקרה, יש הרבה שאלות שהייתי רוצה לשאול אותך כדי להבין יותר טוב את ההתמודדות שלך וכדי לנסות לעזור בכל דרך שנוכל, ובעיקר להיות פה עבורך כעוד גורם שרוצה לעזור.

יש לנו צ'אט אישי ואנונימי לגמרי, שפעיל כל ערב (חוץ מימי שישי) בין תשע לחצות. דרך הצ'אט אפשר להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים וכך נוכל לשמוע יותר ולהיות עבורך. הקישור לצ'אט הוא באתר שלנו: http://www.sahar.org.il
את יכולה גם לשלוח לנו כאן בפורום מסר אישי או למייל: sahar.tmicha@gmail.com
 
אני דואגת לך מאוד ואשמח לשמוע ממך.
שלך,
מתנדבת סה"ר 
 
לצפיה ב-'תפני אלי בפרטי בבקשה'
תפני אלי בפרטי בבקשה
10/01/2018 | 05:53
20
אנסה לעזור לך...
לצפיה ב-'מדהים כמה שזה עוזר!!!!!'
מדהים כמה שזה עוזר!!!!!
29/12/2017 | 22:33
58
לצפיה ב-'אני רוצה לבכות..'
אני רוצה לבכות..
29/12/2017 | 21:20
1
85
אני רוצה לבכות זה פשוט לא יוצא ..
עשיתי רע לאחרים זה מגיע לי .. :(
 
יצאתי מתקופה רעה ואני .. אני אבודה בדרך 
לאן אני הולכת.. ?
 
 
 
 
לצפיה ב-'להתיר את הפלונטר'
להתיר את הפלונטר
( לעמוד שלי בתפוז )
01/01/2018 | 21:20
41
ליזה יקירתי
נשמע שמשהו כבד רובץ לך על הלב, את מספרת שעשית רע לאחרים ואולי את מצטערת על כך...קשה לך עם רגשות ההאשמה העצמית ואת חשה בלבול ואובדן דרך באופן כללי. הייתי מאוד רוצה לדעת עוד ולנסות לעזור לך, אבל הפורום לא בהכרח מאפשר את זה. אולי תנסי לדבר איתנו בצ'ט באתר הזה, אחד המתנדבים שלנו ישמח להושיט אוזן קשבת, להושיט יד, ואולי ביחד תוכלו לשפוך אור על מה שקרה ולהאיר את הנתיב בו כדאי לך ללכת...
הצ'ט פועל כל יום בשעות הערב בין 9 לחצות, אנא בואי לדבר איתנו.
 
שלך, מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'... '
...
29/12/2017 | 15:43
1
50
זה מוזר לי לכתוב ככה כי בחיים לא דיברתי על מה שעובר עלי אם אף אחד כי אף אחד לא יבין את מה שאני חובה כל שניה בחיים שלי זה הרגשה שאני אפילו לא יכולה להסביר לעצמי...אני מרגישה וחובה את זה כבר 5 שנים ואני זוכרת את עצמי בשנה הראשונה שהרגשתי ככה שאמרתי לעצמי זה בטוח יעבור שנה הבאה אבל הינה עברו כבר 5 שנים וזה לא ניראה לי עומד להיפסק.
אני לא יודעת אם אני יכולה להמשיך יותר
לצפיה ב-'למצוא את המילים .... '
למצוא את המילים ....
( לעמוד שלי בתפוז )
04/01/2018 | 13:29
14

היי רות יקרה,

אני שומעת עד כמה זה קשה למצוא את המילים אפילו לעצמך להסביר מה עובר עלייך, לתת מילים לרגשות שמלווים אותך ללא הפסקה כבר כל כך הרבה זמן...ונראה שבגלל הקושי למצוא מילים את לא משתפת אחרים במה שקורה לך, ואני מניחה שזה משאיר אותך בבדידות קשה... ואולי זו התחלה אבל חשוב לי להגיד לך שגם מבלי לתת שם להרגשה, או רקע, אני מבינה שמדובר ברגשות קשים ולא נעימים, שאת מרגישה שמציפים אותך ומתישים אותך...שאת מרגישה חסרת אונים מולם ושאת לא בטוחה אם יש בך את הכוחות להמשיך להתמודד איתם...

ולצד זאת, אני רואה גם מישהי שלמרות כל הקושי, בחרה לשתף, לנסות להתחיל לחפש את המילים, לא להיות לבד בהתמודדות. בעיני, זה המון כוח שהוא שלך ואת יכולה להיעזר בו בהתמודדות הזו. אולי זה קול בתוכך שמבקש לא להיות לבד יותר בהתמודדות הזו.

לכן, אני רוצה להזמין אותך להמשיך ולדבר, למצוא אולי ביחד את המילים. יש לנו צ'אט אישי ואנונימי לגמרי, דרכו ניתן להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. הצ'אט פעיל כל ערב בין תשע לחצות (חוץ מימי שישי). נשמח ממש אם תבואי ונוכל לנסות לעזור בכל דרך שנוכל. אנחנו ב-http://www.sahar.org.il
 
שלך,
מתנדבת סה"ר 
 
לצפיה ב-'כל כך רע לי'
כל כך רע לי
28/12/2017 | 06:26
2
81
אני מרגישה זוועה לא אוכלת  ולא ישנה עם המון עוגמת נפש ופחדים
לצפיה ב-'כואב'
כואב
28/12/2017 | 21:33
1
64
היי אלזה, כתבת הודעה קצרה אבל מלאה...
מתאר לעצמי שעבר עלייך לילה לא פשוט וללא שינה אם כתבת לנו בשעה כזאת מוקדמת.
כואב לי לשמוע שאת מרגישה כל כך רע ומפוחדת, ושאת לא מצליחה לאכול או לישון.
 
עבר קצת זמן מאז שכתבת את ההודעה ואני לא יודע איך את מרגישה עכשיו, אבל אנחנו בפתחו של עוד לילה, אז חשבתי להזמין אותך לצ׳אט שלנו שפעיל ממש ברגעים אלה, שתתני לנו לנסות לעזור לך להקל מעט על הסבל שאת חווה. אנחנו נשמח להקשיב, לתמוך ולסייע בכל דרך שנוכל, כדי שיהיה לך קצת שקט, ואולי תוכלי לישון מעט הלילה...
 
מחכים לך,
מתנדב סה״ר.
לצפיה ב-'תודה '
תודה
29/12/2017 | 02:05
34
אכן עבר עלי לילה מסוייט ואני עדיין מפוחדת אני ראיתי את ההודעה עכשיו אנסה את הצ'ט תודה
לצפיה ב-'דיכאון, אתה חרא.'
דיכאון, אתה חרא.
25/12/2017 | 02:19
1
79
דיכאון, אני שונא אותך.
תמיד היית איתי דיכאון, גם כשהתחננתי בפניך שתלך. תמיד היית שם "בשבילי". כאשר ניסיתי לגרום לך לברוח, רק נצמדת אליי יותר. אני מבין שאתה אוהב אותי ממש דיכאון מזדיין, אבל אני לא רוצה אותך איתי. תלך למישהו אחר. דיכאון, הרסת את חיי. תגיד לי רגע דיכאון, אתה יודע למה אני כבר לא רוצה לצאת עם חברים? אתה יודע למה אני לא מצליח לבנות מחדש את כל הקשרים החברתיים שהרסתי לעצמי במו ידיי? יש לך מושג למה כבר חשק לאכול ארוחה טובה אין לי? יש לך מושג בכלל מה ההשלכות שלך עליי? תענה לי דיכאוןןן!!! מה? אתה לא קשור? זה אני סתם בן אדם עלוב? אתה לא קשור? דיכאון, מותק, אתה היחיד שקשור. דיכאון, אתה חתיכת בן של זונה. יש לך כשרון אדיר - ובזה אין ספק - להרוס חיים שלמים. אתה זבל ואתה חרא ואם הייתי פוגש אותך ברחוב פנים מול פנים? חחחחחח כבר לא היית מציק לעוד אנשים... 
דיכאון, אני שונא אותך. למרות שאתה החבר הכי טוב שלי.
לצפיה ב-'תשובת הדיכאון'
תשובת הדיכאון
( לעמוד שלי בתפוז )
25/12/2017 | 21:36
47

היי ניר,
אתה חבר יקר ואהוב אין לי חיים בלעדיך למרות שאני הורס לך את החיים...
החברים שהתרחקו- בגללי...
למאכלים אין כבר טעם -בגללי...
אני נצמד אליך כמו צל ,כמו עלוקה השואבת ממך את החיוך ושמחת החיים...
כל הקללות שקיללת אותי מגיעות לי!
עצוב לי שכך אני הורס את חייך אך לא מכיר משהו אחר...
 
משתדל להתגבר על כל הסחות הדעת ולהיצמד אליך בכל תחומי החיים.
מגיל צעיר אנחנו יחד ואני לא מכיר חיים אחרים בלעדיך כמו שאתה לא מכיר חיים בלעדי, בטוב ובעיקר ברע אנחנו יחד ,למרות הכל חברים טובים.

אוהב אותך אבל לא מצליח לוותר עליך כדי שתשתחרר והאור יכנס לחייך, אני מאחל לך שתצליח, למרות הלפיתה החזקה שלי, להשתחרר ממני ...
להתגבר עלי ולזכות בחיים של שקט נפשי, של רוגע ...
ממני  חברך הטוב-הדכאון.
 
לצפיה ב-' פורומים חדשים מחכים לכם '
פורומים חדשים מחכים לכם
24/12/2017 | 13:08
12
 
פורום חדש יעסוק בדיני המס כולל תחום המיסוי הפלילי, בו תקבלו ייעוץ מעו"ד מומחה, לשעבר מנהל תחום במחלקת החקירות של רשות המיסים 
היכנסו עכשיו לפורום דיני מע"מ ומס הכנסה 
 
פורום חדש מרכז ייעוץ משפטי ומענה על שאלות בנושאים של ויזה, דרכון זר, הגירה, אזרחות ואשרת עבודה בחו"ל, בבריטניה וארה"ב בעיקר
היכנסו עכשיו לפורום ויזה ואזרחות בבריטניה וארה"ב
לצפיה ב-'שונאת את עצמי'
שונאת את עצמי
22/12/2017 | 23:13
1
75
אני פשוט שונאת את עצמי. אני מביכה מידי. אני הורסת הכל לחברות שלי. אני לא מצליחה לדבר עם אנשים...
לפעמים אנשים ממש נחמדים אליי וזה ואני רק כזה �� או מנסה להגיד משהו וזה יוצא בלחישה או גמגום... אני כמעט ולא מדברת עם בנים בגלל שכשהייתי בת 6 חוויתי אונס שגרם לי לאבד אמון הבנים כנראה...
אני גם לא יכולה עם הגוף שלי. הוא פשוט כל כך מגעיל. ושתי החברות היחידות שלי ממש רזות ואני מרגישה כמו מפלצת לידן. ..
פשוט נמאס לי מעצמיייי
למה אני חייבת להיות כזאת משעממת ותמיד לעשות את הדבר הלא נכון.
באמת שאני לא יכולה. זה קשה לי.
 
 
לצפיה ב-'שנאה עצמית.. '
שנאה עצמית..
( לעמוד שלי בתפוז )
23/12/2017 | 22:22
39
שלום לך יקירה,

אני שומעת את השנאה העצמית שממלאת אותך, והכעס שאת חשה, כי את לא מצליחה להיראות כמו חברותייך, ולדבר עם בנים כמו חברותייך... אני מתארת לעצמי שזה בטח מאוד מתיש, להתמודד עם השנאה הזו כלפי עצמך באופן קבוע, שנאה שהולכת איתך לכל מקום ונמצאת איתך בכל מחשבה.

אני מתארת לעצמי שזה גם יכול להיות מתסכל, הרצון הזה להיות יותר כמו חברותייך, ללא הצלחה... ואולי התסכול הזה מייצג תסכול עמוק יותר שנובע מזה שאת צריכה להתמודד עם ההשלכות של האונס שעברת בילדותך עד היום וזהו מטען רגשי כבד, שלחברותייך אין...

אני דואגת לך, ולא הייתי רוצה שתהיי לבדך עם התיעוב העצמי שאת חשה. אני רוצה להזמין אותך לצ'ט האישי והאנונימי של סה"ר, שבו תוכלי לשוחח עם אחד מאיתנו המתנדבים, ולשתף בכל מה שתבחרי לשתף... אנחנו רוצים להוות עבורך אוזן קשבת וכתף תומכת. מקווה שתראי בצ'ט מקום מפלט, שבו תרגישי בטוחה ומוגנת, ואולי יחדיו המטען הנפשי ירגיש קצת פחות כבד...

אנחנו מחכים לך ב-www.sahar.org.il

שלך,
מתנדבת סה"ר. 
לצפיה ב-'חרדות'
חרדות
22/12/2017 | 22:15
1
53
בזמן האחרון יש לי התקפי חרדה שנובעים מחרדת בריאות אני נורא מוטרדת ואני לא יודעת איך להרגע נורא קשה לי ככה ההורים חושבים שאני משוגעת אבל אני בסך הכל סובלת אני לא יודעת איך להתגבר ואיך להתמודד עם כל זה אני מנסה להתמודד עם חרדה מתמדת ויומיומית. הגעתי למסקנה שאני צריכה עזרה אבל אני לא יודעת מה לעשות
לצפיה ב-'התמודדות יומיומית עם חרדות...'
התמודדות יומיומית עם חרדות...
( לעמוד שלי בתפוז )
23/12/2017 | 21:33
27
שלום מאיה,

אני מתארת לעצמי שהתקפי החרדה יכולים להיות מאוד מבהילים עבורך, במיוחד כשלא ברור לך עדיין כיצד להתמודד איתם...
ואני שומעת ממך את התסכול, שלצד המאבק היומיומי והמתיש בקשיים ובחרדות, דווקא כשאת זקוקה לתמיכה מהורייך, את מרגישה שהם נרתעים ממך... ואולי זה גורם לך להרגיש שנותרת לבדך בעולם, רק את, החרדות וכל הבלבול שקיים אצלך.  

אינך צריך להיות לבד עם הבלבול הזה, וכל הלבטים של מה נכון לעשות... בנוסף לפורום, יש אצלנו בסה"ר צ'ט אישי ואנונימי, שבו תוכלי להתייעץ, לשתף, לחלוק, בלי שאף אחד ישפוט אותך או יבהל. בצ'ט תוכלי לספר לאחד מאיתנו המתנדבים על החרדות, על הקשיים, על התסכול... ואנחנו נהיה לצידך, וננסה לסייע ולהכווין ככל שניתן, ואני מקווה שיחדיו, נוכל להגיע לדרכים נכונות להתמודד עם החרדה שאת חשה, ונמצא את האופן שבו תוכלי להירגע.

אנחנו מחכים לך ב-www.sahar.org.il

שלך,
מתנדבת סה"ר. 
לצפיה ב-' ריבים עם אמא'
ריבים עם אמא
11/12/2017 | 19:31
1
74
היי, אני עוד מעט בת 12 ומגיל מאוד מאוד קטן אני רבה איתה.
היא הייתה מביאה אותי למשטרה, שמה אותי במים קרים עד שלא הייתי נרגעת, מוציאה אותי מהבית, שמה בפינה (כנ"ל לגבי אבא) ולא ממש היה לה אכפת מה דעתי בנושא.
הייתה לי אסיפת הורים בבית ספר והציונים טיפה ירדו אבל הם ציונים טובים ואמא שלי במקום להגן עליי התחילה לרדת עליי מול המורה.
והמורה מעורבת בריבים שלנו וגם הפסיכולוגית של בית הספר שהיא לוקחת אותי לשיחות.
כל הזמן אמא שלי בטוחה שאין לי דעה, אם זה שאני כל הזמן בטלפון- מיתר לי אני בן אדם! אני בבית פי 2 יותר ממנה.
אני מוציאה את אחותי ולוקחת אותה הביתה לפעמים מהבית ספר או מהצהרון.
ומפנה מדיח, מסדרת את החדר(מתוך חובה אישית), מכינה אוכל ועוד דברים.
יש פתרון תריסים שלנו? 
נמאס לי!
אמא שלי כל הזמן מנסה להעיף אותי מהבית.
יוצאים לה משפטים שאני אעוף מהבית ולא אחזור, שהיא תשלח משטרה לחפש אותי אבל לא יהיה לה אכפת.
קיצר לא מעניין אותה.
היא לא מדברת איתי והיא אמרה לי לפני חצי שעה בערך שאותה כבר איבדתי.
ואני אוהבת אותה אבל היא בן אדם עם לב זהב לכולם חוץ ממני.
יש פתרונות? 
היא לא מוכנה שאני אתקרב עלייה.
 תודה מראש
לצפיה ב-'האוצר ...'
האוצר ...
( לעמוד שלי בתפוז )
12/12/2017 | 22:28
45

היי,
נשמע שאת מנסה לעשות הכל כדי שאמא פחות תכעס, כדי שאמא תראה עד כמה את אוהבת אותה ועד כמה חשוב לך הקשר איתה...
מאוד מתסכל לאהוב מישהו ולרצות לשמוע ממנו מילה טוב אבל במקום לקבל מילים טובות מקבלים כעס ,העלבות ופגיעה.

את משתדלת לתרום לבית ולבני המשפחה מתוך תחושת אחריות פנימית ולא בגלל שמחייבים אותך...מוציאה את אחותך מבית הספר והצהרון, מסדרת את המדיח והחדר, מכינה אוכל לפעמים ועוד...

חשוב שהמורה ופסיכולוגית בית הספר יודעות מה המצב בבית כך את יכולה לקבל מהן תמיכה ,לדבר איתן כשקשה...

לצערי אני לא יכולה לדבר בשם אימך ולהגיד לך מה הסיבות להתנהגות הזו מצידה ,מה עובר עליה ,מה גורם לה לא לראות את כל ההשתדלות שלך להיות ילדה טובה...בטח גם לה קשה מהסיבות שלה...

אני יכולה להיות כאן עבורך...להחזיק לך את היד באופן וירטואלי ולהקשיב ולתמוך...הקבלה מצד אמא אולי תגיע בשלב יותר מאוחר בחיים ואולי לא...
יחסי אמהות ובנות, בעיקר בגיל ההתבגרות ,אבל לא רק -הם מורכבים ולא פשוטים בכלל כפי שכבר הרגשת...
אני מאחלת לך שאמא תצליח לראות את האוצר שיש לה והוא :את!!!
לילה טוב ועדכני אותנו בהתפתחויות ,מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'מה כבר יש לי לעשות'
מה כבר יש לי לעשות
10/12/2017 | 22:23
1
97
 מישהו אמר ליועצת בבית הספר שלי שאני מרעיבה את עצמי וחותכת
רצו להציק לי
מרעיבה אני פשוט לא אני אוכלת והכל בסדר (היה)
חתכים יש לי מתקופה רעה הכל היה אצלי מצויין כשהיא אמרה את זה ליועצת אני הסברתי יועצת אני לא מרעיבה את עצמי איתי הכל בסדר הלכתי לכיתה היא ניכנסה לכיתה וביקשה אותי הלכתי איתה והיא אמרה לי להראות לה את הידיים שלי היא ראתה חתכים על יד שמאל וכתבה מכתב והביאה לאמא שלי שכתוב בו גם דברים שהם ממש לא נכונים כמו שאני מעדיפה להיות לבד ונמנעת מקשר עין ושקטה כל הזמן אני ואמא ואבא שלי הלכנו למרכז לבריאות הנפש למעשה הפסיכיאטר אמר שזה ניראה שבאמת אני לא ניראת מעדיפה להיות לבד אמרתי לו שהילדה שאמרה את זה רצתה להציק לי והוא האמין והיועצת עכשיו יש לי פחד עז ממנה אני בוכה פה נמאס לי אני צריכה ללכת לשיחות אליה מאז פעם בשבוע ואני פשוט לא רוצה אני רוצה חיים נ ו ר מ ל י ם ! אני מרגישה שהיא לקחה לי אותם דיי נמאס לי מזה זה הביא לי בעצם דיכאון אני לא מפסיקה לבכות אני רוצה למות!
לצפיה ב-'יש מה לעשות...'
יש מה לעשות...
( לעמוד שלי בתפוז )
12/12/2017 | 21:43
48

היי,
נשמע שמישהו אמר ליועצת דברים מדאיגים לגביך והיועצת קראה לך לבירור...סיטואציה מלחיצה לכשעצמה...
תפקידה של היועצת להיות מעורבת במה שמתרחש בבית הספר ובעיקר כאשר מתארים בפניה מצב (גם אם לא אמיתי כפי שהסברת) ובו נשמע על פניו שנשקפת סכנה לאחת התלמידות...
היא מחוייבת לפני נהלי משרד החינוך לברר את המצב איתך ולהציע לך תמיכה רגשית ,יצא שבמקום לתמוך בך הסיטואציה הלחיצה אותך ולדעתי גם אותה...
אולי בנוסף לחובתה לברר את המצב שלך היא באמת דואגת לך ?
אני יודעת שיש בך כעס כלפיה וכלפי מי שהלך אליה וסיפר לה עליך אבל נסי לנטרל את הכעס ולראות שאולי שניהם פעלו מתוך רצון להגן עליך...מתוך דאגה אמיתית לשלומך...
היא פעלה על פי הנהלים כשנתנה לך את המכתב להורים ואת והוריך פניתם לתמיכה של הפסיכיאטר שאמור לאבחן את המצב לעומקו.

האם הוא המליץ על המשך טיפול ע"י שיחות עם גורם טיפולי?
אם כן ,את יכולה להעביר ליועצת מכתב מהפסיכיאטר או מהגורם הטיפולי איתו את משוחחת בו מסבירים ליועצת שאת מקבלת תמיכה רגשית מגורם מוסמך וכך היא תדע שאת בטיפול ותדלל את כמות המפגשים איתך, כמו כן, חשוב לשוחח עם היועצת ולהסביר לה את כל מה שהסברת כאן ,לתאר לה עד כמה המפגשים איתה מעוררים בך לחץ וחרדה ולשקול יחד איתה דרך יותר מתאימה לשתיכן...

יתכן שזה קשה לבקש במפגש פנים אל פנים ולכן את יכולה לכתוב ליועצת מכתב ובו לשתף בתחושות שלך...

אנחנו כאן בשבילך ,עדכני בהתפתחויות ...חשוב לי להזכיר שגם הצ'אט שלנו פתוח היום ,כמו בכל יום(מלבד שישי),מתשע ועד חצות ואת יכולה לשוחח עם אחד המתנדבים שלנו ,אחד על אחד באופן חסוי ואנונימי.
מאחלת לך לילה שקט ,מתנדבת ס"הר
 
לצפיה ב-':('
:(
08/12/2017 | 23:41
1
101
אני אעשה זאת בקצרה מגיל 12 אני לוקחת תרופות פסיכיארטיות  ושום דבר לא עזר אלה אם כן זה עזר אז לזמן קצר כיום אני בת 24 עוד מעט והגעתי לשלב בחיי שנמאס לקחת תרופות שלא עוזרות ויותר מחמירות ת'מצב יש לי טורט מחלה ביפולארית אוסידי טיקים חרדות ודיכאון הפסיכיטאר שלי בחול כרגע והוא לא ממש יכול לעזור עכשיו יש לי קולנס בבית אבל לא רוצה ולא מעוניינת לקחת שום כדור יותר שכזה... רציתי לשמוע מה דעתכם בנושא ואשמח לשמוע אם יש פתרונות למצב שלי תודה רבה
לצפיה ב-'כשהתסכול מציף...'
כשהתסכול מציף...
( לעמוד שלי בתפוז )
09/12/2017 | 23:59
32
שלום לך יקירה,

אני שומעת את התסכול הנוראי שמציף אותך, מהתרופות שאת לוקחת ולא עוזרות, והפסיכיאטר שרחוק כרגע מכדי לסייע. רציתי לשאול אותך, לכמה זמן הפסיכיאטר שלך טס לחו"ל, והאם בזמן הזה הוא הפנה אותך לגורם אחר שאליו תוכלי לפנות עד שישוב?
 
לגבי הכדורים לצערי אין לי תשובות, אך הייתי רוצה לנסות לסייע בדרכים אחרות. אני רוצה להזמין אותך לצ'ט שלנו, הצ'ט של סה"ר, שבו תוכלי לשוחח באופן אישי ואנונימי עם אחד מאיתנו המתנדבים. אני לא רוצה שתהיי לבד עם התסכול, עם הקשיים, עם התהיות, והייתי רוצה שנהווה לך מקום מפלט, מקום שבו תוכלי לשתף את איך שאת מרגישה (גם כשהפסיכיאטר כבר ישוב לארץ), ואנחנו ננסה לסייע ככל שניתן.

אנחנו מחכים לך ב-www.sahar.org.il

שלך,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'אתם חייבים לראות את זה!!!!'
אתם חייבים לראות את זה!!!!
07/12/2017 | 15:06
51
לצפיה ב-'-'
-
03/12/2017 | 20:50
1
76
אני לא יודעת איך להסביר באופן נכון אז אני פשוט אכתוב. הפעם הראשונה שחשבתי על להתאבד היתה בסביבות גיל 12. משם זה רק החמיר. אחרי שירות קצר בצבא שוחררתי בעקבות החמרה במצב הנפשי. הובחנתי עם יותר דברים משחשבתי.
בזמן האחרון אני כבר מרגישה שההחלטה על המוות שלי נפלה. כבר לא משנה כלום, אני אתאבד בסופו של דבר לא משנה מה אני אעשה. כל יום שאני קמה אני פשוט חושבת אם היום זה היום שבו אני סוף סוף אוותר ואשחרר את עצמי מכל זה.
קשה לי לחשוב על איך זה ישפיע על החברים והמשפחה, אבל מצד שני אולי גם להם יהיה יותר טוב בלעדי בחיים שלהם, בלי לדאוג לגבי כל הזמן.
אני כל הזמן חושבת על איך אני אעשה את זה. אני כותבת בשביל לפרוק את המחשבות אבל הכתיבה לקחה פניה לניסיון הסבר במקרה ו.
יש לי פגישה עם פסיכיאטרית בקרוב ואני אפילו לא יודעת אם לספר את כל האמת מהפחד שיאשפזו אותי, מכיוון שאני יודעת שלא אוכל לשרוד בסביבה כל כך חנוקה שכנראה תדרדר אותי יותר מכל דבר אחר.
אני אפילו לא בטוחה למה אני כותבת, אולי קריאה לעזרה או עצה, כבר קשה לי להבין את עצמי.
הקונפליקט בין הרצון למות ולסיים את הכל בין האינסטיקט לשרוד ורגעים אחדים של שמחה שאני חובה לפעמים, שגורמים לי לשכוח לשנייה שאני יותר תיק פסיכיאטרי מבנאדם גורם לעוד יותר בילבול.
אני אשמח לעזרה. או תמיכה. או משהו.
לצפיה ב-'אדם ולא תיק פסיכיאטרי'
אדם ולא תיק פסיכיאטרי
( לעמוד שלי בתפוז )
04/12/2017 | 22:06
46

אנונימית שלום,
את קודם כל אדם ולא תיק פסיכיאטרי ...נשמע מדבריך שהקשיים מלווים אותך מגיל צעיר ,ההתמודדות הבלתי פוסקת עם המחשבות על המוות נמצאת בבסיס הכתיבה שלך והזעקה לעזרה ולתמיכה.
מדבריך עולה שיש סביבך משפחה וחברים אך את אולי מרגישה מעין אשמה על הדאגה הבלתי פוסקת שלהם כלפיך. אני בטוחה שבני משפחתך וחבריך רוצים אותך נוכחת בחייהם ובסביבתם ואת יקרה להם מאוד...
את מתארת לצד הקשיים וההתמודדות הבלתי פוסקת עם המחשבות על המוות גם "רגעים אחדים של שמחה", אני מבינה את תחושת הבלבול שזה יוצר אצלך ומצד שני זה מאוד מחזק לדעת שיש גם רגעים כאלה ...
פגישתך עם הפסיכיאטרית מתקרבת ותפקידה להקשיב לכל מה שמטריד אותך בלי מסננות, זו החלטה שלך מה לספר לה ,יש לך את האופציה להיות איתה אמיתית ולהיחשף ולקבל ממנה תמיכה ועזרה.
חשוב לי שתדעי כי אנחנו כאן בשבילך. ברגעים אלה הצ'אט שלנו פתוח לשיחות אישיות עם מתנדבים שלנו ,אחד על אחד באופן אנונימי עד לחצות.
הקישור כאן: http://www.sahar.org.il/
אני מאחלת לך מכל ליבי שירבו הרגעים של השמחה בחייך.
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'תמיכה בחיילים'
תמיכה בחיילים
30/11/2017 | 23:53
1
57
שלום מה המדיניות לגבי חיילים שפונים?
 
לצפיה ב-'שלום '
שלום
( לעמוד שלי בתפוז )
02/12/2017 | 20:07
43
 
היי רונית יקרה, 
 
אני לא יודעת האם את מבררת עבורך עצמך או לא, בכל מקרה -
אנחנו פה בשביל להקשיב, לתמוך, ולחשוב יחד מה ניתן לעשות כדי להפחית מצוקה / כאב. אין מדיניות ספציפית הקשורה לחיילים שהיא שונה מהמדיניות הכללית שלנו, כלומר מקבלים בברכה ושומרים ומכבדים את הפרטיות של כל מי שפונה אלינו, כאמור למעט במקרים של סכנת חיים מיידית או כשהחוק מחייב אותנו לדווח. 
את יכולה לפנות/ להפנות כאן בפורום הזה או בצ'אט אישי ואנונימי לחלוטין, שפעיל כל ערב בין תשע לחצות (חוץ מימי שישי בערב). דרך הצ'אט ניתן להתכתב אחד על אחד עם מישהו מאיתנו המתנדבים באופן ישיר. הכניסה לצ'אט היא דרך האתר שלנו: http://www.sahar.org.il/. ;
אפשר לפנות גם במייל: sahar.help@gmail.com
 
בתקווה לשבוע חדש וטוב
מתנדבת סה"ר 
 
 
לצפיה ב-'בבית חולים כמעט שבוע'
בבית חולים כמעט שבוע
25/11/2017 | 17:43
2
96
ביום ראשון היה לי התקף.לא הייתי חיוורת הייתי אפורה..
אחרי שנים שרופאים בקושי מקשיבים לי בתקופה האחרונה יש לי כמה רופאים שמנסים להבין מה לא בסדר. אז הפעם היה לי שם של רופא להגיד. וזה הלך מאוד מהר. 
תוך פחות מ4 שעות לדעתי כבר הייתי במחלקה. ודי מהר הובן שאני לא יכולה לסבול ריח של אוכל - מערכת החיסון שלי מגיבה לזה. אז מצאתי את עצמי בחדר לבד.
וככה כבר תכף שבוע.  (מה להגיד שאבא שלי היה פה ואמר שזה כמו כלא.. אמרתי את זה בעצמי כדי להביר לצוות שאני לא יכולה לצאת בשעות האוכל החוצה.. הם קצת נבהלו נראה לי ).
רק בלילה בין חמישי לשישי הבנתי בכלל מה קורה.. עד אז הייתי שילוב של בלבול וקושי לעשות בערך כל דבר. אני אוכלת איזה אוכל חילופי  כי רק את זה מערכת החיסון שלי לא תוקפת ..  והמון תרופות ועשו בדיקות ובתלכס לאף אחד אין באמת משהו מסודר להגיד לי . להוציא הרגעים שבהם אני מרגישה זוועה במיוחד נראה לי שזאת אני שמעודדת את הצוות ולא הפוך .. 
כבר ביום שלישי אמרתי שאני נראת טוב יותר - אבל בנתיים כנראה שמי שלא מכיר אותי מאוד לא רואה את זה.
ביקשתי עכשיו אישור שיפיקו לי מרשמים והלך לקנות בקניון של בית החולים. שזה הכי רחוק שהלכתי השבוע - הרופאה אמרה כן אבל ביקשה שאמתין קצת.
 
אני רוצה הביתה
אני רוצה את התוצאות של הבדיקות
אני אפילו קצת מתגעגעת לעבודה
ושוב הפסדתי לימודים
ואני יודעת שכל זה לא באמת משנה  עכשיו והכל יכול לחכות..
..
אני רוצה לאכול משהו אמיתי כזה שצריך ללעוס 
נייסתי אתמול והגבתי כל כך רע שאני לא חושבת לנסות שוב בקרוב..
ואני רוצה להתעורר בבוקר לא כי המוניטר החליט שמישהו צריך לבדוק מה קורה.. ולא כי צריך להחליף עירוי.. 
 
והכי רוצה לשוחח באמת ולא רק לענות כל פעם לאנשים שרוצים לבדוק בעדינות שאני עדיין בחיים..
 
 
לצפיה ב-'מקווים איתך להחלמה מהירה !'
מקווים איתך להחלמה מהירה !
( לעמוד שלי בתפוז )
26/11/2017 | 14:39
1
35

היי פנינה יקרה,
 
קודם כל אני מקווה שכשתקראי את זה, את כבר תרגישי יותר טוב...
אני קוראת את מה שתיארת וחושבת לעצמי כמה מורכבת ההתמודדות שלך. יש בה הרבה חוסר וודאות...כמו כן, אם הבנתי אותך נכון, מדובר בתסמינים שאת סובלת מהם תקופה ארוכה ורק עכשיו יש היענות ובירור מקצועיים סביבם.

ואני משערת לעצמי, לאור מה שכתבת,  כמה זה אולי מכעיס או מתיש להיות זו שצריכה להיות אחראית כל הזמן – אחראית לזה שיבחינו בתסמינים ויתייחסו אליהם ברצינות, אחראית על לעודד את מי שאמור לטפל בך... אך מצד שני, אני שומעת ממך גם כמה זה מתסכל להיות חסרת שליטה וחסרת אונים על הדברים הבסיסיים ביותר, כמו אכילה ושינה... וחסרת שליטה אל מול הנחיות רפואיות או מול המרחב לשיח...

ואני מניחה שהפערים האלה בין חוסר אונים לאחריות רבה מקשים עוד יותר על ההתמודדות...זאת בנוסף לכאבים הפיזיים.

אני שומעת כמה את מתגעגעת למגע אנושי, באופן לא רק פיזי... ואני רוצה להזמין אותך כאן בפורום למרחב של שיח, שבו את יכולה להגיד ולשתף מה שתרצי, בכל נושא שתרצי. כמו כן, את יכולה גם לבוא לצ'אט שלנו, מדובר בצ'אט אישי ואנונימי לחלוטין, דרכו ניתן להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. הצ'אט פעיל כל ערב בין תשע לחצות (חוץ מימי שישי). הצ'אט באתר שלנו- http://www.sahar.org.il/.
 
נשמח לשמוע ממך באיזה פורמט שתרצי ונוח לך.
מקווה יחד איתך לתשובות מהירות, ואיתן גם לתוכנית שתעזור לך להרגיש טוב יותר במהרה.
 
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'בבית מותשת ובלי הרבה חדשות'
בבית מותשת ובלי הרבה חדשות
26/11/2017 | 23:41
41
אז היום פשוט שלחו אותי הביתה.
אני מחכה לתוצאות של הבדיקות .. ואמורה לחזור ביום חמישי לביקורת.
 
אני מותשת וירדתי במשקל באופן די בולט - כל מי שראה אותי בשעות האחרונות אומר את זה..
 
אני אמורה לאכול בעיקר מזון במרשם , ולהיזהר שלא יבוא התקף. 
רק שלא ברור ממה להיזהר אז ההוראה הזאת קצת בעיתית.. 
ולזה צריך להוסיף תרופות.. הלכתי עם תיק לבית המרקחת ובקושי הצלחתי להכניס הכל..
ואסור לשכוח את התרופות בשום מקום - כי זה עלול להיות מסוכן.
אני מתכננת לעשות מחר שליש יום עבודה בערך.  אני לא יודעת בדיוק איך .. אני צריכה להביא איתי אוכל אבל איך מביאים כזה דבר ?!
ומה אני אומרת לכולם מחר?!
לא יודעת וכל כך עייפה.. 
והאמת עכשיו אחרי שהסברתי לכמה חברים מה קרה(הם שאלו) אני גם מבוהלת מאוד.. כי זה היה מסוכן.
 
 
 

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא תזונת ספורט
אירוח בנושא תזונת...
אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית ונטורופתית, מייעצת לכם...
אירוח בנושא תזונת ספורט
אירוח בנושא תזונת...
אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית ונטורופתית, מייעצת לכם...
אירוח בנושא טיפולי פוריות
אירוח בנושא טיפולי...
ד``ר טל שביט, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית באסותא...
אירוח בנושא טיפולי פוריות
אירוח בנושא טיפולי...
ד``ר טל שביט, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית באסותא...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

טלי אנגור - טיפול בתסמיני אוטיזם
טלי אנגור -
פורום טיפול זוגי
רוצה להתייעץ לגבי זוגיות?
פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ