לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1658816,588 עוקבים אודות עסקים

פורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'נמאס לייי'
נמאס לייי
16/06/2018 | 19:47
2
60
אני לא יכולה יותר!!! אין לי אף אחד !! אני לא מסוגלת יותר!!! כמה אני יכולה לסבול!!?? נמאס לי מהחיים הקשים שלי !!!נמאס לי מהכל!!! אני נאבקת עם עצמי אני מנסה להגיד לעצמי לא להתאבד אני מנסה.. אבל הכאב שלי , הפצע שלי יותר גדול מכל דבר אחר שקיים אני לא מסוגלת יותר לחשוב, להיות הגיונית הכאב שלי השתלט עליי הוא התגבר עליי! נמאס לי לחיות עם כל כך הרבה חרא כל כך הרבה סבל שאני פשוט סוכבת כל הזמן , כל שניה, כל רגע.. אני לא רוצה יותר שום דבר מהחיים האלה !! אין לחיים האלה עוד משמעות בשבילי! אין להם טעם אין להם כלום רק חרא זה מה שהם למה היא הייתה צריכה לעזוב אותי???
למה??????!!!!!! מה עשיתי שאני כל כך סובלת??!!! מה עשיתי שאני צריכה להיות כל כך אבודה??!! לאף אחד לא יזיז עם אני ימות !  תוך שניה ישכחו שהייתי קיימת ישכחו שהייתה ילדה שקראו לה קורל עם למישהו אכפת אז למה לא עוזרים לי??!!!!!!!  רק להתאבד!!  רק עם אני יתאבד יבינו ....  עם להתאבד זה מה שנשאר לי........ אולי זה מה שיקרה ואני יפסיק לשכנע את עצמי שלא כי מה עוזר בזה ?? מה יוצא לי מזה!? שאני סובלת? שלאף אחד לא אכפת? אני הבנתי כבר המקום שלי זה הקבר!! ואני לא יסכים אשפוז למה ?? כי זה חרא 8 חודשים מבוזבזים באשפוז הרסו אותי עוד יותר ! אין לי כוח לכל זה! אין לי כוח לכל הסבל שלי!! אני רוצה לבכות אבל זה לא יוצא!!!!   אני כל כך מתגעגעת למדריכה הזאת לענת היא חסרה לי כל כך אני לא יכולה יותר !! אני רוצה כל כך לראות אותה שוב!! אני כל כך מתגעגעת אליה!!!! היא היחידה שיכולה לעזור לי  ואיבדתי אותה בגלל אשפוז פסיכיאטרי דפוק!!!  אף אחד לא מבין שהיא הרבה יותר ממדריכה בשבילי היא כמו אמא+ אבא +  ביחד ואפילו יותר מזה !! תתארו לכם שהיו לדוגמא אומרים לכם שיותר בחיים לא תראו את ההורים שלכם את שניהם ביחד אתם תתגעגעו אליהם כל כך והם כל העולם בשבילכם הכל !!!!!!הם עזרו לכם, תמכו בכם, אהבו אותכם, אהבתם אותם גם, שימחו אותכם, היחידים שעזרו לכם  ושהבינו אתכם אי פעם הם היו כמו המלאך השומר שלכם , ורק הם יכולים אי פעם לעזור לכם ..  ו גם מעולם לא היו לכם את זה את התמיכה הזו , את כל הטוב הזה והם פשוט נטשו אותכם והשאירו אתכם כל כך לבד וכל כך אבודים ואתם רוצים כל כך להחזיר אותם שישובו לחיים שלכם אבל הם רחוקים ממכם הם חיים חיים חדשים  ואסור לכם להיות בקשר ניתקו לכם אותו.. אתם כל כך מרגישים נטושים ואתם מפוחדים כי אתם לבד וכל קושי קטן שיש לכם גורם לכם להתקף כאב נפשי וגעגועים מטורפים עד שאתם מרגישים שמישהו ממש דוקר אותכם  ואתם מרגישים כל כך לבד ואין דרך לשנות את זה .. כי אתם תלויים בהם בהורים האלה ורק הם יכולים לבוא ולעזור לתת תקווה, כוח, ואף אדם אחר לא יכול.... ככה המדריכה הזו בשבילי ואפילו יותר מזה  אני לא מאמינה שתבינו .. זה מסובך מידי.. קשה מידי..
 
וכדי לכם לא לרצות להכניס אותי לאשפוז וגם לא לחפש לי עזרה... כי אז אני לעולם אבל לעולם לא אדבר עם אף אדם בעולם הזה.. ואני יתאבד כי אני לא מצליחה לחיות עם הסבל המטורף שלי .... לבד. 
" העזרה" שיביאו לי תהרוס אותי הרבה יותר כי אני מודעת לאיזו עזרה.
 
סליחה שזה ארוך... 
 
לצפיה ב-'אני רוצה להתאבד!!!!!!!!!!'
אני רוצה להתאבד!!!!!!!!!!
16/06/2018 | 23:56
37
נמאס לי !! נמאס לייי!! שום דבר לא עוזר ליי! אני סתם חופרת לכם פה ולא יוצא מזה כלום!! באלי לישון ולא לקום יותר לעולם!! אין לי כוח לכל הסבל הזה שאני מרגישה אין לי כוח לכלום!!!!!!! אין לי כוח לעצמי ולאף אחד !!! אני רוצה לשכב בתוך האדמה , להפוך לשלד לשכוח מהסבל שלי, להתנתק מהכל לתמיד .. ולא להיות יותר ... כי נמאס ליי!! מה כבר יוצא לי מהחיים האלה!!!??
נמאס לי להתגעגע אליה כל כך!! נמאס ליייי!!!  אני רוצה כל כך להציל את החיים המבוזבזים האלה ... כל כך!!לא רציתי להיוולד בכלל!! למה נולדתי?!!  למה נכנסתי לגיהנום הזה?? החיים האלה זה הגיהנום!! החיים האלה זה פצצה לפנים זרקו לי פצצה ,קללה .. לא רציתי להיוולד !! למה ילדה אחרת לא נולדה במקומי?? למה דווקא אני ?!? אני לי כח לגיהנום הזה שאני חייה בו שהוא החיים ! החיים האלה זה המוות !! פה נורא זה מה שאני הבנתי!! אני כרגע במוות אני כרגע בגיהנום בעולם הנורא הזה שהרבה מפחדים ללכת אליו.. והמוות  זה החיים זה החיים !! נמאס לי!! מפחדים שאני ימות אבל אף אחד לא מבין שאני כבר מתה! 
כמה אני יכולה עוד להמשיך לסבול???? כמה אני יכולה רק לרצות למות(כל כך)
ולא לעשות עם זה משהו?? כמה אני עוד יכולה לסחוב בתוכי פצצת זמן ?? כמה ??? 
ה א ם   י ש    ד ר ך    א ח ר ת    ל ה ג י ע    ל ק ב ר    ח ו ץ    מ ל ה ת א ב ד ????????
לאאאאאאא!
באסההההה!!!!
לצפיה ב-'עוצמה'
עוצמה
( לעמוד שלי בתפוז )
17/06/2018 | 22:36
26

קורל היקרה,
הזעקה שלך הולמת בעוצמה רבה. נשמע שאת כואבת פרידה שנכפתה עליך בניגוד לרצונך. פרידה שהשאירה אותך בודדה וכואבת. מדבריך עולה שאת חשה שלאף אחד לא אכפת ממך כאילו שאת לבד בעולם. אני מבינה גם שהיית בטיפול ונשארת בתחושה לא טובה ממנו. הייאוש שאת מתארת נשמע קשה מנשוא. מדברייך עולה כי את חשה כאילו ננטשת בתוך בור עמוק. בור ללא תחתית. נשמע שאת לא רואה מוצא או תקווה לשינוי במצב אותו את מתארת. אני שומעת אותך, שומעת את הזעקה שלך, את הכאב. אך יחד עם הייסורים והגעגוע נשמע בדברייך גם קול נוסף, קול שזועק אני כאן! שמצר על הסבל שאת חשה. קול חזק שמבקש שינוי, שזועק את הכאב בעוצמה. את לא לבד. אנחנו כאן שומעים את שני הקולות שלך. אם תרצי, את יכולה להיכנס עכשיו לצ'ט עם אחד המתנדבים באופן פרטי או להמשיך ולשתף כאן. אנחנו כאן או בצ'ט כל ערב בין תשע לשתים עשרה (חוץ מימי שישי). אחד מאיתנו יהיה כאן בשבילך.
שלך,
מתנדבת סהר
 
לצפיה ב-'שאלה'
שאלה
15/06/2018 | 22:22
23
החלטתי לשאול כאן את השאלה כי לא מצאתי פורום אחר מתאים יותר.
אז שלום, רציתי לשאול בבקשה על מחלת הסכיזופרניה. רציתי לדעת איך מגלים את המחלה, ידוע ששימוש בסמים יכול לגרום למחלה להתפרץ, האם ישנן עוד דרכים שדרכם המחלה יכולה להתפרץ, ובכך "לגלות" את המחלה? תודה מראש לעונים.
לצפיה ב-'כבר הייתי בתחתית ...שוב פעם?'
כבר הייתי בתחתית ...שוב פעם?
09/06/2018 | 22:54
1
65
מפחדת ליפול שוב. כבר הייתי מאושפזת שלושה חודשים והשתחררתי. והייתי במצב טוב. למה אני שוב נופלת למה? מרגישה ריקה מתוכן ומשמעות. מה משמעות הקיום שלי בעולם? מה המשמעות של החיים שלי? מרגישה בודדה כאן בעולם ולא רוצה להלחיץ את אבא שלי (שוב) אז לא אומרת כלום. 
לצפיה ב-'על סף התהום '
על סף התהום
( לעמוד שלי בתפוז )
10/06/2018 | 23:16
24
דידי היקרה
 
את מתארת תחושה מאוד חזקה של חרדה, כאילו את עומדת על סף תהום עמוק, תהום אליה את עלולה ליפול שוב. נשמע שאת מנסה למצוא במה להיאחז, למצוא חבל הצלה להיתלות עליו עליו ולהתרחק משפת התהום. אולי משהו שייתן משמעות לחיים שלך ויפיג את תחושת הריקנות המכאיבה. זה בוודאי מפחיד מאוד להיות תלוי על החבל...לא יציב, ומסוכן מאוד, ונשמע שאת לא תמיד מצליחה למצוא משמעות.
 
בנוסף על כל הפחדים של להיות תלויה על החבל נשמע שאת צריכה להתמודד עם הסודיות, עם להסתיר את פחדייך ולא לדבר עליהם, לא לתת להם מקום. כולל להסתיר מאביך, שדואג לך, שאולי ראה אותך כבר מטפסת ויוצאת מאותה תהום אפלה...
 
יחד עם זאת, חשוב לזכור משהו נוסף: נשמע שעברת גם בעבר תקופה קשה,בה נפלת לתהום והיית צריכה להתאשפז, אך את הצלחת לצאת ממנה במצב טוב. יקירה, כך יכול להיות יקרה גם הפעם. את לא לבד.
 
אנחנו אומנם לא נמצאים אתך פיזית, אך הייתי רוצה להושיט לך יד מבעד למסך שתוכלי להיאחז בה, אם תרצי, ולהזמין אותך לצ'ט האנונימי של סהר (סיוע והקשבה ברשת). אנחנו נמצאים כאן בכל לילה בין 21-לחצות, למעט יום שישי, בכתובת  http://www.sahar.org.il/.
 
אני מאחלת לך לילה שקט ושולחת לך חיבוק
 
שלך מתנדבת סה"ר

 
לצפיה ב-'אני. סובלת'
אני. סובלת
02/06/2018 | 01:17
4
116
אני קורל.. וזו תיהיה הפעם האחרונה שאני ינסה לשתף מישהו במה שאני מרגישה ..   כי אני יודעת.. שגם אחרי הפעם הזאת אני עדיין יהיה משוכנעת שאיש לא מבין את עוצמת הכאב שאני חווה.. אני רק מנסה .. ניסיון אחרון...כמעט כל החיים שלי המחברת שלי היא הדבר היחיד שמלווה אותי.. הדבר היחיד .., למרות שמחברת היא דבר דומם.. היא החברה הכי טובה שלי.. עד גיל תשע וחצי .. סבלתי סבלתי כלכך ! אכלתי מכות מאבא שלי המון פחדים  ילדים רעים .... ולא היה מישהו שליווה אותי בזה.. לא היה מישהו שאי פעם הקשיב לי.. עם אמא שלי אף פעם לא יכולתי לדבר כי עם הייתי אומרת לה דבר קטן שלא מצא חן בעיניה היא הייתה מסוגלת לא לדבר איתי חודשים.. ועם אבא שלי בכלל לא יכולתי לדבר .. הוא היה מפוצץ אותי מכות.. וגם פחדתי ממנו מאוד..  ותמיד תמיד חלמתי על הבנאדם הזה שיבין אותי, שיקשיב לי, במקום להרביץ שלי שיחבק אותי כשקשה לי , שהמחברת כבר תיהיה דבר אחר בשבילי ולא החברה הכי טובה כי בכל זאת היא לא יכולה לעזור לי יותר מידי..אני ינסה לקצר אז אחרי כל זה.. בגיל תשע וחצי .. הועברתי לפנימיה. .. ושם הכרתי בפעם הראשונה בחיי את האדם הזה. את האדם ש9שנים וחצי כל כך חיכיתי לו זו הייתה מדריכה קראו לה ענת היא הייתה כל כך הרבה יותר מיוחדת מהבנאדם שחיכייתי לו היא הייתה אחרת היא הצליחה להבין אותי ובפעם הראשונה הרגשתי באמת מה זה להיןת מובנת.. לא להרגיש לבד.. הרגשתי שהיא מגנה עליי , שהיא פה בשבילי ומעולם לא היה לי את זה. יום אחד., היא החליטה לעזוב את הפנימיה.. לעזוב להולנד לכל החיים ... ו... אין לי מילה מספיק טובה כדי שתתאר את ההרגשה שהרגשתי באותו רגע .. שכחתי לציין שנהייתה לי כלפיה אובססיה ,.. אובססיה נוראית..! ואולי גם התאהבות.. ממש בטעות..ולפני זה.. תמיד אמרתי לעצמי, שברגע שהיא תעזוב אותי אני יתאבד.. ו.. היא אמרה לי שיש חודש מסויים שהיא עוזבת.. אבל ..  יום אחד. ראיתי אותה מתחילה לחבק את כולם והבנתי שעכשיו היא עוזבת וזה חודש.. לפני הזמן שהיא אמרה לי .. רצתי אליה ולא הסכמתי לשחרר אותה לקחו אותי ממנה בכוח.. אני זוכרת כמה בכיתי... כל המכות שקיבלתי לא הצליחו להוציא ממני כל כך הרבה בכי אבל הפרידה ממנה היא השיא.. שלחתי לה המון הודעות אובססיביות ואובדניות .. עד ששמו אותי באשפוז םסיכיאטרי.. ושם ניתקו לנו את הקשר לעד..,!!!!! התחננתי לשיחת פרידה אחרונה ממנה .. קיבלתי.,  ונגמר.. חוץ מזה.. הייתה לי הזדמנות אחרונה לראות אותה לפני האשפוז ופספסתי אותה אני כל כך מאוכזבת מזה אבל כל כך!!!!  איש לא יבין ולא יוכל להבין את כמות הסבל שאני חווה בגלל הפרידה הזו אשפוז של 8 חודשים לא עזר לי רק ניפץ כל תקווה קטנה שהייתה לי.. ועוד אני לבדעכשויו .. אני יעשה הכל כדי להחזיר אותה !! אני יודעת שזה מטורף להיקשר ככה למדריכה .. זה לא אנושי! אני פשוט נקשרתי אליה ברמה לא נורמלית ולא מציאותית!! ואני רק בת 13!!!!!!!!! ואני פשוט כל כך מתגעגעת אליהה!! יש ימים שמרוב געגועים כל כך חזקים אליה אני מתקפלת מכאב אני יותר מידי סובלת אני לא מסוגלת לחיות עם זה יותר .. המחברת הזו ששנים אני נעזרת בה.., כבר לא עוזרת לי... הכאב חזק מידי עוצמתי מידי ולא מציאותי . אני מרגישה משוגעת כי אני לא מבינה איך בנאדם יכול להיקשר ברמה כזאת!! כל מי שאני מנסה לספר לו מגלה אדישות ואומר לי יעבור אבל זה כי לא מבינים את העוצמה של זה!! אשפוז לא יעזור לי .. אני לא ידבר גם ככה עם המטפלת כי לא דיברתי איתה אז.. ועם שום מטפלת אחרת אני לא מעוניינת שום דבר לא יוכל לעזור לי רק היא אבל .. היא נגמרה .... אני כל כך רוצה שהיא תחזור לחיים שלי .. אני מרגישה שמשהו מת פשוט בתוכי לא משהו הכל, כל חלק בגופי נשבר והחלקים נעלמו ורק לענת , למדריכה הזאת יש את הכוח לחבר אותי בחזרה. אבל היא לא נמצאת... אני כל כך מתגעגעת אלייהההההה היא חסרה לי כלכך !!!!! מישהו מביןן??
לצפיה ב-'צדקתי..'
צדקתי..
02/06/2018 | 12:11
56
אני תמיד צודקת.. ידעתי שרק יסתכלו על זה ולא יועילו להגיד משהו... טוב אנשים. ניסיתי לשתף בפעם האחרונה אני רואה עכשיו שאני נולדתי כדי להיות לבד ..גם עם תמיד ראיתי את זה ... כרגע אני בחיים ... אני ינסה להתמודד (כאילו שאכפת למישהו) אבל תדעו שעם כבר אני לא יהיה בחיים באיזשהו שלב תיזכרו בזה שאפילו לא הגבתם רק הסתכלתם... ובזה שאתם משאירים אותי עם כאב מטורף ועוד בכלל שאין לי עם מי לדבר ... שאמא שלי רק מתעצבנת עליי אפילו אני לא יכולה לנסות לדבר עם אבא שלי הוא נטש אותי...המדריכים בפנימיה אומרים שזה שטויות.. או שעושים רק כן עם הראש ושוכחים ., שבגיל 13 כאב כזה לא מציאותי ובכלל כאב כזה לא אנושי .. והדבר היחיד שנשאר לי לעשות זה או להתמודד או להתאבד .. אבל .., כרגע אני לא יתאבד.. לא מחר לא מחרתיים למרות שאני לא רוצה שמחר יגיע לעולם.. אני ינסה להתמודד לבד .. לכתוב .. לדבר עם המחברת שלי., לבכות., כמו שאני עושה תמיד .. רק חבל מרוב כאב בכי לא מצליח לצאת..ואני ממש הייתי רוצה לבכות כל החיים בלי להפסיק ... וזהו... 
לצפיה ב-'אנחנו כאן '
אנחנו כאן
( לעמוד שלי בתפוז )
03/06/2018 | 20:26
82

קורל יקרה,
אני מצטערת שלא יכולתי לכתוב לך קודם, אבל אנחנו, מתנדבי סה"ר, נמצאים כאן רק חלק מהזמן. אני מבינה שאת נמצאת בכאב איום בשל אובדן המדריכה, שהיתה, ועודנה, מאד מאד חשובה לך. נשמע שהיא האדם הראשון שהבין אותך, ושהיה קרוב אלייך נפשית. נשמע שבבית את לא מרגישה שיש לך כרגע עם מי לדבר, ומאז שיצאת מהבית היא היתה הדמות שפגשה אותך ונתנה לך מעצמה, אולי כפי שאף אחד אחר מעולם לא נתן לך, וזה רק טבעי שאת מרגישה קשורה אליה כל כך. אבל אני מבינה שקשה לך מאד להתמודד עם הפרידה, ושכרגע נפער איזה חלל בחיים שלך, חלל שאת מרגישה שאף אחד אחר בסביבתך לא יכול למלא. ויכול להיות שאת מרגישה שהאשפוז שעברת לא עזר לך למלא את החלל הזה, ואת אולי אפילו עוד יותר מיואשת, כי לא מצאת מי שיבין אותך. ואני חושבת שזה לא מטורף להיקשר ככה, כי יכול להיות שהיא הפכה עבורך לתחליף גם של אמא וגם של אבא, של ההורים המבינים והתומכים שאולי אף פעם לא היו לך,  וכשאיבדת אותה זה לא היה רק לאבד מדריכה, אלא הרבה יותר מזה.
אני מאד מצטערת שעברת אשפוז בלי שהרגשת שמישהו מבין אותך. אני רוצה להזמין אותך לצ'ט שלנו באתר סה"ר, בכתובת: www.sahar.org.il . הצ'ט הוא אנונימי ופתוח כל ערב (פרט לשישי) מתשע ועד חצות. אני מאד מקווה שתבואי ושתרגישי שמישהו כן מבין לליבך. אני מבינה שאת מרגישה שרק ענת תוכל להבין ולהכיל. ברורה לי ההרגשה שלך שאף אחד לא יוכל לתפוס את המקום שלה. ואולי אף אחד גם לא צריך. אבל... יכול להיות שעם הזמן תגלי בעולם שלנו עוד אנשים שיוכלו להיות איתך, בדרך זו או אחרת, להקשיב, להכיל ולתמוך. כשפגשת את ענת, לא ידעת שיכולה להיות בשבילך מישהי כזאת. אז אולי תגלי בהמשך אנשים אחרים, שגם אם הם לא היא, ולא יהיו היא, הם יוכלו להיות בשבילך הם עצמם. המחברת היא, אולי, התחלה של את, קורל, עבור עצמך. ענת היא אולי האדם הראשון שהיה שם עבורך. אולי עצם העובדה שהיא היתה שם, כשאולי לא ציפית, היא ההוכחה שיכולים לצפות לך בחיים עוד אנשים שיושיטו לך יד וילוו אותך. חלקם יהיו איתך אולי חלק מהדרך, ואני מאחלת לך שתפגשי גם נפשות שילוו אותך לכל אורכה. ואני שבה ומזמינה אותך גם לצ'ט, לדבר עם אחד או אחת מאיתנו.
 
שלך,
 
מתנדבת סה"ר.  
 
לצפיה ב-'היי :)'
היי :)
07/06/2018 | 12:28
1
45
קודם כל
לא צדקת
את ממש לא צריכה לעבור את זה לבד
ואת האמת? לא , אני לא מבין. 
גם שלי היה דיכאון, אף אחד לא הצליח להבין אותו. וזה גרם לי להרגיש כל כך לבד...
כי אף אחד לא יכול להבין מה הולך בראש של מישהו אחר. את לבד בראש שלך. ובקשר לזה אין מה לעשות.
אבל זה בסדר.
כי גם אם אני לא יכול להבין בדיוק מה את עוברת...
מוזמנת לדבר איתי
לצפיה ב-'תיקון'
תיקון
07/06/2018 | 12:48
28
נמחקו לי בטעת כמה שורות מהתגובה....
 
כי גם אם אני לא יכול להבין בדיוק מה את עוברת,  אני כן יכול לדבר איתך על זה ולתמוך בך. מוזמנת לדבר איתיאם את צריכה. את לא לבד בזה :)
לצפיה ב-'קישור לאתגר היצירה החדש-עצים'
קישור לאתגר היצירה החדש-עצים
( לעמוד שלי בתפוז )
29/05/2018 | 22:05
32
העלנו אתגר יצירה חדש לפורום יצירה,מוזמנים להיכנס ולהגיב...
לצפיה ב-'ממש חרא '
ממש חרא
17/05/2018 | 12:42
1
88
סמל האכזבה שלי 
החיוך שלך לא הוגן 
אני לא אגיד לך 
שאת מקסימה כשאת מרירה כל כך 
זה יאכזב אותך בחזרה
 
סמל הקנאה שלי 
המילים שלך קצת פוצעות 
בלי כוונה 
אני לא אגיד לך 
ששקט לי בלעדייך 
את תקנאי בי בחזרה
 
סמל הבושה שלי 
המבט שלך חודר אותי 
בידיעה קשה 
אני לא אגיד לך 
שזה כואב לי 
את תתביישי בנו בחזרה
 
ומי יודע 
אולי את חושבת 
שיכאב לי - זה לא נורא 
מי שישמע 
סמל האשמה
לצפיה ב-'לשתף'
לשתף
( לעמוד שלי בתפוז )
20/05/2018 | 21:49
49

שלום לך,
את ממענת את השיר שלך למישהי, שנשמע שתופסת חלק גדול מאד מחייך, ושהיחס שלך כלפיה הוא אמביוולנטי – את אולי מצפה ממנה לכל כך הרבה, אבל יכול להיות שאת מאוכזבת ממנה, ממה שהיא נותנת לך או משום שאינה מבינה אותך כפי שהיית רוצה. נשמע שאת רואה בדמות שלה את הסמל לכל מה שכואב לך. אולי את מרגישה שהיא המקור לכאבייך, שהיא מצפה ממך לדברים שאת מתקשה לספק לה, וכל מיני רגשות מתעוררים בך משום כך: תחושות אשם, כעס, אכזבה, בושה במי שאת.. ונראה שאת מתקשרת איתה דרך השיר שאת מעלה כאן, אולי חלקית משום שערוץ התקשורת ביניכן לא פתוח. מכתיבתך אני מבינה שאת מרגישה שאת לא יכולה לומר לה את מה שעל ליבך, כי היא לא תדע לתת לך תמיכה, אלא "תחזיר" לך. בין אם היא דמות מבוגרת או לא, נראה שאת לא סומכת עליה שתכיל אותך, אלא תריב איתך. ואני שומעת הרבה כאב על כך שאת לא מקבלת ממנה את מה שהיית רוצה לקבל, שהיא לא שם בשבילך.
האם יש דמויות אחרות בחייך שאת מרגישה שאיתן את כן יכולה לדבר? אולי מי שאת כותבת לה ועליה (למעשה על שתיכן) היא אחת ויחידה, אבל זה לא אומר שאת חייבת להחזיק את הרגשות שלך סגורים בתוך קופסה, או לא לדבר עם אנשים אחרים, גם על מה שאת מרגישה ביחס אליה. ממש כפי שעשית עכשיו בשיר שכתבת והעלית לפה. הבנתי שניסית להגיע לצ'ט. כתבנו לך בפרטי. אם יש בעיה את יכולה לשלוח מסר ונעזור לך להתחבר לצ'ט. בכל מקרה, אני רוצה שלא תרגישי לבד עם מה שקורה, ושלא תרגישי שאת צריכה להקריב את עצמך כדי לרצות מישהי אחרת, חשובה ומשמעותית ככל שתהיה.
 
שלך,
 
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'אין לי כוח יותר'
אין לי כוח יותר
16/05/2018 | 10:13
5
104
אני נראית בחוץ בסדר אבל בפנים אני על סף פגיעה עצמית, אני שונאת את עצמי, שונאת את איך שאני נראית ומתנהגת, אני חושבת שכלום לא מגיע לי.
אין לי כוח להתמודד, גם ההתיחסות של אנשים מבחוץ פוגעת בי בגלל שאני שונה ובגלל זה אני לא מוכנה לפתוח יותר דברים על עצמי.
זהו בערך, שמעתי על האתר הזה ורק עכשיו ראיתי את הפורום, מקווה שזה בסדר שכתבתי...
לצפיה ב-'לנו חשוב לשמוע אותך '
לנו חשוב לשמוע אותך
( לעמוד שלי בתפוז )
16/05/2018 | 21:41
4
71

היי ,
זה בסדר שכתבת כאן ופנית אלינו, אנחנו כאן עבור כל מי שצריך יד תומכת וכתף להישען עליה.
נשמע מדבריך הכאב והקושי בלהראות מבחוץ שהכל בסדר ולהסתיר מבפנים את נהרות השנאה העצמית שלא יפרצו החוצה...
אולי ההתמודדות עם כל מה שמסביב: האנשים, המבטים, ההתלחשויות כל כך מעייפים שאין כבר כח להתמודד עם  המציאות...
זה בסדר שאת לא רוצה לתאר ולהרחיב דברים על עצמך ,את לא חייבת כלל.
 יש לך גם אפשרות לפנות אלינו בצ'אט-אחד על אחד עם מתנדב או מתנדבת שלנו בכל יום מתשע בערב עד חצות (חוץ משישי בערב) בכתובת: http://www.sahar.org.il/
אני מאחלת לך לילה שקט ורגוע ושולחת לך חיבוק
מתנדבת סה"ר
 
 
לצפיה ב-'אוקיי'
אוקיי
16/05/2018 | 22:21
3
60
תודה על ההזדהות! אני חושבת שזה יאלץ לחכות כי אני צריכה עוד כמה רגעים לעצמי ולנסות להתמודד לבד... לילה טוב
לצפיה ב-'?'
?
16/05/2018 | 22:42
2
41
ניסיתי לפנות לצ'אט, אבל אני לא מבינה איפה אני מקבלת תגובה... ואוף
לצפיה ב-'ללחוץ על הקישור ששלחתי ויש חלונית בצד שמאל,נסי שוב'
ללחוץ על הקישור ששלחתי ויש חלונית בצד שמאל,נסי שוב
( לעמוד שלי בתפוז )
16/05/2018 | 23:39
1
37
נסי שוב,צריך סבלנות...אני כאן.ממתינה לשמוע איך הסתדרת ואם צריך עזרה
לצפיה ב-'נסי מחר אם לא הצלחת עדיין,כתבתי לך בפרטי'
נסי מחר אם לא הצלחת עדיין,כתבתי לך בפרטי
( לעמוד שלי בתפוז )
16/05/2018 | 23:56
28
נסי מחר אם לא הצלחת להיכנס לצ'אט עדיין.
מתשע,עם סבלנות...אם תסתבכי מבחינה טכנית נוכל להסביר לך,יכולה לפנות גם בפרטי,כתבתי לך.
עדכני אותנו,דואגת לך -מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'לא מתאימה לשום דבר. פשוט נרקבת'
לא מתאימה לשום דבר. פשוט נרקבת
01/05/2018 | 22:52
3
136
בנוסף לבדידות הנוראית שפוקדת אותי כבר המון זמן אני מרגישה שאני נרקבת. ולמה נרקבת ? ניסיתי לחשוב קצת עם עצמי וזה נובע מכל כך הרבה דברים.. למשל העובדה שאני לא מרגישה חיבור לשום דבר, לא מרגישה עניין בכלום. התחלתי ללמוד לתואר ראשון השנה במחשבה שאין לי משהו אחר להתמקד בו כרגע אז למה לא כבר לנסות להתקדם עם החיים ואולי גם להכיר אנשים.. וכל יום שעובר אני מרגישה יותר סלידה מהמקום ומהמקצוע ולא מרגישה שום עניין לא מצליחה להתחבר אפילו כשחלק מהתואר זה משהו שעניין אותי והחלק השני היה אילוץ.. הכל השתנה. אני לא יודעת אם זה המשבר הזה שמאפיל על הכל או שאני באמת בן אדם ריק. מרגיש לי שאני תקועה ואין לי מה לעשות עם זה כי לאן אלך ? אני הכי מאמינה בזה שצריך לקום ממקום שלא טוב לך בו, אבל העניין הוא שאין משהו אחר שאני יכולה לעשות. אני לא רואה בעצמי אדם שיכול ללמוד ובטח שלא להצליח במשהו. אני לא מרגישה שיש לי איזשהו כישרון שאני יכולה להתמקד בו ולפתח אותו, פשוט אין בי כלום. אין לי עם מי לדבר על זה כי אין מישהו שאכפת לו, והרי אני כבר "גדולה" וצריכה להחליט בעצמי עם עצמי (מסתבר שגיל 22 זה גיל שעוברים בו כבר הכל בחיים כן אה... ). אני תקועה בזמן שכל מסביבי רץ, אני לא מתאימה לעולם הזה ולא מתאימה לכלום. אני יודעת גם שאני לא יכולה להיכנס למיטה ולשים את השמיכה על הראש בתקווה שאולי אשן לנצח. אבל כשכל כך רע מכל כך הרבה בחינות בחיים מה יש כבר לעשות ? אם היה מישהו אחד ויחיד שאכפת לו אז אולי משהו היה נראה אחרת, אבל אפילו גם זה אין. אז הכל רקוב אני הולכת ונעלמת בעולם, בטוחה שאם לא אהיה פה אף אחד אפילו לא ישים לב. אין לי כלום פשוט שום דבר
לצפיה ב-'להיות שייכת... '
להיות שייכת...
( לעמוד שלי בתפוז )
02/05/2018 | 21:48
2
79
אנונימית יקרה,
את מתארת כאן מעין תחושה מאוד חזקה של חוסר שייכות, כאילו את מסתכלת על החיים מבעד לאיזה מסך. עומדת וצופה בדברים זזים ומתרחשים לנגד עינייך, לא יכולה לגעת, לא יכולה להצטרף…. והמסך הזה נמצא במעין חדר סגור שרק את נמצאת בו, חדר אפלולי שמשקף את הדכאון הזה שמלווה אותך, משתלט ולוקח את כל החשק, את ההנאה מהדברים שאולי פעם אהבת לעשות…
את מחפשת את דלת היציאה מהחדר, אבל בתוך החושך הזה כל כך קשה לראות… כל כך קשה לדעת לאן בדיוק ללכת... קשה להאמין שאת מסוגלת, שאת יכולה…  ואם רק למישהו היה אכפת…
יקרה, אמרנו לך בעבר וחשוב לי להגיד לך שוב, שלנו כאן אכפת, אנחנו רוצים להושיט לך יד ולעזור לך ברגעים הבודדים, ברגעים שהריק ממלא את החדר…
אני יודעת שפנית אלינו בעבר בצ'אט ומזמינה אותך לפנות שוב, לשוחח עם אחד מאיתנו המתנדבים ומקווה שנוכל להקל עלייך אפילו במעט.
אנחנו כאן אם תרצי,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'לא יודעת איך לגשת'
לא יודעת איך לגשת
02/05/2018 | 21:55
1
71
הלוואי והייתי יודעת איך לגשת לזה בשיחה בצ'אט, אני פשוט לא יודעת איך
לצפיה ב-'לפעמים באמת קשה למצוא את המילים... '
לפעמים באמת קשה למצוא את המילים...
( לעמוד שלי בתפוז )
04/05/2018 | 18:05
48
היי אנונימית יקרה,
 
לפעמים באמת באמת קשה למצוא את המילים כדי שנרגיש שמישהו מבין אותנו, כדי להסביר את מה שעובר עלינו... 
 
אולי תוכלי למשל לבוא לצ'אט, ולשלוח את הקישור להתכתבות כאן לסייע/ת שתדברי איתם וזו יכולה להיות נקודת התחלה שתסייע לשניכם... 
 
אנחנו כאן עבורך ומחכים לך במידת הצורך,
שלך ,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'אתגר יצירה חדש -אחד במאי'
אתגר יצירה חדש -אחד במאי
( לעמוד שלי בתפוז )
01/05/2018 | 21:47
43
מוזמנים להיכנס לפורום יצירה ולהשתתף באתגר החדש:
לצפיה ב-'קשה לי מאוד, למרות שחיצונית הכל טוב'
קשה לי מאוד, למרות שחיצונית הכל טוב
23/04/2018 | 15:24
1
124
שלום. אני בחורה בת 18 וחצי, לומדת הוראה במכללה, מוכשרת, חכמה, יפה ואהובה בחברה ובמשפחה.
כלפי חוץ הכל כל כך טוב. אין לי תלונות. אבל בפנים! בפנים קשה לי.
יש לי פחדים, בלבול ביחס לעצמי ולדת והרבה מחשבות אובדניות. לפעמים אני ממש רוצה למות. מה שעוצר אותי זה הרחמים על הורי האהובים והפחד שמא אלוקים יעניש אותי אחרי שאני אמות בייסורים שיותר קשים מפה.
כבר כמה חודשים שאני ממש סובלת, ומשתדלת כלפי חוץ לא לשדר זאת. ממשיכה לתפקד, ובלב בוכה. הלימודים נהפכו לעול לא רצוי, שאני מוכרחה להמשיך אותם נגד רצוני. שיתפתי חברות יקרות, אני בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי וההורים גם הם יודעים ומשתדלים לעזור במה שרק אפשר. אבל מישהו מבין אותי באמת? נדמה לי שאין מי שלגמרי יכול להרגיש אותי. את הכאב העמוק, את הפחד האדיר ואת החוסר אונים... כמו במלכודת. בוכה במיטה המון. רוצה לברוח! מכל החיים הגדולים והלוחצים הללו. ואין לי אפשרות. אלוקים לא מסכים, השכל מחייב שזה לא צעד נכון. אבל אני כבר די מיואשת. העזרה שהסביבה מעניקה לי לא מספיקה. מה עוד יכולה לעשות? עשיתי כל מה שידעתי שיכול לעזור לי.
ולפעמים יש הקלה. לפעמים אני שוכחת ממשאלת המוות, ומרגישה שטוב לי. אבל רק לפעמים. וביתר הזמן אני לכודה בלי מוצא. בלי יכולת להחלץ. מרגישה לפעמים אשמה. למה אני כזו כפויית טובה? אלוקים עוזר לי ונותן לי כ''כ הרבה טוב... כולן מקנאות בי ויש על מה. אז למה אני מרגישה כזו ריקנות? כאילו הכל מטופש וחסר טעם? ומצד שני אני עוד צעירה. צריכה להתחתן וללדת ילדים, להיות מורה טובה, לעזור לאנשים, לנצל את היכולות המדהימות שיש לי! אסור לי לזלזל בזה! לא בסדר לרצות למות! ככה השכל אומר לי.
זו מצוקה פנימית ממש גדולה. כל יום מחדש - אני אומרת לעצמי: ''החבילות של כדורי השינה מחכות לך במגירה. לא בורחות לשום מקום. את תתאבדי, אבל לא היום. רק היום תמשיכי לחיות. מחר תראי מה הלאה'' וככה עוברת יום אחרי יום. עד מתי???? מחכה שהכדורים הפסיכיאטריים ישפיעו. קיבלתי בהתחלה תרופה שלא עזרה לי בכלל, ואח''כ החליפו לי לתרופה אחרת.
מרימה ידיים בבקשת עזרה... מישהו כאן מסוגל להבין אותי? לחוש באמת את המצוקה שלי?
לצפיה ב-'מערבולת'
מערבולת
( לעמוד שלי בתפוז )
26/04/2018 | 22:53
63
הי חנה,
ממה שאת כותבת נשמע שאם הייתי צופה בך מהצד, על האופן שבו את מתנהלת ונראית בשגרה, לא הייתי מסוגל לנחש כמה סבל, מועקה, ומאבקים בין רציונל לרגש  מתחוללים אצלך בפנים.
שכלפי חוץ את מדברת, לומדת ומתפקדת כרגיל לכאורה.
אבל בתוכך הכאב עז וחד...
כאילו שאת צועקת מבפנים שיגאלו אותך כבר מהסבל הזה שאת עוברת היום, מחר, וסוחבת עוד יום אחד אחריו וכן הלאה. מתקדמת בצעדים קטנים ובמקום, לקראת סוף ידוע ובלתי נמנע שיגיע בזמן לא ידוע.
 
נשמע שאת מתאמצת להתנהל כלפי חוץ באופן שנתפס בעינייך כנכון, להיות בסדר, כי אולי לדעתך את בסך הכל את בחורה צעירה, מצליחה, חכמה ויפה וכנראה רוב הבנות היו מתות להתחלף עם מה שקיבלת מבורא עולם, ונשמע שזה גורם לך לסערה פנימית אדירה והאשמות עצמיות, נשמע כאילו את אומרת ״איך אני מסוגלת? יש לי הכל״ ובכך שוללת מעצמך את התוקף של הרגשות שלך. מנסה בכל הכוח לבטל ולדחוק לפינה חשוכה שאף אחד לא ישים לב, כי נדמה לך שאין לך זכות להרגיש ככה, כי זה לא בסדר, כי זה אסור.
ואולי את גם מפחדת מההשלכות שהתאבדות מותירה אחריה על ההורים שלך, או מפחדת שהסבל שאת עוברת עכשיו מתגמד לעומת מה שאת עלולה לקבל מאלוקים אם תעשי דבר כזה, ונראה שכל זה מותיר אותך אובדת עצות.
 
אני קורא את ההודעה שלך ורואה בחורה צעירה שכואב לה בלב, והיא נדחקת ונמחצת תחת כל המסגרות, הלחצים, הציפיות של אחרים ממנה ושלה משל עצמה, ויודעת שאין לה לאן לברוח.
נשארת כלואה בתוך הכאוס, הבלבול והמלחמות היומיומיות, כמו בתוך מערבולת.
סובלת, מרגישה ריקה ומיואשת.
 
עם זאת, כמו שכתבת בעצמך, על העתיד והשאיפות שלך, להיות אישה, לגדל ילדים ולהיות מורה טובה.... נשמע שיש שם עוד תקווה! על אף הכאב התאמצת וקראת לעזרה, אולי כי הרצון האמיתי שלך הוא פשוט להעלים את המצוקה, ולאו דווקא למות- כי אם הסבל לא יהיה שם תוכלי לממש את עצמך ואולי להיות מאושרת בחיים.
פשוט עדיין לא מצאת את הדרך להקל על הכאב, ואולי כרגע המוות נראה כמו הפתרון היחיד, אבל ממנו אין דרך חזרה והוא גובה מחיר עצום.
 
חנה,
את מוזמנת להמשיך ולשתף אותנו בתחושות שלך, פה או בצ׳אט- לבחירתך.
אולי לפרוק את מה שיושב לך על הלב יכול להקל בינתיים, אנחנו פה כדי להקשיב לדבר ולתמוך, ננסה להבין אותך באמת, ולהיות איתך שם כשקשה.
כדי שלא תתמודדי עם זה לבד.
 
שלך,
מתנדב סה״ר.
לצפיה ב-'מה אני עושה כדי להשתפר..'
מה אני עושה כדי להשתפר..
13/04/2018 | 23:12
3
135
אני חסרת ביטחון
יש לי בטן קטנה שמציקה לי
 
אני מתנהגת מוזר בצורה שהיא לא אני ואני שונאת את זה
יש לי קול חלש ומתחילים להעיר לי על זה
אני שונאת את עצמי את הפנים שלי המחוצקנות ואת הגוף שלי והשיער.
אני מכוערת :(
אפחד לא ירצה אותי..
 
אני רוצה להיות חברותית יותר ויותר להתנהג אני..
אני רוצה הרבה חברים סביבי
אני רוצה להיות יותר יפה
פחות להרגיש לבד.
 
אני רוצה להנות מהחיים!!
לצפיה ב-'מזדהה'
מזדהה
14/04/2018 | 02:13
54
מזדהה איתך ממש...גם לי אין ביטחון עצמי ואני עד לפני קרוב ל11 חודשים שקלתי 140 קילו...עברתי ניתוח וירדתי 52 קילו אבל אני עדיין שמן ומכוער...אני מנסה להיות חברותי אבל בגלל שאני תקוע בין מסגרות אין לי באמת חברים...אני חושב שבשביל אנשים כמונו לא יעזור לרצות...אנחנו צריכים לעשות...צריכים לייצר לעצמינו ביטחון עצמי צריכים לשים זין על העולם ולהגיד אנחנו יפים ואולי ביום מן הימים גם נאמין בזה...ובנוגע ללהרגיש לבד אני יכול להזדהות עם סה ממש...אם את רוצה את מוזמנת לפנות אליי בפרטי ונוכל לדבר...שניים זה לא לבד ואני מבטיח לנסות לעזור לך או לפחות להיות שם בשביל להקשיב לך
לצפיה ב-'להרגיש בנוח עם עצמך'
להרגיש בנוח עם עצמך
( לעמוד שלי בתפוז )
15/04/2018 | 23:48
64

גלי יקרה,
אני שומעת כמה את רוצה להרגיש בנוח עם עצמך... להרגיש שלמה עם גופך ועם הביטוי שלך (קולך) בסביבה הקרובה שלך.. ובעצם את אולי רוצה להרגיש אהובה ורצויה! אולי את מפחדת שאם את נראית או נשמעת בצורה מסויימת, לא יאהבו אותך... וזה שמעירים לך על כך שאת מדברת בקול חלש, לא מעודד אותך לחשוב אחרת... למרות שבמידה מסויימת, אולי מאחורי הביקורת על קולך החלש מסתתר עידוד – איזו קריאה לכך שתדברי בקול רם, שתרגישי ביטחון בעצמך, אמירה שכן רוצים לקבל אותך כפי שאת עכשיו, ורוצים לשמוע שאת מקבלת את עצמך. כי אולי, בסופו של דבר, הכל מתחיל ונגמר בך. אם את חוששת מדחיה חברתית, דעי לך שכל אחד יכול להרגיש דחיה מפעם לפעם, וגם מי שנראה פופולרי יותר יכול לחשוש מפני דחיה שכזאת, ולפעמים לתת לפחד לנהל אותו ולא להרגיש עצמו או עצמה... החשוב הוא שאת תקבלי את עצמך ולא תחששי מדחייתם של אחרים. וגם אם את רוצה לדבר בקול חלש – זו זכותך! יותר מלהשיג את קרבתם של חברים מסויימים, חשוב שתרגישי את בנוח עם עצמך. או אז תוכלי לגלות מי הם חברייך האמיתיים, ולא תחששי עוד מאיך רואים אותך ומה חושבים עלייך. זו תוכל להיות הקלה עבורך, ואז תוכלי באמת להנות מהחיים.
 
 
לצפיה ב-'מזדהה'
מזדהה
16/05/2018 | 22:50
9
היי,
אני ממש מזדהה איתך, אם את רוצה לדבר...
ואם את צריכה עזרה.
 
לצפיה ב-'חזרתי...לא יודע למה...'
חזרתי...לא יודע למה...
14/04/2018 | 02:04
3
106
כתבתי פה לפני חצי שנה...קצת עזר לי לשמוע את מה שאמרו...אבל קרה לי משהו שבעקבותיו נסגרתי...לא יכולתי יותר לדבר...לא יכולתי יותר לסמוך על אף אחד...קשה לי...ממש...לפני יומיים כמעט התאבדתי אבל ידידה ממש טובה שלי עזרה לי לעבור את זה והתחננה שאדבר עם מישהו...אבל אני לא יכול לסמוך על אנשים בכללי ועל מבוגרים בפרט...איכזבו אותי יותר מדי פעמים ואני פשוט חא מסוגל פיזית לדבר...לכתוב זאת האופציה הכי טובה...אני מרגיש רע ממש...חוסר משמעות...לא שאין לי משמעות לחיים אלא שאני לא משמעותי לחיים...שאני לא אחסר לאף אחד...צרות רק ממשיכות לבוא עליי...קרוב משפחה שלי שהייתי קשור אליו ממש נפטר ובגלל ריב במשפחה לא אמרו לי בכלל שהוא הגיע לבית חולים והמצב שלו היה קשה בשבוע שהוא נפטר ורק אחרי שהוא נפטר אמרו לי...גילו לאמא שלי דם בצואה וחייתי בפחד במשך שבועיים שזה סרטן... הסתבר שזה גידול שפיר...לא כלכך מבין בסה אבל זה אומר שיהיה טוב...אבל שהיא חולה והיא תצטרך להשגיח על זה ואם זה חוזר זה יהיה בעייתי יותר...אח שלי הקטן בכיתה ה' נתפס על ידי אבא שלי (רב חרדי) כשהוא רואה פורנו הומוסקסואלי...אני מפחד שהוא ישלח אותו לטיפולי המרה...וכל סה רק מהחודש האחרון...אה וגם הבנתי סופית שלא יהיה לי בחיים סיכוי עם בנות...בגלל שאני כלכך רציתי אהבה בחיים ונדלקתי על מחא בחורות ועם אף אחת סה לא הלך שפגשתי מישהי שבאמת הייתי דלוק עליה היא לא סמכה עליי מספיק...לא מכה עליי שאני אוהב אותה באמת...לא יכול להאשים אותה...אני כבר לא סומך על עצמי...אם יש מישהו שיכול לעזור לי לצאת מהדיכאון הזה בבקשה...אני צריך עזרה אבל לא אפנה בחיים לפסיכולוג או למבוגר
לצפיה ב-'התמודדות כערך'
התמודדות כערך
( לעמוד שלי בתפוז )
15/04/2018 | 22:46
2
59

לונלי בוי יקר,
נשמע שעברת לא מעט בזמן האחרון, ואולי גודש האירועים הפך למשהו שקשה לך להתמודד אתו, כי בין כה וכה אתה לא מרגיש במיטבך, עד כדי כך שחשבת להתאבד... התחושה של חוסר משמעות היא תחושה נוראית, ואולי היא גורמת לך להרגיש ריק, או חסר ערך. יכול להיות שאתה מרגיש שאין לך שליטה על חייך, כי אתה לא יכול לשלוט על מה שקורה לסובבים אותך, ואתה אולי מרגיש שאינך יכול לעזור. ונראה שההרגשה של חוסר המסוגלות נמצאת גם במה שקשור עוד יותר לעצמך, כשהחוויה שלך עם אותה בחורה שלא סמכה עליך מהדהדת אצלך את חוסר האמון שיש לך בתקופה זו כלפי עצמך, והפכת לא בטוח עד הסוף בכנות רגשותיך... ועם זאת, יש לך גם חוסר אמון כללי באחרים, ובעיקר במבוגרים. אולי חווית אכזבה ממבוגרים, וכמו שאתה לא בוטח בהם, הפכת ללא בטוח בעצמך. אולי, דווקא משום שקשה לך לתת אמון באחרים, אתה מתקשה לסמוך על עצמך עד הסוף. ייתכן שהיית רוצה לשבור את מעגל חוסר האמון ולהרגיש שהעולם סביבך יציב, ולא מתהפך עליך כל פעם עם צרה זו או אחרת.
 היות ואתה מרגיש שקשה לך לדבר פיזית עם מישהו, יכול להיות שהצ'ט שלנו (www.sahar.org.il) יוכל לעזור לך לפתוח עוד את מה שמעיק עליך. גם הצ'ט, כמו הפורום, אנונימי. אולי תרגיש הקלה לדבר עם מישהו בכתיבה, מישהו שמשתדל להבין ולתמוך, מבלי שתצטרך להיחשף. אתה והמתנדב או המתנדבת תוכלו, בנוסף, לדבר על אסטרטגיות התמודדות במצבך. הצ'ט פעיל בכל ערב (מלבד בשישי ובערבי חג) מתשע עד חצות. כמובן שאתה יכול להמשיך ולשתף בפורום. ואני רק רוצה לומר לך, שזה שעדיין לא גילית את ערכך וכוחותיך, זה לא אומר שהם אינם שם. לפעמים אי אפשר לשלוט בכל מה שקורה, וזה יכול להפחיד. אבל גם אם אתה מרגיש קצת אבוד בתוך מה שקורה סביבך, גם אם אתה מרגיש שלא נותנים לך להרגיש משמעותי, אני יכולה להבטיח לך, העולם לא יישאר אותו דבר אם תעזוב אותו. הוא יהיה פחות טוב ממה שהיה יכול להיות אם תישאר ותתמודד, כי אולי ההתמודדות הזאת הופכת לחלק ממי שאתה ונותנת לך משמעות, גם אם אתה לא יכול לראות את זה כרגע. ולכן, לו היית בוחר שלא להתמודד, אין ספק שהיית חסר.
 
שלך,
 
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'זה לא זה'
זה לא זה
15/04/2018 | 23:02
1
40
אני מדבר הצ'אטים מדי פעם כשאני צריך לפרוק אבל אני צריך מישהו או מישהי שאני אוכל לדבר איתם כאילו אם אני מגיע למצב קיצון...אנשים שיוכלו לייעץ לי ולעזור לי בזמן אמת כשהמצב ממש קשה
לצפיה ב-'מסכימים! '
מסכימים!
( לעמוד שלי בתפוז )
19/04/2018 | 15:53
30
היי יקר,
 
קןדם כל עצם החיפוש שלך אחר מענה שיהיה לך במצבי קיצון, מענה שיהיה מדוייק והעובדה שאתה חוזר גם לפה ולצ'אט שלנו מעיד בעיני על קול פנימי  שיש בו חיות ותושיה, שעוד לא איבד לחלוטין את כל הכוחות והתקווה, למרות כל ההתמודדויות המורכבות שעברת לאחרונה... וזה באמת קול חשוב, משמעותי ונבון בתוכך!
 
אכן לא כדאי להיות לבד עם עוצמות כאלה של מצוקות, ובטח ובטח לא כשאתה מרגיש על הקצה בסכנה לפגוע בעצמך. 
 
אנחנו פה כידוע לך כל ערב (חוץ משישי) בין תשע לחצות, ונשמח להיות פה בשבילך גם ברגעים האקוטיים הללו. זה חלק ממה שאנחנו עושים. 
 
מלבדנו אתה יכול לפנות גם לער"ן (עזרה ראשונה נפשית) ב-1201 מכל קו טלפון. זהו קו חם שפועל 24/7. 
 
ובמקביל, נדמה לי אם הבנתי אותך נכון, שאתה מחפש, ובצדק מישהו שגם יוכל להיות עבורך פיזית. האם אתה חושב שתוכל לשתף את ההורים שלך במצוקה שאתה חווה, כדי שיוכלו להיות שם עבורך, וגם להשיג עבורך עזרה מקצועית נפשית שתוכל להקל על המצוקה שאת מרגיש? 
 
אם לא, אולי תוכל לפנות ליועץ/ת בית ספר או למורה שאתה מרגיש בנוח איתו /ה. 
 
חשוב לי ממש לומר שאם אתה מרגיש בסכנה ממשית ואקוטית לעצמך, תוכל להתקשר או לבקש ממי שאיתך (כמו החברה) להתקשר למד"א (מגן דוד אדום) ב-101. 
 
מקווים שהחג עובר בשקט ובשלווה עד כמה שניתן... 
אם תרצה, אנחנו פה הערב בצ'אט...
שולחים לך לבנתיים חיבוק חם מאיתנו
 
שלך,
מתנדבי ומתנדבות סה"ר
לצפיה ב-'ירידות וירידות'
ירידות וירידות
03/04/2018 | 20:49
1
94
היה לי טוב אבל הטוב הזה כמו תמיד נגמר לרגע חשבתי שזה ימשיך כל החיים אבל שוב זה התפוצץ לי בפנים...הכרתי אותו בפייסבוק זה היה מושלם בחיים לא חשבתי שמישהו יאהב אותי כמו שהוא אהב אותי הייתי כלכך שמחה אבל משהו בי נרגיש שזה לא אמיתי אז בדקתי את זה ומסתבר שצדקתי הוא הצטער אמר שזה חד פעמי שהוא עשה טעות אחרי יומיים של דיבורים השתכנעתי וסלחתי לו נפגשנו והוא נראה בדיוק כמו שרציתי כמו שחלמתי שהגבר שלי יראה עברו חודשיים של אושר חשבנו על חתונה הוא כבר היה מוכן עם הצעה רק חיכה לרגע המתאים ואז הכל התפוצץ הוא התגלה כשקרן שוב וזהו זה נגמר לרגע חשבתי שהחיים שלי ישתנו שמצאתי את אהבת חיי שהפחד הכי גדול שלי כבר לא יקרה אבל משהו תמיד חייב להתפקשש מה חשבתי לעצמי איזה מטומטמת באמת חשבתי שיהיה טוב...ושוב אני באותו מקום לבד בלי חבר בלי חברים בכללי לא יוצאת כל היום בבית בזמן שכל מי שאני מכירה נהנים יוצאים לברים שותים צוחקים אני יושבת בבית בוכה...למה???????????? מה עשיתי שזה מגיע דווקא לי???????? 
לצפיה ב-'לא הוגן'
לא הוגן
( לעמוד שלי בתפוז )
03/04/2018 | 21:39
53
הי ילדת כאב,
שומעים כמה שאת מאוכזבת, שבתקופת הזמן שהייתם ביחד כבר התמלאת בציפייה ואושר, והנה הוא שיקר- שוב פעם. 
מפעיל את הרגשות שלך כמו רכבת הרים, ברגע אחד גורם לך לאופוריה ובאחר מוריד אותך.
נראה שנשארת פגועה ומפוחדת, ושכואב לך לחזור שוב ל״דאון״ שהיית בו לפני חודשיים.
אולי תרצי לשתף אותנו עוד, כדי שלא תשארי עם הכאב והדמעות לבד.
הצ׳אט פעיל ממש עכשיו, וחשבתי שאולי יעזור לך לתת לאחת/ד מאיתנו להיות שם איתך- בשבילך, להיות לך כתף שתוכלי להישען אליה ברגעים הקשים האלה שאת חווה עכשיו..
נחכה לך,
מתנדב סה״ר.
לצפיה ב-'לא חושבת שאי פעם היה לי טוב'
לא חושבת שאי פעם היה לי טוב
02/04/2018 | 19:51
3
131
כמה בן אדם יכול להיות בודד בלי שלאף אחד יהיה באמת אכפת.. זה הגיוני שאני חושבת שאין דבר טוב בחיים והם בערך סוג של "הישרדות והעברת הזמן?" למה זה ככה? ולמה בגילי.. כשכל האחרים מבלים נהנים ומצליחים, כשלכולם יש מישהו אחד לפחות שנמצא שם בשבילם. חושבת על מי שאני ולא חושבת שאני עוף מוזר או משהו כזה, ולהפך- דווקא אלה שמתקבלים כ"מוזרים" בחברה, לא נראה שהם בודדים.
לא יודעת מה לא בסדר בי. אני חושבת שאני טובה מדי וזה חלק מהסיבות שבגללן הגעתי למצב הזה. אבל ממתי להיות טוב הפך למשהו לא טוב בחברה? ולמה רק המוחצנים שבנינו מצליחים להראות.. אני בשלב בחיים שאין דרך לצאת מהמצב הזה של הלבד. אני לא נהנית משום דבר, אני כל הזמן מתוסכלת, עצבנית, בא לי רק לישון ולהעלם. העניין הוא שאני לא באמת אעשה לעצמי משהו, אז ככה שאני תקועה בעולם הזה וזה רק מדרדר. אין לי כוח לקום בבוקר לעוד יום של לבד ולעוד יום שגורם למצב שלי להתארך. לא יודעת מה לעשות.. עד לא מזמן מצאתי את עצמי מדברת עם אנשים שלא עושים לי טוב רק כדי להיות פחות לבד, ועכשיו גם הם כבר לא נמצאים. יש קטע כזה שדווקא האנשים שנותנים מעצמם ושאכפת להם סובלים יותר. לא מבינה את חוסר ההגיון הזה.. אין לי כוח לנסות ולהבין, ורק נותר לי לשבת ולהמשיך להסתכל איך כולם מוקפים באהבה ובאנשים שאוהבים אותם, ואיך כולם משתדלים למצות את החיים וכל יום ביומו בזמן שאני מפספסת כל כך הרבה שבחיים לא יהיה לי
לצפיה ב-'לעתיד טוב יותר'
לעתיד טוב יותר
( לעמוד שלי בתפוז )
02/04/2018 | 22:30
2
63

היי,
נשמעת מדבריך תחושת בדידות כואבת...לעיתים קרובות גם כשמוקפים באנשים רבים עדיין בפנים יש תחושה של בדידות, תחושה שאין מישהו שבאמת אפשר לדבר איתו ולחוש שאכפת לו...
כיום עם כל הרשתות החברתיות אנשים מעלים תמונות עם חיוכים בכל רגע נתון ובכל מקום ונוצר הרושם שכולם מסביב שמחים וטוב להם אבל  לא כל מה שרואים כלפי חוץ אכן מתקיים בפנים, בתוך תוכו של האדם...
לא כולם מוקפים באהבה...
את מציינת שדווקא האנשים שנותנים מעצמם ושאכפת להם סובלים יותר- למדת זאת מניסיונך, אבל אלה גם האנשים שמסוגלים לאהוב ולהביע רגש ולהכיל את כאבם של אחרים, זו יכולה להיות גם ברכה...
אולי את מרגישה עכשיו שאת בשלב בחיים שאין דרך לצאת מהמצב הזה של הלבד –פנית אלינו ואנו כאן בשבילך ,לנו אכפת ממך מאוד.
את מוזמנת לפנות גם בצ'אט ולשוחח עם מתנדב או מתנדבת באופן אנונימי ,הצ'אט פתוח ברגעים אלה עד חצות:
http://www.sahar.org.il/
המשיכי לשתף אותנו, שולחת לך שיר לעתיד טוב יותר(גם אם בעבר ובהווה לא היה טוב) ומקווה שתצליחי לחוש גם מעבר למקלדת ולצג שאת לא לבד
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'תודה על התגובה..'
תודה על התגובה..
02/04/2018 | 22:58
1
51
דיברתי מעט עם מתנדבת בצ'אט לפני כחצי שעה ואני חושבת שאולי הדברים שהתייחסתי אליהם לא היו מתאימים למקום הזה.. מצד שני מתנדב אחר אמר לי שזה כן המקום ושזה בסדר. הרגשתי שהבכתי את עצמי כי היא בחרה לסיים את השיחה. אני לא יודעת מה לעשות, חשבתי שזה יעזור לי כמו בשיחה הקודמת שהייתה לי פה.. איך אדע אם אני יכולה לחזור לצ'אט לשוב בהמשך ?
לצפיה ב-'זה המקום המתאים!את יכולה לשוב לצ'אט'
זה המקום המתאים!את יכולה לשוב לצ'אט
( לעמוד שלי בתפוז )
02/04/2018 | 23:38
36
את יכולה לפנות כאן ובצ'אט כמו שהמתנדב אמר לך
מקווה שבפעם הבאה תרגישי כמו בשיחה הקודמת שעזרה לך.
שולחת לך חיבוק,לילה טוב ותעדכני אותנו.
לצפיה ב-'אתגר יצירה חדש -לחג החירות'
אתגר יצירה חדש -לחג החירות
( לעמוד שלי בתפוז )
29/03/2018 | 21:45
26
שלום לכולם,
פרסמנו אתגר יצירה חדש לכבוד חג הפסח העוסק בחירות.
הקישור:
מוזמנים להיכנס ולהגיב 
לצפיה ב-'אני כבר לא יודע מה לעשות עם החיים שלי'
אני כבר לא יודע מה לעשות עם החיים שלי
04/03/2018 | 17:19
1
168
קוראים לי אושרי, אני בן 13.
אתחיל עם מה שיש לי (או לפחות חושב שיש לי. ממש חשוב לי עזרה אז אני אפרט)
  • יש לי בעיות קשב וריכוז במינון גבוה
  • מכור למחשב שלי (אולי אפילו ברמה של נוער בסיכון)
  • נמוך+ חלש
חיי משפחה
כשהייתי בכיתה ו' הציונים שלי היו ממש טובים אך כשעליתי לכיתה ז' ציוני הדרדרו. בהתחלה חשבתי שזה בגלל המעבר לחטיבה, אך גם היום (אחרי חצי שנה) הציונים שלי גרועים. בעקבות זה הוריי כועסים עליי מאוד ורבים איתי 24/7(לא ברמה של מכות אבל צעקות גדולות) ובעקבות זה הם מחרימים לי את המחשב, שאולי זה לא נשמע כמו עונש גדול אבל בשביל מישהו שמכור למחשב זה ממש סבל.
 
חיי חברה
אני ילד נמוך וחלש וממש לא מקובל, בעקבות זה אני סובל מקללות ובדיחות על חשבוני ואני לא אומר מילה (ואמנם זה נשמע פתטי אך אין לי את האומץ לאמר להם להפסיק)
 
אני יודע שזה נשמע ממש מטופש ושיש מקרים הרבה יותר חמורים אך אני באמת כבר לא יודע מה לעשות עם החיים שלי
לצפיה ב-'מחשב, לימודים ובית הספר'
מחשב, לימודים ובית הספר
( לעמוד שלי בתפוז )
05/03/2018 | 21:41
96
אושרי יקר
ראשית, חיבוק גדול  .
אני קוראת את מה שכתבת...ופשוט מתפעלת, מתפעלת כי על אף כל הדברים שמציקים לך אתה מצליח להסתכל על המצב שלך ולנתח אותו באופן כל כך בוגר, מסודר ומדוד. זה כל כך מרשים עד כי אני לא מתפלאת שההורים שלך חושבים שאתה "יכול יותר" בלימודים, פשוט כי היכולות שלך מתבטאות אפילו בפוסט הזה.
נשמע שאתה בודד מאוד בבית הספר, ה"חברים" שלך הם ממש לא חברים, ואף יותר גרוע..מקללים ומציקים לך, אתה משער שזה בגלל שאתה נמוך וחלש אבל אולי דווקא בגלל שגם הם מרגישים שאתה ברמה אחרת, אולי אפילו מאיים עליהם..אני גם מתארת לעצמי שהמצב החברתי הזה בבית הספר גם לא תורם ליכולת שלך להתרכז בלימודים ואולי גם בגלל זה הציונים שלך לא מדהימים מאז שעברת לחטיבה.
ואולי דווקא חוסר החברה האנושית גרמה לך להתחבר יותר למחשב. המחשב משתף פעולה (כפי הנראה אתה אחד מברי המזל שמסתדרים איתו ממש טוב), אפשר להגיע דרכו לכל דבר, וגם אולי ליצור דרכו קשר עם אנשים אחרים, שונים מהילדים בבית הספר, וכך למצוא חברים  שאתה נהנה מהקשר איתם. יתכן שההורים שלך לא מבינים שהעונש שהם נותנים לך הרבה יותר חמור ממה שהם חושבים. אולי הם חושבים שהם מונעים ממך שימוש במכשיר (המחשב), אבל בעצם הם לוקחים ממך את חיי החברה שלך, ובגלל זה אתה נפגע הרבה יותר ממה שהם רצו. אני באמת לא יודעת האם  שיתפת את ההורים שלך במה שאתה עובר בבית הספר, האם סיפרת להם על ההצקות, הבדיחות על חשבונך ועל הבדידות שאתה מרגיש שם, והמפלט שאתה מוצא במחשב. אבל אם  לא, אולי כדאי שתשתף אותם, אולי אז הם יבינו יותר שהירידה בלימודים קשורה גם למצב החברתי שלך וינסו לעזור לך מהכיוון שלהם. יתכן שזה יעזור יותר להבין איך אתה מרגיש ולכן גם יבואו יותר לקראתך בנושא המחשב . 
אני לא בטוחה שנתתי לך תשובה לכל הנושאים המציקים לך, ולכן אני רוצה להזמין אותך ליצור איתנו קשר בצ'ט של סה"ר כאן באתר הזה. זהו צ'ט אישי ואנונימי, אחד על אחד,עם מתנדב סה"ר, שיוכל לשמוע אותך, להבין יותר טוב מה כואב לך, ולחשוב איתך  מה כדאי לעשות. הצ'ט פועל בין תשע בערב לחצות..בוא לדבר איתנו, אנחנו רוצים לעזור...
שלך, מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'קריאה להשתתף במחקר'
קריאה להשתתף במחקר
26/02/2018 | 15:40
70
נשמח אם תסכימו להקדיש כחצי שעה מזמנכם על מנת למלא סקר אנונימי, הנועד למפות את דפוסי השימוש בטכנולוגיות דיגיטליות (כגון: מחשב, סמארטפון, טאבלט) בקרב מתמודדים עם בעיה נפשית. כל אדם מעל גיל 18 יכול להשתתף ולמלא את הסקר .
לכניסה לסקר היכנסו לקישור- 
https://haifacatrc.eu.qualtrics.com/jfe/form/SV_8z...

בין המשתתפים בסקר יוגרלו שוברים לארוחת בוקר זוגית במגוון בתי קפה ברחבי הארץ.

תודה מראש על השתתפותכם,
ספיר יעקבי, עוזרת המחקר, לשאלות ו/או לסיוע במילוי הסקר ניתן לפנות בדוא"ל: sapirjacoby@gmail.com או בטלפון: 052-5852217
נ.ב. נשמח אם תשתפו הודעה זאת.
לצפיה ב-'כנסו לאתגר יצירה חדש בפורום יצירה'
כנסו לאתגר יצירה חדש בפורום יצירה
( לעמוד שלי בתפוז )
22/02/2018 | 21:47
1
18
אתגר יצירה חדש לקראת פורים ,מוזמנים לכתוב...

לצפיה ב-'כלום לא השתנה'
כלום לא השתנה
14/02/2018 | 20:06
1
159
כבר אין תקווה לכלום והחיים מראים לי שאין סיבה לצחוק ולשמוח כי אחרי רגע הכל מתהפך חשבתי שהחיים מתחילים להתייצב שהולך לי מבחינת עבודה רציתי לפתוח עסק אבל הבנתי שזה לא כלכך פשוט ולקחתי צעד אחורה....חשבתי שמצאתי את האחד שלי כלכך שמחתי שלמרות שהדימוי העצמי והביטחון העצמי שלי שואפים לאפס הצלחתי למצוא מישהו חשבתי  שכל החיים אני יהיה לבד ופתאום  הוא בא אבל אחרי שבוע הוא התחיל גם עם חברה שלי והבנתי שהוא שחקן ולא באמת אוהב אותי ואז שוב בכי שוב הביטחון נופל שוב חזרתי להיות זאת שאין לה עם מי לדבר שאין לה חברים...ושוב אני חוזרת להתחלה ומבינה שלא משנה מה אני ינסה לעשות כדי לצאת מהדיכאון אני לא יצליח לצאת ממנו תמיד הוא ישאב אותי אליו וכלום לא ילך לי בחיים הכל אני סתם עוד מישהי שמתהלכת פה בלי תכלית ובלי כלום 
לצפיה ב-'עליות ומורדות '
עליות ומורדות
( לעמוד שלי בתפוז )
15/02/2018 | 21:52
63
היי ילדת כאב,

נשמע לי מדבריך שיש מדי פעם עליות ותקוות לעתיד קל יותר ומשמח ואז באה הנפילה ואיתה האכזבה...
כל התחלה חדשה גורמת ללב להמריא מעלה בתקווה שהינה סוף סוף יש יציאה מהדיכאון ,יש תקווה לאושר והתחלות חדשות: עסק, זוגיות.
התקווה מלאה את הלב בפליאה והכרת תודה שהינה גם לי מגיע...הינה אני מתחילה חיים חדשים אבל עסק עצמאי זה לא כל כך פשוט ובנוסף הבחור שנראה כרציני ומבטיח התגלה כמזויף ולא ישר...
אולי את תוהה עד מתי ימשך המצב...כמה עוד אפשר לחוות קשיים ומכשולים...התחושה הזו של קיום חסר תכלית ממלאה את האופק מקצה עד קצה ועכשיו לא ניכר קן אופק דרכו תשתקף הזריחה, התקווה ליום חדש ...אך על פי התבנית החוזרת אחרי הנפילה הזו חייבת לבוא עלייה ואיתה תקווה שהדברים יסתדרו גם אם באופן זמני...גם אם לתקופה עד לנפילה הבאה...
עבורינו את לא סתם עוד מישהי!!!
עדכני אותנו כאן בפורום את בצ'אט מתשע עד חצות בכל יום מלבד בשישי במצבך:
שולחת לך חיזוקים ואיחולים לימים ותקופות בהם העליות יהיו רבות יותר מהמורדות והנפילות.
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'חסר תקווה'
חסר תקווה
13/02/2018 | 19:38
1
112
שלום.
אני בן 28.
יש לי ocd כבד..יחד עם סכיזופרניה ודיכאון קליני. וחדרות.
המחלה משפיע עלי לכל אורך הזמן. ואני מתפרנס רק מה 2300 שקל של הביטוח הלאומי.
אין לי תעסוקה ביום יום, לא מצליח להנות מכלום ונוטה גם לא לעשות כלום.
לא מוצא תעסוקה, לא לימודים לא עבודה.
רוב הזמן אני מוצא את עצמי בדיכאון, מיואש מהחיים ובעיקר חושב ודואג על העתיד שאין..
התרופות לא משפיעות עלי, לא ישן טוב בלילות.
ובעיקרון זהו.
מת למצוא תעסוקה לימודים עבודה נורמלית. מת לצאת מהבית..אני רוב הזמן בבית על המיטה.
אני בחור מוכשר בעל מוטיבציה(אם כי יורדת לכל אורך הזמן) ורק צריך משהו שיאמין בי ויתן לי קרדיט.
אשמח לעזרה.
תודה מראש.
לצפיה ב-'ברוך הבא'
ברוך הבא
( לעמוד שלי בתפוז )
13/02/2018 | 23:40
53
היי ריימונד, 
ברוך הבא.
 
ממה שאתה מתאר אני מבין שאתה מרגיש תקוע ומיואש, רוב הזמן אתה נשאר עם עצמך- מתבוסס במחשבות לא נעימות.
נכון שכתבת שאתה חסר תקווה ושאתה לא רואה עתיד, ולצד זה דווקא ניכרים התקווה והרצון לצאת ממעגל הייאוש שאתה שרוי בו.
אתה רוצה לפעול, לצאת מהבית, ללמוד, להתעסק- בעצם להעשיר את החיים שלך בדברים חדשים.
 
זה בוודאי קשה לקום בוקר אחד ופשוט לעשות את כל זה רק בכוחות עצמך, ולכן גם כתבת שאתה צריך מישהו, ואם הבנתי נכון- לאו דווקא איזו דמות משיחית שתציל אותך- אלא בסך הכל מישהו שיאמין בך ויחזק כשצריך.
 
אמנם אנחנו לא נמצאים פיזית ביחד איתך, אבל בכל זאת אנחנו נשמח להקשיב, לתמוך ולסייע לך בכל דרך שנוכל. אתה מוזמן לשתף אותנו בפורומים (יצירה, מבוגרים), או/ו בצ׳אט אנונימי שלנו שפעיל כל יום בין תשע לחצות (אתר סה״ר).
אז גם בימים קשים, כשאתה בקושי יוצא מהמיטה, ואולי מרגיש רע- לא תצטרך להרים את עצמך ולהתמודד עם זה לבד, נהיה שם איתך כדי להאמין ולחזק.
מחכים לשמוע ממך עוד,
מתנדב סה״ר.

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

היבטים- פסיכותרפיה קוגנטיבית התנהגותית
מרפאת היבטים
חגי שלו - להצליח בקריירה ובעסקים
להצליח בקריירה ובעסקים
פורום תמ
תמ"א 38 והתחדשות עירונית

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ