לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1572415,724 עוקבים אודות עסקים

פורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'צביעות של התחלות חדשות'
צביעות של התחלות חדשות
24/09/2017 | 00:25
10
לצפיה ב-'לא רוצה יותר..'
לא רוצה יותר..
22/09/2017 | 01:25
1
61
אני לא רוצה יותר
לא רוצה לנשום לא רוצה לסבול לא רוצה להרגיש פשוט רוצה לא להיות...
נמאב לי מהמחשבות של עצמי, מהמחשבות שרצות הלוך ושוב ומוציאות אותי מדעתי..
אני שונאת את עצמי.. אני שונאת את האדם הדפוק והטיפש והמטומטם והמיותר שאני. לא מבינה למה אני עוד כאן... לא מבינה איזו תועלת יש לי.. אני מבזבזת חמצן.. אני מיותרת כאן..
 
נמאס לייי
אני רוצה לצרוח לבכות לשבור קירות לקפוץ מאיזה גג.. הלוואי ואני פשוט אעלם..
אני מיותרת.. אני שונאת את עצמי, אני שבורה לרסיסים.. אי אפשר לתקן אדם כמוני, גם אין סיבה לנסות..
 
אני רק רוצה שיגמר.. רוצה לנשום בלי שיכאב.. רוצה לקום בבוקר בלי לשנוא את זה שהתעוררי.. רוצה להעביר רק יום אחד בלי הצורך לפגוע בעצמי..
אני רק רוצה להעלם מפה
לצפיה ב-'לקראת אפיסת כוחות... '
לקראת אפיסת כוחות...
( לעמוד שלי בתפוז )
23/09/2017 | 20:12
13
שלום לך יקירה,

אני שומעת ממך שאת נמצאת במצב של אפיסת כוחות. כל המחשבות, השנאה העצמית, כל הביקורת שאת מפנה כלפי עצמך- הם מתישים אותך.

אני שומעת ממך שאת מרגישה שהגעת לסף גבול היכולת, שאת מרגישה שאת קורסת... ואת רק רוצה לברוח מכל הייסורים האלו, ופשוט להיעלם... אני משערת לעצמי שזה מגיע מתוך מצוקה עצומה, ולעיתים אף המוות יכול להיתפס כדרך אפשרית לפורקן.

אני שומעת ממך גם קול נוסף. קול שמצא בתוכו כוח להיכנס לפורום זה, לכתוב לנו הודעה בפעם הראשונה ולבקש עזרה. זה בכלל לא מובן מאליו שבחרת לא להישאר לבד עם הכאב הזה, והגעת לפורום על מנת לחלוק אותו איתנו. אני רוצה להזמין אותך להמשיך ולשתף בפורום, או אם תרצי, את מוזמנת להגיע לצ'אט אישי ואנונימי, עם אחד מאיתנו, המתנדבים של סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, באתר www.sahar.org.il. שם נוכל יחדיו לחשוב על דרכים אחרות שבהן תוכלי לפרוק את כל מה שמציף אותך, אך גם במקביל לשמור על עצמך.

שלך,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'לא לסמוך על אנשים'
לא לסמוך על אנשים
23/09/2017 | 13:01
63
זאת המסקנה שהגעתי איתה לחג..  אני מרגישה נורא כל פעם שאני נזכרת ברגעים האלה ..   
יש לי בעיה רפואית קצת מוזרה שגורמת לי לעשות התקפי אלרגיה קשיים ומהירים בתדירות יחסית גבוה.  אני מאוד מודעת  למצב ועושה כל מה שאני יכולה לשמור על עצמי אבל זה   בממוצע פעם בחודש פשוט  נכשל.. בערך פעם ב-3 חודשים זה נכשל בגדול והופך למצב חירום שקורה מאוד מהר.. 
 
זה קרה לפני שבוע .. בדרך מהעבודה הביתה .. הושבתי את עצמי בצל באיזה פינה כי הבנתי שזה קורה.. הבנתי שאני לא אצליח להגיע לאוטובוס הביתה.. 
רחוב ראשי, עיר גדולה , שעת עומס שכולם  בדיוק יוצאים. 
המקום שהתיישבתי בו הוא כניסה לבנין משרדים גדול ..  לקח לי כמה רגעים להצליח להתקשר למד"א .. הייתי במצב שאין לי ממש קול ואני לא ממש יכולה להסביר איפה אני .... בקושי הצלחתי להגיד להם מה קורה למזלי על הבנין ממול היה שלט ברור עם הכתובת. 
לקח כמה דקות עד שמצאו אותי ובדקות האלה הייתי לבד 
לגמרי לבד.. אנשים עברו שם ואף אחד לא עצר.. 
לא הייתי מסוגלת לסמן למישהו או לבקש הייתי חלשה מדי .. ואני לא מבינה  איך לא עצרו לעזור לי?!
 
בגלל המצב שלי אני נראת חצי מהגיל שלי  מבחינת גודל, קשה לי להבין איך מישהו רואה נערה בבגדי שישי מגוהצים, על הרצפה באמצע הרחוב ולא ניגש ?! קשה לי לדמיין   מה יכולים אותם אנשים להגיד בתגובה ..
 
אפילו לא ניסו לא שאלו .. כלום..
 
זה הרגע הזה והשניה שהסתיימה השיחה עם מדא  שאני מודה שנלחצתי הבנתי שהפעם זה התקף יותר קשה , ושזה מסוכן,   המוקדן ביקש שאני אנסה לבקש עזרה ממישהו , ולא הצלחתי ..  הוא שאל אם אני חושבת שאצליח לסמן לאמבולנס ואמרתי שלא .. 
אם מישהו רק היה עוצר -  הייתי אולי מצליחה להשתמש במזרק מהר יותר(לא ברור לי איך עשיתי את זה במצב כל כך גרוע), והיו חוסכים למד"א את העשר דקות לפחות שניסו למצוא אותי ..ואז אולי היו מספיקים להביא אותי לבית חולים לפני הדרדרות.. וזה לא היה הופך לכזה בלגן..
 
עכשיו כל פעם שאני קצת לא מרגישה טוב אני בלחץ, כי זה מזכיר לי את זה .. היה לי לילה  קשה  הלילה , מהאלה שהם כמעט חירום , ואני לא מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר ..
 אני מודה שאני מפחדת.. 
 
לצפיה ב-'יאוש,עצבות ,כאב ותקווה '
יאוש,עצבות ,כאב ותקווה
13/09/2017 | 17:27
1
54
אני חייה בגהנום.
זה מה שאני לעיתים מרגישה, משלמת על משהו שאני לא יודעת מה הוא. 
אנשים לעולם לא ירגשו , לעולם לא יבינו!  שום דבר כבר  לא עוזר.
אני לא יודעת כבר איך לתאר את ההרגשה המחורבנת הזאת שהכל קורס!! 
את הרגשת הריקנות הזאת שמתלווה אליך לכל מקום, את ההרגשה שלפעמים הכל נגדך , שאתה לא מסוגל להתמודד פשוט חלש מידי ואין בך שום רצון להתחזק או לחיות אתה פשוט מתקיים ומקווה שבקרוב הכל יפסק. זה כואב כל כך שזה כבר מיאש אתה מרגיש את זה בכל נשימה שלך בכל פעולה גם כשאתה מנסה לא להתייחס לזה זה שם וזה רק הופך להיות יותר גרוע.
אתה מנסה לתקן באמת מנסה אבל נשבר עוד פעם ועוד פעם אתה כבר לא מצליח לעמוד בקצב לא יודע מה לעשות אבוד כל כך אבוד כל כך לבד. אתה לא יודע איך להוציא את זה החוצה אתה רוצה לשבור, להרוס ,לחתוך, למות.
אבל זה לא יעזור אתה מבין את זה עכשיו אתה יודע שזה רק גורם ליותר גרוע...
 כלום כבר לא יעזור כלום לא יכול לתת מענה לסבל הבלתי נגמר הזה שאתה מרגיש. ניסיתי המון וכל פעם שהצלחתי לקום להרגיש קצת טוב, שיש סיבה לזה שאני פה משהו שבר אותי שוב. חשבתי שיש בי משהו, יש לי כל כך הרבה לתת!! אבל היום אני מבינה שאין לי מקום בעולם. 
אין בעולם מקום לרגישים , לחלשים, לאלו שרואים גם את הפרטים הקטנים , לאלו שנמאס להם להפגע אבל עדין מנסים, לאלו שרק רוצים לעזור אבל לא יכולים לעזור לעצמם, לאלו שלא מפסיקים לשקר, לאלו שפשוט לא מצליחים להתמודד.
 אלוהים יודע למה למה אני לא מוותרת למה אני ממשיכה להאמין שיהיה טוב יותר ?
אולי לא תמיד יש סיבה לקיום שלך?
 אולי אנחנו סתם פה בלי משמעות מיוחדת? אולי אנחנו מחפשים אותה כדי לא להרגיש חסרי ערך? אני שונאת את העולם ואת כל מי שנמצא בתוכו!  אנשים יודעים לעשות רק נזק זה עולם אכזרי חסר רחמים.אני לא מצליחה להנות מהחיים הלוואי ויכולתי להעניק אותם למישהו אחר . אני מרגישה כל כך אשמה על זה לפעמים , אשמה על זה שאין בי רצון לחיות אבל אני גם לא רוצה למות . הלוואי שמישהו יוכל אי פעם לקחת את הסבל שלי ולהעלים אותו.
 אבל אני יודעת היום אני יודעת שזה לא תלוי באף אחד אחר אני  צריכה למצוא את הדרך... לא אכפת לי אפילו רק להרגיש בסדר שהסבל יעלם.  אבל אולי זה לא אפשרי ? אולי יש אנשים שנועדו לסבול ואני אחת מהם ? אולי הסבל יחלש כשאני אקבל את זה שלעולם לא יהיה טוב יותר פשוט אוותר ואתן לחיים להכות אותי כמה שהם רוצים? בכל מקרה זה לא משנה.
 מי אני בכלל שזה ישנה? סתם עוד אחת בעולם... אולי כולם סובלים אבל רק לי קשה לקבל את זה ?אולי כולם מעבירים את הלילות שלהם בבכי?  אולי כולם מתפללים כל לילה שלא יקומו למחרת ? אולי כולם כל יום  מדמיינים  את המוות שלהם ? אולי כולם מנסים לעשות הכל כדי להסתיר את זה אפילו מעצמם אבל אני פשוט נכשלת גם  בזה ? ואם אני כל כך כישלון אולי מגיע לי למות אולי מגיע לי כל הכאב ? הרי אני האשמה ולכן זה כאב שלעולם לא יוכל להעלם. כי הוא לא תלוי במציאות או באנשים אחרים. הוא תלוי בי ואני דפוקה תמיד הייתי...
 אז למה אני מרגישה כל כך קרועה בין הרצון למות ולהפסיק את הסבל לבין התקווה המטומטמת הזאת שלא נותנת לי ? 
נמאס לי לא לדעת מה לעשות נמאס לי להרגיש שלא נותר בי דבר  נמאס לי להתקיים נמאס לי לנסות והכי נמאס לי להיות אני אבל לצערי זה משהו שאני לא יכולה לשנות. 
לצפיה ב-'כשתקוה צומחת מתוך הכאב'
כשתקוה צומחת מתוך הכאב
( לעמוד שלי בתפוז )
13/09/2017 | 22:15
28
מישהי יקרה
את ממש לא "סתם" מישהי. קראתי בכאב את דברייך העצובים והקשים, וקיבלתי תחושה של בחורה צעירה, חושבת ומעמיקה, רגישה מאוד,מתלבטת בשאלות קיומיות ופילוסופיות. נשמע שעל אף הכאב הכל כך גדול שאת חשה בכל זאת יש לך אמונה ותקווה שדברים עוד יכולים להשתנות ושאולי היה טוב יותר. ואולי אפשר להאחז בתקווה הזו כדי לאסוף כוחות ולהמשיך להתמודד, כי דברים באמת יכולים להשתפר. לא סיפרת לנו מה גורם לסבל ולכאב שלך, אבל אפשר אולי למצוא גם עזרה, כדי שלא תאלצי להתמודד לבד. אני מציעה, ואפילו מבקשת, שתבוא לספר לנו יותר במסגרת הצ'ט הפרטי והאישי של סה"ר, שפועל בכל יום בין תשע בערב לחצות. אולי נוכל למצוא ביחד דרכים אך להתגבר, להתמודד, ולשאוף לשפר את המצב, כדי שאותה תקווה תגדל, תפרח ותתממש. מצפים לך בצ'ט...
שלך, בחיבוק גדול, מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'נכנעתי '
נכנעתי
11/09/2017 | 21:59
3
84

כשלא רוצים להרגיש המוות נראה כחלום
יש רגעים שהכל מתקלף ונחשפים הסודות
זה מה שקרה לי היום והיא באה לחבק
ואיך אני אסביר שהחיבוק כואב לי?
איך אני אסביר כמה זה כואב לחייך?
כמה זה כואב שרואים אותי? בעיקר שאני רואה את עצמי
קשה לשלוט במחשבות
אני רק יודעת שחזרתי להרגיש. וזה כואב.

בחרתי לוותר ולסיים עם כל הכאב

הידיים, והריחות, והקולות לא מאפשרים לי להמשיך
לקחו לי את היכולת להמשיך.
אני לא מתאימה לעולם הזה.
:(
נמאס לי.
כל כך נמאס.
https://youtu.be/kwbIkzDVVFQ


לצפיה ב-'דואגים לך! '
דואגים לך!
( לעמוד שלי בתפוז )
11/09/2017 | 23:26
2
44

נטע לי יקרה,
אני קוראת את מה שכתבת ומרגישה את אפיסת הכוחות.... את התחושה שהניתוק מהרגש כבר לא מתאפשר וזה מביא את הכאב בעוצמות בלתי אפשרויות, בתדירות בלתי פוסקת וחודרנית...

אני לא יודעת אם במילים שלך את מתייחסת לשיחה שהייתה לך הערב בצ'אט... שהציפה את הפלאשבקים האלה... אבל כך או כך אני שומעת את כמה את מרגישה חשופה ופגיעה, חסרת אונים אל מול הכאב הזה שלא נותן לחיות... באופן שאפילו רצון טוב להטיב, לחבק אותו מכאיב עוד יותר....

ואת מרגישה שהגעת לקצה גבול היכולת, והמוות נראה כמו שקט שאת כל כך מייחלת לו... ויחד עם זאת דווקא במילות השיר שצירפת, אני שומעת גם כמיהה לכך שאולי ניתן להינצל... שאת לא אבודה...

יקירה, אולי הכאב הזה הוא חלק בלתי נמנע מהחלמה, כמו להוציא את המוגלה מהפצע, למרוח עליו אלכוהול לחיטוי ולתפור אותו, אחרת הפצע לא יוכל להגליד וימשיך לדמם ללא עור שמגן עליו...אנחנו רוצים להיות פה איתך, לחטא בעדינות ובזהירות את הפצע ולנסות לחבוש באופן שלא יגרום לך להרגיש כאילו הפיתרון היחידי הוא לוותר על אותו איבר עם הפצע, על עצמך... באופן שהכאב יוכל להיות נסבל תפר אחר תפר... הצלקת אולי תישאר ותמיד תהיה חלק ממך, אבל אולי העוצמות לא יהיו כל כך גבוהות... אנחנו מחזיקים איתך ועבורך את התקווה, בייחוד הלילה...

בבקשה צרי איתנו קשר, אנחנו מאוד דואגים לך! מחכים לך היום עד חצות בצ'אט שוב, ונהיה פה גם מחר. עד אז מוזמנת לכתוב לנו גם במייל: sahar.help@gmail.com
 
שלך,
מתנדבת סה"ר 
 
לצפיה ב-'כואב מדי'
כואב מדי
12/09/2017 | 00:05
1
41
זה יותר ממה שאני יכולה להכיל.
כואב מדי.
שורף לי.
יותר מדי
אני לא מתאימה לעולם הזה כנראה.
לא דיברתי על השיחה שהייתה בצ'אט.
לצפיה ב-'שלחתי לך מסר אישי ...'
שלחתי לך מסר אישי ...
( לעמוד שלי בתפוז )
12/09/2017 | 00:11
37
לצפיה ב-'המוות שלו חונק'
המוות שלו חונק
10/09/2017 | 06:42
1
55
אני כבר לא יודעת מה יכול לעזור. אני והדיכאון שלי במערכת יחסים הדוקה בזמן האחרון. פעם זה היה יותר גרוע , ואחרי המוות שלו זה התגרע אף יותר . הוא החבר הכי טוב שלי . אבל אני בשבילו הכל . וניסיתי לא להתקרב מדיי כדי שלא לסבך את זה יותר ממה שזה... אבל מסתבר שלא הייתי שם מספיק . הוא אמר לי שהוא חושב שיש לו דיפרסיות קשות , ואמרתי לו שזאת לא בושה לדבר עם מישהו מיקצועי , ושאני רוצה לעשות את זה כבר תקופה , אבל אין לי כסף למימון אנשים שיהנהנו לי במשך שעה . הוא חשב על זה הרבה וארגן את זה מראש , הוא רצה מאוד שאגיע למימונה , שכל החברים הטובים שלו יהיו שם וארגן את זה ,היה לו חשוב. אבל המצב הכלכלי שלי לא איפשר לי לוותר על משמרת . וכך יצא שלא יצא לי לראות אותו . קיבלתי שיחה מחבר שלו שביסר לי את זה יום לפני היום הולדת שלי. הייתי בטוחה שהוא צוחק וחשבתי שכשיגיע לקחת אותי ל"קבר שלו" הם יצאו שניהם ויצחקו עליי שהאמנתי בכלל. אבל הכל התפרץ לי כשראיתי את המצבה. קיללתי אותו ואני מקללת גם היום. ומקווה שהוא שומע. אני יודעת שהוא שומע , כי ביקשתי ממנו שיעזור לי וכל פעם הוא נענה לי . כל מה שביקשתי ממנו קרה בצורה דיי קריפית. כן אני מאשימה את עצמי. ואיפה שהוא גם אבא שלו מאשים אותי אבל אני לא נפגעת. אני יודעת את זה במשפטים שלו ש"היו יכולים להיות לנו ילדי יפים" , ו"הכל היה יכול להיות אחרת אם הייתי נותנת לו הזדמנות" ..אבל לא בגלל זה אני מאשימה את עצמי. אלא בגלל ששמעתי אותו , אבל לא הקשבתי לו . השם שלי הלך לפניי במשפחה שלו , הכרתי אותו בצבא באחת השמירות ומסתבר שהוא דיבר עליי הרבה. לא ראיתי את ההורים שלו לפניי זה , רק כשנכנסתי לפתח ביתו לניחום אבלים כבר הבנתי שכולם יודעים מי אני. היה לו רע בעולם הזה. היו לו בעיות דיקציה ומוגבלות קלה בכתב. והוא היה כזה שקודם כל האחר ורק אז הוא. הומור היה הצד החזק אצלו והוא מוכש בלצייר . אבל הציורים שלו היו אפלים. בודדים. הרבה כאב וסבל. הוא צייר דמויות חשוכות , בודדות , את המשפחה שתמיד חלם עליה .. ולמרות המשפחה המדהימה שלו והחברים בשפע שאוהבים אותו עדיין היה לו רע בעולם הזה. זה קרה לפניי 5 חודשים. עדייו יש לי פרצי בכי היסטריים ככה סתם משום מקום. הלב שלי קופא וכואב. פיזית כואב. לפעמים גם קצת קשה לי לנשום כשאני נזכרת בזה. דיברתי ופרקתי ועדיין כלום לא יסתום את החור שלא מפסיק לשפוך דמעות. היה לי את ה"רגע" . הרגע בו עמדתי מול הים ופשוט רציתי ללכת עד שאשקע. כל יום אני מבקשת ממנו לקחת אותי אליו , אני יודעת שעכשיו טוב לו . וזה היה יכול לקרות אם התאונה שעברתי לא הייתה קלה . אני מתגעגעת אליו כלכך . אני מבקשת ממנו כל לילה שיבקר אותי לפחות בחלום. הוא בא לכולם ! כמאט ... לאמא שלו , לחבר שלו , אולי גם לעוד כמה שאני לא יודעת על זה. אבל גם ככה כואב לי , לפחות שיבוא לחבק אותי פעם אחת . אני שולחת לו הודעות בידיעה שלא יענה . כותבת עליו . וזה כואב לי כלכך . אם הייתי מדברת , פונה למישהו הכל יכל להיות אחרת ובמקום לחפש עם מי לדבר היום יכלתי לדבר איתו כי הוא היה הפתרון לכל הבעיות שלי . איש הכספים שלי הפסיכולוג שלי החברה לשופינג שלי היועץ זוגיות.. ממש הכל .. הכל היה אצלו כלכך מחושב , והוא התנהג כרגיל כאילו כל יום הוא היו האחרון.. עד שזה באמת הגיע . העיניים שלו אמרו הכל , והחיוך שלו כבש אותי כל פעם מחדש , לטווח הקצר שהוא עלה . הוא התחיל לפרוח , ירד במשקל , עסק במה שתמיד רצה , התחיל ללמוד הוראה לילדים עם מוגבלויות , אפילו רצינו לפתוח מוסד ביחד של טיפול בילדים עם מוגבלויות ע"י כלבי " רחוב " שרצינו לטפח , לאמץ כלבי רחוב , לטפל בהם , ולהביא עוד ילדים שקשה להם כדיי להתקרב לבעליי חיים עם הלב הכי רחב שיש , כמוהו . אף פעם לא הרגשתי כמה אני באמת אוהבת אותו עד היום . ואם פחדתי להגיד לו את זה אני חולמת על הרגע שהאוזניים שלו ישמעו . אני כואסת על עצמי . מאוד . כי אף פעם לא הייתי עושה מה שאני מייעצת לאחרים , לאחרים תמיד אמרתי את הדבר הנכון לעשות ואני ? תמיד עשיתי את ההפך. אם מישהו היה שואל אותי מה עליו לעשות במצב שהחבר הכי טוב שלו רוצה להתאבד הייתי ממליצה לו בחום לרוץ לספר למישהו לפני שכבר לא יהיה מה לעשות . ואני ? שתקתי וצחקנו על זה שאם נלך נלך ביחד . והוא שבר את המילה שלו . ונשארתי אני , החברים והמשפחה . והכינור שהוא נתן לי במתנה , הוא קרא לה ליאן , על השם העתידי של הבת שלו . הוא עדיין אצלי , עומד מאחורי הארון . אני אל מסוגלת לגעת בו . כשניסיתי נקרא מיתר , זה קרה אחרי שהוא החליט לעצור הכל . אז עצרתי את הנגינה. אני לא יודעת לנגן , אבל תמיד רציתי ללמוד . זה כבר לא יקרה. אפילו שהבטחתי לעצמי שאבקר אותו כשאני כבר יודעת לנגן את השיר שאנחנו הכי אוהבים , " behind blue eyes" . לפעמים אני אומרת שהכל על הזין וחייה את החיים שלי כמו שאני רוצה , מה שעצוב זה שזה כדיי לכסות את הקושי שבחיי . מהבית , מהייאוש , מהתסכול שכבר לא יהיה יותר טוב . לפעמים אני רוצה לעזוב הכל ולברוח ולפעמים אני מסתכלת במראה ואומרת לעצמי "מה אני עושה?" מה עושים מפה הלאה ? איך מתגברים? אולי אני מכורה לדיכאון הזה , כי רק שם טוב לי , רק בחוסר אונים כשלא בא לי ששום דבר יהיה קיים , שם טוב לי .. אני נקרעת . וכמוהו חיה כל יום כאילו זה היום האחרון . מחכה שיגיע.
לצפיה ב-'אובדן קשה מנשוא.... '
אובדן קשה מנשוא....
( לעמוד שלי בתפוז )
11/09/2017 | 20:57
21
היי יקרה,

אני קוראת את מה שכתבת ואני משערת לעצמי את גודל המצוקה שאת מתמודדת איתה, עם אובדן כל כך גדול, שמשאיר חלל שהוא כמו תהום, תהום שמכילה בתוכה כל כך הרבה כאב...

אני יכולה להרגיש דרך המילים שלך עד כמה אהבת אותו, וכמה הוא היה לך משמעותי, וכמה מיוחד היה הקשר ביניכם, ומכיוון שכך, גם יכולה לשער את גודל תחושות הריקנות, ההחמצה, הכעס והנטישה בהעדרו... שאולי אין די מילים בכדי ללכוד אותן...  

את מתארת אדם מאוד מיוחד, עם לב נדיב והרבה חלומות להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר, ויחד עם זאת, אדם שידע המון סבל וכאב, שהתמודד עם דיכאונות ובורות אפלים בתוכו שלא נתנו לו להגשים את החלומות האלו, וזה טראגי באופן שובר לב... ואני שומעת את כמה את מרגישה אשמה, עד כמה המחשבות על כך שאולי יכולת למנוע לא נותנות מנוח...

 ואני נורא רוצה לומר לך שמציאות היא דבר מורכב מאוד שיש בה המון ניגודים וגוונים, קצת כמו שתיארת אותו עצמו, בין פריחה לנבילה, מה שאומר שלא תמיד אפשר שיהיו תשובות מדוייקות ונכונות...ושעשית את מה שיכולת באותו הרגע, ושכמובן שלא יכולת לדעת שזה מה שיקרה, בייחוד לאור זה שאת מספרת שלקראת הסוף נראה שהוא היה במקום חיובי וטוב...  וגם לומר לך שייתכן מאוד שהקשר ביניכם היווה נקודת אור משמעותית בחיים שהיה בהם המון המון סבל... ויחד עם זאת, עם כתיבת שורות אלו, ברור לי שזו אשמה שלא משנה מה אומר, קשה מאוד שלא להרגיש אותה, בייחוד בקשר כזה קרוב...

אני שומעת כיצד משהו במוות שלו, יצר גם מוות בחייך שלך, מוות שכאילו מתבטא באופן מטאפורי במיתר הקרוע בכינור, ובחוסר הרצון ליצור מוזיקה שהיא משהו חי... ואת כותבת שהמוות שלו חונק ואני ממש יכולה להרגיש את האויר נגזל בתחושות הקשות של היגון, האשמה, החרטה והפספוס... גזל שמאיים לגזול את כל הטוב האפשרי, לגזול את כל התקווה והכוחות...ואני שומעת שיש בך חלק שרוצה למות גם, אולי מתוך התקווה שזה יאפשר איחוד ביניכם או תיקון לקרע טרם זמנו... אך לצד זאת אני גם שומעת אותך נאבקת לאויר, נאבקת להחזיר לעצמך את הנשימה ואולי גם את הנשמה...

יכול להיות שהמקום של חוסר האונים והדיכאון הוא המקום הכי מוכר, ובמובן זה את מרגישה שהכי נוח לך להיות בו, ואולי זה גם המקום שחיבר ביניכם מתוך הזדהות עמוקה... ולצד זאת כתבת שגם היה בך שם קול שזיהה את ההזדהות ונזהר ממנה כדי לא להתערבב ולסבך את העניינים יותר ממה שהיו מסובכים. אולי זה קול שביקש ליצור מרחק בריא, לשמור עלייך מפני החנק, מפני אובדנך שלך... אותו קול שכותב כאן ומבקש להיאבק כדי לנשום...קול שאולי רוצה לחיות למרות הכל, שאולי מבקש לנסות להאיר את תהומות החושך בנשמה וליצור מהן משהו מואר ובעל משמעות...אך לשם כך כדי לא להיות במסע הזה לבד...

אני חושבת שאולי תוכלי למצוא מענה מתאים בעמותת בשביל החיים שהוקמה על ידי הורים שבנם התאבד, וחרטה על דגלה לסייע לאנשים שיקירהם התאבדו. מצרפת את הלינק לאתר שלהם: http://www.path-to-life.org/
בנוסף, אני רוצה להזמין אותך להמשיך לשתף כאן אותנו, ואולי גם לבוא לשיחה בצ'אט. הוא פעיל כל ערב בין תשע לחצות, ודרכו אפשר להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים באופן אישי. (http://www.sahar.org.il)

לבנתיים רוצה לשלוח לך חיבוק גדול וחם, חיבוק שמבקש פשוט להיות איתך...
שלך,
מתנדבת סה"ר 
 
לצפיה ב-'התאהבות ממבט ראשון '
התאהבות ממבט ראשון
28/08/2017 | 13:51
1
58
המקרה שלי הוא מקרה שהתאהבתי במישהי שהכרתי בחו"ל. הילדה גדולה ממני בשנתיים ויש לה חבר. בחו"ל דיברנו טיפה וככה גיליתי את השם שלה ואיפה היא גרה וכל זה ולצערי יום אחרי שהכרנו שם היא עזבה בחזרה לארץ ואני נשארתי בחופשה. מאז אעי לא מפסיק לחשוב עליה וחשבתי שאולי שאני יחזור לארץ זה יעבור לי כשאני יהיה בחזרה עם חברים שלי וידידות שלי אבל היא לא יוצאת לי מהראש כבר כמעט חודש. ומה שהכי לא הגיוני זה שאנחנו לא מדברים כבר וחא כלום והיא לא יוצאת לי מהראש ואני מאוהב בה למרות שבקושי דיברנו. לא יודע איך זה הגיוני אני אשמח לקבל ממכם עזרה ותגובות בבקשה...
לצפיה ב-'הרגשות הפועמים בליבי..'
הרגשות הפועמים בליבי..
( לעמוד שלי בתפוז )
31/08/2017 | 22:43
27
אנונימי יקר,
 
אהבה ממבט ראשון הינה מרגשת ומלאת אדרנלין...הגוף והנשמה מרגישים בדיוק את מה שאתה מרגיש כרגע..הכל טבעי ובהחלט הגיוני..
 
פגשת בחורה שמצאת בה משהו שחיבר אותה אלייך מיידית במובן הרגשי וההתפוגגות המהירה הותירה אותך מעט פצוע..הלב נשבר, מצפה שהיא תופיע והחלום יתגשם.
 
לפעמים החיים אינם פועלים בדיוק כפי שאנו רוצים וחולמים ונכון, זה לא קל..אבל יחד עם זאת אתה נשמע לי בחור צעיר, רגיש ואין לי ספק שהחיים יזמנו לך אהבות חדשות ומרגשות לא פחות.
 
המשך לשתף אותנו בתחושות וברגשות שלך ואנו נהיה כאן בשבילך .
 
שולחת לך חיבוק מלא אהבה
 
 
ממני,
מתנדבת סה"ר.
לצפיה ב-'היי מרגיש בדידות'
היי מרגיש בדידות
16/08/2017 | 16:04
1
77
היי שלום אני מרגיש בדידות מי שלא חווה זאת לא יבין אשמח אם תתנו לי עצות ותובנות איך אתם יצאתם מזה 
לצפיה ב-'"לפורר לחם לציפורים ,שיבואו...'
"לפורר לחם לציפורים ,שיבואו...
( לעמוד שלי בתפוז )
17/08/2017 | 00:19
55
כשאתה שולח מילים בפורום  כמו מפורר לחם לפרורים ומעמיד צלחת עם מים להזמין אליך ציפורים טובות.
ניתן למצא במילים  את הבקשה לסיוע לעיצות ולתובנות .. ואולי , הרצון לבקש עזרה , לבקש, "מגע" הוא הכי .. אתה. 
הפורום פה מנהל שיח מתמיד ובמקביל אם תרצה אתה יכול לבוא ל"שוחח" על הדברים שאתה מרגיש והמחשבות שאתה חושב איתנו בשיחה אישית... 
זהו כבר צעד ענק לא להיות לבד  לפנות החוצה לאפשר ...
מחכים לך ומאמינים הכי במה שאתה עושה .
 
לצפיה ב-'גיהנום לא מוסבר...'
גיהנום לא מוסבר...
14/08/2017 | 01:40
1
114
גיהנום לא מוסבר-

לא יכולה לדבר,
לא יכולה לשתוק,
לא יכולה לשקר,
ולא יכולה למחוק...

כל ליבי בסבל מוצף,
בכל יום מופיע כאב נוסף,
את הטוב כבר שכחתי,
כי אל הגיהנום עברתי.

גיהנום לא מוסבר,
זה מרגיש די מוזר,
ייסורים נוראיים,
אבל נשארת בחיים...

כנראה זהו עונש,
על שגיאות בעבר,
כנראה זה מכוון,
גיהנום לא מוסבר...

הרגשות מציפים,
השנאה לא נגמרת,
השגעונות לא חולפים,
מרגישה מסונוורת...

מכוון אליי אור,
אור חזק לעיניים,
מפריע לי לראות
איך נראים השמיים.

רואה רק שחור,
רק שחור כל הזמן,
תקועה בתוך חור
גיהנום לא מוסבר...

רק רוצה כבר למות,
אך זו לא אפשרות,
זו מלחמה מטורפת
באובדנות ששורפת...

רוצה רק למות,
למות באמת,
וגם אם אגיע לגיהנום בסוף המר,
לפחות הוא לא יהיה גיהנום לא מוסבר...
לצפיה ב-'האור שבפנים'
האור שבפנים
( לעמוד שלי בתפוז )
14/08/2017 | 21:30
65

יקרה,
אני מבינה שאת חווה כזה גיהינום בחיים, שאת מוכנה להסתכן בלהגיע לגיהינום שאחרי המוות, כי זה לפחות יהיה גיהינום מוסבר. יכול להיות שלא רק הסבל שאת חווה הוא שמענה אותך, אלא ההרגשה שאין לו הסבר, סיבה הגיונית, משמעות. והעדר המשמעות מכביד עליך עוד יותר, כי את מרגישה אולי שאין משהו שאת יכולה לעשות כדי להפסיק את הכאב. לו היית יודעת שיש סיבה, אולי היית יודעת גם איך לצאת מהסבל. ונראה שבכל מקרה את לא מרגישה שיש לך תקווה, אלא רק אפשרות לעבור מגיהינום אחד לאחר, כשבזה האחרון לפחות תביני את ה"למה".
נשמע שמציפים אותך רגשות שליליים חזקים, שחוזרים שוב ושוב ואינם חולפים. שם המשתמש שלך מצביע על איך שאת מרגישה. האם הרגשות השליליים שלא מרפים ממך הם הגורמים לך להרגיש חסרת ערך? מה גורם לך לא להעריך את מי שאת? האם זהו לא חלק מהגיהינום הפרטי שלך?
ומה לגבי חוסר היכולת לראות את השמים? האם את מתכוונת לומר שאינך מרגישה כוח עליון מיטיב בחייך? שאינך מרגישה את הטוב, או את האלוהות? יכול להיות שלהרגיש מנותקת מהטוב ומחוברת לסבל, יכול להביא אותך לחפור בתוך עצמך כדי למצוא ניצוץ אור משלך, אור שאינו מסנוור ופוגע, אלא מאיר, מדריך ושומר. אולי המצוקה שאת מתארת תיאלץ אותך למצוא אוצר יקר בתוכך, פשוט כי לא תוכלי אחרת. ואותו אור יקר שלך, ייתכן ויגרום לך לשנות את שם המשתמש שלך.
את מוזמנת להמשיך ולשתף בפורום. בנוסף אני מציעה לך, כשקשה לך במיוחד, לפנות גם לצ'ט של סה"ר ב- www.sahar.org.il  , צ'ט אנונימי שפועל בין תשע לחצות בכל ערב פרט לשישי. בצ'ט תוכלי לקבל מענה מיידי יותר בשיחה של אחד על אחד על כאבייך והמחשבות האובדניות.
 
מחכה לך,
 
מתנדבת סה"ר.
 
 
לצפיה ב-'התאבדות'
התאבדות
11/08/2017 | 21:06
1
181
אני מרגישה ממש רע... עשיתי מעשה ממש חמור... אני רוצה למותת... מקווה שלא אוכל לנשום עוד כמה שעות... שמה לזה סוףף... קשה לי בחיים ברמות קשות מאוד... אני החלטתי לפגוע בעצמי... אין לי כוח להתמודד.. אני לבד בחיים האלההה
לצפיה ב-'שביב של תקווה '
שביב של תקווה
( לעמוד שלי בתפוז )
12/08/2017 | 00:56
111

נואשת יקרה.
קראתי את המילים הכאובות שלך, אני שומעת את העצב העצום ואת תחושת חוסר האונים שאת מרגישה כרגע ובעיקר את התחושה שאין לאן לך לפנות ואין לך על מי להשען. 
אני שומעת עד כמה את מרגישה שאין פתרון חוץ מלפגוע בגוף כדי שהכאב בנשמה לא יכאב כל כך...וזה נשמע כמו מקום נורא בודד וחסר תקווה.
ובאותה נשימה אני גם שומעת את הזעקה שלך לעזרה שעולה מתוך המערבולת שעוטפת אותך עכשיו, ואת הרצון שלך לבוא ולחלוק איתנו את מה שעובר עליך בתקווה אולי למצוא מעט הקלה...
יקירה, אני רוצה לעודד אותך להמשיך לשתף אותנו במה שעובר עליך, להמשיך ולמצוא את שברירי הכח לחלוק איתנו את מה שמציק ושורף לך בלב,
אנחנו כאן מחכים ושולחים לך חיבוק חם עוטף,
 

 
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
 
לצפיה ב-'בלתי בלתי נסבל'
בלתי בלתי נסבל
10/08/2017 | 04:30
1
119
זה פשוט לא אמין. אני לא מאמינה לך ה'. זה בטוח סיוט ואני יתעורר עוד מעט. נוווווו למה אתה לא מעיר אותי? רגע אולי זה לא חלום? אז זה בטח בדיחה, אתה מנסה לצחוק עם החבר'ה, אז הנה תצחק... *********
זהו, הגיע הזמן להפסיק.
למה אתה לא מפסיק?
שכחת ממני? או שאני פשוט כמו שטיח שאפשר לדרוך עליו חופשי?
רגע אולי זה לא בדיחה? אז זה בטח טעות, זו טעות. ה'? אתה שומע אותי? עשית טעות, אם אתה יכול רגע רק ללחוץ על המתג של כיבוי ההתעללות? הייי, למה אתה לא לוחץ? מה, זאת לא טעות? אז מה זה? זה לא הגיוני, אין מצב שהבאת אותי לכאן רק כדי שאתפתל מכאבים, ואשרף... מה, כן? יש מצב כזה? אז תודה באמת... תודה שאתה מתאכזר.
אני לא רוצה לצאת איזה חלשת אופי, אבל ה',
אני מתחננתתתתתתתתתתתתתת בבקשההההההה בבקשה בבקשההההה, אתה יכול להרוג אותי בבקשההההההההה???????????? זה באמת בלתי נסבל, אני יאמין לכל התירוצים שלך שם למעלה, הכל בסדר, טעות, אבל רק אם אתה יכול לגרום לי למותתתתתתתת ועכשיווווווו!!!!!!!!!!!!
אני מקווה שאני לא "מפריעה" לך להתעלל בעוד מישהו, או אולי "מפריעה" לך ליצור עוד תינוק קטן וטהור, כדי לפגוע בו גם...
בבקשההההההההה. רק אתה יכול, לא עמדתי במבחן, מרוצה? יופי. אז אפשר למות עכשיו?

דייייייייייי למה אתה לא הורג אותייי???????? למה למה למה למה למה למה למה למה למהההההההה????????????????????? בבקשההההההההההה תעיר אותיי מהסיוט הזההההההה פליזזזזזזזזזז. מתחננתתתתתתתתתת. דייייייייייייייייייי זה לא נגמרררררררר. זה בלתי נסבלללללל זה כבר עבר מזמן את הגבול. אני נשרפתתתתת . אולי זה מגיע לי? נכון ה'? אתה נותן לי עונש? טוב, תמיד חשבתי שהעונש הוא למות, ואתה לא הורג אותי, נראה לי התבלבלת, ואתה גם מתסבך אותי. דייייייייייייייי כואב לי כל הגוף, תוציאו אותי מכאן, תוציאו אותי מהבור הזה, תוציאו אותי מהגוף שלי. טוב? אוף, למה אף אחד לא פה לידי לענות לי, להסביר לי, לפרט הכל, שלא אהיה מבולבלת לפחות. אני גמורהההההה אני שרופהההה. קח ה' תעשה בי מה שאתה רוצה, יותר גרוע מזה כבר לא יכול להיות, אין מצב. קח, בבקשה, תהנה, תבעט בי ותשבור לי את הלב עם פטיש, הכל כבר שבור, הכל כבר כואב. זה נגמר כבר מזמן, אבל עדיין יש פה לב... למה?, ה?, למה?

יופי, מה אני עושה? אוכלת את כל האוכל שיש בבית. גאונה.
ואז רצה לדחוף אצבעות.
את, כן את עצמך, אני לא אתן לך להחזיר אותי להקאות, יפה, עברת שלב, דחפתי אצבעות וזה כמעט יצא, אבל עצרתי אותך, אני מקווה שתלמדי לקח, אני יותר חזקה ממך.

אבל הלוואי שהייתי חזקה לא רק ב"לא להקיא", גם בלא לאכול... לא לטרוף... לא לבלוס... לא להעמיס אוכל כאילו אני איזה משאית, (זאת אומרת, אני כן משאית, אבל שלא אשאר משאית...)...
אני מפחדת. מכל כך הרבה דברים. זה כאילו יש כוח שמושך אותי לשנוא את עצמי, ולסבול. מי היה מאמין שאני שוב ידחוף אצבעות, בכל אופן אני לא...
רק לא לחזור להקאות, לא לחזור להזיות, למרות, שבינינו, אז היה יותר קל...

אני באפיסת כוחות...

לא מאמינה שהגעתי למצב שאני מבקשת את זה, אבל אפשר חיבוק? חיבוק חם, ואמיתי, שלא נגמר, חיבוק מכיל, חיבוק אוהב, חיבוק מעריך, ומקבל...
חיבוק רגיש ולא אדיש, חיבוק נעים ולא לוחץ.
חיבוק אמיתי ולא צבוע, חיבוק ענק כמו הר געש מתפרץ.
בבקשה, רק חיבוק אחד, אמיתי וצנוע,
חיבוק אחד, לליבי הפגוע.
ללב שלי כבר אין כוחות,
לא להרגיש, לא לקוות...
רוצה רק למות, רק להיעלם,
כי הלב שלי כבר לעולם לא יהיה שלם...
לצפיה ב-'לב שיהיה שלם '
לב שיהיה שלם
( לעמוד שלי בתפוז )
10/08/2017 | 21:36
58

שלום לך יקירה ,
אם הצלחתי להבין אותך נכון נראה שאת במצב מאוד מטלטל ,נמאס לך להרגיש כל כך פגועה ...כל כך רמוסה כמו שטיח שדורכים עליו ... נראה שאת חשה  שאלוהים בגד בך.
איני יכולה לענות בשם אלוהים אליו את פונה אבל אני יכולה לספר לך על עוף החול המיתולוגי אשר נשרף וכל פעם קם מההריסות ,בורא את עצמו מחדש וקם לתחיה...הכל אפשרי ...אני יודעת שעכשיו קשה עד בלתי אפשרי לראות שיש אור בקצה המנהרה...
יש בך חוזק ,הצלחת להתגבר על הדחף להקיא ,ההתגברות הזו מלמדת שיש לך כוחות חזקים ואת מצליחה לשלוט בזה...
הלב הפגוע שעכשיו מרגיש שאין לו כוחות הוא איבר מאוד חסון שיש לו יכולות להירפא ,להחלים ולהתחיל התחלות חדשות...
אני שולחת אליך חיבוק חם ומכיל ,חיבוק אמנם וירטואלי אך אני מקווה שיצליח לעודד אותך ולהראות לך שאת לא לבד בעולם ! לנו אכפת מאוד ממך .
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'רק המשפחה היא הסיבה שלא התאבדתי'
רק המשפחה היא הסיבה שלא התאבדתי
04/08/2017 | 19:14
1
117
 בלי לחשוב על המשפחה שתצטרך לאסוף את השברים שהשארתי מאחורי אני מאמינה שכבר מזמן הייתי מרימה ידיים מלהמשיך לנסות. אין לי כלום! כלום כלום כלום כלום כלום!! המקום עבודה היה המקום היחידי שנתן לי יציבות ותחושת שייכות כל התקופה הזאת. עכשיו גם אותו כבר אין לי. וזה עושה לי מיגרנות קשות ואני עייפה אבל לא רוצה לישון! קשה לי ברמות שאני לא מצליחה לתאר בכלל. להיות כלואה בבית דתי שסוגר עליך. לרצות ללכת ולהשתנות אבל אין את האומץ ואין את הכסף. אמא לא תיתן. היא כועסת מדי. ועם כל זה אני מתמודדת לבד לבד! כשאין לי חברים כי אני קצת אוטוסטית באופי שלי. ואני יודעת שאני כוכב,אני יודעת שאני נשמה טהורה, ואני צריכה להזכיר לעצמי את זה כל הזמן. אם אין אני לי מי לי? אני לא הבעייתית, זאת המציאות שבאה בגלים של כאב. ואין לי קרקע יציבה עכשיו. וזאת הסיבה לשיגעון. מי ישאר שפוי במצבים האלה מי? כל כך לא בא לי לחיות !!!! אני בוכה כל כמה רגעים. העיניים שורפות לי כבר. וכל מה שאני צריכה זה כתף להישען עליה וקול חלש ובטוח שיגיד לי ש'אני פה, הכל בסדר, עכשיו את לא לבד'. ואין קול כזה. רק בראש הכואב שלי. 
לצפיה ב-'לפני שהקרקע נשמטת מבין רגלייך..'
לפני שהקרקע נשמטת מבין רגלייך..
( לעמוד שלי בתפוז )
05/08/2017 | 15:30
64

מתבגרת יקרה,
 
אני שומעת,מתוך דברייך הכואבים,את המצוקה הגדולה בה את נמצאת בתקופה זו של חייך..תחושה של חוסר יציבות,שהקרקע עומדת להשמט מבין רגלייך ובעיקר תחושת בדידות..התחושה שאת לבד ..שאין את מי לשתף ואין מי שמבין אותך ואת תחושותייך. אפילו אמך שאמורה להיות הדמות הכי קרובה ויציבה בחייך מאכזבת אותך בכך שהיא אינה מבינה לליבך וכעוסה..
 
למרות אותם קשיים ולמרות המילים שנאמרו כאן, את לא רוצה להסב עצב ושברון לב למשפחתיך..מצד אחד את רוצה לחולל שינוי בחייך ואין לך כיום עדיין את הכלים והאומץ לעשותם,אך מצד שני נשמע שלא איבדת לגמרי תקווה, שאת יודעת שיבוא היום ותצליחי לעשות את אותו שינוי משמעותי בחייך.. 
 
את יודעת שאת אדם טוב -נשמה טהורה-כדברייך,שאת השינוי המיוחל רק את יכולה לעשות במו ידייך ושהדבר היחידי לו את זקוקה זה תזמון מתאים ועבודה יציבה שכרגע אין לך..
 
הזמן יעשה את שלו, בנחישות שלך את תמצאי עבודה חדשה, תתחזקי ממנה, תרגישי שייכת שוב למסגרת שמסבה לך נחת ויציבות בחיים ואז נראה כי השמיים הם הגבול עבורך..
 
נסי שוב להתבונן סביבך, אולי תמצאי שיש אדם קרוב שפספסת כשהתכנסת בתוך כאבך..חברה? ואולי שוב לפנות לאימך? לשתף אותה בתחושות ובקשיים איתם את מתמודדת לבד?...
 
מתבגרת ממוצעת,
את לא צריכה לעבור את כל זה לבד,לכן אנחנו כאן בפורום ובסה"ר אתך.
אשמח אם תמשיכי לשתף אותנו בחיים שלך,בלבטים ובקשיים ובנוסף רציתי להציע לך להגיע לצאט שלנו בסה"ר, שפתוח בכל ערב בין תשע לחצות.הצאט הינו אנונימי ולכן תוכלי להגיע אליו מבלי שתצטרכי להזדהות.
נחכה לך, נקשיב לך מבלי לשפוט אותך.
יחד ,אולי,ננסה למצוא פיתרון לקושי ואולי מעט הקלה לכאב, לחשש ולתחושת הבדידות שלך.
 
לבנתיים שולחת לך חיבוק מלא כוחות ואהבה
 
 
ממני,
מתנדבת סה"ר.
 
.
לצפיה ב-'מצב חברתי...'
מצב חברתי...
05/08/2017 | 01:35
1
80
היי. זאת פעם ראשונה שאני כותבת פה ואני לא יודעת מי יכול לעזור לי ואיך אבל בכל מקרה רציתי לפרוק כמה דברים שיושבים לי על הלב... אז ככה, ישלי 5 חברות קרובות ועוד כמה רחוקות. יש כאלה שיגידו שזה מספיק. אבל החלום שלי תמיד היה להיות מהבנות האלה שיש להן מלא חברות ויש להן הכל. אני עשיתי שינוי אדיר בעצמי, רזיתי כמעט 10 קילו, התחלתי הרבה יותר לטפח את עצמי ועכשיו התחלתי גם טיפה להתאפר. ויש רגעים שאני אומרת לעצמי "בשביל מה את עושה את כל זה? בשביל שירצו להיות איתך בגלל היופי שלך? שיחשבו שאת יפה?" הרי אני לא עושה את כל זה בשבילי. כל כך אכפת לי מה שאנשים חושבים עלי שאני מוכנה כבר לעשות הכל... זה מכניס אותי לדיכאון. אני לא יודעת לדבר עם אנשים, אני כל כך ביישנית. בדרך כלל שאני רוצה להתחיל לדבר עם אנשים אני פשוט נועצת בהם מבטים עד שהם הולכים ואז הם חושבים שאני מוזרה או משהו.. אני כל כך לא רוצה לצאת מטומטמת ליד אנשים ובגלל זה אני יוצאת מטומטמת ליד אנשים... אני חושבת שאולי אם אני אוהב את עצמי יותר זה יתן לי ביטחון, אבל אני לא יודעת כבר... אני שונאת את עצמי, זה מגיע לרמה שאני מפחדת להסתכל במראה. אני לא אוהבת שום דבר בעצמי, לא המשקל, לא הגובה, העיניים, המבנה פנים, הגבות, הגוף... אני כל הזמן חושבת לעצמי מי ירצה אותי בכלל? מי אני?.. אנשים שמכירים אותי רואים אותי בתור בן אדם מאוד אופטימי. אני תמיד צוחקת ומחייכת, מספרת בדיחות. אני ה"מצחיקה" שם.. אבל בפנים, בפנים אני עצובה ושונאת את עצמי. מה אני יכולה כבר לעשות? איך לאהוב את עצמי? איך להתחבר עם עוד בנות? איך להכיר בנים? איך להפסיק להיות עצובה?...
לצפיה ב-'להסתכל על היופי שמסביב..'
להסתכל על היופי שמסביב..
( לעמוד שלי בתפוז )
05/08/2017 | 14:56
29
 
נועה יקרה,
 
ראשית ברוכה הבאה לפורום שלנו, זה אכן המקום לפרוק מהלב דברים שיושבים ומעיקים..
 
נשמע שאת נמצאת באיזו שהיא מערבולת בינך לבין עצמך..
מצד אחד את מספרת שיש לך חברות קרובות ומעט חברות רחוקות-דבר אשר מראה על כל שאת אדם חברותי שהסביבה אוהבת להיות בחברתו ולא בגלל המראה שלו אלא בגלל התכונות החיוביות שמצאו בו...חברות שהיו שם לפני השינוי עליו את מספרת לנו כאן.
ומצד שני את מרגישה בודדה, נטולת חברות ובתחושה שאנשים סביבך חושבים שאת מוזרה,מחשבות על כך שאנשים שנמצאים שם לידך ורוצים את קרבתך רק כי רזית ואת מטפחת את עצמך...
 
ביישנות אינה תכונה שמרחיקה ממך אנשים.
ישנם אנשים ביישנים אשר מוקפים בחברים ואת בעצמך כותבת שיש לך חברות לפחות חמש טובות-זהו אינו מובן מאליו שלאדם יהיו חמישה חברים טובים סביבו.החברים סביבך רואים בך אדם אופטימי, שמח, מצחיק, אוהב לעשות חיים ואוהב את החיים בכללי לכן הם קרובים אלייך ולכן הם רוצים אותך בקרבתם.
עימדי מול המראה, הביטי וראי מי עומדת שם...
את- נערה שמחה, חברותית מוקפת בחברות שאוהבות את מה שהן רואות! לכן הן רוצות להיות סביבך..הן אוהבות את החיות שבך, את הצחוק והשמחה.
אל תחששי להתבונן במראה שמשקפת את מי שאת..תהיי גאה ושמחה במי שאת..תאהבי את עצמך לפחות כמו שאחרים אוהבים אותך... ולא כי את רזה יותר או מטופחת יותר, אלא כי זו את, נועה!
 
את עוד צעירה, תכירי חברות וחברים חדשים במסגרות שונות בהן תקחי חלק, חוגים, בית ספר, תנועות נוער ועוד...
אני מאוד מקווה שקמת היום עם "שיר חדש בלב" ועם מצב רוח מרומם במעט...
נועה,
 
המשיכי לשתף אותנו במחשבות, בקשיים ובתחושות שלך. אנו נהיה כאן להקשיב לך ואולי להקל עלייך במעט...
לבנתיים, שולחת לך חיבוק ענקי מלא אהבה.
 
ממני,
מתנדבת סה"ר.
 
 
לצפיה ב-'זה אפשרי? '
זה אפשרי?
22/07/2017 | 00:38
1
140
שלום,  שמי נלי ואני בת 17 
לפני 8 חודשים עלו לי מחשבות אובדניות. כך בעצם התחיל לי הדיכאון אשר התגלל לדיכאון פסיכוטי ולנסיון התאבדות.  
במהלך 8 החודשים הללו איבדתי את שתי החברות הכי טובות שלי , את האמונה של המשפחה שלי בי,  את החבר שלי,  את הציונים הטובים שהיו לי בבית הספר,  את החיוך של אחותי ואת הרצון לחיות.  
היום אני מרגישה חסרת משמעות.  
אין לי איש לספר לו על יומי או שאני אקשיב לשלו...  וזה הכל קרה בגללי .  
הכל בגלל הצעקות שלי,  הבכי שלי, המילים שלי והקול שהיה לי בראש שאפילו הוא נעלם. 
אני מרגישה שכל אלו הם סתם תירוצים, שמה שנעשה אין לשנות יותר ושאני צריכה לקחת אחראיות על המעשים שלי,  אבל עמוק בלב אני רוצה להכחיש את כל מה שקרה,  ושאני בעצם סתם עוד קורבן ואני ילדה טובה ותמימה ולא איזו כלבה. 
אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה.  
זה מענה אותי יום ולילה. שאני בעצם זאתי שהן (החברות,  אחותי,  אימי וסבתא)  הכי הרבה בכו בגללה,  ושדברים יכלו להיות הרבה יותר טובים אם הייתי פועלת אחרת או אף אם בכלל לא הייתי קיימת.  
אני עומדת מאחורי תירוץ שאני לא פוגעת בעצמי כי זה קיץ (ושאני "חזקה בלי") ,אבל אני מרגישה שאם אני לא אוציא את כל מה שבתוכי על משהו בקרוב, אני אתפוצץ. 
אני מרגישה לא רצויה יותר.. אני מרגישה מפלצת..  אני נורא רוצה להעלם,  אבל נלחמת ברצון להתאבד. 
בא לי לחיות,  אבל לא עם הזיכרונות הללו... אני רוצה לשכוח מי אני,  למרות שאין לי שמץ כבר מה הולך בכלל.  
התחננתי לפסיכולוג מהורי,  אבל הם בעיקר מפנים את צומת ליבם אל אחותי התאומה שסובלת מחרדות. 
הם תירצו את ההתקפים שלי בתור משהו שקורה לכל נוער בגיל ההתבגרות ושאלו היו סתם הורמונים מתחלפים. 
אני יודעת שהם חשדו במשהו אבל הם לא מספיק חזקים כדי להתמודד עם עוד ילדה דיכאונית (אחותי התאומה הייתה בדיכאון כשהייתה בת 13, ורק היום היא בעצם מקבלת טיפול). 
לפני כ5 חודשים ניסיתי להתאבד... אבל לא הצלחתי...  הגעתי למצב שהפסקתי לאכול כי הייתי אכזבה לעצמי ולקרובי ולכן לא הגיע לי שום תענוג. 
אני עדיין רוצה להתאבד. עולה לי חיוך על הפנים כל פעם שהמחשבה על חיים חדשים ועל עולם לבן, עוברת בראשי.  
זה הפך לסוג של חלום בשבילי- לשכוח.
החשק העז שלי לסיים את חיי מתחיל לעלות על גדותיו. 
אני רוצה להתאשפז.  אני רואה בזה עכשיו כדרך היחידה שלי להנצל מעצמי...  אבל אם משפחתי תגלה על זה,  היא תשבר.  
 
אני אשמח אם תייעצו לי מה לעשות... 
וגם אם בבקשה תוכלו להגיד לי אם אני בעצם יכולה להתאשפז במוסד לבריאות הנפש מבלי שהורי יגלו על זה? 
( לא כזה משנה לי אם יהיו לי כתוב בתיק הרפואי שלי...  העיקר שהמחשבות האלה יעלמו.. )
אני רוצה לחיות חיים רגילים,  אבל אני לא מסוגלת לסלוח לעצמי על כל מה שעשיתי...  אני שונאת אותי,  אבל אני רוצה לאהוב. 
 
תודה רבה על קריאת ההודעה שלי,  ועל כל תשובה שתשאירו :)
לצפיה ב-'אנחנו פה עבורך '
אנחנו פה עבורך
( לעמוד שלי בתפוז )
23/07/2017 | 14:27
96
היי נלי,
אני קוראת אותך ושומעת עד כמה מטלטלים היו החודשים האחרונים עבורך... תחושה קשה שהקרקע נשמטה וגזלה ממך את כל מה שיקר לך, ויצרה בורות של אובדנים שקשה למלא ומותירים אותך בבדידות כואבת...
מה שבולט בעיני הוא התחושה שמה שאיבדת יותר מכל הוא התחושה של אנושיות, שאת מרגישה לא אנושית ומפלצתית בגלל מה שיצא ממך בהתקף הפסיכוטי וזה מבייש אותך ומייסר אותך... עד כדי כך שאת מרגישה ראויה לעינויים ולסבל...
אם אני מבינה אותך נכון, זה נדמה שהמוות נתפש כמקום בו יתאפשר לפתוח דף חדש, משאלה להתנקות מזיכרונות ששורטים וחורטים על הלב והנשמה... שהיית מעדיפה להעלימם, אבל באמצעות התאבדות, הרי שאת הורגת גם חלקים אחרים של עצמך, גם את החלקים הטובים והתמימים הקיימים בך... וזה מרגיש שאת מבינה את זה, ולמרות הרצון למות שהולך וגובר, יש בך קול ששומר, קול שמבקש להצילך מעצמך כפי שכתבת... קול שעוד מחזיק תקווה, ולו קטנה, לחיים שתהיה בהם אהבה עצמית... חיים שתהיה בהם אולי גם מחילה, וחמלה על אותם חלקים אחרים שהיו תוצאה של משבר וכאב עצום...
אני שומעת עד כמה את מחזיקה חזק כדי לשמור על עצמך, ולצד זאת אני שומעת את התחושה שעוד מעט ייאזלו הכוחות, שזה הרבה מלהכיל לבד ושבסוף תגיעי לקצה גבול היכולת שלך ותתפוצצי... ואת צודקת, זו התמודדות מורכבת וכאובה שאת לא צריכה להיות איתה לבד...
אני מבינה ממה שכתבת שאת מרגישה שההורים שלך לא יכולים להיות כתובת עבורך כיוון שיש להם התמודדות נוספת מול אחותך שגם מתמודדת עם קשיים, ושאולי הם לא מבינים את גודל המצוקה שבה את נמצאת ומעדיפים שלא להכיר בה. האם את חושבת שתוכלי לקיים איתם שיחה כנה ופתוחה, בזמן שכולכם פנויים ולדבר על הדברים על מנת שהם יבינו את כמה את סובלת וזקוקה לעזרה? 

ואולי לפני זה משהו בפנים צריך לעשות ולו תזוזה קטנה, להבין שאת ראויה וצריכה לקחת מקום, ואף לדרוש אותו... שאת ראויה לתקשר את הכאב שלך, גם אם הוא מכאיב לאחרים. חלק מאהבה פירושה שכואב לנו שלאהובים שלנו כואב, וחלק מאהבה כלפי עצמנו זה לא להסתיר את הכאב שלנו ממי שיכול לעזור לנו...
 
באשר לשאלתך, טיפול נפשי ואשפוז מצריך ידיעה ואישור של ההורים במקרה של קטינים. את כן רשאית לפנות לאשפוז ללא אישור הורייך אבל אז הדבר כרוך בפנייה לבית משפט. למידע נוסף בנושא: http://www.kolzchut.org.il/he
 
אני מקווה שתוכלי לקבל את העזרה שאת זקוקה לה, בדרכים שיהיו כרוכות בכמה שפחות מאבק.. נשמע שאת זקוקה למנוחה ממאבקים...
 
אני דואגת לך ומבקשת להזמין אותך לצ'אט שלנו, הוא אנונימי לחלוטין ופתוח כל ערב בין תשע לחצות, ובו ניתן לדבר עם אחד מהמתנדבים ולא להיות לבד עם הדברים... אולי כצעד ראשון נוכל להיות מקום בו ניתן לשפוך את כל מה שאת מרגישה כדי שלא יציף ויאיים להטביע אותך...
 
לבנתיים שולחת לך חיבוק חם,
חיבוק שמבקש לאסוף את השברים וללטף אותם באהבה...
שלך,
מתנדבת סה"ר 
 
לצפיה ב-'למי אפשר לפנות?'
למי אפשר לפנות?
18/07/2017 | 11:29
1
113

היי, אני גולן בן 22. גר ברמת גן.
 
אני מוכר למערכת בריאות הנפש ויש לי אחוזי נכות ואני גר בדיור מוגן מטעם סל שיקום.
 
הסיפור שלי הוא שאני מגיע במקור ממשפחה דתית-לאומית. אני הבן הבכור במשפחה, ועוד מהילדות האופי שלי הוא של ילד טוב וחמוד, תמים, רגיש וביישן.
 
מאז הגן ועד סיום יב' סבלתי מהצקות (בעיקר מילוליות) מקרב ילדים בגן/בכיתה. מה שמאד פגע בי והשאיר בי צלקת. הייתי שמן מאד וזה רק החריף את ההצקות.
 
בגלל שהייתי דתי, אז בנוסף לכל זה אני חרד מאד מבנות, אין לי מושג מה עושים עם "היצורים" האלה, ואיך לתקשר איתן.
 
אבא שלי במשך תקופה היה כועס עליי הרבה כשלא הסכמתי איתו ולא עושה בדיוק מה שהוא אומר, ומשפיל אותי מילולית. מה שהשפיע עליי מאד.
 
אני כרגע נמצא במצב שאני לא מתפקד ואני צריך לטפל בכל הבעיות שלי במקביל. אני גם סובל מ-OCD שגורם לי למחשבות אובססיביות ולטקסים, כולל הימנעות מהמון פעולות. גם סובל מחרדות רבות שמקשות עליי לתפקד וגורמות להתקפי חרדה. גם סובל מחרדה חברתית ודימוי עצמי (ומסוגלות עצמית) נמוך ביותר. כמובן דיכאון שנובע מהכל.
 
הייתי מטופל בכל מיני מרפאות לבריאות הנפש, כבר מגיל 12. המקום האחרון שהייתי בו זה מרפאת רמת חן, ועכשיו אני נמצא במכון לטיפול בהפרעות אכילה בתל אביב.
 
מה שקורה זה שהמחשבות של הצוות פה הן שההפרעת האכילה היא משנית מאד ולא חמורה (אני במשקל תקין אבל אובססיבי לגבי אוכל ומשקל), ושמה שצריך לקבל פוקוס וטיפול רציני זה שאר הדברים הגדולים יותר. אני צריך מקום שיהיה בו גם מעקב פסיכיאטרי, וגם טיפול נפשי בדברים שמפריעים לי מאד בחיים וכבר כמה שנים מונעים ממני לתפקד: חרדה חברתית ודימוי עצמי נמוך, OCD קשה עם הרבה מחשבות אובססיביות וטקסים, חרדות כלליות עם הרבה התקפי חרדה, ודיכאון.
 
מצד אחד אני יכול לחזור למרפאת רמת חן אבל אני לא יודע כמה הם יכולים לעזור לי. בנוסף מהחוויה שלי זה סיוט לתפוס את הפסיכיאטר בטלפון מחוץ לתור הקבוע שלי.
 
בנוסף יש עוד כל כך הרבה מקומות ואני לא יודע איפה עדיף. יש את המרפאה למבוגרים בגהה, יש תל השומר, יש מרפאת בארי בבני ברק.
 
ואני גם לא יודע מה הצפי של התורים בכל מקום ומקום. הבנתי שאפשר לחכות גם חצי שנה.
 
והבנתי שיש גם מקומות פרטיים.
 
בקיצור אני מבולבל לגמרי ומתוסכל.
 
לאיפה הכי כדאי?? :(
 
תודה.
 
לצפיה ב-'דרושה עצה'
דרושה עצה
( לעמוד שלי בתפוז )
18/07/2017 | 21:14
62
גולן היקר. מדבריך נשמע המצב הלא פשוט בו אתה נמצא, והקשיים הנפשיים הרבים איתם אתה מתמודד.  אתה מספר על חוויות המורכבות שעיצבו אותך כילד, הן בבית והן עם הילדים בבית הספר. אתה גם מודע מאוד למצבך היום ולצורך בעזרה נפשית, מודעות שיכולה לעזור לך רבות בדרך להחלמה. אתה מבקש עצה לגבי המרפאה המתאימה ביותר לטיפול. כמתנדבת סה"ר לא אוכל לצערי לתת המלצה. אולי כדאי שתפנה ליעוץ או טיפול רגשי דרך קופת החולים, ושם תוכל לקבל חוות דעת מקצועית לגבי המרפאה הטובה ביותר עבורך. אפשרות נוספת לקבלת טיפול רגשי מוזל היא דרך אתר "טנא" (www.tenne.org.il), ארגון המאגד אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש שמאפשרים טיפול בתעריף מוזל. 
אני מאחלת לך שלווה ורפואה שלמה ומקווה לימים טובים יותר...
לצפיה ב-'דיכאון'
דיכאון
29/06/2017 | 23:33
1
215
בתקופה האחרונה הדיכאון חוזר אליי אני לא מצליחה להשתלט עליו והוא אוכל אותי אף אחד לא מבין מה עובר עליי ואני לא יכולה להסביר להם שזה דיכאון כי את מי זה מעניין אפילו במקום שירות שלי כבר שמו לב לזה והם חושבים שזה בגללם אבל זה ממש לא לא בגללם אני עצובה ולא בגללם אני בלי מצב רוח זה בגללי. איך אפשר לחיות ככה? אני לבד בלי חברים בלי מקום בטוח בלי אהבה בלי חיים...עוד מעט השירות שלי נגמר ומה אני יעשה השירות הזה הוא כל החיים שלי שם אני נמצאת כמעט כל היום שם יש אנשים שאני אוהבת והם אוהבים אותי אבל זה גם נגמר שנתיים של חויות שנגמרו וכלכך קשה לי אני מנסה להיות חזקה אבל זה לא כלכך מצליח לי...גם הלימודים שלי נגמרים באותו יום ואז בכלל אני יישאר בלי כלום בלי מסגרת...אני משתגעת לא מוצאת את עצמי לא יודעת כבר מה לעשות אין לי כבר כוח אני מותשת אני חייה על אוטומט כמו גופה מהלכת בלי חשק לכלום...התחלתי טיפול חדש ועוד פעם ממליצים על כדורים הפעם כדורים טבעיים אני מאוד מקווה שזה יעזור. תמיד חשבתי שהכל בסדר איתי למרות שכולם אמרו שלא אני אמרתי לעצמי יכול להיות בגלל שכלכך הרבה אנשים אמרו שאני לא בסדר זה נכנס לי לראש ואני חושבת ככה אבל זה לא באמת נכון אני בסדר ואין לי כלום אבל היום אני מרגישה את זה היום הבנתי מזה הדיכאון הזה שחפרו לי עליו 4 שנים היום אני יודעת שזה זה שלא עובדים עליי שמשהו אצלי באמת לא בסדר
לצפיה ב-'כל סוף הוא התחלה חדשה...'
כל סוף הוא התחלה חדשה...
( לעמוד שלי בתפוז )
02/07/2017 | 20:37
91

היי יקירה,
אני שומעת את החשש שלך מהסוף. מסוף השירות והלימודים ומכך שתישארי ללא המסגרת הזו שעוטפת וממלאת אותך. נדמה כי המסגרות הללו מסמלות עבורך גם סוג של יציבות ומקום בטוח..
בנוסף, נשמע שתחושת הדיכאון, שאולי נובעת מאותו חשש שצץ בתקופה האחרונה, מתסכלת אותך. חוסר היכולת לשלוט בו מאמללת ואולי גם לא מובנת. נשמע שחוסר ההבנה של הסביבה לגבי מה את חווה בתוכך מקשה עלייך יותר ומשאירה אותך בהתמודדות הזו מול הדיכאון לבדך. זו תחושה לא פשוטה. עומס נוסף שיש עלייך...
יחד עם זאת, אני מבינה שעכשיו את בטיפול ויש תקווה- טיפול תרופתי טבעי. נעים לשמוע.
יקירה, אני מזמינה אותך אלינו לצ'אט להמשיך לדבר ולספר על התחושות אותן את חווה בתקופה האחרונה, על הקשיים והחששות מהסוף של השגרה הנוכחית שלך. אנחנו כאן נקשיב ונתמוך..
אנו זמינים בימים א'-ה' בין השעות 21:00-ל-00:00,
http://www.sahar.org.il/
מחכים לך.
מתנדבת סה"ר.
לצפיה ב-'חוסר שליטה'
חוסר שליטה
24/06/2017 | 02:16
1
147
אין לי שום שליטה על החיים שלי
פיתחתי אובססיה קשה לאקס שלי שהוא בעצמו בן אדם לא תקין בעליל, אמור להיות לי כ"כככ קל להתנתק ממנו לא לרצות לדבר איתו
כל הדברים שעברתי בגללו , כל השקרים שספגתי ,בגידות ,הוא בכלל לא אהב אותי רק ניסה לנצל אותי , מירר לי את החיים תקופה ארוכה ובכל זאת אני לא מסוגלת לשחרר... כמה דפוקה אפשר להיות חסרת עמוד שדרה, פיתחתי אליו תלות רגשית עמוקה ואני סובלת , היתה תקופה קצרה דווקא אחרי שנפרדנו שהפכתי חשובה בעיניו ,היה אכפת לו , וגם את זה הרסתי עם האובססיה, רגשות אמבוולנטים קשים ונוירוטיות בלתי אפשרית עד שעכשיו כבר נמאס לו לגמרי ובצדק ,וברור שטוב שכך אבל קשה לי ככ ,אני צריכה אותו , קשה בלעדיו קשה לי לא לדעת מה עובר עליו איך עובר עליו..
הוא הקשר ובעצם הכל הזוגי הראשון שלי , הכרתי אותו לפני שנתיים והיום אני בת 23 מפחדת שהוא דפק אותי לחלוטין גם לאולי קשרים עתידיים אם יהיו , תמיד היה לי בטחון עצמי ברצפה ,דימוי עצמי נמוך ובנוסף אבא ז"ל שלא בדיוק היה חי בבית אפילו שההורים לא היו גרושים , אח גדול פסיכי שמירר לי ולאחיות שלי את הילדות וגם עכשיו הוא בלתי נסבל
אני רוצה לעוף מפה לא רוצה להתחיל ללמוד שנה הבאה וסוגשל נרשמתי בכוח למקצוע שאני אפילו לא יודעת אם אני רוצה ללמוד או אם הוא מעניין אותי
הייתי בחול במקום מושלם אבל זה היה עם האקס (שבתכלס הרס שם הכל ,שיקר סכסך והיה איתי מתוך אינטרס) הוא הרס שם הכל אבל מצד שני חוויתי איתו דברים שאני לא יודעת אם יהיה לי את הבטחון לעשות עם אחרים עם המשפחה שם ...
 
כל אחד שאינ אתייעץ איתו במשפחה יהיה לו את האינטרס שלו לתשובה, פעם הייתי מתייעצת עם האקס וגם לו היה את האינטרס שלו בתשובה..
אני רק רוצה להעלם לשכוח הכל להיות חייכנית ושמחה כמו שהייתי פעם . לא משנה כמה מחורבנים היו החיים שלי תמיד ידעתי לשים חיוך על הפנים לצחוק מכל שטות , הייתי הנסיכה של אמא שלי ,והתקלקלתי והפכתי לבנאדם עצוב ממורמר,חסר סבלנות הכל מאז שהכרתי תחתיכת אפס הזה שדפק לי תחיים
לצפיה ב-'שליטה על החיים '
שליטה על החיים
( לעמוד שלי בתפוז )
25/06/2017 | 23:32
83

היי יקירה ,
נשמע מדבריך שאת מתארת מצב של חוסר שליטה את כועסת מצד אחד על האקס שלך שאולי דפק לך את החיים ומצד שני את מתגעגעת אליו כי איתו את חווית דברים שלא חווית עם אחרים ועם המשפחה...
אולי את כועסת עליו מצד אחד אבל נשמע שיחד עם זה את כועסת גם על עצמך ,על האובססיה שפיתחת כלפיו למרות שאת אולי יודעת בלב שהיו לו אנטרסים...
נראה שבעבר הרגשת כמו הנסיכה של אמא ,תיארת חיוכים רבים ואושר למרות שבבית המצב לא תמיד היה קל-הצלחת למצוא את הכוחות האלה בך ... ועכשיו את רוצה לחזור לתחושות האלה וקשה להתנתק מהעצב והמרמור... מצאת בעבר את הכוחות האלה ואני מחזקת אותך ומאחלת לך שתמצאי את הכוחות האלה שוב.
אנחנו כאן בשבילך ,שולחת לך חיבוק .
מחכים לך בצ'אט אישי ואנונימי כעת עד חצות (וכל ערב בשבוע מתשע בערב עד חצות) : http://www.sahar.org.il/
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'מתאבדת'
מתאבדת
24/06/2017 | 19:29
1
310
היייי לא מסוגלת יותר להמשיך לסבול!! אני סובלת כבר כמה שנים ומגיל קטן פשוט הדחקתי את זה... עכשיו המצב ניהיה יותר גרוע ובאמת שכל שנייה שעוברת היא קריטית בשבילי.... אני באמת על סף המווות ואין לי מושג איך להתרומם, בעצם שום דבר לא יכול לעזור לי להתרומם אם בעצם הגעתי למצב הזה 
לצפיה ב-'אנחנו כאן עבורך'
אנחנו כאן עבורך
( לעמוד שלי בתפוז )
25/06/2017 | 21:48
144

היי יקירה ,
אני מבינה שאת מתמודדת  כבר תקופה ארוכה עם כאב קשה מנשוא. נראה שהכאב לא נותן מנוח ומרוקן את כוחותיך...
כאב שגוזל את כל התקווה ואת מרגישה חסרת אונים מולו...
במצב הזה נראה שהמוות נתפס עבורך קץ לייסורים הממושכים ,ויחד עם זאת אולי ההודעה שלך כאן היא קול ששומר ומגן מפני מעשה בלתי הפיך שלא מאפשר לבחון כיצד אולי ניתן להתרומם.
אנחנו דואגים לך ורוצים להיות כאן עבורך כדי שלא תתמודדי עם הסבל לבד
ואולי יחד ניתן למצוא מחדש את הכוחות ואת שלבי הסולמות הנכונים לך כדי להתרומם ...
מחכים לך בצ'אט אישי ואנונימי כעת עד חצות (וכל ערב בשבוע מתשע בערב עד חצות) : http://www.sahar.org.il/
שולחת לך חיבוק חם בתקווה ללילה שקט ורגוע.
שלך, מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'היי'
היי
22/06/2017 | 20:44
1
110
היי אני כבר ארבע שנים סובל מחרשות בעיקבות מבצע בצבא הייתי כבר בטיפול התקדמתי ועכשיו אני מסיים שנה באוניברסיטה לפני שנתיים התחילו לי כאבי בטן וראש בעקבות הלחצים אני מאמין,היום היה לי מבחן מאוד חשוב ומהבוקר הייתי עם כאבי ראש בטן וחזה.הכי שובר אותי שנלחמתי בזה כ"כ הרבה ועכשיו שאני נמצא במקום שכביכול טוב לי זה לא מרפה ממני .אני לא מצליח לראות איך אני מתקדם מכאן אני מרגיש שאני הולך לעזוב את הלימודים יודע שברגע שזה יקרה זה זה נפילה לבור ללא תחתית.אגב הכאבים האלה לא הרפו ממני במשך כל השנים האחרונות ואני כל הזמן משתדל לא לחשוב על זה להתקדם ולהאמין שיהיה טוב.גם עכשיו אני מסרב להסכים לאותו קול יליד הבטן שאומר לי לעצור אבל צריך קצת עידוד קצת הרבה עידו בכדי להמשיך
לצפיה ב-'למצוא את נקודת האור..'
למצוא את נקודת האור..
( לעמוד שלי בתפוז )
23/06/2017 | 00:07
73
נתן יקר,
אני שומעת מתוך דברייך את הסבל והכאב שאתה חש כבר תקופה ארוכה.
יחד עם זאת אני גם שומעת שאתה מצליח למצוא את נקודות האור הקטנות שמחזקות אותך ולא נותנות לך ליפול...
הידיעה שאתה נמצא היום במקום שטוב לך הינה חשובה מאוד ועלייך לשנן זאת בכל פעם שאתה מרגיש שאתה מתחיל לחשוב מחשבות על עזיבת הלימודים ונטישת החלום לסיים את לימודך למרות הקושי הרב...
אתה מצליח בכוחותך שלך לעודד את עצמך שלא להשבר, שלא לעזוב ומאמין בכל מעודך שיהיה טוב... כל זה אינו מובן מאליו ואתה יכול להיות מאוד גאה בעצמך על ההשגים שהשגת לאורך השנים האחרונות ובמיוחד בשנה האחרונה.
ניסית לפנות לעזרה לגבי הכאבים הפיזיים שאתה חש?
לטפל בכאבי הראש ,החזה והבטן?
נתן,
המשך לשתף אותנו כאן במחשבות שלך, בפחדים ובקשיים.
לרוב, עצם השיתוף יכול מאוד לתרום , עצם הידיעה שיש מישהו בצד השני שמקשיב ואכפת לו ממך מקל על הכאב...
אנחנו פה בשבילך, המשך להיות חזק ולראות את הדברים הטובים שקרו לך...
לבנתיים,שולחת לך מכאן חיבוק חם ומלא כוחות .
ממני, מתנדבת סה"ר.
 
 
לצפיה ב-':/ סוף....'
:/ סוף....
19/06/2017 | 00:16
1
153
סוף זה דבר טוב .... חבל שזה לא מגיע יותר מהר ....
לצפיה ב-'להקל על הכאב..'
להקל על הכאב..
( לעמוד שלי בתפוז )
19/06/2017 | 20:45
90
נשמע שהכאב הנפשי שאת מתמודדת איתו מרוקן אותך מכוחות ומותיר אותך עייפה ומותשת.. שהעצבות והכאב מציפים אותך כל כך עד שאין לרגשות שמחים יותר מקום לבוא לידיי ביטוי, כאילו שבעולמך השמש מסתתרת מאחורי העננים ולכן הכל קודר וחשוך כל כך..

וכמה שזה מתסכל להרגיש שהשמש אף פעם לא זורחת, שהכל כל כך עצוב ואולי מרגיש גם מיותר.. ונראה שבגלל זה את גם מחכה כל כך לסוף שיגיע, שיעצור את הכאב וימנע ממך להמשיך ולחוש את הכאב שלא מרפה.. ולפעמים סוף הוא באמת דבר טוב, שנותן אפשרות להתחיל מחדש, ולנסות ולחוות דברים חדשים, אך במקרה הזה, הסוף הוא מוחלט, אין ממנו דרך חזרה ולא ניתן להתחיל ממנו שום דבר חדש...

יקרה, אני רוצה להזכיר לך שאת מוזמנת לצ'אט שאנחנו מפעילים, שפעיל בכל ערב מתשע עד חצות ונשמח אם תגיעי לדבר איתנו היום. תוכלי לדבר שם עם מתנדב\ת בצורה אנונימית ולפרוק מעט מהכאב והייאוש שלא נותנים לך רגע של מנוחה.. אנחנו ננסה להיות איתך במקום הכואב, לתת כתף תומכת ומקום בטוח לפרוק את הרגשות שלך..
בואי, אנחנו פה בשבילך.
 

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

ויקטוריה רבין- מאמנת זוגית
האם אתה לא מחובר לעצמך?
B'way- הורות ומשפחה בפרק ב'
גלית הלר זמינה עבורכם
 ורדה צדיק - מאמנת NLP בקריות לשינוי איכות החיים
מרגישים תקועים?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ