לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'יש לאן ללכת?'
יש לאן ללכת?
25/04/2017 | 14:11
2
אני בת 21 מעיר לא גדולה בצפון.
אין לי היכולת להתמודד יותר עם אמא שלי.
היא כל הזמן רק צורחת עלי שאני לא עושה כלום (פיטרו אותי לפני חודשיים וכל ראיונות העבודה מחזירים תוצאות שליליות...) ושאם אני לא אתחיל לימודים גבוהים בסמסטר הקרוב היא תזרוק אותי מהבית כי אין לה כח שאני חיה על חשבונה.
אבל אני לא מסוגלת. בתחום היחיד שאני טובה בו אין עבודה, בטח שלא פה, ואני מאוד מפחדת מערים גדולות אז אני לא חושבת שאשרוד בהן הרבה זמן אם אעבור.
אני לא טיפוס חברתי. לא היו לי חברות או ידידות בצבא והפעם האחרונה שדיברתי עם חברות מבית הספר היתה לפני שנה וחצי.
 
למרות שאובחנתי כסובלת מדיקאון קליני וחרדות כבר לפני שנים, היא לא מוכנה להתחשב בי ולהפסיק לצרוח עלי, לאיים עלי ולקלל אותי כל הזמן ומאז שסיימתי צבא אני לא מצליחה למצוא פסיכולוג או פסיכיאטר במחירים סבירים ונגמרו לי התרופות נגד דיכאון כבר מזמן. נראה שהכל רק הולך ומדרדר.
אני באמת לא מסוגלת ללמוד במצבי הנוכחי אבל כל הניסיונות להסביר לה את זה עולים בתוהו. בגילי כבר מאוחר לפנות לגורמים כמו המשטרה כי זו כבר לא התעללות בקטינים, ואני לא מכירה בתי מחסה בסביבה.
האם יש לאן ללכת או שאצטרך להתפשר על שינה, אולי אפילו חיים ברחוב?
לצפיה ב-'קורסת'
קורסת
16/04/2017 | 22:03
1
51
אין מילים כבר. רק דמעות
לצפיה ב-''
18/04/2017 | 23:43
35

היי יקרה.. 
כתבת משפט קצר שטומן בתוכו כל כך הרבה תסכול וייאוש.. נשמע שאת עייפה ומותשת.. שאת מרגישה שכבר אזלו הכוחות הנפשיים ואולי גם הגופניים.. ושאינך מוצאת את המילים לבטא את מה שמכביד כל כך..  ואולי רק הכינוי שבחרת יכול להסביר במעט את הכאב הזה שאת חווה..  

יקירה.. רציתי שתדעי שאת לא לבד.. אנחנו כאן בשבילך ונשמח שתשתפי אותנו במילים שכן נותרו לך.. מילים שיוכלו להעביר במקצת את התחושות שלך,  כדי שנוכל להבין קצת יותר, לנסות לחבק אותך ולהקל קצת על הכאב שלא עוזב..

חיבוק  
 
לצפיה ב-'לא מבינים איך אני מרגישה'
לא מבינים איך אני מרגישה
13/04/2017 | 08:11
5
62
אני בת 29 ואני נכה
אם תסתכלו עלי כשאני מרגישה טובה (ובנעלים ) לא תדעו מכלום.
אם לא תסתכלו ממש טוב תיהיו בטוחים שאני בת מקסימום 19 ..  
סביב הצרות שלי בניתי איזה מסגרת 
יש לי עבודה שאני אוהבת ,ואני גם לומדת לאט לאט -בחודש הבא יהיה לי תואר ראשון באיחור טיפוסי של כמה שנים ..
 
והנה הבעיה: 
יש לי שתי התמודדיות שאני עוברת די לבד .... ההורים שלי פשוט מבוהלים מדי כדי להיות שם בשבילי(או רשלנים איך שתרצו) ..  ואין אף אחד אחר  שרואה שמשהו לא בסדר.. הבוס המדהים שלי מכיל את זה כבר שנה שלישית אבל אני לא באמת יכולה לדבר איתו על זה  -הוא מסתדר איתי ככה שאני אצליח להמשיך לעבוד  בעיקר..
 
בשבוע שעבר ההתמודדות הרפואית שלי עלתה פתאום הייתי ממש בסדר חודש חוץ מהתפרצות אחת של כאבים שזה לגטימי לחלוטין במצבי עם המאמץ שעשיתי בעבודה יש לי שילוב של כמה בעיות רפואיות שהן פחות נפוצות וזה מסבך קצת את הטיפול הרפואי..בראשון האחרון פשוט קרסתי כמעט במפתיע אני לא הבנתי עד כמה דקות לפני שזה קרה , שמשהו לא בסדר.. התרופות שהייתי מקבלת בגלל הנכות שלי דרדרו את האלרגיות שלי לרמה קיצונית במיוחד .. את התרופות הפסקתי כמובן מזמן אבל אין דרך להפוך את התהליך .. הגוף שלי למד להגיב וזה פשוט קורה פעם בכמה זמן.. הייתה לי תגובה אלרגית בשיום שישי .. ואז ביום ראשון הכל חזר פתאום.. בכמה ימים האחרונים כואב לי לנשום , אומנם הלילה כבר ישנתי ומאתמול אני כבר אוכלת .. אבל זה כואב ..  הרופאים הסבירו לי שהריאות שלי עשו מאמץ להמשיך לעבוד ולכן זה יקח קצת זמן.
ההורם שלי אגב לא היו אלה שמצאו אותי בראשון - אלה חברה שהבינה שמשהו לא תקין כי לא עניתי לטלפון כמה שעות. אמרתי להורים שלי שאני אומנם ילדה גדולה אבל שהם צריכים להיות הורים בנקודה הזאת - הייתה שיחה קשה בחג - אבא שלי משתדל ..אתמול הייתי בעבודה בעיקר כי פחדתי להישאר לבד בבית .. הלוואי שהם היו מבינים כמה דברים זה הציף החוויה הזאת.. במשפחה "נורמלית" מישהו מהם היה אמור להבין שנעלמתי לכמה שעות אני גרה עם אבא ואני מדברת עם אמא יחסית הרבה .. הייתי בבית חולים 6 שעות בערך לבד .. הם מסוגלים לעשות הצגה של משפחה בשביל הערב חג אבל לבקש ממנה לברר איפה אני הוא לא היה מסוגל - כן אני יודעת הוא לא יכול לברר הוא כבד שמיעה אבל אם ההורים שלי היו מסוגלים לתקשר הוא יכל לשלוח לה הודעה .. ואני הייתי מקבלת טיפול נכון יותר מוקדם יותר..
 
שני דברים מפחידים אותי : הבנתי שאין לי ממש מישהו במשפחה שישים לב בזמן .. והבנתי שהמצב שלי בהתקפים הולך וניהיה גרוע יותר ואני לא מסוגלת להסביר לרופאים מה אני צריכה .. אני מפחדת למות בפעם הבאה בגלל רופאים שלא יבינו בזמן..
למרבה התסכול אין לי ממש למי לפנות לגבי כל זה.. הדרך היחידה שלא יהיה עוד התקף זה לא לאכול פשוט כי בארץ מוצרי מזון לא חייבים להיות מסומנים אז אם אני אוכלת אני לוקחת סיכון ..
אני בגילי לובשת מידה 18 ,  בגלל זה .. איך אף אחד לא רואה פה בעיה?!
 
 
 
 
לצפיה ב-'למצוא פתרון'
למצוא פתרון
20/04/2017 | 22:01
4
16

שלום פנינה,
זה נשמע מאד מערער, להתמודד עם כמה בעיות רפואיות לא פשוטות ולהרגיש שאת לבד במערכה... את בוודאי מרגישה חוסר אונים גדול מאד אל מול האלרגיות, שאת לא יודעת מתי ואיך ימצאו אותך, והאם מישהו ישים לב... ואת בפחד, אולי אף בחרדה, שאם לא ישימו לב, את עשויה אפילו למות בפעם הבאה שיהיה לך התקף, אם לא יידעו איך לטפל בך נכון...
במקרה כזה, יכול להיות שתוכלי להחזיק את המידע הרפואי עלייך. אולי תפני לקופת החולים שלך ותבררי אודות כרטיס רפואי אותו את יכולה לענוד על גופך, שיכיל את כל המידע שהרופאים צריכים לדעת. באופן זה תהיי פחות תלויה באחרים, קרובים ואוהבים ככל שיהיו. האם פתרון כזה יכול להביא לך שקט כלשהו?
את מוזמנת להמשיך לכתוב בפורום איך את מתמודדת עם מצבך.
מאחלת לך בהצלחה וחיים ארוכים,
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'כל פתרון שהציעו לי אימצתי'
כל פתרון שהציעו לי אימצתי
22/04/2017 | 00:32
9
זה לא כל כך עוזר..
 
אני צריכה לעדכן את הצמיד הרפואי ונורא מתלבטת אם לעשות משהו אחר בולט יותר כי הצמידים  האלה זה משהו שאומנם בחול כל חובש מכיר פה בארץ יצא לי להסביר אפילו לרופאים שלא הכירו את זה..
 
 
לצפיה ב-'הזמנתי צמידים חדשים'
הזמנתי צמידים חדשים
22/04/2017 | 23:26
2
9
אחרי המון התלבטות , הזמנתי צמידים רפואיים חדשים( שילוב של מה שהרופא אמר לי לכתוב עם מה שבא לי לצעוק כשזה קורה..) צמידים עם פרפרים חמודים ממש ככה שאני לא ארגיש רע כל בוקר בגללם.
והחלטתי שכל מה שאני בספק לגביו יוצא מהתפריט שלי (וגם מארון הבגדים כי יש גם  סוגי בד ברשימה),  בנתיים כל מי ששם לב להבדלים ב2-3 ימים האחרונים השאיר אותי עם תחושה שאני מגזימה  ..  אבל יש לי כוח לעשות ספורט סוף סוף(והיה  שבוע יחסית סביר מבחינת תסמינים)   וזה נראה לי חשוב יותר מהגדלידה שזרקתי או הגינס שהחלטתי לוותר עליו.
 
אני צריכה שמישהו יגיד לי שזה הגיוני ההחלטות האלה.. 
לצפיה ב-'הי'
הי
23/04/2017 | 17:38
1
5
נראה לי הגיוני לגמרי, את שומרת על הבריאות שלך, אז גם אם יש מי שחושב שאת מגזימה, אז אם גם הגוף שלך "מגזים" בתגובה לדברים אז נראה לי שזה בסדר... לא ככה?
לצפיה ב-''
23/04/2017 | 22:39
1
לצפיה ב-' חג שמח מתפוז '
חג שמח מתפוז
( לעמוד שלי בתפוז )
09/04/2017 | 16:56
7
חג פסח שמח וכשר לכולם 
 
בברכה,
תפוז אנשים
לצפיה ב-'אני לא מסוגלת יותר'
אני לא מסוגלת יותר
23/03/2017 | 14:01
1
110
מה אתם לא מבינים?!?!
קשה לי!!!
ואתם-המשפחה שלי עושים את זה קשה יותר.
אמרו לי שאני יוצאת לתחרות אתלטיקה לקפיצה לרוחק ולריצה ארוכה-ואתם פשוט שמים על זה פס.
לא אכפת לכם שמעשרים בנות דווקא אני נבחרתי.
לא אכפת לכם ממני.
אז אני בכלל הבת שלכם?!?!
אתם ההורים שלי?!?!
אני כבר לא מרגישה כאילו אני הבת שלכם-אני מרגישה כאילו אני בשבילכם סתם מחבל שהרג לכם ילדה.
ואחר כך אתם מרביצים לי?!?!
איך אתם יכולים לעשות את זה לבת שלכם?!?!
אני כבר לא רוצה להיות חלק מהחיים האלה.
לצפיה ב-'אלימות על כל ביטוייה היא דבר אסור ! '
אלימות על כל ביטוייה היא דבר אסור !
24/03/2017 | 13:04
65
שירה יקרה,
אני שומעת את המצוקה  הקשה מול ההורים, את החוויה הקשה שלא רואים אותך ולא מעריכים אותך, ויותר גרוע מכך חוויה שרואים בך גורם מזיק ומחבל...מצוקה כל כך קשה שגורמת לך לרצות לא להיות בחיים...
אני שומעת שלצד החלק שזועק שאינו אינו מסוגל יותר, יש חלק שכועס ונאבק ומבקש שיהיה אחרת... חלק שמבין שיש לך את הזכות לשמור על עצמך כנגד כל סוג של אלימות.
יקירה, החלק הזועק הזה הוא משמעותי והוא חלק מהכוח שלך.. את צודקת לגבי אי היכולת במובן של להיות עם הדברים האלה לבד בגילך הצעיר... את מבינה שיש צורך בעזרה ואני ממש שמחה שהצלחת לכתוב ולזעוק.

אני רוצה שיהיה מאוד ברור שאלימות היא דבר לא לגיטימי, על כל צורותיה, ויש לך לשמור על עצמך מפניה על ידי פנייה למבוגר אחראי (למשל אנחנו, מורה, יועצת בית ספר ..) שיהיה לצידך, ויוכל לסייע לך, ולתת לך לא להיות לבד מול החוויה הקשה הזו...

אני מודאגת לגבייך ואשמח ממש אם תצרי איתנו קשר. שלחתי לך מסר פרטי ואשמח אם תעני לי ונוכל להמשיך את השיחה באופן פרטי כדי להבין בצורה טובה יותר את מה שקורה בבית ושאוכל לעזור לך בצורה מדוייקת יותר.

מעבר לזה, יש לנו גם שיחות צ'אט, כל ערב בין תשע לחצות, למעט יום שישי, ובו אפשר לדבר עם מתנדב/ת באופן פרטי (http://www.sahar.org.il/) , מזמינה אותך לעשות בו שימוש.

שולחת לך חיבוק חם,
חיבוק שמברך על האומץ לפנות לעזרה,
חיבוק שמבקש להבטיח להיות לך גב מגונן... 
 
לצפיה ב-'משוגעת?'
משוגעת?
14/03/2017 | 21:32
3
115
מה אני? משוגעת? אני לא נורמאלית זה בטוח, אין לי מושג בכלל איך להגדיר 'נורמאלי'. אולי רק על דרך השלילה - נורמאלי זה לא 'חריג', ומה זה חריג? לפצוע את עצמך כדי להירגע זה חריג? אבל חריג ביחס למה? לשאר בני האדם או ביחס לכל המערבולת רגשות והבלבול והלבד שלי? מה שאני מרגישה זה חריג?שההתמודדות היא דרך נורמאלית להתמודד עם מצב לא נורמאלי? אולי יש עוד נורמאלים כמוני שהם לא באמת נורמאלים ושלא סתם הם בוחרים שרוולים ארוכים לקיץ? יש לי יותר מדי להסתיר בשביל להיות מוגדרת על ידי העולם כ'נורמאלית', אבל רק משאר העולם, לא ממני, כי מבחינתי לחתוך את הבשר בשעת משבר זה הכי נורמאלי ואנושי, הכי הגיוני ולא מפחיד, אבל זה רק בגלל שאני לא נורמאלית.
 
לצפיה ב-'למצוא את עצמך'
למצוא את עצמך
15/03/2017 | 15:38
1
73
מתבגרת יקרה,
אני שומע מתוך דברייך כמה שאת מבולבלת ונסערת, מחפשת הגדרות להיאחז בהן, לשים את עצמך ביחס אליהן כדי אולי להבין טוב יותר מי את וכדי למצוא ולהבין את המקום שלך בעולם הזה. אני מתאר לעצמי שהאי שקט הזה מעייף, והעיסוק במציאת המקום שלך בעולם, בנוסף לכל התמודדויות שיש למתבגרת, שיש לך, מסתכל ומתיש מאוד.

יקרה, נראה שאת פוצעת את עצמך באופן תדיר, ושהפעולה הזאת כנראה מצליחה להרגיע אותך, לאזן אותך ולהפוך אותך ל"נורמאלית" שוב. כמה שאת בטח כואבת ופגועה שאת צריכה לפצוע את עצמך, כדי להקל במעט על הכאב הנפשי שאת סוחבת איתך. וכמה שזה נורמאלי ואנושי לכאוב, לכעוס, להיות עצוב ומותש. אני מתאר לעצמי שזה קשה כל כך כשאת נדרשת להתמודד עם כל זה לבדך.. אני רוצה להציע לך להמשיך לשתף אותנו פה, לספר ולחלוק במה וכמה שתרצי, ובנוסף, להזמין אותך להגיע אלינו לצ'אט שאנחנו מפעילים בכל יום בשעה 21:00-00:00, שם תוכלי לדבר עם מתנדב בצורה אנונימית, לפרוק ולשתף, בלי שנשפוט, במטרה להיות לך כאוזן קשבת ומקום שמכיל ומקבל.

דואג לך, ומקווה מאוד שתבואי אלינו לצאט.
מתנדב סה"ר
 
לצפיה ב-'קישור לאתר סה"ר'
קישור לאתר סה"ר
15/03/2017 | 17:49
31
שכחתי לצרף את הקישור לאתר שלנו,
לצפיה ב-'אין דבר כזה נורמלי'
אין דבר כזה נורמלי
08/04/2017 | 00:04
17
כולם "משוגעים". אני באמת לא חושב שלחתוך את הבשר זאת האופציה היחידה יש לך.
לצפיה ב-'צריך עזרה והכוונה נפשית '
צריך עזרה והכוונה נפשית
13/03/2017 | 02:44
1
78
מה הטיפול ??!        אני נולדתי עם מטען גנטי של בנאדם ביישן מאוד באופן מוגזם וקיצוני ומופנם מאוד ומסתגר ומתבודד מאוד וחיי בתוך הקופסה שלי וגם נמנע מאוד מליהמצא בתוך סיטואציות חברתיות ואירועים חברתיים ונמנע מיצירת קשרים חברתיים (אני בודד מאוד ואין לי בכלל חברים , הפעם האחרונה שהיו לי חברים הייתה בבית הספר היסודי וגם אז לא היו חברים של ממש)ונולדתי גם עם מטען של חרדה מוגזמת שכוללת חרדה חברתית , חרדה מליהמצא בסיטואציות חברתיות עד כדי הימנעות מוחלטת לצאת מהבית וללכת ברחוב בשכונה שלי ובכפר שלי מחשש שאנשים שמכירים אותי ילעגו לי ויצחקו עליי (מחשבות בראש שהתוכן שלהן הוא שכאשר אני הולך ברחוב בשכונה שלי ובכפר שלי אז אנשים שמכירים אותי כמו קרובי משפחה ושכנים ומכרים שלי ועמיתים שלי וקולגות שלי יצחקו עליי וילעגו לי בגלל האופי שלי הביישן והמופנם והמסתגר והמתבודד והחרדתי והמסתגר והרגיש מאוד (כי גם אני נולדתי עם מטען גנטי של בנאדם רגיש מאוד במיוחד לביקורת ולדחייה ולנטישה ולהערות שליליות של הזולת שהייתי מקבל בסביבה שלי בתדירות גבוהה , גם רגיש מאוד לבדיחות בין "החברה-העמיתים והקולגות" וקרובי המשפחה והשכנים והמכרים שלי )וגם מחשבות שהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת אותי כאשר אני הולך בשכונה שלי , מחשבות אילו גרמו לי להימנעות מוחלטת לצאת מהבית במשך שנים , לצאת לשכונה שלי או להימצא באירועים חברתיים איפה שמכירים אותי אבל יש לציין שמחשבות אלו רק נוגעות לאנשים שכן מכירים אותי ולא לאנשים זרים ושכונות זרות וכפרים וערים זרות ששם כן הייתי יוצא לרחוב בלי חרדה ובלי המחשבות שהזכרתי למעלה ואילו כאשר הייתי הולך בשכונה שלי איפה שמכירים אותי הייתי נתקף בהתקף חרדה-פאניקה שכולל הזעה מרובה ורעד בכל חלקי הגוף והרגשה שאין לי מספיק אויר לנשום ובלבול ובהלה . אני גם סובל מדיכאון חריף ומשתק וחזק , אני לא אוכל לגמרי למשך ימים שלמים ושבועות-סובל מחוסר תיאבון מוחלט אני מזניח ומרשל את עצמי את ההיגיינה שלי ולא מתקלח למשך שבועות אפילו לפעמים חודש , אני נמצא בחוסר תפקוד טוטאלי ומשתק ולא יוצא מהבית , אני סובל מכעס עצום על עצמי ועל הסביבה שבה גדלתי-בגלל הביקורת והמסרים וההערות השליליות שהייתי מקבל מהסביבה הזאת- , אני מתוסכל לגמרי , אני מרגיש שאני לא שייך לסביבה שלי שבה גדלתי ומרגיש שאני מוזר כלפי הסביבה הזאת , מרגיש מבולבל ולא מאוזן , חוסר מוטיבציה מוחלט אפילו לצחצח שיניים , ריקנות קטלנית , אני מתפרץ התפרציות כעס וזעם אימפולסיביות על הסביבה שבה גדלתי , אני מרגיש נכות וכאב נפשי עצומים , האטה פסיכומוטורית , זמן תגובה ארוך מהרגיל , מרגיש חרדה קיומית חרדה מהחיים וממשמעות החיים , חרקה מקול גבוה ומרעשים ומצעקות , אני מרגיש מנודה חברתית וסובל מהפנמת סטיגמה למחלות נפש , מרגיש בדידות קטלנית , אני מסתגר ומתבודד , מרגיש רגשי נחיתות ודימוי עצמי נמוך ולא שווה ולא רגיל ולא נורמיטיבי כמו האחרים , מרגיש חוסר נפשי , סובל מסף גירוי נמוך-פתיל קצר-,אני אפילו מרגיש שאני מרותק לכיסא גלגלים מרוב הכאב הנפשי .לגבי מה שהזכרתי היו כמה אבחנות שונות מפסיכיאטרים שונים , מה שגרם לי ללכת לאיבוד לגבי האבחנה המדוייקת והטיפול המתאים ??!! האבחנות שקיבלתי הן :1. סכיזופרניה מסוג simple פשוטה . 2. סכיזופרניה paranoid . אבחנה 3 : מחלה סכיזואפקטיבית . 4.ocd עם דכאון כפול דיסתימיה עם חרדה חברתית עם הפרעת אישיות נמנעת . 5. ocd עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית-הפרעת אישיות מאשכול A . אני מתלבט לגבי האבחנה ולגבי הטיפול המתאים ??!!

לצפיה ב-'דודו יקר, שים לב שהגבנו לך בפורום מבוגרים'
דודו יקר, שים לב שהגבנו לך בפורום מבוגרים
13/03/2017 | 23:39
29
לצפיה ב-'דיכאון'
דיכאון
25/02/2017 | 18:38
1
120
נמאס לי מהחיים
 
בתכל'ס יש לי חיים טובים, במראית העין אין על מה להתלונן, אבל נמאס לי
מכולם, אני מרגיש שאני ממש כישלון/אפס/מיותר וחסר תועלת
ההרגשות האלה באות והולכות, 
אני מרגיש מדי פעם דיכאון מוגבר
כאילו אני כבר חודש בדיכאון, ואז זה נעלם, ושוב חוזר
 
בזמן הדיכאון האלה יש לי רגשות אובדניים, אני לא חושב שאני ברמה של לעשות משהו, אבל אני כן חושב איך היה יותר טוב לי ולכולם אם היה לי את האומץ והייתי עושה את זה
 
מאסתי בחיים, מה לעשות?
לצפיה ב-'להצליח לנהל את החיים'
להצליח לנהל את החיים
28/02/2017 | 00:45
68

היי יקר,
אני מבינה כמה אתה תשוש מלהתמודד עם כולם... נראה שאתה מיואש מלהתמודד עם החיים, כי הם גורמים לך להרגיש לעיתים כאילו אתה חסר כל חשיבות וממש פגום מבפנים... אני מתארת לעצמי שאתה חסר אונים מול הרגשות האובדניים שתוקפים אותך, למרות שחיצונית החיים שלך יראו לכל אחד כחיים שטוב לחיות אותם.
יקר, נשמע שהמצב מפריע להתנהלות החיים שלך... אך ישנם אנשי מקצוע שיכולים לעזור ולהקל על הסבל... האם אתה נמצא כעת בטיפול?
יחד עם זאת, אתה מוזמן להיכנס לצ'אט שלנו, בו  תוכל לספר על הדיכאון, על כמה שאתה אולי מרגיש פסול, ועל כל דבר אחר שיושב לך על הלב... בנוסף, תוכל להתייעץ יותר לגבי המצב בו אתה נמצא. הצ'אט שלנו פועל בשעות 21:00 עד חצות, בכל יום בשבוע פרט ליום שישי...
כמובן שאתה מוזמן להמשיך ולשתף גם כאן
שולחת לך חיבוק חם,
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-'עוד מעט שנה'
עוד מעט שנה
24/02/2017 | 23:30
1
103
"מלאך אותך לקח אל מקום שהוא מוסתר 
וללב לא נותר זיכרון מר שנשאר 

תספר לי איך למעלה 
תספר לי מה אתה מרגיש 
אני תמיד חושב עליך 
הכל שונה לי בלעדיך 
לב כואב לא מאמין 
איך נקטפת עוד צעיר 
לגורל אין רחמים הוא קוטף רק ת'טובים 

רק תמונות שמזכירות את החוויות איתך 
כה קשה לי ומוזר שאתה בעולמך"
 
סבא עוד מעט שנה מאז שעזבת אותנו מי היה מאמין שהכל התהפך יום שישי היינו אצלך הייתה בסדר הוצאנו אותך לבחוץ תככנו לבוא לחגוג איתך את חג השבועות במוצאי שבת אבל ביום שבת בבוקר באנו ואתה הייתה בין חיים למוות כשכל הילדים שלך הגיעו אלייך אתה נפרדת מאיתנו ואני זוכרת הכל אני הייתי שם אני זוכרת את הצעקות זוכרת שהוציאו אותי מהחדר שישבתי בחוץ על הריצפה לא הבנתי מה קורה בכיתי ובכיתי התקשרנו לכולם לכל הנכדים שיבואו כולנו עמדנו מסביבך ואתה לא הייתה איתנו לא ראית אותנו אבל כולנו היינו חיכינו שתתעורר פתאום אבל זה לא קרה...אומרים שהזמן מרפא אבל זה עושה רק יותר גרוע...איזה בן אדם הייתה סבא חכם איש שלום איש של ערכים של כבוד של אהבה דאגת לכולם לא עזבת אותנו לשנייה ועכשיו כבר שנה שאתה לא איתנו אני יודעת שאתה שומר עלינו מלמעלה אבל אני רוצה אותך כאן אני רוצה לראות אותך לשמוע אותך לעזור לך כל יום עם הקניות לבוא לבקר אותך בעבודה לשבת איתך לשאול אותך שאלות אבל זה כבר לא יקרה לעולם...
לצפיה ב-'יקירתי'
יקירתי
27/02/2017 | 10:06
37
יקירתי,
 
כמה אהבה והערכה יש בתוך המילים היפות שכתבת.. נשמע שהיה לך ולסבא שלך קשר מיוחד, קרוב ומשמעותי מאוד עבור שניכם. אובדן של אדם יקר זה כואב.. אני מבינה איך את מרגישה. להתגעגע לאדם יקר שכבר לא נמצא בחיינו זה אנושי וזה חלק בלתי נפרד מההתמודדות שלנו. סבא שלך זכה לנכדה רגישה ואוהבת, והזכרונות שלכם ביחד תמיד ישארו בלבך.. כל מה שלמדת ממנו- כבוד, אהבה, דאגה, ערכים, חוכמה- הם חלק ממך עכשיו. את ממשיכה את דרכו בגאווה גדולה. תזכרי שהוא תמיד ימשיך להתקיים בתוך לבך ובזכרונותייך..
 
המשיכי להנציח אותו בלבך בדרכך המיוחדת.
חיבוק
לצפיה ב-'התעללות ריגשית... מה לעשות?'
התעללות ריגשית... מה לעשות?
17/02/2017 | 19:27
1
107
שלום,
הוריי לא מזמן נפרדו וכרגע אני גרה עם אמא ואחי הקטן (כיתה ב').
האבא (הוא לא אבא שלי) מתעלל ריגשית באמא שלי, קצת בי (למרות שהייתי מתנגדת ומחזירה לו) וכל זה מול אחי הקטן.
עכשיו כשאנחנו גרים בנפרד, הוא לא מטפל בו כמו שצריך בזמן שהוא נמצא אצלו ואומר לו דברים איומים (אמא שלך ככה וככה.. לאחרונה מתה לנו חתולה והוא אמר לו שזה טוב שחתולים מתים).
אמא שלי לא רוצה למנוע מאחי לראות את אבא שלו, אבל הוא מלמד אותו דברים לא טובים ומאשים אותו אותנו בהכל!
מה עושים??
לצפיה ב-'התעללות רגשית - לא עוד !!'
התעללות רגשית - לא עוד !!
19/02/2017 | 17:57
62
callog יקירה
את נשמעת מודאגת מאוד מיחסו של בן זוגה לשעבר של אימא לבנו הקטן, אחיך, וכמי שחוותה את ההתעללות הזו בעבר את רוצה להגן עליו ועל אימא ולהפסיק את ההתעללות הזאת שמופנית במידה לא מועטת גם כלפייך, על אף שבעבר הצלחת להתנגד ולעמוד מולו. 
את  מודאגת מחוסר האונים של אימא שנמצאת בדילמה לא פשוטה בין הרצון שלה לקשר של בנה לאביו לבין ההתעללות הרגשית שהוא עובר, שכולכם עוברים. 
 
אין סיבה לתת לדבר להימשך,
אפשר להיעזר בגורמים שונים בחברה שלנו שיוכלו לעזור לכם, 
 
אני מצרפת את הקישורים הרלונטיים -
 
קישור גורמי רווחה בעיר מגוריך - מוקד 118
http://www.molsa.gov.il/Shimushon/HelpCenters/Moked118/Pages/RT_07_03.aspx
קישור אל"י - האגודה להגנת הילד היא עמותה המטפלת בבעיית ההתעללות בילדים על כל סוגיה ( הזנחה, התעללות פיזית, מינית ונפשית) ומכל היבטיה (פסיכולוגי, משפטי,  http://www.eli.org.il
 
וגם אם פנית לקבל עזרה מאחד הגורמים שציינתי למעלה, את מוזמנת לשוחח ולשתף אותנו.
 
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'פחדים'
פחדים
10/02/2017 | 10:56
1
88
פחד מלהכשל. פחד מלאבד הכול. לחיות עם החיים או לידם. לא להכיר את עצמי. לחיות תמיד עם חוסר איזון לדעת ששינוי הוא דבר מפחיד וגורם להכיר את עצמך באמת מה שמוביל לעוד יותר פחדים מעצם ההכרה בעצמי. לראות את הסוף בשלב מסויים לחיים ולדעת שיש עוד זמן לזה עד שאני אסיים את הלימודים. תחושה של רובוט תחושה של אדם. מי אני באמת. לחיות עם סטרס יום יומי ולשרוד כול יום ביומו. להבהל מהלילה כי שם הפחדים צצים לצד השינה שאינו מרפה אלא מעצימה את הכול. 
לצפיה ב-'גלים'
גלים
13/02/2017 | 21:13
45

היי יקרה,
נשמע שחוסר האיזון שאת מתארת משאיר אותך חסרת מנוחה.. והפחד.. הפחד יכול לעיתים לשתק.. לקחת מאיתנו כל כוח קטן שנשאר.. אני שומעת שחרדה מציפה אותך.. היא מגיעה בימים ובלילות..נשמע שאת עייפה מלפחד.. שהיית רוצה להגיע לאי מבטחים.. למקום בו תביני מי את ותאהבי את עצמך כפי שאת.. מקום בו תרגישי בטוחה.. חזקה..
יקירה, החיים מזמנים לנו התמודדויות לא פשוטות.. והציפייה שלנו מעצמנו היא למצוא את הכוח להילחם.. לנצח.. אך מה קורה כשאתה כבר כל כך עייף ושאין כוח למלחמות? אין כוח להיות במרדף אחרי הניצחון? ומה אם הכישלון הוא חלק מהמסע? אולי דווקא הוא זה שמחשל ומחזק אותנו בדרך המיוחדת רק לנו?
אהובה, אומרים שאי אפשר לשנות את הגלים, אבל אפשר לנסות ללמוד לגלוש.. וזה מה שעושה את ההבדל..  
שולחת לך חיבוק לתת כוח ולחבק את הפחדים כולם
 
לצפיה ב-'קשה'
קשה
08/02/2017 | 20:58
1
113
לצפיה ב-'מילה אחת'
מילה אחת
09/02/2017 | 00:48
61
מילה אחת. כאילו נגמרו כל כוחותייך, אפילו להרחיב, לפרט, להסביר.
מילה אחת. כאילו שהגעת לאפיסת כוחות, כאילו שנכבית.
מילה אחת. כאילו שבאת לכתוב, אבל בסוף הרפית.
מילה אחת. אבל אחת שאומרת המון...
 
יקרה,
נשמח לשמוע יותר לעומק מה שלומך, מה קורה איתך, מה התיש אותך עד כדי כך שתשו כוחותייך מלכתוב?
שולחים לך חיבוק גדול ואנרגיות טובות, לעבור עוד יום, עוד סופ"ש, עוד שבוע...
 
"קשה זה טוב, הדסה. זה מחייב מחשבה, קביעת סדרי  עדיפויות, זה מוציא כוחות שלא חלמת שיש בך". - דרור וינברג (מתוך הספר "וקראתם דרור")
 
 
לצפיה ב-'חלופת מעצר לנער בן 18'
חלופת מעצר לנער בן 18
23/01/2017 | 12:46
1
123
אח שלי כרגע בכלא בדרום, הוא עולה חדש בן 19 שסובל מדיכאון ומטופל בתרופות, היום בדיון השופט ביקש מהמשפחה לחפש חלופת מעצר, אחרת הוא ישאר בכלא. יש לו רק את אמא שלי והיא לא יכול לשמור אליו כי היא גם צריכה לעבוד כדי לחיות. העו"ד הסביר לנו שיש מקומות שיכולים לקבל אותו ולטפל בו. שמח שמישהו יעזור לנו בנושא. תודה
לצפיה ב-'קבלת מידע'
קבלת מידע
25/01/2017 | 11:03
78

היי ברזיאלי יקר,
 
אני שומעת מבעד למסך את הדאגה לאחיך, כמה שאתה רוצה לעזור לו ולמצוא פתרון...
באופן עקרוני, בכל כלא יש עובד סוציאלי, ולכן נכון לפנות למידע ועזרה בכלא עצמו. הם אמורים לתת את המידע, או לפחות להפנות אתכם למי שיידע לתת לכם מידע. במידה ולא תקבלו מענה מתאים, אתם יכולים גם לנסות לפנות למחלקת הרווחה הקרובה במקום מגוריכם, אולי הם יוכלו לסייע.
 
מקווים שתמצאו את הפתרון האידיאלי עבורכם, עבור אחיך,
סה"ר
 
לצפיה ב-'אני לבד...'
אני לבד...
21/01/2017 | 14:25
2
174
שכולם ביחד אני לבד
כשכולם במעודונים אני לבד
כשכולם מטיילים אני לבד
כשכולם נהנים אני לבד
כשכולם יוצאים אני לבד
כשכולם יושבים אני לבד
כשכולם שותים אני לבד
כשכולם רוקדים אני לבד
כשכולם נפגשים אני לבד
בכל מקום אני לבד
אני שהייתי הכי חברותית בעולם וחברה של כולם אני לבד
אני לבד בלי אף אחד איך זה יכול להיות?
אני שהייתי רואה מישהו לבד הייתי הולכת להיות איתו מזמינה אותו להצטרף אלינו ועכשיו השאירו אותי לבד אף אחד לא מזמין אותי להצטרף אליו אף אחד לא רואה אותי את אף אחד אני לא מעניינת...
לצפיה ב-'אי של בדידות'
אי של בדידות
22/01/2017 | 23:25
87

ילדת כאב היקרה,
 אני שומעת את הבדידות שמציפה אותך, ונובעת מכל משפט שאת כותבת...  נראה שאינך מרגישה שייכת, כי לאן שאת לא הולכת, את נשארת לבדך בעולם...
יכול להיות שאת מתוסכלת, כי זה נראה כמו חוסר צדק- שאת עמדת ליד כולם... אבל למרות הכל, כשאת צריכה את זה, אין מי שעומד לצידך.
אני מתארת לעצמי שאת כמהה בליבך לקרבה ואולי למישהו אכפתי שיושיט לך יד ידידותית ואולי גם ישמע את מה שיש לך להגיד...
יקרה, אם תרצי, תוכלי להיכנס לצ'אט שלנו, ושם תוכלי לדבר עם מתנדב או מתנדבת שישמעו את מה שיושב לך על הלב... ואולי גם תרגישי קצת פחות לבד...
הצ'אט שלנו פועל כל השבוע, פרט ליום שישי, בשעות 21:00 עד חצות. כמובן שאת מוזמנת להמשיך לשתף ולספר גם בפורום שלנו...
שולחת חיבוק חם 
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'הכל זמני'
הכל זמני
01/02/2017 | 09:29
46
שלום יקירה,
אני שומעת את הכאב שלך מבין השורות. הבדידות אכן יוצרת כאב מאוד גדול וייאוש. נשמע שהמצב הזה זר לך ושפעם היית במרכז העניינים, מוקפת בחברים ואנשים ומשהו השתנה. אם כך, ודאי יש בך את התכונות שמזמינות אנשים להתקרב אלייך ולרצות להיות בחברתך. מעניין לשאול האם קרה משהו שיצר מציאות אחרת? האם הסביבה שלך השתנתה? האם את עברת שינוי? 
לפעמים כשאנחנו מתבגרים אנחנו עוברים שינויים ומגלים שהחברים הקרובים שהיו לנו והסביבה שהיינו בה כבר לא כל כך מתאימים לנו, ואנחנו מרגישים בודדים ויוצאים לחפש מעגלים חדשים. אם זה המצב, אז זה זמני, עד שתמצאי את המעגל שמתאים לך, שאליו את מרגישה שייכת. 
יקירה, חשוב עוד לנסות לחשוב מי בכל זאת נמצא איתך, אפילו חברה אחת, בן משפחה, אדם קרוב אחר שמפיג את תחושת הבדידות. הקשר עם האדם הזה יכול לשפר את הרגשתך. אני בטוחה שיש מישהו שרואה אותך, שאת חשובה לו, רק לפעמים כשהכל נראה שחור לא רואים את אותו אדם. 
את נשמעת בחורה מאוד נבונה, יצירתית, רגישה ואמפטית לאחרים שמרגישים בודדים ולכן אני בטוחה שיש אנשים שם בחוץ שישמחו מחברתך ומהקשר איתך. חשוב שכתבת כאן, כי כבר את רואה שאת לא לבד ושכאן אנחנו מחזקים אותך, שולחים לך כוחות והרבה אהבה. 
לצפיה ב-'קשה'
קשה
13/01/2017 | 13:25
2
138
הרבה זמן לא כתבתי פה יחסית. אני מרגישה די רע ובסבל תמידי. אני עם כדורים פסכיאטריים שוב עם מינונים גבוהים. אני חווה ביום יום כאב בלתי נסבל. אני מטופלת אצל פסיכולוגית מדהימה. עדיין אחרי החזרת הכדורים עדיין לא מאוזנת בכלל ומדרדרת מיום ליום. אני עם התקפי חרדה קשים, שינויים קיצוניים במצב רוח,התקפי זעם, פחדים, חרדות, התנתקויות, ובעיות שינה. אני בתקופה קשה ומקווה לעבור אותה.
לצפיה ב-'קריסה VS. נסיקה'
קריסה VS. נסיקה
17/01/2017 | 00:37
1
86
יקרה,
 
אני קוראת את שכתבת וזה נשמע לי שהיסודות היציבים והבטוחים שהכרת קורסים, כאילו את במעגל מסחרר של תחושות מעיקות, מייאשות, מבהילות, ואת נותרת חסרת אונים מול זה. עצם העובדה שהכדורים הפסיכיאטריים עוד לא הובילו להטבה בתחושות והמחשבות, נשמעת מאוד מתסכלת גם, כאילו שאין מוצא. ואולי.. אולי פשוט צריך זמן עד שהגוף יתאזן ויקבל?
יקרה, אני מרגישה מבעד למסך את הכאב שלך, את המצוקה, את התחושה של אובדן השליטה על הרגש והתחושות שמאמללת אותך. אני רוצה לעודד ולחזק אותך להמשיך לשמור על עצמך, להמשיך את התהליך הטיפולי ולתת לו צ'אנס, להיעזר במטפלת שלך, שכ"כ טוב לשמוע שאת חושבת שהיא מדהימה וטובה לך. וגם.. אל תישארי לבד עם הכאב, עם התחושות הקשות. אנחנו מאוד רוצים להיות כאן בשבילך, לשמוע מה איתך. אם את רוצה, אני מזכירה לך שאת תמיד יכולה להגיע לשיחות צ'אט בלילות, בין 21:00-00:00, ו"להפקיד" גם חלק מהקושי שלך אצלנו. בתקווה, אולי תרגישי מעט הקלה אח"כ...(?)
 
"גל רודף גל ונשבר 
גם אתה לפעמים 
יום רודף יום 
ונגמר 
גם אתה לפעמים 

לפעמים הים שקט ואין גלים 
גם אתה לפעמים 
ומחר תזרח השמש מבעד לעננים"
 
*שולחים לך חיבוק אנרגיה גדול, ומקווים גם שתעברי את התקופה הזו כמה שיותר מהר*
 
לצפיה ב-'לא צריכה ממכם כלום תודה'
לא צריכה ממכם כלום תודה
18/01/2017 | 19:58
77
תודה סהר
לצפיה ב-'למה מכל הסבתות בעולם, רק סבתא שלי נוראה ?'
למה מכל הסבתות בעולם, רק סבתא שלי נוראה ?
08/01/2017 | 00:06
2
129
כל אחד מכיר את הנשים השלטתניות האלו בסרטים המצויירים, כאלו שהבעל מפחד מהן, צועקות מעליבות חושבות שהכל מגיע להן. בלוני טונס זה אולי מצחיק אבל כשסבתא שלך כזו, זה ממש לא.
מישהי שאני מכירה הגיעה עם מלא שקיות. שאלתי: ואו קנית הרבה. היא ענתה: כן, לנכדים שלי.
רציתי לבכות באותו רגע. סבתגא שלי לא קנתה לי כלום לחג, לא כסף לא חג שמח. היא טוענת שבגלל שאני מעל 18 אז לא צריך להביא מתנות לא כלום. היא הייתה בשוק כשסיפרתי לה שסבתא שלי חופרת לי שהיא מתה שאעוף לה מהעיניים כשאני נמצאת אצלה. בגלל היחס הזה אני תמיד מרגישה מטרד כשאני עם חברים או קולגות ...
כשאני באה אלייה היא צורחת עליי שאני הופכת לה את הבית, כשאני פותחת מקרר כדי לשתות היא צורחת "את חתיכת חוצפנית באיזה זכות את פותחת את המקרר את לא בבית מה את לא יודעת להתנהג בנימוס אצל אורחים?". אני פאקינג נכדה שלך ואני בן אדם זר בשבילך ?
ולא רק זה, היא ממציאה מעשיות שלא קרו ונבראו כדי שההורים שלי יצעקו עליי.
התירוץ של הבן שלה, אבא שלי, שהוא לא פחות אידיוט : תעזבי אותה היא זקנה
והיום כשהוא התעלם מזה שסיפרתי לו בדמעות שהיא צרחה עליי והשפילה אותי רק כי פתחתי מקרר כדי לשתול הוא כאילו התעלם וענה : תפסיקי לבלבל את השכל עם שטויות היא זקנה תעזבי אותה
בפעם הראשונה בחיים שלי עניתי, בלי לגמגם ובלי לבכות : תקשיב לי אתה לא מבין כלום מהחיים שלך ותפסיק לזלזל בי. איזה מין סבתא מגרשת את הנכדה שלה, משפילה אותה וצורחת עלייה כשהיא פותחתמקרר כדי לשתות ?! גיל זה לא תירוץ, זקנה צעירה תינוקת, בן אדם חרא תמיד נשאר חרא. וזה שהיא בת 70 לא נותן לה שום זכות להתייחס אליי כמן אל זבל. וגם לך. החיים זה לא רק שחור ולבן, סבתות של חברים שלי רק רוצות שיבואו אליהן, מפנקות אוהבות נותנות מתנות גם בגיל 21, וסבתא שלי ? מתפללת שאעוף לה מהעיניים.
זה שהיא מרוויחה ביורו ובדולרים בגיל 70 ושהיה לה בית ענק עם משרתים אז באירופה, זה שהיא עשירה וזקנה לא נותן לה שום זכות להתנהג גליי ככה. ככה לא מתנהגת סבתא !!!! הבאתי לה פרחים ביום הולדת והיאהסתכלה עליי בהתנשאות. שום נשיקה שום תודה. מצאתי את עצמי מתחננת ובוכה למתנת יום הולדת ממנה, כסף לא חסר לה, הביאה לי 200 יורו וקיטרה לכל המשפחה שסחתתי אותה 
היא נהנת להוציא אותי בן אדם חרא ואגואיסט, בגללה ישלי רגשי נחיתות עד היום. 
אחרי הנאום הזה, הוא שתק.אימא שלי שמעה אז את הצרחות שלה (היא דיברה עם אחותי בטלפון) והיא הייתה בעדי. סיפרה לי שהיא הכי נהנתה אצל סבתא שלה. ואני התחלתי לבכות.כמו מטומטמת
פעם ההורים שלי היו בצפון ונשארתי בלי שום דבר לאכול. התקשרתי אלייה וביקשתי ממנה 50 שקל כדי לקנות לעצמי לחם גבינה שוקו וכד כי לא אכלתי כלום וההורים יחזרו מחר. היא צרחה עליי ואמרה בעיה שלך, אני לא אימא שלך. ואחר כך גם התלוננה לאימא שלי שאני סוחתת ממנה כסף והיא צרחה עליי
פעם סיפרתי לה בהתרגשות שאני סוףסוף מרוויחה כסף משלי ושאני הולכת לקנות לעצמי בגד ים חדש
היא סיפרה לאימא שלי שהכרחתי אותה לקנות לי בגד ים. הסברתי לאימא שלי והפעם היא האמינה לי שהיא משקרת ואמרה לי דבר חכם : אל תספרי לה כלום. והיא חסמה גם את המספר שלה שתפסיק לשגע אותה
למה זה מגיע לי, מה עשיתי רע שמגיע לי סבתא מפלצת שטוענת שאני בן אדם חרא ומגעיל, משפילה,מרכלת, צועקת, מגרשת ... למה ??
לצפיה ב-'למה? '
למה?
08/01/2017 | 23:16
80
את מספרת ומחלקת את התחושה המרירה שיש לך מהמפגש עם סבתא שלך. היא מצטיירת כאישה מאוד בעייתית ושחסרה יכולת לאהוב. מהתגובה של אבא שלך ניתן להבין שהוא כנראה כבר יודע מזמן מי היא והוא מנסה בכול כוח למנוע ממך את הפגיעה. ההורים שלך כך אפשר לראות בהחלט יודעים מי היא ותומכים בך עד כמה שהם יכולים .
 נראה שאולי יש מקום לשמור ממנה מרחק ולא לאפשר לעצמך להפגע מההתנהגות שלה. את יכולה אולי לבחור להתרחק מהשלילי שמגיע איתה,  לממש כרצונך את האפשרויות  לחיים בריאים ושמחים יותר. 
בהצלחה. 
 
 
 
 
לצפיה ב-''
09/01/2017 | 01:05
42
אז קראתי את כל מה שכתבת ולרוב אני לא מגיבה בפורום הזה אני רק צופה בו אז אני מקווה שזה בסדר.
קראתי ולא יכולתי שלא להזיל דמעות
את נשמעת ממש מקסימה ואני שולחת לך חיבוק ענקי♥
אני ממליצה לך קודם כל לא להתרגש,לא לקחת קשה אני מבינה את מה שאת עוברת והייתי ממליצה לך לקחת מרחק או הפסקה ממנה.
אני חושבת שאם תתרחקי זה יעשה לך רק טוב.ואולי היא תתאפס קצת ותפסיק להתנהג כמו שהיא מתנהגת את לא צריכה לבכות או להרגיש אשמה זה לא אשמתך את מקסימה מאוד מעבר לזה שאת לא זרה או אורחת את הנכדה שלה את המשפחה שלה את צריכה להרגיש בנוח ובחופשיות לפתוח את המקרר לקחת אוכל ושתייה אפילו או אפילו לשבת בסלון מבלי שהיא תצעק שאת הפכת לה את הבית
תמשיכי להיות חזקה ועקשנית להראות להורים שלך את הצד שלך אולי אפילו בהקלטה זה שהיא בת 70 לא נותן לה לגיטימציה להתנהג אליך ככה כלל וכלל אפילו לא לשנייה ולא לדקה
הגיל שלה זה לא יכול להוות תרוץ בכלל
זה בהחלט לא מגיע לך אבל לך אסור להתרגש אם תראי את זה ככה זה לא יגיע לסיום שלו כנראה והיא תבין שזה גורם לך לתסכול כה רב שזה יימשך
לא עשית שום דבר רע וזה בוודאות לא אשמתך סוויטי
תקחי אוויר את מדהימה ממש ואל צתרגישי רע באמת
אני קוראת את הדוגמאות ממש וקשה לי להאמין פשוט למה שאני קוראת
את לא חרא ולא אגואיסטית ואסור שיהיה לך רגשות אשם או נחיתות בגללה זה ממש לא
וכרגע ע שהיא תרגע אל תספרי לה דבר יותר
 
חיבוק ענק♥♥
אם את צריכה משהו אני פה
לצפיה ב-'השם, הסיפור, ההתחלה.'
השם, הסיפור, ההתחלה.
06/01/2017 | 23:31
2
104
היי, אני נחשבת עוד ילדה.
כולה ילדה בת 12.
ילדה שעם אותה כיתה כבר 4 וחצי שנים.
ילדה שכבר 4 וחצי שנים בחרם.
ילדה שאפילו החברים הכי טובים שלה כבר לא מאמינים למה שהיא אומרת שעובר עלייה.
אחד החברים הטובים שלי אפילו כתב לי "תפסיקי לספר לי על חיי השביזות השקריים שלך".
משם הבאתי את השם.
זה הקיצור של הקיצור של הקיצור של ההתחלה של הסיפור אני מותשת מכדי לפרט יותר.
 
לצפיה ב-'היי יקרה'
היי יקרה
10/01/2017 | 22:27
56
היי לך יקרה, 
את "נחשבת עוד ילדה" אבל אני מאמינה שהחוויות שאת עוברת גורמות לך להתבגר ולראות את העולם בעיניים קצת פחות ילדיות. 
אני מאוד מבינה אותך, ושולחת חיבוק גדול גדול עוטף ומחזק. גם אני עברתי חרם בגילך, ועכשיו- 12 שנים אחרי אותו החרם, אני יכולה לומר שלא שוכחים את התקופה הזאת, אבל מתחזקים ומבינים שזה הם שלא בסדר, זה לא אנחנו. 
לפעמים אנשים מרגישים חזקים יותר כשהם גורמים לאחרים להרגיש רע. 
אם את מרגישה בנוח, תמשיכי לשתף, ומי שלא מוכן להקשיב- שלא יקשיב. 
בכל מקרה, אני כאן, תמשיכי לשתף..
נעם. 
לצפיה ב-'בראשית'
בראשית
11/01/2017 | 13:09
39
שלום לך יקירה, וברוכה המצטרפת לפורום
כבר מלקרוא את הכינוי שבחרת, עולות כל כך חזק התחושות הכבדות שאת מרגישה, תחושות של מועקה וכאב שמספיקות כאילו לחיים שלמים, על אחת כמה וכמה לגיל 12..
כבר מלקרוא את ה'כולה' שאיתו פתחת, עולה כל כך חזק התחושה שאת אולי סוחבת בתוכך, מעין תחושה מקטינה, מזלזלת, מבטלת.. וזה עצוב ולא הוגן לחשוב שזו התחושה שאת הולכת איתה, שנה אחרי שנה, מרגישה כל כך בצד, כל כך לא שייכת ומנודה..
ואני יכולה רק לדמיין את עוצמות הכאב, את העומק של הכאב הזה, את הכעס והשנאה והעלבון הנוראיים שנחרטים בך יום אחרי יום. ויחד עם כל אלו – את תחושת הבדידות הנוראית, המפרקת הזו..
יקירה, אני מחבקת אותך חזק חזק, קרוב אל הלב, מבקשת להזכיר שכאן את לא לבד, שכאן נרצה לעטוף אותך, לשמוע אותך, בלי ביקורתיות או שיפוטיות.. לפגוש אותך איפה שאת והלב שלך נמצאים, לשמוע את מה שמכאיב ופוצע מבפנים.. אנחנו כאן יקירה, בקצב שלך, לאט לאט..
לצפיה ב-''
01/01/2017 | 08:56
1
90
היי סהר הרבה זמן לא הייתי פה ובאיזשהו מקום קיוויתי לא לחזור לפה קיוויתי שהכל נגמר שאני בסדר שאני לא צריכה תמיכה חיצונית יותר אבל זה לא המצב...אתמול חגגתי יום הולדת זה אמור להיות יום משמח יום כיף אבל ממש לא כל הלילה שלפני בכיתי לא רציתי שיגיע הבוקר הולדת שלי ידעתי שאני יהיה לבד ידעתי שאין לי חברים לחגוג איתם ידעתי שזה יהיה עוד יום שיגרתי יום לא מיוחד...אני לא מבינה איך הגעתי למצב שאני לבד בלי חברים ישלי שתי חברות טובות שבכלל שכחו שיש לי יום הולדת רפילו מזל טוב לא אמרו ויש עוד כמה אנשים שחשבתי לקבל מהם משהו והדבר היחיד שקיבלתי זה צביטה בלב...פתאום הבנתי שהחברים הכי טובים שלי הם העובדות במקום שירות שלי אבל זה לא מספיק הם לא בגיל שלי אני לא יכולה לצאת ריתם למסיבות וכאלה לא יכולה להנות איתם בצורה שכולם בגיל שלי נהנים עם החברים שלהם...אני בודדה מבחינה פיזית ומבחינה נפשית וכלכך קשה לי...בזמן האחרון היו לי הרבה מחשבות על זה שפשוט אין לי חברים אבל אתמול דווקא ביום הולדת שלי קיבלתי את הכל לפנים והייתה תחושה שכל מה שחשבתי נכון שלא דמיינתי שאני באמת לבד...אז זהו יש אנשים שיום הולדת זה היום הכי מאושר שלהם בשנה אבל בשבילי זה היום הכי עצוב...

לצפיה ב-'מתח ברגעי השקט'
מתח ברגעי השקט
01/01/2017 | 21:56
52

יקרה,
 
נשמע שהיום הולדת שלך, הסב לך רק כאב ותסכול במקום אור ושמחה. אני מבינה שהתאכזבת מהחברות הקרובות שלך בעיקר, ובכללי מהמעגל החברתי, שגרמו לך להרגיש בודדה, שקופה, כאילו את לא שייכת לאף מקום ואף אחד לא חושב עלייך, אפילו לא ביום המיוחד שלך, ואני מבינה שהתובנה הזו מצערת אותך. אני גם שומעת את התסכול שלך, אולי אפילו ייאוש, מכך שקיווית וחשת שאינך זקוקה עוד לעזרה, אבל הנה חזרת לכאן שוב, כאילו מובסת. אין כל רע באוזן קשבת או בתמיכה מפעם לפעם. לכולם מותר להתפרק ולפרוק לפעמים. אנחנו רוצים להיות כאן בשבילך, ותמיד נהיה כאן בשבילך. אל תישארי עם התחושות הקשות והמועקה לבד.
יקירה, אנחנו מאחלים לך ליום ההולדת אושר ותקווה, אמונה שדברים יכולים להשתנות, שיש בכוחך לשנות. מאחלים לך שתחייכי, תשמחי, תאהבי ותרגישי אהובה, כמו שמגיע לך! 
 
"המתח ברגעי השקט 
לא יושב עלי 
כי הוא סימן בדרך 
שמשהו גדול קרב אלי 
 
אם אני נוגעת איפה שעדיין רך 
כמו כשילדים 
אז אני נרגעת כי הכל עוד לפניי
כמו כשלא יודעים, כמו כשנולדים"
 
לצפיה ב-'אני'
אני
28/12/2016 | 02:51
1
76
אני רוצה לדבר עם מישהו עכשיו
לצפיה ב-'ביחד'
ביחד
29/12/2016 | 12:02
54
היי נוקינוק, נהיה זמינים היום בערב בצ'ט שלנו שיפתח ב21:00 עד חצות..
תוכלי לדבר עם אחד\ת המתנדבים\ות שלנו בשיחה אישית של אחד על אחד, אנחנו כאן איתך
לצפיה ב-'השם שרודף ...'
השם שרודף ...
27/12/2016 | 23:16
1
91
יש לי במשפחה שמות מאוד יפים, ליז, ליאונורה, אווה, הלנה ... אבל רק לי מכל הבני דודים תקעו שם מכוער. לא נולדתי עם השם שיש לי, אני שיניתי אותו לפני כמה שנים אחרי ריבים קשים עם ההורים, שביתות רעב ובריחות מהבית. השם גרם לי אשכרה לרצות למות. אנשים חושבים שזה מגוחך, הם אומרים "זה שם יפה" "מה יש לך זה רק שם" אבל שם זה הזהות שלנו, זה איתנו לכל החיים, ולחיות עם שם שאתה לא מסוגל לשמוע, שאתה רק שומע אותו אתה בעצבים, זה כמו להסתובב כל החיים עם תיק גב ענקי מלא באבנים בלי שום אפשרות להוריד אותו.
עברו כמעט 5 שנים ואני עדיין מרגישה שזה רודף אותי. נקראתי על שם סבתא רבא שלי, אישה יפה, דומה למרלין מונרו באופן מחריד והסבתא האהובה של אימא שלי, אבל מה לעשות שהשם שלה היה שיא הכיעור. אימא שלי קראה לי בקיצור שהוא לא פחות גרוע, היא רצתה שם דומה, יש מאות שמות דומים שהם פשוט יפים אבל אימא שלי בחרה את המכוער מכולם. ועם שם משפחה אירופאי ארוך שאף אחד לא מצליח להגות, זו הייתה כמו בדיחה
ואני סבלתיי כמו שלא סבלתי. הדביקו לי כינויים, צחקו עליי השפילו אותי היגו לא נכון את השם שלי, זרקו עליי חול ואבנים כמה בריונות חוויתי בגלל השם המזורגג הזה עד שבכיתה ח' אמרתי זהו אני לא יכולה לסבול יותר את השם הזה, שגורם לי להרגיש כמו מה שהדביקו לי : טיפשה, קשת קליטה, מפגרת, חסרת חיים וסתומה. שנאתי את זה. אנשים היו צוחקים מהשם שלי, מורות גם ... סבלתי כמו שלא סבלתי.
רבתי עם ההורים חודשים, הם אמרו שאני מזלזלת בכבודה של סבתא רבא שלי ואני בכיתי ולא אכלתי כלום וגרמתי לסבתא שלי לבכות [מהסיבה שאני מרעיבה את עצמי] ברחתי מהבית ואני לא אפרט. עד שהם הסכימו לי לשנות. בראבו. שיניתי למשהו שונה לחלוטין והתחלתי דף חדש. והנה, אני התחלתי להרגיש שונה לגמריי, עלה לי הביטחון, לא התביישתי לומר איך קוראים לי וכבר לא צחקו עליי יותר. הכל השתנה.
ולמרות שצחקו עליי "זאת שמחליפה שמות" זה פתאום לא הפריע לי. אני אוהבת את השם החדש ושלמה איתו ... 
אבל התסכול הזה לא עוזב, שלכולם מסביבה קראו בשמות יפים ורק לך לא, זה שם שאני שיניתי אליו, שלא נולדתי איתו. משרד הפנים ה*** הזה לא משנה כמה אני רבה ובוכה ומתחננת שזה משפיל אותי לא רוצים להעיף את זה  מהתעודת זהות, ועכשיו בדרכון זה אשכרה רשום בסוגריים, הדבר הכי משפיל בעולם ! ומה לעשות שאני באה ממדינה מפגרת מעורערת נפשית שכבר 20 שנה מתלבטת עם להצטרף לאיחוד האירופאי או לא, ככה שלא יהיה לי דרכון אירופאי בזמן הקרוב !!!!
אני שלחתי מכתב לשר בירושלים ואחרי חודש וחצי הוא עדיין לא ענה לי!!! אני לחוצה ואני בספק אם הוא בכלל קרא והתייחס, למכתב שבו אני מסבירה בדמעות את הבריונות שחוויתי בגלל השם ושאני מתחננת שיאשר למשרד הפנים להסיר אותו מהדרכון, הוא לא השיב. אני לא יודעת אם הוא ישיב. אני רושמת את המכתב הזה בדמעות.
הפחד הכי גדול שלי הוא מאוד מגוחך, הוא לא מעכבישים או מעכברים אלא מהסיטואציה שבה יבקשו ממני להביא תעודת לידה.
כי שם רשום השם האידיוטי שהרס לי את החיים ואת כל הביטחון, ובכל טעות שאני עושה השם הזה מהדהד לי בראש, יחד עם הכינויים טיפשה, מפגרת, סתומה ושמגיע לי כי אני מפגרת וחסרת קליטה שרק עושה טעויות!!!!
למה לא נקראתי בשם יפה ?!!! למה כל מי שמסתכל לי בדרכון צריך לדעת ששיניתי את השם ? זה אישיי ואני לא רוצה שידעו !!!!
שלא לדבר על שם המשפחה שלמרות שקיצרתי אותו הוא עדיין מגוחך מכוער, לא הרשו לי להחליף לשם שרציתי ואני מעל 18 !!! אני שונאת את השם שלייי
לאימא שלי יש משפחה גרמני יפה, לאבא שלי שם משפחה לא ברור ומכוער שאיתו נתקעתי. ואני עדיין שונאת אותו למרות שזה קיצור. אני מתחרטת שלפחות לא שיניתי לשם של אימא שלי ...
אני מרגישה כלכך מזוייפת כי שיניתי את השם משפחה והשם הפרטי שלי, ושזה מופיע בדרכון וזה משפיל כלכך. זה מרגיש לי שאני מזוייפת ופטתית. אבל אף אחד בחיים לא יוכל להבין מה אני מרגישה. כאילו קוללתי על לא עוול בחפי לסבול מהשם שלי!
אני כלכך מיואשת .... ובוכה
לצפיה ב-'לברוח מהעבר'
לברוח מהעבר
29/12/2016 | 12:01
47
שלום לך יקירה,
המשמעות העצומה שיש לשם שלנו עבורנו כל כך בולטת מהכאב שלך..  מילה אחת שכאילו מגדירה אותנו מההתחלה, כמו מין מסר כזה שאיתו הילד בא לעולם, שמגלם בתוכו את החלומות והתקוות של ההורים, מגלם את העולם שהיו רוצים שיהיה לילד שלהם, שהיו רוצים לתת לו, ובמקביל לעתיד גם את העבר והווה.. ואני מבינה כמה שהשם אליו נולדת גורם לך להרגיש שונה, חריגה, כמו אות קין שניתן לך במקום ברכה, שם שמרגיש לך כאילו הוא מגדיר אותך לשלילה, כמו כתם שלא יורד ואת כבר לא יכולה להסתכל עליו..
אני שומעת כמה מעיק היה לך השם הקודם, שם שלא רק הרגשת שאת לא מתחברת אליו – אלא אפילו שם שהרגשת שהוא מנוגד למי שאת, להרגשות הפנימיות שלך, שם שכאילו מהווה מחסום עבור הנפש שלך, שכולא אותך בתוכו, ודן אותך לתחושות קשות של לעג וניכור..
יקירה, אני מבינה את הרצון למחוק לגמרי את השם וכל אזכור אליו מחייך, וגם את התסכול אל מול הבירוקרטיה שמרגישה לך אטומה.. אני שומעת גם את הכעס שלך על משפחתך שלא שוכך, כעס על השם שנתנו לך והסבל שעברת בגללו..
אני מקווה ביחד איתך, שיאשרו את הבקשה שלך.. ושמחה על שאת מרגישה בנוח ובטוב עם השם החדש שלך, השם שבחרת לעצמך – השם שבאמת חשוב עבורך, בתקווה שהוא יביא לך גם מעט נחמה וסיפוק למרות שעדיין השם הקודם מופיע בסוגריים.

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא פוריות והפריה חוץ גופית
אירוח בנושא פוריות...
ביום שלישי יתארח ד``ר שי אליצור, מנהל היחידה...
אירוח בנושא פוריות והפריה חוץ גופית
אירוח בנושא פוריות...
ביום שלישי יתארח ד``ר שי אליצור, מנהל היחידה...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

בית הספר הישראלי ל NLP
בית הספר הישראלי ל NLP
פורום הפסיכולוגית
פורום הפסיכולוגית
פורום טיפול CBT
פורום טיפולי CBT

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ