לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1641016,410 עוקבים אודות עסקים

פורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'מה אני עושה כדי להשתפר..'
מה אני עושה כדי להשתפר..
13/04/2018 | 23:12
2
56
אני חסרת ביטחון
יש לי בטן קטנה שמציקה לי
 
אני מתנהגת מוזר בצורה שהיא לא אני ואני שונאת את זה
יש לי קול חלש ומתחילים להעיר לי על זה
אני שונאת את עצמי את הפנים שלי המחוצקנות ואת הגוף שלי והשיער.
אני מכוערת :(
אפחד לא ירצה אותי..
 
אני רוצה להיות חברותית יותר ויותר להתנהג אני..
אני רוצה הרבה חברים סביבי
אני רוצה להיות יותר יפה
פחות להרגיש לבד.
 
אני רוצה להנות מהחיים!!
לצפיה ב-'מזדהה'
מזדהה
14/04/2018 | 02:13
20
מזדהה איתך ממש...גם לי אין ביטחון עצמי ואני עד לפני קרוב ל11 חודשים שקלתי 140 קילו...עברתי ניתוח וירדתי 52 קילו אבל אני עדיין שמן ומכוער...אני מנסה להיות חברותי אבל בגלל שאני תקוע בין מסגרות אין לי באמת חברים...אני חושב שבשביל אנשים כמונו לא יעזור לרצות...אנחנו צריכים לעשות...צריכים לייצר לעצמינו ביטחון עצמי צריכים לשים זין על העולם ולהגיד אנחנו יפים ואולי ביום מן הימים גם נאמין בזה...ובנוגע ללהרגיש לבד אני יכול להזדהות עם סה ממש...אם את רוצה את מוזמנת לפנות אליי בפרטי ונוכל לדבר...שניים זה לא לבד ואני מבטיח לנסות לעזור לך או לפחות להיות שם בשביל להקשיב לך
לצפיה ב-'להרגיש בנוח עם עצמך'
להרגיש בנוח עם עצמך
( לעמוד שלי בתפוז )
15/04/2018 | 23:48
23

גלי יקרה,
אני שומעת כמה את רוצה להרגיש בנוח עם עצמך... להרגיש שלמה עם גופך ועם הביטוי שלך (קולך) בסביבה הקרובה שלך.. ובעצם את אולי רוצה להרגיש אהובה ורצויה! אולי את מפחדת שאם את נראית או נשמעת בצורה מסויימת, לא יאהבו אותך... וזה שמעירים לך על כך שאת מדברת בקול חלש, לא מעודד אותך לחשוב אחרת... למרות שבמידה מסויימת, אולי מאחורי הביקורת על קולך החלש מסתתר עידוד – איזו קריאה לכך שתדברי בקול רם, שתרגישי ביטחון בעצמך, אמירה שכן רוצים לקבל אותך כפי שאת עכשיו, ורוצים לשמוע שאת מקבלת את עצמך. כי אולי, בסופו של דבר, הכל מתחיל ונגמר בך. אם את חוששת מדחיה חברתית, דעי לך שכל אחד יכול להרגיש דחיה מפעם לפעם, וגם מי שנראה פופולרי יותר יכול לחשוש מפני דחיה שכזאת, ולפעמים לתת לפחד לנהל אותו ולא להרגיש עצמו או עצמה... החשוב הוא שאת תקבלי את עצמך ולא תחששי מדחייתם של אחרים. וגם אם את רוצה לדבר בקול חלש – זו זכותך! יותר מלהשיג את קרבתם של חברים מסויימים, חשוב שתרגישי את בנוח עם עצמך. או אז תוכלי לגלות מי הם חברייך האמיתיים, ולא תחששי עוד מאיך רואים אותך ומה חושבים עלייך. זו תוכל להיות הקלה עבורך, ואז תוכלי באמת להנות מהחיים.
 
 
לצפיה ב-'חזרתי...לא יודע למה...'
חזרתי...לא יודע למה...
14/04/2018 | 02:04
3
39
כתבתי פה לפני חצי שנה...קצת עזר לי לשמוע את מה שאמרו...אבל קרה לי משהו שבעקבותיו נסגרתי...לא יכולתי יותר לדבר...לא יכולתי יותר לסמוך על אף אחד...קשה לי...ממש...לפני יומיים כמעט התאבדתי אבל ידידה ממש טובה שלי עזרה לי לעבור את זה והתחננה שאדבר עם מישהו...אבל אני לא יכול לסמוך על אנשים בכללי ועל מבוגרים בפרט...איכזבו אותי יותר מדי פעמים ואני פשוט חא מסוגל פיזית לדבר...לכתוב זאת האופציה הכי טובה...אני מרגיש רע ממש...חוסר משמעות...לא שאין לי משמעות לחיים אלא שאני לא משמעותי לחיים...שאני לא אחסר לאף אחד...צרות רק ממשיכות לבוא עליי...קרוב משפחה שלי שהייתי קשור אליו ממש נפטר ובגלל ריב במשפחה לא אמרו לי בכלל שהוא הגיע לבית חולים והמצב שלו היה קשה בשבוע שהוא נפטר ורק אחרי שהוא נפטר אמרו לי...גילו לאמא שלי דם בצואה וחייתי בפחד במשך שבועיים שזה סרטן... הסתבר שזה גידול שפיר...לא כלכך מבין בסה אבל זה אומר שיהיה טוב...אבל שהיא חולה והיא תצטרך להשגיח על זה ואם זה חוזר זה יהיה בעייתי יותר...אח שלי הקטן בכיתה ה' נתפס על ידי אבא שלי (רב חרדי) כשהוא רואה פורנו הומוסקסואלי...אני מפחד שהוא ישלח אותו לטיפולי המרה...וכל סה רק מהחודש האחרון...אה וגם הבנתי סופית שלא יהיה לי בחיים סיכוי עם בנות...בגלל שאני כלכך רציתי אהבה בחיים ונדלקתי על מחא בחורות ועם אף אחת סה לא הלך שפגשתי מישהי שבאמת הייתי דלוק עליה היא לא סמכה עליי מספיק...לא מכה עליי שאני אוהב אותה באמת...לא יכול להאשים אותה...אני כבר לא סומך על עצמי...אם יש מישהו שיכול לעזור לי לצאת מהדיכאון הזה בבקשה...אני צריך עזרה אבל לא אפנה בחיים לפסיכולוג או למבוגר
לצפיה ב-'התמודדות כערך'
התמודדות כערך
( לעמוד שלי בתפוז )
15/04/2018 | 22:46
2
23

לונלי בוי יקר,
נשמע שעברת לא מעט בזמן האחרון, ואולי גודש האירועים הפך למשהו שקשה לך להתמודד אתו, כי בין כה וכה אתה לא מרגיש במיטבך, עד כדי כך שחשבת להתאבד... התחושה של חוסר משמעות היא תחושה נוראית, ואולי היא גורמת לך להרגיש ריק, או חסר ערך. יכול להיות שאתה מרגיש שאין לך שליטה על חייך, כי אתה לא יכול לשלוט על מה שקורה לסובבים אותך, ואתה אולי מרגיש שאינך יכול לעזור. ונראה שההרגשה של חוסר המסוגלות נמצאת גם במה שקשור עוד יותר לעצמך, כשהחוויה שלך עם אותה בחורה שלא סמכה עליך מהדהדת אצלך את חוסר האמון שיש לך בתקופה זו כלפי עצמך, והפכת לא בטוח עד הסוף בכנות רגשותיך... ועם זאת, יש לך גם חוסר אמון כללי באחרים, ובעיקר במבוגרים. אולי חווית אכזבה ממבוגרים, וכמו שאתה לא בוטח בהם, הפכת ללא בטוח בעצמך. אולי, דווקא משום שקשה לך לתת אמון באחרים, אתה מתקשה לסמוך על עצמך עד הסוף. ייתכן שהיית רוצה לשבור את מעגל חוסר האמון ולהרגיש שהעולם סביבך יציב, ולא מתהפך עליך כל פעם עם צרה זו או אחרת.
 היות ואתה מרגיש שקשה לך לדבר פיזית עם מישהו, יכול להיות שהצ'ט שלנו (www.sahar.org.il) יוכל לעזור לך לפתוח עוד את מה שמעיק עליך. גם הצ'ט, כמו הפורום, אנונימי. אולי תרגיש הקלה לדבר עם מישהו בכתיבה, מישהו שמשתדל להבין ולתמוך, מבלי שתצטרך להיחשף. אתה והמתנדב או המתנדבת תוכלו, בנוסף, לדבר על אסטרטגיות התמודדות במצבך. הצ'ט פעיל בכל ערב (מלבד בשישי ובערבי חג) מתשע עד חצות. כמובן שאתה יכול להמשיך ולשתף בפורום. ואני רק רוצה לומר לך, שזה שעדיין לא גילית את ערכך וכוחותיך, זה לא אומר שהם אינם שם. לפעמים אי אפשר לשלוט בכל מה שקורה, וזה יכול להפחיד. אבל גם אם אתה מרגיש קצת אבוד בתוך מה שקורה סביבך, גם אם אתה מרגיש שלא נותנים לך להרגיש משמעותי, אני יכולה להבטיח לך, העולם לא יישאר אותו דבר אם תעזוב אותו. הוא יהיה פחות טוב ממה שהיה יכול להיות אם תישאר ותתמודד, כי אולי ההתמודדות הזאת הופכת לחלק ממי שאתה ונותנת לך משמעות, גם אם אתה לא יכול לראות את זה כרגע. ולכן, לו היית בוחר שלא להתמודד, אין ספק שהיית חסר.
 
שלך,
 
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'זה לא זה'
זה לא זה
15/04/2018 | 23:02
1
16
אני מדבר הצ'אטים מדי פעם כשאני צריך לפרוק אבל אני צריך מישהו או מישהי שאני אוכל לדבר איתם כאילו אם אני מגיע למצב קיצון...אנשים שיוכלו לייעץ לי ולעזור לי בזמן אמת כשהמצב ממש קשה
לצפיה ב-'מסכימים! '
מסכימים!
( לעמוד שלי בתפוז )
19/04/2018 | 15:53
6
היי יקר,
 
קןדם כל עצם החיפוש שלך אחר מענה שיהיה לך במצבי קיצון, מענה שיהיה מדוייק והעובדה שאתה חוזר גם לפה ולצ'אט שלנו מעיד בעיני על קול פנימי  שיש בו חיות ותושיה, שעוד לא איבד לחלוטין את כל הכוחות והתקווה, למרות כל ההתמודדויות המורכבות שעברת לאחרונה... וזה באמת קול חשוב, משמעותי ונבון בתוכך!
 
אכן לא כדאי להיות לבד עם עוצמות כאלה של מצוקות, ובטח ובטח לא כשאתה מרגיש על הקצה בסכנה לפגוע בעצמך. 
 
אנחנו פה כידוע לך כל ערב (חוץ משישי) בין תשע לחצות, ונשמח להיות פה בשבילך גם ברגעים האקוטיים הללו. זה חלק ממה שאנחנו עושים. 
 
מלבדנו אתה יכול לפנות גם לער"ן (עזרה ראשונה נפשית) ב-1201 מכל קו טלפון. זהו קו חם שפועל 24/7. 
 
ובמקביל, נדמה לי אם הבנתי אותך נכון, שאתה מחפש, ובצדק מישהו שגם יוכל להיות עבורך פיזית. האם אתה חושב שתוכל לשתף את ההורים שלך במצוקה שאתה חווה, כדי שיוכלו להיות שם עבורך, וגם להשיג עבורך עזרה מקצועית נפשית שתוכל להקל על המצוקה שאת מרגיש? 
 
אם לא, אולי תוכל לפנות ליועץ/ת בית ספר או למורה שאתה מרגיש בנוח איתו /ה. 
 
חשוב לי ממש לומר שאם אתה מרגיש בסכנה ממשית ואקוטית לעצמך, תוכל להתקשר או לבקש ממי שאיתך (כמו החברה) להתקשר למד"א (מגן דוד אדום) ב-101. 
 
מקווים שהחג עובר בשקט ובשלווה עד כמה שניתן... 
אם תרצה, אנחנו פה הערב בצ'אט...
שולחים לך לבנתיים חיבוק חם מאיתנו
 
שלך,
מתנדבי ומתנדבות סה"ר
לצפיה ב-'ירידות וירידות'
ירידות וירידות
03/04/2018 | 20:49
1
51
היה לי טוב אבל הטוב הזה כמו תמיד נגמר לרגע חשבתי שזה ימשיך כל החיים אבל שוב זה התפוצץ לי בפנים...הכרתי אותו בפייסבוק זה היה מושלם בחיים לא חשבתי שמישהו יאהב אותי כמו שהוא אהב אותי הייתי כלכך שמחה אבל משהו בי נרגיש שזה לא אמיתי אז בדקתי את זה ומסתבר שצדקתי הוא הצטער אמר שזה חד פעמי שהוא עשה טעות אחרי יומיים של דיבורים השתכנעתי וסלחתי לו נפגשנו והוא נראה בדיוק כמו שרציתי כמו שחלמתי שהגבר שלי יראה עברו חודשיים של אושר חשבנו על חתונה הוא כבר היה מוכן עם הצעה רק חיכה לרגע המתאים ואז הכל התפוצץ הוא התגלה כשקרן שוב וזהו זה נגמר לרגע חשבתי שהחיים שלי ישתנו שמצאתי את אהבת חיי שהפחד הכי גדול שלי כבר לא יקרה אבל משהו תמיד חייב להתפקשש מה חשבתי לעצמי איזה מטומטמת באמת חשבתי שיהיה טוב...ושוב אני באותו מקום לבד בלי חבר בלי חברים בכללי לא יוצאת כל היום בבית בזמן שכל מי שאני מכירה נהנים יוצאים לברים שותים צוחקים אני יושבת בבית בוכה...למה???????????? מה עשיתי שזה מגיע דווקא לי???????? 
לצפיה ב-'לא הוגן'
לא הוגן
( לעמוד שלי בתפוז )
03/04/2018 | 21:39
29
הי ילדת כאב,
שומעים כמה שאת מאוכזבת, שבתקופת הזמן שהייתם ביחד כבר התמלאת בציפייה ואושר, והנה הוא שיקר- שוב פעם. 
מפעיל את הרגשות שלך כמו רכבת הרים, ברגע אחד גורם לך לאופוריה ובאחר מוריד אותך.
נראה שנשארת פגועה ומפוחדת, ושכואב לך לחזור שוב ל״דאון״ שהיית בו לפני חודשיים.
אולי תרצי לשתף אותנו עוד, כדי שלא תשארי עם הכאב והדמעות לבד.
הצ׳אט פעיל ממש עכשיו, וחשבתי שאולי יעזור לך לתת לאחת/ד מאיתנו להיות שם איתך- בשבילך, להיות לך כתף שתוכלי להישען אליה ברגעים הקשים האלה שאת חווה עכשיו..
נחכה לך,
מתנדב סה״ר.
לצפיה ב-'לא חושבת שאי פעם היה לי טוב'
לא חושבת שאי פעם היה לי טוב
02/04/2018 | 19:51
3
69
כמה בן אדם יכול להיות בודד בלי שלאף אחד יהיה באמת אכפת.. זה הגיוני שאני חושבת שאין דבר טוב בחיים והם בערך סוג של "הישרדות והעברת הזמן?" למה זה ככה? ולמה בגילי.. כשכל האחרים מבלים נהנים ומצליחים, כשלכולם יש מישהו אחד לפחות שנמצא שם בשבילם. חושבת על מי שאני ולא חושבת שאני עוף מוזר או משהו כזה, ולהפך- דווקא אלה שמתקבלים כ"מוזרים" בחברה, לא נראה שהם בודדים.
לא יודעת מה לא בסדר בי. אני חושבת שאני טובה מדי וזה חלק מהסיבות שבגללן הגעתי למצב הזה. אבל ממתי להיות טוב הפך למשהו לא טוב בחברה? ולמה רק המוחצנים שבנינו מצליחים להראות.. אני בשלב בחיים שאין דרך לצאת מהמצב הזה של הלבד. אני לא נהנית משום דבר, אני כל הזמן מתוסכלת, עצבנית, בא לי רק לישון ולהעלם. העניין הוא שאני לא באמת אעשה לעצמי משהו, אז ככה שאני תקועה בעולם הזה וזה רק מדרדר. אין לי כוח לקום בבוקר לעוד יום של לבד ולעוד יום שגורם למצב שלי להתארך. לא יודעת מה לעשות.. עד לא מזמן מצאתי את עצמי מדברת עם אנשים שלא עושים לי טוב רק כדי להיות פחות לבד, ועכשיו גם הם כבר לא נמצאים. יש קטע כזה שדווקא האנשים שנותנים מעצמם ושאכפת להם סובלים יותר. לא מבינה את חוסר ההגיון הזה.. אין לי כוח לנסות ולהבין, ורק נותר לי לשבת ולהמשיך להסתכל איך כולם מוקפים באהבה ובאנשים שאוהבים אותם, ואיך כולם משתדלים למצות את החיים וכל יום ביומו בזמן שאני מפספסת כל כך הרבה שבחיים לא יהיה לי
לצפיה ב-'לעתיד טוב יותר'
לעתיד טוב יותר
( לעמוד שלי בתפוז )
02/04/2018 | 22:30
2
38

היי,
נשמעת מדבריך תחושת בדידות כואבת...לעיתים קרובות גם כשמוקפים באנשים רבים עדיין בפנים יש תחושה של בדידות, תחושה שאין מישהו שבאמת אפשר לדבר איתו ולחוש שאכפת לו...
כיום עם כל הרשתות החברתיות אנשים מעלים תמונות עם חיוכים בכל רגע נתון ובכל מקום ונוצר הרושם שכולם מסביב שמחים וטוב להם אבל  לא כל מה שרואים כלפי חוץ אכן מתקיים בפנים, בתוך תוכו של האדם...
לא כולם מוקפים באהבה...
את מציינת שדווקא האנשים שנותנים מעצמם ושאכפת להם סובלים יותר- למדת זאת מניסיונך, אבל אלה גם האנשים שמסוגלים לאהוב ולהביע רגש ולהכיל את כאבם של אחרים, זו יכולה להיות גם ברכה...
אולי את מרגישה עכשיו שאת בשלב בחיים שאין דרך לצאת מהמצב הזה של הלבד –פנית אלינו ואנו כאן בשבילך ,לנו אכפת ממך מאוד.
את מוזמנת לפנות גם בצ'אט ולשוחח עם מתנדב או מתנדבת באופן אנונימי ,הצ'אט פתוח ברגעים אלה עד חצות:
http://www.sahar.org.il/
המשיכי לשתף אותנו, שולחת לך שיר לעתיד טוב יותר(גם אם בעבר ובהווה לא היה טוב) ומקווה שתצליחי לחוש גם מעבר למקלדת ולצג שאת לא לבד
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'תודה על התגובה..'
תודה על התגובה..
02/04/2018 | 22:58
1
36
דיברתי מעט עם מתנדבת בצ'אט לפני כחצי שעה ואני חושבת שאולי הדברים שהתייחסתי אליהם לא היו מתאימים למקום הזה.. מצד שני מתנדב אחר אמר לי שזה כן המקום ושזה בסדר. הרגשתי שהבכתי את עצמי כי היא בחרה לסיים את השיחה. אני לא יודעת מה לעשות, חשבתי שזה יעזור לי כמו בשיחה הקודמת שהייתה לי פה.. איך אדע אם אני יכולה לחזור לצ'אט לשוב בהמשך ?
לצפיה ב-'זה המקום המתאים!את יכולה לשוב לצ'אט'
זה המקום המתאים!את יכולה לשוב לצ'אט
( לעמוד שלי בתפוז )
02/04/2018 | 23:38
23
את יכולה לפנות כאן ובצ'אט כמו שהמתנדב אמר לך
מקווה שבפעם הבאה תרגישי כמו בשיחה הקודמת שעזרה לך.
שולחת לך חיבוק,לילה טוב ותעדכני אותנו.
לצפיה ב-'אתגר יצירה חדש -לחג החירות'
אתגר יצירה חדש -לחג החירות
( לעמוד שלי בתפוז )
29/03/2018 | 21:45
17
שלום לכולם,
פרסמנו אתגר יצירה חדש לכבוד חג הפסח העוסק בחירות.
הקישור:
מוזמנים להיכנס ולהגיב 
לצפיה ב-'אני כבר לא יודע מה לעשות עם החיים שלי'
אני כבר לא יודע מה לעשות עם החיים שלי
04/03/2018 | 17:19
1
128
קוראים לי אושרי, אני בן 13.
אתחיל עם מה שיש לי (או לפחות חושב שיש לי. ממש חשוב לי עזרה אז אני אפרט)
  • יש לי בעיות קשב וריכוז במינון גבוה
  • מכור למחשב שלי (אולי אפילו ברמה של נוער בסיכון)
  • נמוך+ חלש
חיי משפחה
כשהייתי בכיתה ו' הציונים שלי היו ממש טובים אך כשעליתי לכיתה ז' ציוני הדרדרו. בהתחלה חשבתי שזה בגלל המעבר לחטיבה, אך גם היום (אחרי חצי שנה) הציונים שלי גרועים. בעקבות זה הוריי כועסים עליי מאוד ורבים איתי 24/7(לא ברמה של מכות אבל צעקות גדולות) ובעקבות זה הם מחרימים לי את המחשב, שאולי זה לא נשמע כמו עונש גדול אבל בשביל מישהו שמכור למחשב זה ממש סבל.
 
חיי חברה
אני ילד נמוך וחלש וממש לא מקובל, בעקבות זה אני סובל מקללות ובדיחות על חשבוני ואני לא אומר מילה (ואמנם זה נשמע פתטי אך אין לי את האומץ לאמר להם להפסיק)
 
אני יודע שזה נשמע ממש מטופש ושיש מקרים הרבה יותר חמורים אך אני באמת כבר לא יודע מה לעשות עם החיים שלי
לצפיה ב-'מחשב, לימודים ובית הספר'
מחשב, לימודים ובית הספר
( לעמוד שלי בתפוז )
05/03/2018 | 21:41
71
אושרי יקר
ראשית, חיבוק גדול  .
אני קוראת את מה שכתבת...ופשוט מתפעלת, מתפעלת כי על אף כל הדברים שמציקים לך אתה מצליח להסתכל על המצב שלך ולנתח אותו באופן כל כך בוגר, מסודר ומדוד. זה כל כך מרשים עד כי אני לא מתפלאת שההורים שלך חושבים שאתה "יכול יותר" בלימודים, פשוט כי היכולות שלך מתבטאות אפילו בפוסט הזה.
נשמע שאתה בודד מאוד בבית הספר, ה"חברים" שלך הם ממש לא חברים, ואף יותר גרוע..מקללים ומציקים לך, אתה משער שזה בגלל שאתה נמוך וחלש אבל אולי דווקא בגלל שגם הם מרגישים שאתה ברמה אחרת, אולי אפילו מאיים עליהם..אני גם מתארת לעצמי שהמצב החברתי הזה בבית הספר גם לא תורם ליכולת שלך להתרכז בלימודים ואולי גם בגלל זה הציונים שלך לא מדהימים מאז שעברת לחטיבה.
ואולי דווקא חוסר החברה האנושית גרמה לך להתחבר יותר למחשב. המחשב משתף פעולה (כפי הנראה אתה אחד מברי המזל שמסתדרים איתו ממש טוב), אפשר להגיע דרכו לכל דבר, וגם אולי ליצור דרכו קשר עם אנשים אחרים, שונים מהילדים בבית הספר, וכך למצוא חברים  שאתה נהנה מהקשר איתם. יתכן שההורים שלך לא מבינים שהעונש שהם נותנים לך הרבה יותר חמור ממה שהם חושבים. אולי הם חושבים שהם מונעים ממך שימוש במכשיר (המחשב), אבל בעצם הם לוקחים ממך את חיי החברה שלך, ובגלל זה אתה נפגע הרבה יותר ממה שהם רצו. אני באמת לא יודעת האם  שיתפת את ההורים שלך במה שאתה עובר בבית הספר, האם סיפרת להם על ההצקות, הבדיחות על חשבונך ועל הבדידות שאתה מרגיש שם, והמפלט שאתה מוצא במחשב. אבל אם  לא, אולי כדאי שתשתף אותם, אולי אז הם יבינו יותר שהירידה בלימודים קשורה גם למצב החברתי שלך וינסו לעזור לך מהכיוון שלהם. יתכן שזה יעזור יותר להבין איך אתה מרגיש ולכן גם יבואו יותר לקראתך בנושא המחשב . 
אני לא בטוחה שנתתי לך תשובה לכל הנושאים המציקים לך, ולכן אני רוצה להזמין אותך ליצור איתנו קשר בצ'ט של סה"ר כאן באתר הזה. זהו צ'ט אישי ואנונימי, אחד על אחד,עם מתנדב סה"ר, שיוכל לשמוע אותך, להבין יותר טוב מה כואב לך, ולחשוב איתך  מה כדאי לעשות. הצ'ט פועל בין תשע בערב לחצות..בוא לדבר איתנו, אנחנו רוצים לעזור...
שלך, מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'קריאה להשתתף במחקר'
קריאה להשתתף במחקר
26/02/2018 | 15:40
58
נשמח אם תסכימו להקדיש כחצי שעה מזמנכם על מנת למלא סקר אנונימי, הנועד למפות את דפוסי השימוש בטכנולוגיות דיגיטליות (כגון: מחשב, סמארטפון, טאבלט) בקרב מתמודדים עם בעיה נפשית. כל אדם מעל גיל 18 יכול להשתתף ולמלא את הסקר .
לכניסה לסקר היכנסו לקישור- 
https://haifacatrc.eu.qualtrics.com/jfe/form/SV_8z...

בין המשתתפים בסקר יוגרלו שוברים לארוחת בוקר זוגית במגוון בתי קפה ברחבי הארץ.

תודה מראש על השתתפותכם,
ספיר יעקבי, עוזרת המחקר, לשאלות ו/או לסיוע במילוי הסקר ניתן לפנות בדוא"ל: sapirjacoby@gmail.com או בטלפון: 052-5852217
נ.ב. נשמח אם תשתפו הודעה זאת.
לצפיה ב-'כנסו לאתגר יצירה חדש בפורום יצירה'
כנסו לאתגר יצירה חדש בפורום יצירה
( לעמוד שלי בתפוז )
22/02/2018 | 21:47
1
15
אתגר יצירה חדש לקראת פורים ,מוזמנים לכתוב...

לצפיה ב-'כלום לא השתנה'
כלום לא השתנה
14/02/2018 | 20:06
1
130
כבר אין תקווה לכלום והחיים מראים לי שאין סיבה לצחוק ולשמוח כי אחרי רגע הכל מתהפך חשבתי שהחיים מתחילים להתייצב שהולך לי מבחינת עבודה רציתי לפתוח עסק אבל הבנתי שזה לא כלכך פשוט ולקחתי צעד אחורה....חשבתי שמצאתי את האחד שלי כלכך שמחתי שלמרות שהדימוי העצמי והביטחון העצמי שלי שואפים לאפס הצלחתי למצוא מישהו חשבתי  שכל החיים אני יהיה לבד ופתאום  הוא בא אבל אחרי שבוע הוא התחיל גם עם חברה שלי והבנתי שהוא שחקן ולא באמת אוהב אותי ואז שוב בכי שוב הביטחון נופל שוב חזרתי להיות זאת שאין לה עם מי לדבר שאין לה חברים...ושוב אני חוזרת להתחלה ומבינה שלא משנה מה אני ינסה לעשות כדי לצאת מהדיכאון אני לא יצליח לצאת ממנו תמיד הוא ישאב אותי אליו וכלום לא ילך לי בחיים הכל אני סתם עוד מישהי שמתהלכת פה בלי תכלית ובלי כלום 
לצפיה ב-'עליות ומורדות '
עליות ומורדות
( לעמוד שלי בתפוז )
15/02/2018 | 21:52
51
היי ילדת כאב,

נשמע לי מדבריך שיש מדי פעם עליות ותקוות לעתיד קל יותר ומשמח ואז באה הנפילה ואיתה האכזבה...
כל התחלה חדשה גורמת ללב להמריא מעלה בתקווה שהינה סוף סוף יש יציאה מהדיכאון ,יש תקווה לאושר והתחלות חדשות: עסק, זוגיות.
התקווה מלאה את הלב בפליאה והכרת תודה שהינה גם לי מגיע...הינה אני מתחילה חיים חדשים אבל עסק עצמאי זה לא כל כך פשוט ובנוסף הבחור שנראה כרציני ומבטיח התגלה כמזויף ולא ישר...
אולי את תוהה עד מתי ימשך המצב...כמה עוד אפשר לחוות קשיים ומכשולים...התחושה הזו של קיום חסר תכלית ממלאה את האופק מקצה עד קצה ועכשיו לא ניכר קן אופק דרכו תשתקף הזריחה, התקווה ליום חדש ...אך על פי התבנית החוזרת אחרי הנפילה הזו חייבת לבוא עלייה ואיתה תקווה שהדברים יסתדרו גם אם באופן זמני...גם אם לתקופה עד לנפילה הבאה...
עבורינו את לא סתם עוד מישהי!!!
עדכני אותנו כאן בפורום את בצ'אט מתשע עד חצות בכל יום מלבד בשישי במצבך:
שולחת לך חיזוקים ואיחולים לימים ותקופות בהם העליות יהיו רבות יותר מהמורדות והנפילות.
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'חסר תקווה'
חסר תקווה
13/02/2018 | 19:38
1
94
שלום.
אני בן 28.
יש לי ocd כבד..יחד עם סכיזופרניה ודיכאון קליני. וחדרות.
המחלה משפיע עלי לכל אורך הזמן. ואני מתפרנס רק מה 2300 שקל של הביטוח הלאומי.
אין לי תעסוקה ביום יום, לא מצליח להנות מכלום ונוטה גם לא לעשות כלום.
לא מוצא תעסוקה, לא לימודים לא עבודה.
רוב הזמן אני מוצא את עצמי בדיכאון, מיואש מהחיים ובעיקר חושב ודואג על העתיד שאין..
התרופות לא משפיעות עלי, לא ישן טוב בלילות.
ובעיקרון זהו.
מת למצוא תעסוקה לימודים עבודה נורמלית. מת לצאת מהבית..אני רוב הזמן בבית על המיטה.
אני בחור מוכשר בעל מוטיבציה(אם כי יורדת לכל אורך הזמן) ורק צריך משהו שיאמין בי ויתן לי קרדיט.
אשמח לעזרה.
תודה מראש.
לצפיה ב-'ברוך הבא'
ברוך הבא
( לעמוד שלי בתפוז )
13/02/2018 | 23:40
39
היי ריימונד, 
ברוך הבא.
 
ממה שאתה מתאר אני מבין שאתה מרגיש תקוע ומיואש, רוב הזמן אתה נשאר עם עצמך- מתבוסס במחשבות לא נעימות.
נכון שכתבת שאתה חסר תקווה ושאתה לא רואה עתיד, ולצד זה דווקא ניכרים התקווה והרצון לצאת ממעגל הייאוש שאתה שרוי בו.
אתה רוצה לפעול, לצאת מהבית, ללמוד, להתעסק- בעצם להעשיר את החיים שלך בדברים חדשים.
 
זה בוודאי קשה לקום בוקר אחד ופשוט לעשות את כל זה רק בכוחות עצמך, ולכן גם כתבת שאתה צריך מישהו, ואם הבנתי נכון- לאו דווקא איזו דמות משיחית שתציל אותך- אלא בסך הכל מישהו שיאמין בך ויחזק כשצריך.
 
אמנם אנחנו לא נמצאים פיזית ביחד איתך, אבל בכל זאת אנחנו נשמח להקשיב, לתמוך ולסייע לך בכל דרך שנוכל. אתה מוזמן לשתף אותנו בפורומים (יצירה, מבוגרים), או/ו בצ׳אט אנונימי שלנו שפעיל כל יום בין תשע לחצות (אתר סה״ר).
אז גם בימים קשים, כשאתה בקושי יוצא מהמיטה, ואולי מרגיש רע- לא תצטרך להרים את עצמך ולהתמודד עם זה לבד, נהיה שם איתך כדי להאמין ולחזק.
מחכים לשמוע ממך עוד,
מתנדב סה״ר.
לצפיה ב-'מה עשיתי שכול כך רע לי בחיים?'
מה עשיתי שכול כך רע לי בחיים?
03/02/2018 | 22:14
1
145
מתעללים בי בבית ספר חושבים שאני שקוף שונאים אותי חושבים שאני מוזר מרכלים עליי וגם דיברו עליי באינטרנט אני לא יודע מה עשיתי וממחר אני חוזר לעוד שבוע של התעללות חוסר הבנה הצקות והעלבות אף אחד לא יכול לעזור לי/מבין אותי וזה לא שלא ניסיתי ובאמת שניסיתי להתקרב לילדים אבל הדבר היחיד שקיבלתי היה ריכולים גילגוליי עניים  הצקות ועלבונות 
לצפיה ב-'שדה קרב '
שדה קרב
( לעמוד שלי בתפוז )
05/02/2018 | 23:12
65

היי סטארק1,
אתה מתאר רגעים קשים וכואבים בבית הספר, נראה אולי שעבורך בית הספר נחווה כשדה קרב...
לי זה נשמע כך מהתיאורים שלך.
הכינוי שבחרת מזכיר לי את "משחקי הכס" ולכן אציין שלוחם יוצא לקרב עם שריון וקסדה אבל בניגוד אליו כשאתה מגיע לבית הספר אתה חשוף, בודד במערכה וללא אמצעי הגנה...
אני מנסה לחשוב יחד איתך איך אפשר לצייד אותך באמצעי הגנה בבית הספר:
אולי בבית הספר יש מבוגרים או לפחות אחד/אחת שניתן לסמוך עליהם ולשתף אותם בקשיים שאתה עובר? יועצת ,מורה, מדריך ...אולי מישהו מההורים, אח גדול?
חשוב שמישהו ידע מה עובר עליך ויעזור לך ,יש גורמים בבית הספר שיודעים איך להתנהל במצבים כאלה...
מגיע לך לקבל יחס מכיל ומכבד מהאנשים סביבך כולל תלמידי בית הספר...בית הספר אמור להיות מקום מכיל שבו תרגיש מוגן...
אתה יכול לפנות אלינו גם דרך הצ'אט בכל יום מתשע עד חצות (חוץ מיום שישי) דרך דף הבית :
http://www.sahar.org.il/
מתנדב של סה"ר יענה לך אישית ותקבל תמיכה אחד על אחד. אנחנו כאן בשבילך מאחלת לך שיגיעו במהרה ימים קלים יותר, מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'לא יודעת אם זה המקום הנכון'
לא יודעת אם זה המקום הנכון
04/02/2018 | 11:39
1
124
אבל אני כבר לא יודעת לאן לפנות. אני מרגישה כל כך בודדה ולבד.. אין לי עם מי לדבר. זה לא שאני במצב שאני שוקלת חס וחלילה לעשות לעצמי משהו, אני פשוט לא יודעת עם מי לדבר..
לצפיה ב-'את במקום הנכון'
את במקום הנכון
( לעמוד שלי בתפוז )
05/02/2018 | 22:03
61

היי,
הגעת למקום הנכון...עולה מדבריך תחושת בדידות ואנו מושיטים לך מכאן, מעבר לצג המחשב תמיכה ואוזן קשבת. אם את כבר לא יודעת לאן לפנות סימן שניסית כבר לפנות לגורמים שונים ולא קיבלת את המענה לו את זקוקה. לעיתים קרובות פניה אנונימית כאן מאפשרת שיחה פתוחה וגלויה על כל מה שמציק ואת זה לא תמיד מוצאים בבית ובקרב החברים...
את מוזמנת לפנות אלינו גם דרך הצ'אט כאן באתר, אחד מהמתנדבים שלנו יתן לך מענה אישי ,אחת על אחד : http://www.sahar.org.il/ מהשעה תשע בערב עד חצות בכל יום מלבד ימי שישי.
אולי כאן איתנו הכאב יהיה נסבל יותר ותחושי פחות בדידות. שולחת לך חיבוק חם ומאחלת לך לילה טוב, מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'הי חברים'
הי חברים
30/01/2018 | 20:39
90
אני רואה שיש פה הרבה אנשים שחיים שגרה לא פשוטה בחייהם.
אני לא פסיכולוג ולא בא בגישה של מטפל או רופא, למרות שיש לי תעודה בNLP ולא מעט ניסיון אישי בחרדות ופחדים שהתמודדתי איתם במשך הרבה שנים.
אני רואה שיש פה אנשים שפשוט צריכים מישהו לדבר איתו לפעמים ולשפוך דברים.
לכן תרגישו חופשי לכתוב לי בפרטי.
לצפיה ב-'מזמינים אתכם לאתגר התבוננות בפורום יצירה לשנה החדשה'
מזמינים אתכם לאתגר התבוננות בפורום יצירה לשנה החדשה
( לעמוד שלי בתפוז )
15/01/2018 | 22:04
32
פתחנו בפורום יצירה אתגר התבוננות לקראת השנה החדשה.
אתם מוזמנים להשתתף
לצפיה ב-'אני כבר לא יודעת איך להחזיק את עצמי'
אני כבר לא יודעת איך להחזיק את עצמי
10/01/2018 | 17:07
5
260
כבר שנים שנים שאני לא רואה עתיד לא רואה דרך אבל מחזיקה בשיניים מנסה לשמור על עצמי בחיים רק בשביל המשפחה שלא תיהיה עצובה ושלא תתחיל לחשוב מה עשו לא טוב שלא יודעת דבר על המצב הזה על ההתחבאות מאוחרי החיוך המתוק אבל נמאס לי נמאס לי להחזיק אני לא מצליחה להסתכל על עצמי במראה כל בוקר והדיכאון שכל פעם הצלחתי להעיף ממני עכשיו אני לא מצליחה ואני לא יודעת מה לעשות אני כל כך רוצה לגמור את זה כאן ועכשיו אני לא ישנה בלילות אני בכיתה יא ואני לא מסוגלת ללכת לבית ספר אני רבה עם הוריי כל פעם מחדש וכן יש לי חברים ואני מתנדבת במדא ויש לי אנשים שאוהבים ודואגים לי והכל טוב ויפה מבחוץ אבל מבפנים מבפנים אני פשוט אוכלת את עצמי כל יום כל רגע שעובר שאני נושמת וחייה אני משתגעת וזה מתחיל להקרין לבחוץ ומה שמחזיק אותי עוד רגע נגמר אני באמת לא יודעת מה לעשות איך להחזיק את עצמי זה כאילו שאני מנסה לקום אבל כל פעם מחדש אני נופלת, אני בוכה בלילות וכל יום עוברות לי מחשבות אובדניות אני מדמיינת את המוות שלי ואני רק בת 16
אני לא מסוגלת להתמודד עם הכאב הזה ואני לא מצליחה להישאר חזקה אבל אני מרגישה שאני חייבת אני מחזיקה את עצמי כל יום לא לקחת חתיכת זכוכית ולפגוע בעצמי אבל אין יום שאני לא חושבת על כמה אני רוצה לעשות את זה אני מרגישה שאני לבד בעולם הזה גם אם אני לא ואולי החיבוקים והשיחות עוזרים באותו הרגע אבל אני עדיין הולכת עם תחושת ריקנות במשך כל היום.
אני קוראת את מה שאנשים כותבים פה ואני מזדהה כמעט עם כל מילה שזה כואב ועצוב לי כי אני לא רוצה להזדהות עם זה הגעתי למצב שאני צוחקת עם חברים שלי על מוות ועל כמה שהחיים חרא רק שהם צוחקים ואני לא אני רק עושה את עצמי צוחקת כואב לי כבר לשאת את ההרגשה הזו כואב לי לחיות.
לצפיה ב-'רואים אותך גם מבפנים'
רואים אותך גם מבפנים
( לעמוד שלי בתפוז )
10/01/2018 | 22:32
4
109

שלום אנונימית יקרה.
אני קוראת את מילותייך ושומעת בדידות עמוקה ומתישה. מבין השורות הצלחתי להבין שישנן בתוכך כמו שתי נערות שונות. אחת עם כח, חברים, משמעות והמון רצון לשמוח ולחיות, והשניה מלאה בעצבות, ריקנות, בדידות וכאב. וכל אחת מהן דואגת לשמור על נוכחות ולא מרפה. את מספרת על רגעים בהן את חווה אהבה ותמיכה מהסביבה שמחזיקים מעמד רק לרגע.. ונשמע שאולי יחד עם התמיכה הרגעית, הבדידות שבפנים מעמיקה עוד יותר. אולי זה שמתייחסים אל מה שאת מראה כלפי חוץ משאיר אותך אפילו יותר בודדה עם מה שבפנים. ואת מתארת כל כך הרבה מאמצים שאת עושה כדי להיות אותה נערה בת 16 שאולי היית רוצה להיות. ונשמע שיש בך תקווה שהעצב והדיכאון יעלמו, והתקווה כל פעם נרמסת מחדש. כי העצב בפנים לא מרפה. ואולי התחושה שחלל הריקנות בפנים ימשיך תמיד לגדול. ועוד אחרי כל המאמצים שאת עושה... אני יכולה לשער שזה מביא הרבה יאוש. ואז כואב. כאב שאולי מרגיש שאי אפשר להכיל אותו. ואולי מרגיש שהוא הכל. ואז את רוצה להפסיק אותו ואפילו אולי להפסיק לחיות. ואת עם הכאב, והכאב איתך..
אז אני פה קוראת ורואה אותך, רואה אותך עם שני החלקים שבך. עם החלק שבך מלא הכח והרצון לחיות, להישאר עם המשפחה, לחיות את החיים, עם משמעות ושמחה ואהבה, ורואה את החלק הזה בפנים- שאולי היית רוצה שיראו יותר, את החלק העצוב, הריקני והכואב. אני רואה את כל זה ביחד.
אני דואגת לך. אני תוהה אולי יש מישהו, במשפחה או בבית הספר שהיית מוכנה קצת לשתף אותו, קצת לתת לו לראות גם את החלקים שלא רואים מבחוץ. אולי אחד ההורים, המורה או יועצת בית הספר. מישהו שאולי את יכולה לשתף גם בקושי ובכאב. אולי תהיי קצת פחות לבד, פחות בהסתרה, אולי תוכלי לבקש עזרה.. ורוצה להזמין אותך לצ'אט שלנו. שפועל כל ערב בין תשע לחצות. הוא אישי ואנונימי לגמרי. ותוכלי לשוחח, לשתף, להביא מה שתבחרי ולתת לנו להיות איתך, להחזיק לך את היד. http://www.sahar.org.il/
אני רוצה לאחל לך שלאט לאט, במסע שלך, עם ההתמודדות הקשה והבלתי פוסקת- הנערה בת ה16 השמחה והנתמכת, עם המשמעות והאהבה- בעצמה תחזיק את היד לנערה הכואבת, העצובה, אולי הם יצליחו להיות קצת יותר יחד בתוכך ולצעוד יחד במסע הזה שלך,
בינתיים שולחת חיבוק גדול,
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'כן שיתפתי וכן ניסיתי '
כן שיתפתי וכן ניסיתי
11/01/2018 | 08:13
3
108
אני כן אני כן ניסיתי לשתף יש בן אדם אחד ששיתפתי איתו וזה החבר שלי אבל זה לא עשה כלום זה לא שחרר זה רק עשה עוד רע הכאב גדל וכל הזכרונות מן העבר רק צפו אני שונאת שמרחמים עלי ואני שונאת לבכות מול אנשים וזה חלק מן העניין אבל שמתי את זה בצד כן שיתפתי גם אם זה רק בן אדם אחד בהכל וחלק מן הדברים שיתפתי עם חברה שלי שמרגישה כמוני עם זכרונות וצלקות דומות אבל זה עדיין לא עזר הדיכאון ממשיך לזהם את הגוף ונפש שלי,אני מתרחקת מן הבית  הבית ספר והחברים הקרובים, כרגע הם מנסים להלחם בשבילי אבל עוד מעט ימאס להם אני באמת לא יודעת איך להפסיק את הזיהום הזה של הדיכאון אני מרגישה שהוא כמו גידול סרטני שכימו לא עוזר והוא רק ממשיך לגדול ולגדול 
לצפיה ב-'להילחם בסרטן '
להילחם בסרטן
( לעמוד שלי בתפוז )
11/01/2018 | 12:12
2
79
היי אנונימית יקרה,

אני קוראת אותך ורואה כמה את נלחמת, נלחמת בכל הכוח שלך, שמה בצד את הנוחות והביטחון, בוחרת באומץ בפגיעות כדי לשתף, כדי לא להיות לבד אל מול הזכרונות והצלקות...וחלק מהמחיר של שיתוף, מעבר לפגיעות הוא שזה לגעת בפצע, לכאוב ולדמם, אבל זה חלק הכרחי מתהליך הריפוי... קצת כמו ששמים חומר חיטוי על שריטה וזה שורף, אבל מונע את הזיהום מלהחריף...

אני שומעת, דרך הדימוי של הדיכאון כסרטן, עד כמה את מרגישה חסרת אונים מולו, עד כמה את מרגישה שהוא גוזל את כל כולך, על הגוף ועל הנשמה שלך...ואני משערת לעצמי עד כמה זה מתיש ומייאש, ובעיקר מאוד מאוד בודד ומפחיד...

אך לצד זאת, משהו בדימוי הכל כך נוגע ללב הזה, מספר לי שעבורך הדיכאון הוא משהו חיצוני ממך, משהו שאולי משתלט וגדל בתוכך, אבל הוא לא את. וזה הבדל חשוב ומשמעותי...את עוד דברים מעבר לדיכאון הזה, גם אם כרגע קשה לראות ולהרגיש ככה...דברים שאת חלקם חשפת על עצמך בהודעה הקודמת...

וחשוב לי להגיד שאני לא אומרת את זה כדי לבטל בצורה כלשהי את הכאב האיום שלא נותן לך לחיות, אלא כדי להגיד שיש בך כוחות ומשאבים שיוכלו לסייע בהתמודדות הזו... כוחות שיוכלו לסייע להגדיל את מינון הכימו.

לא ציינת אם את בטיפול או לא, אבל פעמים רבות טיפול רגשי ותרופתי הם חיוניים כדי להרים את הראש מעל המים ולהתחזק מעט במלחמה המתישה הזו, לפני שאפשר להילחם שוב בכל הכוח על כל תא ותא בסרטן הזה.

בנוסף לטיפול, בעיני זה דווקא טוב שאת מדברת את הכאב, גם אם זמנית הוא גדל כתוצאה מכך.. זה מקטין את הפער שדיברת עליו קודם בין מה שקורה בפנים ולמה שקורה בחוץ, ומאפשר לך לא להיות חיילת בודדה במלחמה הזו. מזמינה אותך לשתף אנשים בחייך שאת מרגישה בנוח ובטוח איתם, מזמינה אותך להמשיך לשתף כאן וכמובן גם לבוא לצ'אט האישי שלנו אם יבוא לך.אנחנו פה עבורך מתי שרק תרצי,
 
שולחת לך חיבוק גדול ומחזק,
שלך,
מתנדבת סה"ר 
 
לצפיה ב-'תודה רבה ובנוסף'
תודה רבה ובנוסף
11/01/2018 | 14:27
1
77
קודם כל תודה רבה כי זה כן עוזר הפורום זה נותן עוד קצת קמצוץ של תקווה.
בנוסף אני לא נמצאת בטיפול ואין לי מושג איך הדברים האלה הולכים, אני גם לא יודעת איך להגיע לטיפול מבלי ידיעת הורי בגלל שהם לא יודעים כלום ובכלום אני מתכוונת לצלקות הרגשיות לרגעים הקשים להתעללות בבית הספר גם אם זה היה מלפני שנים, אני לא מסוגלת נפשית לשתף את זה עוד פעם ובמיוחד לא עם ההורים לכן אני לא רואה טיפול כאופציה בנוסף להתחבא מאחורי החיוך זו כבר לא אופצייה כי מבפנים זה אוכל אותי אני באמת כבר לא יודעת איך להתמודד עם זה ניסיתי כל דבר שעלה בדעתי וזה עוד יותר קשה כאשר אתה לא רואה עתיד.
לצפיה ב-'יש כאן קישורים שיכולים לעזור'
יש כאן קישורים שיכולים לעזור
( לעמוד שלי בתפוז )
11/01/2018 | 23:47
70

היי אנונימית יקרה,
נשמע שעברת רגעים קשים ולא פשוטים בעבר ועודך עוברת בהווה ,אנחנו כאן כדי להקשיב, להזכיר שיש תקווה ולהיות איתך.
את מרגישה שמבפנים את נאכלת ,כבר אי אפשר לזייף חיוכים כבעבר ,הדיכאון גדל וגדל ...
שיתפת חבר וחברה ועדיין התחושה הקשה לא עוברת...כבר הועלתה ההצעה שתפני לגורם טיפולי כדי להקל על התחושות הקשות, יועצת בית הספר היא גורם מתאים לשיחה ולמציאת איש טיפול מתאים עבורך...
יש בתי ספר שיש פסיכולוג המלווה את היועצות ויכול להיפגש גם עם תלמידים...
 
אם את לא רוצה לקבל תמיכה וטיפול בעזרת גורמים מבית הספר אני שולחת לך קישורים של עמותות בהן את יכולה למצא מטפל מתאים :
http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Shefi/gapim/psychology/tachanot
https://www.tipulpsychology.co.il/
http://www.tenne.org.il/
אנחנו כאן בשבילך גם בצ'אט  http://www.sahar.org.il/ בכל יום מתשע בערב עד חצות מלבד בשישי, אני דואגת לך ומבקשת שתעדכני כאן מה המצב. לדיכאון לא מטופל יש נטייה לגדול ולהתפשט כמו שכבר הרגשת על בשרך...אנא עזרי לעצמך והישארי איתנו בקשר.
לילה טוב, שולחת לך חיבוק, מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'ייאוש'
ייאוש
09/01/2018 | 20:09
1
111
אני כבר מאבדת תקווה אחרי כלכך הרבה שנים של ניסיונות ועליות ונפילות אני לא רואה את האור אני כבר לא מאמינה שיכול להיות אחרת הנפש כבר עייפה והגוף כבר נהיה חולה אני לא מוצאת את עצמי לא רואה עתיד  רק רוצה לצאת מהמצב הזה שחונק אותי הדיכאון הפך להיות החבר הכי טוב שלי אבל אני לא רוצה אותו והוא לא מוכן לשחרר אפילו לבכות אני כבר לא יכולה נגמרו הדמעות אני חייה על אוטומט לא יוצאת מהבית רק לעבודה אין חשק לצאת יש רצון גדול לחתוך אבל אני רבה עם עצמי כי עבר הרבה זמן מהפעם האחרונה שחתכתי ומהפעם האחרונה שביקרתי אצל פסיכיאטר ואני ממש לא התגעגעתי לזה אבל זה חזק ממני אני לא מסוגלת כבר להחזיק מעמד...אני שומעת על מקרים מזעזעים שקורים לילדים קטנים ואני אוכלת את עצמי על מה אני בוכה על דיכאון מה הם יגידו שהם צריכים להתמודד עם דברים הרבה יותר קשים ממה שאני מתומדדת וזה הורג אותי אני שונאת את עצמי...אני כבר לא ילדה הגעתי לגיל שכבר צריך להיות לי כיוון לחיים אבל אין לי כלום...הגעתי לפה ילדה בחטיבה במצב רע ועכשיו אני פה אישה אחרי צבא ועדיין באותו מצב...מה לא ניסיתי הייתי בטיפול אצל 5 מטפלים שונים וכלום הייתי בטיפול אצל פסיכיאטר וכדורים וכלום כאילו הכל בכוונה כאילו רוצים להתיש אותי אם זה ככה אז הם הצליחו...אני לא מתכוונת לפגוע בעצמי!!!!! זאת סתם פריקה
לצפיה ב-'קומץ תקווה ושקט פנימי'
קומץ תקווה ושקט פנימי
( לעמוד שלי בתפוז )
09/01/2018 | 22:15
44
שלום לך. קראתי את הודעתך בנשימה אחת וכל שרציתי היה לשבת לצידך, להביט בעינייך הכואבות, להושיט לך יד וללחוש לך "אל תאבדי תקווה". יש משהו בכאב שלך, שבא ממקום כל כך כן ועמוק וזה גרם לי להרגיש שאני לצידך. 
מדבריך עולה שאת מתמודדת עם הכאב הרבה זמן, שתחושה של ייאוש היא הדבר הכי אמיתי שאת מחזיקה כרגע.ואולי דווקא מתוך המקום הזה, תגיע תקוה חדשה, צמיחה. יחד עם זאת, נשמע שאת מצליחה לגייס כוחות שיש בהם חוזק פנימי ששומר עליך שלא תפגעי בעצמך. אין זה מובן מאליו.
אני מרגישה שיש איזה קונפליקט פנימי שנע בין הרצון לכאוב, לבכות,להרגיש את הקושי, לבין קול אחר שמבקר את הרצון הזה ומנסה להשתיק אותו. אני מזמינה אותך לבוא אלינו לצ'אט אנונימי ואישי, לחלוק עימנו את הכאב והייאוש, הבדידות, התסכול וכל העולה בנפשך. אנו נמצאים בכל יום מלבד ימי שישי בין השעות 21:00 לחצות.
בינתיים, שולחת לך קומץ תקווה ושקט פנימי.
שלך, מתנדבת בסה"ר
לצפיה ב-'אני רוצה להתאבד'
אני רוצה להתאבד
04/01/2018 | 01:38
2
201
לא טוב לי. אין לי חברים. אני כל יום רבה עם ההורים שלי וזה מגיע גם למכות ובכי וקללות. אני בוכה כל יום. הפסיכולוגית שלי לא ככ עוזרת לי. אני מרגישה לבד. לבית ספר אני לא רוצה ללכת. אני ישנה כל יום ב-4 בלילה. ניסינו שבוע שעבר את האופציה של הפנימייה וזה לא מרגיש לי בנוח. אני כבר לא יודעת מה לעשות! ניסיתי להתאבד בעבר באצמעות חתכים ושלחו אותי לפסיכיאטר. אני מרגישה שאני רוצה לחתוך את עצמי שוב ולצאת מהעולם הזה. אני בסהכ ילדה בת 13 כמה אני יכולה לסבול?!?! נמאס לי אני רוצה למות!
לצפיה ב-'אנחנו פה בשבילך '
אנחנו פה בשבילך
( לעמוד שלי בתפוז )
04/01/2018 | 11:32
104
היי אנונימית יקרה,

 אני שומעת במה שכתבת עד כמה את מותשת מהתמודדות שאת כרגע לא רואה את הסוף שלה... מותשת מהסבל שלא נותן מנוח ומרוקן את הכוחות והתקווה... מותשת מזה שנראה שאת מרגישה שאין מקום שנוח בו, מקום שקט, מקום שמרגיש בית, שאפשר להניח את הראש ואת הנשמה ופשוט לנשום...

את מתארת התמודדות מאוד ארוכה עם הסבל הזה, התמודדות שאת מרגישה בה כל כך לבד, לבד באופן כואב ובלתי נסבל...ומהמקום הזה נדמה לי שאת רוצה למות, מתוך תקווה שהמוות ישים סוף לסבל הזה ולמלחמת ההתשה הזו...

ולצד זאת, בין השורות, אני מרגישה מישהי שעוד יש בה כוח לחימה ויש בה הרבה כוחות. את מתארת ניסיונות בלתי פוסקים לעזור לעצמך, ואני מניחה שזה חלק מהייאוש שאת מרגישה, שלמרות הכל את לא רואה שינוי, אבל זה גם מעיד בעיני על נחישות שאולי עוד לא מצאה את השביל הנכון לה. את יודעת להגיד הרבה על מה שאת מרגישה, ומה שנעים לך או לא נעים לך - ואלו יכולות חשובות שאת יכולה להשתמש בהן בהתמודדות הזו, גם מול אנשי הטיפול וגם בכלל.  בנוסף, אתמול בלילה, מתוך הקושי להירדם, בחרת לשתף כאן את המצוקה שלך, אולי במקום לחתוך... ובעיני זה מעיד על קול בריא בתוכך שרוצה לשמור עלייך מפני צעד שאין ממנו דרך חזרה... קול שמנסה לגייס עזרה נוספת שתילחם לצידך במלחמה הזו, ואולי כך היא תהיה פחות מתישה...

אנונימית יקרה, יש הרבה שאלות שהייתי רוצה לשאול אותך כדי להבין יותר טוב את ההתמודדות שלך וכדי לנסות לעזור בכל דרך שנוכל, ובעיקר להיות פה עבורך כעוד גורם שרוצה לעזור.

יש לנו צ'אט אישי ואנונימי לגמרי, שפעיל כל ערב (חוץ מימי שישי) בין תשע לחצות. דרך הצ'אט אפשר להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים וכך נוכל לשמוע יותר ולהיות עבורך. הקישור לצ'אט הוא באתר שלנו: http://www.sahar.org.il
את יכולה גם לשלוח לנו כאן בפורום מסר אישי או למייל: sahar.tmicha@gmail.com
 
אני דואגת לך מאוד ואשמח לשמוע ממך.
שלך,
מתנדבת סה"ר 
 
לצפיה ב-'תפני אלי בפרטי בבקשה'
תפני אלי בפרטי בבקשה
10/01/2018 | 05:53
72
אנסה לעזור לך...
לצפיה ב-'מדהים כמה שזה עוזר!!!!!'
מדהים כמה שזה עוזר!!!!!
29/12/2017 | 22:33
125
לצפיה ב-'אני רוצה לבכות..'
אני רוצה לבכות..
29/12/2017 | 21:20
1
159
אני רוצה לבכות זה פשוט לא יוצא ..
עשיתי רע לאחרים זה מגיע לי .. :(
 
יצאתי מתקופה רעה ואני .. אני אבודה בדרך 
לאן אני הולכת.. ?
 
 
 
 
לצפיה ב-'להתיר את הפלונטר'
להתיר את הפלונטר
( לעמוד שלי בתפוז )
01/01/2018 | 21:20
74
ליזה יקירתי
נשמע שמשהו כבד רובץ לך על הלב, את מספרת שעשית רע לאחרים ואולי את מצטערת על כך...קשה לך עם רגשות ההאשמה העצמית ואת חשה בלבול ואובדן דרך באופן כללי. הייתי מאוד רוצה לדעת עוד ולנסות לעזור לך, אבל הפורום לא בהכרח מאפשר את זה. אולי תנסי לדבר איתנו בצ'ט באתר הזה, אחד המתנדבים שלנו ישמח להושיט אוזן קשבת, להושיט יד, ואולי ביחד תוכלו לשפוך אור על מה שקרה ולהאיר את הנתיב בו כדאי לך ללכת...
הצ'ט פועל כל יום בשעות הערב בין 9 לחצות, אנא בואי לדבר איתנו.
 
שלך, מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'... '
...
29/12/2017 | 15:43
1
70
זה מוזר לי לכתוב ככה כי בחיים לא דיברתי על מה שעובר עלי אם אף אחד כי אף אחד לא יבין את מה שאני חובה כל שניה בחיים שלי זה הרגשה שאני אפילו לא יכולה להסביר לעצמי...אני מרגישה וחובה את זה כבר 5 שנים ואני זוכרת את עצמי בשנה הראשונה שהרגשתי ככה שאמרתי לעצמי זה בטוח יעבור שנה הבאה אבל הינה עברו כבר 5 שנים וזה לא ניראה לי עומד להיפסק.
אני לא יודעת אם אני יכולה להמשיך יותר
לצפיה ב-'למצוא את המילים .... '
למצוא את המילים ....
( לעמוד שלי בתפוז )
04/01/2018 | 13:29
33

היי רות יקרה,

אני שומעת עד כמה זה קשה למצוא את המילים אפילו לעצמך להסביר מה עובר עלייך, לתת מילים לרגשות שמלווים אותך ללא הפסקה כבר כל כך הרבה זמן...ונראה שבגלל הקושי למצוא מילים את לא משתפת אחרים במה שקורה לך, ואני מניחה שזה משאיר אותך בבדידות קשה... ואולי זו התחלה אבל חשוב לי להגיד לך שגם מבלי לתת שם להרגשה, או רקע, אני מבינה שמדובר ברגשות קשים ולא נעימים, שאת מרגישה שמציפים אותך ומתישים אותך...שאת מרגישה חסרת אונים מולם ושאת לא בטוחה אם יש בך את הכוחות להמשיך להתמודד איתם...

ולצד זאת, אני רואה גם מישהי שלמרות כל הקושי, בחרה לשתף, לנסות להתחיל לחפש את המילים, לא להיות לבד בהתמודדות. בעיני, זה המון כוח שהוא שלך ואת יכולה להיעזר בו בהתמודדות הזו. אולי זה קול בתוכך שמבקש לא להיות לבד יותר בהתמודדות הזו.

לכן, אני רוצה להזמין אותך להמשיך ולדבר, למצוא אולי ביחד את המילים. יש לנו צ'אט אישי ואנונימי לגמרי, דרכו ניתן להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. הצ'אט פעיל כל ערב בין תשע לחצות (חוץ מימי שישי). נשמח ממש אם תבואי ונוכל לנסות לעזור בכל דרך שנוכל. אנחנו ב-http://www.sahar.org.il
 
שלך,
מתנדבת סה"ר 
 

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

היבטים- פסיכותרפיה קוגנטיבית התנהגותית
מרפאת היבטים
אורנה זכאי - יועצת משפחתית
אורנה זכאי
נילי פירסט - סקסולוגית
נילי פירסט - סקסולוגית

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ