לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית לצעירים

שלום,ברוכים הבאים לפורום סהר – סיוע והקשבה ברשת.השרות שלנו החל לפעול ב- 18/2/01, ונועד לתת אוזן קשבת ותמיכה נפשית לאנשים במצוקה נפשית קשה אשר שוקלים את המוות כפתרון לבעיותיהם ונמצאים במצב של ייאוש. אנו בסהר (סיוע והקשבה ברשת), מאמינים כי גם במצב קשה ביותר, שינוי הוא משהו שבהחלט יכול להתרחש. גם אם היום אדם נמצא במצב חסר תקווה, בכאב בלתי נסבל, הדבר יכול להשתנות. מטרתנו בסהר ללוות את הפונים בתקופה הקשה הזאת, לתת עזרה ראשונית ולהמליץ על המשך טיפול והתמודדות, כל מקרה לגופו. אנו לא מציעים טיפול נפשי, ולא תחליף לטיפול נפשי, אלא סיוע שמטרתו תמיכה, הקלה והכוונה למקורות עזרה נוספים.הפורום הזה נועד להיות קבוצת תמיכה ולהכיל את הדיונים בין אנשים שנמצאים בשלבים שונים של התמודדות עם קושי וכאב נפשי. כאן מותר להתבטא בהתאם לחוקי השימוש בפורומים של סהר, שקבענו על מנת לשמור על אווירה של תמיכה ודיון תרבותי בפורום. אנו מעמידים את הצורך ביצירת מקום בטוח ותומך, לפני הצורך בחופש הדיבור. על כן מי שלא מעוניין לשמור על אווירה תומכת בפורום, יתבקש שלא להשתתף בו והודעותיו תמחקנה. אנו מאמינים שלאור שפע של פורומים שאינם מגבילים את המשתתפים באופן הביטוי, לא יתקשו המתלהמים למצוא להם תחליף מתאים.בפורום עונים מתנדבים (סייעים) שעוברים הכשרה מיוחדת ונמצאים תחת הדרכה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הסייעים מדברים עם הפונים באמצעות צ^ט אישי, פורום, דואר אלקטרוני ו- ICQ (על פי בחירת הפונה). ניתן לפנות לשיחה עם הסייעים, דרך אתר סהר, בכל ערב בין תשע לחצות. כמו כן, כולל האתר רשימה של מאות ארגוני סיוע בארץ, מאמרים בעברית, וקישורים בנושאים שנועדו לקדם את ההבנה של נושא ההתאבדות והגורמים לה וחומר המסייע להתמודד ולמנוע אותה.אם אתם, או מישהו שאתם מכירים, צריך עזרה מהסוג שאנו מציעים, כתבו בפורום וכן זכרו את כתובת אתרנו:http//www.sahar.org.ilאנו מקווים שהדיון באווירה תומכת ומקבלת בפורום הזה תעזור לעבור את התקופה הקשה ולמצוא כוחות להתמודדות מחודשת עם החיים.בברכה,צוות סהר
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
בפורומים של סהר אנו שומרים על אוירה תומכת, מקבלת ולא שופטת. הודעות בפורום שיעמדו בסתירה לעקרונות אלו – ימחקו.
למידע נוסף אנא עיינו בכללי השימוש בפורומים של סהר
המשך >>

לצפיה ב-'אבדון אבדנות התאבדות'
אבדון אבדנות התאבדות
14/05/2017 | 19:30
1
42
I wish I could just vanish into space never have to look or see people again, this world is not a place I want to be in feeling trapped in a body which is dead inside too many arguments too many stupid things I could do without happily , I wish I could just feel the pain of dieing without dieing from the pain :)
לצפיה ב-'כאב ממית... '
כאב ממית...
15/05/2017 | 15:44
19

קייטי יקרה,
אני שומעת אותך שופכת מעט אור על התמודדות מתמשכת וכאובה מנשוא...על כאב שהורג מבפנים, לאט לאט באופן מתיש, ומבלי שתהיה לך שליטה על כך... אני מבינה שיש אנשים בחייך שאכזבו ופגעו בך, עד כדי איבוד אמונה, עד כדי כך שניתוק מקשרים אנושיים נראה כמנוחה... ניתוק מהחיים עצמם נדמה כפיתרון לכאב שהופך להיות בלתי נסבל...
לצד אלו, יש אולי קול קטן בתוכך שעוד לא כבתה בו התקווה, קול שמנסה לשתף ויוצר קשר, קול שאולי מבקש לראות אולי יכולה להיות גם חוויה אחרת של קיום...
 
אנחנו קוראים אותך ומלווים אותך כבר תקופה... ערים למצוקה שלך,
מבקשים לא לתת לך להיות לבד מולה...
אנחנו פה עבורך, אם תבחרי...
מחכים לשמוע ממך בצ'אט הערב,
אולי בשיחה אישית נוכל לשפוך מעט יותר אור על ההתמודדויות שלך
ולנסות להבין יחד איך אפשר לצמצם את מה שאפשר ולהרחיב את מה שאת צריכה,להקטין את הפער בין הרצוי למצוי, להקל על הכאב...
 
שולחת חיבוק חם,
חיבוק שמבקש להדליק שלהבת קטנה בחשכה,
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-' פורומים נפתחים מחדש '
פורומים נפתחים מחדש
( לעמוד שלי בתפוז )
15/05/2017 | 12:27
6
  סובלים מכאב כרוני ואין לכם את מי לשתף?
פורום כאב עצבי וכאב כרוני נפתח מחדש על מנת לדבר על ההתמודדות ולקבל תמיכה אחד מהשני!
 
 צריכים ייעוץ לגבי זכויות יוצרים או מפתחים מוצר חדש?
פורום קניין רוחני ופטנטים נפתח מחדש לכל היזמים שבנינו, היכנסו ושאלו את המומחה!
 
המשך גלישה נעימה
לצפיה ב-'זהו'
זהו
09/05/2017 | 00:48
1
61
נגמרו הכוחות סופית :) לא צריך לענות כי אין קטע
לצפיה ב-'כוחות...'
כוחות...
09/05/2017 | 21:38
38
היי יקרה,
אנחנו דווקא כן בוחרים להתייחס, כי את חשובה לנו. גם אם קשה לך כרגע להכביר במילים, אנו מצליחים להבין את גודל המצוקה שאת נמצאת בה. אנחנו קוראים אותך ומרגישים שכרגע האפילה מאוד גדולה. אנחנו רוצים להיות כאן עבורך ולנסות לראות איך נוכל לפלס יחד את הדרך. כמו שאת ודאי יודעת, מוות הינו דרך חד-סטרית ממנה אין דרך חזרה ואין הזדמנות לראות איך אולי בכל זאת יכול להיות אחרת. אנחנו דואגים לך והיינו שמחים אם תוכלי ליצור איתנו קשר, כאן, בצ'אט או במסר אישי.
שולחת לך חיבוק חם 
שלך,      
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-''
09/05/2017 | 21:24
1
57
"בעולם שלה אני עומד בפתח
שומר הסף רק שאיש לא ייפגע
ובעולם הזה אני נשאר לנצח
כך עם הביטחון שלה אני נרגע

היא שברירית וחשופה בחששות היא עטופה, 
היא נרגעת בשנייה מחיבוק ולטיפה.
ואני שם לידה אוחז בידה
נשאר ערני לסימנים של מעידה
אהיה מקל ההליכה, אבן הפינה
אקשיב ואבין בדיוק כפי שמבינה
ומעונה לעונה בזהירות מתונה
נצעד בבטחה על הדרך הנכונה

פזמון: בעולם שלה..

היא שברירית וחשופה, היא משי וקטיפה
אם מישהו רק יעז אני מוכן למתקפה
לא תהיה כל מחילה לפולשים למחילה
שמיום ההתחלה את אהבתינו מכילה
ואם תרצה משענת או נפש מאוזנת
אדאג להגיש את כתפי לראשה
ואם תרצה לשבת או אוזן קשבת
אקשיב בסבלנות לכל רחשי לבה"
 
הבטחת שתישאר ואיפה אתה עכשיו??????
 
לצפיה ב-'אובדן המשענת... '
אובדן המשענת...
13/05/2017 | 21:02
17
שלום ילדה יקרה,
את מתארת תחושה קשה של אובדן, הנובע מכך שאדם יקר שסמכת עליו לא היה שם עבורך כשנזקקת לו לתמיכה ולאוזן קשבת...
השיר שאת מביאה מתאר תחושת שבריריות פגיעה, ומבעד למילים עולה הכאב הגדול, הבדידות ותחושת האכזבה שמישהו שסמכת עליו לא נמצא שם עבורך, למרות שהבטיח...
אני משערת לעצמי כמה זה וודאי וכמה מפחיד זה וודאי להרגיש חשופה, כמו בשיר, ללא שומר סף שמספק הגנה...
 
יקירה, אנחנו רוצים להיות עבורך,
לנסות לראות כיצד ניתן למצוא מחדש את תחושת הביטחון,
כיצד ניתן לא להיות לבד עם הדברים,
מזמינים אותך לשתף עוד, בצ'אט או כאן...
שולחת חיבוק חם לבנתיים, 
 
לצפיה ב-'Hey'
Hey
02/05/2017 | 14:49
1
52
כמה שמנסים לעזור - עוזר אבל פג מדי מהר ... העולם זה הצגה שכולם קלועים בה ולא אכפת להם, למה שיהיה אכפת להם אם אני פה היום ולא מחר ?!.. הרי העולם ממשיך באים לעולם עוד אנשים אז מה יהיה בכלל חסר...
לצפיה ב-''
02/05/2017 | 23:49
24

קייטי יקרה,
 
אני שומעת שאת מרגישה שאין טעם לעזרה, כי משהו בחוויה לא מצליח להישאר, להחזיק לאורך זמן, כי יש משהו בחוויה שמרגיש אולי מזוייף או לא אמין, וכיצד יכול באמת להיות אכפת שהרי אנשים באים והולכים...

זו נשמעת לי חוויה קשה מאוד של חוסר משמעות שהכל זמני בה, חוסר משמעות שנדמה לי שאת מפנה כלפי עצמך וכמו אומרת שאת אינך משמעותית בין האנשים הבאים והולכים, שאת עצמך לא תהיי חסרה...

אני משערת את עוצמת הכאב והבדידות שמביאים אותך לכתוב את זה, ויותר מזה, להרגיש את זה... נראה שאת בנקודה מאוד חשוכה, גם לאור ההודעות הקודמות... אני שומעת את המותשות, את הרצון לנוח מעולם משוגע שנראה שאין בו נקודת אור... ולצד זאת, יש בך קול, ולו קטן, שנראה שלא ויתר, קול שממשיך להשמיע קול, להזעיק עזרה, קול שמחפש לשתף את המצוקה ולא להיות איתה לבד, קול שאומר "היי" ופותח דלת ולו קטנה, "היי" ולו קטן, במקום מילת פרידה, פרידה שאולי ממנה אין דרך חזרה... 

הקול הזה הוא שמשמעותי, הוא שמייחד אותך, קול מטיב, קול שרוצה לבחון האם יכול אחרת, קול שאולי אינו בטוח שהכל זו הצגה חסרת משמעות...

יקירה, אנחנו רוצים להיות איתך, רוצים לחזק את הקול הזה, רוצים להחזיק איתך את המצוקה, רוצים לדייק עבורך, כך שזה לא ירגיש שפג מהר מידי... אני רוצה לשאול אותך, כיצד נוכל לעשות זאת? למה את זקוקה? תני דרור לקול שצועק לנו "היי", אנחנו פה להאזין לו בקשב רב, כי הוא חשוב, והוא יקר...

מזמינה אותך גם לשיחה בצ'אט שם נוכל להרחיב באופן פרטי יותר, אך כמובן שמוזמנת להמשיך ולשתף גם פה,
מחכים לשמוע אותך בכל דרך שתרצי ונכונה לך,
 
שולחת חיבוק חם שמבקש לאסוף ולו לרגע את המקומות הכואבים,
חיבוק שמבקש לתת קצת מנוחה... 
 
לצפיה ב-'זה לגיטימי 9 שנים מאוחר מדי'
זה לגיטימי 9 שנים מאוחר מדי
01/05/2017 | 18:03
2
73
הגעתי הביתה לפני כשעתיים..
פיזית אני מרגישה כמו אז וזה נוראי
 
פתאום בכל הנאומים מציינים בני- בנות זוג.. 
9 שניםלא הצלחתי לנהל שיחה עם ההורים שלו
והיום היה שם מי  שיעזור לי
סיפרתי להם איך בשבועות שלפני הוא הכין לי משהו ואני הרגעתי את החברים המתרגשים שיתנו לו זמן.. הוא שמר את זה בסוד וההורים רק ידעו שמישהו עוזר לו לא להיות לגמרי לבד בגדוד.
 
המשפחה שלו נסעה הביתה
ואנחנו עמדנו שם שתינו
בפעם הקודמת שממש דיברנו  זה היה אספת הורים בכיתה יא..
ישבתי אצלם בסלון
קיבלתי כמה תמונות שלו
סיפרתי את החלק שלי בסיפור מהרגע שהוא הגיע לגדוד
עד שהוא מת. 
אבא שלו התעקש להסיע אותי 
 
ועכשיו אני מסתגרת בחדר שלי 
ולא יודעת איך לגרד את עצמי מהמיטה 
 
אם הוא  היה פה הוא היה מזכיר לי לדאוג גם לעצמי
רק הוא יכול להזכיר לי  בלי לעצבן אותי
 
 אחרי 9 שנים כמעט  הרגשות שלי לגיטמים 
עכשיו אני צריכה למצוא דרך להתמודד איתן..
 
 
  
לצפיה ב-'לגיטימציה שאין בה נחמה... '
לגיטימציה שאין בה נחמה...
02/05/2017 | 13:32
1
30
פנינה יקרה,
אני שומעת כמה מעט נחמה יש בלגיטימציה שההמתנה לה הייתה כה ארוכה... לגיטימציה שאין בה כיום, אחרי כל כך הרבה זמן, משהו שיכול לשנות עבורך את היכולת לעבד את האובדן הכבד, לגיטימציה שאין בה כדי להחזיר זמן אבוד, איתו וזמן אבוד עם משפחתו שנראה שלא הכירה בקשר ביניכם ובהשלכות של אובדנו על חייך...

זה נשמע שהיו לך ציפיות או תקוות לגבי אותה לגיטימציה, שאולי הייתה מאפשרת להתמודדות הזו להיות אחרת, קלה יותר או ברורה יותר, ואילו כיום משהיא ניתנה מתברר שאין בה בכדי להאיר את הדרך, אין בה כוח דיו כדי לסייע לך להתמודד עם אובדן שקשה לשאת, שקשה למצוא ממנו את היכולת להשתקם... מה היית רוצה לקבל אז שלא התאפשר? האם רק הלגיטימיות הפורמלית היא זו שהייתה חסרה לך?
יכול להיות שהלגיטימציה הזו והמפגש המחודש עם משפחתו עוררו עבורך ביתר שאת זיכרונות מהקשר שלכם, זכרונות שמספר של תמונות שלו לא יוכלו לעולם לתעד עד הסוף? לא יוכלו לעולם למסגר את עושר העולם שהתאפשר בקשר שלכם?
את מדברת על חולשה פיזית נוראית אל מול החוויה, וזה מרגיש כאילו אין חיבוק שיכול להחזיק ולחבר את החלקים שנשברו בבת אחת... אין חיבוק אחד שיוכל לכפר על החוויה של להיוותר לבד אל מול האין של העדרותו, אל מול הבדידות...
 
הלוואי והייתה נוסחא להתמודדות עם כאב כזה, כאב נוכח – נפקד... אבל אין, ואולי זה מה שתמיד ירגיש מעט מידי ומאוחר מידי... ואולי גם כל הלגיטימיות הפורמלית לרגשות שלך לעולם לא תוכל להיות נחמה שלמה, תמיד יהיה שם 'אין' נוכח...
ולצד זאת, יש אפשרות לבנות חיים לצד המוות, אולי אפילו עדיף לומר למרות המוות... חיים שיכילו את הזכרון ויכבדו אותו אך במקביל, יאפשרו לך לדאוג גם לעצמך כפי שהוא היה אומר... 
 
אני רוצה לומר שאנחנו פה עבורך,
רוצים לעזור ולו רק להחזיק ביחד איתך את ההתמודדות, על כל הרגשות שבאים איתה...בין אם זה לדבר אותם, או לדבר עליו, על מי שהיה בכלל ומי שהיה עבורך..
מוזמנת לכתוב כאן, ואם לא אנחנו פה בערב בצ'אט אם תרצי...
 
שולחת חיבוק חם,
חיבוק שברור לי שאם יש בו נחמה, היא קטנה...
ויחד עם זאת יש בי תקווה שקרן אור אחת, ולו חלשה, עדיין יש בה כנגד החשכה... 
 
לצפיה ב-'זה בא בגלים'
זה בא בגלים
02/05/2017 | 15:08
21
קמתי ממש זוועהבבוקר (נרדמתי בשניה שנגמרו הזיקוקים אם אני אתעורר מהרעש הזה אז יהיו עוד כמה זיכרונות להתמודד איתם ...)
אבא הציע לי לצאת לרוץ את הריצה הארוכה של השבוע- עצרתי כמה פעמים  כי עלו לי דמעות ..
אמרתי אתמול שאם  יכולתי לבכות אז , בלי לפחד שהמפקדים ירחיקו אותי משם.. עמדתי הכי קרובה  שיכולתי לא רציתי שירחיקו אותי ממנו אז לא בכתי - זה התפרץ באיחור של שבוע  ..וכמעט נגמר באשפוז.. אם רק היה מישהו שהיה דואג לי בכל המצב הזה מהרגע הראשון אז אני חושבת שחלק מהמשבר היה נמנע.. בשנים הראשונות הייתי במצב שכל פעם  שהזכרון עלה מה שעלה זה  האיך שמעתי שהוא מת.. אני יודעת שהרבה אנשים חושבים שזה קטנוני - אבל לקבל חדשות כאלה בטלפון כשאני  לבד בחדר שלי זה  מתכון למשבר .. מי שגילה לי  לא אשם אני התקשרתי אליו -  הם היו בדרך לתדרוך אחרי אירוע ושאלתי ישירות  והוא שתק ועד שהוא הצליח להוציא מילה זה כבר היה מיותר , כי הבנתי..   אני אמורה להיות מחר בעבודה רק חלק מהאנשים שעובדים איתי יודעים .. אני מרגישה לסרוגין חלשה נורא  ולסרוגין בא לי לבכות או עולה לי חיוך :יש לי רגעים שאני נראת מנותקת  לרגע  וזה זיכרונות שעולים ומביאים איתם המון רגשות...גם דברים שקרו הרבה אחרי-  יש לי  את התחושה שכשאני עושה משהו יוצא דופן הוא איתי .. הרגשתי ככה ברגע הכי קריטי ,בשבילי, בצוק איתן .. ופתאום הזיכרון הזה חזר להרגיש טרי ..  
 
 
לצפיה ב-'אני מרגישה שקופה'
אני מרגישה שקופה
30/04/2017 | 23:09
1
49
תמיד מצפים ממני לעזור,להכיל ,לקבל ולתמוך בכולם.  אבל מה איתי?  מי יהיה שם בשבילי?
מישהו רצה שאני אמשיך לתמוך ולהיות שם בשביל מישהי שבגדה בי, שהלכה וסיפרה עליי שקרים. למה שאני אתמוך בה אחרי כזה דבר? אני לא צריכה תמיכה?
בא לי לנקום בכל מי שמצפה ממני דברים כאלה ולא רואה אותי ואת הנפש שזועקת לעזרה שלי.
אולי הציפיות שלי לא ראליות?
לצפיה ב-'להשמיע קול... '
להשמיע קול...
02/05/2017 | 12:27
18

דידי יקרה,
אני שומעת את החוויה הקשה של להיות שקופה ובלתי נראית, חוויה בה אינך נראית על הצרכים והרצונות שלך, אינך נראית על הפגיעויות שלך ... חוויה בה את מתבקשת למחוק את עצמך ואת הרגשות שלך על מנת להיות עבור אחרים, ובמקרה הספציפי הזה עוד עבור מישהי שפגעה בך.  

אם אני מבינה נכון בין השורות, נראה שעבורך התפקיד של לעזור ולתמוך בכולם הוא תפקיד שאת מכירה וטובה בו, אבל נשמע שהמינון הוא כזה שמבטל אותך, שלא נותן לך מקום להיות נעזרת ונתמכת...

אני שומעת את הבדידות והכעס שנובעים מהחוויה הזו, ואת הספק העצמי שמתעורר ושואל עד כמה זה לגיטימי וראלי לבקש ולצפות...

אני רוצה שלפחות כאן תדעי שאינך שקופה, שלקול שלך יש משמעות והוא חשוב... מזמינה אותך להרחיב מעט יותר על הסיטואציה כדי שנוכל אולי ביחד להבין כיצד אפשר לתת לקול שלך יותר מרחב אל מול אותן דרישות.. שנוכל לחשוב  ביחד איפה, איך ומול מי אפשר לשנות את היחס בין נותנת למקבלת כך שתרגישי שיש לך נראות ואת משמעותית....

אני חושבת על זה שאנחנו חוגגים היום עצמאות למדינה, והרי שלדרוש קיימות של מדינה זה להשמיע קול, להאמין בזכותנו לעשות זאת ובזכותנו להיות קיימים... מקווה שגם עבורך יוכל להיות שינוי בדרישה שלך להכרה בך ובצרכים שלך...
 
אנחנו פה,
רוצים להיות פה עבורך,
ומזמינים אותך להשמיע קול,
כאן בפורום או בצ'אט שלנו. 
 
לצפיה ב-'ביי'
ביי
28/04/2017 | 00:25
1
81
I'm sick of everything I hate this world it's a scary dark place that I just want to get out of already because I'm so   .......tired from this crazy place I know 
לצפיה ב-'כאן בשבילך... '
כאן בשבילך...
30/04/2017 | 22:27
32

היי יקרה,
אני שומעת כמה את מיואשת, כמה את סחוטה מהעולם סביבך, עולם שאולי נראה אכזרי וקר... עולם שנראה שלא נותן לך מנוחה, אלא משאיר אותך תשושה וחסרת אונים מול ההתרחשויות המאיימות שקורות בו.
יקרה, תדעי שאנחנו כאן בשבילך תמיד, אנחנו איתך, גם כשנראה שהעולם השתגע... את תמיד מוזמנת לכתוב לנו כאן בפורום וגם כמובן להגיע לצ'אט. מוזמנת לחלוק איתנו כל דבר שרק תרצי. את יקרה לנו מאוד.
שולחים לך חיבוק מחזק ואוהב 
תמיד שלך,
מתנדבת סה"ר. 
לצפיה ב-'יש לאן ללכת?'
יש לאן ללכת?
25/04/2017 | 14:11
1
66
אני בת 21 מעיר לא גדולה בצפון.
אין לי היכולת להתמודד יותר עם אמא שלי.
היא כל הזמן רק צורחת עלי שאני לא עושה כלום (פיטרו אותי לפני חודשיים וכל ראיונות העבודה מחזירים תוצאות שליליות...) ושאם אני לא אתחיל לימודים גבוהים בסמסטר הקרוב היא תזרוק אותי מהבית כי אין לה כח שאני חיה על חשבונה.
אבל אני לא מסוגלת. בתחום היחיד שאני טובה בו אין עבודה, בטח שלא פה, ואני מאוד מפחדת מערים גדולות אז אני לא חושבת שאשרוד בהן הרבה זמן אם אעבור.
אני לא טיפוס חברתי. לא היו לי חברות או ידידות בצבא והפעם האחרונה שדיברתי עם חברות מבית הספר היתה לפני שנה וחצי.
 
למרות שאובחנתי כסובלת מדיקאון קליני וחרדות כבר לפני שנים, היא לא מוכנה להתחשב בי ולהפסיק לצרוח עלי, לאיים עלי ולקלל אותי כל הזמן ומאז שסיימתי צבא אני לא מצליחה למצוא פסיכולוג או פסיכיאטר במחירים סבירים ונגמרו לי התרופות נגד דיכאון כבר מזמן. נראה שהכל רק הולך ומדרדר.
אני באמת לא מסוגלת ללמוד במצבי הנוכחי אבל כל הניסיונות להסביר לה את זה עולים בתוהו. בגילי כבר מאוחר לפנות לגורמים כמו המשטרה כי זו כבר לא התעללות בקטינים, ואני לא מכירה בתי מחסה בסביבה.
האם יש לאן ללכת או שאצטרך להתפשר על שינה, אולי אפילו חיים ברחוב?
לצפיה ב-'ל"צוף, מעל המים...'
ל"צוף, מעל המים...
27/04/2017 | 21:59
32
קווקס יקרה,
אני שומעת עד כמה את מרגישה לבד ובודדה... את מתמודדת עם לא מעט קשיים ומנסה "לצוף " בתוך המערבולת הרגשית בה את נמצאת.
האם ישנו אדם קרוב לך שאותו את יכולה לשתף בכל התחושות הללו? קרוב משפחה סבתא, אח או אחות?
לפעמים מרוב שאנו שקועים בתוך העצב והדיכאון שלנו אנחנו  לא רואים שיש ממש לצידנו אדם שאנו חשובים לו מאוד..
נשמח אם תשתפי אותנו בתחום בו את טובה ומוצלחת...בדברים שאת אוהבת לעסוק בהם ..
לגבי פסיכולוג או פסיכיאטר, האם ניסית לפנות לקופת החולים בה את שייכת על מנת לקבל מענה לרגשות ולקשיים?..
את מוזמנת לפנות אלינו גם בצאט שלנו, שזמין בכל ערב בין תשע לחצות.הצאט הינו אנונימי , תוכלי אם תרצי לשתף אותנו ויחד אולי נוכל לתת לך מעט מזור לכאב, ואולי למצוא את הדרך ואת המקום המתאים עבורך..
לבנתיים מחבקת אותך.
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'קורסת'
קורסת
16/04/2017 | 22:03
1
96
אין מילים כבר. רק דמעות
לצפיה ב-''
18/04/2017 | 23:43
54

היי יקרה.. 
כתבת משפט קצר שטומן בתוכו כל כך הרבה תסכול וייאוש.. נשמע שאת עייפה ומותשת.. שאת מרגישה שכבר אזלו הכוחות הנפשיים ואולי גם הגופניים.. ושאינך מוצאת את המילים לבטא את מה שמכביד כל כך..  ואולי רק הכינוי שבחרת יכול להסביר במעט את הכאב הזה שאת חווה..  

יקירה.. רציתי שתדעי שאת לא לבד.. אנחנו כאן בשבילך ונשמח שתשתפי אותנו במילים שכן נותרו לך.. מילים שיוכלו להעביר במקצת את התחושות שלך,  כדי שנוכל להבין קצת יותר, לנסות לחבק אותך ולהקל קצת על הכאב שלא עוזב..

חיבוק  
 
לצפיה ב-'לא מבינים איך אני מרגישה'
לא מבינים איך אני מרגישה
13/04/2017 | 08:11
5
111
אני בת 29 ואני נכה
אם תסתכלו עלי כשאני מרגישה טובה (ובנעלים ) לא תדעו מכלום.
אם לא תסתכלו ממש טוב תיהיו בטוחים שאני בת מקסימום 19 ..  
סביב הצרות שלי בניתי איזה מסגרת 
יש לי עבודה שאני אוהבת ,ואני גם לומדת לאט לאט -בחודש הבא יהיה לי תואר ראשון באיחור טיפוסי של כמה שנים ..
 
והנה הבעיה: 
יש לי שתי התמודדיות שאני עוברת די לבד .... ההורים שלי פשוט מבוהלים מדי כדי להיות שם בשבילי(או רשלנים איך שתרצו) ..  ואין אף אחד אחר  שרואה שמשהו לא בסדר.. הבוס המדהים שלי מכיל את זה כבר שנה שלישית אבל אני לא באמת יכולה לדבר איתו על זה  -הוא מסתדר איתי ככה שאני אצליח להמשיך לעבוד  בעיקר..
 
בשבוע שעבר ההתמודדות הרפואית שלי עלתה פתאום הייתי ממש בסדר חודש חוץ מהתפרצות אחת של כאבים שזה לגטימי לחלוטין במצבי עם המאמץ שעשיתי בעבודה יש לי שילוב של כמה בעיות רפואיות שהן פחות נפוצות וזה מסבך קצת את הטיפול הרפואי..בראשון האחרון פשוט קרסתי כמעט במפתיע אני לא הבנתי עד כמה דקות לפני שזה קרה , שמשהו לא בסדר.. התרופות שהייתי מקבלת בגלל הנכות שלי דרדרו את האלרגיות שלי לרמה קיצונית במיוחד .. את התרופות הפסקתי כמובן מזמן אבל אין דרך להפוך את התהליך .. הגוף שלי למד להגיב וזה פשוט קורה פעם בכמה זמן.. הייתה לי תגובה אלרגית בשיום שישי .. ואז ביום ראשון הכל חזר פתאום.. בכמה ימים האחרונים כואב לי לנשום , אומנם הלילה כבר ישנתי ומאתמול אני כבר אוכלת .. אבל זה כואב ..  הרופאים הסבירו לי שהריאות שלי עשו מאמץ להמשיך לעבוד ולכן זה יקח קצת זמן.
ההורם שלי אגב לא היו אלה שמצאו אותי בראשון - אלה חברה שהבינה שמשהו לא תקין כי לא עניתי לטלפון כמה שעות. אמרתי להורים שלי שאני אומנם ילדה גדולה אבל שהם צריכים להיות הורים בנקודה הזאת - הייתה שיחה קשה בחג - אבא שלי משתדל ..אתמול הייתי בעבודה בעיקר כי פחדתי להישאר לבד בבית .. הלוואי שהם היו מבינים כמה דברים זה הציף החוויה הזאת.. במשפחה "נורמלית" מישהו מהם היה אמור להבין שנעלמתי לכמה שעות אני גרה עם אבא ואני מדברת עם אמא יחסית הרבה .. הייתי בבית חולים 6 שעות בערך לבד .. הם מסוגלים לעשות הצגה של משפחה בשביל הערב חג אבל לבקש ממנה לברר איפה אני הוא לא היה מסוגל - כן אני יודעת הוא לא יכול לברר הוא כבד שמיעה אבל אם ההורים שלי היו מסוגלים לתקשר הוא יכל לשלוח לה הודעה .. ואני הייתי מקבלת טיפול נכון יותר מוקדם יותר..
 
שני דברים מפחידים אותי : הבנתי שאין לי ממש מישהו במשפחה שישים לב בזמן .. והבנתי שהמצב שלי בהתקפים הולך וניהיה גרוע יותר ואני לא מסוגלת להסביר לרופאים מה אני צריכה .. אני מפחדת למות בפעם הבאה בגלל רופאים שלא יבינו בזמן..
למרבה התסכול אין לי ממש למי לפנות לגבי כל זה.. הדרך היחידה שלא יהיה עוד התקף זה לא לאכול פשוט כי בארץ מוצרי מזון לא חייבים להיות מסומנים אז אם אני אוכלת אני לוקחת סיכון ..
אני בגילי לובשת מידה 18 ,  בגלל זה .. איך אף אחד לא רואה פה בעיה?!
 
 
 
 
לצפיה ב-'למצוא פתרון'
למצוא פתרון
20/04/2017 | 22:01
4
39

שלום פנינה,
זה נשמע מאד מערער, להתמודד עם כמה בעיות רפואיות לא פשוטות ולהרגיש שאת לבד במערכה... את בוודאי מרגישה חוסר אונים גדול מאד אל מול האלרגיות, שאת לא יודעת מתי ואיך ימצאו אותך, והאם מישהו ישים לב... ואת בפחד, אולי אף בחרדה, שאם לא ישימו לב, את עשויה אפילו למות בפעם הבאה שיהיה לך התקף, אם לא יידעו איך לטפל בך נכון...
במקרה כזה, יכול להיות שתוכלי להחזיק את המידע הרפואי עלייך. אולי תפני לקופת החולים שלך ותבררי אודות כרטיס רפואי אותו את יכולה לענוד על גופך, שיכיל את כל המידע שהרופאים צריכים לדעת. באופן זה תהיי פחות תלויה באחרים, קרובים ואוהבים ככל שיהיו. האם פתרון כזה יכול להביא לך שקט כלשהו?
את מוזמנת להמשיך לכתוב בפורום איך את מתמודדת עם מצבך.
מאחלת לך בהצלחה וחיים ארוכים,
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'כל פתרון שהציעו לי אימצתי'
כל פתרון שהציעו לי אימצתי
22/04/2017 | 00:32
23
זה לא כל כך עוזר..
 
אני צריכה לעדכן את הצמיד הרפואי ונורא מתלבטת אם לעשות משהו אחר בולט יותר כי הצמידים  האלה זה משהו שאומנם בחול כל חובש מכיר פה בארץ יצא לי להסביר אפילו לרופאים שלא הכירו את זה..
 
 
לצפיה ב-'הזמנתי צמידים חדשים'
הזמנתי צמידים חדשים
22/04/2017 | 23:26
2
19
אחרי המון התלבטות , הזמנתי צמידים רפואיים חדשים( שילוב של מה שהרופא אמר לי לכתוב עם מה שבא לי לצעוק כשזה קורה..) צמידים עם פרפרים חמודים ממש ככה שאני לא ארגיש רע כל בוקר בגללם.
והחלטתי שכל מה שאני בספק לגביו יוצא מהתפריט שלי (וגם מארון הבגדים כי יש גם  סוגי בד ברשימה),  בנתיים כל מי ששם לב להבדלים ב2-3 ימים האחרונים השאיר אותי עם תחושה שאני מגזימה  ..  אבל יש לי כוח לעשות ספורט סוף סוף(והיה  שבוע יחסית סביר מבחינת תסמינים)   וזה נראה לי חשוב יותר מהגדלידה שזרקתי או הגינס שהחלטתי לוותר עליו.
 
אני צריכה שמישהו יגיד לי שזה הגיוני ההחלטות האלה.. 
לצפיה ב-'הי'
הי
23/04/2017 | 17:38
1
18
נראה לי הגיוני לגמרי, את שומרת על הבריאות שלך, אז גם אם יש מי שחושב שאת מגזימה, אז אם גם הגוף שלך "מגזים" בתגובה לדברים אז נראה לי שזה בסדר... לא ככה?
לצפיה ב-''
23/04/2017 | 22:39
5
לצפיה ב-' חג שמח מתפוז '
חג שמח מתפוז
( לעמוד שלי בתפוז )
09/04/2017 | 16:56
9
חג פסח שמח וכשר לכולם 
 
בברכה,
תפוז אנשים
לצפיה ב-'אני לא מסוגלת יותר'
אני לא מסוגלת יותר
23/03/2017 | 14:01
1
143
מה אתם לא מבינים?!?!
קשה לי!!!
ואתם-המשפחה שלי עושים את זה קשה יותר.
אמרו לי שאני יוצאת לתחרות אתלטיקה לקפיצה לרוחק ולריצה ארוכה-ואתם פשוט שמים על זה פס.
לא אכפת לכם שמעשרים בנות דווקא אני נבחרתי.
לא אכפת לכם ממני.
אז אני בכלל הבת שלכם?!?!
אתם ההורים שלי?!?!
אני כבר לא מרגישה כאילו אני הבת שלכם-אני מרגישה כאילו אני בשבילכם סתם מחבל שהרג לכם ילדה.
ואחר כך אתם מרביצים לי?!?!
איך אתם יכולים לעשות את זה לבת שלכם?!?!
אני כבר לא רוצה להיות חלק מהחיים האלה.
לצפיה ב-'אלימות על כל ביטוייה היא דבר אסור ! '
אלימות על כל ביטוייה היא דבר אסור !
24/03/2017 | 13:04
82
שירה יקרה,
אני שומעת את המצוקה  הקשה מול ההורים, את החוויה הקשה שלא רואים אותך ולא מעריכים אותך, ויותר גרוע מכך חוויה שרואים בך גורם מזיק ומחבל...מצוקה כל כך קשה שגורמת לך לרצות לא להיות בחיים...
אני שומעת שלצד החלק שזועק שאינו אינו מסוגל יותר, יש חלק שכועס ונאבק ומבקש שיהיה אחרת... חלק שמבין שיש לך את הזכות לשמור על עצמך כנגד כל סוג של אלימות.
יקירה, החלק הזועק הזה הוא משמעותי והוא חלק מהכוח שלך.. את צודקת לגבי אי היכולת במובן של להיות עם הדברים האלה לבד בגילך הצעיר... את מבינה שיש צורך בעזרה ואני ממש שמחה שהצלחת לכתוב ולזעוק.

אני רוצה שיהיה מאוד ברור שאלימות היא דבר לא לגיטימי, על כל צורותיה, ויש לך לשמור על עצמך מפניה על ידי פנייה למבוגר אחראי (למשל אנחנו, מורה, יועצת בית ספר ..) שיהיה לצידך, ויוכל לסייע לך, ולתת לך לא להיות לבד מול החוויה הקשה הזו...

אני מודאגת לגבייך ואשמח ממש אם תצרי איתנו קשר. שלחתי לך מסר פרטי ואשמח אם תעני לי ונוכל להמשיך את השיחה באופן פרטי כדי להבין בצורה טובה יותר את מה שקורה בבית ושאוכל לעזור לך בצורה מדוייקת יותר.

מעבר לזה, יש לנו גם שיחות צ'אט, כל ערב בין תשע לחצות, למעט יום שישי, ובו אפשר לדבר עם מתנדב/ת באופן פרטי (http://www.sahar.org.il/) , מזמינה אותך לעשות בו שימוש.

שולחת לך חיבוק חם,
חיבוק שמברך על האומץ לפנות לעזרה,
חיבוק שמבקש להבטיח להיות לך גב מגונן... 
 
לצפיה ב-'משוגעת?'
משוגעת?
14/03/2017 | 21:32
3
137
מה אני? משוגעת? אני לא נורמאלית זה בטוח, אין לי מושג בכלל איך להגדיר 'נורמאלי'. אולי רק על דרך השלילה - נורמאלי זה לא 'חריג', ומה זה חריג? לפצוע את עצמך כדי להירגע זה חריג? אבל חריג ביחס למה? לשאר בני האדם או ביחס לכל המערבולת רגשות והבלבול והלבד שלי? מה שאני מרגישה זה חריג?שההתמודדות היא דרך נורמאלית להתמודד עם מצב לא נורמאלי? אולי יש עוד נורמאלים כמוני שהם לא באמת נורמאלים ושלא סתם הם בוחרים שרוולים ארוכים לקיץ? יש לי יותר מדי להסתיר בשביל להיות מוגדרת על ידי העולם כ'נורמאלית', אבל רק משאר העולם, לא ממני, כי מבחינתי לחתוך את הבשר בשעת משבר זה הכי נורמאלי ואנושי, הכי הגיוני ולא מפחיד, אבל זה רק בגלל שאני לא נורמאלית.
 
לצפיה ב-'למצוא את עצמך'
למצוא את עצמך
15/03/2017 | 15:38
1
86
מתבגרת יקרה,
אני שומע מתוך דברייך כמה שאת מבולבלת ונסערת, מחפשת הגדרות להיאחז בהן, לשים את עצמך ביחס אליהן כדי אולי להבין טוב יותר מי את וכדי למצוא ולהבין את המקום שלך בעולם הזה. אני מתאר לעצמי שהאי שקט הזה מעייף, והעיסוק במציאת המקום שלך בעולם, בנוסף לכל התמודדויות שיש למתבגרת, שיש לך, מסתכל ומתיש מאוד.

יקרה, נראה שאת פוצעת את עצמך באופן תדיר, ושהפעולה הזאת כנראה מצליחה להרגיע אותך, לאזן אותך ולהפוך אותך ל"נורמאלית" שוב. כמה שאת בטח כואבת ופגועה שאת צריכה לפצוע את עצמך, כדי להקל במעט על הכאב הנפשי שאת סוחבת איתך. וכמה שזה נורמאלי ואנושי לכאוב, לכעוס, להיות עצוב ומותש. אני מתאר לעצמי שזה קשה כל כך כשאת נדרשת להתמודד עם כל זה לבדך.. אני רוצה להציע לך להמשיך לשתף אותנו פה, לספר ולחלוק במה וכמה שתרצי, ובנוסף, להזמין אותך להגיע אלינו לצ'אט שאנחנו מפעילים בכל יום בשעה 21:00-00:00, שם תוכלי לדבר עם מתנדב בצורה אנונימית, לפרוק ולשתף, בלי שנשפוט, במטרה להיות לך כאוזן קשבת ומקום שמכיל ומקבל.

דואג לך, ומקווה מאוד שתבואי אלינו לצאט.
מתנדב סה"ר
 
לצפיה ב-'קישור לאתר סה"ר'
קישור לאתר סה"ר
15/03/2017 | 17:49
43
שכחתי לצרף את הקישור לאתר שלנו,
לצפיה ב-'אין דבר כזה נורמלי'
אין דבר כזה נורמלי
08/04/2017 | 00:04
25
כולם "משוגעים". אני באמת לא חושב שלחתוך את הבשר זאת האופציה היחידה יש לך.
לצפיה ב-'צריך עזרה והכוונה נפשית '
צריך עזרה והכוונה נפשית
13/03/2017 | 02:44
1
93
מה הטיפול ??!        אני נולדתי עם מטען גנטי של בנאדם ביישן מאוד באופן מוגזם וקיצוני ומופנם מאוד ומסתגר ומתבודד מאוד וחיי בתוך הקופסה שלי וגם נמנע מאוד מליהמצא בתוך סיטואציות חברתיות ואירועים חברתיים ונמנע מיצירת קשרים חברתיים (אני בודד מאוד ואין לי בכלל חברים , הפעם האחרונה שהיו לי חברים הייתה בבית הספר היסודי וגם אז לא היו חברים של ממש)ונולדתי גם עם מטען של חרדה מוגזמת שכוללת חרדה חברתית , חרדה מליהמצא בסיטואציות חברתיות עד כדי הימנעות מוחלטת לצאת מהבית וללכת ברחוב בשכונה שלי ובכפר שלי מחשש שאנשים שמכירים אותי ילעגו לי ויצחקו עליי (מחשבות בראש שהתוכן שלהן הוא שכאשר אני הולך ברחוב בשכונה שלי ובכפר שלי אז אנשים שמכירים אותי כמו קרובי משפחה ושכנים ומכרים שלי ועמיתים שלי וקולגות שלי יצחקו עליי וילעגו לי בגלל האופי שלי הביישן והמופנם והמסתגר והמתבודד והחרדתי והמסתגר והרגיש מאוד (כי גם אני נולדתי עם מטען גנטי של בנאדם רגיש מאוד במיוחד לביקורת ולדחייה ולנטישה ולהערות שליליות של הזולת שהייתי מקבל בסביבה שלי בתדירות גבוהה , גם רגיש מאוד לבדיחות בין "החברה-העמיתים והקולגות" וקרובי המשפחה והשכנים והמכרים שלי )וגם מחשבות שהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת אותי כאשר אני הולך בשכונה שלי , מחשבות אילו גרמו לי להימנעות מוחלטת לצאת מהבית במשך שנים , לצאת לשכונה שלי או להימצא באירועים חברתיים איפה שמכירים אותי אבל יש לציין שמחשבות אלו רק נוגעות לאנשים שכן מכירים אותי ולא לאנשים זרים ושכונות זרות וכפרים וערים זרות ששם כן הייתי יוצא לרחוב בלי חרדה ובלי המחשבות שהזכרתי למעלה ואילו כאשר הייתי הולך בשכונה שלי איפה שמכירים אותי הייתי נתקף בהתקף חרדה-פאניקה שכולל הזעה מרובה ורעד בכל חלקי הגוף והרגשה שאין לי מספיק אויר לנשום ובלבול ובהלה . אני גם סובל מדיכאון חריף ומשתק וחזק , אני לא אוכל לגמרי למשך ימים שלמים ושבועות-סובל מחוסר תיאבון מוחלט אני מזניח ומרשל את עצמי את ההיגיינה שלי ולא מתקלח למשך שבועות אפילו לפעמים חודש , אני נמצא בחוסר תפקוד טוטאלי ומשתק ולא יוצא מהבית , אני סובל מכעס עצום על עצמי ועל הסביבה שבה גדלתי-בגלל הביקורת והמסרים וההערות השליליות שהייתי מקבל מהסביבה הזאת- , אני מתוסכל לגמרי , אני מרגיש שאני לא שייך לסביבה שלי שבה גדלתי ומרגיש שאני מוזר כלפי הסביבה הזאת , מרגיש מבולבל ולא מאוזן , חוסר מוטיבציה מוחלט אפילו לצחצח שיניים , ריקנות קטלנית , אני מתפרץ התפרציות כעס וזעם אימפולסיביות על הסביבה שבה גדלתי , אני מרגיש נכות וכאב נפשי עצומים , האטה פסיכומוטורית , זמן תגובה ארוך מהרגיל , מרגיש חרדה קיומית חרדה מהחיים וממשמעות החיים , חרקה מקול גבוה ומרעשים ומצעקות , אני מרגיש מנודה חברתית וסובל מהפנמת סטיגמה למחלות נפש , מרגיש בדידות קטלנית , אני מסתגר ומתבודד , מרגיש רגשי נחיתות ודימוי עצמי נמוך ולא שווה ולא רגיל ולא נורמיטיבי כמו האחרים , מרגיש חוסר נפשי , סובל מסף גירוי נמוך-פתיל קצר-,אני אפילו מרגיש שאני מרותק לכיסא גלגלים מרוב הכאב הנפשי .לגבי מה שהזכרתי היו כמה אבחנות שונות מפסיכיאטרים שונים , מה שגרם לי ללכת לאיבוד לגבי האבחנה המדוייקת והטיפול המתאים ??!! האבחנות שקיבלתי הן :1. סכיזופרניה מסוג simple פשוטה . 2. סכיזופרניה paranoid . אבחנה 3 : מחלה סכיזואפקטיבית . 4.ocd עם דכאון כפול דיסתימיה עם חרדה חברתית עם הפרעת אישיות נמנעת . 5. ocd עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית-הפרעת אישיות מאשכול A . אני מתלבט לגבי האבחנה ולגבי הטיפול המתאים ??!!

לצפיה ב-'דודו יקר, שים לב שהגבנו לך בפורום מבוגרים'
דודו יקר, שים לב שהגבנו לך בפורום מבוגרים
13/03/2017 | 23:39
37
לצפיה ב-'דיכאון'
דיכאון
25/02/2017 | 18:38
1
136
נמאס לי מהחיים
 
בתכל'ס יש לי חיים טובים, במראית העין אין על מה להתלונן, אבל נמאס לי
מכולם, אני מרגיש שאני ממש כישלון/אפס/מיותר וחסר תועלת
ההרגשות האלה באות והולכות, 
אני מרגיש מדי פעם דיכאון מוגבר
כאילו אני כבר חודש בדיכאון, ואז זה נעלם, ושוב חוזר
 
בזמן הדיכאון האלה יש לי רגשות אובדניים, אני לא חושב שאני ברמה של לעשות משהו, אבל אני כן חושב איך היה יותר טוב לי ולכולם אם היה לי את האומץ והייתי עושה את זה
 
מאסתי בחיים, מה לעשות?
לצפיה ב-'להצליח לנהל את החיים'
להצליח לנהל את החיים
28/02/2017 | 00:45
76

היי יקר,
אני מבינה כמה אתה תשוש מלהתמודד עם כולם... נראה שאתה מיואש מלהתמודד עם החיים, כי הם גורמים לך להרגיש לעיתים כאילו אתה חסר כל חשיבות וממש פגום מבפנים... אני מתארת לעצמי שאתה חסר אונים מול הרגשות האובדניים שתוקפים אותך, למרות שחיצונית החיים שלך יראו לכל אחד כחיים שטוב לחיות אותם.
יקר, נשמע שהמצב מפריע להתנהלות החיים שלך... אך ישנם אנשי מקצוע שיכולים לעזור ולהקל על הסבל... האם אתה נמצא כעת בטיפול?
יחד עם זאת, אתה מוזמן להיכנס לצ'אט שלנו, בו  תוכל לספר על הדיכאון, על כמה שאתה אולי מרגיש פסול, ועל כל דבר אחר שיושב לך על הלב... בנוסף, תוכל להתייעץ יותר לגבי המצב בו אתה נמצא. הצ'אט שלנו פועל בשעות 21:00 עד חצות, בכל יום בשבוע פרט ליום שישי...
כמובן שאתה מוזמן להמשיך ולשתף גם כאן
שולחת לך חיבוק חם,
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-'עוד מעט שנה'
עוד מעט שנה
24/02/2017 | 23:30
1
117
"מלאך אותך לקח אל מקום שהוא מוסתר 
וללב לא נותר זיכרון מר שנשאר 

תספר לי איך למעלה 
תספר לי מה אתה מרגיש 
אני תמיד חושב עליך 
הכל שונה לי בלעדיך 
לב כואב לא מאמין 
איך נקטפת עוד צעיר 
לגורל אין רחמים הוא קוטף רק ת'טובים 

רק תמונות שמזכירות את החוויות איתך 
כה קשה לי ומוזר שאתה בעולמך"
 
סבא עוד מעט שנה מאז שעזבת אותנו מי היה מאמין שהכל התהפך יום שישי היינו אצלך הייתה בסדר הוצאנו אותך לבחוץ תככנו לבוא לחגוג איתך את חג השבועות במוצאי שבת אבל ביום שבת בבוקר באנו ואתה הייתה בין חיים למוות כשכל הילדים שלך הגיעו אלייך אתה נפרדת מאיתנו ואני זוכרת הכל אני הייתי שם אני זוכרת את הצעקות זוכרת שהוציאו אותי מהחדר שישבתי בחוץ על הריצפה לא הבנתי מה קורה בכיתי ובכיתי התקשרנו לכולם לכל הנכדים שיבואו כולנו עמדנו מסביבך ואתה לא הייתה איתנו לא ראית אותנו אבל כולנו היינו חיכינו שתתעורר פתאום אבל זה לא קרה...אומרים שהזמן מרפא אבל זה עושה רק יותר גרוע...איזה בן אדם הייתה סבא חכם איש שלום איש של ערכים של כבוד של אהבה דאגת לכולם לא עזבת אותנו לשנייה ועכשיו כבר שנה שאתה לא איתנו אני יודעת שאתה שומר עלינו מלמעלה אבל אני רוצה אותך כאן אני רוצה לראות אותך לשמוע אותך לעזור לך כל יום עם הקניות לבוא לבקר אותך בעבודה לשבת איתך לשאול אותך שאלות אבל זה כבר לא יקרה לעולם...
לצפיה ב-'יקירתי'
יקירתי
27/02/2017 | 10:06
38
יקירתי,
 
כמה אהבה והערכה יש בתוך המילים היפות שכתבת.. נשמע שהיה לך ולסבא שלך קשר מיוחד, קרוב ומשמעותי מאוד עבור שניכם. אובדן של אדם יקר זה כואב.. אני מבינה איך את מרגישה. להתגעגע לאדם יקר שכבר לא נמצא בחיינו זה אנושי וזה חלק בלתי נפרד מההתמודדות שלנו. סבא שלך זכה לנכדה רגישה ואוהבת, והזכרונות שלכם ביחד תמיד ישארו בלבך.. כל מה שלמדת ממנו- כבוד, אהבה, דאגה, ערכים, חוכמה- הם חלק ממך עכשיו. את ממשיכה את דרכו בגאווה גדולה. תזכרי שהוא תמיד ימשיך להתקיים בתוך לבך ובזכרונותייך..
 
המשיכי להנציח אותו בלבך בדרכך המיוחדת.
חיבוק
לצפיה ב-'התעללות ריגשית... מה לעשות?'
התעללות ריגשית... מה לעשות?
17/02/2017 | 19:27
1
125
שלום,
הוריי לא מזמן נפרדו וכרגע אני גרה עם אמא ואחי הקטן (כיתה ב').
האבא (הוא לא אבא שלי) מתעלל ריגשית באמא שלי, קצת בי (למרות שהייתי מתנגדת ומחזירה לו) וכל זה מול אחי הקטן.
עכשיו כשאנחנו גרים בנפרד, הוא לא מטפל בו כמו שצריך בזמן שהוא נמצא אצלו ואומר לו דברים איומים (אמא שלך ככה וככה.. לאחרונה מתה לנו חתולה והוא אמר לו שזה טוב שחתולים מתים).
אמא שלי לא רוצה למנוע מאחי לראות את אבא שלו, אבל הוא מלמד אותו דברים לא טובים ומאשים אותו אותנו בהכל!
מה עושים??
לצפיה ב-'התעללות רגשית - לא עוד !!'
התעללות רגשית - לא עוד !!
19/02/2017 | 17:57
65
callog יקירה
את נשמעת מודאגת מאוד מיחסו של בן זוגה לשעבר של אימא לבנו הקטן, אחיך, וכמי שחוותה את ההתעללות הזו בעבר את רוצה להגן עליו ועל אימא ולהפסיק את ההתעללות הזאת שמופנית במידה לא מועטת גם כלפייך, על אף שבעבר הצלחת להתנגד ולעמוד מולו. 
את  מודאגת מחוסר האונים של אימא שנמצאת בדילמה לא פשוטה בין הרצון שלה לקשר של בנה לאביו לבין ההתעללות הרגשית שהוא עובר, שכולכם עוברים. 
 
אין סיבה לתת לדבר להימשך,
אפשר להיעזר בגורמים שונים בחברה שלנו שיוכלו לעזור לכם, 
 
אני מצרפת את הקישורים הרלונטיים -
 
קישור גורמי רווחה בעיר מגוריך - מוקד 118
http://www.molsa.gov.il/Shimushon/HelpCenters/Moked118/Pages/RT_07_03.aspx
קישור אל"י - האגודה להגנת הילד היא עמותה המטפלת בבעיית ההתעללות בילדים על כל סוגיה ( הזנחה, התעללות פיזית, מינית ונפשית) ומכל היבטיה (פסיכולוגי, משפטי,  http://www.eli.org.il
 
וגם אם פנית לקבל עזרה מאחד הגורמים שציינתי למעלה, את מוזמנת לשוחח ולשתף אותנו.
 
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'פחדים'
פחדים
10/02/2017 | 10:56
1
101
פחד מלהכשל. פחד מלאבד הכול. לחיות עם החיים או לידם. לא להכיר את עצמי. לחיות תמיד עם חוסר איזון לדעת ששינוי הוא דבר מפחיד וגורם להכיר את עצמך באמת מה שמוביל לעוד יותר פחדים מעצם ההכרה בעצמי. לראות את הסוף בשלב מסויים לחיים ולדעת שיש עוד זמן לזה עד שאני אסיים את הלימודים. תחושה של רובוט תחושה של אדם. מי אני באמת. לחיות עם סטרס יום יומי ולשרוד כול יום ביומו. להבהל מהלילה כי שם הפחדים צצים לצד השינה שאינו מרפה אלא מעצימה את הכול. 
לצפיה ב-'גלים'
גלים
13/02/2017 | 21:13
48

היי יקרה,
נשמע שחוסר האיזון שאת מתארת משאיר אותך חסרת מנוחה.. והפחד.. הפחד יכול לעיתים לשתק.. לקחת מאיתנו כל כוח קטן שנשאר.. אני שומעת שחרדה מציפה אותך.. היא מגיעה בימים ובלילות..נשמע שאת עייפה מלפחד.. שהיית רוצה להגיע לאי מבטחים.. למקום בו תביני מי את ותאהבי את עצמך כפי שאת.. מקום בו תרגישי בטוחה.. חזקה..
יקירה, החיים מזמנים לנו התמודדויות לא פשוטות.. והציפייה שלנו מעצמנו היא למצוא את הכוח להילחם.. לנצח.. אך מה קורה כשאתה כבר כל כך עייף ושאין כוח למלחמות? אין כוח להיות במרדף אחרי הניצחון? ומה אם הכישלון הוא חלק מהמסע? אולי דווקא הוא זה שמחשל ומחזק אותנו בדרך המיוחדת רק לנו?
אהובה, אומרים שאי אפשר לשנות את הגלים, אבל אפשר לנסות ללמוד לגלוש.. וזה מה שעושה את ההבדל..  
שולחת לך חיבוק לתת כוח ולחבק את הפחדים כולם
 
לצפיה ב-'קשה'
קשה
08/02/2017 | 20:58
1
122
לצפיה ב-'מילה אחת'
מילה אחת
09/02/2017 | 00:48
65
מילה אחת. כאילו נגמרו כל כוחותייך, אפילו להרחיב, לפרט, להסביר.
מילה אחת. כאילו שהגעת לאפיסת כוחות, כאילו שנכבית.
מילה אחת. כאילו שבאת לכתוב, אבל בסוף הרפית.
מילה אחת. אבל אחת שאומרת המון...
 
יקרה,
נשמח לשמוע יותר לעומק מה שלומך, מה קורה איתך, מה התיש אותך עד כדי כך שתשו כוחותייך מלכתוב?
שולחים לך חיבוק גדול ואנרגיות טובות, לעבור עוד יום, עוד סופ"ש, עוד שבוע...
 
"קשה זה טוב, הדסה. זה מחייב מחשבה, קביעת סדרי  עדיפויות, זה מוציא כוחות שלא חלמת שיש בך". - דרור וינברג (מתוך הספר "וקראתם דרור")
 
 

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא איבחון גנטי טרום לידתי
אירוח בנושא איבחון...
ב- 22/5 נארח את פרופ` יובל ירון, מנהל היחידה...
אירוח בנושא איבחון גנטי טרום לידתי
אירוח בנושא איבחון...
ב- 22/5 נארח את פרופ` יובל ירון, מנהל היחידה...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה
בית הספר הישראלי ל NLP
בית הספר הישראלי ל NLP
ענת בן דוד- סקסולוגית
חשים חוסר סיפוק מחיי

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ