לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1512615,126 עוקבים אודות עסקים

פורום הפרעות אכילה

הפורום שלנו הנו קבוצת תמיכה וסיוע נפשי. אנו לא מציעות כאן ייעוץ רפואי,כאן תוכלו להכיר משתתפים הלוקים בהפרעת אכילה כזו או אחרת: אכילה כפייתית דרך בולימיה, אנורקסיה וכל מה שבאמצע.
נא לא לפרסם מאכלים ספציפיים, BMI, משקל - ולקרוא את הנחיות הפורום לפני.
כל אחד ואחת מכם מוזמנים להתחבר אל מה ומי שמתאים לו, להכיר אותנו ולספר על עצמו. תכירו כאן גם כמה משתתפים אשר הפרעת אכילה אינה מחלתם וכי הם כאן על מנת להעניק תמיכה וכוחות נפשיים לכולנו.
אתם תמיד מוזמנים לכתוב ולספר על המעיק עליכם או להגיב להודעות של אחרים - אבל אתם חלק מאתנו וגם קריאה יכולה לחזק לפעמים, עד שתמצאו את הכוח לחלוק עימנו.  
אנחנו כאן כולנו כדי לעזור ולהיעזר - כל אחד במינון המתאים לו. כל אחד מוזמן לספר על עצמו מה שהוא רק רוצה, לספר על ההרגשה, על המצב רוח, על איך עבר היום, על הקשיים, על כל הסבל וכל מה שרק יושב לכם על הלב ומכאיב, לוחץ, מנסה להשתחרר החוצה. אתם מוזמנים לעשות זאת בפורום, בסביבה תומכת ומבינה. כולנו כאן אחיות ואחים לצרה. אין כאן מישהו היושב למעלה ונותן הנחיות. אנחנו כאן כולנו יחד, כל אחד בשלב זה או אחר של ההפרעה, תומכים אחד בשנייה, על מנת לנסות יחדיו לעבור את המשבר ולהמשיך קדימה. אתם מוזמנים להוציא פה את כל הלכלוך והרע - אנחנו נקבל זאת באהבה ובהבנה, כמו שנקבל בשמחה את הימים הטובים שיהיו, כשיגיעו. כל יום ביומו. אולי, עם הזמן, תגיעו גם להרגשה שהתמיכה באחרים נותנת לכם המון כוח להמשיך קדימה. אנו מרגישות כך, ואנו לא היחידות. יש פה קבוצה גדולה מאוד של מלאכיות ומלאכים הנותנים הכול מכל הלב כדי לעזור, לתמוך וכמובן גם להיתמך כשצריך.  דרכינו אינה קלה, יש ויהיו תמיד לא מעט עליות וירידות, אך כמו שכבר אמרנו... כל יום ביומו. כל קרב הוא קרב בפני עצמו, וגם אם הפסדנו בקרב אחד או שניים או שלושה - מה שחשוב הוא הניצחון במלחמה כולה. יחד נצליח לעבור את כל הקשיים. יחד ננצח את המחלה. 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום הפרעות אכילה

הפורום שלנו הנו קבוצת תמיכה וסיוע נפשי. אנו לא מציעות כאן ייעוץ רפואי,כאן תוכלו להכיר משתתפים הלוקים בהפרעת אכילה כזו או אחרת: אכילה כפייתית דרך בולימיה, אנורקסיה וכל מה שבאמצע.
נא לא לפרסם מאכלים ספציפיים, BMI, משקל - ולקרוא את הנחיות הפורום לפני.
כל אחד ואחת מכם מוזמנים להתחבר אל מה ומי שמתאים לו, להכיר אותנו ולספר על עצמו. תכירו כאן גם כמה משתתפים אשר הפרעת אכילה אינה מחלתם וכי הם כאן על מנת להעניק תמיכה וכוחות נפשיים לכולנו.
אתם תמיד מוזמנים לכתוב ולספר על המעיק עליכם או להגיב להודעות של אחרים - אבל אתם חלק מאתנו וגם קריאה יכולה לחזק לפעמים, עד שתמצאו את הכוח לחלוק עימנו.  
אנחנו כאן כולנו כדי לעזור ולהיעזר - כל אחד במינון המתאים לו. כל אחד מוזמן לספר על עצמו מה שהוא רק רוצה, לספר על ההרגשה, על המצב רוח, על איך עבר היום, על הקשיים, על כל הסבל וכל מה שרק יושב לכם על הלב ומכאיב, לוחץ, מנסה להשתחרר החוצה. אתם מוזמנים לעשות זאת בפורום, בסביבה תומכת ומבינה. כולנו כאן אחיות ואחים לצרה. אין כאן מישהו היושב למעלה ונותן הנחיות. אנחנו כאן כולנו יחד, כל אחד בשלב זה או אחר של ההפרעה, תומכים אחד בשנייה, על מנת לנסות יחדיו לעבור את המשבר ולהמשיך קדימה. אתם מוזמנים להוציא פה את כל הלכלוך והרע - אנחנו נקבל זאת באהבה ובהבנה, כמו שנקבל בשמחה את הימים הטובים שיהיו, כשיגיעו. כל יום ביומו. אולי, עם הזמן, תגיעו גם להרגשה שהתמיכה באחרים נותנת לכם המון כוח להמשיך קדימה. אנו מרגישות כך, ואנו לא היחידות. יש פה קבוצה גדולה מאוד של מלאכיות ומלאכים הנותנים הכול מכל הלב כדי לעזור, לתמוך וכמובן גם להיתמך כשצריך.  דרכינו אינה קלה, יש ויהיו תמיד לא מעט עליות וירידות, אך כמו שכבר אמרנו... כל יום ביומו. כל קרב הוא קרב בפני עצמו, וגם אם הפסדנו בקרב אחד או שניים או שלושה - מה שחשוב הוא הניצחון במלחמה כולה. יחד נצליח לעבור את כל הקשיים. יחד ננצח את המחלה. 
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
חל איסור מוחלט על פירוט משקל, גובה, חישובי B.M.I, פירוט תפריטים בפורום!
חל איסור מוחלט על כתיבת תכני פרו אנה ופרו מיה בפורום!
חל איסור מוחלט על פרסום טיפול/מטפל/מכונים וכדומה!
אנא שמרו על תרבות דיון, כבדו והתחשבו במשתמשים האחרים.
 
המשך >>

לצפיה ב-'שלום למשתפות ולמשתתפות'
שלום למשתפות ולמשתתפות
21/10/2016 | 14:31
1
149
יש לי שאלה:
יש מישהי בפורום שסובלת (אין מילה אחרת) מהפרעות אכילה במשך שנים ארוכות? (אצלי זה שלושים שנה)
לפני הרבה שנים התנתקתי כמעט לחלוטין מהעולם החיצוני ואני חיה בעולם שכולו מוקדש וסובב סביב הפרעת האכילה
אולי מישהי חווה או מכירה משהו דומה ?
לצפיה ב-'יש'
יש
29/10/2016 | 09:12
68
הפרעות אכילה נממשכות זמן רב ואני מאמינה שבנות רבות כאן יכולות להרגיש הזדהות עם מה שכתבת. העוצמה של הסימפטומים יכולה להשתנות במהלך השנים אבל קשה להחלים באופן מוחלט.
לצפיה ב-'רוצה לשתף לא יודעת אם זה יעבור '
רוצה לשתף לא יודעת אם זה יעבור
10/10/2016 | 15:54
2
201
היי, 
אני ממש שמחה שיש לי איפה לכתוב ואולי גם לקבל תשובות כי אני מרגישה קצת אבודה ברגע זה... 
ישלי הפרעות אכילה די הרבה זמן.. 3 שנים. הפרעות שאני "מנסה" במונחים שלי כמובן להתגבר עליהן (אם כי כלפי חוץ זה בכלל לא נראה) אבל הן לא עוזבות. גם שאני מנסה לשחרר ולהרפות (לנסות אולי יותר לאכול) הן עדין שם. הייתה תקופה במהלך השנים האחרונות שבה עליתי במשקל ואף הגעתי למשקל שיא בחיים שלי שנחשב תקין פלוס פלוס אגדיר את זה כך (שלדעתי אני נראית שמנה). התקופה הזו נחשבה "די טובה" ביחס לתקופות האחרות שלי זאת אומרת שהיה לי יותר כח פיזי, פחות הייתי עצבנית ולחוצה...  אבל שורה תחתונה לא אהבתי את איך שאני נראית. זה לא שההפרעות נעלמו להן פשוט יותר שחררתי מעצורים אבל זה היה מלווה בתחושות אשם שגרמו לי יותר לאכול ולמעשה איבדתי את ה"דבר שאני הכי טובה בו" , איבדתי את השליטה העצמית. עם זאת שניראתי טוב לדעתם של הסובבים, ואף שלי לפעמים ... הרגשתי שדי הגזמתי ואיבדתי את זה. אכלתי יותר מדי ובלי הכרה (הבטן הייתה כואבת לי והייתי ממשיכה) והשמנתי בצורה שהגעילה אותי. לכן החלטתי לחזור למצב בו אני מרגישה בטוחה עם עצמי יותר ורזיתי שוב. 
כרגע אני נמצאת בתת משקל. אני מרגישה שאני יכולה לחיות עם זה , למרות שאני מאוד ריאלית ויודעת שלא ניתן להעביר את החייים בהתעסקות יומיומית ושואבת בדבר ככ פשוט שזה אוכל. אני מתעסקת הרבה באוכל זאת אומרת שאין שנייה שאני לא חושבת על אוכל. לאחר שאני מסיימת ארוחה אני חושבת על הפעם הבאה שאהיה מותר לי לאכול. אני לא באמת שובעת מהאוכל או נהנית ממנו. אם אני לא שמה לי מעצורים אני יכולה להמשיך לאכול עד שאחנק לא משנה כמה הבטן תכאב. לכן כבר יש לי פחד מהאוכל ומראש אני מגבילה את עצמי. נכון שיגידו שעצם ההגבלה היא זו שגורמת לך לרצות לאכול יותר אבל זה ממש לא. אין לי מעצורים. אני מרגישה בן אדם שמן בתוך גוף של בן אדם רזה. אני נהנית מאוכל לא שאני אוכלת אותו באופן ספונטני אלא רק ב"זמן" שמותר לי לאכול אותו וכמובן שהוא צריך להיות בריא ולא עובר את סך הקלוריות המותר. 
אני לא אוהבת את איך שאני נראית ואני לא חושבת שאי פעם אהיה שלמה איתו לא משנה באיזה מצב אהיה אבל ככה עכשיו הכי טוב לי. בוא נגיד שבמצב הזה אני מעדיפה להיות ולא להיות במצב שיא שהייתי בו. אני יודעת שיש גם את האמצע והאיזון שבו נראים הכי טוב. אבל אני לא מצליחה להגיע לידי שלמות וזה קשה לי. 
יש לי מודל בראש שאני רוצה להגיע אליו אבל נורא קשה לי. זהו מודל בריא, חטוב ומעוצב אבל לבד זה נורא קשה לי. אני תמיד אשקיע יותר בספורט ואתאמן הרבה (שכחתי לציין אני גם מתאמנת בחדר כושר) ואשאיר לי חסך מסוים של קלוריות ביום לא אגיע למקסימום קלוריות שאני צריכה לאכול ביום.
ביום יום אני אוכלת רק אוכל בריא וטבעי. כמעט ולא נוגעת בבשר ועוף. לא מטעמי טבעונות או צמחונות אלא כי אני מחשיבה את זה כאוכל "פחות נקי" מירקות, פירות, דגנים וקטניות. 
אני לא מסוגלת להכניס לגוף שלי שום דבר אחר, שום דבר אחר שהוא לא בריא. גם אם זה רק טעימה, או ביס קטן שלא משנים כלום, תחושת הגועל העצמית שהדבר הזה בגוף שלי מרחיקה אותי מהם כמו מאש. 
אני מודעת להפרעות האכילה, קראתי אינספור מאמרים בנושא זה ובנושאי תזונה וספורט. אני כביכול "יודעת הכל, מבינה הכל" רוצה לשנות אבל לא באמת. 
מה שהביא אותי לכתוב פה ולחפש כל מיני מרכזי טיפול בנושא הוא ההתערבות של החברות שלי שהרגישו רגשות אשם שהן לא אומרות לי כלום בנידון. ונאמרו לי על ידי הן מילים נורא קשות על איך שאני נראית. המילים האלה לא עוזרות אלא רק מדכאות את אלה הסובלים מהפרעות האכילה. אני מבינה את הדאגה והניסיון להציב לי מראה מול הפנים ואני הכי מעריכה את זה בעולם אבל במקום של חוסר הביטחון היום יומי בו אני נמצאת ועוד הרבה כמוני זה רק גורם לעוד יותר חוסר ביטחון ותסכול. רוב הימים אני אוהבת את איך שאני נראית אבל גם יש את הימים שפחות וששום דבר לא יושב יפה.
אני חושבת שגם אם יעזרו לי ויגרמו לי בסוף לעלות ולשנות את הראש שלי, העיניים שלי לא ישתנו. והמצב שאני רואה את עצמי הכי שלמה עם הגוף שלי גם אם זה לא מגיע ל60 אחוז של שלמות זה המצב שאני נמצאת בו כרגע.
ההפרעות האלה תוקעות את החיים אני שונאת אותן אבל גם לא יכולה בלעדיהן אני מרגישה שאם יקחו לי אותן מה ישאר לי..אני יודעת שזה גם קשור לדימוי עצמי ולביטחון כי מאז שאני זוכרת את עצמי לא אהבתי את איך שאני נראית. ההפרעות אומנם החלו בשנים האחרונות אבל אף פעם לא אהבתי את איך שאני נראית. אני לא מכוערת ואני גם יפה (קצת קשה לי להגיד את זה) אבל אני נראית טוב. תמיד אמרו לי אבל אף פעם לא לקחתי את זה בתור משו שירים לי את הביטחון , זה נכנס מאוזן אחת ויצא מהשניה. אני חושבת גם שעצם זה שכל הזמן החמיאו לי דרש ממני צורך להוכיח שאני יפה כל הזמן כאילו אסור לי להיות "מכוערת" או מרושלת לפעמים. אני לא יכולה לרדת לסופר ככה סתם בלי להתכונן ולהתאפר לפני כאילו אני יוצאת לאיזה אירוע. 
זה שואב ממני המון אני יודעת. אני לא יודעת באמת אם זה יכול לעבור ואם אני רוצה שזה יעבור. אני גם חושבת שזה אופי , משהו מולד. משהו שכן אפשר להוריד את המינון שלו ולטפל בו אבל לא באופן יסודי. 
מקווה שאני טועה ושאצליח מתישהו לצאת מזה ולהיות שלמה עם הגוף שלי לא כי "כל אחת צריכה להיות שלמה עם מי שהיא ומה שהיא" למרות שזה מאוד נכון ואני מאמינה בו אבל שבאמת הגוף שלי יהיה יפה. זה נורא שאני מתעסקת ככ בגוף שלי ואיך שאני נראית אני מרגישה עכשיו כל כך פתטית אבל תמיד אשאף ל"שלמות" הזו כמה שיותר. זה מה שנותן לי ביטחון. אני יודעת שאני צריכה למצוא לי תעסוקה או כישורים שאלמד להעריך את עצמי בזכות עצמי ולא בזכות איך שאני נראית אבל זה נראה לי בלתי אפשרי.... 
אשמח לשמוע עידוד או מישו שמבין אותי וחווה את הדברים... 
זה מתסכל נורא. 
סליחה על החפירה
לצפיה ב-'נורא קשה לחיות ככה'
נורא קשה לחיות ככה
12/10/2016 | 20:50
95
המודעות שלך למצב מדהימה. באמת אני מקווה שתצליחי לבנות לעצמך בטחון במי שאת בלי צורך להוכיח לאף אחד שום דבר.
לצפיה ב-'ברוכה הבאה'
ברוכה הבאה
29/10/2016 | 16:13
50
מצטערת על התגובה המאוחרת. 
אני חייבת לומר שאני כן מרגישה מהדברים שאת מביאה רמה של מודעות ותובנה למצב, זאת אומרת את מתארת גם מצב שבו את מרגישה שאת כביכול כבר יודעת הכל ומבינה את כל מה שקורה לך, אבל עדיין לא לגמרי ועדיין לא מצליחה לטפל בעצמך לחלוטין.
אני חושבת שזה סוג חשיבה שמאד אופייני בהפרעת אכילה (אבל גם דפוס חשיבה נורמטיבי), והוא נקרא חשיבה דיאלקטית, כלומר זה דפוס שמתאר שתי מחשבות מנוגדות במקביל - מצד אחד מאד רוצה להחלים מהפרעת אכילה ומצד שני לא רוצה לעלות במשקל, לדוגמה. בטיפול, נותנים מקום לשתי הקצוות האלו, משום ששתיהן עוצמתיות ואמיתיות באותה מידה, למרות שלכאורה זה פרדוקסלי. 
אני מציעה לך דבר ראשון להיפטר מה"קלישאות" - כל המשפטים של "להרגיש שלמה" "זה האישיות שלי". יכול להיות שזה נכון אבל לפעמים יש בזה משהו שעלול לקבוע וצריך לבחון את זה לעומק. בדרך כלל בטיפול... 
מה זה בעצם אומר להגיד או להרגיש שזו האישיות שלי? מה זו האישיות? אם זה משהו מולד שהאם זה בלתי ניתן לשינוי? האם זה באמת מולד? אלו אולי שאלות פילוסופיות אבל למעשה הן מאד רלוונטיות לטיפול בעצמנו..
לצפיה ב-' ושנה טובה לכל גולשי תפוז '
ושנה טובה לכל גולשי תפוז
29/09/2016 | 11:25
6
שנה טובה ומתוקה לכולם!
שתהיה לנו שנה של התחלות חדשות, שינויים, בריאות ואושר.
 
כתיבה וחתימה טובה
צוות תפוז אנשים
לצפיה ב-'מבקשת עצות (כי אני קצת אובדת עצות)'
מבקשת עצות (כי אני קצת אובדת עצות)
26/09/2016 | 22:19
2
193
הייתי היום באינטייק במרפאה להפרעות אכילה בתל השומר.
והבחורה שישבה מולי באינטייק הדיאטטי הסתכלה לי בעיניים ובלי למצמץ אמרה "את צריכה אשפוז"
בכל הסרטים הכי גרועים שהיו לי על האינטייק הזה לא העלתי על דעתי את האופציה של אשפוז.
אז עוד לא קיבלתי תשובה "רשמית" אבל היא הייתה די ברורה ואני די בסרטים. מצד אחד אני לא חושבת שריאלי מבחינתי להתאשפז שנת הלימודים מתחילה אוטוטו, אני מתחילה מקום עבודה חדש (אני יודעת שיש זמן המתנה ארוך עד לכניסה ממשית לאשפוז אבל...) מצד שני אם אמרו לי שזו הדרך הנכונה מבחינה טיפולית לעזור לי להרגיש טוב אז אולי אני כן צריכה לדחות את הלימודים ושאר ההתחלות וללכת על זה. יש לציין שאני מטופלת בקהילה עם פסיכותרפיה ודיאטנית.
אשמח לשמוע מניסיון של אחרים... מה היתרונות באשפוז, החסרונות.
תודה מראש לעונים והעונות
לצפיה ב-'שלום לך עוד אחת :)'
שלום לך עוד אחת :)
28/09/2016 | 21:42
114
למען גילוי נאות - אני עצמי מטפלת ביחידה לטיפול בהפרעות אכילה - אבל פה בפורום אני בכובע אחר (משתדלת לפחות..).
 
באופן אישי, הגישה שלי היא שהחיים קודמים לכל - זאת אומרת שהחיים קורים ואנחנו צריכים לעשות את המקסימום כדי באמת לחיות ולחוות אותם. הגישה הזו נכונה עבורי, אלא אם יש דבר שלמעשה מפריע לחיים, אז צריך רגע לעצור ולהבין מה קורה ולטפל בדבר הזה. במקרה הזה, נשמע שזו הפרעת האכילה... 
אני מניהח שאם את מטופלת בקהילה והגעת לאינטייק ושם התרשמו שאת צריכה אשפוז, אז ייתכן ומסגרת של טיפול בקהילה לא מספיקה, או שכרגע אין לך מספיק כוחות או תמיכה להסתייע בזה, ואשפוז יכול להיות מאד מכיל ואינטנסיבי..
 
לצפיה ב-'היי'
היי
20/10/2016 | 21:40
52
זה באמת לא פשוט לשמוע כזאת אמירה מהדיאטנית באינטייק. נשמע מטלטל ביותר ומערער את כל התכניות שהיו לך לגבי השנה הקרובה, ואולי גם מעבר לזה.
אני מכירה לא מעט בנות שדחו לימודים/עבודה בשביל לטפל בעצמן, ובסופו של דבר זאת היתה בחירה טובה עבורן. אולי יש כאלה שחוו דברים אחרים...
אני יכולה לספר לך שאני הייתי מטופלת ביחידה לה"א בקהילה, וזה פשוט לא הספיק. בחרתי לקחת חופשת מחלה של 3 חודשים מהחיים שלי כדי לטפל בעצמי. והאמת היא שיצאתי מאוד מחוזקת בחזרה לטיפול שהיה לי בקהילה, אחרי שעשיתי התקדמות דרמטית מבחינת ההתמודדות עם הסמפטומים. בהסתכלות אחורה, זאת היתה בחירה חיונית עבורי, שבלעדיה אולי לא הייתי איפה שאני היום.
מצד שני, אני ממש מבינה את המחירים והחששות...
אולי שווה לחשוב על הדילמה דרך השאלות האלה:
מה חומרת הסימפטומים כרגע?
כמה הטיפול בקהילה מצליח לעזור לך מבחינה התנהגותית?
כמה תמיכה יש לך כרגע? וכמה תהיה במידה ותתאשפזי?
איך את מעריכה את הכוחות שלך כרגע? כמה הם מצליחים להחזיק מול הדחפים?
 
רוצה להמשיך לחשוב פה איתנו?
לצפיה ב-'נכנסתי'
נכנסתי
18/09/2016 | 00:47
13
210
היי
במקרה נכנסתי לכאן אחרי תקופה ארוכה-שנים? שלא נכנסתי. שמחתי לראות שיש פעילות. אז גם אני כאן. במקום מאד אחר מאיפה שהייתי בעבר אבל עדיין שונאת כל כך את עצמי ואת הגוף שלי.
לצפיה ב-'ברוכה השבה פנס כחול'
ברוכה השבה פנס כחול
18/09/2016 | 21:33
12
99
תוכלי לשתף מה הביא אותך לשוב לפורום אחרי כל כך הרבה זמן? 
האם זה קשור לחלק השני של המשפט..?
לצפיה ב-'קצת כנראה (ט צמצומים)'
קצת כנראה (ט צמצומים)
18/09/2016 | 22:10
11
118
מצאתי את עצמי בימים האחרונים במצב שהלך קצת אחורה.
הייתי במצב נפשי רגשי לא טוב וכדי להרגיע רצון וצורך לפגוע בעצמי בכל מיני דרכים הרגעתי את עצמי בהחלטה להוריד קצת באוכל. אני במשקל שלא יזיק לי לרדת כרגע, אז זו לא החלטה מסוכנת או משהו כזה, אבל בכל זאת הגעתי לכאן...
וחוץ מזה, בחודשים האחרונים התחלתי לנסות טבעונות, ואחרי תקופה התחלתי להוריד גם גלוטן. הצמצום של המאכלים עושה לי טוב אז כנראה שזה לא בדיוק מהסיבות הנכונות... אבל עדיין במעקב של הדיאטנית ושומרת על המסגרת.
לצפיה ב-'אני חייבת לציין'
אני חייבת לציין
21/09/2016 | 12:10
10
92
שמידת התובנה שלך והמודעות למעשים נשמעת גבוהה מאד.. זאת אומרת שנשמע שאת מבינה למה את פועלת כמו שאת פועלת ולמה לפעמים זה לא מה שמיטיב איתך. כנראה שהקושי הרגשי הוא מה שמנחה.. 
אולי באמת הטבעונות יכולה להקשות עלייך, ואת צריכה לחשוב טוב טוב אם זה מה שמועיל לך כרגע, בשלב זה... 
בקשר לדחף לפגוע בעצמך - לפעמים כשיש את הדחף והוא מאד עוצמתי, ובמקום לפנות לצמצום אכילה באותו הרגע, אחת מהשיטות הטיפוליות להתמודד איתו באותו רגע הוא ליצור גירוי תחושתי עוצמתי וגם לא נעים, אבל לא ברמה שתפגע בך. כמו למשל לשמוע מוזיקה בעוצמה חזקה, או מוזיקה לא נעימה, לשטוף את הפנים במים ממש קרים וכדומה - גירויים שהם מעוררים פיזית ולא נעימים אבל רחוקים מלהיות פגיעה עצמית. 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
24/09/2016 | 02:18
9
58
תודה על המחשבה והתשובה. מעריכה מאד. כרגע אני מרשה לעצמי לצמצם באוכל כי לא יזיק לי לרדת... וזה מחזיר לי הרגשה של שליטה במצב.
לצפיה ב-'בכל זאת '
בכל זאת
24/09/2016 | 18:28
8
56
אני מתעקשת לגבי פתרון אחר.. כי זה נשמע לי שאת מאד שיפוטית כלפי עצמך "לא יזיק לי לרדת", וזה כבר מאותת שאולי זו לא הדרך שתיטיב איתך לטווח רחוק... 
אם תרצי אשמח שנחשוב יחד על דרכים אחרות להחזיר תחושת שליטה במצב.. לאו דווקא דרך אכילה ומשקל.. 
לצפיה ב-'מצטרפת..'
מצטרפת..
25/09/2016 | 09:14
52
אני גם אשמח לעזרה איך להצליח להרגיש שליטה כלשהי במצב..
אני מרגישה חסרת שליטה כבר ..
לצפיה ב-'שונאת את עצמי'
שונאת את עצמי
09/10/2016 | 21:43
6
48
אני מלאה בשנאה עצמית וגועל עצום. לא יודעת מה עוד יכולה לעשות עם כל אלו.
לצפיה ב-'פנס יקרה'
פנס יקרה
20/10/2016 | 21:46
5
35
מתגעגעת.... כמה טוב להיכנס ולקרוא אותך שוב.
מצטערת שזה המצב כרגע, ושאלה התכנים שמסתובבים אצלך בפנים. הלוואי והייתי יכולה להקל איכשהו...
 
שולחת חיבוק גדול גדול
ומזכירה שתחושת השליטה מתעתעת ועלולה לגרום להתדרדרות מאוד מהירה. לא מדברת רק על ירידה במשקל, אלא על החמרה של מצבי הרוח, פגיעה עצמית....  
אולי יש דרכים אחרות לווסת/להביע את מה שעולה עכשיו?
לצפיה ב-'טינה...'
טינה...
21/10/2016 | 02:16
4
56
תודה. גם אני מתגעגעת ומקווה שאת בטוב.
עבר עלי כל כך הרבה מאז הימים ההם. ובכל זאת מצאתי את עצמי פונה לדרך הזו של הצמצום באוכל עם הגל החדש של הקושי. אני מטופלת, הרבה יותר טוב ממה שיכל להיות מגיע לי.
"שיש לי את כל הסיבות בעולם
להיות מאושרת
איך זה קורה שאני עוד לא שם
אני חושבת"
לצפיה ב-'מצד אחד'
מצד אחד
21/10/2016 | 10:41
3
33
תחושה שעבר הרבה, ובאמת עבר הרבה, ומצד שני מנגינה מוכרת...
זאת תחושה קשה להרגיש לא ראויה לטיפול שאת מקבלת. האם את מרגישה שזה חוסם משהו באפשרות של הטוב מידי הזה להיכנס? האם את מדברת על זה בטיפול?
 
כנראה שיש סיבות טובות לזה שאת לא מאושרת, כנראה שלא הכל טוב.
לפעמים אנחנו חווים קושי/כאב/פחד/בדידות...גם כשכאילו אין סיבה להרגיש כך, אבל כנראה שיש סיבות, והן כנראה אמיתיות.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
22/10/2016 | 01:15
2
25
עבר באמת המון, ונהיה כל כך טוב. החיים שלי נכנסו למסלול ממש אחר וטוב.
ועל להיות ראויה לטיפול, לא לא דיברתי, אדבר, צודקת.
 
אני לא יודעת על הסיבות. אני עושה כל כך הרבה דברים שהם בסדר, מה שצריך, אפילו טוב. אין לי מושג בלעשות לעצמי טוב, לא יודעת לרצות ולעשות משהו שאני רוצה. אז זה כנראה קשור.
לצפיה ב-'את מעלה'
את מעלה
22/10/2016 | 21:08
1
21
מחשבות מעניינות...
ולא לדעת לרצות ולעשות משהו שאת רוצה- נשמע קשור ביותר...   זה עולה בטיפול?
לצפיה ב-'כן, ותודה'
כן, ותודה
22/10/2016 | 21:15
16
הנושא כבר מדובר כנושא עיקרי המון זמן...
תודה לך על ההתייחסות והמחשבה.
לצפיה ב-'נמאס לי (ט)'
נמאס לי (ט)
15/09/2016 | 21:47
1
182
(כבר כמה שנים שלא הייתי בפורום)
 
הכל בולשיט.
פשוט נמאס לי כבר מהכל.
הייתי אמורה לעבור בין מסגרות אבל הייתה הידרדרות בה"א ואז הכניסה הותנתה בזה שאהיה יציבה. אז אני עדין בבית.
וקשה לי ברמות שאני לא יכולה לתאר. ואני נושכת שפתיים ומנסה להעלות את התפריט בחזרה למה שהוא אמור להיות. ולא לרוץ לקחת משלשלים, להקיא או לחתוך. ואני מרגישה שאני נקרעת מבפנים. כי הסיבה שאני זקוקה למסגרות האלה היא נורא פשוטה, שאני פשוט לא י-כ-ו-ל-ה בבית. ולמרות הכל אני נושכת שפתיים ונקרעת מבפנים ומנסה להלחם בעצמי, ובבית ובסובבים ולהחזיק. אבל יותר מכל, אני פשוט מרגישה לבד. מרגישה שהכל היה בולשיט, שכן, לאף אחד לא באמת אכפת. כי בסופו של יום, אתה לבד. וכן, אנשים אומרים שאכפת להם, הם מנסים להראות שכביכול אכפת להם, אבל ברגעי האמת, ברגעים הבאמת גורליים, אתה עומד שם. לבד.
כל התקופה האחרונה שלי במסגרת הקודמת הייתה מאוד קשה, ולא רק בגלל הפרידה, אלא בגלל שהייתה אזכרה של שנה ראשונה של מישהו שהיה מאוד קרוב אליי. ואז התחלתי להבין, למרות שכל כך התאמצתי לשכוח, מה קרה.
ואז התחילה ההידרדרות בה"א....
ובגלל שבמסגרת שהייתי אמורה לעבור אליה יש דיאטנית, ובגלל שלא נכנסתי אליה, נשארתי בלי דיאטנית, מה שאומר שאני צריכה לעשות הכל לבד.
והפסיכולוגית קבעה מראש שנפרד ממש עוד מעט, שכן הפרידה הייתה אמורה לקרות כמעט חודשיים לאחר התאריך שהייתי אמורה להכנס למסגרת השניה. אבל זה לא קרה, והיא עדין מתעקשת שנפרד, כי זה מה שקבענו. והיא אומרת שלא יכולה לראות אותי בלי שיהיה ליווי של דיאטנית במקום הטיפולי, אבל כשאני מבקשת דיאטנית, אומרת שזה לא אפשרי. וזה פשוט מרגיש לי שאני לבד ושהכל היה בולשיט אחד גדול. ולא, לא בא לי לא ללכת למטפלת אחרת, ולא לדיאטנית אחרת, לא בא לי להפתח לאף אחד כרגע. שכן, כ"כ היה לי קשה להפתח, ובחיים לא האמנתי שאני יכולה באמת להגיד את מה שאני חושבת, ובחיים לא האמנתי שיהיה מישהו שאני אוכל באמת לסמוך עליו, וכ"כ פחדתי להפתח. כי פחדתי מה יקרה אם אני אפתח, ואז אותו בנאדם פשוט יעלם. וזה בדיוק מה שקרה. וזה עוד יותר פוגע. כי אומרים הידרדרות הידרדרות, אבל לא חושבים איך כן יכולים לעזור לי. (שכן עזרה מועילה הייתה למשל להביא לי דיאטנית שכן מכירה אותי, כי ניסיתי ללכת לדיאטנית אחרת, בפרטי וזה היה פשוט זוועה, ולא בהכרח כי היא הייתה נוראית, אלא פשוט כי היא לא מכירה אותי והיא לא יודעת מה עוזר לי)
וזה פשוט מרגיש כאילו שלאף אחד לא אכפת. וזה פשוט גורם לי להרגיש שקופה. שקופה שכולם חולפים על פניה, אבל אף אחד לא רואה אותה.
ואני לא מבינה איך אם לעזאזל אני נזקקת למסגרת, ולא להיות בבית, אז סבבה, אני מנסה לאסוף את עצמי, לנשוך שפתיים ולהצליח. אבל איך לעזאזל עוד מצפים שאני אעשה את זה לגמרי לבד, וזה הכי פוגע בעולם שכולם נעלמים. וזה מרגיש כאילו הכל היה בולשיט. וזה הכי פוגע. כי בפעם הראשונה בחיים, הרגשתי שמישהו רואה אותי, את כל כולי. ומבין, באמת באמת מבין. וקולע בתגובות שלו. ונותן לי תקווה לא רק שיש חיים אחרים, אלא שלי יכול להיות אחרת. וזה פשוט היה פוקח עיניים שאחד האנשים היחידים בעולם שחשבתי שכן מבין, לא באמת מבין, לא באמת רואה, ולא, גם ככל הנראה, לא באמת אכפת לו. כי אם כן, הוא היה נלחם. כמו שהוא יודע להלחם ונלחם עבור כ"כ הרבה דברים אחרים. כמו שהוא ידע להלחם עליי, אובר אנד אובר אגן, ועבר את כל המבחנים ואת כל החומות שהצבתי מולו. וכמו שהוא ידע להלחם להיות לצידי באחת התקופות הכי קשות בחיים שלי, של לאבד את אחד האנשים שהיו הכי קרובים אליי, ולצפות בו מת לאיטו.
וזה גורם לי לתהות ולשים סימני שאלה, האם כל הדברים האחרים שהשגתי בטיפול, האם הכל היה בולשיט? כי ככה זה מרגיש לי כרגע, שהכל בולשיט אחד גדול. והעיקר, אחת הסיבות שהחלטתי שמתאפסת על עצמי הייתה שלא רוצה לאבד את מה שהצלחתי להשיג, כי השגתי הרבה יותר מכל ה"א ומכל מה שהיא יכולה לתת לי. ולא רוצה לאבד את התקווה, שבחיים לא חשבתי שאפשרית עבורי, שלי יכול להיות אחרת, שאני יכולה להרגיש אחרת. אבל עכשיו, הכל מרגיש פשוט לא אמיתי. אחיזת עיניים.
ויותר מכל, זה פשוט גורם לי להאמין, אולי לא באמת. יכול. להיות. אחרת.
 
 
והכי. זה פשוט גורם לי לרצות רק. את האדם היחיד. שאני כבר לא יכולה להחזיר.
 
 
(ואין לי מושג איך לעזאזל אני אמורה לאכול עכשיו)
לצפיה ב-' נועה היקרה...'
נועה היקרה...
16/09/2016 | 19:57
67
קשה לא להרגיש את הכאב העצום מהדברים שכתבת.. הלוואי והייתי יכולה להציע יותר נחמה מעבר למילים פה, אבל מקווה שזה יהיה מספיק..
 
אני גם לא מכירה אותך, אבל ממה שרשמת, עם כל הכאב והחרא שנשמע שעברת ועדיין עוברת, אני גם רואה המון המון כוחות. זאת אומרת, אני יודעת שכתבת שאת מפקפקת עכשיו בכל ההישגים שלך, אבל עצם העובדה שאת מפקפקת ולא מציגה את זה כעובדה, ומסוגלת באותו משפט כן לזכור (אפילו אם במעומעם) את כל מה שהשגת - זה מ-מ-ש לא מובן מאליו. זה דורש המון תעצומות נפש.
 
זה נשמע שאת מרגישה מאד בודדה, אני רק יכולה להציע לך להסתכל על העובדה שכן הצלחת להיפתח, לתת אמון, להיקשר - בתור ההישג האולטימטיבי. כן, זה חרא לסיים טיפול כשאת מרגישה לא מוכנה, ואני לא יודעת מה השיקולים הטיפוליים ואולי הם עוד יתבהרו בעתיד ולטווח רחוק זה מה שיטיב איתך (אולי לא - אני לא מתיימרת להבין) אבל עצם זה שיצרת קשר, זה מה שמשמעותי. אם זה קרה פעם אחת זה יכול לקרות שוב. תיאחזי בזה...אני באמת מאמינה שהמפתח זה לא הקשר עצמו שגורם להפיג את הבדידות, אלא היכולת לפתח קשר מלכתחילה... 
לצפיה ב-'ט''
ט'
22/08/2016 | 00:05
1
151
אני רוצה למות. 
אין לי כוח למאבק הזה יותר. הרי זה קרב אבוד מראש אז למה לסבול?
לצפיה ב-'שלום לך כוכבית..'
שלום לך כוכבית..
22/08/2016 | 21:28
107
נשמע שמאד קשה לך, תוכלי לשתף קצת יותר? אולי נוכל לעזור 
לצפיה ב-'היי'
היי
14/08/2016 | 19:53
1
178
היי, אני בת 16 וההתעסקות סביב אוכל זה חלק גדול מחיי מאז שאני זוכרת את עצמי.
כבר בסביבות גיל עשר הייתי מחפשת באינטרנט כל מיני דיאטות ודברים כאלה (הייתי ילדה רזה) ותמיד בחנתי את הגוף שלי במראה...
הייתה איזו החמרה בגיל 13, בתחילת כיתה ח. התחלתי לספור קלוריות, ולאט לאט הורדתי את ההקצבה ליום. באיזה שהוא שלב אכלתי 250 קלוריות ביום, מדדתי את המשקל ואת ההיקפים באובססיביות, הייתי בתת משקל, המחזור הפסיק וכל קילו שהורדתי גרם לי לאושר. אנשים מסביב העירו לי שהרזון שלי לא יפה, אבל זה רק נתן לי מוטיבציה להמשיך
בסוף כיתה ח עברתי לעיר אחרת, וכמה ימים לפני תחילת השנה בבית ספר החדש שלא הכרתי בו אף אחד, נכנסתי ממש ללחץ והיה לי התקף אכילה. פשוט אכלתי כל מה שראיתי עד שכבר לא יכולתי לנשום, זאת הייתה הרגשה נוראית.
למחרת זה קרה לי שוב, ומאז זה בעצם קורה לי כל יום.
כמובן שמאוד השמנתי, אני כבר לא נראת מאוד רזה והמחזור חזר אחרי שקיבלתי כדורים מגניקולוג.
היום אני עולה לכיתה יא, ולפני חצי שנה בערך התחלתי להקיא אחרי ההתקפים. 
זה כל יום אותו סיפור - אני אוכלת עד שאני כבר לא יכולה לנשום, מקיאה ומרגישה כל כך עלובה ואז מקווה שמחר אני אצליח לאכול נורמלי.
אני בכלל לא יודעת  איך להגדיר את הבעיה שלי, לא סיפרתי את זה לאף אחד, אף אחד לא יודע את זה.
אשמח לתמיכה
 
לצפיה ב-'ברוכה הבאה אנונימית יקרה'
ברוכה הבאה אנונימית יקרה
16/08/2016 | 09:12
104
אני מתארת לעצמי כמה זה בטח העיק עלייך וכמה קשה מה שאת עוברת, לכן אני מאד מחזקת אותך על שבכל זאת מצאת כוחות ושיתפת פה, זה לא מובן מאליו.. 
נשמע שהשנים האחרונות היו קשות עבורך, מבחינת משקל, אכילה ודימוי גוף.
אני חושבת שיש צורך בטיפול מקצועי, השאלה היא איך נוכל לעזור לך כאן לפנות לטיפול?
לצפיה ב-'נא לא לציין מאכלים ספציפיים בהודעות'
נא לא לציין מאכלים ספציפיים בהודעות
03/08/2016 | 22:59
2
179
היי כולם,
בתקופה האחרונה אני נאלצת להסיר או לבקש לתקן הודעות רבות משום שמכילים טריגרים או מאכלים מסוימים בהקשר של הפרעת האכילה, והדבר עלול להיות בעייתי לקוראים/ות מסוימים/ות.
 
אבקש כי תקראו את כללי הפורום לפני שאתם מפרסמים על מנת להימנע מכך בעתיד. 
 
תודה רבה!
לצפיה ב-'מה עם ציון מספר הקאות ביום '
מה עם ציון מספר הקאות ביום
04/08/2016 | 14:06
1
158
משקל? שיטות לפגיעה עצמית?
לצפיה ב-'אף אחד מהנ"ל כמובן'
אף אחד מהנ"ל כמובן
04/08/2016 | 16:12
123
אני מסירה מספר הודעות מדי יום, ומנסה לאזן עם הרצון שהפורום יהיה פעיל ושאנשים ישתפו לפי החוקים.
 
אני לרוב מגיבה על ההודעות שאני מסירה באופן פרטי, ולכן קוראות נוספות לא נחשפות לכך (בהנחה שלא קוראות את חוקי הפורום לפני). לכן אחת מההודעות האחרונות השארתי לצורך כך.
 
 
לצפיה ב-'נפתח פורום אולימפיאדה ריו 2016'
נפתח פורום אולימפיאדה ריו 2016
03/08/2016 | 14:07
4
המשחקים האולימפיים של קיץ 2016 עוד רגע כאן, ואנחנו מזמינים אתכם לפורום אולימפיאדה ריו 2016 כדי להתעדכן ולדבר על כל מה שחם!
 
 היכנסו כבר עכשיו:
לצפיה ב-'חדשה בתחום...(קצת ארוך)'
חדשה בתחום...(קצת ארוך)
26/07/2016 | 19:40
22
337
שלום
אני די חדשה בעניין של הפרעות אכילה, זה התחיל לפני כמה חודשים והתחזק בחודש האחרון...
אני במשקל תקין לחלוטין וממש לא מתקרבת לתת משקל אבל המצב שלי גרוע.
לפני כמה חודשים הפסקתי לאכול.. הייתי אוכלת מעט מאד והיו ימים שבהם כמעט לא אכלתי.
זה לא נבע משנאה עצמית או מהרצון להיות רזה.. ממש לא. פשוט הפסקתי לאכול..
לפני חודש וחצי בערך שיתפתי חברה טובה בזה שאני לא אוכלת והיא החליטה לעזור לי בכל הכח. היא בעברה חלתה באנורקסיה וב"ה יצאה מזה.
בהתחלה היא פשוט היתה מכריחה אותי לאכול, כדי שאני פשוט אוכל כמה דברים ביום ובאיזה שהוא שלב התחלתי לכתוב מה אני אוכלת כל יום כדי לבצע מעקב. אחכ היא גם עודדה אותי לדבר עם המחנכת שלי ולספר לה והתחלתי להציב לעצמי שעות שבהן אני חייבת לאכול. זה עבד חלקית. וגם היה לי ממש קשה נפשית לאכול. פשוט לא רציתי אוכל. בנוסף, אחרי כל פעם שאכלתי היו לי בחילות נוראיות שרק גרמו לי עוד יותר לא לרצות לאכול. בעקבות הקושי הנפשי וגם שכמעט התעלפתי באמצע הרחוב, חברה שלי פנתה למחנכת שלי והסבירה לה עד כמה קשה לי לאכול והמחנכת שלי כבר עירבה את ההורים שלי והפנתה אותי לתחנת נוער שיש שם דיאטנית שתעזור לי. בכמה ימים לפני שהלכתי לדיאטנית ממש הפסקתי לאכול והתקיימתי בקושי מכוס שוקו לכל היום. ביום של הדיאטנית שתיתי רק חצי כוס שוקו ואכלתי שתי קוביות שוקולד.
הדיאטנית נתנה לי טבלת מעקב לשבוע ותפריט מינימלי של ארבע ארוחות..
יומיים אחרי שהייתי אצל הדיאטנית (יום שישי) היה לי ממש קשה לאכול וממש פחדתי לאכול והתחלתי לשנוא את עצמי על זה ופגעתי בעצמי בכך שרטתי את עצמי בידיים, ברגליים ובכתפיים ואיימתי לחתוך את עצמי עם סכין גילוח ורציתי למות.. סיפרתי הכל לחברה שלי והיא עזרה לי להפסיק לשרוט ולא לחתוך את עצמי אבל הייתה חייבת לדווח למורה שלי. המורה שלי דיברה איתי וניסתה לברר מה המצב שלי ואמרה לי שהיא תדאג לזה שאני אקבל עזרה.
במוצאי שבת, בעצת הפסיכולוגית של בית ספר הן הפנו אותי למיון גהה ושם דיברתי עם פסיכאטר והפנו אותי לטיפול במרפאת נוער בגהה. בימים אלו הם צריכים להחליט על תוכנית טיפול בשבילי.
בנתיים, חוץ מהדיכאון ומחשבות אובדניות, ההפרעת אכילה מגבירה קצב. ביום ראשון הייתי אצל רופא ילדים שהוא לא באמת הרופא שלי(הרופאה שלי בחופש) ורצינו לקבל הפניה למרפאה להפרעות אכילה בשניידר אבל הוא רק ראה שאני במשקל תקין ואמר לי שאין לי הפרעת אכילה ושזה בסדר שאני יורדת במשקל כי אנחנו לא מעודדים השמנה.
נפגעתי מאד מהאמירה שלו ואז התחלתי לחשוב על כמה באמת שאני שמנה וכן יכולה לרדת במשקל.
יום אחרי זה היה לי יותר קשה לאכול דברים כי פחדתי שאני אשמין וחברה שלי היתה צריכה להגיד לי שזה בכלל לא משמין מה שאני אוכלת כדי שאני אוכל..
היום היה ממש קשה וכמעט התייאשתי
אני גם לא מפסיקה להסתובב באתרים על הפרעות אכילה ורק מקבלת רעיונות גרועים.
גם במהלך השבועיים האחרונים ניסיתי להקיא אחרי שאני אוכלת בגלל הבחילות הנוראיות שהיו לי אחרי שאכלתי.
הכי נורא היה אתמול בלילה, אכלתי פסטה ואז היו לי בחילות נוראיות וניסיתי במהלך הלילה להקיא חמש פעמים ולא הצלחתי.
אף פעם לא הצלחתי להקיא, חברה שלי שמחה על זה אבל אני לא.
לחברה שלי ממש קשה לראות אותי במצב הזה כי זה מזכיר לה אותה כשהיא היתה חולה והיא כל הזמן מנסה לשכנע אותי לאכול ומאיימת עליי שיאשפזו אותי ושאני אהיה בהשגחה אם אני לא אוכל ואנסה להקיא.
היא הציעה לי להפריד בין המחשבות שלי, של ההיגיון הבריא שנלחם בהפרעה לבין המחשבות של ההפרעה עצמה שמנסה לשכנע אותי לא לאכול ולהקיא. אני מקווה שזה יעזור. זה כבר הצליח חלקית..
מחר יש לי עוד פגישה עם הדיאטנית ויש לי הרב מה לספר לה, מקווה שהיא תעזור לי.
 
בעקבות האמירה של הרופא הדפוק הזה, נזכרתי בכל הפעמים שהרגשתי שמנה, שיצאתי מכוערת בתמונות ושאנשים אחרים ולעיתים גם אמא שלי רמזו לי שאני שמנה. אז ממש קשה לי לאכול חוץ מהפחד מהבחילות...
ואני קצת חוששת מזה שהדיאטנית תשקול אותי מחר.. לא יודעת אם עליתי או ירדתי..
 
אשמח לתמיכה...
לצפיה ב-'אם זה לא נבע משנאה עצמית או רזון , אז ממה ? חוסר'
אם זה לא נבע משנאה עצמית או רזון , אז ממה ? חוסר
30/07/2016 | 18:34
110
תאבון בלי מוסבר ?
בדקת שזו לא סיבה פיסיולוגית שגורמת לחוסר התאבון ?
 
יש מאכלים שגורמים לך יותר בחילחות וחוסר תאבון מאחרים ?
 
יכול להיות שהפוביה מאכילה והשמנה וכל השאר באו אחרי הלחץ עליך לאכול ?
 
 
לצפיה ב-'ברוכה הבאה מתבגרת'
ברוכה הבאה מתבגרת
02/08/2016 | 15:12
102
ראשית, אציין כי אסור לפרט סוגי מאכלים, או לפרט דרך לפגיעה עצמית בפורום כלל, משום שהדבר עלול להוות טריגר עבור חלק מהקוראים/ות או לפגוע בהם. איני מעוניינת למחוק את הודעתך, לכן אבקש ממך להימנע מכך לחלוטין בעתיד.
שנית, מצטרפץ לשאלה שנשאלה פה - מדוע הפסקת לאכול? ממה התחיל הקושי? הוא אינו קורה יש מאין ברוב המוחלט של המקרים, אולם נדרשת פה העמקה רבה יותר... בעיני זה חלק קשה מאד בתהליך.. להבין/להודות שיש בעיה עמוקה יותר.. 
לצפיה ב-'היי מתבגרת,'
היי מתבגרת,
06/08/2016 | 15:35
101
תענוג לקרוא אותך,
את כותבת בצורה בהירה וקולחת.
 
בקשר להפרעות אכילה,
טוב שפנית לגהה,
בטוחה שיעזרו לך,
יש היום הרבה נסיון בטיפול
בהפרעות אכילה.
 
אני גם סובלת מהן לסירוגין
מגיל 14 ל-60!!!
 
אבל רב הזמן אני מצליחה לשלוט בכך.
 
אם תרצי אשלח לך בפרטי
מה כדאי לאכול,כמה ואיך.
לצפיה ב-'אני ממש מופתעת ממה שכתבת על שניידר...'
אני ממש מופתעת ממה שכתבת על שניידר...
06/08/2016 | 16:20
4
148
בעבר, זה היה נחשב למקום בעל הטיפול הכי יעיל ומתחשב.
בזמנו, ניהלה את המרפאה דוקטור דנציגר ואני דיי בטוחה שהיום כבר לא אחרת אין סיכוי שהיית מקבלת תשובה כזאת.
 
תשובה כזאת קיבלתי אישית מגור- מנהל מחלקת הפרעות אכילה בתל השומר.
זה היה יום אחרי שיצאתי מאשפוז בו נפחו אותי בעזרת אינפוזיה של אשלגן וסוכא ושקלתי 42.
 
יום אחרי ה"אבחנה" המדוייקת שלו, התאשפזתי שוב.
באותו הרגע הבטחתי לעצמי שלעולם לא הגיע למחלקה שלו.
 
אגב, בשלבי ההתחלה של אנורקסיה (השלבים בהם יחסית קל למנוע הדרדור ולהגיע להחלמה), החולה לא תמיד נמצא בתת משקל.מכיוון שאת קטינה, הייתימציעה להורייך להגיש תלונה על ההתנהלות הזאת שלהם.
 
באסף הרופא היתה בעבר מרפאת יום שטיפלה בהפרעות אכילה. הצוות שם היה מדהים.
 
בהצלחה.
לצפיה ב-'גם במצבים קשים יותר של אנורקסיה'
גם במצבים קשים יותר של אנורקסיה
06/08/2016 | 21:42
3
159
מי שסובלת לא בהכרח תהיה במצב של תת משקל - מדובר במצב של תת משקל ביחס למשקל הגוף שלה בהשוואה לקבוצת הגיל. כלומר, ייתכן ומישהי תרד ממשקל 300 ק"ג  למשקל 200 ק"ג ותאובחן כסובלת מאנורקסיה (בכוונה השתמשתי במקרה קצה).
הדבר באמת גורם להמון חוסר תיקוף אצל מטופלות אנורקסיות שלכאורה המשקל שלהן תקין, אבל הוא נמוך מאד ביחס למשקל שהיו אמורות להיות בו אילולא הפרעת האכילה. 
לצפיה ב-'לדעתי לא נותנים תשובה כזאת למישהו שמבקש עזרה.'
לדעתי לא נותנים תשובה כזאת למישהו שמבקש עזרה.
06/08/2016 | 22:40
2
106
אם כרגע היא רק בתחילת נמחלה לא מגיע לה טיפול?
ועוד חודש כשתיהיה כבר עמוק וב"משקל המתאים" הם יקבלו אותה?
לדעתי ממש לא תקין ואני מקווה שהוריה יתלוננו.
לצפיה ב-'מסכימה לחלוטין'
מסכימה לחלוטין
06/08/2016 | 23:20
1
68
זה בדיוק מה שכתבתי, שעבור אנשים שאינם מבינים בהפרעות אכילה רק "משקל תקין" הוא פקטור. אכן נשמע בעייתי מאד מהסיפור ברמה הטיפולית, ובעיקר מאד לא מתקף ולא אמפתי כלפי מתבגרת.
ממליצה להתעקש על חוות דעת נוספת וכן ללכת לרופאה שמכירה אותך.
לצפיה ב-'מסכימה עםכל מילה!'
מסכימה עםכל מילה!
07/08/2016 | 10:33
24
לצפיה ב-'היי'
היי
07/08/2016 | 12:34
13
75
זו אני שכתבה את ההודעה
דבר ראשון, אני אשתדל לא לפרט את כל מה שאסור, סליחה.
דבר שני, רציתי להבהיר שהרופא הזה הוא לא משניידר אלא מהמרפאה הרגילה שלי. הוא רופא ילדים שלא מבין בהפרעות אכילה.
 
השבוע הייתי במיון של שניידר כתוצאה מדופק נמוך ולחץ בחזה והפנו אותי למרפאה הפסיכולוגית..
יום חמישי הייתי שם, דיברתי עם פסיכולוגית קלינית ומילאתי מלא שאלונים והוחלט שיזמנו אותי כדי שאני אקלט במרפאה.
העניין הוא שהחלטתי שאני לא רוצה טיפול
ירדתי יפה במשקל ואני רוצה לרדת עוד
חברה שלי רק מתחרפנת מזה ומנסה לשכנע אותי שלא לרדת וכן לאכול.
אבל היא לא מבינה שזה לא מה שיעשה לי טוב. מה שיעשה לי טוב זה לרדת עוד. היא טוענת שאני רק אהיה חלשה יותר ואתעלף.. וזה לא נכון. אני אהיה בסדר
היא משגעת אותי ומתחילה לעשות לי רגשות אשם
לצפיה ב-'נשמע שאת זקוקה לטיפול ולעזרה...'
נשמע שאת זקוקה לטיפול ולעזרה...
08/08/2016 | 23:21
12
77
מכל מה שכתבת ופירטת, אני מאמינה שגם את איפשהו בתוך תוכך מרגישה את זה - אבל זה מתנגש עם החרדה העצומה מפני עלייה במשקל.
אני לא מכירה כמעט מטופלות עם הפרעות אכילה שהגיעו משום שהן רוצות טיפול בהפרעת האכילה (מתוך הנחה שבטיפול הן תעלנה במשקל) - אבל הן כן מסכימות לטיפול ורוצות להחלים וזה השלב הראשוני, המשקל הוא רק מדד אחד מיני רבים. 
לעניות דעתי - כדאי לך להסכים לטיפול, גם אם את לא מרגישה שאת רוצה אותו כרגע, כי עם התהליך יתבהרו לך דברים כמו גם העלות מול התועלת של הירידה במשקל ואולי תשני את דעתך.. זו נקודת מפנה שעשויה לחסוך לך הרבה קשיים בעתיד... 
אני אוסיף ואומר שככל שמטפלים מוקדם יותר כך סיכויי ההחלמה גבוהים יותר משמעותית - סבורה שזה נאמר כבר לפני בשרשור הזה. זו לא עובדה שכדאי להקל בה ראש.
אשמח לדעתך אם יש עוד דברים שיכולים לעזור לך לקבל החלטה - דעתי ברורה :)
 
לצפיה ב-'אני כל הזמן'
אני כל הזמן
09/08/2016 | 11:53
11
77
בסוג של מלחמה עם עצמי אם אני רוצה את הטיפול או לא.. כי מצד אחד ממש לא כיף לי עם המצב והמצב הנפשי שלי מתדרדר מיום ליום ואני כן רוצה לצאת מזה וכן לאהוב את עצמי ושאני אחזור להיות מי שהייתי פעם..
אבל כן, יש חרדה עצומה מלעלות במשקל ובכללי מלאכול.. ואז אני ממש מתנגדת לכל הקטע של הטיפול..
העניין הוא שיש הרבה בנות שצריכות טיפול וכמו כל דבר במדינה הזאת הכל לוקח זמן.. אז בנתיים אני מחכה שיקבעו לי תור במרפאה שיתחיל לי כבר את הטיפול.. וכל יום שאני מחכה המצב שלי רק מחמיר והמלחמה אם אני רוצה טיפול או לא רק נהיית קשה יותר..
לצפיה ב-'אני מאוד מקווה שתקבלי את העזרה והטיפול בשניידר.'
אני מאוד מקווה שתקבלי את העזרה והטיפול בשניידר.
09/08/2016 | 15:12
10
133
החלמה לא אומרת עלייה במשקל.
 
אם את צריכה לרדת במשקל, ילמדו אותך כיצד לעשות את זה נכון, ללא סבל וכך שיחזיק לאורך זמן.
את תרגישי ותראי יותר טוב.
 
אני לא מכירה אותך אבל אני רק רוצה להגיד לך שהלוואי והייתי הולכת לשניידר...אני חושבת שאז- 16 שנה אחרי, לא הייתי במצב שאני בו היום.
 
אני אולי רזה, אבל עברתי כמה ניתוחים, עשרות אישפוזים, טיפולי שיניים בשווי מאות (כן, מאות, זאת לא טעות!!) אלפי שקלים ועוד הרבה דברים שאני מעדיפה לא לרשום...
 
תלמדי מאחרים, תעצרי את זה כל עוד את יכולה.
 
וכן, אני מנסה להפחיד אותך...
ואל תגידי "לי זה לא יקרה" כי זה כן...
לצפיה ב-'.'
.
11/08/2016 | 18:33
9
57
יש לי תור לשבוע הבא במרפאה בשניידר
ואני עדיין לא מעוניינת בטיפול אבל אני בכל זאת אלך...
לצפיה ב-'מעולה...'
מעולה...
12/08/2016 | 16:03
35
רק תקשיבי למה שיש להם להציע...
אני מאחלת לך המון בהצלחה ורק בריאות!
לצפיה ב-'יופי, אני שמחה שאת הולכת בכל זאת'
יופי, אני שמחה שאת הולכת בכל זאת
12/08/2016 | 20:43
7
46
זו גם לא החלטה פשוטה.
אני בטוחה שהדילמה שתתעורר בך שם - כמו עכשיו ואפילו יותר עוצמתית - יכולה להיות מאוד מבלבלת וקשה. העצה שלי היא באמת לנסות לראות את שני הצדדים - מצד אחד, כמו שתארת - את הרצון והצורך להחלמה, ומצד שני, את החרדה העצומה מפני עלייה במשקל וכל המשתמע מכך. יש לך בחירה. תשתדלי עד כמה שאת יכולה לשמור על ראש פתוחף ולנסות. את תמיד יכולה להמשיך לעשות את מה שאת עושה עד כה.. 
לצפיה ב-'הייתי אצל הדיאטנית בשניידר'
הייתי אצל הדיאטנית בשניידר
15/08/2016 | 12:46
6
64
והיא נתנה לי תפריט ממש מינימלי(פחות ממה שצריך כדי לא להכנס לאישפוז..) כי לא הסכמתי ליותר..
אני בסכנת אישפוז.. ואם אני לא אעמוד השבוע בתפריט יש סיכוי גדול שיאשפזו אותי...
וכרגע אני לא ממש עומדת בו.. כבר דילגתי על שתי ארוחות..
אני לא רוצה להתאשפז אבל אני לא מוכנה לאכול.. ואני לא יודעת מה לעשות..
אני מפחדת שיאשפזו אותי..
הדיאטנית גם שקלה אותי וראיתי שלא ירדתי מאז הפעם האחרונה ששקלו אותי(יותר משבוע) וזה ממש מבאס אותי, אז אני עוד יותר לא רוצה לאכול...
בעיקרון אני עכשיו בחודש מעקב שהם רואים מה המצב שלי ואם אני מתאימה למרפאה.. האופציה השניה זה אישפוז ואני ממש מפחדת שהיא תיקרה.
אבל אין לי בשביל מה לאכול..  לא רואה למה כדאי לי לאכול..
הדיאטנית אמרה לי שאני במצב שהוא מסכן חיים אבל לא מצליחה לראות את זה...
לצפיה ב-'שמעת על הביטוי "עין הסערה"?'
שמעת על הביטוי "עין הסערה"?
16/08/2016 | 08:57
5
59
"עין הסערה" זה החור או העין שנמצאים בדיוק במרכז סופות טרופיות, כמו הוריקן, טייפון וציקלון. אם תסתכלי על תמונות של סופות טרופיות תוכלי לראות שהן בצורת מערבולת, כך שהרוחות שבחוץ הן עם העוצמה הכי נמוכה וככל שנכנסים לתוך המערבולת עוצמת הרוחות (וההרס) גדלה משמעותית. הן מתגברות ומתגברות עד שהן מגיעות ל"קיר עין הסערה" שזו השכבה האחרונה לפי עין הסערה - שם הרוחות בעוצמה המקסימלית שלהן וזורות הרס כבד. המפתיע הוא, שאחרי קיר עין הסערה - כלומר בתוך עין הסערה, ממש במרכזה של הסופה הטרופית - יש שקט מוחלט, אין רוחות, יש רוגע, לרוב אפילו אין שם עננים וזורחת השמש. 
אני משתמשת בדימוי הזה עם מטופלות חדשות שגם מגיעות אליי לטיפול, בדיוק עם ההתלבטות הקשה שלך, כי טיפול מרפאתי הוא באמת ניסיון הוגן, ואם רואים שאין מספיק כוחות להתמודד עם זה בעצמך בבית אז אשפוז זו האופציה היותר הגיונית (שוב, לא יודעת איך עובדים בשניידר ולכן אני מדברת באופן כללי).
כשאת עם הפרעת אכילה פעילה, את נמצאת בעין הסערה - את רואה במה היא תורמת (כמובן שגם את השלילי) אבל יש יותר דברים שמשמרים אותה.
מתוך עין הסערה אין שום סיכוי בעולם להבין שאת בתוך הוריקן מטורף שמשמיד את כל הסביבה שלו. האנשים מסביבך, ובייחוד אנשי הטיפול והקרובים אלייך נמצאים מחוץ לסערה והם רואים מה קורה, אבל לשכנע אדם שנמצא במרכז זה קשה מאד - כי הוא חווה שקט ואפילו קרני שמש שחודרות.
אז מה זה ידרוש ממך? זה ידרוש קפיצת אמונה רצינית, גם אם את לא רואה את זה, מתוך הבנה שאולי, רק אולי, יש דברים שכרגע את לא מסוגלת לראות או לא יכולה לראות אותם, ושווה לך לסמוך עליהם רק כדי להציל את עצמך. דברים עוד יתבהרו, העתיד יתבהר. 
אני מאד מבינה את הקושי שלך, אני מקווה שיעזרו לך שם כן לשמור על התפריט שלך במסגרת של מרפאה, בין אם זה לאכול אותו "על אוטומט" בהתחלה, או להיעזר במשפחה.. זה מאד קשה בלי טיפול פסיכולוגי במקביל. אבל בשביל זה גם יש את הפורום להיעזר בו.. 
 
אם היית חס וחלילה חולה במחלה גופנית קשה, והיו אומרים לך שאת במצב מסכן חיים וצריכה לקבל טיפול כך כך, אני בספק אם היית אומרת לרופא - לא, אני לא רוצה את הכדורים האלו, אני מעדיפה לחיות בלי טיפול ולראות מה יקרה... זה בדיוק אותו מצב, ופה האוכל זו התרופה שלך... 
 
לצפיה ב-'אני מנסה לאכול על אוטומוט'
אני מנסה לאכול על אוטומוט
16/08/2016 | 10:10
4
69
ולפעמים אחותי יושבת איתי לודא שאני אוכלת
אבל זה סיוטי. וגם להגיע למצב של ארוחה זה קשה ותוך כדי הארוחה זה גם ממש קשה..
חברה שלי כל הזמן אומרת שהאוכל זו תרופה. אבל אני לא מרגישה ככה..
ובאמת אני לא מרגיה שיש לי כוחות כבר להתמודד עם זה לבד בבית..
אני רוצה לצאת עם חברות ואני יודעת שזה יגרום לי לא לאכול אבל אני לא רוצה יותר להשאר בבית או סתם לבטל להן..
אנחנו בחופש הגדול ואני צריכה כל היום להיות בבית בשביל לאכול.. אז נראלי שאני מעדיפה כבר אשפוז, שלפחות אני לא ארגיש בעיה לבטל תוכניות והכל וסתם להשתעמם בבית...
(סוג של כבר השלמתי עם האשפוז...)
לצפיה ב-'מדהים'
מדהים
16/08/2016 | 10:23
3
57
זו מסקנה לא פשוטה! לפי מה שסיפרת אני מסכימה איתך לחלוטין, אני מציעה לך גם בשביל עצמך וגם בשביל הצוות שעתיד לטפל בך - לא לחכות אם את באמת לא מסוגלת להיות במסגרת מרפאתית. אולי לא צריך לחכות חודש שלם ורק לרדת במשקל עוד יותר, את יכולה אולי לומר להם שקשה לך בבית ואת לא מצליחה?.. זה באמת מאד מאד קשה. 
לצפיה ב-'אני'
אני
16/08/2016 | 12:16
2
49
אהיה אצל הדיאטנית ביום ראשון ואני אדבר איתה
כי עם כמה שזה מבאס שאני לא אתחיל שנה עם כל החברות שלי אם לא יטפלו בי כמו שצריך לא בטוח בכלל שאני אהיה...
האשפוז באמת מפחיד אותי. אבל אני יודעת שבבית אני לא מתפקדת...
בימים אני עם אחותי בבית אז היא משגיחה עליי שאני אוכלת. אבל אני עושה לה בעיות(מפילה את האוכל הרצפה, אוכלת שעה..) וזה סתם סיוטי...
כולם אומרים שאני יכולה ומסוגלת אבל אני באמת מרגישה שלא....
 
הדבר נוסף שאני מפחדת ממנו הוא שאחרי שאני אצא מהאשפוז לא בטוח שכבר יוכלו לטפל בי במרפאה של שניידר כי אני אהיה כבר בת 18.. ואני יודעת שזו מרפאה טובה..
ואני עדיין חוששת מאשפוז כי אני ממש לא רוצה להעלות במשקל....
לצפיה ב-'בד"כ לאחר אשפוז '
בד"כ לאחר אשפוז
16/08/2016 | 12:23
1
71
ממשיכים לטיפול מרפאתי גם לאחר גיל 18, אם אכן רואים שהתכנית הטיפולית מתאימה. 
אני בהחלט מציעה לך להעלות את כל החששות שלך מול הצוות, אני חושבת שזה דווקא ישקף להם את הנכונות שלך לטיפול  - עם כל הקשיים וכל ההתלבטויות.. 
לפעמים הסביבה באמת יכולה להיות מאד לא מתקפת, כלומר לא נותנת לגיטימציה לקושי שלך או לא מבינה אותו, בכך שהם אומרים שאת מסוגלת ויכולה - אני מאמינה שזה מגיע מכוונה טובה וכנה, אבל לפעמים לאנשים קשה לתפוס שבאמת אין כוחות נפשיים לכך ושאת עושה את מה שאת מסוגלת לעשות, לכן צריך טיפול יותר אינטנסיבי ומקיף. 
לצפיה ב-'אוקיי'
אוקיי
16/08/2016 | 12:42
56
אני אדבר איתם ביום ראשון.. בנתיים אני אנסה לעבור את השבוע הזה..
יש לי חברה שהיתה אנורקטית וכמעט נכנסה לאשפוז אבל בסוף הצליחה שלא... אבל תאמת שהיא הכי תומכת ומבינה בקטע של האשפוז. היא גם ממש שומעת ממני כל הזמן את התחושות שלי ואת מה שאני מרגישה ובאמת מבינה שהמצב שלי קשה.. (היא חושבת שאני כן יכולה, כי באמת היו פעמים שהצלחתי, אבל היא מבינה את הצורך שלי באשפוז..)
לצערי, אין לי מספיק מוטיבציה לעשות את כל המאמצים האלו בבית...
לצפיה ב-'נפתח פורום פוקימון GO'
נפתח פורום פוקימון GO
26/07/2016 | 11:52
7
 אם גם אתם נפלתם לטירוף החדש שמשגע את העולם, הפורום הזה נועד בדיוק בשבילכם!
היכנסו עכשיו לפורום פוקימון GO בתפוז, שם מחכים לכם פוקימונים נדירים ביותר:
לצפיה ב-'נפתח פורום שמאות מקרקעין'
נפתח פורום שמאות מקרקעין
21/07/2016 | 09:51
5
 האם אתם לקראת רכישה או מכירה של נכס? נמצאים בהליך לקיחת משכנתא וזקוקים לסיוע או הכוונה בהתנהלות עם שמאי הבנק?
 
בפורום שמאות מקרקעין בתפוז תקבלו תשובות לכל השאלות:
לצפיה ב-'עוד אורחת מהעבר '
עוד אורחת מהעבר
16/07/2016 | 23:36
4
239
אתמול ציינתי שנתיים ליום שבו יצאתי מהבית השיקומי. 
שנתיים בחוץ, ב"עולם האמיתי" זה שמעבר לדלתות המחלקות והמוסדות השונים. 
זה ממש לא היה חלק. היו הרבה תקופות חשוכות. אינספור כדורים שהחלפתי כי שום דבר לא עזר. אינספור חתכים. שיחות. כתיבה. תמונות. משקלים. 
אבל היי... אני פה. ואני בסדר (בינתיים). ואני עובדת ולומדת ומוערכת. 
חוזרת ושואלת את עצמי מה זה החלמה
לשמור על משקל תקין? לא לפגוע בעצמי? תפקוד? התקדמות? לקבל את הגוף שלי? לקבל את הנפש שלי? 
עדיין אין לי תשובה. 
לא חושבת שהחלמתי. לא בטוחה שזה אפשרי בכלל. לפחות בשבילי. אבל אני חיה, במלוא מובן המילה. חיה ולא מתקיימת או שורדת. וגם אם זה לא מושלם וגם אם זה אף פעם לא יהיה, זה עדיין הרבה יותר טוב מהחיים בצל הפרעת אכילה. 
לצפיה ב-'וואו.. מדהים'
וואו.. מדהים
20/07/2016 | 22:23
1
82
שנתיים זה ציון דרך משמעותי ביותר.. נשמע שעברת (ועוברת) תהליך מדהים שדורש המון המון המון כוחות. מה שכתבת מעורר השראה.
עם הפרעת אכילה או בלי - השאלות שאת שואלת הן שאלות קיומיות. גם אני תוהה לפעמים מה זו החלמה, אם ניתן להגיע אליה. לפעמים גם עולה בי המחשבה שאולי עצם היכולת - להתבונן בעצמך ולשאול בכלל את השאלות האלו - היא סוג של החלמה? 
התמונה עם החץ מאד התחברה לי למה שכתבת לגבי העובדה שהדרך לא "חלקה", כי גם את החץ צריך למשוך לאחור לפני שאפשר לירות אותו קדימה אל המטרה.
 
מאחלת לך שתמשיכי לחיות (ולא לשרוד) ולחוות כל רגע! :)
לצפיה ב-'בעיני החלמה זה,'
בעיני החלמה זה,
06/08/2016 | 15:43
57
לא לחשוב על אוכל,
כשחשים בערב או עם תוכנית
לאכול דברים בריאים בכמות סבירה.
ולא להתיחס אל אוכל כידיד,כנחמה.
 
לצפיה ב-'מרגש'
מרגש
31/07/2016 | 19:24
63
זוכרת את ההודעות שלך מפעם. איזה תהליך מטורף... ולגבי החלמה, אני מאמינה שזה מסע מתמשך. באופן אישי, לא חושבת שיגיע רגע שבו אגיד "החלמתי"...
לצפיה ב-'איזה כיף'
איזה כיף
20/10/2016 | 21:49
20
לפגוש אותך פה, ככה...
רואה אותך גם במקומות אחרים, אבל המילים שלך, דווקא כאן, הן בעלות משמעות גדולה ביותר.
לצפיה ב-'הידרדרות'
הידרדרות
07/07/2016 | 17:20
4
210
יש ריחוק מהמשפחה
אני כבר לא מתקשרת
לשאול מה נשמע.
וזה לא בכוונה.
פשוט אין לי כח שישאלו בחזרה
ואצטרך להגיד שבסדר כששקר גדול מלפף את ידיו סביב צווארי.
יש ריחוק מהמשפחה
אני כבר לא מתקשרת. לשאול איך השגרה ומה השתנה. וזה לא בכוונה. פשוט אין לי כח שישאלו בחזרה. ואצטרך להגיד שכרגיל.
יש ריחוק מהמשפחה
וכן. אגיד בקול אם רק יכולתי. קשה לי מאוד.
בטיפול אומרים שזה לא מספיק. שצריך אשפוז.
אבל ההורים שלי חושבים ש"אצלי הכל בסדר" ו.."כן הכל כרגיל". ואני אוהבת אותם. באמת. רק שלא ידאגו.
לצפיה ב-'שלום שלושנקודות '
שלום שלושנקודות
09/07/2016 | 22:13
3
73
קודם כל, אני אציין שמהודעתך באמת עולה מצוקה.. משהו באיך שתארת את מצבך מאד נגע בי, והזכיר לי הודעה שקראתי בעבר פה בפורום (כשהתחלתי לנהל עברתי הודעה-הודעה וכל תגובה במהלך השנתיים-שלוש האחרונות).
בדקתי שוב כעת, ונתקלתי בהודעה מלפני כשנתיים, שבה תארת גם שהורייך לא מבינים את חומרת מצבך ואת התהליך שאת עוברת ועד כמה הוא מאתגר וקשה. אני יכולה רק לתאר לעצמי כמה זה מתסכל כשלעצמו.. שהאנשים האהובים והאוהבים ביותר לא מסוגלים להפנים ואז גם זה כמעט בלתי אפשרי לשתף אותם בקושי.
את מציינת שבטיפול המליצו על אשפוז, מה דעתך על זה?
לצפיה ב-'הי'
הי
30/09/2016 | 21:04
2
17
עברו כמה חודשים מאז שכתבתי
דברים השתנו קצת
ההורים מעורבים יותר  ויודעים את כל החרא שבי
ועדיין אוהבים. נכנסתי לתהליך אינטנסיבי יותר בידיעה
שאשפוז זה רק עניין של זמן ואומץ מצידי. מוקפת במשפחה עם יד על הדופק כתחליף לאשפוז
קשה לדעת אם כל האינטנסיביות של המשפחה סביבי עושה לי טוב
דעתי חצויה בזה.
בהרבה מובנים אני יודעת שעדיף אותם כדי שאוכל להמשיך דברים מסוימים.
לא פשוט. לא קל. קשה. מלא שינויים. החלטות. מצוקות שקטות. חיוכים. שקרים. חולשה וטריגרים.
הלוואי שיהיה אחרת בקרוב
הלוואי שיהיה לי גם אומץ להגיד להם
שבחרתי בהם מתוך הרס עצמי ולא מתוך ידיעה שהם באמת יובילו לשיפור.
הלוואי שאתאשפז, שמספיק ארצה את זה.
לכאן או לכאן אני מניחה שזה יותר טוב מלהתמודד לבד, גם אם זה מציק וקשה הרבה יותר.
לצפיה ב-'דווקא'
דווקא
30/09/2016 | 21:31
1
9
הפער בזמנים בין ההודעה הקודמת להודעה הנוכחית מראה כמה החיים דינאמיים.. כוחות שלא היו בעבר מתגלים היום, ולהפך. דברים שנפסלו מראש בעבר, פתאום היום מתאימים. דברים מבשילים אצלנו לאט לאט, וזה בסדר.. אי אפשר להאיץ, רק להמשיך לעבוד, ולהתבונן.
אני חושבת שאת יכולה להסתכל על ההבדל בין אז לעכשיו כמדד למה יכול להיות בעוד כמה חודשים, שאולי עוד דברים יבשילו - לכאן או לכאן.. 
לצפיה ב-'הארת את עיניי'
הארת את עיניי
30/09/2016 | 23:00
9
צודקת..בהסתכלות לאחור
הייתה תקופה שבחיים לא הייתי מסוגלת שהם בכלל ידעו
שיש לי הפרעת אכילה. שעשיתי הכל כדי שלא יחשדו אפילו כי חשבתי שזה הנורא מכל.
שזה אומר שאני כלום בעולם של הכל.
אבל..דברים באמת  משתנים וכנראה שבאמת הקצב והזמן עושים את שלהם..
תודה על התגובה! פקחת לי קצת את העיניים. והעלת תקווה.
תודה
לצפיה ב-'גם אני סבלתי מהפרעת אכילה במשך 10 שנים מחיי...!'
גם אני סבלתי מהפרעת אכילה במשך 10 שנים מחיי...!
04/07/2016 | 21:51
5
225
היום הכל יוצא החוצה.. הפעם בדרך קצת שונה.
סבלתי מבולמיה, ואנורקסיה במשך 10 שנים ולפני שנתיים הצלחתי במאבק שלי נגדן!
היום אני מנסה להוציא קצת החוצה.. רק האנשים המאוד קרובים אלי יודעים, אני קצת מספרת ומדברת, בעיקר דרך כתיבה. אני כותבת בפורומים ועוברת תהליך עם עצמי של בירור מה היה, למה, איך הצלחתי במאבק קשה וממושך של מלחמה לחזור לחיות כפי שמגיע לי וכפי שאני רוצה.
היום, כבר שנתיים אחרי, אני חוקרת את הנושא במסגרת הלימודים שלי.
אשמח אם תוכלו לסייע לי במחקר שלי. אם אתן סובלות מהפרעת אכילה כזו או אחרת ותוכלו למלא שאלון אנונימי- זה מאוד יעזור לי! אני מודה לכן על שקראתן את ששיתפתי, אשמח אם תוכלו גם לעזור.
3> תודה!

https://docs.google.com/forms/d/1BFYYvfpRZkP5O1F5I...
 
לצפיה ב-'היי, אשמח אם תפרטי איך הצלחת להחלים...'
היי, אשמח אם תפרטי איך הצלחת להחלים...
05/07/2016 | 11:51
3
59
לצפיה ב-'היי'
היי
05/07/2016 | 13:42
2
124
להגיד לגמרי שהחלמתי יהיה קצת קשה... הייתי מאוד רוצה אבל אני עדיין בתהליך של החלמה עם עצמי ולכן גם המחקר שאני עושה והעיסוק סביב הנושא.
תהליך ההחלמה היה מלווה באוסף של מקרים רבים שגרמו לי להבין שהחיים חזקים יותר ושאני רוצה לחיות חיים נורמאליים. הוצאתי מעל 40 אלף שקל על טיפולי שיניים, התחתנתי, הבנתי שככה לעולם לא יהיו לי ילדים, ועוד ועוד אוספים רבים של מקרים. הייתי עם הראש קבור עמוק באסלה במשך 10 שנים, אחרי כל ארוחה, כל יום, כמה פעמים ביום. החלטתי פשוט די!
היה קשה.... זו מלחמה עצמית! זה דורש את כל המשאבים שיש לך כדי לעשות הכל ולרצות בזה בכל גופך ונפשך! אני מתייחסת היום לגוף שלי כמקדש שאין לחלל ולעשות בו את מעשי הסדום שאני עשיתי, מנסה לטפח אותו כמה שאפשר, להזין ולתת את כל מה שהחסרתי כל השנים!
הלוואי ובתהליך שאני עושה אוכל יום אחד לומר שבאמת לגמרי החלמתי.
בשרות טובות ורק טוב! והחלמה לכולם/ן אמן!
שוב קישור לשאלון לעזרה- בבקשה מי שיכול למלא יעזור לי מאוד מאוד
https://docs.google.com/forms/d/1BFYYvfpRZkP5O1F5I...
 
לצפיה ב-'תודה רבה על התשובה.'
תודה רבה על התשובה.
05/07/2016 | 13:58
1
63
אני לא חושבת שאני גיל המתאים לשאלון...
סיימתי בית ספר לפני יותר מידי שני חחח ויש שם הרבה שאלות שלא רלוונטיות ואין אפשרות לא לענות.
 
תודה רבה שחלקת....ברור לי שזאת מלחמה יומיומית אבל עצם העובדה שהצלחת להפסיק להקיא מדהימה בעיני, כל הכבוד!!!
אני מזמן עברתי את ה-40000 שח...זה קרוב יותר ל 400,000
לצפיה ב-'תודה רבה רבה'
תודה רבה רבה
05/07/2016 | 15:16
46
3>
לצפיה ב-'מצרפת שוב קישור לשאלון- בבקשה מי שיכול/ה תענו'
מצרפת שוב קישור לשאלון- בבקשה מי שיכול/ה תענו
06/07/2016 | 07:22
37
לצפיה ב-'הי '
הי
04/07/2016 | 15:37
20
170
גם אני סובלת מהפרעות אכילה ,לא קל לי להתמודד אתן ,הפרעות האכילה שלי נעות בין אנורקסיה (ללא הקאות פשוט הרעבה עצמית )לבין אכילה רגשית (אני סובלת גם מדכאון וחרדות ) ותנודות חריפות בין תת משקל לעודף משקל (לא השמנת יתר מורבידית ),אני לא מטופלת ,מטפלת בעצמי ,הרבה פעמים אני מצליחה ,אבל יש את התקופות האלו שהכל חוזר בחזרה כמו עכשיו וקשה לי עם זה .
לצפיה ב-'ברוכה הבאה אלזה'
ברוכה הבאה אלזה
04/07/2016 | 21:32
19
76
תרצי לשתף בקשיים שאת חווה עכשיו? לכתוב איך התמודדת וטיפלת בעצמך בעבר?
לצפיה ב-'הי נעה '
הי נעה
04/07/2016 | 23:55
18
71
תודה על התגובה . 
בעבר היו תקופות שאכלתי מאוזן ולא סבלתי לא מתת משקל ולא מעודף משקל . 
היום יש לי שוב כל מני תקופות וזה קורה ברצף , זו  תקופה ארוכה של  אנורקסיה שאני לא מסוגלת כמעט להכניס כלום לפה וניזונה בעקר משתייה ויורדת המון במשקל ופתאם בבת אחת תגיע תקופה של  אכילה רגשית שמובילה לעלייה במשקל . 
לצפיה ב-'את יכולה'
את יכולה
05/07/2016 | 14:03
17
55
לתאר אולי מה גורם לשינוי הפתאומי הזה? 
כתבת שזה קרה בעבר - איך טיפלת בעצמך אז? מה עזר לך?
אולי תוכלי לכתוב איך נוכל אנחנו לעזור לך גם?
לצפיה ב-'הי '
הי
05/07/2016 | 16:18
16
62
אני סובלת מדכאון וחרדות זה מה שבעקר משפיע פעם על אנורקסיה פעם על אכילה רגשית , הפרעות אכילה מלוות אותי כל החיים שלי , זה קרה לי המון פעמים בעבר , אני לא יכולה להגיד שיצאתי מזה כי זה תמיד חזר בחזרה בסופו של דבר ,הייתה לי תקופה שהדברים היו קצת יותר מאוזנים , זו הייתה תקופה שרציתי מאד שינוי בחיים הייתי מאד חדורת מטרה ,הייתי שוב עם עודף משקל והחלטתי שהפעם זהו זה ושום דבר לא יעצור אותי ,וירדתי והייתי רזה וזה היה בצורה מאוזנת לא הייתי רעבה ולא התפתתי  לאכילה רגשית כי הייתי מאד חדורת מטרה ,אמרתי לעצמי שזה יביא לי שינוי בחיים ,ושהגעתי למשקל שרציתי ,אז רציתי עוד  זה נעצר ולא ירד עוד ,אז הפסקתי לאכל כמעט עד שזה ירד עוד ,והתחלתי לפתח ממש חרדה מאוכל , יש דברים שאני לא אוכלת כבר שנים אפילו בחגים , אנשים אחרים מדברים על ארוחות ושואלים מה את אוכלת אפילו בתקופה של אכילה רגשית אני מעולם לא אוכלת ארוחות , אני גם לא אוכלת הרבה בתקופה של אכילה רגשית אבל בגלל שהתרגלתי לאכל כל כך מעט אני מעלה במשקל ובינתים במקביל הירידה הזו במשקל לא שינתה לי שום דבר בחיים , עיניתי את הנפש שלי אבל החיים שלי לא השתנו , ואז אמרתי לעצמי בשביל מה את מענה את עצמך וחזרתי לאכילה רגשית ואז היו לי רגשות אשם שאני אוכלת ככה וחשבתי שאני מגעילה ודוחה ופרה מכוערת ,שכולם ישנאו אותה ושעוד פעם תצטרך להתלבש כמו זקנה ותסתגר בבית לגמרי בזמן שאני בחורה צעירה , כי בתקופות של עלייה במשקל אני מתלבשת אחרת ובתקופות שאני רזה אחרת ואני יכולה לא ללכת שנים לים ולבריכה אפילו אם אני עולה רק קצת וגם בגלל החרדה חברתית הייתה תקופה שישבתי בבית ואז עליתי במשקל  ושוב הפסקתי לאכל ,ובמקביל היו לי תקופות של דכאון עמוק שבכלל אני לא מסוגלת לאכל שום דבר וירדתי המון והייתי בתת משקל תקופה ארוכה ,ואז שוב את חושבת החיים שלי בזבל למה אני עושה בכלל את כל זה ושוב אכילה רגשית ואז שוב אנורקסיה וחוזר חלילה. 
אני לא יודעת איך אפשר לעזור אני אשמח לשמע ובאתי לפרק מהלב את הסיפור שלי שבמקום אחר אני לא מעזה לדבר עליו . 
לצפיה ב-'נשמע שחווית'
נשמע שחווית
09/07/2016 | 22:04
15
30
ועדיין חווה.. תקופות מורכבות ביותר. 
בהחלט נשמע שיש לך תובנה מאד גבוהה למצבך, וזה לא מובן מאליו כלל.
אני שמחה שזה יכול להיות מקום עבורך לשתף, האם אין מישהו שיודע מה עברת ועוברת?
לצפיה ב-'יש '
יש
09/07/2016 | 22:13
14
32
מי שיודע אבל זה כאילו שלא ממש יודע , ההורים שלי יודעים שאני עוברת דכאון ויש לי בעיות אבל אבא שלי לא בנאדם שזה מעניין אותו בכלל ,אם אני מבזבזת את החיים שלי או שיש לי בעיות ,מצידו שאני אשן כל היום ולא אעשה כלום ורק שזה לא יעלה לו כסף ושאני לא אבלבל לו את המוח , לא אכפת לו גם אי אפשר לספר לו הוא בנאדם עצבני , ואמא שלי גם יודעת אבל זה כאילו שהיא לא יודעת אם אני אומרת לה אמא יש בעייה ,יהיה בסדר ,לא חשוב אם אני שמנה או לא , אם זה תקע לי את החיים או לא , יהיה בסדר ולא חשוב מה קורה איתי בכלל , זה כאילו שהיא לא מבינה ואולי היא באמת לא תופסת שזה הפרעות אכילה ודכאון ,היא אומרת כן אני יודעת שיש אבל מתנהגת כאילו שאין או זה לא חמור או שזה משהו שיש לכולם ויהיה בסדר ,וזהו זה . 
לצפיה ב-'נשמע שהם ממש לא רואים'
נשמע שהם ממש לא רואים
09/07/2016 | 22:19
13
29
או מסוגלים לראות, את הקושי שלך ואת ההפרעה...מותיר אותך לגמרי לבד.
מדוע לא פנית לטיפול למעשה?
לצפיה ב-'את '
את
09/07/2016 | 22:25
12
30
אבא שלי זה לא מעניין בכלל ,רק שלא יעלה לו כסף ולא יבלבלו לו  בשכל , הוא לא בנאדם שבכלל אפשר לדבר איתו או לשתף אותו הוא יענה לי בעצבים "אז מה את רוצה ממני ?" וזהו זה ,את אמא שלי אני יכולה לשתף אבל כנראה שזה כמו שכתבת היא לא ממש מסוגלת לראות שיש בעייה אמיתית , כאשר הייתי בעודף משקל בהתחלה ,כן פניתי לדיאטנית בקופת חולים ונתקלתי במישהי מאד לא נעימה שאמרה לי תשלימי עם עודף המשקל שלך וזהו ,כל אחד כמו שהוא ,מקסימום אל תעלי יותר אבל זה מה שיש לך וזהו זה וכנראה שככה זה ישאר ,זה מאד ייאש אותי ולא ציפיתי לשמע דבר כזה בכלל ,ועשיתי דיאטה בכוחות עצמי וירדתי המון , כך שמסתבר שהיא לא צדקה , אבל מאז לא הייתי מעוניינת לפנות לטיפול בנושא אחרי תגובה כזו , ולגבי הדכאון ניסיתי שיחות לא עזרו לי בכלל ההפך נכנסתי ליותר דכאון כבר לבד יש פעמים שאני מבינה יותר איך לעזר לעצמי ,כנראה שצריכים מזל קצת גם להתקל במטפל מתאים ,לצערי זה לא קרה לי והוציא לי את החשק כבר לנסות שוב . 
לצפיה ב-'אז היית בטיפול תזונתי'
אז היית בטיפול תזונתי
10/07/2016 | 19:01
11
35
עם דיאטנית, אבל טיפול פסיכולוגי שממוקד בהפרעת אכילה? 
הדיאטנית לא נשמעת אמפתית במיוחד לקושי שלך, אבל אני מניחה שהיא התכוונה שהגישה היום היא שלכל גוף יש את ה-set point שלו. כלומר, משקל גוף שהוא המשקל המיטיב ביותר עבורו, והגוף תמיד ישאף לחזור להיות במשקל הזה. לעתים לשמר משקל שהוא לא המשקל הטבעי של הגוף עלול לשמר מצב של הפרעת אכילה. 
את צודקת לחלוטין, הקשר עם המטפל זה בעיני הבסיס לכל שינוי או קבלה... אבל זה תהליך ארוך ולעתים מייגע... אחרת זה באמת לשבת מול זר שמייעץ לך מה לעשות - מי מעוניין בזה?
אני יכולה להבין את האכזבה שלך, אני פשוט חושבת שזה כמו מערכת יחסים - לפעמים הקשר מסתיים כשאחד הצדדים פגוע, אבל בסופו של דבר ממשיכים הלאה ומחפשים את הקשר הבא.
לצפיה ב-'אני '
אני
10/07/2016 | 20:16
10
24
ממש לא הייתי בטפול ,הייתי בפגישה אחת וששמעתי את הגישה שלה מובן שלא באתי יותר , מאין היא יודעת מהו משקל הגוף הטוב ביותר שלי ?להיות שמנה זה משקל הגוף הטוב ביותר שלי והגוף שלי תמיד ישאף לשם ? מאין לה דבר כזה ?? היא לא מכירה אותי בכלל ,אני לא הייתי שמנה בכלל אף פעם ובוודאי שלא במשקל הזה ,אני הייתי בתקופה ארוכה ששהיתי בבית בעקבות חרדה חברתית ועליתי המון במשקל ורציתי לרדת חזרה ,אני הייתי תמיד בעלת גוף חטוב , לא מראה אנורקסי ולא בקשתי להגיע לשם אבל גם לא הייתי בעודף משקל ואני לא חושבת שהגוף שלי שואף להגיע לשם , זה ממש לא המשקל הטבעי של הגוף שלי ,ושרזיתי לא רזיתי דווקא בהפרעות אכילה ,בגלל שאני גם לא רגילה לאכל כמויות גדולות של אוכל אם אני אוכלת מעט אני ישר עולה כי הגוף שלי דווקא לא רגיל לכמויות גדולות אני לא חושבת שאני צריכה להיות מרוצה אם אני בעודף משקל והמון אנשים יורדים ושומרים על המשקל , לגבי מטפל בשיחות הם לא ייעצו לי שום דבר טוב ,גם מהם שמעתי כרגע זה המצב לגבי הדכאון שלי , חוץ מלגבות תשלום עתק ולהקשיב הם לא עשו כלום ורק ייאשו אותי לא שמעתי עצה אחת טובה או מעודדת , כבר לעצמי אני יודעת להגיד שאם אני בדכאון ויש דברים שאני רוצה לשנות בחיים זה לא צריך להשאר ככה וזו לא אשמתי ואפשר לשנות אני מסוגלת כבר להוציא את עצמי יותר טוב מהדכאון מאשר אדם זר ועוד לשלם לו על זה הון עתק , אז אני לא חושבת שבמקרה כזה אני צריכה להמשיך הלאה ולחפש ,ניסיתי לא ראיתי שזה עובד אני חושבת שאם משהו מסויים לא מתאים לא צריכים להתעקש עליו בלי סוף אלא לנסות משהו אחר שכן יתאים יותר , אם טיפוס מסויים במערכת יחסים הוא כנראה לא הטיפוס שלי ואני נפגעת ממנו אז אני צריכה ללכת על טיפוס שיתאים לי יותר ורוב הסיכויים שאני לא אפגע ממנו כנראה שגם פה סוג העזרה שאני צריכה היא בכוון אחר . 
לצפיה ב-'נכון באמת אין דרך לדעת'
נכון באמת אין דרך לדעת
10/07/2016 | 20:37
9
23
על סמך פגישה אחת, בד"כ זה מסתמך על עקומות שקילה עוד מגיל ינקות אם יש, כדי לאמוד את זה - וגם אז- כמו שאמרת, זה לא מדע מדויק.
אולי תנסי לתאר על איזה טיפול חשבת? מה את מרגישה שיעזור לך יותר? נשמע שעם כל מה שעברת, האמון שלך באנשי טיפול הוא די אפסי.. 
לצפיה ב-'היי '
היי
10/07/2016 | 23:23
8
24
כתינוקת ,נולדתי  והייתי תינוקת רזה ,אפילו רזה מידי ,שמעתי שלא אהבתי לאכל כתינוקת ואמא שלי דאגה אמא שלי עצמה מאד רזה ,תמיד הייתה  מילדות ובמהלך כל החיים גם לאחר הלידה  ,כילדה לא הייתי ילדה רזה ולא ילדה שמנה ,היה לי גוף מאד יפה ,אני רואה זאת בתמונות ילדותי ,אני זוכרת שגם הרבה אנשים אמרו תמיד לאמא שלי שהיא צריכה לרשום אותי לסוכנויות של הפקה שאני ילדה יפה  ומתאימה להופיע בפרסומות אבל אמא שלי היא לא מה שנקרא "פושרית" ולא רצה איתי למקומות כאלו , בבית הספר עברתי התעללות רגשית מאד גדולה של ילדים במשך 8 שנים , לפעמים גם קצת פיזית , הייתי תלמידה מצטיינת ואמא שלי הלבישה אותי תמיד בשמלות של שבת גם ליום חול והייתי מביאה אותי ומחזירה אותי ושאר הילדים בכתה התקשו בלימודים ,לחלקם לא היו בגדים של שבת אפילו לשבת ורובם היו ילדי מפתח וזה עורר כלפיי צרות עין מאד גדולה ,חטפתי חרם של שנים ומילים קשות לפעמים גם קצת מכות ,יריקות דחיפות ,גניבת חפצים ,שמעתי רק שמנה פרה מכוערת מגעילה מטומטמת מסריחה ושאר כינויים שהיו רחוקים מאד מהמציאות וההפך הגמור ממנה אבל שאת סופגת את זה ב גיל 6 לפעמים את חושבת שאולי את באמת לא בסדר ,אח"כ את מבינה מאיפה זה באמת נבע , אבל בגילאים יותר צעירים זה מחלחל פנימה ומשפיע על הנפש ,וככה התפתחו  אצלי דכאון ,כי האמנתי שאולי אני באמת כזו ,וחרדה חברתית ,וחרדות אחרות ובגיל ההתבגרות כל מה שרציתי היה רק להתרחק מאנשים , התקבלתי לבית ספר תיכון יוקרתי ואף אחד לא הציק לי אבל גם לא רציתי להתחבר עם אף אחד מבחירה שלי ,העדפתי פשוט להתרחק מאנשים , והחרדה החברתית רק התעצמה ,התביישתי לאכל על יד אנשים , התביישתי להכנס לכתה אם איחרתי כדי שלא כל המבטים יופנו אלי  , התביישתי לדבר עם אנשים בכלל והרגשתי לא נוח ללכת בכלל עד שהחלטתי לעזוב וללמד לבד בבית כי בעיות לימודיות לא היו לי ההפך הייתי תלמידה מצטיינת ,גם לא הציקו לי יותר אבל גם לא היו לי חברים ולא רציתי להתקל באף אחד ,רציתי להיות בבית , וככה הסתגרתי הרבה שנים בבית ,ושם התחילו בעיות האכילה ,התפתחה אצלי אכילה רגשית , לא היה לי גיל נעורים רגיל ,לא יצאתי ,לא ביליתי ,לא היו לי חיי חברה ,לא רציתי להכיר בנים ,ישבתי בבית , הרבה שנים , ועליתי במשקל בתקופה הזו , הרגשתי מבוגרת ולא נערה גם התלבשתי ככה לא הלכתי לים ולבריכה ,המצב הזה נמשך הרבה מאד זמן ,ובסוף החלטתי על שינוי כי הרגשתי שהזמן עובר אבל אני בכלל לא נהנת ממנו להפך לא חווה כלום ,אז ירדתי הרבה מאד במשק ל ,לבד בכוחות עצמי , אחרי הפגישה ההיא ,כי ידעתי שאני מסוגלת ורציתי שינוי ,חשבתי שזה ישנה לי את החיים , וירדתי המון והייתי מאד רזה ושמרתי על זה הרבה מאד זמן , אבל לא קרו לי שינויים בחיים חוץ מאשר בתחום הזה , ואז הפסקתי לאכל כמעט לגמרי ,כי היה לי בראש שאולי אם אני ארד עוד זה כן ישנה משהו וזה לא שינה והדכאון החריף ולא הייתי מסוגלת לאכל בכלל והגעתי לתת משקל , ואז אחרי תקופה חזרתי לאכילה רגשית ועליתי במשקל ואז עוד כל מני תקופות פעם רזה מידי פעם מלאה פעם באמצע ....
אני חושבת שההפרעות האכילה שלי נובעות בעקר מהדכאון מחוסר השינוי בחיים אני לא יודעת אולי יש אנשי טיפול שהם כן בסדר ועוזרים אני בטוחה שיש לא אומרת שלא פשוט אני לא נתקלתי בהם אולי יש גם כל מני שיטות טיפול אולי לא תמיד השיטה הקונווציונלית מתאימה לכל אחד ,אני בטוחה שיש היום הרבה דברים ,אני באמת לא יודעת מה לעזור בגלל הדכאון גם אין לי כוחות כל כך לרוץ ולנסות דברים אני חושבת שזה מאד קשור גם להפרעות האכילה שלי ....
לצפיה ב-'חוויות לא פשוטות'
חוויות לא פשוטות
11/07/2016 | 22:15
7
20
בלשון המעטה..
אני מסכימה שלא תמיד הטיפול ה"קונבנציונלי" מתאים, אבל בראייה שלי אין דבר כזה טיפול קונבנציונלי... אבל גם טיפולים אחרים יכולים להיות יעילים, הבעיה שלפעמים אין פיקוח או אכיפה ואז יכול להיגרם נזק.
 
כאשר יש דיכאון או מצב רוח ירוד (וזה מאד נפוץ יחד עם הפרעת אכילה) אז קורה בדיוק מה שאת מתארת.. פשוט אין כוחות לעשות משהו, ליזום, להניע תהליכים. כל מה שרוצים זה להסתגר ולהתכנס בתוך עצמנו, וזהו. זה יישמע הכי קלישאתי או פרדוקסלי שיש, אבל כדי להתמודד עם הדיכאון צריך עשייה. הגיוני שתשאלי - אבל איך אביא את עצמי לעשות כשאני בדיכאון? הרי הוא גורם בדיוק להפך. נכון. בהתחלה זה מרגיש בלתי אפשרי, אבל העשייה, כל עשייה של תזוזה אפילו של דברים קטנים נותן משמעות, מסוגלות. אני לא מדברת על עשייה של שגרה ושל הרגלים, אלא עשייה שתוביל להישג, אפילו קטן, מבחינתך.
 
באשר לטיפול, אולי דווקא קורסים והשתלמויות של עזרה עצמית או התבוננות עצמית וכדומה יכולות גם לסייע... אולי גם קבוצה? אבל כמובן שזה תלוי בחומרת המצב מבחינת משקל (תת תזונה הכוונה). 
לצפיה ב-'היי'
היי
12/07/2016 | 01:07
6
20
אני דווקא מאד רוצה לעשות דברים , יוזמת דברים כמה שאני יכולה ,ומנסה לעשות דברים כמה שאני יכולה ,לא תמיד זה מסתדר לצערי ולא תמיד מגורמים שתלויים בי , פשוט לריצות לכל מני מקומות מרוחקים  לפעמים וכויו"ב  אין לי תמיד כוחות ,אני גם ללא רכב ובחום הזה מאד קשה להתרוצץ ,אבל בהחלט יש מספר דברים קטנים שהייתי רוצה לעשות ואני מנסה לעשות על מנת לשנות את חיי ... 
 
כרגע אני לא בתת משקל ,להפך ,עליתי קצת במשקל ואני רוצה לרדת חזרה ,לא לתת משקל חלילה ,אלא למשקל תקני , אולי קב' תמיכה וירטואלית  יכולה להתאים אם יש ,מקום תומך שבו אפשר לספר על הישגים לקבל חיזוקים שצריך לא להרגיש לבד ,להרגיש שמישהו מתעניין ובמקביל לשמור על אנונימיות כי כרגע מרגיש לי נוח יותר כך ...אשמח גם לקרא טיפים לעזרה עצמית ...
לצפיה ב-'אז את במקום הנכון :)'
אז את במקום הנכון :)
15/07/2016 | 15:46
5
21
מבחינת התמיכה ולא להרגיש לבד, זו מטרת הפורום.
 
טיפים לדעתי במצב כזה הם לא יעילים כל כך, אבל אולי השתלמויות שונות יכולות לכוון אותך בכיוון הנכון. 
לצפיה ב-'כמו מה ?אלו למשל ?'
כמו מה ?אלו למשל ?
15/07/2016 | 16:01
4
10
לצפיה ב-'למשל מה?'
למשל מה?
20/07/2016 | 22:12
3
14
לא צרפת פירוט
לצפיה ב-'את רשמת לי '
את רשמת לי
20/07/2016 | 23:37
2
27
"טיפים לדעתי במצב כזה הם לא יעילים כל כך, אבל אולי השתלמויות שונות יכולות לכוון אותך בכיוון הנכון." 
איזה השתלמויות ?
לצפיה ב-'נכון'
נכון
21/07/2016 | 20:47
1
23
לא הוסיף את גוף התגובה משום מה :)
השתלמויות שאינן קשורות כלל לתזונה (אורח חיים בריא וכדומה). דווקא השתלמויות של מיינדפולנס, קשיבות, חרדה, אפילו קבוצות תמיכה ולא טיפול פרטני.
לצפיה ב-'היכן מוצאים כאלו ?'
היכן מוצאים כאלו ?
22/07/2016 | 22:09
10
לצפיה ב-'חלק משיר שהתחברתי אליו השבוע'
חלק משיר שהתחברתי אליו השבוע
04/07/2016 | 21:42
68
"קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה. שלמרות
שיש לו אב ואם, אחים ואחיות, שפה ותרבות
- הוא בעצם ממקום אחר, והוא לא יודע את 
זה. הוא כואב כל חייו, עד שהוא מבין,
ומתחיל את המסע חזרה אל ארץ מולדתו,
שמעולם לא היה בה ואף אחד לא יכול 
להבטיח לו שהיא אכן קיימת."
(ריימונד קרבר, בתרגום עוזי וייל מתוך הספר "שירים").
 
מוזמנות/ים להגיב...
לצפיה ב-'שוב הכל מההתחלה'
שוב הכל מההתחלה
18/06/2016 | 18:42
4
182
הרבה זמן עבר מהפעם האחרונה שהייתי פה חשבתי שהכל מאחוריי והצלחתי להתגבר על ההפרעות שלי.
אחרי המון טיפולים ושיחות הרגשתי שאני מצליחה להתגבר על הכל שאני באמת יכולה להתנהל לבד עם אוכל וספורט והכל יהיה בסדר.
גיליתי שזה הדבר הכי קשה בעולם.
 עד לפני 6 שנים אוכל היה החבר היחיד והכי טוב שלי שלט בכל חלק ממני לא הצלחתי לחשוב על האפשרות שאני אגעל ואשנא אוכל, אף פעם לא הצלחתי לצום ליותר מכמה שעות.
ואז זה קרה ביום אחד הכל התהפך מהילדה שכל כך אוהבת לאכול וכל היום חושבת על הארוחה הבאה, אני לא מסוגלת להסתכל עליו.
מודה זה בא בהדרגה אבל היום הגעתי למצב שאני פשוט לא מרגישה צורך בלאכול אני אוהבת להרגיש רעבה ומפחדת מהיום שזה ייגמר.
הייתי בולמית או שאני עדיין בולמית כבר לא יודעת, הכל  כל כך מבולבל ומסובך אני מרגישה אבודה בתוך עצמי.
הכי נורא שאני ממשיכה לא לאכול ולצום כמה שיותר ומתלהבת שלא קורה לי כלום אני כאילו מחכה ליום שמשהו יקרה ואין לי מושג למה....
לצפיה ב-'חן יקרה,'
חן יקרה,
19/06/2016 | 12:53
2
61
נשמע שאת סובלת מהפרעת אכילה,
אולי כדאי שתפגשי עם מישהו מקצועי?
אני עברתי את מה שאת עוברת עכשיו,
והיום מסוגלת לאכול רק ממתקים.
ליתר בטחון אני בולעת כדור מולטי ויטמין.
לצפיה ב-'היי אלישבע'
היי אלישבע
19/06/2016 | 15:30
1
47
היי, זה נכון אני מאובחנת כסובלת מהפרעות אכילה, לה התגייסתי בגלל ההפרעות האלה. הייתי מטופלת שנים בכל סוג טיפול אפשרי ואחרי הטיפול האחרון הרגשתי סוף סוף שהצלחתי להשתחרר מהעול הזה וכן הייתה לי תקופה מאוד טובה ועכשיו הכל פשוט חזר לקדמותו ויותר גרוע.
אין לי כוחות יותר להתמודדות הזאת.
לצפיה ב-'חן מתוקה,'
חן מתוקה,
19/06/2016 | 16:13
43
כדאי שתתיעצי עם רופא בקשר לכדור מולטי ויטמין,
את תוצאות הצום לא מרגישים בהתחלה,
אבל הוא גורם לבעיות בגוף וכדאי לנסות לשלוט
ולאכול  ולשתות את המינימום,יודעת שקל לדבר,
אבל אין ברירה ממי.
לצפיה ב-'שלום חן'
שלום חן
23/06/2016 | 19:23
43
נשמע שעברת, ועדיין עוברת, תקופה מאד קשה.. את ציינת שעברת שיחות וטיפולים, ונשמע שהיה תהליך, לכן כן חשוב לי להדגיש שנראה ממה שכתבת שאת לא דורכת במקום, כי כתבת "שוב הכל מהתחלה" - וזו חוויה שיכולה לייאש יותר מכל. 
לכל אדם יש נסיגות/מעידות/נפילות, והקושי זה לראות מתי מעדתי ואיך אני מצליחה לעמוד שוב על הרגליים או לבקש ממישהו שירים אותי. זה לא אומר שחזרת לנקודת ההתחלה, זה אומר שאת במקום שנראה מאד דומה, אבל את נמצאת בו ממקום אחר, ואת יכולה לבחור להיעזר. ההמלצה שלי כמובן היא לחזור מיד לטיפול. 
לצפיה ב-'Any idea מזה מצב דמוי אנורקסיה?'
Any idea מזה מצב דמוי אנורקסיה?
19/06/2016 | 01:56
1
109
 
 
לצפיה ב-'לא חושבת שזה מונח רפואי/פסיכיאטרי'
לא חושבת שזה מונח רפואי/פסיכיאטרי
23/06/2016 | 19:16
67
אני מניחה שהכוונה היא לתאר מצב שבו הסימפטומים עושים רושם של אנרוקסיה נרבוזה, אולם ייתכן ולא מדובר בהפרעת אכילה.
פירוש המילה אנורקסיה הוא - חוסר תאבון, ה"נרבוזה" הוא מה שמתייחס להפרעה הנפשית. כלומר, גם מטופל שסובל מסרטן למשל ועובר טיפול כימותרפי עלול לסבול מאנורקסיה, אך לא מהפרעת האכילה.
גם רטלין עשוי ליצור מצב שנראה כמו אנורקסיה, משום שמדכא תאבון, גורם להשתקע במטלות מסוימות וכדומה.

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

היבטים- פסיכותרפיה קוגנטיבית התנהגותית
מרפאת היבטים
פורום טיפול CBT
פורום טיפולי CBT

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ