לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1511415,114 עוקבים אודות עסקים

פורום הפרעות אכילה

הפורום שלנו הנו קבוצת תמיכה וסיוע נפשי. אנו לא מציעות כאן ייעוץ רפואי,כאן תוכלו להכיר משתתפים הלוקים בהפרעת אכילה כזו או אחרת: אכילה כפייתית דרך בולימיה, אנורקסיה וכל מה שבאמצע.
נא לא לפרסם מאכלים ספציפיים, BMI, משקל - ולקרוא את הנחיות הפורום לפני.
כל אחד ואחת מכם מוזמנים להתחבר אל מה ומי שמתאים לו, להכיר אותנו ולספר על עצמו. תכירו כאן גם כמה משתתפים אשר הפרעת אכילה אינה מחלתם וכי הם כאן על מנת להעניק תמיכה וכוחות נפשיים לכולנו.
אתם תמיד מוזמנים לכתוב ולספר על המעיק עליכם או להגיב להודעות של אחרים - אבל אתם חלק מאתנו וגם קריאה יכולה לחזק לפעמים, עד שתמצאו את הכוח לחלוק עימנו.  
אנחנו כאן כולנו כדי לעזור ולהיעזר - כל אחד במינון המתאים לו. כל אחד מוזמן לספר על עצמו מה שהוא רק רוצה, לספר על ההרגשה, על המצב רוח, על איך עבר היום, על הקשיים, על כל הסבל וכל מה שרק יושב לכם על הלב ומכאיב, לוחץ, מנסה להשתחרר החוצה. אתם מוזמנים לעשות זאת בפורום, בסביבה תומכת ומבינה. כולנו כאן אחיות ואחים לצרה. אין כאן מישהו היושב למעלה ונותן הנחיות. אנחנו כאן כולנו יחד, כל אחד בשלב זה או אחר של ההפרעה, תומכים אחד בשנייה, על מנת לנסות יחדיו לעבור את המשבר ולהמשיך קדימה. אתם מוזמנים להוציא פה את כל הלכלוך והרע - אנחנו נקבל זאת באהבה ובהבנה, כמו שנקבל בשמחה את הימים הטובים שיהיו, כשיגיעו. כל יום ביומו. אולי, עם הזמן, תגיעו גם להרגשה שהתמיכה באחרים נותנת לכם המון כוח להמשיך קדימה. אנו מרגישות כך, ואנו לא היחידות. יש פה קבוצה גדולה מאוד של מלאכיות ומלאכים הנותנים הכול מכל הלב כדי לעזור, לתמוך וכמובן גם להיתמך כשצריך.  דרכינו אינה קלה, יש ויהיו תמיד לא מעט עליות וירידות, אך כמו שכבר אמרנו... כל יום ביומו. כל קרב הוא קרב בפני עצמו, וגם אם הפסדנו בקרב אחד או שניים או שלושה - מה שחשוב הוא הניצחון במלחמה כולה. יחד נצליח לעבור את כל הקשיים. יחד ננצח את המחלה. 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום הפרעות אכילה

הפורום שלנו הנו קבוצת תמיכה וסיוע נפשי. אנו לא מציעות כאן ייעוץ רפואי,כאן תוכלו להכיר משתתפים הלוקים בהפרעת אכילה כזו או אחרת: אכילה כפייתית דרך בולימיה, אנורקסיה וכל מה שבאמצע.
נא לא לפרסם מאכלים ספציפיים, BMI, משקל - ולקרוא את הנחיות הפורום לפני.
כל אחד ואחת מכם מוזמנים להתחבר אל מה ומי שמתאים לו, להכיר אותנו ולספר על עצמו. תכירו כאן גם כמה משתתפים אשר הפרעת אכילה אינה מחלתם וכי הם כאן על מנת להעניק תמיכה וכוחות נפשיים לכולנו.
אתם תמיד מוזמנים לכתוב ולספר על המעיק עליכם או להגיב להודעות של אחרים - אבל אתם חלק מאתנו וגם קריאה יכולה לחזק לפעמים, עד שתמצאו את הכוח לחלוק עימנו.  
אנחנו כאן כולנו כדי לעזור ולהיעזר - כל אחד במינון המתאים לו. כל אחד מוזמן לספר על עצמו מה שהוא רק רוצה, לספר על ההרגשה, על המצב רוח, על איך עבר היום, על הקשיים, על כל הסבל וכל מה שרק יושב לכם על הלב ומכאיב, לוחץ, מנסה להשתחרר החוצה. אתם מוזמנים לעשות זאת בפורום, בסביבה תומכת ומבינה. כולנו כאן אחיות ואחים לצרה. אין כאן מישהו היושב למעלה ונותן הנחיות. אנחנו כאן כולנו יחד, כל אחד בשלב זה או אחר של ההפרעה, תומכים אחד בשנייה, על מנת לנסות יחדיו לעבור את המשבר ולהמשיך קדימה. אתם מוזמנים להוציא פה את כל הלכלוך והרע - אנחנו נקבל זאת באהבה ובהבנה, כמו שנקבל בשמחה את הימים הטובים שיהיו, כשיגיעו. כל יום ביומו. אולי, עם הזמן, תגיעו גם להרגשה שהתמיכה באחרים נותנת לכם המון כוח להמשיך קדימה. אנו מרגישות כך, ואנו לא היחידות. יש פה קבוצה גדולה מאוד של מלאכיות ומלאכים הנותנים הכול מכל הלב כדי לעזור, לתמוך וכמובן גם להיתמך כשצריך.  דרכינו אינה קלה, יש ויהיו תמיד לא מעט עליות וירידות, אך כמו שכבר אמרנו... כל יום ביומו. כל קרב הוא קרב בפני עצמו, וגם אם הפסדנו בקרב אחד או שניים או שלושה - מה שחשוב הוא הניצחון במלחמה כולה. יחד נצליח לעבור את כל הקשיים. יחד ננצח את המחלה. 
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
חל איסור מוחלט על פירוט משקל, גובה, חישובי B.M.I, פירוט תפריטים בפורום!
חל איסור מוחלט על כתיבת תכני פרו אנה ופרו מיה בפורום!
חל איסור מוחלט על פרסום טיפול/מטפל/מכונים וכדומה!
אנא שמרו על תרבות דיון, כבדו והתחשבו במשתמשים האחרים.
 
המשך >>

לצפיה ב-'אשפוז'
אשפוז
15/02/2017 | 22:48
1
188
מישהי יודעת על ההבדל בין אשפוז בהדסה לה"א לבין אשפוז בתה"ש? (לבוגרות כמובן) יש מישהי אולי שחוותה את שניהם? ויכולה לספר מקרוב על ההבדלים? (כמובן שלא מאחלת לאף אחת לעבור את הסיוט הזה שנקרא אשפוז,...) 
מדברים איתי שוב על אשפוז. יותר נכון, מגדירים את זה כאופיצייה היחידה כרגע. ואני קצת מיואשת כבר.... 
לצפיה ב-'אישית לא עברתי אשפוז בשתי המחלקות'
אישית לא עברתי אשפוז בשתי המחלקות
16/02/2017 | 20:59
181
אבל ליויתי חברה.
בתל השומר התרשמתי שיש המון ידע מקצועי בתחום והמטפלים מומחים בזה. הכללים יותר נוקשים.
בהדסה מדובר בכמה מיטות בתוך המחלקה הפסיכיאטרית, ולא במחלקה בפני עצמה. שמה הראו יותר גמישות ופחות שמירה. נראה לי שזה מתאים למצבים שונים של הפונה לטיפול.
לצפיה ב-'סליחה'
סליחה
11/02/2017 | 23:33
18
224
סליחה שאני כותבת שוב. אין לי מקום אחר ואין לי בררה יותר. ניסיתי לשתוק. אני עדיין מנסה בהרבה מקומות, להפנים את זה שאין בשביל מה. שכלום לא יעזור.
סיפרתי על החברה שלי. אז היא בשבועיים האחרונים מאושפזת והמצב שלה לא טוב.
היה פרוייקט מסויים שהתחלתי ללמוד, והיה לי חשוב, אפילו די נחשפתי מול המורה בחלקים מהסיפור שלי כשהוא התעניין, ואז הוא ביקש להפסיק את הלימוד. הסיבות הן קשורות לבירוקרטיה וטפסים אבל מרגיש לי כמו עוד נטישה. עוד כשלון.
בלילות הגשומים הכנסתי לדירה חתול מסכן שיילל מחוץ לדלת. הוא התרגל ונכנס אלי גם אחר כך אבל בהמשך רק אכל וביקש לצאת. ושוב זה מרגיש לי שאני לא טובה מספיק לכלום.
יותר ויותר אני מרגישה לבד, מרגישה שאין טעם יותר בלהתאמץ ולשתף, שכלום לא יעזור יותר. גם בטיפולים קשה לי ממש לדבר.
יש לי חלומות נוראיים שכוללים את המשפחה שלי וזכרונות מהעבר. חלומות שמעירים אותי מסוייטת ומאיימים עלי מלהרדם שוב.
אין לי כוחות לחיים האלו.
לצפיה ב-'מזדהה איתך ואין לך על מה להתנצל'
מזדהה איתך ואין לך על מה להתנצל
17/02/2017 | 18:08
17
68
קודם כל אין לך על מה להתנצל !! תוציאי כל מה שעל ליבך, אפחד לא ישפוט אותך.
שתדעי לך שאני ממש מזדהה איתך. נכנסתי לפורם אחרי הרבה זמן שלא ביקרתי ועקבתי אחר הפוסטים שלך ופשוט ריסקת אותי. המילים שלך ככ חדרו בי, וזה גם כי אני מרגישה ממש בדיוק כמוך וכאילו הוצאת לי את המילים מהפה. אני מרגישה ככ את התסכול שלך מעצמך ומהחיים וזה שובר אותי לראות מישהי שמרגישה ככה (חוץ ממני, כי כביכול אצלי זה "מובן מאליו") . אני לא מכירה אותך, אבל זה בכלל לא מגיע לך. אני מרגישה שאת גם מאוד מודעת לעצמך ולמחלה הארורה הזו וזה מה שהופך את זה ליותר קשה לדעתי. כמו עם המקרה עם החתול, שאת יודעת שלהפרעת האכילה ולביטחון שלך גורם משפיע באיך שאת לוקחת את העניין שהחתול ביקש לצאת וזה כביכול כי את "לא מספיק טובה". אבל זה שטויות וזה לא נכון !! 
רק רציתי שתדעי שאת לא לבד ואת מוזמנת לשתף תמיד. את לא היחידה שחווה את זה ומרגישה ככה , ואני אומרת את זה כדי לנחם אבל לא רק. כי אני יודעת שזה לא מנחם כי קשה מאוד לחיות ככה. כל החיים נראים אפורים וחסרי משמעות. 
אני יודעת שמהסגרת של הטיפולים נורא קשה ומתישה נפשית, זה כאילו לגרד שוב את הפצע ולפתוח אותו. אבל המסגרת הזו נורא חשובה. גם אם את מרגישה שאת עומדת במקום אל תפסיקי ללכת. 
אשמח אם תוכלי לשתף לגבי החלומות שלך והעבר שלך והאם יד להם חלק בהפרעת האכילה שפיתחת.
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
18/02/2017 | 07:54
16
43
נגעת לי בלב.
לצפיה ב-'פנס היקרה..'
פנס היקרה..
22/02/2017 | 20:44
15
47
איך את מרגישה היום?
 
כמה כאב מהתיאור שלך.. 
 
כשנמצאים במקום כל כך קשה.. גם מניסיון.. רואים את הכל דרך מסננת של שיפוטיות ואכזריות עצמיות.. 
 
עצוב לי שמישהי כמוך, שיכולה להרגיש כמו שאת מרגישה ולבטא כמו שאת מבטאת ולעזור לאחרים כמו שאת עוזרת, חושבת את זה על עצמך..
 
פה בשבילך! 
לצפיה ב-'גם טריגר'
גם טריגר
02/03/2017 | 22:58
14
49
אני במצב נפשי די גרוע. הגעתי ליאוש מוחלט ועשיתי כמה דברים מתוך כך, כמו להיעדר מהעבודה ולהסתכן בפיטורים. אבל לא רק.
הפסיכולוגית והפסיכיאטר טענו שאני לא יכולה להשאר לבד בבית ושאדאג שיהיו איתי אנשים. מרוב שזה היה נשמע תלוש מהמציאות שאגייס פתאום סביבי אנשים כשאף אחד לא יודע עלי כלום, חשבתי להתעלם.
יצא שדיברה איתי מישהי מהעבודה כשנעדרתי ושמעה שמשהו לא בסדר. היא שיתפה עוד מישהי והן באו קצת להיות איתי.
תוך כדי הימים האלו המצב עוד החמיר, הלילות חסרי השינה מעיקים ומאיימים ממש. הגעתי למצב שלא זכרתי אף פעם, שאני מרגישה ממש זקוקה להמצאותם של אנשים לידי, וזה מבהיל מצד אחד ןגם חסר פתרון .
שיתפתי עוד אנשים כדי שאוכל יותר להיעזר. זה קשה ממש. בפרט שלא שמרתי על קשרים עד היום.
ועדיין הגיע לילה ואני לבד.
לצפיה ב-'אני יודעת'
אני יודעת
04/03/2017 | 20:10
13
37
שכשנמצאים במקום בו את נמצאת עכשיו, בכזו מצוקה, הבדידות נוכחת הרבה יותר.
מהניסיון שלי, אני בעבר הרגשתי שאם אני נמצאת במצב הזה או אדם אחר, אז אם הוא לא רוצה לעזור לעצמו "אין מה לעשות". כמה טעיתי.
לפעמים כל מה שצריך הוא לעבור את הרגע הזה, להתמודד עם הדחף הרגעי, להיעזר. לפעמים מספיקה החוויה באותו הרגע שאת לא לבד, שזה ישתפר, שיש לך כוחות, כדי לעבור את זה. וכן, לפעמים אין ברירה אלא להיעזר במישהו או משהו חיצוני שישלשלו את החבל לבור שאת נמצאת בו.
כשאנחנו בתוך הבור , מרוב שכבר אין כוחות, הייאוש, הייאוש גורם לנו פשוט לקבל את המצב בהשלמה. אבל אני רוצה להעביר לך פה עד כמה שאפשר שלפני שאת מקבלת את המצב כמו שהוא את יכולה לנסות לשנות אותו.
זה נראה ממה שכתבת שאת במשבר קשה עכשיו, אני לא יודעת כמה הוא עוצמתי ביחס למשברים קודמים שעברת, אבל אף אחד מאיתנו לא חסין ממשברים וזה אומר שאת התמודדת עם מצבים דומים בעבר, וצלחת אותם.
לצפיה ב-'כזה לא היה לי'
כזה לא היה לי
04/03/2017 | 22:32
12
29
אולי כי הייתי פחות מודעת, יותר הדחקתי התעלמתי והמשכתי. ידעתי שאני מרגישה רע ולא ידעתי מעבר לכך.
עכשו הכל נוגע, לאימה יש מילים ותחושות ותמונות.
וזה מאיים ומערער הכל
לצפיה ב-'אם כך'
אם כך
04/03/2017 | 22:49
11
23
זה נשמע התקדמות עצומה, עם כל הכאב והמצוקה, אם את אומרת שזה שונה מהמשברים הקודמים והפעם את ממש חווה את הכל, בלי הדחקה ובלי הימנעות.. כשאת מרגישה כמו עצב חשוף, כאילו אין עור וכולך חשופה והכל נוגע בך, זה אומר שמתחילים לגעת במקומות העמוקים באמת..
אני לא חושבת שיכול להיות משהו שאכתוב שיעודד אותך, אני לא חושבת שצריך לעודד כל כך במצב כזה שנראה כל כך עגום כשנמצאים בו, אבל אולי איזשהו מסר שלא ישאיר אותך כל כך לבד בחווייה... אני באמת מאמינה ש-
"the only way out - is through". נשמע שאת בדרך הזו. 
לצפיה ב-'לא יודעת אם זו התקדמות'
לא יודעת אם זו התקדמות
04/03/2017 | 23:49
10
30
אני מבינה שבכזה מצב יש יותר במה לטפל בטיפול הפסיכולוגי.
בפועל מה שקרה זה כנראה טריגר שעורר דברים מהעבר. (הם עדיין לא ברורים אך מציקים.) כך שלא בטוחה שזוהי תוצאה של התקדמות.
 
לצפיה ב-'פחות'
פחות
05/03/2017 | 17:24
9
32
מעניין אותי כמה "בשר" יש בטיפול.. אני מדברת על החוויה שלך. כלומר בעיני הטריגר לא יכול לעורר דברים כשאנחנו לא מסוגלים לקלוט אותם.. גם אם הכל עכשיו מבולגן וכאוטי.
לאורך השנים יש הרבה טריגרים אבל אנחנו יכולים להיות אלופים ב הכחשה וכדומה, ואם משהו עולה מערער זה איפשהו אומר שקצת הורדנו הגנות ואנחנו מוכנים לקבל.
זה כמובן לא הופך את זה לפחות קשה, מעיק ומייגע. כשקשה אפילו רק להשאיר את הראש מעל המים.
מה את כן חושבת שיכול לעזור לך כרגע? 
לצפיה ב-'זה מיועד אלי?'
זה מיועד אלי?
07/03/2017 | 14:18
1
20
לצפיה ב-'כן :)'
כן :)
07/03/2017 | 18:37
4
לצפיה ב-'לא יודעת. לא יודעת. ותודה על ההתייחסות'
לא יודעת. לא יודעת. ותודה על ההתייחסות
07/03/2017 | 23:42
6
31
הפסיכולוגית עוזרת. יש דברים שמצליחים להחזיק אותי. אבל זה גג 24 שעות ומתמוגג. ואז אני שוב אבודה ונואשת ונופלת לכל דבר.
ממש קשה לי לשמור על העבודה עכשו, מנסה להחזיק מיום ליום שעה שעה.
אני כל כך תלויה באנשים פתאום וזה קשה לי ומוזר ואין הרבה שבאמת שורדים איתי. יש מישהי אחת שממש נצמדה אלי כשקלטה מה קורה דואגת ומנסה באמת לעזור.
יש עוד אנשים שמראים אכפתיות והתעניינות. זה קצת קשה להבין (להתאכזב) ולגלות שהביחד לא מצליח להקל הכל. לא לוקח את הקושי. בזמן שבאמת חשבתי שאני עושה הכל בשביל לעזור לעצמי, כשאני עם כל ההתנגדות שלי מאפשרת לעצמי להתקרב אל אנשים ולהיעזר, זה לא עוזר והכל רודף אותי ואני עם סיוטים והתקפי חרדה ולא בבית שלי.
ואז אני מתייאשת ורוצה להפסיק, ולמחרת פתאם היום נהיה סביר יותר. ואני מקבלת כוח לעוד יום. ובלילות תמיד קורסת.
לצפיה ב-'24 שעות זה המון וזה מדהים'
24 שעות זה המון וזה מדהים
18/03/2017 | 09:47
5
17
יחסית למה שאת עוברת! 
לפעמים אנחנו כל כך מצפים שהכאב פשוט ייעלם, אבל זה לא עובד ככה - בשלב האקוטי שאת נמצאת בו, זה ממש לשרוד מרגע לרגע שוב ושוב.
 
הלילות הם הכי קשים, אני ממש מבינה אותך. הכל צף ועולה בחושך ובלבד הזה... אני מציעה כן להכין מראש אולי משהו לקרוא בלילה - משהו שאת כותבת לעצמך, שיזכיר לך בשעות הקשות של הלילה שבבוקר הדברים נראים אחרת - עדיין קשים ועדיין מאכזבים, אבל בכל זאת מעט אחרת. רק כדי שזה יזכיר לך את זה כשמאד קשה.
אני חושבת שזה לא מובן מאליו שאת נותנת לעצמך להיעזר עכשיו, במיוחד כשזה נשמע שאת לא כל כך רגילה לזה - להיעזר באחרים. תהיה לזה המון משמעות גם בעתיד, אני בטוחה. 
לצפיה ב-'נכון. תודה'
נכון. תודה
19/03/2017 | 20:37
4
23
24 שעות זה באמת המון. זה מה שנותן לי היום החופשי מהעבודה שמוקדש לפגישה עם הפסיכולוגית, עובדת סוציאלית, ובערב השתתפות בקבוצה של בנות. זה נותן לי כוח ליום שלם. ובלילה שאחר כך אני שוקעת שוב.
ואני מבקשת עזרה בלי הפסקה. מכל מי שאפשר. ואז נבהלת ונגעלת מעצמי ובטוחה שאני כזו דוחה ובורחת ונעלמת וסותמת.
חזרתי היום לדיאטנית אחרי חודש שלא היה לי כוחות ללכת אליה. היא הבינה את המצב והבקשות שלה די מותאמות למצב ובכל זאת אני לא משוכנעת שאצליח.
לצפיה ב-'איך זה מתקדם?'
איך זה מתקדם?
25/03/2017 | 13:10
3
15
עצם המחשבה שאת לא משוכנעת שתצליחי משפיעה עלייך.
תתרכזי ותתמקדי בכאן ועכשיו  - אין עבר ואין עתיד, רק את הרגע הזה, ולעבור מרגע לרגע.
לצפיה ב-'קשה לי'
קשה לי
30/03/2017 | 00:47
26
הקצוות שאני חווה הם מטורפים. הגעתי לקרקעית כל כך נמוכה,  ופתאם נוצר איזה מרחב שאיפשר נשימה ואף שמץ של תקווה, ושוב קריסה (כל כך מהירה!) והתנפצות של האשליה.
לצפיה ב-':( ט'
:( ט
31/03/2017 | 21:02
1
19
ראיתי אתמול מולי ברחוב את הבנאדם הראשון בעולם שראה אותי, והתייחס אלי כראויה, והוא הבן אדם שגם פגע בי. ראיתי אותו, אחרי לא מעט שנים שלא נפגשנו. מאז התמונה שלו לא זזה לי מהראש, הכל משתבש, מתקשה שלא לפגוע בעצמי. נשארת שוב לבד.
לצפיה ב-'אל תחמירי את המצב'
אל תחמירי את המצב
01/04/2017 | 00:14
19
תעשי כל מה שאת יכולה שלא יהפוך את המצב לקשה יותר. 
תיעזרי, בדיוק כמו שאת עושה עכשיו. 
לצפיה ב-'עזרה - איך לעודד אותה לעלות במשקל?'
עזרה - איך לעודד אותה לעלות במשקל?
28/01/2017 | 20:43
5
187
בת זוגי סובלת מהפרעות אכילה מילדות (אנורקסיה רסטרקטיבית).
שנינו בעשור החמישי לחיינו ואנחנו בזוגיות שנתיים וחצי (מתוכם מעל שנה מגורים משותפים)
הבעיה:
למרות שכרגע היא עם BMI גבולי שלא מחייב טיפול, מצבה משפיע דראסטית מן הסתם על איכות החיים הן שלה והן שלנו כזוג.
 
נכון להיום היא מוכנה סוף סוף לשקול (הא :)) לנסות לעלות במשקל, אבל כשמגיעים לתכל'ס היא לא מסוגלת להוסיף לתפריט.
 
פניה לדיאטנית לא רלוונטית כי כאמור הבעיה היא במסוגלות להגדיל תפריט ולא במה להוסיף.
 
בנוסף, מדובר כאמור באדם בגיר ובעל נסיון רב עם שיטות טיפול כאלה ואחרות ואנו חוששים שלמרות הנכונות כרגע, ברגע האמת היא "תתחמן את המערכת" וההזדמנות תחמוק.
 
אשמח לעצתכם.
לצפיה ב-'שלום וברוך הבא לפורום'
שלום וברוך הבא לפורום
30/01/2017 | 21:27
4
107
קודם כל, אני חייבת לומר שאני מעריכה את רמת הדאגה והאכפתיות שאתה מפגין, מדובר במצב מאד לא פשוט - לא למתמודדת עם הפרעת האכילה ולא לקרובים לה. 
 
 
אני אכתוב את השורה התחתונה כבר בהתחלה, אבל ארצה להעמיק יותר לאחר מכן: אני חושבת שהתשובה בגוף השאלה - בת זוגתך היא אדם בגיר, כך שאתה-עצמך לא יכול לעשות דבר שיעודד אותה לעלות במשקל. מה גם שהסיכוי לעלייה במשקל כשמדובר באנורקסיה רקסטריקטיבית ללא טיפול נפשי הוא די קלוש, כפי שאתה בעצמך מציין. פעמים רבות אחד מבני המשפחה תופס בעל כורחו את מקום הפסיכולוג/מטפל/דיאטן/רופא/הורה וכו' כאשר בת הזוג מתמודדת עם אנורקסיה, ואני מאמינה שלהיכנס למקום הזה זה בעייתי מאד עבורך, עבורה ועבורכם.
 
ועכשיו להבהרה - תוכל לפרט כיצד מצבה משפיע דראסטית? גם על החיים שלך וגם על שלכם?
תוכל להסביר אולי איפה אתה בתוך כל המצב הזה? איך אתה מתנהג ואיך זה משפיע עליך?
בנוסף, במשפט האחרון כתבת " אנו חוששים"- מי הם "אנו"?
 
 
לצפיה ב-'קודם כל קצת הבהרות וחידודים'
קודם כל קצת הבהרות וחידודים
31/01/2017 | 12:41
3
117
ראשית, לא ציינתי (וייתכן שזה מיותר) שבת הזוג שלי קוראת את התשובות - אני מאמין שלנסות לברר סוגיות כאלה מאחורי הגב יכול להזיק יותר מאשר להועיל.
 
רק עכשיו שמתי לב שהכותרת שבה בחרתי ("לעודד לעלות במשקל") אינה תואמת כלל את תוכן השאלה שלי (ולבטח לא את כוונתי). אז ראשית אחדד את השאלה:
 
בהנתן שכיום בת זוגי, שהיא בגירה, מביעה נכונות כלשהיא לנסות להתמודד עם הקושי שלה לעלות במשקל, מהן המסגרות/אופציות הטיפוליות שיכולות להיות הכי אפקטיביות כדי "להכות בברזל בעודו חם"? קרי שא. לא תרתיע  את בת זוגי מלהחשף אליה (די מצולקת מהמערכות הללו - לא אפרט) וב. תאפשר המשכיות טיפולית.
 
מטבע הדברים אנחנו מודעים לחלק מהאופציות, כגון מסגרת שמספקת מעטפת כוללת (פסיכולוג+דיאטן+עו"ס+פסיכיאטר), או מטפל נפשי (פסיכולוג או פסיכיאטר) בלבד.
האתגר הוא למצוא את המסגרת או האדם או אלטרנטיבה אחרת שאנחנו לא מודעים אליה שתאפשר להזדמנות לא לחמוק.
 
אולי השאלה היתה אמורה להיות מה עבד הכי טוב אצלכם (כי כנראה שזה מאד אינדיבידואלי) 
 
ומעט הבהרות כמובטח 
 
  • אנו חוששים - בת זוגי ואני. גם היא וגם אני רוצים שזה יקרה אבל מודעים לקושי ולשבריריות הרגע ולכך שגישה לא נאותה תחבל בנכונות ואף עלולה לגרום לרגרסיה.
  • השפעה על החיים - דיכאון ועייפות (שלה), שמעבר לזה מוביל להגבלה בעשיית דברים לבד וביחד
  • איך אני מתמודד עם זה - זה נושא אחר ולא הייתי רוצה לפתח אותו כאן כי זו לא מטרת הפוסט והשרשור בקלות יכול לגלוש אליו. בגדול אפשר להגיד שכמו בכל דבר בחיים, לפעמים יותר קל ולפעמים פחות, אבל באמת הייתי מעדיף להסתפק בזה לכרגע. 
 
בקיצור (הא!) אני לא מצפה לפתרונות קסם אלא יותר לזוויות המבט שלכם, בין אם המקצועיות ובין אם החוויתיות (סוג של סיעור מוחות אם תרצו).
 
שוב תודה נעה על ההתייחסות ולכולם על העזרה.
לצפיה ב-'כפי שניתן להבין מהכינוי, אני בת הזוג המדוברת (והאנורקטית)'
כפי שניתן להבין מהכינוי, אני בת הזוג המדוברת (והאנורקטית)
31/01/2017 | 13:03
123
רק רציתי להגיד שאני מסכימה ומצטרפת לכל מילה שכתב בן זוגי ובעיקר להודות לו על התמיכה האינסופית. אני אוהבת אותך המונים 
לצפיה ב-'מה לגבי קבוצה טיפולית'
מה לגבי קבוצה טיפולית
11/02/2017 | 16:02
64
ייעודית להפרעות אכילה?
 
לצפיה ב-'מה לגבי קבוצה טיפולית'
מה לגבי קבוצה טיפולית
11/02/2017 | 16:02
44
ייעודית להפרעות אכילה?
 
לצפיה ב-'ספרים בנושא בולמוסים'
ספרים בנושא בולמוסים
21/01/2017 | 22:14
93
שלום!
אני חדשה כאן..
אשמח לדעת האם מישהי נתקלה בספרים בנושא בולמוסי אכילה המסופרים מנקודת מבט אישית ואמתית של מישהי שחוותה בולמוסי אכילה?
לצפיה ב-'הפרעות אכילה, משפחה ומה שבינהן.'
הפרעות אכילה, משפחה ומה שבינהן.
15/01/2017 | 21:11
166
ביום שני, 27.2.17, בשעה 16:00, יערך מפגש למשפחות, למתמודדים ולאנשי מקצוע בנושא טיפול בהפרעות אכילה.
המפגש יעסוק בהיבטים שונים של הפרעת אכילה בטיפול בנוער ומבוסגרים ובעיקר התמודדות המשפחה בתהליך הטיפול.
 
מזמינה את כל מי שהכנס מדבר אליו להגיע, ייערך במרכז לבריאות הנפגש בבאר שבע, באולם הספרייה.
 
*הכניסה חינם*
לצפיה ב-'מאבק להקמת טיפול באילת'
מאבק להקמת טיפול באילת
09/01/2017 | 21:17
1
76
שלום שמי גל ואני אילתית שסובלות כבר שבע שנים מהפרעות אכילה. יוזמת מאבק להקמת מרפאה להפרעות אכילה באילת וזקוקה לאילתים או הורים לילדים אילתים הסובלים מהפרעות אכילה. אם אלו אתם או שאתם מכירים אנא פנו אלי למייל galjulien@walla.com
לצפיה ב-'מחזקת את ידייך'
מחזקת את ידייך
15/01/2017 | 21:07
29
לצערי הרב המקום הקרוב ביותר לטיפול בהפרעת אכילה הוא רק בסורוקה.
מקומם. 
לצפיה ב-'דוברי אנגלית למחקר בנושא דימוי גוף'
דוברי אנגלית למחקר בנושא דימוי גוף
08/01/2017 | 22:28
43
שלום,
 
במסגרת לימודי התואר השני בפסיכולוגיה קלינית, נערך מחקר במטרה להבין טוב יותר את מושג 'דימוי הגוף' והשלכותיו על הבריאות הנפשית.
 
לצורך כך, דרושים משתתפים דוברי אנגלית (שפת אם) אשר יענו על שאלון קצר הכולל שאלות כלליות ואישיות בנושא חשוב זה.
 
חשוב להדגיש כי המענה הינו אנונימי לחלוטין, ללא שום פרטים אישיים כלשהם.
 
כל השתתפות תורמת וחשובה, תודה רבה על השתתפותך!
 
למחקר:
 
 
לצפיה ב-'מה הורים אומרים - ומה אנחנו שומעות/ים (טריגר?)'
מה הורים אומרים - ומה אנחנו שומעות/ים (טריגר?)
05/01/2017 | 11:27
2
154
בוקר טוב, 
 
לפני די הרבה שנים - יותר מעשור, אם לדייק - הייתי מאד פעילה בפורום הזה, ומצאתי בו הרבה אוזניים קשובות ועיניים אוהבות וחיבוקים וירטואליים שחלקם גם הפכו גשמיים. חוזרת לכאן עכשיו בתור אמא לשתי ילדות קטנות, וחשבתי אולי תסכימו לעזור לי להכין רשימה שתשמש הורים ששוקלים מילים (סליחה על השימוש בפועל הזה, אבל אולי זה בדיוק העניין), הורים שהולכים על קצות האצבעות, הורים שיוצאים מגדרם כדי לפצח את שפת ההפרעה - ופשוט לא מצליחים. ברור שאין שפה אחת כזו, הרי כל אחד ואחת מאיתנו הם עולם עשיר ומגוון, אבל אולי שווה לבדוק את זה. אם תצא רשימה יפה ושימושית, ואם תסכימו, נוכל גם להפוך אותה לכתבה עבור הורים. 
 
אנא כתבו - 
1. מה הסיטואציה? 
2. מה אבא או אמא אמרו לי?
3. מה שמעתי בין המילים? (או - איך ההפרעה שלי עיוותה את הדברים)
4. מה עדיף היה שההורים יגידו כדי שהדברים יקבלו משמעות מבריאה ולא מורידה? 
 
מקווה שאני מובנת, בכל מקרה הנה דוגמה משלי:
1. פעם מדדתי ג'ינס ליד אבא שלי
2. הוא אמר לי "זה קצת צפוף לך, עוד מעט תחזרי לעצמך"
3. בין המלים שמעתי "הגוף שלך מכוער, את גדולה מדי, את חייבת לעשות הכל כדי לשנות את ממדי גופך"
4. עדיף היה שיגיד: "נראה שלא נוח לך, בואי נמצא מכנסיים שתרגישי בהם טוב ונעים"
 
מוזמנות להצטרף 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
08/01/2017 | 23:18
60
נכנסתי לפה בתור אימא לילדה בת 7 שמאוד אוהבת לאכול. חשוב לי לגדל ילדה שמחה ובריאה ואני מאוד אשמח לקרוא כל מה שיכתבו פה. 
לצפיה ב-'שלום גילי, רעיון מקסים :)'
שלום גילי, רעיון מקסים :)
15/01/2017 | 21:06
44
אמנם אין לי חוויה אבל כמטפלת אני מאד מתחברת למה שאת שמעת ומה היית מעדיפה שהיה אומר.
אני יכולה רק להכליל ולומר שזה בעצם ההבדל בין לומר משהו שיפוטי ללומר משהו תיאורי, כששיפוטיות יכולה גם להיות מחמאה ולהיחוות כלא נעימה וחודרנית.
 
לצפיה ב-'המחלה הזאת הורגת (טריגר) '
המחלה הזאת הורגת (טריגר)
03/01/2017 | 02:19
5
261
היא לא הייתה חברה שלי. הכרתי אותה מכאן, אחר כך עברנו לפייסבוק. קראתי לאורך שנים את האמביוולנטיות שלה בין החלמה למחלה, קראתי את הנימוקים להישארות במחלה, נימוקים כל כך שכלתניים, כמעט הגיוניים אפילו, אלליי - כמעט שהשתכנעתי.
היא הצטיירה בעיניי בחורה צבעונית, מלאת חיים, כישרונית וחומלת. ובועטת גם. שנים היא בעטה במי שניסה לעזור לה. היא רצתה לצאת מזה, אבל לא.
תהינו פה עד כמה ועד מתי אפשר לחיות על אפס.
היא לא ממש הייתה חברה שלי. בקושי זוכרת איך היא נראתה, כי בפעם האחרונה שהייתה בינינו אינטראקציה, לפני כמה שנים, התכתבנו על חתולים. היא לא אהבה את מה שכתבתי, ומחקה אותי מהחברים שלה.
אבל ההודעה על המוות שלה הכתה אותי בתדהמה. בכל זאת, אני זוכרת את החריפות שלה, את התוכן, את הצורה של המילים. אפילו את הסיפור אני קצת זוכרת.
אנורקסיה.
המחלה הזאת הורגת.
לא באתי לפה להטיף, אני אפילו לא אנורקסית אלא "סתם" אכלנית יתר כפייתית.
אבל היא מתה.
ואין לי כל כך מה לכתוב, בעצם. מי אני שאטיף. בקושי לעצמי אני עוזרת.
אבל היא לא היחידה שהכרתי שמתה מאנורקסיה. אני חושבת שהיא השלישית.
ואני תוהה אם היה משהו שהיה יכול להציל אותה, ואם כן - מהו אותו דבר. ואין לי תשובה.
ואל תשאלו אותי מי זו - מי שיודעת יודעת ומי שלא - אני אכבד את הפרטיות האחרונה שאולי עוד נשארה לה.

לצפיה ב-''
03/01/2017 | 11:20
3
112
יצא לי גם להכיר אותה מתפוז וכרגע ראיתי במקרה שמישהו כתב שהיא נפטרה והזדעזעתי...
באתי לפה לבדוק אם כתבו על זה כי מצאתי רק פוסט אחד בינתיים...
לצפיה ב-'אומרים'
אומרים
03/01/2017 | 11:33
2
115
שהיא נפטרה מקרוהן...
אני לא יודעת מה נכון...
אבל מן הסתם הפרעת האכילה גם השפיעה ואולי אף גרמה לקרוהן...
לצפיה ב-'לא מתים מקרוהן כל כך מהר'
לא מתים מקרוהן כל כך מהר
04/01/2017 | 00:01
1
137
קראתי שזה היה שילוב של השניים.
לצפיה ב-'אני מעולם לא שמעתי שמתים מקרוהן.'
אני מעולם לא שמעתי שמתים מקרוהן.
04/01/2017 | 08:30
102
יש לי חברה עם קרוהן שאמרה שהיא חלתה בזה בגלל אנורקסיה...
לצפיה ב-'אני לא רואה שום הטפה במה שכתבת'
אני לא רואה שום הטפה במה שכתבת
15/01/2017 | 21:04
89
איך את מרגישה? איך זה השפיע עלייך?
לצפיה ב-'שמישהו יקרא... (גם ט)'
שמישהו יקרא... (גם ט)
01/01/2017 | 22:49
19
220
אני כותבת שנים באיזה פורום, למרות שלאחרונה אני כמעט לא מקבלת התייחסות. כבר הרבה זמן. וזה החיים שלי, חיה לבד ולא מורגשת.
וקשה לי כבר הלבד הזה. משהו השתנה וכבר פחות מתאים ונוח לי לבד כל כך.
אני רוצה שמישהו יקרא מה קורה איתי, שלמישהו יהיה אכפת.
יש לי את המטפלים שלי, ארבעה. עם הותיקים שכבר שנים אצלם יותר קל לי ועם החדשים עדיין קשה. יש לי בעיה של חוסר אמון.
אני כל כך רוצה לפגוע בעצמי באיזו דרך, אבל התפקוד שלי במשך היום לא ממש מאפשר לי. ואני נשארת מפורקת ומתפקדת. יצאתי היום מטיפול מדהים אצל מטפלת ממש מעולה שמצליחה להביא אותי להרבה הבנות חשובות, והיא גם משלבת טיפול בתנועה שחשוב אצלי בגלל ניתוק מאד גדול מהגוף. ובסוף הטיפול הרגשתי כזו הצפה עצומה, צורך למות לתקופה, לעשות משהו.
אני מתנצלת שכתבתי עוד הודעה כשכבר יש הודעה שלי בעמוד, אבל ממש רציתי שמישהו יקרא. תמחקו אם זה לא בסדר. 
לצפיה ב-''
02/01/2017 | 03:16
1
20
לצפיה ב-'תודה, יקרה'
תודה, יקרה
02/01/2017 | 20:45
27
לצפיה ב-'הדברים שלך נגעו בי'
הדברים שלך נגעו בי
02/01/2017 | 20:33
3
60
אפילו דרך המסך אני מרגישה את המילים שלך, אז שתדעי שאת מורגשת. 
זה יותר איך שזה משפיע עליי, אני יודעת, אבל אולי אם תדעי שזה ככה מהדהד אצלי וגורם לי ממש לרצות לענות ולהדגיש לך את זה. 
 
אני מבינה את המצב שאת מתארת.. זה המלכוד הכי גדול שיש מבחינה נפשית - "מסוגלות לכאורה". כלפי חוץ מתפקדת ומוחזקת ובפנים קורסת. עצם זה שאת מטופלת זו חוזקה, אבל יש תקופות שמרגישים שצריך לקרוס או שאין מספיק כוחות, ואולי את יכולה לקרוס בדרך שלא תזיק לך לטווח רחוק כמו פגיעה עצמית, משהו כמו חופשה יזומה?.. 
לצפיה ב-'קודם כל תודה'
קודם כל תודה
02/01/2017 | 20:43
2
42
שבכלל קראת ועוד הגבת.
אני לא ממש יכולה לקחת חופשה. יש לי את הלילות שבהם הכל יכול להתפרק. ואת הטיפולים... שלפעמים משאירים אותי חסרת כוחות ונואשת לנשום את מה שעברתי.
לצפיה ב-'חופשה מנטלית'
חופשה מנטלית
02/01/2017 | 21:46
1
39
לפעמים באמת הלילה זה הזמן היחיד שיש לנו לקרוס לתוך עצמנו ולהתפרק, אבל יש גם המון משמעות בלפנות לעצמך את הזמן הנוסף ולדאוג לעצמך למסגרת זמן נוספת שבה תוכלי להתפרק בה.. אם זה אפשרי כמובן (אפילו אם זה אומר רק להיות בבית או במיטה). בדיוק כמו כשחולים..
לגבי הטיפולים - מה הכוונה שיש 4 מטפלים? האם המוצפות לאחר הפגישות לעתים זה משהו מדובר איתם?אני יכולה להגיד מניסיון שלי כמטפלת שיש לי מטופלות שהיו למשל נוהגות להגיע למרפאה לפגישה איתי ולאחר מכן לפגישה עם הדיאטנית, משום שזה היה יותר נוח מבחינה פרקטית לקבץ את הטיפולים ברצף, אולם זה גרם להמון מוצפות רגשית ויש גם המון קושי ולא רק תיקוף בלהיות מטופלת על ידי מספר גורמים..
לצפיה ב-'ארבעה מטפלים'
ארבעה מטפלים
02/01/2017 | 21:53
55
פסיכולוגית דיאטנית מטפלת בתנועה ופסיכיאטר.
לצפיה ב-'מה שלומך?'
מה שלומך?
08/01/2017 | 23:22
2
36
איך את מרגישה היום?
לצפיה ב-'תודה'
תודה
08/01/2017 | 23:31
1
43
על ההתעניינות.
נוצרה הפסקה של מעל שבוע בטיפולים וקשה. אין לי איפה לשחרר ועם מי לדבר. משתדלת מאד לשמור על תפקוד מלא בעבודות.
לצפיה ב-'את חברה בקבוצות פייסבוק? '
את חברה בקבוצות פייסבוק?
11/01/2017 | 01:25
52
בקבוצות בפייסבוק נוצרת לפעמים ידידות אמיצה,גם בגלל שכולם יודעים עם מי הם מדברים וגם בגלל הפורמט שמעודד שיחות מרובות משתתפים. אני חושבת שבפייסבוק אפשר לקבל תמיכה מהירה ונראות. פשוט כי אני לא מכירה אותך, אבל אני לא רוצה שתהיי לבד. (())
לצפיה ב-'פנס יקרה'
פנס יקרה
14/01/2017 | 21:52
8
48
קודם כל אני רוצה לשלוח לך חיבוק ענק. לא יכולה להתחיל לענות לך בלי זה.
 
אני קוראת מה שכתבת ורוצה לשאול אותך עוד, לשמוע אותך עוד, לדעת מה קורה איתך עוד ועוד.
רוצה לספר? כי אני מאוד אשמח לקורא
לצפיה ב-'תודה'
תודה
15/01/2017 | 03:00
7
34
זה מרגש אותי שאת מתעניינת.
היה לי טיפול קשה השבוע, עלו תכנים קשים שהפסיכולוגית אומרת שכרגע אני מתמודדת איתם רק בחלומות. מאז אני קצת הפוכה. התחננתי למטפלות שיעזרו לי למות. התפוררתי. הפסיכולוגית מקסימה והיתה איתי בקשר בימים האלו וגם המטפלת האחרת בדקה מה קורה איתי. בעצמי אני לא ממש יודעת. אתמול הלכתי לבר ושתיתי עד שאיבדתי שליטה וחזרתי הביתה מתה. מאז אני במיטה. אני כל כך צריכה מישהו שיהיה איתי ויעזור לי. הבנאדם היחיד שלידי זו חברה שבעצמה מתמודדת עם אינסוף בעיות, שלא נעים לי להטריח אותה.
אבל מחר אני קמה, פוגשת הורים של ילדים, עובדת עם צוות מקסים ומעבירה את היום. העבודה מצילה אותי, וגם עוזרת לי לברוח.
לצפיה ב-'בעיני זו לא העבודה שמצילה אותך'
בעיני זו לא העבודה שמצילה אותך
15/01/2017 | 21:01
40
זו את שבוחרת להינצל. זה הבדל עצום. יכולת באותה המידה לא להיעזר בעבודה אבל את כן בוחרת לחיות ולחוות בנקודת הזמן הזאת ולכן זו בחירה בעיני שהיא מאד משמעותית וכן מעידה על כוחות, לפעמים במקומות שגם אנחנו מרגישים שאין לנו.. 
לצפיה ב-'המילים שלך'
המילים שלך
15/01/2017 | 23:30
5
41
מזכירות לי מקומות שגם אני לפעמים נמצאת בהם.
טיפולים קשים, תכנים בלתי נסבלים שעולים בזמנים של ספק שינה-ספק עירות...
ואני מכירה את הרצון הזה למות. זה באמת מפורר להיפגש עם תכנים איומים כאלה.
 
וכן, אני גם מכירה את הרגעים האלה שבהם העבודה שולפת אותנו מהאזורים הכי מסוייטים ואיכשהו אנחנו ממשיכות לתפקד יום אחרי יום (כשבפנים זה בכלל לא מרגיש אפשרי להתקיים).
 
אני שולחת לך שוב חיבוק ענקי.
לפעמים, כשהסיוטים הופכים משהו שאפשר לדבר עליו ולחשוב אותו, זה קצת יותר נסבל. זה קצת יותר מרגיש שאפשר לחיות. אני זוכרת זמנים שבהם לא האמנתי שיכול להיות אחרת, זה היה נראה שאין מוצא. כל מפגש עם התכנים היה מפרק אותי...    היום זה אחרת. לא נעלם, אבל אחרת. נסבל יותר. מוכר יותר... זה לוקח זמן, לפעמים שנים, אבל אני באמת מאמינה שזה אפשרי...
 
אני ממש מקווה שתהיה אפשרות מתישהו בעתיד הקרוב ליצור קשר נוסף שבו אפשר לשתף... לא מגיע לך להיות כל כך בודדה.
לצפיה ב-'לא מגיע לי?'
לא מגיע לי?
16/01/2017 | 00:12
4
29
לא מגיע לי שתתייחסו אלי כאן, תחשבו תתאמצו ותענו. זה כל כך לא מובן מאליו בשבילי. זה המון ותודה.
לצפיה ב-'אני יודעת '
אני יודעת
16/01/2017 | 23:27
3
28
שככה זה מרגיש. (ועצוב לי שככה זה מרגיש).
 
זה תמיד מרגיש רק ככה או שיש לפעמים רגעים אחרים?
לצפיה ב-'תמיד, עם כולם'
תמיד, עם כולם
17/01/2017 | 06:31
2
25
כולם עושים לי טובה שמדברים איתי. כולל המטפלים. אני חייבת לשלם כל הזמן.
לצפיה ב-'עצוב לי שככה זה מרגיש'
עצוב לי שככה זה מרגיש
17/01/2017 | 21:49
1
21
ואני יודעת שזה מרגיש ככה כבר הרבה זמן...
 
 
את מדברת על זה בטיפול?
לצפיה ב-'כן'
כן
18/01/2017 | 02:21
22
מדברת, קצת. כשמגיעים לזה. 
לצפיה ב-'קוראת שוב הכל'
קוראת שוב הכל
21/01/2017 | 01:03
27
כי אני נורא לבד. ומנסה לקרוא מילים שכבר עשו לי טוב יותר.
דיברתי היום עם מישהו שהוא פחות מטפל (למרות שהתפקיד שלו בחיי הוא כן די טיפולי), וסיפרתי לו קצת על החיים שלי. בעבר כבר נתתי לו כמה פרטים טכניים על ההסטוריה שלי והיום יצא שישבנו עוד קצת ודיברנו על איך החיים שלי נראים היום ומה קורה. הוא באמת התעניין וזה היה מוזר וגם נעים. גם היה לו אכפת ממה שהוא שמע והיה נראה שהוא רוצה שיהיה לי טוב.
בקטע המעשי שאנשים לוקחים את זה,  את ההתעניינות והאכפתיות, זה כבר פחות נעים כי למה לעזאזל אתם חושבים שלכולם הפיתרון הוא אותו אחד? תמצאו לי את הגבר הנכון ואהיה מאושרת? אויש תמותו. ונכון שהוא בן אדם מבוגר שעוסק בתפקידו עוד לפני שנולדתי ובכל זאת זה תסכל קצת. רק קצת כי אני לא מצפה היום הרבה מאנשים או כמעט ולא.
תןדה למי שקרא, אין לי פואנטה, סתם משתפת כדי להיות פחות לבד בשעה הזו של הלילה וזה מה שהצלחתי לכתוב.
 
לצפיה ב-'טיפול בהפרעות אכילה בילדים ונוער בבי"ח סורוקה'
טיפול בהפרעות אכילה בילדים ונוער בבי"ח סורוקה
31/12/2016 | 23:11
67
שלום לכולם,
 
מיידעת כי החודש נפתח ביחידה לטיפול בהפרעות אכילה בילדים ובנוער בסורוקה גם מחלקת אשפוז מלא ואשפוז יום לילדים ולנערים (עד כה היה לילדות ולנערות).
לצפיה ב-'**חדש** טיפול יום בהפרעות אכילה לנשים וגברים בהדסה עין כרם'
**חדש** טיפול יום בהפרעות אכילה לנשים וגברים בהדסה עין כרם
31/12/2016 | 11:05
83
מפרסמת מודעה שהגיעה אלי:
בימים הקרובים תפתח בבית החולים הדסה עין כרם תוכנית לטיפול יום בהפרעות אכילה.
אתן מוזמנות להפנות נשים וגברים מגיל 18 ומעלה הסובלים מהפרעות אכילה, בעלי מוטיבציה גבוהה לטיפול ולהחלמה, אשר זקוקים למסגרת אינטנסיבית יותר מאשר מסגרת הטיפול הנוכחית. מוזמנים גם מטופלים מחוץ לירושלים במידה ויש נכונות ויכולת מצידם להגיע להדסה מספר פעמים בשבוע.
היחידה תפעל חמישה ימים בשבוע. שלוש פעמים בין השעות 8:00 ל 15:00 ופעמיים בשבוע בשעות 11:00 עד 18:00, ותציע ליווי בשלוש ארוחות ביום. בנוסף תהיה תוכנית מובנת עם טיפול פסיכולוגי פרטני, טיפולים קבוצתיים ופעילויות העשרה.
למעוניינות, כיתבו לנו למייל: BEWELL@hadassah.org.il
ונשלח לכם במייל חוזר טופס הפנייה ליחידה.
בברכה,
דר' שיקמה קלר
וצוות היחידה לטיפול יום בהפרעות אכילה.
לצפיה ב-'נערה עם הפרעת אכילה'
נערה עם הפרעת אכילה
25/12/2016 | 09:28
4
183
שלום, אני אם לנערה עם הפרעת אכילה שאובחנה בתחילתה, אשמח לקבל המלצות למטפלות בתחום הפסיכותרפיה/פסיכולוגיות מומלצות ממכבי או בפרטי
לצפיה ב-'שלום'
שלום
31/12/2016 | 11:08
83
איפה בארץ את מחפשת?
 
אפשר למצוא בקישור הבא אנשי מקצוע שחברים בעמותה להפרעות אכילה:
לצפיה ב-'שלום לך אור'
שלום לך אור
31/12/2016 | 23:09
2
66
ברוכה הבאה לפורום.
אין אפשרות לפרסם ולהמליץ בפורום, ייתכן וייפנו אלייך באופן פרטי.
מעבר לכך, אציין כי זו התמודדות לא פשוטה, התקופה שבה ניתנת אבחנה.. מצד שני, לעתים יש בכך נחמה כלשהי משום שיש שם לקושי וטיפול בו. נשמח לסייע ולתמוך אם תרגישי צורך/רצון 
לצפיה ב-'אי אפשר לפנות אליה בפרטי, אין לה פרטי'
אי אפשר לפנות אליה בפרטי, אין לה פרטי
02/01/2017 | 03:17
1
49
היא צריכה להירשם לתפוז.
לצפיה ב-'צודקת :)'
צודקת :)
02/01/2017 | 20:21
13
לצפיה ב-'לקבל את עצמי לגמרי'
לקבל את עצמי לגמרי
11/12/2016 | 22:32
2
149
אשמח לשמוע רעיונות ועצות איך אפשר לקבל את עצמי לגמרי
לקבל את המראה והגוף
בנוסף וחוץ מטיפול
 
מודה לכם מאוד
 
לצפיה ב-'שלום לך :)'
שלום לך :)
20/12/2016 | 20:31
1
57
שאלה קשה שאלת :)
 
האם את מתכוונת לטכניקות שמוצעות בתחום או תיאוריות? מה הכוונה?
לצפיה ב-'הכל'
הכל
23/12/2016 | 14:27
40
אשמח לדעת על הכל
לצפיה ב-'קושי באכילה בגלל חשש בלתי נסבל מאיידס'
קושי באכילה בגלל חשש בלתי נסבל מאיידס
28/11/2016 | 17:47
5
130
בגלל חשש זה קשה לי לאכול חלק ( לפחות ) מהארוחות מתוך הלחץ, מה עושים ?
לצפיה ב-' נשמע באמת'
נשמע באמת
02/12/2016 | 21:59
2
75
מאד מלחיץ.מצב מורט עצבים...
האם עשית בדיקה ותדעי בקרוב?
האם זה קורה לך הרבה שמתוך דאגה רבה אינך אוכלת?
לצפיה ב-'אני גבר'
אני גבר
02/12/2016 | 22:43
1
60
והבדיקה הסופית בעוד כחודשיים
לצפיה ב-'מתנצלת'
מתנצלת
02/12/2016 | 23:12
48
בכל מקרה התוכן של ההודעה רלוונטי גם אם אתה גבר, זה קורה לך במקרים נוספים? 
האם יש לך מישהו שיוכל ללוות אותך בחודשים האלו? משפחה, חבר?
לצפיה ב-'שלום חסוי'
שלום חסוי
15/01/2017 | 21:17
22
לפני כחודש וחצי תיארת לחץ בעקבות מצבך, האם תרצה לשתף? להיעזר?
לצפיה ב-'שלום חסוי'
שלום חסוי
15/01/2017 | 21:17
14
לפני כחודש וחצי תיארת לחץ בעקבות מצבך, האם תרצה לשתף? להיעזר?
לצפיה ב-'אכילה רגשית'
אכילה רגשית
18/11/2016 | 13:30
6
142
היי
אוכלת ואוכלת ואוכלת, לא ניראה לי שזה נורמלי או רגיל. לאכול המון וגם להיות רעבה מהר
עליתי כבר הרבה וזה קשה לי מאוד
אני מתארת לעצמי שזו אכילה רגשית כי בחודשים האחרונים (שאז זה התחיל בערך) אני מרגישה אדישות רוב הזמן (וזה בד"כ קורה כשאני "מרגישה יותר מידי")
יש מה לעשות עם אכילה רגשית?
לצפיה ב-'ברוכה הבאה רעות '
ברוכה הבאה רעות
19/11/2016 | 21:45
5
69
לשאלתך - כן, יש מה לעשות עם אכילה רגשית.לגבי התייחסות להאם זו אכן אכילה רגשית או האם זה נורמטיבי ומה אפשר לעשות/לטפל וכו'.. אני לא כל כך יכולה משום שאין מספיק מידע.
אם כבר כתבת כאן, אולי תוכלי להסביר ולהרחיב מעט יותר? כך נוכל לתת תשובה יותר אינפורמטיבית וגם מועילה עבורך.. 
 
 
לצפיה ב-'מה אפשר לעשות'
מה אפשר לעשות
21/11/2016 | 00:09
4
53
מה אפשר לעשות עם אכילה רגשית?
ואיך עוד אני יכולה להרחיב?
זה משהו שלא היה לי בעבר לפי מה שזכור לי
התחיל לפני כמה חודשים
מאז אני רעבה או יכולה להכניס עוד משהו לפה כמעט כל הזמן
לצפיה ב-'אולי נתחיל ב..'
אולי נתחיל ב..
27/11/2016 | 20:43
3
47
מה קרה לפני כמה חודשים? את לא חייבת לפרט יותר מדי אבל אולי זה ישפוך קצת יותר אור. 
האם את מטופלת או טופלת בעבר? 
לצפיה ב-'קרו שינויים..'
קרו שינויים..
28/11/2016 | 15:46
2
51
היו הרבה שינויים..שינוי של כל הסביבה, אנשים חדשים, התחלה של עבודה וממש שינוי בהתנהלות לעומת לפני
אם זה שינוי בראש של מה התפקיד שלי עכשיו או מה נדרשממני ואם זה שינוי ממש בכל מה שאמרתי לפני
כן מטופלת אבל לא בשביל הפרעות אכילה
לצפיה ב-'אולי כדאי'
אולי כדאי
02/12/2016 | 19:05
1
37
להעלות את דפוסי האכילה שאת מתארת גם בטיפול? כי למעשה ההתנהגות שאת מתארת היא גם חלק ממך, ונובעת ממשהו שמטריד אותך ומקשה עלייך. כלומר אני רואה את זה כחלק בלתי נפרד מהטיפול, אם אכן יש.
לבקשתך, מה ניתן לעשות עם אכילה רגשית?
אני חושבת שכדאי קודם כל להתבונן על הדפוס וללמוד אותו בפירוט. זה אומר אכילה לפי תפריט מספק ורישום ותיעוד מדויק לעצמך מתי את "סוטה" מהתפריט ועם איזה מאכלים - ממש תיעוד של השעות והסיטואציה, מעין יומן אכילה. מציעה גם לתעד בו מה את מרגישה ואילו מחשבות עלו באותם מקרים בהם את מרגישה שאינך שולטת באכילה. התיעוד עצמו הוא טיפולי, משום ש"יכריח" אותך ממש להתעסק בכל מקרה, ולהבין מה מציף אותך ולא להימנע מזה. שוב - ממליצה להשתמש בתכנים הללו גם בטיפול, קשה לנטר ולהפנים את כל זה בכוחות עצמך.
לאחר שתביני במפורט את דפוסי האכילה הרגשיתשלך , תוכלי להתחיל לעבוד על קשיבות לגוף, ולתרגל קשיבות (mindfulness). זה אומר להיות מודעת לכל הארוחה כולה, מרגע ההכנה ועד הביס האחרון, ואחריו. תרגילי נשימה לפני כל ארוחה שימקדו אותך, כך שלא תפעלי באופן אוטומצמטי ובלתי נשלט. מציעה לקרוא על זה קצת יותר באינטרנט, אם תרצי אחפש מקורות להפנות אותך. 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
04/12/2016 | 00:56
24
תודה על כל ההשקעה בתשובה!
אני אשתדל להעלות בטיפול וגם אנסה לעקוב עם יומן האכילה
ואני אשמח לעוד מקורות מידע, תודה
לצפיה ב-'קבוצות טיפול בגישת CBT- מרפאת הנוטרים ברעננה'
קבוצות טיפול בגישת CBT- מרפאת הנוטרים ברעננה
07/11/2016 | 17:58
151
היי.
אני מעתיקה לכאן מודעה שפורסמה לגבי קבוצות טיפוליות במרפאת הנוטרים ברעננה. זוהי מרפאה מצויינת (!) והמנחות של הקבוצה הן נשות טיפול מעולות. 
מי שזה רלוונטי לה- זה אחד המקומות הציבוריים הטובים באיזור המרכז/שרון לקבל בהם טיפול.
 
ביחידה לטיפול ומחקר בהפרעות אכילה במרפאת "הנוטרים" ברעננה מקבוצת כללית, מתקיימות קבוצות טיפול בגישת CBT, הנחשבת מזה שנים רבות לטיפול המוביל והיעיל ביותר להפרעות אכילה הכרוכות בהתקפי אכילה ולבולימיה.
תכנית הטיפול כוללת 24 מפגשים קבוצתיים, אחת לשבוע, התאמת תכנית תזונתית אישית ומפגשי מעקב ותמיכה פרטניים. 
התכנית מיועדת לגילאי 18-50 ואינה כרוכה בתשלום (בכפוף לטופס 17, בהתאם לרפורמה בבריאות הנפש).
התכנית הניתנת מהווה חלק מתכנית מחקר להערכת יעילות הטיפול (באמצעות מילוי שאלונים אנונימיים תוך הקפדה על סודיות רפואית וחיסיון המידע).
לפרטים נוספים ולהרשמה ניתן לפנות לד"ר עינת צוברי או רינת גרונדמן במייל: rinat.grundman@gmail.com או rinatgr@clalit.org.il 
או למשרד המרפאה- 09-7712249
לצפיה ב-'אכילה רגשית '
אכילה רגשית
03/11/2016 | 20:02
4
129

שלום לחברים ]ה
אני בת 41 אמא לשני ילדים נשואה
באופן כללי לא שמנה וגם לא רזה
לא ממש נשקלת אבל בגדול יותר בכיוון של רזה וחתיכה אם עוד משתמשים בביטוי הזה
הילדים שלי כבר די גדולים 5 ו 10
אני די מקפידה על שש -שבע ארוחות קטנות ביום וזה עובד לי אני שומרת על משקל די טוב 
אממה יש בעיה כבר כמה שנים של אכילה רגשית
זה קורה במצבים שאני בלחץ וסטרס בשעות הערב בימים שבעלי עובד בעבודה נוספת ואז חוזר בחצות ואז אני ערב שלם עם הילדים לבד 
אני יכולה לעבור גם ערב נפלא איתם אבל בסוף איזשהוא ריב או מתח יפרק אותי ואז הם ילכו לישון ואני אוכל שטיות ופחמימות כשאני לא בטוחה שאני רעבה בכלל
אני מודעת שזה בוודאות אכילה רגשית אכילת תסכול. כי אני אוכלת וגם לא מרגישה בכלל כאילו האוכל תקוע כזה.
מה עושים עם זה? איך מתמודדים ?
די מייאש ובתוך תוכי אני גם מאוד כועסת על הילדים שלי כי הם ואך ורק הם הסיבה לאכילה הזו. עם כל כמה שאני אוהבת אותם .זה אך ורק בגלל הלחץ והמתח בגידול ילדים ואצלי זה בנים .
אשמח לעצות
די מייאש . בעלי עובד בערך פעמים בשבוע וזה מחרב לי את כל השמירה על המשקל. בימים רגילים הוא חוזר בשש ואז יותר טוב יש עוד מישהו בבית 
אז נוח להתמודד . זה משהו שיש לי בעצם מאז שהבן שלי הבכור נולד
כשהיה תינוק היה יותר חמור היה ממש קטסטרופה כי הייתי איתו הרבה לבד
היום הילדים גדלו אבל עדיין זה מתח הרבה פעמים והכל הכל סובב סביבם
ואז בסוף הערב אני מרגישה מרוקנת מתה ומיואשת ופונה לאוכל.
אשמח לעצות מאמהות שמכירות את הנושא הזה של אכילה רגשית בעקבות התמודדויות עם הילדים . תודה
 
לצפיה ב-'ברוכה הבאה לפורום :)'
ברוכה הבאה לפורום :)
05/11/2016 | 09:10
59
אני חושבת שאת מתארת בצורה מאד ברורה את המצב שלך, של אכילה רגשית, ומסוגלת לקרוא לזה בשם. חשוב מכך, את מתארת בצורה מאד כנה את הקושי שלך, שהוא על פניו הסטרס הכרוך בגידול הילדים וריבים במערכת היחסים. 
גם את החיבור בין הקושי לבין המצב את מצליחה לעשות ברמה מסוימת - ואני מדגישה את כל זה משום שזה מעיד על תובנה מסוימת שהיא קריטית להתמודדות ולטיפול, ואינה מובנת מאליה כלל.
אני חושבת שכדאי לפרק ולהבין יותר את הביטוי "אכילה רגשית", כדי שלא נשאיר אותו 'סתום'. למעשה מדובר במצב שבו יש גורם חרדה (סטרסור) אשר דורש יותר משאבים נפשיים וכוחות נפשיים ממה שיש לאדם על מנת להתמודד עם אותו גורם. הפער הזה בין הכוחות הדרושים לבין הכוחות הנמצאים בפועל יוצר מעין "ריק" וקונפליקט שהאדם מרגיש צורך למלא אותו - והאכילה היא למעשה הסימפטום, עבור הרבה אנשים באופן לא מודע מדובר בדרך להזין את עצמי ולת לעצמי את הכוחות או למלא את עצמי. לכן גם האכילה הרגשית אל מול גורם שלילי תהיה לרוב של מזונות עתירי קלוריות - אני כמובן אסייג ואומר שכדי להבין מדוע הפיצוי הוא דווקא בדרך של אכילה יש להעמיק בטיפול עבור כל אדם וכל מקרה, ואני רק כותבת כאן ממצאים כלליים מהספרות המחקרית. ישנן גם תיאוריות אחרות שאומרות כי האכילה מסייעת כהסחת דעת אל מול גורם החרדה, שכן לעתים הבולמוס גורם לתחושת מועקה ואשמה, וכך מתמקדים ברגשות השליליים שנוצרו מהאכילה, והם לעתים יותר נסבלים מהרגשות השליליים שנוצרו מגורם החרדה הראשוני עצמו (מתח מהילדים או בן הזוג, למשל). כלומר, בסיום האכילה הרגשית יכול להיות שתרגישי כי הערך העצמי שלך אפילו עוד יותר ירוד, אבל באופן לא מודע זה יקושר לאכילה הרגשית (אשמה בעקבות הפנייה לאכול וההרגשה לאחר מכן) ולא יקושר לגורם הראשוני עצמו, משום שככל הנראה לא ניתן להכיל ובאמת לגעת בנושא..
אני חושבת שאת תוכלי להיעזר בטיפול, לא תארת האם פנית בעבר לטיפול, אבל נראה שאת באמת מתמודדת עם המון מתח וחרדה סביב הילדים והבעל, ואין הרבה פניות לעצמך, למה שעובר עלייך. אפילו מתיאור הקושי שלך, לא סיפרת על עצמך, מי את - מעבר ללשמור ולטפל בילדים.
 
לצפיה ב-'ברוכה הבאה'
ברוכה הבאה
05/11/2016 | 15:59
2
62
נועה ענתה לך בפירוט על הגורמים והמנגנונים של אכילה רגשית... אני רק אוסיף שזה נורא (!) קשה להיות אמא, ועוד אמא שמגדלת את הילדים רוב הזמן לבד. זה מביא אותנו לפעמים לתחושות קשות (שעליהן אחכ בטח מתועררת אשמה) של כעס על הבעל והילדים.
רציתי לשאול כמה דברים- האם יש ימים קלים יותר? נגיד ימים של חברים/חוגים שבהם העומס עליך נמוך יותר? האם יש סבא/סבתא שאפשר להיעזר בהם לפעמים? ואם זה קיים ועוזר- האם אפשר להרחיב את זה ולאפשר לך עוד ימים של הקלה?
האם יש לך מרחבים שהם שלך לגמרי, בלי בעלך ובלי הילדים? מקומות שממלאים ומחזקים...?   האם יש לך זמן שהוא רק שלך?     לי זה הרבה פעמים זאת הדרך לשמור על שפיות.
האם את ובעלך מדברים על הקושי שלך? האם הוא יודע שאת מותשת וזקוקה לנוכחות שלו?
האם קורה שאת מנסה לשלוט על האכילה שלך במהלך היום (להימנע ממזונות מסויימים, להקטין את הכמויות, להיצמד לתפריט יחסית מצומצם וכו)? הרבה פעמים קורה שאנחנו מנסות לשמור במהלך היום, ובעצם מרעיבות את הגוף. מצב כזה מעורר רעב אמיתי ופיזיולוגי, בעיקר לדברים מתוקים או לפחמימות, בשעות הערב. כשמתערבבים בזה רגשות או קשיים, זה אפילו מחמיר עוד יותר. יכול להיות שחלק מהעבודה תהיה על להגדיל את הארוחות במהלך היום כדי להימנע מרעב קיצוני בערב.
 
מצטרפת לשאלה של נועה לגבי טיפול- האם הלכת פעם? האם חשבת ללכת? נשמע שאת בהחלט יכולה להפיק הרבה מכך.
אם תרצי, נוכל אולי לעזור לך לחשוב על מקום מתאים בשבילך.
לצפיה ב-'תודה על התשובות'
תודה על התשובות
07/11/2016 | 08:25
1
43
ולמען ההגינות אני אחדד
אני ממש לא מגדלת אותם רוב הזמן לבד
בעלי שותף
פשוט יש לו עוד עבודה פעמים בשבוע ואז הוא בא בלילה
סבתות לצערי לא רלוונטי
בעבר היה יותר קשה עכשו הם גדולים
לגבי טיפול לא יודעת למי לפנות
 
לצפיה ב-'את יודעת להגיד'
את יודעת להגיד
07/11/2016 | 17:51
41
מה תרצי שיהיה בטיפול?
מה את מחפשת?
האם היית בעבר בטיפול? ואם כן- איזה חוויה היתה לך?
 
אולי כך נוכל לעזור לך למצוא מקום מתאים
לצפיה ב-'המלצה'
המלצה
28/10/2016 | 09:51
102
שלום,
אני מחפשת פסיכיאטר/ית מומלץ באזור פתח תקווה שעובד עם הכללית  
תודה
לצפיה ב-'שלום למשתפות ולמשתתפות'
שלום למשתפות ולמשתתפות
21/10/2016 | 14:31
1
149
יש לי שאלה:
יש מישהי בפורום שסובלת (אין מילה אחרת) מהפרעות אכילה במשך שנים ארוכות? (אצלי זה שלושים שנה)
לפני הרבה שנים התנתקתי כמעט לחלוטין מהעולם החיצוני ואני חיה בעולם שכולו מוקדש וסובב סביב הפרעת האכילה
אולי מישהי חווה או מכירה משהו דומה ?
לצפיה ב-'יש'
יש
29/10/2016 | 09:12
68
הפרעות אכילה נממשכות זמן רב ואני מאמינה שבנות רבות כאן יכולות להרגיש הזדהות עם מה שכתבת. העוצמה של הסימפטומים יכולה להשתנות במהלך השנים אבל קשה להחלים באופן מוחלט.

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

פורומים

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ