לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1511415,114 עוקבים אודות עסקים

פורום הפרעות אכילה

הפורום שלנו הנו קבוצת תמיכה וסיוע נפשי. אנו לא מציעות כאן ייעוץ רפואי,כאן תוכלו להכיר משתתפים הלוקים בהפרעת אכילה כזו או אחרת: אכילה כפייתית דרך בולימיה, אנורקסיה וכל מה שבאמצע.
נא לא לפרסם מאכלים ספציפיים, BMI, משקל - ולקרוא את הנחיות הפורום לפני.
כל אחד ואחת מכם מוזמנים להתחבר אל מה ומי שמתאים לו, להכיר אותנו ולספר על עצמו. תכירו כאן גם כמה משתתפים אשר הפרעת אכילה אינה מחלתם וכי הם כאן על מנת להעניק תמיכה וכוחות נפשיים לכולנו.
אתם תמיד מוזמנים לכתוב ולספר על המעיק עליכם או להגיב להודעות של אחרים - אבל אתם חלק מאתנו וגם קריאה יכולה לחזק לפעמים, עד שתמצאו את הכוח לחלוק עימנו.  
אנחנו כאן כולנו כדי לעזור ולהיעזר - כל אחד במינון המתאים לו. כל אחד מוזמן לספר על עצמו מה שהוא רק רוצה, לספר על ההרגשה, על המצב רוח, על איך עבר היום, על הקשיים, על כל הסבל וכל מה שרק יושב לכם על הלב ומכאיב, לוחץ, מנסה להשתחרר החוצה. אתם מוזמנים לעשות זאת בפורום, בסביבה תומכת ומבינה. כולנו כאן אחיות ואחים לצרה. אין כאן מישהו היושב למעלה ונותן הנחיות. אנחנו כאן כולנו יחד, כל אחד בשלב זה או אחר של ההפרעה, תומכים אחד בשנייה, על מנת לנסות יחדיו לעבור את המשבר ולהמשיך קדימה. אתם מוזמנים להוציא פה את כל הלכלוך והרע - אנחנו נקבל זאת באהבה ובהבנה, כמו שנקבל בשמחה את הימים הטובים שיהיו, כשיגיעו. כל יום ביומו. אולי, עם הזמן, תגיעו גם להרגשה שהתמיכה באחרים נותנת לכם המון כוח להמשיך קדימה. אנו מרגישות כך, ואנו לא היחידות. יש פה קבוצה גדולה מאוד של מלאכיות ומלאכים הנותנים הכול מכל הלב כדי לעזור, לתמוך וכמובן גם להיתמך כשצריך.  דרכינו אינה קלה, יש ויהיו תמיד לא מעט עליות וירידות, אך כמו שכבר אמרנו... כל יום ביומו. כל קרב הוא קרב בפני עצמו, וגם אם הפסדנו בקרב אחד או שניים או שלושה - מה שחשוב הוא הניצחון במלחמה כולה. יחד נצליח לעבור את כל הקשיים. יחד ננצח את המחלה. 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום הפרעות אכילה

הפורום שלנו הנו קבוצת תמיכה וסיוע נפשי. אנו לא מציעות כאן ייעוץ רפואי,כאן תוכלו להכיר משתתפים הלוקים בהפרעת אכילה כזו או אחרת: אכילה כפייתית דרך בולימיה, אנורקסיה וכל מה שבאמצע.
נא לא לפרסם מאכלים ספציפיים, BMI, משקל - ולקרוא את הנחיות הפורום לפני.
כל אחד ואחת מכם מוזמנים להתחבר אל מה ומי שמתאים לו, להכיר אותנו ולספר על עצמו. תכירו כאן גם כמה משתתפים אשר הפרעת אכילה אינה מחלתם וכי הם כאן על מנת להעניק תמיכה וכוחות נפשיים לכולנו.
אתם תמיד מוזמנים לכתוב ולספר על המעיק עליכם או להגיב להודעות של אחרים - אבל אתם חלק מאתנו וגם קריאה יכולה לחזק לפעמים, עד שתמצאו את הכוח לחלוק עימנו.  
אנחנו כאן כולנו כדי לעזור ולהיעזר - כל אחד במינון המתאים לו. כל אחד מוזמן לספר על עצמו מה שהוא רק רוצה, לספר על ההרגשה, על המצב רוח, על איך עבר היום, על הקשיים, על כל הסבל וכל מה שרק יושב לכם על הלב ומכאיב, לוחץ, מנסה להשתחרר החוצה. אתם מוזמנים לעשות זאת בפורום, בסביבה תומכת ומבינה. כולנו כאן אחיות ואחים לצרה. אין כאן מישהו היושב למעלה ונותן הנחיות. אנחנו כאן כולנו יחד, כל אחד בשלב זה או אחר של ההפרעה, תומכים אחד בשנייה, על מנת לנסות יחדיו לעבור את המשבר ולהמשיך קדימה. אתם מוזמנים להוציא פה את כל הלכלוך והרע - אנחנו נקבל זאת באהבה ובהבנה, כמו שנקבל בשמחה את הימים הטובים שיהיו, כשיגיעו. כל יום ביומו. אולי, עם הזמן, תגיעו גם להרגשה שהתמיכה באחרים נותנת לכם המון כוח להמשיך קדימה. אנו מרגישות כך, ואנו לא היחידות. יש פה קבוצה גדולה מאוד של מלאכיות ומלאכים הנותנים הכול מכל הלב כדי לעזור, לתמוך וכמובן גם להיתמך כשצריך.  דרכינו אינה קלה, יש ויהיו תמיד לא מעט עליות וירידות, אך כמו שכבר אמרנו... כל יום ביומו. כל קרב הוא קרב בפני עצמו, וגם אם הפסדנו בקרב אחד או שניים או שלושה - מה שחשוב הוא הניצחון במלחמה כולה. יחד נצליח לעבור את כל הקשיים. יחד ננצח את המחלה. 
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
חל איסור מוחלט על פירוט משקל, גובה, חישובי B.M.I, פירוט תפריטים בפורום!
חל איסור מוחלט על כתיבת תכני פרו אנה ופרו מיה בפורום!
חל איסור מוחלט על פרסום טיפול/מטפל/מכונים וכדומה!
אנא שמרו על תרבות דיון, כבדו והתחשבו במשתמשים האחרים.
 
המשך >>

לצפיה ב-'חדשה'
חדשה
05/11/2017 | 22:19
6
168
מנסה להילחם בהפרעות האכילה ובכדור השלג של לרדת 2 קילו ולעלות 4. הגעתי למשקל שיא וחשבתי למצוא כאן אוזן קשבת וקצת תמיכה. 
לצפיה ב-'היי חדשה'
היי חדשה
06/11/2017 | 11:03
5
89
ברוכה הבאה :)
כדור השלג הזה באמת קשוח... מכירה מקרוב... 
אבל יש דרכים להצליח לצאת ממנו
המלחמה נגדו לבד היא נורא נורא קשה, עד בלתי אפשרית בעיניי ומניסיוני..
האם את בטיפול?
שלך,
שמש.
לצפיה ב-'לא בטיפול'
לא בטיפול
06/11/2017 | 22:55
4
62
הצלחתי לקבוע תור לדיאטנית וגם שם אני סקפטית. זה לא שבאמת יש לי זמן לשבת ולהכין מאכלים דיאטטים תוך כדי ריצות בין עבודה לילדים. יודעת דזה לא תירוץ אבל שם זה תמיד נופל. ולגבי יעוץ נפשי... לא מאמינה שיוכלו לעזור. 
לצפיה ב-'מבינה לליבך'
מבינה לליבך
07/11/2017 | 00:02
3
62
אני שומעת את התסכול שלך דרך המילים שכתבת, נשמע שאת בתוך הסיפור הזה כבר הרבה זמן...
אני גם מאוד מבינה איך עומס גדול כמו שאת מתארת יכול להוות מכשול בדרך לטיפול בהפרעה.
קודם כל, אני רוצה לומר לך כל הכבוד על קביעת התור לדיאטנית. גם אם את סקפטית לגבי זה וגם אם זה לא הטיפול המושלם, אין ספק שזה צעד רציני שאת עושה עבור עצמך בתוך כל ההתחייבויות שנשמע שיש לך.
 
השאלה הראשונה שעולה לי מתוך הדברים שכתבת היא מדוע את מאמינה כל כך שטיפול נפשי לא יוכל לעזור?
 
הניסיון שלי עם הפרעת אכילה לימד אותי שהדרך היחידה לטפל בה (אחרי שניסיתי הרבה מאוד דברים, כמו גם ללכת לדיאטנית) היא טיפול נפשי בשילוב עם דיאטנית שמומחית להפרעת אכילה. שוב מניסיוני, המומחיות של הדיאטנית בהפרעת אכילה היא קריטית, ממה שאני חוויתי יש הבדל של שמיים וארץ בין דיאטנית רגילה (אפילו שהבינה באכילה רגשית) לבין דיאטנית של הפרעות אכילה (אם מעניין אותך אוכל לכתוב לך עוד על ההבדלים שחוויתי). בנוסף, הטיפול הנפשי במקביל הוא קריטי גם כן. הפרעת אכילה (שוב מניסיוני, אבל גם מתוך הספרות המקצועית בהפרעה) איננה רק דיאטה לא מוצלחת, אלא היא התארגנות נפשית שהנפש פיתחה כאמצעי להתמודדות. וכדי לשחרר את הדפוסים של הפרעת האכילה יש צורך בעבודה פנימית ולמידה של דרכי התמודדות אפקטיביות יותר.
הדברים שאני כותבת לך אולי נשמעים מצערים כי לדעתי כדי להצליח לטפל בהפרעת אכילה דרוש להקדיש לעצמך זמן ומקום לטפל בעצמך.
מצד שני הדברים האלה אולי גם יכולים לתת תקווה שבעצם יש עוד דברים שלא ניסית שיכולים בהחלט לעזור לך.
אחד הדברים היותר קשים שאני חוויתי לפני שהגעתי לטיפול מקיף שעזר לי היו הניסיונות החלקיים שלא עזרו לי והתישו את כוחות הנפש שהיו לי ובאיזשהו מקום, התסכול כל פעם מחדש מהניסיונות החלקיים הגביר את הקושי עם הזמן שחלף.
אז מצד אחד אני רוצה לומר לך שעדיף טיפול חלקי על כלום. ומצד שני ייתכן שדרוש שתפני לעצמך איכשהו עוד זמן ושתפני גם לטיפול נפשי ומותאם להפרעת אכילה כדי באמת להצליח לצאת מזה ולא לחוות שוב תסכול שרק יגביר את תחושת היאוש.
גם אני מנהלת לצערי את חיי מעומס לעומס ועוד מנסה ללמוד איך אני יכולה להפחית אותו... עם זאת אני כבר שנים מקדישה לעצמי זמן לטיפול נפשי מתוך הבנה שהזמן שאני מקדישה בשבוע לטיפול שלי מפנה לי הרבה מאוד זמן אחר. נסי לדמיין איך תיהי ללא ההפרעה, כמה זמן זה יפנה לך וכמה פניות נפשית זה יפנה לך.
שלך,
שמש.
לצפיה ב-'תודה על התגובה המושקעת'
תודה על התגובה המושקעת
13/11/2017 | 19:50
2
36
קשה לי עדיין להיפתח לטיפול נפשי. אם אני לא מאמינה בזה אני לא אצליח להיפתח לנושא.
בכל מקרה, החלטתי לנסות דיאטה מסויימת בה האוכל מגיע אלי ארוז ומוכן. אני חושבת שאם לא אתעסק כל היום במה אני אוכל וכמה אני אוכל אולי אצליח להגיע לתוצאות כלשהן.
לצפיה ב-'בשמחה'
בשמחה
13/11/2017 | 20:02
28
מסכימה איתך מאוד שלטיפול נפשי חשוב להגיע עם מוכנות והתכווננות מסוימת.
מאחלת לך המון בהצלחה!!
ואם מתישהו עוד תרצי לשאול/ להתייעץ. את ממש מוזמנת, כאן או גם בפרטי.
לצפיה ב-'שלום לך לונלי '
שלום לך לונלי
23/11/2017 | 19:37
30
מצטרפת לתגובה של שמש מתחתיי, לטיפול עדיף להגיע בעמדה שאיפשהו בוחרת בטיפול הנפשי. אחרת באמת כנראה יהיה לא יעיל וזה יהפוך לסוג של נבואה שמגשימה את עצמה אם זו העמדה שאתה מגיע עמה מראש.
הזמנת אוכל ארוז אכן יכולה להפחית את החרדה באותו הרגע (כי את אוכלת אוכל שאת יודעת בדיוק מה יש בו וכמה) ולמנוע התעסקות קונקרטית עם אוכל כמו שאת מתארת, אבל מחשבות ורגשות זה לא יכול למנוע... וזה החלק המתסכל. 
אנחנו פה אם את רוצה לשתף איך מתקדם אם מתקדם, ובכלל:)
לצפיה ב-'חייב עזרה'
חייב עזרה
01/11/2017 | 17:21
2
157
כל הזמן אני רעב ומכור לאכילה ולטעם הטוב של האוכל וזה גורם לי לאכול עד לרמה שאני מרגיש רע כבר ואני חייב עזרה איך מטפלים בזה??
לצפיה ב-'היי'
היי
02/11/2017 | 15:14
60
שלום דודו,
ישנן דרכים לטפל בכך. בדרך כלל מדובר על טיפול משולב של פסיכולוג/איש טיפול אחר+ דיאטנית, לעיתים אפשר לשלב עוד דברים כמו טיפול קבוצתי, טיפול CBT ועוד.
ממליצה שתפנה לטיפול, פרטי או ציבורי (ציבורי לעיתים לוקח זמן) באם אתה מעל גיל 18. אם אינך מעל גיל 18 יש צורך שתפנה להוריך ושיעזרו לי למצוא טיפול מתאים.
 
*למען ההגינות, איני אשת טיפול אלא סטודנטית בתחום ובעברי טופלתי בעצמי בהפרעת אכילה.
 
אם יש לך עוד שאלות, מוזמן לשאול
בהצלחה
שמש.
לצפיה ב-'שלום דודו'
שלום דודו
03/11/2017 | 18:15
56
מצטרפת לשמש :)
יש עזרה בחוץ והיא יעילה לטיפול - רק צריך לפנות לעזרה.
בשביל לטפל צריך קודם להבין מה בדיוק הקושי ולכן צריך אנשי מקצוע. 
אשמח לתת עוד פרטים אם תכווין אותי מה אתה מחפש.. 
לצפיה ב-'מחליטה שזהו חייבת לעשות את זה'
מחליטה שזהו חייבת לעשות את זה
23/10/2017 | 13:23
5
199
התחלתי לא מזמן טיפול חדש עם פסיכולוג.  מצליחה יותר לדבר אבל על כל מה שקשור לאוכל,  לגוף לא מסוגלת כמעט..  הכי הרבה שהצלחתי  לומר זה שאני לא אוהבת  את עצמי.
החלטתי שאני צריכה לומר..  די.  כמה אפשר?  לא יודעת אם זו הפרעת  אכילה..  אבל זו  הפרעה!  די..  אני משגעת מזה..
איך אומרים  אם אני ככ מתביישת?  מתביישת בזה ממש!! 
אפילו  שהמטפל ידע..  
כתבתי משהו אבל קשה לי שהוא יידע.. 
 
לצפיה ב-'היי לך!'
היי לך!
27/10/2017 | 13:46
47
קודם כל, כל הכבוד על ההחלטה! ועל הטיפול החדש, שיהיה בהצלחה!!
עברו מאז שכתבת את הדברים כבר כמה ימים אז אשמח לשמוע אם משהו השתנה או התפתח מאז שכתבת אותם.
 
ולגבי איך אומרים, הייתי מתחילה בלומר שיש משהו שאני רוצה לדבר עליו אבל ממש ממש מתביישת. קודם כל מנסה להעביר למטפל את המסר שיש משהו שאני רוצה לדבר עליו אבל ממש קשה לי.
ואז להיעזר במטפל כדי לאט לאט להצליח למצוא את המילים ולומר אותן בטיפול.
 
היה לי מקרה דומה עם נושא אחר שממש התביישתי וממש התקשיתי להעלות בטיפול. וגם כשהחלטתי שאני מעלה באותו הרגע בטיפול פשוט לא הצלחתי להוציא את המילים מהפה. אז בהתחלה רק אמרתי שאני רוצה לומר משהו, אחרי זה שתקתי הרבה ואז לאט לאט אמרתי כל פעם מילה אחרי מילה. זה היה קשה אבל בסוף זה נאמר והיה הרבה יותר קל אחרי שכבר אמרתי את זה...
 
בהצלחה... 
לצפיה ב-'וואו כל הכבוד לך על ההחלטה עצמה'
וואו כל הכבוד לך על ההחלטה עצמה
28/10/2017 | 20:57
44
זו החלטה לא פשוטה, ואת עושה אותה!
זה בטח אחד מהקשיים- לתת לעצמך קצת זמן ולהיות סבלנית לעצמך :) אבל רק התחלת אז תנסי לפרגן לעצמך על זה, כי זה צעד מדהים כשלעצמו! ולאט לאט לקחת את זה קדימה. 
לצפיה ב-'עשיתי את זה איכשהו!'
עשיתי את זה איכשהו!
30/10/2017 | 19:53
2
48
כן התגובות הגיעו אחרי..
החלטתי שאני אשלח לו הודעה לפני שאגיע שיש משהו שקשה לי לדבר עליו ואני אפילו מפחדת לשקר..
פתאום כשישבתי שם גיליתי שלא שלחתי את ההודעה.. 
עמדתי ממש לסגת.. אבל די אמרתי לעצמי.. את לא יכולה או רוצה עוד שבוע כזה! אולי זה יעזור.
והצלחתי לומר ������
צריכה להפגש עם תזונאית השבוע..
מפחדת מה יהיה בפגישה הזאת.. 
 
פתאום השבוע נהיה קשה יותר לוותר על.ארוחת ערב.. או לאכול פחות..אני רעבה מידי! זה מוכר?
 
לצפיה ב-'נהדרת!!!'
נהדרת!!!
04/11/2017 | 20:21
29
ממש כל הכבוד לך!!
 
ולא כל כך הבנתי מהדברים שלך למה שתוותרי על א.ערב או שתאכלי פחות.... חוץ מבמקרים של אכילת יתר, רעב ותיאבון הם סימן לבריאות!
מקווה שהתזונאית תעשה לך סדר!
בהצלחה
לצפיה ב-'וואו... מדהימה'
וואו... מדהימה
23/11/2017 | 19:33
23
על עצם האומץ בלשתף.. להוציא את הדברים
לצפיה ב-'מישו יודע מה ההשלכות של הקאות'
מישו יודע מה ההשלכות של הקאות
08/10/2017 | 21:49
1
101
ות 
לצפיה ב-'רע מאוד... התעללות בגוף, נגד הטבע של הגוף'
רע מאוד... התעללות בגוף, נגד הטבע של הגוף
25/10/2017 | 09:08
50
לצפיה ב-'אנורקסיה'
אנורקסיה
08/10/2017 | 21:46
1
269
מישו יודע מה ההשלכות של הקאות
 
לצפיה ב-'השלכות של הקאות יזומות באופן קבוע'
השלכות של הקאות יזומות באופן קבוע
18/10/2017 | 13:58
198
קאות גורמות למגוון תופעות גופניות כמו שיבוש מאזן הנוזלים והמינרלים בגוף - אשלגן, נתרן, כלור וכו' שיוצאים עם נוזלי הקיבה מורידים את רמתם בדם וזה עלול לשבש את קצב פעילות הלב, התייבשות, סחרחורות, כאבי ראש והתעלפות.
נזק לרקמת הושט - עקב רמת חומציות גבוהה ופעילות יזומה בכיוון הפוך לדרכי הטבע מזיקה לשריר ומחלישה את הרקמה. עלול להיגרם נזק בלתי הפיך בשליטה על הסוגרים.
הדבר יכול לגרום לצרידות וכן להחזרי חומר קיבתי מהקיבה לושט. ירידה ברמת הסוכר בדם הגדלת בלוטות הרוק נזק לאמייל השן - החומר שמצפה את השיניים נהרס עקב רמת חומציות גבוהה בחלל הפה, נזק תפקודי ואסתטי לשיניים.
כיבי קיבה, נזק לרקמת הקיבה - התנפחות ודלקות בקיבה.
לצפיה ב-'אכילה בלילה היא הפרעת אכילה?'
אכילה בלילה היא הפרעת אכילה?
06/10/2017 | 22:43
1
102
שלום רב
לצערי אני מתעורר 2-3 פעמים בלילה, עם צורך ללכת לשירותים. הרבה פעמים אני גם אוכל במצבים האלה. לא "טורף" אבל אוכל.
האם זו הפרעת אכילה?
אני 187 ס"מ גובה ו-140 ק"ג.
תודה.
לצפיה ב-'שלום עידן :)'
שלום עידן :)
18/10/2017 | 13:53
75
הפרעת אכילה היא הפרעה נפשית שמתבטאת בין היתר בהתנהגויות אכילה לא אדפטיביות, אך גם בעיוות תפיסה, דימוי גוף נמוך וכד'.
ההפרעה גם אמורה לגרום למצוקה במידה כזו או אחרת, והתנהגויות האכילה צריכות להיות חריגות ביחד לעצמך וביחס לממוצע.
מה שתיארת אינו מספק כדי לאבחן, בטח שלא במסגרת של פורום, וגם לא כאשר יודעים את המשקל והגובה, משום שהם אינם קריטריונים לאבחון ההפרעה.
עם זאת. נשמע מההודעה שלך שיש לך איזו התלבטות או משהו שמטריד אותך בנושא, ושאתה כן מרגיש שישנה בעיה. האם תרצה לפרט יותר? 
לצפיה ב-' פינת ברכות לשנה החדשה '
פינת ברכות לשנה החדשה
04/10/2017 | 11:21
1
30
אז לקראת תקופה זו של החגים (שלעיתים עשויה להיות לא פשוטה) והשנה החדשה פתחתי שרשור עבור ברכות ואיחולים לעצמנו :)
מוזמנים לכתוב את הברכות שכבר יש לכם בחיים, דברים טובים שיש לכם או שהשגתם, נסו לחשוב על רבות ככל האפשר (כגרעיני הרימון).
וכן לכתוב לעצמך איחול לשנה החדשה, איזושהי מטרה או משהו טוב קטן ובר הישג
שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה! וחג שמח!!
 
** ובהמשך לדיון הקודם שפתחתי כאן, נסו לא להיות פרפקציוניסטים- כל ברכה גם אם קטנה ומובנת מאליה היא ברכה! וכל הישג קטנטן או מטרה קטנה היא רבת משמעות! 
לצפיה ב-'הברכות שלי :)'
הברכות שלי :)
04/10/2017 | 11:42
22
אז יש דברים רבים שאני מברכת עליהם שיש לי אותם.
בן הזוג שלי- הוא החבר הכי טוב והאדם הכי יקר לי ואוהב אותי מאוד
החתולה שלי מתוקה ומאז שנכנסה לחיינו היא פשוט מתנה
הלימודים המעניינים שלי והלוקחים אותי צעד גדול קדימה לקראת העיסוק שמאז ומתמיד רציתי לעסוק בו.
הטבע והיופי שסביבי וסביבנו והיכולת להרגיש את הערך של כל זה.
המשברים שקמתי מהם והפכו אותי לחזקה, חכמה ורגישה יותר.
ההורים שלי שעל אף שעברנו תקופות נוראיות יחד ועל אף שעשו הרבה מאוד טעויות אוהבים אותי מאוד ותומכים בי היום גם כלכלית וגם רגשית בדרך בה הם יודעים ומסוגלים לתמוך.
אחותי הנהדרת ואחי המקסים
חברות וחברים שבתקופה האחרונה קצת חיזקתי וקירבתי איתם את הקשר.
עשייה משמעותית שהכנסתי לחיים שלי בשנה האחרונה.
ההתפתחות האישית שאני עוברת בטיפול
ההתפתחות הזוגית שאני ובן זוגי התחלנו בטיפול הזוגי
היוגה שאני מתרגלת שעושה לי כל כך טוב
 
ואני גם מאחלת לעצמי דברים לשנה החדשה
בעיקר שאהיה יותר בטוחה בעצמי ויותר שלמה עם מי שאני, שאפסיק להרגיש שמה שאני זה לא מספיק טוב.
שלא אחשוש כל כך לעשות טעויות ולא אהיה חרדה כל כך מכל מיני דברים שקשורים בכמה מעריכים או לא מעריכים אותי בעיקר בעבודה אך לא רק.
שאמלא את חיי בדברים נוספים כמו קריאה ומוזיקה ודברים שפשוט יעשו לי טוב ויוסיפו לי שמחה בחיים
שאמצא את הדרך להוריד לעצמי קצת עומס... אני נורא נורא עמוסה בהרבה עשייה ובסוף למרות הסיפוק נורא מותשת ומתוסכלת מכך שלא נותר לי זמן לעצמי ולנוח...
שאני ובן זוגי נתקרב עוד ונצליח לשפר קצת את הדברים שחסרים לי בקשר
שארחיב את מעגל החברים שלי ובעיקר אקרב עוד מערכות יחסים עם חברים קיימים.
ושהברכות שכתבתי למעלה יישארו מנת חלקי ויתרבו עוד ועוד
 
חג שמח ושנה טובה לכולנו יקרים ויקרות!
 
לצפיה ב-'חדש פה ומקווה להעזר בכם תודה'
חדש פה ומקווה להעזר בכם תודה
01/10/2017 | 17:37
3
92
אולי אמצא פה תמיכה למצבי הרופף
לצפיה ב-'היי ברוך הבא!'
היי ברוך הבא!
04/10/2017 | 11:10
1
35
מוזמן לכתוב על עצמך ולשתף
לקרוא אחרים
ולהיתמך!
 
 
לצפיה ב-'תודה רבה :)'
תודה רבה :)
04/10/2017 | 12:00
19
לצפיה ב-'ברוך הבא!'
ברוך הבא!
18/10/2017 | 13:53
17
נשמח לעזור :)
לצפיה ב-'לא יודע איך להתחיל פה'
לא יודע איך להתחיל פה
30/09/2017 | 17:03
2
129
אילןלא יודע אם אני שייך לפה, אני מבוגר מכולם נראה לי אבל סובל מהפרעות אכילה, אולי אכילת יתר? אולי אכילה ריגשית?
האם אני מתאים לפורום הזה?
אילן
לצפיה ב-'ברוך הבא '
ברוך הבא
04/10/2017 | 11:08
31
היי אילן
ודאי שאתה מתאים
מוזמן להתחיל מלקרוא אחרים ולספר קצת על עצמך אם תרצה.
 
לצפיה ב-'ברוך הבא אילן '
ברוך הבא אילן
18/10/2017 | 13:55
20
מצטרפת לתגובה הנוספת, כמובן שאתה שייך, אם תרצה להיות שייך.
אם תרצה לפרט יותר, יש לך פה אוזן קשבת.
הפרעת אכילה או כל קושי הוא לא פונקציה של גיל, והפרעת אכילה יכולה להתבטא בכל גיל, מגיל 6 ועד גיל 80 לצורך העניין... 
לצפיה ב-'דיון על פרפקציוניזם'
דיון על פרפקציוניזם
16/09/2017 | 15:55
7
133
לאחרונה נחשפתי להמשגה של פרפקציוניזם לא בתור "תכונת אופי" כפי שהכרתי זאת לפני כן אלא פשוט בתור צורת חשיבה וחשבתי לנסות לפתוח עליה כאן דיון (בתקווה שיהיו משתפי פעולה).
פרפקציוניזם היא צורת חשיבה שמאופיינת בעיקר משני מאפיינים:
1) הצבת סטדנרטים מאוד גבוהים כך שלרוב לא ניתן לעמוד בהם.
2) מאופיינת בסוג מסויים של הבחנה מבין שתיים. ישנן שני סוגי הבחנות- הבחנה בעיקרון והבחנה במדרג. נניח שיש רף מסוים שצריך לעבור אותו כדי לומר על משהו שהוא טוב. אז עבור הבחנה בעיקרון כל מה שנמצא מתחת לרף הזה הוא לא טוב, כלומר חסר ערך לחלוטין. חשיבה של הכל או כלום, שחור לבן וכו'...
לעומת זאת עבור הבחנה במדרג כמעט אין דבר כזה לגמרי טוב או לחלוטין לא טוב אלא יש רמות שונות של טוב הולכות וגדלות, כך שעבור הבחנה במדרג כמעט תמיד ניתן להכיר בערך של משהו טוב.
 
מה שקורה בפרפקציוניזם זה שגם מציבים את הרף מאוד מאוד גבוה באופן שרק במקרים נדירים ניתן להגיע אליו,פרפקציוניזם כשמו כן הוא שואף למושלם ובנוסף- כל מה שנמצא מתחת לרף הזה הוא חסר ערך לחלוטין.
 
אני חושבת שכמעט כל (אם לא לגמרי כל) מי שיש לו הפרעת אכילה יש לו צורה מסוימת של חשיבה פרפקציוניסטית.
המעניין הוא שעד לא מזמן אני לפחות נהגתי לחשוב על פרפקציוניזם בהקשר של ציונים, מראה חיצוני ואולי עוד כמה דברים מעטים. רק שהבנתי שזו צורת חשיבה שיכולה להיות לגבי כל דבר. למשל, זיהיתי שיש לי חשיבה כזאת גם לגבי מערכות יחסים- שאיפה לשלמות מסוימת וכשזה לא מושלם תחושה שזה ממש לא טוב וקושי רב לראות את הערך הרב שכן קיים.
 
אני רוצה לומר על חשיבה פרפקציוניסטית שיש לה הרבה מגרעות:
1) היא מעוותת את המציאות- המציאות היא שיש הרבה טוב אבל בגלל החשיבה הזו שהן מציבה רף גבוה והן של הכל או כלום, המציאות מתעוותת כי התמונה שמצטיירת חסרה הרבה מאוד דברים בעלי ערך שכן קיימים במציאות.
2) מאופיינת הרבה פעמים באכזריות מאוד גדולה כלפי עצמנו. נסו לחשוב על הפעם האחרונה שאמרתם לעצמכם שאתם "לא שווים כלום" בגלל משהו או משהו בסגנון. אם הייתם שומעים מישהו אחר מדבר ככה אל מישהו- מה הייתם חושבים? לא הייתם חושבים שזה אכזרי? אז למה לדבר ככה אל עצמנו?
3) יש משהו בעייתי בהצבת רף כל כך גבוה לעצמנו- זה לא ריאלי לדרוש מעצמנו משהו שהוא כמעט בלתי אפשרי. צריך לדרוש מאנשים לעשות דברים שהם מסוגלים לעשות. לדרוש מהם לעשות משהו כמעט לא אפשרי ואחר כך להתאכזב זה קודם כל אכזרי ודבר שני בכלל לא מפתיע שזה מאכזב. למה לדרוש מעצמנו להיות מושלמות? או מאחרים להיות מושלמים? מה אנחנו אלוהים? אנחנו בני אדם וכאלה אמורים להיות ולא שומדבר אחר...
 
מוזמנים ומוזמנות להתבונן לגבי מה בחיים שלכם סיגלתם צורת חשיבה פרפקציוניסטית (אני באופן אישי הופתעתי לגלות שבהרבה מאוד תחומים בחיים יש לי צורת חשיבה שכזאת) ואז לראות אם אתם.ן יכולים.ות לנסות לסגל שם צורת חשיבה אחרת ולא להיות עיוורים לערך הרב של מה שכן יש. חבל.
 
*הדברים שנכתבו כאן הם לא חומר מקורי שלי אלא שאובים מתוך מקורות שונים
 
ממש אשמח לתגובות ושיתופים
שבת שלום
שמש
 
 
לצפיה ב-'אנשים לא עונים כי הם חושבים שהתשובה שלהם לא תהיה טובה מספיק '
אנשים לא עונים כי הם חושבים שהתשובה שלהם לא תהיה טובה מספיק
21/09/2017 | 08:43
1
24
לצפיה ב-''
23/09/2017 | 22:30
4
לצפיה ב-'פעם הייתי פרפקציוניסט. היום אני מושלם '
פעם הייתי פרפקציוניסט. היום אני מושלם
21/09/2017 | 11:34
1
23
לצפיה ב-'הכי מושלם '
הכי מושלם
23/09/2017 | 22:32
29
תכלס זו עבודה קשה להיות לא פרפקציוניסט
לצפיה ב-'הרגשתי שתיארת אותי...'
הרגשתי שתיארת אותי...
23/09/2017 | 23:32
2
46
בעיקר בקטע של ציונים, משקל ומראה חיצוני...
בציונים זה קל כי אני תמיד שואפת ל100, לצערי לא תמיד יצא  :)   
במשקל זה בעייתי כי הרף יורד כשאני מגיע אליו...
 
תודה על מה הפוסט.
לצפיה ב-'גם אני חשבתי על זה'
גם אני חשבתי על זה
24/09/2017 | 13:52
1
76
תמיד רק בהקשר של ציונים משקל ומראה חיצוני. אלה דברים שבגלל שהם מדידים קל להבחין בפרפקציוניזם לגביהם.
אבל גיליתי ונדהמתי לאחרונה מהגילוי של כמה זה לא רק סביב אותם דברים מדידים כמו ציונים ומראה חיצוני, בשנים האחרונות אני דווקא פחות פרפקציוניסטית לגבי הדברים האלה אבל כן לגבי דברים אחרים. זה ממש כמו משקפיים שאני מרכיבה הרבה מאוד מהזמן ודרכם אני רואה את העולם ואני כל כך רגילה למשקפיים האלה שאפילו לא הבחנתי בהם (!!).
למשל לגבי הזוגיות שלי- זיהיתי שיש בי לפעמים איזו ציפייה למושלמות בזוגיות וכשזה לא מושלם יש תחושה קשה של עצב ושאולי הזוגיות הזו לא טובה בגלל זה- שוב רף גבוה+לראות בכל מה שלא עומד ברף הזה כחסר ערך.
ועוד דוגמאות: אני יכולה לצאת לחופשה ולרצות שיהיה ממש טוב, ממש ממש טוב- מושלם. ואז כשהדברים לא מסתדרים בדיוק כפי שדמיינתי אותם ממש להתבאס... במקום להנות ממה שיש ויש הרבה ממה להנות, בגלל החשיבה הפקפרציוניסטית אני לא אחווה את זה כך.
ועוד עניין שזיהיתי פרפקציוניזם לגביו- לא בטוח שהרבה התחברו לזה.. אבל אני הרבה פעמים נוטה לחשוב על זה שאין וודאות בעולם שלנו לגבי שום דבר... לא מה יהיה מחר, לא עוד שנה, והאמת שום ודאות לגבי שום דבר שאני יכולה לחשוב עליו. אני אפילו לא יכולה לדעת בודאות שאני קיימת. ואז זה היה מכניס אותי לחרדה כי אם אין ודאות לשום דבר ואני לא יכולה לדעת שום דבר זה ממש מפחיד... ולאחרונה הבנתי שגם החשיבה הזו היא חשיבה פרפקציוניסטית (!) כי גם הצבתי רף מאוד גבוה למהי ידיעה. ידיעה=ודאות. כלומר רק מה שיש לי לגביו ודאות, ידיעה מושלמת, זו ידיעה. וכל השאר כל מה שאין לגביו ודאות אין לו ערך בכלל וזו לא ידיעה בכלל. ואם אני מסתכלת על הדברים דרך משקפיים לא פרפקציוניסטיות אני יכולה לראות שזה נכון שאין ודאות, אבל כן יש ידיעה. אמנם ידיעה לא מושלמת אבל זו עדיין ידיעה ויש לה ערך יותר מאשר משהו שאין לי לגביו ידיעה כלל.
למשל אני יכולה לדעת שרוב הסיכויים שמחר החיים שלי ימשיכו כפי שתכננתי אותם, יש סיכוי קטן שלא, אבל רוב הסיכויים שכן.
 
בקיצור, לראות את העולם לא דרך משקפי הפרפקציוניזם זה לראות את העולם בדרך שהיא הרבה יותר קרובה למה שהוא באמת. כי העולם הוא לא שחור- לבן. ובעולם יש הרבה דברים עם הרבה מאוד ערך והם לא צריכים להיות מושלמים בשביל שיהיה להם ערך. ובנוסף לזה שבעיניי לראות את העולם ללא משקפי הפרפקציוניזם זה לראות את העולם בדרך אמיתית יותר זה גם לראות את העולם בדרך שמעוררת הרבה פחות חרדה ומאפשרת להנות הרבה יותר ממה שיש בו.
 
אני באופן אישי ממש הבנתי שלסגל לעצמי חיים ללא משקפי הפרפקציוניזם אלה חיים מהנים יותר, כדאיים יותר ואמיתיים יותר!
עכשיו רק נותר לעבוד על הניתוח להסרת משקפי הפרפקציוניזם
 
לצפיה ב-'קצת מפחיד לי לקרוא אותך כי אני כל כך מזדהה...'
קצת מפחיד לי לקרוא אותך כי אני כל כך מזדהה...
25/09/2017 | 23:15
25
גם אנ יכולה להינות מחופשה מושלמת ואז משהו קורה, אפילו לא כל כך רציני, והכל שחור.
שמעתי שזה מכנה משותף אצל כאלה שסובלים מהפרעות אכילה..
אני גם דיי נוטה לדכאון כך שמראש אני אשים דגש על הדברים הרעים ולא הטובים :(
 
ועם המצב היום בעולם.....אי הודאות ממש גדולה...
עם טראמפ והקים קון קאו או מהשמו, סוריה, אירן וכל השאר...באמת אין לדעת....
לצפיה ב-'בולמיה אורך חיים'
בולמיה אורך חיים
16/09/2017 | 00:05
6
129
היי, אני בולמית כבר 19 שנה, התחיל מגיל 15 ופשוט לא מצליחה/ לא רוצה, אני כבר לא יודעת... אני אמא ל 3 ילדים ואני מפחדת להעביר להם דפוסי התנהגות לא נכונים... אני כל החיים שלי בדיאטות ותאמת כבר נמאס לי מההתעסקות ומהאובססיה של מה לאכול, כמה ואם בכלל לאכול, נשקלת לפני אוכל ואחרי, בממוצע 5 פעמים ביום,  אבל מצד שני אין לי ייסורי מצפון כשאני אוכלת משהו שאסור.... אני לא חושבת פעמיים, "הפיתרון המושלם" איך אפשר לצאת מיזה כשאני עמוק עמוק בתוך זה???? אלו הם חיי, זה התפוצץ לפני 3 שנים וזה כבר לא סוד, פשוט קיבלתי את זה שזו מי שאני והרבה יודעים. יש למישהו רעיון שאני ב 19 שנה לא חשבתי?
לצפיה ב-'היי...'
היי...
16/09/2017 | 13:04
61
נשמע לא פשוט להיות כך 19 שנה. 
את כותבת שאת לא יודעת אם את לא מצליחה או לא רוצה אבל אם פנית לכאן יש בך לפחות קול אחד שכן רוצה משהו אחר. את גם כותבת כאן שנמאס לך ושאת מפחדת להעביר דפוסי התנהגות לילדים, כל אלה נשמעים לי כמו דברים שיכולים להיות מוטיבציה טובה כדי לעזור לך לשנות את הדפוסים הללו.
הפרעת אכילה היא רק סימפטום לדברים אחרים, כך שהדפוסים האלה בעצם משרתים אותך באיזה שהוא אופן ועוזרים לך להתמודד עם דברים שאת אולי אפילו לא יודעת מהם, כי בגלל ההפרעת האכילה את אולי לא במגע איתם. וזה בעצם הקול שבך שאולי לא רוצה שההפרעת האכילה תיפסק כי היא עוזרת לך כרגע. אבל אולי אם תפגשי את החלקים שנתמכים בהפרעת האכילה ותתני להם מענה אחר את תוכלי להיפרד מהפרעת האכילה לשלום...
לכן הדרך בעיניי היא לפנות לטיפול, גם רגשי- פסיכולוגי וגם אצל דיטאנית במקביל כזו שמתמחה בהפרעות אכילה ותוכל לעזור לך לשחרר את הרשימה של אסור ומותר וללמוד דפוסי אכילה חדשים. וכן ספיציפית לבולימיה אני ממליצה על CBT בנוסף לטיפול הפסיכולוגי הרגיל, מניסיון.
את פשוט לא כתבת שהיית בטיפול או איך ניסית לטפל בזה לכן אני שואלת אם היית בעבר או היום אם הינך בטיפול? אם זה פשוט היה לך מובן מאליו שהיית בטיפול ולכן לא כתבת אז אני מתנצלת..
אם היית בטיפול, מוזמנת לספר קצת איך ניסית להתמודד ואיפה זה לא הצליח, כדי אולי לחשוב ביחד מה כדאי לנסות... 
שמש 
לצפיה ב-'האם היית בטיפול?'
האם היית בטיפול?
16/09/2017 | 16:10
4
42
לצפיה ב-'היי'
היי
21/09/2017 | 16:14
3
65
הייתי כמה פעמים במרכז להפרעות אכילה בתה"ש...לא כל כך עזר...לא יודעת אם אני מחפשת תשובה לעצמי...יותר איך לתת לילדים שלי חיים נורמאלים
לצפיה ב-'היי'
היי
21/09/2017 | 16:19
1
42
אני חושבת שאני עמוק בתוך זה....לא נראה לי כבר שבשלב הזה באמת אפשר לצאת מיזה....זה הרגלים ודפוסי התנהגות שטמונים בך שאי אפשר כבר לשנות....19 שנה....גדלתי עם זה
לצפיה ב-'מסכימה עם שמש'
מסכימה עם שמש
18/10/2017 | 14:00
31
הדוגמה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לך היא מסכת החמצן במטוס - כשהמטוס בסכנת התרסקות וכדומה - תמיד מקפידים לומר לנו שהכי חשוב קודם לשים את מסכת החמצן על עצמנו, ורק אז על הילדים שלנו. 
לכאורה לא אינטואיטיבי, אבל כדי להציל אותם את צריכה קודם להיות מסוגלת להציל את עצמך. 
גם כאשר מדובר בהפרעת אכילה חמורה וכרונית, אפשר ללמוד לנהל אותה במידה מסוימת, לחיות לצידה, לדבר על זה, לשים את הדברים על השולחן בבית וכדומה.
לצפיה ב-'לדעתי...'
לדעתי...
23/09/2017 | 22:52
35
ילדים קולטים הרבה מעבר למה שחושבים. אם מעבירים מסר אליהם אבל כלפי עצמנו מרגישים ומתנהגים אחרת הם מרגישים את זה וזה יכול להיות מאוד מבלבל עבורם.
לכן חשוב בעיניי שגם עבור עצמך אבל גם עבור הילדים שלך לא תוותרי על הטיפול שלך בעצמך.
אני מבינה מאוד את היאוש והתחושה שעבורך זה לא עבד.
ויחד עם זאת יש עוד דרכים חוץ ממה שניסית. אולי גם אז זה לא היה מתאים ולא היית מוכנה להכנס לתהליך והיום כן. אנחנו משתנים ולכן גם דברים שפעם לא הצלחנו להעזר בהם היום אולי אפשר.
לצפיה ב-'חיילת והפרעת אכילה'
חיילת והפרעת אכילה
10/09/2017 | 11:21
2
137
שלום. אני אמא לחיילת שמגיעה הביתה פעם בשבועיים. בת כמעט 19. גם לפני יציאתה לשירות היא אכלה מעט מאוד. הכרחנו אותה לאכול. כעת מסתבר שהיא אוכלת מעט מאוד. קורנפלקס עם חלב וקצת פחמימות. לדבריה היא לא נהנית מאוכל והיא אוכלת רק כדי לא למות. היא לא בתת משקל אבל אני חוששת שהיא בדרך לשם. היא כבר היתה אצל דיאטנית אולם לא מיישמת את ההנחיות . לוקחת ויטמין D וברזל כי יש לי אנמיה. האם נתקלתם תופעה כזו ובהשלכותיה? אנו מתלבטים האם להעלות את רמת ההתערבות (היא בגירה) וחוששים ממעגל קסמים של אנמיה וחוסר תאבון ואז ירידה במשקל. 
תודה רבה.
זהו שמי1.
לצפיה ב-'אני לא אשת מקצוע אבל'
אני לא אשת מקצוע אבל
10/09/2017 | 22:06
81
עד שתענה מנהלת הפורום שהיא כן אשת מקצוע אוכל לכתוב כמה דברים..
קודם כל, את מתארת שגם לפני היציאה לשירות היא אכלה מעט. האם היא תמיד הייתה ככה או שבכל זאת מדובר בתופעה יחסית פתאומית?
למיטב ידיעתי, ירידה בתיאבון יכולה לנבוע מכל מיני סיבות- גם נפשיות- הפרעת אכילה אבל לא בהכרח, גם דיכאון יכול לגרום לירידה בתיאבון ומניחה שעוד דברים...
ומאמינה שיכולות להיות גם סיבות פיזיולוגיות לכך, אבל אני לא מספיק מכירה או יודעת...
האם אתם חשים בשינוי גם במצב הרוח הכללי שלה?
התעסקות מרובה במראה חיצוני בדגש על רזון/ פחד מהשמנה?
אלה שאלות שנראה לי יעזרו לכוון במה מדובר.
בכל מקרה, לגבי שאלתך האם להעלות את רמת המעורבות, התשובה הכללית שלי (ושוב, לא כאשת מקצוע, אבל כן בתור מישהי שחוותה בעבר הפרעת אכילה בגיל דומה) היא שכן, כי אתם ההורים שלה ואוהבים אותה ודואגים לה והיא חשובה לכם, אז זה לא ממש משנה שהיא בגירה, אם היא סובלת ממשהו, היא זקוקה לכם. אבל כן הייתי חושבת על דרך לעשות את זה שלא תיצור אצלה התנגדות אלא כן תירתום אותה מתוך כך שתחוש את האהבה והדאגה שלכם אליה.
לצפיה ב-'שלום לך וברוכה הבאה'
שלום לך וברוכה הבאה
16/09/2017 | 16:09
54
אני מסכימה עם שמש מתחתי, שאכן בתור המשפחה שלה - יהא הגיל של בתך אשר יהא - יש באפשרותכם לסייע לה.
אין אפשרות לדעת בוודאות ממה שפירטת אם אכן מדובר בהפרעת אכילה כאבחנה, כלומר ייתכן שגם מדובר בסיפמטום להפרעה אחרת (לדוגמה דיכאון, שעלול גם לגרור חוסר תאבון משמעותי במקרים מסוימים). לכאן או לכאן, יש צורך בהתערבות.
צריך לעשות זאת בצורה המכילה והמסייעת ביותר, באופן שלא יגרום לעוד התנגדות מצד הבת שלך, או שיגרום להתנגדות מינימלית.. 
לדוגמה, ניסיונות של המשפחה לשכנע אותה לאכול, להורות לה לאכול, להציב אולטימטומים, לקנות "דברים מפתים" שהיא אוכלת, הם לרוב אינם יעילים, וגוררים תגובה הפוכה. 
יש צורך לעשות איתה שיחה, להסביר את הדאגה הכנה שלכם, ולשאול אותה אם יש משהו שהיא חושבת שיכול לעזור. כמובן להסביר שהמצב אינו יכול להישאר כמות שהוא.
מאחר והיא במסגרת צבאית, אני חושבת שהאפשרות היחידה היא דרך הקב"ן של היחידה.
זה השלב שחשוב שיראו אותה ולא יפספסו אותה, ולא יוותרו עליה. 
לצפיה ב-'הי הי '
הי הי
06/09/2017 | 11:12
4
170
איך פתאום בגיל 39 אני מוצאת את עצמי, אחרי כמעט 16 שנים של recovery, שוב גולשת באתרי פרו אנה, שוב מצמצמת לכמויות ממש נמוכות של קלוריות, פחות מ700 ליום, התנהגויות מהעבר שחוזרות, בלי טריגר מסויים חוץ ממחשבות על העתיד, אבל לא משהו שלא היה קיים כל השנים הללו.
אני לא מאמינה בטיפול פסיכולוגי בכלל, שלא לדבר על פסיכיאטרי. זוכרת את הפורום הזה מ2002-2005 , 2 בחורות שהכרתי שגלשו כאן נפטרו מהמחלות הארורות הללו. אנורקסיה ובולימיה. ועדיין here i am. 
פאק!
לצפיה ב-'היי... טריגר מעליי '
היי... טריגר מעליי
10/09/2017 | 17:33
111
מצטערת לשמוע על שתי הבחורות שהכרת....
וכן על כך שאחרי כל כך הרבה שנים את מוצאת עצמך במצב הזה שוב... אני מתארת לעצמי שזו חוויה קשה.
מחשבות על העתיד הן בהחלט טריגר, את כותבת שזה לא משהו חדש אבל את יודעת לפעמים כשמשהו גורם לנו להגיב אליו אחרת זו יכולה להיות "קריאה" שלנו לעצמנו שאנחנו לא רוצים להמשיך ככה, רוצים לשנות... כך שגם אם זה משהו "ישן" אולי משהו בתוכך רוצה עכשיו יותר מתמיד לשנות משהו בנוגע לזה? מתחבר לך אולי? בכל אופן, זה מה שחשבתי עליו כשקראתי אותך.
אינך מאמינה בטיפול פסיכולוגי/ פסיכיאטרי מניסיון?
אם לא.. אז מדוע? אולי לתת לזה הזדמנות?
אם כן... ייתכן שהייתה חוויה לא מוצלחת, אבל את יודעת הרבה דברים משפיעים על כך שטיפול יצליח או לא יצליח כמו למשל ההתאמה בין המטופל למטפל, טיב הקשר, השיטה, וכן המוכנות שלנו להיכנס ולהירתם לתהליך, עברו הרבה שנים.. אין ספק שאת אינך מה שהיית אז...
איך עברו עלייך 16 השנים הללו ללא הפרעה? האם אינן טובות יותר לדעתך מאשר איתה? איך את יכולה אולי לעזור לעצמך ולא להיכנס לאותם אתרים שמעודדים אותך לחזור לזה שוב?
בכל אופן, ברוכה השבה, מוזמנת לכתוב, לשתף ולקרוא....
כאן איתך,
שמש
לצפיה ב-'ורק בקשה קטנה'
ורק בקשה קטנה
10/09/2017 | 17:43
1
103
זה אמנם לא כתוב במפורש בנהלי הפורום ממה שראיתי,
אבל אני חושבת שעבור חלק מהאנשים שמתמודדים עם הפרעת אכילה, פירוט מספר הקלוריות הוא לא חיובי, אז אם תוכלי להמנע מכך בפעם הבאה...
אך את יותר ממוזמנת לתאר את שעובר עלייך ללא ציון המספר הספציפי.
(חברי ומנהלת הפורום, אם אני טועה וזה בסדר דווקא לציין מספר, הרגישו חופשי לתקן אותי).
תודה
לצפיה ב-'אכן צודקת, נא לא לפרסם להבא ולהתחשב בשאר הקוראות'
אכן צודקת, נא לא לפרסם להבא ולהתחשב בשאר הקוראות
16/09/2017 | 16:02
38
לצפיה ב-'ברוכה השבה אם כך'
ברוכה השבה אם כך
16/09/2017 | 16:04
66
קודם כל 16 שנים של החלמה הן לא דבר של מה בכך.
כתבת שאין טריגר מסוים מלבד המחשבות על העתיד, תרצי לשתף?
אולי באמת יש בכך משהו יותר מלחיץ או מעורר חרדה מכפי שאת חושבת וזה עלול מחזיר אותנו למקום של הפרעת האכילה..
לצפיה ב-'מחקר '
מחקר
22/08/2017 | 22:27
3
134
במסגרת לימודי התואר השני, במחלקה לעבודה סוציאלית, באוניברסיטת בר אילן, נערך מחקר תיזה, שמטרתו לבחון את חוויתן המשפחתית של אחיות לנערות ונשים עם הפרעת אכילה במשפחה.
תשובותייך יתרמו להבנת תפיסת הקשר ויחסי האחיות במשפחות שאחת מבנותיה עם הפרעת אכילה.
השאלון אנונימי ואין אפשרות לזיהוי של משתתפות המחקר.
אם הינך בגילאי 18-35 ואחות לנערה\ אישה עם הפרעות אכילה במשפחה, אשמח באם תוכלי להקדיש כמה דק'  מזמנך ולענות על השאלון (הלוקח כ- 10-15 דק). 
מצורף לינק לשאלון המחקר:
בנוסף, וללא קשר למילוי השאלות, אודה לך אם תסכימי להתראיין בנושא (כמובן שפרטייך המזהים לא ייחשפו). אם אפשרות זו מתאימה לך, אנא צרי עימי קשר בטלפון 0505787825 או במייל:  alma240433@gmail.com
אנו מודות לך על שיתוף הפעולה,
אלמה אלמסי
פרופ' ליאורה פינדלר
פרופ' ריקי פינצי-דותן
 
 
לצפיה ב-'ריקי פינצי פרופסור???'
ריקי פינצי פרופסור???
23/08/2017 | 23:00
2
94
בדיחת השנה, ואולי גם המאה. מי היה מאמין.
לצפיה ב-'מה הכוונה?'
מה הכוונה?
31/08/2017 | 21:49
1
28
לצפיה ב-'פפפפפפפפפפפ'
פפפפפפפפפפפ
02/09/2017 | 07:03
75
אני מתכוונת שעדיף לה להישאר בפרופסורה שלה ולהתמקד במחקר, ולא לטפל בבני אדם. היא גרמה לי נזק רב בצעירותי. 
לצפיה ב-'כתיבה חופשית. טריגר. אבל גם נקודת אור.'
כתיבה חופשית. טריגר. אבל גם נקודת אור.
16/08/2017 | 22:54
1
128
חרא לי חרא לי חרא לי חרא לי חרא חרא חרא
הצילו הצילו הצילו הצילו הצילו הצילו הצילו
נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי
קשה קשה קשה קשה קשה קשה קשה קשה קשה
למה למה למה למה למה למה למה למה
איך איך איך איך איך איך איך איך איך
משנים את המציאות הזאת
אלוהים
 
לא יודעת למה אני כותבת כאן... הרי כבר אין לי הפרעת אכילה...
נקודת האור היא שהיא איננה. פעם בסיטואציות כאלה כנראה הייתי מבלמסת ומקיאה.
היום אני לא, כבר מזמן אני לא...
אבל לפעמים קשה ממש... לא שקשה לא לבלמס ולהקיא.. זה כבר מזמן לא קשה... זה ממש לא עולה בדעתי, זה ממש רחוק מלהיות אופציה... הפרעת אכילה היא אסטרטגיה גרועה, גרועה מאוד.
אבל קשה... כי לפעמים קשה... יש רגעים קשים...
הזוגיות שלנו מדהימה... אבל עם רגעים של קושי וחוסר הבנה והסכמה שאני לא יודעת איך פותרים...
והתחושה קשה, קשה ממש...
מלאה בתקווה ובציפיה שהטיפול הזוגי שמתחילים שבוע הבא יניב דברים טובים... אבל מה אם לא?.. וכמה זמן זה ייקח?
ועכשיו, עכשיו מה?
איזה באסה לסיים ככה את הערב...
לא נעים לי כרגע... לא נעים לי בכלל..
ולא יודעת למה כותבת כאן, אבל טוב שכותבת... זה עושה לי טוב...
קצת לפרוק....
 
הלוואי שיגיבו...
זה יהיה נחמד...
אבל גם אם לא...
אסתדר...
יהיה בסדר..
 
תכלס להרגיש לבד זו התחושה הכי קשה..
אם רק היה לי עכשיו בפני מי לשפוך את ליבי...
בן זוגי הוא זה שהכי קרוב אליי ובפניו אני תמיד פורקת הכל
אבל כשהקושי שאני חווה הוא מולו, אין לי בפני מי לפרוק..
יש לי חברות, אבל לאף אחת מהן לא אתקשר עכשיו בשעה כזאת...
ובכללי לא מרגישה בנוח להיחשף ככה מול חברות..
 
לא בא לי להפסיק לכתוב...
מרגישה שזה מרגיע אותי...
 
אבל דיי, כבר אין לי תכלס מה לכתוב יותר..
אלך לנשום קצת
לילה טוב
לצפיה ב-'מכירה את התחושה...'
מכירה את התחושה...
18/08/2017 | 19:16
54
לפעמים יש דברים שנוגעים בנקודות ומעוררים רגשות בעוצמה כל כך בלתי נסבלת... זה  באמת קשה.. את צודקת... לא סתם סארטר אמר - "האחר הוא גיהנום". 
את גם צודקת שבולמוס והקאה זה לא פתרון יעיל בשום מצב. 
אני חושבת שטיפול זוגי זה צעד מדהים ובכלל לא מובן מאליו, לא משנה מה תהיה התוצאה, אבל דורש המון סבלנות, עבודה קשה ואורך רוח. זה תהליך שנכנסתם אליו יחד ואין לדעת איך תצאו, בתקווה משופרים :)
 
לצפיה ב-'הצילו '
הצילו
11/08/2017 | 12:25
3
169
לאמא שלי יש הפרעות אכילה הרבה שנים כבר יותר מעשור ואף פעם זה לא נראה מזיק כי היא הייתה נראת בסדר ובאותו משקל, פשוט עושה הרבה דיאטות מפגרות...ולפני כמה חודשים היא הגיע למצב של אנורקסיה ממש, אני לא יודעת מה לעשות, אין דרך לשכנע אותה להפסיק היא מכחישה שיש לה בעייה, אין לנו כסף לתחזק את הטיפולים ואני לא יודעת אם יש מקומות שעוזרים בחינם. 
לצפיה ב-'שלום לך אנונימית'
שלום לך אנונימית
12/08/2017 | 22:14
2
81
לצערי הרב אין דרך "לשכנע" מישהי או מישהו עם הפרעת אכילה שהוא צריך טיפול - האדם צריך להסכים לטיפול בעצמו, מסיבותיו שלו. 
באשר לטיפול: 
יש כמעט בכל איזור בארץ מרפאה או יחידה שמעניקים טיפול בהפרעות אכילה בבגירות, תוכלי לפנות אליי בפרטי ואוכל לסייע לך עם הפרטים באיזור.
הצעד הראשו ןהוא לפנות לרופא המשפחה כדי לקבל הפנייה לאותה יחידה באזורכם, אבל שוב- זה מורכב כאשר מדובר באמך שהיא בגירה...
 
אני חושבת שזה מצב מאד מורכב עבורך, כי מצד אחד את מודאגת ורוצה לעזור ומצד שני יש חוסר אונים עצום. יש מקומות שיכולים להעניק בחינם גם סיוע לבני המשפחה, כי גם עבורך זה לא פחות קשה... 
לצפיה ב-'אני אבדוק מה אפשר לעשות עם הרופאת משפחה...'
אני אבדוק מה אפשר לעשות עם הרופאת משפחה...
12/08/2017 | 23:06
1
56
מקסימום אפנה אלייך אם לא יסתדר משהוא, אנחנו בנתיים חושבים על פיתרון עם עוד בני משפחה גם על איך לנסות לשכנע אותה...המצב בבית גם מאוד מורכב עכשיו חוץ מהסיפור הזה.
תודה :) פשוט מאוד מבולבלת עכשיו ודואגת מאוד.
לצפיה ב-'ברור... אני לא רואה איך לא'
ברור... אני לא רואה איך לא
18/08/2017 | 19:12
36
הפרעת אכילה היא אף פעם לא רק אצל אדם אחד, היא משפיעה על כל המשפחה. 
לצפיה ב-' פינת אור וגאווה! '
פינת אור וגאווה!
03/08/2017 | 18:39
7
103
טוב אז.. בעבר הייתה כאן פינה כזאת שהייתה ממש טובה וכייפית!
מוזמנים ומוזמנות לכתוב משהו גם אם קטנטן שאתם.ן גאים.ות בו על עצמכם.ן השבוע.
כן אני יודעת שאין כאן הרבה כותבים...
לפורום הזה יש פוטנציאל להיות מקום מאוד תומך. לי אישית הוא מאוד תרם.
וכל קול שנכתב כאן, מביא איתו עוד קולות אחרים...
אז מי שכן עוקב כאן בפורום- מה דעתכם להתחיל לכתוב משהו? כל דבר.. רק שנדע שאתם כאן... אני יודעת שזה קשה לכתוב ולהיות בספק אם מישהו יגיב... יכולה להבטיח שאני אגיב! וגם רק ככה אולי יתווספו לכאן כותבים חדשים...
כשמישהו נכנס לפורום ומבין שאין בו פעילות הוא מייד עוזב... אבל אם מישהו נכנס ורואה שיש קצת מגיבים סיכוי גבוה יותר שיצטרף וככה יש סיכוי שעוד ועוד אנשים ימצאו את המקום הזה כתומך ורלוונטי... ואני יודעת שאני אישית הייתי זקוקה למקום הזה ובוודאי גם לרבים מכם שקוראים כאן ולאחרים...
אז מה אתם.ן אומרים.ות?? ננסה?
 
לצפיה ב-'אז כמובן אהיה ראשונה ואקווה שיצטרפו אליי '
אז כמובן אהיה ראשונה ואקווה שיצטרפו אליי
03/08/2017 | 18:54
1
89
אז דבר אחד שאני גאה בו על עצמי השבוע זה שקיבלתי השבוע ביקורת על משהו בהתנהגות שלי במקום שאני עובדת בו.... בהתחלה זה היה לא נעים לשמוע שיש משהו בי שלא מרוצים ממני לגביו... אבל לאחר מכן ראיתי שזאת הייתה ממש ביקורת בונה והיא הייתה לי מאוד משמעותית ולדעתי גם תתרום לי להמשך...!
אז אני גאה בעצמי על היכולת להתבונן כך על עצמי ועל הביקורת שקיבלתי ועל אף האי נעימות לראות כמה זה בעצם טוב ונכון ונאמר מתוך איכפתיות וכוונה טובה.
 
עוד דבר שאני גאה בו על עצמי השבוע קשור בזוגיות שלי שדי הגיע למשבר בשבועות האחרונים... זוגיות עם אהבה מאוד גדולה אבל גם בעיות שקשה לפתור! עברו עליי כמה שבועות לא פשוטים בנושא הזה...
והשבוע... טוב זה לא שהיה פתאום קל.. אבל היה הרבה יותר טוב.. הייתה לי היכולת להשהות את הניסיון לפתור את הבעיות ולראות את הדברים הטובים שיש בזוגיות ולהרגיש אותם ולשים עליהם את הדגש, כך שהשבוע עבר מהבחינה הזו הרבה יותר טוב :) ואת הבעיות נגיע ללפתור אותן, אולי בטיפול זוגי, אבל היכולת להרגיש ולראות את הדברים הטובים לצד הבעיות ממש חשובה ומשמעותית!
 
ודבר נוסף שאני גאה עליו זה ששיתפתי חברה קרובה בדברים שעוברים עליי...
בדר"כ לא נוטה לשתף בדברים מאוד אינטימיים ושמאוד קשים לי ביומיום חברות קרובות שלי... בעיקר משתפת את בן הזוג אבל חברות לא וזה חסר לי מאוד... איכשהו מפחדת משיפוטיות מצד חברות...
אבל השבוע שיתפתי חברה קרובה וזה היה ממש נהדר ומשחרר והיא ממש תמכה בי וזה מאוד הקל!
 
 
לצפיה ב-'וואו!! '
וואו!!
12/08/2017 | 22:09
31
את מתארת התבוננות וחוסר שיפוטיות שהם ממש לא מובן מאליו...! 
אני חושבת שאת יכולה גם להיות גאה ביוזמה שלך כאן עם תחילת הפינה הזו! יוזמה מצוינת :)
לצפיה ב-'וואו זה מעולה'
וואו זה מעולה
05/08/2017 | 03:13
2
55
גם בשבילי המקום היה משמעותי. ועדיין חשוב לי. אז תודה.
האור שלי:
 
1. הפסיכולוגית, היא אור אמיתי, מלווה אותי שנים ולא מתייאשת, ובאמת רוצה לעזור.
2. בעצם כל המטפלים שיש לי. איכשהו בניגוד למזלי הדפוק קיבלתי מטפלים מדהימים ומגוייסים לעזור. דיאטנית, פסיכיאטר, עובדת סוציאלית, ופסיכולוגית.
3. חודש מאז שאימצתי את הכלבה המדהימה בעולם. קראתי לה ליריקה, מי מבין למה? והיא מושלמת. אני זו שצריכה אילוף כדי להבין ולהסכים לזה שיש לי דבר כזה טוב בחיים שלי.
4. יש לי הצלחות, השגים קטנים כאלו, שבודאי הם קורים בזכות כל הצוות המעולה שלי אבל עדיין הם מקור לשמחה או לפחות להנאה. אולי זה פחות יעניין מה ההשגים כשלא ממש יודעים מה המלחמות, אז בינתיים זה מספיק.
תנסו לכתוב גם, זה יכול לעשות טוב!
 
לצפיה ב-'איזה כיף שכתבת!! '
איזה כיף שכתבת!!
05/08/2017 | 10:46
30
תודה לך.
 
שמחה ממש לשמוע על התחושה הטובה מול המטפלים, זה אכן אור גדול...!
ורציתי לומר שלדעתי כשאנחנו חוות את המטפלים כטובים זה אומר הרבה עליהם ובו בזמן גם עלינו... זה לא רק הם שמתגייסים זה גם אנחנו שמגייסות אותם לקראתנו... וזה כוח גדול וחשוב שנשמע שיש לך-> לגרום לאחר להתגייס עבורך, זה לא מובן מאליו.
וזה גם כוח גדול לראות את הטוב במטפלים ואת הכוונות הטובות ולחוות את העזרה כמשמעותית גם כשלא קל... וזה עוד כוח ממש גדול שאני שומעת שיש לך וזה נהדר... 
 
ליריקה נראית מקסימה! (אבל מודה שלא הבנתי את משמעות השם ...)
גם לי יש חתולה וכשהיא רק הגיעה אליי ממש התפלאתי על כמה אהבה היא יכולה לתת ואיזה מדהים קשר עם בעל חיים אחר יכול להיות... ועדיין לעיתים מתפלאה.. זו באמת מתנה גדולה שנתת לעצמך ולה כשאימצת אותה :)
 
הישגים קטנים זה נהדר..! כל הישג הוא משמעותי, קטנים ועוד קטנים בסוף הופכים לגדולים... כל הכבוד!!
ומוזמנת לשתף אותם.. אם מתאים לך... ! 
 
שבת שלום, ושיתחיל שבוע עם עוד אור 
 
לצפיה ב-'כלבה פשושית!'
כלבה פשושית!
12/08/2017 | 22:11
35
את יודעת מה.. גם היכולת לראות שהמטפלת והצוות רוצים ויכולים לעזור מבחינתי זה דבר שאת יכולה להיות גאה בו.. 
 
אני אמשיך לגבי:
השבוע התחלתי משהו שרציתי לעשות הרבה זמן, ואיכשהו תמיד נדחה (וקיבלתי את זה כי לא צריך בכח :). באמת השקעתי בזה השבוע וזה עשה לי טוב, וכבר רואים תוצאות. 
לצפיה ב-'איזה כיף לראות '
איזה כיף לראות
09/08/2017 | 00:46
1
45
שהפינה הזאת חוזרת לחיים.
בתור מי שהפעילה אותה במשך מלא זמן וכבר לא חלק מהפורום הזה, כיף לחזור לפה ופתאום לראות שמישהו זוכר אותה.
 
תודה. ומאחלת לך ולשאר הקוראים/ות בפורום המון אור
לצפיה ב-'השבוע אני גאה'
השבוע אני גאה
18/08/2017 | 19:13
30
בשולחן שקניתי ביד2 והיה די בנאלי, וצבעתי אותו וציירתי עליו מאד יפה ואני מרוצה מהתוצאה.
 
מה איתכם?
לצפיה ב-'מחלקת הפרעות אכילה לילדים בתל השומר'
מחלקת הפרעות אכילה לילדים בתל השומר
26/07/2017 | 01:00
2
183
מה המצב כולם, אני הולך להתאשפז בפעם הראשונה בחיים שלי במחלקה להפרעות אכילה לילדים בתל השומר ביום ראשון 30.7.2017 ואני לא ממש יודע באיזה מהירות עונים פה... אבל בכל מקרה אשאל, אני רוצה לדעת כמה דברים על המחלקה:
1. מותר להכניס טלפונים?
2. איך האוכל שם? טעים? ואיזה אוכל יש שם?
3.איך האכילה שם מתבצעת? אוכלים בקבוצות? לכל אחד יש שולחן? מה המבנה והסדר שם?
4. מה הזמן הממוצע לשהייה שם?
5. מה נמצא בחדרי השינה? טלויזיה? משהו? כמה אנשים בחדר אחד?
6. מה עושים בקיץ שם? לומדים עדיין או מה?
7. מה אפשר לעשות בזמן הפנוי? (אם יש כזה בכלל?)
8. הטווח גילאים שם הוא 12-18 נכון?
9. מה הסדר יום שם?.
אשמח שתענו כמה שיותר מהר. תודה רבה
לצפיה ב-'שיהיה '
שיהיה
30/07/2017 | 12:08
54
לצפיה ב-'בהצלחה !'
בהצלחה !
12/08/2017 | 22:07
67
תהליך מאתגר ומשמעותי לפניך, אתה מוזמן לשתף והתסייע בפורום במידת הצורך, גם אם לא בפרטים הטכניים (איני יודעת את התשובות לרוב השאלות ששאלת..).
בכל אופן, הפרטים האלו הם עוגן שקצת מפחית את הלחץ והחרדה - אבל הם עדיין שם לפני התחלה של תהליך כזה, ונראה לי שזה טבעי. 
לצפיה ב-'לא הצגתי את עצמי '
לא הצגתי את עצמי
25/07/2017 | 21:04
5
179
היי,
כבר הגבתי כאן קצת להודעות ולא הצגתי את עצמי, אז עושה זאת עכשיו...
הייתי כאן בעבר המון.... זה היה לפני 8-9 שנים.. הייתי אז עם ניק אחר...
מאז שאני לא כותבת כאן, גם אין הפרעת אכילה...
זה לא אומר שאין קשיים, אתגרים, חיים.... יש בהם הכל מהכל... 
ממשיכה ללמוד עוד ועוד בכל יום שעובר....
בתקופה ההיא הפורום היה פעיל מאוד ומאוד עזר ותמך בי....
וגם אני רוצה לתמוך באחרים...
אז אני כאן...
לצפיה ב-'עכשיו אני סקרנית'
עכשיו אני סקרנית
25/07/2017 | 21:47
3
100
מה הניק הקודם
ואם "הכרנו" אז
לצפיה ב-'הניק היה'
הניק היה
25/07/2017 | 21:53
2
102
dancer46
אני חושבת שזוכרת אותך... 
לצפיה ב-'נשמע מוכר'
נשמע מוכר
25/07/2017 | 23:07
1
81
שמחה לשמוע שאת במקום אחר
לצפיה ב-''
25/07/2017 | 23:22
8
לצפיה ב-'ברוכה הבאה!'
ברוכה הבאה!
12/08/2017 | 22:04
26
כיף לקרוא, וטוב תמיד שיש אנשים עם ניסיון שיכולים לשתף ולסייע. 
לצפיה ב-'when i'm gone'
when i'm gone
24/07/2017 | 23:34
2
145
And when I'm gone, just carry on, don't mourn
Rejoice every time you hear the sound of my voice
Just know that I'm looking down on you smiling
And I didn't feel a thing,
So, baby, don't feel no pain
Just smile back
 
אקדים ואכתוב שאני לא מתכוונת להתאבד כרגע. אין לי תכנית, אין לי כוונה קונקרטית ואפילו אין כרגע שום דחף לפגוע בעצמי. אז אין טעם לשלוח לי משטרה הבייתה. סבבה? 

היום חשבתי הרבה. יותר מידי. גם אם יום אחד יקרה נס ואני אצליח לחיות בשלום עם הגוף הדוחה שלי והראש הארור שלי, אז מה מחכה לי שם בחוץ? בעיקר שום דבר טוב... גזענות, שנאה, אלימות, שחיתות, עוני ועוד ועוד. אז מה הטעם להילחם בכלל? אני רוצה בכלל להיות חלק מהעולם הדפוק הזה? 
כמו שזה נראה עכשיו אני כנראה אתאבד מתישהו. פשוט כי אני לא רואה סיבה אמיתית להמשיך לחיות.
אני פשוט באמת לא יודעת איך להמשיך מהנקודה הנוכחית והאם יש טעם בכלל. כבר עברתי כל מסגרת טיפולית אפשרית במדינה וכלום לא עוזר. התייאשתי ממני.
לצפיה ב-'היי לך יקירה (טריגר מעליי)'
היי לך יקירה (טריגר מעליי)
25/07/2017 | 11:41
88
אני שומעת את הסבל שאת חווה.. קשה, קשה מאוד... אכן כשהסבל גדול והעולם נראה שחור, זה מוציא את הטעם לחיות... מוכר לי מאוד... יאוש הוא תחושה קשה, יכול לרוקן ולהשמיט את הקרקע שמנסים לעמוד עליה...
כתבת שאינך יודעת איך להמשיך מהנקודה הזו.. אנחנו אכן הרבה פעמים בתהליך של עצמנו לא יודעים לאן להמשיך ואיך בכלל עושים את זה... זה קשה ומפחיד לא לדעת איך להמשיך.. זה נדמה לפעמים שיש רק שתי אופציות- למצוא את הדרך והכוחות להמשיך או לברוח ממנה... אבל ישנה עוד אופציה בעיניי והיא פשוט לראות שכרגע קשה לך מאוד מאוד ושאת לא יודעת איך ממשיכים וזה מה שיש... גילוי יפה שלי בתהליך היה שהתנועה וההמשך מתרחשת מעצמה גם אם איני יודעת איך ולאן...
ועוד דבר... אני מסכימה איתך שיש הרבה דברים לא טובים בעולם... אבל האם זה נכון שאין שום דבר טוב?... לדעתי כשהסבל פוחת מתאפשרת גם הראייה של הדברים הטובים ואפילו של הרבה דברים טובים שיש בעולם שלנו... אבל אני שומעת שהחוויה אצלך כרגע היא שהדברים הלא טובים ממלאים את הכל... וזו אכן חוויה קשה מאוד...
אפשר לשאול מה בכל זאת מחזיק אותך כרגע?
כאן איתך,
לצפיה ב-'חלומות היקרה..'
חלומות היקרה..
12/08/2017 | 22:02
28
קראת פעם את - אדם מחפש משמעות של פרנקל?

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

פורומים

בעלי מקצוע

פורום טיפול CBT
פורום טיפולי CBT

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ