לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1919519,195 עוקבים אודות עסקים

פורום הורים לפעוטות

ברוכים הבאים לפורום הורים לפעוטות!
שנת החיים הראשונה של התינוק חלפה לה ואתם ניצבים למול אתגרים חדשים...
התינוק כבר לא שוכב ב'חוסר מעש', הוא מדדה, מתרוצץ הנה והנה...דורש את עצמאותו ולפעמים אף 'חוטא' בהתקפי זעם;-)...
 
כיצד מתמודדים עם האתגרים החדשים? ביצירתיות רבה, בדרכים שונות ומגוונות ובטח שלא לבד!:-)
 
אנחנו כאן במיוחד בשבילכם. בואו להשתתף, ללמוד, לתרום ולהיתרם מסביבת הורים, שנמצאים בדיוק באותה הקלחת..
 
ממתינות לכולכם, 
kramerkaren ושושן בשם אחר
 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום הורים לפעוטות

ברוכים הבאים לפורום הורים לפעוטות!
שנת החיים הראשונה של התינוק חלפה לה ואתם ניצבים למול אתגרים חדשים...
התינוק כבר לא שוכב ב'חוסר מעש', הוא מדדה, מתרוצץ הנה והנה...דורש את עצמאותו ולפעמים אף 'חוטא' בהתקפי זעם;-)...
 
כיצד מתמודדים עם האתגרים החדשים? ביצירתיות רבה, בדרכים שונות ומגוונות ובטח שלא לבד!:-)
 
אנחנו כאן במיוחד בשבילכם. בואו להשתתף, ללמוד, לתרום ולהיתרם מסביבת הורים, שנמצאים בדיוק באותה הקלחת..
 
ממתינות לכולכם, 
kramerkaren ושושן בשם אחר
 
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
 
המשך >>

לצפיה ב-'אז איך היו מסיבות סוף השנה בגן (ובבית הספר למי שיש'
אז איך היו מסיבות סוף השנה בגן (ובבית הספר למי שיש
28/06/2017 | 10:48
4
204
ילדים נוספים)?
אצלנו היה נהדר - אני כל כך נהנית לראות את הילדות שלי במסיבות האלה. הגננת אמרה שהקטנה "כוכבת" (תרגום - היא עשתה מה שהיא הייתה אמורה לעשות, והייתה פחות או יותר היחידה שעשתה את זה). לא שזה משנה - אחת מאחיותיה נהגה להיות הכי פחות משתתפת מכולם, ועד היום היא כך, בעצם - ועדיין אני נהנית מהמסיבות של כולן - לא משנה לי כן משתתפות לא משתתפות - העיקר שצילמתי אותן בוידאו .
לצפיה ב-'היה (קצת) מתסכל, ומאוד חמוד'
היה (קצת) מתסכל, ומאוד חמוד
28/06/2017 | 17:19
221
הבן שלי בן שנתיים וחצי, הצטרף לגן רק לפני חודשיים, עד עכשיו היה בבית.
הוא מאוד שמח לראות אותנו ולא היה מוכן לזוז ממני כל ההופעה. לא היה מוכן שנתקרב בכלל לאיזור שבו ישבו הילדים המופיעים. מה שכן, הוא היה במצב רוח מצוין ושר ועשה את כל התנועות, כשהוא יושב עלי
אני מבינה שזה נורמלי, אבל חייבת להגיד שזה היה קצת מתסכל, כי נעדרתי מהעבודה כ״כ הרבה לאחרונה בגלל כל מני אירועים, ולדעת ששוב יצאתי באמצע היום כדי לשבת על כסא קטן מדי ולראות ילדים שאני בקושי מכירה מופיעים...
אצל הבת שלי (מסיימת כיתה א׳) החגיגה היתה חצי שעה (שוב באמצע היום) שבה הילדים אכלו סנאקס שההורים הביאו... בלי שום תוכנית אומנותית, אפילו לא משפט סיכום מהמורה. עוד בזבוז של זמן שכמובן לא רציתי לפספס כדי שהיא לא תרגיש מסכנה שההורים שלה לא באו.
לצפיה ב-'לבת ה2.9 היתה מסיבה אתמול'
לבת ה2.9 היתה מסיבה אתמול
29/06/2017 | 14:05
1
201
כצפוי לא רצתה להשתתף והגיבה בדמעות לניסיונות של הצוות. הבהרתי שיניחו לה ושאני ממש לא מתרגשת מזה (ילדה שלישית בכל זאת). באמצע הסכימה ללכת לגננת ואז בכתה רק כשאני התקרבתי ברבע שעה האחרונה קראה לי להצטרף והפעילה אותי.
מנהלת הגן דואגת להביא צלם סטילס כדי להימנע ממראה ההורים הדבוקים לניידים, מאוד מעריכה את זה. בנוסף - כל המסיבות השנה היו באותו מקום כך שהילדים חשו בנוח.
לצפיה ב-'מוזר שהצוות עשה ניסיונות בכלל.'
מוזר שהצוות עשה ניסיונות בכלל.
29/06/2017 | 14:09
173
לא נתקלתי בתופעה כזאת - בכל הגנים שהייתי בהם (ואני מודה שלא היינו בהמון), הילדים שלא רצו להשתתף פשוט לא השתתפו, ובאופן כללי כל אחד השתתף כמה שרצה.
לצפיה ב-'היה מקסים ומרגש'
היה מקסים ומרגש
02/07/2017 | 21:36
76
מכיוון שאנו עוזבים את הגן (ט"ח), היה עוד יותר מרגש ולא הפסקתי כמעט לבכות. ההופעה היתה מקסימה והשיא ריקוד זוגות שהבת שלי עשתה עם איזה ילד שאפילו לא שמעתי על זה לפני כן.
היה גם סרטון, נאומים, מתנות, הכול יפה, ואחר כך עשיתי צילומים עם כל הצוות לילדה והדפסתי, ניילנתי וכתבתי לכל אחת מסר אישי עם מתנה אישית, וכמה שמגיע להן, מדהימות, גם אחת הסייעות פורשת והיתה פרידה מרגשת.
והיום קיבלנו שיבוץ ותודה לאל קיבלתי את הגן שביקשתי במקום החדש.
עשיתי מסיבת פרידה מהגן לילדה (זה גן ממשיך) והבאנו ארטיקים והפתעות, יש עוד ילד שעוזב ועשיתי יחד איתו, הבנתי שהיה כיפי.
השנה הסתיימה בקול תרועה עם מסיבת בריכה באחד מבתי החברים, משהו באמת כיפי, אז בכלל היה מושלם.
לצפיה ב-'התייעצות - פספוסים'
התייעצות - פספוסים
26/06/2017 | 13:54
15
298
אנחנו קצת מיואשים, אשמח לדעתכן.
הגדול בן 4. הורדנו חיתול בגיל שנה ו-10. הגמילה הייתה ארוכה ומייגעת, בעיקר בגלל מיליון פספוסים (הוא זרם בכיף עם הישבנון, לא התנגד לשבת עליו).
דווקא פספוסי קקי נעלמו די מהר ונשארנו עם פיפי. עד היום מפספס הרבה. נניח, פספוס אחד כל יומיים. בד"כ כשהוא עסוק ושוכח. לרוב בבית, אבל גם בגן.
אנחנו משתדלים להזכיר לו כל הזמן, ובין "תחנות" (פיפי ואז יוצאים לטיול, פיפי ואז משחק אחר). כשאנחנו ממש ממוקדים על זה, לרוב אין בעיה. מספיק ששכחנו שעתיים - פספוס.
בלילה עדיין עם חיתול. עושה פיפי לפני השינה וגם בבוקר, אבל כנראה עוד אחד בחיתול באמצע הלילה. זה פחות קריטי בעיני, יותר חשוב לי שימשיך לישון 11 שעות רצוף...
 
לפני שובעיים ניסיתי שיטה חדשה - טבלה של כל הימים, בה הוא יכול להדביק כוכב בימים שיבש כל היום, ואחרי 5 כוכבים מקבל הפתעה. הוא התלהב מאוד, אבל לא היה שינוי במספר הפספוסים.
כשחוזר מהגן עם ריח של פיפי שהתייבש (אם לובש בגדים כהים לא רואים את הפיפי ולא מחליפים לו...), הוא אומר: "זה היה בטעות" ומהר משנה נושא, שלא נחפור לו על זה.
 
עזרה?!
וסליחה על האורך...
לצפיה ב-'אני הייתי מניחה לו לגמרי, ובאמת גם בלי ציפיות'
אני הייתי מניחה לו לגמרי, ובאמת גם בלי ציפיות
26/06/2017 | 16:33
12
162
כי נשמע שהוא מתבייש בעצמו... וזה מוסיף לחץ ושוב מביא לפיספוסים. זה בסדר שהוא עדיין מפספס (גם אם הוא בן 4, כל אחד והקצב שלו), זה המסר שהוא צריך לקבל. להצטייד בבגדים להחלפה ולעזור לו להחליף אם צריך בלי לדבר על פיספוסים או לנסות "לתקן" . האם שללתם עניין פיסיולוגי/ בריאותי?
 
לצפיה ב-'ולהלביש בעיקר בגדים בהירים'
ולהלביש בעיקר בגדים בהירים
26/06/2017 | 17:39
11
157
כדי שיראו שהוא רטוב. לא בריא שיסתובב ככה, במיוחד אם יש מזגן.
לצפיה ב-'משתפת מה אנחנו עשינו בבעיה מקבילה'
משתפת מה אנחנו עשינו בבעיה מקבילה
26/06/2017 | 20:59
10
235
עם ילד יותר גדול (עכשיו בן רבע לחמש, עולה לגן חובה) - שהיו נשארות לו באופן קבוע טיפות של פיפי בתחתונים וזה מסריח ולא נעים. כל ההסברים וההדגמות לא נשאו פרי, והרגשנו שהוא מתחיל ממש להתבייש ולהיות נבוך.
 
קודם כל אסרנו על כולם (כולם- כולל סבא וסבתא וכל הגננות חוץ משתיים, בבוקר ובצהרון) לדבר על הנושא בכלל (סבתא למשל היתה עומדת באמצע הבית ואומרת בקולי קולות - מוישה, אוי, שוב ברח לך, בוא, אני אחליף לך צ'יק צ'ק והוא היה מת מ-ת מבושה).
 
הפכנו את עניין הפספוסים לענין פרטי (בגלל הבושה שלו) שלא מדברים אותו (אוי, למה ברח, שוב ברח, מתי ברח וכאלה) אלא מתנהגים אותו (מוישה בוא איתי שניה, נורא חם, נכון מקלחת זריזה זה רעיון טוב? / כשלא רצה מקלחת - בוא נעבור לתחתונים נקיים של בית, תוריד את הבגדים של הגן) ועבדנו מאד מאד באינטנסיביות על עניין הניעור + הניגוב (בהתחלה ניגב גם עם נייר טואלט).
זה לקח כמה וכמה שבועות טובים של תשומת לב בלתי פוסקת כ-ל בוקר + כ-ל אחה"צ + כ-ל הסופ"ש + המון רגישות והליכה על ביצים כדי לא להביך אותו או לבייש אותו -
וזה השתלם.
 
עברנו ממצב של בושה, כעס וסירוב לטפל בבעיה (ותחתונים רטובים ומסריחים כמעט כל יום ) למצב של ילד הרבה יותר נמרץ ואנרגטי (כשהיה לו רטוב הוא היה חברותי פחות), בתחתונים יבשים (כמעט) כל הזמן, וכשלפעמים קצת רטוב הוא ניגש לזה הרבה יותר בענייניות.
 
הייתי מדברת איתו ומחפשת אשת צוות שנוח לו איתה ושהוא מוכן שתחליף לו בדיסקרטיות.
ממש לא הייתי שולחת בצבע בהיר אם ברור שהוא מובך מהמצב. והייתי 'יושבת' עליו בכל הכוח (כלומר - כל הזמן).
לא יהיה יותר קל כשהוא יהיה יותר גדול. הבושה גדלה, לא קטנה, הסובלנות החברתית פוחתת.
 
דבר אחרון - רציתי להקל עליו את משא הבושה, אז סיפרתי לו שגם לי היה מאד קשה עם הפיפי ושלפעמים היה בורח לי וכמה הייתי מתביישת ודוחפת את הבגדים המסריחים למכונה שאמא לא תשים לב. זה סיפור של החברה הכי טובה שלי ולא שלי, אבל הסיפור הזה עזר באופן יוצא מגדר הרגיל. הוא ביקש לשמוע  אותו שוב ושוב (ושוב) ושאל מליון שאלות (מה, אמא, אפילו לך היה קשה? באמת? היית מתביישת? מה היית עושה? אמא שלך היתה כועסת? ועוד ועוד). אולי זה דבר שכדאי לחשוב עליו. זה כמובן יכול להיות כל אחד ולאו דווקא את, או דמות מספר שהוא מאד אוהב. לי התאים לדבר בגוף ראשון וזה הוביל להמון הזדהות ושחרר משהו רגשי.
לצפיה ב-'מקסים ממש - עניין הדוגמא שלך על עצמך'
מקסים ממש - עניין הדוגמא שלך על עצמך
27/06/2017 | 08:21
1
132
זה בדיוק מה שהילדים כל כך מחפשים לשמוע... שגם אנחנו עוברים ועברנו את אותם הדברים. זה כל כך מרגיע ומחזק , וגם מקרב
לצפיה ב-''
27/06/2017 | 18:11
20
לצפיה ב-'מקסים לקרוא אלופה'
מקסים לקרוא אלופה
28/06/2017 | 13:13
21
לצפיה ב-'הקטע הוא שזה לא מביך אותו!'
הקטע הוא שזה לא מביך אותו!
29/06/2017 | 10:55
6
116
אני מנסה תמיד להיות דיסקרטית, כשנמצאים במקומות שיש הרבה אנשים תמיד מלבישה כהה למקרה של פספוס שלא ירגיש רע וכו'...
אתמול אספתי אותו מהצהרון, והוא צועק לי מקצה המדרגות למעלה בקולי קולות: "אמאאאאא!!!! היום פספסתי קצת בצהרוווווון!!!!". בשיא הטבעיות.
לגבי העצה של ליאת של עדי פה למטה, אני לא מחליפה לו מיידית, לפעמים מפספס ב-15:00 בצהרון ואם לא ראו, אני מחליפה לו רק ב-16:00 בבית. הגננות בצהרון מקסימות, ממש לא כועסות ומחליפות בשמחה אם שמות לב, הוא פשוט לא אומר לאף אחד, ונשאר רטוב עד שמישהו שם לב או שמתייבש לבד.
 
בקיצור, אנחנו עדיין לא יודעים איך לגשת לזה.
בעלי עושה לו שיחות וחפירות, שהוא צריך ללמוד להפסיק משחק באמצע כשמרגיש פיפי ומיד יכול לחזור וכו'. בעיני זה מיותר, אבל אני לא רואה מה כן.
כאמור, עשינו טבלה שבה הוא מקבל כוכב על כל יום יבש. אתמול הוא אמר לי: "אמא, היום פספסתי, אז לא אקבל כוכב, נכון? לא נורא, נעשה X".
בקיצור, הטבלה לא עושה עליו רושם. אז מה כן?!
 
תודה לכן!
לצפיה ב-'נשמע שזה מביך אתכם'
נשמע שזה מביך אתכם
29/06/2017 | 12:04
3
107
ובכללי מפריע לכם יותר מאשר לילד.
אתם מעט מיואשים, "כשאנחנו ממש ממוקדים על זה, לרוב אין בעיה".
בסך הכל אתם צריכים להיות דרוכים וממוקדים רק בו כדי שזה יצליח..
אלא שאת לא מעוניינת בכך. 
מצד שני את ממשיכה לתת לו תשומת לב... כוכבים, טבלה, אולי כדי להיות דיסקרטית את קרובה אליו יותר פיזית ולוחשת בשקט וזה משמח אותו ומרגיש לו כרגע אינטימי ביניכם?
תשומת הלב הוא מקבל גם מבעלך שמשוחח איתו. הוא למד איך להיות במרכז תשומת הלב של שניכם בשביל כמה טיפות, הייתי אומרת שמנקודת המבט של הילד זו עשויה להיות עסקה משתלמת.
 
אילו היה הילד מבוגר יכול להיות שהיתה מתנהלת שיחה:
הילד: "מאז שהפכתי להיות גדול אני מרגיש שאין לי תשומת לב מלאה מכם כפי שהיתה לי בעבר. אני לא יודע מה עלי לעשות כדי שתהיו ממוקדים בי. יש הצעה?"
ההורים: "יש לשנינו פחות כוחות מאז הלידה האחרונה כך שתהיה לנו פחות תשומת לב חיובית זמינה עבורך אבל, אם אתה מוכן גם להסתפק בתשומת לב שלילית תוכל להרטיב מידי פעם ואני וגם אבא נמלא אותך בשיחות ותשומת לב ומדבקות ואם תלמד לשחק היטב גם תוכל לקבל פרסים, גם אני וגם אבא עסוקים אז תצטרך להזכיר לנו את נושא הפיפי מייד כשאנחנו מגיעים הביתה כדי שנתרגל לסדר היום החדש".
 
 
ברמה הפרקטית הציעו לך עצה טובה: להחזיר לילד את האחריות, והייתי מוסיפה:
לתת לו זמן מסוים עם כל אחד מההורים באופן קבוע מידי כמה ימים כשאפשר, ולתת לילד תשומת לב חיובית באופן בלתי צפוי על דברים שהוא כבר היום מצליח ואתם גאים בכך. נראה שהוא זקוק לתזכורת איך הוא יכול להרוויח תשומת לב חיובית מכם. הילד נשמע פיקח,כשתראו לו דרך להשיג שיחות איתכם ותשומת לב בדרכים נוספות במשך הזמן הוא יפסיק מעצמו לחפש לספק לכם תירוצים. 
 
אני חושבת שהטבלה יכולה מאוד להעליב את הילד.
יש בה משהו שגורם לרצון להצליח ולתחרותיות ומצד שני התחרות לא הוגנת מכיוון שלא מדובר ביכולת רצונית אלא בנושא שעדיין לא הפך להיות במאה אחוז ביכולות הרצוניות של הילד. אם המטרה היא לא לתסכל אותו- מוטב לעזוב את הנושא ולהיפך להדגיש כמה הוא חשוב ויקר לכם גם כשהוא לא מצליח תמיד במאה אחוז.
ואם עבר שבוע כשהוא לא הצליח- אתם מעריכים אותו על ההשקעה ונותנים לו את המתנה שרציתם כשישיג כמה כוכבים.
תתחילו לשמוח בילד שלכם. כל כך צעיר וכבר למד איך להשפיע על אבא ואמא עמוקות ויודע מה לעשות כדי להשיג את הצרכים שלו מכם. הוא הוכיח שיש לו תושיה יצירתיות ויוזמה לקידום הנושאים שחשובים לו. אתם יכולים להיות גאים בו.
 
הזכרת לי את "פספוסים
 
לצפיה ב-'תודה על התשובה המושקעת'
תודה על התשובה המושקעת
02/07/2017 | 09:37
2
55
ובכלל, תודה לכל המגיבות, קראתי הכל בעיון.
 
נראה לי שלפעמים בפורום לא תמיד מצליחים להסביר בהודעה אחת את המצב, וגם קשה להתייחס להתנהלות הכללית של המשפחה, כי לא מכירים...
במקרה שלנו זה לא קשור לתשומת לב, הילד מקבל המון תשומת לב, זמן איכות עם אמא לבד ועם אבא לבד, אבא חוזר מוקדם מהעבודה כמעט כל יום, לפעמים אוספים אותו ביחד כשהאח הקטן עם סבתא כדי לתת לו זמן איכות משותף עם שני ההורים... בקיצור, זמן איכות עם ההורים בהחלט לא חסר לו. אנחנו גם מאוד מאוד מודעים לצורך הזה ונותנים הרבה מעבר למשפחה ממוצעת.
אני יכולה להבין שהטבלה עלולה להעליב ילדים. הילד שלי ממש אוהב את הטבלה, נהנה לבחור את הצבע של הכוכב כשהוא מצליח, ומספר בבוקר בגאווה לגננת שאתמול לא פספס ולכן קיבל כוכב אדום!
חוץ מזה, תקנו אותי אם אני טועה, אבל נראה לי שפספופסים ביום זה כן עניין רצוני, בטח כשהוא בלי חיתול כבר מעט שנתיים וחצי. לפחות אצלו, הוא באמצע משחק ולא בא לו לקום לפיפי ומעדיף להמשיך לשחק עד שכבר לא מצליח להתאפק ובורח.. לא הייתי נוהגת בשיטה כזאת בלילה (כאמור, ישן עדיין עם חיתול ולא עושים שום דבר בנידון).
 
לעזוב את הנושא - זה אומר שהוא יעשה בתחתונים ויישאר ככה עד שאגיד לו ללכת להחליף. אולי ננסה גם את זה. בטווח הקצר זה מתכון בטוח ל-5 החלפות ביום, אבל אולי זה יעבוד בטווח הארוך...
לצפיה ב-'תודה על המשוב'
תודה על המשוב
02/07/2017 | 15:39
1
38
אני מסכימה איתך שאפשר לנתח לא נכון ולהגיע למסקנות שגויות, יחד עם זאת נראה שלילד יש הרבה מה להרוויח, הוא גם במרכז אבל גם קצת מנהל אתכם רגשית- וזה המון כוח!
כלומר, הוא משיג הרגשה של כוח, ולכן אולי לתת לילד אפשרות לבחור ולאפשר לו להמשיך לפספס יוצא את העוקץ- וכוונתי היא בהחלט לטווח הארוך. 
כלומר, לפחות חודש, בלי לומר לו שום דבר בכלל, רק לעזור לו, להסביר לו מראש היכן החיתול היכן המגבות היכן המצעים וכל דבר אחר שהוא צריך ולעדכן אותו שאתם סומכים עליו ומעבירים לו את האחריות על הגמילה.
מבחינתכם אין טעם בכוכבים וכו'. 
אם הוא מצליח או לא זה שלו, ואתם שמחים איתו ובו בלי קשר. (זה המסר לדעתי שכדאי להעביר).
 
שלא יהיה מצב שהילד ירגיש שהוא עושה לכם טובה או משפיע עליכם רגשית אם הוא נגמל כבר או לא (למרות שכתבת במפורש שזה כמעט גורם לכם לייאוש- אתם צריכים לעבוד על עצמכם).
הוא לא צריך לצעוק ולא ללחוש וגם אתם לא- הנושא הזה בכלל לא צריך להיות על הפרק. באופן דומה שזה עניינו עם מי הוא משחק בגן ומה הוא אוכל שם, כך זה עניינו של הילד מתי הוא נגמל. השאלה אם אתם מוכנים "לשחרר" אותו ולהעביר אליו את האחריות לתקופה ארוכה ולקחת בחשבון שבאופן זמני המצב ידרדר.
לצפיה ב-'אני מסכימה איתך.'
אני מסכימה איתך.
03/07/2017 | 11:02
27
קשה מאוד מיישם, אבל נראה לי שצריך. באמת לקחנו לו את האחריות על זה.
כנראה מחכה לנו עבודה על עצמנו...
תודה!
לצפיה ב-'איזה ילד מקסים יש לכם '
איזה ילד מקסים יש לכם
29/06/2017 | 17:16
1
81
נשמע שניסיתם הכל ואם לו עצמו זה לא מפריע אז חבל על האנרגיות שזה מוציא מכם להסביר ולמצוא פתרונות. לדעתי פשוט לחכות שהזמן יעשה את שלו.
לצפיה ב-'תודה! הוא אכן מקסים '
תודה! הוא אכן מקסים
02/07/2017 | 09:55
34
יש מצב שזה מה שנעשה, כמו שכתבתי בתגובה מעל.
תודה לכולם על התשובות!
לצפיה ב-'זה נשמע שעניין השירותים נשאר באחריות שלכם'
זה נשמע שעניין השירותים נשאר באחריות שלכם
27/06/2017 | 02:35
135
אתם מתזכרים אותו כל הזמן כשצריך לעשות פיפי, ממש מתזמנים מתי עשה בפעם הקודמת, וזה הופך לאישיו ביניכם לבינו.
אני חושבת שכדאי להחזיר לו את האחריות על הנושא הזה וזה גם יחזיר את השליטה. לא לתזכר בכלל, רק לעזור לו להתנקות ביעילות ובלי ביטויים רגשיים כשמפספס (אכזבה, ציפיה וכו'). וכמובן לחזק אותו שהוא גדול ואחראי וכולי.
ככה לכל הפחות זה עבד לנו עם גמילת הלילה של הגדולה. כשלקחנו לה את האחריות היא גם פספסה יותר. כשהחזרנו לה את האחריות היא לאט לאט הפסיקה לפספס.
לצפיה ב-'אין לי ניסיון ממשי אבל'
אין לי ניסיון ממשי אבל
28/06/2017 | 13:18
112
כמיטב הבנתי, הגמילה לילדים של היום קשה יותר בגלל הטיטולים הסופר-משוכללים שמונעים הרגשה של פיפי.
הייתי מציעה לך כשהוא מפספס, לא למהר להחליף לו (כשאתם בבית כמובן). לתת לו להרגיש את הפיפי על הגוף לכמה דקות, לחדד את התחושה. לא לומר לו שום דבר, להתייחס לפספוס בשוויון נפש, רק שאת במקרה בדיוק עסוקה.. שימתין רגע... משהו אגבי..
אני מאוד מאמינה שברגע שתחושתיות מתחזקת, ההבנה מתחזקת והרצון, לקחת על עצמו את האחראיות כן ללכת לשירותים בזמן.
ובנוסף למה שאמרו לך, לא לדבר על פספוסים בכלל. לא להעיר על הריח. לדבר באופן כללי על היגיינה, מקלחת, ריח טוב ובושם, אבל לא להזכיר פספוסים כדבר בעייתי. אומרים שתהליך גמילה זה אחד השלבים המשפיעים על חיי האדם הבוגר....
לצפיה ב-'מתוסכלת '
מתוסכלת
26/06/2017 | 21:18
9
452
לאמצעי שלי (בן רבע לחמש) קשה. משהו עובר עליו ואני לא מצליחה להגיע אליו ולעזור לו כמו שהוא צריך וכמו שהייתי רוצה.
מרגישה תסכול וחוסר אונים.

אנחנו עוברים איתו התקפי השתוללות (כמעט) על בסיס יומי, והם לא קצרים. היום למשל שיחקנו במשחק חדש שקיבלנו. הוא הבין די מהר את החוקים וכולנו צחקנו והיה מאד מאד כיף, ואז ברגע אחד עולה אצלו התסכול (ספציפית שהוא לא מספיק טוב במשחק, אבל זה יכול להיות כל דבר) והוא 'ננעל' ומשתולל באופן כזה שאני חייבת לעזוב הכל ולנסות להרגיע אותו (ללא הצלחה יש להדגיש).

ניסיתי עונשים, שיחות, מדבקות, תשומת לב חיובית מרובה, והמון זמן איכות אישי עם אמא (לקחת אותו אחרון / לאסוף אותו ראשון / להקריא רק לו ספר ארוך ואהוב / לאפות ביחד / לתת לו אחריות / לפנק אותו במיוחד). הוא נרגע כשהוא נרגע (הרבה זמן כבר אמרנו?)

מה שכן עובד - לקלח אותו מהר מהר לפני כולם, וכשהוא נכנס להשתוללות שלו לקחת רק אותו לחדר (לא כעונש, כהזדמנות להירגע) ולתת לו לשתות מים קרים. לרוב הוא נרדם.

חלק מהעניין פיזי, הוא גובה עכשיו, וההשכבות התאחרו לי (בחורף הייתי משכיבה עד 1930, עכשיו בקיץ ובחום הרבה פעמים רק ב 2000 אפילו 2015) . אז יש הרבה ימים שהוא עייף.
חלק מהעניין רגשי - אני מבינה את ההתנהגות שלו כרצון לזכות בתשומת הלב שלי / של בעלי (זה קורה גם איתו ובאותה המידה) בכל מחיר.
ברקע אחות קטנה בדרך וקושי פיזי ממשי שלי לעשות חלק מהדברים (אוי, כמה הרצפה מרגישה רחוקה...) הוא ילד מאד מאד רגיש ואמפטי ולפעמים יכול להגיד לי (בלי שביקשתי) 'אמא, אל תתכופפי, אני ארים לך את זה' ואני חושבת שיש קשר. למעשה אני בטוחה שיש קשר. אנחנו מתמודדים עם ההתפרצויות בערך חודש, וזה תואם את הזמן שבו סיפרנו לילדים על ההריון.  

עצותיכן הטובות יתקבלו בברכה.
לצפיה ב-'לא פשוט...'
לא פשוט...
26/06/2017 | 21:59
158
אנחנו בסיטואציה דיי דומה- בן דקה ל4 עם אח קטן בן 4 חודשים והתקפי זעם ובכי שהתחילו בהריון ורק החמירו.
אנחנו הרגשנו שאנחנו לא משתלטים עם הסיטואציה והתחלנו הדרכת הורים אצל פסיכולוגית. שווה לך לשקול כמה פגישות שיתנו לך כלים לפני הלידה (מאוד הצטערנו שהתחלנו בזה רק אחרי).
העצה הכי טובה שקיבלנו ממנה עד כה היתה לתמלל לו את הכעס/תסכול - "אני מבינה שאתה מאוד כועס/מאוכזב/מתוסכל כי רצית לנצח במשחק/לבחור במה משחקים/להיות ראשון (השלימי את הנכון) וזה בסדר לכעוס ולבכות אבל אנחנו לא מרביצים/משתוללים..." ואז לתת מרחב לבכות ולהביע תסכול.
כמובן שאם יש אלימות או התנהגות אסורה/מסוכנת להתערב אבל כל עוד זה לא שם להציע לו עזרה להרגע אבל לא להתערב לו בכעס.
ככה לתת דקה לכל שנה (במקרה שלכם 5 דקות) ואחרי 5 דקות להציע הסחת דעת, אלטרנטיבה, חיבוק.

לנו זה פותר 60%-70% מהסצינות.
לצפיה ב-'מניסיוני'
מניסיוני
26/06/2017 | 22:10
135
לא יכולה לפתור, יכולה לנסות להרגיע: זה ממש נורמלי. להיות ילד זה לא פשוט, וללמוד להתמודד עם תסכולים זה תהליך.
זה כמו גזים: מנסים קצת מזה וקצת מההוא ומתישהו מרימים ראש ומבינים שבעצם כבר אי איזה זמן שלא היו צרחות והתמוטטויות. בינתיים ממשיכים עם קצת מהכול.
לצפיה ב-'יכול להיות שבנך נרגש וה"השתוללות" היא דרכו להוציא אנרגיה?'
יכול להיות שבנך נרגש וה"השתוללות" היא דרכו להוציא אנרגיה?
27/06/2017 | 02:08
114
יכול להיות שהילד חושש לקראת העתיד? בעבר הוא היה הקטן המפונק יותר ואז הגיעה לידה שהפכה אותו לאמצעי.
והפעם יהיה שוב באמצע, יתכן והוא חושש שמעמדו יידחק שלא תהיה לו תשומת לב שלך ושל אביו? 
יכול להיות שכדאי שתדברו איתו לתת לו מידע מתי צפויה להיות הלידה וגם לאפשר לו לעזור בהכנות כך ירגיש יותר בשליטה ויוכל לצפות את העתיד ולהרגע בקלות. 
 
כשהאמצעי ישן מאוחר יותר אולי כדאי שינמנם אפילו חצי שעה או פרק זמן אחר כלשהו במהלך היום? 
לא כתבת למה ההשכבות התאחרו לך? האם זה מתוכנן מכיוון שהוא גדול יותר? אולי הוא צריך את ההכוונה שלך יותר מעבר שתזכירי לו לשתות ואולי להיכנס לחדר גם כשאין לו כוונה לישון (יכול להיות שהוא מתרגש מההריון וערני ודרוך אבל כשנכנס לחדר אחרי יום מלא פעילות ושותה פיזיולוגית הוא מותש ונרדם).
 
אפשר לשאול את הילד אם משהו ספציפי מפריע לו, וגם בכללי איך הוא מרגיש עם הלידה המתקרבת. אולי גם לשתף אותו בחוויות שלך מילדותו המוקדמת במילים הראשונות שאמר בחפצים הראשונים שקניתם לו להפוך את חוסר הוודאות לנושא לדיון שיאפשר לו להביע את חששותיו (אם יש לו) והרגשתו בכלל בדרך עקיפה ופחות מאיימת תוך כדי שהוא מקבל מידע גם מבלי ששאל.
גם אם שום מידע חדש לא יתווסף העלאת הנושא מיוזמתכם תעזור לו להתמודדות רגשית ותאפשר לו לשאול שאלות ולהרגיש יותר בנוח באופן כללי.
לצפיה ב-'אצלנו היו דרמות שנבעו ככל הנראה ממסיבת הסיום בגן'
אצלנו היו דרמות שנבעו ככל הנראה ממסיבת הסיום בגן
27/06/2017 | 08:52
127
שבוע וחצי של טנטרומים בלתי פוסקים בבוקר ובערב, יקיצה מאוד מוקדמת בבוקר (סביב השעה 05:00) ובאופן כללי היא היתה עצבנית כל הזמן.
כמובן שזה הסתנכרן עם פרוצדורה רפואית שאני עברתי, כך שגם אני ובעלי היינו יותר רגישים ופחות פנויים להכיל את כל הדרמה שלה פשוט כי היתה לנו טלטלה אישית שלנו.
מסיבות הסיום של הגן והצהרון חלפו וגם הדרמה האישית שלנו הסתיימה ועכשיו אנחנו בשלב איסוף השברים. היקיצה חזרה לשעה סבירה לחלוטין (06:00) וגם תדירות ועוצמת הטנטרומים במגמת הפחתה.
 
לגבי ההשכבות, אנחנו הסברנו מזמן שיכול להיות לילה גם אם יש אור בחוץ (תקף גם להשכבה וגם ליקיצה) ושאנחנו משכיבים אותה לישון בהתאם לזמני ההתעוררות שלה, רמת הפעילות באותו היום ואם ישנה שנ"צ או לא.
מהתיאור שלך אני מתרשמת שמאוד יכול להיות שחלק ניכר מהדרמה שלו נובע מעייפות, יכול להיות שהשכבה בלו"ז חורף תעזור למתן לפחות חלק מהמקרים.
 
מאחלת לך שהתקופה המעייפת הזו תעבור במהרה.
לצפיה ב-'הצרכים הפיזיולוגים הרבה פעמים משפיעים על ההתנהגות'
הצרכים הפיזיולוגים הרבה פעמים משפיעים על ההתנהגות
27/06/2017 | 10:23
108
אני רואה אצלי שהרבה פעמים צרכים פיזיולוגים כמו: עייפות, רעב - דברים שהם מכירים אבל לא תמיד יודעים להגיד אותם לעצמם מובילים אותם להתנהגות שהיא יותר רגשית, יותר אגרסיבית ופחות סובלנית, והרבה פעמים כשהצורך הפיזיולוגי בא על סיפוקו, גם ההתנהגות משתנה.
 
בלי קשר, סביר להניח שגם הלידה הצפויה מעוררת אצלנו מתח מסויים ואולי כדאי לנהל איתו שיחות בנושא להבין ממה הוא חרד או מה החששות שלו ולמצוא דרך להבטיח לו את מקומו גם אחרי הלידה, ואפילו להעצים אותו.
לצפיה ב-'לפעמים אין הרבה מה לעשות חוץ מלקבל את המצב כמו שהוא'
לפעמים אין הרבה מה לעשות חוץ מלקבל את המצב כמו שהוא
27/06/2017 | 16:25
102
ולדעת שאתם עושים את המכסימום האפשרי ובעיקר - שאתם יודעים איך לתמוך בו רגשית ולדעת שזה יעבור. הרבה פעמים דווקא מתוך הקבלה הזאת של המצב, משהו משתנה באנרגיות ונוצרת הארה, תובנה, פתיחות שמובילים לשינוי. אני הייתי מתמקדת במה שכן הולך, במה שקל ונעים ועוזר, לא בציפייה לשים סוף להתקפים אלא כדי להקל על שניכם. במקביל הייתי מחפשת רגעים של קרבה ופתיחות רגשית על מנת לשקף בעדינות את התיסכולים שלו - שוב, מבלי לנסות לחפש פתרון, רק לשם ההתקרבות והשיתוף הרגשי, זה כבר ייעשה את ה"עבודה"  ... וחוץ מזה (אני באופן אישי) הייתי נעזרת בפרחי באך בשביל כולנו כדי להקל את התקופה. מאחלת לכם שיעבור כמה שיותר בקלות.
לצפיה ב-'קודם כל מזל טוב '
קודם כל מזל טוב
28/06/2017 | 12:59
92
מה שאת מתארת זה מצב לא קל בתקופה לא קלה.
אני אתמקד בתקופה...
בהרבה גנים האווירה בחודש האחרון היא לא פשוטה. הגננות לא תמיד מכילות ומאבדות את הסבלנות. זה בא לידי ביטוי ב התרופפות במסגרת מצד אחד, והרבה כעס וצעקות מהצד השני. השינוי התהומי הזה מורגש בעיקר בבית. אני בשבועיים האחרונים הרפיתי עם השיעורים של הגדול, וכמעט כל יום אנחנו בחוץ (ימי הולדת, מסיבות סופשנה, גן שעשועים, הצגות, קניון, חברים) וזה כל כך פשוט, ממליצה לך בחום.
ואז בבית אני ובעלי פשוט מתקתקים מקלחות וארוחת ערב, ובאמת קצת יותר עוזרים להם להתארגן מהר ולהתאפס כי הם עייפים ועמוסים יותר מתמיד.
לצפיה ב-'נשמע הסיפור הדי רגיל כבר'
נשמע הסיפור הדי רגיל כבר
30/06/2017 | 21:23
87
של ילדים שלא שמים לב לצרכים הפיזיים שלהם. ילדים רעבים ועייפים הם עצבניים מאוד. כוס מים קרים לא פותרת כל בעיה (אני זוכרת שגם כשאתם חוזרים מהמסע חזרה מבתי הספר הם מורעבים, אבל קודם כל הם אמורים לשבת ולשתות שתיה קרה, מין טקס שכזה). ילדים צריכים לאכול לפני שהם מורעבים וללכת לישון לפני שהעייפות כל כך גדולה. 
 
לגבי הדוגמה הספציפית, האם המשחק היה מיועד לגילאים שלו? גם אם הבין את החוקים, זה מאוד מתסכל לשחק במשחק קשה שאין סיכוי להיות בו טוב בגלל שהוא לא מיועד לך. 
 
אני לא חושבת שאת צריכה לעזוב הכל כשהוא משתולל. כן, אפשר לדבר איתו להסביר ולנסות להרגיע. אם זה לא עובד תוך מספר דקות ספורות, זה בסדר גמור שהוא ירגיע את עצמו. תלמדי אותו מספר טכניקות, וזה נהדר שהוא ילמד להרגיע את עצמו. זה בסדר גמור לשים אותו בחדר כשהוא משתולל, לא כעונש, אלא בגלל שלכם לא מגיע עונש של צרחות השתוללות. כשהוא נרגע, שיצא. 
 
והכי חשוב, להקפיד שהילדים ישנו ויאכלו מספיק ובזמן. 
 
לצפיה ב-'בשעה טובה!'
בשעה טובה!
02/07/2017 | 21:38
45
אני לא כל כך מבינה במצבים כאלה אבל שמחה מאוד בשמחתך ושמחת המשפחה.
יעבור לו, גם זה יעבור... זה באמת קשה לחוות שינוי במשפחה. אצל הבת שלי בגיל 4 זה התבטא בבריחת פיפי.
לצפיה ב-'הילד שוב נכשל בבדיקת שמיעה'
הילד שוב נכשל בבדיקת שמיעה
26/06/2017 | 10:11
14
303
מכון חדש, נראה מקצועי מאד, בקופת חולים.
תוצאה הכי גרועה שהייתה עד עכשיו.
כשל כבר במכון אחר לפני שבועיים.
ולפני חודשיים הייתה תוצאה תקינה שגרמה לי לבטל ניתוח כפתרים.
לא יודעת מה לעשות, הילד מתנהג כאילו הוא כן שומע אותנו.
אוף!!!!
 
לצפיה ב-'אני לא חושבת'
אני לא חושבת
26/06/2017 | 10:19
2
209
שגם אם יש לו בעיות שמיעה הוא אמור להתנהג כאילו הוא לא שומע אתכם - הרי זה שהוא נכשל בבדיקת שמיעה לא אומר שהוא חרש לגמרי, אלא שיש לו בעייה בשמיעה. כך שזה לא צריך להיות המדד.
מה הבעייתיות בניתוח כפתורים (אני פשוט לא מתמצאת)? למה את כל כך מסתייגת ממנו?
לצפיה ב-'כי זה ניתוח'
כי זה ניתוח
26/06/2017 | 11:04
1
195
וגם אם עושים בגיל צעיר, יש סבירות שנצטרך שוב (בזה קשור למבנה האוזן שאוגר נוזלים, ואם לא יתפתח מהר מספיק, יצטברו שוב נוזלים).
לצפיה ב-'אבל אם הוא יצטרך את זה שוב בגיל מבוגר יותר,'
אבל אם הוא יצטרך את זה שוב בגיל מבוגר יותר,
26/06/2017 | 11:20
153
כי עדיין יש בעיות בשמיעה בגלל הנוזלים - על אחת כמה וכמה כדאי לעשות את זה בגיל צעיר, כשהוא אמור ללמוד את השפה, ובעיות השמיעה מעכבות אותו.
כשתגיעו לשלב שתצטרכו לעשות שוב, תתלבטו שוב - אבל לא נראה לי שזה שיקול לגבי השאלה אם כדאי לעשות עכשיו, בהינתן שיש בעיית שמיעה עכשיו.
לגבי העניין של ניתוח באופן כללי - אני לא יכולה לייעץ לך, בתור פחדנית מוסמכת - את זה כדאי לשאול אמהות נורמליות יותר מהבחינה הזאת.
לצפיה ב-'אין לי ספק שהייתי עושה כפתורים לילד עם עיכוב בדיבור.'
אין לי ספק שהייתי עושה כפתורים לילד עם עיכוב בדיבור.
26/06/2017 | 11:13
1
44
לצפיה ב-'ברור שאין לי ברירה'
ברור שאין לי ברירה
26/06/2017 | 11:27
169
חבל שביטלתי תור שהיה לו באפריל. כי פתאום בדיקת שמיעה לפני הניתוח הייתה תקונה לחלוטין. אם כי לא ברור למה היא תקינה ואחרות לא.
יש לי תור לרופא שידוע כאנטי ניתוחים, בזמנו אמר להמתין, נראה מה יגיד עכשיו. מאינה שיגיד לנתח, אז כבר אקבע תור מראש.
רק לא יודעת מה אעשה מבחינת החופש כי זה הורס את כל התכניות.
מצד שני, חבל לחכות חודשיים.
לצפיה ב-'ממליצה מאוד על הומאופתיה'
ממליצה מאוד על הומאופתיה
26/06/2017 | 12:05
4
35
לצפיה ב-'לקחתי'
לקחתי
26/06/2017 | 13:25
3
168
ואז הייתה בדיקה תקינה וביטול הניתוח.
לצפיה ב-'אז לא הבנתי למה בכל זאת צריך'
אז לא הבנתי למה בכל זאת צריך
26/06/2017 | 20:45
2
27
לצפיה ב-'כי מאז שתי בדיקות לא תקינות'
כי מאז שתי בדיקות לא תקינות
26/06/2017 | 22:19
1
126
היום התוצאה הייתה עבר לקות שמיעה רצינית.
לצפיה ב-'מעניין ממש... גם את אומרת שמרגישה שהוא כן שומע...'
מעניין ממש... גם את אומרת שמרגישה שהוא כן שומע...
27/06/2017 | 08:17
132
אני הייתי ממשיכה בכיוון רגשי יותר.
לצפיה ב-'בדיקת שמיעה וניתוח'
בדיקת שמיעה וניתוח
30/06/2017 | 18:41
2
93
אני שומעת שאת עדיין מתלבטת בעניין הניתוח, ושאת לא בטוחה שהבדיקות מדוייקות.
 
 גם אנחנו לא הבנו איך נצפתה ירידה כל כך משמעותית (40-50%) ולמרות זאת הילדה הייתה שרה שירים שהיא שמעה בצורה די מדוייקת. הרופא אמר שהלקות לא מתבטאת בהכרח בירידה ממשית ב"ווליום" של השמיעה, אלא בעיוות של מה ששומעים: כמו לשמוע מתחת למים. אני לא יודעת אם הדימוי הזה מדוייק, אבל הוא די הסביר לנו למה אנחנו מרגישים שהיא  שומעת, אבל לא במדוייק. הבן שלך אינטילגנטי, ויודע איך נשמע השם שלו, זה הגיוני שהוא מצליח לקשר בין השם / הכינוי שלו / הקול שלכם להתייחסות אליו , ואולי מכאן ההרגשה ש"הוא שומע בסדר". 
 
אולי הפרספרטיבה של חצי שנה אחרי הניתוח תעזור: אני יכולה לומר שהייתה קפיצה מאוד משמעותית בדיבור שלה, וירידה יחסית בתסכולים ובטנטרומים. היא עדיין לא הדביקה את הפער, ועוד שבועיים אנחנו הולכים לעוד בדיקת שמיעה כי יש לנו תחושה שיש ירידה מסויימת שוב, אבל בסך הכל הניתוח "עבד", וה"מחיר" היה בהחלט שווה את זה: היא לא הייתה בטראומה אחרי הניתוח, שכחה אותו אחרי יומיים, חזרה כמעט מייד לתפקוד (ואנחנו עשינו במקביל גם ניתוח של האדנואיד שהוא כנראה ה"קשה" יותר משתי הפרוצדורות), יש קפיצה משמעותית בדיבור, ובעיקר - תחושה שהיא פחות מתוסכלת ומצליחה יותר להביע את עצמה. שום דבר לא קרה ביום אחד, זה תהליך, אבל תהליך משמעותי ביותר.
החלק הכי מטריד, במיוחד בהתחלה, עבורה ועבורנו, זה סיפור האטמים באזנים באמבטיה, ועוד מעט בבריכה. אבל די התרגלנו. 
 
את חוששת מניתוחים חוזרים. גם אני לא שמחה לעבור את הניתוח שוב, אבל בעיני זה שעשינו ניתוח אחד זו לא התחייבות לניתוחים הבאים. אם נזדקק לעוד ניתוח - והדיבור יהיה במצב סביר, יכול להיות שבפעם הבאה ניתן עוד צ'אנס לטיפולים תרופתיים, לפני הפרוצדורה הניתוחית. תמיד תוכלי לחזור שוב לנסות לטפל באמצעים אחרים, או לטיפול תרופתי קונבנציונאלי. 
 
אני מבינה את החשש מהניתוח, ואת זה שאת "לא בטוחה" ולא שלמה ב - 100%. זה באמת נורא מפחיד, ואף אחד לא יכול להבטיח לך שיהיה בסדר. אישית, אני  חושבת, שעשית כל מה שהיית יכולה לעשות, ושאולי כדאי לפחות לבחון את האופציה הניתוחית הזו מתוך עמדה קצת יותר חיובית, לפני שאת שוללת אותה. 
 
בהצלחה. 
לצפיה ב-'תודה רבה על התגובה שלך'
תודה רבה על התגובה שלך
30/06/2017 | 19:58
1
70
אני מניחה שזה הצעד הנכון.
אבל אני עדיין מרגישה שהוא כן שומע, כי הוא מצליח לחזור אחרי המילים שאנחנו אומרים. גם אצלך זה היה?
לצפיה ב-'בעיקר, היא הייתה חוזרת על סוף המילה. '
בעיקר, היא הייתה חוזרת על סוף המילה.
30/06/2017 | 22:03
75
היא הייתה מדברת בהברה אחת (נניח - מר במקום נגמר) גם כשחזרה אחרינו והיינו מבקשים ממנה לומר מילה שהיתה לה מורכבת. לעיתים רחוקות היא הייתה חוזרת על המילה השלמה - בעיקר אחרי מילים קצרות, עם הברות פתוחות בסוף.   
אבל בכל מקרה - אני חושבת שכשאנחנו מבקשים מהם לחזור אחרינו זו לא סיטואציה טבעית של תקשורת. תחשבי על זה שבמצב כזה אנחנו מדברים יותר לאט, מחלקים להברות - ובעיקר: "נקי" יותר, בלי רעשי רקע, שזה מאוד מקשה על השמיעה. 
 
השיפור העיקרי אחרי הניתוח היה בהגדלה מיידית ומשמעותית של אוצר המילים, ובעיקר - במעבר מדיבור במילה אחת לדיבור במשפטים שלמים של כמה מילים, ובמשפטים מורכבים. עדיין - חלק מהמשפט יכול להיות  מאוד לא ברור, ויש הרבה מילים שהיא אומרת באופן לא מדוייק למרות שאנחנו יודעים שהיא יודעת להגיד את הצליל (למשל: היא אומרת פוצץ במקום מוצץ, למרות שהיא יודעת לומר מ' בתנועות שונות). 
 
השיפור יכול להיות תוצאה של הניתוח אבל גם ממודעות שלנו, משינוי - מודע ולא מודע שעשינו בדיבור ובתקשורת איתה. סביר להניח, שהכל ביחד. אני לא חושבת שאפשר לגמרי "לנקות" את ההשפעות של כל דבר בנפרד.  
 
את מוזמנת לשאול עוד, כל מה שתרצי - כאן או בפרטי. 
 
לצפיה ב-'זה ניתוח מצוין. תעשי אותו'
זה ניתוח מצוין. תעשי אותו
02/07/2017 | 21:40
52
אין שום חזרה, אחייניתי עברה הכול טוב.

חם בפורומים של תפוז

השפעת הורות מתרומה ופונדקאות על הילדים
השפעת הורות מתרומה...
הפסיכולוגית אלן רייסל תתארח בפורום בנושא השפעה של...
השפעת הורות מתרומה ופונדקאות על הילדים
השפעת הורות מתרומה...
הפסיכולוגית אלן רייסל תתארח בפורום בנושא השפעה של...
המוזיקאי לירון עמרם מתארח בפורום
המוזיקאי לירון עמרם...
המוזיקאי המוכשר והייחודי ופריצת השנה בגלגל``צ...
המוזיקאי לירון עמרם מתארח בפורום
המוזיקאי לירון עמרם...
המוזיקאי המוכשר והייחודי ופריצת השנה בגלגל``צ...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

ד
זקוקים להשתלת שיניים?
B'way- הורות ומשפחה בפרק ב'
גלית הלר זמינה עבורכם
פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ