לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
83388,338 עוקבים אודות עסקים

פורום נשואים נשואות דתיים

ברוכים הבאים לפורום נשואים נשואות דתיים הפורום הזה נועד להיות בית לכל הנשואים והנשואות מכל סקאלת המגזר הדתי, לזוגות דתיים מאורסים, ולכל מי שמתעניין בטהרת חיי המשפחה היהודית. בואו לשתף, להתייעץ, לפרוק,להמליץ, להתלבט, לספר, לעדכן, לקטר, ללמוד וללמד על מנת שלכולנו יהיה כאן נעים, אנא שימרו על אווירה מכבדת לכולנו ובשורות טובות!

אודות הפורום נשואים נשואות דתיים

ברוכים הבאים לפורום נשואים נשואות דתיים הפורום הזה נועד להיות בית לכל הנשואים והנשואות מכל סקאלת המגזר הדתי, לזוגות דתיים מאורסים, ולכל מי שמתעניין בטהרת חיי המשפחה היהודית. בואו לשתף, להתייעץ, לפרוק,להמליץ, להתלבט, לספר, לעדכן, לקטר, ללמוד וללמד על מנת שלכולנו יהיה כאן נעים, אנא שימרו על אווירה מכבדת לכולנו ובשורות טובות!
הפורום לא פעיל
x
הודעה מהנהלת הפורום
ברוכים הבאים לפורום נשואים נשואות דתיים !!
 

בס"ד

שלום לכולם,

הגעתם למקום הכי שווה בעולם הדתי, והחרדי.

לעולם הנישואין, 

עולם הנישואין הוא מרתק, יפה, מצחיק, עצוב, מיוחד, תשוקתי, וקשה.

בפורום הזה מדברים על הכול.

על מה שרע, על מה שטוב, על מה שקשה, על חינוך הילדים, טהרת המשפחה, רעיונות לפרשת השבוע כללי וחסידי.

בפורום יש קבוצות דיון על נושאין רבים שמעניינים לא רק את הציבור הדתי, אלא גם את הציבור החילוני.

מוזמנים תמיד לבקר בפורום החל משעה אחרי צאת השבת ועד שעה לפני כניסת השבת...

ביום, בלילה. מתי שנוח לכם.

כולכם מוזמנים לגלוש לכאן, להציע נושאים לדיון ולהביע דעתכם בכל נושא ועניין הקשור לחברה הדתית.

* יש לשמור על שפה יפה ולא פוגעת.

* בעלי השאלונים מחוייבים לבקש רשות ממנהל הפורום לפני כתיבת הודעה בכדי למנוע אי נעימות של מחיקת הודעה

* אין לפרסם על גבי הפורום

* יש להיצמד לתקנון האתר תפוז.

ברוכים הבאים וגלישה נעימה.

שוקו בת 

יחי המלך המשיח!!!

 

המשך >>

לצפיה ב-'אוהבים לקנות אופנה ברשת'
אוהבים לקנות אופנה ברשת|?|
30/06/2014 | 11:32
11
|תיק|טרנד השופניג אונליין הפך בשנים האחרונות לתופעה מטורפת ברחבי העולם, במיוחד בארה"ב ובאירופה. מאות אלפי נשים מעדיפות לעשות את הקניות שלהן ברשת, כבר לא צריך לצאת מהבית לבזבז דלק, לחפש חנייה ולהסתובב שעות בין החנויות השונות ולהתעייף.  
אפשר לקנות ברשת מהבית, לשבת בסבבה בפיג'מה ולגלוש בין האתרים השונים.

|קדימה|אז אם מתים לקנות ברשת אבל מפחדים? או רוצים לקנות מותג שלא נמכר בארץ ולא בטוחים אם האתר אמין? יש לנו את הפורום המתאים בשבילכם!
היכנסו לפורום קניית אופנה ברשת ותוכלו להתלבש הכי יפה שיש הכי זול שיש!

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?f...
לצפיה ב-'קריאת השבוע - פרשת חקת'
קריאת השבוע - פרשת חקת
27/06/2014 | 07:30
9

שאור שבעיסה ושעבוד מלכויות

יהיו נא הדברים להצלחתם של חיילי צה"ל ולשלומם וחזרתם לשלום הביתה של הנערים החטופים: יעקב נפתלי בן רחל דבורה, גלעד מיכאל בן בת גלים ואייל בן איריס תשורה.

ספר במדבר היה יכול להקרא ספר המשברים. הוא מרכז את מכלול הבעיות שעם ישראל צריך להתמודד איתם בדרכו לארץ ישראל. ובעוד שהבעיות שהופיעו עד עתה, האספסוף וקברות התאוה, המרגלים, קרח ועדתו, היו בעיות פנימיות, מפרשת חוקת והלאה מתחילות להופיע בעיקר בעיות חיצוניות, זאת אומרת בעיות עם העולם הסובב את ישראל ומתנגד אליו. הענין הזה מתחיל להגלות בפועל עם סירובו של אדום לתת לישראל לעבור בגבולו וכן עם מלחמות עוג מלך הבשן וסיחון מלך חשבון.


לכן יש לשאול למה פרשת פרה אדומה, השייכת כידוע על פי ענינה לנושאי טומאה וטהרה אשר מקומם הטבעי הוא בספר ויקרא מובאת בפרשה זאת, ולא עוד אלא שהיא פותחת את הפרשה וגם נותנת לה את שמה, רק שבמקום להיקרא פרשת פרה היא נקראת פרשת חקת. ומכאן שיש למעשה שתי שאלות בשאלה: הראשונה כפי שאמרנו למה פותחת פרשה זו את המסכת של ההתמודדות עם האויב החיצוני, ולמה יש פתיחה לפתיחה המגדירה את ענין הפרה האדומה לא סתם כחוקה אלא כחוקת התורה עליה אמר שלמה המלך ע"ה "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".


פירושו של רש"י בא לתרץ את שתי הקושיות כאחת: "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לאמור מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה: גזירה היא מלפני, אינך רשאי להרהר אחריה". במילים אחרות, ברור הוא שכוונתו של רש"י היא להסביר את מהות ותוקף התנגדותם של אומות העולם לישראל, והשטן בראשם. גם ברור שהתשובה "אינך רשאי להרהר אחריה" אינה באה כלל כהתראה לישראל שלא לחפש את טעם המצוה בטענה שמדובר בגזירה שרירותית חלילה. היא כולה מכוונת אל השטן ואביזרייהו כדי להשתיקם ולהציל את ישראל מהתקפתם. כבר הרווחנו מזה את עצם העובדה שסדרת הפרשיות המתארות את ההתמודדות עם הגוים על סף כניסתנו לארצנו בצדק פותחת עם פרשה זו; בגלל שמבין כל מצות התורה היא המצוה המעוררת את הרהורם של הגוים הדורשים מישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה. וכבדרך אגב, כביכול, גם הרווחנו הגדרה של מושג החוקה. ישנם אכן חוקים ומשפטים. אבל חוקה היא היסוד העיוני המופשט שעליו מושתתות ובנויות המצות למיניהן. כגון כלל שממנו פרטים מסתעפים. והכלל של התורה הוא שהאדם יכול להגיע אל הקדושה דרך הטהרה. שהמאמץ של האדם מניב פירות. שהכל תלוי ברצונו ושאם הוא באמת רוצה, אז זוכה הוא לסיעתא דשמיא. זה מה שהשטן ואומות העולם אינם מקבלים. מבחינתם, חוקת התורה היא "אשר צוה ד' לאמור". זו סתם גזירה מן השמים, אין לזה טעם וזה גם בלתי אפשרי. על כן עונים להם "אם חוקה זו גזירה כפי שאתם טוענים, אז אין להרהר אחריה!"


ובעצם, אכן יש כאן, צד של "גזירה": אשר צוה ד' לאמור: דבר אל בני ישראל. זאת היא חוקת התורה, היינו שאם רוצים לדעת מה הוא ציוויו של הקב"ה, צריך לשאול את ישראל, לבקש מישראל. אפשר לומר שאומות העולם רוצים לראות בחוקה גזירה כדי שתהיה להם עילה לומר שגם בחירתם של ישראל היא ללא טעם וסיבה. אולם התורה מספרת את אשר קרה מאז אדם הראשון ואיך דור אחר דור היו נכשלים והולכים עד שבא אברהם אבינו. התורה מספרת שהקב"ה בחר בישראל כי ישראל בחר להענות לתוכניתו של הקב"ה - יען אשר שמע אברהם בקולי. נכון הוא שתפקוד החיים יוצר פסולת. והפסולת היא טמאה, אבל עיקרו של האדם הוא בצד החיים והחיים הם טהורים. אפרה של הפרה האדומה - היינו הסיבה שבשבילה ההיטהרות מטומאת המיתה צריך להיעשות לפי מה שהתורה אומרת, או יותר נכון הסיבה שבשבילה התורה אומרת שככה צריך להיות תהליך ההיטהרות קשור לענין של חטא העגל. יש סיבות. ואת הסיבתיות הזאת חייבים ללמוד. זה מורכב וייתכן שאין אנו מסוגלים לתפוס ביחד את כל החוטים, לעמוד על כל הפרטים כדי להבין את הענין על בוריו. אבל אין זה משנה את יסוד הדבר. אין כאן גזירה שרירותית אלא למי שרוצה לראות דוקא רק חלק מן המציאות.


נכון שיש כשלונות, אבל אין זה סותר את הכלל שמגלה רבי אלקסנדרי בתפילתו: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומאי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכויות. לכן אנו זקוקים לסיעתא דשמיא כדי להתגבר עליהם; יש עיכוב פנימי ועיכוב חיצוני, יצר הרע מבפנים ומבחוץ, שטן פנימי וחיצוני. אחד מתנגד לאדם הפרטי ואחד מתנגד לכלל כולו. אבל מבחינת היסוד של שיעבוד מלכויות יציאת מצרים כבר לימדה אותנו שניתן להשתחרר ממנו וזה יסוד אמונתנו בגאולה הקרובה כי ד' גאל ישראל בעבר, הוא גואל ישראל בהוה והוא יגאל אותנו בקרוב. ומבחינת היסוד של היצר הרע המתגבר עלינו בכל יום כבר נאמר "בראתי יצר הרע - בראתי לו תורה תבלין, המאפשרת לשעבד את היצר הרע לרצון הטוב, כי זאת חוקת התורה. זה סוד גלוי באמונת ישראל שאחדותו של השם מורה על כך שניתן להפוך את הטמא לטהור: כי מי יתן טהור מטמא - לא אחד?

שבת שלום וחודש טוב
לצפיה ב-'פרשיה'
פרשיה
25/06/2014 | 22:38
12
פרשת חוקת  מחפשים את הטעם

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" (במדבר יט, ב)

תיאורה המדויק ביותר של הקרבתה של פרה אדומה, פרטי עשייתה ודקדוקיה, מתומצתים להפליא בספר טהרה של הרמב"ם, אבל טעמה של פרשה זו לא נתבאר.

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: אמר לו הקב"ה למשה "לך אני מגלה טעם פרה, אבל, לאחר – חקה" (במדבר רבה י"ט).

ממשה ועד משה ביקשו חכמים טעם למצווה זו. גם את דבריו של החכם באדם שלמה המלך, מפרשים חכמים בדרך דומה: "אמר שלמה: על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי 'אמרתי אחכמה, והיא – רחוקה ממני'".

גדולי החסידות בדורות האחרונים ניסו לתת מענה בדרכם הם, ובדרך דרישת הכתובים הייחודית שלהם.

בעל השפת אמת (ד"ה במדרש תרמ"ד) קושר את עניין התמימות לעניין הקדמת נעשה לנשמע. ומסביר 'שכל עבד בשר ודם- רואה מה שרבו מצוה לעשות, אבל עבדי ה' עושים מעשים שאינם יכולים להשיגם, ונקראים עיוורים, והקב"ה לעתיד יגלה להם מה שעשו'.

כלומר, האדם הפשוט יכול להסביר את אורחות חייו של מעבידו-חברו, להבין את התנהגותו ומעשיו, ולתת להם הסברים לוגיים. אולם עבדי ה' מקיימים מצוות שלא ניתן להסבירם בשכל הפשוט, וגם לא במחשבה עמוקה ביותר, והשפת אמת מוסיף שבשעת מתן תורה היו בני ישראל בדרגה רוחנית גבוהה, על-טבעית, 'והיו משיגין הטעמים', אולם גרם החטא, ובשעת חטא העגל איבדו מדרגה זו 'ואומות העולם מונים להם מצווה זו' – כפי שמופיע במדרש, 'ומציקים לעם ישראל שאיבדו מדרגה זו, ואינם יכולים שוב להסביר את טעמה של מצווה זו'.

רבי מרדכי יוסף מאיזביצא בספרו 'מי השילוח' דורש את סוגיית הבנת התורה על ידי בני האדם בדרך של דימוי ללבוש. הבגדים שהאדם לובש מסתירים את גופו, ובדרך דומה, גם התורה. במציאות החיים העכשווית של עם ישראל , הקב"ה נדרש להסתיר את עומק רצונו ושאיפותיו מהאדם. הוא נתן לנו את התורה שהיא לבוש חיצוני לעומק הבנתנו אותו, והיא כיסוי לצורה האמיתית שאליה שואף הרצון האלוהי שנגיע אליו. כדי להגיע אל עומק הדברים אנו מקבלים עלינו עול תורה. וממשיך ומסביר הרב מרדכי יוסף שכמו שאסור שעל הפרה יעלה עול, גם הנהגת הקב"ה העתידית היא ללא עול.

מדברים אלה ניכר הרצון העז של כל הדורות של עם ישראל להבין את ההנהגה של ה' בעולם ואת חוסר הבנתנו את דרכו, אולם השאיפה והרצון מקרבים את האדם לקב"ה ומעשיו הטובים – להנהגתו.
לצפיה ב-'דרושה כתבת שטח לארמניה!'
דרושה כתבת שטח לארמניה!
24/06/2014 | 14:02
10
Magma Challenge הוא מסע שטח המיועד לנשים שרוצות להתמודד עם אתגרים ומאמינות שהן יכולות.


המסע הקרוב יצא אל הנופים הנפלאים של ארמניה בין התאריכים 19-26/8/2014.


ספרי לנו בפורום שיחת נשים למה את צריכה להיות שם ואולי נשלח אותך למסע שטח נשי על חשבוננו.

הזוכה תצא בחינם למסע מאגמה צ'אלנג 2014 לארמניה ותכתוב בלוג על חוויותיה מהמסע!


|*| המסע הבא צפוי להתרחש בקוסטה ריקה. גולשות תפוז אשר ירשמו אליו יקבלו הטבה מיוחדת.
כדי להירשם למסע בקוסטה ריקה הקליקי כאן.
לצפיה ב-'שבת שלום וחודש טוב'
שבת שלום וחודש טוב
20/06/2014 | 09:29
1
15
בשורות טובות!
לצפיה ב-'שבת שלום והכי חשוב בשורות טובות '
שבת שלום והכי חשוב בשורות טובות
20/06/2014 | 15:34
13
שנשתמע כבר במוצ"ש אמן
לצפיה ב-'פרשיה'
פרשיה
18/06/2014 | 18:46
2
26
פרשת קורח האיסור להחזיק במחלוקת
וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת, אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ, הַשְּׂרֻפִים; וַיְרַקְּעוּם, צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ.  ה זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא-יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא, לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, לִפְנֵי יְהוָה; וְלֹא-יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה לוֹ.  (במדבר יז, ד-ה)
פשוטם של הפסוקים הנ"ל הוא: הציפוי למזבח יזכיר לבני ישראל לבל יחלקו על הכהונה, ואל להם לזרים לעבוד בבית המקדש, כי התוצאה תהיה שהעושה כן יהיה כקורח וכעדתו.
שלא כבכל משבר, רואה כאן התורה צורך לפעולה מעשית  כדי למנוע הישנות מעשה מעין זה.  
חז"ל הלכו הלאה וראו שאין כאן רק מעשה סמלי של ציפוי המזבח, אלא יש כאן גם מצוות לא תעשה לדורות. ושלא כפשט המילים "ולא יהיה כקורח וכעדתו", אלא כרוח הדברים המכוונים לכך שיש למנוע דבר כזה בעתיד אמר רב: "כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו." (סנהדרין ק"י ע"א). מי שמחזיק במחלוקת – דהיינו שהוא לא מתאמץ כדי להשקיט את המריבה, אלא ממשיך להתעקש על עמדתו ועל כבודו –עובר על מצווה ממצוות התורה!
ברור שאין כאן כוונה שיש להפסיק להביע עמדות שונות בנושאים שונים. מחלוקת כאן פירושה מצב שבו עצם הויכוח מלווה בפגיעות, כוחניות, שקרים וכדומה ולכן כשזה קורה על האדם לפעול להפסקת העניין גם על חשבון כבודו.
רוב מוני המצוות לא מנו מצווה זו בכלל תרי"ג מצוות, ולא משום שחלקו על האמירה של רב שאסור להחזיק במחלוקת, אלא משום שטענו שאין זו מצוות לא תעשה מן התורה, והבאת הפסוק כראיה על ידי רב היא רמז בלבד.   
אולם גם אם אין זו מצווה מן התורה, נשאלת השאלה למה אין מצווה כזו מן התורה?!
הרי כל בר דעת חש שזו יכולה להיות אמירה משמעותית ביותר, דהיינו שהאדם מצווה מן התורה לא להחזיק במחלוקת שמלווה בפגיעות וכד'!
ננסה לברר עניין זה באמצעות דברי השאילתות. הספר 'שאילתות' דרב אחאי הוא כנראה הספר הקדום ביותר שיש לנו לאחר התלמוד. הוא נערך במאה השמינית, שפתו ארמית, אך כאן אביא את הדברים מתורגמים לעברית:  "אסור להם לבית ישראל לעשות מחלוקת, שכיון שעומדים במחלוקת – הם באים לשנוא זה את זה, ואמרה התורה לא תשנא את אחיך בלבבך וכו' ". (שאילתא קל"א)
התורה אסרה לשנוא את הזולת. השנאה היא בלב. השנאה ממלאה את האדם השונא. כמו שהאוהב חושב כל הזמן על אהובתו, וכל מחשבותיו הן בה תמיד, כך השונא – כל פנימיותו בוערת נגד האדם שפגע בו (או שאולי פגע בו...). וכמובן שיש להסתייג ולהבדיל בין מחשבת האוהב לבין זו של השונא, ובניגוד לאהבה, שנאה יוקדת הורסת את המחזיק בה, כפי שנראה בהמשך.
כלומר, אדם המחזיק במחלוקת יבוא לידי האיסור של 'לא תשנא את אחיך בלבבך'. ואיסור זה הוא מצוות לא תעשה גמורה מן התורה, ולכן אין צורך למנות המחלוקת כמצוות לא תעשה נפרדת.
השנאה היא הרס האדם והרס החברה. הרס האדם, מפני שנעשה כאלכוהוליסט, שמחשבותיו נתונות רק לדבר זה – איך ישיג את המשקה החריף, והוא ומשפחתו ופרנסתו וערכיו שאולי היו לו, הכל נהרס. מסוגל הוא לחשוב על דבר אחד בלבד: השגת השתייה החריפה. כך גם השונא הורס את עצמו עם שנאתו, וגורם להרס החברה, מפני שחברה המלאה אנשים שונאים אין לה קיום. לא יתכן שום דבר קונסטרוקטיבי בחברה שיש בה מחלוקת, דהיינו שנאה. ולכן דייקו חז"ל באומרם : " אמר רבי אילעא: אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר תולה ארץ על בלימה" (חולין פ"ט ע"א)
קיום העולם תלוי בבלימת המריבה, בלא להחזיק במחלוקת, בלא לשנוא.

לצפיה ב-'yoelnd'
yoelnd
20/06/2014 | 09:28
7
תודה רבה ויישר כח
לצפיה ב-'יישר כח יואל '
יישר כח יואל
26/06/2014 | 21:28
8
לצפיה ב-'קריאת השבוע - פרשת קרח '
קריאת השבוע - פרשת קרח
20/06/2014 | 08:40
1
13
יהיו נא הדברים להצלחתם של חיילי צה"ל ולשלומם וחזרתם לשלום הביתה של הנערים החטופים: יעקב נפתלי בן רחל דבורה, גלעד מיכאל בן בת גלים ואייל בן איריס תשורה.

המחלוקת - סיבות ומניעים

פרשת קרח הנה דוגמא נוספת למה שכבר הופיע בפרשת שלח לך בקשר לחצאי אמתות או לשקרים המתבססים על האמת. גם שם נוכחנו לדעת שאינטרסים פרטים מתלבשים על נקלה במעטפת של דאגות כנות וראויות לשבח לטובת הציבור. ידוע שמושג המלחמה – לפי הוראת המלה עצמה בסמנטיקה העברית – היא האמצעי להשגת הלחם. ובהתאם לבחינה של שיעור קומתו של האדם המבקש לבוא על השובע, הלחם הוא או מזון גשמי או רגשי או רוחני או שכלי: "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל הגוף וכי תאוה רגשית-רוחנית הוא לענים וטוב להשכיל" כפשוטו.

ידועות היטב דרשות רז"ל על כך שחטאו של קרח נגרם על ידי גאותו שהחשיב את עצמו כגדול ממשה ואהרון בהיותו זקנו של שמואל בקוראי שמו השקול כמשה ואהרן בכהניו. וכי בא בטענה נגד משה בענין  טלית שכולה תכלת, לומר שמשה בדה את הדברים מלבו ולא דיבר איתו השם. אבל נראה שמעבר לתוכן של הסיבות שהן בגדר "כל העם כולם קדושים ובתוכם השם ולמה תתנשאו על קהל השם" שהם דברי אמת וצדק, מדגישים רז"ל שני דברים: שקרח היה באמת איש גדול וחשוב ושהוא באמת חטא חטאה גדולה עד מאד, שאין עליה סליחה ומחילה שהרי עונשו הוא לומר לעולמי עד בגיהנום ש"משה אמת ותורתו אמת".

התורה מלמדת אותנו כאן לקח חשוב: יש להבדיל באופן מדויק בין סיבות ומניעים. ניתן להגדיר את הסיבות כצד האוביקטיבי, מציאותי ואמיתי של כל עמדה או טענה. היא מוצגת לרוב כמניע עצמו לפעולה, היינו הכוונה הטובה להשיג את טובת הכלל. אולם יש לבדוק היטב אם אין, מאחורי הסיבות הכשרות, מניע או מניעים אישיים ופרטיזנים. מחלוקת קרח ועדתו היא הדוגמא הקלאסית של מה שאנו קוראים היום דמגוגיה. הרב אברהם אזולאי זצ"ל בעל ה"חסד לאברהם", אחד מגדולי המקובלים במאה ה-17 כותב בפירושו על התורה הנקרא "בעלי ברית אברם" שכדי שמהפיכה פוליטית תצליח, צריכים כמה תנאים: צריך שיעמוד בראשה איש חשוב ומכובד, צריכים לעמוד לימינו אנשי ציבור ידועים ונכבדים וחיבים גם להיות איתו אנשי בליעל חוצפנים ואלימים המטילים אימה על הקהל ומבזים בעיניו את הסמכויות המקובלות. ובודאי זיהינו בתיאור הזה את קרח עצמו, מאתיים וחמישים האנשים משבט ראובן ודתן ואבירם. יש לכל אחת מהקבוצות הללו מניעים משלה. המכנה המשותף הוא ההתנגדות למשה ואהרן כאשר מסתתרת מאחורי התנגדות זו אפיקורסות וחוסר אמונה באמיתתה של תורה מן השמים.

לא שרוב האנשים הלוקים בכך היו מודים בכך. אלא שאף על פי שמבחינת השולחן ערוך הם מתפקדים כהלכה, דעותיהם וסברותיהם – חייהם הפנימיים – אינם נובעים מן המקור הנאמן של התורה שבעל פה על פי מדרשי חז"ל, אלא ממה שנקרא "התרבות האנושית הכללית", כאילו שהרוחניות בתור שכזו אחידה היא, כאילו שהמשמעות של "כל העם כולם קדושים" מתרחבת ושכל מי שחברה כל שהיא רואה בו "קדוש" או "מאמין" הרי הוא כזה גם לפי דעת תורה. ומעל כולם מי שבוטח יותר בשכלו ובחריפותו מאשר בתורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב איש תם, המאמין לא באמונת חכמים אלא במה שהוא מבין. כך היה מו"ר רבי יהודא אשכנזי ("מניטו") זצ"ל מגדיר את ההבדל בין הפרושים והצדוקים: הראשונים מאמינים במסורת אבותם – בחינת דע את אלוהי אביך – והיו לומדים כדי להבין את תוכן אמונתם. הצדוקים היו לומדים ומאמינים במה שהיו מבינים. במילים אחרות, היו מאמינים בעצמם ונשלים בזאת ב"לא יהיה בך א"ל זר" כפי הפירוש החסידי שלא תהפוך את עצמך לאליל שרק בפניו אתה משתחוה. "הקנאה התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם" אומר רבי אליעזר הקפר בפרקי אבות (ד, כא) ומפרש רבי חיים מולוז'ין: "הקנאה בין אדם לחברו והתאוה בין אדם למקום וכבוד על גביהם" ויפים הדברים לגבי קרח – רב לכם בני לוי! ובקשתם גם כהונה! וממשיך רבי חיים: "ומבלה עי"ז ימיו ברדיפת המותרות ומוציאין אותו מן העולם". היינו שאינו יודע מכך להבדיל בין עיקר לטפל ושם מטרות משניות לעיקר דבר, המשנה את היחס שלו למציאות, שהרי בודאי שרואה את עצמו כצדיק ואת סברותיו כנכונות.

אכן כן – ויקח קרח פירושו כרש"י: לקח את עצמו לצד אחד שכבר אינו מסוגל לראות את הצד האחר, להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה: במחלוקת לשם שמים, הסיבה קודמת והיא מביאה למחלוקת שהרי השמים מרובים והשם אחד ואיך יש לפעול כדי לאחד הקצוות המרוחקות? לכן מחלוקת כזו סופה להתקיים כל עוד השמים עומדים. אבל במחלוקת שאינה לשם שמים היא עצמה ראשונה, המניעים הם קודמים ואחר כך מחפשים סיבות להצדיק אותה והגאוה מביאה את האדם להאמין בשקרים שהוא בעצמו המציא.

לכן בני קרח הם האומרים את המזמור ליום השני, היום אשר בו נולדה המחלוקת, לתקן את המעוות בבחינת ברא מזכה אבא.

שבת שלום
לצפיה ב-'מיקי'
מיקי
20/06/2014 | 09:27
5
תודה רבה ויישר כח
לצפיה ב-'מחפש את האחת שרוצה כמוני לרגש ולהתרגש מחדש, להתכתב ואולי גם לשוחח...'
מחפש את האחת שרוצה כמוני לרגש ולהתרגש מחדש, להתכתב ואולי גם לשוחח...
16/06/2014 | 19:02
55
לצפיה ב-'צהריים טובים לכולם, חדש כאן'
צהריים טובים לכולם, חדש כאן
16/06/2014 | 16:09
2
40
לצפיה ב-'ברוך הבא '
ברוך הבא
16/06/2014 | 17:10
22
לצפיה ב-'yesh256 '
yesh256
18/06/2014 | 09:43
16
לצפיה ב-'הבקסטריט בויז מגיעים ל אנשים!'
הבקסטריט בויז מגיעים ל|תפוז| אנשים!
16/06/2014 | 11:43
6
|מאוהב|אי אפשר להתעלם מהעבודה שאחת מלהקות הבנים הכי פופולאריות בעולם מגיעה לארץ!
הבקסטריט בויז כבשו את העולם, והיו להקת הבנים הכי גדולה של שנות ה-90, ובכלל. בשנת 1993 התאחדו חמישה בחורים צעירים - איי ג'יי מקלין, האווי דורו, ניק קרטר, קווין ריצ'רדסון ובריאן ליטרל - ויצרו את מעצמת העל שנקראת ה"בקסטריט בויז". אז רגע לפני שהם מגיעים לארץ בואו להיזכר בלהקה הכי שווה שיש ולהתעדכן בכל מה שחדש|!|

|*|היכנסו עכשיו לפורום הבקסטריט בויז|*|
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
לצפיה ב-'שבוע טוב בתקווה שכבר בימים הקרובים '
שבוע טוב בתקווה שכבר בימים הקרובים
15/06/2014 | 17:30
1
33
נזכה לראות את הבנים שבים הביתה
לצפיה ב-'בוקר טוב'
בוקר טוב
16/06/2014 | 10:56
15
בשורות טובות!
לצפיה ב-'חשבתי שנסגר'
חשבתי שנסגר
13/06/2014 | 20:02
54
יש עדיין את הפורום??
יפה לכם!!!
אחרי בשורות טובות המקום לא ידע
תקומה
לצפיה ב-'קריאת השבוע - פרשת שלח'
קריאת השבוע - פרשת שלח
12/06/2014 | 22:08
2
14

פרשת שלח / מה בין לימוד למעשה

בסוף פרשתנו מופיע אחד מהקטעים שאנו רגילים לקרא פעמיים ביום בקריאת שמע, המדובר בפרשת "ציצית". אך בגלל הפרשיה שפותחת את פרשתנו, פרשת המרגלים אנו נוטים לעבור על שאר הדברים בפרשתנו ברפרוף מה, ואין אנו שמים לב לקשיים שעולים מאותם פסוקים.

פרשת ציצית באה בסוף הפרשיה הכואבת של חטא המרגלים ועלינו להבין מה הדבר המקשר בין שתי פרשיות אלו.
המרגלים חוזרים ממשימתם לרגל את הארץ שאליה אנו צריכים להכנס, לאחר צפיה ארוכה שנובעת מזכרונם של יוצאי מצרים מסיפורי בית אבא, על "הארץ המובטחת" (בדרך אגב, ראוי לציין שזה אינו ביטוי מסורתי כלל. הארץ נתונה היא לישראל ולא מובטחת בבחינת: תמתינו שיקיים הבטחתו). לאור זאת עלינו להבין מה הניע את המרגלים להוציא את דיבת הארץ רעה?
המרגלים נכנסים לארץ לתור אותה. לאחר שהם רגילים להנהגה הניסית שהיתה במדבר, כל מה שהיו ישראל צריכים לעשות במדבר היה ללמוד תורה, לא היו צריכים לדאוג לא למזון ולא ללבוש. במילים אחרות לא היו צריכים לעבוד ולכן יכלו לעסוק ולהגות בתורה יומם ולילה. כאשר הגיעו המרגלים לארץ וראו את טובה, ואת הערים אשר בה, הבינו שלא יוכלו להמשיך באותה צורת חיים שהורגלו בה במדבר. כדי שהארץ תתן את פירותיה יצטרכו לעבדה, יצטרכו לבנות בתים ולטפחם. כלומר הבינו המרגלים שההנהגה הניסית תפסק, ויצטרכו לחיות בהנהגה טבעית ולא יוכלו להיות עסוקים בלימוד תורה כל זמנם כי יהיו עסוקים גם בצרכי פרנסה. דבר זה "הפחיד" את המרגלים. טעותם היתה שחשבו שחיים תחת הנהגה טבעית שבה צריך "לעבדה ולשמרה", זו ירידת מדרגה לעומת ההנהגה הניסית שחיו בה במדבר. על כן בסוף עניין המרגלים, מביאים לנו אות לזכרון על מנת שלא נחטא, אלו הן הציציות שלובשים אנו על גופנו.

כאשר אנו מסתכלים בפרשת ציצית עולות לפנינו כמה שאלות: למה חוזרת התורה שלש פעמים על מצות ציצית וכן במה הציצית מזכירה לנו את כל מצות ד' ומונעת מאיתנו לתור אחרי לבבנו. (מעניין הדבר שהפועל שמשתמשת בו התורה בפרשת ציצית להגדרת החטא הוא "לתור", כפועל שמשתמשת בו התורה כדי להגדיר את משימת המרגלים).

על מנת שנוכל להבין את השילוש בפרשת ציצית, יכולים אנו לעיין בפרקי אבות שם עקביא בן מהללאל מדבר גם על שלושה דברים שאם יסתכל האדם בהם לא יבא לידי עבירה: דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון. שלושה דברים אלו רמוזים לנו בפרשת ציצית. כאשר אומרת לנו התורה שלש פעמים את מצות ציצית, כל פעם באה כנגד אחד מהדברים שאומר עקביא בן מהללאל: ציצית זהו מלשון "מציץ מן החרכים", הסתכלות כפי שאומרת המשנה "הסתכל בשלושה דברים": "מאין באת" כנגדו מופיע "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדודותם" כמ"ש "דור הולך ודור בא",צריך להבין שאני חלק ממשהו שהתחיל לפני. "ולאן אתה הולך" כנגדו מופיע: "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" שלאן אתה הולך זהו תכלית האדם ותכלת שבציצית רומז לתכלית סוד העולם. "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" וכנגדו: "והיה לכם לציצית וראיתם אותו" - ואין אותו אלא הקב"ה.

על זה נאמר בפרשת ציצית "ולא תתורו אחרי לבבכם" - דהיינו המחשבה, "ואחרי עיניכם" - דהיינו הדמיון. אלא תזכו לתור את הארץ שהיא המנוחה שעליה נאמר "וארון ברית ד' נוסע לפניהם לתור להם מנוחה". ואכן חטאם של המרגלים נבע מהשקפת עולם אשר בה לימוד תורה מופשט, גבוה בערכו מההתמודדות המעשית בחיי היומיום.

ההתמודדות המעשית היא העיסוק בתורה בפועל בעוד שהעיון אינו אלא תורה בכח. ולהתמודדות זו יש עוד מימד נוסף שאינו קיים במדבר, דהיינו בחוץ לארץ: הניסיון להקים ולנהל חברה אשר כל בחינותיה המדיניים והכלכליים יהיו מכוונים על פי רצונו של הקב"ה, או במילים אחרות, חברה אשר מקבלת על עצמה את האתגר להפוך את המוסר המוחלט - את הטוב - ליסוד חייה המדיניים והכלכליים ואשר קוראת לאתגר הזה: "דת".

שבת שלום
לצפיה ב-'מיקי'
מיקי
13/06/2014 | 10:21
11
תודה ויישר כח
לצפיה ב-'דבר תורה לפרשת השבוע פרשת שלח לך'
דבר תורה לפרשת השבוע פרשת שלח לך
13/06/2014 | 15:21
35
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1...

השנה במסגרת 'פרשת השבוע' בבלוג אני מתמקדת בנושא הקשר בין ההפטרה לפרשה.

השבת פרשת שלח לך היא פרשת שליחת המרגלים לתור את הארץ - וההפטרה עוסקת במרגלים שיהושע שלח ליריחו.

ההשוואה בין מרגלי משה (שתרו את הארץ) למרגלים של יהושע (שבאו חרש ליריחו) מאד מעניינת.


במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.
פרשת שלח לך
כמה מלים על הפרשה מהויקיפדיה.
פרשת שלח לך היא פרשת השבוע הרביעית בספר במדבר. פרקים י"ג-ט"ו.
החלק המרכזי של הפרשה הוא חטא המרגלים. לפי צו אלוקים שולח משה רבנו קבוצה של 12 מרגלים - נשיאי השבטים לתור את ארץ כנען.
שליחות המרגלים נמשכת ארבעים ימים ובשובם חוזרים המרגלים עם אשכול ענבים כבד עד כדי שהיו צריכים לשאת אותו על מוט, רימון ותאנה. המרגלים מתארים את טובה של הארץ,  אך עשרה מהם צופים בעיות קשות בכיבושה ומוציאים את דיבת הארץ רעה בקביעתם כי היא "ארץ אוכלת יושביה.
בני ישראל, ששומעים את הדברים מתלוננים ומתכננים לשוב למצרים. (הבכי לפי המסורת היה בליל תשעה באב).
שני המסתייגים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, מהסים את האחרים ומנסים לעודד את העם: "עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה" (במדבר י"ג, ל)
אלוקים מתגלה לעם ומבקש להכות את העם כולו במגפת דבר ולהשמיד אותו.
לאחר תחינות של משה מומתק העונש, ונקבע שבני ישראל ישהו במדבר סיני ארבעים שנה, כנגד ארבעים ימים שהיו המרגלים בארץ, עד שימותו כל בני הדור, מבן עשרים ומעלה, למעט יהושע וכלב.
קבוצה קטנה (המעפילים) מבני ישראל מנסה להתקדם ולהיכנס לארץ ישראל באופן עצמאי, אולם ניגפת במלחמה מול העמלקי.
בהמשך הפרשה מובאים מספר ציווים הלכתיים, בהן הציווי על הנסכים, הפרשת חלה, והבאת פר כקורבן חטאת על חטא כללי של העם.
בני ישראל מניחים במשמר אדם שנמצא מקושש עצים בשבת, עד שיינתן הדין לחטא מסוג זה. הם מצווים על ידי האל להמיתו בסקילה וכך נעשה.
בסוף הפרשה מובא הציווי על מצוות ציצית (אותו קוראים בכל יום בקריאת שמע)
ולדבר התורה:
גם השבוע אני ממשיכה במתכונת של הקשר בין ההפטרה שקוראים לאחר קריאת התורה לפרשה עצמה.
ההפטרה היא בספר יהושע, פרק ב' פסוק א-כד. בהפטרה מסופר על המרגלים ששלח יהושע ליריחו לפני הכניסה לארץ ישראל ועל הקורות אותם בבית רחב הזונה.
הדברים הבאים הם של דוד נתיב מאתר כיפה –
http://www.kipa.co.il/jew/pash/71/33231.html

השוואה מעניינת בין מרגלי משה למרגלים שיהושע שלח.
האירוע המרכזי בפרשת שלח לך הוא שליחת נשיאי השבטים לסיור מקדים בארץ כנען, כדי לספר התרשמויות מן הארץ אליה העם עמד להכנס. התוצאות הקשות של דווח זה מובאות בהרחבה בלב הפרשה. יהושע בן נון היה אחד הנשיאים במשלחת זו, באירועי ההפטר הוא מנהיג העם.

ההפטרה, מיהושע פרק ב', מספרת על המרגלים ששלח יהושע למרחב יריחו, האיזור ששמש ראש גשר לעם ישראל בכניסתו לארץ. מרגלים אלה התבקשו לדווח על המצב העדכני באיזור, לקראת כיבושו, ועל הקורות אותם.

אירועי ההפטרה מתרחשים בז',ח' ו-ט' בניסן של השנה ה-40 ליציאת מצרים, מיד עם תום 30 ימי בכי אבל משה. העם נמצא בערבות מואב על ירדן יריחו, מזה מספר חודשים, וההנהגה יושבת בשיטים - נקודה במרחב ערבות מואב.
הציווי של ה' ליהושע להיערך לחציית הירדן תוך 3 ימים (התאריכים שציינו למעלה) גורם לפעול ב-3 מסלולים מקבילים:
א. להודיע לעם כולו ולצוותו על התארגנות לתזוזה.
ב. לקדם את 40 אלף הלוחמים משבטי עבר הירדן המזרחי לשמש חלוץ לפני העם, כפי שסוכם עם משה.
ג. לשלוח שני מרגלים חרש, ללמוד את איזור יריחו ואת העיר.

ההפטרה מתארת את האירועים בשליחותם של שני המרגלים, מן השיטים.
מרגלי יהושע שחדרו לעיר, ניסו למצוא מסתור ומקלט בבית רחב הזונה. זה מקום המאפשר גם לזרים להיכנס אליו ללא צורך בהזדהות. נתון זה היה ידוע גם לרחב וגם למודיעין הנגדי של יריחו. תצפיתנים של מלך יריחו זיהו את כניסת מרגלי יהושע לרחב ושלחו לעצור אותם. רחב גוננה עליהם, תוך סיכון חייה. לרחב היה ברור שישראל ינצחו בעימות עם יריחו ועמי כנען, מנקודת מוצא זו היא מתנהלת מול מרגלי יהושע ומול נציגי מלך יריחו.
היא מבקשת לסכם עם מרגלי יהושע שהם יגוננו עליה ועל נפשות בני משפחתה בעת כיבוש העיר, בתמורה להצלתם. המרגלים נשבעים לה בשם ה' ומתחייבים: לשמר בצורה שלמה ובריאה רק את בני משפחתה ואת רכושם. לשם כך הם צריכים לסמן את הבית, באמצעות חוט אדום שיקשר על החלון, את בני משפחתה המועמדים להצלה היא תכניס לביתה.
האחריות הוגבלה לאנשים שיהיו בתוך הבית. אדם שיהיה מחוץ לבית - "דמו בראשו".
"דמו בראשו" - הוא משפט קצר, שמשמעו: נטילת דמו (מותו) -  בראשו (באחריותו).

שליחת מרגלים אינה דבר פסול. להיפך- במציאות של מלחמה טבעית (כפי שניהל יהושע בכניסה לארץ) יש חובה על המנהיגות לאסוף מודיעין.
אבל איסוף המודיעין צריך להתנהל בדרך הראויה: המשגר צריך להיות הדרג המדיני-צבאי (יהושע) ורק אליו יש להשיב את המידע שנאסף.
יש לשלוח אנשים מקצועיים (מרגלים ולא נשיאים לפי מפתח שבטי), בחשאיות מוחלטת.
שני אנשים מיומנים לא מושכים תשומת לב (לעומת משלחת של 12 נשיאים, המשדרת נוכחות בכל מקום אליו היא מגיעה).
לא כך היה אצל משה - שם ההתנהלות הייתה פומבית והדיווח לעם כולו. זו אינה משימת מודיעין אלא וועדת חקירה...


האווירה בה יצאה כל אחת מהמשלחות לשליחותה הכריעו את גורלה.

מרגלי יהושע יצאו בראייה מקצועית-עניינית, גם כאשר שליחותם הסתבכה, הם סיימו את המשימה תוך דבקות במטרה.

תיירי משה, שיצאו לתור את הארץ, יצאו מתוך אווירה של חשדנות, ואף שהצליחו לבצע את המסע במשך 40 יום ללא שום הסתבכות, הם חזרו מלאי תהיות והציבו סימני שאלה רבים ביחס לטיב הארץ וליכולת של העם לכובשה ולהתגורר בה.

אמנם על התנהלות זו הוכרע ש"דמם בראשם", אבל את המחיר המלא שלם העם כולו.


שנשמע בשורות טובות ושתהיה לכולנו שבת שלום
זמני כניסת השבת:
ירושלים- 19:10.  תל-אביב- 19:25.  באר-שבע- 19:26.   חיפה- 19:18

זמני יציאת השבת:
ירושלים- 20:28  תל-אביב- 20:31.  באר-שבע- 20:29   חיפה- 20:32
רבינו תם- 21:05

קישור לדף פרשת שלח לך
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?Ent...
לצפיה ב-'שבת שלום ומבורך'
שבת שלום ומבורך
13/06/2014 | 10:22
6
לצפיה ב-'פרשיה'
פרשיה
11/06/2014 | 14:52
1
25
פרשת שלח  בין לשון בני אדם לאנושיות
לאחר הטיפול הנקודתי במרגלים בתחילת הפרשה פונה התורה לפרט את מערכת הענישה והכפרה של הפרט. התורה מבחינה בין השוגג ובין העושה 'ביד רמה', עליו אומרת התורה, 'הכרת תכרת הנפש ההיא' (במ' טו, לא). אחת מן המפורסמות שבמחלוקות התנאים נסובה על פסוק זה (ספרי במדבר, פיס' קיב) :
'הכרת' - בעולם הזה, 'תכרת' - בעולם הבא, דברי ר' עקיבא;
אמר לו ר' ישמעאל: לפי שהוא אומר 'ונכרתה הנפש ההיא' (במ' טו, ל), שומע אני בשלוש כריתות בשלוש עולמות?
מה תלמוד לומר 'הכרת תכרת'? דברה תורה לשון בני אדם.
דרשה זו מצוטטת תדיר כאבן יסוד במחלוקת רחבה: ר' עקיבא מצד אחד דורש את הניסוחים המורכבים כבעלי משמעות יתירה ואילו ר' ישמעאל קורא את התורה כטקסט המנוסח בשפה אנושית וממילא אין מקום לדרוש משמעויות החורגות מן הפירוש המילולי. 'לשונות הריבוי' ('הכרת תכרת', 'השב תשיבם' וכיוצ"ב) נתפסים כדוגמה למחלוקת עמוקה יותר בין שתי אסכולות והתלמודים מרחיבים את המחלוקת ואת העקרון 'דברה תורה [כ/ב]לשון בני אדם' למקרים נוספים.
האם העקרון 'דברה תורה לשון בני אדם' מאפיין תמיד את ר' ישמעאל?
למרות שמקובל שזו דרכו הגורפת, הדרשה על 'הכרת תכרת' היא הפעם היחידה בספרות התנאית שבה מופיע הטיעון 'דברה תורה לשון בני אדם' בפי ר' ישמעאל ובית מדרשו (דבי ר"י). יותר מכך, בבית מדרשו של ר"י דוקא דרשו 'לשונות ריבוי', למשל (מכילתא דר"י, מס' דנזיקין, פר' ו):
'ורפא ירפא' - שאם [הנחבל] נתרפא וחזר ונתרפא וחזר אפילו ארבע פעמים וחמשה חייב [החובל] לרפאתו.
הדרשן, המשתייך לבית מדרשו של ר"י, אינו טוען כאן 'דברה תורה לשון בני אדם' אלא נותן משמעות לכפילות הלשונית – החובל בחבירו חייב לרפאו ולשוב לרפאו.
אם כך, על מה בדיוק הויכוח?
בדיקת רוחב במדרשי התנאים מעלה כי בשני בתי המדרש דרשו 'לשונות ריבוי' (אמנם התופעה נפוצה יותר בבית מדרשו של ר' עקיבא), אולם נראה שיש הבדל מהותי באופני הדרישה בין שני בתי המדרש. דרשות הריבוי של דבי ר"י מייצרות נחרצות וחזרתיות ('אפילו ארבע וחמש פעמים') אך אינן מטעינות את הפסוק במשמעויות שמחוץ להקשרו המילולי. כמו כן, דבי ר"י נמנעים באופן עקבי מלדרוש 'לשונות ריבוי' על פסוקי עונשים, כפי שהראה חוקר המדרש צ"א יהודה. בנקודה זו חלוק כנראה ר"י באופן נחרץ עם ר"ע. לפי ר"י, אפשר לדרוש את הריבויים בתורה בכדי להטיל על הפרט אחריות יתירה, אך לא ניתן להרחיב באמצעותם את מערכת הענישה של הפרט בידי החברה או בידי שמים. הדרשנים מדבי ר"י מפרשים את מילות התורה בשדיפות כאשר מדובר באדם כאובייקט ומאידך כאשר התורה מתייחסת לאדם כסובייקט פועל הם דורשים את הפסוקים בהרחבה ובנמרצות. באופן דומה, דבי ר"י מתנגדים באופן עקבי לענישה מתוך קל וחומר ('אין עונשין מן הדין').
למה הויכוח הוא דוקא על 'הכרת תכרת'?
מבחינת ר"י, כאן חצה ר"ע שני קוים אדומים. הוא דרש ריבויים במקרה של עונש וכן הוסיף לכך מימד החורג מהמסגרת האנושית – העולם הבא. שאלת האנושיות של לשון התורה מתגלה לא רק כשאלה פרשנית, אלא כמחלוקת עקרונית על האדם ועל התורה. אל מול התפיסה הרואה את לשון התורה כנשגבת ואת התורה עצמה כמבטאת נורמות אלהיות בלתי מובנות כשלעצמן לבני אנוש, עמדת ר"י רואה את האנושיות שבשפה כמפתח גם ליחס אנושי – דרישת אחריות הפרט מחד וצמצום הענישה מאידך.
לייחוס משמעויות נשגבות לשפת התורה עשוי להיות מחיר וכאשר מחיר זה מרחיב את הסנקציה האנושית או האלהית על הפרט – הדרשנים מבית מדרשו של ר' ישמעאל מציעים קריאה מינימליסטית – דברה תורה לשון בני אדם.
לצפיה ב-'yoelnd '
yoelnd
13/06/2014 | 10:20
8
תודה ויישר כח
לצפיה ב-'מה קורהה?'
מה קורהה?
09/06/2014 | 17:55
2
47
לצפיה ב-'יפיופה'
יפיופה
10/06/2014 | 09:17
1
30
מה נשמע?
למה לא שומעים אותך?
לצפיה ב-'אני ממש עסוקה ב"ה וגם אתם בקושי נכנסים '
אני ממש עסוקה ב"ה וגם אתם בקושי נכנסים
10/06/2014 | 15:43
23
לצפיה ב-'פורום The Voice נפתח ב'
|*|פורום The Voice נפתח ב|תפוז|
08/06/2014 | 13:10
9
ארבעה אישים גדולים מתחום המוזיקה הישראלית מתחרים ביניהם על מציאת הקול הגדול הבא של ישראל -אביב גפן, שרית חדד, שלומי שבת והשופט החדש מוש בן ארי בוחרים את הזמרים אותם ירצו לקדם, באופן בלתי מושפע ממראה חיצוני - בעזרת "האודישן העיוור" - והופכים למנטורים שלהם|!|

הפרק הראשון של העונה השלישית ישודר היום בערב ואתם מוזמנים לפורום The Voice המחודש כבר עכשיו:
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?f...
לצפיה ב-'קריאת השבוע - פרשת בהעלותך'
קריאת השבוע - פרשת בהעלותך
06/06/2014 | 14:23
7
פרשת בהעלותך / לבנות ביחד את נשמת האומה

וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְדֹוָד וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְדֹוָד רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: פ
רש"י: ויהי בנסע הארן - עשה לו סמניות מלפניו ומלאחריו, לומר שאין זה מקומו. ולמה נכתב כאן, כדי להפסיק בין פורענות לפורענות וכו' כדאיתא בכל כתבי הקדש (שבת קטז א):

הגמרא שממנה מביא רש"י ז"ל את פירושו בשינוי לשון מסבירה שמקום פסוקים אלו הוא למעלה במסע המחנות. אמנם גם כאן, לפני הפסוקים האלו מדובר במסע המחנות, כמו שכתוב: "וַיִּסְעוּ מֵהַר יְדֹוָד דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית יְדֹוָד נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה: וַעֲנַן יְדֹוָד עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה:"

אלא שבתיאור הרחב המופיע בפסוקים טו-כג, מדובר בסדר התמידי של מסע המחנות במדבר לכל מסעיהם, בעוד שהפסוקים לג-לד שבכאן מדברים על האירוע החד פעמי של היציאה לדרך. והיות וגם ה"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וגו'" שייך לכל המסעות, הרי שמקומו העיקרי הינו למעלה ולא לכאן.

וכל הענין קשה, שהרי לכתחילה הקדימה כביכול התורה את המאוחר. לכתחילה לא היו אמורים להיות מסעות רבים אלא רק מסע אחד מהר סיני לארץ ישראל וכפי שכתוב שהלכו דרך שלושת ימים במסע אחד, דהיינו שביום אחד הלכו מהלך שלושה ימים כמו שפירש"י, שהיה הש"י חפץ להכניסם לארץ ישראל מיד. וכן כאשר אמר משה רבינו ליתרו "נוסעים אנחנו" הכוונה למסע אחד בלבד כי הוראת המושג "נסיעה" היא חיבור המטרה אל היציאה, מה שאין כן הוראת המושג הליכה וחז"ל למדו מזאת שהיות ומשה כלל את עצמו במילת "אנחנו" הרי שחשב שגם הוא יכנס לארץ.

אם כן, אפשר להבין שפירוש פסוק "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וגו'" מתכוון ליציאה לדרך, ולכן הוא מובא בלשון עבר, בעוד שבהגעתם ליעדם יאמר משה בלשון עתיד "שׁוּבָה יְדֹוָד רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל".

אלא שהתורה מספרת לנו את הדברים כהוויתם, ואין הסיפורים שבתורה רק תיאור כרונולוגי של האירועים אלא בעיקר גילוי משמעותם. פסוקים טו-כג מדברים אם כן על כך שיש סדר למסעות ושסיבת כל נסיעה וחניה אינה במקרה אלא במכוון בהתאם למה שקובעת חכמתו ית' לפי הצורך לטובת האדם.

הפסוק "וַיִּסְעוּ מֵהַר יְדֹוָד" מגלה לנו שכוונת בני ישראל היתה להתרחק ממקום מתן תורה (כתלמיד הבורח מבית הספר אומר המדרש). כביכול שלא חשוב לאן נוסעים אלא רק מאין נוסעים. והנה חז"ל במסכת סנהדרין הסבירו לנו את ההקבלה בין הר סיני וארץ ישראל: "תניא, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אלמלא קדמו משה. במשה הוא אומר 'ומשה עלה אל האלהים', בעזרא הוא אומר 'הוא עזרא עלה מבבל', מה עלייה האמור כאן תורה - אף עלייה האמור להלן תורה."

משמעות הדבר היא שישנן שתי בחינות המשלימות זו את זו והקשורות זו לזו ואשר בלעדיהן עם ישראל הינו חסר ואיננו במעלתו הראויה: תורה וארץ ישראל. אבל יש להבין היטב: כשהגמרא אומרת "מה עלייה האמור כאן תורה - אף עלייה האמור להלן תורה" אין כוונתה לומר שארץ ישראל מצטמצמת למימד לימוד תורה בה וקיום המצוות התלויות בה. דבר זה הוברר היטב ע"י החתם סופר לגבי המחלוקת הידועה בין רשב"י לרבי ישמעאל במסכת ברכות בהבנת הפסוק "ואספת את דגנך" וז"ל: ואספת דגנך - הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל. רשב"י אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה?". ומסיק דבזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי אחרים ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: ואספת דגנך; ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן. אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל - ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחאי - ולא עלתה בידן.

החתם סופר מחדש שגם רבי ישמעאל לא אמר "ואספת דגנך" אלא בארץ ישראל... שהעבודה בקרקע הינה מצוה בעצמה משום ישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים ועל זה צוותה התורה "ואספת את דגנך" וכו' וכאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה! כמו כן לא תאמר לא אאסוף דגני מפני שאני עוסק בתורה... אפילו שארי אומנויות שיש בהן ישוב העולם הכל בכלל מצוה אבל כשאנו מפוזרים בין אומות העולם וכל מה שמרבה העולם ישוב מוסיף עבודת ד' חורבן מודה ר"י לרשב"י.

הרי ברור שמבחינת ארץ ישראל העסק ביישוב העולם עצמו מוסיף לתורה ולעבודת ד' בניין.
פרשתינו מתארת לנו משני צידי פסוק "ויהי בנסוע" שתי סטיות, אחת מבחינת התרחקות מן התורה ואחת מבחינת התקרבות יתר אל החומריות (וראה אורות התחייה מג ומד דף פד). אלו יגרמו לסופו של דבר לדחיית הכניסה לארץ ישראל ומזה ישתלשלו אסונות רבים בבחינת בכיה לדורות עד ימינו. לכן נראה שעלינו להתאמץ כדי שה"דתיים" יבינו איך אחיהם המגדירים עצמם משום מה כ"חילוניים" עוסקים בבנין נפש התורה, ושלעומת זה ה"חילוניים" יבינו שאחיהם המוגדרים כדתיים בונים את רוח הארץ. ושביחד - ורק כשהם ביחד - שניהם בונים את נשמת האומה. אמן כן יהי רצון.
שבת שלום
_________________


"
לצפיה ב-'פרשיה'
פרשיה
03/06/2014 | 15:09
2
20

פרשת בהעלותך  ארץ ושמים בעיני חובב
פרשת חובב חתן משה המופיעה בלב הפרשה מעמידה שאלה קשה שדנו בה ראשונים ואחרונים. חובב מבקש לשוב אל ארצו ואילו משה מנהל מסע שכנוע עם לחצים ופיתויים, כדי להותירו עם בני ישראל במסעם במדבר.
משה משמיע בין השאר, את הטיעון הבא:
וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם:
בהבנתו של הטיעון נחלקו פרשנים. פרשנות מרכזית (רשב"ם; העמק דבר ועוד) גורסת כי משה מבקש את עצתו של חובב, כמורה דרך בנתיבות העלומים והמסוכנים של המדבר. על כך יש לתמוה כלשונו של ר' בחיי:
'ויש להבין, כיון שישראל היו נוסעים על פי הענן והוא המורה להם הדרך, מה צורך היה להם ביתרו?' תהייה זו, היא קושיה רבתי, שכן פרשת חובב מופיעה בלב תיאור מסע המחנות וסדרי ההליכה על פי הענן – כלשונה של התורה החוזרת ומשננת:
עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ:
עומד הלומד ותוהה: מה למורה דרך אנושי במחנה המודרך על פי ה'?  מה פשר טרחת משה לעכב את חובב כדי שיהיה עיניים, לעם שעיני ה' אלוהיו בו מראשית המסע ועד סופו?
ניתן להציע תהייה מעין זו גם בפרשה אחרת שבמרכזה חותן משה, הלא היא פרשת יתרו. פרשה זו שנקראת על ידינו השבוע, בבוקר חג השבועות, והמתארת את מעמד הר סיני בו נגלה ה' לעמו לתת להם את תורתו, פותחת דווקא בעצתו האנושית של יתרו לסדרי משפט בקרב ישראל. גם כאן תהו פרשנים: מה לילוד אישה, מחשבותיו ועצותיו בהיכל נתינת התורה מן השמים לישראל?
דומה, כי שתי פרשיות אלו [ועוד רבות אחרות] מלמדות עיקרון-על באמונת ישראל ומסורתו הדתית-היסטורית. האמונה בהשגחה האלוהית, האמונה שכל מעשינו על פי ה' הם, אל לה למנוע מאתנו למצות את ההשתדלות עד קצה גבול היכולת, אין בה כדי לעקר את אפשרות ההצלחה בדרכי אנוש. הרעיון עליו חוזר הרמב"ן מספר פעמים בפירושו לתורה 'כי התורה לא תסמוך על הנס' (ויקרא כא ז; במדבר א מה ועוד) – אין לך מקום טוב יותר ללמד עיקרון זה מאשר בפרשת מסע המחנות. בלב המסע על פי ה', תוך הדגשת התלות והמשמעת ברמזים העליונים – הענן העולה והענן הנח – למסע ולחנייה, מלמד משה כי החיפוש אחר ההנחיה האנושית אינו סרח העודף. הוא חלק בלתי נפרד מן האמונה בהשגחה האלוהית, המתגלה בדרכיה השונות: אם בענן פלאי המוליך את העם במסע על פי ה', ואם בעצותיו של אדם, המגלה גם הוא על פי דרכו, את החכמה האלוהית.
תובנה זו חשובה במיוחד בשבוע בו אנו חוגגים את מתן התורה מן השמים לישראל. גם התורה מן השמים ניתנה לארץ כדי שתתבאר ותתפרש – על פי דרכי המסורת – על ידי בני ישראל העומדים וחיים על הארץ. יחד עם העמידה מול השמים, בציפייה לשמוע קול אלוהים, המרומם אותנו מן הארציות, אנו מצווים להמשיך את מהלכו של הקב"ה - כשם שהוא ירד על הר סיני כך עלינו למצוא את הדרכים להנחיל את התורה בארץ.
ההליכה בין שמים לארץ, כסולמו של יעקב, היא לב ההנחיה התורתית. היא האיזון שהאידיאולוגיה שלנו חותרת אליו – היא התורה מן השמים בארץ (כוזרי מאמר שני).
שנזכה.
לצפיה ב-'yoelnd '
yoelnd
06/06/2014 | 11:27
6
ויישר כח
לצפיה ב-'שבת שלום ומבורך'
שבת שלום ומבורך
06/06/2014 | 11:31
5
לצפיה ב-'טלית לחתונה'
טלית לחתונה
05/06/2014 | 13:45
39
שלום. דבר ראשון שיהיה לך במזל טוב.
לפני כחודשיים אח שלי התחתן ומצאנו אחלה חנות בשם טליתניה ברחוב בר יוחאי בתל אביב. המוכר בשם אלי נתן שירות מצויין ויחס מעולה.
יש להם גם אתר שבו אפשר לראות את כל הדוגמאות.

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

הודעות נבחרות

בעלי מקצוע

כהן, דקר, פקס וברוש - משרד עורכי דין
כהן, דקר, פקס, ברוש –

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ