לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום נפגעי/ות תקיפה מינית
ברוכות וברוכים הבאים! ל שהוקם פה בהמון אהבה.
 
הפורום היקר שלנו הוא קבוצת תמיכה וסיוע נפשי לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית.
הפורום פתוח לכל מי שמרגיש את עצמו נפגע או קשור לפגיעה בכל דרך. בפורום הזה אין פגיעה "קשה" יותר או "חשובה" יותר, כל אחד חווה ומעכל אחרת את הדברים וכל תחושה לגיטימית.
 
אתם מוזמנות ומוזמנים להוציא לכאן את כל הכאב, הקושי, התסכול והפחדים ואנו נקבל את הכל באהבה. העיקר- אל תשאירו בבטן! זה המקום שלכם לפרוק, לשתף, לקרוא, להגיב, לשתוק, להיתמך, וגם לתמוך אם תבחרו. ובכך אולי תמצאו שתמיכה באחרים מאפשרת לנו לקחת את המילים גם אלינו ולהתחזק מכך.
נצלו את הפורום שלנו להוציא מהבטן תחושות, מחשבות, מסקנות ולהעלות אותם לכתב למי שנמצא כאן ויכול להבין או לפחות לנסות להבין.. בכל דרך שתבחרו, אם זה במילים כתובות, אם זה דרך ציורים ותמונות או כתיבה יוצרת.
בפורום תקבלו חיבוק, חיזוק ואוזן קשבת, ללא שיפוטיות, ביקורת או האשמה.
תמצאו שבפורום אין רק עצב וכאב, יש גם הודעות עם הרבה צחוקים, חיוכים, פרחים, ימים של אור תקווה- שגם להם יש מקום בפורום, גלריות שבהן יש תמונות, מאמרים, ועוד כל מיני דברים נחמדים שתוכלו למצוא בקישורים.
נושא הפורום הוא נושא רגיש, כאוב וקשה עבור כולנו. אנא הקפידו לכתוב "טריגר" בכותרת הודעה שיכולה לעורר קושי אצל קוראים אחרים כדי שההחלטה אם להיכנס להודעה תהיה בידם.
 
בלשונית "כלים ומידע" בראש עמוד הפורום תוכלו למצוא תיבות קישור למדורי הפורום: קישורים, סקרים, הודעות נבחרות, מאמרים, אלבומים, קבצים, תקנון האתר. אם אתם רוצים לפתוח סקר או להוסיף קישור מסויים וכו- בכיף, תכתבו לי.
 
בתפילה שנצליח לנתב את כוחותינו דווקא מתוך החוויות המורכבות לאפיקים של שמחה וצמיחה ופשוט להיות מקום של ביחד משותף ומבין.
 
שולחת לכם  חם והמון כח להמשיך
שלכם,
צומחת
 
*חשוב לדעת שהפורום אינו פורום מקצועי ואין אחריות על הנכתב.
אנו מאמינים שהטיפול האמיתי והסיוע הנכון ביותר צריך להתקיים מעבר למרחב הווירטואלי.
לכל צורך ניתן ורצוי להתקשר למרכז הסיוע במספר הטלפון: 1202- לנשים, 1203- לגברים, מכל טלפון. קווי הסיוע פעילים למענכם 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום נפגעי/ות תקיפה מינית

ברוכות וברוכים הבאים! ל שהוקם פה בהמון אהבה.
 
הפורום היקר שלנו הוא קבוצת תמיכה וסיוע נפשי לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית.
הפורום פתוח לכל מי שמרגיש את עצמו נפגע או קשור לפגיעה בכל דרך. בפורום הזה אין פגיעה "קשה" יותר או "חשובה" יותר, כל אחד חווה ומעכל אחרת את הדברים וכל תחושה לגיטימית.
 
אתם מוזמנות ומוזמנים להוציא לכאן את כל הכאב, הקושי, התסכול והפחדים ואנו נקבל את הכל באהבה. העיקר- אל תשאירו בבטן! זה המקום שלכם לפרוק, לשתף, לקרוא, להגיב, לשתוק, להיתמך, וגם לתמוך אם תבחרו. ובכך אולי תמצאו שתמיכה באחרים מאפשרת לנו לקחת את המילים גם אלינו ולהתחזק מכך.
נצלו את הפורום שלנו להוציא מהבטן תחושות, מחשבות, מסקנות ולהעלות אותם לכתב למי שנמצא כאן ויכול להבין או לפחות לנסות להבין.. בכל דרך שתבחרו, אם זה במילים כתובות, אם זה דרך ציורים ותמונות או כתיבה יוצרת.
בפורום תקבלו חיבוק, חיזוק ואוזן קשבת, ללא שיפוטיות, ביקורת או האשמה.
תמצאו שבפורום אין רק עצב וכאב, יש גם הודעות עם הרבה צחוקים, חיוכים, פרחים, ימים של אור תקווה- שגם להם יש מקום בפורום, גלריות שבהן יש תמונות, מאמרים, ועוד כל מיני דברים נחמדים שתוכלו למצוא בקישורים.
נושא הפורום הוא נושא רגיש, כאוב וקשה עבור כולנו. אנא הקפידו לכתוב "טריגר" בכותרת הודעה שיכולה לעורר קושי אצל קוראים אחרים כדי שההחלטה אם להיכנס להודעה תהיה בידם.
 
בלשונית "כלים ומידע" בראש עמוד הפורום תוכלו למצוא תיבות קישור למדורי הפורום: קישורים, סקרים, הודעות נבחרות, מאמרים, אלבומים, קבצים, תקנון האתר. אם אתם רוצים לפתוח סקר או להוסיף קישור מסויים וכו- בכיף, תכתבו לי.
 
בתפילה שנצליח לנתב את כוחותינו דווקא מתוך החוויות המורכבות לאפיקים של שמחה וצמיחה ופשוט להיות מקום של ביחד משותף ומבין.
 
שולחת לכם  חם והמון כח להמשיך
שלכם,
צומחת
 
*חשוב לדעת שהפורום אינו פורום מקצועי ואין אחריות על הנכתב.
אנו מאמינים שהטיפול האמיתי והסיוע הנכון ביותר צריך להתקיים מעבר למרחב הווירטואלי.
לכל צורך ניתן ורצוי להתקשר למרכז הסיוע במספר הטלפון: 1202- לנשים, 1203- לגברים, מכל טלפון. קווי הסיוע פעילים למענכם 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. 
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

לעצור אותו
07/02/2016 | 05:28
1
3
אני מרגיש שיש לי חובה לעצור את מי שפגע בי
שהוא לא באמת השתנה, לא באמת מתחרט....
שהוא לא מבין את הטעות שלו באמת
---
אני מרגיש מעונה על ידיו
על ידי זה שנתתי לו שוב שליטה על החיים שלי
שאני לא יכול להיות מה שאני באמת ואני מקבל את ההגדרות שלו ושלה וזה כובל אותי
---
אני לבד. אף אחד לא קורא לי בשמי. אף אחד לא מחפש אותי. יש מכר שאני איתו בקשר מדי פעם רק בשביל לצאת/לא להיות לבד.
--
אני חושב שסבתא שלי כישפה אותי . ואני לא מצליח להיפתח לעולם לחוויות לדברים. אני חושב שאני מיואש. אני חושב שפיספסתי בגדול אבל ממש בגדול את כל החיים שלי. וששום דבר לא יפצה אותי על האובדן הזה. ששום דבר בעולם אינו נמצא שיכול לפצות אותי. בא לי לזעוק חמס, גזל. בא לי לחשוף אותו בשכונה שלי. להצביע עליו ושיגנו אותו.
---
לפעמים אני מצטער שהוא לא ברח כמו שהוא אמר שהוא חשב לעשות. הלוואי וזה היה קורה כבר בגיל 3. אולי היינו לבד אני ואמא שלי או שאולי אפילו היו לוקחים אותי ממנה. אולי אז אמא שלי הייתה נעשית אישה חזקה ולא סמרטוט דהוי כמו שהיא עכשיו.
הכל תלוי בגבר הזה. גם עכשיו. רק לו יש עבודה יציבה במשרד ממשלתי.
אני מיואש
פוחד
07/02/2016 | 06:06
1
אני מרגיש לבד. לא שייך לשום "שבט" בסביבה. ומהשבט שלנו אני מרגיש מנוכר. הוא הוציא אותי מהביחד . אני מרגיש מבודד וגם לא בקו שווה עם אנשים. מרגיש יחיד ומיוחד ומיותם. לא מוצא את עצמי בקיצור...
שאלה זה נכון שמי שפוגע מינית גם הוא עבר אותו דבר?
05/02/2016 | 16:39
3
10
אני קראתי שמי שהוא אנס יש סיכוי שאנסו אותו בילדות ככה, האם יש קשר בין אדם שאונס ילדים לכך שאנסו אותו גם? אם יש לכם מידע או מחקרים אני אשמח לקורא, זה מעניין מאוד, תודה מראש.
הנה מצאתי מידע.
05/02/2016 | 16:41
2
14
 
75 אחוז זה מדהים יש ממש קשר מעניין לדעת אם גם גברים שאונסים נשים הם עברו פגיעה מינית, כי על זה לא מצאתי מידע..
 
 
והערה: זה אחד הסיביות שאני מפחד להיות בקרבת ילדים או לפתח קשר עם אישה אני מפחד להיות כמו הורים שלי או לעשות מה שעשו לי, אני מקווה מאוד שלעולם אני לא יעשה מה שעשו לי, לכן אני מתרחק.
05/02/2016 | 22:18
1
10
עולם פלסטי מלאכותי  להתיז דם
שאפשר לעבר מהלשון לפה
ואז לזרוק הכול על הרצפה ועוד משיהוא יבוא  וינקה את זה.
ויקבל שקל ותשעים  ועוד יקנה  בזה אוכל לילדיח שמזמן כבר
לא רעבים כי הם מתים הוא מאכיל רק את הקברים באבק
ולפעמים מביא מים לשטוף תקבר שמזמן כבר  התמלא  בחול צהבב
אני רוצה לבכות כול כך רוצה לבכות אבל  העין מתקשה
להפתח מתקשה להזרים מים מתקשה פשוט מתקשה
להראות שיש עוד משהוא שחי בתוכי שרוצה לפרוץ להצליח.
הדמעות לפעמים מראות לי סימן שהם עומדות לרדת
אבל  הם לא מצליחות לרדת לבד הם מתכבים בשלושית של
כאב צורם דם וזיע שעוטפת את פני שקרות מהכלום שעוטף אותי
שמרים אותי כול פעם שאני צריך לנסות להרגיש
אז צריך משהוא בשביל שהדמעות ירדו אבל מה?
מה בן אדם כמוני יכול לבקש? מה בן אדם כמוני יכול לרצות?
אהבה? מזה האבה? מילת עצם? תחביר? חיבור? פעול
מזה אהבה למשהוא שכבר מזמן לא בין החיים מטייל בין שדות
שכבר העשב לא גדול ועלים והשרושרים    סבוכים נקשרחים
סביב צווארי חונקים   לאט לאט ובקצב הנכון ובמקום לנסות לברוח
אני עדין מנסה אולי אני ירגש אחרת אבל זה מגיע לי לא  כן?
לבכות מזה בכלל אני בחודש וחצי הזה בכיתי יותר  ממדשאי פעם בכיתי
עשיתי לעצמי כנראה תדמית רעה
תמיד של תינוק בכיין. אבל כזה אני מתחבא מתחת לדמעות
של לציין  י התאורה שלי מאוד פשוטה יש כ
כאלו שמתחבאים מאחורי  דמעות של לציין כדי להסתיר את כצבם
אני הפפף אני מתחבא תחת דמעות של לציין כדי להראות שאני עוד יכול ןלהרגיש
ואז אני מתחיל לברר חקיו ועוד חקיו פתאטי לא? אם משהוא רוצה  ללכת לשמוע הצגה קומנית
יומיות או סטאנדאפ למה  שלא ילך לאיחזה קופי בר מ
סאיח בתל אביב או להכיל התרבות שמזמן נהיה שפם   דו קרב בין
כלבי במה אז במה אני העובד? בסטד אפ? שחקן?
יעמושד וימכור ככרטיסים? בשביל מה? או שיפלח תכרטסים
של המתחרים? מה לי ולחיים
האלו חיי אבלות חיי עצב חיים חסרי   מוסר  מוסר הוא ענין מענין לפעמים נראה שהמסור
מנסה להראות לך שהדרך שלך שגויה אבל השטן שולט בך
וגרום לך לחשוב הפך ולכן עצה
שלי כול פעם שאתה עובר על הקווים האדמוים שלך
ומכאיב למשהוא שתאוהב קח  עיפרון ו
עשה סימן על היד גם אם זה קצת כואב כי הכבתה לו אז גם לך
צריך להיות כואב אל תפחד מאמת
ואל תפחד מהשקר מי שדבר אמת כול הזמן הוא רק  -  השטן  וזה למה כי הוא מוכר לך את האמת
שלך ובעצם זה האמת שלו זה המשחק שכבר מזמן אין בו מנצחים על מנצח אחד
והוא לא אני.
06/02/2016 | 13:49
4
אני אוטיסט ואני בובה על חוט מושכים לי בידים מטה ומעלה אני מטפס מתי שאומרים לי " טפס הכי גבוהה " ואני נופל מטה ושובר את רגלי מתי " שלא ציתתי לפרקודת האדונים" אני בובה על חוט ואין ל נשמה, אין לי עיניים אני כבוי ואין לי בי רוח חיים, אני עוד  בובה קטנה שמחייכת מעט מדביקה נשיקה לעוד אמא/ואבא לעוד איש ואישה אני אוטיסט אני עוד זרע שפוך שבא לעולם קפוא, אני עוד פירור לחם שנשאר מוגות שהכנו לילדים העשירים הרגלים, אני עוד בובה שמנגנת על
חליל קטן ומנעימה את אוזני המוות שלכם אדוני הלבונה, אני עוד ילד קט שנשרף בשמש החמה ועולה באש הלהבות שאתם הכנתם עבורי, אני עוד שמוק שנמתח לכיוון התחת של עצמי כדי לענג עוד ועוד נערים נ"טים מובחרים, אני עוד שרמוטה שבא למצוץ את אבריכם הכסוחים, אני בובה עם שמלה לבנה וקוקיות, עם עין אחת שחורה ועין אחת כחולה עם דמעות שאיש אינו יסיים להם דלי מתחת, אני קםוא ואף אחד לא בא לחממם אותי, דקרתם אותי באש החברות אש הצפים אש המחשבות אתם דפקתם אותי השכם וערב תודה על דנולדתי לכפור הנקר העולם, תןדה בובה קטנה שלי תודה על שמתחתם את השמלה הצצתם לי אל הבתכו, תודה על החיוך הנחמד וטפחת השכם על כתפי החולה " אתה תגדל ילד תגדל ותחיה" תודה
אלוהים על הקור הזה שהכנסתם לי את הלב השבור הזה שחתוך מיום בוא נולדתי עד יומי האחרון כעל פנטה חסרת צבע וגוונים, על אש אגמן, על תם תות שדה אדמדם, על כוגית שאף פים לט טעמתי, על חיים שאף פעם לא בקשתי, תודה על מי שאתה ילד על חוטים מקפת בין גני הפרחים, סליחה שאני נושם, סליחה שאני חיי, ילד על מסגרת זכוית אדיאשה, על בית מלא באבני קדושה, חצוי בין לבי ללבך, עשן ואש מים וקודש אדמה רכה ,עשן מסתלסל אהבה שאין, אישה שברח,ה אישה שלא הייתה על בגישה, על זיון אגרסיבי שלעולם לא הייתי חלק ממנו אלא רק קבלתי, על הסטייה שבי, על הרצחנות שבי, על המניות הסוטה שבי, על הפדופיל שבטח היה ב,י על הפחגד שבי, על הצרימה החמה שבתוך המעים השלפות, על השתן הסמיך שיוצא, אני בובה אחי אני בובה בתוך ארוןם קבור הדור מעץ אגוז, תודה אבא על
שלא השפרצת אותי ישר, תודה אמא על המכות שהכנסת לי בראש, על האצבע המושלשת על האגרוף הקמוץ, על הנשיקה הרכה, על הבעיטה, על הצריב,ה על הדקיר,ה  על המיחצה של הראש האדום הזה, סליחה אבא על מי שאתה ועל מה שאתה ועל מי שאנחנו נהינו, בי בובה בי אהבה בי מילה קסוה אש ועשן ומוות ודם וקרבים וצלוחית מלא בעצמות מתות, בי עגלה חורקת שוקראת לעצמה החדר הריק לי ,תי בדידיות ואחרון אבידן אהובי, בודלר אוהבי, דנטה אוהבי, הומרס, אובדיוס, שיקספיר, מילטון, וכל שאר הדדולים תטודה גם לם על מי שחלמתי להיות ועל מי שלא היה ,אני מחכה לסוף עוד יום יומים או שנה שנתיים אני אסיים הכל, אמן כה הי רצון ואמא תצעק " השם נתן השם לקח היה שמו מבורך" תודה בובה בי אהובים של,יח בי לב שמת בי גן שומם בי נחל צמא למים, בי סוטה.
כל התקדמות זה יום דום ויום אבל והרכנת ראש |ט'
05/02/2016 | 07:48
2
8
האדמה הזאת קמצנית. הארץ הזאת קמצנית. אינה נדיבה. אינה זבת חלב ואינה זבת דבש. אדמה ארורה ומשוקצת.
אבי העביר אותי 22 מדורי גיהנום רק בשביל שיהיה לי בדל של אבא או דמות מתפקדת בבית. לא יודע אם זה היה שווה את זה, ואם בכלל נשאר משהו . בוודאות כל הילדות שלי נשדדה וידעתי מאוד מאוד מוקדם שאני צריך לוותר על נתח מאוד משמעותי מהחיים שלי כדי להמשיך להיזון מהם (ההורים).
וההישארות הזאת , תקעה אותי במובן מסויים. ההססנות שאמא החדירה לי מאוד מוקדם, שלא לעשות משהו בכוחות עצמי, גמרו לי על הרבה דברים. אבל אני אופטימי לגבי חירותי היום. יודע שכבר יכול הכל והעולם נדיב ויש עזרה והמציאות היא לא לגמרי הפקר, כמו שחשבתי כשהייתי אותו תינוק בן ~3 ששקוע בהלם ותדהמה שלא התאושש ממנה 18 שנים . והעולם פחות מסוכן, הרבה פחות מסוכן ממה שנדמה. והרבה פחדים וחששות וצל הרים הופרכו ומה נשאר? לא נשאר כלום. סתם. בנאליות של רשע. שטן במדי אנוש.
מגמה חדשה
06/02/2016 | 11:10
1
3
היי מור,
יש מגמה חדשה ומשמחת בטקסטים האחרונים שלך. לצד הכאב והעצב יש תקווה לחופש ורצון לאהבה שהם שניהם מהתרופות הטבעיות המצוינות ביותר.
חיבוק גדול
ליאורה
אני רוצה לטבוע ולמות
07/02/2016 | 05:22
3
חח מחכה לדם השחור שיצף את עיניי.
03/02/2016 | 20:26
9
7

זה מצחיק שאני רוצה כבר להרגיש את להב הסכין על צוואר עקום, אש ומים בתוך מעים קפואים, לאטום את עצמי בחור שחור אדום, צהוב, סגול כמו הזריקות הללו שנתנו לי בווריד הרפה, חחחחחח אני בטח ארצח כמו תרנגלות שיכנסו לי את הכלי ישר לתחת ,לראש, למעיים, חח לאיפה לא? זה מציק לאוהב מיאוש, לחרבן מיאוש למות מיאוש מי אמר את זה אם לא בלחסן? שהטיב לתאר את החור השחור הגול
 
המסתחרר עגמומי התלתל השחרר הזה, שבא לו לבוא ולפרום לך תמוח המוצלק הזה, את הנשמה שאין בה נקודה אחת של אור רק אופל מעטה זכוכית עם שפיץ שנכנס לגוף המת הזה, טוב די לבכות, נו לי למוות, שאמא תצרח,חחחחחח הוא מת הוא מת אוי מי ישמע. שימות כבר הכלב הז,ה הנבל הזה תשחררי אמא הוא גדול תני לו להישרף דחפי ילדים רזים לתוך אש ותפת גדולה תבעירי את עצם המושלקת הזו, שימתחו לו את הוורד הזה שיש בתוכן, למות פשוט לסיים, תודה וזהו, תודה
 
אחים שלי למאבק חזר התכלית, לסיים את הלב, לסיים את הדם על ראש על כרים מזוגגים עם שתן סמיך דיצא מהלקות ,לא הוא נהנה ,הוא נמתח לו השמוק, הם חדרו לו במאמא חחחחחחח, חחחחחחח איזה הזוי אנ,י סוטה מי,ןם סוטה מוח, חולני, למות, פשוט די מטונף הכל אדום שחור צהוב הכל דם נקרש בתוך הקרח הזה שהוא הלבנונית שבתוך עין המוות של,י חמולה חמולה,חמולה משפחה איש אחד מנההיג הכך אבא די למות, אני לא מת כן אני לא מת עדיין לא, תודה על הכל אבא יקר, על הקללות, המכות ,האונס הנפשי הזה, תודה אבא אוהב אותך.
 
שיר דמתאר את מה שאני מרגיש.
03/02/2016 | 20:31
8
 
שמתאר אותי הכי טוב הגדול מכולם בלחסן " שיעלה הים ויצף את עולם ונקבר חיים כי זה מה שמגיע לנו" אמן שאני יזכה לראות את זה אמן.
אתה חי!
04/02/2016 | 11:00
7
10
נתנאל יקר,
אתה חי ובועט את כל הזוהמה החוצה ממך.
אתה זה לא כל מה שדחפו או הצמידו לך.
אתה מתנקה מזה כדי לגלות את האדם האמיתי שיש מתחת.
חיבוק,
ליאורה
 
הלוואי שאני יצלח כי אני מרגיש כל כך מת.
04/02/2016 | 11:11
6
4
בן אדם מת לא יכול לכתוב טקסט כזה
04/02/2016 | 11:20
5
5
בן אדם מת לא יכול לתאר תאור כל כך מוחשי.
אתה בן אדם חי שמרגיש איך כל תא בגוף שלו צורח.
זה הפתח לריפוי.
גם לידה שזה דבר נפלא ונס של הטבע עוברת בתעלה צרה.
ברוך הבא לחיים
ליאורה
אני יכול לכתוב רק על המוות בצורה כזו.
04/02/2016 | 11:33
4
5
כל דבר משמח, טוב, רענן אני לא מסוגל לכתוב, אז כנראה אני מוכשר בלכתוב על הסבל ועל היאוש אבל לא יותר מזה.
בינתיים, רק בינתיים
04/02/2016 | 11:37
3
15
נקווה מאוד.
04/02/2016 | 11:47
2
6
קשה לי עם המסר שלך ...לא פוגע בי
04/02/2016 | 19:19
1
9
מאכזב אותי הדכדוך ...היית בקו חיובי ומגיב חיובי . פתאום אתה שוקע ונשמע מעודד פגיעה עצמית והתקפלות . מעט מזוכיזים ...
אני יודע שעצב זה דבר מדבק . קודם כל את מחשבותך את מעגליך ואחר כך את הסובב אותך .
אני מתנגד נחרצות לשימוש הפוגע בגוף . גם מתנגד להנאה מכאב רע ...יש כאב טוב ...בספורט ובשיקום רפואי ...
כן זה נע מאוד אני יכול להרגיש טיפה טוב ואז מאוד רע.
04/02/2016 | 19:24
5
זה נע אבל רוב הזמן אני בדיכאון גם אותי זה מעציב ומדכא אבל אני לא באמת שולט בזה.
עצוב לי
04/02/2016 | 08:44
1
15
להיות עכשיו איש גדול
הלוואי ואמצא אהבה...

וואוו, מור
04/02/2016 | 10:41
8
היי מור יקר,
אמרת בתמצות רב דבר גדול - אתה מתגעגע לאהבה.
אתה קולט שאתה בוגר עכשיו ומהמקום הזה אתה רוצה אהבה.
זו הבריאות שלך!
אני כל כך שמחה!1
שולחת לך חיבוק
ליאורה
 
פורומים חדשים בתפוז
03/02/2016 | 15:12
 מתעניינים בצורפות? מחפשים טבעות נישואין וזקוקים להכוונה?
בפורום צורפות טבעות נישואין תוכלו לשאול ולהתייעץ!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2550
 
 מעצבים את הסלון מחדש וזקוקים לייעוץ לגבי הוילונות? מתלבטים בין וילון ארוך לקצר?
בפורום וילונות תוכלו להתייעץ עם מומחה מתחום הוילונות!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2549 

 מעוניינים לדעת מהם הכלים הטובים ביותר להשקעה נבונה וחסכונית? רוצים לנסות להשיג את המקסימום משוק ההון?
בפורום ייעוץ השקעות תוכלו לקבל מענה לכל השאלות!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/1591 

 מתעניינים בעולם הגאדג'טים ורוצים לדעת מהם החידושים הכי חמים בתחום? היכנסו עכשיו לפורום גאדג'טים בתפוז!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/673
 
 יש לכם שאלות בנושא בריאות הגוף והנפש? מתעניינים בשיטת הרפואה הפונקציונלית?
בפורום ריפוי ותזונה טבעית תוכלו להתייעץ עם מומחה מהתחום!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2552 
 
 רוצה לתקן את נזקי הזמן ולהעניק לפנים מראה צעיר יותר? מתעניינת בניתוח למתיחת פנים?
בואי לדבר על זה עכשיו בפורום מתיחת פנים!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2046
 
מרגיש חרא הצילו
03/02/2016 | 07:27
12
מרגיש שנפלתי
מרגשי שעוד פעם נתתי לו להשתלט לי על ההחלטות ואמא שלי נותנת לו אאני מרגיש אותו פה לידי בתוך הגרון שלי חונק אותי
שוב נכנעתי לו
הצילו!!!!
לא אוהב שהוא דרך לי בדירה בחר לי אותה ודחפו לי רכוש שלהם בלי שביקשתי אני לאאוהב שמתערבים בלי שאני מבקש !
עיזרו לי להחזיר שליטה לחיי,
ביומיום אני מנסה להתנהג כרגיל אבל כל פעם משהו מטריד כפי שדחפו לי משהו שאני לא רוצה בו
אני לא יכול לסבול את הגבולות הפרוצים ביני לבינוו
ואמא שלי שוב פעם עושה זאת, מתירה זאת
אני משתגע
וסבתא שלי גם כן ...

איך אני אחיה עם עצמי
31/01/2016 | 08:09
7
21
כשאני צריך לעשות לבנות מה ש-הוא- -עשה- לי (בקשר ליחסי מין)
לכן אני צריך לנתק את עצמי ממה שהוא עשה לי
זה כמו להיות בצד השני ולראות אותו, את אבא שלי, איך הוא עשה לי מה שגבר עושה לאישה, כלומר מנסה לקיים יחסי מין.
וכך אני צריך להתבגר לתוך מציאות כזאת שכל ניסיון שלי להיות גבר עוברת דרך הזכרונות שלי מול אבא שלי.
הפרדה
31/01/2016 | 13:44
6
12
מור יקר,
זה שאתה רואה אותו בצד השני, נפרד ממך, זה שלב הכרחי בריפוי שלך.
תחזק בך את הנפרדות - את זה שאתה לא חלק ממנו בשום צורה. 
חיבוק,
ליאורה
הפרדה
31/01/2016 | 21:08
16
ההפרדה היא כפולה גם פיזית וגם נפשית . אוסיף על מלותיה של ליאורה ...היכולת להתנתק ממה שאתה  למה שהיית . בעבר בהווה ובמחשבה חיובית ושלילית לעתיד . מה אתה מסוגל לתת ולקבל מה הצד שלך מה הצד של העולם . אם קראת תגובות שלי בעבר ..אני לצערי לא מסוגל ללטף את הרחמים ...לא קשור לנפגע קשור להמשך היגון והצער
תודה שאתה כותב . אין לי נסיון בתחום שלך אני ההפך הגמור האבא שלי הציל אותי  ולא רק במילים ולא פעם אחת . קיבלתי הרבה מאשר אוכל להחזיר להורי ...באשר לשאר מקבלי משכורת ממדינת ישראל ...דעותי חלוקות עם נטייה לביקורת מרובה ומנומקת וממוקדת היטב
 
עצוב
02/02/2016 | 06:31
4
10
"אבא, אני שונה ממך אבל מאוד כמוך" (משיר של שלומי שבת)
כמה שאני שונה ממנו אבל גם מאוד כמוהו... בכל זאת, מסתבר שאחרי הכל אני דומה לו ועובר הרבה דברים שגם הוא עבר והתמודד איתם, בין אם במין (להיות גבר), לתכונות אופי והתמודדות עם העולם.
אבל ההמשך צריך להיות הפוך, כלומר שאבא שלי הוא זה שיאמר "סליחה, לקח לי זמן כדי להבין אתה שייך לי".כלומר שאני הבן שלו.
 
זה ממש ככה אני תמיד נזכר בשיר הזה.
02/02/2016 | 17:07
3
13
זה שאני מאוד דומה לו מאוד מפחיד אותי כי אני לא רוצה להיות כמוה, לא רוצה להתנהג כמו שהתנהג עלי ולאמא שלי, אני רוצה להיות שונה, אבל אני מרגיש שאני הרבה יותר רע ממנו, אלים ומסוכן ממנו וזה משתק אותי, אני לגמרי מזדהה איתך.
היי
03/02/2016 | 00:19
2
17
תקן אותי אם אני טועה אבל הבנתי שאתה לא עברת פגיעה במשפחה ?
נכון.
03/02/2016 | 14:03
6
אני לא עברתי פגיעה מינית במשפחה אלא בחוץ ועברתי פגיעה נפשיתפיזית בבית.
את מי אתה שואל ?
04/02/2016 | 19:12
6
אם זה מופנה אלי , אז בפירוש לא ..כתבתי ששפר עלי גורלי וזכיתי . המשפחה שלי גרמו לי לעמוד על הרגליים ולעשות דברים בלתי אפשריים על פי כל הסטטיסטיקות והמומחים ..מזל שלא פגשתי את המומחים . אחרי שאתה מצליח מוצאים אזה מאמר או אסמכתא שמאשרת את האפשרות ללא חריגות ושליליות . בדומה להמלכת מלך ברומי העתיקה ..אחרי שחיסל את כל היריבים והקרובים לו ממליכים אותו ומוצאים בכתובים שהוא בן אל ...אל תקנה את זה  כולנו באנו ממקום אחד וחוזרים לשם בשלב הבא .
 
כוויות
31/01/2016 | 23:26
7
13
שמרי נפשך מגג נשרף מצל חשך מאבן קלע מסכין מציפורניים....
01/02/2016 | 09:07
15
שולחת לך חיבוק עוטף, קרוב ורך .
ליאורה
אני מבין וגם שמח שאת איתנו למרות ...
01/02/2016 | 19:11
5
10
למרות הגועל . אני מנסה להבין את הכויות שלך . הן מדברות בשפה שלי . אתן לך כיוון מחשבה מעט קשה . ואני מקווה שתוכלי לסלוח לי על כך שאינני ולא הייתי במצבך. כלומר החזקתי את פחדי כך שלא פגעתי בעצמי מעבר לפגיעה והפגיעות שרשרת המדרדרות שבאו לאחר המכה ההיא המרכזית . אני מקוה שאת סולחת לי שדרכי שוללת פגיעה עצמית ..כי הנפגע כבר לא קיים והוא השאיר צואה מכובדת ...לספר מעשי יה' וכדי להיות חזק כדי לצעוק את צעקתי החרשת עלי לשמור על הגנה גופנית תקינה . נפשית זה סיפור מורכב .
לאחר כל ההקדמה הזו שרציתי שתחשבי למה את לא סולחת לי ולמה אולי מעט ...אני אשאל שאלה קשה ..הכוויות מה הן עושות לך ? הפרדה מהגועל החיצוני לגועל הפנימי ?
המראה של אובדן המחיצה בין הפנימי היפה והמיוחד שלך שכולל מעט נקודות גועל לבין החיצוני שניסה לטנף את פנימיותך הזכה התמימה הלא אשמה ולהופכה למשהוא אחר ?
למה לתת למשהו או זיכרון כלשהו להכתיב לך נערה בועטת את דרך חייו ? את נותנת לרוע לנצח על חשבונך ? לא עשית עלי רושם כזה !
את לוחמת אמיצה למטרתך ולא למען זיכרון קודר . כויות זה נחמד לשונאים שלנו ! לא לנו ...אל תדאגי יותר מידי יש כאלה שתפקידם בחיים לעשות כויות את לא אחת מאלה . זה לא תפקידך !
תודה שאת קיימת אני לא יכול לתת לך מילות נחמה ..הלוואי וזה היה מזיז משהו . מעריך אותך מאוד ..הספקת הרבה והתבגרת מהר מידי ...כמו כולנו ..כמוני ..
אין על מה לסלוח
01/02/2016 | 22:01
4
14
כל אחד והדרך הפתלתלה שלו,כל אחד עם תגובה והתמודדות שונה..
והפגיעה עצמית?
כאשר מגיל קטן אני מפנימה,לשתוק,להסתיר,להגן על האחר למען לא יפגע ולהקריב את עצמי ואת גופי ונפשי בעבור כל הסובב אותי..שם ההצטברות היא עצומה מידיי ולפעמים הדם שמטפטף לי על הרצפה..כמו מנסה לטהר עצמי מהגועל שיש בפנים,להרגיש את הגוף בעוצמה על מנת להשתיק את הכאב והסבל הנפשי. והתחושה של אני זונה ודפוקה ואשמה גורמים לי גם להעניש את עצמי על עצם היותי..לנסות להכחיד את מה שנשאר מהתופת...יש שם משהו שמרגיע את האשמה...לצערי התבגרתי מהר מידיי..לצערי אני עוד כאן..נלחמת עדיין...מדממת על הרצפה מבלי להתבייש בצעקה שלי,שותקת כשמגיפה את התריסים לחדרי ליבי...מחכה לצאת מהכלא
יצאת מהכלא !! את הדימום נעצור בהמשך.
01/02/2016 | 22:47
3
9
גם אני שתקתי עשרים ושבע שנים . הטעויות שעשו איתי כל אחת יכולה למלא ספר .
שאלתי אותך האם את מאשימה את עצמך על עצם היותך . האם גם על זה את מענישה את עצמך ?
אני מהצד רואה ...רואה את צעדייך הטובים ..רואה אותך יוצאת מזה ויותר חשוב יודעת למסגר ולשלוט בהגדרת הכאב כך שהוא יושב רחוק בקצה ולא מציק .
לא יודע למה אבל אני חש את צעקתך לחיים ולא לחושך ולטינופת . אנחנו ביחד ננקה את כל הדימויים השליליים וגם נצחק עליהם ...אני לא לבדי בביחד הזה יש עוד רבים מלבדינו .
שאלה קשה לעירעור הדפוקה והאשמה ..יש כשישית מהאוכלוסיה כאלו שעברו אונס והתעללות קשה . האם את רואה בחוץ מליון וחצי איש מזוהמים דפוקים אשמים ?
ברמה אזורית את יכולה להגיד שכל הירושלמים רבתי הם דפוקים אשמים ? כל תושבי תל אביב ורמת גן עם גבעתיים הם דפוקים אשמים ? זה שאת מספחת אלייך אשמה ודפיקות עושה לך טוב ? עושה לי טוב ? מקדם אותך ? טוב שאת מודעת לכך שזו תחושה ...זו חצי מההבראה והדרך לשיקום ...הוא אף פעם לא יהיה מלא ..אבל נשלט ברובו וכמעט בכולו ...שוב זה תלוי רק בך ובתחושה שתזרימי בנקודות זמן שונות במצבי דחק ורגיעה .
חיבוק חם וללקק לך לא תקבלי ממני ! אני מעדיף להדריך אותך בהתאם לרצונך ותחושותייך להחלצות אל תפחדי יש נפילות בדרך ...את צריכה רק עליה אחת יותר . יש לך ראש פתוח חושב מהר לא מהר מידי עבורי ...אני מסוגל לקלוט את המהירות שלך למרות שאת מזהה את עצמך כמאוכזבת מהמין האנושי והסביבה המגיבה
תמשיכי להתקדם את כבר בשלב טוב ...אני מוצא שלל רב !
אני כאן ועוד אחרים . אנטי ממסדיים  . את התחושות שלך קשה להעביר לספר כך גם השאלות ...אני מעריך את אומץ ליבך ..אינני מתכוון לתת לך הנחות את זה עושים אחרים ...שרק מקבעים מצב קיים ומורחים אותו לעוד שנים . התבגרת מהר . מהר מידי ...ללא צער ! לא הייתי רוצה נסיגה גם בשכל  . קיבלת מתנה מה את מתכוונת לעשות איתה ?
אתה מאוד צודק.
02/02/2016 | 17:12
2
10
שללקק עוד חיבוק חם לא בהכרח יעזור : אבל אני גם מבין את ימית כי המאבק הזה כל כך קשה, לצאת מנקודה המבט שאתה האשם הוא עבודה מאוד מאוד קשה ,לי לקח שנים רבות להבין שמה שעברתי בבית זה התעללות ,עד היום אני לא מודע בזה שהייתי ילד מוכה ועברתי התעללות מאוד קשה ( הצלפות עם חגורה, כחולים על כל הגוף, דקירות אפילו) לא הייתי מסוגל לקבל את זה כי לא הכרתי דבר אחר, אני חושב שילד שנולד למצב הזה לא מודע בכלל שיש עולם אחר מה אתה חושב? אני לא הכרתי חשבתי שזה טבעי שככה העולם, אבל עכשיו בגיל 23 אני מצליח להבין שמה שהם עשו לא בסדר, ולעמוד על שלי, אני לא מחפש רחמים ממש לא, אני לא רוצה חיבוק הכי לא, אני רוצה הבנה, ואני לא מאמין שיש אנשים שבאמת יכולים להבי,ן וטאולי כי אני לא מבין את עצמ,י ומה אני רוצה זה לפחות מה שאי מרגיש, ושאני אקבל את עצמי אולי יקבלו אותי? יסיעו לי? מה דעתך?
הייתי פעם לוחם לחיפוש הצדק ...כמעט ועבר לי .
02/02/2016 | 17:51
1
9
נתנאל כתבתי פעם בתגובה  לתגובה  שטענה שכביכול ילדי שמנת סובלים פחות ממעמד ההתעללות והאונס . לכאורה להם יותר קל ונוח . לספר להתעמת להעמיד דברים במקומם . לא אמשיך בתגובה הזו .
עניתי לה שילד לא משווה את עצמו למקום אחר או לילדים אחרים פרט לסביבתו הקרובה . הרחבתי את תשובתי והשתמשתי במושג קבוצת השווים . אם מקובלת רמת חיים מסוימת או מעמד אחיד פחות או יותר של הילדים והשכונה הילד לא מודע לכך שהוא עני או עשיר מקבל מכות יותר או פחות ...הוא משווה את עצמו למקורבים . כיום לאחר שהרחבת את מעגל או מעגלי ההשוואה ושיפרת את יכולת הביקורת שלך ..טעמת מפרי עץ הדעת לטוב ולרע ...כרגע אתה מתיחס לרע ולרוע ...אם תתרכז תוכל למצוא שהרוע הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו אבל ניתן להופכו מבלתי נישלט וחסר יכולת התמודדות למוצר שבחלקו הגדול נשלט ומגיע לרמה סבירה של התמודדות . התשובה שלי או של כל אחד אחר לא צריכה לבוא במקום התובנות שלך וההכלה שלך !
אתה מרגיש שאתה צריך סיוע פנה לסיוע אנחנו לא לבד בעולם כולנו זקוקים לסיוע בחיינו
. קבלת העצמי לוקחת שנים שיפור עצמי הוא תהליך ולא נקודה או יעד .
בהצלחה בחור הלוחם למען חרותו
אני מקווה שאני אצליח יותר להבין את עצמי.
02/02/2016 | 17:55
8
ולהכיל את עצמי ולא להסתמך רק על דעות של אחרים ( ותבונות של אחרים אפילו שאני אוהב לשמוע מה אחרים אומרים אני חושב שאני גם מפעיל הרבה שיקול דעת בעצמי) אני באמת עכשיו מבין יותר מה שקרה, כנראה באמת טעמתי מעץ הדעת, ראיתי מה טוב ומה רע איך זה אצל אחרים, והתפכחתי, ובקשר לוחם לצדק לי זה ממש לא עבר זה מאוד בולט אצלי ולא חושב שזה צריך לעבור, אני חושב שזה טבוע בי שהיה צדק ושלא יפגעו בחלשים, אני גם הסתבכתי הרבה בגלל ז,ה וסכנתי את עצמי ( וזה גם לא טוב) קיצור אני מקווה כמו שאמרת שאני יצא מז,ה שאני היה חופשי, ואלחם למען הטבעי ביותר להיות חופשי.
 
תודה לך.
טריגר
01/02/2016 | 22:41
5
18
אפסורד מטומטם אני לא אמרוה להרגיש ובכל זאת כותבת סתומהה
פוחדת כל כך הלב שלי נקע שסוע לחתיכות מדמם על הרצפה אני כלואה קשורה וחסת אונים אין לי כוח הגרון ניחר מרוב צרחות אימה והגוף מקווץ וכואב כולו לחוות כל פעם מחדש
את הפחד המשתק והאימה העוטפת את ההשפלה והדריסה את הסכין שננעצת בלב את הנפש והנשמה שפורחים מהגוף מתנתקים כדיי לא להיות לא להרגיש לא לחוש את הכאב והטרוף
לראות את הרוע את האכזריות בעניים את השנאה הקללות המכות ההשתלטות על הגוף והנפש הצלקות החתכים המקומות הפרטיים שהופכים לשומדבר חוץ ממשהו שמשתמשים בו שוב ושוב את הקרעים והדימומים
דם דם דם דם על הרצפה ובכל מקום דם דם בלב סגריות קשירות עינויים צרחות מנייאקית קטנה את רוצה את זה וזה מגיעה לך כלבה מלוכלכת לא שווה כלום שרמוטה דפוקה דפוקה דפוקה
דפקי ת'ראש בקיר שהדם יזול על הריצפה דם על הקירות ידים קשורות לא להריגש לא להרגיש את הגוף את הלב
מלוכלכת מלוכלכת טמאה טמאה טמאה גועל גועל רוצה להקיא הבטן מתהפכת רוצה לצרוח ולרצוח לא להיות להעלם לא לפגוש עוד במפלצות חיות אדם חיות טרף ריח של גופות שרופות באוויר סיגריות ודם ועפר ליכלוך שחור שחור שחור שחור שחור שחור פחד פחד פחד לברוח להתחבא כולי רועדת זה לא נשלט מנסה להגן על הגוף הקטן ממפלצות ענקיות רועדת בכוח לא נשלט לא מצליחה ובסוף מרפה נכנעת למראה הדוחה שלמולי הגועל שהם מכניסים לתוכי בפראות משסעים אותי משפרצים עלי את הליכלוך שלהם גועל גועל גועל להקיא מנסה לשמור על פה חתום שלפחות הוא לא יתלכלך אבל אני חלשה חסרת כוח חסרת אונים לא שווה קטנה טיפשה טפשה טפשה מלוכלת זונה זונה מגעילה מטונפת לקיא להקיא להקיא את קרביי להקיא את כולי החוצלה מהעולם הדוחה הזה אין סיכויי אני אשמה בהכל אני הבאתי הכל על עצמי לא שמרתי לא עליי ולא על אחי ולא על כולם הייתי רעה וגם עכשיו אני כזאת מגיע לי רע לא יכולה לקבל טוב לא מגיע לי
רוצה לחתוך לשסע את עצמי כן אני ישלוט על הפצעים שלי לא אחרים אני ידמם כי אני בוחרת בזה ואני אהיה חתוכה פצועה מטפטפת דם מתאבדת לבד
אחרים לא שלטו בי עוד לא לא רוצה לא יכולה לא מוכנה עוד לא מכונה עוד לא רובוט רוצה למות לא להרגיש לא להרגישש סמים לברוח מזרק קוק הרואין באנג לברוח לדפוק ת'ראש עד שהמח ינזול מהאוזנים ולא ישאר דבר לחדול לא להיות קיימת עוד לעדדדדדדדדדדדדדדדדדד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
תחזיקי מעמד . לא להתיאש
01/02/2016 | 22:55
10
די !
כשאת פוגעת בך את משתפת איתם פעולה!
02/02/2016 | 14:39
5
את רוצה להפריד את עצמך מהגועל והזוהמה
אל תשתפי איתם פעולה.
את פצועה, אבל חופשיה במחשבה.
חיבוק,
ליאורה
ת כותבת כל כך חשוף. ( טריגר).
02/02/2016 | 17:06
6
כמו חץ שמפלח את הגרון שמתיז דם שיוצא לך מהקרביים ואתה מרגיש כל נים וכל וריד שמתקע, הכל שחור והכל אפל ואוויר צורם והכל מת כל כך בגוף הזה, אתה כל כך חיה ימית כל כך חיה שאת נראה לך שאת רובט,שאת מכונה, שאת מתה, את נושמת את האוייר המזוהם הזה את הצרחות בליליות השחורים האלו את העשן שמללא את כל החדר החשוך המהול בדם שהוא שלך כן הוא שלך והוא לא יקח ממך את זה, הערבוב של הדעת אם הלא מודע של הלברוח ולהשאיר דבוקה לאדמה, להרגיש ולהיות מתה בו זמני,ת האונס הזה הפעיור של הגוף לאפי שבלים שפוגעים באין סופר נשמות כווית מדממות, אני מרגיש את הצלקת הזו כל כך פתוחה כל כך מזרימה עוד דם ועוד סירחון שיוצא מתוך הנקיק הזה שמפיל עוד זועמה ועוד זועמה אבל אולי יצמח ממנו גם דם טהור? חדש כמו התחלפות של עונות, ירד הגשם ויבוא הקיץ? יבוא החום והקור יחדיו? הכפור עם החום יחד? הלב עם השכל  אני מרגיש את כל תהומות הנפש, עד חדלון הלב והחושים המתבערים בתוכך, א חזקה יותר ממה שנדמה לך, את יש בך את האש הזו לצאת מתוך התופת יצרו רק עבורך, עברונו, אנחנו נדליק אין סופר דלקות, אור מתנששף על קיר בוער, אנחנו נצליח, אני שולח לך הרבה תקווה, אני גם נמצא במצב של בובה קשורה לחוטי,ם רתומה לאין סופר חבלי,ם בעיקר תוך עצמים, כלומר אני זה שנוגע בעצמי אני זה שמונע מעצמי, אני זה שבולע את עמי לריק השחור הקפוא הזה, קר לי וגם קר, לך את לא זונה ולא שרוטה את נולדת לעולם הזה כדי להאיר את החושך מתוכך ולהבעיר את הניצוץ לשמים שיכחלו, הו כן הם היו כחולים כמו הים תחת הרגלים, אש ועשן לא היו עוד אלא לחמם את גופך, מאחל לך רק טו,ב את חזק||ה צורמ,ת מבעיטה בכתיבתך, כואב ממש אני אולי טיפה מרגיש אולי, תודה רבה לך.
כואב לקרוא אותך. חיבוק גדול
02/02/2016 | 21:56
1
6
כואב אבל מצד שני יש תקווה ...זה לוקח זמן .
03/02/2016 | 20:17
3
חלומות על מה שקרה.( וריגר).
29/01/2016 | 21:08
3
13
אני חזקתי לאותו מקום שהייתי בו שהייתי בן 8 החלומות האלו כל כך אמתיים שזה מפחד, אני מרגיש הכל, את הקשיחות שלה,ם את הכאב שלי, עובר לי מלא מחשבות בראש, אני רוצה לברוח מכל הצעקות, הקללות האלו שאני אשם שאני
 
דפוק שאני זה שהיה  צריך לבורח, פשוט להעלם, הם באים ורודפים אחרי, אוכלים לי את הנשמה מוצאים ממני את הקרביים, את הבשר החיי שעדייף שרוף מכל הכאב הצורם הזה,  הנשמה שלי מטיילת באין סופר גנבים מנסה ללגום מים טוהרים, אבל הכל זועמה אחת גדולה הכל גושים גושים של בשר חרוף ודם, אני רוצה לבורח מהבעילה הזו של ילד/תינוק שהפך לאישה של כמה חרמנים סוטים שאני אהבתי, כנראה מאוד אהבתי, הם פגמו לי בנשמה, הרסו לי את חלקי הגוף,
 
אני רובט שהת]רק וצריך להחליף לו את כל הרכבים, הלב - שכבר נשרף באש העיניים- שראות רק את הדמעות שנפכות מתוך שני הזגויות האלו ופללות לעתיד טוב. הרגלים שלא נעות ותקעות בתוך עפר סמיגי מכוסות בחול צהבהב כמו השתן שבתוך השתנתי מפחד בליליות הקרים האלו, והיידים - שאף אחד לא חעיבק אותי בהם ורק הצליף ועוד הצליף וטחן לי את הגוף ,איפה אבא? איפה אמא? אטמו אותי בחדר סגור ושכחו עוד ילד/גבר שגמרו בתוכו פיזית/נפשית/מינית מה לא, מצטער
על החירה, מצטער שאני חי,י מצטער על הבכי, אני רוצה לסיים הכל, כי הם אוכלים
 
אותי כמו נחשים קטנים, מלאי צואה ומוות, אנסים בחליפות קורים לי שירי הלל, סליחה אבא על מי שהייתי סליחה על מה שהי,ה אני מתנצל שבאתי אל הקור הזה האוכל בגופי המת, מחורר את המעיים השלופות את הענים הקמוטות, סליחה אבא סליחה, על הכל.
נתנאל יקר
31/01/2016 | 13:41
2
20
כמה שתכתוב יותר, תנקה את עצמך מהנחשים האלה. תכתוב ותכתוב ויום אחד תראה שאתה בן אדם נפלא.
חיבוק,
ליאורה
אני מקווה להתנקות כי אני מרגיש מזוהם
31/01/2016 | 14:44
1
7
ושאני כותב אני טיפה מתנקה, מוציא מהלב ותודה לך.
קשה לך לקבל שאתה מיוחד ותמשיך להיות מיוחד ?
31/01/2016 | 21:14
9
המשך ...לך אל עצמך המיוחד אל תלטף לו את הרחמים ותסלח לו על הבילבול זה לא דבר קל . זה אימון יום יומי
אנס מתואב ט'
31/01/2016 | 08:21
4
10
שברת שילמת
שבר אותי ממש ביחסי מין הסוטים שלו
איך אפשר לרצות לאנוס תינוק שאלוהים יסביר לי כמה רוע כמה רפש ותיאוב???
הוא גרם לי להתנתק לגמרי מהגוף שלי ומהחוויה האישית שלי אותה הוא זיהם קשות
לא הייתה לי ילדות נורמלית
לפעמים אני מרגיש שנהייתי רשע כמוהו באיזה אופן או שיש בי רשע בפנים אולי ממנו כי איך שהיא בפנים אמרה לי שהיא לא תעזור לי ושאני צריך להתמודד איתו לבד (יצור קטן בן 2-3) אז התחלנו לתקשר בינינו והוא התחיל לעזור לי אחר כך כי היא לא תיפקדה בכלל בבית לא בתור אמא לא בתור בעלת בית לא בתור כלום ממש אישה גרועה על הפנים לא יודעת לתת מעצמה כלום לא לילד שלה ולא לאף אחד (אולי רק בעבודה ובלימודים)
ממש אישה חולנית ופצועה
ואז יום אחד כנראה עשיתי לה ז' גדול (זה היה בכיתה ו'), לא יודע מה קרה, כנראה היא הבינה שאני בצד שלו ואימצתי חלק מהאופי שלו אז היא התחילה לקרוא לי "בן זונה, אתה לא הילד שלי" וממש נפגעתי ואז אבא בא להרגיע אותי ואותה. לפעמים אני מרגיש שיש בי צד לא טוב, צד לא מודע. שאני כאילו יכול להיות מפלצת כמוהו בניכור שלי מבני אדם שאני יכול להתנתק רגשית ולהיות אכזרי,
לפעמים אני חושב שנהייתי מפלצת . אמנם אף פעם לא עשיתי דברים רעים וכל הזמן גיניתי את הילדים האחרים שהיו פראיים ותוקפניים אני השתדלתי להיות עדין בדרכי כל המורות אהבו אותי אבל כנראה לא הייתי חכם או צודק ובאמת יש בי איזה צד אפל לא מודע. הכל נהיה מתחת לגוף שלו מתחת למה שהוא עשה לי.בקיצור אין מה להוסיף, משפחה חולנית ומעוותת אנחנו
משפחת אדמס

בקיצור אני מרגיש אשם
31/01/2016 | 08:24
1
4
היא גם זרקה אותי להתמודד איתו לבד ולחיות איתו ולנסות לגדול בהזנחה והפקרה נוראית ואנושה ועוד היא מתלוננת על האופי שפיתחתי? היא ממש חצופה !!!!
בכולנו יש צד אפל
31/01/2016 | 13:50
2
בכולנו יש צד אפל. כמה הוא בא לביטוי, תלוי בסביבה שבה אנחנו נמצאים.
 
נסיבות החיים שלך גרמו לצד האפל להיות יותר נוכח.
עצם העובדה שאתה מודע לצד הזה, ובוחר כל פעם מחדש לא לתת לו לשלוט בך, זה נפלא.
ליאורה
31/01/2016 | 12:32
4
זה מאוד קשה מה שאתה מתאר.
31/01/2016 | 12:33
4
במיוחד שזה בא מהתא המשפחתי הכי קרוב, אצלי זה עניין אחר כי אני לא ממש הכרתי אותם : אבל אצלך זה ממש סיוט, להפוך אותך לאישה שלו? תינוק? זה מזעזע, תמיד אני הזעזעתי יותר שמעתי על אונס בתוך המשפחה, קשה לקורא אותך ממש, אני מקווה שתצליח לצאת מכל המחשבות הרעות האלו ומהחרא הזה, אין לי מה לומר לך, אני גם עברתי אותו דבר אבל מאנשים זרים אז זה שונה, פה ממש שברו לך את כל האמון, מי שהיה אמור להגן ועזור לך בגד בך ככה, זה נורא...
למה הודעה שלי לא מופיעה?
29/01/2016 | 20:37
2
10
אני כתבתי הודעה לאותו אישה ולא מאשרים אותי, זה אני נתנאל פשוט  יצא לי מהשתמש ופתחתי מחדש, אני מבקש שתאשרו אותי, תודה מראש.
אחרי כמה ימים אישרו אותי.
31/01/2016 | 12:37
7
תודה.
אחרי כמה ימים אישרו אותי.
31/01/2016 | 12:37
3
תודה.

שיר שאני מתחבר עליו.otep- Jonestown tea
30/01/2016 | 00:52
5
אמא הביריונית
31/01/2016 | 08:07
1
15
לא גרה איתי באותו בית אבל גרה בתוך הראש שלי
משפילה אותי לועגת לקול הבכי והכאב שלי, עושה אותי פחות מבן אדם

היום אני הבנתי כולנו בני אדם אחים ממש, בשר ודם
החיים נראו כמו סיוט בלהות (מילה קטנה מידי) והפחד הכי גדול שלי היה מבני אדם, אלה שהם בני מיני, ככה הוא ניסה להוציא אותי מהגזע !

בשיר של דנה ברגר היא שרה "עד הקצה, עד שניפול ונתרצה" מה המשמעות שלו? אני , אני מעולם לא הלכתי עד הסוף. תמיד העדפתי להשאר קרוב, הסוף נראה מפחיד מידי. וגם נפילות מפחידות אותי מאוד. האיבוד שליטה מפחיד.
...העולם נראה ברור והגיוני פתאום , פשוט פשוט, הדברים זהים לעצמם, לא כמו לפני זה, שהייתי מפצל אותם לגם הם וגם לא הם


נראה שאתה בשלב מאוד משמעותי לכוון הבראה
31/01/2016 | 13:45
2
שמרי נפשך....
28/01/2016 | 01:32
3
24
מחזירה את השיר אלייך - שמרי נפשך, ימית יקרה
28/01/2016 | 15:57
7
מילים פוצעות מדאגה ואהבה .
28/01/2016 | 19:13
10
אני רוצה לשמוע את הניגון שלך
תני סימן שאת כאן ...אני פה כולנו פה .
29/01/2016 | 15:04
15
אני יוצא לצלם את הניגון שלי ...זה עוזר לי כתרופת מנע מתקופות לא נעימות .
אמרתי פעם לביתי כשהיתה עצובה וכועסת ...כשיש לך בעיה צאי לטבע תתחברי לצמיחה לבריאה ...לטבע יש לפעמים תשובות ..לכי לבדך ללא חברות ופלא פון ...כמה רגעים ישפרו את הגישה
כבר יותר משבע שנים
27/01/2016 | 13:24
3
31

אונס הוא הכוכב האפל. במקום לסוב סביב השמש, החיים סובבים במעגלים נצחיים את הכוכב שהוא אנטי כוכב, שהוא ואקום ששואב הכל.
ההגדרה העצמית מתעצבת באחת. מתקשה כמו בטון, לפני שניתן להבין מה קורה. האפסות, החולשה, חוסר השליטה, היעדרותך המפחידה כל כך מהעולם באותן שניות בהן גורלך נשמט מידיך ונשפך על הרצפה. והפתגמים אומרים לך לא לבכות עליו, אבל את חיה מבכי מבכי, שנה אחרי שנה.
וכל מה שרציונאלי הופך לבדיחה, והרוע שבעולם מקבל צבעים חדים כל כך עד שהוא מאפיל על כל מה שנחמד. כי נחמד זה מטושטש, קריירה זה מטושטש, אהבה זה מטושטש. וכואב זה ברור, כואב זה חד.
רוצה להכריז על שנת אבל. שנת שביתה, העולם הזה לא פועל כמו שצריך, הוא מקולקל ומישהו צריך לתת על כך את הדעת. ואני לא יכולה לעשות דבר, רק לעשות כלום. לשבת על גדות אגם שמימיו מוחשיים וקרים, שנה שלמה בלי לעשות דבר. לבד עם גופי השבור, שכועס עלי כל כך הרבה שנים. אולי רק ככה יהיה אפשר להתפייס עם העולם. 
 
יכול לראות יופי
28/01/2016 | 14:39
12

היי ,
כתבת כל כך עצמתי את החוויה שלך, כמעט פיוטי. יש בך היכולת לראות יופי. יופי הוא מוחשי ודרכו אפשר להתפייס.
שולחת לך חיבוק,
ליאורה
 
כתבת מדוייק .
28/01/2016 | 19:07
13
כאבתי את כאבך . התיאור שלך דומה לשלי . אצלי היתה קבורה ללא מצבה וללא ארוחת מצווה ...התאדות מלאה ..
את יכולה לסלוח לעצמך שלא תמיד תוכלי לסלוח ?
העולם הוא עולם אין לו אוזניים אין לו חוש ריח גם חוש הומור לא קיים . על ראייה אין מה לדבר .
העולם לא רע גם לא טוב הוא לא שייך לאנושות או לטקסים של בני האדם .
אני מבין את השם שבלולים ..את יכולה לקרוא לזה טבעות חנק ...שרשראות זבל וחושך . זה בסדר .
את כותבת ממש יפה.
28/01/2016 | 17:18
6
מרגשים מה את מרגישה רואים את הכאב, את הסבל כתיבה מאופקת אבל חוקרת וצורמת, אני מקווה שתצלחי לצאת מזה, שתראי אור והרבה צבעים יפים ולא חושך יכסה אותך על קרני אור וברק והיה לך רק שמחה ותזכרי שאת יגולה לצאת מהכאוס הזה מהר הגעש המתרץ הזה מהאש הצורבת כל חלק בגוף שנפגם, כי זה ממש פגם בנשמה אבל גם בגוף והם מחוברות יחד הם אחד עם השני, מקווה לטוב ושהזמן ירפא את על הפצעים האלו והכי חשוב תתני לעצמך אפשרות לצאת, תאבקי, תלחמי, ואל תוותרי שומעים את הצעקה, ואת הכאב מכל שורה ושורה, את תחבקי עוד את העולם, את תגעי ותנשמי אויר נקי ופחות עשן יסתלסל מסביב ענייך אלא אויר נקי וטהור, ואגב השורות פתיחה שלך חזקה מאוד, את כותבת נהדר וזה היה עוגן והצלה שלך ואת תסחבי אל ימים טובים ונוגים ותראי את הכוכב הנצוץ מעליך שהוא התקווה ,ושהיה רק טוב כולנו באותה סירה, ואפשר לשחות אל ימות נקיים יותר ולא להבלע לזוהמה הזו, אפשר לבחור וכדי לעשות כך ולאמין שכן " אני אצא מזהנ" שהיה טוב בברכה נתנאל.
רוצה למותתתתתתתתתתתתתתתת
27/01/2016 | 19:14
7
16
מה קרה ימית ?
27/01/2016 | 20:11
6
15
איפה טעיתי ? מה גרם לך לעצור ? את עוד צריכה להיות משהו מיוחד ...אפילו אמא מיוחדת . זה יגיע  .
תכתבי גם בפרטי זה בסדר ...החרא שלך קטן עלי לא פוחד ולא מתעלף מסירחון שמציפים אותנו מסביב ...יש דברים נפלאים בחיים באחריות !
אין לי כוח
27/01/2016 | 20:19
5
21
לא לאחריות ולא לכלום..פצעתי את עצמי ושברתי מלא דברים בדירה שלי בתוך התקף..אני דפוקה לגמריי והחיים שלי דפוקים נמאס לי מהכל
רק את פוצעת את עצמך ?
27/01/2016 | 20:31
20
גם אצלי היה קטע של דפוק לגמרי ...לא פגעתי בעצמי פיזית אבל פגעתי נפשית שבמצב מסויים ובמבט לאחור זו הובילה לפגיעה פיזית ע"י גורם אחר .
בעצם זה לא משנה ...פגיעה היא פגיעה .
טוב לי לראות שאת מזהה שזה התקף ופגעת בעצמך ...עוד מעט את "על הסוס" ...לא יודע למה אבל מרגיש שאת משתקמת . את לפחות שוברת ...לי לא היה האומץ לשבור ולצעוק . השקט שלט כמעט עשרים וחמש שנים ...והוא צעק ...צרח ! לא שמעו לא התענינו  . ניצחתי את החרשות עם שקט ...השקט שלהם נתן לי שקט לעשות את שלי ...התקדמתי והתחזקתי בחושך ..למדתי את עצמי לא עשיתי הנחות ולא ציפיתי ...את עוד מעט שם ! תני לעצמך מילת תודה שוב ושוב . אני אומר לך תודה ותכתבי ..גם חרא זה מבורך  
תשברי הכל רק לא את עצמך
28/01/2016 | 14:32
1
14
הכעס וכל התחושות הקשות שאת מרגישה, תני להם ביטוי.
הבקשה היחידה שלי אלייך, זה שהביטוי הזה לא יפגע בך.
תצרחי, תקשקשי על ניירות, תשברי, תרביצי איפה שאפשר וזה לא פוגע בך או בבן אדם אחר.
בבקשה בבקשה תשמרי על הגוף שלך, גם אם קשה. הוא עוד ישרת אותך לדברים נפלאים.
חיבוק,
ליאורה
 
את יכולה לפנות בפרטי. אני אשמח לשמוע אותך
28/01/2016 | 14:33
6
אני מבין את הרצון שלך לפגוע בעצמך.
28/01/2016 | 16:19
1
16
שאני נכנס למצב שבו אני לא יכול יותר להיות מוצף אני לוקח סכין וחותך לעצמי את הידיים מלמטה למעלה לפעמים גם עם זכוכית, זה לגמרי ברור לי גם הצורך לזרוק דברים, שברתי את כל הבית, נפצתי את הראש בחלון מה לא, אני גם מטורף כזה, אני מקווה שתצלחי לצאת מזה, כיה הפגיעה עצמית היא פיתרון זמיני, להתפרקות אבל לא לטווח ארוך, אני מקווה שלא תהיה אלימה כלפי עצמך לא נפשית ולא פיזית, את יכולה לדבר איתי אני אנסה לסייע לך אפילו שאני גם עמוק בחרא, מקווה שתצאי מזה ימית, מאחל רק טוב.
אמרת נכון פתרון זמני ...
28/01/2016 | 18:57
7
שיר שאני מזדהה מאוד ומרגיש ככה ו " כדורים בדבש" בלחסן.
27/01/2016 | 10:17
3
15
גבראל בלחסן מדבר מתוך גרוני ומראה את הכאב כמו שלעולם לא הייתי מסוגל, אני מאוד מעריך אותו, הוא מבריק, גם לו היה מאניה דפרסיה כמו לי, והכרתי אותו שהייתי מאושפז. היה בחור יקר, חבל עליו, אני ממליץ לשמוע אותו שאתה בדיכאון, ובכלל, שירים כבדים, ועצובים, אבל זה בועט בך כל כך חזק שאתה לא יכול להפסיק ( לפחות ככה אני מרגיש). 
סליבה פלאת אבא.
27/01/2016 | 10:26
11
סליבה פלאת הייתה משוררת אמריקאית שהתאבדה , היא הייתה מאוד חולה, וסבלה הרבה, אבל כתבה שירה בועטת, ונגע במעמקי הנפש, ומתחברים עליה הרבה אנשים מדוכאים, אני מעלה לפה שיר שאני מתחבר עליו, שהוא מתעסק באבא שלה ,וגם אני סבלתי מאבא שלי, ויש לי יחסים מאוד מורכבים איתו של אהבה/שנאה של הערצה ובוז, אז הנה :
 
כָּל זֶה נוֹתַר מֵאָחוֹר, מֵאָחוֹר!
לֹא יִהְיֶה עוֹד מַגָּף שָׁחֹר,
שֶׁבּוֹ, כְּמוֹ כַּף רֶגֶל, הָיִיתִי כְּלוּאָה
שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה, לְבָנָה, אֻמְלָלָה,
פּוֹחֶדֶת לִנְשֹׁם אוֹ לוֹמַר מִלָּה.
אַבָּא, עָלַי לַהֲרֹג אוֹתְךָ.
מַתָּ בְּטֶרֶם יָדַעְתִּי כֵּיצַד  -
כֹּבֶד שֶׁל שֶׁיֵּשׁ, כְּבוֹד אֱלֹהִים,
דְּמוּת רְפָאִים - בְּהוֹנוֹת אֲפֹרִים,
עָצוּם, כְּמִפְלֶצֶת יַמִּית מַצְחִינָה,
רֹאשְׁךָ בָּאַטְלַנְטִיקָה הַמְּשֻׁנֶּה,
שֵׁם מִי יְרֻקַּת טוֹבְלִים בַּכְּחוֹל.
בָּעֲיָרָה נָאוָה וְשַׁלְוָה
נָשָׂאתִי תְּפִלָּה לְהָשִׁיב לִי אוֹתְךָ.
Ach, du. חה!
בְּלָשׁוֹן גֶּרְמָנִית, עֲיָרָה פּוֹלָנִית
הֻחְרְבָה בַּמַּכְבֵּשׁ
שֶׁל צְרוֹר מִלְחָמוֹת, עוֹד, עוֹד וָעוֹד.
מֶה הָיָה שְׁמָהּ שֶׁל אוֹתָהּ עֲיָרָה...
יָדִיד פּוֹלָנִי סִפֵּר שֶׁהָיוּ
לְפָחוֹת תְּרֵיסָר עִם כְּתֹבֶת דּוֹמָה.
לָכֵן לֹא אֵדַע אֵיפֹה אַתָּה
שֶׁמֵּת רֶגֶל רָעָה וְשֹׁרֶשׁ הָרַע.
לֹא יָכֹלְתִּי אַף לֹא לְשׂוֹחֵחַ אִתְּךָ -
לְשׁוֹנִי נִתְקְעָה בֵּין לִסְתוֹתַי,
נִשְׁחֲטָה בְּמַלְכֹּדֶת קְרָסִים שֶׁל חוּט תַּיִל.
Ich, ich, ich, ich
הִתְקַשֵּׁיתִי כָּל כָּךְ לָבוֹא בַּדְּבָרִים.
אַתָּה לִי סֵמֶל כָּל גֶּרְמָנִים
וְשֶׁל שְׂפָתָם - מִתּוֹעֲבַת אֵימִים.
קַטָּר, קָט-קַטָּר,
גּוֹרֵר אוֹתִי כְּאִלּוּ הָיִיתִי יְהוּדִיָּה -
יְהוּדִיָּה בַּת דַּכְּאוּ, אוׁשְוִויץ, בֵּלְזֵן.
מְדַבֶּרֶת כְּמוֹ יְהוּדִיָּה.
נִדְמֶה, כִּי אֲנִי יְהוּדִיָּה.
שְׁלָגִים שֶׁל טִירוֹל, בִּירַת וִינָה צְלוּלָה -
אֵין בָּהֶם טֹהַר וְאֵין אֱמֶת.
אֵם קַדְמוֹנִית לִי צוֹעֲנִיָּה וּמַזָּלִי כֹּה מְעֻוָּת
וַחֲפִיסַת קְלָפִים לִי אַחַת.
יְהוּדִיָּה אָנוֹכִי, בְּמִקְצָת.
תָּמִיד פָּחַדְתִּי מִמְּךָ, אֱלֹהִים!
אִישׁ שֶׁל Luftwaffe וּמִלְמוּלִים,
שֶׁל שָׂפָם מְסֻדָּר לַמְּהַדְּרִין,
וְעֵינֵי גֶּזַע אָרִי - כְּחֹל-סִינַי.
בֶּן אָדָם מְשֻׁרְיָן - טַנְק גֶּרְמָנִי.
אַתָּה כְּלָל לֹא אֶל - רַק צְלַב קֶרֶס אָפֵל,
דַּרְכּוֹ קְצֵה שָׁמַיִם לֹא יְחַלְחֵל.
כָּל אִשָּׁה - טִבְּעָה לִסְגֹּד לַפָשִׁיסְט,
סוּלְיָה שֶׁל מַגַּף הַיָּשָׁר בִּפְנִים, מְרֻשַּׁע
לִבְּךָ, מְרֻשָּׁע כְּפִי שֶׁאַתָּה כֻּלְּךָ.
עוֹמֵד לְצַד לוּחַ עָמוּס בְּכִתָּה.
אַבָּא - שְׁמוּרָה אֶצְלִי תְּמוּנָתְךָ.
סַנְטֵרְךָ מְשֻׁסָּע בִּמְקוֹם הַפַּרְסָה,
אַךְ אֵין זֶה גּוֹרֵעַמִ שְּׂטָנִיּוּתךָ,
אַתָּה הוּא הָאִישׁ הַשָּׁחֹר וְהָרַע
שֶׁאֶת לִבִּי הָאָדֹם לַש&#
לצערי הבנתי ולא התחברתי
27/01/2016 | 21:42
1
12
יותר מידי דברים בדבר אחד . זה לא מעודד ומרחיק מחיפוש הדרך . האומן והיצירה כיצירה טובים וחשובים .
כל אחד וטעמו...
27/01/2016 | 22:34
9
זה היופי באומנות כל אחד מתחבר למה שהוא אחר.
לא אישרו אז הודעה אחת - יותר עדינה.( אונס קבוצתי).
25/01/2016 | 10:16
14
27
שהייתי ילד קטן בן 8 עברתי אונס קבוצתי במשך שנה,  ואני כבר לא ממש זוכר מה היה, אבל אני יודע שעכשיו אני מתעסק בזה הרבה, ואני מנסה להבין למה במשך שנה אני הלכתי לשם ולא עשיתי כלום, ואם בכלל אהבתי מה שעשו לי? אני כתבתי הודעה אבל לא אישרו כי הייתה מאוד אלימה וכללה תיאורים אז כנראה זה היה
 
מעורר טריגר, אבל לנושא אחד הדברים הקשים הם שאבי אומר שהם " שיחקו איתי" ולא מוכן להודות כי הוא לא יכול להאמין שדבר כזה יקרה לבן, שלו, אז אין במילא אם מי לדבר, וזה בא לי בחלמות אז התחלתי להתעסק בזה שוב, אפילו
 
שנים לא התעסקתי בזה, ואני מחפש כל מקור מידע ומה לא, כדי להבין למה אני שיכולתי להפסיק את זה לא הפסקתי, כי זה לא שעשו לי את זה בבית, שאין לי בריריה, אז נגיד אימו עלי נו ו? למה לא סיפרתי?, אני אוכל את עצמי, אני יודע כיום שאני לא הכי אשם בזה שהורים שלי הכו אותי הרב,ה והזניחו אותי ומה לא, והיה אכפת לאבא שלי רק מהכבוד, והכסף ולא יותר ולא היה איתי בכלל בילדות, והכל
 
אצלו היה פוזה, והוא בחיים לא יודה ואיוו יש לי הכי הרבה את הקושי, וזה שאני חושב שאני שרמוטה, שמגיע לו לקבל וזה מה שהיה צריך לקרות כי הם אמרו שאני התרתי את זה ואני משדר מה? אני משדר? ילד בן 8 וחבורה של נערים בני 14 מה אני יכול לומר להם? לשדר להם? קיצור זה אוכל אותי ואין לי עם מי לדבר, מקווה
 
שאי פעם היה שקט, נסיתי להתאבד כל כך הרבה פעמים, ואולי עדיף לי, כי אין לי כוח להתמודד, עם כל הצלקות האלו , קיצור אני לא אוותר וחושב שיש סיכוי לקצת טוב, אבל קשה לי קיצור כמו כולם חולה....
רק בן 8
25/01/2016 | 11:55
1
19
נתנאל יקר,
ילד בן 8, עם חבורת בנים בני 14 מצד אחד ובית אלים מצד שני, איזה כוחות יש לו להתמרד כלפי צד כל שהו. זה מן הפח אל הפחת. אם היו מספרים לך היום על ילד בן 8 באותו מצב, מה היית אומר? מה היית עושה בשביל הילד הזה?
אני מקווה שיש לך או שתמצא לך מקום מחבק שיבנה מחדש אמון בבני אדם וירפא את הצלקות במקום לשרוט צלקות חדשות.
חיבוק,
ליאורה
תודה רבה.
25/01/2016 | 12:01
10
אני פשוט מנסה להבין למה אני לא אמרתי כלום : כי נכון שהורים שלי לא הכי תומכים, אבל אם הייתי מספר הם היו עוזרים לי, והם גם עזרו לי שהם גילו, אז אני מנסה להבין את המעגל הזה שהייתי בו ולמה לא אמרתי כלום, אפילו שהייתי קטן עדיין יש מודעות...זה נושא שממש מעניין אותי ואני חייב להבין אותו.
מאמר.רגשות מיניים במהלך התעללות מינית
25/01/2016 | 12:03
11
20
 
מה דעתכם? אני לא מתכוון חלילה לפגוע ממש לא ולא מאשים אני רוצה לומר חד וחלק שאין שום אדמה גם הנתקף הרגיש הנאה, אונס - כפייה על אדם אחר גם אם במהלך האקט היה איזו רגע של הנאה, אשמח לשמוע מה דעתכם, ומה הרגשתם אותי זה מעסיק מאוד.
בקשר לאחותי כתבתי את זה מזמן.
25/01/2016 | 15:17
3
14
אבל אני תמיד נזכר, אבל מצד אחד אני שם שמח כי היא לא סבלה כמוני...
 
 
שבאים עליך בלילה,ביום כל שנייה בו אתה מרגיש בטוח, מתחילים לכרסם לך את המוח אומרים לך אל תשכח אותנו, אנחנו פה.
צעקות על גבי צעקות, מכות/צעקות יחדיו בתוך המוח לרגע הם חודרים ואת הרגע היחד היפה הורסים, זיכרונות על מוות שבא
על מה שהיה ומה שהיה, זיכרון קטן, גדול, כולם יחדיו מסתובבים, מרקדים לך מעל הראש ,מנסים לאותת לך שהנך חייב לזכור מה
שהיה, הדמעות על הלחיים, הזועמה בפה, לא מה שעשית אלה מה שנעשה, היא שם מולך אחותך עטופה בנילון אתה רואה אותה בפעם
 
אחרונה, אמך כמו סמרטוט מנקה את הרצפה, אתה ילד ילד קטן אבל מבין שבדם תחיי על חרבך תעמוד: רתמו אותך לכיסא כדאי לספר
לך מהי האמת, דם בעניך כי כל מה שהכרת אבד, ילדה אין, משפחה על החרב חיה ,מכות זה פקניק צעקות חלק מהרגל, אמא בצעקת שבר
מכה על מוות בתה חיה בעבר, ואז הזיכרון עוטף אותך, מצמק לך המחשבה הישרה שאחלת לה על מה עתיד על מה הווה והכל יחדיו מתערבב
 
לך, לך נגע בעברך דם, וערמיות אשפה זכרונות מלוטשים באבק ועפר, מנסים להגיע על עומקם אל הטוב שבדבר, לימדו ילד הטוב פה ואתה
לא רואה ,מסומא, תן לעצמך הזמנות אל תמות לי, אמא אמרה הרוע הוא חלק מעולם, הוא תמיד היה אבל יש בך גם טוב, יש לך את הדעת.
אבל הרוע עוטף לי את נקדות נשמתי, את הכתמים הנערמים לתוך מיכל, לתוך כד של חטאים, והיא שם בשמים אחותי, היא בתוך אותה שקית.
תיק תיק פתרו את הבעיה: לתוך נילון, אמא צועקת מכה על ראשה, אבא שאנן: עוד ילדה הלכה, ואתה מת מפנים, כדור על כדור, זריקה בתוך
 
הוורד, רותמת אותך לעולמם, של מטפלי, של אנשי הלבונה, לבנים הדורי שמחה: אישפוזים על גבי כדורים נלקטם לתוך סלסלה, נסינות יש
אחי, התאבדתי כבר אני כבר מת, מזה משנה בפעם העשרית או החמשית?: האמת חברי אין לי כוח למותי חיככתי פעמים רבות לקץ, אבל את
הניצוץ של הטוב אני רואה כמול עיני ואין נוגע, פרופרי לחם אני מלכד ומכניס לפי, היום שבו אני הפוך לאדם היה היום בו אצא מלכודת הדובים
 
הזאת, שיבין שאני אדם בשם שאני אדם, אבל קשה לי, השקית, הדם, ההוא של]עמים בא לך בחלום שנגע בך: ואתה העפת את זה מהזיכרון
אבל בלילוות הוא בא, מצטער על בכי הרב ועל חלשות אופי, אבל את מכתב זה את הודעה זאת כתבתי, אחרי שנכנסתי להתקף, שבו הזכרונות
מצפים אותך בלהט, בחושניות מדקרים בבשר,
 
אני יש לי פלשאבקים.
25/01/2016 | 15:27
11
מה אבא עשה לאחותי שהייתה תינוקת, זה לא ממש ברור אבל זה מטריד אותי מאוד, ואף פעם לא דיברתי על וגם לא נראה לי אדבר, אבל אני יודע שבמילא אף אחד לא יאמין לי, כי אני מטורף ומי יאמין למטורף?
בתוך כל זה מרגיש לי רק לחבק אותך
27/01/2016 | 16:17
1
7
נתנאל יקר,
בתוך כל זה מרגיש לי רק לחבק אותך. לתת לך פינה של שקט להבריא
ליאורה
תודה רבה.
27/01/2016 | 16:19
5
באמת אני חושב שאולי באמת יש אדם שכן יכול להבין, בטח יש רק צריך למצוא אותו.
מאמר
27/01/2016 | 16:45
6
9
היי נתנאל,
יש במאמר הרבה אפשרויות להסתכל על הנושא. לאיזה אפשרות אתה הכי מתחבר?
ליאורה
אני חושב שיש עניין של הנאה.
27/01/2016 | 16:53
8
אבל אני לא בטוח אם זו הנאה מינית נטו או מעורב ברגשות, אין לי מושג ממש מה אני מבין, טבל אני צריך עוד ללמוד על זה, מה שמעסיק אותי זה התחברות, וחיבה למי שעשה לך את זה, רגשות מעורבים כלומר,  אהבה/שנאה זה מה שמושך אותי הכי הרבה בכל מיני היבטים. הורה /ילד - ובכלל יחסים בין בני אדם הם מאוד מורכבים.
 
ואני רוצה להבין את הדנאמיקה בין הקאבן לתוקף, זה מעסיק אותי בגלל שאני מנסה להבין למה המשכתי בכל זאת ללכת שיכולתי להפסיק, והרקשר עם הורי, למה מצד אחד אני מתעב אותו אבל מרגיש אשם ואוהב אותו, אבל רוצה שהוא ישרף, וימות, זה ממש מחשבות מציקות, כי אני לא סגור על עצמ,י וכל אחד הוא ככה, אין אהבה טוטאלית ממש אבל אצלי זה נע באופן מאוד קיצוני, בין אהבה לשנאה ובינתזה בניהם, קיצור מתוסבך...
קראתי שוב.
27/01/2016 | 17:07
4
5
אני חושב שזה מפחיד אותי הרגשה שיכול להיות שאהבתי את זה, שזה גרם לי עונג מסיום, שרציתי בזה, אני חושב שה שקרה לי החל מהתעללות פיזיתנפשית עם הורים עד אותו אונב, גרם לי לחשוב שאני מזוכיסט שאוהב שמתעללים בו, וגם סבתא שלי אמרה לי את זה, למה " אתה נותן להם לפגוע בך תגידי למורים" ולא אמרתי, אני תמיד מנסה להתנער מהרגשה שאני אוהב שמתעללים בי, שאני שפחה של הרוע כמו שאמרה ימית, אבל מהצד שני אני מנסה עדיין לחקור את היבט הזה ולא מפחד להתמודד כי אני רוצה להבין אם אני מרגיש ככה ואם כולם מרגישים הנאה או לא, לפי מה שעולה לא כולם מרגשים, אבל השאלה אם בכלל שום הנאה פיזית? לא מדבר על חיבה/אהבה כי זה כנראה שלא, כי הגוף בנוי ככה היה גרוי זה נראה בלתי אפשרי להפריד, וממה שאני קורא ושמעתי ודיברתי יש הנאה, אבל אני לא מתמקד בהנאה פיזית שהיא יותר שולית והגוף לא יכול לעמוד בזה, אלא בחיבה/אהבה רצון שיתעללו בך, אז שאני קורא את זה אני מצד אחד אומר שכנראה אני רציתי ומצד שני אומר שאולי לא הייתה לי בריריה כמו שאמרת, ואני מבולבל לגמרי, וכי חשוב לי להסביר שזה ש/אני אומר שהייתה הנאה זה לא אומר שאני מאשים, ממש לא הכי לא, אלא מנסה להבין את היחסי שליטה/נשלט זה הכל, אולי אני יוסף אחר כך עוד דברים.
זה שמישהו נותן לך איזה יחס
27/01/2016 | 17:34
3
6
אני הייתי חוזרת שוב ושוב למקומות האלה, כי שם קבלתי תשומת לב ומגע שלא היה בשום מקום אחר, אז הסכמתי לזה, למרות העיוות .
כמו שבנשיר אומר, לסלוח לעצמי במקום הזה היה תהליך ארוך וכואב.
תמשיך להתבונן בזה ולדייק את מה שהרגשת. זה יביא אותך לסליחה
חיבוק,
ליאורה
גם את היית חוזרת לאותו מצב של פגיעה בך?
27/01/2016 | 17:41
2
5
את הבנת את המנגנון? למה זה קורה לך? כי אני לא מצליח לתפוס, ואז אני מאשים את עצמי לגמרי, כי כנראה זה העניין שגם בכאב הזה יש גם מגע וחום ואני אמרתי תמיד שילד מוכה לא יודע שהוא כזה כי הוא לא מכר מציאות אחרת, טוהוא מקבל את הוריו כמו שאמרת לי ולעוד בחור. נראה לי אני מתחיל טיפה להבין....
להרגיש
27/01/2016 | 18:35
1
5
אני הייתי חוזרת לאותו מקום של ניצול של נערה שזקוקה לחום ולמגע.
בתהליך הריפוי שלי, אני הסכמתי לחזור ולהרגיש את הצורך הנואש במגע, להגעל מזה, להבמיע את הגועל ולהתנקות ממנו ואז לתת לעצמי ת הצורך בחום ובמגע באופן לגיטימי ולא מנצל.
עשיתי הרבה עבודת מודעות באמצעות הגוף - תנועה, נשימה, קול ומגע
ליאורה
אני גם ככה אני חושב.
27/01/2016 | 19:32
4
אני חושב שגם אצלי זה ככה להגעל מעצמך אבל לחזור לאותו מקום של ניצול, אני חושב שאני מבין את מה שאת אומרת, אתה סובל אבל לא יכול להשחרר, אתה נלכד בתוך התופת אבל לא יודע אם לצאת או לא, קיצור תסבוכת...
חם בפורומים של תפוז
זוכים בספר צביעה
זוכים בספר צביעה
שתפו אותנו ביצירות שלכם עם הילדים ותוכלו לזכות...
זוכים בספר צביעה
זוכים בספר צביעה
שתפו אותנו ביצירות שלכם עם הילדים ותוכלו לזכות...
מזונות לילדי
מזונות לילדי
מה שיעור המזונות שעלי לדרוש מבעלי אחרי 27 שנות...
מזונות לילדי
מזונות לילדי
מה שיעור המזונות שעלי לדרוש מבעלי אחרי 27 שנות...
מרגיש הורה רע
מרגיש הורה רע
עכשיו בפורום, ``אני נתקל במצבים שגורמים לייאוש...
מרגיש הורה רע
מרגיש הורה רע
עכשיו בפורום, ``אני נתקל במצבים שגורמים לייאוש...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ