לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום נפגעי/ות תקיפה מינית
ברוכות וברוכים הבאים! ל שהוקם פה בהמון אהבה.
 
הפורום היקר שלנו הוא קבוצת תמיכה וסיוע נפשי לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית.
הפורום פתוח לכל מי שמרגיש את עצמו נפגע או קשור לפגיעה בכל דרך. בפורום הזה אין פגיעה "קשה" יותר או "חשובה" יותר, כל אחד חווה ומעכל אחרת את הדברים וכל תחושה לגיטימית.
 
אתם מוזמנות ומוזמנים להוציא לכאן את כל הכאב, הקושי, התסכול והפחדים ואנו נקבל את הכל באהבה. העיקר- אל תשאירו בבטן! זה המקום שלכם לפרוק, לשתף, לקרוא, להגיב, לשתוק, להיתמך, וגם לתמוך אם תבחרו. ובכך אולי תמצאו שתמיכה באחרים מאפשרת לנו לקחת את המילים גם אלינו ולהתחזק מכך.
נצלו את הפורום שלנו להוציא מהבטן תחושות, מחשבות, מסקנות ולהעלות אותם לכתב למי שנמצא כאן ויכול להבין או לפחות לנסות להבין.. בכל דרך שתבחרו, אם זה במילים כתובות, אם זה דרך ציורים ותמונות או כתיבה יוצרת.
בפורום תקבלו חיבוק, חיזוק ואוזן קשבת, ללא שיפוטיות, ביקורת או האשמה.
תמצאו שבפורום אין רק עצב וכאב, יש גם הודעות עם הרבה צחוקים, חיוכים, פרחים, ימים של אור תקווה- שגם להם יש מקום בפורום, גלריות שבהן יש תמונות, מאמרים, ועוד כל מיני דברים נחמדים שתוכלו למצוא בקישורים.
נושא הפורום הוא נושא רגיש, כאוב וקשה עבור כולנו. אנא הקפידו לכתוב "טריגר" בכותרת הודעה שיכולה לעורר קושי אצל קוראים אחרים כדי שההחלטה אם להיכנס להודעה תהיה בידם.
 
בלשונית "כלים ומידע" בראש עמוד הפורום תוכלו למצוא תיבות קישור למדורי הפורום: קישורים, סקרים, הודעות נבחרות, מאמרים, אלבומים, קבצים, תקנון האתר. אם אתם רוצים לפתוח סקר או להוסיף קישור מסויים וכו- בכיף, תכתבו לי.
 
בתפילה שנצליח לנתב את כוחותינו דווקא מתוך החוויות המורכבות לאפיקים של שמחה וצמיחה ופשוט להיות מקום של ביחד משותף ומבין.
 
שולחת לכם  חם והמון כח להמשיך
שלכם,
צומחת
 
*חשוב לדעת שהפורום אינו פורום מקצועי ואין אחריות על הנכתב.
אנו מאמינים שהטיפול האמיתי והסיוע הנכון ביותר צריך להתקיים מעבר למרחב הווירטואלי.
לכל צורך ניתן ורצוי להתקשר למרכז הסיוע במספר הטלפון: 1202- לנשים, 1203- לגברים, מכל טלפון. קווי הסיוע פעילים למענכם 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום נפגעי/ות תקיפה מינית

ברוכות וברוכים הבאים! ל שהוקם פה בהמון אהבה.
 
הפורום היקר שלנו הוא קבוצת תמיכה וסיוע נפשי לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית.
הפורום פתוח לכל מי שמרגיש את עצמו נפגע או קשור לפגיעה בכל דרך. בפורום הזה אין פגיעה "קשה" יותר או "חשובה" יותר, כל אחד חווה ומעכל אחרת את הדברים וכל תחושה לגיטימית.
 
אתם מוזמנות ומוזמנים להוציא לכאן את כל הכאב, הקושי, התסכול והפחדים ואנו נקבל את הכל באהבה. העיקר- אל תשאירו בבטן! זה המקום שלכם לפרוק, לשתף, לקרוא, להגיב, לשתוק, להיתמך, וגם לתמוך אם תבחרו. ובכך אולי תמצאו שתמיכה באחרים מאפשרת לנו לקחת את המילים גם אלינו ולהתחזק מכך.
נצלו את הפורום שלנו להוציא מהבטן תחושות, מחשבות, מסקנות ולהעלות אותם לכתב למי שנמצא כאן ויכול להבין או לפחות לנסות להבין.. בכל דרך שתבחרו, אם זה במילים כתובות, אם זה דרך ציורים ותמונות או כתיבה יוצרת.
בפורום תקבלו חיבוק, חיזוק ואוזן קשבת, ללא שיפוטיות, ביקורת או האשמה.
תמצאו שבפורום אין רק עצב וכאב, יש גם הודעות עם הרבה צחוקים, חיוכים, פרחים, ימים של אור תקווה- שגם להם יש מקום בפורום, גלריות שבהן יש תמונות, מאמרים, ועוד כל מיני דברים נחמדים שתוכלו למצוא בקישורים.
נושא הפורום הוא נושא רגיש, כאוב וקשה עבור כולנו. אנא הקפידו לכתוב "טריגר" בכותרת הודעה שיכולה לעורר קושי אצל קוראים אחרים כדי שההחלטה אם להיכנס להודעה תהיה בידם.
 
בלשונית "כלים ומידע" בראש עמוד הפורום תוכלו למצוא תיבות קישור למדורי הפורום: קישורים, סקרים, הודעות נבחרות, מאמרים, אלבומים, קבצים, תקנון האתר. אם אתם רוצים לפתוח סקר או להוסיף קישור מסויים וכו- בכיף, תכתבו לי.
 
בתפילה שנצליח לנתב את כוחותינו דווקא מתוך החוויות המורכבות לאפיקים של שמחה וצמיחה ופשוט להיות מקום של ביחד משותף ומבין.
 
שולחת לכם  חם והמון כח להמשיך
שלכם,
צומחת
 
*חשוב לדעת שהפורום אינו פורום מקצועי ואין אחריות על הנכתב.
אנו מאמינים שהטיפול האמיתי והסיוע הנכון ביותר צריך להתקיים מעבר למרחב הווירטואלי.
לכל צורך ניתן ורצוי להתקשר למרכז הסיוע במספר הטלפון: 1202- לנשים, 1203- לגברים, מכל טלפון. קווי הסיוע פעילים למענכם 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. 
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

עלול להיות טריגר - ציור שציירתי על שני מקרים שעברתי...
20/05/2016 | 13:21
8
47
ציור שציירתי על שני מקרים שעברתי (שני המקרים הכי קשים...). אז מי שקשה לו אז לא לראות את התמונה. פשוט רציתי לחלוק עם העולם את מה שמרגישה...
לפני שפותחים את ההודעה מעלי - לקרוא את ההודעה הזו!!!
20/05/2016 | 13:24
5
27
אהה... אוי, רואה שזה פותח מיד את הציור מבלי שצריך לעלות אותו אז מי שלא רוצה לראות את הציור שלא יפתח את ההודעה למעלה...
אמרת הכל ...המשיכי לצייר .
23/05/2016 | 20:59
4
8
אהבתי את הגישה שלך .
אני רואה שאיפה  במיוחד בצד ימין של הציור .
התיאור חזק וקשה . עדיין לא הבנתי למה הידיים כבולות בגרב מאחורי הגב .
תודה שאתם עונים לי...
23/05/2016 | 22:14
3
6
אני מאוד אוהבת את הציור שציירתי משום שהוא משקף בדיוק את מה שקרה ואת מה שמרגישה. הידיים לא קשורות בגרב, הן קשורות בצעיף כי ככה בדיוק אותו בחור קשר לי את הידיים כשהתקיף אותי.
עברתי הרבה דברים בחיים אך הציור משקף את שני המקרים שהיו הכי קשים בשבילי (הכי אלימים).
צד ימין (הסכין עם הדם) משקף את גיל 13. רבתי עם ההורים וברחתי מהבית והותקפתי ליד הבית על ידי משהו שלא מכירה (כנראה פועל זר). הוא הכריח אותי לשכב איתו באיומי סכין ואיים שאם אני אתנגד ואם אספר הוא ירצח אותי.
צד שמאל (שכולל אותי עם הידיים קשורות מאחורי הגב, את הבחור ואת המיטה) משקף את אותו ידיד מהעבודה שהתקיף אותי. הוא גם היה מאוד אלים לרמות שאיבדתי הכרה 3 פעמים בגלל כל האלימות שלו. כל הזמן התחננתי ממנו שיפסיק ואמרתי לו שהוא מכאיב לי ומפחיד אותי. הייתי חולה. הקול שלי כל הזמן בא והלך. אני נלחמתי בכל הכח!!! אבל הוא היה מאוד מאוד חזק.
אני תארתי בפורום אחר את הסיפור שהיה איתו אז עושה העתק הדבק...
לפני שלוש שנים - כשאותו בחור מהעבודה קרה... אני נלחמתי בו בכל הכח!!! נאבקתי ואמרתי די! תפסיק! די!!! אתה מכאיב לי! אתה מפחיד אותי! תפסיק! הייתי חולה - הקול שלי בא והלך. אבדתי הכרה 3! פעמים בגלל כל האלימות שלו... תפיסות בכח, משיכות בשיער, דחיפות ידיים בכח, נשיקות בכח, קשירות... כשדחף לי יד לתוך התחתונים - לא יכלתי לנשום. כשהצלחתי סוף סוף לברוח ממנו (הצלחתי להגיע עד הארון), הוא רדף אחרי ועמד עם הידיים כך שלא אוכל להשתחרר ממנו. נסיתי אבל הוא תפס אותי בכח והעיף אותי חזרה על המיטה שלו (זה היה השלב שכבר קשר אותי עם הצעיף שלו). בשלב מסויים הבנתי שאין לי ברירה - בגלל איך שקשר אותי הבנתי שאם אמשיך להלחם בו כל מה שיכול לקרות זה שהיד שלי תצא מהמקום ושגם ככה אין לי סיכויי. פחדתי שיכאב לי אך החלטתי להפסיק להאבק בו ופשוט לסיים עם זה, שיגמר כבר ואוכל ללכת משם. הפסקתי להתנגד. בשלב הזה הוא הפסיק, הוא עזב אותי ושחרר אותי. כל המיטה שלו הייתה מלאה בשיערות שלי שתלש והכאבים הפיזיים לא עברו למשך שבועיים. הכי קשה היה להתקלח כי הזרם של המים כל כך הכאיב!
עד אותו רגע שנהיה אלים כל כך! הוא היה כל כך נחמד וכל כך עדין וכל כך מתחשב ואכפתי ונהנתי לעבוד אותו, נהנתי לדבר איתו, נהנתי לצחוק איתו... אנחנו טפלנו באוטיסטים מבוגרים בתפקוד נמוך והוא התייחס אליהם כל כך יפה! אני הייתי דלוקה עליו. חשבתי שהוא בן אדם אחר. רציתי להיות בת זוג שלו. הוא כל כך! התהפך פתאום והפך למפלצת! אין לי מילה אחרת להגדיר אותו. זה התחיל בלמשוך אותי מהשיער ומשם המשיך...
אולי אני כבר אפרסם את כל ההודעה ההיא גם פה...
23/05/2016 | 22:16
2
7
אתם יודעים? היה לי ידיד טוב במשך 6 שנים. הוא היה בשכבה מעלי בבית הספר. בכתה י' היינו חברים (לא זוכרת את הזמן הזה). נפרדנו ונשארנו ידידים. חזרנו להיות ביחד בשנה הראשונה שעשיתי שירות לאומי (גם את התקופה הזו לא זכרתי עד שמצאתי כמה שנים אחרי יומן זכרונות שרשמתי בו בתקופה ההיא וגליתי פרטים שרשומים על התקופה שהיינו ביחד ומהקריאה נזכרתי בחלק מהפרטים...). היינו ביחד 10 חודשים ואז נפרדתי ממנו וחזרנו להיות ידידים. נשארנו ידידים כל השנים עד שהייתי בת 21.

נרשמתי ללמוד לפסיכומטרי. כל כך התרגשתי! שמחתי! מבחינתי זה היה צעד ראשון בהתחלת החיים העצמאיים - צעד ראשון בלצאת מהבית (הכוונה לחיים האמיתיים כי בשנה השניה של השירות הלאומי גרתי בדירת שירות אך אלו לא החיים האמיתיים). השירות הסתיים והייתי חייבת לעזוב את הדירה ולחזור לגור בבית של ההורים כי לא הייתה לי דירה עדיין. בבית של ההורים לא יכלתי לחיות - היה לי קשה עם כל הצרחות והעצבים והלחץ והמתח והאובר הגזמה על כל דבר... עד היום הצרחות והמתח עוד צורם לי באוזניים ובשרירים לפעמים. גם איך שאבא שלי היה תופס אותי לפעמים מרב עצבים עוד מכאיב לי לפעמים... דברתי עם אותו ידיד והחלטנו שחייבים לחגוג וקבענו שנחגוג בערב לפני הפסיכומטרי. החלטנו לחגוג על ערב סרטים. באותן שנים הגבולות אצלי היו מאוד ברורים וכל מי שהכי אותי ידע - זה היה ברמת תורה בשבילי - אל יעבור! כלומר, כל אחד אחר שיחיה איך שנכון לו אבל אלו הגבולות האדומים אצלי - אני לא עושה שום דבר בשום אופן ובשום מצב עם אף אחד שהוא לא חבר שלי באותו רגע נתון! ככה חונכתי, וככה ראיתי את העולם. מבחינתי א-י-ן ש-ו-ם מ-צ-ב ש-ב-ע-ו-ל-ם!!! שיש מגע פיזי ביני לבין ידידים (מעבר לחצי חיבוק ונשיקונת על הלחי שאומר שלום או בי - כמו שאומרים שלום או בי לחברה או לאמא ואבא). אותו ידיד ידע את זה! הוא הכיר אותי כבר 6 שנים. הוא בכל זאת חצה את הגבול והגוף שלי לא הצליח להגיב! כמה שנלחמתי וכמה שנסיתי - כלום לא עזר!!! אי אפשר היה לעשות כלום! הגוף פשוט קפא. זוכרת את הגוף המכווץ והגועל והבכי והצרחות המטורפות! שלא הפסיקו לרגע - אך אי אפשר היה לבטא אותן החוצה. זה היה אונס. ברגע שהלך אני הקאתי את הנשמה והחלטתי שזה מעולם לא קרה - ממש הצלחתי לשכנע את עצמי שזה היה חלום! והאמנתי בזה! הוא מעולם לא היה פה הערב... אנחנו רצינו להפגש לערב סרטים לחגוג אך הוא אמר לי שלא יכול ואני חלמתי את כל זה והתעוררתי מהסיוט הזה והקאתי את הנשמה כי זה היה נראה לי כל כך אמיתי אבל זה לא באמת קרה... זה מה שהאמנתי. בבוקר הלכתי לעבודה החדשה, המשכתי לשיעור הראשון של הפסיכומטרי, הייתי בסדר גמור. שבוע שלם התנהלתי בסדר גמור כי הייתי בטוחה שזה מעולם לא קרה! זה היה רק חלום בלהות... אבל אז זה התפוצץ לי בפרצוף. כבר לא היה לי לאן לברוח כי אותו ערב היה כתוב לי בשחור על גבי לבן בהודעה ששלח לי - כבר הבנתי שזה לא היה חלום אלא קרה במציאות. אותו ידיד שלח לי בהודעה: ממש נהנתי באותו ערב ואני עם הרכב בתל אביב, רוצה להפגש? מאותו רגע התחלתי להתדרדר... לא יכלתי להפסיק לבכות, רתחתי והתפוצצתי. בשניה שהגעתי למקום שאף אחד לא ישמע אותי התקשרתי אליו - צרחתי עליו בטלפון ובכיתי ללא הפסקה. דרשתי ממנו לעולם!!!!!! לא ליצור איתי קשר שוב ואם רואה אותי ברחוב שיתעלם ממני כאילו שלא מכיר אותי. הוא התנצל. אני התחלתי לשתות על בסיס יומי, לעשן בכמויות, חתכתי את עצמי עם מספריים, התחברתי לבחור הכי מסוכן שמצאתי בסביבה שלי - הפכנו לזוג (על מנת שיוכל להגן עלי כי אני לא יכולה להגן על עצמי...), סבלתי מפלאשים של אותו לילה במשך שנים... תוך חודש הכרות עברנו לגור ביחד. אותו חבר חדש ניצל את המצב שבו הייתי על מנת לבודד אותי ולנצל אותי מינית וכלכלית. אני שלמתי על שנינו על כל! הוצאות המחיה והייתי צריכה לשכב איתו כל ערב. שנאתי! את זה אבל לא ראיתי ברירה אחרת. כל פעם ששכבנו הייתי רק מחכה שכבר יסתיים. סבלתי מפלאשים והזמן היה כל כך קרוב למה שקרה עם אותו ידיד... על מנת לסגור אותי עוד יותר מהעולם הוא שטף לי את המח כל יום (ובשטיפה אני מתכוונת באמת שטף לי את המח - הוא היה חוזר על זה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב כל יום, כל רגע, כל שעה, כל דקה...) ששש!!!! אל תספרי כלום לאף אחד!!!! כולם רק רוצים לפגוע בך!!!!! הוא רוצה לאנוס אותך והוא רוצה לגנוב ממך והוא רוצה למכר אותך לסמים והוא יש לו תיקים פליליים כאלו וכאלו ותזהרי ממנו ואל תדברי עם זה ורק אני יכול לשמור עליך! אף אחד אחר לא יכול להציל אותך, רק אני! אם את בסכנה רק תשלחי אלי קוד ואני אשלח אליך צבא של אנשים שיצילו אותך... יום אחד התעוררתי עם אקדח לראש (רק לאחר חצי שעה של הפחדות הוא הפסיק והסביר לי שזה גז מדמיע ושהוא קנה את זה בשבילי על מנת שאוכל להגן על עצמי). יום אחד פתחתי את הדלת לצאת לעבודה ומצאתי מלא ג'וקים מתים רק בכניסה לבית שלנו... כל הזן טען שאין לו גרוש ושהוא במינוס מטורף בגלל שעוזר כלכלית לשני ההורים שלו (שגרושים). גם הראה לי טפסים מהבנק שמראים את המינוס שיש לו (זה היה שקר! היה לו 280000 שקל בחיסכון - את זה הוא גילה לי רק לאחר שכבר נפרדנו בנסיון לגרום לי לחזור אליו. התשובה שלי אליו הייתה אז תחזיר לי את כל הכספים ששלמתי על המחיה שלך! הוא מעולם לא החזיר לי את הכספים הללו). הוא גם גנב ממני כספים (לאחר שגיליתי זאת - בעזרת המשפחה שלי הכרחנו אותו להחזיר לי את הכספים שגנב ממני). גם לא הרווחתי מספיק על מנת לממן חיים של שני אנשים לבד אז גרנו באזור של זנות כי זה מה שיכולתי לעמוד בו כלכלית. אנשים ברחוב חשבו שאני זונה בגלל שמסתובבת שם והיו עוקבים אחרי ומנסים להכריח אותי לעלות על המכוניות... טוב, לא התכוונתי להכנס לכל זה אבל בכל אופן, אלו היו החיים איתו ואני הרגשתי שאני חייבת אותו על מנת שיגן עלי כי לאחר מה שעברתי עם אותו ידיד ובגיל 13 ובגיל 5 הרגשתי שאני עיוורת מידי ונאיבית מידי על מנת להגן על עצמי. אני אל רואה מי האנשים שמולי אז צריכה עיניים אחרות שידעו לזהות את זה מלפני ובנוסף הייתי צריכה מישהו שיגן עלי פיזית במקרה שצריכה הגנה פיזית משום שאני לא יכולה להגן על עצמי. הגוף שלי קפא ולא הגיב - שנים אכלתי את עצמי על כך! האשמתי את הגוף שלי שלא הגיב, שלא דחף את אותו ידיד ממני, שלא שלח אותו הביתה, שלא בעט בו, שלא אמר כלום! באותו זמן עדיין לא זכרתי שבסוף הצלחתי סוף סוף להגיד - די! תפסיק! זה כואב לי! תפסיק! די! היום אני מבינה שהגוף שלי ניסה כמו שאני ניסיתי בכל הכח להגיב אך פשוט לא הצליח כי לא היה יכול! כמו שאני לא הצלחתי כי לא הייתי יכולה! (יש לי פיצולים בגלל הניתוקים) כמה שניסיתי בכל הכח להגיב לא הצלחתי. עד היום זה עצוב לי אך לפחות כבר לא מתקיף יותר כמעט (בעזרת הטיפול). אני חשבתי שהסיבה שזה קרה זה באשמת הגוף שלי שקפא (וגם אותו חבר שהייתי איתו בשביל הגנה - אותו אחד שרשמתי עליו קודם - היה מאשים אותי שוב ושוב שבגללי זה קרה. הוא אפילו לא ידע פרטים. הוא רק ידע שרציתי לחגוג לכבוד הפסיכומטרי עם ידיד שלי - לעשות ערב סרטים ושהוא...... ככה אני תארתי את זה כשהכריח אותי לספר לו מה קרה כי שמע בקול שלי שמשהו מאוד מאוד מטריד אותי. הוא גם ראה את התגובות שלי לפלאשים ואת ההתעוררויות שלי מסיוטים... הוא היה מחזיק אותי חזק כדי להרגיע אותי). בתקופה ההיא למדתי להיות כלבה אלימה שאף אחד לא יפגע בה! (למדתי את זה מאותו בחור שהייתי בת זוג שלו בשביל הגנה - הוא ממש לימד אותי איך להיות כלבה ומבחורה טובה, עדינה ונחמדה הפכתי לכלבה אמיתית). לפני שלוש שנים - כשאותו בחור מהעבודה קרה... אני נלחמתי בו בכל הכח!!! נאבקתי ואמרתי די! תפסיק! די!!! אתה מכאיב לי! אתה מפחיד אותי! תפסיק! הייתי חולה - הקול שלי בא והלך. אבדתי הכרה 3! פעמים בגלל כל האלימות שלו... תפיסות בכח, משיכות בשיער, דחיפות ידיים בכח, נשיקות בכח, קשירות... כשדחף לי יד לתוך התחתונים - לא יכלתי לנשום. כשהצלחתי סוף סוף לברוח ממנו (הצלחתי להגיע עד הארון), הוא רדף אחרי ועמד עם הידיים כך שלא אוכל להשתחרר ממנו. נסיתי אבל הוא תפס אותי בכח והעיף אותי חזרה על המיטה שלו (זה היה השלב שכבר קשר אותי עם הצעיף שלו).
בשלב מסויים הבנתי שאין לי ברירה - בגלל איך שקשר אותי הבנתי שאם אמשיך להלחם בו כל מה שיכול לקרות זה שהיד שלי תצא מהמקום ושגם ככה אין לי סיכויי. פחדתי שיכאב לי אך החלטתי להפסיק להאבק בו ופשוט לסיים עם זה, שיגמר כבר ואוכל ללכת משם. הפסקתי להתנגד. בשלב הזה הוא הפסיק, הוא עזב אותי ושחרר אותי.
זה האבסורד!!! עם הידיד שהיה לי בגיל 21 אני לא הייתי מסוגלת להאבק וחשבתי שזאת הסיבה שזה קרה! הפעם הצלחתי להאבק ונתתי את המאבק של חיי! - ממש! ממש! התנגדתי פיזית בכל הכח! ודווקא כשהפסקתי להאבק ונתתי לזה לקרות זה הפסיק!
כל המיטה שלו הייתה מלאה בשיערות שלי שתלש והכאבים הפיזיים לא עברו למשך שבועיים. הכי קשה היה להתקלח כי הזרם של המים כל כך הכאיב!
עד אותו רגע שנהיה אלים כל כך! הוא היה כל כך נחמד וכל כך עדין וכל כך מתחשב ואכפתי ונהנתי לעבוד אותו, נהנתי לדבר איתו, נהנתי לצחוק איתו... אנחנו טפלנו באוטיסטים מבוגרים בתפקוד נמוך והוא התייחס אליהם כל כך יפה! אני הייתי דלוקה עליו. חשבתי שהוא בן אדם אחר. רציתי להיות בת זוג שלו. הוא כל כך! התהפך פתאום והפך
שתי ההודעות מעלי עלולות להיות טריגר!!!
23/05/2016 | 22:19
4
סורי, שכחתי לציין זאת כששלחתי...
כל ההודעות שרשמתי עלולות להוות טריגר!!! המשך של ההודעה מעלי
23/05/2016 | 22:41
3
זה פשוט לא העתיק עד הסוף... כנראה שיש הגבלה לכמות הכתיבה...
למפלצת! אין לי מילה אחרת להגדיר אותו. זה התחיל בלמשוך אותי מהשיער ומשם המשיך.
ציור חזק
20/05/2016 | 15:21
1
22
היי,
מעביר את האלימות והפחד באופן ברור
כמו הכתיבה, גם הציור הוא ביטוי ממש טוב למה שמרגיש בפנים.
המשיכי לצייר
תודה
ליאורה
תודה (:
20/05/2016 | 15:46
14
אני אוהבת את מה שציירתי. אני ציירתי יפה. זאת הילדה מדברת (:
ט
17/05/2016 | 01:10
3
27
שונאת את עצמיייייייייייייי
חתכים
כויות
אדישות
אדיוטית
לא מתיאש ממך . את ....
17/05/2016 | 19:12
6
שולחת לך חיזוקים וחיבוקים .. תמשיכי להיות חזקה
18/05/2016 | 19:21
3
כאן
18/05/2016 | 22:42
9
ימית יקרה,
אני כאן בשבילך ואני מאמינה שגם כל החברים האחרים.
שולחת לך חיבוק גדול וקרוב
ליאורה
סיוע משפטי
17/05/2016 | 18:52
1
19
שלום לחברי וחברות הפורום,
האם אתם מכירים עמותה המעניקה סיוע משפטי בחינם לנפגעי הטרדה מינית במקום העבודה? או לחילופין, עורך דין פרטי המתמחה בכך וניתן לקבל דרכו ליווי בעלות נמוכה?
תודה רבה
היי שרית
18/05/2016 | 19:20
9
אני לא יודעת בנוגע לסיוע משפטי, אני יודעת שהמרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית מעניק גם ליווי נפשי, גם ליווי בהליך בפלילי וגם יש רכזת להליך במשטרה..
אני קיבלתי ועדיין מקבלת ליווי מהן, גם בעימות.. גם במשפטים נקודתיים בתהליך, מאמינה שגם למקום העבודה הן יגיעו איתך אם יהיה צורך.. הן הכי מחבקות ותומכות שיש. מבינות את הקושי הנפשי שיש לעמוד מול מי שפגע בך. ממליצה לך להתקשר אליהם- 1202 ולהתייעץ איתן.. עצם ההרגשה שאת לא לבד מולו ויש בחורה שמזדהה ומבינה אותך מעניקה תחושה של ביטחון.. לי אישית זה מאוד עוזר.
אפילו אם סתם קשה לך הן תמיד זמינות 24/7 ומוכנות להקשיב..
 
בהצלחה 
לפני שנים
16/05/2016 | 14:35
2
33
לפני שנים הייתי כאן 
שותפה פעילה , דברים השתנו והלכתי ...
כבר זמן מה ניכנסת קוראת והולכת 
מחפשת מקום להיות 
טובלת את האצבע , לא בטוחה מה אני רוצה או צריכה 
כמה נכון לי באמת לחשוף ,להיות .
מצטערת שככה באה אליכם במין היסוס אבל כרגע לא בטוח לי 
 
ברוכה השבה
16/05/2016 | 17:22
1
22
היי יקירה,
מה יגרום לך להרגיש בטוחה?
ליאורה
תודה ליאורה
16/05/2016 | 23:58
15
האמת שעוקבת אחרי הפורום הכניסה שלך לכאן מחזירה איזה בטחון במקום ..
כרגע לא בטוחה עם עצמי עד כמה נכון לי להיות שוב מחוברת למדייה ולקבוצה. 
בכל מקרה תודה לך 
אמון..
13/05/2016 | 02:36
6
46
אני נושאת עימי מטען עצום מהעבר, כל פעם מצליחה לקום ולהתחזק. תמיד ציפיתי והתאכזבתי מחברים.. שאני תמיד מכילה, עוזרת ומאז שהאונס האחרון צף כולם התרחקו.. הבנתי שלא כולם כמוני. השלמתי עם זה וקמתי.

אבל תמיד, במשפחה הקרובה בזמן ריב וכעס על הילדה הקטנה החרדתית והתלותית, היו חושפים את כל סודותיי. אולי זו התשובה מדוע הסתרתי מאמא שלי מחזור במשך שנה וחצי..

אבל סבא שלי, האדם הכי אהוב עליי, הנערץ, שתמיד היווה אוזן קשבת, סמכתי עליו. לא הבנתי איך הוא נשוי לסבתא שלי שרק גורמת לתככים במשפחה.. וכמובן מספרת הכל. האמנתי לו שהוא לא יספר לה . אך בסופו של דבר תמיד היא מכניעה אותו.
הערב כשהכל התפוצץ כי הגנתי עליו, שמרתי בסוד את הבקשות שלו שאעזור לו לאחד את המשפחה ולשלוח את סבתא לטיפול, הוא חלש לידה כי היא שולטת בו.. ולכן הקריב אותי שהכל נעשה על דעת עצמי.
וכל המשפחה כמעט התנצלה.. אך נותרתי עם חלל ריק ועצום.
לא מסוגלת יותר לסמוך על אף אחד. המינימום היה שהוא היה מספר לי שהיא מכניעה אותו ומספרת דברים.. כי הוא לא היה עושה זאת. ואני יודעת שהוא אוהב אותי מאוד.. אך זהו, יותר לא אוכל לתת אמון.
מנסה להאמין בחבר שלי.. שלא איכזב, אבל לא מצליחה לשתף אותו בכאבים. כואבת לבד, בוכה לבד, מתמודדת לבד עם כל ההליך המשפטי הקשה.. ונאחזת בעצמי. השאלה מתי אשבר? כי הייתי ממוטטת מאוד וקמתי. מפחדת להתמוטט, אני קטנה, כמה אפשר לסחוב על הכתפיים? איך אפשר לחזור להאמין? אני יודעת שיש עוד אנשים בעולם שאפשר לתת אמון.. אבל החשדנות והניסיון חוסמים אותי.

אני לא רוצה להיתקע בעבר. לא שוקעת- מתמודדת ורק רוצה להמשיך לצמוח.. אבל גם בהווה- כשאני מתמודדת, ועומדת מול הנבלה שאנס אותי.. אני לבד. שגם עליו סמכתי, והוא אנס אותי.
אז אולי אני חושבת שאני חדה ואינטיליגנית.. אבל נופלת תמיד בפח.

איך אפשר להאמין? חייבת להיאחז במישהו, לא רוצה ליפול.. לא רוצה לאבד את הבן זוג המדהים שיש לי.. אבל אני רק מרחיקה מהפחד שהוא ידע הכל וייברח. ולמה מגיע לו? הוא אדם כ"כ טוב. הוא הכיר אותי בשלב ההדחקה כשהייתי חזקה, דומיננטית.. יודעת שאחזור לזה. יודעת שאקום. אבל עד אז מה? מפחדת ששוב יפקירו אותי בזמן משבר.

חרדת נטישה פשוט.. חוסר אמון... סתם הרגשתי צורך לפרוק.
מגיע לך
14/05/2016 | 10:09
1
13
כתבת באופן כל כך רגיש וחכם. ממש אפשר להרגיש את הלב הפועם שלך במילים.
 
ולמה מגיע לו? הוא אדם כ"כ טוב....
על אותו משקל : מגיע לך! את אדם כ"כ טוב, רגישה, רואה את הדקויות.
 
לגבי אמון, את נכווית בענין הזה, אז כמו שמחזיקים סיר חם מדי, מניחים אותו. הריחוק מרפא ואז אפשר להתקרב שוב אם רוצים, ואם לא , זה גם בסדר.
 
שולחת לך חיבוק,
ליאורה
את צודקת
15/05/2016 | 14:32
5
הריחוק מרפא. אבל הפחד לאבד אותו והפחד שלא אוכל לתת יותר אמון אוכל אותי. כי אני באמת אוהבת אותו, מרגישה שהריבים שלנו פוצעים את שנינו והכי כואב לי שאני מכאיבה לו. מפחדת לטעות, לאבד, להתחרט ושיהיה מאוחר מידיי...
נויה חמודה,גם אני עברתי התעללויות מיניות בילדות,
14/05/2016 | 16:16
3
17
גדלתי בלי לספר,רק בגיל 35 סיפרתי לפסיכולוגית וזה רק פתח לי את כל הזכרונות ועשה לי רע,אנשים לא באמת יודעים איך לעזור לכאלו בעיות,לדעתי הזמן הוא הרופא היחיד.
אנשים ..לא צריכים לעזור . הם צריכים לא להפריע
14/05/2016 | 21:01
2
17
אין כזה תפקיד לעזור . יש חובה שלא להפריע ...בסיגנון עמנואל קאנט .
התפקיד שלנו הוא לנסות בכלים שונים ובאמצעות הזמן ותהליך התובנות וצבירת הניסיון להביא את עצמינו לנקודה או מקום יותר טוב ..לא מושלם אבל משתלם .
הציפייה שמומחה בשאלות יביא את התשובות היא דרישה מעט חורגת .
צריך להפיק את הטוב הלא מושלם מכל מפגש עם אדם גם אם לא עזר . אם תלינו באותו אדם תקוות שוא ,הן האכזבות שלנו לא של העולם .
הזמן הוא לא רופא טוב אם לא יתבצעו בו תהליכים מיוחדים אישיים ומשמעותיים ..אפילו אחד . הזמן הוא כלי איכסון קיבול מיוחד ...אפשר להכניס בתוכו כוחות ריפוי
לזה בדיוק אני מתכוונת
15/05/2016 | 14:29
1
10
שלא יפריעו, שיתנו לי זמן.. שרק יחבקו. כבר לא מרגישה צורך לשתף יודעת שזה מעיק. רק רוצה שיגלו סבלנות וקצת אמפטיה..
אני יודעת שאני מסוגלת להרים את עצמי, אך מספיק מלחמות פנימיות יש לי, מאבק יום יומי לעבוד, לעשות דברים בסיסיים שלעיתים קשים כ"כ כמו מקלחת, לאכול..
מידיי פעם רק רוצה שיסייעו לי בפעולות פשוטות אלו. אני לא נשברת, לא מוותרת, עובדת, מנסה להיות נורמלית.. מנסה לשכוח, להשלים עם זה, אבל כל ערב הכל צף וכואב וחונק ואני לא מסוגלת להיות ככה. זאת לא אני. אני מקפידה ללכת לפסיכולוג שבאמת מציף דברים שהיו צריכים לצוף ואני מעדיפה להתמודד כרגע ולא לברוח-אבל גם לא לשקוע. במקביל המלחמה המתישה של כל ההליך הפלילי.. רק רוצה להרגיש שאוהבים אותי, שמתאחדים בשבילי ומפסיקים את הריבים במשפחה שתמיד אני מרגישה אשמה (ברגש, לא ברציונל).
למזלי לאט לאט ירדו הציפיות ולכן אני פחות נפגעת. לא מרגישה צורך להוכיח. אבל אין לי מנוחה אף פעם.

אתה יודע מה מפחיד אותי? שאני מאבדת לאט לאט את מה שטוב לי. אני משתדלת להשקיע בבן זוג, יודעת שנותנת את כל מה שאני מסוגלת כרגע וזה גם לא מובן מאליו.
אבל בזמן האחרון נהייתי יותר מידיי רגישה, מרגישה כל הזמן במבחן, בלי לשים לב עושה מבחנים.. מתאכזבת.. ולא מבינה למה. היה לי כ"כ טוב, אני אוהבת אותו ומעריכה אותו. אבל בזמן האחרון המון ריבים מיותרים, קצר בתקשורת ואכזבות הדדיות. גם לו קשה.. אני יודעת. אבל איך אני יכולה לדעת מה נכון וטוב לי ולו? מפחדת שזו רק תקופה, שאאבד אותו וארגיש כ"כ רע. גם ככה איבדתי את רוב החברות שלי כי התנתקתי. זקוקה להכוונה, כבר לא יודעת כלום. מוצפת ריגשית כמו שלא הייתי אף פעם. בלי לדעת אפילו מה כואב לי כ"כ. רק רוצה לקום. מה נכון, מה טוב..
מבין אותך ...לפעמים יותר מידי מבין היטב .
15/05/2016 | 22:46
8
מותר לעצור ולרצות להיות לבד .
דרך אגב  יצא לי להיות מהצד של הבחור שעושים לו טסטים ובודקים עד מתי יהיה ועד מתי יבעט וילך . האם אפשר לחנך לחרדת נטישה ? למי זה טוב ?
אני נטשתי חברות של טסטים ...את יודעת מה הכי כואב במערכת כזו ? זו הנפילה בערך העצמי כמעגל חוזר ללא למידה ומשמעות בונה . זו לא מערכת ילדותית או טסטים ילדותיים . זו פגיעה באמון ובאינטיליגנטציה  . לא מרשה לעצמי לפול יותר מפעמיים ..ניצלתי ממערכת הרסנית . תמשיכי להציף את עצמך . תראי בטוב .
רק בקשה קטנה אל תשכחי להגיד תודה לעצמך . ו...אל תנסי מהפה לחוץ זה מתגלה בסופו של יום . את הרי לא רוצה לפגוע ...זו ההתחלה
פורומים חדשים בתפוז
15/05/2016 | 12:04
3
 עונה חדשה של "המירוץ למליון" עולה למסך, והפורום חוזר לפעולה!
אז בואו נצא לסיבוב מסביב לעולם עכשיו בפורום המירוץ למליון!
 
 יש לכם שאלות לגבי תביעות סיעוד נגד חברות הביטוח?
עכשיו בפורום תביעות ביטוח סיעודי תוכלו לקבל מידע מקצועי ומהימן!
 
 חושבים על מעבר לאוסטרליה? יש לכם שאלות בנוגע לתהליך?
היכנסו עכשיו לפורום הגירה לאוסטרליה בתפוז!
טירגר
11/05/2016 | 13:05
33
איך ממשיכים מכאן שכול פעם  שהעניים נעצמעות אני רואה אותם
באלי לבכות אבל הבכי לא יוצא
לוקח סכין וחותך בגוף והדם גורם לי להיות אמתי. אני רוצה להפסיק לחלום
אבל לא מצליח האם יש תקווה. למרות הקושי אני לא יודע .
טריגר
09/05/2016 | 13:36
3
57
מרגיש חלול שאף אחד לא נותן לך סיכוי רוצה לקום מחלום הרע שמלווה אותך  16 שנים. לתקוע סכין ולחתוך שכולם ידעו שאתה חלול אבל אתה מפחד ואתה לא יודע ממה בעצם אתה מפחד  כי אתה רוצה למות אבל לחיים יש כוח וחיות להמשיך למרות הקושי 
תודה על ההקשבה
אתה תשלוט בזה לוקח זמן אולי יותר מהתקופה של עכשיו
09/05/2016 | 19:02
24
כתבתי תגובות לאחרים ..תקרא בעיקר את התגובות לנויה  זה יותר בכיוון שלך . אין הבדל בין המינים ...הפנימיות חסרת מין ונפח
תודה שאתה כאן
אפשר למלא את החלל
10/05/2016 | 21:16
20
אורח יקר,
בעדינות ובהתמדה אפשר למלא את החלל.
מאחלת לך הצלחה
ליאורה
אורח יקר,
14/05/2016 | 16:19
13
גם אני התעללתי בגוף שלי,זה עוזר לכמה רגעים וזהו,תנסה טיפול במרכזי אונס,יש להם הרבה נסיון.
תזכור שאתה בן אדם טוב,אתה לא אשם במה שקרה לך!!!
טריגר
06/05/2016 | 02:34
11
62
לילה
מרגישה זונה
רוצה להפקיר את גופי לזרים רק כדיי לדעת שהוא לא שייך לי
להיות אני,בלי להיות זאת שנפגעה.בלי להיות הגוף,האוביקט,הקורבן
אבל השואה שלי הייתה וגם בנפשי היא צילקה ורסקה
אין לי צפירה ולא יום זיכרון.כי אצלי כל יום הוא יום השואה
זיכרון לזוועה המתמשכת
לילדות שנגדע
החול יזכור
הנעורים שלא באו אל סופם כי לא התחילו מעולם
הילדות שלא הייתה
טיפות הדם שמובילות לים
ים יסורים וכאב ונפש מרוסקת
טובעת בדם
לא יכולה לקום

כל יום
06/05/2016 | 13:13
2
34
ימית יקרה, 
לצד השואה היתה גם גבורה. כל יום את חייה את השואה, ואני מזכירה לך לחיות גם את הגבורה שלך להתמודד ולהמשיך למרות הזוועה.
חיבוק גדול,
ליאורה
נכון מאוד
06/05/2016 | 13:47
19
וחלקם אפילו רובם חיו חיים נורמלים למרות בכל. והצלחן לשרוד גם ימית יכולה ואולע גם אני ובעצם כולם. בכל אחד יש אור רק צריך לחפש בחושף תמצית ולהדליק זה הכח הו אני אופטמי כמה זה לא מתאים לי...
תודה ליאורה
08/05/2016 | 01:22
13
שהראית לי את הצד המחזק הזה...
תודה
כאב כל כל חד ןמתמשך איך אפשר
06/05/2016 | 13:33
1
20
הכתיבה שלך פוצעת כה כואבת מנפצת עצמות מזרימה דם. ואת כל כך צודקת יש אנשים שעוברים שואה מבלי להיות שם כמוך כמוני כמונו אבל את יודעת היו גם ניצולים  שהצלחו לשרוד ואף לחיות גם את יכולהת אין יאוש בעולם כלל ככה אמר רבי נחמן מברסלב שסבל המון בחייו. אני מחזיק לך אצבעות את יכולה את אמציה וחזקה הנה חיבוק
חיבוק גם
08/05/2016 | 01:18
4
כל פעם צריך לקום רק פעם אחת .
06/05/2016 | 14:06
3
25
לא ראיתי קודם את כתיבתך .
את מחזקת בי את האמונה ואת ההרגשה שאת יוצאת שולטת על הכאב .
לגבי הנעורים שלא באו אל סופם בדרך המקובלת והרגילה ...מודע לזה הייתי שם במקביל אלייך ...עסקתי בפצעים שלי ולא שמעתי ולא ראיתי ממטר בודד קדימה .
טוב שאת מודעת גם לצורך שלך לקום . עצם הידיעה של הפועל צריכה לקום זה חצי עבודה . הלא יכולה זה טכני ברובו עם חיזוקים .
כתיבה אמיתית וחזקה .
יוצא לצלם ...יש אביב בחוץ עלים חדשים ו...גם תולעים שאוכלות עלים רכים וצעירים ...חלק מהטבע  .כרגע אביב  זה מה שניתן להגיד 
שבת שלום והרבה רכות עם עצמך . את לא כל כך רעה לעצמך כמו שאת מדמינת או חושבת . באחריות
הפתרון שלי היה לפתח מנגון הדחקה חזק
06/05/2016 | 16:38
18
זה עזר לי לשרוד ולעוד רבים אך אני מקרה די נדיר ומחקתי חלקים נרחבים מאד מחיי אך זה מופיעץ בסיוטים הבזקים או  צף  וגם טיפול ארוך לא עזר די מיאוש
פשוט תודה שאתה כאן..
08/05/2016 | 01:21
1
11
אני רואה את תגובותייך
08/05/2016 | 18:08
15
כתבתי את זה בספר .
נתתי על הסבל באופניים שלי טרמפ לשטן והוא ניסה להשתלט לי על הכידון . עצרתי שנייה לפני התהום .
(בעריכה זה יצא יותר תיקני )
כפי שאני רואה ...את קמה ! את מגיבה את חייה
אהובה
13/05/2016 | 02:50
12
מכירה טוב את הזמנים האלה. גם כשנראה לך שהכל שחור.. תנסי להיזכר בחוזק שלך. כמו שליאורה אמרה, את גיבורה בעיניי כמו ניצולי שואה.
לא הייתה להם ילדות, המשפחות שלהם נרצחו.. עם כל הזוועות והטראומות השורדים (כמוך!!!) הצליחו לעלות לארץ בלי כלום. זיכרונות וטראומות, כאב עצום.. אבל הצליחו להקים משפחה. מניחה את מכירה את הסרט "הקיץ של אביה".. בעבר הסתכלו עליהם כמשוגעים, היום מבינים כמה הם גיבורים.
הלוואי ודעת הציבור תשתנה, אבל אנחנו לא זקוקות לה. אני יודעת שאני שורדת, ושאת גם.
אני מקווה שאת הילדות שלא הייתה לי אתקן ואעבור אותה בעתיד עם הילדים שלי. אני יודעת שזה רחוק, יש רגעים שאני מאמינה שלעולם לא אזכה להיות אמא.
אבל זה החלום שלי, לחוות איתם את הילדות, להעניק להם את כל הטוב שיש, להגן עליהם.. להאמין להם ובהם. לפרגן.. כל מה שהיה חסר לנו.
 
שרדת זוועה, התהליך החלמה ייקח זמן.. אבל אל תאבדי תקווה. את מדהימה, חזקה, עברת כ"כ הרבה ועדיין כאן. יש לך כ"כ הרבה להעניק לעולם. כל דבר בזמנו, לא הכל חייב להיות בגדול. תרשי לעצמך לבכות ולכאוב, תרשי לעצמך לכעוס, תרשי לעצמך לכאוב על הילדה הקטנה שלא זכתה לילדות ונעורים.. מקווה שאת בטיפול, ולאט לאט (שום דבר לא לחוץ) את תשלימי עם הכאב הזה. הוא לא ייעלם, אבל בטוחה שתצליחי לחיות ביחד איתו, לקחת אותו ולנתב אותו למקום חיובי. לתיקון. בטוחה ומאמינה שתזכי להיות אמא. שמי שיינשא לך הוא ייזכה- לא את, את הפרס. הכי קל להתאהב באדם שלא חווה משברים קשים.. אבל אז כמגיע בזוגיות משבר שלנו נראה קטן (לצערנו קיבלנו פרופורציות..) הרבה פעמים נפרדים.
מי שייזכה בך ויכיל את כולך, ייראה גם את החוזק שבך. בעצם רק את החוזק. כי אין בך שום דבר פגום. נפגעת, נפגעת קשה. אבל ניצחת- כמו הניצולי שואה.
ואז תראי איך הכל בחיים יהיה פשוט וקטן עלייך.. ובטוחה שהילדות שתעניקי לילדים שיהיו לך תפצה על הילדה הקטנה שהרסו אותה. אל תפגעי בילדה הקטנה הזו יותר - זו את. תחבקי את עצמך.. במקום מי שלא עשה זאת.
 
גיבורה, מאמינה בך 
ימית יקרה,שולחת לך חיבוק!
14/05/2016 | 16:21
3
מת מפחד מהפחד לפגוע
04/05/2016 | 10:26
15
43
לא רוצה פשוט לא די לא רוצה לחשוב על זה , לא רוצה לעשות מה שעשו לי רע לי אני רק רוצה למות ורק לדעת שלא זהמתי אף אחד חותך את עצמי עד העצם , דוקר את עצמי עם סכין. מטיח תראש בקיר ,בזכוכית רוצה לשכוח רוצה לברוח רוצה להיות אנושי רוצה אהבה ואין למות, למות ,למות להקבר חיים זה מה שמגיע לסוטה כמוני למוווווווותת די.
נראה שנמאס להגיב לי אני אולי דפוק ומעצבן ...
05/05/2016 | 08:35
14
11
והיו לי מעידות כי אני בריון דפוק ואלים לא מכסה עלי
05/05/2016 | 08:43
1
21
אבל זה היה רק עם מבוגרים אני לא לעולם לא פגעתי בילד מתפלל שזה לעולם לא יקרה אחרת אני אסרס את עצמי ככה אמרתי לקרמנולוגית שלי .
הפרעת אשיות. אנטי חברתית מחורבנת.
05/05/2016 | 09:21
17
והכל זה הגדרה אני ויקרה? עם המגץ שרמותי עוד מספרים עלובים נתונים הכל נתונים והמשפחה? בני זונות ואסור לקלל ילד רע אמא היא השמש ואבא הרקיע ואתה הלכלוך השחור ברקכ. הורים חראות שורפי ילדים כים ילדים נכון אמא י.קרה? עם המגץ ממש עלית עלי מניאקית אני הוצאת ממך את הרוע הא? לא מגיע לך ילדים זונה זה מה שאת . וכולם שותקים ואני נהפך לפסיכופת קרמנלי תיק במשטרה בגיל 10 נסינות רצח והצתה ופגעה חמורה ואין את מי להאשים אין לי זכות . אבל רציתי אהבה התחננתי עליה וקבלתי רק זין ומכות ממכפ אנסים,רוצחים ועוד עם פרופיל מכובד מאד מי יאמן לי אנח משוגע נכון אבא? בגיל 10 הכנסתם אותי למחלקות זגרות אין מה לומר הורים לתפארת תמותו אך אני אוהב אישה מוכה וטיפשה אני לא יגע לגיל 25 זה בטוח ואתה תעשה מסיבה כמו שאמרת ימעודד להתאבד אבאז זבל זהו ככה זה שיש לך משפחה לתפארת.
איזה תגובה אתה מבקש?
06/05/2016 | 13:05
11
7
כל תגובה לטוב ולרע
06/05/2016 | 13:10
10
5
פייה
06/05/2016 | 13:19
9
17
אם היתה יורדת מהשמים פייה ואומרת לך שהיא תגשים לך משאלה אחת...
מה היית מבקש?
ליאורה
להיות אדם טוב.
06/05/2016 | 13:22
8
6
אוקיי, נתקדם
06/05/2016 | 22:47
7
13
בעיניך, מה אתה עושה היום שהופך אותך לאדם טוב?
לדעתך, מה אתה עושה היום שהופך אותך לאדם לא טוב?
ליאורה
אני עדיין אלים לכן אני עדיין לא טוב.
06/05/2016 | 22:51
6
11
אני נוטה לחפש צדק ולהגן גם שאני מסכן את עצמי אפילו באופן קיצוני אבל זה רע כי אני עובר על החוק ומסתבך.
ומשהו טוב?
07/05/2016 | 09:32
5
7
צדק והגנה הם לא אותו דבר. על מי או על מה אתה מנסה להגן?
מה אתה יכול להגיד על עצמך טוב בלי אבל?
ליאורה
מנסה להגן על מי שואהב מגן על חלשים לפחות כאלו שהחשבתי לכאלו.
07/05/2016 | 15:52
4
9
ומה שכן טוב בי שאני כנה אם אני אוהב אותך אתה תדע ואם לא גם תדע אני לא צבוע .
 
ממה מגן? מאנשים שמנסים לפגוע בהם בכל צורה שהיא.
ועכשיו השאלה
07/05/2016 | 19:02
3
10
איך אתה לוקח את כל זה ומגן עליך, שומר עליך, שלא תפגע וגם שלא תסתבך?
ליאורה
אין לי מושג.
07/05/2016 | 20:21
2
4
מכבה על עצמי סגריה כדי להרגיש שאני חי.
07/05/2016 | 20:25
1
9
כל היום שוכב על המיטה וחושב איך אני מסיים תחיים האלו איזה מילים בלחסן איזה אמת לא רוצה לפגוע בעצמי אבל מכור לכאב בעיה...
נדנדה
08/05/2016 | 22:30
8
רוצה להרגיש חי ומכבה על עצמך סיגריה
ורוצה לסיים את הסיפור
כלומר בשני המקרים אתה פוגע בעצמך
האם אנחנו יכולים להסכים על העקרון שלא עושים נזק, לא פוצעים יותר ממה שכבר ממילא פצוע?
ליאורה
לתת לו (ט)
04/05/2016 | 02:20
26
49
אני יכולה לתת לך משהו?
משהו שלא אתה לקחת?
משהו שלא אתה הרסת?
יכולתי לתת את מה שנשאר
רסיסי לב בתוך שלולית של דם
גוף חסר כל ערך,מצולק
הפרעות מאובחנות
כתובות על קירות
לילות דוממים מזרקים וסמים
אם יכולתי לתת לך וכל השאר
משו אחד שרק אני בוחרת
הייתי נותנת לך את הסבל שלי
כי אותו אתם יצרתם ולכם הוא שייך
קח אותו ואעלם לגמרי
כי הפכתי לו והוא אני
אז הנה אני ואינני..
כואב
04/05/2016 | 05:41
2
23
את כותבת חודר ללב מצליחה לעורר רגשות ממתים כמוני. זה נדיר ואני מודה לך מחפ להרגיש לא קורה כמעת אבל שזה קוכה יש הקלה. ושנית בקשר אליך אני קורא אותך תקופה ורואה את המצוקה ובאמת אין לי מילים לומר לך איך אפשר? סבל כזה שולח לך חיבוק ואני לא איש של מגע ואהבה אבלה העצבת אותי קבלי באהבה ממני נתנאל.   המ הנה
תודה נתנאל
04/05/2016 | 11:27
1
22
חיבוק גם
תודה, ותשמרי על עצמך.
04/05/2016 | 12:00
6
04/05/2016 | 15:07
2
15
אל תשברי ימית אהובה, מאמינה בך באמת.. עצם העובדה שאת כאן, כותבת ופורקת את הכאב, הכעס המוצדק.. אין לו מחילה. גם הסבל לא יכפר על מה שהוא עשה לך.
אבל את חזקה, את עדיין נושמת, חיה, תמשיכי לכתוב.. זה עוזר, אפילו קצת..
רק אל תתני לו לנצח- אל תוותרי על עצמך לגמרי. מותר לך לכאוב, לכעוס, לצעוק.. בטוחה שבסוף תוכלי לקום, מאמינה בך באמת 
אפשר למחול על הכל הסליחה היא כוח מרפא מניסיון
05/05/2016 | 08:23
7
ני מחלתי ולמען האמת לא בטוח כמה כעסתי אבל הייה זעעם. בעיקר אכזבה אז אותי זה ריפה זה לא אומר שהמעשה בסדר אלא שחרור עצמי לפחות בעיני וזה תהליך ארוך וממושך וכואב.
תודה נויה
05/05/2016 | 13:01
9
מנסה להיות....תודה על האכפתיות
אם הפכת לעצב וכאב ...את יכולה להפוך לשמחה ושיגרה .
04/05/2016 | 18:16
17
15
ברוך שובך ...אז יש מזרקים סמים ולכלוך ...אני לא רואה את זה ..לא אצלך .
יופי שאת איתנו . אל תעשי לרוע חיים קלים .
לגבי הכתיבה ...מוזר ,אני מרגיש חיים ונסיון לחלק אחריות .
תודה לך שאת את
אני מתתגגעגע לסמים וולשתיה הם עזרו לי
05/05/2016 | 09:38
13
אבל זהו לא נתונים לי להתקרב אחרי שכמעת מתתי הייתי בטיפול נמרץ ומחובר למכוונוות אז אמרו שאם אני נוגע אז יכנסו אותי למחלקה מיוחדת אנלטיפול אני גם הייתי וזה סיוט חבל על הזמן. אבל אני זוכר את הלילות בתחנה מרכזית אנשים על הרצפה מסוממים וזה היה לי טוב יותר מהדיכאון הקלני שאני נמצא בו. גם פחות פגעתי בעצמי ובסביבה אז מזה שווה הא? לתת לבן אדם לדקור את עצמו . אני חייב חומר מרגיע ואין אסור אני הגעתי למצב שאנמ כמעת מהדקירה מגיע לצד השני אחר כך חובשים ובלאגן ולמי אכפת . אם היה קצת הרואין או שתיה טובה הייתה הקלה אבלש שמים עליך זין כולם דואגים רק לעצמם אני אצא מהבית ואז יעשה מה בא לי זה רק ענייו של זמן כמו שאבא נוהג לומר.
צודק
05/05/2016 | 13:06
15
18
הסמים והכל..אני כבר נקייה כמה זמן,למרות שעל הקצה תמיד..
אולי לכן אתה לא רואה את זה כרגע
וכן,מנסה להיות ולהלחם
לפעמים בטוחה שזה הסוף
ונוגעת בו ממש בגופי,אך תמיד מרחפת מעליו פתאום וצורחת אותו החוצה
תודה שאתה כאן. מתמיד בהימצאותך.
אני כבר לא נוגע תקופה ארוכה וזה קשה
05/05/2016 | 14:58
2
12
וכן אני כאן. איןן לי לאן ללכת
05/05/2016 | 23:17
1
4
תודה שולח בחזרה
06/05/2016 | 00:06
2
ההא לא כתבת לי היה לי באג.
05/05/2016 | 15:40
7
שמחתי לקרוא את התגובה הזאת
05/05/2016 | 22:06
10
16
גם אני הייתי על הקצה ביום שבת וחברה שמתמודדת גם עם זה הרימה אותי.. למחרת חזרתי לעצמי אבל זאת באמת מלחמת הישרדות.
ולכן התגובה שלך העלתה לי חיוך קטן של אופטימיות ובטוחה שלא תוותרי.. אני שמחה שאת עוצרת לפני וצורחת את הכאב. כמו שאמרתי- אל תוותרי על עצמך, את חזקה כ"כ ואני מרגישה את זה .. ומבינה אותך לגמרי.. ובטוחה שלא תוותרי ולא תתני לזבל שפגע בך לנצח. את כאן איתנו , תמשיכי.. תצעקי ותצחרי מותר לך!! את לא הפושעת, את לא הפוגעת.. את השורדת. את מנצחת בכל יום ובכל שניה - גם במשברים.
 
שולחת לך חיבוק מרחוק ומחזקת אותך , יודעת שזה וירטואלי ומרחוק אבל יודעת שזה יכול אפילו קצת לסייע.. מקווה שיש לך מישהו להישען עליו, מישהו שמבין או יותר נכון מישהי שחווה את זה- זה המפלט שאני מצאתי וזה נותן כוח לעזור אחת לשניה. וכמובן תמיד כאן 
05/05/2016 | 22:51
3
מי שפגע בה חולה מאד אפילו חולני מוח מעוות, אבל הרוע חמקמק.
06/05/2016 | 00:02
8
11
אני עד היום שואל עם האנשים שאנסו אותי בתור ילד ממש קטן .הם רוע טהור או שזה חולי מטורף אני מאמין שהם חולים מאד .מי שאונס ילד הוא חולה עד מוות היום אני גם מרחם אליהם שיצאו ככה זו מחלה קשה מאד אבל לא מכפר על המעשים הרעים כל כך קיצור אני מבולבל.
לי יש פיתרון (דעתי האישית)
06/05/2016 | 00:53
7
16
כמו שאמרת, מי שאונס ילדים הוא חולה נפש. והוא עונה להגדרה אחת פשוטה - פדופיל. אני יודעת שזאת מחלת נפש, אך לצערי אני לא מסוגלת לרחם על פדופילים. יש פיתרון פשוט מאוד, חבל שבארץ הוא לא פשוט- סירוס.
לטובתם- שלא ייפגעו בגלל הסטיות שלהם. אך החשוב ביותר- לטובת הילדים המסכנים שנפלו קורבן לפדופילים. 
פדופיל שיודע שהוא פדופיל- צריך לדרוש סירוס. אין דרך אחרת. אין מחילה מבחינתי.. מצטערת שאני נחרצת כל כך בדעה שלי.
את צודקת לגמרי
06/05/2016 | 13:40
8
חיבים חסרס וטיפול צמוד אבל כאחד שעוקב אחרי העולם הזה יש אוזלת יד מזעזעת. פדופלים סדרתים מבקשים סרוס מתחנינים כואבים ומתחרטיםתוזורקים אותם מכל המדרגות. בקושי יש מרכזי טיפול בארץ. וגם איפה שיש מתיאשים מהר ןהם ימשכו כי כלא זה פתרון חלקי. ואגב הרבה מהם קורבנות תקיםה מינית יש קשר מגובה.די מחקרית אבל לא מוחלט. לכן חובה לטפי בזכרים כאלו ולעקוב במיוחד שהם טוענים שזו הסיבה. קיצור מסכים חגמרי ואת לא חייבת לרחם. זה ברור לגמרי אבל לטעמי הם מסכנים ככה לפחןת אני חןשב.
הפתרון הזה הוא חיצוני לנפגע או הנפגעת
06/05/2016 | 13:55
5
13
נויה , כרגע אין לסבתא גלגלים ...זה מה שיש המציאות וההתאמה למציאות .
סירוס היא נקודת ענישה מההווה לעתיד . על ההווה מוטלת האחריות לתיקון העבר ? איך אפשר ?
איך אני כיום בתנאים הקיימים מתפעל את עצמי לטובה ? זו השאלה .
אין סליחה לפדופיל או לפוגע ...שוב זה מעגל אחר .
הפוגע שלי היה שלוח של משרד הביטחון מדינת ישראל ...הוא היה פגוע מלחמה כנראה וזה שיחרר לו את כל המעצורים . לא סולח . מבין את הסיטואציה . אז להאשים את המלחמה שפגעה בנפשו או להאשים את מדינות ערב או את האו"ם מעצם הכרזתו על סיום המנדט ומתן הגדרה של עצמאות ...או להאשים את בן גוריון שהכריז על הקמת המדינה ...אני יכול להמשיך ...זה לא מקדם ולא יתקדם .
תודה ושבת שלום
אז לדעתך צריך לסרס או לא? או מתן טיפול אחר?
06/05/2016 | 14:46
9
כי כנראה לא הבנתי איזה פתרון חלקי לא מלא אתה מציע ,או שלטעמך זו המציאות ואין מה לעשות. אלא לטפל בפצע וזהו?
כמובן שהוא לא יכפר על מי שנפגע
08/05/2016 | 03:31
3
9
אבל זה פיתרון כדי להציל אחרים.
נכון ..אני לא מתקן גלגלים בעתיד ואת השבורים מהעבר מחליף
08/05/2016 | 18:12
2
1
מצטרפת אליך, כמובן שקודם כל הנפגעים והנפגעות
10/05/2016 | 03:47
1
5
כי שום עונש לא ירפא את הפצע.
אך אני לא רואה כאן סתירה- בסדר העדיפויות קודם כל הקורבנות- לתת להם שיקום ותמיכה. אך במקביל אני חולמת שהמדינה תפיק לקחים ותתחיל לסרס ולהחמיר ענישה. אונס מבחינתי שווה לרצח.. מדובר ברצח של נפש. מי כמוני יודעת כמה קשה לאסוף את השברים וכמה נפילות אנו חווים. החלום שלי הוא שדעת הציבור תשתנה, תתמוך בקורבנות, המינימום הוא מתן ענישה של 16 שנות מאסר- עונשי מינימום ולא מקסימום. במקום טוקבקים של אנשי מערות לא מפותחים ששופטים אני רוצה לראות את רוב הציבור מחבק, תומך.. מעלה מודעות. נלחם למען צדק. שיהיה טיפול ראוי ומענה למצוקות שלנו- שנוכל לחזור לחיות.
ובמקביל- בנוסף לענישה מספקת (שזה המינימום לאחר מסכת הקשיים שקיימת בתהליך התלונה .. העימות ששובר, אונס ועוד אונס..) לפחות לתת לנו הקורבנות לנצח במשפט. להוציא את הצדק לאור. ולתת סיוע נפשי והכרה בפוסט טראומה כמחלה קשה - לעיתים בהתקפי חרדה ותסכול אני אומרת שחבל שאין לי סרטן, לפחות היו רואים את הכאב ומחבקים. אנחנו צריכים חיבוק, תמיכה, אהבה, חום, טיפול.. ולהוקיע את הנבלות שניסו להרוס אותנו ולהוכיח להם ולעצמנו שהם לא הצליחו. 
בנוסף- להתחיל סירוס. סירוס לפדופילים וענישה חמורה לעברייני מין תציל את הקורבנות הבאים.. החלום שלי שלאט לאט הסטטיסטיקה תרד, דעת הציבור תשתנה וכן מערכת המשפט. לבנות עולם טוב יותר. למצוא דרך להרשיע חלאות שמשתמשים בסם אונס - לא מצליחה לקבל את העובדה שהם הורסים אותנו, אך אין ראייה בדם (ולעולם לא תהיה!!!!! מניסיון!!! בלתי אפשרי עד שמעכלים מה קרה. במיוחד במקרים כמו שלי שזה לא כוס במסיבה, אלא "ידיד").
מניחה שזה יישאר בגדר חלום...
אך בנתיים מנסה לאסוף את הכאב , ההוכחות, הסטטיסטיקות בתקווה שאכן יקיימו דיון בכנסת בנושא כפי שהבטיחו לי. אני קטנה, יודעת שאין כמעט סיכוי.. אבל רוצה לנסות, לנסות לפתוח את העיניים.. רוצה להילחם למען עצמי ולמען אלו שלא מסוגלות/מסוגלים לדבר...
 
אבל שוב, זה רק חלום כנראה ..........
יש צדק בדברייך
11/05/2016 | 19:28
5
אינני יכול להוסיף או לגרוע ...
הסירוס של אנס סידרתי וידוע בודאות ומוכח ללא ספק אכן שווה דיון כבד משקל . אך מה עושים שהנפגע לא מכיר או לא זוכר ונתוני הזיהוי לא ברורים ...מה קורה כשצריכים לחקור ולעלות לחקירה נגדית קטין ? ילד שיעיד ? אמינות הילד לעומת חשוד לכאורה ...
אני מחפש לעזור לקיים כאן עם מה שיש ולא להמתין ללוביסטים ולמקבלי משכורת ממדינת ישראל . אני מכבדם אבל מאוד חושד בהם . גם בזיהוי הבעיה וגם בביסוס הכלים לתיקונה . כי בסופו של יום צריך להוציא את הילד מהגן ולעשות קניות ולתכנן את החופשה הבאה .
חיבוק
05/05/2016 | 00:30
1
16
ימית יקרה,
טוב שאת משמיעה קול. 
כתיבתך מרגשת ונוגעת ללב.
היא נוטעת תקווה שאפשר להפרד מהסבל,
שולחת לך חיבוק גדול
ליאורה
ליאורה
05/05/2016 | 13:07
13
תודה שאת כאן
מאפשרת להעז
ולשחרר קצת ממחול השדים
תודה על החיבוק...
רצון להגיד מה עובר ופחד ( יכול להיות טריגר)
05/05/2016 | 14:54
2
43
כמה קשה לספר מה עובר אליך. 
אתה רוצה רק למות או לבכות. 
אני כבר 16 שנה מדומדד אם האונס הקבוצתי שעברתי 
ולא יכול יותר.  
אנשים לא מבנים מה זה לחיות ובעצם אתה לא יודע מי אתה ומה אתה.
ונמאס לך מהחיים האלה 
תודה על ההקשבה
היי
06/05/2016 | 02:00
19
הגעת למקום הנכון..
כאן יש אנשים מקסימים שמבינים .. לאט לאט תרגיש בנוח לספר קצת.. כולנו נפגענו, כולנו מתמודדים.. לא שופטים.. מחזקים אחד את השני.
יש גם קו סיוע 1203.. אל תהסס להתקשר אליהם ולפרוק את הכאב. בשביל זה הם שם...
הקשבה
06/05/2016 | 13:11
17
היי,
טוב שכתבת, הכתיבה היא כלי עוצמתי לבטא את מה שאתה מרגיש.
כולנו כאן להקשיב ולהגיב ממקום מכיל ותומך
ליאורה
שלום רב.
29/04/2016 | 12:14
13
64
אני כבר מתחיל להשתגע, כמעט שנתיים עברו מאז והמחשבות לא מרפות. לאחר משבר נפשי, שנדמה שהצלחתי לצאת ממנו לאט לאט, ועם טיפול תרופתי שעוזר, וכלפי חוץ הכל טוב ויפה אבל...מבפנים אני רוצה למות...החוסר וודאות והחשש ילוו אותי עוד מי יודע כמה זמן, ללא יכולת לאמת את הדברים. ואני לבד בזה, למרות שיש את מי לשתף, אני מתבייש בזה ומעדיף לשתוק...לחיות עם החרדות וללכת עשר צעדים אחרונית .... זו התוצאה בסופו של דבר. כשהייתי בצבא בבסיס סגור זה קרה... כשהיינו מתקלחים כל החיילים בבסיס, אחד החיילים הוציא את המכשיר הנייד וצילם אותי מתקלח. למרות שמחק את הסרטון והראה לי שלא שלח דבר, אני לא מפסיק מאז לחשוב על העניין הזה שאולי בכל זאת הוא שמר את זה ופירסם... מי יודע איפה. ומאז אני מרגיש שאני רוצה ויכול לקום ולצאת מהמצב הזה, אם רק הייתי יודע ולא נשאר בחוסר וודאות שמובילים לחרדות ופחדים.
אם אתה היית מצלם סרט עליך
29/04/2016 | 22:01
1
32
היי
אם אתה היית מצלם סרט עליך, מה היית רוצה שאנשים יראו?
ליאורה
אהלן
02/05/2016 | 18:12
20
הייתי רוצה שיראו את הפנימיות שלי ואת כל התכונות הטובות ...
אני חושב שאתה עושה דרמה משום דבר.
01/05/2016 | 00:20
8
35
ושנית,  אני לא מבין מה הקשר למקרה שלך ולפורום תקיפה מינית. אתה חושב שנתקפת? .אם כן תסביר איך זה מתישב עם הגדרה כי אני לא מוצא קשר ואולי אני טועה . ולענינו אתה אומר שצילמו אותך ואתה מפחד שיפרסמו אז כדי להרגע אותך אין ממש מה לעשות עם התמונות שלך אתה גבר ברשת מקובל לפרסם תמונות של נשים הסיכוי שיעשו שימוש עם תמונה שלך נמוך כי מי יתחרמן מזה ?וזה הראי המטרה בפרסום תמנות מסוג זה.  לכן אני יכול להבין נשים שמפחדות ונכנסות להסטריה זה די ברור אפילו שבענח זה די מוגזם . קיצור אין ממש לחשוש מצטער על הנימה לא מתכוון לפגוע  אומר, רק את דעתי אז אל תעלב שהיה רק בראיות הנפש אתה תצא מזה בהצלחה.

שבעני.
01/05/2016 | 00:40
27
ועוד. הערה בגלל שכתוב בתקנון שאין פגיעה חשובה פחות או יותר . אז יש לך מקום פה ולי באופן אישי ממש לא מפריע שתכתוב להפך כל אחד יכול לכתוב. זה פורום חופשי וטוב שכך, היה חשוב לי לומר את זה .
בולדר, בוא תנסה לכתוב מה אתה חושב ומרגיש אבל עם טיפה חמלה
02/05/2016 | 09:22
4
28
אתה יורה ואח"כ אומר אופס... לא התכוונתי לפגוע.
בוא ננסה הפוך
קודם לחשוב איך אומרים את מה שאתה רוצה בשפה לא פוגענית.
דברנו על שפה חדשה, זוכר?
ליאורה
אני לא חושב שדברתי בשפה פוגענית אלא ישרה יש הבדל
02/05/2016 | 19:29
15
באמת שאין. ממה לעלב זן סך הכל דעתי.
אחרי שאתה עובר דברים מסוימים הכל נראה לך קטן.
02/05/2016 | 19:49
12
ואז אתת יכול לחוש חמלה במקרים מאד מסיומים ורוב הזמן לא להרגיש כלום אני לא בחרתי בזה זה פשוט קרה. וזה התוצאה אז אני משתדל לרסן את עצמי ומצליח לא רע נדמה לי...
ואת לא צריכה לקרוא לי בודלר שמי נתנאל.
02/05/2016 | 22:37
7
וללמוד שפה חדשה לוקח שנים רבות וגם אז תלא שולט
03/05/2016 | 18:27
13
כמו שפת אם אז זו עבודה קשה וממושכת לא תוך יום אני אלמד שפה חדשה נכון?
אני מבין ומסכים אם דבריך... בודלר
02/05/2016 | 18:15
1
25
פניתי לפורום הזה בגלל חוסר הוודאות לגבי פרסום החומרים שצולמו, וגם זה היה הפורום שהכי קרוב לנושא הזה...רציתי לדעת איך מגלים דבר כזה? אם פורסם משהו או לא?
תנסה לחפש באתרים שמפרסמים תמונות ערום
02/05/2016 | 22:41
9
אך תדע שזה לחפש מחט בערמת שחט והיה מאד קשה למצוא אבל אולי זה ירגע אותך חפש באתרים המוכרים, ואני באמת מציע לשכוח מזה חבל עליך . זה קשה לשחרר מחשבה חודרנית אבל אפשרי .
יש לי רעיון מעט הזוי ומשוגע...
02/05/2016 | 19:49
1
17
ניסיתי לחשוב איך לעזור לך .
לקח לי זמן עד שהתבשלה לי מחשבה . ניסיתי למצוא את נקודת הבעיה ולתקוף אותה מזוית הזוייה ויצירתית .
אני מציע שתמצא משהוא או משהיא שתצלם אותך תחת עץ ברור שלבוש ...הסטייל שלך ...ועושה פנטומימה שלך מתרחץ ונהנה ופתאום מופתע שמצלמים אותך ואז עושה הצגה של ביטול . זה סרט ראשון ועליך לצפות בו . כעבור חודש סרט שני אתה במקלחת אמיתית ומתרחץ בבגדים ושוב מצולם ושוב מופתע אלא שהפעם צוחק ונהנה ...מה אומר ? מעט שטויות לא הרגו איש !
זה יתחיל ללמד אותך לבנות תסריט אחר . בגדול כל סירטון או סרט סופו לקופסה עם הרבה אבק .
בהצלחה
יצירתי משהו... תודה על העצה. באמת אשקול זאת
03/05/2016 | 20:48
6
שאלה על הגבול בין ניצול מיני להסכמה
01/05/2016 | 00:58
1
30
לפי מה שקראתי חל איסור מוחלט לקיום מגע מיני עם ילדים כלומר אין דבר כזה שאם אתה מסכים זה נחשב חוקי , אבל מה שאני רוצה לשאול מבחינה מוסרית האם קשר כזה חייב להיות פסול וזה ישר ניצול? כי אני שואל את עצמי עד היום אם זה היה פגיעה או לא, אני לא התגדתי היה בנינו הסכם אני מאד אוהב תבן אדם הזה. הוא היחד שהתיחס עלי כאדם והביע כלפי חיבה , אבל זה גלוי עריות ואולי זה ניצול? אולי זה לא ממש גלוי עריות אלא מעין התנסות מה דעתכם. אני לא מוכן להודות שזה פגיעה. אני מאמין שהיתי חלק מזה. ולא כאב לי הוא לא איים עלי. קיצור יחסים מורכבים עם אדם זקן. אבל אני יכול לומר שחל שיפור בי. ואנח אומר שאונס קבוצתי בילדות הייתה פגיעה וגם היחסים הקצרים מאד עם הפדופיל. אז אני מתקדם אפילו שאנח הרבה פעמים מעד ואמר מה בסך הכל קרה? , כי זה לא מאד השפיע עלע כנראה אני חסר לב או רגיל לזה לפחות מהבית הרגלו אותי שמגיע לי רק רע. .קיצור מה דעתכם. זה בהכרח ניצול או מורכב יותר. אשמח לשמוע דעות. תודה מראש נתנאל.
איך אהבתי אותו ועדיין אוהב
04/05/2016 | 05:28
16
איך אהבתי אותו אותך היחד שנתן לי אהבה , אמרת שככה זה שמותר שזוהי .
אמרת שאתה אוהב אותי ערום שאני שאני ילד כה יפה . שאתה כנ אוהב להביט בי. לרחץ את גופי לגעת בגופי . אמרת שאני המלך שלך נתת לי חיבוק ונשיקה שמעולם לא קבלתי. חיכתי לבוא אליך אהבתי אותך אתה המשפחה שלי דם שלי ואיך. חכתי לישון איתך ,להתגנב מתחתץ לשמיכה, ללכת איתך לים ואז זה יקרה באמבטיה תפשחט אותי ותעשנ אהבה כמו ביוין העתיקה. המאסטר והתלמיד האם אנסת אותי? לא זו היא אהבה כך אמרת זה הסכם בנינו אתה נותן ואתה מקבל אין ארוחות חינם ניצול ? לא עבודה תעבוד תאכל לא תעבוד תמות מרעב. אז עבדתי עבורך אדם זקן~ ואני הרע אני הסוטה אהבתי את זה אז המשכת אהבתי להיות שפחה שלך. אני חרא תצודק ועדין אוהב ולעד אותך.
ראתי סרט חזק
25/04/2016 | 01:46
2
53
על ,חבורה שלי ילדים משכונת עונישמאושמים בהרגיה . ונכנסים למוסד לעברינים ושם עוברים התעללות מינית קשה על ידי הסוהרים. יש שם תאורים גרפים קשים שעוררו אותי מאוד כמו איך נותנים להם למצץ עד שהם נחנקו.זה גרם לי לטרגיר אבל לא יכולתי להפסיק לצפואת חשבתי על הילד שהייתי בן 7 אולי 8 שעבר את  לא על ידי סוהרים אלא על ידי נערים. שעד לא מזמן קראתי להם מאהבי היחידים  אמנם ונתנו לי יחסי משפיל וכאב .בבית נתנו רק מכות. ובחוץ נתנו לי זין קימכות.שננתי את מה שאבי למדני מי שלא מקבל לא יודע לתת וככה הם גם גיבורי הסרט נהפכים מנתקף לתוקף, והופכים לרוצחים שכרים ונוקמים את נקמתם וכך גם אני. זויניתי וזינתי נפגעתי ופגעתי בצורה הכי קשה.עד שאבחנו אותי כציופת קרמנילי וסגרו תסיפור קיצור אין מה לרחם עלי מגיע לי הכל המכות השפלות ואפילו האונס המתמשך אבא אמר שהם שיחקו איתי אז קבלתי את זה בהכנע. ונתת שוב  שישחקו בתחת משחקים אבל לא משנה.  
הייתי ילד רע מגיע לי כבשה שחורה ומזהומת בהמה בן זונה אני נותן שיזינו אותי בטוח אהבתי את זה שרמוטה בולע זרע שאני כמה אפס אני מזוכיסט מפגר.
קשר עם בחורה .
25/04/2016 | 22:20
1
40
יש לי קשר עם בחורה שאביה הסוטה,השיכור והדי מטורף דפק אותה במשך 11 שנה. אני בהתחלה מאד התעצבנתי עליו לא הבעתי רגש או תמיכה כלפיה אבל היות ואני חמום מוח. ושמעתי את סיפורה רציתי לטפל בו היא התנגדה אימה שתזמין משטרה , ותנתק את הקשר. אז נדנדתי הרבה והיא התעצבנה אז הפסקתי. עכשיו יש איתה קטע שמשגע אותי היא אומרת לי שאני כמו אביה שזה אותו דבר היחס, הערמומיות המשחק ברגשות וכו. אותי זה עצבן אמרתי לה על מה את מדברת אני זינתי אותך בכוח?, אז היא אומרת שזה לא קשור אלא משחק שליטה פסכולוגי ושאני ציופת מנפלטו קיצור האשימה אותי בכל החרא. ועוד דבר ובזה כנראה יש לי חלק היר לא רוצה שאני אגע בה בהפתעה היא רגישה למגע מאותן סיבות כמו שלי ואני לא מסוגל ואני כן נוגע זה מצחיק אותי אז היא מתעצבנת. והיא אומרת שאם היא היתה נוגעת בי היתי מכניס לה פצצה לפנים מרפלקס קיצור רבנו. אני חבר שלה 8 שנים מגיל 15 והיב הרבה ניתוקי קשר בגלל התנהגות מאוד בעיתית שלי היום אני מדבר איתב מידי פעם בסקייפ לא נפגשיםץ אני גם לא יוצא מהבית כבר כמעת 6 שנים אז לא יוצא. קיצור זה מבאס כי היא בחורה מדהימה אבל לי יש נטיות אלימות ואני דפקט דרמנ קווין והורס הכל קיצור שמוק לא מגן על עצמי אני חרא של אדם באמת מקווה שתסלי לי.

אבא טריגר
28/04/2016 | 12:42
23
לבקש ממך סליחה על כל מה שהייתי . על אכזבתי אותך סליחה על הכל על הכבשה השחורה שאני שאתה הבאץ לעולם בטעות על הפח אשפה שהוא אני אני כבר לא אתנגד לכל עונש שתתן לי. תמיד המכה שלך שלך היתה הכי חזקה אבל מלאה באהבה נסתרת. בחינוך לחם ומים נהגת לומר לי ז מה שמגיע לילד כמוך. ובאמת מגיע לזבל כמוני רק רע. אוהב אתך נשבע לך. לא משקר אתה תאהב אותי? כן בלב בטוח בלב ואני יודע שאתה דואג לי. כל ניסיון התאבדות באת לבית חולים אז תודה אבא סליחה על החרא שהבאת על היום השחור וארר שנולדתי כמו שתנןהג לומר לי כמעת כל יום ומגיע לי ישרף בתי עלי שאני לא היה נטל העיקר תהיה מאושר באהבב כנה נתנאל
ליל הסדר..
22/04/2016 | 22:25
19
80
תמיד אהבתי חגים.
היום מוצאת את עצמי יושבת מכונסת בעצמי בפינת עישון אצל סבא וסבתא. מתחננת שיתחילו את הסדר בלעדיי.. בוכה ורועדת מתקשרת למרכז סיוע, יודעת שמי שענתה לי רוצה לשמוע.. אך ברקע יש רעש של הילדים. מחליטה לסיים את השיחה, לא לגזול מזמנה ולפחות לאפשר לה להינות מהחג.
שונאת לשמוע אותם שרים "עתה בני חורין".. אני כלואה בכלא שלי. כולם יודעים. כולם קוראים במהירות מגיעים לארבעת הבנים ואני מכתירה את רובם כבן "שאינו יודע לשאול".
כואב כ"כ, קשה כ"כ, רק שייגמר החג.. בבקשה.. שייגמר הכאב. שתחזור אליי השמחת חיים והאנרגיות.. המסכה שאני כבר לא מסוגלת לשים. הכאב איתי.. רואים אותו, אך כמו תמיד- עוצמים עיניים. לא שמים לב.. לא שואלים.. וגם כשאני רוצה לדבר משתיקים אותי.

מי ייתן ושנה הבאה כולנו נרגיש בני חורין, נדע לתמוך ולראות את אחד את השני..

רק לא להרגיש, רק להיאחז בדברים הטובים שיש לי.. רק להמשיך לא להישבר ולנצח במלחמות הפנימיות והחיצוניות.
שמחה וכאב
23/04/2016 | 20:01
4
42
נויה יקרה,
השמחה חוזרת דרך ההסכמה להרגיש את הכאב, עם כל הקושי.
הסכמה להרגיש כאב מול מישהו שאכפת לו ממך כמכלול, לא רק נויה החזקה, ששורדת מלחמות, לא נויה השותקת או המושתקת.
האםם יש מישהו בחייך שיכול להכיל את כולך?
חיבוק , ליאורה
היי ליאורה
27/04/2016 | 01:26
3
27
לצערי לא מרגישה שיש מישהו שיכול להכיל את כל כולי .. רק המטפל והטיפול פעם בשבוע לא מספיק לי..
בן הזוג שלי יודע הכל, אך עדיין מרגישה צורך לא לחשוף את הכאב ורגעי השבירה שלי לידו.. רק כשאני באמת לא מסוגלת לשים את הכאב בצד כשהוא מציף אותי.. מפחדת להבריח אותו. יש לי ימים בהם אני חזקה מאוד ומפגינה חוזק אמיתי וגאה בעצמי על האומץ לדבר , לספר ולהמשיך בתהליך הקשה.
לא נשברת גם במחיר של משפט במעמד שני צדדים לטובת הארכת צו ההגנה.. מלבד החשיפה בפייסבוק יש בוער בי לצעוק, להעלות מודעות ולנסות להוביל לשינוי..
אך גם לי יש רגעי משבר, בהם אני מפורקת ואני לא מרגישה שיש מי שיכול להיות שם.. למדתי שאסור לי להיתלות על אף אחד, רק על עצמי ולכן מתמודדת לבד עם הכאב והמועקה שמציפה וחונקת.. כשהיא עולה על גדותיה רואים- משתפת.. אך לא מרגישה שיש הבנה .. קשה.. מרגישה במלחמת הישרדות יומיומית- מפחדת ממה שיקרה בעוד דקה, בוויכוח עם המשפחה שעייפתי מלנסות להסביר ולהוכיח.. פשוט עייפה..
מעולם לא חשבתי שזאת תהיה המטרה שלי ולא דמיינתי את ההווה שלי כמו שהוא. אבל הנסיבות המצערות שהביאו אותי למקום הזה כרגע בוערות בי ונמאס לי לשתוק, נמאס לי שמשתיקים אותי.. רוצה שיתמכו בי- גם אם לא מסכימים עם הדרך שלי. שיהיה מי שיחבק אותי בסוף כל יום קשה שאני חווה.. ואין.. רוצה את מעט האנרגיות שלי לנתב למקום חיובי .. במקום לבזבז אותן במלחמות בתוך המשפחה..
בקשה בסיסית
27/04/2016 | 10:34
1
20
נויה יקרה,
שיהיה מי שיחבק אותי בסוף כל יום קשה שאני חווה, זו בקשה הכי לגיטימית בעולם.
כדי להעלות מודעות וליצור שינוי גם צריך בסיס תמיכה מוצק.
מותר לך ואת ראויה למה שאת מבקשת.
שולחת לך חיבוק מרחוק
ליאורה
 
 
תודה רבה ליאורה
27/04/2016 | 18:10
13
גם תמיכה וחיבוק וירטואלי מחזקים.. כמובן שלא תחליף לתמיכה שאני זקוקה לה.. 
אך אין ספק שהמקום הזה שבו אני יכולה לכתוב בזמן הכאב ולפרוק את מה שמעיק עליי וחונק אותי מבפנים מקל עליי .. והתמיכה והחיזוקים באמת מעודדים ..
אז שוב תודה לך 
את בחורה חזקה ואמיצה כל הכבוד לך.
28/04/2016 | 12:53
14
חשוב, שהיו נשים שמוכנות להאבק זו בעני עבודת קודש, שהיה המון בהצלחה בברכה נתנאל.
יש כל כך הרבה במעט שכתבת
24/04/2016 | 21:37
1
26
אין נחמה .עצבות עם נסיון לשימחה . גם עכשיו את יכולה לפנות לסיוע . האומץ לדבר יגיע ...כרגע את בונה את ההקשרים במוח שלך בונה את הפנימי שבך . לא רואים את זה גם לא מוכנים עדיין לא מוכנים לשמוע את הצעקה שלך . זה יגיע או בכתב או בציור צילום בנייה פיסול כתיבה ...זה יגיע . הצעקה שתשמע תביא אחריה שקט מקפיא .את צריכה להכין את עצמך ליום שאחרי . בתעסוקה עתידית מתוכננת היטב . תעסוקה שלא לוקחת שבויים .
חג שמח . ובאמת יש חירות מסוימת שתלויה רק בך ...לאט לאט . את המדבר חצו ארבעים שנה . מטוס סילון עושה זאת בשש דקות ...ואז נגמר לו הדלק . אצלך הדלק רק מתחיל לבעור
יש לי אומץ לדבר.. מדברת.. אך משתיקים
27/04/2016 | 01:29
14
משתיקים אותי פעם אחר פעם..
מרגישה שהמשפחה לא מסוגלת להכיל את הכאב ולכן לא תמיד משתפת.. מה שמכעיס אותם.. ומנגד, כשמחליטה לשתף גם אז אין כמעט אמפטיה ..עייפה ממלחמות .. עייפה
אני מעולם לא הבנתי למה יש לצפות מאנשים
25/04/2016 | 02:55
11
34
באמת אני לא מבין למה אנשים מצפים לעזרה ותמיכה. לי זה נראה כה זר זה אפילו מביך אותי כל גלוי חיבה או דאגה , כנראה אני מרגיש ככה בגלל הסביבה בה גדלתי.
אתה רוצה ללמוד שפה חדשה?
25/04/2016 | 10:41
10
30
אתה רוצה ללמוד שפה חדשה?
שפה של עדינות ורוך, בלי מכות וזיונים, בלי רעל וזוהמה.
ליאורה
בוודאי מי רוצה לחיות בצל האלימות?
25/04/2016 | 17:45
9
20
השאלה איך עושים זאת?
תכתוב לנו פה משהו טוב על עצמך
25/04/2016 | 17:51
8
17
תן לעצמך מתנה לחג.
תכתוב לנו פה משהו טוב על עצמך,
ליאורה
אני אומר תמיד את מה שאני מרגיש באמת אני לא פולטי קורקט
25/04/2016 | 18:00
7
17
וזה בעני טוב אבל גם מסבך אותי ובאופן כללי אני לא יודע מה טוב בי אני מרגיש מפלצת שצריכה למות.
להגיד מה אתה מרגיש
26/04/2016 | 12:56
6
17
להגיד מה אתה מרגיש מהצד שלך , כמה אתה כועס, כואב, שמח, מקנא, מתרגש וכו' ....זה להיות אותנטי. וזה באמת תכונה טובה.
 
להגיד לבחורה כל מה שאתה חושב עליה, בלי חשבון, זה עלול לפגוע.
האבחנה הזו מאוד חשובה.
כשאתה מדבר על עצמך, אז אתה באמת לא צריך לחשוב על טובתו של אף אחד אחר חוץ ממך.
כשאתה מדבר אל מישהו אחר עליו, אז יש בן אדם בצד השני עם רגישויות ורגשות ועדיף לא לפגוע בו, אלא להעביר את המסר שלך באופן יעיל ולא פוגעני.
 
ליאורה
 
כן יכול להיןת שאני צריף לדעת לרסן ולסנן מחשבות פוגעניות
26/04/2016 | 14:35
16
אבל אני באמת משתדל וגם מצליח לשמור על איפוק .
אני לא מרגיש שאני פוגע בטח לא פה
26/04/2016 | 23:07
4
17
כול להיות שאני מתבטא בצורה לא טקאטית אבל לא מכוונה רעה , מה שאמרתי למשל פה לניוה הוא שקשה לסמוך על אחרים ואם היא תסמוך , יש סיכוי לא רע שתאכזב אני נסיתי לעזור לה בדרך שלי ואחרים מפרשים את זה כאנטי חברתיות וכו. וזה קשה ומעליב אבל אני מבין מאין זה נובע אני אדם מאד חריג אז לאדם הנורמטיבי יותר. קשה להתמודד איתי אז אני מסביר שוב ושוב לרוב זה לא עוזר וחבל.
אף אחד לא טען שאתה פוגע פה
26/04/2016 | 23:47
5
לא פגעת..
27/04/2016 | 17:43
2
18
חוסר טאקט זאת תכונה שיש להרבה אנשים.. גם לי קורה שאני מדברת מבלי לשקול את המילים, בעיקר ברגעים של לחץ/כעס/כאב.. אבל עדיין לא פוגעת בטח לא בנקודות רגישות. אך במיוחד בפורום כשיש לך זמן לחשוב לפני שליחת הודעה- יותר קל "לשלוט" בחוסר טאקט.
לא פגעת בי בתגובה בכלל- יכולה להבין, גם אני התאכזבתי הרבה פעמים וממשיכה לצפות לשינוי- מצפה ומתאכזבת. אך עדיין יש בי תקווה .. משתדלת לשמור על אופטימיות עם כל הקושי- ברור שברגעי משבר הכל נראה לי שחור.. נכון שיש לי הרבה ביקורת על התגובות של המשפחה.
המטפל שלי שלח לי הודעה לפני ליל הסדר, שאנסה לשים בצד את הציפיות מהסובבים אותי שבוחרים לא לקחת חלק בכאב שלי.. זו הדרך התמודדות שלהם כנראה. יש אנשים לצערי שהם נכים ריגשית.. יש אנשים שבוחרים לא לשאול או לא לדבר מחוסר ידע. הכעס שלי הופנה כלפי הקרובים שיודעים בדיוק מה קרה, לא מטילים ספק (לאחר שהוכחתי והוכחתי להם..) אך לא מסכימים עם הדרך שבה אני פועלת ולכן גם מזיקים לי ומעכבים את התהליך ריפוי%שלי. אני לא מסוגלת לוותר על הוריי ולכן הרבה מהאנרגיות שלי הולכות על וויכוחים איתם.. 
 
אני מציעה לך קודם כל להפסיק להגדיר את עצמך בעינייך כאדם חריג. אתה בוחר לראות את עצמך ככה וזה מה שאתה משדר. מהקצת שיצא לי לקרוא הבנתי שנפגעת ופגעת.. את כל הכוחות שיש לך תנסה לנתב למקום חיובי- לא לפגוע יותר, הבחירה בידיים שלך. מניחה שאם באמת לא היית שולט בעצמך לא היית נמצא בבית. אני מאוד מאמינה שבכדי שטיפול יצליח נדרשים 90% של עבודה עצמית ו-10% המטפל שמכווין ועוזר, מקשיב ולא שופט. 
אל תאבד תקווה- אני נכוותי בחיי המון פעמים, ועדיין מאמינה שיש אנשים טובים. לוקח זמן וגם לי לקח זמן למצוא מטפל שאתחבר אליו, לא נתלת עליו- הוא מהווה עבורי מקום לפרוק הכל, לבכות, לכאוב, להיות אני. הוא מכווין אותי ועוזר לי לעזור לעצמי.. לא סתם אומרים שאלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו. 
להגיד "אני חריג" וזהו בעיניי זו בריחה, תנסה לעשות הפרדה- "הייתי חריג, עכשיו אני הופך לאדם נורמטיבי- מנתב את האנרגיות למקום של סיוע לאחרים וקודם כל לעצמי"- לשנות הרגלים לוקח זמן, מידיי פעם יהיו נפילות-אבל אני בטוחה שאם תתמיד ותחדיר לעצמך לראש שאתה לא חריג- אתה בוחר להיות כזה, בכך שאתה אומר את זה לעצמך וכתוצאה מכך משדר את זה לסביבה. 
אל תרים ידיים ממטפלים- יש מטפלים טובים, לא כל מטפל מתאים לכל מטופל.. כימיה זה דבר חשוב. גם חשוב להבין שגם אם המטפל אומר דברים שלא נעים לשמוע- זו ביקורת בונה. תנסה ליישם את הדברים לאט לאט.. העולם הוא לא שחור ולבן למרות שאנחנו כולנו מרגישים ככה הרבה פעמים.
ובמידת הצורך גם לפנות לסיוע של פסיכיאטר זו לא בושה (נדמה לי שכתבת בעבר שנכוות מהם ואתה לא מאמין בהם) - יכול להיות שנפלת על מטפלים לא מוצלחים (לא חסרות לצערי כתבות החושפות ניצול של מעמד, אך הרוב לא כאלה וזה חשוב לזכור!) ויכול להיות שלא היית בשל לטיפול ולכן ראית בהם סוג של "אויב".
לפני שמפנים אצבע מאשימה כלפי מישהו, 4 אצבעות צריכות להיות מופנות כלפינו.
 
באמת מרגישה שאתה לא אדם רע, שאתה לא סאדיסט ולא נהנה לפגוע, אלא נכנע ליצר הרע שכנראה נחשפת אליו בילדותך ונכנע לעצמך כשאתה בוחר להגיד שאתה חריג. אתה לא שונה, וגם להיות שונה לא אומר להיות "חריג"- תנסה בתור התחלה להפוך "חריג" ל-"מיוחד". מיוחד זו מילה חיובית יותר, מאמינה שאם תחליט לקחת את עצמך בידיים, להשקיע בטיפול את כל כולך ולעבוד על עצמך יום-יום.. עוד יבוא יום שתגדיר את עצמך כאדם נורמטיבי- ואז תשדר את זה גם לסביבה.
אני לא מנסה לרדוף אחרי הנורמטביות אני חיי את חיי כאני.
27/04/2016 | 20:40
12
אבל אני שמח שלא פגעתי זה הכי חשוב.
ואני לא מאשים אף אחד אלא תעצמי
28/04/2016 | 13:33
13
ואני מטופל מגיל 4  בו נגיד  אני מוגדר כחריג ולא מתבייש להפך זה שיש לי מחלות נפש לא הופך אותי למקולקל כל אחד והחבילה שלו.
שאלה קשה, צריכה עזרה
23/04/2016 | 22:53
3
85
היי, אני בת 19 ויש לי שאלה קשה.
הייתם סולחים לאביכם על כך שהטריד אתכם מינית בילדותכם?
מעולם לא דיברתי על כך עם איש וגם לא איתו.
הייתם מנתקים איתו קשר? מאוד קשה לחיות עם הזכרונות האלה כאילו כלום לא קרה ולאהוב אותו באמת.
בגיל 12 בערך זה הפסיק אבל עם השנים נהייתי מרוחקת ממנו והוא לא מבין למה ורוצה שאתייחס אליו רגיל, שאצור קשר ואחבק ואדבר איתו..
הוא לא זוכר מה היה עושה לי פעם? הוא אדם חולה נפשית לדעתי. 
אני לא שונאת אותו אבל אני לא יכולה לשכוח ולהמשיך כרגיל. מצד אחד הוא אבא שלי וכשלא היה מטריד הייתי אוהבת אותו ומצד שני הוא השאיר לי בלב שריטה שלא תעלם.
אני לא מסוגלת לדבר על זה עם אף אחד ובמיוחד לא איתו. 
אבל איך אחיה עם עצמי בלי לסלוח לו?אני יודעת שהוא אוהב אותי וקשה לי מאוד למצוא פתרון לבעיה הזו. 
 
 
הייתי סולח כדי לשכוח
24/04/2016 | 10:06
29
אני כבר לא מאמין בטינה מנסה לברוח מהרגש הזה . אבל מה שאת מתארת קשה פגיעה מינית על ידי אבא זה לא קל בכלל,אבל אולי דווקא הסליחה תשחרר אותך.זה לא אומר שמה שהוא עשה בסדר, קיצור אני מאמין בסליחה אך יכול להבין לגמרי את מי שלא יכול לסלוח,מקווה שהכל היה בסדר מאחל לך כל טוב.
סליחה באה בסוף תהליך
25/04/2016 | 10:34
33
היי,
סליחה חשובה מאוד כדי להמשיך הלאה בחיים. אל הסליחה מגיעים בסוף תהליך. זה שמשתמשים במילה סליחה עוד לא מעיד שבאמת סלחת. 
עם מי היית כן יכולה לדבר על זה?
ליאורה
אכן שאלה קשה .
25/04/2016 | 15:14
31
אני אנסה לענות לך בשאלה ...ברור לאחר שתביני את העיניין התהליכי ומה שליאורה כתבה לך .
השאלה היא קשה .
האם את יכולה לסלוח לעצמך על זה שאת לא סולחת ועל התקיעות של הדילמה וההתנהגות בעיקבותיה בחייך ?
התשובה היא לעצמך ! אל תמהרי להגד כן
תודה
הודעה.
24/04/2016 | 21:54
2
49
שלום אני רוצה לשתף עברתי התעללות וניצול מיני בילדות,
הייתי ילדה בת שש שלא ממש מבינה מהחיים,וניצלו אותי, זה כואב לי עדיין זה כואב לי מאוד.זה חותך.
זה מזעזע אותי.
עכשיו ברור לי מה חסם לי בחיים.
אנא ייעצו לי מה לעשות.
 
 
היי מורנית
25/04/2016 | 10:37
27
היי מורנית,
טוב שפתחת את החוויה הקשה שלך פה. 
אני חושבת שכדאי לך למצוא עזרה מקצועית שתעזור לך לפרק את החסמים ולפרוח. זה לא יהיה קל, אבל אם את רוצה לחיות את החיים שלך ולא את החיים של הילדה שהיית, תהליך רגשי יעזור לך מאוד.
אפשר דרך קופות החולים ומחלקות הרווחה בעיריה
וכמובן, המשיכי לשתף כאן, לקרוא ולהגיב...
בהצלחה,
ליאורה
ברוכה הבאה מורנית . כן ! אפשר לצאת מזה .
25/04/2016 | 15:04
21
לברך אותך על הגעתך מתיחס רק להיותינו באותה הגיגית .
ברוכה הבאה לפורום זה נושא מעצים ...את יכולה לכתוב הכל לבקש כמעט הכל ...
אני באופן אישי לא קונה בכי ומסכנות . אם תקראי תגובות קודמות שלי תביני את קו המחשבה והפעולה .
כן אצלי זה היה בגיל שבע וחצי ..כיתה ב'
אפשר לשלוט ולהבין את המכה ולחיות טוב גם אחריה . אני לא ליקקתי דבש ..דרשתי ואיתגרתי את עצמי . כך שאינני צופה או מצפה לקלילות וקיצורי דרך וזמן .
הייתי רוצה שתהיי יותר מדויקת . האם הפגיעה שלך היא על ידי קרוב או משפחה או שזה אנונימי ..סידרתי או חד פעמי . אני שואל מהסיבה שאינני בתחום של מתעלל מוכר וידוע מהמשפחה . יש לי למי להפנות אותך מעבר לטיפול מקצועי שמדינת ישראל היא המממנת
. החשוב ביותר שאת לא לבדך ואת הנס של עצמך רוב החילוץ יתבצע ממך ואלייך בלי להאשים ובלי לעזור לרוע להקטין אותך . לא נותן ליטוף לרחמים . בפרוש לא פסיכולוג . מעריך אותם ואת העובדים הסוציאלים מאוד . יש מלאכים על פני הארץ ..את העבודה את תעשי .
תודה שאת כותבת . אמיצה ! תמשיכי להיות אמיצה
מרגיש שלא ) שייך לפה
21/04/2016 | 15:09
9
55
כולם כותביםפה עם כל כך הרבהכאב ואני לא כאילו יש לי לב מאבןן לא מזיז לי כלום כאילו אנח בת מת חי אני אומרמה שאמרה בחורה נפגעת גלוי עריות שפגשתי שהם רצו להנות אני הייתי שם אז עשו וזהן כלומר סך הכל פרקו עליה את החרמנות והסטיות אני התחברתי לגישה הזאת מאד נו אז מה זינו אותי כמה נעריפ ולפני  זה פדופיל אחר כך מעין גלוי עריות בתא המשפחתי סבתא אמורה שסבא קצת מלטף תנכדה שלו אומרים אנס אותה הסבא יודע מה טוב לנכדה ואיך לחנך אותה אוץו דבר אלימות חריפהץ אני באמת לא עונב על הקרטריונים לנפגעיה התעללות מיניתת אבל אמרו לי לכתוב אז זה מה שאני עושה נכון כמעתל כל בלילה ש סיוטים אבל מזמן אני לא ימאובחן בפפוסט טראומה אז אני בסדר לא?קיצור מבלובל חושב על זה כל הזמן על החרא פוגע המןל פוגע  מהלחץ אובדני ולא רק מזה קיצור לר שייף לא כתבתי פה הרבהה זמן זה אנינתנאל פשוא לא היה לי מה לומר בדיכאון  עמוק שניה אבל חג שמח לכולם מצטער על בעיות הכתיבנ כותב מאייפד וחג שמל לכולם
מצטער על חוסר בפיסוק יש לי בעיה
21/04/2016 | 15:33
24
בבאייפד מקווה שתצלחו להבין 
לכאב אין קריטריונים
23/04/2016 | 19:57
7
24
היי,
לכאב אין קריטריונים. טוב שאתה קורא , מגיב וכותב בעצמך
חג שמח,
ליאורה
תודה על התיחסות
23/04/2016 | 21:53
6
14
וזה אני נתנאל נכנסתי במשתמ אחר.אני שואל את עצמי אם אני באמת כואב. זה רחוק וקרוב.אני חושב שהבעיה שלי שאני משוואה את עצמי לנפגעים אחרים.ואז מזלזל ברגשות שלי כי למען האמת אני לא ממש זוכר זה מופיע בסיוטים.ואני רוצה לזכור הכל. קיצור מבלובל מתעסק בזה רוב הזמן ודי משתגע.
עזרה
23/04/2016 | 22:15
5
17
היי נתנאל,
האם אתה נעזר באופן כלשהו?
ליאורה
לא
24/04/2016 | 09:55
4
19
שהייתי ילד הייתי בטיפולים היום כבר לא, אני באופן אישי לא מעוניין בטיפול כזה לא סומך על פסכיטרים יש לי ניסיון מר איתם מגיל צעיר מאד, לא סומך אליהם.
יש סוגי עזרה שונים
25/04/2016 | 10:29
3
11
יש סוגי עזרה שונים. איזו סוג עזרה היית כן רוצה לקבל? תתאר את העזרה, אפילו בלי לקרוא לה בשם
ליאורה
שיקשבו לי בלי לשפוט ולומר שאני עושה הצהגות
25/04/2016 | 17:38
2
10
ומנפלטור שמנסה לנצל את טון
פה מקשיבים
25/04/2016 | 17:54
1
18
פה מקשיבים...
ואם פה מקשיבים לך בלי שיפוט, אז אפשר גם בחוץ למצוא עזרה כזו. לך על מישהו אמיתי, שיקשיב, שיסתכל עליך בעיניים אוהבות ומקבלות, שידבר איתך שפה חדשה ממה שאתה מכיר
בהצלחה,
ליאורה
אני לא יודע לשתף למדו אותי לשתוק תמוות
25/04/2016 | 18:04
14
ולהראות שמח,אבל את צודקת לגמרי אני חייב להכיר אנשים אחרים שהם לא המשפחה שלי, תודה לך ולכולם שאתם נותנים להרגיש אדם זה לא מה בכך תודה.
אמא אישה חולה
19/04/2016 | 09:23
2
43
ואני סובל הרבה בגללה
את כל הבחירות הרעות שלה היא הפילה עליי
כל התירוצים ההזויים
כמו למשל שלא הייתה לה ברירה ושהיא הייתה הולכת להיות זונה
(נראה לי שעדיף שהייתה הולכת להיות זונה מאשר מוכרת אותי להיות זונה זה כבר יותר מכובד )
כל הפחדים כל האחריות כל האשמה הכל עליי
וואלה יופי בשביל מה הולדת אותי מכוסך המסריח? חתיכת מפגרת

כל ההתפרקויות עליי
רע לי אני סובל

וגם אני שם זין על כל הפסיכולוגים העלובים, אני הרבה יותר מבין מה שקורה לי ולמה אני מתנהג כמו שאני מתנהג כשאני מסתכל על ניתוח משטרים ושלטונות. אני מבין שאבא שלי הוא כמו דיקטטור והוא חושב שאני הרכוש שלו ומותר לו לעשות לי הכל כאילו אנחנו כפופים לו
זבל כזה קיבל בית ונישא ופיתח קריירה ואני היום רווק לעיתים מפחד לעיתים נגעל מקירבה , לא עובד כבר זמן מה, חושש לקורת גג, נסמך עליו ועל מה שהוא השיג ובנה לעצמו. כי הרי היי, אני וויתרתי כבר על הכל.
צריך לבכות לביטוח לאומי, להתאבחן במחלת נפש רק מהפחד לאבד קורת גג. הלא כבר היפסדתי פעם אחת הכל בשביל קורת גג מסריחה
אין בהם שום דבר מיוחד
19/04/2016 | 11:57
20
הם סתם אנשים
ההורים שלי
 
..קראתי מה כתבת על הלכדות במשפחה
21/04/2016 | 14:46
19
אני חווה אותו דבר לכוד במאפיה המשפחתית הכבוד והררכיה לקבל ולשתוק גלוי עריות סמוי וגלוי גם ללא נגעה הערצה וסלידה הכל מעורבב ככה זה ילדים מוכים. ממש תסמונת האישה המוכה מדיוק מה שאמרת בקשר לסבתא שידע זעקה ושתקה אותו דבר סבתא פגיעה זה פגיכה ביוחד בחסר ישע כמו ילד רני מקווה שתצא מזה או שהמצב ישתפר בברכה נת נתנאל
חם בפורומים של תפוז
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ