לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
79697,969 עוקבים אודות עסקים

פורום הורות לאחר אובדן

לאחר המסע הארוך להורות, שכלל אובדן הריון או ילוד, צלחנו את המסע והנה אנחנו כאן, אמהות ואבות.כאן נחלוק את אותם לבטים ורגעי אושר שחווה כל הורה ונתמקד גם בייחוד שלנו, כמשפחות שחיות תחת צל העבר. משפחות עם אושר חדש, אבל גם עם געגוע נצחי.מקווה שנצליח לייסד כאן בית אמיתי לכל מי שמרגיש שייך למשפחה שלנו.

אודות הפורום הורות לאחר אובדן

לאחר המסע הארוך להורות, שכלל אובדן הריון או ילוד, צלחנו את המסע והנה אנחנו כאן, אמהות ואבות.כאן נחלוק את אותם לבטים ורגעי אושר שחווה כל הורה ונתמקד גם בייחוד שלנו, כמשפחות שחיות תחת צל העבר. משפחות עם אושר חדש, אבל גם עם געגוע נצחי.מקווה שנצליח לייסד כאן בית אמיתי לכל מי שמרגיש שייך למשפחה שלנו.
הפורום לא פעיל
x
הודעה מהנהלת הפורום

לצפיה ב-'פורומים חדשים ב'
פורומים חדשים ב|תפוז|
31/01/2013 | 20:41
51
|תו| אלו הקטנים גדולים יהיו|!| בואו לצפות בדור החדש של המוזיקה הישראלית כובש את הבמה בעונה חדשה. קרן פלס, יהורם גאון, צביקה הדר, משה פרץ ומתי כספי כבר מחכים. נשמח לראות אתכם בפורום בית ספר למוזיקה וכוכב נולד
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...

|*| מה יקרה אם הבוס שלכם ילבש תחפושת ויתחיל לעבוד בתפקיד הכי זוטר שיש במקום העבודה? בואו לדבר לפני כולם על התוכנית שכולם ידברו עליה למחרת בפורום החדש של בוס בהסוואה
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumPage.aspx?f...

|בועית| אם גם אתם התפוצצתם מצחוק כשצפיתם בתוכנית החדשה של עדי אשכנזי, בודאי תשמחו לשמוע שעכשיו גם יש לה פורום חדש. אתם מוזמנים לפורום בלתי הפיך-עדי אשכנזי
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumPage.aspx?f...

|פטיש| זו כבר לא רק אגדה או סרט של דיסני, אלא גם אחת הסדרות המצליחות בעונת השידורים הנוכחית. אתם מוזמנים לפורום החדש של היפה והחיה
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumPage.aspx?f...
לצפיה ב-'בצער רב, אני נאלצת להודיע על סגירת הפורום '
בצער רב, אני נאלצת להודיע על סגירת הפורום
28/01/2013 | 16:53
22
745
ביום ראשון 3.2.13 ייסגר הפורום עקב פעילות מועטה.
בשיחת הטלפון מתפוז, שכבר שנתיים חששתי מקיומה, נאמר שאין טעם להשאיר את הפורום פעיל. למרות שיש צפיות בפורום, בקושי נפתחות הודעות חדשות.
ואני יודעת, שלבית הזה, בייחודיות שלו- ההורות שלאחר אובדן, אין תחליף. לא באמת.
עם כאב לב, ודמעות בעיניים אני כותבת הודעה זו.
כואב לראות שהבית החם שליווה אותי כ-7 שנים, נסגר.
כותבת ומוחקת, כותבת ומוחקת.
נגמרות המילים.
מיטל

לצפיה ב-' לא מאמינה צר לי'
לא מאמינה צר לי
28/01/2013 | 18:10
100
לצפיה ב-'זה באמת מאוד עצוב '
זה באמת מאוד עצוב
28/01/2013 | 20:03
145
זה נכון שאין הרבה פעילות וכשיש היא בדרך כלל איטית, אבל לפעילות המועטה שיש באמת אין מקום אחר כתחליף.
חבל מאוד ועצוב.
כמי שגם לא מרבה לכתוב, כן עושה לי טוב לדעת שיש את המקום והאופציה לכתוב כאן בין השמות והסיפורים המוכרים
לצפיה ב-' ממש חבל '
ממש חבל
28/01/2013 | 20:51
105
אני מרגישה שכיום אין לי ממש מקום בפורומים האחרים השכנים...
רוצה להודות לך על ניהול הפורום ההשקעה והרצון הטוב
דנה
לצפיה ב-'זה ממש לא מוצדק'
זה ממש לא מוצדק
28/01/2013 | 22:52
137
הפורום הזה כל כך ייחודי, מקום בו ניתן לדבר על הילדים החיים בהקשר לאובדן. בפורום אובדן אני משתדלת להמעיט לדבר על רוני (כי קיבלתי הערות מאלו שאין להן ילדים חיים, הערות מוצדקות כנראה) ויש כל כך מה להגיד, והרי שהסיפורים שלנו לא ממש מתאימות לפורום נשים אחרי לידה, או פורום הורים לפעוטות... אולי עצומה להנהלת תפוז תסייע?
מיטל, בזמן הקצר שלי פה היית השראה למחשבות (ופוסטים בבלוג). מגיע לך כל הכבוד ותודה רבה. הלוואי והפורום לא ייסגר, ותמשיכי להאיר על מצטרפות חדשות
לצפיה ב-' כ"כ לא צודק!!!'
כ"כ לא צודק!!!
28/01/2013 | 23:54
108
בדיוק התכוונתי לרשום ולשתף לגבי טופז ועל מה שעובר איתה... וקוראת את מה שכתבת מיטל...

מסכימה עם דבריה של רוני שאני כאמא לטופז לא תמיד מרגישה חופשי ונוח לרשום את כל שרוצה להוציא על גבי פורום האובדן מחשש שאגרום אי נעימות שאלו שאין להם ילד בחיים.

כולי תקווה שזה רק אות אזהרה ותו לא...
לצפיה ב-'עברנו כן תקופה לא מבוטלת'
עברנו כן תקופה לא מבוטלת
29/01/2013 | 11:58
173
ההודעה שלך גרמה לי ללכת לארכיון ולקרוא אותנו לפני שנים והתרגשתי מאוד.
אני חושבת שהפורום הזה הוקם לא בהכרח בגלל צורך אלא בגלל חברות שנקמה בזמנו ועם השנים הוא נרדם לו.
מאחלת לכל מי שבדרך להורות רק טוב ואושר.
תודה לך מיטל על כל הנסיונות וההשקעה.
חיבוק גדול
לצפיה ב-''
30/01/2013 | 01:13
49
מעריכה אותך מאוד על כל מה שעשית ואני יודעת שעשית המון.
אוהבת אותך
לצפיה ב-'מיטל יקרה'
מיטל יקרה
30/01/2013 | 14:19
78
הפורום מתנדנד כבר לא מעט זמן, ואת החזקת אותו בהנשמה כמעט- מלאכותית כל הזמן הזה, מה שמראה שהניסיון שלך במד"א לא מבוזבז  (-:
למרות שזה כבר ביתן של אמהות אחרות ולא שלי ושל "הדור שלי", מודה לך שהמשכת והחזקת אותו כל הימים האלו, ונתת הרבה אור ושמחה לכל מי שכתבה וצפתה כאן.
מאחלת לכל מי שכותבת וקוראת כאן ימים טובים
רק בשמחות
לצפיה ב-''
30/01/2013 | 21:23
41
נכון שלרוב אני בדוממים אבל אין תחליף... גם להכינס לקרוא, גם להיזכר ולדבר
תודה לך מיטל על הליווי והידיעה שתמיד אצלך. יש לי הרגשה שנצליח להתאגד גם במקומות נוספים...
לצפיה ב-'עצוב לראות פורום נסגר '
עצוב לראות פורום נסגר
30/01/2013 | 21:46
102
ועוד פורום כזה שאין לו תחליף, בתקופות מסוימות בחיים.
מיטל, מעריכה מאוד את המאמצים שעשית להשאיר את הפורום פתוח.
לצפיה ב-' הועלתה הצעה, אשמח לדעתכן:'
הועלתה הצעה, אשמח לדעתכן:
30/01/2013 | 23:05
3
239
קבוצה סגורה בפייסבוק- לניקים מוכרים בלבד ובשיטת - "חברה מביאה חברה" כדי לשמור על פרטיותנו.
מה דעתכן?
תודה על החיזוקים מכולכן, מסתובבת בימים אלו עם מועקה

מיטל
לצפיה ב-'הבעיה בפייסבוק '
הבעיה בפייסבוק
31/01/2013 | 09:23
168
היא שאנחנו נהיה תחת השמות האמיתיים שלנו...
אני לא במקום של להיחשף.
מה גם שאין לדעת מה יעלה בכל מיני חיפושים בגוגל תחת השם שלנו.
אני אישית לא מוכנה לקחת את הריזיקה הזו...

אולי אם מנהלי תפוז יראו את ההתכתבות הזו של הבנות על כמה זה חבל שהפורום יסגר אזי ישנו דעתם.

לצפיה ב-'גם אני לא הייתי משתפת בפייסבוק....'
גם אני לא הייתי משתפת בפייסבוק....
31/01/2013 | 11:13
51
לצפיה ב-'אני אשמח'
אני אשמח
02/02/2013 | 22:38
18
לצפיה ב-'זה באמת מצער (פלוס )'
זה באמת מצער (פלוס )
31/01/2013 | 13:17
2
164
למרות שגם היה צפוי

מחד, אין תחליף למקום הזה, לידיעה שיש פינה מקבלת, שבה מבינים את הדקויות המיוחדות של הורות לאחר אובדן.

מאידך, המציאות אמרה את דברה, ועובדתית הפורום כמעט ולא פעיל זמן ארוך מאוד. למה? יש אולי המון סיבות, אבל עובדתית, זה המצב. פורום לא באמת יכול להיות תחת "אלא לראותם בלבד" ומן ההבט הזה ההחלטה של תפוז הגיונית (ומזל מזל מזל שהארכיון נשמר, בהחלט פיסת חיים והרבה פיסות לב מונחות בו).

ההצעה שלי היא שתפתח קומונה (סגורה או פתוחה) כאן ב. זה עדיין משאיר את האנונימיות של הניקים ולא מצריך חשיפה כמו פייסבוק וזה לא מחייב לכמות פעילות כמו של פורום. אני חושבת שהכותרת "פורום" או "קומונה" לא ממש משנה. משנה האינטראקציה בין בני האדם, ואני מקווה שבאופן אבסורדי, דווקא סגירת הפורום תפיח חיים בקומונה.

מיטל, מבינה מאוד את המועקה שלך. יש דברים שהם בלתי נמנעים, ועדיין, זה עצוב. מודה לך על כל השנים בהם נתת את ליבך למקום החשוב והיקר הזה.
לצפיה ב-'איזה ניקים ישנים מתגעגעת אליכן'
איזה ניקים ישנים מתגעגעת אליכן
31/01/2013 | 17:52
31
לצפיה ב-'קומונה'
קומונה
03/02/2013 | 09:29
77
אני בעד
מה המשמעויות?
לצפיה ב-' כל כך חבל...'
כל כך חבל...
31/01/2013 | 21:19
76
נכון שהפורום הזה לא מאוד פעיל, ועדיין, ההרגשה שיש מקום לפרוק כשצריך היא כל כך חשובה, והפורומים האחרים לא ממש מסוגלים להכיל דווקא נושא כזה.
מיטל בבקשה אל תרגישי רע, את עשית מעל ומעבר על מנת להחזיק את הפורום פעיל. נראה לי שההצעה של מעיין ברכה יכולה להיות מאוד מוצלחת עבורנו - קומונה ולא פורום. יש סיכוי שזה יקרה?
שולחת לך חיבוק גדול על כל מה שעשית כאן
לצפיה ב-'פורום חשוב'
פורום חשוב
31/01/2013 | 23:05
73
אני מצטערת על סגירת הפורום הזה, זה נשמע לא נכון, משום שהנושא של הפורום חשוב מאוד, ופחות חשוב כמה אנשים נכנסים כל יום לקרוא בו ולכתוב בו. חבל מאוד. חיה ולטון
לצפיה ב-'עצוב...........'
עצוב...........
01/02/2013 | 00:14
62
זוכרת את הפעם הקודמת שזה כמעט קרה ואיך התגייסנו כולנו....

כנראה שהמציאות חזקה יותר מכל רצון טוב (כך מסתבר...)

לצפיה ב-'זה מאד ברור לי למה'
זה מאד ברור לי למה
02/02/2013 | 22:35
124
כי בפורום הזה חלק גדול מהנשים אחרי לידה עם מעט שעות שינה ומעט שעות מיקוד
עכשיו אני כותבת ביד אחת ומניקה בשניה וגם זה רק כי אני מרגישה שאין ברירה...
אני קוראת הרבה ומחכה לרגע שאהיה יותר פנויה כי יש לי המון מה לרשום ולשאול
הם חייבים להבין שזה המצב
איזה קריזה
לצפיה ב-' סגירת הפורום '
סגירת הפורום
03/02/2013 | 14:20
136
גולשים יקרים,

עקב הפעילות הנמוכה, הוחלט לסגור את הפורום.
אנו מודים לmeytall0 עד תקופת ניהול הפורום ומאחלים לה הצלחה בהמשך הדרך, בתפוז ובכלל.

המשך גלישה נעימה ב אנשים
לצפיה ב-'צמרמורת'
צמרמורת
28/01/2013 | 23:08
1
296
כל עוד הוא לא נסגר - זה בדיוק מתאים לפה
היום אני מספרת לרוני - עוד מעט לחברה שלך יהיה יום הולדת שלוש. (רקע - לפני שנה בדיוק ביום ההולדת שנתיים שלה, הבת של החברים ההכי קרובים שלנו, ילדתי את אושרי מת)
מה את רוצה להביא לה במתנה? ורוני עונה - תינוק. ואני שואלת, בצמרמורת - בובת תינוק? - תינוק.
WTF?!?!?!?!?
לצפיה ב-'אוי, יקרה...'
אוי, יקרה...
28/01/2013 | 23:58
119
הקסם שלך  כ"כ הזכירה לי את טופז שלי שבדיוק היום קראתי בלוח ההורים שבגן בדף השיתוף שהכינה הגננת עם הברכות לאמא לכב' יום המשפחה וליד שמה של ביתי היה כתוב " שמחה, חיבוקים, אהבה , ואחות תינוקת"...
לצפיה ב-'מערכת צ'אט חדשה ב אנשים'
מערכת צ'אט חדשה ב|תפוז| אנשים
28/01/2013 | 16:27
13
אנחנו שמחים להשיק את טוטאל צ'אט, מערכת הצ'אט החדשה של תפוז.

מהיום תוכלו ליהנות בין היתר מהדברים הבאים:
|V| התחברות מכל דפדפן וכל מערכת הפעלה
|V| שיחות וידאו
|V| העברת קבצי תמונות
|V| כתיבה בצבעים

|קדימה| אתם מוזמנים לבלוג הבית להתעדכן בכל החידושים והשיפורים ולקרוא את השאלות הנפוצות
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?Ent...

|קדימה| סיימתם להתעדכן? הגיע הזמן להתחבר ולהתחיל לצ`וטט
http://totalchat.tapuz.co.il/

לצפיה ב-'גיבורי העל מגיעים ל'
גיבורי העל מגיעים ל|תפוז|
27/01/2013 | 18:12
16
|רוק| למה להסתפק בגיבור על אחד כשאפשר לעקוב אחרי נבחרת שלמה?
פורום לוקי והנוקמים הוא הבית החדש לכל המעריצים של לוקי וסרטי "הנוקמים", "ת'ור", "קפטן אמריקה", "איירון מן" ו"הענק הירוק". סרטים שגרפו מילארדי דולרים ומעריצים בכל רחבי העולם|!|
אתם מוזמנים לפורום:
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumPage.aspx?f...
לצפיה ב-'פותחת הודעה רשמית...'
פותחת הודעה רשמית...
20/01/2013 | 23:08
3
374
לא יאומן, אני אמא לשניים...
עדיין צריכה לצבוט את עצמי כדי להיזכר שזה לא חלום...
לא פשוט שני ילדים בהפרש כזה קטן, אבל אני מתמוגגת רוב הזמן, ומאוהבת עד השמיים...

עופרי ילדה מדהימה (התמונה כבר ממש לא מעודכנת...) ואוהד פשוט ממיס את ליבי כל יום מחדש....
בקושי נכנסת לפה (ולפורומים בכלל...) אבל חושבת עליכן, אחיותיי למסע, כל הזמן.

מה שמזכיר לי, נושנוש, לא אמרנו שניפגש בחופשת לידה???

אוהבת,
אורית

לצפיה ב-'שיוווווו איזה מתוקים!!! '
שיוווווו איזה מתוקים!!!
23/01/2013 | 18:59
63
אוריתוש, הם ממש מהממים.

מיטל
לצפיה ב-'מזל טוב יקירה! הם מקסימים יחד!'
מזל טוב יקירה! הם מקסימים יחד!
23/01/2013 | 21:00
25
לצפיה ב-'איזה כיף'
איזה כיף
27/01/2013 | 09:33
44
לראות את המתוקים.
אני כמוך, עדיין לא מעכלת את ההורות לשניים...
ואם את ונושנוש נפגשות, אני נדחפת גם למפגש!
לצפיה ב-'סוף השבוע כאן! מה שלומכן?'
סוף השבוע כאן! מה שלומכן?
17/01/2013 | 14:16
8
143
מה שלום האוצרות?
ספרו ושתפו

מיטל
לצפיה ב-'שבוע וחצי של שפעת'
שבוע וחצי של שפעת
17/01/2013 | 14:45
2
198
שבוע וחצי של נזלת,שיעול, ליחה, חום וכאבי ראש. ממש כל החבילה..
בימים האחרונים אני בשלבי התאוששות.
חוץ מזה, הילדים לא נדבקו- שזה המזל הגדול.
העבודה בשעות גמישות, כך שכל פעם שהרגשתי טוב עבדתי קצת (אין לי ימי מחלה צבורים עדיין).

אני בתקופה טובה כיום . מזמן לא הרגשתי סיפוק מהעבודה, אני נהנית ממנה מאוד (התקדמתי וכעת אני מנהלת שירות לקוחות של אתר אינטרנט המספק שיעורים מוקלטים לסטודנטים, ואחראית על ארגון העניינים הטכניים) יש לי את הבוס הכי מקסים בעולם- שיודע לפרגן ומעריך, וכיף לי לתת מעצמי במצב כזה.
הילדים מקסימים, מסבים לי אושר עצום.
מכירות את זה, שמסתכלים עליהם, והלב מתמלא באושר ונחת וכל הרבה אהבה??
(חפרתי לכן.. רציתי לשתף גם את הטוב, ולא רק את הרע...)
ולקינוח, תמונה של האוצרות שלי, באילת בזמן מבצע עמוד ענן:

שבת שלום!
מיטל
לצפיה ב-'מיטל'
מיטל
28/01/2013 | 14:22
1
25
למרות המחלה כל כך כייף לקרוא אותך
את נשמעת במקום מעולה
אני זוכרת את כל התקופות הקשות בתחושה שהנאחס לא עוזב (אובדנים, קשיים עם הדירה והמשפחתון ושלל צרות) ועכשיו אני שומעת אותך ברורה צלולה ומאושרת! כל כך משמח לראות את זה
ממש ממלא אותי שמחה
לצפיה ב-'תודה לך יקרה '
תודה לך יקרה
28/01/2013 | 16:22
7
לצפיה ב-'שנה חדשה התחלה חדשה'
שנה חדשה התחלה חדשה
18/01/2013 | 17:01
1
77
מחפשת מקום לעבוד בו משמונה עד ארבע, ולוותר על הלילות והערבים מחוץ לבית.
במגעים עם מקום עבודה בדיוק כזה, יש מצב שעוד מעט תבוא הנחת...
זורקת את הקביעות עבור אמא במשרה מלאה (לא כולל שעות הגן כמובן)... נראה לי שווה.
האוצר היא דובי לא-לא, סרבנית אוכל, ומוציאה לנו את המיץ בכמה ימי שפעת. מצחיקה מאוד, אבל. יצא לי הרבה זמן איכות, ואפילו כשהיא ככה זה כיף.
לצפיה ב-' "דובי לא לא"'
"דובי לא לא"
20/01/2013 | 00:34
55
מחזיקה לך אצבעות שתצליחי להתקבל למקום העבודה.
אכן, אין כמו לעבוד בבקרים, ולהיות נטו שלהם בערב.
אשמח שתעדכני.
מיטל
לצפיה ב-'גם לי יש שיתוף קטנטן...'
גם לי יש שיתוף קטנטן...
20/01/2013 | 23:50
1
88
טופזי כבר שבועיים נקיים לחלוטין ללא שום הרטבה במיטה! (וכל זאת הודות עצת התרפיסטית שלי שלהעביר את האחריות לטופזי ולאמר לה שבפעם הבאה שיברח לה במיטה יהיה עליה להוציא בעצמה את המצעים מהמיטה ולהכניס למכונת הכביסה)
ו... אוטוטו שבוע שגמולה לגמרי מהמוצץ. הכוונה לכך שהראתה לכולם ולעצמה שמסוגלת לישון ללא "המוצצי והחיטולי".  אני ובעלי החלטנו לנסות וללכת על זה. הכנו אותה שבוע מראש שהיא כבר גדולה ובוגרת 'ומיום ראשון הבא תישן בלי מוצץ' וכשחשבנו ביחד מה נעשה עם המוצצים. היא בעצמה הציעה ש"נשמור אותם בקופסא קטנה וחמודה לתינוק הבא".

שיהיה לכולן כאן שבוע טוב
לצפיה ב-'איזה יופי, השלבים של הגמילה מהטיטול ומהמוצץ'
איזה יופי, השלבים של הגמילה מהטיטול ומהמוצץ
23/01/2013 | 19:01
138
מדהימים. נשמע שאצלכם עברו ממש בקלות.
ופתאום הם נראים לנו כאלו גדולים ובוגרים..
מחכה לרגע שאליה יסכים להיפרד מהמוצץ..
לצפיה ב-'היה סופש קשה'
היה סופש קשה
27/01/2013 | 09:38
35
הייתי הרבה לבד, בעלי לומד וזו תקופת מבחנים והייתי צריכה להיות לבד כמעט כל הסופש.
הקטנה (בת חודשיים) מתוקה אבל התקשתה להירדם ובכתה לא מעט,
והגדול (בן 3.5) היה לא פשוט... ניסיתי ללכת איתו לאיזה פעילות לטו בשבט והוא היה מאד רגיש, בכה גם מכל שטות, התרגז לי היה ממש לא כיף וקשה.
ניסיתי להיעזר בהורי אבל גם הם לא היוו יותר מדי עזרה וכשקלטתי שאני במילא עושה הכל לבד כבר העדפתי לחזור הביתה.
ועוד היה איזה עימות קטן עם הגננות של הגדול ולמרות שזה נפתר אני עוד חופרת על זה בראשי כל הסופש...
בקיצור, שמחה שניגמר הסופש. מקווה שהשבוע שיתחיל יהיה טוב יותר.
לצפיה ב-'שנתיים מאז שהיית ואינך'
שנתיים מאז שהיית ואינך
10/01/2013 | 13:41
6
361
תינוקת שלי,
עברו שנתיים והגעגוע עדיין צורב
והמחשבות 'מה היה אם' לא מרפות

יום הולדת עצוב לנו יקירתי
אוהבת אותך וזוכרת תמיד
אמא

לצפיה ב-' היי יקרה...'
היי יקרה...
10/01/2013 | 20:20
97
מדהים איך שהזמן עובר חולף לו והזיכרון נשאר וצורב...
לצפיה ב-'שולחת לך חיבוק ביום ההולדת העצוב הזה'
שולחת לך חיבוק ביום ההולדת העצוב הזה
13/01/2013 | 20:36
68
גם שנתיים אחרי אין נחמה. עצובה איתך.
לצפיה ב-'זוכרת איתך יקרה'
זוכרת איתך יקרה
13/01/2013 | 22:58
63
שולחת חיבוקים חזקים ונשיקות
אורית
לצפיה ב-'זוכרת איתך '
זוכרת איתך
16/01/2013 | 14:51
55
חיבוקים גדולים
מתגעגעת...
לצפיה ב-'זוכרת אתך את בתך'
זוכרת אתך את בתך
16/01/2013 | 21:33
46
לצפיה ב-'זוכרת וכואבת איתך..'
זוכרת וכואבת איתך..
18/01/2013 | 00:44
54
זוכרת עד כמה האובדנים שלנו דומים, את המסע המתיש לאיתור מקום קבורתה, את הבדיקות שעברת..
מחבקת.
מיטל
לצפיה ב-'התמודדות חדשה עם השאלה מעבר'
התמודדות חדשה עם השאלה מעבר
07/01/2013 | 14:11
9
363
אתמול הייתי עם הבת שלי במרפאה ובמקרה פגשתי מישהו שעבדתי איתו לפני שמונה שנים, כאשר הייתי בהריון תאומים ומשם יצאתי לשמירה והריון הסתיים בלידת תינוק מת ותינוקת שכיום היא ילדה - בת 7,5. אז הוא ישר שאל אותי :"איפה ילדה השניה?" (כנראה הוא היה בטוח שילדתי אז שתי בנות) לא ידעתי איך להגיב, הבת שלי לידי היא התאומה ששרדה... אז שיקרתי, אמרתי שהוא טועה, הוא שוב אמר שהוא חשב שהיו שתיים....התחלתי לומר לו שיש לנו עוד שני בנים קטנים, רציתי להעביר את הנושא... אביטל לא ממש הבינה על מה מדובר... היא כן יודעת שהיה לפניה אח ושהוא נפטר בבטן, אבל היא לא יודעת שהוא היה תאום שלה. בנתיים אני שומרת את זה בסוד ממנה...
זה לא פעם הראשונה שאנשים זוכרים שאני הייתי בהריון תאומים ואני בטוחה שאותם אנשים בטוח גם ידעו איך ההריון שלי הסתיים, אבל הם לא זוכרים על האובדן. רק ברגע שאני מכזירה על זה שוב, הם פתאום נזכרים כאילו הייתה איזו הדחקה אצלם במוח.
אבל ההתמודות החדשה שלי היא מול הילדה, מה אני אמורה לעשות כששואלים את השאלה בנוחכותה? לחתוך? לשקר?
אני כבר לא חושבת על הרגשות שלי, רק מה שזה יכול לעשות לה...
בבקשה, אולי יש למישהי עצה?
לצפיה ב-'איזו שאלה קשה, אמא של יוני'
איזו שאלה קשה, אמא של יוני
08/01/2013 | 03:52
7
177
האמת אני מתחילה כבר לחשוב על זה בכיוון של רוני שלי, שהיא כרגע בת שנתיים וחצי, ומתחילה להבין ולזכור ולשמוע כשאני עונה "אח שלה מת" בנוכחותה. את מרגישה שמבחינת אביטל זה יהיה הבדל דרמטי בין אח לאח תאום? יכול להיות שהפתרון ההכי נכון זה לענות אני כרגע לא רוצה לדבר על זה (כי הילדים נוכחים ושומעים) ולסגור את הנושא לגמרי? זה מה שאני שוקלת לעשות, באופן קבוע מכאן והלאה. לשקר נראה לי בעייתי מדי, כי זה יציף אצלך דברים שיקח הרבה זמן להרגיע. ובכלל אני נגד לשקר. האינסטינקט שלי בהתייחס לבת שלי אומר לחתוך...
לצפיה ב-'תודה על התשובה,'
תודה על התשובה,
08/01/2013 | 12:34
6
104
ולגבי הבדל בין אח שלה לאח תאום, אני כן יודעת שזה הבדל מאוד משמעותי עבורה. אביטל מאוד רגישה, בהתחלה היה לה מאוד קשה לשמוע ולקבל שהיה לה אח שנפטר לפניה. אבל עכשיו היא יכולה לדבר עליו בלי דמעות ובלי שהלב שלה מתקבץ. היא גם דורשת ממני להגיד שיש לה שלושה אחים - אחד בשמיים, אחד שהולך לגן ואחד שנשאר עם סבתא בבית. היא מרגישה שזה נכס של המשפחה, משהו שמבדיל אותנו ממשפחות אחרות, משהו מיוחד. היא גם מוכנה לספר על זה לחברות שלה ועבורה זה הפך לשגרת חיים. אבל עדיין המשאלה שלה, שהיא כתבה בכיתה על עץ המשאלות בלוח - "המשאלה שלי שהיה לי אח בשם יונתן" הכוונה שהוא היה חי וקיים... גם פעם דיברתי איתה בצורה היפוטטית, האם היא רצתה להיות תאומה עם אח או אחות וכמובן היא מאוד רצתה, אבל אמרה שהיא לא הייתה יכולה לשאת, אם היה קורה לו/לה משהו בדומה למה שקרה ליונתן.
מאוד כואב, אבל אני בכל זאת חושבת שזכותה לדעת על עברה, על תחילת חייה, על איך היא נולדה. אני בטוחה שבתת-מודע היא כן יודעת שהתחילה את דרכה לא לבד, 33 שבועות הוא היה חי ומתפתח יחד איתה...
בקיצור שאלה של מתי... וגם היא כבר שואלת מתי "נחגוג" לו יום הולדת - אני מסבירה לה שאנחנו יכולים לציין את יום הפרידה ממנו, כמו בטקסים שהיא מכירה מבית הספר. אבל היא רוצה משהו מוחשי, משהו אמיתי, משהו שיתן לו מקום ולא רק מקום דמיוני בלב....
לצפיה ב-'נשמע שהיא ילדה מאוד רגישה (במובן הטוב של '
נשמע שהיא ילדה מאוד רגישה (במובן הטוב של
08/01/2013 | 20:44
65
המילה). עצם זה שהיא נותנת מקום בחייה לאחיה שאיננו זה דבר מדהים בעיני.
כמוך, אני מאמינה שלילד יש זכות לדעת על עברו, השאלה באיזה גיל הם בשלים כבר לקבל את העובדות הכואבות. לפעמים נדמה לי שמשהו שגדלים איתו מגיל צעיר הוא פחות טראומטי ממשהו שמגלים רק בגיל בוגר (קחי לדוגמא ילדים מאומצים שיודעים שהם כאלה, מול אלה שמספרים להם רק בגיל מבוגר ואז זה שוק בשבילם, למרות שהרבה מהם מעידים שעמוק בלב הם הרגישו). אני חושבת שאת זו שמכירה את ביתך טוב מכולם. אם הסיטואציה שתיארת קרתה כבר כמה פעמים, נראה לי שילדה רגישה כמוה בסופו של דבר תקלוט שאת מסתירה ממנה משהו, ואולי עדיף פשוט לספר, ברגע שנכון לך, באוירה רגועה ובלי שמישהו חיצוני כופה זאת עליך (כמו בסיטואציה שתיארת שנאלצת לשקר בה).
לצפיה ב-'את יודעת'
את יודעת
09/01/2013 | 04:05
4
68
עכשיו כשאני קוראת את התשובה שלך, כמה שאביטל עוסקת בזה ורגישה לאובדן אחיה, אולי באמת הדעה שלי לא לוקחת את זה בחשבון (סתם כי אני מתקשה לתאר לעצמי איך אני אספר לרוני על אושרי לפני שהיא תהיה ממש אשה). וייתכן שהדבר הנכון הוא פשוט לספר לה מיוזמתך, ואחרי כמה ימים של עיכול הבשורה הקשה לא תהיה לך הבעיה הזו,
ההתלבטות פשוט תגמר?
אני יכולה לשאול אותך משהו? למה בכלל סיפרת לה (ויש לי איזשהו ניחוש פרוע שזה פשוט יצא מנפשך בצורה לא נשלטת לחלוטין). והאם השניים הקטנים יותר יודעים גם, ואיך הם מגיבים?
לצפיה ב-',תמיד רציתי לספר לה'
,תמיד רציתי לספר לה
10/01/2013 | 10:40
3
92
והייתה לי הזדמנות מתאימה, כשהיא הייתה בת 5,5 היה לה דף מגן עם משבצות עבור בני המשפחה, לכתוב משהו על כל אחד לכבוד יום המשפחה. אז תוך כדי מילוי הדף, אני סיפרתי לה שיש לה עוד אח שהיה לפניה. זה יצא די טבעי מדברים על מבנה המשםחה, מדברים על מי יש מי ואז הדבקנו מדבקות ליד כל דמות ולדמות של יונתן נתנו מדבקה קטנה של ספידרמן מעל הענן בשמיים. גם מגיל צעיר היא הבינה את מושג המוות והאובדן בסרטי ילדים לדוגמה במבי, כאשר אמא שלו נהרגה. אני סיפרתי לא לה כאשר היה לה מושג על אלוקים ואיזשהו עולם הבא ושהנשמה לאחר מוות של גוף עולה למלה חשוב לציין שאנחנו לאדתיים, אבל אני גם מאמינה שיש שם משהו למלה.הבנים עדיין אין להם מושג על וגם אין מושג על מוות וזה לא נקלט, אני בטוחה שבצורה טבעית, אביטל תספר ליובל בשנה הקרובה והוא יוכל להבין את זה. בנימין עדין קטן ואין לו דעה. בטוח שזה שוב יצוץ כאשר אני אספר לה על ההריון הנוכחי, בטוח היא תגיב בחרדה מסוימת לגבי שלומו/ה של העובר/ית. מקווה לטוב, ואני מתכוונת לספר ממש מאוחר בסביבות שבוע 28. גם בגלל שאני לא מספרת על ההריון לאמא שלי, ממש לא בא לי לספר לה, היא חושבת שגם שלושה ילדים זה הרבה ובטוח תעשה לי חור בראש בגלל שאנחנו החלטנו לגדל עוד ילד נוסף.
גם אני זוכרת שאביטל ציירה ציורים הקשורים לקיום אחיה, איך הוא חי אצל אלוקים בשמיים, היא אמרה שציירה את זה בגן שהיה לה עצוב והיא חשבה עליו...
וגם נאי חושבת שהשינוי בגישה הוא צריך להיות בתוך משפחה כולה. חשוב לתת מקום, אפילו מקום קטן ומישהו שלא חי פיזית איתנו, אבל בטוח קיים בלבינו. אז המוסתר הופך לשגרה,למשהו עוד שקרה במשפחה.
לצפיה ב-'גם אני מאוד רוצה לספר'
גם אני מאוד רוצה לספר
10/01/2013 | 12:25
62
אני תמיד מדמיינת ארוחה משפחתית ביום הולדת שמונה עשרה של אושרי, רוני מגיעה במיוחד מהצבא, הילדים האחרים כבר בחטיבה או תיכון, ואנחנו יושבים לשולחן יחד ואני מוציאה עוגה עם שמונה עשרה נרות ומספרת להם שיש להם עוד אח. מאוד ריגשה אותי הדרך שבחרת, מתחשבת ורגישה, ועדינה.  נדמה לי שאשאר בינתיים עם החלום שלי, בלאו הכי כרגע זה ממש מוקדם להחליט. תודה.
לצפיה ב-'הזדמנות טובה היתה לך וטוב שניצלת אותה '
הזדמנות טובה היתה לך וטוב שניצלת אותה
10/01/2013 | 21:13
1
43
וכמובן שהאיך ומתי תלוים גיל, בגרות ורמת הבנה של הילד...

אביטל שלך נשמעת לי מקסימה, בוגרת ומלאת רגישות!

מטופזי שלי שהיתה בת 3 וחודשיים כשזה קרה לנו לא יכולנו שלהסתיר, ההפך הנכון איתה היה לשתף, לעבד, לחשוף... הלא עד רגע לפני הלידה הכנו וחשפנו אותה לקראת בואה של התינוקת החדשה שעומדת להיולד ולהפוך לאחותה.  נכון שהיא עדין לא מבינה את משמעות מושג המוות, בראיה שלה לירז ז"ל הלכה לאיבוד כמו שהכלב של החברים אבד.
אבל היא בהחלט שחשופה. אם זה ע"י מנורת נר הנשמה התמידי שתמחוברת לשקע בסלון ודולקת באופן קבוע ואם זה על נר הנשמה שאני מדליקה מידי שישי וכל 27 בחודש.
אני אישית לא מאמינה בלהסתיר, לא מהחושבות שזה לא בריא לחשוף אותם לזה כפי שהרבה כבר הספיקו לאמר ולשדר לי. אם כי כן יש לשים דגש לאיך, מתי וכמה...
לצפיה ב-'גם אני בעד לספר'
גם אני בעד לספר
21/01/2013 | 11:31
22
אבל במצב של אביטל, היא כבר יודעת את האמת החלקית שגילינו לה, שאלה מתי היא כן תהיה מוכנה לעבד את השינוי במידע שנתנו לה כבר. אני מניחה שכל הקושי הוא בדרגת האובדן. מסתם אח לאח קרוב יותר לתאום שלה, למישהו היה אמור להיות את החיים בצורה דומה מאוד לחייה כיום. כמו שאני כבר כתבתי, הקושי הוא להתמודד עם "אילו הוא היה חי" אז היא כן יודעת את המסלול החיים שלו.. גן ביחד... בית ספר.. ללמוד בכיתה השני... תחומי ענין, בילויים משוטפים. כמו אצל תאומים אחרים - יומי הולדת ביחד... בקיצור זה מה שמכביד על ההחלטה...
לצפיה ב-'לפי דעתי יותר טוב לספר לה את האמת'
לפי דעתי יותר טוב לספר לה את האמת
16/01/2013 | 14:59
60
כשהייתי בהריון עם התאומים לא סיפרנו לבת שלי שמדובר בשניים, היינו כמה חודשים אחרי אובדן כואב בשבוע 27 ורצינו "למזער נזקים", אם אחד מהעוברים לא ישרוד נוכל לא לספר לה מעולם שהיו שניים...
ואז, אחרי חודש וחצי בשכיבה בבי"ח, הם נולדו ושרדו שלושה ימים בלבד ובלב שבור סיפרנו לילדה שהכל נגמר אבל לא היינו מסוגלים לספר לה שהיו שניים, חשבנו שהיא לא תוכל לשאת את זה, רצינו להקל עליה.
באותה תקופה היינו בקשר עם הפסיכולוגית של הגן והיא המליצה בחום לספר לה את האמת, היא טענה (ובצדק) שבמוקדם או מאוחר הילדה תדע שהיו תאומים ואז היא יכולה לחשוב שאם שיקרנו לה בעניין הזה אז כנראה שאנחנו משקרים גם בנושאים אחרים... לפגוע באמון.
אנחנו החלטנו לספר והדבר הראשון שהבת שלי שאלה- בת חמש וחצי- היה למה שיקרנו לה.

מבינה מאוד את ההתלבטות, לא פשוט לדעת שהיה אח תאום שאיננו...
לצפיה ב-'צמרמורת.'
צמרמורת.
08/01/2013 | 21:00
9
336
זה מה שהבת שלי גרמה לי היום.
ישבה בסלון עם טלפון צעצוע שהיא נורא אוהבת "לדבר" בו עם אנשים, וניהלה שיחה.
עם מי את מדברת? שאלתי אותה אחרי כמה דקות.
"עם יובל" היא עונה לי.
"מי זה יובל? ילד מהגן?" (האמת, אני יודעת שאין לה יובל בגן)
"יובל זה אח שלי"

חשבתי שלא שמעתי טוב, אז שאלתי שוב - מי זה יובל?
"יובל זה אח שלי"

יובל זה באמת אח שלה, או כך הוא אמור היה להיקרא (יובל ויהונתן, אלה השמות שרצינו לתת לתאומים).
אבל היא לא יודעת את זה. למעשה היא גם לא יודעת שהיו לה שני אחים, היא רק בת שנתיים וחצי, נראית לי קטנה מדי בכדי שנספר.
אין שום סיכוי שבעולם שהיא יודעת שהיו לה אחים, בטח שלא את שמותיהם.
זה רק דמיון של ילדה קטנה שלילדים בגן שלה יש אחים והם מדברים עליהם, אז גם היא המציאה לעצמה אח, ובמקרה בחרה בשם הזה.
השאירה אותי בלי אויר ועם הרבה דמעות בעיניים לכמה רגעים.

לצפיה ב-'ממש מצמרר.. '
ממש מצמרר..
08/01/2013 | 22:58
1
127
אולי היא ראתה יובל המבולבל ונתפס לה השם?
שולחת חיבוק..
מיטל
לצפיה ב-'לא לא, יובל המבולבל לא נכנס אלי הביתה!'
לא לא, יובל המבולבל לא נכנס אלי הביתה!
09/01/2013 | 11:12
112
יש לי קווים אדומים מאוד ברורים בעניין קלטות ילדים, ויובל המבולבל רחוק מעבר לקו האדום...
לצפיה ב-'באמת צמרמורת...'
באמת צמרמורת...
09/01/2013 | 03:59
49
לצפיה ב-'ווואו... מדהים ומפחיד יחד... '
ווואו... מדהים ומפחיד יחד...
09/01/2013 | 22:09
1
101
ואין מצב שמישהו (סבתא, דודה, מכרים...) סיפר לה, דיבר איתה על זה ללא ידיעתכם...?!


זה ממש החזיר אותי אחורה והזכיר לי שכמעט שבועיים לאחר הלידה הקודרת ההיא, כשאני במטבח יושבת לידה בעת שהיא אוכלת צהרים, טופזי אומרת לי "אמא יש לי משהו בבטן" ואני שואלת בתמימות "מה יש לך בבטן?" ובטוחה שכמו בעבר היא תגיד שיש לה תינוקת בבטן, אבל תשובתה אלי היתה "יש לי סוד בבטן". ואני היתי קצת בהלם ולא יכולתי להגיב מעבר לליטוף על הלחי, כי אז עוד לא שיתפתי אותה ששם התינוקת שלא איתנו הוא לירז והלא רז זה סוד...
לצפיה ב-'לא, ממש אין מצב'
לא, ממש אין מצב
10/01/2013 | 09:28
78
כולם כבר מזמן מזמן (מזמן) שכחו והמשיכו הלאה, כולל בעלי (או לפחות ככה הוא מתנהג...).
אף אחד לא מדבר על זה, כאילו לא היה (הגדילה לעשות חברה טובה שלי, שפעם כשאמרתי לה משהו בסגנון "בהריון הראשון שלי", ענתה לי "וואו, שכחתי לגמרי שהיה לך עוד הריון". וזה לא שהיא חסרת רגישות או משהו, פשוט ביטאה משהו מאוד אמיתי). אף אחד לא ידע את השמות שחשבנו לתת חוץ מאיתנו.
כנראה שיש צירופי מקרים מצמררים כאלה (כמו מה שאת סיפרת על בתך), או יותר נכון, בשבילנו הם מצמררים, אדם אחר בכלל לא יבין שיש להם משמעות.
לצפיה ב-'הרגת אותי עכשיו '
הרגת אותי עכשיו
16/01/2013 | 14:50
3
115
יובל ויהונתן היו השמות המיועדים גם לתאומים שלי
קראתי את מה שכתבת ופתאום לראות את השמות כתובים, איבדתי נשימה או שתיים
אצלנו הגדולה יודעת את השמות אבל היא הרבה יותר גדולה(הייתה בת חמש וחצי) והשתתפה בבחירה של השמות.
מקווה לא להעציב אותך אבל הדבר הראשון שעולה לי לראש (בהתחשב בכך שהבת שלך לא יודעת) הוא סוג של דרישת שלום מיובל...הרי אומרים שלילדים קטנים יש איזו תקשורת עם נשמות... קיבלת דרישת שלום מהבן שלך....
לצפיה ב-''
18/01/2013 | 12:13
2
58
נושנוש,
קודם כל אני כל כך שמחה לראות אותך בפורום הזה!! מקווה שאחרי התקופה הקשה שעברת, עכשיו את מוצאת גם שקט ונחמה.
ואת ממש לא מעציבה אותי במה שכתבת, תודה לך...
לצפיה ב-'בנות, השמות שבחרתן'
בנות, השמות שבחרתן
21/01/2013 | 11:19
1
101
גם אני בחרתי, לפחות לבן הראשון שלא שרד ויובל זה שם של בן השני...
כנראה יש משהו בצירוף הזה...
גם אותי מצמרר לקרוא שגם אתן בחרתן בשמות האלה ואני בטוחה, אם היו לי תאומים בנים הייתי גם מחליפה את השם אביטל של הבת לשם יובל לבן....
לצפיה ב-'האמת שכבר מזמן שמתי לב לזה בחתימה שלך'
האמת שכבר מזמן שמתי לב לזה בחתימה שלך
23/01/2013 | 20:59
59
אכן יש משהו בצירוף של שני השמות האלה, הם פשוט מסתדרים יחד...
דרך אגב, הבת שלי עדיין מתעקשת - מדברת ב"טלפון" עם יובל וטוענת בתוקף שזה אח שלה...
לצפיה ב-'פורומים חדשים ב'
פורומים חדשים ב|תפוז|
09/01/2013 | 18:05
12
|קלפי|מערכת הבחירות נכנסת לישורת האחרונה שלה, ובין אם החלטתם כבר במי אתם בוחרים או שאתם עדיין מתלבטים, אתם מוזמנים לפורום החדש של מפלגת "ארץ חדשה"
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...

|סיוע| חליתם? נפצעתם? חושבים שלא קיבלתם את טיפול כהלכה? פורום רשלנות רפואית נפתח מחדש ואתם מוזמנים לבוא ולהתייעץ.
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?f...
לצפיה ב-'הולכים לגן...כניראה'
הולכים לגן...כניראה
06/01/2013 | 17:44
1
124
אני יודעת שיש כאן כמה אשדודיות ואני צריכה המלצות
כניראה שאכניס את הקטנה למשפחתון בספטמבר, מי מכן שמכירה משפחתון קטן מוכר ומעולה ברחוב העצמאות, זה הזמן להמליץ.
בגלל שאחותי ואני מפעילות בגנים הפכתי מפוחדת יותר ומאוד קשה לי להשאיר תינוקת שעוד לא יודעת לספר לי מה קורה לה, בגן אבל מצד שני היא כ"כ דבוקה אלי כך שאני חייבת ללמד אותה קצת לשחרר.
תודה מראש!!!
לצפיה ב-'כאשדודית ובעלת משפחתון לשעבר יש לי מישהי'
כאשדודית ובעלת משפחתון לשעבר יש לי מישהי
08/01/2013 | 22:56
58
מקסימה בשבילך.
שולחת מסר..
מיטל
לצפיה ב-' רוצים להושיט יד?'
|4U| רוצים להושיט יד?
06/01/2013 | 19:03
16
מחפשים התנדבות מרתקת, רגישה ומצילת חיים? מחפשים לתרום מהמחשב האישי בבית?
מעוניינים לרכוש כלים יחודיים לתמיכה נפשית?

נבחרת המתנדבים של סהר מחפשת מתנדבים חדשים לתמיכה בפורומים ובצ'אט.
הראיונות לקורס המתנדבים הקרוב מתקיימים כעת ? מעוניינים?
אנא מלאו את טופס ההתנדבות ונחזור אליכם.


לצפיה ב-'הי לכולן-רוצה להצטרף'
הי לכולן-רוצה להצטרף
31/12/2012 | 13:21
4
281
בוגרת הפורומים של אובדן וסיכון והריון אחרי אובדן..
אלמה כבר בת חודש ושלושה..
אולי יהיו לי קצת שעות ערות ושקטות במהלך היום..
זו ילדה אחרונה שלנו, בת זקונים..
רביעית במספר מהחבורה הצוהלת..
חמישית כשסופרים את נדב שנפטר בבטן בהריון הקודם לפני שנה וחצי..
לאט נכנסים לשגרה ומנסים לעכל את כל השנתיים וחצי האחרונות, בקצב איטי..
תודה
נועה
לצפיה ב-'כיף לראות אותך כאן '
כיף לראות אותך כאן
02/01/2013 | 10:16
63
הי נועה,

איזה יופי לשמוע ממך.
אולי את זוכרת, אנחנו במקום דומה - גם אצלי הקטנה היא בת הזקונים אחרי 3 ילדים ואובדן לפני שנתיים.
היא היום בת 11 חודשים, המתוקה הזאת החזירה לנו את השמחה הבייתה, גם אנחנו וגם הילדים משוגעים עליה

קחי את הזמן שלך לעכל, אחרי שילדתי אותה הייתי בבלבול, מצד אחד שמחתי ומצד שני הרגשתי את האובדן כל כך ממשי
עם הזמן המאזן השתנה מעט וכעת היא תופסת יותר מקום מהתינוקת שאיבדנו
לאחרונה אני חושבת על האובדן יותר (כנראה בגלל שיום השנה מתקרב), ומשתדלת לעבור את המשוכה ולהניח לזה במקום השמור לו

שנה אזרחית טובה,
דשאה(ל)
לצפיה ב-'ברוכות הבאות! '
ברוכות הבאות!
02/01/2013 | 19:04
42
אחרי הלידה הטובה, מסתכלים לאחור ומעכלים את הדרך הארוכה שעשינו. עכשיו יותר קל להתמודד עם העבר, כשיש נחמה בידיים.
מאחלת לך לגדל את ארבעתם בהרבה נחת, אושר ושמחה, בשגרה טובה.

מיטל
לצפיה ב-'היי מותק '
היי מותק
16/01/2013 | 15:02
35
נו, מתי אנחנו נפגשות לקפה ושופינג ב- G ???

נשיקות
לצפיה ב-'שוב הי'
שוב הי
16/01/2013 | 21:32
31
תודה על הברכות
אני מגלה שממש קשה לי להכנס לשיגרה כל שהי
אלמה כבר קצת יותר ישנה-שלוש ארבע שעות בלילה
אבל עדיין אין לי כוח לצאת ולעשות כלום
מבואסת ממשמני שני ההריונות הצמודים שהיו לי..
מרגישה שהראש כבר לא עובד..
אולי איזה דכדוך...
ופחד מלחזור או למעשה ליצור שיגרה נורמאלית חדשה אחרי שנתיים פלוס של הריונות ושמירות לא כולל הפגיה מלפני שש שנים..
מכירות את הההרגשה?
ונושנוש, אני חייבת לפגוש אותך..
שבוע הבא!
לצפיה ב-'פורומים חדשים ב'
פורומים חדשים ב|תפוז|
02/01/2013 | 16:51
8
דמיינו לעצמכם שיום אחד בלי שום הסבר או הכנה - כל החשמל בעולם פשוט יעלם|!|. בלי אורות, בלי טלוויזיה, בלי סמארטפונים, בלי תחבורה...
הפורום החדש של הסדרה המצליחה והמדוברת - רבולושן- Revolution הוא בדיוק המקום לדבר ולעקוב אחרי עולם שכזה.
אז אם גם אתם כבר התמכרתם ולא יכולים לחכות עד לפרק הבא, הפורום הוא בדיוק המקום המושלם בשבילכם.
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
לצפיה ב-'"מה היה אם"... '
"מה היה אם"...
28/12/2012 | 13:36
8
351
האם אתן חושבות על "מה היה אם"?
איך אתן מדמיינות, את המציאות האחרת, בה האובדן לא קרה?
איך הייתן היום מבחינה אישית?
אלו דברים השתנו בכן לאחר האובדן (לטובה/לרעה)?
מה אתן מרגישות שנרפא בכן בבוא הילד/ה לאחר האובדן?

תהיות ומחשבות...

מיטל
לצפיה ב-'נושא קצת כבד אצלי בתקופה זו..'
נושא קצת כבד אצלי בתקופה זו..
28/12/2012 | 13:55
154
החודש האחרון מזכיר את האובדן. יום האובדן, יום הלידה התל"מ שלא היה ועוד.

* אני לא חושבת על "מה היה אם". אצלי המחשבות נודדות יותר לכיוון שהיו אמורות להיות עוד 2, אבל מצד שני, לא סביר שהייתי כיום עם 4 ילדים.. מעין בלבול מחשבתי של אין מציאות מקבילה שבה הייתי עם ארבעה. מקסימום שלושה- ולכן האובדן של התינוקת בחודש התשיעי הכי משפיע עליי מהבחינה הזו. חושבת עליה יותר בצורה מוחשית מאשר על האובדן של התינוקת בחודש חמישי.

* המציאות ה"וורודה": שאני עם 3 ילדים אמתי, בן 9 ילדה בת 7 ואליה בן 3..

* אני חושבת שהייתי שמחה יותר. בעקבות האובדן חוויתי אירועים אחרים, שגם השפיעו עליי רעה, ופגעו באופטימיות שלי, באמון שלי באנשים- וכיום זהו חלק ממני.

* לטובה- מניחה שאני אדם חזק יותר. (בטח שלא מצדיק את קרות האובדן..) את האובדן השני עברתי בצורה "קלה" יותר, בטח גם בעזרת כל התמיכה כאן בתפוז- אבל אולי הפכתי ל"קשוחה" במובן מסויים.

* בעקבות אליה, אני מרגישה שהשמחה חזרה יותר לחיי, וכן התקווה. אופטימיות כלשהי, שיכול להיות גם טוב. הפצע המדמם בלב אט אט הגליד, ובעצם כן, הרשתי לעצמי להמשיך הלאה..  אז העבר מבזיק מדי מדיי פעם, ואני חושבת על כל מה שקרה בכאב, אבל אני מקבלת את העובדה שמה שקרה- קרה, ואין ביכולתי להחזיר את הגלגל לאחור.

שבת שלום!
מיטל
לצפיה ב-'כן'
כן
28/12/2012 | 21:13
75
לפעמים
המחשבות האלו צצות
במיוחד בתאריכים או בארועים משמעותיים
חושבת שזה מאוד טבעי
ולפעמים מפתיע אותי שהמחשבה צצה... בסיטואציות שונות

לא בצורה של להתאבל אבל יותר לחשוב מה היה שונה, איך היא היתה אם היתה פה היום. כאלו...
לצפיה ב-'במשך השנים חשבתי המון..'
במשך השנים חשבתי המון..
29/12/2012 | 09:28
96
כמעט כל הריון שלי היה עם מישהי מהמשפחה או חברה כך שתמיד יש לי תזכורת ל"בן/בת כמה הוא/היא היו היום".
רק ב-2 הריונות מתוך ה-6 שאיבדתי ידעתי את מין העובר וזה הפך את הנושא לכל כך כבד.
מכיוון שהבן הראשון (וכרגע היחיד..) נולד בהריון השביעי שלי יצא לי לחשוב שאם לא הייתי מאבדת את שאר ההריונות הוא לא היה נולד..
7 הריונות בשש שנים כך שברור לי שהיום לא הייתי עם 7 ילדים..
מה שכן, כשהתחתנתי פינטזתי שבשלב שבו הוא נולד אהיה אמא ל-4 ילדים..
כל פעם שאני חושבת שנרפאתי אני מבינה שלא, עדיין כואב לי לראות נשים בהריון גם כשאני הייתי בהריון כי עד שהחזקתי אותו ביד חי בריא ונושם (הוא נולד מת..) לא האמנתי שיסתיים בטוב.
השבוע פגשתי את השכנים שסיפרו שכלתם ילדה בן (9 חודשים אחרי החתונה..) תוך שלוש שעות, הפכתי ירוקה מקנאה!!
אבל, אם האובדנים לא היו קורים הייתי עדיין באותו מקום עבודה שנוא וללא ספק שהפכתי לאדם אחר בעקבות השנים הקשות שעברנו..
מישהי פעם כתבה בפורום הריון לאחר אובדן, הכאב נשאר רק העוצמה והתדירות משתנים. אני זוכרת שקראתי את זה כשהייתי במקום חשוך ואפל בחיים שלי והיום זה כל כך מוחשי..
לצפיה ב-'היי מיטל '
היי מיטל
29/12/2012 | 12:58
80
בעקרון כן אבל בעבר הרבה יותר חשבתי על מה היה אם מבתקופה הנוכחית כשיש לי גברת מדהימה בת שנה שממלאת את ליבי באהבה אין קץ.
אני יכולה לומר שעם כל הכאב באובדן ועם כל זאת שכמובן שהייתי מוותרת על החוויה האיומה הזו, האובדן הזה עיצב אותי ושינה אותי רק לטובה, השפיע עליי והוביל אותי לדברים נהדרים ואני תמיד מתייחסת לזה כמתנות שהעובר שאיבדתי השאיר לי...עם זאת יש המון כאב. השבוע נסעתי ברכב וכנראה בגלל שדיברתי עם מישהי על האובדן באותו יום זה עלה והציף אותי ופתאום הרגשתי מן בום חזק של כאב בלב, עצב על פספוס גדול אז כן זה עדיין שם...
אני יודעת שיש נשים שלא חשות כמוני אבל אני מרגישה שהעובדה שחוויתי גם הריון שממנו נולדה לי ביתי שהיא מתנה עצומה מחזקת אותי ומאד מרפאת את כאבי העבר. הרבה יותר קל לי להתמודד היום עם המחשבות והתחושות שקשורות לאובדן כשיש לי את האוצר שלי, לחבק ולאהוב עד אינסוף. עם זאת זה גם הרבה פעמים שם מולי מראה על מה שאולי פיספסתי...מורכב מאד...
חיבוקים,
דנה
לצפיה ב-'אוי... ההודעה שלך תופסת אותי במחשבות רבות'
אוי... ההודעה שלך תופסת אותי במחשבות רבות
29/12/2012 | 22:16
82
לאחרונה אני חושבת עליה המון, על הקטנה שלא איתי עוד

מה היה אם - שאלה קשה מאוד שעוברת בראשי לא מעט
אני מדמיינת את המציאות כך שיש לי גם את התינוקת שאיבדתי וגם את ילדתי המתוקה שהיום כמעט בת שנה וממלאת את ליבנו באושר גדול,
היא החזירה לנו את השמחה הבייתה לאחר האובדן , העצב, הכאב הגדול וההריון החרדתי -אנחנו, כל בני הבית, מטורפים עליה.
כמו שכתבתי, לאחרונה אני חושבת המון על האובדן, לא כל כך הבנתי למה פתאום (לפני זה גם לא עבר יום שבו לא חשבתי, אבל בעוצמה פחותה), אך שמתי לב כי תאריך האובדן מתקרב בצעדי ענק, וחוץ מזה אנחנו בקרוב עוברים לבית שבנינו, את הבית היינו אמורים להתחיל לבנות אחרי הלידה שהייתה שקטה בסופו של דבר והכל קפא, לבסוף יצא כך שהתחלנו לבנות אחרי הלידה של ילדתי המתוקה שנתנה לנו כוחות ואנרגיות. יש לי תחושה שכאשר נעבור, אני עוזבת את הבית שבו קרה האובדן, את הנשקף מהחלון בו הייתי הבטתי בעצב וראיתי איך העולם ממשיך לנוע למרות הכל.............
יחד עם זאת האובדן גרם לי, להפתעתי הרבה, להיות אדם אופטימי יותר, קודם הייתי די פסימית ואז חשבתי לעצמי למה לא להיות אופטימית, הרי דברים רעים קורים בכל מקרה, אז בינתיים עדיף להעביר את הזמן בצורה טובה יותר
דבר נוסף הוא שהתחלתי לחשוב יותר על לפעול איך שמתאים לי ואיך שטוב לי ולמשפחתי המקסימה, כמובן בלי לפגוע באחרים, אבל קודם כל אנחנו!!

שבוע טוב לכולם ומקווה שגם לי
דשאה(ל)

לצפיה ב-'כל הזמן...'
כל הזמן...
30/12/2012 | 23:04
66
בעיקר כששואלים אותי כמה ילדים יש לי. וכשאני עונה "אחת", מסתכלים עלי במבט של "למה בדיוק את מחכה? בגילך, רק ילדה אחת?". אז במיוחד זה הופך לי למאוד מוחשי, הבנים שלי היו צריכים להיות היום בני שלוש וחצי. קשה לי לדמיין אותם בני שלוש וחצי, הרי בפעם האחת והיחידה בה נפגשנו פנים אל מול פנים הם היו תינוקות במשקל 500 ומשהו גרם...
אני מניחה שמבחינה אישית הייתי אדם שמח יותר. לא שאני אדם עצוב היום, אבל עדיין יש חסר מאוד עמוק, ואני לא חושבת שזה כבר ישתנה אי פעם (בכל זאת עברו שנים, והבור הזה בלב עדיין כאן).
קשה לי למצוא משהו שהוא לטובה בסיפור הזה. יכול להיות שאני יותר חזקה. כשמשהו קשה לי אני אומרת לעצמי שכבר עברתי דברים יותר גרועים, אבל עדיין, קשה לי לחשוב על זה כעל משהו חיובי.
אין ספק שהבת שלי החזירה אותי לחיים, בדיוק שנה אחרי האובדן. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה. מצד שני, כשאני חושבת על זה - איזה עול כבד זה בשביל ילדה קטנה, להחזיר את אמא שלה להיות בן אדם שמסוגל להנות מהחיים. עול מאוד כבד, שהיא זו שמחזיקה אותי ולא להיפך...
לצפיה ב-'"מה היה אם..." רודף אחרי יום יום...'
"מה היה אם..." רודף אחרי יום יום...
07/01/2013 | 14:44
44
ברור שזה לא באותה עוצמה שהייתה לפני שבע, שש, חמש, ארבע שנים, אבל זה באמת רודף אחרי בכל כך הרבה סיטואציות בחיים... אפשר לראות גם את הסיבה לכך בחתימה שלי... אני נשארתי עם התינוקת שהיא תאומה בודדה... אובדן התאום שלה בשבוע 33 , שינה לי את כל הפרספקטיבה שהייתי מצפה לה, העתיד השתנה...
כל יום אני מאירה את הבת שלי בבוקר ואומרת שהיא צריכה לקום ולהתארגן לבין הספר... בדיוק באותה מידה אני יודעת שהייתי אמורה לומר אותו דבר גם לאחיה התאום. אני יודעת איזה שיעור היה אמור להיות אצלו היום... אני יודעת לאיזו הצגה הוא היה הולך עם בית הספר, באיזו אוטובוס היה חוזר משם הביתה. העתיד הפוטנציאלי של הבן התאום, הוא קיים בצורה כל כך ממשית... אני יודעת מתי היה צריך להלביש אותו בחולצה לבנה לטקסים וחולצה כחולה לספורט... אני יודעת שהוא היה אמור ללמוד אצל מורה השניה בכיתה ב/2, לאיזה חוגים היה נכנס לו היה חי במשפחתנו... זה באמת קשה, אני איבדתי לא רק עובר בעבר, אני איבדתי את כל העתיד שהיה אמור להיות....
לידה של יובל, ארבע שנים אחרי לידת התאומים הביא לחיים שלי הרבה שמחה ועיסוק סביב הטיפול בו. היה לי מאוד חשוב שהצלחתי, אבל זה לא היה מפצה על האובדן של בן הראשון....
ובכלל במקרה שלי אני איבדתי לא רק ילד ועתידו, אלה גם הסטטוס שהייתי אמורה לקבל אותו בגאווה - "אמא לתאומים" ולא משנה כמה ילדים אני עוד יכולה ללדת, כל עוד הם באים אחד אחד, זה לא מתקן את ההרגשה.
השפעה לרעה - אני חושבת שלפחות בהתחלה הייתי אמא חרדתית מאוד, דואגת ונצמדת לילדה שלי בצורה כמעט סימביוטית. לעומת זאת עם הבנים אני ההפך, עקב פחד לאבד שוב בן, הייתי מאוד קרירה בהריון, חסרת רגשות ודי מרוחקת. בקלות חזרתי לעבוד אחרי חופשת לידה והשארתי את הבנים עם חמתי. הקטן כיום בכלל לא קשור עלי... זה כואב לי, אבל, לפחות יובל נקשר אלי בשנה האחרונה.
בטוח שיש עוד דברים אחרים, אני בן אדם אחר הודות האובדן, אני יותר חזקה, יכולה לשאת דברים כבדים ולהישאר שפויה

כנראה האובדן גרם לי לרצות למלא את החסר ואני מרגישה צורך ללדת עכשיו את הילד הרביעי. בטוח זה לה היה בתכנון בראשוני שלי. אני רוצה ללדת למרות כל המכשולים שבדרך. עכשיו זה יהיה ניתוח קיסרי רביעי וכנראה אחרון, מאוד מקווה שלפחות את זה יביא אותי למצב של שלמות והשלמה עם האובדן...
לצפיה ב-'מה היה אם...'
מה היה אם...
08/01/2013 | 03:46
52
האמת - משתדלת לא לחשוב על זה יותר מדי, כי זה ממש חסר טעם ומטרה. ביומיום זה מתבטא גם בזה שאני קצת הכרחתי את עצמי לשכוח מה סדר ההתפתחות שהוא היה אמור להיות בו כרגע, וזה גם אומר שאני קצת הדחקתי בתוך עצמי מה רוני עשתה בשלב הזה. ויש לעתים מצבים שבהם הכל עולה, בעיקר אציין את השנה האזרחית, שבה העץ המקושט עומד על הרצפה וזה משגע אותי, כי אמור להיות לי תינוק זוחל ועומד, והעץ אמור לעמוד גבוה גבוה... משתדלת גם את התחושה הזו לדחוף לבוידעם.
ואם כבר אני מתמסרת לדמיון, אני לא יודעת מה לדמיין. טיפול בתינוק בן כמעט שנה - קלי קלות, דמיוני מפליג ללא בעיה. השילוב שלו ושל רוני, סדר יום בו אנחנו מטופלים בשני ילדים ולא באחת - זה נעלם ממני. לא מסוגלת לתאר את זה. זה מה שמסמל את אי הפיכתי לאמא לשניים - שאני עדיין לא מסוגלת לדמיין לעצמי מה זה לעמוד בין שני ילדים שדורשים אותי, ולבחור למי לגשת ראשון.
איך הייתי היום מבחינה אישית - בחופשת לידה, בלאט! יותר מדי עייפה ועסוקה בילדים מכדי לכעוס ולהתנצח עם בן זוגי, עוד יותר תלויה בו כלכלית וביצועית מכדי להעז לחשוב על פרידה, ומשהו אחד בוודאי היה דומה - לא הייתי מתכננת עוד הריון, אז ועכשיו כאחד... מבחינה מקצועית גם ככל הנראה לא היה לי את הראש והיכולת הכלכלית לעשות את השינויים שאני מתכננת כרגע (וזה אולי לטובה).
מה השתנה בי? הכל וכלום. מצד אחד האופי האופטימי והשמח שלי חזר, אני ממשיכה לחייך ולהתבדח, ולבלות, ולהתעניין בבגדים ובילויים והופעות, וסקס, ומוסיקה, ואני לא יודעת מה עוד... מצד שני יש לי הרבה פחות סבלנות לצרות של אחרים, בעיקר בקריאה וסרטים - לא קוראת יותר לא רומנים ולא פרוזה, רק מדע בדיוני, ספרים על צרות לא אמיתיות. גם בחיים הסבלנות ליללות של אחרים פחתה. כועסת מהר יותר, ולא טורחת להסתיר. בעבודה, בבית, בכל מקום, נמאס לי להיות נחמדה למי שלא מגיע לו. וכמה שלא הערצתי את רוני לפני, כמה שלא שמתי את צרכיה לפני שלי - עכשיו זה צורב יותר, זה בולט יותר, התחושה שקודם כל אני אמא לרוני, ורק אחר כך אדונית לעצמי...
והילד לאחר האובדן... אוי זה המקום ההכי כואב כרגע. לפני חודש שמתי התקן. ועכשיו אני מגלה לבד עם עצמי, כמה שכל ההתמודדות שלי עם האובדן היתה מבוססת על זה שבפברואר תגמר שנת האבל שהחלטנו עליה, ובפברואר אני מתחילה הריון חדש. עכשיו, לאור הזוגיות בינינו, זה נדחה לתקופה בלתי מוגבלת, ואני לומדת לשקם את עצמי מחדש, ללא הנחמה של ילד לאחר אובדן. ושוב, זה כל כך מתקשר לי לזה שאם היו לי כרגע שני ילדים לא היה לנו זמן וכח לריב כל כך...
לצפיה ב-'קרה לי משהו היום...'
קרה לי משהו היום...
25/12/2012 | 15:32
3
250
ישבתי עם סתיו על הספה וחקרתי אותה כמו שאני עושה כמעט כל פעם כשהיא ישנה עליי, פתאום היה לי פלאש של אח שלה...
כל הזמן הבנתי שבעצם היה עוד תינוק אבל פתאום זה הפך להיות מוחשי, הצלחתי בפעם הראשונה לדמיין אותו חי ולא רק מת...
עצוב לי ואני מרגישה אשמה על כך שאני לא חושבת עליו מספיק, מאז שסתיו נולדה עוברים ימים שלמים שאני לא חושבת עליו...
לצפיה ב-'אמי שלום...וברוכה הבאה!'
אמי שלום...וברוכה הבאה!
26/12/2012 | 12:28
1
116
אחרי האובדן נולד לי בן ועכשיו בת. בערך שבועיים אחרייך...
כשהיא נולדה בעלי אמר לי "איך היא דומה לתינוק שמת"... ותביני, אני לא יודעת כמה זמן החזקנו אותו כשנפרדנו, אבל בטח שלא צילמנו אותו וזה היה לפני כמעט שלוש שנים...
הייתי בשוק כשהוא אמר את זה, אפילו לא הגבתי, רק חייכתי.

בסופו של דבר, הם באמת דומים, הם מאותו פס ייצור...
אבל היום כשאני מסתכלת עליה, היא דווקא מזכירה לי את אוהד בגיל הזה, בעיקר בהבעות פנים ותנועות. בגלל שאני מכירה היום את אוהד יותר טוב. את רק חודש ומשהו עם סתיו, זה כלכך הגיוני וטבעי שעדיין הם ייראו לך דומים או שהתחושה של תינוק בגיל הזה תזכיר לך את מה שאיבדת.
אבל עוד קצת, סתיו תתחיל לחייך ולצחוק ותלמדו להכיר אותה וזה ישתנה. את לא תשכחי אותו, חס וחלילה, אבל סתיו תהפוך להיות העיקר...

היום אני כבר לא חושבת בן כמה הוא היה ואיך הוא היה נראה וכו, כי אם הוא היה -לא היה לי את אוהד וזה כבר משהו שהיום קשה לי לחשוב עליו...
תמיד יהיה אותו ואת מה שהוא היה בשבילנו אבל המשכנו הלאה, ועכשיו אוהד ועופרי הם העיקר.

את תראי, זה יבוא וזה יהיה כל כך מדהים!!!!
בינתיים תתני לעצמך להרגיש בדיוק מה שאת מרגישה בלי לנתח יותר מדי או להרגיש תחושות אשמה, זה טבעי וגם ההורמונים לא תורמים למצב...


ד"א, שלא יישמע שאני אדישה- אני עד היום בוכה כל מסיבה בגן וכמעט כל תאריך מיוחד רק בגלל שאני מבינה מה קיבלנו בעקבות מה שאיבדנו... התינוק ההוא עיצב את האמא שאני היום- לטוב ולרע...
מזל טוב להולדת סתיו!!

אורית
לצפיה ב-'הלוווווו? ככה? בלי לפתוח הודעה משלך???'
הלוווווו? ככה? בלי לפתוח הודעה משלך???
28/12/2012 | 13:38
74
מבלי לצרף תמונה? (אני בטוחה שהיא מהממת כמו אחיה) שיהיה במזל טוב!!!!
מחכה להודעה עם סיפור הלידה!

מיטל
לצפיה ב-'ההבזקים האלו, מלווים אותנו תמיד'
ההבזקים האלו, מלווים אותנו תמיד
28/12/2012 | 13:32
57
גם כיום, 7 שנים אחרי, הם מגיעים. בעיקר ברגעי נחת ושלווה הם מכים וגורמים לתהות, "מה היה אם", איפה היינו היינו היום אילולי קרה מה שקרה, וכמו שציינת, רגשי האשמה על עצם זה שהמשכנו הלאה, למרות הכאב.
אבל זו החובה. להמשיך הלאה. ועכשיו כשיש את הילד לאחר האובדן, העולם נראה קצת טוב יותר, וזה לא סותר את הכאב, שקיים אבל קהה מעט.
שולחת הרבה חיבוקים.
מיטל
לצפיה ב-'פורומים חדשים ב'
פורומים חדשים ב|תפוז|
24/12/2012 | 18:31
7
אין זמן טוב יותר לחזרתה של "ארץ נהדרת" למרקע מאשר תקופת בחירות.
אילו דמויות חדשות יהיו? מה יהיה הלהיט החדש שכולם ידברו עליו? אילו ביטויים חדשים יכנסו ללקסיקון שלנו?
לרגל עליית העונה החדשה, אנו שמחים לפתוח מחדש את פורום ארץ נהדרת.
אתם מוזמנים לקפוץ לבקר|!|
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
לצפיה ב-'ושיהיה לנו שבוע טוב... '
ושיהיה לנו שבוע טוב...
22/12/2012 | 20:58
3
175
שבוע עמוס רגשית עבר עלי...
מתח עם האיש שלי, שלווה בכעס וצעקות לא נשלטות שלי כלפיו, (לפחות הסופ"ש הזה עבר על מי מנוחות...)
כעס סמוי על חברה טובה שבהריון (שלישי צפוף),שבחרה לשתף אותי ראשונה מבין כל החבר'ה על ההריון. בעוד שאני היתי מעדיפה שאם כבר אז להיות אחרונה חביבה שיודעת... וכמובן כעס על עצמי על שאיני מאושרת בשבילה.
לאחר הפסקה וחזרה טובה לשגרה מצד ביתי שהראתה שיפור והפסקה של יותר משבועיים בהרטבות במיטה והנה השבוע שוב, בתחילת השבוע לאחר 4 ימי עצירות ברח לה במכנסיים, לפני שלושה ימים ברח לה פיפי במיטה שלה והיום לפנות בוקר לראשונה ברח לה גם אצלנו במיטה.
השבוע המיגרנה נתנה שוב אותותיה, בחמישי מיגרנה חזקה.
אתמול בלילה חלמתי חלום בו אני בבדיקה בביה"ח ושם הרופאה מגלה שלא הוציאו את כל השיליה, ומוציאה, היא מאוד אמפתית אלי ומסרבת לקבל תשלום, בעלי נשאר לדבר איתה ואני יוצרת מחדרה וכל הדרך חזרה שומעת בכי של יולדות ותינוקות שנולדו והדמעות הכאב לא מפסיקות לצאת ממני (במציאות כבר שכחתי איך בוכים).
השבוע היו לי כאבי מחזור חזקים ולא היתי צריכה לקבל ובנוסף ירד לי דם מהאף בעת הקינוח (בהריון ירד לי הרבה דם מהאף). ולכן היום בבבוקר ביצעתי בדיקת הריון ולצערי... רק קו אחד!

אבל... היום כשישנו בבוקר, ביתי קמה ראשונה, עולה למיטתינו, מחבקת אותי ואומרת לי באוזן "אמא, אני שלך תמיד ולנצח!"
לצפיה ב-'קודם כל קבלי חיבוק '
קודם כל קבלי חיבוק
23/12/2012 | 14:12
2
66
אני כל כך מזדהה איתך וזוכרת את התקופה שהייתי במקום שלך. אני יודעת שזה כל כך קשה ואין אין אין מילים מנחמות
אחד מילדיי גם כן חזר להרטיב במיטה לאחר האובדן (והוא היה בסביבות גיל 9...), לצערינו האובדן משפיע עליהם נפשית, אבל עם הזמן הילדים שמים את זה בצד מהר יותר מאיתנו
יש לי שאלה (מקווה שזה לא מעליב)-  האם את נעזרת במישהו, הולכת לאיזושהי סדנא או טיפול, זה יכול מאוד לעזור. אני הייתי בסדנא כזו וזה עזר לי לפרוק ולהוציא את כל מה שהיה לי עם אנשים שמבינים ולא שופטים, עזר לי לעבד ולהתאבל. בעלי ואני היינו מדברים על זה, אבל באיזשהו שלב אני עדיין רציתי לדבר והוא פחות והרגשתי שאני מכבידה עליו, לכן הלכתי לסדנא

שמחתי לקרוא את מה שאמרה לך הבת שלך - זה מדהים ומתוק

בתקווה לימים טובים יותר
דשאה(ל)
לצפיה ב-'היי יקרה... '
היי יקרה...
23/12/2012 | 22:52
1
46
תודה!
אכן, בתקווה לימים טובים יותר...

בנוגע לשאלתך- (ולא זה לא מעליב, מעליב זה כשחברה בוחרת לספר לי ראשונה ולפני כולם שלמרות ההתקן היא בהריון. בעוד שאני כ"כ רציתי להיות האחרונה ולא זאת שיודעת לפני כולם...) בחודש הראשון אחרי האובדן חיפשתי בנרות להשתתף בסדנת תמיכה לצערי ב2 המקומות אליהם פניתי לא נפתחה הקבוצה. זמן קצר לפני חזרתי לעבודה, התחלתי להיפגש מידי שבוע עם תרפיסטית, אמנם מאוד נכון עבורי אך גם מאוד לא קל...   בעקבות כך שלאחרונה, התגבר המתח עם הבעל, התגבר גם הריחוק, הוא משדר לי "יאלה, תתקדמי כבר...", ולאחרונה ממש דוחק בי שאחזור למשרה המלאה על אף שזה לא נכון לי ויכול לעשות לי יותר רע מהקיים...  וטוען שאני זו שהבאתי את המצב הכלכלי הקשה אליו נקלענו,  בעקבות כל זאת וגם בעקבות הרגרסיה אצל הילדה, בפגישה הבאה אצלה גם הוא יהיה נוכח.  בתקווה לטוב...!
ו...אוף! בשבועיים האחרונים שומעת על יותר ויותר קרובות שלי שבהיריון, ביניהן 3מהפורום, 2 מהחבר'ה הקרובים ועוד אחת ממקום העבודה שילדה אתמול בת.
ואני... לאחר כאבי מחזור חזקים שהופיעו בימים האחרונים, בחילות בבוקר ודם מהאף בבקרים- תופעה שהיתה בתקופת ההריונות, מצאתי את עצמי מבצעת בדיקה אתמול בבוקר, אבל לצערי, שוב פעם לא, שוב פעם זורקת לפח מקלון עם קו אחד.
מצד אחד לא בטוחה שרוצה, שזה בריא לי כרגע...  מצד שני כל כל כועסת על עצמי, על שבמקום לפרגן ולשמוח בשמחת 'החברות', אני נצבטת לי, נדקרת מבפנים, ולא מרגישה את השמחה האמיתית אותה אמורה להרגיש. אפילו כועסת ששיתפו אותי!
- ובנוסף לכל, הבת שלי שרק אתמול אמרה לי בשיא הספונטניות "אמא אני שלך תמיד ולנצח", העיזה היום בזמן האמבטיה שלה לאמר לי "אמא את השמנת, נהיתה לך בטן גדולה!".
אז מה הפלא שאני עדין נגעלת מהגוף שלי...?!

לצפיה ב-'כל כך מכירה את ההרגשה..'
כל כך מכירה את ההרגשה..
24/12/2012 | 10:11
37
אני קוראת את מה שאת כותבת וזה כואב כל כך כי זה עדיין נמצא שם אצלי כל כך חזק. יש לי תינוק בן 8 חודשים בן ראשון שהגיע אחרי 6 אובדנים כשאחד מהאובדנים היה בשבוע 26. זה לקח 6 שנים שבהם הייתי בהריון עם כולן, השכנות, החברות, האחיות, הגיסות.. לכולן יש ילדים שכל ילד מזכיר לי..
אני זוכרת כמה כאב כשסיפרו לי על הריונות, על הנסיונות המאולצים שלי לשמוח כשבפנים הלב בכה!
אל תכעסי על עצמך, זה כל כך טבעי מה שאת מרגישה, זה חלק ממך וממה שעברת, אין זמן מספיק כדי להתאבל, זה תמיד יהיה שם רק עוצמת הכאב תשתנה.
אני יודעת שאת מרגישה שרק הריון נוסף ירפא אותך, גם אני הרגשתי ככה..
יכולה להמליץ לך על מטפלת שעזרה לי להתמודד עם המצב.
לגבי הילדה שלך, אני חושבת שרק את כאמא שלה יודעת מה נכון בשבילה ואף אחד לא יכול להגיד אם לשתף או לא ואין כמו המשפטים שהם אומרים שיכולים להיות ממיסים והורסים (לטוב או לרע), זוכרת שאחיין שלי חילק סוכריות ביום הולדת ל"כל ההורים" וכשהגיע אליי שאל אבל אמא של מי את??..
תמצאי מה שנותן לך מרגוע, אם זה הליכות ברגל (שגם יעזרו קצת לגוף לחזור לעצמו) או סתם לראות סרט בנות בטלוויזיה..
וחוץ מזה שולחת לך הרבה חיבוקים לעבור את הימים הקשים האלו בשפיות..
ואני פה בשבילך..
לצפיה ב-'טוק טוק ?!?!?!'
טוק טוק ?!?!?!
19/12/2012 | 13:27
8
274
אפשר להכנס?
כמעט חודש אחרי ואני מתחילה להבין שזה קרה
אורי המתוק (שבדיוק מתעורר עכשיו אז לא אוכל לכתוב הרבה) נולד ב-22.11.12 אחרי 4 וחצי שנים שחיכינו לו ושני אובדנים קשים - הפסקת הריון בשבוע 27 (לפני שנתיים) ולידה מוקדמת של תאומים שנפטרו בפגיה לפני שנה (וזה עוד בלי להתייחס לשני חוץ רחמיים ושני כימיים).
בבית נסיכה בת שש וחצי שמאוד אוהבת את אחיה הקטן אבל גם מאוד מקנאה ועושה לנו קצת צרות...
טוב, רצה לתת ציצי

ביי בינתיים
לצפיה ב-'בטח שאפשר!!'
בטח שאפשר!!
19/12/2012 | 18:53
84
ברוכים הבאים. איזו דרך ארוכה עברתם עד שאורי הגיע אליכם.
אנחנו סבלנו קשות מקנאה, (6 שנים הפרש) הגדול דורש המון תשומת לב, ובאמת נוטים לשכוח אותם קצת כי הם "גדולים" ו"בוגרים"..
אבל זה משתפר עם הזמן.
המון אושר, בריאות ונחת.
מיטל
לצפיה ב-'כמה כיף שאת כאן'
כמה כיף שאת כאן
19/12/2012 | 23:34
61
אושר גדול שאלו ה"בעיות" שצריכם להתמודד איתם.
ברוכים הבאים
לצפיה ב-' ברוכה הבאה, ברוכה מאוד!'
ברוכה הבאה, ברוכה מאוד!
20/12/2012 | 08:15
46
לצפיה ב-'וואהווווו מי זאת???? ברוכה הבאה!!!! '
וואהווווו מי זאת???? ברוכה הבאה!!!!
20/12/2012 | 16:46
88
האם אורי זה מלשון האור שלי?? אם כן אז גם לקטנה שלי קוראים כך כ"F שמחה לראות אותך פה. לא פשוט נשמע הקטע עם הקנאה אבל בטוחה שתדעי להתמודד נפלא עם החוכמה האימהית שלך. נשיקות!
לצפיה ב-'ברוכה הבאה איזה כיף לראות אותך כאן '
ברוכה הבאה איזה כיף לראות אותך כאן
23/12/2012 | 14:02
33
מה שלומך?
אני חייבת לציין שאתמול חשבתי עלייך ועל כל הקבוצת הבנות מהסדנא וכמה הייתי רוצה שנפגש.
אני כל כך שמחה בשבילך שאת מחבקת תינוקי מתוקי וריחני, כמה זה מנחם ומכניס מעט שמחה לאחר העצב הגדול (שכמובן לא נעלם, אך מפנה מעט מעט מקום)
השלישי שלי גם כן היה בן שש כאשר נולדה הקטנה והוא מאוד אוהב אותה ומאוד מקנא (עדיין... היא כבר בת כמעט 11 חודשים),
טוב נו - הוא היה הקטן שלנו עד שהיא נולדה וחוץ מזה האובדן הדהד אצלו הרבה אחרי
אין לי הרבה לחדש חוץ מהעובדה שאנחנו משתדלים לתת לו הרבה תשומת לב

אגב, השם שלו מקסים!!!!!!!!!!!!!!!!

אוהבת
דשאה(ל)
לצפיה ב-'אוי מתוקה!!'
אוי מתוקה!!
24/12/2012 | 10:13
39
איזה כייף!!
זוכרת אותך כמעט מכל הפורומים... לאורך השנים..
איזה אושר גדול.
לצפיה ב-'שלום לך אחותי...'
שלום לך אחותי...
26/12/2012 | 12:29
44
חושבת עליך הרבה!!!
נשיקות
לצפיה ב-'תודה בנות, כיף להיות פה '
תודה בנות, כיף להיות פה
26/12/2012 | 13:30
35

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום טיפול CBT
פורום טיפולי CBT
היבטים- פסיכותרפיה קוגנטיבית התנהגותית
מרפאת היבטים
פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ