לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן

אודות הפורום אלמנים אלמנות

 

 

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

סדנה לאלמנים ואלמנות נפתחת ב 3/5 ..נותרו 4 מקומות
20/04/2015 | 07:09
1
117
ב 3/5/15 נפתחת סדנה בת 12 מפגשים המיועדת לאלמנים ואלמנות: לחיות לצד האובדן ולא בתוכו
****נותרו 4 מקומות בלבד
הסדנה תתקיים בבית אניתיאה ( אניתיאה-נשים בשינוי ) בקריית אונו ובנויה מ 12 מפגשים שבועיים, ימי ראשון בערב, שבהם תעברו את תהליך האבל, נזהה ונגלה נקודות חוזק, תלמדו להתמודד עם המציאות הבלתי רצויה ש"נחתה" עליכם ותגלו משמעות חדשה לחיים
הכלים בסדנה: עבודה בקבוצות, יומן העצמה לאלמנים ואלמנות: "צמיחה מתוך אובדן" שאני פיתחתי מתוך ניסיון רב של עבודה עם אלמנים ואלמנות, דמיון מודרך, מוזיקה, תנועה, ציור ועוד
ב 3/5/15 המפגש יהיה אחד על אחד איתי בכדי שאכיר כל אחת ואחד, אפרט על הסדנה והרשמה. לשם כך יש לתאם איתי טלפונית שעה מדויקת.

אשמח לענות על כל שאלה

פנינה ולטר
נייד: 050-2000-121
http://www.koratgag.net/
korat.gag@hotmail.co.il
המפגש הקבוצתי הראשון ב 10/5...יום ראשון הקרוב. נותרו 2 מקומו
04/05/2015 | 20:26
15
אתמול הכרתי את משתתפי הסדנה...במפגשים פרטניים
המפגש הראשון הקבוצתי ביום ראשון הקרוב בשעה 18:30
נותרו 2 מקומות
עדיין ניתן לתאם איתי פגישת הכרות לקראת יום ראשון
אשמח לענות על כל שאלה

פנינה ולטר
נייד: 050-2000-121
http://www.koratgag.net/
korat.gag@hotmail.co.il
 
שנה ללא
19/04/2015 | 20:22
2
130
הרגע חזרתי מהאזכרה
מנסה ולא קולט שעברה שנה בלעדיה
שנה ללא הריח שלה
החיבוק שלה
הצחוק שלה
שנה ללא האהבה שלה
עמדתי מול הקבר רגע שחששתי ממנו
ומצאתי את עצמי קפוא
לא דקה ולא שתיים פשוט קפוא
חנוק עצור מחכה רק לאפשרות לצאת
רוצה רק לחזור לפינה שלי
לצוץ שלי
לחיוך שלו שמזכיר כל כך אותך
לצחוק שלו שבא לי פשוט לחבק אותו ולא לעזוב
בדרך אליו נוהג
כל החיים שלנו עוברים מול עיני
כל הרגעים הטובים והרעים
כולל אותם רגעים שראיתי אותך כואבת
קומלת לנגד עיני
הרגע שבו איבדתי אותך
עובר כאילו היה רק אתמול
זהו נגמר התידלוק
צריך לחזור להגה
לחזור לצוץ לביית
הי
20/04/2015 | 19:04
42
בכישרון רב ובהמון תבונה, כתבת את הגיגי לב כולנו. המון תודה.
שולחת לך כוחות הנפש
23/04/2015 | 13:07
23
מתנצל על העיכוב בתשבה פשוט כי הייתי בטיפול נמרץ וכבת אני בבית
אבל שים לפניך מטרות לעתיד והתקדם ל העתיד שלך
וכל עוד היא חיה בליבך היא איתך
וגם אם תקים פרק ב היא רק תוספת על הקיים בלביך
הבורא נותן לך זכות לאהוב אשה נוספת כי האהבה אליה תמשיך להיות בלבך כל עוד אתה חי
אני אלמן בן 65 אישתי זל נפטרה לאחר מחלה קשה
20/04/2015 | 10:34
3
170
אני אלמן בן 65 הייתו נשןי 40  שנה עד פטירת אישתוי זל לאחר מחלה קשה אני מרגיש בדידות
מצטער על הצטרפותך
20/04/2015 | 14:01
65
משתתפת בצערך.
20/04/2015 | 19:06
40
אילן , איש יקר , כמה מילים מותיקה בפורום
23/04/2015 | 14:32
59
אתה עובר את יסורי הפרידה שנכפו עליך מרעיה יקרה
ואני בטוחה שהאמונה תן לך את הכוחות הנפש להתמודד , כי אתה יודע שהיא מתבוננת בך מהשמים
אתה לא בודד פה בפורום שלנו , השאר איתנו קמעה , אני אומנם רווקה בת 58 אבל מבינה מה אתה אומר על הקושי להתמודד עם הבדידות
כותבת בפורום הזה למעלה מ10 שנים ומודעת לקושי להתמודד עם החוסר של בת הזוג שלך
אבל מבטיחה לך שפה יבינו אותך היטב , תקבל חיבוק חם והבנה ללאא שיפוט
וזה מה שמחזיק אותי להמשיך לכתב פה כי באי לחפש לעצמי אלמן פנויומצאתי הרבה אלמני אלמונות
וראיתי איך הכתיבה בפורום עזרו להם להתמודד, וראיתי גם אלמנים שפתחו פרק ב
להתמודד עם  רעיה חולה זה לא פשוט ואם שדת את זה אז מאמינה שיש בך כוחות נפש חזקים
מפה מחזקת את ידייך בורא העולם שומר עליך כי יש לך נציג אצלו שתתדאג לך היטב
ומב עיניך בתמונה אומרת כמה אתה מחובר לחיים ומלא בשמחת חיים
בת 65 מעוניינת להרחיב את חוג הידידים
18/04/2015 | 23:59
89
שלום לכולם,
אני מרמת גן,
מעוניינת להכיר נשים סימפטיות מגוש דן למטרת ידידות
ובילויי משותף כגון: שיחות נפש ואקטואלייה על כוס קפה,
טיולים בארץ, הליכה למופעים, תיאטרון, קולנוע ועוד.
יש לי חברות שרק משוחחות בטלפון, ואינן יוצאות מבייתן למרות שאינן נכות.
אני אישה סימפטית וחברותית, בעלת חוש הומור, כנה אנושית ואכפתית 
מי שבאמת מעוניינת לצאת מהבית לכייף ולהתיידד, ולא רק לשוחח בטלפון,
מוזמנת לכתוב אליי.
כתובתי:  sislin@walla.com 
לזכר אשה היקרה לי
15/04/2015 | 20:43
1
124
ביום כזה מרגישה שאני לא בסדר ,
כי היא הגיעה לבקר את אממי בבית החולים
ואני לא נסעתי לבקר אותה בירושלים , וידעתי שמצבה לא פשוט ,
חושבת שהיית יצריכה להיותשם ,
אבל במצבי כרגע עלי להיות במיטה עם רגל מורמת
בגלל שושנה ברגל ימין , משהו חדש שלא בקשתי והפתיע אותי

 דודי שנותר לבד, הוא כבר לא איש צעיר , כבר בפנסיה  מספר שנים  
אין להם ילדים משלהם , ועלינו האחיניים שלו לעטוף אותו באהבה
כמו שהם תמיד עטפו אותנו ,  כשבאנו התארח בדירה הצנועה שלהם בירושלים ,

הם הענף של המשפחה שתמיד אירח את מי שהגיע לירושלים
היא עזרה לאמי שהית צריכה להגיע למשרד החינוך לסדר משהו עבור האח או האחות
שנים עבדה בלשכת שר האוצר,  עבדה אישית בלשכה של פנחס ספיר

אשה מאד מוכשרת ומשכילה שגדלה בחיפה אבל בנתה בית עם דודי בירושלים
אשה שפעלה ועשתה למען כולנו בעבודתה במשרד האוצר שנים רבות עד שפרשה לפנסיה
אשת חייל אמיתית , גם יפה וגם משכילה והבורא אסף אותה איו היום

אני בחוצפתי לקחתי חברה ויחד התארחנו בדירה שלהם לשבת ירושלמית
היא המנוחה דאגה לנו לכרטיסים למוזיאון ירושלים שלא רחוק מהבית שלהם
ואירחה אותנו כל כך יפה באותה השבת

ופעם אחרת הייתי עם אחותי הקטנה  בטיול כייף בירושלים
ועברנו מירושלים העתיקה דרך ר"ח ממילא  באנו אליהם הביתה
ומשם דוד לקח אותנו לתחנה מרכזית ונסענו הביתה
כמה זכרונות טובים יש לי לאשת הדוד הזו 
והמילים שלי מלוים אותה כעת שהיא מובאת למנוחת העולים בשמגר בירושלים
במקום שאני אהיה שם בגופי ואלווה אותה ברכה האחרונה 

תהי נשמתך בגן העדן נעמי היקרה של כולנו , הבורא גאל אותך מהיסורים של הגוף
ה' נתן ה' לקח יהי שם השם מבורך לעד , אנצור את זכרך בלבי
 
זה משפיע עלי חזק
16/04/2015 | 23:26
32
מסתבר שכל פרידה כזו משפיעה עלי קשה
רגשית וגם גופנית אני מגיבה לכל פרידה כזו
והשבוע אני סוחבת אות קשה מאד מחפשת כוחות כדי להמשיך כרגיל
בלתי נתפס
14/04/2015 | 23:27
5
153
עדין לא עברו שבועיים מאז לכתך
למרות מחלותיך זו היתה הפתעה קשה ביותר
רק לפני חודש ציינו 40 שנות נישואין
נכון שהשנים האחרונות היו קשות בגלל מחלותיך.
טיפלתי בך במסירות לאורך כל הדרך
לא היה לי קל
אך אף אחד לא הבטיח גן של שושנים....
היו ימים יפים
ולא מעט ימים קשים ביותר.
לא,לא אשבר למרות הכל
אמשיך בדרך בה היינו יחדיו
מקיפים ומוקפים עם דור ההמשך.
תנוח בשלום על משכבך
נגאלת מיסוריך.
 
 
משתתפת בצערך
15/04/2015 | 11:06
46
לליאת,
משתתפת מאוד בצערך.
מבינה ללבך היטב, כך בדיוק היה אצלנו. גם אנו היינו נשואים תקופה כזו.
בעלי חלה במחלה קשה וסבל סבל נוראי. אני טיפלתי בו בכל כוחי במסירות אין קץ.
גם אני לא תפסתי בתחילה שהאדם היקר לי איננו, למרות שידעתי שהמצב קשה ואין מרפא.
גם אני עסוקה בטיפול בדור ההמשך.
חלפו שלוש שנים מאז לכתו של האיש היקר שלי. אני חושבת עליו כל הזמן אבל לא נשברת.
כל הכבוד לך על הנחישות לא להשבר.
מאחלת לך המון בריאות וכח.
קבלי חיבוק 
 
 
אובדן
15/04/2015 | 11:50
60
ליאת .אכן באמת קשה מאד.
אבל הגישה שלך מעידה על היותך ריאלית.
גם בעלי היה חולה ולאחר 40 הפרידו ביננו.
קשה לי מאד מאד לשחרר וזה סבל.
מאחלת לך להתגבר מהר ולהמשיך.
ליאת יקרה
16/04/2015 | 13:58
34
קשה מאד להפרד מאיש איתו חלקת 40 שנה
היית לו אשת חייל מעולה ובטוחה שהוא אהב אותך
המילים לא יוכלים לנחם אז אכתוב לך מה שאמרתי אתמול לדודי
שתנוחמי בין כל האבלים על ירושלים
ושהבורא יתן לך את הכוחות להמשיך לחיות למען המשפחה שנוצרה
כי אני בטוחה שהם צריכים אותם ואוהבים אותך מאד
וומפה שולחת לך ים של כוחות להתאושש מהפרידה שניכפתה עליך
אבל חשבי על זה שהוא נגאל מהיסורים ומכאובים מהם הוא סבל ואת היית לצידו בהם
עכשיו הוא נח ולא כואב יותר ומתבונן בך מהשמים
ליאת יקרה
16/04/2015 | 17:53
37
אנחנו נפגשות גם כאן....אני "ותיקה " ממך , לפני שלושה וחצי חודשים איבדתי את האיש שלי שלו הייתי נשואה 43 שנים וההלם והכאב קשה מנשוא ....הדבר שהכי עזר לי להתרומם ולהישאר שפוייה זה שאני הולכת לקבוצת תמיכה , גם החזרה לעבודה אחרי כמה שנים שלא עבדתי כי הייתי הרבה לצידו ...ליאת , קבלי חיבוק ממני ומאחלץ לך המון כוח להמשיך.
הי
16/04/2015 | 19:06
23
משתתפת בצערך. מחשבותייך בדיוק כמחשבותיי. ההיגיון שולט במעשייך. בטוחתני שאם הוא רואה אותך הוא מתמלא גאווה.
הרגשת הלבד
11/04/2015 | 08:08
9
183
עכשיו אחרי קצת יותר משנה זה מחלחל כל יום וכל דקה תחושת הלבד!!!למרות אני עם הילדים ואני לא לבד פיזית אבל אני לבד עם הנשמה שמתעוררת לבד ונשכבת במיטה "לישון" לבד.
להתחיל מחדש מבראשית זה קשה ואני לא מנוסה בזה אחרי הכל 33 שנים להיות ביחד עם בעלי בלי כל מיני דברים מסביב. והחוסר של מישהו שיחלוק עימי את הרגשות של חיי יוםיום את החגים .אני די מיואשת בשלב זה של התקופה ...
 
הי
11/04/2015 | 14:19
62
מזדהה לחלוטין, עם כל מה שכתבת, אבל........................... אין ברירה. כרגע נזרקנו לתוך מציאות חדשה. השנה השנייה, לדעתי, היא הקשה ביותר. בשנה הראשונה עדיין עסוקים בכל הבירוקרטיה הכרוכה בירושה. בשנה השנייה נופלת בבום אחד גדול, הידיעה שהמצב אינו הפיך.
דברי אתו, כפי שאני מדברת. במילים ממש וכשאני לבד בבית, כדי שלא להלחיץ את הילדים. משום מה למדתי להרגיש אותו לידי.
במשך הזמן, תתחברי עם אנשים ותגלי שרבים מוכנים להקשיב.
אם אני אחרי 38 שנות נישואין מסוגלת להמשיך לחיות לצד האבל ולא בתוכו. גם את יכולה.
מחבקת אותך.
רק רציתי
11/04/2015 | 21:24
81
לאחל לך חג שמח
והלוואי שהעתיד יהיה פחות לוט בערפל
לבד
12/04/2015 | 23:47
64
ממש קשה. מי שרגיל לחלוק ולאהוב זה כה חסר. נועדנו להיות זוג  ולא לבד.
הלוואי שתמצאי נחמה בזרועות של מישהו אחר ,אני במצב דומה ומבינה אותך . כל כך חסר ,הלואי ונתגבר ונשתקם
זה כל כך לבד
13/04/2015 | 13:51
3
90
גם ... 31 שנים ביחד.
גם ... שנה וארבעה חודשים אחרי.
שני ילדים ... בן ובת.
גם ... מתחתנת בספטמבר.
חגים עם המיני משפחה בצימר ... לא בביית ... לא סדר ... רק ארוחה מסורתית.
אבל הצלילי הזה המונוטוני כמו בסרט מתח ... הצליל המתמשך הזה ... לבדדדדדדדדד ....
הזיה קבועה ... תפקוד אופטימאלי ... פנטזיות על מה שלא יקרה ...
אלמן!
הלבד
13/04/2015 | 21:06
1
63
הלבד שלי מרגיש בדיוק כמו הלבד שלך ...מצחיק אבל באותה מידה מכאיב בלב.
 
לכן הכתיבה בפורום מחברת בין הכותבים
16/04/2015 | 14:03
18
כי הם מבינים על מה את כותבת
וכל אחד ואחת עוברים את הלבד במקום הפרטי שלו
ופה בפורום יש תמיכה חברתית
ומבינה על מה שאת כותבת כי הם עוברים התמודדת עם הלבד כמוך
הלבד הזה יש לך אותך ואותו הממשיך לחיות בתוך לבך  כל עוד את חיה
זה ... כל כך לבד
14/04/2015 | 13:31
58
גם בחלוף למעלה מעשור שנים מאז , חש בדיוק ככה .
 
 
לבד לבד
13/04/2015 | 14:44
72
כל כך מסכימה עם מה שאת כותבת ואני שבעה חודשים אחרי. יוצאת , מבלה עם הילדים, נפגשת עם חברים שבאמת עוטפים ומחבקים אבל בכל שנייה ושנייה אני לבד. 
לשום דבר אין בכלל משמעות כאילו כל הקיום שלי היה תלוי בזוגיות הנהדרת שהיתה לי. לכל פעולה, מחשבה ומעשה היתה משמעות רק בגלל שיכולתי לחלוק אותה איתו ועכשיו אין עם מי לחלוק.
כולם אומרים לי משפטים כמו תתנחמי שזכיתם לבלות/לנסע/לגדל ילדים אבל שום דבר לא מנחם אלא רק מעצים את הכאב על זה שלא נזכה לעשות את כל מה שרצינו ותכננו לעשות יחד.
הכאב כל כך עצום, ממש מורגש פיסית.
אין לי מושג לאן אני הולכת ומה יהיה. אם הייתי יכולה להריץ את החיים במהירות קדימה הייתי כל כך שמחה לסיים עם זה (ולא, אין לי מחשבות אבדניות וכלום אבל פשוט ההרגשה היא שמיציתי ושאין לי שום כוחות או רצון להקים לעצמי חיים חדשים. כל דבר שיקרה עכשיו הוא פשרה ולא מה שצריך היה להיות).
שולחת לך ים של כוחות להמשיך
16/04/2015 | 14:05
24
וכולנו פה על מנת לתמוך בך בדרך הקשה
לחבק חיבוק ורטואלי ולהגחיד מילה טובה שתחזק אותך
פה את לא לבד פה כולנו איתך יקירה
סתם
09/04/2015 | 02:43
3
119
עד שאזרתי את האומץ להתקשר לא היה מענה אוליי בפעם הבאה
 
למי רצית להתקשר? לא ברור
09/04/2015 | 18:43
2
55
לויצו בפתח תקווה
10/04/2015 | 09:18
1
57
תנסי להתקשר אחרי החג
10/04/2015 | 15:58
39
בשעות הפעילות של סניף ויצו
פסח.....
09/04/2015 | 02:49
2
86
עוד חג בלעדיו אבל הפעם החלטתי לעשות מה שהלב אומר ולא מה שאומרים לי לא הלכתי לחמתי למרות שקיבלתי על הראש שאני צריכה לעשות איתה
עשיתי עם הצד שלי והיה נחמד מאוד אוירה קלילה ולא כבדה ואת הרגשות השארתי בבית לכמה שעות בשביל הילדים
האזכרה מתקרבת ולא צריך להרחיב מה הלב שלי עובר
ואיך עוברים את זה שנה ....כבר שנה שאני סופרת שניות דקות ושעות שמתחיל היום מחכה שהוא יסתיים
 
הי
09/04/2015 | 18:41
37
הלכת אחרי צו לבבך וזה בהחלט מובן ונכון. מגיע לנו שיהיה לנו טוב ולחגוג עם מי שעושה לנו טוב על הנשמה.
לצערי, לא רק שאת השנה הראשונה עוברים, אלא גם את 20-30 השנים הבאות. איך עוברים את הזמן ללא החבר הכי טוב והאהוב שלנו? זה רק תלוי בנו. אפשר לקרוס או להמשיך לחיות, כפי שהוא היה רוצה לראותך...........
יש לך ילדים ואת מחוייבת להם. הילדים אינם רק שלך, אלא גם של זה שהלך לנצח ומגיע להם לחיות עם החסר אבל ללא שברון לב.
מחבקת אותך.
בטוחה שהאזכרה תעבור בשלום
10/04/2015 | 01:23
35
כי את אשה שמסוגלת לעשות מה שצריך מתי שצריך , מה זה יעשה לך בפנים אני גם יודעת
אבל אחרי האזכרה את תטפלי בתחושוץ הפנימיות  הכואבות מאד
אבל את תצייני את הזכרון שלו באזכרה מאד מכובדת
עזרה לחיפוש מרואיינות
09/04/2015 | 10:54
79
אני עורכת מחקר בנושא חווית האמהות בחייהן של נשים הנמצאות בקשר זוגי עם אלמן עם ילדים. רציתי לדעת האם אוכל לפרסם בפורום ואולי יש אלמנים הנמצאים בקשר זוגי ובת זוגתם תהיה מוכנה לספר את סיפורה. המחקר בא להרחיב את הידע הקיים במשפחות משולבות בהם פרק ב' של הזוגיות הוא כתוצאה מהתאלמנות הגבר.
אודה לעזרתכם.
טליה , ניתן להשיב לי למייל taliaaizen@walla.com  או לטל 052-4205332
חג פסח
04/04/2015 | 18:35
3
92
זהו שנה אחרי שבעלי נפטר ופסח שני בלעדיו.אחרי פסח קודם החלטתי שאני לא נשארת בסביבה הטבעית שלי בחג ואני מארגנת בבית מלון או בחו"ל לי ולבנות שלי אך הסתדר לי ולשתי בנות לא אז .החלטה שגויה אחרי ערב פסח אמש ואחרי היום.זה כ"כ קשה!!
אחרי אתמול החלטתי שאני יעשה הכל שבחג הבא לא נהיה בסביבה.
הכאב הגעגועים והלבד זה הורס את הנפש עד לעומק ...
אני לא יודעת מתי יכול השינוי בחיים
יש חגים שהנשמה מתקשה מאד
05/04/2015 | 16:53
75
אז אני את החגים הללו נהגתי לנדוד בין משפחות שארחו אותי
מ2002 ועד היום התארחתי בליל הסדר אצל אחרים
השנה הוזמנתי ל4 מקומות הבטחתי לדודה לבוא אליה
ובדקה ה90 בשל המצב שלי החלטתי נשארת בבית
ואז בשנה הזו נשבר הקטע הזה של הגעגוע לפסח של המשפחה
עשיתי את ליל הסדר לבד בבית
ואת יודעת מה היה מאד קל לערוך את הקידוש וקראתי את ההגדה והייתי שמחה בחלקי
פם ראשוה מזה שנים שאני לא בוכה בליל הסדר , כי ערכתי את הסדר כמו שאי אוהבת
השנה ערכתי א הסדר בלי מסיכות , לא חייכתי חיוך מזוייף והכי חשוב הייתי שלווה מאד השלמתי עם זה שאין לי משפחה
אבל תראי כמה שנים נאבקתי בהשלמה הזו
יש דברים שרק הזמן נותן להם פתרון , והזמן מלמד אותנו לזרום עם החיים של כאן ועכשיו , של שגרה חדשה
רק הזמן מעט מקל.
06/04/2015 | 14:23
1
44
להבא כדאי לעשות את החג עם אנשים שכף איתם. לא בהכרח מהמשפחה.
גם לדעתי.
27/04/2015 | 13:41
7
לנסיכת הכוכב
01/04/2015 | 20:02
2
87
תודה על השאלה. בעצם אני די מסתדרת עד להיום. הכל כל כך חדש, שאינני יודעת אם אני עצובה או חסרת רגש בימים אלה.
מצער אותי לקרוא שאת עצובה.
אני אהייה בערב חג בחוג המשפחה ואפילו אסבול מרעש של 8 ילדים קטנים.
הכנתי לכולכם מתנות וגם למארחת שלי כך גם לבנות שלי ולנכדי.
תודה לך ולילה טוב
שמחה שבערב ליל הסדר לא תשארי בבית
02/04/2015 | 12:28
35
ויש מארחת שלוקחת אליה את כל המשפחה וזה חשוב וצריך בערב כזה לעטוף ולחבק את כולם
חג כשר ושמח לך ולכל אשר לך
חג שמח ושבת שלום
03/04/2015 | 22:57
27

התארגנתי לצאת לדודה שהזמינה אותיהגוף החליט לעשות בעיות נשארתי בבית
התארגנתי באילתור לעשות את הסדר לבד בבית
כמה כייף שיש קירות דקים שמעתי את השכנים בליל הסדר שלהם במקביל אלי
את כל חגי תשרי הייתי בבי לבד וזו הפעם הראשונה שעושה את ליל הסדר לבד בבית
והאמת שמה שלא הורג אותך מחשל אותך מזלי שאני אשה מאמינה וזה מילא את הערב שלי בשמחה
כי לא רציתי לנסוע בשבת , אז אני עצמי ואנוכי ערכנו סדר כהלכתו תודה לאל הצחנו במשימה
 
חג שמח לכולם - ודאי מלא געגועים וזכרונות . תנצרו אותם בליבכם
03/04/2015 | 17:26
1
72
שלום לכולם,
עקב עיסוקיי הרבים חלקם באירופה, אני נאלצת להיפרד מהפורום, לצערי.
מאחלת לכם חיים טובים ומלאים בבריאות , אושר ושמחה.
שלכם אתי 
חג שמח ושבת שלום
03/04/2015 | 22:56
22
כל עוד את עסוקה זה טוב, ראי ברכה  בכל מה שאת עושה  שם רק לטובה
מאחלת לך חג חירות שמח ועיסוקים שיעשו לך ולאחרים רק טוב
 
סדנא לאלמנים/ות בויצו בפת תקווה
03/04/2015 | 17:15
92
בנות יקרות אני קוראת את מה שאתן כותבות ואני אתכם, אני רוצה לספר לכם שאני כשנתיים שלוש כאשר היה מגיע חג, לא יכולתי לברך "בחג שמח" המילה שמח לא יצאה לי מהפה.  עם הזמן לומדים לחיות עם האובדן, בן הזוג שלנו ישאר איתנו לנצח ואנחנו ממשיכים בדרך. 
 
בויצ"ו בפתח תקווה אנחנו מקיימים סדנאות לאלמנים/ות, אנחנו משתדלים שפחות או יותר יהיה חוט משותף בין משתתפי
הסדנא, בדרך כלל רוב הסדנאות שעשינו השתתפו בהם נשים/גברים  שילדיהם היו בוגרים ויצאו מהבית (או היו בצבא.)
 
אנחנו רוצים לקיים קבוצה לאנשים צעירים יותר, להם יש מכנה משותף של ילדים קטנים בבית, ההתמודדות שלהם שונה מההתמודדות של
הורים שילדיהם כבר פרשו כנפיים. (סדנא זו לא מחליפה את הסדנא לאנשים קצת יותר מבוגרים) 
 
אני פונה ומבקשת מכל מי שמרגיש/ה שצריך את התמיכה ואת הכלים להתמודדות ראשונים עם אסון כבד שכזה
שיפנה אלינו.  אני מקווה שנוכל לפתוח קבוצה חדשה בהקדם.
 
הסדנאות מתקיימות אחת לשבוע בשעות הערב, וזאת במשך 12 מפגשים רצופים.
 
אפשר לפנות אלי בכל שאלה
נילי 0526864668
 
שיעבור עלינו החג הכי קל שאפשר
מחזקת ותומכת
נילי
 
 
 
 
פסח כשר ושמח|חגשמח|
( לעמוד שלי בתפוז )
02/04/2015 | 13:50
15
גולשים יקרים,
|@|רצינו לספר לכם שחג האביב הבא עלינו לטובה, מלווה בהתרגשות רבה גם מבחינתנו:
יחד עם עונת הפריחה והצמיחה, גם אנחנו בתפוז עוברים שינוי מהותי והתחדשות, אותו תרגישו גם אתם בקרוב.

ועד אז - חג פסח כשר ושמח לכם ולבני משפחותיכם|!|
אוהבים,
צוות תפוז אנשים
בורחת מהחג
01/04/2015 | 12:55
8
147
עברו שבעה חודשים והחיים כל כך קשים.
בקושי מסוגלת לעבור את סופי השבוע אז בטח לא את החגים.
בורחת עם הילדים לחו"ל כדי לא להיות כאן.
הזמן לא מרפא  כלום רק מדגיש את הקושי והחוסר הנוראי.
לא יודעת איך שורדים את זה. הכאב הוא כל כך נוראי. לפעמים אני חושבת שעדיין לא הבנתי סופית שהמצב לא הפיך.
אני יודעת שכולם אומרים שיש שינוי עם הזמן וכו' ... אבל כרגע ממש לא ברור לי איך ומאיפה יבוא השינוי הזה.
מזדהה עם כל מילה...
01/04/2015 | 15:41
2
82
בדיוק לפני שלושה חודשים נפרדתי ממנו לעד...זה החג הראשון שאני הולכת לעבור בלעדיו ...לא מסוגלת להסתובב במרכזי קניות , לא קונה מתנות...לא יכולה לסבול את אוירת החג שתמיד היתה כל כך מרגשת , אם זה היה תלוי בי הייתי נשארת בבית , מתחת לשמיכה ושיניחו לי. אבל קיבלתי החלטה לא קלה , אני הולכת לליל הסדר להיות עם המשפחה , כי אני בטוחה שזה בדיוק מה שהוא היה רוצה שאעשה . כן...זה לא הולך להיות קל ואני רק רוצה כבר שהחג הזה יסתיים עוד לפני שהתחיל.
הי
01/04/2015 | 19:37
1
48
מזדהה עם רגשותייך. כך הרגשתי בשנה הראשונה למותו של בעלי.
מה שגרם לי שלא להתחפר במיטה היו שני דברים;
1. ילדי. בעיקר הרצון שלא לקלקל להם ולנכדי את אווירת החג.
2. כמוך, הביטחון שהוא לא היה רוצה לראות אותי לבד בליל הסדר.
קבלי חיבוק
תודה קורלי
01/04/2015 | 21:37
43
בקבוצת התמיכה אליה אני הולכת , אני הכי "חדשה" או כמו שהם אומרים "טרייה"...רובם חוו כבר חג או יותר בלעדיו , ומהם הבנתי
שזה מה שהכי נכון לעשות , לחגוג למרות האין....
הי
01/04/2015 | 18:30
44
ממרום חמש וחצי שנות אלמנות, מפנימים כי אין ברירה אחרת. כדאי לך להיעזר בקבוצת תמיכה או בבעל מקצוע, לחילופין, כדאי לך לקרוא את הפורום מראשיתו מלפני מספר שנים. אני עשיתי זאת וקיבלתי המון כח ותובנות חדשות.
אריק איינשטיין ז"ל,  שר: " אדם אצל עצמו הוא גר". העצב בשנה הראשונה יהיה בתוכך גם בחו"ל, אבל שינו האווירה אולי לקהה אותו מעט.
שולחת לך חיבוק חזק.
עשית משהו חכם
02/04/2015 | 12:59
53
הנסיעה לחו"ל יכולה להיות פתרון למצוקה בערב החג
את יודעת שיש כוננות במיו בשל חרדת/דכאון חגים שיוצר מצב של כמו התקף לב
לאמ היתה חברה ניצולת שואה שכל חג ברחה כך לחו"ל שלא תרגיש את הבדידות , לא היו לה ילדים ובעלה נפטר
באירופה שם היא עברה  את השואה זה כאב פחות , עד שמצאה עמותה שמצאה לה מטלת שאימצה אותה בחגים
והמטפלת העמידה אותה על הרגלים , היא הפסיקה לברוח  מהארץ , מה גם שהפכה לסיעודית וזה היה בלתי אפשרי
המשפחה של המטפלת הכילה ועודדה אותה , והיא הפכה להיות  כמו אחת מהמשפחה
 
רואה לכל אחד ואחת נמצא פתרון , לבנות לו שגרה של אחרי האובדן , ולבנות חיים חדשים , בחיק המשפחה שנותרה
וכמה טוב שאת עם הילדים יחד, ותבנו  שגרה של חיים שתכיל גם את ערבי החגים , זה יגיע עם הזמן
אני מאמינה בבניה של שגרת חיים , גם אני עברתי אובדנים ונשארתי בודדה  , וההורים של חברה אמצו אותי בערב החגים
החברה באה לקחת אותי להורים שלה, השנה רציתי להתחמק להשאר לבד לא נתנו לי ,
האחיות של אמי = הדודות שלי  בכוח יקחו אותי להיות חלק מהמשפחה  יודעת שיעלו שם שאלות למה אני לא עם אחי
לא רוצה את זה בערב החג, אבל בן אחד אלמן והשני גרוש אז לכל אחד החבילה שלו
ואנחנו מתכנסים יחד  כל אחד החבילה שלו להיות יחד בחג למען הנכדים והנכדות של דודה יהיה שם שמח
האמת רוצה להיות אחרי ליל הסדר חזרה בבית שלי
אבל תמיד הייתי ממושמעת ולא מרדנית אז קבלתי את הדין ונוסעת למרות שאני לא נוסעץת בשבתות הנורמל
החגים הללו לוקחים אתנו למקומות אחרים בחיים , אז חופשה נעימה בחו"ל   , תבנו שגרת יחד אחר ושנוה העיקר להיות יחד
בורחת...
04/04/2015 | 18:31
2
54
רונית ההרגשה של להשאר בחגים זה הרגשה קשה ביותר!!
בעלי נפטרחודש לפני פסח שנה שעברה ובפסח אשתקד היה כ"כ קשה!! החגים הם חגים של משפחה וכל הדברים שהיינו עושים ביחד בחגים ואילו עכשיו נשארתי לבד ללא הצלע השני שלי!!כ"כ מבינה אותך.מקווה שתחזרי עם כוחות חדשים .הכאב וההבנה היא לא משהו שיש לו תאריך תפוגה ולי זה מלווה גם אחרי שנה כל יום אני עם הכאב של האובדן.
בברכת חג טוב ..
למרות שחושבת שההחלטה
05/04/2015 | 09:34
1
47
שלי ללכת בערב החג ולהיות עם כולם , זה היה קשה ....הרגשתי מנותקת...הדמעות  חנקו אותי והרגשתי שלכולם היה עצוב וקשה בחג הראשון בלעדיו , הוא היה תמיד הרוח החיה בכל האירועים וסחף את כולם אחריו , והיה כל כך עצוב . אז מעכשיו אני כבר יודעת שבחג המשפחתי הבא , ראש השנה , אני לא אהייה כאן .
עד שנה הבאה תחלוף שנה
05/04/2015 | 16:58
22
ואת תעשי המון דברים ובטוחה שההרגשה שלך תשתנה עד אז
אבל בטוחה שגם הזכרו של הסביבה ירד , את תראי שהם יזכרו ויזכירו אותו פחות
אולי השינוי של השגרה תעשהלך טוב לזמן מה , אולי תבני לךשגרה חדשה שמתאימה לך
שלום לכולם
31/03/2015 | 14:34
5
140
אני אלמנה כבר 12 שנים. התאלמנתי בגיל צעיר, אני מחפשת חבר/ה לדבר לא רק בטלפון.
לצאת קצת ולנסות להגדיל את המעגל החברתי.לצאת מהבדידות והלבד.
אשמח לפניות למייל  orly.nagar208@gmail.com   וגם תגובות, יהיה נחמד להכיר
 
א יכולה להשתתף בפורום שלנו
31/03/2015 | 17:12
4
75
יש הרבה קוראים שלא כותבים
ואם תכתבי פה אז הם יקראו אותך ואז יפנו אליך
כי ההצעה הזו שלך לא חושפת מי הגברת
רק המייל שחושף את שמך
אם את מחפשת הכרות לכי לפייסבוק שם תוכלי להכיר הרבה אנשים
תודה על ההמלצה
31/03/2015 | 20:30
3
57
תודה על ההמלצה, כדי לכתוב פה אני צריכה לאגור המון אומץ, לא קל לשתף. בטח לפני אנשים שאת לא מכירה בכלל.
כן אני רוצה להכיר אנשים ואני בטוחה שיש עוד לא מעט אנשים במצבי.
אני לא פונה בפייסבוק להכיר אנשים אני פונה בפורום בידיעה שאנשים במצבי נימצאים כאן.
עם כל הכבוד לפייס זה לא המקום שמכיל את הבדידות שהצטרפה אלי. 
אז קיבלתי קצת אומץ ואני משתפת כי באמת נימאס לי להיות לבד ולחשוב על מצבי במיוחד לפני החגים שזה התקופה הכי קשה.
אני מאוד רוצה לדבר עם אחרים ולא כדי להתנחם אלא כדי לחשוב על דברים אחרים חוץ מהשכול שמעסיק אותי.
אני התאלמנתי בגיל צעיר והייתי אמא צעירה עם קטנטנים. 
היום אני עם ילדים גדולים שאוטוטו יוצאים מהבית וזה לא קל לגלות את הבדידות שוב בגיל 40+,
כשהם קטנים את בודדה אבל עסוקה, אז הלבד מעסיק אותך פחות.
 
 
כשאת צודקת
31/03/2015 | 21:05
2
41
הנשים שכותבות פה  חוששת כמוך לחלוק את הבעיות עם האחרים
אז מסננים את הדברם אבל יכולים להבין אותך גם מבלי שתכתבי הכל
ואני בהחלט מבינה את החששות שלך
ממליצה לך להצטרף לחדר כושר, אם את יכולה שם תכירי נשים בגילך
או להתעמלות של נשים במתנ"ס ושם תכירי חברות למצבך
ואני בטוחה שעכשיו שאת פחות עסוקה בטיפול בילדים אולי אפשר להכיר חבר/אלמן שגם הוא מתמוד כמוך
עם גידול הילדים שנשארו ופה בפורום אלמן +3 הכיר אלמנה +3 ויחד הם חיים +6 ילדים  הגלאים מקבילים
את מתכתבת איתי ויהיו מי שיכנסו לקרוא וימצא חן בעיניהם מה שכתבת ישחו לך למייל  הודעה
פה את יכולה להחשף ולא לגמרי לחשוף , תשאלי את שאר החברות שכותבות פה
 
תודה
31/03/2015 | 22:04
1
29
תודה. על המילים והקשב. למרות שזה רק אותיות. זה עדיין מנחם לשמוע שיש מי שמבין.
לילה טוב
שולחת לך ים של כוות אשה יקרה
31/03/2015 | 22:37
37
את הקרבת את חייך להיות האמא של ילדייך גם לך מגיע חיים טובים לעצמך
חושבת שאם תשקיעי קצת בעצמך לא יקרה כלום מחבקת אותך מפה חיבוק ענק ואוהב
לאחר שנתיים, לאחר ניתוק, שוב נכנסתי אליכם...
29/03/2015 | 16:23
4
123
לקרוא את דבריך עדן זורק אותי שוב אחורה...
כאן לרשותך גם לשפיכת לב וחיבוק...
הי רחלי..
29/03/2015 | 19:25
2
56
מה שלומך? איך את מתמודדת ביום-יום? גם אלי חדרו הדברים שעדן כתבה עמוק ללב.
הי קורלי
29/03/2015 | 19:50
1
47
שמחה לשמוע את קולך, 
עזבתי את המבורג בסוף השנה, חדלתי לעבוד מרצון, ומנסה למצוא דרך לחיים...
כל כך הבנתי את דברי עדן ודברי האיש ללא שם (סנטימנטלי) ששוב חזרתי לשניות אחדות לעבר...
איך את קורי?
 
הי
30/03/2015 | 19:16
21
מכריחה את עצמי לחיות בהשלמה, תוך ספירת מלאי של מה שיש: ילדים ונכדים.
לא מרשה לעצמי לחיות בתוך האבל, אלא בצדו.
רחלי , התגעגעתי אליך
31/03/2015 | 17:08
27
איך את מסתדרת ? יודעת שיש כיום טיסות ישירות מישראל ליער השחור?
זו בשורה חדשה שאמרו אתמול בחדשות , ושיש המון תירים לאיזור שלך
התאלמנתי זה עתה
27/03/2015 | 20:59
8
188
1. מה הן זכויותי כעת בבטוח הלאומי ומה עלי לעשות כדי לזכות בהן?
2. האם יש קבוצות תמיכה ברשל"צ לאלמנות?
יש כמה דברים שצריך לעשות
28/03/2015 | 01:37
4
82
תגיעי לקרית הלאום בעירנו , שם במשרד הפנים תארגני לך ספח בתעודת זהות בה כתוב אלמנה
ומשם תחצי את השביל וכנסי לביטוח לאומי הם מקבלים בימיםא ג ה
ותבקשי להגיע למקלחת שארים שם תדברי עם העו"ס , היא כבר תפנה אותך  למקומות בהם תקבליהנחה כאלמנה כמו ארנונה
ואיתה את תוכלי לברר מה קצבת שאירים שתקבלי מביטוח לאומי ומה שאר הזכיות שלך
לא יודעת אם ישקבוצת תמיכה, תבדקי בויצו בראשלצ אבל היועצת של ביטוח לאומי יעזרו לך במידע
 
אבל קודם לפני שאת יוצאת לדרך א צריכה לקבל תעודת פטירה של בעל ואי מצטערת על אובדנך
ושולחת לך ים של כוחות להתמודד עם הניירת
ואנחנו פה עבורך
ואת יכולה להעזר עם עובדת סוציאלית של העיריה היא גם תוכל להדריך אותך
זה עתה התאלמנתי
28/03/2015 | 09:16
98
לנסיכת המדבר תודה מכל הלב. רשמתי את דברייך ומייד עם קבלת תעודת פטירה של בעלי אלך לבצע את כל מה שהצעת.
מכיוון שאני עדיין לא בדיוק מבינה היכן אני נמצאת.
אני בעצמי עוסקת בתמיכה בבני משפחה התומכים בחולים. הפכתי מתומכת לנתמכת. זה מצב לא קל וקשה לי להבין שאני נמצאת בו.
עברתי תקופה של 19 ימים בהם טיפלתי באיש הכי יקר לי בעולם עד שהלך לעולמו, בכבוד שמסביבו כולנו.
כל האירוע היה הפתעה, מאיש פעיל ספורטאי, לחולה קשה. הכל כל כך לא מובן ולא עניני.
אני נמצאת כעת בתקופת חוסר ההבנה למצבי, לא הורדתי אפילו דמעה אחת מרגע שהגיע לבית החולים ועד לרגע כתיבת מילים אלה.
יש לי תחושה של חוסר אונים על כך שהרגש כל כך כהה.
לכן אני מחפשת עניינים לבצע,  כשאני עדיין קרה ודי מיושבת בדעתי.
כדי שיבואו הדמעות וכל שלבי האבל, אוכל להיות שם ולא להיות מוטרדת בביצוע מטלות כדי להמשיך לחיות.
בוודאי מנסיון שלך ושל אחרים יש לך מה להגיד בנושא.
תודה ושבת  שלום
תשובה לנסיכת הכוכב התאלמנתי זה עתה
28/03/2015 | 09:22
2
77
תודה לך נסיכת הכוכב
רשמתי כל מילה מדברייך ואבצע את הדברים מייד עם קבלת תעודת פטירה של בעלי ז"ל.
הוספתי בכוונה את האותיות הקשות ז"ל כדי לתת לתבונה שבי להבין שהוא איננו.
טיפלתי בו 19 ימים לפני מותו. הכל הגיע בהפתעה איש פעיל ספורטאי, שגליתי אותו בבית עם שטף דם במוח. לצערי הוא לא שרד את כל מה שעבר במשך הימים בהם שה בבי"ח.
עד לרגע זה רגשותי כהים מאד, לא הזלתי דמעה ואפילו לא התחלתי את תהליך האבל.
יש לי שאלה נוספת, אני מבינה שמכאן גם תשתנה החברה בה היינו עד כה, משפחות וזוגות שהיינו איתם מזה שנים יחד.
איך מתחילים למצוא חברה חדשה שתיתן לי אפשרות לא להיות תקועה בבית?
 
תודה ושבת שלום
ההודעה שלך העידה שאת שונה
28/03/2015 | 12:23
66
נכון יש שלבים לעיבודהאבל  בנשמה , אם תלכי לדפים אחרונית פורסמו פה מלא מאמרים על הנושא
בשלב הפרידה הכפויה מהאהוב עוברים כמה שלבים , במקרה שלך הוא חי חיים טובים עד שהתאשפז
, , אז זה תפס אותך בהפתעה , אז את בשלב של לעכל מה שעבר עליך את הפרידה הכפויה מאהובך
ני פה עבורך ועבור כל מי שצריך אוזן קשבת , האובדנים הללו עושים לנו משהו

לי לקח שנה לעכל את האובדן הראשון שעברתי אז קרסתי טוטאלית , האובדנים הבאים כבר התמודדתי אחרת
אני רווקה לא בניתי לי בית ומשפחה אבל כבר ישבתי שבעה על אחות אב ואם
וכל פעם התמודדתי אחרת אבל קשה לומר שנפרדתי מהם עדין נושאת אותם בלבי
אבל עזרתי לאמי לקום מהאבלותשלה , את זה מביאה לפה את הנסיון הזה
כי עבורה עשיתי את הסידורים במוסדות הרשמיים הייתי  הבת/המטפלת/ האחראית על אמא  וזו שמטפלת בה 24/7
כי הבטחתי לאבי ז"ל שאטפל בה כמו שהוא אהב אותה כל השנים ,
היתה לי אמא נפלאה היו יחד 40 שנה והוא אהב אותה כל השנים , כמו ביום הראשון שהתאהב בה
אז הדברים לוקחים זמן וי פה עבורך אני בת עירך
 
הי
28/03/2015 | 19:07
28
מניסיון של למעלה מחמש שנות אלמנות, הרשי לי לציין, שמי שהיו חברי אמת יישארו חברים ויתמכו. מי שיתרחק ממך הוא אינו חבר אמיתי וטוב שפרצופו נחשף.
חברותי, למשל , אינן אלמנות ולא נוצר נתק בינינו.
תני צ'אנס לחברה שהייתם איתה................
הי
28/03/2015 | 19:02
1
35
משתתפת בצערך. זכויותייך בביטוח הלאומי הן:
1. לקבל קצבת שאירים.
אם הפנסיה המגיעה לך מבעלך ז"ל, נמוכה, את יכולה לבקש השלמת הכנסה לאותה הקצבה.
כדאי לך לפנות למתנדבים העובדים בדרך גלל, בקומת הכניסה של כל סניף ראשי. הם באופן מוחלט לטובת הפונים.
מחבקת אותך חזק............
מחכה לתעודות פטירה כדי להתחיל לטפל
01/04/2015 | 20:09
23
תודה קורלי, מחכה לתעודות פטירה כדי להתחיל לטפל בכל הנושאים.
אחד הדברים שאני מוטרדת מהם היא החברה. מכיוון שבערבים הייתי יושבת עם בעלי. כעת הישיבה לבד די מאיימת. אני רוצה לחיות ולשוב לפעילות. כבר השבוע חזרתי לפעילותי החלקית.
יש לי עניין לפגוש חברות בגילי שעברו את אותה חוויה להיות איתן ולצאת מהבית.
אין לי צורך תודה לאל לבקש השלמת הכנסה. 
ברגע שיהיו לי תעודות הפטירה אגש לבטוח הלאומי ואבקש מפגש גם עם מתנדבים וגם עם עו"ס אני בהחלט חושבת שיהיה לי טוב להיות בקבוצת תמיכה כדי ללמוד איך להתאבל.
לגבי שלבי האבל אני יודעת את התאוריה מכיוון שעסקתי בזה. ברגע שזה פוגע בי אני הופכת לאדם פגיע ככל אבל שאיבד את היקר לו.
תודה לך ולכוכב הים.
חג שמח
איך את היום ?
31/03/2015 | 17:10
34
מה את עושה עם החג המתקרב ?  מה זה עושה לך ?
אוהב אותה כל חיי
25/03/2015 | 11:18
6
163
הי
25/03/2015 | 18:45
63
כל חיינו נאהב את אלה שהלכו מאיתנו, נשים או בעלים. 
אבל............תתפלא, הלב הינו מקום רחב ביותר ובשלב מסויים הוא מסוגל להכיל עוד אהבה. זה לא במקום, אלא בנוסף.
אתה רוצה לספר משהו עליה ?
28/03/2015 | 01:40
53
קשה להתמודד עם הפרידה הכפויה  מי שאוהבים
וקשה  לחבר לב שבור , בנתיים שולחת לך ים של כוחות להמשיך הלאה
ההגעגוע להולכים מאיתנו
31/03/2015 | 21:13
3
47
משנה לשנה הגעגוע כואב יותר
ויש רגעים בהם הגעגוע  קורע את הנשמה
כמו בערב חג שהיא/הוא חסר בסביבה הקרובה
אז המשברים של הגעגוע משתקים
אבל החיים נמשכים  ואיתם גדל הגעגוע
זה כמו משהו שגדל בתוך נשמתך
המשפחה משתנה, ואיתה גדל הגעגוע
המשפחה כבר לא נראית אותו הדבר
והם חסרים בנוף המשפחתי
המתרחב או מתכווץ ,
כי כל אחד בונה את הקן //משפחה משלו

אבל אנחנו לא נצחיים  ,
גם אנחנו נעלם יום אחד
כי ככה החיים של בן אדם
רגע חי פה איתנו , ורגע שם בשמים
לנו נשאר לכאוב ולהתגעגע להולכים
מה קורה איתם  שם בשמים
את זה אנחנו לא יודעים ,
נדע רק כשנצטרף אליהם לשמים
אהבת ואהובת חיי
02/04/2015 | 02:29
2
75
מרגיש לי כמו שהטיבו לתאר רוניתמ9 ורונית של הים .
״רץ״ למרחקים קצרים - חי/שורד מיום ליום , ספונטני יותר מכפי תמיד , לא בדיכי  ! אבל ... יש עצב וגעגוע .
כל יום שעובר אוהב אותה יותר , הזמן שחולף לא מרפא .
תודה לקורין ולנסיכה הכוכב על תגובתן .
טעות סופר - סליחה
02/04/2015 | 02:41
43
במקום קורין צ״ל קורלי176
אנחנו פה כדי לחבק ולהקשיב
02/04/2015 | 12:25
21
תוכל פה לשפוך את הלב
מבטיחה לך  לשלוח לך ים של כוחות
וחיבוק גדול ומבין
חם בפורומים של תפוז
זוכים בספר צביעה
זוכים בספר צביעה
שתפו אותנו ביצירות שלכם עם הילדים ותוכלו לזכות...
זוכים בספר צביעה
זוכים בספר צביעה
שתפו אותנו ביצירות שלכם עם הילדים ותוכלו לזכות...
מזונות לילדי
מזונות לילדי
מה שיעור המזונות שעלי לדרוש מבעלי אחרי 27 שנות...
מזונות לילדי
מזונות לילדי
מה שיעור המזונות שעלי לדרוש מבעלי אחרי 27 שנות...
מרגיש הורה רע
מרגיש הורה רע
עכשיו בפורום, ``אני נתקל במצבים שגורמים לייאוש...
מרגיש הורה רע
מרגיש הורה רע
עכשיו בפורום, ``אני נתקל במצבים שגורמים לייאוש...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
הודעות נבחרות
Flix וידאו
פורום דרושים עובדים
פורום דרושים עובדים
לסגור ולחייך- אבי עידן
לסגור ולחייך
פורום הפסיכולוגית
פורום הפסיכולוגית
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ