לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום הריון לאחר אובדן -תמיכה
הריון חדש לאחר חוויית אובדן.אבל, כאב, חרדות, אובדן התמימות, ותקווה שבירה ומהוססת - יוצרים מערבולות שלפעמים קשה לצלוח אותן.לאלה מצטרפת פעמים רבות תחושה של בדידות ושל חוסר שייכות: תחושה שאין לנו מקום באף אחד מן הפורומים הקיימים, ציפיית הסביבה שעכשיו נחזור לעצמנו, נשמח, נהיה ´כמו פעם´. התחושה שיש כל כך הרבה לחלוק ולפרוק ויש כל כך מעט עם מי.כאן המקום לתמוך ולהיתמך, לשתף ולעזור, לחלוק את הפחדים הגדולים והשמחות הקטנות ולדעת שיש נשים אחרות שיכולות להבין אותנו, עם ובלי מילים.כולן מוזמנות, מי שבהריון ומי שעדיין מנסה, מי שרוצה אבל פוחדת, וגם מי שאחרי ורוצה לעודד ולשתף. גם החצאים האמיצים שותפינו לדרך הארוכה יתקבלו בשמחה!מקווה שהמקום הזה יהיה בית חם לנשים שזקוקות לו, ומאחלת לכולנו לצאת מכאן במהרה עם חיים חדשים.

הנהלת הפורום:

אודות הפורום הריון לאחר אובדן -תמיכה

הריון חדש לאחר חוויית אובדן.אבל, כאב, חרדות, אובדן התמימות, ותקווה שבירה ומהוססת - יוצרים מערבולות שלפעמים קשה לצלוח אותן.לאלה מצטרפת פעמים רבות תחושה של בדידות ושל חוסר שייכות: תחושה שאין לנו מקום באף אחד מן הפורומים הקיימים, ציפיית הסביבה שעכשיו נחזור לעצמנו, נשמח, נהיה ´כמו פעם´. התחושה שיש כל כך הרבה לחלוק ולפרוק ויש כל כך מעט עם מי.כאן המקום לתמוך ולהיתמך, לשתף ולעזור, לחלוק את הפחדים הגדולים והשמחות הקטנות ולדעת שיש נשים אחרות שיכולות להבין אותנו, עם ובלי מילים.כולן מוזמנות, מי שבהריון ומי שעדיין מנסה, מי שרוצה אבל פוחדת, וגם מי שאחרי ורוצה לעודד ולשתף. גם החצאים האמיצים שותפינו לדרך הארוכה יתקבלו בשמחה!מקווה שהמקום הזה יהיה בית חם לנשים שזקוקות לו, ומאחלת לכולנו לצאת מכאן במהרה עם חיים חדשים.
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
המידע והעצות בפורום אינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי. תפוז אינו ערב לנכונות המידע, ולא יהיה אחראי לנזק שייגרם כתוצאה מהסתמכות עליו
לפורום אובדן הריון תמיכה לפורום הורות לאחר אובדן
המשך >>

לאחר חצי שנה של ניסיונות..
29/01/2016 | 18:22
10
177
אולי הרגע המיוחל סוף סוף הגיע...
אני אומרת אולי כי הכל עוד טרי, משמע, אחרי איחור של כמה ימים קניתי בדיקת הריון,
שיצאה חיובית, ביום ראשון הולכת לעשות בדיקת בטא ואח"כ נראה...
פוחדת מציפיות גבוהות, פוחדת כל כך להתאכזב שוב...
רקע קצרצר:
לפני שנה וחצי עברתי הפסקת הריון בשבוע 21+. לקחנו שנה זמן התאוששות. לפני חצי שנה התחלנו לנסות להיכנס להריון.
אני ממש ממש בהתחלה, אפילו הבחילות עוד לא הגיעו..חחח (הלוואי שלא יגיעו)
למרות שבהריונות הקודמים (3 הריונות, 2 הסתיימו בהצלחה...תודה לאל)
היו לי בחילות מטורפות בהתחלה...
אני כבר מתחילה להכניס לי לראש אולי משהו לא כשורה כי עדיין אין בחילות, או שזה עדיין מוקדם מידי...
כל כך רוצה שההריון יצליח ולאחר המתנה ארוכה גם אני אזכה לשקט ולשלווה...
אני קוראת פה סיפורים עם סוף טוב כך שזה מעודד....
כמובן שחות ממי ובעלי אף אחד לא יודע על הבדיקה הביתית, מזל שיש את הפורום הזה שאפשר לשפוך את הלב....
אז אחרי בדיקת הדם ובדיקת דופק בהמשך אהיה יותר רגועה, או שלא...
בקיצור ננסה לעבור כל יום ביומו ונקווה לטוב...
 
תודה על ההקשבה
שבת שלום
לכולן
מחזיקה אצבעות!
29/01/2016 | 20:06
1
50
בחילות לא קשורות לתקינות ההריון, כך שעדיף לך בלי, כמו שאת ודאי יודעת ;-)
בכל מקרה, אצלי הן הופיעו רק בשבוע 7.
בהצלחה!
תודה על העידוד
30/01/2016 | 10:05
16
ברוכה הבאה
30/01/2016 | 20:48
2
26
והלוואי ותישארי פה עוד המון המון זמן, עד הסוף הטוב.
כפי שאני תמיד כותבת, אני כותבת גם לך- אין קשר בין תופעות הלוואי לבין תקינות או אי תקינות ההריון והעובר. אז באמת שעדיף בלי.
את רוצה להזכיר לי מה היה בהריון ההוא, שהסתיים בשבוע 21?
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 
תודה על התמיכה
02/02/2016 | 15:53
1
14
בהריון הקודם הייתה לי המטומה ברחם והדימומים בסופו של דבר הביאו לירידת מים
מוקדמת אז נאלצו להפסיק את ההריון כי לעוברית לא הייתה אפשרות להמשיך להתפתח.
 
04/02/2016 | 00:33
1
כיף לראות אותך כאן! בהצלחה
31/01/2016 | 05:54
1
34
עדכני.
תודה רבה
02/02/2016 | 15:54
1
ברוכה הבאה
31/01/2016 | 21:33
2
23
מאחלת לך הריון בריא ותקין שיסתיים בידיים מלאות והמון אושר

מה היתה תוצאת הבטא היום? 
תודה רבה
02/02/2016 | 16:05
1
20
שלשום תוצאה הבטא הייתה 9800.
שזה טוב.
התקשרתי לקבוע בדיקת דופק והפקידה של הרופא קבעה
לי לשבוע הבא.
אמרה לי בכל מקרה לחזור על בדיקת הבטא לראות שמכפילה את עצמה.
היום לא יצא לי ללכת.
אלך ביום חמישי לבדיקת דם חוזרת,
אתמול היו לי קצת בחילות בבוקר.
היום דווקא משום מה יותר טוב.
בהריונות הקודמים שלי היו בחילות נוראיות והקאות כך שאני לא יודעת אם לשמוח או לא. אני פוחדת שמשהו לא קשורה כי אני מרגישה "טוב" מידיי....
אולי כי עוד לא הגעתי לשבוע שמתחילות הבחילות...
מקווה לבשורות טובות...
 
אצלי הבחילות התחילו רק בשבוע 7
03/02/2016 | 16:17
13
והיכו במלוא עוצמתן בשבוע 8. אגב, אצל כל אחת זה משנתה מהריון להריון. יש כאלה שסובלות מבחילות רק בחלק מההריונות, או שסובלות מהן בעוצמות משתנות בהריונות שונים.
זה לא מעיד על תקינות ההריון.
מרפאת הריון בסיכון שבוע 18
29/01/2016 | 16:18
1
104
היי בנות שבת שלום :) בעזרת ה' יש לי תור שני למרפאת הריון בסיכון בפעם השנייה (תור פעם בחודש) ההריון הקודם הסתיים בשבוע 33 עובר ללא רוח חיים.
הם שלחו אותי לעשות העמסת סוכר של מאה כי בספירת דם בצום יצא סוכר קצת גבוהה, אני לא רוצה לעשות בהריון הקודם בהעמסה של חמישים הרגשתי זוועה ממש חלשה ומסוחררת, ויצא תקין. מה אני אגיד להם פשוט שאני לא רוצה לעשות? חחח
אני יודעת שהבדיקה הזו יכולה להיות מאוד לא נעימה
31/01/2016 | 21:23
46
אבל הייתי עושה העמסה 100 אם זה מה שביקשו. 
סכרת הריון יכולה להיות מאוד בעייתית אם לא עוקבים אחריה ודואגים לשלוט בה. חשוב לדעת אם אכן מדובר בסכרת. 

עצם העובדה שבפעם הבאה הרגשת זוועה בחמישים, לא מעידה הרבה על הבדיקה הנוכחית. יכולה להיות שהפעם הבדיקה תעבור בקלילות ואת תרגישי מעולה. זה קצת מעודד. לא?

שיהיה בהצלחה
היינו בסקירה!
29/01/2016 | 09:47
13
155
עוד אנחת רווחה קטנה וזהירה משתחררת לה.
אחרי שבקושי ישנתי בלילה ובבוקר הרגשתי כאילו הרגליים שלי מלאות עופרת והחזה הוא גוש גדול של מתח, עברנו סקירה ראשונה.
והכל תקין לגמרי!!!
אני כ"כ שמחה שבחרתי ברופא הזה, הוא עשה סקירה של שעה (!) ועבר 7 פעמים על כל מילימטר כדי לוודא שלא מתפספס כלום.
טוב, בדבר אחד הוא פיספס... בניגוד למה שהוא אמר לנו בשקיפות, זה לא בן - זאת בת!!!
איזה כיףףףףףףףףףףף
29/01/2016 | 10:05
3
75
כל כך כיף תינוקת בת. זה פשוט הדבר הכי יפה בעולם. הכל ורוד ומתוק להתעלף. שמלות. סרטים. קוקיות. זה תענוג צרוף. את הולכת להינות בטירוף.
והעיקר הבריאות. שמחה לשמוע שהכל תקין.
ילדה זה אכן כיף אמיתי, בייחוד למי שנהנית מבגדים וקוקיות
29/01/2016 | 10:56
1
83
לשמחתי הרבה זה קרה לי פעם בחיים :)
איזה כיף .. עוד שלב עבר
29/01/2016 | 11:36
47
שמחה לשמוע..
כבר מחכה לזה
29/01/2016 | 22:57
44
נורא רצינו בת, אפילו יש לי שם בשבילה (בן הזוג לא מת עליו, אבל יש עוד זמן להחליט). יש לי 3 אחייניות קסומות, אחת מהן נראית בדיוק כמו שנראיתי בגילה, כך שהיה לי כר פורה לפנטזיות על בת.
כשבשקיפות הרופא אמר שהוא מנחש שמדובר בבן... טוב, לא התאכזבתי, אבל עברה לי בראש המחשבה "בן? מה עושים עם בן?".
בחודש שעבר דווקא התחלתי להתרגל לרעיון, אבל ברגע שהוא אמר שמדובר בבת נפלט לי "יש!" בלי נשלט
יואו מאושרת בשבילך! !! טוב לשמוע
29/01/2016 | 10:42
1
51
שמחה שהכל עבר בשלום
זה מוריד הרבה מהלחץ
השליש הראשון הגורלי מאחוריך.....
הי, וגם לי יש בת!
עד שאלחץ שוב
29/01/2016 | 22:58
46
חמסה-חמסה, עוד נקבע פליי-דייטס לחופשת הלידה
יופי! נשמע מעולה! שימשיך רק בטוב
29/01/2016 | 12:47
10
תודה על החיבוקים ושאלה לגבי ההמשך:
29/01/2016 | 22:53
1
52
אני מתלבטת אם לחזור לרופא הזה לסקירה מאוחרת. מצד אחד - אני מרוצה ממנו מאוד. מצד שני - לא עדיף שעוד זוג עיניים יסתכל על העוברית?
 
וגם: עדיין לא עשיתי חלבון עוברי, אבל מכיוון שעד עכשיו הכל תקין, אני נוטה להימנע מבדיקת מי שפיר, הסיכון להפלה מלחיץ אותי (ומהיכרות עם הרופא שלי - הוא גם לא ידחוף בכיוון).
אני כן רוצה לעשות בדיקת דם (וריפיי, הרמוני וכו') כדי להיות רגועה ולקבל עוד אינדיקציה מדויקת יותר - וכאן הסתבכתי: כל בדיקה מעידה על עצמה שהיא הכי מדויקת, הכי חדשנית, בודקת הכי הרבה תסמונות... יש באמת הבדל? מישהי מבינה או התעמקה יותר ממני ויש לה תובנות?
לדעתי
31/01/2016 | 21:20
22
אם היית מרוצה מהרופא ומהדרך בה ביצע את הבדיקה, הייתי חוזרת לאותו רופא לסקירה מאוחרת. 
באופן אישי אני מעדיפה להיצמד לרופא טוב ופחות שמה דגש על כמה זוגות עיניים. 
 
לגבי הבדיקות, אין לי תשובה. מעולם לא התעמקתי בנושא. 
שיהיה בהצלחה
איזה יופי!!!
30/01/2016 | 10:08
1
52
שמחה בשבילך!
יש לך ילדים בבית? 
בת בכורה זה כיף גדול!
שיהיה בהצלחה בהמשך....
עדיין אין ילדים, מקווה שהכל יהיה תקין והיא אכן תהיה הבכורה
30/01/2016 | 14:25
20
מברוק!!!
30/01/2016 | 11:14
35
מכאן והלאה שתהיינה רק הודעות כאלה משמחות, אינשאללה!!!!
כיף לקרוא על הסקירה התקינה
31/01/2016 | 21:16
25
מאחלת לך שכל הבדיקות הבאות יעברו בצורה דומה.
שיהיה המשך הריון בריא ותקין
האם קיים סיכון בביצוע "יותר מדי" US
31/01/2016 | 06:25
3
78
שבוע 11+2, עוד שבוע ויום עד השקיפות, ועברו שלושה שבועות שלמים מאז הUS הקודם. ואני כמובן לא רגועה (מעט הרוגע החזיק מעמד לכמה ימים בודדים אחרי הבדיקה הקודמת)
הספקתי לבצע פעמיים US בשליש הראשון, והיום יש לי תור לרופא נשים.
מצד אחד מאוד הייתי רוצה לבצע בדיקה לפני השקיפות, מצד שני כמובן לא רוצה להזיק.
כמה פעמים ביצעתן אולטרסאונד בשליש הראשון? זה יכול להזיק בצורה כלשהי?
 
לא חושבת שבתדירות כזו יש נזק
31/01/2016 | 08:00
50
נראה לי שכל אחת כאן עשתה US פעם בשבוע-שבועיים (אני עשיתי 5 בדיקות + שקיפות + סקירה).
הדבר היחיד שהרופא שלי אמר שלא כדאי להגזים בו זה שמיעת הדופק.
ככל הידוע לי- לא!
31/01/2016 | 12:27
50
אני עשיתי עד שבוע 9- כל שבוע בדיקת א.ס במוקד ואצל רופאת נשים- ולפעמים אפילו יותר כי הייתי בסטטוס של "הפלה מאיימת" בגלל דימומים. אחכ, בשבוע 12- שקיפות עורפית, שבוע 13- עשיתי שוב א.ס כי קיבלתי אגרוף בבטן בטעות, ורציתי לדעת שהכל בסדר. לאחר מכן, בשבוע 16- סקירה מוקדמת, ובשבוע 22- סקירה מאוחרת.
תודה לאל, עד כה הכל בסדר עם העוברון:)
גם אני עשיתי בדיקות US שבועיות בשליש ראשון
31/01/2016 | 21:14
46
הייתי כל כך לחוצה שהייתי חייבת את ההרגעה הזו. 
אני לא יודעת עד כמה זה בריא/מזיק אבל בטוחה שזה היה חיוני לבריאות הנפשית שלי. 
אוףףף...איזו סתומה אני
31/01/2016 | 19:12
2
119
רק עכשיו שמתי לב שהפרנטל שלקחתי כמה ימים (של סולגאר) לא מכיל מינון מספיק של חומצה פולית (מכיל רק 200 מק"ג) ..כך שלמעשה הייתי אמורה לקחת כמה כדורים ביום...
הספקתי לקחת כ - 15 כדורים...כלומר בסביבות השבועיים וחצי
עכשיו אני לגמרי בלחץ בגלל זה...
קודם כל להירגע
31/01/2016 | 21:07
1
60
טוב שגילית את זה עכשיו ולכן מעכשיו תוכלי לתקן. 
רוב הסיכויים הם שלא נגרם שום נזק.
החומצה הפולית מומלצת מאוד בהריון מכיוון שנטילתה מקטינה באופן משמעותי את הסיכון למומים פתוחים בתעלה העצבית. עם זאת, חשוב לזכור שהסיכון להופעתם של מומים אלו הוא בכל מקרה נמוך מאוד (גם אם לא נוטלים חומצה פולית כלל). נשים רבות מגלות שהן בהריון רק עמוק בתוך החודש השני (ולעיתים אף בשלישי) ולרוב הכל בסדר. בנוסף, כיום מאכלים רבים מועשרים בחומצה פולית (כגון, לחמים ועוד) ולכן ישנו סיכוי לא קטן שהמינון שנטלת מספיק. 
אז לנשום עמוק הכל בסדר.
תתחילי מהיום ליטול שני כדורים ושיהיה המשך הריון בריא, תקין ורגוע
 
תודה
01/02/2016 | 07:11
3
שהיה לי בהצלחה מחר...
30/01/2016 | 18:42
4
94
מחר יש לי ביקורת בפוריה אחרי אישפוז. אני מניחה שיהיה בסדר, ואם יאפשזו אותי אני לא יתלננן... רק שבעלי יצטרך לחזור להביא לי את התיק שאני צריכה לגמור לארוז אחרי שסידרתי אותו אחרי האישפוז הקודם.
 
בנות, אני פוחדת!! עוד שבוע יש לי ניתוח קיסרי מתוכנן.... ואני מתה מפחד! בלידה הראשונה היה לי ניתוח קיסרי דחוף חרום ויש לי טראמות משם ואני לא זוכרת כלום חוץ מאשר דבר מאוד דבילי, במקום שאני יתפלל בזמן הניתוח, יצעק שמע ישראל משהו אני חושבת למה לא עשיתי שעווה ברגלים...
במי שפיר בלידה הראשונה לא פחדתי, גם שבעלי נעלם פתאום.... ברח החוצה לעודד משהי שבכתה בחוץ והרופא שואל אותי איך כזה גדול פחדן?? הלידה הזאת כן פחדתי בדיקור מי שפיר אבל בטחתי בה' וברופא..... ועכשיו אני פוחדת מות מהניתוח... ואני סתם ברברת שטיות ובוכה בלי סוף.... בגלל הורמנים... איך רצו שאני ישרוד עוד שלושה שבועות לשבוע 39??
נדמה לי שקיסרי מתוכנן שונה לגמרי מקיסרי חירום
30/01/2016 | 19:24
30
הפעם בע"ה הניתוח יתחיל בשלום ויסתיים בשלום, להבדיל מהקיסרי הקודם שהתחיל כחירום - אבל נגמר בשמחת הולדת הבכור שלכם. הפעם הכל מוכן מראש, משערת שהמשפחה ערוכה לאשפוז שלך ולטיפול בילדון שבבית.
רק שבוע אחד! מחזיקה אצבעות שהכל יעבור בשלום ושבעוד שבועיים תכתבי לנו מהבית דברים טובים ומשמחים.
ניתוח קיסרי מתוכנן שונה מניתוח חירום-
30/01/2016 | 20:14
37
כלומר, זה אותו ניתוח, כמובן, אבל הנסיבות הן שונות, ולא אמורה להיות טראומה.
עברתי 3 פעמים קיסרי מתוכנן....
הבעל נמצא בניתוח, בצד של הראש של האישה, כמובן:)
דיקור מי שפיר לא עשיתי, אבל אם הייתי עושה, בטח הייתי מתה מפחד.
 
מעולה שאת כבר כל כך קרובה לסוף. רק עוד שבוע, וזהו.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 
 
רק עוד קצת
30/01/2016 | 23:39
5
עברתי....
31/01/2016 | 12:36
59
שלום בנות,
 
עברנו את הביקורת, נכנסנו מהר כי הגענו ראשונים, הרופאה מתלהבת מבעלי שמעלה לי את הלחץ דם כמובן. המוניטור היה טוב כל הבידקות בסדר רצו לשחרר אבל דיברו עם רופא אחראי שיחתום לי אבל הוא רוצה שיבדקו אצלי ידנית את  הפתיחה כי היו תנעות ברחם. וכמה שאני שנאת את הבידיקה הזאת כי היא כאובת לי מאוד הרופאה לא הצליחה אז קראה לאחות שתעשה לי את הבדיקה וממש צעקתי ושאמרה שיש מחיקה ופתיחה של חצי אצבע... ובסוף חיכנו שעה בלובי לרופא שיחתום ועוד רוצים שנחזור ביום רביעי וגם ככה עושים לנו בעיות עם טופס 17, ובעלי משגע את כולם כי הוא רוצה לצלם משהו לביטוח הלאומי שוב עושה לנו בעיות... אמרתי לו שבפעם הבאה שאני באה לביקורת אני לא רוצה שהוא יבוא אותי אז הוא מתעקש שהוא בא כי הבעלי ולא מוכן לשמוע על משהו אחר.....
 
מוצפת נורא.. איזה קשה זה
28/01/2016 | 16:32
17
187
אין לי יותר כוחות נפשיים לעמוד במתח והחרדה הזאת.. זה רק הולך ומחמיר. לפני שנתיים בשבוע הזה של ההריון עברתי לידה שקטה ומרגישה שהגוף שלי חי עכשיו מחדש את הטראומה. ממש ברמה פיזית.. הגוף זוכר. עשיתי היום שיאצו ודיקור בתקווה שיעזור. אבל לא באמת יודעת מה כבר יעזור. מרגישה על סף שגעון עם החרדות האלה. נמאס לי כל הזמן לחפש תנועות. לא מרגישה נלחצת.. מרגישה יותר מדי גם נלחצת.. כל הזמן רואה פלשבקים מהלידה השקטה. ממש מרגישה בפוסט טראומה. חברות שלי לא מבינות אותי באמת. מעדיפה לא לשתף אותן. חוץ מחברה טובה שהכרתי בפורום שאנחנו בקשר יומיומי.. בעלי נמצא במקום אחר ממני. מאד אופטימי..
במקום לשמוח שזה הולך ומתקרב.. כל יום קשה כל כך. שלא נדבר על הלילות.. לא ישנה טוב כמה מלא ומתהפכת מצד לצד. מפחדת כל כך שמשהו ישתבש רגע לפני קו הסיום.. לא בוטחת ברחם שלי שתשמור ותגן עליו. לא בוטחת באלוקים שבטוח ישמור לי עליו. וחוסר השליטה וחוסר האונים בלתי נסבלים.
אוף רק פה יודעת שמבינים אותי..
גם אתן לקראת הסוף הרגשתן/ מרגישות איך החרדה גוברת?
ומה אתן עושות כדי להקל??
אני ממש בדכאון
אוי, יקרתי....
28/01/2016 | 19:12
1
72
אני כמוך, היתי חופרת הרבה לחברות שלי במציאות שאני לא יודעת איך הן עדין סובלות אותי, היה פעם או פעמים שאמרתי לאחות טיפת חלב בישוב שאני השתגעתי ואני רוצה לעשות מניטור רק בשביל השלוות נפש שלי והיא צחקה עלי ואמרה לי שאני נורמלית.... והיתה תקופה שלא ישנתי בלילות, היתי מתפהכת במיטה מסתובבת בבית אוכלת שטויות באמצע הלילה...רואה טלביזה, קוראת ומשחקת במחשב...
לא היתה לי לידה מוקדמת רק שני הפלות בשבועות מקדמים... אבל מבינה אותך! אבל שהיתי מאושפזת בשבתות היה לי קשה בלי הבן שלי וגם לו היה מאוד קשה ובעלי היה מתקשר עלי ושמעת אותו בוכה ומתגעגע עלי וזה היה הורג אותי!!
 
את בשבוע 33 לא?? זה קשה אני יודעת, יש לך עוד חודשים לסחוב!! זה קשה אני יודעת.... אני סוף סוף בשבוע 36 ומתה כבר ללדת......
תודה פיקוס
28/01/2016 | 20:37
42
אני בשבוע 32 וצפויה לזרוז בשבוע 37.. את כבר ממש בסוף עוד שבוע וקצת תחזיקי מעמד. זה קרוב מתמיד..
הרגשתי בדיוק כמו שאת מתארת
28/01/2016 | 20:04
2
64
ולצערי גם מצבי ומצב ההריון הדרדרו אובייקטיבית ככל שהתקדמו השבועות כך שהלחץ והחרדה היו ממש בלתי נסבלים.
אין לי ממש עצות יעילות כי אני לא ממש מצאתי משהו שהקל ממש על המצב.
אני הרגשתי כ"כ בודדה ולא מובנת ע"י הסובבים אותי שהתעקשו להסביר ולנזוף בי כל הזמן על העצב והפחד שהרגשתי ולהגיד לי שאני חיה בעבר ושאני גורמת לעצמי לכל הבעיות בהריון בעצם החרדה.
התנתקתי מכולם כמעט ונשארתי עם מס מאד מצומצם של אנשים שאיתם תקשרתי וגם איתם מאד נזהרתי בלשוני. שיתפתי את הרופאים, את האחיות שהיו מאד קשובות ותומכות, את המטפלת הזוגית ובעיקר את בן הזוג. עבורי כל יום היה ארוך כמו נצח (אני גם הייתי כל יום במעקב או באשפוז) ולעבור כל יום הרגיש כמו נצחון קטן וסימון וי בטבלת יאוש.
אני ובן זוגי עשינו יחד דברים קטנים ופשוטים שעזרו לנו מעט להסחת דעת ולהתפנק... הלכנו המון לסרטים, או בתי קפה, הלכנו המון לפארק עם הכלב או סתם טיולים באוטו (כי לטייל ממש לא יכולתי)...
וכל סופש חגגנו בפרטיות בקטנה שצלחנו עוד שבוע.

מקווה שיעבור לך במהרה !
זוכרת את הסיכונים בהריון שלך
28/01/2016 | 20:46
1
51
וכמה וודאי זה היה מתיש.. אני בסיכון בגלל הקרישיות שיש לי אפלה והטרוזיגוט לפקטור 5 ועם כל ההיסטוריה המכובדת שלי.. הפחדים שלי בעיקר קשורים לזה. למרות שאני מטופלת תרופתית.. החשש שזה לא יספיק. וגם נכנס לי פחד מחבל הטבור וחס וחלילה מה שעלול לעשות.
זר לא יבין זאת.. מי שלא חוותה אובדן לא תהיה מסוגלת להבין באמת. גם אני התרחקתי מהרבה אנשים בגלל זה. נמאס לי להסביר למה אני עצובה ולא שמחה עדיין . לא יעזור כלום עד שאני לא אראה במו עייני אותו בחוץ בריא ונושם.. הגוף שלי ידע להביא חיים יש לי 3 ילדים.. ועדיין מה שחרוט לי זה המוות שיצא ממני ובני שהיה ללא רוח חיים. את התמונות האלה הלב והגוף זוכרים עכשיו במלוא עוצמתם. ולצערי התמונות האחרות כאילו נמחקו..
מחכה בקוצר רוח להיות אחרי ולספר ולתמוך באחרות שנמצאות בדרך..
תודה ויקטור
גם עכשיו
29/01/2016 | 15:29
32
אנחנו מודעים כל הזמן לנס שקרה לנו שההריון האחרון, על כל סיבוכיו, צלח ושהתיהוק בריא ובידיים שלנו.
זו לא רק אני, גם בן זוגי חי מאד עדיין את הטראומה וחושש מאד להמשך.
הוא יותר ממני אפילו לחוץ לנסות שוב, בתקווה שנצליח להביא ילד נוסף ושיהיו לנו שניים.
אני בת 38 בקרוב וחייבים לקחת בחשבון את הבעיה הגנטית שמורידה לנו סיכויי הצלחה ב50% ואז את כל הבעיות שלי בגינן בעצם איבדנו את ההריונות הקודמים.
הזמן והסיכויים לא ממש לטובתנו.
לא מצליחה לדמיין לעבור עוד הריון כזה, ומצד שני הפחד שלא יהיו לנו ילדים נוספים אם וכשנרצה, עצום. היה לנו ככ הרבה מזל הפעם שאיכשהו למרות הכל סיימנו בשלום. הלוואי שנצליח שוב.
וזה מטריד את מחשבותינו כל הזמן ואנחנו עדיין מקנאים נורא בנשים הרות ובמשפחות עם כמה ילדים ובכלל בכל מי שלא מודע לאופציה האחרת...

הכי מבינה אותך...
28/01/2016 | 21:46
2
41
אני לפעמים לא מאמינה שאני אחרי זה.
שהיא כבר כאן התינוקת שלי. כבר שכחתי את כל החרדות שהיו והיו... הרבה מאוד. שרק הלכו והתגברו כל הזמן.
תשתדלי להינות מהזמן הזה שאת בהריון.
הרחם מרגיש (או מרגישה?) לי ריק(ה?)...
ואפילו טיפה התבאסתי לפניי כמה ימים כשקיבלתי מחזור ראשון אחרי הלידה...
בהצלחה. תחזיקי עד לשבוע 37.
תודה רונית
29/01/2016 | 07:20
1
36
זוכרת את החרדות שלך ושמחה לשמוע ששכחת אותן ואפילו מתגעגעת להריון.
ברור לי כל כך שזה ההריון האחרון שלי ויהי מה. גם כי כבר יש לי 3 בבית ובעזרת השם יהיה רביעי. וגם כי מיציתיייי מכל בחינה אפשרית..9 הריונות בסהכ. ועבר מילדותי שגם טובי הרופאים מופתעים ממנו כל פעם מחדש. ןההריון הנ"ל גומר אותי נפשית.. דווקא הידיעה הכל כך ברורה שזהו זה פעם אחרונה מרגיעה אותי קצת..
זה קצת שונה...
29/01/2016 | 10:15
37
ראשית אני רק בת 30.
יש לי 2 בנות כך שמאוד אשמח לבן עכשיו.
ובכלליות אני רוצה לפחות 3 ילדים... בעיקרון ארבעה.
היה לי "רק" אובדן משמעותי אחד (השני זה הריון כימי שאני לא הכי מחשיבה) והרופאים חושבים שהוא מקרי לחלוטין... וזה מאוד שונה מאובדנים מרובים. בקיצור, לא רק שמרגיש לי קצת ריק בבטן. חסרה לי ההתרגשות של ההריון. הציפייה. אפילו שהיה חרדתי וקשה מאוד ואפילו הלילה היה לי סיוט שאני בהריון ועם דימומים.
(כשרוב הסיוטים שלי כיום הם בנוגע לבנות)
אני לא מאמינה שמה שקרה לי הפך אותי לכזאת... אבל מבחינתי להיות שוב בהריון בעוד שבועיים.
מאוד מבינה ללבך
28/01/2016 | 21:48
2
45
החוויה הקשה שעברתם כולכם, את, בן הזוג וגם הילדים - היא לא משהו שאפשר לבטל ולשכוח. האם את מטופלת גם בתרופות מלבד השיאצו והדיקור? אם יש איזו דרך להרגיע אותך בששה השבועות (כמדומני) שנותרו לך.
 
אני בשבוע 30 ולא מאמינה שהגעתי לכאן (אחרי שתי הפלות בשבועות מוקדמים ובגיל 40, מהעבר השני), שחוקה מאוד. העומס בעבודה. נסיעות תכופות. מכשירי חשמל שמתקלקלים בתכיפות בזמן האחרון. חוסר יציבות. עייפות. הקור. הילדים. בן הזוג (וכל מה שהוא עושה!). ההורים שלנו. כל מה שזז מקפיץ אותי.
מרגישה שקרוב לשנתיים הריון ברוטו (בהנחה שאלד במועד בעוד 10 שבועות), מתוכן שני הריונות שהסתיימו בשבועות מוקדמים והרבה עצב בין לבין מרטו לי לחלוטין את העצבים. אמנם לא בעוצמות שאת מתארת מטבע הדברים, אבל בכל זאת קיים בי חשש שמשהו ישתבש בשבועות הקרובים.
שולחת לך חיבוק ומאחלת לך ולכל המשפחה שתעברו איכשהו את השבועות שנותרו, והרבה שמחה עם התינוק שיוולד בבריאות ובשלום בע"ה.
היי כבשה פועה
29/01/2016 | 07:28
1
32
שמחה לראות שגם את כבר בשלב מתקדם.. נשארו לי עוד 5 שבועות ולא 6(כל יום משמעותי.. ממש סופרת) ואכן כולנו מצפים לזה בכליון עיניים.
אני מטופלת בשיאצו בדיקור. עכשיו עברתי לפעם בשבוע והאמת שהטיפול אתמול עזר קצת. ישנתי הלילה יותר טוב. מבחינת תרופות יש לי קופסה של לורוון בבית לעת הצורך. בלילות קשים אני לוקחת וזה מרגיע. העניין שזו תרופה ממכרת ואני חוששת להתמכר לזה אז משתדלת כמה שפחות.
את צודקת. סף העצבים שלי הגיע לשיאו.. כל מה שעברתי מתנקז עכשיו לסוף ההריון. סוחבת עליי הרבה כאב שכבר חשבתי שטופל ושעיבדתי. מה שאכן קרה אבל ההריון הזה מציף בעוצמות קשות את הכל בחזרה..
מקווה לטוב לשתינו
תודה על המלים החמות , ואמן
29/01/2016 | 10:38
7
הכי מבינה בעולם. הייתי שם. זה היה קטסטרופה נפשית-
28/01/2016 | 23:40
2
49
ההריון עם מעיין, מראשיתי עד סופו, היה ממש עינוי נפשי (ולכן גם פיזי). הגעתי אל ההריון הזה ממש על הגחון. אשכרה. לא מגזימה.
הטיפול התרופתי נוגד החרדה והדיכאון שלקחתי משבוע 19 עזר לי במידת מה- אבל לקח קרוב לחודשיים עד שהתחלתי להרגיש טיפה טיפה יותר טוב. לא שחלילה לא היתה חרדה. אבל במקום לישון שעתיים בלילה (במקרה הטוב), ישנתי 4-5 שעות. במקום כדורים נגד מגרנות כל יום (משהו כמו 2-3 כדורים ליום)- לקחתי כדור ביום-או אפילו פעם ביומיים. במקום המון בכי- קצת פחות בכי. אני אגב, ניגשתי לסיוע תרופתי כבר בשבוע 6-7, אבל הלכתי למישהו דביל, שלא מאמין בטיפול תרופתי (איזה מן פסיכיאטר אתה???), אבל לפחות קיבלתי אישור לזה שאני נורמאלית.
 
את בפוסט טראומה, וגם אני הייתי בפוסט טראומה (אובחנתי ככזו אצל הפסיכיאטרית). זה מצב מאוד קשה. בשבוע 25 גם גילו לי איזושהי הסתבכות, שהקשתה עליי עוד יותר, והיה חשש שהרחם לא תעמוד במטלה...זה היה נורא.
 
והזמן?- אוף!- זחל. מה זה זחל. באמת אפשר היה להשתגע.
 
אבל- היא נולדה, מעייני. בריאה, שלמה, מדהימה, מתוקה, נפלאה. וביום שבת אנו חוגגים לה שנה.
 
מאחלת לך סיום מאושר להריון הקשה הזה, שתזכי ותגיעי ליום המיוחל והמאושר, שתאחזי בו- חי, בריא, שלם ומתוקי. אמן.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
שירה את ההתמודדות שלך אי אפשר לשכוח
29/01/2016 | 07:30
35
היית ממש גיבורה. והסיפור שלך נותן לי הרבה כוח.. תודה רבה על האיחולים והתקווה בשבילי. זה מאד מחזק. יודעת כמה את מבינה לליבי..
לא מאמינה שעברה שנה...
29/01/2016 | 11:20
26
כשהגעתי לפורום אובדן את היית בערך בשבוע 33. אני ממש זוכרת את זה.
כי את רשמת שאת בהריון העשירי והאחרון שלך ואני אמרתי לעצמי שמי יודע איך ההריון הזה יסתיים ומאוד שימח אותי שהוא הסתיים טוב ועד עכשיו אני זוכרת את הודעת הלידה שלך ואת הסיבה שקראת לה מעיין. זה מאוד מרגש שהיא כבר בת שנה!
מבינה אותך ממש יקרה!
29/01/2016 | 01:20
1
34
את באמת בפוסט טראומה. זה מה שזה. מי שלא עבר את זה לא יכול להבין....
אני בדיוק כמוך וזה רק בשבוע 18

תארת בצורה כואבת ונוגעת את מה שאני מרגישה עכשיו
ככל שההריון מתקדם החרדה רק נהיית מטורפת יותר גדולה יותר מלחיצה
אין לי מילות עידוד רק חיבוק.
תודה ירוק מנטה
29/01/2016 | 07:32
26
שמחה לשמוע שאת כבר בשבוע 18 וצר לי שגם את חווה חרדות. זה כנראה חלק מזה ואין מנוס. מאחלת לשתינו לעבור יום ועוד יום עד הסוף הטוב ונשמע ונשמיע רק בשורות טובות
יש לי עוד זמן
29/01/2016 | 09:41
32
אז לא יכולה לתת עצות מרגיעות, רק לשלוח חיבוקים ומחשבות טובות מרחוק.
הדופלר לא עוזר לי להרגע.... לא מרגישה בקושי תנועות
27/01/2016 | 22:24
6
117
אני שומעת בעזרת הדופלר פעם ביומים את הדופק שלה,
אבל עדיין לא מרגישה שהיא באמת קיימת שם. בשבוע 15-16 הרגשתי תנועות ברורות כל ערב ועכשיו שבוע 18 לא מרגישה אותה כמעט. פעם בכמה ימים משהו מעורפל.
בא לי למות מלחץ. ממש מפחדת ללכת לבדוק ולגלות שאחד מהסיוטים שלי התגשם
אני יודעת שלא עושים מעקב תנועות בשבוע כזה
אבל זה נשמע לכן הגיוני השינוי הזה?
לא מנוסה בזה, אבל
27/01/2016 | 22:35
63
זה לא שלב קצת מוקדם כדי להרגיש תנועות באופן סדיר וברור?
אם את שומעת דופק ומרגישה תנועות, נראה לי שזה מצב תקין בשלב זה של ההריון, אבל אם את ממש לחוצה - אולי תתייעצי (אפילו טלפונית) עם הרופא ותוודאי איתו שזה תקין?
רגע, מאמי- את לא אמורה להרגיש תנועות!
27/01/2016 | 22:43
79
זה ממש מוקדם לתנועות. "פעם בכמה ימים במעורפל"- זה בדיוק מה שאמורים להרגיש. כמעט כלום בשלב הזה.
אבל אם יש לך את המכשיר, למה את לא נרגעת בעזרתו?
בכלל לא בטוח שמה שהרגשת בשבועות 15-16 זה תנועות. הרבה פעמים נדמה לנו, וסתם מדובר בתנועות מעיים או משהו בסגנון.
או שתלכי מחר לבדיקה כדי להרגע, או שתשתמשי במכשיר כדי לשמוע את הדופק ולהרגע.
 
אני כל כך מבינה את הלחץ שלך. אני חוויתי את זה בענק בהריון עם מעיין, והנה היא בת שנה, תינוקת בריאה ומתוקה להפליא. מאחלת לך אותו הדבר.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 
28/01/2016 | 08:35
3
51
נשמע לחלוטין הגיוני. את לא אמורה להרגיש תנועות בשבוע הזה. בטח שלא תנועות יומיומיות. אני מבינה (מאוד!) את הצורך והרצון שיגיע כבר השלב הזה בו את מרגישה אותה יום יום ויכולה להתחיל לנשום קצת... עוד מעט זה יקרה
אז קפצתי לראות אותה קצת באולטרא סאונד
29/01/2016 | 10:45
2
67
והיא זזה לה שם רגועה ומושלמת
והרגשתי שהיא רוצה לומר לי עזבי אותי בשקט אמא אני מסתדרת כאן בפנים טוב לי ואני גדלה מצוין
והחרדות שלך לא ממש עוזרות
זה הכל בראש שלך
מעולה! טוב שהלכת להיבדק, ונפלא התיאור שלך של העוברית
29/01/2016 | 13:09
12
31/01/2016 | 21:24
מרגישה שמשהו בי מת אחרי היריון חוץ רחמי
29/01/2016 | 10:04
3
101
שלום לכל הבנות,
חדשה כאן, קוראת הרבה מההודעות , מנסה להתחזק מסיפורי הצלחה.
רוצה לשתף אתכן בסיפור שלי 
נכנסתי להיריון חוץ רחמי אחרי הזרעה. ילד ראשון. כשקיבלתי בטא חיובית, הייתי מאושרת. ריחפתי, והרגשתי תחושה מיוחדת כזו, שאף פעם כנראה לא תחזור על עצמה.
אחרי שבוע של אושר, בשבת בצהריים, זמן הכי לא צפוי לדרמות- התחיל דימום. ואז אשפוז... ועוד אשפוז.... ועוד אשפוז. עד שגילו שזה מחוץ לרחם לקח זמן, קיבלתי מטטרוקסט. חזרתי הביתה, עדיין לא מעכלת מה קרה. נשים אמרו לי " לא נורא, גם לי קרה... בין הילד הX לילד ה-Y... וניסיתי להסביר להם, שכשזה קורה על ההתחלה - לפני שהיתה חוויה של היריון תקין, החוויה היא לגמרי אחרת- קשה יותר, אכזרית יותר.
עכשיו צריכה להמתין 4 חודשים עד ניסיון הבא. ההמתנה מסתיימת בסוף החודש. ואז צריכה להתחיל מחדש. 
מבוהלת... מפחדת ששוב אמצע את עצמי במיון. ששוב יגידו לי- "לא רואים שק היריון", ששוב ששוב ושוב...
יודעת כבר שאתמלא בחרדות כשיגיע רגע שאדע שנכנסתי שוב להיריון. איך עוברים את זה? מנסה להישאר אמיצה 
זו חויה מאד קשה. עברתי לפני שנה וחצי
29/01/2016 | 10:38
101
הריון חוץ רחמי שהתמשך חודשיים!
לי המטרוקסט לא עזר וחזרתי למיון בשבוע 8 עם רחם מדמם וחצוצרה על סף פיצוץ שניצלה בנס בניתוח. זה. באמת מאד מפחיד. תחושה שהגוף השתבש המון כאב אכזבה ותסכול. פחד ענק שזה יחזור שוב....
תנסי להתאוורר, לעבד את החויה עם מטפלת, להתחזק ולנסות שוב. .. אין דרך אחרת לרפא את הטראומה. לי היה אחרי זה הפלה בשבוע 12 דווקא מהחצוצרה השנייה
חיכיתי עוד חצי שנה ועשיתי שינוי תזונתי גדול.... ויכולה לתת לך תקווה שעכשיו אני בהריון בשבוע 18 מאותה חצוצרה מקוללת!
מוזמנת לשאול כל מה שתרצי. ..
זה מצב די נדיר, 1% מההריונות אז אין הרבה מידע ברשת....
מה שעזר לי אחרי ההריון החוץ רחמי
03/02/2016 | 10:11
21
לי היה הריון חוץ רחמי וחצוצרה שהתפוצצה בניתוח חירום, עם איבוד 1.6 ליטר דם, בשבוע 5.
ההריון לא היה מתוכנן וגם הייתה לי ילדה בת 8 חודשים בבית, אז ביומיים מתוך הארבעה שהייתי בבית החולים, שחלק מהם לא הייתי בהכרה בכלל, גם לא הבנתי.
עד שהלכתי לסטימצקי במרכז המסחרי של בית החולים, והבנתי שזה סיכוי גבוה  למוות אמהי.
אז קודם תשמחי שגילו את זה בזמן ושאת עוד בחיים. אני, אחרי שבכיתי את ההלם במיטה בבית החולים, החלטתי 3 דברים שיעזרו לי להתמודד עם זה, שבבסיס זה לדבר את זה לאנשים החשובים לך כדי להתגבר על ההלם.
אז כתבתי מכתב לרופא הנשים שלי, שלא זיהה את ההריון מחוץ לרחם יומיים לפני כן, שלחתי לו ווידאתי שהוא יקבל אותו. וכתבתי מכתב לבת שלי והחלטתי לנסות להכנס להריון כשהיא תהיה בת שנה.
בקיצור, את צריכה לחשוב איך את יכולה להוציא את התחושות שלך, ולמי, באופן הכי אפקטיבי בשבילך.
אתן לך עוד דוגמה, דווקא לא מהתחום הזה- חברה שלי הייתה בהריון בחודש 8, כשהלכה לטיול מטעם העבודה עם ילדה בת 10 בבית, ונאלצו לברוח משריפה על הידים והברכיים, כשהאש 100 מ' מאחוריהם.
היא הייתה בטראומה. "הטיפול"  שלה היה לספר את החוויה שלה בתקשורת במשך יומיים רצוף אחר כך, כל כך הרבה פעמים, שבסוף נמאס לה לדבר על זה.
בקיצור, תמצאי מה נכון לך ותדברי או תכתבי את זה.
 
איזה כיף שיש איפה לפרוק
03/02/2016 | 15:51
32
עברתי הריון חוץ רחמי לפני חצי שנה.
הריון ראשון תקין לחלוטין ולידה רגילה סבירה ביותר.
הריון שני לא מתוכנן.נצפו 2 שקים ברחם ללא תוכן. התחילו דימומים וגרידה בשבוע 9 בערך.
כעבור שנה הגיע ההריון החוץ רחמי המתוכנן מחצוצרה שמאל.
עכשיו אנחנו מנסים חודשיים לאחר שהייתה הפסקה של 4 חודשים בגלל המטוטרקסט.
אני שמחה שיש איפה לחלוק את התחושות והניסיון גם כדי ללמוד אחת מהשנייה וגם כמו שנאמר פה על מנת לכתוב ולהוציא את זה.
כל חודש אחריי הביוץ אני חושבת שזהו עכשיו אני בהריון,מתחילה להרגיש את הכאבים הלא נשכחים מחצוצרה שמאל ועוד.
מעודד לשמוע שיש כאן הריוניות אחריי חוץ רחמי ועוד מאותה חצוצרה!
אני הלכתי להתייעץ עם רופא בכיר פרטי בנושא ואולי לקבל הפנייה לבדיקות אבל הוא אמר רק דבר אחד: תנסו.
זה קורה לאחוז קטן מהנשים והתחושה ש"למה זה קרה דווקא לי"? היא בלתי נסבלת. 
אשמח לשמוע האם אתכן שלחו לבדיקות כלשהן?
הסטרס והחרדה שיש לי מההריון הבא  - רק מי שעברה תבין.
תודה למי שקראה :)
גניקולוג- סקירה מאוחרת
26/01/2016 | 17:58
8
127
שלום בנות יקרות...
הרבה זמן שלא הייתי כאן...
עבור החדשות, אני אכתוב רקע קצר על עצמי: בת 33 (בשבוע הבא:)))
בתחילת שבוע 22, עם עובר זכר מתוק שלא אוהב להראות את הפנים שלו בבדיקות:)). זה ההיריון השני שלי, לאחר שאת ההיריון הראשון נאלצתי להפיל, ביולי האחרון, בשבוע 10, מאחר שהעובר הפסיק להתפתח בשבוע 6 .
ומה חוויתי בהיריון הנוכחי?
דימומים (כנראה בגלל שיליה קדמית נמוכה, שעלתה בסוף השליש הראשון), אולטרא סאונד מדיי שבוע,חרדות, בחילות, הקאות, חולשה, עצבים וחתונה עם אהוב ליבי.... משבוע 16, התחלתי להרגיש קצת עדנה. הרגשתי יותר טוב, וגם תוצאות הסקירה המוקדמת+חלבון עוברי- היו טובות.
אם כך, מה הבעיה??? אז ככה, יש לי רופא פרטי (שאני מקבלת על הביקורים החזר מ"מכבי") שבצע את השקיפות ואת הסקירה המוקדמת. ביום ראשון האחרון, הייתי אמורה לבצע סקירה מאוחרת.
צלצלו אלי, ואמרו לי שהוא במיון עקב אלרגיה ושאוכל להגיע למחרת באותה השעה. ביום שני (אתמול) הרופא מצלצל ואומר שהוא מרגיש לא טוב מהתרופות ומבקש שאגיע ביום רביעי (מחר). החשש שלי שהוא שוב לא ירגיש טוב... ויש שלב שבו אי אפשר לבצע את הבדיקה יותר.
אני רוצה שיהיה לי גיבוי- אם שוב הגניקולוג יידחה את הסקירה- אחשוב על מחליף.
האם אתן מכירות גניקולוג שההתמחות שלו היא סקירת מערכות, ושהוא מקבל באזור השפלה או המרכז?
וחוץ מהחלק הפרקטי, היה לי חשוב לשתף בתחושות שלי... אני כ"כ חיכיתי לתאריך ה-24.1.16, וכל בדיקה מאוד מלחיצה אותי לאחר שחוויתי אובדן... וממש קשה לי ההמתנה הזו...
הי, טוב לשמוע ממך
26/01/2016 | 20:50
2
71
ולשמוע שהכל תקין ואת מרגישה טוב יותר. מזל טוב על החתונה
יכולה להמליץ רק על מיקי לוריאן שעשיתי אצלו שקיפות וביום שישי אעשה אצלו גם סקירה ראשונה. הוא עובד בהסדר עם כללית, לא יודעת לגבי מכבי, אבל שווה לברר.
 
שהסקירה תגיע מהר ותצאו ממנה רק עם בשורות טובות!
תודה יקרה...
27/01/2016 | 23:37
1
35
את תמיד נרתמת לתת מידע ולעזור לכולם!
 
שמעתי את שמו בעבר! ובהקשרים טובים. אויל אעשה אצלו את הסקירה השלישית...
אחרי הסקירה היום, יכולה רק לחזק את ההמלצה שלי לגביו
29/01/2016 | 23:02
19
רשמי לך לסקירה שלישית.
טוב לשמוע ממך
27/01/2016 | 22:50
4
36
האם היית היום בסקירה, או שזה שוב נדחה?
עדכני אותנו.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 
בסוף הייתי בסקירה!
27/01/2016 | 23:35
3
73
הכל תקין, תודה לאל!:)
רק מסתבר שהעוברון שלי, גדול בשבוע מתאריך הווסת (שזה עדיין בתחום הנורמה), כלומר, אני לא בשבוע 22, אלא 23 לפי גודלו ומשקלו..
אני, כמובן, נכנסתי לחרדות, שמא יש לי סכרת היריונית. הרופא צחק עלי!
מקווה שאחרי בדיקת המסת הסוכר אני אצחק איתו גם...
שלי התחיל לפתח פער כבר בשקיפות ;-)
28/01/2016 | 08:38
1
55
כבר אז הוא נראה גדול בכמה ימים מהגיל לפי וסת אחרונה. מעניין מה יגידו מחר בסקירה הראשונה. לפי הגנטיקה המשפחתית שמייצרת ילדים גבוהים ולפי כמות הפחמימות שאמא שלו אוכלת, אני מצפה לראות עובר מוכן לכיתה א' ;-)

יקירתי, הגיוני יותר שהביוץ פשוט היה מוקדם משחשבת. שמחה לשמוע שהכל תקין ומקווה שגם את תצחקי אחרי העמסת סוכר :)
הביוץ היה מוקדם ביומיים
28/01/2016 | 16:23
31
עד הסקירה, בצעתי הרבה בדיקות אולטרא סאונד, אצל רופאים שונים ועד הסקירה הראשונה (כולל)- אמרו שהוא גדול ביומיים מגיל הווסת (גם מקלוני הביוץ שהשתמשתי בהם, לפני שנכנסתי להיריון, העידו על כך). פתאום, בסקירה האחרונה (אתמול)- הוא גדל בעוד חמישה ימים (פער של שבוע מגיל הווסת!!!).
אני מודה שיש הרבה גבוהים במשפחה של בעלי, ויכול להיות שהוא באמת פשוט עובר גבוה. עם זאת, במשפחה שלי, לאמא שלי הייתה סכרת סמויה שהיא הייתה בהיריון איתי, ואבא שלי חולה בסכרת מסוג 2, מגיל 40- כך שהסיכויים שלי לפתח סכרת היריונית הם גבוהים משל הממוצע. זה לא אומר שבאמת תהיה לי סכרת הריונית- אבל לאור הנתונים אני נכנסת לקב' סיכון, ולכן אני אעשה בשבוע 24 בדיקת 100 גר' העמסת סוכר, ולא 50 גר'.
 
יופי שהכל תקין. רופא צוחק זה סימן טוב
28/01/2016 | 12:21
10
לאחר גרידה בשבוע 17
28/01/2016 | 12:23
3
115
שבוע שעבר הייתה לי הפלה טבעית ופתאומית לחלוטין בשבוע 17. לאחר שהכל יצא עשו לי גרידה, הדימום לא היה חזק אבל זה כבר היום החמישי והוא ממשיך. היום גם יצא ממני מין רקמה אולי איזה חלק של שיליה. האם למישהי קרה? האם זה תקין? יש לי בדיקה ביום שני אבל סתם רוצה להירגע שזה בסדר...
מצטערת על אובדן ההריון
28/01/2016 | 14:55
2
69
אצלי היה דימום קל שנמשך כמעט שבוע. אם היו חתיכות רקמה הן היו רק ביום-יומיים הראשונים (אבל הגרידה הייתה בשבוע מוקדם יותר, כך שלא יודעת אם זו אינדיקציה לגביך).
בכל מקרה חשוב להגיע לביקורת כדי לוודא שאין שאריות או הידבקויות, אבל עד אז - אולי תרימי טלפון לרופא ותשאלי?
תודה על התשובה
28/01/2016 | 15:28
49
אני אצל הרופא ביום שני נראה לי שאחכה כי סהכ נראה לי הגיוני שיצאו דברים מקווה שזה לפחות תקין :)
תודה על התשובה
10/02/2016 | 11:11
2
אני עכשיו שבועיים וחצי אחרי, עשיתי את הבדיקה אז והרופא אמר שהכל בסדר אבל לא עשה אולטרסאונד (שזה הפתיע והלחיץ אותי קצת) הדימום נפסק אצלי לחלוטין אחרי שבועיים. מה שכן אתמול התחילו לי כאבים בבטן התחתונה והגב הכל הרגיש כמו כאבים שיש לי בביוץ אבל יותר חזק וגם כיוון שעכשיו אני לא יודעת מתי אמור להיות לי הביוץ אז זה גם קצת הלחיץ אותי...
משתפת במצבי
25/01/2016 | 06:20
4
228
אתמול בבוקר עשיתי מוניטור שיגרתי של הריון בסיכון בקופח. היו מעט האטות בדופק כשהיו התכווצויות קלות אז הפנו אותי למיון. הייתי שעות במיון יולדות ועשו לי הרבה מעקבי מוניטור וכמובן אולטרסאנד. הכל היה תקין ואחהצ רצו לשחרר אותי. הייתי מבוהלת מכל הסיפור וממש התעקשתי להתאשפז ללילה להשגחה. ניסו להגיד לי שזה מיותר ואני הסברתי שעם חרדות אי אפשר להתווכח וברגע ששמעו את כל הרקע שלי הבינו ואמרו לי שאיך שאני מרגישה. שמבחינה רפואית יכולה להמשיך את המעקב בקהילה אבל אם ירגיע אותי להישאר כאן בלילה אז בסדר.
כמובן שלא ישנתי כל הלילה. כל הזמן עקבתי אחרי תנועות. הבת הבכורה שלי בת ה12 סימסה לי כל הערב ובכתה. מוצפת לגמרי ומפחדת שהתינוק ימות כמו שקרה לתינוק הקודם. הסברתי לה שאני זאת שהחלטתי להתאשפז בגלל הפחדים שלי ונתתי מקום לפחדים ולבכי שלה. זה פרץ אצלה אתמול במלוא הכאב. הבנתי עד כמה ההריון הזה מפחיד גם אותה וכמה היא רוצה בזה. הלב שלי נקרע. והבן הקטן בן ה6 אמר לבעלי שהוא רוצה שכבר התינוק יצא. בעלי חשב שאולי הוא חושב שהגיע הזמן כבר ללדת ובגלל זה אני בביהח והסביר לו שיש לי עוד זמן. ובני אמר שהוא יודע אבל הוא לא רוצה שהתינוק ימות בבטן אז שיהיה כבר בחוץ..
מה אני אגיד לכם? נשארו לי 6 שבועות עד לזרוז. המתח והחרדה אצל כולנו בעלייה והאשפוז הזה הציף אצל כולנו את מה שקרה לפני שנתיים. אז הייתי באשפוז שבוע וחצי עד שהוחלט להפסיק את ההריון ולעבור לידה שקטה בשבוע 33.
כמה זה משפיע עד היום.. כמה זה ישפיע לנצח על כולנו..
ללכת על קרח דק
25/01/2016 | 18:12
71
אני מכירה היטב את ההרגשה הזאת שהקרקע שנראית לכאורה שוב יציבה מפתיעה ומתפוררת מתחת לרגליים ואנחנו נופלים שוב בהפתעה גמורה. וגם ההפתעה בעצמה מהנפילה מגבירה את עוצמת הרגשות.
מהטרגדיה המשפחתית שלנו אני יכולה בחלט להבין שאחד הדברים הקשים ביותר הוא התתמודדות עם הקושי אצל הילדים. כמו ראי שמכפיל ומעצים את הכאב והאובדן שלנו.
אין לי עצות או המלצות רק חיבוק מבין.
25/01/2016 | 22:04
38
וואו, כל כך כואב ומורכב. מדהימה אותי הרגישות של הילדים שלך. אני שמחה לקרוא שהם מאפשרים לעצמם להציף החוצה את הפחדים ולקבל מכם תמיכה. 
היה לי עצוב לקרוא כמה מורכבת ההתמודדות שלך. את צריכה להתמודד עם הפחדים והחרדות שלך ועדיין להשאיר המון מקום כדי שתוכלי להכיל את הפחדים והחרדות של הילדים. זה נשמע מתיש ועמוס כל כך. 
הלוואי והיתה דרך להטיס את השעון קדימה ולהעביר לך מיד את ששת השבועות הבאים
שיהיה המשך הריון בריא, תקין ורגוע עד כמה שמתאפשר. שולחת לך המון המון כוח
מזדה איתך
26/01/2016 | 01:25
43
באיזה שבוע את? גם לי עד היום שבוע 35 יש לי חרדות, ואני לא ישנה בלילות, כולל באשפוזים שלי, ואפילו פעם אחת אמרתי לאחות טיפת חלב בישוב שלנו שדברתי איתה שאני רוצה לעשות מוניטור רק בשביל להרגע.... ושלא תחשוב שאני משוגעת אז היא אמרה לי שאני נורמלית..... למרות שזו בדיקה מעצבת..
הכי מצחיק שאצלי עד שהיתי מתרגלת למעבר של בית/בית חולים גילתי שאני מעדיפה את המיטה של הבית חולים שאפשר להרים את הראש והכי חשוב נמצאים לבד במיטה! כי אם בעלי מיטה אני לא יכולה לישון טוב.... כנראה שאני יצטרך לזרוק אותו מן המיטה שיעבור לסלון כדי שאני יכול ישון טוב....
 
אויש. כמה שהכל קשה...
27/01/2016 | 22:48
26
מחכה איתך בכיליון עיניים עד לסוף הטוב. תחזיקי מעמד!
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 
זקוקה לעזרתכן
27/01/2016 | 10:55
7
154
הי בנות. בעבר לא הייתי מתחילה את היום מבלי להכנס לפורום ולשאוב כוחות ובינתיים כבר עבר זמן רב מאז אותה תקופה... ברקע- שתי הפלות, הומוזיגוטית ל- MTHFR ומטופלת בקלקסאן בהריונות (ע"י פרופסור קופרמינץ המדהים). יש לי שתי בנות- בת 6 ובת 3.7. ועכשיו- הריון נוכחי (??) בשבוע שעבר ביום שלישי בטא 23 ויומיים אח"כ בטא 57. התחלתי קלקסאן. מאתמול- דימום חזק מאוד (כמו מחזור)- באולטרסאונד ווגינאלי לא ראו שק ועובי הרירית 7 מ"מ... הרופאה סברה שאולי כימי. קופרמינץ חשש מחוץ ריחמי (בעדכון טלפוני)- הבוקר עשיתי שוב בדיקת בטא- מחכה לתוצאות וכוססת ציפורניים מרוב מתח.... יש לציין שההריון מאוד צעיר (שבוע 5 לערך). מישהי חוותה?? זקוקה להירהורים שלכן ולתובנות נוספות.... תודה למי שהקדישה מזמנה וקראה.
ברוכה הבאה
27/01/2016 | 12:25
6
58
אני מקווה שתקבלי היום תוצאות מרגיעות ומשמחות בבטא. עדכני אותנו. 
 
לגבי בדיקת ה- US, לפי חישוב זריז, גם אם ההריון מתפתח, לא היו אמורים לראות עדיין שק (שק רואים מעל בטא 1000 ולפי חישוב הכפלות הבטא שלך עדיין לא אמורה להיות שם. במידה וההריון מתפתח, היא אמורה להיות היום רק בסביבות 500 ואולי אפילו פחות). 
 
שיהיה בהצלחה. מחכה לעדכון שלך
תודה יקירה אבל.....
27/01/2016 | 13:12
5
60
לא ממש הבנתי האם התוצאה 57 lu/L משמעותה 57 או 57000.....! גם אני חשבתי כמוך אבל הדימום כל כך חזק.....  מה הסיכוי???
למיטב הבנתי, התוצאה היא 57
27/01/2016 | 15:35
4
58
דימום חזק באמת מפחית את הסיכויים אבל לפעמים יש הפתעות. גם אצלי היתה. ההריון האחרון שלי התחיל בדימום מטורף בשבוע 5. הייתי כל כך בטוחה שזה נגמר שאמרתי לבעלי שאין טעם שיגיע מהר מהעבודה כי ברור שאין מה להציל. הלכתי להיבדק רק אחרי שעות ארוכות ולמרבה ההפתעה ההריון המשיך בצורה תקינה. מקווה שגם ההריון שלך יפתיע לטובה

עדכני כשתקבלי תוצאת בטא. 
אז הבטא התאפסה.... כימי.
27/01/2016 | 20:31
3
65
תודה ספרקית על התמיכה היום.
אוי באסה
27/01/2016 | 22:16
33
מאחלת שתחזרי לכאן בקרוב עם הריון תקין
מצטערת לשמוע ומצטרפת לאיחול לשובך לכאן לארבעים שבועות תקינים
28/01/2016 | 09:29
3
ראיתי באיחור. הצטערתי לקרוא
31/01/2016 | 21:02
6
מאחלת לך שתצטרפי אלינו שוב בקרוב
שוחררתי לבנתים..
26/01/2016 | 01:13
4
108
שלום בנות יקרות.
 
שוחררתי אטמול... ורציתי לכתוב לכן אבל היה לי בעיה עם תפוז, ועכשיו התעוררתי ובאתי לנסות שוב ולכתוב לכן...
 
אושפזת ביום חמישי בגלל כאבי בטן, גב וראש...  וביום שישי התחרטתי שנסעתי בכלל למיון כי הרגשתי טוב, האמת רוצו לשחרר אותי ביום חמישי בערב אבל הרופא הבכיר יותר במיון החליט להשאיר אותי ללילה ולהתחיל בידקות, האחות במיון רצתה לקחת לי דם ואמרתי לה מראש יש לי ורידים דקים, עמוקים מתפלטים שמתחבאים ובקושי מצאה לי וריד והצליחה לקחת לי דם, ובסוף קראה לרופאה לקחה לי וריד דרך הכף היד שזה מה זה כואב והרופאה עישתה את זה יותר כואב וגם הכניסה לי ברדה/ברז עירי והעלו אותי למחלקה....עם הוראות לאיסוף שתן. הכניסו אותי לחדר והביאו לי כלים וניסתי לישון... ואני כבר מתורגלת בחלקה ומכירה את הנהלים והצות, הלחץ דם בסדר גם האיסוף, והרופא שלי היה כונן וצחקנו ביחד שהתעגגתי עליו אז חזרתי והוא רצה לשחרר אותי...כי כל הבדיקות בסדר, אין סימן לרעלת הלחץ דם בסדר  אבל אני לא נוסעת בשבת, טוב אז מוצאי שבת, והיה לי טמרפ לישוב אחה"צ עם משהי עד לשער לפחות אבל אני לא נוסעת בשבת.... אז במוצ"ש ארזתי ועד הספקתי לאכול ארוחת ערב, ובעלי הגיע עם הילד ורצו למדוד לי לחץ דם פעם אחרונה והוא קפץ לי לממש גבוה ואמרו לי לנוח ולא ממש נחתי והיה יותר גבוה יותר ויותר כי בטח היתי בלחץ הסטרי ונשארתי שוב במחלקה.... ןממש התאכזבתי בבוקר הרופא שלי שוב בא ואמר שזה לא עסק ככה עם הלחצי דם הגבהיום האלה שתבינו אצלי 140/80 זה נורמלי הלחץ דם קפץ לי פעם אחת ל161/92 ופעם אחת ל173/95 ויותר.... והסביר לי ולבעלי שבלי השגחה ופיוקוח הלחצי דם העוללים לגרום לי לשבץ מוחי.... ומשם זה רק לנריוכרוגי.... ובעלי שאל על הוולד ושינתחו אותי כבר והרופא הסביר לו שאם אין צורך רפואי לא מנתחים סתם כי זה סתם נזק לגוף שלי ולעובר שצריך לבשיל כמה שצריך ולמשוך כמה שיותר זמן יותר טוב.... וכבר הקדימנו לנו את תאריך משבוע 39 לשבוע 37.... ובצהרים התחיכלו לתת לי כדורים. בערב ההרוים שלי הגיעו עם מחשב ניד שכתבתי קצת, ואחרי זה אני מקובלת טלפון מחברה שלי למה בעלי מבהיל את קבוצת הווסאטפ של השעור נשים... נאנחתי והסברתי לה את המצב שלי ושבעלי לחוץ יותר מיד ודואג לי.... והיא אמרה לי שהיא תכתוב הודעת הרגעה בקבוצת ווסאטפצ... אבל כמו שאני מכירה את בעלי וכל הרכלים בטח כל הישוב יודע על הלחץ דם ושבץ שלי... בעלי בטח סיפר לסיעת בגן של הבן גדול והיא כתבה בווסאטפ. שחזרתי לבית הקפוא, היתי צריכה לסדר אחרי בעלי, לסדר כביסה ולגלות שהחמוד ישן עם בעלי במיטה והרטיב ובעלי החכם לא החליף סדין כ חשב שזה יתיבש לבד.... אז הורדתי הכל כולל  הסדין ויש כתם על המזרון אז הדלקתי מזגן שיישב את המזרון..... ולסדר כמה שאפשר את הבית מבלי להתאמץ. יש לצין שסוף סוף גמרנו לסדר את הממ"ד חדר של התינוק... ביקשנו ממשהי שתבוא לעזור לנו לסדר, הבגדים מכובסים, יש הכל, רק צריך להרכיב את העגלה. ואולי נשכור עריסה להתחלה מיד שרה.... ועכשיו אני צריכה להתפלל שאני ישאר עוד שבוע לפחות בבית אין לי כוח לחזור שוב למחלקה וגם לא רוצים אותי שם רק ללידה. יש לי ביקרות ביום ראשון הבא בפוריה, אמרתי לבעלי שיבטל את הביקורת בעפולה כי אין טעם שנסע לשם אם אין לי כוונה להתשפז וללדת שם.... ומצדי הוא יכול לנסוע להביא לי סנוביץ משם... חברה שלי כנראה אחת מן הקבוצת השעור נשים מארגנת לי היום בערב הפרשת חלה.....אז צריך להתפלל הרבה שאני יעבור את השבוע הזה לפחות וצריך להגיד והלסביר לעובי כדורי שהוא צריך לחכות עוד שבוע ולא להיות בשבת בבית חולים ולתת לאמא שלו לישון בלילות... הרופא שחרר אותי עם כדורים ללחץ דם, וחבל שלא עלו על זה לפני שבוע שבועים, ועוד הרופא אומר לי שעלו טיפה את המינון, ואמר לנו לעצור בדרך בסופר פאום לקנות את הכדורים כי לא בטוח שיש אותם במרפאה בישוב שלנו, אז בעלי קנה אותם בקופ"ח בטבריה.
 
אוהבת אותכם בנות, וסליחה על החפירה הארוכה פשוט היתי חיבת לשפוך הכל מן הלב...למשהו שמבין אותי. ואל תתדאגו גם לחברות שלי במציאות אני חופרת הרבה ואני לא יודדעת איך הן עדין סובלות אותי....כי בעלי לא מבין אותי. והחמוד הקטן לא מבין למה אני בוכה. אני מנסה לחבק ולעודד אותו ולהסביר לו על התינוק שבבטן שהוא לא בשל מספיק וצריך עוד זמן בבטן ועושה לי בעיות..
 
טוב בנות, אני אוהבת אותכם!! סליחה על החפירה פשוט אני צריכה לפרוק מן הלב הכל... ורק לקבל חיבוק....
אני שמחה לקרוא ששוחררת
26/01/2016 | 16:44
3
27
כשהקטנצ'יק בבטן יגדל, יהיו לך המון המון סיפורים לספר לו על ההריון הזה
אני מקווה שתצליחי לעבור את השבועיים הקרובים ללא אישפוזים ושהפעם הבאה שתתאשפזי בבית החולים תהיה כדי ללדת
נשמע שעם כל הבלאגן שבעלך עושה לך שהוא באמת דואג לך. מצחיק שהוא הלשין עלייך בפייסבוק
שמחתי לקרוא שהחדר של הקטנצ'יק מוכן. עכשיו רק שיבוא כבר. אני חושבת שלשכור עריסה להתחלה זה רעיון מצוין. זה מאוד נוח. 

תרגישי טוב ותחזיקי מעמד רק עוד שבועיים!
בעלי... הפרשת חלה!
26/01/2016 | 17:44
2
48
מי שלא מכיר את הבעלי הוא פשוט חייב לדבר עם כולם על כל דבר שבעולם ולא מסוגל לשמור סודות ואי אפשר לספר לו כלום.... בשבת שהיתי מאופשזת אמרתי לרופא שישלח אותי הביתה להיות עם הילד ויאשפז את בעלי והוא מה זה צחק ואמר שזה רעיון טוב אבל הבעיה שאם ירשמו במחשב שם של גבר המחשב יזרוק אותו החוצה אז לא יאשפזו אותו במלקחת ילדות אולי במחלקה האחרת רחוק ממני...
 
ובגלל ההודעה בוואסטפ אחת הבנות מרכזיות החליטה לארגן לי הפרשת חלה+שעור נשים. בתקוה שזה יעזור, ואם יש למשהי שם שתעביר לי עד שעה 20.00 בערך ואני ירשום. לפחות ביטלנו למחר את התור במעקב בעפולה, אחרי הנכאס שהיה לי שם לפני שבוע אין טעם שניסע עם יש לי תור ביום ראשון בפוריה לאור העובדה שהיא רוצה לאשפז אותי לקראת הלידה ובעוד שפגשתי בפוריה משהי מעפולה שבאה בכוונה ללדת בפוריה ואומרת שהמחלקה שם מגעילה ודוחה ובפוריה הרבה יותר טוב וגם גיסתי באה במיוחד מאזור קרית שמונה לפוריה בכונה ללדת.
אטמול
27/01/2016 | 14:55
1
25
שלום בנות, כמו שכתבתי אטמול קבוצת השעור נשים עשתה לכבודי הפרשת חלה, הן עושות בדרך כלל שמשהי מגיעה לחודש תשיעי, אני כמעט שם... היה נחמד. לא בכיתי כמו שחשבתי, חברה אחת באה עם אוטו לקחה אותי הלוך חזור מן הבית שלי לבית של חברה שלי שאצלה היה השעור, ביקשתי מעוד חברות שלי שיבואו לשעור והפרשת חלה אחת מהן נדבה את הבית שלה הבנות שלה ישנו והבעל עבר לחדר שנה, והשניה לא ידעה בכלל שיש שעורי נשים כאלה ונורא נהנתה.  בדיוק סימתי להשכיב את החמוד שלי והסברתי לו שאני הולכת עם כמה אמהות לשעור ואני חוזרת... היה נחמד בסה"כ אחרי כמה כמה דקות של שיחה והחלפת מתכונים וריכלות קלה המרכזת השעור פתחה ואמרה שזו שהכינה את הבצק לבן הקטן שלה עלה החום אבל שלחה את הבצק עם בעלה.... היה ערב נחמד בסה"כ, אחרי שהחזירו אותי הביתה אמרו לי שאני יחכה ויביאו לי חלות ביתה. באמת הביאו לי והיתי מספיק עיפה כדי ללכת לישון.
 
אבא שלי הצליח להעביר לי את הכורסת טלביזה שלהם שהיתה בחדר משחקים אצלם בבית שאני יכולה לנוח ולישון מול הטלביזה כי לפעמים קשה לי לשכב במיטה. אני לא יודעת למה אבל קשה לי לישון בלילות ואני פוחדת ללכת לישון יותר מדי ביום כדאי שאני יהיה עיפה בלילה.
 
יש לי רק עוד שבועים לסחוב!!! ביום ראשון יש לי ביקורת בפוריה, היה צריך להיות לנו תור היום בעפולה ואמרתי לבעלי לבטל אין טעם שניסע לשם אם אני לא משתאפשת ויולדת שם. אני צריכה לגמור לסדר את התיק אישפוז להכין תיק לעובי כדורי לשחרור שלו. נכון שיש עוד זמן אבל אצלי אי אפשר לדעת שום דבר.
 
מקוה לשרוד....
 
ברור שתשרדי
27/01/2016 | 15:39
24
החזקת מעמד עד עכשיו... שבועיים זה קטן עלייך
אני שמחה שנהנית בערב הפרשת החלה. 
נסי לנוח ולא להתאמץ יותר מדי. 
תמיכת פרוגסטרון
26/01/2016 | 09:19
4
81
בעברי לידה מוקדמת בשבוע 23 תאומים עקב צירים והתקצרות צוואר.
לאחר מכן שתי הריונות עם זריקת פרוגסטרון משבוע 20 ועד 30. לידות במועדן.
כעת בשבוע 20 עובר אחד, הרופא אמר תמיכת של נרות, ואילו אני ביקשתי זריקות. לטענתו המחקרים שנעשו לאחרונה דיברו על תמיכת פרוגסטרון בנרות ולא בזריקות.
מתלבטת מאוד, אשמח אם מישהי תשתף מניסיונה או מידע שיש לה.

אני לקחת נרות
26/01/2016 | 12:13
42
אני קבלתי זריקות משבוע 16 ועד עכשיו שבוע 35 והכל בסדר...
פרוגסטרון
26/01/2016 | 14:00
2
38
אכן יש שתי צורות למתן תמיכת פרוגסטרון בהריון.
מנסיוני האישי וממה שהוסבר לי בשעתו ע"י הרופאים להריןן בסיכון, תמיכה בנרות משמשת כתמיכה ברירית הרחם, מונעת את פירוקה ומתוקף כך נתנת כטיפול מונע במקרים של דימום ונתנת לרוב בתחילת הריון מפני שהחל משבוע 12-13 לרוב, רמות הםרוגסטרון הטבעיות אצל מרבית הנשים ההרות עולות והינן גבוהות מספיק, כך שאין צורך במתן תמיכה חיצונית. לעיתים נדירות יהיה צורך להמשיך עם הנרות עד שבועות מאוחרים יותר ואף עד סוף ההריון, במידה שהדימומים ממשיכים.
פרוגסטרון בזריקה החל משבוע 16, ניתן לנשים שחוו בעברן ירידת מים מוקדמת ונמצא כטיפול יעיל למניעת הישנות המקרה בהריונות הבאים.
לעיתים נשים שעוברות טיפולי הפרייה, מקבלות פרוגסטרון בזריקות החל מביוץ או מהפרייה.

לפי מה שתארת, נראה כי באמת המקרה שלך דורש את סוג הפרוגסטרון שניתן בזריקות החל משבוע 16 למניעת ירידת מים ולידה מוקדמת. ממליצה לחזור לרופא ולשאול שוב או להתייעץ עם רופא אחר.
תודה, אבדוק מולו שוב
26/01/2016 | 14:12
1
33
למרות שציינתי בפניו שקיבלתי פרוגסטרון בזריקות בהריונות הקודמים.
תשובה
26/01/2016 | 14:31
49
אני בהריון הראשון לקחת זריקת גסטון( לא בדיוק עזר)
 
ועכשיו אני עם נרות-קרינון
כדור לחץ דם
26/01/2016 | 13:07
1
45
עוד יומיים אני בחודש תשיעי שוחחרתי מאישפוז אטמול ונתנו לי כדורים שלוש פעמים ביום בשם טנדרייט  משהי שמעה על הכדור?? עוד יומים אני בתשיעי.... מצדי אפשר ללדת כבר...
טרנדייט
26/01/2016 | 14:08
31
זו תרופה לטיפול ביתר לחץ דם כרוני וכתרופה מאד ותיקה בשוק, נאסף עליה מספיק מידע גם לגבי השפעותיה על נשים הרות ועל העובר והיא נמצאה בטוחה לשימוש בהריון.

יתר לחץ דם בהריון הוא עניין רציני מאד ועלול חלילה לגרום לבעיות חמורות בתפקוד השליה ולפגיעה באם ובעובר. מי כמוני מבינה את הלחץ והקושי שלך עם המצב והאישפוזים החוזרים, אבל אל לך לזלזל בהמלצות הרופאים ובחומרת ערכי לחץ הדם שציינת שנמדדו לך באשפוזים ובמיון ולהתמהמה עם תחילת הטיפול התרופתי (ביחוד כי לא קל לאזן לחצי דם גבוהים בהריון וזה עלול לקחת זמן).
החזיקי מעמד בשבועות שנותרו לך, נשמי עמוק וחפשי בתוכך סבלנות להקשיב לרופאים ולהמלצותיהם ולעשות כל שאת יכולה על מנת לעזור להריון הזה להסתיים במועד כפי שמתוכנן עבורך ובעיקר בשלום.
המון בהצלחה !
צוואר אפסי וקרומים ניראים (תאומים) מפוחדת וזקוקה לעצה
25/01/2016 | 11:22
8
127
שלום לכולן, היום בשבוע 20+ 5. משבוע 18 עם צוואר מקוצר. אתמול הייתי באסף הרופא במחלקת הריון בסיכון ולאחר מספר בדיקות של כמה רופאים נאמר לי שהם רואים את הקרומים, כלומר, השק ממש בחוץ... אורך צוואר כ5 מ״מ.

לא מוכנים לעשות תפר. אומרים שבתאומים לא עושים.
התקינו פסארי לפני שבוע (טבעת מסיליקון שאמורה לעזור להחזיק את הצוואר)+ תמיכת פרוגסטרון.
האם מישהי נתקלה? האם עשו למישהי עם תאומים תפר כזה? אני מוכנה לעשות הכל, לפנות לבית חולים אחר, רק שיצילו את ההריון הזה. חיכינו לו 3 שנים, לאחר ששנה שעברה עברתי הפלה יזומה עקב מום חמור שהתגלה בשבוע 14.

אנחנו שבורים ואובדי עצות. כל טיפ וכל עזרה תהיה לנו לתועלת.
תודה!
אני לא מכירה ואין לי עצות
25/01/2016 | 23:32
1
54
כל כך מתסכל ולא הוגן.
אני רוצה לשלוח לך חיבוק גדול ולקוות איתך שאיכשהו, למרות שנראה כי התקווה קלושה, המסע הזה יסתיים בשלום. 
שולחת לך המון כוח. 
אני חושבת שאם הייתי במקומך, הייתי שולחת את הבעל עם כל החומר של הבדיקות להסתובב בין בתי החולים ולבדוק האם ישנו איזשהו בית חולים שיציע לכם אופציות נוספות לטיפול. 
לצערי מכירה
26/01/2016 | 09:09
71
הייתי מאושפזת בקפלן ואח"כ בתה"ש, קיבלתי כל מני תרופות שלא כ"כ עזרו.
אבל בזמנו שמעתי על תרופה שנקראת אוטוסיבן אשר אמורה להפסיק צירים.
השאלה האם אצלך יש צירים אשר גורמים להתקצרות הצוואר?
אני זוכרת שבוולפסון נותנים אותה.
עברו מאז 10 שנים (בדיוק עכשיו בטו בשבט) אז לא יודעת אם זה רלוונטי.
שולחת חיבוק גדול.
מלחיץ נורא
26/01/2016 | 10:19
65
אני מאד מבינה את הלחץ שלכם ואת הרגשת חוסר האונים.
גם לי אין נסיון אישי עם תאומים, שמעתי מחברה טובה שהיתה בהריון קשה עם תאומים ועם צירים וקיצור צואר משבוע 20 שגם לה נאמר שלא עושים תפר.
היא היתה מאושפזת ובמנוחה מלאה בבית חולים עד שילדה במזל בשבוע 36.
גם בהריון הנוכחי שלי הייתי מאושפזת ובמיטה לידי היתה אישה מאושפזת עם תאומים עם צירים וקיצור צואר משבוע 16. כשאני ילדתי, היא הגיעה ל26.

במקרה שלכם, הצואר מקוצר לחלוטין ויש בלט קרומים מה שאומר שהסכנה לירידת מים חלילה ומשם הצורך לילד הם משמעותיים. מבינה מאד את החשש שאולי יש מה לעשות אחרת או יותר... ומסכימה מאד עם ספרקית - זה הזמן של הבעל לרוץ לבתי חולים אחרים ולברר אם אכן יש רופאים שהיו נוהגים אחרת ואם גישתם מתאימה לכם יותר, לעזוב את אסף הרופא ולעבור בית חולים.
בזמנו בהריון הראשון שלנו שלצערי לא צלח, אנחנו רצינו לעשות את זה ולא הספקנו.

מקווה שתהיו מברי המזל שיצליחו לסחוב מספיק שבועות ולעבור את השבועות הקריטיים וללדת אותם בריאים. מחזיקה אצבעות ומחבקת מרחוק.
אין לי עיצה רפואית, אבל אני מקווה יחד איתכם
27/01/2016 | 22:51
5
מה שלומכם עכשיו?
28/01/2016 | 18:50
3
19
יש המלצה לטיפול?
המצב סטטי
28/01/2016 | 19:28
2
48
אנחנו בדיוק על התפר של שבוע החיות. צריכים להחליט תוך שבועיים אם ממשיכים את ההריון או לא.
הי
28/01/2016 | 22:21
33
מקווה שאת עדיין סטטית. 
 
לפני קצת יותר משלוש שנים אושפזתי בשבוע 26- בלט קרומים, פתיחה ומחיקה. שכבתי עם רגליים למעלה כל הזמן(!!!) אבל ממש. אכלתי בשכיבה, שתיתי בשכיבה. ירדתי אך ורק לשירותים. החזקתי ככה במצב סטטי עד שבוע 33 (וגם אז קרה לנו בכלל דבר אחר שלא היה קשור לכל הבלגן הזה והיו חייבים להוציא אותה). 
מנסה לומר לך שאל תזוזי!!! פשוט אל. 
שולחת חיבוקים, חיזוקים וסבלנות ומייחלת לסוף בריא ושמח בשבילכם. 
 
לא קל בכלל
29/01/2016 | 00:11
28
תודה על העידכון. אין לי עצות קונקרטיות, רק דעי שחושבים עליך ומקווים איתך לטוב.
המטומה ומלא חרדות וסימני שאלה
24/01/2016 | 22:09
3
90
היי בנות,
כמו שכתבתי לכן אני בהריון צעיר (מחר שבו 8) לאחר אובדן הריון בשבוע 22 בעקבות מום בלב. לפני כשבועיים התחילו לי הכתמות דם ושבוע שעבר היה לי דימום מסיבי ובמיון נאמר לי שזה הפלה מאיימת. יומיים לאחר מכן, הלכתי לרופא בקופ"ח שאמר שההריון נראה בסדר ונתן לי קרינון. בגלל הפערים בין הרופאים ובגלל שעדיין דיממתי קצת, החלטתי ללכת לרופא פרטי. בשישי הייתי אצלו. קודם כל, חייבת לשתף שהוא היה מקסים ומומלץ בחום. שמו פרופ' ישי לוין והוא עובד עם הכללית. הוא הסביר לי שהוא רואה שק הריון עם דופק ומעליו המטומה. הוא הסביר שברגע שיש דופק, הסיכויים שלי להפלה הם כמו של כולם ושלרוב ההמטומות נספגות תוך כשלושה שבועות. הוא אמר שהקרינון שנתנו לי לא הוכח כעוזר ושבעצם אין שום דבר שהוכח כעוזר ושצריך לתת לזה זמן ולהיות במעקב.
האם מישהי מכן גם חוותה המטומה שעברה מעצמה? מה הרופאים המליצו לכן לעשות?
נמאס לי כבר מהלחץ והחרדה האלה. כל כך ייחלתי להריון שקט עם תינוק בריא בסופו


לא חוויתי המטומה אבל נתקלתי בלא מעט נשים...
25/01/2016 | 23:42
49
... אשר במקרים שלהן ההמטומה נספגה במהלך ההריון. 
 
זה כל כך מתסכל. גם ככה הריון לאחר אובדן הוא הריון מלחיץ. אז אני יכולה רק לתאר לעצמי איך ההמטומה יכולה להכפיל את הלחץ והחרדה
אני מקווה שההריון ימשיך ויתפתח בצורה תקינה עד לסיום מאושר כך שיום אחד סיפור ההמטומה יהיה רק עוד סיפור שתוכלי לחלוק עם הילד/ה כשתרצי להדגים להם איך כבר בבטן הם הצליחו לשגע אותך
היה לי בהריון הזה
26/01/2016 | 09:12
48
המטומה די גדולה מעל השק. מה שאמר הרופא גם אני שמעתי ברגע שיש דופק זה כבר מעודד.
כל עוד אין דימומים זה גם מעודד.
מקווה שיעבור לך בשלום.
 
אני לא, אבל חברה שלי כן-
27/01/2016 | 22:55
23
כעת היא בשבוע 35, מהלך ההריון היה תקין, פרט להמטומה בראשיתו. היתה במעקבים, וראו שנספג. לא טופלה בכלום. ההריון המשיך נפלא, ואני מחכה יחד איתה לניתוח בעוד שלושה שבועות.
 
מקווה איתך להמשך תקין. עדכני אותנו
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 
דופק
24/01/2016 | 11:40
8
161
היי בנות
חדשה פה
אני לפני בדיקת דופק היום,
אני בחרדה נוראית.אני בטיפולים וההריון הראשון שהצליח היה מלווה מההתחלה בדימומים וכאבים ובבדיקת דופק הראשונה גילו שהעובר לא מתפתח ואין דופק-הפלה
עכשיו שוב הריון בטא טובה הכפלה מעולה וברוך השם אין דימומים.
אני כלכך מפחדת היום שוב לשכב שם ושהיא תתנצל ותגיד שאין כלום.
הלוואי שהכול יעבור בשלום..
מצטרפת איתך לתפילותייך
24/01/2016 | 12:18
18
הפחד הזה מלווה אותי כמעט בכל בדיקה
24/01/2016 | 14:26
52
מחזיקה אצבעות שתראי דופק תקין ועוברצ'יק מפותח ושכל בדיקה תסתיים בחיוך.
בהצלחה! כל כך מבינה אותך
24/01/2016 | 15:43
37
אחרי שגיליתי בפעם קודמת עובר בלי דופק בשבוע 12
כל בדיקה נראית לי כמו ישיבה על כסא חשמלי למוות או לחיים.
מאחלת לך שהפעם יהיה תקין עד לסוף הטוב! תעדכני...
בהצלחה
24/01/2016 | 22:11
4
36
מחזיקה לך אצבעות שהבדיקה תעבור בטוב ומצטרפת לתפילות.
תעדכני לאחר מכן!!
עדכון
25/01/2016 | 07:58
3
112
אתמול נצפו 2 עוברים שניהם עם דופק!!!!
 
רק שימשיך טוב!!!!!! ממשיכה להתפלל!!!!
שיואו! בהצלחה ענקית כפול שתיים!
25/01/2016 | 08:25
14
ואוו מרגש! שימשיך רק בטוב
25/01/2016 | 13:46
9
איזה יופי!
25/01/2016 | 23:34
33
שמחתי מאוד לקרוא את העדכון שלך. מרגש כל כך
מאחלת לך המשך הריון בריא ותקין שיסתיים בידיים מלאות (מאוד ) ובהמון אושר
מאשפזת
23/01/2016 | 19:58
6
108
אני מושפזת בפוריה, מיום חמישי בגלל כאבי ראש בטן וגב כל הבדיקת בסדר עכשיו  מחכיפ שוב ללחץ דם שירד... אני כותבת מן הניד של אבא שלי אז אני לא יראה תגובות אבל אפשר לכתוב...  כי ההורים שלי יסעו ויחכו את הניד.. מקוה שאני ישתחרר מחר או הערב כי אני כבר מתחפנת...אם לא יילדו אותי הקדימו לי את הניתוח מ39 ל37....
 
שהיה שבוע טוב
תרגישי טוב.
23/01/2016 | 23:11
36
בהצלחה
שיעבור בקלות, בלי חירפונים מיותרים
24/01/2016 | 19:27
4
29
טוב שהתאשפזת בפוריה כמו שרצית. למרות הקפיטריה...
בעלי
24/01/2016 | 19:38
3
58
לבעלי אכפת מן קפטריה לי מן תנאי האישפוז.... רק שאני לא יודעת מתי ישחררו אותי בגלל לחץ דם גבוה... מתה לחזור הביתה.... לפחות הקדימו לי את הניתוח לשבוע 37 ולא שבוע39 ... ואני בכלל בשבוע 35....
 
35 זה מעולה !
25/01/2016 | 12:42
35
מקוה שתצליחי למשוך כמה שיותר, שהלידה תעבור עליך ועל העובר בשלום ושתזכי לגדל אותו ואת אחיו בבריאות, בשמחה ולמעשים טובים.
בטח שזוכרת שבעלך רצה את הקפיטריה בעפולה
25/01/2016 | 13:53
33
בתוך כל הבלאגן הספקות וההתלבטויות, הוא כנראה משהו שהוא בטוח לגביו. עכשיו בשבוע 35 כל יום בפנים הוא יום בונוס, הפגות הרצינית כבר מאחוריכם.
עוד שבועיים!
25/01/2016 | 23:25
17
איזה מסע מטלטל את עוברת
תחזיקי מעמד! רק עוד שבועיים ללידה. 
שולחת לך המון כוח
חם בפורומים של תפוז
עוסק מורשה או חברה בע``מ
עוסק מורשה או חברה...
עכשיו בפורום הלוואות לעסקים, דיון בנושא עוסק...
עוסק מורשה או חברה בע``מ
עוסק מורשה או חברה...
עכשיו בפורום הלוואות לעסקים, דיון בנושא עוסק...
זוכים בספר צביעה
זוכים בספר צביעה
שתפו אותנו ביצירות שלכם עם הילדים ותוכלו לזכות...
זוכים בספר צביעה
זוכים בספר צביעה
שתפו אותנו ביצירות שלכם עם הילדים ותוכלו לזכות...
מזונות לילדי
מזונות לילדי
מה שיעור המזונות שעלי לדרוש מבעלי אחרי 27 שנות...
מזונות לילדי
מזונות לילדי
מה שיעור המזונות שעלי לדרוש מבעלי אחרי 27 שנות...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
צעד ראשון- המרכז לליווי התפתחותי לתינוקות
הילד בבעיה התפתחותית?
פורום הורים בטיפולי פוריות
פורום הורים בטיפולי
פורום התפתחות ילדים עם צרכים מיוחדים
בואו לקבל ייעוץ והכוונה
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ