לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום הריון לאחר אובדן -תמיכה
הריון חדש לאחר חוויית אובדן.אבל, כאב, חרדות, אובדן התמימות, ותקווה שבירה ומהוססת - יוצרים מערבולות שלפעמים קשה לצלוח אותן.לאלה מצטרפת פעמים רבות תחושה של בדידות ושל חוסר שייכות: תחושה שאין לנו מקום באף אחד מן הפורומים הקיימים, ציפיית הסביבה שעכשיו נחזור לעצמנו, נשמח, נהיה ´כמו פעם´. התחושה שיש כל כך הרבה לחלוק ולפרוק ויש כל כך מעט עם מי.כאן המקום לתמוך ולהיתמך, לשתף ולעזור, לחלוק את הפחדים הגדולים והשמחות הקטנות ולדעת שיש נשים אחרות שיכולות להבין אותנו, עם ובלי מילים.כולן מוזמנות, מי שבהריון ומי שעדיין מנסה, מי שרוצה אבל פוחדת, וגם מי שאחרי ורוצה לעודד ולשתף. גם החצאים האמיצים שותפינו לדרך הארוכה יתקבלו בשמחה!מקווה שהמקום הזה יהיה בית חם לנשים שזקוקות לו, ומאחלת לכולנו לצאת מכאן במהרה עם חיים חדשים.

הנהלת הפורום:

אודות הפורום הריון לאחר אובדן -תמיכה

הריון חדש לאחר חוויית אובדן.אבל, כאב, חרדות, אובדן התמימות, ותקווה שבירה ומהוססת - יוצרים מערבולות שלפעמים קשה לצלוח אותן.לאלה מצטרפת פעמים רבות תחושה של בדידות ושל חוסר שייכות: תחושה שאין לנו מקום באף אחד מן הפורומים הקיימים, ציפיית הסביבה שעכשיו נחזור לעצמנו, נשמח, נהיה ´כמו פעם´. התחושה שיש כל כך הרבה לחלוק ולפרוק ויש כל כך מעט עם מי.כאן המקום לתמוך ולהיתמך, לשתף ולעזור, לחלוק את הפחדים הגדולים והשמחות הקטנות ולדעת שיש נשים אחרות שיכולות להבין אותנו, עם ובלי מילים.כולן מוזמנות, מי שבהריון ומי שעדיין מנסה, מי שרוצה אבל פוחדת, וגם מי שאחרי ורוצה לעודד ולשתף. גם החצאים האמיצים שותפינו לדרך הארוכה יתקבלו בשמחה!מקווה שהמקום הזה יהיה בית חם לנשים שזקוקות לו, ומאחלת לכולנו לצאת מכאן במהרה עם חיים חדשים.
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
המידע והעצות בפורום אינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי. תפוז אינו ערב לנכונות המידע, ולא יהיה אחראי לנזק שייגרם כתוצאה מהסתמכות עליו
לפורום אובדן הריון תמיכה לפורום הורות לאחר אובדן
המשך >>

הרופא שלי התקשר אליי עכשיו
13/05/2016 | 14:10
18
301
הוא אמר שביומיים האחרונים הוא התייעץ עם מיטב מומחי האולטראסאונד בארץ והם כולם חושבים שהמום חזר. 
ספינה ביפידה בפעם השלישית. 
נראה לי ששברתי שיא
הוא ביקש שלא אחכה שיחזור עוד שבועיים מחו״ל. ביום שני הוא עומד להתייעץ עם מומחית בתחום בחו״ל וכנראה שלאחר השיחה איתה הוא יפנה אותי לקולגה שלו שאמור לאשר את החשד ולשלוח אותי לסיים את ההריון. 
אז לא, זה עוד לא סופי. אבל נראה שאנחנו מתקרבים לשם במהירות עצומה. 
בשלב זה אני מרגישה כאילו אני ברכבת דוהרת מול קיר. ממתינה להתנפצות.
עצוב לי כל כך. 
כל כך רציתי את התינוקת הזו. 
עצוב לי מאד איתך אין לי מילים
13/05/2016 | 15:09
91
אני כן הייתי  מחכה לסקירה נוספת עוד שבועיים
בשביל פרור התקווה שאולי יש,
סתם בשביל להיות בטוחה בזה לגמרי.
 
 
זה לא הגיוני... אוף!
13/05/2016 | 16:11
87
לא כדאי לחכות עוד קצת ולראות בשלב קצת יותר מאוחר אם זה בוודאות זה? פשוט ללכת לרופא אחר? צלאל אכן מצויין עשיתי אצלו גם אבל יש גם את כסיף שהוא מעולה. אולי תקבעי אצלו בשבוע 15? שזה השבוע שבאמת צריך לעשות את הסקירה? אולי זה פשוט היה מוקדם מידי?
מסרבת להאמין...
ומה זה הדבר הזה??? האם זה גנטי??
אם לא, מה הסיכוי שזה יקרה 3 פעמים??
קראתי על זה קצת באינטרנט...
13/05/2016 | 16:17
2
129
שזה נגרם מחוסר בחומצה פועלת ועוד משהו. האם יעצו לך לקחת חומצה פולית מוגברת לפניי ההריון?
זה גנטי במקרה שלנו
13/05/2016 | 16:38
1
144
אני מקבלת מינון מוגבר מאוד מאוד של חומצה פולית.
5 מ"ג מחצי שנה לפני ההריון ועד סוף השליש הראשון ו- 10 מ"ג בשבועות הקריטיים של התפתחות התעלה העצבית (שבועות 4-6). 
הבעיה היא שכאשר זה גנטי אז החומצה הפולית לא ממש עוזרת. 
יש אפשרות ל pgd
14/05/2016 | 22:11
97
או שזה ניתן לבדיקה רק בסקירות? איך גיליתם שזה גנטי?
זה לא פייר ??
כל כך עצוב לי איתך
13/05/2016 | 16:24
2
80
תלכי בכל מקרה לחוות דעת נוספת, אני בינתיים מחזיקה לך את כל האצבעות.
יש לי תור בראשון הקרוב אצל ברונשטיין בחיפה
13/05/2016 | 16:39
1
139
אני ממש ממש מקווה לנס (אבל כל כך קשה לשמור על אופטימיות). 
מחזיקה אצבעות עבורך
13/05/2016 | 23:17
57
פשוט לא הגיוני. מקוה כל כך שאצל ברונשטיין יתגלה שהעוברה תקינה.
אוף
13/05/2016 | 17:17
57
מצטרפת למי שהציעו ללכת לחוות דעת נוספת.. לפחות שיהיה בטוח בטוח

ושולחת חיבוק גדול הלוואי שהיה יותר ..
גם אני עצובה מאוד עבורך. זה לא נשמע טוב, אבל
14/05/2016 | 12:39
77
אין ברירה, אלא לעשות את הבירורים הנוספים, וכן לשמור על גחלת קטנטנה של תקווה, לצורך השמירה על השפיות.
אנא עדכני אותנו אחרי הבדיקה מחר.
מחזיקה אצבעות לאיזשהו נס.
חייבת לומר שאני מאוד מתרשמת לטובה מהרופא שלך. איזו אכפתיות, איזו אחריות מקצועית...כך בדיוק צריך להיות.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
אוף ספרקית תחזיקי מעמד!
14/05/2016 | 20:58
43
זה מטורף מה שאת צריכה לעבור. ולא פייר. ולא צודק. אבל זה עוד לא נגמר, ויש עוד תקווה אפילו אם חמקמקה מול כל נבואות האויב. בכל זאת שלחו אותך לעוד מומחה, בכל זאת יש עוד עין שתסתכל, ואני מחזיקה אצבעות שיהיו תובנות חדשות ובשורות טובות. מאוד מאמינה בברונשטיין וכולי תקווה שיהיו לו בשורות טובות.
ליבי איתך
15/05/2016 | 09:50
27
מחכות בקוצר רוח לשמוע עוד.
הלוואי שהוא טעה...
רק עכשיו ראיתי..
15/05/2016 | 09:50
42
קשה קשה קשה.. אין מילים
מאחלת שבכל זאת הבדיקה היום תיתן תקווה אולי בכל זאת..
מחבקת אותך מרחוק . המתח הזה בלתי נסבל.. 
אוף. מתי הבדיקה? עדכני אותנו.
15/05/2016 | 09:58
39
מתפללת בשבילך!
אוף!!
15/05/2016 | 10:12
1
49
כל כך כואב לי לקרוא.. אני עם דמעות פה :(
מקווה שבכל זאת יקרה נס..
איך רואים את זה באולטראסאונד? פשוט רואים פתח בעמוד השדרה? והאם רואים את זה באולטראסאונד רגיל או בסקירה?
אהה אני קוראת עכשיו בפוסט השני שהעלית
15/05/2016 | 10:16
74
שראו את זה בסקירה:( אבל באמת אם זה רק המוחון והוא לא ראה כלום בעמוד השדרה אז יש עוד תקווה.. תחזיקי מעמד!
15/05/2016 | 10:57
40
רק עכשיו ראיתי את כל ההודעות. אני מתפללת עבורך ומחזיקה לך אצבעות שהסקירה היום אצל ברונשטיין תהיה חיובית. מחזקת אותך מרחוק ואם תרצי/ תצטרכי משהו, אני פה!
 
אויש יקירתי, מחזיקה לך אצבעות חזק חזק
15/05/2016 | 12:35
43
עצוב וכואב לי בשבילך כל כך, מאוד מקווה שתתבדו.
 
לצערי הסקירה לא עברה בשלום
11/05/2016 | 10:18
27
245
היא דווקא התחילה מעולה.... הוא התחיל מעומוד השידרה. אמר לנו שבדרך כלל הוא מתחיל מהלב אבל בשל העבר שלנו, הוא רוצה קודם לוודא שעמוד השידרה בסדר. עבר חוליה חוליה והכל נראה תקין. אמר שאין ספינה ביפידה והתחיל את הסקירה הרגילה. 
עבר על כל האיברים והכל היה פשוט מושלם. 
אבל אז הוא לא הצליח לראות את המוחון. מדובר בחלק במוח אשר במקרים של מום כמו שהיה לנו נמשך אחורה ולכן לא ניתן לראות אותו. זה גרם לו לחזור לעמוד השידרה ולהתלבט לגביו. אמר שהוא רואה משהו. 
יכול להיות שזו חזרה של המום ויכול להיות שזה כלום. 
מצד אחד, אמר שייתכן שמדובר בשום דבר בעצם ושהוא מצא את זה רק בגלל שבשל העבר שלנו הוא בודק בצורה כל כך מדוקדקת. לגבי המוחון אמר שייתכן ולא רואים אותו רק בגלל שמדובר בסקירה מאוד מוקדמת (שבוע 5+13). הוא אמר שלא הגיוני שהוא נמשך אחורה גם אם מדובר במום מכיוון שאם זה מום אז זה מום פיצפון. 
מצד שני, אמר שייתכן ומדובר בממצא שעדיין נראה מאוד קטן בגלל שאנחנו בשבוע מוקדם כל כך ושבעוד שבועיים-שלושה יהפוך לממצא משמעותי. ובכל מקרה, גם אם מדובר במום פיצפון במקרה של המום הזה זה אומר שצריך להפסיק את ההריון. הוא אמר שהוא ממליץ לנו לא לספר בינתיים לילדים על ההריון. 
בקיצור, אין לדעת. יש לי סקירה חוזרת בעוד שלושה שבועות.
ועצוב לי כל כך. העבר שלנו פשוט לא מאפשר לי לגייס אפילו שבב של אופטימיות. כל כך קיוויתי שהבדיקה הזו תסתיים אחרת. 
מחזיקה לך אצבעות
11/05/2016 | 10:57
71
מתפללת שהסקיה החוזרת תגלה עובר תקין, בריא ומושלם ו'תצליחי לגייס כוחות נפשיים לצלוח את השבועות עד אז.
אוי ואבוי
11/05/2016 | 12:31
69
אין לי מה להגיד
חיבוק ענק
מחזיקה לך אצבעות!!!!
11/05/2016 | 12:34
1
77
ממש מקווה לטוב בשבילך.
נשמע שהרופא לא היה היסטרי.
הוא לא היה היסטרי
11/05/2016 | 13:02
105
אבל הוא לגמרי התבאס שאין לו חדשות יותר טובות עבורנו.
מעדכנת שקבעתי סקירה נוספת
11/05/2016 | 13:09
5
143
אצל פרופ׳ ברונשטיין בחיפה.
התקשרתי למרפאה ולא היו תורים, כמובן, אבל סיפרתי למזכירה את כל הסיפור שלי ותוך שלוש דקות חזרו אליי וקבעו לי תור לראשון הקרוב.
ביקשתי שיעדכנו אותו שנבדקתי היום אצל צלאל שאמר שזה כנראה מוקדם מדי מכדי להבין האם מדובר במום או לא ולכן אולי כדאי לדחות עוד קצת את הסקירה החוזרת. אבל ברונשטיין אמר שלדעתו אם יש מום, הוא יוכל לראות כבר עכשיו.
אני סומכת מאוד מאוד על צלאל אבל פניתי גם לברונשטיין מכיוון שצלאל טס לחו״ל לשבועיים ואני לא רואה את עצמי מחכה ככה שבועיים וחצי תלויה באויר.
אני כל כך מקווה שברונשטיין יגלה שזה אכן כלום.
בבקשה תחזיקו לנו אצבעות לתינוקת בריאה ומתוקה בנובמבר.
הלוואי, הלוואי שתחזרו עם חדשות טובות!
11/05/2016 | 13:27
47
שחוסר הודאות הזה ייגמר ותוכלו לשמוח בהריון תקין ותינוקת בריאה. מגיע לכם.
מחזיקה לך אצבעות
11/05/2016 | 14:28
42
טוב שקבעת תור קרוב, אם תרצו ללכת שוב בעוד כמה שבועות, תמיד יהיה אפשר. ויום ראשון בכ״ז מביא אתכם לאמצע שבוע 14 וזה כבר לא כ״כ מוקדם לסקירה. גם עם צלאל וגם עם בורנשטיין את בידיים מעולות.
מחזיקה לך אצבעות
11/05/2016 | 19:32
24
ושולחת חיבוק גדול. אני סומכת על ברונשטיין ומאמינה שיהיה בסדר. תחזיקי מעמד בינתיים...
מחזיקה אצבעות
11/05/2016 | 20:40
24
מקווה מאוד לטוב
מוזמנת לחיבוק בחיפה
שיהיו בשורות טובות
11/05/2016 | 22:35
6
באמת אין לדעת
11/05/2016 | 17:27
44
פירטת את כל מה שאמר הרופא, וקראתי בעיון רב כדי לנסות ולהסיק איזושהי מסקנה, וגם אני, כמוכם, לא יודעת.
אי הוודאות הזו זה דבר שמאוד קשה להתמודד איתו. קשה עד כדי בלתי נסבל ממש.
כולי תקווה שביום ראשון תשמעו בשורות מעודדות.
תרשי לי לגייס בשבילך את שבב האופטימיות. לוקחת על עצמי את האופטימיות, כל עוד לא הוכח אחרת.
 
אנו פה, כולנו, חושבות עלייך ומקוות עבורך.
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
הלוואי ויהיה בסדר!
11/05/2016 | 17:56
27
מחזיקה לך אצבעות.
ממש מקווה שזה עניין של זמן ובסקירה החוזרת יגידו לך שהכל בסדר.
שיהיו לך ימים קלים עד הבשורה הטובה (:
קשה מאד החוסר ידיעה הזאת
11/05/2016 | 19:39
28
מאד מאד מקווה בשבילך שבסקירה הבאה זה יתגלה כטעות.
לא יודעת איך אפשר לשרוד את הזמן הזה בשפיות....
מחזיקה לך אצבעות
אוף . ממשיכה לקוות לטוב עבורכם
11/05/2016 | 23:37
12
48
נכנסתי במטרה להתעדכן, כי זכרתי שציינת שהסקירה תהיה היום.
מבינה ככ את האכזבה והחששות והתחלת ההספד ... ועדיין מקווה שתופתעו לטובה ובפעם הבאה יראו את המוחון ועמוד השדרה יהיה תקין והחששות יתבדו ותוכלי לנשום.
 
הייתי בדיוק במקום שבו את ניצבת היום בהריון האחרון, כואב לי שאתם חווים את זה גם ושלא היתה סקירה מושלמת ופשוטה...
ועדיין מקווה ככ שבבדיקה הבאה ישללו את החששות, אולטרסאונד אינו מדויק וביחוד כשמדובר בממצא קטן ולא ברור, יש סיכוי שהכל תקין בכל זאת ואמשיך לקוות ולהתפלל עבורך <3
אני גם מאוד מאוד מקווה
12/05/2016 | 07:28
11
107
אני נאחזת בדברים קטנים: 
העובדה שהבדיקה בוצעה מאוד מוקדם בגלל נסיבות שלא קשורות להריון (צלאל טס לחו״ל בשבת לשבועיים, אז הוא לא רצה שנחכה עם הסקירה עד שהוא חוזר למקרה שמשהו ממש לא בסדר. הוא לא היה עושה את הבדיקה הזו בשבוע 13 אם הוא היה בארץ בשבועיים הבאים).
העובדה שצלאל, שאנחנו ממש מחוברים אליו מאז שהתחלנו את כל המסע שלנו בדרך לילדים, לא המליץ לנו ללכת לקולגה שלו בשבועיים הקרובים אלא קבע לנו תור נוסף אחרי שהוא חוזר. 
העובדה שבמבט ראשון הוא לא ראה מום. למעשה, הבדיקה היתה כל כך קשה בגלל שהיא היתה כל כך טובה בתחילתה. הוא ממש עבר חוליה חוליה על עמוד השידרה ואמר לנו שאפשר להגיד שאין הפעם ספינה ביפידה (אבל אז הוא לא הצליח לראות את המוחון והספקות עלו). 
העובדה שממש חקרנו אותו והגענו למסקנה שהוא פשוט לא בטוח אם יש או אין את המום. הוא לא יודע אם זה משהו שתפסנו בשלב ממש מוקדם (לא שזה משנה... אין דרך לתקן במידה ואכן קיים) או שזה סתם משהו מדומיין שלו בגלל שהעבר שלנו גורם לו לחפש בדקדקנות יתר. לפי מיטב הבנתי, אם היה מדובר בזוג ללא העבר שלנו, אז הזוג הזה היה יוצא מהבדיקה עם חיוך ענק. כי כנראה הוא לא היה מתייחס במקרה כזה למה שמצא כאל ממצא. 

מקווה מאוד מאוד שזו לא סתם היאחזות נואשת בשטויות
אתמול עסקתי בהאשמה עצמית קשה. היום אני יותר מרוככת. גם כלפי עצמי וגם כלפי המצב. 
אבל למה האשמה עצמית?
12/05/2016 | 13:00
10
64
הרי אין שום דבר שאת יכולה לעשות בנידון.
טוב שאת יותר מרוככת היום. חייבים להיאחז בתקווה. זה מה שישאיר אותך שפויה...ואני מדברת מניסיון. האמיני לי. כמה שהיה לי קשה להיאחז בה בהריון עם מעיין....כמעט והרפיתי ממנה לגמרי. רק זיק קטנצ'יק נשאר לי. היו הרבה אנשים שהחזיקו לי את התקווה, כולל פה בפורום:)
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
האשמה עצמית
13/05/2016 | 16:45
9
101
בעיקרון במקרים כמו שלי הרופאים מייעצים לקחת 5 מ"ג חומצה פולית לפני ההריון ובמשך כל השליש הראשון. בהריון הקודם (והמוצלח מאוד) שלי לקחתי על דעת עצמי 10 מ"ג במקום 5. 
הבעיה היא שמאז גילו שעודף חומצה פולית זה מאוד לא בריא וזה עלול לשפעל מנגנונים סרטניים בגוף (בעבר חשבו שהעודף פשוט יוצא בשתן אבל מאז הסתבר שזה לא נכון). 
אז בהריון הזה חזרתי ליטול "רק" 5 מ"ג ונטלתי 10 מ"ג רק בשבועות הקריטיים להתפתחות התעלה העצבית (שבועות 4-7). 
ועכשיו מצאו את המום הזה. והוא כנראה פיצפון אבל עדיין קטלני (שני המומים הקודמים היו גדולים) ואני לא יכולה שלא לתהות אם זו לא אשמתי? אולי זה כמעט נסגר בגלל המינון המטורף של החומצה הפולית? מה היה קורה אם הייתי ממשיכה במינון מטורף כל השליש הראשון ולא יורדת חזרה ל-5 מ"ג בשבוע 8? 
אני מרגישה שהעדפתי את הבריאות שלי על פני זו של התינוקת ונענשתי על זה 
אבל אמרת בעצמך
13/05/2016 | 20:45
3
72
שכשזה גנטי, החומצה הפולית לא עוזרת. אבל היי, זו הנטייה הדפוקה של כולנו, לנסות למצוא איך יכולנו למנוע את הבלתי נמנע - אולי התאמצנו יותר מדי, אולי שתינו בירה לפני שגילינו שני פסים או שסתם עשינו משהו רע והיקום מעניש אותנו על זה.
את לא אשמה, והרצון לשמור על הבריאות שלך הוא לא משהו שראוי לעונש. ואם מחשבה כזו רק מתחילה להתגנב לראש שלך, תסתכלי על הילדים שלך ותחשבי איך היו נראים החיים שלהם עם אמא חולת סרטן.
אני יודעת שזה לא הגיוני ועדיין....
13/05/2016 | 22:27
2
87
קשה להימנע מהמחשבות האלה
ואם זה עוזר במשהו
14/05/2016 | 22:09
1
65
עכשיו בוינט יש כתבה: עודף חומצה פולית בהריון - סיכון פי 17 לאוטיזם.
ככה שגם בעודף יש בעייתיות ואת באמת עשית כל מה שאת יכולה עבורך ועבור העוברית הלכת לפי המלצות הרופאים, ונקווה שהבדיקות השבוע יהיו יותר מעודדות.
מחזיקה אצבעות
ynet, כהרגלם, מחפשים כותרות פרובוקטיביות
16/05/2016 | 23:06
23
ומצטטים באופן סלקטיבי מחקר בעייתי מאוד, אבל זה לא משנה את העובדה שכמו שספרקית כתבה - כשהמקור לספינה ביפידה הוא גנטי, חומצה פולית לא עוזרת. אנחנו צריכות להכיר בכך שיש דברים שאנחנו לא יכולות לשנות, לא משנה מה נעשה יש נשים שלא יודעות שהן בהריון בשבועות הקריטיים, לא לוקחות חומצה פולית וזוכות בילדים בריאים, ויש כאלה שהגורל חילק להן יד דפוקה וכל החומצה הפולית שבעולם לא יעזור לנצח איתה וזו לא אשמתנו.
 
וקישור למאמר שמסביר למה המחקר בעייתי (אני מביאה את זה כדי שנשים לא יטעו ויסתמכו על כותרת חסרת אחריות ב-ynet ויפסיקו לקחת חומצה פולית על דעת עצמן): http://davidson.weizmann.ac.il/online/%D7%99%D7%A9...
ספרקית
14/05/2016 | 11:17
63
אני מתייחסת ברצינות להאשמה העצמית שלך. העדפת את הבריאות שלך על התינוקת? אז זו החלטה נכונה, כי מלבדה יש לך עוד ילדים חיים ונושמים שזקוקים לאמא בריאה. את קודם כל, כאמא לילדים חיים - בוחרת את עצמך שלמה, עבורם.
אויש, תקשיבי-
14/05/2016 | 12:34
64
אי אפשר להתווכח עם רגשות, אז כל מה שאני אכתוב פה, סביר להניח שלא ישכנע אותך שאין פה שום עניין של אשמה. אבל אני כן מנסה בכל זאת- זה נשמע שמדובר אצלכם במשהו שקצת מזכיר את הסיפור שלי בקטע של הרולטה. אשכרה. פשוטו כמשמעו. יש נטייה מסויימת ואו שיש מזל והכל בסדר, או שאין מזל והכל לא בסדר. ואי אפשר להשפיע על כלום. ולכן אין פה, בעיניי, לפחות עניין של אשמה.
 
מה שבטוח- את לא נענשת על כלום. את הרי יודעת את זה, כן?
 
בואי נחכה לחוות הדעת הנוספת ואולי אפילו לעוד אחת.
 
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
 
כמה קשה להשתחרר מהאשמה עצמית
15/05/2016 | 00:02
33
זה רגש כ"כ חזק ואני מרשה לעצמי להוסיף - רגש כ"כ אימהי. אבל בשורש האשמה נמצאת ההנחה שהמצב היה בשליטתך ואת בעצמך אמרת עוד לפני הסקירה שהמצב בעצם כבר נקבע בעצמו מראש. וצדקת.
10מ"ג ליום זה באמת מינון מטורף, לפי ידעתי 5מ"ג הוא בעצם כבר המינון המוגבר שמומלץ לנשים עם היסטוריה של SB. המינון הסטנדרטי המניעתי הוא פחות מעשירית מזה - 400 מיקרוגרם (0.4 מ"ג). אני חושבת שבאמת עשית הכל לפי ההגיון הרפואי, ואף פי שתיים מכך בשבועות 4-7.
אבל אני האחרונה שאתווכח איתך על רגשות, את במחשבותי ואני מקווה שהתוצאה אצל בורנשטיין תהיה מעודדת. גם אם התוצאה אולי לא תהיה מושלמת, היא תשאיר פתח לתקווה.
ספרקית יקרה...
16/05/2016 | 09:13
30
שתינו יודעות שזה ממש לא נכון.
אוי ואבוי לך! זה לא קשור!
16/05/2016 | 15:21
14
מצטערת לשמוע אבל...
12/05/2016 | 17:35
93
בגלל שהסקירה באמת נעשתה מוקדם, אולי בכל זאת יהיה מהפך
בסקירה הבאה!!
תהיי חזקה ואופטימית והלוואי שיהיו בשורות טובות בפעם הבאה!!
מחזיקה לך אצבעות
ספרקית... חושבת עלייך היום...
10/05/2016 | 20:26
5
155
...
תודה רונית
11/05/2016 | 10:33
4
125
עידכנתי בהודעה נפרדת. לצערי, לא עידכון אופטימי במיוחד. 
התכוונתי
11/05/2016 | 12:33
3
128
לגביי בעלך הראשון... רגע, אני לא טועה נכון??
לא, את לא טועה
11/05/2016 | 13:10
2
131
יופי של יום היה לי :)
כן. ממש אחד הימים. אבל
11/05/2016 | 14:11
1
116
יש לי תחושה טובה. הלוואי הלוואי הלוואי ואני צודקת. עדכני אותנו לגבי הסקירה השניה.
ברור
12/05/2016 | 07:31
94
קמתי הבוקר חושבת על ההודעה שלך. חשבתי על איך בדיקה בודדת שהיא אפילו לא חד משמעית פשוט מצליחה להפוך לי את כל העולם. כשעניתי לך אפילו לא עלה בדעתי שאת מדברת על בעלי. הרגשתי כאילו ברגע איבדתי כל פרופורציה. 
מנסה לחזור היום לעשתונות
כתבתי את זה לפני כמה ימים, אבל ביום הזיכרון אקטואלי מתמיד
11/05/2016 | 10:31
1
111
לך שבועט בי מתוך הבטן, 
זו תהיה הפעם הראשונה והאחרונה שאכתוב לך , כי מפחיד אותי להודות בקיומך. 
אתה נמצא בתוך הבטן 7 חודשים, אז אולי אפשר לומר שאתה בן מינוס חודשיים וחצי.. 
הגעת אחרי תקופה זוגית מאוד קשה שלי ושל אבא שלך. הגעת אחרי אבטלה שלו, שהפכה לי את הבעל לדיכאוני ומסתגר כשאני צריכה לשמור על הגחלת בבית,  הגעת אחרי משבר שכמעט הרס לי ולאבא שלך את הנישואין, אחרי כמעט גירושין כי לא יכולתי יותר, אחרי שנתיים של טיפול זוגי לאחות את הקרע הזה, את הפגיעה שלי בגללו, שלו בגללי, אחרי מעשה נואש שעשיתי מולו כדי להכנס להריון בתקופת לחץ כלכלית כשביקש לדחות כניסה להריון אבל בי הוא בער.  אחרי הפלה שהגיעה כעונש על מהלך זה. 
הגעת אחרי כמה שנים רעות של האשמות, ביקורת, פגיעה נוראית וזרות. זרות וניכור זוגי, לצד רצון בלתי נתפס להתקרבות מצידו שלא מותיר לי אוויר לנשימה אבל נאלצת לקבל אותו כדי להתחיל ולאחות. 
הגעת אחרי שהוא הודיע בחניון בית החולים בו הגענו לעבור את ההפלה, שלא יהיה עוד ילד עד שלא נטפל בבעיות שלנו מן היסוד. למרות שקבענו להתחיל לעבוד על הריון חודשיים אחר כך בתוכנית המקורית. 
הגעת אחרי שנים של כמיהה לילד. להריון, שצרבה בכל בטן שצמחה סביבי, בכל לידה ששמחה בקרבתי, כשאני פצועה ומדממת את אינותך.
אחרי השנתיים האלה, הפצועות והכואבות, הוא הסכים לאפשר לך להגיע. והגעת. די מהר. מטה את מאזני המגדר בבית, קצת לטובת המין הגברי.
ואתה פה, בנתיים, בבטן שלי. ובכל יום אני מרגישה שאתה זמני. שאתה לא מספיק אמיתי לי למרות שהבעיטות שלך מוכיחות אחרת. 
כי אני מרגישה שאתה מושאל לי. שלא כמו הבנות שלי, בהן הייתי בטוחה עוד מהיותן 2 פסים על מקל.
אתה מושאל. וגם אם תצא לאוויר העולם. תאריך התפוגה עומד על 18 שנה. בהיותך בן שגדל בתוכי, מסתכלת באימה על סוף מסלול ההתבגרות הישראלי, הצבא, המותיר צל מוות מאיים מעל אותן 18 שנות השקעה. למרות שברור לי שאשלח אותך לצבא,  ואף אעודד אותך לשרת כתרומה למדינה ולהתפתחות העצמית. 
ולכן  מנתקת עצמי ממך עוד לפני שנולדת. שהרי, אם הסוף ידוע מראש, למה להקריב את הלב?
לא מגיעה לך אמא כזו, המנותקת ממך רגשית במידה מסוימת. אתה צריך אמא שאתה לה כל עולמה. שכל הילדים שלה הם כל עולמה
כבר מההריון אני מתקשה להנות מהחוויה הצומחת שלך בי. אולי זה קשור בקושי שעברה הזוגיות שלנו עד שהיא אישרה את הגעתך, והאובדן של מה שיכול היה להיות לך אח או אחות בהפלה שהייתה בה את שיא הזרות והניכור הזוגי. העובדה שאתה בן לא תורמת. כבר בגיל 8 ימים תצטרך להתמודד עם מה שפעם ראיתי כמובן מאליו, וכיום, מול המחשבה שתעבור את זה, אני רואה כאכזריות לשמה, למרות שברור לי שאעשה ברית.
ובכלל ההתנהלות בסביבת בנים במדינתנו המיליטריסטית, בו הם נזקקים להוכיח את כוחם וחוסנם, מול מכות יומיומיות בחבר'ה ותוקפנות מילולית.  
ובכל זאת, כמהה לקחת את הסיכון הזה. לטובתך.
 אני חומלת עליך, ואוהבת אותך, ומצפה שתלמד אותי בדרכך איך זה להיות אמא לבן אחרי האחיות שלך.
למרות שמתה מפחד להודות בקיומך.
מורכב...החיים הם לא פקניק, הה?-
11/05/2016 | 17:39
59
נשמע שעברת כל כך הרבה. אני מקווה שאת נמצאת באיזשהו תהליך טיפולי כדי לסייע לעצמך ולהכין עצמך לבואו של הקטנצ'יק.
מאוד התחברתי לפחד מלגדל בן במדינה שלנו. חושבת על כך מאז שניצן (היום בן 6 וחצי) היה עובר פיצי ברחם.
יכולה לומר לך שמאז שאני אמא, אני ממש לא מסוגלת לראות את תוכניות הטלויזיה ביום הזיכרון. זה קשה לי מדי. מודה.
אני גם מסרבת לראות בגידולו, גידול חייל לעתיד שעומד להקריב את חייו למען המדינה. אני אמנם ציונית, ובת לאב שכמעט נתן את חייו במלחמת ששת הימים (פצוע קשה- המיפלג), אבל אני חושבת שהחיים יותר קדושים מהכל.
קשה לי עם המחשבה ש"לנצח תאכל חרב".
 
ובכל זאת, אסיים במשהו אופטימי- כתבת "מצפה שתלמד אותי בדרכך איך זה להיות אמא לבן אחרי האחיות שלך". אז שתדעי- שלהיות אמא לבן זה מדהים ונפלא וממלא, לא פחות מלהיות אמא לבת. מאחלת לך שתזכי לכך ותיווכחי בעצמך.
 
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
צריכה עצה/ הרגעה
10/05/2016 | 17:07
9
169
היום עשינו סקירה מאוחרת אצל ד"ר לוריאן מיקי. הכל היה תקין ומרגש חוץ מהעצמות הארוכות (ידיים ורגליים) שלא תואמות את שבוע ההריון. אני בשבוע 23 והן מתאימות לשבוע 21. בעלי ואני לא אנשים גבוהים אבל גם לא נמוכים. המשפחה שלו מאוד נמוכה אבל הרופא אמר שזו לא אינדיקציה. הוא אמר שהוא היה רוצה שנעשה סקירה מכוונת עוד 5 שבועות כדי לראות שהעיכוב ההתפחותי בידיים וברגליים לא גדל.
ברקע: עשינו מי שפיר וצ'יפ גנטי שיצאו תקינים.
אני מנסה להבין מה המשמעויות האפשריות של זה וגם הוא וגם הרופא נשים שלי לא ענו על זה ומצד שני לא אמרו- אל תדאגי. בנוסף, אני צריכה לתאם סקירה מכוונת באחד מבתי החולים בלינסון או תל השומר או מאיר. יש המלצות על רופאים שם לסקירה?
בלינסון - דר' דוד דנון
10/05/2016 | 18:24
18
תה"ש - ד"ר ערן כסיף
10/05/2016 | 19:39
51
מאד יסודי, אנושי ונעים, מסביר ומלא סבלנות ומקפיד לא לסיים בדיקה לפני שהוא בטוח לחיוב או לשלילה בממצאים.
אותנו הוא ממש הציל בהריון האחרון - בו הסיסי שליה יצאו תקינים כולל שלילי לתסמונת של בן זוגי ובכל זאת עלה חשד לשפה שסועה ולכן מיד עלה חשד שנעשתה טעות אולי באבחון הגנטי... הוא עשה לנו סקירה של שעתיים וחצי, עד שהצליח לראות בברור ומכל הזויות ולשלול חד משמעית שפה שסועה.
במקרה שלנו - הלכנו אליו בפרטי, מאד הגיוני שבמסגרת בית חולים, לא יוכל לסקור כ"כ הרבה זמן ובכל זאת מהיכרותי איתו (פנינו אליו בשלושת ההריונות).
 
שיהיה המון בהצלחה ובשורות טובות !
תל השומר ערן כסיף!
10/05/2016 | 20:13
44
אם לא יהיה אליו אז לכי אליו בפרטי.
שמעתי מלא פעמים על אי התאמה לשבוע בעצמןת והכל היה בסדר. בכל מקרה כמובן להמשיך לבדוק. מזל שעשית מי שפיר וציפ כי עכשיו את לא צריכה לחכות לחודש שמיני בשביל זה.
ניסיתם להבין ממנו מה השכיחות של זה?
10/05/2016 | 20:23
2
51
עד כמה יוצא לו להיתקל במקרים כאלה והאם הפערים הללו בד"כ מצטמצמים?
לא מבינה בזה, אבל שולחת חיבוק גדול גדול
לפי הרופא
10/05/2016 | 21:36
1
74
זה עדיין בטווח הנורמלי, פשוט בטוח התחתון. יתכן וזו סטיית תקן וייתכן והיא נמוכה יחסית. לא הצלחתי להבין ממנו ומהרופא נשים שלי הרבה. למזלי, את הסקירה הראשונה עשיתי אצל ברונשטיין וצלצלתי אליו להתייעץ איתו והוא אמר שאני צריכה לעשות מעקב עוד שבועיים- שלושה ושאם העיכוב גדל, לבוא אליו ללא תשלום. הוא גם אמר שזה בטווח סטיית תקן ולכן לא צריך להתרגש אבל ללכת למעקב. כמובן שאני עדיין לחוצה.
אוקיי, זה מעודד!
10/05/2016 | 23:13
33
במצב כזה סביר להניח שהרופא לא יתעלם וישלח אותך לסקירה מכוונת רק בשביל הסיכוי הקטנטן שהפער יגדל, אבל אם היא עדיין בטווח הנורמה זה ממש מעודד!
תנסי לנשום, ומקווה שבעוד כמה שבועות תראו גפיים ארוכות ונורמליות לתפארת.
בילינסון - פרופ מייזנר
10/05/2016 | 21:17
40
לא מכירה את התופעה היטב אבל לפעמים יש אי דיוקים במדידות והפרש של שבועיים נראה לי שקורה לפעמים. מקווה שיתברר כלא כלום
ממליצה ללכת גם לייעוץ גנטי
11/05/2016 | 10:30
53
במיוחד בגלל שאמרת שמשפחתו של בעלך נמוכה מאוד. 
לנו היה ממצא כזה בשבוע 32 והלחיצו אותנו מאוד (העלו מגוון אפשרויות כולל חשד לגמדות). בסופו של דבר התברר שמדובר במשהו גנטי במשפחה שלי. העצמות הארוכות שלנו הן קצרות מהרגיל. פגם גנטי שאין לו שום משמעות. 
היועץ הגנטי אמר לנו את זה בשניה שנכנסנו אליו לחדר. 
דרך אגב, אפשר לבדוק את זה בבית בקלות. פשוט פורשים ידיים לצדדים ומודדים את המרחק מקצות האצבעות ביד אחת לקצות האצבעות ביד השניה. אצל אנשים שיש להם את המום הגנטי הזה, האורך שמתקבל קטן משמעותית (בכ- 5 ס"מ) מהגובה של האדם. אצל רוב האנשים הגובה והמרחק בין האצבעות אמור להיות כמעט זהה. 

וגם אם לא מדובר בפגם הזה, ייתכן שזה משהו אחר חסר משמעות באותה מידה. אז בגלל זה שווה לדעתי לפנות לייעוץ גנטי. 
חוץ מזה אם את במכבי
11/05/2016 | 10:33
39
פרופ' רוני מימון הוא ראש מחלקת אולטראסאונד באסף הרופא. יכולה לדבר איתו גם אם רלוונטי.
עשה לי שקיפות וסקירה. 
רק אתן תוכלנה להבין את מהות הסיוט....
11/05/2016 | 09:33
135
דיברתי עם אמא שלי לגבי רופא מטפל למעקב הריון.
על הפחדים לחזור לרופא ההוא, שטיפל בכל האחיות שלי ועקב אחרי עשרת האחיינים שלי. לא כי הוא לא טוב, אלא כי כשנודע לנו, זה היה אצלו בחדר.
אממה, הוא הכי זמין שיש. לא צריך לקבוע, פשוט להגיע בימים שלו (ולא בימים שלו - למוקד).
קרה לי שבגלל הטיפול הייתה לי שחלה מוגדלת ופשוט הגעתי בשישי בבוקר והוא היה שם, בדק והרגיע.

הרופא של גיסתי ממש ממש לא זמין. נחמד מאד אבל לא זמין.

אני חושבת שאלך לעשות בדיקת דופק מייד אחרי החג.
אבל בינתיים.. באמצע הלילה התעוררתי ב 3 וחצי לפנות בוקר ולא יכולתי להירדם במשך שעה.
אחר כך... 4 (!!!!) חלומות ברצף.
פעם יש דופק פעם אין דופק.
פעם אלה שני עוברים בלי דופק, פעם זה עובר עם דופק. בחלום הרביעי לא הייתה מסקנה חד משמעית.

היום, בגלל שזה חצי יום, אין יכולת ללכת למוקד. מה גם שאין לי תירוץ (אני שקרנית ממש גרועה).

רק לשבת ולחכות ולראות ש.. הכאב בחזה עדיין שם, הבטן עדיין בולטת, הבחילות קצת מורגשות - ולקוות לטוב.

הכל קשה ועכשיו הגיעה גם סוכרת
09/05/2016 | 11:46
13
138
אני מתחילה מחר שבוע 32 וכבר כמה שבועות נמצאת במצב רגשי לא הכי טוב. כל השדים שאיכשהו הצלחתי להחזיר לתוך הבקבוק במהלך ההריון - כדי שאוכל לשרוד אותו, התפרצו החוצה. בשלב הזה  כבר אי אפשר להדחיק יותר, הניתוק מהעובר כ"כ חזק, ועכשיו אני מרגישה שזה מקשה עלי במקום להקל כמו קודם.

אבל לא על זה רציתי לכתוב כאן - לפני חודש יצא לי ערך אחד גבוה בהעמסת הסוכר של ה100גר'. השבוע הלכתי סוף סוף למרפאת הסוכרת וכמובן שקיבלתי הנחיות מפה ועד להודעה חדשה לגבי מעקב, מדידות, מגבלות על התזונה. אני פשוט מרגישה שאין לי שום רזרבה ריגשית לגייס את הכוחות להתמודדות עם עוד אתגר. לא קיבלתי שם שום התייחסות לצד הריגשי של ניהול המצב וזה פשוט רוקן מתוכן כל המלצה רפואית שקיבלתי - ישבתי שם ממורמרת ומתוסכלת עם אפס מוטיבציה.
יש לי את כל הידע המקצועי להבין את מה שנאמר לי ואני מבינה היטב את כל התהליכים הפיזיולוגים שמעורבים בסוכרת. אבל עכשיו אני מרגישה כאילו לא מספיק שאני על הקרשים, בנוסף לכך גם בועטים בי.
כל כך קשה!
09/05/2016 | 12:00
53
מכירה כל כך טוב את ההרגשה הזאת, שכל פעם באה מכה אחרת וקשה להרים את הראש מכל אלה. ומתחברת מאוד לניתוק מהעובר. גם אני בהריון הזה לא מצליחה באמת להירגע, לא מצליחה לשמוח ולהנות מההריון, כל הזמן מתוחה.
ובכל זאת, בצד החיובי את בסיבוב האחרון עוד כמה שבועות וזהו, תוכלי להנות, להירגע ולתת ללב קצת לנוח. מקווה שיעבור לך כמה שיותר בקלות ומהר
09/05/2016 | 15:15
1
40
כל התחושות שכתבת כ"כ נורמליות בעיניי. מסכימה עם מה שנכתב לך, שאת בישורת האחרונה ולמזלך אוטוטו את תהיי בשלב הבא שיזמין איתו אתגרים חדשים.
מעבר לזה, אני חושבת שלא סתם, עכשיו זה מתפרץ. עד עכשיו כנראה שלא אפשרת לעצמך להגיע לעוצמות האלה כי מבחינה קיומית היית צריכה לשרוד בדיקות, שבועות שיעברו, הכל. עכשיו שההריון קרב לסיומו ואת אחרי כל הבדיקות, הסוכרת מייצגת את כל הקושי והחרדה ומנגנוני ההגנה פחות נדרשים כנראה ולכן העוצמות מציפות כ"כ.
 
ממש, סוף ההריון מביא איתו אתגרים חדשים
13/05/2016 | 11:12
13
בכלל לא חשבתי שהמצב ילך ויחמיר, איכשהו דמיינתי שככל שהסוף יתקרב הפלונטרים יפרמו מעצמם. עכשיו כשאני מבינה שזה לא מה שקורה, עולה קושי חדש, והוא גדול מאד, ממש כמו שתארת.
קודם כל חיבוק
09/05/2016 | 19:06
3
59
וזהו.  סכרת זה לא כזה נורא כמו שנשמע אחרי שמתרגלים לסיפור. ובעצם נשאר המון מה לאכול. ולמדוד. ולאכול ולמדוד.
וכמו כל דבר אחר שעלה במהלך ההריון, גם זה משהו שתצליחי להתמודד איתו בסוף. נכון, זה לא הכי מנחם אבל יום ביומו הזמן יעבור ותקומי מהקרשים אחרי לידה עם תינוק צורח בידיים. מחזיקה לך את כל עשרים האצבעות שלי.
 
מפתיע אותי מה שכתבת
13/05/2016 | 11:09
2
22
כרגע אני בכלל לא בטוחה שהתרחיש של לקום מהקרשים אחרי הלידה הוא התרחיש הסביר ביותר עבורי. אבל היה נחמד ומחזק לקרוא את זה שחור על גבי מסך.
ועדיין
13/05/2016 | 21:06
17
זה סוג של תובנה שהגעתי אליה בדרך הקשה. שגם כשאת מתחרפנת ומאבדת תפקוד שפיות ושליטה - השעון עדיין ממשיך לתקתק, וכדור הארץ ממשיך להסתובב, והתהליכים בגוף שלך ממשיכים להתקיים וגם ההריון ממשיך להתקדם לקראת סופו ההגיוני (כן, אמרתי הגיוני. so shoot me)
מקוה שכן
14/05/2016 | 15:05
12
אולי כשתחבקי אותו בזרועותיך יוקל לך מעט. לך, לבן זוגך, לבן שלכם (איך הוא מתמודד? תרצי לשתף?) ולמשפחה המורחבת. הלואי שכן.
 
(סליחה שלא הגבתי בשבוע האחרון. הממשק בנייד ממש לא ידידותי ועם כל החגים והארועים השבוע לא הצלחתי להגיע למחשב.)
אוף, ממש מזדהה איתך
09/05/2016 | 21:17
1
40
שבוע 33 ואני מרגישה בדיוק כמוך
משהו דווקא בסוף ההריון מקצין את הפער בין המציאות של הבטן הגדולה והעוברית  הבועטת להרגשה המנותקת שלי
בין התגובות של הסביבה "איזה יופי" "עוד רגע יש לך תינוקת" מתי את צריכה ללדת"
כשאני עוד לא עיכלתי בכלל שאני בהריון בכלל. שזה אמיתי .
זה דורש כל כך הרבה כח לשרוד את היומיום בלי להשתגע, שהסכרת זה בוודאי הדבר האחרון שיש לך כח אליו...
 
בדיוק
13/05/2016 | 10:54
12
״פתאום״ מצאתי את עצמי בחודש שמיני בלי שום מחשבה על איך אצליח להתמודד עם מה שיהיה אחרי הלידה. ויותר מכך, בלי שום רצון לחשוב על אחרי הלידה.
כבר ילדתי פעמיים אז הפער בין מערך הרגשות שכבר חוויתי בעבר לעומת עכשיו הוא ברור. אבל אני לא מצליחה לגשר בין המחשבות למציאות - וזה כואב מאד בנפש.
מוכר מאודד
10/05/2016 | 11:09
1
44
גם לי היתה סכרת.... אצלי כל המעקב התחיל הרבה יותר מוקדם וההקפדה על סוכרים.
זה היה לי ממש ממש קשה. גם הצורך במעקב רצוף שלא הלכתי אליו. כי לא יכלתי לסבול אולטרא סאונד. מהטראומות...
גם להתאפק לא לאכול פחמימות וסוכרים... ככ ככ קשה. הרגשה של בידוד חברתי לפעמים.
וכמה שהיה קשה ככה היה שווה בסוף. הייתי קלה יחסית ויילדו אותי מוקדם. הייתי יפה בברית בלי עודף משקל.
בסוף כולן מרגישות כאילו הסכרת היתה מתנה.
אני ממש ממש מבינה אותך וגם זוכרת שהרגשתי ממש כמוך.
אבל היום אני מנסה לחזור למשטר הזה כי אני באמת מרגישה שכל ההריונות דפקו לי את המערכות של העיכול.
בהצלחה ובכל שאלה את מוזמנת לפנות אלי גם בפרטי.
כבר נתקלתי במשפט הזה בעבר
13/05/2016 | 11:06
17
שהסוכרת יכולה להיות מתנה לעצמך. הזכרת לי אותו עכשיו שוב. אני ממש מנסה לאמץ את הגישה הזאת - בגלל השנה וחצי הנוראיות שעברתי לפני תחילת ההריון הגעתי אליו במשקל שלא הייתי בו גם בסוף שני ההריונות בחודש תשיעי. והסטטיסטיקה, כמו תמיד, נופלת על הצד הרע - השילוב בין הגיל שהתקדם מאז ההריונות האלו להשמנת היתר הוביל לסוכרת. לא מפתיע אבל מכאיב.
קוסם לי מה שהצעת - לוותר על המעקב התכוף, אני באמת לא מרגישה שהמצב שלי מצדיק את זה. מקווה שהרופא שלי יסכים איתי בפגישה הקרובה.
אוף!
10/05/2016 | 23:22
24
נשמע כל כך קשה ומתסכל העניין הזה. עוד קצת וזה מאחורייך, ואני כבר מזמינה אותך לבוא לעוגה מפוצצת סוכר ביחד עם הפיצ (או הפיצקית? הזכרון שלי לא משהו גם בימים כתיקונם) כשנהיה בחופשת לידה.
ועד אז - אולי כדאי לשקול להתייעץ עם איש מקצוע שיעזור לצלוח את הישורת האחרונה ולהכיל את כל הקשיים שמתפרצים בבת אחת?
 
תודה לכולכן
13/05/2016 | 10:48
11
קראתי את כל ההודעות יותר מפעם אחת וכל אחת עזרה במשהו.
הרבה רגשות מעורבים כאן וברור לי שהסוכרת פשוט מייצגת עוד קושי, עוד משהו שאין לי שליטה בו. ההבדל הוא שהפעם יש כאן משהו קונקרטי ולא ״רק אצלי בראש״ . לכן אולי זה אפיק שמעורר כ״כ הרבה תיסכול.
 
אני מודדת ורושמת כבר ארבעה ימים , ארבע פעמים ביום, מתנהגת כמו ילדה טובה ותוהה אם השד לא נורא כ״כ.
עוד יומיים לבדיקה
09/05/2016 | 07:50
9
169
אני מרגישה שאני לאט לאט מתחרפנת. 
כל כך רוצה כבר להיות אחרי הבדיקה הזו ולדעת שהכל בסדר. 
ממשיכה לדמיין את כל האופציות... החיוביות והשליליות... 
הרופא מחייך ומרגיע... הרופא מעיף מבט ופניו מתכרכמות.... 
מתחרפנת....
מנסה להזכיר כל הזמן לעצמי שהעתיד לקראתו אנחנו הולכים כבר נקבע... ולא ישנה מה אעשה עכשיו וכמה אתחרפן.... מה שיהיה יהיה.... 
מיום ליום נעשה קשה יותר להחזיק את המחשבה הזו ולהשתמש בה להרגעה....
בבקשה שיהיה בסדר.... בבקשה שיהיה בסדר.... בבקשה.... 
מאחלת לעצמי בדיקה מעולה וחיוכים גדולים ותינוקת בריאה והמון המון המון אושר. 
 
בהצלחה- בהמתנה ובבדיקה עצמה
09/05/2016 | 08:28
36
טוב שאת יודעת לזהות מה הכלים שעוזרים לך להכיל את החששות ולהתמודד איתם. אני חושבת שעכשיו כשיש ממש מעט זמן עד הבדיקה מותר גם לשחרר מדי פעם ופשוט לדאוג אם זה מה שצריך ומרגיש טבעי.
מאחלת לך שיהיה טוב.
אמן, שההריון הזה ימשיך ברוגע (יחסי)
09/05/2016 | 09:07
37
שיסתיים בשמחה גדולה, שהפעם תמשיך גם אחריו ותמיד.
ספרקית שיהיה בהצלחה
09/05/2016 | 11:55
31
צריך להאמין בטוב. קל להגיד קשה לעשות. אני בשבוע 26 ועדיין לא ממש מצליחה להירגע. ובכל זאת סף החרדה יורד קצת עם כל סימן חיובי, עם כל בדיקה. מאחלת לך שיעבור בשלום ותוכלי לנוח קצת בשקט ולהנות
מבינה ומחזיקה אצבעות
09/05/2016 | 15:59
26
כל כך מבינה את החרדה ואת התסריטים השונים שתא מריצה לעצמך. הייתי שם ועדיין שם לפני כל בדיקה (מחר סקירה אחרונה). מה שאני עושה זה להעסיק את עצמי בעבודה כדי שהזמן יעבור. 
מחזיקה אצבעות שכל מה שאת מאחלת לעצמך יקרה ושהבדיקה תהיה מרגיעה ובסוף תהיה תינוקת בריאה.
מחכה לעדכונים!
מחזיקה לך אצבעות
09/05/2016 | 19:10
25
מה אני אגיד על לחץ לפני בדיקות (אני צורחת על הילדה וזה לא נעים לאף אחד) ?
שצריך להוציא אותו באיזושהי התעסקות מעמיסה בנוסף על מה שנופל עלייך, כי כנראה את לא עמוסה מספיק כדי להדחיק עוד קצת?
אולי צריך דווקא לבחור בדרך ההפוכה ולשקוע בפחד ולבכות אותו החוצה?
אני לא יודעת. בעיקר משתתפת בהמתנה
כל כך מבינה
09/05/2016 | 21:09
17
אני לא נשמתי לפני הבדיקות...
נשמע שאת יותר מוכנה לזה.
מקווה בשבילך שיעבור בטוב והכל יהיה מושלם
בהצלחה יקרה
10/05/2016 | 09:50
18
המתח הזה... שיעבור בקלות
ושיהיה בהצלחה מחר, שיעבור בצחוק ובשמחה
וההתמודדות שלי היתה לברוח ליומיים חופש ואת הילדים שמתי אצל בייביסיטר
מהמסגרות ועד הערב
לא היה לי חשק לפגוש אף אחד..
מחזיקה לך כ"כ אצבעות !!!
10/05/2016 | 19:51
19
תארת כ"כ מדוייק את ההרגשה של מי שנושאת הריון שקיים בו סיכוי להעברת פגם גנטי משפחתי לעובר.
הרגשתי בדיוק כמוך ואני זוכרת שהדחקתי מעולה גם עד הסקירה הראשונה (למרות שאנחנו עשינו סיסי שליה לפניה, אבל לא היו תשובות סופיות בזמן הסקירה עדיין) ויומיים לפני הסקירה זה היכה בי.
הפחד הנוראי הזה שאולי חלילה התסמונת עברה, או משהו אחר... ושוב אאלץ לסיים הריון רצוי ויקר כ"כ.
כמוך - מה שהחזיק אותי עוד שפויה יחסית, היתה ההבנה ולהזכיר לעצמי כל הזמן, שזה כבר נקבע. מרגע ההפריה והחלוקה הראשונה, המערך הגנטי והאם כן או לא יש תסמונת, הכל כבר נקבע. אין טעם בלחץ הזה.
אבל פחדתי כ"כ שלא תפקדתי בכלל בשום מישור.
 
ואז אצלנו בסקירה היה חשד לשפה שסועה ומשם התחלנו מעגל מטורף של לחצים ובדיקות וכעת התינוק "חד קרן" הקסום שלנו, שניצח את כל הסיכויים, ישן פה לצידי.
מאחלת לך שהסקירה תהיה פשוטה, קצרה ותקינה לחלוטין !
ומשם ואילך הריון מהנה
סופרת איתך את השעות ומחזיקה אצבעות!
10/05/2016 | 20:20
18
ושתוכלו להתחיל את החגיגות מחר אחרי הסקירה המוצלחת
סימנים כן או לא
10/05/2016 | 11:51
2
109
מחר שבוע 7.
עוד לא עשיתי אף ביקורת אצל הרופא מלבד בדיקות בטא שהסתיימו ב5623 ואז הפסקתי.
היום אני פחות מרגישה את החזה.
השאלה היא אם זה סימן מבשר רעות או סתם חרדות שלי.
יש לי תור לשבוע הבא (שבוע 8) כדי לראות דופק ואני רועדת מזה.

מה עושים?
אין לי פתרון לחרדות מלבד חיבוק גדול
10/05/2016 | 12:50
64
אם זה מה שירגיע אותך, את יכולה ללכת למוקד כבר עכשיו ולבקש לבדוק דופק.
אני עשיתי את זה בשבוע 6+4
אני רק יכולה לשתף אותך שעד שבוע 12 עשיתי אולטרא סאונד כל שבוע!
כי בלי זה הייתי בחרדות מטורפות. זה נורמלי לגמרי להרגיש ככה.
בקשר לסימנים, שום סימן לא מראה על הריון תקין או לא.  אצלי נפסקו הבחילות ביום אחד והיה ברור לי שהעובר מת
אבל נגד הפסימיות המזהירה שלי היא עדיין חיה ובועטת בשבוע 33
 
היי
10/05/2016 | 14:31
55
אומנם את צודקת ובדיקה בשבוע 8 תהיה חד משמעית, וכל הכבוד לך שאת מתאפקת.. אבל גם עכשיו בשבוע 7 את יכולה ללכת להיבדק אם החוסר וודאות קשה לך מידי.
אני אמרתי לעצמי שאלך לבדיקה רק בשבוע 8, במציאות הלכתי בשבוע 5 וקצת לראות שק הריון ובשבוע 6 וקצת לוודא שהשק עדיין שם ולפתע ראיתי דופק (:
זה לא מנע ממני ללכת שוב, 4 ימים אחרי לתור שקבעתי מראש.
אחר כך הגעתי כל כעשרה ימים, עד שהרופא אסר עלי להגיע..
אז אני לא רוצה כמובן להחליש אותך, אם את יכולה לחכות תחכי. אבל אם קשה לך יותר החוסר ידיעה מאשר הידיעה, פשוט תלכי לבדיקה.
בהצלחה (:
יצא שסידרתי את הבוידעם
07/05/2016 | 19:41
14
182
כי חברה יולדת בת, ואני מעבירה לה את בגדי התינוקות שנשארו מרוני.
ואמאל'ה כמה בגדי בנים היה לי בבוידעם. זכרתי שקניתי קצת וקיבלתי קצת, אבל לא ציפיתי למצוא ואקום שלם מניובורן עד 3 חודשים לכל העונות האפשריות, כולל שמיכות ושק שינה בכחול.
אז יצא שרוני מוציאה ומוציאה מהשקיות ומתלהבת ומודדת לבובות, ואני יושבת וממיינת ואין איזו פינה בעולם לעצור ולצרוח. והיא שואלת אותי - למה יש לנו בגדי בנים? ואני מסבירה לה שהבגדים היו אצל בת הדודה שלי, שיש לה בן ובת, וזה הגיע בטעות. מצד שני זה בטח היה יוצא עוד יותר קשה לעשות לבד ולקראת הלידה. אז עדיף עם רוני מלבישה בובות בשבוע 17. בכל מקרה חסכתי לעצמי לעתיד את הטרחה, והכל כבר ממוין, רק להכניס למכונה.
כל כך כואב הזכרונות המוחשיים האלו נגעת בי
07/05/2016 | 22:50
9
91
גם לי בא לצרוח איתך.
וסחתיין שאת מסוגלת למיין לסדר ולחשוב על לכבס.
בניתי על זה
08/05/2016 | 07:19
8
100
שזה בגדי תינוקות של רוני ויהיה נחמד לשוב להסתכל עליהם. לא זכרתי את בגדי הבנים ביחד באותן השקיות (כי לשם תקעתי אותם בלי להסתכל כשהייתי צריכה להעלים אותם). אז הכי חשוב בעצם שהצלחתי לשקר לה שקר הגיוני למה יש בגדי בנים.
יו... ממש כואב
08/05/2016 | 12:16
7
82
אני לא הגעתי לשלב קניית בגדים
אבל בחרתי לאחד מהם שם.
וזה שם שאני מאוד אוהבת ובאסה לי שהוא אבוד מבחינתי.
משמח שתוכלי להשתמש בבגדים. הלוואי אמן.
וסליחה על החיטוט, למה בעצם שיקרת לה?
היא לא זוכרת את הלידה השקטה
08/05/2016 | 13:15
2
92
כי היא היתה קטנה מדי (בת שנה ותשע) ואני שמחה להשאיר את זה ככה. לא רואה שום סיבה שילדה בת שש תתמודד עם ידיעה שהיה לה אח שמת. מתישהו כשתהיה אשה אני אספר לה
חושבת שהייתי נוהגת כמוך, מאמארוני, ומשקרת שקר לבן
08/05/2016 | 14:08
62
בייחוד כשכרגע את בהריון וממש אין צורך שהיא תהיה בחרדות לגבי העובר.
הבנתי... התמודדת עם זה טוב. אני הייתי מתבלבלת
08/05/2016 | 15:34
19
אפשר לשאול למה ויתרת על השם?
08/05/2016 | 18:34
3
83
יש לי שם לבת, שמחכה אצלי כבר כמה שנים. את ההריון הקודם איבדתי עוד לפני שידעתי אם היה לי בן או בת (למרות שחלמתי שתהיה לי בת לתת לה את השם הזה).
עכשיו, כשאני בהריון עם בת, עוד לא נסגרתי על שם, אבל מבחינתי השם הזה עדיין מחכה למי שתמלא אותו במשמעות.
אני אסביר
09/05/2016 | 09:44
2
77
בהריון ההוא, בסקירה גילינו שהעובר לא בסדר. ורק אז גילינו שהוא זכר.
אבל מאוד רצינו בן ושנים בעלי הבטיח לי שאם יהיה בן אני בוחרת את השם.
בתור ילדה קראתי את הספר שחר. ושנים חלמתי שיהיה לי בן בשם שחר.
אז למרות שכבר היינו אחרי הפלה ומלאים בחרדות, הודעתי לו שאם זה בן אז אני רוצה לקרוא לו ככה.
עברו בערך שבועיים מהסקירה עד ההפלה עצמה ולאורך כל הזמן הזה קראתי לו בלב שחר. מבחינתי זה היה הוא.
את יודעת, לואן גוך קראו על שם אחיו הבכור שנפטר בגיל שנה. לא הביא לו הרבה מזל...
גם לי היה שם שמאד אהבתי בהריון הקודם
09/05/2016 | 21:22
1
57
והוא שיך לעובר ההוא שאבד.
אני ממש לא מסוגלת לתת אותו לילד אחר שיהיה לי.
 
הקטע המצחיק
10/05/2016 | 10:18
50
שלתינוק שנולד קראנו שיר. ולפעמים בטעויות הקלדה יוצא לי שחר... אאוץ'
אוף. אין לי מילים.
07/05/2016 | 23:07
32
עצוב וכל כך קשה
08/05/2016 | 03:00
1
88
ורוני שלך נשמעת ילדה נבונה.
רוני מדדה את בגדי התינוקות וחלק מהם עדין מתאים
08/05/2016 | 13:25
26
אין לי מילים. רק חיבוק ענק.
08/05/2016 | 18:35
54
ואחד גם לרוני, סתם ככה, כי אני מאוהבת בה רק מהסיפורים שלך.
גם אני פה
08/05/2016 | 14:47
3
139
היום ראיתי שיש פורום ייעודי למה שחווינו.
אצלי היה הריון ראשון אחרי IVF (ראשון) שהסתיים בשבוע 13.
הגענו לשקיפות עורפית והעובר כבר לא היה חי.
 
כרגע אני באמצע שבוע 6 אחרי טיפול שני. אני חושבת שבהריון הקודם עוד לפני הדופק דיברתי על ההריון הזה בלי הפסקה. עכשיו אני ממעטת לדבר או לספר. 
מחכה לדופק בשבוע 8.
 
יחד עם זה נשאלת השאלה איפה להמשיך מעקב. הרופא שהלכתי אליו מומחה א.ס ומאד זמין וקרוב לבית. מצד שני, אצלו זה קרה... כשראינו את העובר בפעם האחרונה.
ופתאום יש כל מיני חרדות קטנות כאלה.
אחותי רצתה לבקש ממני לקחת מרשם בשבילה אבל היא מפחדת כי בפעם הקודמת (כשזה קרה), באתי גם לשקיפות אבל ביקשתי בשבילה מרשם.
אני נזהרת לא להזמין אורחים בשבת שמייד אחרי הדופק כי זה מה שקרה אז.. באותו יום שישי של השקיפות היו אמורים להגיע אלינו כמה חברים לסעודת ליל שבת וביטלתי את כולם בו ביום.
 
גיסתי הלכה לד"ר ארז יזהר אבל הוא לא ממש זמין ונראה לי שהפעם אני ממש אצטרך לראות את העובר יותר.
 
בלאגן.
 
לפחות יש בחילות, שלא היו לי בהריון קודם. אם הם שם אז הוא (או הם) קיימים נכון?
 
כל כך מכירה את השריטות הקטנות האלה
08/05/2016 | 18:31
57
בכל בדיקה אצל הרופא הזכרתי לעצמי שאת הפסקת הדופק לא גילו אצלו במרפאה, אז בטח לא יקרה אצלו שום דבר נורא; בשבוע שקניתי בגדי הריון הלכתי למוקד, סתם כי הרגשתי כאב בטן אבל בעצם כי עמוק עמוק בלב פחדתי שחיבלתי בהריון; ועוד כל מיני דברים, חרדות קטנות ואמונות טפלות מצוצות מהאצבע, שעכשיו אולי נראות לי דביליות אבל ככל שההריון מתקדם הן פשוט לובשות צורה חדשה.
 
תנסי להזכיר לעצמך (גם אם זה לא ממש מצליח) שאם העובר בריא וההריון תקין הוא ימשיך, גם אם תעשי שיחזור נוסח "בשידור חוקר" של ההריון הקודם. המחשבות שלנו והריטואלים הקטנים לא יכולים להשפיע על ההריון (הלוואי שכן!).
 
לגבי בחירת רופא - חשוב שתבחרי ברופא שאת מרגישה איתו בנוח ולהבהיר לו מראש שעל רקע ההריון הקודם, תרצי שהוא יהיה זמין יותר עבורך. אני הודעתי את זה לרופא שלי (שהוא גם לא הכי זמין בעולם) והצלחנו לקבוע תורים לבדיקות נוספות. וכשממש ממש רוצים וחרדים - אפשר לקפוץ למוקד.
 
לגבי בחילות ושאר תופעות הריון - הן לא מעידות על תקינות ההריון. יש נשים שמרגישות בחילות ולא יודעות שכבר אין דופק, יש נשים שחוו הריונות תקינים ללא בחילה אחת. כל אישה וכל הריון הם שונים. אני יודעת שזה קצת מבאס שאי אפשר להסתמך על זה כאינדיקציה, אבל נסי לזכור את זה כשתקומי בוקר אחד ללא בחילה ותילחצי מזה שהיא נעלמה.
 
בהצלחה, ומקווה שההריון יסתיים במועד ובידיים מלאות!
ברוכה הבאה
09/05/2016 | 07:44
32
מאחלת לך הריון בריא, תקין ושמח שיסתיים בידיים מלאות והמון אושר

כל כך מוכרות הסיטואציות האלה שאת מתארת. הפחד לחזור על מה שהיה בעבר כדי שלא תתקבל אותה תוצאה  ברור לי שאת יודעת היטב שאין לזה באמת משמעות. זה רק הצורך שלנו להרגיש שיש לנו איזשהו בדל של שליטה על סיטואציה שהיא לחלוטין מחוץ לשליטתנו . ועדיין... כל כך, כל כך מוכר... קשה להימנע מלקיחת צעדי הזהירות האלה... 

לגבי לראות את העובר יותר, בכל קופות החולים יש מרכזים לבריאות האישה אליהם את יכולה תמיד לפנות לבדיקות US מזדמנות (ללא קשר לביקורים אצל הרופא שלך).

תחזיקי מעמד ושיהיה בהצלחה
ברוכה הבאה, יופי שמצאת אותנו!
09/05/2016 | 08:29
6
התקשרות לעובר וחרדות בסוף הריון....
03/05/2016 | 22:43
8
172
הנושא הזה עלה לי בתוך השרשור עדכונים. (ראיתי שהתשובות שלכן שם עזרו לי אז אני מעבירה את זה להודעה נפרדת.) האמת שהוא מעיק עלי מאד בשבוע האחרון. אני בשבוע 32. הייתי בטוחה שאהיה בשלב הזה כבר מאושרת, רגועה ומתחילה להתכונן ללידה.. אבל אני ממש לא מצליחה להשתחרר מהפחד שמשהו יקרה בסוף. לא מצליחה לשמוח ולהתחיל להאמין שהעוברית הזאת באמת קיימת ויש סיכוי שהיא תיוולד. זה לא מקל עלי, אני רוצה לקנות להכין להתכונן לחשוב על לידה אבל מפחדת שברגע שאתלהב יותר מידי משהו רע יקרה.
להלחם עם הפחד הזה? להיכנע לו ולא להכין כלום?
אשמח אם תשתפו אותי בתחושות שלכן בנושא ואיך אתן מתמודדות עם זה.
מבינה ללבך וחושבת שאת יכולה להדחיק עוד קצת
03/05/2016 | 23:08
69
למיטב זכרוני יש לך שני ילדים צעירים, ואני מניחה ששמרתם חלק נכבד מהציוד הדרוש להתחלה (ביגוד ראשוני וסלקל שדרושים כבר ביום הראשון לשחרור מבית החולים, וגם עגלה ולהבדיל צעצועים, מובייל, מיטה, שידת החתלה, תיק עגלה ושאר העזרים שאפשר להתחיל ואפילו להמשיך בלעדיהם).
כיון שאני אוהבת את הסדר שלי (ובן הזוג שונא את ההתעסקות הזאת באותה עוצמה שאני אוהבת ), לקחתי על עצמי את הסידור והשלמת החוסרים לקראת סוף ההריון, כשהבנתי שכנראה שהעובר אכן יוולד (מה שלאושרי הרב אכן קרה לפני חודש). התחלתי באיתור וחידוש החפצים בערך בשבוע 35 או 36 בגלל אותן תחושות שציינת. נשאר לי די זמן "להשלים חוסרים" דרך חברות ומשפחה ואפילו לערוך סדר במחסן בגדי הילדים (ואפילו לשמח חברים במלא שקיות בגדים). בביקור שלי בסופרפארם באותו שבוע גיליתי מבצעים מצוינים ומצאתי את עצמי קונה (ומשאירה חשבונית בצד מהפחד שיקרה בסוף משהו). בסופו של דבר הכל היה מסודר אצלי לקראת שבוע 37 או 38 ואז נותר לי לחכות...
משערת שאם הייתי נדרשת להתחיל מאפס (לו היה זה ילד חי ראשון במשפחה) - הדילמה וההתמודדות היו יותר מורכבות.
שולחת לך עידוד מכאן, שתצליחי להתחיל להתכונן ואפילו להנות מההכנות לבואה.
המשפט שלך שהכי תפס אותי
04/05/2016 | 08:29
3
99
מפחדת שברגע שאתלהב יותר מידי משהו רע יקרה.
אני בשבוע 10 ועדיין קשה לי להזדהות עם הניק הרגיל שלי פה.. (לא שאני כזאת מוכרת.. שריטה שלי - בהמשך למשפט הנ"ל)
החולצות שלי הרגילות די צמודות ואני לא רוצה שכבר יראו, הבטן שלי מתנפחת מיום ליום אז לא היתה לי בררה אלא לקנות כמה חולצות קצת יותר רחבות. ואחרי שקניתי אותן אתמול, ממש הייתי חייבת להכנס הבוקר למוקד לוודא שהכל בסדר - מזכיר את אותה שריטה, נכון? ב"ה יש דופק והעובר מתאים לשבוע. מליון פעמים תודה!
אני לא יודעת מה להגיד לך, ברור שזה פחד לא רציונלי, בגדול אני חושבת שצריך לזרום עם מה שמרגישים, לנסות בעדינות להרגיע את עצמך עד כמה שאת יכולה, לא להלחם ברגשות בכח.
אני  הולכת למוקד כל שבוע שבועיים לראות דופק וזה מה שמרגיע אותי.. את כבר בשלב ממש הרבה יותר מתקדם, אין לי מושג איך אני אתמודד בשלב כזה. 
 
אולי טריק קטן לשחרור רגשי שעובד לי ממש טוב לפעמים, תראי אם את מתחברת - לקחת לעצמך פסק זמן של שקט שבו אף אחד לא יכול להפריע לך כולל הילדים (אולי כשהם ישנים או במסגרות) לנתק טלפון. לשבת עם עצמך, להרפות, להתכנס לתוך עצמך, לעצום עיניים. להציף את הרגשות - הפחדים, החרדות - להרגיש אותם במלואם, לתת להם לזרום בשקט ממך, דרכך והחוצה, לנסות להרגיש מה מסתתר מתחתם - כל רגש חדש שעולה לתת לו מקום, להרגיש אותו, לתת לו לצוף דרכך והחוצה. להמשיך להרגיש מה נמצא מתחתיו - ולהמשיך כך עד שתרגישי שסיימת. 
בדר"כ אם נתן לעצמינו להרגיש את הרגש במלואו עד שנמצה אותו - בלב ליבו של הרגש נמצא בסופו של דבר שלווה.
 
ספרי אם זה מדבר אליך..
 
תודה על השיתוף! זה נשמע מענין....
04/05/2016 | 11:42
1
61
אני ממש בקטע של דמיון מודרך
אני בטיפול כזה כבר כמעט שנה... המטפלת שלי תמיד אומרת לחוות את הפחד ולמצוא דרך לראות אותו אחרת ולא למחוק אותו או להבהל ממנו.
אם את בקטע של דמיון מודרך
04/05/2016 | 11:44
47
אז את מכירה את הספר "המסע" של ברנדון בייס?
משם לקחתי את התהליך המדהים הזה. זה אשכרה עובד. כל פעם שאני עושה את התהליך הזה אני מגיעה לשחרור רגשי ושלווה.
 
יוצא לי לעשות משהו דומה
04/05/2016 | 16:49
45
יצא לי לשוחח עם מישהי מאמינה, והיא כיוונה אותי בעניין הזה להרגיש את הפחד ואז לשחרר אותו בכיוון למעלה, לאלוהים. אז אני בתור לא מאמינה קצת קשה לי לדמיין את אלוהים תופס את הפחד אבל לגמרי כל פעם שאני מוצפת בחרדה אני נותנת לה שתציף אותי ואז תעלה, כמו על בלון, למעלה. והכיוון לאן לשלוח את זה מאוד עוזר. אני מדמיינת שאני קושרת את זה לבלון של תקווה ושולחת. לא רק ברגע שקט, בשיא העומס שהמחשבות פתאום באות - אני עוצרת לרגע ואומרת לעצמי - תקשרי לבלון.
מעתיקה לכאן מה שכתבתי שם....
04/05/2016 | 09:08
92
התחושה הזו שאם לרגע קט נרפה מהלחץ מיד ינחת עלינו אסון מוכרת לי מאוד
ולא רק מההריון.
כבר שנים שאני חיה את חיי נזהרת שלא יהיה מושלם מדי. כי כשהכל מושלם, מרפי אורב מעבר לפינה. אלה חיים מתישים מאוד. כוננות מתמדת מפני האסון הבא. 
אין לי תובנות. לא יודעת איך משחררים את המקום הזה. רק רציתי להגיד שאני מבינה ומזדהה
מזהה מאוד
05/05/2016 | 06:07
46
בעיקר עם מה שכתבת בשרשור השני, לגבי אותו רופא טיפש ווהפלה השניה.
גם אני בהריון ראשון אחרי הפלה ואפילו בשני הייתי יחסית רגועה. חשבתי שתרמתי את חלקי בסטטיסטיקה. אבל ההפלה השניה כבר שברה אותי. איבדתי את הבטחון בגוף שלי, בעולם, בהריונות.
כל הריון מעורר חששות. האם יש מספיק תנועות?  האם העובר בריא? האם הלידה תעבור בשלום?
בדרך כלל, רוב הנשים יודעים להרגיע את עצמם שהכל בסדר, וחששות הם רק בראש. אבל אנחנו שחווינו כזאת טראומה, בטח יותר מפעם אחת, קשה לנו לסמוך שוב על יהיה בסדר. התמימות והאמון נסדקים ואי אפשר לחזור חזרה.
בכל זאת הסיכויים שמשהו ישתבש קלושים, את ממש בישורת האחרונה, ואין לנו ברירה אלא להאמין שיהיה טוב, ולעבור יום אחרי יום עד שתחזיקי אותו בידייך.
לגבי ציוד ודאגות אחרות, עשי מה שנוח לך. אם זה מלחיץ להתעסק עם זה, תמיד אפשר לשלוח בעל או מישהו קרוב אחרי הלידה לקנות מה שצריך.
אני דווקא אוהבת להתעסק בבגדים ובציוד. מרגישה שזה מקרב אותי ללידה, לסוף הטוב המיוחל.
שיעבור בקלות ומהר :)
אני אגיד לך מה עבד בשבילי
05/05/2016 | 09:41
71
בשלבים הראשונים שזה גרגר פצפון דמיון מודרך עזר לי. דמיינתי אותו כמו שרואים בתמונות.
בהמשך הבעיטות עזרו. כל בעיטה שקיבלתי הרגישה לי כמו אולטראסאונד נייד.
בשלב של הסוף הייתי מאוד חרדה. ואני זוכרת חרדה דומה גם בהריון השני שלי שהיה לא אחרי אובדן. זה מאוד טבעי.
השתחררתי מהחרדה הזאת ברגע שהוא יצא החוצה.
מצטערת שזה לא מעודד :)
מתלבטת
04/05/2016 | 13:35
5
128
הייתי אצל רופאת עור למעקב נקודות חן (אני עוקבת כל כחצי שנה וכבר יצא לי להסיר די הרבה בעבר, כולל בהריון הקודם)
עכשיו היא שוב ראתה נקודה חשודה. בעיקרון אמרה לי שאני יכולה לחכות עד אחרי הלידה אבל מצד שני אני נראית כאילו אני בקרוב עומדת ללדת אז אני לא בטוחה שהיא יודעת שזו המתנה של 4 חודשים ולא מספיק הדגשתי את זה.
ברגע שהיא אמרה לי על נקודה חשודה מבחינתה אני נכנסתי להיסטריה ואמרתי שאני מעדיפה לא להמתין.
ועכשיו נכנסתי קצת ללחץ מביצוע הפעולה בהריון ואני מתלבטת בין האפשרות של לחזור אליה ולברר האם היא חושבת שניתן להמתין (למרות שאני לא יודעת כמה אני אשאר רגועה אם אמתין)
לבין האפשרות של ביצוע הפעולה וזהו ..שעד כמה שידוע לי אין איתה בעיקרון בעיה בהריון..אני פשוט לחוצה לחוצה לחוצה..מהכל ):
במה כרוכה הפעולה של הסרת הנקודה?
04/05/2016 | 14:30
2
49
הרדמה? תרופות?
תנשמי עמוק
מנסה להירגע
04/05/2016 | 14:40
1
52
כולם מסביבי לא מבינים למה אני בכלל חושבת על זה.
אם אחכה ואם אעשה מבחינתם הם לא רואים הבדל
זה כרוך בהרדמה מקומית (לדעתי בערך עם אותם חומרים של רופא השיינים) עזרקאין או לידוקאין ותפרים
 
מצטרפת להמלצה על המרכז הטרטולוגי
04/05/2016 | 15:12
46
או שתדברי שוב עם הרופאה ורק תסבירי לה עוד כמה זמן הלידה ותשאלי אותה אם עדיין לדעתה זה לא דחוף..
בהצלחה
בנושאים כאלה אני תמיד מתייעצת עם המרכז הטרטולוגי
04/05/2016 | 15:08
38
הם הגוף שמוסמך לתת לך תשובה מדויקת בנוגע לסיכונים בהריון. הם עושים עבודה מעולה ומאוד אמינים. הייתי מתקשרת ומתייעצת. אם הם יגידו לך שזה בסדר, את יכולה לגמרי להירגע ולבצע עכשיו את הפרוצדורה. חבל שסתם תהיי בלחץ ארבעה חודשים. 
 
המרכז הארצי לייעוץ טרטולוגי - 02-6243663,  02-6243669
עובדים בכל יום מ- 9:00-15:00. 
תתקשרי כשיש לך שעה פנויה (בערך). זמן ההמתנה הממוצע למענה הוא כ- 25 דקות. 
 
תורידי את הנקודה!
04/05/2016 | 16:45
67
אין שום בעיה בניתוחון מקומי כזה בהריון
כן יש בעיה בנקודת חן חשודה שלא מטפלים בה
ובואי נחשוב אופטימי שניה - נו באמת, נראה לך ששבוע אחרי לידה במקום לנסות להתאפס על עצמך עם תינוק צורח בידיים את רצה להוריד נקודות חן? תעשי את זה עכשיו בשקט. אחרת זה יימרח ויידחה לאחר הלידה, ואז ראי סעיף מספר 2
חוויה מגעילה אצל דר׳ יגאל וקסמן
03/05/2016 | 11:09
4
172
כתבתי בקומונה ואספר גם פה...
אתמול היה לי תור לשקיפות עורפית אצל דר׳ וקסמן. נסעתי אליו למרפאה בצפון תא, אני באה לדלת ואף אחד לא עונה, באותו רגע עוצרת בחורה עם הרכב שלה ומספרת לי שגם היא באה לבדיקה ולא פתחו לה, אז היא התקשרה למרפאה והמזכירה אמרה לה שהוא בחול!!! אני יכולה להבין שקורים מקרי חירום אבל אפשר גם להתקשר להודיע!
ישבתי באוטו איזה 40 דקות עד שנציגה בכירה של מכבי מצאה לי רופא אחר שיכול לקבל אותי (חייבת להגיד כל הכבוד לה!!!), אז נסעתי לדר׳ יעקב דגן שהיה ממש חמוד, אנושי ומקצועי! השקיפות יצאה תקינה לגמרי ופגשתי את העובר שוב :)
נראה לי אני ארשם אליו לסקירה גם.
המרפאה היתה סגורה??
03/05/2016 | 13:51
2
81
את רוצה להגיד שהמרפאה היתה סגורה ואין שם אף אחד?? ואין אפילו מזכירה שתטפל באנשים?? מה הוא עובד שם לבד?? אפילו לא לטרוח להתקשר לאנשים שהוא בחו"ל?? אין שם עוד רופאים באותה מרפאה? איזה יחס מעגיל של מרפאה ורופא.... נכון שאני בכללית אבל כל פעם שהיה לי תור לשקיפות התקשרו יום יומים לפני זה לברר אם אני באה... אפילו אין רופא חלופי במקום... איזה בזיון
 
המרפאה בתוך בית פרטי
04/05/2016 | 00:39
1
75
לא יודעת איפה הייתה המזכירה אבל היא כן ענתה לטלפון... אגב הבחורה השניה שפגשתי שם הייתה בכללית. הוא רופא שעובד בהסדר עם קופות חולים.
לא מבינה מה קשה להתקשר לבטל. עכשיו כשחיפשתי את השם שלו ראיתי הרבה תגובות לא טובות עליו בפן האישי...
לא מאמינה למרפאה כאזת...
04/05/2016 | 14:26
58
כמה כבר קשה לבטל תורים?? מילא נגיד שחכו אחת אבל שנים?? ואולי יש עוד נשים שבאו לחינם?? לא מאמינה לרופא כזה או למרפאה...
אני בהלם!!!
03/05/2016 | 14:37
87
קודם כל שמחה לשמוע על שקיפות תקינה ועל איך שזה הסתדר מהר (יחסית לגודל המרפי הראשוני)
ומההתנהלות של הרופא - אני בהלם.
בוקר טוב יקרות זמן לעדכן ולהתעדכן
01/05/2016 | 08:50
71
424
בוקר טוב יקרות,

מה שלומכן? 
מזמן לא היה לנו שירשור עדכון אז... ספרו לנו...
איך עבר החג? באיזה שבוע אתן? מה מצפה לכן השבוע? מה מעסיק אתכן? מה מקשה עליכן? מה עוזר לכן? או כל דבר אחר שעולה על דעתכן ובא לכן לשתף...

שיהיה שבוע מקסים, רגוע ומלא בשורות טובות לכולן
המשך>>
בוקר טוב יקרות,

מה שלומכן? 
מזמן לא היה לנו שירשור עדכון אז... ספרו לנו...
איך עבר החג? באיזה שבוע אתן? מה מצפה לכן השבוע? מה מעסיק אתכן? מה מקשה עליכן? מה עוזר לכן? או כל דבר אחר שעולה על דעתכן ובא לכן לשתף...

שיהיה שבוע מקסים, רגוע ומלא בשורות טובות לכולן
תוצאת סקר שליש ראשון לא תקינה
02/05/2016 | 18:04
8
140
היי,
בעברי הפסקת הריון בשבוע 16 ולידה של 2 ילדים מקסימים...
כרגע בשבוע 14 והרופאה הודיעו לי שחזרו התשובות של השקיפות כולל הבדיקות דם והסיכוי לתסמונת דאון היא 1:65 :(
אני מנסה להתעודד מזה שזה רק סטטיסטי (העובי של השקיפות היתה 1.7) אבל לא קל לי...
מי שפיר התכוונו לעשות בכל מקרה אבל הספקות האלה והחוסר וודאות לעוד חודש פלוס לא קלים לי...
עוד שבוע הסקירה הראשונה,נקווה שלפחות שם נתעודד ולא יהיו ממצאים... 
 
זה באמת רק סטטיסטיקה
02/05/2016 | 21:10
1
58
חוץ מעובי, היו סימנים נוספים מדאיגים בשקיפות? אצלי הרופא בדק גם נוכחות של גשר האף, התפתחות של חדרי הלב והמוח ואמר שגם שם אפשר לראות דברים שיעידו על תסמונת דאון. התייחסו לזה בשקיפות?
מקווה שתצאו רגועים מהסקירה ושהסטטיסטיקה אכן תהיה לטובתך!
אכן בדקה את כל מה שציינת...
03/05/2016 | 22:07
33
והכל נראה טוב. נקווה שיהיה בסדר.
תודה רבה על העידוד!
התוצאות האלה תמיד מפחידות יותר ממשמעותן האמיתית
03/05/2016 | 09:21
1
65
תוצאה של 1:65 נשמעת לא טובה אבל היא בסך הכל אומרת שיש סיכוי של 98.46% שהכל בסדר. 
כלומר, באופן סטטיסטי מבין הנשים שקיבלו תוצאה קרובה לשלך אצל 98.46% לא היה מדובר בתסמונת דאון. 
אני מקווה שהסקירה הראשונה תרגיע אותך מעט ושהדיקור ירגיע לגמרי. 
שיהיה בהצלחה
תודה!
04/05/2016 | 00:13
27
בהחלט יותר מעודד להסתכל על זה באחוזים :)
כל כך מוכר
03/05/2016 | 12:27
3
70
הייתי במקום שלך. אצלי יצאה תוצאה של 1:50 ואני לא נשמתי במשך שבועיים. לא הצלחתי  להכיל את החוסר וודאות ולכן לא הצלחתי לתפקד בעבודה, לא הצלחתי לדבר עם אף אחד ולא הצלחתי לישון. ממש השתגעתי. יומיים אחרי התוצאה הזו, החלטתי לעשות בדיקת הרמוני כדי לקבל תוצאה מהירה ואכן אחרי שבוע הייתה תוצאה וזה היה מרגיע ומעודד והצלחתי לנשום עד מי שפיר. אמנם זו הוצאה כספית אבל זה היה שווה את הבריאות שלי.
היום אני אחרי תוצאות מי שפיר תקינות ויכולה להגיד את מה שאמרו לי אז: התוצאות הינן תוצאות סקר ואינן מעידות בהכרח על תסמונת דאון. לעוברית שלי היה סיכוי של 1:50 ואין לה. 
מחזיקה לך אצבעות שהימים האלו יצליחו לעבור איכשהו ובאמת שממליצה לנסות לעשות בדיקת דם כמו הרמוני או להקדים את מי השפיר ולבקש תוצאות מהירות.
 
כל כך שמחה בשבילך שזה מאחוריך!!!
04/05/2016 | 00:16
2
46
אין לי אפשרות להקדים את המי שפיר ולצערי רק תוצאות מי שפיר טובות ירגיעו אותי כרגע אז אאלץ לחכות חודש +.
אבל בהחלט מעודד לשמוע מקרים טובים עם סטטיסטיקה כזאת :)
לחלוטין מבינה
08/05/2016 | 17:16
1
15
מזכירה שבמי שפיר יש אפשרות לקבל תוצאות מהירות אחרי 48 שעות (אם אני זוכרת נכון) ואת זה מומלץ לך לעשות.
לצערי הרב, אין הרבה מה לעשות חוץ מלשרוד את הימים הנוראיים האלה. מחזקת אותך מרחוק!!!
זה אכן אפשרי, בדיקת פיש או QF-PCR נותנת תוצאות תוך יומיים
10/05/2016 | 23:28
8
כל מרכז רפואי משתמש בטכניקה קצת שונה והתוספת היא של 1000 שקל בערך. התשובות המדויקות יותר מתקבלות רק אחרי חודש, אבל פיש או QF-PCR מספיקות כדי לדעת אם יש דאון או לא.
מי שפיר אפשר לעשות כבר בשבוע 16, לא? זה אומר שתוך שבועיים וקצת יש תוצאות, וזה בערך הזמן שלוקח להרמוני לתת תוצאות (רק שמי שפיר זה ודאי וזול יותר )
יש לי סוד קטן...
30/04/2016 | 09:56
11
274
איזה יופי של סוד! שיהיה המון בהצלחה איתו
30/04/2016 | 10:00
1
34
תודה!
30/04/2016 | 10:11
16
בהצלחה!
30/04/2016 | 10:11
1
65
מאחלת לך הריון בריא ותקין שיסתיים בידיים מלאות והמון אושר
תודה רבה!
30/04/2016 | 10:15
9
איזה יופי! בהצלחה!
30/04/2016 | 10:32
43
שיהיה ארוך, משעמם, בריא ויסתיים בידיים מלאות
יופי של חדשות. מעבדות לחירות
30/04/2016 | 14:14
9
בהצלחה וברוכה הבאה!
30/04/2016 | 15:28
43
מקוה לראותך כאן עוד 8 חודשים משעממים
בהצלחה ושיעבור בקלות יהיה משעמם
01/05/2016 | 00:37
5
מרגש!!
01/05/2016 | 15:22
1
38
ממש ממש משמח!! מחזיקה אצבעות שההריון יעבור חלק ועם הרבה רוגע (כמה שניתן).
איזה יופי, בהצלחה!
02/05/2016 | 16:44
4
בהצלחה! שההריון יעבור בקלות
15/05/2016 | 10:22
8
וכמובן שיהיה תקין עד הסוף הטוב!
משהו על בגדי הריון
28/04/2016 | 16:16
24
169
אז נכון ארבע שנים שהתמתנתי ב"סבלנות" עד שלא היינו מוכנים להריון הנוכחי.
אז נכון שבכל מסעות השופינג שלי בשנים הללו כשקניתי בגדים חתיכיים וצמודים עברה לי המחשבה שגם בהריון אפשר יהיה ללבוש חלק מהם.
אבל עכשיו זה די מפחיד לגלות שכל מה שקניתי לעצמי במשך 4 שנים זה בגדי הריון בפוטנציה. כל הארון פרט למכנס ג'ינס בודד ושמלה אחת (מתוך עשרות) מתאים עד חודש שביעי לפחות... אתמול, אני מוציאה חולצה ועוד חולצה, ועוד שמלה ובכולן יש עוד קפלים נסתרים ועוד מקום להמתח. וגם חולצות שבחיים לא חשדתי שתתאמנה, פתאום מתגלה בהן מקום לבטן. וזה מפחיד, כמה שהדחקתי את זה, וכמה שחשבתי שאני מודעת למחשבה הזו בזמן קניות - ככה זה יוצא לי בבום בפרצוף, כל ההמתנה הזאת. כל ההדחקה וההתעלמות הזאת מהרצון בהריון נוסף. ארבע שנים קניתי בגדי הריון בתת מודע?! וואלה אני שרוטה?!
לפחות זו שריטה חיובית
28/04/2016 | 17:37
19
86
הבגדים שלי סתם צמודים בלי קפלים נסתרים. ועם אג׳נדה של לא לקנות כלום עד הסקירה הראשונה, תוך שבוע בערך כבר לא יישאר לי מה ללבוש

ולשאלתך, ברור שאת שרוטה. יש כאן מישהי לא שרוטה?!?
אז
28/04/2016 | 17:51
18
82
את לוקחת שבוע חופש עד לסקירה או תסתובבי שבוע בטרנינגים? מה הפתרון?
דווקא את השריטה לא לקנות בגדי הריון אני מכירה. את השריטה לקנות בגדי הריון שנים מראש גיליתי הרגע
יש לי כתונת לילה אחת שאני בונה עליה
28/04/2016 | 18:00
17
35
אז הכתבה הזאת בשבילך
28/04/2016 | 18:35
16
89
הכי קים קרדשיאן
28/04/2016 | 20:29
16
:)
28/04/2016 | 21:26
14
8
אבל הפעם ברצינות - מה עושים?
29/04/2016 | 09:32
13
82
מה לובשים לפני בגדי ההריון? אני ביומיום לובשת שמלות שהתגלו כנמתחות, חורף וקיץ בשילוב טייץ. וגם המכנסיים שלי זה לא ממש ג'ינסים אלא גזרות מוזרות כאלה. אבל מה עושות בנות שלובשות יום יום מכנס רגיל?
שיטת הגומייה
29/04/2016 | 10:17
4
72
משחילים גומייה לשיער בלולאה של הכפתור ומשחילים בתוכה את הכפתור (במקום בלולאה. זה נותן עוד כמה סנטימטרים. חוץ מזה - אין לי מושג גם אצלי הרבה מהבגדים הם רחבים ומשוחררים, ובטן הייתה לי עוד לפני ההריון, אז היה קשה להבחין.
ניסיתי בהריון של רוני
29/04/2016 | 10:49
3
84
וזה היה מביך כי המכנסיים נפלו בדרמה באמצע חציית רמזור בריצה עם שקיות מהסופר (סיפור אמיתי...)
הרגת אותי
29/04/2016 | 11:51
66
שעשעת אותי (אם כי בזמן אמת נשמע פחות משעשע).
30/04/2016 | 10:21
1
43
נשמע כמו חוויה מפוקפקת מאוד. 
לא שמעתי על שיטת הגומיה בעבר. אני חושבת שלאור הניסיון שלך אוותר. 
זה תלוי
30/04/2016 | 15:32
36
אם התחת שלך בולט אחורה כמו ברזילאי ובכלל אם את יכולה ללבוש מכנס בגזרה נמוכה, או לא כל כך. יש לי חברה שהסתדרה עם זה יופי. ואצלי בשני ההריונות הכל החליק מהתחת ונפל, ובסופו של דבר לבשתי שלייקעס מתחת לבגדים (סיוט להשתין עם זה). אז שמלות!
מכניסות את הבטן
29/04/2016 | 10:44
4
77
השבוע לבשתי זוג ג׳ינס אחד שעדיין לא ממש לוחץ לי ושני זוגות מכנסיים קצרים. הבעיה היא שהשבוע הייתי בחופש ובשבוע הבא חוזרים לשיגרה. אין לי מושג מה אעשה. אני לא חושבת ש״מכנסי העבודה״ שלי עולות עליי
חולצות זה פחות בעייתי. רובן עדיין בסדר. 
יש לי כמה שמלות נמתחות. הבעיה היא שכשאני לובשת אותן רואים שיש לי בטן. אני עדיין מסתירה את ההריון מרוב העולם (שוב, עד הבדיקה החשובה), אז השמלות הנמתחות גם לא מתאימות כרגע. 
זו באמת בעיה. 
אני לא חושבת שכולן שותפות לבעיה הזו. היו לי הריונות קודמים בהם לא היתה בכלל בטן עד סוף שליש ראשון. עכשיו המצב שונה. אני חושבת שיש לי בטן (במיוחד בשעות הערב) כבר משבוע 7. 
אני מקווה מאוד שבבדיקה הבאה הרופא כבר יוכל להגיד לנו שהכל בסדר ואני אוכל לשחרר ולהתחיל לספר ולקנות בגדים . לא בטוח שזה יקרה מפני שהסקירה המוקדמת שלי נקבעה למועד מוקדם מאוד כי הרופא טס לחו״ל למחרת (ולא רצה שאחכה עד שבוע 17 מבלי להיבדק). אז יש סיכוי לא קטן שהוא לא יצליח לתת לנו תשובה סופית בסקירה המוקדמת (ואז ניאלץ להמתין עד שיחזור מחו״ל בסוף מאי). 
מקווה בשבילך גם
29/04/2016 | 10:50
1
49
לחכות עד סוף מאי (והם להסתיר עד סוף מאי) נשמע הזוי במיוחד
תודה
29/04/2016 | 12:30
7
הי, תמיד יש אפשרות שלא ישימו לב גם כשהבטן תצא
29/04/2016 | 22:50
1
43
אפילו בחודש שביעי. אפילו כשמדובר בקרוב משפחה. טרו סטורי.
מאחלת שתוכלי לספר במהרה ובחיוך גדול לכל העולם
תודה
30/04/2016 | 10:22
7
קונים מכנסי הריון באימה....ומקווים לטוב
30/04/2016 | 20:15
2
60
אני בדר"כ עם מכנסיים צמודות רוכסן וזה
וזה היה לי באמת מאד קשה לקנות מכנסי הריון
ולדעת שאולי מחר הם יחזרו לארון בכאב.
חברה  שלי הלכה איתי בשבוע 15  לרמילי לקנות ג'ינסים 
כי גם הפטנט של הגומיה כבר לחץ ולא הייתה ברירה
 
אני קניתי בשבוע 11
30/04/2016 | 21:30
46
הייתי ביריד "מתלבשות על זה" והיו שם בגדי הריון ב-50-30 שקל, אז חובבת המציאות שבי קנתה והפוחדת מאמונות טפלות שבי החביאה את השקית עמוק-עמוק בארון, לא לפני שעשתה עליה איזה 700 חמסות.
חיכיתי לשנייה שאצא מהסקירה כדי לשחרר את הגומייה ולנשום (תרתי משמע) במכנסיים נוחים.
אני קניתי בשבוע 11
30/04/2016 | 21:31
20
הייתי ביריד "מתלבשות על זה" והיו שם בגדי הריון ב-50-30 שקל, אז חובבת המציאות שבי קנתה והפוחדת מאמונות טפלות שבי החביאה את השקית עמוק-עמוק בארון, לא לפני שעשתה עליה איזה 700 חמסות.
חיכיתי לשנייה שאצא מהסקירה כדי לשחרר את הגומייה ולנשום (תרתי משמע) במכנסיים נוחים.
כן
28/04/2016 | 20:28
53
אבל זו השריטה הכי חמודה ששמעתי עליה!
שריטה משעשעת
28/04/2016 | 23:01
1
65
בגדי הריון ואחרי שהם לא בגדי הריון זה הגיוני. איכשהו אני ממש לא יכולה לדמיין אותך במלתחה הקונבנציונאלית של רמי-לי או אבישג ארבל. הרבה יותר בגדים עם צבעוניות וחיוניות, שיכולים להיות בגדי יום יום שלך.
אז מכאן ניתן להבין
29/04/2016 | 09:23
74
שקומבמלה והעין השלישית ודרדלוקס מייצרים בגדי הריון בסתר
משהו שחברה טובה אמרה לי בנושא
03/05/2016 | 15:48
51
בדיוק מסוג הדברים שרק חברה טובה יכולה להגיד
אמרה לי - צאי מהסרט, הבגדים שלך מתאימים להריון כי ביומיום את בעודף משקל ולובשת דברים שאמנם צמודים אבל מסווים בטן. כאילו, נכון. אני שמנה בבטן. עכשיו פשוט רואים אותה, וקודם הכנסתי פנימה ולא ראו. חחחחחח?
מנסה לדעת
28/04/2016 | 17:28
1
147
האם מישהי עברה בהריון תאומים אי ספיקת צוואר ונקלטה שוב בתאומים ועשו לה קשירה וזה נגמר עם סוף טוב?
מקווה שמצאת תשובה מרגיעה איפשהו
29/04/2016 | 12:32
74
אישית לא שמעתי על מישהי שעברה משהו דומה. אבל כן שמעתי על כמה נשים שאחרי אי ספיקת צוואר בהריון תאומים עברו קשירה בהריון עם עובר אחד וההריון הסתיים בשלום ובשמחה. 
סיוט החמסין הזה, סיוט!
27/04/2016 | 07:36
12
134
בקושי הצלחתי לגרור את עצמי אתמול מהמיטה - רק כדי לחזור אליה אחרי 3 שעות עבודה. לתחושת התשישות החמסינית הזו הצטרף וירוס בטן: בחילות, הקאות, צמרמורות וכאבי בטן מייסרים כל הלילה. הסיבה היחידה שאני ערה עכשיו היא שיש לי תור לשיננית שאני לא יכולה לוותר עליו.
ולקינוח (ובלי קשר לוירוס ולחמסין) - דלקת בגיד בכף הרגל, מה שאומר שאני מדדה כמו ברווז נכה, אבל אסור לקחת נוגדי דלקת, אז צריך לחכות שזה יעבור לבד
מצד שני, נחמד להתלונן קצת תלונות שלא קשורות לחרדות
אוי ויי
27/04/2016 | 08:52
5
70
החמסין באמת סיוט, גם אני זחלתי לשעה החוצה והקאתי את הנשמה כל היום אחר כך
כל השאר נשמע ממש נורא
במקום לדדות עדיף לשכב, נכון קיבלת מחלה על הגיד המודלק?
תרגישי טוב, לפחות החמסין נגמר
אז קיבלתי, אז מה?
27/04/2016 | 10:06
4
73
נגמרה העבודה? הדדליינים? לקוחות שבאחם בדרישות? ספקים לריב איתם?
אז תכננתי לדדות לעבודה למרות הרגל, אבל דווקא הוירוס אילץ אותי לקחת יום מחלה, אחרי שהתעוררתי פעם בשעה בגלל כאבי בטן. בסוף יצא שגם הרגל נחה.
זהו, אני עובדת
27/04/2016 | 11:22
3
47
בתחום שמשאיר את העבודה בעבודה. סיימתי את המשמרת זה אומר שסיימתי.
כן, במצב של עבודה נגררת, זה באמת אז מה
מה מצב הוירוס באמת? מתקרב לסיום.
והאם השיניים לבנות יותר?
לפחות מצב הרגל משתפר
27/04/2016 | 20:39
2
32
כי כל מה שאני עודה ביומיים האחרונים זה לשכב :)
הוירוס קצת פחות מעיק, אבל אני עדיין מעוכה, ומסתמן שבן הזוג נדבק ממני
ונפלתי על השיננית הכי לא עדינה בקופ"ח, וגם גיליתי שהם מקציבים 20 דקות לטיפול, ללא קשר למצב השיניים קבעתי עוד טיפול לעוד חודשיים כי בינתיים אין הרבה מה לעשות (השיננית אמרה שבגלל ההריון החניכיים נורא רגישים אז היא לא יכולה לעשות ניקוי עמוק יותר), אבל אחרי הלידה אני מתכוונת ללכת לרופא ולניקוי פרטי, בתקווה שאלו יצליחו לבלום את הגנטיקה המשפחתית הדפוקה.
אוף. נשמע ממש מבאס
27/04/2016 | 22:03
19
גם הרגל, גם הבטן וגם השיניים...
שמחה שלפחות את מאפשרת לעצמך לנוח. תרגישי טוב
זוועה
27/04/2016 | 22:09
24
השיננית נשמעת כמו הקצפת, ובן זוג חולה זה בטח הדובדבן... אאוץ'
החלמה מהירה לשניכם
איזה באסה...
27/04/2016 | 15:11
25
החום הזה מתיש, לא יודעת איך נחזיק בקיץ...
נראה לי שהגוף שלך דורש מנוחה
מקווה שהווירוס יעבור מהר, תשתי מלא, ותיבדקי אם לא עובר, לי היה איזה חיידק בהריון קודם וזה מאוד לא נעים.
ושיעבור כל זה ויתקרר פה קצת...
מבאס
27/04/2016 | 22:51
13
ממש מבאס שהכל כואב ומציק. לפחות החמסין עבר לבינתיים והרגל קצת יותר. עכשיו יש חג אז יש לך עוד כמה ימים לנוח.
מקווה שתרגישי טוב ומהר!
מה שלומך היום?
28/04/2016 | 17:38
3
6
הרבה יותר טוב
28/04/2016 | 20:25
2
27
אחרי שישנתי איזה יומיים, די חזרתי לעצמי. פה ושם יש מיחושים בבטן אבל בקטנה, נראה שבן הזוג לא תפס את הוירוס חזק מדי ואפילו הרגל כמעט לא כואבת. כנראה שהייתי צריכה כמה ימי מנוחה
מעולה. אני שמחה לשמוע :)
28/04/2016 | 21:25
1
טוב לשמוע! תנוחי עוד
28/04/2016 | 21:56
1
חם בפורומים של תפוז
מסגרת החינוך שמתאימה לילדיך
מסגרת החינוך שמתאימה...
אז איך עושים את זה בצורה נכונה? ועל מה חשוב לשים...
מסגרת החינוך שמתאימה לילדיך
מסגרת החינוך שמתאימה...
אז איך עושים את זה בצורה נכונה? ועל מה חשוב לשים...
אירוח בנושא חיסכון פנסיוני
אירוח בנושא חיסכון...
מה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לשפר את מצבנו...
אירוח בנושא חיסכון פנסיוני
אירוח בנושא חיסכון...
מה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לשפר את מצבנו...
הקשר בין טראומה והתמכרות למין
הקשר בין טראומה...
איך טראומה יכולה ליצור התמכרות? אתם מוזמנים כבר...
הקשר בין טראומה והתמכרות למין
הקשר בין טראומה...
איך טראומה יכולה ליצור התמכרות? אתם מוזמנים כבר...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
ארגון גני הילדים הפרטיים בישראל
ארגון גני הילדים הפרטיים
מרכז הרחם- מרכז ליווי הריון לידה והורות ראשונית
מרכז הרחם
פורום קלאב פוט
פורום קלאב פוט
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ