לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
2923029,230 עוקבים אודות עסקים

פורום אופנועים

ברוכים הבאים לקהילת האופנוענים של תפוז! בין אם אתם רוכבים על "חרגולים" עצבניים בשטח, מלחכים אספלט עם הסליידרים בכבישים רחוקים, מתניידים ביעילות עם הקטנוע בעיר או ממרקים ניקלים אחת ליום ומגהצים את הפרנזים לפני הטיול... לכם ולכל מי שהאהבה והטירוף למוטוריקה בכלל ולכלים דו גלגליים בפרט זורמת אצלו בוורידים, ל-כווולכם מיועד מקום המפלט העונה לשם "פורום האופנועים של תפוז"!
 
גולשי ומנהלי הפורום ישמחו לארח אתכם בצל עצי התפוז של הפרדס כיאה לאחווה האופנוענית ולחויה המשותפת לכולנו. 
 
אז מה עושים כאן? כאן תוכלו להעלות כל שאלה בנושא יקיר לבכם או משאת נפשכם: לתת טיפ לרוכבים חדשים, להתלונן על מפגעי מע``צ ומשטרת התנועה (או להחמיא! גם זה יכול לקרות!), לתכנן או להמליץ על טיולים, להתלונן, להחמיא או לשאול על בתי עסק, בעיות מנוע/אביזרים/חלקים לשאול ולענות, מה שתרצו.
 
בכותרת האפורה שבראש הפורום, תוכלו למצוא קישורים לכתבות, מאמרים, מבחנים, השוואות והמלצות על אופנועים (כמובן..) מומלץ לקרוא את "כללי הגלישה בפורום" אשר מופיעים ב"מאמרי הפורום" לפני תחילת הגלישה.
 
מעט היסטוריה: 
פורום האופנועים של תפוז הוקם ביוני של שנת 2000 הפך להיות ביתה החדש של קהילת האופנועים שהייתה ב- IOL (ואשר עברה לזמן קצר למערכת הפורומים של וואלה). כל חברי הקהילה עברו כאחד לתפוז, ומנהלה הראשון של הפורום - KLE - מסר את שרביט הניהול ל- כRובי, מנהלה המקורי של הקהילה עוד מימיה ב- IOL. 
בתחילת 2003 הצטרף COLT לניהול הפורום כדי להשתתף עם כRובי בתפעול הפורום ובניהולו. באותה הזדמנות נפרד צוות הניהול מ- MIKEE. 
כאשר כRובי קיבל הצעה לשמש כמנהל מותג KTM בישראל, נבחר R-יק למלא את התפקיד הקשה.
במהלך שנת 2004 נכנס 45degrees לניהול הפורום, וזמן קצר לאחר מכן עזב COLT ואל הצוות הצטרף MAX D. 
בשנה לאחר מכן התייצב צוות הניהול ועמד על 3 מנהלים - TYGGER, MAX ועוד אחד שביקש למחוק את שמו מהיסטורית הנהלת הפורום. 
בחודשים האחרונים של 2007 התחלפו 3 המנהלים בצוות אחר המונה את מיצו, yarivos ו- LoneRider, וביחד קבעו סטנדרטים חדשים לניהול וכן הרימו את שני מפגשי האופנוענים הגדולים שהיו בישראל מאז ומתמיד - לטרון 2007 ו- 2008.
אחרי פרישתם של yarivos ו-LoneRider מהניהול. הצטרפו hajbi ו- Pumi לצוות המנהלים. 
בהנהגתם של מנהלי הפורום, פורום האופנועים בתפוז היווה את אחד מהגורמים המשמעותיים ביותר במטה המאבק לביטוח חובה הוגן, מאבק שהחל בסוף 2009 כשבשיאו אירגן מטה המאבק את ההפגנה הגדולה ביותר שידע עולם הדו"ג בישראל, הפגנת ה- 15 בנובמבר 2009, הידועה גם בכינוייה "תל אביב עומדת".
בתחילת שנת 2011 פרש Pumi והחליף אותו avi elbaz, ואל צמד הניהול הצטרפה גם הגולשת gamgam. אחרי פרישתו של אבי הצטרף לצוות עופר רונן Vstrom וגם הוא פרש באמצע 2015.
 
לסיכום: כולם פה ישמחו תמיד לעזור, לתמוך, לצחוק, לשאול ולהתעניין בכל מה שיש לך לומר על דו-גלגליים. אנחנו בטוחים שתהנו. בברכת רכיבה מהירה ובטוחה! (החיים קצרים-תנו בגז!)
 
עשרת הדיברות לגולש ברשת (מתוך פורום התמכרות לאינטרנט בתפוז): 1. זכור את האנושיות, עמוד על שלך אך אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך. 2. הצמד לנורמות ההתנהגות החלות בחיי המציאות. 3. דע היכן אתה נמצא במרחב הוירטואלי. 4. כבד את זמנם ורוחב הפס של האחרים. 5. תראה יפה ברשת. 6. חלק את הידע והמומחיות שלך ברשת, למען עולם טוב יותר. 7. שמור את המלחמות הרגש תחת בקרה. 8. כבד את פרטיותם של האחרים. 9. אל תנצל לרעה את הכח שלך. 10. היה סלחן כלפי טעויות הזולת.

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אופנועים

ברוכים הבאים לקהילת האופנוענים של תפוז! בין אם אתם רוכבים על "חרגולים" עצבניים בשטח, מלחכים אספלט עם הסליידרים בכבישים רחוקים, מתניידים ביעילות עם הקטנוע בעיר או ממרקים ניקלים אחת ליום ומגהצים את הפרנזים לפני הטיול... לכם ולכל מי שהאהבה והטירוף למוטוריקה בכלל ולכלים דו גלגליים בפרט זורמת אצלו בוורידים, ל-כווולכם מיועד מקום המפלט העונה לשם "פורום האופנועים של תפוז"!
 
גולשי ומנהלי הפורום ישמחו לארח אתכם בצל עצי התפוז של הפרדס כיאה לאחווה האופנוענית ולחויה המשותפת לכולנו. 
 
אז מה עושים כאן? כאן תוכלו להעלות כל שאלה בנושא יקיר לבכם או משאת נפשכם: לתת טיפ לרוכבים חדשים, להתלונן על מפגעי מע``צ ומשטרת התנועה (או להחמיא! גם זה יכול לקרות!), לתכנן או להמליץ על טיולים, להתלונן, להחמיא או לשאול על בתי עסק, בעיות מנוע/אביזרים/חלקים לשאול ולענות, מה שתרצו.
 
בכותרת האפורה שבראש הפורום, תוכלו למצוא קישורים לכתבות, מאמרים, מבחנים, השוואות והמלצות על אופנועים (כמובן..) מומלץ לקרוא את "כללי הגלישה בפורום" אשר מופיעים ב"מאמרי הפורום" לפני תחילת הגלישה.
 
מעט היסטוריה: 
פורום האופנועים של תפוז הוקם ביוני של שנת 2000 הפך להיות ביתה החדש של קהילת האופנועים שהייתה ב- IOL (ואשר עברה לזמן קצר למערכת הפורומים של וואלה). כל חברי הקהילה עברו כאחד לתפוז, ומנהלה הראשון של הפורום - KLE - מסר את שרביט הניהול ל- כRובי, מנהלה המקורי של הקהילה עוד מימיה ב- IOL. 
בתחילת 2003 הצטרף COLT לניהול הפורום כדי להשתתף עם כRובי בתפעול הפורום ובניהולו. באותה הזדמנות נפרד צוות הניהול מ- MIKEE. 
כאשר כRובי קיבל הצעה לשמש כמנהל מותג KTM בישראל, נבחר R-יק למלא את התפקיד הקשה.
במהלך שנת 2004 נכנס 45degrees לניהול הפורום, וזמן קצר לאחר מכן עזב COLT ואל הצוות הצטרף MAX D. 
בשנה לאחר מכן התייצב צוות הניהול ועמד על 3 מנהלים - TYGGER, MAX ועוד אחד שביקש למחוק את שמו מהיסטורית הנהלת הפורום. 
בחודשים האחרונים של 2007 התחלפו 3 המנהלים בצוות אחר המונה את מיצו, yarivos ו- LoneRider, וביחד קבעו סטנדרטים חדשים לניהול וכן הרימו את שני מפגשי האופנוענים הגדולים שהיו בישראל מאז ומתמיד - לטרון 2007 ו- 2008.
אחרי פרישתם של yarivos ו-LoneRider מהניהול. הצטרפו hajbi ו- Pumi לצוות המנהלים. 
בהנהגתם של מנהלי הפורום, פורום האופנועים בתפוז היווה את אחד מהגורמים המשמעותיים ביותר במטה המאבק לביטוח חובה הוגן, מאבק שהחל בסוף 2009 כשבשיאו אירגן מטה המאבק את ההפגנה הגדולה ביותר שידע עולם הדו"ג בישראל, הפגנת ה- 15 בנובמבר 2009, הידועה גם בכינוייה "תל אביב עומדת".
בתחילת שנת 2011 פרש Pumi והחליף אותו avi elbaz, ואל צמד הניהול הצטרפה גם הגולשת gamgam. אחרי פרישתו של אבי הצטרף לצוות עופר רונן Vstrom וגם הוא פרש באמצע 2015.
 
לסיכום: כולם פה ישמחו תמיד לעזור, לתמוך, לצחוק, לשאול ולהתעניין בכל מה שיש לך לומר על דו-גלגליים. אנחנו בטוחים שתהנו. בברכת רכיבה מהירה ובטוחה! (החיים קצרים-תנו בגז!)
 
עשרת הדיברות לגולש ברשת (מתוך פורום התמכרות לאינטרנט בתפוז): 1. זכור את האנושיות, עמוד על שלך אך אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך. 2. הצמד לנורמות ההתנהגות החלות בחיי המציאות. 3. דע היכן אתה נמצא במרחב הוירטואלי. 4. כבד את זמנם ורוחב הפס של האחרים. 5. תראה יפה ברשת. 6. חלק את הידע והמומחיות שלך ברשת, למען עולם טוב יותר. 7. שמור את המלחמות הרגש תחת בקרה. 8. כבד את פרטיותם של האחרים. 9. אל תנצל לרעה את הכח שלך. 10. היה סלחן כלפי טעויות הזולת.

מקיף ישראל - חלק 2

מאת: Tshavit  פורסם: 07/06/2002  עדכון אחרון: 23/05/2005  
 
ואז נופל לי האסימון. אני אחרי 700 קילומטרים של נסיעה, ואין לי סבלנות לחכות. אני רוצה לעלות מיד על האופנוע, ובאמת ובתמים לא רק מוכן אלא גם רוצה לעשות עוד 700. אין שום מיחושים, שום שריר כואב, הישבן כמו חדש (טוב, כמו שהיה קודם). ממש לא להאמין. רכבתי כבר בעבר מרחקים כאלו ויותר ביום אחד, אבל מעולם לא התקרבתי לנוחות ולחוסר-המאמץ שהם מנת חלקי הפעם. או לכיף. אני קולט שאני פשוט בהיי היסטרי, תוצאה של הזרקה ישירה של דו"גיות למוח במנה גדושה ומרוכזת. האופנוע הנכון, בכבישים הנכונים, במזג האור הנכון. חתיכות הפאזל התישבו במקומן ברובן המכריע מאז השיחה עם פורת, ואני פשוט רוצה עוד ועוד.

סוף-סוף אנו יוצאים לדרך – בחיי שכך הרגשתי, ´סוף-סוף´, למרות שזו היתה הפסקה של אולי רבע שעה – ותוך דקות מתחברים לעוקף-האינתיפאדה ממזרח ליריחו. יש לנו כאן פחות או יותר רשיון פתוח לתת גז, ואנו מנצלים זאת היטב. בהמשך מתגלה לי עוקף נוסף שלא היה מוכר לי, סביב איזור עוג´ה, וזה כבר ממש מסלול המראה/אימונים/מירוצים: הכביש נע מזרחה עד הגבול, צפונה לאורך הגבול ואז חזרה מזרחה, בלי תנועה, עם שדה ראיה בלתי מוגבל, אף לא זכר למשטרת תנועה – מה כבר יש להם לחפש כאן, הרי היבול היומי יהיה דל ביותר – ופה-ושם פניות סופר מהירות. יייייי-האאאאהההה!
אני נדהם מהתחושה הנטועה שמעביר ה-v-סטרום, גם כשהוא נטוי על הצד במהירויות הקרובות ל-200. אמנם כאן, יותר מכל, מורגש הפרונט הקצת-קל-מדי, תולדה של חלוקת משקל דו"שית אופיינית – יותר על הגלגל האחורי מאשר באופנועי ספורט – פלוס מנוע v עם בוכנה אחת השלוחה לפנים, אשר מחייב באופן מסורתי מיקום אחורי יחסית בשילדה. על כל זה אני לא חושב באותו זמן, אלא על כך שאולי אני קצת מגזים, בהתחשב ביעודו של האופנוע ובצמיגי הטרייל-ווינג. חושב, ועונה לעצמי: לאאאאא. תן להתבטא, אחי. באחת הישורות אני מושך את ה-dl למקסימום, כמה שהוא מסוגל, והמחוג נעצר על 220 קמ"ש. די והותר.
מיגון הרוח הפסיק להיות יעיל הרבה לפני שמחוג המהירות הפסיק להתקדם. באין רוח נגדית, 160 הוא הגבול העליון לפני ששרירי הצוואר מתחילים להתאמץ כנגד הרוח הדוחפת את הראש לאחור. עם רוח נגדית השלב הזה מגיע פה ושם גם ב-130 קמ"ש. רוב הזמן זו דרך יעילה למדי למנוע מעצמך שלילה מנהלתית מיידית ואולי גם בילוי קצר בבית-מעצר.
צפונית לג´יפטליק הכביש מתחיל להתפתל, לעלות ולרדת, וה-v של ה-v-סטרום מתחיל להפגין שרירים. הרבה זמן לא נסעתי בכביש הזה, ושכחתי כמה הוא מהנה; במיוחד עם האופנוע הזה, שיש לו בוכנות בריאות ומיד-ריינג´ קטלני. בלי צורך לשחק בדוושת ההילוכים יורה עצמו הסוזוקי החוצה מהפניות, 6-5 אלף סל"ד, ממש לא צריך יותר; המומנט זורם לגלגל, הנוף זורם בצדדים בקצב תואם, ואני שר בתוך הקסדה. בשביל כבישים כאלו ונסיעה כזו אני רוכב על אופנועים.
בפניה למלכישוע שני החיפאים פונים שמאלה, אני מנופף להם לשלום וממשיך הלאה. לא להאמין איך המרחקים מתקצרים, כי חיש-קל עוברת בית-שאן משמאל ל-dl, ותיק-תק אנו מתגלגלים על-פני הערוץ בו היתה עמדת-החירום של הגדוד שלי. זה בכלל מתגלה כמסע-נוסטלגיה צבאי לא קטן, הסיפור הזה: ברפיח עשינו מילואים, בצאלים נפרדתי לשלום מהגדוד, לאורך הגבול המצרי עד אילת ובערבה התבצע שרות-מילואים נוסף, כנ"ל לאורך ים המלח, במהלך מלחמת המפרץ, כשמעלינו ראו השומרים היותר-ערנים בלילות את הטילים בדרך לארץ; באזור העוג´ה ישב הגדוד שלי בסדיר, יותר צפונה היה אימון-הגדוד הראשון שלי כמפקד-סוללה, בחמאם-אל-מליח ישב גדוד השריון עם המש"קית-ת"ש שהייתי שרוף עליה... וואוו. הזכרונות צפים ועולים, מנה בריאה של נוסטלגיה לתקופה אחרת, תמימה ונטולת דאגות. אני נזכר איך הייתי נוסע עם ה-cx500 לבסיס במבוא-שילה, על דרך אלון (שאז עוד נקראה "דרך ארץ המרדפים"), דרך כל הכפרים הערביים... באמת תקופה אחרת. אפילו אלוף הפיקוד הכיר את הקצין המשוגע על האופנוע.
צמח. חולף בזלזול על פני תחנת הדלק, ימינה, בואך חמת גדר, מטפס בכביש המפותל והצר לדרום הרמה. הנוף המשגע גורם לי לעצור פעמיים במהלך העליה. למעלה, ברמת הגולן, אנחנו נכנסים לארץ אחרת. שומם לגמרי כאן, אבל ירוק, ירוק מאד, והשטח המבותר משחק עם עצמו בנחשים וסולמות. כל קילומטר הסביבה נראית אחרת. זריקת רענון לעיניים, אחרי יותר מחצי יום של חום וצהוב יבשים בעיניים. השעה 16:30 בערך, ובמישור הגבוה של הרמה שורר מזג אויר קריר שחודר דרך המעיל הדק. יחד עימו חודרת ההכרה שאולי לא הבאתי ביגוד מספיק חם להמשך הערב, ושלא נשארו לי ממש הרבה שעות אור.
אי-שם אחרי צומת עין-זיון אני פוגש רכב משטרתי שעוצר כל מי שנוסע במקום הרגיש הזה בשעה מוזרה שכזו – יום שישי לפנות ערב. אני לא נראה חשוד, למזלי, ונהנה מהתגובה כשאני מספר להם מאיפה באתי ולאן אני הולך. חותך את בוקעתא, וב-17:00 עוצר לתדלק במסעדה. שיחת חולין קצרה עם המתדלק, הראשונה של אותו יום למרבה הפלא, מילה-שתיים עם קבוצת ילדים שהתקבצו סביב המפלצת הצהובה-שחורה, ואני בדרכי למג´דל שאמס, הנקודה הצפונית ביותר של המסע. בכיכר המרכזית של הישוב אני מגלה את הפסל של לוחמי-החירות הדרוזים, עם... דגלי פלסטין נעוצים בראשו. מסביב תלויות כרזות בצבעי לבן-ירוק-אדום. עוד אופס?


הקש כאן לתמונה

אני יורד מהאופנוע, מתחיל לצלם בנונשלנטיות מעושה, ומסביב משתרר שקט. אט-אט מתקבצות מכוניות נהוגות בידי צעירים, נעמדות סביבנו. הסיטואציה מקבלת טונים ממש לא נעימים, אבל המשימה הצילומית נמשכת: פוזה של ה-dl תחת הפסל, ובשלב הזה כבר שוררת דממה מסביבי. המכוניות שעוד נוסעות בכיכר עושות זאת בשקט מופתי, הולכי הרגל נעצרו ומביטים בי. איש אנו מוציא מילה מהפה, אף ילד לא בא לשאול על האופנוע. creepy.
בירידות לכיוון נוה-אטי"ב אנ נושם לרווחה. השמש הנמוכה מסנוורת, המשקף שמטונף משכבות-שכבות של מיץ חרקים שהתאבדו עליו ("מה הדבר האחרון שעובר בראש של ברחש שמתרסק על קסדה? החור של ה...") מחריף את בעיית הראות. בשלב הזה אני כבר לא כל כך נהנה. בקריית שמונה אני לוקח צפונה, מביט בדאגה על הרכס ההרים של אצבע הגליל שמתנשאים מעלי, עטויי עננים. הפינאלה, כך נראה, הולך להיות קשה.
שמאלה לכיוון כפר גלעדי, וה-dl מטפס מעלה בעליצות. ליד מרגליות הזכרונות מכים בי בעוצמה אדירה: כאן הורדנו את התומ"תים בלילה סוער, כאן הלכתי עם החיילים החדשים במסע-אלונקות... אני מתאפק לא לבקר את העמדה הישנה. הצורך להמשיך ולנסוע עדיין בוער בי, אחרי 11 שעות באוכף. בכביש הצפון אני פונה שמאלה ודרומה, מצלם פעם אחרונה באור-הדמדומים הכלה והולך, שולף את השכבת-ביגוד-אקסטרה מהילקוט ומקלל שוב את עצמי על המגבוניים הלחים שנשארו בבית. המשקף ממש מטונף – איך אני ארכב עכשיו? ועוד בכביש הצפון הצר והמפותל? ואכן, כאן מגיע הקטע הקשה ביותר של המסע: אני בכל זאת קצת עייף, ומתקשה לשמור על ריכוז. בעיקר, קשה לי לראות את הכביש כי אנו באותה שעה מעצבנת כאשר כבר חשוך, אבל לא מספק חשוך כד שהפנס יאיר משהו. בנוסף, קר לי והרעב מתחיל להציק – לא אכלתי כלום כל היום. העננים נמוכים, פה ושם אני ממש בתוכם...
אחרי רבע שעה אני מתנער. צריך לעשות משהו. כדי להתעורר כמו גם כדי להתחמם, אני מתחיל ללחוץ את הסוזוקי הגדול בכביש המאתגר כפי שלא לחצתי כל היום: בולם אל תוך הפניות, משכיב, מאיץ בחוזקה ביציאה, הכל כדי לגרום לי לעבוד על האופנוע וכדי לתת זריקת-אדרנלין למוח.
זה עובד. מכאן ואילך אני לא מרגיש את העייפות, הרעב או הקור. כביש הצפון הופך לסימפוניה מוטורית לשני גלגלים ושתי בוכנות. המנגינה נמשכת גם כשהכביש הופך לח ואחר כך רטוב – ירד גשם, מתברר – והופה, אנו עוברים עוד שמות מוכרים ועמוסי-זכרונות. בירנית, שומרה, לילות מארבים בלבנון כקת"ק צעיר עם החטיבה הדרוזית הצפונית, כניסה עם הסוללה דרך א.ג. 14, או אולי זו היתה אבן גבול 6? לא חשוב. הרבה לפני שציפיתי אנו משאירים את שלומי מאחורינו, הכביש מתיישר (אני נאנח בתוך הקסדה, כי אני יודע שמכאן ואילך כבר לא יהיו סיבובים מעניינים), ומגיעים לצומת בצת.
הנסיעה המנהלתית דרומה והביתה מחזירה אותי לפרופורציות. המהירויות בהן נסעתי על הכבישים השוממים של שולי המדינה, ושנראו לי כל כך מתונות, הופכות להיות סכנת-רשיון בכבישי המפרץ. אני מוחזר למציאות באכזריות כאשר מכונית נכנסת לי לנתיב, ואני קולט את פער-המהירויות בינינו. הירידה ל-100 היא כמעט כמו קפיצה מרכבת דוהרת ונחיתה על הקרקע: לא יכול להיות שמד המהירות מדוייק!

חיפה התחתית ריקה מאדם, ואני חותך את העיר בגל ירוק ומוח שמחפש איפה הכבישים הפתוחים שליוו אותי כל היום. יו, כמה שאני לא רוצה להיות כאן. לא רוצה לחזור. למעלה מ-1,000 ק"מ, וזה לא מספיק. על כביש החוף אני מתרכז במשימה הקשה של להחזיק את המהירות על ערך סביר.
ב-20:55, אחרי 3 שעות פחות ממה שתכננתי במקור, אני מכבה את המנוע ליד הבית במושב, ומסיר לאט את הכפפות והקסדה. נשאר יושב דקות ארוכות ליד האופנוע המופלא הזה שלקח אותי 1,175 ק"מ ב-12 שעות ועוד שעה ועוד 5 דקות. מאזין לקולות ההתקררות של המנוע. אני מלא ב-hi אדיר משולב בשקט פנימי כמותו מזמן לא חשתי, ולחלק גדול מכך אחראי הסוזוקי המגודל והמכוער הזה. אני לא ממוטט, לא שפוך, לא קרוע ולא בלוי, אחוי. שום שריר לא מזכיר לי את קיומו, והעכוז שלי לא מזכיר את זה של קופים מסויימים. פשוט לא להאמין.
1,175 ק"מ. 80 ליטר דלק, פלוס מינוס. 14.7 ק"מ לליטר. 1 בקבוק משקה קל אשכוליות (מה שאומר שאני עשיתי בערך 3,600 ק"מ לליטר). 90.4 קמ"ש, ממוצע כללי. הדיסק מאוחה. הפאזל שלם. ההחלטות הנדרשות התקבלו והמסקנות – הנכונות, אני מקווה – הוסקו. הראי בבית מראה שמבחוץ לא ממש רואים שנהייתי צעיר יותר, אבל בפנים זה בהחלט מרגיש ככה.
mission accomplished

המשך לדף הבא
חזרה לדף הקודם
אין תגובות

הודעות אחרונות

19:38 | 06.11.19 RichardLionHeart1
17:14 | 11.10.19 dorco123
18:32 | 09.10.19 יואב שניר
16:16 | 06.10.19 Romeo1000
22:14 | 05.10.19 Romeo1000
20:12 | 05.10.19 Nim27
09:04 | 26.09.19 צבינגי
10:10 | 21.09.19 Nim27
20:46 | 16.09.19 אלקטרון בז אדום
21:05 | 13.09.19 נמלה עוקצת
10:37 | 05.09.19 אוהבותה
14:40 | 14.08.19 TS250X1

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ