לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
2923529,235 עוקבים אודות עסקים

פורום אופנועים

ברוכים הבאים לקהילת האופנוענים של תפוז! בין אם אתם רוכבים על "חרגולים" עצבניים בשטח, מלחכים אספלט עם הסליידרים בכבישים רחוקים, מתניידים ביעילות עם הקטנוע בעיר או ממרקים ניקלים אחת ליום ומגהצים את הפרנזים לפני הטיול... לכם ולכל מי שהאהבה והטירוף למוטוריקה בכלל ולכלים דו גלגליים בפרט זורמת אצלו בוורידים, ל-כווולכם מיועד מקום המפלט העונה לשם "פורום האופנועים של תפוז"!
 
גולשי ומנהלי הפורום ישמחו לארח אתכם בצל עצי התפוז של הפרדס כיאה לאחווה האופנוענית ולחויה המשותפת לכולנו. 
 
אז מה עושים כאן? כאן תוכלו להעלות כל שאלה בנושא יקיר לבכם או משאת נפשכם: לתת טיפ לרוכבים חדשים, להתלונן על מפגעי מע``צ ומשטרת התנועה (או להחמיא! גם זה יכול לקרות!), לתכנן או להמליץ על טיולים, להתלונן, להחמיא או לשאול על בתי עסק, בעיות מנוע/אביזרים/חלקים לשאול ולענות, מה שתרצו.
 
בכותרת האפורה שבראש הפורום, תוכלו למצוא קישורים לכתבות, מאמרים, מבחנים, השוואות והמלצות על אופנועים (כמובן..) מומלץ לקרוא את "כללי הגלישה בפורום" אשר מופיעים ב"מאמרי הפורום" לפני תחילת הגלישה.
 
מעט היסטוריה: 
פורום האופנועים של תפוז הוקם ביוני של שנת 2000 הפך להיות ביתה החדש של קהילת האופנועים שהייתה ב- IOL (ואשר עברה לזמן קצר למערכת הפורומים של וואלה). כל חברי הקהילה עברו כאחד לתפוז, ומנהלה הראשון של הפורום - KLE - מסר את שרביט הניהול ל- כRובי, מנהלה המקורי של הקהילה עוד מימיה ב- IOL. 
בתחילת 2003 הצטרף COLT לניהול הפורום כדי להשתתף עם כRובי בתפעול הפורום ובניהולו. באותה הזדמנות נפרד צוות הניהול מ- MIKEE. 
כאשר כRובי קיבל הצעה לשמש כמנהל מותג KTM בישראל, נבחר R-יק למלא את התפקיד הקשה.
במהלך שנת 2004 נכנס 45degrees לניהול הפורום, וזמן קצר לאחר מכן עזב COLT ואל הצוות הצטרף MAX D. 
בשנה לאחר מכן התייצב צוות הניהול ועמד על 3 מנהלים - TYGGER, MAX ועוד אחד שביקש למחוק את שמו מהיסטורית הנהלת הפורום. 
בחודשים האחרונים של 2007 התחלפו 3 המנהלים בצוות אחר המונה את מיצו, yarivos ו- LoneRider, וביחד קבעו סטנדרטים חדשים לניהול וכן הרימו את שני מפגשי האופנוענים הגדולים שהיו בישראל מאז ומתמיד - לטרון 2007 ו- 2008.
אחרי פרישתם של yarivos ו-LoneRider מהניהול. הצטרפו hajbi ו- Pumi לצוות המנהלים. 
בהנהגתם של מנהלי הפורום, פורום האופנועים בתפוז היווה את אחד מהגורמים המשמעותיים ביותר במטה המאבק לביטוח חובה הוגן, מאבק שהחל בסוף 2009 כשבשיאו אירגן מטה המאבק את ההפגנה הגדולה ביותר שידע עולם הדו"ג בישראל, הפגנת ה- 15 בנובמבר 2009, הידועה גם בכינוייה "תל אביב עומדת".
בתחילת שנת 2011 פרש Pumi והחליף אותו avi elbaz, ואל צמד הניהול הצטרפה גם הגולשת gamgam. אחרי פרישתו של אבי הצטרף לצוות עופר רונן Vstrom וגם הוא פרש באמצע 2015.
 
לסיכום: כולם פה ישמחו תמיד לעזור, לתמוך, לצחוק, לשאול ולהתעניין בכל מה שיש לך לומר על דו-גלגליים. אנחנו בטוחים שתהנו. בברכת רכיבה מהירה ובטוחה! (החיים קצרים-תנו בגז!)
 
עשרת הדיברות לגולש ברשת (מתוך פורום התמכרות לאינטרנט בתפוז): 1. זכור את האנושיות, עמוד על שלך אך אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך. 2. הצמד לנורמות ההתנהגות החלות בחיי המציאות. 3. דע היכן אתה נמצא במרחב הוירטואלי. 4. כבד את זמנם ורוחב הפס של האחרים. 5. תראה יפה ברשת. 6. חלק את הידע והמומחיות שלך ברשת, למען עולם טוב יותר. 7. שמור את המלחמות הרגש תחת בקרה. 8. כבד את פרטיותם של האחרים. 9. אל תנצל לרעה את הכח שלך. 10. היה סלחן כלפי טעויות הזולת.

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אופנועים

ברוכים הבאים לקהילת האופנוענים של תפוז! בין אם אתם רוכבים על "חרגולים" עצבניים בשטח, מלחכים אספלט עם הסליידרים בכבישים רחוקים, מתניידים ביעילות עם הקטנוע בעיר או ממרקים ניקלים אחת ליום ומגהצים את הפרנזים לפני הטיול... לכם ולכל מי שהאהבה והטירוף למוטוריקה בכלל ולכלים דו גלגליים בפרט זורמת אצלו בוורידים, ל-כווולכם מיועד מקום המפלט העונה לשם "פורום האופנועים של תפוז"!
 
גולשי ומנהלי הפורום ישמחו לארח אתכם בצל עצי התפוז של הפרדס כיאה לאחווה האופנוענית ולחויה המשותפת לכולנו. 
 
אז מה עושים כאן? כאן תוכלו להעלות כל שאלה בנושא יקיר לבכם או משאת נפשכם: לתת טיפ לרוכבים חדשים, להתלונן על מפגעי מע``צ ומשטרת התנועה (או להחמיא! גם זה יכול לקרות!), לתכנן או להמליץ על טיולים, להתלונן, להחמיא או לשאול על בתי עסק, בעיות מנוע/אביזרים/חלקים לשאול ולענות, מה שתרצו.
 
בכותרת האפורה שבראש הפורום, תוכלו למצוא קישורים לכתבות, מאמרים, מבחנים, השוואות והמלצות על אופנועים (כמובן..) מומלץ לקרוא את "כללי הגלישה בפורום" אשר מופיעים ב"מאמרי הפורום" לפני תחילת הגלישה.
 
מעט היסטוריה: 
פורום האופנועים של תפוז הוקם ביוני של שנת 2000 הפך להיות ביתה החדש של קהילת האופנועים שהייתה ב- IOL (ואשר עברה לזמן קצר למערכת הפורומים של וואלה). כל חברי הקהילה עברו כאחד לתפוז, ומנהלה הראשון של הפורום - KLE - מסר את שרביט הניהול ל- כRובי, מנהלה המקורי של הקהילה עוד מימיה ב- IOL. 
בתחילת 2003 הצטרף COLT לניהול הפורום כדי להשתתף עם כRובי בתפעול הפורום ובניהולו. באותה הזדמנות נפרד צוות הניהול מ- MIKEE. 
כאשר כRובי קיבל הצעה לשמש כמנהל מותג KTM בישראל, נבחר R-יק למלא את התפקיד הקשה.
במהלך שנת 2004 נכנס 45degrees לניהול הפורום, וזמן קצר לאחר מכן עזב COLT ואל הצוות הצטרף MAX D. 
בשנה לאחר מכן התייצב צוות הניהול ועמד על 3 מנהלים - TYGGER, MAX ועוד אחד שביקש למחוק את שמו מהיסטורית הנהלת הפורום. 
בחודשים האחרונים של 2007 התחלפו 3 המנהלים בצוות אחר המונה את מיצו, yarivos ו- LoneRider, וביחד קבעו סטנדרטים חדשים לניהול וכן הרימו את שני מפגשי האופנוענים הגדולים שהיו בישראל מאז ומתמיד - לטרון 2007 ו- 2008.
אחרי פרישתם של yarivos ו-LoneRider מהניהול. הצטרפו hajbi ו- Pumi לצוות המנהלים. 
בהנהגתם של מנהלי הפורום, פורום האופנועים בתפוז היווה את אחד מהגורמים המשמעותיים ביותר במטה המאבק לביטוח חובה הוגן, מאבק שהחל בסוף 2009 כשבשיאו אירגן מטה המאבק את ההפגנה הגדולה ביותר שידע עולם הדו"ג בישראל, הפגנת ה- 15 בנובמבר 2009, הידועה גם בכינוייה "תל אביב עומדת".
בתחילת שנת 2011 פרש Pumi והחליף אותו avi elbaz, ואל צמד הניהול הצטרפה גם הגולשת gamgam. אחרי פרישתו של אבי הצטרף לצוות עופר רונן Vstrom וגם הוא פרש באמצע 2015.
 
לסיכום: כולם פה ישמחו תמיד לעזור, לתמוך, לצחוק, לשאול ולהתעניין בכל מה שיש לך לומר על דו-גלגליים. אנחנו בטוחים שתהנו. בברכת רכיבה מהירה ובטוחה! (החיים קצרים-תנו בגז!)
 
עשרת הדיברות לגולש ברשת (מתוך פורום התמכרות לאינטרנט בתפוז): 1. זכור את האנושיות, עמוד על שלך אך אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך. 2. הצמד לנורמות ההתנהגות החלות בחיי המציאות. 3. דע היכן אתה נמצא במרחב הוירטואלי. 4. כבד את זמנם ורוחב הפס של האחרים. 5. תראה יפה ברשת. 6. חלק את הידע והמומחיות שלך ברשת, למען עולם טוב יותר. 7. שמור את המלחמות הרגש תחת בקרה. 8. כבד את פרטיותם של האחרים. 9. אל תנצל לרעה את הכח שלך. 10. היה סלחן כלפי טעויות הזולת.

It seemed like a good idea...

מאת: Tshavit  פורסם: 07/06/2002  עדכון אחרון: 23/05/2005  
 
ובכן זה לקח זמן, אבל מוטב מאוחר וכו´: הנה תיאור הקפת-המדינה
שעשיתי עם הסוזוקי v-סטרום. כתבה זו מופיעה, בגרסה מצונזרת קמעא, בגליון "אוטו" שיצא זה עתה. בכתבה עצמה אין שינויים מהותיים,
אך נוסף כאן קטע נפרד על האופנוע שאינו קיים במגזין. קריאה נעימה.

טל והdl משקיפים..(הקש לפתיחת התמונה)


***
האמת היא שיצאתי לדרך באיחור קל. ארבע שעות אחרי המועד המקורי,
ליתר דיוק. לא בדיוק התחלה שמבשרת טובות, תגידו. כך או כך,
ב-07:50 בבוקר יום שישי, ה-3 במאי, אני נועל את דלת הבית,
הולך מאחור לסוזוקי הגדול הצהוב-שחור, שם מפתח בסוויץ´ ולוקח
נשימה עמוקה. יאללה, זזים. בתרמיל על הגב יש סווטשירט, זוג
מפות שמכסות את כל הארץ, ו... זהו.
לא שזה הפריע לי, אבל באותו שלב כל העסק נראה כמו עוד אחת מאותן
יציאות בלתי-מוסברות, משהו שעליו אצטרך לומר אחר-כך it seemed like a good idea at the time. מצב הרוח שלי היה מרומם ביותר, אמנם, אבל זה לא אומר שהתעלמתי מהמציאות. והמציאות היתה שהצבתי לעצמי יעד – איך לומר – קצת יומרני: להקיף את המדינה. לאורך הגבולות, במידת האפשר. נונסטופ. שזה אומר, עצירות לדלק-פיפי-שתיה, וזהו.
מרחק משוער: 1,200 ק"מ. זמן משוער: 16 שעות. זו היתה הסיבה
שרציתי לצאת ב-4 בבוקר: שאפתי להמנע ככל האפשר מנסיעה בחושך
בסוף הרונדל, כשאהיה מן הסתם שפוך טוטאלית, ו-4 ועוד 16
יוצא 8 בערב. המסלול המיועד: דרומה עד מעבר הגבול ברפיח,
אחר כך לאילת לאורך הגבול המצרי, צפונה בכביש הערבה, כביש
הבקעה, רמת הגולן, קריית שמונה, כביש הצפון, והביתה לאורך
כביש החוף. סביר בהחלט, לא?
יצאתי לבד; זה פשוט היה חלק מהסיפור. חלק מהצורך העז שכרסם בי לצאת החוצה מהחיים האלו, להיות עם עצמי, ולארגן כמה דברים עקרוניים בראש. איזה דברים? ממש לא חשוב. מה שכן חשוב הוא שאין כמו בילוי משותף עם אופנוע, לטווח ממש ארוך, כדי להוציא את ההסתיידות מהעורקים. אם תרצו, הייתי צריך דחוף לעשות scandisk, לזהות את הסקטורים הפגומים ואחר כך לבצע דפרגמנטציה לדיסק.
איחוי, בלשון יפה.
בחרתי ביום שישי, בו הכבישים יהיו ריקים כמה שאפשר. בחרתי
באופנוע שעל הנייר היה צריך להיות אידאלי: v-טווין בריא,
תצורת המנוע האהובה עלי, במבנה של דו-שימושי גדול שמבטיח
הרבה מקום לרגליים ארוכות. מיכל דלק של 22 ליטר, 100 כ"ס
פלוס-מינוס, ים של מומנט ומה שנראה כמיגון-רוח סביר. ואם
נכונה הפרסומת של סוזוקי לגבי מה שרכיבה על ה-dl1000
וי-סטרום עושה לאדם, הרי שארוויח כאן בונוס לא מבוטל בדמות
הצערת-גיל. מה רע?
הגדרתי לעצמי שאני הולך לרכב זורם כמה שאפשר, חלק ורגוע,
במהירויות שפויות אבל גם בלי להאט הרבה. לרכב רגוע, בלי
להתעייף פיזית, שזה אומר ללא בלימות חזקות או האצות חריפות.
עם כמה שפחות עצירות, ממש המינימום האולימפי של צרכי הגוף ומיכל-הדלק. פה ושם קצת חניות-צילום קצרות, וזהו. הצטיידתי בביגוד תחתון צמוד ונטול-תפרים, פרי נסיון עבר עשיר וכואב, מכנסי ג´ינס צמודים גם הם שלא יתנפנפו – כשזה קורה יום שלם, אפשר לצאת פסיכי – וזה הכל. את המגבונים הלחים, שמצויינים לרענון, לניקוי המשקף מג´יפת-ברחשים ובעת חירום גם לניקוי מקומות אחרים, שכחתי. גם את האקדח, שיכחה שעתידה להתגלות כמשמעותית קצת יותר. לא, ממש לא מה שאתם חושבים (מה שמזכיר לי מייד את הבדיחה על הפולניה, שאומרת לחברתה המודאגת "למה לחשוב שלילי, אולי הוא לא אצל המאהבת, אולי הוא נדרס").
וכך אני יוצא לדרך, עם מיכל שמולא מבעוד מועד, עם שיר על השפתיים הלכה למעשה, אושר גדול, אבל גם צורך שבוער בעצמותי לנוע, לזוז, להתרחק; צורך שמסובב כאילו בעצמו את יד ימין עוד ועוד. בכוח אני מגביל את ה-dl ל-140, חוצה את גוש דן דליל-התנועה וממשיך לעבר אשקלון. מצומת יד-מרדכי ודרומה הכבישים מתרוקנים עוד יותר. פחות משעה אחרי היציאה אני מתדלק בתחנת הדלק של כפר-עזה – 107 ק"מ עברו בסך-הכל, אבל אני לא בטוח איפה תחנת הדלק הבאה. זה עתיד להיות מוטיב חוזר של כל היום הזה.
כבר בשלב הזה אני יודע שיהיה בסדר. האופנוע ממלא את כל ציפיותי, כמעט: נוח להדהים, מרווח כמו שאני אוהב, מושב עם צורה כמעט אידאלית, ומנוע... אח, איזה מנוע. ב-120 הוא על 4,000 סל"ד רגועים, וכל פתיחת מצערת מזניקה אותו קדימה עם הפעימות הללו של בוכנות גדולות שיודעות את העבודה. אז למה רק כמעט כל הציפיות? כי רעש הרוח מטריד אותי. ואם זה קורה כבר עכשיו, מה יהיה בסוף היום?
האופס הראשון מגיע בש"ג של מעבר גבול רפיח. לא נותנים לי לעבור. כדי לנסוע לאורך הגבול עם מצרים חובה נשק, כאילו זה מה שיעזור לי אם יורים עלי תוך כדי רכיבה. ידעתי את זה, תכננתי לקחת את האקדח, אבל איכשהו זה התפלק. יש צ´אנס שבניצנה יתנו לי לעבור, אני שואל? לא, אין, מה שאומר שנוסעים דרך מצפה-רמון. אני לא מתווכח עם החיילים, ועושה אחורה פנה. חליק. במצב הנפשי בו אני שרוי זה בכלל לא משנה. עוד כמה קילומטרים לא יעלו ולא יורידו, וזה לא שמישהו עומד מעלי עם זכוכית מגדלת או סטופר. וחוץ מזה, מעז יצא מתוק – אני עומד לנסוע על הכבישים האהובים עלי ביותר בישראל.

חזרה על עקבותי עד צומת גבולות, וימינה לצאלים. מצומת טללים ועד מצפה רמון, הכביש המפותל-במתינות הנהדר והכה-מוכר הזה, עובר עלי ברצף של פניות מהירות. פעם ראשונה למיטב זכרוני שאני כאן עם משהו שמוגדר כדו"ש. ה-dl בולע את העיקולים באיזי. לזרום, העיקר לזרום. במצפה אני מתלבט אם לתדלק: 165 ק"מ כבר עברו, יש עוד 145 עד אילת. מד-הדלק, תצוגת lcd מעצבנת, מראה 4 מתוך 5 סימונים עדיין מוארים, כך שאין בעיה.
אני נכנס למוד שיוט. ימינה, שמאלה, גז. כמה שפחות לבלום. כמה שפחות לזעזע את האופנוע ואת קו-המחשבה שלי, שתופס עצמאות. ה-dl נכנס גם הוא לראש, אוכל את האספלט הריק בנגיסות גדולות. זו הגדולה של v-טווין, הנינוחות, ההבדל בין צעדים גדולים של רגליים ארוכות לבין ריצה מהירה של רגליים קצרות. נגיסות גדולות, ממש כך, במקום הכרסום התזזיתי של מרובעילינדרים שמזכירים לי שפנים. ובכלל, מאז ומתמיד העדפתי לאכול בביסים בריאים; תמיד אהבתי סנדביצ´ים אמיתיים, עבים כאלו עם פרוסות שנבצעות ביד נדיבה, לזוועת אבא שלי, נצר למשפחת אצולה הונגרית. "ככה איכרים חותכים לחם", נהג לומר, חצי בבדיחות הדעת. נכון, אבא: אפשר כנראה להוציא את האדם מהקיבוץ, אבל אי אפשר להוציא את הקיבוץ מהבנאדם. ככה אני אוהב את זה, כמו איכרים. ככה מרגישים את הטעם יותר טוב. וזה נכון לא רק לגבי אוכל. רגע, אולי עליתי כאן על סלוגן פרסומי חדש? dl1000, אופנוע להתיישבות העובדת... v-סטרום, בקרוב אצלך בחניה ליד הג´ון-דיר... וואוו. איזה off זה היה.
אבל כבר אמרנו שהמחשבות תופסות עצמאות, לא? בעצם בשביל זה יצאנו להקפה הזאת... וכך, אי שם בתוך המכתש, בכביש האופנועים הכי טוב בארץ, מצטרף אלי טרמפיסט. אני מוצא עצמי מנהל שיחה ערה עם פורת*. אחד האנשים הבודדים שהיו מבינים למה יצאתי למסע-לחיפוש-עצמי הזה, אחד הבודדים שהייתי רוצה לצרף למסע כזה. אני מדמיין מה הוא היה אומר על הקו שלי בסיבוב, על הטעם שלי בנשים, על הגישה לכתבה הזו, על האופנוע, ופה ושם תופס את עצמי אפילו מתעצבן ממנו. קטעים. ימתקו לך רגבי עפרך, פורת. אוי, כמה שאתה חסר.
חולף על פני הישורת הארוכה של המישר, מחייך לעצמי בגלל בדיחה פנימית. עוצר לצלם את האופנוע בין צומת ציחור לצומת שזפון – וקולט שמד הדלק ירד ל-2 סימונים מוארים בלבד. מההה?? יוסטון, ווי הב א פרובלם...
בצומת שזפון כבר נשאר בר-סימון אחד בלבד, והוא מהבהב. זה אומר פחות מחמישה ליטרים במיכל. עד אילת, דרך ההרים, זה 80 ק"מ; אני לא אגיע. אז אנחנו יורדים לכביש הערבה ומתדלקים ביוטבתה. לאילת אני מגיע אחרי 430 ק"מ ו-4 שעות מהיציאה. סו פאר סו גוד.
במרכז העיר אני מקבל את ההחלטה החכמה ביותר שלי, קונה אטמי-אזניים בבית מרקחת ויוצא לעבר ההרים. השיפור באיכות החיים דרמטי: איזה שקט! הסוזוקי שואב את העליות, מוצץ את הכביש כמו ספגטי, ועושה זאת בחרישיות שגורמת לי להגיע לפניות הרבה יותר מהר ממה שאני רגיל, כשהמנוע לא חושב אפילו להתאמץ. אני מזכיר לעצמי שאני אמור לזרום, ולא לרכב מהר מדי, אבל בפניות היפיפיות האלו אני משתיק את עצמי ונותן גז. יש לו, ל-dl, צמיגי ברידג´סטון טרייל-ווינג, יענו צמיגים דו-שימושיים, לעזאזל, אבל זה לא מטריד אותו או אותי. תענוג.
קצת חבל לי לבזבז את האופנוע ויכולת-ההשכבה הזו על כביש הערבה, אבל תכנית זו תכנית. בצומת ציחור אני חותך חזרה לכביש הערבה, ומכאן ועד צומת הערבה אנחנו נוסעים פחות או יותר ישר, עם חשש תמידי מניידות ולייזרים. האטמים הארורים הללו משנים לגמרי את תפיסת-המהירות שלי, גורמים לאופנוע לטפס מעצמו כל הזמן ל-140 ו-160; בשלב הזה, התנגדות הרוח נותנת את אותותיה בשרירי הצוואר, אני מחזיר את המחשבות שלי מהמקום הרחוק אליו הגיעו, ויורד חזרה ל-120. אחרי כמה דקות האופנוע העקשן זוחל חזרה ל-140. לא תחסום שור... הקילומטרים נבלעים בנינוחות. איזה אופנוע, אני אומר לעצמי בפעם העשירית, איזה מזג אויר, מוסיף לעצמי בפעם החמישית, ומשחרר חזרה את המחשבות לעצמן.


בצומת הערבה אני לוקח שמאלה, לאתר התאונה של נינג´ה - תאונה שיש לה חלק גדול בהחלטה שלי לבצע את הנסיעה הזו. אני עומד מעל השיפוע התלול, מעל מדרגת האבן הצרה-להדהים עליה נעצר טל, מעל התהום האנכית תחת המדדרגה, מביט ולא מאמין שמישהו שרד כאן. נס, ללא ספק. מסתכל על הסיבוב, מנסה לשחזר, לדמיין. עולה למעלה, נוסע חזרה באיטיות. הנה כאן, החריצים באספלט...
הכביש לאורך ים המלח שומם גם הוא, ואם לא היו ל-dl אגזוזים כל-כך פוליטיקלי-שקטים הייתי אומר שרעם המנוע מהדהד מהצוקים הצחיחים. איזו סביבה לא-ידידותית לסביבה. מפעלי ים המלח ממש לא עוזרים, מושלכים בתוך הנוף העוין כמו צעצוע-ענק צבעוני שאיזה ילד זרק בהסח-הדעת, פולטים עשן מכוער לשמים המתכתיים. אני מתנחם בפיתולים בהמשך, שמביאים אותי עד תחנת הדלק בצומת בית הערבה. בחניה עומדים שני קאוואסאקים גדולים. התדלוק מתבצע בשעה 14:45, ומד המרחק מראה 707 ק"מ – מה שאומר שאני שומר בשלב זה על ממוצע של 100 קמ"ש, אחרי 7 שעות באוכף.
אחרי התדלוק אני נולך לקנות משהו לשתות, בפעם הראשונה היום (!) – בלתי מוסבר, מה שקורה איתי – ואומר שלום לאנשי הקאוואסאקים. מתברר שהם חיפאים, בדרך חזרה מכמה נגלות בכביש ערד. במונחים נורמליים, הם עשו חתיכת דרך בשביל להגיע לכביש-ההשכבות המיתולוגי הזה. במונחים שלי, נכון להיום – כסף קטן... מתברר שהם רוכבים חזרה דרך כביש הבקעה, ואנחנו מסכימים לנסוע יחד. הם מתעכבים כמה דקות – אחד הקאווים, מתברר, משפריץ מים דרך מיכל העיבוי אחרי נסיעה, וצריך להשלים את החסר – ואני נע במקום בחוסר מנוחה.
* * *

* אברהם פורת, מותיקי ובכירי כתבי הרכב בישראל, איש "אוטו", נהרג ביולי 2001 בתאונת מסוק.

המשך לדף הבא

אין תגובות

הודעות אחרונות

13:50 | 17.11.19 dordor102
19:38 | 06.11.19 RichardLionHeart1
17:14 | 11.10.19 dorco123
18:32 | 09.10.19 יואב שניר
16:16 | 06.10.19 Romeo1000
22:14 | 05.10.19 Romeo1000
20:12 | 05.10.19 Nim27
09:04 | 26.09.19 צבינגי
10:10 | 21.09.19 Nim27
20:46 | 16.09.19 אלקטרון בז אדום
21:05 | 13.09.19 נמלה עוקצת
10:37 | 05.09.19 אוהבותה

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ