לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום תרבות ומוזיקה ברזילאית

Quem nao gosta do samba bom sujeito nao eE ruim da cabeca ou doente do pe"מי שלא אוהב סמבה משהו אצלו לא בסדר. הוא דפוק בראש או שכואבות לו הרגליים"הפורום הזה קם מתוך אהבה גדולה למקצבים הקסומים של ברזיל בפרט ושל דרום אמריקה בכלל: סמבה, בוסה-נובה, באיאו, פוררו, אשה, סלסה, מרנגה... כל אותם מעשי-מרכבה מוזיקליים שמביאים שלוה לנפש ושמחה לגוף.מטרת הפורום היא לאפשר לאנשים שאוהבים את התחום ומתעניינים בו מקום מפגש וירטואלי בו יכולו לחלוק את אהבתם זו עם אחרים, להחליף אינפורמציה, להרחיב את ידיעותיהם או סתם לקשקש אלו עם אלו.אני באה מאהבה. אני לא מתיימרת להיות מומחית גדולה והידע שלי במוזיקה ברזילאית נרכש עם השנים תוך האזנה לעוד ועוד שירים וקריאת חומר בנושא בכל מקום בו יכולתי למצוא אותו.אני מקווה שביחד נלמד ונעשיר את ידיעותינו ובעיקר שיהיה לנו כיף ונעים. אני מבקשת מכולם בכל לשון של בקשה לשמור על התנהגות נאותה, תרבותית וחוקית.

אודות הפורום תרבות ומוזיקה ברזילאית

Quem nao gosta do samba bom sujeito nao eE ruim da cabeca ou doente do pe"מי שלא אוהב סמבה משהו אצלו לא בסדר. הוא דפוק בראש או שכואבות לו הרגליים"הפורום הזה קם מתוך אהבה גדולה למקצבים הקסומים של ברזיל בפרט ושל דרום אמריקה בכלל: סמבה, בוסה-נובה, באיאו, פוררו, אשה, סלסה, מרנגה... כל אותם מעשי-מרכבה מוזיקליים שמביאים שלוה לנפש ושמחה לגוף.מטרת הפורום היא לאפשר לאנשים שאוהבים את התחום ומתעניינים בו מקום מפגש וירטואלי בו יכולו לחלוק את אהבתם זו עם אחרים, להחליף אינפורמציה, להרחיב את ידיעותיהם או סתם לקשקש אלו עם אלו.אני באה מאהבה. אני לא מתיימרת להיות מומחית גדולה והידע שלי במוזיקה ברזילאית נרכש עם השנים תוך האזנה לעוד ועוד שירים וקריאת חומר בנושא בכל מקום בו יכולתי למצוא אותו.אני מקווה שביחד נלמד ונעשיר את ידיעותינו ובעיקר שיהיה לנו כיף ונעים. אני מבקשת מכולם בכל לשון של בקשה לשמור על התנהגות נאותה, תרבותית וחוקית.

סגנון ה- Bossa Nova מקורותיו, השפעותיו וחשיבותו של השירDesafinado/Antonio Carlos Jobim לאפיון הסגנון.

מאת: סליפ גלופ  פורסם: 28/04/2004  עדכון אחרון: 23/05/2005  
 
חלק א´: רקע וסקירה כללית על סגנון ה-Bossa Nova.

ה-Bossa Nova (מכוֹנה חדשה) התחילה להתפתח בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20. חשיבותו של הסגנון הוא בהיותו דוגמא למודרניזציה של המוסיקה הלטינית/ברזילאית הפופולארית (PMB-Popular Brazilian Music), ובהשפעתו הגדולה של הסגנון גם מחוץ לברזיל, למשל בארה"ב.
צרכני המוסיקה הקלה בברזיל של שנות ה-50 היו בני מעמד הפועלים והם העדיפו סַמְבּוֹת (Samba) חגיגיות ומטורפות עם ליווי חזק של כלי הקשה רבים ומגוונים. בני המעמד הבינוני באותן שנים העדיפו את הבלדות עם הדגש המלודי והלירי יותר. בסגנונות הללו נכתבו מנגינות פשוטות יותר וקליטות עם ליווי הרמוני פשוט וסטנדרטי. הטקסטים היו סתמיים, סנטימנטאליים ומלו-דרמטיים.
הבּוֹסַה-נוֹבַה נולדה כאופציה חלופית, מתוחכמת יותר, למעמד הביניים ולמעמד הגבוה. ג´וֹאָוֹ גִ´ילבּרטוֹ (João Gilberto) ואַנְטוֹנִיוֹ קָרלוֹס ג´וֹבִּים (Antonio Carlos "Tom" Jobim ), ממציאי הסגנון, הציעו סוג חדש של סמבה שבו הייתה אינטגרציה מוחלטת בין המלודיה, ההרמוני והקצב ושהשירה לאו דווקא תופסת בו מקום מרכזי. מבחינה קצבית הבּוֹסַה נוֹבַה החליפה את המשקל הזוגי של הסמבה בווריאציה סינקופטית יותר בה שלטה מערכת התופים (שהגיעה מהג´אז) ולא כלי ההקשה הרבים ושונים שהיוו מרכיב מרכזי בסַמְבַּה. מעל הסינקופות של התופים והבאסים מתלבשות עוד תבניות סינקופטיות של ארפג´ואים ופריטות בגיטרה האקוסטית.
מבחינה הרמונית הבוסה נובה הכניסה מהלכים הרמוניים חדשים ונועזים יותר, תוך שימוש באקורדים המורכבים יותר של הג´אז( #11, !9, 7, #5, dim וכד´).
מבחינה מלודית הכניסה הבוסה נובה הרבה דִיסוֹנַנְס. הקווים המלודיים הם זעירים, מינימליסטים וחסכניים, כרומטיים מאד שצורמים לאוזניים לא מלומדות. סגנון השירה השתנה לשימוש בקול "כלאחר-יד" -שירה כביכול סתמית ואדישה.
כל הסממנים הנ"ל דומים ושואבים הרבה מסגנון ה-Cool Jazz שהתפתח באותן השנים במערב ארה"ב (החוף המערבי).
התחושה הכללית היא של Under Statement וגם הטקסטים חתרו לכיוון היומיומי הסתמי כתגובה נגד המלו-דרמטיות שהייתה קודם לכן.
הבוסה נובה התחילה כסגנון ווקאלי אך עם הזמן התפתחה גם לכיוון של אלתור אינסטרומנטאלי וג´אזיסטי יותר, אך עם זאת, האופי המקורי והמיוחד של הבוסה נשמר תמיד אינטימי, מאופק ורך.
בברזיל שרר ויכוח האם הבוסה נובה היא תוצר ברזילאי אותנטי או חיקוי של הג´אז האמריקני. ג´ובים עצמו טען שהחידושים ההרמוניים של הבוסה לאו דווקא שאובים ישירות מן הג´אז; גם בָּאךְ השתמש בָאקורדים המורכבים הללו בִּזמנוֹ.
בשנות ה-60 התחילו חלק ממלחיני הבוסה נובה לאמץ טקסטים פוליטיים שנקטו עמדה בוויכוח התרבותי ששרר, וקבעו את שייכותה הבלעדית של הבוסה נובה לתרבות הלאומית הברזילאית.
השינויים הפוליטיים והחברתיים בברזיל של שנות ה-60 גרמו להרבה תמורות בסגנון הבוסה נובה עד אשר לא היה ניתן כבר להגדיר מושג זה כסגנון אחד מובהק אלא שם כולל לזרם של יצירתיות מוסיקלית המתנגדת לפשטנות ולשקיפות של הרוק´נרול האמריקני.
באמריקה, המושג "בוסה נובה" מתייחס למיזוג בין הסמבה לג´אז, שהאמריקאים אף טענו שהם המציאו לבדם. הציבור האמריקני התלהב מאד מהבוסה נובה שהם שמעו, אך זאת הייתה רק גרסה רדודה ופופוליסטית של הדבר האמיתי. רק קהל מצומצם בארה"ב זכה וטרח להכיר את הדבר האמיתי.
אך גם כאשר הבוסה נובה מתה כז´אנר פופולארי בארה"ב היא המשיכה להתקיים בתחום הג´אז, שם ההתייחסות אליה הייתה רצינית יותר. יצירות ברזילאיות בסגנון זה תופסות עד היום מקום חשוב ברפרטואר הסטנדרטי של הג´אז. כיום יצירותיו של ג´ובים במיוחד נחשבות לחלק מהותי ובלתי נפרד ממסורת הג´אז אך לא תמיד המסר האמיתי של ה-Bossa Nova מובן ומוערך על-ידי מאזיני הג´אז.
הקטע "Desafinado" משתייך לרשימה הארוכה של יצירות המופת שכתב ג´ובים. השיר, שפירוש שמו הוא "זייפן", הוא שיר בעל חשיבות רבה בהיסטוריה של הבוסה נובה. ישנן דעות הטוענות כי שיר זה, בביצועו של טום ג´ובים, ג´ואו ג´ילברטו, ונגן סקסופון הטנור סְטֶן גֵץ (Stan Getz), שנחשב כאחד הנגנים האמריקאים המרכזיים ביותר בסגנון הזה, הוא הוא השיר הראשון שייצג את סגנון הבוסה נובה בהפצתו לעולם הרחב ובפרט בארה"ב.
גם תוכנו של השיר עוסק בסגנון הבוסה נובה כאשר אהובתו של הדובר טוענת שהוא זייפן כאשר הוא בעצם מנגן ושר בוסה נובה, שהייתה זרה לאוזן הברזילאית דאז, מכיוון שהבוסה נובה מורכבת יותר מבחינה הרמונית ומלודית, והיוותה חידוש של ממש בתולדות המוסיקה הברזילאית.
"Se você insiste em classificar
Meu comportamento de anti-musical
Eu mesmo mentindo devo argumentar
Que isto é Bossa Nova, isto é muito natural
O que você não sabe nem sequer pretende"

אם את מתעקשת להגדיר כללית
את התנהגותי האנטי-מוזיקלית
אני עצמי משקר, אני חייב להודות
שזאת בוסה נובה, זה טבעי מאוד
(תרגום: "Giba70" – גיל מפורום "מוסיקה ותרבות ברזילאית", "תפוז")
בחלקה השני של העבודה, אעמוד על המאפיינים של סגנון הבוסה נובה בשיר "Desafinado", במטרה להגדיר בצורה טובה יותר את מאפייני הסגנון החשוב הזה.




חלק ב´: ניתוח מוסיקלי של Desafinado/Antonio Carlos Jobim

א. מבנה הקורוס והיצירה.
ב. ניתוח מוטיבים מלודיים תוך התייחסות לטקסט המקורי בפורטוגזית.
ג. ניתוח מוטיבים ריתמיים.
ד. מרקם.

א. מבנה:
הקורוס בנוי ומחולק במבנה AABA, מבנה טיפוסי המופיע ביצירות רבות בסגנון הג´אז.
A- הראשון –אורכו 16 תיבות.
A- השני –נחתך ומתקצר ב-4 תיבות- ועל-כן אורכו 12 תיבות.
מעבר- באורך של 4 תיבות שמבשל ומכין את המודולציה לקראת הBridge.
B- הגשר (Bridge), אורכו 16 תיבות
A- המסיים, בתיבה השביעית מתחיל שינו הן מלודי והן הרמוני המתפתח לקוֹדַה באורך 13 תיבות. ניתן להתייחס לחלק מאותן 13 תיבות גם כהמשך החלק A וגם כקוֹדַה.
כל הקורוס (AABA) מופיע פעם אחת ולאחריו סולו הבנוי על אותו המבנה (AABA) בסוף הסולו יש קטע חדש –של סיום באורך של 9 תיבות בו מתבצעת הנמכת העוצמה עד להיעלמות מלאה (Fade Out). בניגוד ליצירות רבות בז´אנר, כאן אין חזרה לקורוס המקורי בסוף, אלא סיום בקודה חדשה –מיד לאחר סיום קורוס הסולו.

ב. ניתוח הרמוני:
ג. ניתוח מוטיבים מלודיים תוך התייחסות לטקסט המקורי בפורטוגזית:

לאורך כל היצירה מופיע מוטיב סיקוונציאלי מרכזי מאוד שחוזר על עצמו בווריאציות שונות ממש עד הסוף. המוטיב מזוהה היטב עם השיר- המלודיה הייחודית וגם בהקשר צמוד לנושא השיר ולמילים. המוטיב מורכב מיציאה מהסולם שמודגשת ע"י אקורד שונה (7#11) וצורם יחסית. ובצורה כזאת נוצר מן זיוף מכוּון, שמתאים היטב למילה המושרת באותו מקום- "desafino" ובתרגום מפורטוגזית- זייפן. "מוטיב הזיוף" נמצא בצורה דומה למדי בשיר "Take the A Train" של דיוק אלינגטון. ייתכן שג´ובים הושפע מאלינגטון מהמוטיב הזה. מוטיב א´:

בסופו של השיר מופיע אותו המוטיב אך הפעם- ללא היציאה מהסולם ובכך מסתיים הקטע בנינוחות ובהרגשה של חזרה הביתה:


חוץ מהתזוזה הכרומטית הזו המלודיה כולה בנויה מהרבה מאוד תזוזות כרומטיות שיוצרות מוטיבים שהיו "חדשניים" ונועזים יותר לאוזן הברזילאית של שנות ה-50, שעוד הייתה רגילה למוסיקה קלילה ונעימה.
Se você disser que eu desafino amor"
מותק, אם תאמרי שאני מזייף בקול
Saiba que isto em mim provoca imensa dor"
דעי שזה גורם לי לכאב גדול.
אהובתו של הדובר בשיר, טוענת שהוא זייפן, בשעה שהוא בעצם שר וכותב בוסה-נובה. ייתכן שג´ובים, דווקא בשיר הזה, הדגיש את ה"זיוף" של הבוסה-נובה, כשהמילים מדברות על ה"זיוף" והחדשנות של הסגנון- כדי לעורר את ברזיל למוסיקה חדשה, איכותית ומתוחכמת יותר. אולי זאת הסיבה שיש דעות הטוענות שהשיר הזה הוא נקודת הפתיחה והפריחה של הבוסה-נובה.
בחלק A ישנו מוטיב נוסף בשתי גרסאות. שמאפיין מבחינת הנגינה את סגנון הבוסה-נובה, כפי שיורחב בחלק של הניתוח הריתמי. מוטיב ב´:

מעניין לראות, שדווקא בחלק בו מוזכר בפירוש שם הסגנון- ישנה מודולציה, אולי הדבר מרמז על עליית מדרגה במוסיקה, משהו חדש ולא צפוי. המוטיב שמופיע במודולציה- ממשיך לחלק B ומופיע בו בחזרות סיקוונציאליות. מוטיב ג´:

"Eu mesmo mentindo devo argumentar
אני עצמי משקר, אני חייב להודות
Que isto é Bossa Nova, isto é muito natural"{מודולציה}
{מודולציה} שזאת בוסה נובה, זה טבעי מאוד
באמצע חלק B הדובר "מזכיר" לאהובתו שגם אם הוא זייפן- זאת לא סיבה לעזוב אותו. זהו המסר המרכזי המועבר במילות השיר, והמלודיה מדגישה את המילים בעליה מלודית מז´ורית חגיגית:


É que os de- sa- fi- na- dos tam- bém tem um coração
שלֵב פועם בחזה -יש גם לזייפנים

בסוף השיר מופיע המסר המרכזי של השיר בצורה מודגשת מאוד, גם מבחינת המילים וגם מבחינת המלודיה:
Você com a sua música esqueceu o principal"
את עם המוזיקה שלך שכחת את העיקרון [לא בקודה]

Que no peito dos desafinados [קודה]
שבחזה של כל הזייפנים
No fundo do peito
עמוק בחזה
Bate calado, que no peito dos desafinados
פועם בשקט, בחזה של כל הזייפנים
Também bate um coração"
גם פועם לב.

החזרה העיקשת על אותו צליל, במקצב כמעט קבוע מדגישה את המילים, שגם הן חוזרות שוב ושוב. המקצב המיוחד שנמצא בפרזה המסיימת הזו- מדגיש את המשקל הייחודי של הבוסה נובה, משאיר טעם טוב בסוף וגורם למאזין לרצות לשמוע עוד בוסה.

ד. ניתוח מוטיבים ריתמיים:

מקצב הבוסה-נובה מורכב בעצם מסַמְבַּה נקייה ואיטית יותר.
על מנת להבין את הקשר בין הבוסה-נובה לסמבה אסביר את המבנה הריתמי של המקצבים הללו:
המשקל הנפוץ 4/4 מחולק בד"כ כ 2+2. בסביבות המאה ה-16 בספרד, מלחינים הבינו ש-4/4 הם גם 8/8 ואת החלוקה השנייה אפשר לחלק לא רק כ- 4+4 (שמיניות) אלא גם 3+3+2 (משמאל לימין). צורת חלוקה זו נעזבה לאחר כמה זמן ונשכחה, עד שברזיל אימצה לעצמה את החלוקה הלא שגרתית הזאת ויצרה עליה את סגנון הסמבה. מכיוון שלסמבה יש מטרה ריקודית ומקפיצה, תופסים כלי הקשה מרובים מקום מרכזי ועיקרי ביותר בסגנון.

הבוסה נובה היא, בעצם -גרסה איטית, נקייה, ושלווה יותר- של סמבה. את המקצב המרכזי (4/4) מנוגן ע"י מערכת תופים בלבד (כמעט) וקונטרבאס, ואת הדגשים ה"סמבאיים" יוצרת גיטרה או פסנתר, לעיתים רחוקות יותר, ומנוגנים כקונטרה- מקצב אחד למשנהו. בכך יוצרים את היופי המיוחד של המקצבים הברזילאים.
לאורך כל היצירה מופיע מוטיב ריתמי עיקרי שמאפיין את כל היצירה:

המוטיב מופיע בכל פעם בצלילים שונים ולפעמים בווריאציה:

מוטיב כזה, של רבע מנוקד-שמינית- צליל ארוך, על הווריאציות השונות שלו, מאפיין את סגנון השירה והנגינה הייחודי של הבוסה-נובה. בניגוד לסגנון הסווינג (Swing) בו נהוג "למשוך" את הקצב אחורה, בבוסה-נובה קורה ההפך- הפרזות מצטמצמות אל לפני סוף התיבה כך שמוטיב כזה:

ינוגן ככה:

בצורה כזאת נוצרת הרגשה של "דחיפה" קדימה עד-כדי, לפעמים, הרגשה של נגינת "אד לִיבּ" ( Ad-Libאו Rubato בשפה הקלאסית). דבר זה נותן את תחושת הקצב המיוחדת של נגינת הבוסה-נובה.
בחלק A, בתחילת כל פרזה, מופיעה הפסקה של שמינית שגורמת לטשטוש קו התיבה, תחושה של "דחיפה" קדימה, ותחושה סינקופטית ששייכת למרכיב הג´אזי הקיים בבוסה-נובה. בנוסף ישנן עוד הרבה סינקופות בתבניות שונות כגון קצב מנוקד, קשתות, שילובים שונים של שמיניות ורבעים וכד´.

ה. מרקם:

Desafinado, כמו רוב שיריו של ג´ובים, מבוצעים על-ידי הרכב שמקובל מאוד בזרם ה-Cool Jazz האמריקאי הכולל מערכת תופים וקונטרבאס שמנגנים, כפי שנכתב את הקצב הבסיסי (main beet) של הקטע; סקסופון (בעיבודים ובביצועים של ג´ובים, לרוב מנגן סטן גץ האמריקאי) ושירה –לפעמים הקטעים אינסטרומנטאליים- ללא שירה; גיטרה שמנגנת את הדגשים והסינקופות של הבוסה-נובה ופסנתר המלווה את הקטע, לרוב ב"מילויים" (Fill In) אך לעיתים משתייך לגמרי למחלקת הקצב (Rhythm Section) ונותן את ה"ביט" הסווינגי יותר, ב"ווֹיְסִינְגְ" (Voicing) מסורתי של ג´אז.
המרקם הפשוט הזה מתבטא גם במרקם העיבוד הבנוי על שתיים עד שלוש שכבות בלבד והן: מחלקת קצב +סולן מלודי. לפעמים מתווספת שכבה של ליווי מלודי פנימי במבנה של מילוי (Fill In). קונטרפונקט ופוליפוניה הם מהדברים ה"מוקצים" בסגנון הבוסה-נובה.

סיכום:

סגנון הבוסה נובה היווה, כפי שניתן להבין מהעבודה, פריצת דרך מוסיקלית הן בברזיל והן בג´אז האמריקאי. ג´ובים העניק לעולם סגנון מוסיקה בו יש חדשנות רבה מבחינה הרמונית, קשר רב בין המלודיה, ההרמוניה והמילים.
כשאני שומע בוסה-נובה אני מתרשם במיוחד מהמקצב הזורם שיש לסגנון הזה, ומהאווירה המיוחדת. בתור נגן סקסופון, אני מתחבר מאוד לקטעים של ג´ובים ולסקסופוניסט הנפלא סטן גץ שמנגן איתו רבות.
לנגֵן בוסה-נובה, למעני, היא חוויה מיוחדת של דקויות נגינה מבחינה ריתמית, ניואנסים עדינים של סאונד והרגשה שלווה מיוחדת מאוד.
התפעלתי לגלות, במהלך המחקר והכתיבה, את החכמה הרבה החבויה בתוך יצירותיו של ג´ובים ובפרט ב"דסאפינדו", ההולכה ההרמונית המתוחכמת והקשר העמוק בין המלודיה לטקסט.
כיום כמעט בכל הופעת ג´אז ניתן לשמוע קטע אחד לפחות בסגנון הבוסה-נובה ובפרט קטע מיצירותיו של ג´ובים.

אין תגובות

הודעות אחרונות

19:04 | 25.02.13 uma cuica
12:57 | 18.02.13 פ ר י א ו ר
12:50 | 17.02.13 Liza Listvinsky
22:18 | 13.02.13 uma cuica
18:48 | 13.02.13 bethania
08:50 | 12.02.13 shellyland

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ