לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום שורשים משפחתיים

גנאלוגיה. ככה קוראים לזה בעגה המקצועית. שם קצת מבהיל למי שלא מודע לנושא וקצת מרתיע את מי שכן... מאחורי המלה הזו, מסתתר עולם ומלואו - עולם שמי שנשאב אליו, יתקשה לצאת ממנו.החלטנו לקרוא לפורום "שורשים משפחתיים" ולא "גנאולוגיה - חקר תולדות המשפחה", כיוון שלא מדובר במחקר הסטורי מנוכר, אלא בבניית פאזל עצום בן מספר לא-ידוע-מראש של חלקים, שכל אחד מהם עוזר להשלמת התמונה, אך כל אחד מהם הוא גם תמונה בפני עצמה. והתמונה הגדולה, יש להניח, לעולם לא תהיה שלמה... מדובר גם בהרבה יותר מ"בניית אילן יוחסין משפחתי", ובגלל זה לא השמטתי את המילה "חקר" מהכותרת הפסולה.יש בנו מין דחף מוזר לחטט בעבר, לנבור ולחפש תשובה לשאלה: "מאיפה אני בא?". בלעדיה, לדעתי, לא תהיה תשובה לשאלה: "לאן אני הולך?". התופעה הזו, של חיפוש שורשים, הפכה לנפוצה בשנים האחרונות, כשאנשים שמו לב שאין להם תיעוד על מוצא משפחתם. ובמירוץ המטורף שלנו אחר החומריות, מישהו התעורר לפתע ושם לב שגילוי תמונה ישנה מהחתונה של סבא וסבתא, צילום בצבע חום עתיק עם מסגרת משוננת - פשוט עושה לו את זה... לנו, כיהודים אשר נפוצו והושמדו וחזרו - הדבר חשוב פי כמה.האינטרנט הוא מקור מצוין להתחיל (או להמשיך) את החיפוש, וכאן - בפורום הישראלי הראשון המוקדש כולו לחיפוש שורשים משפחתיים - ננסה לעזור האחד לשני במסע המופלא הזה. נוכל לשתף האחד את השני בחוויית הגילוי, לשאול, להתייעץ ו... סתם לדבר!נכון הוא, שעדיין עבודה רבה צריכה להיות מושקעת ב"שדות זרים" - באתרים ובפורומים מחו``ל, אך בואו נהפוך את פורום זה להיות הבית שלנו, ממנו נצא לחיפושים, ואליו נחזור עם תגליות.במרוצת הזמן בו הוא פועל, מיצב עצמו הפורום כמקום היחיד בעברית בו נפגשים המתעניינים בנושא. יצרנו קשר עם אנשים, ארגונים ואתרים רבים, כדי להגביר את המודעות לקיומו של הפורום החשוב הזה.להתראות בפורום ובהצלחה לכולם,ארנון

הנהלת הפורום:

אודות הפורום שורשים משפחתיים

גנאלוגיה. ככה קוראים לזה בעגה המקצועית. שם קצת מבהיל למי שלא מודע לנושא וקצת מרתיע את מי שכן... מאחורי המלה הזו, מסתתר עולם ומלואו - עולם שמי שנשאב אליו, יתקשה לצאת ממנו.החלטנו לקרוא לפורום "שורשים משפחתיים" ולא "גנאולוגיה - חקר תולדות המשפחה", כיוון שלא מדובר במחקר הסטורי מנוכר, אלא בבניית פאזל עצום בן מספר לא-ידוע-מראש של חלקים, שכל אחד מהם עוזר להשלמת התמונה, אך כל אחד מהם הוא גם תמונה בפני עצמה. והתמונה הגדולה, יש להניח, לעולם לא תהיה שלמה... מדובר גם בהרבה יותר מ"בניית אילן יוחסין משפחתי", ובגלל זה לא השמטתי את המילה "חקר" מהכותרת הפסולה.יש בנו מין דחף מוזר לחטט בעבר, לנבור ולחפש תשובה לשאלה: "מאיפה אני בא?". בלעדיה, לדעתי, לא תהיה תשובה לשאלה: "לאן אני הולך?". התופעה הזו, של חיפוש שורשים, הפכה לנפוצה בשנים האחרונות, כשאנשים שמו לב שאין להם תיעוד על מוצא משפחתם. ובמירוץ המטורף שלנו אחר החומריות, מישהו התעורר לפתע ושם לב שגילוי תמונה ישנה מהחתונה של סבא וסבתא, צילום בצבע חום עתיק עם מסגרת משוננת - פשוט עושה לו את זה... לנו, כיהודים אשר נפוצו והושמדו וחזרו - הדבר חשוב פי כמה.האינטרנט הוא מקור מצוין להתחיל (או להמשיך) את החיפוש, וכאן - בפורום הישראלי הראשון המוקדש כולו לחיפוש שורשים משפחתיים - ננסה לעזור האחד לשני במסע המופלא הזה. נוכל לשתף האחד את השני בחוויית הגילוי, לשאול, להתייעץ ו... סתם לדבר!נכון הוא, שעדיין עבודה רבה צריכה להיות מושקעת ב"שדות זרים" - באתרים ובפורומים מחו``ל, אך בואו נהפוך את פורום זה להיות הבית שלנו, ממנו נצא לחיפושים, ואליו נחזור עם תגליות.במרוצת הזמן בו הוא פועל, מיצב עצמו הפורום כמקום היחיד בעברית בו נפגשים המתעניינים בנושא. יצרנו קשר עם אנשים, ארגונים ואתרים רבים, כדי להגביר את המודעות לקיומו של הפורום החשוב הזה.להתראות בפורום ובהצלחה לכולם,ארנון

מסע לאוקראינה, מאי 2006

מאת: שרה המל  פורסם: 06/06/2006  עדכון אחרון: 07/06/2006  
 
בל"ג בעומר תשס"ו, יום רביעי אחר-הצהריים – חברתי לקבוצה שיצאה למסע בעקבות העבר לאוקראינה. הקבוצה היתה מורכבת מאנשים שנולדו באזורים הנקראים "בוקובינה" ו"בסרביה". כל האזור הזה היה שייך לפני מלחמת-העולם הראשונה לאוסטרו-הונגריה, בין מלחמות-העולם היה רומניה, לאחר מלחמת-העולם-השניה היה שייך לברית-המועצות, והיום הוא אוקראינה. (מבלבל? נכון. אבל ככה זה). כפי שסיפרתי כבר בעבר, יהודי האזורים ההם הוגלו במלחמה ע"י הרומנים לטרנסניסטריה - הנמצאת בין הנהרות דנייסטר ובוג. יהודים ששרדו את ההגלייה והגיעו ארצה – מחפשים היום דרך לסגור מעגל ולהגיע שוב למקומות ההם. אני – כמובן – לא נולדתי שם, אבל כיוון ששורשיי באזור ההוא – היה חשוב לי מאד להצטרף למסע הזה. למפת האיזור- לחצו כאן.
 
במסע השתתפו כארבעים איש: ילידי האזור שהוגלו לטרנסניסטריה, מהם מלווים בבני-זוג, ומהם שהביאו אתם גם דור שני ושלישי. הארגון היה מעולה. ליוו אותנו שני מדריכים שידעו הכל על כל מה שראינו ודאגו שגם אנחנו נדע עד סוף הטיול, ומארגן אדמיניסטרטיבי שהוא גם איש חב"ד ודאג אישית לדתיים שבקבוצה. הנסיעות בתוך הארץ היו באוטובוס תיירים ממוזג ומאובזר, שעמד לשירותנו במשך כל המסע. היתה גם רופאה צמודה, שדאגה לבריאות הנוסעים, שבחלקם היו קשישים ולא כל-כך בריאים.
 
יצאנו בטיסה לאודסה, כשהיום הראשון מוקדש לעיר זו ועדיין לא לנושא המסע. מדריכה מקומית הדריכה אותנו באתרים המיוחדים של העיר, ובמיוחד באתרים היהודיים (ביניהם בבית-הכנסת המפואר, שזיהיתי בו רהיטים תוצרת הארץ). אגב – באודסה יש מסעדה כשרה, הנחשבת לאחת המסעדות הטובות בעיר, וגם לא-יהודים מרבים לאכול בה!
 
למחרת נסענו צפונה, כשתחנתנו הראשונה: אומן, לקברו של רבי נחמן מברסלב. כאן, לאחר שהות קצרה, נפרדתי מהקבוצה יחד עם שני בני-דודים שלי, שגם הם השתתפו בטיול. במונית שסודרה לנו על-ידי המארגנים, מלווים ביהודי מקומי דובר אידיש – נסענו אל הכפר בו שהו בני-דודיי יחד עם הוריהם ועוד מבני-המשפחה בתקופת הגירוש. מכל המשפחה – רק דודיי וילדיהם שרדו – הודות לתושייה יוצאת-דופן של אם המשפחה. מצאנו אוקראיני מקומי שזכר היכן היו אז היהודים, וכך יכולנו לראות במו עינינו את המקום: מבנה מאורך, המשמש כיום כמקום אחסון לכלים חקלאיים. בני-דודיי התעמתו עם זכרונותיהם, כשהם מצולמים ומוקלטים על-ידי שתי מתעדות שנלוו למסע, מטעם חברה שמתכוננת להפיץ ברבים את סיפור טרנסניסטריה, שעדיין אינו ידוע מספיק ברבים. שם ראינו גם את נהר הבוג, שהיהודים היו דגים בו דגים ואוספים צדפות מהן הכינו לעצמם מאכלים, לבל ימותו ברעב. מעבר לבוג משתרעת רוסיה.
 
כשחזרנו וחברנו לקבוצה – הספקנו עוד לבקר בעיר ברשד, שהיתה צומת חשובה בתקופת ההגלייה. היינו בבית-הקברות, וליד אנדרטה שהוקמה על קבר-אחים ערכנו טקס אזכרה (אחד מהקבוצה ערך את הטקס הדתי בצורה מכובדת, עוד כמה פעמים במהלך הימים האלה). עברנו בין הבתים ששמשו בשעתו כגטו: בתים ישנים ומטים לנפול, וביניהם בית-כנסת בן למעלה ממאתיים שנה, רצפתו עשויה לוחות ישנים, רהיטיו אומללים, הפרוכת דומה יותר לסמרטוט – ובכל זאת עדיין גרים בברשד יהודים זקנים, ומתפללים במקום!
 
יש לציין, שהנסיעה מאתר לאתר ארכה שעות רבות. למזלנו – היום באוקראינה ארוך מאד (לדוגמה: מוצאי-שבת היה בשעה 22.00!), וכך הספקנו לנצל את שעות האור בצורה מקסימלית.
 
הגענו ללינה בעיר ויניצה (לפי תכניות הגרמנים כשכבשו את האזור בשנת 1941 – ויניצה היתה אמורה להיות העיר המרכזית שלהם, ומתחתיה בנו בונקרים למטכ"ל באורך של קילומטרים רבים. הכניסה לבונקרים נהרסה ונחסמה על-ידי הרוסים כשכבשו את העיר מידי הגרמנים, כשכל היושבים בהם עדיין בפנים. הבונקרים עדיין קבורים אי-שם מתחת לעיר, ואיש אינו נוגע בהם...
 
למחרת נסענו למז'יבוז' – עירו של הבעש"ט. ביקרנו בבית-הקברות ובבית-הכנסת של הבעש"ט, (שמור באופן קבוע למען החסידים המגיעים לפקוד את המקום) ושמענו סיפורי-חסידים והסברים היסטוריים. במיוחד התרשמתי מהעובדה, שהרחוב המוביל לבית-הכנסת נקרא "רחוב בעל-שם-טוב" והשלט כתוב בעברית!
 
המשכנו בדרכנו. בערים הבאות שביקרנו בהן פרוסקורוב, הנקראת היום: חמלניצקי (זו עיר חדשה, יחסית, ללא בתים ישנים, אבל התרחשו בה פוגרומים ביהודים) ולאחריה בקמניץ-פודולסק בה נולדה סבתא-רבא שאני נקראת על שמה - עזב אותנו מזלנו הטוב, וגשם שיבש את תוכניותינו, כך שרק האמיצים מבינינו ירדו לצלם את האנדרטאות לזכר נספי הפרעות, והמשכנו בנסיעה.
 
אני רוצה לציין כאן את הנוף שנגלה לעיני הנוסע לאורך מאות קילומטרים באוקראינה: הארץ שטוחה ברובה הגדול, ירוקה כולה! המים מצויים בשפע, ונראה שתושבי הארץ הזאת כלל אינם יודעים מה זה להשקות שדות. לאורך הכבישים גדלות חורשות עבותות, ומאחריהן שדות עד האופק. אגב – המון שדות צהובים של ליפתית פורחת ראינו, ונזכרתי בימים שבסעד גידלו ליפתית. הכפרים משובצים בין השדות, כשהבתים בנויים בסגנון מיוחד. בכל כפר כנסיה ובית-קברות, וכל הקברים מקושטים בפרחים מלאכותיים! בגינות – פורחים רק צבעונים (באודסה ראיתי גם אמנון-ותמר ופטוניה). על עמודי-החשמל מקננות חסידות. חוץ מזה, בכל ישוב שמכבד-את-עצמו קיימת גם אנדרטה לזכר חללי מלחמת-העולם השניה. כאמור – דרכי אוקראינה ארוכות מאד, וקשה להבין איך אנשים, נשים, טף וזקנים הלכו ברגל מרחקים גדולים כל כך, כשהם מואצים ללא הרף על-ידי הקלגסים הרומנים (ובאמת – רק יחידים שרדו!).
 
לקראת שבת הגענו לצ'רנוביץ. עיר מרכזית בבוקובינה, שהיא עיר הולדתם של חלק ממשתתפי הטיול. כאן נפרדנו – הדתיים - משאר המשתתפים, וגרנו במלון שהוא קרוב יותר לבית-הכנסת היחיד הפעיל כיום בעיר. כך יכולנו להתפלל בשבת, ולאכול את ארוחותינו בבית-חב"ד הסמוך. בשבת בצהריים ערכנו סיור הכרות עם העיר, ובין השאר ראיתי את הבית בו פעל האדמו"ר מבויאן, ששני הסבים שלי היו חסידיו, והיו נוסעים אליו בחגים ובהזדמנויות נוספות לקבל ממנו עצה וברכה (כיום הבית משמש כבית-משרדים). בעיר רואים תנופת-שיפוצים של בניינים ישנים, וכן בנייה חדשה. צ'רנוביץ היתה עד מלחמת-העולם-השניה עיר מרכזית של חיים יהודיים, ועל כמה מבנים בה אפשר גם כיום לראות שלטים ברוסית וביידיש המתארים מה היה בהם. בסיור שערכנו ברובע-היהודי הישן בעיר, ששימש במלחמה כגטו – ראינו בתים מתפוררים, כבישים-לא-כבישים, וארבעה מבנים ששמשו, בשעתו, בתי-כנסת לסקטורים שונים של יהודי המקום (מלבד בתי-כנסת נוספים הפזורים בפינות שונות של העיר). מכל אלה פעיל כיום – כאמור – רק בית-כנסת אחד, בו מתפללים זקנים החיים בעיר (אף אחד מהם אינו מצ'רנוביץ במקור. הם התאספו ממקומות שונים, ביניהם כמה משפחות צעירות, שהרב של חב"ד מנסה לקרבן ליהדות).
 
ביום ראשון, שוב נפרדתי – יחד עם בני-דודיי – מהקבוצה, והפעם נסענו לנובוסליצה – עיר הולדתה של אמי, שאינה רחוקה מצ'רנוביץ. סיפורים רבים שמעתי בעבר על נובוסליצה, אך למעשה, כיום, אין כמעט זכר למה שהיה ... בפוגרום שהתרחש בשנת 1941 לפני ההגלייה לטרנסניסטריה – נשרפה כל שכונת היהודים, שבתיה היו עשויים עץ. מה שנשאר לנו לראות היה בית-העלמין היהודי, שנשמר דווקא במצב סביר (יחסית לזמן שעבר מאז). עברנו בין המצבות בתוך עשב גבוה ורטוב – ומצאתי את מצבתו של הסבא-רבא שלי! התרגשתי מאד, והחלטתי שאשמח לבקר במקום שנית, ולטפל קצת בקבר הזה – ואולי בעוד קברי משפחה שאמורים להיות במקום. ראינו את הפרוט – נהר-ילדותה של אמי – וחזרנו אל הקבוצה. מצאנו אותם בסדיגורה, ונסענו ביחד לוויז'ניץ שלמרגלות הרי-הקרפטים הציוריים (חבל-ארץ זה שייך לגליציה, וכיום גם הוא בתחומי אוקראינה), כשבדרכנו אנו עוברים בכפרים שונים ששמותיהם משובצים בסיפורים על תולדות תנועת-החסידות. בוויז'ניץ נמצאת חלקת-קברים של צדיקי שושלת האגר, ושל יהודי המקום בעבר, כמו גם מבנים ששימשו בתי-כנסת ובתי-מדרש, אך היום כמובן שימושם אחר. שם עשה אבי כשלוש שנים בלימודים בישיבה שבמקום, ובסיומן יצא ל"הכשרה" ואחר-כך נישא לאמי והם עלו ארצה. שוב התרגשתי, והרגשתי קרובה לשורשים.
 
למחרת נסענו במשך ארבע שעות בנוף האוקראיני המוכר כבר, עד שהגענו אל נהר הדנייסטר שעליו עברו שיירות המגורשים בדרכם לטרנסניסטריה (כיום – מפריד בין אוקראינה למולדובה). כמובן – אנחנו עברנו על גשר מסיבי שנבנה מאוחר יותר, ליד תחנת-כח המופעלת בכח הגרוויטציה (מזכיר את נהריים), והגענו לעיר מוגילב-פודולסק. עיר זו היתה מרכזית בתולדות ההגלייה, ויהודים רבים היו בה (וגם נפטרו בה...). כיום יש במקום מוזיאון לזכר הגטו שהיה שם, וכן אנדרטה על קבר-אחים, לידה ערכנו שוב אזכרה. זהו אחד המקומות היחידים (אם לא היחיד בטרנסניסטריה) שקיים בו גם בית-עלמין מסודר, בו נקברו היהודים הגולים, שנפטרו במבנה שבו רוכזו המגורשים, שגם אותו ראינו.
 
אחר-הצהריים – בעוד השמש במרומי השמיים – הגענו לעיר שרגורוד. במקום קיים מבנה ענק ומסיבי ששימש לפני המלחמה כבית-כנסת, והיום פעיל בו יקב. נכנסנו וראינו את המזוזה שעדיין קבועה בקיר, וכן את הגומחה של ארון הקודש. המשכנו ועברנו בין בתי הגטו הגדול (בית הכנסת היה מחוץ לגטו). גם שם קיים קבר-אחים לניספי-הפוגרומים. שרגורוד היתה מרכז שני – אחרי מוגילב - בתקופת ההגלייה. בגטו פגשנו יהודי עם בתו, שעדיין גרים במקום (ויש עוד). האיש, שלימד את בתו לדבר אידיש, מחכה שיבוא יהודי שירצה לשאת אותה לאשה! על עליה לארץ אינו חושב – וקשה לראות עתיד יהודי לבת הזאת
 
למחרת המשכנו לעיר פיצ'ורה על גבול טרנסניסטריה. שם היה מחנה-עבודה גדול מאד, שהיה ממוקם באתר של בית-הבראה לחולי שחפת ובסביבתו. המחנה נוהל על-ידי גרמנים (לא רומנים, כמו ברוב חלקי טרנסניסטריה), והיהודים מתו בו מרעב, מצמא (למרות שהיו ליד הבוג – אבל לא הרשו להם לשתות ממנו), מקור וממחלות.
 
משם נסענו לברדיצ'ב. ביקרנו בבית-הקברות שמלפני המלחמה שבו למצבות יש צורה ייחודית (כמו מגפיים מונחים – ועל הסוליה מלמטה כתובים הפרטים של הנפטר), וכמובן במבנה על קברו של רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב שעובר שיפוצים כבר זמן רב. גם בברדיצ'ב קיימת אנדרטה ביידיש לזכר הנספים בשואה (בשנת 1941 נרצחו כמעט כל יהודי ברדיצ'ב, כ-000 32 איש) ובאוקראינית – לזכר חסידי-אומות-העולם שעזרו ליהודים וגם הם מצאו את מותם. במקום קיימת גם מצבה על קבר-אחים, לזכר 960 ילדים יהודים שרוכזו במקום והוכנסו לבור בתואנות שונות – ונקברו בעודם חיים... שוב ערכנו טקס אזכרה, יחד עם קריאת שיר שנכתב לזכר הילדים, וסיימנו בשירת "התקווה". יש לציין שבברדיצ'ב שוב חיים היום יהודים, וביקרנו גם בבית-הכנסת שלהם. כאן, אולי, המקום להזכיר, עד כמה הרגשתי בחוסר של ידיעת שפת האידיש. כיוון שהתקשורת עם יהודים שפגשנו בדרכנו נערכה רק בשפה זו - הרי שהייתי – במובן מסויים – כמו חרשת, ובוודאי הפסדתי לא מעט עקב כך. בכל זאת הצלחתי להבין, שלכל יהודי מקומי יש קרובים בישראל (לרוב באשדוד). ולמה הם לא עולים בעצמם? תירוצים לא חסרים, וכמובן שלקשישים (שהם רוב יהודי אוקראינה) התזוזה קשה יותר.
 
ביום האחרון למסע –– ערכנו טיול בעיר קייב. זוהי עיר הבירה של אוקראינה, ובה בתים מסוגננים יפהפיים (על קיר אחד מהם ראינו שלט לזכרה של גולדה מאיר - זה הבית בו היא נולדה). סיירנו באתר של באבי-יאר ושמענו את סיפורם המצמרר של יהודי קייב שהלכו למקום ולא שיערו כי זהו מסעם האחרון. רק אשה אחת – גויה שבעלה היה יהודי – שרדה את ההרג וסיפרה לעולם מה התרחש במקום. מסביב לאתר קיימות שלוש אנדרטאות: אחת – מטעם ממשלת ישראל והסוכנות היהודית, אחת – מטעם הצבא הסובייטי (גם אוקראינים רבים נרצחו בבאבי-יאר) ואחת – לזכר הילדים שנרצחו שם (בובות שבורות).
 
כדי להשתחרר קצת ממוראות השואה שנחשפנו אליהם במהלך המסע - המשכנו בשארית היום לטייל באתרים שונים בעיר היפהפיה והגדולה הזאת, ויש מה לראות בה! בין השאר – ראינו אנדרטה לזכר הסופר "שלום עליכם", ונאמר לנו שבכל עיר המכבדת את עצמה באוקראינה קיים רחוב על שמו (ולמה דווקא הוא נבחר, מכל הסופרים היהודיים? כי הוא חי עוד לפני המהפכה הקומוניסטית, כך שלא צריך לשנות את שם הרחוב כל פעם שמשתנה האוריינטציה של המדינה). לסיום – סעדנו את לבנו במסעדה הכשרה שבעיר, כשכל אחד מהמשתתפים במסע מביע את הערכתו לאפשרות שניתנה לו להתחבר – ולו במשהו – לשורשיו ולחוויותיו מימים עברו.
 
לפנות-ערב יצאנו לנמל-התעופה של קייב, ובדרכנו חצינו את נהר הדנייפר הרחב (לעומתו – הנהרות שהכרנו עד כה: פרוטדנייסטרבוג – הנם פשוט קטנים...). אחר-הצהריים באותו יום התחיל לרדת גשם בקייב, כשסערת רעמים וברקים בשמים מעל - מאחרת את טיסתנו בשעה. אבל העיקר ש"אל-על" הטיסה אותנו בשלום הביתה, והנה אני שוב כאן, עם חוויות שילוו אותי עוד זמן רב...
  7 תגובות למאמר
אשרייך!  
segev018ו | 07/06/2006 22:10:21
מארגן המסע  
dmarianו | 17/06/2006 16:22:49
בית הקברות בנובסליצה  
etietietiו | 18/02/2007 09:55:06
מחפשת את העיירה סטרוקונסטנטינוב  
bimba האחתו | 12/07/2007 02:26:07
אנ י גם מעונינת לצאת לטיול שורשים  
מיליה1ו | 05/11/2007 12:22:10

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא פוריות והפריה חוץ גופית
אירוח בנושא פוריות...
ביום שלישי יתארח ד``ר שי אליצור, מנהל היחידה...
אירוח בנושא פוריות והפריה חוץ גופית
אירוח בנושא פוריות...
ביום שלישי יתארח ד``ר שי אליצור, מנהל היחידה...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ