לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
2731227,312 עוקבים אודות עסקים

פורום עזרה בלימודים ושיעורי בית

שלום לכולם!‏
אני רוצה לברך את הגולשים החדשים, שהגיעו לתפוז בכלל ולפורום הזה בפרט ולאחל ולכם גלישה ‏נעימה. אני סבור שתמצאו עניין רב בפורומים השונים בתפוז (יש יותר מ 1000!!!) ותקבלו מענה לכל שאלה ‏שתשאלו או דיון שתפתחו.‏
 
אם יש לכם שאלה בקשר לשיעורי בית, תרגיל קשה במתמטיקה/פיזיקה שאתם צריכים לפתור ולא הצלחתם, התלבטות בקשר למקצוע הבחירה בתיכון/באוניברסיטה, רצון לפרוק את תסכולכם על מורה מסוים שקצת עצבן אתכם, או סתם בא לכם לראות משהו ממש מעניין – אז זה המקום בשבילכם!
 
באותו אופן שאנשים מקדישים מזמנם החופשי לענות על שאלות של גולשים – גם אתם מוזמנים להשתתף באופן פעיל בפורום אם אתם יודעים את התשובה לשאלה מסוימת, יש לכם תובנה בקשר ללימודים בתיכון או אם אתם רוצים להביע את דעתכם באחד הדיונים על נושא שאתם מכירים ממש מקרוב...
 
מטרת הפורום היא לא רק קבלת/מתן מענה לשאלות בקשר לשיעורי בית – אלא מרחב לדיונים שאתם מוזמנים לפתוח על כל נושא מסוים.

 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום עזרה בלימודים ושיעורי בית

שלום לכולם!‏
אני רוצה לברך את הגולשים החדשים, שהגיעו לתפוז בכלל ולפורום הזה בפרט ולאחל ולכם גלישה ‏נעימה. אני סבור שתמצאו עניין רב בפורומים השונים בתפוז (יש יותר מ 1000!!!) ותקבלו מענה לכל שאלה ‏שתשאלו או דיון שתפתחו.‏
 
אם יש לכם שאלה בקשר לשיעורי בית, תרגיל קשה במתמטיקה/פיזיקה שאתם צריכים לפתור ולא הצלחתם, התלבטות בקשר למקצוע הבחירה בתיכון/באוניברסיטה, רצון לפרוק את תסכולכם על מורה מסוים שקצת עצבן אתכם, או סתם בא לכם לראות משהו ממש מעניין – אז זה המקום בשבילכם!
 
באותו אופן שאנשים מקדישים מזמנם החופשי לענות על שאלות של גולשים – גם אתם מוזמנים להשתתף באופן פעיל בפורום אם אתם יודעים את התשובה לשאלה מסוימת, יש לכם תובנה בקשר ללימודים בתיכון או אם אתם רוצים להביע את דעתכם באחד הדיונים על נושא שאתם מכירים ממש מקרוב...
 
מטרת הפורום היא לא רק קבלת/מתן מענה לשאלות בקשר לשיעורי בית – אלא מרחב לדיונים שאתם מוזמנים לפתוח על כל נושא מסוים.

 

סיפור פשוט

מאת: סתם עוד בחורה  פורסם: 21/10/2007  עדכון אחרון: 21/10/2007  
 
 

סיפור פשוט-שי עגנון

 

הצעה לפתיחה ל"סיפור פשוט"-

הרומן "סיפור פשוט" מאת ש"י עגנון הוא סיפור פסיכולוגי-חברתי. סיפורו של הפרט המנסה לממש את אהבתו בחברה שלא מכירה באהבה כערך. ניסיונו של הפרט לפעול ע"פ רצונותיו, שאינם מתיישבים יחד עם רצונותיה ומוסכמותיה של החברה.

גיבור הרומן, הירשל הורוביץ בן למשפחה מבוססת מתאהב בבלומה נאכט, קרובתו היתומה המגיעה לביתם ומשמשת כמשרתת. הירשל אינו יכול לממש את אהבתו לבלומה משום שהוא נתון לשליטת אימו ולנורמות החברה המקובלות באותה תקופה בעיה היהודית-שבוש. הוא משודך למינה בניגוד לרצונו, כתוצאה מכך משתגע ונשלח לטיפול ממושך אצל דר' לנגזם. בעקבות הטיפול משלים הירשל עם מצבו, שב לביתו וחי חיי שיגרה עם מינה אשתו.

 

הרקע החברתי-רומן חברתי:

החברה ברומן היא נושא מרכזי. היא מתוארת בעימות עם הפרטים שבתוכה, במאבק הפנימי המתחולל בה בין הדורות ובפרצות בנובעות מתוכה ומאיימות על קיומה.

החברה בשבוש הורכבה ממעמדות שנקבעו על פי מצבם הכלכלי: סוחרים עשירים ובעלי מקצועות חופשיים (הורוביץ, צימליך, גילדנהורן) לעומת שוליות ומשרתות (מעמד בינוני נמוך).

כתוצאה ממגע עם העולם החיצוני, עם התרחבות העיר הולכות הבעיות החברתיות ומתרחבות ועמן בעיית הדורות-הפער בין הדורות מתרחב (הדבר מתבטא בהערותיה של צירל ובניסיונות ההתמודדות של הירשל). כמו כן סיבות כלכליות הביאו לעליית ערך האדם-שבוש התפתחה מבחינה כלכלית והפכה מעיר קטנה למקום מסחר. קשרי המסחר עם הכפרים והעיירות בסביבה משפיעים על אורחות החיים ("לעיתים באים לשבוש סוחרים מארץ אשכנז ובחורי שבוש מחקים אותם..."). הפער בין עשירים לעניים גדל אך גם נפתחו אפשרויות חדשות למימוש עצמי לא בתוך הקהילה אלא מחוצה לה ע"י יציאה ממנה כמו הגירה לאמריקה.

יסודות זרים שחדרו לעיירה ואיימו על המבנה החברתי בה בם: הסוציאליזם, הציונות וההשכלה. רעיונות אלה גרמו להריסת המעמדות, לירידת התורה ולתחילת צמיחתה של השקפת עולם חדשה.

ציונות- לא מתוארת ברומן כתופעה יהודית לאומית אל כמקום בילוי והתכנסות לא מחיביים.

סוציאליזם-נבע כתוצאה מבעיות חברתיות אך הואגם מתואר כפרצה לא מאוד מסוכנת.

ההשכלה- הייתה פריצה משמעותית וסימניה רבים: שינוי שמות (הירשל להיינריך), חינוכה של מינה בפנסיון, קריאת ספרים, אווירת ההוללות בבית גילדנהורן, הקשר עם זמרים ואמנים בעיירה ועוד.

הערך המרכזי בחברה היה  למרות הכול הכסף. באמצעותו השליטה החברה את השפעתה על הפרטים שבתוכה. לשם כך היא נעזרת בערך נוסף, שמרני:הדת. ביטוי לכך ניתן במשפט הכניעה המסכם של הירשל-"את מינה צימליך נשא בתו של עשיר נשא. אמת שהוא נתן עיניו בבלומה, אבל אלוקים בשמים וצירל וטוייבר על הארץ עשו שישא את מינה ולא ישא את בלומה". כלומר בנוסף לגיוס אלוקים בשמיים מגייסת צירל  את טויבר על הארץ למימוש שאיפותיה. טויבר משדך על פי רצון ההורים, ובכך כופה את הרשות הקולקטיבית של הכלל על הפרט.

הגורל הוא גזירה קדומה שמקורה בדת- אלוקים שבשמיים הוא שקבע, כי ארבעים יום קודם נקבע זיווגו. מכן ואילך אין לאדם סיכוי להילחם כנגד הגזירה הקדומה: "רשות אחרים עלינו" אומר הירשל, והכוונה גם לרשות דתית. צירל היא הכופה על הירשל את השקפת העולם כי "אין עולמו של אדם מסור בידיו". הירשל מרבה להשתמש במשפט זה בבואו לנמק את אזלת ידו-"רשות אחרים עלינו מינה והם עושים עמנו כרצונם". ההתמרדות נגד השקפת עולם זו היא אתגר גדול ומסוכן (דודו של הירשל לא נהג כפי שהחברה ציפתה ממנו, והוא נחשב למשוגע). ביטוי נוסף להשפעתה של החברה על הפרטים שבה הוא במשפט הכניעה המסכם של הירשל-"את מינה צימליך נשא בתו של עשיר נשא. האמת שהוא נתן עיניו בבלומה, אבל אלוקים בשמיים וצירל וטוייבר על הארץ עשו שישא את מינה ולא ישא את בלומה".

כאמור מהווה הממון כוח עצום בידי החברה. באמצעותו היא מעוורת את המנסים לסטות ולהסיר את כבליה וקושרת אותם בשרשראות הסדר קבועות, שאין לסטות מהן (שרשרת השעון העשויה זהב של ברוך מאיר). "אין עולמו של אדם מסור בידיו", אומרת צירל להירשל, אולם בידידה של צירל, בעלת הממון-ולכן בעלת הכל-הוא מסור.

סיפור פשוט מסתיים בכניעת הפרט לכח השפעתו של הכלל:בחלומו מסמא הירשל את עיניו, מרגיל עצמו להיות דומה לאביו ("הירשל שקטן היה בעיני עצמו ישב וצייר לעצמו דמות דיוקנו של אבא") ומרגיל עצמו לחיי השיגרה עם מינה. הכלל (החברה) ניצח.

 

רומן פסיכולוגי:

עיקר הרומן בגיבור, הירשל שויתר על אהבתו, ויתור שהביא לטירופו.  גורלו מיטלטל בין הגורל לבין ההכרעה.

 

דמותו של הירשל-

הרומן מתאר את קורות חייו של הירשל הורוביץ. גיבור הסיפור, מתקופת בגרותו עד להיותו איש משפחה ואב ל-2. דמותו מאופיינת באמצעות אפיון ישיר-תכונות אופי נמסרות לקורא על ידי המספר כגון: גילו, צייתנותו, חוכמתו ("אינו ממולח כאימו ואינה זריז כאביב אך מעלה אחת יש בו, עושה מה שאבותיו אומרים לו").

הירשל הוא בן יחיד לסוחר עשיר. הוא בעל מידות נאות, טוב לב כלפי הזולת, אינטיליגנט (קורא ספרים), בעל השקפת עולם ברורה לגבי הסדר החברתי הקיים, הירשל דוגל בערכים מוסריים, ואינו מסכים עם חבריו שפרצו גבולות מוסר. בכל זאת היהורי עבירה תוקפים אותו והם מהווים ביטוי לפער הקיים בין הירהוריו לבין מעשיו-בעוד שבמעשיו הוא פאסיבי (תוכנה הגורמת לתלותו באימו, היא מכניסה אותו ומוציאה אותו מבית המדרש, מכניסה אותו לחנות ובוחרת את שידוכו), עולמו הפנימי סוער ביותר. הדינאמיות מתמבטאת במחשבותיו, בהרהוריו ובתשוקותיו, והפאסיביות מתבטאת בחוסר מעש, שני אלה גורמים למאבק פנימי נפשי ולמאבק בחברה. גם המאבק בחברה הוא בעיקר פנימי ונראה כלפי חוץ רק לזמן קצר.

 

שלב ראשון בחייו של הירשל- נערות אירוסין נישואין-   

ילדותו ובגרותו של הירשל משקפים את החינוך שקיבל מהוריו"צייתנות, ויתור על רצונותיו, קבלת מסגרות החברה והשתלבות בתוכה. הירשל לא מסוגל להשתחרר מההרגל לקבל את מרות ההורים ודעותיהם. ההתנגשות בין הכניעה לנורמות הקיימות הכובלות לבין הרצון לפרוץ את כבלי החברה, מוצאת את ביטוייה לראשונה בתחוןם הרומנטי כאשר הירשל מתאהב בבלומה.

אז חלה התנגשות בין רצונו לבין רצון אימו המייצגת את החברה, ומתחיל מאבקו של הירשל לשחרור מעולה של אימו.

אימו פעולת בערמומיות, מצד אחד היא כופה את דעתה ומצד שני מעוררת את הרושם כאילו היא תומכת בו. היא מנמקת את חוסר יכולתו להיקשר עם בלומה בנימוקים חברתיים-כלכליים (בלומה ענייה והוא בן בעלי בתים ונועד לגדולה מזו.)

הירשל אינו יודע כיצד לפעול, אולם אימו היא זו שפועלת היא יוזמת פגישה עם השדכן, מזמינה את החותנים ומשפיעה על הירשל להכיר בחוסר האונים שלו כנגד הכלל ("אין עולמו של אדם מסור בידיו").

הירשל מקבל את דברי אימו, אין לו כוח לפעול ולמרוד, בליבו ובמחשבותיו הוא מורד, אך הוא אינו מגיע לידי מעשה. ההתנגשות בין שני הכוחות האלה פורצת במסיבת האירוסין. במסיבה זו בא לידי ביטוי כוחו של הכלל. רצונו של הירשל להיחלץ מבדידותו מביאו לשיחה עם מינה ושיחה זו מתפרשת ע"י החברה כקשר בניהם שמטרתו נישואין. הירשל אינו חושב כך אך הכלל כופה עליו את דעתו- אימו המושכת בחוטים, החברה שהדמויות בה הם רק כקלפי משחק ואף הגורל שותף לכבילותו של הירשל.

הירשל מבין את מצבו אך אינו מוסגל לפעול, במקום זאת מתחוללת סערה בנפשו והוא נזכר לראשונה בדודו שמרד בחברה והשתגע. זיכרון זה מעלה לראשונה אפשרות של מוצא באמצעות השיגעון. מכאן ואילך מתגבר הקונפילקט הפנימי בראשו של הירשל. הוא אינו משלים עם האירוסין ושוקע בהזיות על דרכי בריחה אפשרויות.

אולם הוא אינו בורח, להפך בארוחה בכפר בבית הוריה של מינה, הוא נכנע לפיתוי היצר, מינה מוצאת חן בעיניו, אך גם באותו זמן הוא משוחח עימה על נושאים המבטאים את השקפת עולמו, דיכוי הפרט על ידי הכלל. ("כל זמן שרשות אבא ואמא עלינו איני יכול לשנות אורחותי"), בעקבות זאת מתגבר הכאב בתוכו.

בטקס נישואיו חושב הירשל על מנהג הגירושין, ואומנם בנישואין עם מינה אין אהבה, הוא אינו ממהר לשוב הביתה מהחנות או מבית הכנסת, מרבה לשתוק, אינו מעוניין להישאר לבדו עם אישתו והוא משקיע כצמו בחנות.

הסתירה הפנימית בנפשו מתגברת, וכשהוא מסביר למינה מה מתחולל בנפשו הוא עושה זאת באמצעות דודו. הוא טוען שדודו היה שפוי ורק עשה את עצמו משוגע כי אם לא כן היו מחתנים אותו לאישה שאינו אוהב והיה מקפח כל ימיו. הירשל בורח בעצמו מהחברה ומאישתו. הוא מטייל בהערבים ועלומו הפנימי מושך אותו לביתה של בלומה. כאשר הוא רואה את בלומה אך לא נוצר קשר איתה מגיע כוח הסבל שלו לשיא.-"עצוב עצוב הלב עצוב ומבויש...הניח הירשל את ראשו על כפות המנעול והתחיל בוכה" מנקודה זו מתחיל שיגעונו של הירשל.

 

שלב שני-השיגעון:

הסיבות לשגעון-

­   החברה הכופה את רצונותיה על הפרט

­   יחסי הירשל-צירל

­   השוני של הירשל מהסביבה-" אלמלא הייתה אימי רודפת אחר הממון לא הייתי יושב כאן מול פגרי עופות ודגים".

­   התגייסות לצבא

­   קללת המשפחה-יד הגורל

 

בכיו של הירשל על כפות המנעול הוא הביטוי הראשון להתפרצות עולמו הריגשי-פנימי, שהיה מדוכא עד כה. שיגעונו אינו רק ביטוי להתפרצות רגשותיו אלא גם אמצעי למאבקו בחברה (כפי שעשה דודו). כמו כן לשיגעון סיבה נוספת-אי רציונלית-גזירת גורל של הקללה הרובצת על המשפחה. לשיגעונו של הירשל מספר סימנים: הזיות, סובל מנדודי שינה, מהרהר בדודו, שוכח דברים, הירהורים מוזרים על התרנגול, על השעון, היהורים על מותו, שמחה מוזרה, פעלות מוזרות כגון: לישת השעווה וריצה ליער עם תפילים

אפיזודת השגעון ביער- חובש נעל לראשו, קורא גע גע גע, נח בצורה מוזרה. בריחתו ליער היא בריחה מכבלי החברה. היער הוא מקום בו אין כבלי החברה שולטים. ביער הוא מאבד את הסימנים הקושרים אותו לחברה- הלבש (הולך עם נעל אחת וללא כובע), הדיבור ( קורא כחייה ומזדהה עם בע"ח-" אל תשחטוני, אני איני תרנגול..."). בשגעונו עולה השם בלומה משום שאין מעצור לרשוגתיו. בבואו ליער נוטל עימו הירשל את התפילין, בכך הוא חוזר על מעשה דודו שברח ליער בשבילוב עם מעשה זקן אימו שהניח תפילין לחתול, בכך מביע הירשל את מחאתו כנגד האמצעיים שעזרו לחברה לכבול אותו ובניהם הדת.

 

שלב שלישי-הריפוי וההשלמה:

הירשל נשלח למרפאתו של דר' לנגזם כדי להתרפא. דר' לנגזם מציג לפניו אפשרות אחרת "להישרד" בחברה והיא ההשלמה. הפתרון הוא אירוני משום שעיוורונה של החברה לרגשות הפרט הוא שגרם לשיגעונו של הירשל. אביו של הירשל כמייצג את הכניעה לחברה מייצג גם את עיוורונה "כסף וזהב שהיו לה לצירל סימאו את עיניו של ברוך מאיר". דר' לנגזם מכנה לו באיטויות ובשלווה את ההרגשה כי העיוורון הוא תנאי הכרחי להישרדות בחברה. המנגן הסומא המופיע כמוטיב חוזר בסיפוריו של דר' לנגזם מנגן מנגינה שאין לה תחילה ואין לה סוף-היא אינה נתונה למסגרות כמסגרות החברה שיש להן התחלה וסוף. אולם המנגן הסומא הוא קבצן וסומא כאחד כלומר הוא מקבל בעיוורון את כספה של החברה כתנאי להישרדותה בתוכה.

דר' לנגזם מתנגד לשימוש בתרופות, הוא נותן להירשל מעט תרופות הרגעה ובעיקר משוחח איתו שיחות ארוכות. הוא מספר לו על עצמו. הרשתו של הירשל משתפרת והוא מפסיק להגות בבלומה רואה בה זיכרון נעים בלבד. בביתו של דר' לנגזם מקבל הירשל חום ואהבה ותשומת לב רבה, דברים שחסרו לו בילדותו. אימו השתלטנית והקרה שהתערבה בכל פרט בחיין הייתה עסוקה בצבירת ממון ובילתה את רוב זמנה בחנות ולא עם תינוקה. כך מנסה דר' לנגזם ללמד את הירשל גישה חדשה לחיים-גישה של השלמה. וכשהוא חוזר לביתו רגוע, בלומה לא מעסיקה אותו והא נכון לפתיחת דף חדש בחייו עם מינה.

גישתו של דר' לנגזם (לאט לאט) היא גישה מעשית האומרת כי דרך שלא מרידה מביאה לשגעון ומוטב להשלים עם המצב.

 

השלב הרביעי-חיי השיגרה:

 הירשל לומד להכיר עם המציאות, הוא חוזר לביתו ונראה מפויס עם העולם סביבו. הירשל מודע לפיתרון שהוצא לו והדבר בא לידי ביטוי בתמונה עם המנגן הסומא- מינה והירשל יומאים לטייל בשלג, לצד הדך יושב מקופל מנגן עיוור ומנגן את מנגינתו העצובה, הירשל חוזר וזורק לו מטבע, זוהי מחאתו האחרונה של הירשל כלפי החברה. מכאן ואילך גם הוא עיוור כמו אביו בכניעתו לחברה המקריבה את היחיד על מזבח סדר חברתי כלכלי המושתת על הממון. הוא יחיה את חייו עם מינה כפי שמצופה ממנו-"אלוקים שבשמיים יודע מפניח מה דעתו של הירשל מפוזרת...לפעמיים הוא עצחוב ולפעמיים הוא שמח..אבכל זאת חייו עם מינה הם חיי שיגרה מקובלים ובנו השני תורם לחיזוקם.

 

מוטיבים :

המוטיבים מחולקים למוטיבים חברתיים ומוטיבים פסיכולוגיים.

מוטיבים חברתיים: מוטיב האכילה-הסעודה, מוטיב הבית, מוטיב היער, מוטיב השעון (גם פסכולוגי)\ מוטיב הקבצן הסומא.

מוטיבים פסיכולוגיים: מוטיב הספר, מוטיב הנר, מוטיב התרנגול והכלב (גם חברתי), מוטיב השינה, מוטיב הדוד המשוגע (גם חברתי).

Р   מוטיב האכילה: הסעודות השונות המתוארות ברומן הן תחנות בחייו של הירשל המצינות שלבים בכניעתו למסגרת החברתית של העיירה-הסעודה בטקס האירוסין בבית גילדנהורן, והסעודות בבית צימליך והסעודות בביתו.

הסעודה בבית גילדנהורן היא אמצעי לחשוף את פני החברה ואת כוחה להשפיע על היחיד בסעודה זו מתאר המספר את המסובין בתיאור אירוני "שבוש אינה מגדלת גבוהים, מפני שרגילים במאכלי קמח..הוא אינו מותח את קומתם".

הירשל לא מרגיש עצמו שייך לחבורה הזו שבה כולם עסוקים באכילה שתייה ומשפחק כלפים הוא חש בודד ואף נחות:" כשראה הירשל עצמו יחידו..מתמעט בעיני עצמו".

בבית צימליך מתרכזים כל בני המשפחה והתיאור המפורט של המאכלים מבטא את להיטותם אחר החומריות זוהי "תאוות בשרים", תאווה לאכול והיא מאפיינת בעיקר את צירל, שמייצגת את החברה כולה.

אצל הירשל בא המאבק בין יצר אהבתו לבין כפיית החברה לידי ביטוי בסרובו להצטרף "לזלילה" המשפחתית, בכניעתו לבסוף והצטרפותו לסועדים. במהלך הסעודה הוא יושב ואינו אוכל כאות להתמרדותו, הוא מתבונן בסועדים וחושב שאילו לא הייתה אימו רודפת אחרי הממון הוא לא היה צריך לשבת מול פגרי עופות ודגים.

הסעודה מסמלת את פני החברה בעיירה-חברה המושתת על החומריות והממון. אולם הסעודה מבטאת גם את מאבק האדם ביצריו, מי שלא נכנע ל"סעודה" ולאורחות החיים שהיא מבטאת היה דודו של הירשל, הוא התנזר מבשר, אכל עשבים ביער ושתה ממי המעיין ובכך חרג מהחברה וממוסכמותיה. הסעודה מסמלת את המסגרת ואילו הדוד פרש ממנה.

 

Р   מוטיב הבית: הבתים ברומן מבטאים את פני החברה.  ביתם של ההורוביצים נמצא בטבורה של העיר, מבוסס על הממון שמנווט את חייהם. הם אינם ממהרים הביתה בסיום יום העבודה וממשיכים לשבת בחנות ולספור את הכסף.  הבית כשלעצמו אינו מהווה עבורם ביטחון קיומי.  כשהם חוזרים ממסיבת האירוסין הם מוצאים את ביתם נעול בידי המשרתת.

גדליה צימליך חרד כל הזמן מפורענות שתבוא על בית- גם עבורו אין הבית מקום המעניק ביטחון נפשי וקיומי.

יונה טויבר מצליח לבנות לו בית על בסיס כלכלי כשגיצל שטיין, אחיה של אישתו תומך בהם.   הבתים הללו מושתתים על ממון.

בתים אחרים אינם קיימים. ביתה של סופיה שומם, בעלה אינו בבית רוב הזמן ולכן היא מרבה לבלות אצל מינה.  בלומה אינה נישאת ולא מקימה בית.  כל העירה כולה בנויה על בית קברות ותשתיתה נירקבת.

ביתם של עקביה מזל ותרצה (ביתה של בלומה) יוצא דופן.

הירשל נאבק על ביתו האמיתי.  בתחילה בורח מהבית אל היער ואל השיגעון.  שיבתו הביתה היא כניעה והשלמה עם גורלו.  הבית הוא סמל למוסכמות החברה וחזרתו הביתה מסמלת את חזרתו למסגרת החברתית.

 

Р   היער: מסמל עולם ללא גבולות, ללא חוקים מחייבים, עולם של רגשות עזים שאינם יכולים לבוא לידי ביטוי.  כל הסדרים והמנהגים בטלים ביער והוא ביטוי למרידה בכל סדרי החברה.

 

Р   הקבצן הסומא: לאחר שהדוד מסתלק מהבימה הסיפורית, הופך קבצן עיוור להשלך דמותו של הירשל.  הקבצן העיוור מופיע לראשונה בסיפורו של ד"ר לנגזם, הקבצנים הינם דמויות המביעות רגשות עמוקים.  בחלומו הוא זורק כסף לתוך עיניו של הקבצן ומעוור את עיניו שלו.  הקבצן הסומא הוא השלכה נפשית של הירשל-  מצד אחד ביטוי למרד ומצד שני ביטוי לכניעתו.

 

Р   מוטיב השינה- מוטיב זה חוזר כמה וכמה פעמיים בעיקר בהקשר של הירשל וכל העובר עליו. לפני ההשתגעות הוא סובל מנדודי שינה לעומתו מינה ישנה שינה עמוקה. שנתה של מינה יכולה להתפרש כבריחה משום שהיא אינה יכולה לפתור את בעיות הנישואים שלה עם הירשל. גם אצל דר' לנגזם הוא אינו ישן ורק כאשר הוא מצליח לישון הוא למעשה מתחיל להבריא. לאחר החזרה מדר לנגזם מוטיב השינה נעלם מכיוון ואין בו צורך יותר.

 

Р   מוטיב התרנגול והכלב-  הכלבים מופיעים בסיפור פעמיים בהקשר של דמותו של הירשל, פעם לפני שנפגש עם מינה ופעם כאשר מטייל בלילה ברחוב ליד ביתה של בלומה. בשני המקרים מהווים הכלבים ביטוי לצרכיו הארוטיים. התרנגול לעומת זאת מעמיד באור אירוני יצרים אלה מכיוון שלא ניתן להם ביטוי נמצא הגיבור בתחושבה של חוסר גברות. הגבר-התרנגול מהווה פרובוקציה לגברותו של הירשל לכן הירשל רוצה לשחוטו כך יחסל את עצמו מתוך שנאה עצמית. כשהוא חוזר הביתה מבלומה הגבר קרא והשעון השמיע קולות, שני הדברים הללו מוציאים את הירשל מדעתו. הגבר הוא ביטוי ללעגו של הירשל כלפי עצמו, אך הוא גם סמל לחברה שמנהגיה קבועים ומסודרים כמו קריאת התרנגול וקול השעון. מוטיב התרנגול מגיע לשיא עם פרוץ שגעונו של הירשל, רמז לכך ניתן כשהוא יוצא מבית המדרש קל כנוצה ועם מחשבותיו על מה שהחברה מגדירה כשגעון. לכן מופיעות אצל הירשל מחשבות על התאבדות הקשורות לחוסר גברותו ("אילו אותו אדם תלה עצמו באילן כלום היה שומע את קריאת הגבר?"). התרנגול מבטא את השגעון-"מנין את אומר שאני משוגע, מפני שאמרתי קוקוריקו?". אם התגברות השגעון מתחזקת יכלתו לעמוד בפני החברה, אך גם פחדו ממנה-"אל תשחטוני, אני איני תרנגול". לסיכום המוטיבים כלב ותרנגול הם מוטיבים מנוגדים המבטאים את התמודדתו של הירשל עם בעיית גברותו שלא ניתנת למימוש לפי רצונו.

 

Р   מוטיב השעון- מהווה את הסדר בחברה אותו רוצה הירשל לפרוץ. כאשר יוצא הירשל חוץ לחברה בשגעונו נעצר גם שעונו-"ובשעת דיבורו הוציא שעונו שעמד."

 

Р   מוטיב הספר: יחסי הירשל- בלומה נרקמים על רקע קריאת הספרים.  הקריאה מסמלת את הנפש המשוחררת "הספר פותח לה פתחי עולם עושר ונכסים אין לה לבלומה אבל נשמתה בת חורין".  לאחר נישואי הירשל למינה- לא מסוגל להמשיך לקרוא "על יד על יד נעשה הירשל כשאר המשכילים, כשאדם נער קורא בספרים, נשא אישה, מניח ידו מהם".  מינה מנסה לעניינו בספרים אולם הוא אינו מתחבר לכך,  בניגוד לחיבור זה עם בלומה.

 

Р   מוטיב הנר: בעת החתונה כבה הנר- דבר המסמל בעיני הירשל את התגרשותו ממינה.  בשלב מאוחר יותר- מציץ לביתו של מזל ומחפש את אורה של בלומה המסמלת את הנר הדלוק.  נר דלוק-  בעירה של אהבה.  נר כבוי- חוסר תשוקה, כיבוי תחושות הלב.

 

Р   הדוד המשוגע: דמות מקבילה לזו של הירשל ומושא להזדהות.  הדוד מבטא את הגורל הרודף אחרי המשפחה ומהווה רמז מטרים למה שיקרה להירשל עצמו.

 

יחסי הירשל ואימו

הירשל נער בן 16- גיל בו נתונים בקולנפליקטים רבים, שמקורם בילדות. הקונפליקט המרכזי של הירשל הוא עם אמו. הירשל הצעיר מחפש את דרכו בסבך של ניגודים, מכאובים ואי ידיעה. לעומת אי הידיעה שלו בולטת הידענות של צריל אימו ויעילותה הרבה. היא מצטיירת כמי שפעולת ע"פ יצרים חזקים, הניכרים בכל מעשיה ("צירל באה לכלל שנים שכל עיקרה של אישה אינו אלא מאכל ומשתה"). היא אישה קשה וקרה השולטת ביד רמה בכל עינייני הבית. היא משגיחה כל הזמן על הירשל, שולטת על מעשיו ותנועתיו, אך בו זמנית אינה יכולה לספק אותו כאם. מערכת היחסים בינה לבין הירשל פגומה באופן עמוק. צירל היא זו המתנגדת למימוש העצמי של הגיבור. בעוד היא מגלה כפייתיות באכילה מופרזת ובהנאה מהסעודות (דבר המסמל כניעה ליצר, שתלטנות וחומרנות) הרי שהירשל מתעב תכונות אלו: "אלמלא לא רדפה אמא שלי אחרי הממון לא הייתי אני צריך לשבת חפני פגרי עופות ודגים".

מערכת היחסים בין האם לבן משפיעה מאוד על דמות הגיבור. הירשל נתון במצב של תלות, אינו מצליח לתפקד באופן עצמאי, ומפגין כל חייו תסביכים ילדותיים. את מקורות התלות ניתן למצוא בילדותו הקדומה של הירשל:

א.      היותו בן יחיד

ב.       חסך בגילוי חיבה- אף על פי שלא היו לה בנים חוץ מהרשל לא הראתה לו חיבה יתרה כדי שלא תזוח דעתו עליו כבן יחיד".

ג.        חינוך בלתי עקיב בהשפעת החרדה מפני התורשה הקדומה (שגעון דודו).

ד.       היחסים המעוותים בין ההורים- נישואים כלכליים, מתוך חשבון של רווח ולא של אהבה.

אופיה הסמכותי של צירל, המוסווה היטב על ידי פקחות וערמומיות, הפך אותה לשליט הסמוי של הבית. כאשר החליטה על דעת עצמה להשיא את הירשל למינה, פנתה לשדכן ורק אחר כך התייעצה עם בעלה.

באותה דרך שנהגה עם בעלה נהגה גם בבנה, היא ידעה כיצד להתייחס אליו. צירל מעולם לא הציגה תביעות מפורשות. בכל זאת ידעה להביאו לידי כך שיבטא רצונותיו לפי רצונותיה. היא ידעה את סוד הלטיפה כדרך שכנוע. בעזרת הלטיפות חיזקה בהירשל את תגובותיו הילדותיות- "יושב הירשל לפני אמו ועיניו מרטיבות והולכות. כמה רחוק היה ממנה, לבסוף אין לו קרוב ממנה...מה שארע להירשל בילדותו ארע בבגרותו".

כל הגורמים כאחד מבליטים את מקומה של האם באופיו התלותי של הירשל. צירל מחזקת בו את תחושת התלות בה. היא מנעה ממנו את היכולת להתמודד בהצלחה עם בעיותיו, וכתוצאה מכך הוא אינו יכול להתמודד עם גורלו בבגרותו, ואינו מצליח להגיע להגשמה עצמית.

חוסר יכולתה של צירל להיות דמות אם בולטת בעיקר לנוכח הגעתה של בלומה, אשר מתלבטת בתכונותיה האמהיות. צירל מבחינה במהות האימהית של בלומה המושכת את הירשל, ומתוך חשש היא מרחיקה את בלומה ומביאה לבנה אשה מטיפוס אחר-אשה ילדה אשר לו תספק לו את מהות זו ולא תהווה איום כלפיה. (כתוצאה מכך הירשל לא יכול לאזן באמצעות נישואיו את החסר לו עם יחסיו עם אמו).

בלומה ממשיכה להעסיק את מחשבותיהם של צירל ושל הירשל, ומגבירה את הקונפילקט בניהם גם לאחר לכתה:" צירל בשעת נסיעתה לדר' לנגזם חושבת על בלומה ועל מעמדה בלב בנה". צירל מנסה להטות את בלומה לעולם המשרתות, בעוד שהירשל מנסה להטותה לתחום האשה החוקית.

צירל לא מצליחה לגרום להירשל לחבב את מינה. היא מחבבת אותה, כי היא מאמינה שהיא תרחיק את בלומה מהירשל-"חיבה יתרה חיבבה את מינה, שנעשתה כלתה ותסייעה לפטור את הירשל מבלומה". צירל לא מצליחה לכבות את האש הארוטית, שהבעירה בלומה בגופו של הירשל.

מרוב להיטותה אחר הממון מאבדת צירל את היקר לה ביותר-שפיות בנה היחיד. היא אינה מעריכה לנכון את אהבתו של הירשל לבלומה ופועלת נגדה. בסופו של דבר זונח הבן את רעיון מימוש האהבה האמיתית והתאים את מעשיו לרצונות ולמעשי האם.

 

מערכת היחסים של הירשל עם אהובותיו

יחסי הירשל ובלומה-דמותה של בלומה

הרומן כולו סובב סביב כשלון האהבה של הירשל ובלומה ונשאלת השאלה-האם הצליח הרישל להתנתק מבלומה?

שמה של בולמה מבטא שני פנים עיקריים באישיותה:

BLUME- פרח, נשי, יופי פנימי, פורחת בליבו של הירשל

                  בלומה- סגורה, בלתי מושגת.(הירשל מפרש את שמה כביטוי ליחסה אליו)

החיים הנפשיים של בלומה מוסתרים מאחורי מעטה של בידוד רגשי ושליטה קיצונית ביצרים.

בלומה היא הדמות עמה מתחיל ואף מסתיים הרומן. היא מגיעה לשבוש לאחר שמתייתמת מהוריה, היא ענה וחסרת כל. קרוביה מקבלים אותה אל ביתם והיא הופכת להיות משרתת שם.

בינה ולבין הירשל מתםתח קשר של אהבה, אותו קוטעת צירל אמו של הירשל. בלומה מבינה משועבד למרותה של אימו, ובניגוד לו היא מחליטה לבחור בחיים עצמאיים. בלומה עוזבת את בית הורוביץ ויוצאת מחייו של הירשל. למעשה במהלך הסיפור אין אנו עדים לדעתה של בלומה, להבעת רגש או דברים שהיא אומרת, היא כמעט אינה מדברת. למרות שיוצאת מחיי הירשל היא ממשיכה לפרוח בליבו (כמשמעות שמה). מעמדה של בלומה, גם לאחר שעזבה מושרש היטב בעולמו הפנימי של הירשל. השפעתה על הירשל רבה-"הרוצה לראות את בלומה יעמוד ויצפה בליבו של הירשל". למרות שבלומה אינה מצויה בחייו של הירשל היא מביאה לכאבו, לסבלו ולשגעונו.

במהלך הסיפור היא כובשת את ליבותיהם של גיצל שטיין ודר' קנאבינהוט, שמחזרים אחריה ללא היענות מצידה. כך היא מבטת את שחרורה מכבלי העיירה, שכן בהמשך ידוע שאינה נישאת.

למרות הקשר הקצר בניהם, לא מסוגל הירשל להתנתק מבלומה. בטיוליו הליליים מושכים אותו רגליו לביתה החדש, שם מקווה לפגוש אותה. אולם דווקא כשהוא כל כך קרוב אליה פיזית, כשהיא יוצאת לסגור את השער שנפתח, מתברר עד כמה היא רחוקה ממנו נפשית, כאשר היא מתעלמת ממנו ונכנסת חזרה מבלי להחליף מילה עימו. הירשל נותר עומד בחוץ, כואב, עצוב ובוכה על כפות המנעול. הנר שדלק בחדר כבה ועמו כבה גם הסיכוי לממש את אהבתו ולהביא מרפא לכאבו העמוק.

כמו הירשל, גם בלומה היא קורבן החברה. היא המניע להתמרדותו של הירשל בחברה. בלומה דומה להירשל בכך שגם היא נאבקת פאסיבית-גם היא פורשת מהחברה ובכך משלימה עם העובדה שאין ביכולתה לשנות את המסגרות הקיימות, אולם אין היא מוותרת על הגשמת פרטיותה. לשם כך היא עוזבת את בית הורוביץ. בכך היא מוכיחה שהיא שולטת בליבה ועל מחשבותיה ("היא אהבה את הירשל, כיוון שנשא אחרת שוב אינה הוגה בו"). היא שליטה על גורלה ובונה את חייה כרצונה מתוך אמונה ובטחון בעצמה. בלומה דומה ושונה מהירשל. דומה לו באינטלגנציה ובתאוות הקריאה אך שונה ממנו ביוזמה ובאי הכניעה שהיא מגלה.

חלומה של בלומה בבית הורוביץ: החלום שחולמת בלומה בלילה הראשון לבואה משקף את הרגשותיה ומצבה. בחלומה היא רואה עצמה יושבת ברשות הרבים, כפי שהרגישה בבואה ביית הרוסיץ. רשות הרבים מבטאת את חוסר הפרטיות, את חוסר היכולת להגשמה עצמית. בלומה חשה בפורענות ההולכת ובאה, אולם אינה יכולה למנוע אותה.

הניתוק מבלומה מתרחש רק לאחר שבנו נשלח להוריה של מינה.הירשל מעמיד את בלומה בקטגוריה אחת עם אימו- שתיהן צרות עין ומחשבות חשבונות ובהדרגה יחסו אליהן נהפך מאהבה לשנאה. הוא מצליח לבסוף ליצור קשר בריא עם מינה, מה שמעיד על יכולתו להתנתק מבלומה.

 

יחסי הירשל ומינה

מערכת היחסים בין הירשל למינה הינה מורכבת, לא ברורה, מעלה תהיות רבות. היחסים בניהם

מערכת היחסים ביניהם מורכבת ולא ברורה.  הם נעים מדחייה וחוסר יכולת לבנות קשר בריא המוביל את הירשל לשגעון עד לבנית קן משפחתי זוגי תקין.

נשאלת השאלה-מה הביא לשינוי הקיצונית ביחסו של הירשל למינה? והאם הם מצליחים להגשים אהבת אמת?

מינה בעיני הירשל בתחילת הנישואים הירשל לא בחר במינה, נאלץ לשאתה עקב לחץ אימו.  בחתונתם כבה הנר, אותו מדמה הירשל לטקס הגירושין במהלכו עוזבת האישה את הבית.  מינה מצטיירת בעיניו כ"בגד שמקיף את הגוף ואינו מחמם"  ומעוררת בו תיעוב גופני ושיממון רוחני ודחייה.

 

 

השינוי ביחסיהם: לאחר שבנם הראשון נשלח להוריה של מינה, הירשל מגלה את מהותה האמיתית ותכונותיה הנשיות של בלומה. ( "אותה שעה לא הגה הירשל לא בבנו ולא בשום דבר שבעולם.  כל עצמו של הירשל היה מרגיש באשתו ששוכבת לפניו ונושמת מעיניה של מינה הבהיקה ציצת אור שכיוצא בה לא ראה הירשל מעולם נסתכל וראה שאבריה נתמלאו לא הספיק לשאול עד שהבהיק זיק של נרות מעיניה האימהיות. מיד נפקחו עיניו של הירשל והכיר את האמת." )  הוא מתקרב אליה באופן הדרגתי ורגש הסלידה מפנה מקום לחיבה ואינטימיות.

 מה גרם לתמורה ביחסו למינה?

א.  ירידת השפעתה של צירל- היא חדלה לחצוץ ביניהם. 

ב. ירידת השפעתה של בלומה על הירשל-  מינה הופכת בהדרגתיות המפלט של הירשל מצירל ועריצותה וגם מפני צילה הצונן של בלומה.  הוא מגיע להכרה שבלומה לא תספק לו אהבה. 

בהתחלה בלומה מהווה ניגוד לאימו-רכה וענוגה, אך לקראת סיום הסיפור הוא מתייחס אל שתיהן כאל אותה קטגוריה.   נק'  מפנה נוספת בשינוי יחסו למינה- הנשף בבית גילדנהורן- מינה מהווה שם עבורו משענת מפני תחושת הבידוד שחש במסיבה, משווה בין עיני מינה לעיני בלומה, לטובת מינה.  

מינה מצטיירת כאישה המתאימה להירשל, משום שהיא אינה מפתחת בו את תחושבת הילד הדחוי, המחפש כנף אם ואחות להתכרבל בתוכה.

דמותה של מינה-

מינה מתוארת כנערה יפה. המספר מתעכב על תיאור מלבושיה ("מינה הייתה לבושה שמלה שחורה וארוכה של במוט, רחבה למטה ממתניה וצרה למעלה...").

מינה היא בתם של גדליה וברטה צימליך שעלו לגדולה מבחינה כלכלית. היא מתחנכת כבת עשירים ולומדת בפנסיון. מינה נמצאת באווירה של השכלה חיצונית, אולם היא אינה נערה משכילה (הדבר מתמטא בשיחותיה עם הירשל ומהעובדה שאינה קוראת ספרים). היא מתנהגת כבת עשירים, עסוקה בעיקר בבגדיה ומצייתת לרצון הוריה. היא סורגת ורוקמת ומבקרת את חברתה סופיה.

בחיי נישואיה עם הירשל היא מתוארת כישנה בנחת-עובדה זו מודגשת בניגוד לכך שהירשל אינו יכול לישון, משום שמינה לקחה את כל השינה לעצמה. בשנתה יש מן השלווה אך גם מן ההשלמה עם הגורל ואולי אף בריחה מהמציאות.

במקומות מסויימים בעלילה מקביל המספר את מינה לבלומה ("אנחנו לא נספר בגנותה של מינה כדי לבוא לידי שבחה של בלומה"). אצל הירשל ההקבלה הניגודית קיימת על ידי אהבתו לבלומה ושנאתו לעיתים למינה.

מינה היא כל כולה תוצר החברה-הממון מעצב את חייה. הוא הקובע את סוג חינוכה, ונישואיה. משום כך נישאת מינה ללא אהבה, בגלל קבלת מרות הוריה.

חייה הם שילוב של עצב ושמחה. היא מנסה ליצור קשר עם הירשל, ואף אוהבת אותו. מינה למודה לוותר-הן משום שחונכה לוותר על רגשותיה ולנהוג על פי מוסכמות החברה, והן משום שהיא נכנעת לגורלה. היא מנסה לעורר את תשומת לבו של הירשל לסבלה, אולם ניסיונותיה אינם זוכים להצלחה.

 

דמויות המשנה.

לדמויות המשנה תפקיד מרכזי בייצוג החולשות הפנימיות של הקיום הבורגני.

 

ברוך מאיר הורוביץ: מייצג את אלה שקיבלו על עצמם את אמות המידה של החברה היהודית הבורגנית כדי לזכות בבטחונה.  ברוך מאיר הוא אב-טיפוס של אדם שהשלים עם קיומו, ויתר על אהבתו למירל, אימה של בלומה, על מנת להסתפח לביתה העשיר של צירל.  הוא זכה בבטחון שהכסף מקנה לאדם על חשבון חיי האהבה.

בולטת ההנאה שלו מממונו וממה שזה מקנה לו (נסגר עם צירל בחנות והם מונים את כספם,  עושים ערמות ומתמוגגים מנחת).

כניעה לעולם הערכים של הממון מאפיינת את העיירה כולה- הזיווגים נעשים בהתאם לממון והמעמד הכלכלי- התנהגות שזוכה לבקורתו של המחבר.  ברוך מאיר חושש מהפגישה עם הלא מודע, עקב כל לא מגיע חבגרות.  כדי להתבגר על האדם להתנתק מטבורה של החברה ולנהוג על פי ציוויי ליבו. (בלומה, בניגוד לו, משועבדת מבחינה פיסית אך נפשה בת חורין- בולט במיוחד כאשר היא עוזבת את ביתו ועוברת לגור אצל עקביה מזל ותרצה מזל שנשאו בניגוד לנורמות החברתיות ומתוך אהבה.

 

גדליה צימליך- אביה של מינה: מייצג את המתעשרים החדשים, דור ראשון לעושר שפוחד כל הזמן מפני יום המחר ומאובדן הכנסתו ובטחונו. (בניגוד למשפ' הורוביץ שהם עשירים "ותיקים"). יחסיו של צימליך עם הרשויות תלויה ומבוססת על שוחד- עוד נורמה פסולה המאפיינת את החברה.

 

דודו של הירשל (המשוגע): הטירוף הוא ביטוי לנפש מודחקת, הוא מתגלגל מדור לדור ונתפס כקללה שאינה מניחה לאיש.  צירל מפחדת שבנה ילך בעקבותיו.  הירשל דבק בדודו משום שהוא העז להשיג את מה שהירשל אינו מעז- חריגה מהמוסכמות וסלילת של דרך משלו.  ייתכן שטירופו לא היה אמיתי ואולי רק נתפס ככזה בשל שחרג ממוסכמות. ( הצמחונות שלו נתפסה כשיגעון, צירל מקשרת בין לימודי החוץ שלו לטירופו). 

 

עמדת המספר-

מספר יודע כל, מתערב, מביע דעה ומעריך את הדמויות. מוסר את האירועים בסדר כרונולוגי, מוסר פרטים על תולדותיהם, מעשיהם ואופיין של הדמויות-כמו כן מוסר את תודעת הגיבורים כמו מחשבותיה של בלומה בהגיעה לבית הורוביץ.

לעיתים מפרשת דמות המספר את המסופר באופן אירוני דוגמה לכך ניתן לראות ביחס של משפחת הרוביץ לבלומה (פירושה של צירל מודע אין היא צריכה לשלם לבלומה שכר. בדברים הנאמרים ספק מפי המספר ספק מפי צירל נשמעת אירוניה של המספר כלפי צירל וצביעותה, הנימה האירונית כפולה בהתחשב בעתיד לקרות-כמשרתת אין בלומה מקבלת שכר, כקרובה אין כלפיה יחס כזה מצד צירל, ולעניין השידוך כאשר שידוך הגון כמו הירשל מזדמן לה היא נאלצת לעזוב את הבית.)

האירוניה של המספר מופנת כלפי החברה, שדומויות כבלומה אובדת בתוכה. הוא מתייחס באירוניה לחברה הרואה בכסף "אמות מידה", הבורגנות אינה מקובלת על המספר. אין פלא שגיבורו הירשל מחפש אחר תיקון המידות, ומנהגיה של חברה זו מתוארים על ידיו באירוני כגון: תיאור הסעודות, תיאור צבירת הממון, צירל ובעלה.

שגרת הלשון הוא אחד האמצעיים להבעת אירוניה. המספר משתמש באופן רצוף בביטוי "אלוקים שבשמיים" ובכך יוצר אירוניה כלפי הקדוש ברוך הוא המשתף פעולה עם הכוחות בעלי הממון, שבידיהם הכוח לדכא את הפרט ולשלול את חרותו.

עמדת המספר משתקפת גם בביקורת החברה הנעשת על ידי סאטירה וגרוטסקה (הגזמה עד כדי עיוות). בעוד שהפרט ממין וסומך על החברה, מתוארת החברה כבלתי אחראית ריקנית והוללת (המסיבה אצל גילדנהורן) מאחר שגורלו של הירשל נתון בידי חברה עזו מסתבר כי הוא נתון בידי גורם עלוב ובלתי אחראי ובכוחו של גורם כזה לכפות עליו את רצונותיו. התקווה שנותרה להירשל להידמות לדודו, השגעון כאמצעי בריחה מהחברה.

 

סיום הרומן: סיום הרומן לא מבטא את החלמתו של הירשל משום שהוא נכנע לחברה שמכתיבה את כלליה לגבי הפרט. הירשל בסיום עדיין הוגה בבלומה אם כי לא באותה עוצמת כאב. נראה כי אם תצוץ בעיה נוספת אשר לא תתאים לערכי החברה עלול שיגעונו של הירשל להתפרץ שוב.

 

סיכום:

ראשיתה של העלילה בהופעת גורם זר בחיי המשפחה הבורגנית (בלומה), המוציא אל הפועל כוחות מודחקים.  הגיבור אינו מסוגל להתמודד עם כוחות אלה-  המשפחה מנסה לביית את הירשל ולכבול את הכוחות שנתגלו בו במוסד הנישואין.  כפל ההדחקה גורם לכפל התפרצות בטירופו.  תמונת הטירוף הוא השיא ברומן.  אחריו העלילה יורדת.  הדמות נכנסת למרפאתו של ד"ר לנגזם.  המתיחות מתרפה כשהגיבור נרפא מנפשו.  הירשל חוזר לביתו ומוצא את מקומו בחברה, מאחר ששוב אינו תובע לעצמו מקום משלו. 

העלילה מעוצבת בעזרת מוטיבים שונים, חלקם רגשיים פסיכולוגיים וחלקם חברתיים.

ברומן ניצחה "סעודת האם" (תכתיביה של החברה) את "בת המלך" (מושא האהבה) כדרכם של דברים אידיליים רומנטיים, שאינם מתממשים מעולם אלא מתנפצים אל קרקע המציאות.

"סיפור פשוט" אינו סיפור פשוט כלל וכלל. הוא דורש מן הקורא לשים לב לפרטים שנראים, לכאורה, חסרי ערך, אך הם מניעים את העלילה ומעניקים לה את ייחודה.

 

אין תגובות

הודעות אחרונות

19:57 | 06.01.20 Bensal1992
16:40 | 31.12.19 אורחים בפורום
10:03 | 13.12.19 אורחים בפורום
10:42 | 27.09.19 jana bdr
14:59 | 14.09.19 מיגומלא
09:35 | 25.06.19 אורחים בפורום
23:44 | 11.04.19 אורחים בפורום
23:43 | 11.04.19 אורחים בפורום
20:11 | 08.04.19 אורחים בפורום
21:23 | 26.02.19 אורחים בפורום
10:55 | 20.02.19 מיגומלא
16:28 | 04.02.19 אורחים בפורום
13:57 | 04.02.19 אורחים בפורום
17:29 | 29.01.19 אורחים בפורום
10:40 | 07.01.19 אורחים בפורום

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ