לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
2708927,089 עוקבים אודות עסקים

פורום עזרה בלימודים ושיעורי בית

שלום לכולם!‏
אני רוצה לברך את הגולשים החדשים, שהגיעו לתפוז בכלל ולפורום הזה בפרט ולאחל ולכם גלישה ‏נעימה. אני סבור שתמצאו עניין רב בפורומים השונים בתפוז (יש יותר מ 1000!!!) ותקבלו מענה לכל שאלה ‏שתשאלו או דיון שתפתחו.‏
 
אם יש לכם שאלה בקשר לשיעורי בית, תרגיל קשה במתמטיקה/פיזיקה שאתם צריכים לפתור ולא הצלחתם, התלבטות בקשר למקצוע הבחירה בתיכון/באוניברסיטה, רצון לפרוק את תסכולכם על מורה מסוים שקצת עצבן אתכם, או סתם בא לכם לראות משהו ממש מעניין – אז זה המקום בשבילכם!
 
באותו אופן שאנשים מקדישים מזמנם החופשי לענות על שאלות של גולשים – גם אתם מוזמנים להשתתף באופן פעיל בפורום אם אתם יודעים את התשובה לשאלה מסוימת, יש לכם תובנה בקשר ללימודים בתיכון או אם אתם רוצים להביע את דעתכם באחד הדיונים על נושא שאתם מכירים ממש מקרוב...
 
מטרת הפורום היא לא רק קבלת/מתן מענה לשאלות בקשר לשיעורי בית – אלא מרחב לדיונים שאתם מוזמנים לפתוח על כל נושא מסוים.

 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום עזרה בלימודים ושיעורי בית

שלום לכולם!‏
אני רוצה לברך את הגולשים החדשים, שהגיעו לתפוז בכלל ולפורום הזה בפרט ולאחל ולכם גלישה ‏נעימה. אני סבור שתמצאו עניין רב בפורומים השונים בתפוז (יש יותר מ 1000!!!) ותקבלו מענה לכל שאלה ‏שתשאלו או דיון שתפתחו.‏
 
אם יש לכם שאלה בקשר לשיעורי בית, תרגיל קשה במתמטיקה/פיזיקה שאתם צריכים לפתור ולא הצלחתם, התלבטות בקשר למקצוע הבחירה בתיכון/באוניברסיטה, רצון לפרוק את תסכולכם על מורה מסוים שקצת עצבן אתכם, או סתם בא לכם לראות משהו ממש מעניין – אז זה המקום בשבילכם!
 
באותו אופן שאנשים מקדישים מזמנם החופשי לענות על שאלות של גולשים – גם אתם מוזמנים להשתתף באופן פעיל בפורום אם אתם יודעים את התשובה לשאלה מסוימת, יש לכם תובנה בקשר ללימודים בתיכון או אם אתם רוצים להביע את דעתכם באחד הדיונים על נושא שאתם מכירים ממש מקרוב...
 
מטרת הפורום היא לא רק קבלת/מתן מענה לשאלות בקשר לשיעורי בית – אלא מרחב לדיונים שאתם מוזמנים לפתוח על כל נושא מסוים.

 

החטא ועונשו

מאת: kamosh  פורסם: 23/05/2005  עדכון אחרון: 22/12/2006  
 
הגדרות יסודות

1 א. המושג רומאן - זוהי יצירה אפית ארוכה בתחום הספורת. הרומאן מוצאו בנובלה ובסיפור הקצר. רוחב ביריעה (לפעמים מאות ואלפי עמודים) מאפשר פיתוח העלילה וכן ריבוי דמויות ועיצובן, חריגה מגבולות המקום והזמן ואף מגבולות העלילה הראשית.
הרומאנים מסווגים על פי זרמים בספרות (רומאנטי, סימבוליסטי, ריאליסטי), על פי נושאים ותכנים (מוסר, חינוך, הרפתקה, אהבה ועוד) או עפ"י אופי הכתיבה: פילוסופי, מדעי, דמיוני, בלשי וכו. כמוכן ישנם גם סוגים נוספים של סיווגים.
יסודו של הרומאן דומה ליסודו של המחזה, והוא הקונפליקט. הקונפליקט מחריף מאפיזודה אחת לשניה עד אשר מגיע לשיא, מכאן מתחיל שלב ההתרה עד לסיום הקונפליקט שזהו סופו של הרומאן.

ב. רומאן ריאליסטי - הרומאן הריאליסטי הוא ההפוך לזרם הסוריאליסטי. הריאליזם היה הזרם המרכזי והגדול שבכל זרמי האמנות והספרות. הוא הציג את המציאות השלמה, שבה כל אדם ואדם מוערך לפי העובדה, הבדיקה ו/או הידיעה המפורטת. ברומאן הריאליסטי בנושאים הם כל תופעות החיים: גיבוריו יכולים להיות אנשים מכל אמונה, מעמד ודעה. עמדת המספר היא תמיד אובייקטיבית, אך עם זאת גם סלקטיבית, שהרי אינו צלם. לשונו וסגנונו של הסופר הריאליסטי מתרחקים מהמליצות ומהסוד המעורפל. הסיפור בדרך כלל שואף לאותנטיות מרבית, והתיאור נאמן למציאות.

2.
החטא ועונשו כרומאן ריאליסטי

החטא ועונשו שייך לסוג הרומאן הריאליסטי. ראסקולניקוב אינו בן מלכים או אציל, אינו גיבור צבא, או עשיר מופלג. אולם, למרות זאת, ראסקולניקוב הוא יוצא דופן. הוא מסרב לחיות כמו כולם, והרי התאוריה שלו היא נגד הגורל, נגד האנשים הרגילים, נגד הנשיאה בעול הבלתי פוסקת.
מקורביו של ראסקולניקוב האוהבים אותו קוראים לתכונתו בשם "גאווה". ראזומיחין מגדיר את ראסקולניקוב כ"קודר, זעוף, יהיר וגאה". ולפני הליכתו לסיביר הוא אומר לאחותו דוניה, "האם גאווה היא, דוניה ?" והיא מאשרת " - גאווה, רודיה".
גאוותו של ראסקולניקוב היא גאווה מיוחדת. הוא מסרב להיכנע לחוקים, ומרגיש צורך עמוק לפעול מתוך חרות ושכלתנות. הוא רואה את מרמלדוב, אמו ואחותו כסמל להקרבת הכבוד העצמי. הוא, מסרב למכור את החופש והמצפון.

במרכז העלילה סטודנט עני, שאפתן שאינו מוכן להשלים עם גורלו ועם חיי הדלות וההשפלה שזימן לו זה. בדרכו למימוש חלומותיו: לימודיו וביסוסו האישי, נאלץ להיאבק מדי יום על קיומו. בחפשו פתרון למצבו זה הופך ראסקולניקוב מסויג ומר נפש והקשר היחיד שנותר לו לעולם הוא דרך מכתבו אמו ואחותו האהובות המוכנות להקריב את חייהן למען אושרו. המשותף לאותן דמויות עניים מוכי גורל (אך המייצגים) שבספר-הינו-חיי רעב, התמודדות עם שכרות, מחלות ללא מרפא (שחפת), חוסר בטחון, חוסר אמצעים אף לקיום בסיסי (מתבטא היטב בלבוש הבלואים). לא יפלא איפה שכל דרך המהווה שינוי המצב הקיים, הנותנת תקווה לשיפורו ולו הפסולה ביותר תראה כשרה בתנאים הללו. בין אותן דרכים נמצא את הפשע (עליו מבוסס הספר) ואת הזנות.

3.
"החטא ועונשו" כסיפור בלשי
יש הטוענים ש-´החטא ועונשו´ הינו סיפור בלשי, כאשר יש לנו דמות המבצעת את הרצח, בלש חכם המתחקה על עקבותיה ושימוש באמצעים היוצרים מתח. לאחר מכן מופיע אדם המאשים את הרוצח (ראסקולניקוב) וגורם לו לפחד רב.
מופיע אדם אחר (מיקולקה הצבע) הלוקח את האשמה לרצח על עצמו למרות שלא בצעו. רסקולניקוב מתודה בפני סוניה וזר נוכח בעת הוידוי ויכול להסגירו למשטרה. כאן נוצר מתח רב, מאחר שבכל רגע נדמה כאילו עומד הרוצח להתגלות, ובכל פעם קורה דבר כלשהו המונע את הסגרתו. למעשה, בוצע רצח שלמרות חוסר התכנון שבו, לא ניתן להוכיח את זהות הרוצח.
בסיפור בלשי רגיל, הדגש הוא על הבלש עצמו (במקרה שלפנינו זהו פרופירי) ועל גילוי זהות הרוצח או מניעיו. לעומת כל אלו, ברומאן "החטא ועונשו" הדגש הוא על הרוצח ועל התלבטויותיו בנוגע לרצח וההודאה במעשה. לכן הרומאן שלפנינו איננו ניתן לשיוך כסיפור בלשי.

4.
. .
דמויות מרכזיות ומאפייניהן
ראסקולניקוב - סטודנט משכיל ויפה תואר, בן ,23 הוא גאה בצורה בלתי רגילה ונתון למצבי רוח. הוא כמעט בעל אשיות מפוצלת: הוא יכול להיות נדיב לב ורגיש כלפי העוני והוא יכול להיות קר רוח ברגע הרצח. הוא מורד חברתי ומוסרי.
במרכז אופיו טבועה גאוותו העצומה. הדבר מתברר כאשר ראסקולניקוב לא מסוגל להודות בטעותה של התאוריה מאחורי הפשע, ולכן הוא תמיד מנסה למצוא לפשע הסבר. הוא מחפש סיבה כל שהיא שתשאיר לו גאוה. רק לקראת האפילוג הוא מוכן לבסוף לאבד את גאוותו ולהתחיל בחיים דיסק חדשים. מצד שני יש לו אופי מרדני. מריו בחברה המוסרית הוא ניסיון להיות אדם שלא מכבד עקרונות - אדם עליון. התאוריה שלו מובילה אותו לאמונה שהוא יכול להיות מעל החוק אך הוא נכשל כאדם עליון. כאשר הוא מבין שאין ביכולתו להתרומם מעל פשעו הוא משתדל תוך ייאוש להצדיק את עצמו לבין שאיפתו הטבעית להתוודות.
לראסקולניקוב יש גם טבע כפול: הוא יכול לתכנן רצח ולנהוג בערמומיות כלפי המשטרה ובהזדמנות אחרת לחוש לעזרתה של נערה ולתת לה כסף. שני הצדדים באופיו מובלטים בדמויות של סוניה וסודריגאילוב. בסוניה הוא נמשך לדמות של סבל לאנושות ובסודריגאילוב הוא נמשך לדמות האדם העליון. אנו רואים בסודריגאילוב את המסקנה לתאוריה של ראסקולניקוב .
לדעתו של ראסקולניקוב קיימים שני טיפוסי אנשים:
הראשון הוא האדם הרגיל המציית לחוק והשני הוא הבלתי רגיל הראשי להפר כל חוק כדי להשיג את מטרתו והוא גם לא יהסס לרצוח כדי להשיג את מטרותיו. ראסקולניקוב רואה את האנשים הבלתי רגילים כמנהיגים החשובים ביותר של העולם.
אם ירצה האדם הרגיל לעשות מעשה נתעב לשם השגת מטרתו, מצפונו יציק לו. זאת משום שאנשים רגילים נועדו לשרת ולא להתקומם. האיש הבלתי רגיל לא יהסס אף לרגע בפני הפשע הגדול ביותר.



סוניה סמיונובנה מארמלאדוב - סוניה נערה בת 18 בהירת שיער, בתו של מארמלאדוב מנשואיו הראשונים. התפרנסה על ידי זנות בשל מצבה הכלכלי של משפחתה. אך נשארה תומה, נדיבה, ומסורה לדת. סוניה היא שילוב מוזר של נערה הקוראת סיפורים רומאנטים, ושל אישה בשלה ונבונה. סוניה מייצגת את סמל "הקרבן הנצחי" כאשר מתעללים בה ומשפילים אותה.
תכונה בולטת אצל סוניה היא אמונתה הדתית הבסיס לכך היא הקרבתה העצמית המלאה. היא אומרת שאלוהים מהווה הכל עבורה, וכי היא מצייתת לרצונו. אמונה זו נוגדת את ראסקולניקוב.
יש צורך לבחון את סוניה באהבתה לראסקולניקוב. הוא קיבל אותה בלי
לבוז לה. כל אימת שראסקולניקוב מחפש אותה היא נמצאת במקום ומאזינה לו. כאשר הוא מתוודה לפניה היא מוצאת לנכון לחלק איתו את גורלו ועונשו. סוניה קיימה את הבטחתה והלכה אחריו לסיביר, שם היא חיה שנים רבות.


ארקאדי איוואנוביץ´ סווידריגאילוב- אראקדי הוא גבר נאה ונראה צעיר
מכפי גילו. הוא מתאהב בדוניה, כאשר היא עובדת כאומנת בביתו. הוא נוכל ורודף תאוות, המתואר כאדם מושחת. נרמז, כי תקף נערה צעירה וכי רצח את אשתו. ארקאדי הוא איש ציני וחסר אמונה. אך לקראת סוף חייו הוא מסוגל להראות אצילות ונדיבות לב.
מעניין הוא שסווידריגאילוב מופיע בסיפור הרבה יותר מדמות אחרת.
כאשר הוא מופיע במחצית הסיפור הוא מהווה סמל, ולא יצור אנושי. הוא תמיד מתחמק מהבנתו המלאה.
תפקידו העיקרי בסיפור הוא לפעול כבואה של הצד האפל בראסקולניקוב. יש בינם קרבה. הוא מסוגל להבין את התנהגותו של ראסקולניקוב. בסוף הסיפור ראסקולניקוב מפנה לו עורף כדי לדבוק בסוניה.

פורפירי פיוטרוביץ - פורפירי, ראש המדור לחקירות פליליות, הוא אדם בעל נטייה להשמין כבן שלושים וחמש. הוא מטריד את ראסקולניקוב בחקירות פסיכולוגיות, ואפשר לראות בו את אלת הנקמה קוץ של ראסקולניקוב. הוא מוכשר, ערמומי, לגלגן, בעל טביעת עין, ומהווה יריב לראסקולניקוב. אחד הצדדים הבולטים בו הוא תיפקודו המקצועי המושלם. הוא אינו מעורב בעלילה ובעצם צופה עליה מן הצד, כמו הקורא.


ראזומיחין - ראזומיחין הוא סטודנט חסר אמצעים. הוא מלמד שיעורים פרטיים, ומתרגם מגרמנית וצרפתית ספרות פילוסופית אירופ

5.
.
מניעים רציונליים אפשריים ושלילתם
שאלת המפתח, בניתוח דמותו של ראסקולניקוב, היא, מדוע ולשם איזו מטרה רצח את המלווה בריבית הזקנה, ומדוע הסגיר עצמו למשטרה בזמן שלא היו כל הוכחות מוצקות נגדו.
בתחילת היצירה, נוצר רושם, כאילו הכסף הוא הוא המניע לרצח. הסופר שותל בכוונה תחילה, אווירה של עוני ודוחק. ראסקולניקוב חייב כסף לבעלת ביתו, הוא סטודנט עני, אינו לומד, ואינו עובד. אולם, מאוחר יותר, אנו נוכחים לדעת שלא הכסף הניע את המעשה. מסתבר, שאת שכר הלימוד שולחת לו אימו, את האוניברסיטה עזב מרצונו החופשי, ולכלכלתו יכול היה להשתכר ממתן שעורים. וההוכחה העיקרית לפסילת מניע זה - אם אכן הכסף הניעו לרצח, מדוע לא השתמש בו ואף לא בדק ולא ספר את שעלה בחכתו ?
בעת משפטו, נדהמים השופטים לשמוע שלא טרח לבדוק את כמות הכסף שגנב. הם נוטים פשוט לחשוב שהוא דובר שקר, אולם הפסיכולוגים מנצלים הזדמנות זו ומסבירים את הרצח כ-"שעצם הפשע לא יכול להתרחש אלא מתוך איזה טרוף דעת זמני, לאמור מתוך מונומאניה חולנית לרצח ולשוד, ללא מטרות נוספות וחישובי תועלת". השערות דומות לדעה זו הועלו גם קודם ע"י זוסימוב הרופא. ואף ראסקולניקוב עצמו תאר במאמרו, הרבה לפני הפשע, את מצבו הנפשי של הפושע. אך בדומה לשאלת הביצה והתרנגולת, נשאלת השאלה, האם המחלה הנפשית היא המניע לפשע, או שהיא רק חלק התהליך ביצועו ?
סוניה, לאחר וידויו של ראסקולניקוב, מעלה מיד אפשרות אחת ויחידה למניעה, מצוקה כלכלית, ומוסיפה: "רעב היית! ... אתה ... כדי לעזור לאמך". מניע העזרה למשפחה מועלה עוד קודם, שכן כבר בפתיחת הרומאן עם קבלת המכתב מאמו, מעלה ראסקולניקוב הרהורים נוקבים וסוערים המובילים אותו אל ה-"מחשבה מאתמול", אל הרצח.
גם ראסקולניקוב מתקשה לעמוד על מניעיו האמיתיים. כאשר ניסה להסביר לסוניה בקור רוח כיצד רצה לעשות משהו "ראדיקלי" כדי לשפר את מצבם שלו ושל אמו ואחותו, העיר המחבר שהיה כמרצה דבר מה בעל-פה, ואף ראסקולניקוב עצמו מתפרץ ומודה בשקר, לא אלא מניעיו,
והוא קורא לסוניה: "אך בעצם מכזב אני, סוניה ... מכזב זה מכבר כל זה לא הא! ... כאן סיבות אחרות לגמרי, לגמרי!..."
ראסקולניקוב מבין שהיה משקר לעצמו, "מכזב זה מכבר". רק מול סוניה הוא מתחיל לנסח, לאט לאט, את המצב האמיתי שהביאו אל הפשע. הוא מסביר כיצד נמאס לו מחייו הקשים ומאמצי הסרק, כיצד הסתגר בחדרו וחשב, כיצד סרב להמשיך ככולם, לציית בטיפשות לחוק ולשאת בעול, הוא חשב, שרק מי שמעז להפר את החוק יכול להיחלץ מן הגורל המדכא של הנשיאה היומיומית בו. וכדי להצדיק את עצמו אף הסביר את זכותו המוסרית לרצוח, ככל האנשים "הגדולים" אשר שפכו דם למען האנושות, כך גם הוא יהרוג זקנה חסרת תועלת כדי להטיב עם עצמו ועם משפחתו, שכן "מדוע זה, לפצח אנשים בפצצות, לקטול אותם על ידי מצור תקין, ייחשב לצורה מכובדת יותר? החשש לאסתטיקה סימן ראשון הוא לחוסר אונים! ..."
אולם, כל נימוקים אלה, הינם אך ורק כיסוי רציונאלי לדחף בלתי רציונאלי אשר הוא המניע האמיתי, מניע הטבוע עמוק בנפשו, ואשר יובן רק לאחר הבנת אופיו. וכדי לעשות זאת, יש, ראשית, להבין את אותה ה"תיאוריה" אשר פתח ראסקולניקוב

6. התאוריה

התאוריה מובאת תוך כדי דיון בין ראסקולניקוב ופורפירי. בתחילת הדיון, מסכם פורפירי את התאוריה הצורה אשר נראית לראסקולניקוב כמעוותת במכוון. פורפירי אומר, שלפי תאוריה זו, מחלק ראסקולניקוב את העולם לשניים, לאנשים "רגילים" ו-"לא רגילים", אשר להם זכות מליאה לפשוע ולעבור על החוק. ראסקולניקוב מקבל חלוקה זו אולם הוא מוסיף שהזכות לפשוע ניתנת אך ורק אם הפשע הוא למען רעיון חדש או "מלה חדשה", שהם הכוח המניע את העולם. חלוקה זו, לדעתו, אינה שרירותית אלא נקבעה מראש ע"י הטבע. הנקודה שניה בדיון הינה השאלה, כיצד ניתן להבחין בין הרגילים ללא רגילים. ראסקולניקוב מודה בבעיה, אולם טוען, שרק ה"רגילים" עלולים לטעות ולחשוב עצמם ל"בלתי רגילים", ואז, אם יפשעו, לא יקרה דבר, שכן החברה דואגת להענישם, ואף הם עצמם.
הנקודה השלישית נוגעת לכמות ה"בלתי רגילים". ראסקולניקוב מסביר שמספרם מועט ביותר והינו תוצאה של ברירה טבעית, שכן בטבע אין מקום למקריות. בשלב זה מתערב ראזומיחין בדיון וטוען בישירות כי תאוריה זו היא "התרת דם ... על פי המצפון". הוא מגיעה למסקנה מרחיקת לכת וטוען שהתאוריה הופכת את צו המוסר העליון "לא תרצח" להיתר עליון לרצח, היתר הנורא מכל עבירה על החוק. ראסקולניקוב מסתייג מפרוש זה, וטוען שאין בו במאמר אף רמז לכך.
פורפירי יורד לרמת הפרט, ועובר לדיון מעשי. לשאלתו של פורפירי מה יקרה אם "רגיל" יחשוב עצמו לבלתי רגיל ויחל לרצוח, משיב ראסקולניקוב כי לחברה מנגנונים אשר מגנים עליה מכאלה, אולם לשאלת ייסורי המצפון של אותו "רגיל" שפשע, מודה ראסקולניקוב שהם קיימים, אך טוען שאין הם מתחייבים מעצם הפשע.

לבסוף, יורד פורירי עוד, ומגיעה לנקודה הרגישה והמעשית מכולן. הוא שואל, האם ראסקולניקוב, בעת שכתב את התאוריה חשב עצמו ל"בלתי רגיל". ראסקולניקוב מתחמק ואינו משיב, אך פורפירי רומז על כך שלדעתו אכך רואה עצמו ראסקולניקוב כ"בלתי רגיל" ואומר "מי אצלנו ברוסיה אינו חושב עצמו כיום לנפוליון ?".
דיון זה משמש כאמצעי לחשיפת ראסקולניקוב והתאוריה שפרסם. ראסקולניקוב מתחמק מהשלכותיה המעשיות של התאוריה, אולם הדיון מוכיח שלא כך, לתאוריה השלכות מוסריות מעשיות, וסכנות.

7.
.
החלומות ביצירה - תוכנם, משמעותם

מהחלומות ביצירה אנו למדים על הדמויות. דרך החלומות מעביר לנו המחבר אינפורמציה על הגיבורים. דמויות מספרות על עצמן, על הסובבים אותן ועל המתרחש בלבו.
חלומותיו של ראסקולניקוב משקפים את אישיותו החצויה. ראסקולניקוב הססן, מלא לבטים בקשר לרצח ולתיאוריה שלו. היסוסיו מתבטאים בעיקר בחלום הסוסה ובחלום הזקנה. בחלום זוכה ראסקולניקוב בהארה, עיניו נפקחות לראות את הטעות שבתיאוריה כולה.
שני חלומותיו של סוודריגאילוב משקפים אף הם את אישיותו החצויה. דרך חלומותיו אנו למדים על דמותו של סוודריגאילוב, על כך שהוא מעדיף את תחום הפעולה המעשי, המתמקד, במקרה שלו, ברדיפת תאוות למיניהם. על פי רוב אין לו מעצורים בסיפוק תאוותיו, ופעולתו אינה מותנית בשיקולים מוסריים. בסווידריגאילוב יש ניצוץ של טוב, אך הוא אינו מצליח לנצל אותו בהצלחה. בחלום השני, כשמנסה סוודריגאילוב לעשות מעשה טוב, הוא נכשל.
החלום משמש לדוסטויבסקי כאמצעי לתחבולה. בעזרת החלום הקורא יכול להשיג מידע אובייקטיבי ביותר על מחשבותיה של הדמות. החלומות, מלבד היותן מראה להלך רוחם של הגיבורים, הם גם משמשים כאמצעי אומנותי, כרמז מטרים: בחלומו הראשון של ראסקולניקוב ישנם רמזים על רצח שעתיד להתרחש, ואף בחלומו של סוודריגאילוב על הנערה שהתאבדה יש רמז מטרים להתאבדותו הוא. החלומות הם מעין חדירה לנפשו של הגיבור והצצה לתוך תת המודע שלו. ראסקולניקוב, בחלומו על המשכונאית הזקנה, מביע בתת המודע את החרטה על מעשה שנעשה. אצל סוודריגאילוב החלומות חודרים אל סוד כישלונו הטרגי לחיות בצורה יפה. שני החלומות מציגים את פניה הכפולים של "מחלתו" של סוודריגאילוב הנמשך אל נערות צעירות: פניה הכפולים של ההתמכרות ליופי החושני: צידה האחד מופנה אל המעודן והטהור וצידה השני אל המושחת.
א.ל. שטראוס כותב במאמרו "החטא ועונשו" כי: חשיבות מרובה נודעת לחלומות בספריו של דוסטויבסקי הוא בלי ספק אחד ממבשריה של הפסיכואנליזה. חלומותיו לפעמים אינם אלא קונסטרוקציה (מבנה) שכלית, אבל פעמים הוא מצליח לבנות חלום של ממש, המחזיק את כל אותם המושגים המבולבלים והאי-רציונאליים, שהם מסימניו המובהקים של חלום, כגון חלומו של סוודריגאילוב על הילדה המסכנה.
החלומות מוסיפים רבות לאנלוגיה שבין שני הגיבורים:
ראסקולניקוב וסוודריגאילוב. לאורך הרומאן נוצרת אנלוגיה בין השניים, והם אף הדמויות היחידות אשר חולמות חלומות ברומאן. החלומות מביעים את יחסם המנוגד של השנים לילדות. אצל סוודריגאילוב הילדות מקושרת אל חלום זוועה, ואילו אצל ראסקולניקוב הילדות מסמלת שלמות והרמוניה בין האדם לטבע (בחלום על הסוסה מוצג הילד הקטן כדמות טהורה החסה על הסוסה).
חשיבותם העיקרית של החלומות היא ביכולתם לתמצת את הרעיונות
שמביעות שתי הדמויות ראסקולניקוב וסוודריגאילוב, בספר.
חלום הסוסה

החלום מתרחש בילדותו של ראסקולניקוב. באחד הימים, כשהוא ואביו הלכו ברחוב, ראו הם לפתע איכר שיכור, העונה לשם מילקולה. האיכר היכה את סוסתו הזקנה והאומללה, חסרת הכוח לזוז. הוא מעמיס את העגלה, מעלה בכוונה יותר ויותר אנשים וכשהסוסה לא מצליחה למשוך, הוא מכה בה עד שזו קורסת ומתה. ראסקולניקוב הילד, מזועזע מהאירוע. הוא מתנפל על מילקולה ומנסה להציל את הסוסה, אך אביו עוצרו בטענה שזהו לא עניינם.

ראסקולניקוב עצמו, מזהה את עצמו כמילקולה, ובאמת, ישנן אנלוגיות בין מילקולה לבין ראסקולניקוב, ואף לדמויות אחרות. האנלוגיה בין מילקולה לבין ראסקולניקוב נרמזת גם בשמם. השם "מילקולה" מופיע במקום נוסף - הוא הצבע הנוטל על עצמו ומודה כי רצח את המשכונאית, עובדה המצילה את ראסקולניקוב לזמן מה. בחלום, מופיע מילקולה כדמות אכזרית, ואילו במציאות הוא מקריב עצמו ומודה בפשע שלא עשה כלל ועיקר. ואילו, ראסקולניקוב הפוך לגמרי, בחלום הוא מקריב עצמו למען הצלת הסוסה, ואילו במציאות הוא האכזר הרוצח את המשכונאית הזקנה.
גם פרופירי משווה בין שניהם. מילקולה הודה ברצח שלא עשה מרצון לשאת בייסורים בגלל אמונתו באל, ולדעתו, ראסקולניקוב רוצה אף הוא להתייסר, מסיבה דומה.
ראסקולניקוב מקביל לדמויות נוספות בחלום, כמו לאביו שטוען שאסור להם להתערב בענייניו של מילקולה. גם ראסקולניקוב חושב כך, לאחר שנתן כסף למען הנערה המסכנה שפגש, חשב גם כן, שהדבר שעשה היה לשווא, שכן מצבה אינו מעינינו.
ניתן למצוא גם נקודות שוות בין ראסקולניקוב לסוסה. ראסקולניקוב מתואר פעם כסוס, כאשר הוא כמעט נדרס, וניצל כאשר היכוהו בשוט. הסוסה מכונה ע"י מילקולה "טפילה", ואף ראסקולניקוב הוא מעין טפיל, אדם החי מכספי אמו ואחותו, ואינו עובד למחייתו.


חלום בעלת הבית

חלום זה הוא למעשה הזיה, או חלום בהקיץ של ראסקולניקוב. באמצע שנתו הוא מקיץ מתוך קול צעקה נוראה. הוא מזהה את קולה של בעלת הבית. היא יבבה וצעקה, וקול המכה נשמע אף הוא, היה זה איליה פטרוביטש, והוא היכה את בעלת הבית. המון הופיע במדרגות וצעק וגידף. והנה, בטרם הספיק ראסקולניקוב ונעול עצמו, שכן פחד שאיליה בא אליו, נדמה לאיטה ההמולה, "עתה מסתלקת גם בעלת הבית...עתה מתפזר ההמון".
ראסקולניקוב נופל תשוש על מיטתו, והנה נכנסת נאסטאסיה עם צלוחית מרק. לשאלתו מדוע הוכתה בעלת הבית עונה היא בתמיהה, "מי הכה את בעלת הבית". החלום בא בעיקר כדי להראות את מצבו הבריאותי של ראסקולניקוב הקודח, אך מעבר לכך, משקף החלום את יחסו של ראסקולניקוב אל איליה פטרוביטש ואל בעלת הבית, הוא שונא אותה על החוב שהוא חב לה, והוא פוחד ממנו.

החלום על הזקנה

לאחר שביקר בדירת המשכונאית, והעירוני הציע לקחתו למשטרה, פגש את העירוני ברחוב והלה צעק לעברו, "רוצח". ראסקולניקוב מהרהר שנית בתיאוריה שלו, ומגיע למסקנה שאין הוא "בלתי רגיל". הוא חושב על ליזבטה וסוניה ומרחם עליהן - זאת תכונה יסודית שלו, רחמים על "היצורים העדינים" אשר העולם מתאכזר אליהם. לאחר מכן נפל לתנומה. בחלומו, הוא מזדמן לרחוב, ושם הוא רואה אדם מנפנף לו מצדו השני של הרחוב. הוא פונה לעברו אך הלה ממשיך בדרכו. הוא מזהה אותו כאותו עירוני שקרא לו "רוצח". הוא עוקב אחריו, והעירוני נכנס לבית גדול. זהו בית המשכונאית. צעדי האיש נדמו, ואילו ראסקולניקוב הגיע אל דירת המשכונאית. הוא הכיר את המקום אשר לא השתנה מאז. בין ארון קטן לחלון היתה אדרת נשים. הוא משך אותה ומתחתיה נתגלה כסא ועליו ישבה המשכונאית הזקנה שרצח, מכווצת, בראש מורד. הוא הוציא את גרזנו מתוך הלולאה שבבגדו, והכה בה, אך היא לא זזה. הוא נבהל, והכה שוב. הוא התכופף אל הזקנה אך ככל שהתכופף יותר כך גם היא התכופפה, כך שלא יכול היה לראות את פניה. אז, השתטח ראסקולניקוב על הרצפה וראה את פניה.
היא צחקקה צחוק חרישי. דלת חדר השינה נפתחה ונשמעו קולות. הוא נתפס חרדה וזעם והחל מכה את הזקנה בכל כוחו, וככל שהכה יותר, כך גבר צחוקה, וגברו הקולות מהחדר הסמוך. הוא ברח אל אולם הפרוזדור שהיה כבר מלא אנשים, ואז התעורר. ומיד כשהתעורר הופיע אדם בדלת, איוואנוביטש סוויריגאילוב, וכאילו נמשך החלום.
חלום זה יוצר מתח. דמות האדם המסתורי המאשימו ברצח אופייניות לסיפורים בלשיים. בחלום מאיר את מחשבותיו והרהוריו של ראסקולניקוב בדבר הרצח שבצע. בחלום, אין הוא הורג את הזקנה, וזהו רמז לרצון תת-מודע שהרצח לא היה מתבצע מלכתחילה. החלום גם מהווה את הקשר הראשון בינו לבין סוויריגאילוב, והוא משקף את הקונפליקט הפנימי החריף ואת ייסוריו של ראסקולניקוב.

חלום החיידקים

ראסקולניקוב נשפט לשש שנות מאסר בסיביר. הוא נשלח לשם ועימו נסעה סוניה. הוא עדיין האמין בתאוריה, וכעס על שנכנע ל"טפשות" של פסק הדין. הוא עדיין סבר כי הוא פושע רק משום שנתפס ונכשל. ראסקולניקוב חולה. בתקופה זו הוא חולם חלום.
בחלומו, מגיפה מתפשטת בכל אירופה, והנגועים בה חושבים לפתע כי ראו את האמת. בני אדם מסתובבים והורגים זה את זה. חידקים חדשים צצו, חיידקי השכל. האנשים חשבו עצמם לחכמים וחזקים ביותר והרגו זה את זה, "נושכים ואוכלים איש את בשר רעהו". בכל העולם יינצלו רק ספורים, אשר הם טהורים ונבחרים, ותפקידם ליצור דור חדש. אך דברים בדבר גזע טהור זה נשארו בדבר שמועות, איש אינו ידע עליהם, או שמע, וההרג נמשך.
בחלום, נגועה האנושות בהרס השכל והרצון. ה"אני" הופך למרכז, למקור המוסר העליון. ההתנגשות שבין ה"אני" לזולתו מביאות להרס, הרג ואסון. למעשה שולל חלום זה את התאוריה של ראסקולניקוב, שכן, אם כל אחד היה חושב כמוהו שהוא "בלתי רגיל", היו באים על העולם הרס וכליה. למעשה, זהו פתרון סופי של התלבטויותיו של ראסקולניקוב, כאן, נשללת התיאוריה מיסודה, דבר שיכול היה לקרות רק בתנאים אילו, בהיחשפות לפני סוניה.


חלומותיו של סווידריגאילוב

בחלום הראשון רואה סווידריגאילוב קוטג´ כפרי אנגלי מפואר. החלום מלא ריחות ושופע תיאורי נוף וטבע. הוא נכנס לאולם גדול ורם שבאמצעו עמד ארון מתים מצופה במשי, ובתוכו ישבה ילדה עוטה פרחים. תאור הילדה מפורט, היא לבשה שמלת טול לבנה, שערה היה בלונדי, וזר שושנים עיטר את ראשה. היא חייכה ובחיוכה הובע צער רב. ליד הארון לא דלקו נרות ותפילות לא נשמעו. סווידריגאילוב הכיר את הילדה הזאת, היא התאבדה בגיל ארבע עשרה, מכיוון שליבה נשבר מן העלבון שפגע בה סוויריגאילוב.
סווידריגאילוב מנסה בחלום להתחקות אחרי הארופאים, ואחרי ההדר והעושר. עצם העובדה שמדובר בבית אנגלי, ומדובר ברצונה של הדמות הרעה להתחקות אחרי הארופאים, מראה את התנגדותו של דוסטויבסקי לרצון זה. דוסטויבסקי מציג את המערב כממלכת השכל, ואת רוסיה כמלכת הלב והכוחות הפנימיים של האדם. באותה תקופה, ניסה המעמד העליון לחקות את הארופאים, ודוסטויבסקי טען שיש ללכת אחרי המעמד הפשוט השומר על צביון לאומי. לכן, משתמש דוסטויבסקי בסוויריגאילוב ובסוניה כדי להעמיד זה מול זה את חיקוי הארופאים השלילי מול שמירת הציביון הלאומי וכוח הלב. החלום השני הינו חלום הילדה. בחלום, שומע סוויריגאילוב קול רעם תותח, אות כי הנער עולה על גדותיו. הוא מתלבש ויוצא החוצה. הוא מבחין, בפרוזדור, בילדה כבת חמש הלבושה בלויים רטובים והיא ברחה והגיע לפונדק. סוויריגאילוב לוקח אותה לחדרו. הוא מרחם עליה, מפשיטה ומשכיבה לישון במיטתו. הוא רוגז על שטרח כל כך הרבה, אך פונה להביט מבט אחרון בילדה. הוא מרים את סדינה. הצבע חזר לעיניה, אולם זהו צבע של קדחת. הוא מבחין שהילדה אינה ישנה אלא מענידה פנים. היא קורצת לו קריצה מפתה כדרך הזונות הצרפתיות וצוחקת. סוויריגאילוב אחוז אימה וזעזוע, הוא מרים ידו כדי להכותה, אך ברגע זה הוא מתעורר מחלום בלהות זה. החלום מסמל בחלקו הראשון את רגש הרחמים של סוויריגאילוב, על אף מצבו הוא טורח ומרחם. בחלקו השני הוא בא לרמוז על תאוותיו המיניות של סוויריגאילוב, במיוחד לילדות קטנות. בכל פעם שמנסה סוויריגאילוב לעשות משהו אנושי וחם הוא נכשל.
על כן, לא נותר לו אלא לעשות את שהציע לו ראסקולניקוב, להתאבד. ואכן, לאחר החלום פונה הוא אל מקום ציבורי שם הוא שם קץ לחייו.

8.
המפגשים בין פרופירי לבין ראסקולניקוב
פרופירי הוא חוקר המשטרה החוקר את רסקולניקוב. הוא הדמות היחידה המסוגלת להבין את הנשמה של זולתו, וגם של עצמו. פרופירי אינו לוחץ על רסקולניקוב במשך החקירה, אינו מאיים עליו, ואינו מנסה להעלים את המידע שבידיו. פרופירי אינו אוסר את רסקולניקוב מכיוון שהוא מעונין שרסקולניקוב יודה באשמה מרצונו וביוזמתו. במשך החקירה נעשה פרופירי מעורב אישית בגורלו ובחיי הנפש של רסקולניקוב, מתוך הבנה של הזדהות. יחסו לרסקולניקוב הולך ונעשה אבהי מפגישה לפגישה.
בפגישות עם רסקולניקוב מדגיש פרופירי את הפער שבין הטבע האנושי (ובמיוחד טבעו של רסקולניקוב),ובין התיאוריות. הוא טוען כי התאוריות שייכות לתחום ההגיון והשכל, אך הן יכולות להתבדות במציאות,ובפרט לנוכח הטבע האנושי. בפגישה האחרונה מפתח פרופירי את הניגוד שבין התאוריה לבין הטבע. ובכך הוא מציע לרסקולניקוב להודות, ומבטיח לעזור לו ולהקל עליו אם יודה מרצונו.
דוגמאות לפער בין התאוריה (יצירת השכל) לבין הטבע:

א. "אותו אינדוגניטו ישקר באופן מצוין, באופן ערמומי ביותר, ולכאורה הרי כאן ניצחון. והנה-פח! ובמקום המעניין ביותר, המסובך ביותר, הרי הוא נופל ומתעלף. אמנם, מחלה גורמת, פעמים מחנך בחדרים, ואף על פי כן עורר חשד!"

ב. "פעם אחרת נסחף בלהטי חריפותו, יתחיל לשטות באיש החושד
בו, יחוויר במתכוון, כמשחק, אלא שיחוויר באופן טבעי מידי, והרי שוב
עורר חשד!"

רסקולניקוב דוחה את ההודאה והעזרה המובטחת, ואז פרופירי אומר לו שלא יזלזל בחיים, ומעמיד את החיים (מונח מקביל לטבע ולמציאות) בניגוד לתיאוריה הבנויה. הסיבה העיקרית לכך שפרופירי אינו אוסר את רסקולניקוב היא אמונתו כי הודאה של רסקולניקוב צריכה לנבוע מתוך הכרה פנימית, ולבטא את ניצחון החיים על התאוריה.
פרופירי מבין כי מאסר מוקדם ימנע מרסקולניקוב את הייסורים.(עונש פיזי על מעשה פיזי).מאסר ירגיע את הפושע, שיראה במאסר כפרה, ולא יגיע להכרה בפשע כפשע. מתוך חקירת פרופירי את רסקולניקוב ניתן להסיק כי פרופירי אינו מתייחס אל רסקולניקוב כאל פושע שביצע פשע חמור - רצח. היחסים ביניהם אינם יחסי חוקר משטרה-רוצח, אלא יחסי מחנך-תלמידו.
פרופירי מתבונן בבני אדם לא כחוקר אלא כסופר (מעריץ את שילר ואת גוגול-שני סופרים שדוסטויבקי מעריץ). מטרתו של פרופירי היא לחנך את רסקולניקוב, כלומר לגרום לו להבין את משמעות פשעו. פרופירי מאמין כי הייסורים הם הבסיס לאמונה האמיתית, ולפיכך הוא דוחף את רסקולניקוב לקראת הפתרון - ההודאה.
פרופירי הוא היחיד המבין את תפקידה של החשיבה האינטלקטואלית כמניע לפשע, ולפיכך הוא פועל בדרך של הסברה להביא לידי הודאה. פרופירי חוקר את רסקולניקוב ואינו חוקר אותו. יש כאן שילוב של חקירה וחינוך.

9.
.
המפגשים בין מרמלאדוב לראסקולניקוב

המפגש הראשון בין ראס´ למרמלאדוב נערך כבר בתחילת הסיפור בבית מרזח כאשר מרמלאדוב מדבר וראס´ רוב הזמן רק מאזין. מרמלאדוב חושף את שורשי סבלו ומספר על צרותיו. כבר בתחילת דבריו הוא מבחין בין עניות ושכרות לבין קבצנות:
"העניות אינה חטא, זו אמת לאמיתה...", "אולם הקבצנות, אדוני הנכבד,
הקבצנות-חטא היא"- בעל כבוד עצמי וגאווה בדומה לראס´.
מרמלאדוב מספר לראס´ את העול שעשה למשפחתו בשל שכרותו. הוא קורא לעצמו חיה ובשמות גנאי נוספים כך הוא משפיל את עצמו בפומבי ומעורר את רגשות החמלה של הסובבים אותו וזוכה באהדתם.
ראס´ מושפע לא רק מהדברים עצמם (ועוזר אח"כ למרמלדים ואף נותן כסף לבצע את טכס הקבורה) אלא גם מאופן הדיבור והצגת הדברים של מרמלאדוב ובהודאתו הוא נושא את דבריו בצורה זהה במטרה לסחוט רגשי חמלה ואהדה. חשוב לציין כי מספר המפגשים בין ראסקולניקוב למרמלאדוב אינו מיקרי (3) וזהו גם מספר המפגשים בין ראסקולניקוב לפרופירי ומספר מיצג של דברים רבים אחרים שקרו בסיפור. למספר משמעות מיסטית - סמלית חשובה בכלל בספריו של דוסטוייבסקי.

10.
מערכת הקשרים בין צמדי הנשים

לכל אורך הרומאן חוזרת ונשנית התופעה של צמדי נשים בהם אישה מבוגרת מלווה באישה צעירה, הדוגמאות הבולטות והמפורטות הן:
א) ליזווטה הנילווית למשכונאית.
ב) דוניה הנילווית לאמה פוליחריה אלכסנדרובנה.
ג) סוניה הנילווית לקטרינה איוונובנה.
ישנן דוגמאות נוספות לצמדים כאלה, שאינן באות בפירוט והן:
א) האישה שלוותה ע"י בתה, ושנתנה לראסקולניקוב נדבה בהיותו מתהלך ברחובות העיר.
ב) הארוסה הצעירה של סווידאילוב המודרכת ע"י אמה שנמצאת בקשרים עמו.
ג) הגברת המכובדת ובתה שהוזמנו לסעודת ההבראה של קטרינה איוונובנה.


ישנו יחס מסוים מאוד בין האישה המבוגרת לצעירה בצמד והוא בעל דמיון בכל הצמדים: האישה המבוגרת עוינת לצעירה, מנצלת אותה ולעיתים מכה אותה.
בפרוש נאמר שהמשכונאית הכתה את אחותה, נאמר שקטרינה היא זו שדחפה את סוניה לזנות. וראסקולניקוב הקורא את מכתב אימו זועם על כך שהיא הסכימה להינשא ללוז´אן ואומר באירוניה: "וכי איך אפשר שלא להקריב אפילו בת שכזו למען בכור - תפורים שכזה. משמעות התופעה: תופעה זו מדגישה את הדימיון בין הנשים המבוגרות: קטרינה - אמו של (ראסקולניקוב - המשכונאית) לבין ראסקולניקוב עצמו, שבדיוק כמוהן מוצא עצמו כמנוצל, נכונה, בכך שהוא מבצע את הרצח. הדמיון בינו לבינן מוכח ע"י האנלוגיות שלו אליהן. הופעתו כמנצל מנוגדת להופעתו כמנוצל וקמקריב עצמו (כפי שאנו רואים באנלוגיות שלו לסוניה, דוניה, ליזווטה). אנו רואים אם כך שקיימת בתוכו כפילות באישיות, בכך שהוא הן מנצל והן מנוצל. הוא רוצח את הזקנה אך בעצם רוצח גם את עצמו, פוגע בה פיזית ובעצמו - נפשית. כפילות זו נזכרת גם בדברים שאומרים הקרובים לו. סוניה באמרה: "מה זה עוללת לנפשך" ( ע"מ 353 ) וראזומיווין שמעד עליו: כביכול, שתי תכונות מנוגדות שוכנות בקרבו, חליפות (ע"מ 184).

11.
.
מעשיו הטובים של ראסקולניקוב

1: חלק א´ פרק ב´: ראסקולניקוב משאיר למשפחה כסף על אדן החלון ומראה התחשבות ואצילות לב.

2: חלק א´ פרק ד´: ראס´ מגן על אישה מפני מחזר עקשן שעוקב אחריה ברחוב.

3: חלק ב´ פרק ז´: ראס´ עוזר למרמלאדוב לאחר שהלה נדרס ע"י מרכבה ושולח להביא רופא. (אח"כ נותן הכסף כדי שאשתו תוכל לערוך הלוויה).

4: ראסקולניקוב עוזב את הבית ונותן לאיוונובה 20 רובלים שהיה חייב לבעלה- אותו כסף ששלחה לו אמו בקושי רב.(מראה רחמים והקרבה עצמית)

* באפילוג גם מסופר על עני חולה שחפת שקיבל את עזרתו של ראס´ ולאחר שהלה מת עזר ראס´ לאביו הזקן וגם דאג לקוברו כשנפטר.

כל המעשים הנ"ל גורמים לנו לתהות בקשר לדמותו של ראסקולניקוב ואופיו שהרי ראס´ ביצע רצח אכזרי אבל מצד שני לאורך הסיפור הוא מגלה אדיבות, אצילות והקרבה עצמית.
יש הגורסים שפזרנותו הרבה לא נעשית מתוך רחמים אלא מתוך גאווה וההוכחה האמיתית היחידה לטוב לב מצדו הוא ניסיונו למנוע את חתונת אחותו, שאותה הוא באמת אוהב, מכיוון שהוא יודע שהנישואין אינם מתוך אהבה.


12.
ניסיונו הכושל של לוז´ין להפליל את סוניה
בסעודת האבל על מותו של מארמלדוב מתרחש ויכוח סוער בין קאתרינה לבין בעלת הבית שלה. בשיא ההמולה נכנס לוז´ין. הוא מסתכל בחומרה על הנוכחים בחדר. קאתרינה מבקשת את עזרתו של לוז´ין בהזכירה את ידידותו עם אביה, אך לוז´ין אומר שאינו מכיר אותו. הוא פונה לסוניה ואומר לה שנעלם משולחנו שטר של 100 רובלים. סוניה אומרת שלא יודעת דבר על הכסף.
ביהירות רבה מספר לוז´ין כיצד הניח לפני בואה חמש מאות רובלים על השולחן. סוניה טוענת שהיא חפה מפשע. לוז´ין דורש להזמין משטרה. קאתרינה דורשת לערוך חיפוש אישי כדי להוכיח את חפותה של סוניה, והיא הופכת בכיסה של סוניה על הרצפה נופל שטר של 100 רובלים. קאתרינה מגינה על סוניה ואומרת שהיא נערה טובה והיא חסרת כל כוונות זדון.
לוז´ין לבסוף אומר שישכח מהעניין. לפתע לבזיאטניקוב מאשים את לוז´ין ואומר שראה אותו מכניס השטר לתוך כיסה של סוניה. לוז´ין דורש מלבזיאטניקוב להסביר איזה מניעים יכלו להביאו לידי כך שיתן את השטר בחשאי לסוניה. ראסקולניקוב אומר שהוא מבין את מניעיו של לוז´ין הוא אומר שלוז´ין לא הצליח לשאת לאישה את אחותו של ראסקולניקוב הודות להתערבותו. לוז´ין רמז במכתב לאמו שראסקולניקוב בזבז את כספו על סוניה, בדרך זו לוז´ין קיווה שדוניה תוחזר אליו. דבריו של ראסקולניקוב משכנעים והאורחים פונים נגד לוז´ין הנעלב, והנ"ל נשבע שינקוט אמצעים נגד סוניה. סוניה מרגישה חסרת ישע ונמלטת מהחדר. קאתרינה ואיוואנובה הולכות מכות ובעלת הבית מגרשת את קאתרינה מביתה.

13.
המצבים הגרוטסקיים ביצירה

המצבים הגרוטסקיים ביצירה מציגים את המציאות כפי שראה אותה דוסטוייבסקי- מציאות בלתי מוגדרת וכמעט אבסורדית.

ב"חטא ועונשו" ממוקמת האבסורדיות בעיקר בדמותו של סווידריגאילוב. אפילו תיאור התאבדותו תופס צביון קומי בשל נוכחותו של "אכילס" היהודי והדיאלוג הציני והקר (438-437).
הטמטום והאטימות של אכילס, החזרה על המילים "אפוא" ועל "זה לא מקום" ובאופן כללי הדיאלוג חסר השחר הם גורמים גרוטסקיים. גם משפחת מרמלאדוב היא מקור בלתי פוסק של אפקטים גרוטסקיים. הסעודה שעורכת קטרינה והסקנדל הציבורי שנוצר הם גרוטסקיים.

האפקט הגרוטסקי נוצר מתוך אבסורד וזלזול בדמות. דוסטייבסקי יוצר זאת בעזרת סקנדלים ציבוריים ובעזרת דמויות מגוחכות וגרוטסקיות בפני עצמן. דוסטוייבסקי מבליט את הפתטיות והטראגיות במצבים הקומיים וכך יוצר את האפקט הגרוטסקי.

14.
ההודעה, המשפט, גזר הדין

ראסקולניקוב בוחר בדרך שהציעו לו פרופרי וסוניה וניגש להתוודות במשטרה. בוידוי אנו עדים לקונפליקט הקשה שהיה לו בקשר לביצוע הרצח דרך הטעויות הרבות שעשה: לא נעל את דלת הכניסה, בזבז זמן רב על לנקות את הגרזן וכו´. הטעויות נבעו מרצונו התת מודע להכשל ברצח. ההודאה במשטרה, כמו הרצח, כמו הוידוי בפני סוניה נבעה מכורח פנימי. ההודאה לא באה בהפתעה וכנראה נבעה מהבנתו של ראסקולניקוב (לפחות בתת מודע) והכרתו בשפלותו ובכישלון התיאוריה שלו, למרות שלא מוכן להודות בכישלונה עד לאפילוג ועדיין מתנהג כאילו אינו מבין את חטאו ואת פשעו. ראס´ מתוודה וטוען שביצע את הפשע כדי לבדוק אם הוא שייך לרגילים או לבלתי רגילים.

מעט הפרטים הידועים על המשפט נמצאים באפילוג. המשפט עבר במהירות, ללא קשיים מרובים. ראס´ תאר את מעשיו במדויק, השופטים הסיקו שהפשע נעשה מתוך טירוף זמני וראס´ טען שהודה בפשע מתוך חרטה.

פסק הדין היה במידת הרחמים-כליאה בסיביר ועבודות פרך במדרגה שניה בסך של 8 שנים.


15.
האפילוג ותפקידו ביצירה
במשפט ראסקולניקוב הודה בצורה חופשית ולא הסתיר מידע לגבי הארנק והתכשיטים שנגנבו. הוא קיבל פסק דין של 6 שנים. בראשית המשפט לקתה אמו בנפשה ובגופה ולא התאוששה. דוניה וראזומחין נשאו חודשיים אחרי שראסקולניקוב נשלח לסיביר. פולחריה אלכסנדרובה מתה זמן קצר לאחר מכן. סוניה הלכה אחרי ראסקולניקוב לסיביר. ממכתב ששלחה לדוניה וראזומיחין מתברר שראסקולניקוב חולה מאד. גאוותו שנפגעה היא שגרמה למחלתו. זמן קצר אחרי חג הפסחא משתפר מצבו.
אחרי שהוא מחלים מבקרת אותו סוניה. מבלי להבין מהו המניע, הוא נופל בבכי על רגליה. הוא נתקף רגש אהבה חזק אליה. שניהם מרגישים שזהו השחר של העתיד החדש, של תחיה מלאה לתוך חיים חדשים.

באותו ערב נמוגים סבלו ויאושו. הוא תוהה האם לא יוכל עכשיו לקבל את השקפותיה של סוניה, והוא מוכן ל"התחדשות באורח הדרגתי".

הסיום (האפילוג) הסגור אשר בא לאחר ההודאה המשטרה, מחדד את ומבהיר את גורלן של הדמויות. הפושע נענש וכל דמות הגיעה לנקודת הציון בחייה - נישואין או מוות.
חשיבות רבה לאפילוג בהארה לה זוכה רסקולניקוב. משך כל העלילה יש התפתחות והתקדמות אל עבר המהפך הנפשי הבלתי צפוי. החרטה והאמונה אליהם מגיע רסקולניקוב הם חלק בלתי נפרד מן העלילה. קבלת האמונה הוא מימוש פוטנציאל הטמון בו. משך כל העלילה ישנם רמזים מטרימים למהפך שיחול בנפשו של רסקולניקוב.


ביבליוגרפיה

· פ.מ. דוסטויבסקי - "החטא ועונשו".
· א.ל. שטראוס - בדרכי הספרות (ע"מ 280-291).
· הרומן - מבחר מאמרים להכרת יצירות המופת (ע"מ 82-94).
· החטא ועונשו - מדריך לקורא וללומד - חמוטל בר-יוסף.
· מוסכמות יסוד של הרומאן במאה ה19-, יחידות 6,7, בהוצאת האו"פ.
· החטא ועונשו - מבחר מאמרים - יוצר ויצירה.
אין תגובות

הודעות אחרונות

23:44 | 11.04.19 אורחים בפורום
23:43 | 11.04.19 אורחים בפורום
20:11 | 08.04.19 אורחים בפורום
21:23 | 26.02.19 אורחים בפורום
10:55 | 20.02.19 מיגומלא
16:28 | 04.02.19 אורחים בפורום
13:57 | 04.02.19 אורחים בפורום
17:29 | 29.01.19 אורחים בפורום
10:40 | 07.01.19 אורחים בפורום
08:07 | 05.01.19 אורחים בפורום
20:00 | 23.12.18 אורחים בפורום
10:47 | 10.12.18 אורחים בפורום
19:57 | 30.11.18 אורחים בפורום
06:25 | 26.11.18 אורחים בפורום

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ