לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום עזרה בלימודים ושיעורי בית

שלום לכולם!‏
אני רוצה לברך את הגולשים החדשים, שהגיעו לתפוז בכלל ולפורום הזה בפרט ולאחל ולכם גלישה ‏נעימה. אני סבור שתמצאו עניין רב בפורומים השונים בתפוז (יש יותר מ 1000!!!) ותקבלו מענה לכל שאלה ‏שתשאלו או דיון שתפתחו.‏
 
אם יש לכם שאלה בקשר לשיעורי בית, תרגיל קשה במתמטיקה/פיזיקה שאתם צריכים לפתור ולא הצלחתם, התלבטות בקשר למקצוע הבחירה בתיכון/באוניברסיטה, רצון לפרוק את תסכולכם על מורה מסוים שקצת עצבן אתכם, או סתם בא לכם לראות משהו ממש מעניין – אז זה המקום בשבילכם!
 
באותו אופן שאנשים מקדישים מזמנם החופשי לענות על שאלות של גולשים – גם אתם מוזמנים להשתתף באופן פעיל בפורום אם אתם יודעים את התשובה לשאלה מסוימת, יש לכם תובנה בקשר ללימודים בתיכון או אם אתם רוצים להביע את דעתכם באחד הדיונים על נושא שאתם מכירים ממש מקרוב...
 
מטרת הפורום היא לא רק קבלת/מתן מענה לשאלות בקשר לשיעורי בית – אלא מרחב לדיונים שאתם מוזמנים לפתוח על כל נושא מסוים.

 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום עזרה בלימודים ושיעורי בית

שלום לכולם!‏
אני רוצה לברך את הגולשים החדשים, שהגיעו לתפוז בכלל ולפורום הזה בפרט ולאחל ולכם גלישה ‏נעימה. אני סבור שתמצאו עניין רב בפורומים השונים בתפוז (יש יותר מ 1000!!!) ותקבלו מענה לכל שאלה ‏שתשאלו או דיון שתפתחו.‏
 
אם יש לכם שאלה בקשר לשיעורי בית, תרגיל קשה במתמטיקה/פיזיקה שאתם צריכים לפתור ולא הצלחתם, התלבטות בקשר למקצוע הבחירה בתיכון/באוניברסיטה, רצון לפרוק את תסכולכם על מורה מסוים שקצת עצבן אתכם, או סתם בא לכם לראות משהו ממש מעניין – אז זה המקום בשבילכם!
 
באותו אופן שאנשים מקדישים מזמנם החופשי לענות על שאלות של גולשים – גם אתם מוזמנים להשתתף באופן פעיל בפורום אם אתם יודעים את התשובה לשאלה מסוימת, יש לכם תובנה בקשר ללימודים בתיכון או אם אתם רוצים להביע את דעתכם באחד הדיונים על נושא שאתם מכירים ממש מקרוב...
 
מטרת הפורום היא לא רק קבלת/מתן מענה לשאלות בקשר לשיעורי בית – אלא מרחב לדיונים שאתם מוזמנים לפתוח על כל נושא מסוים.

 

סוציולוגיה - הספר הירוק - סיכום של עמ´ 94-193

מאת: דש(א)-בורד  פורסם: 23/06/2004  עדכון אחרון: 23/05/2005  
 



פרק ד: מהו ההרכב החברתי של החברה הישראלית.

סוציולוגים מסכימים שתרבות לאומית אחידה אינה קיימת בחברה הישראלית. בדומה לחברות אחרות כוללת החברה הישראלית בתוכה קבוצות אתניות עדתיות שונות.
חברי הקבוצה האתנית תופסים עצמם כנבדלים מקבוצות אחרות ונתפסים כשונים.
במונחים סוציולוגיים, תרבות של קבוצה אתנית בתוך החברה הרחבה נקראת תרבות-משנה, תרבויות משנה מתפתחות כאשר יש לאנשים או לקבוצות בחברה גישה שונה לתרבות הכללית או לתרבות הדומיננטית. ככל שהחברה מורכבת יותר כך הסיכויים לתרבויות משנה גדולים יותר.
קבוצות אתניות מסוימות מוגדרות כקבוצות מיעוט, המוגדרות ע"י ארבעה מאפיינים עיקריים:
- חברי קבוצת המיעוט נבדלים כעדה מרוב החברה הרחבה.
- חברי קבוצת המיעוט מרגישים לכידות קבוצתית ותופסים את עצמם נפרדים מהרוב.
- קבוצות המיעוט מקופחות כתוצאה מהפליה המופעלת נגדן.
- קבוצות מיעוט מבודדת בד"כ, פיסית וחברתית, מהקהילה.

מספר קבוצות עונות על תנאים אלו, והבולטות בהן הם הערבים, הדרוזים והחרדים.
סוציולוגים מתארים את החברה הישראלית הפלורליסטית, בעלת קבוצות אתניות גדולות ושונות. בין הקבוצות האתניות שוררים מתחים מתמשכים ולכן סוציולוגים מכנים את החברה הישראלית "חברה שסועה".
ליסק והורוביץ מונים חמישה שסעים בחברה הישראלית:
- השסע היהודי-ערבי
- השסע דתי-חילוני.
- השסע העדתי
- השסע הרובדי-מעמדי.
- השסע האידיאולוגי.

בשנות החמישים לישראל ניתן לראות כי בקרב האשכנזים, ההבחנה בין העדות השונות מיטשטשת. גם בקרב המזרחים קיים תהליך של טשטוש גבולות, אך עדיין ניתן להבחין בבירור בעדות השונות.
השסע הוא עדיין בין אשכנזים למזרחיים אף שיש 25% של נישואי תערובת בין הקבוצות. אך עדיין כל אחת מהקבוצות רואה את עצמה שונה ונבדלת בערכים, בנורמות, ובסמלים שלה.
למעשה, ההבדל הוא תרבותי סובייקטיבי, והוא מבוסס על הפרשנות שנותנת כל קבוצה למעמדה התרבותי בחברה הישראלית ולתולדות היחסים ביניהם.

ראיון מספר 1
ערבייה מוסלמית, נולדה ב1968, גרה במשולש, מאורסת, גננת מוסמכת.
למדה בבית הספר 15 שנים ועכשיו לומדת ספרות ערבית ובהמשך רוצה ללמוד בחוג לערבית באוניברסיטה. עובדת כמטפלת בפעוטון ומאמינה שבעזרת עבודתה משפיעה על דור העתיד, בכפר ישנה חלוקה לשתי קבוצות: שכבת האינטיליגנטים ושכבת הפועלים.
היא פועלת כנגד רצונה של אביה ועם תמיכתה של אמה ויותר קרובה לאחיותיה מאשר לאחיה. בעבר פורסמו שירים שכתבה אשר גרמו לה לבעיות בכפר הערבי, מכיוון שהם היו מנוגדים למסורתם, ואף היה שיר אשר סיבך אותה עם המשטרה.
היא מאמינה בדו קיום, אך היא גם מבקשת את מדינת פלסטין השלמה, היא מסבירה זאת, ואומרת שלדעתה זה יצליח כניסוי. בבית ספרה הפריעה לה העובדה שהם למדו על המורשת היהודית אך לא על המורשת הערבית.

ראיון מס 3
ערבי מוסלמי, נולד ב1965 בכפר ק´. בוגר האוניברסיטה הערבית בעבודה סוציאלית. רווק. למד 16 שנים בבית הספר וקיבל תואר ראשון בעבודה סוציאלית.
כרגע עובד במקצועו למרות שבעבר עבד בהרבה עדובות שונות.
לדעתו הבעיות של האיזור הערבי נובעות ממצב כלכלי קשה.
אביו מת וקשרו עם אמו טוב, וגם עם אחיותיו, אך הוא מאמין שלא צריך לערב את המשפחה בבעיות הפרטיות שלו.
בבית הספר הוא אומר שהיו חסרים לו הלימודים על המורשת הערבים, וגם היה מחסור קשה בציוד ומבנהו החיצוני של בית הספר לא היה תקין.
בשכונתו בכפר לדעתו חסרים מגרשי משחקים ורחובות תקינים וגם ועדות שיכולות לעזור בפיתוח השכונה.
הוא רווק ואינו מחפש קשר רומנטי, אשתו לעתיד צריכה להיות אישה חילונית עם מקצוע, הוא מאמין בדו קיום ואומר שהשינוי צריך לבוא ממשלת ישראל.

ראיון מס´ 11
נולדה ב-1967. נשואה. גרה כפר א´.
למדה רק עד כיתה ח´ בבית ספר יסודי.

הסיבה לכך שלמדה עד כיתה ח´ היא משום שהוריה לא היו מודעים לחשיבות הלימודים והם עצמם לא למדו. כיום היא מניחה כי זהו דבר מקובל בסביבתה, הבת גדלה כדי להתחתן ולטפל בבית ואין צורך בלימודים. אין רבים שלמדו בסביבתה הקרובה, רובם לא למדו כלל וכלל. אך לילדתה היא תיתן את זכות הבחירה. היא מספרת כי סבלה היא מחוסר לימודים, וכי תעודה היא בעלת ערך גבוה ביותר. מודעות החיים נבעה מסביבתה, וממה שראתה והרגישה. הלמידה עבורה, מעניקה כוח בכל תחומיי החיים.
היא לא חייה את חייה, למעשה לא הרגישה כילדה, התבגרה מהר והכינה את עצמה לנישואין.
היא מאמינה שיש יתרון לבנות שלמדו בזמן שהיא התמהמה, ומאשימה את הוריה ואת עצמה בכך.
לא עבדה מחוץ לבית משום שאביה אסר על כך, משום שזה אינו מתאים לכפר ולנורמה. אביה נתן לה ולאחיותיה הרבה אהבה וחום. אך כשהיו קטנות הוא אסר עליהן ללכת לחתונות או לטיולים באיומים. יתכן שפחד לשלומן, אך כשגדלו נהיה יותר סובלני והסביר כי אכזריותו הייתה מאהבה.
בזמנה הפנוי ,לאחר שהפסיקה ללמוד, הייתה קמה בבוקר ועוזרת בעבודות הבית. לאחר מכן לא היה לה מה לעשות ולכן פנתה לכיוון הדת האיסלאמית, אך גם זה נמאס עליה במהרה. ויום אחד הכירה חברה שפתחה בפניה את עולם הספרים. לאחר שהתחתנה הפסיקה לקרוא. היא נשואה כבר שבעה חודשים.
אמה דיברה בפתיחות רבה איתה אך כשהתבגרה היא הייתה חולמת חלומות שלעולם לא יכלה לספר לאימה, רק לחברותיה, על היותה סטודנטית.
היא הכירה את בעלה דרך אחיה והם גדלו ביחד. היא מספרת שהוא אדם הומאני מאוד, מציאותי, ועצמאי, ותמיד עוזר בבית. הוא מעודד אותה ללמוד, גם עברית וגם נהיגה, ומקדם את אישיותה.
השקפתה על מעמד האישה היא שאישה יכולה להיות חשובה בכל מקום, רק לצאת מהבית ולהאבק על זה.
היא לא שייכת לארגון פוליטי או מפלגה אך תומכת בחד"ש.
היא לא תעבור לגור במדינה פלסטינאית אם תהיה. היא תישאר בכפר שלה, אך תזדהה עם קיומה.
היא אינה בעד שירות לאומי צבאי לערביי ישראל,אבל אם יהיו להם זכויות שוות כאזרחים ויהיה פיתרון צודק לשלום. אז היא תשרת, כי אז היא תגן על מדינתה כאזרחית ישראלית. היא מקווה למנהיגות יהודית וערבית שיכולה להוביל לשלום בין העמים. היא חושבת כי הארגון לשחרור הפלסטיני מוכן להוביל לשלום וגם תנועות השמאל בישראל, וחלק מהעם. היא כערבייה בעד דו קיום בין שני העמים, בתנאי שיהיה שיווין זכויות בין יהודים לערבים.
יש למשפחתה של בעלה אדמות שהופקעו. ויש רישיון לבתיהם.
דעתה על האינתיפאדה היא שהיא לא תולדה של יום אחד. אלא משנים של סבל וכיבוש מצד הממשלה הישראלית, וכי זוהי הדרך היחידה שבידי הפלסטיני להשיג את זכותו להקמת מדינה משלו. השפעת האינתיפאדה על העם הערבי בישראל העמיקה את המודעות בעם הערבי לצורך בקיום מדינה פלסטינית.
דעתה על ניצחון התנועה האסלאמית בכמה כפרים ובערים ערביות בבחירות למועצות מקומיות היא שהתנועה השפיעה על רגשות האנשים, השיגה את אמון האנשים, וגם השתמשה בכסף לפיתוח פרויקטים בתוך העיר אום-אלפחם. וכי לתנועה האסלאמית אין עדיין קו פוליטי ברור.
היא חושבת שהדת חשובה לכל בן אדם.

ראיון מס´ 19
נולד בשנת 1965. מתגורר בגליל, רווק.

גמר בית ספר תיכון ולומד בטכניון הוראת מחשבים ומתמטיקה, היה רוצה ללמוד להיות מהנדס-מכניקה, להוריו לא הייתה כל השפעה על הנושא.
היה רוצה פעילות חברתית ענפה יותר באוניברסיטה, שתהיה אפשרות לערוך הרצאות מחוץ למסגרת הלימודים. מרגיש כי צריך להיות ועד סטודנטים לערבים משום שהם גוף שצריך להודות בו, יש לערבים תרבות משלהם שצריך להציג אותה. מספר הסטודנטים הערבים הולך ופוחת. יש בממוצע סטודנט אחד לשנה. הוא מקבל עזרה בירושלים, והוא מלמד שיעורים פרטיים מטעם "פרח".
חבר במועדון העורך הרצאות לתלמידי תיכון העוזר להם לפתח כישרון ותחביבים.המועדון לא מקבל עזרה ממוסדות רשמיים, אך פעם קיבלו עזרה מאגודת אמנים שבראשה המשורר סמיח אלקאסם.
הדברים שחסרו לו בבית הספר היו חינוך טוב, משום שהמשפחות הערביות לא בנויות על גיבוש אישיות עצמאית אלא על בסיס תלות. אביו נפטר והיחסים עם אמו טובים.
הבעיה המטרידה אותו היא מצב העיר, משום שיש שם 25 אלף איש ויש רק בית ספר אחד.
הוא אינו מרגיש שייך למדינה, משום שאין לו אותן זכויות כמו לאזרח רגיל.
השקפתו לגביי נשים היא שאישה אחראית על זכויותיה וכי מעדיף שתעבוד, ושיתחלקו בעבודות הבית.
מגדיר את עצמו כפלסטיני החי במדינת ישראל ואומר שיישאר בעיר גם אם תקום מדינה פלסטינית.
מודע לאפשרות של דו קיום, אם המצב ישתפר. אבל גם מודע לחוסר שיויון שיהיה תמיד. מאמין שמצד הפלסטינים ישנה אפשרות למנהיגות של שלום, באמצעות ויתורים לפיתרון, אך חושב שאין פיתרון צודק. ואילו המנהיגות הישראלית אינה נוקטת צעדים לכיוון השלום. ומאמין כי לשמאל יש כוונות לשלום.

החרדים-אמנון לוי

מהלכם העז של החיים
צד אחר של החיים בפרהסיה הוא טקסיות. זהו ביטוי נוסף לפומביות של החיים. כמעט כל אירוע מתנהל ברוב העם, הן אירועים אישיים והן הקהילתיים. החיים הקהילתיים מתנהלים בטקסיות מרובה עוד יותר.

חברה במדים
הבגדים השחורים של החרדים מראים מאפיינים חשובים:זוהי חברה במדים. לכל יחידה ברחוב החרדי יש מדים משלה. הבגדים עושים את האדם, או יותר נכון, הם ביטוי החיצוני הברור ביותר של השתייכות..
שחור בעיניים, זה מה שרואה חילוני המתבונן בחרדים.כולם שחורים, יגיד החילוני, ספק פוחד, ספק מתגרה בתופעה הבלתי מובנת הזאת אלא הנחותיו של החילוני נכונות רק בחלקן.כולם שחורים, אך שחור שונה, וההבדלים זעירים ככל שיהיו לעין הבלתי מזוינת, משמעותיים מאוד.

מסדר זיהוי
בעזרת כמה כללי מפתח אפשר להבדיל בין שמרן למודרני, בין חסיד לליטאי, בין גור לבין בעלז.
ההבדל בין ליטאים לחסידים:
הבגד הליטאי פשוט מן הבגד החסידי ומודרני ממנו.
ליטאי מודרני ייראה כך:
ביום חול-כובע קנייטש (מגבעת פשוטה עם קמט במרכזה, מקטורן קצר, מכנסיים ארוכים עם חגורה רגילה ונעליים כהות.) אך יש חלוקה לגביי העניבה משום שבתהליך קשירתו האדם יוצר צלב וזה פסול.
רוב החסידים לא ילכו עם עניבה בניגוד לרוב הליטאים.
בשבת ישאר הליטאי באותה תלבושת. אך ילבשו כובע חגיגי.
הקבוצה של הליטאים היא גדולה ומגוונת, שמרנים יעטפו את עצמם במעיל שחור ולא יענבו עניבה.
גם הספרדים מתלבשים כך, אחרי שחונכו בישיבות ליטאיות ולמדו יידיש.

בלי בגדים-במקווה
לפעמים הם במקווה עירומים כביום היוולדם. המקווה זהו כיכר השוק החרדי, מקום מפגש חברתי ממדרגה ראשונה, מקום התפרקות מהרבה איסורים של החיים החרדיים. הרבה מן הסיפורים מ"המקווה" מגיעים לעיתונות החילונית, מקורם במקום זה. שמם בפולקלור החרדי "מקווה נייעס"-חדשות המקווה. במקווה אסור לעסוק בדברי תורה וקודש ולכן מרכלים. העיתונות החרדית כותבת על החיים כפי שהם צריכים להיות ולא על החיים כפי שהם, ולכן הולכים למקווה לקבל אינפורמציה. משוחחים על אי נאמנות ועל איש שאינו כל כך דתי כמו שהיה.
הדבר הראשון הבולט במעמד האישה החרדית הוא ההבדל העצום בין רשות הרבים לרשות הפרט. אין לאישה מעמד בכינוסים רשמיים בקהילה. אין לה דעה במאבקים החרדיים. האישה אינה קיימת אפוא ברשות רבים, אבל מקומה הבולט ברשות הפרט, בבית:"אשתך בירכתי ביתך"
ראשית, שתהיה האישה בבית מוצנעת, שנית-שם,בבית, היא מלכה. כל חינוכה הוא לעזור לבעל, לגבר. לשמש אותו.האישה החרדית אינה צריכה ללכת לעבוד, אך אם היא תעבוד, תקדם היא את השאיפה המרכזית בחיי כל אישה: לסייע לבעלה להיות בן תורה.נשים הרואות את העיסוק כקריירה נחשבות למקולקלות.
חלק חשוב מהתפתחות רשות הרבים הנשית קשור כנראה בפריחתם של ארגוני הנשים. לכל חצר חסידית יש היום ארגון נשים משלה, המקיים פעילויות של נשים.
ישנו אירוח סלוני המקובל אצל החילונים, שבמסגרתו יושבים יחד גברים ונשים, הליטאים המודרניים מאפשרים לנשותיהם לשבת עימם, אך אצל המבוגרים והשמרנים יותר האישה לעולם לא תצטרף.
ההגשמה שלהם היא דרך הבעל, דרך הישגיו.אין להן "הגשמה עצמית" כבני אדם או כנשים, כל בעיות המשפחה נופלות על כתפייה ואף אחת לא מדברת על פמיניזם, או על תסכול. מה שעוזר להן זו חברת הנשים אשר מספקות אחת לשניה עזרה הדדית.אך לפעמים זה גם גורם ללחצים, הן גרות צפוף אחת לשניה ויודעות כמעט הכל.

החרדי החדש

י´ שלג

החברה החרדית הופכת בהדרגה לחברה מודרנית יחסית. אנשיה מאמצים חלקים ניכרים מתרבות הפנאי החילונית, לפעמים על אפם וחמתם של רבנים. בינתיים מתבטאת המודרניות בבגדים, באורחות הפנאי, בהשכלה, ודווקא בין הנשים, אך היא רחוקה מלחלחל לערוצי השקפת העולם והאמונה.

כל מי שעוקב אחרי החברה החרדית יכול היה לגלות בשנים האחרונות חרדים מזן חדש: חרדים המבקשים להסתפח אל העולם המודרני, לא כדי להמיר את דתם, אלא פשוט כדי להנות מעולם חברת השפע המודרנית.
התופעה הזאת בולטת במיוחד בקניונים. בכל עיר שבה יש אוכלוסיה חרדית משמעותית ניתן לראות המוני חרדים מסיירים בין החנויות וקונים. החרדים הללו בולטים לרוב גם בלבושם. במקום החליפה הדהויה וכיפת הבד הישנה באה חליפה מעודנת, שעון יקר וכיפת קטיפה שחורה. גם הנשים לבושות במיטב מחלצות האפנה. את הנשים הללו ניתן לפגוש בכל שבת אחר הצוהריים במעלה רחוב רבי עקיבא מפגינות לראווה את בגדיהם החדשים.
הלבוש הוא סממן מודרני הניכר באופן מיידי, אבל הוא איננו סממן יחיד. הנורמות הנהנתניות חדרו לכל תחום של תרבות הפנאי החרדית; עצם המונח "תרבות פנאי" מבטא נורמה חילונית מודרנית, שהרי החרדי אמור לבלות זמנו בלימוד תורה.
עם הזמן התפתחו רשתות של מסעדות, מוסיקה, ומקומות בילוי במיוחד בשביל החרדים, וכן גם המגורים באזורים החרדיים השתפרו.
שאלה אחת עולה מן העניין: מאיפה הכסף למימון כל הפעילות הצרכנית הזאת? החברה החרדית חברה ענייה מאוד, הגברים אינם עובדים עד גיל מאוחר יחסית, וכאשר כן עובדים, אינם יכולים להנות מעבודה בעלת שכר גבוה, שכן רוב העבודות מסוג זה מותנות בהשכלה אקדמאית ומקצועית שאינה ברשותם. הם מפרנסים משפחות גדולות מאוד, והתוצאה היא שהערים בני-ברק וירושלים נחשבות למדינות העניות ביותר בארץ.
אם כן, מניין הכסף? לפי פרופסור מנחם פרידמן, החברה המודרנית מאפשרת מגוון של פרנסות שאינן טעונות השכלה גבוהה, ויכולות לספק הכנסה נוחה., כך יוצא שחרדים רבים זוכים לפרנסה בטוחה מעיסוק במסחר. רובם פונים לתעשיית היהלומים, הנחשבת למקצוע חרדי מובהק גם במרכז היהלומים העולמי בבלגיה.
אחד המאפיינים הבולטים של "החרדיות המודרנית" נעוץ בעובדה שהיא מחזיקה מעמד גם מול התנגדות של רבים מגדולי התורה. חלק גדול מהתופעות שהתנגדו קודם התקבלו בהתנגדות.
מה הגורמים להתפתחות הדרמטית הזו בחברה החרדית? יש לכך סיבות רבות. ראשית, חשוב לציין מספר תהליכים שהכניסו נורמות מודרניות לחברה החרדית:


- יציאת הנשים לשוק העבודה הכללי. הנשים מפנימות בעבודתם את חשיבות ההתקדמות הכלכלית, ההשכלה והטכנולוגיה ומטמיעות את ההפנמה הזו בסביבתן.
- החרדים המגיעים לארץ מארה"ב או אירופה למספר שנים. העולם החרדים שממנו באו הרבה יותר מעורה בחברה המודרנית, והם השפיעו על חבריהם הצברים לאמץ נורמות נהנתניות והכרה שאין בכך סתירה לתפיסת עולם חרדית.
אבל כל הגורמים האלה גם יחד הם בבחינת גורמי משנה. התהליך העיקרי הוא השינוי המשמעותי שחל בעולם החרדי עצמו. מחברה קטנה וחלשה שביקשה רק לשמר את עצמה, גדלה החברה החרדית לשיעור משמעותי מן האוכלוסיה, בתודה לסיועה הנדיב של החברה החילונית. הגידול בעוצמה הדמוגרפית והפוליטית יצר גיוון עצום באופיה של החברה הזאת.
אחרי כל זה, חשוב להדגיש שההפנמה בפועל של נורמות מודרניות עדיין אין פירושה שהחברה החרדת מטערטלת מזהותה האידיאולוגית הבסיסית. "החרדים החדשים" מצליחים לקיים תודעה של שניות, שבה, מצד אחד, קולטים ללא קושי את כל מנעמי העולם המודרני, ומצד אחר ממשיכים להרגיש ניקור, ואף התנשאות, כלפי העולם ה"נהנתני" הזה.
תחום מעמד האישה הוא אולי התחום המהותי ביותר שבו חל שינוי ערכי בחברה החרדית. החברה הזו עדיין רחוקה מלאמץ מעמד שוויוני לנשים בתחום הדת, אך במעמדן במשפחה בהחלט חל שינוי, עם הפיכתן למפרנסות עיקריות, נשים רבות קיבלו מעמד משמעותי בבית בכל תחום החינוך, ואפילו בהכרעה לאיזו ישיבה ילך הילד.

חגים ואירועים מחזוריים של השנה
מתוך: אמונות ומנהגים של דתיים יהודי אתיופיה בישראל

שלוה וייל

שבת
אתיופיה: בני העדה מפסיקים לעבוד בצהרי יום ששי. הנשים מכבסות את הבגדים ובני העדה מתרחצים בנהר ולובשים לבן. לפני כניסת השבת מכבים כל אש בבית, ובמשך השבת מגישים מאכלים קרים אשר הנשים מכינות לפני כניסת השבת.
במשך השבת מתפללים שלוש פעמים, לא נוסעים ולא מטפלים בבקר ובצאן.
ישראל: הילדים לומדים שאסור לנסוע, לעבוד, להדליק אש או לצפות בטלוויזיה בשבת. למרות זאת, הם רואים חילוניים המבצעים פעולות אלו.
יופיים של יום השבת ומנוחת השבת מומחשים לילדים בבית-הספר כבר בגיל הרך, בגיל מבוגר יותר הדגש הוא על תפילה, נוכחות בבית הכנסת ושמירת מצוות שבת.

ראש חודש
אתיופיה: בני העדה חוגגים את ראש החודש כחג של ממש, ושובתים בו ממלאכה.
ישראל: לא חוגגים בראש חודש אבל מציינים אותו במסגרת התפילה. בכמה בתי ספר ממלכתיים דתיים מציינים יום זה בעיקר על ידי הצגות וריקודים. לאחר עלייתם של יהודי אתיופיה הוצע לחגוג בראשי חודשים, אולם מעט מאוד מנהלי בתי ספר התייחסו להצעה זאת.

ראש השנה
אתיופיה: נחגג לזכר עקידת יצחק. ביום זה קוראים בתורה ומספר המספר על חייו של אברהם אבינו. שובתים ממלאכה (אך מותר להכין אוכל). ברוב הכפרים לא מכירים את השופר.
ישראל: הסמלים הנלמדים לקראת יום זה הם התפוח והדבש, והשופר. ילדים מבוגרים יותר גם לומדים את המושג של חזרה בתשובה ודיני ימים נוראים.

יום כיפור
אתיופיה: יום הכיפורים הוא יום קדוש וכל אחד שגילו מעל שבע שנים נדרש לצום. בערב יום הכיפורים אנשים הקהילה מאספים בבית-הכנסת. לעתים התפילה נמשכת לאורך כל הלילה והיום שאחריו. בערב יום הכיפורים מקריבים כבש. במהלך יום הכיפורים מתרחצים בנהר. לעתים מאכילים את הציפורים בדוחן, לזכר המתים. יש ה"מענים" את גופם ברקיעת רגליים במשך הלילה או על ידי המנעות משינה. עם תום הצום מביאים מזון ומשקה לבית הכנסת.
ישראל: המרכזיות והחשיבות מודגשת באוזני הילדים. נאמר להם שהם חייבים ללכת לבית הכנסת לבקש מחילה מאלוהים על חטאיהם ועל חטאי חבריהם ובני משפחתם. נאמר להם שהם פטורים מלצים בגלל גילם הצעיר, דבר הסותר את המנהג המקובל באתיופיה.

סוכות.
אתיופיה: בדרך כלל לא בונים סוכות, אבל לפעמים בונים סוכה ליד הבקתה או בית הכנסת מניחים ענפי ערבה או תמר על גגות בתי המגורים ובית הכנסת. שובתים מכל מלאכה במשך ימי החג, אם כי בישול ואיסוף היבול מותרים. נסיעה בין הכפרים אסורה בימים הראשון והאחרון של החג, הנחשבים לימים מיוחדים. במשך ימי החג נערכות תפילות וחגיגות.
ישראל: הילדים לומדים מה המשמעות של הסוכה, ומעודדים אותם לבנות סוכות. הילדים לומדים אודות ארבעת המינים, אשר לא היו מוכרים לאתיופים. הנושאים המרכזיים שנלמדים לקראת שמחת תורה הם סיום קריאת התורה והתחלתה מחדש, וכן ההקפות בבית הכנסת.

חנוכה
אתיופיה: חג זה לא היה ידוע באתיופיה.
ישראל: מלמדים את הילדים להכיר את סיפור חג החנוכה. נלמדים שירי חנוכה. מדגימים בפני הילדים את מנהג הדלקת נרות החנוכה, ולעיתים קרובות הילדים בונים חנוכיות בבית הספר ומביאים אותן הביתה.

תענית אסתר ופורים
אתיופיה: כל אחד שגילו מעל לשבע שנים צם שלושה ימים. לא חגגו את חג הפורים באתיופיה.
ישראל: תענית אסתר מוצגת לילדים כיום צום לזכר הצום שצמה אסתר כמסופר במגילה. ילדים לפני גיל בר מצווה אינם צמים. הילדים לומדים את סיפור מרדכי והמן. בכמה בתי ספר מחלקים את המגילה בערבית ואמהרית . מעודדים את הילדים להתחפש. לעתים קרובות דנים בהזדמנות זאת במושג "צדקה" ומעודדים את הילדים לשלוח משלוח מנות למכרים ולנזקקים.

פסח
אתיופיה: שורפים את כל החמץ ומנקים את הבית. מוכרים או שוברים את כלי החרס ומכינים כלים חדשים לקראת החג. מכינים מצה כל יום מחדש. בערב צמים ומקריבים קורבן פסח ליד בית הכנסת. כל מה שלא נאכל נשרף. כולם מתרחצים ולובשים לבן. בערב החג הגברים מתפללים בבית הכנסת והנשים מקשיבות לתפילות בחוץ.ממשיכים להתפלל גם ביום הראשון של פסח. בימים הראשון והאחרון של החג שובתים ממלאכה והנסיעה אסורה. ביום האחרון קוראים את עשרת הדיברות. בערב היום השביעי מכינים בצק ומתסיסים אותו במשך הלילה.
ישראל: התלמידים לומדים את סיפור יצאת מצריים. הילדים הקטנים מכינים קערת פסח שבה ישתמשו בליל הסדר. כל הילדים לומדים לשיר מה נשתנה. הפנימיה דואגת שכל ילד אתיופי ישתתף בסדר פסח,במסגרת משפחתית או במסגרת סדר קולקטיבי המאורגן ע"י עליית הנוער. השיעורים בבית הספר העל יסודי מתמקדים בדיני פסח ובטקסטים העוסקים בכך.

שבועות
אתיופיה: מביאים לבית הכנסת את כל סוגי התבואה. בבית הכנסת האנשים שותים בירה. מבלים את החג בביקורים,אכילה ושתיה ולעיתים גם בשירה ובריקודים.
ישראל: מפסח ועד שבועות סופרים את ימי העומר במסגרת התפילה בבית הספר. בחג השבועות מודגשים שני היבטים שונים: חג מתן תורה ועשרת הדיברות והכנת מוצרי חלב.

ימי צום
אתיופיה: חורבן בית המקדש מצוין ע"י צום. ימי צום אחרים מזכירים את חזרתו של הנביא עזרא מירושלים ועוד. האוכלוסיה הרחבה צמה רק בימי הצום החשובים ביותר, כגון ביום הכיפורים.
ישראל: מלמדים על ימי צום כגון תשעה באב, י"ז בתמוז ועוד. מדגישים שאסור לצום מתחת לגיל בר/בת מצווה.

חג הסיגד
אתיופיה: חג זה מקורו באתיופיה - בערב החג מקריבים קורבן חיה. לפעמים הקרבת הקורבן מלווה בתפילה. בבוקר לוקחים את האורית (התורה) מבת הכנסת למקום גבוה שבו מתקיים טקס הכולל תפילות, קריאה בתורה, פעולות אזכרה ומתן צדקה. במהלך הטקס האנשים עורמים אבנים בערימה והקהל צם עד השעה 15:00. עם סיום הצום האנשים מביאים לבית הכנסת לחם ובירה, האורית מוחזרת לבית הכנסת בשירה ובריקודים. לעתים נערכת סעודה משותפת ולאחריה נערכות חגיגות לאורך כל הלילה.
ישראל: חג זה אינו יודע בארץ, יהודי אתיופיה חוגגים אותו בארץ כבר כמה שנים.

טקסי מעבר
המסורת של יהדות אתיופיה מלווה אירועים של מחזור החיים בטקסים ובחגיגות. בטקסים אלה משתתפים כל חברי הקהילה, שכן המחויבות כלפי קרובי משפחה וידידים קודמת לשיקולים דתיים אחרים. למרות זאת, מציאות החיים בישראל מונעת מהעולים האתיופים להתפנות להשתתף באירועים כאלה בגלל אילוצי הזמן הנובעים מהסדרים במקום העבודה.


לידה
אתיופיה: האישה פורשת מביתה להתבודדות של 8 ימים,לאחר מכן מטהרת על ידי רחצה בנהר ולאחר מכן מתבודדת 32 ימים נוספים .משאירים את ארוחותיה בכלים מיוחדים ליד הבקתה. ושוב האישה מטהרת בנהר, מגלחת את ראשה ומתפללת. יש מקומות שהאישה גם צמה לפני ההטהרות. לאחר הלידה מתיזים מים טהורים על התינוק והאמא. וגם מקיימים טקס מתן שם והאם מגישה מזון כתרומה.
ישראל :תלמיד ישראלי לא לומד על לידה בבית ספר. נושא הטהרה לאחר הלידה מוזכר לעיתים נדירות בלבד. קיים ניגוד בולט בין תפיסת הטומאה באתיופיה ותפיסתה בישראל.

מילה
אתיופיה: ילודים בנים באתיופיה נימולים ביום השמיני. לפעמים מסיבות בריאותיות זה נדחה .המילה מבוצעת על ידי אישה, בנוכחות קהל מצומצם. גם הבנות נימולות, בדרך כלל במשך שנת חייהן הראשונה.
ישראל :חוקי ומנהגי ברית המילה לא נלמדים בבית ספר .המילה לבנות היא לא מנהג יהודי ורוב עובדי ההוראה לא שמעו עליה.

בר/בת מצווה
אתיופיה: לא היה ידוע הטקס מלבד בתקופה האחרונה. אך גיל ההתבגרות נחשב לתקופה בעייתית למתבגרים. כאשר הבת מקבלת ווסת, לומדת להתבודד בבקתה במשך תקופת המחזור. ובתקופה זו אסור לה לגעת בכלים יומיומיים. ומשאירים לה אוכל מחוץ לבקתה עם כלים מיוחדים. עם סיום המחזור, הבת מתרחצת ורוחצת את בגדיה בנהר. כבר בתקופה המתבגרת נערות רבות נישאות ויולדות את ילדן הראשון (גיל 14-13). בתקופה זו, הדבר החשוב ביותר לנערה הוא לשמור על בתוליה.
ישראל: מודגש הנושא בבתי ספר ישראלים. בכיתות ז´-ח´ הילדים לומדים את פרשת בר המצווה נוסח אשכנזי או ספרדי. לומדים דיני הנחת תפילין ואת משמעות כניסה בעול מצוות. הפנימיות מארגנות טקסי בר מצווה קולקטיבים לבנים. בתקופה הראשונה לא נהגו העולים מאתיופיה לחגוג טקס בת מצווה, אולם עם הזמן זה נהיה יותר נפוץ. הטקס תמיד קולקטיבי. בזמן הטקס מדגישים את ערכה של האישה כ"אשת חיל" ואת המצוות המוטלות על נשים. לא ניתנים שיעורים על "טהרת המשפחה".המסר הסמוי הוא שאישה דתייה חייבת לשמור על בתוליה עד לנישואים אך לא מגיע ישירות לכיתה.

נישואין
אתיופיה: יהודי אתיופיה הם אנדוגמיים. נערות רשאיות להתחתן מגיל 9 ואילך. ונערים עם גילם לגיל 17. שבע דרגות של קרבת משפחה מפרידות בין הבעל לאישה. משפחת הבעל בוחרת בכלה בעלת מעמד ואמצעים כמו שלה, ומנהלת משא ומתן עם הורי הכלה. עם ההסכמה נחתם חוזה בין שני הזוגות, על הרכוש שינתן מהמשפחות לזוג הנישא. החגיגות לנישואין מתקיימות שלושה ימים לפני הטקס .בערב הכלולות נערכת סעודה קהילתית עם תפילות על ידי הקס, ולאחר מכן הוא קושר סרט אדום לבן על מצחו של החתן לאחר שהעבירו מעל רגליו, ברכיו, וליבו. חגיגות הנישואין הן בביתו של החתן ונמשכות בין 3 -10 ימים. בני המשפחה מחכים להוכחת איבוד הבתולין של הכלה: בד לבן מוכתם בדם. אם לא הוכחו בתוליה החתן קורע את הסרט שנקשר סביב ראשו והכלה מוכרזת כמנודה.אם בני הזוג לא מסתדרים ומחליטים להתגרש קורעים את החוזה נישואין וכל משפחה לוקחת את רכושה.
ישראל :נושא הנישואין והורות בדרך כלל לא נלמד בבית ספר מלבד איזכור שולי של דיני טהרות המשפחה לבנות, חוקי כלולות ונישואים אינם נלמדים.

מוות
אתיופיה: כאשר פרט מרגיש שמותו קרב, לוקח הוא כבש או עז לכפרה על חטאיו, ומתוודה באוזניי הקס.
ממנים אנשים לשאת את הגופה, ואלה נחשבים טמאים במשך 7 ימים לאחר המוות בשל מגעם עפ גוף מת ועליהם לעבור הטהרות .השתתפות של מכריי האיש הכרחית .הגופה מועברת מבית הנפטר לבקתת האנשים שנבחרו לפני המוות. לאחר רחצה, הגופה נעטפת בבד חדש בעל שוליים אדומים המסמלים את הדם והמוות.
תהלוכת האבלים, מלווה בקולות תופים בראשה הקסים .אחריהם זקני השבט, נושאי הגופה, ולבסוף המתאבלים, כולם נאספים במקום גבוה לקינה ותפילה. אם היה הוא אדם עשיר, שוחטים בעל חיים ככיבוד לנאספים. אך בדרך כלל מגישים בירה או קפה וכן גרגרי חומוס. כל בני המשפחה יושבים שבעה ומקוננים.
שכנים וקרובי משפחה מביאים אוכל .ביום השביעי מקיימים טקס אזכרה ושוחטים כבש, פרה, או שור.
טקסי זיכרון נוספים נערכים בימים ה-14 וה-30 וכן בכל יום שנה למותו של הנפטר .בערב יום הזיכרון הקסים ובני המשפחה נוהגים לערוך תפילה בבית הכנסת לזכר הנפטר.
ישראל :נושא המוות לא נלמד בבית ספר למרות זאת התלמידים קולטים מסרים סמויים על מה שמקובל בחברה הישראלית.

תצפית ישירה

יוחנן פרס וגדי יציב

שיטה המקובלת ביותר בתחום האנטרופולגיה אשר נערכת על ההתנהגות האנושית בעת התרחשותה.
יתרונות: מחקר מעמיק ללא פרשנות אישית וזיכרונות, הזדקקות לשיתוף פעולה מועט.
חסרונות: קשיים במתן פירוש תקף על דוגי ההתנהגות השונים.

בתצפית הופך החוקר לחלק מהקבוצה הנחקרת. הוא חוקר אותם לפי תדרוך מדויק הקובע על מה לצפות וכיצד לפרש את מה שנצפה.

יתרונות השיטה

하나. התצפית הישירה נערכת באופן ישר ולכן אינה תלויה בדעות סובייקטיביות וזכרונות של הנחקרים
둘. יש יתרון טכני מפני שאפשר לאסוף את הנתונים ללא צורך בשיתוף פעולה מצד הנחקרים.

הקשיים הכרוכים בביצוע השיטה
하나. בהעדר אינפורמציה "עקיפה" אודות התופעה, עשוי החוקר לפספס פרטים הרלוונטיים לנושא חקירתו.
둘. גם כאשר יודע החוקר על פרטים מסוימים, אין הוא תמיד יודע את פשרם.
셋. השיטה לוקה במהימנותה: צופים שונים אמורים לקבל פירושים שונים ביחס לאותה תופעה; אותו צופה עלול לקבל ממצאים שונים ביחס לאותה תופעה.

כדי להתגבר על חסרונות אלו יש להבטיח ש:
하나. כל צופה יצפה על אותם מרכיבי התנהגות.
둘. הפירוש לותם מרכיבים יהיה זהה לגבי כל הצופים.

על בעיות אלו מנסה לענות שיטת "התצפית המונחית".
צמידותו של החוקר להתנהגות הנחקרת מבחינת המקום והזמן מונעת אפשרות של עריכת תצפיות על תופעות מסוגים שונים.
ראשית - אי אפשר לערוך תצפיות ישירות על תופעות שאי אפשר לנבא מראש את התרחשותן.
שנית – אי אפשר לערוך תצפיות ישירות על מאורעות העבר
שלישית – אי אפשר לערוך תצפיות ישירות תקינות על התנהגויות חשאיות מטבען.

תצפית משתתפת

תצפית משתתפת היא אחת הצורות של תצפית ישירה לפיה הצופה משתתף באורח פעיל בהתנהגות הנחקרת.
תכליתה הראשית שלהשיטה היא לתת לצופה חומר רקע כדי לייעל את תצפיותיו. על ידי השתתפותו בחייהם של הנחקרים הוא לומד להכיר את טבע ההתנהגות הנצפית. ראשית – נוספת לו ידיעה על מרכיביה השונים של ההתנהגות הנצפית. שנית – על משמעותם השונה של רכיבים אלו. אך שיטת מחקר זו מגבירה את האמפטיה כלפי המחבר ובכך הופכת את ניתוחו לרגיש יותר. קיימת סכנה שהאמפטיה תהפוך להזדהות והחוקר יאבד את קנה המידה האובייקטיביים.

תצפית מונחית

אף היא אחת הצורות של תצפית ישירה. לפי שיטה זו מקבל כל צופה הנחיות על המרכיבים בהתנהגות שעליהם עליו לצפות, וכיצד ידווח על מידת קיומו של כל מרכיב כזה. ההנחיות הניתנות הינן אחידות.


הבעייתיות של מפגש בינתרבותי בחברה פלורליסטית

אילו בעיות מתעוררות בחברה פלורליסטית בעת מפגש בין תרבויות?

החברה הישראלית חייבת להתמודד במגוון בעיות הכרוכות ביחסים בין תרבויות המשנה שבתוכה. סוציולוגים מחלקים את הבעיות הללו לשני סוגים: בעיות ברמת המקרו – הנוגעות בחברה בכללותה וביחידות חברתיות גדולות, ובעיות ברמת המיקרו – הנוגעות ביחידות קטנות של החברה, ובייחסי גומלין בין אישיים.

ברמת המקרו, חברות פלורליסטיות חייבות לקבל החלטות בשתי סוגיות מרכזיות:
1. באיזו מידה יש להכיר בתרבויות שונות בחברה ולהקנות להן לגיטימציה?
2. מה יהיה טיב היחסים בין התרבויות השונות?
להחלטות בהשלכות כאלה יש השלכות על כל המוסדות התרבותיים בחברה.


חברות שונות התייחסו והגיבו על שאלות אלה בדרכים שונות, חמישה דגמים של מדיניות בין הקבוצות האתניות ותרבויותיהן מאפיינים חברות שונות: הטמעה, כור היתוך, פלורליזם תרבותי, הפרדה (סגרגציה) וטיהור אתני או השמדה תרבותית.

הדגם הראשון, הטמעה, מציע שתרבות הרוב בחברה תהיה התרבות הדומיננטית, ובני העדות האחרות יחוייבו לוותר על תרבויותיהם ולהתאים את אורח חייהם לערכים ולנורמות של הרוב.
הדגם השני, כור ההיתוך, מושתת על הרעיון של מיזוג התרבויות השונות המרכיבות את החברה, כדי ליצור תרבות חדשה משותפת.
הדגם השלישי הוא פלורליזם חברתי, לפיו יש להעניק הכרה רשמית ולגיטימציה שווה לתרבויות משנה שונות בחברה. מנהיגים של מיעוטים אתניים דורשים להרחיב ולהעמיק מדיניות תרבותית זו.
אנו מוצאים כיום שילוב של שלושת הדגמים שתוארו למעלה בחברות פלורליסטיות רבות, אך הסוג השלישי, הפלורליזם התרבותי, נעשה בהדרגה מקובל יותר.
הדגם הרביעי, ההפרדה בין תרבויות המשנה השונות, דוגל בהבדלה פיסית וחברתית בין קבוצות אתניות וגזעים.
הדגם החמישי של מדיניות תרבותית הופיע פעמים רבות במשך ההיסטוריה, אף על פי שהוא מנוגד לערכים מוסריים. זו מדיניות של השמדה שיטתית של קטגוריה מסוימת של בני אדם, בעלי תרבות ייחודית, על ידי בני אדם מקטגוריה אחרת.

ברמת המיקרו, יחסי הגומלין פנים אל פנים בין אנשים מתרבויות משנה שונות יוצרים בעיות קשות, שלוש בעיות עיקריות ברמה זו הן:
- בעיות תקשורת בין אנשים מתרבויות שונות.
- בעיות של ההשלכות של יחסי הגומלין ותקשורת מבחינה תפיסתית.
- בעיות של ההשלכות המעשיות של המפגש הבינתרבותי.

המחקרים של ד"ר רפאל שנלר על תקשורת במפגש בינתרבותי בחברה הישראלית מעידים על בעיות אלה ופתרונן. שנלר בדק את הפענוח של מסרים לא מילוליים של ישראלים יוצאי התרבות האיטלקית, היהודית-הפולנית והצפון אפריקאית בסיטואציות תקשורתיות יומיומיות.
שנלר הסיק שתי מסקנות, האחת: קיים קושי רב יותר בתקשורת חוץ תרבותית מאשר בתקשורת תוך תרבותית; האחרת: בתחומים בהם יחסי גומלין מתקיימים לעיתים קרובות והתקשורת חיונית לתפקוד תקין מתרחשת למידה יעילה של שפת הזולת.
טיבם של תהליכים של יחסי גומלין בינתרבותיים מושפע מהמדיניות התרבותית ברמת המקרו. אולם מצד אחר, תהליכים ברמת המיקרו, ככל שהם נעשים נפוצים יותר, יכולים להביא לידי יצירת מדיניות תרבותית ברמת המקרו.


בית הספר היסודי

שלוה וייל

מערכת בתי הספר הממלכתיים דתיים קיבלה את התלמידים העולים מאתיופיה בחמימות רבה.
מאמרים רבים בעיתונות המדעית בנו בהתפתחותם הלימודית הכללית של התלמידים, ממחקר זה עלו שני טיעונים סותרים.
א – בתקופה הראשונה היה תפקוד הילדים מצוין, אולם מאוחר יותר חלה נסיגה
ב – בשלבי הקליטה הראשונים היתה התקדמות התלמידים איטית, אולם מאוחר יותר חל שיפור ניכר.

בתקופה הראשונה של קליטת העלייה מאתיופיה נפתחו עבור הילדים כיתות קלט הומוגניות, במטרה לצמצם פערים לימודיים. אולם בתקופת המחקר נסגרו רוב כיתות הקלט והתלמידים פוזרו בכיתות רגילות. אותם תלמידים שעדיין לא תיפקדו בהתאם לנורמה של בני גילם צורפו לכיתות נמוכות יותר. שני דפוסי קליטה אלה – סרגרציה בכיתות קלט ופיזור בכיתות רגילות – השפיעו על קליטתם בחברה הישראלית בכלל ובבית הספר בפרט.
בני קבוצת הגיל של הילדים העולים הם שמהווים עבורם מודל של "להיות ישראלי. כאשר יחסי הגומלין בין התלמידים-העולים לבין בני גילם הישראלים טובים, מוזמן הילד האתיופי לבית חברו וקולט השפעות. אולם, נמצא שלא תמיד נוצרים יחסי גומלין טובים. לעתים אף התגלתה התנגדות של הורים לקליטת תלמידים אתיופים בכיתות רגילות. אחת הבעיות המרכזיות היא שכיחות גבוהה של גילויי אלימות בין הילדים האתיופים לבין הילדים הישראלים, וגם בינם לבין עצמם.
"הילדים האתיופים לא יודעים שום דבר על היהדות, אבל הם מוכנים ללמוד." אמרה מורה אחת, אשר טענה שלא הבחינה אצל תלמידיה האתיופים בביטויי אמונות הוא בצורות התנהגות יחודיים, וסיכמה:" בעצם לא היתה להם דת שם, בודאי לא משהו שכדאי לשמור כאן." מורה אחרת טענה שלא רק שלא הייתה ליהודי אתיופיה דת בארצם , אלא שגם מנהיגיהם הרוחניים "לא יודעים שום דבר, כמו כל האתיופים". מיעוט מתוך המורים האלו מסיקים שתפקידם הוא להיות "שליחים דתיים" שמטרתם להקנות לילדים את מנהגי היהדות . אך רוב המורים אינם מאמינים ביכולתם להשפיע עליהם לאמץ את "היהדות שלנו". לשתי הגישות יש ביטוי במהלך השיעורים וביחסם של המורים לתלמידים האתיופים בכיתה . המורים ,נוטים להסתפק בסימנים חיצוניים כמדדי דתיות. הם תופסים התנהגות מסורתית ושימוש בסמלים דתיים כאינדיקטור להצלחת הקליטה הדתית. המורים דיווחו שהתלמידים מצייתים לדרישות בתחום ההתנהגות הדתית . אולם, הם ציינו, שהתלמידים האתיופיים אינם מקפידים על חבישת הכיפה. רוב מנהלי בית הספר סבורים שאי אפשר להכריח ילדים לחבוש כיפה, וגם בין המורים יש כאלו הנוקטים בגישה ליברלית זו. אולם יש גם בתי ספר אחרים המקפידים על חבישת כיפה ללא יוצא מן הכלל, בעת השהייה בבית הספר.
רוב המורים בביתי הספר הממ"ד קיבלו את התלמידים האתיופיים כיהודים לכל דבר. והישוו אותם לעולי תימן והעלייה ההמונית של שנות ה-50. חשוב לציין שרבים מבין המורים עלו לישראל בעליות אלו. למרות קבלת הילדים כיהודים ע"י מוריהם, דווח בבתי ספר רבים על פחד של העולים מדרישת הרבנות לגיירם גיור סמלי. דיווחים אלו מצביעים על אי אמון הקיים אצל ההורים והתלמידים האתיופיים כלפי בית הספר והמורים , בתחום הדת.
כתוצאה מכך הילדים חייבים ללמוד לחיות עם שתי מערכות מושגיות נפרדות , הביתית והבית ספרית, ולתפקד בתוך שתיהן. המעבר מבית ההורים לבית הספר מייצג מעבר בין שתי מערכות אלה. בתצפיות שערכנו בהסעות מבית הספר הביתה הילדים השתוללו והתנהגו בפראות. אנו מפרשים התנהגות זו כהכנה לקראת המעבר מהעולם הישראלי לעולם האתיופי . עם העלייה לאוטובוס הילדים החלו לצעוק ולדבר באמהרית. הבנים הסירו את הכיפות והבנות השתוללו ביחד עם הבנים. אולם כשיצאו מהאוטובוס, הלכו הילדים באופן מסודר לבתיהם, אל העולם האתיופי.

הפנימיה התיכונית

יש גיוון רב באופן הקבלה של התלמידים האתיופים על ידי התלמידים הישראלים. בפנימיות מסוימות האתיופים התקבלו בהתחלה בזרועות פתוחות אך כיום המתח בינם לבין הותיקים הולך וגובר; בפנימיות אחרית הותיקים הסתייגו מהם ואילו במשך הזמן היחסים השתפרו ויש התחלה של קבלה. במעון אחד היו תופעות של גילויי אלימות בין בנות אתיופיות לבין בנות ישראליות, וכתוצאה מהיחסים הגרועים בין שתי הקבוצות הוחלט לחזור לשיטת המגורים הסגרגטיביים. לעומת זאת, בפנימיות אחרות האינטראקציה בין שתי האוכלוסיות היא תקינה ובני הנוער יוצאים לבלות יחד. עובדי ההוראה והמדריכים מדווחים שנערים אתיופים משתלבים יותר בקלות מנערות בתוך הציבור הישראלי.
לרוב עובדי ההוראה בפנימיות היתה דעה קצת יותר מתוחכמת על מידת הדתיות של יהודי אירופה בארץ מוצאם. רוב המחנכים סברו שליהודי אירופה היתה אמונה חזקה ביהדות. למרות זאת, היו מורים ומדריכים שהתייחסו לדתיותם של יהודי אירופה כאל חילוניות. הכוונה היא שכל סטייה מהמסורת נתפסת כחילוניות ולא כצורה אלטרנטיבית של דתיות. מחנך אחד אמר: "המסורת של יהודי אתיופיה היא לא דת, הם לא שייכים לקהילה הדתית." דעה זו מקובלת יותר בקרב רבנים ומחנכים בישיבות התיכוניות. כל המחנים הביעו עניין ללמוד יותר על המנהגים של יהודי אתיופיה – וזאת למרות החומר הכתוב שכבר הופץ ביניהם על-ידי עלית-הנוער.



השקפת העולם של נערים אתיופים רבים משתקפת במילים הבאות שנאמרו על ידי אחד המרואיינים: "באתיופיה היו פחות חוקים, אבל מה שהיה נשמר בקפדנות. בישראל יש יותר חוקים ויותר קשה לשמור את כולם... ...אבל אני רוצה להיות דתי. ואני גם רוצה ללמוד..." לסיכום אמר מחנך: "התלמידים האתיופים מבולבלים. אנחנו אומרים להם: אתם יהודים. אבל כשהם מתחתנים הם חייבים לעבור גיור. אנחנו אומרים להם: המנהגים שלכם הם שווים, אבל כשהם רוצים לשמור את מסורתם אנחנו לא נותנים להם. אנחנו נותנים להם מסר כפול: אתם יהודים אבל אתם לא יהודים. אנחנו מבלבלים אותם."

דגמי חיים בשכונה מעורבת

ללא ספק מדינת ישראל היא מדינה יהודית בהגדרה,אבל אם נשאל מהו באמת תפקידה של היהדות במדינה נמצא תפיסות שונות מאד בקרב העם .
נושא האכיפה או הביטול של חוקים המבוססים על דת בישראל,גורמים לסערת רגשות גדולה בציבור שיכולה אף להדרדר לאלימות.
בכל זאת רוב היהודים הדתיים והחילוניים חיים בשלום אחד עם השני.
מחקר זה מתמקד בשכונה תל אביבית מעורבת מבחינה דתית .
קהילה זו – סירא (שם בדוי) שוכנת בצפון תל אביב, תושביה משתייכים למעמד הבינוי או הגבוה והיא נחשבת לשכונת יוקרה . בשכונה לא נוצרה התקבצות של דתיים בבניינים מסוימים אלא הם מתפרסים על פני השכונה כולה .
מה שמסיע לתושבי סירא להקטין את עוצמת הקונפליקט שיכול להתעורר בסויות של שמירה על דת זה שהם כמעט ואינם נבדלים זה מזה מבחינה כלכלית, חברתית ואתנית.
למרות שהיהדות היא בסיס לערכים משותפים לדתיים וחילוניים היא מקור לקונפליקט גדול במדינת ישראל .החילוניים מרגישים שהם נופלים קורבן לכפיה דתית והדתיים חשים שלא מגלים רגישות לצרכים הדתיים שלהם .

דגמי מגורים להבטחת ההרמוניה :

קיימים שני דגמי מגורים שעשויים לצמצם את הקונפליקט בין יהודים דתיים וחילוניים בישראל . הראשון הוא שכונות מגורים דתיות נפרדות לחלוטין. בדגם זה הקונפליקט הבין אישי הוא מאד מוגבל בגלל שאין כמעט מגע בין אישי בין הקבוצות.
סירא מייצגת את דגם המגורים השני , בו התושבים הדתיים מעדיפים לחיות בשכונות מעורבות מבחינה דתית, והם מנסים לצמצם את ההבדלים בינם ובין החילוניים.התושבים הדתיים מגלים רגישות כלפי שכניהם החילוניים . והם מודים שאין הם יכולים להציג דרישות שהיו נראות לגיטימיות בשכונה דתית.

סוגיות דתיות בסירא

하나. תחבורה ציבורית בשבת : שירות האוטובוס בתל אביב אמור לפעול בשבת רק עם רדת החשכה , אלא שהאוטובוסים מתחדשים כבר בשעות אחר הצהריים ואחד האוטובוסים עוצר ממש מול בית הכנסת בסירא בזמן שהקהילה הדתית מתגודדת בחוץ.לא נעשה שום נסיון מצד התושבים הדתיים לאסור את נסיעת האוטובוסים בשבת בשכונה.
둘. מועדון הבריאות : ב-1988 החלו בהקמתו של הקנטרי קלאב שמתוכנן להיות פתוח גם בשבת . לא נעשה שום ניסיון לקפח בו את הפעילות ביום זה . וכמה מן המשפחות הדתיות אף הצטרפו אליו.
셋. פעילות התנועה הרפורמית : עד שנת 1990 מתוכננת השלמת הבניה של בית כנסת רפורמי בגבולות סירא. הרפורמים יוזמים שיעורים ופעילויות אחרות. כדי להציג את עצמם בפני הפעילים הדתיים ניסו להפעיל קצת לחץ נגדם. אבל למרות שרוב המנהיגים הדתיים בישראל קובעים שיש למנוע חדירה של דת היהדות הרפורמית לישראל. לא קיימו דתיי סירא שם הפגנה או כל סוג של פעילות מאורגנת נגדם.
넷. הפעלת בתי הקולנוע בשבת: מאז תחילת שנות השבעים קיים בסירא אולם קולנוע שהיה סגור בשבת, בשנות השמונים התחילו בתי הקולנוע לפעול גם בשבת וכך גם הקולנוע של סירא, הדתיים בסירא קיימו הפגנה קטנה ושקטה (יחסית) מול הקולנוע. עושה הרושם שההפגנה נערכה כדי "לצאת ידי חובה". לאחר ההפגנה הופץ חוזר בין תושבי השכונה שקרא להפגנה נוספת ובה פורטו הסיבות להתגודדות פתיחת הקולנוע בערב שבת. בפירוט לא הוזכרה הסיבה הדתית ההלכתית, אלא רק הפגיעה באיכות החיים,. בעקבות "לחץ" זה הוציאה העיריה צו השעייה לשלושים יום על בית הקולנוע, אך בעל הקולנוע ערער על צו זה והצו הוכרז כבלתי חוקי. התושבים הדתיים החלו במאבקים משפטיים נגד הקולנוע תוך כדי שהם מתאמצים לא להפוך את הסוגיה לסוגיה דתית. כאמור, בעל הקולנוע ניצח בכל המאבקים המשפטיים.
다섯. מכירות בבתים פרטיים בשבת: בסירא נוהגות החנויות והיצרנים לבצע מכירות בבתים פרטיים בשבתות. התושבים הדתיים מקבלים את זה כמובן מאליו ולא מיחסים לו חשיבות.
여섯. סובלנית כלפי יהודים לא דתיים בבית הכנסת: זה שנים אחדות נערכות בבית הכנסת בסירא חגיגות בר מצווה כמעט מידי שבוע, אך המשפחות החילוניות לא יודעות כיצד צריך להתנהג בבית הכנסת והן מפרות בבוטות את חוקי ההלכה בזמן שהותם שם. למרות זאת מעולם לא סירב בית הכנסת לערוך בר-מצווה ולעולם לא ננקטו סנקציות כלשהם כנגד ההפרות.
일곱. יום כיפור: ילדי המשפחות החילוניות נוהגים ביום כיפור לרכב על אופניים ולהחליק בגלגיליות. הציבור הדתי מרגיש שזה פוגע בקדושת היום אך כמעט ולא נעשה דבר למנוע זאת.
여덟. נושאים אחרים: התושבים הדתיים בסירא מגלים כלפי התושבים הלא דתיים סןבלנות רבה בעוד נושאים רבים ואין הם דורשים התחשבות בדרכיהם המיוחדות.

סובלנות מצד התושבים הלא דתיים.

לתושבים החילוניים בסירא יש מעט מאוד הזדמנויות להפגין בחזרה סובלנות כלפי התושבים הדתיים, לפעמים הטקסים הדתיים יכולים להפריע לחילוניים (כמו הסוכות שמוקמות במגרשי החניה ומפריעות לחנות או הרעש הרב הבוקע מבית הכנסת) אך הם לעולם לא מתלוננים על כך.

קרבת מגורים והפרדה חברתית.

מי שחשב שהסובלנות ההדדית היא תוצר של היחסים הבין אישיים שנרקמו בין הדתיים ללא דתיים יתפלא לגלות שההפך הוא הנכון. התושבים הדתיים מתחברים עם דתיים אחרים והחילונים עם חילוניים אחרים. החילוניים עורכים פעילויות רבות שלדתיים אין כמעט שום חלק בהם ולהפך. הילדים הדתיים והחילוניים לומדים בבתי ספר נפרדים ומשתייכים לתנועות נוער מפרדות. הם מסתדרים זה עם זה אך כמעט ולא מתידדים אחד עם השני.
לסיכום, התושבים הדתיים והחילוניים מגבילים בכוונה תחילה את יחסיהם האינטימיים לאנשים מרמות דומות של דתיות.
התושבים הדתיים בסירא מרכיבים קבוצה מיוחדת שבחרה להתגורר בשכונה לא דתית בעיקרה. הם תופסים את הדת בצורה הרבה יותר פתוחה - האוכלוסייה המתגוררת בשכונות הדתיות. כשנשאלו בסקר על התפיסות הערכיות שלהם, התשובות של הדתיים והחילוניים היו די דומות. היהודים הדתיים בסירא חיים בין אנשים שגישתם ותפיסתם של החברה הישראלית דומה לשלהם. אחדותו של העם היהודי חשובה להם מהדת היהודית עצמה. אך למרות הקרבה הפיזית שומרים הדתיים והחילוניים מרחק עצום זה מזה מבחינה חברתית, ונמנעים מפעילות אינטימית שעלולה לגרום למתחים. חשוב לציין כי רוב דתיי סירא אינם אדוקים בדתם ומגבילים את השפים הדת לחייהם הפרטיים בלבד.
השאלה היא האם דגם כזה של אינטגרציה סובלנית יכול להמשך? רבים מבניהם של התושבים הדתיים נהיים דתיים יותר או דתיים פחות. יותר מזה – בניהם של החילונים מאבדים זיקה רגשית עם היהדות ודוחים את הטביעות הדתיות לא רק בשל היותן סןתרות את סגנון חייהם אלא בתור עקרון. עושה הרושם שתהליך הקיטוב המתמשך בין דתיים לחילונים עלול בעתיד לשנות את האינטגרציה הסובלנית שמתקיימת בשכונת סירא.




אין תגובות

הודעות אחרונות

23:44 | 11.04.19 אורחים בפורום
23:43 | 11.04.19 אורחים בפורום
20:11 | 08.04.19 אורחים בפורום
21:23 | 26.02.19 אורחים בפורום
10:55 | 20.02.19 מיגומלא
16:28 | 04.02.19 אורחים בפורום
13:57 | 04.02.19 אורחים בפורום
17:29 | 29.01.19 אורחים בפורום
10:40 | 07.01.19 אורחים בפורום
08:07 | 05.01.19 אורחים בפורום
20:00 | 23.12.18 אורחים בפורום
10:47 | 10.12.18 אורחים בפורום
19:57 | 30.11.18 אורחים בפורום
06:25 | 26.11.18 אורחים בפורום

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ