לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
2714027,140 עוקבים אודות עסקים

פורום עזרה בלימודים ושיעורי בית

שלום לכולם!‏
אני רוצה לברך את הגולשים החדשים, שהגיעו לתפוז בכלל ולפורום הזה בפרט ולאחל ולכם גלישה ‏נעימה. אני סבור שתמצאו עניין רב בפורומים השונים בתפוז (יש יותר מ 1000!!!) ותקבלו מענה לכל שאלה ‏שתשאלו או דיון שתפתחו.‏
 
אם יש לכם שאלה בקשר לשיעורי בית, תרגיל קשה במתמטיקה/פיזיקה שאתם צריכים לפתור ולא הצלחתם, התלבטות בקשר למקצוע הבחירה בתיכון/באוניברסיטה, רצון לפרוק את תסכולכם על מורה מסוים שקצת עצבן אתכם, או סתם בא לכם לראות משהו ממש מעניין – אז זה המקום בשבילכם!
 
באותו אופן שאנשים מקדישים מזמנם החופשי לענות על שאלות של גולשים – גם אתם מוזמנים להשתתף באופן פעיל בפורום אם אתם יודעים את התשובה לשאלה מסוימת, יש לכם תובנה בקשר ללימודים בתיכון או אם אתם רוצים להביע את דעתכם באחד הדיונים על נושא שאתם מכירים ממש מקרוב...
 
מטרת הפורום היא לא רק קבלת/מתן מענה לשאלות בקשר לשיעורי בית – אלא מרחב לדיונים שאתם מוזמנים לפתוח על כל נושא מסוים.

 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום עזרה בלימודים ושיעורי בית

שלום לכולם!‏
אני רוצה לברך את הגולשים החדשים, שהגיעו לתפוז בכלל ולפורום הזה בפרט ולאחל ולכם גלישה ‏נעימה. אני סבור שתמצאו עניין רב בפורומים השונים בתפוז (יש יותר מ 1000!!!) ותקבלו מענה לכל שאלה ‏שתשאלו או דיון שתפתחו.‏
 
אם יש לכם שאלה בקשר לשיעורי בית, תרגיל קשה במתמטיקה/פיזיקה שאתם צריכים לפתור ולא הצלחתם, התלבטות בקשר למקצוע הבחירה בתיכון/באוניברסיטה, רצון לפרוק את תסכולכם על מורה מסוים שקצת עצבן אתכם, או סתם בא לכם לראות משהו ממש מעניין – אז זה המקום בשבילכם!
 
באותו אופן שאנשים מקדישים מזמנם החופשי לענות על שאלות של גולשים – גם אתם מוזמנים להשתתף באופן פעיל בפורום אם אתם יודעים את התשובה לשאלה מסוימת, יש לכם תובנה בקשר ללימודים בתיכון או אם אתם רוצים להביע את דעתכם באחד הדיונים על נושא שאתם מכירים ממש מקרוב...
 
מטרת הפורום היא לא רק קבלת/מתן מענה לשאלות בקשר לשיעורי בית – אלא מרחב לדיונים שאתם מוזמנים לפתוח על כל נושא מסוים.

 

המים בארץ ישראל

מאת: חMוד18  פורסם: 29/06/2003  עדכון אחרון: 23/05/2005  
 

מים הם מקור חיים, שבלעדיו לא יכולים להתקיים חיים על פני כדור הארץ. אף על פי כן, האנושות אינה יודעת לשמור על נכס יקר זה.


החורף היה גשום, וכמות המשקעים שירדה באזורים רבים של הארץ עברה את הממוצע הרב-שנתי... ובכל זאת - עדיין לא הצלחנו להשלים את הגירעון במשק המים בישראל. משבר המים של השנים האחרונות עדיין לא חלף וידרשו עוד הרבה שנים גשומות עד שהבעיה תהיה מאחורינו.
האם אנחנו, הצרכנים הביתיים, נציל את המצב? האם המגזר החקלאי והתעשייתי עושים את מה שנדרש מהם בתחום החיסכון? ואולי עוד לפני שמדברים על חיסכון, צריך לדבר על מקורות מים חדשים. מדברים שנים רבות על התפלת מי ים (הקיימים בשפע ליד ארצנו) ועל ייבוא מים. מה נעשה בשנים האחרונות בנושא זה, לנוכח הבצורת שפקדה אותנו?


מדינת ישראל ענייה במים, ואולם שלא כמדינות רבות אחרות באזורי אקלים דומים , בידי ישראל טכנולוגיות המאפשרות ניצול מרבי של אוצרות המים המעטים הנמצאים בה. מהם מקורות המים של ישראל? מה כמות המים הזמינים בה, וכיצד אנחנו מצליחים בארץ לנצלם ניצולת מרבית? על שאלות אלה ננסה לענות כאן.

מקורות המים במדינת ישראל מסתכמים בכמות של כ 1.8-עד 2.1 מיליארד מ"ק (מטר מעוקב) בשנה, והם מתחלקים לשלושה:
מי תהום (ובכלל זה מי מעיינות הנובעים ממי התהום).
מקורות מים עיליים.
מקורות אחרים.

מי תהום

מי תהום: הם מי המשקעים המחלחלים לתוך האדמה ונאגרים במאגרים תת-קרקעיים הנקראים אקוויפרים. מי האקוויפרים ממשיכים לזרום מטה עד שהם נתקלים בשכבת סלע שאינה מאפשרת להם לחדור דרכה - שכבת אקוויקלוד (או השכבה האטימה למים).
בישראל יש כמה אקוויפרים. החשובים בהם :
אקוויפר החוף.
אקוויפר ההר (ירקון-תנינים וההר המרכזי).
ואקוויפר החרמון.
אקוויפר החוף ואקוויפר ההר מספקים כמחצית מצריכת המים של ישראל.
אקוויפרים משניים מצויים בגליל המערבי, בכרמל, באגן הכנרת ובנגב.
את מי התהום מפיקים באמצעות תחנות שאיבה המגיעות לעומק של עשרות מטרים מתחת לפני האדמה ושואבות מים בהספק גבוה. כ-2,800 קידוחים מפיקים בישראל את מי התהום.

אקוויפר החוף : מאגר זה של מי תהום זה משתרע מתחת לפני הקרקע מאזור בנימינה בצפון ועד לניר-עם בדרום, ממורדות הגבעות שבמזרח השפלה ועד לים. אקוויפר החוף הוא מקור מים חשוב ביותר של מדינת ישראל, ואולם בשנים האחרונות הוא "סובל" מפגיעות שונות. ראשית, מכיוון שמדובר באזור מתועש ומאוכלס בצפיפות, מי התהום בו חשופים לחומרים מזהמים המחלחלים לתוכם. שנית, מכיוון שבאזור זה הדרישה למים גבוהה, נעשתה בו בשנים האחרונות שאיבת יתר שגרמה לירידה במפלס מי התהום ולהתדרדרות באיכות המים .עקב ירידת המפלס חדרו מי ים למי התהום באזורים שונים לאורך קו החוף. התוצאה: באזורים שונים במישור החוף נאלצו לסגור תחנות שאיבה בגלל איכות המים הירודה.

אקוויפר ההר : מאגר זה מתחלק לשניים: אקוויפר ירקון-תנינים, המתנקז מגב ההר לכיוון הים, ואקוויפר ההר המזרחי (הכולל את אגני השומרון ובית שאן) המתנקז בצד המזרחי של קו פרשת המים הארצית אל בקעת הירדן.
חלק ניכר מאקוויפר ההר נמצא מתחת לשכבות גיר סדוקות. מי משקעים ומים ממקורות אחרים יכולים לחדור דרכן בקלות ולזהם את מי האקוויפר. לפני שהוחל בשאיבה מהאקוויפר, שפעו מי האקוויפר בעיקר דרך מעיינות ראש העין ומעיינות נחל תנינים. גם כיום לשפיעה חלק חשוב בניצול מי האקוויפר, אולם רוב המים מופקים ממנו באמצעות קידוחים. איכות מי האקוויפר משתנה במקומות שונים, אך באופן כללי איכותו נחשבת טובה יותר מאיכות מי אקוויפר החוף. אקוויפר ההר משתרע מתחת לאזורים שבשליטת הרשות הפלסטינית ומתחת לאזורים שבשליטת ישראל. שותפות גורל זו מחייבת שיתוף פעולה בין ישראל לרשות הפלסטינית בכל הנוגע לפיקוח על איכות מי התהום ועל הכמות הנשאבת.

אקוויפר החרמון : מאגר זה מצוי בתוך שכבות סלע הגיר שבונות את הר החרמון. אזור החרמון הוא העשיר ביותר במשקעים בארץ (הממוצע הרב-שנתי הוא כ- 1,300 מ"מ לשנה), ובכל שנה הוא מתכסה שלג. המים מחלחלים פנימה דרך הסדקים שבגיר ונובעים בשולי החרמון, בסוריה ממזרח
ובישראל ממערב, וכן במעיינות של הנחלים דן, שניר (חצבאני) וחרמון (בניאס) מדרום. מעיינות אלה הם המקורות המרכזיים של נהר הירדן ,והם מזרימים מדי שנה כ- 500 מלמ"ק (מיליון מטר מעוקב) מים אל הכינרת.

מי התהום המסופקים לשתייה עוברים חיטוי באמצעות כלור, על מנת להבטיח את איכותם המיקרוביאלית (כמות החיידקים במים).

מים עיליים

מקורות המים עיליים הם המים שמעל פני הקרקע . מים עיליים הינם כל כמויות המים הזורמים או נאגרים על פני השטח, כגון מי נחלים, מי מאגרים, או מי הכנרת. מקור המים העילי החשוב ביותר בישראל הוא הכנרת.

הכינרת :
שטחה 168 קמ"ר, והיא מכילה כ- 4 מיליארד מ"ק מים. רוב מי הכנרת מגיעים מנהר הירדן ומיובליו העיקריים - דן, שניר (חצבני) וחרמון (בניאס). היא המאגר העילי היחידי בארץ למים מתוקים, ואגב, המאגר הנמוך בעולם למים מתוקים הראויים לשתייה ולחקלאות! בשנת 1964 נחנך המוביל הארצי. באמצעותו מובלים המים מן הכנרת אל מרכז הארץ ואל דרומה, ועל ידי כך נוצרה "שליחותה" של הכנרת כמקור מים המתאים לשתייה ולהשקיה. לשם כך נבנו תחנות שאיבה (אתר ספיר), הוזרמו מי מעיינות מלוחים אל מחוץ לאגם, ונבנה סכר דגניה.
אגם כנרת הוא ראשיתו של המוביל הארצי, המוליך מים מהצפון (העשיר, יחסית, במים) אל הדרום, העני במשאב זה. כמות המים שאפשר לשאוב מהכנרת היא רק 600-500 מלמ"ק (מיליון
מטר מעוקב) בשנה . כמות זו נמצאת בין שני קווים אדומים (דמיוניים, כמובן).
הקו האדום התחתון : הקו שמסמל את הגבול אשר מתחתיו אין לשאוב מים מהכנרת, קו זה
הוא 213 מ´ מתחת לפני הים ,ואולם בשנה האחרונה, עקב מיעוט הגשמים, הייתה הגמשה מסוימת בקביעת הקו הזה. שאיבה עד מתחת לקו האדום התחתון תגרום להרעה באיכות המים, עקב חדירת מים מליחים תת-קרקעיים לתוך האגם.
הקו האדום העליון : שמעליו עלולה להיות הצפה של כל השטחים שמסביב לכנרת (סכנה זו נשקפת בעיקר לטבריה ולאזורי הנופש) ,הוא 209 מ´ מתחת לפני הים. כאשר מי הכנרת מגיעים
לגובה זה, נפתח סכר דגניה במלואו ונעשית שאיבה מוגברת של מים.

מפלס הכינרת מושפע אפוא משני גורמים עיקריים: כמות השאיבה מן האגם, וכמות המשקעים היורדים מעל לאגן הניקוז של האגם. דוגמה יפה לכך ראינו בחורף : 1991-1992 בתחילת החורף היו המשקעים מעטים, ומפלס הכנרת הלך וירד עד שהגיע לקו האדום התחתון. בשל כך הופסקה כמעט כליל השאיבה מהאגם. בהמשך החורף התהפכה המגמה, וכמויות הגשמים והשלגים האדירות העלו את מפלס המים במידה ניכרת. המים עברו את הקו האדום העליון ואף הציפו אזורים מסביב לאגם.

הכנרת אינה משרתת רק את צריכת המים הלאומית - היא גם נכס לאומי בתחומים אחרים: שייט, רחצה, דייג באגם, תיירות ונופש סביב חופיה, ובקרבתה אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים.
בסביבתה הקרובה - ובסמיכות אל הירדן המוביל אליה את מימיו - פרושים יישובים חקלאיים וריכוזים אורבניים אשר עושים את אגן ההיקוות של הכנרת למוקד פעילות אנושית מבורכת.

עם זאת יש בפעילות זו סיכון לאיכותם של מי האגם, שכן חומרי הזיהום הם "מוצר לוואי" בלתי נמנע המוסע אל הכנרת בזרימות עיליות או תת-קרקעיות.
החומרים המזהמים את האגם הם ביוב, אשפה, שאריות של חומרי דישון והדברה, רעלים של ייצור תעשייתי, מלחים ועוד.
כדי למנוע את השפעתם הקטלנית של אותם מזהמים, וכדי להבטיח את האגם מפני פריחה גוברת של אצות העלולה לגרום ל ניוון האגם חייבים לנקוט צעדי מנע והגנה.





הוכנה תוכנית-אב כוללת ויסודית, שנועדה לשמור על איכות מי הכנרת. בתוכנית הוגדרו היעדים ואמצעי המגן בכל תחומי הסיכון האפשריים. הוכנה גם תוכנית מתאר ארצית ובה הוגדרו השימושים המותרים סביב הכנרת. מלבד "תכניות המגן" הוקם גוף המבצע הלכה למעשה את "התורה הכתובה". כך הוקמה בשנת 1969 מנהלת הכנרת והיא יוזמת ומדרבנת, מפקחת ומנווטת את הפעילות האנושית באגן ההיקוות כולו, וכל זאת כדי שהכנרת תוכל למלא את יעודה העיקרי - לספק מים נקיים לעם ישראל.

המוביל הארצי:
מערכת מים כל-ארצית, מוסדרת, ממושטרת ומבוקרת. במשך השנים פיתחה והקימה "מקורות" מפעלי מים אזוריים ברחבי הארץ: בצפון, במרכז ובדרום. במרוצת השנים חוברה רשת לרשת ומערכת אחת לשנייה; שולבו בה מאגרים, בריכות, תחנות שאיבה וכו´ - הכל כדי לבוא לידי שליטה על מקורות המים, על אספקתם וחלוקתם.

בנייתו של מפעל ירקון-נגב, מראש העין דרומה (בשנות החמישים) איפשר את התכנון מראש ואת התמרון של אספקת מים למאות ישובים חקלאיים ומפעלי תעשייה במרכז המדינה ובדרומה - עד
מצפה רמון וערד.
המוביל הארצי מחבר גם את רוב חלקה הצפוני של המדינה למערכת המבוקרת הזאת, וכך אנו מקבלים רשת ענקית אחת, שהמוביל הארצי הוא עורקה הראשי, המחבר אליו את רובם המכריע של המפעלים האזוריים שכבר קיימים ושיוקמו עוד בעתיד.

פירוש הדבר: הוגברה אפשרות התמרון של אספקת המים לצרכנים ומתוך כך גדל בהרבה בטחון האספקה לגבי הצרכן: הן לחקלאות, הן לתעשייה והן לצרכי בית.

תחנת שאיבה ענקית שלחוף הכינרת, ליד טבחה, מרימה את המים, המגיעים אליה באמצעות הצינור התת-ימי, לגובה של 256 מטר ודוחפת אותם צינור לחץ, לאורך 2,200 מ´ עד לתעלת הירדן הפתוחה. בתעלה זו זורמים המים לאורך כ- 16 ק"מ ועוברים בדרכם שני גיאיות עמוקים: נחל עמוד בעומק 150 מטר, נחל צלמון בעומק כ- 80 מ´. מעברים אלה הנקראים "סיפונים" בנויים צינורות פלדה בקוטרים הנעים בין 3.10 מ´ ל- 3.65 מ´. מן התעלה נכנסים המים לבריכה גדולה, לפני שהם מגיעים לתחנת השאיבה השנייה, היא תחנת צלמון. התחנה מרימה את המים לגובה של 115 מטרים ומזרימה אותם שוב לתעלה פתוחה עד לפתח מינהרת עילבון. אורך מינהרה זו 850 מטר. ממנה יוצאים המים אל תעלת בית נטופה, וזורמים בה לאורך 17.5 ק"מ עד לכניסתם לתוך הצינור הסגור, הוא צינור ה-"108 (שהם 2.74 מ´ קוטר פנימי). מבית נטופה ועד לראש העין זורמים המים בצינור סגור כשהם חוצים בדרכם שלוש מינהרות: שימרון באורך כ- 1.5 ק"מ, מנשה א´ כ- 6.5 ק"מ ומנשה ב´ כ- 350 מטר. בראש העין מתחבר המוביל הארצי באמצעות תחנה מיוחדת לקווי מפעל ירקון-נגב ומימי המוביל ממשיכים דרכם דרומה.

אורך המוביל מהכנרת ועד ראש העין הוא כ- 130 ק"מ.


מקורות מים אחרים

מי שיטפונות :
בישראל יש אזורים עניים במים. המשקעים המעטים היורדים בהם אינם מחלחלים אל תוך הקרקע, אלא זורמים בזרם אדיר על פני השטח ויוצרים שיטפונות. כאשר כמות המשקעים שם גדולה, מי הנחלים עולים על גדותיהם ומציפים את כל סביבתם. לרוב מים אלה אינם מנוצלים כלל. עם זאת, בישראל הוקמו כמה מפעלים ל"תפיסת" המשקעים הללו ולאגירתם כגון: מפעל נחלי מנשה, מפעל נחל שקמה ומפעל נחל הבשור.

מים המופקים בתהליכים טכנולוגיים :
בישראל ובעולם מיושמות שיטות טכנולוגיות להפקת מים כגון התפלה וטיפול בשפכים. תהליכים אלה הופכים מים מליחים ומים שאיכותם נמוכה למים באיכות טובה, המיועדים לחקלאות ולתעשייה וכן לשימוש ביתי.


המים בישראל בתחילת המאה ה - 21 - בעיות ופתרונות:

ממה נובעת מצוקת המים בישראל? האם יש פתרונות לבעיה? על כך ננסה לענות בעמודים הבאים.

כמה מים נחוצים לאדם ביום? על מנת לשרוד צורך אדם, בשתייה ודרך רכיבי מזון, כ- 4 ליטר ביום, ובאזורים חמים, לפחות פי שניים. אולם זהו רק חלק קטן מאד מצריכת המים היומית. בעולם המודרני, המערבי, צורך אדם עשרות עד מאות ליטרים ביום - הכל בהתאם לרמת החיים שלו. למעשה, הפכה רמת צריכת המים לנפש, כמו רמת צריכת האנרגיה, לאחד המדדים המקובלים לקביעת רמת מחיה.
בישראל הצריכה הממוצעת נעה בין 270 ל- 300 לנ"י (במלים אחרות, כל אדם צורך בין 100 ל- 110 מ"ק מים בשנה). לשם השוואה, הצריכה בשטחי הרשות הפלשתינית היא כ- 80 לנ"י בממוצע, ובירדן השכנה כ- 150 לנ"י. אולם, הצריכה הביתית מהווה רק כ- 30 מכלל צריכת המים במדינה. רוב המים במדינה, כ- 60%, משמשים לחקלאות.

במדינת ישראל יש גירעון מצטבר במשק המים. מאחר שצריכת המים במדינה עולה משנה לשנה
בעקבות הצרכים המשתנים, אנו נדרשים לנצל, בעזרת טכנולוגיות מתקדמות, את מלוא פוטנציאל המים העומד לרשותנו. מלבד הגירעון המצטבר, ניצול יתר של מקורות המים עלול לגרום בעתיד גם לבעיות, כגון המלחה הדרגתית של בארות מים ושל קרקעות חקלאיות ופגיעה באיכותם
של מי התהום ומקורות המים העיליים.

את משק המים בישראל אפשר לאזן בכמה דרכים:
מחזור מים באמצעות שימוש בקולחים, ייעול השימוש במים בחקלאות, התפלת מים, הגברת ממטרים, ניצול יעיל של מי הנגר העילי : תפיסת מי שיטפונות, חיסכון במים לצרכים ביתיים
ויבוא מים.

מחזור מים באמצעות שימוש בקולחים:
כשני שלישים של המים במדינת ישראל מופנים לחקלאות. שלא כמים המיועדים לשתייה, אפשר להפנות לחקלאות מים שאיכותם נמוכה יחסית (תוך פיקוח הדוק, כמובן). מי ביוב מטוהרים (מי קולחים) הם מקור למים זמינים, שכן יותר מ- %99.5 מהביוב הם מים. בתהליכים פשוטים למדי
אפשר להעלות את איכותם של מי הביוב ולנצלם לחקלאות. השימוש במי קולחים גם יחסוך את הצורך בדישון, מכיוון שמים אלה מכילים חומרים שונים המשביחים את הקרקע. יתרון נוסף: תופסק הזרמת הביוב לנחלים, וכך יצומצם הזיהום בהם.
שפד"ן : מכון הטיהור הגדול בארץ הוא המכון לטיהור השפכים של גוש דן. בשפד"ן מטוהרים יותר מרבע מהשפכים של מדינת ישראל. השפד"ן מספק מים למפעל השבה ייחודי - הקו השלישי. הקו השלישי : הוא מערכת של הולכת מים ,המעבירה מי שפכים מטוהרים ממכון שפד"ן שבגוש דן עד לנגב. המים המטוהרים במפעל זה מוחדרים לאדמה, נאגרים בתהום, ובעת הצורך הם נשאבים ומועברים לשימוש חקלאי בדרום הארץ. לאחר הטיפול בשפד"ן איכות המים קרובה לאיכות מי שתייה, ואפשר להשקות בהם כל גידול חקלאי, ובכלל זה ירקות למאכל.
כיום מנוצלים כ – 70% של מי הביוב להשקיה, ומעריכים שבתוך עשר שנים יגיע היקף השימוש במי קולחים ל-410 מלמ"ק בשנה.

ייעול השימוש במים בחקלאות:
האקלים בישראל מחייב חקלאות שלחין (חקלאות המבוססת על השקיה מלאכותית), וכשלושה רבעים מכמות המים בישראל מופנים לצורך זה. אם לא נייעל את השימוש במים בחקלאות, לא יחול שינוי ממשי במצב משק המים בישראל. אפשר לייעל את השימוש במים לצורכי חקלאות בכמה דרכים. ראשית, חשוב לקבוע מדיניות חקלאית לאומית המותאמת לתנאי האקלים ומשק המים בארץ. יש לעודד חקלאות מודרנית המתבססת על גידולים שאינם צורכים כמויות גדולות של מים, ועל גידולים המניבים יבולים גדולים בהשקיה מדויקת בבתי גידול מלאכותיים. כן יש לקבוע תעריפי מים שיעודדו שימוש בקולחים. אשר לחקלאי "בשטח" - יש לעודדו להשתמש בהשקיה מתוחכמת. באקלים החם של ישראל, השקיה בממטרות עלולה לגרום לאבדן של %30 (!) מהמים עקב התאדות. בישראל פותחו טכנולוגיות השקיה מתקדמות, כגון טפטוף וטפטוף טמון. בשיטה זו שורשי הצמח מושקים ישירות, וכך אין כמעט התאדות של המים או השקיה של שטחים מתים. ישראל צברה מוניטין רב בתחום זה, והיא מייצאת טכנולוגיות מסוג זה לעולם כולו.




התפלת מים:
אתם מכירים את ה"קריקטורה " על אדם גווע בצמא הנמצא בסירת משוטים בלב האוקיינוס, מוקף מים? כל כך הרבה מים מסביב, אבל אין מה לשתות... כיום המצב שונה. יש אפשרות לנצל את המים המלוחים באמצעות שיטות התפלה שונות ומגוונות: אידוי מים תוך השארת המלחים במצב מוצק, וכן טכנולוגיות של סינון דרך ממברנות, המאפשרות מעבר של המים בלבד, ללא
המלחים המומסים בהם. הבעיה היא שהשיטות הללו עולות כסף רב. אך במצב של "אין ברירה" – וזה המצב שאנו מתקרבים אליו בשנים האחרונות - גוברים הקולות הקוראים להתפלה נרחבת. חשוב לציין שככל שהמים המותפלים מלוחים יותר, כן התהליך מצריך אנרגיה וכסף רבים יותר. משום כך, התכנית היא להתפיל בשלב הראשון מי תהום מליחים, ורק בהמשך, אם יהיה צורך בכך ,להתפיל גם מי ים. מאז שנות השישים פועלים בארץ מתקני התפלה למים מליחים. חברת "מקורות" מפעילה כ- 30 מתקנים כאלה, בעיקר בערבה. עקב העלייה הגוברת בביקוש למים באילת, ועקב ריחוקה של העיר ממקורות מים אחרים, הוקם באילת המתקן הראשון להתפלת מי ים. מתקן זה מתפיל כ- 10,000 מ"ק ליום.

הגברת ממטרים:
מאז שנות ה-60 נוקטת מדינת ישראל גם שיטות של "סחיטת" עננים באמצעות "זריעת עננים". מטוסים מפזרים יודיד הכסף בעננים כדי ליצור גרעיני התעבות מלאכותיים בתוך אדי המים שבענן. סביב גרעיני ההתעבות מתגבשות טיפות מים גדולות וכבדות. בשל כובדן הן מתנתקות מהעננים ויורדות כגשם. על פי ההערכות, זריעת עננים מגדילה את כמות המשקעים ב- %15%-18.

ניצול יעיל של הנגר - תפיסת מי שיטפונות:
בעיה נוספת נוגעת לניצול מי הנגר העילי (=המים שזורמים על פני השטח). באזור הנגב, למשל, הקרקע היא על פי רוב קרקע לס. טיפות הגשם הראשונות היורדות על פני הקרקע גורמות לאטימתה ,ומשקעים נוספים אינם מסוגלים לחלחל לתוכה. כשהמים אינם יכולים לחלחל, הם זורמים על פני השטח. את התוצאות אנו רואים בשיטפונות הפוקדים את האזורים הללו. באזורים שבמרכז הארץ אמנם ייתכן חלחול של מים, אבל משקעים רבים שמצטברים באגני הניקוז גורמים להצפת אפיקי הנחלים, ושוב מתרחשת הצפה של אגן הניקוז, או זרימה גדולה של המים אל הים. לשם תפיסה ואגירה של מי השיטפונות הוקמו בישראל כמה מפעלים. למשל -
המאגרים ברמת מנשה, נחל שקמה ונחל הבשור.
ברמת מנשה: באזור קיסריה הקימה מקורות מפעל לתפיסת מי שיטפונות, המרכז את זרימות החורף של נחל דליה, נחל תנינים, נחל עדה ויובליהם. בערוצי הנחלים הוקמו סכרים להטיית הזרימות לתעלת הטייה באורך של 16 ק"מ. המים מובלים למאגר שיקוע בחולות קיסריה, בו שוקע הסחף שבמים, וממנו זורמים המים לשדות חלחול המשתרעים על שטח של כ- 450 דונם. המים המחלחלים לאקוויפר בשדות החלחול נשאבים בעת הצורך על ידי מערכת קידוחי הפקה. ב- 25 השנים הראשונות להפעלתו הפיק מפעל זה כ- 25 מלמ"ק מים.
בנחל שקמה: סמוך לקיבוץ זיקים, קיים מזה כ- 40 שנה מפעל דומה לתפיסת שיטפונות. המים נתפסים בו מאחורי סכר על הנחל, נשאבים ומועברים לצינור ולתעלת הטיה, המוליכה לשדות חלחול. מפעל זה תורם 3 - 4 מלמ"ק בשנה למערכת המים הארצית.
בנחל הבשור: בדרום הארץ הוקם מפעל חדש וגדול על נחל הבשור, ועל פי הערכות ניתן יהיה להפיק ממי השיטפונות עשרות מלמ"ק מים נוספים מדי שנה. מים אלה יוחדרו לאקוויפר, או ישמשו ישירות להשקיה ויפחיתו את אובדן מי השיטפונות לים.

במרכז הארץ אנו נתקלים בבעיה נוספת. בדורות האחרונים הלבשנו את הארץ ב"שלמת בטון ומלט". כיסוי הבטון הזה מונע מהמשקעים המגיעים לחדור לתהום, והנזק כפול: המים זורמים על פני השטח ומציפים את האזור, ופחות מים מגיעים אל מאגרי מי התהום. הפתרון לבעיה זו טמון בתכניות המתאר האזוריות והארציות ובהקפדה על המשתמע מהן: יש להשאיר שטחים פתוחים גם בתוך אזורים הבנויים בצפיפות. כן יש להפריד הפרדה מוחלטת בין רשתות הניקוז לרשתות הביוב העירוני, וכך יהיה אפשר לנצל את מי המשקעים ולהחזירם אל מי התהום.

חיסכון במים לצרכים ביתיים:
חלקו של האזרח הקטן בניצול המים אינו גדול. עם זאת ביכולתנו לחסוך מים גם במישור האישי באמצעות שימוש באבזרים חוסכי-מים באסלות ובברזים והשקיה בטפטפות בגינות הפרטיות והציבוריות. תחום נוסף שבו נוכל להגביר את החיסכון במים נוגע לטיהור מי הביוב. חומרי ניקוי רבים מכילים חומרים (כגון בורון, נתרון ופוספאטים) שאינם מורחקים במלואם בתהליכי הטיהור. השימוש הביתי הנרחב בחומרים אלה מצמצם את כמות המים שאפשר למחזר. אם נקפיד להשתמש בחומרי ניקוי" ידידותיים לסביבה", תגבר היעילות של מחזור המים. בתחום הציבורי יש לשפר את מערכות המים העירוניות. בערים רבות מערכות אלה מיושנות, ובערים מסוימות דליפת המים מגיעה ל – 25% . בתחומי הרשות הפלסטינית יש התחברויות ´פיראטיות´ למערכת המים, ובערים כגון עזה וחברון יש אבדן של כ- 50% מהמים המוזרמים במערכות
המים. תחזוקה נאותה של המערכות תמנע אבדן מים ותחסוך כמויות מים גדולות למשק המים של ישראל.


יבוא מים:
ואם כלו כל הקצים - אפשר לייבא מים ממדינות עשירות במים. הועלו אפשרויות שונות, כגון יבוא של מיליוני מ"ק מים מטורקיה במכלי ענק גמישים שייגררו בים, והבאת קרחונים מהקוטב (!). אפשרות אחרת היא הנחת צינור יבשתי מטורקיה דרך סוריה כדי לספק מים לישראל ולירדן.
דמיון או מציאות? ימים יגידו.


יש יתרונות וחסרונות לכל אחת מן הדרכים לאיזון משק המים בישראל שצוינו. באמצעי התקשורת מוצגים ויכוחים ודיונים רבים מספור בשאלות : האם להתפיל מים? או אולי לייבא? האם די בהטפה לחיסכון בשימושים הביתיים, או שמא לקצץ במכסות המים לחקלאות?
על כל פנים... הזמן (והמים) אוזלים. צריך לשקול מהר ולבצע מהר.


חיסכון במים:
מאז אנחנו זוכרים את עצמנו, אנחנו שומעים שחייבים לחסוך במים. בפי כולנו שגורות הסיסמאות הקוראות להימנע מבזבוז מים: "חבל על כל טיפה", "חסוך שלא יחסר", והסיסמאות החדשות -"בינתיים סוגרים את המים!!!" ו"שהחורף לא יבלבל אותנו". אין ספק שלמשמעת העצמית יש כאן תפקיד חשוב .הלא אין הכרח להשאיר את המים זורמים כל הזמן בעת הדחת הכלים או צחצוח השיניים! רבים מאוד מקפידים להשקות את גינותיהם בשעות הערב (ולא בשעות החום!) בהשקיה אוטומטית ,ומנקים את המכונית בדליי מים ולא בצינור. מתברר שהחינוך שניסו להחדיר בנו בנושא החיסכון במים-הועיל! למרות הגידול באוכלוסיית ישראל והעלייה ברמת החיים ,כמעט לא נרשמה עלייה בצריכת המים. כל זאת בזכות המאמצים שכל אחד ואחד עושה כדי למנוע בזבוז של משאב יקר זה.




אבל, כמו תמיד- עולות כמה שאלות.
שלושה מגזרים צורכים את המים: הצרכנים הביתיים, המגזר התעשייתי והמגזר החקלאי.
אנחנו, הצרכנים הביתיים, צורכים כשליש מכמות המים, ואילו החקלאים והתעשיינים צורכים את עיקר הכמות - כשני שלישים. לנוכח עובדות אלה נשאלת השאלה: מדוע צו החיסכון מופנה דווקא אל הצרכנים הביתיים, ולא אל צרכני המים העיקריים? אפשר להוסיף ולשאול : גם אם כל אחד מאתנו יקפיד להימנע מבזבוז מים- האם זה ישפיע על כלל משק המים בארץ? מאז ראשית הציונות בארץ ישראל, אחד הערכים המרכזיים היה "הפרחת השממה". החקלאות נחשבה ועדיין נחשבת מטרה חשובה שמצדיקה הקצאת משאבים וסובסידיות. שמחנו למראה גידולי העגבניות בערבה, כיסינו את מישור החוף בפרדסים ואת הנגב בכותנה. הבעיה היא שארצנו נמצאת באזור יבש. האם חלומותיהם של האבות המייסדים על אודות חקלאות נרחבת מציאותיים? האם אין אלה מותרות שאין ביכולתנו לעמוד בהם? אולי הגיע הזמן לנטוש את החלומות על חקלאות ולעבור ליבוא מזון מטורקיה, למשל, העשירה במים ובכוח אדם זול?
מנגד אפשר גם לטעון שיש חשיבות רבה לעובדה שמדינת ישראל אינה תלויה במדינה אחרת לשם אספקת מזונה .זאת ועוד: אין לזלזל בשאיפה לחיות במדינה ירוקה ופורחת. הגיאוגרפים יאמרו שהצמחייה חשובה גם למניעת התפשטות המדבר (מדבור) לאזורים שבגבול המדבר .כמו כן,
מחקרים מעידים שצמחייה באזורים שבגבול המדבר תורמת את תרומתה גם לאקלים .באזורים מסוימים בארץ היו חולות נודדים, והחקלאות בהם ייצבה את החולות והביאה לידי התפתחות הקרקע. על חשיבות האחיזה באדמה והקשר אליה לא נפרט בפורום זה, אף שגם על כך יש לתת את הדעת. מלבד ההיבט הערכי צריך לזכור את הכוח הפוליטי שיש לארגוני החקלאים, למושבים ולקיבוצים. קל הרבה יותר לבקש מהציבור לחסוך מים בביתו מלבקש מהחקלאי לחסל ענפי חקלאות שצורכים שפע של מים, או לבקש ממנו לשלם יותר בעד כל קוב מים!
ואיפה הממסד בכל הדיון הזה? שמעתי ברדיו ציניקן שטען כי לעולם לא יקימו בארץ מפעלי התפלה, מכיוון שנדרשות שנים אחדות לבניית מפעלים אלה, ובינתיים הממשלה תתחלף, והממשלה החדשה היא שתקטוף את הפירות... האם רק עכשיו נודע למעצבי המדיניות שאנחנו חיים במדינה ענייה במים?! מדוע עדיין דנים ומתווכחים ומקימים ועדות שבהן שואלים אם
להתפיל או לייבא? מדוע עדיין לא ננקטו צעדים מעשיים? למה מחכים?
אולי הגיע הזמן לראות בבעיית המים בעיה כלכלית. העובדה הפשוטה היא שחסרים מים! אפשר להפיק מים באמצעים טכנולוגיים או לייבאם מארצות עשירות במים. הכול עולה כסף, ועל כן יהיה עלינו להתרגל לרעיון שעבור מים צריך לשלם! אם יידרש מן החקלאים לשלם מחירים ריאליים תמורת המים שהם צורכים לחקלאות, ייתכן שכמה מההרהורים שהעלינו על חשיבות החקלאות כבר לא יהיו רלוונטיים, והשוק החופשי יעשה את שלו.

וזה הזמן לחזור לנקודת ההתחלה ...אחרי שהעברנו את האחריות לחיסכון במים גם למגזרים אחרים, חשוב שנזכור: גם אנחנו ,הצרכנים הביתיים, יכולים לסייע ולו במעט בשמירת משאב חיוני ונדיר זה.

איכות המים בישראל.

בעיית המאזן ההידרולוגי אינה רק בעיה של כמות המים העומדת לרשות המדינה. שאלת הכמות קשורה קשר אמיץ לבעיית האיכות. מים באיכות ירודה מגבילים את היכולת להשתמש בהם. מנגד, אופן התפעול של מקורות המים משפיע על איכותם ועל איכות הסביבה בכלל. כלומר, שאיבת-יתר לא רק מפחיתה את כמות המים העומדים לרשותנו, אלא גם פוגעת באיכותם.

המעקב אחר איכות מי התהום בודק את ריכוז החנקות במים ואת ריכוז המלחים המופיעים, בדרך כלל, ככלורידים. מי התהום נמצאים גם במעקב בקטריולוגי (לקביעת נוכחות חיידקים או מיקרואורגניזמים מחוללי מחלות), המעיד בדרך כלל על זיהום מקומי ומוגבל. על מנת לעקוב לאורך שנים אחר איכות המים, משמשים הכלורידים והחנקות כשניים מהאינדיקטורים החשובים ביותר.

מושגים באיכות מים

כלוריד – יון (CI) הנוצר כתוצאה מהתפרקות מלחים במים. מהווה מדד לריכוז המלחים במים. ריכוז הכלורידים המותר במי שתיה בישראל – עד 600 מג"ל (באירופה ובארה"ב – עד 250 מג"ל).
חנקות – תרכובות חנקן מחומצנות (NO3, NO2) הריכוז המותר לחנקות בארץ – 70 מג"ל (באירופה ובארה"ב – 45 מג"ל). חנקות בריכוז גבוה יכולות לגרום לבעיות בריאותיות שונות. הימצאות חנקות במים מעידה, בדרך כלל, על זיהום אורגני של המים.
עכירות – מדד צלילות המים. עכירות מהווה אינדיקציה לנוכחות חומרים מרחפים במים. עכירות גבוהה יכולה להעיד על נוכחות חומרים מזהמים או חומרים אחרים העלולים להשפיע על איכות המים ולהפריע לתהליכי חיטוי המים.
חיטוי – תהליך של קטילת מיקרואורגניזמים במים, ביניהם גורמים מחוללי מחלות (בקטריות, וירוסים וכו´). חיטוי יכול להיעשות על ידי הוספה של חומרים למים (כגון תרכובות כלור, מי חמצן, או אוזון) או על ידי הקרנה אולטרה סגולה (UV) .

מצב מי התהום:
הטיפול בזיהום מי התהום מורכב ביותר. קשה מאוד לשלוט בשינויים המתחוללים באקוויפר, למרות שהאקוויפר טמון באדמה ואינו חשוף לזיהומים ישירים, חודרים מזהמים למי התהום. כמו כן, האקוויפר הוא רק חוליה אחת בשרשרת מעברים במסלול המים והחומרים הנישאים עמם. התערבות בשרשרת הזו (באמצעות שאיבה, החדרה וכו´) משנה את זרימת המים וגורמת להצטברות של חומרים בלתי רצויים בקרקע ובאקוויפר.
אקוויפר החוף התאפיין בעבר במליחות נמוכה וברמת זיהום נמוכה, אולם כתוצאה משאיבת-יתר חלה הידרדרות באיכות המים, ובאזורים מסוימים היה צורך לסגור בארות הפקה בגלל איכות המים הירודה. אקוויפר החוף סובל יותר מאקוויפר ההר מבעיות המלחה.
אקויפר ההר איכות המים אינה אחידה. גם באקוויפר זה ישנה עלייה הדרגתית בריכוז הכלורידים הממוצע. איכות מי אקוויפר ההר נחשבת טובה יותר מאיכות מי אקוויפר החוף.

הגורמים לזיהום מי התהום
ביוב - זרימה של ביוב לא מטופל בערוצי נחלים היא אחד הגורמים העיקריים לחדירת מזהמים למי התהום. בעיה זו בולטת בעיקר בנחלים באזור ההררי, מכיוון שאקוויפר ההר נמצא מתחת לשכבת אבן גיר, בניגוד לאקוויפר החוף שמעליו קרקעות וחול. גושי אבן הגיר, היוצרים את מדרונות הרי יהודה והשומרון, סדוקים ומרוסקים. מים הזורמים על פניהם חודרים אל תוך מי התהום, במהירות הגדולה עשרת מונים ממהירות החלחול באקוויפר החוף, כמעט ללא ההאטה והסינון המתרחשים במעבר דרך קרקע או חול.
חנקות - באזורים חקלאיים (אקוויפר החוף נמצא עדיין ברובו מתחת לאזורים חקלאיים) חודרות חנקות למי תהום כתוצאה מדישון יתר (מעבר למה שצמחים צורכים) וכתוצאה מהשקיה בקולחים עתירי חנקות. במקומות רבים נעשה הטיפול בשפכים במערכות בסיסיות כגון בריכות חימצון, שאינן מורידות במידה ניכרת את כמות החנקות בקולחים (יחד עם זאת, במרבית מכוני הטיהור המודרניים המוקמים עתה, חלק מתהליך הטיהור כולל הרחקה יעילה ביותר של תרכובות חנקן, עד כדי כך שהחקלאים מתלוננים על ירידת ערך הקולחים כמקור דישון). חלחול מבורות ספיגה, מזבלות, רפתות וכיוצא באלה תורם אף הוא את חלקו לזיהום מי התהום.

המלחה - רוב הגורמים להמלחת מי התהום והקרקעות קשורים ישירות בשאיבת יתר. כאשר כמות השאיבה מקידוח גדולה מן הכמות המוחזרת, נוצר בסביבת הקידוח מכתש הידרולוגי - מפלס מי התהום בסביבת הקידוח יורד נמוך יותר ממפלס מי התהום שמסביב. כתוצאה מכך זורמים המים למקום הנמוך, למכתש. ככל שהמכתש גדול יותר, כך חזקה יותר הזרימה לכיוונו. באזור המגע שבין מי הים לבין המים המתוקים הזורמים מהאקוויפר לכיוון הים, גרמו שאיבת היתר ותופעת המכתש להסטת הזרימה לכיוון מזרח, מים מלוחים חדרו לקידוחים הסמוכים לחוף וגרמו להשבתתם. כנראה, קידוחים רבים באזור אשדוד - גן יבנה נפגעו מהתפשטותם של גופי מים מליחים מסוג זה.

השקיה במי קולחים והחדרתם לאקוויפר (במפעל השפד"ן) מוסיפים גם הם גורם מליח למי התהום. תהליכי טיהור השפכים המקובלים כיום אינם מסוגלים להרחיק מלחים מהמים, ומי ביוב הם מים מליחים יחסית. שימוש עירוני מוסיף למים כלורידים. הסיבה לכך היא שימוש נרחב במלחים שונים כגון: מלח להכשרת בשר, מלחים המשמשים לתהליכי זיקוק מים לתעשייה ולמעבדות, שימוש ביתי במדיחי כלים ושימוש בדטרגנטים לכביסה. כל אלה תורמים להמלחת הביוב.. כאשר מים אלה משמשים להשקיה בשיטות מסורתיות, ישנה התאיידות רבה, ועולה ריכוז המלחים במים הנותרים. מים אלה מחלחלים ישירות למי התהום, או מתנקזים החוצה לנחלים, ונתפסים שוב לצורכי השקיה; כך נלכדים המלחים בתוך המערכת, וריכוזם הולך ועולה.

מניעת זיהום מי התהום
דרכים מספר נועדו להתמודד עם ההרעה באיכות מי התהום. אחדות מהן מיושמות כבר עתה, ואחרות ייושמו, אולי, בעתיד.
מנהלת ביוב ארצית:
הוקמה ב- 1993 תפקידה למנוע זרימת ביוב על פני השטח. מקדמת הקמת מערכות טיהור שפכים במימון ובייעוץ. כל הקמה של יישוב חדש או הרחבת יישוב קיים מחויבת בבניית תשתית לטיפול בשפכים. לאחרונה הוחל באכיפה מחמירה של תקנה זו, אך היא נתקלת בקשיים בשל הפיצול הרב בין הרשויות הממשלתיות והמקומיות השונות העוסקות בנושא.לעתים קרובות נוצרים פערים וניגודי אינטרסים לגבי רישוי ואכיפה בנושאי המים והשפכים. לדוגמה, רשות במורד נחל עשויה לטהר את הביוב שלה בעוד הרשות במעלה הנחל מזהמת את המים הזורמים במורד הנחל. הניזוק העיקרי מפיצול זה הוא, בסופו של דבר, משק המים.

צמצום הדישון: יצמצם את בעיית החנקות. ניטור החנקות המגיעות לקרקע עם מי הקולחים, יחד עם מעקב אחר כמויות הדשן, עשויים לעכב את חדירת החנקות למי התהום ולחסוך לחקלאים חלק מהוצאות הדישון. המשרד לאיכות הסביבה בודק את הדרך לאמץ בחוק את כמות החנקן שניתן להכיל על יחידת שטח. כמו כן ינוסחו תקנות מיוחדות לאזורים בהם רגיש האקוויפר במיוחד לזיהום מפני השטח.

צמצום ההמלחה: כדי לצמצם את המלחת הקולחים, יש לצמצם את מקורות הזיהום וההמלחה במקור, כלומר אצל מייצר הזיהום. על הצרכן הביתי להשתמש בדטרגנטים מעוטי נתרן ובורון, לצמצם את השימוש במלח במדיח הכלים וכו´. על התעשיות, מצד שני, להפריד את ההמלחות (זרמי שפכים עתירי מלחים) בתוך התהליכים התעשייתיים, לרכזם בנפרד ולסלקם בצורה מסודרת ישירות לים, במקום להכניסם למערכת הביוב העירונית. המשרד לאיכות הסביבה מכשיר כיום שלושה מוצאים לסילוק המלחות לים, מניעת המלחה במקור עשויה לצמצם בכ- 10% את מליחות מי הקולחים.

בעתיד לא יהיה מנוס, כנראה, מטיפול מתקדם בקולחים על מנת להרחיק מהם מלחים, כלומר להתפיל קולחים. יש לזכור שעלות ההתפלה קשורה בכמות המלח אותו מבקשים להרחיק. טיפול כזה יהיה אפשרי אם הקולחים ירוכזו למערכת אחת, דוגמת מוביל הקולחים המתוכנן.
ניתן לצמצם את המלחת האקוויפרים גם על ידי פתיחת ניקוזים של האקוויפרים לים, כלומר, מתן אפשרות לאקוויפר לשטוף את עצמו באופן טבעי לתוך הים. הגברת ההחדרה של מי שיטפונות באזור החוף יכולה למנוע חדירת מי ים למים המתוקים. דרך נוספת לצמצום ההמלחה מקולחים היא הפנייתם לשימוש בתעשייה במקום בחקלאות (ניתן להשתמש בהם למערכות קירור וייצור קיטור), לאחר שיושבחו לרמה מספקת.

איכות המים העיליים:
בשל היותם חשופים, נמצאים מקורות המים העיליים בסכנת זיהום מיידית יותר ממקורות מי התהום. מאותה סיבה קל יותר לעקוב אחר איכות המים העיליים, לאתר מקורות זיהום, למנוע זיהום ולטפל במים. מצב הכנרת מדגים זאת. איכות מי הכנרת טובה, אולם האגם חשוף למקורות זיהום רבים. כ- 250 אלף איש חיים באגן ההיקוות של הכנרת ומייצרים כמות גדולה של שפכים ביתיים, חקלאיים ותעשייתיים. החקלאות באזור שוטפת לאגם חומרי דישון, חומרי הדברה ושפכי רפתות. השפכים יוצרים זיהום ישיר, ובנוסף לכך מעודדים התפתחות אצות, המוסיפות למי הכנרת טעם וריח לא רצויים, ומפריעות לחיטוי המים. בחודשי האביב, בעיקר, מתפשטות האצות המעכירות את המים. בשנים האחרונות התפשטה, לראשונה בתולדות הכנרת, אצה נוספת התורמת אף היא לעכירות המים בחודשי הקיץ. הופעתה של אצה מסוג חדש והתפשטותה מעידות על שינוי המתחולל במאזן האקולוגי באגם, אם כי קשה עדיין לחזות את מלוא משמעותו. בשנים האחרונות נעשה מאמץ לטפל במקורות הזיהום העיליים של הכנרת. הוסדרו חלק ממערכות הביוב באזור וצומצם שטח בריכות הדגים שהיו אחד ממקורות הזיהום העיקריים.

על מנת להבטיח באופן קבוע את איכות מי המוביל הנשאבים מן הכנרת ומסופקים לשתייה, עוברים המים מספר טיפולים. מאגרי צלמון ואשכול, הממוקמים לפני הכניסה לצינור המוביל, מאוכלסים באופן מלאכותי במינים שונים של דגים, הניזונים מאצות ומיצורים זעירים המתפתחים במים ובקרקעית המאגרים, ומנקים בכך את המים.
באתר אשכול עוברים המים הפחתה ושיקוע: למים מוחדר חומר המלכד סביבו חלקיקים מרחפים זעירים, ויוצר פתיתים גדולים וכבדים השוקעים על הקרקעית, ובכך מסולקים מהמים. לפני כניסת המים לצינור המוביל מחוטאים המים בחומרי חיטוי הקוטלים חיידקים ומונעים את התפתחותם מחדש במשך ההובלה בצינור.


לפני שנים מספר הוחלט לאמץ בישראל תקן מחמיר למים עיליים, על מנת להתגבר על מחוללי מחלות כגון וירוסים או טפילים העמידים יותר מחיידקים לטיפולי החיטוי המקובלים. על מנת לעמוד בתקנים החדשים, הוחלט להעביר את כל מי המוביל דרך סדרת מסנני חול ענקיים שיוקמו בכניסה למוביל באתר אשכול. מתקן חלוץ ניסיוני מופעל באתר אשכול, ועל סמך ביצועיו יוקם בשנים הקרובות מערך הסינון עצמו.




מושגי יסוד
אקויפר – אגן בתת-הקרקע הרווי במים. מתחת לאקויפר קיים אויקלוד (שכבה בלתי חדירה למים) המונע ירידת המים לעומק רב יותר. אקויפר יכול להיות בעומקים שונים (מעשרות עד מאות מטרים), ולהכיל מים באיכויות ובכמויות שונות.

החדרה – החדרת מים למי התהום במטרה להשיב מים עודפים למי התהום, או כדי לטייב את מי התהום ומנוע המלחת המים.

התפלה – תהליך של הפרדת מים מהמלחים המומסים בהם. הפרדה כזו יכולה להיעשות בטכניקות שונות, ביניהן הפרדה על ידי אידוי, או על ידי העברת המים דרך ממברנות בלתי חדירות למלחים.

מים מושבים – מי קולחים שעברו החדרה לאקויפר והפקה מחדש. מפעל השפד"ן ומערכת ההפקה וההולכה של הקו השלישי הם היחידים בארץ המייצרים מים מושבים. המים המושבים הם באיכות גבוהה מאוד ומותרים בשימוש חקלאי בלתי מוגבל.

מים מליחים – מים בהם ריכוז הכלורידים הוא מעל 600 מג"ל (מיליגרם לליטר). עד לריכוז של כ- 2000 מג"ל יכולים המים לשמש לחקלאות, ובריכוזים גבוהים יותר כחומר גלם להתפלה. מבחינה כלכלית עדיין כדאי יותר להתפיל מים מליחים מאשר מי ים שריכוזם הוא 35000 – 42000 מג"ל. קידוחי מים רבים בדרום מישור החוף, בנגב, בבקעה ובערבה הם מליחים.

מי קולחים – שפכים שעברו טיפול לטיהור. המושג "קולחים" אינו מגדיר את איכות המים הסופיים, ויש רמות שונות של קולחים, המותרים לשימושים שונים בחקלאות.


מי שפירים – מים טבעיים באיכות המתאימה לשתייה.

תרגול:

1. הגדר את המושגים הבאים עפ"י המאמר:
אקוויפר, אקוויקלוד, מים מושבים, מים מליחים, מי קולחים, מים שפירים.
2. ציין את ההבדלים העיקריים בין אקוויפר החוף לאקוויפר ההר.
3. מהם מקורות המים העיליים העיקריים של ישראל?
4. אילו מפעלים הם הבולטים ביותר לתפיסת מי שיטפונות והיכן הם ממוקמים?
5. מהי חשיבותה של הכנרת ומה הם הסיכונים לפגיעה באיכות מימה?
6. תאר את מפעל המוביל הארצי.
7. תאר את אפשרויות הספקת המים הנוספות בישראל.
8. כיצד ניתן לחסוך במים במגזרים השונים?
9. מהם הגורמים העיקריים לזיהום מי התהום עפ"י המאמר?
10. מהם הדרכים העיקריות למניעת זהום מי התהום?
11. מדוע עפ"י המאמר נמצאים בסכנת זיהום גם מקורות המים העיליים?




אין תגובות

הודעות אחרונות

09:35 | 25.06.19 אורחים בפורום
23:44 | 11.04.19 אורחים בפורום
23:43 | 11.04.19 אורחים בפורום
20:11 | 08.04.19 אורחים בפורום
21:23 | 26.02.19 אורחים בפורום
10:55 | 20.02.19 מיגומלא
16:28 | 04.02.19 אורחים בפורום
13:57 | 04.02.19 אורחים בפורום
17:29 | 29.01.19 אורחים בפורום
10:40 | 07.01.19 אורחים בפורום
08:07 | 05.01.19 אורחים בפורום
20:00 | 23.12.18 אורחים בפורום
10:47 | 10.12.18 אורחים בפורום
19:57 | 30.11.18 אורחים בפורום
06:25 | 26.11.18 אורחים בפורום

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ