לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום ספרים וספרות

ברוכים הבאים לפורום ספרים וספרות
הפורום נועד לחובבי קריאה ולדיונים על סופרים, ספרים, וספרות בכלל. נשמח לשמוע את דעתכם על ספרים שקראתם, סופרים שאהבתם (או שלא), ועל כל נושא הקשור לתחום הספרים והספרות.
 
אנא שימו לב:
הפורום לא נועד לסיוע בהכנת שיעורי בית - יש לפנות לפורום "לימודים ושיעורי בית".
יש לשמור על תרבות דיון, שפה נאותה ויחס מכובד ומכבד כלפי הגולשים האחרים.
הנהלת הפורום שומרת לעצמה את הזכות להכניס את סקירות המתפרסמות בפורום למאמרי הפורום, תוך מתן קרדיט לכותב/ת.
אין להעלות הודעות בעלות תוכן פרסומי ללא אישור המנהלים.
הפורום אינו במה לפרסום אתרים אישיים ובלוגים. ניתן לפרסם קישור לרשומה/מאמר בנוסף לפרסום הנוסח המלא שלהם בפורום. כמו כן ניתן לפרסם קישור לאתר אישי או לבלוג בחתימה.
בכל בעיה הקשורה לגלישה בפורום ניתן לפנות למנהלים.
 
גלישה נעימה

הנהלת הפורום:

אודות הפורום ספרים וספרות

ברוכים הבאים לפורום ספרים וספרות
הפורום נועד לחובבי קריאה ולדיונים על סופרים, ספרים, וספרות בכלל. נשמח לשמוע את דעתכם על ספרים שקראתם, סופרים שאהבתם (או שלא), ועל כל נושא הקשור לתחום הספרים והספרות.
 
אנא שימו לב:
הפורום לא נועד לסיוע בהכנת שיעורי בית - יש לפנות לפורום "לימודים ושיעורי בית".
יש לשמור על תרבות דיון, שפה נאותה ויחס מכובד ומכבד כלפי הגולשים האחרים.
הנהלת הפורום שומרת לעצמה את הזכות להכניס את סקירות המתפרסמות בפורום למאמרי הפורום, תוך מתן קרדיט לכותב/ת.
אין להעלות הודעות בעלות תוכן פרסומי ללא אישור המנהלים.
הפורום אינו במה לפרסום אתרים אישיים ובלוגים. ניתן לפרסם קישור לרשומה/מאמר בנוסף לפרסום הנוסח המלא שלהם בפורום. כמו כן ניתן לפרסם קישור לאתר אישי או לבלוג בחתימה.
בכל בעיה הקשורה לגלישה בפורום ניתן לפנות למנהלים.
 
גלישה נעימה

סווארופ ויקאס / ``נער החידות ממומביי``

מאת: חברי הפורום  פורסם: 08/06/2007  עדכון אחרון: 19/08/2014  
 
Vikas Swarup/Q & A
הוצאת "אחוזת בית", 2007, כריכה רכה, 347 עמ', תרגום: סיון אדלר

ביקורת של פרח75:

ראם מוחמד תומס בן השמונה עשרה, נער אשפתות ממומביי, זוכה במפתיע בחידון טריוויה טלוויזיוני, ומקבל לידיו לא פחות ממיליארד רופי (כמאה מיליון שקל). המפיקים תאבי הבצע והפרסום חושדים בו במרמה, והוא מושלך לכלא. עורכת הדין אידיאליסטית, שלוקחת על עצמה להגן עליו, שואלת אותו איך ייתכן שנער יתום וחסר השכלה ידע לענות את כל תשובות הנכונות. והנער הצעיר עונה לה- שאלה אחר שאלה, סיפור אח סיפור. פרקי הספר, המופיעים כסדר השאלות בחידון, חושפים את תעלומת חייו של הגיבור בהודו. הספר מהווה פתח מעניין לחיים בהודו, על העליבות שבהם והתרבות המיוחדת שבהם, ומספר בו זמנית את סיפור חייו המרתק של נער אחד בהודו. לא פחות חשוב לציין שהספר בנוי בצורה מאד ייחודית - בהתאם לחידון הטלוויזיוני בו ניצח, כל פרק הוא סכום הכסף בו זכה לפי סדר השאלות ובו הסבר איך למעשה ידע את התשובה לשאלה.
ספר מאד מיוחד, סיפור מרתק, כתוב היטב, בנוי בצורה מיוחדת, מרגש ואפילו הסוף מפתיע.

תהנו!
 
ביקורת של א י נ ס ו פ :
 
"איך קורה שמלצר הודי עני וחסר השכלה מצליח לזכות בסכום הגדול ביותר בעולם בשעשועון הטלוויזיה "מי יגיע למיליארד?" איך קורה שהוא יודע את התשובות לשאלות הטריוויה המוזרות ביותר, ועובר את כל שלבי המשחק?

ראם מוחמד תומאס בן ה-18, הגיבור-המספר של הרומן "נער החידות ממומביי", נעצר מיד לאחר שהוא זוכה בסכום הדמיוני של מיליארד רופי (כמאה מיליון ₪) בשעשועון הטלוויזיה "מי יגיע למיליארד?", שבו ענה נכון על שתים-עשרה שאלות.

המפיקים ההמומים עוצרים אותו כי הם בטוחים שהוא רימה בדרך כלשהי. עורכת דין שמגיעה לבית המעצר בדיוק ברגע הנכון, מחלצת אותו ולוקחת אותו לביתה כדי שיספר לה - שאלה אחר שאלה - איך הגיע לדעת את התשובות.
" מהכתוב על גבי כריכת הספר (זואת ועוד, באתר טקסט).

להתחיל מן הסוף או מן ההתחלה? או אולי שיטת הסנדוויץ היא זו המומלצת, לעטוף כל דבר שלילי בדברים חיוביים, ככה תמיד קל לעכל את הגלולה המרה. למרות שלא הכותב, המתרגמת או איש מעובדי ההוצאה, ישבו ויקראו את המילים שלי.

הספר? זכה בפרסים, הפך לרב מכר לא רק ברצנו הקטנה, וזוכה למחמאות מקיר לקיר, לו גיליתי ולו ביקורת לא אוהדת אחת בכל שיטוטי באינטרנט עתה, כשליקטתי את התמונה ופרטי הספר. ובכל זואת, אני לא אהבתי. למה? אולי כי זו אני וזה הספר, אבל בקצת יותר פירוט:

מדובר בקיטש אמריקאי, למהדרין, למרות שהמחבר הודי, ואנו מקבלים ביוגרפיה מקוצרת שלו לאחר הטקסט (עתור הפרסים) שלו. למרות שהוא הודי "אמיתי" הכתיבה שלו אמריקאית, באותה מידה, יכל סופר אמריקאי בלי שורשים הודים לכתוב את הספר בעקבות קריאת "טירת הכסף" המדהים, שבעזרתו עוד הצלחתי להעניק מעט עומק לתוכן הספר, לפחות בחלקיו הראשונים.

הרעיון של הספר מפורט בקישור שהבאתי לאתר טקסט, נער, משתתף בחידון טלויזיוני, מעיון ספין אוף של "מי רוצה להיות מיליונר" וזוכה בפרס הראשון על סך מליארד רופי. אפשר לנחש שמחבר הספר, ואלו שבחרו להעניק לו את הפרס, לא בונים את עיקר התהילה שלו מסיפור המסגרת, אלא מן הסיפורים הקטנים הבונים כל פרק ופרק, ומתקשרים לשאלה אחת עליה ענה המתחרה נכונה. אבל אני, כל מה שהצלחתי להרגיש אחרי מספר פרקים, הוא את התפירות הגסות של המחבר, שדילג בזמן (כאילו על מנת להתאים את התכנים לסדר השאלות בתוכנית), משום שהייתה לי הרגשה, שניסה להמציא את החלקים החסרים, שלא זרמו בתודעתו בצורה הכרונולוגית.

אין לי שום דבר נגד ספרים זורמים, והספר הזה, קריא, בלגימה אחת אפילו, מספק מעט מעט מידע על הודו, לפחות למי שלא קרא את "טירת הכסף", אבל בניגוד לטירת הכסף, הוא אמריקאי למהדרין. כבר כתבו ברחבי האינטרנט על הסוף של הספר, אבל למען אלו שרוצים לקרוא לא אספיילר (מי מכם שסקרן, פשוט צריך להקיש את שם הספר בגוגל, התשובה תצוץ במהירות).

גם הסיום האמריקאי, נדמה כי נתפר בתפרים גסים, משום שכמו הפערים הכרונולוגיים בן הפרקים, שלא נובעים מחשיבה מעמיקה על ההמשך, גם הפתרון נדמה כהחלטה של הרגע האחרון, על מנת לסבר את האוזן לגבי אפשרות ההתכנות הממשית שלו.

אז מה? איפה בדיוק שיטת הסנדויץ? בהתחלה: הספר קריא, מאוד, התרגום לא לוקה בחסר, והחיבור בין המילים הופך אותו לזורם בצורה חלקה להפליא. בסוף: הרבה אנשים חכמים, שמעניקים פרסים, אהבו אותו, בארץ ובכל העולם.

איפה אני בכל זה? ספר קליל, קריא וזורם (למרות הפתיחה המעיקה במקצת), בלי ערך מוסף, ובלי להוסיף משהו על מה שעשה הספר ":טירת הכסף". (לי, יש הרגשה שהסופר קרא את הספר ומתכתב איתו בלי הפסקה, אבל בשביל זה, צריכים להיות עוד אנשים שקוראים את שני הספרים במרווח זמן קצר יחסית).
 
ביקורת של Anne of green gables  :

ראם מוחמד תומס, נער אסופי ממומביי, זכה במיליארד רופי בגירסה ההודית של "מי רוצה להיות מיליונר". איך יכול להיות שאחד כמוהו יודע את התשובות ל- 12 שאלות טריוויה קטנוניות? הוא פשוט ידע אותן, הוא טען.
המפיקים לא מאמינים לו, וחושדים ברמאות. הוא נכלא ושוחרר, רק כשעורכת דין צעירה ונמרצת משחררת אותו בערבות, ויושבת לשמוע את סיפורו.
במשך 12 פרקים נפרסות תולדות חייו של ראם מוחמד תומס, שהאיש שנתן לו את שמו לא רצה להסתכסך עם אף דת בהודו, ובסוף כל פרק - השאלה הרלבנטית, ואז ברור לנו איך ראם ידע את התשובה הנכונה.
סופו של הספר מפתיע הרבה יותר מהמצופה מהמתווה הנ"ל. הוא הרבה יותר מסתם סיפורים, וכל מיני תעלומות שליוו אותם נפתרות בפרקים האחרונים.
ההנאה מהספר נובעת מכמה רבדים:
הראשון הוא הרובד הנגלה לעין - סיפוריו של ראם חושפים את הודו של היום, את חייהם של העניים בהודו, מגוריהם, שאיפותיהם ומגעיהם עם העשירים ועם השלטונות. אלו סיפורים צבעוניים ומרתקים, שמסופרים כמו מעשיה עממית. הגיבור מסתכל על העולם ועל הקורות אותו בנאיביות מהולה באופטימיות.
השני הוא העלילה המפותלת וההפתעות שמגיעות בסוף הסיפור. אמנם לי היתה הרגשה שהדברים קצת יותר מדי מסתדרים, אבל זה נורא מציק.
השלישי נובע מנגיעה אישית שלי לנושא - לפני כעשר שנים הייתי חברה טלפונית ב"מי רוצה להיות מיליונר" הישראלי. החברה שלי, המתחרה, הימרה על אחת התשובות ולא זכתה. היא לא טרחה לצלצל אלי, כי ידעה שלא אדע את התשובה.
איך יכול להיות שראם מוחמד תומס ידע את התשובות לשאלות? מזל, הוא אומר. מזל ששאלו אותי רק שאלות שידעתי עליהן את התשובות.
לחברה שלי היה קצת פחות מזל.
 
ביקורת של דיאנה1:
 
ראם מוחמד תומס הוא נער רחוב בן 18 שעובד כמלצר וגר בשכונת עוני במומביי. לכן לא פלא שזכייתו בפרס הראשון בחידון הטלוויזיה "מי יגיע למיליארד" – חידון המבוסס על שאלות טריוויה בסגנון "מי רוצה להיות מיליונר" – עוררה הרמת גבות ואף יותר מזה, וראם מושלך לכלא בחשד לרמאות.
עורכת דין טובת לב מחלצת אותו מציפורני המשטרה, והוא מספר לה כיצד ידע את התשובות בעקבות מאורעות שונים בחייו, שאלה אחרי שאלה, כשהסיפורים מסודרים לא לפי סדר כרונולוגי אלא לפי סדר השאלות בחידון.
הסיפורים הם מתקופות שונות בחייו ומאכלסים דמויות שונות, לכן במידה רבה זה ספר של סיפורים קצרים – לכל סיפור עלילה משלו ודמויות משלו. לכן הדמויות לא קורמות עור וגידים והסיפור לא מקבל עומק, דברים שמפריעים לי בדרך כלל בסיפורים קצרים והפריעו לי גם בספר הזה. הוא מסופר בקלילות רבה, ולא פעם גרם לי לחיוך או צחוק של ממש, אבל גם הזוועות של חיי הילדים העניים בהודו לא פוסחים על הסיפור, והוא גדוש בעוני, רעב, אלימות, התעללות מינית ועוד כהנה וכהנה. החלק העצוב דווקא לא הצליח לגעת כמו שצריך, אולי בגלל שהגודש הזה המופיע בין קטעים משעשעים פשוט לא עובד, אולי בגלל שאי אפשר להתקשר לדמויות בסגנון הסיפור הזה וזה דומה יותר לקטעים שקוראים או רואים בחדשות, מפטירים אנחה וממשיכים הלאה.
לקראת סופו הספר נעשה מעט טוב יותר, הסיפורים יותר מעניינים, הדמויות מצליחות לגעת ויש קשר בין הסיפורים שמאפשר להפוך אותם לאמיתיים יותר. אם את הסיפורים הראשונים קראתי בריפרוף ובחוסר עניין רק כדי להגיע כבר לשאלה בחידון, את החלק האחרון לקראת סוף הספר קראתי בעניין רב יותר. סופו של הספר משאיר קצת טעם לוואי כמו אחרי מאכל שהומתק בהגזמה בממתיק מלאכותי, אך אולי אין סוף הולם יותר לספר הזה.
בסך הכל חביב, קריאה קלילה, משעשעת לעתים, אם כי תאור נוגע לחיי הרחוב בהודו צריך כנראה לחפש בספר אחר.
 
ביקורת של אלוניס:
 
את הספר אפשר להגדיר כסיפור טלנובלה שבו הסוף ידוע מההתחלה. או לפחות רובו. ראם מוחמד תומס, יתום שקורותיו מזמנות לו שם הינדי-מוסלמי-נוצרי, זוכה במיליארד רופי בחידון טלויזיה סטייל “מי רוצה להיות מיליונר”. המפיקים נכנסים לצרות כי זו רק התוכנית ה-15 והם עוד לא אספו די כסף מפרסומות. מאוד מתחשק להם להוכיח שראם מוחמד רימה איכשהו. לצורך זה הם מארגנים שיעצרו אותו. עורכת דין עלומה נחלצת לעזרתו אך מבקשת שיסביר לה איך ידע את התשובות לשאלות. וכך כל פרק בספר קופץ לנקודת זמן מסוימת בחייו של ראם שבה למד משהו שעליו התמזל מזלו ונשאל בחידון.

ולמה טלנובלה? כי יש שם דם יזע ודמעות. כל מיני בריחות מסמרות שיער, התעללויות, סחר בילדים, ובעיקר מראה מהפנט של הודו, על עוניה ועושרה. אולי אפשר יהיה להנות מהספר יותר לאחר ביקור בהודו.

לסיכום - אם אתם מחפשים ספר טיסה - הוא אחלה בחירה. לא ארוך מדי, קולח במידה הנכונה, תופס די מהר למרות סיפורי האלף לילה ולילה שבין עמודיו ותופס כמה שעות בכיף מהחיים. קראתי תוך כמה שעות. מה יישאר ממנו הלאה? לא יודעת. אבל למדתי קצת על הטאג’ מהאל, על מומביי, שמעתי לראשונה בחיי על המלחמות הקשות שהיו להודו עם פקיסטן לאורך השנים. כך שעם כל זה שהספר הוא לא שיא העומק - לא יצאתי ממנו בידיים ריקות.

ביקורת של אינגהס:
 
קבעתי ללכת עם חברים בסוף השבוע הקרוב לסרט. הסקרנות לדעת על מה המהומה, על מה האוסקרים ואיך הפסקול (לפחות שני שירים מושמעים בגלגל"צ כל הזמן, ואני נהנית מהם מאוד). ביום שני מורה החזירה לי את הספר (שבכלל לא שלי, אלא של חמותי, שלקחה לקרוא). החלטתי אולי לעשות לו עוד עצירה לפני שהוא חוזר לבעליו. והנה, יום רביעי בבוקר, ואני כבר אחריו. ולמרבה הפלא – מה זה נהניתי ממנו. בלי להתבייש אומר שזה הספר הכי קריא שקראתי בשנים האחרונות. (אולי זה פוגע באיכותו, אבל מבחינתי, זה ספר הטיסה האופטימאלי. אגב, לשנה הבאה בכיפור, אחפש לי משהו דומה).
 
 
הגיבור, בעל השם הארוך, זוכה במיליארד רופי בתכנית טלוויזיה- "מי רוצה להיות מיליארדר?". ראם, הגיבור, הוא נער בן 18, מעלובי החיים, מלצר יתום שמגיל צעיר מאוד מחפש את דרכו בתחתית הסולם החברתי בהודו. איך מצליח מלצר שלא למד בחייו לענות על שאלות מתחומים שונים? את זה תצטרכו לגלות לבד, אבל בעיקרון מבנה הספר בנוי כך שכל פרק בנוי מסיפור בחייו של ראם, ובסוף הפרק מגיעה השאלה של התכנית, שמתקשרת איכשהו לסיפורו של אותו הפרק. בקיצור, כשקוראים את הפרק, מנסים לחשוב מה תהיה השאלה שבגינה הסיפור 'הוכנס'.
 
הצלחתו של הספר הרחיקה אותי מן הקריאה עד כה, אבל עכשיו, כשבמקרה לקחתי אותו, ממש נהניתי ממנו. הוא לא יסווג כאחד הספרים המרתקים והטובים שקראתי בחיי, אבל יהיה לו תמיד מקום חם בליבי שהעביר לי יומיים של כייף. וכדברי החכם אייל גולן, כשתמיד אוכלים סטייק, לפעמים מתחשק סתם מקדונלדס'. אז זה המקדונלדס' הספרותי שלי.
 
ועוד מילה שלא קשורה לספר, מכירים את זה שאתם קוראים ספר מתרבות זרה, והשמות נתקעים לכם בפה (כמו למשל דיון החיים-יוסי מול סטפן איוונוביץ' בוריסוביץ)? אז כזכור, לא מזמן קראתי את "שידוך הולם" ההודי גם כן, ולמרות שהספר שונה מרחק שנות אור מהנ"ל, היו כמה שמות של דמויות שחזרו על עצמם- איזה עונג!!! הרגשתי כאילו פגשתי שוב חבר רחוק (למשל, מינאקשי, וארון, קאפור...) אז סתם היה לי כייף!
 
ביקורת של מחשבות:
 
הפופולאריות של הספר הזה לא באה בכדי. 12 הפרקים העיקריים של הספר עוקבים אחר 12 השאלות שנשאל ראם מוחמד סמית בתוכנית הטלויזיה "מי רוצה להיות מיליארדר", המשודרת בהודו. שמו של הנער בנוי כמחווה לכל אחת הדתות השולטות בהודו, ההינדו, הנצרות והאיסלם.
 
ראם הוא יתום המתגלגל לפה ולשם במומביי, דלהי ואגרה. מה שעובר עליו אלה המקרים הטיפוסיים העוברים על שוכני שכונות העוני המתוארות לרוב כמיץ של הזבל. למרות זאת, הילד ולאחר מכן הנער ראם מחזיק בתוך תוכו איזשהו קוד מוסרי המאפשר לו להחזיק את הראש מעל פני המים ולא להסחף לעולם הפשע. זה לא אומר שהוא אינו עושה מעשה זה או אחר, שאם היה נתפס היה יושב בכלא שנים ארוכות. אבל זה כבר עניין לקרוא לשפוט.
הספר מרתק, זאת יש לומר כבר עתה. בדומה לספרים אחרים כמו "צלה של הרוח", הסיפור שלפנינו בא משום מקום והולך לשום מקום, מתאר היטב את הסביבה ממנה צמח הסיפור והמנהגים המקומיים.
ראם מ"ס נעצר מיד לאחר שזכה במיליארד רופי, בטענה שהיתה כאן רמיה. עורכת דין בשם סמיטה באה לסייע לו מול השלטונות והיא מבקשת ממנו את סיפורו האמיתי כתנאי להגנתו. הוא אכן נותן את סיפורו הצבעוני והמרתק והיא אכן מסייעת לו. הגנתה אינה מקרית והיא זו שבחרה לסייע לו ולספר לו כיצד נקשר הקשר ביניהם.
בסופו של דבר, כל פרק הוא כזה המתאר תקופה בחייו של ראם ובסופו באה שאלה אחת משאלות החידון, המתאימה במקרה לידיעותיו הדלות או שהתשובה מסתייעת כך שגורל עיוור לכאורה סייע בתשובה. זה כמובן רק מגביר את ההנאה מהסיפור, אבל זה לחלוטין לא העיקר. העיקר הוא הצבעוניות של הספר, החיים שהם חיים למרות שקשה להאמין כיצד ניתן לקיים חיים בתנאים כאלה. הנה אפשר.
הספר כתוב כתיבה אינטליגנטית, מרתקת, לא נופלת לשפת יום-יום נמוכה. הספר אינו מתיימר להיות מה שאינו, דבר המגביר את ההנאה ממנו.
מומלץ בחום.
 
ביקורת של תגל:
 
רגע לפני שאני באה לכתוב ביקורת על הספר הזה, אני עוברת על ביקורות חברי הפורום. רובן מתחילות באותו משפט, רובן זהות בתוכנן. ולא בכדי, אין הרבה מה לחדש כאן. מאז יצא הסרט לאקרנים, אין כמעט מי שלא שמע על הספר שהפך להצלחה מסחררת בצורת רב מכר היסטרי ושובר קופות מטורף.
 
 
ובכל זאת, למי שטרם מכיר את הסיפור, הנה תמצות קצר ביותר לעלילה:
ראם מוחמד תומס הוא נער עני בן 18 ממומביי שהצליח לענות נכונה על 12 השאלות בחידון טלויזיוני חדש וגרף סכום של מיליארד רופי [בעברית: מאה מליון ש"ח]. אבל הפרס הראשון העצום הזה נועד להביא רייטינג ולא באמת כדי שמישהו יצליח לשים עליו ידו. לכן, כשראם זוכה, בעלי האינטרסים מביאים למעצרו בטענה כי רימה בתוצאות ועל כן יש לכלאו ולא לשלם לו את הפרס.
 
לאחר עינויים קשים מצד המשטרה המשתפת פעולה עם בעלי האינטרסים, בתמורה לשוחד כמובן], מחלצת אותו עורכת-דין זרה מחדר החקירות – שמה סמיטה. סמיטה מציעה לראם הגנה משפטית בתנאי שיספר לה את כל האמת: כיצד מלצר פשוט וחסר השכלה כמותו הצליח לענות נכונה על 12 השאלות בחידון. ראם מציין כי כדי לענות על שאלתה זו, עליו לספר לו את סיפור חייו ומבטיח להיות כן ולא להשמיט אף פרט.
 
המיוחד בסיפור זה הוא מבנה העלילה - אין היא מסופרת ברצף רגיל כמו מרבית העלילות. העלילה מחולקת ל-12 פרקים, כאשר כל פרק מספר על תחנת זמן בחייו של ראם, קורותיו ומה למד באותו זמן. בתום הפרק מופיעה אחת משאלות החידון וראם מסביר כיצד באמצעות הידע שצבר באותה תחנת זמן הצליח לענות נכונה על השאלה.
הפרקים מסודרים לפי רצף השאלות מהחידון, אך תחנות הזמן אינן רציפות ויש קפיצות תדירות בשלבי חייו של ראם.
 
למרות המבנה המתחכם של העלילה, סגנון הכתיבה הוא פשטני בעליל – מה שמעניק זרימה טבעית בעת הקריאה.
דרך סיפור חייו של ראם חושף בפנינו המחבר את הודו על כל הדרה וכיעורה, אם זה בסיפורים על יופי המבנים ההיסטוריים והתרבות העשירה, ואם זה בסיפורים על שחיתויות מושרשות, תקיפות מיניות כדבר שבשגרה, עוני וניצול מחפיר וכמובן, הבדלי המעמדות.
 
לסיכום
הרבה צבעוניות שזורה בסיפור הזה. זאת, יחד עם המבנה הייחודי והכתיבה הפשטנית אכן מעוררים עניין בעלילה. אפשר בהחלט לומר שמדובר בספר קריא וסיפור נחמד. אפילו נחמד פלוס. אבל לא אוכל לומר שבאופן אישי נפלתי מן הכסא או שאני מבינה את ההיסטריה העולמית סביב הספר. אסכם במלים: זורם, מעניין, מרתק, שווה קריאה, מומלץ. ואולי די במלים אלו כדי לספק היסטריה גורפת.
 
ביקורת של siv30:
 
אני לא אוהבת לקרוא ספרים שנמצאים בראש טבלת מצעדי המכירות. אני לא אוהבת לקרוא ספרים שיש עליהם עשרות חוות דעת וביקורות ומשתדלת להגיע אליהם מאוחר אחרי שההתלהבות שככה.
 
במיוחד כשיש לי ניסיון מר עם כל מיני ספרים שעוסקים בהודו. כזכור גם קיבלתי לסקור את "הטיגריס הלבן", אחריו הרגשתי שהגיעו מים עד נפש בכל הקשור להודו ולחיים בה.
 
כך שאל "נער החידות ממומביי", הגעתי שבעה, סקפטית וחסרת אמונה.
 
והנה דווקא הספר הפופוליסטי הזה, התגלה למרות החד מימדיות שלו והסטריאוטיפיות שלו, כספר קולח, כתוב בלשון בהירה שמושכת את הקורא להמשיך לפרק הבא ובקיצור חווית קריאה מאוד טובה, שמסבירה לי את העובדה שכיכב בערך שנה בראש מצעדי רבי המכר.
 
העלילה, סיפור אגדות על ראם מוחמד תומס, נער אשפתות ממומביי שזוכה בגיל 18 בחידון טריוויה שדומה לחידון "מי רוצה להיות מליונר?" פרקי הספר מציגים את התנהלות החידון במקביל לסיפור חייו של ראם מוחמד תומס, שזכה לשם המשלב את שלושת הדתות (בודהיסטי/נוצרי/מוסלמי).
 
בניגוד לאמור בכריכת הספר, המחבר לא מפתיע והעלילה לא מבריקה ולא מפתיעה. החיים בהודו קשים ואומללים במיוחד לבני המעמד הנמוך ולעניים. השחיתות חוגגת והתקווה להצלה מגיעה רק בדרך נס.
 
אני חושבת שדווקא העדר התחכום של הגיבור, הנימה האופטימית משהו של הגיבור למרות שהוא חיי במיץ של הזבל והעלילה הקולחת הם יתרונות של הספר, שנהנתי לקרוא.
 
ביקורת של just Orli:
 
אתחיל אולי דווקא מהתחלה: יש משהו קצת צורם בעיני בספר מאת סופר הודי, שמתרחש בהודו, ומתורגם מאנגלית. מה פספסנו בתרגום ולא יתחוור לנו לעולם? מה היו מבינים מזה הקוראים ההודיים? למרבה המזל, בספר הזה אין יותר מדי דקויות שצריך להבין. הוא פשוט וישיר, ובאופן תמוה להודו האמיתית (אם כי לא לסרטים הודיים), מרבית ההסתבכויות המסוכנות בספר מסתיימות לטובה. די מהר, יש לציין. אני לא מכירה היטב את הספרות ההודית, אבל כן קראתי מעט על אורח החיים של העניים בפינות החשוכות של העולם, וחלק מהאירועים שקרו לגיבור הם מבחינתי נס של ממש. זה הדבר הראשון שהופך את הספר הזה לחביב, לא מלחיץ, אבל גם קצת לא מציאותי.
גיבור הספר הוא ראם מוחמד תומס, נער בן 18 שזכה בחידון הטלויזיה "מי יגיע למיליארד", וזכאי לפרס בסך מיליארד רופי. מפיקי התכנית המבוהלים לא ציפו שמישהו אכן יגיע למיליארד לפני שיחזירו את כל ההשקעה, כי אבוי - אין להם כרגע מיליארד רופי בקופה. לרוע מזלו של הנער, הוא גם הגיע מהצד הלא נכון של המפה החברתית - הוא נער יתום ועני שגר בשכונת מצוקה, בעל ידע כללי מועט ביותר וללא השכלה בכלל. צירוף כל העובדות הללו מוביל למסקנה פשוטה: הנער רימה במשחק. חיש מהר הוא נלקח לתחנת המשטרה וחוטף מכות הגונות, עד שיסכים לחתום על הצהרה כי רימה וכי מיליארד הרופי לא מגיעים לו בזכות. למזלו (הפלאי) מופיעה פתאום בתחנת המשטרה עורכת דין נחושה, משחררת אותו מהמעצר, לוקחת אותו לביתה ושם מבקשת שיספר את סיפורו - איך הוא אכן ידע את התשובות ל-12 השאלות במשחק. ראם מוחמד לא בדיוק יודע להשיב, אבל הוא כן יכול לספר את סיפור חייו, שממנו נתגלות בזו אחר זו התשובות לשאלות - דברים ששמע מחברים, דברים שראה בסרטים, עובדות שהתגלו לו ע"י מעסיקים או לקוחות במהלך עבודותיו הרבות וכו'. כפי שהוא טוען שוב ושוב, "היה לו מזל" - כלומר, במקרה הוא ידע את התשובה לכל 12 השאלות שנשאלו.
את הספר הזה, כאמור, קראתי ביום וחצי. הוא קליל ולא מחייב למרות - ויש להדגיש זאת - הסיפור הקשה למדי שמתגלה בדבריו של ראם מוחמד. זהו סיפור של עוני, מצוקה והתעללות מצד גורמים שונים כלפי אנשים שונים (העניים בעיקר), סיפור הכולל בתוכו מס' מקרי רצח, אונס, גילוי עריות, נטישה של ילד, אלימות פיזית ועוד ועוד. מאידך, כל הללו נפתרים מהר בד"כ, בשונה מהודו האמיתית (או אזורי מצוקה אמיתיים בכל מקום בעולם), ועל כן הזעזוע יחסית קצר ולא מטריד. כל זה גם מתרחש רחוק מאיתנו, והשילוב של מילים בהודית - בין אם מדובר בקטעי תפילה, שמות של תחנות רכבת או כינויי כבוד - רק מוסיפים לריחוק הזה. הקורא המערבי הממוצע לא יוצא מהספר הזה מזועזע לחלוטין. לפחות אני לא יצאתי.
אפשר לקרוא, אבל כדאי לזכור שבמציאות קורים הרבה פחות נסים. ספר אחר שמחכה לי על המדף הוא "מאחורי היפים לנצח" / קתרין בו - ספר תיעודי שמתאר את החיים באחת משכונות העוני של מומביי, שכונה הזהה כנראה לשכונתו של ראם מוחמד . מקריאה ראשונית בו עושה רושם ששם נמצא חוויות מעיקות הרבה יותר. ההמלצה בדרך.
 
 
אין תגובות

הודעות אחרונות

20:23 | 18.11.18 שיר19921
13:00 | 17.11.18 ירושליםסגל
21:00 | 15.11.18 Arana
05:01 | 15.11.18 החזרה למוטב
19:34 | 08.11.18 Arana
08:37 | 06.11.18 צוללתעמוק
08:29 | 04.11.18 ihtiyar7
13:47 | 02.11.18 Arana
20:44 | 25.10.18 Arana
15:15 | 19.10.18 ihtiyar7
20:19 | 18.10.18 Arana

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ