לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום ספרים וספרות

ברוכים הבאים לפורום ספרים וספרות
הפורום נועד לחובבי קריאה ולדיונים על סופרים, ספרים, וספרות בכלל. נשמח לשמוע את דעתכם על ספרים שקראתם, סופרים שאהבתם (או שלא), ועל כל נושא הקשור לתחום הספרים והספרות.
 
אנא שימו לב:
הפורום לא נועד לסיוע בהכנת שיעורי בית - יש לפנות לפורום "לימודים ושיעורי בית".
יש לשמור על תרבות דיון, שפה נאותה ויחס מכובד ומכבד כלפי הגולשים האחרים.
הנהלת הפורום שומרת לעצמה את הזכות להכניס את סקירות המתפרסמות בפורום למאמרי הפורום, תוך מתן קרדיט לכותב/ת.
אין להעלות הודעות בעלות תוכן פרסומי ללא אישור המנהלים.
הפורום אינו במה לפרסום אתרים אישיים ובלוגים. ניתן לפרסם קישור לרשומה/מאמר בנוסף לפרסום הנוסח המלא שלהם בפורום. כמו כן ניתן לפרסם קישור לאתר אישי או לבלוג בחתימה.
בכל בעיה הקשורה לגלישה בפורום ניתן לפנות למנהלים.
 
גלישה נעימה

הנהלת הפורום:

אודות הפורום ספרים וספרות

ברוכים הבאים לפורום ספרים וספרות
הפורום נועד לחובבי קריאה ולדיונים על סופרים, ספרים, וספרות בכלל. נשמח לשמוע את דעתכם על ספרים שקראתם, סופרים שאהבתם (או שלא), ועל כל נושא הקשור לתחום הספרים והספרות.
 
אנא שימו לב:
הפורום לא נועד לסיוע בהכנת שיעורי בית - יש לפנות לפורום "לימודים ושיעורי בית".
יש לשמור על תרבות דיון, שפה נאותה ויחס מכובד ומכבד כלפי הגולשים האחרים.
הנהלת הפורום שומרת לעצמה את הזכות להכניס את סקירות המתפרסמות בפורום למאמרי הפורום, תוך מתן קרדיט לכותב/ת.
אין להעלות הודעות בעלות תוכן פרסומי ללא אישור המנהלים.
הפורום אינו במה לפרסום אתרים אישיים ובלוגים. ניתן לפרסם קישור לרשומה/מאמר בנוסף לפרסום הנוסח המלא שלהם בפורום. כמו כן ניתן לפרסם קישור לאתר אישי או לבלוג בחתימה.
בכל בעיה הקשורה לגלישה בפורום ניתן לפנות למנהלים.
 
גלישה נעימה

אנקוויסט אנה/ ``יצירת המופת``

מאת: מול פלנדרס, passiflora, דיאנה1  פורסם: 15/12/2005  עדכון אחרון: 12/08/2008  
 
הוצאת הספריה החדשה, מהולנדית: רן הכהן, יצא במקור: 2004, בעברית: 2005, 276 עמודים
 
ביקורת של מול פלנדרס:

סיפורי דיוקן בדרך כלל לא נגמרים טוב. כך קרה ב"יצירת המופת הנעלמה" של בלזק.
עוד לפני שקראתי את הספר, הסתקרנתי לדעת אם יש קשר בין הסיפור של בלזק  לספר של אנקוויסט, ואמת היא שיש קשר. בשני המקרים גאונות של צייר עומדת למבחן ביצירת המופת שלו, ובשני המקרים מישהו דואג להביא אותם למסקנה שונה לחלוטין על עצמם ממה שהם ציפו. הסיפור של בלזק הוא נהדר ומאוד מומלץ לקרוא גם אותו, לפני או אחרי אנקוויסט. הספר של אנקוויסט הוא טוב וראוי, אבל לא חף מפגמים.

אבל נתחיל מההתחלה. יוהאן הוא צייר שמתכונן לתערוכה גדולה שאמורה לבסס את מעמדו ולהביא לו פרסום. הוא ואמו מארגנים ארוחה לאחר התערוכה. אביו של יוהאן מוזמן, אך ספק אם הוא יבוא. הוא נטש את המשפחה כשיוהאן ואחיו אוסקר היו ילדים. דמות האב תרדוף את הדמויות הנוכחות לאורך כל הספר. דמויות חשובות נוספות הן גרושתו של יוהאן אלן, וידידתה הפסיכואנליטיקאית ליסה. החלק השני של הספר חוזר אחורה ומתמקד בחיי הנישואין של יוהאן ואלן. מתברר שטרגדיה היכתה בהם. אני לא אפרט יותר מדי, אבל אומר שזה החלק המרגש ביותר, והבעייתי ביותר בספר. מרגש בגלל ההתמודדות הנוגעת ללב של אלן ובעייתי, כי הוא לא מספיק מפותח. בדרך כלל אנחנו מתלוננים על ספרים ארוכים מדי. אבל כאן החלק המרכזי של הסיפור קצר מדי, לא מספיק מפותח, והמעבר לחלק השלישי חד מדי, ולא מספיק בשל. הקשר בין ההווה לבין העבר כמעט מנותק.

הספר בעצם עוקב אחר תבנית חייו של דון ג`ובאני (למי שלא זוכר כתבתי עליו ביוגרפיה, חפשו מאמר בקטגוריית "ביוגרפיה"). דון ג`ובאני הוא ואריאציה של מוצרט לסיפור על דון ז`ואן. אז נכון, חלק מזה הוא שיוהאן הוא רודף נשים. אבל החלק המהותי הוא הניתוק הרגשי, החלק שבא לידי ביטוי בעיקר בחלק השני של הספר.

בחלק השלישי, אנחנו חוזרים להווה, לתכנון התערוכה. אז כמו דון ג`ובאני, יוהאן עורך מסיבה. וממש כמו באופרה של מוצרט, נכנסים שלושה אורחים "השלושה מתחילים לעלות בחגיגיות במדרגות. האם הם חובשים מסכות? לא, הם לא חובשים מסכות." אחרי המסיבה, שוב כמו באופרה, מגיע אורח. את תפקיד האורח, פסל האבן, לוקח על עצמו אחיו של יוהאן, אוסקר. כמו פסל האבן אוסקר הוא בעצם רוחו של אדם מת. יוהאן לא מת פיזית, אך מאז נטישת האב, אוסקר מרגיש  שיוהאן גנב ממנו את חלקו שלו בלב האם. הקינאה מעבירה אותו על דעתו. בדומה לפסל האבן, אוסקר מעמיד את יוהאן בפני האמת על עצמו.

בנוסף להתייחסויות לדון ג`ובאני, אהבתי מאוד את שאר ההתייחסויות של אנקוויסט למוזיקה ואמנות. אנקוויסט היא נפלאה בתיאורים מילוליים של מוזיקה ושל ציורים.

הספר הוא טוב, מיוחד, ומעניין. אם כי היה לו פוטנציאל להיות עוד יותר טוב. בכל אופן, אני ממליצה.

ביקורת של passiflora:

בלי הקדמות ישר ולעניין רוצו לקרוא. זוז!!!

שורה תחתונה: צייר אוהב דגים? או נוק אאוט במערכה ראשונה!

מדהים כמה עלילה אפשר לדחוס בכל כך מעט עמודים...
אני יודעת שיש בפורום הסבורים כי ספרה השני של אנקוויסט טוב יותר. טרם קראתי אותו, אבל אם הוא עומד בסטנדרטים של הראשון אשריה של הסופרת ואשרינו כקוראים.

יש ספרים שגורמים לי לקנא בכותב או במקרה זה בכותבת, זה בהחלט אחד מהם, יש משהו בכתיבה של אנקווויסט שנע בין המשוחרר ללקוני בטבעיות גמורה, ומצליח לתאר סיטואציות בדייקנות מדהימה בלי להגרר לקיטש.הדמויות שלה כל כך אמיתיות שיכולתי לחשוב לרגע שיש לנו מכרים משותפים, היא כותבת אותן בלי לרחם עליהן, בלי לתת להן מרחב להמלט אליו, בלי הנחות.עם מטאפורות די מדהימות- עיין ערך חבית הדגים והאם האוכלת בניה...

סיפור המסגרת לטובת מי שטרם קרא , הוא הכנות לתערוכת ציורים של יוהאן שהוא לכאורה גיבורו של הספר. אולם בעיני , הציר המרכזי של הספר הוא מערכות היחסים במשפחתו הלא מתפקדת במיוחד של יוהאן, ודווקא הוא נדחק לא מעט פעמים לשוליים...
גלריית הדמויות כוללת את אימו הרודנית (הולנדית הולנדית אבל איזה פולניה הא?), האב שנטש את חיי משפחה ונעלם מבלי להותיר עקבות, אחיו המבוגר המתפקד על תקן המשרת האישי של האם הרודנית טיפוס איך לומר אנאלי משהו, גרושתו ואם ילדיו של יוהאן, ילדיו, מאהבותיו של יוהאן, וזוג חברים משותפים לו ולאשתו לשעבר על טפם.

בשלושה ימים המתוארים מצליחה אנקוויסט לדחוס את הקומי והטראגי בחיי זוג ומשפחה, את המתיחויות שכולנו מכירים מארוחות שישי וטרגדיות שהלוואי שאיש מאיתנו לא ידע.
הכתיבה שלה נעה בין תיאור מברקי כמעט, לאקוני וקצבי, לחיתוכי המחשבות של הדמויות המתוארות בסצנות שלה, בדרך שמזכירה לא מעט פעמים קולנוע. הספר הזה הוא ממש מולטימדיה בכתיבה, יש שם תיאורי מוסיקה ואומנות פלסטית וקולנוע הכל במילה הכתובה. לא רק ברמת התיאור אלא גם ברמת התחושה שהיא מעבירה לקורא, מין זום אין ואאוט מהעלילה ומפכים בה שיוצר תמונה פרטנית בלי להכנס לתיאורים ארוכים מידי. אם הספר הזה היה סרט היו בוודאי משבחים את עבודת המצלמה של הצלם, המעברים הללו שלכאורה אינם תפורים עד הסוף, יוצרים מתח בין חלקיו השונים של הסיפור והדמויות המאכלסות אותו, משל היה מדובר בתמונה.

תרים בקשה את היד אישה שלא יכלה להזדהות עם תיאורי הנשים שלה, לפחות בחלקם? תרים את ידה מי שלא חוותה ולו פעם אחת בחייה את הריקנות של מערכת יחסים לפני שהיא מסתיימת בקווים דומים לתיאורים של אנקוויסט? מי לא מצאה את עצמה או את חברותיה עם יוהאנים מנייקים שברור שצריך לזרוק לכל הרוחות? תרים אמא אחת את היד ותגיד שלא מצאה ולו שמץ של אמת בתיאורים של ליסה על הילדים שמשאירים אותה בלי טיפת אנרגיה? אפילו תיאורי הסקס שלה, חדים עד כאב בעוצמות בלתי רגילות מבלי להגרר לפורנוגרפיה המקובלת במחוזותינו, אין אירוטיקה בסקס של אנקוויסט, כולו מתרחש באי נוחות פיזית ונפשית בוטה כמעט של הדמויות, ושוב אם היה מדובר בקולנוע הוא היה מן הסתם מצולם בתאורת ניאון לא מחמיאה...

אנקוויסט מדליקה פרוז'קטורים על סיטואציות בתוך חיי המשפחה, היא אינה מתארת תמונה שלמה, אבל חלקי הפזל מספיקים בהחלט לבנות את השלם. היכולת שלה לכתוב סיטואציות מוזרות עד טירוף שהן בוא זמנית מרגשות אמינות אמיתיות, מצחיקות טרגיות וקומיות מעוררת כבוד בעיני.

קחו למשל את שיאו של הספר,שעל מנת להמנע מספויילרים אני לא אתאר, מדובר בסיטואציה מטלטלת ומעוררת מחשבה, המשאירה בעיני שאלה  פתוחה, האם יצירת המופת היא אותה יצירת אומנות של האומן או דווקא הסיטואציה המדהימה והסוראליסטית כמעט הנוצרת בעקבותיה, סוראליזם שרחוק כל כך מהיצירה הפיגורטיבית של  יוהאן מחד, ומהתיאורים הפוטו-ראליסטיים של אנקוויסט מאידך. לשיפוטכם.

וכאמור, אם לאיכויות הללו מגיעה אנקוויסט בספר הראשון שלה, (וכן זה ספר ראשון ויש גם מה לשפר...) יש למה לצפות... אני רצה לקרוא את הסוד.

 
 
ביקורת של דיאנה1:
 
במרכז רומן הביכורים של הסופרת ההולנדית אנה אנקוויסט עומדת התערוכה של יוהאן הצייר במוזאון העירוני. העלילה מתרכזת בשלושת הימים שלפני התערוכה עד התערוכה עצמה, עם פלאשבקים לעבר. הספר הצנום מלא בדמויות ראשיות, דמויות משנה ועלילות משנה. את הסיפור פותחת בכלל ליסה, חברה של יוהאן ואשתו לשעבר אלן, עם נישואיה הקודמים והנוכחיים, למרות שאחר כך מתברר שהיא בכלל דמות צדדית, וחוץ ממנה יש את אלן עצמה, וילדיה, וטרגדיה בעברה, וגירושיה והרומן הנוכחי שלה, ואוסקר אחיו הבכור והמקנא של יוהאן, ואלמה אמם הסכסכנית שבעצמה ננטשה בצעירותה על ידי אביהם של הילדים, שאולי יבוא לתערוכה ואולי לא. כל העומס הזה בספר הקטן לא מאפשר להכנס ולהתחבר באמת לעלילה ולדמויות והארועים עוברים מבלי להשאיר חותם. לא עוזר גם הסגנון של הספר, המאופק, הפסימי, נטול הרומנטיות, לפיו התאהבות היא תמיד מצב מוטעה וזמני הנידון לכשלון. האדישות השורה על קריאת הספר מעמעמת גם את רגשי השיא שלו עם הגילויים לגבי העבר. כמו ספרים אחרים שלא מצליחים לגעת על ידי עלילה מרגשת או הזדהות עם הדמויות, גם כאן נעשה נסיון לזעזע את רגשותיו של הקורא על ידי תאורי הפרשות מפורטים ומגעילים. אז כן, הספר הצליח להגעיל, וזה הרושם העיקרי ממנו.
 
למרות הפוטנציאל של הסופרת, שבא לידי ביטוי בספרה הבא "הסוד" – ממנו אני זוכרת שנהנתי, למרות שלא נשאר לי ממנו כלום, לא מצליחה לזכור מה קרה שם בכלל – לא הייתי ממליצה על הספר הזה.
 
  תגובה אחת
זה לא `הסוד`. גם לא יצירת מופת.   
dostoו | 24/02/2006 15:00:00

הודעות אחרונות

14:12 | 14.01.19 החזרה למוטב
07:05 | 11.01.19 Arana
05:05 | 08.01.19 החזרה למוטב
19:01 | 03.01.19 Arana
21:48 | 31.12.18 Arana
05:11 | 31.12.18 החזרה למוטב
20:45 | 28.12.18 החזרה למוטב
16:52 | 28.12.18 את והב בסופה
20:14 | 27.12.18 Arana
22:29 | 20.12.18 Arana
14:36 | 19.12.18 גלמיש1
02:25 | 19.12.18 החזרה למוטב

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ