לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
2624926,249 עוקבים אודות עסקים

פורום ספרים וספרות

ברוכים הבאים לפורום ספרים וספרות
הפורום נועד לחובבי קריאה ולדיונים על סופרים, ספרים, וספרות בכלל. נשמח לשמוע את דעתכם על ספרים שקראתם, סופרים שאהבתם (או שלא), ועל כל נושא הקשור לתחום הספרים והספרות.
 
אנא שימו לב:
הפורום לא נועד לסיוע בהכנת שיעורי בית - יש לפנות לפורום "לימודים ושיעורי בית".
יש לשמור על תרבות דיון, שפה נאותה ויחס מכובד ומכבד כלפי הגולשים האחרים.
הנהלת הפורום שומרת לעצמה את הזכות להכניס את סקירות המתפרסמות בפורום למאמרי הפורום, תוך מתן קרדיט לכותב/ת.
אין להעלות הודעות בעלות תוכן פרסומי ללא אישור המנהלים.
הפורום אינו במה לפרסום אתרים אישיים ובלוגים. ניתן לפרסם קישור לרשומה/מאמר בנוסף לפרסום הנוסח המלא שלהם בפורום. כמו כן ניתן לפרסם קישור לאתר אישי או לבלוג בחתימה.
בכל בעיה הקשורה לגלישה בפורום ניתן לפנות למנהלים.
 
גלישה נעימה

הנהלת הפורום:

אודות הפורום ספרים וספרות

ברוכים הבאים לפורום ספרים וספרות
הפורום נועד לחובבי קריאה ולדיונים על סופרים, ספרים, וספרות בכלל. נשמח לשמוע את דעתכם על ספרים שקראתם, סופרים שאהבתם (או שלא), ועל כל נושא הקשור לתחום הספרים והספרות.
 
אנא שימו לב:
הפורום לא נועד לסיוע בהכנת שיעורי בית - יש לפנות לפורום "לימודים ושיעורי בית".
יש לשמור על תרבות דיון, שפה נאותה ויחס מכובד ומכבד כלפי הגולשים האחרים.
הנהלת הפורום שומרת לעצמה את הזכות להכניס את סקירות המתפרסמות בפורום למאמרי הפורום, תוך מתן קרדיט לכותב/ת.
אין להעלות הודעות בעלות תוכן פרסומי ללא אישור המנהלים.
הפורום אינו במה לפרסום אתרים אישיים ובלוגים. ניתן לפרסם קישור לרשומה/מאמר בנוסף לפרסום הנוסח המלא שלהם בפורום. כמו כן ניתן לפרסם קישור לאתר אישי או לבלוג בחתימה.
בכל בעיה הקשורה לגלישה בפורום ניתן לפנות למנהלים.
 
גלישה נעימה

גרוסמן דויד / ``מישהו לרוץ איתו``

מאת: חברי הפורום  פורסם: 23/05/2005  עדכון אחרון: 05/07/2008  
 
340 עמודים בהוצאת "הספריה החדשה".

הביקורת של ש פ ר י ר:

בספר הזה אין מוקדם ומאוחר , הסיפורים משתלבים זה בזה עד שהם הופכים לסיפור אחד שלם.
הרבה יסודות מנוגדים יש בסיפור : אהבה ושנאה , חמדנות ונדיבות לב, רגישות וגסות רוח , חברות אמיצה ואנשים זאבים שרואים בזולת מכשיר ותו לא.
אבל מעל לכל זהו סיפור אהבה המתחיל בשבילי הדמיון ובאופן הדרגתי קורם עור וגידים ומתממש.

הסיפור מתחיל בבן עשרה משועמם שעובד בחופש במשרד מעופש בעיריה , וחולם על ימים טובים יותר. הוא מקבל משימה להחזיר כלבה אבודה לבעליה , ובכך להצילה מהרדמה, ומתחיל לרוץ בעקבותיה .. במהלך הריצה הזאת הוא עושה מסע אל תוך חייה של נערה עלומה , ובתוך כך גם מסע אל תוך חייו שלו , על צדדיהם הפחות מחמיאים.

עלילת הספר אינה מתוחכמת מידי או מחדשת , היופי הוא בעטיפה, במוצר שגרוסמן משכיל להגיש אותו באופן כה מרתק ומעניין.
אהבתי ביותר את הפנינים בספר זה, אותם משפטים מדוייקים המתארים את המציאות והופכים אותה למוחשית מאוד ורב מימדית. משפטים שפורטים על כמה מיתרים בתוכי.
דליתי מהספר אחת מאותם פנינים : "היא החלה בשקט , כמעט בלי קול ,חוט צליל דק , רוקמת את עצמה לתוך המנגינה שלו , כאילו קולה הוא רק עוד מיתר אחד בגיטרה שלו , בין אצבעותיו , היה עליה להיזהר שלא יראו איך הפנים שלה משתנות , אבל לא רצתה להיזהר, ובעצם לא יכלה. הוא ניגן והיא שרה לו ובתוכה נמסו עוד ועוד גושי קרח , התפצחו ונפלו אל הים הקפוא ביניהם.."

הביקורת של Mנטה

גם על הספר הזה כתב שפריר במאמרים והיו עליו עוד אינספור ויכוחים, אוהבי גרוסמן, שונאיו, אלו שחושבים שהוא מיצה את עצמו כבר ב"ספר הדקדוק הפנימי" ועוד ועוד.

כשאני סיימתי את הספר, היה לי צורך לחפש את גרוסמן ולהגיד לו באופן אישי: תודה. תודה. תודה שהעברת אותי את החוויה המקסימה הזאת.

אז בואו נתחיל מזה שגרוסמן זה כנראה ענין של טעם. לא כל אחד מתחבר לשפה המפותלת שלו, לתיאורי הנפש המעמיקים, לא כל אחד אוהב את ההשתהות על החוויות הרגשיות יותר מאשר על העלילה וגם לא כל אחד חושב שהעלילות שלו בכלל שוות משהו.

בשבילי אבל, גרוסמן הוא קוסם.
הוא אחד הסופרים הכי מצלילים ואני ממש מצטערת שהספרים שלו עדין לא היו בשוק כשהיתי נערה. הוא פשוט היה עושה לי יופי של עבודה במקום התלבטויות של שנים.

וגם הספר הזה "מישהו לרוץ אתו" כמו "ספר הדקדוק הפנימי" וכמו "יש ילדים זיגזג" (ואלו הספרים של גרוסמן שאני אוהבת, למען האמינות רק אוסיף שאת "בגוף אני מבינה" עוד לא קראתי ושאת "עיין ערך אהבה" לא הצלחתי לגמור).........
אז גם הספר הזה היה חוויה מרטיטה.

אהבתי את העלילה שתוך שני עמודים בערך נשאבתי לתוכה בלי יכולת לצאת, אהבתי את הדמויות הגרוסמניות בעליל ובכל זאת בתפקידים שונים הפעם, אהבתי את נפתולי העלילה ואת דמויות המשנה, את המקצבים ואת הנופים, ספר של גרוסמן בעיני הוא לא ציור בצבעי מים, אלא שטיח שאני ממש יכולה לחוש את המרקמים שלו ולהריח את החוטים ולשוט בתוך העלילה בכל מיני צדדים ואפשרויות.
אני אתעכב על הנקודה הזאת, כי היא מהותית בבחירת הספרים שאני אוהבת.

יש ספרים שהעלילה מובילה אותי בהם באופן חד משמעי, כזה למשל הוא צופן דה וינצ´י. אין ברירה, הסופר הולך למקום מסוים ואני אתו.
אבל יש ספרים שחוץ מקו העלילה הראשי יש עוד הרבה קוי עלילה פתוחים משניים, כמו למשל "ספר יום הדין" שהרבה זמן אחרי סיומו עוד הרהרתי בדמויות שלו ובכפרים ובמקומות האחרים שמופיעים שם וטיילתי לי בהם בלי הסופרת, אבל עם קצוות החוטים שהיא שילבה בטקסט.
גם בשבט דוב המערות המשכתי בלי אואל, הלכתי וקראתי טקסטים אחרים על התקופה, ועם הדמיונות שהיא בנתה המשכתי לטייל בעולם ההוא לבד.
סופרים מעטים מצליחים גם לארוג את הסיפור עם הרבה אפשרויות וגם למלא את כל האפשרויות האלו בתוכן (אחת הסיבות שאני כל כך אוהבת את טולסטוי).

גרוסמן פותח המון אפשרויות בספרים שלו, אחרי הקריאה ב"מישהו לרוץ אתו" אני מוצאת את עצמי מהרהרת בדמויות המשנה וממשיכה לבד את קו העלילה שלהן. הן מסקרנות אותי לא פחות מהדמויות הראשיות.

מישהו כתב איפשהו היום או אתמול, שהיה לו ברור מהתחלה לאן העלילה לוקחת. כן, ברור שאם מתחילים בדמות נער ובדמות נערה בסוף הן תיפגשנה, אבל זה לא הענין בכלל. כי הענין הוא ב"איך", בתהליך שכל אחת מהדמויות עוברת עד שהן נפגשות, בשיוט בין הזמנים, ובאפשרות להכיר מישהו לפני שבעצם פוגשים אותו, דרך העולם שלו.

פול אוסטר בספרו "לוויתן" מציג את האפשרות שדרך פנקס כתובות וטלפונים של אדם, אפשר להתחקות על עקבותיו ולהכיר אותו, בעצם גם פה מתאר גרוסמן שאלה דומה: האם אפשר להכיר אדם דרך האנשים שסובבים אותו, דרך הכלבה שלו, דרך המקומות שבהם הוא עובר ?

התשובה היא מקסימה, מורכבת ואולי גם מפתיעה.
אבל בשביל זה צריך להתמסר לחוויה הגרוסמנית, להתפתלויות הרגשיות שאיכשהו לא מפריעות לספר להיות מצליל לחלוטין.

מאוד מאוד אהבתי.
 
 
ביקורת של  Athaclena:

אזהרה - זה הולך להיות ארוך, ועמוס ספוילרים.

נתחיל עם הקדמה קצרה: אני לא קוראת ספרות מקור בעברית, ובקושי בעברית בכלל. ספרי ילדים ונוער עוד כן (דבורה עומר, דנידין), ואת תרנגול כפרות וגיא אוני ועוד כמה לשיעור ספרות, אבל חוץ מזה לא יצא לי.
הקדמה #2: אני קוראת כמעט רק מד"ב ופנטזיה. ככה אני אוהבת, לזה אני מתחברת.

עכשיו לגוף העניין: חברה שלי הביאה לי את מישהו לרוץ איתו ואמרה לי שכדאי מאוד לקרוא, אז קראתי. מאוד נהניתי, אז אני כנראה אקרא עוד ספרים של גרוסמן (אם אמצא).
להתחלה לא כל כך התחברתי, לקח לי אולי 50 עמודים כדי להתחיל להתעניין ולהסחף. את ההתחלה עצמה אני לא כל כך אוהבת ואני לא מבינה למה כך הוא החליט לפתוח בספר. לקח לי זמן גם להתחיל להזדהות עם הדמויות - אסף נראה בהתחלה בן אדם איטי ואולי חסר אישיות ורק במהלך הספר מגלים כמה הוא לא כזה. תמר נראית פרנואידית כי עוד לא יודעים ממה היא מפחדת כל כך.

הכתיבה יפה, מהממת. אני לא קוראת הרבה בעברית אז לא יצא לי לראות מה באמת אפשר לעשות עם השפה הזאת. גם קצת מוזר לי לקרוא ספר שמתרחש בארץ אבל היה נחמד.

הדמויות ממש מיוחדות, במיוחד אסף ותמר אבל גם כל השאר. אני עדיין לא מבינה את תמר (אני מזדהה הרבה יותר עם אסף) אבל היא מאוד מעניינת. קצת מוזר איך שתיהם כל כך שונים אבל כל כך דומים - הוא מדוד ושקול ולוקח דברים ברצינות, ולרוב נותן לאחרים להוביל אותו; היא מתפרצת ומאוד ידידותית  יחסית ולגמרי שולטת על מה שהיא עושה. אבל שתיהם ביחד מאוד דומים בתחומים של דינקה, של ילדים קטנים (נועה) והשקט שהם צריכים, ולשתיהם יש "חברים" שבוגדים בהם...
את דמויות המשנה גם מאוד אהבתי - את תיאודורה ולאה וקרנף, כולם אמיתיים כל כך. הייתי רוצה לפגוש אותם.

מה שכן, ברגע שידעתי מה קורה ומי נגד מי, הסיפור נעשה קצת צפוי. היה ברור שקרנף יציל אותם בסוף, לדוגמא. אבל בכל זאת היה פשוט כיף לקרוא את זה.

אם אני לא טועה, כמעט שלא מוזכרים פה שמות משפחה. לפסח יש, יש את משה הוניגמן ואת דנוך - אבל זהו. עם החשיבות שיש לשם המשפחה של תמר, בסוף לא מגלים אותו אפילו, וגם האחרים נשארים דווקא מכרים על בסיס אישי יותר מאשר אחרת. סתם שמתי לב פתאום ונראה לי קצת מוזר...

לסיום - ציטוט אהוב: "(היה לו שעון... במקום מספרי שעות הופיעו עליו שמותיהם של 12 השבטים. השעה היתה זבולון ועשרים, והוניגמן לא ידע איך יצליח להעביר את הזמן עד עשרה לנפתלי)"  - עמ` 238

ולמי שקרא את כל זה - תודה על ההשקעה.

ביקורת של KING האחד1:

קצת על הספר: הספר נמכר בעשרות אלפי עותקים בארץ ובחו"ל וזיכה את גרוסמן בפרסים רבים.

אסף, נער בן שש עשרה, עובד בעיריית ירושלים בזמן החופש גדול. הוריו ואחותו, רלי, נמצאים בחו"ל. מהעירייה הוא נשלח לבצע משימה חסרת סיכוי: לאתר את הבעלים של כלב גדול ופרוע (שבהמשך מתברר לו שמדובר בכלבה) שנמצא משוטט ברחובות ירושלים. הכלבה נובחת על כל מי שמתקרב אליה, אך אל אסף היא נקשרת. למרות אהבתו לכלבים, אסף נרתע מהמשימה, אך לבסוף מחליט לבצעה; מכאן והילך "מישהו לרוץ איתו" הופך לספר מרתק במיוחד, הכתוב בשפתו המיוחדת של דויד גרוסמן.

אסף והכלבה רצים ברחובות ירושלים כמטורפים. דינקה הכלבה מובילה את אסף לתיאודורה, נזירה קשישה שחושפת בפניו פרטים אודות תמר, נערה תמימה שמחליטה לבצע משימה מטורפת, משימה שמסכנת גם אותה וגם את אחיה שי, אותו היא יוצאת להציל.

לבנתיים, אסף נסחף למערבולת והוא לא יודע איך לצאת ממנה. הסיפור של תמר מעניין אותו והוא מחליט לא להניח לו עד שהאמת תתברר...

ספר נפלא של דויד גרוסמן.

מומלץ בחום.

ביקורת של מחשבות:

הספר עוסק בבני נוער. בני נוער הנמצאים בהשתנות. הספר עוסק באסף בן השש עשרה ובתמר בן השש עשרה. וכן בדינקה הכלבה.

דינקה נמצאה נטושה ונלקחה לכלביה של עיריית ירושלים. אסף הוא עובד העיריה במשך החופש הגדול. יום אחד נקרא אסף אל דנוך, האחראי על הכלביה, וזה מבקש ממנו לאתר את בעל/ת הכלבה. אסף לוקח את הכלבה וסומך על כך שאיכשהו היא תמצא דרכה אל בעליה.

במקביל מתכננת תמר מבצע הצלה אישי וזמן קצר קודם לכן מאבדת את כלבתה תוך ביצוע מבצע ההצלה האישי.

אני מעדיף להשאיר את שאר הסיפור לוט בערפל ולהימנע מספוילרים מיותרים. פרט לכך אומר רק שהספר שואב את הקורא מהעמוד הראשון ולא מרפה. לכאורה, ספר מתח. למעשה, ספר על צעירים העוברים משברים מחד גיסא, ושום כלום מרפה ידיים ומייאש, מאידך גיסא. ספר על צעירים המעזים לעשות דברים שלא בטוח שבתור מבוגרים בכלל היו מעלים על דעתם לעשותם. ספר על צעירים יפים, תרתי משמע.

בספר מס' קווים מקבילים ובהם המקבילים הראשיים אסף ותמר וכן העולם המוכר, הנראה, הנוכח לעומת עולם הצללים של האמנים הצעירים, אמני הרחוב.

גרוסמן טווה ביד אומן סיפור על צעירים, כולל שפתם העילגת של צעירים לא משכילים. זה אולי לא המעמיק בספריו, אבל שווה בגלל שזה גרוסמן ובגלל הסיפור היפה. מקסים.

מי שיקרא את הספר יבין שאפשר היה לקורא לספר גם: מישהו לשתוק אתו.

ביקורת של Steamboat Willie :

מסופר במקביל על שני ילדים, אסף ותמר. אסף, ילד רגיל עם חיים משעממים עובד בעירייה, ויום אחד מופיעה מולו כלבה שאיבדה את בעליה, ותפקידו כמובן, למצוא אותם. הוא כמובן לא ידע שהמסע המטורף עם הכלבה ישנה את חייו.
תמר, ילדה עם הרבה חוכמת חיים, יוצאת למשימה, מסוכנת, נועזת, נגד כל הסיכויים, ולא מוותרת, עושה הכל כדי להשיג את מטרתה, גם אם זה אומר לוותר על דברים שרצתה, להילחם עם האופי שלה, ולהתרחק מאנשים שהיא אוהבת, לפחות לזמן מסויים.
ומה הקשר של שניהם, בעצם? שניהם כל כך שונים זה מזה, ואולי לא כל כך?

טוב, זה היה אחד התקצירים הדיי גרועים שעשיתי בחיי אני לא טובה בזה, ברור שהספר הרבה יותר טוב><
גם לא רציתי לגלות לכם יותר מדי, כי כמובן שיש עוד הרבה לפרט, אבל העיקרון זה לגלות את הדברים בספר עצמו.

אני ממש אהבתי את הספר- עלילה מצויינת, סוחפת, זורמת עם הכתיבה המצויינת של גרוסמן. האמת, הספר הזה הוא ההתנסות הראשונה שלי עם גרוסמן, ולא התאכזבתי. יש קטעים בכלל לא קלים לקריאה, אבל זה באמת שווה את זה.

אהבתי את ההסטה קצת מעלילה עצמה, של המחשבות של אסף ותמר, והרגשות, שאפשר להכיר לעומק את הדמויות, ולאהוב אותם לעומק. ואת העלילה, ואת מה שסובב סביבה, ואת הנחישות שבאסף, ואת הנחישות שבתמר.
והכל, בעצם, זה פשוט ספר שכיף לקרואP::: גם אין בו תיאורים מעיקים, לפחות לא הרבה כאלה, שזאת נקודה אחת לטובתו.

בקיצור, ממש אהבתי את הספר- ותקראו, מי שעוד לא הספיקXD

ההתחלה קצת מקרטעת (לא שהיא רעה, פשוט ההמשך הרבה יותר טוב) והסוף טיפה מאכזב, אם כי יש בו משהו יפה, אבל שוב, שווה לקרוא, באמת באמת ששווה לקרוא.

אני מניחה שהיו הרבה המלצות לספר הזה כבר פה, שהרבה קראו או לפחות ראו את הסרט (אגב, מעניין אותי איך הוא באמת, עוד אל ראיתיP::: נראה בקרוב אני חושבת, אחרי שסיימתי את הספר, אני כבר יכולה להרשות לעצמי. אני רק מעדיפה לראות את הסדרה עם שני החלקים מאשר את הסרט שהופיע בקולנוע, שמעתי שהיא הרבה יותר טובה.) אבל רציתי גם, לשתף אותכם באיך אני הרגשתי שקראתי את זה, ומה דעתי עליו. כי זה באמת ספר שעשה לי משהו- והרבה.

ביקורת של The liloo element:

אפתח תחילה בגילוי נאות- אני לא ממעריציו "השרופים" של גרוסמן. אולי חרף גילי הצעיר (22) והעובדה שגרוסמן ידוע בטקסט המורכב והבוגר שהוא כותב לא התחברתי ל "שתהיי לי הסכין" אותו קראתי לפני כשנה. לפני כעשר שנים קראתי את הספר השני שלו המיועד לבני נוער- "יש ילדים זיג זג" ומאוד אהבתי.
ולכן, לקחתי ליד את "מישהו לרוץ איתו" ברגשות מעורבים. קראתי אותו רק עכשיו כי לפניכן פחדתי שייתכן והטקסט שם לא ישבה אותי, ואם כן- חבל על עצם הקריאה. אבל משהו בו- או יותר נכון, הספק- ציור ספק-תמונה שעל העטיפה, אותה אני מכירה עוד מהימים שהייתה יצירה כמעט אלמונית ב" במה חדשה", ערב יציאת הספר בשנת 2000.

אז כך, שאחרי כל המטען הזה, התחלתי לקרוא.
ונשאבתי.
לירושלים של שנות ה-90, ירושלים עירונית וקדורנית משהו, עיר מבולבלת ומבולגנת בדיוק כפי שאני רואה אותה בעיני עצמי.
ולחיבור בין אסף, גיבור הסיפור שנקלע אליו במקרה  בדף הראשון וממשיך "לרוץ" עד סוף הסיפור,
ותמר, אותה בחורה ספק-מסתורית ספק-אמיתית שלה שייכת דינקה, כלבה מקסימה ובוגרת,
שהיא-היא בעצם הדמות החיה והמחברת בין הרובדים השונים בסיפור, הדמויות השונות שאסף פוגש כאשר הוא "רץ" ברחבי העיר, בניסיון נואש לאסוף מידע ובעצם כך, רוקם אט אט את העלילה על רבדיה השונים.

וזה גם סיפור-
על התבגרות עם ניתוק, על משפחות שמתפרקות.
על בני נוער בהוויה של היום, קצת מנותקים ובכל זאת בעלי ערכים ויוזמות. שרק רוצים שיעריכו אותם ויקשיבו להם.
על אטימות משפחתית שגורמת רק להרס. על כמה רוע יש בחוץ וברחוב.
וכמה מסוכנים והרסניים הם הסמים, בדיוק בקו הגיל הדק הזה בו בודקים ומותחים את הגבולות בניסיונות חוזרים ונשנים עד אין קץ.

גרוסמן הצליח והשכיל לכתוב פרוזה מהודקת בגובה העיניים. ייתכן שיש כאן מן הניגודיות בהשמת שני מונחים אלו במשפט אחד.
אך כוונתי היא שממזמן לא יצא לי לקרוא ספר מקור, עברי וישראלי,
שריגש אותי כל כך.

מומלץ בחום לכל נער ונערה מגיל 13-14 לערך ומעלה, ולכל מי שחשקה נפשו בספר ישראלי המעורר מחשבה ובכל זאת סוחף, זורם, קריא וכיפי.
בנוסף, הספר כגוף "מטפל" או שמא "מרחיק" מנושא הסמים עובד מצוין ומראה כמה כאב יש בכך, הן לאותו האדם עצמו והן לסובבים אותו. לפי דעתי זהו ספר הרבה יותר טוב אשר מעביר מסר בצורה ברורה אך לא מזעזעת יתר על המידה, כמו שהספר "כמו גחליליות" של נורית מץ עושה. ("כמו גחליליות" הוא מזעזע ובוטה. אישית הפסקתי לקרוא אותו עקב זעזוע יתר).

 
 
  תגובה אחת
אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי  
רבקה35ו | 26/06/2007 14:05:17

הודעות אחרונות

00:23 | 11.10.19 Arana
23:36 | 03.10.19 Arana
15:46 | 03.10.19 החזרה למוטב
16:31 | 29.09.19 Arana
19:18 | 28.09.19 TTIsrael
10:42 | 27.09.19 Arana
23:17 | 19.09.19 Arana
23:12 | 19.09.19 Arana
22:47 | 12.09.19 Arana

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ