לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום ספרים וספרות

ברוכים הבאים לפורום ספרים וספרות
הפורום נועד לחובבי קריאה ולדיונים על סופרים, ספרים, וספרות בכלל. נשמח לשמוע את דעתכם על ספרים שקראתם, סופרים שאהבתם (או שלא), ועל כל נושא הקשור לתחום הספרים והספרות.
 
אנא שימו לב:
הפורום לא נועד לסיוע בהכנת שיעורי בית - יש לפנות לפורום "לימודים ושיעורי בית".
יש לשמור על תרבות דיון, שפה נאותה ויחס מכובד ומכבד כלפי הגולשים האחרים.
הנהלת הפורום שומרת לעצמה את הזכות להכניס את סקירות המתפרסמות בפורום למאמרי הפורום, תוך מתן קרדיט לכותב/ת.
אין להעלות הודעות בעלות תוכן פרסומי ללא אישור המנהלים.
הפורום אינו במה לפרסום אתרים אישיים ובלוגים. ניתן לפרסם קישור לרשומה/מאמר בנוסף לפרסום הנוסח המלא שלהם בפורום. כמו כן ניתן לפרסם קישור לאתר אישי או לבלוג בחתימה.
בכל בעיה הקשורה לגלישה בפורום ניתן לפנות למנהלים.
 
גלישה נעימה

הנהלת הפורום:

אודות הפורום ספרים וספרות

ברוכים הבאים לפורום ספרים וספרות
הפורום נועד לחובבי קריאה ולדיונים על סופרים, ספרים, וספרות בכלל. נשמח לשמוע את דעתכם על ספרים שקראתם, סופרים שאהבתם (או שלא), ועל כל נושא הקשור לתחום הספרים והספרות.
 
אנא שימו לב:
הפורום לא נועד לסיוע בהכנת שיעורי בית - יש לפנות לפורום "לימודים ושיעורי בית".
יש לשמור על תרבות דיון, שפה נאותה ויחס מכובד ומכבד כלפי הגולשים האחרים.
הנהלת הפורום שומרת לעצמה את הזכות להכניס את סקירות המתפרסמות בפורום למאמרי הפורום, תוך מתן קרדיט לכותב/ת.
אין להעלות הודעות בעלות תוכן פרסומי ללא אישור המנהלים.
הפורום אינו במה לפרסום אתרים אישיים ובלוגים. ניתן לפרסם קישור לרשומה/מאמר בנוסף לפרסום הנוסח המלא שלהם בפורום. כמו כן ניתן לפרסם קישור לאתר אישי או לבלוג בחתימה.
בכל בעיה הקשורה לגלישה בפורום ניתן לפנות למנהלים.
 
גלישה נעימה

אלנתן עידית / "בניגוד להוראות היצרן"

מאת: ונטו, dorooni, siv30, פ ס י פ ל ו ר ה 1 , מחשבות  פורסם: 01/03/2011  עדכון אחרון: 19/02/2014  
 
הוצאת זמורה ביתן, 2011, 223 עמ'
 
ביקורת של ונטו:

ללא ספוילרים

אני מתלבטת כבר כמה ימים כיצד להתחיל לכתוב המלצה לספר הזה. מדובר בספר מבלבל מאד. לכאורה מדובר ברומן קליל ומשעשע על ליאנה, רוקה בת שלושים פלוס, שונאת אנשים,שונאת בעלי חיים, שונאת את עצמה, שונאת את החיים ושונאת את החור ביפו בו היא גרה. מחפשת חתן ואהבה בצורה נואשת. היא עובדת כעורכת לשונית בהוצאה, אך לא במשרה קבועה, ויודעת בוודאות שהיא שווה יותר מעובדת אחרת שהתקבלה לאותה הוצאה במשרה מלאה. ליאנה גרה בבנין עלוב ביפו המיועד להריסה. בעל הבית לא חידש את השכירות ליתר הדירים בבניין וכעת ישנן רק 3 דירות מאוכלסות. דירה אחת בה גרה שכנה ערביה שבעלה נוסע כל הזמן לירדן לצורך עסקים, אותה שכנה חייבת לה 20 שקל כבר הרבה זמן ולא מחזירה לה, עובדה שמוציאה אותה מדעתה, דירה נוספת בה גר אברי, ילד פלא בילדותו, וחוזר בתשובה בבגרותו שבתחילת הספר מאוהב בה, אך לאט לאט משחרר. מולה עובר לגור שכן חדש וחתיך המשדר לה מסרים כפולים המוציאים אותה מדעתה וגורמים לה לבצע מעשים עליהם היא מתחרטת מאוחר יותר.
מצד שני, מדובר בספר רציני שגורם לנו לחשוב על החיים של הגיבורה בצורה אחרת לחלוטין ועל החיים שלנו בישראל, על יחסים בין בני אדם וחמלה בסיסית כלפי נזקקים. לחייה העלובים נכנסים במפתיע שני גורמים – גור חתולים והומלס שמן ושיכור. שני היצורים הדוחים כביכול ישנו לליאנה את החיים מקצה אחד לקצה השני ויובילו בסופו של דבר את סוף הספר למקום מפתיע ושונה.
ברקע, יפו מתפקדת כדמות דומיננטית. עיר עלובה, מסריחה, ודיכאונית. עיר של עוני, הומלסים, ביוב פתוח, בתים מתפרקים. לאיש לא אכפת מהשני, גם לא לשוטרים שבמקום להתעסק בפשיעה עסוקים בנתינת דו"חות לאנשים שעוברים במעבר חציה באור אדום. נקודת הרתיחה מגיעה לשיא כאשר מהומות גזעניות מתחילות לצוץ בכל מקום וכל אחד צריך לחשוב היטב על עתידו.

הספר כתוב בצורה משעשעת וחיננית אשר גרמה לי פעמים רבות לפרוץ בצחוק פרוע ולגחך ביני לבין עצמי. בהתחלה הוקסמתי מהדמות של ליאנה והתאהבתי בה כליל. מאוחר יותר היא גרמה לי לדחיה. לא הצלחתי להבין את פשר מעשיה, אך לא הצלחתי להפסיק לקרוא. בשלב מסוים החיפוש אחר האהבה הוביל אותה למקום שפל במיוחד (לא רוצה להרוס) וזה הזכיר לי סיפור קצר, אם אתם זוכרים את הסיפור "יגון". על אותו אדם אומלל שרצה לשתף אחרים במות בנו אך איש לא הקשיב לו, ורק בסוף הוא ניגש לסוס שלו ורק הוא "הקשיב" לו...
אני לא רוצה להרוס ולכן לא אספר כאן על אותו סוף מפתיע, אך אותי מאד מעניינות מערכות יחסים בין הורים וילדים בבגרותם. בעיקר יחסי אמהות ובנות. בספר יש סיפור מאד מעניין על הוריה של ליאנה. אהבתי את העובדה שכמעט תמיד, בחיים וגם בספרים, לא משנה עד כמה אנו מאשימים את ההורים בבעיות שלנו, תמיד כשצריך עזרה אמיתית וגדולה, חוזרים לאמא.

ממליצה לכם לקרוא. אני מאד אהבתי. ספר טוב בשבילי זהו ספר שלאחר סיום הקריאה שלו, אני לא מצליחה להוציא אותו מהראש ולכן מתקשה מאד להתחיל מייד לאחריו ספר אחר. הספר הזה אכן עונה על שתי הדרישות האלו...
 
ביקורת של dorooni:
 
נתחיל מהסוף: "בניגוד להוראות היצרן" הוא ספר לא קל לעיכול. קראתי אותו בשתי לגימות ארוכות, בכל אחת מהן התחלתי לקרוא, איבדתי את תחושת הזמן ושעה לאחר מכן פתאום שמתי לב שגמרתי חצי ספר. בכלל, בזמן הקריאה נשאבתי לתוך מימד חלומי אחר לגמרי, שספרים חזקים מושכים אותי לתוכו ושעות לאחר הקריאה שלהם אני ממשיך להרגיש מוזר.
הכריכה הפשוטה אך החביבה (חוץ מהכתום הצורם) והתקציר האחורי מטעים בנוגע לתוכנו של הספר. יש לנו כאן סיפור על רווקה בשנות השלושים לחייה שגרה לבדה בדירה ביפו ועובדת כעורכת לשונית. היא מאוד מוטרדת מחיי היומיום שלה: הסכסוך עם אמה, ההתמודדות עם המוות של אביה ועם הילדות העצובה, האווירה היפואית הרועשת, הבעיות בעבודה, חתול רחוב שלא עוזב אותה וההומלס המעצבן שמטריד את דייר הבניין העלוב בו היא גרה. וכמובן, הכי חשוב: למצוא חתן, שיענה על רשימת הדרישות הארוכה שלה.
סדרה של אירועים לא צפויים מרעידה את השגרה שלה ומפגישה אותה עם טיפוסים מוזרים שגוררים אותה לסיטואציות הזויות. אי אפשר שלא להתחבר אליה, למרות שהיא טיפוס גס ולא מנומס. ממש דאגתי לגבי העתיד שלה בספר ולא הפסקתי להעלות השערות ביני לבין עצמי לגבי הסוף, שהפתיע אותי לגמרי.
הספר כתוב בעברית קלה וקולחת שעומדת בניגוד למה שציפיתי מעורכת לשונית. שני השלישים הראשונים בספר עמוסים בהומור ציני שגרם לי לצחוק בקול רם הרבה פעמים. אבל כבר אחרי שעזבתי את הספר בפעם הראשונה, כשהצחוק הפרוע פינה את מקומו לעצב תהומי, הייתי צריך לחשוד. רק בישיבה השנייה לקריאת הספר, שרוע על המיטה ומתנתק לגמרי מהסביבה, נחשפתי להמשך העלילה שאישר את חשדותיי. כי למרות שספרה של עידית אלנתן משעשע, הוא עצוב. לא עצוב כמו דמעות, עצוב כמו תהום, כמו אספלט אפור ואטום. עצב יומיומי.
הדמויות מסקרנות ומיוחדות, הכתיבה ישירה וכנה ומקום ההתרחשות מספק אפשרויות לפיתוח העלילה. יש בספר בעצם סוג של מימד אחר, הזוי יותר, שבכל זאת מעוגן היטב למציאות. אני ממש מתקשה להביע את הבלגן שהספר הזה השאיר בתוכי במילים. כי למרות שהוא קטן ומתחבא מאחורי חזות של קלילון, הוא ההפך הגמור.
לסיום: הייתי ממשיך לנתח כאן את הספר באריכות אבל אני לא רוצה להרוס את הקריאה למי שעוד לא לקח אותו ליד. ספר מיוחד. בזמן הקריאה אתם תתגלגלו מצחוק אבל לאחריה לא תוכלו לברוח מהמחשבות. יצירה ששואבת את הקורא למימד אחר ומחזירה אותו למציאות בסוף הקריאה בטלטול חסר רחמים. הסוף, כמו הספר עצמו, מפתיע. מומלץ בחום רב למי שמוכן לקחת על עצמו חוויה כזאת. ואני מניח שאתם, חובבי הספרות, תתפתו לעשות כן.
 
ביקורת של siv30:
 
* הספר התקבל לסקירה
 
בשנים האחרונות רווחת תופעה בספרות המתארת נשים רווקות, שחיות באזור תל אביב, שגילן נע בין 25- 35 וכולן! אבל כולן בלי יוצא מן הכלל, מחפשות חתן. לכולן יש סיפור חיים עצוב, מזיל דמעות, או לפחות כזה שגורם לעיניים לנצנץ ואצל כולן השעון הביולוגי מתקתק.
 
אני לא יודעת אולי זה האוכל התל אביבי, שגורם לנשים הרווקות של תל אביב להיות כל כך נואשות לחתן וזוגיות? כי אני לא קוראת ספרים כאלה על נשים ירושלמיות או חיפאיות (לצורך העניין) וגם לא של גברים שנואשים למצוא כלות (למרות שאני קוראת די הרבה ספרים)
 
עוד מעניין שאת הספרות הנשית הזו כותבות נשים מה שהופך את העניין בעיני למשעשע קמעא.
 
בניגוד להוראות היצרן משתייך לזרם הספרותי הזה, הספר מתאר את ליאנה, רווקה בת 30+ שחייה ביפו לבדה ומחפשת חתן וזוגיות מאושרת. ליאנה מבורכת גם היא בסיפור חיים לא שמח, למעשה מזיל דמעות, ובגלל שהיא עובדת כעורכת לשונית הדמות שלה מתוחכמת על סף מתחכמת. לדעתי האישית הדמות של ליאנה לוקה באובססיביות קומפלסיבית לניקיון חולני.
 
מדובר בעוד ספר חביב, שאומנם תחת כסות קלילה עוסק בעניינים שברומו של עולם כמו מציאת זוגיות בעידן פוסט פמניסטי, מאבקים בין יהודים וערבים ועיניינים חברתיים וכלכליים אחרים, אבל הוא היה רק זה עבורי, ספר שהעביר לי 3 שעות קריאה בהנאה, לא העיק יותר מידי על הקורטקס שלי ואפילו מידי פעם הצליח לשעשע אותי.
 
 ביקורת של פ ס י פ ל ו ר ה 1 :
 
מה לי ולרווקה תל אביבית בת 30 פלוס? אולי הגיל, אבל בהחלט לא התרגיל. מהרגע הראשון לא התחברתי לליאנה רוט. בביקורות שונות ראיתי שמגדירים אותה כמקסימה, שנונה וחכמה. כל מה שאני ראיתי זו אישה ממורמרת, מתנשאת ואנוכית. אחת שמאשימה את כולם במצבה, חוץ מאשר את הפרסונה המושלמת שלה עצמה.
 
ליאנה רוט היא כאמור רווקה תל אביבית בשנות השלושים שעובדת כעורכת בהוצאת ספרים וגרה בבניין מתפורר ביפו. את רוב זמנה היא מחלקת בין חיפוש חתן, עבודה (או בטלה, בהתאם למצב הרוח), ותחושת גועל מאנשים שסובבים אותה. בשלב מסוים נכנסים לתוך חייה בחור צעיר ועילג, גור חתולי רחוב והומלס אחד שיכור. כל מה שליאנה ידעה וחשבה על עצמה מתנפץ לרסיסים אל מול המפגש הזה. ברקע, מתיחות בין יהודים לערבים ביפו, יחסים בין גברים לנשים ובין הורים לילדים.
 
לקראת סוף הספר משהו השתנה בי. לא שהתחלתי לחבב את ליאנה, לא! לא סבלתי אותה גם ברגעיה הקשים. אבל התחלתי לחשוב למה אני מתעבת אותה כל כך. לאחר מחשבה מעמיקה הגעתי למסקנה שגם בי יש קצת מליאנה ושבדידות כנראה יכולה להעביר אנשים על דעתם והחיים קשים מנשוא כשאין עם מי לדבר. מתוך מצבי כנשואה ואם לשניים מפריפריה קשה לי להזדהות עם רווקה תל אביבית, אבל כאדם, בסוף גם הצלחתי לרחם קצת על ליאנה.
 
הספר בהחלט קריא וכתוב היטב. לא יצירת מופת, אך מעביר את הזמן ומשאיר משקע גם בסיום הקריאה.
 
ביקורת של מחשבות:
 
ליאנה היא עורכת לשונית. מקום מגוריה ביפו, לחיסכון בהוצאות, גילה שלושים ומשהו ומה שחסר לה בחיים זה בעל. בסיומה של סאגה סוערת היא זוכה בהומלס וחתול.
עידית אלנתן המחברת, בעצמה עורכת לשונית, רקחה לנו בעברית משובחת את סאגת הבעל החסר לאותה אשה חסרת מנוח (בת דמותה של יעל שרוני או עלמה זק, אם תרצו). בצד המקצועי אנו פוגשים את ליאנה כשהיא מקבלת לערוך ספר "רוחני" חשוב (חשוב להוצאה) וכמובן הורסת הכל כשהיא מחפשת בדיוק בן זוג למיטה, מנסה להוציא מחייה הומלס הפולש לדירתה וחתול. את שניהם היא מתעבת ואיכשהו שניהם קונים בלבה אחיזה בלתי מובנת.
הסגנון משעשע, מצחיק, לפעמים קצת מתיש, אבל 223 עמודים נבלעים במהירות. אלנתן משלבת יפה את האישי והציבורי. היא ממקמת את ליאנה בימים הסוערים העוברים על ערביי ויהודי יפו כשהדרום סוער, צה"ל מפציץ בעזה וכל זה גורם למהומות אלימות ביפו. מהומות אלה מתוארות בצבעוניות חיה ובעין משועשעת, תוך כדי משולבים גם העולים הרוסיים בתמונה ודמותו של הישראלי המצוי שוב לבשה פן גרוטסקי מצוי.
ליאנה עצמה מצליחה לאבד את כל מי שחשקה בו ו"לזכות" בכל מי שהיא מתעבת, רק כדי לגלות שזה לא נורא כל כך. אבל גם אלה יוצאים/מוצאים מחייה. ביתה הנוכחי ביפו מועמד להפוך לעוד שכיית נדל"ן יוקרתית והחיים מעולם לא היו פארסה אחת גדולה ומשעשעת יותר.
חמוד.
 
אין תגובות

הודעות אחרונות

19:34 | 08.11.18 Arana
08:37 | 06.11.18 צוללתעמוק
08:29 | 04.11.18 ihtiyar7
13:47 | 02.11.18 Arana
20:44 | 25.10.18 Arana
15:15 | 19.10.18 ihtiyar7
20:19 | 18.10.18 Arana
01:20 | 18.10.18 החזרה למוטב
15:49 | 17.10.18 השף היחף

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ