לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום ישעיהו ליבוביץ-הגותו

ברוכים הבאים לפורום "ישעיהו ליבוביץ- הגותו" שמטעם עמותת "לשמה". זהו גם המקום לעידכונים על פעילויות העמותה. מטרת הפורום היא לשמש במה ציבורית עליה יתקיימו דיונים הן אודות ליבוביץ והגותו והן אודות עינייני היום והשעה. פורום זה כפוף לתקנון הפורומים של תפוז ועל כן הכותבים בפורום מתבקשים שלא לחרוג ממנו. גלישה מהנה.                                

הנהלת הפורום:

אודות הפורום ישעיהו ליבוביץ-הגותו

ברוכים הבאים לפורום "ישעיהו ליבוביץ- הגותו" שמטעם עמותת "לשמה". זהו גם המקום לעידכונים על פעילויות העמותה. מטרת הפורום היא לשמש במה ציבורית עליה יתקיימו דיונים הן אודות ליבוביץ והגותו והן אודות עינייני היום והשעה. פורום זה כפוף לתקנון הפורומים של תפוז ועל כן הכותבים בפורום מתבקשים שלא לחרוג ממנו. גלישה מהנה.                                

‫מחשבות על קהלת, ניטשה, ליבוביץ והמפגש ביניהם

מאת: Tom Parnass  פורסם: 17/10/2011  עדכון אחרון: 17/10/2011  
 
העיון המחודש בסוכות במגילת קהלת העלה אצלי כמה מחשבות. ברצוני לטעון שהמגילה משמשת כמעין מפגש רעיוני-אינטלקטואלי בין רעיונותיו של ניטשה לאלה של ליבוביץ. אנסה לבטא את רעיונותיי בקצרה:

אחד הדברים העיקריים שהטרידו אותי בקריאת קהלת הוא תשומת הלב לעובדה שהמגילה מגשימה את אחד הרעיון המרכזיים שהיא עצמה נושאת:
 
"מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה-זֶה, חָדָשׁ הוּא:  כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ".
 
הרעיונות המובעים בקהלת אודות המוות, הריק ממשמעות, המחזוריות הבלתי נסבלת והייאוש הקיומי חוזרים באופן מצמרר אצל הזרם האקסיסטנציאליסטי, הפוסט-מודרניזם ובעיקר פרידריך ניטשה. אחרי תקופת הנאורות הגדולה, בה הסתכלו הוגים רבים על ההיסטוריה כהליכה אל עתיד טוב יותר, כמביאת-קידמה, כהתפתחות, אנחנו מוצאים את ניטשה שמעלה את הרעיון בדבר "החזרה הנצחית" על כך שהכל חוזר ומתעתד לחזור אינסוף פעמים. הרעיון מזכיר לנו מיד את אמרותיו של קהלת  ש"מה שהיה, הוא שיהיה", "עולם כמנהגו נוהג". לא ניתן לחדש דבר, הכול הוא בגדר מיחזור רעיונות שכבר היו קיימים ולכן גם אינם נושאים עימם קידמה או תקווה להתפתחות. אין התחלה ואין סוף, רק מעגליות אינסופית. הדבר מזכיר לנו את הצהרתם של ניטשה וליבוביץ שאת כל מה שאמר ניתן כבר למצוא במקורות קודמים יותר. 

רעיון המעגליות והמחזוריות משמש הן את ניטשה והן את קהלת לביטול התקווה האחרונה שנשארה לו לאדם למצוא משמעות בעולם זה. אם ההיסטוריה והזמן כולו אינם אלא מעגליים אזי אין שום אפשרות לקידמה, התפתחות וחידוש. שניהם, קהלת וניטשה, מטילים על הקורא את המשימה הבלתי אפשרית להשלים עם הרעיון הזה ובכך לשמוט כל קרקע בטוחה מתחת לרגליו. הקול השולל משמעות מן ההיסטוריה נשמע גם אצל ליבוביץ, אשר אמנם לא ייחס לעניין משמעות אונטולוגית כפי שניטשה עשה, אבל בהחלט טען שההיסטוריה חסרת כל כיוון ומשוללת ערך (Arnold Toynbee - History is just one damned thing after another) ושאמנם ישנה התקדמות מדעית בנוגע להבנת המכאניזמים של העולם, אבל שהשאלה בדבר פשר ומשמעות הדברים נשארת לעולם סתומה בפני האדם (ר' פרשנותו לס' איוב).
גם המדע מאבד את התפקיד הגאולי שיוחס לו במאה השמונה-עשרה. מתחליף לדת, הפך המדע לתיאור של יחסים סיבתיים-מכאניים המצויים בטבע כפי שהאדם מבין אותם (זאת אינה האמת החיצונית להכרת האדם) כשמשמעות אינו מסוגל להעניק כלל. אולם דווקא בנקודה זו, של ההשלמה הסופית עם המצב האנושי וויתור על כל אשליה שניתן לברוח ממנו אנו מוצאים אצל ניטשה, ליבוביץ וקהלת זרזיף דק של תקווה. אלא שכאן נפרדות דרכיהם. אסביר:

המסקנה (או שמא נאמר ההכרעה) הסופית של קהלת היא אמנם השתעבדות למצוות הקב"ה שרק הוא לבדו אינו הבל, אולם גם ניתן להסתכל על הספר כמציע מעין פתרון אתאיסטי בסגנונו של ניטשה - שלילת החיים וחיובם בו זמנית. למה כוונתי? קהלת סותר את עצמו כל הזמן. מצד אחד "וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה, וְדַעַת הוֹלֵלֹת וְשִׂכְלוּת:  יָדַעְתִּי, שֶׁגַּם-זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ. כִּי בְּרֹב חָכְמָה, רָב-כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב" ומצד שני "וְרָאִיתִי אָנִי, שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן-הַסִּכְלוּת--כִּיתְרוֹן הָאוֹר, מִן-הַחֹשֶׁךְ". זוהי דיאלקטיקה טיפוסית לקהלת, שלדעתי ניתן לפרש אותה כהכרה הכואבת שדבר אינו בעל ערך מצד עצמו, גם החכם ימות ככלב בדיוק כמו הטיפש ולכן אל לו לאדם להשלות את עצמו שאם ירכוש חוכמה/עושר/כבוד וכו' יצליח להתרומם מעל עולם ההבל ולחמוק מהריק שמחכה לו בסוף. רק אחרי ההכרה וההפנמה העמוקה ש"הבל הבלים הכל הבל" ושאין דבר שאפשר להיתלות בו, רק אז יכול האדם להגיד מחדש "הן" לחיים - ללא הרמייה העצמית. ניטשה דורש מהאדם להתפכח מכל אשליותיו ונסיונותיו לברוח ממציאות זו ע"י ערכים "אוניברסליים" כמו הדת, החוכמה, המוסר וכו', להבין שחייו הם הבל מוחלט ולמרות זאת לאהוב אותם. זהו החיוב של האימננטי. ניטשה מציע היצמדות איתנה לעולם זה, הנאה (יש שיאמרו הדוניסטית) ממנעמיו ואהבת הגורל (למרות ההבנה שהוא גורל מפלצתי) כשכל אלה לא נעשים מתוך חולשה ונסיונות בריחה אלא מהעוצמה הפנימית שבהכרה בכך.

לעומת זאת ליבוביץ, לאחר ששלל כל משמעות מן העולם בוחר בניגוד לניטשה לא בחיוב של החיים האימננטיים אלא בהתחייבות לטרנסצנדנטי המוחלט, שרק הוא לבדו קדוש. אלא שגם התחייבות זו נעשית לא מתוך חולשה (שלא לשמה) או נסיון לברוח מהמצב האנושי, אלא מתוך הכרה מוחלטת בכך שלא ניתן לברוח ממנו, ולמרות זאת על האדם להמשיך ולהתאמץ.

בנוסף, ראוי לציין שגם מאמץ זה מגיע דווקא מתוך האימננטי, כלומר מתוך פרקסיס שגרתי וחסר כל קסם לכאורה, מעשים הקשורים לצדדים הבסיסיים ביותר בחייו של האדם, שמא נאמר שהם החיים עצמם - אוכל, שתייה, יחסי אישות, עבודה וכו'. במובן זה ניתן לראות את ניטשה כהוגה בעל בעל ערך דתי דווקא: רק מתוך השלילה המוחלטת של הערכיות והמשמעות של כל תחום במציאות, מתוך הוויתור על כל תקווה וישועה, יכולה לצמוח האמונה הטהורה שאיננה בגדר תרופת הרגעה.

קהלת, לדעתי, מאגד בתוכו את שני הקולות האלה.
אין תגובות

הודעות אחרונות

20:01 | 17.07.20 יורם771
21:19 | 18.06.20 נחמדה וחכמה
20:14 | 14.06.20 ד.ר. דוליטל

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ